"אין סיבה שנוער סטרייט יסלוד מללבוש גאווה". צילומים: פרטי וניר אורן

"אין סיבה שנוער סטרייט יסלוד מללבוש גאווה"

ארגון איגי חבר אל "אמריקן איגל" עבור קולקציית גאווה מיוחדת. שוחחנו עם כמה מחברי הארגון שלקחו חלק בפרויקט, על הגאווה שלהם ועל הצורה בהם הם משפיעים על נוער אחר בארון ועל כאלו שהם כלל לא חלק בקהילה

הקהילה הגאה ממשיכה לדאוג לכאלו שעוד בארון ומפחדים להכריז או להבין על עצמם כי הם אינם סטרייטים. ארגון הנוער הגאה, איגי, חבר אל "אמריקן איגל" עבור קולקציה גאה במטרה להפיץ את מסרי הגאווה על כל צורותיה. שוחחנו עם כמה מחברי הארגון ושמענו על הכוח שיש בידיים שלהם ושל כל אחד מחברי הקהילה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

איך אתם מגדירים את עצמכם, משיכתית ומגדרית?

מרים בנסמן: "לשון הפנייה שלי היא את ואני מגדירה את עצמי כפוליסקסואל".
עדי פישמן: "אני מגדיר את המגדר שלי כלא אכפת לי איך אנשים יפנו אלי אני פחות אוהב הגדרות והמשיכה המינית שלי היא לבנים".
דניאל לרנר: "קוויר, לפעמים כהומו לפעמים אחרת, אני יודע מי אני ושלם עם עצמי. מבחינת מגדר - כעיקרון גבר, אבל זה לא כזה משנה לי ההגדרה, אני פשוט מי שאני". 
שי יותם דובדבני: "אני הומו, מוגדר כא-בינארי".

ממתי הבנתם על עצמכם שאתם לא סטרייטים?

מרים בנסמן: "עד כיתה ח' אף אחד לא דיבר איתי על הקהילה הגאה ועל זה שיש נטיות מיניות שונות אז הנחתי שכמו שיש לי לפעמים מחשבות רומנטיות על בנות גם לבנות אחרות יש מחשבות רומנטיות על בנות כמוני. בסוף כיתה ח' היו לי רגשות לחברה טובה מאוד שלי והרגשתי שגם לה יש כלפיי אז אמרתי לה את זה ונהיינו יחד, רק אחרי יומיים היא שאלה אותי איך אני מגדירה את עצמי והסבירה לי מה זה בי אז הבנתי שגם אני".

עדי פישמן: "למעשה הרגשתי את זה די מהגן". 

דניאל לרנר: "בגיל 19 התאהבתי בחבר הכי טוב שלי מהמכינה הקדם הצבאית וככה התחלתי להבין שאני אוהב גברים. אני חושב שזו הייתה בשבילי דרך מדהימה לגלות את זה דרך אהבה, אמנם אהבה שלא יכולה להתממש, אך הדרך הייתה מיוחדת".

שי יותם דובדבני: "אף פעם לא הרגשתי שאני סטרייט, פשוט תמיד הייתי מחוץ לשיח הזה...ידעתי לתת לזה שם כשאיגי נתנו לי מרחב להתנסות בו במגוון הזהויות והמגדרים השונים".

דניאל ועדי
דניאל ועדי © פרטי

איך בחרתם לצאת מהארון?

מרים בנסמן: "חבריי הקרובים ידעו מהרגע הראשון פחות או יותר וקיבלו אותי ואת חברה שלי לגמרי. להורים שלי סיפרתי חודש-חודשיים אחרי והם לא ממש היו מרוצים (ועדיין לא). הם אמרו כל מיני דברים על זה שאני עדיין צעירה מידי בשביל להחליט את זה ולא מבינה כלום וגם היום לצערי הם מעדיפים שאני אקים משפחה 'נורמלית'".

עדי פישמן: "יצאתי כשעונדים צמיד עם דגל הגאווה ואנשים שאלו אותי ואני אמרתי שאני להט"ב".

