טור אישי: "אגיד לה שאני אוהב אותה, מי אנחנו בלי אהבה?". צילום: shutterstock

טור אישי: "אגיד לה שאני אוהב אותה, מי אנחנו בלי אהבה?"

"משחר האנושות בני האדם גילו חיבה לדברים. בינהם, בינהם לבין הסביבה שלהם, בין האדם ללא נודע. אהבה הוא רגש מסתורי שליווה את האדם מאז ומתמיד. אני חושב שאף פעם לא ידעתי באמת מה זו אהבה. עד שחוויתי אותה פתאום בפעם הראשונה" • טור אישי מיוחד ליום האהבה

מי אנחנו בלי אהבה? בני אדם בלי אהבה. נשמע מוזר. משחר האנושות בני האדם גילו חיבה לדברים. בינהם, בינם לבין הסביבה שלהם, בין האדם ללא נודע. אהבה הוא רגש מסתורי שליווה את האדם מאז ומתמיד. אני חושב שאף פעם לא ידעתי באמת מה זו אהבה. כשאתה קטן אתה אוהב את ההורים שלך ואת המשפחה, אתה גדל ואוהב חברים ואנשים קרובים. אבל אהבה אמיתית לחיים זה משהו שאף פעם לא יצא לי להכיר. אני תמיד ידעתי שאהבה אמיתית תבוא בדרך אולי קצת קשה, אולי מאתגרת אבל היא תגיע.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי

בשנה שעברה עברתי עיר. המעבר היה לא פשוט, במיוחד לקראת סוף החטיבה, בדיוק באמצע גיל ההתבגרות. בעיר הקודמת בה גרתי הייתה לי ידידה, שהיינו הכל, רק לא חברים. היינו עושים הכל ביחד, נפגשים המון, יוצאים, צוחקים ומפתיעים אחד את השני בדברים הכי יפים וכיפים שיש. ממש לפני המעבר, כשהייתי צריך אותה לידי, הקשר התפוצץ. בעקבות זה יצא שהשארתי את כל החברים, החוויות, המקומות שאני מכיר והשגרה הישנה בעיר הקודמת, והכל היה חדש לי. הרגשתי כמו תייר, שהכל מסביב זר ושונה. 

© צילום: gettyimages

אני מאוד אוהב לשיר, לנגן על פסנתר ואפילו נמצא במגמת מוזיקה. כל החיים שלי סובבים סביב מוזיקה וזה דבר שמאוד חשוב לי. בעיר החדשה היה לי חשוב למצוא מסגרת מוזיקלית שתתן לי לבטא את היכולות שלי, שתעביר לי את אחר הצהריים ובכלל שתעזור לי להתגבר על המעבר הקשה. באחד מהימים ראיתי בבית הספר החדש שלי פוסטר שמכריז כי הלהקה העירונית הייצוגית מחפשת זמרים חדשים. ישר קפצתי על ההזדמנות ואמרתי שזה הזמן שלי. נרשמתי לאודישנים ללהקה והתכוננתי אליו בלי הפסקה.

הגעתי לאודישן וראיתי ילדה יפה, עם שיער זהוב שבאה עם אמא שלה לאודישן. היא הייתה חייכנית, והקרינה שמחה שאי אפשר להישאר אדישים אליה. אחרי שהודיעו לי שהתקבלתי והגעתי לחזרה הראשונה, הופתעתי לגלות שגם היא התקבלה. ככה הכרנו. היינו חברים מאוד מאוד טובים ופשוט כל פעם שהייתי איתה הרגשתי הכי מאושר בעולם. ככה לאט לאט הבנתי שכנראה התאהבתי בה. כל פעם שהיא צוחקת או מחייכת בא לי לחייך ולצחוק בחזרה. אף פעם לא היה לי את האומץ להגיד לה שאני אוהב אותה, וככל שעובר הזמן אני מרגיש יותר קרוב אליה ויותר קשור אליה.

"ככל שעובר הזמן אני מרגיש יותר קשור אליה" © צילום: gettyimages

לפני שבוע גיליתי שהיא הולכת להיות גם במגמת המוזיקה שאני לומד בה, וזה מילא אותי באושר - בכלל, אני יכול להגיד שהילדה הזאת ממלאת אותי באושר. אנחנו מדברים כל יום ועושים המון דברים ביחד. אולם, לא אמרתי לה איך אני מרגיש עדיין, בעיקר מפחד. אני מפחד שהיא תגיד לא או שזה יגרום לריחוק בנינו. היא הבן אדם שמחזיק אותי כשקשה לי ושיודע להצחיק אותי הכי טוב. שנינו אוהבים מוזיקה, ככה הכרתי אותה ולמדתי איך לאהוב. אני לא יודע אם היא אוהבת אותי חזרה, או אם בכלל יצא מזה משהו, אבל מה שבטוח זה שמתישהו, אגיד לה שאני אוהב אותה. כי בסופו של דבר, מי אנחנו בלי אהבה?

תגובות