עמליה, רותם וליבי/ "מה הבעיה?"

על מסך הטלוויזיה, יצא לנו לפגוש המוני דמויות טובות לב, אבל כמו עמליה (ירדן אריש), רותם (עדי רכבי) וליבי (דנה בן סימון) לא פוגשים כל יום. מפרק לפרק במשך ארבע עונות, השלישייה הזאת הוכיחה שיש להן סבלנות של פלדה: הן תמיד שם כדי להקשיב, לפתור תסבוכות של תלמידים ולתת מעצמן, גם כשעובר עליהן יום נאחס רציני. בדיוק בגלל זה, הן האורחות המושלמות לסדר. הן בטוח ירימו את האווירה בשולחן, ואם נתקע בלי האפיקומן? סמכו עליהן שהן יפתרו את זה ברגע!

רון וגאיה/ "הסדרתיים"

קחו שני שכנים (נעה ריינהולד וגלעד בראון) שהם עולם אחר לגמרי אחד מהשני, תשאבו אותם לתוך סדרה מוזיקלית, קיבלתם את הצמד הכי לא צפוי על המסך. הם אולי לא "נפשות תאומות", אבל הדינמיקה ביניהם פשוט קורעת: מצד אחד רון השמח וההיפר, ומהצד השני גאיה, שאומרת את כל האמת בפרצוף ולא תראו אותה מחייכת בקלות. השילוב הזה הוא בדיוק הסיבה שאנחנו מחכים בטירוף לעונה השנייה. אם הם היו נוחתים אצלנו בליל הסדר, השולחן בטוח היה נקרע מצחוק, ועל הדרך אולי היינו מצליחים להוציא מהם איזה ספוילר לפרק הראשון של העונה הבאה או לפחות להבין איך הסיפור שלהם ממשיך מכאן.

דני/ "יונייטד היי"

בתיכון היוקרתי שכולם מדברים עליו, פגשנו לא מעט דמויות עם סיפורים מעניינים, אבל דני (אלין גולן) היא לגמרי האחת שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים (והחיוך!). היא הכי לא עפה על עצמה, תמיד נחמדה לכולם, רגישה, חברותית ובאמת שקשה להוציא ממנה עצבים. דמות חיננית כזו היא האורחת האידיאלית לליל הסדר, ועל הדרך היינו שמחים לשמוע ממנה מה היה כל כך דחוף לה להיכנס ל"יונייטד היי", אפילו במחיר של להתחזות לבת השגריר.

דורי ארזי/ "זיגי"

עברו כבר שנתיים וחצי מאז שנפרדנו מהסדרה שהייתה רכבת הרים של רגשות, אבל דורי (אמיתי ארמן) תמיד יישאר לנו בלב. בין אם בתור "זיגי" המסתורי או החונך הרגיש בפנימייה, דורי תמיד נתן את הנשמה שלו לאחרים אם זה לחברים הקרובים או ללהקה של "החברים של תמר" שלהם עזר להגיע למקום השני בתחרות הלקות. דמות עם כזה לב זהב וחיוך כובש, היא בדיוק האורח שכל אחד היה רוצה אצלו בסלון. אנחנו בטוחים שהוא היה מרים לנו את ליל הסדר עם איזה נאמבר מרגש בין המנות, וגורם לכולנו להזיל דמעה (לא בגלל החזרת).

"הפיג'מות"

איך אפשר לחשוב על אורחים לליל סדר בלי הלהקה הכי מטורללת על המסך? דמיינו את עודד פז עוטף את האפיקומן בפצפצים כדי להסתיר אותו כמו שצריך, את אילן רוזנפלד כותב שיר דיכאון על המרור, ואת קובי פרג' מחליף דמויות בכל פעם שמגיע תורו לקרוא חלק בהגדה. תוסיפו לחגיגה את ימית סול,  שבטח תנסה לאבחן פסיכולוגית איזה טראומת ילדות גרמה לפרעה לצאת כזה רשע, ואת דנה פרידר , שתגרום לכולם לסתום אוזניים כשתתעקש לדפוק סולו של "מה נשתנה" בזיופים שיגרמו לכוסות היין להישבר. היינו בכיף גדול מארחים את "הפיג'מות", כי איתם הסדר הופך מ"עוד ארוחה משפחתית" לקרקס של ממש בתוך הסלון. בסופו של דבר, גם גדלנו על השטויות שלהם, ואין דבר שמסמל חופש יותר מהבלאגן המבורך שהם יודעים לעשות!

© יוסי צבקר, יחסי ציבור

הסדרה הציפה ודיברה בגובה העיניים, על בעיות שהנוער מתמודד איתן ביומיום, ונתנה לקהל להרגיש שמישהו באמת רואה אותו ומקשיב לו. בעונה הראשונה ראינו את הפרי החשוב הזה מתבשל לאט ובצורה מדויקת, ומהעונה השנייה ועד הרביעית, הרגשנו שהוא הכי טרי שיכול להיות. התחושה הייתה שבני הנוער פשוט צריכים לעקוב פרק אחר פרק וללמוד איך לסדר את החיים שלהם.

מה שאהבנו ב"מה הבעיה?", היא העובדה שהיא לא רק שידרה רצינות ופריקה של קשיים רגשיים, אלא שזכינו גם ללא מעט הפוגות קומיות מדמויות בלתי נשכחות ומוזיקה איכותית מלהקת "השועלים". כך נוצרה סדרה עם תפריט עשיר ומגוון שגרם לנו לחכות בקוצר רוח לכל פרק.

כמובן שאי אפשר לסכם סדרה בלי לומר מילה טובה ליוצרים, ירון ארזי וליאור ירון, שהצליחו לזקק את הערכים הכי חשובים של הדור הזה, ולהפוך אותם לסיפור שאי אפשר להפסיק לצפות בו, וכמובן לשחקנים שהפיחו נשמה בדמויות בכל רגע ורגע, ובנו פה בית שיישאר גם הרבה אחרי שהמסך יחשיך: ירדן אריש, עדי רכבי, דנה בן סימון, יהונתן שתיוי, אריאל אלמוג, הלל גזית, נטע אורבך, דניאל לנדור, אלון דיקווי, אילון שנער ורבים נוספים שפשוט כבשו אותנו.

לסיום, "מה הבעיה?" אולי נגמרת היום, אבל מבחינתנו היא רשמה ניצחון ענק: היא הצליחה להיכנס ללב של המוני בני נוער, להביא נישה מיוחדת בלי להתחנף, ובעיקר לבנות את הדור הבא של צופי הטלוויזיה. נתגעגע.

© אוהד רומנו

שחרורם של שלושת הנעלמים- עונה ראשונה

בפתיחת הסדרה, התוודענו לשלושת תלמידי תיכון העמק שבאשמורת, עליהם סופר ש"טבעו בים" לפני שאמה הבחינה שהם בחיים: דריה, דניאלה ושאולי. כמה פרקים לאחר מכן, נודע לנו שנחטפו על ידי הנבל פיזנטי (יוסי טולדו) שניסה להרעיל את המים באשמורת בהוראת בני סינטרה (יובל ינאי). החיפושים הרבים והמאמצים למצוא את דריה, דניאלה ושאולי הגיעו לסגירת מעגל מרגשת בסצנה שבה אמה, אלו ועידו מצאו אותם, ואי אפשר לא היה שלא להתרגש עד דמעות. סצנה לפנתיאון!. 

התרגיל הצבעוני של דריה- עונה שנייה

אחרי שורד (לירז חממי) נעצרה, היינו בטוחים שהשקט חזר לאשמורת, אבל אז הגיע הטוויסט: דולב (אורי בלופרב) ותום (ירון בן הרוש), הדמויות שכל כך אהבנו, התגלו כרעים האמיתיים. השניים רצו לנקום בורד שגרמה למות אביהם, וניסו להימלט מהעיירה עם "סחלב הרפאים" – הפרח עם הרעל המסוכן בעולם.רגע לפני שהם נעלמו עם השלל, דריה שהייתה בזוגיות עם תום, החליטה "להיפרד ממנו יפה". היא נכנסה לרכב שלו ובצעד נועז הטמינה פצצת צבע שהרסה את הפרחים המורעלים וצבעה את תום מכף רגל ועד ראש. התרגיל המתוחכם של דריה היה פשוט מושלם, ובעיקר נקרענו מצחוק כשהיא חתמה את הסצנה עם הכינוי המדויק "חתיכת צבוע", וזה היה רגע של נקמה מתוקה וקורעת שסגר את העונה בסטייל.

פיזנטי מגלה לנוגה שהוא אבא שלה- עונה שלישית

הדמות המאיימת שהצליחה להלחיץ גם אותנו בכל פעם מחדש, גילה מסבתא של אמה סוד ששינה לו את החיים, על כך שהוא אבא לילדה בשם נוגה. כשראינו אותם במפגש הראשון והמרגש, שמחנו לראות את הצד הרך והלבבי של פיזנטי אותו תפסנו כאדם אכזר עם אבן במקום לב, כשסיפר לנוגה שלא ידע שאמא שלה בהריון ממנו לפני שנפרדו. לא האמנו שאי פעם לא תישאר אצלנו עין יבשה בגלל פיזנטי בייחוד כשאמר את המשפט: "אני באמת עדיין לא יודע מה אבות עושים, אבל אני מוכן ללמוד בשבילך", ואת ההפתעה המשמחת הזו כזו כנראה שנזכור לנצח!.

השיחה המרגשת של דריה ונועם- עונה רביעית

נמשיך לסצנה מרגשת נוספת שלא יוצאת לנו מהראש. העונה הרביעית של "נעלמים" הייתה מלאה באינסוף הפתעות, ואחת מהן הייתה יציאתה מהארון של דריה כשהיא ונועם (אביה מלכה) אותה הכירה לאחר המעבר לתל אביב התאהבו אחת בשנייה. כמה פרקים לאחר תחילת העונה, נועם נישקה את דריה שנבהלה מכך ממש, והבהלה הייתה מכיוון שמעולם לא חוותה הרגשה כזו כלפי נשים, וכל הסיטואציה הזו הייתה חדשה לה לחלוטין. דריה התקשתה להיות שלמה עם עצמה, אך נועם הסבירה לה משפט שהפך לנו את הבטן ואחת ולתמיד גרם לה לא להתנצל יותר על מי שהיא: "אני חושבת שאת פשוט מרגישה משהו לבן אדם, שהוא במקרה אני ואני במקרה בת. מעבר לכך שזו אחת הסצנות הכי מרגשות של "נעלמים", זו אחת הסצנות הכי חשובות בתולדות הטלוויזיה בישראל, ואין לנו ספק שהיא חייבת להיות מוצגת גם בבתי ספר ותיכונים, כדי שהתלמידים יקחו לעצמם את המסר החשוב,יעשו מה שטוב להם, ולא יתנצלו על מי שהם.

הנזיפה של אמה ואלון בהוריהם- עונה ראשונה

לאורך העונה הראשונה, הוריהם של אמה ואלון גרמו להם להאמין שהמעבר לאשמורת הוא בגלל עבודה חדשה. אבל לקראת הסוף, גילינו יחד איתם את האמת המרה: הם שיתפו פעולה עם בני סינטרה בתוכנית להרעלת המים של העיירה. בארוחה משפחתית שנראתה בהתחלה רגילה לחלוטין, אמה כבר לא יכלה להתאפק. היא התפרצה עליהם מעמקי נשמתה על כך שנתנו יד למעשה כל כך מרושע, ויחד עם אלון העמידה מראה מול פרצופם – בני מתכנן לברוח עם הכסף ולהשאיר אותם בלי כלום. כאב לנו על שני האחים שנאלצו להתבייש בהוריהם במקום להתגאות בהם. זו הייתה סצנה עוצמתית, בעיקר בזכות המשחק המדהים של גאיה גור אריה ועונג אפרון, שהפכו את הסיטואציה לאמינה לחלוטין והכניסו לתוכה את כל הלב.

"הבוקס בבטן" של עומר/ "ג'וקי"- עונה שנייה

לקראת סוף העונה השנייה, עומר (יואב רוטמן) ושירה קיימו שיחה רנדומלית, ובאופן ממש לא מתוכנן סיפר לה שהיה מאוהב בה בכיתה ו', מכיוון שהיא היחידה שהיא התייחסה אליו יפה מכל חברי הכיתה שהחרימו אותו וקראו לו "ג'וקי" כי חשבו שהוא זרק ג'וקים על תלמידים בטיול שנתי בכיתה ה', אבל שירה גילתה לו בטעות שזהו עידו איתו יצאה ביסודי שהעליל עליו את המעשה הזה כדי לנקום בו אל ההתקרבות הזו אליה. מצד אחד, התבאסנו בשביל עומר שגילה רק בשלב מאוחר יותר בחייו שחווה טראומה לחינם, אבל שמחנו שיכל לנשום לרווחה, וזכה בבת זוג לבבית עם נשמה טהורה. כך גם לשירה בעצם היה סוף שמח, אחרי שנפגעה מאלון שלא סיפר לה בפנים שאינו מאוהב בה.

סצנת הפרידה מאמה ואלון- עונה שלישית

בסופה של העונה השלישית, אמה ואלון עמדו לעלות על מונית חזרה לתל אביב, ולפניכן עשו שיחת פרידה עם חבריהם שגרמו לנו לא לעצור את הדמעות ביחד איתם. הסצנה הזו הייתה כל כך עוצמתית, שהיא גרמה לנו להאמין שאנחנו נפרדים מ'נעלמים' לתמיד – עד שהתברר שהסוף הזה הוא בעצם התחלה של משהו חדש, שהוביל לעונה רביעית מיוחדת. בעינינו, מדובר באחד הסופים היפים ביותר שנכתבו לסדרת נוער, וזאת בזכות השחקנים שהכניסו לתוכה את מלוא הרגישות שלהם.

ליאב המטרידן- עונה רביעית

כשהדמויות עברו לתל אביב, תמר פתחה דוכן מיצים מול מכולת שבה עבד שליח בשם ליאב (בן דרורי), והציק לה בלי סוף כשניסה כל הזמן להתחיל איתה. כשדחתה אותו, ליאב התנהג כלפיה בצורה כל כך מבישה, כשבכוונה הזכיר לה על התשלום לבננות, ואמר לה בשיא הביטחון משפט דוחה ביותר "למרות שאם את קצרה במזומנים, אני יכול לחשוב על צורת תשלום אחרת", ואחרי שהתלוננה לבעל המכולת שכמובן פיטר אותו, הוא ניסה להתנצל כדי שיחזירו את לעבוד ואמרה משפט חזק שכולם צריכים לשמוע "מה אם מישהו היה מדבר ככה לאחותך או לאמא שלך?", ואפילו דרורי עצמו שהתראיין אצלנו לפני שנה שיתף: "הייתי מבולבל ברגע הזה על הסט, כי זה חדר לי לנשמה בתור מישהו שיש לו אח קטן, בת דודה קטנה בת 12 וחברים לאחיות". זו אחת הסצנות שהפכו את הסדרה מדרמת נוער רגילה, לדרמת נוער ערכית וחשובה.

הניסיון הכושל לאתר את פיזנטי- עונה שנייה

זוכרים שדיברנו על פיזנטי שהפך לאדם טוב?, אז סליחה יוסי טולדו, אבל אנחנו חוזרים לרגעים המרושעים שלו עם סצנה שקרעה אותנו מצחוק. אריק (טל מוסרי) ניסה לאתר את פיזנטי יחד עם מיקי (אולי שטרנברג), המחליף של מפקד המשטרה גיורא גולדין (זהר ליבה), כשהיה צריך למשוך איתו לפחות דקה אחת של שיחת טלפון, כדי שמכשיר האיתור יספיק לקלוט את המיקום שלו. אריק התחיל להסתבך עם דיבורים מאולצים על החום בחוץ, ופיזנטי, חד כתמיד, קלט בשנייה שהוא מנסה לערבב אותו. מיקי חטף לאריק את הטלפון מעצבים, ומהרגע שפיזנטי אמר: "הופההה, מי זה הצטרף לחגיגה!" לא הפסקנו לצחוק, במיוחד מהניתוק של פיזנטי שנייה לפני האיתור, אז קיבלנו הפוגה קומית מושלמת בתוך כל המתח.

השיר החדש והאייקוני של יובל הופמן- עונה ראשונה

נסכם את הכתבה עם אחד הרגעים הכי חזקים ומרגשים של הסדרה. זוכרים את טקס סיום השנה? הרגע שבו יובל עמדה מול כל בית הספר, התוודתה והתנצלה בפני שאולי על זה שגנבה לו את השיר "מישהו כמוני" שגם זיכה אותה בפרס "שיר השנה" על חשבונו, היה רגע טהור של כנות ואומץ. והשיא הגיע מיד אחר כך כשהופמן הציגה את השיר החדש ששאולי כתב לה"נצלול" ("אל תעזוב לי את היד"). מדובר באחד משירי הנושא הכי טובים שנכתבו אי פעם לסדרת נוער, ועם הביצוע המהפנט וההתנצלות שקדמה לו, לא יכולנו לבקש סצנת סיום מושלמת יותר לעונה הראשונה. מפה, זה בדיוק הזמן לשלוח אתכם לעשות בינג'!

למה דווקא אירוע קטן בתל אביב?

אירועים קטנים בתל אביב מאפשרים לשלב בין שני עולמות: מצד אחד נגישות מקסימלית לאורחים (תחבורה ציבורית, חניה בסביבה, מרכז עניינים), ומצד שני אינטימיות, סטייל ואווירה.
באירוע קטן חשוב יותר מכל החיבור בין האנשים, השיחה סביב השולחן והתחושה שכל אורח “נראה”. כדי שזה יקרה – בחירת מקום שקט ונכון היא קריטית.

איך בוחרים את המיקום? שכונה, רחוב וסביבה

לא כל תל אביב היא אותו הדבר מבחינת רעש וסביבה. כשאת בוחרת מקום, כדאי לשים לב לכמה פרמטרים:

 רחוב ראשי או צדדי

מקום שנמצא על ציר מרכזי ורועש (כבישים ראשיים, קווי אוטובוס, אזורי לילה) יהיה בדרך כלל פחות שקט ממקום שנמצא ברחוב צדדי או פנימי.
שווה לבדוק:

• האם הכניסה למקום היא מרחוב שקט?

• האם החללים הפנימיים פונים לכביש, או דווקא לחצר פנימית?

שעות הפעילות באזור

במקומות מסוימים הרעש מתגבר דווקא בערב (אזורי ברים), ובאחרים – בשעות היום (אזורי משרדים).
אם האירוע בבוקר – בדקו שאין סמוך אתר בנייה פעיל.
אם האירוע בערב – בדקו שהמקום לא צמוד לפאבים רועשים.

אולם אירועים או לופט בוטיק? יתרונות וחסרונות

כשמתכננים אירוע קטן, אפשר לבחור בין מגוון אפשרויות – ממרפסת גג, דרך מסעדה אינטימית ועד אולם אירועים בוטיק שמתמחה בקבוצות קטנות.

אולם אירועים קטן

יתרונות:

• בידוד אקוסטי טוב יותר בדרך כלל.

• ציוד מובנה: מערכת סאונד, תאורה, מקרן.

• צוות מיומן שמכיר את הדינמיקה של אירועי ערב בעיר.

חסרונות:

• לעיתים מרגיש "רשמי" מדי לאירועים מאוד אינטימיים.

• חלק מהאולמות ממוקמים באזורים עמוסים, ולכן חשוב לבדוק נגישות וחניה.

מסעדה או ברסרי שנסגרים לאירוע פרטי

יתרונות:

• אווירה קלילה, "תל אביבית", פחות רשמית.

• לעיתים יש מרפסת או חצר אחורית שעוזרת ליצור שקט יחסי.

חסרונות:

• לא תמיד יש בידוד רעשים טוב מהרחוב.

• שיחות של סועדים או מוזיקת רקע דומיננטית עשויה להקשות על האינטימיות.

לופט, גג או סטודיו מעוצב

פתרון נפוץ עבור אירועים קטנים בתל אביב – חללים פרטיים מעוצבים:

יתרונות:

• תחושת "בית" בסטייל, עם פרטיות מלאה.

• אפשרויות גמישות לעיצוב החלל בהתאם לאופי האירוע.

חסרונות:

• לא תמיד יש פתרון אקוסטי מקצועי.

• לעיתים צריך להביא ספקים חיצוניים (קייטרינג, בר, ציוד).

אקוסטיקה: המפתח לשקט אמיתי

גם אם המיקום שקט יחסית, בתוך החלל עצמו האקוסטיקה היא זו שתקבע אם תשמעו זה את זה.
שווה לשאול את המקום:

• האם יש בידוד מרעש חיצוני (חלונות כפולים, דלתות אקוסטיות)?

• האם יש חומרים סופגי רעש (וילונות, שטיחים, קירות מחופים)?

• איפה ממוקמת מערכת הסאונד, והאם אפשר לשלוט בעוצמה בכל אזור?

אל תתביישו לבקש להגיע לביקור בזמן שיש אירוע במקום – כך תוכלו לשמוע בעצמכם אם נעים לדבר, או שצריך לצעוק.

גודל החלל מול כמות האורחים

טעות נפוצה באירועים קטנים היא בחירת חלל גדול מדי.
כשמספר האורחים קטן והאולם גדול – נוצר "אקו" של קולות, והאינטימיות הולכת לאיבוד.
לעומת זאת, חלל קטן וצפוף מדי ירגיש חנוק ורועש.

טיפ פרקטי:

• בקשי לראות סידורי שולחנות שמתאימים במיוחד לקבוצות קטנות.

• בדקי שנשארות מספיק "פינות שיחה" – ספה בצד, בר ישיבה, מרפסת קטנה.

עיצוב שיוצר שקט

עיצוב החלל יכול לתרום לתחושת השקט, גם בעיר הכי רועשת:

• שימוש בגוונים רכים ונעימים, לא צעקניים.

• פינות ישיבה נוחות שמזמינות לשיחה.

• תאורה חמה ולא פסים לבנים חזקים כמו במשרד.

• מוזיקת רקע נעימה בווליום נמוך שמאפשר לדבר בנחת.

באירוע קטן, כדאי לשים דגש על הפרטים הקטנים שמייצרים תחושה – נרות, צמחים, מרכזי שולחן עדינים – כל אלה יחד מרככים את האווירה.

נגישות, חניה והגעה – השקט מתחיל כבר בדרך

כדי שהאורחים יגיעו רגועים ולא מתוסכלים, חשוב לחשוב גם על הלוגיסטיקה:

• קרבה לקווי אוטובוס ורכבת.

• אפשרויות חניה בסביבה (גם אם בתשלום – חשוב להבהיר מראש).

• הוראות הגעה מדויקות בהזמנה, כולל ציון שער, קוד, קומה וכדומה.

ככל שהדרך לאירוע תהיה פשוטה יותר, כך האנשים יגיעו רגועים יותר – והאווירה השקטה תתחיל כבר מחוץ לדלת.

לסיכום: אפשר למצוא פינה שקטה גם בלב תל אביב

עיר רועשת לא חייבת לייצר אירוע רועש. עם בחירה נכונה של מיקום, אולם אירועים שמתאים לאופי אינטימי, תשומת לב לאקוסטיקה, לעיצוב ולעיתוי – אפשר ליצור אירוע קטן, מוקפד ומרגש, שבו כולם מצליחים לדבר, לצחוק ולהרגיש חלק.

כשמתכננים אירועים קטנים בתל אביב, המטרה היא לא לברוח מהעיר – אלא לבחור את הפינה הנכונה בתוכה: כזו שמצליחה להציע את כל היתרונות של המרכז, יחד עם שקט, נוחות ותחושה ביתית.

אמש (שבת) נערכה ביס פלאנט שבקניון איילון ברמת גן, הפרמיירה לסרט ההמשך של דיסני "זוטרופוליס" 2, כשבין אורחי הפרמיירה הגיעו: דילן דרור, הילי טולדנו, עידן שלוה עם אחותו לירז, מור סילבר ורבים נוספים. 

© אור גפן

במסגרת הפרמיירה, הושק שיתוף פעולה מרגש במיוחד בין  דיסני ישראל ועמותת "Make A Wish" שמגשימה חלומות לילדים שחולים במחלות מסגרת חיים, שבמסגרתו נמכרות בפלאנט כוסות ממותגות של הסרט וההכנסות מהמכירה מועברות כתרומה לעמותה. 

© אור גפן

הסרט יצא לאקרנים ברביעי הקרוב, ה-26.11. 

"האמת שהכל הגיע נורא בהפתעה". מכיתה ד', אני לומדת משחק בלהקת 'על הבמה' של החברה לאומנות ותרבות של עיריית הרצליה, מוסד משמעותי שהרבה שחקנים יצאו ממנו, בעיקר בתחום התיאטרון. במקום הזה יש כמה להקות כשביניהן הלהקה הבוגרת, וכשהייתי חלק מהלהקה הבוגרית בכיתה ט', קיבלתי אודישן באמצע השנה ל"מה הבעיה?", שזה אודישן שבכלל לא תכננתי להגיש!, כי אומנם תלמיד חלמתי להיות בטלוויזיה, אבל לא חשבתי שזה ריאלי.

הגשתי אודישן ביחד עם אחותי הגדולה מאיה שגם הייתה ב'על הבמה', כשהיא נבחנה לליבי ואני לעמליה, ואני זוכרת שאמרתי לה: 'לה שאגיש, מה הסיכויים שאקתבל?', אבל אז הגשתי אודישן, קיבלתי קריאה לשלב ה'Call Back'', אחריו קיבלתי עוד זימון כשלא ידעתי בכלל מה אני צריכה לעשות והכל הגיע במפתיע.

© ©צילום פרטי

ובדיוק ביום שדנה סיימה כיתה ט...

"הודיעו לי שהתקבלתי לסדרה!. הכותבת ליאור ירון והבמאית עומר גולדמן התקשרו אליי לבשר לי על זה, ואמרתי לעצמי: 'וואו, מה?!?', כי זה היה נורא מפתיע וכשכל הדבר הזה התחיל, הבנתי שאני ממש נכנסת לעולם המשחק. נכון שכבר מגיל קטן חלמתי להיות שחקנית, אבל כשהתחלתי להתנסות בתחום הזה ממש, המשחק הפך להיות יעד ברור".

-ב16.12, תעלי על במת ההצגה של פיטר פן  בתור וונדי!. מה מחכה בה?

"במסגרת להקת 'על הבמה', אני ועוד כמה שחקנים שלומדים איתי מעלים את הסיפור המוכר של פיטר פן אחרי שבחנוכה שעבר עלינו עם 'אלאדין'.  ההצגה כמובן מספרת את הסיפור המקורי, שבו פיטר פן לוקח איתו את וונדי, ג'ון ומייקל למסע בארץ 'לעולם לא', ושם אנחנו פוגשים למשל את כל הילדים האבודים ואת קפטן הוק. זו השנה האחרונה שלי בלהקה הזו, אני אעלה לבמה של ההצגה הזו עם החברים הכי טובים שלי וגם עם בת הדודה שלי גלי ג'ורבסקי, אז בכלל הולך להיות מרגש כשכל המשפהה המורחבת תבוא לראות אותנו!".

 -איך להיכנס לנעלי הדמות האייקונית?

"כשהתקבלתי לדמות של וונדי אמרתי: 'וואו!', כי בכל זאת מדובר בתפקיד ראשי, ומעבר לזה גם גדלתי על פיטר פן, ועל ההצגה של הראל סקעת ורוני דלומי למשל, אז זה בכלל כיף להיכנס לנעליים של תפקיד מדהים. אני עובדת על ההצגה בצורה הכי טובה עם הבמאי, המנהלת המוזיקלית, הפרטנרים שלי ואני ממש מתרגשת לקראת העלייה שלה".  

-למרות שזו לא הפעם הראשונה שאת על במה כפי שציינת, מלחיץ או שיותר מרגש?

"האמת שטיפה יותר מלחיץ, כי אחרי הכל אני משחקת דמות ראשית, אז פתאום יש לך אחריות להחזיק הצגה שלמה, ואני גם לא רגילה לשחק דמות של נערה חזקה, עוצמתית, אחת שעומדת על שלה וכזו שגם מתאהבת במישהו, אבל זה כל כך קסום בעיניי".

© דוברות עיריית הרצליה

-נעבור לטלוויזיה. פרצת לתודעה דרך ליבי בדרמת הנוער המצליחה "מה הבעיה?". איך הייתה הפעם הראשונה להיות על סט צילומים?

"מרגש מאוד!" משחזרת. "בבוקר הראשון כשנסעתי לצילומים לא ידעתי איך הכל עובד, למרות שלפניכן לקחו אותי לסט של 'כראמל' כדי לראות איך מצלמים סדרה, אבל רק הסתכלתי מהצד ולא שיחקתי כדי להבין את העסק. כשהגעתי לצילומים, בהתחלה הכל היה נורא אינטנסיבי, בכל זאת מדובר בלעבוד משעות הבוקר המוקדמות, לומד כמויות של טקסטים, חוזר הביתה מאוחר, קם למחרת שוב בשעה מוקדמת והכל פשוט חוזר על עצמו. מה שכן, בתור ילדה שכל הזמן ראתה סדרות, היה מגניב פתאום לראות איך הכל נראה מאחורי המסך וזה גם ניפץ לי כל מיני דברים שחשבתי עליהם לפניכן".  

-בהתחלה נבחנת בכלל לדמות של עמליה. כשבחנו אותך לליבי, הבנת כבר מלכתחילה שהדמות הזו מתאימה לך?

"תשמע, עוד כשהגשתי את האודישן עם מאיה היא אמרה לי: 'דנה, ממש מתאים להיות בסדרה הזו!'. אמרתי: 'אוקי', וכהשהגעתי להיבחן לליבי, פתאום לא הרגשתי שאני משחקת מישהי שונה ממני, וראיתי שעם כל זה שיש בינינו המון שוני, יש גם כל כך הרבה קווי דמיון".

-איפה למשל?

"בעיקר בשטותניקיות ובצחוקים. מעבר לזה, אני גם מכניסה המון דברים מצחיקים ממני לדמות הזו, ככה שהצלחתי להשתלב עם ליבי, ולאט לאט כשעברנו כמה שיותר שלבים באודישנים, הבנתי עוד יותר שליבי מתאימה לי מאשר עמליה. באופן כללי, כשקיבלתי את ליבי, אמרתי לעצמי: 'איזה כיף לשחקת דמות כזו מצחיקה וחמודה', וגם בעונות האחרונות הראיתי צדדים קצת יותר רגשיים אצל ליבי, אז בכלל היה מעניין לעשות סצנות שהן טיפה יותר רגישות".

-איזו סצנה הכי נהנית לעשות מכל שלוש העונות?

"אחת הסצנות שמאוד נהניתי לצלם, היא הסצנה שבה מאי ומאיה נותנות לי לטעום תבשיל כדי לשכנע אותי לעזוב את חוג ההיפ-הופ לחוג אחר בגלל שאני רקדנית לא טובה, ושלושתינו ממש צחקנו בסצנה הזו.  מעבר לזה, אני ממש נהנית מלעשות סצנות עם עדי רכבי שמשחקת את רותם, ועם ירדן אריש שמשחקת את עמליה, כי יש בינינו כימיה שהיא כל כך כיפית ומצחיקה".

-הסדרה הזו זכתה להצלחה מסחררת, עד כדי כך שחודשה לעונה רביעית!. האמנת שהיא תעשה כזה באזז?

"האמת שידעתי שהסדרה תצליח, אבל לא דמיינתי את ההייפ המטורף שנוצר בטיקטוק, ולא תיארתי שיום אחד אלך ברחוב כילדה רגילה ופתאום ילדים וייגשו אליי. יום אחד הייתי בתחנת רכבת 'השלום' ליד עזריאלי, ופתאום חיילות באו ואמרו לי שהן מאוד אוהבות את הסדרה, קיבלתי גם תגובה בטיקטוק ממישהי בת 20 שרואה את הסדרה, אחותי אמרה לי שכולם בבסיס שלה צופים בה, וריגש אותי לדעת שהיא מגיעה לכל כך הרבה גילאים!"

.  

-מה בעינייך מייחד את הסדרה הזו מול סדרות נוער אחרות?

"אני חושבת ש'מה הבעיה?' מראה איזושהי אמת. בסדרה הזו אנחנו מדברים על המון בעיות שילדים ובני נוער מתמודדים איתם לפעמים במציאות, אז אנחנו מגישים לצופים משהו שאפשר להתחבר אליו, ומשהו שבזכותו הם רואים שיש מישהו שמבין אותם, אז בזכות העובדה שהצופים מרגישים לסדרה הזו שייכות- הם רוצים לצפות בה כמה שיותר. בנוסף לכל, 'מה הבעיה?' זו גם סדרה קלילה, מצחיקה, כיפית וגם מאוד יפה למשל בזכות סיפור האהבה של עומר ועמליה, ואומרת את זה בתור אחת שגדלה על סיפורי אהבה בסדרות נוער".

-מה הולך לקרות בעונה הרביעית?

"אני יכולה להגיד שהעונה הקרובה הולכת להיות טובה עם הרבה טוויסטים ששווה ממש לצפות בה, ומעבר לזה- תצטרכו לחכות ולראות!".

-מה הבעיה היומית שלך?

"לסדר את החדר" משיבה בצחקוק. החדר שלי מאוד מבולגן, אמא שלי בכל יום מבקשת שאסדר את החדר, וגם אחרי שאני מסדרת אותו- הוא מתבלגן בחזרה כשאני מתארגנת לבית ספר וליציאות עם חברים".

-ואיך את פותרת איתה?

"בסוף כל יום אני שמה דברים על הכיסא, ולאט לאט מסדרים, חיים עם זה".

-תפקיד נוסף שהכנסת לרזומה שלך הוא מילי מ"אליצורה" שירדה עם העונה הראשונה לפני שנה. למה היא לא ממשיכה לעונה שנייה?

"האמת שאני בעצמי לא יודעת, אבל זו הייתה סדרה ממש מעולה מצחיקה. מאוד נהנתי לצלם אותה ואהבתי מאוד את התוצאה".  

© ©מתוך "אליצורה" (טין ניק, הוט)

-באיזו סדרת נוער את חולמת לשחק?

"תשמע, אמא שלי ואני מאוד אהבנו לצפות ב'מתוקים', זו סדרה מצוינת בעיניי. כשראיתי אותה, אמרתי לעצמי: 'איזו סדרה מגניבה!', אז הייתי רוצה מאוד לשחק בה, ובאופן כללי אני חולמת לשחק בעוד סדרות, כי אני רוצה ללמוד יותר, לצבור יותר ניסיון, וכיף לי לעבוד עם אנשים מקצועיים שאוהבים את מה שהם עושים, אז ככה אני יכולה לפתח את עצמי על הצד הטוב ביותר".

-התפרסמת בגיל די מוקדם. למרות שהפרסום כבר הפך אצלך לעבודה לכל דבר, יש פעמים שזה עדיין מלחיץ אותך?

"יש פעמים שזה עדיין מלחיץ אותי" משתפת דנה ומפרטת "כי אחרי הכל אני עדיין נערה. אני עדיין לומדת בתיכון, וגם לי יש את תקופת ההתבגרות שלי כמו לכל נערה וגם עליי עוברות תקופות קשות כמו על נערה, אבל העבודה שלי בסך הכל כיפית, מוסיפה צבע לחיים שלי, ואני גם מאוד אוהבת לפגוש ילדים שאוהבים אותי ולעשות להם שמח. גם כשיש לי ימים לחוצים כמו לפני מבחנים למשל ופוגשת מעריצים ברחוב, אני בולעת את הלחץ וניגשת אליהם בשמחה ופעם לא ידעתי איך לעשות את זה, אבל היום אני הרבה יותר יודעת איך לשלב את החיים האישיים עם החיים המקצועיים".

-איך הסביבה בבית הספר מגיבה לפרסום שלך?

"הכי מפרגנים בעולם, גם חברים קרובים שלי וגם תלמידים אחרים מהשכבה. אני זוכרת שביום ש'מה הבעיה?' יצאה, הרבה אנשים בחטיבה החמיאו לי ממש על איך שאני משחקת שם וזה היה לי כיף, כי אנשים ראו אותי באור שהוא קצת שונה".  

-היו וויתורים שנאלצת לעשות כדי לרומם את הקריירה שלך?

"בצילומים של העונות השנייה והשלישית של 'מה הבעיה?' לדוגמה שנערכו בקיץ, נאלצתי לוותר על הזמן הפנוי שלי בחופש הגדול, וגם כשההורים שלי רוצים שנטוס לחו''ל אי אפשר, כי רוב השנה אני עושה המון חזרות למופעים וטקסים שאני משתתפת בהן במסגרת להקת 'על הבמה', אז אתה חלק מקבוצה ואי אפשר פתאום לקום ולנטוש את הפרטנרים שלך. פעם גם אחרי ימי צילום לא הייתי יכולה לצאת עם חברים כי הייתי צריכה ללמוד טקסטים ליום שלמחרת, אבל עכשיו כשצילמנו את העונה הרביעית-  למדתי לאט לאט איך לתכנן נכון את הזמן ולפנות זמן גם ליציאות חברתיות".   

-מה בעינייך הדבר הראשון שבני נוער צריכים לקחת בחשבון, לפני שהם עושים צעד לעבר הפרסום?

"אם מדברים ספציפית על עולם המשחק, חשוב לדעת שרוב הסיכויים שתקבלו לא באודישנים לסדרות, אבל זה לא אומר שום דבר עליכם וזה לא קובע אם אתם מוכשרים או לא. לבמאים ומלהקים, יש דברים ספציפיים שהם מחפשים לתפקידים שאליהם בוחנים שחקנים, אז אם זה מתאים ומסתדר הכל ילך טוב, אבל צריך לדעת להתמודד עם ה'לא', כמו שאני קיבלתי מלא 'לא' ושחקנים שאני מכירה קיבלו מלא 'לא'. ברגע ששומעים את המילה הזו אחרי אודישנים הביטחון יכול להתערער, אבל אם תהיו מודעים לעובדה שזה לא קשור אליכם, תשקיעו ותעשו הכל כדי להתקבל לאיזושהי סדרה- הכל יעבוד לטובה!".

-לדנה כיום יש כמות מכובדת של עוקבים בטיקטוק, אבל פעם הסיפור היה אחר לגמרי...

"עד לפני שנה היה לי חשבון טיקטוק פרטי עם 63 עוקבים בסך הכל. קצת לפני שיצאה העונה השנייה של 'מה הבעיה?', ישבתי עם הידיד שלי גיל, ואמר לי: 'דנה, למה שלא תפתחי את הטיקטוק לכולם?', עניתי: 'למה אני צריכה לפחד מתגובות של הייט?', וגם בכלל לא מעניינים אותי לייקים וצפיות, אלא שאני עושה את זה בשביל הכיף שלי. משום מה, הקשבתי לגיל, פתחתי את חשבון הטיקטוק שלי ותוך חצי שעה, 63 העוקבים הפכו ל8,000 עוקבים!, כי גם היו אנשים שביקשו לעקוב אחריי עוד קודם ולא אישרתי, אז אני וגיל היינו עם פה פעור!.

זה קצת הפחיד אותי ואפילו לא מיהרתי להעלות ישר סרטון, אבל לאט לאט הבנתי שאחרי הכל זה הטיקטוק שלי ואני יכולה להעלות אליו מה שאני חושבת שיעבוד ואני עושה הכל בשביל עצמי. בסופו של דבר, אני מדמיינת שאני מעלה סרטונים בשביל החברים שלי, אבל כיף פתאום לקבל מחמאות על סתם סרטון שבו אני מעלה את עצמי".  

-יש כבר מחשבה לפתח קריירה בינלאומית ביום מן הימים?

"אני לא חושבת על זה כרגע, בגלל שבכל זאת אני עדיין בבית ספר ובלהקה שאני נמצאת בה, אז אני לא משחקת נטו בשביל להתפרנס ולבנות קריירה, אלא שאני עושה את זה בשביל הכיף. אני נהנית מלשחק ועולם המשחק נתן לי איזושהי תשוקה, כי אני תמיד מחכה לרגע שבו אקבל הזדמנות להשתתף בסדרה, בהצגה ולעבוד עם עוד אנשים מקצועיים וטובים. אני עדיין ילדה וזה עוד מוקדם, אבל ברור שאני חולמת להצליח גם בחו''ל יום אחד".  

-מה את מרגישה שדנה השחקנית שינתה אצלך?

"אני חושבת שהמשחק מאוד ביגר אותי, נתן לי פרופורציות והפך אותי באיזשהו מקום ליותר אחראית על החיים שלי.  מה שכן, העולם הזה לא שינה את מי שאני, נשארתי אותו הדבר, ואני גאה בזה שאני מצליחה להישאר על הקרקע". 

-לסיום, מה היית שואלת את עצמך בראיון הזה?

"האם את נהנית מהעשייה שלך?"

-ומה היית עונה?

"ברור שכן!, כי זה כיף להגיע למקום כלשהו כמו סט צילומים של סדרה ולעשות את מה שאתה אוהב. בתור שחקנית, אני חושבת שיש קסם בלשחק דמות, ולהעביר את הסיפור שלה דרך מסך או במה, וגם כשאני בעצמי רואה הצגות או סדרות אני נדהמת מהדבר הזה. כשאתה שחקן, יש לך זכות לעמוד על הבמה כשאנשים באים לראות משהו שעבדת עליו כל כך קשה, ובכל שנה שלי בלהקת 'על הבמה' אני יותר ויותר אוהבת את עולם המשחק, במיוחד שאני נמצאת שם עם חברים שלי וחווה ביחד איתם את הכל.

כשהייתי קטנה הלכתי ללא מעט חוגים, כמו התעמלות קרקע והיפ-הופ, אבל עזבתי אותם והתלבטתי אם ללכת לטניס או למשחק, כי אח שלי למד טניס ואחותי למדה משחק, אז התלבטתי עם עצמי: 'למי להיגרר?'. בסופו של דבר הלכתי אחרי אחותי, ובתור אחת שעזבה לא מעט חוגים שניסיתי, הגעתי ללהקת 'על הבמה' וכשהרגשתי חלק ממנה, אמרתי: 'אין מצב שאני עוזבת את המקום הזה!'".  

© ש  ©שמחה ברבירו

"למדתי לאהוב את עצמי מאז"

- כלומר?

"למדתי להשלים עם החסרונות שלי, שהפכו למתנות שחישלו אותי ופיתחו אותי. למדתי להקשיב לעצמי, כי פעם הייתי מושפעת מהסביבה, לא מספיק האמנתי בעצמי, ומאז אני חושבת שהעצמאות שלי התעצמה בכמה רמות, ויכולה להגיד שאני וואן מן שואו בהכל- אם זה בלדאוג לעצמי לאוכל, להעיר את עצמי בזמן, ללהק את עצמי, לכתוב לעצמי, לשלוח מיילים, להיות על הדברים ולהבין מה באמת חשוב. ב-11 השנים האלה עברתי מסע מחולל שמרגיש לי כמו 30 שנה, והיום אני בת 29 שמרגישה בת 50 גם במובן החיובי וגם בשלילי".

© אילן זכרוב

-בשבוע שעבר, אברג'ל החלה לככב בהצגה "ימים של קיץ" שזהו מחזמר משירי עילי בוטנר.

"כשקיבלתי את ההצעה למחזמר הזה- דבר ראשון נורא התרגשתי, כי אני מאוד מעריכה את עילי ובאופן כללי, אני מעריכה בתור מוזיקאית אנשים יוצרים שכותבים לעצמם את השירים, כאלה שהם חלק בלתי נפרד מהעיבוד ומההלחנה. כשקיבלתי את הבשורה גם הייתה לי חרדה קטנה, כי ההצגה היא באשקלון ורוב חיי הרי בתל אביב, אבל הבנתי שזה סימן מהיקום ושאני צריכה לעשות את זה. מעבר לזה, כשהבנתי כשמדובר בלי מסיקה ואור אילן ששתיהן יוצרות מאוד מוכשרות שעשו ועדיין עושות לא מעט דברים בתעשייה, שמחתי מאוד וידעתי שזה פרויקט שאהיה גאה לעמוד בו, להיות חלק ממנו והן כתבו אותו בכזו אלגנטיות, וברגישות שלא תשאיר אף בן אדם אדיש למה שייראו על הבמה. בנוסף לזה שלי ואור חלק מהקאסט, הן בנות שנורא שמחתי לעבוד איתן וכבוד הוא לי להיות חלק מהיצירה שלהן.

"במחזמר אני משחקת את גפן- נערה  בת 17 שנולדה בקיבוץ, ובעצם מנהיגה אותו כשהיא אחראית על המשימות שם, מכירה כל חלק בו והקיבוץ פשוט כל דמה.היופי בדמות של גפן, זה שמבחוץ היא נראית שדה קוצים, אבל מבפנים היא שדה כותנה והיא כל כך לא מה שמשדרת. גפן לא רוצה להראות פגיעות, כי אחרת היא לא תוכל להוביל אנשים, להוביל משימות והיא חייבת להחזיק את הקיבוץ אחרי התקופה של המלחמה וההריסות, אז היא רוצה להראות כוח ולתת אותו לאחרים".

© נעה פן

-איפה גפן פוגשת אותך במציאות?

"תשמע, גפן היא ילדה שבעצם אישה, בגלל כל מה שעברה, בגלל חוכמת החיים שלי, המגננות והיא בדיוק כמוני, כי מבחוץ אני נראית קשוחה וסנובית, אבל בפועל אני הכי מצחיקה עלי אדמות, הכי חברותית וציפור נפש עדינה, מה שאנשים מבינים רק אחרי: 'היי, זה לי-רון הראשוני שלי".  

-המחזמר בעצם מתעסק בקיץ שלאחר מלחמת "חרבות ברזל" שברגע אחד כיבתה את האור על כולנו. איפה ה-7.10 השפיע על הקריירה שלך?

"דבר ראשון, ה-7.10 היה ארבעה ימים לפני שהייתי צריכה להתחיל את שנה ג' בבית הספר למשחק 'ניסן נתיב' שזו השנה שכולם מחכים לה, כי מעלים בה את ההפקות, מזמינים מלהקים, במאים וממש מתחילים לעבוד. בגלל הסיבה הזו, הייתה לי דילמה אם ללכת לשנה ג' או לצאת למילואים שאליהם נקראתי באותו היום. בשבת השחורה נכנסתי לחרדה אמיתית בתור לוחמת לא פראיירית ועדיין לא התייצבתי, אבל כשהחברה הקרובה שלי אמילי דמארי נחטפה, אמרתי לעצמי: אין דבר כזה שחברתי תהיה חטופה ולא אתייצב למילואים, אז מה שבעצם גרם לי להתגבר על החרדה, ואני לרגע לא מתחרטת שהפסדתי שנה ג', כי גם אם יש לי פחות רזומה, הוא לעולם לא יעלה על הערך העליון שהוא תרומה למדינה, לשמור על החברים שלי ועל המשפחה שלי".  

- מה חיבר בינך לבין אמילי?

"קודם כל, אמילי ואני שירתנו ביחד במג''ב כשהיכרנו בטירונות ומאז הפכנו לחברות הכי טובות. היו לנו מלא קווי דמיון, היו לי סודות שיכולתי לחלוק רק איתה והיא מעולם לא שפטה אותי. אמילי תמיד חיבקה אותי, גם באותה התקופה שעברתי טלטלה בבית, והיא באמת הייתה כמו בית בשבילי בזמן הזה".

-זוכרת את השיחה האחרונה שלכן לפני החטיפה?

"אני זוכרת שהצעתי לאמילי לבוא לאיזו מסיבה בתל אביב וזה התמסמס בסוף, כי היא סגרה שבת בתור מי שחתמה קבע ואמרה: 'בשבת הזו אני לא יוצאת, אבל מבטיחה לבוא אלייך'. אני זוכרת שאחרי כמה זמן אמילי כתבה לי: 'אני עוד שבועיים במרכז, מה איתך?' ועניתי שאני לא יכולה. באותו הבוקר של החטיפה, סימסתי הודעה לאמילי כשבהתחלה היו שני וי, אבל אחרי דקה היה וי אחד ואז הבנתי שזה טו לייט".

-מה עבר לך בראש כשנודע לך על החטיפה?

"משהו מת בי" משתפת אברג'ל. "סירבתי להאמין לזה, ולקח לי כמעט ארבעים ושמונה שעות עד שהבנתי שזה באמת מה שקרה, ולילות שלמים לא הצלחתי לישון מכיוון שחשבתי כל הזמן מה היא עוברת. מצד שני, הייתה לי את האמונה שאמילי היא מוגלי, כמו שאני קוראת לה בטלפון, כי היא בן אדם חזק, לא נותנת לאף אחד לשבור אותה ואני מעריצה את הבחורה הזו עוד מהטירונות.

מעבר לזה שאמילי לב ענק ואחת מהנשמות הגדולות ביקום, היא מדברת בגובה העיניים, קולטת את הנשמה שלך דרך העיניים ולא יודעת איך להסביר במדויק, אבל ברגע שהיא בוחרת להיות חברה שלך- היא תהיה בשבילך שם בכל גוונה של הקשת החברית. אמילי בעיניי גיבורה עוד לפני שהפכה להיות הגיבורה של השבי, כי היא תמיד ראתה את האחר, תמיד הייתה שם בשביל אחרים והיא פשוט מנהיגה, זו גבורה".

-וכפי שסיפרת, אחרי ששמעת שנחטפה החלטת להתייצב למילואים איך הצלחת לעבור אותם בתקופה הכה קשה הזו?

"לפני הכל, אגיד שאם לא הייתי יוצאת למילואים כנראה שהייתי מקבלת שתי סטירות מאמילי, בכל זאת אחוות לוחמות. בחצי השנה הראשונה שלי שם, המפקדים שלי נאלצו להרים אותי נפשית, לא ישנתי בלילות, התקשיתי לקום בבקרים והראש שלי היה בעננה אחרת. ההתמודדות של לי-רון המפקדת במגל (מערך הכשרת הטירונות המקצועי של צה''ל-ד.ש) עם המציאות ריסקה אותי, וכל הזמן חשבתי איך אצליח להתעלות על עצמי ולא להראות חולשה מול החיילים שלי". 

-היו פעמים שהרגשת שכנראה לא תחזרי?

"ברור" משיבה ומפרטת "אני חושבת שהרגעים הכי קשים שהיו לי היו הלילות שם, כי הרגשתי שהעלטה פשוט כיבתה אותי. מעבר לזה, נאלצתי להתמודד עם סיטואציות לא נורמטיביות לאישה שפתאום נתלשת מחיי הסטודנטית ב'ניסן נתיב', חוזרת לעלות על מדים, חוזרת לשאת נשק, חוזרת לכוננות וזו הייתה כאפה בשבילי. כשהרגשתי שלא אחזור, התחלתי לרמוז כל מיני רמיזות לחברים, למשפחה שלי והפחד ליווה אותי לא רק במילואים, אלא גם כשגרתי בדירה ביפו בלי מקלט, בלי ממ"ד ומוצאת את עצמי על הספה עם ספר תהילים.

במהלך המלחמה מאוד התחזקתי, ואני חושבת שבזכות האמונה, בזכות התפילות שלי ובזכות ההתחזקות של כל מדינת ישראל, החטופים שלנו חזרו ולי אישית גם האמונה עזרה לי להישאר בחיים. הדברים היחידים שנאחזתי בהם באותה התקופה הם: מחשבות חיוביות, תפילות שגיליתי כמה כוח יש להן והאמונה באלוהים. בכל יום כשאני בבוקר, יש לי טקס שבו אני מתנתקת לחצי שעה מהטלפון, שותה קפה, מודה על זה שאני קמה בריאה, אומרת תודה שאני בעולם הזה, ומאחלת לעולם ולעצמי כל מיני דברים. מה-7.10, הבנתי ששום דבר לא מובן מאליו, הבנתי שגם אם יש לי תקופה עמוסה וקשה זה מה שנותן לי את הדרייב להמשיך ולעשות, כי החיים קצרים, ואני מעדיפה למות מעומס יתר מאשר למות ולדעת שלא הספקתי הכל".  

© צילום פרטי

-מה עבר לך בראש כשראית את אמילי בחזרתה עומדת איתנה על הרגליים?

" כשפתחתי את הטלוויזיה, וראיתי אותה דוחפת את המחבל בדרך לרכב של 'הצלב האדום' כמו מוגלי, שמתי טיפות עיניים אחרי ששרפו מרוב ששפשפתי אותן, וזה קרה גם כשקיבלתי ממנה אחרי כמה זמן הודעה קולית, מרוב ההלם לא פתחתי את הטלפון כמעט 40 דקות!"

-ספרי לנו על המפגש הראשון ביניכן אחרי שחזרה

"כשראיתי את אמילי בפעם הראשונה אחרי שחזרה בכפר המכביה, קפצנו אחת על השנייה והרגשתי שבאותו הרגע ירד לי הר מירון מהגב. רק אחרי חצי שעה קלטתי שהיא באמת פה, כשקראה לי 'אברג'ל'- הכינוי שבחרה לי והתחילה עם הסתלבטים שלה. אמרתי אקפוץ רק לשעה שעתיים ואז אתן לה את הספייס, אבל מצאתי את עצמי יושבת יחד איתה, עם אח שלה ועוד כמה חבר'ה מקיבוץ כפר עזה כשהזמנו 60 המבורגרים ממקדונלד'ס, 20 נאגטס ואיך שהגעתי אמילי חיכתה לי גם עם מכונת קריוקי ואמרה: 'יאללה אברג'ל, תשירי!'. אמילי תמיד ביקשה ממני להקליט לה שירים, והיא גם אמרה לי שבשבי היא שיתפה את הבנות שהיו איתה על איך שאני שרה, היא תמיד האמינה בי.

באיזשהו שלב, גם דורון שטריינברכר ורומי גונן שחזרו איתה הצטרפו למפגש, ככה שהיה אירוע מדהים, התעסקנו בלהינות בחברתה של אמילי, לעשות לה שמח, לאכול ולצחוק מלא. לא התעסקנו לרגע בשוק ובכאב, אלא חגגנו שהיא כאן והתעסקנו בלהנכיח אותה". 

-עד כמה את מרגישה שאמילי שינתה משהו באופי שלך?

"כמו שאמרתי, כבר בטירונות במג''ב הערצתי את האומץ של אמילי, ולמדתי ממנה לא לחשוב יותר מדי, אלא פשוט לעשות. אני מעריצה ומעריכה אנשים שעושים דברים בלי לחשוב יותר מדי, ואני גם מזל בתולה, אז אני מאוד חושבת קדימה".

-לאחרונה שיחקת גם בסדרתו של גורי אלפי "תוצרת בית" שעתידה לצאת במהלך 2026. איך היה לך לשחק בסדרה של קומיקאי בסדר גודל כמו שלו?

"דבר ראשון, זה תפקיד המשחק הראשון שלי בטלוויזיה אחרי שיצאתי מ'ניסן נתיב', תחשוב שרק הרגע סיימתי ללמוד!. גורי בן אדם מדהים, במאי הכי מקצועי שיש, למדתי ממנו המון ובאופן כללי, כל הקאסט ואני נשארנו חברים, אם זה עם ליטל שוורץ, אם זה עם אלי חביב, אם זה עם עידו קציר ואם זה עם החבר הכי טוב שלי שבמקרה שיחק את האויב שלי בסדרה, וואל חמדון.

מאוד התחברתי לדמות שלי מעיין שהיא אחותו של הגיבור הראשי, והקצינה הדרוכה שמחזיקה את הבית. כבר מהחזרה הראשונה הרגשתי בית, כולם בהפקה הזו תמיד נתנו לי הרגשה של 'התקבלת והרווחת את זה', ואני כבר מתה שהסדרה הזו תצא!".

-רק בקורונה הבנת בעצם שאת רוצה לדבוק במשחק. מה הוביל אותך להחלטה הזו?

"תשמע, מאז שאני בת שש אני לומדת אצל חני אלימלך, הבמאית והמנהלת האומנותית של תיאטרון הראשון באשקלון שהקימה אותו.  חני היא האמא שלי בתחום הזה, היא אבן היסוד שלי, והדלת הראשונה שנפתחה בפניי לעולם המשחק. חני לימדה אותי מה זה טקסט, מה זה במה ועד היום היא תמיד לקחה אותי בחשבון כשזה נגע להפקות, תמיד חושבת עליי ומאמינה בלתת מקום ובמה לתלמידים שלה.

כשגרתי בניו יורק, עשיתי מופעי רחוב, ואז נכנסתי לאפליקציה שבה מפרסמים אודישנים, אז הלכתי לאודישן למופע מטעם 'Off Broday' (תיאטרון הפרינג' של ברודווי-ד.ש)  כשבסוף התקבלתי אליו ושיחקתי שם נערה בסיכון להורים אלכוהוליסטים . מכאן, התחלתי להרגיש במה ורציתי להמשיך ללמוד שם משחק, אבל אז הגיעה הקורונה והבנתי שאני צריכה לחזור לארץ, בייחוד שהמחלה הזו מסכנת את סבא וסבתא שלי. המשחק הציל אותי מלעשות משהו שאני לא רוצה, כי כנראה הייתי הולכת לעריכת דין אחרי שלמדתי משפטים ואז לא הייתי מגלה את העולם הזה".

-ולפני המשחק, הכרנו אותך בכלל כזמרת שהשתתפה בעונה השלישית של "דה וויס", כשהגעת עד לרבע הגמר. מרגישה פספוס או יותר גאווה?

"אני חושבת שמהרגע שבכלל הגעתי לאודישנים כבר הרגשתי גאווה בעיקר כשזה היה בגיל 18. עד היום מזהים אותי מ'דה וויס', אם זה בתור למתקן ב'לונה פארק' למשל. אני מעריכה כל רגע קטן שלי בתוכנית הזו".  

 -היית בנבחרת של שלומי שבת. איך היה החיבור איתו?

"מדהים!" משחזרת. כמו שאתם יכולים לראות על שלומי, הוא באמת נשמה טהורה, הוא אבא, אדם ארגיש ובחיים לא היה לו דיסטנס איתנו כנבחרת בתוכנית. הוא תמיד היה יושב לדבר איתנו בהפסקות, היה אפשר להתייעץ איתו, הוא גם ניגן ביחד איתנו על גיטרה ופשוט אין אנשים כאלה. שלומי פעם אחת גם אירח אותי במופע באשקלון, כשאמר 'גאה לך את לי-רון אברג'יל מהעיר שלכם' ואני באמת גאה לבוא מהעיר אשקלון ולשחק בעיר אשקלון. אהיה קלישאתית, אבל אגיד תודה להוריי שהביאוני עד הלום, ובלעדיהם ובלעדי סבא וסבתא מצד אמא- לא הייתי איפה שאני היום".   

-מעוניינת להתנסות שוב בריאליטי מוזיקלי כמו "הכוכב הבא?"

"אתה לא מבין כמה הציעו לי לגשת לאודישנים!, אבל נמנעתי מזה".

-למה?

" כי הבנתי שזה לא נכון לי כרגע, ובגלל שאני רוצה להתמקד נטו במשחק. אני תשמע, אני אומנם גם שרה, כותבת, מלחינה, פסנתרנית, מתופפת ויודעת שאפשר לשלב בין המשחק לשירה, אב אני כרגע מרגישה שצריך לתת שם פוש, כי בשביל זה למדתי שלוש שנים ועדיין הכל טרי מהבחינה הזו. אני גם חולמת להקים תיאטרון משלי שאזדקן בו ואוכל גם לביים, גם לשחק וגם ליצור. מה שכן, המוזיקה תמיד תהיה חלק ממני, ואספר גם שאני עובדת על אלבום ראשון עם שירים שלי שעדיין אין לו שם, אבל הוא ייצא בשנה הקרובה!".

-לפני שנתיים עברת תאונת דרכים לא פשוטה. מה בדיוק קרה שם?

"הייתי בדרך על האופנוע למופע שלי ב'ניסן נתיב', וברחוב אילת שביפו בדרך לבית הספר והרי יש שם כביש עם שיפוע בירידה. כשהרמזור התחלף לירוק, הרכב שלפניי בלם פתאום, ואני במקום לבלום חזק ולעוף קדימה, בלמתי עם פנייה ימינה והכתף שלי נכנסה באדום לבן של המדרכה. הכתף נפרקה, חצי מהאצבע שלי נקטעה ותקופת ההחלמה הייתה לא פשוטה".

-כמה זמן לקח לך לעזור לעצמך?

"כמעט חצי שנה" מספרת. "תשמע, יצאתי מהתאונה הזו עם טראומה, כי בכל זאת אתה כולך חשוף, אתה רואה את המוות מול העיניים, והיום כשאני עולה על הכביש עם האופנוע, אני נוסעת על 10 קמ''ש, זה לא משחק. הקושי הגדול שלי היה: 'איך אוכל לדרבק?', 'איך אנגן על גיטרה?' ו'איך אנגן על קלידים', אבל חלק מתהליך הריפוי שלי בעצם היה לנגן עם פחות אצבע, היום אתה תרואה אותי למשל מדרבקת עם פחות אצבע".

-מה הצליח להחזיק אותך במשך כל תקופת ההחלמה?

  "האמונה שהכל משתבש לטובה ושזה היה צריך לקרות. שלא יישמע שאני מקטינה את הנזק כן?, אבל אמרתי לעצמי: 'אוקי, זה נגמר בכתף ובאצבע, אבל אני בחיים!', אז קיבלתי הרבה פרופרוציות, ואמרתי לעצמי למשל: 'אם אני צריכה לחזור לנגן עם פחות אצבע אתחיל להתאמן ואעשה את זה'.

הפיזותרפיסט  אמר לי שאני צריכה לחזק את הכתף ולהתחיל לאכול בריא כדי להשיל מהמשקל שלי, אז תפסתי שם את המושכות, ומתרגילי פיזותרפיה התחלתי לקרוא על מתכונים בריאים, לקרוא על תזונה, ללכת חדר כושר ולהתאהב בזה. מאותו הרגע, למדתי שהגוף שלי הוא בית מקדש, אז אני כל הזמן דואגת לתחזק את המכונה, איך לכבד אותה ואיך לגרום לה לפעול על הצד הטוב ביותר".

-אברג'ל סיפרה קודם שגרה ושיחקה בניו יורק. עוד הרבה לפניכן, היא גרה בבוסטון ועבודתה הייתה אחרת לגמרי, כמעט...

"עבדתי בקניון, כשמכרתי מוצרי קוסמטיקה בעגלה, והקטע הטריקי הוא שלא משלמים לך שכר מינימום, אלא שמשלמים לך לפי אם מכרת מוצר או לא בכל ה-12 שעות משמרת. האמת שכבר שם הבנתי שאני שחקנית פנומנלית וזו דרך טובה להתפתח כשחקן, כי אם למשל מכירה אחת לא עובדת לי, אולי אני צריכה פתאום להיות יותר קומית, וכשכל בן אדם עובר אני הייתי צריכה לנסות להתאים את עצמי לפרסונה. עם הזמן, הפכתי להיות מבין המוכרות הכי מובילות בחברה תוך חודשיים, והרווחתי סכומי עתק, אבל לא בזה אני מתגאה, אלא בהתפתחות שלי כלי-רון בתור שחקנית, כי שם בעצם קיבלתי את הכלים הכי טובים כדי להבין דמויות ולהבין איך לספר סיפור.

בניו יורק כמו שסיפרתי, שיחקתי בהצגת מטעם 'Off Brodway', ובנוסף לזה גם נחשפתי למוזיקה, לעולם הרוק, הופעתי שם, התחברתי לאיזה ראפר, הייתה גם מורה לתופים והתפתחתי שם ברמות. כל יום שם היה כמו הישרדות, כי עברתי שם תקופות שלא היה לי כסף לקנות אוכל, לא היה לי איפה לגור והתמודדתי עם הכל לבד. אני חושבת שהתקופה בניו יורק ביגרה אותי בעשור".

-אז אחרי שכבשת בתור שחקנית, גם את ישראל וגם את ניו יורק. מה היעד הבא שאת רוצה לסמן במפה?

"יש לי חלום להיכנס לתיאטרון 'גשר', כי אני נורא מתחברת לתיאטרון הזה, מתחברת לחומרים שלהם ומעריכה אותם, אז זה מבין החלומות הגדולים שלי. כמובן שאני רוצה לפתח גם קריירה בחו''ל, אם זה לחזור לניו יורק, להגיע גם להוליווד, ואני רואה את עצמי גם מגיעה ל'נטפליקס'.

תכננתי להגיע לחו''ל כבר אחרי הלימודים, אבל בעקבות אירועי ה-7.10 ובעקבות אירועי 'עם כלביא', משהו השתרש בי והמשפחה שלי כרגע היא ערך עליון, מה שלא ראיתי בעבר, אז אני רוצה להיות בקרבתם, להתפתח לצידה ושהם יזכו להיות חלק מההתפתחות שלי כשחקנית. המשפחה שלי חלק בלתי נפרד ממני, אני לא יכולה בלעדיה ורוצה לשמור אותה קרוב אליי. עברתי תקופה פשוטה ועברתי דברים לא פשוטים שהתמודדתי איתם, ובסופו של יום המשפחה שלי היחידה שלא שופטת אותי, היחידה שתכיל כל סיטואציה שלי, וגם עוזרת לי כלכלית לחיות בתל אביב. המשפחה שלי בהתחלה התנגדה לרצון שלי להיות שחקנית, אבל כולם השלימו שזה הדבר שנכון עבורי, הם הכי שם בשבילי, סבתא שלי גם מדליקה נרות ומתפללת לפני כל אודישן שלי, אמא שלי שואלת איך היה וכולם פשוט תמיד שם בשבילי, אז מקווה שגם כשאפתח בחו''ל הם יהיו חלק מהדבר הזה".

© אילן זכרוב

עוד לפני שהחלה ללמוד משחק בבית הספר של יורם לוינשטיין, בן רובי צבאג (32) הספיקה לכבוש את היעדים של הסדרות "נעלמים" ו"כפולה". אחרי שסיימה את לימודי המשחק, לספיר לא היה פרויקט באופק והיא התקשתה להמשיך את הסיפור שלה, אבל גם כשכל החתיכות בעוגה היו מפוזרות- היא לא ויתרה כדי לאחד אותן ולאפות אותה מחדש, כשהתחילה להכין חברים-שחקנים לאודישנים שנבחנו אליהם, ולאט לאט בזכות עצתו של בעלה, אבי, הפכה את התחביב לעבודה לכל דבר והוכיחה, גם לעצמה אולי, שעולם המשחק תמיד יהיה המקום שלה.

-מה הוביל אותך לעבור לצד השני של המצלמה? 

"הכל התחיל, כשסיימתי ללמוד משחק אצל יורם לוינשטיין ועדיין לא היה לי איזשהו פרויקט", היא מספרת. "מצאתי את עצמי בלי עשייה, ואפילו גלשתי למחשבות של ללכת להייטק, כי בכל זאת בן אדם צריך להתפרנס ממשהו. מאז שהשתחררתי ברוך השם דברים התקדמו כמו סיפור סינדרלה, כי עשיתי אודישן ל'נעלמים' ומאז, במשך עשור, כל הזמן עבדתי בטלוויזיה. אבל כשסיימתי את לימודי המשחק לא היו עונות נוספות ל'נעלמים' או ל'כפולה' ולא היה משהו בקנה, אז אמרתי לעצמי: 'אני חייבת להתפרנס ממשהו'".

-ולאט לאט דברים התחילו להתעורר…

"אחרי הקורונה, האודישנים כבר לא היו פרונטליים אלא מצולמים, והיו דרישות לצילום ברקע חלק, לתאורה טובה, שהחצובה תהיה כמו שצריך ושמהצלמה תהיה יציבה, אז קניתי לעצמי ציוד שיהיה אצלי בבית, כדי שאוכל לצלם את החברים שלי ואת עצמי לאודישנים. פתאום קלטתי כמה שאני נהנית מלכוון שחקנים לאודישנים, התחילו להגיע אליי פידבקים כשהיו מקבלים קולבק(שלב שני באודישן-ד.ש) ואמרתי לעצמי: 'אני ממש יכולה לעזור לעוד אנשים לצלם ולכוון אותם, כי אני ממש מסבירה על סצנות מעבר לאיך לשחק אותן, מעבר לאיך להיות אותנטי. דאגתי שכל אחד יביא את הצבע שלו. בעלי אבי אמר לי שאני חייבת לפתוח את זה לקהל הרחב, ועניתי תקשיב, לא מתאים, לא יודעת מי בכלל יבוא. אבל הוא ביקש שאנסה והלכתי על זה".

© איתי קדם

התלמיד הראשון שלה היה השחק יצחק מרציאנו. "הוא בא אליי עם אודישן ראשון שקיבל לסדרה 'חוליגנים', הכנתי אותו והוא התקבל! מכאן, ההכנות לאודישנים התחילו לעבור מפה לאוזן, ועם הזמן מצאתי את עצמי מרוויחה כסף פצצה, נשארת בעשייה שקשורה לעולם המשחק וגם עוזרת לאנשים להגשים את חלומם, אז הרגשתי שאני מסופקת ברמות מהדבר הזה. לא עברתי צד או לקחתי את המשחק צעד אחורה, אלא פשוט רציתי שיהיה לי עוד משהו לעבוד איתו, כי אף אחד לא מבטיח לך שתמשיך לעבוד, והרגשתי שאני מביאה את הנישה שלי שדרכה אני עוזרת לאנשים, נשארת באותו העולם וטפו חמסה, הכל עובד יפה".

 -וכיום את גם את מעבירה סדנאות למשחק. 

"הכל התחיל, כשתלמידים שהיו מגיעים אליי לשיעורים פרטיים התחננו שאפתח סדנה שבה אלמד: איך לעבוד על סצנות, איך אתם צריכים לראות את זה אחרת ממה שכתוב ואיך להביא את הכל באודישנים, כי בסופו של דבר שחקנים מצליחים לקטוף אודישנים.  אמרתי: 'עזבו אותי, אני לא בנויה לזה' והתירוץ הקבוע לי הוא שאין לי זמן, אבל אז לצערי הגיע ה-7.10 כשהיינו במן אפוקליפסה ואמרתי לעצמי: טוב' נראה איך אני מתחילה לבנות מערך: מה בא לי להעביר בכלל, איך אני מנתחת סצנות כשהתלמידים מקבלים אודישנים, איך יסתכלו על הדף שמקבלים שחור על גבי לבן ובעיקר איך לחשוב מחוץ לקופסה?'.

תוך כדי שאני משתעשעת עם בניית המערך, קפץ לי סטורי של חבר טוב שבו פרסם מישהי שמשכירה סטודיו למשחק מול מצלמה ומחפשת שוכרים, אז אמרתי אקפוץ לראות, כי בכל זאת אני לא יכולה ללמד 12 אנשים אצלי בבית. הגעתי למקום, ראיתי אותו והמשכירה אמרה לי משהו מאוד יפה: 'ספיר, פשוט תציבי לעצמך דד ליין ותפתחי סדנה, דברים יגיעו. אל תעשי מושלם, תתחילי לאט לאט לרשום תלמידים' וזה מה שבאמת קרה- כל התלמידים שביקשו שאפתח סדנה ישר נרשמו. עם הזמן נהיה עוד ביקוש לסדנה אז פתחתי עוד אחת, העניינים התחילו להתגלגל מפה לאוזן וככה נפתח הסיפור של הסדנאות". 

© איתי קדם

-מה הטיפ הראשון שאת נותנת לכל מי שבא אלייך להכנה לאודישן?

"אל תחשבו על התוצאה ואל תרצו את מה שהבמאים או המלהקים רוצים לראות, כי זה מה שמונע מכם להיות משוחררים בסצנה. תחשבו שכשבמאים או מלהקים רואים מאות אודישנים בהם אנשים עושים את אותה הפאוזה, עומדים באותו מקום או בולעים את אותו הרוק. הם ישתעממו, כי מה שמעניין אותם זה לראות איך אתם מביאים את עצמכם לתוך הסצנה, זה מה שלוקח אודישנים וזה מה שצריך לחשוב עליו".

-יש איזושהי תגובה מתלמידים שלך שהתקבלו לסדרה וחרוטה בזיכרונך?  

"קודם כל, עזוב שאני הפסיכולוגית שלהם, כי התלמידים שמגיעים אליי מתקשרים  אחרי כל אודישן שנבחנו אליו ואני מרגיעה אותם, אבל ברגע שתלמיד מתקשר להגיד שהתקבל אני עם דמעות בעיניים. בעלי תמיד צוחק עליי, אבל באמת שכל שיחה כזו בשבילי היא עולם ומלואו, כי עזרתי למישהו להגשים את החלום שלו, אז יש יותר סיפוק מזה? בכל זאת התעשייה הזו כל כך קשה, מקבלים הרבה 'לא' וקשה להאמין שתקבל 'כן', אז מרגש אותי לדעת שתלמידים שלי התקבלו אחרי שהייתי שם להעניק את גלגלי העזר. 

"אצלי אין 'עשיתם אודישן, יופי ביי', אלא שאני ממש המורה המנטלית של התלמידים שלי, כי אני יודעת כמה המקצוע הזה יכול לשבור אותך, אז אני שם לתת להם את המענה, את הפרופורציה, אוזן קשבת, להכניס להם רוח גבית במפרשים".

-מרגישה שההכנות הללו מחזירות אותך לתחילת הדרך שלך?

"ברור! אני למדתי המון מניסיון ומטעויות עבר שעשיתי, מנסה למנוע מהתלמידים שלי לעשות אותן. אני זוכרת שבאודישן ל'נעלמים' התקבלתי לשלב הקולבק, שזה אודישן מול מלהק ובמאי, וממש התרגשתי והייתי בלחץ, כי כל הזמן הראש שלי היה עסוק בהאם הבמאי או המלהק אהבו את מה שראו או לא. התעסקתי כל הזמן במה יגידו או יחשבו, אבל כשקיבלתי את ההזדמנות של המאצ'ינגאמרתי לעצמי: 'ספיר, בואי תיהני, רוצים לעבוד איתך ומעניין להם לעבוד איתך, אז מה את לוקחת קשה?!?'.

אני זוכרת שכנבחנתי גם ל'כוכב הצפון' למשל הייתי בלחץ ולא הצלחתי לתפקד, אבל מאז שיניתי פאזה וזה מה שחשוב לי להעביר לתלמידים שלי, כי אני יודעת עד כמה הלחץ ממה יגידו או יחשבו יכול להרוס אודישן".

© איתי קדם

-בפעם האחרונה שראינו אותך במסגרת סדרה, זה היה בעונה הרביעית של "נעלמים" שירדה מהמסך לפני ארבע וחצי שנים. עד כמה הטלוויזיה חסרה לך? 

"תשמע, במהלך ארבע וחצי השנים האלה הייתי ב'יורם לוינשטיין', אז גם השקעתי את רוב האנרגיות שלי בלצלוח את הדבר ולהתמקצע במשחק, כי לא סתם נרשמתי לשם. המטרה שלי הייתה לפתח את המנעד המשחקי ולנפץ קירות זכוכית. אומנם עשיתי אודישנים, אבל כנראה שבסופו של דבר משהו שם לא צלח, אז בגלל זה היה לי חשוב שיהיה עוד משהו. כי גם אם עבדתי שנים, התקבלתי ועשיתי קמפיינים, בבוקר אחד הכל יכול להיגמר ואף אחד לא יכול להבטיח שתמיד תהיה עבודה ותמיד יהיו פרויקטים. היה לי קשה לקבל את זה שאני בלי פרויקט עתידי, כי ידעתי איך מרגישה הצלחה ובכל זאת אנשים הכירו אותי, אז היה לי קשה ללכת אחורה. אני מתגעגעת לשחק ומאמינה שזה יחזור ובגדול.

מעבר לזה, אני מקבלת ברשתות וגם ברחוב תגובות של 'התגעגענו אלייך' וזה מחמם לי את הלב, כי הנה זוכרים אותי ומתגעגעים לראות אותי על המסך, כך שאין כאן עניין של מוכשרת או לא, אלא עניין של הזדמנות מול משהו שמתאים כמו שבלונה. זה בסדר שהסיכויים יהיו כמו סיפור סינדרלה וזה בסדר שלפעמים לא תהיה עבודה. אספר שבדיוק חזרתי מסדנת משחק אצל גלית אשכול, כי עם כל זה שאני מעבירה סדנאות בעצמי עדיין חשוב לי גם ללמוד, ולפני שאני מורה, אני קודם כל שחקנית".  

-בעונה האחרונה של  "נעלמים", הדמות שלך דריה יצאה מהארון. בתור מי שליוותה את הדמות הזו במשך ארבע עונות, איפה הצעד שלה השפיע עלייך רגשית?   

"רציתי מאוד לעורר השראה ולעזור לבני נוער לצאת לעולם מהארון. חשוב היה לי להראות להם שהשד לא כזה נורא, שזה בסדר לפחד ולהרגיש את כל התחושות האלה, ועבדתי מאוד קשה על כל הסצנות סביב הגילוי שלה, סביב ההבנה בינה לבין עצמה, והתגובות שקיבלתי על הצעד של דריה היו בהתאם. . אחת מהתגובות המרגשות שקיבלתי, הייתה מילדה שצפתה עם אחותה ב'נעלמים' וסיפרה לי שבעקבות הסצנה היא יצאה מולה מהארון והודתה לי על זה. היא סיפרה לי שאחותה הרגישה בנוח לספר על זה אחרי שצפתה ביחד איתה בסצנה, כי היא ראתה איך דריה הרגישה בנוח לפרוק את כל התחושות, את הבלבול ממה שקורה לה, ככה שהסיפור של דריה היה מטופח בצורה מאוד יפה, וגם השיח בינה לבין שאר הדמויות סביב הנושא הזה היה מאוד יפה. התרגשתי מתגובות של בני נוער שלהם עזרתי לצאת מהארון, כי דריה היא דמות כל כך אהובה ומלא אנשים התחברו אליה, כי היא אחת כזו שהולכת עם האמת שלה לא משנה מה, ופתאום כשהיא יצאה מהארון זה נתן הרבה אומץ לאחרים. היה לי חשוב שזה יעבוד כמו שצריך".

-איזו עונה הכי נהנית לצלם?

"אני מתלבטת בין עונה ראשונה לשלישית, כי בעונה הראשונה היה קסם בגלל שהפרויקט הזה היה משהו ראשוני וטהור לכולנו, וביחד עם הבמאי, ההפקה והקאסט יצרנו עולם חדש. בדיוק בגלל זה, אני חושבת שהכי נהניתי לצלם את העונה הראשונה, אבל נהניתי גם מהעונה השלישית כי שם הרגשנו שלא תהיה עונה רביעית, והסיום היה ממש כמו דרמה טורקית שבכינו בה. אני כספיר גיז'דרתי ואמרו לי: 'ספיר, מה יש לך?' וזה היה בלתי נשלט, כי נפרדתי מהפרויקט הראשון שלי ומהדמות שכל כך אהבתי".

-אם היית יכולה לכתוב המשך לדריה, איפה היא היתה היום?

"אני חושבת שהיא בטוח חיה בתל אביב ומנהלת באיזה מקום, היא בטוח לא תהיה שכירה באיזה משרדון. אולי מתאים לדריה להיות בשב''כ, משימות מיוחדות. היא בטוח לא תהיה בעבודה בנאלית".

-בעבר גם כיכבת בעונות השנייה והשלישית של "כפולה" לצד נועה קירל. נלחצת כשהגעת לסט אחר בפעם הראשונה או שהתאקלמת מהר?

"אני זוכרת  שביום הראשון הקאסט היה מקסים אליי. תשמע, באתי לפרויקט שכבר הייתה לו עונה ראשונה וכל הקאסט היה מגובש, ובתור מישהי חדשה שמגיעה לשם היו לי חששות של 'איך אסתדר עם אנשים?', וגם שיחקתי לצד שחקנים כמו עופר שכטר, שלום אסייג ואורי לייזרוביץ'. היה לי חדש לשחק עם שחקנים בסדר גודל כזה. הייתי בלחץ מזה, אבל כבר ביום הראשון שלי שם כולם קיבלו אותי באהבה, וגם נועה הייתה סופר מקסימה, אז היה לי ממש כיף".  

-לפני חצי שנה, את ובעלך אבי צבאג הפכתם לזוג הורים לארי. מעכלת שאת אמא?

"לא. זה כזה קורע, כי  כשהייתי בהריון אנשים תמיד אמרו לי: 'החיים מתחלקים לשניים, לפני ואחרי, את תרגישי שונה ותרגישי יותר אחראית', אז אמרתי 'יאללה, אתבגר ואסתכל על החיים אחרת'. חשבתי שהדברים ייראו לי באמת אחרת, אבל הכל נשאר אותו הדבר, כי אומנם יש לי ילד בבית לטפל בו אבל אני עדיין אותה השטותניקית. ברגע שאשמע את ארי אומר  לי: 'אמא'- אפנים שהתפקיד הזה שלי".

© ©צילום פרטי

-מאיפה הגיעה הבחירה בשם ארי?

" על שם סבא שלי, הרי זיגלשטיין שאני מחוברת אליו מאוד. כשהייתי בכיתה ו', רקדתי ושרתי במופע סיום כשסבא היה בקהל, והוא הראשון שאמר לי 'את תיהי שחקנית', ולימים זה באמת מה שקרה!, ,אבל מהיום הראשון שאבי ואני יצאנו היה ברור שאם יהיה לנו בן נקרא לו 'ארי'. סבא עשה לי רשימה עם אפשרויות לשמות ולא חשב שאקרא לילד על שמו, ובברית הוא היה כל כך המום, הוא בכה מהתרגשות וזה היה מרגש".

-אם יבוא היום שבו ארי יגיד לך שהוא רוצה להיות שחקן, מה תאמרי לו? 

"הכי אתמוך בו בעולם! אם זה יהיה החלום שלו אומר לו: 'תגשים את מה שאתה רוצה' ואתן לו את הכנפיים בכל דבר, בסופו של דבר, גם ההורים שלי נתנו לי את הרוח הגבית להגשים את כל החלומות, אז גם אני אעניק את זה לארי ואתמוך בו".

-מה את מרגישה שהאימהות שינתה אצלך?

"האימהות הכניסה לי הרבה פרופורציה,  כי אני יכולה תמיד להיות בלחץ אם קיבלתי את התפקיד או אם עברתי אודישן, ופתאום הדברים האלה כל כך מתגמדים, כי מספיק שארי לא ירגיש טוב - ואהיה שבר כלי. פתאום יותר כיף לי שאני מקבלת אודישנים, אז אני אומרת לעצמי: 'אוקיי, אני לא צריכה לאבד פרופורציות עכשיו, הכל בסדר, אעשה מה שכיף לי, וגם אם אתקבל או לא החיים ממשיכים הלאה".

© צילום פרטי

-ממש היום גם עלה פודקאסט עם חברייך רועי דויד ואיתי סונטג. מה צפוי?

"השם של הפודקאסט הוא 'בקטע טוב', שזה זה חלק מהסלנג שלי, של איתי ושל רועי. שלושתנו מגיעים מהמשחק, רועי למד איתי ביורם, איתי הוא חבר משותף וגם המחזאי הכי צעיר שכתב מחזה ב'קאמרי' בשם 'אני סבתא שלך', ועכשיו הוא כותב לתיאטרון באר שבע. שלושתנו תל אביבים צעירים, כשאחד הומו מאורס, השני רווק והשלישית אמא טרייה מתל אביב, וביחד אנחנו ננהל שיח סביב עולם המשחק, סביב מה קורה ביום-יום, על דברים שקרו השבוע ונעלה כל מיני סיפורים מצחיקים וסיטואציות שהיינו בהם.

בפודקאסט תהיה פינה בשם 'איתי או נגדי' שבה בכל פעם מישהו מאיתנו יביא סיפור מעולם הזוגיות, סיטואציות מהיום-יום, יש גם פרק שבו אנחנו גם מדברים על מה באמת קורה בבית ספר למשחק, אם כדאי או לא כדאי ללכת. המטרה שלנו היא להביא את החוויות שעברנו גם לקהל הצעיר, ולבוא להעשיר להם את הידע בפודקאסט כיפי, מבדר ומרגש". 

© ©איתי קדם

-את גם עובדת על סדנה לשחקנים יותר מנוסים.

"מדובר בסדנה שנמצאת ממש בחיתולים, אז ברגע שהיא תתחיל לצאת לפועל אתחיל לפרסם יותר. את הפודקאסט אני מפתחת עם המטפלת האישית שלי, לילך סוריאן שאותה אני מציפה בהמון התלבטויות, גם בתור שחקנית, גם בתור אמא טרייה וגם בתור ספיר. בתור אחת ששומעת מתלמידים שבאים אליי על קשיים שמלווים אותם, חשבתי ביחד עם לילך ליצור סדנה לשחקנים בוגרים יותר שמרגישים תקועים, בין אם זה במקצוע או בינם לבין עצמם, ולעזור להם לפתוח את המחסומים הרגשיים.

הרעיון שלנו, הוא לתת לאותם השחקנים כל מיני תרגילי משחק שדרכם הם יוכלו לפרוק את הרגשות שלהם ואת החסימות שיש להם, כי בכל זאת המשחק הוא מקצוע כל כך קשה מנטלית, אז קשה לשמור על אופטימיות ולפתוח את הלב, אז המטרה היא לעזור לשחקנים שיבואו אלינו למנוע שהצביטות הללו ועדיין לשמור על הערוץ של הרגש, כי זה מה שהופך אותך להיות שחקן. אתה יכול פתאום להבין שיש לך איזשהו אישיו מהילדות, כמו למשל שעברה דחייה מילדים בבית הספר, ואתה מרגיש שמקיפים אותך כל כך הרבה רגעים שאתה אפילו לא יודע שעברת, אז הסדנה לא באה לטפל בנפש, אבל כן באה לשחרר מהשחקנים הבוגרים מחשבות שתוקעות אותם".  

-לפני עשר שנים התחלת את דרכך על המסך. מה העצה שהיית נותנת לספיר בת ה-22?

"לא לקחת את המקצוע בכבדות! גם במהלך הלימודים וגם במהלך הקריירה עצמה קיבלתי הרבה 'לא' מפרויקטים שרציתי, אז זה כל כך יכול להוריד את הביטחון ולהוציא רוח מהמפרשים. פעם כל הזמן הייתי מחפשת את האישורים מבחוץ שאני טובה, שלא איבדתי את זה במשחק, ובמשך עשור נתתי לקולות מבחוץ להשפיע עליי, אז הרגשתי שאני מאבדת את הסנטר. בזכות ארי, היום אני מרגישה שאני מצליחה להחזיר לעצמי את הסנטר, כי עכשיו אני מבינה שמה שצריך להיות שלך יהיה שלך. אין לי מה להתחיל לעשות שמיניות באוויר, ואני מפנימה שלא כל ביקורת צריכה לטלטל את עולמי. היום אני יודעת מה אני עושה, לוקחת את הדברים שאליהם אני מתחברת, מעיפה את מה שלא ואני פשוט יותר חכמה היום במובן הזה".

-יש מחשבה ליצור סדרה?

"מצחיק שאתה שואל  את זה, כי אני תמיד רוצה לכתוב אבל אני לא יכולה, כי אני קפיץ. כשלמדתי ביורם לוינשטיין, עשיתי קורס של כתיבת סדרות ותוך שבוע הייתי צריכה להפיק סוג של טריילר על נושא שממש מעניין אותי בחיים שלי, גם לכתוב, גם לביים, גם להפיק וגם לערוך הכל תוך שבוע. שכרתי צלם שהוא גם עורך, סגרתי שחקנים, בניתי לו"ז להפקות והשקעתי כספים בסרטון שלי כשהכל נעשה תוך שבוע!

עשיתי סרטון של 3 דקות סביב ההומור של חוסר הבשלות לחתונה ולהביא ילדים, מתוך המקום שאני בת ה-28 הייתי בזוגיות ארוכה, ומסביבי היה את כל הרחש הזה של 'בואי, תתחתני, למה את מחכה?!?' והיה הרבה לחץ סביב הנושא הזה, ואני אומרת שזה בסדר שיש נשים שלא בשלות להתחתן או להיות אמהות כבר בגיל 30, על אף שהן נמצאות בזוגיות. לימים הכרתי את אבי, גרוש עם שתי ילדות. עכשיו אני נשואה עם ילד, ויש לי חלום להמשיך לעבוד סביב הדבר הזה, כי הנושא של חוסר הבשלות להתחתן ולהפוך להורים לא מדובר מספיק"

-אז אם היית יוצרת סדרה על החיים שלך, מה הייתה הסצנה הראשונה?

"תראה, תמיד כשרואים אותי כספיר לא יודעים שאני ערס קטן בגוף של אישה עם פה ג'ורה, אז כנראה שהייתי רבה עם מישהי בכביש. בדיוק בגלל הסיבה הזו היה לי הכי כיף לשחק את דריה ב'נעלמים', כי היא אולי נראית רגישה ונחמדה, אבל היא גם יכולה להיות כזו קשוחה, אז הדיסוננס הזה מה שמייחד אותי ויוצר קומיות".   

© ©אור דנון

"דבר ראשון, התחלתי ללמוד משחק בבית הספר לדרמה "בוסתן" בנתניה. אחר כך, למדתי משחק אצל גל אמיתי, לקחתי שיעורים פרטיים, ובמשך שנים למדתי משחק כמעט כל יום. מכאן, השתתפתי ב'ספיידרז' כשהייתי בן 18, עם הזמן הסדרה הזו הגיע ל-180 מדינות, ומכאן המשכתי לעוד סדרות וניסיתי להדביק את הקצב".

© שחר מלול

-בחנוכה הקרוב, תשתתף בהפקה הגדולה "קסם של דינזוארים". מה הולך לקרות בה?

"מדובר בהצגת חנוכה הכי מטורפת שיש!" מספר בהתרגשות. "בהצגה הזו אני משחק את טורנדו, ויחד עם עוד ארבעה חבר'ה אנחנו מנסים למצוא את ביצת הדינזוארים האחרונה, וכל אחד מאיתנו גיבור על שמקבל את הכוח והייחודיות שלו. ממליץ לכל אחד לבוא ולראות!".  

-זו למעשה פעם שנייה שלך על במה. עדיין מלחיץ או דווקא יותר מרגש?

"זה יותר מרגש וברמות!, כי התגעגעתי לבמה ולפידבקים של הקהל, אז אני הכי מחכה בעולם שנעלה כבר עם ההצגה!".

© שי הנסב

-עוד הרבה לפני שבוחבוט התחיל לככב בסדרות, הוא השתתף בתוכנית הריאליטי "הבנים והבנות" כשהיה בן 12

"תשמע,  אני בכלל שיחקתי בכדורגל במשך תשע שנים, זה היה כל החיים שלי, וכל מה שתכננתי להמשך החיים שלי. זו הייתה האהבה הכי גדולה שלי, אבל בסופו של דבר הכל מלמעלה ומה שצריך לקרות קורה, אז המשכתי לטלוויזיה, ובגיל 12 הציעו לי ללכת לתוכנית הזו. אמרתי לעצמי: 'מה יכול להיות?, נלך נהנה', כי בכל זאת לא היו אימונים, לא בית ספר וזה יה חופש גדול, אז אני הילד בן ה-12 התחרותי הגיע ל'בנים והבנות', נכנס לבריכה, עשה משימות וזה היה כיף".

-איך היה לך להיחשף למצלמות כבר בגיל כזה צעיר?

"האמת שהיה קצת קשוח להיחשף לעולם הזה בגיל 12, כי בכל זאת עוד הייתי ילדי ולא הכרתי אותו. מה שכן, נורא נהניתי מהחוויה בסך הכל, אבל אחרי התוכנית הייתי צריך פסק זמן מהתחום הזה".

-אז כמה שנים, פרצת עם תפקיד המשחק הראשון שלך ב"ספיידרז". איך אתה מסכם את החוויה הזו בתור התחלה?

"מטורפת!" משחזר. תשמע, אתה יכול ללמוד, אתה יכול לעבוד ואתה יכול לקרוע לעצמך את הצורה, אבל אתה לא לעולם לא יכול לדעת מה יקרה ביום הראשון של הצילומים. אי אפשר להתכונן ליום כזה, זה יום שחווים אותו בבת אחת, ואני זוכר שמהיום הראשון הבמאי רני סער היה איתי והאמין בי. הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש זה לפגוש את רני סער, כי הוא כל כך תמך בי למשל כשהייתי לחוץ בסצנה הראשונה עד כדי כך שלא יכולתי לדבר, אבל אחר כך אתה פשוט עף על הכל, משתפשף, מתרגל וחי את זה".

-הסדרה ירדה לפני שלוש שנים מהמסך. מאמין שיהיה קאמבק מפתיע?

"הלוואי!, אבל אין לדעת. אני רואה הרבה סדרות שחוזרות פתאום אחרי כמה שנים, אבל יהיה מאוד נחמד אם תהיה עוד עונה ל'ספיידרז' שתציג איך גדלנו. עבר הרבה זמן מאז שהסדרה הסתיימה, אבל אם תהיה עוד עונה- למה לא?!?".

-הזכרת ש"ספיידרז" שודרה גם ב180 מדינות!. קיבלת תגובות מצופים בחו''ל?

"ברור!, אני זוכר שקיבלתי באינסטגרם הודעות מאנשים בברזיל ובאוסטרליה למשל שאהבו את הסדרה. קיבלתי מהם הרבה מחמאות, תגובות של 'רוצים לראות עוד' והם פשוט עפו על זה".

-תפקיד נוסף ובולט שלך הוא ליטל, בקומדיית הנוער "האחיין שלי בנץ" שחודשה לעונה רביעית!. מתי הצילומים ייצאו לדרך

"אני מאמין שבאזור יוני נצא לדרך. 'האחיין שלי בנץ' זו פשוט סדרה שאין כמוה!".

-מה ההסבר שלך לטירוף סביב הסדרה?

"אני חושב שהטירוף נוצר בזכות העבודה שהסדרה לא רק מצחיקה, אלא שהיא גם שנונה, וגם נוגעת בכל הקהלים. הורים לילדים בני 40 למשל אומרים לי 'וואלה, אני יושב לבד ורואה את הסדרה', ככה שהיא מצחיקה את כולם והכתיבה שלה מדהימה".  

-נכון שזו לא הסדרה הראשונה שאתה משתתף בה, אבל בכל זאת- אתה חושב ש"האחיין שלי בנץ" זה השיא שלך?

"אני חושב שהיא חלק גדול מזה. עשיתי הרבה סדרות טובות כמו 'בת השוטר' ו'המזח', אבל אני חושב של'אחיין שלי בנץ' באמת יש חלק גדול בדבר הזה". 

-בעבר היית כדורגלן צעיר בליגה הצעירה כששיחקת בקבוצת "מכבי נתניה". איך בכלל הגעת לשם?

"תשמע, אני משחק כדורגל כל החיים. אני זוכר שהתחלתי לשחק כבר בכיתה ג', המשכתי ל'מכבי נתניה', אחרי שסיימתי שם שיחקתי ב מכיתה ג' זוכר שהתחלתי לשחק כדורגל, התחלתי במכבי נתניה, וכשסיימתי המשכתי לשחק בשביל הכיף, ועד היום אני בנבחרת האומנים, ככה שאיפה שמציעים לי לבוא אני ישר נכנס. סיימתי עם הכדורגל כמקצוע, אבל לא בתור בתחביב, אז זה יהיה חלק ממני לכל החיים".

© מתוך אתר ההתאחדות לכדורגל

 

-למה החלטת לקום ולעזוב?

"תראה, אני שיחקתי הרבה זמן, הגעתי לגיל קריטי שבו נפצעתי בקרסול והייתי צריך לנוח בבית. מכאן אמרתי לעצמי שאעשה את החושבים שלי, וקיבלתי החלטה שעדיף לקום ולעזוב. בתור ילד שאהב סרטים, הייתי צופה בו למשל ביחד עם חברים שלי, מסתכל על השחקנים ואמרתי לעצמי: 'אני בן אדם שצריך לזוז, צריך ריגוש ולעשות משהו שמעניין אותי'. כשציפית בסרטים תהיתי: 'מה השחקן הזה עושה טוב שאני לא יכול לעשות?', אז כבר ביום למחרת הלכתי ללמוד משחק. אני לא מפחד מכלום, אז כל מה שבא לי אני הולך ופשוט עושה".  

-אתה רואה את עצמך חוזר לשחק באופן מקצועי?

"עם כמה שזה עצוב, אגיד לא".

-למה?

 "כי טוב לי איפה שאני נמצא ביום, הגעתי למקום שאני חושב שהוא הכי נכון לי,  ואני נהנה ממה שאני עושה. תשמע, אני בכל זאת בן 25 היום, אז עכשיו אני כבר לא אחזור לכדורגל ויקח לי שלוש שנים עד שאחזור לכושר, אז אני מבסוט מהמקום שלי".

-מה קורה בגזרה הרומנטית?

"האמת שיש התחלה של משהו, אבל אני לא יכול כרגע להגיד כלום, כי אני לא יודע לאן זה יתפתח, אז נראה ונזרום".

-אתה נלחץ מדייט ראשון או מצליח לשמור על פאסון?

"אני לא נלחץ מכלום, אז אין לי בעיה עם דייטים. לא משנה אם זה דייט ראשון, דייט שני או דייט שלישי, אהיה הכי חופשי בעולם".  

-מה מבחינתך הדבר הכי חשוב שיבנה מערכת יחסים מוצלחת עם בת הזוג שתהיה לך?

"תקשורת טובה. חשוב לי שבת הזוג תצחיק אותי, תהיה אכפתית, תדאג לי בדברים הכי קטנים, אם זה למשל בלהקשיב לי כשאני חוזר הביתה מיום קשה ופשוט תהיה בן אדם טוב".  

-נחזור לצד המקצועי שלך. היום לא מעט שחקנים מעבירים סדנאות משחק. יש מחשבה לעשות גם את זה?

"האמת שלא, כי פתחתי עסק אחר של ברים חיצוניים. אני עובד למשל עם אולם האירועים 'אלוהה סקיי פול' שבנתניה, וזה אולם של דוד שלי שקשור אליי נורא, אז אני מפעיל את הברים גם שם, באירועים פרטיים ובעוד מקומות.

-חשבת כבר על שם?

"עדיין לא, אבל בוא נגיד 'יהודה בוחבוט'" מסכם בצחקוק.

-מעבר למשחק, לדוגמנות, לספורט ועכשיו גם לאירועים, באיזה עוד תחום אתה חולם להשאיר חותם?

"תשמע, אני חושב שכל דבר שאני חולם אני מתחיל אותו. רציתי לפתוח עסק שמעניין אותי?-פתחתי, רציתי לשחק כדורגל בקבוצה?- שיחקתי, אז אני בטוח שכל דבר שאני חולם עליו- אעשה אותו במאה אחוז או כלום. אני מאמין שבכל דבר שארצה לגעת אשאיר חותם".  

-איך אתה מצליח לשמור על עצמך, בעולם שלפעמים גם יכול להיות ציני וקר?

"אני כבר התרגלתי להכל. פיתחתי חוסן שבזכותו אף אחד לא יכול להזיז אותי ימינה או שמאלה, אני עושה מה שנכון לי, ואם בתחושות שלי ירגיש שתפקיד מסוים לא נכון לי- לא אעשה אותו. אף אחד לא יכול להזיז אותי ממה שאני חושב, ואני עושה מה שמרגיש לנכון אישית ומקצועית".   

-מה אתה חושב שהוביל אותך להיות שחקן מוצלח?

"שאני לא מוותר בחיים. אם אני רוצה משהו- אני אשיג אותו, בין אם זה בתחום המשחק ובין אם זה בכל תחום אחר".  

-לסיום, מה חשוב לך לספר לקהל שלך עליך?

"הקהל שלי יודע הרבה עליי, אבל לא מכיר אותי כמו שאני. הרבה אנשים שפוגשים אותי בפעם הראשונה, חושבים שאני רק פנים יפות, אבל כשמכירים אותי לעומק אומרים שאני הרבה מעבר לזה. אני לא מתבאס מזה, כי בסופו של דבר כשבן אדם פוגש מישהו לראשונה הוא יסתכל עליו חיצונית וישפוט ממבט ראשון, אבל כשלומדים להכיר אותו- רואים בן אדם אחר".  

© אור דנון

-את בכלל התחלת מהרשת. מאיפה הגיע החיבור לעולם המשחק?

"תמיד היה לי את זה" משתפת אווקה. תמיד הייתי שחקנית, זה היה בתוכי כל הזמן וזה סוג של כישרון מולד, אבל רציתי לפתח את זה יותר. התחלתי ללמוד משחק מול מצלמה אצל איתי תורג'מן, כשלמדתי אצלו איך לבכות למשל בסצנה וממש התחברתי לזה, אז היום אני משלבת את המשחק לצד העיסוק ברשת כמו למשל דרך הסדרה 'סודות בחנות הקסמים', עכשיו משתתפת במחזמר 'סימבה מלך הסוואנה' כששם אני גם משלבת את האהבה למוזיקה וזה כיף".

© אביבית זולטוגרובסקי

-מה הצעד הראשון שעשית כדי להכניס לרזומה שלך גם את הטייטל הזה?

"הייתי עושה ליפסינקים לדמויות של הסיטקום 'חברות', כשדיברתי למשל במקום מגי אזרזר וליטל שוורץ, העליתי סרטונים כאלה לרשתות ואנשים עפו על זה. בנוסף ללפיסנקים, הייתי כותבת קרייאטיב לכל מיני סרטונים ושיחקתי מול המצלמה, אז עם הזמן מלהקים קלטו אותי ואמרו: 'בואנה, היא יכולה לשחק!', כי אני לא מסתכלת על המצלמה, אלא פשוט מדברת באופן טבעי, אז מלהקים פנו אליי ולקחו אותי למשל לשחק ב'סדרתיים'".  

-בחנוכה הקרוב תיקחי חלק בהצגה של "סימבה מלך הסוואנה"!. זו פעם ראשונה בכלל שאת לוקחת חלק בהצגה. איך ההרגשה?

"אימאל'ה, מלא רגשות!" מספרת בהתרגשות. "אני בהלם שזה קורה בכלל, וכשאני מגיעה לחזרות אני תמיד אומרת תודה על ההזדמנות הזו שניתנה לי, זה דבר מדהים שקורה לי. אני הולכת לשחק את המכשפה של הסוואנה כאני הולכת לכשף את הבמה, אז הולך להיות כיף וגם קומי, כי המכשפה הזו היא גם לא ממש מפחידה".

© שי הנסב

-מה הולך לקרות בהצגה הזו?

"בהצגה הזו יש דמות שמנסה להשתלט על הממלכה של מלך הסוואנה, סימבה ו... תצטרכו לחכות ולראות!".

-בהצגה את משחקת לצד שורדת השבי, מיה שם. איך החיבור איתה?

"מיה מדהימה, ובאופן כללי כל הקאסט שם מדהים".

-יצא לכן לדבר על מה שהיא עברה, או שהעדפת לא להיכנס לזה?

"לא דיברתי עם מיה על מה שקרה, כי לא רציתי להחזיר אותה למקום שבו הייתה ועברה את הדברים שעברה, אז אני מדברת איתה על החיים, שואלת מה שלומה ואיך היא מרגישה".  

-כאמור, ההצגה הזו היא לא התחנה הראשונה שלך בעולם המשחק, מאחר ששיחקת גם את מרתה בקומדיית ההרפתקאות המוזיקלית "הסדרתיים" שעומדת לחזור בעונה שנייה!. איך את מסבירה את ההצלחה של הסדרה?

"קודם כל הבמאית שירלי דשא מדהימה!, היוצרים מדהימים, ההפקה מדהימה, הקאסט מדהים, וגם היינו הרבה זמן בימי צילום יחד אז כולנו נהנינו מהחוויה שם".

-תיארת לעצמך שהיא תעשה טירוף כזה גדול, עד כדי כך שעלתה גם בנטפליקס לא מזמן?

"ממש לא! משיבה אסתר בהתלהבות "הייתי בהלם שזה עלה בנטפליקס!. בדרך כלל אני צופה בסדרות ובסרטים בנטפליקס, אבל פתאום לראות את עצמי שם?!?, זה מטורף!".  

-עושה חשק לקריירה בינלאומית?

"אתה לא מבין בכלל עד כמה ובאיזו רמה אני רוצה שזה מה שיקרה!. אני מאמינה שהיום הזה יגיע, אבל לאט לאט, קודם נתחיל מכאן, כי אני רוצה קודם כל להשפיע על העולם בקטע של האותנטיות ושל הכנות. הרי יש סטיגמה כזו על תעשיית הבידור שאין בה אנשים טובים, ואני מה זה לא כזו, אז בא לי לשדר את זה החוצה ולומר: 'חבר'ה, לא כולם כאלה!".   

-קל להסתדר בעולם הזה?

"תלוי. תשמע, אני בעיקר באה לעבוד וחוזרת הביתה בסוף היום, אני גם מסתדרת עם אנשים ולא רבה איתם. מה שכן, אם אתה בן אדם שזקוק לתשומת לב ואתה מאוד תחרותי, אז יהיה לך מאוד קשה להסתדר בתחום הזה, כי אתה מסתכל על מישהו אחר שמצליח וזה יכול להוריד לך את הביטחון, כי אתה כל הזמן עסוק בלתפוס את המקום שלו. בסופו של דבר, אנשים גדלים ותמיד יצטרפו עוד יוצרי תוכן חדשים, אז לפעמים צריך לחשוב ולומר לעצמך: 'הכל יהיה בסדר גם אם אעלם, כי יש לי את העוקבים שלי, את הקהילה שלי ואם איחשף בפני עוד אנשים, מה צריך יותר מזה?!?".  

-בנוסף למשחק, את גם שרה והגעת עם הכישרון הזה עד לעונה הקודמת של ה"כוכב הבא" ששלחה את יובל רפאל לאירוויזיון. מה הוביל אותך לעשות את הצעד הזה?

"תשמע, תמיד רציתי את זה אבל ממש פחדתי" משתפת בכנות. "מה שכן, חברה מאוד טובה שלי האמינה בי ושכנעה אותי ללכת, אז אמרתי 'סבבה, אלך'. בסופו של דבר, צריך בן אדם אחד שיאמין בך שתעשה את הצעד שאתה כל כך רוצה לעשות, אז באמת עשיתי את זה, הרמתי את המסך, השופטים היו בהלם ממני ואנשים אמרו לי 'וואי, חשבנו את הולכת לעשות צחוקים ופתאום את שרה!'".

-הודחת בשלב הרכבת הנבחרת. חושבת שביום מן הימים תנסי שוב לייצג אותנו באירוויזיון, או לכל לפחות להשתתף בריאליטי מוזיקלי?

"אני אייצג אותנו  אולי במקום אחר, אבל לא באירוויזיון. הסיבה היא מכיוון שהחלטתי להתמקד במשחק, כי אחרת המוח שלי ילך לאיבוד, אי אפשר לעשות גם את זה, גם את זה ואני צריכה למקד את עצמי. ברגע שאני ממוקדת אני משיגה את המטרה שאני רוצה".

© מתוך "הכוכב הבא" (קשת 12)

"איפה?!?, זה כל כך רחוק ואני אפילו לא חשבתי על זה!. אם הייתי רוצה להתמקד במוזיקה ובהוצאת אלבום הייתי ממוקדת נטו שם, ואני מאוד אוהבת לשיר, אבל אני לא רוצה להפוך את הזה לעיסוק העיקרי שכרגע זה המשחק ואני גם שואפת לשחק דמות ראשית בסרט קולנוע".  

-נעבור לצד היותר אישי שלך. בנערותך, הורחקת מהבית בעקבות יציאתך מהארון. איך הצלחת לעבור את כל התקופה הזו?

"הרבה אמונה בהשם" משחזרת. "לא הייתה לי אמונה כמו שיש לי היום, אבל האמנתי שיש מישהו ששומר עליי למעלה. אם עכשיו תשאל אותי מה היה כל התקופה, המוח די מחק את זה, אבל אני זוכרת את השמיכה הכחולה שלי, ילדים נרקומנים ואת עצמי גרה ברחוב. אני יכולה להגיד לך שאם לא הייתי עוברת את מה שעברתי- לא הייתי חזקה כמו שאני היום, אם זה התמודדות עם תגובות בטיקטוק, אם זה עם אנשים בכללי ואם זה לשרוד, היום אני נורא חסינה בדברים האלה".

-ואחרי שבע שנים, אמך התקשרה אלייך במפתיע. מה עבר לך בראש באותו הרגע?

"קודם כל, באותה התקופה עבדתי כשוטרת במשך ארבע שנים בתחנת עוז בירושלים. אמא התקשרה אליי, אמרה לי 'אני מתגעגעת אלייך', הייתי בשוק ואז היא המשיכה ואמרה: 'אני אוהבת אותך ומקבלת אותך כמו שאת, רק תבואי הביתה אבל בואי לא נדבר על הנושא הזה' מעניין של כבוד. אמא בעצם אמרה שאין בעיה שיודעת מי אני במובן של הגאווה, רק לא להביא אישה הביתה ופשוט לא לדבר על הנושא הזה. כשהיא התקשרה אליי לא היה לי אכפת מכלום, כי התרגשתי כשהתקשרה אליי אחרי שנים שבהן הייתי בטוחה שהסיפור בינינו נגמר".

אנשים עד היום שואלים אותי: 'איך סלחת לה?' ואני אומרת לעצמי: 'ברור, מי אני שאשפוט אותה?!?.הרי אלוהים סולח לנו על כל טעות שאנחנו עושים, ואני בן אדם, זו אמא שלי ואני אפילו לא יכולה להבין בכלל מה שהרגישה, אבל בטוחה שהיא חשבה עליי".

-הצלחתן לגשר על הפערים שהצטברו ביניכן  בשבע השנים הללו ולצבור חוויות?

"היום אנחנו צוברות חוויות כשאנחנו עושות למשל טיקטוק ביחד, עושות צחוקים, מדברות ושותות קפה. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, אבל אני נמצאת איתה, גרה איתה, אנחנו ביחד והיא אהבת חיי. תמיד אמרתי לה: 'אמא, אני מצטערת אם גרמתי לך צער' ואמרה לי: 'הכל בסדר, ואני מצטערת בכלל שהגעת למקום שהגעת' כי היא גם לא ידעה, הרי לא היה לי טלפון ולא הייתה איתי בקשר, ואמרתי: 'הכל טוב אני סולחת לה'".

אסתר עם אמה ואחיה © צילום פרטי

-למה עזבת את העבודה במשטרה?

"כי זה לא היה בשבילי. העבודה הזו שאבה ממני המון אנרגיות, כי עשיתי הרבה משמרות לילה למשל וגם התנהלתי כמו רובוט, אז הרגשתי פשוט שזו לא אני. היום כשאני מתעסקת בסרטונים ובקמפיינים- אני נהנית מכל רגע".

-אחרי כמה שנים שבהן התאהבת בנשים, לפני שנה שיתפת בפודקאסט שאינך מעוניינת יותר בנשים. מה בעצם גרם לך לעשות סוויץ''?

"הכל התחיל כשבחור אחד הגיע לחיים שלי, שלח לי פתאום הודעה, התחלנו לדבר, חייכתי ומאז תמיד הייתי מחכה להודעות שלו. הסתכלתי על הטלפון מחויכת, אמרתי לעצמי: 'מה קורה לי?!?' ומאז דברים התחילו לזרום. היינו ביחד לזמן קצר והיום אנחנו לא ביחד".

-קיבלת תגובות שליליות מהקהילה הלהט''בית על הצעד הזה?

"היו כאלה שאמרו: 'את עושה שם רע' ולא הבנתי בכלל את הכוונה, ואמרתי: 'זה סיפור אישי שלי, מה לוקחים את זה כל כך קשה?', אבל בסדר, שיבושם להם. היה מוזר להרבה אנשים בקהילה שעברתי פתאום משם לפה, אבל אני שרופה על הקהילה הלהט''בית ויש לי הרבה חברים ממנה".

-עד כמה נתת מקום לתגובות כאלה?

"היה לי קשה עם העובדה שאוותם האנשים לא הבינו את מה שאמרתי בפודקאסט. תראה, לא הספקתי לראות את כל הפודקאסט אלא רק חלק ממנו, ומישהו הגיב לי עליו: 'איך את יכולה להגיד שלהיות הומו או לסבית זו בחירה?', וזה ממש לא נכון, מעולם לא אמרתי משפט כזה!".

-את ואמך בסופו של דבר התאחדתן מחדש ובעצם לא נשארת לבד, אבל הפצע שנוצר אחרי שאביך זכרונו לברכה הלך לעולמו מאחר שלא התמודד עם החיים בארץ, עדיין נשאר. איפה התבטא הקושי בחיים שלו כאן?

"הקושי התבטא בעיקר עם השפה בעברית, עם הגזענות, עם העובדה שפתאום הפך משופט גדול באתיופיה למנקה בישראל, אז הצער שהתמלא בו הפך אותו לאט לאט לצמח והוא נפטר. הדבר הכי נורא זה למות מצער כי זה מוות איטי".  

-אביך שיתף אותך במה שעובר עליו?

"לא, כי באותה התקופה הייתי רק בת שמונה, אז אפילו לא ידעתי מכלום. בדיעבד אחרי ששאלתי והתעניינתי, אמא סיפרה לי הכל".

-את חולמת לפעמים שאת מדברת איתו?

"האמת שאחותי לילך זכרונה לברכה באה אליי בחלומות, אבל אני יודעת שהוא שומר עליי".  

-עד כמה הסיפור שאבא שלך עבר משפיע עלייך עד היום?

"אני לא יודעת להגיד עד כמה זה השפיע כי אני לא זוכרת הכל, אבל כן יכולה להגיד לך שהיה לי חוסר באבא, והייתי למשל מקנאה בבנות בבית ספר שאבא שלהן בא לקחת אותן משם. יש לי חולשה לאבות, ואני מתה למשל גם על האבות של החברות שלי, וחברה אחת אמרה לי: 'יש לך את החוסר הזה, אז את מתה עליהם'. אימאל'ה, האבות של החברות שלי הם הבסטיז שלי!".  

-היה קשה לגדול כאן כילדה ממוצא אתיופי?

"לא היה לי קשה, כי תמיד הייתי חלק מכאן ואף פעם לא הרגשתי שונה. תמיד היו לי גם חברות לבנות, וחוויתי גזענות אולי פעם אחת בחיי. יום אחד הלכתי לאיזושהי חנות, ואחת העובדות שם אמרה לי: 'אתם האתיופים לא שייכים לפה' וקפאתי במקום. תחשוב שגם באותה התקופה הייתי עדיין שוטרת, ואז הגזענות כנראה הייתה סמויה כי הייתה יותר מכבדת אותי, אבל בפנים שונאת אותי".

-איך התגברת על המקרה הזה?

"המקרה הזה השפיע עליי במשך כמה ימים, וגם עשיתי על זה סרטון לטיקטוק שנהה ויראלי של החיים. תבעתי את אותה החנות, אבל אפילו השופט אמר שהוא לא מתעסק בגזענות, אין לבתי משפט סבלנות לזה שתבין".

-את חושבת שהמדינה פועלת מספיק כדי למגר את תופעת הגזענות, או שבעינייך יש עוד עבודה?

"אני לא חושבת שהמדינה עושה משהו בעניין, אלא שפשוט לכל אחד יש נציג מהעדה שעוזר לקהילה שלו, גם מבחינת הקהילה האתיופית וגם מבחינת הקהילה הגאה. בכל מקום שהוא ביטחוני וממשלתי יש נציג אתיופי שמדבר אל הקהילה שלו ומסביר פנים בכל מיני נושאים, אבל עם כל זה שהמדינה לא עושה מספיק כדי למגר את תופעת הגזענות והיא יכולה לעשות הרבה, היא לא יכולה לשלוט על כל אחד שיגיד 'את שחורה', אז מה שנשאר זה לפגוע בכיס של אנשים כאלה. אני גם בטוחה שאותה האישה מהחנות פוחדת בכלל היום להוציא את המילה שחור, אז אם אתם נתקלים באנשים גזענים כאלה פשוט תתבעו אותם. גדל פה דור אחר, דור חזק יותר ודור אמיץ יותר, אז אל תתעסקו איתנו!".

