הטרדות מיניות זה משהו שאפשר לומר שכל אישה חווה בחייה, בין אם זו סתם שריקה מעצבנת ברחוב או מבטים שאת מרגישה שחודרים יותר מדי עמוק, או הגרוע מכל - מגע בגופך ללא רצונך, ואונס. 

הנה החוויות שלי ששזרתי יחדיו, אולי לגברים שפה זה נראה שטויות, אבל לי? ממש לא. 

אני כבר למעלה משבועיים בלי טלפון. כמתבגרת שמחוברת למכשיר שלה כמוני כמו לחמצן, זה קשה, אבל אני שורדת.

לפני מספר ימים נסעתי עם חברה ליום כיף ליומולדת. חזרנו אליה הביתה ולאחר מספר שעות רציתי לחזור הביתה בקו שלא היה ידוע לי אם יעלו עליו אנשים רבים, אם בכלל, הייתי ללא טלפון, אז ויתרתי על העלייה עליו.

למה? הנה הסיבה.

אני אדם פרנואידי, בחורה פרנואידית, אבל בעולם שלנו ובמדינה שלנו שיש בה כל כך הרבה הטרדות מיניות ואנסים, ואחרי שעברתי חוויה לא ממש מלבבת בעצמי, יש לי סיבה לכך.

כבר בניתי לעצמי תרחיש בראש. אני עולה על המיניבוס הזה והנהג הוא לא בדיוק אדם נחמד, אני לבד, ולכן הוא מחליט שזה בסדר לא להסיע אותי הביתה, אלא לקחת אותי למקום נידח ולאנוס אותי שם.

עוד בערוץ היחסים בפרוגי:

• לאה לב: "ההורים שלי לא אוהבים שאני צוחקת על מין"
• ראיון עם נערה שהתגברה על הפרעות אכילה
• להבין ת'רמז: סימנים שהיא לא בקטע שלך

תקראו לי פחדנית, שפנה, פרנואידית, מה שתרצו. אבל איך אוכל שלא לפחד? בלי הכלי הקטן הזה לא אוכל ליצור קשר עם אף אחד אם חס וחלילה יקרה לי משהו. אם היה עליי את המכשיר שלי, הייתי עולה, בחשש כבד, אבל הייתי עולה.

הפרנויה שלי אולי נראית מעט מוגזמת לחלקכם, אבל כששנה שעברה נתקלתי במישהו שהחליט שזה ממש בסדר במשך 4 חודשים להציק לי עם חברים שלו ולדבר עליי דברים מיניים בקבוצת הווצאפ שלו איתם, ולכנות אותי "זונה" ללא כל סיבה מוצדקת, או פשוט לתת לי את התחושה בכל מבט ארור שלו שאם היה יכול היה נוגע בי בידיים המטונפות שלו על המקום ומותיר בי צלקות פיזיות ומנטליות כאחד, כנראה שהיא מוצדקת. וגולת הכותרת? אני רואה אותו כמעט כל יום. נזכרת כמעט כל יום.

ולא, לא זימנתי אותו אליי, לא הייתי לבושה כמו חשפנית, לא התאפרתי בצורה מוגזמת. זה פשוט היה נראה לו לגיטימי, אז הוא לא ממש היה צריך סיבה. אני בטוחה שעד היום הוא מתייחס אל זה כאל בדיחה.

אולי באמת זה לחלקנו נראה 'נונשלנט', אולי זה לא נראה 'ביג דיל' לכל מי שאומר לי להמשיך הלאה, מה שקרה קרה ואין טעם לבכות על חלב שנשפך. אבל אני בוכה. לי זה ביג דיל. כי הגוף שלי כשהוא מדבר אליי במהלך היום עדיין חוטף צמרמורת מטורפת, להסתכל לו בעיניים אני לא יכולה.

אז להמשיך הלאה? ממש. 

בכלל, אני לא מבינה למה גברים חושבים שיש להם את הלגיטימציה להטריד נשים בכלל ואותי בפרט? ואם נחזור לסיבת האי עלייה שלי לאוטובוס, החשש שלי מהעובדה שאעלה והנהג יתקוף אותי, אבסורד גם הוא. 

למה מישהו חושב שזה לגיטימי לשרוק לי ולחברה שלי ולסקור אותי מכף רגל ועד ראש כשאנחנו מסתובבות ליד בית קפה, כשלבשתי שמלה בכלל לא חושפנית והיא לבשה חולצה ומכנס ארוך. למה?

למה מישהו חושב שזה בסדר לשבת שולחן לידי בארומה בעזריאלי תל אביב, מקום המוני, וכשאקום לחסום לי את הדרך, להביט לי על החזה שהיה מכוסה בחולצה ממש לא חשופה גם היא, ולשיר לי "ילדה חביבה עם שתי צמות?" למה? למה? למה? למה המוני האנשים שהיו ליד רק בהו בי בעיני עגל כמו טיפשים ולא עשו דבר? סיטואציה נחמדה זו לא הייתה, מבטיחה לכם. למה לא עשיתם כלום?

כבר כתבתי בעבר ממש לפני חודש וקצת על מצעד השרמוטות, מצעד שבא להוכיח שנשים חשופות להטרדות מיניות לא משנה מה הן ילבשו, וזה פשוט נכון. לפעמים היא תוכל להראות מעט עור בבגדיה, אבל עם זה או בלי זה - תוכל להיות מותקפת מינית.

בתקופה האחרונה אני בעצמי חשופה להטרדות מיניות. לא הכי 'בקטנה' ולא משנה בכלל מה אני לובשת.

למה מגיע לי, נערה בת 17, להיות מוטרדת מינית? מבחינתי ומבחינת החוק שריקה או הערה זה בדיוק כמו מגע, כשלא עשיתי דבר, לא התלבשתי חשוף לא רציתי את זה, ולא קראתי לאף אחד לבוא אלי. אבל אף אחד לא שואל אותי, ואף אחד לא טורח לדבר איתי, לא אליי ולא לאלף נשים אחרות.

למה?

בחרתי לסיים בסרטון של חבורת בנות שמצאתי ביוטיוב, שנקרא – "אילו נשים היו מטרידות גברים". הוא אולי נעשה בהומור ואתם ואני צופים בו בחיוך, אבל בדיעבד, הוא כל כך לא מצחיק. מה היו גברים אומרים אם הם באמת היו מוטרדים כך? אנשים כבר מתחילים לזלזל בעניין הזה ובכל כתבה חדשה בחדשות שעוסקת בנושא. עוד אדם כבר נאנח ומתעצבן על עוד אישה שנאנסה, או שמתלוננת, כי כל יומיים שומעים על משהו חדש כזה ברשת.

אם הייתה לנו חברה פחות סקסיסטית ומכבדת יותר כלפי נשים ובכלל, לא היינו מתעצבנים, כי דברים כאלה היו פשוט לא קורים וכנראה שלא הייתי חושבת פעמיים על מה ללבוש ולא הייתי חשה פחד.