מעיין אדם: "גדולתה של אישה היא החוזקה מבפנים". צילום: ענת מוסברג

מעיין אדם: "גדולתה של אישה היא החוזקה מבפנים"

השבוע ב"שישי נשי": מעיין אדם, השורדת האהובה והבלתי-נשכחת מהעונה האחרונה של "הישרדות". שוחחנו איתה על שנות נעוריה הקשות שבנו אותה, חוויותיה מהאי, העצמה נשית ופרשות ההטרדות המיניות שצצות בכל העולם

כתבות קודמות ב"שישי נשי":
טל ביוטי: "היוטיוב עזר לי לעצב את האישה שאני היום"
יוטיוברית עם הפרעת אכילה: "כבר לא מסתירה חלק מחיי"

אין ספק שכשמזכירים את מתמודדי העונה האחרונה של "הישרדות" - השם "מעיין אדם" יהיה הראשון לעלות. העונה האחרונה הייתה פתיחת דלת לעולמה המשמעותי, מעורר ההשראה והמעצים של מעיין, שהייתה רק קצה הציפורן ממה שעוד יש לגלות עליה. אין ספק שמדובר באחת הנשים החזקות, המשפיעות, הדעתניות והנחושות ביותר בישראל. השורדת האהובה פתחה בפנינו את ליבה בראיון מיוחד, וסיפרה לנו על עזיבת הבית בגיל 17 (ולא מרצונה), על חשיבות הנשים במשחק "הישרדות", ועל העובדה שהפחד לא נכלל ברשימת הדברים שגורמים לה לקבל החלטות.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

"למדתי לבטא את השונות שלי ולהיות גאה בה"

איזו נערה היית? כיצד גיל ההתבגרות שלך תרם לעיצוב האישה שאת היום?

"הסתכלתי על החיים קצת מבחוץ. התקשתי מאוד להיות ממושמעת, ותמיד היו לי ביקורות על מערכת החינוך, על החוגים, או על ההורים שלי. לא היה לי מובן מאליו שעליי ללמוד את מה שלימדו אותי ושעליי להקשיב לבעלי הסמכות, וכל הזמן עצרתי לשאול שאלות. אם המורה הייתה מלמדת משהו שכולל עובדות ומציאות - אני קראתי תיגר, אמרתי לה: 'רגע, למה זה ככה? אני חושבת אחרת, יכול להיות שזה משהו אחר?' והדבר 'הפריע', כביכול, לשיעור. לא יכולתי להיות כמו כולם ולעשות את מה שנדרש מכולם. הייתי שונה, מה שיצר בידוד חברתי. בקושי היו לי חברים, ובסופו של דבר, נשרתי מכל המסגרות.
השנים האלה יצרו את מה שאני היום, כי למדתי לבטא את השונות שלי, להיות גאה בה ולפרוץ באמצעותה גבולות. הן היו מאוד קשות, אבל הן חישלו אותי ועזרו לי להיות בן אדם שיכול להגיע להישגים פורצי דרך."

"השנים האלה חישלו אותי ועזרו לי להיות בן אדם שיכול להגיע להישגים פורצי דרך" מעיין אדם © צילום: ענת מוסברג

מעיין ממשיכה ומספרת על החוויה הקשה שעברה בגיל 17, כשהועזבה מביתה. הוריה גרושים, והיא הייתה גרה עם אביה, שלאחר תקופה הכיר בת זוג חדשה. הם עברו לגור יחד איתה, מה שהקשה על מעיין להיות עצמאית, כמו שהיא אוהבת. "היא האמינה שהבית צריך להתנהל לפי הדרך שלה. היה לי קשה, כי הכתיבו לי והחליטו בשבילי, ואני רציתי לקבוע לעצמי איך החיים שלי יראו, מה שיצר המון ריבים ופיצוצים בבית.
אבא שלי הרגיש שאני בדרך לאבדון; לא הלכתי לבית הספר, לא עשיתי דבר בבית, ובעטתי בכל המסגרות. הוא רצה לנער אותי ולתת לי שיעור שיציל אותי. הוא ביקש ממני לעזוב, לקום וללכת. באותו הרגע, לקחתי שקיות זבל ואספתי מהחדר את כל הדברים שלי. הלכתי לידיד שלי בקיבוץ וישנתי אצלו.
הבנתי שאני חייבת להתחיל לעבוד – כי מהרגע הזה, לא היה לי כלום. התחלתי לעבוד במלצרות ושכרתי דירת חדר קטנה, ששימשה אותי עד הצבא. אבא שלי ניסה להתפייס איתי בכל דרך, אבל אני לא רציתי. כעסתי עליו, וגם היה לי קשה להסתכל לו בעיניים, כי כשמישהו חושב שאת לא שווה כלום ולא תצליחי, את לא יכולה להסתכל לו בעיניים עד שיש לך הוכחה שהוא טועה."