-הזכרת קודם את אחותך הגדולה לילך שהלכה לעולמה לפני שנה. מה הייתה החוויה האחרונה שלכן ביחד?, גם הלכה לעולמה אחותך הגדולה, לילך. מה הייתה החוויה האחרונה שלכן ביחד?

"אני לא אקרא לזה חוויה, אבל אני זוכרת שהרגע האחרון שלנו ביחד היה כשלקחתי אותה מנווה שאנן הביתה ורבנו, כי רצתה לחזור לישון ברחוב בתל אביב ברמה שרצתה לצאת מהאוטו. התחלתי לבכות מולה, כי הסמים השתלטו עליה. זו לא הייתה הבן אדם שהכרתי".

אסתר ואחותה לילך ז''ל © צילום פרטי

-הגעת עד לכנסת כדי לנסות להציל אותה ולעזור לה להיגמל מסמים, אך לא קיבלתם את המענה. מרגישה בגידה?

"לא רק בגידה, אלא שאף אחד משם לא דיבר איתי אחרי שבאתי וצעקתי. אני עוד אז הרגשתי שזה הסוף של אחותי, ובגלל זה אמרתי: 'אני חייבת לעשות משהו' ונלחמתי, אבל זה לא עזר, חברי הכנסת ישבו, הקשיבו אבל לא עשו שום דבר, ויש הרבה משפחות שמתמודדות עם אותו הדבר. נלחמתי שם גם החוק העולמי שהוא כבוד האדם וחירותו, וגם לזה לא התייחסו כי לא היה אכפת להם".

-סיפרת שאחותך באה אלייך בחלומות. מה החלום החזק שזכור לך?

"כשהייתי בהלוויה, חששתי שאולי אחותי סובלת למעלה, ובאותו הלילה ראיתי אותה כמו שהייתי רגילה לראות אותה, חייכה אליי, אמרה לי 'תודה' ואחרי החלום הזה הבנתי שהיא במצב טוב. מאז, כל פעם הייתי חולמת עליה שאנחנו יחד בחדר , שאנחנו יושבות שם, שאני מביאה לה אורז ואחרי כל חלום קמתי ואמרתי לעצמי: 'למה זה נגמר?!?', כי הרגשתי שזה אמיתי. עכשיו היא כבר מגיעה לאמא שלי בחלומות".

-לו הייתה לך הזדמנות, מה המשפט האחרון שהיית אומרת לה?

"סליחה שלא הצלחתי להציל אותך".  

-איך את מצליחה לסחוב כל כך הרבה על הנפש שלך?

"אני מדברת עם עצמי מלא, ומפנימה שיש דברים שהם לא בשליטתי. אם אחשוב שהכל בשליטתי- אאבד את זה, וברגע שלמדתי לשחרר ולהגיד 'אוקי, אני משחרר' אני חיה הרבה יותר טוב".

© ©נטלי אשכנזי

-את מרגישה שהאובדנות שחווית יחד עם התקופה שבה גרת מחוץ לבית חישלו אותך באיזשהו מקום?

"ברור!, היום אני  כולה להסתדר לגמרי לבד ולא צריכה אף אחד. היום אני אדון לעצמי, וכל מה שעברתי גם מביא אותי למקום שבו אני יכולה לעזור גם לאנשים אחרים".

-ואת מרגישה שהמקצוע שלך מציל אותך מנפילה לקרשים?

"חד משמעית!, כיף לי לעשות את כל הסרטונים, הקמפיינים, הסדרות ומרגישה שזה הייעוד שלי בחיים. אני עושה משהו שאני אוהבת, וגם אנשים אחרים אוהבים את זה. אני חושבת ש95% אוהבים ומי שלא- זה בסדר. לא כולם חושבים שאני מצחיקה, לא כולם מתחברים, אז אני מקבלת גם אותם וגם את מי שמתחבר אליי".

-מה המשפט הראשון שאת אומרת לעצמך כשאת קמה בבוקר?

"'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה ובאמונתך'. זו תפילת הבוקר לבורא העולם ואאני מודה לו על זה שהעיר אותי בבוקר".

-נחזור לעולמך המקצועי. עם השנים, צברת קהל גדול ברשתות. מה בעינייך מחבר אלייך את הקהל שלך?

"במילה אחת? האותנטיות"  

-האמנת שתגיעי בכלל למקום שאת נמצאת בו היום?

"האמת שלא, מכיוון שלא האמנתי בעצמי בעבר כמו שאני מאמינה בעצמי היום. לא האמנתי שאגיע לטלוויזיה שזה מה שתמיד רציתי- אבל ברגע שהאמנתי בעצמי, החלטתי שאני מתפטרת מהמשטרה, עושה סרטונים ומגיעה גם לטלוויזיה".

-מהי העצה שלך לבני נוער שרוצים להיות יוצרי תוכן מובילים?

"תהיו אותנטיים בלי מסכות וזיופים. פשוט תהיו אתם, כמו שאני עשיתי".

-על מה את הכי גאה בעצמך עד עכשיו?

"על ההצגה של 'סימבה', על הסדרות שהשתתפתי בהן ועל 'הכוכב הבא'. יותר מהכל, אני גאה על זה שאני יכולה להיות בשביל המשפחה שלי, כי לא חשבתי שאני יכולה לעשות את זה, אבל היום אני עוזרת להם נפשית, כלכלית ואני העורף שלהם".

-איך היית מגדירה את אסתר אווקה בשלוש מילים?

"מוכשרת, מצחיקה ואמינה".

© נדב זור

-ראיון העומק האחרון שלך כאן היה לפני שלוש שנים. עד כמה אתה מרגיש שהשתנית מאז?

"שמיים וארץ" משתף צ'פמן.

-במה למשל?

"קודם כל, בבגרות שלי. הדברים שעברתי בשלוש שנים האחרונות ביגרו אותי, גרמו לי להגיע להחלטות עמוקות לגבי: 'אני איך אני תופס את עצמי מבחינת הרצינות ומבחינת המטרות הגדולות שלי?'. אני גם חושב שמה שהכי השתניתי בו זה בהצבת גבולות שלי כלפי העולם, הפכתי לאדם יותר שלו והבנתי שכל דבר יגיע בסופו של דבר. תשמע, יש אנשים שתמיד מחפשים את היעד הסופי ואומרים 'אגיע לשם ויהיה לי טוב', אבל הם לא נהנים מהדרך ולא מתרכזים בלחוות אותה, אז אני מתמקד ברגעים האלה שבהם אני עושה את מה שאני אוהב: להיות באולפן, לכתוב שירים,  להינות עם החברים, או אפילו סתם לשבת על הדשא בקיבוץ דגניה שבו אני גר ופשוט לחייך.

כשאנשים מסתכלים על דברים קשים שקרו לי הם אומרים: 'אוי ואבוי', 'זה נורא', 'איזה דבר קשה קרה לך!', אז  אני אומר: הכל טוב, נעשה מזה מטעמים' וזה נכון, כי בסופו של דבר עם כל הלחץ והדאגה להגיע ליעד הסופי, אני מאמין שאגשים את כל מה שאני חולם עליו ומאמין בלב שלם שהכל יקרה, אז למה להיות לחוץ ולחיות בחרדה קיומית?!?. מה שהשתנה בי זה עניין ההשלמה עם המציאות של 'הכל בסדר, מה שיבוא יבוא' ולדעת שכל מה שקורה לי תפור בדיוק למידותיי".  

© נועם גולדשטיין

-בחנוכה הקרוב תיקח חלק בהפקת הענק "סולסטארס"!. מה צפוי לנו בה?

"את האמת שזו הפקה משוגעת!. לא הבנתי את הרמה של הדבר ולא קלטתי את הגודל של הדבר, ביום הראשון שנפתחה מכירת הכרטיסים 10,000 איש עמוד בתור ועשרות אלפי כרטיסים נמכרו!. באתי לדבר הזה כשלא היה לי מושג למה אני נכנס, ואני חושב שזו הולכת להיות הפקה מטורפת יחד עם יהונתן שתיוי, סטפן לגר, דילן דרור, ולהקת 'הייפ קרו' שהם אנשים משכמם ומעלה. אני בא להראות שם את המוזיקה שלי, להופיע איתה, לרקוד, לשחק, לשמח אנשים ובעיקרון אהיה כמו אווטאר, אראה את כל האלמנטים שלי".

© © אור דנון

-מה בעיניך מייחד את המופע הזה מול שאר מופעי חנוכה?

"אני חושב שהייחוד של המופע זה שהוא מאוד רלוונטי וגם מופע שמטייל בארץ, כלומר אנשים מכל מקום בארץ יוכלו לבוא ולראות אותו. הולך להיות צחוקים, כיף, אווירה טובה, יהיו שירים שאנחנו אוהבים ופשוט תהיה שמחה גדולה!".

-ובין מופעי חנוכה, נמצא כמובן הפסטיגל. זה גם חלום שאתה רוצה להגשים?

"זה גם חלום, והאמת שגם הייתי במגעים ל"Sing  פסטיגל" ובסוף זה לא יצא לפועל. יהיה לי כבוד לעשות פסטיגל, זו פסגה שאשמח להגיע אליה, ובטוח שאגיע לשם בשל וטוב". 

-בוא נחזור לתחילת הדרך שלך. לפני שש שנים, השתתפת בעונה השישית של "הכוכב הבא" כשנבחנת עם שירך המקורי "איך שאת" ואכן נכנסת לליבם של השופטים. מה בעצם הביא אותך למסקנה שזהו השיר הנכון לבוא איתו לאודישן?

"קודם כל, אני חושב שאם לא הייתי מגיע עם  השיר הזה, הייתי בא עם שיר מקורי אחר. השיר הזה מאוד בער לי באותה תקופה, כי באתי לאודישן עם האקסית שלי ששמה רומי, והשיר הזה נכתב על מישהי לפניה, אז הכל היה בוויב של 'בואנה אחי, מה אתה עושה?!?'. זה השיר שהיה בתוך הנשמה שלי, שיר שריגש, הזיז אותי, ולכן היה לי חשוב והרגיש לי לנכון להוציא אותו באותה התקופה. בתור זמר, חשוב לפעול עם מה שמפעיל אותך ולאיפה שהרגש שלך נמצא לשם אתה צריך ללכת".  

© הכוכב הבא, קשת 12

-הודחת בשלב המבחן הגורלי. מרגיש פספוס או יותר גאה שהגעת עד לשלב הזה?

"באותה תקופה זה היה הדבר הכי קשה שקרה לי" משחזר. "התרסקתי ממש, עברתי תקופה של עצבות ולא כתבתי שירים במשך חצי שנה, אבל בסופו של דבר יצאתי מזה הרבה יותר חזק ואמרתי לעצמי: 'אני לא מחכה שמישהו ייקח אותי באיזה מסוק ויעלה אותי ללמעלה של ההר, אלא שאני הולך לטפס אותו ברגליים שלי צעד אחר צעד, שלב אחר שלב, וכשאגיע לקצה של ההר- אף אחד לא יזיז אותי משם".

-היית מתנסה שוב בחוויה הזו? מעניין אותך בכלל לייצג אותנו באירוויזיון היום?

"תשמע, הסיבה שהגעתי ל'כוכב הבא'  הייתה ממקום שאני רוצה שמישהו ייקח אותי וייראה לי את הדרך. היום אני נמצא במקום שבו אני מרגיש יותר אסוף, אני יודע שאני הולך לעשות את הכל בידיים שלי, ואם אלך שוב לריאליטי הוא לו דווקא יהיה קשור לשירה, אולי 'הישרדות', אולי 'גולסטאר', ואולי 'רוקדים עם כוכבים'. הדרך ארוכה ולא יודע מה יופיע בדרכי, אבל יכול להיות שזה יקרה". 

-הצגת בפנינו את כישורי השירה שלך בלא מעט שירים. לא הגיע הזמן לאלבום בכורה?

"האמת שעוד מעט עומד לצאת אלבום  פרידה מהאקסית שלי, מיכאלה מזרחי וקוראים לו 'אני עוד חי' בעקבות חוויה שבה כמעט איבדתי את החיים שלי בתאונת דרכים. תשמע, ה-7.10 הרעיד את עולמנו, ולי ספציפי הציג את המונח חרדה שלא הכרתי קודם ולא ידעתי מה זה להיות בחרדה. הדבר הזה פגש אותי כשנהגתי ברכב, שאיבדתי את ההכרה שלי לעשר שניות ופשוט איבדתי את החיים שלי באותו הרגע.

אחרי כמה זמן שהשתחררתי מבית החולים וסיימתי עם הדבר הזה, הייתה תקופה שאני ומיכאלה לא הצלחנו לעבור יחד, אז נפרדנו והייתי במן ריקנות של אתה רואה את הסוף. מכל הדברים הללו, נוצר האלבום שהוא מן השלמה וריפוי, כלומר 'אני עוד חי' מתחיל מ'וואו, כמעט איבדתי את הכל!' ומביא אותי למקום שאני רוצה להגיד תודה על זה שאני בחיים, על זה שקיבלתי הזדמנות נוספת בחיים האלה לבוא, לטעום, לחוות ולהגשים את עצמי. קיבלתי הזדמנות השנייה לבוא ולהראות לעולם מי אני".

-ממה הגיע בעצם אובדן ההכרה?

"הרגשתי מן לחץ גדול בלב, והיה  שבוע שלם לפניכן שבו לא הבנתי מה זה. נהגתי בדרך לבית שלי בדגניה ב', כשהרגשתי מן טוויסט כזה בלב ולא הבנתי מה קורה, ואז כשהרגשתי עוד אחד אמרתי לעצמי: 'אוקי, אני בדרך לדגניה ויש לי בדרך בית חולים, מקסימום אעצור שם'. כשהגיע הטוויסט השלישי, נכבו לי פתאום העיניים, חושך מוחלט, הידיים שלי על ההגה, הרגל שלי על הגז וברגע הזה העיניים שלי היו כמו תריס שנסגר. במוח שלי אמרתי שלום לכולם, והייתה לי השלמה כזו של: 'אוקי, אני הייתי אני, ותודה רבה על הכל'".

-ואחרי שנראה שהסיפור של עילי נגמר...

"חזרה לי ההכרה וקולט שאני קרוב לעשות תאונה חזיתית עם רכב, אבל איכשהו השתלטתי על ההגה וכמעט עפתי מהכביש. עצרתי בצד, נכבה לי כל הגוף והייתי בהלם, זה לא קרה לי בחיים. מכאן, לקחו אותי לבית חולים ליומיים של בדיקות, שמו לי צינורות חמצן, כל מיני דברים לגוף ובסופו של דבר? אמרו לי שאין לי כלום, אלא שהכל הגיע מחרדה, ובכל תא בגוף שלך אתה מרגיש את השחור ואת הקושי. לא הצלחתי להשתקם מהסיפור הזה במשך חודש, ובאותו זמן גם מיכאלה ואני נפרדנו מכיוון שבין השאר לא הראיתי לה את הפצעים שלי ממה שעברתי, אז איבדתי גם אותה והרגשתי שבאותו הרגע איבדתי הכל".

-מה הרגשת ברגע שחזרה לך ההכרה?

"פחד אדיר" משחזר עילי. "בכל זאת, הייתי על הכביש כשנסעתי במהירות גבוהה והרגל עדיין הייתה על הגז. לחרדה שהייתה לי ולטון על הלב שהיה לי לקח חודש להיעלם, בכל יום קמתי עם מועקה והרגשתי שיש משהו כבד שיושב עליי. עם הזמן, הלכתי בפעם הראשונה לטיפול פסיכולוגי, ושם למדתי שאני צריך להקל על עצמי, לא להקשות עם עצמי, להגיד תודה על מי שאני, על מה שאני ולא לסחוב את הבעיות של כל העולם על הכתפיים שלי. למדתי שזה בסדר להציב גבול לעולם ולהגיד: 'הלו, אני מבין אותך ופה בשבילך,  אבל זה שלך וסומך עליך שתפתור את הכל'".

-איך התמודדת עם הכל?

"במשך חצי שנה הייתי עמוק בתוך האולפן בבית שלי, לא הלכתי לאודישנים כשקיבלתי, לא יצאתי מהבית, להכל אמרתי 'לא', לא קיבלתי עבודות, אלא הייתי רק עם הסקסופון, הדשא, התוכנה שעבדתי איתה, כתבתי שירים ובכיתי בכל יום. אמרתי 'ביי' להכל, ורציתי להבין רגע בתוך עצמי מה קרה לי, כי אני רגיל להיות הכי חזק, הכי מכיל ולהגיד לכל מי שמסביבי 'אתה צריך עזרה, בוא, עליי!'. אחרי החצי שנה הזו, הרגשתי שמצאתי את הקול האמיתי שלי, מצאתי את עילי מחדש במוזיקה, בכתיבה, בקול שאני שר ממנו והנשמה שלי נפתחה מחדש. נכנסתי לסוכנות חדשה, לנויה מגנזי שהיא כמו בית חדש, חזרתי לסוכנת המשחק שלי, טל קטיפה שגידלה אותי, איתה הכל התחיל, ואני מרגיש שהגיע הזמן להראות את עילי החדש".

© ניב מאיו © ניב מאיו

-אף פעם לא היית קל עם עצמך?

"תמיד הייתי קשה עם עצמי, אם זה מבחינת הגשמה, מבחינת המחשבה שלא משנה כמה אני עובד ועושה שש סדרות במקביל, תמיד הייתי מרגיש שזה לא מספיק, שתוך כדי שאתה מצלם את הסדרה אתה חייב לקדם את השיר כמו מטורף, אתה צריך לאכול בריא ולהיות בכושר. הרגשתי שבתוך המוח שלי יש איש קטן שכל הזמן אומר לי למרות שאני עושה הרבה דברים: 'אוקי, ומה?', כלומר אתה יכול לסיים סשן לאיזה שיר, לסיים יום צילום, לצלם סרטון ולהעלות אותו, אבל הבן אדם הזה יגיד: 'למה לא עוד?', אז אין את תחושת הסיפוק, ההשלמה ואין איזושהי תודה, אז את הגישה הזו שיניתי בשנתיים האחרונות.

 היום בכל לילה בשעה 23:00, יש שעון שמצלצל ומזכיר לי להגיד תודה על שלושה דברים: תודה על משהו שקרה לי, על מישהו בחיים שלי ותודה על משהו שהוא יותר טוב אצלי היום. הרוטינה הזו גורמת לי כל יום לעצור ולהגיד לעצמי: 'וואו, איזה כיף שיש לי את הדברים האלה בחיים שלי!', וזה מהכניס אותך לתודעה של שלווה והשלמה".

-קראת ברכת "הגומל" אחרי שחזרה לך ההכרה?

"קטע שאתה שואל את זה!".

-למה?

"מלא חברים וגם מיכאלה אמרו לי שאחרי חבר אמר לי שאני חייב לעשות 'הגומל' וגם מיכאלה וזה מטורף, כי אחרי שנפרדנו והייתי באיזה חודש שבו הכל התפרק והתמוסס, בחנוכה שעבר העלו אותי לתורה בקיבוץ ועשיתי 'הגומל'. בסופו של דבר, האלבום שנוצר מכל מה שעברתי היה הריפוי שלי כי הוא מגיע מהמקום של 'איבדתי הכל' עד ל'תודה שיש לי את המוזיקה בחיים שלי', כי האלבום נגמר בשיר שידבר על כך שהמוזיקה גרמה לי לחזור לרגליים ולחזור לחיות את החיים שלי.

האלבום יוצא בתחילת 2026, ודרכו אני בעצם אומר תודה לעילי 'תודה שהיית', ועכשיו אתם תראו כאן עילי חדש שבא לתת בראש, עילי בוגר יותר, שלו יותר, שמח יותר, רגוע יותר, ועילי שלא מתבייש להראות גם את הצדדים הפחות טובים שבו, כי כמו שלא הצלחתי להראות למיכאלה את הצד הפגיע שבי, ככה גם לא הראיתי אותו עד הסוף לקהל שלי, אז עכשיו אני מרגיש יותר פתוח לבוא ולהראות את הכאב שלי לקהל".

© ניב מאיו

-יש פעמים שבהן אתה פוחד לעלות על ההגה מאז מה שקרה?

"באותה השנה האמת שהיה לי את הפחד הזה, אבל ברגע שעברית את הכל לא נתתי לו את המקום והחלטתי שאין לי מה לערבב את החרדה עם כל נסיעה, כי אחרת זה יסבך לי את הנפש. בלילה אחד הייתי גם בדרך הביתה כשהסיטואציה הייתה דומה, אבל אמרתי לעצמי: 'אם אני מרגיש שמשהו לא תקין, תעצור בצד בהזדמנות הראשונה'. התקופה הזו לימדה אותי  להרגיש את עצמי, למדתי להרגיש את הגוף שלי, את הנפש שלי, לא להעמיס על עצמי ולהגיד תודה על זה שיש לי את היכולת לתת בראש ולעוף על החלומות שלי. בכל יום, אני אומר תודה לעילי שמתקדם עוד צעד אחד קדימה".

-עד כמה התקופה הזו מלווה אותך גם היום?

"תראה, אני חושב שעד שהאלבום הזה לא ייצא, משהו לא יהיה שלם אצלי עד הסוף. שכל שיר יוצא, המעגל נסגר וכל שיר מרגש אותי מאוד, אבל רק כשהאלבום ייצא עד הסוף- ארגיש שלם. השיר 'אני עוד חי' שכבר יצא החוצה עשה הדים מדהימים, אנשים אומרים שזה השיר הכי יפה שהוצאת, קהל בוגר יותר וגם זמרים גדולים ומפורסמים אומרים: 'תשמע הפתעת ברמות, זה צד שלא הכרתי בך' וכיף לי לקבל את התגובות האלה. אני חושב שכשייצא האלבום, זו תהיה האבן האחרונה שתרד מהלב שלי".

-הזכרת שאתה ובת זוגתך לשעבר שהיא מיכאלה מזרחי נפרדתם, מכיוון שלא שרדתם את הלחצים של המלחמה. איפה זה בעצם בא לידי ביטוי?

"תשמע, אנשים בארץ לא הצליחו לעבור את התקופה של השבת השחורה, כי עבור כל אחד זה היה חדש, לכל אחד היא שמטה את האדמה מתחת לרגליים וגרמה לו לחוות דברים שמעולם לא חווה. אתה יכול ללכת ברחוב עם הפחד שמישהו פתאום יקפוץ עליך בכל רגע, אתה פוחד להיכנס למקומות ציבוריים, ולפני שבוע גם קרה לי קטע מטורף: הייתי בתל אביב, ופתאום אנשים שישבו בשני ברים קמו מהכיסאות על הרגליים, התחילו לרוץ וממה זהה קרה? מבקבוק שהתנפץ!".

-מלחיץ

"כולנו בטראומה לאומית שקשה לעבור אותה, אבל צריך לתת לזה מקום. באשר למיכאלה, כשהייתי כל כך פגיע לא נתתי לה להראות את הפצעים שלי, לא יכולתי באמת להסתכל לה בעיניים, להראות לה את הכאב שלי, ואז גם הלחץ של שנינו מהמלחמה גם הוביל לפרידה".

-עד כמה  היה קשה לנהל זוגיות בתור שני שחקנים?

"לא פשוט בכלל, כי בכל זאת שיחקתי בכמה סדרות בן זוג של כמעט כל כוכבת פופ: אם זו אלה לי ב'שומקום', את הבן זוג של אנה זק ב'לעוף על אנה', ואפילו הבן זוג של שחר טבוך ב'אינפינטי'!. להיות הבן זוג או הבת זוג של זה לא פשוט, כי יש פה דרישה של פרגון, השלמה עם המצב וזה גם מלחיץ לשלוח את חבר שלך לחודש להצטלם עם מישהי, להיות צמוד אליה בכל יום ולהיות בסצנות אינטימיות איתה, שלא נדבר על מיקה צור ששם הכל התפוצץ, כי מיכאלה קיבלה הודעות מאנשים שאמרו: 'הוא לא שלך, הוא שלה!'.

לא משנה כמה חזק בת הזוג יכולה להיות כשהיא מסתכלת על סיטואציה שבה בן הזוג  נשלח להתנשק עם הבחורות הכי יפות שיש בארץ זה לא פשוט, אז אני מבין אותה וגם ב'מתחם ה-25' שהשתתפה למשל היא הייתה עם בן זוג, אז זה דרש מאיתנו להכיל אחד את השני בקטע הזה ולסמוך על אחד על השני, אבל היה לנו את הפרגון הזה ואת ההכלה, כי אם הדברים האלה היו יושבים לנו על הלב כבר אז הקשר היה מתפרק. אם בת הזוג לא מסוגלת לסמוך על בן הזוג שלך שילך ליום צילום ויחזור אליה נקי- הסיפור ביניהם יכול להסתיים".  

-נשארתם בקשר?

"לא, אבל אנחנו בטוב והכל סבבה. רק מאחל לה שתצליח ושתחייך כל יום בחיים שלה, אמן!.

© ליאל נחום

-והיום אתה נמצא באיזושהי מערכת יחסים או בתחילתו של קשר?

-תשמע, אחרי מיכאלה לא הצלחתי לתת לאף אחת להיכנס לי ללב, אבל אז הייתה מישהי שהצליחה לשבור את החומות האלה, ועל אותה בת הזוג נכתב השיר 'ראיתי שחור' שהוצאתי עם עידו מלכה, כי עד שהיא הגיעה היה לי שחור בעיניים והיא פתחה לי אותן: 'עד שפתחת לי את העיניים ראיתי שחור' . עם אותה הבת זוג הייתי במשך חצי שנה, אבל נפרדנו בתקופת המלחמה עם איראן, וכרגע אני נמצא בתקופה שבה אני מחפש את עצמי, ומנסה להבין מה טוב לי, מה נעים לי, מי עושה לי טוב, ומה הצורה שבה הקשר יעשה לי טוב, כי אחרי שראיתי את מיכאלה בתור אהבת חיי וכאישה שאיתה אני 'סוגר את הבסטה', לבוא לתת לבן אדם אחר להיכנס ללב זה לא פשוט, אז לאט לאט".

-נחזור לרגע לזוגיות הטלוויזיונית עם מיקה צור. הקהל שלך ברשת הגדירו את שניכם כזוג המוכחש האהוב עלינו. מה יש לך לומר בנושא?

"תשמע, ביני לבין מיקה יש חיבור אדיר, אני שרוף עליה ברמות הכי גבוהות שיש והכימיה בינינו כל כך טובה, עד כדי כך שהיא עברה על המסך בצורה חלקה ומאוד אמינה. המשחק של שנינו היה מאוד טוב, וכשהקהל מתאהב במשהו הוא נאחז בו ואני לא לוקח את זה למקום רע, אפילו שעל כל דבר שאתה עושה מדביקים עליך תווית, אבל אין לי בעיה- אם זה עושה טוב לקהל זה מדהים בעיניי. האמת שהולכת להיות הפתעה טובה מאוד איתי ועם מיקה, כי אני עומד להוציא פרויקט מוזיקלי נחמד עם כמה אנשים טובים מאוד כשמיקה ביניהם, וכל השיתופי פעולה האלה הולכים לרגש הרבה אנשים". 

-בתור אחד ששיחק את בן הזוג של מיקה ב"מקיף מילאנו" והיו לכם אינספור  סצנות ביחד במשך ארבע עונות, יש איזושהי עצה שקיבלת ממנה והפכה אותך לשחקן טוב יותר?

"אני חושב שהסצנות שלנו לא רק הפכו אותי לשחקן טוב יותר, אלא גם לבן זוג טוב, כי כשאתה חוקר סצנות שבהן אתה משלים עם בת הזוג שלך אחרי ריב בצורה בוגרת למשל- אתה מבין מה זה קשר בריא.  הרבה מהסיבה שהדינמיקה ביני לבין מיקה התפוצצה, הגיעה מהמקום של הקשר הבריא של שנינו שבזכותו פתרנו את הריבים. בעונה שלוש לדוגמה, מטרת העל שלי הייתה שאני, גיא אהיה העוגן של סופי, ושלא משנה מה קורה אני כאן כדי להיות המקום הבטוח שלה.

זה מאוד לא פשוט, כי בכל זאת מדובר בשני ילדים כשהילדה עוברת לגור אצלך בבית- אז יכולים להצטבר יותר מטענים, אבל כאן גיא היה צריך למצוא את המקום הבוגר הזה של לוותר על האגו שלו, להיות  בשביל סופי במאה אחוז וזה בעצם גורם לך להבין מה זה אומר לתת אהבה לבן אדם אחר. כל הדברים האלה לדעתי גרמו לקהל להתאהב בגיא ובסופי, ובי ובמיקה".   

-ואם כבר מדברים על "מקיף מילאנו". מה הסיכוי לעונה חמישית בהפתעה?

"וואלה, אין סיכוי".

-זהו, נגמר הסיפור?

"תשמע, יוצרי הסדרה אמרו שנסגר הבסטה, אבל מקווה שיהיה משהו. יכול להגיד לך שדיברתי עם אחד היוצרים, ואולי יהיה איזשהו טוויסט בעלילה כמו ספין אוף שיכול לצאת מזה. את זה כבר נשאיר ל'כאן חינוכית', ואם הקהל יצעק מספיק חזק- אולי זה יקרה.

אני רוצה שיוציאו ספין אוף של גיא וסופי, זה מאוד מתבקש וגם אמרתי ליוצרים שימשיכו את הדרך שלי ושלה כמו למשל בצבא. תראה, בסופו של דבר גם הקהל של 'מקיף' התבגר, הילדים שראו אז את הסדרה מתגייסים עכשיו, וגם חיילים שנמצאים עכשיו בצבא וכאלה שהשתחררו אמרו לי 'אני שרוף עליך מהסדרה', אז זה יכול להיות יפה להביא משהו שהוא יותר בוגר. שוב, אם הקהל יצעק מספיק חזק ל'כאן חינוכית'- זה יכול לקרות, כמו שהוא ביקש ועשה הדים חזקים אחרי שהסיפור נגמר בעונה השלישית, אז הערוץ הבין שאין מה לעשות והוציא עונה רביעית".

-אז איפה אתה רואה סיבה שלא?

"אני אומר, בוא ניתן לקהל לעשות את מה שצריך, ואולי מישהו למעלה בקודקודים יקשיב לו"

-אתה מרגיש שהסדרה הזו הביאה את הבוסט המשמעותי לקריירה שלך?

"חד משמעית! מצהיר צ'פמן. מכל הדמויות שעשיתי, אם מישהו יצעק לי גיא ברחוב אני פשוט מסתובב. הדמות שהכי מזוהה איתי זה עילי, כי אני מרגיש שאני זמר מאשר שחקן, אבל בתור שחקן אני הכי מזוהה עם גיא, הוא הביא את הפיצוץ והתחיל את הדרך הגדולה שלי בעולם המשחק".

-לרזומה שלך הכנסת גם את מחזמר "שיער". איפה אתה מרגיש יותר בבית? על הבמה או מול מצלמות הטלוויזיה?

"אני חושב שמול המצלמה אני מרגיש יותר בבית, אבל על הבמה יש איזשהו קטע: כי אתה נכנס לעולם אחר לגמרי, למקצוע אחר ממצלמה וזה שמיים וארץ. אני מאוד נהנה מהבמה, מלהרגיש מהקהל, מהפידבקים על המקום שלא ניתנים כמו בטייקים במצלמה, אבל עד היום הרגשתי יותר טבעי בטלוויזיה. מה שכן, לאט לאט אני לומד להכיר מה זה תיאטרון, מקבל ביקורות מדהימות על 'שיער' שזה פשוט יצירת אומנות, רלוונטי לעכשיו, מדבר את התקופה וכיף לי שם ממש".

-ובהקשר לבמה, באפריל העלית מופע אינטימי עם השירים שלך. מתי יהיה מופע נוסף?

"האמת היא שאני בדיוק בונה עכשיו מופע שכנראה יצא עם אלבום ה-EP, ושם אני כנראה אשיק אותו עם עוד הפתעות. לגבי המקום אני עדיין מתלבט, אבל הולך להיות מופע משוגע, ואני מרגיש על הקהל שלי שהוא כל כך צמא לזה וכל הזמן אנשים רושמים לי: 'יאללה, פתח כבר מופע!'", ואני הולך לתת להם את הלב שלי". שלי.

-אני יכול לתאר לעצמי שהמקצוע שלך לא פשוט בכלל. מה מצליח להשאיר אותך בשפיות?

"הבית שלי בדגניה ב'. מה שמשאיר אותי שפוי, זה לשבת שם על הדשא, לעשות יוגה ומדיטציה, כי כשאני מגיע למרכז יש את כל הקמפיינים, ימי הצילום, מסיבות, אני פוגש אנשים ויש המון רעש שאני מחובר אליו, אבל לא הייתי יכול להסתדר בלי הצד של השקט בצפון ששם אני יכול לשבת ולעכל את מה שאני עובר. המקום שהכי ריפא אותי אחרי כל מה שעברתי זה דגניה, ואני חושב שלא הייתי יכול האומן והבן אדם שאני בלי המקום הזה, כי הוא מאזן אותי". 

-מרגיש לנו שאנחנו מכירים אותך יותר מעשור, אבל בכל זאת- מה חשוב לך שאנחנו והקהל שלך נדע עליך?

"שעוד לא ראיתם כלום, יש עוד הרים ותהומות לראות!?

-אז איפה נפגוש אותך בעוד עשר שנים?

"עושה מוזיקה בארץ ובעולם, משחק בארץ ובעולם על הבמות הכי גדולות, עושה את הדברים הכי גדולים שאפשר לעשות, ואולי יהיה לי ילד" מסכם בחיוך.

© באידבות פסטיבל קולנוע דרום

בנוסף לכך, הפסטיבל לראשונה בתולדותיו פותח את שעריו גם לקהל הצעיר, כשישיק רצועה חדשה לילדים, בני נוער והורים, אשר תתקיים במתחם חדש במתנ''ס שדרות. התוכנית כוללת הקרנות, סדרות, פאנלים ומופעים שנועדו להעניק חוויה יצירתית לדור הצעיר של הדרום. בין האירועים הבולטים ברצועת הילדים והנוער יתקיימו: תחרות "קולנוע דרום" לתלמידי מגמות קולנוע ותקשורת ממחוז הדרום, פאנל שיתקיים סביב השאלה: "איך מסבירים מלחמה לילדים?" עם חוקרי תקשורת, אנשי חינוך ונציגי פיקוד העורף. לצד אלו, יתקיימו הקרנות בכורה לפרקים מסדרות אהובות לבני נוער עוד לפני עלייתן לאוויר, כמו למשל של ערוצי כאן חינוכית וניקולדיאון, אירוע דיבוב לייב של בובספוג עם עידו מוסרי שמדבב אותו, גלעד קלטר שמדבב את סקווידוויד ולירון ברנס שמדבב את פטריק. 

© מתוך "בובספוג" (ניקולודיאון)

המדבבים של בובספוג © אילן ספרא

לאלו מכם שמכורים לסרטי קולנוע, במתנ''ס יוצגו גם סרטי ילדים ונוער בינלאומיים כמו "לכבודי של העתיד", "אלופות" ואם חשבתם שזה נגמר כאן-  ממש לא!, כי במתנ''ס יתקיימו גם מופעי מוזיקה, אירוע נוער חגיגי עם כוכבי לבד בבית נטע רוט, קפאי פקר וכן גם תיערך הקרנה של שני פרקים מהסדרה בשיתוף כאן חינוכית לפני שידורם הרשמי.

© חורחה נובומינסקי

הפסטיבל יתקיים בין התאריכים: 6.11-13.11 

יום הקולגות העצבניים, זהו יום שנועד עבור השותפים הזועפים שבכל יום מחדש אותם תמצאו מתוסכלים וממורמרים במקום העבודה שלהם בכל יום מחדש, מה שיכול לבאס את השותפים שלהם, אבל ביום הזה הם  חוגגים על ידי כך שמשתעשעים עם אותם הקולגות העצבניים בכל מיני דרכים. גם בסדרות הנוער, לא חסרים עובדים טלוויזיוניים שאף פעם לא קיבלו בחיוך את השותפים שלהם לעבודה, אבל איכשהו הם הצליחו להמשיך לעבוד יחד למרות הכל. זו הרשימה שלנו!. 

אוריין/"מה הבעיה"?

על מסך הטלוויזיה יצא לנו לפגוש לא מעט אנשים ממורמרים, אבל מנהל הקפיטרייה של בית ספר "אלונים" אוריין (אביעד בנטוב), הוא כבר ממורמר מקצועי והאיש הכי עצבני מעובדי בית הספר. כל דבר הכי קטן מרגיז את אוריין בשניות, כמו למשל כשתלמידים מבקשים ממנו טוסט בלי פסטו, כמו למשל כשמאי ומאיה דיברו בשטח הקפיטריה, וכמו למשל כשאחת התלמידות ביקשה ממנו שוקו חם והתעצבן שלא ביקשה שוקו קר מהמכונה שזה הכי קל לו. אולי לפעמים הכעס המוגזם של אוריין יכול להיות כל כך מאוס, אבל אנחנו פשוט נקרעים ממנו מצחוק בכל פעם מחדש!. 

© מתוך "מה הבעיה" (Zoom ב- yes)

סקווידוויד טנטקלס/ "בובספוג" 

אם יש דמות ששמה העצבני הוא עצבני, זהו כמובן התמנון הרגזן שלא מפסיק לקטר כל היום. סקווידוויד את רוב היום מעדיף להעביר באימונים על הקלרינט, או במקרה שלו יותר נכון בזיופים, אבל כמובן שאין לו ברירה והוא צריך להתפרנס, רק שבגלל שאין לו מספיק כישורים- הוא נאלץ לעבוד כקופאי במסעדת "הסרטן הפריך" ולומר בתסכול רב: "עוד יום במוסד השומני". סקווידוויד תמיד מקבל את הלקוחות בפרצוף מתוסכל, בחוסר רצון מוחלט לשרת אותם ולפעמים גם מרים עליהם את הקול, אבל בובספוג תמיד מפצה על זה כשמגיש ללקוחות את קציצות הסרטן בחיוך ובכך הם לא בורחים מהמסעדה. למרות הגישה המאוד בעייתית של סקווידוויד, הוא תמיד יצליח להפיל אותנו מהכיסא. 

פיטר שם-טוב/ "מלון הוטל" 1 

במלון המוזר ביותר שקיים, ישנם עובדים מגוונים כשגם רובם מוזרים לגמרי. בין העובדים היה עובד שונא אדם שלא הפסיק לרטון לשנייה, הלוא הוא פיטר (איציק כהן). פיטר אומנם סובלני כלפי אורחי המלון ומעולם לא תפסנו אותו מתרגז עליהם, אבל הוא נטה להיות רגזן וביקורתי בעיקר כלפי גורי מנהל המלון, היה אדם מאוד חרדתי והתלונן על כל דבר, כך שבתור אורחי המלון היינו חושבים פעמיים לפני שניגשים אליו לבקש עזרה. מה שכן, גם דמויות רגזניות ומעצבנות- איציק מגלם בצורה כל כך טובה שגורמת לנו להתאהב בהן!. 

© מתוך "מלון הוטל" (כאן חינוכית)

אולגה טקצ'נקו/"מועדון החנונים"

בינואר הקרוב אומנם יעבור עשור מאז שהסיטקום המגלגל מצחוק ירד מהמסך, אך כמובן שאי אפשר לשכוח את הדמויות המשונות והעובדים הבלתי מובנים בבית הספר. כזכור, מצד אחד בצוות המורים הייתה בלהה- מחנכת כיתת החנונים שהייתה חיננית למדי אך מאוד מעופפת, ומצד שני הייתה את אולגה (דורין קריו)- המורה לחינוך גופני שלעולם אי אפשר היה לתפוס אותה עם חיוך על הפנים, ומרוב עצבים תמיד רצתה לשלוח כל מי שעבר לידה לריצת 2,000, בייחוד את חברי החנונים. במורה כזו ממש לא היינו רוצים להיתקל, אבל בכל פרק שהופיעה- היא תמיד העלתה לנו את המצב רוח והפכה את הצפייה למהנה יותר. 

גרי מנדלבאום/ "הפיג'מות"

איך אפשר לעשות רשימת שותפים עצבניים לעבודה, ולא להכניס את מייסד "ההמבורגרי" (יניב פולישוק) שמבחינתו כל יום עבודה היה סבל נוראי. גרי אומנם היה הבוס של עודד פז שהיה עובד חרוץ, אבל בגלל שלא היה מספיק כוח אדם מלבדו, גם הוא מדי פעם עזר למשל להכין המבורגרים ללקוחות והגיש להם אותם, רק שגם את זה הוא עשה במרמור מוחלט ולא ממש עשה תיאבון ללקוחות רק מהגישה שלו. את גרי אולי נזכור מבין הדמויות המיואשות והרגזניות ביותר שפגשנו על המסך, אבל אין ספק שקשה לדמיין את "הפיג'מות" בלעדיו.

© מתוך "הפיג'מות" (ערוץ הילדים)

ביולי האחרון, התבשרנו שלאור הצלחת דרמת הנוער המבוססת על ספרה של גלילה רון-פדר עמית- הסדרה תמשיך לעונה שנייה, אך לפני שזה יקרה, בואו נחזור להתחלה. ציון (ליעד פאר) גדל בבית שאן עם סבתו לאחר שאמו נפטרה ואביו נכנס לכלא, עד שהעובדת הסוציאלית שלו החליטה להעבירו למשפחת אומנה בחיפה. לציון לקח זמן להתרגל למשפחת האומנה ולחברים החדשים בבית ספר בחיפה, אך אט אט הוא השתלב היטב משתי הבחינות, הפך להיות מאמן מוצלח בקבוצת הכדורגל "בני דניה" והפך למקובל בין חבריו. ציון בהחלט נכנס לנו ללב כבר מהפרק הראשון, ומחכים בקוצר רוח לעונה השנייה!.

 רון לסק וגאיה אקיאן/"הסדרתיים"

סדרת נוער הצבעונית שגם עומדת לחזור אלינו עם עונה שנייה, הציגה לנו לראשונה את רון (גלעד בראון) וגאיה (נעה ריינהולד) כשני שכנים שגרים אחד אחד מול השנייה, ונקלעים להפסקת חשמל בבניין. גאיה שהייתה באותו זמן לבד בבית וסירבה לעזרתו של רון כדי שלא תישאר לבד בהפסקת החשמל, נכנסה לבסוף לדירה שלו, ושניהם מצאו את עצמם נשאבים לתוך הסדרה המוזיקלית "נווה עלומים". עד שהשניים מצאו לחזור דרך הביתה, הם ניסו בלית ברירה להשתלב בין תלמידי "נווה עלומים" ובסופו של דבר לצד כל הצרות שהקיפו אותם, הם הצליחו להשתייך אליהם. העונה הראשונה של "הסדרתיים" הצליחה לרתק אותנו למסך, ובטוחים שגם העונה הקרובה!.

דניאל/"מה הבעיה?" עונה 2

העונה הראשונה של דרמת הנוער המצליחה "מה הבעיה?" הסתיימה בזוג החדש שכולנו רצינו לראות, הלוא הוא עמליה (ירדן אריש) ועומר דהן (יהונתן שתיוי). מכאן, חשבנו שהכל ילך ביניהם חלק, עד שבמהלך העונה השנייה מאי (נטע אורבך), ניסתה לעשות הכל בכדי להפריד בינו לבין עמליה ולא מצאה את הדרך המושלמת, עד שלכיתה הגיע תלמיד חדש בשם דניאל (הלל גזית) שבשניות התאהב בעמליה, רק שגרם לה לא לסבול אותו והרגיז אותה בייחוד עם העובדה שהוא בנה של אלון, בן הזוג של איילת- אמא של עמליה ותמרי. השניים ישבו רבות כדי לחשוב איך לגרום להורים שלהם להיפרד מכיוון שהרגישו מוזנחים, ובאופן בלתי צפוי התחברו תוך כדי אחד לשנייה, כך שדניאל בסופו של דבר הצליח להתחבר עם עמליה והרגיש יותר שייך לכיתה שלו.

אריק הופך למנהל "הטוסטר"/"נעלמים" עונה 2

לפני חמש שנים, נפרדנו מהעונה הרביעית של סדרת הדרמה עוצרת הנשימה, אבל בואו נחזור לעונה השנייה שהייתה גדושה במתח מהפרק הראשון ועד האחרון. כזכור, חדווה שניהלה את המקום הכי חם באשמורת- הייתה שותפה לפשע של פיזנטי ובני הופמן הידוע כסינטרה, אשר היו אחראים לחטיפתם של שלושת הנעלמים- דריה, דניאלה ושאולי, ולשם כך נעצרה על ידי מפקדת משטרת אשמורת- גיורא גולדין. לכן, מי שהפך לנהל את הטוסטר זהו אריק (טל מוסרי) לאחר שהיה עובד של חדווה, ומהרגע הראשון הוא שיפץ את המקום בכדי שיראה מזמין, הוסיף טוסטים חדשים, וממש העלה את הרף של המקום בהרבה יותר ממה שהיה, אז הוא לגמרי הסתדר יפה. במילה אחת- געגועים!.

"האמת שזה ממש קרה בטעות. כשהייתי בת 10, בהלכתי למדוד שמלות לבר מצווה של אח שלי ב'הוניגמן'. מי שעיצב את הקולקציה תפס אותי שם, המליץ לי ללכת לסוכנות דוגמנות כי נורא רצה שאדגמן, וגם המליץ לי על סוכנת. תמיד זה היה חלום שלי, אבל החבאתי אותו כי הייתי ביישנית. ניסיתי לשכנע את אמא שלי שבכלל לא מעולם הזה ולא בעדו שתרשום אותי לסוכנות, לא הסכימה ורק אחרי הרבה מאוד שכנועים נכנסתי אליה. מכאן, התחלתי כדוגמנית צעירה, עשיתי קמפיין של 'הוניגמן', ואחרי כמה זמן קיבלתי אודישן מאותה הסוכנת למחזמר 'אוויטה' של תיאטרון 'הבימה'. הסוכנת שאלה אותי אם אני באמת יודעת לשיר ולשחק, כי לא סתם מבזבזים זמן לבמאי ואמרתי 'כן'.  

באודישן היו מאות בנות, נכנסתי לאודישן כשהייתי צריכה לבצע שיר, אבל היה לי בלקאאוט כשלא ידעתי את המילים, אז המשכתי ב'נה נה נה נה', חזרתי לשיר ולא הפסקתי. חזרתי מהאודישן בוכה אמרתי לאמא שלי 'עזבי, צדקת, אני לא רוצה את זה, לא בא לי על זה ואת צודקת'". 

© ©שלומי טורא

-אבל אז הגיע טוויסט מפתיע בעלילה

"חודש אחרי האודישן, קיבלתי תשובה שהתקבלתי, נכון שזה מוזר?!?. אמרתי לעצמי: 'איך זה יכול להיות?!?, עשיתי אודישן לא טוב, טעיתי בו, ובדיעבד אחרי שעשיתי את 'עלובי החיים', שאלתי את הבמאי משה קפטן למה הוא לקח אותי ל'אוויטה', אמר שנורא התרשם מכך שהמשכתי ולא נתקעתי למרות שהייתי בלחץ. אומנם שכחתי את המילים, אבל אלתרתי זה גרם לקפטן להאמין בי ולתת לי צ'אנס. עד גיל 15 שיחקתי במחזות זמר ב'הבימה' ושם הבנתי שהמשחק זה העולם שלי". 

-ולמרות ההבנה הזו, אופק בחרה לפתע לעזוב את תחום המשחק 

"החלטתי שאני לא רוצה להיות שחקנית אלא זמרת, אז עזבתי את הסוכנות אחרי שכבר עשיתי אודישן מצולם למלהקת אחת. אחרי חודשיים, אותה המלהקת פנתה לסוכנת שלי ואמרה לי: 'תקשיבי, רוצים לראות אותה באודישן לסדרה חדשה ב'לבד בבית'. הסוכנת פנתה אליי, אמרה לי: 'תקשיבי, רוצים אותך בבקשה תעשי רק אודישן אחד', עניתי כמה פעמים 'לא רוצה', אבל אחרי הרבה מאוד שכנועים השתכנעתי ובסופו של דבר התקבלתי לסדרה הזו שהחזירה לי את התקווה להיות שחקנית". 

-אז העונה החמישית של "לבד בבית" עלתה על המסך!. קודם כל, האמנת שבכלל תרוצו עם הסדרה הזו חמש עונות?

"ממש לא!" משתפת בן מאיר בכנות ומפרטת "לא מובן מאליו שהסדרה הצליחה ככה, ועצם העובדה שיש חמש עונות לסדרת נוער זה דבר מרגש ומרשים. הלוואי שהסדרה הזו תמשיך להרבה מאוד עונות, אני נורא נהנית לשחק בה".  

-בואי נחזור להתחלה של הכל. "לבד בבית" היא הרי התפקיד הראשי הראשון שהכנסת אי פעם לרזומה שלך. מה התחושות שעברו עלייך כשנכנסת לסט ביום הצילומים הראשון?

"אני זוכרת שבאותה התקופה הייתי ביישנית בת 15, לא אשכח את זה!. לקח לי הרבה זמן לעכל שאני נמצאת פתאום מול המוני אנשים מסביבי, והייתי צריכה לשחק דמות שרחוקה ממני במציאות, אז בהתחלה הייתה לי את החרדה שלי עם עצמי להיפתח, אבל מהר מאוד הקאסט, הבמאי וכל אנשי הצוות של העונה הראשונה הפכו למשפחה מחבקת ועוטפת. הביישנות עברה לי מהר מאוד והכל נהפך פשוט לשגרה". 

© חו © חורחה נובומינסקי

-כמה זמן לקח לך להתרגל למצלמות?

"אני חושבת שביום הצילום הראשון עוד לא הבנתי מי נגד מי, וגם הייתי מסתכלת לא מעט לתוך המצלמה מה שלא עושים בסדרות, אבל לאט לאט התרגלתי. כשאתה נכנס לתוך הסצנה, אתה לאט לאט שם לב לזה יותר, כי אתה ממש כבר נמצא בתוכה והיא כביכול הופכת לסיטואציה מהמציאות". 

-מה צפוי לנו בעונה החמישית?

"אני יכולה להגיד לך שאני אומרת לקראת כל עונה שהיא הולכת להיות הכי טובה, כי אני באמת מרגישה את זה. בסופו של דבר, הקאסט ואני כל הזמן משתפרים כשחקנים, כדמויות וכל עונה נהיית יותר מטורללת בקטע מצחיק. אני חושבת שבעונה החמישית צפוי שיגעון, זו עונה מטורפת במובן הקומי והיא מטורללת לגמרי!".   

-ומה השתנה אצל הדמות שלך איה מהעונה הקודמת?

"אני מרגישה שאיה התבגרה" 

-במה למשל? 

"הסטייל של איה השתנה מהעונה הקודמת, הלק שלה השתנה וגם סגנון הדיבור שלה השתנה מכיוון שאני בעצמי התבגרתי, ככה שהבאתי את איה באופן שונה, אבל היא נשארה אותה הדמות המיניפולטיבית, החיה בסרט והטיקטוקרית, אז יכולה להגיד שאיה היא כל הדברים האלה רק בצורה יותר בוגרת". 

היא התבגרה אני מרגישה שהתבגרה, הסטייל שלה השתנה, הלק שלה השתנה, סגנון הדיבור שלה השתנה, כי אני התבגרתי אז הבאתי קצת את הדמות באופן שונה אבל נשארה אותו דבר נשארה מיניפולטיבית, חיה בסרט, טיקטוקרית אז יכולה להגיד שהיא כל הדברים האלה רק בצורה יותר בוגרת". 

-לפני שנתיים, "לבד בבית" עלתה גם בנטפליקס!. איך הרגשת כשנודע לך על זה לראשונה?

"בעננים!" משחזרת אופק בהתרגשות. "לא האמנתי שזה יצליח ככה, ושאי פעם אהיה בתמונה קטנה בנטפליקס, זה חלום מטורף שהתגשם". 

-מה את חושבת שתרם לזה לקרות?

"המתכון לזה בעיניי הוא האהבה הענקית והפרגון מהילדים. אם הקהל לא היה כל כך אוהב את הסדרה הזו, כנראה שגם לא הייתה עונה חמישית". 

-עושה חשק לפתח קריירה בינלאומית, התחלת כבר לחשוב על הכיוון הזה?

"האמת היא שאני בהתלבטות עם עצמי בעניין הזה כבר הרבה זמן, כי נורא רציתי ללכת ללמוד משחק בלונדון, אבל מאז שפרצה המלחמה נהייתי פטריוטית ומאוד חשוב לי להצליח קודם כל כאן בישראל. בסופו של דבר, אני לא מרגישה שהצלחתי פה עד הסוף, ואני אוהבת את הארץ שלנו ואת האנשים כאן, אבל תמיד יהיה את החלום הרחוק הזה של לקטוף את הגזרה הבינלאומית, ומקווה שבעזרת השם אצליח".  

-בגלל שהסדרה הזו שופעת בסצנות קורעות מצחוק, מה הסצנה שהיו לך בה הכי הרבה פספוסים?

"באחת העונות הראשונות, צילמתי סצנה עם שחר חסון הלוא זעתר, והסצנה הזו צולמה ביום חמישי אחרי שבוע שלם שבו צילמנו שעות על גבי שעות והמוח כבר נהיה פירה, ברמה שאתה יכול להגיד לי 'שניצל' ואתפוצץ מצחוק. דבר ראשון, עצם העובדה ששחר היה לידי זה כבר אתגר בפני עצמו, ובסצנה הזו הוא כביכול הראה לי תמונות שלו ששם באפליקציית שידוכים, וכל פעם אלתר משהו אחר. 

אני יושבת ליד שחר כשהוא בכל פעם מחרטט לי דברים הזויים שהוא רואה, למשל פעם אחת הוא אמר: 'כאן יש פיתה סביח', פעם שנייה הוא אמר: 'כאן חסידה תוקפת אותי', ואני לא מצליחה להחזיק את עצמי עד לכדי דמעות מצחוק. הבמאי שגם הוא נקרע מצחוק, אמר לשחר 'בבקשה תעזור לנו לעבור את זה!' , כי שחר פשוט בכל פעם אלתר ואמר דברים שקרעו אותנו מצחוק, ובסוף מה שקרה זה שהצלחנו לצלם את הסצנה, אבל כמעט ולא היו אפילו שוטים (קטע צילום רציף שנעשה במצלמה אחת בלי קאט באמצע-ד.ש) שלנו ביחד" 

© חורחה נובומינסקי

-לעמוד היוטיוב שלך גם העלית ביצועים לשירים כמו "כשהלכת" של שירי מימון ו"אהבה ממבט ראשון" של אריק אינשטיין זכרונו לברכה. את עובדת כיום גם על שירים משלך?

"האמת שאני עובדת יחד עם זמר על כמה שירים ופרויקטים שלי, אבל כרגע אני לא יכולה כל כך לספר עליהם, אבל אני עובדת על זה ומקווה שהכל ייצא לפועל".  

-לפני שמונה שנים, בן מאיר שיחקה עם מירי מסיקה במחזמר "עלובי החיים", ולא דמיינה שמשפט אחד יביא אותה לשיר יחד איתה על הבמה של 'אמפי שוני'. 

"הכל קרה בחנייה של האולם בבאר שבע, כשאמרתי למירי 'את יודעת?, אני באה לראות אותך עם אמא שלי בשוני בעוד חודש'. אחרי שאמרתי לה את זה, מירי הסתובבה אליי, ושאלה 'אז אולי תשירי איתי את שיר לשירה?!?' ושתקתי, הייתי בהלם!. לא עניתי כי כל כך התרגשתי ולא הצלחתי להוציא הגה מהפה, אלא שפשוט בהיתי בה, ושחקן שצעד יחד איתו לכיוון הרכב אמר 'בטח שהיא רוצה!', ונחנקתי מהתרגשות. יש פה גם סגירת מעגל, כי הבנות של מירי מאוד אוהבות היום את 'לבד בבית' והיא גם באה לסט, אז כשנפגשנו הזכרתי לה את הפעם הזו והיה נורא מצחיק".  

© מתוך האינסטגרם של אופק

-בגלל שהתחלת את הקריירה שלך בגיל צעיר יחסית. היו וויתורים שהיית צריכה לעשות בכדי לרומם אותה?

"היו המון וויתורים, וויתרתי קצת על הילדות שלי" משתפת. וויתרתי על חוגים, על הצופים כשכל החברות שלי היום שם, וויתרתי על בת מצוות ומסיבות לצורך העניין. למרות הכל אני לא מתלוננת, כי בסופו של דבר הגשמתי את עצמי, והגשמתי את החלום שלי".   

-איך החברים והמשפחה הגיבו לפרסום שלך לראשונה?

"אף אחד מהם עדיין לא מעכל את זה. כל אחד עדיין מתרגש כשוראים ילדים ניגשים אליי לבקש תמונה ותחשוב שאני חווה את זה כבר במשך חמש שנים, אז אני חושבת שלא עיכלו את זה עד הסוף וכולם נורא מתרגשים בשבילי. בזכות האהבה של הקהל אני נמצאת במקום שלי היום".

-בעבר היית בזוגיות עם השחקן שון אמסלם. עד כמה קשה היה לנהל זוגיות בתור שני אנשים שמגיעים מאותו התחום? 

"דבר ראשון, אני יכולה להגיד שבצבא היינו ביחד. לשאלתך אם זה היה קשה?: היו קשיים, אבל הסתכלתי על הרבה יתרונות, כי תחשוב שבסופו של דבר יש לך מישהו שעוזר לך לצלם אודישנים, ויש מישהו שעוזר לך להסתכל בראייה קצת שונה על עולם המשחק, ויש לך חבר שבאמת רק רוצה לעזור ומונע רק מטוב, אז אני בוחרת להסתכל על היתרונות ואני מאוד מודה על הכל". 

-וכיום, בן מאיר נמצאת בזוגיות עם עומר קוסינובסקי, איש מכירות ובעלים של הסניף של "קפה לנדוור" בבנימינה 

"עומר נורא מצחיק, מלא בחוש הומור שזה משהו שאני מתחברת אליו, אז הוא קנה אותי מהר מאוד עם זה ועם האינטליגנציה שלו".  

-מה את לומדת ממנו?

"עומר חרוץ ברמה מטורפת" מספרת. יש לו שגרת חיים מאוד מסודרת, הוא תמיד שואף גבוה וגם אם הוא נתקל במכשול, הוא ימשיך הלאה ויתגבר עליו, אז אני מסתכלת על כל זה מהצד ולומדת ממנו המון, כי כשאני רואה מכשול קטן אני הרבה פעמים יכולה ליפול אליו, אם מופנית כלפיי למשל תגובה שלילית. כשיש תגובה שלילית מתוך 100 אני יכולה להתרכז בה, אז עומר עזר לי להסתכל על ה-99 תגובות הטובות, ככה שבזכותו למדתי להסתכל על חצי הכוס המלאה".  

-בחזרה לעולמך המקצועי. בעבר התארחת בסיטקום המצליח 'קופה ראשית' כששיחקת את הבת של אזולאי (ליאור כלפון). איך היה לקחת חלק בסדרת הקאלט? 

"זה היה מדהים!" משתפת. "יוצרי הסדרה, נדב פרישמן ויניב זוהר שהם גם היוצרים של 'לבד בבית' התקשרו אליי, שאלו אותי אם אני רוצה להשתתף שם, ועניתי: 'בטח שאני רוצה!. גם אם זה תפקיד של מילה, וגם אם אני צריכה להיות ניצבת תיקחו אותי!', אז נכנסתי לשם בהתרגשות כאילו אף פעם לא הייתי על סט. התרגשתי מהלוקיישן, מהשחקנים, וזו גם הייתה סגירת מעגל מדהימה עם ליאור כלפון שהיה אמור לשחק את אבא שלי ב'לבד בבית', אבל הוא חלה בקורונה, ובכל זאת הוא שיחק את אבא שלי ב'קופה ראשית'" 

-יש פרויקטים מתוכננים להמשך?

"יש דברים חדשים ומרגשים שבדרך וממש בקרוב אוכל לספר עליהם, אז יש למה לחכות!". 

-במה את מרגישה שעולם המשחק עיצב את האישיות שלך?

"לפני הכל, המשחק נתן לי יותר ביטחון לבטא את עצמי ולדבר עם אנשים. מה ששאבתי מעולם המשחק, זה לקחת דמות ולפעול דרכה, כשלדוגמה אני הרבה פעמים עוזרת לעומר בעסק שלו כמלצרית, אז אני מתייחסת לסיטואציה שאני משחקת מלצרית וזה ממש עוזר לי. אני מרגישה שזה משחק לכל דבר ועניין ואני נהנית מזה, אבל ההבדל הדק הוא שכאן אני נחמדה לאנשים ולא מפילה ציפורן בתוך המרק כמו איה".. 

-ולסיום, מה הסצנה הבאה של הקריירה שלך?

"אני מקווה שכל הפרויקטים שדיברתי עליהם יצליחו, וזה נורא ירגש אותי. בסצנה הבאה שלי, אני רואה את עצמי ממשיכה לשחק, ובעזרת השם מפתחת את הקריירה המוזיקלית שלי, מופיעה ושרה מול אנשים שזה החלום הרחוק שלי. אומנם הגשמתי את החלום וגם שרתי בלהקה צבאית, אבל החלום שלי הוא לשיר מהלב שירים שכתבתי ויצרתי בפני קהל שיבוא לשמוע אותם, ומקווה שאצליח להגשים אותו בסצנה הבאה של החיים שלי. אני בעיקר מקווה להגשים את עצמי גם כשחקנית, גם כזמרת ולעשות רק אומנות. אם יש עוד חלום קטן, זה להיות מדריכת יוגה שמקווה שאגשים גם אותו".  

© חורח©    ©חורחה נובומינסקי

רכבת הרים | עונה 1, פרק הבכורה

אין רשימה בלי ההמצאה הראשונה, ויש שיגדירו כטובה ביותר… רכבת ההרים של פיניאס ופרב! בפרק הבכורה של העונה הראשונה, צמד האחים מחליט לעשות משהו גדול בחופש הגדול, ואצלם גדול - זה בהחלט גדול! הם הופכים את החצר האחורית למתחם בנייה ענק, ומקימים רכבת הרים עצומה שמתחילה בבית וממשיכה לכל רחבי העיר! הרכבת בנויה בגובה לא הגיוני, עם מסלולים שעוברים דרך מרכזי קניות, מגרשי חנייה, פארקים ואפילו מעל העיר כולה. יש לופים, נפילות חופשיות, קטעים תת-קרקעיים ועוד ועוד… בקיצור? נשמע חלום של כולנו! אגב, מרוב שהפרק הוגדר כאייקוני, נוצר סביבו פרק מחזמר בעונה השנייה.

מכונת זמן | עונה 1 ועונה 2

בזמן שביקרו במוזיאון, פיניאס ופרב לא באמת יכולים לשבת בשקט, ושני השובבים תמיד יחפשו לעשות משהו גדול יותר בסיטואציה, במיוחד כשמשעמם בחופש. השניים הבחינו במכונת זמן מקולקלת ומחליטים לתקן אותה! השניים, יחד עם אחותם, נוסעים בזמן לתקופה פרהיסטורית ומתמודדים מול דינוזאורים וחיות קדומות עד שיצליחו לחזור להווה. גם ההמצאה הזאת נחשבה לאהובה במיוחד, שכן גם היא, בדומה לרכבת, חזרה בעונה השנייה, אלא שהפעם הדמויות קפצו אל העתיד ופגשו את הגרסה המבוגרת שלהם!

מחשב העל | עונה 3

בין כל הפרויקטים המטורפים של פיניאס ופרב, הם גם בונים מחשב-על עוצמתי שמסוגל לענות להם על כל שאלה (גם מוצדקת ופילוספית ועד שאלות טיפשיות ביותר) ולפתור כל בעיה! מה שנשמע אז כמו פנטזיה מופרכת, נראה כמו יום שגרתי בחיינו… שכן למעשה הם חזו את עידן ה-AI והבינה המלאכותית! 

חורף של קיץ | עונה 1

פיניאס מחליט שהיה יכול להיות מגניב אם היה חורף בקיץ וכך למעשה נולד הרעיון החדש של האחים לעונה חדשה בשנה: חורף של קיץ! השניים ממציאים מכונת שלג ענקית בחצר, שמתיזה כמויות עצומות של שלג על השכונה. כל הילדים מהאזור מגיעים ליהנות: הם עושים סקי, מחליקים על קרח, בונים בובות שלג וזורקים כדורי שלג וכל זה תחת שמש קייצית, כמו שחלמו...

הכל מהחצר האחורית | עונה 4

נקנח עם המצאה שלגמרי מסכמת את עולם ההמצאות של פיניאס ופרב וגם די תומכת ברעיון של מיחזור! השניים מבינים שבמשך כל החופשים הם בנו המון המצאות, וכל מיני חלקים ומנגנונים מהעבר זרוקים במחסן ובחצר. פיניאס הציע לקחת את כל מה שעשו עד עכשיו ולהרכיב מזה משהו חדש לגמרי! הם מתחילים לאסוף חלקי רכבת הרים, מכונות טיסה, גלגלי ענק, מנועי סילון, צינורות מים ועוד, עד שנולדת המצאה אחת עצומה שהיא גם מתקן שעשועים, גם כלי טיס וגם מתקן ספורט אתגרי. אפשר להגיד שזאת מחווה לעצמם וסוג של קולאז’ של כל הפרויקטים הקודמים שלהם. תכל׳ס? עשה לנו חשק!

© מתוך פיניאס ופרב, ערוץ Disney ישראל

מהי ההמצאה הכי אייקונית שלכם? בזמן שאתם חושבים נזכיר כי לא מעט המצאות חדשות, מפתיעות, הזויות אבל הכי חשוב? בלתי נשכחות! יחכו לכם בעונה החדשה של "פיניאס ופרב" החל מה-9 באוקטובר בשעה 15:10 בערוץ דיסני ישראל!

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• יהלי גבאי: "אלו שירדו עליי באו לבקש ברכות לאחים שלהם"
• Imgaine: כל הפרטים על פסטיגל 2025
• תראו אותו: מהפציעה הקשה במלחמה לתפקיד בסדרת ילדים חדשה

"האי" 

בעוד כשנתיים, יחלפו 20 שנה מאז ש"האי" הגיחה לעולם, והביאה למסכינו שלוש עונות עשירות באקשן, היסטריה והיסטוריה (סטגדיש). כזכור, עלילת העונה נפתחה בכך שאדי וסילביה (לירון לבו ודנה ברגר), הקריאו לבנם המאומץ טומי (יון תומרקין) מהספר האדום על נבואת פגיעת האסטרואיד המתוכננת בכדור הארץ, כך שעל ההתחלה כבר ידענו על האסון העומד להתרחש. מי שייעודו היה ליירט את האסטרואיד זהו דילן שבהמשך הסדרה התברר כטומי, רק שאדי וסילביה הסתירו ממנו את העובדה הזו - עליה גילה רק בחלק האחרון של העונה. אם נחזור להתחלה - ידענו שיש מי שאמור להציל את כדור הארץ, אבל גם הבנו שמשהו כנראה הולך להשתבש, ומפה נכנסנו לתוך סיפור גדוש במתח וחיכינו בקוצר רוח לפרקים הבאים. מכאן, נלך לעשות בינג' כאילו אין מחר!

© מתוך האי, ערוץ הילדים ו-HOT

"חצויה" 

נמשיך עם סדרת הערפדים הישראלית הראשונה, בה עמית פרקש הפציעה בהופעה טלוויזיונית ראשונה. פרקש גילמה בעלילה את אלה תלמידת תיכון שגרתית, אבל מהר מאוד הבנו שהיא החצויה - חצי ערפד, חצי אנושית. כבר בפרק הראשון ליאו (יון תומרקין) הערפד, נשלח להגן עליה, חשף את שיני הערפד שלו במטרה להפחיד אותה ולאחר מכן סיפר לה שהיא חצי ערפדית וחצי בת אנוש. בגלל התגובה המפוחדת של אלה, ליאו מחק את הזיכרון שלה, ובהמשך השניים גם הפכו לזוג שעבר רכבת הרים לא קטנה.

© מתוך חצויה, HOT ודורי מדיה

"שומקום"

סדרת הנוער של אורי גרוס בכיכובה של אלה לי, כבשה לנו את הלב מהרגע הראשון - משהו בפשטות, בתמימות, בקאסט ובמדבר פשוט קסם לנו! כבר בתום פרק הבכורה אנו נחשפים לסצינת מתח מפתיעה במיוחד - המנהלת והמקימה של "שומקום", מופתעת ברכבה מאדם זר ומסתורי שמנסה להתנקש בחייה ואף גורם לתאונת דרכים שמותירה אותה בתרדמת לאורך העונה, בדיוק בזמן ש"שומקום" נקלעת לקשיים כלכליים ולרצונם של אנשי העסקים לרכוש את המקום ולהפוך אותו לפרויקט נד"לני שיגרום להם להתעשר יותר.

"פול ספיד" 

הסדרה שהצליחה להעלות בנו אנדרלין, למרות שלא אנחנו אלה שרכבנו על האופנועים... כזכור, כבר בתחילת הסדרה הוצג בפנינו אופנוען (מבלי לחשוף את זהותו) שהתהפך עם האופנוע ובמשך עונה שלמה לא הבנו במי מדובר. רק בסוף העונה התברר לנו כמייקי (יהונתן וילוז'ני). התאונה הקשה נגרמה בעקבות המכונאי מאיטליה, תומאס שחיבל באופנוע של מייקי כדי להשבית אותו מהתחרויות המתוכננות, ואותו דבר ניסה לעשות גם לאופנוע של מאור (בן סולטן) אך נעצר לפני שהספיק לבצע את המעשה הזדוני.

"התחנה" 

הסדרה החשובה שגרמה להמוני בני נוער להצטרף לארגון מגן דוד אדום ולהירשם לקורסים שלו, נכנסה לנו ללב כבר בפרק הראשון בזכות השחקנים שגילמו בצורה נפלאה את דמויותיהם של מתנדבי מד''א ומצילי החיים כמו ירון בן הרוש, שירה לוי, יובל גונן וגפן ברקאי שגילם את אדר  - המתנדב שנדרס בתחילת הסדרה והפך לנכה - כך שהסדרה נפתחה בבום שתפס את תשומת ליבינו. לאורך כל שלוש העונות של "התחנה" חיכינו בקוצר רוח לראות אם אדר יחזור ללכת, ובסיום העונה השלישית הוא סוף סוף התחיל להרגיש את הרגליים שלו והרגע הזה ריגש אותנו מאוד!

"פלאשבק" 

אחרי ש"גאליס" סיימה את דרכה על המסך בתום שבע עונות, "ערוץ הילדים" הביא את "פלאשבק". כזכור, הסדרה נפתחה ברגע שבו כמה מהדמויות חוזרים מחופשים ממסיבת יום הולדת ברכב של מוח (בן קיפריס), ובעקבות התעסקותו בטלפון הוא ביצע תאונה קשה כשהתנגש בעץ. מכאן העלילה חוזרת אחורה כדי להבין את השתלשלות האירועים. העונה השנייה מסתיימת באותה הנקודה בה החלה הסדרה, אבל "פלאשבק" לא המשיכה על המסך, מה שגרם לסיום הסדרה להישאר לנצח כסוף פתוח ולנסות להבין האם הדמויות ניצלו? נפצעו או חלילה קיפחו את חייהן?

"או בוי"

זמן רב עבר מאז הפרק האחרון של "אובוי", ועד היום אנחנו שואלים את עצמנו: כמה דרמות יכולה לייצר סדרה אחת, עד כדי כך שהצליחה לייצר כאלה גם במציאות?! לפני שנשאבנו לתוך סיפור מורכב וארוך שבמרכזו עמדה ההתחזות של עלמה (ג'וי ריגר) לחבר הלהקה בן כהן, הסדרה נפתחה בכך שעלמה נמצאת בחדר חקירות לאחר שנעצרה על התחזות והונאה, כשעוד לא הבנו מה הוביל לזה בכלל, וכבר כאן הבנו שמצפה לנו סדרה שהולכת להשאיר אותנו עם פה פעור יותר מפעם אחת. לאלו מכם ששכחו, נזכיר כי עלמה התחזתה לבן והצטרפה ללהקת הבנים המצליחה במטרה לעזור לאמא שלה לצאת מהחובות שהצטברו לה. אומנם הדרך שלה הייתה עקומה ובעייתית לחלוטין, אבל רק בזכות העובדה שנלחמה לעזור לאדם הכי קרוב אליה- היא נכנסה לנו ללב יחד עם המוני דמויות שבזכותן לא נשכח את "אובוי".

"נעלמים" 

נסיים עם דרמת הנוער ששמה השני הוא מתח, וכזו שסיפקה לנו את הסחורה עם ארבע עונות מרתקות. הסיפתח שהכניס אותנו במדויק לאווירת הסדרה הסדרה הציג לנו את דריה (ספיר בן רובי), דניאלה (כרמל לוטן) ושאולי (דולב מסיקה) מוצאים את עצמם נוסעים ברכב עבודה עמוס בבקבוקי מים לאחר שמצאו הוכחה להרעלת המים באשמורת. אחרי כמה שניות שבהן דריה ניסתה להזעיק עזרה מעידו (עדי אלון) בטלפון ללא מענה, ראינו אדם בלתי מזוהה שמתכוון לתפוס בידיו את שאולי ובהמשך התגלה כפיזנטי (יוסי טולדו) שחטף אותם. מאותו הרגע, קיבלנו עלילה עוצרת נשימה שרק הלכה והתגלגלה. באפריל הבא "נעלמים" תציין עשור מאז שעלתה למסך, אתם קולטים?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• Imgaine: כל הפרטים על פסטיגל 2025
• תראו אותו: מהפציעה הקשה במלחמה לתפקיד בסדרת ילדים חדשה
• זוגות הסלבס חושפים סודות מחיי האהבה שלהם

"מגיל קטן כבר הייתי עולה על במות איפה שהיה אפשר. תמיד אהבתי את הקהל, את המצלמות, ובכיתה ו' בעצם קיבלתי את החותמת כששיחקתי תפקיד ראשי בהצגה של מסיבת הסיום על סרטי בורקס, אז ככה בעצם מצאתי את עולם המשחק והוא אותי, ממש כמו סיפור אהבה ממבט ראשון". 

-מה הצעד הראשון שעשית כדי לממש את סיפור האהבה הזה? 

"הייתי תלמיד בכיתה ד' ולא ידעתי מה כל העולם הזה של המשחק והסדרות, אז אמא שלי ואני התחלנו לחפש דרכים להיכנס לעולם הזה כשחיפשנו סוכנויות, התחלתי גם להתערבב בפרסומות, לדגמן פה ושם, וככה לאט לאט השתלבתי גם בעולם המשחק".  

© עמית מן

-ביום ראשון תעלה העונה השביעית והאחרונה של "שקשוקה" בהשתתפותך. מה מצפה לנו מהדמות שלך, בן, בעונה הזו?

"הבאתי את עצמי לידי ביטוי הרבה יותר. שיחקתי בהמון סצנות שהם בעצם שנלקחו ממש מהחיים עצמם, אז זה עזר לי לשחק אותם באמינות וברגש. באופן כללי, בן בשתי העונות הקודמות היה דמות שהיא יותר זועמת ולפעמים גם אלימה, אז בעצם שיחקתי מישהו 'רשע' וכיף לשחק משהו שאתה לא. אני יכול להגיד לך שבעונה הזו בן הרבה יותר מאופק, ואתם תגלו בו עוד צדדים".  

-הצטרפת רק בעונה החמישית, איך היה לקבל את כל האהבה מהקהל שהכתיר אותה כאחת הסדרות המצליחות היום?

"לא הייתי מוכן לזה בעליל!", משחזר גבאי בתהרגשות. "הייתי ילד אנונימי מהפריפריה, לא ידעתי בכלל מה זה עולם המשחק ומה זה לדבר מול קהל, ועכשיו אני גם לוקח חלק בסדנאות משחק לילדים בתור אמן אורח, בהם אני מסביר איך התחלתי בסוכנויות ועונה להם על כל מיני שאלות, אז זה מטורף! כשיצא הפרק הראשון שהשתתפתי בו, קודם כל עשיתי הקרנה עם החברים והמשפחה, וכשיצאתי לרחוב עם חברים כילד רגיל- פתאום הגיעה אלינו חבורת ילדים שביקשו ממני תמונה, וגם החברים שלי הופתעו כי זה נראה להם מוזר, אבל לאט לאט מתרגלים וכיף לקבל את האהבה הזו מהקהל". 

© מתוך שקשוקה עונה 7, באדיבות כאן חינוכית

-איפה אתה מרגיש שבן מזכיר אותך? 

"אני לא רוצה לצאת שחצן, אבל כמו בן גם אני הייתי כביכול 'מלך הכיתה'. בנוסף לזה, הייתי גם ילד סתלבטן שצוחק עם אנשים. אני דומה לו גם בכל העניין הזה של גניבת הפוקוס, וגם אני מתמסר עם הלב שלי לאנשים, כמו שבן ניסה להתמסר עם הלב שלו בפרק אחד בשביל ליצור חברות עם דוד (אביתר רובין-ד.ש) שלא התחבר אליו וניסה לעשות הכל כדי שזה יקרה".

-זו בעצם הסדרה הראשונה ששיחקת בה אי פעם. כמה זמן לקח לך להתרגל למצלמות?

"הקאסט ואני הרי משחקים בסדרה הזו חברים, וקשה לשחק חבר של מישהו שאתה לא באמת מכיר, אז כולנו היינו עושים חזרות מול מצלמות קטנות כדי לראות איך אפשר לשפר את עצמנו. מה שכן, לקח לי זמן לקלוט את כמות הגדולה של האנשים שנמצאים מאחורי המצלמות, אם זה כאן ואם זה בפרסומות, אבל לאט לאט התרגלתי עם הזמן"

-שיחקת לצד שחקנים מנוסים כמו דולב מסיקה, חנה לסלאו, אגם רודברג ועדי חבשוש. מה למדת מהם?

"היה לי העונג לצד שחקנים כאלה. היה לי כיף לשחק עם אמיר שורוש שמשחק את חיים המורה לספורט, עדי חבשוש הצחיקה אותי ברמות, אגם ודולב עזרו לי מאוד, וגם חנה לסלאו שעשיתי איתה המון סצנות ונתנה לי טיפים כמו 'תן פה רגש', 'אל תעשה את זה ואת זה מוגזם', 'תהיה טבעי', ודברים שעד היום אני לוקח איתי לכל מיני אודישנים ודברים חשובים אחרים. מכל אחד למדתי כל מה שאני יודע על העולם הזה, וכולם היו אנשים חמים וממש חברותיים".  

© מתוך שקשוקה עונה 7, באדיבות כאן חינוכית

-לפני שניפרד מהסדרה, איך אתה מסכם אותה מהצד שלך?

"חוויה שלעולם לא אשכח! היה גם מאתגר, כי בכל זאת קמתי במשך חודשיים כל יום ב-6 בבוקר... לא ידעתי באיזו שעה אסיים, עשיתי סצנות ארוכות כשהיה ממש חם, אבל כל הדברים האלה לגמרי שווים את זה!". 

לא רק על המסך, בנובמבר הקרוב גבאי ייכנס לנעליו של מיקו מ"צ'ארלי וחצי" ויעלה איתו לבמת המחזמר המבוסס על הסרט האייקוני. 

"כשהודיעו לי שהתקבלתי הייתי בעננים! אתה לא מבין כמה אודישנים ופגישות היו לי בכדי לעבור את הדבר המטורף הזה. לפני חודש הודיעו לי סופית שהתקבלתי, עוד מעט יתחילו חזרות ואני כל הזמן חושב על המחזמר הזה, כי מרגש אותי להיכנס לנעלי הדמות של מיקו. אשמח אם תבואו לראות!".  

-איך אתה מתכונן למחזמר?

"הצמידו לי מורה למרוקאית, כי בכל זאת דמות ישנה עם מבטא מרוקאי של פעם. אספר לך סיפור מצחיק: פעם צפיתי בסדרה 'שנות ה-80', והרי יש שם את שלום אסייג ועוד שחקנים שמגלמים דמויות עם מבטא מרוקאי, אז כל הזמן הייתי אוהב לעשות חיקויים שלהם. 

פעם אחת גם צילמתי סרטון לטיקטוק עם שלום אסייג שבא לסט של שקשוקה, עשיתי לו חיקוי של הדמות שלו פרוספר, רשמתי: 'שלום אסייג בורח מהסט של 'שנות ה-80' וזה פוגש אותו בשקשוקה' והסרטון הזה התפוצץ! דורון מור המפיק של המופע, ראה את הסרטון הזה בטיקטוק והתרשם מאוד מהמשחק שלי שם, אז הוא זימן אותי לאודישן כשבסופו של דבר התקבלתי, וככה נולד החיבור עם המחזמר הזה". 

-כמה זה מלחיץ לגלם דמות שכבר גולמה בהצלחה על ידי שחקן אחר ונחשבת לאחת הדמויות האהובות על מסך הקולנוע המקומי?

"מיקו זאת דמות אייקונית וגדולה אז אני מניח שיהיה קשוח להיכנס לנעליים שלו, אבל אנסה להביא את עצמי בתפקיד הזה ב-110 אחוז כדי שזה יהיה דומה למקור. אנסה לשחק את מיקו באותה כמו הרגש, באותו סגנון המשחק, אפילו לנסות להתעלות עליו ויודע שזו אמירה גדולה, אבל אני חושב שאני מסוגל לזה".  

-יצא לך לראות קצת את הסרט עצמו?

"האמת לא ראיתי את הסרט לפני שהתקבלתי לתפקיד, אבל אחרי זה ראיתי אותו איזה 5-7 פעמים ואמשיך לראות אותו!". 

-מי ההשראה שלך בעולם המשחק?

"אם אני הולך לכיוון הבינלאומי אז גל גדות היא ההשראה שלי. אישה שאני מעריך, מעריץ ברמות ואני חושב שהיא השראה לכל הגילים. גל הצליחה בעולם, והיא אישה צנועה שמכבדת את כולם, שומרת על קשר טוב על ישראל ומחזקת אותה, אז גם אני רוצה ללכת בעקבותיה ובעזרת השם גם לייצג את ישראל בהוליווד". 

-איך הסביבה בבית הספר מגיבה לפרסום שלך?

"בהתחלה הרבה חברים נתנו לי צ'אפחות ואמרו לי ברכות בסגנון של 'יא מלך!', אבל עכשיו הם כבר רגילים לזה ואני תלמיד כמו כולם, המורים גם לא נותנים לי לפספס מבחן, שיעור או שמעלים לי ציון במבחן. האמת שפעם אחת ניסיתי לעשות את זה כשלא הלך לי טוב באיזה מבחן, ואחד החברים שלי אמר: 'תבקש ממנה משהו, תמציא שיש לך איזו השקה ושתיתן לך 100', אז באמת עשיתי את זה מול הכיתה והמורה שלחה אותי למנהלת. זה לא הלך טוב, אבל לפחות ניסיתי", מסכם בצחקוק. 

-יש גם כאלו שמנסים להשתמש בזה שאתה מפורסם כדי להקניט או להציק?

"יש הרבה ילדים שמנסים להקניט ולהוריד. היו לפעמים ריבים שטותיים במשחקי כדורגל כשבהם אנשים שרבו איתי אמרו לי: 'אה אתה שיחקת ב'שקשוקה' וניסו לפגוע בי עם זה בגלל שזו סדרת ילדים, או שיורדים עליי על שאני מעלה דברים לטיקטוק, ושתבין שאותם התלמידים שרבו איתי באו לבקש ממני ברכות לאחים שלהם! בסופו של דבר אני יודע שכל זה שטויות, אז זה עובר לידי ואני ממשיך הלאה".   

-ולסיום, אתה רק בתחילת הדרך, אבל מה בכל זאת חשוב לך שהקהל ידע עליך? 

"אני חובב מאוד גדול של אקסטרים, אם זו צניחה חופשית וכל מיני פעילויות אקסטרים משוגעות. בנוסף לזה, הבישול הוא תחביב סודי אצלי, אני מאוד אוהב לבשל, ומדי אני פעם אני גם עושה ארוחות לכל המשפחה או שעוזר לאחים שלי בארוחות שישי כשכולנו עושים קידוש". 

-אז נראה אותך בעתיד ב'מאסטר שף VIP?' 

"למה לא, שיזמינו!". 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• תראו אותו: מהפציעה הקשה במלחמה לתפקיד בסדרת ילדים חדשה
• זוגות הסלבס חושפים סודות מחיי האהבה שלהם
• אתם בחרתם: אלו הכוכבים שהייתם רוצים לראות בפסטיגל 2025

ההפקה הכריזה הבוקר כי המופע ייקרא השנה "Imagine פסטיגל" ויכלול קאסט מגוון ובו - הכוכבים המתקמבקים למופע: טל מוסרי, שרית חדד, אליאנה תדהר, לי בירן, אנה זק, מרגי, שחר טבוך (עליו קראתם כאן לראשונה), עדי חבשוש וקווין רובין. לצד כוכבים שיפציעו לראשונה על במת המופע: עדן גולן, עידו מלכה, אלין גולן, נדב חנציס, מאיה קיי, קים בן שמעון ואורי ורד.

מלבד חלק מקאסט הכוכבים, גם פורמט ילדי הפסטיגל יחזור לבמות וב-1 בספטמבר ייפתחו האודישנים באתר המופע. בנוסף, כפי שכבר פורסם - השנה תחזור רשמית גם תחרות השירים! כל כוכב יתחרה עם שיר חדש ומקורי שנכתב במיוחד לפסטיגל, והקהל הוא זה שיכריע. כזכור, הזוכה האחרונה הייתה אליאנה תדהר ב-2014 ("בדרך לאור") לאחר רצף זכיות, כאשר לאחר מכן בוטל פורמט התחרות.

כפי שפרסמנו בחודשים האחרונים - בר אלמליח דונצוב ("הפשוטע") הצטרף לצוות הקריאטייב של הפסטיגל השנה, אורי אוריין יכתוב גם את הפסטגיל הנוכחי לאחר שעשה זאת בשנה הקודמת. כמו כן רועי שגב, שהצטרף לבימוי בשנה שעברה, יעשה זאת גם השנה לצד חנוך רוזן.

© צילום פרטי

נזכיר כי עוד עם ניצני עדכונים ראשונים על הפסטיגל - הוא כבר הספיק לחולל סערה סביב קיום הופעותיו השנה. על רקע צמצום כמות ההופעות ל-50 בלבד שייפרשו על פני שלושה שבועות וייערכו אך ורק בתל אביב, ההפקה הודיעה הבוקר כי היא פועלת לגיבוש הטבת תחבורה משמעותית עבור קהל שמגיע מאזורים מרוחקים, כדי להקל על ההגעה לאירועי הפסטיגל בתל אביב, ומציינים כי פרטים נוספים על כך יתפרסמו בהמשך.

© מתך ערוץ היוטיוב של הפסטיגל, סולן הפקות

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• זוגות הסלבס חושפים סודות מחיי האהבה שלהם
• סקר פרוגי: 55% מהילדים ובני הנוער מתנגדים לקיים את הפסטיגל רק בתל אביב
• כוכבי "זומבים" בריאיון לפרוגי

כעת הוא יוצא לדרך חדשה ומרגשת על המסך: ביטון יככב לראשונה בתפקיד משחק בסדרת הילדים החדשה "תראו אותי", שתעלה בהמשך בכאן חינוכית. בין יוצרי הסדרה נמנה אבנר ברנהיימר ("שקשוקה", "מקיף מילאנו"), והיא מבוימת על ידי אביעד קידר ("גאליס", "אילת", "שקשוקה"), כאשר מי שליהקה את ביטון היא אמירה בוזגלו.

בסדרה יגלם ביטון את הראל, חייל שנפצע ב-7 באוקטובר ואיבד את רגלו. בדיוק כמו במציאות, גם דמותו מסרבת לראות את עצמה כקורבן: הראל רוצה יחס שווה, שומר על גישה חיובית ומחפש את האור גם מתוך הקושי. בכך נשזר הקשר של ביטון ישירות אל תוך העלילה, מה שהופך את תפקידו לטעון במיוחד ובהחלט למעורר השראה לצעירים רבים.

© מתוך האינסטגרם של שליו

עוד יככבו בסדרה: שי אביבי, משה פרסטר, נלי תגר, מיקי קם, אמיליה מזרחי (בתה של נינט) ועוד.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• סקר פרוגי: 55% מהילדים ובני הנוער מתנגדים לקיים את הפסטיגל רק בתל אביב
• אתם בחרתם: אלו הכוכבים שהייתם רוצים לראות בפסטיגל 2025
• כוכבי "זומבים" בריאיון לפרוגי

טליה עובדיה ושחף רז 

אין ספק שטליה ושחף הפכו לאחד מהזוגות הבולטים והאהובים כאן. זוכת העונה ה-12 של "האח הגדול" והדייר שסיים במקום השלישי הכירו במסגרת התוכנית, והזוגיות שנבנתה בתוך תוכנית ריאליטי, התפתחה לחתונה שהתקיימה בשנה שעברה. שנתיים וחצי אחרי שהגיעו אלינו לטקס נבחרי השנה לקבל את פרס תוכנית הריאליטי לשנת 2022, ובזמן שמצפים לילד ראשון- הם משתפים אותנו עוד קצת על חיי הזוגיות שלהם.

"כולם יודעים איך הכרנו, אבל נחמד להיזכר ברגע שבאמת הבנו שיש פה משהו", משתפים השניים. "אצל כל אחד זה היה רגע אחר, אבל בסופו של דבר לשנינו היה רגע שבו הצד השני פתאום מזכיר את הבית.  

© מתוך האינסטגרם של טליה

עובדיה ממשיכה ומשחזרת: "שחף הכין לי סלט, ולא יודעת איך להסביר, אבל הסלט פשוט היה בטעם של בית ו שם נפל האסימון". רז מצטרף ומוסיף: "עד היום מסתובב בטיקטוק קטע שבו טליה מברכת אותי ליום הולדת ואומרת לי: 'שתזכה לזיווג משורש נשמתך', ואני מסתכל עליה כאילו נפלה מהשמיים. אמא שלי הייתה אומרת לי את זה, וברגע שטליה אמרה את זה-הבנתי שכנראה יש פה משהו גדול".  

-מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד? 

טליה: "אני אוהבת שאנחנו עושים הליכות, כי זה מרגיע אותי. אני יכולה ללכת עם שחף שעות, ותוך כדי סתם לדבר ולצחוק, יכולים להיות לנו רגעים מאוד יפים בהליכות". 

שחף: "אני מאוד אוהב את ההליכות שלנו", מוסיף. "אני גם אוהב שאנחנו לא עושים כלום, ואני גם חושב שמערכת יחסים טובה זה להיות עם בן אדם שאפשר פשוט לעשות כלום ביחד, וליהנות אחד מהשנייה". 

-איך אתם משלימים אחרי ריב או ויכוח?

טליה: "שחף מתנצל".

שחף צוחק ומגיב: "כן זה נשמע די נכון... יש ויכוח, אבל לא משנה מי טועה, מי צודק ומה היה, אני מתנצל ומתקדמים". 

-מה בעיניכם הדבר הכי חשוב לניהול זוגיות מוצלחת?

טליה: "להיות חברים טובים, ושיהיה לך אכפת מהצד השני. אני רוצה שלשחף יהיה טוב, וכשטוב לו-טוב לי. כשיש את הדבר הזה בזוגיות, היא יכולה להגיע רחוק". 

שחף: "מסכים מאוד עם טליה, וצריך גם לדעת לוותר. זוגיות לא יכולה לעבוד כשלשני הצדדים יש אגו, אז כדי שהביחד יוכל לעבוד, לפחות צד אחד צריך לדעת איך לשים את האגו בצד, זה שווה את זה". 

-איך תחגגו את יום האהבה העברי?

טליה: "אולי בחדר לידה". 

שחף: "אולי גם בבית עם תינוק קטן בעזרת השם". 

© מתוך האינסטגרם של טליה

ליר עוז ושחר מנע 

בעונה הרביעית של "אהבה חדשה" שהסתיימה באפריל האחרון, מנע כזכור צומד בכלל למתמודדת אחרת בתכנית, אך במהלך העונה היה טוויסט בעלילה כשנראו ניצוצות של אהבה בינו לבין ליר - שהחלו בזוגיות מיד בתום הצילומים לפני שנה וחצי, אלא שכמו בכל סיפור טוב, הגיע משבר ארוך וקאמבק מפואר עד שלאחרונה הם כבר עברו לגור יחד.

"מהרגע הראשון שהעיניים שלנו נפגשו, היה בינינו ניצוץ וחיבור שאפשר להסביר רק במבט, וזו הייתה ממש אהבה ממבט ראשון".

© יונתן בלום, 7 לילות

-מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד? 

"אנחנו אוהבים לשמוע מוזיקה, לשתות יין ולעשות שיחה טובה בערב". 

-איך אתם משלימים אחרי ריב או ויכוח? 

"מסתכלים אחד לשנייה בעיניים, מתחבקים חיבוק ארוך ומדברים על הדברים כמו שצריך". 

-מה לדעתכם הדבר הכי חשוב לניהול זוגיות מוצלחת? 

"פתיחות, נאמנות ותשוקה". 

-איך תחגגו את חג האהבה? 

"לליר יש יום הולדת בדיוק בתאריך הזה, אז נעשה חגיגה כפולה!"

אמילי קופר ועידן גלפר

זוג אחר שהחל גם הוא בדרך קצת מסורבלת בריאליטי הם הזמרת אמילי קופר ועידן גלפר, שכיכבו בעונה הקודמת של "האח הגדול", כבר בהתחלה אפשר היה לראות את הקליק, אך כזכור הם עברו שם עליות ומורדות. אחרי שקופר הודחה מהבית, השניים נתנו ניסיון ראשון לזוגיות בחוץ שלא צלח. בסופו של דבר הם לא נתנו לאהבת האמת לחמוק מבין האצבעות, וממאי האחרון הם נמצאים בזוגיות.

"הקשר התחיל קצת עקום", משתפים השניים. "אבל עם הזמן, בחוץ, הדברים התבהרו והחלטנו לתת לזה הזדמנות אמיתית". 

© צילום פרטי

-מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד? 

"אנחנו עושים הרבה דברים יחד, אבל אנחנו הכי אוהבים להיזרק בסלון ולצפות בסדרה שלנו עם סושי טוב". 

-איך אתם משלימים אחרי ריב או ויכוח?

"אנחנו כמעט ולא רבים", משיבים בכנות ומפרטים. "אם כן, זה על עניינים רציניים או דברים שהצטברו בבטן. כשזה קורה, אנחנו פשוט יושבים לדבר על הכל, ולפעמים זה גם לוקח שעות עד שכל אחד מסביר את הנקודה שלו, אבל מגיעים לעמק השווה".  

-מה בעיניכם הדבר הכי חשוב לניהול זוגיות מוצלחת?

"קודם כל, כבוד בין בני הזוג, וכמובן תקשורת. צריך לדעת לדבר על הכל, גם אם קשה ולא נעים לפעמים". 

-איך תחגגו את ט"ו באב?

"עדיין לא חשבנו על זה. תכננו הרבה חגיגות אחרות שיש לנו בקרוב, אבל כנראה שנצא לאיזה בר או מסעדה". 

© צילום פרטי

עידן שלו ובועז גל

יוצר התוכן והשחקן, עידן שלו ("שלווה") חגג לאחרונה שנה לזוגיות שלו עם בועז גל, איתו אף עבר לגור ביחד לאחרונה אחרי שנה של זוגיות צמודה, פוטוגנית וכיאה ליוצר תוכן - גם ויראלית.

-איך הכרתם?

"הכרנו באפליקציית הכרויות", משחזרים. "שנינו חיפשנו זוגיות, וברגע שהיה בינינו מאטץ', היה ברור שזה הולך למשהו רציני, אמיתי וארוך. הפעם הראשונה שנפגשנו הייתה אחרי יום הצילומים האחרון שלי ל'האריות של שלי הכובשת' בכאן חינוכית, כשהגעתי מיוזע ומאופר מהצילומים, אבל בועז פשוט קיבל את זה והקליל את הכל, אז שם ידעתי כשזה זה - זה זה". 

© צילום פרטי

-מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד? 

"יש לנו מסורת של שש-בש וקפה", מספר שלו. "לא משנה מתי ולא משנה באיזו שעה, אנחנו תמיד נרצה לשחק שש-בש, וכשאני מעלה אותנו בסטורי- צוחקים עלינו שאנחנו זוג זקנים, אבל הם בהחלט לא טועים, כי אנחנו זוג שמשחק שש-בש כל היום ומגדל כלבה מתוקה. זקנים" מסכם בהומור. 

-איך אתם משלימים אחרי ריב או ויכוח?

"בעיקרון בועז לא יודע לריב, אז בעיקרון אני רב עם עצמי ובועז מכיל, אבל אנחנו חושבים ששנינו יודעים לקחת אחריות ולהגיד סליחה כשצריך".

-מה בעיניכם הדבר הכי חשוב לניהול זוגיות מוצלחת?

"התשובה המוכרת ביותר, אבל גם הנכונה ביותר-תקשורת, וטיפ נוסף מאיתנו לזוגיות מוצלחת זה לגוון. כדי לשמר את הרגשות של ההתחלה, צריך כל הזמן לחקור ולגוון, אולי בטיול נחמד למקום שלא הייתם בו, לעשות פעילות זוגית נחמדה, להכין שאלות אחד על השני, ולגלות עוד דברים מהעבר או מהילדות, פשוט לעשות כל מה שאפשר כדי להמשיך להעמיק ולהתאהב כל יום מחדש". 

-איך תחגגו את יום האהבה העברי?

"כנראה בחוף הים, כשנראה שקיעה עם איזה סושי טוב וכמובן... שש-בש". 

קים בן שמעון ואיתי אבגי

יוצרת התוכן והשחקנית בסך הכל שמרה סרטון שאבגי העלה בטיקטוק על מסיבת פורים שהתעניינה בה, אך השמירה הקטנה הפכה באופן בלתי צפוי לתחילתו של סיפור האהבה ביניהם. השניים נמצאים כבר בזוגיות שנה וחצי, כזו שנראת צמודה, אוהבת, מצחיקה, מפרגנת ובריאה.

-איך הכרתם?

"תאמינו או לא אבל דרך הטיקטוק! שמרתי סרטון שלו שהוא העלה על מסיבת פורים שרציתי ללכת אליה, ואז פתאום הוא שלח הודעה באינסטגרם: 'זה ששמרת את הסרטון אומר שאת באה למסיבה?'. מאותו כרגע היה קליק! ובדרך כלל אני לא עונה להודעות כשמתחילים איתי באינסטגרם, אבל שם הרגיש לי משהו... אז התחלנו לדבר, ישר היה בינינו חיבור! יצאנו לדייט ראשון ואכלנו סושי, שזה האוכל האהוב על שנינו... הדייט היה פשוט זורם ומצחיק כאילו אנחנו מכירים כבר שנים! ומאז הכל היסטוריה...

© צילום פרטי

-מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד?

"אנחנו מתחלקים לשני סוגים של אנשים: אנשים של בית שהכי יכולים להיות יום שלם בבית בפיגמה, לראות סרטים טובים, להזמין אוכל, ואנשים של חוויות שנזכור לכל החיים כמו לצאת למסעדות חדשות, לסדנת בישול, לצלם תוכן ביחד, וגם ללכת להופעות או לסטנדאפ". 

-איך אתם משלימים אחרי ריב או ויכוח?

"הכי אמיתי, כל זוג רב וגם אנחנו רבים לפעמים, אבל עם הזמן לאט לאט למדנו איך לא להיכנס למלחמות אגו. בדרך כלל אנחנו לוקחים כמה רגעים להירגע, ואז כל אחד בא בגישה של 'בוא נמצא פתרון'. הכי נכון, זה לדבר פתוח ולא לשמור בבטן להגיד ממה נפגעתי או מה כל אחד הרגיש באותו רגע. לפעמים, מספיק גם חיבוק אחד גדול ואמיתי שמסדר הכל!".

-מה בעיניכם הדבר הכי חשוב לניהול זוגיות מוצלחת?

"תקשורת ופרגון. צריך לדבר על הכל מהכל הכי בפתיחות, לקבל את השני בידיים פתוחות ולפרגן אחד לשנייה. גם אם זה על הדברים הכי קטנים - אם זה על הלבוש, אם זה על משהו שהשני הצליח בו, או סתם לזהות שהשני צריך לשמוע מילה טובה! לדעתנו, מאוד חשוב שכל אחד צריך לשמור על המקום האישי שלו בזוגיות ולא לוותר על הקריירה, על החלומות ועל החברים, אלא לגדול אחד ליד השנייה!".

-איך תחגגו את ט"ו באב?

"אנחנו עדיין לא סגורים על זה במאה אחוז, אבל כנראה שנלך לאכול סושי במקום שווה שעדיין לא היינו בו, כי אנחנו אוהבים לנסות אוכל במסעדות חדשות! או שאולי נעשה משהו רומנטי בבית, נראה סרט טוב ונאכל ארוחה ביתית שנכין יחד. אנחנו פחות בקטע של מחוות מוגזמות, ומשתדלים לחגוג את האהבה שלנו ביום יום, אבל טו באב זו תזכורת כיפית לעצור רגע ולהעריך את הביחד שלנו".

יסמין עומרי ונועם נגר

יוצרת התוכן ומאמן הכושר, הכירו דרך חבר משותף שראה פוטנציאל לסיפור אהבה ביניהם. שיחה אחת באינסטגרם התחילה להוכיח שאותו החבר חזה במדויק את העתיד.

-איך הכרתם?

"הכרנו דרך חבר משותף שאמר לי במשך חודשים שנועם ואני נתאים ממש ושהוא יהיה אהבת חיי, אז התחלתי עם נועם באינסטגרם ומפה הכל היסטוריה".  

© צילום פרטי

-מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד?

"אנחנו אוהבים ללכת לסרטים, למסעדות, לעשות דייטים בבית, לטוס ולצבור חוויות". 

-איך אתם משלימים אחרי ריב או ויכוח?

"שפה משותפת, הכלה וחשוב לנו לשים הכל על השולחן, אז אנחנו ישר מדברים על הכל ולא שומרים בלב". 

-מה בעיניכם הדבר הכי חשוב לניהול זוגיות מוצלחת?

"תקשורת וחברות! זה בעינינו הסוד בזוגיות". 

-איך תחגגו את יום האהבה העברי?

"אנחנו בטח נעשה דייט במסעדה שווה, או שנעשה פיקניק נחמד בים, אנחנו תמיד ספונטניים".  

© סבינה זרבאילוב

נבו עמרני ורוני עזרא

כבר למעלה משנה שיוצר התוכן האהוב מנהל זוגיות עם מפיק האירועים רוני עזרא. אבל איך חבר אחד של רוני ממינכן תרם לסיפור האהבה ביניהם להיבנות?

-איך הכרתם?

"באפליקציית היכרויות, ממש כמה שעות לפני שטסתי לצילומים במינכן", משחזר עמרני. "דיברנו קצת, גיליתי שיש לו חבר שגר במינכן, ובזכות אותו החבר שגר שם שמרנו על קשר. לאט לאט הכרנו יותר אחד את השני, ודיברנו במהלך כל הטיסות שלי באותו החודש". 

© צילום מתוך האינסטגרם של נבו

-מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד? 

"אנחנו הכי אוהבים לטוס לחו''ל ביחד. בנוסף לזה, אין יותר כיף מלהשתחרר מכל העבודה שיש בבית כמו סידור הכביסות, וללכת לעשות סיבוב ברחוב הראשי באיזו עיר בירה בחו''ל. 

-איך אתם משלימים אחרי ריב או ויכוח? 

"בדרך כלל רוני הוא שבא לפייס. אנחנו פשוט מדברים בצורה פתוחה על מה קרה, על איפה היו הבעיות בתקשורת, ואיך אפשר לפתור את זה להבא. כמובן שאנחנו מתנצלים אחד בפני השני, מבינים שאף אחד לא פגע בשביל לפגוע בשני, וכמו תמיד זה אי הבנה או איזשהו פער בתקשורת". 

-מה בעיניכם הדבר הכי חשוב לניהול זוגיות מוצלחת? 

"הדבר הכי חשוב - תקשורת בריאה ואמון, כי בלי הדברים האלה אי אפשר להגיע לקרבה אמיתית. לפעמי  צריך גם לומר דברים שלא בטוח שהצד השני יקבל אתכם אחרי שתאמרו אותם, אבל אם כן? הקשר יתחזק". 

-איך תחגגו את חג האהבה?

"מקווה שנחגוג בחו''ל באיזה יעד חדש". 

© Point Photography 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• פרסום ראשון: שחר טבוך חוזר לפסטיגל
• כוכבי "זומבים" בריאיון לפרוגי
• לידור אדמוני: "עושה הכל בשביל הכיף שלי ופתאום זה שווה כסף"

ההכנות לפסטיגל, אירוע התרבות הגדול והמדובר ביותר של חנוכה, כבר בעיצומן, אך השנה הן מלוות גם בסערה ציבורית נרחבת. בסוף חודש יוני הודיעה חברת "סולן הפקות", המפיקה את המופע, כי בניגוד לשנים קודמות, הפסטיגל יתקיים השנה אך ורק בתל אביב - מהלך שעורר ביקורת קשה מצד ראשי ערים בפריפריה, שראו בכך הדרה של תושבי אזורים מחוץ לגוש דן. בעוד שבעבר התקיים המופע בכ-150 הצגות ברחבי הארץ במשך שלושה חודשים, השנה הוא יתקיים בגרסה מצומצמת יותר של כ-50 הופעות שירוכזו כולן במתחם ייעודי שיוקם באקספו תל אביב וייקרא "היכל הפסטיגל". על פי ההפקה, ההחלטה נובעת משדרוג חווייתי הכולל טכנולוגיות במה מתקדמות, תפאורה חדשנית והפקה בסגנון מופעי ענק בינלאומיים, אך עבור רבים, ההחלטה לנטוש את חיפה, באר שבע וירושלים נתפסת כפוגעת בנגישות של הקהל הרחב למופע. מה הילדים ובני הנוער חושבים על כך והאם זה באמת ישפיע? בדקנו.

סינג פסטיגל 2024 © מתך ערוץ היוטיוב של הפסטיגל, סולן הפקות

מנתוני הסקר עולה כי רוב המשתתפים (41%) צופים בדרך כלל בפסטיגל באולם המופעים בתל אביב, בעוד ש-29% מעדיפים לצפות בו באולם המופעים בעיר הקרובה למקום מגוריהם (שהיא לא תל אביב). כ-27% מסתפקים בצפייה ביתית דרך שירותי VOD או שידור טלוויזיוני, ורק מיעוט קטן של 3% ציינו כי אינם צופים בפסטיגל כלל.

רוב המשתתפים בסקר (55%) הביעו התנגדות להחלטה לקיים את הפסטיגל השנה אך ורק בתל אביב, מה שמעיד על תחושת פספוס או הדרה מצד קהל שאינו מתגורר במרכז, או הזדהות של באי המופע בתל אביב כלפי תושבי הדרום, ירושלים או חיפה. מנגד, 33% מהמשיבים ציינו כי ההחלטה אינה מפריעה להם, בעוד ש-12% לא הביעו עמדה בנושא. הנתונים מצביעים על כך שהמהלך של ריכוז ההופעות בתל אביב נתפס כשנוי במחלוקת גם בקרב הילדים ובני הנוער ולא רק בקרב המבוגרים והרשויות.

נתוני הסקר חושפים פער כמעט שווה בדעות: 46% מהמשיבים טענו כי ההחלטה לקיים את הפסטיגל רק בתל אביב לא תשפיע עליהם, בעוד ש-45% הודו כי היא כן תשפיע על ההחלטה אם ללכת או לא - נתון שממחיש גם הוא את הרגישות למיקום המופע. בנוסף, 9% ציינו כי הם ממילא לא נוהגים לצפות בפסטיגל פיזית אלא רק מהבית, כך שהשינוי לא נוגע אליהם באופן אישי. 

גם אם קיום הפסטיגל השנה רק בתל אביב מעורר ויכוח, נדמה שלרבים זה לא יהווה מחסום בפועל: רוב המשיבים, 51%, השיבו כי הם בהחלט מוכנים לנסוע במיוחד לתל אביב כדי לצפות במופע. עוד 29% העידו כי ישקלו זאת - אך תלוי בזמינות ובמחיר הכולל (כרטיס למופע, הוצאות נלוות, עלויות הגעה וכדו'). מנגד, 12% טענו כי מדובר במרחק או טרחה שאינם ריאליים מבחינתם, ו-8% הבהירו כי הם כלל לא מתכננים ללכת לפסטיגל.

לסיום, בדקנו גם האם פתרון של מערך היסעים יוכל להשפיע על יכולת ההגעה של הקהל. נזכיר כי בעקבות הביקורת, הפקת הפסטיגל עצמה הציעה בין היתר את פתרון ההסעות כמענה אפשרי למצב. מהנתונים עולה כי לתחבורה ולשינוע מסודר יש תפקיד משמעותי בהחלטת הקהל: 45% מהמשיבים השיבו כי מערך הסעות בהחלט יועיל ויקל עליהם להגיע, בעוד 20% ציינו שכן - אך הבהירו כי מדובר בתהליך שעלול להיות מסובך ומאתגר עבורם. מנגד, 11% טענו כי פתרון התחבורה לא יועיל להם, ו-24% השיבו כי הסוגיה כלל לא רלוונטית אליהם.

ניתן לראות כי החלטת ההפקה לרכז את מופעי הפסטיגל השנה אך ורק בתל אביב מעוררת הדים רבים בקרב ילדים ובקרב בני ובנות הנוער, שהם קהל היעד המרכזי של המופעים. בעוד חלק מהמשיבים מביעים פתיחות ואף נכונות לנסוע במיוחד לצפות במופע שהם כל כך אוהבים ומחכים לו, נתוני הסקר מצביעים על כך שמדובר בהחלטה שלא עוברת בשקט. רבים חשים שהמהלך משפיע עליהם בפועל, ומעל מחצית מהנשאלים אף הביעו התנגדות ברורה אליו. יחד עם זאת, קיימת פתיחות לפתרונות שיקלו על ההגעה - כמו מערך היסעים שהציעה ההפקה, מהלך שנתפס בעיני רבים כצעד שיכול לגשר על הפערים הגיאוגרפיים והלוגיסטיים. הנתונים מעידים כי לפסטיגל עדיין יש מקום מרכזי בתרבות הפופ הישראלית ובעולם הבידור המקומי, וילדי ישראל לא רוצים לוותר עליו בקלות. אך כדי להמשיך לשמור על מעמדו, עליו להישאר קשוב גם לקהל.

© אורית פניני, באדיבות סולן הפקות

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• פרסום ראשון: שחר טבוך חוזר לפסטיגל
• כוכבי "זומבים" בריאיון לפרוגי
• לידור אדמוני: "עושה הכל בשביל הכיף ופתאום זה שווה כסף"

הבהרה: לתוצאות הסקר אין קשר להפקת המופע.

הייתם רוצים לחזור ולראות שוב בפסטיגל את...

כמדי שנה גם הפעם הכוכבת האולטימטיבית של המופע, אליאנה תדהר, מובילה את הסקר כשהפעם בחרו בה מעל ל-45% מהמצביעים שלנו! תדהר, שלקחה הפסקה מהפסטיגל הקודם כדי לנוח וכדי להרחיב את המשפחה, באמת צפויה לחזור לפסטיגל הקרוב ובגדול, יחד עם תחרות השירים שגם היא צפויה לחזור השנה. האם היא בדרך לניצחון נוסף?

זה לא מפתיע אותנו שבמקום השני נמצא בעלה האהוב לא פחות - לי בירן, שעל פי הפרסומים גם הוא באמת צפוי לחזור למופע! בירן כתב בעבר כמה שירים בעצמו למופע, כך שמעניין יהיה לראות האם הוא גם ינצח בתחרות השירים. בכל אופן, אנחנו מקווים שהם שריינו בייביסיטר לבנם נבו... הפעם, למזלם (ואולי לא למזלם של הקהל שעורר סערה בנושא), הפסטיגל יוצג רק בתל אביב ולמספר מצומצם יותר של הופעות, מה שיאפשר ההיעדרות קצרה יחסית מהבית.

מתקמבקים למופע על אמת © מתוך האינסטגרם של לי ואליאנה

במקום השלישי מתברגת (ונדלקת -סטגדיש) - דנה פרידר! הנערה החשמלית שהקהל צמא לקאמבק שלה למופע - ממשיך להתעקש ולבקש לראות אותה שוב בחנוכה - אנחנו מצטרפים אליהן כמובן...

© צילום מתוך האינסטגרם של דנה

במקום הרביעי נמצא המיועד - תובל שפיר, שהפעם האחרונה שלקח חלק בפסטיגל היה לאחרונה בגרסה הוירטואלית שלו בקורונה. גם כעת הקהל ממשיך לשוב ולדרוש אותו גם במופע פיזי. פייר? התגעגענו!

© @tuvalshafir מתוך אינסטגרם

במקום החמישי נמצא דניאל ליטמן שכיכב בעבר ב"משחקי הפסטיגל" ובשנה שעברה היה חלק מפסטיגל נוסף - "סינג פסטיגל". האם יש לו כוח לסיבוב נוסף?

© רפי דלויה, באדיבות HOT

במקום השישי נמצא עוד שחקן שכיכב בפסטיגל הקודם - יהודה לוי! הכוכב האהוב הוא שועל פסטיגלים ותיק עם להיטים גדולים ועם מובז שמשדרגים כל נוכחות שלו על הבמה הנחשקת. מעניין אם הוא ודנה יחלקו במה, הפעם כזוג...

© yuda29@ מתוך אינסטגרם

את טבלת ה"נרצה לראות שוב" שלנו סוגרים בתיקו שיאן הפסטיגל (ממין זכר), טל מוסרי והנשואה הטרייה קים אור אזולאי. כזכור, פסטיגל הבכורה של קים אור היה ב"סקיי היי" של 2021. מוסרי כיכב בשלל פסטיגלים שהאחרון שבהם היה "My פסטיגל" בקורונה. אגב, השנה הוא באמת צפוי לחזור ובגדול!

© מתוך חשבונות האינסטגרם של קים אור וטל

הייתם רוצים לראות לראשונה על בימת המופע את...

נמשיך עם הנבחרת אותם הייתם רוצים לראות מככבים בפעם הראשונה בקאסט. אלו שמונת האומנים שהכי הייתם רוצים לראות אותם מפציעים לראשונה במופע הנחשק!

אל המקום הראשון עם 23% הגיע השחקן הקומי האהוב אורי ורד, כוכב הסדרה "האחיין שלי בנץ"! מדובר בשדרוג של ורד מהפעם האחרונה שהשתתף בסקר שכן בתוצאות הקודמות הגיע אל המקום הרביעי. האם השנה הוא יעשה את הופעת הבכורה שלו במופע?

© ירון ברנר

אל המקום השני שם שממש מתבקש לראות השנה בפסטיגל - בן סולטן! השחקן האהוב לא מפסיק לככב על המסך בשלל פרויקטים מצליחים: "פול ספיד", "חוליגנים","ילד רע", "גחליליות", "חזי ובניו",  "משמר הגבול", והרשימה עוד ארוכה... סולטן הוא מהשמות החמים ומי שהנוער לא מפסיק להרעיף על אהבה (בעיקר הבנות, אבל לא רק). מעניין יהיה לראות אותו בחנוכה הקרוב. מאסט!

