"שמחה להיות התלמידה הטרנסית הראשונה בבית ספר". צילום פרטי

"שמחה להיות התלמידה הטרנסית הראשונה בבית ספר"

לאחרונה נתקלנו בפוסט מרגש שסחף את גולשי פייסבוק: רותם לוטסקי בת ה15.5 סיפרה על ה'חוויות' שלה בבית הספר בתור נערה טרנסג'נדרית, הפוסט צבר עד מהרה מאות לייקים והמון שיתופים. תפסנו את רותם לריאיון על הפוסט, מה היא מייעצת לנערות אחרות והאם משהו השתנה?

רותם לוסטקי היא בת 15.5 והיא נערה ככל הנערות. לובשת בגדי בנות, מזדהה כבחורה ופשוט - בת. simple as that. אלא שרותם נולדה כבן, והחברה הכי קרובה אליה - בית הספר, כנראה פשוט מתקשה לקבל את התהליך שעברה.

בכל שבוע בשבועות האחרונים בימי שישי בערוץ אנחנו מפרסמים ריאיון עם נער/ה אחרים שיצאו מהארון ושיתפו אותנו בתהליך. רותם לוקחת חלק בפרוייקט הזה, ומספרת לנו על אותם הדברים, בשילוב עם הפוסט המרגש שלה.

בחודש ספטמבר האחרון הוציאה רותם פוסט בפייסבוק על הדבר, ואנחנו תפסנו אותה לריאיון עליו, על יציאתה מהארון והאם משהו השתנה מאז כתיבת הפוסט בבית הספר?

עוד בערוץ היחסים של פרוגי

 
בתור נערה טרנסג'נדרית, בעצם מתי וכיצד מתחילות התחושות האלו, שנולדת פשוט לגוף הלא נכון?
 
 "אני לא בדיוק יכולה להגיד מתי ואיפה זה מתחיל כי לכל טרנסג׳נדר/ית יש את הסיפור שלו/ה וחוויות יחסית שונות משל השני/ה, אבל אני יכולה להגיד לך על עצמי שבתור ילדה קטנה אני זוכרת שהתביישתי רבות להסתובב בלי חולצה ובעצם גם כשכן הייתי בלי, הרגשתי אי נוחות מטורפת ולא ממש הייתי מסוגלת לזוז בנוחיות, וזה היה ככה עד עכשיו, ובעצם אף פעם לא ממש הבנתי למה זה וברגע שהגעתי להבנה מלאה שזה קשור לכל העניין המגדרי, ירדה לי אבן ענקית מהלב וכל אי הנוחות הזאת פתאום נראתה כל כך הגיונית".
 
תוכלי לספר לנו איך באמת באת ודיברת עם הקרובים אלייך? על יציאתך מהארון?
 
" האמת, בהתחלה זה לא היה כזה קשה כי אני באמת ברת מזל שיש לי את החברים הכי פתוחים ומקבלים בעולם, שיאהבו אותי ויתמכו בי לא משנה מי אני, אז ברגע שהייתי בטוחה לגמרי שזה 'זה' יצאתי בפניהם והם שמחו מאד וקיבלו את זה בצורה מהממת, ואני לא יכולה להודות להם מספיק על זה. עם המשפחה לקח לי קצת זמן והייתי צריכה להכין את עצמי לזה קצת יותר, אבל גם הם אנשים מאוד מקבלים ופתוחים וקיבלו את זה בהבנה וזרועות פתוחות ואני מודה להם על זה כל הזמן, כי אני יודעת שהם גם יכלו לקבל את זה בצורות אחרות וגרועות יותר, מה שאני שומעת שקורה אצל המון טרנסים וכואב לי כל פעם מחדש לשמוע על זה מחדש".
 
 
הפוסט שכתבה רותם
הפוסט שכתבה רותם © צילום מסך מפייסבוק
 
 
הפוסט שכתבת מתאר קשיים בבית הספר, יש משהו שתוכלי לפרט ולספר לנו עליו?
 
