כשאתם רוצים לקחת את הידידות צעד אחד קדימה ונתקלים בסירוב
ידידות אפלטונית היא דבר טוב, משהו קוסם לנו בעובדה שאנחנו יכולים להיות חברים של המין השני בלי מגע. הבעיה מתחילה כאשר קופידון נכנס ויוצר משיכה חד צדדית בין הידידים.
אני לא מאוהב בה ומעולם לא הייתי, אבל רציתי לראות לאן זה הולך והצעתי לה שניקח את הקשר לשלב הבא. היא אמרה שהיא לא יודעת, שהיא צריכה לחשוב על זה. הצעתי לה שנתנשק ונראה איך זה מרגיש אבל היא פחות התלהבה מהרעיון. שאלתי בצחוק אם זה כי אני לא שוטף ידיים אחרי השירותים והיא אמרה שאני יצירתי. אבל היצירתיות לא הספיקה לה כדי לגעת בי.
עוד בערוץ היחסים של פרוגי:
- מכתבים מהלב: "לא השקעתי ביחסים עם אימי"
- כך תפעלו: אם אתם חושדים שבני הזוג בוגדים בכם
- שחקו וגלו: האם אתם בזוגיות עם הנפש התאומה שלכם?
שאלתי אם תוך חודש היא תדע מה היא רוצה והיא אמרה שזה לא ככה עובד: "לאהבה אין דד ליין". כמה חבל... אם רק היה. היא הוסיפה שממש תשמח אם נמשיך להפגש כידידים עד שתחליט והסכמתי, אלא שאז הצהירה: "יאיי מושלם, אה... דרך אגב יש איזה מישהו... הכרנו באינסטגרם... הוא רוצה להפגש, עדיין לא נפגשנו". קטעתי אותה: "שיניתי את דעתי. עד שתקפצי עלי ותנשקי אותי כמו בסרטים האמריקאים, או עד שפשוט תתקשרי אלי ותגידי לי שהחלטת סופית שאת רוצה יותר, לא נוכל להיות ידידים".
לעיתים, כשיש לנו רגשות כלפי מישהי או מישהו קרוב, לא נרצה להצהיר אותם בפניהם, היות שנחשוש שהם לא מרגישים את אותו הדבר, יסרבו וירצו לנתק איתנו את הקשר בגלל המבוכה שתיווצר. אך בפועל, אנחנו אלו שננתק את הקשר ולא ההפך, שכן, אנחנו הצד המאוכזב. אלה שחשבו - להגיד? לא להגיד? והבלון שניפחנו וניפחנו פתאום נקרע והתפוצץ.
ואם יגידו לנו שהם "צריכים לחשוב על זה" ושהם רוצה להישאר ידידים בינתיים: האם שווה להסכים להצעה כזו? אולי בסוף תהיה שאנחנו הדבר הנכון ונבלה באושר ובעושר. אבל מה אם היא בסוף הם יכנסו לזוגיות אחרת? האם נהייה ה'פראיירים' שנשארו ידידים למרות שגם ככה לא היה להם סיכוי?
אני תמיד ממליץ להתוודות על רגשותינו, כי תמיד יש את הסיכוי הזה שמרגישים את אותו הדבר, ומי יודע, אולי אפילו נתחתן יום אחד. אבל אם הצהרתם את רגשותיכם והתבאסתם - אתם לא לבד.