© אור גפן

מיד אחריו מתברגת האחת והיחידה - קרן מור! השחקנית האהובה עדיין לא כיכבה בפסטיגל, ובעצם מדובר במחדל! גם בפעם הקודמת בחרתם בה בין השמות שהייתם רוצים לראות במופע, ואחרי שראמזי (אמיר שורוש) עשה זאת בפעם הקודמת באמת, כעת הגיע תורה של כוכבה שביט!

© מתוך קופה ראשית, כאן 11

במקום הרביעי שם חדש וקסום במיוחד - יוצרת התוכן הילי טולדנו! את הילי לא נראה השנה במופע, שכן כבר לוהקה למופע חנוכה אחר, אבל עצם הבחירה של הקהל בה מסמן אותה כשם מבטיח וליהוק מעולה לקאסט הכוכבים.

© מתוך האינסטגרם של הילי

במקום החמישי עוד מבורסת השמות שמתבקש ללהק לפסטיגל - אודיה אזולאי. עם אינספור להיטים מעולים, רשתות חברתיות מובילות וסולד אאוטים מטורפים לכל ההופעות שלה - אודיה היא לגמרי שם שצריך וחובה לכלול במופע. מעניין איזה שיר היא הייתה כותבת לתחרות...

מיד אחריה יוצרת התוכן האהובה עומר לוי שאי אפשר לפספס אותה ואת הנוכחות שלה! לוי כבשה אותנו ברשת עם סרטונים קומיים, סרטוני אוכל מושחתים ומטורפים ועם מסורת של עוגות על כל כמות עוקבים (זה הזמן להזכיר שהיא עוד רגע במיליון!). עומר מביאה אחריה קהל ענק (ואת מאמי) - לכן לא נופתע לגלות אם היא תתלהק למופע - כי על פי הפרסומים היא אכן קיבלה כבר הצעה. רק אפשר שיימכרו את המאכלים שלה בדוכנים בחוץ? תודה!

© עמית נעים

במקום השביעי והמכובד האחים האהובים עלינו ברשת - נויה ויואב גבאי! נזכיר כי הם לא צמד, וכי כל אחד מהם מנהל קריירה בנפרד, אבל כשהם משלבים כוחות - העולם קורס מגאונות! היצירתיות, הכתיבה, החדות, הבנת הקהל, חיבתם לנוסטלגיה וקריאה נכונה של הטרנדים החמים  - זה מתכון מצוין לליהוק מוצלח. מי מרים את הכפפה?

© ירון ברנר

את הרשימה שלנו סוגר שם די חדש בביצה - השחקן, הדוגמן והרקדן יותם גבריאל! נזכיר כי יותם השתתף בעבר בפסטיגל אבל לא בקאסט הראשי, אלא כרקדן פסטיגל... לכן גם יהיה מעניין ומרגש לראות אותו סוגר מעגל. בפעם הקודמת שלו במופע הוא הכיר את האהבה בחייו, עדן חסון, שיצא בשנה האחרונה מהארון וחשף את הזוגיות עם גבריאל. יותם מתחזק גם קריירת משחק - בסדרת הנוער "הסדרתיים" ובפסח האחרון כיכב על הבמות בתפקיד הראשי במחזמר על סיפור יציאת מצרים בתור משה. 

© אור דנון

נזכיר כי השנה, כפי שפרסמנו לראשונה, בר אלמליח דונצוב ("הפשוטע") הצטרף לצוות הקריאטייב של הפסטיגל. אורי אוריין ימשיך לשמש ככותב המופע ועל הבימוי חנוך רוזן ורועי שגב - כל האחרונים היו אחראיים גם על הפסטיגל האחרון.

ומה הקהל חושב על בחירת המפיקים לערוך את הפסטיגל אך ורק בתל אביב? התוצאות על כך בכתבה שתעלה בהמשך.

הבחירות שלכם היו מפתיעות במיוחד, ולכן גם השנה החלטנו לבדוק: איך תראה תמונה הפוסטר על פי הליהוק שלכם? קבלו!

© טל גבעוני, לינוי מסטבוים, ירון ברנר, אינסטגרם, יחסי ציבור ערוץ הילדים, ערן לוי, שי פרנקו, משה נחומוביץ, ענת מוסברג, עמית נעים

מי שעוד צפויים לככב על הבמה השנה ממה שנודע עד כה: שיאני הפסטיגל - אליאנה תדהר וטל מוסרי בקאמבק, עדן גולן בפסטיגל ראשון וככל הנראה גם מרגי, אנה זק, קווין רובין וקים בן שמעון שגם עבורה זה צפוי להיות פסטיגל ראשון.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הצביעו: את מי תרצו לראות שוב בפסטיגל הבא?
• לידור אדמוני: "עושה הכל בשביל הכיף שלי ופתאום זה התחיל להיות שווה כסף"
• "יהיה מבאס לחיות בידיעה שלא ניסיתי": אוראל צברי בריאיון בלי פילטרים

כל זה קורה כשרוד טריפ קייצי משתבש ומוביל את הגיבורים למקום חדש שבו מתנהלת יריבות עתיקה בין שני מחנות: מהלכי היום (Daywalkers) והערפדים. אל הקאסט האהוב מצטרפים שני כוכבים חדשים- פריאה סקיי (נובה, מהלכי היום) ומלכאי ברטון (ויקטור, הערפד). רגע לפני שהקהל יכיר אותם על המסך, תפסנו אותם לשיחה על העזרה מהכוכבים הותיקים בקאסט, התמודדות עם הריקודים השונים, הרגשות לקראת כניסה לזיכיון ידוע ואהוב ועל המסר החשוב והרלוונטי מתמיד שהסרט מציב.

אתם מצטרפים לפרנצ'ייז מאוד מצליח עם קהל מעריצים גדול. הרגשתם שיש ציפיות? לחץ?

פריאה: "אני מרגישה שהיה המון לחץ כאשר נכנסנו לזה, לזיכיון כל כך אהוב. במיוחד כשמיילו ומג הם פשוט השחקנים הראשיים הכי מדהימים שיש! היו נעליים גדולות שהיה צריך למלא. אבל אפילו בשנה שעברה, כשצילמנו בניו זילנד, המעריצים קיבלו אותנו כל כך יפה- כפריאה ומלכאי. גם עכשיו, בזמן שיוצאים עוד שירים והטריילר כבר עלה. הכל כל כך מרגש, ואני פשוט מתמלאת באהבה מהאופן שבו הקהל מקבל אותנו גם בתור נובה ו-ויקטור. זו באמת הזדמנות מדהימה, וזה פשוט היה כל כך כיף".

מלכאי: "מסכים עם כל מילה. העתק-הדבק".

בסרט זד ואדיסון מעבירים את הלפיד לדמויות שלכם. מה לדעתכם ויקטור ונובה למדו מהם? ואולי גם אתם- למדתם משהו ממיילו ומג על הסט?

מלכאי: "לגמרי. כמו ב-'זומבים' המקורי, גם פה לימדו את ויקטור ונובה שהם אמורים לשנוא אחד את השנייה, שהקבוצות שלהם לא מסתדרות. אבל שניהם בעצם שואלים את עצמם: 'מה אם... מה אם כן נוכל להיות יחד?' וזד ואדיסון פשוט נותנים להם את הדחיפה הזו, את ההשראה, לעשות את זה- להתאחד. הם עברו את זה בעצמם, אז הם מביאים את החוכמה שלהם".

פריאה: "אני ממש מסכימה. גם על המסך וגם במציאות, הם היו כמו מנטורים. הם עברו את זה, הם בערך בגיל שלנו, והם עזרו לנו להרגיש בטוחים. זה באמת די מפחיד להיכנס לפרנצ'ייז כל כך אהוב, והם פשוט היו שם בשבילנו. נתנו לנו ביטחון ותחושה של רוגע".

העבירו את הלפיד © באדיבות דיסני+ ישראל

נושא מרכזי בסרט, ובזיכיון הסרטים בכלל, הוא הפחד מהשונה והצורך לשתף פעולה למען מטרה גדולה. כמה זה חשוב לכם להעביר מסר כזה?

מלכאי: "וואו, זה נושא ממש חשוב בעיניי. אני חושב שזה אחד הנושאים המרכזיים בעולם שאנחנו חיים בו כיום- הרעיון של הפרדה והצורך ללמוד איך להתחבר מחדש, לאהוב אחד את השני בלי קשר למי שהם. ואני חושב שהסרט הזה מציג את זה בצורה כל כך יפה- שני עולמות שונים שמתאחדים ולומדים לאהוב זה את זה. אז כן, אני מאוד אסיר תודה, ואני מרגיש שאני מדבר גם בשם פריאה כשאני אומר שאנחנו ממש אסירי תודה על ההזדמנות להעביר את המסר הזה על המסך, לדור הצעיר וגם לאנשים בגיל שלנו ומעלה".

פריאה: "זה מסר שיכול לגעת בכל אחד. במיוחד לקהל צעיר- זה חשוב לדבר על שוויון ועל קבלה. זה פשוט מסר עוצמתי ואנחנו שמחים להיות אלה שמעבירים אותו!".

© באדיבות דיסני+ ישראל

כאמור, זיכיון הסרטים מאופיין במספר רב של ריקודים מרהיבים לרקע צלילי הפסקול. כך ענו השחקנים כאשר נשאלו איזה ריקוד היה הכי מאתגר מבחינתם:

מלכאי: "פריאה, אני מסוקרן לשמוע מה את חושבת? אף פעם לא שאלתי אותך את השאלה הזאת!״

פריאה: "גם אני לא שאלתי אותך בכלל! ואני גם לא יודעת מה התשובה שלך... הכי קשה? ברור שיש את הריקודים הגדולים שהיו מאתגרים בגלל כל הכוריאוגרפיה והעבודה הקבוצתית- זה בהחלט היה קשה. אבל אם להיות כנה, אני חושבת ש-My Own Way היה מהקטעים שהשקעתי בהם הכי הרבה מחשבה. כי אני לבד שם, מסתובבת, והאתגר היה איך להעביר את הרגש ואת הקשת הרגשית של הדמות לאורך כל השיר- מה היא מרגישה בכל רגע, אז זה משהו שבאמת חשבתי עליו הרבה. גם Dream Come True היה מאתגר."

מלכאי: "כן, Dream Come True היה קשה. אבל Show the World... זה פשוט היה סיוט מבחינתי. אני לא יודע למה, אבל משהו בצורה שבה הגוף שלי זז בקטע הזה פשוט לא הסתדר לי. במשך הרבה זמן זה פשוט לא התחבר לי, ואני זוכר שזה היה הריקוד היחיד שפול (הואן, במאי הסרט - ש.מ) אמר לי בו, 'טוב, תעמוד ממש שם מאחור... כן, קצת יותר אחורה... עוד טיפה... יופי, בדיוק שם'. אז זה היה קשה, אבל התוצאה היא מעולה- וזה מה שחשוב".

יש הרבה יותר סצנות קרב בסרט הזה לעומת הסרטים הקודמים של 'זומבים'. איך הייתה החוויה לצלם אותן? עשיתם את הפעלולים בעצמכם?

פריאה: "אוי, כן! זה היה ממש כיף לעשות את הפעלולים. ידעתי מראש שזה יהיה חלק גדול מהדמות של נובה, והיה לנו חודש של חזרות לפני הצילומים. כל החודש הזה, הייתי עושה כמה שעות ביום של אימוני פעלולים, ולא היה לי ממש ניסיון קודם בזה. אז הכל היה חדש בשבילי, אבל באמת היה כיף! זה בהחלט דרש הרבה עבודה קשה, והאתגר הכי גדול מבחינתי היה לדעת מתי להתכופף- כי זורקים אגרופים, ולפעמים שכחתי להתחמק, ולמזלי הם עצרו ממש לפני הפנים שלי. אבל צריך להיות ממש מתואם ומותאם לכוריאוגרפיה- וזה משהו שלמדתי די מהר".

מלכאי: "אני מרגיש שבעצם את עשית את רוב סצנות הקרב. הדבר הראשון שעולה לי לראש, וזה לא מה שאת חושבת, זה דווקא משהו אחר... זה כשעשינו את החזרות עם הרתמות באוויר, ושנינו התחלנו להרגיש ממש בחילה מתנועה. היינו צריכים לקחת את הכדורי גינגר האלה, שהיו מגעילים בטירוף. הם אמורים לאזן את החומציות בקיבה או משהו כזה, כדי לעזור לנו להרגיש טוב יותר. אבל בפועל הם גרמו לנו להרגיש עוד יותר גרוע, כי הם פשוט היו דוחים בטעם. משום מה, הזיכרון הזה פשוט נתקע לי בראש".

פריאה: "זה באמת היה מטורף. היה רגע ששכבנו על הגב עם הרתמות, הראש שלנו אחד ליד השני, והם פשוט סובבו אותנו- ככה, כשאנחנו שוכבים זה לצד זו, ואנחנו כזה: 'מה, להסתכל אחד על השנייה או לא?' כי פשוט סחרר לנו בטירוף. זה פשוט היה מצחיק- לשכב שם, להסתובב ככה באוויר".

מלכאי: "ובשקיפות מלאה- אולי כן ואולי לא הקאתי קצת ביום האחרון כשעשינו שוב את הקטע עם הרתמות כנראה הסתובבתי קצת יותר מדי. אבל היי! זכרונות!"

הסרט נותן לנובה ו-ויקטור תהליך התבגרות משמעותי, דרכו הם הופכים למנהיגים מטעם הצדדים השונים שלהם. מנקודת המבט שלכם- מה זה בעיניכם להיות מנהיג טוב?

מלכאי: "וואו בעיניי, מנהיג טוב הוא מישהו שלא מפחד להגיד את מה שהוא באמת מרגיש ולהוביל מתוך דוגמה אישית. מנהיג לא יכול להיות צבוע- אתה לא יכול ללמד דבר אחד ואז לחיות חיים אחרים לגמרי בעצמך. אז כן, אני חושב שזה חלק מרכזי במהות של מנהיגות טובה".

© באדיבות דיסני+ ישראל

פריאה: "לגמרי. אני חושבת שמנהיגות זו גם פתיחות. כשאתה מנהיג, אתה מוביל קבוצה גדולה של אנשים שלכל אחד מהם יש דעה שונה ורצונות שונים- אז חשוב להיות פתוח לרעיונות של כולם בנוסף, צריך להגיד את האמת שלך, לא לפחד- כמו שמלכאי אמר. לא לפחד לעמוד על שלך ולהגיד מה אתה מאמין שהוא נכון. אני חושבת שנובה ו-ויקטור לומדים את זה לא מעט בסרט".

על מה הסרט?

בשלושת הסרטים הראשונים בסדרת "זומבים", זד ואדיסון קירבו בין בני האדם והמפלצות בסיברוק - עיר מגוריהם. כעת, הרפתקה חדשה מתחילה כאשר טיול הקיץ של השניים מקבל תפנית בלתי צפויה והם מוצאים עצמם במרכזה של יריבות מפלצתית חדשה: "מהלכי יום" נגד קבוצת הערפדים. המתחים רק גוברים כאשר זד ואדיסון מוצאים את עצמם פועלים כיועצים של שני מחנות על-טבעיים מנוגדים. בעזרתן של אלייזה ווילה, הם מוכרחים לשכנע את האויבים המושבעים, נובה ו-ויקטור, לנסות ולאחד בין העולמות לפני שאיום גדול יותר יעמיד את כולם בסיכון.

יש שחקנים חדשים?

כן! כמו בכל סרט לצד השחקנים האהובים (עליהם נפרט בהמשך), אנו זוכים לראות גם שחקנים חדשים שיצטרפו ויככבו בקבוצות העל טבעיות החדשות שנראה בסרט החדש. בין השמות, הנה כמה שכדאי לשנן מעכשיו:

פרייה סקיי (בת ה-15!) שמצטרפת בתור "נובה" מקבוצת "מהלכי היום". סקיי היא שחקנית וזמרת מאנגליה שאף ייצגה את בריטניה באירוויזיון הילדים ב-2022 וסיימה במקום החמישי!

מלכאי ברטון שמצטרף בתור ויקטור, מנהיג הערפדים המסתורי. את מלכאי ראינו בעבר ב"הארלי באמצע", בתור דייגו בלייב אקשן של דורה וגם בתפקיד הראשי בסדרה "הנבלים מהוואלי" של דיסני. 

מלכאי (מימין) ופרייה (משמאל) © באדיבות דיסני+ ישראל 

השחקנית והמדבבת סוויאם באהטיה תגלם את ורה הערפדית, השחקן ג'וליאן לרנר יגלם את ריי - חבר קרוב של נובה בקבוצת מהלכי היום, מקונן נייפ יגלם את ורגס - אחד הערפדים החשובים בקבוצה. כל אלו לצד שחקנים חדשים נוספים!

סוויאן, ג׳וליאן ומקונן © באדיבות דיסני+ ישראל

מי חוזרים?

זה לא סרט "זומבים" בלי מיילו מנהיים ומג דונלי בתפקידים הראשיים בתור זד ואדיסון - הזוג האהוב עלינו! גם צ'נדלר קיני חוזרת לגלם את וילה, קייל ראסל בתור אלייזה, בייבי אריאל - שביקרה בישראל בשנה שעברה, תחזור לגלם את וינטר, מאט קורנט בתור אלן, טרי הו בתור א-ספן, את פירס ג'וזה נראה שוב כ-וייאט ליקנסן, קלרה ג'פרי בתור ברי, קינגסטון פוסטר תשוב כזואי, אחותה הצעירה של זד. כל אלו לצד עוד כמה שחקנים שנזכה לראות שוב! 

© באדיבות דיסני+ ישראל

האם יש שירים חדשים?

נראה לכם שאפשר סרט של "זומבים" בלי להיטים חדשים שאנחנו לא יכולים להפסיק לשיר? גם הפעם מתכננים לנו פסקול מושלם שיכלול 9 שירים חדשים לגמרי ושניים מהם כבר שוחררו לפני יציאת הסרט!

איפה זה צולם?

לחובבי המידע מאחורי הקלעים (אנחנו לגמרי אוהבים אתכם!) - הפעם, בשונה משאר הסרטים בסדרת ה-"זומבים", הסרט הרביעי צולם באוקלנד בניו זילנד במקום בטורונטו שבקנדה.

© מתוך הטריילר, Disney+ 

עוד מאחורי הקלעים! 

מיילו מנהיים ומג דונלי לא רק חוזרים לתפקידים הראשיים כזד ואדיסון, אלא הפעם גם לוקחים חלק משמעותי מאחורי הקלעים ונמנים בין המפיקים בפועל של הסרט ("Executive Producers"). מה זה אומר? שהם היו מעורבים בקבלת החלטות יצירתיות כמו עיצוב הדמויות, אופי הסיפור, הפסקול ואפילו התחושה הכללית של הסרט. מיילו סיפר בריאיונות שזה איפשר לו לראות את התמונה המלאה, לא רק דרך העיניים של זד, ומג הוסיפה שזה כבוד ענק עבורם לקחת חלק ביצירת הסרט גם מאחורי הקלעים. בקיצור, זה תפקיד שנותן להם שליטה והשפעה - בתור מי שהכי מבינים את הסרט מקרוב! 

© באדיבות דיסני+ ישראל

בכללי נשמע שמצפה לנו משהו שלא ראינו עד עכשיו! מיילו ומג הדגישו בריאיונות רשמיים כי הפעם מדובר בהפקה גדולה יותר, עם עומק רגשי ומסר משמעותי במיוחד. "זה מרגיש כמו העברת הלפיד לדור חדש", תיארו השניים, ברמיזה לחיבור בין הדמויות הוותיקות לחדשות. בנוסף, מיילו ציין כי זהו הפסקול האהוב עליו ביותר מכל סרטי הזומבים, והסביר שהסרט כולו מרגיש כמעט כמו סרט קולנוע ענק! גם ברמת הצילום וגם בעוצמה הרגשית של הסיפור: "העלילה נגעה בי חזק יותר מכל מה שעשינו קודם". זה לגמרי סיקרן אותנו יותר!

"זומבים 4: שחר הערפדים", מיום שישי ה-11 ביולי בדיסני+ ובהמשך גם בערוץ דיסני! 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• "יהיה מבאס לחיות בידיעה שלא ניסיתי": אוראל צברי בריאיון
• מכדורגלן לכוכב סדרת נוער מרגשת: ליעד פאר בריאיון בכורה
• עמית מזרחי: "פתחתי רשתות חברתיות רק כדי שסוכנויות ישימו לב אליי"

-מאיפה נוצרה האהבה שלך לעולם המשחק?

"בכיתה ג' התחיל שיעור תיאטרון בכיתה כשאיחרתי בשתי דקות, ואז המורה של החוג, יוסי מור' זרק עליי כדור מספוג ואמר 'אל תאחר' . הוא עשה את זה בצחוק, אבל בכל זאת התבאסתי עליו, על השיעור ועל התיאטרון. באותה התקופה, הייתי ילד שמסתובב ברחוב, כשהסתובבתי גם בשכונה ליד המתנ"ס בבאר יעקב שהיו די קרובים אחד לשני, ואז חבר אמר לי שיש חוג תיאטרון במתנ"ס כשהשיעור הראשון בחינם, והוא בעצם אמר לי את זה כבדיחה בגלל שאני תימני גם את החוג במתנ"ס העביר יוסי, הרי בבית ספר הוא העביר תוכן חינוכי של התיאטרון כדי שהתלמידים יכירו את העולם הזה, ומי שרצה יכל לבוא לחוג קבוע במתנ"ס בימי שני ב-18:00".

-אז המשכת עם יוסי למרות הרגע המביך מול הכיתה?

"נעלבתי ממה שקרה, ולכן לא רציתי להשתתף בשיעור. לא בכיתי מזה, אבל מצד שני כן התבאסתי על יוסי ולא אהבתי את התיאטרון באותה התקופה בגלל מה שהוא עשה, אבל אחרי שהחבר אמר לי על החוג במתנ"ס, נכנסתי אליו בגלל הבדיחה של השיעור הראשון בחינם, התחלתי לאהוב את זה, וכאן היה לי ברור שהמשחק זה העולם שלי. מאותו היום גם יוסי ואני הסתדרנו והוא אחלה גבר". 

-מתי החלטת שאתה הופך את האהבה למשחק למקצוע?

"מהרגע שהבנתי שאפשר לעשות מזה כסף", משיב בצחקוק. "זו לא החלטה - אלא זרימה, כי מיום ליום אתה מגיע ועושה את מה שאתה אוהב. אני זוכר את עצמי למשל רואה את יהודה לוי ב'אהבה מעבר לפינה', ומבחינתי יהודה לוי הייתה הדוגמה למה אני רוצה לעשות שזה לשחק בטלנובלות. מן הסתם, העולם הזה התפתח, היום יש רשתות חברתיות, אין טלנובלות ודברים נראים אחרת. תיאטרון זה המקום הראשון שנכנסתי אליו, אז האהבה הזו הייתה ברורה מלכתחילה ובגלל זה התחלתי ללמוד ביורם לוינשטיין".

-בתחילת הדרך נכנסת אל חיינו דווקא דרך יצירת תוכן ברשת, האמנת מתחילת הדרך שזה מה שיפתח לך דלתות?

"כמו שאמרתי, לא חשבתי על זה מראש, אלא שנהניתי מהדבר הזה. עד היום אני עושה הכל בשביל הכיף שלי ופתאום זה התחיל להיות דבר ששווה כסף, ודבר שנותן לי ביטחון כלכלי ורוגע, אבל זה לא שאני חושב לעצמי: 'וואלה, אולי עכשיו אני אעשה משהו ברשת?', 'אולי אני אצלם את עצמי?' או 'אולי עכשיו אני אעשה ככה וככה?'. אני יכול לשבת איתך עכשיו בראיון, אגיד איזה משהו ואז אצא ממנו החוצה ואומר פתאום: 'ישבתי עם ההוא מ'פרוגי', אמרתי לו ככה ואיזה אהבל יצאתי שאמרתי את מה שאמרתי'. מה שאני בא לומר, זה שכל מה שאני עושה נהיה שווה ערך מסוים וזו מתנה מאלוהים".  

-הסרטונים שלך ובכללי ההווי שלך ברשת מלא בהומור ובצחוקים, הייתה מחשבה בכלל לפנות לעולם הסטנדאפ?

"זה תמיד ברקע, אבל כרגע אני לא עושה את זה כי בכל זאת אתה מתחיל לעלות על הבמה בשעות מאוחרות ואני רוצה לישון טוב, אז לא בא לי לעשות סטנדאפ ולא לישון טוב. חשוב שיהיה לי את ה-7/8 שעות שינה בלילה, אבל מתישהו אמצא זמן לעשות סטנדאפ, זה יקרה, אני חייב לעשות את זה!". 

-בימים אלו עולה על הבמה ההצגה "רוני ותום" בתיאטרון "אורנה פורת" (תוצג ב-18 ביולי, במוזאון תל אביב לאמנות ותעלה במסגרת פסטיבל סוף הקיץ של תיאטרון אורנה פורת). ספר לנו קצת עליה ועל הדמות שלך שם.

"קודם כל זו סדרת ספרים שהפכה להיות סדרת טלוויזיה לנוער עם כמה עונות ואז השתדרגה להצגה. מעבר לזה, האחיינית של החבר הכי טוב שלי, אמילי מדואל, משחקת בסדרה את תום, ככה שיש קשר רחוק. 

© שמחה ברבירו, באדיבות יחסי ציבור

מדובר בשני ילדים עם מלא קסם, שמתחילים בסוג של ריב מסוים, כי תום באה לקרוא תיגר על רוני שהוא מלך בכדורסל והמקובל של השכבה. היא מגיעה, מסתכלת לו בעיניים, לא מפחדת ממנו ומנצחת אותו בכדורסל, אז זה מתחיל לבוא לו ברע, אבל הריב ביניהם הופך לאט לאט לקשר שבו הם חוקרים תעלומה גדולה, כי בכל זאת הקטע של שני הילדים האלה זה החקירות. רוני מגלה שהוא טוב בחקירות ושניהם לאט לאט מתקרבים, אבל זה פוגע בדמות שלי, יריב ובאלונה שהם שני החברים הכי טובים של רוני, כי בגלל הקשר עם תום הוא קצת מצליח לזנוח אותם מאחור. בהתחלה יריב ואלונה עושים לרוני פרצופים ונעלבים, אבל אז אנחנו מגלים שאי אפשר לפתור תעלומות בלעדינו, וככה חקירה של שני אנשים, הופכת להיות חקירה של ארבעה אנשים. מפה, תצטרכו לחכות!".  

-איך אתה מסביר את ההצלחה של סדרת הספרים הזו, עד כדי כך שהפכה גם לסדרה וגם להצגה?

"אני חושב שזה בזכות הכבוד שניתן לילדים והנוער שקוראים את הספרים וצופים בסדרה. גיורא חמיצר היוצר של 'רוני ותום' בן אדם גאון עם מלא כבוד לנוער, לא מזלזל לרגע באינטליגנציה של מי שצופה בסדרות שלו, והוא יודע להפוך סיפור טוב לסיפור מרתק, כשמלכתחילה בעצם הוא היה מרתק, לכן קשה להיכשל ככה. גם לגיורא וגם לשירילי דשא שכתבה את ההצגה, יש ניסיון בליצור סיפור שנמשך על גבי עונות שהולך לטווח ארוך, בזכות גיבורים עם הרבה חן, הומור ובזכות חוסר זלזול באינטלגנציה של הצופים".  

© כפיר בולוטין, באדיבות יחסי ציבור

-יצא לך לצפות בסדרה?

"יצא לי לצפות בכמה פרקים, אבל לא יותר מדי. רציתי בעיקר ללמוד על הדמויות וללמוד איך עובדת מערכת היחסים בין רוני לתום, אבל בהצגה הזו הדמויות שונות, כי אנחנו אנשים מבוגרים בני 30 שמגלמים את הדמויות, לעומת הסדרה ששם נערים בני 16 משחקים את הדמויות, אז זה אוטומטית משפיע גם על המשחק וגם על הבנת הטקסט. הסיפור נשמר, אבל הגישה בין הסדרה להצגה שונה בין אם נרצה ובין אם לא". 

-העלילה של "רוני ותום" הרי נעה סביב שני נערים שפוצחים תעלומות. מה התעלומה הכי גדולה שהייתה לך כילד? 

"מה גרם להורים שלי להתחתן?", משתף אדמוני. "תשמע, ההורים שלי התגרשו בגיל 70 פלוס ואף פעם לא הבנתי מה הקשר ביניהם, כי אין להם שפה משותפת, אבל שניהם הורים טובים ומצוינים". 

-באפריל האחרון הסתיימה העונה השלישית של "השבאבניקים" בכיכובך, ואני שמעתי שבכלל היית אמור להיות בתפקיד קטן יותר בעונות קודמות אבל לא הסכמת. מה בדיוק קרה שם?

"אהבתי שזה סיפור ושזה הפך לשאלה ששואלים בראיון, כי דמיינתי שברגע שאסרב לתפקיד יראיינו אותי על זה יום אחד וזה קורה! נבחנתי לקראת העונה השנייה לתפקיד של טרבלסי וטפירו, ולקח חודשיים-שלוש עד שקיבלתי תשובה, אז המחשבות של 'כן או לא' נכנסו לחלומות שלי.  אני זוכר שבאיזשהו שלב ביום של המאצ'ינגים, המלהקת אמירה בוזגלו יצאה ואמרה: 'תקשיבו, עשיתי הרבה מצ'ינגים בחיים שלי, אבל זה הכי קשה. אנחנו לא יודעים את מי לקחת, וזה יקח יותר זמן ממה שחשבנו' אז חשבתי שזה יקח רק שבוע שבועיים, אבל בפועל היו חודשיים-שלושה עד שקיבלתי תשובה!

אחרי שעברו חודשיים-שלוש, בסופו של דבר קיבלתי 'לא', והסוכנות שלי עדכנה אותי שמציעים לי תפקיד קטן יותר לאיזה פרק, אבל אמרתי לעצמי: 'לקח להם חודשיים-שלושה להגיד לי לא, הם לא ידעו וזו סדרה כל כך טובה, אז אולי תהיה עוד עונה ובגלל זה אם אעשה את התפקיד הזה הלכה לי ההזדמנות'. התייעצתי עם מי שהייתה הסוכנת שלי, והיא אמרה: 'אם אתה מאמין שזה יקרה, תסרב, מה שאתה חושב' אז עניתי: 'אני מעדיף לא לעשות את זה', סירבנו והכל ברוך השם באמת התפתח למה שחשבתי". 

-לקראת העונה השלישית קראו לאדמוני לאודישנים נוספים לדמויות שנקראות ביטנסקי וסוויסה, אבל לאור האודישן המוצלח של אדמוני הוחלט לשנות את שם הדמות של ביטנסקי ל-נריה מרציאנו.

"כמה דברים היו צריכים לקרות כדי שאשחק שם!", משחזר. "נבחנתי קודם כל לדמות של סוויסה שהוא חלק מהצמד עם מרציאנו, אחר כך נבחנתי לדמות של ביטנסקי שהוא אדם ממוצא אשכנזי, טרול ומלא לפי מה שכתוב בתיאור. מכאן, שוב אמרו לי להיבחן לסוויסה, אחר כך שוב לביטנסקי ואז כשחזרו אליי למאצ'ינג אמרו לי 'מרציאנו' שלא הכרתי ולא ידעתי מי הוא, אלא באודישן עצמו סיפרו לי שהתקבלתי אחרי שאלירן מלכה, תסריטאי והבמאי הסדרה, ישב לערוך את ביטנסקי למרציאנו, בכך ששינה כל מיני נתונים שיתאימו לי. אלירן עשה שינויים בשביל לקבל אותי לסדרה, וזה משהו שאי אפשר לעכל!". 

-לקחת ריזיקה. לא היו מחשבות של אולי לא בטוח זה יקרה שם ועדיף לקחת משהו?

"אני מאמין בעצמי ואמרתי: 'גם אם זה לא יהיה 'שבאבניקים', אשחק איפשהו, כי אני חושב שאני טוב, מתמיד, אוהב ללמוד, אוהב להתפתח ואוהב את המקצוע. אני לא אשקר, כיף לי שיש פה את עניין הפרסום ואת העובדה שאני מקבל אהבה ברחוב וזה כיף, אבל אני באמת נהנה מלשחק, ברמה שגם אם אשחק תפקיד שלא תהיה לו חשיפה גדולה, עדיין ארצה לגלם אותו. בדיוק בגלל זה אמרתי, גם אם לא אהיה ב'שבאבניקים' אקבל הזדמנות אחרת, ושמח שבסופו של דבר היא קרתה בסדרה הזו".  

-למדת משחק שלוש שנים, אתה מרגיש שזה כלי הכרחי היום? 

"זה לא חובה, אבל בעיניי כדאי ללמוד משחק. בסופו של דבר המשחק זה מקצוע, ונכון שיש תלות גם בכישרון ובכריזמה, שאלו תכונות שלגמרי עוזרות, אבל יש הבדל בין לקבל תפקיד אחד או שניים, לבין לעשות קריירה ולרוב מי שעושה קריירה, אלו אנשים שלמדו משחק ואנשים שיודעים מה יותר טוב, מה פחות טוב ויודעים איך לשפר את עצמם. 

מעבר לזה, בבית ספר למשחק אתה מכיר חברים מוכשרים, ואז אתה גם יכול ליצור איתם. למשל, למדתי בכיתה עם טל גרושקה שהוא בן אדם מוכשר כמו שד, פתאום הוא לומד איתך משחק והוא גם בן אדם מדהים, גם שחקן מדהים, גם שר מדהים, גם רוקד מדהים ומביים מדהים! עד היום אם אני נתקל בקושי עם איזשהו אודישן או טקסט, אני פונה אליו או לבת הזוג שלו, דין הפנר, וככה יש לי כל כך הרבה אנשים מיורם לפנות אליהם. אפשר להסתדר בלי בית ספר למשחק ואני בטוח שיהיו שחקנים שישחקו בלי זה, אבל אני חושב שצריך לתת לזה הזדמנות, כי כאן אתה מכייל את הכלי שלך כשחקן.

בבית ספר למשחק כמו של יורם לוינשטיין, אתה גם יכול לייעל את הזמנים הריקים שלך  ולהפוך אותם לפורים וליצרתיים, כשבמשך שנתיים לדוגמה העברתי עם שתי שחקניות שלמדו שם סדנאות משחק לצעירים מהקהילה בשכונת התקווה שמגיעים מרקעים שונים, בשנה הראשונה העברתי אותן עם ספיר בן רובי, ובשנה השנייה העברתי אותן עם עדי צמח. עשינו לילדים שם כל מיני פעילויות במשחק, פעילויות העשרה, אלתורים, ובמשך שנתיים אתה מתחבר לילדים כאלה מוכשרים שם שמעולם לא דיברו איתם על משחק, ואתה רואה שכיף להם שיש להם את המקום לבטא את עצמם. בדיוק בזכות דברים כאלה, יורם לוינשטיין זה מקום מדהים שאתה יכול ללמד בו אנשים וגם ללמוד מאחרים". 

-בגלל שצמחת בהתחלה דרך הרשת, אתה נמצא על שני העולמות - מצד אחד למדת שלוש שנים, מצד שני אני משוכנע אולי יש לך דעה אחרת על כוכבי רשת שנכנסים לעולם המשחק לאו בהכרח כי למדו?

"יש לי דעה שונה כאן: אני רואה שיש הרבה שחקנים שמתלוננים על כוכבי רשת שמשחקים בטלוויזיה, ואומרים לעצמם: 'בשביל מה למדתי שלוש שנים?' ולדעתי זו הסתכלות צרה, כי אני מאמין שמי שטוב-ישחק. הרשת זו גם אחלה פלטפורמה שאתה יכול להבין דרכה מי מוכשר, מי פחות, ומי מתאים לדמות מסוימת. אני לא מאמין שרק מי שלמד בבית ספר צריך להיות לשחק, אלא שאפשר לתת הזדמנות למי שרוצה ומפה: מי שטוב-ישחק הרבה ומי שלא? יעשה פרויקטים אולי פעם אחת או פעמיים, אבל שוב, אני חושב שבית ספר למשחק יעזור לשחקנים להיות טובים יותר ולשחק כמה שיותר". 

-בוא נחזור קצת לעבר. איזה ילד היית?

"הייתי ילד שמשחק כדורגל בכל יום, הייתי גרוע בזה ולא נתפס לי הכישרון, אבל אח שלי הגדול לקח את הכישרון הזה. בנוסף לכדורגל הייתי הולך לחוג תיאטרון, ומעבר לזה הייתי מסתובב הרבה עם חברים, חוזר הביתה ב-20:05 וצופה ב-'לחיי האהבה'. פעם גם הייתי מאוד בכיין, כשבשבת אחת בלילה למשל התחלתי לבכות לאבא שלי שאני רוצה קורקינט, ולמרות שהשעה הייתה 11 בלילה ולא היה מאיפה להביא, לא הפסקתי לבכות ובאזור גיל 16-17, תפסתי את עצמי ואמרתי: 'די, תפסיק להתבכיין!'". 

© אלעד אדמוני

-הזכרת מקודם שההורים שלך התגרשו בגיל ממש מאוחר. איך קיבלת את זה?

"אני זוכר שכשהייתי באיזור גילאי 13-14, הגירושים בין ההורים היו בגדר תכנון, לקחתי את זה ממש קשה ולא רציתי שהם יתגרשו, כי פחדתי שיסתכלו עליי בבית ספר כבן להורים גרושים, זה הרגיש לי כמו אות קין. בסופו של דבר הם לא התגרשו באותה התקופה, אלא רק לפני שנתיים וחצי וכאן כבר לא היה אכפת מזה, אלא שהייתי רק מופתע ואפילו שמח בשבילם שהם עושים צעד בגיל 70 פלוס ולא אומרים: 'הגענו עד לפה, בוא נמשוך'. הם בחרו לחיות בנפרד, גם עם זה בגיל מאוחר, חשבו שיהיה להם יותר נכון לחיות ככה והכל נעשה באופן בוגר, אז כל הכבוד להם". 

-והם נשארו בקשר טוב?

"ההורים שלי נשארו מיודדים, והם בעיקר נפגשים כשאנחנו עושים ארוחות בחגים, או שאם למשל אמא צריכה ללכת לבנק אבא לוקח אותה, כי אין לה רישיון".   

-כאח קטן לדנה שנולדה עם שיתוק מוחין. עד כמה זה השפיע עליך?

"כשהייתי קטן לא הבנתי את החריגות, ורק מכיתה א' כשלאט לאט גדלתי התחלתי להבין אותה. אני זוכר שהייתה לי מסיבת הפתעה ליום הולדת שעשו אצלי בבית, ואז גם דנה הייתה והמחשבה הראשונה שהייתה לי זה שכולם ראו את אחותי הנכה והייתי נבוך, כי באותה התקופה התביישתי ורציתי להסתיר אותה. במסיבת ההפתעה הייתה מישהי מהכיתה שאחר כך צחקה על אחותי, רבנו בגלל זה ונפגעתי מאוד. 

פעם אחת גם הופעתי בהצגה של יום השואה במתנ"ס בבאר יעקב, כשעשיתי את המונולוג פתיחה. אני עולה לבמה, יש דממה ואיך שהתחלתי לדבר, דנה שלא ידעתי שנמצאת בקהל התחילה לצעוק בהתלהבות, כי התרגשה לראות אותי על הבמה וכולם הסתכלו עליה, אז זה תופס אותך ואתה צריך להמשיך כאילו כלום לא קרה. בדיעבד זה סיפור מצחיק בעיניי, כי בסוף הכל עובר ואתה חייב להתמודד. עם הזמן שעובר אתה מתבגר, מבין שאין קשר לבושה והיום דנה היא הגאווה שלי, הייתה גם בסרטונים שלי בכדי שכולם יראו אותה והיא פשוט קרן אור. דנה כל הזמן מחייכת, וגם אם הייתה כאן איתנו בראיון עכשיו, היא ישר הייתה צוחקת איתך, היא רק רוצה לצחוק ולהרגיש רגילה כמו כולם".

-מה זה אומר בעצם להיות אח לאחות עם שיתוק מוחין?

"שצריך להיות סבלני יותר, ושצריך לפתח איזושהי אינטליגנציה רגשית - בין אם זה במודע ובין אם לא, מה שהיום אני יודע להגיד כי לא חשבתי על זה אז, אבל אתה פשוט מתנהל. תראה, דנה לא מתנסחת הכי טוב, היא פתאום יכולה לרצות משהו ואתה צריך מאוד  להרגיש אותה, להבין מתי היא יותר בטוב, מתי פחות ולגלות כלפיה רגישות. הדברים האלה מכינים אותך גם לעולם בחוץ, כי לכל אחד יש את השוני או המוגבלות שלו, ואני חושב שהאינטליגנציה רגשית זה אחלה כלי ובעיניי חשוב לפתח אותו". 

-מה החיים לצד דנה לימדו אותך? 

"שיש דברים שמגוחך להתלונן עליהם. אני רואה את דנה מחייכת, צוחקת ובאנרגיה טובה למרות שהיא לא יכולה להשתמש בידיים וברגליים, ואם לי זה היה קורה החיים שלי היו נחרבים. אם דנה במצבה כזו שמחה, אז אני לא יכול להתבכיין על שטויות קטנות, כמו למשל על שלא קיבלתי אודישן וזה מכניס לפרופורציות".  

© צילום פרטי

-בחזרה לעולמך המקצועי. נראה שמהרגע שקטפת את התפקיד הראשון אתה, בלי עין הרע, פתחת עוד הרבה דלתות ותפקידים. זה יותר מרגש או יותר מלחיץ?

"זה קודם כל מרגש! כשאומרים לך כן, זה הכי מרגש שיש, זה נותן המון אנדרלין לחוות ואז מתחיל הלחץ, כי מכאן חובת ההוכחה עליך. ברגע שאנשים רואים אותך ואומרים 'הנה זה השחקן ההוא' , אז הם מצפים שתעשה את הדמות על הצד הטוב ביותר, אז עכשיו לך תוכיח שאתה הבחירה הנכונה, אבל אני אוהב להתמודד עם הלחץ הזה, אני מאוד משתדל להביא בחירות יצירתיות ולחשוב מחוץ לקופסה. כשאני לדוגמה מקבל סצנה שאני יודע שהיא חשובה, אני מתאמן עליה כשאני פעם אחת עושה אותה בצורה רגישה, פעם אחת בצורה שהיא קלילה וכיפית, ככה שאם אקבל הערה כזו או אחרת כבר אדע איך לתקוף את אותה הסצנה".   

-בתוך כל זה אתה ממשיך לתפעל את הרשתות, עכשיו כשאתה גם שחקן פעיל אתה מאפיין את עצמך אחרת שם מאיך שיצרת לפני הפריצה?

"אני לא חושב שיש הרבה הבדל במובן הזה, אלא שאני חושב שההבדל הוא במה שקורה בחיים שלי. ברוך השם קורים לי דברים גדולים שלא העזתי לחלום שיקרו, כמו למשל ששיחקתי עם דניאל גד בשלושה פרויקטים שונים: 'שבאבניקים', 'המזח' ו'החמאם', כי אני עף עליו עוד מהתקופה שראיתי אותו ב'גאליס' ואני מעריץ אותו. למרות שעשינו שלוש סדרות ביחד ונהיינו חברים, עדיין כשאני רואה את דניאל בא לי להצטלם איתו וגם אמרתי לו את זה. פעם אחת הוא שלח לי הודעה, ועניתי לו: 'מה אתה שולחי לי הודעה?! אני עדיין מעריץ שלך, תתנהג בהתאם!' וצחק מזה.  

עכשיו אני גם עושה סושיאל לקבוצת 'הפועל תל אביב' בכדורגל, אתה יודע מה זה בשבילי?!. בעשר שנים האחרונות שבהן עשיתי אודישנים אמרתי 'נעים מאוד, אני לידור מבאר יעקב ואוהד הפועל תל אביב' אז כבר היו יודעים שאני אוהד הפועל, ופתאום אני פרזנטור שלהם! הקהל מגיב לי כאילו אני שחקן שם, מעריכים אותי, מצטלמים איתי ואין טירוף כזה! כשאני נכנס בכל פעם לחדר ההלבשה אני אומר לעצמי: 'איך הגעתי למקום הזה בחיים שלי, שהעבודה שלי היא לעשות דברים מצחיקים עם שחקני הפועל תל אביב שזורמים ומתים על זה, אז זה היופי שיש כאן". 

-איך הגעת לזה?

"דבר ראשון, השנה עשיתי מנוי, כשלפני זה הייתי הולך למשחקים בלי מנוי. התחלתי לעשות סרטונים מהיציע. כשהיו שניים-שלושה סרטונים שממש הצליחו, ברמה שהגיעו לחצי מיליון צפיות, ואז פנה אליי צלם הקבוצה, שמוליק, שהוא נסיך ואמר לי: 'שמע, אני חושב שאתה יכול להתאים פה, תבוא לפגישה'. מכאן אכן עשינו פגישה, סיכמנו שאתחיל פיילוט כדי לראות איך זה עובד וברוך השם, היה חיבור כבר ברגע הראשון. אני חושב שמה שעבד כאן זה שהקהל הסתכל על הסרטונים שלי וכל אחד ממנו ביציע הרגיש שכביכול מדובר בו, כי הם ראו את ההתלהבות, את ההתרגשות ולא ראו סתם מישהו שבא להעלות סרטונים, אלא שיש כאן איזה אש בעיניים, אז ככה נהייתי חלק מ'הפועל' וזה המשיך". 

-אם בכדורגל עסקינן, היית רוצה להשתתף למשל ב"גולסטאר" או לגלם כדורגלן? 

"אני לא סוגר שום הצעה בהקשר לריאליטי, אבל כרגע אני נטו מתמקד משחק ויצירת תוכן ברשת. באשר ללגלם כדורגלן, התפקיד הראשון שעשיתי היה בעונה השלישית של סדרה 'אחת אפס אפס', כששם שיחקתי ילד שמוכשר בכדורגל". 

-היית רוצה לנסות את זה שוב?

"ברור! אבל תגיד למלהקים שאיכות השליטה שלי בכדור לא וואו". 

-מה לדעתך גורם לקהל שלך להתחבר אליך?

"אני חושב שאני אחלה גבר", עונה תוך כדי צחקוקים. "אני חושב שהחיבור הוא גם בגלל ההומור, הרי אין דבר יותר מחבר מהומור, זה תמיד היה קלף וברגע שאתה מגלה שאתה מצחיק, אתה תפעיל את המנגנון הזה יותר, אז בדיוק על הגישה הזו הסרטונים שלי יושבים, כשלפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות. אני חושב שבתוך ההומור הזה, רואים שאני אחלה בן אדם, לא בא בפוזה על אף אחד ואוהב אנשים".

-במה אתה מרגיש שהמקצוע שלך שינה את מי שאתה?

"קודם אני אבקש מה-'צ'אט GPT שיענה על השאלה הזו", משיב אדמוני תוך כדי שמוציא את הטלפון ומקליד: "'אני פה בראיון ושואלים אותי במה אני חושב שהמקצוע שינה אותי, מה לענות?'" והתשובה: "אני חושב שהמקצוע הזה שינה אותי בזה שהוא גרם לי להיות הרבה יותר נוכח". 

-ומה אתה בעצמך מרגיש?  

"שהמשחק פשוט הפך את האיכויות שאני הכי אוהב בי למקצועיות, אם זה חוש ההומור, אם זו היכולת לאלתר ואם אלו יחסי האנוש. התכונות האלה כבר לא בגדר תחביבים אצלי, אלא שאני גם מרוויח מהם כסף וככל שעובר הזמן, אני משפר את התכונות האלה אצלי".

-יש חלום שעדיין שלא הגשמת?

"יש לי עוד מלא חלומות להגשים! מבחינת קריירה - אני רוצה פרס 'אופיר' ומבחינת 'הפועל תל אביב', אני רוצה לעשות סושיאל בעונה של אליפות, עם ניצחונות בדרבי ועם העפלה לליגת האלופות, זה יהיה מטורף! אני גם רוצה להיות פרזנטור של בנק שיכניס לי הרבה כסף, ולהחליף את רותם סלע שגם היא פרזנטורית של בנק", מסכם בהומור.

© אלעד אדמוני

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מכדורגלן לכוכב סדרת נוער מרגשת: ליעד פאר בריאיון בכורה
• מ"החולמים" דרך "האח הגדול": ניתאי דגן חולם לכתוב תסריט עם טרנטינו
• עמית מזרחי: "פתחתי רשתות חברתיות רק כדי שסוכנויות ישימו לב אליי"

"הייתה תקופה מאתגרת, כמו לכל תושבי המדינה אני מניח", מספר צברי. "אנחנו עוברים ימים של טירוף אמיתי, כשלפעמים זה גם משפיע על היצירתיות, על הרצון ליצור ונוסף לזה עכשיו כשיש לי ילד, זה מוסיף עוד דאגות וחרדות, אבל משתדלים שזה יעבור בטוב, משתדלים לעשות טוב ואני שמח שהתקופה הזו נגמרה מהר יחסית. אני מקווה שיהיו בשורות טובות, מקווה כמובן שהחטופים יחזרו, ורק אז נוכל לחזור לשגרה אמיתית כמה שיותר מהר ונוכל לחזור לשמוח במדינה הזו.

אני שמח שבתוך כל זה חזרנו מהמלחמה מול איראן, ועכשיו אפשר לצאת לקולנוע לראות את "ההילולה 2: החתונה" ולצערי פספסתי את הפרמיירה, אז רק בתחילת השבוע ראיתי בפעם הראשונה את הסרט בקולנוע ביחד עם המשפחה המורחבת, היינו שם 40 איש וכל כך צחקנו. כל מי שיצא מהסרט אמר: 'איזה כיף לשנות אווירה, איזה כיף לצחוק, כמה חשוב שהסרט הזה מביא אווירה' וזה הקסם של הסרט בתקופה כזו, שהוא נותן קצר הומור". 

למרות שלא מדובר בפעמים הראשונות שלך על המסך הגדול, אתה עדיין מתרגש מלראות את עצמך על המסכים האלה?

"הגזמת, תמיד זה מרגש!", משתף בשמחה. "אני כל כך חיכיתי לראות את הסרט, כי כמו שאמרתי קודם לא הייתי בפרמיירה, וגם כשיצא הסרט לא הצלחתי לראות אותו בגלל המלחמה מול איראן, אז כל כך שמחתי לראות אותו, ואני נהנה להיות חלק מיצירה ישראלית כזו מצליחה עם שחקנים מוכשרים על אותו המסך. 

כתבתי גם בקבוצת הווטסאפ של השחקנים שאני כל כך שמח להיות חלק מהדבר הזה, וכל כך צחקתי לא רק סצנות שלי בגלל שאני משתתף בהן, אלא שצחקתי בכל כך הרבה סצנות אחרות בקול רם ברמה שכל האולם שמע, כי פשוט נהניתי מהעלילה, מהמשחק ומהצחוקים שהיו בסרט הזה. לא משנה כמה סרטים עשיית או לא, זה תמיד כיף ומרגש להיות חלק מיצירה כזו וזו גם הגשמת חלום, כי הרי תמיד רציתי להיות שחקן, תמיד רציתי להיות על מסך ולהגשים אותו, אז הדבר הזה מרגש אותי בכל פעם מחדש". 

-איך היה לחזור לגלם את ציון?

"תמיד כיף לגלם אותו! מפעם לפעם, מעונה לעונה ומסרט לסרט, אני מרגיש עוד יותר קשור לציון ברמה שהוא כבר נהיה טבעי בשבילי. אני מקבל כל כך הרבה אהבה ברחוב על הדמות הזו, וכיף לראות בכל פעם מחדש את האהבה שהאנשים נותנים לה. בסרט, פתאום ציון  מגיע עם אישה חדשה בשם אמונה, שמגלמת אותה לירז עוזרי המהממת, אז  היה לי כיף לשלב איתה כוחות. יש לנו חברות ותיקה, כי הרי אנחנו מכירים הרבה שנים מהרשת וזו פעם ראשונה שאנחנו משתפים פעולה על המסך, אז זו הייתה חוויה להיות בסרט הזה יחד איתה. 

© אוראל סיני, באדיבות יחסי ציבור

באופן כללי אני חושב שבסרט הזה יש סיפור יפה, כי הסרט הראשון הרי התרחש בארץ, בעיקר בלוקיישן שבו כביכול נחטפנו שם, ובצילומים של הסרט השני היינו ביער, במקומות ובנופים שכיף להסתכל עליהם. הכל היה מדהים מבחינת הצילום, העריכה ועוד יותר כיף לראות את ציון מחוץ לאזור הנוחות שלו במדינה זרה,  אתה גם רואה איך כל שאר הדמויות מתמודדות עם תרבות שונה, שפה זרה וזה מצחיק".  

-הופתעת שהוא הפך לדמות דומיננטית במותג שרץ שנים?

"הצטרפתי רק ב'שנות התשעים', וידעתי שאני מצטרף לדבר מאוד מאוד גדול. קיוויתי שאוכל לעשות דמות שיזכרו ויאהבו אותה. קיבלתי את הפלטפורמה הזו שאני יכול להצחיק דרכה, אז אני מאוד שמח על זה ואתה יכול לחשוב ולדמיין מה יהיה, אבל בסופו של דבר הקהל זה שקובע אם הוא אוהב דמות מסוימת או לא. אני מודה לאלוהים על הזכות שניתנה לי, על זה שהקהל אהב, חיבק את הדמות, צחק ממנה ואפשר להגיד על זה רק 'תודה'". 

-מה לדעתך הפך אותו לכזה ועד כמה לדעתך ציון מזכיר אותך?

"אני חושב שמה שהפך את ציון לדמות כזו, זה שכולם בחיים שלהם נתקלו באדם כמו ציון שמדבר קרוב, כי הוא הרי 'ציון הנדבק', אדם שבטוח בעצמו וחושב שיודע הכי טוב. כולנו בסופו של דבר נתקלים באנשים בסגנון הזה. אני לא יודע אם היא ציון מזכיר אותי, אולי כשלפעמים יש את הקטעים שהוא מתנהג בילדותיות וגם אני יכול להיות כזה ילדותי, אבל מעבר לזה הוא לא כזה מזכיר אותי. מה שכן, אני חושב שציון דמות מצחיקה שהייתי רוצה לפעמים להיות כמוה, כי הוא דמות בלי דאגות". 

© מתוך הסרט

–מה הסיבה שאתה חושב שהופכת את "שנות ה-80", "שנות ה-90" והסרטים של "ההילולה" לכאלו אהובים ומצליחים?

"לדעתי הקסם והסוד הוא לחלוטין באותנטיות, כי כמו שאמרתי, אני חושבים שאנשים מזהים את עצמם בתוך השכונה הזו ובתוך הדמויות שיש בסדרה. אמא שלי שהיא עולה חדשה מצרפת שהגיעה לארץ באזור שנות ה-80,  אומרת בכל פעם שהיא רואה את הסדרה 'אני מכירה את הדמויות האלה' ו'אני מכירה את המישהו הזה בשכונה',  אז אפילו שהיא שלא גדלה פה אלא עלתה לכאן, היא הצליחה להזדהות עם הסיפור, הדמויות ואלו דברים שנגעו לכל המשפחה. כולם באיזשהו מקום חוו את אותם הסיפורים שיש בסדרה, אז האותנטיות הזו גורמת לאנשים להזדהות איתה וזה מה שכיף. 

אני חושב שהקסם במותג, זה שהדור הצעיר שהם הילדים והנוער, יכולים לדמיין דרך הסדרה הזו מה חוו ההורים, כי עם כמה שההורים שלהם יכולים לספר סיפורים, בסופו של דבר אין כמו מראה עיניים וכשהילדים ובני הנוער רואים פיזית בעיניים שלהם את את הסיפורים, ההורים יכולים להגיד להם: 'אתה רואה הנה, היו לנו קסטות', 'היו לנו קלטות', או 'הייתה לנו מכולת כמו של ממוקה', אז ככה הדור הצעיר יכול להתחבר ולהבין מה עבר על ההורים. בתור צופה, נורא נהנתי וצחקתי מהסדרה הזו עוד לפני שהשתתפתי בה וכשניתנה לי ההזדמנות לקחת בה חלק זה היה ממש כיף עבורי". 

-את הסרט השני צילמתם בגאורגיה. עד כמה קשה היה להיות רחוק מאשתך סיון שעוד הייתה בהריון מתקדם מאוד באותה התקופה?

"סיון הייתה ממש בחודש תשיעי והיה מאוד קשה, כי הרי הצילומים זזו בגלל שענבל גלאם שמשחקת את אירמה הייתה בהריון באותו הזמן, אז אי אפשר היה לצלם ולי זה כבר נהיה מאוד צפוף. הייתי בלחץ שחלילה אפספס את הלידה של סיון, אבל לא הייתה ברירה אז התמודדתי עם זה. היה לי מאתגר להשאיר את אשתי בחודש התשיעי ולצאת לצלם במקום שלא קרוב לבית, כי אם חלילה היא הייתה מתחילה את הלידה-גם אם הייתי רוצה לא הייתי יכול לחזור! לא הייתי יכול לחזור בשנייה, הייתי במדינה אחרת ולכן זה היה מדאיג. ברוך השם, סיון האלופה חיכתה לי ועוד היה לי זמן אחרי זה, אז הכל היה מאתגר, אבל כיף".

© מתוך האינסטגרם @oreltsabari

-כמה האבהות שינתה אותך? 

"אתה משתנה ברגע, הופך להיות אחראי על בן אדם אחרי וזה מגיע עם קשיים. פתאום אתה לא יוצא מתי שבא לך ולא מתנהל כמו שהתנהלת לפני שהיה לך ילד, אז זה ברור שיש כאן קשיים ואני גם לא מסתיר את העובדה הזו, אבל זה באמת האושר הכי גדול שיש, אז גם כשקשה חיים עם זה ואומרים תודה על מה שיש".

-איזה אבא אתה?

"אני משתדל להיות אבא מצחיק", משתף. "אני מנסה להצחיק את הילד ומנסה לקבל ממנו צחוק או חיוך, כי זה כיף שאין כדוגמתו. אני משתדל להיות פעיל, להיות מעורב כמו בלקחת אותו לגן, להחזיר אותו מהגן ולהיות איתו כשאני יכול ואין לי עבודה. כיף ענק להיות חלק מהדבר הזה".  

-כמה מלחיץ להפוך לאבא בתקופת מלחמה, במיוחד בזמן הסבב הקשוח מול איראן?

"היה קשוח כי אין לנו ממ"ד בבית, אז זה מלחיץ לרוץ עם אדם בכל פעם למקלט וגם להעיר אותו באמצע הלילה. זה לא פשוט, אבל אני מניח שהיו אנשים שהיה להם עוד יותר קשה בתקופה הזו. התמודדנו, השתדלנו להיות רגועים ולא להעביר לילד את הסיטואציה המלחיצה. אני חושב שהצלחנו בזה, כי הוא היה די רגוע ופשוט חשב שאנחנו עושים איתו משחק, שבו כל פעם מעירים אותו ורצים. זו מציאות פשוטה לכל כך הרבה מאיתנו, אבל מי אנחנו שנתלונן כשיש אנשים שלצערנו איבדו את הבית שלהם, ואיבדו דברים הרבה יותר קשים?!".  

© מתוך האינסטגרם @oreltsabari

-מה חשוב לך להעביר לאדם, הידוע גם כ"בוצקי"? 

"אני מאוד הייתי רוצה להרחיב לו חוויות של כיף, כמו שהיינו עכשיו בארצות הברית, להרחיב לו אופקים, את הידע שלו, שיראה כמה שיותר עולם ואלו דברים שאני רוצה לחוות ביחד איתו. הייתי גם רוצה שהוא גם יבוא איתי לסטים, למאחורי הקלעים של הצגות, שיחווה את זה ואם יאהב? אז שגם יעסוק בזה".  

-גם אתה וגם סיון באותו התחום, כמה עושים שיקולים של מתי לקחת פרויקטים בגלל ההורות והאם גם יוצא שיש קנאה ביניכם על הצלחה?

"לדעתי אין קנאה אמיתית, אלא שאני חושב שבסוף שנינו מבינים שאנחנו אחד. כל אחד נמצא בתחום שלו, ודווקא כיף שיש לך עם מי לחלוק את הרגעים שאתה חווה בתחום הזה, להתייעץ על דברים אחד עם השנייה, אז ככה כל אחד מבין את העולם של השנייה". 

-לא התחלת במסלול "הרגיל" של עולם המשחק, כי עסקת בכלל במשהו בטחוני, צברת תאוצה ברשת ואז הגיעו ההצעות והביקוש. אתה זוכר את הרגע שבו החלטת לשנות כיוון?

"אני זוכר שב-2018 החלטתי שאני חייב לתת לעצמי צ'אנס ולנסות, כי אם לא אנסה אף פעם לא אדע, ויהיה מבאס לחיות בידיעה שלא ניסית. אמרתי לעצמי: 'טוב, אני נותן צ'אנס, אם יקרה-יקרה, ואם לא-מקסימום אני תמיד יכול לחזור לתחום הביטחון'". 

-כמה קשה זה היה?

"מאוד קשה, כי בכל זאת אתה עוזב דבר שבו אתה יודע מה קורה איתך, לדבר שבו אף אחד לא מבטיח כלום, ואף אחד לא יודע אם יהיה לך ביטחון כלכלי או ביטחון בכללי, אז היה מאוד קשה לעשות את הצעד הזה. מה גם שלא כולם תמכו במשפחה, אבל אני זרמתי ושמח על ההחלטה הזו".  

-לקח זמן עד שהסתכלו עליך ברצינות כשחקן דווקא כי באת מעולם הרשת?

"האמת שכן", מתוודה צברי. "לדעתי הסוויץ' היה כשעשיתי את 'שבאבניקים' ואני חושב שכאן היה המפנה, כי כששיחקתי שם אנשים אמרו 'אה אוקיי סבבה, הוא שחקן ולא רק כוכב רשת או רק קומיקאי, הוא גם יודע לשחק'".  

-איזה תפקיד בא לך לעשות? 

"הייתי רוצה לעשות עוד תפקידים דרמטיים, כי אלו תפקידים שלא יצא לי לעשות יותר מדי.  בא לי גם לעשות משהו בערבית שלא יצא לי עדיין לעשות או בצרפתית, אז אני אשמח להשתמש ביכולות שלי".  

-סגרת מעגל עם חלום הילדות שלך והצטרפת לקאסט הקבוע של "ארץ נהדרת". אתה זוכר את הרגע הראשון שם עם ה"כרישים" הגדולים של עולם הבידור?

"אני זוכר שבניגוד למה שאפשר לחשוב, דווקא הייתי נינוח, נהנתי מהרגע וחייתי אותו. כי לפעמים אתה יכול להיכנס באותו הזמן לחרדה, אז פשוט נתתי לעצמי ליהנות, כי ממש הרגשתי שאני מגשים את החלום שלי".  

-איזה חיקוי אתה הכי אוהב ואיזה חיקוי עוד בא לך לעשות?

"אני מאוד אוהב את החיקוי של עומר אדם, ואהבתי גם לעשות את החיקוי לאבא של נועה קירל, אמיר. מה עוד בא לי לעשות? האמת שאין לי משהו ספציפי בקנה, אבל יכול להיות שעשה דברים מצחיקים בעונה הבאה של 'ארץ נהדרת".  

-יצא שאחד ממושאי החיקויים שלך נעלב מהחיקוי? 

"לא יצא לי להיתקל בעלבונות, אבל יכול להיות שהיו. מה שכן, אני תמיד שואל את עצמי למשל האם עומר אדם אוהב את החיקוי שלו או לא, זה מעניין".  

© מתוך האינסטגרם @oreltsabari

-בעבר השתתפת בתוכניות הריאליטי "גולסטאר מרוקו" ו"רוקדים עם כוכבים". היום היית הולך לתוכנית ריאליטי נוספת? 

"אני לא פוסל שום דבר על הסף. יכול להיות שהייתי זורם על ה'זמר במסכה', על 'המירוץ למיליון' שאני מאוד אוהב לראות ובטוח שגם הייתי נהנה שם. אני לא אומר 'לא' מראש לשום דבר!". 

-חשבת פעם לכתוב סדרה בעצמך?

"כן, לגמרי!, ואני מניח שזה עוד יקרה. יש לי כבר משהו, אבל אם אספר על זה עכשיו, תהיה לי עין הרע או שיגנבו לי את הרעיון".  

-יום אחרי השבת השחורה שפתחה תקופה כואבת שנמשכת עד היום, צברי התנדב למילואים למרות שהיה לו פטור. 

"רציתי מאוד להיות חלק, לתרום והיה לי קשה לשבת בבית, לא לעשות כלום ולהיות בחרדה", משתף צברי על המציאות שתפסה את כולנו לא מוכנים. בדיוק בגלל זה, החלטתי להתגייס, לנסות לתרום מהידע שלי, מהיכולות שלי ואני שמח על שהתגייסתי. התקופה במילואים הייתה מאוד משמעותית, היה לי כיף לפגוש שם את כל החברים מהעבר, אומנם בנסיבות פחות כיפיות, אבל היה כאן משהו מגבש ומנחם להיות עם אנשים שאני מכיר ואוהב. השתדלתי לתת מעצמי כמה שאני יכול, סגרתי תשע שבתות רצופות כדי שכולם יכלו לצאת הביתה, נתתי את המקסימום שלי וכל אחד נתן מה שהוא יכול". 

© מתוך האינסטגרם @oreltsabari

-בתקופה הזו גם ביקרת ילדים מפונים שפוזרו בבתי מלון. מה הביקור שהכי חרוט לך בזיכרון עד היום?

"אני זוכר שבעיקר ביקרתי אנשים שהיו מפונים ברחובות או באיזור שאני גר בו, ובכל פעם שחזרתי מהמילואים השתדלתי לתת מפגש. אני גם זוכר, שהייתי בקשר עם המשפחה של מייה שם עוד לפני שחזרה, בין אם זה עם אמא שלה, עם אחותה הקטנה, דני ובין אם זה עם שאר האחים. המשפחה של מייה גרה קרוב למושב של ההורים של סיון בשהם, שם גרנו כל תקופת המילואים כדי שסיון לא תהיה לבד, ובכל פעם שהייתי יוצא מהצבא לאפטרים או לסופ"ש הייתי רואה את השלטים של מייה, אז יצרתי קשר עם המשפחה, נוצר בינינו החיבור והשתדלתי להיות בקשר. אני זוכר שהיום שבו מייה חזרה, היה אחד הרגעים המרגשים, אתה יכול לנסות לדמיין איזו תחושות מטורפות עוברות על המשפחה שלה, ואני מאחל שכל המשפחות יחוו את הרגעים שהאהובים שלהם חוזרים". 

-יצא לך לפגוש את מייה אחרי שחזרה? 

"כן, אפילו לארוחה שבה אכלתי את הדברים שהיא מבשלת והיא מבשלת מדהים!". 

-במעבר חד, אתה כבר במשך זמן רב רץ עם מופעי סטנדאפ משלך. מאיפה צץ הרעיון להתחיל לעשות מופעים כאלה? 

"תמיד רציתי משהו שהוא של אוראל צברי, ודבר שאני יכול לפגוש דרכו בצורה בלתי אמצעית את הקהל שלי. אני יכול להגיד לך שאני כל כך נהנה אחרי כל הופעת סטנדאפ שאני עושה בתל אביב, מרגש אותי שאנשים באים לראות אותי ותמיד בסוף כל מופע, אני משתדל להישאר, להצטלם ולהתחבק, כי מאוד חשוב לי הקשר עם הקהל וחשוב לי להחזיר להם על האהבה שהם נותנים לי. 

רציתי במה שאני אוכל לספר עליה את הסיפורים שלי בצורה מצחיקה, ועל הסטנדאפ הזה עבדתי במשך שלוש שנים עם אמירם טובים ולאט לאט בנינו אותו. הסטנדאפ הזה מאוד קשה יותר מכל דבר אחר שעשיתי עד היום, כי אחרי הכל זה אתה מול הקהל וכאן אין איך לזייף ואין איך לשנות, כי זה לא כמו הטלוויזיה ששם אתה יכול לעשות עוד טייק, לכן זה מאוד מאתגר ומצד שני מאוד מספק. בסטנדאפ שלי אני מספר הרבה סיפורים, אם זה זה סיפורים על המשפחה, על המשקל ופשוט על הכל! אני לא חוסך ואנשים טפו! טפו! נהנים. כיף לי מאוד לפגוש את הקהל בלייב ויש בזה משהו מאוד מיוחד". 

-מתי השלב שאתה מרגיש בשל לעשות מופע שלם בסטנדאפ? בכל זאת קהל לייב עם בדיחות זה קשוח יותר גם מהפאנל של "ארץ נהדרת" וגם מקהל שצופה בסרטונים שלך ברשתות…

"אני חושב שזה תהליך, כי כמו שאמרתי, אתה לא מתחיל ישר ממופע של שעה וחצי, אלא שאתה מתחיל מרבע שעה, פה חמש דקות, עושה בדיקת חומרים של חצי שעה או עשרים דקות. יש כאן תהליך של בנייה, עד שאתה מרגיש בטוח עם מה שיש לך, כשאתה רואה שאתה מקבל את התגובות מהקהל ורואה שאנשים צוחקים. 

בסיפור של הסטנדאפ שלי יש גם 'מכל מלמדיי השכלתי', כי הרי מעורב כאן אמירם טובים שהוא אדם עם ניסיון בתחום הזה, הוא מכוון אותי, עוזר לי ואני לומד למשל שאם אני מספר בדיחה בצורה הזו והזו, ככה היא תהיה מצחיקה יותר. תחשוב שזה כמו טייס, ככל שיהיו לו יותר שעות טיסה הוא יהיה טוב יותר, וככה זה גם בעולם הסטנדאפ - ככל שלסטנדאיפסט יהיה יותר זמן על הבמה, הוא ישתפר עוד יותר".    

-על מה אתה הכי שמח בדרך שסללת לעצמך?

"אני שמח על המשפחה שלי. מבחינת הקריירה, אני יכול להגיד לך שאני מאוד מאושר על שהצלחתי להגשים את החלום של אוראל בן ה-10 ולהגיע לארץ נהדרת, זה לא מובן מאליו וזה מאוד מרגש אותי". 

-בתור אחד שמגשים את כל החלומות שלו, מה החלום הבא שבא לך להגשים?

"לעשות עוד תפקידים באנגלית, בצרפתית, בערבית, ולהמשיך למלא את הבמות והאולמות, כי אני מאוד מאוד נהנה מהסטנדאפ". 

-ובפן האישי?

"שנמשיך להיות מאושרים ושנגדל".

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מ"החולמים" דרך "האח הגדול": ניתאי דגן חולם לכתוב תסריט עם טרנטינו
• עמית מזרחי: "פתחתי רשתות חברתיות רק כדי שסוכנויות ישימו לב אליי"
• יהונתן שתיוי: "עברתי דחייה מילדים בבית הספר"

"הקשר עם המשחק התחיל כשרקדתי ברייקדאנס", משתף פאר על תחילת דרכו. "פעם אחת ביקשו שאבוא לשמש כשחקן ורקדן בקליפ, ואז הציעו לי להצטרף לסוכנות של רפי עגיב. מפה לשם, קיבלתי את תפקיד המשחק הראשון שלי כשהייתי בן 9 בסרט 'בוקר סוכר' ואחר כך עשיתי עוד כמה תפקידים בסדרות שונות כמו 'ארץ נהדרת', 'וואלה קואלה', 'אבא מטפלת', 'החיים הם תקופה קשה', 'מה הבעיה?' ועכשיו ב'אל עצמי', שזה תפקיד המשחק הגדול הראשון שלי וזו הייתה הזדמנות מטורפת". 

-מתי הרגשת שזה העולם ש"תפור" עליך?

"זה דבר שנבנה עם הזמן. האודישן הראשון שעשיתי ועברתי, כפי שסיפרתי היה לסרט קצר בשם 'בוקר סוכר', וזו הייתה התחלה ממש טובה ובכלל לא מובן מאליו שזה קרה. עם הזמן, המשכתי לעשות אודישנים מבלי ללכת לבית ספר למשחק בצורה מסודרת, המשכתי לקבל תפקידים ואמרתי: 'וואו', נראה לי יש פה משהו עקבי שיושב עליי!'. בסופו של דבר, אני מרגיש שאני לא צריך לעבוד ממש הרבה על תפקידים, כלומר ממש לשבת ולנתח אותם, אלא שאני רואה את הטקסט, מבין את הסיפור מאחורי מה שמבקשים ממני וככה אני יודע איך להתאים אותו לעצמי, אז ברגע שראיתי שאני יודע לעשות את זה לבד, הרגשתי שעולם המשחק באמת תפור עליי".  

-דרמת הילדים והנוער החדשה "אל עצמי" בכיכובך עלתה לאוויר! איך הגבת כשבחרו בך להוביל את הסדרה?

"התרגשתי מאוד! אחרי שהגעתי לאודישן האחרון עם הבמאי, יהונתן בר אילן והמלהק, מורן מרציאנו באמת הרגשתי שהלך לי טוב וגם יהונתן אמר לי שהייתי מצוין, אבל חיכיתי במשך חודשיים לתשובה ורק אז הסוכנת שלי הודיעה לי שהתקבלתי. התרגשתי, אבל הייתי מופתע שזה בא ככה פתאום, כי אחרי שאתה מחכה המון זמן לשמוע אם התקבלת, אתה בטוח שלקחו מישהו אחר ואז אתה אומר 'לא נורא', אבל פתאום אחרי חודשיים הגיעה תשובה חיובית, אז היה כאן אלמנט של הפתעה". 

-איך עבר יום הצילומים הראשון? 

"הגעתי ליום הצילומים הראשון של הסדרה כמו שהגעתי לשאר ימי הצילום בסדרות ששיחקתי בהם. מה שכן, ב'אל עצמי' היה משהו שונה באווירה, כי בכל זאת שיחקתי כאן תפקיד ראשי, בגלל שהסדרה מתמקדת בתפקיד שלי, קיבלתי יותר תשומת לב משאר הסדרות שהשתתפתי בהן עד היום. בנוסף לזה, העבודה בסדרה הזו הייתה יותר עמוסה, כי ציון מופיע ברוב המוחלט של הסצנות ולכן היו לי הרבה יותר ימי צילום ולא היו הפסקות, אז הייתי פחות מוכן לזה, אבל ככל שהימים עברו התרגלתי לזה והיה לי פחות קשה". 

-כמה זמן לקח לך להתחבר לציון? 

"כמו שאמרתי קודם, ברגע שאני מבין את מה שמבקשים מאחורי הדמות ואת מה שהדמות מציגה,, אני יודע לעשות את זה בדרך שלי. ביני לבין ציון יש כמה דברים שאנחנו מאוד דומים בהם אם זה האופי, אם זו העבודה שהחברים מאוד חשובים לנו, העובדה שהמשפחה מאוד לנו, שנינו אסרטיבים, וגם היו גם קטעים בסדרה שהרגשתי את מה שציון הרגיש. ברור שבין שנינו גם יש דברים שונים וכאן הגיע החלק שאתגר אותי, כמו החלקים שבהם המשפחה של ציון לא נמצאת שם בשבילו, שזה ההפך הגמור ממני כי אצלי אנחנו משפחה קרובה וההורים שלי כל היום סביבי, דואגים לי ולאחים שלי. בגלל הסיבה הזו היה לי מאתגר, אבל בסוף אני חושב שהצלחתי להוציא מציון את ההכי טוב".

מדובר בתפקיד טעון ועמוס ברגשות: ילד שנאלץ לוותר על הבית שלו, שלא בהחלטתו ולעבור לגדול אצל משפחה אחרת. היו לך סצינות שמבחינת צילום היו קשות ומורכבות יותר רגשית עבורך? 

"כשאני בא להצטלם לסצנה חדשה-אני מוחק את מה שהרגשתי בסצנה הקודמת, את איך שציון היה בסצנה הקודמת ופשוט בא כמו דף חלק, כלומר לומד את איך שצריך לעשות את את הסצנה מהבמאי ומבצע הכל מחדש. מה שהיה לי קצת קשה, זה שבכל יום צילום הייתי צריך לשנות מסכה, כי כמו שאמרת ציון אדם שהוא טעון רגשית, הרגשות שלו מתהפכים ברגע וגם יראו את זה בסדרה: פעם הוא עצוב, פעם הוא שמח, פעם הוא מאוהב, ובגלל זה גם אני הייתי צריך לשנות את הדרך שאני מרגיש… אם זה לבכות, אם זה לבוא עם ביטחון, אם זה להיות ביישן ופשוט מתאים את עצמי לדרישות מאחורי הסצנות". 

-הסדרה הרי מבוססת על ספרה של גלילה רון-פדר-עמית. יצא לך קצת לקרוא אותו?

"הכרתי את הסיפור וראיתי את הסרט על זה, אבל לא יצא לי לקרוא את הספר עצמו. יכול להיות שיותר עזר לי להבין את ציון מנקודת המבט שלי מהקריאה של התסריט ולפני הקריאה מהספר".

© צילום פרטי

-מה החלק בסיפור של ציון שהכי התחברת אליו?

"התחברתי לחלק שציון מנסה להסתיר שקשה לו, כלומר הוא לא מנסה לשדר לעולם שהוא חלש. את הדבר הזה למדתי גם בספורט שעשיתי ואני חושב שאם קשה לך, אל תשדר חולשה לכל העולם, תמשיך להתנהג רגיל, תסתדר לאט לאט עם הבעיות שלך ותמשיך הלאה. אם למשל היה לך ריב עם אמא או עם אבא אל תבוא לבית הספר עם פרצוף עצוב ותהיה בדאון, אלא תשדר עסקים כרגיל ורק אחר כך תחזור הביתה ותסדר איתם את הבעיות, רק אל תראה חולשה וזה מה שציון יודע לעשות יפה". 

-בחלק מבתי הספר מלמדים על הספר הזה למשל בשיעורי ספרות, מאמין שעכשיו יעברו להקרין את הסדרה במקום?

"מההיכרות שלי עם מורים לספרות אני לא חושב שזה יקרה, אבל אני כן חושב שזה רעיון טוב לשלב בין לבין. אפשר נניח להקריא לתלמידים קטעים מהספר, להסביר את כל הניתוחים הספרותיים, ובשביל לחבר את התלמידים לספר ולכיף, אפשר להראות להם גם קטעים מהסדרה".  

-איך אתה חושב שצעירים היום יתחברו לסיפור של ציון, למרות שהוא נכתב לפני שנים?

"אומנם הסיפור הזה נכתב לפני הרבה שנים ויש דברים שקצת השתנו מאז, אבל לדעתי ילדים עוברים את מה שציון עובר עד היום בעצם, זה לא משהו שהלך ונעלם עם השנים. אולי זה היה קצת יותר נפוץ או קיצוני באותה התקופה, אבל אני חושב שיש בסיפור הזה דברים רלוונטיים עד היום, וגם מי שלא עובר את זה-לציון יש סיפור מעניין והוא עובר כל כך הרבה חוויות, אז אני בטוח שכל ילד בבית עבר את אחת מהחוויות של ציון וזה יכול לגרום לו ממש להזדהות איתו".  

ציון מנהל עם עצמו יומן, לך יש גם משהו כזה? 

"אני לא מתנהל עם יומן כמו עם ציון, אבל כשמשהו יושב לי על הלב לפעמים, אני אוהב לדבר על זה למשל עם משפחה, עם חברים וזה עוזר לי". 

כמו שהזכרת, יצא לך להשתתף בסדרות אחרות בז'אנר אם זה "אבא מטפלת" או "מה הבעיה?". כמה זה עשה לך הכנה לקראת תפקיד כזה גדול?

"הסדרות האלה עזרו לי להבין מה הולך בימי צילום. ב'אבא מטפלת' לדוגמה היו לי 10 ימי צילום שזה מספר לא קטן ואומנם הם לא היו רצופים, אבל כן הייתה כאן מחויבות כי בכל זאת הייתי צריך ללמוד את הטקסטים לפני, לשחק את הדמות הכי טוב שאפשר, ללכת הביתה בסוף היום צילום וללמוד את הטקסטים ליום הצילום הבא. בסדרה הזו גם הכרתי יותר את הדינמיקה עם אנשי ההפקה, עם הקאסט ועם הבמאי. גם ב'מה הבעיה?' למשל זה היה ככה למרות שהיו לי שם רק שלושה-ארבעה ימי צילום, אבל הדינמיקה עם הקאסט הייתה טובה יותר, כי כל השחקנים שם היו בני גילי.

ב"אבא מטפלת" (ראשון למעלה מימין) © פיני סילוק, יחסי ציבור

בסופו של דבר, הגעתי ל'אל עצמי' ששם היו לי מעל 20 ימי צילום רצופים חוץ משישי-שבת, אז הניסיון המקדים מהסדרות הקודמות בעניין המחויבות, הקשר עם הקאסט וכל שאר הצוות עזר לי מאוד, ואני חושב שבלי זה לא הייתי מצליח לעבור את החוויה של 'אל עצמי' כמו שעברתי אותי. התסריטאיות, אסיה לבטוב ונועה לזר קינן עזרו לי מאוד להבין את ציון, בלעדיהן לא הייתי מצליח לשחק אותו כמו ששיחקתי ולדעתי, לכתוב סדרה על ספר לנוער שלא אוהב לקרוא ספרים זה תהליך מאוד קשה, ואני חושב שאסיה ונועה עשו אותו בצורה טובה ואתם גם תראו את זה בתוצר הסופי". 

-אתה עוד תלמיד בעצמך, איך החברים מגיבים לכל מה שקורה איתך ולכל הפרסום? יותר נהנים איתך, יותר מסתלבטים על זה?

"האמת שגם וגם, כי בסופו של דבר אני מסתלבט על דברים שהחברים שלי עושים, אז עכשיו זה התור שלהם להסתלבט על מה שאני עושה, אבל אני לוקח את זה בטוב, כי אני יודע שהם היו מתים להתחלף איתי, ברור שיש חברים שמפרגנים, מתרגשים בשבילי ובסופו של דבר הכל כאן חוויה". 

-מה זה עבורך להתפרסם בגיל צעיר?

"אני מרגיש שיש ויתורים מסוימים, בגלל שכל הסדרות שעשיתי נפלו על החופש הגדול, אז פחות הרגשתי אותו עד הקיץ האחרון. בעבר עשיתי 10 ימי הצילום של 'אבא מטפלת' שזה הרבה, אבל 'אל עצמי' לקח לי ממש חודש מהחופש הגדול שבעיניי זו הקרבה בגיל הזה, כי בכל זאת אחרי שנה שלמה בלימודים אתה רוצה להיות עם החברים שלך וליהנות איתם. על הדברים האלה ויתרתי בחופש הגדול, אבל בסופו של דבר אני מרוצה מזה שבחרתי להצטלם לסדרות, ושמח שהצלחתי לשלב את זה עם ליהנות מהחופש הגדול, כי אומנם 'אל עצמי' לא השאיר לי הרבה זמן מהחופש הזה, אבל הוא כן אפשר לי ליהנות משאר החופש בצורה הכי טובה שאני יכול". 

© מתוך אל עצמי, ניקלודיאון וטין ניק ב-yes

כמו שהזכרנו, בעבר היית כדורגלן. אתה עדיין משחק כדורגל ביום-יום?

"ביום-יום אני מקפיד על כדורגל בזמן הפנוי שלי. יש שבועות שבהם אני משחק פעמיים-שלוש פעמים, יש שבועות שבהם אני משחק פעם אחת ויש שבועות שאני לא משחק בהם בכלל, אבל כדורגל זה ספורט שמאוד קרוב אליי. מגיל 6 ועד שנה שעברה, שיחקתי בקבוצת הנוער 'הפועל לב השרון', היום אני משתדל לשחק כמה שאני יכול ומאוד מתגעגע למסגרת התחרותית".

-אז אתה רואה את עצמך חוזר לעולם הזה?

"יכול להיות שאולי בשנה הבאה אלך לאיזו קבוצת ליגה בישוב ליד תל מונד עם החברים שלי, אבל כרגע זה רק רעיון. אחרי הצבא אולי אחזור לכדורגל כספורט חובבני, אבל אני לא רוצה להפוך את זה לעבודה, כי הכדורגל בארץ לא מאוד מפותח, קשה מאוד להצליח בתחום הזה כאן ויש בודדים שמצליחים, אז אני לא יודע אם אי פעם אצליח להגיע לרמות הגבוהות, אבל אין לדעת".

© פיני סילוק, יחסי ציבור

-מי ההשראה שלך בעולם המשחק?

"אם יש שחקן אחד שאני רואה בסרטים ואני אומר 'וואו!' זה בראד פיט. יצא לי לראות המון סרטים שהוא משחק בהם ואמרתי לעצמי: 'כזה שחקן אני רוצה להיות!', כי הוא מגלם כל כך הרבה תפקידים ונכנס לדמויות שלו בצורה מטורפת שאתה כל כך מאמין לו". 

נסיים בשאלה מתבקשת. בתור מי שמוביל את "אל עצמי", איזה מסר היית מעביר לעצמך מהעתיד?

"תשקיע בכל מה שאתה עושה את ה-100 אחוז, כי אם לא-אתה תצטער על זה".

© פיני סילוק, יחסי ציבור

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• עמית מזרחי: "פתחתי רשתות חברתיות רק כדי שסוכנויות ישימו לב אליי"
• יהונתן שתיוי: "עברתי דחייה מילדים בבית הספר"
• נוה צור: "עברתי סוג של פוסט-טראומה"

יש לך כל כך הרבה טייטלים, תחת איזה כובע אנחנו פוגשים אותך עכשיו?

"עכשיו אתה פוגש אותי כתסריטאי, במאי ופודקאסטר, אז זה בעצם הדבר עכשיו". 

-מה עם משחק? זנחת לגמרי או שלא פוסל משהו עתידי?

"אני לא פוסל משחק, אבל אם אלוהק למשהו זה צריך להיות דבר שכתוב מדהים, או דבר שיבוצע על ידי במאי שאני ממש מעריך".

-איך בכלל נכנסת לתחום?

"הייתי במגמת תיאטרון בעירוני א' וחבר מהמגמה בשם אוריה פרשיץ ואני, היינו מעין גרייניק ואלתרמן (אבי גרייניק ועידן אלתרמן-ד.ה) של הכיתה. כאן הבנתי שמשחק זה דבר שאני רוצה לעשות, וכששנינו התקבלנו ל'מאה בתנ"ך', יחד עם השחקניות, אלה ארמוני וים ויינברג, הרגשתי שאנחנו נמצאים בחופשת קיץ של שלוש עונות שמשלמים לי עליה, אז זה הפתיע אותי שאפשר להתפרנס מדבר כזה. אחרי ששיחקתי בסדרה הזו וב'חולמים', יום אחד היה לנו תרגיל במגמת התיאטרון שהוא לקחת מחזה ולקצר אותו לרבע שעה. לא מצאתי מחזה כזה, אז חברים שלי ממגמת הקולנוע אמרו לי 'תכתוב אחד' ואמרתי: 'אני לא שייקספיר או צ'כוב, אז אני לא יכול לכתוב מחזה' וענו: 'אנחנו כותבים סרטי גמר בתיכון, אז אתה תכתוב מחזה גמר'. מכאן, כתבתי מחזה בשם 'תהיה מאושר' שמספר על בחור שמזמין את הדייט המושלם לפני ה'טינדר' למשל וכשמגיעה הבחורה המושלמת, הבחור צריך לספק אותה לפי האלמנטים שהוא נתן לדייט המושלם. 

סיפרתי על זה למפיק יהונתן בר אילן שיצר את הסרט שבו 'חתולים על סירת פדלים' אמר לי: 'אם אתה רוצה תסריטאות לך תלמד ב'סם שפיגל' ובאתי באמת להקרנות שם, הכרתי במקום את אבי נשר שעשה כיתת אמן עם יהונתן והבנתי שתסריטאות זה הדרך שלי. מאוחר יותר, חבר מניו יורק בשם אייל באו כהן שהוא צלם, בדיוק צילם איזה קליפ עם דוגמנית בשם אלכסנדרה קילר ושניהם נורא לעשות סרט קצר, אז הם שאלו אותי 'יש לך משהו?', עניתי: 'בדיוק כתבתי בסם שפיגל איזה סיפור קצר, בואו ננסה לעשות אותו'. מכאן, הגעתי לניו יורק לביים סרט קצר של חמש דקות בשם 'Friend Zone' וכשביימתי בפעם הראשונה, הבנתי שזה לא רק תסריטאות, אלא גם בימוי, עריכה והבנתי שעם כמה שמשחק זו עבודה מדהימה, גם כתיבה ובימוי הם דברים שמושכים אותי ודברים שרוצה לעשות בשארית חיי". 

על הסט של Friend Zone © מרקו אנדרי לורנז

-כמו שהזכרת, כיכבת בדרמת הנוער "החולמים", שם גילמת את סלש כשהיית בן 17. איך זה הרגיש בזמנו?

"החולמים הייתה חוויה מטורפת", משחזר דגן. אני זוכר שכשעשינו את הקריאה הראשונה לסדרה הזו, הכרתי את דניאל מורשת, אליאנה תדהר, רועי ניק ותובל שפיר שהוא חבר טוב שלי עד היום, ההפקה אמרה לנו: 'נכון, אתם בני 17 ו-18, אבל החיים שלכם עומדים להשתנות'. ב'חולמים' זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי על סט ענק, כי 'מאה בתנ''ך'  הרי הייתה הפקה קטנה, לעומת ההפקה הזו שכאן היו שלושה סטים שמשתלטים על נווה אילן. עוד דבר מטורף בעיניי שקרה במסגרת הסדרה, זה שיום אחד תובל, דניאל ליטמן ואני הלכנו לאכול צהריים, וממולנו עצר אוטובוס עם ילדים. הדלתות נפתחו, הילדים קלטו את שלושתינו, רצו אלינו לבקש חתימות ובאיזשהו שלב ברחנו, כי היינו צריכים ללכת. כאן בעצם הייתה הפעם הראשונה שבה אמרתי לעצמי: 'אוקיי, מצד אחד משחק זה עולם שעובד על ספידים, כי צריך לצלם 32 סצנות ביום וללמוד טקסטים, ומצד שני יש כאן כוכבות, כי אנשים תופסים אותנו בתור דמויות ולא כמי שאנחנו באמת, אז לא ציפיתי שהסדרה תגיע לסדר גודל כזה ושגם תהיה תמונה שלי ביומנים". 

-כמה זוכרים לך את סלש עד היום? או שבכלל את אורי מ-"מאה בתנ"ך"?

"באופן מפתיע אנשים זוכרים יותר את אורי מ'מאה בתנ''ך' מאשר את סלש מ'החולמים'. לפני כמה שנים הייתי מחלק בראש שלי את המעריצים, וחשבתי שמי שזוכר אותי מ'החולמים' הם אנשים שלא ירדו מספיק לעומק, ומי שזוכר אותי מ'מאה בתנ''ך' כנראה שאוהב דרמות קשות יותר, אבל עם הזמן הבנתי שזה טיפשי לחלק את המעריצים בצורה הזו, למרות שתובל שפיר אמר לי: 'החולמים זה דבר מעניין יחסית לסדרת נוער'".

© אוהד רומנו, יחסי ציבור

-"החולמים" הסתיימה והחליטו ליצור את "גאליס" כספין אוף, התבאסת שלא המשיכו איתך גם לשם?

"בגלל שסלש טס בסוף העונה השנייה של 'החולמים' לירח, לא ציפיתי להיות בעוד עונה גם אם הייתה כזו, אבל במסיבת הסיום של 'החולמים' שבה הודיעו שתהיה עונה, המפיק יוני פארן בא אליי, לחץ לי את היד ואמר לי: 'אנחנו אוהבים את סלש', ועניתי: 'אבל יוני אני טס לירח, אז אין סיבה שאחזור', אבל בכל זאת הסתכל עליי ושוב אמר: 'אנחנו אוהבים את סלש',  כביכול הוא רומז לי שאהיה בעונה הבאה. הופתעתי ש'גאליס' הייתה רענון של כל הקונספט, אבל לימים הבנתי למה זה קרה והבנתי שזה קונספט שהרבה יותר קוסם לילדים. מה שכן, הייתי שמח להיות במחנה קיץ מאשר בבית יתומים".   

-ציינת שאתה ותובל חברים עד היום. נשארת בקשר למשל גם עם אליאנה תדהר ודניאל מורשת? 

"תשמע, דניאל מורשת ואני מדברים על תסריטים, כי גם הוא הפך לבמאי שגם ביים סרט קצר בשם 'כי תצא', שאגב הוא סרט מהמם ואני ממש ממליץ עליו בחום. אליאנה נורא אהבה את הסרט הקצר שעשיתי בניו יורק, ואז היא המליצה עליי ללי שאביים לו קליפ, אז באמת ביימתי לו את קליפ הצעת הנישואים לשיר 'תגידי כן'.  לקחנו פה את ההחלטה האמיצה של לעשות את הקליפ בוואן שוט סטטי, שזה אומר לעשות קליפ לא רק בשוט אחד, אלא שיצולם בשוט שבכלל לא זז וחשבתי: 'איך תעניין את הקהל כשהשוט שלך בכלל לא זז?', אבל כל כך שמחתי מההיכרות שלי עם לי, מהכישרון המתפרץ שלו ומהעובדה שהוא טאלנט, עד כדי כך שהחלטנו ללכת על הקונספט של שוט סטטי. אני חושב שהקליפ של השיר הזה לא משעמם מההתחלה ועד הסוף, ומכל הקליפים שביימתי לאמנים שונים, לקליפ של לי יש הכי הרבה צפיות". 

-מתי החלטת לעשות תפנית לעוד טייטלים בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע?

"אחרי שהייתי בניו יורק במשך חצי שנה, חזרתי משם ושאלתי את עצמי: 'מה הכי מעניין לעשות עכשיו?' מפה, התחלתי לערוך למשל ב'וואלה', ולאט לאט העריכה התחילה לעניין אותי יותר. אחרי שערכתי גם פרסומות של 'קוקה קולה וואו טור' ופרסומות ל'סמסונג', פתאום הרגשתי שעריכה זה כישרון שטוב שיהיה לי אותו, אבל הוא לא מרגש כמו כתיבה, בימוי או משחק. אחרי כמה זמן, חבר טוב בשם ליעד הרמן פנה אליי ואמר :'בוא נעשה פודקאסט קולנוע', 'בוא נתחיל לדבר על סרטים ופילוסופיה'. באותו הזמן גרתי עם ארנון רוזנטל שהוא שחקן מדהים, מרצה לפילוסופיה וכל תסריט שכתבתי העברתי דרכו, אז אמרתי לליעד: 'אני זורם, אבל בוא נביא לזה גם את ארנון' ואז השיח על סרטים ופילוסופיה הפך להיות דבר פתוח לאוזני כל". 

-בימים אלו אנחנו רואים את סדרת הרשת "Brooklyn Coffee Shop" שאותה אתה מביים ועורך.  מאיפה הגיע הרעיון?

"באותה תקופה שאייל כהן הצלם ואני עשינו את 'Friend Zone', הייתה לנו חברה בשם פוג'ה טריפאטי שלמדה באותו הזמן עסקים בארצות הברית. פוג'ה ראתה שאנחנו מתפרנסים מקולנוע, אז היא נורא רצתה שזו תהיה העבודה שלה ומאותו הרגע, היא התחילה לצלם סרטונים ומערכונים לטיקטוק, לאינסטגרם והפכה להיות יוצרת תוכן מצליחה בניו יורק. אחרי כמה זמן, אייל פנה אליה ואמר: בואי נעשה מאחד המערכונים שלך הפקה ברמה יותר גבוהה', ומכאן התחילה העבודה על סדרת הרשת הזו, כשאני על תקן הבמאי, העורך וכשאני לא בניו יורק, אני עושה את הבימוי מהזום".

-סדרת הרשת הזו עומדת על מעל 120 אלף עוקבים באינסטגרם ועל למעלה מ-80 מיליון צפיות שם ובטיקטוק! איך אתה מסביר את ההצלחה שלה?

"אני חושב שההומור של סדרת הרשת הזו הוא מאוד מדויק. אני גם חושב שיש משהו יפה בצורה שבה פוג'ה כותבת את הדמויות שלה, ובאיך שהיא יורדת על אנשים שאנחנו רואים ביום-יום בברוקלין כמו מדריכת יוגה או פועל בניין. אז לדעתי הסדרה מצליחה לגעת גם בכל הסטריאוטיפים שאנחנו מכירים וגם לצחוק על ההיפסטרים עם השיער הסגול והדעות האובר ליברליות שלהם. כל הדבר הזה נעשה בחן, בהומור ולא בצורה אגרסיבית ומגעילה, אז לדעתי הטון של הסדרה מאוד מדויק וגם חושב שזו הפעם הראשונה שיש סדרה  מתוסרטת שרצה בפרקים של דקה וחצי".    

-מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת על הסדרה?

"התגובות לפרקים של הסדרה הזו מטורפות, וביניהן תגובות של אנשים שכותבים: 'אני מת על הרצפה מרוב צחוק', 'הדבר הזה חייב להיות במוזיאון' ואנחנו שולחים אחד לשני גם את התגובות. הפעם שבה הרגשתי שמדובר בדבר אמיתי, היה כשישבתי עם פוג'ה אחרי יום צילום לספין אוף שעשינו לסדרה, מישהי עברה לידנו ואמרה: היי! אתם עושים את הסדרה הדיסטופית הזו! וממש הופתעתי שזיהו את פוג'ה במנהטן. התקרית הזו השאירה אותי שתול ברחוב, ופתאום מה שהכרתי מ'החולמים' קרה גם במנהטן".  

זה לא התפקיד הראשון שלך בצד השני של המצלמה, בעבר היית חלק מצוות הכותבים של "כפולה" בכיכובה של נועה קירל. איך היה לסגור מעגל ולהיות חלק מיצירת סדרת נוער?

"זה היה מדהים!", משחזר. "כבר כשקיבלתי את הקופי טסט להיות דיאלוגיסט ב'כפולה', הרגשתי שזה בדיוק הסדרה שאני חייב להיות דיאלוגיסט בה, כי זו הרי הייתה סדרת נוער שצוחקת על סדרות נוער. היה משהו באיך שהם תיארו את קייטי פופר ואת נועה שהרגיש לי כמו שני הצדדים שהרגשתי ב'החולמים', כלומר שמצד אחד יש את השחקן עם כל הגלאם וההערצה כמו נועה, ומצד שני יש את האיש הנחבא אל הכלים, הכותב  שלא רוצה להיות בפרונט, בדיוק כמו קייטי פופר!

משהו בהומור של רועי עידן ושל רז יובן היה כל כך משתלח, ואחת התגובות של רועי על הקופי טסט הייתה: 'זה לא דפוק מספיק, תהיה יותר דפוק ומוגזם בכתיבה שלך'. זה הפתיע אותי, כי מנקודת המבט שלי הרגשתי שדווקא סדרות נוער הולכות יותר על הבטוח עם הומור לא מוגזם אחרי שהערוץ גם נותן אישור, אז אהבתי ההערה הזו של 'תהיה יותר מוגזם', כי הרגשתי שיש מקום להתבטא גם בפורמט הזה של סדרות נוער בזכות העולם שרז ורועי בנו ב'כפולה'". 

-במקביל לכתיבה והיצירה, גם היית במאי מצלמות בעונת 2022 של "האח הגדול" שהוציא כוכבות בלתי נשכחות, כמו דיאן שוורץ, טליה עובדיה ובר כהן. 

"התפקיד שלי ב'אח הגדול' בעצם היה לביים מצלמות. אתה יושב בקונטרול רום עם 25 אנשים, 95 מצלמות במעגל סגור שמחוברות לקירות, ו-12 צלמים שמסתובבים בטבעת בתוך הקירות של הבית, אז אתה רואה את כל המסכים האלה ויחד עם העוזר במאי והאח הגדול במשמרת, אתה מחליט איזה סיפור מעניין לספר, לפי באיזה חדר קורה האקשן. אחרי ארבע שעות אתה כותב הערות, הולך לתוכנה שבה העורכים משתמשים ואומר להם אילו אייטמים מעניינים. מעבר ל-25 האנשים שישבתי איתם בקונטרול רום, ל-12 הצלמים  היו 11 במאים וזו ממש הפקת ענק. תשמע, מדובר בבית שפועל 24/7 במשך ארבעה חודשים, אז אתה עכשיו שבזמן הזה יהיה מישהו שינתב את הספינה הזו, והכל בניצוחו של האח הגדול, רועי עוז-פרבשטיין".  

-האמנת שהעונה הזאת תיחשב כאחת הזכורות והאייקוניות ביותר גם שנתיים אחרי?

"לא חשבתי שזה יקרה, אבל אני גם לא צורך הרבה ריאליטי ככה שאני לא באמת הבן אדם לשאול אותו את השאלה הזו. מה שכן, יכול להגיד לך שבתוכניות כאלה הכל מתחיל ונגמר בליהוק, אז ברגע שראיתי את בר, דיאן, נתנאל, טליה ושחף, אמרתי: 'זו תהיה עונה מטורפת!', כי הם פשוט דמויות שאתה לא יכול להישאר אדיש אליהם".  

-היית רואה את עצמך נכנס כדייר?

"התשובה היא לא, כי אני חושב שלהיות מצולם 24/7 במשך הרבה זמן זה קצת גדול עליי. תראה, בעבר אני ראיתי את הסרט 'המופע של טרומן' שמתעסק בבן אדם שלא יודע שמצלמים אותו בכל רגע בחיים שלו וברגע שראיתי את הסרט הזה הייתי בטוח שגם אותי מצלמים בכל רגע בלי שאני יודע, אז החלטתי להיות ילד טוב כמו שהקהל רוצה שאהיה, מה שהפך לסוג של מציאות ברגע ששיחקתי ב'החולמים'. אם הייתי הולך ל'האח הגדול' הייתי ממש הופך את הסיפור שלי ל'מופע של טרומן' על אמת וזו הייתה סגירת מעגל לביים שם, אבל אני חושב שלהיכנס לשם בתור דייר זה כבר צעד אחד יותר מדי".

© צילום פרטי

-בפן האישי של דגן, הוא מתמודד עד היום עם שיתוק מוחין שבא לידי ביטוי בכך שרגלו הימנית טיפה יותר קצרה. 

"עברתי ניתוחים בגילאי 4,9 ו-14", משתף דגן. "בגיל 14 הייתי בשיא של מגמת התיאטרון ושנייה לפני 'מאה בתנ"ך', אני זוכר שישבתי עם רכז המגמה כשהיה לי גבס על כל הרגל ואמרתי לו: 'תקשיב, אני מפחד שזה יהרוס לי את קריירת המשחק, שאנשים ישימו לב לצליעה שלי ואהיה השחקן הצולע'. הרכז סיפר לי, שיש שחקן שעושה קריירה שלמה ב'קאמרי' עם יד מקופלת, שאלתי 'מי זה?' וענה: 'אני לא הולך לגלות לך, אבל אם הוא הצליח, זה אומר שגם אתה יכול' וחודשיים אחר כך, התקבלתי ל'מאה בתנ"ך'. מאותו הרגע, שיתוק המוחין והצליעה הפסיקו להיות עניין, ואלו דברים ששמתי אותם יותר במושב האחורי, כלומר לא מדובר בדברים משמעותיים בחיים שלי באופן שמונע ממני להתקדם". 

-אתה מתייחס לזה בכלל כאל מוגבלות? 

"אני מתייחס לזה יותר כאפיון, כי אני חושב שהדבר הזה בנה אותי. המכשולים שהיו לי כמו הניתוח והגבס על הרגל, אלו דברים שאתה מרגיש בגילאים מוקדמים שבונים אותך ומעצבים אותך, אז אני חושב שזו לא כל כך מגבלה, אלא שזה דבר שאפיין אותי בשלבים מוקדמים יותר בחיים". 

-עד כמה זה הפחיד אותך בילדות?

"בניתוחים עצמם לפני ההרדמה המלאה היה לי ממש פחד קיומי. פחדתי שלא אתעורר מההרדמה, למרות שאמרו לי שמדובר רק בניתוח קטן ברגל שלא ישנה כלום. כשהגעתי לגיל 15, כבר הפסקתי לפחד, אחרי שראיתי שאני לגמרי מתפקד עם הדבר הזה".   

-היו פעמים ששיתוק המוחין פגע לך בחלומות שרצית להגשים?

"אני לא מרגיש שזה פגע לי בחלומות, ולא חושב שזה  העיב על הקריירה שלי, אלא שזה דבר שהמשכתי להתפתח יחד איתו. אספר לך גם שב-'Brooklyn Coffee Shop', הגיעה קומיקאית בשם טינה פרימל שמתמודדת עם שיתוק מוחין כמו שלי רק יותר חמור הגיעה להתארח בפרק אחד, וראיתי איך היא ממנפת את שיתוק המוחין, צוחקת עליו, הולכת איתו לבמות וממש ראיתי איך היא מתנהלת כקומיקאית יחד עם זה. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'וואו, אם היא יכולה לעשות את מה שהיא עושה עם שיתוק מוחין יותר חריף משלי, על מה יש לי להתלונן?!".  

© מאי סביר (סטודיו מאיסה)

-בחזרה לצד המקצועי שלך. אתה מגיש בימים אלו גם פודקאסט משלך, ואפילו הספקת גם להגיע איתו לסיקור פסטיבל הסרטים "קאן" שבצרפת, והשנה גם קיבלת לסקר את פסטיבל "טרייבקה" שבארצות הברית. כמה זה נתן השראה ומוטיבציה להיות בצד השני של אורחי הפסטיבל?  

"זה היה עוד ניפוץ אשליה, כי כשאתה אומר פסטיבל 'קאן' למשל, אתה חושב על שטיח אדום, שמלות נוצצות ועל הסלבס הכי גדולים. כשאתה מגיע לסקר את הפסטיבל הזה, אתה רואה שמתחת לאולם הגדול יש שוק מכירה של סרטים, כלומר אנשים שעושים סרטים באים לקנות ולמכור את העסק הזה שנקרא קולנוע, אז מאוד הפתיע אותי לראות שהקולנוע זה לא רק אומנות, אלא גם עסק שצריך להתייחס אליו בכובד ראש. 

עם הפודקאסט אנחנו רצים חמש שנים, כשפתחנו אותו בתחילת הקורונה כשכולנו חיכינו לרגע שבו אנחנו יוצאים מסרט ומדברים אחד עם שני מה אהבנו ומה לא. ההשראה פה, היא שאנחנו החלטנו לתת את המקום לנתח סרטים, לדבר על הפילוסופיה מאחוריהם ולתת את המקום להיות הכי חנונים שיש. אחת לחודש אנחנו גם עושים אירוע לייב בסינמטק' בתל אביב, בו אנחנו מקרינים סרט, ואחר כך עושים פרק חי שבו אנחנו מאפשרים לקהל לשאול שאלות ולהביע את הדעה שלהם על הסרט. בזמני מלחמה כשהאולם הזה סגור, אנחנו עושים ב'זום' חידוני קולנוע למשפחות, כדי שיוכלו ליהנות מחוויה הקולקטיבית הזו שנקראית 'קולנוע', גם כשהם קרובים לממ"ד". 

-דגן מספר כי הוא גם כתב פרויקט אנימציה בשם 'אדי ואני' שגם הגיע לטרייבקה. 

"הכל התחיל כשחברה בשם מאיה שקל פנתה אליי עם רצון לעשות פרויקט שילמד ילדים את שפת הסימנים דרך מציאות מדומה, ואמרתי לה 'ברור, בואי נלך על זה!' בפרויקט הזה, הייתי התסריטאי הראשי וחווית המציאות המדומה הזו, מתמקדת בילד חירש שמפחד מקמפינג ודרכה אתה בעצם עוזר לו להתגבר על הפחד. בגלל שאתה לא יודע את שפת הסימנים, אתה בעצם גם לומד אותה דרך אותו הילדים וגם עוזר לו להתגבר על הפחד שלו מהקמפינג. עם החוויה הזו הגענו לטרייבקה, לחממת הפיתוח לפסטיבל ונציה וגם לפסטיבל בשם 'New Images' בפריז  כששם זכינו בפרס הפרויקט המבטיח של השנה. בהמשך, 'Meta' שמה כסף כדי שנוכל לפתח את הפרויקט הזה על הצד הטוב ביותר". 

© רבקה גאלון

-עם מי אתה חולם לשתף פעולה?

"בארץ הייתי שמח לשתף פעולה עם תסריטאים ובמאים כמו אבי נשר, יוסף סידר וארי פולמן. בגזרה הבינלאומית, הייתי רוצה לשתף פעולה עם פול תומאס אנדרסון, ווס אנדרסון וברור שגם עם קוונטין טרנטינו! אם היה אפשר לתת לטרנטינו לקרוא תסריט שלי ושייתן הערות, זה היה יכול להיות מרגש. מה שכן, בפסטיבל 'קאן' יצא לי לפגוש את ווס, מה שלא ציפיתי שיקרה בעשר שנים הקרובות, ופתאום ראיתי שאפשר להגיע אליו".  

-איפה אתה נהנה יותר? בבקסטייג' או בפרונט? 

"יש כאן שני סוגים שונים של הנאה, כי בפרונט זו הנאה בלי דאגות ובגלל זה קוראים לזה משחק, כי הרי אתה בא, עובד עם הרגשות, הזכרונות שלך ואין לך את הדאגות של הסט, ההפקה ולגבי מה שקורה בכאן ועכשיו. בבקסטייג' יש הנאה טיפה יותר מורכבת, כי אתה נהנה מהיצירה, מהכתיבה, מלהוציא את כל הדברים האלה לפועל ומהפער הזה בין מה שדמיינת לבין מה שייצא בסוף. אם משחק זה כמו גלידה, כתיבה, בימוי ועריכה זה ארוחת שלוש מנות במסעדת מישלן, אתה צריך את הטעם הנרכש, ומדברים שלא היית נהנה בגיל צעיר אתה בעצם נהנה עכשיו".

-אם יום אחד תיצור סדרה גם על החיים שלך, מה יהיה השם שלה ואת מי היית מלהק אליה?

"אני חושב שאקרא לה או 'כוח המשיכה', שזו סדרה שתתעסק במדע בדיוני, במערכות יחסים ובדברים סוריאליסטים שקורים מסביב, או 'קסם אישי', אבל בקטע ציני. הכוונה היא שכשאנשים שומעים 'קסם אישי' הם תופסים את זה כתעופה עצמית של בן אדם שרוצה להראות את הקסם שלו, אבל המטרה היא שהם יראו את הדברים שנופלים בחריצים כשהקסם האישי לא פועל, ושדווקא הדברים שאתה מנסה להסתיר הם בסוף הכי יפים. הייתי מלהק את השחקנית ליר אלטר שבעיניי יודעת לעשות הכל ולא הייתי מפחד לזרוק עליה כל דבר,  או את השחקן עמית רהב שהוא גם שחקן גאון, גם פצצת אנרגיה קורעת מצחוק ואיש אינטילגנט. מצד שני, מדובר על החיים שלי, אז לא אגלם את עצמי?!".

© מרקו אנדרי לורנז

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• יהונתן שתיוי: "עברתי דחייה מילדים בבית הספר"
• נוה צור: "עברתי סוג של פוסט-טראומה"
• הם חוזרים: כוכבי ויוצרי "פיניאס ופרב" בראיון לפרוגי!

"אני אפילו לא זוכרת מתי הגיע הרצון הזה, כי הייתי ממש קטנה!", מספרת לנו מזרחי על ההתאהבות שלה בעולם המשחק. "אני פשוט מרגישה שנולדתי ככה. כשהייתי ילדה, הייתי עושה 'הופעות' בבית של סבתא שלי זכרונה לברכה מצד האמא, שנפטרה לפני שנה והלוואי שהייתה פה. אני זוכרת שעשיתי מגרם המדרגות אצלה בבית במה, תלשתי וילונות וממש הפכתי הכל לבמת תיאטרון. אחרי זה, הייתי גם בחוג משחק, במגמת תיאטרון בתיכון 'כצנלסון' וכשהשתחררתי מהצבא, עשיתי קורס צ'בק (שיטת משחק של המורה למשחק, איוואנה צ'בק-ד.ש). בתיכון התמקדתי יותר בתיאטרון, אבל רק כשהשתחררתי מהצבא-התגלה בפניי עולם הקולנוע שגם בו התאהבתי, אז היום אני יותר מתמקדת בו ועושה אודישנים לסרטים. בנוסף לזה, למדתי גם משחק אצל מאי מיכאלי, טסתי ללמוד משחק במדריד כדי להבין אם אני רוצה ללמוד שם, אבל בסוף נקלעה לדרכי ההחלטה שאני רוצה ללמוד בכלל משחק בארצות הברית. 

למה דווקא שם?

"השינוי נבע מזה שאמרתי 'וואו, ארצות הברית, זה גדול'! וזה לא ספרד שהיא מדינה קרובה לישראל, אלא שכאן אני רחוקה מהמשפחה שלי ב-15 שעות טיסה. הפחד בהתחלה נבע בגלל האנגלית, כי בניגוד לשפה הזו, ספרדית זו שפת האם שלי, הרי המשפחה מהצד של אבא שלי ארגנטינאים, וככה גם המשפחה של הבן זוג שלי, גיא וילמובסקי". 

© צילום פרטי

-מזרחי מספרת כי רבים מבני המשפחה של אביה שחיים בארגנטינה היא מעולם לא הכירה. 

"אני חולמת לפגוש אותם יום אחד, כמו מרקו", משתפת בחיוך. "סבתא שרה ז"ל מצד אבי, עלתה לארץ כשהייתה צעירה, ופעם לא היה לה איך לתקשר איתם כמו היום דרך טלפונים, אלא דרך מכתבים, אז הקשר בינה לבין המשפחה שנשארה שם התמוסס. כשנפטרה ניסיתי למשל למצוא את אח שלה, הוגו, דרך יומן עם טלפונים שהיה לה כשבשום מספר לא ענו לי, השוותי תמונה שלו מאלבום שהיה לה עם אנשים שהיו דומים לו בפייסבוק תחת אותו השם ופניתי למלא אנשים לא נכונים. רק שנה אחרי שנפטרה וביום של היום הולדת שלה, עלה לי רעיון לחפש את אחיה לפי השם השני ומצאתי אותו באינסטגרם, הרי לארגנטינאים יש שני שמות. רשמתי לו: 'שלום, תגיד, יכול להיות שיש לך אחות שגרה בישראל שקוראים לה שרה?', ענה לי: 'כן, יש לי אחות שגרה בישראל שקוראים לה שרה, לא דיברנו המון המון שנים' ושאל: 'מה שלומך?, מי את?' ועניתי 'הנכדה שלה'". 

-נשמע כמו טלנובלה! 

"ממש טלנובלה! אני אומרת לך שאני חייבת לכתוב על זה סדרה!", משיבה בצחקוק.  

-מה הפרויקט שגרם לך להרגיש שעולם המשחק מתאים לך?

"אין לי פרויקט ספציפי ועשיתי כמה תפקידים, אבל 'מלון הוטל' זה התפקיד הגדול הראשון שלי וכשהייתי שם, קלטתי פתאום שאני על סט משחקת תפקיד, מה שהיה חלום ילדות שלי ואני עובדת בשבילו מאז שאני ילדה, אז אמרתי לעצמי: 'איך יכול שידעתי מה אני רוצה לעשות, אבל בתור ילדה לא ניסיתי אלא רק עשיתי הופעות בבית של סבתא שלי?!'. כששיחקתי שם, אמרתי לעצמי: 'וואו!, זה הדבר שעושה לי הכי טוב בעולם, זה הדבר שאני הכי רוצה לעשות בחיים שלי וזה מה שאני הכי נהנית ממנו'". 

איך היה להצטרף לקאסט של "מלון הוטל"?

