עצמאיות או לא להיות: כתבות פרוגי מספרות על העצמאות שלהן. צילום פרטי

עצמאיות או לא להיות: כתבות פרוגי מספרות על העצמאות שלהן

יום העצמאות גורם לכולנו להביט סביב, להרים את הראש למעלה בגאווה ולהיזכר ברגעים הכי משמחים. לכבוד חגיגות ה-70 של מדינת ישראל, כתבות פרוגי מספרות על המתנה הכי גדולה שלהן - העצמאות

הערב (ד'), כולנו נחגוג את חגיגות ה-70 של מדינת ישראל, תוך שנהנה מן ההופעות השונות, נשיר עם הזמרים האהובים, נשפריץ ספריי על החברים ונאכל את האוכל שיש רק במדינת היהודים. אבל, אין ספק שבין כל הכיף, לכל אחד מאיתנו אף יוצא לחשוב על המשמעות העמוקה העומדת מאחורי היום החגיגי - העצמאות שלנו. אז מהי העצמאות של כתבות האתר?

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

מיכל ארבל - "אפשר תמיד לעזור לסביבה"

כשניסיתי לחשוב מהי עצמאות בעיניי קפצו לי לראש מחשבות רבות, החל מעבודות בקבוצות, דרך זהות ישראלית וכלה בגיל ההתבגרות. ואז אחי בן שש ביקש ממני עזרה בשיעורי הבית בחשבון והבנתי מהי העצמאות שלי - אחיי. להיות אחות בכורה במשפחה שבה ההורים לעיתים עובדים עד מאוחר זה לא רק "טייטל",  אלא אף תפקיד שבא עם אחריות ועצמאות תמידית. כילדה שחונכה לאסוף את אחיה מהגן ולהכין להם ארוחת צהריים, לעזור להם בשיעורים ורק אז לגשת לשלה, בשבילי עצמאות היא ההבנה שאפשר תמיד לעזור לסביבה שלי, בידיעה שאני יכולה לדאוג לעצמי בכל מצב, כמו המדינה העצמאית שלנו, שבזמן קצר ובהספק כמעט בלתי ייאמן בנתה את עצמה כמו מדינה שקיימת כבר מאות שנים, ומהווה גאווה עצומה בהמון בשלל תחומים.

עצמאות בשבילי היא גם תחושת חוזק וכח, שמגיעה מהידיעה שאם אפול אני יכולה לתפוס את עצמי ושכל מה שאעשה תלוי בי, ולא באף אחר. הכח אומנם אינו מובן מאליו וכך גם העצמאות, אשר אינה באה רגל. עצמאות היא מתנה.

מיכל ארבל
מיכל ארבל © צילום פרטי

אני מודה על העצמאות שחונכתי אליה. אני רואה אותה ככלי לחיים המאפשר לי להכין אוכל בעצמי, להגיע לבד הביתה ולנהל את הזמן האישי שלי. כנערה עצמאית במדינה עצמאית, אני חשה בטוחה ויודעת שלא משנה מה יקרה, גם אני וגם המדינה נצליח לדאוג לעצמנו. 

רומי לוין - "עצמאות אמתית היא עזרה לאנשים"

התקופה הזו של השנה תמיד גורמת לי לחשוב לא רק על העצמאות של המדינה, אלא גם על העצמאות שלי. קשה לדמיין חיים אחרים מאלו שלנו, זה כלל לא מובן מאליו שבתור בני נוער אנו יכולים לעשות כמעט כל מה שאנו רוצים.

קשה עבורי שלא לחשוב ביום העצמאות על ילדים בעולם, שאין להם את הזכויות שלנו. קשה שלא לחשוב על הילדים החיים בסוריה כשהם רעבים, עניים ונשקפת סכנה לחייהם בכל עת. קשה שלא לחשוב על עשרות אלפי הילדים ההרוגים ועל מיליוני הילדים שנאלצו לעזוב את בתיהם, ולברוח אל הלא נודע.

רומי לוין
רומי לוין © צילום פרטי

יצא לי לחשוב הרבה בשבוע האחרון על כך שאני שוחה בפריבילגיה ושהתמזל מזלי להיות ישראלית. אז, הבנתי כי העצמאות האמתית שלי היא האפשרות שלי לעזור לאנשים שלא שפר עליהם מזלם. הבנתי שעצמאות אמתית היא עזרה לאנשים שאין ביכולתם לעזור לעצמם. העצמאות שלי היא הפנאי שיש לי, בכדי לחשוב על הדברים שיש לתקן בעולם ואף לפעול למען השינוי. לכן, החלטתי לקחת חלק באירוע התרמה למען הפליטים בסוריה בבית הספר שלי ולסייע לאותם הילדים שאין להם את מה שיש לנו. לכבוד חגיגות ה-70 של מדינת ישראל, אני קוראת לכל אחד ואחת מכם, לעשות מעשה קטן עבור אנשים אחרים, עם קצת פחות מזל ומאחלת לכולכם יום עצמאות שמח ומשמעותי!

שירלי פנקר - "הרווחתי את העצמאות שלי"

בשנה שעברה סיימתי 12 שנות לימוד במערכת החינוך ויצאתי אל ה"חיים האמתיים". פתאום, המורים המשיכו הלאה לתלמידים חדשים, החברים התגייסו לצבא, או המשיכו למכינות שנתיות ולשנות שירות. כל אלו, גורמו לי לקבל את העצמאות האמתית שלי ולהבין שכעת הכל עומד להשתנות. לפתע, הכתה בי העובדה שזהו, זה נגמר. אני כבר לא תלמידה וזכות הבחירה עוברת לידיי.

לאחר שסיימתי ללמוד, ביצעתי את ההחלטה המשמעותית הראשונה שלי והתחלתי את השירות הלאומי שלי. כיום, אני משמשת כמדריכה וחונכת עבור תלמידים כבדי-שמיעה וחירשים בעמותת "שמע". ברגע שהתחלתי את השירות הלאומי, התחולל בי שינוי עצום, גם אם לא שמתי לב אליו מלכתחילה, ורק עכשיו, כשאני מסתכלת לאחור, אני רואה אותו. פתאום, הבנתי שעכשיו כבר לא הולכים "לרדוף" אחריי, כפי שהיה בבית הספר. לא שואלים למה לא הגעתי אתמול – פשוט מורידים לי יום חופש, לא אומרים לי באיזו שעה לקום בבוקר – פשוט מצפים שאגיע בזמן, לא קובעים לי מערכת – אני מחליטה מהו סדר היום שלי. עליי להיות אחראית ולדאוג לכך שאעמוד בסטנדרטים של מקום השירות שלי, בו מסתכלים עליי כעובדת מן המניין.

שירלי פנקר
שירלי פנקר © צילום פרטי

במסגרת השירות הלאומי אני נמצאת מחוץ לבית רוב הזמן, רחוק מההורים, מהמשפחה וחברי הילדות שלי, אך בניגוד לכל החששות והפחדים, אני מצליחה להסתדר בכוחות עצמי, לומדת יותר ומכירה בעצמי צדדים שלא הכרתי בעבר. אני סוללת את הדרך שלי, מניחה לבנה אחר לבנה, כשהמטרה הסופית היא העתיד שלי - החיים שלי. אומנם זו רק השנה הראשונה שלי בתור בת שירות, אך כבר עכשיו אני מרגישה שהפכתי לבוגרת ואחראית יותר. הרווחתי את העצמאות שלי, את היכולת לבחור בעצמי ולהחליט לעצמי, ואני נהנית מהתחושה הזו.

 

תגובות