"לתת את הנשמה ואת הלב" זה לא עוד שיר עבור אלפי בני נוער בישראל, שבחרו לדחות את גיוס לצבא בשנה, על מנת לתת מעצמם ולתרום ככל שניתן לקהילה. אלו רואים במילים אלו דרך חיים והרבה מעבר לעוד סיסמה המתנגנת בליבנו כשחושבים על התנדבות. 

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• דרך הרגליים: הכירו את שנת השירות שבה תתרמו בטיולים
• תתרמו ותיתרמו: האם כדאי לעשות שנת שירות?
• לא רק שמירות: צבא זה זמן גם ליהנות!

לין כוגן (18) מראש העין ואבירם יעקב (18) מקיבוץ מעגן מיכאל הם רק דוגמה לבני נוער רבים שהמילה "שליחות" זורמת בעורקם. השניים בחרו השנה לצאת לשנת שירות במסגרת תנועת 'החלוץ'. כוגן מספרת לפרוגי כי היא ידעה כבר בכיתה ח' שבכוונתה לצאת לשנת שירות עם סיום התיכון. המחשבה הזו עלתה בראשה שוב בכיתה י"ב כשהיא חשה כי המעבר מבית הספר לצבא מהיר וחד מדי: "החלטתי שחשוב לי לתרום בחזרה ושהמסגרת של שנת השירות היא אופציה טובה. מעבר לכך, רציתי עוד שנה שבה אתכונן נפשית וארכוש כלים שיעזרו לי בצבא".

יעקב, החל לראות את ההיתרונות הטמונים בשנת השירות והבין שהוא מעוניין לקחת חלק בשנה הזו, לאחר ששוחח עם לא מעט אנשים. "שמעתי את החוויות שלהם מהשנה הזאת והבנתי שנולדתי עם קלפים ממש טובים בחיים שלי, ושאני יכול לתרום גם לאחרים שצירכים עזרה. הבנתי שאני ארוויח מהשנה הזאת הרבה חוויות חיוביות, שאני אלמד ממנה ושייצא לי לעשות דברים מיוחדים ומשמעותיים".

עוטפים לאורך כל הדרך

אם חשבתם שהחלטה כזו עשויה לגרור אחריה תגובות שליליות מצד המשפחה והחברים, במקרה של יעקב וכוגן לא הייתה סיבה לחשוש. "הסביבה ממש תמכה ברעיון. הרבה חברה יצאו לשנת השירות ואמא שלי גם תמכה", מציין יעקב. כוגן אומרת כי "המשפחה שלי תמכה בי והבינה את החשיבות שיש ליצאה לשנת השירות עבורי". על אף שהיו שאמרו לה שהיא מבזבזת שנה מחייה, זה לא הפריע לה והיא נותרה איתנה בעמדתה: "זה בסדר כמור לחשוב כך, כל אחד ומה שמתאים לו".

עם אילו תחושות נכנסתם לקומונה ואיך הייתה האווירה ששררה בהתחלה?

יעקב: "היה לי ממש מוזר לעזוב את הבית ולגור עם עוד 13 בנים ובנות. חששתי מאוד מכך שלא הייתה לי וודאות אם המסגרת תתאים לי ואם אני אהיה מרוצה, אם אני אתחבר לכל האנשים החדשים שאני מכיר. חלק מהאנשים בקומונה היו בשוק מהשינוי ולקח להם המון זמן להסתגל, וחלק נכנסו לזה ישר. כל אחד חיפש את מקומו בקבוצה".

ומהן התחושות שלכם עכשיו?

כוגן: "עכשיו, אחרי כמעט שלושה חודשים, האווירה נראית לגמרי אחרת והקומונה כבר הפכה לבית. בכל יום ראשון כשחוזרים מהבית אני ממש מתרגשת לראות את כולם שוב ולשמוע מה הם עשו בבית בסוף השבוע. זה תהליך, לפעמים יש משברים וקשיים. בכל שבוע שעובר אנחנו מכירים זה את זו טוב יותר וצוברים חוויות שמגבשות אותנו יחד לקבוצה".

השגרה העמוסה והחיים בקומונה

שמעתם ששנת שירות היא שנה עמוסה במיוחד? מסתבר שזה לא צחוק. את שעות הבוקר הם מקדישים להתנדבות בבתי הספר, מתוך מטרה להיות מעבר לעוד מורה בבית הספר - להעביר לתלמידים תכנים השונים מתוכנית הלימודים ולהיות להם לעזר. "אנחנו מוצאים את הנקודות שבהן אפשר להפוך את בית הספר למקום שתלמידים ירצו לבוא אליו", מסבירה כוגן, שמתנדבת בחטיבה בטירת הכרמל ומסייעת בעיקר לשכבת ז' בהתאקלמות.

את שעות אחר הצוהריים מעבירים השינשינים במסגרות בלתי פורמליות שונות, כמו עיתון נוער ומועדון נוער בהם פעילה כוגן, לצד חוגי סיירות ומסגרות שונות של חונכות ילדים בהם לוקח חלק יעקב, שמציין כי "הרעיון הוא לתת לילדים יחס אישי ולעבוד איתם על הקשיים שלהם".

לא קשה לכם העובדה שאתם רחוקים מהבית? 

כוגן: "זה מאוד קשה ואחרי שבועיים בקומונה הרצון לחזור הביתה הוא ממש גדול. אני מתגעגעת למשפחה שלי ולחברות שלי, לעשות את הדברים שפעם היה לי מלא זמן לעשות, או בכלל לשגרת החיים המאוד פשוטה שהייתה לי פעם. זה משתפר עם כל שבוע שעובר, כי אני עסוקה בדברים שמאוד חשוב לי לעשות, אני צוברת חוויות עם הקומונה שלי ולמען האמת, אחרי סוף שבוע בבית אני ממש רוצה לחזור לקומונה ולראות את כולם שוב".

 יש משהו שהשתנה בכם מאז שנכנסתם למסגרת הזו?

יעקב: "אני מרגיש שהמסגרת ביגרה אותי, חשפה אותי להמון תחומי עניין ולימדה על יחסים בין אנשים".

 לא קשה לכם לפעמים עם כך שרוב החברים שלכם כבר בצבא, בעוד שאתם תתגייסו רק בעוד שנה?

כוגן: "בכלל לא. כל אחד והמסלול שמתאים לו בחיים. לי לא התאים להתגייס והייתי צריכה עוד זמן בעוד אחרים מצאו את זה לנכון עבורם. גם רוב החברות שלי יצאו לשנת שירות או מכינה, כך שלא יותר מדי התגייסו".

למה שנת שירות ולא מכינה?

כוגן: "התלבטות לא הייתה פשוטה, התמיינתי גם לשנות שירות וגם למכינות ובסוף גם הגעתי לשנת שירות מכינתית. העדפתי שנת שירות, כי העשייה הרבה יותר חשובה לי מאשר הלימודים. למדתי בבית ספר דמוקרטי, אז יצא לי ללמוד המון דברים כמו פוליטיקה וחברה וכלכלה ,והרגשתי שיש לי את הידע הבסיסי שלומדים במכינה. האמנתי שאת הבסיס לעשייה בשנת שירות יש לי. אם זה לא היה המצב כנראה שהייתי הולכת למכינה".

יעקב: "כל בן אדם ומה שמתאים לו, בכל דבר יש יתרונות וחסרונות. אני בסוף בחרתי בשנת שירות מכינתית".