"זכות לעבוד עם שחקנים כאלה כמו אביעד בנטוב, ששיחקתי לצידו ב'קלמרים' כשהייתי בת 16, יניב פולישוק ששיחזרתי איתו טיקטוק עם סצנה של רונקיפליץ ('הפיג'מות' - ד.ש), גיא לואל קורע מצחוק ועם שחקנים כאלה קשה לא להתפקע מצחוק על הסט. הם פשוט קורעים מצחוק אחד אחד, כל כך מצחיקים, ומצד אחד אתה צריך להיות מצחיק כשאתה משחק את הדמות, לא להיות רציני מדי, ומצד שאני אסור לך גם לצחוק באמצע הסצנות, אבל קשה לא לצחוק כשאתה נמצא עם שחקנים כאלה על הסט. אתה יודע מה זה לעשות סצנה עם שלושתם?! אי אפשר לנשום מרוב צחוק!, אני אפילו לא יכולה לדמיין למשל מה הקאסט של 'הפיג'מות' עבר עם יניב פולישוק על הסט שם".

-בגלל שאת חדשה בנוף של הסדרה הזו, היה לחץ לקראת יום הצילום הראשון?

"ברור שהיה לחץ! כי אתה רוצה להוכיח את עצמך ולהראות שנעשתה בחירה נכונה לתפקיד, אבל אני יכולה להגיד לך שאני חננה בטירוף, כל מי שעובד אותי יודע כמה שאני חננה וזה בא לידי ביטוי גם כשחקנית. גם כשעובדים איתי ברשת ואני עושה קריאייטיב לקמפיין, אני בונה טבלה שאני רושמת בה מה רואים ומה שומעים, אז גם לצילומים של 'מלון הוטל' התכוננתי בטירוף. איך שהבנתי שהתקבלתי ואיך ששלחו לי את הטקסט, למדתי אותו במשך כל הטיסה מלוס אנג'לס לישראל, לא הפסקתי לעבור על הסצנות ונחתתי ישר לחזרות. בוא נאמר שדרך הרבה חזרות אני מורידה לחץ, וגם דרך אמונה בבורא עולם".   

-מה מייחד את הדמות שלך, קווסטשן, משאר הדמויות בסדרה?

"היא דמות אייקונית, היא סוליסטית, לא שמה על אף אחד, אם היא לא רוצה היא לא תזוז, ופשוט רואה רק את עצמה ואת האינטרסים שלה. קווסטשן היא שיא העצלנית, והיא בקלות יכולה לשבור שיא גינס בעצלנות".  

© חורחה נובומינסקי, באדיבות כאן חינוכית

מזכירה אותך באיזשהו מקום?

"אני חושבת שמה שדומה בינינו זו העובדה ששתינו אוהבת טיפוח ואיפור. מה ששונה, זה שקווסטשן כל היום רק יושבת עם הפצירה, כשאני בניגוד אליה רק מחפשת מה לעשות כל הזמן, ברמה שאני קמה בבוקר ורושמת לעצמי 20-30 משימות, כמה קווסטשן הזו יכולה לשבת עם הפצירה?!. אני אומרת שקווסטשן תהיה בריאה אם זה מה שהיא רוצה לעשות כל הזמן, אבל שתדעו שבמהלך הסדרה אתם תראו מה היא מגלה על עצמה, תראו אצלה שינוי בעקבות משהו שקורה לה, ובכללי היא דמות שיש בה עומק, אז יש למה לחכות!". 

-הזכרת קודם שאת כבר שנתיים לומדת משחק בלוס אנג'לס. למה בכלל רצית ללמוד שם?

"אני יכולה להגיד לך שאני מאוד מאמינה בבורא העולם, וזה מוביל אותי לזה שהחיים קצרים, ואם יש לך חלום או משהו שיושב לך בראש, יש סיבה שהוא מהדהד שם, אז לך, תצא ותגשים את הדבר הזה. שאלתי את עצמי: 'עמית את מפחדת לטוס לארצות הברית בגלל האנגלית?' והבנתי שזו באמת הסיבה, אז כשידעתי שאני הולכת ללמוד שם בבית הספר למשחק 'לי שטרסברג', התחלתי שנה לפני כן לקחת שיעורים פרטיים באנגלית עם מורה בזום חמש פעמים בשבוע למשך שעה, ופשוט התחלתי לחרוש אנגלית. זה עזר לי בטירוף, חיזק לי את הביטחון ואמרתי לעצמי: 'בחיים אני תמיד חושבת האם אני עושה את ההחלטה מאהבה או מפחד, ואם אתה בוחר לא לצאת ולהגשים את החלום שלך בגלל פחד והולך עליו בכל הכוח זה לא נכון'. צכיך לעשות דברים מאהבה, אז הבנתי שהכל היה מפחד כשאמרתי קודם: 'לא, אולי זה יהיה גדול עליי?', אז הצלחתי להבין ששום דבר לא גדל עליי, ואני יודעת שמה שארצה אשיג אם אעבוד מספיק קשה, ופשוט הלכתי על זה, מה יש לי להפסיד? 

© מתוך האינסטגרם של עמית

אני חושבת שמטרת החיים היא ליהנות, והכוונה היא לא ללכת לקרוע בכל יום את העיר בשופינג ולצאת לחופשות, אלא שהכוונה היא לפן המקצועי, המשפחתי ולכל דבר, פשוט ליהנות מהזמן שלנו פה. החיים הם מתנה וצריך לנצל כל רגע, אז אם יש לך חלום-לך תגשים אותו!. מה עדיף? שאגיע לגיל 80 ואומר לעצמי: כשהייתי בת 20, רציתי לעשות ככה וככה ולא עשיתי ואני בת 80, איך אעשה את זה עכשיו?', אז בא לי להגיע לגיל 80 ולומר לעצמי: 'וואי, הגשמתי את כל הדברים שעלו לי לראש, ניסית הכל, ניסיתי מכל הכיוונים ובדקתי את כל הדלתות. גם אם לא יעבוד מה שמבחינתי אין אופציה כזו, לפחות אדע שניסיתי". 

-וכמה זמן לקח עד שהתחלת לממש את החלום הזה?

"שנתיים לפני התחלתי לאט לאט לממש את החלום, כשביררתי על הלימודים שם, להבין איפה אני רוצה ללמוד ובהתחלה זה נראה גדול עליך, אבל אז אתה מתחיל לדחוף את עצמך יותר ויותר. זה לקח זמן, כי שילמתי לעצמי את שכר הלימוד, אז הייתי צריכה לחסוך, להשקיע בלימודי אנגלית, ומעבר לחו''ל זה הרי לא דבר קל ולא דבר שקורה ביום. החלק הכי קשה בעיניי זה שאני לא נמצאת כאן עם המשפחה שלי, כי אני מאוד מחוברת אליה, אז זה אחד הדברים הכי קשים שיש ובגלל שהשעות שלנו הפוכות, הזמן שיש לנו לדבר הוא מאוד קצוב, כי אני יכולה לדבר איתם כשאצלכם יש בוק וכשאצלי ממש מאוחר בלילה. אני מתגעגעת למשפחה שלי בטירוף". 

-איך המשפחה שלך קיבלה את הצעד הזה?

"אני חושבת שבהתחלה הם אמרו 'רגע, וואו', אבל מהר מאוד הבינו שאני רוצה את זה, אז  הם ממש תמכו בי ואמרו לי: 'לכי על זה, תגשימי את החלומות שלך ותנסי, מה יכול להיות?, מקסימום לא יקרה. תעשי כל מה שאת יכולה, כדי להגשים את מה שאת רוצה ותעבדי הכי קשה', אז המשפחה שלי נתנה לי את המקום היצירתי, במיוחד כשראו מגיל קטן כמה אני אובססיבית למשחק, ברמה שפירקתי את הבית והכרחתי אותם לראות אותי מופיעה. אספר לך גם שיום אחד תלשתי את הוילון בבית של סבתא שלי, וקשרתי אותו על המעקה של המדרגות, כדי להיות כמו הרקדנים שמטפסים על וילונות בפסטיגל שאגב זה החלום שלי, אבל הקשר לא היה משהו ונפלתי על הרצפה במזל לא קרה כלום" . 

-איך עברו הימים הראשונים שלך שם?

"טירוף!", משחזרת עמית. "כשהגעתי ללוס אנג'לס, המשימה הראשונה שלי הייתה למצוא את הבית הנכון, כי בית זה אנרגיה במיוחד כשאתה אמן, ואתה צריך שהוא יתן לך יצירתיות והשראה, אז היה לי חשוב לראות בעיניים את הבית הבא שלי. גיא ואני קבענו 20 פגישות בדירות שונות, עשינו ממש מרתון ותוך שבועיים כבר מצאנו דירה. ידעתי שהלימודים עומדים להתחיל, אז רציתי שכבר יהיה לי מקום מסודר, שיהיה לי איפה לעשות שיעורי בית, אז הכל היה מרתון של מציאת דירה והתאקלמות, אבל שוב, לא הייתי לבד כי גיא נמצא איתי, אז כשאתה עושה דברים כאלה עם מישהו, זה נותן המון הקלה".

© מתוך האינסטגרם של עמית 

-יש כבר איזשהו פרויקט שם שאת חלק ממנו?

"אני עושה כמה אודישנים, וגם עשיתי תפקידון בסרט בינלאומי שצולם כאן בשם 'שקשוקה ישראלית', כשאת רובו צילמו בארץ. הרבה שחקנים ישראלים השתתפו בסרט הזה, וגיליתי אחר כך שגם צילמו את הסרט הזה באותו הלוקיישן של 'מלון הוטל' שהוא מלון 'השרון' בהרצליה, ממש חודש לפני שצילמנו את הסדרה הזו. לא זכיתי להכיר את כל השחקנים כי הייתי רק ליום צילום אחד, אבל זו הייתה חוויה להיות חלק מסט שהוא פה, כשכל הצוות אמריקאי והבמאי ישראלי. באופן כללי אני ממשיכה ללמוד, לעשות אודישנים ומנסה לעשות הכל כדי שהחלום שלי יתממש לגמרי, ורואים גם איך הכל קורה אצלי בזמן שלו ובמדויק". 

-המעבר ללוס אנג'לס פגע לך בקמפיינים? 

"לא כל כך, כי זו עבודה שנותנת לך יכולת לעבוד מרחוק, ואת הרוב הדברים אני עושה מהבית, אז מה משנה אם הבית שלי בכפר סבא או בלוס אנג'לס. נכון שזה מאתגר, ואני בטוחה שיש לקוחות שיותר קשה להם מבחינת שליחת מוצרים שאין אותם כאן בלוס אנג'לס, אבל אני גמישה עם הלקוחות שעובדים איתי, ברמה שאני קמה ב-5 לפנות בוקר, כשגם ככה אני קמה בשעה הזו בדרך כלל, עונה להודעות ושולחת תיקונים לסרטונים שאני מעלה לכל מיני קמפיינים. אין דבר העומד בפני הרצון".  

-בינואר האחרון השתוללו שם שריפות ענק. מה עבר עלייך באותו הזמן?

"באותו הזמן, הייתי בשיעור משחק והמורה שלי אמרה שבדיוק בעלה שלח לה הודעה להגיד לכל מי שרואה שיזהר, כי יש רוחות כבדות ועלולות לפרוץ שריפות. אמרתי לעצמי: 'מה כבר יכול להיות?', אבל אף אחד לא חשב ששכונת פסיפיק פליסיידס תישרף. עם הזמן, השריפות התחילו להתפשט לעוד כמה מקומות בלוס אנג'לס, וגם את הרחוב המקביל אליי פינו מאנשים בגלל השריפות והיה מטורף, כי השריפות היו עצומות וקשה היה להשתלט עליהן. אני זוכרת גם שהלכנו לאכול אצל חברים בשישי בערב שגרים באזור ליד הים, אז הלכתי ברחוב ונפל עליי פיח, אז הייתי צריכה להגן על עצמי עם משהו כדי שהשיער שלי לא יתמלא בפיח. 

הסיטואציה הזו הייתה מלחיצה, כי קיבלתי לא מעט התראות לטלפון בעקבות השריפות, ב-3 לפנות בוקר קיבלתי התראת שווא מלחיצה ועד אז חשבתי שאני אשכרה צריכה לארוז את הדברים שלי ולהתפנות מפה, אבל בסוף הסתבר ששלחו את ההתראה הזו בטעות לכל לוס אנג'לס. אנחנו ברוך השם נשארנו בבית ולא היינו צריכים להתפנות, אבל במשך כמה ימים אי אפשר היה לצאת מהבית, אפילו לא יכול לפתוח את החלונות בגלל הזיהום אוויר הנוראי וכל המרפסת הייתה מכוסה בפיח".

-בגלל שהתחלת ללמוד שם לפני השבת השחורה, איך היא תפסה אותך כשאת שם ופה מתחולל אסון?

"בזמן קידוש שישי כשאצלכם היה בוקר, וקיבלתי התראות של פיקוד העורף. לא ידענו עדיין מה קורה, אז הלכנו לישון בשלב הזה וכשקמתי בבוקר, קמתי לחושך. כשאצלי היה בוקר, אתם כבר התחלתם להבין את כמות האנשים שנעדרים, והתחלתי להעלות לסטורי שלי בקשות למצוא אנשים שנעדרו, אז ראיתי חושך. תחשוב שבדיוק התחלתי את לימודי המשחק שבהם אתה חופר בתוך הרגשות, בתוך הכאב של החיים ואני זוכרת שכמה ימים אחרי תחילת המלחמה, שהיה לנו שיעור שבתחילתו היה צריך להגיד מ-1 עד 10 איך אתה מרגיש ולמה, והיה מישהו שאמר: 'אני מרגיש 2 מתוך 10, בגלל שאין לי תחפושת לליל כל הקדושים ובגלל שהומלס התקרב אליי'. אני בשיעור הזה אכלתי את עצמי וחשבתי: 'איך אני עכשיו אומרת כמה אני מרגישה 1 מתוך 10, מה זה השטויות האלה?!' ולא הצלחתי לעכל את הסיטואציה, אז פשוט אמרתי: 'אני מרגישה 0 מתוך 10, בגלל מה שקורה בישראל, בכיתי ויצאתי מהשיעור. 

אני גם זוכרת שהיה לנו שיעור שבו היינו צריכים לכתוב מונולוג ולשחק אותו, אז עבדתי על זה כל הסמסטר במשך שלושה חודשים שבהם בניתי דמות על סבתא שלי שרה ז"ל. כל המונולוג שבניתי היה על היהדות, על כמה סבתא רק רצתה לעלות לישראל מארגנטינה, להיות בה עם היהודים והרגשתי שבגלל שאני כרגע בחו''ל, יש לי דרך להשפיע על אנשים ברמה האישית כשאני יושבת ומדברת איתם על מה שקורה כאן, בנוסף למודעות שהעליתי ברשתות החברתיות. בכל שיעור תמיד הזכרתי את ישראל, את היהדות, את החטופים, את העלייה של האנטישמיות, והרגשתי שיש סיבה שאני בחו''ל דווקא בזמן הזה. פעם אחת, הלכתי גם עם חברה לשדרת הכוכבים של הוליווד, תלינו שם שלטים של החטופים, העלתי את זה בסרטון טיקטוק שהגיע למיליוני צפיות, ובעקבות זה הוא גם הגיע לפוריו העולמי שזה בדיוק מה שרציתי, שגם אנשים בחו''ל יראה את זה. אנשים ניגשו, דיברו, שאלו ועשיתי כמה שיותר כדי להעלות שם את המודעות למה אנחנו עוברים".

שקלת חזרה לארץ? 

"היה לי מאוד קשה, במיוחד שהייתי רחוקה מהמשפחה שלי, אז היה לי רצון עמוק להיות איתה ועם החברים שלי בזמן הזה, ואני חושבת שמתוך זה הגיע כל הרצון שלי להעלות את המודעות בנושא כמה שאני יכולה". 

-הזכרת את גיא, בן הזוג שלך כבר 10 שנים מהתיכון! מה הסוד שלכם לזוגיות מוצלחת?

"אני חושבת ותמיד אומרת לכולם שהדבר החשוב בעיניי בכל מערכת יחסים, גם בחברות או משפחה, זאת התקשורת! תמיד תתקשרו, אל תשמרו בבטן ואם יש משהו שאתם רוצים להגיד, תשתפו! בדיוק דיברתי על זה עם חברה, ואמרתי לה שהגישה שלי בכל מערכת יחסים עם חברים זה לא אני נגד מישהו, כלומר אני לא שמה את עצמי לבד בכל דבר, אלא שזה אני ומישהו נגד העולם. אני לא מנסה להיות נגד אף אחד, אלא שאני במערכת יחסים עם אמא, אבא ואנחנו פשוט ביחד בזה, אז אם יש משהו בואו נדבר עליו. זה הסוד לכל מערכת יחסים". 

-לא חושבת שהגיע הזמן לטבעת?

"זה מה שכולם שואלים אותי!", משתפת מזרחי בצחקוק. אני יכולה להגיד לך שאנחנו יודעים שאנחנו נתחתן, וכבר ידעתי את זה כשהתאהבתי בו בגיל 13 ואמרתי: 'הוא ישחק כדורגל עם הבן שלי!'. בדיוק בגלל שאנחנו יודעים שנתחתן ואנחנו יודעים מה הזוגיות שלנו, אין סיבה למהר וזה יקרה כשיגיע הזמן".  

© מתוך האינסטגרם של עמית 

-בחזרה לעולם המקצועי שלך. בנוסף לכך שאת שחקנית, את גם יוצרת תוכן מובילה. מה גרם לך להיכנס לעולם הזה? 

"האמת שהתחלתי את עניין הרשת, נטו כי רציתי להתקבל לסוכנות. כשאתה שחקן שאף אחד לא מכיר, נורא קשה לסוכנות להגיד: 'בוא נייצג אותך', כי לא ידעו מי אני וגם לא היה לי אינסטגרם עד 2018. לפני הצבא, אני זוכרת שניסיתי להתקבל לסוכנות, לא התקבלתי ושבוע אחרי ראיתי שמישהי אחרת בערך גילי שהתפרסמה התקבלה לסוכנות הזו. הבנתי שזה קרה בגלל הרשתות, אז עשיתי על זה שיחה עם אבא שלי ואמרתי לו: 'אבא, למה העוקבים זה האישיו? למה כשאתה מפורסם זה אישיו?' וענה לי: 'עמית, זה מה שיש, את רוצה-תעבדי בשביל זה. ככה העולם עובד, אל תלכי נגד איך שהעולם עובד. איך שאבא שלי אמר לי את המשפט הזה, פתחתי אינסטגרם, התחלתי להעלות לשם תכנים ואמרתי לעצמי: 'אני אשיג סוכנות טובה שתאמין בי'. כעבור כמה שנים, אחרי שכבר פיתחתי גם את הטיקטוק וצברתי קהל, הסוכנות שלא קיבלה אותי פנתה אליי שרוצה לייצג אותי ואמרתי להם: 'חבר'ה אני כבר תפוסה, יש לי סוכן!' וזה היה החלום שלי, שהסוכנות הזו תרצה אותי ואגיד לה לא". 

לפני שלוש שנים, עשיתי והפקתי סדרת רשת בשם 'סוערים' שעלתה ביוטיוב עם אור אשטון, מיכאל עשוש והילה קקון, אז עשינו הקרנה מושקעת לפרק דוקו בסינמה סיטי עם 250 ילדים! אני חושבת שאפילו סדרות מאוד גדולות בארץ לא מגיעות לכמות אנשים שהייתה בפרמיירה הזו. אשכרה הצלחנו ליצור סדרה בעצמנו וזכינו לעשרות אלפי צפיות!".  

© מתוך הסדרה ״סוערים״

-היה חשש שישפטו את הכניסה שלך לעולם המשחק כי את כוכבת שבאה מהרשת?

"לא, כי אני יכולה להגיד לך שהקהל שלי יודע שפתחתי את הטיקטוק כדי להיות שחקנית. מתחילת הדרך בטיקטוק העליתי קטעי משחק שלי וזה מה שאנשים הכי אהבו, שזה מטורף! בהתחלה העלתי כמו כולם סרטונים שרקדתי בהם, ואז מצאתי את המקום שלי, התחלתי להעלות קטעי משחק ושמתי שזה מה שהקהל שלי הכי אוהב לראות אותי עושה! בחיים לא היו לי תגובות שנוגעות לליהוקי כוכבי רשת לסדרות, אלא שהקהל שלי רק חיכה שאתקבל לסדרה ושאל אותי 'מתי כבר נראה אותך על המסך?'. זה מרגש שיש לך קהל ענקי שכל כך אוהב אותי ורק רוצה לראות אותי בטלוויזיה ובסרטים".  

-כיום יש לך בטיקטוק קרוב ל-700K עוקבים! מה בעינייך הסיבה שבזכותה הקהל שם התחבר אלייך?

"אני עד היום שואלת את עצמי את השאלה הזו, והתשובה היא: אין לי מושג אני חושבת שבסופו של דבר, אנשים מחפשים אותנטיות ותמיד שיתפתי באופן אותנטי את הקהל שלי על החיים שלי, מה אני עוברת, את הרצון להגשים את החלומות שלי וסיפרתי להם סיפורים מהחיים שלי, אז אני חושבת שהכל בזכות זה שאני מראה את מי שאני". 

© בנזו, מתוך הקמפיין לפאיו 

-איך שומרים על רלוונטיות בעולם שמתעדכן ביוצרי תוכן ללא הפסקה?

"האמת שאני אף פעם אני לא חושבת על זה. לפעמים אני רואה כל מיני ראיונות עם אנשים שכתבים שואלים אותם: 'אתם מפחדים להפסיק להיות רלוונטים?' ואני לא מפחדת לא להיות רלוונטית, כי איזו סיבה יש שלא אהיה רלוונטית? אם אני יוצרת, עובדת קשה, תמיד מנסה לרגש את הקהל שלי, להצחיק אותו, להכניס אותו לחיים שלי ולהעביר לו את הערכים שיש לי בחיים, אז אני לא חושבת שיש פה עניין של רלוונטיות. יוצר תוכן זה יוצר תוכן, ואם מי שעוקב אחריי אוהב את התוכן שלי-הוא תמיד יאהב את התוכן שלי".  

-ואיך את מצליחה לתמרן בין העולם הזה לבין עולם המשחק ולהתמיד בשניהם?

"זה מאוד קשה, אבל יכולה להגיד לך שאני הכי אסירת תודה על זה שאני מרגישה ששני העולמות האלה מאוד קשורים אחד לשני, וששניהם נותנים במה. תמיד רציתי להיות על הבמה, ומבחינתי גם דרך הטלפון, האינסטגרם והטיקטוק אני מקבלת במה, כי אנשים גוללים ומסתכלים על סרטונים שלי. נראה לך הגיוני שיש לי 2 מיליון צפיות ו-140K לייקים על סרטון שבו אני מספרת סתם סיפור מהחיים שלי?! זה מטורף!". שמתי לב שאני שאנשים אוהבים שאני מספרת סיפור שזה קטע, כי גם בחיים האישיים שלי אנשים אוהבים שאני מספרת סיפורים, כי אני תמיד דרמטית ותמיד ממחישה אותם". 

-עד כמה לדעתך הטיקטוק כלי הכרחי עבור שחקנים?

"אני חושבת ששחקן טוב זה שחקן טוב, אז אני לא יודעת אם להגיד לך שהטיקטוק זה כלי שאתה חייב, אבל הוא עוזר לך כי אתה מקבל חשיפה. הכרתי המון אנשים דרך הטיקטוק והוא פותח בפניך עולם נוסף שבעיניי זה אומנות. הטיקטוק נראה לאנשים סתמי שטותי, אבל בכל סרטון אני משקיעה שעות: שעות עד שאני כותבת את הרעיון, שעות עד שאני כותבת מה שאני רוצה להגיד, שעות עד שאני עורכת את הסרטון ושום דבר לא ב'אהלן אהלן, בואו נפתח ונעשה סרטון'. 

יצא לי לדבר על זה עם כמה שחקנים והם אמרו: 'אין לי כוח להשקיע בשטויות האלה', אבל אני חושבת שצריך לעשות סוויץ' בראש, כלומר כמו שאבא שלי אמר לי אז: 'העולם משתנה', אז באמת העולם משתנה ואם שחקנים רוצים קשר עם הקהל שלהם, זה טוב שיהיה להם את הטיקטוק. פעם הרי לא הייתה גישה לשחקנים אל הקהל שלהם והכל נורא היה סגור, אז היום בזכות הטיקטוק השחקנים יכולים לגשת לקהל שלהם, וזה הכי מדהים בעולם לקבל מהם את האהבה והתמיכה. שחקן שרוצה ליצור ומפרסם את מה שיצר ברשת-יהיה לו קהל שיראה את מה שיצר וזה כוח עצום. אתה נותן תוכן לקהל שאוהב אותך ושרוצה לראות ממך עוד, אז הטיקטוק לא חובה, אבל אני חושבת שהוא נהיה בלתי נפרד מהמשחק". 

-הכוח שלך ברשת הוביל אותך לקבל קמפיינים גדולים. איך את מרגישה לקבל את "הסמכות" להוביל פנים של מותג? 

"וואו, עד עכשיו לא מעכלת את זה!" משתפת בהתרגשות. "עכשיו למשל אני פרזונטרית של מותג הטיפוח הצרפתי 'Payot', והצילומים למותג הזה היו בהוליווד עם צוות חצי ישראלי חצי אמריקאי שזה מדהים. עד היום מלא אנשים שולחים לי שהם רואים את הפנים שלי על עמדת המוצרים ועל המסכים ב'סופר-פארם', זה מטורף! ועוד לא זכיתי לראות את זה, אז אני צריכה לבוא לארץ בשביל זה! זה כבוד גדול בשבילי, לא מובן לי מאליו לשנייה, אני מודה על זה והכל בזכות הקהל שלי, בזכות העבודה הקשה ובזכות בורא עולם". 

© בנזו, מתוך הקמפיין לפאיו

-עד כה הצלחת לכבוש לא מעט יעדים והגשמת לא מעט חלומות, כשכל זה קרה אחרי שקיבלת "לא" בהמון מקומות. את חושבת שהכל נבע אך ורק מעבודה קשה, או שזה גם עניין של מזל?

"אני חושבת שבחיים זה שילוב של הכל: שילוב, גם של עבודה, גם של מזל, גם של להיות במקום הנכון וגם של אמונה. אני יכולה להגיד לך שהאמונה שלי היא בין הדברים שמובילים אותי, כי האמונה והדת הם דברים שהם חלק ממני. לאחרונה התחלתי קצת לשמור שבת, שזה קצת קשה, כי בגלל שאני לא עם המשפחה אתה רוצה ללכת לאכול עם חברים ולפעמים אתה צריך לנסוע אליהם ברכב שזה מה שמחלל שבת, אז אני מנסה לשמור כמה שיותר שבתות שאני יכולה, כי אני פה לבד, מה רק אני וגיא תמיד נשב לאכול לבד?". 

-אז איך את מצליחה להסתדר? 

"אני מנסה לשמור את השבת כמה שאני יכולה ועושה מה שאפשר לעשות, גיא ואני קונים רק בסופרים כשרים, אוכלת כשר מאז שאני ילדה, כי הרי באתי מבית מסורתי וגם תמיד היינו עושים קידוש. גם גיא ואני עושים עכשיו כל שישי קידוש, אני מתפללת כל בוקר ברכות השחר, מתפללת לפני השינה, קוראת תהילים ומתפללת שהחטופים יחזרו. הדת באה אצלי בהמון מקומות בחיים והאמונה שיש גורם עליון ששומר עליך, גורם לך להרגיש שאתה לא לבד, שיש לך גב ושהוא מכוון את הכל". 

-ביום עליית העונה של "מלון הוטל" חגגת חצי יובל! איך את מסכמת 25 שנה?

"די מוצלחים יש לומר", מסכמת בחיוך. "אני אוהבת את החיים ובא לי להמשיך לאהוב אותם".  

-מהי המשאלה שלך?

"שהחטופים יחזרו!".

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• נוה צור: "עברתי סוג של פוסט-טראומה"
• שירי הנושא של סדרות הנוער שיכלו להפוך לסינגלים
• הם חוזרים: כוכבי ויוצרי "פיניאס ופרב" בראיון לפרוגי!

"התחלתי את כל הקריירה שלי בטיקטוק", משחזר. "בהתחלה פתחתי עמוד ששיתפתי בו סרטונים מצחיקים רק לחברים קרובים, ולא ידעתי שהוא פתוח בכלל. מכאן, סרטון אחד שהעלתי קיבל 10,000 צפיות, התלהבתי ואמרתי לעצמי: 'איזה מדהים לעשות סרטון בסגנון הזה, יאללה אמשיך!', אז באמת המשכתי להעלות סרטונים נוספים בכיוון של אותו הסרטון הקודם, ואחר כך היה סרטון שקיבל 120K צפיות, שמבחינתי זה מלא אנשים. חבר טוב של הסוכן שלי, גלעד, ראה את אותו הסרטון בטיקטוק, אמר לו: 'לילד הזה קוראים יהונתן שתיוי, הוא נמצא ברשתות, תדבר איתו, זה יכול להיות ממש טוב'. אחרי זה אמא שלי, אחותי הגדולה עדן ואני, קבענו פגישה עם גלעד, ואחר כך התחלתי את הדרך יותר בטייטל של דוגמן/יוצר תוכן. 

בנוגע למשחק - גלעד שלח לי כמה אודישנים בעבר ולא עשיתי אותם, כי באותה התקופה פחות חשבתי על תחום המשחק. אחרי חצי שנה בתוך הסוכנות, גלעד הזמין אותי לשיחת נזיפה ואמר לי: 'תקשיב, תנסה, אתה עוד לא יודע מה זה התחום הזה. אם תראה שלא כיף לך, אז אל תעשה. אחר כך, גלעד שלח אותי לאודישן אחד, ואז למדתי מה זה דמות, איך נכנסים לדמות ואיך לשחק אותה? אחרי זה נכנס בי החיידק הזה של המשחק, אז עשיתי עוד אודישנים לסדרות, ביניהם היה את האודישן החמישי ל'מה הבעיה', ומשם הכל היסטוריה".  

© אוהד רומנו, ZOOM ב-yes

-איך אתה מסביר את הבאזז שהסדרה הזו יצרה?

"שחקנים שעושים סדרה תמיד רוצים שהיא תתפרסם, שתתפוס קהל ושאנשים יראו אותה. אני יכול להבטיח לך שאף אחד מהקאסט לא חשב שנגיע לכמות כזו של חשיפה ואהדה שהייתה מדהימה וכיפית. גם מלא ילדים כבר לא קוראים לי יהונתן, אלא עומר... אני חושב שהסדרה הזו תפסה ילדים והצליחה לגעת להם בלב, כי היא הרי מתבססת על שלוש בנות שופתרות בעיות יומיומיות של תלמידים, והרבה ילדים אומרים לי: 'תדע לך שאנחנו מזדהים עם הסדרה', 'אנחנו ממש אוהבים אותך ואת עמליה', ו'איזה כיף שאתם ביחד!'. אנשים הצליחו להיקשר להסדרה הזו בצורה כל כך הדוקה, הצליחו להיקשר לתסריט, לפרקים, ילדים זוכרים לי גם סצנות שעשיתי עם ירדן וגם זוכרים טקסטים שלי, שאלו דברים שבכלל לא ציפיתי להם!".

-איזה רגע למשל נתן לך להבין את הטירוף סביב הסדרה? 

"יום אחד נסעתי ברכבת לחבר שגר בהרצליה וכשנכנסתי לתחנה, פתאום מישהי בת 40 צעקה לי: 'יואו, אתה יהונתן, אתה משחק את עומר ב'מה הבעיה?!'', עניתי 'איזה כיף', ואז היא גם רצתה לעשות איתי תמונה. שאלתי אותה: 'יש לך ילדים?', ענתה לי: 'אין, אני רואה את הסדרה לבד' וזה היה רגע יפה. המקרה הזה אחד מיני רבים שבהם עוד ילדים באו, זיהו אותי ושיתפו אותי בכמה שהם מחוברים לסדרה, אז כיף שיש לסדרה הזו עוד עונה ושממשיכה להתפתח".  

-כמה יש בך מעומר, הדמות שלך?

"אם אנחנו מדברים באחוזים, אז בערך 70 אחוז", מציין ומפרט. עומר דהן הוא הרי סולן להקת 'השועלים' וגם אני נמצא בתחום המוזיקה, מוציא שירים, וגם הרי הוצאתי כבר שירים למשל כמו 'מכאן את לבד', 'אחת כמוך' וקאבר לשיר 'אור גדול' של אמיר דדון. כרגע אני ממשיך להתפתח ועובד על עוד שירים שלי שהם לא קאברים. בנוסף לזה, עומר גם עושה הופעות וזה מה שאני מתכנן לעשות בחיים האישיים שלי".

-מאמין שתהיה עונה רביעית?

"בעיקרון אני לא יודע להגיד לך עכשיו, אבל נצטרך לחכות ולראות את הסוף של הסדרה, איך היא תסתיים, ולראות גם האם הילדים חושבים שתהיה עונה נוספת. בינתיים אני לא יכול להגיד כלום, אז תצטרכו לחכות בסבלנות!".  

© אייל אפרתי, באדיבות zoom

-בקריצה לסדרה, את מי אתה משתף בדרך כלל כשיש לך בעיה מסויימת? 

"את אחותי נעה, שהיא הקטנה מבין שלוש האחיות שלי. האחות הכי הגדולה היא עדן (28), האמצעית היא ניצן (25) והקטנה מביניהן היא נעה (24), שאותה שאני משתף בכל מיני בעיות שלי, בין אם הן קורות במשפחה או בעבודה, בגלל שהיא הכי קרובה לגיל שלי והיא לגמרי עוזרת לי".  

-במקביל, כמו שציינת, גם השקת קריירה מוזיקלית בשנה האחרונה, מעניין אותך להיות זמר פעיל עם הופעות, אלבום והכל?

"בטח!", משיב שתיוי. "אני רוצה להיות אמן, יוצר וזמר. חשוב לי ליצור את המוזיקה שלי ולכתוב את המוזיקה שלי, כמו שבשיר ב'אחת כמוך' הייתי שותף בכתיבה שלו. בעזרת השם, אני רוצה להגיע למצב שיצאו שירים שיתפרסמו ושאעשה הופעות, בין אם זה בעצמאות, ובין אם זה בפסח למשל. הרצון להיות זמר ליווה אותי כל הזמן, תמיד רציתי לשיר ופעם גם שרתי מול ההורים שלי שירים של מייקל ג'קסון, ג'סטין ביבר, כריס בראון וברונו מארס".

-איך אתה בוחר את השירים? 

"בכל פעם שהמפיק המוזיקלי, רועי שחורי ואני, מתחילים לכתוב שיר, אנחנו מחפשים כיוונים וסגנונות לשיר שאנחנו רוצים לעשות, בין אם זה אר אנד בי, בין אם זה פופ, בין אם זה דיסקו ובין אם זה פאנק. אחרי זה אנחנו לוקחים את האקורדים הנכונים, מביאים השראות משירים ואז מביאים את היצירה המקורית שלנו דרך דברים ששמענו". 

-ב"מה הבעיה?" עומר עובד על הפקת שירים עם לי בירן. נראה מכם שיתוף פעולה גם במציאות? 

"אני רוצה להאמין שבעזרת השם תהיה איתו עבודה גם מחוץ לסדרה, בין אם נעשה דואט, או שהוא יעשה הפקה לאיזה שיר שלי". 

-מה עם תיאטרון או פסטיגל, אלו דברים שמעניין אותך לעשות?

"אני מאוד רוצה לעשות פסטיגל, בעזרת השם מאמין שבקרוב ורוצה להאמין שבקרוב. גם תיאטרון אני רוצה לעשות, אבל כרגע אני רוצה יותר להתמקד במוזיקה ובפחות במשחק. אני כמובן רוצה להמשיך גם בעולם המשחק ולהתעסק בו כל החיים, אבל שה-Main שלי יהיה המוזיקה, כלומר אם ישאלו 'מי זה יהונתן שתיוי?' אז התשובה תהיה שהוא זמר, יוצר תוכן ושחקן". 

-יהונתן החל להתפרסם קצת אחרי תקופה לא פשוטה בחייו האישיים, והיא פטירתו המפתיעה של אביו, עמוס שתיוי ז"ל.  

"אבא שלי נפטר כשהייתי בן 14", משתף. "אני חושב שהמשחק והשירה, לא היו קורים אם אבא היה נמצא, כי היה לו חשוב יותר שאתמיד בלימודים ורצה בכלל שאהיה טייס. בגלל שהכל קרה כשהייתי בין כיתה ט ל-י', יכולתי להוסיף את המשחק, ואבא שלי לא היה נותן לי להוסיף את המשחק על חשבון הלימודים או על חשבון עבודות שאני צריך לעשות, לעומת אמא שלי שהייתה יותר קלילה ואפשרה לי את הדבר הזה. אבא היה אדם מאוד נוקשה, אבל איפשהו נטמע בי החינוך שלו, באיך שהוא בא והוביל אותי להיות מי שאני היום, כי בלעדיו הייתי אדם אחר ובגלל כל מה שקרה, הכרתי בעצמי גם צדדים הרבה יותר טהורים ועמוקים. ראיתי את עצמי מצליח לעבור דברים לבד, כמו השנה הראשונה בלי אבא, וראיתי שיש לי את הכוח ואת הרצון להצליח לעשות את זה עם כל הקושי. 

© צילום פרטי

אבא שלי היה בן אדם מסורתי-דתי, אז הייתי הולך איתו הרבה לבית הכנסת ואחרי שהלך לעולמו, הלכתי לבית הכנסת גם לבד, עשיתי עליו קדיש והתפללתי לעילוי נשמתו. עם כל הדברים האלה שעברתי בגיל 14 שזה הזוי, הבנתי שאבא אולי לא נמצא איתי פיזית, אבל כן נמצא איתי רוחנית. אספר גם שיש שיר שנכתב עליו, אבל אני עדיין מתלבט איך ומתי הוא ייצא". 

-כמה אבא שלך נוכח אצלך ביומיום?

"אני חושב על אבא שלי כל יום, הוא תמיד נמצא במחשבות שלי וכל יום לצידי. כמו עכשיו שאני יושב איתך ויש פה כיסא ריק, אני תמיד מרגיש שעל כיסא כזה אבא יושב עליו, שהוא נמצא איתי ובאופן כללי, אני מרגיש שהוא נמצא איתי ב-100 אחוז בכל יום". 

-מה היה הבילוי האחרון שלכם ביחד?

"אני זוכר שהיה מסוק ענק מעל המזנון של אבא שלי שפועל באמצעות שלט. ביום שישי אחד שבו שמרתי איתו שבת, התחלנו לפני כן לנקות את המסוק הזה שנמצא עכשיו אצלי בחדר, דיברנו וצחקנו. באותו הערב הלכנו לבית הכנסת לפני הקידוש, גם ביום למחרת וזה בעצם היה הבילוי האחרון שלי איתו". 

-המשכת לשמור שבת מאז? 

"אני לא שומר שבת בדרך כלל, אבל כן הייתי רוצה לשמור שבת, כי אני חושב שאיפשהו זה מחבר אותי לאבא שלי, אבל אני רוצה לעשות את זה עם אנשים שאני אוהב. אם אשמור שבת, אני בעצם אהיה היחיד במשפחה ששומר שבת וזה יהיה לי קצת קשה, אבל אני אחשוב על זה ואנסה לעשות את זה בהזדמנות".   

© דור אליהו 

-מהי עצת הזהב שקיבלת מאביך לדרך ועיצבה אותך אישית ומקצועית?

"אבא שלי תמיד אמר לי שהוא גאה בי, וזה המשפט האחרון שאמר לי. הוא אמר שגאה בכל דרך שאני עושה, יהיה גאה בכל דרך שאעשה ובלי שום קשר, זה דבר שמוביל אותי לאורך כל החיים. אבא תמיד קידם אותי והרים אותי למעלה".  

-דצמבר האחרון הגעת לכנסת, שיתפת חברי כנסת שהתמודדת עם קשיים חברתיים בבית הספר, וקראת להם לעזור לילדים אחרים שמתמודדים עם קשיים חברתיים, משפחתיים וכלכליים. מה הוביל אותך לעשות את זה?

"כשהייתי בבית הספר הייתי ילד שהוא לא המקובל של השכבה ולא הייתי יותר מדי נוכח. לא עברתי חרם בבית הספר, אבל כן עברתי איזושהי דחייה מילדים אחרים שם. הרגיש לי נכון להגיע לכנסת ולדבר על הנושא הזה, כי הוא מאוד חשוב ועדיין יש ילדים שעוברים כל כך הרבה חרמות, קשיים חברתיים והיה לי חשוב להעביר את זה מנקודת המבט שלי. כשעשיתי את זה וציינתי את הנקודות שחשובות לי, הרגשתי שאני מעביר את מה שאני באמת מרגיש לגבי הנושא הזה, איך אמורים לפעול לגבי הנושא הזה? וביקשתי מחברי הכנסת שיעזרו גם לילדים אחרים שמתמודדים עם קשיים כאלה. רציתי לתת לנושא הזה יותר הכרה ויותר במה, כדי שאנשים יכירו בו ויתחילו לגרום לשינוי".  

-סיפרת שהיית ילד ביישן וסגור, מה שבין היתר גם הקשה עליך להתחבר עם ילדים בבית  הספר. כמה זמן לקח לך להשתנות בפאן הזה? 

"אני חושב שאף פעם לא השתנתי, תמיד הייתי וחושב שגם אהיה ילד מאוד ביישן. יש לי ביטחון, אבל אני אדם קצת סגור ולוקח לי זמן להיפתח לאנשים. בבית הספר אומנם הכרתי כמה חברים קרובים, אבל תמיד הייתי ילד בישן, סגור ומופנם". 

-זה מפריע לך בחיים? 

"תשמע, יש מצבים שאני אומר בהם: 'איזה באסה, הלוואי והייתי עם יותר אנרגיה ביטחון', אבל לאט לאט מאמין שזה יסתדר או שזה יישאר ככה".  

-אתה מרגיש שעולם המשחק הוריד ממך את המחסומים שהיו לך בילדות?

"אני חושב שלגמרי כן", משיב שתיוי ומפרט. "בתור שחקן, הצלחתי להביא מישהו ממי שאני שלא הכרתי". 

© דור אליהו

-כלומר? 

"במשחק הרגשתי שאני מוציא דמויות שאני כביכול לא כמוהן, כמו עומר או רפאל מ'יונייטד היי', אבל אני כן מציג אותה בצורה הכי טובה שיש, וגם קיבלתי פידבקים על איך שאני שיחקתי, אז זה נחמד להביא מישהו אחר ממני ויכולתי להביא 'יהונתן משודרג'. גם על הסט של 'מה הבעיה?' למשל, התחברתי הקאסט ונקשרתי לכולם, גם בגלל ששאר השחקנים פחות או יותר באותו הגיל שלי, וגם בגלל שאתה עובר את תקופת הצילומים עם ילדים שעוברים את אותם הדברים ואת אותה הדרך, אז גם זה מאוד עזר לי בפן האישי". 

-מה תרצה להעביר כאן לבני נוער שמתקשים להסתגל חברתית? 

"הייתי ממליץ לכם להכיר קודם כל את עצמכם לפני שאתם מכירים אחרים, כי הרבה פעמים ילדים לא יודעים מספיק טוב מי הם עצמם. לפני שאתם מנסים להסתגל למעגל חברתי שאתם לא יודעים אם הוא מתאים לכם מבחינת האופי, תלמדו להכיר את עצמכם, תדעו מי אתם בוודאות, ורק אז תדעו למצוא את מעגל החברים הכי נכון לכם. זו הדרך הכי טובה להצליח להבין מה נכון לך חברתית". 

© אייל אפרתי, באדיבות zoom ו-yes

-לסיום, מה הצעד הבא שלך?

"הצעד הבא שלי הוא קודם כל להמשיך במשחק, אבל אני שם את זה בצד, כי אני רוצה להתמקד יותר במוזיקה. חשוב לי להתקדם בתחום הזה, אני רואה את עצמי בעזרת השם עוד שנה, שנה וחצי מגיע לפסטיגל, ומגיע אחרי התנסות של כמה הופעות קטנות להופיע בכל מיני ערים ברחבי הארץ. אני פשוט רוצה להוציא מוזיקה בצורה הכי טהורה וכיפית שאני אוהב. הצעד הבא שלי הוא פשוט להביא את עצמי דרך המוזיקה ולרוץ על זה ב-200 קמ''ש".  

הסדרה משודרת בימים א-ד בשעה 10:00 | ערוץ ZOOM ללקוחות yes, ב-yes VOD KIDS וב- STING +

© דור אליהו

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הם חוזרים: כוכבי ויוצרי "פיניאס ופרב" בראיון לפרוגי!
• שירי הנושא של סדרות הנוער שיכלו להפוך לסינגלים
• הדמויות שהכי היינו רוצים לשחק איתן במלחמת מים 

-אתה מרגיש שונה מאיך שהתחלת?

"ברור!", משיב צור נחרצות. "בכל זאת עברו 15 שנה התחלתי את הדרך בתור ילד בן 16 מלא במוטיבציה והיו לי המון תקוות, אבל לא ידעתי שזה יצליח. הייתי בנקודת פתיחה שונה מאוד, והיום אני מבין שאני שחקן. אז לא הבנתי שאני שחקן, אבל עשיתי את זה וקלטתי שזה מצליח לי".  

-מה אתה זוכר מתפקיד המשחק הראשון שלך?

"תפקיד המשחק הראשון שלי הרי היה ב'רמזור', ואני זוכר שממש התרגשתי לקראת יום הצילומים הראשון. התרגשתי גם לקראת האודישן ונסעתי אליו מצפת לתל אביב, הרי באותה התקופה גרתי בצפת ולפעמים הייתי לוקח שלושה אוטובוסים כדי להגיע לכל אודישן, אז הייתי צריך להילחם על כל דבר. גם היום אני בא להילחם, אבל הכל יותר קרוב אליי כי אני גר בתל אביב ולפעמים אני גם שולח אודישנים מהבית. בלילה שלפני הצילומים לא הצלחתי לישון, ואני זוכר שהייתי שלקחתי שם הכל ברצינות, ולא התלהבתי בקטע של: 'וואי' ככה נראה סט צילומים!'. כן הסתקרנתי, אבל הייתי בפוקוס ומאוד מאוד מקצועי, כי מבחינתי באתי לעבוד ומבחינתי גם התחלתי את הקריירה באותו היום. ב'רמזור', רוב הסצנות שלי היו עם נירו לוי (בסדרה, חפר גורי-ד.ש), ואני זוכר שבמהלך הצילומים הוא שאל אותי: 'אתה רוצה להיות שחקן?', עניתי-'כן', הוא הסתכל, חייך אלי ואמר-'אתה תהיה', אז ראיתי את הסיטואציה הזו כאישור מנירו שאהיה שחקן, וזה נתן לי תקווה להמשיך". 

-סדרת הנוער החדשה "קווסט" בכיכובך עלתה למסך! ספר על הדמות שלך.

"רפאל, הוא זה שיצר את המשחק עליו בנוי הטורניר. מתייחס לעצמו כאל אמן, מבחינתו המשחק שיצר זו אומנות והוא ברא איזשהו עולם, אז הוא חושב שהוא אלוהים וגאון. אנשים אחרים גם חושבים שהוא הגאון, אבל הם כן אומרים 'בוא תרגע נשמה'. הוא לוקח את עצמו מאוד ברצינות ומחכה למחיאות כפיים שיגיעו, אבל הן אף פעם לא מגיעות. זה ממש מצחיק ורפאל מאוד מלא בעצמו, אז הוא רוצה שגם אנשים אחרים יראו את זה. בנוסף לזה, רפאל מנחה את הטורניר, יודע מה קורה בכל שלב בתוך המשחק, וגם מספר את הסיפור של הסדרה ביחד עם עדן גולן".

הייתה התלבטות אם לחזור שוב לעולם הנוער?

"האמת שלא", משיב צור ומפרט. "קודם כל, לכל דבר שעידו ודוד (דרור ודהן, בהתאמה - ד.ש) יוצרים, אם הם קוראים לי אני בא, לא מתעסק איתם!", משיב בצחוק. "אני מרגיש שזכיתי באמונה שלהם, בזה שהם כותבים לי תפקידים כאלה, ומראש רואים אותי בדמות שהם רוצים לעשות וזה הכי מחמיא לי. הם גם כותבים דברים בצורה כל כך מצחיקה, ברמה שאני בכל פעם מחדש מוצא את עצמי צוחק בקול כשאני קורא טקסטים. לא הייתה לי התלבטות אם לחזור לעולם הנוער, כי היום לפחות אני לא צריך לשבור תקרת זכוכית, אני מאמין שאני משחק ולוקח את התפקידים שלי ברצינות בכל סט שאני מגיע אליו. כל ז'אנר מביא את הדבר שלו, ובכל דבר שאני עושה אני בעצם בא לספר סיפור. מבחינתי, אני יודע שאני יכול לשחק בז'אנרים למבוגרים, ובז'אנרים של מתח לנוער, ככה שאין פה הגבלות ואין לי מה להוכיח בהקשר של תקרת הזכוכית. 

מעבר לזה, לפני 'גאליס' שיחקתי בתכנים למבוגרים כמו 'רמזור', 'דובדבני וקובץ' ורק אחרי הרבה זמן הגיע 'גאליס', שזו הייתה ההזדמנות הראשונה שלי לתפקיד גדול. 'גאליס' הצליחה בטירוף ברמה שרוב הפוקוס היה שם! שזה מדהים והסדרה הזו גם נתנה לי הרבה עבודה, אם זה דרך הרבה עונות, דרך הסרטים, דרך המופעים והכל בזכות זה. אף פעם לא הרגשתי שאני עושה משהו אחד. אנחנו מדינה קטנה ובשביל להתפרנס אתה צריך לעשות הכל מהכל וגם לנצל את הגיל שלך כמו זה שהייתי ילד ועשיתי סדרות נוער שזה דבר טוב. המזל שלי הוא שהתפקידים שעשיתי היו מדהימים מבחינת הכתיבה, כל כך מצחיקים ושחקנים 'מתים' לגלם תפקידים כאלה מופרעים וחד פעמיים".

-הסדרה עוסקת בתחרות גיימינג בינלאומית, כמה גיימינג מתקשר אליך ביום-יום?

"האמת שהיום הרבה פחות. פעם הייתי הרבה משחקי מחשב כמו 'קונטר סטרייק', במשחקי פליסטיישן כמו 'פיפא', 'רד דד', 'פאבג'י מובייל' והיום אני משחק פיפא עם האחים שלי, אבל פעם ב אני מכיר גם קצת מושגים שקשורים לגיימינג, אבל לא ממש יכול להגיד שאני מבין בתחום".  

© ממתוך קווסט, באדיבות טין ניק, HOT ו-ADD

-בסדרה הזו אתה בעצם עובד בפעם הרביעית עם היוצרים, עידו דרור ודוד דהן שציינת קודם. איך לחזור לעבוד איתם? 

"אחרי שהם כותבים את הסדרה אנחנו יושבים כולנו, הם מסבירים על הדמות, איך הוא חושב ואז אנחנו תמיד עושים הקצנות ביחד. העבודה עם עידו ודוד מצחיקה, הם ממש מבריקים ופשוט רמה גבוהה".  

-כאמור העבודה שלך איתם החלה ב"גאליס", האמנת שהסדרה הזו תזניק לך את הקריירה בצורה משמעותית?

"קודם כל אני זוכר ש'גאליס' היה בעצם המשך של של 'החולמים', וגם גדלתי על סדרות כמו 'השמיניה' ו'האי'. ידעתי שסדרות נוער יכולות להצליח, אבל לא כולן מצליחות וב'גאליס' הייתה בי תקווה. כשקראתי את התסריט אמרתי: 'בואנה, זה ממש טוב ומעניין', גם מבחינת העניין של ההרפתקה, גם מבחינת הדמויות, גם מבחינת המחנה הכיפי והיה בזה קסם מאוד גדול. גם הקאסט וההפקה היו ברמה ממש גבוהה, אז הבנתי שיש פה משהו שיכול להצליח, אבל אתה לא יודע עד שזה קורה ולקח זמן. העונה הראשונה יצאה, הכל טוב ויפה, אבל רק בעונה השנייה התחלנו לקלוט את הטירוף. היו תקוות, אבל בחיים לא דמיינתי ש'גאליס' תגיע למימדים האלה, זה היה משהו שונה ובלתי נשכח!". 

-עד כמה עדיין מזכירים לך את הוגו כשאתה הולך ברחוב? 

"אין יום שאני לא נתקל בזה!", משתף בצחקוק. "כשאני נמצא ברכבת, בים ובכל מקום, השם השני שלי הוא הוגו. והוא אחת הדמויות האהובות בסדרות נוער. אני רואה שכשאנשים פוגשים אותי הם מחייכים וצוחקים בגלל הוגו, כי הם חושבים שהם רואים אותו באותו רגע, אז זה ישר מצחיק אותם. אלו תגובות של שמחה, כאילו מדובר בחבר שלא פגשו מלא זמן".  

-אז הוגו הוא בעצם הדמות שמסמלת אותך?  

"זה תלוי בקהל כלומר יש אנשים שגדלו על 'גאליס', יש מבוגרים שראו אותי ב'שישו ושמחו', וב'פרא אציל'. כשאנשים שואלים אותי: 'יואו, מאיפה אני מכיר אותך?!', אני מנסה לאבחן את הבן אדם לפי הגיל, לדעת מאיפה הוא מכיר אותי והרבה פעמים מדובר באנשים בני 20, אז אני ישר זורק את 'גאליס', כי הם כנראה גדלו על זה". 

-אגב, דמות נוספת שגילמת וקצת הזכירה את הוגו, זוהי הדמות של שוסטק מ"מועדון החנונים". מרגיש שיש דמיון בין השניים?

"אני חושב שהוגו ושוסטק היו מסתדרים, אבל הוגו היה קולט ששוסטק לא העיפרון הכי חד בקלמר אם יש סטים שנקרעתי בהם מצחוק, אלו הסטים של 'גאליס' ו'מועדון החנונים' ששם בכלל היה טרלול, כי בסדרה הזו הכל היה כל כך חסר היגיון. היו ימים שאורי בלופרב ואני לא הצלחנו לצלם סצנות מרוב שצחקנו מהשטויות שהיינו אמורים לעשות, והשעות שאחרי ארוחת הצהריים הן הכי קשות, אז בגלל זה נכנסים להתקף צחוק, אי אפשר לצלם וצריך לעשות הפסקה של חמש דקות, כי אחרת הסצנה לא תצליח לקרות".  

כמה אתה מביא מעצמך לדמויות, כלומר כמה הן נוה בכלל? 

"בסופו של דבר, אני חושב שהכל עניין של הקצנות בכל מיני דברים. למשל, הוגו ואני לא היינו יכולים להיות באותה הכיתה, כי הוא בטוח היה בכיתת מחוננים ואני בניגוד אליו לא הייתי באזורים האלה אבל כן יש משהו בנאיביות ובתמימות שמזכיר אחד את השני. אני זה פחות העניין, ואני כן רואה את עצמי כמישהו שבא, מביע רגש ומביא את עצמו לתוך הדבר, אבל בא לי לשחק דמות. אני רוצה להתחבר לאותו הבן אדם ולהבליט בו דברים, אז מתוך כל זה יוצא רגש שאני מכיר או משהו אחר שאני יכול להזדהות איתו ולהבין אותו, אבל בא לי להיות הדמות".

-נשארת בקשר עם חברי הקאסט של "גאליס"?

"נשארתי בקשר טוב עם חלק מהשחקנים כמו דניאל גד, תובל שפיר ודניאל מורשת. עם השאר בקשר חברי, אומנם לא ביום-יום, אבל לכולם יש לי הרבה מקום בלב". 

-ממש כמו הוגו בעצם, כי הוא גם תמיד קיבל ואהב את כולם. 

"וואלה, אז אולי אני באמת כמו הוגו".

-הפעם האחרונה שהתאחדת איתם הייתה בזום בתקופת הקורונה. מאמין שביום מן הימים יהיה פרק איחוד? כי פרסמנו בשנה שעברה שהיו מגעים שכשלו

"אני לא יודע להגיד אם יהיה, אבל כן יכול להיות שצריך אולי לחכות עוד קצת. אם באמת יהיה פרק איחוד זה צריך להיות למבוגרים, כי האנשים שגדלו על 'גאליס' כבר מבוגרים. אני לא יודע אם זה יקרה, אבל אולי צריך להשאיר את המצב כמו שהוא בלי פרק איחוד, כי עדיף לשמור על הקלאסיקה".  

היום יש המון סדרות נוער במקביל, ובתקופה שהתחלת היו ארבע בשנה. אתה חושב שזה יותר מבורך בהיבט של הקהל או דווקא גורם להם לא להיקשר מדי לדמויות ועלילות בגלל הריבוי וההיצע?

"אני חושב שבסופו של דבר אם מישהו רואה סדרת נוער והיא תופסת אותו, היא פשוט תופסת אותו. אני כן חושב שיותר קשה לאנשים שיוצרים את הסדרות ולערוצים לתפוס את הצופים, כי הזמן של הילדים ביום-יום הוא מוגבל ויש להם היצע של הרבה סדרות, אז לא כל הילדים והנוער יצליחו לראות את כל הסדרות. אני חושב שהפרק הראשון של כל סדרה צריך להיות דבר מדהים שיתפוס אותם על ההתחלה, כדי שיגידו: 'וואלה כן, את זה בא לי לראות' ואם הוא ימשוך אותם ויגרום להם להתחבר, הם ישארו עם הסדרה הזו. בסוף הכל עניין של 'איזו סדרה הילדים יבחרו לראות?', וככה התחרות הרבה יותר קשה, אז רק הטובים ביותר ינצחו". מי זו תהיה?". 

-תן לי לנחש... "קווסט"? 

"הזמן יגיד, אבל אני מחזיק אצבעות". 

© מתוך קווסט, באדיבות טין ניק, HOT ו-ADD

-אתה מרגיש שיש לך טייפקאסט מסוים?

"עידו ודוד הם במיוחד האנשים שלוקחים אותי למקומות של מופרעות. מעבר לזה, גילמתי דמויות של ערסים, דמויות כמו נחומי ב'שישו ושמחו' שהיא קצת יותר עדינה, פיוטית ורגישה, מה שמאוד שונה מהדמויות שלי בסרטים כמו 'פרא אציל או ב'עמק' למשל. אני מאמין שהטייפקאסט שלי מאוד רחב, כיף לי לגלות שאני יכול לעשות תפקידים מגוונים, ואני חושב שיש לי יכולת לשחק גם דמויות קומיות ומופרעות, וגם דמויות עדינות ורגישות שהן עם יותר ניואנסים ופחות מוחצנות".  

זכה בפרס על שישו ושמחו © מתוך האינסטגרם של נוה

-לצד קריירת המשחק, אתה גם במוזיקה. הספקת להכניס לרזומה שלך שני אלבומים. יש אלבום נוסף בדרך?

"האמת שאני עובד על עוד אלבום ואין לי צפי למתי יצא, אבל אני גם עובד על עוד כמה דברים במקביל. היום אני לומד תסריטאות ב'סם שפיגל' (בית ספר לקולנוע וטלוויזיה בירושלים-ד.ש), אז דברים קצת נדחקו לפינה לאחרונה בלית ברירה אבל אני עדיין מייצר מוזיקה, זה משהו שאני עובד עליו וזהו חלק שאני ממשיך אותו".  

-אתה מרגיש שאתה יותר שחקן? יותר זמר?

"בפועל אני חושב שהרזומה שלי כשחקן הוא הרבה יותר גדול מהרזומה שלי במוזיקה, אבל בוא נגיד שהייתי בכמה שנים של לפנות מקום יותר ליצירה ואמרתי לעצמי: 'בא לי להיות יוצר', 'בא לי לעשות מוזיקה' ו'בא לי לכתוב'. אני גם מביים קליפים ואוהב את המקום של מאחורי המצלמה, אם זה לכתוב, אם זה ליצור ואלו דברים שאני מפתח אותם וחשובים לי. 

בשורה התחתונה, אני רוצה לספר סיפור ובעולם המשחק, לדוגמה, גם היוצר וגם וגם השחקן בסופו של דבר מספרים סיפור. נכון שאני לא כותב את הטקסט, אבל מול המצלמה אני משחק מישהו וצריך לספר דרכו סיפור, וגם כשאני כותב שיר או שר בעצמי אני מספר את הסיפור של השיר. גם כשאני כותב תסריט לקליפ של זמר מסוים, אני מספר את הסיפור של הקליפ ובצילום-אני בעצם יוצר את השוטים בצורה שיספרו את הסיפור שלו. ההגדרה שאני חושב שכרגע הכי מתאימה לי, היא מספר סיפורים".  

-יש לך עבר בעולם הדת, אבל בגיל 16 שינית אצלך משהו בתפיסה. מה הסיבה? 

"באופן אישי אני מחובר לאלוהים, מאמין שהוא קיים, אני פונה אליו, נמצא בתקשורת איתו והוא נוכח בחיים שלי, אבל לשים אותו בהגדרות של דת גרמו לי קצת להתרחק מהעולם הזה, אז היו דברים שעשיתי ודברים שלא עשיתי. אני בן אדם מאמין, ולא חושב שיש קשר בין זה לבין אם זה יש לי כיפה או אין. המשפחה שלי אוהבת אותי, מקבלת אותי, אני מכבד אותה, יש המון ערכים שגדלתי עליהם שהפכו אותי למי שאני היום ואני שומר עליהם. אני אף פעם לא אמרתי: 'עכשיו אני מישהו אחר', אלא שאני בדיוק אותו האדם, שום דבר לא שינה משהו במהות שלי כבן אדם. אני האמנתי ועדיין מאמין באלוהים, פשוט יותר מתוך חיבור אישי ולא מתוך מקום של חוקים ומנהגים, למרות שאני כן מחובר ליהדות". 

-באותו הזמן גם עזבת את בית הספר. הרגשת שלם עם זה?

"אני יכול להגיד לך שהיום אני מרגיש שלם, אבל אז אז לא ידעתי מה יהיה. היה משהו מאוד משחרר בלעזוב את בית הספר, כי לא יכולתי לסבול את המסגרת הזו, אבל כן היה בזה משהו מפחיד של: 'אם לא למדתי וסיימתי בית ספר, מה יהיה איתי בחיים?' וזה מאוד משפיע עליך. כשבית הספר אומר שאתה לא מסוגל ולא יכול, אתה מרגיש שאתה נכשל באיזשהו מקום ואתה יודע שהחיים הרגילים מצריכים תעודת בגרות, אז אם אין לך 12 שנות לימוד-יהיה לך יותר קשה להתקבל לכל מיני מקומות. אתה מבין שזה משהו שהעולם דורש ממך, אז העניין הזה הדאיג אותי. 

© יואב טרודלר

גם ב'סם שפיגל' היו לי חששות של: 'איך אהיה במסגרת לימודית בבית ספר?', 'האם אצליח לעשות את כל המטלות?', 'האם אהיה תלמיד גרוע?', 'האם אצליח לשבת ולהתרכז?', ובסוף גיליתי שהלימודים שם מעניינים אותי. היום אני מביא פתאום ציונים גבוהים, וחווה בעצם חוויה מתקנת". 

-היו פעמים בתקופה הזו שאיבדת תקווה לגבי העתיד שלך?

"כמו שאמרתי קודם, יש חשש כשאתה לא יודע לאיפה החיים שלך הולכים ואמרתי לעצמי:  'טוב, אני וויתרתי על המסלול הרגיל, 'וויתרתי על לנסות להסתדר במסגרת הזו' ולא ידעתי עדיין מה אני רוצה, אלא שפשוט יעזבו אותי בשקט. רציתי חופש ובעולם המשחק יש מגבלות מסוימות, אבל יש בו גם חופש, שחרור וכיף, אז גיליתי שיש משהו שאני מוכשר בו ויכול גם לקבל בו את החופש שאני רוצה. בא לי שבתוך הדמויות שאני עושה, יהיה את המרחב שאני יכול להשתחרר בו וזה דבר ששאפתי אליו". 

-אתה מצפת במקור, וזו עיר שחטפה המון מתחילת המלחמה. כמה דאגות היו סביב המשפחה?

"היו מלא דאגות", משתף צור. "בכל פעם שראיתי רואה שמשהו קרה שם, הקבוצה של המשפחה ישר כותבת: 'אנחנו בממ"ד', שואלים את אבא איפה הוא נמצא, כי הוא כל הזמן עובד, זז מקום למקום ולא תמיד נמצא בבית, אז הוא כותב- 'אני פה', 'אני שם', מתחילת המלחמה זה נהיה קשה, מפחיד ותמיד אתה נמצא בדאגה, כי גם יש רק חצי דקה להגיע לממ"ד. באותה התקופה גם נסעתי הרבה לצפון והבית של ההורים שלי נמצא ליד בית ספר, אז האזעקה תמיד הייתה ממש חזקה, והיו פעמים שרצנו במהירות לממ"ד באמצע הלילה". 

אתה זוכר גם כחוויות כילד ממלחמות קודמות?

"בילדות שלי הייתה את מלחמת לבנון השנייה, אז התקופה הזו מאוד השפיעה עליי, הייתי בחרדות, זה ניהל אותי במשך כל התיכון. והייתי באיזושהי פוסט טראומה שבגללה הלכתי למקום שעזרו לי לטפל בדבר הזה. בסוף נהיינו חזקים יותר ואנחנו מסוגלים להתמודד עם דברים שאנחנו לא אמורים להתמודד, אבל אלה החיים, הם לא פשוטים ואנחנו מתחשלים מדברים כאלה". 

-ומה דעתך על כל מקרי ההיעלמויות שיש שם שמככבים לא מעט בחדשות? כמה זה מעסיק אותך בתור מי שגדל שם? 

"המקרים האלה מאוד מעסיקים אותי, ואני לא מבין איך הם קורים. אני מנסה להביא את הדבר הזה למודעות, אבל אני באמת לא יודע מה הולך כאן, זו ממש תעלומה".

נוה כילד © צילום פרטי

-במעבר חד ובשאלה מאוד אמהית... מה קורה אצלך בגזרה הרומנטית?

"בסדר גמור, מחכה למצוא את אשתי". 

-בחזרה לצד המקצועי, אתה ודוד שאול עליתם עם הפודקאסט "הכל טוב יעני?". מאיפה הגיע הרעיון לפודקאסט הזה?

"הכל התחיל מזה שדוד שאל אותי: 'אולי נעשה איזה פודקאסט?', כי אנחנו חברים טובים ועשינו ארבעה פרויקטים ביחד. דוד שאל אותי: 'אולי נקליט איזה פרק?', אז עשינו פיילוט כזה ואמרנו: 'יאללה, הולכים על זה!'. התחלנו להעלות את הפודקאסט, כשזה היה ממש ספונטני ולא תכננו את הנושא, אלא שפשוט זו הדינמיקה שלנו- אנחנו מדברים על כל מיני דברים, שמים סימן שאלה כל מיני דברים דברים וזה מצחיק, כי אנחנו מסתכלים על דברים בזווית שהיא קצת קומית. לאחרונה הייתה לנו קצת הפוגה, אבל אנחנו מקליטים פרק בקרוב, נגיע להרבה פרקים והפודקאסט הזה כאן כדי להישאר!". 

-הגעתם עד ל-"ארץ נהדרת"!

"זה היה טירוף!", מספר בשמחה. "פתאום שלחו לי הודעות של 'אתה בארץ נהדרת!', אמרתי-'מה?!', וראיתי שאנחנו באמת שם. כתבתי לדוד שאול שבדיוק היה בסרט, וגם הוא אחרי כמה זמן אמר לי 'מה?!', אמרתי לו 'תראה!' וזה היה מצחיק. באיזשהו מקום, ידענו שהקטע שאנחנו אומרים הרבה פעמים 'אחי' יהיה מצחיק, וזה היה נחמד וכיף". 

-אגב, היית רוצה לקחת חלק בקאסט של התכנית הזו? 

"כן, למה לא? אני אומנם לא מראה ומפרסם בטיקטוק חיקויים שאני עושה, אבל כן חושב שאני חקיין די טוב, אז זה יכול להיות מעניין". 

-לסיום, באיזה פרויקט שלך אתה הכי גאה?

"וואי זו שאלה קשה מדי! אל תכניס אותי לפינה ותסבך אותי עם אנשים! מה שקורה כרגע זה ש'קווסט' עלתה ואני מחובר לסדרה הזו, כי זה דבר שקורה עכשיו, וכרגע אני מרוכז ברפאל עד לדבר הבא. אינשללה שנראה עוד הרבה עונות של הסדרה הזו ואני מאמין בה, אבל ימים יגידו". 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• שירי הנושא של סדרות הנוער שיכלו להפוך לסינגלים
• הם חוזרים: כוכבי ויוצרי "פיניאס ופרב" בראיון לפרוגי!
• ראם קופלוביץ' על 'הופה היי': "אנחנו לא מנסים לחקות את מה שהיה אז"

כוכבה / "קופה ראשית"

אם אתם מחפשים יריבה שלא מוותרת בקלות, כוכבה היא הבחירה הברורה! עם הראש הפלילי שלה והיכולת לשמור טינה עד הקיץ הבא, היא תיתן פייט חזרה ולא תניח את הנשק (או את הבקבוק) עד שכל משתתף ייצא רטוב לגמרי. אחת שאפשר לסמוך עליה שתהפוך כל קרב למופע של רצינות וכישרון...

© מתוך קופה ראשית, כאן 11

קטרה / "אווטאר"

נכון, אולי זה קצת לא הוגן לשחק מול מישהי שיכולה לשלוט במים בכוח המחשבה... אבל זה גם מה שיהפוך את הקרב למעניין במיוחד! עם יכולות כמו של קטרה, יש מצב שתמצאו את עצמכם רטובים עוד לפני שהספקתם לכוון. חוויה שלא שוכחים!

© מתוך אווטאר, ניקלודיאון

ג'יי ג'יי / "חופים של סודות"

כל מה שצריך בשביל קרב מים קורע מצחוק! שטותניק חסר גבולות ולא צפוי שיגיע לקרב עם תרגילים שאף אחד אחר לא יעז לנסות בקרב מלא חיים ומרץ! אנחנו כבר מדמיינים אותו מול כוכבה, ויודעים שזה קרב שאסור להחמיץ.

© מתוך חופים של סודות, NETFLIX

סופי מבורך / "מקיף מילאנו"

סופי היא השילוב המושלם בין תחכום, הומור וקשיחות. יש מצב טוב שהיא תפתיע את כולם עם רובה מים שבנתה בעצמה (לא שהיינו מצפים לפחות ממישהי כמוה...) יריבה מצוינת ושותפה מעולה, תלוי איזה צד תבחרו... כך או כך מוזמנים לקפוץ לתוך המים, אה?

© באדיבות כאן חינוכית

תום / "רוני ותום"

תום ידועה בראש היצירתי, החריף ובדחף הלא מוסבר להרפתקאות, וזה בדיוק מה שהופך אותה ליריבה מושלמת. היא תתכנן אסטרטגיה מפתיעה, תפתיע אתכם במהלכים לא צפויים, ואולי גם תנצח... לכן עדיף אותה בצד שלנו!

© מתוך רוני ותום (ניק, yes)

ליבי / "מה הבעיה?"

ליבי אולי לא נראית כמו לוחמת מים מנוסה, אבל אנחנו לגמרי בעניין של קרב מצחיק במיוחד. גם אם היא תירה בעצמה בטעות, זה יהיה שווה כל שנייה של צחוק! כי בסוף, מלחמת מים נועדה בשביל הכיף ואם אמרתם כיף, לגמרי אמרתם ליבי!

© מתוך מה הבעיה, zoom ב-yes

בנץ / "האחיין שלי בנץ"

מה יותר מצחיק מלתת לבן של השטן, ילד שגדל כל חייו מוקף בלהבות ובאש, להשתתף בקרב מים? בנציפר אולי לא נולד לזה, אבל הוא בהחלט ימצא דרך להפוך את הקרב למשהו אחר לגמרי. עם קסמים, טריקים מתוחכמים ותחכום שלא ברא השטן (סטגדיש) אנחנו מוכנים להתערב שזה לא יהיה קרב רגיל. צפו להפתעות!

© מתוך האחיין שלי בנץ, כאן חינוכית

השבאבניקים

לא הצלחנו לבחור אחד, אז הלכנו על כל החבר'ה! גדליה, אבינועם, לייזר ומאיר. נכון, הם רגילים יותר לבית המדרש מאשר לזירת קרבות מים, אבל תודו שדווקא בגלל זה זה כל כך מעניין. אנחנו לא יודעים אם גדליה יסכים להשתתף, אבל רק המחשבה עליו נרטב בטעות כבר משעשעת אותנו. השאר? לגמרי בעניין! כי בואו נגיד שהם פחות במוד ללמוד ויותר להשתטות... מצווה, לא?

© אוהד רומנו

"לרדת בתחנה"- שירה לוי | "התחנה"

דרמת הנוער על המתנדבים הצעירים במגן דוד אדום, הייתה סוחפת ואהובה במיוחד. מה שהוסיף ליופי שלה, זהו שיר הנושא אותו ביצעה בקולה המרענן מי שגילמה את רומי בסדרה, השחקנית והזמרת שירה לוי! אנחנו לגמרי יכולים להאזין לשיר בלופים, וזה לא מפתיע שהוא גם היה ויראלי בטיקטוק! שיר פופי וקצבי, מהסוג שכיף לחזור ולהאזין!

"לעוף גבוה"- עילי צ'פמן ומיקה צור | "מקיף מילאנו"

סדרת התיכון "מקיף מילאנו" נכנסה לנו מאוד ללב, הן בזכות העלילה הסוחפת, הן בזכות הקאסט המעולה, המסרים וגם בזכות שיר הנושא שביצעו אותו כוכבי הסדרה בצורה נהדרת, מיקה צור ועילי צ'פמן (שנמנה בין יוצרי השיר). כבר בפעם הראשונה הרגשנו שהבחירה שלו כשיר נושא לסדרה די מפתיעה, כי היא לא מציגה את הקשר אליה באופן מובהק, אלא אפילו מרגישה כשיר מתוך אלבום משותף של צ'פמן וצור, אז גם בגלל העובדה הזו וגם בגלל השילוב בין עילי למיקה (או איך שאתם קוראים להם: "הזוג המוכחש האהוב עלינו") שחייבים לעשות קריירה מוזיקלית משותפת, השיר הזה היה חייב לצאת כסינגל רשמי, ללא קשר לסדרה.

"מי את באמת" | להקת "Oboy" 

סדרת הנוער המוזיקלית (שהולידה גם דרמות במציאות), ירדה מהמסך לפני שש וחצי שנים, ובין השאר השאירה אחריה שיר נושא פנטסטי פרי עטו של לי בירן. "מי את באמת", הוא מבין השירים שלא היינו מתנגדים לשמוע פעם נוספת לפני תחילת כל פרק עם כמה שרק חיכינו שיתחיל וביחד עם לי, שאר חברי הלהקה: דניאל גד, טום באום וגפן ברקאי/ג'וי ריגר, עטפו אותו בצורה יפה לחלוטין. גם את השיר הזה הכי היינו מוציאים כסינגל, כי בזכות הביצוע, הכתיבה והלחן הנפלאים-נוצר שיר שאולי הוא נשמע פתיחתי, אך מצד שני נשמע גם שיר ששומעים ברדיו ממש כמו להקת בנים אמיתית!

"צעד קטן"-לי בירן | "החממה" 

נמשיך עם שיר נוסף של בירן ומושלם לא פחות (ויש שיגידו אפילו יותר!) וזהו שיר הנושא של הסדרה מלאת המתח, שאותו כתב גיורא חמיצר (בנוסף לכתיבת הסדרה עצמה), שיר עם פזמון שהוא הכי להגביר ולהאזין בפול ווליום, ולשיר (או לפחות לנסות) יחד עם לי! הקצב השמח, לצד המסר הם לגמרי ישלוב מנצח - אז אין סיבה שלא היה יכול לעבוד כסינגל! כזכור, הסדרה עלתה בגרסה מדובבת לאנגלית בבריטניה לפני 11 שנים ובמיוחד בשביל הגרסה הזו, לי בירן הקליט מחדש את השיר, אז בנוסף לכך שלדעתנו הוא היה יכול להצליח כסינגל בארץ, הוא לגמרי יכול היה להצליח כסינגל גם בחו''ל!

הגרסה בעברית

 הגרסה באנגלית

"שובר גלים"-גיא מנטש ויהל דורון | "שוברי גלים" 

לדעתנו זו בחירה אנטרייטד! אין ספק שגיא ויהל יודעים איך לחבר אותנו לשירים, ואחד מהם הוא שיר הנושא של "שוברי גלים" שמבין יוצריה וכותביה היה אילן רוזנפלד, שכתב גם את מילות השיר. "שובר גלים" משרה אווירה של חוף ים בהתאם לעלילת הסדרה, נותן לנו מן הרגשה של חופשה, מבין השירים שכיף למשל להקשיב לו באוזניות במהלך הליכה או ריצה, והוא פשוט עשוי כל כך טוב! נכון, אולי הסדרה לא הכי זכורה, אבל דווקא השיר היה כל כך מדוייק וחיבור כל כך נכון לאומנים - מה שלגמרי היה הופך אותו לסינגל מצליח. 

"בא לי לכוון ענק"- נועה קירל | "כפולה"

על פניו שיר קלאסי של סדרת נוער - אבל כשמדובר בעובדה שנועה קירל מבצעת אותו זה לגמרי נותן לזה טוויסט אחר - בדיוק בגלל הסיבה שזה ממש סגנון השירים שקירל הייתה משחררת באותה התקופה! "בא לי לכוון בענק" הוא שיר נוער פופי, כייפי וצבעוני, בדיוק מהסוג שכוכבות הפופ המקומיות היו משחררות באותה התקופה וקירל בפרט, ועל כן הוא לגמרי יכל גם לעבוד כשיר רגיל של נועה ולא רק במסגרת הסדרה. רק חשוב להיזהר מנמסיס, כן?

"נצלול"- ענבל ביבי | "נעלמים" 

כבר בפתיחת הסדרה, התאהבנו בשיר הנושא בביצועה המופתי של ביבי, שגם גילמה את הזמרת יובל הופמן בעונה הראשונה. בכלל, כל שירי העונה הראשונה של "נעלמים" היו פשוט מעולים והרגישו כמו אלבום שהיה חייב לצאת לעולם! שיר הנושא של הסדרה נתן בוסט להמשיך את היום בכיף, כזה שעושה חשק לשמוע בריפיט, וגם אהבנו את שני הקליפים המושקעים שליוו אותו. כשלוקחים את המילים לצד הלחם הנהדר של עילי בוטנר ולזמרת עם קול אדיר כמו ענבל ביבי, ברור לחלוטין שייצא שיר נפלא. אנחנו חושבים שהוא הכי יכול להצליח גם כסינגל, אך בשביל זה: היינו מוסיפים בית שני לפני הפזמון החוזר, סי פארט (קטע מעבר אחרי הפזמון בפעם השנייה ולקראת סוף השיר) עם מילים שנוגעות ללב, כשבהתחלה נשמעת ברקע נגינת גיטרה בלבד, ורק לקראת תחילת הפזמון בפעם האחרונה-היינו מעלים בהדרגה את קצב התופים. עם כל הפעולות האלה, יכול להתקבל פה סינגל לפנתיאון!

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• ראם קופלוביץ' על 'הופה היי': "אנחנו לא מנסים לחקות את מה שהיה אז"
• האחים והאחיות האהובים עלינו בסדרות הנוער
• פרסום ראשון: בר "הפשוטע" מצטרף לפסטיגל

תפסנו לשיחה את היוצרים דן פובנמאייר וג'ף "סוואמפי" מארש (וגם המדבבים של דוקטור דופנשמירץ ומייג'ור מונוגרם - בהתאמה) והמדבבים של הסדרה באנגלית - וינסנט מרטלה (פיניאס), דיוויד אריגו ג׳וניור (פרב), אשלי טיסדייל (קנדיס), אליסון סטונר (איזבלה), קרוליין ריאה (לינדה) ודי בראדלי בייקר (פרי הפלטיפוס), זאת על מנת לשמוע מה באמת קרה מאחורי הקלעים של הקאמבק הכי מסקרן של הקיץ.

מי מכם, לדעתכם, היה יוצא להרפתקה אמיתית בקיץ, ומי היה מיד שוקע בתנומה ומתכנן לישון כל הקיץ?

דן פובנמאייר: "זה תלוי איך הסתיו נראה..."

אליסון סטונר: "אנחנו חושבים שדן היה לוקח תנומה, אבל הוא היה דואג לתעד את זה טוב כדי להעלות לטיקטוק".

דן: "בדיוק. זה בדיוק מה שהייתי עושה".

וינסנט מרטלה: "הוא היה מבקש ממני לצלם את כל התנומות שלו, כן… 'אתה יכול לערוך את זה מהר ב-CapCut'".

סוואמפי מארש: "ואז הוא היה מחביא מספר כלשהו בפנים…"

דן פובנמאייר: "'אתה יכול להעביר לי את זה ב-AirDrop?'"

וינסנט מרטלה: "כן, 'תעביר לי את זה ב-AirDrop. זה צריך להיות באיכות גבוהה, 4K'."

דיוויד אריגו ג'וניור: "אני די בטוח שהייתי בוחר בתנומה".

© באדיבות דיסני+ ישראל

במרץ 2024 המדבב של פיניאס, וינסנט מרטלה, הגיע לברזיל והעלה לחשבון האינסטגרם שלו תמונה עם חולצה עליה היה כתוב בפורטוגזית: "אני מפורסם בברזיל". הפוסט הזה ופוסט נוסף שלו מהטיול בברזיל, בו נראה לבוש בחולצת כדורגל מקומית עם כלב מעורב מסוג קרמלו (Caramelo) אשר נפוץ ברחובות המדינה, גרמו למעריצים ברזילאים של הסדרה "כולם שונאים את כריס" (אשר נחשבת שם לפופולרית במיוחד) בה כיכב לצאת בקמפיין וירטואלי אשר העלה את מספר העוקבים בחשבון האינסטגרם שלו מ-200,000 ליותר מ-3 מיליון בתקופה של פחות משבוע. זה הפך את התשובה של קרולין לשאלה כלא מפתיעה במיוחד.

קרולין ריאה: "אני הייתי יוצאת לחופשת קיץ בברזיל, ו-וינסנט היה מתנהג כמו מלך ולוקח אותי לכל מקום, כנראה".

דיוויד אריגו ג'וניור: "האדם הכי מפורסם בברזיל".

קרולין ריאה: "האדם הכי מפורסם בברזיל, הבן שלי, פיניאס".

וינסנט מרטלה: "כולנו צריכים לנסוע יחד לברזיל".

סוואמפי מארש: "כן, בבקשה!".

דן פוונמיר: "נסענו לברזיל לכנס D23 (כנס דו-שנתי המיועד למועדון המעריצים הרשמי של חברת וולט דיסני - ש.מ) עם וינסנט, והרגשתי כאילו אנחנו הפמלייה של ג'סטין טימברלייק. הוא כל כך מפורסם שם".

קרולין ריאה: "זה כמו לעקוב אחריך בדיסנילנד, דן".

דן פובנמאייר: "לא, קרולין, תאמיני לי, זה לא דומה. אני יכול להסתובב בדיסנילנד עם אבטחה. וינסנט לא יכול ללכת ברחובות ברזיל בלי ליווי ביטחוני".

וינסנט מרטלה: "זו הייתה הפעם הראשונה ש-D23 נערך בברזיל. זה היה בסאו פאולו וזה היה מדהים. המעריצים היו נהדרים, הם התרגשו ממש מהסדרה. הם אפילו שרו את שיר הפתיחה כולו באנגלית. הם היו ממש נלהבים- לא רק ממני, גם מהתכנית עצמה… טוב, הם גם היו נלהבים ממני, אבל גם מהשאר..."

דן פובנמאייר: "הם התלהבו ממך יותר".

© gettyimages.IL\ Charley Gallay

דן וג'ף, איך הצלחתם לאזן בין הרצון להביא את הסדרה לקהל חדש, שכנראה לא גדל על הסדרה, לבין השמירה על מה שאהבו בה בתקופת שידור העונות הקודמות?

דן פובנמאייר: "פשוט רצינו לעשות עוד מהתוכנית עצמה. לא ניסינו לגרום לה להרגיש שונה, אבל כן רצינו להביא לה אנרגיה רעננה. בערך חצי מחדר הכותבים מורכב מכותבים שעבדו על הסדרה המקורית, והחצי השני הוא כותבים צעירים, רבים מהם גדלו על הסדרה. אז כל מי שחזר אחרי הפסקה מהסדרה הביא רעיונות נהדרים. היו הרבה דברים שאמרנו עליהם, 'איך לא חשבנו על זה אז?' אז אנחנו מנסים לשמור על התחושה של הסדרה, כי זה מה שאני חושב שהמעריצים אוהבים בה".

סוואמפי מארש: "לא רצינו להמציא הכל מחדש. זה עבד מצוין לפני כן. פשוט חשבנו שעדיף להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים".

© באדיבות דיסני+ ישראל

קרולין ריאה: "ולעולם לא צדקתם במספר הימים, נכון? אז לא משנה אם עכשיו יש 208 ימי קיץ".

דן פובנמאייר: "מעולם לא בדקנו את המידע הזה. 104 ימים זה משהו שמישהו אמר בפגישה וזה נשמע כאילו הוא יודע על מה הוא מדבר. מעולם לא טרחתי לבדוק את זה".

וינסנט מרטלה: "וזה עבד ממש טוב בשיר הפתיחה".

סוואמפי מארש: "זה מתנגן טוב".

דן פובנמאייר: "כן, זה נשמע טוב, אז לא שינינו את זה כשגילינו שיש רק בערך 80".

אמנם המשפט האייקוני על 104 ימים בחופשת הקיץ התברר כלא מדויק, אבל היו גם מקרים שבהם דווקא חוסר הוודאות השתלם. כפי שדיוויד הזכיר בהמשך, אחד הפרטים המפתיעים ביותר בסדרה, שלא נבדקו בזמנו, התברר בדיעבד כאמיתי לגמרי בעקיפין.

דיוויד אריגו ג'וניור: "וכמה מהדברים שלא בדקתם בעצם יצאו מעולים, נכון? כמו הצבע של ברווזן באור אולטרה סגול או משהו כזה? זה היה בגישה של- 'לא בדקנו, אבל פשוט רצינו שזה יהיה אמיתי'״.

דן פובנמאייר: "רצינו שזה יהיה אמיתי ב-2020... דיוויד מדבר על זה שב-2020 הקהילה המדעית גילתה שכאשר שמים ברווזן תחת אור UV, הם זוהרים בצבע טורקיז שזהה בדיוק לזה של פרי הפלטיפוס".

דיוויד אריגו ג'וניור: "אבל רק אם הם חובשים כובע".

דן פוונמיר: "זה הדבר הכי מוזר שקרה לי בחיים".

דן פובנמאייר: "הם גילו לאחרונה שלחיות רבות יש ביו-פלואורסצנציה (תופעה שבה בעלי חיים סופגים אור חיצוני ופולטים אותו בצבע שונה - ש.מ), לא רק ביולומינסצנציה (תהליך כימי פנימי המייצר אור), אז הם התחילו לבדוק את זה".

איך היה לחזור לדמויות שלכם אחרי כל כך הרבה זמן?

דן פובנמאייר: "האמת היא שתמיד עשינו את זה קצת. כולנו המשכנו לעשות דברים ל-Chibiverse ולמעברים בין תוכניות, נכון?"

וינסנט מרטלה: "כן, שיחקתי את פיניאס כבר 17 או 18 שנה, כך שהוא היה חלק עצום מחיי. הדבר היפה בסדרה הזו הוא שיש לה קהל מדהים, ותמיד היו סיבות לחזור לדמות גם בתקופות בהן לא שודרו פרקים חדשים.למשל, בסרט שעשינו ב-2020: 'קנדיס נגד היקום'. היו גם פרקי קרוסאובר עם 'חוקי המרפי של מיילו' ששיחקתי בהם את פיניאס, יצא לי גם לעבוד על ה-Chibiverse שזמין בדיסני פלוס... אז פיניאס מעולם לא היה רחוק ממני, אבל ההקלטה הראשונה שחזרתי לעשות עבור פרקים חדשים הייתה מאוד מרגשת. מאוד התרגשתי כי כמו שאמרתי, 17-18 שנה זה המון זמן בשביל לעשות משהו או להכיר מישהו, ואני מכיר את הדמות שאני מדבב והאנשים הנהדרים שאני עובד איתם כבר כל כך הרבה זמן. זה היה מאוד מהנה לחזור לעשות את זה כל שבוע. אני מקווה שנמשיך לנצח, זה מדהים".

די בראדלי בייקר: "עשיתי צלילה עמוקה של שלושה חודשים כדי לשחזר את המהות והמשמעות התת-טקסטואלית שאני צריך להביא לקול של פרי".

דיוויד אריגו ג'וניור: "וזה ציטוט ישיר: צלילה עמוקה- Dee-p dive".

© באדיבות דיסני+ ישראל

קרולין ריאה: "כשהתחלנו, זה היה בשנת 2008 אם אני לא טועה. אז הבת שלי עוד לא נולדה, היום היא בת 16. זה מאוד מעניין לשחק את הדמות של האמא, גם כיום קנדיס עבורי היא מישהי אחרת לגמרי, אני מרגישה שאני מכירה אותה יותר לעומק, עם הבנה מלאה עליה ועל הרבדים שלה. אשלי, זה גם מרגיש ככה אצלך מאז שיש לך ילדים?".

אשלי טיסדייל: "לגמרי. היינו באולפן לא מזמן כדי לעשות פרסום, ו-וינסנט עשה סרטון קטן לאינסטגרם. הוא עשה את הקול שלו, הראה את דן עושה את הקול שלו, ואז את סוואמפי… ואז הוא הגיע אליי ואני פשוט אמרתי, 'היי'. הקול של קנדיס הוא הקול שלי. הקושי היחיד הוא שקנדיס כל כך אנרגטית, וכשהייתי צעירה זה היה קל יותר להתחבר לאנרגיה הזו. כמובן שעכשיו אני יותר מבוגרת וגם יש לי שני ילדים… בעונה האחרונה הייתי בהריון עם השנייה שלי וכל הזמן חשבתי 'אני רק מקווה שהתינוקת מבינה שזה לא העולם האמיתי שם בחוץ!' כי ההקלטות הן פשוט טירוף, ואני רק יכולה לדמיין את התינוקת ברחם אומרת 'מה קורה פה?!'".

קרולין ריאה: "הבת שלך ראתה פרקים מתוך הרחם… אני יודעת שלא אמורים לסטות מהנושא, אבל את כל כך מבריקה בתור קנדיס, זה היה כל כך כיף לצפות בפרקים. את פשוט נהדרת. כלומר, כולם כמובן נהדרים".

אשלי טיסדייל: "לא מזמן חשבתי שהצלחתי להערים על דן וסוואמפי. אמרתי לוינסנט 'אתה יודע, אף פעם לא קראתי את התסריט לפני שבאתי לעבודה', הוא היה כזה- 'מה?!' ואז אמרתי: 'בחיים לא קראתי את התסריט מראש. אני פשוט מגיעה ומתחילה לקרוא את השורות'. אני עושה את זה עד היום. חשבתי שדן וסוואמפי לא יודעים את זה, אבל דן אמר: 'כן, ידענו!'"

© באדיבות דיסני+ ישראל

סוואמפי מארש: "זה לא שינה כלום, כי זה עבד כל כך טוב. לא הייתה לנו כוונה לשנות את זה. לא משנה איך תגיעי לתוצאה".

אשלי טיסדייל: "זה פשוט הגאונות של הדמות".

דיוויד אריגו ג'וניור: "אני פשוט נרגש להיות חלק מהמשפחה הנפלאה הזו, להיות מוזמן להשתתף. אחרי שעשיתי כמה הופעות קטנות בין לבין ועכשיו אני הופך לחלק מהסדרה עצמה… אני מודה על מזלי!".

קרולין ריאה: "עכשיו אתה מאומץ רשמית למשפחה".

סוואמפי מארש: "כל המסמכים המשפטיים כבר הוגשו… מה שמצחיק, במיוחד עם אליסון ו-וינסנט- כשהתחלנו איתם הם היו ילדים קטנים והיום הם אנשים בוגרים לגמרי. מישהו שאל, 'אתם בטוחים שתוכלו להחזיר את אותם שחקנים לדבב?' והם הרי עשו את זה כל הזמן… הם כנראה ימשיכו לעשות את זה הרבה אחרי שאני לא אהיה פה".

איך אתם מצליחים לשמור על הקול הייחודי של הדמות לאורך ההקלטות, בלי להישבר באמצע או להשתעל?

וינסנט מרטלה: "אני לא יכול לדבר בשם כולם, אבל תהליך העבודה משתנה אצל כל אחד. התחלתי בסדרה בתור נער ודיבבתי את פיניאס עם קול שהוא שונה מהקול הטבעי שלי. לקחתי הרבה שיעורים ולמדתי טכניקות של פיתוח קול, עבדתי עם מורה לאופרה כדי ללמוד איך לחמם את הקול ולהרחיב את המנעד שלי. רציתי להיות בטוח שאוכל להשתמש בקול הזה לא רק לדיבור, אלא גם לשירה- כי אני שר הרבה בסדרה. בנוסף, פיניאס ופרב בונים דברים רועשים וגדולים ולעיתים קרובות הם בשמיים, אז אני צריך גם לצעוק הרבה. התאמנתי הרבה כדי שאוכל לעשות את זה לאורך זמן, וגם למדתי מהקולגות המדהימים שלי שיטות שונת- הסתכלתי על התהליך שלהם וראיתי מה עבד להם. אלו היו הרבה דברים שעשיתי".

© באדיבות דיסני+ ישראל

סוואמפי מארש: "כן. אני פשוט צפיתי בכמה סרטונים ישנים של וולטר קרונקייט. ממנו גנבתי את הקול, זה החיקוי הלא מוצלח שלי לוולטר קרונקייט… כמה מהשחקנים, במיוחד וינסנט ואליסון, היו ממש צעירים כשהתחלנו, אז לא השתמשנו בהם לדמויות נוספות. אבל עכשיו, בעונות החדשות, וינסנט מופיע בפרקים רבים בתור דמויות אחרות, כי הקול הטבעי שלו שונה כל כך מהקול הילדותי. גם אצל אליסון זה ככה- פעם הם עשו רק את איזבלה, אבל עכשיו הם גם ׳האישה בחנות׳ ודמויות נוספות. אנחנו נותנים להם לעשות קולות לדמויות רבות".

דן פובנמאייר: "הרבה אנשים שואלים אם הקול של דופנשמירץ מכאיב לי, והוא לא באמת- אני יכול לעשות אותו שעתיים רצוף בלי בעיה. בגלל שהקול של מונוגרם הוא כל כך נמוך בטון, סוואמפי יכול לעשות אותו רק 45 דקות לפני שזה מתחיל לכאוב. כשעשינו את 'חוקי המרפי של מיילו', אני הייתי הקול הנמוך, ואני בעצמי יכול לעשות את זה רק בערך 40 דקות לפני שזה שורף. הקול של דופנשמירץ לא באמת שוחק את מיתרי הקול שלי- למרות שהוא נשמע כואב, אני מאמין שהוא בעיקר כואב לאוזניים של מי שמאזין".

דיוויד אריגו ג'וניור: "אני מקפיד לחמם את הקול שעתיים וחצי עד שלוש, כדי לא לפגוע בעצמי כשאני בא להקליט לשלוש דקות".

קרולין ריאה: "השנה, החלטתי לדבר בקול הכי רגוע שאפשר, כי בראש שלי המטפלת אומרת לי: 'אל תראי שאת יודעת שהבת שלך משוגעת'".

© באדיבות דיסני+ ישראל

אשלי טיסדייל: "ובשבילי, כמובן, זה הקול הטבעי שלי. קצת יותר גבוה, אבל כבר מההתחלה הבנתי שהדיבוב של קנדיס דורש הרבה אנרגיה. זה ממש אימון גופני. בהתחלה, בעונה הראשונה, חשבתי שאני יכולה לעשות שלוש או ארבע שעות הקלטה, אבל אז הבנתי שאני יכולה רק שעתיים. אחרת, אני פשוט מתעייפת וקנדיס כבר לא נשמעת כמו עצמה. דן וסוואמפי תמיד היו כל כך טובים אליי- למרות שאני צורחת הרבה. יש לנו ספרייה שלמה של צעקות שלי, אז אני עושה אולי צעקה אחת בכל סשן, וסוואמפי כזה- 'יש לנו שנים של צעקות שלך, זה בסדר'".

בזמן שסדרות רבות בשנים האחרונות בוחנות צדדים אפלים, מורכבים וקודרים של המציאות, החל מ-'משחק הדיונון' ועד 'ניתוק', החזרה של סדרה קלילה, חיובית ומרעננת כמו 'פיניאס ופרב' מרגישה כמו משב רוח מרענן בנוף הטלוויזיוני. שכן, זה קורה בתקופה שבה נראה כי הטון הציני והאפלולי הפכו לסטנדרט. כך הסבירו דן פובנמאייר וג׳ף "סוואמפי" מארש על היותה של הסדרה נקודת אור:

דן פובנמאייר: "זו הייתה החלטה מוקדמת שלנו כחלק מהחזון של התוכנית, איך היינו רוצים שהיא תיראה. רצינו שהיא תהיה מאוד חיובית, אפילו החלטנו שמניעים שליליים לא יהיו חלק מהתסריט- אף אחד לא פועל מתוך רוע. פיניאס ופרב אף פעם לא מנסים להתחמק ממשהו, אין שום תככים מצידם. זו הייתה דרך יותר קשה לכתוב קומדיה, כי הרבה כותבים שהיו באים לכתוב אצלנו היו מגיעים מהרבה תוכניות שבהן הדרך הקלה לבדיחות היא להיות מרושע, מפתיע או שלילי. כאשר לקחנו מהם את הכלים האלה, זה בלבל אותם. אבל האמנו שזו תהיה סדרה מעניינת יותר אם נוותר על בדיחות כאלו, אם נגרום לאנשים לצחוק גם מבלי ללכת בדרך הקלה".

סוואמפי מארש: "שמענו מכל כותב שעבד על הסדרה שזו הסדרה הכי קשה שהוא כתב לה דווקא בגלל הסיבה הזאת- אבל שזאת הייתה החוויה הכי מהנה והכי מספקת. זה מבטל את הפתרון הקל שאתה רגיל אליו, ולכן אתה באמת צריך לחשוב ולהיות חכם".

די בראדלי בייקר: "ואני חושב שזו הסיבה שאנשים מגיבים לסדרה בצורה כל כך חזקה ולמה הם אוהבים אותה מאוד. היא באמת חיובית. לא טיפשית- חכמה, אנושית, חיובית. אנשים מאמינים בזה. הם צריכים את זה, הם רוצים את זה, והסדרה מעבירה את זה בצורה כל כך יפה".

דן פובנמאייר: "אני חושב שזו הסיבה שלקח לנו כל כך הרבה זמן למצוא את פיניאס שלנו. וינסנט היה השחקן האחרון שנבחר, כי עברנו דרך ארוכה עם המון מועמדים, ותמיד כשניסינו להסביר את הדמות, הם היו עושים קול שנשמע חיובי- אבל תמיד הייתה בזה תחושה שזה קול מזויף שמסתיר משהו שלילי. אנחנו חיפשנו מישהו שנשמע באמת שמח. ברגע ששמענו את הקול של וינסנט, אמרנו 'סוף סוף'".

© באדיבות דיסני+ ישראל

הזכרתם שמזהים אתכם גם במקומות נידחים ורחוקים- ציפיתם ש'פיניאס ופרב' תהפוך לכזאת תופעה עולמית?

סוואמפי מארש: "כשהשקנו את הסדרה, גילינו שזו הייתה ההשקה הגלובלית הראשונה של תכנית טלוויזיה בדיסני- היא שודרה בכל העולם באותו יום ובאותה שעה. זה היה מדהים ומיוחד, וזה הראה כמה דיסני תומכים בסדרה. כתוצאה מזה, היא פשוט נדלקה בכל העולם בבת אחת. אני מופתע מכמות המקומות שהגעתי אליהם בהן הסדרה הייתה פופולרית ממש כמו בארצות הברית- אם לא יותר. לא חוויתי דבר כזה באף פרויקט אחר שעבדתי עליו, זה די מוזר להיות בכפר קטן ונידח ולמצוא שם מישהו שהוא מעריץ גדול של הסדרה".

הסדרה אמנם עזרה לעצב את המורשת של דיסני לאורך השנים, אבל זה לא אומר שהאמינו בה מההתחלה. כפי שמספר מארש: "כשדן ואני התחלנו לפתח את הסדרה, היו לא מעט אנשים בערוץ שאהבו את התוכנית ואמרו שהיא מצחיקה, אבל הם גם אמרו לנו: 'לא נראה לי שזה יצליח בערוץ דיסני'. זה היה מאוד שונה ממה שייצרו אז, והתחושה מאחורי הקלעים הייתה שזה לא באמת 'תוכנית דיסני'. זה לא נראה כמו שום דבר אחר. שנה אחרי ההשקה, התחילו להגיד ש'פיניאס ופרב' זו ההגדרה המושלמת לתוכנית דיסני- וזה היה רגע מאוד מספק ומרגש מבחינתי, כי תמיד חשבתי שזה אכן כך. תמיד חשבתי שיש לזה את כל המאפיינים של צפייה משפחתית, כמו שגדלנו על 'עולמו הנפלא של דיסני'. לראות את השינוי הזה- זה היה מרגש ואישש את כל מה שנלחמנו עליו".

דן וסוואמפי כתבו בעבר לסדרה ששודרה ברשת אחרת, כך הם משתפים על תהליך יצירת סדרה משותפת ועל העיצובים הייחודיים של הראשים של פיניאס ופרב:

דן: "מאוד נהנינו לעבוד יחד ורצינו ליצור סדרה משלנו, כזו שנוכל ליהנות ממנה יחד- כדי שנוכל להמשיך לעבוד יחד. עברנו על המון עיצובים שונים, באמת כל מיני. בשלב מסוים היו לנו נמיות, בשלב אחר תוכי טוקן ועוד משהו… זה היה משהו אחר. הייתי יום אחד בארוחת ערב עם גרושתי, ובמקום חילקו נייר וצבעי גואש כדי שאנשים, ובעיקר ילדים, יוכלו לצייר בזמן שהם מחכים לאוכל. היה לי צבע סגול, ציירתי משולש גדול ואמרתי, 'מעניין אם אני יכול ליצור דמות שהראש שלה בצורת משולש', כי אף פעם לא ראיתי דבר כזה. ציירתי את זה וממש אהבתי, אז ציירתי את זה שוב- פעמיים- וגרושתי אמרה: 'וואו, מי זה?' והמילים המדויקות שאמרתי לה אז היו: 'זה פיניאס. זו הסדרה שנמכור יום אחד'… זה היה ב-1993. חזרתי הביתה באותו לילה וציירתי את פרי הפלטיפוס, את פרב ואת דופנשמירץ. הבאתי את הציורים לעבודה, ובנינו את כל הסדרה סביב אותם ציורים ראשוניים".

סוואמפי מארש: "אני תמיד אומר שהרעיון של הסדרה נבע מתוך סוג של 'נאום אמצע-חיים' טיפוסי, כמו שגברים בגיל העמידה עושים לפעמים- על זה שהילדים של היום כבר לא יוצאים החוצה כמו שאנחנו היינו עושים. היינו אומרים 'הם רק יושבים ורואים סרטונים או משחקים במשחקי מחשב, ואנחנו היינו יוצאים, בונים דברים, עושים דברים, מעלים הצגות בחצר האחורית שלנו, בונים מכוניות קארטינג ומתגלגלים איתם במורד הגבעה… הרבה מהדברים שעשינו הם דברים שאנחנו ממש לא ממליצים לילדים לעשות היום, כי הם מסוכנים ומטורפים, אבל רצינו להחזיר את הרוח הזו של מה שאנחנו חווינו בקיץ. וזה בעצם היה הבסיס לכל הסדרה".

קרולין ריאה: "כן, אתם זוכרים שפשוט היו זורקים אותנו החוצה ואומרים ׳תחזרו כשיהיה חשוך'?"

סוואמפי מארש: "לזה קוראים הזנחה מיטיבה… והיה לנו גם גישה לכלי עבודה, זה היה נהדר!". 

© באדיבות דיסני+ ישראל

כידוע, הסדרה סיפקה הרבה רגעים מצחיקים וציטוטים אייקוניים. האם יש שורה שעדיין מצחיקה אתכם או שמצטטים לכם כל הזמן?

דן פובנמאייר: "הדבר שאני שומע הכי הרבה, פשוט כי זה הפך לחלק מהתרבות הפופולרית של הדור הזה, זה 'אם היה לי שקל על כל פעם שקרה לי... היו לי שני שקלים! שזה לא הרבה, אבל מוזר שזה קרה פעמיים", שזה מהסרט הראשון שעשינו. יש לי חבר שהוא מרצה באוניברסיטה במערב התיכון, הוא שלח לי הודעה יום אחד וכתב 'אלוהים, אני שומע אנשים משתמשים בזה שוב ושוב'".

קרולין ריאה: "אני מרגישה שהצעתי פאי לאנשים יותר ממלצריות בדֶני’ס. כל פעם זה 'מישהו רוצה פאי?'. זה משקף את הקול של הפסיכולוג בראש של הדמות שלי שאומר, 'תנסי להציע להם פאי, זה מרגיע את הילדים'".

דיוויד אריגו ג׳וניור: "אני אוהב לראות את הדרכים החדשות שבהן אנשים מגיבים ל-'פלטיפוס? פרי פרי הפלטיפוס!'… המגוון האדיר של האפשרויות שראינו!".

המשפחה, בכל צורתה, היא גם מרכיב בסיסי בהרבה מסדרות דיסני.  מהם רגעי המשפחה האהובים עליכם מתוך הסדרה? כאלה שאתם עדיין חושבים עליהם גם כשהמשפחות שלכם מתפתחות ומשתנות?

דן פובנמאייר: "אני חושב שגם סוואמפי וגם אני מאוד אוהבים את הפרק ׳אחי, הלהקה חוזרת׳ (׳Dude, We're Getting the Band Back Together׳ בעונה הראשונה), שזה היה הפעם הראשונה שראינו את קנדיס, פיניאס ופרב משתפים פעולה יחד, למען מטרה אחת. יש רגע בסוף הפרק שבו קנדיס פשוט שמה יד על הכתף של פיניאס, בצורה כזו של אהבה מאחות שהיא ממש מרגשת- ואני פשוט אוהב את הרגעים האלה שבהם רואים עד כמה הם באמת אכפתיים זה כלפי זה. אנחנו עושים את זה לא מעט, אם כי פחות בפרקים של 11 דקות, כי שם אנחנו לרוב מציבים אותם אחד מול השני בצורה קומית. אבל כשאנחנו כן מגיעים לרגעים כאלה – זה תמיד נוגע בי, כמו למשל בסוף של פרק בעונה השנייה, כאשר כתבנו את השיר ׳Summer Belongs to You׳ והוא סיכם את כל התחושה של הסדרה. כתבנו בית אחד ופזמון, ואז בדרך לעבודה ביום למחרת אמרתי לעצמי: 'רגע, חייבים לתת לקנדיס בית משלה, שבו היא מדברת על כמה היא גאה באחים שלה!' ואיך שהם עזרו לה, ואז… (בוכה) זה גורם לי לבכות כשאני רואה את זה. זה פשוט... כל כך מרגש".

וינסנט מרטלה: "אני חושב שזה השיר הכי טוב שעשינו בסדרה- לדעתי האישית. בדיוק בגלל מה שדיברת עליו. הוא שיר פופ קליט, אבל גם הרבה מעבר לזה".

סוואמפי מארש: "אני עדיין זוכר רגע ממש מתוק שהיה בכלל אילתור של ריצ'רד או'בריאן, שמדבב את האבא. זה היה בפרק של משאית המפלצת- האבא היה אמור להתקשר לאמא כדי להגיד לה 'שלום יקירתי, הילדים בונים משאית מפלצת בחצר האחורית', והאמא לא מבינה בכלל. אבל ריצ’רד אילתר ואמר, 'שלום אהובתי. כן, גם אני אוהב אותך, יקירה'… זה היה רגע קטן שהוא פשוט זרק לאוויר, אבל הוא הפך את המשפחה הזו לאמיתית פתאום. זה הפיח חיים במערכת היחסים שלהם. כאשר אנחנו מקבלים את הרגעים הקטנים האלה בתוך כל הטירוף- רגעים אמיתיים של קשר ורגש, כמו החיבוק של קנדיס- אלה הרגעים שאני הכי אוהב לראות. כל פעם שאני רואה אותם, אני מחייך".

אליסון סטונר: "ואני אוכל להוסיף, בצורה הכי דיפלומטית, שבפרק הראשון של העונה החדשה אולי יהיה רגע משפחתי עוצמתי במיוחד- בדרכים שאפילו אי אפשר לדמיין".

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• האחים והאחיות האהובים עלינו בסדרות הנוער
• פרסום ראשון: בר "הפשוטע" מצטרף לפסטיגל
• נועה אסטנג'לוב: "בטוחה שזה גבה איזשהו מחיר"  

"תמיד רציתי במה", משתף ראם על תחילת הדרך. "כשהייתי קטן, הייתי בטוח שאהיה זמר גדול, ופעם גם הייתי במקהלה של ילדים דתיים שנקראה 'פרחי פתח תקווה', שמנו עלינו ווסטים ושרנו שירים חסידיים. לפני שבע שנים עמדתי מול 1,500 איש בטקס יום השואה ביישוב בו התגוררתי וסיפרתי את הסיפור של סבא רבא שלי מהשואה. על הבמה עמדו ניצולי שואה, ואתה הרי יודע שהקהל לא מוחא כפיים בטקסים של יום השואה, אבל כשירדתי מהבמה ניצולי השואה מחאו לי כפיים - כאן הבנתי שאני רוצה להיות שחקן. מעבר לזה, ידעתי לספר טוב סיפורים בגיל הזה, ובטקס הזה בעצם למדתי את היכולת לשחק, כי לא עמדתי על הבמה ועשיתי נאום, אלא שעמדתי על הבמה עם כובע קסקט ודיברתי כאילו אני סבא רבא שלי בשואה".  

-מה החלטת לעשות כדי לממש את הרצון הזה?

"זה היה קצת יהיר, אבל קודם כל התחלתי לחפש אודישנים. לא רציתי ללמוד משחק, אלא קודם כל לעשות אודישנים. כשחיפשתי אודישנים התמזל מזלי, והיה לי אודישן לקומדיית הנוער 'השופטת ליטל' בכאן חינוכית, ומהאודישן הזה קראו לי לאודישן לתוכנית המתיחות 'אמבוש אקסטרים' והיה לזה באזז גדול. משם, קיבלתי פנייה מסוכנות 'יולי' ומשם הגיע האודישן ל'אחיין שלי בנץ'. אחרי זה, השתתפתי בפרק אחד בסדרה של חנוך דאום 'החיים הם תקופה קשה', והשתתפתי במחזמר 'גבורת המכבים' עם רינת גבאי האחת והיחידה". 

© ניר סלקמן

-קופלוביץ' כאמור גדל כילד דתי, אך אחרי חגיגות בר המצווה עשה צעד מפתיע והחליט לחזור בשאלה באופן עצמאי.

"זה לא היה ממקום של שנאה, אלא ממקום של חוסר אמונה ושאלות שהייתי צריך לברר עם עצמי באותו הזמן. נכון שאחרי בר המצווה חזרתי בשאלה, אבל עדיין המשכתי ללמוד בישיבה תיכונית עד גיל 18. עדיין יש לי אהבה לדת, אני קורא ספרי דת, רוב החברים שלי גם היום דתיים. הדת תמיד תהיה חלק ממני וכשאתה גדל בבית דתי, תמיד תהיה זיקה לשם. יש שני סוגים של אנשים חוזרים בשאלה: אלה שחוזרים כי הם שונאים את הדת, ואלה שחוזרים כי עניין הדת פחות התאים להם, אז אני מהסוג הזה-יש לי אהבה גדולה וחיבה לדת, אבל באותה התקופה זה לא הרגיש לי נכון".  

-איך ההורים שלך קיבלו את הצעד הזה?

"גדלתי בבית ליברלי, ברמה שטסתי עם המשפחה מצד אבא שלי לטיול בר מצווה שלי לארצות הברית, כשבחלק מהטיול הייתי בחתונה של דוד שלי, שנישא לגבר בווגאס, ככה שאנחנו דתיים 'לייט'. לכן, ההורים שלי מאוד קיבלו את החזרה שלי בשאלה, הם מאוד הבינו אותי, הבינו מאיפה זה הגיע, והבינו שזה לא בגלל שאין לי כוח לא להיות בטלפון בשבת. אחרי שסיפרתי על זה להורים שלי, אבא שלי עשה לי שיחה, כי הוא ניסה להבין מאיפה החזרה בשאלה שלי מגיעה, ותמיד אומר שהעיקר להיות בן אדם טוב, ורק אחרי זה שהדת תיכנס. אני למשל לא אהיה עם טלפון מול ההורים שלי בשבת אלא בחדר, אני אוהב אותם והם מכבדים אותי, כמו למשל שהם יודעים שאני נוסע בשבת ושאני עם הטלפון בשבת".  

-פחדת מהתגובה שלהם?

"קצת פחדתי, כי אז הרי הייתי ילד, ופחדתי שיתייחסו לחזרה בשאלה שלי כמו שלא הכנתי שיעורי בית. הייתי בפחד של: 'רק שלא יכריחו אותי לשמור שבת' וגיליתי שאין להם לרצות לכפות את זה עליי. אבא שלי גם אומר שבכפייה אין דבר טוב, ההורים שלי מכבדים אותי ואני כמובן מכבד אותם בחזרה. בהתחלה הייתה לי סלידה מהדת והייתי מסוג האנשים שלא אוהבים את הדת שזה מוזר, כי עדיין למדתי בישיבה, אבל אחרי שנה התבגרתי קצת והתפיסה שלי התבגרה. הבנתי שגם אם אין לי אמונה, זה לא אומר שאני צריך לשנוא את הדת, אז למדתי לאהוב אותה מחדש, ובאותה התקופה גם התחלתי ללמוד סדנת משחק מול מצלמה ב'אנסמבל כאן' בהנחיית שיר אברמוב. בדיעבד אני שמח שלא עזבתי את הישיבה, כי הפערים בין העולם הדתי לחילוני הצטמטמו לי, היום אני נורא משלב בין שני העולמות והיום אני מבין כמה טוב היה להישאר בישיבה". 

-יש דברים שלקחת איתך מראם הדתי?

"בטח! לקחתי את הרוגע הנפשי שיש בדת, את התפיסה שאני חלק ממשהו גדול, מאיזושהי תוכנית גדולה שאני לא שולט בה וזה נותן רוגע נפשי גדול מאוד. אני בעצם דמות ראשית בסדרה הכי כיפית בעולם ועם תסריטאי פגז! אני גם מרגיש שאהבת האדם ואהבת הארץ שיש בי באים מראם הדתי, כי בדת יש משהו שמאוד מחנך אותך לאהבת הארץ ולאהבת האדם".  

-לאחרונה עליתם עם "הופה היי: הדור הבא" בכיכובך. איך מרגיש לך להיות חלק מהדור החדש של השלישייה המיתולוגית?

"גדלתי על השירים של יגאל בשן ועוזי חיטמן זכרונם לברכה, וגם אבא שלי ואני היינו שרים ביחד את 'רציתי שתדע' של עוזי חיטמן ז"ל. בנוסף לזה, הכרתי את המותג 'הופה היי' ואת שיר הנושא שלהם. אני חושב שמדהים להביא את כל הדבר הזה מחדש במציאות המטורפת שאנחנו חיים. כל מבוגר צמא לטיפת הנוסטלגיה הזו, לזכרונות מזמנים טובים יותר, וזה חשוב להביא את כל הדברים האלה למציאות שהכל בה על 200. היום אין את התמימות הזו, כי היום ילדים הם כבר פחות תמימים, והקצב של הסדרה שעלתה ברשת הוא נורא מהיר, מאוד בקצב שלהם ומותאמת לשפה של הילדים היום. אנחנו לא העתק של המקור, אלא שאנחנו מנסים לשמר את הליבה של 'הופה היי' במתכונת של היום". 

