עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מכתבים מהלב: "תמיד היה בי איזשהו חלק קטן שהיה מקנא"
• בלי סודות: "אני רוצה להיות עצמאית"
• לקרוא ולבצע: כך תארגני את הדייט המושלם לחורף
  

בת 17 שואלת: "אני וחבר שלי עוד מעט שנתיים ביחד. אנחנו שוכבים כבר חצי שנה. שנינו הראשונים אחד אחד השני. מאז הפעם הראשונה ועד עכשיו לא הייתה פעם אחת שנהניתי במהלך קיום יחסי המין. כאילו אני לא מרגישה שום דבר. ואין בעיה במשיכה או בגודל האיבר או ברטיבות וכדומה. ניסינו מלא תנוחות ועדיין אין שינוי. כשהוא עושה לי ביד זה מרגיש מדהים ויש אורגזמה והכל מדהים. ואני מהבנות שגומרות. ואני לא מבינה מה הבעיה. באמת שניסינו הרבה דברים והכל מדהים וזורם עד הרגע שיש חדירה וזה פשוט משעמם כי אצלי לא קורה שום דבר. רציתי לדעת האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לשנות את זה - שחדירה יהיה לי נעים או שארגיש משהו בכלל. אני רוצה להצליח ליהנות מיחסי מין ועכשיו זה פשוט מבאס".

תשובת היועצת: "שלום, קודם כל, כל הכבוד שפינית אלינו. חשוב להיות ערנית בכל הנוגע ליחסי מין ולהנאה שמפיקים מהם. יחד עם זאת, כל הכבוד על התקשורת והפתיחות שאת מתארת במערכת היחסים שלך. חשוב לדבר עם בן הזוג על הנושא הזה ולתקשר איך את חווה את יחסי המין שלכם וטוב שהוא קשוב אליך וביחד אתם מנסים למצוא פתרונות. בנוגע לשאלה בקשר לחדירה, יחסי מין אינם מתבססים רק על חדירה ובעצם כל אקט שמענג אתכם במה שאתם עושים יחד הוא חלק מיחסי המין. הנאה מדברים מסוימים היא אינדיבידואלית ויש כאלה שנהנים ממין אוראלי, אנאלי או וגינלי ויש כאלה שנהנים מחלק מהם ומחלק לא. ישנן הרבה נשים שלא גומרות מחדירה כך שהתיאור שהצגת לפיו חדירה משעממת אותך - הוא נורמלי ובסדר. רוב ההנאה אצל נשים, היא בדרך מעינוג חיצוני של הדגדגן. הפתרון לכך שתהני גם בזמן חדירה הוא לשלב עינוג חיצוני של הדגדגן גם בזמן חדירה. לכן, נמליץ לנסות תנוחות מסוימות בהם את או בן הזוג שלך יכולים לענג את הדגדגן תוך כדי החדירה ואולי תחווי מזה הנאה רבה יותר. כמו כן, אפשר להיעזר בצעצוע מין מסוג ויברטור, אשר יכול להסב עונג רב במגע על הפות והדגדגן. קיימים סוגים רבים הכוללים גם כאלה טבעתיים שאפשר להלביש על הפין וכך ליהנות ממנו בזמן חדירה ללא שימוש בידיים. חשוב לבחור ויברטור העשוי מסיליקון רפואי, לדאוג לניקיונו ולהשתמש בו בדרך המתאימה".

© שאטרסטוק

בת 13 שואלת: "יש לי שתי שאלות. הראשונה היא שיש לי שיער בפטמות וזה מפריע לי. אני יודעת שאף אחד לא רואה את זה אבל זה מפריע לי עם עצמי. רציתי לדעת אם זה תקין. הדבר השני הוא שעוד לא קיבלתי את המחזור הראשון שלי, אבל יש לי הפרשות. לפני כמה ימים שיחקתי קצת עם האצבע שם למטה. מאז יש פחות הפרשות ופחות אפשר לראות אותן. האם הרסתי משהו? זה בסדר?"

תשובת היועצת: "היי יקירה, אני רוצה לחזק אותך קודם כל על הסקרנות והערנות כלפיי השינויים הפיזיולוגים המתחוללים בגופך. לגבי שאלותייך: שערות סביב הפיטמה הן דבר נורמלי וטבעי שמופיע אצל נערות רבות. כחלק מגיל ההתבגרות צומח לנו שיער במספר אזורים בגוף: בית השחי, מפשעה, מתרבות השערות ברגליים ובידיים ועוד. יתכן כי זה מפריע לך כי זה לא נתפס אסתטי בחברה, אך אף אחד לא רואה זאת וכל אחת מחליטה על גופה מה אסתטי לה ומה לא. בנוגע לדבר השני - נערות מקבלות את הוסת הראשונה בין הגילאים 9-16 כך שהכל בסדר ואין לך מה לדאוג. זה תקין לחלוטין שיש לך הפרשות. הן מופיעות בתחילת גיל ההתבגרות וממשיכות לאורך כל גיל הפריון (עד גילאי 40-50). הפרשה תקינה היא בצבע שקוף ועד לבן-צהבהב ובעלת ריח אופייני. אני שמחה לקרוא שאת חוקרת את גופך ומגלה מה נעים לך. לא הרסת כלום והכל בסדר, אך חשוב כל פעם לפני שאת נוגעת בעצמך לשטוף את ידייך ביסודיות".

