דעה: מטפלים בסימפטום במקום לטפל בבעיה. צילום: אבי מועלם

דעה: מטפלים בסימפטום במקום לטפל בבעיה

עומרי גורן, חושב שמשתמשים ב"שפני הניסוי" לצורך רפורמה חדשה שתגרום לאבחונים לא מקצועיים, לחץ על מורים ושוב, לא מטפלת בשורש הבעיה >> דעה

סיימתי עכשיו לעבור על הרפורמה החדשה של משרד החינוך. אם פיספסתם, מדובר הפעם בשינוי נרחב בהתאמות, שישפיע על הרבה תלמידים. כרגע תלמידי כיתות י' במחזור הנוכחי יהיו אלה המושפעים. כן, אלו אותם בני מחזור של שפני ניסוי, שחווים שינויים גדולים מאוד במבנה מערך הבגרויות. כמו שזה נראה, השינויים האלה יגרמו נזק אדיר, והם פשוט לא פותרים שום דבר, אלא להפך – רק מעמיקים את הבעיות הקיימות.

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

לפני מספר חודשים כתבתי כאן על הבעייתיות של תעשיית המבחנים, המאובחנים והריטלין. הגענו למצב שבו כמעט כולם סובלים מהפרעות קשב ומקבלים התאמות או כדורים. אבל אם מסתכלים על זה, זה די הגיוני. כמו שאני רואה את זה, התלמיד של המאה ה-21 הוא תלמיד שרגיל להחזיק שני מכשירים ביד, להסתכל על הטלוויזיה בו זמנית ועדיין לקלוט את מה שקורה בכל אחד מהם. הוא תלמיד שהכל אצלו חייב להיות מהיר, קצר, קולע וקצבי, אחרת זה משעמם. הוא תלמיד שלא יכול להתרכז במשך 45 דקות בשיעור שבו אדם סתם עומד ומקריא חומר – הוא חייב לקחת חלק פעיל, גם לראות וגם לשמוע, כי זה העולם של היום. את הבעיה הזאת, הבעיה האמיתית פה, את הפער בין הדרך שבה אנו לומדים לבין הדרך שבה אנו חיים – הרפורמה לא פותרת. מה היא כן כוללת בעצם?

במקום שמאבחן מקצועי, שזוהי עבודתו והכשרתו, יקבע האם אתם סובלים מלקות למידה, המורה שלכם יקבע. המורים שלכם, שעם כל ההערכה אל המורים, הם לא מאבחנים. אבל מילא זה שוועדה בית ספרית של הצוות החינוכי שלכם היא לא מוסמכת לאבחן, היא קשורה אליכם ישירות, ובכך לא פתרנו שום דבר, ואפילו החמרנו את המצב.

הלחץ יישאר

הטענה המרכזית נגד הנהלים שהיו נהוגים עד עכשיו, הייתה שההקלות בדרכי ההיבחנות היו ניתנות על פי אבחונים, אשר היו מוטים לרוב. כלומר, המאבחן יודע שהורים שילמו אלפי שקלים, אז הוא ירגיש רע אם הוא לא ייתן לילד שום הקלה. והאמת, די בצדק. אנחנו חיים במדינה שבה יוקר המחייה הוא לעיתים קשה מנשוא, ואלפי שקלים הם לא דבר של מה בכך. בקיצור, ככה יצא שגם ילדים שלכאורה לא זקוקים באמת להקלות, קיבלו כאלה בגלל לחץ על מקבלי ההחלטות.

ועכשיו? עדיין נשאר הלחץ הזה. הורים מוכנים לפעמים לעשות הכל בשביל הילדים שלהם, ותכל'ס דיי בצדק. זה אומר שאם צריך ללכת לצעוק קצת ולאיים פה ושם על המורה של הילד בשביל שהציונים שלו יעלו בעוד כמה נקודות, הם יעשו את זה. האמת? זה יותר קל אפילו מלשלם כסף. והורה שלא ילך לצעוק בשביל הילד שלו הוא הרי סתם פראייר, לא?

