"אף פעם לא אהבתי ללמוד, כך שהג'ודו תמיד העלה לי חיוך". צילום:  דניאל פייטילביץ'

"אף פעם לא אהבתי ללמוד, כך שהג'ודו תמיד העלה לי חיוך"

תכירו את הג'ודקא גל אלייב, שנולד באזרבייזא'ן והגיע למזרני הג'ודו בישראל כדי להגשים את החלום המשותף שלו ושל אביו.

גל אלייב נולד באזרבייזא'ן והתחיל להתאמן כבר בגיל צעיר בעקבות חלומו של אביו. כיום הוא מתאמן באופן מקצועי. ישבנו איתו לשיחה על החלומות, השאיפות, האימונים והקשיים.

עוד במדור על קו הזינוק:

© צילום: דניאל פייטילביץ'

איך התחלת להתאמן בג'ודו?

נולדתי באזרבייזא'ן, והתחלתי להתאמן כבר בגיל 7. הגעתי לג'ודו בזכות אבא שלי, שתמיד רצה שאהייה מתאבק. התחלתי להתאמן בג'ודו ולאט לאט התחברתי לזה יותר ויותר. בגיל 14 עברתי לפנימייה למצויינות בווינגייט.

מה אתה אוהב בענף?

למען האמת, אף פעם לא אהבתי ללמוד, כך שהג'ודו תמיד היה הדבר שהעלה לי את החיוך. האימונים העבירו לי את הזמן, ואני מאושר בכל פעם שאני מתאמן, זה עושה לי טוב.

כמה זמן אתה משקיע לאימונים במהלך השבוע?

אני מתאמן בערך 10-11 פעמים בשבוע. גם בבוקר וגם אחרי הצהריים. בזכות התמיכה מהפנימייה אני מצליח לשלב את החלום עם בית הספר. בווינגייט מאוד עוזרים לנו כשצריך לפני מבחנים ומשלימים לנו את החומר. 

© צילום: איגוד הג'ודו האירופאי

מי המודל שלך לחיקוי?

המודל לחיקוי הוא אבא שלי, הוא תמיד דוחף אותי קדימה. העיסוק בג'ודו תמיד היה החלום שלו ועכשיו אני עושה את זה גם בשבילו. זה פשוט החלום המשותף של שנינו.

מה ההישג הכי גדול?

הייתי מדורג במקום השלישי בארץ, זה הישג מאוד גדול. גם להתחרות בטורנירים בחו"ל, זו הייתה חוויה בלתי רגילה.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים?

החלום הוא שיזכרו את השם שלי, להיות בהיסטוריה. להיות מדורג בעולם, במשקל שלי, ברשימה אחת עם הג'ודוקא הגדולים שיש.

 

תגובות