אהבה גורמת לנו לרגשות שאף פעם לא חשבנו שאנחנו מסוגלים להרגיש - אנחנו מרגישים מאושרים יותר ושמחים יותר מאי פעם. אבל אלו לא רק רגשות חיוביים שהופכים את ההתאהבות לבלתי נשכחת, אי אפשר להיות אחד בלי שנייה. זה בלתי אפשרי. לכן, כאשר אנחנו מרגישים את 5 הרגשות הנוראים אלה,אנחנו מבינים בעזרת החוקרים, שהכל חלק ממשחק האהבה. 

עוד בערוץ היחסים בפרוגי:

• איך תעבור את הפגישה הראשונה עם ההורים שלה?
• השחקנים שלא רצו להתנשק עם שותפיהם לסרט
• כלבה צילמה את סרטון החתונה של בעליה

אנחנו תמיד בחרדה

כשפוגשים מישהו שמתעניינים בו לוקח זמן עד שאנחנו מאפשרים לעצמנו להתחיל להתאהב. יש שאומרים שאהבה ממבט ראשון קיימת, אבל זה לא נכון - לפחות, לא לאלה מאתנו שאוהבים ברמה בוגרת. אנחנו זקוקים לזמן והמון ממנו כדי לקבל את העובדה שאנחנו מסוגלים להתאהב באדם מסוים.

ד"ר לוסי בראון, מדענית מוח בקולג' "אלברט איינשטיין לרפואה" טוענת שתחילתה של האהבה הרומנטית היא בשלבים, "רוב האנשים לא יכולים להפסיק לחשוב על מי שהם מאוהבים בו ואז זה נהפך לאובססיה". במחקרה של ד"ר בראון העוסק במדעי הרגש היא מצאה שלאנשים מאוהבים יש את אותם התסמינים כמו למאובחנים בהפרעה טורדנית כפייתית, "זה משום שהאהבה היא מערכת הישרדותית, בדיוק כמו שאנחנו צריכים מים ומזון". 

כמו במחקרה של ד"ר בראון, אנחנו עדיין מוצאים את הדרכים לדאוג. אנחנו דואגים אם בן הזוג מתאים לנו או לא, אנחנו דואגים אם האהבה הדדית, אם אנחנו עושים טעות ואם ליבנו ישבר שוב. החרדה שלנו כמובן תשתנה בעוצמה שלה אבל היא מלווה אותנו תמיד באהבה. 

 

 

לא בטוחים בעצמנו

אולי אפילו יותר מודעים לעצמנו. זה לא משנה אם אנחנו היפים ביותר והחכמים ביותר בעולם, כי כשאנחנו סוף סוף פוגשים מישהו שאכפת לנו ממנו אנחנו מתחילים לדאוג אם אנחנו "מספיק טובים". 

אנחנו בהחלט מספיק טובים, והעובדה שאנחנו מודאגים היא סימן טוב מאוד. לדברי הפילוסוף פאול הדסון, "זה לא שאנחנו חסרי ביטחון. זה בגלל שמצאנו אהבה ואנחנו מפחדים לאבד אותה. זה נורמלי לחלוטין להרגיש ככה" הוא מוסיף, "אנחנו כבר נמצאים עם מישהו שאנחנו רוצים להרשים. לכן, אנחנו רוצים לעשות הכל בצורה מושלמת."

 

 

מקנאים בדרך כלל ללא סיבה טובה

רוב הפעמים אנחנו נדע לאן "נעלם" בן הזוג שלנו - הוא לא עונה להודעה כי הוא בשיעור והיא יוצאת עם כמה חברים טובים. אנחנו יודעים את כל זה, אבל אנחנו עדיין מקנאים. 

"כל מה שאני יכול לומר הוא לחבק. אנחנו צריכים לאמץ את העובדה שאנחנו רוצים מישהו כל כך שאפילו המחשבה על נטישה היא כואבת", אומר הדסון, "אבל לא לעשות משהו טיפשי. קנאה היא רגש שפועלת עליו החלטה."

 

 

לא יכולים להפסיק להתגעגע

אנחנו מתגעגעים לאדם זה וזו לא הרגשה ספציפית שאנחנו יכולים להצביע עליה. כל מה שאנחנו יודעים הוא שאנחנו רוצים לראות את האדם שוב. לא מחר, לא בעוד שעה, ע-כ-ש-י-ו. זה צורך, וזה אף פעם לא לגמרי נעים להיות זקוק למשהו או מישהו.

לדברי ד"ר בראון, רבים מהסימפטומים הגופניים הם אנרגיה מוגברת, קצב לב מוגבר, לחץ דם (במיוחד כשאנחנו רואים את האדם), וחוסר היכולת לישון או לאכול. "תופעות אלו מתרחשות בעוד המוח מייצר דופמין בכוחות עצמו, שמיוצר עוד יותר כשמאוהבים. המוח גם מייצר יותר נוראדרנלין כימי. הורמונים אלו משפיעים על מערכת העצבים" אומרת ד"ר בראון, "כל הפעולה של מערכת העצבים (האשמה העיקרית מאחורי כפות הידיים המזיעות) היא טבעית."

 

 

לעולם לא נוכל להחזיק מעמד

הבעיה (אם כך אתם בוחרים לקרוא לזה) באהבה היא שהרגשות העזים לעולם לא יחזיקו מעמד. הם לא יכולים. לדברי הדסון, "אהבה בהתחלה מרגישה כל כך אינטנסיבית בגלל הניגוד הקיצוני שהיא מציגה לעומת האופן שאנו רגילים לחיות". כלומר, ברגע שאנו מתרגלים לאהבה ולמציאות החדשה שלנו, החושים שלנו הופכים לאדישים. אנו מגיעים לנקודה של נוחות ורוגע.

"אי אפשר לשמור את זה לנצח" אומרת ד"ר בראון, "אפילו האהבה הרומנטית האינטנסיבית ביותר לא נמשכת יותר משישה חודשים". ברגע שאנחנו מתחילים לתהות האם אנחנו לא באמת מאוהבים, אנחנו מזמינים נבואה שמגשימה את עצמה - אם אנחנו מחליטים שאנו לא אוהבים את האדם הזה, אז אנחנו לא.

 

למרות כל הסימנים והמדע, אם אנחנו מאוהבים, אנחנו מאוהבים. אפילו ד"ר בראון מסכימה, "אנחנו יודעים בוודאות מתי זה קורה."

 

מקורות: yourtango, psychologytoday, elitedaily