"סך הכל, אני לומדת בבית ספר מעולה וכל מה שהם עושים זה מכוונה לעזור לכל התלמידים והתלמידות בו, מה שקרה בנוגע לזה שאני לא יכולה להשתתף בשיעורי ספורט עם הבנות קרה פשוט מהסיבה שהם עוד לא ממש התמודדו עם תלמידה שיצאה מהארון כטרנסג׳נדרית בשנות הלימודים עצמן, וכל הדאגות שהיו להם לגבי אי הנוחות אצל שאר הבנות והמורה פשוט בא מחוסר ידע, ולמרות שבפוסט שכתבתי על זה הבעתי המון המון כעס, אני יודעת שבינתיים זה קשה, אבל הם בסך הכל באים רק מכוונות טובות, ואני שמחה להיות התלמידה הטרנסית הראשונה בבית ספר שלי ולהיות זאת שתפתח לתלמידים הטרנסים הבאים שיבואו אחריי את הדלת ולהקל להם על השנים שלהם בבית הספר, זה מאוד מאוד חשוב לי וזה כבוד בשבילי לעשות את השינוי הזה".
 
 האם ישנן סיטואציות שלא בבית הספר, שבהן את חווה קשיים אחרים?
 
"אני הרבה פעמים מרגישה שהגוף שלי והקול שלי והרבה מהדברים הפיזיים אצלי שנחשבים כביכול ״גבריים״, מגבילים אותי בהרבה סיטואציות, לדוגמה אני כבר לא הלכתי לבריכה או לים הרבה זמן כי אני מרגישה מאוד לא בנוח עם הגוף שלי, אני גם מרגישה ממש לא בנוח ללבוש שורטס וטייץ ובגדים צמודים מאותה הסיבה, והרבה פעמים אנשים שלא מכירים אותי מתבלבלים ופונים אליי בלשון זכר וזה די מציק לי, אבל בעתיד הדי קרוב אני כנראה מתחילה עם התהליך של ההורמונים ואני מאמינה לגמרי שזה הולך לשפר את איכות החיים שלי ואת הדרך שאני מרגישה לגבי הגוף שלי ואת המצב הנפשי שלי בצורה משמעותית, ואין מאושרת ממני שאני עומדת להתחיל את התהליך המדהים הזה".
 
זו רותם
זו רותם © צילום פרטי
 
בואי נדבר על הפוסט, בשורה השניה את מתארת קשיים והשפלות מצד המורים והתלמידות, על אילו קשיים מדובר?
 
"תראי, אני יודעת לגמרי ששום דבר שיבוא מצד המורים או אחת התלמידות יבוא בכוונה להשפיל אותי או לזלזל בי, כי בסך הכל אני כן בסביבה יחסית בטוחה ומקבלת ועוד לא חוויתי מקרים יותר מדי רציניים של השפלות, אבל משהו שדי עצוב לי עליו זה שכמה מהבנות בשכבה ובכיתה שלי לא מרגישות הכי בנוח איתי וזאת גם הייתה הסיבה שאני לא יכולה להיות בשיעור ספורט איתן או להיכנס למלתחות של הבנות, אבל שוב, זה הכל בא מקטע של חוסר ידיעה".
 
האם את מרגישה שהחברה הישראלית מודעת למושג הזה? 'טרנסג'נדר? מכירה בו?
 
"לא מספיק. אני באמת מרגישה שהקהילה הטרנסית בפרט לא מספיק מגיעה למודעות של החברה היום, ואני אשמח מאוד לקחת חלק בזה ושאנשים ידעו את מה שהם צריכים לדעת עלינו, וככה הם פחות יירתעו מאיתנו ויבינו שאנחנו לא פחות מהם ושאנחנו לא כאלה שונות/ים מהם, רק נולדנו בגוף שלא תואם למה שאנחנו מרגישות/ים בפנים, וזה כל השוני".
 
 אלו תגובות קיבלת על הפוסט הזה?
 
"כל התגובות שקיבלתי היו רק תגובות תומכות ומדהימות וזה חימם לי את הלב לקרוא כל תגובה מהן, ואני יודעת שהיו כאלה שלאו דווקא מקבלים את כל העניין הזה או תומכים בי, ואם יש להם משהו רע להגיד אני מניחה שהם שמרו את זה בלב".
 
אילוסטרציה © צילום: gettyimages
 
איך הגיבו החברים והמשפחה כשראו את הכתוב?
 
