כתבות קודמות ב"שישי נשי":
- טל ביוטי: "היוטיוב עזר לי לעצב את האישה שאני היום"
/ יוטיוברית עם הפרעת אכילה: "כבר לא מסתירה חלק מחיי"
/ מעיין אדם: "גדולתה של אישה היא החוזקה מבפנים"

ידוע שבני הנוער עוברים קשיים רבים, מתמודדים עם בעיות שונות שמשפיעות עליהם בחיים הבוגרים ועוברים תהליך של עיצוב האישיות שלהם. על מנת שהשנים המכוננות האלה יעברו כמה שיותר חלק, קיימים מרכזים רבים אשר מטרתם העיקרית היא להעניק עזרה ומקום בטוח, טוב ואוהב בו יוכלו בני הנוער לשהות כשהם מרגישים שקשה להם או צריכים כתף להישען עליה. אחד מהמרכזים האלה הוא מרכז "הפוך על הפוך" של עמותת "עלם" הפועלת למען נוער בסיכון, שמעוצב בצורת בית קפה ומעניק לבני הנוער את המקום הנעים שהם כל כך זקוקים לו בשנים החשובות האלה, וכולל מבוגרים משמעותיים שרוצים אך ורק בטובת הנערות והנערים.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "המחזור מאחר לאחר קיום יחסים בשכרות"
• לא כזה נורא? לדבר על יחסי מין עם ההורים
• בדקו: איזו מדינה משקפת את גישתכם כלפי האהבה?

ישנם 23 מרכזי "הפוך על הפוך" מפוזרים ברחבי הארץ. המרכזים פתוחים לכל בני הנוער, מגילאי 13 עד 18, שמחפשים מקום להיות בו או מרגישים שהם נמצאים בנתיב כלשהו בחיים שלהם וזקוקים לעזרה. הנערות והנערים מגיעים למרכז באופן חופשי, ובוחרים מתי וכמה זמן לשהות בו. שוחחנו עם טל בשן, מנהלת מרכז כזה בחולון אותו העמותה מפעילה בשיתוף העירייה, שסיפרה לנו על פעילות המרכז, על חיבורה הרגשי לתפקיד החשוב שלה, ועל עצם העובדה ששנות נעוריה השפיעו על בחירתה בתפקיד שמטרתו להעניק הזדמנויות לבני נוער.

"השינוי החברתי במדינה שלנו מתחיל ונגמר בנוער שאנו מחנכים"

מה הביא אותך לנהל מרכז סיוע לבני נוער?

"בשנים שהייתי נערה, הייתי פעילה בתנועת נוער, בה היו מדברים איתנו על שינוי חברתי ועל הדרך שאנו יכולים לשנות את המציאות שאנו חיים בה; משהו שמאוד השפיע עליי ועודד אותי לעשייה. בנוסף לכך, גדלתי בבית עם ערכים שאומרים שהעבודה היא שלנו, שהכח לשינוי נמצא בידינו, שאי אפשר להתעלם מדברים שקורים ושחשוב לנסות ולעשות את מה שאנחנו יכולים. מאוחר יותר, כשהתבגרתי, הגעתי למסקנה שהשינוי החברתי במדינה שלנו מתחיל ונגמר בנוער שאנו מחנכים, וככל שנשקיע וניתן יותר לנוער - הדור שלנו ייראה אחרת, וכך גם המדינה שלנו. הרי לא סתם אומרים שהנוער הוא 'דור העתיד', זו לא סתם איזו ססמא. בני הנוער של היום הם המנהיגים ומובילי הדעה של המחר, וגם מי שבסופו של דבר אחראי על מה שקורה לנו."

"עבדתי כמה שנים טובות בחברה עסקית, ותוך כדי עשיתי כל מיני פרוייקטים שקשורים לנוער, כמו התנדבות במקומות מסויימים או הדרכת גרעין עשייה של בני נוער. בסופו של דבר, הבנתי שאם אני באמת כל כך רוצה לשנות ולהשפיע - אז עליי לעבוד עם נוער באופן מלא. בחרתי לעבוד עם בני נוער שקצת יותר קשה להם ושיש להם פחות הזדמנויות, כדי לעודד אותם להבנה שיש להם את הכח, את האחריות ואת הבחירה, ובכך לאפשר להם הזדמנויות. עבודה במרכז סיוע לבני נוער זה לעבוד עם אנשים שבדיוק מעצבים את האישיות שלהם ואת הדעות שלהם, שהם עוד יכולים לשנות את המקום בו הם נמצאים, ולך יש את ההזדמנות לגעת באותם האנשים ולהשפיע עליהם, לכוון אותם, ללוות אותם ולתת להם איזושהי דחיפה קלה. מעבר לכך, אני מצפה מהנערים המגיעים אלינו שבעתיד יחזירו לחברה, ויתנו בעצמם הזדמנות למישהו שצריך אותה, כמו שהם מקבלים את ההזדמנות ואת העזרה מאיתנו, וכך אני בעצם יוצרת מעגל בלתי נגמר של נתינה, עזרה, ומתן הזדמנויות שוות לזולת." 

