דימוי עצמי וביטחון עצמי אלו בעיות שכולנו מתמודדים איתם בעודנו מתבגרים. אני בטוחה שאת החוויות שלי מהעבר כולכם חוויתם על בשרכם ומבינים מה אני מרגישה. לא תמיד אהבתי את עצמי, אבל לאחר דרך ארוכה, הצלחתי במשימה. מתי תורכם?

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מאמצים את השיטה: משפטי התחלה בארבע מילים
• בלי סודות: "האם אמצעי מניעה משנים את המחזור?"
• עונת הנשפים הגיעה: כך תזמינו אותם בצורה המושלמת

אם הייתי יכולה, הייתי חוזרת שלוש שנים אחורה, לימי כיתה ח'. זו בערך התקופה בה השינוי בי התחיל. בתחושה שלי באותם הימים, כל הבנות הפכו ליפהפיות ומלאות בטחון עצמי. ואני? אני נשארתי במכנסיים רחבים ועם שיער מבולגן. הפכתי להר געש ענק, מלא בביקורתיות ושיפוטיות כלפי אחרים ובעיקר כלפי עצמי. הרגשתי כל כך שונה פתאום מכולן.

למרות מה שניתן לחשוב, אני רוצה לחזור אחורה, לא בשביל לשנות את מי שהייתי פעם, אלא דווקא כדי לספר לה סוד. להסביר לה שהיא הייתה מושלמת כמו שהיא, בדיוק כמו ששאר חבריה לשכבה ושאר אנשי העולם מושלמים בדיוק כמו שהם. הייתי חוזרת אחורה ומגלה לה שאין לה מה להתבייש בעצמה. אולי הייתי מוסיפה ומגלה לה שהביטחון העצמי, שניתן לחשוב שקיים אצל כל בנות השכבה, ממש לא נמצא אצל כולן, ויש נערות רבות עם אותן התחושות כמוה. לצערי, לא ידעתי את הדברים האלו בכיתה ח', וממש התחלתי לשנוא את עצמי.

להתבונן במראה היה עינוי, ופשוט לא הפסקתי להאשים את עצמי במצב. העובדה שחליתי במחלה לא קלה באותה תקופה בכלל לא תרמה לעניין. לשנוא את עצמך משמעו להתבונן במראה ולחוש גועל ובוז כלפי ההשתקפות הניצבת בפניך במראה, להרגיש ניתוק, רצון להיות מישהו אחר. באותה תקופה, באמת ניסיתי להפוך למישהי אחרת. לא קיבלתי את עצמי בגלל הפגמים שהיו לי.

"ניסיתי להפוך למישהי אחרת" © צילום: shutterstock

בכיתה ט' עברתי לבית ספר חדש, והייתי נחושה בדעתי להציג את "האני החדשה". השיער המבולגן עבר החלקה קבועה ואף נצבע בהמשך השנה, הפנים העייפות (כתוצאה מחודשים של אותה מחלה מתישה, שכבר עברה בחופשת הקיץ) אופרו בכבדות, המכנסיים הרחבים הוחלפו בחולצות צמודות וסקיני ג'ינס ונעלתי עקבים גבוהים (מדי). חשבתי שהצלחתי, התבוננתי במראה וקיבלתי את עצמי. השלמתי עם הגוף שלי, אבל הבנתי שיש לי פגמים שאני לא אוהבת בעצמי. ניסיתי בכל כוחי להסתיר אותם, בשביל לאהוב את עצמי. וזה עבד, בערך. הרי בפועל, הבגדים הצמודים, האיפור והעקבים הם לא חלק קבוע ממני. בסופו של יום, אני עדיין אותה אחת, עם אותם פגמים. ולמרות זאת, קיבלתי את עצמי למרות הפגמים שלי.

בעקבות המעבר הכרתי קבוצת חברות מדהימה שגרמה לי להבין שאנשים יאהבו אותי הודות לאישיות שלי, ולא בגלל המראה שלי. לאט-לאט הבנתי שאין צורך בכל כך הרבה מסכות. הסתכלתי במראה ופשוט לא זיהיתי את עצמי. הרגשתי מזויפת וצבועה, מי זו? זו לא מי שאני באמת.

© צילום: shutterstock

בשלב מסוים התחלתי לחוש תסכול על כך שאני צריכה לוותר על שעת שינה בכל בוקר רק כי בשביל להתאפר ולהתארגן. באותו רגע הבנתי שאני לא חייבת כלום, והחלטתי להפסיק את זה באותה השניה. פתאום זה הכה בי -  עד שלא אוהב את עצמי באופן שלם ומלא, שום שינוי חיצוני לא יגרום לשינוי של התפיסה העצמית שלי. אדם שלא אוהב את עצמו תמיד ימצא פגמים בעצמו. שום שינוי חיצוני לא יגרום לכם לשינוי פנימי, אך שינוי פנימי בהחלט יכול לגרום לשינוי חיצוני. ברגע שהבנתי את זה, הפכתי חופשייה יותר. לבשתי אך ורק מה שנראה לי נכון והרגשתי כל כך משוחררת. פתאום, הבנתי שאני ממש מיוחדת, והיופי הוא שכולם מיוחדים, בדיוק כמוני, אבל קצת אחרת. סוף כל סוף, אהבתי את עצמי בזכות ה"פגמים" שלי ולא למרות הפגמים.