היום (א'), אנחנו מציינים את ט' באב, כזכר לחורבן בית המקדש, שנחרב לפני כ-2,000 שנה. אני מאמינה שאת הבית הזה, הבית שלנו, איבדנו לא רק מפני רוע ליבם של הבבלים, אלא מפני שנאת החינם שהייתה בין יהודי ליהודי. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• בת 16: "אני רוצה להיות מרכזית יותר בחבורה שלי"
• כוחות על אנושיים: סיפורי החילוץ ההזויים ביותר
• פיגוע דקירה: רב"ט דביר שורק הוא החייל שנרצח

לא קל להאשים את היהודים שחיו אז על שנאת החינם ששררה ביניהם, מפני שזה בדיוק מה שקורה ביננו היום. בני האדם רבים אחד עם השני בלי סוף. בין אם זה על מלחמות, בין אם זה על כוח, על אגו או כבוד, ובין אם זה וויכוחים ותחרויות בכבישים. רק בחודש האחרון נורה למוות אופיר חסדאי בגלל ויכוח על חניה.

אנחנו בשנת 2019 ובכל זאת אנחנו עדיין חיים בעולם שמלא בשנאת חינם. בכל סביבה שנהיה בה נשמע, במוקדם או במאוחר, שנאה, ריכולים וקנאה. השאלה שלי היא למה זה קורה? למה אנחנו כל היום זורקים לאוויר סיסמאות כמו "ואהבת לרעך כמוך" או "רק אהבת חינם" אך לא מקיימם באמת?

רבים אחד עם השני בלי סוף © fotolia

אנו חיים במציאות לא פשוטה. במציאות בה יש פיגועים, מחבלים, ריבים בפולטיקה, מלחמות ותככים. בעולם שאנו נמצאים בו כיום, ואחרי כל מה שעברנו במשך השנים האלו, אחרי שהרגשנו על בשרנו בשואה את שנאת החינם שולטת בעולם – הגיע הזמן לחזק את האהבה. אמנם אנו חיים בשנות האלפיים, וקשה לנו להתחבר אל החורבן ואל כל הדברים שקרו לעם ישראל בעבר ובהיסטוריה, אך אל השואה אנחנו עוד חייבים להתחבר. אותה אנו מוכרחים לזכור. וכעת - ללמוד מהעבר. הגיע זמננו לאהוב, לכבד, להכיל, ולתת כל מה שאנו יכולים עבור בני האדם העומדים מולנו.

המושג "שנאת חינם" מוכר היטב, לצערנו. בגלל שנאת חינם נחרב לנו בית המקדש והיא עדיין נמצאת פה כאורחת קבע שאינה רצויה, אך מסרבת לעזוב. שנאת חינם היא שנאה ללא הצדקה, שנאה הנובעת מהכללות, דעות קדומות ולב אטום, ואילו אהבת חינם היא ההפך הגמור, זו אהבה ללא תמורה. אהבת חינם היא התיקון של השנאת חינם. הגיוני גם, לא? כי אם שנאת חינם היא כה הרסנית, אזי אהבת חינם היא זו שתקרב את הלבבות.

אני מאוד מאמינה במושג המוכר "אהבת חינם" ומשתדלת לקיים אותו. אהבה היא התרופה שלנו, היא מובילה אותנו רק לדברים חיובים וטובים. כשאנחנו אוהבים, אבל באמת אוהבים, אנחנו נהיים אנשים מאושרים ושמחים יותר. אנחנו נהיים בעלי אנרגיות חיוביות, ויהיה קשה להוריד או להעציב אותנו. האהבה כלפי האחר, מובילה אותנו גם לאהבה כלפי עצמנו. אבל בסוף, אנחנו נשאבים אל השנאה ולא אל האהבה. אנחנו נותנים לה 'לנצח' אותנו.

תפיצו אהבת חינם, ולא שנאת חינם © Fotolia

כדי שהשנאה לא תשלוט בליבנו, אלא רק האהבה, אנו צריכים להתחיל קודם כל בלא לשפוט בני אדם. בלקבל אחד את השני, לא להיגרר ולהאמין לשמועות ודעות קדומות על אנשים, להימנע מריכולים ולשון הרע ולהשתדל להיות פה אחד בשביל השני, מבלי רצון לקבל בחזרה. ככל שתיתן יותר, הטוב יגיע אליך פי ארבע ממה שהענקת, במקומות הכי לא צפויים.

בפרט ביום זה, בו אנו צמים את צום תשעה באב ומתענים על חורבן בית המקדש אשר נחרב משנאת חינם אחד כלפי השני - הגיע הזמן לחזק את מידת האהבה לכל יהודי באשר הוא. פשוט להרבות באהבת חינם, אבל לא בתור סיסמא בלבד, אלא בהכרה במעלתו של עם ישראל, של כל אדם שהוא חלק מהייעוד הזה, משום שהאושר הפנימי שאנו חשים כשאנחנו עוטפים את הסביבה ואת עצמנו בטוב ובאהבה, הוא התזונה שהנשמה שלנו צריכה.