-מה גרם לך לרצות לקחת חלק בהפקה?

"אני יודע מה 'הופה היי' הייתה בעבר, מה זה השם הזה ועפתי על כל מה שהיה שם! גם אבא שלי גדל על 'הופה היי', דור שלם גדל על זה ואם נוכל להנחיל לילדים של היום את הערכים אהבת הארץ, אהבת חינם, חברות ואת שירי הנשמה כמו שעשו קודם, ארגיש שעשינו כאן שליחות".  

ומאז שעליתם לאוויר, מרגיש כבר שהשליחות מקבלת משמעות? 

"אני חושב שכן, כי הרי הסדרה מתעסקת במסע של החבורה בה אף אחד לא אהב אחד את השני, כל אחד נלחם בה על המקום שלו. עם הפרקים רואים לאט לאט חבורה מאוחדת שמטיילת לה בארץ".  

-בקרוב גם תצאו לדרך עם מופעים, מלחיץ יותר ממה שעשית עד עכשיו?

"האמת שלא כל כך, כי אני כבר רגיל לעולם של הבמה. יצא לי כבר לעלות על במה לא פעם ולא פעמיים, אבל אני חושב שב'הופה היי' אני נהנה עוד לפני שהתחילו בכלל החזרות להצגה! אני אוהב את הפרטנרים שאיתי - טימוטי סניקוב, יונתן ווקס, מעין רחימה וגם את צמד הבמאים של המופעים, הילה ואלון שלגל. אני פשוט מכיר כבר את הנפשות הפועלות מהסדרה, גם את הבמאי של הסדרה יוני חרל"פ, ואת נויה ויואב גבאי שלא יהיו איתנו בהצגות, אבל הם הרי מלווים אותנו בסדרת ספין-אוף שיצאה ממש השבוע". 

-יש חשש מהשוואות למה שהיה אז? בכל זאת, גם הסדרה שונה לחלוטין מאיך שזה היה נראה

"כמו שאמרתי, אני חושב שאנחנו לא מנסים לחקות את מה שהיה אז, אלא שאנחנו מנסים להביא את הלב שהיה אז בדרך של היום. אני לא חושב שאנחנו צריכים להשוות את עצמנו לאז, אלא שאנחנו צריכים להביא את מה שיש לנו היום עם הליבה של 'הופה היי', ולא נראה לי שאנחנו גם לא ברי השוואה לשמות גדולים כמו יגאל בשן ועוזי חיטמן זכרונם לברכה".  

-מלבד השירים המוכרים, יהיו גם שירים מקוריים חדשים?

"אני יודע שיהיה את השיר 'אחד ועוד אחד' שיצא במסגרת הסדרה ונכון לעכשיו אמור להיות עוד שיר אחד שלנו, אבל תצטרכו לחכות!". 

-כמה אתה ויתר חברי ההרכב הפכתם לחברים גם בחיים האמיתיים?

"ברמה שאני מדבר איתם כל הזמן. תשמע, טימוטי, יונתן ואני הפכנו לחבורה על אמת, אנחנו מדברים כל הזמן וידעו אילו שחקנים ללהק שיהפכו לחברים ממש טובים. גם מעין רחימה שהיא בעצם האמא של הפרויקט בסדרה היא חברה טובה, ונויה גבאי המלכה שטובה בהכל! אתה פשוט רואה את הכישרון שלה ושל יואב ומקנא, כי הם הרי עושים הכל, מצלמים, עורכים, עושים סאונד והכל מאייפון! אספר שלפני 5-6 שנים הייתי מעריץ מושבע של הסס"גים, ברמה שתוך כדי שצילמנו את הספין אוף נתתי להם רפרנסים מהתכנים שלהם כי צילמנו במרתף בו צילמו את כל התכנים שעשו אי פעם! יש להם שם חדר מטורף עם מלא פרופס, ואמרתי בהתלהבות על כל דבר: 'וואי, זה מהסרטון הזה!'".  

© ניר סלקמן

-למי הכי התחברת משתי השלישיות המיתולוגיות?

"מבחינת הקסם של הסדרה, התחברתי ליגאל בשן זכרונו לברכה". 

-למה?

"כי האופי והכריזמה של יגאל נראו נורא כיפיים, והוא גם כתב שירים כל כך יפים. מה שאהבתי זו גם הפשטות בהופעות של חברי 'הופה היי', כי בהופעות שלהם היו שלושה כיסאות, מוניטור והם פשוט באו והתחילו להופיע, אז זה היה נורא מתוק ויפה". 

-את מי אתה מגדיר את עצמך מבין שתי השלישיות?

"אני קלירלי יונתן מילר! (חבר לשעבר בשלישיית 'הופה היי' הראשונה-ד.ש)". "דודה שלי אמרה לי פעם 'הופה היי' זה שני חתיכים וווירדו, קלירלי אתה!', אבל אני חושב ששלישי זה כוח, כי הרי בכל הסדרה הזו יש ריבים בין יונתן לטימוטי ורק אני במוד של 'היי, מה קורה חבר'ה?!', אז הוא בעצם הדמות הכי תמימה בסדרה".

-קיבלת תגובות מחברי "הופה היי" הקודמים -מקרובי משפחה של יגאל ועוזי זכרונם לברכה?

"תראה, אבי דור (חבר לשעבר בשלישיית 'הופה היי' השנייה-ד.ש) עובד איתנו כל הזמן, כי הוא אמור לעזור לביים את ההצגה, והיה איתנו גם ביום של הבחינות לסדרה. מאהרון פררה ומיונתן מילר לא שמענו ואני משער שהם יודעים, אבל אני חושב שכשיעלו ההופעות יגיעו מהם יותר תגובות. אני אשמח שהם יבואו לראות ההופעות, ושהמורשת שבנו תישמר". 

-"הופה היי" המקוריים הביאו איתם גם מסרים לבני נוער, איזה מסר אתה חושב שאתה מביא איתך כחלק מההרכב?

"אני חושב שאני מביא את המסר של אהבת האדם, כלומר מעביר את המסר של לאהוב את כולם ולראות את הטוב בכל אחד. תשמע, אני גדלתי כילד דתי, חזרתי בשאלה ופתאום נהייתה לי פתיחות כזו של לאהוב את כולם ולא להתרכז בלהתעצבן, בלשנוא אלא בלהתחבר, אז אני מאוד מקווה שאוכל להעביר את זה. בנוסף לזה, אני חושב שאני מביא הרבה הומור שזה כלי טוב לחיבור בין אנשים, ביחד עם מוזיקה ואוכל". 

-ממש לא מזמן "האחיין של בנץ" שבה למסך יחד עם הדמות שלך, אולף! והוא הפך לסוג של דמות שאי אפשר בלעדיה! איך הבאת את הדמות הזאת? וכמה אתה מחובר אליה?

"כשעשיתי את האודישן לאולף הייתי צריך ללמוד מונולוג שלם בבלגית, אז אמרתי לעצמי 'בוא נלמד את המונולוג' ובאמת למדתי 5-6 שורות של מונולוג רק בבלגית! את המבטא של אולף לקחתי מסבא רבא שלי, וכשדיקלמתי את המונולוג בבלגית מול הבמאי, דן מסר הוא עצר אותי  ושאל: 'אתה למדת את הטקסט בבלגית?!', אני עניתי 'כן, חשבתי שצריך', אמר 'מה?!' והיה בשוק שמישהו למד מונולוג בבלגית הרי מה כולם ציפו? שיבוא מישהו, יגיד כמה משפטים ונתקדם, אבל במובן הזה הייתה לי תמימות של ילד בן 15 שאמר 'יש מונולוג, צריך ללמוד אותו' וזה השתלם לי. 

© חורחה נובומינסקי, באדיבות כאן חינוכית

בעונה השלישית אני מאלתר מלא, והאלתורים באים כשהדמות באה לי בנוח, מה שקרה לי כאן. אולף זה פשוט אני, ואנשים שראו את 'הופה היי-הדור הבא' אמרו עליי: 'מה זה?, למה אין לו מבטא?!' וזה מדהים שילדים לא מבינים שאין לי באמת מבטא. אני אוהב את אולף שהוא גרסה מוקצנת וגרמנית שלי, לעומת 'הופה היי' ששם ראם הוא גרסה מוקצנת ולא גרמנית שלי". 

-יש חלום שעדיין לא הגשמת?

"החלום הגדול זה שלי לשחק בתיאטרון. אני גם שמח ש'הופה היי' נותנת לי את הבמה ואשמח להישאר בעולם הזה. החלום הכי גדול שלי זה 'ברודווי' ששם שרים, משחקים, רוקדים באינטנסיביות וברגע שאעשה את זה, לא יהיה לי מה לבקש יותר. אני חולם שעוד שלוש שנים, חמש שנים או אפילו עוד עשר שנים, אעלה על הבמה שם במשך שמונה פעמים בשבוע, אשיר, ארקוד ואשחק ברמה הכי גבוהה שיש. אני מאמין שיבוא היום שאעלה על הבמה שם ואתן תצוגה, הלוואי!". 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• פרסום ראשון: בר "הפשוטע" מצטרף לפסטיגל
• נועה אסטנג'לוב: "בטוחה שזה גבה איזשהו מחיר"
• חוגגים 50: העובדות שאולי לא ידעתם על "חגיגה בסנוקר"

ובקטגוריית האחים הדאגניים...

כמו במציאות, גם בעולם הסדרות יש אחים ואחיות שדואגים אחד לשני בכל מצב. כאלה שמוותרים על תוכניות, משנים את היום שלהם, רק כדי להיות שם בשביל האח או האחות שלהם. אז קבלו את האחים הדאגניים שהכי שווה ללמוד מהם!

קרני ותום / "אילת"

דרמת הנוער שגרמה לנו להרגיש כאילו אנחנו ממש חיים בעיר הדרומית, הביאה איתה שלל דמויות בלתי נשכחות כמו צחי, ניסן, וכמובן האחיות למשפחת שחר: תום (ניב סולטן) וקרני (מיקה צור), שהקשר ביניהן היה מרגש במיוחד. קרני סבלה ממחלה נדירה שגורמת לרגישות לקרינה - מה שהצריך שתהיה מבודדת מהעולם המודרני ולגור באמצע המדבר. תום הייתה שם לצידה בכל רגע - עוזרת, תומכת, מבטלת תוכניות רק כדי להיות איתה. היא אפילו הרגישה לא נעים לצאת לבלות כשקרני נאלצה להישאר בבית... אם רק כולנו היינו זוכים לאחות כמו תום, כזו שנותנת את כל הלב והנשמה, העולם היה נראה קצת יותר טוב!

מאיה ואלונה / "מיוחדת"

בסדרה שגרמה לכולנו להתרגש ולדמוע לא פעם, אי אפשר היה לפספס את הקשר המיוחד בין האחיות מעוררות ההשראה: מאיה (בר מיניאלי) ואלונה (אלה מלאכי), נערה עם צרכים מיוחדים. מאיה הייתה בשביל אלונה כמו אמא צעירה (אומנם לא מההתחלה, אבל קשר שהלך והתהדק). היא גילתה כלפיה סבלנות אין-סופית, גם כשזה תפס אותה ברגעים פחות נוחים, היא חיזקה אותה עם מילים טובות, נתנה לה ביטחון, לקחה אותה לכל מקום שהייתה צריכה, ופשוט הייתה שם בשבילה. הקשר ביניהן היה כל כך מרגש, שאי אפשר שלא להתגעגע לסדרה הזו בכל פעם מחדש.

משפחת תמרי / "מתוקים"

אם יש סדרה שגרמה לנו לרייר (ולבכות!) מול המסך גם כשלא היינו רעבים - זו לגמרי "מתוקים", דרמת הנוער של אסי עזר שהביאה איתה אינספור קינוחים מפתים ומשפחה אחת בלתי נשכחת. בני משפחת תמרי אולי אלופים באפייה, אבל הכוח האמיתי שלהם הוא בקשר המשפחתי. מאז שהוריהם נהרגו בתאונת דרכים, הם לא הפסיקו לתמוך אחד בשני, גם כשהיו על סף לאבד את הקונדיטוריה בעקבות איומים ממשפחת דבש, ובכל רגע של משבר. אף אחד מהם לא נשאר לבד, ולו לרגע. אז נכון, הם יודעים להכין עוגות מהסרטים, אבל דווקא הלב שלהם הוא זה שהכי מתוק שיש.

האחים שהתחילו ברע וסיימו בטוב

כמו שיש אחים ואחיות שדואגים אחד לשני בלי הפסקה, יש גם כאלה שהתחילו בדיוק הפוך – מריבות בלי סוף, קנאה על תשומת לב, הערות עוקצניות וזה רק על קצה המזלג... אבל עם הזמן הם למדו להסתדר, לפעמים אפילו להפוך לחברים אמיתיים. קבלו את האחים שהתחילו כמו אויבים – אבל סיימו בטוב!

יולי ורונה / "גאליס"

יולי סער (שירן סנדל) היא אחת הדמויות הזכורות ביותר מ"גאליס". בתחילת הדרך, היא הוצגה כדמות מתנשאת, לא פעם תככנית, ובעיקר כמי שלא ממש מפרגנת לאחותה החורגת רונה (מור פולנוהר). כבר מהעונה הראשונה יולי דיברה אל רונה בזלזול, איימה עליה שלא תתקרב לדורי (שהייתה מאוהבת בו) והשתמשה בה כמעט כמו במשרתת. אבל בסיום העונה, בזמן שסיימון וצבאו השתלטו על המחנה, השתיים השלימו, והקשר ביניהן התחזק. נכון, בעונה השישית היה ביניהן שוב משבר (זוכרים את הנשיקה הטעותית עם דורי?), אבל לאורך הסדרה היחסים כבר הפכו לחמים ואוהבים הרבה יותר.

© מתוך גאליס (ערוץ הילדים)

מר וטפי / "כמעט מלאכים"

בטלנובלה הארגנטינאית המטורפת שהביאה לנו אינספור דרמות (ושירים), אי אפשר לשכוח את הקשר המסובך והטעון בין מר (לאלי אספוסיטו) לטפי (קנדלה וטראנו) - אחיות שהתחילו כאויבות מושבעות. מהרגע שמר פגשה את טפי בתור בת הזוג החדשה של טיאגו, היא פשוט לא סבלה אותה. הנוכחות שלה עצבנה אותה בטירוף, והמריבות ביניהן לא הפסיקו עד אמצע העונה השנייה. בהמשך התברר שמר היא הבת הביולוגית של סנדרה רינלדי, האישה שטיפלה בטפי ושהייתה האמא המאמצת שלה. כך גילו השתיים שהן למעשה אחיות! הגילוי הזה לא גרם להן להתחבק מיד, אבל לאט לאט, עם התקדמות הסדרה, הן התחילו להתחבר, לתמוך אחת בשנייה ואפילו לפרגן זו לזו בקשרים הרומנטיים. זה לא היה קל לראות אותן רבות כל הזמן, אבל הסוף היה שווה הכל, בעיקר כי מדובר בשתי דמויות שלצד הדרמות, היו אחראיות על רגעים קורעים מצחוק סביבן.

נורי וסופי / "מקיף מילאנו"

מי שצפה ב"מקיף מילאנו" בטוח זוכר את הדרמה המשפחתית המטלטלת של נורי (נאיה בינשטוק) וסופי (מיקה צור). נורי נולדה להורות יחידנית מתרומת זרע, אבל בהמשך חשבה שאביה הביולוגי הוא אביה של סופי! זאת בגלל שגילתה על רומן מהעבר בין אמא שלה לאבא של סופי. נורי שיתפה את סופי, יצרה סערה, גרמה לפרידה בין ההורים של סופי, אבל גם לחידוש הקשר בין הרומן מן העבר - מה שהפך אותה ואת סופי לאחיות חורגות. בתחילת העונה השלישית הן כבר חיות יחד כמשפחה והכול נראה רגוע, אבל אז הגיעו המריבות, הריחוק, וסופי אפילו עזבה את הבית ועברה לגור עם גיא! למרבה השמחה, היא חזרה הביתה והקשר בין האחיות הלך והתחזק עד שהפך לקרוב במיוחד.

האחים הכי מצחיקים על המסך

כשחברים מעבירים את הזמן ביחד בצחוקים ובשטויות זה כיף לא נורמלי. אבל כשזה עם אחים או אחיות, זה כבר יותר כיף! קבלו את האחים המצחיקים שהפילו אותנו מהכיסא וגרמו לנו להתפקע מצחוק!

דרייק וג'וש

הסיטקום האמריקאי שקשה לשכוח, ירד מהמסך כבר לפני 18 שנה, אבל אנחנו ממשיכים לאהוב אותו כאילו שודר אתמול. דרייק (דרייק בל) וג'וש (ג'וש פק) הפכו לאחים חורגים כשאבא של ג'וש התחתן עם אמא של דרייק ומייגן. למרות שהם היו הפכים גמורים דרייק היה מקובל, חתיך ותמיד מצליח בדייטים אבל נכשל בלימודים, וג'וש היה חנון מצטיין בלי מזל באהבה, אבל הם הפכו יחד לצמד קורע מצחוק. השניים ניסו לשרוד את התעלולים של מייגן (מירנדה קוסגרוב), תמרנו בין צרות ושטויות, תמיד נשארו הכי שם אחד בשביל השני והכי הרגישו לנו שהם אחים בדם.

המשפחות המצחיקות מהסדרות הישראליות

גם על המסך הישראלי קיבלנו לא מעט משפחות עם אחים קורעים מצחוק. ב"לבד בבית" היו אלו האחים לבית צור שהם שילוב של שטות, כאוס וצחוק בלתי פוסק. ב"צפוף" משפחת חי בר הביאה לנו טרללת יומיומית שאי אפשר להתעלם ממנה בין שתי משפחות חדשות. ב"כאן גרים בכיף" האחים שלו הפכו את כל הבית לקרקס אחד גדול, וב"קופיקו" - מאז שהקוף הכי קורע נכנס לחייהם של האחים לזר, שום דבר כבר לא היה רגיל. לכל משפחה היה את הקצב והסגנון שלה, אבל המכנה המשותף היה ברור - כולם הצליחו להעלות לנו חיוך ענק על הפנים.

© zoom ב-HOT, כאן חינוכית, רשת 13, מתוך קופיקו

האחים ההרפתקניים 

יש אחים שאוהבים לרבוץ על הספה עם חטיפים מול הטלוויזיה, ויש אחים שפשוט נולדו להרפתקאות! כאלה שתמיד מוצאים את עצמם בלב סערה, פותרים תעלומות, מצילים את העולם או נלחמים בכוחות אפלים (גם כשזה בכלל לא היה בתכנון). אם רק הזכרנו את המילה "הרפתקה", ברור שגיורא חמיצר יקפוץ לנו לראש ושהוא אחראי על מרבית מהדמויות בחלק הזה של הרשימה שלנו... קבלו את האחים שהכי היינו רוצים להצטרף אליהם – גם אם זה מסוכן!

אנה וליבי / "האי"

לכל דמות ב"האי" יש סיפור שלם, אבל הקשר בין האחיות אנה (אפרת בן יעקב) וליבי (אביגיל הררי) תמיד היה אחד הרגעים הכי מרגשים בסדרה. אנה נכנסה לבית מחסה בגלל גניבת כספים, וליבי, שלא הסכימה להשאיר אותה לבד, ביצעה פשע בכוונה כדי להיכנס לשם גם. משם - הכל היסטוריה (תרתי משמע). השתיים עברו אין ספור רגעים דרמטיים, ניסו להציל את ג'יני, נלחמו באסטרואיד ואפילו "מתו" יותר מפעם אחת (היי ליבי!). למרות שאנה הייתה יותר בעייתית וליבי יותר שקולה, הן תמיד היו שם אחת בשביל השנייה, כאילו אין מחר!

© מתוך האי, ערוץ הילדים

איה וניני / "השמיניה"

אי אפשר לדבר על אחים הרפתקניים בלי להזכיר את התאומים איה וניני. השניים, שההפרש ביניהם הוא שתי דקות בלבד, היו לא רק אחים קרובים אלא גם גיבורים אמיתיים. הם עזרו לחברים, נלחמו בארגונים סודיים, סיכנו את עצמם שוב ושוב והוכיחו שאחים זה כוח, גם אם אחד מהם תקוע בלב מדבר ולא ברור מה גורלו! נכון, היו לא את ריבי האחים הקלאסיים והילדותיים (בכל זאת, התבגרו מהר מדי), אבל דווקא זה מה שאהבנו בהם!

© מתוך השמיניה, טדי, ערוץ הילדים, HOT

אלה-לי ואלפי / "החממה"

האחים רשף, אלה-לי (גאיה שליטא כץ) ואלפי (ידין גולדמן), נכנסו לנו ללב מהרגע הראשון.
אמנם כל אחד מהם שובץ לבית אחר: היא לנשרים, הוא לעורבים - וזה גרם לא מעט פעמים לחיכוכים (בכל זאת, מתחרים), אבל כשהיה צריך להציל את המדינה או להחזיר את אמא שלהם לחיים, הם ידעו לשתף פעולה כמו אלופים אמיתיים. אלה-לי ואלפי הראו לנו שתחרות לפעמים גם יכולה להיות בריאה בין אחים, ושברגע האמת (לצד העקיצות המשעשעות), הכי נמצאים שם אחד בשביל השנייה.

אמה ואלון / "נעלמים"

בעוד שנה יחלוף עשור מאז ש"נעלמים" עלתה לאוויר, אבל אנחנו עדיין זוכרים את האחים קליין – אמה (גאיה גור אריה) ואלון (עונג אפרון). השניים אולי היו שונים לגמרי באופי, אבל תמיד עזרו אחד לשנייה, גם כשהיו מחלוקות. השניים היו סקרנים ואוהבי הרפתקאות! אם זה למצוא את חבורת הנעלמים, להילחם ברעים, להציל את אשמורת ואפילו את המדינה... בקיצור, אין דבר שעצר אותם מלעבוד יחד בצל הסכנה (כנראה זה גנטי).

קירקי ולילה / "כדברא"

אחת הסדרות הכי מכשפות ששודרו כאן, עם אווירה מסתורית ועלילה על-טבעית, הביאה לנו את התאומות קירקי (גילי איצקוביץ') ולילה (אביה מלכה). הן גדלו בנפרד, והמפגש המחודש ביניהן לווה בקנאה, מתחים ובלבול. לילה הייתה בטוחה שהיא "המגנא", אבל אז גילתה שקירקי היא זו שנושאת את הכוח. למרות הקושי, הן הבינו שהן צריכות לאחד כוחות ושהן לגמרי חייבות להשלים אחת את השנייה כדי לעצור רוע גדול ועל טבעיים אחרים ומרושעים. מה שנקרא: "אין שום דבר שלא נצליח לעשות".

אמיל ואלינור / "פלמח"

נסיים את הרשימה עם האחים אמיל (אברהם ארנסון) ואלינור (נאיה בינשטוק) דסברג - צמד שהעפילו מהולנד לישראל ונכנס ישר לפעילות בפלוגת הנוער של הפלמ"ח. השניים לא היססו להילחם למען הקמת המדינה, גם כשנפרדו זמנית בגלל חילוקי דעות או כשאלינור עברה למחתרת הלח"י. אבל בסוף תמיד חזרו זה לזו. נאמנים, אמיצים, ובעיקר בלתי נפרדים. קשה לדמיין את הסדרה (או את המדינה) בלעדיהם.

אלמליח דונצוב הפך לאחד מיוצרי התוכן הוויראליים והמזוהים ברשתות החברתיות, בזכות הדמות שיצר – "הפשוטע", דמות צבעונית, חצופה ודרמטית שמביאה זווית הומוריסטית על חיי היומיום, במיוחד בקרב הדור הצעיר. לצד דמות הסושיאל הוא מגיש תכנית רדיו ופודקאסט לצד שיר הדס מאיר, כתב להיטים לכוכבות הפופ האהובות אנה זק ואגם בוחבוט, ואף עובד בימים אלו על כתיבת סדרה משלו לכאן 11. כעת, הוא עושה קפיצה נוספת מהרשת אל אחת הבמות הגדולות בישראל.

© צילום פרטי

מי שיכתוב את עלילת הפסטיגל הקרוב הוא השחקן והתסריטאי אורי אוריין, שחתום גם על תסריט הפסטיגל האחרון. על הבימוי ינצחו שוב במשותף רועי שגב, שביים את "סינג פסטיגל" - והבמאי הוותיק והמוביל של המופע, חנוך רוזן.

מסולן הפקות אישרו את הפרטים.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• חוגגים 50: העובדות שאולי לא ידעתם על "חגיגה בסנוקר"
• במאי 'ת'אנדרבולטס*' בראיון לפרוגי: "לא כל דבר אפשר להביא לקולנוע"
• "מייקל רץ מהסט למוניטור ואז חזר לחטוף עוד אגרוף"

"אני עובדת בתחום הזה מאז שאני בת 10, ומצחיק להגיד עכשיו שיש לי ותק של 15 שנה", מספרת.

מתי הבנת שאת רוצה להפוך את האהבה הזו למקצוע? 

"אני חושבת שזה תמיד הלך ביחד", משיבה. "בגלל שהתפקיד הראשון שלי היה בגיל 10, זה לא שהמשחק היה תחביב ואז החלטתי להפוך אותו למקצוע, אלא מההתחלה היה ברור לי שזה המקצוע שלי והשקעתי בו תמיד. בשום שלב לא לקחתי את המשחק כתחביב". 

היו גם רגעים שזה קילקל קצת את הילדות או יצר התמודדויות שילדה בגילך לא הייתה צריכה להתמודד איתן?

"אני בטוחה שזה גבה איזשהו מחיר ולא יודעת להגיד מה הוא בדיוק, כי זה לא שהייתי ילדה מפורסמת ברמה שזה ישפיע עליי עד כדי כך. אני חושבת שילד בבסיסו לא אמור לעבוד ולסגל משמעת של איש קריירה בגיל כך כך צעיר, ובדיעבד בטוח היה איזשהו מחיר, אבל הדרך הזו ביגרה, עיצבה אותי והקנתה לי המון דברים שהיום אני מודה עליהם".  

© מתוך מבצע קיפוד, לוגי

היו גם מעירים או צוחקים בבית הספר על זה?

"האמת שדווקא היו מחמיאים לי והכל התקבל באהבה והתלהבות, במיוחד באשדוד שזה לא כזה נפוץ". 

למה?

"כי אשדוד זו הרי עיר בדרום, זו לא תל אביב- 'העיר שבה הכל קורה'. כשהייתי קטנה ולפני הרשתות החברתיות, הדרך להתפרסם הייתה בעיקר דרך הטלוויזיה ונדיר היה לראות אז ילדים שחקנים, ככה שהיה יותר קשה להצליח אם אתה לא מהמרכז. היום כשהדור הצעיר מצליח יותר בקלות, יש הצלחות מכל רחבי הארץ ונערה למשל שרוצה להציג היום את הכישרון שלה ולהצליח יכולה לפתוח מצלמה, להעלות לרשתות החברתיות וזה אחלה דבר. יכולתי לחכות לגיל מאוחר, להגיע לבית ספר למשחק, לעשות את המסלול הרגיל ואני מאמינה שאפשר להצליח ככה גם אם אתה מהפריפריה, אבל בשנים שאני התחלתי היה נדיר לראות ילדים מצליחים בגילאים כאלה שהם לא מתל אביב או ילדים של מישהו מפורסם". 

אבל הפסדת דברים בעקבות ההתמקדות במסלול המקצועי שלך בגיל הזה?

"כמו כל בחירה בחיים, אני מניחה שהפסדתי את כל מה שלא בחרתי בו. אם לא היה לי את הנתיב הזה של המשחק היו נפתחים בעיניי נתיבים אחרים, אז אין בי תחושת חרטה, כי הלכתי אחרי הלב שלי, אבל כשאתה בוחר משהו, אתה מוותר על המון אופציות אחרות שיכולת לבחור בהן". 

העונה השלישית של "האחיין שלי בנץ" בכיכובך עולה למסך! בואי נחזור לאודישן הראשון שלך.

"נבחנתי לתפקיד של יולי בכלל!", משחזרת. "שלחתי אודישן מצולם שצילמתי עם המורה הפרטי, רותם קינן ומאוד נהנתי לצלם אותו. אחרי ששלחתי את האודישן הזה, הזמינו אותי ל-'קולבאק', אבל לתפקיד של ניצן ועוד הרבה לפני שהייתה ניצן, הבאתי איזושהי ורסיה שהיא 20% מניצן שאתם רואים היום בטלוויזיה".

איך זה בא לידי ביטוי?

"ניצן אז הייתה הרבה פחות מגובשת והיה איזשהו זיק (ניצוץ-ד.ש) שהבמאי זיהה, אבל עוד הרבה לפני שניצן הייתה ניצן, באתי עם טישרט מהבית שלימים הפכה להיות אחת מהחולצות הקבועות של הדמות וקיבלתי את התפקיד. התפקיד של ניצן אחד מהדברים שאני הכי נהנית לעשות בקריירה שלי".  

© באדיבות כאן חינוכית, נאווי

מהרגע הראשון הסדרה הצליחה ונחשבת לאהובה במיוחד, אפילו זכתה אצלנו לפני שנתיים בטקס נבחרי השנה. הופתעתם מההד שלה?

"ממש לא הופתעתי, כי זו סדרה שהיא לא פחות מגאונות ואם לא הייתי משחקת בה-הייתי מאוד מתעצבנת שאני לא חלק ממנה!", מכריזה. "הסדרה הזו מורכבת מהאנשים הכי מוכשרים שיש, אם זה הקאסט המדהים שמורכב ממלא קומיקאים שאני מעריצה, היוצר, הבמאי ואנשים מבריקים שאני מאוד אוהבת, אז זה לא הפתיע אותי, כי הרגשתי שאנחנו עושים סדרת נוער שהיא הרבה יותר מסדרת נוער. מהעונה הראשונה 'האחיין שלי בנץ' הייתה עשויה כל כך טוב ובמקצועיות, ככה שהיה ברור שיש כאן משהו מיוחד עם שפה שעוד לא הייתה כאן. כמות הפאנצ'ים, השנינות, נתינת הבמה לגיקים, לאנדרדוגים של החברה, והדמויות המיוחדות שלהן דרור היוצר ודן הבמאי יצרו את העולם, אלו דברים מאוד מיוחדים שעוד לא היו פה. כל כך צחקנו על הסט, שהיה ברור שהסדרה הזו תצא מצחיקה".  

-מרוב הצלחה הערוץ החליט מיד בתום העונה הראשונה שיהיו עוד שלוש עונות נוספות, אז אפשר להיות רגועים לגבי עונה רביעית?

"האמת שאני לא יודעת, אז תצטרך לשאול את הערוץ והיוצרים, אבל אני תמיד אשמח להגיע לעוד עונה".

הדמות שלך די שונה מרוב התפקידים או הטייפקאסט שאנחנו רגילים לראות אותך כמה היה כיף או מוזר לצלול למשהו אחר לגמרי?

"הכי כיף בעולם", משתפת בשמחה. "אני פריקית של דמויות! מאוד אוהבת להשתנות בתפקידים שאני מגלמת, וזו זכות לשחק דמות כל כך שונה ממך שאפשר לעוף איתה, עם הקומדיה ועם החופש של האלתורים שלה. נראה לי נורא משעמם לשחק כל פעם את עצמי ולעשות את אותו הדבר, אז אני ברת מזל שקיבלתי את ההזדמנות לשחק את ניצן, כי דמות מדהימה, מצחיקה וגם כל כך מורכבת רגשית. עם כמה שניצן קומית, בעיניי היא דמות מאוד מרגשת".  

© באדיבות כאן חינוכית, נאווי

-לצד סדרות נוער נוספות כמו: "דרימארס", "או בוי" ו"מיוחדת", הכנסת לרזומה שלך לא מעט סדרות לקהל הבוגר יותר: "המפקדת", "משמר הגבול" ו"בלקספייס", את מרגישה כיום הבדלים בין הקהלים או שבגלל הסטרימינג והנגישות של הכל היום הכל די זהה?

"יש הבדל, כי ילדים בכל זאת מגיבים אחרת ממבוגרים, אבל יש את המחנה השותף שזה האהבה וסדרות שמתקבלות באהדה. ילדים לרוב יותר יתלהבו, יתרגשו, ירעיפו יותר אהבה ומבוגרים יותר מרעיפים מחמאות מקצועיות שזה גם כיף. גם כשאני הייתי ילדה והייתי נתקלת בגיבורים שאני רואה בטלוויזיה, ההתרגשות שלי הייתה הרבה יותר גדולה, אם זה מ'השיר שלנו', אם זה מ'דני הוליווד' ואם זה מ'כמעט מלאכים'". 

"דרימארס" משודרת בגרמניה, "מיוחדת" קיבלה רימייק בטורקיה, "משמר הגבול" ו-"בלקספייס" נרכשו על ידי נטפליקס. זה עושה חשק לנסות קריירה בינלאומית?

"בהחלט עושה חשק לקריירה בינלאומית", משיבה ומפרטת - "פעם הייתי מרגישה שזה ממש רחוק ממני, אבל היום הנגישות מאפשרת לחלום על זה. אני רואה את חברה שלי, נועה כהן, שכבשה את המסכים בעל העולם בסרט 'מרים' וזה לגמרי מעורר בי השראה, אז אני אומרת לעצמי: בואנה, למה שזה בעצם לא יקרה גם לי?!'. היום אני מרשה לעצמי לחלום דברים שלפני כמה זמן לא הייתי מרשה לעצמי לחלום, מרגש אותי לקלוט שזה דבר אפשרי וזה גם מגביר לי את המוטיבציה פתאום".    

© אוהד רומנו, HOT 

את עושה אודישנים בחו"ל?

"לא יצא לי, אבל מעניין אותי לעשות תפקידים כמו שיש פה, כי בישראל יש לנו תכנים מדהימים, יוצרים מדהימים, סדרות וסרטים מדהימים. התפקידים בחו"ל לא נחשקים יותר מכאן, אבל זו חוויה מטורפת לעבוד בתקציבים ובתנאים שיש שם, בשפה אחרת, ביבשת אחרת וזו נראית לי חוויה מדהימה, אבל מבחינת תפקידים - אני מאחלת לעצמי לעשות תפקידים מאתגרים לא משנה באיזו שפה".

-ב"משמר הגבול" חלקת פרק לצד אבא שלך שגילם את אבא שלך, כמה הדמות שלו הייתה קרובה למציאות?

"הדמות רחוקה מהמציאות, כי אבא של מירי נטש אותה, היא לא בקשר איתו ובמציאות אבא שלי הוא דמות מאוד משמעותית בחיי, ואני בקשר מאוד קרוב איתו. המחנה המשותף הוא בכך שאבא שלי התחתן עם אישה חרדית מדהימה שאני מאוד אוהבת, התחזק ואני זוכרת שבתור נערה זה יצר אצלי קצת חששות לגבי 'האם אורך החיים שלי גם הולך להשתנות?'. גם אבא של מירי חזר בתשובה והיא בת להורים גרושים, אז במובן של הדת והגירושים-הזדהיתי קצת עם מירי. היום זה מצחיק אותי שפחדתי מזה, זה לא השפיע עליי בשום צורה, חוץ מהעובדה שזה הרחיב את האופקים שלי. אני באה מבית מאוד מסורתי, מאמינה מאוד באלוהים ומחוברת לאלוהים, אבל פשוט פחדתי משינוי קיצוני - מה שלא קרה".  

הגירושים של ההורים היו כשהיית בת 7, מניח שזה לא היה פשוט.

"זה לא היה לי קל, ואני חושבת שזה עיצב אותי והשפיע עליי, אבל הכי חשוב ששניהם מאושרים עכשיו, התחתנו שוב, הביאו ילדים ואני בקשר מדהים עם שניהם. ההורים שלי דמויות מאוד משמעותיות בחיים שלי".  

© מתוך האינסטגרם של נועה 

את לא אחת שמככבת בכותרות בפן שלילי, אבל בחודשים האחרונים כיכבת בכותרות בגלל שהחלטת לשבור צמחונות מול המצלמות וספגת אש. הרגשת שאת עושה משהו בעייתי לפני שפרסמת את הסרטון?

"לא הרגשתי אני עושה משהו בעייתי, אחרת לא הייתי מפרסמת. הסרטון פורסם בתמימות, ושיתפתי על צעד שאני עושה כמו שאני משתפת על כל מיני דברים בחיים שלי. אני לא חייבת לאף אחד דין וחשבון על מה אני אוכלת, אלא שזה סתם סרטון ששעשע אותי והופתעתי מהתגובות הקשות שהוא קיבל. בדיעבד אני לא עומדת מאחורי הסרטון הזה במאה אחוז, כי אני חושבת שעל הדרך המורכבת שלי עם אכילת הבשר הייתי צריכה לדבר קצת יותר לעומק, לחשוף קצת יותר את הקהל שלי אליה ולא לשטח את השיח לסרטון קליל כזה. אני לא חושבת שיש בעיה עם זה שחזרתי לאכול בשר ולא חייבת דין וחשבון לאף אחד על ההחלטות הבריאותיות שלי, אבל אכפת לי מהנושא הזה והרי לא סתם הייתי צמחונית במשך 10 שנים, אז רק בגלל זה התבאסתי שלא מספיק הבאתי לשיח את המורכבות בעניין הזה, כי הייתה לי מורכבות. גם אחרי שצילמתי את הסרטון לקח לי המון זמן לאכול שוב פעם בשר, עד עכשיו יש לי קושי לאכול בשר".

אז את מתכוונת להרחיב על הנושא בהזדמנות אחרת? 

"אני לא יודעת וגם לא רוצה לצאת בהצהרות, אבל אני חושבת שהמסקנה שלי מהסרטון היא שאומנם לדור שלנו יש נטייה לשתף על כל פיפס, אבל לפעמים לא חייב לרוץ לשתף. בסופו של דבר אלו החיים שלי, אני בודקת מה הכי נכון לי, לגוף שלי ואני בעד שכל אחד יחקור מה הכי נכון לגוף שלו ויהיה נאמן לעצמו. הגוף שלי לא יכל לעמוד בצמחונות, אבל במי שיכול לעמוד גופנית בטבעונות ובצמחונות, אני תומכת וחושבת שזו החלטה נכונה, לא השתנתה לי האג'נדה". 

-איך היה פתאום לחטוף תגובות שליליות?

"לא נעים", משתפת אסטנג'לוב. "לא הייתה לי כוונה לפגוע, במיוחד שאני כל כך מזדהה עם האג'נדה ולא נעים לקבל ביקורת, אבל בסדר, היה גל של כמה ימים והוא עבר. לא עשיתי מזה יותר מדי דרמה, נשמתי, נתמכתי על ידי הקרובים שלי וזה עבר. במדינה שלנו קורים דברים הרבה יותר גרועים והרבה יותר דרמטיים מזה שחזרתי לאכול שניצל, אז חשוב לקחת דברים בפרופורציה. אף פעם לא נעים לקבל ביקורת, אבל לא בכיתי מזה ויש דברים שצריך יותר להתעסק בהם, כמו בחטופים שלנו שבעזה, ובחיילים שנלחמים ומקריבים את חייהם בשבילנו. אני מבינה שזה הסעיר שחזרתי לאכול שניצל, אבל פרופורציות! גם אני לא התעסקתי בזה יותר ממה שצריך ואומרת לעצמי: 'פרופורציות!'". 

נעבור לגזרה הרומנטית: כבר שלוש שנים את נמצאת בזוגיות עם השחקן עמית פרנקו. עד כמה זה עוזר או מקשה ששניכם באותו המקצוע?

"רק עוזר, כי עמית מבין אותי, מכיל אותי, עוזר לי ואני עוזרת לו".

איך היה המעבר לגור יחד?

"הרגיש מאוד טבעי, וגם היה מאוד חשוב לי לעבור לגור ביחד לפני שמתקדמים לשלב הבא. עמית החבר הכי טוב שלי, השותף שלי ואנחנו מסתדרים טוב ביחד". 

תהיה טבעת? 

"אני לא יודעת. אנחנו זורמים וברור שאני רואה את עמית בעלי לעתיד, בעזרת השם, אבל אנחנו לא ממהרים לשום מקום וכשזה יקרה זה יקרה".   

© צילום מהאינסטגרם של נועה 

כבת זוג לשחקן תיאטרון, עדיין לא ראינו אותך על הבמה. יש לך חשק לכבוש גם את היעד הזה?

"יש לי חשק להתנסות גם בעולם הזה. מעניין אותי להתנסות בדברים חדשים ולא ניסיתי עדיין את במת התיאטרון, אז כמובן שזה מסקרן אותי".  

בשנים האחרונות צברת כמות עוקבים מכובדת בטיקטוק. את מרגישה שזה מחזק את הקריירה שלך? 

"אני לא יודעת אם זה מחזק את הקריירה, כי נכנסתי לטיקטוק כשאני כבר שחקנית עובדת, אבל זה לגמרי עושה לי כיף, כי זו פלטפורמה שאני יכולה להראות בה עוד צדדים שיש בי. אני יכולה לעשות עוד דמויות, להשתטות, להצחיק ולדבר על דברים שחשובים לי. אני מאוד נהנית מהטיקטוק". 

יש רצון להיות יום אחד גם בצד השני של המצלמה? בין אם זה כיוצרת ובין אם זה כבמאית...

"אני רוצה להיות בצד הזה. אני חושבת שקודם כל אתחיל כיוצרת, כתסריטאית, אולי גם לשחק במשהו שיצרתי ובעתיד, אני לגמרי ארצה גם להתנסות בבימוי". 

© שי פרנקו, ידיעות אחרונות

מה עם פסטיגל? אנחנו לגמרי רוצים לראות אותך שם!

"יאללה, אני לא אסרב אם יציעו לי פסטיגל!", מכריזה אסטנג'לוב. "מאחורי כל שחקן יש ילד שחלם בילדותו להיות בפסטיגל, אז אם תגיע הצעה כזו לגמרי אלך עליה. זה תלוי בכם פרוגי!".  

איפה נראה אותך עוד 15 שנים?

"אני לא יודעת איפה אהיה עוד שנתיים אז עוד 15 שנה?! אנחנו חיים בעולם משתנה, הכל דינאמי, ואנשים כבר לא בוחרים מקצוע ומתחייבים להיות איתו כל החיים. אני מאחלת לעצמי להיות בריאה, להיות בתא משפחתי שאצור ולהמשיך לעשות את מה שאני אוהבת. אני לא יודעת מה יכול לקרות כשה-AI ישתלט על העולם וכבר לא יהיו יותר שחקנים, אבל אני בוודאות יודעת שאהיה עם התא המשפחתי שלי ואעסוק במה שאני אוהבת, במה זה יהיה? נגלה עוד 15 שנה!".   

שם הסרט

כשהסרט עלה לאקרנים, שמו המקורי היה בכלל "סנוקר" בלבד. לפי מפיק הסרט, שמחה זבולוני, התמונה השתנתה כשהמפיצים ביקשו לשנות את השם, במטרה למשוך קהל לספריות הווידאו. מכאן, הסרט מותג תחת הסיסמה "סנוקר - סרט שכולו חגיגה", והשאר היסטוריה: השם "חגיגה בסנוקר" הפך לאייקון של ממש בקולנוע הישראלי. 

© סרטי יונייטד קינג

כל עדשה מיקרוסקופ!

אין מי שלא זוכר את המשקפיים האייקוניים של חכם חנוכה. זאב רווח ז"ל סיפר כי קנה את המשקפיים מחנות אופטיקה בתל אביב, רגע לפני שהגיע לסט הצילומים. רווח שאל את המוכר, אם יש לו משקפיים עם זכוכיות שבעבר היו שורפים איתן עיתונים, הוא מצידו ענה שיש, אך הזהיר שלא יצא עם המשקפיים האלה לשמש, כי הרשתית שלו תישרף. למרות זאת, רווח לא ויתר המשקפיים ואכן לקח אותם לסט בכדי להפתיע את בארקן ז''ל.

רואה קציצה נקרע עליה

במהלך הסצנה בה חנוכה וגבריאל מתארחים אצל הרב שמש, מוגשות לשולחן קציצות מעשה ידי יונה. כאשר הרב שואל את חכם חנוכה: "מה זה, חכם חנוכה, כבודו שכח לברך?", חנוכה עושה פרצוף אייקוני דרך עדשות הענק ושנייה לאחר מכן, יהודה בארקן ז"ל פורץ בצחוק אמיתי. זה לא היה חלק מהתסריט בארקן פשוט לא הצליח להתאפק, והצחוק האמיתי נשאר בסרט. גם אנחנו במקומו היינו מתגלגלים מצחוק.

מעזריאל תצא תורה (ואלתורים)

למרות שהסרט נראה כתוצר של עבודה מדוקדקת, הוא יצא לדרך כשהתסריט היה חצי מוכן! השינויים בטקסטים התרחשו מיום ליום, לעיתים מבלי לדעת מה יצולם ביום המחרת. למרות האלתורים (או אולי בזכותם) התוצאה היא אחת הקומדיות האהובות ביותר בישראל.

יא ווארדי איזו קציצה...

ואם כבר אלתורים: על הסט באופן כללי היו לא מעט כאלו, בין אם מדובר בהמצאת משפטים כמו "יא ווארדי איזה קציצה", בין אם זה כשחנוכה אחז במקל דיג בסצנה של גבריאל ויונה על הספינה ואמר "איי לאב יו", בין אם זו הכנסת הקיסמים בפיהם של בארקן ורווח ז"ל. בקיצור - דברים פשוט זרמו מרגע לרגע. קשה לדמיין איך זה היה נראה לולא האילתורים המדויקים הללו!

© באדיבות יונייטד קינג, yes דוקו 

מתיחות מאחורי הקלעים

הבמאי בועז דוידזון הצטרף לצחוקים מאחורי הקלעים: במהלך הסרט, ישנה סצנה ובה סלבדור (יוסף שילוח ז"ל) מגיע לבית הרב ודופק על הדלת, אבל במהלך צילומי הסצנה דוידזון ביקש מכל משתתפי הסצנה להיעלם, ורק לאחר דקות ארוכות בהן שילוח המשיך לדפוק על הדלת, הוא גילה שהוא לבד שם... בהחלט היינו רוצים להיות על הסט ברגע הזה!

תשתעל, הסצינה הגיעה!

עם סצנות קורעות מצחוק כמו העימות בירקניה, סצנת הקציצות והארוחה הענקית בבית הרב, היה כמעט בלתי אפשרי להישאר רציניים. כדי להתגבר על צחקוקים בלתי נשלטים, השחקנים מצאו פתרון והשתמשו במטפחות בפיהם כדי לא לפגוע באיכות ההקלטה וכדי שלא יישמעו צחקוקים במהלך הסצינות. הברקה!

מאיפה שבא - בא!

"חגיגה בסנוקר" נחשב לסרט פורץ דרך בקולנוע הישראלי! בזמן אמת מכר בישראל בסך הכל 607,000 כרטיסים להקרנות שלו מהרגע שיצא לאקרנים. אם לומר את האמת, אנחנו ממש לא בהלם!

לא מפוצצים את החגיגה, אבל...

כשהסרט יצא מרבית הביקורות היו גרועות לחלוטין. אבל כמעט כמו בכל פעם שיש ביקורות גרועות - הקהל מעיד אחרת וכאמור הסרט זכה להצלחה המונית בקופות, כך גם במרוצת השנים - מקומו של הסרט הוגדר כקאלט ואחד הסרטים הכי מזוהים עם הקולנוע הישראלי המקורי. 

© יוני המנחם, באדיבות yes

ימשיך כבודו? אז זהו שלא...

לאורך השנים עלו לא מעט רעיונות והוצעו לא מעט תסריטים לסרט המשך, כולל תסריט שכתב נאור ציון שגם כמעט והתקדם הלאה - אך הפרויקט נקטע עם פטירתו של יהודה בארקן ז"ל ממחלת הקורונה.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• "מייקל רץ מהסט למוניטור ואז חזר לחטוף עוד אגרוף"
• דה כהן ומאסטר אוהד: "דברים כאלה לא פותחים ברשת"
• קים בן שמעון: "קראו לי 'רזה מדי' ו-'אחות של"

היקום הקולנועי של מארוול נמצא בעיצומה של שנה קריטית עבורו - "שנת מבחן" שבה מארוול זורקים הרבה מקלפים החזקים שלהם על השולחן. במרץ האחרון הם שחררו את "דרדוויל: נולד מחדש" המעולה של דיסני+, וכולנו כבר בציפיה גדולה לקראת החידוש של "ארבעת המופלאים" ביולי הקרוב. בין לבין, האולפנים בחרו להכניס דווקא את ה-"תאנדרבולטס*". אותו הסרט שבהתחלה לא היה בכלל נחשב כאחד מהפרויקטים היותר חזקים שיש למארוול להציע השנה, אך ככל שיצאו הטריילרים והתבררו עוד קצת פרטים על העלילה, הוא הפך לאחד מהמצופים של 2025 (בגבולות גיבורי העל), יש שיגידו שאפילו מעל 'ארבעת המופלאים'...

מדובר בסרט ה-36 ביקום הקולנועי של מארוול, והפעם מדובר באנסמבל גיבורי על המשלב אלמנטים של פעולה אקשן ומעט קומדיה - את הסרט מביים הבמאי ג׳ייק שרייר (עצבים״) והוא מאחד מגוון שחקנים שכיכבו במגוון פרויקטים לאורך השלב הרביעי והחמישי של היקום הקולנועי: החל מסבסטיאן סטאן (באקי, חייל החורף) דרך פלורנס פיו (ילנה בלובה) ועד דיוויד הארבור (המגן האדום), ואייט ראסל (סוכן ארצות הברית), האנה ג׳ון-קאמן (גוסט) ואולגה קורילנקו (טאסקמאסטר).

הסרט מסכם קו עלילה שהחל עוד בשנת 2021 בו ולנטינה (ג'וליה לואי-דרייפוס) מרכיבה צוות לא שגרתי של אנטי-גיבורים על מנת להשתמש בהם כשכירים ולהשיג את מטרותיה. בשלב מסוים הצוות מוצא את עצמו לכוד במלכודת קטלנית שטמנה להם ולנטינה לאחר שהחליטה שהיא לא זקוקה להם יותר, לכן הם נאלצים לצאת למשימה מסוכנת שתאלץ אותם להתמודד עם המקומות האפלים ביותר בעבר שלהם. במאי הסרט סיפר לנו כמה דברים מעניינים מאחורי הקלעים בראיון מיוחד עם פרוגי. 

בקומיקס, גם הענק האדום וגם הברון זימו היו חלק מרכזי מצוות התאנדרבולטס. שתי הדמויות גם הוצגו בעבר ביקום הקולנועי של מארוול. האם אתה יודע אם היו שיחות קודמות לגבי הכנסה שלהם לצוות במסגרת הסרט?

"תראה, רוב הצוות נקבע עוד לפני שאני הצטרפתי לפרויקט. אז אני לא יודע אילו דיונים היו לפני שהצוות הזה נבחר. אבל אני חושב שאם יש דבר אחד שצריך לדעת על קווין [פייגי - י.פ] - זה שהוא מאוד אוהב את הקומיקס. והוא מודע לכל הדברים האלה. הוא תמיד רוצה שהסרטים יכבדו את החומר המקורי, אבל מבקש שגם תוך כדי יעשו משהו שונה. אני בעצמי גם מכיר את הריצה הראשונה של תאנדרבולטס בקומיקס ועוד הרבה אחרות. אני יודע שהמון אנשים באינטרנט אומרים 'מה עם הסיפור הזה של תאנדרבולטס?! למה לא עושים אותו?' והתשובה הכנה שלי היא שאני חושב שלא כל דבר אפשר להביא לקולנוע. זה לא תמיד פשוט. לדעתי הסרט שלנו, בדרכו, כן מכבד מאוד את הרעיון של הקומיקס, רק מזווית אחרת".  

© באדיבות פורום פילם

אולפני מארוול הודיעו לאחרונה שרוב הדמויות של 'תאנדרבולטס' יחזרו בסרט הנוקמים: דומסדיי בשנה הבאה. ידעת על זה בזמן שעבדת על הסרט? היית מעורב בקישור הדמויות לסרט? למשל, בדומה לג'יימס גאן בשילוב 'שומרי הגלקסיה בסרטי 'הנוקמים'...

"לא, אני לא הייתי מעורב בקישור בין הדמויות ל'דומסדיי'. כן אגיד שהמקום שהדמויות מגיעות אליו בסוף הסרט, היה מובנה בתסריט מראש לא משנה מה... גם כשהתסריט עצמו עבר שינויים משמעותיים - תמיד הייתה נקודת סיום אחת שאליה היינו צריכים להגיע, וזה יהיה הרבה יותר ברור כשתראו את הסרט. בתקופת ההפקה והצילומים פשוט ידענו שאנחנו צריכים להוביל את הדמויות לשם. ומה קורה איתן אחר כך? זה משהו שאני לא הייתי מעורב בו אבל בנינו, יש סיכוי שאולי ראיתי הצצה קטנה לזה לא מזמן" 

© באדיבות פורום פילם 

מה היה תהליך ההכנה שלך לפני שביימת את הסרט? צפית בפרויקטים קודמים של מארוול?

"קראתי הרבה ריצות של תאנדרבולטס. צפיתי בכל הסרטים ביקום הקולנועי של מארוול, למרות שכבר ראיתי אותם בעבר. עשיתי בינג׳ מחדש לכבוד הסרט. בנוגע לקומיקסים - במהלך העבודה על הסרט חזרנו שוב ושוב במיוחד לריצה המקורית של סנטרי מאת פול גנקינס וגיי לי. האמת שממש נכנסנו לעומק עם זה - ואפילו דיברנו עם פול (יוצר הקומיקס - י.פ). הייתה לנו שיחה נהדרת איתו על הדמות של סנטרי, על איך שהוא ראה אותה ומה אפשר לקחת מזה, על הרעיון של הדמות כמשל לבריאות הנפש של כל אחד מאיתנו ניסינו להבין איך הוא מסתכל על זה, ואז למצוא את הזווית שלנו על הדמות הזאת. זו דמות כל כך עשירה, וברגע שיש לך אותה בעולם הזה, אתה רוצה לקשור אליה גם את שאר הדמויות, כך שהקונפליקט ירגיש גם פנימי וגם חיצוני".

ג׳ייק עם הקאסט © gettyimages.IL\Gareth Cattermole

ביימת בעבר פרקים בסדרה עצבים של A24, ראינו שמארוול קיבלו השראה מהפקות אינדי (הפקות פרטיות) כשהם קידמו את תאנדרבולטס. הכנסת קצת סגנון אינדי לפרויקט הזה ביקום הקולנועי? האם היה לך חופש יצירתי בפיתוח הסרט?

גייק צוחק ומשיב, "לא הבאתי את סגנון האינדי למארוול, וברור שגם לא היה לי חופש יצירתי, בכלל לא  אני אשים את זה על השולחן, הטריילר בסגנון A24 - זו הייתה בדיחה שאני והעוזר שלי יצרנו, פשוט עשינו גרסה עם כתוביות כאלה על הסט, כי צחקנו על זה שהמון חברים על הסט עבדו בעבר על דברים של A24, ואז מחלקת השיווק לקחה את זה ורצה עם זה - הם עשו עבודה ממש מצחיקה וכיפית. אבל אנחנו יודעים שזה לא סרט אינדי, ברור. אני חושב שאי אפשר להגיד שהבאנו סגנון אינדי לסרט, אלא יותר הבאנו איתנו שותפים נהדרים, שיצא להם לעבוד בעולם האינדי לפני כן - ושילבנו אותם עם ותיקים שכבר עשו סרטי מארוול נהדרים. זה משהו שקווין מאוד מעודד - מההתחלה הוא אמר לנו: 'תעשו את זה שונה', 'תנסו לעשות משהו אחר עם הסרט הזה'. הם [מארוול] אהבו את ׳עצבים׳, ואת האנרגיה שלנו, וזה הפך את החוויה ביצירת הסרט הזה ליותר כיפית עבורנו, ואני מקווה שזה יורגש".

לסיום, רוצה לגלות לנו רמז על מה אומרת הכוכבית בשם של הסרט?

"האמת שאני מעדיף שלא לדבר על זה. תבואו לסרט ותגלו בעצמכם!".

יובל פרידמן, "מארוול פור-יו" - הוא כתב פרוגי לענייני מארוול. בכתיבת הכתבה סייע עידו שייביץ ממערכת קומיקאון.

>> לתכנים נוספים על יום השואה בפרוגי

"סבא שלי, חיים גד זכרונו לברכה, נולד בזדונסקה וולה שבסמוך ללודז', פולין. בתחילת המלחמה הוא היה בגרמניה. משם הוא נשלח למחנה ההשמדה בלודז', ומתוך כחצי מיליון יהודים הוא הצליח לשרוד ביחד עם עוד כשמונה מאות יהודים".

סיפורו המופלא לא מסתיים שם, "הוא התחיל במסע הבריחה שלו דרך מספר מדינות", מספר גד ומוסיף, "עד שב-1947 הוא הצליח דרך אוניית מעפילים שיצאה מאיטליה להגיע לישראל. האנגלים, ששלטו אז בארץ לא אפשרו את כניסתו ארצה, ומשם הוא נשלח לקפריסין. לאחר מספר חודשים שם הוא הצליח סוף סוף להגיע לארץ ישראל, ונשלח ישר להילחם במלחמת העצמאות".

© צילום פרטי

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• דה כהן ומאסטר אוהד: "הוא לא פנה אלינו, דברים כאלה לא פותחים ברשת"
• קים בן שמעון: "קראו לי 'רזה מדי' ו-'אחות של', היום אני בוחרת אם להתייחס"
• האנשים מאחורי "דרדוויל: נולד מחדש" בראיון לפרוגי

רגע לפני ש-"חוטאים" עולה לאקרנים, תפסנו לראיון מיוחד את הקאסט: מייקל בי ג׳ורדן (סמוק וסטאק), היילי סטיינפלד (מרי), מיילס קאטון (סמי מור), ג'ק אוקונל (רמיק), וונמי מוסקו (אנני), ג'יימי לוסון (פרלין), עומאר בנסון מילר (קורנברד), לי ג'ון לי (גרייס צ'או), דלרוי לינדו (דלתא סלים) והבמאי ראיין קוגלר.

"חוטאים" מסתמן כשיתוף הפעולה החמישי במספר של ראיין קוגלר ומייקל בי ג׳ורדן. כך האחרון מספר על החיבור המיוחד אשר התחיל בסרט הביוגרפי והראשון באורך מלא של קוגלר, "תחנת פרוטוויל":

מייקל בי ג'ורדן: "השפה המשותפת שלנו רק התחזקה עם השנים, ובמיוחד בפרויקט הזה- שזה הסרט הראשון שעשיתי מאז שביימתי בעצמי לראשונה. זה נתן לי הרבה יותר אמפתיה למה שריאן עובר ביום-יום: כל הכובעים שהוא צריך לחבוש, כל המקומות שהוא צריך להיות בהם בו זמנית... במקרה הזה, יכולתי להיות עבורו זוג עיניים נוסף, לעזור כשצריך, אפילו לחזות מראש את הצרכים שלו. זה אפשר לנו להספיק יותר- כי זמן זה תמיד אתגר על סט. יש בינינו הבנה הדדית עמוקה. קשה להסביר את התקשורת הלא-מילולית שנבנתה בינינו, אבל היא רק השתפרה לאורך השנים".

ראיין, בתור מישהו שראה את מייקל עוד לפני שביים בעצמו, הרגשת מתישהו את הרגע הזה של "אמרתי לך"?  במובן של- "עכשיו אתה מבין איך נראה הלחץ מהצד השני"?

ראיין קוגלר: "לא. עבדתי איתו כמפיק על ׳קריד III׳, ולא אמרתי לו את זה בצורה ישירה, אבל הוא בעצמו היה בא ואומר: ׳וואו, עכשיו אני קולט מה אתה עובר׳. למרות זאת, העבודות שלנו הן דווקא שונות מאוד. בסרט הזה מייקל אמנם היה הבמאי, אבל הוא גם היה בתפקיד של שחקן. זאת אומרת- הוא היה צריך לקבל אגרופים, ללכת לראות איך זה יצא, ואז לחזור לקבל עוד אגרופים. כשאני מביים, לעומת זאת, אני לא מופיע על המסך- אני רק מאחורי המצלמה. אבל מייק הוא אדם אמפתי, הוא גדל על סטים של סרטי קולנוע ותכניות טלוויזיה. מה שאני הכי אוהב בעבודה איתו זה השילוב בין מוסר עבודה מטורף לצד אופי נדיב ומשפחתי.

מייקל בי ג׳ורדן © מתוך הטריילר, Tulip Entertainment

כשאתה מספר 1 בדף הקריאה- ובמקרה הזה הוא היה גם 1A וגם 1B- אתה קובע את האווירה לכל הסט. ברוב המקרים, זה מתחיל מהראש- ומשם זה מחלחל לכל הצוות. כולם מסתכלים על השחקן הראשי: איך הוא מדבר עם עוזר ההפקה, עם עוזר הבמאי, עם הצלם, עם איש הסאונד- האם הם נותנים לו לחבר את המיקרופון בלי בעיה, או שהם מעדיפים להתלונן? מייק פשוט מדהים בזה. ברירת המחדל שלו היא אדיבות, וזה מדבק. זה יוצר סביבה שבה לא מקובל לצעוק על עוזרי הפקה, למשל, אם מייק אף פעם לא עשה את זה. הוא אף פעם לא הרים את הקול שלו".

ראיין קוגלר: "בתעשייה שבה מפלס הלחץ יכול להיות גבוה מאוד ואף עלולה להפוך לרעילה, זה נהדר שיש מישהו שמבין את הערך של שמירה על אווירה אוהבת ומכבדת. זה מה שאני הכי אוהב אצל מייק.? הדבר הנוסף הוא, שהוא תמיד רוצה לאתגר את עצמו. מה שהיה נהדר הוא שקיבלתי את ההרגשה הזאת מכל חברי הקאסט. כל מי שהשתתף והגיע לסט ניסה להיות טוב יותר ממה שהיה בסרט הקודם שלו. מכך אני מאמין שהם יהיו טובים יותר בסרט הבא שלהם מאשר ממה שהם היו פה. אלה האנשים ששכרנו, והתרבות הזו מתחילה ממייק, אבל היה לי מזל שכולם הגיעו עם הגישה הזו. הייתי מאוד מרוצה מזה?".

מייקל בי ג׳ורדן וראיין קיגלר בפרמיירת "חוטאים" © gettyimages.IL\Tim P. Whitby

את אותה תרבות שהונהגה על הסט כנראה ספג גם מיילס קאטון, אשר מגלם את דמותו של סמי מור. מדובר בהופעת הבכורה הקולנועית הראשונה שלו בפרט והצעד הראשון שלו בעולם המשחק ככלל. כך הוא מספר על המסע שלו לתפקיד:

"התחלתי כשהייתי בן 16, קיבלתי את ההזדמנות לשיר קולות רקע עבור הזמרת H.E.R, והתחלנו סיבוב הופעות בכל העולם. יצא לנו גם לפתוח הופעות של קולדפליי. לקראת סוף סיבוב ההופעות הזה, קיבלתי לפתע שיחה. היא אמרה לי- "אחי, היה מישהו בקהל ששמע אותך שר, והם רוצים שתבחן לתפקיד הזה" לקחתי את ההזדמנות ורצתי עם זה. שלחתי אודישן מוקלט, לאחר מכן קיבלתי קול-בק (זימון חוזר - ש.מ). הם שלחו כמה סצנות, הן היו על ילד צעיר שמנגן בגיטרה. עשיתי את זה ושלחתי?".

© מתוך הטריילר, Tulip Entertainment

"לפני שהספקתי להבין מה קורה, כבר נסעתי ללוס אנג'לס לעשות אודישן. שם פגשתי את מייק וראיין יחד עם עוד כמה אנשים. משם, באמת דיברתי איתם על התפקיד ונתתי את המיטב שלי. אחרי זה הייתי באמת מסוגל ללמוד מהם. אני מרגיש שרק מעצם היותי בפרויקט הזה, גדלתי כל כך. כל יום היה חוויה לימודית. מהרגע שהגעתי לסט ועד הסוף, באמת דחפתי את עצמי כל יום להיות טוב יותר. הייתי בסביבה של שחקנים ברמה כזאת גבוהה והם כולם הראו לי כל כך הרבה אהבה. אז העובדה שאני כאן ברגע הזה גורמת לי להרגיש מבורך מאוד".

ג'ק אוקונל מגלם בסרט את דמותו של רמיק, דמות מורכבת בפני עצמה, במיוחד כאשר הוא לא מאמין בהיותו נבל.

ג'ק אוקונל: "אולי יש דרך קלה יותר לעשות את הדברים, אבל בסרט, אנחנו הולכים על הדרך הקשה עם רמיק. הוא כולו על אחווה ואהבה. כל מה שהוא רוצה זה פשוט לנשוך אותך בצוואר, וזהו, יש אהבה נצחית. רק נשיכה קטנה. הוא כל הזמן אומר 'אני מבטיח, אני לא אפגע בך'. זו הדרך הקלה, אבל אנחנו בסוף הולכים על הדרך הקשה. בסופו של דבר יש עומק אמיתי, עושר אמיתי, בכתיבה של ראיין. מה שניסינו להגיע אליו לא היה שטחי, זה היה מעוגן במשהו שמושרש בהיסטוריה. זה היה הדבר העיקרי שאני ממש נהניתי להתחבר אליו- העושר התרבותי שהדמויות שלנו מייצגות כל אחת בדרכה".

© gettyimages.IL\Tim P. Whitby

אם נותנים מבט בפילמוגרפיה של דלרוי לינדו, נראה כי התפקיד שלו כדלתא סלים מתאים לו כמו כפפה ליד. בכל זאת, עבר זמן מאז שנאלץ להיות כל כך פיזי וסוער בתפקיד. כך הוא סיפר על סצנה אינטנסיבית שהתרחשה במועדון הבדיוני "ג'וק ג'וינט" (בבעלותם של האחים סמוק וסטאק), בה נאלץ להפגין כישורים פיזיים בנוסף ליכולות משחק:

"קודם כל, יש לנו צוות נפלא שעובד על סצנות הקרב. ראיין הרכיב צוות מדהים שמועמד לרשות כל השחקנים. כאשר הייתי צעיר לקחתי שיעורי ריקוד. לחימה בקולנוע ובתיאטרון הן בעצם כוריאוגרפיה, נכון? אלו קטעים מתוזמנים. ככל שהקרב יותר אלים, ככה יותר חשוב שכל תנועה תהיה מתוזמנת באופן מדויק- והקרבות האלה היו בדיוק כאלה. הגעתי לפרויקט קצת באיחור כי עבדתי על משהו אחר, אבל כשהגעתי לניו אורלינס הם כבר היו עמוק בתוך בניית התנועות. בחזרה הראשונה שהשתתפתי בה, המדריך הראה לי בדיוק על מה הם עובדים ואיך אני משתלב בזה. עבדנו בצורה מאוד שיטתית כדי להגיע לתוצאה הזו. כך שברגע שהגענו לצילומים, כולנו ידענו בדיוק מה עושים, מה האחריות של כל אחד מאיתנו".

"עוד דבר שחשוב לומר- הייתה פתיחות שהגיעה מלמעלה, מראיין וממייק, בכל מה שקשור לנדיבות כלפי השחקנים. אם הציגו לי דברים שקשורים לסצנות הלחימה וביקשתי אולי לנסות משהו אחר ממה שראיתי- תמיד היה מקום לשלב את מה שהרגיש לי טבעי יותר כשחקן".

ראיין קוגלר אמנם אמון על פרויקטים שנוטים לחשוף פן מסוים בתרבות השחורה (אם מדובר במסגרת יותר ריאליסטית כמו "תחנת פרוטוויל" ואם מדובר במסגרת בדיונית כמו סרטי "הפנתר השחור"), אבל הוא דואג גם לתת תשומת לב לתרבויות נוספות. דוגמא לכך היא דמותה של לי ג'ון לי, אשר מגלמת סינית-אמריקאית. כך היא מספרת על עיצוב הדמות בדרך שלא רק משייכת אותה לתקופת הזמן של העלילה, אלא גם לתרבות שלה:

"לא הייתי מודעת בכלל לקהילה הסינית-אמריקאית בדלתא של מיסיסיפי, לא היה לי שמץ של מושג עליהם. כל מה שידעתי כשהגשתי מועמדות לתפקיד זה שהיא סינית-אמריקאית עם מבטא דרומי כבד. זה ממש סקרן אותי, וגם כמובן העובדה שזה פרויקט של ראיין. כשהתחלנו את המחקר, זה היה מרתק. הם היו חלק כל כך חשוב מהעולם של התקופה, הם היו היחידים שיכלו לפתוח מכולות גם לקהילה השחורה וגם ללבנה- אבל גם הם סבלו מהמון אפליה. בסרט תיעודי של יוצרת בשם דולי לי, היא מזכירה כמה אנשים- אחת מהן הייתה פרידה קוואן, והיא שימשה לנו כהשראה לדיאלקט. היא תמיד אמרה 'כל עוד נשארנו במסלול שלנו, הכול היה בסדר. אבל צרות התחילו אם היינו חוצים את הגבול'. זה פשוט היה מרתק בעיניי- כמה הם היו שזורים בתוך התרבות, וכמה לא היית מצפה שמישהי שנראית כמוני תדבר ככה, אבל ככה זה היה. הם גם יצרו גרסה של אוכל סיני בסגנון דרומי ובנו קהילה שלמה. זה היה ממש מתנה ללמוד על כל זה".

© מתוך הטריילר, Tulip Entertainment

למרות שהסרט מכיל רגעים מדממים לצד סצנות אקשן מותחות, במרכזו יש גם שתי מערכות יחסים רומנטיות. התאומים סמוק וסטאק מתאהבים בדמויות של וונמי מוסקו והיילי סטיינפלד, בסיפור שנבנה על רקע הנוף הפראי של לואיזיאנה. כך הוא עזר להן להיכנס יותר לתוך הדמויות, הסיפורים והמציאות של הסרט:

וונמי מוסקו: "כן. החנות של אנני והבית שלה ממוקמים בתוך סביבה כל כך ציורית, עם עצי אלון ענקיים וטחב. זה כל כך יפה ורומנטי, וזה ממש מוסיף למאגיה של הקשר ביניהם, של האהבה. זה מרומם את הסיפור! אני אוהבת שבסצנה הראשונה בה רואים את אנני וסמוק, יש את הפרחים המעופפים האלה מאחוריו- Pussy Willow… זה פשוט כל כך יפה. כל החנות עצמה- הלוואי שיכולנו לראות את כולה. האנה ביצ'לר עשתה עבודה מדהימה".

דלרוי לינדו: "היא באמת עשתה".

וונמי מוסקו: "יש עשן שיוצא מהלוחות של הרצפה, יש כרטיסים קטנים תלויים מהתקרה, נרות דולקים ברקע. לא רואים את כל זה... יש קורי עכביש על ספרי לחשים- אלה עכבישים אמיתיים. זה לא עיצוב סט- זה מרגיש ממש קסום, זה הרגיש כמו הבית שלהם. כשהוא נכנס לחנות, הוא יודע בדיוק איפה מה שהוא צריך נמצא, הוא יודע שהזמן עצר עבורה והכל נשאר אותו דבר. כן, ממש אהבתי את הסביבה הזו. היא ממש תרמה לסצנה, לקרבה בינינו ולחיבור שלנו. ואז, כשיש את הקבר ממש שם כאשר אנני אומרת, 'אני לא צריכה שום כסף אחר כי אני לא הולכת לשום מקום אחר'- זה העוגן שלה. הלב שלה נמצא ממש שם באדמה, וממש שם מולה". 

בניגוד לוונמי, הסצנות של היילי צולמו דווקא בשעות החושך. 

היילי סטיינפלד: "הכל משחק תפקיד, ללא ספק. רק במהירות, בנוגע למה שוונמי דיברה עליו- זה היה אחד הסטים שהכי רציתי לראות בעצמי, כי שמעתי עליו הרבה, וכשראיתי אותו בסרט, רק המחשבה שיש עוד ממנו… זה פשוט מדהים, כי מה שרואים כבר עוצר נשימה. לגבי ההערה של וונמי… אני חושבת שהלילות היו משוגעים, והרבה מהם התרחשו בתוך הג’וק. היינו נכנסים וזה היה אור, יוצאים וזה עדיין היה אור. מה שאהבתי במיוחד בג’וק עבור מרי זה שלמרות שזה היה מקום חדש בשבילה, הוא הרגיש כמו בית. היו כל כך הרבה אלמנטים בג’וק הזה שנוצרו, שקיבלו חיים- והם היו בית.

סטיינפלד © gettyimages.IL\ Gareth Cattermole

האוכל, האנשים, והכי חשוב- המוזיקה. איך שהמקום היה בנוי: סמוק וסטאק בקומה העליונה, אנני בפינה שלה, הבמה, ומרי פשוט נעה בתוך המקום ומרגישה תחושת מוכרות, למרות שמעולם לא הייתה שם קודם- וזה בזכות האנשים שהיו סביבה. אני אוהבת את זה כל כך בדמות שלה, איך שהיא נשאבת לתוך הסיפור, כי היא באה ממקום של חוסר ודאות- לא לגבי עצמה, אלא בעיני אחרים. מישהו מהצד אולי יחשוב שהיא לא שייכת לשם, אבל היא כן. היא יודעת את זה, והיא מרגישה את זה".

"להיות בתוך ה'ג’וק', להיות על הבמה, וגם בלוקיישן החיצוני, כשמביטים על המבנה שנבנה שם- זה הפך לבית שלנו. זה הפך לבית של מרי, לחיבור שלה עם אמא שלה ועם העבר שהיא התרחקה ממנו כל כך הרבה זמן, כשהיא חיה חיים שונים לחלוטין- חיים שלא ראינו ממש, אבל יכולנו רק לדמיין כמה הם אולי היו יפים, או לפחות נראו אחרת לגמרי. אבל זה לא מה שהיא רצתה. זה הבית. אהבתי להיכנס לשם ולשמוע את רעש הנעליים של כולם חורקות על העץ, ואת הכיסאות… רואים קצת בסרט איך הג’וק נבנה- וזה פשוט גורם לך לתהות מאיפה הכול הגיע, ואיך הם הרכיבו את זה יחד. כל האנשים האלה יצרו את זה. זה כל האנשים שהיו שם – הם גרמו לזה לקרות, הם איחדו את הכול. היה לנו את הצוות הכי מדהים שאי פעם עבדתי איתו, חלק מהם כבר הזכרתם, והם החיו את זה והפכו את זה למקום בטוח- כזה שאנחנו באמת יכולים לקרוא לו בית".

לראיין יש משהו מאוד ייחודי שהוא מביא לסטים שלו. בכל פעם, יש שחקנים שעבדו איתו ואמרו כי "יש אנרגיה, יש אווירה שהוא מביא לפרויקטים שלו- משהו מדבק שממש מעודד שיתוף פעולה ויצירתיות". על כך תיארו עומר בנסון מילר וג'יימי לוסון.

עומר בנסון מילר: "כבר אמרתי את זה כמה פעמים, באמת- אתם שמעתם אותי. לא המצאתי את זה. אני עושה את זה כבר הרבה זמן, ויש לי מזל שעבדתי המון. ריאן קוגלר מנהל את הסט הכי שוויוני שהייתי בו אי פעם, ואני אומר את זה כמחמאה הכי גדולה שיש. ברגע שמגיעים לסט, וכולם יוצאים מהקרוונים- כולם שווים. בתור מישהו שתמיד הרגיש קצת 'אנדרדוג', זה ממש נגע בי. אני יוצא מהסט הזה עם התחושה הזאת שאני תמיד מוזמן לחזור, שתמיד אהיה חלק מזה- ויודע שאנחנו באמת מקבלים יחס שווה. ראיין מכיר את השם של כל אחד. יש 200 ומשהו איש והוא פונה לאנשים בשמם- 'רוג’ר סטיבנסון, איך עבר הסופ"ש?', דברים כאלה. זה פשוט... מרשים ברמות".

ג'יימי לוסון: "כן, זו לגמרי החוויה הכי אהובה עליי. ראיין פשוט קבע את הטון הנכון- זה הרגיש כאילו אנחנו יכולים להביא את הסיפורים שלנו, כמו שהוא חלק את הסיפור שלו איתנו. זה יצר שיתוף פעולה שבו, ואני חושבת שאני מדברת בשם רובנו, מצאנו רמה של חופש שלא תמיד מצליחים להגיע אליה- פשוט כי היינו מונחים על ידי מישהו שיש לו כל כך הרבה אמונה וביטחון בנו ובחזון שלו. לא הייתה אף פעם תחושה שהוא קנאי לרעיון שלו- להפך, זה היה מתנה שהוא חלק איתנו. כל יום, כמו שעומר אמר, הייתי מגיעה לסט גם כשלא הייתי צריכה לעבוד. אני לא מכירה עוד מישהו שהיה עושה את זה, אבל רק כדי לראות את ריאן עובד? הייתי חייבת. פשוט רציתי להיות שם, בכל רגע. ואני אודה על כך לנצח".

© gettyimages.IL\Gareth Cattermole

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• קים בן שמעון: "קראו לי 'רזה מדי' ו-'אחות של'"
• הדמויות הכי שמחות על המסך
• האנשים מאחורי "דרדוויל: נולד מחדש" בראיון לפרוגי

-ספרו לנו על המפגש הראשון שלכם עם עולם הגיימינג.

דה כהן: "את עולם הגיימינג הכרתי דרך המשחק של 'NBA 2K', כששיחקתי בזה מגיל 11–12, עוד כשהייתי בחוג כדורסל. מאוד אהבתי את העולם שמשחקים בו, מדברים וירטואלית עם אנשים, ומשם גם הכרתי את 'פורטנייט'. לא הייתי השחקן הכי טוב, אבל החלטתי שאני רוצה לשדר את עצמי ולעשות לייב של אותו המשחק. ככה התחילה בעצם הדרך שלי ביוטיוב".

מאסטר אוהד: "זה היה אי שם לפני שש שנים, כשהייתי ילד בן 14, אבל עוד לפני כן הסתכלתי על אחי הגדול משחק על המחשב, ותמיד רציתי להבין מה הוא עושה. אני זוכר שעברנו לבית גדול יותר, היה לי חדר משלי וגם מחשב, אז התחלתי לשחק עליו, התחלתי להיות בו ממש טוב - וזה עולם מטורף".

- ומה גרם לכם להישאר בתוכו כל כך הרבה זמן?

דה כהן: "מה שגרם לי להישאר בגיימינג זו האהבה לתחום. מגיל צעיר כבר אהבתי לשבת על המחשב, להיות בתוך עולם וירטואלי, להכיר חברים דרך המחשב ולשחק עם עוד אנשים מישראל. מה שעוד גרם לי להישאר זה היוטיוב — הרי בניתי את עצמי דרך עולם הגיימינג ברשת, יצרתי סרטונים של 'פורטנייט', ומשם זה התפתח לעוד משחקים כמו 'מיינקראפט' ו'בראול סטארס'. בנוסף לזה, גם הקהל שמרגיש צורך בתוכן ובלעלות ללייבים — גרם לי להישאר בגיימינג".

© דניאל סטרבו

מאסטר אוהד: "האמת שתמיד זו הייתה הסביבה שלי, שבה אני משחק עם חברים טובים, ותמיד היה לי עם מי לשחק. סיבה נוספת היא הצופים שהתחלתי לצבור על ההתחלה. פשוט גיליתי עולם שאפשר להכיר דרכו חברים תוך כדי משחק, או להכניס אליו חברים — וזה מטורף".

© צילום מאינסטגרם

- אחרי שכל אחד מכם סלל לעצמו את המסלול, דרכיכם הצטלבו. ספרו איך הכרתם.

דה כהן: "הכרנו בסיטואציה מאוד רנדומלית. עשיתי לייב ביוטיוב, כשגם אוהד היה בלייב. הרי יוטיוב ישראל זו קהילה קטנה, אז בתור יוצר אתה מכיר את כולם, לא ברמה האישית, אבל כן בשם, ויכול לדעת מי נמצא ביוטיוב. את אוהד הכרתי בשם שלו דרך לייבים שעשה בעבר, לא הכרתי אותו אישית. ואחרי כמה זמן הוא פתאום נכנס ללייב שעשיתי ביוטיוב, וביקש ממני בהודעה לתרום לו 60 שקל, כדי שאם אתרום לו מישהו אחר יתרום לו כפול שלוש — אחרי שאנשים יראו שהוא גורם לי לתרום לו כסף בזמן הלייב. אמרתי לעצמי: 'אפרגן לעוד יוצר', תרמתי. אחרי שנכנסתי ללייב שלו הבנתי שהסתלבט עליי. אמרתי: 'מה קורה אחי?', 'הטרלת אותי, איזה צחוקים', ואחרי אותו הלייב רשמתי לו שיחזיר לי את ה־60 שקל. מאז ועד היום אוהד לא החזיר לי את הכסף, אבל כן התחלנו לדבר".

מאסטר אוהד: "תשמע, עידן סיפר את ההתחלה, אבל אז הייתה את ההיכרות הפיזית אחרי הלייב. התחלנו לדבר, נפגשנו, ואחרי כמה שיחות ראיתי שהמוחות שלנו מתחברים ושיש בינינו כימיה טובה - אז יצאנו לפעולה. אחרי זה סיימנו את הסרטון הראשון שלנו, ידענו שיצליח, ומאז הכל היסטוריה".

© מתוך אינסטגרם

-אתם מגדירים את עצמכם צמד?

דה כהן: "אני חושב שאנחנו צמד מעולה, כי אנחנו בכל זאת עושים דברים גדולים ביחד, כמו ההופעות במנורה, הפסטיגל, ועברנו ביחד הרבה דברים. לאחרונה היה בינינו סוג של תאקל, כשאלופי 'הבראול סטארס' מברזיל הזמינו אותנו אליהם, אחרי שאנחנו אלה שהבאנו אותם בקיץ הקודם, אבל אוהד לא יכל להגיע. טסתי בלעדיו – והוא התבאס. מאז אותו המקרה נוצרו שני טימים: 'טים אוהד' ו'טים כהן'. כל אחד בחר ללכת לטים אחר, ועכשיו בפעם הראשונה אנחנו נתחרה על הבמה ראש בראש, במופע 'מנורה גיימס 360' בהיכל מנורה. ועזוב את זה שאני בטוח הולך לנצח – הולך להיות מעניין. מדובר במופע גיימינג ראשון שנעשה ב-360".

מאסטר אוהד: "תראה, לא מדובר בדבר שהוא חד-פעמי, כי אנחנו כל הזמן ביחד. אם זה באירועים שעשינו, אם זה התוכן שאנחנו עושים ביחד – ויש דברים שכל אחד עושה לחוד – אבל כשאנחנו ביחד זה אחרת".

דה כהן בברזיל © צילום מאינסטגרם

-מה הולך לקרות במופע הקרוב שלא ראינו במופעים הקודמים?

דה כהן: "כמו שאמרתי קודם, זו הפעם הראשונה שאוהד ואני נתחרה ראש בראש. כי במופעים הקודמים היינו ביחד, ועכשיו הקהל נחצה לשניים. עוד דבר ששונה – זו העובדה שבמופע הזה יהיו שלושת המשחקים הפופולריים בישראל: 'פורטנייט', 'בראול סטארס' ו'מיינקראפט'. כשמכל קבוצה יתחרו שני גיימרים שהם אלופי ישראל באותם המשחקים. למשל, פרנזי מהטים שלי – אלוף ישראל ב'פורטנייט' – יתחרה נגד בת הזוג שלו, עדן מ'טים אוהד', שגם היא אלופת ישראל ב'פורטנייט'. בנוסף לזה, על הבמה תהיה את חשיפת הענק של יובל דורה – מה שמעולם לא קרה, ואת המופע מנחה יעל שלביה".

מאסטר אוהד: "מדובר בחוויה אחרת לצופה – יהיו מסכים מטורפים, ההרגשה תהיה אחרת, וזה ממש הולך להיות כמו סרט על הבמה".

© צילום מאינסטגרם

-איך אתם נערכים?

דה כהן: "אם זה לשחק, ואם זה לעשות חזרות בלי סוף – כי אחרי הכול בנינו מופע שאנחנו רוצים שיצליח ושהקהל יגיע אליו. כמו שאמרתי, הולך להיות מופע מטורף עם המון טאלנטים, כשביניהם גם נמצאים אלופי 'הבראול סטארס' מברזיל שנחתו אתמול בארץ, והולכים להתחרות נגד השחקנים מהקבוצה של אוהד, שגם הם מהשחקנים שמדורגים בטופ של ישראל".

מאסטר אוהד: "אנחנו מעלים תוכן בכל יום, משחקים, מתחממים ומתארגנים עליו בצורה הכי אותנטית. אנחנו חייבים שהמופע הזה יהיה הכי טוב שיש, כי בכל זאת מדובר במופע אחד שבו הטוב ביותר ינצח".

© באדיבות יחסי ציבור

-המופע הזה בעצם מתקיים לאחר 'ריב' ביניכם. עידן, בסרטון שהעלית אמרת שלא באמת רבתם – אז תעשו לנו סדר. על מה בעצם 'רבתם'?

דה כהן: "תשמע, לא רציתי שהקהל ירגיש שאנחנו בריב כי זו מילה גדולה – אלא שפשוט לא הסכמנו על דברים. בתקופה שטסתי לברזיל ואוהד נפגע, לא דיברנו, וכל אחד היה בשלו. אחר כך ראינו שהקהל נחצה לטימים, ראינו את הביקוש שלו לעשות מזה משהו גדול, ומעבר לזה, דיברנו עוד בפסטיגל עם יעל שלביה שאנחנו רוצים לעשות מופע גדול בפסח אחרי ההצלחה של המופע שלנו בקיץ במנורה. מכל המחלוקת, רצינו לעשות מופע ראש בראש על במה אחת עם היוטיוברים שלקחו צד – וזה מה שהולך לקרות ביום שלישי.

תראה, ילדים צופים בנו. יש דור חדש שלוקח מאיתנו השראה, גדל על התכנים שלנו – ואנחנו לא רוצים שייקחו מאיתנו מוסר השכל של ריבים מיותרים, אלא שיבינו שיריבות היא דבר ספורטיבי, ושאפשר לעשות תחרויות בכל תחום – אם זה בגיימינג ואם זה בספורט. בסופו של דבר, המטרה של התחרות במופע היא ספורטיבית – כי אנחנו הולכים להכריע מי גיימר יותר טוב. בשורה התחתונה הייתה מחלוקת – לא רצינו לריב".

מאסטר אוהד: "אנשים לקחו צדדים, ראינו שהקהל מתעניין במחלוקת הזו, ואמרנו שאם לא נשתף אנשים ברשת – הם ישאלו מה קרה. אחרי שראינו את הביקוש, ולמרות המחלוקת והאמוציות, לקחנו את העניין הזה בידיים. גם עשינו לאחרונה לייב עם יעל שלביה שבו הראינו לאנשים שאפשר להיות ספורטיביים – לא דרך מחלוקות וריבים, אלא דרך שלום".

-לאחרונה, הקולגה שלכם, עידן תלם ('אינדה גיים'), העלה בסטורי את הטענה שאתם מעתיקים ממנו תוכן.

דה כהן: "אענה על הנושא הזה מאוד בקצרה, כי אני לא רוצה לתת לזה עוד במה. אני חושב שלהצהיר בפני הקהל שאנחנו מעתיקים מעידן סרטונים – זה מביך ומביש. אנחנו לא מעתיקים מאף אחד סרטונים, אלא לוקחים בתור יוצרים השראה מיוצרים אחרים בחו"ל, כמו שכל יוצר ישראלי עושה. אנחנו לא שונים מאף אחד, וכל יוצר שחושב שרק הוא יכול לעשות את זה – טועה, כי לכל אחד יש את הזכות לקחת השראה ממי שרוצה. אם אנשים יקחו ממני השראה – זה יהיה מבורך, והדבר קורה. כי אנשים לוקחים מאיתנו השראה אחרי המופע שלנו במנורה, והתחילו לעשות אירועים בכל חודש. אנחנו מברכים על זה, כי אנחנו רק רוצים שעולם הגיימינג יגדל, יצליח, ולכל מי שלוקח מאיתנו השראה – נאחל להצליח. יש אנשים אחרים שרואים את זה בעין לא טובה, ולא רוצים בהצלחתנו, וזה בסדר. כי בסופו של דבר אף אחד לא קובע מי יצליח – אלא רק בורא עולם הוא זה שקובע".

מאסטר אוהד: "אין לי מה להוסיף. ובסופו של דבר, אני אוהב את עידן תלם ואת כל מה שהוא עושה".

© צילום מאינסטגרם

-עד כמה קרובה הייתה החברות ביניכם?

דה כהן: "אני יכול להגיד שהיינו חברים מאוד טובים שמתייעצים, משתפים אחד את השני על הרבה דברים, וחבל לנו שהגענו למצב שמדברים עלינו בפומבי בקלות כזו. אותו האדם רשם 'פנינו', 'אמרנו להם' – ולא קיבלתי שום פנייה ממנו, אז גם הטענה הזו לא נכונה. אני לא מאמין שצריך לפתוח דברים כאלה ברשת, אלא שאם למישהו יש בעיה – שיכתוב לי הודעה. אין יוטיובר במדינה שלא עזרתי לו. בכל פעם שמישהו היה צריך אותי – הייתי שם בשבילו, מהקטן ביותר לגדול ביותר. גם עשיתי אצלי מסיבות גיוס וימי הולדת, אליהם הזמנתי את כל היוצרים בארץ על חשבוני, רק כדי שיתנו לכולם ליהנות ולפתוח את התחום לכל היוצרים. חבל שיוטיוב בישראל זה לא הדבר שהיה, כי הוא נהיה עולם תחרותי, שכל אחד בו חרד למקום שלו, כל אחד דואג רק לאינטרסים שלו – וחבל. כי המקום הזה צריך להיות מקום שמפרה יוצרים אחרים. ככל שכולם יפרגנו ויתמכו אחד בשני – נצליח יותר".

מאסטר אוהד: "בסופו של דבר, עשינו תוכן ביחד, נפגשנו, והתבאסנו שקרתה סיטואציה כזו. כי בתכלס, אנחנו מנסים לעשות דברים גדולים, שכולם ייקחו בהם חלק איתנו אפילו. בסופו של דבר, אנחנו שני אנשים שונים, ויכולים לא להסכים על אותם הדברים. אבל זה נותן את הלגיטימציה להעלות דברים כאלה. כי אנחנו, בסוף, קהילה קטנה של 20 יוטיוברים בתעשייה הזו כאן. אז במקום להיות בתחרות – צריך לפרגן אחד לשני ולעשות הכול ביחד".

-אז מה גרם לכם להתרחק?

דה כהן: "אני לא רוצה להיכנס לזה, מעדיף לשמור על כבוד ביני לבינו, לבין כל היוצרים. מעדיף כמה שפחות לשתף דברים אישיים יותר ברשת".

-יצרתם קשר עם עידן אחרי שפרסם את אותו הסטורי? הייתם רוצים לשבת איתו ולנסות ליישר את ההדורים?

דה כהן: "לא יצרנו איתו קשר, כי כל אחד במקום שלו – וזה בסדר. ליבנו פתוח לכולם, ועם מי שפוגע בנו – נדע לבוא ולדבר. פנינו לשלום, הראש קדימה, ומי שרוצה – יפנה אלינו ונענה לו".

-אילו תגובות קיבלתם מהקהל בעקבות הסטורי של עידן?

דה כהן: "האמת שלא קיבלנו תגובות. הקהל לא התייחס לאמירות לא נכונות, והקהל הבין את זה שאנחנו לא מעתיקים, כי הוא נבון, מבין ומאוד מודע – בכל גיל".

מאסטר אוהד: "אני אישית קיבלתי תגובות, אבל אחרי שקצת הסברתי את עצמי – אנשים פתחו את העיניים והבינו".

-אוהד, בשבוע שעבר עשית לייב ביוטיוב, ובמהלכו טענת שאתה מרגיש חרם לכאורה  מהמשתתפים במופע הגיימרים של אינדה גיים שמתקיים יום אחריכם. אתה חושב שהסרטון הזה אולי יגרום להם לעשות סוויץ', וליזום שיחה איתך ועם עידן?

מאסטר אוהד: "כמו שאמרתי באותו הלייב, אני חושב שהיוטיוב אמור להיות מקום הדדי, שעושים בו דברים ביחד. כמו שאנחנו עשינו למשל במופע 'מנורה סטארס', שאליו כל היוטיוברים הוזמנו, היו חלק ממנו, ואפילו העלינו אותם לבמה. אותם היוטיוברים עכשיו הולכים לעשות מופע מתחרה – שאין לי איתו שום בעיה. להיפך! אני אומר: 'בוא תזמין אותי למופע שלך', 'אני אזמין אותך למופע שלי', 'בוא נפרגן אחד לשני על המופעים'. ומבאס שהסיטואציה הזו קורית, כי אני בחור צנוע, בחור של אמונה, ולא בחור של חוסר פרגון. לעולם לא אגיד לאף אחד 'תקנו כרטיס אצלי ולא אצלו', אני אגיד: 'תקנו כרטיס גם אצלו וגם אצלי'..."

בשורה התחתונה, אני מקווה שאחרי פסח כל היוטיוברים שלקחו חלק בעניין הזה יבואו לעשות איתנו שיחה, כי בסופו של דבר אנחנו כולה בני 20, ואנחנו רוצים להמשיך לעשות דברים גדולים, בין אם זה עם אנשים שכבר עשינו ובין אם זה עם אנשים שעדיין לא עשינו. כי בפסח הקודם עשינו אירוע עם אינדה גיים, מכרנו כרטיסים והיה כיף. גם במופע שעשינו בקיץ האחרון הופיע כל מי שנמצא עכשיו במופע המתחרה, אז מרגיש לי שנוצר איזשהו קיר בינינו, ולא יודע מה הסיבה העיקרית, אבל אני מרגיש שהוא נובע מחוסר סגנון, וזה מבאס, כי אני סופר רוצה לעשות דברים טובים וגדולים ביחד ביוטיוב בלב שלם".

-עידן, תוך 24 שעות ירדו לך 15,000 עוקבים בטיקטוק, לכאורה בגלל יוטיוברים מהמופע המתחרה שעודדו את המעשה הזה. עד כמה זה הלחיץ אותך?

"האמת שזה לא הלחיץ אותי, כי בסופו של דבר מדובר בעוקבים ובדברים שחלילה לא מוחשיים, אלא שמדובר במספר ברשת, אז הכל בסדר. כל אחד יעשה מה שטוב לו, את מה שמאמין בו. כל ירידה מבחינתי היא לצורך עלייה, וגם אם קרה משהו כזה – לא נורא, אני רואה את הכל לטובה. אותם האנשים שיורידו עוקב – יחזירו אם ירצו, וגם אם לא – זה בסדר. זה לא משפיע ולא ישפיע עליי בשום צורה. הדבר היחיד שהשפיע – אלו אותם אנשים שעשו את זה, כי בסופו של דבר הם לקחו אחריות על תכנים שמעלים, מעוררים דרכם השפלה, שנאה לאדם אחר והילדים צופים בהם. תכנים שאנשים מעבירים דרכם לקהל – 'בואו נעשה נזק, נלך ונוריד למישהו אחר' – זוהי דוגמה לא טובה לתת לילדים ולבני נוער. כי בסוף זה הקהל, ואם אנחנו – היוצרים והיוטיוברים – נגדל אותם על הקטנת והשפלת האחר בפומבי, אותם האנשים צריכים לקחת אחריות ולחשוב פעמיים לפני שמעלים תכנים כאלה".

-מצד שני, המקרים שתיארתם יכולים להצטייר בפני הקהל שלכם כחלק מקמפיין לקראת המופע…

דה כהן: "ממש לא!", משיב דה כהן בנחרצות. "זה לחלוטין לא נכון, כי אנחנו לא בקשר עם אותם האנשים, אין לנו שום קשר אליהם, אנחנו לא בשיח עם אף אחד משם, ונסיים את זה כאן. אנחנו לא נוליך שולל את הקהל שלנו, לא נשקר לו בשום צורה, והקהל חשוב לנו. הקהל זה אנחנו, ואנחנו פה בזכות הקהל".

מאסטר אוהד: "אני חושב שאפשר לראות עלינו שאנחנו שמים את הלב על השולחן. אם זה היה מרגיש כמו קמפיין לקידום המופע, לא היינו מתנהגים ומדברים ככה".

© צילום מאינסטגרם

-כמה קשה ליצור אמון מול קהל שלרוב חושב שכל מיני מהלכים שכוכבי רשת עושים – זה מתיחה או עבודה על הקהל לצורך לייקים וצפיות?

דה כהן: "אנחנו מלמדים את הקהל שלנו להתמיד במטרה ולהתעלם מרעשי רקע. אני מאוד מאמין באמונה שלמה שאני עושה טוב, אני מחנך פה דור שלם ועובד מאוד קשה על האמון הזה. הקהל מאוד חשוב לנו, אנחנו לא נבגוד בו, לא נבגוד באמון שלנו, וכל התכנים שלנו הם תכנים שנוצרים מתוך מה שהלב שלנו אומר. אנחנו הכי אמיתיים, מעבירים לייבים של שעות על גבי שעות, והקהל שלנו גם יכול להעיד על זה. בסופו של דבר, בכל תחום אחר, כמו עולם הפוליטיקה – כל בן אדם יעדיף מישהו אחר. יש כאלה שיגידו על אחד שהוא שקרן, יש כאלה שיגידו על השני שקרן. אבל אנחנו, בסופו של דבר, מאמינים בדרך שלנו, בקהל שלנו, ומי שאיתנו – יודע מי אנחנו באמת".

מאסטר אוהד: "זה סופר קשה לעשות את זה, כי כל הזמן חושבים שאתה עושה את הכל בשביל כסף, תהילה או פרסום, ויש אנשים שהולכים בדרך הזו – אבל לא אני. על המופעים שאנחנו עושים למשל, תמיד יבואו תגובות שליליות, וזה באסה, כי אתה שם עליהם את כל החיים שלך, את כל הלב שלך, את כל הכוח שלך, ומי שמגיב ככה לא רואה את התמונה המלאה. אז חבל שאותם האנשים לא יבואו לראות את המופע ורק אחר כך ידברו".

-בחזרה לצד המקצועי שלכם: איך אתם מצליחים לשמור על דומיננטיות ורלוונטיות, בעולם שיש בו שלל מתחרים?

דה כהן: "אנחנו ממציאים את עצמנו כל יום מחדש – ואנחנו אוהבים את זה. אנחנו חושבים, יודעים ובטוחים שהתחום הזה בשבילנו. יש לנו עוד זמן בו, עדיין לא עשינו מחצית מהדברים שאנחנו רוצים לעשות, ויש לנו תכנונים ורעיונות שהולכים לרסק את המדינה פעם אחר פעם. כשיש לך תשוקה למשהו, וכשיש לך אהבה למשהו – אתה תעשה אותו הכי טוב שיש. אנחנו עובדים מאוד קשה, ועבודה קשה מביאה תוצאות".

מאסטר אוהד: "אני יכול להגיד לך שמגיל 14 ועד עכשיו, אני לא מרגיש שאני טיפה עובד, אלא שיש לי תשוקה לכל מה שאני עושה. אני גם מסתכל על האנשים שאוהבים אותי, לא על האנשים שמורידים לי – וזה מה שרק מוסיף לתשוקה שלי. אז אני לא רוצה לעצור אותה, כי אני אוהב את מה שאני עושה, ולא עושה את זה בשביל כסף".

-עד כמה הביחד שלכם השפיע על האישיות של כל אחד מכם?

מאסטר אוהד: "לדעתי, הביחד שלנו עשה אותנו מי שאנחנו. הביחד שלנו גם מוסיף דברים אחרים לצורה שבה אנחנו מנגישים את התוכן, ואני חושב שזה גם עושה אותנו גדולים ונאהבים. תראה, יש לנו כל כך הרבה קהל יעד – בין אם הוא קהל בוגר או בין אם הוא קהל צעיר – ואני חושב שבסופו של דבר, אנחנו חייבים להראות לו באיזשהו מקום שאומנם כל אחד מאיתנו אינדיבידואל, אבל ביחד אנחנו משלימים אחד את השני, מתפתחים, וככה אנחנו מראים להם את החברות הזו. הביחד שלנו בעצם מראה פאן חברי אחר לקהל. ככה שגם אם לך יש חבר שאתה יכול להיות איתו ביחד – אתה תראה שתהיה מושפע מסיטואציה מסוימת הרבה יותר טוב, ושאתה תהפוך לבן אדם הרבה יותר טוב".

דה כהן: "אני גם חושב שאנחנו בכל יום משלימים אחד את השני ומתפתחים. אני מאמין שהקשר שלנו מקדם את שנינו ומפתח אותנו, כי תמיד יש לך את השותף לידך שדוחף אותך קדימה. לדעתי, זה ככה גם בחיים – שותפים דוחפים אחד את השני קדימה בכדי להצליח, כמו שאני ואוהד עושים. אז אנחנו רוצים שהקהל ילמד שחברים גם יכולים להצליח ביחד".

-בחנוכה האחרון הצטרפתם לפסטיגל, כשהפעלתם את הקהל בזמן ההפסקה והייתם אחראיים על תוכן מיוחד מאחורי הקלעים וליייבים. קלטתם את גודל האירוע?

דה כהן: "הפסטיגל היה מדהים. התרגשנו מאוד להופיע מול כל כך הרבה אנשים בחנוכה האחרון, נהנינו מכל רגע, התחברנו לאמנים הכי גדולים, ואין יותר מרגשה מזה. אנחנו מודים על זה להפקת הפסטיגל, ואנחנו חושבים שזו הייתה החלטה וחוויה מדהימה".

-דגדג לכם במעט שלא לקחתם חלק במופע כולו?

דה כהן: "בעיניי לא, כי הכל היה מדויק לנו, וזה הדבר הכי טוב שיכל לקרות. הפעילות שלנו בפסטיגל הייתה במקום הנכון, בזמן הנכון, ומפה והלאה – שבעזרת השם נהיה בתוך הסיפור של הפסטיגל".

מאסטר אוהד: "אני חושב שלא משנה מה עשינו בפסטיגל, אלא שהתוכן שיצרנו והקשרים שיצרנו שם – חלק בלתי נפרד מהחוויה. אני חושב שלאיפה שהשם לוקח אותך – זה המקום שאתה צריך להיות בו. ועצם העובדה שהיינו בפסטיגל – זה מטורף. אז לא משנה איפה נהיה ואיך נהיה".

-מלבד הגיימינג, גם עולם המשחק קורץ לכם?

דה כהן: "אוהד ואני עוד לא נחשפנו לעולם המשחק, ועוד לא שיחקנו בסדרה מסוימת, אבל תמיד נרצה להתפתח וללכת הכי רחוק שיש, אז זה הצעד הבא".

מאסטר אוהד: "ברור!", מכריז אוהד. "אני חושב שיצירת תוכן יכולה להתפתח לכל כך הרבה כיוונים, ואם לא אנסה את כל הכיוונים - אתבאס".

-אז אם גם יבוא היום שבו תכתבו סדרת טלוויזיה על עצמכם, וזה מתבקש! איך תקראו לה?

דה כהן ומאסטר אוהד: "חיות האמונה".

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• היזהרו! הדמויות שאוהבות למתוח
• הדמויות הכי שמחות על המסך
• האנשים מאחורי "דרדוויל: נולד מחדש" בראיון לפרוגי

"קודם כל, אני באה ממשפחה שנולדה עם מצלמה ביד", משתפת הכוכבת. "כל דבר קטן שקורה - מצלמים, כי זה תוכן. וגם יש לי אח שהוא עמוק בעולם יצירת התוכן, אז נורא קל להישאב לזה. מאז שאני זוכרת את עצמי, היה לנו אייפד משפחתי, הייתי מצלמת בו סרטונים לעצמי, אומרת 'בואו תראו מה קניתי היום' ואף אחד לא ראה את זה! הלוואי שהאייפד הזה היה עובד היום, כי זה תוכן מושלם! מאז ומתמיד אהבתי את יצירת התוכן, והיום יש כל כך הרבה פלטפורמות שאפשר ליצור בהן, אז אני נהנית כל יום מחדש".

-ומתי הרגשת שאת חלק מקהילת יוצרי התוכן באופן רשמי?

"תשמע, יצירת תוכן זו העבודה שלי ואני מתפרנסת מזה, אז אני חושבת שכשלקוחות התחילו לראות אותי כפנים שמפרסמים מותג מסוים, מוצר מסוים, ולהאמין בתוכן שאני מייצרת - הרגשתי שסומכים עליי. רואים שיש לי קהל, כוח והשפעה. חשוב לי להעביר מסר בתכנים שאני מייצרת. כשראיתי שלקוחות סמכו עליי להעביר את הכול בצורה הכי טובה ויצירתית שיש - הרגשתי שניתנה לי החותמת".

-חששת מהפרסום בתחילת הדרך?

"האמת שחששתי", משיבה בכנות. "אני זוכרת שכשהתחלתי להעלות סרטוני ריקוד וליפסינג ב'מיוזיקלי', קיבלתי תגובות רעות כמו: 'רזה מדי', 'מכוערת', 'לא יודעת לרקוד', תגובות בסגנון 'אחות של'... ולא הבנתי מה יש לאנשים מאחורי המקלדת שגורם להם לכתוב דברים רעים. נפגעתי מאוד מתגובות כאלה, לקחתי ללב. אני זוכרת שבכיתי לאמא שלי, שהיא פסיכולוגית במקצועה, וכבר היה לה יותר ניסיון מהבחינה הזו עם קווין, שנכנס לעולם הזה לפניי. לי ולאמא שלי יש קשר מיוחד, ובאופן כללי הקשר עם ההורים שלי הוא מאוד קרוב. אבל בגלל שאמא שלי גם הפסיכולוגית האישית שלי, היא הבן אדם הראשון שהלכתי אליו, סיפרתי לה הכול, והיא אמרה לי: 'אם את רוצה להיכנס לעולם הזה כמו אח שלך - את חייבת לגדל עור של פיל'. מאותו הרגע עשיתי סוויץ' בראש, וכל התגובות הרעות עוברות לידי. אמרתי לעצמי: 'עכשיו יש לי את השליטה אם להתייחס לתגובות האלה או לא', כי לעולם הזה יש כל כך הרבה צדדים טובים, שהצד של התגובות הרעות הוא קטן ושולי".

© לאה פילר

-והיום? עדיין משפיעות עלייך תגובות כאלה?

"יש דברים שמשפיעים לפעמים, אבל החלטתי שאני מתייחסת רק לטוב, כי זה מה שנותן לי את הדרייב. כשאני רואה שילד אהב את התוכן שלי, צחק ממנו, או שהתוכן עזר לו ונתן לו מוטיבציה - זה מה שנותן לי את הכוח להמשיך". 

-העונה השנייה של 'פול ספיד' (טין ניק, HOT) בכיכובך עלתה למסך, את חלק מהקאסט הראשי. זה עדיין מרגש כשזה פרויקט שממשיך?

"זה סופר מרגש!", משתפת בשמחה. "מדובר בעונה שנייה, וכשאתה נכנס לעונה נוספת אתה מרגיש שהאנשים שם כמו משפחה שלך, כי אתה כבר מכיר יותר טוב את הקאסט. אתה יודע איך הכול עובד, וחייבת להודות שזה יותר מרגש מהפעם הראשונה. בעונה הזו, הדמות שלי, עומר, עוברת תהליך גדול, ארוך - ועומר זו אני". 

© צילום פרטי

-מאיזו בחינה?

"יש לנו כל כך הרבה קווי דמיון וגם קווי שוני, אבל מה שדומה בינינו זו העובדה שעומר שמה את האחרים לפניה, דואגת לקריירה של האופנוענים, וגם אני, כקים, תמיד רואה קודם כל את האחר. בעונה הזו, עומר, לצד הדאגה לאחרים, החליטה לדאוג לעצמה, לקדם את הקריירה שלה... ואני חושבת שאני צריכה להזכיר גם לקים לעשות את זה לפעמים. את העונה השנייה צילמנו במשך חודש שלם בגאורגיה, והיה קשה, כי בכל זאת אתה לא נמצא באזור הנוחות שלך. אתה נמצא תחת שגרה קבועה: לקום ב-5 לפנות בוקר לצילומים, ללמוד טקסטים ליום שאחרי, וללכת לישון ב-10 בלילה. זו שגרה שוחקת, אבל אני כל כך אוהבת את מה שאני עושה, שהרגשתי שאני כביכול נמצאת בחופשה, אבל עבדתי, והיה מטורף!".

-מתי בעצם נפתח בפנייך עולם המשחק?

"כשהייתי בבית ספר שיחקתי במשך שש שנים בקבוצת הכדורעף של 'הפועל כפר סבא', אבל בכיתה י' החלטתי לעשות תפנית בחיים שלי. החלטתי לפרוש מהכדורעף וללכת ללמוד משחק. התחום הזה נורא עניין אותי, גיליתי אותו כשראיתי בתור ילדה שצופה בסדרות, ותמיד עניין אותי איך השחקנים עובדים על הכל. לא עניין אותי מה אני רואה על המסך, אלא שעניין אותי מה השחקן עשה בשביל לבכות, למשל; איך עובר היום של השחקן לפני שמצלם סצנות, ומה הוא עושה כדי לצלם אותן בצורה הכי טובה שיש? מכאן החלטתי ללכת ללמוד. בגלל שהייתי בבית ספר, לא יכולתי ללמוד בבית ספר למשחק, אז הלכתי לכל מיני קורסים, כמו למשל של גל אמיתי, של מאי מיכאלי, של ספיר בן רובי ושל כל מיני במאים ומלהקים. אני מאמינה שמכל מורה למשחק יש משהו אחר ללמוד. כל אחד הולך עם שיטה שונה, בדרך שונה - ואני חושבת שידע זה כוח. החלטתי לעשות את השינוי הזה, כי לא יכולתי לשלב בין המשחק לכדורעף, אז הלכתי ביג טיים על המשחק. אני הכי שמחה בעולם על ההחלטה הזו, כי כשעליתי על הסט של 'אבא מטפלת' בפעם הראשונה הרגשתי שזה המגרש שלי". 

על הסט של "אבא מטפלת" © צילום פרטי 

-ומה עם תיאטרון? זה תחום שאת מכוונת גם אליו?

"אני לא שוללת שום דבר, ומאמינה שהחיים מובילים אותך למקומות שבהם אתה צריך להיות. מה שצריך להיות שלי - יהיה. מה שלא -לא. זו גם הגישה שלי לאודישנים. תיאטרון זה מעניין, ואני לא פוסלת, אבל כרגע בוא נראה לאן המים יזרמו".

-את העונה השנייה צילמתם בגאורגיה. איך היה לך לצלם את הסדרה במדינה אחרת, בזמן שבארץ נמשכה המציאות המורכבת והכואבת מה-7 באוקטובר?

"היה קשה, וחייבת להודות שאפילו טיפה מפחיד. אחרי הכל, האנטישמיות זה דבר מפחיד בכל מקום בחו"ל, אבל כל צוות ההפקה הגיאורגי היה חם ואהב אותנו, אז הרגשתי בטוחה. מה שכן, מלחיץ להסתובב ברחוב בחו"ל, במיוחד כשאתה בקבוצה ישראלית. אבל הצמידו לנו מאבטח, ככה שהיה לנו ליווי לסטים. גם כשהלכתי לאכול בעיר בזמן החופשי שלי, זה היה בליווי של מאבטח. אז היה מפחיד, אבל נתנו לנו את ההרגשה הכי בטוחה שיש".

-במהלך הצילומים, פינו אותך לבית החולים בגלל הרעלת קיבה. מה קרה שם?

"הסיפור הוא כזה: שבת בערב ולפני שבוע חדש, יוצאים כל הצוות לאכול סושי. למחרת כולם קמו עם כאבי בטן קטנים וקצת בחילה, אבל רק אני התפניתי לבית החולים בגלל הרעלת קיבה. אכלנו דגים נאים שכנראה היו לא טריים, וכשהגעתי למחרת לסט הייתי כל כך חיוורת, לא הצלחתי לזוז, התהפכה לי הבטן ופשוט לא יכולתי לצלם - אז נסעתי לבית החולים. למזלי, איתי, בן הזוג שלי, היה בתקופה הזו על הסט, והוא זה שליווה אותי לבית החולים, יחד עם אמא של קים אור אזולאי, שגם נכחה על הסט, כי רצתה שמישהו מבוגר יבוא איתי. מצד שני, בית החולים בגאורגיה לא היה נראה כמו בית חולים, המקום לא היה סטרילי, והייתי שם לבד! לא נתנו לאיתי ולאמא של קים להיכנס. הסיטואציה הזו הלחיצה אותי, כי בכל זאת, בית החולים לא נמצא במדינה שלך, האנשים שם לא הבינו אנגלית, והכל קרה באמצע יום צילום שבו אתה צריך לתת ממך מאה אחוז, אז זה מבאס".

-מה המחשבות שהרצת לעצמך בראש עד שהשתחררת משם?

"שום דבר לא היה ברור, כי הרופא תקשר איתי דרך 'גוגל טרנסלייט', כשתרגם דברים מגאורגית לאנגלית, והייתי צריכה לקרוא מושגים של רפואה באנגלית שאין לי מושג עליהם גם בעברית! גם כששמו לי את הנוזלים, הייתה אחות שהגיעה, הזריקה לתוכם משהו, הלכה בלי להגיד שום דבר - וזה היה מלחיץ ברמות! אמרתי לעצמי: 'מה עכשיו? אולי הלך לי כל השבוע בגלל ההרעלה הזו כי לא אוכל לזוז מהמיטה?!', ובכל זאת מדובר בתקופה קצרה שצריך להספיק בה לצלם עונה שלמה כדי שלילדים יהיה מה לראות. נקרעתי בין שני הצדדים וחששתי, אבל ברוך השם עברתי טיפול וקמתי חדשה".

-כמה זמן לקח לך לחזור לעצמך?

"הכאבים החלו בשבת בלילה, למחרת התחיל הבלאגן, ולקראת הערב נסעתי לבית החולים. חזרתי משם באותו הלילה, וביום שני כבר חזרתי לעצמי וקמתי לסט - בנס! ההפקה מאוד דאגה לי באותו היום, כי ידעו שיצאתי מהרעלת קיבה, אז ישבתי כשלא הצטלמתי לסצנות ושתיתי המון מים".

-ובמעבר חד, נעבור לרגע המשמח שבו קים התבשרה על הסט כי זכתה בקטגוריית "Israeli Nick Star" בטקס ה-"KCA" של "ניקלודיאון".

"זה מטורף! הרגשתי שהכל מסתדר כמו חלקים בפאזל, כי אשכרה הודיעו לי שזכיתי כשהייתי על הסט, וזו הייתה בעצם הוכחה ל-למה זכיתי. במשך חודש הייתי בצילומים בחו"ל תחת שגרה אינטנסיבית, וזו בעצם הייתה החתימה לכך שאנשים רואים ומעריכים את מה שאני עושה. אחרי שסיימתי לצלם סצנה, הבמאי קובי מחט אמר: 'אני רוצה לספר לך משהו זכית ב-KCA!' ונשארתי ללא מילים. גם בחלומות הכי פרועים שלי, מעולם לא דמיינתי שאזכה בדבר כזה, והרגשתי תחושות שלא חוויתי בחיים שמחה, סוג של הערכה על כך שרואים את העבודה שלי. וזה כיף!".

