לפעמים נדמה לנו שלעולם לא להסכים לחלוטין עם ההיגיון שבמערכת החינוך. היא אמנם מעניקה תעודת בגרות בסופו של דבר, אך פעמים רבות תלמידים התלוננו על הדברים היומיומיים הקיימים בבית הספר, ולא קיבלו תגובה הולמת - בין אם זה שיעורי בית מסובכים או מבחן שבכלל התוכן שהיה בו אינו זהה לחומר הנלמד בכיתה. אז מהם הדברים הנפוצים ביותר שתלמידים מתלוננים עליהם? הנה התשובות

עוד בערוץ המגזין:

• ישנים בעמידה: חמש סיבות שבגללן אנחנו ישנים פחות
• נגד ההטרדות המיניות: תלמידים הפגינו מול משרד החינוך
• אמ;לק: חשיפת התפריט הטבעוני החדש בצה"ל
  
  

למה לי בגרות?

כשהיינו ילדים אמרו לנו: ''תקופת התיכון תהיה התקופה היפה בחייכם'' ועוד משפטים כאלה ואחרים של אנשים שהיו שמחים להחזיר את הגלגל לאחור. האמת שהאמנו בקלישאה הזו בכל ליבנו, עד שהגיעו שנות התיכון ועימן תקופת הבגרויות הידועה לשמצה, שהפכה את ''התקופה היפה בחיינו'' לקצת יותר מרירה. לא פעם ולא פעמיים לתלמידים עוברות מחשבות מייאשות בראש, בסגנון: ''בשביל מה אני צריך את זה''?, ''אוף נו, אני בחיים לא אזכור את כל הכמות הזו של החומר'' ועוד. תזכרו שמחשבה יוצרת מציאות!

נרדמים על המחברת

כדי לבצע משימות מדי יום בכיתה נדרש קשב רב מצד התלמידים, צריך להתרכז ולהקשיב. אך כשזה מגיע לשעות שלומדים בהן עד מאוחר, רמת הריכוז יורדת ומה שהמורה מלמדת נדמה כשיעור בג'יבריש מתקדמת. תחושת הזמן הופכת לנצחית ואין פלא שתלמידים רבים מתלוננים על כך מתחת לשפמם, החל מתהיות קיומיות ''במה השיעור המשעמם תורם לחיי?'' ועד התראות מצב ''וואי, אני עוד שנייה נרדמת פה בחיי''.

הפתעה לא נעימה

מכירים את זה שאתם מרגישים שזה בוקר טוב, אתם באים לכיתה וחושבים שיהיה לכם את היום הכי טוב בעולם ואז בדיוק נכנסת המורה המקצועית ומכריזה על ''בוחן פתע''! אין אחד שלא חווה את תחושת הלחץ הזו, ההרגשה שלא מכינים אותך למה שעומד לקרות מלחיצה ובצדק. הכי נורא שהבוחן יוצא דווקא על חומר שכרגע לא נקלט טוב במוח, ואז בכלל איך אפשר לעבור אותו בשלום. המשפטים הנפוצים למקרים האלו הם: ''המורה מה עכשיו בוחן פתע?'', ''אבל רק התחלנו ללמוד את הנושא הזה לפני יומיים! ". אנחנו בעד לעשות אזעקת חירום למקרים הללו

בוקר מוקדם מדי

העולם מתחלק לשני טיפוסים: אלו שמתים על הבוקר ואלה שחיים את הלילה, אך כשזה מגיע לשעת אפס שניהם מסכימים פה אחד שהשעה בלתי סבירה בעליל גם למשכימי קום. שעת אפס היא אמנם שעה לפני תחילת הלימודים, המערכת חושבת שהיא תקדם את התלמידים בעזרתה, אך פה מתחילה הבעיה - היא לגמרי מיותרת. שעת האפס אינה בדיוק הדבר התורם ביותר לתהליך הלמידה: תת המודע בכלל עוד בחלום העשירי, המוח עוד לא מתפקד כראוי ואנחנו באופן טכני צריכים להיות עכשיו במיטה החמה בבית. המלצת חמה מפרוגה - קפה והרבה!

מודדים במספרים

מבחנים הם דבר בלתי נפרד ממערכת החינוך שלצערנו לפעמים מדכאים אותנו וגורמים לנו לזלזל ביכולתינו. אנו חורשים, לומדים ועושים את מיטב המאמצים על מנת לקבל את התוצאה הטובה ביותר, אבל לפעמים בסופו של דבר, למרות המאמץ, לא תמיד קוטפים את פירות וההצלחה עליה חלמנו. יש תלמידים שיכולים להיות מסופקים מן התוצאה אותה קיבלו, אולם המורים לפעמים יעודדו להגדיל את הציון ובכך יגרמו לתחושה שציון מתחת למאה הוא בושה וחרפה. אנו מאמינים כי חוכמה אינה נמדדת בציון אלא ביכולות ובכישרון של כל אדם בפני עצמו, תאמינו בעצמכם!