מסתמן כי אסף אור (23) הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו: זמר צעיר וחרוץ, ששואף לאחד את החברה הישראלית ולהטמיע בה את ערכי השוויון וקבלת השונה. שירו האחרון "כמו שביקשת", עוסק בדיוק בנושא הזה ובהתמודדותו עם ההתנגשויות בין הדת לזהותו המינית. ראיינו אותו על מנת להבין לעומק את הקשר המורכב בין היהדות לקהילה הלהט"בית, ואולי אפילו לקבל תשובה חד משמעית לשאלה שמשגעת את כולנו, הלא היא - האם באמת ניתן לשלב בין דת להומוסקסואליות? 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• רווקים ובודדים? חשבונות האינסטגרם הבאים יעודדו אתכם
• אהבה ללא תנאים: הזוגות שמוכיחים שאהבה יכולה לנצח הכל
• בלי סודות: "נמשכת רק לנשים, זוהי תקופה שתעבור?"

ספר לנו, מהו מקור ההשראה לשיר החדש שלך?

"השיר נכתב על רקע ההומופוביה שחוויתי בצבא, בעיקר מצד בני ישיבות ששירתו איתי. אני זוכר שבזמן חודש הגאווה, הם דיברו המון על טיפולי המרה ועל נידוי הומוסקסואלים מהחברה, בטענה שהם 'מזיקים' לסביבה. אבל, אני חושב שההשראה העיקרית לשיר שלי הגיעה דווקא מהודעה שקיבלתי מאדם חרדי, שמאוד התרגש מפוסט שפירסמתי באינסטגרם. הוא רשם לי שהוא שמח שאני סוף סוף שלם עם מי שאני ומה שאני, והוא מאחל לי המון בריאות ואושר".

אור מוסיף ואומר שהמטרה העיקרית של השיר היא לסייע לבני ובנות הקהילה הדתית לקבל את עצמם ואת השונים מהם. לדבריו: "השיר מעודד את הקהילה הדתית לשים את האיסור ההלכתי בצד בזמן שהם מדברים על או עם חברי קהילת הלהט"ב, וכמובן לנהל שיח הולם, מכבד ופתוח. בנוסף, השיר נותן ביטוי לתחושות של החבר'ה הדתיים שנמצאים בארון ובטוחים שאין דרך לגשר בין הדת לנטייתם המינית (מה שבוודאות לא נכון)".

האם נתקלת בביקורות שליליות כלפי השיר? 

"באופן מפתיע, התגובות השליליות היחידות שנתקלתי בהן היו בפורומים של חברי הקהילה הדתית-חרדית, שדיברו על כך שהומוסקסואליות היא מעין 'מחלה' ואפילו תמכו בטיפולי המרה. חשוב לי להשתתף בדיונים כאלה ולהביע את התנגדותי לטיפולים, כי רק ככה אפשר באמת ליצור שינוי משמעותי. מלבד הפורומים האלו, לא נתקלתי באף ביקורת שלילית ויותר מזה - קיבלתי המון הודעות תומכות מדתיים ודתיות. אני חושב שהשיא של התמיכה היה כשהתחלתי לקבל הודעות מבני ובנות נוער דתיים שעוברים טיפולי המרה או יודעים שחבריהם עוברים טיפולי המרה, ולא יודעים מה לעשות עם זה. אני משתדל לתמוך בכולם ולעזור להם להשלים עם עצמם".

ספר לנו על הרגע שבו הבנת שאתה נמשך לגברים

"אני חושב שזה משהו שהיה קיים בתת מודע שלי כבר מאז שנולדתי. אומנם אני לא זוכר את הרגע הספציפי שבו הבנתי שאני נמשך לגברים, אבל אני כן זוכר מקרה שבו תלמיד מבית הספר שלי פשוט נישק אותי, וזה גרם לי להסתגר במשך שבוע בבית. הייתה לי חרדה נוראית כי זה הרגיש לי מאוד טבעי ונכון, וחששתי מהמשמעות של זה. עברו בערך ארבע-חמש שנים עד שסיפרתי על זה למישהו". 

לדבריו של אור, האנשים הראשונים שהוא יצא מולם מהארון היו למעשה חבריו: "סיפרתי את זה לשני חברים טובים שלי, שלשמחתי הגיבו לזה בצורה מאוד חיובית. האמת היא שזאת הייתה חוויה די אירונית: אני סיפרתי את זה כמשהו טרגי ואפילו התחלתי לבכות תוך כדי, וחברים שלי פשוט חייכו ושמחו שסיפרתי להם. הם לא הבינו למה אני בוכה והם ממש שמחו בשבילי. בהמשך, כשכבר נכנסתי לזוגיות שבה הרגשתי בטוח ושלם עם עצמי, סיפרתי גם לשאר החברים שלי שגם כן שמחו בשבילי".  

מתי וכיצד יצאת מהארון מול הוריך?

"אני זוכר שבפעם הראשונה שנפגשתי עם המשפחה של בן זוגי, הייתה אווירה נורא חמה ומשפחתית. ברגע הזה החלטתי שאני גם רוצה לצאת מהארון מול המשפחה שלי. באותו יום, הגעתי הביתה, הושבתי את ההורים שלי ואמרתי להם שיש לי בן זוג ואני מאוד אשמח שהם יכירו אותו. הם מאוד תמכו בי ושמחו בשבילי, ובאמת קיבלו את זה ממש טוב".

לדעתך, האם ניתן לשלב בין דת להומוסקסואליות?

"בהחלט כן. זאת גם לא דעה אישית שלי, הרי שיש המון ארגונים של הומואים דתיים שמוכיחים שאפשר לחיות כאדם דתי, לקיים מצוות ובמקביל לאהוב גברים. נכון שקיים איסור הלכתי לקיום יחסים בין גברים, אבל זה לא מכשול שאי אפשר להתגבר עליו. בזמן האחרון אני גם רואה ושומע על המון זוגות של הומואים דתיים שמביאים ילדים בפונדקאות - וזה מהמם לדעתי".

יתר על כן, אור טוען שלאחר שיצא מהארון - אמונתו הדתית התחזקה, והוא הבין שבהחלט ניתן לשלב בין להט"ב ודת. לדבריו: "כשעוד הייתי בארון ושמעתי את הקולות שמתנגדים לקהילה הלהט"בית בשם הדת ובשם אלוהים, הרגשתי שאותו אלוהים בעצם שונא אותי. זה מאוד הרחיק אותי. אולם, אחרי שיצאתי מהארון, הבנתי שכן יש קושי אבל הוא לא בלתי אפשרי לפתירה: הרי שאמונה היא דבר מאוד רחב ואינדיבידואלי, וכל אחד יכול למצוא בה את המקום שלו".

איזה מסר תרצה להעביר לבני ובנות נוער דתיים שחוששים לצאת מהארון?

"תמיד תהיו עצמכם. אהבה היא אחד מהמרכיבים המשמעותיים ביותר באושר שלכם, ואם תמנעו מעצמכם להתאהב במי שאתם רוצים - ייגבה מכם מחיר נפשי כבד. בעיניי, תמיד אפשר למצוא את הדרך לשלב בין דת לבין מה שעושה לכם טוב. אני חושב שחשוב לדבר ולא לשמור הכל בפנים, כי התחושה של להיות בארון היא מאוד כואבת ומונעת מכם לחיות חיים מאושרים".