-התחרית מול אחיך וניצחת! איך זה הרגיש?

"האמת היא שביני לבין קווין אתה תראה אפס תחרות, כי אנחנו תמיד מפרגנים אחד לשני, כולל כשזכיתי והוא אמר לי: 'קים, את מטורפת! את מבינה מה זה אומר?!' וכמובן שגם אני הייתי מגיבה ככה אם הוא היה זוכה. נראה לי שאפילו קווין בעצמו שכח שהתחרה, ואנחנו תמיד מעלים אחד את השני למעלה".

-ומה לגבי תחרותיות בריאה?

"תחרותיות בריאה דווקא יש לנו. כמו למשל כשאני מעלה סרטון עם תוכן מצחיק שחשבתי עליו, והוא מתקשר לשאול: 'קים, איך את חשבת על זה?!? איך אני לא חשבתי על זה?!' הכל בקטע בריא. אנחנו תמיד נפרגן ונהיה שם אחד בשביל השנייה".

© צילום פרטי 

-אנשים עד היום לא בדיוק מבינים את ההבדל בין שם המשפחה שלך לשלו. זה כבר נפסק? כבר הבינו את ההיגיון הפשוט?

"די, אני לא יכולה עם זה יותר!", משיבה בהומור. "אתמול פתחתי את תיבת השאלות בסטורי, וכאחת שנמצאת בתחום שבע שנים - אין תיבת שאלות בלי השאלה הזו. אז הנה, עכשיו אני אסביר בפעם האחרונה: אנחנו מאותה אמא, לא מאותו האבא - ולכן שמות המשפחה שלנו שונים. נורא פשוט. מכאן, שכל אחד ייקח את זה לאן שהוא רוצה".

-הכניסה שלך לעולם הזה הייתה יותר רצון שלו? רצון שלך? כלומר, מתי למעשה הבנת שאת גם רוצה ליצור תוכן?

"כמו שאמרתי בהתחלה מאז ומתמיד הייתי מצלמת את עצמי. כשלמשל טסתי ליוון ואמרתי: 'בואו איתי לוולוג יומי ביוון', אבל אף אחד לא ראה את הסרטון הזה וטוב שכך. שאף אחד גם לא יראה את הסרטונים האלה!".

- אמרת קודם שהתוכן של הסרטונים האלה מושלם. אז למה בעצם?

"יש בסרטונים האלה איכות, אבל אנחנו בתקופה אחרת. והייתי ילדה בת 12 שמדברת שטויות למצלמה אז זה מביך! מאותו הרגע ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. ואז התחילה תקופה שבה כל בן אדם שני יוצר תוכן, אבל השאלה היא איך אתה יוצר אותו. עולם התוכן מלא בצבעים. בהיבט של יצירת התוכן, אני מאמינה שצריך להתחבר למי שאתה כי כמוך יש רק אחד בעולם, וזה מה שיהפוך את התוכן שלך למיוחד".

-מהי עצת הזהב שקיבלת מקווין לדרך, ועוזרת לך עד היום?

"קודם כל, קווין ואני פשוט אותו בן אדם הוא פשוט אני בבת והפוך. עצת הזהב של קווין היא תמיד להתייעץ איתו על כל דבר, לשלוח לו, ואני צריכה לעשות את זה. כי בסופו של דבר, קווין הוא האח הגדול ותמיד צריך להתייעץ עם האח הגדול. בנוסף, קווין תמיד אמר לי להתמיד ואף פעם לא להיעלם, כי קל להיעלם בעולם הרשת, תמיד להיות נוכחת וליצור את עצמך כל יום מחדש. אז זו העצה הכי טובה שיכל לתת".

© עמית נעים

-יצא לך להיתקל בסטיגמות ותוויות שמחברות את המקצוע שלך לקשר המשפחתי?

"עד היום אני מסתובבת ברחוב כשאנשים אומרים לי: 'אחות של...', ואנשים מהצד יכולים להרים גבה ולהגיד: 'מה?! למה אומרים את זה?! היא בפני עצמה'. אני גאה להיות אחות של קווין רובין, וכל התגובות בסגנון 'אחות של' עוברות לידי. אח שלי עשה דרך ארוכה ומדהימה למקום שהוא נמצא בו היום, עבד מאוד קשה - ואני גאה ללכת בדרכו, שהיא לעבוד קשה עד המטרה הסופית ולהגשים את כל השאיפות והחלומות שלי".

-לפני שנתיים וחצי הפכה קים לדודה לקיי רובין, וזו בעצם הפעם השנייה שהיא נמצאת תחת הטייטל הזה.

"יש לי כבר אחיינית בת 4 שקוראים לה מילה, ויש את 'קיי קיי' שהוא היפר קטן ולא מפסיק לזוז. קיי הוא פשוט קווין קטן! מי חשב שיכול לצאת מדבר כזה גדול ובוגר מישהו מיני שחייב להיות כל הזמן בעשייה, ואי אפשר להשאיר אותו לבד כמו שאי אפשר להשאיר את קווין לבד, כי גם הוא היפר?!", מספרת בצחקוק. "אני 'דודה שרופה' לשני האחיינים המושלמים שלי, חמסה!".

-התרגלת כבר לתואר הזה או שלפעמים את עדיין מופתעת ממנו?

"האמת שלא, כי גם הסביבה שלי נורא בהלם. אנשים שואלים אותי: 'מה דודה? את כולה בת 20!' ולא יודעת למה אנשים תופסים את המילה דודה כמשהו מבוגר - אבל זו זכות מטורפת. יש לי שני אחים גדולים בני 30 פלוס שהביאו ילדים לעולם. זה הקשר הכי טהור בעולם, וילדים זו אהבת חיי. החלום הגדול שלי זה להיות אמא אבל נחכה עם זה! אני כל כך נהנית מהאחיינים שלי ומאוהבת בהם כל יום מחדש".

-את כבר שנה בזוגיות עם איתי אבגי. מה הסוד שלכם לזוגיות מוצלחת ויציבה?

"פרגון, כנות ולסמוך אחד על השני. בכל פרויקט שעשיתי עד היום, איתי תמיד ליווה אותי, היה שם בשבילי, ובעולם שלו נמצא הפרגון שלי. אז זה הסוד להצלחה של זוגיות. איתי מאוד קרוב לעולם הכדורגל, הוא כבר היה שחקן ועכשיו במילואים, אבל הוא רוצה לחזור לעולם הזה. אני חושבת שהפרגון צריך לבוא משני הצדדים כי זה דבר חשוב ומאזן". 

© צילום מאינסטגרם 

-איך הכרתם?

"כולם מתחננים ל-'סטורי טיים', אבל אני לא מוצאת זמן לעשות את זה! הכל התחיל כששמרתי סרטון בטיקטוק שדרכו איתי עשה טובה לחבר ופרסם שם מסיבה. אני שמרתי את הסרטון הזה ולא ראיתי מי פרסם אותו, אלא שמרתי אותו כדי לשלוח לחברות שלי ואמרתי להן: 'בואו נלך למסיבה הזו'. בטיקטוק הרי אפשר לראות מי שומר סרטונים... אז איתי ראה ששמרתי, הגיע לאינסטגרם שלי דרך הטיקטוק, ושלח לי הודעה: 'זה ששמרת את הסרטון, זה אומר שאת מגיעה למסיבה?'. אמרתי לעצמי: 'מה הוא רוצה ממני? למה הוא שולח לי?' מעולם לא עניתי לאף אחד שהתחיל איתי באינסטגרם, ואני לא יודעת למה אבל משהו בלב הרגיש לי שאני צריכה לענות לו. אז השבתי: 'מה אתה אומר? שווה לבוא למסיבה?' מפה לשם, נפגשנו במסיבה, אחרי שבוע יצאנו לדייט - ומשם הכל היסטוריה..."

-היה לכם קשה בהתחלה לחשוף את הזוגיות לעיני המצלמות, או שדווקא זרמתם עם זה?

"אני מאוד מאמינה שבדברים אישיים שקורים בזוגיות, חשוב לשמור על פרטיות. בהתחלה שמרתי את הזוגיות לעצמי, כי לא ידעתי לאן היא תלך. עם כמה שהחיים שלי נמצאים ברשתות ואני מספרת שם על עצמי הכל חשובה לי גם הפרטיות. זוגיות זה דבר שבהתחלה כדאי לשמור לעצמך. אבל כשידעתי שזה זה - העלינו, ומאז איתי ואני מעלים כל דבר שקורה לנו בחיים".

© מתוך אינסטגרם @kimbenshimon

-איך זה עבורו לראות אותך מתנשקת על המסך עם מישהו אחר?

"איתי אמר לי שזה לא פשוט לו, ויש איזושהי צביטה כשאתה רואה את בת הזוג שלך מתנשקת עם מישהו אחר. אבל הוא מבין את המקצוע שלי, ואפרופו פרגון - איתי מבין כמה שזה בלי רגש, אלא נטו משחק, כי בסצנה כזו עומדים מסביבך 20 או 30 איש וזה הכי לא אמיתי בעולם. בנוסף לזה שאיתי פרגן הוא הגיע לצילומים בגאורגיה והיה שם בשבילי".

-בהשקה של 'פול ספיד' 2 שאלנו אתכם אם 'עדיין לא טבעת?'. למרות התשובה השלילית משניכם - איך את מדמיינת את הצעת הנישואין, אם בכלל?

"וואי, אימאל'ה! אין לי מילים! אני בת 20, אז שנייה! אבל... אם אנחנו כבר מדברים על זה, אז אני מדמיינת הצעה מושקעת במגדל האייפל בפריז... אבל חכו עם זה!".

במעבר חד -חודש לאחר תחילת המלחמה, בן שמעון התגייסה לאט"ל (אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה).

"הטיימינג היה מלחיץ. אבל מהר מאוד כשנכנסתי לצבא, ידעתי להעריך רגע מה קורה לנו כמדינה וכמה המערכת הזו חשובה בעיקר בתקופה הזו. התגייסתי, שובצתי לתפקיד מש"קית דיגיטל, שזה למעשה ליצור סרטוני הסברה לדיגיטל. בהתחלה חשבתי שאהיה באולפן סגור כל היום שבו רק אני מדברת ובזה הכל נגמר, אבל בפועל הכל אחרת והרבה יותר מרתק. אני מסתובבת בין בסיסים בארץ, בין תחנות התרעננות של הלוחמים, שפיזית נותנים חלק במלחמה הזו, וגם פוגשת אותם. אני בודקת עם אותם לוחמים שיש להם את כל מה שצריך - בין אם זה מדים חדשים, אוכל, רפואה וגם מסקרת ומצלמת את כל מה שקורה בשטח. הרי מה אנחנו יודעים על לוחמים שנכנסים, יוצאים, נלחמים? אבל צריך גם לדעת מה קורה מאחורי הקלעים, כלומר עד כמה הלוחמים צריכים את כל הדאגה וזו זכות להיות חיילת בתקופה הזו".

קים בטירונות © צילום מאינסטגרם

-כמה זמן לוקח לך להיות שלמה עם כל סרטון בפרופיל האישי שלך לפני שאת מעלה אותו, בעיקר בתקופה רגישה כזו?

"זה מאוד קשה. אני חושבת מיליון מחשבות לפני מבחינת הטיימינג שלו, בגלל כל המצב כאן. תוהה לעצמי האם זה נכון להעלות עכשיו בהתאם למה שקורה במדינה או לא? אני מאמינה שאם הצלחתי לשמח ילד קטן, להעלות לו חיוך או לגרום לו לעשות לי רגע לייק כי אהב את הסרטון - עשיתי את שלי בחיים, וזה רק נותן לי דרייב להמשיך לעשות עוד. תמיד יש את השיקול של 'האם זה מתאים עכשיו או לא?', 'איזה תוכן יתאים יותר' ו'איזה תוכן יתאים פחות', אבל אני לגמרי במחשבה להמשיך ליצור כל הזמן בשביל לשמח את האנשים בבית".

-השתתפת בעבר בתכנית הריאליטי "הבנים והבנות". עם אילו חוויות יצאת משם ועד כמה זה פתח דלתות להמשך?

"הייתה חוויה מטורפת!", מספרת. "קודם כל, חוויתי שם את כל קשת הרגשות: בין אם זה עצב, בין אם זה שמחה, בין אם זה כעס, בין אם זה כיף - וגם זכיתי שם. זו בעצם הייתה העונה הראשונה ששונה משאר העונות הקודמות, כי כמו ב'הישרדות', הבנים והבנות התאחדו באמצע העונה - שזה היה מפתיע וגם מפחיד! באתי מוכנה למשהו אחר ופתאום משנים לך רגע את התכנון, אז זה מלחיץ. בכל פעם גם הייתי דקה מלהיות מודחת, אבל בסוף ניצלתי, אז חוויתי מערבולת של רגשות. ואני חושבת שזו ההוכחה למקצוע ולחיים שלי היום, כי לא ויתרתי לעצמי בתכנית הזו. גם כשהייתי דקה מלהיות מודחת, לא ויתרתי ונשארתי עד הסוף. אותו הדבר קורה גם בחיים האמיתיים, כי גם בעולם יצירת התוכן מאוד קשה להמציא את עצמך מחדש, וגם בעולם המשחק אתה מקבל 'לא', 'לא', 'לא' עד שמגיע ה'כן'. אז אני חושבת שההישרדות שלי ב'הבנים והבנות' זו ההישרדות של החיים האמיתיים".

-היית עושה ריאליטי נוסף?

"ריאליטי זה לא דבר שאני שוללת, אבל אני יודעת שאתחרפן למשל ב'האח הגדול' או שלא אשרוד ב'הישרדות'. אולי כן הייתי הולכת ל'מירוץ למיליון', כי יש שם אקשן, רואים עולם וזה משהו שמעניין אותי. אבל גם את שאר תוכניות הריאליטי אני לא שוללת. נבר סיי נבר!".

-בעבר פורסמה אצלנו כתבה על רשימת האחים של הסלבס שחייבים לפרוץ, כשאת היית מביניהם ואכן צברת לעצמך לא מעט הישגים, כולל שלוש זכיות ברציפות בתואר "טיקטוקרית השנה" בטקס נבחרי השנה שלנו. אז אחרי אותה הכתבה, באיזו רשימה את שואפת להיות הפעם?

"אני חושבת שכבשתי את יעד שחקנית השנה ב-KCA, ושוב, אני לא מאמינה שאני אומרת את זה! מכאן אני רוצה להנחות ולעשות פסטיגל. לכן, אני רוצה להיות ברשימת הליהוקים של הפסטיגל לשנה הזו!".

-לצד קווין?

"ברור, אימאל'ה! קווין ואני השילוב הכי טוב שיכול להיות על במת הפסטיגל - אז הלוואי שזה יקרה! מאז ומעולם רציתי לעשות בפסטיגל, ובתור ילדה שראתה את הפסטיגלים על הספה או על הכיסא באולם, אמרתי לעצמי: 'למה אני יושבת כאן ולא נמצאת על הבמה?!', 'אני צריכה להיות על הבמה!' אני עובדת כל כך קשה כל השנים והפסטיגל זה חלום הילדות הגדול שלי".

ב״נבחרי פרוגי״, 2021 © ירון ברנר

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הדמויות הכי שמחות על המסך
• הדמויות הנשיות הכי מעוררות השראה בסדרות הנוער
• האנשים מאחורי "דרדוויל: נולד מחדש" בראיון לפרוגי

ארז ואודי |  "גאליס"

לאורך שבע עונות של סדרת הלהיט פגשנו לא מעט שטותניקים בלתי נשכחים – בהם ליעם (דניאל מורשת), אדם (בן אדם) והוגו (נוה צור) – אבל מי שהתחרו על תואר אלופי השיגועים היו ארז (עומר דרור) ואודי (בן רביד), חברי צוות טורינו. במהלך העונות הרביעית והחמישית, היחסים ביניהם ידעו עליות ומורדות – כולל סכסוך בגלל הנשיקה של אודי עם מאיה (רוני דלומי), שאותה ארז חיבב וסיפר לו על כך מבעוד מועד. אבל דווקא כששיתפו פעולה, הם הפכו לצמד מסוכן במיוחד. מה הם עשו? התגנבו למחנה כבר ביום הראשון שלהם, התקינו זיקוקים על אחד המבנים וכיוונו אותם ללילה, שיגעו את מאיה מהרגע שהגיעה, ואפילו הרעידו את השירותים הכימיים כשהוגו היה בפנים – וגרמו לו לצרוח: "רעידת אדמה משנית!". בואו נגיד את זה ככה: לארז יש ראש יצירתי במיוחד, ואודי לא נשאר מאחור. ה-1 באפריל זה היום שלהם – ואנחנו היינו מתרחקים מהם כמו מאש...

בנץ גופרית | "האחיין שלי בנץ"

הבן המתבגר של השטן הוא לגמרי מישהו להתרחק ממנו ביום הזה! בנץ (אורי ורד) אהב להטריף את המורה יוני (דניאל קורן) בכל דרך אפשרית – כמו כשזימן את גוליית מהגהינום, כשגרם לו לחשוב שהוא בהריון או כשפשוט הצית שולחן בלי שאף אחד ראה איך. הוא לא הסתפק ביוני – אלא מדי פעם גם הפעיל את כוחותיו המפחידים על חברים אחרים בתיכון בלי ששמו לב. בנץ אולי נראה תלמיד שנחמד להיות איתו, אבל ב־1 באפריל? אנחנו בורחים.

צחי וניסן | "אילת"

אין ספק שלא חסרות דמויות ילדותיות על המסך, אבל צמד ילדותי כמו צחי (נוה צור) ועמנואל (יואב רוטמן) עוד לא פגשנו. צחי וניסן הצליחו להוציא לא מעט אנשים מדעתם: למשל, כשעבדו על רווית, מנהלת המלון, כדי להתחמק מתשלום ענק; כשצחי עבד על דנה שהוא מחפש את בעליו של כלב – למרות שבפועל קנה אותו מהאשראי של ניסן; וכשעבדו על השחקן החדש בצוות הבידור במלון, פלג (שאולי מוכר לגולשי פרוגי...) שהם מעסים מקצועיים, אבל בעצם ניסו להסיח את דעתו כדי לתת לו טקסט שגוי, כדי שהתפקיד של מאסטר קמאקורה יעבור לצחי. הצמד המיוחד הם לא אנשים רעים, הם שמחים ומצחיקים – אבל ב-1 באפריל לא היינו רוצים להיתקל בהם. אחרי כל המתיחות שעשו, אי אפשר לדעת איזו מתיחה תבוא הפעם.

רזי רוזוליו | "הסוכן"

רזי (יובל סמו) הוא אמן החרטוט – סוכן שתמיד יש לו סיפור מוגזם לכל סיטואציה - על אף שבאמת הצליח להפוך את האחיינית שלו לכוכבת. רק מהסיפורים שלו לאנשים בולטים מתעשיית הבידור אפשר לכתוב ספר! הוא סיפר לסטטיק שכתב את "רונדלים" בעקבות חיפוש טלפון באפגניסטן, שכנע מנחה בטקס שסוקי חייב להופיע לפני קים בגלל סדר א'-ב' (ולא בגלל "משבר טרמיטים") – והסתיר את העובדה שטלי היא הקול האמיתי מאחורי קים. אם זה לא הספיק, הוא גם צילם את אחותו בזמן התפרצות עצבים בלי שתדע. רזי הוא בדיוק הטיפוס שיחשוב על מתיחה שאתה תאמין לה עד הסוף – ולכן ביום הזה עדיף לשים אותו על מיוט ולא לענות לו לטלפונים.

צמד "מאי-מאיה" | "מה הבעיה?"

לצד עמליה, רותם וליבי שעזרו לפתור בעיות כמעט לכל תלמיד בתיכון "אלונים", יש גם את מאי (נטע אורבך) ומאיה (אריאל אלמוג) – שתי תלמידות בעייתיות במיוחד. מאי ניסתה להפריד בין עמליה לעומר לאורך כל העונה השנייה, ומאיה גנבה ריקוד של ליבי ולא הודתה בכך בפני מדריכת החוג. הן לא התעסקו עם רותם – כי ידעו שתעמיד אותן במקום – אבל הן לא הפסיקו לתכנן מזימות נגד עמליה וליבי. רק בעיניהן זה היה מצחיק – בעיני כולם? מרושע. הן אולי לא אלופות במתיחות, אבל היינו נותנים להן להכין את הרשימה של ה-1 באפריל. 

גוזל | "המאבטחת"

תמר צ'פאני, או בשמה המוכר – גוזל (תום יער), היא אולי המאבטחת הכי פחות מאבטחת שראינו על המסך. במקום להתמקד במשימה שלה – לשמור על קסם (אוראל דרי), בנו של ראש העיר – היא התנהגה יותר כמו תלמידה נוספת בבית הספר. בין התחפשות לנקניקייה במהלך הצגה, ריב פומבי עם הבן של אחת המורות, וריקוד מקרנה מפתיע, הפעם היחידה שבה ניסתה למתוח באמת הייתה כשלקחה את תלמידי הכיתה של קסם ל"מוזיאון שעווה" מאולתר באולם הספורט – שם הציבה אנשים רנדומליים במקום דמויות מפורסמות, כדי למנוע מהם מגע עם קסם שנשא מחלה מדבקת. למרות שתפקידה היה לשמור ולהרגיע, גוזל עסוקה בעיקר בלהוציא את כולם מדעתם – לכן היא לגמרי דמות להיזהר ממנה ביום הזה.

רוני צור | "לבד בבית"

רוני (קאי פקר) ממש לא הטיפוס שאתה רוצה לפגוש ביום שכולו מוקדש למתיחות. במשפחת צור, שידועה כחובבת שטויות, הוא המלך הבלתי מעורער של השיגועים – בניגוד לאחותו מיקה (נטע רוט), שהיא המבוגרת האחראית כשאין הורים בבית. לרוני לא אכפת מגבולות: הוא גרם לבוילר בבית להתפוצץ, שם לרוטב אלף האיים בתוך בקבוק הסרום לשיער של איה (אופק בן מאיר), פיזר דלי נצנצים על הדלת שהובילה לנפילה של ליזי מרגיזי, לכלך את הבית עם איה בלי לנקות, ואף מכר תשובות לתלמידים – אותן גנב מעבודות של מיקה בלי שתדע... אם יש מישהו שה-1 באפריל נראה עבורו כמו חג אמיתי – זה רוני. ואם היינו צריכים לבחור לאן לא להגיע ביום הזה – כנראה שזה לבית של משפחת צור.

אלונה דהן | "מיוחדת"

אין ספק שסדרות נוער יכולות להעביר מסרים חשובים, ואחת הדוגמאות הכי חזקות היא "מיוחדת", שמציגה בצורה מרגשת את נושא האוטיזם. אלונה (אלה מלאכי) היא דמות יוצאת דופן – בהתחלה היה לה קשה להיפתח חברתית, אבל ככל שהסדרה התקדמה גילינו את הצד החברותי, היצירתי והאמיץ שלה. היא לא נתנה למוגבלות שלה להרחיק אותה מאחרים, למדה איך לחיות לצידה והוכיחה שהיא לא שונה מאף אחד אחר. לאורך שתי העונות, ראינו איך היא משקיעה בכישרונות שלה, משחקת תפקיד ראשי בסדרה "מעבר לקשת" ואפילו מצילה את המדריך עילי (תום אמסלם) יחד עם חבריה לימייה. המשחק הרגיש של מלאכי הפך את אלונה לדמות בלתי נשכחת, ואנחנו לגמרי מקווים לעונה שלישית!

עמליה | "מה הבעיה?"

העונה השנייה של "מה הבעיה?" הסתיימה לא מזמן, אבל אם יש משהו שלא השתנה – זו עמליה (ירדן אריש), שתמיד שם כדי לעזור לאחרים, גם כשהחיים שלה עצמם לא פשוטים. יחד עם רותם (עדי רכבי) וליבי (דנה בן סימון) - שגם הן מעוררות השראה, היא המשיכה לפתור בעיות של תלמידי תיכון "אלונים" ולא ויתרה עד שהצליחה לסייע לכל מי שפנה אליה.
מה הופך אותה לדמות מעוררת השראה? היכולת שלה לראות את האחר לפני עצמה, הסבלנות האינסופית והנחישות שלה לעזור – תכונות שכל אחד מאיתנו יכול ללמוד מהן!

עלמה בן-טוב | "Oboy"

עברו שבע שנים (!) מאז שדרמת הנוער המוזיקלית ירדה מהמסך, אבל "Oboy" השאירה אחריה לא מעט דמויות אהובות, כולל עלמה (ג'וי ריגר) – שהתחזתה לחבר להקת "Oboy" תחת השם בן כהן. למה היא עשתה את זה? כי היא ניסתה לעזור לאמא שלה לצאת מהחובות, גם אם זה היה בדרך עקומה במיוחד. היא ידעה שזה מסוכן, היא ידעה שהיא יכולה להסתבך, אבל שום דבר לא עצר בעדה כשהיה מדובר במשפחה שלה. אין ספק שהמעשה עצמו היה בעייתי, אבל הנחישות שלה להילחם עבור האנשים שהיא אוהבת – היא לגמרי מקור להשראה.

מעיין תמרי | "מתוקים"

הסדרה הזו גרמה לנו להתאהב בקינוחים – וגם להתרגש לא מעט. אחת הסצנות החזקות בה הייתה הרגע שבו מעיין (נטע כרמלי) חשפה בפני העובד הסוציאלי ארז כרמי (אסי עזר) את ההתמודדות היומיומית שלה – החרם שעברה בגלל הצלקת שלה, ואת האובדן של הוריה בתאונת דרכים. למרות כל הקשיים, מעיין לא נתנה לשום דבר לעצור אותה – היא המשיכה לעזור לאחים שלה לנהל את הקונדיטוריה המשפחתית, נאבקה נגד כל מי שניסה להרוס להם, ודאגה לכך שתישאר להם קורת גג. היא אמנם בת 12, אבל לאורך כל הסדרה היא הראתה בגרות, כריזמה ודאגה אינסופית למשפחה שלה. בקיצור – דמות שקשה לשכוח!

שלי רומנו | "שלי הכובשת"

18 שנה אחרי "אדומות", הגיע למסך סדרת הכדורגל "שלי הכובשת", ומיד בפרק הראשון שלי רומנו (תמנה קמינקא) כבשה לנו את הלב. לצערנו, היא נעדרה מהעונה השלישית (ששינתה את השם ל-"האריות של שלי הכובשת"), אבל זה רק גרם לנו להבין כמה היא הייתה חסרה.
שלי היא מנהיגה אמיתית – היא הקימה את קבוצת "אריות העמק", האמינה בכל שחקן ושחקנית, דאגה להרים את כולם ולהוכיח שהן ראויות לא פחות מהגברים במגרש. היא הוכיחה שלכדורגלניות יש מקום שווה בכדורגל, ושכולם יכולים להשתייך לעולם הזה – בלי הבדלים של מגדר. בקיצור – אם יש דמות שצריכה לחזור למסך, זו לגמרי שלי!

כל אחת מהדמויות האלו הביאה למסך משהו אחר – אומץ, נחישות, דאגה לאחרים, אמונה בעצמה או רוח לחימה. הן כולן שונות, אבל יש להן דבר אחד משותף – הן השראה לנערות (ולא רק!) בכל גיל. איזו דמות הכי השפיעה עליכם.ן?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• בן 14 החליט לשים סוף לחרמות – ויצר סרט שכולם צריכים לראות
• בן דרורי: "בגיל 14 לא ראיתי הרבה תקווה בחיים – ואז קרה משהו ששינה הכל"
• הזוגות הטלוויזיונים שהיינו נותנים להם צ'אנס נוסף

הסדרה, שתעלה ביום רביעי הקרוב עם פרק כפול בדיסני+ ישראל, היא סדרת גיבורי-על (כיאה למארוול), המשלבת אלמנטים של פעולה ודרמה. היא משמשת כהפקה מחודשת לסדרה "דרדוויל" (2015-2018), שהופקה במקור על ידי נטפליקס, כחלק מסאגת "המגנים".

צ'ארלי קוקס שב לגלם את מאט מרדוק/דרדוויל, לצד וינסנט ד'אונופריו (קינגפין), ג'ון ברנטל (המעניש), דברה אן וול (קארן פייג'), וילסון בת'ל (בולזאיי) ואלדן הנסון (פוגי נלסון). בנוסף, יש לנו גם גאווה ישראלית: איילת זורר חוזרת לתפקידה כונסה פיסק!

הסדרה ממשיכה את סיפורו של מאט מרדוק/דרדוויל, עורך דין שהתעוור בילדותו ועבר אימונים שחידדו את חושיו האחרים, עד שהגיע למצב שהוא "רואה" דרך האוזניים. בסדרה הוא יתמודד עם אויבו הגדול ביותר, וילסון פיסק/קינגפין, שהיה אחראי על ארגון הפשע הגדול ביותר בניו יורק וכעת משמש כראש העיר הנבחר. בתחילת הסדרה מאט חווה אירוע טראומתי שגורם לו לזנוח את אישיותו כדרדוויל, אך עם הזמן הוא מבין שאם לא הוא – אנשים חפים מפשע ייפגעו. לכן, דרדוויל חייב… להיוולד מחדש.

לרגל עליית הסדרה החדשה והמסקרנת, תפסנו לראיון מיוחד את ראש מחלקת הטלוויזיה של מארוול, בראד וינדרבאום, הבמאים ג'סטין בנסון ואארון מורהאד, המפיקה בפועל סאנה אמנאט, והשחקנים הראשיים צ'ארלי קוקס ווינסנט ד'אונופריו (דרדוויל וקינגפין).

© באדיבות ©Disney

צ'ארלי, האם הסדרה החדשה היא לגמרי התחלה חדשה, או שהיא ממשיכה מהנקודה שבה עזבנו את הדמות?

צ'ארלי: "אם אני נזהר מספויילרים, אז כן. זמן מה חלף מאז העונה השלישית ב-2018. קשה לדבר על זה בלי להיכנס לספוילרים, אבל כבר בשלבים המוקדמים של הסדרה, מאט חווה טראומה. זה מכריח אותו לבחון מחדש את הזהות שלו, אולי באופן עמוק יותר משראינו בעבר. הוא עובר מסע שבו הדרך הכי טובה לתאר אותו היא פלסטר שמוסרים לאט ובכאב. אבל עבור המעריצים של הסדרה המקורית – זה עדיין אותו מאט מרדוק, פשוט במקום אחר בחייו".

© מתוך הטריילר, Disney+

אנחנו מישראל, אז אנחנו לא יכולים שלא לשאול על הנציגה שלנו בקאסט - היינו שמחים לדעת איך הייתה העבודה עם השחקנית הישראלית איילת זורר. אארון וג'סטין, תוכלו לספר לנו על החוויה?

ג'סטין: "אתם יודעים מה מצחיק? היא בטח תוכל לספר לכם עלינו סיפורים מצחיקים. אנחנו מעריצים שרופים של סטיבן ספילברג, במיוחד של הסרט "מינכן", שבו היא שיחקה. ואם תשאלו אותה, היא כנראה תגיד לכם שאנחנו לא מפסיקים לדבר איתה על 'מינכן'. היא הייתה חלק מהסדרה של נטפליקס, והסיפור שלה עם ווילסון פיסק גרם לצופים ממש להתחבר אליו – אם הם לא הכירו את הקומיקס, כמובן. זה היה מרתק. היא פשוט מדהימה בתפקיד הזה!".

אארון: "ונסה פיסק היא דמות כל כך חשובה בעולם של הסדרה. היא כמו לחשנית, עם רצונות חזקים משל עצמה. איילת מצליחה להביא את זה למסך בצורה ייחודית, עם דיוק מחשבתי ופנימי. היא לא משחקת בצורה מוחצנת, אבל היא מחדירה המון עוצמה דרך מערכת היחסים שלה עם פיסק. זה פשוט ניכר בכל סצנה, גם כשהיא לבד".

© gettyimages.IL\Jamie McCarthy

עבדתם גם על "מון נייט" ו"לוקי" – איך הגישה שלכם לדרדוויל הייתה שונה?

אארון: "זו השאלה שאנחנו הכי אוהבים לשמוע!".

ג'סטין: "כי ב'מון נייט' ו'לוקי' הרגשנו שאנחנו לוקחים את סגנון היצירה האינדי שלנו והופכים אותו לגרנדיוזי יותר. 'מון נייט' מתעסק במיתולוגיה מצרית, 'לוקי' בנורדית – זה היה פנטסטי מאוד. 'דרדוויל', לעומת זאת, זו סדרה שמתרחשת בניו יורק המודרנית, קרוב לקרקע, עם מחויבות לאמינות ולתחושת מציאותיות. זה החזיר אותנו לסגנון יותר מחושב ואנושי".

וינסנט, מה תוכל לספר לנו על המטרות החדשות של פיסק?

וינסנט: מבלי לספיילר? הוא במשימה. הוא אותו אדם מהסדרה של נטפליקס, אבל יש לו תוכנית חדשה. קודם כל, הוא צריך לסדר את העניינים עם אשתו ונסה, כי הוא היה נעלם לזמן מה. אבל בהמשך הוא רוצה להרחיב את השליטה שלו, והוא יצטרך לפעול באור יום, תחת אור הזרקורים. זה מוסיף מימד חדש לאיך שהוא פועל".

סאנה, תוכלי לספר לנו קצת על הנשים בסדרה?

סאנה: "כל הדמויות הנשיות שלנו הן חזקות וייחודיות. העבודה עם איילת הייתה מדהימה. מערכת היחסים שלה עם פיסק הופכת אותו למורכב יותר. יש רגעים שאתה ממש מרגיש סימפתיה כלפיו – וזה הרבה בזכותה ובזכות הכימיה שלה עם וינסנט".

© gettyimages.IL\Jamie McCarthy

צ'ארלי ווינסנט, מה אתם רוצים שהמעריצים ייקחו מהסדרה?

וינסנט: "אני מקווה שהם יתרגשו כמונו, כי כולנו עבדנו מאוד קשה כדי לתת להם את מה שהם רוצים".

צ'ארלי: "המעריצים תמיד שואלים אותי –'האם הסדרה תהיה אפלה ואלימה?' ואני תמיד מחייך ועונה להם – 'כן, תהיו רגועים. אנחנו דואגים לכם!'.

© באדיבות ©Disney

את המשך הסיפור של מאט מרדוק/דרדוויל (צ'ארלי קוקס) ווילסון פיסק/קינגפין (וינסנט ד'אונופריו) תוכלו לראות בסדרה החדשה "דרדוויל: נולד מחדש", שתעלה ביום רביעי, 5 במרץ, עם בכורה כפולה בדיסני+ ישראל.

יובל פרידמן, "מארוול פור-יו" - הוא כתב פרוגי לענייני מארוול. בכתיבת הכתבה סייעו רז משאט ועידו שייביץ ממערכת קומיקאון.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• בן דרורי בראיון: "לא ראיתי הרבה תקווה בחיים – ואז קרה משהו ששינה הכל"
• הזוגות הטלוויזיונים שהיינו נותנים להם צ'אנס נוסף
• מאי קורץ לא עוצרת: מהילדות בבאר שבע עד לסרטים הוליוודים

"תחום הקולנוע תמיד עניין אותי", מספר עובדיה. "יש לי תשוקה מטורפת לקולנוע – כי אם אני עובר חוויה משמעותית, משכתב אותה קצת ומתרגם אותה לסרט, זו תהיה זכות אדירה אם היא תיגע באנשים אחרים. אני כל הזמן חוקר את התחום, לומד, מתעמק, מלמד את עצמי – וזה פשוט תחום שאני אוהב להתעסק איתו".

© צילום פרטי

-בקרוב יוקרן הסרט שלך "אחד מאיתנו", בכיכובה של לירית בלבן. על מה הוא מספר? 

"הסרט מבוסס על פרויקט למניעת חרמות, עם סיפור רקע על חרם שקט – כזה שבו אתה יכול להיות מוקף בחברים, אבל עדיין להרגיש לבד. לפעמים הסביבה בכלל לא מודעת לזה, או פשוט בוחרת להתעלם. המטרה של הסרט היא לגרום לילדים ולבני נוער לראות אותו ולהגיד לעצמם: 'אולי אני אפסיק עם החרם הזה, אולי אתנצל'. ואם זה באמת יקרה – עשיתי את שלי. אני קורא לכל הילדים ובני הנוער: אם אתם רואים חרם מהצד – אל תשתקו! תדברו עם גורם מבוגר ותעשו הכל כדי לעצור אותו. חוץ מזה, תיגשו לילד שעובר חרם, תכירו אותו – אולי בכלל תגלו שהוא יכול להיות החבר הכי טוב שלכם. אל תתנו ללחץ חברתי להשפיע עליכם!".

-איך הוא מתחבר אליך אישית? 

"אני יכול להגיד שהיום יש המון ילדים ובני נוער שחווים חרם או רואים אותו מהצד, וזה אחד הדברים שהכי דירבנו אותי ליצור אותו. באופן כללי, תמיד היה לי חלום ליצור סרט בעצמי, ואמרתי לעצמי: 'אם אני כבר עושה סרט, אז לפחות שהוא יעלה מודעות לנושא חשוב כמו זה'".

-על הסרט עבדת קרוב לשלוש שנים. איך הצלחת לשלב את העבודה עליו עם הלימודים? 

"וואו, זה היה אחד האתגרים הכי גדולים שלי, ולא בגלל הלימודים, אלא כי זה הפרויקט הכי גדול שעשיתי עד עכשיו. בכל זאת, הייתי צריך לגייס צוות הפקה, שחקנים, לנהל את זמני הצילומים – והכל כשאני יודע שאני לא באמת יכול לממן לכולם את שעות העבודה. אז בעצם יכולתי להביא רק אנשים שהסכימו להתנדב לשבוע צילומים אינטנסיבי. לשמחתי, כל מי שיכול היה להגיע – באמת בא ועזר. היו שם תסריטאים מהתעשייה, שחקנים מנוסים, שחקנים צעירים, אנשי הפקה – פשוט המון אנשים שהתגייסו כדי שהפרויקט הזה יצליח, והתרגשתי".

© יגאל עמר | עיצוב: עדי ברק

-הסביבה הבית ספרית שלך כבר נחשפה לסרט באיזושהי דרך? 

"האמת שכן. היועצת, הרכזת והנהלת בית הספר שלי מאוד תמכו בפרויקט הזה, וזה היה ממש משמעותי בשבילי. גם עיריית יבנה וראש העיר, רועי גבאי, עזרו לקדם את הסרט בעיר. ב-6 במרץ יתקיימו שתי הקרנות בכורה ב'אשכול פיס' שבמרכז העיר, וכל מי שרוצה מוזמן לרכוש כרטיס במחיר סמלי ולהגיע לראות".

-הסרט עוסק בנושא חרמות. אתה מרגיש שיש שיפור בנוגע לצמצום התופעה האכזרית, או שיש עוד עבודה?

"אני לא חושב שיש שיפור משמעותי, ורק לפני שבועיים ילדה התאבדה בגלל חרם – וזה נורא. לצערנו, זה לא מקרה בודד. אני מאמין שכל דבר שיכול להעלות מודעות לנושא יכול לעזור, וגם אם זה לא ישנה מיד את המצב עבור כל הילדים ובני הנוער בישראל, זה בהחלט יכול להשפיע לטווח הארוך".

לבני נוער יש בכלל איך לשנות משהו בהיבט הזה?

"בטח!", משיב עובדיה ומסביר: "אם כל אחד ייקח אחריות ויהיה מודע לנושא החרם, ויעצור רגע לחשוב לפני שהוא פועל – אפשר יהיה למנוע המון מקרים. האחריות היא כולה שלנו".

ולגבי משרד החינוך? אותו מקרה שציינת – נראה שהמשרד די התנער מהאחריות לכך, במיוחד מהטענה שזה קרה בעקבות חרם.

"אני חושב שבבתי הספר צריכים להעביר יותר שיעורים על חרמות, לפחות פעם בשבועיים. להקדיש לו תשומת לב רק פעם בשנה זה פשוט לא מספיק ולא באמת עוזר. אם בתי הספר יקפידו על זה, אני בטוח שמשהו ישתנה".

-זו לא הפעם הראשונה למעשה שאתה עושה סרט, כי בשנה שעברה תיעדת סרט על סבך, יצחק גידניאן. איזו עצה מקצועית הוא נתן לך? 

"כשסבא שלי היה צעיר, הוא גם עבד בעולם הקולנוע, וזה בדיוק מה שהניע אותי ללכת בעקבותיו. העצה הכי גדולה שנתן לי הייתה פשוטה אבל משמעותית: 'אל תוותר על החלומות שלך!'".

-יש עוד תחביבים שהיית מעוניין להפוך למקצוע? 

"האמת שכרגע לא, כי קולנוע זה העולם שאני הכי אוהב וזה הדבר היחיד שאני מצליח לשלב עם הלימודים. בשנה שעברה הייתי כל כולי בסרט – מהחופש הגדול ועד היום אנחנו עדיין בעריכות".

© צילום פרטי

-מה החלום הגדול שלך?

"החלום שלי הוא להגיע להוליווד ולהתפתח בקולנוע – בין אם בצילום, הפקה, כתיבה או בימוי, ואני מקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר! אני מזמין את כולם לבוא לראות את 'אחד מאיתנו', כדי שנעלה יחד את המודעות לנושא החשוב הזה וננסה למנוע עוד מקרים. זו גם הזדמנות להודות לכל צוות ההפקה וקאסט השחקנים שהיו חלק מהפרויקט – אני מעריך אתכם מאוד. והכי חשוב – להחזיר את כל החטופים הביתה כמה שיותר מהר!".

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הזוגות הטלוויזיונים שהיינו נותנים להם צ'אנס נוסף
• סופ"ש בניחוח מהעבר: מפגשי האקסים בחגיגות
• מאי קורץ לא עוצרת: מהילדות בבאר שבע עד לסרטים הוליוודים

-מאיפה צץ הרצון להיות שחקן?

"אהיה קלישאתי, אבל ממש נולדתי עם הדבר הזה", מספר. "כשהייתי בגן, אמא שלי הייתה לוקחת אותי לראות הצגה, ויום אחרי הייתה מגיעה לגן, ורודה בכל הילדים לשבת ולראות אותי עושה תפקידים. אם זה עכבר שאוכל גבינה, אם זו ג'ירפה ואם זה נמר, אמרתי 'אין לכם הפסקה, אתם תסתכלו עליי עכשיו עושה הצגה!".  

-מה בעיניך התפקיד שהציג לראשונה את יכולות המשחק שלך במדויק בפני הקהל?

"אני חושב שדרך הדמות שלי כיורם כנפו ב'בת השוטר', הקומיות שלי יצאה בצורה נהדרת. אני שחקן מאוד קומי וגם בשלוש השנים שלמדתי בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין,  תמיד נהניתי מלשחק את הדמות המטורללת, המוזרה, האהבלה והמצחיקה. התפקיד שלי ב-'בת השוטר' הגיע קצת אחרי הלימודים וזה כל מה שרציתי, לשחק שוטר מהבול שרק הורס הכל, עם חוסר מודעות. במשך כל הסדרה גם אכלתי, לא היה פריים בלי פיתה או בורקס. התפקיד הזה פשוט נכתב עליי!-ילד חמוד בשם בן דרורי שאוהב לאכול!".

© מתוך בת השוטר, טין ניק, yes

החברה הכי טובה שלי מהלימודים ביורם לוינשטיין, ספיר בן רובי, הכינה אותי לאודישן הראשון ואני זוכר שקיבלתי אותו ואמרתי לה: 'ספיר, זה האודישן שלי, אני חייב את זה! תראי, התפקיד הזה עליי!'. הגעתי לספיר הביתה, התחלנו לעבוד ופתאום היא אמרה לי: 'אולי תתפוס גמבה כל האודישן?', אמרתי: 'אני אפרק גמבה' ולא היו צחוקים כאלה. עשינו הכל עם מצלמה קטנה על סטנד קטן, עוד לפני שספיר התחילה להעביר סדנאות משחק מול מצלמה היא הייתה חלק בלתי נפרד מכנפו. היא הכינה אותי לכל שלב בדרך, כל הזמן התייעצתי איתה ואני חושב שלילדים ולבני נוער יש הרבה מה ללמוד ממנה". 

-העונה השלישית צולמה לפני ה-7 באוקטובר ודמותו של כנפו לא נוצרה בהשראת שוטר, אך בן מספר כי באותו היום השחור, נפל השוטר שי אל קנפו ז''ל בקרב יריות ברעים. בעקבות תפקידו של בן, בו צפתה הילה אחותו של שי אל, נרקם קשר בין השניים.

"הילה ראתה את הסדרה את ומאז אנחנו בקשר ממש טוב. שמחתי מזה ממש ולקחתי על עצמי להנציח אותו, כי אני חושב שלא במקרה נוצר החיבור בעקיפין בין שנינו. שי אל שירת בתחנת המשטרה 'עיירות', בן 30 בנופלו, שהותיר אחריו את הוריו, אילנה ומרדכי, את האחים שלו, הילה ועידן, ואת שלושת ילדיו, שילת, לביא ותהל. הילה סיפרה לי שמה שעשה את שי אל גאה זה להיות שוטר, הוא לבש מדים בגאווה עם אור בעיניים, היה בן אדם שקודם כל דאג שלכולם יהיה טוב לפניו ורק אז דאג לעצמו. הילה גם סיפרה שכדורגל זאת אהבה לא מוסברת אצל שי אל, הוא אהב לראות משחקי כדורגל וגם היה טס בשביל לראות משחקים. מעל הכל, המשפחה של שי אל הייתה במקום הראשון". 

שי אל קנפו ז״ל © באדיבות המשפחה

-דרורי מספר כי ב-7 באוקטובר איבד גם את חברתו הטובה, מיכל רואימי זכרונה לברכה, שנרצחה במסיבה ברעים. 

"מיכל עבדה איתי במסעדת 'מלכה' של אייל שני במשך תקופה ארוכה, והייתה קרן אור לא נורמלית. מיכל הייתה בן אדם הכי מאושר, הכי מצחיק, ג'אדאית כזו ומאוד הזכירה אותי. אני חושב שההסתכלות שלי על החיים אחרי ה-7 לאוקטובר של לעבוד קשה, לטרוף, לחיות ולהגשים נוצרה הרבה בזכות מיכל, כי גם היא לא פחדה לעבוד קשה, לא פחדה להגשים את עצמה, לא פחדה ליהנות ונרצחה במסיבה הכי גדולה שהייתה אי פעם בישראל, שזה אומר הרבה על הבן אדם. אני ממש אשמח להנציח אותה". 

-אם הייתה לך הזדמנות לומר לה משפט אחרון, מה היית אומר לה? 

"תודה שלימדת אותי לראות רק את הטוב בחיים". 

מיכל רואימי ז״ל © צילום פרטי

החיבור המיוחד עם משפחתו של השוטר שי אל קנפו ז"ל והזיכרונות ממיכל רואימי ז"ל, שהייתה עבורו כמו אחות, מלווים את דרורי גם היום ומזכירים לו כמה חשוב לחיות את הרגע ולמצות כל רגע. אבל לא תמיד הוא הרגיש שהוא באמת חי במיוחד כשזה נגע לדימוי הגוף שלו, שניהל את חייו במשך שנים. עכשיו הוא מספר על הרגע שבו החליט לשים לזה סוף, ואיך שיחה אחת בים גרמה לו לשנות את חייו מהקצה אל הקצה.  

"ממש בקורונה ואחרי שצילמנו את 'נעלמים', כל חברי הכיתה שלי מיורם לוינשטיין ואני נפגשנו בים, כשאמרתי שאבוא רק בשביל להגיד שלום ולא לשבת איתם. בתור ילד שמן, הים היה בשבילי סכנת נפשות, כי התביישתי באיך שאני נראה ובגלל זה הגעתי לשם עם שכבות וחולצות מכופתרות. הגעתי לים, הייתי על הטריבונה ואז גאיה גור אריה אמרה לי: 'בוא לחוף', עניתי לה 'אני מתבייש' ואמרה 'רק תוריד נעליים'. אחר כך היא אמרה רק להוריד את המכופתרת, להרים קצת את הג'ינס הארוך מהרגליים כשנכנסתי למים כדי להרגיש אותם והיא עשתה הכל באינטליגנציה רגשית גבוהה. כשטבלתי את הרגליים במים התרגשתי, וגאיה אמרה לי: 'או שאתה חי ככה ואוהב את זה, או שאתה עושה שינוי, אתה לא יכול להיות בין לבין' והרגע הזה תפס אותי. 

ב-2018 © מתוך האינסטגרם של בן

אני זוכר שהתפרקתי כשחזרתי הביתה. באותו זמן גם התקשרתי לקופת חולים לשאול איך עושים קיצור קיבה. בתהליך הזה צריך להוריד 5% מהמשקל שלך כדי להראות שאתה בראש של הניתוח לפי כל מיני טיפים שנותנים שם, ורק אז נותנים אישור. תוך שבועיים הורדתי 5 קילו, בהמשך הורדתי 9 קילו והגעתי למצב שאמרו לי בקופת חולים: 'תקשיב, אתה לא יכול להיכנס לניתוח - כבר הורדת מהמשקל שלך'. בסופו של דבר, הצלחתי להוריד 50 קילו ועשיתי את זה בכוחות עצמי בעזרת תזונה, ספורט. הכל בזכות השיחה בים עם גאיה שהייתה כל כך רגישה אליי ולא אשכח לה את זה בחיים". 

-הצטרפת לקבוצת הצעירים החדשה של תיאטרון "הבימה", ולפני כחודש עלית איתם בהצגה הראשונה "לייק הום". איך להיות חלק מהתיאטרון הלאומי?

"זה היה החלום הכי גדול שלי בעולם!" , משתף דרורי. "הלכתי לבית ספר למשחק כי המטרה שלי הייתה להיכנס לתיאטרון ושאלתי את עצמי: 'איזו דלת תיפתח לי לעולם הזה אם לא אלמד בבית ספר למשחק?'. לאורך כל הדרך שלי שם הסתכלתי על הרגע שבו אעמוד על הבמה הזו בתיאטרון הלאומי 'הבימה'. בתור תיכוניסט שלקחו אותו במסגרת התיכון לראות הצגות ב-'הבימה', צפיתי בהן ואמרתי לעצמי: 'אני צריך את זה', 'אני רוצה את זה', 'זה יהיה שלי' ותמיד שאפתי ל-'הבימה'. ברגע שקיבלתי משם את ה-'כן', לא הבנתי בהתחלה מה הולך כאן בכלל וזה היה ה-'כן' הכי מרגש שקיבלתי עד היום. זה מסוג הרגעים שאני אומר לעצמי: 'על זה אני נלחם', 'על זה אני עובד קשה', 'על זה אני לא ישן בלילה', ולפעמים צריך גם לעשות עבודות שלא קשורות למקצוע כדי להגיע ליעד הזה".  

© גל רוזנמן

-ספר לנו בקצרה על ההצגה ועל הדמות שלך.

"'לייק הום' זו חוויה שהיא מעבר להצגה. זו לא הצגה רגילה, זה לא מחזה כתוב. המון בוגרי בתי ספר למשחק נבחנו להצגה הזו ומתוכם נבחרו חמש בנות וחמישה בנים.  נכנסנו לתוך חדר חזרות עם הבמאית המדהימה נועה וגנר, ופשוט התחלנו להציף ולשאול שאלות על שנות ה-20 שלנו. העלינו ביחד המון נושאים שמעניינים אותנו כיום בשנות ה-20 שלנו כמו ילדות, זוגיות, הקורונה, המלחמה שמנו לב, שהחיים שלנו הם כמו גלילה ב-'רילס' וב-'טיקטוק'". 

-למה התכוון המשורר? 

"אני יכול לקום בבוקר למשל להלוויה של חבר, ללכת בצהריים לעבודה, בערב לשבת במסעדה עם חברים ואם מסתכלים על הכל, זה פשוט כמו לגלול בטיקטוק. את חווית הגלילה בשנות ה-20 שלנו כיום, שאר השחקנים ואני באים להעביר דרך ההצגה הזו והיא ממש קוראת לצעירים לבוא לתיאטרון. הרבה חברים שלי מירושלים שלהם אין שום קשר לתיאטרון באו ואמרו לי :'וואו, מה ראיתי?!', אז מדובר בחוויה שכוללת שעה וחצי של ניתוק ובמהלכה אתה עובר חוויה חוץ גופית. בהצגה הזו אני משחק כמה דמויות, ובחוויה הגדולה הזו של הרגשות אין דמות אחת שאתה תגיד עליה: 'זו הדמות שלי ואני עובר איתה א', ב', ג'. יש דמות אחת משמעותית בשבילי שאני משחק, והיא פיית מוות שמרחפת מעל מסיבת טבע. המוות הוא בעצם לא ממקום רע. הכוונה היא שההצגה לא מעבירה ביקורת, היא לא ימנית, לא שמאלנית ולא מאשימה אף אחד, אלא מציגה אנחנו עוברים בחיים. כשתבואו לראות את ההצגה אתם יותר תבינו מה שאמרתי, ואני ממליץ לכל אחד לבוא לראות אותה, החל מנער בן 14 ועד אדם מבוגר בן 80, כי כל אחד עובר בה חוויה שונה. 

© מתוך האינסטגרם של בן דרורי

אנחנו בתור בני 20 אומרים: 'החיים דפוקים', 'עברנו קורונה', 'עברנו מלחמה', אבל בסופו של דבר כשאתה מסתכל היום על אנשים בני 80 שעברו מלחמות אללה יסטור ולהקתו, עברו שואה ונגיפים, אז אתה מבין כמה הדור שלנו לא הכי דפוק. היום יש נערים בני 14 שלא יודעים לנהל יחסי אנוש, כי כל הלימודים הם ישבו בבית שלהם בסגרים בקורונה מול ה-'זום', חזרו למקום הזה כשהתחילה המלחמה ועברו טלטלה אחת גדולה, אז ההצגה הזו מדברת לכולם וכל אחד חייב לבוא לראות את ההצגה הזו שהיא גם ריפוי".  

אם אנחנו חוזרים אחורה לגיל 14, שבזמן הזה אבא שלי, יהודה, זכרונו לברכה הלך לעולמו, לא ראיתי הרבה תקווה בחיים. היינו בית דתי, הייתי בתלמוד תורה בתור ילד ושאלתי את עצמי: 'אם אלוהים כל כך אוהב את אבא שלי, למה הוא לקח אותו?', וחשבתי באותו הזמן שאין לי מה לעשות בעולם הזה. חלמתי להיות שחקן, אבל לא באמת העזתי להיות שחקן ובהתחלה אמרתי לעצמי: 'מאיפה נביא את הכסף ללימודי המשחק?', אבל מיוזמתי יצאתי לעבוד, אף אחד בבית לא ביקש ממני כסף ואמרתי לעצמי: 'אני צריך לדאוג לעצמי, לא יכול לבקש מאף אחד יותר כסף'. אחרי שאבא נפטר, התחלתי גם לעשות בעיות בתיכון וויתרתי על העולם".

בן ואביו יהודה דרורי זכרונה לברכה © צילום פרטי

-אבל התמונה התחילה להסתדר? 

"אחרי שהעיפו אותי מהתיכון הקודם, התחלתי ללמוד בתיכון המדהים 'קדמה' בירושלים שמקבל ילדים שכל החיים אמרו להם 'אתם לא תצליחו' ובסופו של דבר מוציאים תעודת בגרות מלאה. לתיכון הזה הגיעה מישהי מעמותת 'רואים רחוק' של שידורי 'קשת', שלוקחת בני נוער מוכשרים עם בעיות סוציו אקונומיות, נערים בסיכון ומפתחת אותם במשך שנתיים. הנציגה של העמותה סיפרה לנו על הפרויקט, אחר כך הלכתי אליה ובסופו של דבר גם התקבלתי אליו. בפרויקט הזה, עברתי יחד עם כל שאר בני הנוער שם הרבה סדנאות של קולנוע, תיאטרון, כל מיני דברים מעניינים ובסופו של דבר, המצטיינים של הפרויקט מקבלים מימון ללימודים. 'רואים רחוק' מימנו לי את הלימודים ב-'יורם לוינשטיין', וחתמתי בסוכנות, תמכו בי במעבר שלי לתל אביב ובלעדיהם פשוט לא הייתי מגיע לאיפה שאני נמצא היום. אני בטוח שאבא שלח לי את המלאכים השומרים האלה, כי לא הגיוני שכאלה מלאכים יגיעו לבן דרורי כמה ימים אחרי שנזרקתי מהתיכון הקודם, אז אם לא אבא שלי שלח אותם אליי, אני לעולם לא אדע מי שלח אותם". 

-השתתפת כאמור גם בסדרות נוער, ביניהן "בת השוטר" וכמובן גם "נעלמים" - אתה מתכוון להמשיך לכוון לסדרות נוער או דווקא לגדולים יותר?

"אני מת על סדרות נוער וחולה על הקהל של הנוער שהוא הכי טוב, הכי כיפי והכי מחבק. אני לא חושב שסדרת דרמה של 'הוט' למשל גדולה יותר מסדרת נוער ואני כמובן שואף לזה. מבחינתי שאעשה כמה שיותר סדרות לנוער, כי הקהל הזה פחות חושב לפני שהוא מגיב ומפרגן לבן אדם. אני בתור הילד הזה שהתרגש לראות את תובל שפיר ואת אליאנה תדהר, מקבל היום בעצמי תגובות מילדים של: 'היי, אתה מנעלמים!, 'היי, אתה מבת השוטר!', ניגשים אליי ואני אומר: 'ברור! בואו נצטלם, נעשה חפלה' וזה הכי מרגש בעולם". 

ב"נעלמים" למשל גילמת דמות פורצת דרך בסדרות נוער מקומיות, דמות של מטרידן שמעיר הערות מיניות לאחת הדמויות. כמה היה קשה להיות הראשון שעושה את זה בסדרות נוער כאן?

"הסתכלתי על זה כזכות באותה תקופה. נהניתי מאוד מלשחק את ליאב ולא מה-להטריד כמובן. כשהעונה הרביעית שודרה, היה את הסיפור של הסוכן שי אביטל ואמרתי לעצמי: 'איזו זכות שילדים בבית צופים עכשיו באביב פנקס ששיחקה את תמר, עומדת חזקה מול המטרידן וזו הייתה זכות בשבילי להיות בפרונט ברגע הזה. בסצנה הזו היא תמר אומרת לליאב: 'מה אם מישהו אחר היה מדבר ככה לאחותך או לאמא שלך?' והייתי מבולבל ברגע הזה על הסט, כי זה חדר לי לנשמה בתור מישהו שיש לו אח קטן, בת דודה קטנה בת 12 וחברים לאחיות. יש ילדים שלקחו את זה קשה, ואדם אחד גם העלה סרטון בטיקטוק שכתב בו 'לאן הגענו, זאת סדרה לילדים!!!!' וקיבל 1.3 מיליון צפיות, אבל עניתי לתגובות כאלה בחיוב ולרגע לא נעלבתי. שמחתי שהדמות שלי עוררה סלידה כדי שיבינו שלא מתנהגים כמוה. 

חשוב מאוד שבסדרות נוער הנושא הזה יהיה בפרונט, שילמדו איך לענות למטרידנים ולאו דווקא מאישה לגבר או מגבר לאישה, אלא שפשוט כל אחד צריך ללמוד לשים את הגבולות לכל בן אדם ששם אותך במצב לא נעים, לשים לו את הגבולות ואם לא נוח לו לעשות את זה בעצמו, הוא חייב לספר את זה לגורם מבוגר. מקווה שליאב הצליח לעשות משהו". 

-לקחת חלק גם בהפקות שונות מאחורי הקלעים, אם זה למשל ב-"ארץ נהדרת"- מה שהוביל אותך לכל מיני תפקידי אורח קטנים שם. זה בזכות זה שאתה "פושר" של עצמך? 

"לגמרי!", משיב דרורי בכנות. "דבר ראשון, מה שמאוד מקדם אותי בחיים זה 'הפה ג'ורה' שלי והעובדה שאני לא מחכה שיקרו דברים. אני אתן לך דוגמה, באתי בכוחות עצמי למנהל הסושיאל של 'הבימה', זרקתי לו רעיונות לקדם את ההצגה דרך הרשתות החברתיות, וגם כתבתי תסריט לסרטון שצילמנו עם השחקנים, סנדרה שדה ויחזקאל לזרוב. גם כשקיבלתי תפקידי אורח ב-'ארץ נהדרת' אמרתי: 'מה אני מקבל היום?', 'מה יש מחר?' ואני פשוט לא מפחד לפתוח את הפה שלי. עבדתי גם ב-'כוכב הבא', ב-'מאסטר שף', ב-'אביב או אייל', כשבכל מקום נלחמתי לעבוד קשה וגם לא פחדתי לדרוש את מה שמגיע לי.

גם בדברים קטנים זה קורה לפעמים, כשלמשל יצאתי עם כמה חברים לבר ולא היה מקום לשבת, אז הרמתי את השולחן הכי גדול שראיתי אחרי ששאלתי אם צריכים אותו, לקחתי ספסל מפה, ספסל משם והחברים היו בהלם ממני! בעצם יש לי חוצפה עם חיוך ואני מאחל לכל אחד שתהיה את החוצפה הזו. בתור ילד שגדל בירושלים, בבית בלי הרבה כסף ועם אמא שנלחמה על כולנו, הגעתי למקום שאני נמצא בו היום בזכות העובדה שנלחמתי עד הרגע האחרון ועדיין ממשיך להילחם". 

אחרי שהוכיח לעצמו שוב ושוב שאין דבר העומד בפני הרצון ובפני החוצפה החיובית שמובילה אותו קדימה דרורי הבין שהומור הוא לא רק כלי לשבור את הקרח, אלא חלק בלתי נפרד מהאישיות שלו. אבל לצד הצחוק והקלילות, יש גם רגעים שבהם הצד הזה דווקא עלול להוות אתגר.

-מי שמכיר אותך יודע שאתה בן אדם שהוא כל הזמן שמח ומצחיק, זה לפעמים גם היווה מקל בגלגלים? 

"ברור".  

-מתי למשל?

"קודם כל אני חושב שהאדם הוורבלי והמצחיק שאני, נוצר בזכות הילד השמן שהייתי. בתור הילד הזה לא הערכתי את עצמי ואמרתי לעצמי: 'אוקי, מה יחזיק אותי? אני לא יפה, אני לא רזה, אז לפחות אהיה מצחיק וככה יהיה לי מקום בעולם'. תמיד הייתי הליצן של הכיתה, הייתי הורס שיעורים ברמה שהמורות לא הצליחו ללמד כי נקרעו מצחוק ממני, ותמיד הייתי ילד טרללה. אנשים בהתחלה יכולים לחשוב שיש לי אופי מאוד מחשיד ולא יבינו, מי זה הצחוק המתגלגל הזה, אבל לאט לאט כשמכירים אותי והקליפות מתקלפות, רואים בן אדם אחר. אני מאוד גאה בזה שאני אדם שמביא המון שמחה לכל מקום שהוא מגיע, ואני מודע לעצמי שבהתחלה יש לי אופן מאוד מחשיד, אבל מהר מאוד מצליח לשאוב את הבן אדם הזה שמסתכל עליי מוזר ובסופו של דבר גם הופך להיות החבר הכי טוב שלו. מקצועית לא נפלתי בגלל העובדה הזו, כי כבר בכיתה ט' נכנסתי לקבוצת תיאטרון של נוער בשם 'במת עשרה' במרכז העירוני לתיאטרון על שם נורית קציר ז''ל, כשמהר מאוד פיקסו אותי שם ואמרו לי: 'אתה רוצה להצליח בעולם הזה? זו לא הדרך', אז שם התחלתי להתאפס". 

© עדי קרונקופ בן נון

 -מה תפקיד החלומות שלך?

"תפקידים במחזות זמר בארץ!", מכריז דרורי. "זה בגדול הדבר שאני הכי חולם עליו, אבל חו"ל לא מעניין אותי ולא מעניין אותי ברודווי, פשוט תן לי להישאר כאן בארץ הזו. אם אנחנו מפליגים רחוק רחוק, אני חולם לשחק את הדמות של ברגר במחזמר 'שיער', כי לאורך כל הסרט, המהות שלו היא בדיוק הדברים שאני דוגל בהם 'בוא נאהב', 'בוא נחיה בשלום', 'שיהיה לנו כיף ביחד' וזו דמות ששוחרת שלום. בדיוק כמו ברגר, אני בן אדם שרוצה רק אנרגיות טובות מסביבי, לא מסוגל לריב עם אנשים וגם אם כן, אני ישר אומר לו-'בוא נשלים!'. מה שיפה גם אצל ברגר, זה שכמוני הוא יודע לשים את עצמו בצד, לראות את האחר ולהביא בן אדם שהוא אוהב לפרונט". 

-איזו דמות מהסדרות כאן בארץ אתה מרגיש שהכי מזכירה אותך? 

"אני חושב שאביאל זגורי מ-'זגורי אימפריה' (עוז זהבי-ד.ש), כי הוא ה'משתכנז' של המשפחה שמהפריפריה יצא לקצונה בצבא לפתח את החיים שלו. גם אני בא ממשפחה של כורדים ירושלמיים, אומר 'אני רוצה להיות שחקן', עוזב את הבית, במשפחה שלי גם אומרים עליי 'המשתכנז של הבית' ואני מת על התואר הזה. בתל אביב אני 'ערס' ובירושלים אני המשתכנז שעבר לתל אביב, אין בזה בושה".   

-מה ההישג שיגרום לך להגיד "עשיתי את שלי"? 

"הראשון הוא שאשב בבית שלי עוד 20 שנה, אראה שיש לי יום צילום ובערב הצגה, שיום למחרת יש בדיוק את אותו הלו"ז ואתלונן על זה שיש לי יותר מדי ימי צילום והצגות, שאלו יהיו הצרות שלי בעולם. הדבר השני הוא שיום אחד אצליח לשנות מישהו או ילד, כמו ש-'רואים רחוק' הגיעו אליי, גרמו לי להאמין בחיים וגרמו לי להאמין שיכול לצאת ממני משהו, אז גם אני רוצה לגרום לילדה או לילד להאמין בעצמם ולא לוותר על החיים.  

© אילן זכרוב

-מה תרצה להעביר לקוראים שלנו?

"אני חושב שהשלווה והאושר האמיתי שאצליח להגיע אליו, יהיה כשכל החטופים יחזרו בעזרת השם, כי כל מה שקורה איתם משפיע עלינו ביום-יום ובאנרגיה. רוב החטופים גם בני גילי והמון חברים שלי היו בנובה, אז רק המחשבה שזה יכול היה להיות אחד מהם, יכל להיות אחי הקטן ויכלו להיות בני הדודים שלי שנמלטו משם גומרת את הנפש. גם ההצגה 'לייק הום' מתעסקת המון סביב מה זה בית? כמה הבית חשוב הלוואי שכל החטופים יחזרו כבר הביתה ונוכל לחזור לנשום. אני חושב שכולם צריכים לעשות משהו למען החטופים, ומובן שיש אנשים שקשה להם ללכת להפגנות, לראות אמהות נואמות בכנסת ואף אחד שקשה לו להתמודד עם הסיטואציות האלה לא צריך להלקות את עצמו, אבל כל אחד צריך לעשות דבר קטן למען החטופים, כמו לשים על עצמך סיכה, לשים על עצמך דיסקית, לקרוא על אחד מהם או לשבת עם חברים ולהזכיר שם של חטוף. הלוואי שכולם יהיו פה כבר ושכל מה שאמרתי עכשיו יימחק, אבל אם לצערי הדבר הזה לא יקרה, אני קורא לכולם לעשות בכל יום דבר אחד קטן למען החטופים. אסור לשכוח אותם!".

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• סופ"ש בניחוח מהעבר: מפגשי האקסים בחגיגות
• מאי קורץ לא עוצרת: מהילדות בבאר שבע עד לסרטים הוליוודים
• הגיעה בהפתעה: ירדן אריש לא ציפתה שזה מה שיקרה לה

מלי ורועי | "מקיף מילאנו"

לאורך ארבע העונות של "מקיף מילאנו", ראינו שפע של זוגות יפים, כמו מבורך וגיא, עומר ונורי ורועי (רן מושיוב) וזיו (קים אור אזולאי), שהפכו לפאוור קאפל בעונה השלישית אחרי הפרידה של רועי ממלי. אומנם אהבנו את רועי וזיו והם בהחלט היו זוג מקסים לחלוטין, אבל קצת התבאסנו על הפרידה מלי (עדי טנא) שהגיעה לאחר שבישר לה כי אינו יוכל לטוס איתה למילאנו, בשל ניסוי שיכול לעכב את התפרצות מחלת הטרשת הנפוצה איתה מתמודד. בסך הכל הייתה ביניהם כימיה טובה מהרגע הראשון, מלי תמיד הייתה לצידו של רועי כשהשתגע בעקבות ההתמודדות עם המחלה ודאגה לו במשך כל הזמן הזה. מעבר לכך, גם לא מעט ממעריצי הסדרה קראו בטיקטוק להחזרת הזוג הזה ולתת להם צ'אנס נוסף, אז אין ספק שמתבקש כאן קאמבק וסוף טוב לזוגיות המפוספסת. סליחה זיו...

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

רובין ובארני | "איך פגשתי את אמא?"

לאורך כל הסיטקום הקורע מצחוק, חשבנו שרובין (קובי סמולדרס) תתחתן בכלל עם טד מוסבי (ג'וש רדנור), אלא שבמהלכו קרה החיבור הבלתי צפוי בינה לבין בארני (ניל פטריק האריס) שהובילה אותם לחתונה בעונה השמינית. בארני ורובין אומנם חיו לאחר מכן באושר, אך כעבור כמה זמן נפרדו בעקבות ההתקדמות המשמעותית בקריירה של רובין כמגישת חדשות. שמחנו, כי רצינו לראות את טד ורובין ביחד, אבל מצד שני, למרות הרצון הזה, עדיין לא תפסנו את השניים כזוג אייקוני כמו רוס ורייצ'ל מהסיטקום המתחרה-"חברים" ודי התבאסנו על הגירושין, כי רובין שבאישותה הייתה רצינית למדי, למדה בצורה הטובה ביותר בזכות בארני מה זה הומור והפכה להיות אדם שמח יותר מבדרך כלל. אם אי פעם תהיה עונת איחוד, נרצה מאוד שהסיפור היפה שנקטע ביניהם על שטויות ינסה לחזור בדרך מסוימת לקדמותו, ואם הוא לא יעבוד פעם נוספת, נשמח מאוד גם אם ישארו בסטיז. 

אלה-לי ויפתח | "החממה" 

אנחנו כבר ננסה ללכת בזהירות בין המעריצים, אז החלק הבא לא לבעלי לב חלש! בלא מעט סדרות בארץ ובעולם לא חסרים זוגות שמערכת היחסים שלהם כמו רכבת הרים, ובגלל העובדה הזו הצליחו להשאיר אותנו במתח אם יישארו ביחד לנצח או לא. בין הזוגות המורכבים הללו, נרשמו אלה-לי (גאיה שליטא-כץ) ויפתח (לי בירן) שהתאהב כבר במהלך פתיחת סדרת הנוער המצליחה, שממש בעוד כשנה יחלוף עשור מאז הסתיימה. בהתחלה היה נראה שאלה-לי ויפתח יהיו זוג משמיים עד תום העלילה, אך היו לא מעט דברים שהפריעו באמצע, בין אם זאת איימי או בכלל דניאל (דניאל ליטמן) מבית הנשרים - איתו גם סיימה את עלילת הסדרה. הסוף הזה שימח חלק מכובד מאוד בקרב המעריצים, אך גם השאירה את חלק מצופי הסדרה לא מרוצים מהזוגיות הזו, כי היו כאלו חשבו שאלה-לי ויפתח מתאימים יותר! הדבר הוביל אותם לפתוח מחנות: "לליפתח" נגד "דניאללי". אם אתם שואלים אותנו, אנחנו חושבים שעל מנת להכריע בנושא סופית, הכי מתבקש לתת צ'אנס לליפתח...

ולריה ורמה | "כמעט מלאכים"

עד העונה השלישית של הטלנובלה הבלתי נשכחת, רמה (גסטון דלמאו) ו-וולה (רוסיו איגרסבל) היו זוג כל כך פנטסטי וכבר דמיינו את הצעת הנישואין של רמה, אך כשרמה פגש את קיקה (דניאלה קוליני) זמן קצת לאחר שהגיע עם חבריו לעתיד, התמונה השתנתה לגמרי והזוגיות ביניהם החלה להתערער. בהמשך, רמה וקיקה אכן הפכו לזוג, כשבמקביל הניצוצות בין סיימון (פאבלו מרטינס) ל-ולה שלאט לאט גדלו והובילו אותם לזוג שהחזיק מעמד עד תום הסדרה - שם בחרה ולריה להישאר עם סיימון בעתיד, אך אנחנו לא הרגשנו שלמים עם הזוגיות ביניהם. ולה אומנם הייתה מאושרת לגמרי עם סיימון, אך עם זאת לא הפסיקה במשך זמן רב לחשוב על רמה ולדבר איתו המון על רמה, אז בדיוק בגלל הסיבה הזו, ציפינו שהעונה הרביעית תסתיים בקאמבק מפתיע בין השניים. כשיבוא היום בו יוצרת הטלנובלה כריס מורנה תחליט לעשות עונת איחוד, מהדברים הראשונים שלדעתנו היא תצטרך לעשות, זה להחזיר את הזוגיות המאושרת בין רמה וולה, ואולי זו תהיה גם הזדמנות מצוינת להפוך אותם לבעל ואישה...

© מתוך כמעט מלאכים

תמוז וניב | "זיגי" 

זוג נוסף שחווה המון עליות ומורדות הם תמוז (שיר זוארץ) וניב (עומר חזן) הידועים גם כצמד "באבלס", שהצליח לגרום לנו להתמכר לשיר "אני אוהב אותך". השניים הפכו לזוג כבר בעונה הראשונה, אך כמה סיבות גרמו להם להפריד כוחות: בין אם זו הפעם שבה תמוז גילתה מדורי (אמיתי ארמן) על התבריינותו של ניב כלפיו, בין אם זו הפעם שבה ניב התחזה ל-"זיגי" במטרה להרוס לדורי את הקריירה והשיא היה כשניב ולינור (שירז לנציאנו) התקרבו בניגוד לרצונו והקרבה גרמה לפרידה קשה. כמו בעונות הקודמות, ציפינו שניב ותמוז יצליחו לפתור ביניהם את המשבר ויחזרו, אך ההתאהבות בין ניב לתילי (עדן סבן) הובילה אותו למקום אחר בחייו ולכן נשאר בזוגיות איתה. ניב ותילי היו זוג ממש חמוד, אבל בעינינו השילוב בינו לבין תמוז התאים הרבה יותר ובסיום הסדרה גם ראינו ביניהם מבטים מאוהבים, אז כמו שלדורי ונטע (שירה לוי) היה סוף מרגש, גם לתמוז וניב מגיע אחד כזה!

עודד ורותי | "הפיג'מות" 

תודו שלא ציפיתם שנכניס את הזוג הזה לרשימה! העונה האחרונה של "הפיג'מות" הסתיימה עם הזוג העלילתי הנשוי, דנה פרידר ונתן קופרמן (יובל סגל) שהתחתנו בפרק הסיום ובהצעת הנישואין של אילן לימית. כזכור, גם לעודד היו כמה סיפורי אהבה במהלך הסדרה, כמו למשל עם אימאן (ענת מגן-שבו), בתו של נאסר ("הבוזלת"), עם אליענה בקייר ועם רותי (סופי צדקה), בת דודתו של קובי פרג' שהכיר ביניהם בעונה הראשונה והתאהבו תוך זמן קצר, אך קובי לא ראה זאת בעין יפה. בשביל להפריד בין שניהם, קובי התחפש לראשונה לשוטר המצחיק והמוזר, מרסל פוארו ועבד על עודד שרותי רוצחת. השטות הזו הביאה לסיום הזוגיות שבעינינו יכלה להימשך אפילו יותר משתי עונות. עודד ורותי התאימו בצורה מושלמת אחד לשנייה, מפני שרותי בדיוק כמו עודד הייתה אדם חיובי, מלאה במצב רוח טוב וחיננית, אז בדיוק בגלל השילוב המדויק, אנחנו בעד פרק איחוד שיעשה ביניהם קאמבק של השמחות!

© מתוך הפיגמות, ערוץ הילדים וטדי הפקות

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מאי קורץ לא עוצרת: מהילדות בבאר שבע עד לסרטים הוליוודים
• הגיעה בהפתעה: ירדן אריש לא ציפתה שזה מה שיקרה לה
• סקקה! גאיה שינברג בראיון בכורה

בין האורחים שהגיעו לחגוג: ליר עוז מ"אהבה חדשה" שפגשה שם את החבר הטוב שחר טבוך, אמילי קופר שפגשה את האקס מ-"האח" - עידן גלפר ואת החבר הטוב מהתכנית דני צ'רבוננקו שרק בשבוע שעבר נודע כי הוא בזוגיות חדשה, פיליפ שאולוב, עומר דרור ללא בת הזוג החדשה, עידו אליאלי שפגש את ה"אקסית" מהמסך ("בת השוטר") - מור סרוסי, נועה ברק, שון אמסלם, הדוגמנית והשחקנית ליה שון - עם בן הזוג - אור וקנין, יוצר התוכן אור זוטי ואשתו דריה שהשאירו את הילד בבית בחיפה, אלינה רבינוביץ', ספיר קשתי שנחתה בארץ היישר לחגיגות ללא בן הזוג דור ממן (המנהל של נס וסטילה), השחקן והזמר עילי צ'פמן שפגש את האקסית השחקנית והדוגמנית מיכאלה מזרחי - שם השניים ניהלו שיחה מפויסת וידידותית.

נא להיפגש בהתאם! © אור גפן

נשארו מיודדים. צ׳פמן ומזרחי © אור גפן

איפה החברה? דרור © אור גפן

עם הנאדי באדי באדום © אור גפן

זוגות-זוגות © אור גפן

© אור גפן

עוד נכחו ושימחו: עדן מאירי, אוראל אטיאס שפגש את האקסית עדן קטורזה (מלווה באחיה השחקן ליעד), יאיר חזן, יונתן הורנצ׳יק, ייהלי אקוניס, אריאן טופול, ירדן נוסבאום (״בטטת כורסה״), מאור יוסף מ-"פקין אקספרס", השחקן גל זרחוביץ' שפגש את הנינג'ה והשחקן שלמה ויצמן שרק לאחרונה הצטלם איתו לתפקיד בסדרה החדשה "מטכליסטים", השחקן מיכאלי גבעתי, אורי ביטון, המנטליסט שחר ליבנה ויוצר התוכן גל זינגר, שירלי לוי שהרימה את האווירה, מקס בכמן שגם הפעם היה באווירת המתוק, איתי מרשל עם החבר הטוב אורן בקשי, הזמר חן בלו, הנשואה הטרייה ירדן טויזר, נבו עמרני ללא בן הזוג, נויה ויואב גבאי, איב בראונשטיין, דור עזאמי, לירז עוזרי, עידן שלו יחד עם בן הזוג שמככב איתו ברשת, הטיקטור דניאל רוקח, יוליה ספקטור ובן הזוג אריק נני ועוד רבים!

© אור גפן

© אור גפן

© אור גפן

האורחים נהנו משולחן דומינ'וס עמוס במיוחד ושולחן מלא ממתקי וקינוחי "טסה+", מעוגות טעימות במיוחד של מאפה נאמן (כולל גם חתיכות שנמרחו על החגוג, כמיטב המסורת) וממוזיקה של ה-DJ המצליח שלומי שרם.

יאמי! © אור גפן

משולש מישהו? © פרוגי

חתיכה על הפרצוף - כל השאר בבטן © אור גפן

עיבודים נוצצים של סרטים קלאסיים ישראלים, הפקות מקור מושקעות, דרמות מרגשות ומחזות זמר עם כוכבים ידועים. התיאטרון הישראלי מעולם לא היה נראה יותר טוב. יובל ורד מאתר www.theater-israel.com אסף לכם את ההצגות החדשות שאתם חייבים להכיר ב-2025.

פריסיליה מלכת המדבר - תיאטרון הבימה

המחזמר פריסילה מלכת המדבר הוא מחזמר נוצץ וחדש שמגיע לתיאטרון הבימה החל מחודש מרץ הקרוב. הסרט האוסטרלי הקלאסי "הרפתקאותיה של פריסילה מלכת המדבר" זוכה לעיבוד עברי מושקע ומביא לבמה סיפור צבעוני ומרגש על שלוש מלכות דראג שיוצאות למסע מצחיק ומרגש באוטובוס ורוד בשם "פריסילה", בדרכן להעלות מופע דראג בקצה העולם. המחזמר עוסק בנושאים כמו אהבת אב לבנו, חברות אמיצה וחופש להיות מי שאתה, ומלווה בפסקול עשיר של להיטי פופ ודיסקו נצחיים.

© משה נחומוביץ

ההפקה כוללת עשרות שחקנים, רקדנים, זמרים ודראג קווינס, לצד תפאורה מרשימה ומאות תלבושות ופאות ססגוניות. בין השמות שתוכלו למצוא בהפקה: לי בירן, יחזקאל לזרוב, מיכאל בן דוד, מושיק גלאמין ועוד רבים וטובים.

השוטר אזולאי - התיאטרון העברי (עם שלום אסייג)

שלום אסייג שנדמה כי אי אפשר שלא לראות אותו על המסך בתקופה האחרונה, מגיע עכשיו גם לתיאטרון בהפקה החדשה והנוצצת של התיאטרון העברי - המחזמר השוטר אזולאי. מדובר במחזמר מושקע המבוסס על הסרט הישראלי הקלאסי של אפרים קישון. ההפקה מביאה לבמה את סיפורו של אברהם אזולאי, שוטר מקוף וחולם שמנסה להתקדם לדרגת סמל ב' לאחר 20 שנות שירות באותה הדרגה. הסיפור, שמשלב הומור ישראלי אופייני עם רגעים מרגשים, עוסק בחלומות, נחישות ואמונה עצמית, ומהווה הצצה נוסטלגית לחברה הישראלית של שנות ה-70.

© יוסי צבקר

המחזמר כולל ניהול מוזיקלי של כלת פרס ישראל נורית הירש, שמעניקה לפסקול עומק וייחודיות. לצד אסייג, משתתפים בהצגה שחקנים מוכרים כמו קובי מאור, יגאל עדיקא וחי דוידוב, ובילווי רקדנים וזמרים שמביאים לחיים את הסיפור בצורה חיה וצבעונית. 

החופש של ג'קי - תיאטרון בית ליסין

החופש של ג'קי היא דרמה קומית חדשה ומרגשת של תיאטרון בית ליסין בכיכובה של הקומיקאית ליטל שוורץ (בליהוק כפול עם לירית בלבן) שאתם לא רוצים להחמיץ. ההצגה, בבימויו של עידו רוזנברג, מספרת את סיפורה של ג'קי, אסירה משוחררת שחולמת להצליח ככוכבת סטנד-אפ. בכלא, ג'קי הצליחה להצחיק את חברותיה האסירות, אך בחוץ היא מגלה שהחיים לא מחכים לה: הגבר שאהב בגד בה, ואמה מכרה את בית ילדותה. כשהיא מתקשה להגשים את חלומה, ג'קי מחפשת דרך לחזור לחיים "הבטוחים" של הכלא, אך מערכות האכיפה לא מוכנות להחזיר אותה לשם. הסיטואציות שנוצרות מהתנגשות זו הן קומיות, מפתיעות ומעוררות מחשבה.

ההצגה, שאורכת שעה ו-40 דקות, מציגה את הכמיהה לחופש לצד הכלא הפנימי שחוסם אותו, ומלווה בקטעי סטנד-אפ שפותחו על ידי שחר סגל. לצד לירית בלבן או ליטל שוורץ בתפקיד הראשי, משתתפים בהצגה גם שחקנים מוכרים כמו ענת וקסמן, דינה בליי, חי מאור או דודו בן זאב, רדה קנטרוביץ' ואחרים. 

6 שיעורי ריקוד ב-6 שבועות - תיאטרון הבימה

6 שיעורי ריקוד ב-6 שבועות היא קומדיה מקסימה שכתב ריצ'רד אלפיירי וזוכה לעיבוד עברי בתרגומו של ארז דריגס ובבימויו של משה קפטן. העלילה מספרת על אישה זקנה ובודדה שמחליטה לשכור מורה לריקודים סלוניים שיגיע לביתה ללמד אותה במשך שישה שבועות. להפתעתה, מגיע מורה יהיר ואסרטיבי מניו-יורק. למרות שהיחסים ביניהם מתחילים באופן מתוח, הם בהדרגה מגלים שיש ביניהם יותר מן המשותף ממה שחשבו בתחילה. בהצגה מככבים סנדרה שדה ויחזקאל לזרוב ותוכלו למצוא תאריכים רבים בתיאטרון הבימה ובאולמות נוספים ברחבי הארץ במהלך החודשים הקרובים.

© משה נחומוביץ

בין קודש לחולון - תיאטרון בית ליסין

בין קודש לחולון היא קומדיה חדשה ומומלצת במיוחד מבית תיאטרון בית ליסין שמביאה לבמה את אבי קושניר הגדול בתפקיד קומי איכותי. ההצגה, פרי עטו של המחזאי דניאל לפין ובבימויו של אילן רונן, מספרת את סיפורו של יהודה וייס, איש עסקים המנהל חיים כפולים - בחולון כחילוני עם בת זוגו איילה ובתם יעל, ובירושלים כחרדי עם אשתו שרה. 

העלילה מסתבכת כאשר בתו החילונית מודיעה על אהבתה לבחור חרדי, מה שמאיים לחשוף את חייו הכפולים של יהודה. המחזה עוסק בקונפליקט העמוק בין מסורת וליברליות בחברה הישראלית, דרך סיפור אישי ומורכב. בהצגה משתתפים שחקנים מוכרים כמו אבי קושניר, לימור גולדשטיין והילה סורג'ון-פישר. הצוות היצירתי כולל את נטע הקר בתפאורה, אביה בש בתלבושות, שאול בסר במוזיקה וזיו וולושין בתאורה.

ההצגה, שאורכה כשעה וחצי, מוצגת בתיאטרון בית ליסין בתל אביב. היא משלבת הומור עם תובנות עמוקות על זהות ישראלית ומציגה את המתח המתמיד בין דתיות וחילוניות בחברה הישראלית. המחזה מציע מבט מעמיק ומשעשע על הדילמות האישיות והחברתיות שמלוות את החיים בישראל המודרנית.

היי אוון הנסן - תיאטרון הקאמרי

המחזמר היי אוון הנסן מגיע לראשונה לישראל בגרסה עברית בהפקת תיאטרון הקאמרי. מדובר במחזמר מרגש ועטור פרסים של סטיבן לבנסון, כולל שישה פרסי טוני, שזכה להצלחה רבה בברודווי ובלונדון. העלילה מתמקדת באוון הנסן, תלמיד תיכון המתמודד עם בדידות חברתית. לאחר התאבדות של תלמיד בבית ספרו, הוריו של הנער המנוח מאמינים בטעות שאוון היה חברו הקרוב.

בהצגה משתתפים אלון סנדלר ורפאל עבאס בתפקיד הראשי לסירוגין, לצד שחקנים מוכרים כמו טלי אורן, דיאנה גולבי ואחרים. ההפקה מתהדרת בצוות יוצרים מרשים, כולל בימוי של עמית אפטה, ניהול מוזיקלי של גיא פרטי וכוריאוגרפיה של תומר יפרח.

© שיין הורוביץ׳

המחזה, שנכתב על ידי סטיבן לבנסון עם מוזיקה ומילים של בנג' פאסק וג'סטין פול, עוסק בנושאים עמוקים כמו זהות, שייכות והתבגרות. אורך ההצגה הוא שעתיים ורבע כולל הפסקה, והיא מוצגת בתיאטרון הקאמרי בתל אביב. המחזמר מלווה בתזמורת חיה הכוללת קלידים, גיטרות, תופים, בס וצ'לו, ומביא לקהל הישראלי חוויה תיאטרלית מושקעת ומרגשת.

הדרדסים, סוניק, משפחת ספיר ועוד - מה קורה בגזרת הצגות הילדים והנוער?

גם בעולם הנוער והילדים תוכלו למצוא השנה מבחר איכותי של הצגות ילדים חדשות ומושקעות שמביאות את המותגים הידועים ביותר לבמה. כדאי לציין את ההצגה החדשה "הדרדסים לייב", את ההפקה החדשה "סוניק" אודות הקיפוד המפורסם, את משפחת ספיר כוכבת הרשת שמגיעה לבימות ברחבי הארץ או את העיבוד הבימתי לסדרת הטלוויזיה המצליחה "מטוסי העל". תוכלו למצוא תאריכים של הצגות אלו בכל רחבי הארץ לאורך כל החודשים הקרובים. 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הגיעה בהפתעה: ירדן אריש לא ציפתה שזה מה שיקרה לה
• סקקה! גאיה שינברג בראיון בכורה
• בגיל 19: יונתן גוטליב השיק אולם קולנוע משלו עם קונספט ייחודי

-הספקת להכניס לרזומה שלך לא מעט תפקידי משחק בשנים האחרונות. למרות שאת שחקנית לא מהיום, יש פעמים שהעובדה הזו עדיין מפתיעה אותך?

"בדיוק היום הייתי אצל המטפלת בשיטת הניאו-הומנולוגיה, שעובדת על לשנות את הדפוסים במוח ואמרה לי: 'את קולטת שהכל קורה?!, את יכולה לנוח'. יש פעמים שבהן קשה לי לעכל את העובדה הזו, כי במוח שלי תמיד חלמתי להיות שחקנית ואחר כך כשהחלום הזה באמת קורה, אתה לפעמים לא מצליח לעכל את המציאות, כי המוח עדיין  נשאר בילדות וקשה לקבל את החיים שאתה נכנס אליהם. טפו, טפו, טפו! נכנסו לחיי הרבה תפקידים, יש שפע מהם ולפעמים אני לא קולטת שזה קורה, אז אני צריכה להזכיר לעצמי". 

-מה התפקיד שבזכותו את מרגישה שפרצת לתודעה? 

"אני חושבת שדרך התפקיד של הלנה מ-'כראמל', גם כי זה היה תפקיד המשחק הראשון שלי, וגם כי הסדרה ממש התפוצצה. לפי הנתונים שאני יודעת, 'כראמל' זו סדרת הילדים הכי נצפית ויותר מזה, אני גם זוכרת את הרגע שנכנסנו להקרנה עם 1,000 איש עוד לפני שהסדרה יצאה אף אחד לא הכיר אותנו, נכנסנו אנונימיים ויצאנו מפורסמים, ילדים לא נתנו לנו לצאת והטירוף קרה בשנייה! אני חושבת דרך 'כראמל', פתאום נהייתה אצלי תנועה, קיבלתי המון הצעות עבודה ונפתחו לי המון קשרים והזדמנויות".

© חורחה נובומינסקי, באדיבות כאן חינוכית

-כאמור, ממש לאחרונה עלה לאקרנים הסרט הבינלאומי "לוחמות ללא גבול". איך ההרגשה להופיע בסרט בסדר גודל כזה? 

"מרגש ברמות!", משתפת קורץ בהתרגשות. "כיף לי להופיע בפרויקט כזה גדול, מיוחד, ואני גם מאוד אוהבת את האנשים מאחוריו. הייתה לי חוויה נעימה עם מרטין קמפבל הבמאי, עם המפיקים, עם השחקן הערבי-ישראלי ג'ורג אסקנדר, והחוויה הייתה נעימה גם כי עשו את הפרמיירה בארץ. פתאום לראות סרט כזה בקולנוע עם המדינה שלך ועם אנשים שמרימים לה ומפרגנים לנו, זו חוויה ממש חמה ועוטפת". 

-האמנת שתגיעי להישג כזה?

"האמת שכן, כי האמנתי בעצמי מאוד לאורך הדרך. לא כיוונתי לחו"ל ונורא רציתי לעשות דברים בארץ, אבל איכשהו הסרט הזה הגיע אליי ופתח לי פתח לשם, כי גם יש סרט בינלאומי שאני אמורה לצלם בקרוב. תשמע, אם אני לא אאמין בעצמי, מי יעשה את זה במקומי? ואנחנו אנשים שחייבים להאמין בעצמנו. זו עבודה פנימית הרבה יותר מחיצונית, ואני גם מלמדת ילדים בסדנאות למשחק שאני מעבירה, שמהרגע שילד בא לעולם ויש לו חלום, המציאות תמיד תסביר לו למה הוא לא יכול? גם הורים יכולים להגיד את המשפט הזה, החברה וגם המלחמה שבגללה אי אפשר להצליח בחו"ל כי שונאים אותנו. אנחנו בהישרדות כאן, יש פה מציאות שמאוד מקשה על החלומות, והתפקיד שלנו הוא לומר לעצמנו בכל יום-'אנחנו יכולים!'. מפיק הסרט, משה דיאמנט, סיפר לי על משפט שאמר לאשתו: 'תגידי לבת שלנו שהיא יכולה הכל, כי כל העולם יגיד לה אחרת' וזה משפט כל כך נכון. אנשים ינסו להכשיל אותך ולא מרוע, אלא שפשוט יש להם תפיסה הישרדותית שלפיה לא כולם מצליחים, שאין מספיק מקום לכולם ושמאוד קשה פה.

בסרט הזה עבדתי עם אנשים מחו"ל ואתה רואה שהם חיים בקצב שונה משלנו, כלומר אנחנו באים לעולם שבו אנחנו כבר יודעים מלא דברים על העם שלנו, על כך שניסו להכחיד אותנו, שהעולם נגדנו ומי שלא גר כאן מאוד מתקשה להבין את זה, אז הם חיים הרבה יותר ברוגע מאיתנו. אני זוכרת שהבת של משה הייתה בארץ בשיא המלחמה, אני באותו הזמן התנדבתי בחמ''ל של 'אחים לנשק' במתחם 'אקספו', ופתאום משה התקשר אליי בהיסטריה ואמר לי שחייב לחלץ את הבת שלו מישראל, בגלל האזעקות שהיו. לא הבנתי מה הדרמה, אמרתי לו: 'לא צריך לחלץ, יש ממ"ד', הוא ענה: 'מה פתאום! השתגעת?! אני לא יכול להשאיר אותה כאן כשיש אזעקות!'. תראה, אני נולדתי בבאר שבע, אז כל החיים חייתי עם אזעקות, ישנתי בממ"ד וזו הייתה השגרה שלי, אבל באותו הרגע הבנתי את המציאות שלנו. הכוונה היא שהרגילו אותנו לחשוב שזה בסדר לחיות עם אזעקות, אז משה בעצם לא הבין איך אני מנרמלת את העובדה שהבת שלו נמצאת בסכנה מבחינתו, והתגובה שלו גרמה לי להבין שמבחינתנו ולצערנו, אנחנו חיים במציאות מנורמלת". 

-ספרי לנו על הדמות שלך בסרט. 

"אני מגלמת סטודנטית אפגנית בשם באדיה, ואמא שלה היא שרת החינוך באפגניסטן. באותו הזמן, יש מלחמה בין דאע"ש לטליבאן (ארגון טרור אסלאמיסטי-ד.ש), אז יום אחד מנהיג דאע"ש נכנס לבית הספר שבו באדיה לומדת, רוצח את כל האפגנים שלומדים שם וחוטף 50 בנות אמריקאיות, כולל את באדיה האפגנית היחידה, כי היא שווה כופר גבוה בגלל היותה הבת של שרת החינוך. באדיה בחורה קשוחה, היא מנסה למרוד באותו המנהיג שנדלק עליה ומכריח אותה להתחתן איתו, כי אחרת יהרוג את החברות שלה. מעבר לזה - תבואו לראות!".  

-בשל סיפור החטופות בסרט, עד כמה דמיון את מרגישה בין הסרט הזה לבין המציאות הבלתי נתפסת שמתרחשת כאן מהשבת השחורה? 

"כשישבנו לצפות בהקרנה של הסרט, שמענו שכל משפט שנאמר שם זה: 

 'Bring Them Back' או 'Bring Them Home' ויש לי מזה צמרמורת. הסרט צולם לפני ה-7 באוקטובר ואמא שלי בסרט אמרה לחיילת האמריקאית, ג'ייק, שמארגנת ארגון נשים שבאות לחלץ את החטופות: 'Bring Them Home', ובחיים לא חשבתי שמציאות כזו תקרה כאן, מי היה מאמין בכלל?". 

© Rico Torres, באדיבות יחסי ציבור

-איך אירועי השבת השחורה השפיעו עלייך באופן אישי?

"באותו היום הייתי אמורה לקום לחזרות בסטודיו של יורם לוינשטיין להצגה, אבל התעוררנו לאזעקות וביטלנו אותן. כמו שסיפרתי קודם, בגלל שגדלתי בבאר שבע עם אזעקות התרגלתי למציאות הזו, אבל באותו היום לא הבנתי מה קורה ובהתחלה פתאום פרסמו על מעט הרוגים, לא ידעו אז את הכמות, והפער בין מה שפרסמו בחדשות לבין מה שרץ ב-'טלגרם' היה גדול. הבנתי שאני צריכה לתת יותר, כי בצבא הייתי בתיאטרון צה''ל וכשאתה שומע על כל החיילים שנתנו ונהרגו, אתה מרגיש קצת אשם שלא נתת כמוהם. בגלל הסיבה הזו כל הזמן ביקרתי ילדים מפונים, הייתי עם המשפחות שלהם מדי יום, עם משפחות שכולות לילדים שאוהבים את 'כראמל' והרגשתי שהחובה שלי היא לתת". 

-מה עבר עלייך בזמן שביקרת את הילדים ומשפחותיהם?

"לא התעסקתי בתחושות שלי", משתפת. "שחקנים אחרים אמרו לי שקשה להם להגיע לביקורים כאלה ובהתחלה מאוד שפטתי אותם, כי הייתי במוד של 'התחושות שלנו לא משנות, צריך להיות למענם', אבל היום אני מבינה את אותם השחקנים האלה, כי לכל אחד יש את הנפש שלו. אנחנו צריכים לתת, אבל גם לשמור על עצמנו. באיזשהו שלב הרגשתי שלא שמרתי על עצמי ונכנסתי להמון פחדים ודיכאונות. אני חושבת שכשאנחנו קמים בכל בוקר, אנחנו צריכים לבחור באור, לראות את הטוב ולהסתכל על הדברים החיוביים, גם כשהמציאות בחוץ מכה בנו. בסופו של דבר, האנושות מתפתחת ואנחנו צריכים לפתח אותה, לדאוג על עצמנו ולהאיר את הסובבים אותנו, אבל אי אפשר יהיה להאיר אותם אם אנחנו חשוכים". 

© Rico Torres, באדיבות יחסי ציבור

-בחזרה ל-"ללוחמות ללא גבול". בסרט כיכבת לצד שחקניות גדולות כמו אווה גרין ומריה בקלובה. איך היה לחלוק איתן את אותו הסט? 

"האמת ששתיהן היו מקסימות ונעימות מאוד. מה שכן, אווה ומריה מאוד שומרות על עצמן, כי בחו"ל אין את ה'חינגה' של השחקנים כאן בארץ, ובגלל שהן מאוד מפורסמות יש פחד גדול לפרטיותן, אז הן שומרות על עצמן בקראוונים. לא כל דבר מותר לצלם ויש מערך הגנה גדול סביבן. מצד שני, בסופו של דבר כולם קמים עייפים ב-5 לפנות בוקר, נכנסים להתאפר, מסיימים את יום הצילומים, צוחקים וכולנו בני אדם. יום הצילום הראשון שלי היה עם אווה גרין, והיא הייתה ממש מקסימה, אמרה לי שאם אצטרך עזרה שאפנה אליה והיה לנו ממש כיף ביחד, כך שלמזלי הייתה חוויה ממש טובה". 

-גם רונה לי שמעון משחקת בסרט, כמה זה עזר להרגיש יותר בבית או בנוח על הסט?

"עזר לי מאוד. היינו יחד באותו המלון, אז יכולתי להתייעץ איתה על כל מיני דברים, בסט מדי פעם היינו נפגשות, מתחבקות והיא מאוד קסומה. עזר לי גם שהיה את ג'ורג לצידי, כי רוב הסצנות שלי היו איתו. היינו גם עושים צחוקים על הסט, מרימים אותו וזו הייתה חוויה של ממש".

-אחד מהתפקידים המשמעותיים שלך בעולם המשחק, הוא כמובן דמותה של הלנה בלום מסדרת הנוער "כראמל" שגם נמכרה ל-"נטפליקס". איך הגבת כששמעת על כך לראשונה? 

"התרגשתי ממש!", משחזרת. "אני שמחה על כל דבר שמקדם את הסדרה, מוקירה עליה תודה ומאמינה בה מאוד". 

© חורחה נובומינסקי, באדיבות כאן חינוכית

 -מה את חושבת שגרם לסדרה לעשות באזז ולהצלחה מטורפת שגורפת בכל פעם את פרסי האקדמיה?

"אני חושבת שהסיבה הראשונה היא כי האנשים של הסדרה אלו אנשים שבאים בלי אגו, עם הרבה אהבה ליצירה, עם אמונה ליצירה ואנשים שבאים לסט, אומרים שיש שם משפחה. אני גם חושבת שהשפה בסדרה מאוד גבוהה, אין בה טלפונים, אין 'אינסטגרם' ובכל זאת, היא מצליחה למשוך קהל בכך שהיא מנתקת אותו מהמציאות היום-יומית, ומראה לו שיש עולמות מעבר למסכים ולרשתות החברתיות. אנחנו חיים בעולם שהכל בו כל כך מורגש לנו ואנחנו כבר לא מדמיינים, אז 'כראמל', שזו סדרת פנטזיה, משאירה בעצם את הקהל בדמיון".  

-עכשיו עולה העונה הרביעית. מה הולך לקרות בה גם מבחינת העלילה וגם מבחינת הדמות שלך?

"העונה הרביעית הולכת להיות העונה הכי טובה שהייתה עד היום! נתחיל בזה שהצטרפו שני כותבים: יובל סגל שגם משחק בסדרה, אורי אוריין שמשתתף בעונה הזו, וסיבה שנייה היא שהעונה הרביעית תהיה מותחת יותר. בעונה הזו, הלנה נמצאת במסע חיפוש אחר אמא שלה, גברת בלום, אחרי שעזבה אותה בעונה הקודמת, ונעה בין הרצון להיות איתה לבין הרצון להיות עם החבורה". 

-בימים אלו את גם משתתפת במחזה "אלבום בשחור לבן" בתיאטרון חיפה. איזה צד את מרגישה שהבמה מוציאה ממך בשונה מהמצלמות? 

"בעיניי על הבמה אתה פחות מאופק, אתה יכול להתפרע, יכול לעשות מלא נסיונות וגם אני מגיעה לחדר החזרות לא מקובעת ואוהבת לנסות דברים. מול המצלמות יש לך שתיים-שלוש טייקים, ואתה יותר מחושב ומצומצם במספר הניסיונות. כל התפקידים שעשיתי מאוד שונים אחד מהשני, למשל באדיה מ-'לוחמות ללא גבול' מאוד מופרעת, מרדנית, אגרסיבית הלנה מ-'כראמל' נסיכה אצילית, מנוכרת, מתנשאת וריבר, הדמות שאני משחקת בהצגה הזו, רוחנית, מאמינה בטוב של האדם וכמו פייה. יום אחד הגעתי לחזרות של 'אלבום בשחור לבן' עם הבגדים של הדמות, איזבל ששיחקתי במחזה 'אוכלים' בסטודיו של יורם לוינשטיין, בגלל שהיו חזרות למחזה הזה באותו היום של החזרות להצגה, ואני זוכרת שאילן רונן, הבמאי של 'אלבום בשחור לבן', הסתכל עליי ואמר: 'אני לא יודע איך להגיב לבחורה שעומדת מולי כרגע, אני לא ליהקתי אותה. תחזרי להיות מאי שאני מכיר בבקשה', כי הוא רגיל לראות אותי בתור ריבר הפייה. אני חושבת שיש בי כל מיני צדדים קיצוניים ובהתאם לכל דמות שאני משחקת, אני חיה את הצד".

© יוסי צבקר

-כיאה לשחקנית באור הזרקורים, יש גם את פן מדורי הרכילות... בעבר היית בזוגיות מתוקשרת יחסית עם השחקנית, נועם לוגסי. איך היה לחשוף את זה לקהל?

"לא הפריע לי לחשוף את הזוגיות הזו, כי אני לא חושבת שיש הבדל בין גבר או אישה, אלא שאתה פשוט מתאהב במישהו, אז מה משנה התבנית? אצלי אין הגדרות, אז לא משנה לי מין או גיל, אלא שאני מתאהבת בנשמה של הבן אדם. זו זכות להצליח להתאהב לא רק בגברים, כי זה פותח בך צד, מרחיב איזה משהו בתודעה וביכולת שלך להיקשר לבני אדם, ליצור אינטרקציות עם אנשים ואני חושבת שזו זכות מיוחדת שקיבלתי. פרויד (פסיכיאטר ונוירולוג יהודי-אוסטרי-ד.ש) אמר שבין כל שני אנשים יש איזושהי משיכה, וזה עניין של כמה אנחנו מדחיקים אותה בסקאלה. 

-נועם חשפה לאחרונה בנושא כי אחרי נשים של זוגיות עם נשים היא החליטה שמעדיפה להינשא לגבר, הגבת לה?

"לא הגבתי על הנושא", משיבה קורץ ומסבירה. "זה של נועם, והיא עושה מה שעושה לה טוב. אני חושבת שהתשובה שלנו כבני אדם, היא לא בלעבור מין, כלומר יש נשים שאומרות: 'לא הולך לי עם גברים, אז אעבור לנשים' או ההיפך. בעיניי זה מדהים שאפשר להתאהב בשני סוגי המינים, אבל התשובה היא לא להגדיר לעצמנו במי נתאהב, אלא שאם משהו לא הולך, אנחנו צריכים לעבור מסע תיקון עם עצמנו. אני מאחלת לכולנו, לחיות באמונה שבה כל אחד יעשה מה שבא לו, כי אנחנו חיים את החיים האלה פעם אחת וצריך להפסיק לתת דין וחשבון אחד לשני על ההתנהלות שלנו".

-אורח החיים שלך מביא לתגובות יוצאות דופן מהסביבה?

"תשמע, אני בן אדם לא שגרתי". 

-תסבירי.

"אני קצת קיצונית באורח החיים שלי. אני חיה בגדול, בקצב חיים גבוה, עושה המון דברים ביום, חווה המון דברים ותמיד אומרת את מה שאני חושבת, אז יש אנשים שאוהבים את זה, שותפים אליי למסע וגם מי שלא, זה בסדר גמור. אני לא קונבנציונלית, והמון פעמים אנשים מנסים להכניס אותי לתבניות או הגדרות, אבל אני כל פעם יוצאת מהן, אז אותם האנשים לא מבינים איך להגדיר אותי". 

-והיו תגובות גם בהקשר של הזוגיות? 

"היו אנשים שאמרו לי שזה פזיז, שיעבור לי ושזה לא אמיתי". 

-עד כמה תגובות כאלה משפיעות עלייך?

"אני שואלת את עצמי: 'האם זאת האמת?', עונה לעצמי שלא ושם זה נגמר, הרי אם זו הייתה האמת הייתי מאמינה לתגובות האלה. אני מנסה כמה שיותר לחיות את חיי, מתוך הקשבה פנימית ל-'מה אני באמת רוצה באותו הרגע?', כלומר באותו רגע התאהבתי, באותו רגע רציתי ולא התעסקתי בהשלכות ובמה יגידו".  

-בחזרה לפאן המקצועי. בשנה השלישית שלך בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, ניפו אותך בגלל תקל עם במאית, והחזירו אותך לאחר התעקשות מצדך. היית בטוחה לפני כן שזהו סוף הסיפור שלך בעולם המשחק? 

"הרגשתי ככה, כי יורם העיף אותי ממקום שהיה הבית שלי, העולם שלי ויורם עצמו גם כמו אבא בשבילי. פחדתי שידברו עליי, פחדתי שלא אעשה הפקות בשנה ג', שלא תהיה לי חשיפה לתיאטרון ושנפשית לא אצא מזה, כי התרסקתי והיה לי מאוד קשה להתאושש. במקביל גם עברתי את הפרידה מנועם, אז הרגשתי שביום אחד הקרקע נשמטה לי מרגליי ושכל מה שהיה מוכר לי ברגע אחד התערער, אבל אלו החיים, שום דבר לא שלנו והכל זמני". 

© עמית שחר

"הלכתי לכותל, התחננתי לבורא עולם שיתן לי את החיים שלי בחזרה, שיתן לי לחזור ללימודים. עוד לא סובבתי את הגב, וכבר קיבלתי טלפון מיורם שבו נאמר לי שאני חוזרת. היה כאן שיעור שהייתי צריכה לעבור ובסופו של דבר, יורם דרך כל דבר שהוא עושה מפתח אנשים כשחקנים ובעיקר כבני אדם. היו לי שלוש שנים מסעירות, לא כל דבר בא לי בהן בקלות ואני אסירת תודה על הדרך שיורם העביר אותי, לימד אותי שיעורים שאף אחד אחר לא לימד אותי והאמין בי. בהתחלה היה לי מאוד קשה עם מסגרות והסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין מסגרת מאוד קשוחה, אז המון פעמים לא פעלתי לפי הכללים שלה ולמרות זאת הוא לא ויתר עליי. על הדבר הזה, תמיד אודה ליורם".

-החלטת לשנות משהו מסוים בגישה שלך לפני שחזרת לשם? 

"כן, התחלתי יותר להתעסק בלימודים ופחות לנסות לברוח לקריירה שלי בחוץ. הייתי בתקופה שבה היה לי קשה להתרכז בלימודים, כי מחוץ למסגרת של יורם קרו לי דברים בקריירה שעסקתי בהם, אז התחלתי להעריך יותר את החיים שלי, את המקום שאני נמצאת בו ולהגיד תודה על מה שיש לי, כי ברגע אחד הכל יכול להיעלם. בעיניי, השקר הכי גדול של בני אדם הוא לחשוב שכל מה שקורה לנו הוא שלנו, שהקריירה שלנו, שהחברים שלנו, הזוגיות שלנו, הרכוש שלנו ואין לנו בעלות על שום דבר, כי הכל יכול להילקח לנו בכל רגע. למי שלא מאמין באלוהים, הוא יכול להתייחס לזה כיקום או כטבע, אבל שום דבר לא שלנו". 

-בראיון האחרון שלך אצלנו, סיפרת שמכעיסה אותך העובדה שכוכבי רשת מלוהקים לתפקידי משחק. שינית את דעתך במקצת מאז? 

"קודם כל, זה ראיון מזעזע, אפשר להוריד אותו ולהחליף בראיון הזה?!?" שואלת בצחקוק. 

-למה?

"כי כמו תמיד דיברתי בלי פילטרים, ולפעמים דברים חזקים שאתה אומר בלעדיהם יכולים לגרום לאנשים לצבוע אותך בצורה מסוימת, ומקווה שמראיון לראיון אלמד לשים אותם. בנוגע לכוכבי הרשת, שיניתי את דעתי".

-מה גרם לך לשנות את דעתך? 

"כל העולם הזה התפתח פה ברמות, כלומר בני אדם יצרו את החשמל, בני אדם יצרו את האינטרנט, ואם אני חוזרת אחורה לגיל 10, מי היה מאמין שיהיה אייפון?! בסופו של דבר, הטבע מתפתח, קורים בו דברים מטורפים ואם חלק מהתנועה של העולם הוא הערבוב של הרשת עם האומנות, מי אני שאביע דעה או התנגדות?!, זה לא שלי".  

-עולם המשחק הרי כל הזמן מתמלא בשחקניות ובשחקנים חדשים. איך מצליחים לשמור על רלוונטיות בתחום הזה? 

"כמו שאמרתי בתחילת הראיון, צריך להאמין בעצמך. בסופו של דבר, אני זה העסק ואני זה המוצר, אז אני מאמינה בו, ברלוונטיות שלו ומאמינה שיש פה שפע לכולם. האשליה הזו שאין מספיק מקום לכולם, או רק אנשים מסוימים יכולים לעשות ככה וככה היא לא אמיתית, ואני מאמינה שהדברים הנכונים לי יגיעו אליי, אז אני לא עוסקת בלהיות רלוונטית למען אחרים, אלא עסוקה בלפתח את עצמי". 

© Rico Torres, באדיבות יחסי ציבור

-יש מחשבה להתנסות יום אחד גם בצד השני של המצלמה, אם זה כיוצרת ואם זה כבימאית? 

"אני לומדת תסריטאות, כותבת, מאוד אוהבת לכתוב ויכולה לכתוב שעות על גבי שעות. אני עובדת כרגע על דברים משלי, והלוואי שיום אחד הם יצאו. בימוי כרגע פחות מעניין אותי מתסריטאות, אבל כמו שגיליתי בתוכי לפני שנתיים שאני אוהבת תסריטאות, יכול להיות שבעוד חמש שנים אגלה משהו אחר. מלא דברים שחשבתי על עצמי השתנו ובאופן כללי,  הגוף שלנו משתנה, המחשבות שלנו משתנות, הרגשות שלנו משתנות וכלום לא נשאר אותו דבר מהיום שאתה נולד ועד סוף חייך, אלא רק הנשמה שלך". 

-אחרי שנפתחה לך האופציה הבינלאומית - את יותר מכוונת להצלחה שם או בישראל?

"אני יכולה להגיד שהיום אני עובדת במקביל בשתי החזיתות. בסופו של דבר, משחק זה משחק ואני מאוד אוהבת לשחק וליצור, אז לא משנה לי הטייטל ואני יכולה להתרגש גם מלהגיע לקריאה בתיאטרון פרינג', וגם מלהגיע למאצ'ינג בסרט בינלאומי. הדבר הכי חשוב הוא שאני משחקת ועם הזמן אני מבינה את היופי שבצמצום, כי המשחק הוא מקצוע שלא כל הזמן יהיו לך בו תפקידים ובהתחלה היה לי מאוד קשה עם העובדה הזו, אבל היום אני מבינה שזה שומר עלינו להיות בתשוקה ושם אותנו בתדר של התרגשות וציפייה".

© Rico Torres, באדיבות יחסי ציבור

-לסיום, אם אי פעם תכתבי סדרה על עצמך, מה תהיה הסצנה הראשונה?

"אני נוסעת על קורקינט ברחבי תל אביב עם קסדה של אופנוע, עם שמלת נשף מטורפת ושומעת היגדים חיובים של: 'הכל בסדר', 'אני לא הילדה החשופה שהייתי', 'החיים אוהבים אותי', 'אני שמורה' ובמקביל, כל המכוניות בכביש מצפצפות לי ואין לי מושג בכלל מה קורה מאחוריי. הכביש קורס מאחורה ואני מחייכת לעולם". 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• סקקה! גאיה שינברג בראיון בכורה
• בגיל 19: יונתן גוטליב השיק אולם קולנוע משלו עם קונספט ייחודי
• המדריך למתחילים: כך תיכנסו לעולם של "המכשפים מווייברלי פלייס: הדור הבא"

"זה קרה במגמת התיאטרון בתיכון", משתפת. "הייתי מכיתות י'-י'ב, כשבכל שנה היינו עושים פרויקטים מסוימים ובכיתה יב' כבר ממש עשינו הפקות שנכנסו גם לבגרות. מהפעם הזו בעצם כבר התחברתי למשחק". 

-מה הצעד הראשון שעשית כדי באמת לעבוד בתחום מחוץ לבית הספר?