כיצד את מסייעת לאותן הנערות ולאותם הנערים המגיעים אלייך?

"לי, באופן אישי, יצא ללוות הרבה יותר נערות מנערים. הדבר הראשון שאנו עושים, הוא מנסים לייצר איתן קשר וחיבור, לדבר איתן, להכיר אותן, להבין מי הן ומאיפה הן מגיעות, עם מה הן מתמודדות ואיזה סוג של עזרה הן צריכות. לאחר מכן, המצב תלוי בנערה שמבקשת את העזרה – יש נערות שמספיק להן להגיע למרכז, לפרוק את מה שיושב להן על הלב ולהתייעץ איתנו; ויש נערות שצריכות עזרה יותר ממשית, כמו פגישות משותפות עם ההורים, עם בית הספר או אפילו עם הרווחה. חשוב לציין כי הכל נעשה מתוך בחירתה של הנערה, ורק אם היא מוכנה שנתערב וניקח חלק פעיל בעניין.
מעבר לכך, יש לנו אפילו קבוצות שהן רק לנערות ופעילויות ספציפיות לנערות, שנועדו לתת להן מקום בטוח להתייעץ בו על כל מיני נושאים שבנות מרגישות בנוח לדבר עליהם רק עם בנות. יש נערות שאפילו מתקשרות אליי להתייעץ, לבקש ליווי למקום מסויים, או לקבל עזרה דחופה ומיידית."

טל משתפת אותנו שאין נערה שלא נכנסת לה ללב, ושהיא אוהבת כל נער ונערה שמגיעים למרכז. "בגלל שאני אישה, החיבור ביני לבין הנערות מצליח להיות הרבה יותר עמוק. אני מדברת עם הנערות על כל מיני נושאים אישיים, מלווה אותן במצבים מורכבים, ולעיתים אפילו מנסה למצוא להן מקום לגור בו או להעניק להן עזרה סביב נושא רפואי, ואני מאוד מחוברת לכל הנערות שאני מלווה. לעבוד עם אהבה זה אחד מאבני היסוד של העבודה שלנו, כי בלי אהבה פשוט אי אפשר לבצע את התפקיד הזה. יש בני נוער שיותר מאפשרים לנו לעזור להם ויש כאלה שפחות ושקצת יותר קשה איתם, אבל מאוד אכפת לנו מכל אחד, ואנחנו דואגים לכולם."

"כשנערה מגיעה לגיל 18 ובעצם עוזבת את המקום, אנחנו עושים איתה תהליך של פרידה – גם כדי לסיים יפה את השנים שבילתה בחיקינו, וגם כדי להעניק לה כלים לחיים הבוגרים. חלק מהנערות שסיימו מגיעות לבקר אותנו בשנים שאחרי, ומרגש לראות כיצד התפתחו ולאיזה שלב הגיעו בחיים."

האם את מצליחה לראות את עצמך בחלק מהנערות שמגיעות אלייך?

"בטח, הרבה פעמים. לכל בעל מקצוע יש את ארגז הכלים שלו, וארגז הכלים שלי הוא האישיות שלי ואני עצמי. לכן, הרבה פעמים יוצא לי לראות את עצמי, כנערה או כפי מי שאני היום, בנערות איתן אני עובדת. היו מקרים בהן נערות סיפרו לי שהן מתמודדות עם משהו מסויים, שאני התמודדתי איתו בעצמי כשהייתי בגילן. יש אפילו נערות שמזכירות לי את עצמי באישיות שלהן, שהן קולניות כמוני ובדיוק כמו שאני הייתי בתור נערה. עם כל נערה יוצא לי להזדהות בעניין אחר: אם זה בזכות הסיפורים שהיא מספרת, בזכות דבר משמעותי שעשתה, או בזכות שפת הגוף שלה והצורה בה היא מדברת. אבל בסופו של דבר, אני צריכה לזכור שאני שם בשבילן, ולא בשבילי, וזה מה שחשוב. עליי תמיד לזכור מי המרכז, ואלו הם הנערות והנערים, ככה שאם במהלך שיחה שלי עם נער או נערה אני מבחינה במשהו שמזכיר לי את עצמי – עליי להתרכז ולהיות שם אך ורק בשבילם, למלא את הצרכים שלהם, ולא לנסות לעשות 'תיקון' ולרצות שיעברו את מה שאני הייתי רוצה לעבור."

