סיימתי ללמוד... ראיתי בעיני רוחי כיתות שלמות שאני נכנס אליהן, מרביץ בהן תורה, אין לי בעיות משמעת, יש סגידה לידע ואני נשאל שאלות ללא הרף. התלמידים מבקשים הפניות למאמרים אקדמאיים, בכיתה שוררת אווירת למידה שלא לדבר על משמעת הנושקת למעמד הר סיני ביום טוב. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

•  אליאנה תדהר: "טכנית אני כבר נשואה"
• בלי פאניקה: כך תעבירו את הזמן בבידוד
• אביה מלכה תגלם דמות לסבית בסדרת נוער חדשה

כידוע, כל אחד בחיים נע על הרצף שבין רצוי למצוי. הפסקה הראשונה הייתה הגיגים עד שנכנסתי ל-י'1 . לא עברו להן עשר דקות ואז גיליתי שאני נע באזור הדמדומים שיותר מכוון למצוי מאשר לפסקה הראשונה שהיוותה לגבי את פסגת החלומות. אני נכנס לכיתה כשבראשי מערך שיעור מובנה כמו שלמדנו להכין באוניברסיטה ואז תחושת הבטן אומרת לי 'זנח לעת עתה את התבנית ולך עם הלב' ואז נגלה לי עולם ומלואו! גיליתי שהמציאות עולה על כל דמיון. בשעה שהבטתי בהם, הבנתי שהקשר בין מורה לתלמיד הוא בעיקר על בסיס של כבוד, אהבה ויחס אישי.

החלטתי שכל שיעור אצלי, בין אם הוא מכוון בגרות ובין אם הוא שיעור חינוך, יהפוך להיות אקטואלי ועדכני .  השיעורים הפכו להיות משולבים בסיפורים אישיים מחיי ומחיי התלמידים. מכיוון שאני מורה להיסטוריה ונראיתי להם פחות או יותר מהמאה הקודמת החלטתי שאני מראה להם כיצד ההיסטוריה חוזרת על עצמה ואני יכול לסכם שבסוף י"ב הבנתי שלא רק אני תרמתי לעיצוב אישיותם אלא הם עשו הרבה יותר מזה עבורי. הם גרמו לי לראות את הפרט, תחומי העניין שלו, נקודות החולשה והחוזקה שלו. 

"הקשר בין מורה לתלמיד הוא בעיקר על בסיס של כבוד, אהבה ויחס אישי", אילוסטרציה © adobestock

שפר מזלי ומקום העבודה הראשון שזכיתי לעבוד בו, ודרך אגב, אני עוד נמצא בו, תיכון י"א תל אביב, הוא מקום של שיתוף פעולה, ראיית הפרט, עבודה בצוותים והכרת התלמיד לנבכי נפשו. יכולתי לספר על אירועים שעברו עלי במהלך השנים ותרמו לעיצוב אישיותי לתפיסה אחרת לגמרי של החינוך אבל בחרתי לשתף אתכם בסיפור אחר מני רבים של הצלחה שללא ספק נזקפת לתפיסה החינוכית של תיכון עירוני י"א . 

לפני שלוש שנים נכנסתי לכיתת החינוך החדשה שלי שהורכבה בעיקר מבנים וכבר באחד בספטמבר הייתה שם הרגשה של סוף מסלול ואז הבנתי הלכה למעשה שאני נדרש כאן לחינוך מחדש ולטירונות קרבית. ידעתי שהדרך לא תהיה סוגה בשושנים ובחרתי לשתף אתכם בסיפור אחד. אחד מבני בנוער שחיי הרחוב לא היו זרים לו, הרגלי למידה ממנו והלאה כבש את ליבי בצורה יוצאת דופן. התלמיד סיים את בחינות הבגרות בהצלחה כנגד כל הסיכויים והתחזיות ואף השתתף במשלחת בית הספר לפולין תוך הפנמת המשמעות העמוקה של המסע. כשהגיע בתחילת כיתה י', צה"ל לא היה בכלל בתוכניות שלו והוא לא היה בתוכניות שלהם. התחלתי בחליפת מכתבים עם גורמים בצבא כדי שגייסו אותו ואני יכול לציין שדמעה עמדה לי בזווית העין בטקס ההשבעה כשהגעתי להפתיע אותו בסיום המסלול. הרגשתי שזה הפרס הקטן שלי על ההשקעה הרבה. 

לסיפורים נוספים היכנסו למתחם המורה של המדינה