את הימים והלילות האחרונים כל אחד יזכור בדרך אחרת: יהיו כאלה שיזכרו את הישיבה במקלט כל הלילה, האזעקות תופסות אותך כל שנייה,את האימה מהפעם הראשונה שנשמעה אזעקה בתל אביב או את הפחד שהיה להם ברגע שהאזעקה הופעלה באזור זכרון יעקב, אחרי שנים רבות של שקט. 

אומנם יהיו כאלה שלא משנה איפה הם היו אתמול וכמה אזעקות הם שמעו הם יזכרו דבר אחד. אבא או אמא, האח או האחות הגדולה לא בבית. הם הוקפצו למילואים. עשרת אלפים חיילים גויסו למילואים השבוע, והקבינט אישר גיוס של ארבעים אלף כוחות בסך הכל, כך שרבים עוד צפויים להתגייס. 

מדינה תחת אש - סיקור מיוחד:

• רקטות לכיוון דימונה; יירוט בשמי ת"א ורסיסים
• הבגרות במתמטיקה: מועד ג' בתחילת חודש אוגוסט
• שמחה מהולה בעצב: בוטל נשף י"ב בעקבות "צוק איתן"
• דברים שרואים מכאן, לא רואים משם
• יובל דיין שרה לחיילי "כיפת ברזל"
• הסרטונים הוויראלים: מדינה תחת אש

יונתן מאזור הדרום סיפר לפרוגי: "האמת שאני הבן הבכור בבית ואמא שלי מאוד נלחצה. הדבר הראשון שהיה חשוב לי הוא להרגיע את האחים שלי כי בכל זאת הם יותר פחדו ממני, לכן הייתי צריך לתפוס את המושכות ולפני הכל לדאוג לאחים שלי ולאמא שלי ואחר כך לעצמי". דביר מתל אביב סיפר לעומתו כי "אצלנו בבית, אמא שלי הרגיעה אותנו ובאופן כללי הייתה תחושת החמצה שאבא לא בבית, אבל הכל התנהל בצורה שקטה יחסית". גם גלעד מאזור המרכז סיפר שהכל עבר חלק ולא הייתה פאניקה מיוחדת בבית.

אוהד מבאר שבע אמר: "באופן כללי יש לי אח גדול בן 17 שדאג להכל, כולל הדאגות שלנו האוכל וכו' והרגיע אותנו. אמא שלי לא נלחצה יותר מדי היא פשוט ממש דאגה לאבא".

ממה יותר נלחצתם מהעובדה שאבא במלחמה או מהעובדה שנופלות רקטות בבית? 

"ברור שיש דאגה לאבא אבל כשאתה מעביר כמה שעות בממד אתה יותר דואג לעצמך" אמרו שני הנערים מהדרום. 
גלעד ענה כי "לדעתי אי אפשר להשוות. דאגתי לאבא שלי כל הזמן ודאגתי גם לאחים שלי ולאמא שלי ככה שאני לא יודע להגיד למי דאגתי יותר". לדביר מתל אביב דווקא הייתה תשובה מוחלטת: "דאגתי קודם כל לאבא כי עם כל הכבוד לא היו אצלנו כל כך הרבה אזעקות".

עבר רק מספר לילות וכבר אלו התחושות שלכם. אתם חושבים שככל שהזמן יעבור התחושות ישתנו?

יונתן אמר "תראה באופן כללי התחושות הם אותם תחושות אבל כמו שהזכרתי אני באופן אישי סוחב על עצמי את הדאגה של הבית כרגע ואני מניח שבאיזה שלב גם אני אצטרך תמיכה ואז התחושות ישתנו".

דביר מסכים: "ככל שהזמן עובר הדאגה לאבא שלי גוברת כי ככל שיש יותר מלחמה, ככה הוא יכול להיפגע יותר. כבר עכשיו יש תחושה של דאגה וככל שהזמן יעבור הדאגה תגבר אני מניח". אוהד מבאר שבע: "ברור שהתחושות ישתנו. כתושב הדרום אני יכול להעיד שכבר עכשיו קשה, כל הזמן יש אזעקות, ואני מניח שהתחושות יהיו יותר רעות כי אנחנו רוצים לצאת מהמקלטים כבר ולהרגיש בטוחים".