"האודישן הראשון שלי היה לסדרת הדרמה 'האמת' ב-'כאן 11'. הכל התחיל כשהמורה במגמת התיאטרון שלחה על האודישן לסדרה בקבוצת 'ווטסאפ' של המגמה, ואמרתי לעצמי: 'טוב יאללה, מה אכפת לי?, אעשה'. הייתי בשוק כשהתקבלתי, כי לא חשבתי בכלל שאתקבל! לא חשבתי שהמשחק בכלל יהיה מעבר לכיף. כאן הבנתי יותר שהעולם הזה מעניין אותי. אחרי שעשיתי את 'האמת' חשבתי לעצמי שאולי באמת אקח את המשחק כדבר רציני".

© ניר סלקמן

כאמור, העונה השנייה של "מה הבעיה?" כבר כאן. איך זה לחזור בידיעה שהעונה הראשונה הייתה טירוף גם בקרב בני 20 ואפילו 30 ומעלה? 

"גם כאן הייתי בשוק!", משיבה אריש ומפרטת. "ציפיתי שטווח הגילאים של הסדרה יהיה מגיל 8 עד 16, ופתאום ניגשו אליי חיילות ברחוב ואפילו אמהות שאמרו לי: 'אני מתה על הסדרה הזו!'". 

-מתי זה קרה לך לאחרונה?

"האמת שלא מזמן הלכתי לחנות נעליים, פתאום ניגשה אליי אמא אחת ואמרה לי: 'תקשיבי, אני אוהבת את הסדרה וגם הבת שלי, אבל אני ממש אוהבת' וביקשה להצטלם איתי. באותו הרגע הייתי במוד של: 'מה?!'. הייתי ממש בהלם". 

-שימח או הלחיץ אותך יותר כשפתאום זה הפך לתופעה?

"זה כן הלחיץ אותי, כי אני כירדן הייתי בלחץ מהעובדה ש-'מה הבעיה?' התפוצצה ומזה שאנשים ניגשים אליי. זה מביך אותי, אבל שימח אותי שהסדרה חצתה את הגילאים האלה, כי ממש מגיעה לה. אני חושבת ש-'מה הבעיה?' היא סדרה מטורפת, הרבה זמן לא הייתה סדרה ערכית כזו ושמחתי מהעובדה שהיא מצליחה, כי הסיפור שלה ממש טוב וזה לגמרי מגיע ליוצרים, לכל ההפקה ולשחקנים".  

-איך את מסבירה את העניין הזה שזה תפס בצורה שאני חושב שאולי גם אתם לא ציפיתם לה?

"אני חושבת שכשהסדרה יצאה בתקופת תחילת המלחמה, היה משהו נכון לזמן הזה, כי כל המדינה הייתה באטרף ובאותה תקופה היו הרבה סדרות על מתח, אבל פתאום הייתה את הסדרה השקטה, הנחמדה והרגועה הזו. בעיניי, העונה הראשונה עשתה טוב לילדים ולאנשים בזמן הזה עם כל מה שקורה בנושאי החטופים, החיילים, נתנה להם רגע של שקט להיות מול הטלוויזיה ולראות סדרה קלילה, ערכית וחשובה".   

-מה הולך לקרות בעונה השנייה?

"שלוש הבנות כמובן ממשיכות לפתור בעיות מעניינות וממש חשובות שיש לתלמידים בבית הספר. בנוסף לזה, קורים במהלך העונה כל מיני דברים בקשר בין עמליה לעומר (יהונתן שתיוי-ד.ש) ובכלל יש כל מיני הפתעות. אני יכולה גם לספר שלכיתה מגיע תלמיד חדש בשם דניאל שעושה קצת בלאגנים ומעבר לזה - צריך לחכות בסבלנות". 

-ומה השתנה אצל עמליה שאת משחקת מאז העונה הקודמת? 

"אני חושבת שעמליה היא דמות בוגרת. בעונה הראשונה למשל, לעמליה היה קשה להתמודד עם הגירושים של ההורים שלה ובמהלך העונה השנייה היא מתחילה קצת יותר לקבל את העובדה הזו. בעונה הנוכחית מראים את הזוגיות בין עמליה לעומר שהוא החבר הראשון שלה ואיך היא באמת מתאהבת… גם כאן היא עוברת איזשהו תהליך ובנוסף לזה, החברות בינה לבין ליבי ורותם מתחזקת עוד יותר".

-במהלך העונה הראשונה, עמליה עזרה לפתור צרות לכל כך הרבה אנשים. יצא לך לעשות דבר כזה גם במציאות?

"אני לא יודעת אם לקרוא לזה לפתור בעיות, אבל כן יכולה להגיד שהחברים שלי באים אליי לפעמים עם סוג של בעיה שיש להם. כשמישהו קרוב מגיע אליי עם התלבטות או דילמה, תמיד אנסה לעזור, למרות שלא יודעת עד כמה אני טובה בזה. באופן כללי אני בן אדם שאוהב לעזור, תמיד אשמח לעזור לחברים שלי ובאופן כללי לאנשים איפה שאפשר".  

© אייל אפרתי, באדיבות zoom

-מה המקרה הכי זכור לך? 

"אני זוכרת שלחברה הכי טובה שלי היה סוג של ריב עם חברה אחרת ושאלה אותי: 'מה לעשות? לדבר איתה, לא לדבר איתה?' ניסיתי לתת לה את העצה הכי טובה שאני יכולה, ואני חושבת שהיא עזרה לה".  

-ויש מישהו שעוזר לך משמעותית לפתור בעיה מסוימת?

"כן. בן הזוג שלי, גילי. תמיד אני חופרת לגילי והוא באמת מקשיב המון ובסוף מנסה לעזור לי. גילי בן אדם אינטליגנטי ואני חושבת שהוא יכול להיות טוב בתור עומר". 

© צילום מתוך האינסטגרם @yarden.ar

-במהלך הסדרה, ראינו את החברות העמוקה שנרקמת בינך לבין רותם (עדי רכבי) וליבי (דנה בן סימון). החברות בינך לבין עדי ודנה חזקה כך גם מחוץ לסט? 

"דנה, עדי ואני אומנם לא שלישייה ברמה שיוצאת לכל מקום, אבל אנחנו כן חברות טובות, מדברות ומשתפות אחת את השנייה בבעיות שלנו, ככה שבינינו לבין הדמויות יש דברים דומים".

© אייל אפרתי, באדיבות zoom

-באוקטובר האחרון, סיימת גם את העונה הראשונה של דרמת הנוער "יונייטד היי", שם גילמת את ניקול לצד יהונתן שתיוי. לפני חודשיים, התבשרנו שתהיה עונה שנייה. איפה כרגע היא עומדת?

"עוד לא הודיעו מתי הצילומים יוצאים לדרך, אבל אני לגמרי מחכה לזה! קודם כל אני מתה על ניקול ששונה מעמליה, וכיף לי שאני מצליחה לעשות צבעים של כמה אנשים. באופן כללי, היה פשוט כיף עם כולם, בין אם זה עם ההפקה, בין אם זה עם הבמאי ובין אם זה עם השחקנים". 

-כמו שהזכרת, באוגוסט האחרון, עלתה ב-"כאן 11" הסדרה "האמת" של דפנה לוין, שם שיחקת בתפקיד אורח והיא נמכרה לתאגיד השידור האמריקאי "AMC".  איך להיות חלק מהמעמד המכובד?

"זה מטורף!", משיבה בשמחה. "אני פשוט בהלם, אבל קודם כל דפנה פשוט מטורפת, דמות להשראה, כנ''ל לגבי השחקנית מור דימרי, השחקן גולן אזולאי ובכלל לכל שאר השחקנים. הכי מגיע לכולם".

-עושה חשק לקריירה בינלאומית? 

"בסופו של דבר מה שיתנו לי אנסה ואעשה, אז אני זורמת". 

© ניר סלקמן

-בנוסף לכך שירדן שחקנית, היא גם עשתה קורס מדריכי רכיבה על סוסים ויצאה ממנה עם תעודת הדרכה. 

"אבא שלי כל החיים שלו רכב על סוסים וכשהייתי ביסודי, הוא לקח אותי לחוג רכיבה, בהמשך התקדמתי ויצא לי גם להתחרות קצת, אבל לא התחברתי לעניין התחרויות. למדתי רכיבה בסגנון 'דרסאז' שזה כמו ריקוד עם סוס. זו החיה האהובה עליי ובעבר גם היה לי סוס פוני חמוד בשם 'אוראו' שאומנם גר בחווה ולא אצלנו, אבל היה פרטי שלנו". 

-אם כבר דיברנו קודם על לעזור לאנשים, מהי עצת הזהב שתתני לכל מי שילמד אצלך רכיבה?

"'תאהב את הסוס שלך'", משיבה. "הרבה פעמים רכיבה יכולה לתסכל, כי לפעמים אתה מנסה לרכוב ולא מצליח, לפעמים הסוס לא רוצה לעבור מהליכה לטרוט (מעין הליכה מהירה-ד.ש) והרוכבים יכולים להתעצבן ממנו, אבל הם צריכים ללמוד לאהוב אותו". 

-בחזרה לעולם המשחק. מופעי הפסטיגל עדיין רצים, גם אצלך יש רצון לככב על הבמה הגדולה הזו? 

"יש רצון כזה, אבל אני שרה נוראי", מתוודה "לכן, אני לא יודעת כמה אנשים יאהבו את השירה שלי, אז עדיף לחסוך אותה מהם. מה שכן, אם אצליח להגיע למצב שלא יהיה קול של עורב, אז בשמחה, ברור!". 

-מי ההשראה שלך בעולם המשחק?

"אמה סטון, כי בעיניי היא השחקנית הכי טובה בעולם". 

-באיזה מובן?

"שאני פשוט מאמינה לה. הכוונה היא שלא משנה לאיזה תפקיד ילהקו אותה היא יכולה לעשות הכל, כמו למשל שהיא שיחקה את מיה בסרט 'לה לה לנד' ואחר כך גם את קרואלה דה ויל שהיא דמות הרבה יותר שונה, אז היא פשוט מטורפת". 

-ובארץ? 

"נועה קולר". 

-למה?

"כי גם נועה יכולה לעשות הכל. אם תשים אותה בתפקיד שירה שטיינבוך היא תשחק אותו הכי טוב, אם תלהק אותה לתפקיד של דוסית היא תעשה גם אותו הכי טוב והיא פשוט מצחיקה, מושלמת ושחקנית כל כך טובה. מעבר לזה, גם שיחקתי עם נועה ואסי כהן בסרט הקצר של דניאל מורשת 'כי תצא' שהוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. היה לי כל כך כיף לעבוד עם כולם, אבל אם מתמקדים בנועה, שמתי לב שהכל פשוט בא לה טבעי ותהיתי לעצמי: 'איך היא פותחת את הפה והכל פשוט רץ לה?!'". 

-אמרת את המשפט הזה גם לנועה עצמה?

"האמת שרק חשבתי עליו בראש, התביישתי!". 

-ויש רצון להמשיך לעשות סרטים? 

"יש רצון כזה והאמת שבשבוע שעבר הייתי באודישן לסרט, אבל אני לא יכולה לספר, אז תצטרכו לחכות". 

-לצד אילו שחקנים נוספים בארץ את חולמת לשחק? 

"יש הרבה שחקנים שהייתי רוצה לשחק לצידם, אבל האמת שלא מזמן ראיתי את הסרט 'קרוב אליי' ובא לי לשחק עם ליה אללוף. ליה פשוט ההגדרה לשלמות, כי היא גם יפה, גם שחקנית מעולה, גם מגניבה, גם מצחיקה והיא הכל. גם עם שירה נאור הייתי מאוד רוצה לשחק. היא קורעת! אני מעריכה שחקנים כמוה שמסוגלים לעשות כמה צבעים של אנשים". 

-ולסיום, עם עליית העונה השנייה של "מה הבעיה?", מהי העצה שהיית נותנת לעצמך בתור עמליה?

"אם תאבד לך התשוקה למשחק - תדעי שאת צריכה להחליף מקצוע". 

© ניר סלקמן 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• בגיל 19: יונתן גוטליב השיק אולם קולנוע משלו עם קונספט ייחודי
• המדריך למתחילים: כך תיכנסו לעולם של "המכשפים מווייברלי פלייס: הדור הבא"
• גאדדד! הדמויות הכי הזויות בסדרות הנוער

"מאז שהייתי קטנה, ידעתי שאני רוצה להיות שחקנית", מספרת. "הבית שלנו גם מאוד סובב סביב קולנוע, כלומר מאז שהייתי קטנה היו מראים לי סרטים של צ'רלי צ'אפלין למשל וכשהייתי קטנה, גם שיחקתי תפקיד קטן בסרט שנקרא 'תיקון' ומאוד נהנתי להשתתף שם". 

-כמה זמן לקח עד שהרגשת בעולם הזה כמו בבית? 

"כבר מהרגע הראשון שהתחלתי לשחק הרגשתי בנוח, כי כשאני משחקת הכל מרגיש לי טבעי ומרגיש לי פשוט שזו אני".  

-העונה הראשונה של קומדיית הנוער "הסוכן" שהיא הראשונה בכיכובך, הגיעה לסיומה. איך את מסכמת את ההתחלה הזו? 

"מרגש מאוד!", משתפת בשמחה. "הייתי בהלם. לא חשבתי שכבר על הפעם הראשונה מקבלים תפקיד ראשי, ולא ציפיתי לתפקיד כזה גדול עם הרבה אופי. זה ממש מרגש אותי, כי עבדתי כל כך קשה באודישנים כדי להתקבל ועבדתי קשה גם על הדמות של קים".  

-איך הגבת כשנודע לך שהתקבלת לסדרה? 

"הרגע הזה קרה בשעה ממש מאוחרת בערב ויומיים אחרי שלב המאצ'ינג באודישנים (התאמות עם שחקנים לדמויות אחרות-ד.ש), שעשיתי עם כמה בנות שנבחנו לדמות של טלי ואחר כך גם עם יובל סמו. הייתי עם אמא שלי בתוך האוטו, באותו הרגע הסוכנת שלי התקשרה, סיפרה לי שהתקבלתי ופשוט צרחנו מהתרגשות, אני בכלל לא יכולה להסביר לך כמה שמחתי!".

-היה קשה או דווקא קל להעביר את כל החופש הגדול בצילומים? 

"האמת שלי יצא טוב שהצילומים קרו בחופש הגדול, כי הם לא נפלו על הלימודים. מה שכן, קמתי כל יום ב-4 לפנות בוקר ולא ממש היו לי שעות שינה, אז לא כל כך היה לי חופש גדול, אבל זה לגמרי שווה את זה".  

-בסדרה גילמת את הכוכבת-קים רוזוליו. באיזשהו מקום, את מרגישה שיש דמיון ביניכן? 

"אני חושבת שקים לא דומה לי, כי בניגוד אליי היא ממש חסרת מודעות ומוחצנת. מצד שני, מה שדומה ביני לבין קים הוא ששנינו אנרגטיות, אבל אצלה כל רגש ממש על 200 והיא די משוגעת כזו". 

-קים בעצם לא יודעת לשיר, אלא טלי בתה של שאני היא ששרה במקומה, וזה היה הסוד המרעיש של הסוכן-רזי רוזוליו. במציאות, את יודעת לשיר? 

"אני יכולה להגיד שבמציאות אני שרה סבבה ולא נוראי כמו קים… אבל זמרת אני לא".  

-ובאופן כללי, יש שאיפה לעסוק גם במוזיקה? 

"האמת שאף פעם לא חשבתי על זה. תשמע, אני מסתכלת על אנשים ששרים וזה נראה וואו וגם היה לי כיף להופיע בקליפים בסדרה, אבל נראה לי שאשאר במשחק". 

-בסדרה את משחקת לצד קומיקאים ושחקנים מנוסים כמו יובל סמו, גיה באר גורביץ׳, יניב סוויסה והילה סעדה. מה למדת מהם במהלך הצילומים? 

"לפני שהגעתי לצילומים לא ידעתי עד כמה כולם יהיו נחמדים אליי ועד כמה אתחבר אליהם בגלל שהם גדולים ממני. חוץ מזה שכולם שחקנים וואו, ממש התחברתי אליהם גם בתור בני אדם. אני זוכרת שיניב סוויסה נתן לי המון טיפים ואחד מהם היה-תמיד להישאר עם רגליים על הקרקע, אף פעם לא לעוף גבוה מדי ואני מאוד מסכימה איתו, כי לא משנה מה המקצוע שלך, תמיד צריך להישאר על הקרקע. גם יובל סמו למשל תמיד היה אומר לי:'מה אכפת לך מה חושבים? תעשי מה שבא לך'. באופן כללי לקחתי מכולם כל כך הרבה גם בהתנהלות, כי הם מאוד מקצועיים ויודעים מה הם עושים".  

-עם מי מהשחקנים היה לך חיבור מיוחד? 

"התחברתי עם כולם", משיבה. "קודם כל יש לנו קבוצה ב-ווטסאפ, ונשארתי בקשר למשל עם נגה חיטין שמגלמת את טלי וקטנה ממני, ככה שהיחסים הם של אחות גדולה-אחות קטנה ואני מאוד אוהבת אותה".  

-מהי הסצנה שהכי אהבת לצלם? 

"אני זוכרת שבפרק של 'הסטורי של מושית', הייתה סצנה שבה התסריטאים, הבמאי ועוד כמה אנשים, אלתרו באותו רגע את הקטע שבו אני אומרת לשאר השחקנים בסטורי 'תביא לי פיצה ותביא לי את זה', אז מאוד אהבתי את הסצנה הזו כי היא ממש הצחיקה אותי. 

עוד סצנה שאני זוכרת, היא סצנה שבה שאני (גיה באר גורביץ'-ד.ש) הביאה לי ברווז בשביל להרגיע אותי מהלחץ שאני עומדת להופיע, והיינו צריכות ללטף את הברווז ולהחזיק אותו. מה שקרה זה שגיה פחדה מהברווז, באה לגעת בו ולא הצליחה, אז הוא קפץ לבריכה, ברח לנו והייתי צריך לרדוף אחריו בכל הווילה! זה היה ממש מצחיק".  

-מאמינה שתהיה עונה שנייה? 

"אני מקווה וממש רוצה שתהיה! אני גם יודעת שאם תהיה עונה שנייה אשחק את קים הרבה יותר טוב, כי למדתי המון כשראיתי את עצמי על המסך וגם יהיה לי הרבה יותר כיף, כי אני כבר מכירה את כולם". 

-עם אילו שחקנים את חולמת לשחק? 

"עם ליאור רז".

-למה? 

"כי ב-'פאודה' למשל, ליאור משחק את דורון בצורה ממש אמינה, מרגשת ובאופן כללי הוא מוכשר. הוא גם שחקן, גם כותב וזה מטורף". 

-אחרי שהספקת לחלוש גם על גזרת הקולנוע, מוכנה לחלוש גם על גזרת התיאטרון? 

"אני ממש אוהבת תיאטרון והכי נהנתי לראות את המחזמר-מאמה מיה' בתיאטרון 'הבימה'. לשחק בתיאטרון זה חלום, כבוד גדול ויש הרבה עבודה, אבל אני מכוונת גם לשם". 

-יש פרויקטים מתוכננים להמשך? 

"אני יכולה להגיד שכרגע אני עושה אודישנים לכל מיני פרויקטים, אבל אני מעדיפה לשמור אותם עד לרגע האחרון ולא לספר עליהם, כי הם תמיד יכולים ליפול ברגע האחרון, אז אספר כשהכל יהיה סופי".  

© נועה ניר

-זה הראיון הראשון שלך, מה חשוב לך שהקהל ידע עלייך? 

"אני חושבת שהרבה אנשים רוצים להיות שחקנים, כי הם רוצים להיות מפורסמים. אני אישית עושה הכל נטו מתוך האהבה שלי למשחק ולא מתוך רצון להיות מפורסמת שזה כמובן כיף, אבל המטרה שלי היא להגיע להישגים עם עצמי ולהגשים את החלום".

-איפה נראה אותך בעוד עשר שנים מהיום?

"אני חושבת שתראו אותי ממשיכה בעיקר לשחק ועושה תפקיד ראשי בסרט קולנוע שזה ה-חלום! אני חולמת גם לשחק גם בחו''ל ויש לי דרך לעבור בשביל זה בארץ, אבל הלוואי!". 

© נועה ניר

הספקת לטעום מכמה עולמות בקריירה ואתה רק בן 19. איפה מצאת את הזמן לזה כל השנים?

"מצחיק שאתה שואל", משיב. "תשמע, ביממה יש הרי 24 שעות ואם אתה מכפיל את זה ב-365 ימים, זה יוצא מלא זמן. בתור תלמיד לא עשיתי הרבה שיעורי בית, לא למדתי למבחנים והייתי כותב רעיונות לתסריטים במחברת במקום לכתוב מה שמלמדים בשיעור. גם כשנפגשתי עם חברים זה היה בשביל לצלם סרטים קצרים, לראות סרטים ואני חושב שהכל פשוט עניין של הווי. כלומר, מצד אחד אתה מבין שיש זמן, אבל מצד שני אתה מבין שהזמן קצוב ואתה מחפש למלא אותו בדברים החשובים. עומר חזן אמר לי פעם: 'אני לא אוהב לישון. כשאני ישן, אני מרגיש שאני מפספס', אז חשבתי על זה וכשהייתי תלמיד בכיתה ז' למשל, חזרתי הביתה, צילמתי לעצמי סרטים ופשוט נגעתי בזה בכל הזדמנות אפשרית. אין פה עניין של לפנות זמן, אלא עניין של לחיות את הרגע וליהנות ממנו".  

© צילום עומר אלוני 

למרות שהצלחת לחבוש יותר משלושה כובעים, הרגשת מבולבל לפעמים?

 "כן ולא". 

-תסביר. 

"כשהייתי בן 9 התחלתי לצלם לעצמי סרטים ובגיל 12, כבר היה לי ברור שאביים. רציתי גם לשחק וגם לביים. עברתי תהליך שבמהלכו הבנתי שאני לא כך רוצה לשחק בכלל. אם אני הולך לשחק באיזושהי סדרה או סרט, זה בגלל שאני רוצה ללמוד מהבמאי ואני לא חושב שזה בילבול, אלא יותר התפתחות. תראה, בכל רגע נתון אני נלחם בספק עצמי, בחוסר ביטחון ואני חושב שהכל חלק מהמסע שלי. מה שאני עושה עכשיו ורוצה להמשיך לעשות זה לכתוב ולביים, וגם אולם הקולנוע 'לימבו' שפתחתי לא מזמן,  מתחבר למסע של לעשות סרטים. המסע שלי הוא כמו 'Waze', כלומר אני יודע שיצירה ובימוי זה היעד, אבל אני יכול לעצור באיזושהי נקודה כמו ה-'לימבו', לתדלק ולהמשיך הלאה".

איך זה קרה באמת? 

"בצורה הכי מגניבה בעולם!", משחזר. "קודם כל, לנהל קולנוע בגיל 19 זה דבר כל כך לא הגיוני בשבילי ומעולם לא חלמתי על זה בכלל!. 'המרץ 2' זה מרכז תרבות גאוני, יש שם גם תיאטרון, גם מחול,  גם מסיבות וזה ממש כמו חממה של אומנות. הכל התחיל מזה עשיתי שם מסיבת האלווין (ליל כל הקדושים-ד.ש) ובשביל זה, פניתי למנהל המקום, אסף המאירי. במהלך המסיבה אסף קרא לי: 'בוא רגע לצד', ושיתף שחשב הרבה שנים על הקרנת סרטים, אבל לא הבנתי אם רצה שאייעץ לו או שאנהל ואפתח קולנוע, וענה 'האופציה השנייה'. עניתי: 'מגניב! אשמח לפתוח קולנוע' והכל קרה די מהר, מהרגע שאמר לי שהוא רוצה שאפתח אולם קולנוע, תוך 20 יום כבר הייתה הקרנה ראשונה של הסרט 'Mid90s' (שנות התשעים-ד.ש).  אסף אדם גאון, הוא מת על כל מה שאני אומר ופשוט שותף לדרך. הקולנוע הזה מרגיש 'הזאב מוול סטריט' בשילוב עם 'הקוסם מארץ עוץ', כלומר יש לחץ של עבודה, אבל האווירה קסומה והמקום הזה פשוט קסום".

-מה שונה בקולנוע הזה מבתי קולנוע אחרים?

"בתי קולנוע אחרים מקרינים סרטים וזה חמוד, אבל האמת? היום אפשר לראות סרטים אפילו בטלפון. קולנוע 'לימבו' הוא יותר מקולנוע, הוא חוויה ויש כאן משהו אימרסיבי. הקרנו למשל את הסרט 'קליימקס' שמספר על חבורה של רקדנים שמשתגעים במסיבה, אז בכניסה היו אורות מהבהבים, רקדניות שרקדו עם הקהל ובסרט יש גם את המשקה סנגריה, אז גם מכרנו אותו. גם כשהקרנו את הסרט 'עיניים עצומות לרווחה', אנשי הצוות הסתובבו עם מסיכות, גלימות ואין הקרנה שהיא לא מיוחדת, כך שאנשים לא באים רק לראות סרט, אלא גם לחוות איזושהי חוויה. לקולנוע הזה הענקנו את השם 'לימבו', כמו לימבו בנצרות - אזור בין גן עדן לגיהינום. קולנוע לימבו הוא גם אזור ביניים - אבל בין המציאות לדמיון, כי עם כל הדברים המיוחדים שאנחנו עושים לפני הקרנה של סרט, הקהל בעצם נכנס וחווה את העולם שלו". 

© המרץ2

-יחסית לגילך, איך זה מרגיש לפתוח עסק?  

"כיף מאוד!", משתף בשמחה. "לשאלתך על הגיל, אני אף פעם לא חושב על זה ובעיניי לא משנה כמה שנים אתה חי, אלא מה אתה עושה עם השנים האלה. אני לא רוצה לצאת פילוסוף מתנשא, אבל אני רואה סרטים, חי את החיים וגם בנוגע לקולנוע שאני מנהל, אני יושב על המחשב, בוחר סרט שאני רוצה שיוקרן, שולח במייל כמה פוטושופים לגרפיקות ופשוט עושה את זה. ה-'לימבו' הוא גם קולנוע מאוד ביתי, משום שלדוגמה אני אומר שלום לאנשים שבאים וגם הם אומרים שמרגישים יחס אישי, אז אנחנו פשוט רוצים שיהיה כיף".  

-היו חששות לפני שעשית את הצעד הזה? 

"היו חששות בסגנון 'אני אצליח להרים משהו כזה גדול?', אבל אחרי שאסף הציע לי במסיבה לפתוח ולנהל קולנוע, מהר מאוד הבנתי שזו נקודת העצירה שלי, למרות שלא ידעתי את זה בכלל. בסופו של דבר, רק רציתי לעשות מסיבת האלווין ואיכשהו יצא מזה שפתחתי קולנוע, אז להזדמנויות בעצם יש תחביב להיכנס מהדלת האחורית. לא חששתי, אלא רק התרגשתי ועד עכשיו אני בזרם של אסירות תודה על זה". 

© המרץ2

-איזה סרט הכי השפיע עליך? 

"הסרט שאומר לך עכשיו הוא לא אהוב, אבל הוא מאוד השפיע עליי - 'מפלצת של בית'. 

-מאיזו בחינה? 

"את 'מפלצת של בית' ראיתי עוד כשהייתי קטן, פחדתי בטירוף ובכל זאת ראיתי אותו המון פעמים, כי אני מאוד אוהב סרטי אימה. אני רואה סרטים בשביל להרגיש רגשות, ואין רגש יותר גדול מפחד. במיוחד כשאתה בן 4 ורואה ׳מפלצת של בית׳. הסרט הזה פשוט נכנס לי לתת מודע ובהרבה תסריטים שאני כותב אני מרגיש שיש המון דברים שמזכירים לי אותו. תחשוב שכילד קטן שרואה סרט, המוח שלך כמו ספוג, אבל פתאום אחרי 20 שנה אתה פתאום מבין אותו לעומק ואומר לעצמך: 'לא ידעתי שזה מה שהמוח שלי ספג מהסרט".

© לני אלוורז, באדיבות יחסי ציבור

-הנוער היום צורך בכלל קולנוע כמו פעם?

"כן ולא. הרבה בני נוער הולכים לסרטים וכשהייתי למשל בסרט האימה 'סמייל', שמעתי אנשים צורחים במהלך הסרט, אבל היום אנשים רואים סרטים יותר ב-'נטפליקס' לדוגמה. תשמע, בשנת 1920 אנשים לא שמו טרנינגים ובאו לראות סרט, אלא ממש לבשו חליפות והתייחסו לזה כאירוע של ממש. לכן, בדיוק בגלל הסיבה הזו פתחתי את 'לימבו', כי המטרה היא שאנשים לא סתם יבואו לראות סרט, אלא ממש יפנו ערב שלם בשבילו, ילבשו טוקסידו כמו לנשף ויבואו לחוויה הזו. אנחנו גם מקרינים סרטים מפעם כמו 'האביר האפל', 'הקוסם מארץ עוץ' ואני פשוט פונה לקהל הצעיר ואומר 'היי, קולנוע זה הדבר הכי כיפי ומגניב בעולם, ואם אתם לא מאמינים-תפנו ערב, תתלבשו ותבואו ללימבו!".

-אתה חושב שה-"לימבו" ישנה את התפיסה של הנוער להתייחס לקולנוע יותר ברצינות? 

"אני פשוט רוצה לשנות את התפיסה של 'איך אתה מסתכל על בתי קולנוע'. אני מתכוון לכך שאנשים יתייחסו לקולנוע כבילוי, כחוויה ולא בשביל סתם לראות סרט". 

-מה אתה מזהה מחוויות הקולנוע מבני גילך כיום? 

"כפי שהזכרתי, כשהקרנו למשל את 'עיניים עצומות לרווחה', אנשי הצוות לבשו גלימות, היו עם מסכות על הפנים שלהם, בקושי דיברו, הפחידו את האנשים והיו גם רעמים וברקים ברקע, אז הם ממש התפלפו ובאופן כללי, בהקרנות אני רואה המון אנשים צוחקים, מפחדים ונהנים. הרבה אנשים גם כותבים לי על החוויות שלהם באינסטגרם ומבקשים ממני אילו סרטים להקרין, שזה מה שאני רוצה שיעשו. מה שחשוב לי להביא דרך 'לימבו' זה את החוויה של הסרט, ואז אתה רואה את התגובות של האנשים שפותחים את הוילון השחור מאחורי עמדת הכרטיסים. אני רוצה לגרום לכל מי שבא להתרגש, ליהנות, להתפלפ מהקונספט והם רק צריכים לבוא פשוט, אנחנו כבר נעשה את השאר".   

-נעבור לכובע השחקן, עבר המון זמן מהפעם האחרונה שראינו אותך על המסך ב-"ספיידרז". יש משהו באופק?

"לפני חודשיים השתתפתי בצילומי העונות החמישית והשישית של 'רוני ותום', ושיחקתי שם תפקיד משנה. הייתי עם הכותב והיוצר, גיורא חמיצר, עם דילן דרור שהוא איש חמוד והיה כיף בטירוף. היום אני פחות עושה דברים כאלה, אלא יותר מביים סרטים קצרים, כמו למשל כשביימתי את הסרט 'טעות איומה' עם רועי בר נתן ויעל שרוני שהייתה לו פרימיירה בלוס אנג'לס, ביימתי את הסרט 'כוכב נופל' עם יפתח סמוכה שהוקרן בפסטיבלים באירופה, באמריקה וגם כשהייתי בן 15, עשיתי את 'המכשפה מאבן גבירול', ששם השתתפו שחקנים כמו שחר טבוך ואודי ואביעד. ייעודי הוא לביים".   

-בנוסף ל-"ספיידרז", שיחקת בלא מעט סדרות כמו "אחותי קפצה כיתה" ו-"פוראבר" שלא המשיכו לעונות נוספות. אחרי שסדרת נוער כמו "בית הכלבים" למשל חזרה לאחר שש שנים, אתה מאמין שגם הסדרות הללו יעשו קאמבק?  

"אולי", משיב. "אם אנשים ירצו ויהיה ביקוש, אין סיבה שלא. אני בכיף הייתי חוזר לסדרות כאלה, כי הרגשתי בהן משפחה ועמית הכטר ששיחקתי איתו ב'ספיידרז' למשל, הוא כמו אחי הגדול עד היום. מהסדרות האלה גם הגיעו שיתופי פעולה לסרטים הקצרים שעשיתי, כמו טל טירנגל מ-"פוראבר" שהשתתף ב-"כוכב נופל" וגם נתי קלוגר שהייתה איתי בספיידרז השתתפה בסרט הזה, אחרי שצפתה בסרט אחר שעשיתי ושאלה: 'למה לא הזמנת אותי?', אז עניתי לה: 'אם בא לך, יש לי תפקיד'. לאורך הדרך, פגשתי אנשים מוכשרים עם לב עצום שאוהבים יצירה וגם רועי בר נתן, בא לסרט שלי כי רצה לעשות משהו שהגניב אותו ולביים אנשים כמוהו וכמו יעל שרוני זה כבוד עצום".

-מה הרגשת כשעברת לצד השני של המצלמה?

"היה לי ברור שאביים כשהייתי בן 12, בגיל 14 כבר הייתי אול אין ובמובן המקצועי, שום דבר חוץ מבימוי לא עניין אותי.  התחלתי להרגיש כיף והרגשתי גם חי יותר, כי כשאתה משחק, אתה בעצם כמו בובה שאומרת את המילים שבטקסט וכשאני מביים, אני מצליח לממש את החזון שלי. כמו במשחק גם בבימוי יש לי בעיית דיקציה, אבל לפחות היא לא מצולמת", מספר בצחקוק "ואני פשוט חושב שמצאתי את הייעוד שלי".  

-מה העצה שלך לבני נוער שרוצים להיות שחקנים?

"פשוט לכו על זה! תראה, קל לדחות או לעכב בגלל פחד מדברים, אבל אתה צריך לחשוב לעצמך: האם אתה מעדיף לפחד ולא לשחק, או לשחק ולפחד? כי הרי הפחד תמיד יהיה קיים. החיים מפחידים, אבל עדיף שתפחד כשאתה עושה משהו שאתה עושה מאשר לא תעשה בכלל, אחרת בשביל מה אנחנו חיים. בדיוק בגלל זה אני אומר, 'תעיזו!".

-בימים אלו, אתה גם מגיש בפלטפורמת "Yomi". איך זה להיות בעולם האקטואליה והחדשות? 

"אני מרגיש סבבה, אבל אם לומר את האמת, אני לא מבין בחדשות ובגלל שאין לי זמן גם לא יוצא לראות, אז אני מתעדכן רק שאני מקבל איזושהי ידיעה בשביל לעשות עליה סרטון. לא מובן מאליו בשבילי להגיש בפלטפורמה כזו, זה מדהים ואני מאוד אוהב את איך שהקהל מתייחס להכל ומפרגן. מצד אחד אני לא גאון חדשותי, אבל מצד שני כיף לי להנגיש את הידיעות החדשותיות וללמוד עליהן תוך כדי. אני בעצם מבין מה קורה במדינה בזכות 'Yomi'".  

-בגלל שבמסגרת הפלטפורמה אתה מתעסק גם בפוליטיקה בשילוב עם הומור, יצא שחטפת אש בתגובות? 

"לפעמים אני מקבל תגובות של 'שמאלני' ואני מנסה לא לקחת צד, אבל כשיש לך דעות משלך, איכשהו הן יצאו בסוף. גם אני לא אומר את הדעות שלי, כנראה שהצורה שבה שאני מגיש את הידיעות תעביר אותן, אבל אם אני חוטף אש ממש לא אעשה מזה ביג דיל". 

-איך אתה מתמודד עם תגובות כאלה? 

"אני פשוט לא מייחס להן חשיבות, כי אני מתרכז בלהמשיך לעבוד. אני כמובן מתייחס לתגובות טובות, בסך הכל אנשים אוהבים את מה שאנחנו עושים ב-'Yomi' ובסופו של דבר, תפקידנו להסביר מה קורה בעולם. מצידי שיכתבו לי 'שמאלני' עד מחר, אני כבר בסרטון הבא".  

-בגלל שאתה נוגע בכל כך הרבה דברים, שאומנם הם קצת קשורים זה לזה. אתה לא חושש שהקהל מתבלבל או שאפילו אתה תהיה לא החלטי לגבי מה בא לך בעתיד?

"לא", משיב גוטליב ומסביר "כמו שאמרתי קודם, אני כבר יודע בוודאות שאני רוצה ליצור סרטים. גם 'Yomi' למשל זה חלק מהמסע של לעשות סרטים וכל דבר שאני עושה מתחבר למסע שלי, בין אם זה לכתוב, בין אם זה לערוך, בין אם זה לביים ובין אם זה להקרין סרטים ב-'לימבו'. אני יכול להבין את הבלבול, אבל אם מישהו מתבלבל ותוהה מה אני, התשובה שלי-יוצר". 

© לני אלוורז, באדיבות יחסי ציבור

-נכון לעכשיו, באיזה תחום הכי חשוב לך להתקדם?  

"יצירה ובימוי. כרגע הרצון שבראש שלי הוא לעשות סרטים, וכבר במשך 19 שנה אני מכוון למטרה הזו. תראה, כשהייתי בן 4 הראו לי בצהרון פסטיגל עם לי בירן, תהיתי לעצמי: 'מי זה הבחור המגניב הזה?', הערצתי אותו ורציתי להיות כמוהו. יום אחד, שלחתי מכתב ללי, כשבכתובת רשמתי-'לי בירן כפר סבא' ואחרי כמה זמן, הוא התקשר והזמין אותי להיות בקהל בתוכנית אירוח שלו ב-'ניקלדיאון'. בגיל 12 התקבלתי ל-'פוראבר', שיחקתי שם עם לי ואמרתי לו: 'אתה יודע שליטרלי אני משחק בזכותך? אני הכי רציתי להיות כמוך' והוא פשוט השרשרת להכל, כי בזכותו התאהבתי במשחק ובזכות המשחק התאהבתי בבימוי. הכל התחיל מזה שלי היה אדיר בפסטיגל, ואני רוצה להודות לו על זה". 

-אז כמי שגם יצא לו לראיין בעצמו, מה היית שואל את עצמך בראיון הזה?

"מה אני רוצה לאכול?" 

-ומה היית עונה? 

"אני חושב ששקשוקה". 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• אביתר עוזרי: "אני רוצה שכשיראו אותי יפסיקו לשאול 'איפה ניקי?'"
• לא רק "Wicked": הסרטים המבוססים על מחזות
• אנחנו עדיין בהלם: הרגעים הבלתי נשכחים השבוע ב-"איילה והמראות"

הסיפור הקודם בקצרה: מי הם המכשפים מווייברלי פלייס?

אם איכשהו פספסתם את הסדרה המקורית (באמת?!), "המכשפים מווייברלי פלייס" הייתה סיפור הצלחה בערוץ דיסני ושודרה בשנים 2007-2012. הסדרה סיפרה על משפחת רוסו, משפחה ניו-יורקית רגילה למראה, עם טוויסט קטן: שלושת הילדים שלהם – ג'סטין (דיוויד הנרי), אלכס (סלינה גומז) ומקס (ג'ייק טי. אוסטין) – היו כולם מכשפים מתלמדים.

העלילה נעה סביב התחרויות, הקסמים (שהשתבשו לא מעט פעמים) והמשפחה המיוחדת הזאת שהצליחה לגרום לנו לצחוק ולהתרגש. בסיום הסדרה, אלכס הוכתרה כמכשפת המשפחה (אף על פי שג'סטין נשאר כמורה קסמים בבית הספר – וויז-טק) ומקס ניהל את המסעדה המשפחתית.

מה חדש בדור הבא?

הספין-אוף שכל כך חיכינו לו מתמקד בדמותו של ג'סטין רוסו (אותו מגלם דיוויד הנרי), שהפך לאבא לשני ילדים – רומן ומיילו – ומנהל אורח חיים נורמלי עם אשתו. אך חייו הרגועים מתהפכים לחלוטין כשאחותו, אלכס רוסו (סלינה גומז, בתפקיד אורח), מבקשת ממנו עזרה באימון קוסמת צעירה ומוכשרת בשם בילי.

ג'סטין חוזר לעולם הקסמים שהוא חשב שהשאיר מאחור, וצריך כעת לאזן בין המשפחה שלו לבין הדרכתה של בילי. בנוסף, הוא מבין ששמירת העתיד של עולם הכשפים תלויה בו.

רגע, מי חוזרים?

אין כמו קצת נוסטלגיה כדי לשדרג את הסיפור, וכרגיל - דיסני לא אכזבו!

ג'סטין רוסו (דיוויד הנרי)

הוא כבר לא רק אח גדול... כאמור, עכשיו הוא אב לשניים, ועדיין אחד המוחות החדים והקסומים ביותר בסביבה.

© מתוך "המכשפים מווייברלי פלייס" (ערוץ דיסני ישראל) / באדיבות ערוץ דיסני ישראל

אלכס רוסו (סלינה גומז)

כן, היא חוזרת להופעות אורח במהלך הסדרה! הפעם, בתור הדודה המגניבה שכולנו חולמים עליה. אלכס מביאה את הקסם (והבלאגן) שלה ישר לבני הדור הבא, בדיוק כמו שציפינו.

היום ובעבר. סלינה כאלכס © באדיבות ערוץ דיסני ישראל

ההורים - תרזה וג'רי

גם הם קופצים לביקור עם אותו ההומור שהיה להם אז. תרזה עדיין הסלע היציב של המשפחה, וג'רי – טוב, הוא עדיין מצחיק כמו תמיד.

© מתוך "המכשפים מווייברלי פלייס", ערוץ דיסני ישראל

ומי מצטרפים?

בילי – הקוסמת הצעירה שמביאה טוויסט מרענן לעלילה!

רומן ומיילו – ילדיו של ג'סטין, שמביאים לחיים את הדינמיקה המשפחתית המקסימה.

ג'יאדה – אשתו של ג'סטין, שמוסיפה עניין ושנינות לסיפור החדש בספין אוף.

אבל הכי חשוב - יש שילוב בין הישן לחדש: הסדרה מצליחה לשלב את ההומור והקסם שהכרנו ולמי שגדל על הסדרה, אבל עם סיפורים חדשים שמדברים לדור הנוכחי!

ילדיו של ג׳סטין, בילי ואשתו - יחד עם אלכס © באדיבות ערוץ דיסני ישראל

ברצינות עכשיו, יש למה לצפות?

פייר? כן! כאמור גם הפעם יש המון הומור, קסם ורגעים מרגשים – בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. "המכשפים מבוורלי פלייס: הדור הבא" עדיין שומרת על האווירה המשפחתית והכיפית של הסדרה המקורית, ועל זה מוסיפים לה טוויסט מודרני, כך שכל אחד ימצא את הזווית שלו להתחבר.

למי זה מתאים?

אם גדלתם על "המכשפים מווייברלי פלייס", זה הזמן לחזור לעולם המכושף – והפעם להכיר גם את הדור הבא. ולמי שזו הפעם הראשונה שלו - אתם תתאהבו לא פחות (אם לא יותר!) מדובר בסדרה משפחתית, קסומה, כייפית ואייקונית. אז תשמרו לנו מקום לצידכם בספה, כן?

״המכשפים מווייברלי פלייס: הדור הבא״ - החל מה-16 בינואר, ימי חמישי, בשעה 21:00.

*כתבה בשיתוף ערוץ דיסני ישראל

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• אביתר עוזרי: "אני רוצה שכשיראו אותי יפסיקו לשאול 'איפה ניקי?'"
• נגמר בטוב: הדמויות שסידרו את היחסים ביניהן
• לא רק "Wicked": הסרטים המבוססים על מחזות

גיא גרושקה/"מה הבעיה?" 

לצד שלושת תלמידות בית הספר "אלונים" הלבביות - עמליה, ליבי ורותם, צפינו במספר דמויות משונות לחלוטין, בין אם זו יועצת בית הספר המצחיקה-דבורית, בין אם זו נוי-בת דודתה המורכבת של ליבי שלא יוצאת לשנייה מהמעבדה וכמובן גרושקה (דניאל לנדוור), שלוקח חלק בעיתון בית הספר יחד עם רותם ועבד די קשה בכדי לכבוש את ליבה. לגרושקה יש לא מעט יציאות מביכות שגורמות לשאר התלמידים להרים גבה, מתלהב באופן מוגזם מכל דבר שטותי בריקודים ובצרחות של "יש!, יש!, יש!", והוא פשוט לא ממש מתנהג בהתאם לגילו. מצד שני, גרושקה המון פעמים גילה רגישות בייחוד כלפי רותם, תמיד נחמד לסובבים אותו ובן אדם חיובי ושמח. הוא לגמרי אחת הסיבות שאנחנו מחכים לעונה השנייה שתעלה בקרוב!

ירדן/"בית הכלבים" 

בצל העבודה המבורכת של אורי ורויו עבור הכלבים החמודים בפנסיון המשפחתי, נוצרה מערכת יחסים רומנטית בין השניים, אך הם גם נפרדו במהלכה ודי התבאסנו. לאחר הפרידה, אורי הפך לבן הזוג של ירדן (עדי צמח) שבאה במיוחד בשבילו מדרום אמריקה ונראתה די נחמדה, אבל תוך זמן קצר גילינו באמצעות כמה מעשים את אישיותה המוזרה, כמו למשל שהיא עושה טקס לפני השינה, האיסור שלה על רויו לאכול חמצוצים, מנתחת זומבים במשחק וידאו כביכול הם בני אדם, מנותקת מהעולם החיצון ובנוסף לכל זה, הצליחה להרגיז את שאר הדמויות. מה שכן, לצמח יש כישרון להפוך דמויות מעצבנות כמו ירדן וסתיו מ-"הסדרתיים" לדמויות מצחיקות ביותר, כך שבזכותה גם ירדן עשתה לנו שמח. 

בן חממה/"כפולה" 

לפני ששחר סילאן קפלן הפך לבויפרנד של נועה קירל בסדרה, נזכיר כי בן זוגה בעונה הראשונה היה בן (עומר דרור) - הכדורגלן הילדותי וחסר הידע הכללי. עם כל המאמצים של חממה לפרוח בכדורגל, הוא שלף משפטים טיפשיים בכל שיח אפשרי עם בן אדם, כמו למשל שאמר לאושר, היחצ"ן של נועה: "אין הביישן למד כבעל ניסיון", כשאמר לנועה: "קשה באימונים, השכם להורגו", וכשנועה אמרה לו "ירידה לצורך עלייה" והגיב: "לא, הפוך מצחיקה. בעלייה קשה, בירידה לא צריך לפדל". גם כשהתעצבן, חממה התנהג כמו ילד קטן ולא ידע "לעקוץ", כשלדוגמה אמר לשחר באמצע ויכוח "אתה שקוף כמו פוף", כך שלרוב קשה היה לדעת מתי לקחת אותו ברצינות, אך הוא בהחלט דמות שלעולם לא נשכח!

איה צור/"לבד בבית" 

בעולם הסדרות ראינו לא מעט דמויות שמכורות לסמארטפונים, אבל איה (אופק בן מאיר) שאוהבת לשתות שייק פריכיות, לגמרי שברה את השיא במובן הזה, מכיוון שהמכשיר והרשתות החברתיות שלה הם כל עולמה. בגלל ההתמכרות לסמאטרפון שלה, איה ברוב הפעמים די אדישה, דבר מעבר למסך לא מרגש אותה ולא מתעצבנת מכלום, אלא אם מישהו לדוגמה עושה לה דיסלייק באינסטגרם וגם מגיעה עד לביתו של אותו האדם שעשה זאת בכדי להבין את הסיבה. איה התנהגה מוזר גם במתייחס לדברים שלא קשורים לטלפון, כשלדוגמה הרסה במכוון מכשירים בבית בשביל להתחיל עם סאני-בנו ועוזרו של הטכנאי, מוטי קלקולים מפני שאינו פעיל ברשתות החברתיות, כך שהדרך היחידה שלה הייתה לגרום לו להגיע לביתה בכדי לתקן תקלות. איה ללא ספק דמות בלתי שגרתית ולדעתנו, קשה היה לדמיין אותה ללא בן מאיר שנכנסה בצורה נפלאה לדמות והצליחה להפיל אותנו מהכיסא. 

גל רון/ "מקיף מילאנו"

איך אנחנו אוהבים את גל רון... אבל עם כל האהבה צריך להודות, הוא לא העיפרון הכי חד בקלמר... לגל רון היו משפטים לא קשורים, היה זורק הערות נטולות הקשר והוא לא תמיד היה מבין סיטואציות. אבל מה נאמר? זה מה שהופך אותו לדמות הזויה שפשוט כיף לאהוב ולעוד סיבה לכך ש"מקיף מילאנו" היא סדרת הנוער מהטובות ששודרו כאן בשנים האחרונות. בקיצור, הלכנו להתגעגע...

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

גבי מרגלית מנסיני/"אבא מטפלת" 

הסיטקום הקורע בכיכובו של יובל סמו, הביא למסכינו לא מעט דמויות מטורללות במובן הקומי, וביניהן גבי מנסיני (דאנה איבגי)- אחותו הקטנה והמוזרה של אייל מנסיני/לילי סיירוס. גבי מאוד בלגניסטית, שמה ספריי ג'וקים במקום בושם, כשאת זאת ראינו לאחר שהיא ואלינור התחלפו, שומרת כינים משנים קודמות, מסוגלת לאכול יותר מ-300 דונאטס גם כשאחד מהם היה מגעיל ויכולה לקפוץ מהמקומות הכי לא צפויים, כמו המקרר בבית שלה. מנסיני אכן הייתה דמות מוזרה ברמה שגם הלחיצה את הסובבים אותה, אבל אנחנו לא הפסקנו לצחוק ממנה ואיבגי ששיחקה אותה, הטמיעה היטב בתוכה את כישוריה הקומיים, כפי שעשתה בסיטקום "גרעינים" שיצרה דנה פרידר ובסרט "אפס ביחסי אנוש". יחד עם המוזרות של גבי, היא לגמרי מהדמויות שהכי נהנינו לראות על המסך!

כל הדמויות ב"הסדרתיים" (חוץ מ"המציאותיים")

נקנח עם סדרה חדשה ברשימה - אבל לגמרי בלתי נשכחת. "הסדרתיים" היא למעשה סדרה מוזיקלית פארודית על עולם סדרות הנוער. העלילה מתמקדת בשני שכנים שנשאבים לסדרת הנוער המצליחה "נווה עלומים" ובהתאם לפארודיה על סדרות הנוער - כל הדמויות בעולם הדמיוני של "נווה עלומים" - הזויות, קיצוניות ולגמרי ממלאות את המשבצת של הטייטלים - אם זה המנהל ההזוי של בית הספר, ד"ר גולדפייש שהיא ספק גאון ספק טרללת, שיסל מהפרי-שייק שהוא לגמרי הזייה של איש, צמד עוזרי הנבלית וגם כמה מתלמידי בית הספר... בקיצור, לא חסרות דמויות הזויות בהסדרתיים...

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• נגמר בטוב: הדמויות שסידרו את היחסים ביניהן
• לא רק "Wicked": הסרטים המבוססים על מחזות
• איציק ראובן: "אי אפשר תמיד להישאר בטופ. זו השאיפה, אבל זה לא אפשרי"

"האמת שזה בא לי בבום", משתף. "יצרתי תוכן עוד כשהייתי חייל, כשעוד הייתה קורונה. זה קרה בשלבים, כמו במדרגות, אז עוד היה לי קל להשתלב בהכרה ואנשים גם באו ואמרו לי שהם מעריכים את מה שאני עושה. הפעם הראשונה שבה זיהו אותי הייתה כשצפתי על המים בים המלח, באותה תקופה הייתי יחסית מלא ומישהי מרחוק אמרה לבת שלה: 'תסתכלי זה הוא, איזה שמן הוא'.. אז עניתי-'כן, זה אני' וכאן הבנתי שאני לא אנונימי, אחרת לאף אחד לא היה אכפת מהכרס שלי... תוך שבוע עלו לי מיליון עוקבים בטיקטוק, אחר כך גם באינסטגרם, הטלפון שלי התחיל גם להיתקע ולא האמנתי שהכל יגיע לאן שיגיע. אמרתי: 'מגניב' והמשכתי בחיי". 

-למרות שאתה כבר המון זמן בתחום, המעמד הזה קצת מלחיץ אותך לפעמים?

"תמיד!", מכריז אביתר ומנמק. "כשאתה במעמד כמו שלי, יש מאנשים המון ציפייה להתנהגות שלך, למעשים שלך ולתובנות שלך". 

© מתוך האינסטגרם @mreviatar

-איך זה בא לידי ביטוי? 

"לא מזמן התפרסמה כתבה על מלא אנשים שהיגרו לחו"ל, וכתבתי תגובה קלילה והומוריסטית לכתבה: 'לא נורא, יותר חנייה' ואנשים התחילו לצאת עליי, הם לא האמינו שהאיש הזה עם הכלבה מדבר ככה. כתבתי את התגובה הזו נטו בשביל להקליל, אבל דווקא בגלל ההכרה שלי אנשים יחפשו איפה לשים רגל ויש מעטים, אבל הם כמו קוץ שיכול לשגע אותך". 

-איך אתה מתגבר על זה?

"קודם כל יש חמישה כלבים בבית וזו ההתגברות הראשונה שלי. גם העובדה שאני בעולם המשחק, נותנת לי את המקום להתנתק, לשכוח מהכל ולהיות מרוכז ספציפית באומנות. במשחק יש את הדבר הזה של האני עם עצמי וזו אפילו לא בריחה, אלא שאני פשוט אוהב את זה כי אני מתמקצע בתחום הזה ומעשיר את הידע. זה לא שאני שוכב במיטה בחדר ובוכה, אלא אני קורא את הטקסט ורואה סרטים כדי לראות איך כל אחד משחק. בסופו של דבר אני אוהב את מה שאני עושה ואם לא הייתי בתחום, לא הייתי מקבל את התגובות האלה, אז אני סופג הכל ומתרכז בלעשות טוב ושמח, כי בסופו של דבר הטוב והשמח גוברים על הרע". 

-מזהים אותך כבר בחו"ל?

"האמת שכן", מספר בשמחה. "זיהו אותי בניו יורק, זיהו אותי כמה פעמים גם בשוק במרקש שבמרוקו, בפראג, באיטליה וגם מרוסיה שלחו לי סרטון שמכירים אותי שם! תחשוב שכמות הצפיות שהגעתי אליהן הן ברמה שבשנה אחת יש חמש מיליארד צפיות ביוטיוב. גם בטיקטוק ובאינסטגרם יש המוני צפיות, אז אנשים כבר מכירים, מזהים אותי גם בחו''ל שואלים אותי משהו בסגנון: 'ניקי?!' ומצטלמים איתי!".

אביתר עם מעריצים בחו״ל © צילום פרטי 

-אביתר מספר שלאחרונה נודע לו כי נבחר מטעם טיקטוק העולמית להיות ברשימת 50 היוצרים לשנת 2024.

"מתוך כל היוצרים בחרו 50 כאלה ובסך הכל, יש מיליוני משתמשים בטיקטוק. מתוך ה-50, יש לך עשר קטגוריות, כמו זה בתחום ה-'Foodies' למשל אני נמצא בעשרת היוצרים הכי אייקונים. אני הישראלי הראשון שנבחר אי פעם לרשימה הזו והיחידי שגם נבחר ספציפית השנה וזה מטורף! הכל קרה בשנה של ה-7 באוקטובר ודווקא שאנחנו הישראלים קיבלנו שנאה בשנה הזו, אני הישראלי הראשון שנבחר לרשימת 50 היוצרים בטיקטוק בעולם!". 

-במקביל לפעילותך ברשתות, הפכת עם הזמן גם לשחקן. איך הבנת שזה משהו שמעניין אותך?

"המשחק תמיד עניין אותי ותמיד היה שם", מספר. אם אתה שואל אותי אם הייתי מודע לזה? אענה לך-'לא', כי תמיד היה לי חוסר ביטחון וכשיש חוסר ביטחון, אין שאיפות לשום דבר. הייתי נורא סגור, שיחקתי במחשב, אמרתי לעצמי: 'בטח אהיה שכיר באיזשהו מקום', אבל תמיד הייתה לי את הוורבליות ואת הקומיות. פעם עשיתי למשפחה חיקויים, כששמתי נייר אלומיניום בשיניים ומחקה אנשים קווקזים, אנשים בוכרים ומצחיק אותם. אנשים היו צוחקים ממני ודווקא בזכות הרשת, קיבלתי את הביטחון לבוא ולעשות את זה, כי לי היה קשה להיות מצחיק ברמה פתוחה ליד אנשים שאני לא מכיר. תמיד נכוויתי לפני שבאתי לראות את הצד הזה שבי וכתלמיד במגמת מחשבים, הייתי מעדיף לשתוק".

-איך הכל השתנה? 

"כשהייתי בכיתות יג' ויד', הכרתי שם את החברים הכי טובים שלי לכל החיים והמון בזכותם, אני עושה את מה שאני עושה. הכל התחיל מכך שעשיתי עם חברים משחקי אסוציאיות שזה היה התוכן הראשון שלי בזמן הצבא, ואז חברי, אביב ורסנו שחזר בתשובה ובכלל לא פעיל ברשתות החברתיות, אמר לי: 'תקשיב אתה מצחיק, למה אתה לא מעלה את זה?', עניתי: 'לא רוצה שיצחקו עליי' ואמר: 'אבל זו הפואנטה, אנחנו צוחקים מהדיחה ולא עליך! ואם תעלה משהו תעשה טוב גם לאחרים, גם אם סתם תעלה דברים'. אחר כך באמת סתם העלתי סרטון וגם היום אני מעלה 'סתם', כי הסתם הזה הפך ללא סתם. אני מעלה דברים בשביל לשמח אנשים, לתת ערך מוסף ולנסות לגרום להם לשנות את ההשקפות שלהם לגבי כל מיני דברים.  

© עידן כהן

הבנתי שכל דבר שאני מעלה עושה טוב לאחרים, אפילו אם אני סתם מדבר למצלמה, אם זה כשאני אוכל ופשוט האותנטיות שאני מוציא עושה טוב לאנשים, כמו שאנשים עושים לי טוב שאני צופה בהם, אם זה בחברים, אם זה ביוצרי תוכן אחרים ואם זה בשחקנים. לפני שנה למשל, שלחתי לעוז זהבי הודעה וכתבתי שיכולות המשחק שלו בסדרה 'העיר הטובה' ריגשו אותי ושאני לומד ממנו. רק לפני שבוע הבן אדם ענה לי! והוא כתב: 'יואו אחי אני לא מאמין, ראיתי רק עכשיו! סליחה, אוהב אותך ותודה רבה'. בשביל שהכל יקרה, הייתי צריך להאמין בעצמי וכן הייתי צריך גם את הפוש של האנשים בסביבה שגם יאמינו בי, אבל בסופו של דבר רק אתה צריך לעשות את המאמצים כדי לגרום לדברים לקרות". 

-בכובע השחקן, אתה מרגיש שיצאו ממך צדדים שלא יצאו מאביתר של הרשת? 

"ברור!". 

-למשל? 

"כששיחקתי בסרט הדרמה 'אמא פריים טיים' - גילמתי בן של חברת כנסת, הייתי צריך להביא כעס של ילד על אמא שלו, שרב איתה ואז הם שוב מדברים. דמיינתי שאני פשוט בתקשורת עם אמא שלי קלודין, כי היא אישה עוצמתית, מעורבת בהמון דברים קהילתיים והמון ממה שאני עושה למדתי ממנה. לפעמים גם יש לי תאקלים איתה. אנחנו גם החברים הכי טובים, אבל זה מה שגורם להיות בקשר טוב, אז פשוט הבאתי לסרט הזה את אביתר שכועס על אמא שלו, מה שלא הראתי מעבר לסרט. ב-'לעוף על אנה' למשל, שם היה תפקיד המשחק הראשון שלי, הראתי את הצד שכולם רואים, כלומר לא הראתי את אביתר המשפיען, אלא כאביתר האנרגטי, ההיפראקטיבי ושם פשוט הייתי אני. גם ב-'בני מצווה' הייתי אני, אבל הייתי צריך להיכנס לנעלי האח הגדול של יהלי, אז בעצם נזכרתי באביתר האח הגדול לאחות הקטנה, סהר שמשתפת אותו בכל מיני דברים. 

בסופו של דבר, לכל דמות ששיחקתי קישרתי לאני האישי, כלומר אם זה הקשר שלי עם אמא שלי, אם זה הקשר שלי עם אחותי ואפילו אם זה הקשר שלי עם עצמי, כי אני אדם שמאוד פתוח עם עצמו ונורא חשובה לי האותנטיות. אני מרגיש שאנחנו חיים בעולם שהכל מרגיש בו לא אמיתי ואני לא אוהב את זה, לכן חשוב לי להראות שעוד שיש אנשים טובים ואמיתיים, שזה לא דבר שנכחד מהעולם. אני רוצה להאמין שיהיה טוב, אבל אם לא נזמן את זה מעצמנו, שום דבר לא יקרה". 

-בכל פעם מחדש אנו רואים תגובות על ליהוקי כוכבי רשת לסדרות, ולאו בהכרח בפן חיובי  . מה יש לך להגיד לכל אותם תגובות ושחקנים שלמדו משחק שכועסים על זה?

"שנתראה באודישן!", משיב. "תשמע, אני עושה אודישן כמו כולם, הייתי בקורס למשחק של גל אמיתי במשך חצי שנה, אחר כך גם בקורס אצל גלית אשכול, אצל אלון נוימן וכל פעם הולך למורה אחר כדי להרגיש הכי טוב בעולם. אני אגיד לך שלוקחים גם שחקנים לסדרות כי הם מוכרים מאשר שהם שחקנים ולקהל לא נמאס לראות אותם, אז לכן זה ממשיך לקרות. זה שלוקחים עכשיו לסדרות גם משפיענים - הכל סבבה, אבל אנחנו עושים את אותו התהליך, אף אחד לא מקבל תפקיד בקומבינות כי יש לו X עוקבים. אנחנו עובדים קשה, לומדים טקסטים גם אם זה דורש לילות ללא שינה ופשוט עושים את זה כמו כל שחקן. אנשים אומרים: 'אה אתה טיקטוקר', אבל אני לא רק טיקטוקר, אלא יוצר תוכן, משפיען ומעל לכל שחקן. זו השאיפה ממני לעצמי כבר מ-2022, מההבנה שיש מהות בתוכן שאני עושה, ויש תחושה כיפית וממכרת שבה אתה ניגש לאומנות ונכנס לדמות שהיא לא אתה". 

-העונה השנייה של סדרת הילדים המצליחה "בני מצווה" (ראשון עד רביעי ב-15:30, כאן חינוכית) כאמור עולה לאוויר וזו השנייה בהשתתפותך. איך אתה מסביר את הצלחת הסדרה? 

"הסדרה מראה מגוון רבדים של החברה הישראלית בפן האמונתי ומגוון של יהודים. כלומר, יהודי הוא לא רק חילוני, יהודי יכול להיות עם כיפה, עם סנדלי שורש, עם נעלי מוקסין וגם נעלי ספורט. אני מגלם את עמנואל שבא ממשפחה עשירה, ובירושלים יש משפחה אחרת של יהודים-חרדים אבל שהם יותר מושבניקים, אז בסדרה הזו אתה בעצם רואה את כל הסגנונות שיש בתוך העם שלנו ולכן נוצר החיבור בינה לבין הקהל. המון אנשים דתיים ניגשים אלי, אומרים לי 'ראיתי אותך בבני מצווה', ואפילו בנות 40 שלא רואות סדרות נוער. פעם אחת הייתי באיזה מקום, ילד זיהה אותי והצביע עליי, אז הכנתי כבר את הספיץ' של 'ניקי, ניקי, ניקי' והנביחות, אבל הילד לא הבין למה אני עושה את זה, אלא שהוא זיהה אותי כעמנואל, הוא בכלל לא ידע על ניקי. חברים שלי נקרעו מהסיטואציה הזו". 

© מתוך בני מצווה 2, באדיבות כאן חינוכית

-מה השתנה אצל הדמות שלך, עמנואל, מאז העונה הקודמת?

"עמנואל היה אדם תחרותי שהיה לו חשוב שההורים שלו יתגאו בו כמו באחיו הקטן, שיכירו אותו לא רק בגלל שהוא בן להורים עשירים ופשוט לא להרגיש תחת זכוכית מגדלת. בעונה השנייה לעמנואל כבר לא אכפת מזכוכית המגדלת, הוא זורם יותר עם הסיטואציה, ומקסימום הוא ישתזף מזכוכית המגדלת הזו".  

-הסדרה, כפי הזכרת, עוסקת בעולם הדת, איך החיבור שלך עם העולם הזה?

"אני אדם מאמין אבל לא שומר כשרות, לעומת כל החברים שלי שהם מסורתיים, צמים, שומרי פסח ושומרי שבת אני עוף מוזר ביניהם. להניח תפילין למשל לא יהיה מבין סדרי העדיפויות שלי, אבל עם זאת כשאני רואה דוכני תפילין אני משתדל להניח ואני אוהב את לעשות את זה, כי התפילין הוא הסממן הכי יהודי שלנו. חברי הטוב אביב, אומר שלדעתו הדבר הכי יפה באמונה זו הנחת התפילין והוא מחובר לזה, אז כשאני מניח תפילין אני נזכר באביב ומניח בשבילו". 

© מתוך בני מצווה 2, באדיבות כאן חינוכית

-העונה הראשונה עלתה חודש וחצי לאחר השבת השחורה. היה לך ספק שהיא תעלה בכלל בזמן כל כך כאוטי ורגיש? 

"האמת שלא", מתוודה. "אף אחד לא ציפה לזה בכלל ולדעתי טוב שהסדרה עלתה בזמן הזה, כי היא חיבקה את כל הנוער, כולל את הנוער הדתי, שאין לו כל כך הרבה תכנים לראות. פתאום הם מקבלים תוכן שהם יכולים לראות ועוד ב-'כאן חינוכית' של התאגיד, כי הרי הוא גוף שמוציא תכנים איכותיים ומושקעים. זו סדרה שגם הנוער הדתי יכול לראות בלי לחשוב פעמיים".  

-איך ה-7 באוקטובר השפיע עליך, בתור אחד שנטל ונוטל חלק בהסברה הישראלית?

"זה היה יום שחור ממש", משחזר. "כולנו הרי קמנו בבוקר לאזעקות, היו סטוריז על האזעקות ואחרי חצי שעה, הבנתי שזה לא רק אזעקות. פתאום אתה שומע למשל בחדשות 12 שיחות של דני קושמרו עם אנשים שכלואים במקלטים בגלל המחבלים, וגם אחרי שנה אני נזכר בשיחות האלה. הייתה אז אי וודאות של 48 שעות ובשבוע אחד אתה שומע על מלא הרוגים, מלא נרצחים ונחשף לשנאה ממדינות בעולם, אפילו שהייתה מתקפת פתע על הקיבוצים ועל פסטיבל 'נובה'. גם אנשים לא מוכרים קיבלו באינסטגרם תגובות שנאה וקללות מאנשים בעולם". 

עוזרי מספר כי את האנטישמיות חווה גם על בשרו.

"הייתה תקופה שקיבלתי 400,000 צפיות לסטורי מאינדונזיה ולא לטובה, כי אלו אנשים שדיווחו עליי, מקללים אותי, תוקפים גם כל מי שעוקב אחריי, התקשרו לאמא שלי וזו הדרך שלהם להציק. אנשים גם פרסמו אותי ב-'טלגרם' שלהם, אמרו 'כנסו אליו', 'תקללו אותו', 'תדווחו עליו' ועד היום אני סופג קללות". 

-איך התמודדת עם הכל? 

"יש חבר שהכרתי עוד ב-2022 בשם עידו דניאל והוא ממשרד התפוצות, כי יש לו נבחרת משפיענים עם הכרה עולמית (שהוקמה עוד לפני המלחמה - ד.ש), כמו אור זוטי, שחר ליבנה, דניאל בראון, שירז שוקרון, אנג'ל ברנס ואיתם טסתי לכל מיני מקומות לעשות הסברה. דניאל, עם ההכלה שלו, עזר לי להתמודד עם הפגיעה בעמודים שלי, הביא אותי שבוע וחצי אחרי ה-7 באוקטובר יחד עם שאר המשפיענים לקיבוצים כמו נחל עוז, בארי וגם לנובה בכדי לצלם תכני הסברה ועשה דברים מדהימים".

התחושה הייתה ריקנית, כי לא ידעתי מה אני עושה ועד היום אני בשוק מהכל, כי זו הרי כאפה מצלצלת. אני עדיין משתדל לעשות הסברה איפה שאני יכול בלי שזה יפגע, כי בסוף אני רוצה להיות הכי גדול בעולם, מפני שככה אוכל לעשות יותר שינויים. הרבה אנשים בעולם יכלו לפצות פה לטובתנו ולגרום לשינוי, אבל הרבה מהם התגלו כפרו-פלסטינים ובחרו להיות נגדנו. יש אשכרה סרטונים של מחבלים חוטפים, טובחים באזרחים ואנחנו עדיין צריכים להוכיח שקרה מה שקרה?! לי היה הכי קשה לראות את הילד עם הגופייה, עובר עם מחבל בית בית לדפוק על הדלתות כדי שיפתחו אותם ועצוב היה לי לראות את זה, במיוחד כשגם הייתי פיזית באותם המקומות אחרי זה. מה שכן הרגשתי שליחות גם בגלל המשחק, כי הלכתי לשמח ילדים ונוער מפונים בבתי מלון במרכז, הייתי עושה את זה שעות וכיף היה לי לראות את החיוכים ואת פרצופי התקווה שלהם. אם הילדים ובני הנוער המפונים האלה שמחים, איזה חוצפן אצא אם לא אהיה שמח בעצמי?!".   

-מאז האחדות שנוצרה ב-7 באוקטובר נוצר שוב פילוג חברתי כאן בינינו. חושב שעוד אפשר לאחות את הקרע שנוצר?

"אני מאמין שאפשר לאחות הכל, כמו שאני מאמין שאפשר למצוא את הטוב ולעשות טוב. אפשר לתפור את הקרע הזה ולהכין ממנו אחלה 'טרנינג' או אפילו 'ז'קט', כי בסוף הקרע הוא לא שימושי ולא תורם לכלום. כמו שאני רוצה ללכת עם טרנינג לא קרוע, אני רוצה ללכת עם עם מאוחד ולא עם שעסוק בלריב כל הזמן. תמיד יהיו דברים שלא נסכים עליהם, אבל מה יעזור לנו לריב עליהם. גם ככה יש כל כך הרבה רע בעולם, מה יעזור לי להוסיף עוד רע? העם עצמו הוא כמו שמיכה שאתה מתעטף בה, אז זה בעצם דימוי לעם מאוחד, אתה לא תזרוק אם יש קרע, אלא תמצא דרך לאחות אותו". 

-מה היית עושה כדי לאחות אותו? 

"אני לא במעמד של לתת פתרונות, אחרת גם אתה היית יכול לתת פתרונות, אבל הזמן יעשה את שלו. אני אומר שהלוואי שהחטופים כבר יחזרו, כי אולי זה מה שיתן את האור ויחזיר לנו אמון בענק. גם כשהחטופים יחזרו כל מה שקרה ילווה אותנו וגם אותם, כי יש להם צלקת גדולה שנוצרת אחרי תקופה ארוכה, אבל כשיחזרו אנחנו כעם שלם נטפל בהם ונחבק אותם, בדיוק כמו שעשינו עם חטופים שחזרו". 

-פגשת בעצמך חטופים שחזרו? 

"כן, אבל לא יותר מדי, כי קשה לי". 

-למה?

"כי כשאני פוגש חטוף, אני בולע את הלשון ואומר לעצמי: 'בטח שאלו אותו על זה ושאלו אותו על זה', ואני לא יודע איך לגשת כשביקרתי למשל חטופה בבית חולים, אמרתי לה: 'אני מצטער אם אני לא שואל אותך 'איך היה בשבי?', כי אני לא יודע אם כבר שאלו אותך את השאלה הזו ואם זה יעשה לך טריגר', וענתה לי 'הכל טוב'. ביקרתי גם חיילים פצועים שלמרות הכל צוחקים ומספרים בדיחות שחורות על עצמם, כמו למשל חייל שהרגל שלו נגוסה ואמר בהומור 'תיגע, תיגע'. הומור וצחוקים זה התרופה להכל".   

© מתוך אינסטגרם @mreviatar 

-היית רוצה לרוץ בעתיד לכנסת?

"לא", משיב בצחקוק. "אבל תאר לך שאולי עוד 20 שנה ארוץ לכנסת ואז תעלה אצלכם כותרת 'העיקר לא רצית'... אם יש משהו שלימדו אותי זה לא לפסול כלום, אבל כרגע יש לי אפס ידע בפוליטיקה, אני לא מבין בזה ומאז ומתמיד העולם הזה גם לא עניין אותי".

-הזכרת קודם גם על "לעוף על אנה", שעונתה הראשונה הסתיימה לפני שנה וחצי. מאמין שיהיה קאמבק? 

"הלוואי ויהיה", משיב בכנות. "לדעתי זו סדרה טובה, מצחיקה, כתובה מעולה והבמאית והכותבת, מיתר פרהט שעשתה המון סדרות, היא סופר מוכשרת. אני חושב שהיה פחות ביקוש לסדרה כי הנוער רוצה לראות דברים שלא נמצאים רק בפלטרפומה מסוימת, אלא כאלו שנמצאים גם ב-'יוטיוב' כמו הפרקים לסדרות של 'כאן חינוכית'. זה גם למה התכנים שלהם גם כל כך מצליחים, כי כל פרק ב-'יוטיוב' יכול לקבל גם 600,000 צפיות וככה הנוער יכול לעשות לתכנים האלה בינג'ים". 

שותפתך באותו הקאסט, אנה זק, מככבת בימים אלו על במת הפסטיגל, אתה גם מכוון להפקת חנוכה הגדולה? 

"אני בחיים לא פוסל את זה ואם יפנו וירצו שאשתתף, ברור שאעשה פסטיגל! אני זורם. אספר לך שכילד בחיים לא הייתי במופע הזה! בגלל זה אני לא מכיר שירי פסטיגל אבל לשאלתך, הפסטיגל הוא בהחלט סוג של חלום. יש לי המון חלומות ורצונות שאני רודף אחריהם - ככה שנוצר סלט של חלומות, אבל העיקר שאני יודע שיש לי מטרות".  

© עידן כהן 

-ברוב הסרטונים שאתה מעלה אתה מכניס את כלבתך המפורסמת- ניקי, שאף היא הפכה לכוכבת טיקטוק עם המוני עוקבים. מתי הבנת שהיא כל כך אהובה?

"כשהעלתי את הסרטון הראשון עם ניקי הוא קיבל 25 מיליון צפיות, זה תפס ואמרתי: 'אוקי, יש פה משהו'. מאז עשיתי את אותם הסרטונים, וככה היא בעצם משחקת איתי אפילו עוד לפני הסרטונים. ניקי האור שלי בחיים".  

-איפה אתה מרגיש שניקי שינתה לך את החיים?

"בהכל!", מצהיר. "בזכותה שמו לב אליי כי הסתכלו עליה. כשזה קרה, הסתכלו עליי ואמרו 'אה, רגע וואו!'. בחיים לא הסתכלו עליי כי הייתי ילד מופנם, שקט והייתי מודע לזה. פתאום קיבלתי הכרה, פתאום כולם רוצים להיות בחברתי ומסתכלים עליי בצורה שלא הסתכלו בחיים". 

© מתוך אינסטגרם @mreviatar 

-תסביר.

"אנשים מסתכלים עליי כמו איזה גיבור, ואני אומר לעצמי: 'מה עשיתי? לא הצלתי חתול מעץ' וזה לא שצילמו והעלו, אלא שהכל נטו מקולות העצבים של ניקי וזה הפך לעולמי. יש סרטונים שלי איתה, שהגיעו אוטומטית לשני מיליון צפיות תוך יום! כשיותר סרטונים נחשפו, אנשים יותר אהבו את החיבור של ניקי ושלי. זה דומה לסדרות מצוירות שיש בהן בן אדם מצויר ואת בעל החיים שלו, כמו בובספוג וגארי החילזון".  

- אתה חושב שללא ניקי היית מצליח ברשת באתה המידה?

"אני חושב שכן, כי עוד לפני ניקי התחלתי לצלם סרטונים שקיבלו הכרה. היו לי משפטים מוכרים שהפכו לסאונד ויראלי כמו 'אני לא הומו ולא שמומו', וגם עם משחקי המילים שהעלתי הייתי מוכר בקרב חיילים. מה שכן, יכול להיות שבלי ניקי הייתי עדיין מפורסם, אבל פחות בעיניי אחרים ובזכות הקהל שלי הגעתי לאן שאני. זה לא שאני מעלה ויש לי אפס צפיות, אלא שזה רק בזכות הקהל שימשיך ליהנות ולהביא את החברים שלו לצפות בי, הרי את הסרטונים שלי עם ניקי יותר אנשים צפו, שלחו לחברים ולמשפחות. יכול להיות שהייתי מצליח בלי ניקי, אבל לא בחוזקה כמו שאיתה. בסופו של דבר התכנים איתה העצימו את הכל, כי תחשוב שהסרטונים איתה הגיעו לחו''ל והתפוצצו שם, ככה שהניסוי והטעייה שלי הצליחו".  

-חלק מלהיות יוצר תוכן מפורסם זה גם התעניינות סביבו בעוד פרמטרים, למשל בגזרה הרומנטית... יש חדש בנושא אצלך?

"האמת שכלום", משיב עוזרי בכנות. "מאז ומתמיד אני לא אוהב לצאת לדייטים, אז כרגע אני משחק 'קונטר סטרייק 2' בבית ומה שיהיה יהיה. אני מחפש מישהי שתבין אותי ותכיל אותי כמו שאני אותה, אבל לא מישהי שאעשה עליה בייביסיטר ואהיה חייב להוציא כל זמן פנוי שלי עליה, כי אני בן אדם שעובד. עם כל ההכרה שלי, אני צריך את האוויר לנשימה ולעכל לפעמים את הסיטואציה העכשווית, אז אני צריך מישהי שתכיל גם את זה. תשמע, גם לא קל להיות במקום שלי שאני לא יודע אם מישהי יוצאת איתי בגלל מי שאני, או שהעובדה שאני מפורסם עושה לה את זה ומוסיפה לתדמית שלי, אבל אני רוצה להרגיש מישהי שתתאהב בי בגלל האופי שלי. 

© עידן כהן 

לרוב הנשים שאני יוצא איתן יש ציפייה שאתאהב בהן לפני שיתאהבו בי, שאני זה שארדוף ואין לי בעיה אבל אני לא יכול לעשות את זה עם כל אחת שאני יוצא איתה לדייט, כי אם זה לא מרגיש אמיתי, אז איך היא מצפה שאתנהג ככה?! קשה לי לקחת ברצינות שבחורה רוצה שארדוף אחריה כמו איזה אביר אפילו בדייט ראשון וזה בסדר, אבל בתכל'ס זה אמור להיות כמו מפגש עם חבר ולמה? כי יש סיכוי שהשבוע יצאתי עם עוד ארבע בנות, אז לכל דייט אתייחס כאביר על סוס לבן? מי אמר גם שאמשיך לצאת עם מישהי אחרי הדייט הראשון, אבל אם אמשיך - מבחינתי אקח סוס ותיהיי בת מלך. אני רוצה מישהי שתסתכל עליי ותגיד 'בא לי להתכרבל ולראות איתו סרט', לא רק לצאת למסיבות ולכל מיני מקומות, כביכול שאני איזה בייביסיטר. די!". 

ניהלת בעבר זוגיות עם יוצרת תוכן אחרת (שירז שוקרון - ד.ש), זה קל או קשה יותר כשזה באותו התחום?

"זה קשה, כי יש הרבה דברים שמתנגשים והמון רצונות שלא מתממשים, בין אם אלו רצונות שלי או בין אם אלו רצונות שלה. הרבה פעמים אני גם אומר שאני לא אוהב להביא את העבודה לבית ולפעמים זה גם לא מקובל על שני הצדדים".  

אחרי שהכרנו אותך כאביתר כוכב הרשת וכאביתר השחקן, אנחנו צפויים להכיר אביתר נוסף?

"אתם תמיד תכירו אביתר נוסף, אני לא שם עליי מחסומים. יש לי כמה צדדים שבסופו של דבר רוצה להראות לכולם ובשנה-שנתיים האחרונות, הפסקתי קצת עם התוכן של ניקי. במיוחד מאז ה-7 באוקטובר, כי אני רוצה שכשיראו את אביתר יפסיקו לשאול 'איפה ניקי?'. ניקי שם וכמובן שהכל בזכותה... היא משאירה אותי שפוי ועושה לי שמח כמו שעושה לכולם. אתם תמיד תכירו עוד אביתר, כי אביתר הוא בן אדם כמו כולם. כמו שאתם משתנים, גם הוא משתנה. גם אביתר מגלה צדדים חדשים בו וכשהוא מגלה, הוא מראה אותם לכל העולם. בסופו של דבר, חשוב לי להגיד: בואו נפזר אהבה וכמה שפחות שנאה, כמה שפחות לריב, כמה שפחות להיכנס סתם לוויכוחים, והקרע בעם לא צריך להיות יותר קרוע ממה שהוא. די עם השנאה! תאהבו את מי שהוא יהודי וגם את מי שלא, כי גם ככה בסופו של דבר אנחנו בשנה שהמלחמה תיגמר בסוף ונתמקד בלשים פלסטר על כל מה שקרה, אז תעזרו לזה לקרות". 

© עידן כהן

דנה ארגמן ושחר אלוש/"בת השוטר"

אין ספק שעלילתה של "בת השוטר" הייתה מורכבת במיוחד, ובתוכה המתח ששרר בין דנה לשחר, שלאורך העונה הראשונה היו רחוקות מלהיות בסטיות. הסיבה העיקרית למתיחות ביניהן הייתה בגלל שהאקס של שחר, איתי, היה מאוהב בדנה בזמן שהיה איתה בזוגיות ואומנם לא ראינו ריב רציני בין השתיים, אך שחר תיעבה את דנה בעיקר בגלל העובדה הזו. חבל בשבילנו היה לראות את זה, אך כבר לאחר 27 פרקים ראינו התקרבות יפה בין השתיים, כשדנה עזרה לשחר המאוהבת באליהו להתחפש לדתייה, כדי להתפלח לבית החרדי שבו מתגורר ואף שמחה בשבילה על ההתקרבות ביניהם.

חואן טצ'ו מוראלס ונצ'ו פרס אלסמנדי/"כמעט מלאכים"

העונה הראשונה של הטלנובלה הפנטסטית, ליוותה במספר יריבויות שנוצרו בעיקר בגלל משולשי אהבה, כמו בין מר לטפי שהתחרו על ליבו של טיאגו, בין טיאגו לרמה שהתחרו על ליבה של מר, בין סיילו למלווינה שהתחרו על ליבו של ניקו, ובין טצ'ו לנצ'ו שהתחרו על ליבה של חסמין ששבתה את ליבם של השניים.אבל ההתאהבות הזאת גרמה להם לא פעם להתקוטט, להחליף קללות, איומים ולסיכום, אסור היה לתת להם להיות באותה הסביבה. גם בעונה השנייה שרר ביניהם מתח, מאחר ושניהם היו בלהקות מתחרות ורק לקראת סיומה, הם השלימו והפכו לחברים טובים, שלעיתים גם היו צמד ליצנים. מה שבטוח, אנחנו לגמרי מתגעגעים לשניהם!

דורי ארזי וניב גלרון/"זיגי"

בשלוש העונות האחרונות של הסדרה ניב ודורי (הידוע כ-"זיגי") היו חברים קרובים, אך בשתי העונות הראשונות הסיפור ביניהם היה הפוך לחלוטין. מהרגע שדורי הגיע עם משפחתו לכפר אלון, ניב וחברו עילי התבריינו כלפיו, הרימו עליו ידיים, ציירו ליד ביתו גרפיטי משפיל של כתמי כלב דלמטי כדי לרדת על הויטילגו שלו (בעיית עור), ופשוט התנהגו אליו בצורה דוחה ביותר. בנוסף לכל המעשים הללו, במהלך העונה השנייה ניב התחזה לזיגי בכדי להרוס לדורי את הקריירה, מה שהוביל למריבה פיזית ביניהם. שמחנו לראות שבתחילת העונה השלישית ניב הגיע למסיבת ההפתעה לכבוד ההופעה האחרונה שלו בתור זיגי ואת ההתקרבות המהירה ששמה ביניהם את כל הלכלוך מאחור. מערכת היחסים בין דורי לניב, היא דוגמה מופתית לכך שיריבים בהחלט יכולים להפוך לחברים.

בינקי בארנס והחבורה של ארתור ריד/"ארתור"

גם בעולם האנימציה יש לא מעט דמויות שמסוכסכות לחלוטין אחת עם השנייה והדוגמה לכך, היא הסכסוך בין בינקי לבין ארתור וחבורתו. בעונה הראשונה, בינקי הוכר לנו כבריון בית הספר "ליקווד" והרבה להציק בלי סיבה גם לארתור וחבריו, כשלקח להם למשל את הקינוחים שלקחו לעצמם בקפיטריה וכשהפריע להם לשחק כדורסל. בעקבות זאת, שני הצדדים היו מסוכסכים לגמרי, אבל אחרי זמן קצר בינקי התחיל לאסוף את עצמו, להיות נעים הליכות כלפיהם, ולאט לאט הפך להיות חלק מהחבורה עם ארתור, בסטר, פרנסין, מופי ומוח. בסך הכל אנחנו אוהבים את בינקי, בעיקר כי הוא תמיד מצליח לקרוע אותנו מצחוק.

משפחת תמרי וטולי דבש/"מתוקים"

כוכבת הרשת הטלוויזיונית המרגיזה הייתה אדם נטול רגשות וכל מה שעניין אותה בדיוק כמו את אמה שונית, זה להביא לסגירת קונדיטורית "תמרי" כדי שרק קונדיטוריית "טולילנד" תהיה היחידה שתשרוד. טולי לא הפסיקה להתנכל למשפחת תמרי והגרוע ביותר היה כשהתקרבה למעיין, האחות הקטנה במשפחה, רק בכדי לגנוב את המתכון לעוגת הגבינה שלהם. עם כל הניסיונות של משפחת דבש לסגירת קונדיטורית "תמרי", הרגשנו שסוף העסק דופק בדלת וחשבנו שהיריבות בין המשפחות תישאר לנצח, אבל כשטולי סיפרה על מעשיה הרעים בפני כל העוקבים שלה באינסטגרם וביקשה את סליחתה ממשפחת תמרי, הופתענו ממש לטובה. אומנם לא היה חיבוק של פיוס בין המשפחות, אך משפחת תמרי נפרדה בחיוך קטן ממשפחת דבש שעזבה לבאר שבע, כך שלא הורגש שנשארה נטירת טינה ביניהן.

שאולי פליקס חיון ויובל הופמן/"נעלמים"

במהלך ארבע העונות של "נעלמים" לא ראינו יותר מדי יריבויות (וטוב שכך!), אך בעונה הראשונה היה סכסוך קשה בין שאולי ליובל, כי זו גנבה לו את השיר שיצר - "מישהו כמוני". בזכות אותו הלהיט זכתה בפרס "שיר השנה", פרט ששאולי גילה כשיובל עלתה לשיר את השיר מול כל תלמידי תיכון "העמק". למרות זאת, היא בחרה להמשיך עם השקר, לא להתנצל בפניו ולא להודות על כך בבירור מול מנהלת התיכון-כרמלה לוטן. מודים, היינו קרובים לשנוא את יובל, אבל חזרנו לאהוב אותה כשעזרה לשאולי וחבריו להציל את אשמורת מהרעלת המים שאביה, בני, תכנן. בנוסף, יובל הבינה לאחר מכן את חומרת המעשה שלה והתנצלה על גניבת השיר בפני שאולי מול כל בית הספר. אף פעם לא מאוחר לתקן ולא יכולנו לבקש סולחה יפה יותר, מסצנת הסיום שבה יובל ושאולי הופיעו עם שיר הנושא של הסדרה-"נצלול".

יש לה ביצים

ממבט ראשון לא היינו מצפים שקומדיית הנעורים הרומנטית הזו תהיה מבוססת על מחזה שייקספירי אך באופן מפתיע למדי היא בהחלט כן. "יש לה ביצים" הוא סרט נוער משעשע על נערה שמתחפשת לבן כדי שתוכל להצטרף לקבוצת הכדורגל של בית ספרה. הסרט יצא לאקרנים בתחילת שנות האלפיים והוא נכתב בהשראת המחזה "הלילה השנים עשר" של שייקספיר שגם הוא מדבר על בחורה שמתחפשת לבן, אך למטרות אחרות...

מלך האריות

עוד סרט שלא באופן מבוהק מבוסס אך לקח כמה השראות ואלמנטים ממחזה שייקספיר הוא - "מלך האריות". כן, כן, כל סיפור האחים והשתלטות הדוד על הממלכה למעשה נשען על המחזה "המלט" של שייקספיר! ולא רק - כי גם סיפורי התנ"ך היוו השראה לסיפור המקור של אחד מסרטי דיסני המצליחים בכל הזמנים.

טיק טיק בום

הסרט יצא ב-2021 בנטפליקס ומבוסס על המחזמר הסמי-אוטוביוגרפי שכתב ג'ונתן לארסון על חייו. הסרט, בכיכובו של אנדרו גארפילד (המוכר גם כספיידרמן) מספר את חיי הקריירה של לארסון, לאורך כשלונותיו וניסיונותיו הרבים להצליח בתור מחזאי. בסרט זה גארפילד מפגין תצוגה מרשימה של משחק ושירה בסרט מוצלח ביותר שגרם לנו להתרשם עד מאוד.

10 דברים שאני שונאת אצלך

גם במקרה זה סביר להניח שלא הייתם מצפים שסרט הנערים יהיה מבוסס על מחזה שייקספירי, אך למרבה הפלא הוא בהחלט כזה! "10 דברים שאני שונאת אצלך"  הואסרט רומנטי לנוער שיצא בתחילת שנות האלפיים ומבוסס על המחזה "אילוף הסוררת" של שייקספיר. גם כאן בדומה ל"יש לה ביצים", יוצרי הסרט לקחו לעצמם חירות אמנותית רבה בסרט כדי שיתאים לשנות האלפיים ולבני נוער אך הסרט בבסיסו נותר על השלד הסיפורי של שייקספיר.

צלילי המוזיקה

אחד ממחזות הזמר המוכרים ביותר בעשרות השנים האחרונות הוא צלילי המוזיקה, הסרט אמנם נוצר אי שם בשנות ה-60 של המאה הקודמת אך זה לא מנע ממנו להשאר רלוונטי ומוצלח גם בימינו, לשירים מתוכו להישאר אייקוניים (וכאלה שאי אפשר להוציא מהראש) ולמריה, גיבורת הסיפור, הנזירה שעזבה והפכה לאומנת לילדים יתומים, להשאר דמות שקל לאהוב ולהזדהות איתה.

רק לא אתה

הסרט "רק לא אתה" יצא בשנה האחרונה והפך לטירוף. הסרט, בכיכובם של סידני סוויזי וגלן פאוול עוקב אחר שני אנשים שבמקרה מוזמנים לאותה חתונה ובדרך מתפתח סיפור אהבתם.  גם סרט זה באופן אולי לא כל כך מפתיע מבוסס על קומדיה רומנטית של שייקספיר: "מהומה רבה על לא דבר". נראה שגם פה העובדה שהסיפור הצליח בתקופתו של שייקספיר לא מנעה מהעלילה להצליח גם במאה ה-21...

מרשעת// Wicked

הסרט הכי טרי ברשימה שלנו הוא כמובן הסרט שכולם חיכו לו - "Wicked". אריאנה גרנדה וסינתיה אריבו נכנסו לתפקידים האייקוניים של אלפבה וגלינדה - המכשפות מארץ עוץ בסיפור המקור שלהן. אומנם גם המחזה מבוסס בכלל על ספר בנושא, אבל המחזמר לכשעצמו הפך לסיפור הצלחה מטורף ולחוויה הכרחית בביקורים בברודווי ובכל בתי התיאטראות בהם הוא מוצג ברחבי העולם. רבים חיכו כאמור לסרט הזה ולראות איך הוא יראה בגרסתו הקולנועית - והוא עודנו סיפור הצלחה שרק מחכים לחלק השני שלו על המסך (המבוסס על המערכה השנייה של המחזה).

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• "הרגשתי שהנערות בסדרות הנוער מוגדרות לפי סיפורי האהבה שלהן"
• המתמודדים שאולי לא זכרתם שהיו ב-"הכוכב הבא"
• אירוויזיון וישראל: דברים שלא ידעתם על "איילה והמראות"

"בתור ילד, תמיד הייתי מסתכל על יוצרים גדולים שאהבתי כמו סהר קליזו", מספר. "הייתי אוכל צהריים, רואה את הסרטונים שלו וב-10 דקות שצפיתי בהם, קיבלתי ניתוק. הרגשתי שאני נהנה מהסרטונים של סהר, אז זה פתח בי איזה משהו ואמרתי לעצמי- 'וואו! אני גם רוצה לגרום לאנשים לצפות בי בארוחת צהריים!'. עם הזמן, פתחתי בגיל 14 ערוץ יוטיוב של 'פורטנייט' והעלתי לשם סרטונים, אבל הוא לא הצליח. בגיל 20, תוך כדי הצבא, פתחתי את ערוץ היוטיוב שלי, והיום אני עומד על 200,000 סאבים, שזה מטורף!". 

-לנו כקהל הרגיש שהצליח לך בבת אחת, איך זה היה מהצד שלך?

"אני אישית לא רואה את זה", משיב ראובן בכנות ומסביר "בטיקטוק אומנם אני חושב שהיו לי בזמנו 120,000 עוקבים, אבל ביוטיוב לקח זמן עד שקיבלתי מלא צפיות, עד שסרטון אחד תפס. יום אחד, יוצר התוכן לונלי (בשמו הפרטי: אוריאל ממוס-ד.ש) ואני, העלינו סרטון על משקאות 'פריים' וקיבל הרבה צפיות. הסרטון הזה גרם לי לשנות משהו בתפיסה, כי עד אז חשבתי שקודם צריך להתרכז בסרטון ורק אז להוציא כותרת, אבל הבנתי שזה לא נכון, אלא שזה צריך להיות ההיפך ואחרי זה אמרתי לעצמי: 'ככה אני צריך לעשות בכל הסרטונים, כדי לקבל יותר חשיפה'. תשמע, יש צופים שבשבילם 10-15 ואפילו 100 סרטונים זה כלום, והיוטיובר מיסטר ביסט אמר באיזשהו פודקאסט: 'אתה לא יכול לצפות שאחרי 20-30 או 40 סרטונים תגיע לכמות עוקבים מטורפת. כשתשתפר ותעלה את 100 הסרטונים הראשונים שלך-נדבר', אז כיוצר תוכן אתה צריך לדאוג להשתפר בכל פעם". 

© ארטפיקסל, באדיבות יחסי ציבור

-מה לדעתך גרם לקהל "להתאהב בך" ולהכתיר אותך מיוצרי התוכן האהובים היום?

"אני בטוח שזה בזכות האנרגיה שאני נותן, החיוך ושמחת החיים שלי, אבל מעבר לזה אני לא מרגיש שאני למעלה. אני לא מרגיש עכשיו 'ליאו מסי של היוטיוב' וכוכב על, אז אין לי סיבה לא להיות בגובה העיניים עם אנשים ואני מאוד חברותי".

-בחנוכה הקרוב אתה תשתתף כאמור באירוע הגיימינג "מלחמת הכוכבים" של משחקי הרשת-"פורטנייט" נגד "בראול סטארס" בהיכל הטוטו בחולון. מה הולך לקרות בו? 

"האירוע הזה הולך להיות אירוע מטורף! שבו 'הטימים' של שני המשחקים הכי מטורפים ששיגעו את הילדים הולכים להתחרות אחד מול השני על הבמה. בתור אנשים שמובילים דעת קהל ומעצבים את הדור הבא, זו חוויה מטורפת להביא להם את כל הטירוף הזה בלייב, וזה דבר שהם אוהבים ורוצים אותו".   

-איך אתה מתכונן לאירוע? 

"אני נכנס לזה כמה שיותר מבחינת התוכן ועד האירוע, אתה עובר תהליך יחד עם הקהל. אתה מעלה תכנים, מגביר את המתח בין 'טים פורטנייט' ל-'טים ברול סטארס' ובתור אחד מהנציגים של טים 'פורטנייט', אני נמצא בקבוצת ווטסאפ קבוצת בה שאר נציגי הנבחרת ואני מדברים בה ואומרים: 'וואי, 'טים ברול סטארס' האלה לא ינצחו אותנו בחיים!', ככה שבאמת יש תחרות".

© מאי סביר

-איך אתה מסביר את הטירוף סביב אירועים כאלו? תוך שעה מפתיחת המכירה עשיתם סולד אאוט! הרי זה שונה ממופעי חנוכה "רגילים" לילדים ונוער...

"היום האנשים הכי חשופים ברשת אלו יוצרי התוכן. אתה יודע על 'אינדה גיים' (עידן תלם-ד.ש) יותר ממה שאתה יודע על נועה קירל או דניאל ליטמן למשל אני מרגיש שכאנשים בבית מסתכלים על יוצרי תוכן, הם מתחברים ורוצים עוד מהתוכן שלהם. לכן, כשאתה יודע על יוצר תוכן כמו 'אינדה גיים' או כמוני שפותח אירוע, אתה תרצה יותר להגיע לאירוע של יוצר התוכן, ככה זה לפחות בהרגשה האישית שלי".

-בחזרה ליצירה, אחד הסרטונים שהעלית לטיקטוק, היה לאחר שעדן חסון יצאה מהארון ובמהלכו אמרת "לא שיש לי בעיה עם הומואים, אבל שלא יהפוך לי לעדן קלנועית ויעשה תאונה עם קלנועית". תיארת לעצמך מראש שהסרטון יתקבל בהומור, או שבהתחלה חששת שיצטייר כלעג כלפי עדן?

"ידעתי שהצופים יקבלו את הסרטון הזה בהומור, כי אנשים יודעים שאני אדם הומוריסטי ויודעים לתפוס את מה שאני עושה כהומוריסטי. הבדיחה הזו גם לא הייתה מוגזמת, אלא בדיחה רגועה ולכן לא חשבתי שיסתכלו על זה כלעג. לנו כיוצרי תוכן, גם יש לגיטמציה להגיב ולתת את הדעה שלנו בנושאים שונים. אני חושב שהצעד של עדן הוא צעד שמצריך הרבה אומץ, כי לא כולם תמיד מקבלים את זה ואין לך שליטה על תגובות של אחרים, אבל כשיצא מהארון הוא קיבל אהבה וכולם עטפו את זה".  

-לפני לא מעט זמן אי אפשר היה להתעלם בטיקטוק מהבשורה על כך שאתה והאקסית שלך תאיר נפרדתם. מה גרם לפרידה? 

"הסיבה שנפרדנו היא בגלל ששנינו נמצאים בכיוונים שונים".

-מאיזו בחינה? 

"זה גם מבחינת המרחק, כי תאיר גרה באילת ואני בחיפה, גם מבחינת תחומי עניין שונים וגם מבחינת שאיפות שונות. בסופו של דבר, כשאתה נמצא בזוגיות, לא רואה שהיא תחזיק לטווח רחוק ולא מרגיש שזה זה-אין לך מה לחפש בה".

-הפרידה עשתה רעש וגרמה "לחילופי אש" ביניכם ברשתות ואפילו לתגובות רעות ברשת גם עליך וגם עליה. מתחרט שזה היה פומבי ושגם הוצאתם החוצה דברים, בין אם בזוגיות ובין אם בפרידה?

"האמת שאני מתחרט", מתוודה ראובן. "קודם כל, אני חושב שבמהלך הזוגיות הייתי צריך לתת לה יותר זמן להיות בינינו, לראות שהיא מחזיקה, אמיתית, שיש בינינו קשר רציני ואז לחשוף אותה ברשת. אחרי שנפרדנו לא הייתה לי שליטה, תאיר העלתה סרטון יום אחרי שנפרדנו, הוא גרר ממני תגובה שאחריה תאיר עלתה עוד סרטון ואז נהיה פינג פונג. יהיה ילדותי מצידי להגיד 'היא התחילה', אבל זה מה שהיה שם. אני מצטער על התקרית הזו, העניין הזה לא היה צריך לצאת ברשת וזה לא מה שהיה צריך להוות דוגמה, אלא להישאר בחדרי חדרים". 

-למרות שעבר זמן מהתקרית, אתה מתכוון ביום מן הימים לדבר עם תאיר עליה? 

"תשמע, אם אהיה באילת ואראה את תאיר מאמין שאגיד לה שלום, למרות שנראה לי שהיא אנטי וחסמה אותי בכל דרך אפשרית, אבל אני לא נוטר טינה. אני לא שולל שיחה בינינו ובעיניי חשוב ליישר את ההדורים".  

-הייתה לך תקופה, שבה היית בקראש על כוכבת הרשת שחר חיון ועשית את מירב המאמצים בשביל לצאת איתה לדייט.

"דבר ראשון, את שחר פגשתי במגרש טניס שנמצא בבית של עידו חג'ג (איש עסקים-ד.ש)". 

-איך בעצם ידעת ששחר נמצאת שם? 

"כשהעלתי סרטון על זה שאני רוצה לצאת עם שחר, התחיל טירוף סביב הדבר הזה ואנשים תייגו אותי. באותו הזמן, דניאל חג'ג הבן של עידו שעוקב אחריי, אמר לי: 'תקשיב, ביום ככה וככה שחר באה לשחק אצלי טניס', חשבתי שזה חרטוט ואמר לי: 'תבדוק, אבא שלי זה עידו חג'ג ומלא מפורסמים באים לשחק', אז בדקתי באינטרנט ואמרתי-'טוב, אני בא'. הגעתי לשם, הבאתי לשחר לגו, פרחים ושאלתי אותה-'נו מה, יוצאים לדייט?!'. היא שאלה אותי- 'בן כמה אתה?', אבל קודם שאלתי אותה בת כמה היא, ענתה-'24' ואחרי זה עניתי לה '25'. זה נפלט לי מהפה בשבריר שנייה, וזה היה אחד הרגעים הכי גדולים. שחר רמזה לי שהיא נמצאת בהתחלה של קשר, והכל נגמר בזה שסיכמנו שנישאר ידידים. שתבין כמה כוח הרשת מסוגלת לייצר, מישהו שעוקב אחריי אשכרה סידר לי לפגוש את שחר חיון! אז הגעתי למסקנה שדרך הרשת ועם האנשים שהולכים אחריך, אפשר להשיג הכל". 

-קיבלת את הסירוב בהבנה או שהייתה אכזבה קטנה?

"קיבלתי את זה בסבבה, כי בסופו של דבר עדיף להיות עם התחושה של 'ניסיתי וקיבלתי לא' מאשר לא לנסות בכלל, ותמיד ידעתי שיש את האופציה לקבל 'לא'. בוא נאמר, אורן להב ועדי הימלבלוי לא יתחתנו אם אקבל 'לא'. העולם לא יתהפך".

-בהרבה מהסרטונים שלך משתתף אביך, יעקב. לקח זמן להכניס אותו לעסק הזה או שזרם איתך ברגע? אפילו הוא היה קרוב לזכות להופיע עם קירל בפארק הירקון בזכות השתתפות בטרנד שלה

"אבא שלי זורם, בן אדם פתוח ובהתחלה היה קל להכניס אותו. היום, יש פעמים שאני בא לאבא עם רעיון לסרטונים והוא אומר לי: 'די! אני בן אדם מבוגר, צוחקים עליי בעבודה'. תחשוב שאבא שלי שוטר, באים ילדים למקום העבודה שלו, עושים רעש וצריך להיות קשוח, אבל תוך כדי שהוא בא להשתיק אותם הם מצטלמים איתו". 

-בעבר, שיחק ראובן כדורגל בקבוצת הנוער "הפועל טירת כרמל" ומספר כי בתקופתו ככדורגלן הוא נפצע קשות בברך.

"קרעתי את הרצועה הצולבת, את המיניסקוס וזו הפציעה הכי קשה שיש בברך. עשיתי ניתוח לפני תשעה חודשים ועדיין אני נמצא בתהליך שיקום. בהתחלה זה הכניס אותי לתקופה הכי שחורה, כי לא יכולתי לקום מהמיטה, פתאום הייתי תלוי באחרים, כמו למשל כשאמא שלי הגישה לי ארוחה לחדר, הלכתי עם קביים וזה היה מאתגר. לא היה לי חשק לעשות כלום, לא היה לי חשק להעלות סרטונים ונסגרתי בתוך עצמי, אבל אחרי כמה זמן חשבתי לעצמי: 'מה יצא לי אם אהיה כל היום במיטה?' וכשאתה מבין את זה יותר מיום ליום, זה גורם לך לרצות לקום ולעשות דברים. היו לי סרטונים מוכנים מראש וכל פעם ידעתי שאני צריך להעלות סרטון, למרות שכואב לי כדי להישאר פעיל ותמיד צריך להיות במודעות, זה חלק מהחיים. 

לפעמים אנחנו עוברים תקופות, חווים עליות וירידות וככה זה גם אצלי. עכשיו למשל יש את אירוע הגיימינג, חגגתי יום הולדת לפני כמה ימים ואני נמצא עכשיו בפיק מסוים. תשמע, אנחנו יוצרי התוכן מובילים משהו גדול, כלומר אנחנו מעצבים את הדור הבא, אנחנו הפנים שלהם והם צורכים את הערכים שאנחנו מעבירים להם, אז בשבילנו בתור יוצרים זה דבר גדול להוביל אנשים ואנחנו עושים היסטוריה. מה שכן, אי אפשר תמיד להישאר בטופ וכמובן שזו השאיפה, אבל זה לא אפשרי".   

-למרות כל מה שעברת, אתה מאמין שתחזור למגרש?

"אני מאמין שכן. כשאבריא במאה אחוז, אני מאמין שאצור אירוע של כדורגל, או שאכנס לקבוצה כתחביב. החלום שלי לכדורגל פשוט תמיד יהיה שם".  

© מתוך אינסטגרם | @rotem_gatenyo, @goatstarfc

אתה כבר מוכר, עם יכולות במגרש... השאלה המתבקשת היא האם היית רוצה ללכת גם ל-"גולסטאר"?   

"אפילו יותר מ-'המירוץ למיליון!", מתוודה "אני אוהב את החוויה של הכדורגל. החלום הכי גדול שלי, הוא להבקיע שער בדקה התשעים באיצטדיון ענק ושכולם יצעקו את השם שלי. לדעתי צריך להעלות את הרמה של השחקנים ב-'גולסטאר' ואני אסחב להם את העונה, רק תן לי להבריא מהפציעה ואני בקלות מביא אליפות". 

-וכתוכנית שמהעונה הרביעית המאמנים מתפצלים לקבוצות, לאיזו קבוצה היית רוצה להביא את האליפות-לקבוצה של שייע פייגנבוים או של ג'ובאני רוסו? 

"תראה, זה כמו לבחור בין אמא לאבא" משיב בהומור, "אבל נראה לי שאבחר בשייע ומגיע לו לקחת אליפות, כי הוא מנוסה יותר". 

-אחרי שתפסת תאוצה יפה ברשת, יש רצון ללכת גם לכיוון עולם המשחק?

"יש רצון כזה, אבל כרגע יש יותר רצון ללכת ל-'מירוץ למיליון' עם אבא שלי, חייב שזה יקרה! אמרתי גם לאבא: 'חייבים לעשות 'המירוץ למיליון' לפני שאתה הולך לעולמך, אין דבר כזה שלא נעשה!'. זו חוויה שאני רוצה לעבור עם אבא, יש בינינו דינמיקה טובה וזה גם יכול לפתוח לנו דלתות". 

-לסיום, מה חשוב לך שהקוראים שלנו ידעו עליך?

"שאני כאן כדי להישאר, כאן כדי לעשות דברים להיות דברים גדולים, כאן כדי להיות לצדכם ולעבור אתכם תהליך מסוים. חשוב לי שתאמינו ולא תשכחו שהכל בחיים קורה לטובה, שהכל קורה מסיבה מסוימת ושהכל מעביר אותנו שיעור מסוים בדרך לבנות את מי שאנחנו, כמו שאני מאמין ולא שוכח את זה. ככה תגיעו לגישה טובה יותר בחיים".  

© מתוך אינסטגרם @itzikreuven10

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• המתמודדים שאולי לא זכרתם שהיו ב-"הכוכב הבא"
• אירוויזיון וישראל: דברים שלא ידעתם על "איילה והמראות"
• מישל ריאבוי חושפת: "היו הרבה דמעות אחרי שלקחתי את ההחלטה"

"נכנסתי לעולם הזה רק אחרי הצבא", משתפת ריינהולד. "אני חושבת שתמיד היה לי את החלום הזה, אבל אף פעם לא חשבתי להוציא אותו לפועל. כל החיים ציירתי והייתי בטוחה שאחרי הצבא אעשה אנימציה, עד שהלכתי לראות את 'שומרי הגלקסיה'. ראיתי את הסרט, שאלתי את עצמי תוך כדי: 'רגע, מה הכי בא לי בעולם?' ועניתי לעצמי: 'להיות שם ולשחק את הדמויות האלה. הסתכלתי על גאמורה (אחת הדמויות הראשיות בסרט-ד.ש), וחשבתי לעצמי שזה יכול להיות מגניב לשחק דמויות כאלה. אמרתי לעצמי: 'טוב, חיים רק פעם אחת, אלך ללמוד משחק ואם לא אצליח... אלך ללמוד משהו אחר'".  

וכאמור היום עולה "הסדרתיים" בכיכובך.

"'הסדרתיים' זו בעצם מן פארודיה על סדרות נוער, וזה מצחיק ש-'כאן חינוכית' צוחקים על עצמם, כמו ש-'מארוול' עשו את זה בסרט 'דדפול'. הסיפור מתמקד ברון וגאיה שהם שכנים שכנים, אני משחקת את גאיה וגלעד בראון משחק את רון. ביום אחד, אנחנו נשאבים לתוך הסדרה האהובה על רון - 'נווה עלומים', בניגוד לגאיה ששונאת את הסדרה, וחושבת שהכל שם מטופש. היא לא מבינה למה אנשים רוקדים, שרים שם כל היום… יש כאן נאמברים של ממש, עוז מורג עשה את הכוריאוגרפיות, בין הרקדנים שלו היו ליהי פרויד וכל הנאמברים פשוט יצאו מטורפים לגמרי. במהלך הסדרה אנחנו רואים את התהליך שלה ושל רון בתוך 'נווה עלומים', כלומר איך רון ממש רוצה להיות חלק מהסדרה וגאיה שרק רוצה ללכת הביתה, לאט לאט מגלה על עצמה דברים חדשים, על הסדרה ועוברת שם תהליך ממש יפה".

ומי היא גאיה בתוך כל הדבר הזה?

"גאיה היא ילדה שגדלה די לבד והיא בת לאם יחידנית. גאיה עברה המון בתי ספר, כי אמא שלה עוברת הרבה דירות, אז אין לה יותר מדי חברים. יותר מזה, גאיה למדה בחיים שלה שחברים זה דבר זמני, כי היא כל הזמן עוברת בתי ספר ובגלל זה, היא יודעת שלשום דבר אין באמת משמעות. גאיה ילדה סגורה, צינית, אין לה כוח לאינטרקציות עם אף אחד, ואני חושבת שגם לא אכפת לה מה חושבים עליה".   

-עד כמה אתן דומות במציאות? 

"אנחנו שונות ודומות", משיבה ריינהולד.

-כלומר? 

"אנחנו שונות כי גאיה ילדה שלא אוהבת אינטרקציות חברתיות, קשה לה מאוד להתקרב, קשה לה עם רגשות ואני לעומתה, כן אוהבת אנשים ואת החברים שלי. מה שכן, אנחנו דומות בזה ששתינו ציניות, אבל בסופו של דבר לגאיה יש לב טוב, היא רגישה לאנשים חלשים ורודפת צדק. עם כמה שגאיה צינית, היא לא יכולה להתעלם ממי שזקוק לעזרה ובכל זה אנחנו בעצם דומות, אבל דרך ההתמודדות שלנו שונה, כי גאיה רק הודפת את כולם. הרגשתי כמוה קצת בצבא כי היה כאן שינוי מטורף בשבילי, אבל אף פעם לא הדפתי אנשים כמו גאיה, היא בכלל לא רוצה שינהלו איתה שיח ומלאה בחומות". 

© חורחה נובומינסקי, כאן חינוכית

-צילומי הסדרה נערכו שבעה חודשים לאחר תחילת המלחמה. לאור הכאוס העצום שהשתולל מחוץ לסט, איך היה ליצור דווקא משהו קומי בתוך כל המציאות?

"זה היה מטורף", משחזרת את התחושות. "היה גם מאוד קשה, אבל אני חושבת שהצילומים ממש הצילו את כל הצוות. הסדרה הרי מתרחשת בתוך עולם מקביל שנקרא 'נווה עלומים' ולאורך כל הצילומים ממש נכנסנו לתוך היקום הזה, כי היינו ב-12 שעות צילומים, בלי טלפונים, בלי תקשורת ופשוט היינו בתוך עולם צבעוני של שירים וריקודים. כל הזמן כולנו דיברנו על זה שהיקום הזה מציל אותנו ואנחנו כמובן לא שוכחים את כל מה שקורה בחוץ, אבל קיבלנו לרגע מן מציאות חלופית ודמיינו שאנחנו נמצאי בה. המעברים בתקופה הזו היו חדים, כי רגע אחד אתה בוכה במונית בדרך לצילומים ורגע אחרי זה אתה עושה מחזמר קומי, אבל היה צוות כזה טוב וכולנו היינו יחד בזה. הלוואי שהסדרה תצליח לתת יקום מקביל גם לצופים, כמו שהיא נתנה לנו ושתהיה להם נחמה מלהישאב לתוך סדרה ולראות משהו משמח". 

-נעה מספרת, כי ב-7 באוקטובר עוזרת הבמאי של הסדרה-דפנה ליבשטיין, איבדה את אחיה אופיר ליבשטיין שהיה ראש מועצת שער הנגב, ואת והאחיין שלה ניצן ליבשטיין זכרונם לברכה. 

"אופיר היה חלק מכיתת הכוננות, שבמסגרתה נלחם באותו היום והוא הדף את המחבלים שניסו להיכנס לקיבוצים. ניצן באותו היום היה במגורי הצעירים בקיבוץ ונלחם על חייו מול המחבלים. בהתחלה ניצן הוגדר כנעדר במשך 12 יום, ורק אז הבינו מה עלה בגורלו. דפנה סיפרה שאופיר וניצן היו אנשים מהממים, ושהייתה בקשר ממש טוב עם ניצן. תשמע, התקופה הזו פגשה כל כך הרבה אנשים, אז אי אפשר היה להתעלם מהנוכחות שלה במהלך הצילומים". 

© צילום פרטי

-"הסדרתיים" זו למעשה סדרת הנוער השנייה בקריירה שלך. את יכולה להגיד שהגעת לצילומים כאן יותר מוכנה מ-"אינפינטי"?