"לא הזמנתי אותו לטקס סיום קורס הקצינים שלי, אך הוא הגיע בכל זאת, יחד עם שיר שכתב לי, שמראה עד כמה הוא מצטער על הכל. רק אז יכלתי להסתכל לו בעיניים, כי הרגשתי מספיק גאה בעצמי ובמה שהוא כתב בשביל לחדש איתו את היחסים.
היום אנחנו בקשר טוב. כשאוהבים, אפשר לסלוח על הכל ולהבין אחד את השני. היום, כשאני בוגרת יותר, אני מבינה אותו. הוא היה מאוד מודאג וכבר לא ידע מה לעשות, אז זו הדרך שהוא בחר. הוא לא בן אדם רע, הוא פשוט ניסה לחנך אותי בדרך הזו, כי כבר לא הייתה לו ברירה."

"כשאוהבים, אפשר לסלוח על הכל ולהבין אחד את השני" מעיין ואביה © צילום מסך מהאינסטגרם

"למדתי מכל המצב שלעבוד קשה זה כיף גדול, כי זה נותן לך חופש, ולפי התפיסה שלי חופש אמיתי הוא הגורם מספר אחת לאושר. האנשים האומללים ביותר הם אנשים כלואים. אני תמיד רציתי חופש, וברגע שפרנסתי את עצמי, היה לי את הכסף להחליט בעצמי על דברים מאוד בסיסיים. אני ממליצה לכל נערה ונער לצאת ולפרנס את עצמם עד כמה שאפשר, כי עמצאות כלכלית היא המפתח לאושר. אני מאחלת לכל בני הנוער להיות עצמאיים וחופשיים, כמו שאני הייתי." 

"בשנייה אחת, 300,000 איש אמרו: 'אנחנו אוהבים אותך'"

מעיין פרצה אל תודעת הציבור לאחר השתתפותה בעונה האחרונה של "הישרדות", והיא בהחלט אחת המתמודדות הזכורות ביותר במשחק. 

ממה נבעה ההחלטה ללכת להישרדות? מה ניסית להוכיח לעצמך?

"הלכתי להישרדות בגלל האתגר. התואר 'שורדת' הוא כמו תואר באוניברסיטה או דרגה גבוהה בצבא, משהו מאוד ראוי. יש מעט אנשים שיכולים להגיד 'אני שרדתי'. 'הישרדות' היא המשחק הכי חכם, הכי גדול והכי קשוח בעולם, והלכתי לאתגר את עצמי, לנסות לנצח את המשחק הזה, בגלל שידעתי והבנתי שזו תהייה עוד חוויה לאוסף החיים."

מעיין אמנם לא זכתה בתואר "השורדת האחרונה", אבל כן זכתה להגיע לגמר ולזכות בתואר לא פחות משמעותי: "השורדת האהובה". "בחוויה שלי ניצחתי בגדול, ויצאתי מהמגמר מאושרת מעל הראש. לאורך המשחק, לקחתי על הגב שלי את התחושות הקשות של להיות שנואה, וכשזכיתי בתואר הזה – בשנייה אחת היה לי תיקון. בשנייה אחת, 300,000 איש אמרו: 'את בסדר, שיחקת טוב, היית אמיתית, אנחנו אוהבים אותך ומסכימים עם הדרך שלך'. אם היו מציעים לי להחליף את התואר הזה במיליון – הייתי אומרת חד משמעית לא. המיליון הזה לעולם לא ייתן לי כוחות כמו 'תואר השורדת האהובה'. זה מה שהכי רציתי, וזה שוב הוכיח לי שכשאת מאוד מאוד רוצה משהו – את משיגה אותו."

