מכתבים מהלב: "לפעמים אנחנו מאמינים בשקרים של עצמנו". adobestock

מכתבים מהלב: "לפעמים אנחנו מאמינים בשקרים של עצמנו"

"בחיים צריך לנתק קשר לפעמים, לא רק עם מי שאתה לא אוהב, אלא גם עם מי שאתה אוהב מדי" • כתבי וכתבות פרוגי במכתבים מהלב! והשבוע: כתבנו במכתב נוגע ללב על אהבה נכזבת

אז לכאורה, אני אמרתי את המילה האחרונה...

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

 שלחתי לך רשימה של כל הדברים הטובים שעשית למעני לאורך הדרך, כדי שתזכרי כמה שאת בן אדם טוב. השבעתי אותך שלעולם לא תסנני אותי בוואטסאפ למרות שניתקתי איתך קשר כי מי יודע מה יהיה בעתיד... איחלתי לך בהצלחה בצבא וביקשתי שתעדכני אותי כשתדעי לאן את מתגייסת כי רציתי שיהיה לך הכי טוב בעולם והאמת שאני גם סקרן לדעת האם החלום שלך להיות ב"קרקל" יתגשם. 

© פרוגי

אני פשוט חושב שלפעמים בחיים צריך לנתק קשר לא רק עם מי שאתה לא אוהב, אלא גם עם מי שאתה אוהב מדי... אני יודע שיכלנו לשרוף שעה וחצי בשיחת טלפון פעם בשבוע אבל אם את לא מוכנה להפגש פנים אל פנים, מבחינתי זה לא מספיק.

באיזשהו שלב פשוט אמרתי לך את האמת. הסברתי שאני שונא "אולטימטומים" אבל מרגיש שאין לי ברירה ושאם לא נפגש בחודשים הקרובים, ניאלץ לא להפגש יותר בשנים הקרובות. "אני מבין שיש לך הרבה מבחנים, גם לי, אבל כשאני באמת רוצה משהו אני מפנה לו זמן" - הייתי צריך לדעת שאחרי השיחה הזו, הקשר יתפרק לגמרי... אמנם, לא הייתי משנה משהו באותה השיחה אם הייתי יודע, אבל לפחות רגשית - הייתי "מוכן יותר" להיות בלעדייך. 

© fotolia

כל הסיפור הזה מזכיר לי שלפעמים אנחנו מאמינים בשקרים של עצמנו; כשאנחנו אומרים שלאכול הרבה סוכר זה בריא לנפש או כשאנחנו מהמרים על כסף ומספרים לעצמנו שאולי נזכה... או למשל, כשאנחנו אומרים שאין לנו זמן להפגש עם מישהו - לפעמים מדובר בשקר מוחלט כדי לא להעליב את אותו אדם שלא בא לנו ממש להפגש איתו ולפעמים אנחנו באמת מאמינים שאין לנו זמן. אז מה השקר שלך? מה תגידי לעצמך על אותו האיש שסיכם לך שבע כתבות על איך להתקבל ל"קרקל" בלי שביקשת בכלל? 

ולמרות הכל, את תמיד היית שם בשבילי ואני מודה לך על כך. תמכת בי ברגעים הכי קשים ואמרת לי כמה שאני בן אדם טוב... בסוף, כנראה שאני התחלתי לפתח כלפייך רגשות ואת חשת בזה ולא הרגשת אותו הדבר. היה לך קשה לראות אותי פנים מול פנים בידיעה שכנראה לעולם לא תוכלי לרצות אותי בחזרה, אז פשוט לקחת צעד אחורה. 

© adobestock (אילוסטרציה)

אבל איך אומרים? מי יודע, אולי בעתיד כן נהיה בקשר... לפעמים אני יושב על הנדנדה בגינה שליד הבית שלי ומדמיין איך בעוד עשרים שנה, אני אתקשר ואגיד לך: "קימי (שם בדוי) מדבר אלוף פיקוד דרום (טוב פירגנתי לעצמי יותר מדי אבל אין גבול לדמיון) רציתי לשאול אם את עדיין שבעה מקורנפלקס?" כי אף פעם לא הבנתי איך קערה אחת של קורנפלקס יכולה להספיק לבן אדם... בדיחה כזאת תשבור את המרחק של עשרים השנים שיעברו, אבל עד אז - פשוט אקווה שלשנינו יהיו החיים הכי טובים שרצינו. 

תגובות