דניאל לרנר: "מבחינתי בחיים לא הייתי בארון, ארון זה לא מושג בשבילי, פשוט ביטאתי את הרגשות שלי לאט לאט, לא הייתי צריך לצאת מהארון כי לא היה, הודות למרחב הבטוח שהיוו לי חברי למכינה. אני זוכר שסיפרתי בבכי ובהתרגשות גדולה ביום האחרון של המכינה לכל חברי וחברותי בסיכום השנה. אני זוכר את זה מילה במילה מה שאמרתי, בהתחלה כמעט ולא סיפרתי ואז אזרתי אומץ ואמרתי במשפט: 'אני מרגיש שאני אוהב גם גברים, וממש קשה לי להתמודד עם זה'".

דגל גאווה ראשי
דגל גאווה ראשי © gettyimages.IL

שי יותם דובדבני: "יצאתי מהארון לפני שנה, בסוף התיכון. הייתי בתהליך ההכשרה של שנת השירות באיגי והרגשתי שכבר אין לי יכולת להחזיק זהות כל כך משמעותית ושאני מתעסק בה בסוד. יצאתי מהארון מול משפחה וחברים ואף אחד מהם לא מאוד הופתע".

הרגשת יותר או פחות בטוח בעצמך בעקבות היציאה?

מרים בנסמן: "בגלל שלא ידעתי הרבה על הקהילה הגאה ועל היסטוריה שלה לא הבנתי עד כמה אנשים לא מקבלים את זה אז לא הרגשתי מההתחלה את הצורך להסתיר את זה ופשוט סיפרתי לאנשים".

שי יותם דובדבני: "היו לי חברים שהיו צריכים זמן להתרחק כדי להבין איך הם מרגישים ביחס לזה אבל בגדול כולם די ידעו כי הייתי בתהליך של שנת השירות באיגי ולא הסתרתי שום דבר".

אילוסטרציה
אילוסטרציה © fotolia

דניאל לרנר: "התגובות היו מעולות, הרגשתי חופש ומלא אהבה, הרגשתי כאילו ממש נולדתי מחדש, זו תחושה שבחיים לא אוכל להסביר במילים. האתגר האמיתי היה בשירות קרבי בצבא, אמנם השירות היה מדהים וחוויתי אך היו שם מיעוטים מאוד מאוד קיצונים, והיו תגובות מאוד לא נעימות, הייתי צריך להתמודד לרוב לבד, בכיתי וכאב לי מלא, חוויתי אפליה קשה, אני לא יודע איך להסביר את ההרגשה שמעיפים אותך מהחדר או מפלים אותך בצבא רק 'בגלל' הזהות המינית שלך, למזלי אזרתי כוחות ויצרתי מרחבים בטוחים לחיילים.ות גאים.ות, הבאתי הרצאות, ועשיתי לא מעט היסטוריה גאה בצה״ל".

מדוע לדעתך, הפרויקט השיתופי של איגי ואמריקן איגל חשוב ורלוונטי לימים אלו?

מרים בנסמן: "הפרויקט הזה חשוב כי הוא מראה תמיכה של מותג גדול בקהילה ועוזר לנראות של הקהילה בארץ וכך אנשים שעדיין בארון רואים שהם לא לבד ויש עוד כמוהם בכל מקום וזה גורם להם להרגיש בטוחים יותר. למזלנו אנחנו חיים בתקופה בה הקהילה הגאה היא כבר לא טאבו כמו פעם ויש המון אנשים שתומכים גם אם הם לא חלק מהקהילה ואני בטוחה שהיה נוער שיקנה חולצות מהקולקציה בשביל להראות את התמיכה שלהם בחברים שלי ובשאר הקהילה, חוץ מזה קצת קשתות הופכות כל אאוטפיט ליפה יותר".

חן אהרוני בקמפיין
חן אהרוני בקמפיין © דרור סיתהכל

שי יותם דובדבני: "בשנה שעברה הלכנו חבורה של הגרעין לפרוייקט והשנה חזרנו לעשות סגירת מעגל, אני זוכר איך החברים מהבית התלהבו לראות תמונה שלי בעמוד של אמריקן איגל ואת התחושה שזה נתן להם לגבי הגאווה האישית שלי ושלהם בי".