 

❤❤❤ קוראת ועדיין לא מאמינה, הסיום הכי מתוק שיש - לזכות באהבה.

A post shared by maayan adam מעיין אדם (@maayanadam) on

היית גם אחת משתי הנשים שזכו להגיע לגמר. מה יש לך להגיד על כך ועל העובדה שבמקום הראשון זכתה אישה?

"זה נראה לי כל כך מובן מאליו. לפי דעתי, הנשים משחקות טוב יותר, חזקות יותר ואמיצות יותר. הנשים הובילו את כל הבריתות במשחק, וזה רק מוכיח שאנחנו שורדות בזכות ולא בחסד. לא היינו על הגב של אף אחד. אני מאוד גאה להיות חלק מעונה שאישה זכתה בה."

מעיין מספרת כי הדבר החשוב ביותר שלמדה מהמשחק הוא שהיא לא צריכה דבר, אפילו לא גג ומיטה, בשביל לחיות את החיים האלה עד הסוף. "כל מה שאנחנו רואים ברשתות החברתיות, זה מוצרים. אנחנו נהנים מזה, זה כיף - אבל אנחנו לא צריכים את זה כדי להיות מאושרים. להצליח במשהו או לשבור שיא זה פי מאה כיף ממוצר חדש, וכולם יודעים את זה. את לא באמת צריכה את כל החפצים האלה בשביל להיות מאושרת. זה משהו שאקח איתי לכל החיים. אני מקדישה את כל האנרגיות שלי בלהצליח במה שאני חולמת ועושה, ולא שיהיו לי עוד ועוד דברים."

"אם מדברים על חוזק ועל עצמה – נשים לוקחות בפער"

בזמן האחרון ישנה המון התעסקות בנושא ההטרדות המיניות, ולמעיין יש מסר מאוד חשוב להעביר בנוגע למצב.
"כל הזמן מדברים על זה שצריך לחנך את הגברים שלא להטריד, אם זה באמצעות ענישה, מערכת החינוך או התקשורת. אבל מעבר לכך, יש להעצים את הנשים, ולגרום להן להבין שאם הן החליטו שאי אפשר להטריד אותן – לא יהיה אפשר להטריד אותן. כל הנשים החזקות במשק, מדברות על זה שברגע שנגעו בהן או אמרו להן דבר מגונה – הן קפאו במקום. אני חושבת שהשלב הבא, הוא ללמד נשים איך לא לקפוא במקום, איך להגיב, איך להעיף סתירה למי שנוגע בהן. חשוב שנשים שמוטרדות מינית על ידי גבר, יסתכלו לו לתוך העיניים, ויגידו לו: 'אל תתעסק איתי!'. אני מבטיחה לכן שזה יבהיל אותו, שהוא יבין את מקומו, ושהוא פשוט לא יתעסק איתכן."

 