"ברור!", משיבה ריינהולד בהתרגשות. אני זוכרת שביום הצילום הראשון של הסדרה נהג מונית הסתכל עליי דרך המראה ושאל אותי אם אני צריכה מים. שאלתי אותו 'למה אתה אומר את זה?' וענה 'את נראית בשוק', אז זה בעצם מסכם את החוויה שלי ב-'אינפינטי'. כשאתה מגיע בפעם הראשונה לסט, אתה נכנס להלם מוחלט, אתה לא יודע מי נגד מי ואני חושבת שבסופו של דבר כל שחקן יזכור את היום הראשון שלו על סט הצילומים. מה שהציל אותי ב-'אינפינטי' היא הדמות של לילוש, כי בסדרה הזו היא הייתה הרי דמות משנה, וככה יכולתי להסתכל למשל על עומר נודלמן ששיחקה את גאיה וללמוד ממנה איך היא מצליחה להתמודד עם כמות הטקסטים והשעות שלה בימי צילום. היא הגיעה בכל יום ראשונה, הלכה אחרונה, זכרה את כל הטקסטים והייתה הכי מקצועית בעולם, לא היה רגע שלא הייתה מקצועית, איחרה בבוקר או שלא זכרה טקסט. כשהסתכלתי עליה, אמרתי 'אני רוצה להיות כמו עומר' והתפקיד שלי ב-'סדרתיים' היה מן 'מניפסטינג', כי ב-'אינפינטי' למדתי מעומר היא משחקת את גאיה, ועכשיו ב-'סדרתיים' אני בעצם משחקת גאיה אחרת". 

-ואם כבר הזכרנו את "אינפיניטי",  עד היום יש ילדים ששואלים אותנו, אז נפנה את השאלה אלייך - מאמינה שתהיה עונה שנייה? 

"אני חושבת שלא, וזה שובר לי את הלב להגיד את זה", משתפת. "אני משתדלת להיות אובייקטיבית, אבל אני חושבת שזו אחת מהסדרות הכי טובות שנעשו לילדים ונוער, כי היא נותנת ייצוג נשי של ילדות חכמות, חזקות ושמחתי שעושים סדרות כאלה לקהל הזה. מה שגם אהבתי ב-'אינפינטי', זה את הסיפור שבו יונתן התבריין כלפי דניאל ודרך זה, הסדרה הראתה שהבריון הוא למעשה החלש, כי הנושא של היציאה מהארון יושב עליו, אז הוא בעצם היה בריון לעצמו. ההתבריינות של יונתן הגיעה ממקום שרע לו ובן אדם שטוב לו לא יחפש לעשות רע למישהו אחר, אז חשוב להראות דברים כאלה בסדרת נוער. מה שעוד היה יפה בסדרה הזו זה שדניאל לא התבייש במי שהוא, כי בסצנה שיונתן עשה גרפיטי ורשם 'דניאל ההומו', דניאל לא מחק את הגרפיטי, אלא הוסיף לב ודגל גאווה. זה דבר מדהים בעיניי, זו אמירה חזקה לילדים ולנוער וליאור ירון-היוצרת והכותבת של הסדרה, העבירה להם בכתיבה המטורפת שלה מסר ממש יפה".  

-אז למה אין עוד עונה? 

"אני חושבת ש-'אינפינטי' לא חודשה לעוד עונה כי אולי היא לא הצליחה כמו שחשבו שתצליח וזה פספוס, כי היא סדרה מעולה! הלוואי שהיא תעשה קאמבק כמו 'זגורי אימפריה', 'בית הכלבים' ותתפוס תאוצה כמה שנים אחרי". 

-על הסט של "אינפינטי", הכירה ריינהולד את בן זוגה - השחקן אמיר בנאי, שאיתו היה לה רומן עלילתי גם בסדרה. 

"אמיר ואני היינו חברים ממש טובים לאורך כל הסדרה", מספרת. "אמיר, שחר טבוך ואני נהיינו 'ירדנה, רותי לאה' ולקראת סוף הצילומים פתאום התרגשתי מזה שאמיר עובר לידי. שאלתי את עצמי: 'מה קורה לי?!', הבנתי שאני מאוהבת בו ואיכשהו עם הצילומים זה קרה בסוף. האמת שאני חושבת שכולם שמו לב לזה, כמו למשל שחר טבוך שהוא החבר הכי טוב שלי עד היום ועשה שידך מאחורי הגב שלנו, כי שם לב שאנחנו מסתכלים אחד על השנייה. גם עומר נודלמן, עידו אליאלי ונועה כהן שמו לב לזה, ואמיר האחרון שידע", משחזרת בצחקוק. "כל אחד בעצם לקח חלק בסיפור האהבה הזה וכל כך תמך בנו. גם בגלל זה אנחנו מתבאסים שאין עונה שנייה, כי אני מרגישה שכולנו ממש התחברנו על הסט, וזה החיבור הכי מטורף שיכל לצאת מעבודה". 

-היה לכם קל יותר ליצור זוגיות במציאות מאשר בתוך העלילה? 

"בטח!", משיבה. הרי ב-'אינפינטי', קו העלילה הוא שאלימלך-הדמות שאמיר שיחק מאוהב בלילוש והיא לא שמה לב לזה, אלא חושבת שהוא כמו החבר הכי טוב שלה. לקראת סוף הצילומים היה מאוד קשה לצלם את זה ולהעמיד פנים שאני לא שמה לב שאלימלך מאוהב בי, כי כבר הייתי מאוהבת בטירוף באמיר. גם העניין של הפרשי הגילאים תפס מקום בסדרה, כי אלימלך לא רצה לספר ללילוש שמאוהב בה בגלל שהוא קטן ממנה בשנתיים, אבל במציאות זה לא היה לנו כזה אישיו. זה מצחיק, כי בסדרה אני עונה לו: 'לא אכפת לי בן כמה אתה', וזה ממש נראה שליאור ירון כתבה את הסיפור שלנו". 

ב"אינפיניטי" © אייל אפרתי, באדיבות yes

-הפריעה לכם העובדה שאת יותר גדולה ממנו בכ-5 שנים?

"ממש לא! מי שמכיר את אמיר, יודע שהוא בעצם בן 800", משיבה בהומור. "אמיר הוא חכם כמו מאה איש ביחד, בוגר, רגיש ופשוט יש לו לב חכם. אם כבר, אני הרבה יותר ילדותית ממנו". 

-איפה זה בא לידי ביטוי? 

 "כשהיה לי למשל ויכוח עם חברה, אמרתי 'טוב יאללה, היה ונגמר, אבל הוא אומר - 'לא, צריך לדבר על הדברים ולפתור אותם', אז אני מקשיבה לעצה שלו וסומכת עליו". 

-עד כמה זה עוזר או מקשה ששניכם באותו התחום?

"עוזר ממש וכיף", מצהירה. "אתה מרגיש שיש מישהו שמבין אותך. אמיר למשל התרגש שהתקבלתי ל-'סדרתיים', כפול עשר ממה שאני התרגשתי והוא האדם הראשון שהתקשרתי לספר לו על זה. חצי שנה עברה מאז הצילומים, וכל פעם שאמיר נזכר בזה הוא מתרגש וכל כך שמח. בכל יום צילום שלי, חיכה לי פתק על הדלת שכתב לי יום לפני. אחרי שסיפרתי לאמיר שהתקבלתי, נסעתי לבית שלו וכשבאתי להיכנס, מישהו זרק עליי בלון מים. אמרתי: 'איזה ילדים חצופים!', אבל אז הבנתי שאלו אמיר ואורנה בנאי שזרקו אותו עליי מהמרפסת וצעקו 'קולולולו'. זה היה ממש מצחיק".

-את ואמיר חשבתם פעם לכתוב סדרה יחד? 

"האמת שלגמרי חשבנו על זה. תשמע, 'הסדרתיים' זו סדרה כל כך חכמה, אז אתה אומר לעצמך: 'בחיים לא אצליח לכתוב דבר כזה', אבל מצד שני זה עושה לך חשק. הכותבים של 'הסדרתיים'-יגאל שפירא ורשף שי שאנחנו מעריצים אותם ועשו תוכניות שאנחנו ממש אוהבים כמו 'מצולמים', גורמים לנו לומר לעצמנו: 'גם לנו בא לעשות את מה שהם עושים' ולא חושבת שנעשה את זה בקרוב, אבל זה מדבר אלינו".   

© עמית נעים

-הזכרת קודם את אמו של אמיר, השחקנית והקומיקאית אורנה בנאי. יש איזושהי עצה ספציפית שקיבלת ממנה ועזרה לך להצליח? 

"דבר ראשון, אורנה עזרה לי כל כך הרבה והיא ממש תומכת בי. אני חושבת שאני לומדת מאורנה בעיקר על החופשיות במקצוע, ללמוד שאין חוקים, להרגיש בנוח והיא גם נותנת לי פרופציות ויציבות. בסופו של דבר הקריירה היא ארוכה וגדולה. כשאתה בתוכה, נראה שכל תפקיד שקיבלת או לא קיבלת יכול לערער את עולמך, אבל אז אתה מסתכל על אורנה, רואה איזה קריירה היא עשתה וגם היא במהלך הדרך, קיבלה ולא קיבלה תפקידים. גם אורנה רצתה פרויקטים שבסוף לא עשתה, אז בעזרת השם כשאגיע לגיל שלה ותהיה מאחוריי קריירה כמו שהיא עשתה, גם אז לא ישנה לי אם עשיתי את הדבר הקטן הזה או לא".  

-אתן משתתפות יחד ב"MKR" שתעלה בהמשך בקשת 12 -איך היה לחוות את זה יחד?

"היה הכי כיף בעולם!", מספרת בהתרגשות "נהנינו ממש, היה לנו מצחיק, כיף וזו חוויה מדהימה. אחרי שצילמתי את 'קווסט' (סדרת נוער שתעלה בהמשך השנה - ד.ש), נסעתי עם אמיר לאיטליה וכבר אחרי יומיים, נכנסנו לצילומים של 'MKR'. הימים בריאליטי נורא ארוכים והייתי בשוק! חשבתי שסדרות נוער זה הדבר הכי מטורף מהבחינה הזו וטעיתי, אבל היה לי כיף והצוות של התוכנית כיפי. חיים כהן ורותי ברודו מושלמים, מהממים, אנשים מדהימים וכל מה שרואים בטלוויזיה פשוט לא פייק, כי אלו באמת הם ומדהים לראות את זה".  

-בחזרה ל"סדרתיים" - הדמות שלך הרי נשאבת לתוך סדרה. יש סדרה מסוימת שתמיד חלמת להישאב לתוכה? 

"יש כאן צד אחד שהוא זקן וצד אחד שהוא חדש". 

-תפרטי.

"קודם כל, תמיד חלמתי להישאב לסדרת הסרטים 'דמדומים', כי תמיד קינאתי בטירוף בדמויות שם ורציתי להיות חלק מהסיפור הזה. גם ל-'הארי פוטר' למשל חלמתי להישאב, כי כל כך רציתי ללמוד בבית הספר 'הוגוורטס'. בתור ילדה שראתה את 'הארי פוטר', לא האמנתי שאני לא יכולה לעשות קסמים, ולא הבנתי איך אני לא לומדת בבית הספר הזה?!. לסדרות בארץ הייתי רוצה להישאב ל-'אחיין שלי בנץ' או ל-'מתחם 25'. 'האחיין שלי בנץ' זו הסדרה שהכי מצחיקה אותי בעולם, חלום שלי להישאב אליה! ול-'מתחם ה-25' גם הייתי רוצה להישאב, כי אמיר משחק שם וגם בגלל שהיא מתרחשת בגן חיות. תמיד קינאתי באמיר שנמצא שם כל היום עם חיות והוא גם היה שולח לי סלפי עם ארמדיל".

© מתוך הסדרתיים, באדיבות כאן חינוכית

-מה דעתך על סדרות הנוער בישראל?

"אני חושבת שסדרות הנוער בארץ הולכות לכיון ממש טוב ואני רואה את זה לדוגמה ב-'אינפינטי', ב-'אריות של שלי הכובשת' וב-'סדרתיים'. אני מרגישה שהיום גם יש ייצוג טוב יותר בסדרות האלה לילדות והנערות, וכמובן שאכפת לי מכל הילדים ובני הנוער, אבל כילדה הרגשתי שהדמויות הנשיות בסדרות כאן מוגדרות לפי סיפורי האהבה שלהן עם הבנים ושאין להן מספיק אופי מעבר לזה. ב-'אריות של שלי הכובשת' למשל, אני מרגישה שזה ממש לא ככה, כי הרי הסדרה הזו מתעסקת בשחקנית כדורגל שלוקחת אחריות על קבוצה, אז היום יש יותר דמויות כמוה שאפשר להסתכל עליהן, לאהוב אותן וזה חשוב. 

אספר לך גם שמי שמגלמת את אמא שלי ב-'סדרתיים' זו שרון שטרק, שגילמה את נעמי רשף ב-'החממה'! כשאמיר שמע על זה, הוא לא נרגע יומיים. אמיר ראה את 'החממה' בכמויות מטורפות ואני התחלתי לראות איתו את הסדרה רק אחרי שסיימתי לצלם את 'הסדרתיים'. מזל! כי אם הייתי רואה את הסדרה הזו לפני הצילומים של 'הסדרתיים', הייתי יותר מדי מתרגשת מזה ששרון משחקת את אמא שלי".  

-איזו סדרת נוער הכי השפיעה עלייך? 

"אני חושבת ש-'גאליס' די השפיעה עליי, כי כאן הבנתי שאני אוהבת את המדיום הזה של הטלוויזיה. בסדרה הזו גם יש קסם בזה שרואים עולמות אחרים, כמו גאליסיה למשל שהאמנתי שבאמת קיימת… וגם כי אליאנה תדהר שחקנית מטורפת. שאלתי את עצמי: 'איך אני רואה טלוויזיה ומצליחה להיכנס לעולם אחר?!', אז אני מקווה שזה מה שיקרה גם לצופים שיראו את 'הסדרתיים', שהם יצליחו להישאב לתוך העולם שם. אני יכולה להגיד, 'האחיין שלי בנץ' זו הסדרה שהכי 'קינאתי' לא לשחק בה, כי בתקופה הזו עדיין לא הייתי שחקנית וכשהיא יצאה, אמרתי 'וואו, סדרות כאלה אני רוצה לעשות!'. הסדרה הזו קרעה אותי מצחוק, היא יצאה כל כך טוב והשחקנים שם כל כך טובים, כמו נועה כהן, נועה אסטנג'לוב ואמה אלפי. גם 'הפיג'מות' זו סדרה שאהבתי ואני חושבת, שיש דור שלם שהושפע מאותה הסדרה. לדעתי, -'הסדרתיים' גם יכולה קצת להזכיר את 'הפיג'מות'". 

הכי הושפעה מגאליס © יוסי צבקר, באדיבות יחסי ציבור

-למה?

"שתי הסדרות האלה לא דומות, אבל ב-'פיג'מות' הדמויות שם מודעות לכך שזו סדרה כמו שב-'סדרתיים', רון ואני מודעים לכך שאנחנו נמצאים בסדרה ומדברים על זה כל הזמן. מה שכן, אנחנו לא בדיוק שוברים את הקיר הרביעי כמו ב-'פיג'מות', כי אנחנו לא מדברים כאן לקהל ממסך לבן".

© יוסי צבקר, יחסי ציבור

-בעבר, היו כאן בקושי שתי סדרות נוער בשנה וכיום יש ממש כל רגע סדרה באוויר - חושבת שזה דבר טוב או שזה הפך את התוכן של הסדרות ליותר מהיר ופחות איכותי?

"אני חושבת שזה דבר טוב, כי יש הרבה אנשים מוכשרים בארץ ולא רק שחקנים, אלא גם במאים, כותבים וצוות הפקה, ככה שהמבחר של הסדרות נותן אפשרות לכולם לקחת חלק, גם מבחינת הפרנסה וגם מבחינת האומנות, כי בסופו של דבר יש אנשים שרוצים לעשות את מה שהם אוהבים. אני חושבת שהכל מהיר בארץ שלנו ועדיין לא שיחקתי בסדרות למבוגרים, אבל לדעתי אנחנו יודעים להתמודד טוב עם המחסור בתקציב בארץ, כי לא משנה כמה סדרות יש, יוצאים כאן תוצרים מושקעים כמו בסדרות של 'כאן חינוכית'. אני מעריצה את התכנים של הערוץ הזה, כי הסדרות שלו לא מזלזלות באינטליגנציה ואני מרגישה שגם אם האנשים שעובדים שם מוציאים כל כך הרבה סדרות בשנה זה לא פוגע בהם, כי הם כל כך מוכשרים ויודעים לעבוד טוב במהירות הזו".  

-מהי הקלישאה הכי נפוצה לדעתך בתוך סדרות הנוער?

"הקלישאה הכי נפוצה לדעתי, היא הדמות של 'הביץ' ' שאותה יש גם ב-'סדרתיים', כי תמיד יש את 'הכלבה' ואת המספר שתיים השפוטה שלה, אז אני שואלת את עצמי 'למה זה תמיד ככה בכל סדרה כזו?!'. בסדרות, אני גם רואה שדמויות המשנה מוקצנות יותר מהדמויות הראשיות, וגם משולשי האהבה הם קלישאות נפוצות לדעתי".  

-אם כבר קלישאות, בתור מישהי שמככבת בסדרה שהיא פארודיה על סדרות נוער - איזו דמות הכי היית רוצה לגלם בסדרה מהז׳אנר? 

"את הביצ'ית", משיבה בכנות "נראה לי כיף בטירוף לשחק דמות כזו. עדי צמח משחקת ב-'סדרתיים' את סתיו שהיא דמות ביצ'ית וזה כל כך מצחיק, כי זו דמות ששונה לגמרי מהחיים, כל כך רחוקה מאיתנו ואף אחד לא מתנהג ככה. אני מקווה…" 

-השאלה המתבקשת היא אחרי סדרה מוזיקלית -האם זה עשה חשק למחזות זמר או אפילו פסטיגל?

"ברמות!", משיבה ריינהולד בהתלהבות ובכנות. "תראה, ב-'סדרתיים' לא רקדתי ושרתי על הסט, כי גאיה שאני משחקת לא מתחברת לדברים האלה, אבל הייתי על הסט כששחקנים אחרים עשו נאמברים וזה היה הדבר הכי כיפי בעולם. כל הצוות היה מגיע לאיפה שמצלמים את הנאמברים, וכולנו ביחד צפינו בהם, שרנו ורקדנו".   

-הזכרת בהתחלה את תחביב הציור, לא הרבה יודעים, אבל את איירת את משחק הקופסה "מצאתי ת'אחד" של שחר טבוך!

"לפני שהיית שחקנית, מאוד אהבתי ציור וזה חלק מאוד גדול בחיים שלי. 'מצאתי ת'אחד' נוצר בדרך לא דרך, כשהבאתי ליום הולדת של שחר משחק עם תמונות של אנשים שאנחנו מכירים שהדפסתי, והוא פשוט לקח את הקונספט הזה ועשה ממנו משהו הרבה יותר גדול. שחר הוא בעצם היוזם של המשחק, הוא הלך לפגישות עם כל מיני חברות והחליט שעושה מזה משחק אמיתי. כשהבנו שהמשחק הזה ייצא לפועל, אמרנו 'טוב, בואו נתחיל לאייר את הדמויות', אז שחר ואני חשבנו על הדמויות ואחר כך התחלתי לצייר אותן. ביססנו את המשחק על אנשים מהחיים שלנו והרבה מהם לא יודעים שהוא מבוסס עליהם! אבל הם יכולים לשחק בו ולהגיד 'וואי, הוא דומה לי!'. בהתחלה התלבטנו אם לעשות את המשחק על מפורסמים או על דמויות גדולות בהיסטוריה של המדינה וניסינו כל מיני דברים, אבל הבנו שהכי כיף לשחק את המשחק הזה על דמויות מומצאות שמייצגות משהו בחברה הישראלית".  

-זה תחום שהיית רוצה לפתח יותר? 

"אני יודעת שאני רוצה לעבוד במשחק, אין דבר שאני יותר אוהבת מלשחק, אבל כן הייתי רוצה לשלב יותר את הציור בחיים שלי. הלוואי שגם יום אחד תהיה תערוכה משלי!". 

© מקס פבזנר 

-עם הפנים קדימה, יש מחשבה לפתח קריירה בינלאומית? 

"זה חלום שלי. בסופו של דבר אני מאוד אוהבת את העשייה בארץ וחושבת, שהעשייה כאן היא של אנשים כל כך טובים כמו הצוות של 'הסדרתיים'. אני לא יכולה להסביר, מה זה לקום בבוקר ולעבוד עם האנשים שם שהם מאוד כיפיים, נחמדים ואוהבים אחד את השני. זה דבר שלדעתי יש רק בארץ, שאתה מגיע לסט ואנשים שם הופכים לכמו חברים ומשפחה שלך, אז אני חושבת שהבסיס שלי כאן, אבל תמיד יהיה לי את החלום לעשות דברים בחו"ל".   

© סמדר ריינהולד

-לסיום, בהמשך השנה נראה אותך מככבת גם בסדרת הנוער "קווסט" (טין ניק, HOT), שם תגלמי כתבת ומראיינת של אתר נוער ישראלי מצליח… אז לכן מתבקש לשאול - מה היית שואלת את עצמך בראיון הזה?

"הייתי שואלת את עצמי: 'למה כדאי לצופים לראות את 'הסדרתיים'?"

-ומה היית עונה?

"שמגיע לנו, לילדים ולנוער כאן, סדרה מושקעת, כיפית ומצחיקה, שבא לי שכולם יראו ויבינו את החוכמה, את הציניות שבה וכמה היא בעצם פארודיה. אני מקווה שהסדרה הזו תצליח להביא לאנשים הפסקה מהחיים, שתצליח להעביר לאנשים את מה שכל כך רצינו להעביר, ופשוט בא לי שיתנו לסדרה הזו ניסיון של לפחות שלושה פרקים".  

© עידן שיסטר

מיקה צור

את מיקה צור, אנחנו בעיקר מכירים כשחקנית שתמיד כיף לצפות בה מסדרות כמו: "מקיף מילאנו", "הבאר" ו-"אילת", אך אם אינכם זכרתם, מיקה גם השתתפה בעונה השלישית של "הכוכב הבא" שבסופה זכה חובי סטאר. צור הגיע לאודישן הראשון עם השיר "האומנם" וכשהגיעה ל-61% הצבעות נראה שהסיפור שלה נגמר, אך בסופו של דבר, מוקי ואסף אטדגי הצטרפו לקרן פלס והעבירו אותה לשלב הבא. צור אכן המשיכה בהצלחה, אך הודחה בשלב הדו-קרבים ואם לומר את האמת די התבאסנו, כי למיקה יש קול טהור ולכן, בעינינו הגיע לה להתקדם עוד בתכנית. אם צור תחזור ביום מן הימים ל-"כוכב הבא", אנחנו הראשונים שנרוץ לראות את זה קורה!

© הכוכב הבא, קשת 12

עילי צ'פמן 

שחקן נוסף שנכנס גם הוא לליבנו דרך "מקיף מילאנו" (ודרך הזוגיות הטלויוזיונית עם מיקה צור!), הציג בפנינו לראשונה את יכולות השירה בעונה השישית של "הכוכב הבא", כשהגיע לאודישן הראשון עם שירו המקורי "איך שאת",  אותו כתב והלחין בעצמו. תוך שניות ספורות הוא קיבל כחולים מרוב השופטים, כולל רותם סלע ואסי עזר שהצביעו במקומם של הראל סקעת ושירי מימון. אחרי אודישן מרשים שצ'פמן נתן, היינו בטוחים שכבר יש מתמודד פוטנציאלי לגמר, עד שהודח בשלב המבחן הגורלי והשאיר אותנו מוקסמים מהשירה שלו. אבל איך אומרים? הכל לטובה... מאז צ׳פמן פרץ גם כשחקן ואפילו קטף אצלנו לא מעט פרסים...

© הכוכב הבא, קשת 12

עטרה אוריה

בעונה השביעית של "הכוכב הבא" ששלחה את עדן אלנה לאירוויזיון בהולנד, הזמרת והיוצרת הגיעה לאודישן הראשון עם השיר "עכשיו או לעולם" של עידן רפאל חביב. באותו האודישן סיפרה עטרה שעזבה את הוריה בגיל 13, עברה בין משפחות אומנה, התגוררה ברחוב, החלה לגור עם אמא מאמצת מגיל 19. כשהחלה לשיר אפשר היה לראות איך היא מכניסה את כל הרקע והכאב שלה לתוך אודישן אחד מרגש. עטרה הדהימה אותנו לחלוטין עם הביצוע שלה, וכלל לא הופתענו שהשופטים נדהמו ממנה גם הם והצביעו לה. צר לנו מאוד שעטרה לא עברה את שלב האודישנים, אבל כיום אנחנו לפחות מצליחים ליהנות מהשירה הנהדרת שלה דרך מגוון שירים נעימים לאוזניים, כמו: "היינו ילדים כאלה", "פיטר פן" וכמובן הלהיט הקסום-"ילד מטריה". לסיכום - הכי מתבקש פה קאמבק!

© הכוכב הבא, קשת 12

גל ג'ומה 

הזמרת והרקדנית, הגיעה לעונה הקודמת לאודישן מול שופטי התוכנית עם ביצוע לשיר "Flowers" של מיילי סיירוס. ג'ומה הצליחה להרשים את השופטים בייחוד את איתי לוי, עברה לשלב הבא, אבל בסופו של דבר לא נכנסה לנבחרת. ג'ומה השאירה לנו אחרי התוכנית טעם של עוד וזה מוכח בשיריה האחרונים, כמו "בחורה בליגה" ושיר הפריצה שלה "סנטימנטים" שעושים שמח על הנשמה והפכו ללהיטי טיקטוק. כזכור, ג'ומה סיפרה כאן בראיון שנערך באוגוסט האחרון, כי שעה לפני האודישן גילתה ששניים מחבריה הטובים-גלי וזיו ברמן, נמצאים בשבי בעזה ולצערנו הרב, השניים ושאר החטופים עדיין שם. מתפללים שכולם יחזרו הביתה במהרה. 

© הכוכב הבא, קשת 12

שחר טבוך 

ג'ומה אגב היא רקדנית של השם הבא שלנו ברשימה, שחר טבוך. לשחקן והזמר שרק בשבוע שעבר שחרר את הסינגל החדש "סופרסטאר", לקח זמן עד שהתחיל להתפוצץ וההתחלה שלו כלל לא הייתה נוצצת. אם אתם לא זוכרים, נזכיר כי טבוך הגיע לאודישן מול פאנל השופטים בעונה הרביעית של "הכוכב הבא" עם השיר "יואב" שכתב והלחין בעצמו, זכה לקולות מהקהל, מקרן פלס ומסטטיק ובן אל, אבל זה לא הספיק בשבילו בכדי להרים את המסך. בסוף האודישן סטטיק אמר לשחר: "אני אזכור את היום הזה שראיתי אותך בפעם הראשונה, זו לא פעם אחרונה, בוודאות" - והוא אכן חזה את העתיד במדויק. אז נכון, טבוך אומנם לא עבר את מבחן "הכוכב הבא", אך משיר לשיר אפשר לראות בצורה מובהקת את ההתקדמות הנפלאה שלו מאותו האודישן, וכיף לנו לראות שלא ויתר לעצמו. מה שבטוח, לגמרי היינו שולחים אותו ואת אגם בוחבוט עם "נאדי באדי" לאירוויזיון! אגב, בשנה שעברה טבוך סגר מעגל עם שיר האודישן שלו והוא שחרר אותו כחלק מאלבום הבכורה שלו.

© הכוכב הבא, קשת 12

יסמין מועלם ונועם בתן 

נקנח עם שני המוזיקאים והיוצרים שמצליחים לגרום לנו הנאה כל אחד ושיריו...  עד היום, מועלם לא נראתה באף תוכנית ריאליטי, לעומת בתן שהשתתף בתוכנית "אביב או אייל" וסיים במקום השלישי, אבל נספר לכם שזו לא תוכנית הריאליטי היחידה בקריירה שלו, ושגם יסמין כבר התנסתה בעולם הזה. איך בדיוק? קצת לפני העונה הקודמת של "הכוכב הבא", יואב צפיר-האיש שעומד מאחורי התוכנית המצליחה, סיפר בפודקאסט "מחוץ לפריים" של רן בוקר ב-"ynet", כי מועלם הגיעה לאודישן מול השופטים, לא הצליחה להרים את המסך ולבקשתה, האודישן שלה לא שודר. על פי צפיר, בתן גם הוא לא הרים את המסך באודישן הראשון שלו, הוזמן שוב על ידו לניסיון חוזר יום למחרת, אך גם אז לא הצליח להרים את המסך והאודישן שלו נגנז גם הוא. מועלם ובתן אומנם לא צלחו את "הכוכב הבא לאירוויזיון", אבל כיום שניהם עושים דרך מוצלחת בעולם המוזיקה ואם אי פעם השניים יחזרו לתוכנית - לא נהיה בשוק אם יעפילו לגמר. 

© שי פרנקו, צילום מהקליפ

עוד על "איילה והמראות" בפרוגי:

• אירוויזיון וישראל: דברים שלא ידעתם על "איילה והמראות"
• התגעגעתם? הטלנובלה הספרדית שאתם הולכים להתמכר אליה!

איילה מאבדת את הזיכרון

הסצינה שמתחילה את כל הטירוף היא הסצינה בה איילה נחשפת לראשונה לטרגדיה שעובר אביה בשידור חי בטלוויזיה, היא מתעלפת ומאבדת את הזיכרון שלה. אותה הסצינה מובילה לרגע המכונן הרשמי של עלילת הסדרה - שבעקבותיו איילה לא זוכרת מי היא וכולם בטוחים שהיא גם הייתה עם אביה בעת הטרגדיה - ולכן משלימים עם האובדן שלה. איילה, שכזכור חוץ משמה לא יודעת מי היא ומה קרה לה, נותרת אבודה ונשלחת לפניימייה מיוחדת לנוער. 

© מתוך איילה והמראות, ערוץ דיסני

הלהקה רואה לראשונה את איילה רוקדת

בסדרה שידוע שהכל אצלה סביב מוזיקה וריקוד - אי אפשר שלא לזכור את הרגע בו להקת המראות בפנימייה מזלזלת באפשרות שלאיילה יש יכולות ריקוד מטורפות... שותפתה לחדר, אינס, לא יכולה להישאר אדישה לסיטואציה ומעודדת את איילה להראות להם מה היא שווה! ובכן, הם כמובן נותרו בשוק!

איילה מקבלת פלאשבק זיכרון מאמא שלה

כולנו תקווה שעם התקדמות הסדרה ישוב לאיילה הזיכרון שאבד לה, אבל בשבוע הבכורה אנו נחשפנו לניצנים קטנים של הבזקי זיכרון לאמא שלה, בזכות הטבעת של איילה - מה שלגמרי מותיר אותנו אופטימיים לגבי ההמשך ולגמרי הפך את הקטע למרגש במיוחד עבורנו!

© מתוך איילה והמראות, ערוץ דיסני

המראות מבשרים רשמית שאיילה מתקבלת ללהקה

הרגע הבא הוא אחד הקטעים שאתם בחרתם בשאלון שלנו באינסטגרם: אומנם זה היה צפוי שזה יקרה, אבל רק חיכינו לרגע שבו "המראות" יבינו שאיילה הכרחית להם ללהקה ולתחרות שהם רוצים להתחרות בה. אומנם הם די הוכרחו שזה יקרה בהתחלה, אבל חכו, חכו - איילה כאן כדי להוכיח שהיא הרוויחה את המקום הזה ביושר!

© מתוך איילה והמראות, ערוץ דיסני

אזמרלדה מגלה את האמת

להקת המראות מופיעה לראשונה במרכז קניות כדי להרוויח מספיק עוקבים כדי להתקבל לתחרות וגם כדי לגייס כספים למקום שלהם. אלא שמי שמחליטה להגיע לשם היא הדודה המרשעת אזמרלדה (שם מתבקש נבלית!) ועוזרה הנאמן (והקורע) - אריק. אזמרלדה, שעד כה הייתה בטוחה שאיילה נהרגה בטרגדיה עם אביה - מגלה לראשונה כי האחיינית שלה חיה! מה שמעמיד את כל הירושה והנכסים המשפחתיים שקיבלה - בסכנה חמורה, כי איילה אמורה לרשת את כל מה שהדודה הנוכלת קיבלה. כל זה קורה לצלילי השיר "Soy Malo" (בעברית: "אני רעה") - מה שהופך את הרגע לסופר אייקוני!

© מתוך איילה והמראות, ערוץ דיסני

ואם זה לא מספיק לכם - צפו בסיכום פרקי השבוע הראשון ורוצו לצפות בפרקים החדשים - ימי ראשון עד חמישי ב-20:05 בערוץ דיסני.

 *תוכן בשיתוף ממומן עם ערוץ דיסני ישראל

#1 דוז פואה!

ויולטה מדל, המגלמת את הדמות הראשית, איילה, לא סתם מככבת בסדרה העוסקת בעולמות הריקוד! מעבר להיות שחקנית, ויולטה היא גם רקדנית פעילה ומוכשרת בספרד ואף רקדה באירוויזיון ילדים בשנת 2021 בנאמבר של ספרד. אגב, אם תהיו מספיק חדים תקלטו שתחרות האירוויזיון אף מוזכרת בפרקים הראשונים של הסדרה!

#2 כולם רוקדים עכשיו!

לא רק לאיילה יש עבר אמיתי בריקוד, אלא גם ללא מעט חברי קאסט וביניהם - כריסטיאנו לופז ("יאגו"), ורוניקה רמוס ("ולן"), מדלינה קוז׳קרו ("שרי"), קמינו מורנו ("פאולה", שגם כיכבה ב-"גוט טאלנט" ו-"דה וויס") ועוד! 

© צילומים מהאינסטגרם

#3 תקופת הצילומים

צילומי הטלנובלה הספרדית של דיסני החלו בקיץ 2023 והתקיימו בין השאר בעיר דניה שבספרד. ההפקה כללה צילומים בשלל מקומות בטבע ואתרים נוספים, שהוסיפו לאווירת הסדרה. הצילומים נמשכו כחצי שנה עד לשלב העריכה וההפקה הסופית.

© באדיבות ערוץ דיסני ישראל

#4 מהטיקטוק למסך

באחד מפרקי הסדרה מככב השחקן, הרקדן, כוכב הטיקטוק (20 מיליון עוקבים!) והאינסטגרם (2 וחצי מיליון עוקבים!) - סמואל לופז. אם תהיתם, גם הוא השתתף באתגר הריקוד הויראלי של הלהיט מהסדרה...

#5 Hola Israel!

הידעתם? מסתבר שבקאסט יש שחקן צעיר בשם... ישראל! אז רגע לפני שאתם תכירו אותו בעצמכם נספר כי מדובר באחד מהשחקנים הראשיים ב-"איילה והמראות", השחקן המבטיח ישראל מננדס המגלם בסדרה את קאקו.

#6 הנסיך הקטן של דיסני

השחקן הכי צעיר בקאסט הוא אלווארו אלמודובר שהיה רק בן 12 כשהצטלם לסדרה - בה הוא מגלם את סמי. אלווארו נחשב לילד פלא בספרד, שכן הוא מגלם את סימבה מלהיט הדיסני האהוב - "מלך האריות", בגרסה הספרדית הרשמית של המחזה מהוליווד על הבמות! 

© באדיבות ערוץ דיסני ישראל

#7 המון מוזיקה!

אם התגעגעתם לרקוד לצלילי להיטים מסדרות - ב-איילה והמראות תקבלו את התענוג הזה כפול שניים! נספר כי בסדרה יהיו 20 שירים מקוריים שהלחינו כותבי הסדרה בעצמם! בנוסף, הסדרה תכלול 16 גרסאות של קלאסיקות פופ ורוק עם 20 כוריאוגרפיות ריקוד אורבניות. הכינו את רחבת הריקודים (ואת הפלייליסט!).

כמה פרקים? 30!

מתי? בימים ראשון עד חמישי בשעה 20:05 (ושידור חוזר יום למחרת בשעה 15:00) בערוץ דיסני ישראל.   

© באדיבות ערוץ דיסני ישראל

 *תוכן בשיתוף ממומן עם ערוץ דיסני ישראל

שיר בן חמו 

כבר למעלה משלוש שנים שהקומיקאית, השחקנית ויוצרת התוכן מרימה לנו את המורל עם סרטונים מפילים מהכיסא. בן חמו צובעת את האינסטגרם והטיקטוק עם שלל חיקויים מדויקים להפליא, כדוגמת החיקוי לעדן בן זקן, החיקוי לאיתי לוי, החיקוי ללירון וייצמן ואם כבר מזכירים את מנחת "האח הגדול", שיר כזכור גם נכנסה בעונה האחרונה לתוך הבית, עם חיקויים לדיירים כמו פרידה עוזיאל, עינב שרי ודני צ'רבוננקו. אז לאחר לא מעט שנים שבהן שיר הציגה בפנינו יכולות חיקוי מרשימות, אין ספק שלדעתנו "ארץ נהדרת" יכולה בהחלט להיות הבמה המושלמת בשבילה ומעבר לכך, גם השטותניקיות שמעבירה בתכנים שלה והקלילות הרבה שמשדרת דרכן, יכולות להתאים היטב לאווירת התוכנית. בשתי מילים-ליהוק סוף!

עדן דניאל גבאי

אם יש אדם שתמיד יגרום לנו לקרקר מצחוק, זהו יוצר התוכן הקורע שבכל פעם מחדש מדהים אותנו עם הסרטונים שמעלה. גם לדניאל גבאי כלל לא חסרים חיקויים מעולים, כמו החיקוי לליהיא גרינר, החיקוי לנועה קירל, החיקוי לביונסה והחיקוי לשחר טבוך. מהסרטונים שהעלה עד כ  אפשר לראות באופן ברור את רמת הדיוק שעדן משקיע בהם - אם זה לפי הפאות המצחיקות, אם זה לפי התלבושות הססגוניות, האיפורים, תנועות הגוף והשפה וגם המבטאים שמכניס לדמויות, תורמים לחיקויו המגוונים. כשחושבים על כל אלה, אנחנו לא רואים שום סיבה לא ללהק את עדן ל-"ארץ נהדרת" ואנחנו בטוחים שייכנס בקלות לנעליה של כל דמות שילבישו עליו. מה שבטוח, נצטרך להצטייד מראש בממחטות לדמעות הצחוק...

שירה נאור

השחקנית שמצליחה להפוך כמעט כל דמות לחיננית במיוחד, הפגינה את כישוריה הקומיים במגוון סדרות כמו "שבט צוצלת", "אנחנו במפה", "צפוף" ו-"מועדון החנונים" (והרשימה עוד ארוכה במיוחד). ללא מעט דמויות שגילמה, נאור הכניסה הבעות פנים מצחיקות, סגנונות דיבור מצחיקים, תגובות דרמטיות במובן הקומי של המילה ובעיקר שמחת חיים. עם הקריטריונים הללו, שירה בהחלט יכולה לעבור בקלות את המבחן ב-"ארץ נהדרת" ועם גוד וייב כמו שיש לה, היא יכולה להוסיף המון לקאסט הוותיק של התוכנית. נהיה לרגע כמו רויתי מ-"שבט צוצלת" ששירה שיחקה ונאמר: "איך בא לנו שתהיה מלוהקת!"

דולב מסיקה 

אחרי שראינו אותו לראשונה על המסך בדרמת הריגול "תא גורדין", אט אט נחשפנו גם לצידו הקומי של מסיקה, החל מהסדרה "פרופיל 64" , דרך "נעלמים" כששם שילב דרך שאולי בצורה נהדרת את הקומדיה עם כל המתח, ועד "שקשוקה" שלשם הצטרף בעונה השנייה. בנוסף לכך, מסיקה גם מעלה תכנים שופכים מצחוק לרשתות, ביניהם סרטונים עם דמות הרשת שיצר-"עינת מהיח''צ" וגם סרטוני חיקויים, כדוגמת החיקוי למגישי חדשות 12, לזמרת אודיה, לשפית ושופטת "מאסטר שף"-רותי ברודו, ועוד כמה חיקויים שממש לא מביישים את המקור. אחרי שציינו את כל הדוגמאות לחיקויים, איך אפשר לא ללהק את דולב ל-"ארץ נהדרת"?! ויתרה מזאת, אנחנו גם חושבים שכותבי התוכנית צריכים להעניק ל-"עינת מהיח''צ" מערכון משלה. את הליהוק הזה פשוט אסור להחמיץ!

נויה ויואב גבאי 

טיקטוקרס השנה שלנו לא מפסיקים לייצר סרטונים, שכל אחד מהם בעצם הפקה ברמה בינלאומית ודואגים שלא נפסיק לצחוק. נויה ויואב גם הם מלבישים על עצמם לא מעט דמויות, כמו למשל הדמויות של סרט האנימציה "הקול בראש", החברים מלהקת "אין שטינק" שהופיעה באחד מפרקי העונה הראשונה של "הפיג'מות", דמויות נשיות שיואב מגלם ודמויות גבריות שנויה מגלמת. כל סרטון של הגבאים מוגש כמו לחם תוצרת בית, הם כותבים את הטקסטים, מצלמים ועורכים את הסרטונים בעצמם. גם בזכות הסיבות הללו התכנים של הגבאים מצחיקים אותנו, אבל הסיבה העיקרית לכך, היא שאנחנו מרגישים שהשניים באים להצחיק ולשמח מכל הלב, מה שמורגש לנו גם מהשחקנים של "ארץ נהדרת". בדיוק בגלל זה, נויה ויואב לא צריכים, אלא חייבים להיות חלק מהקאסט ואם המחשבה על הליהוק הזה אכן תהפוך למציאות, נקבל עונה שהיא חגיגה וגאונות.

מדובר ב-"איילה והמראות" ("Ayla y los Mirror") סדרת הנוער החדשה של ערוץ דיסני! אז על מה כל הטירוף? קבלו את כל מה שאתם צריכים לדעת עליה רגע לפני שאתם מתאהבים בעצמכם על המסך!

נספר כי הסדרה עוסקת בנערה מתבגרת אמידה בשם איילה שמוצאת את עצמה בפנימייה אחרי טרגדיה משפחתית שעברה שבעקבותיה היא מאבדת את הזיכרון שלה. עם כל קשיי ההסתגלות למקום החדש, ועם האופי המפונפן שעוד נותר בה למרות השכחה, היא נעזרת בחבורת "המראות" בפנימייה ומגלה מחדש את התשוקה שלה לריקוד. 

© באדיבות ערוץ דיסני ישראל

קודם כל נציין שעם כל הכבוד לסדרות הקודמות בספרדית, כאן מדובר בסדרה שלגמרי מדברת את הוויב של בני הנוער מהדור החדש וניגשת בגובה העיניים להכל! היא מאוד מדברת את השפה העכשווית, כוללת גם להיטי ענק בינלאומיים ברקע (מה שבדרך כלל לא קורה בסדרות מהז׳אנר) והיא מאוד מדברת גם את עולמות הטיקטוק.

"איילה והמראה היא אגדה מודרנית, קלאסיקה עם טוויסט! רצינו להתרחק ממחוזות הסיטקום וללכת על משהו חזק יותר", הסבירה לורה אוליבה, מפיקה וראש מחלקת תוכן ב-Federation Studios.

בתוך כל מחוזות הטיקטוק, וכמתבקש בטלנובלות - היא עמוסה בשירים מקוריים של כוכבי הסדרה, להיטים שככל הנראה כולנו נזמזם בזמן הקרוב, נוסיף לפלייליסט ואפילו נרקוד לצליליהם בטיקטוק - כמו אתגר הריקוד שיש לכוכבי הסדרה מרגע עלייתה לאוויר ברחבי העולם.

יוצרת הסדרה, עדה הרננדס, הדגישה שיש בסדרה 20 שירים מקוריים שהלחינו הכותבים עצמם, וכן 16 גרסאות של קלאסיקות פופ ורוק עם 20 כוריאוגרפיות ריקוד אורבניות. "התסריטים הפכו למילים! בסדרה ישמעו ז'אנרים רבים, פופ, רוק, רגאטון, טראפ, תמיד עם מילים המתאימות לקהל היעד. היו לנו מוזיקאים ומלחינים מכל רחבי ספרד ויש לנו פלייליסט בספוטיפיי", שיתפה.

יחד עם זאת, אי אפשר לפספס את העלילה המרתקת והמסתורית - מצד אחד טלנובלה קלאסית שהיא הגילטי פלז׳ר של כולנו - על כל המשתמע מכך (אהבות, הסתבכויות עלילתיות, נבלים שמקשים על הגיבורה והציפייה אם ואיך היא תזכור והאם זה יקרה בזמן) ומצד שני דרמת נוער שמציפה דילמות, בעיות, מעמדות, מאוד מביאה את הנוער ויש ייצוג כמעט לכל אחד. הסדרה מצליחה להעביר גם מסר בדרכה הייחודית.

אם כל זה לא מספיק - הסדרה מביאה איתה כוכבים חדשים למסך. אחרי שהתרגלנו לראות לא מעט פרצופים מוכרים, גם בארץ וגם בחו״ל, ב"איילה והמראות" החליטו להביא פרצופים חדשים או לא מוכרים מספיק כדי לתת להם את קדמת הבמה. החלטה נכונה ומעולה שכן היינו צמאים לוויב חדש וגם לדור שמוכיח שהוא כאן כדי להישאר והוא לא פחות מוכשר מקודמיו! אנחנו כבר חוזים להם גדולות.

© באדיבות ערוץ דיסני ישראל

כמה פרקים? 30!

מתי? החל מ-10 בנובמבר ובימים ראשון עד חמישי בשעה 20:05 (ושידור חוזר יום למחרת בשעה 15:00) בערוץ דיסני ישראל.  

© באדיבות ערוץ דיסני ישראל

 *תוכן בשיתוף ממומן עם ערוץ דיסני ישראל

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• העובדים הטלוויזיונים שחייבים להפוך לבוסים
• אופסי! פרוגי מבקשים סליחה מהסלבס
• ההתחדשויות של הדמויות מהסדרות  

"בריקודים סלוניים-יש המון משחק", מספרת לנו מישל על הקשר בין שני עולמותיה. "יש הבעה, אתה גם ממוקד על ידי אמוציות וזה ממש חלק מהשאלה-'מי יזכה ראשון?', אז זו הייתה החוזקה שלי כרקדנית. כשנאלצתי לפרוש מהתכנית, ניסיתי להבין מה באמת משך אותי בריקוד, חיפשתי למלא את כל הריק שנוצר והבנתי שמה שאהבתי בריקוד זה החלק של המשחק. העולם הזה הוא אהבת חיי, תמיד הרגשתי שהמשחק חלק ממני וכשהייתי קטנה חלמתי להיות שחקנית, אבל פחדתי לממש את החלום הזה". 

השבוע כאמור עלתה בכיכובך העונה החדשה של "שלי הכובשת", כשהשם שונה ל-"אריות של שלי הכובשת". זו הפעם הראשונה שלך בסדרת נוער.

"זה מאוד שונה מסדרה של מבוגרים", משיבה ריאבוי. 

באיזה מובן?

"הקאסט כאן הרבה יותר צעיר, הקצב של סדרת נוער הוא מאוד שונה וגם היוצרים- ארנון וייס וירון ארזי אמרו לי 'את תעבדי כמו חמור', אבל אני אוהבת את זה שאני לא נושמת בסוף היום. גם האווירה על הסט הרבה יותר קלילה, לעומת 'שעת אפס' ששם היה יותר דרמה וכובד". 

© חורחה נובומינסקי, כאן חינוכית

הדמות שלך, דורון, מתכתבת עם המציאות הישראלית בשנה האחרונה.

"דורון היא ילדה שבעצם מפונה מהעוטף, ונכתבה ממש כאיזשהו כלי לבטא את הילדים של ה-7 באוקטובר, לפחות את חלקם ובעיקר את המפונים. דורון מוצאת את עצמה במגדל העמק ויש לה דברים לא פתורים עם עצמה, בעקבות החוויה הנוראית שהיא וכולנו עברנו, בגלל ההתרחקות מהבית ומעוד כמה דברים שאוהבת. במהלך הסדרה, אתם תראו איך היא מתמודדת עם הדברים האלה ואיך 'האריות' עוזרים לה להתמודד. אפשר לראות שבדורון יש קצת כעס ובהתחלה אתה לא מבין ממה, אבל לאט לאט היא מתקלפת כמו בצל".

איך היה להיכנס לדמות עם סיפור כה לא פשוט בתקופה כזאת?

"רציתי לבטא את עצמי בצורה הכי נכונה, כי זה לא איזשהו סיפור לא אמיתי, אלא שזה סיפור שקרה לאחרונה ומאוד רלוונטי להיום. אנחנו עדיין בתוך האירוע". 

את מרגישה אחריות להעביר את התחושות של נערות שאת מייצגת בסדרה? 

"הרגשתי אחריות", משיבה ריאבוי ומסבירה. "ידעתי כמה 'שלי הכובשת' פופולרית בקרב ילדים ורציתי שגם ילדים מפונים יראו בתוך דורון את הקול שמבטא אותם. היה לי חשוב לעשות את זה נכון והלחץ הכי גדול שלי, זה שילדים יראו ויגידו: 'וואי, איך אני מרגיש ככה, איזה כיף שסדרה כזו מבינה אותי!'. כשהייתי ילדה וראיתי סדרות כמו 'השמינייה', שמחתי לראות שיש דמויות שמייצגות אותי, כמו נטשה שהיא דמות רוסייה, או רוני שאוהבת מתמטיקה כמוני. זה כמובן לא מתקרב לנערה מפונה, והיום גם לתוכניות בטלוויזיה יש יותר כוח מבעבר". 

כלומר? 

"כשהייתי קטנה, לא הייתי רוב הזמן מול המסך. אז גם לא היו טלפונים, והיום אתה יכול למצוא פרקים של תוכניות ב-'כאן חינוכית' ביוטיוב, אז מאמינה שיש הרבה יותר כוח כשילדים רואים משהו שמייצג אותם על המסך, ובמיוחד כשמדובר על היום שכולנו כואבים. יצא לי גם להיפגש עם מפונים ולהבין מה הם מרגישים, אז היה לי חשוב שיהיה לי קול או מפרט מסוים כמו שלי היה". 

© מתוך האריות של שלי הכובשת, באדיבות כאן חינוכית

במציאות, מה עבר עלייך בשבת השחורה? 

"בחודש הראשון הייתי בהלם מוחלט ובשבת השחורה עצמה, לא עיכלתי בכלל אפילו את מה שקורה", משתפת. "באותו היום הייתי עם האקס שלי ואמרנו בצחוק: 'ברונו מארס לא יקרה היום' ולא הבנו למה אנחנו נכנסים, עד שראיתי שאורי ארד ז''ל-החבר הכי טוב של החברה הטובה שלי - נעדר. ראיתי שמזמנים את כל החברים שלי למילואים, ושחברה של אמא שלי לא ידעה אם הבן שלה שרד את הנובה או לא, וברוך השם שרד. אני טפו, טפו לא איבדתי אף אחד ובכל זאת, בכיתי כל יום במשך חודש שלם ולא יכולתי להבין את מה שאנחנו עוברים. הרגשתי רע עם זה שבכיתי ואמרתי לעצמי: 'מי אני בכלל?! איזה מין כאב אני כבר חווה ביחס לאנשים אחרים?!'".

מה את יכולה לספר על אורי ז''ל?

"אורי היה ברמן במסיבה בנובה והוא הציל שתי בנות מהמסיבה כשהעלה אותן על ג׳יפ יחד איתו. בהתחלה הוא הוגדר כנעדר ועוד לפני שהוכרז רשמית מה עלה בגורלו, הבנו את זה לפי ראיון בטלוויזיה עם אחת הבנות שהציל כשהתאשפזה בבית החולים, ואמרה: 'מלאך בתלתלים עם ג׳יפ הציל אותי', הראו לה תמונה שלו ואמרה: 'כן, זה הוא'. אחרי ארבעה ימים נודע לחברה שלי שאורי לא שרד, כשהייתה בטיסת קונקשיין לישראל מקרואטיה. אורי היה אמור להתחיל תואר באוניברסיטת תל אביב, היה אדם מהמם, עם חיוך מהמם וגם המשפחה שלו והחברים מנציחים אותו תחת השם: 'החיוך של אורי'". 

אורי ארד ז"ל © צילום פרטי

את מרגישה שתקופת המלחמה השפיעה גם על הקריירה שלך?

"בגלל המלחמה כמו כולנו, לא הצלחתי להיות בעשייה במשך כמה חודשים, אבל אז התחלתי תואר במנהל עסקים וחשבונאות באוניברסיטת 'רייכמן', ככה שהיה קל יותר להישאב אליו מאשר לנבור ברגשות, כי זה מה שאתה עושה כשחקן. נעלמתי לכמה חודשים טובים, אבל מצד שני ההזדמנות הכי גדולה שניתנה לי בשנה האחרונה, היא לשחק מישהי מפונה, מה שלא היה נכתב אם לא היה את ה-7 באוקטובר, הלוואי שכמובן זה לא היה המצב, אבל אני שמחה שניתנה לי הזדמנות לשחק דמות עם משמעות". 

© עמית נעים

נחזור ל-"אריות של שלי הכובשת". איך היה להצטרף לקאסט הותיק ולגלם נערה כשהקאסט הוא כל כך צעיר? 

"קיבלו אותי בזרועות פתוחות  אבל לא ישר, כי לשני הצדדים היה מוזר שאני גדולה מהם לפחות בשש שנים, וממוראן חמדאן למשל שמשחק את ברדה, אני גדולה כמעט בעשור. תהינו לעצמנו: 'איך מנווטים את זה?', אבל כשהבנו שבני הנוער האלה שנמצאים בחטיבות ובתיכון מאוד בוגרים, ושבי יש איזה צד שטותי וילדותי, נהייתה לנו מערכת יחסים שבה הרגשתי, שיש לי נבחרת של אחים קטנים. מהצילומים ועד היום, הרבה מהם באים אלי עם עצות של דייטים ומספרים לי על סיטואציות שחווים בחיים שלהם. בהפסקת צהריים אחת, אריאל לינדזן שמשחק את ציקי, סיפר למרואן בתור מי שגדול ממנו בשנה: 'כיתה ט' מה זה שונה מכיתה ח' ' וצחקתי מזה, כי הייתי בשנה הראשונה שלי לתואר ושכחתי מה זה להיות בכיתה ח'.  הייתי בתקופת מבחנים של התואר הראשון, ותוך כדי הלכתי והעמדתי פנים שאני תיכוניסטית". 

-הדמות של שלי שלא נוכחת העונה, הוצגה בתחילת הסדרה כשחקנית שלא קיבלו אותה לאף קבוצת כדורגל, בגלל היותה בת. האם בעבר הרגשת ששפטו אותך יותר כי את אישה? 

"בתיכון למדתי במגמת פיזיקה, כן, מה לעשות?, אני חננה שמתה על לימודים!", מספרת. "המגמה הייתה מורכבת מהבנים של כיתת ספורט, נכנסתי לשם כבת מטופחת עם כל האיפור, השיער וכשנכנסתי בהתחלה למגמה, המורה אמר לי בגלל היותי אישה בכיתה עם עוד שתי בנות כמוני, שהרוב היו בה בנים: 'גיאוגרפיה זה בכיתה ליד'. בסוף השיעור, המורה שאל אותי בזלזול: 'תגידי, כמה קיבלת במתמטיקה בשנה שעברה?' עניתי-׳95׳ ואחר כך שאל: 'וכמה בפיזיקה לפני שמרחיבים?' עניתי -׳92׳ ובתגובה אמר :'אז למה לא אמרת?!'. עד היום אני התלמידה האהובה עליו, הוא המורה האהוב עליי והייתי תלמידה מצטיינת". 

ואיך ניפצת את הכביכול "תקרה" שהייתה? 

"עשיתי מה שאני עושה הכי טוב: ישבתי, למדתי וסיימתי את המגמה עם ציון 95. היום מצד אחד אני לא רוצה לגעת בנושא הזה, כי החוויה הזו הייתה קשה בשבילי ומצד שני היא לא צילקה אותי, אלא שזה היה אתגר שאני גאה שעמדתי בו".  

את מרגישה שמעמד האישה נמצא היום במקום טוב יותר או שלדעתך יש עוד עבודה?

"אני חושבת שמעמד האישה נמצא במקום טוב, אבל בהחלט יש עוד עבודה. אני מרגישה שיש מקומות שבהם נשים לא מוערכות מספיק ואני רואה את זה גם בתואר שלי, שבו יש הרבה יותר בנים מבנות וגם רוב הפרופסורים שלי גברים, אז אני חושבת שזה רק מראה את חוסר ההערכה לנשים. גם בתחום שלנו-התקשורת, אתה אומנם רואה יותר מנחות, אבל למשל ב-'אח הגדול', אני רואה שמדברים יותר על גיא זוארץ מאשר על לירון ויצמן ושניהם מדהימים, עם אותו הותק בתחום. בהוליווד, מדברים הרבה על כך שלשחקנים יש שכר גדול יותר מהשחקניות שמשתתפות איתם בסדרה, גם אם התפקיד שלהן גדול יותר ואני חושבת שבישראל הקטנה לא עושים משהו ששונה מהוליווד הגדולה". 

מה היית עושה כדי לתקן את זה? 

"אני לא פוליטיקאית, אבל בעיניי לא אמור להיות מסובך להעביר חוק על שכר שוויוני, ולא מבינה איך זה לא קרה עד עכשיו. למה גבר ואישה שמבצעים את אותה העבודה לא מתוגמלים באותה צורה? לדעתי לא שמים מספיק דגש על יצירת מסגרות או תוכניות במערכת החינוך שמחנכות נשים לאהוב מדע ומקצועות אנליטיים, לא לפחד להתעסק בהם בצורה הכי טובה ולא מדברת על היסודי אלא על התיכון, כי שם קורית הנשירה ובנות משנות כיוון. אם שמת לב, בכל פעם שאני אומרת שהייתי במגמת פיזיקה-אני מתנצלת ואומרת שאני חננה, מה שהרבה פעמים אתה לא שומע מגבר, כי יש לי איזושהי תפיסה בתת מודע, שנשמע פחות מושך שלמדתי פיזיקה או שאני עושה תואר, אבל אני מאוד גאה בזה".

אז לא הגיע הזמן אולי להפסיק להתנצל על זה?

"כן, מתנצלת שהתנצלתי!". 

© מתוך אינסטגרם @mishel.riaboy

שיחקת בעבר ב- "שעת אפס", הסדרה התעסקה בין השאר במורה לאזרחות-אמיר, שנקלע לריב פוליטי עם התלמידה ליאן והרי בגלל הפוליטיקה, נוצר שסע גדול בתוך העם שלנו. את חושבת שצריך למנוע מנושא השמאל-ימין להיכנס בין כותלי בית הספר, או לפחות לא לכלול את המורים בויכוחים פוליטיים?

"ממה שאני יודעת, למורים אסור להביע דעה פוליטית או לתת לשיח פוליטי בבתי הספר להתפתח. אני זוכרת שלפני 'שעת אפס', היה מקרה דומה שבו מורה מהשמאל התעמת עם תלמידה ימנית בשם-ספיר סבח ואנשים חשבו שהסדרה התבססה על המקרה הזה, אבל היא לא". 

ולשאלתך - אני חושבת שחשוב לקיים שיח פוליטי, אבל לא בבית הספר, כי הוא צריך להיות סביבה ניטרלית ותמימה, כי בבית הספר יש לך שנים תמימות שלא יחזרו. שיח פוליטי בנוכחות ילדים ובני נוער צריך להתקיים עם שני מבוגרים שיש להם דעות שונות ומכבדים את הדעה של הצד השני, כי אחרת זה יכול להזיק להם לטווח הקצר או הארוך". 

בנוסף לקריירה עד כה, לא הרבה יודעים למדת בעבר בבית הספר למשחק-"סטלה אדלר" שבניו יורק, החלום הגדול הוא להצליח מעבר לים?

"החלום הזה קיים, אבל אני חושבת שאני עדיין צריכה לנטוע שורשים בארץ ולעבוד על הרזומה כאן לפני שאני מתקדמת לחו"ל, אבל ברגע שאחליט לעשות את זה אני בטוחה שאצליח. תראה, אני לא רואה בעיניים ויש לי נטייה לא לראות ימינה שמאלה, ככה שאם החלטתי שאעשה משהו אעשה". 

את עושה כבר אודישנים לפרויקטים בחו"ל?

"היו לי אודישן או שניים כאלה, אבל אני לא אוהבת לספר על אודישנים, כי יש לי אמונה תפלה שאם אספר לא אקבל את התפקיד. כשהיה לי למשל אודישן ל-'אריות של שלי הכובשת', לא סיפרתי לאף אחד וגם לא לאקס שלי, אלא רק לאמא ולאבא שלי שאסף אותי מהאודישן ואמרתי לעצמי: 'תיהי בשקט עד הרגע האחרון!'". 

בראיון הקודם שלך אצלנו, סיפרת שאת גם שרה. המשכת להתעסק בזה מאז אותו הראיון? 

"האמת שקיוותי שלא תזכרו את זה!", משיבה ריאבוי בהומור "לא התעסקתי בזה עדיין. אני יכולה להגיד שנבחנתי לכמה סדרות שנכללה בהן שירה והתפקידים היו כמעט שלי, כמו ל-'תאלתה' כששם הייתי במאצ'ינג לתפקיד של אביגיל עם טיילור מלכוב. באותו היום של האודי , נפגשנו גם בחתונה של אוראל צברי וסיון תם, וטיילור אמרה לי: 'ראיתי אותך באודישן, נבחנת לתפקיד שלי?' עניתי-'כן' ואמרה לי: 'את יריבה ראויה'. צחקנו ומזה ואנחנו מכבדות אחת השנייה".  

-לאחר שהיית מנטורית בשתי העונות האחרונות של "רוקדים עם כוכבים"-בעונה הקודמת החלטת לא להשתתף בשל פציעה בברך. עד כמה היה לך קשה לקחת את ההחלטה הזו? 

"איזה מזל שזה קרה! כי לא היינו יושבים פה עכשיו! הרי אם לא הייתי נפצעת, לא הייתי משתתפת ב-'אריות של שלי הכובשת'. היה לי קשה לקחת את ההחלטה ועד הרגע האחרון משכתי אותה, תוך כדי שהתקשרו אלי כמה פעמים, עד שהבנתי שלבריאות שלי עדיף לא להשתתף, וגם בגלל שיש כוכב שצריכה לקחת עליו אחריות ולא רציתי להביא לו מוצר לא טוב, אני לא אוהבת לעשות עבודה על חצי רגל. היו הרבה דמעות אחרי שלקחתי את ההחלטה הזו, אבל צילמתי סרטון באייפון שאמרתי לעצמי 'קיבלת את ההחלטה הזו מאיזושהי סיבה, מתישהו תביני למה'". 

וזו הסיבה. 

"באפריל קיבלתי את האודישן הראשון של 'האריות של שלי הכובשת', ורק ביוני קיבלתי את התשובה שהתקבלתי. תור מנטורית אני צריכה לבנות כוריאוגרפיות, להישאר בחזרות עם שאר המנטורים גם אחרי החזרות עם הכוכבים- רותם כהן ונרקיס. אתה פשוט נמצא 24/7 בסטודיו, אפילו בשישי-שבת, אז ברור שלא הייתי מצליחה להכניס 12 שעות של צילומים, זה לא היה קורה בחיים. 'רוקדים עם כוכבים' שמה דגש על הכוכבים, אז כמנטור אתה גם צריך להתגמש לפי הלוז של הכוכבים, כמו לנרקיס שהיו לה הופעות במשך כל חודש האישה לפני שנתיים, אז התנהלתי לפי הלו"ז שלה. כשאתה מתחיל לצלם סדרה, בקושי יש לך זמן לעשות אודישן לסדרה אחרת, ובטח שאין לך זמן לצלם אותה. אני חושבת, שהכל קרה כמו שהיה צריך לקרות". 

יש רצון לחזור לעונה הבאה? 

"אני חד משמעית חושבת על זה", משיבה ריאבוי בכנות. "כששואלים אותי את זה אני עונה שהתכנון הוא לחזור, אבל כמו לפני העונה הקודמת התוכניות יכולות להשתנות, לאלוהים יש תוכניות אחרות. מאז ה-7 באוקטובר אני יותר חיה את הרגע, מודה על מה שקורה כרגע ואני מנסה להיות מוכנה פיזית כמה שאפשר, אבל מפה-אלוהים יודע מה יקרה ביום שירימו אלי טלפון ויגידו לי: 'שומעת?, יש עונה רביעית'". 

© שי פרנקו, קשת 12

העונה האחרונה ליוותה בלא מעט סיפורים רכילותיים שהסעירו את הרשת, כמו המתח בין מאיה קיי לסנה סוקול, והרומן בין רומי פרנקל לטל מורד, שיצרו מתיחויות בינה לבין מאיה קיי, ובין טל לאקס שלה-ברק שמיר. את חושבת שהסכסוכים הללו וכל הפן הרכילותי הלכו רחוק מדי העונה?

"למרות שלא הייתי בעונה האחרונה הייתי בקשר תמידי עם הרבה מהרקדנים. התחברתי עם מאיה קיי, רומי פרנקל ועם טל מורד שהכרתי לפני. כמי שהייתה קצת מאחורי הקלעים, אני יכולה להגיד לך שבזמן הצילומים הם לא התעסקו בצהוב וזה מה שיפה ב-'רוקדים עם כוכבים', זה לא 'הישרדות' או 'האח הגדול' שבהם אתה נשפט על פי-'האם תשים לו רגל או תעשה לו ככה?', אלא שפה אתה נשפט על פי איך שאתה רוקד.  אני אישית אוהבת שהתוכנית מתרכזת בחלק של הלשמח, הלרקוד והתבאסתי בשביל מאיה וטל, כשכל פעם שמו אותם לרקוד אחד אחרי השני". 

חושבת שעשו זאת במכוון? 

"לא חושבת שעשו את זה במכוון, אבל אני חושבת שאם הייתי עושה טלוויזיה, ברור שגם אני יכולתי לחשוב על העסק הזה. התבאסתי בשביל מאיה וטל שזה קרה, כי אני יודעת כמה קשה להיות בתוך התחרות הזו ולהתעלם לרגע מכל הצהוב, אבל בסופו של דבר הם עשו את זה. מהתגובות ברשת ראיתי שגם הקהל דווקא רצה יותר לראות את הריקוד ולא את הצהוב, אבל בסופו של דבר אנחנו עושים טלוויזיה ואני עדיין חושבת ש-'רוקדים עם כוכבים' זו התוכנית הכי נקייה על המסך ותישאר כזו. הכוכבים כמו טל, מאיה ורומי שלא רגילים למעמד של לרקוד על הבמה, שאלו אותי כשבאתי לצילומים 'איך הייתי?' ושמחו לשמוע דעה ממישהו שמבין, כי הם היו מתים לכל פיסת מידע שתעזור להם להשתפר. הכוכבים פשוט היו אובססיבים העונה, לא ראיתי רצון כמו שלהם לנצח ואני חושבת, שכולם נתנו את המקסימום למרות הרכילויות. היה אפשר גם בלי זה, אבל מצד שני 'האח הגדול' שודר במקביל, אז אני מרגישה שליד הפורמט הזה היינו ילדים מאוד טובים".  

נתקלת בתגובות שהתלוננו או תהו על כך שאת שחקנית ובמקביל גם רקדנית?

"העוקבים שלי מעריכים את זה שאני עושה כל כך הרבה דברים במקביל. כשהם שואלים אותי מה אני מעדיפה יותר, אז אני עונה: 'אני לא חושבת שאחד קורה בלי השני, אז לא בא לי לבחור'. אם לא הייתי רקדנית - לא הייתי שחקנית וחוויתי הרמת גבה מכמה קולגות, אבל אני אומרת-'תתפוצצו!'". 

היו פעמים שהרגשת שאת הולכת לאיבוד בעקבות הקריירה החצויה?  

"בעונה השלישית של 'רוקדים עם כוכבים' לא השתתפתי, אלוהים החליט שאני לא הולכת להיות שם והיה לי מזל, כי לא הייתי צריכה להיות בצומת דרכים. יכול להיות שיום אחד היא תבוא, ואז יהיה קשה להחליט איפה אני רוצה להשקיע את עצמי יותר, אני גרועה בלבחור.  אני מרגישה שבשנים האחרונות אני יודעת יותר מה מתאים לי, מה עובד לי ופחות מקשיבה לרעשי רקע, גם כשהחלטתי למשל לעשות תואר ומלא אמרו 'מה קשור תואר עכשיו?, את הרי רוצה להיות שחקנית'. ברור שאתה לא יכול לעשות הכל, אבל עובדתית-צילמתי את 'האריות של שלי הכובשת', תוך כדי תקופת מבחנים וניצחתי את זה".

© רוקדים עם כוכבים, קשת 12 וטדי הפקות

בנוסף להיותה שחקנית ורקדנית, ריאבוי הוסיפה לעצמה טייטל, כשלפני שנה וחצי החלה להגיש את הפודקאסט "האינבוקס של מישל".

"הבייבי שלי!", מדגישה בהתרגשות.  

מאיפה הגיע הרעיון? 

"אחרי שהשתתפתי בעונה הראשונה של 'רוקדים עם כוכבים', היה לי ברור שצריך להתחיל ליצור תוכן ואמרתי לעצמי: 'או שהמשחק ישחק אותי, או שאני זו שאשחק את המשחק'. אנשים אמרו לי: 'אוקיי, את נראית טוב ויודעת לרקוד' ובאמת העלתי סרטונים כאלה, אבל זה הרגיש לי לא אותנטי. אני זוכרת שישבתי עם האקס שלי ושאלתי אותו: 'מה אני עושה?, חייבת לחשוב על איזשהו פתרון' וענה לי-'תעשי פודקאסט'. אמרתי לו: 'תגיד לי, אתה איבדת את זה?!' וענה: 'למה, את מאוד ורבלית, חברותית, יודעת לדבר עם אנשים, להוציא מהם מה שצריך, ויצרת קשרים מהמספיק זמן שלך בתוך התעשייה, אז למה לא?'. 

חשבתי על זה רגע ואמרתי: 'אוקי, את מי אני מכירה?' והרכבתי רשימה של שמונה אנשים כשביניהם: יוגב מלכה, אירה דולפין, שיר טרהאן, אלכס קורטייב ומי שירצה לעבוד איתי עם הרשימה הזו, מדהים. בזכות האקס שלי, שיזכה לחיים ארוכים, נוצר בעצם הפודקאסט! אתן לו את הקרדיט לכל החיים ואני לא חושבת שהוא צריך להיעלם בגלל שאנחנו אקסים". 

כל הגשת הפודקאסט - זה פתח למקצוע נוסף? 

"בשבילי הפודקאסט זה לא רק לייצר תוכן, אלא שזה גם תיק עבודות לכל דבר כמו הנחייה למשל. אתעסק בזה מתישהו בוודאות, רותם סלע ולוסי איוב-מאחוריכן! אם היית שואל אותי לפני שנתיים אם בא לי להנחות זה בכלל לא היה בכיוון, אבל כמו שאני אומרת בפודקאסט: 'אני בת 23 וכנראה שמה שאגיד היום, לא אחשוב עליו עוד שנתיים".

בתור מי שגם נמצאת בצד השני - מה היית שואלת את עצמך בראיון הזה?

"הייתי שואלת את עצמי: 'האם מפריע לי, שהדמויות ששיחקתי עד כה שונות ממני בתכלית?' וגם חברים שלי שואלים אותי את השאלה הזו, כי הם מכירים אותי. בחיים שלי אני טיפוס מאוד נשי, עדינה יותר ושתי הדמויות ששיחקתי ב-'שעת אפס' וב-'אריות של שלי הכובשת', קצת יותר 'טומבוי' ומתלבשות שונה ממני, כמו קשת מ-'שעת אפס' שתמיד לבשה אוברסייז ודורון מ-'האריות של שלי הכובשת' שלובשת רק שחור". 

מה היית עונה לשאלה הזאת? 

"הייתי עונה שמצד אחד זה כיף לי שאני יכולה לעשות משהו ששונה ממני בתכלית, אבל משתוקקת לגלם גם דמויות שיותר קרובות אליי. זה קטע שאני רואה את עצמי בצורה מסוימת והמלהקים קצת אחרת. בא לי להוכיח לעצמי על הדרך שאני עוד דברים".  

השחקנית הילה הרוש, סיפרה כאן בעבר בראיון - שהייתה שמחה שמלהקים יראו בה מעבר לילדה קטנה ומעצבנת". 

"והיא אמרה את זה מאוד יפה, היא משחקת דמויות הרבה יותר קטנות ממנה ואני לא עוברת בדמויות את גיל ה-20. הייתי שמחה שמלהקים יראו אותי מעבר לטינאייג'רית לא נשית. הדמות של טיילור מלכוב ב-'תלאתה' שנבחנתי אליה כמו שסיפרתי קודם, הכי נשית בעולם, מותאמת לגיל של טיילור ולא ילדה קטנה. בסופו של דבר, אני לא רוצה ש-'רוקדים עם כוכבים' תהיה הצורה היחידה שמציגה את הצד הבוגר שלי, אלא גם המשחק". 

מה היעד הבא שלך? 

"אני רוצה תפקיד ראשי בסדרה, אני רוצה להוביל גם סדרה על עצמי, רוצה את האחריות הזו ומוכנה לזה. אני גם מאוד רוצה להנחות, ואם מישהו קורא את זה ורוצה אותי באיזה פאנל -I'm Your Girl!', זה היעד הבא שלי ואני הולכת להשיג גם אותו.  מעבר לכל זה, אני רוצה גם לסיים את התואר". 

© עמית נעים

יוני רובין -"האחיין שלי בנץ" 

לאורך השנים יצא לנו להיתקל במורים לא שגרתיים על המסך, אבל כמו יוני רובין (דניאל קורן) בהחלט יש רק אחד. חלומו הגדול של יוני, הוא להיות מנהל התיכון "בגיריונית" ובעונה הראשונה חשב שימונה לתפקיד המכובד, אלא שהייתה לו הפתעה לא נעימה כשהמנהל הקודם-מאיר מינה את ורד. יוני לא צריך אלא מוכרח להיות מנהל התיכון ולהחליף במהרה את ורד הקשוחה. אומנם הוא אדם חרדתי, אך לעומת ורד הוא אדם חינני, תמיד בא לקראת התלמידים שלו, אהוב על רוב צוות התיכון ומלא בהומור. בדיוק בגלל התכונות האלה, הגיע הזמן שיוני יגשים את חלומו, אבל שזה יקרה ביושר וחלילה לא באמצעות עסקה עם השטן!

שני קלצ'ינסקי - "אלישע" 

לצד תלמיד כיתה ו' הנצחי והקורע (יובל סמו), יש שפע דמויות נוספות מצחיקות, כשביניהן הייתה המחנכת שלו שני (מלי לוי), שנתנה מכל ליבה למען בית הספר "הרצל". לשני תמיד היו רעיונות לשיפור דברים בבית הספר ותמיד ניסתה לעזור לתלמידים שמתקשים בשיעורים, אך המנהלת אלה וסגניתה הרגזנית-ציפי, לא ממש התחברו לדרך שלה ולפעמים גם לעגו לה. לדעתנו שני הייתה הראויה ביותר לתפקיד המנהלת, מפני שבניגוד לאלה שאותה עניין רק כסף, היא ראתה את הפוטנציאל של כל התלמידים בכיתה שלה, היה לה חשוב להקנות להם ערכים, גילתה חמלה כלפי כולם בבית הספר וקיבלה כל אחד כפי שהוא, גם אם היה טיפוס מעצבן. מה שבטוח, אלישע היה מאושר עד הגג אם שני הייתה מנהלת.

ראמזי עבד ראמזי/"קופה ראשית"

אם יש עובד טלוויזיוני שמצליח לגרום לנו לחייך בכל מצב, זהו ראמזי (אמיר שורוש)- העובד הכי שמח שפגשנו אי פעם על המסך! ראמזי מגיע בהתלהבות לכל יום עבודה, לא נח עד שמצליח לעזור ללקוחות שלו ומסתדר עם כל העובדים, למרות שחלקם לא הכי סבלניים בעולם ובייחוד הבוסית-שירה שטיינבוך. אנחנו לגמרי חושבים שראמזי מזמן היה חייב להפוך למנהל סניף יבנה של "שפע יששכר"! הוא מכיר את הסופר כמו כף היד שלו, יודע לשווק נכון מוצרים ללקוחות, מקבל כל לקוחה ולקוח בחיוך רחב ובאופן כללי, הוא העובד המקצוען ביותר בסניף. כמובן שאנחנו לא רוצים להחליף את שירה, אלא שלדעתנו כדאי לצרף אליה את ראמזי ונוכל לקבל צמד 'בוסגים' של השמחות!

דנה פרידר/"הפיג'מות" 

במקביל לכך שהייתה בסיסטית בלהקת "הפיג'מות", פרידר כזכור גם תפקדה כמנהלת החשבונות של "ההמבורגרי", זאת לאחר שסיימה תואר בכלכלה בהצטיינות. דנה ניסתה לעזור לגרי בלא מעט דרכים לרומם את ההמבורגריה, כשלמשל פנתה ליועץ עסקי ובזכות פנייתה-"ההמבורגרי" הפך לבית קפה מצליח לפרק אחד, כשעיצבה יחד עם ימית סול את המקום כדי שייראה מזמין וכשבזכותה גרי הרים ערב סטנדאפ בכדי שיגיעו לקוחות. כשמסתכלים על כל הדוגמאות הללו, גרי לא היה צריך לתת לדנה להיות אחראית רק על החשבונות, אלא גם לנהל יחד איתו את "ההמבורגרי" כבר מהעונה החמישית, לתת לה לקבל את כל ההחלטות ושפשוט במשך תקופה יסתכל וילמד ממנה איך לנהל עסק. מעבר לכך, דנה מלאת אנרגיות חיוביות יותר מגרי, אז אין ספק שבניהולה-"ההמבורגרי" יכל להיות מקום הרבה יותר שמח. לסיכום, הכי הגיע לה!

© מתוך הפיגמות, ערוץ הילדים וטדי הפקות

שחר סילאן קפלן/"כפולה" 

בן הזוג של נועה קירל ב-"כפולה" (תובל שפיר), הפך עם הזמן גם הוא למפורסם בעצמו, כאשר שילב זאת עם עבודתו כמוכר בחנות המיצים-"המיצוציה". בנוסף לקירל, לצוות שלה ולחבריו של שחר שרכשו שם מיצים מדי יום, הוא נתן יחס חם לכל הלקוחות שנכנסו, הגיש להם בשמחה את ההזמנות והיה עובד שקט ונעים הליכות. גם הבוס שלו-בצר, זכור כאדם מאוד נחמד, אך שחר עבד במשך זמן רב ב-"מיצוציה" והשקיע שם המון מעצמו, למרות העומס שלו בלימודים ובקריירה. לכן, ראוי היה שבצר יעביר את המושכות לשחר במהלך העונות הראשונות ואנחנו בטוחים שהוא היה שומר על הצלחת המקום לעוד שנים רבות!

אור ביטון - מתיחה הכשרות

במהלך השנה החלטנו משום מקום ליצור מתיחה על יוצר התוכן אור ביטון' בעזרת חברו גיא שלו. המתיחה כללה אכילת סרדינים שנראו מוזר כשאור עם כיסוי עיניים. במהלך המתיחה עבדנו על אור שהוא אכל מאכל לא כשר (אל דאגה, זה באמת היה כשר!). ביטון נלחץ, כעס, ולקח לו כמה רגעים להשתחרר מהמתיחה הלא נעימה.

מאיה קיי ואיתי רגב - רכילות מלחמתית

מאיה קיי סיפקה לנו לא מעט כותרות רכילותיות השנה, ובכל הזדמנות שהייתה לנו (והיו לא מעט!) שאלנו אותה על הנושאים המדוברים. אם זה על הריב עם שחר חיון, על האקס טל מורד ועל פרשיית המרובע הרומנטי הכוללת גם את רומי פרנקל וברק שמיר. אבל יש מצב שהסליחה שלנו השנה עבור מאיה צריכה להיות דווקא בנושא קצת אחר... קיי תמכה מתחילת המלחמה במשפחת רגב, וכשהאחים מאיה ואיתי רגב חזרו הביתה מהשבי, היא בילתה איתם לא מעט - מה שיצר גם שמועות כי נרקם קשר רומנטי בינה לבין איתי. רצינו לבקש ממאיה סליחה ששאלנו אותה על כך במפורש ומתחת לפני השטח זה סוג של הפך את איתי רגב, שלפני רגע חזר מעזה - לכותרת רכילותית. מהצד שלנו נסביר כי דווקא רצינו לנצל את הבמה כדי לשים סוף לשמועות באותה התקופה, כך שמקווים שגם קצת עזרנו בנושא.

טל מורד וברק שמיר - הוספנו שמן למדורה

ואם כבר הזכרנו את האקס טל מורד, אז ממש לאחרונה עימתנו אותו במפגש הראשון עם ברק שמיר, כחודש לאחר התפוצצו הכותרות סביב מה שהיה או לא היה עם רומי פרנקל, האקסית של ברק, מאחורי הקלעים של ״רוקדימים״. השניים ניסו להיות מאופקים, אבל תוך כדי הראיון הם שתלו דרכנו עקיצות זה לזה, ובמקום שנהיה במוד מפייס - די חיברנו את הפידבקים לסרטון אחד שמן הסתם הוסיף עוד שמן למדורה ולריחוק. מקווים שהכל ייפתר ביניכם!

סתיו קצין - הלו נמסיס

אנחנו בכל שנה מחדש מתנצלים בפני הסלבס על תקריות בפודקאסט שלנו "גלקסי טוק - מדברים על כוכבים", ובדרך כללל אנחנו מבקשים סליחה על דברים שהמגישה פלג לביא עשתה או אמרה בפרקים, אבל השנה, כשתהל כהן הגיעה להיות מנחה מחליפה באחד הפרקים, היא נאלצה להתמודד בעצמה עם אתגר זיהוי הסלבס. לא ציפינו שדווקא כשסתיו קצין תעלה על הקו היא תחשוב שהיא ניקול - מהנמסיסיות שלה בבית האח הגדול. סתיו לא נשארה חייבת ועקצה בחזרה. אגב, ניקול הגיבה באותו הטיקטוק ופחות ראתה בעין יפה את מה שלסתיו היה להגיד. אופסי!

חיים טויטו - איפה מלאני?

מתמודדי האח הגדול נזרקים אל המציאות מיד אחרי יציאתם מהבית המפורסם, וכך גם אצל המתמודד חיים טויטו. נזכיר כי במהלך שהותו בבית האח, חיים קיבל לא מעט ביקורות בחוץ וביניהן גם על חיפוש הקרבה אל הדיירת מלאני, מי שהייתה חברה די קרובה שלו בתכנית. עם הזמן נולד טרנד טיקטוק שכולו מסתלבט על השאלה "איפה מלאני?" וגם אנחנו הצטרפנו לעניין - עם צעד אחד יותר מדי. בראיון ההדחה שלנו עם חיים, עשינו לנו משחק בסגנון "איפה אפי?" - רק שהוא היה צריך לחפש בתמונה את מלאני. לכם נסביר כי כמובן לפני שהעמדנו את חיים באתגר, הסברנו לו על הטרנד ברשת ונתנו לו את האופציה לבחור האם להשתתף. אז סליחה אם איכשהו נפגעת מזה, אבל שאפו לך על הזרימה!

מיכל מושיוף - הסרת הכישוף

גם בראיון ההדחה של מיכל היינו צריכים להציב אותה אל מול הבדיחות סביבה בחוץ ובתוכן גם הדיבור על יכולות הכישוף שלה. נזכיר כי אמילי ושילה צחקו בתוך הבית כי מיכל שהתה על מיטתו של שילה כדי להפעיל עליו כישוף או קללה, בדיחה שקצת יצאה מגבולות הסצינה בתכנית והמשיכה גם אל החיים של אחרי - כששילה הודח הוא פתח את היד, נאלץ לעבור ניתוח חירום בבית החולים ובקיצור, היה עליו לא מעט עין. אנחנו מיהרנו לשאול את מיכל בהדחתה על הנושא וגם להציב שוב את השאלה בפני שילה כשהוא התראיין על סט קמפיין חדש. מיכל - סליחה! אנחנו לגמרי לא חושבים שזאת את!

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by פרוגי (@frogifrogi)

טלי קופר - לחץ לפני הבמה?

והנה סליהח ממש טרייה! רק אתמול (ה׳) פרסמנו כי אחותה של אמילי קופר, הזמרת הצעירה טלי, לוהקה לעונה החדשה של "הכוכב הבא לאירוויזיון" ותנסה לייצג אותנו בתחרות הגדולה באירופה. אבל למה סליחה בעצם? כי בעת הפרסום טלי עדיין לא נבחנה מול המסך ויכול להיות שקצת הלחצנו אותה עם הפרסום שלנו בנושא, גם על עצם הידיעה וגם הביקורות אליהן יכלה להיות חשופה לפני האודישן. עם זאת - אולי זאת דווקא הכנה למבחן האמיתי!

אודיה - תחרות בין הזמרות

לפעמים כשיש אייטם שהוא טוב אבל לא עם כותרת מפוצצת ורוצים לגרום לו להיראות בהרבה יותר מעניין, מפלפלים אותו בכותרת. כלומר, לא משקרים, אבל מכוונים את הזרקור לחלק בו שמאדיר יותר את האייטם. כך גם במקרה של הזמרת אודיה. השנה פרסמנו לראשונה כי היא תשחרר קולקציית איפור שתימכר תחת המותג שלה ״אודיה ביוטי״ והכותרת פילפלה את העניין כי היא הייתה סביב התחרות בזמרות נועה קירל ואנה זק, שאוחזות כל אחת בקולקציית איפור משלה. גם התגובות וגם אנחנו חושבים שיש מקום לכולן גם בשוק הביוטי ולכן סליחה שעשינו כותרת שיצאה מהקשרה ושיוצרת מלחמה. 

רפאל אוזן/"מקיף מילאנו" 

בפתיחת העונה הרביעית של הסדרה, מנהלת התיכון-דוקטור מיטל אסולין, הציגה בפני רפאל את איה חמלניק, שותפתו החדשה למגמת האופנה שהוצגה כ-"דבר הבא". אנחנו יודעים שרפאל הוא אדם ציני ומעט קשוח, אבל לא ציפינו שיתנגד להחלטה ויתפטר, במקום להודות למיטל שבסך הכל ניסתה לעזור לו, בכדי להקל עליו את העומס בעבודה. לרפאל יש לחלוטין על מה לכפר פה, גם מפני שדיבר בזלזול לאיה והקטין מערכה בלי להכיר אותה, וגם מפני שפגע בקבוצה שלמה כשהתפטר, במקום להמשיך להוביל אותם להצלחה מכובדת במגמת האופנה. רפאל בהחלט הראה אכפתיות כלפי התלמידים שלו בשלוש העונות הראשונות, אך חבל שהאגו שלו התעלה כאן מעליהן. 

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

אליסון דירלונטיס/"שקרניות קטנות" 

מנהיגת חבורת "השקרניות" שיצרה אותה, הייתה דמות בעלת ביטחון עצמי מופרז, מקובלת ולפעמים די בריונית במיוחד כלפי לוקאס גוטסמן, שלדבריו כינתה אותו במשך שלוש שנים בשם גנאי, מפני שלא אהבה את המשקפיים שלו. אחת הסצנות שהכי הכעיסו אותנו בסדרה, היא הסצנה שבה לוקאס שפך משקה בטעות על המגף של אליסון, אמר שזו הייתה תאונה, ובתגובה - אליסון אמרה שזה מה שהרופאים אמרו להוריו בבית החולים וריכלה עם חברותיה, שהוא חצי גבר חצי אישה. התרגזנו מאוד כשראינו את אליסון משפילה את לוקאס מול החברות שלה בצורה בוטה ללא שום סיבה, ניצלה את הסטטוס החברתי שלה כדי להקטין בן אדם, כלל לא עניין אותה אם ייפגע מזה או לא ולתופעות כאלה יש לנו אפס סבלנות. על כל המעשים הרעים הללו, אליסון מעולם לא התנצלה בפני לוקאס, אז לדעתנו היא צריכה לכפר עליהן אפילו כל יום. דבר אחד נשאר לנו לומר: הלוואי שבריונות הייתה תופעה שמתרחשת רק בסדרות ולא בחיים האמיתיים. 

ליעם בן בסט/"גאליס" 

שלא תבינו אותנו לא נכון! ליעם דמות נהדרת ותמיד שימח אותנו, אך מנגד הכעיס לא פעם. אחת מהפעמים הייתה בעונת הסיום של "גאליס" שבה התפתחה "פרשה", עקב צילום והפצת תמונה אינטימית של רונה. מאחורי המעשה עמדו: מדריכת צוות "אולימפוס"- שרון ובן זוגה רועי-מנהל המחנה המתחרה "עתידים" שרצו לסגור את "גאליס", כנקמה על פיטוריו בעונה הראשונה על ידי כך שיפסידו במשימות. השניים הפלילו את דורי כי בזכותו צוות "אולימפוס" ניצח ברוב המשימות, וידעו שבדרך הזו - ארי ישעה אותו מהן. לדורי לקח זמן להוכיח שלא הוא צילם והפיץ את התמונה של רונה ועד שהייתה לו הוכחה על דיסק און קי, ליעם לקח אותו ממנו, כי האמין לשרון שהתמונה נמצאת שם. הרגיז אותנו שמרוב שליעם היה מאוהב בשרון, הוא לא טרח להסתכל על הצד השני של המטבע ופגע בדורי כשעיכב את ירידת האבן מהלב שלו. למרות שליעם לבסוף עבר לצד הנכון, עדיין אינו התנצל בפני דורי ולכן... גם הוא נכנס לרשימה. אוהבים אותך ליעם, אבל הגזמת הפעם! 

ג'ואי טריביאני/"חברים"  

כשהחברים נסעו לכנס הפלאונטולוגים בברבדוס בשביל לשמוע את נאום הפתיחה של רוס גלר, התרחשו כמה הפתעות, כמו הגעתו המפתיעה של מייק כדי להציע לפיבי נישואין, הנשיקה בין רוס וצ'ארלי שנפרדה מג'ואי כמה רגעים לפני כן והנשיקה בין ג'ואי ורייצ'ל, שנבעה מתוך רצונו להחזיר לרוס. ג'ואי הבין שעליו לספר על כך לרוס לאחר ששמע שהתכוון לספר לו על הנשיקה עם צ'ארלי. ג'ואי לא פעל כמוהו וגרם לו להשתגע כשתפס אותו ואת רייצ'ל מתנשקים. ההתנהגות הלא חברית של ג'ואי עצבנה אותנו ממש, לא רק כי אינו היה כן עם רוס, אלא כי ניצל את רייצ'ל נטו בשביל להחזיר לו. ג'ואי אומנם התחרט בפני רוס על המעשה, אך במבט לאחור ראוי היה שיתנצל עמוקות גם בפני רייצ'ל, ואז היינו מבליגים על המקרה המרגיז הזה.   

אושר לוי/"זיגי" 

אחת מהסצנות שהכעיסו אותנו בעונה האחרונה היא הסצנה בה אושר נכנסת למטבח בקפה "אלברט" ומתעצבנת על הצורה שרויטל מגישה את מנת "ראפ חזה עוף", למרות שעשתה זאת לפי ההוראות. ידוע שכבתו של מנכ''ל "בורגראפ" ו-"קפה אלברט", אושר בוסית נוקשה שמתנהגת לעובדים שלה כפי שרוצה, אבל בסצנה הספציפית הזו היא בכוונה התייחסה בצורה מזעזעת לרויטל, רק מפני שאחיה רונן כחלון דחה אותה וזה מקומם. כמובן שממש לא נעים לקבל דחייה מהקראש, אבל אין שום הצדקה לפריקת העצבים של אושר על רויטל שעבדה קשה. אושר לא מצאה לנכון להתנצל על המעשה הזה בפני רויטל אף לא בתום העונה החמישית, אז גם לה יש מספיק על מה לכפר.  

יולי סער הופכת מחניכה למדריכת צוות "אולימפוס"/"גאליס" 6

בשנה האחרונה של "צוות אולימפוס" במחנה "גאליס", הבעלים ארי בראון החליט למנות את יולי (שירן סנדל) למדריכת הצוות, בעקבות עזיבתה של המדריכה הקודמת - מיקה שדה. בהתחלה נראה שיולי די התאקלמה בתפקידה, אך כמה אירועים גרמו לה לסטות מהדרך, בין אם זה לגנוב כסף מהכספת בכדי להפליל את שרון שהתקרבה לליעם, וכשאיימה על דורי לפטר את אביה של רונה מהעבודה במחנה, אם יספר לליעם על הנשיקה הטעותית ביניהם. עד הרגע הזה יולי הרגיזה אותנו כמו בעונה הראשונה, אך אחרי שראינו את פרצופה האמיתי של המדריכה החדשה-שרון, ואת עזרתה הרבה לדורי להוכיח שאינו אחראי להפצת תמונה אינטימית של רונה, חזרנו לאהוב אותה. אנחנו בהחלט חושבים שאם מעלליה של שרון היו מתגלים לפני תום הסדרה, ברור לחלוטין שארי היה צריך להחזיר ליולי את השרביט!

מוניקה גלר וצ'נדלר בינג עוברים לגור יחד/"חברים" 6

בעונה החמישית של הסדרה, מוניקה (קורטני קוקס) וצ'נדלר (מת'יו פרי ז''ל) הפתיעו את אחיה רוס, את שאר החברים ואותנו כשהפכו לזוג. מודים, לא חשבנו שהזוגיות תחזיק עד לכדי לעבור לגור יחד... עד העונה השישית. מוניקה הרי כל הזמן גרה עם רייצ'ל ופיבי, צ'נדלר עם ג'ואי ושניהם בעצם היו צריכים להתרגל לסיטואציה שהם לא גרים יותר עם השותפים שליוו אותם שנים רבות. גם לנו כצופים לקח קצת זמן להתרגל לזה, אבל מאוד שמחנו בשבילם, כי הצעד הזה חיזק את הזוגיות שלהם עוד יותר, והוביל אותם בסופו של דבר לזוג נשוי ומאושר. 

יניב חצי מצטרף לקבוצת "אריות העמק"/"שלי הכובשת 2"

בעונה הראשונה של הסדרה הכרנו את יניב (ליעד קטורזה) כשחקן בקבוצת "מגדל יונייטד", שהודחה מהפלייאוף על ידי שלי וחבריה ל-"אריות העמק". חשבנו שכך ישאר, עד שהחליט להצטרף לקבוצה בעקבות פרישתה של איה בז'רנו, כשגם הצעד הזה הפתיע ואולי הוא לא היה מלך השערים, אך הרשים אותנו עם הבישול שלו לעדן במשחק מול רמת ישי. ממה שראינו, יניב השתלב במהירות בקבוצה, הוא הכניס לתוכה אווירה קומית, התחבר היטב עם שאר שחקני הקבוצה ונתן מעצמו בשבילה כמה שיכל, אז החידוש הזה התבקש בהחלט!

אספרנסה/חוליה אלברסין ותומאס אורטיס הופכים להורים/"אספרנסה מיה" 

כשחושבים על זוג טלוויזיוני מורכב, אין ספק שחוליה (לאלי אספוסיטו) ותומאס (מריאנו מרטינס) הם מבין הזוגות הראשונים שעולים לנו לראש. ככומר וכ-"נזירה" בכנסיית "סנטה רוסה", תומאס וחוליה ידעו שהזוגיות ביניהם אסורה, אבל זה לא מנע מהם לנהל אותה בסתר, עד שחוליה חשפה את זהותה האמיתית. הזוג המסובך שעבר לא מעט עליות ומורדות, פתח פרק חדש בחייו כשהפך להורים לתאומים, וחייכנו ממש כשראינו את השניים מחזיקים את התינוקות. לא יכולנו לבקש סוף מאושר יותר לזוג המקסים!

דריה הופכת לדמות גאה/"נעלמים" 4

בשלוש העונות הראשונות של "נעלמים", דריה (ספיר בן רובי) תמיד הייתה בזוגיות עם בנים, בין אם זה עם עידו, בין אם זה עם תום ובין אם זה עם יונתן, אלא שבעונה הרביעית הגיע הטוויסט בעלילה. אחרי שעברה עם חבריה מעיירת אשמורת לתל אביב, דריה הכירה את נועם (אביה מלכה) כשחזרו מהפגנה וכבר שם היה ביניהן קליק, אבל לא ציפינו שהשתיים יתאהבו, ושדריה תתגלה לראשונה כדמות גאה. הסיפור הזה של דריה ריגש אותנו ביותר, במיוחד כשדיברה על כך עם נועם לאחר הנשיקה המפתיעה ביניהן, ושמחנו לראות שנשארו יחד גם בסיום העונה. נראה שהמאטץ' בין ספיר ואביה עבד כאן מאוד יפה, ודרך דריה ונועם, הן שמו בצורה נהדרת את הזרקור על נושא הלהט''ב ולגמרי מעוררות השראה. 

דרימארס 2

דרמת הילדים והנוער של ערוץ ZOOM ב-HOT חוזרת בעונה נוספת עם אהבות חדשות ושחקנים חדשים (כמו אלה לי להב ונבו קטן) לצד השחקנים האהובים מהעונה הראשונה (פיליפ שאולוב, יהודה בוחבוט, נועה אסטנג׳לוב, רומי אבירם, עמית הכטר, כרמל זורע, שון אמסלם ועוד) ומשימה חדשה בחלל. גם העונה השניה הופקה בקופרודוקציה עם גופי השידור הגרמניים NDR, HR, SWR ו-RBB ותשודר בערוץ הילדים הגרמני KIKA.

מה העלילה? חצי שנה אחרי שעקבותיהם של אמה איתן ושאר חברי תיבה שתיים נעלמו בחלל, אל תום וסיטאר מצטרפים ג׳וי גבי ויושי, אסטרונאוטים חדשים. העבודה מתקדמת בקצב מטורף, היחסים בהביטאט מעולים, והשיא, חללית ובה תושבים ראשונים עושה את דרכה אל הכוכב. אבל חודשיים לפני הזמן שהיא צפויה להגיע, חללית אחרת מתקרבת אל הכדור האדום ובתוכה חברי תיבה 2 אשר מופיעים פתאום, ואף אחד לא יודע מאיפה הם הגיעו ולמה הם מתנהגים מוזר.

מתי? הסדרה תשודר בסוף 2024 בערוץ ZOOM (ערוץ 83) ללקוחות HOT וב- HOT VOD YOUNG. 

© מתוך הסדרה, ZOOM ב-HOT

אופיר פרץ

אופיר, בת ה-24, נתנייתית במקור שגרה בתל אביב, לומדת משחק בסמינר הקיבוצים והשנה החלה את קריירת המשחק שלה ממש השנה וזו למעלה הפעם הראשונה באחד מהתפקידים הראשיים (בהמשך נראה אותה גם בעונה השלישית של "זגורי אימפריה"). פרץ תגלם את ג'וי – תום בוי חכמה, כריזמטית, אמיצה ומגניבה. נערה צבעונית וכייפית שמאוד מחוברת לרגש שלה ויודעת מה היא רוצה. ג'וי היא קצינת הרובוטיקה של תיבה 3 וצלע במשולש האהבים המרכזי של העונה. 

© אייל אפרתי, באדיבות zoom

קווסט

הסדרה החדשה של עידו דרור ודוד דהן, יוצרי סדרות הנוער הפופולריות "גאליס" ו-"אילת". העלילה עוסקת בתחרות גיימינג בינלאומית המתרחשת על אי בודד המסתיר בתוכו לא מעט סודות אפלים סביב היעלמות אביו של אחת הדמויות. יככבו: עידו אליאלי, פיליפ שאולוב, שיר זוארץ, נעה ריינהולד, נוה צור, לירז צ'רכי, דין מירושניקוב, סוול אריאל אור ("מלכת היופי של ירושלים"), אמיר טסלר ("עלומים"), דניאל גימפל ("יונייטד היי") ועוד. 

מתי? בהמשך השנה בערוץ טין ניק ב-HOT. 

© Adobestock (אילוסטרציה) 

עדן גולן

הזמרת, נציגת ישראל לאירוויזיון ופריצת השנה שלנו במוזיקה, תגלם את דגנית - עיתונאית בת 26 המסקרת את תחומי הגיימינג. עבור גולן זו נגיעה ראשונה בעולם המשחק, כך שיהיה מעניין לראות איך היא צולחת את הניסיון הזה.

© רן יחזקאל

שירן יצחק

לומדת משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין - תפרוץ השנה בגדול. מלבד התפקיד ב"קווסט", יצחק תככב גם ב"הסדרתיים" של כאן חינוכית בתור שי לי ובסרט "החווה". בסדרה הזו היא תגלם את רייבן – גיימרית, טומבוי, שנראית קשוחה ומחוספסת אבל בפנים יש לה לב זהב שאומרת את כל האמת בפנים, קצת מתקשה בפן הרומנטי - אבל כמצו שאתם יודעים - העלילה תטמון כמה טוויסטים בהיבט הזה. 

© רדי רובינשטיין

הסדרתיים

דרמה קומית מוסיקלית חדשה שנעשתה באופן פארודי על ז'אנר סדרות הילדים והנוער בתיכון והיא למעשה סדרה המודעת לכך שהיא סדרה בבית הספר "נוה עלומים". הסדרה מורכבת מה"חכם" של השכבה. "מלכת הכיתה". ה"ספורטאי". "המצחיק". "החרשנית". יכול להיות שכולנו חיים כמו דמויות בסדרה? רון וגאיה קיבלו את ההזדמנות הזאת. כשהם נשאבו לתוך מציאות חלופית - סדרת טלוויזיה מוסיקלית. בסדרה יככבו: נעה ריינהולד ("אינפיניטי") בתפקיד הנשי הראשי, אוראל צברי, איאן פינקוביץ', טלי אורן, דיאנה גולבי, פריצת השנה שלנו - עדי צמח ("מתוקים"), יונתן הורנצ'יק ("תלאתה"), דאלי שכנאי ("יונייטד היי") ועוד.

מתי? בהמשך השנה בכאן חינוכית. 

© מתוך האינסטגרם של גפן כץ 

גלעד בראון

גלעד, שבשנים האחרונות משקיע בלימודי משחק שונים, יוביל את הסדרה (יחד עם נעה ריינהולד) בתפקיד הראשי. בראון יגלם את רון - תלמיד קצת לא מורגש בבית הספר, הוא לא מאוד פופולרי אבל לא שנוא, הוא לא טוב בספורט, אין לו חברה והוא בטוח שאם הוא היה בעולם אחר הכל היה אחרת. הוא גרופי מביך של נווה עלומים ולכן כשהוא יישאב לתוך הסדרה הוא יידע כמעט הכל על כולם. האם הוא יצליח לנצל את העובדה הזאת כדי להיות תלמיד פופולרי ולהשיג את כל מה שהוא רצה ב"עולם האמיתי"? 

© סיון חברי

יותם גבריאל

השחקן המתחיל יעשה את טבילת המשחק הראשונה שלו אחרי שבשנים האחרונות למד משחק בקורסים שונים, היה רקדן על במת הפסטיגל, במחזמר "זה אני", "צלילי המוזיקה" ועל במות נוספות. בימים אלו נכנס גם אל עולם הדוגמנות כשגריר מוביל של מותג ספורט. בסדרה יגלם יותם את מאור - הדמות הקלישאתית של הספורטאי הבריון ושחקן בנבחרת הכדורסל של נוה עלומים.

© אור דנון 

יעל קרייצר

בת 21, משרתת בתיאטרון צה"ל. גם עבורה מדובר בתפקיד ראשון על המסך שלנו והיא תגלם את חן- ה"סגנית" של מלכת הכיתה המרשעת סתיו. קצת חסרת בטחון, קצת תלותית. ממש הקלישאה של "מספר 2", אבל הכניסה של רון וגאיה לתוך הסדרה תשנה את החוקים של העולם שבו היא חיה. האם היא תצליח להפוך לדמות שעומדת בזכות עצמה?

© באדיבות יחסי ציבור

גל ברק

בן 26 ולמד בסטודיו למשחק 'ניסן נתיב'. בסדרה יגלם גל את תובל - הדמות הקלישאתית של הכוכב של הסדרה, הכדורסלן שאבא שלו דוחף אותו להיות מצליחן. הוא בן הזוג של מיכל ויחד הם הזוג ה"מושלם" של בית הספר נווה עלומים.

© יהב טרולדר

בני מצווה 2

עונה חדשה לסדרה האהובה של כאן חינוכית. גם בעונה הנוכחית נראה עלילות מסתוריות ואת הכוכבים האהובים: שחר חיון, אביתר עוזרי, חן אמסלם, עידו ברטל, ירין אורון (״לבד בבית״), איתי בכור, נטע כרמלי, איתמר פינטו, טליה חיון, גיא אחרק, שי לביא ועוד, לצד מצטרפים חדשים מוכרים כמו מאי מיכאלי ("מנאייכ", "בעלת החלומות"), יעלי רוזנבליט ("המפקדת", "שנות ה-90"), מאיר תמם ("תלאתה", "מג"ב", "כפולה", "סקיי") ועוד.

מתי? בהמשך השנה בכאן חינוכית.

© מיכה לובטון, יחסי ציבור כאן חינוכית 

נטע רשף סיגל

זה התפקיד הראשון של נטע בת ה -13 וגם האודישן הראשון שעשתה. הכישרון מגיע מהבית, אביה הוא המחזאי רועי מליח ואמא היא הבימאית קארין סיגל. נטע תגלם את מיקה: הילדה החדשה בחבורת בני מצווה. מיקה היא האחות החורגת החדשה (והחילונית!) של תהילה. הכי מגניבה ומעודכנת, מכניסה רוח תל אביבית לחבורה, ומצליחה להיכנס ללב של כולם ברגע. ילדה עם לב זהב שהכי חוששת מלפגוע באחרים, מעדיפה לשקר מאשר לומר את האמת הכואבת – ומוצאת את עצמה מסתבכת בגלל זה פעם אחר פעם. 

© רועי מליח רשף

אל עצמי

מבוססת על סדרת הספרים המצליחה מאת גלילה רון פדר. ציון כהן (12), שגדל אצל סבתו במושב, מוצא את עצמו ילד אומנה בבית משפחת שרוני בשכונה היוקרתית דניה בחיפה, לאחר שסבתו והעובדת הסוציאליות החליטו ששם יהיה לו עתיד טוב יותר. מהילד המנהיג הכי מקובל בכיתה, חסר פחד, שלא סופר את המורים ושכל חבריו מקשיבים לו, הוא מגיע אל משפחת שרוני המוצלחת, ההפך המוחלט מכל מה שהכיר, ונאלץ ללמוד להסתגל למציאות חדשה. כשהוא מגלה שאחד מחוקי הבית הוא כתיבת יומן בסוף כל יום, הוא לא מבין מאיפה זה נפל עליו ומה הוא אמור לעשות עם המחברת הזאת. בהתחלה הוא נרתע, אך לאט-לאט הוא מתחיל ליהנות מהטקס המשונה הזה. את כל ההתרחשויות בסדרה מלווה הכתיבה ביומן, כשדרך הכתיבה סיפורו של ציון ייחשף - כיצד אביו מצא את עצמו בכלא, על החיים אצל סבתא זהבה ועל מערכות היחסים המיוחדת שלו עם רועי חברו הטוב ועם מושיקו בעל הקיוסק. ציון מחפש את המקום בו הוא יכול להרגיש בבית, ודרך היומן הוא מוצא את הבית הפנימי שלו. יככבו: ליעד פאר ("אבא מטפלת", "מה הבעיה?") יגלם את ציון ויוביל את הסדרה בדמות הראשית ולצידו - צחי הלוי, יעל שרוני, דין הפנר, רומי יעקובי ("אבא מטפלת", "My פסטיגל"), דניאל סבג ("זגורי אימפריה"), עומר עציון, נועה דאנגלי ("פלמח"), בן אורנשטיין ("רוני ותום", "לבד בבית") ועוד.

מתי? בתחילת 2025 בניקלודיאון וטין ניק לצופי yes. 

© מתוך אינסטגרם של ניקלודיאון 

יהלי ווטסון

הזמר עם להיטי הטיקטוק ויוצר התוכן שהתנסה עד כה בתפקידים על הבמות בלבד ובתפקידי דיבוב, יגיח לתפקיד משחק ראשון על המסך ויגלם את ניצן, מנהיג הכיתה בעיר החדשה שאליה מגיע ציון.

© ערן לוי

ליהיא מבל

ליהיא בת ה-14 השתתפה עד כה בפרסומות, וכעת היא תפרוץ בתפקיד משחק ראשון. מבל תגלם את ליהי, מלכת הכיתה וחברה של ניצן. לא בוחלת באמצעים, גם אם צריכה לשקר. 

© דנה מסיקה

רועי אבוטבול

בן 16 מאשדוד. בשנים האחרונות למד משחק אצל השחקן לירן דוד ("החממה", "כבודו") ועבורו זה תפקיד משחק ראשון (לצד תפקיד קטן נוסף בעונה השנייה של "מה הבעיה" כאחד מהילדים המציגים בעיות לחבורת הבנות). ב-"אל עצמי" יגלם אבוטבול את שליו, חובש כיפה וחובב כדורגל, חבר של ציון מביתו בבית שאן.

© עמית נעים

*גילוי נאות: רועי הוא אחיו של כותב שורות אלו.

שיה ניב

בן 15 מצוקי ים. עבורו זה תפקיד המשחק הראשון, אך ממש לא היחיד (יפציע גם הוא ב"מה הבעיה 2") ב-"אל עצמי" יגלם את רועי - חברו הטוב של ציון. אם הפרצוף של שיה מזכיר לכם מישהו זה מפני שלצד הכשרון הוא גם בנו של הזמר דני ניב הלוא הוא מוקי. 

© עמית נעים 

נהוראי קליפה

נהוראי קליפה הולך לככב על השנה במספר פרויקטים אליהם הצטלם עוד מבעו מועד ויראו אור בשנה הקרובה אם זה ב"ילד רע" ב-HOT או "חוליגנים" (כאן 11) וכמובן "אל עצמי". בסדרה הזו יגלם את גבי - בריון הכיתה של ציון מבית שאן, ילד ללא חברים המטיל אימה על סביבתו. 

© עמית נעים

אילה הלפגוט מירון

בן 15, תל אביבית, שחקנית תיאטרון שמגיעה אל המסך לראשונה. תגלם את אושר, ילדה מסתורית שלומדת בכיתה עם ציון.

© עמית נעים

יאיר פרסקי

השחקן הצעיר יכנס לנעליו של רועי בר נתן שגילם את ניר, בנם של משפחת האומנה שאליה מגיע ציון, בסרט המקורי המבוסס על הספר. האם הוא וציון יסתדרו או שהם יותר מדי שונים?

© ירון גרזון

הלל לב ארי

גם את השחקן הצעיר הבא נראה לראשונה על המסך וגם הוא ייחשף אלינו בתור חברו של ציון מבית שאן כשיגלם את צימוקי.

© צילום פרטי

מה הבעיה 2

עמליה ליבי ורותם חוזרות בעונה שנייה לסדרה המצליחה שהפכה ללהיט היסטרי חוצה גילים. גם בעונה זו מעמדן החברתי לא מי יודע מה גבוה, אבל יש להן אחת את השנייה וזה עולם. ההצלחה של הבנות תלויה לא מעט בעמליה, שניחנה ב״כוח על״ של אינטליגנציה רגשית. בכל פרק הבנות פותרות בעיה חדשה, אבל בעוד הדרך לפתרון היא כייפית ואקשנית, הפתרון עצמו תמיד יהיה רגשי ויחשוף את שורש הבעיה – פחדים, בושה, חרדה חברתית, קנאה, ריצוי הורים ועוד. לצד עלילות הפרקים, הסדרה תעקוב אחר סיפור ההתבגרות של הבנות וחבריהן לשכבה. בעזרת הומור, דמויות ומערכות יחסים כובשות, תציע הסדרה גם בידור כייפי וגם התייחסות משמעותית לנושאים המעסיקים ילדים וילדות. יככבו: ירדן אריש, דנה בן סימון, עדי רכבי, יהונתן שתיוי, נטע אורבך, אריאל אלמוג, מרב פלדמן, אפרת בן יעקב, אלון דיקוי, דני לנדוור. בין השמות המצטרפים (חלקם בתפקידי אורח): לי בירן, אן בי, ליהי טולדנו, אופק בן מאיר, קים בן שמעון ועוד.

מתי? בתחילת 2025, בערוץ ZOOM (ערוץ 90) ללקוחות yes וב-yes VOD Kids. 

© אוהד רומנו

הלל גזית 

הילל גזית הוא מוזיקאי, יוצר, שחקן ודוגמן בן 18. בנם של אילנה ברקוביץ והמוזיקאי אוריה גזית. בחודשים האחרונים מככב בכותרות ובאתרים השונים המכתירים אותו כ"כוכב הבא" לאחר שביצע יחד עם דילן גפן את השיר "הו אילנה" (שנכתב על אימו) בנשף הרוק של אביב גפן בגני התערוכה מול קהל של 60,000 איש. השנה הוא יככב גם ב-"אליצורה" (בהמשך הרשימה) וב-"שקשוקה". ב-"מה הבעיה?" יגלם את דניאל - נער אינדיבידואליסט שלא מתאמץ למצוא חן, אבל מתחת לחזות ה״לא אכפת לי מכלום״ מסתתר נער רגיש, צייר מחונן ששם לב לניואנסים (כמו עמליה). דניאל, שמתאהב בעמליה, יוצא להילחם עליה. משולש אהבה מותח וכייפי בין עומר- עמליה – דניאל שימשך לאורך כל פרקי העונה. 

© אייל אפרתי, באדיבות zoom

יובל ברישניקוב

בן 17 מקריית ביאליק, שחקן ויוצר תוכן ברשתות החברתיות עם עשרות אלפי עוקבים ומליוני לייקים וצפיות מכל רחבי העולם. מגיל שלוש יובל מופיע על במות במופעים והצגות לכל המשפחה ומשתתף בתצוגות אופנה. בסדרה יגלם את ברי - סקייטר ותלמיד חטיבה שעובר בריונות.

© באדיבות יחסי ציבור, שביט רביבו

אליצורה

סדרה קומית חדשה שיצרו ליטל שוורץ (המככבת גם) וחן קליימן. על מה הסדרה? סיגל (ליטל שוורץ) היא אמא מאוד אוהבת ומאוד מתערבת – היא כל כך רוצה לשמור על הילדים שלה, שהיא לא נותנת להם לעשות צעד אחד לבד. עד שיום אחד מילי מתקבלת לנבחרת הכדורעף העירוני ומחליטה לשים לזה סוף: לכאן אין כניסה לאמהות! אלא שסיגל היא לא אמא שמוותרת בקלות... סיגל מתגנבת לאימון, חשאית כמו שרק היא יודעת (כלומר לא כל כך), אבל כשהיא רואה כדור מושלך בחוזקה לכיוון מילי – היא קופצת עליו ומיירטת אותו במהלך מרשים. כל כך מרשים שהיא ממונה מיד ועל המקום לעוזרת מאמנת הנבחרת! עכשיו סיגל ומילי תקועות באותה הנבחרת ומכאן כמובן אינספור רגעים קורעים... יככבו: דנה בן סימון ("מה הבעיה"), דניאל בן גל ("שלי הכובשת"), מעיין אייזנברג ("מלון הוטל"), נויה זיזה ("המפקדת"), הלל גזית, יגאל עדיקא, נועם פרנק ("צפוף") ועוד.

מתי? סוף 2024 בערוץ ניקלודיאון לצופי HOT. 

© באדיבות ענני תקשורת // סטודיו ענני

אוראל רביד

אם השם של אוראל נשמע לכם מוכר, זה כי היא כיכב בעונה האחרונה של "הכוכב הבא לאירוויזיון" וסיים במקום השמיני בעונה. כעת הוא מגיח לתפקיד משחק ראשון על המסך ויגלם את יהלי, הבן של סיגל והאח הגדול וחובב הקונספירציות של מילי.

© צילום פרטי

אליה טולדנו

השחקנית הצעירה והנכדה של אבי טולדנו, תככב בסדרה בתור אריאלי, הבת של סיגל והאחות הקטנה, אך החדה והערמומית, של מילי ויהלי.

© דלית נמירובסקי

שירה שך