בנוסף, יש לי מכשיר הנקרא מד סוכר רציף, המחובר לי לגוף עם מחט ארוכה, שאותה אני מחליף אחת לשבוע ותפקידו לבדוק את רמת הסוכר בדם. המחט שבגוף מחוברת לשלט קטן הציג לי את רמת הסוכר שלי. עד שקיבלתי את מד הסוכר הרציף שלי ההתנהלות סביב הסוכרת הייתה יותר מסורבלת, זה בלט יותר לסביבה והצריך יותר התעסקות. בכל פעם שאני אוכל, אני בודק את רמות הסוכר בעזרת המכשיר, סופר כמה פחמימות יש באוכל ובהתאם לכך מזריק אינסולין.

איך חיים איתה?

הכל עניין של גישה. אין משהו שאני לא יכול לעשות היום, גם אם זה קשה ודורש מאמץ. ספורט הוא בין התחביבים האהובים עליי. אני מאוד אוהב לשחק טניס ולצאת לרכיבות שטח ארוכות באופניים. בזמן ספורט הסוכר בדם יורד ולכן לפני יציאה לרכיבה אני חייב לאכול. קרו כמה מקרים שהייתי צריך לעצור באמצע הרכיבה ולחכות שהסוכר יעלה. בדרך כלל אני מכבה את המשאבה במהלך הספורט בכדי לא להגיע למצב שבו רמות הסוכר נמוכות מדי.

בכל יציאה מהבית, אני חייב לזכור לקחת איתי תיק קטן ובו כמה דברים מאוד חשובים: גלוקומטר (מד סוכר), דוקרן בכדי להוציא טיפות דם, עוגיות, סוכריות גלוקוז, מד סוכר רציף ומשאבת אינסולין. בנוסף, חשוב לספר לסביבה על המחלה כדי שבמצב חירום יוכלו לעזור וגם בשביל שלא יפחדו ויכירו את הנושא.

"ספורט הוא בין התחביבים האהובים עליי" © צילום מסך מהפייסבוק

ומה עושים בקיץ?

ההתמודדות עם סוכרת ביום יום אינה פשוטה. יש המון דקירות, בדיקות, זריקות, חישובים ועוד הרבה דברים מעצבנים. בקיץ כל הדברים הופכים למסובכים יותר. החום משפיע על האינסולין וגורם לו להתקלקל מהר יותר ולכן אני צריך להחליף את מיכל האינסולין במשאבה לעיתים תכופות יותר. יש את הפיתוי של הארטיקים והגלידות שאני יכול לאכול רק אם הסוכר שלי נמוך. בקיצור, קיץ וסוכרת זה לא שילוב נעים, ובכל זאת, אני מצליח לנהל חיים די שגרתיים עבור נער בגילי.

כמו בכל שנה, גם הפעם אשתתף במחנה הקיץ שמארגנת האגודה לסוכרת נעורים בישראל לילדים סוכרתיים. מדובר בחמישה ימים כיפיים ועמוסים בחוויות וחברים סוכרתיים מכל הארץ, כאלו שחולקים את אותו אורח החיים ומבינים בדיוק מה עובר עליך. אירוע מרגש נוסף שיקרה בקיץ הקרוב הוא ההזדמנות שניתנה לי לייצג את ישראל בקונגרס הנוער העולמי לסוכרת נעורים שמתקיים בימים אלה בארה"ב מטעם קרן המחקר JDRF.

"אני מצליח לנהל חיים די שגרתיים" © צילום מסך מהפייסבוק