בבקשה די לא רוצה לשמוע יותר גם אני קפאתי, גם אני הייתי חסרת אונים מול האון הגברי, גם אני קורבן. אנחנו חייבות לנגן פה מוזיקה אחרת. התקשורת נשטפת בעוד ועוד נשים מצליחות, אינטילגנטיות וחזקות שמהוות מודל ודוגמא עבור ילדות ונערות אך בפי כולן מסר אחד - קפאנו, לא יכולנו להם. בלי לשים לב אנחנו משרישים לעומק התודעה שלנו תפישה מגדרית מעוותת שעושה לנו נזק. השיח החד מימדי הזה מנציח את הגבר כחזק, עליון ויוזם ואת האשה כחסרת אונים, חלשה ופאסיבית. זו טעות בנות, טעות שלנו, של התקשורת, של כולם. הטרמינולוגיה בקמפיין "גם אני" היא ההפך מהעצמה, היא כניעה המונית למצב. יש לה תרומה ניכרת להסרת מימד הבושה אך היא לא זו שתקדם אותנו לימים של גאווה. בואו נציף את התקשורת בסיפורן של נשים שהשיבו אש, שהחטיפו למי ששלח להן ידיים, שאמרו לו אל תתעסק איתי. נשים שניצחו במשפטים, ששלחו אנשים לכלא, שריסקו לתוקף את הקריירה, שהורידו לו את הדרגות. בואו נראה לנשים צעירות שיש בנו דליים של כוח ואומץ, שגם הן יכולות. בואו נראה לגברים צעירים שמחיר התקיפה יקר מנשוא. בואו נהפוך מקורבנות למסוכנות - עד שיהיה ברור לכל דכפין שלא כדאי לו לשלוח יד לדבש, כי נעקוץ וזה יכאב. מאוד. אני לא מבקרת חלילה נשים שקופאות. יש לנו את כל הלגיטימציה בעולם לעמוד המומות נוכח התנהלות גסה ודוחה כלפינו, יש לנו זכות להשתהות. אבל אנחנו יכולות לתת אחת לשניה את הכוח לא לקפוא עוד, אם נספר גם את זה בקול. בגיל 11 גבר בן 43 ניצל את תמימותי וביצע בי מעשה מגונה. תפסתי אותו כמה ימים לאחר מכן באותו מקום והזעקתי משטרה, הוא היה פדופיל מוכר בצפון ונשלח לכלא למספר שנים. כנערה מתבגרת מלצרתי במסעדה, הבוס נהג ללוש אותנו לצד הבצק, התאגדנו כולנו והגשנו תלונה ודרישה לסגור את המקום וכך היה. בצבא מפקד בכיר ביקש שנתחבק ועניתי לו שאם ידבר אלי כך שוב אני אחזיר אותו לדרגת רב"ט, הוא לא התעסק איתי יותר. התוקף אשם, הוא תמיד אשם, את המשוכה הזו כבר עברנו. להטיל עליו את האחריות אין זה אומר לוותר על המקום שלנו. מרגע שהוא החליט להעז, הגיע תורנו להחליט מה נעשה לו. זה פמיניזם אמיתי. אני לא נולדתי עם התובנה הזו, אלו מסרים שספגתי בבית, זה מה שראיתי לנגד עייני וזה מה שאנחנו צריכות להראות לנשים צעירות שלומדות דרכנו על העולם. לצד תפקידנו לחשוף ולהעניש את התוקף עומד צורך להעצים את מקומה של הנתקפת בסיטואציה, לתת לה כלים ואומץ לתקוף חזרה. זו אולי עמדה לא פופלרית אך אני מאמינה בכל ליבי שהמפתח למיגור התופעה הוא בידיים שלנו, הנשים. מאחלת לנו שנקרא כל בוקר "גם אני לא קפאתי"

A post shared by maayan adam מעיין אדם (@maayanadam) on

"הייתי רוצה לשמוע יותר סיפורים על נשים שענו, שהעיפו את היד, שאמרו לבן אדם 'אל תתעסק איתי', שהכניסו גברים לכלא. ואם נשמע יותר סיפורים כאלה, ולא רק סיפורים של 'שתקתי וקפאתי' – אז יהיה לנו יותר כח לעשות את זה בעצמנו."

מה זה בשבילך "להיות אישה"?

"להיות אישה זה לדעת שיש לך עמוד שדרה פנימי חזק, מודעות עצמית, ביטחון עצמי, ויכולת להתמודד עם כאבים, גם פיזיים וגם נפשיים. אם מדברים על חוזק ועל עצמה – נשים לוקחות בפער. אני מאוד גאה בנשים הישגיות שמודעות לעצמה שלהן, שרוצות לשבור תקרות זכוכית ולהמריא גבוה. נשים חזקות מנטאלית מגברים פי כמה, ואני חושבת שכח מנטאלי עולה על כח פיזי בחשיבות שלו. כמו ב'הישרדות', לדוגמא: כל הגברים נשברו מגעגועים הביתה ומקשיי המשחק, והייתה תחושה שהנשים מרימות אותם ומחזקות אותם, ושהן הכח האמיתי של השבט. 'הישרדות' היא משחק מאוד מנטאלי, אפילו שהמשימות הן פיזיות וישנה אווירה שה'חזק שורד', וראינו מה קרה: החזקים הודחו או נשברו מהר מאוד, והחזקים מנטאלית שרדו לאורך זמן. גם מבחינה מדעית, אורח חייהן של הנשים הוא ארוך יותר, מה שאומר שנשים שורדות יותר מגברים."