דניאל לרנר: "עברנו דרך ארוכה ומרשימה כקהילה אבל עדיין יש לנו דרך ארוכה מאוד, יש לנו המון, המון דלתות ובתים להאיר, במרכז ובפריפריה, 56 אחוזים מהתלמידים על הקשת הטרנסית באובדנות, ו-20 אחוז מהנוער הלהטבי באובדנות. הנראות היא חשובה, לא הגיוני שרק תל אביב תהיה מקום ללהט״בים (שגם שם כמובן יש להט״בפוביה), בפרויקט אנחנו יוצרים נראות למקומות שונים ומפיצים את האהבה שלנו".

מרגישים שאתם מסוגלים להשפיע על בני נוער אחרים שנמצאים בארון ולעודד אותם? 

שי יותם דובדבני: "שאלה מורכבת.. אני חושב שכל אחת מאיתנו עוברת תהליך של יציאה מהארון ושהוא לא נגמר, בדרך נוספים לזה חברות וחברים בכל המגוון וההשפעה היא לשני הכיוונים תמיד, יכולתי למצוא את עצמי מול חניך מאיגי שמדבר על מגדר בצורה שאני לא חשבתי עליה והוא השפיע עליי..."

© fotolia

דניאל לרנר: "חד משמעית כן, לא רק בארון, גם מחוצה לו ובדרך, אני מנכיח את הזהות שלי בכל מקום, יוצר הסברה, נותן ויוצר מרחב בטוח לשאלות לגיטמיות. אני מדריך בתוכנית ניר של איגי, נוער הטרו ונוער גאה, אנחנו מדברים ולומדות על מין, מגדר ומיניות, ונאבקות בלהט״בפוביה, סקסיזם וגזענות, החניכים/ת שלי הם החיים, מעריך אותן כל-כך, הן אמיצות וחזקים מול המציאות ויוצרות שינוי גדול במועצה בהן הן גרות".

מי שלא משתייך לקהילה הגאה ירצה ללבוש חולצות מהקולקציה של איגי? 

שי יותם דובדבני: "אני מקווה, הגיוני שלנוער 'הטרו' יהיה מוזר ללבוש גופיית 'סופר גיי', אבל אני חושב שיש פריטים שמדברים על אהבה שווה או על גאווה ואין סיבה שנוער שלא משתייך לקהילה הגאה יסלוד מללבוש".

דניאל לרנר: "זה תלוי, אני בטוח שיהיו כאלה שכן, לצערי לא הרוב, כי עדיין יש פחד ש'יחשבו שאני הומו' כאילו הומו זה דבר נחות ושפל לעומת 'סטרייט'. אנחנו עושות צעד צעד לשינוי. וזה חלק ממנו".

© יחצ חול

מה הייתם מייעצים לבני נוער שעוד נמצאים בארון?

מרים בנסמן: "שיצטרפו לאיגי, אני נמצאת באיגי כבר ארבע שנים ושנה הבאה עושה שם שנת שירות ותמיד מצאתי כל כך הרבה אנשים נהדרים בקבוצות והסמינרים. התנועה מאוד מותאמת לאנשים שבארון ואני מרגישה שקבוצה עם אנשים דומים לך תעזור מאוד לאנשים שבארון לקבל את עצמם ולהרגיש יותר בטוחים בעצמם.

עדי פישמן: "חיים רק פעם אחת וגם אתה אני לא רוצה לבלות בארון. אנחנו שווים כמו כולם לא משנה דת, גזע, מין, מגדר ונטייה מינית"

שי יותם דובדבני: "צאו לאהוב ולעשות מהפכות! כי כמו שאמרה ליידי גאגא: 'Don't hide yourself in regret Just love yourself and you're set I'm on the right track'".

דניאל לרנר: "תיצרו מרחב בטוח, לא רק ללהט״בים, אלא לכל אדם ואישה, תפתחו את הלב, אנחנו צריכים אתכם איתנו במאבק לשוויון, שלא נשתוק כאשר להט״בפוביה, סקסיזם וגזענות קורית מולנו, שניצור עולם יותר טוב, וחד משמעית אני מזמין אתכם ואתכן לתוכנית ניר של איגי כדי להפוך את העולם הזה לקצת או הרבה יותר טוב".

מרים ושי
מרים ושי © פרטי
תגובות