עד כמה את אוהבת את מה שאת עושה, ועד כמה חשוב לך התפקיד שלך?

"אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה. בחרתי בתפקיד מתוך רצון; זה לא משהו ש'התגלגלתי' אליו או שכפו עליי, ואני מאוד שמחה עם הבחירה שלי. אני מאוד אוהבת את המרכז, את הנערים ואת המתנדבים שלי. מרגש ומשמח אותי כל פעם מחדש לראות את צוות המתנדבים, שאלו הם אנשים שמשקיעים מהזמן שלהם כדי להיות עם ובשביל בני הנוער בהתנדבות מלאה. אלו הם הרגעים שזוכים לראות את הצדדים הטובים בחברה שלנו; אנשים שמגיעים לעזור מכל הלב, ועם המון אהבה ואכפתיות. אחד הדברים שאני הכי אוהבת בעבודה שלי הוא להיות מחוברת לאנשים שבאמת אכפת להם ושבאמת רוצים לעזור. זו זכות גדולה לעבוד בעבודה כזו ויש בה המון תקווה, זה לראות את התהליכים שבני הנוער עוברים קורים לנגד העיניים. השינוי מתחיל בבני הנוער שלנו, ולהם יש את הכח לשנות ולהשפיע על פני החברה שלנו; ולי יש את ההזדמנות, לתת הזדמנות למי שלא תמיד יש לו הזדמנות, או שקשה לו לראות אותה."

אמנם טל מאוד מחוברת לתפקיד שלה ומאוד אוהבת אותו, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שבעבודה עם בני נוער, ובמיוחד עם אלו שזקוקים לעזרה, לא הכל ורוד. "יש המון רגעים מתסכלים, בהם אני מאוד רוצה לעזור לנער או לנערה ולהיות שם בשבילם, אבל הם לא רוצים לקבל את העזרה או מתחרטים על הפנייה. יש גם מקרים בהם הנער או הנערה מאוד רוצים שינוי, ואנחנו עושים הכל בשביל לגרום לו - אבל נתקלים בקשיים מול בית ספרם, בית התמחוי בו חלק מהם שוהים או אפילו מול המשטרה או בית המשפט, שם אנחנו מאוד מנסים להיות שם בשבילם ולמנוע שיצא להם שם של עבריינים או פושעים, ובחלק מהמקרים אנחנו פשוט לא מצליחים, עם כל הרצון וההשקעה שלנו."

"אם אלו הבחירות שלי – משמע אני כבר פחות שייכת לעולם הדתי"

טל מספרת לנו שהערכים אליהם גדלה והתחנכה בתור נערה, תרמו המון לעיצוב האישיות שלה, לפעילותה במרכז ולהשקפת עולמה לגבי נשיות; והיא אפילו עברה תהליך של חזרה בשאלה. "גדלתי בחינוך דתי, ולמדתי בבית ספר של בנות בלבד. גם בבית הספר וגם בבית חינכו אותי שאף על פי שאני אישה ומבחינת החברה אולי שווה פחות, אני יכולה להיות מה שאני רוצה, לשאוף גבוה, להגיע למקום שאני רוצה ולהשיג הכל. התנדבתי בהמון מקומות, כמו מד"א ובני עקיבא, ואפילו תרמתי את חלקי להקמת מועדונית בשכונה במסגרת בית הספר. הרגשתי שבאמת עשיתי ותרמתי, מה שנתן לי מסגרת טובה ועיצב את מי שאני היום. הייתי מתנדבת יחד עם קבוצת החברים שלי, והדבר תרם רבות למעגל החברתי שלי. בנוסף לכך, היו לי המון שאלות על אלוהים ועל החברה. הייתי שואלת שאלות כל הזמן, וקוראת המון על כל מיני נושאים שמאוד עניינו אותי."