© fotolia

בת 16 שואלת: "היי, בכיתה י' התאהבתי בילד מהכיתה שלי, לאחר כחודשיים החלטתי להזמין אותו לצאת והוא אמר שגם הוא מחבב אותי ושהוא ישמח. יצאנו לתקופה שנמשכה חודשיים, בחודשיים האלה רבנו יחסית הרבה ונפרדנו. לקחתי את הפרידה בצורה קשה מאוד, נשבר לי הלב. הייתה לי תקווה שהוא עדיין מרגיש אליי דברים, אך היא התנפצה כשהוא אמר לי שהוא לא מרגיש אליי כלום יותר. ניסיתי לצאת עם בחור חדש, אבל שום דבר לא עזר. התחילו לי בחילות, לא הצלחתי להירדם, בכיתי המון והייתה בי מועקה ענקית. ניסיתי להתכחש לעובדה שאני מרגישה אליו דברים, אני עדיין מנסה, אני מרגישה כל כך אובססיבית ומוזרה. אני שונאת את ההרגשה הזו. יעברו שנתיים להתאהבות שלי בו בקרוב וזה מרגיש כאילו לא משנה מה אני עושה זה לא עובר ונמאס לי כל כך... זו הרגשה ממש נוראית. מה אני יכולה לעשות? איך אני יכולה להשתחרר מהרגשות המעיקים והנוראיים האלה? אני מבולבלת מאוד".

תשובת היועצת: "היי, אני שמחה שפנית אלינו ושיתפת אותנו בתחושות שאת מרגישה, למרות שזה לא פשוט. אני מבינה מאוד לליבך ולמצוקות שאת חווה. רגשות של אהבה הם עוצמתיים ומשמעותיים - בכל גיל, ואני לחלוטין לא חושבת שאת נשמעת שטותית. אהבה וזוגיות מביאות איתן כל-כך הרבה דברים חיוביים, והן דורשות מאיתנו את האומץ לפתוח את הלב שלנו בפני אדם אחר ולהעמיד את עצמנו בסכנה להיפגע. אני מצטערת מאוד לשמוע שהזוגיות שלכם לא הסתדרה ונפרדתם, ואני מבינה שכל זה קרה בטיימינג גרוע - בדיוק לפני הקורונה שהיית מסוגרת בבית וללא התמיכה החברתית. התחושות שאת מתארת הן הגיוניות וכואבות - להמשיך הלאה זה קשה וארוך. אני בטוחה ששמעת את זה כבר בעבר, אבל הזמן הוא המרפא הטוב ביותר - הזמן, הפרספקטיבה, הניסיון, והאנשים שמקיפים אותך הם אלו שנותנים לך את הכלים להמשיך הלאה - יכול להיות שעדיין תרגישי אליו רגשות של אהבה, אבל הם ישתנו עם הזמן ויהיה לך קל יותר לחיות איתם - יהיה לך קל יותר לשמוח ולהנות עם חברים שלך לצד הרגשות האלו ולצד הזיכרונות שלך מהזוגיות הזו ומהבחור הזה. עם זאת, לפעמים אנחנו צריכות עזרה נוספת מעבר לזמן שיעבור ויקל על הקושי. העזרה הזו יכולה להגיע מהסביבה החברתית התומכת שלנו - למשל לבקש מהחברות הקרובות שלך שידאגו לך בזמן הקרוב - שידאגו להוציא אותך לבילויים, שידאגו להקשיב לך ולפרוק את הרגשות שלך, שידאגו להזכיר לך כמה את נהדרת וכמה החיים שלך מלאים ויהיו מלאים יותר ויותר ושתתאהבי שוב. ואולי אפילו אפשר לפנות לעזרה מקצועית יותר. את מתארת מצב שנמשך כבר הרבה זמן ומקשה עלייך לנהל אורח חיים תקין וחברתי ומלא ושמח כפי שנערה בגילך יכולה לחוות. חשבת לפנות לגורם מקצועי שיעזור לך להתמודד עם הקשיים שאת מתארת? יועצ/ת בבית הספר? פסיכולוג/ית? אלו אנשים שההתמחות שלהם היא לסייע לך להתגבר על קשיים אישיים שאת חווה סביב אירועים משמעותיים בחיים. הרגשות שאת חווה כרגע הם הגיוניים ולגיטימיים, אבל את לא חייבת לחוות אותם בעוצמה משתקת כזו. אני ממליצה לך בחום לשקול לפנות לעזרה וליווי מקצועיים. אני מקווה שעזרתי לחזק אותך ואת התחושות שלך ונתתי לך כמה רעיונות איך להמשיך הלאה מכאן".