את חושבת שהשרה מירי רגב, איתה עבדת המון, היא אישה חזקה כמו שתיארת?

"חד משמעית. היא אישה מאוד הישגית ועצמתית, ולכן היא חזקה. היא לא מתביישת לומר את מה שהיא חושבת, אפילו אם אחרים חושבים הפוך. היא לא מפחדת מביקורת ומאנשים שמזלזלים בה, ולא נרתעת מלחלום. למדתי ממנה לא לפחד להגיד לעצמך ולסביבה שאת חולמת על תפקידים, מאמינה במה שאת עושה וביכולת שלך לעשות דברים מאוד משמעותיים בחיים. במשך שנים האמינו שהובלה היא מקום של גברים – אבל היא לא. היום נשים הן מנכ"ליות, מנהלות בנק, ומובילות בתחומים שונים. הכל אפשרי, השאלה היחידה היא עד כמה את רוצה, ועד כמה את לא מוותרת. אם יש מסר שאני יכולה להעביר לנערות ולנשים צעירות, זה לא להתבייש, ולהגיד לעצמך ובקול רם: 'אני חולמת על תפקידים שנשים לא חלמו עליהם פעם ואני הולכת להשיג את זה, זה מה שאהיה.'"

המון רואים בך אישה חזקה עם ערכים חזקים. מה, לפי דעתך, הופך אותך לאחת כזאת?

"אני יודעת לבקר את עצמי, להסתכל פנימה, ולהגיד אם טעיתי או לא, גם אם אחרים אומרים או חושבים עליי דברים. אם אני לא מרגישה שעשיתי משהו לא בסדר – אז לא מעניין אותי מה אחרים חושבים, אני עם הראש קדימה. אני לא אשב ואבכה בצד שלא אוהבים אותי, אלא אגיד: 'זה לא משנה אם הם אוהבים אותי, זה משנה אם אני אוהבת אותי, ומה אני חושבת על עצמי.' גדולתו של אדם היא החוזקה מבפנים. צריך להאמין בעצמך, להרים את הראש, ודווקא לתעל את כל התחושות הקשות האלה להצליח. לשקוע בתוך העצב, לא יוביל אותך לשום מקום. קחי את מה שיצא מזה, שיהיה הדלק שלך להוכיח שאתה מסוגל להכל."

"כשאת בחשיפה, יש אנשים שאוהבים אותך, ויש כאלה ששונאים אותך. השאלה היא מה את חושבת על עצמך. את מחליטה מי את, ולא אף אחד אחר. עדיף שיאהבו אותך מאוד ושישנאו אותך מאוד, מאשר שתהיי כמו עלה חולף ברוח, שלא ישימו לב אלייך ושיהיו אדישים כלפייך. אם לא עשית משהו שגרם לאנשים לחשוב ולהרגיש דברים - אז לא עשית משהו משמעותי ולא השארת חותם.

 

תודה לא ידעתי להעריך תחושת שובע עד שרעבתי לא ידעתי להעריך קירות ושמיכה עד שקפאתי לא ידעתי להעריך מה יש לי עד שנלקח ממני לא ידעתי להעריך אהבה עד שלא הייתה לי אז החלטתי לחרוט על עצמי את השיעור שקיבלתי שם בסוף העולם, שלא אשכח להעריך אף פעם. אני אסירת תודה לכל מי שהיה חלק בחוויה הזו, ל"רשת" שבחרו בי, לאנשי "הישרדות" ובראשם העורכת רהב לסטיגזון, מהמוכשרות והאנושיות ביותר שפגשתי. לברית המדהימה שלי ולאמיר שהפך לבן ברית בחיים האמיתיים. לחברות האהובות שלי - השורדות האמתיות שעטפו אותי בחום גם כשנשבו רוחות קרות בחוץ, לכל העילאיים והמתנשאים (דו"צ במיל') שהתגייסו סביבי כמו שרק חברים מהצבא יודעים לעשות. למאות אלפי בני נוער שעמדו לצידי ורצו בטובתי מבלי שהכרנו, ללא תמורה, מאהבה טהורה של ילדות. לחברי בליכוד שהובילו קמפיין נחוש עבורי וריגשו אותי מאוד, לראש העיר פתח תקווה, לחברי מכל השנים, לכל מי שעצר לומר מילה טובה, שהצביע, שנתן לי ביטחון. תודה אחרונה למשפחה שלי ולכל מי שהפך להיות משפחה עבורי בשנים האחרונות, לעולם לא אעזוב אתכם יותר, אני לא רוצה לחיות בשום מקום שאינכם נמצאים בו. ותודה לך אדם, מזל שאתה פה. אתמול בערב זיכתם אותי בתואר "השורדת האהובה" ועשיתם אותי למאושרת באדם. ניצחתי בפרמטר הכי חשוב שיש - השארתי חותם. בתמונה: הסמל של "טגאיי", משמעותו רכס הרים - איתן, עוצמתי, נצחי ומלא חיים. הוא הפך עם הזמן גם לסמל אישי עבורי, לבן אדם שאני רוצה להיות. בתשע אני עולה בלייב להגיד לכם תודה. תבואו ❤