"המשפחה שלי עדיין דתיה, אך אני חזרתי בשאלה. מדובר בתהליך ארוך שלא קורה ביום; התהליך שלי התחיל פחות או יותר באוניברסיטה. היו תקופות בהן הייתי מחוברת לדת יותר וכאלה שפחות; אבל ככל שיצאתי יותר, שמעתי ולמדתי יותר דברים והכרתי אנשים ומקומות חדשים - בחרתי לעצמי, לאט לאט, הרגלים אחרים ותפיסות עולם אחרות. הייתי מוצאת את עצמי עוצרת הרבה פעמים, וחושבת מה מתאים לי יותר ומה פחות; עד שבסופו של דבר, אמרתי לעצמי שאם אלו הבחירות שלי – משמע אני כבר פחות מחוברת ושייכת לעולם הדתי, ובחרתי לצאת בשאלה."

"עברתי תהליך מלא מחשבה והבנה, למה אני מחוברת יותר ולמה פחות. קבעתי את הגבולות שלי מחדש, בחרתי מחדש את הדברים שאני מאמינה בהם, ובדקתי אם אני עוד מחוברת לדת ועד כמה. היום, אני במקום שמכבד את הדת ובקשר טוב מאוד עם המשפחה שלי. המסורת מאוד מאוד חשובה לי, אבל אני חושבת שהחברה הדתית הלכה ונהייתה יותר סגורה, פחות מקבלת ודי פרמיטיבית."

"ההגבלות הן הרבה פעמים גבולות לא קיימים שאנחנו שמות לעצמינו"

מה זה, עבורך, להיות אישה?

"אני חושבת שנשים שונות ולא שונות מגברים. זאת אומרת שמצד אחד, מגיעות להן את אותן ההזדמנויות שמגיעות לגברים, ומצד שני, לנשים, באופן טבעי ומולד, יש יכולות שאין לגברים, וכך גם לגברים יש יכולות שאין לנשים. יחד עם זאת, הדבר החשוב ביותר באישה הוא ההבנה שיש לה את הכח לבחור ולעשות, וששום דבר לא יכול לעצור אותה. לנשים יש המון עצמה וחוזק, מנטאלי ופיזי – יש להן סיבולת כאב הרבה יותר גבוהה מלגברים, והן עוברות תהליכים פיזיים והורמונליים שגברים לא עוברים, והתהליכים האלה גורמים להן להתחשל ולהתחזק. נשים מסוגלות לראות דברים בצורה הרבה יותר רגישה מגברים, והחיבור שלהן לנפש הוא הרבה יותר עמוק. ככל שנערות ונשים צעירות מתבגרות, הן הרבה יותר קשובות ללב שלהן, לגוף שלהן, לנפש שלהן ולבטן שלהן. אם אני חושבת על כל המקומות שאני הצלחתי ופרחתי בהם, וכך גם הרבה נשים בעולם - מקומות שלא הסכמנו לוותר, שהאמנו בעצמנו ועשינו מה שאנחנו רואות לנכון - אני מגיעה למסקנה שנשים מצליחות לא פחות מגברים, ואפילו מגיעות הרבה יותר רחוק מהם. בעיניי, הדעות וההגבלות, הן הרבה פעמים גבולות לא קיימים שאנחנו שמות לעצמינו."

איזה מסר חשוב לך להעביר לנערות איתן את עובדת, ולכלל הנערות שנחשפות לראיון איתך?

"לכל אחת יש את הכח לבחור, ואת האחריות על החיים שלה. לפעמים המציאות לא מייצרת לנו הזדמנויות, ועלינו לפעול על מנת לייצר אותן בעצמינו. אם נערה מרגישה תקועה ושהיא לא מצליחה לראות את ההזדמנויות לנגד עיניה, חשוב לי שתדע שהיא יכולה לפנות לעזרה; לאו דווקא ממקום של 'אני מסכנה' כמו שהרבה פעמים נערות חושבות, אלא ממקום של 'אני רוצה ומתכוונת לשנות ולעשות'. לפעמים אנחנו צריכות צעד שיפקח לנו את העיניים, יראה לנו מה אנחנו יכולות לעשות, ואילו כוחות יש בתוכינו. עוד מעט חנוכה, והייתי רוצה שכל נערה תדע שיש לה אור פנימי, כח ויכולות, ועליה להיות קשובה להם ונאמנה לעצמה, כדי שתוכל את מה שהיא רוצה. לא משנה מה, תמיד תחלמו ותשאפו, ותזכרו ששווה לחלום ולהגשים חלומות."

"זה לא משנה אם אחרים לא האמינו בך, וכמה 'דפוקים' את חושבת שהחיים שלך, בסופו של דבר הכח נמצא בידיים שלך. אם תאמיני ביכולות שלך, תהיי נאמנה לחלומות שלך ולא תוותרי עליהם - תגיעי לאן שאת רוצה להגיע, ויהיה לך כח לשנות."