בכל מקרה, בית הספר יכול לאשר התאמות ברמה קצת יותר "גבוהה", רק לעד 10% מהתלמידים, אחרת וועדה מחוזית צריכה לאשר. ובואו נגיד את האמת, אף בית ספר לא ירצה להעביר את הסמכות הכל כך יקרה שניתנה לו לוועדה מחוזית, אז תעבור הוראה בלתי רשמית מההנהלה אל הוועדה שלא לאשר למעלה מ10%. ומשרד החינוך יודע את זה, ויודע שבשורה התחתונה זה יגרום לכך שרק 10% יהיו זכאים להקלות.

© צילום: הרצל יוסף

מטפלים בסימפטום ולא בבעיה

תנו לי לנחש מה תהיה הכותרת הראשית בעוד שנה: "ירידה משמעותית במספר התלמידים הזקוקים להקלות, בעקבות הרפורמה של משרד החינוך". כן, זה נכון, כמעט. הרפורמה תגרום לירידה משמעותית במספר התלמידים שזכאים להקלות, אבל שכחו פה משהו קטן, ממש קטן. יש יותר מ10% שזקוקים להקלות. זה שיש כאלה שמנצלים את זה, לא אומר שאין כאלה שזקוקים לזה. הרפורמה הזאת רק תגרום לכך שתלמידים שזקוקים להתאמות לא יקבלו אותן. מה קיבלנו? תהיה ירידה במספר התלמידים עם הקלות, אבל זאת תהיה ירידה מנותקת מהמציאות.

כרגיל, כמו ברפורמת הבגרויות, יש כאן טיפול בסימפטום ולא בבעיה. הבעיה כאן היא שדרך ההיבחנות היא מיושנת ולא מותאמת לתלמידים של המאה ה-21. כמו גם דרך הלמידה, אבל זה עניין אחר. צריכים לבחון דרכים חדשות למדוד יכולות, מהסיבה הפשוטה – ידע הוא לא נושא יותר מידי משמעותי. בכיס שלכם יש את כמעט כל הידע בעולם. כל נוסחא מסובכת בפיזיקה, כל אירוע היסטורי שקרה, כל משפט מורכב בגיאומטריה.

© צילום: גיל יוחנן

הדבר החשוב במאה ה-21 הוא היכולת לרכוש ידע. מיומנויות הן הדבר החשוב. את המגמה הזאת התחילו במשרד החינוך עוד לפני כניסתו של פירון, בהכנסת שאלות אוריינות לבגרויות, וכמובן מבחני מעבדה ועבודות גמר. אבל בכל זאת, צריך לציין שפירון הגביר את דרכי היבחנות חדשות אשר מותאמות להווה.

אבל בכל זאת, הרפורמה הזאת, יחד גם עם חלקים משמעותיים ברפורמת הבגרויות, הן בסך הכל כלי לטפל בתסמינים של הבעיה, אבל הן לא פותרות את הבעיה. הקלות רבות ניתנות במבחנים בשנים האחרונות כי ילדים באמת צריכים את זה. כי אנחנו לא מה שהיה פעם. צריך לשנות את דרכי הבחינה, וההתאמות הן כלי לעשות זאת. בקיצור, זה שמשרד החינוך מגביל בפועל את מספר התלמידים שמשתמשים בהקלות, לא יגרום לכך שפחות תלמידים יצטרכו הקלות. ממש לא. זה רק יגביל את רמת התסכול של התלמידים.

אז מה כן צריך לעשות? לפתור את הבעיה המקורית. דבר ראשון, לגרום לכך שהורים לא יפסידו כסף, לכאורה, אם הילד לא יזדקק להתאמות. משרד החינוך חייב לממן את כל האבחונים באופן מלא, ולאסור על אבחונים באופן פרטי או אבחונים בתשלום. ככה לא יהיה שום קשר בין הכסף לצורך בהתאמות. אם נדרש, אולי אף לגרום לניתוק הקשר בין ההורים והתלמידים לבין המאבחנים, ככה שלא יוכלו לבוא בטענות. אבל בכל מקרה – להחזיר את האבחון אל בעלי המקצוע בלבד, ולדאוג לנתק אותם מכל אינטרס אחר, אם קיים. לא יתכן שמה שעשו עד עכשיו בעלי תארים בפסיכולוגיה, יעשה מהיום על ידי מורים. אני חס וחלילה לא מזלזל, אבל ברור לי שגם חלק גדול מהמורים יגידו שהם לא יודעים איך לאכול את זה.

 
תגובות