A post shared by maayan adam מעיין אדם (@maayanadam) on

"אם לא נפחד לחיות את החיים האלה – מאוד נהנה מהם"

מעיין משתפת אותנו שהשיר "לפני שייגמר" של עידן רייכל הוא שיר שמאוד מלווה אותה בחיים. "הערכים שעומדים בפני השיר הזה הם ערכים של אומץ, כנות והנאה מכל רגעי החיים. השיר הזה מזכיר לי כמה החיים קצרים, ושחיים אותם רק פעם אחת. אם לא נפחד לחיות את החיים האלה – מאוד נהנה מהם. לא לפחד להתאהב, ולרקוד עד שנופלים מעייפות, מקסימום נשבר הלב. הוא עוד יתאחה חזרה. 'לקום כל בוקר ולצאת אל החיים, ולנסות הכל לפני שיגמר'. אז לא נצליח, אבל צריך לנסות ולא לפחד. יום שהולך לא חוזר."

"כשהציעו לי להשתתף ב'הישרדות', לדוגמא, פחדתי. אולי אעשה בושות, אולי אודח מוקדם, אולי יהיה לי קשה, אולי אפגע... הכל יכול לקרות. אבל אז, אח שלי אמר לי משפט מאוד חכם: 'זה באמת מאוד מפחיד, אבל פחד לא היה גורם לקבלת החלטות אצלינו בבית.' זאת אומרת, שיש להוציא את הפחד משכלול הדברים שגורמים להחלטה. הפחד מנטרל. אני חושבת על כל הדברים שהייתי מפסידה אם לא הייתי נוסעת רק מהפחד. צריך לנסות לעשות דברים שגדולים מהחיים. אחרי הכל, את קמה מאושרת רק כשעשית דברים גדולים שיוצרים חוויות."

"הפחד מנטרל" © צילום: ענת מוסברג

אם היית פוגשת את עצמך בתור נערה מתבגרת, מה היה חשוב לך להגיד לעצמך?

"אל תשווי את עצמך לאף אחד. אל תשווי את המשקל שלך למשקל של הבנות בכיתה, אל תשווי את השיער שלך, את הציונים שלך, את הכסף שיש לך בבית, את המשפחה שלך,  אל תשווי כלום לאף אחד אחר. היי עסוקה במה את רוצה שיהיה לך, במה את רוצה להיות, ולא במי את רוצה להיות. אף פעם אל תרצי להיות כמו מישהי, וזכרי שלהיות משהו בחיים האלה זה לא להיות 'כמו מי', זה להיות 'מה'.  להשוות את עצמך זה מעגל של סבל בלתי נגמר, לכן לעולם תשווי את עצמך לעצמך. תתחרי בהישגים של עצמך, תשפרי את עצמך, תאתגרי את עצמך – מה שיש לך עד עכשיו, תרצי יותר מזה."

"בגיל הנעורים להיות חריג נראה דבר שלילי, אבל כשאת מתבגרת ויכולה להביא הישגים באמצעות השונות שלך, ובאמצעות הרצון שלך להצליח. אם את מוכשרת, חכמה או בעיקר אמביציונית, ואכפת לך להשפיע על הסביבה שאת נמצאת בה – את יכולה להגיע רחוק, דווקא ובמיוחד אם את בן אדם שחושב על לצאת מהקופסא, ולא לוקח דברים כמובן מאליו."

תגובות