"למזלי כמו שאמרתי כבר כמה פעמים, אני מוקפת באנשים מאוד מקבלים וחברים מדהימים, ובפרט שתי חברות ממש טובות שלי מבית הספר היו חלק גדול בכל העניין הזה והלכו לדבר עם היועצת לגבי זה וניסו ממש לעזור לי עם העניין הזה שכתבתי עליו. כשיש לי תמיכה משתי בנות מדהימות כמוהן זה עשה את העניין הזה פשוט יותר. גם ההורים שלי ניסו לברר מה קרה ולא הבינו ממש למה אני עוברת את כל זה וניסו לעזור לי, והלוואי שלכל הקהילה הטרנסית היו משפחה וחברים תומכים כמו שלי יש, כי אני יודעת שלהרבה אין ממש מישהו לקבל ממנו עזרה ותמיכה". אחד החלומות הכי גדולים שלי בחיים זה להיות הבית והמשפחה והחברה התומכת לאותם ילדים שאין להם, ולעזור להם לעבור את התקופה שהם עוברים קצת יותר בקלות".
 
 האם הפוסט הגיע לצוות בית הספר? 
 
" לפי מה שאני יודעת, אני לא חושבת שזה הגיע אליהם".
 
האם בעקבות הפוסט משהו השתנה?
 
"כמה שבועות אחרי שכתבתי את הפוסט באו אליי שני ילדים מהשכבה מעליי אני חושבת, ואמרו לי שהם קראו את הפוסט ושהם היו ממש עצובים והיו רוצים לעזור לי לעשות שינוי בעניין הזה, וזה עשה אותי כל כך שמחה!!! אני כל כך שמחה וגאה לעשות שינוי במערכת ולעודד אחרים גם לפעול ולעשות שינוי, אני מרגישה שבצעדים ממש ממש קטנים אני מתקרבת ללהגשים את החלומות שלי וזה מרגש אותי מאד!".
 
© צילום: gettyimages
 
האם יש לך שאיפות או חלומות כשזה נוגע לעזרה לאחרים בנושא?
 
"בוודאי. אחד החלומות הכי גדולים שלי בחיים זה להיות הבית והמשפחה והחברה התומכת לאותם ילדים שאין להם, ולעזור להם לעבור את התקופה שהם עוברים קצת יותר בקלות".
 
 מה את ממליצה לנערים ונערות שחווים את אותו תהליך וקשיים כמוך? כיצד להתמודד?
 
"אני מאוד שמחה ששאלת את השאלה הזאת! אני רוצה להגיד לכל הנערות והנערים מהקהילה הטרנסג׳נדרית שקוראים את זה, ועוברים תקופה מסובכת ולא קלה עם התהליך הזה, ובכלל לנערות - לכל מי שאין לה ממש מישהו שיקשיב לה, מישהו שיתמוך בה, בחיים אל תוותרו על הכל ותחשבו לרגע אחד על לזרוק את כל זה לפח! אני יודעת שכרגע הכל נראה קשה ונראה שאין סיכוי שזה יכול להשתפר, אבל זה ישתפר! אני מאוד מאמינה שכולנו פה כדי לחיות חיים טובים ומאושרים בסופו של דבר, וכל מכשול או קושי שאתן עוברות כרגע הוא רק נקודה קטנה בדרך לאושר הגדול שהעתיד יביא איתו בסופו של דבר. תמיד תחשבו על כמה שמחות אתן תהיו בסופו של דבר ברגע שתתחילו את התהליך, וכן, תקחו את ההורמונים ותעשו את הניתוחים שאתן רוצות, כדי להרגיש בבית בגוף שלכן, זה יהיה כל כך שווה את כל זה. תהיו סבלניות עם הסביבה ועם עצמכן, תזכרו תמיד שאתן אהובות ושלמרות שזה לא נראה ככה חלק מהזמן אתן חזקות ובשבילי כל אחת ואחד מכן היא גיבורה, ואני שולחת לכולכן אהבה וחיבוקים".

 לכל הכתבות בסדרה "מהחושך לאור" על נערים שיצאו מהארון - לחצו פה 

תגובות