נערה מעוטף עזה: "אפילו בבית אני לא מרגישה מוגנת". צילום: שחר פישבין

נערה מעוטף עזה: "אפילו בבית אני לא מרגישה מוגנת"

"לא קל לי לחיות במצב הזה, עם התחושה שאפילו בבית שלי אני לא מרגישה מוגנת. בזמן האחרון, אני חשה את המצב הזה יותר ויותר, אני חיה בפחד שהולך וגדל" • טור אישי המשתף בחוויה הלא פשוטה של נערה המתגוררת בעוטף עזה, אבל תמיד נשארת חזקה ואופטימית

שמי מטר עמאר, בת 14 וחצי מקיבוץ עלומים שבעוטף עזה ובקרוב עולה לכיתה ט'. קרוב לוודאי ששמעתם על המצב באזורנו, בעוטף עזה: על השריפות, על אזעקות "צבע אדום" ויכול להיות שאפילו ראיתם עפיפון או בלון תבערה במהלך התקופה האחרונה.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

אבל איך כל זה נראה מהצד השני, של בני הנוער שחווים את האירועים מקרוב? לחוות זאת זה אומר להעביר שבת שלמה תחת הפצצות ולראות את שדה הקיבוץ שלי נשרף. זה אומר לשמוע על חייל שנהרג ולדעת שזה קרה מטרים ספורים ממני. לחוות זאת זה אומר שבכל פעם שאני שומעת 'בום' אפילו מדלת שנסגרת, אני מיד קופצת בבהלה. 

זירת נפילה בבית בגזרת מועצה אזורית חוף אשקלון
זירת נפילה בבית בגזרת מועצה אזורית חוף אשקלון © דוברות משטרה

לא קל לי לחיות במצב הזה, עם התחושה שאפילו בבית שלי אני לא מרגישה מוגנת. בזמן האחרון, אני חשה את המצב הזה יותר ויותר, אני חיה בפחד שהולך וגדל. גם בזמן שאני מתקלחת, אני מפחדת שתתפוס אותי פתאום אזעקה באמצע ואני לא אדע מה לעשות. הרי אי אפשר להגיע מהמקלחת לממ"ד ב-7 שניות בלבד.

הידיעה שאין לי הרבה מה לעשות במצב הזה מתסכלת אותי מאוד ומקשה עליי לחזור לשגרה. אך אני מנסה להסתגל למצב הקיים ולשמור על שגרת פעילות וזאת מתוך ידיעה שהמצב הוא לא תמידי, אלא רק לתקופות, משמעותיות מאוד.

עם תום מבצע צוק איתן, הייתי בטיפול שעזר לי לחזור לשגרה. אבל כעת, אני מרגישה שאני מתחילה להרגיש שחוזרת לי החוויה הזאת, שצריך לרוץ בשיא המהירות והפחד לממ"ד. קשה להבין את המצב והתחושה אם לא חווית זאת בעצמך והתמודדת עם הלחץ הלחץ שמצטבר בלב ובגוף לאחר מספר ימים של מתח באזור.

מטר בקיבוץ. "זה הבית שלי ולא ארצה לעבור משם" © צילום: רפי בביאן

למרות זאת, זה הבית שלי ולא ארצה לעבור משם. זהו המקום בו כל הילדות שלי, האישיות שלי והחיים שלי נבנו וממשיכים להיבנות. אנחנו מתעצבים דרך החוויות שאנו עוברים, הן מהטובות והן מאלו שפחות. החוויה השלילית של ילדי העוטף היא המלחמה והצורך להתמודד עם הבומים שנשמעים לפתע ועם הרקטות שמשוגרות. כל אלו גרמו לי להאמין ולהיות חזקה יותר.

ובינתיים, אני מחכה לשקט ולשלום. ממתינה לרגע בו הפחדים שלי ישתנו ויתחלפו בפחדים שאמורים להיות לנערה בגילי. האמונה שלי חזקה ולכן אני מאמינה שאנחנו יכולים להתמודד עם הכל, כל עוד יש לנו מספיק אופטימיות ורצון. 

 

תגובות