© © צילום: רפי דלויה

אנשים לא רק שואלים אם הסדרה תחזור, הם פשוט נעולים עליה ולא מסכימים להיפרד. הקהל של "נעלמים" גם מבין שקאסט כזה מוכשר הוא נכס גדול מדי בשביל להישאר רק בשידורים חוזרים, הוא חייב לחזור למרכז הבמה בשיא הסטייל, והשטח כבר הוכיח שהלב שלו נמצא בדיוק שם. בסופו של דבר זה לא רק געגוע לדמויות, אלא רצון לראות את הסיפור הזה ממשיך להיכתב ביחד עם הצופים שגדלו עליו. 

אי אפשר להתעלם ממה שקורה עכשיו ברשתות. בעולם שבו כל סטורי נעלם אחרי שנייה, "נעלמים" מוכיחה שהיא עדיין רלוונטית. הטירוף שנוצר בטיקטוק ובאינסטגרם הוא לא סתם באזז חולף, הוא פשוט הדלק שצריך כדי להחזיר את הרעב של הצופים ישר למסך. 

המהלך הזה הוא המעשה המקצועי הכי נכון שאפשר לעשות כרגע עבור הקהל שמלווה את "נעלמים". השטח כבר אמר את שלו בצורה הכי טובה שאפשר, ועכשיו הגיע התור של המוחות מאחורי הסדרה להקשיב לו, להסתכל לקהל בעיניים ולהנחית את הבשורה שהוא מחכה לה. לא מדובר רק בלהחזיר סדרה למסך, אלא בלהחזיר את הבית לקהל שלה. הסיפור מחכה להיכתב מחדש וזה בדיוק הזמן.

עמליה, רותם וליבי/ "מה הבעיה?"

על מסך הטלוויזיה, יצא לנו לפגוש המוני דמויות טובות לב, אבל כמו עמליה (ירדן אריש), רותם (עדי רכבי) וליבי (דנה בן סימון) לא פוגשים כל יום. מפרק לפרק במשך ארבע עונות, השלישייה הזאת הוכיחה שיש להן סבלנות של פלדה: הן תמיד שם כדי להקשיב, לפתור תסבוכות של תלמידים ולתת מעצמן, גם כשעובר עליהן יום נאחס רציני. בדיוק בגלל זה, הן האורחות המושלמות לסדר. הן בטוח ירימו את האווירה בשולחן, ואם נתקע בלי האפיקומן? סמכו עליהן שהן יפתרו את זה ברגע!

רון וגאיה/ "הסדרתיים"

קחו שני שכנים (נעה ריינהולד וגלעד בראון) שהם עולם אחר לגמרי אחד מהשני, תשאבו אותם לתוך סדרה מוזיקלית, קיבלתם את הצמד הכי לא צפוי על המסך. הם אולי לא "נפשות תאומות", אבל הדינמיקה ביניהם פשוט קורעת: מצד אחד רון השמח וההיפר, ומהצד השני גאיה, שאומרת את כל האמת בפרצוף ולא תראו אותה מחייכת בקלות. השילוב הזה הוא בדיוק הסיבה שאנחנו מחכים בטירוף לעונה השנייה. אם הם היו נוחתים אצלנו בליל הסדר, השולחן בטוח היה נקרע מצחוק, ועל הדרך אולי היינו מצליחים להוציא מהם איזה ספוילר לפרק הראשון של העונה הבאה או לפחות להבין איך הסיפור שלהם ממשיך מכאן.

דני/ "יונייטד היי"

בתיכון היוקרתי שכולם מדברים עליו, פגשנו לא מעט דמויות עם סיפורים מעניינים, אבל דני (אלין גולן) היא לגמרי האחת שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים (והחיוך!). היא הכי לא עפה על עצמה, תמיד נחמדה לכולם, רגישה, חברותית ובאמת שקשה להוציא ממנה עצבים. דמות חיננית כזו היא האורחת האידיאלית לליל הסדר, ועל הדרך היינו שמחים לשמוע ממנה מה היה כל כך דחוף לה להיכנס ל"יונייטד היי", אפילו במחיר של להתחזות לבת השגריר.

דורי ארזי/ "זיגי"

עברו כבר שנתיים וחצי מאז שנפרדנו מהסדרה שהייתה רכבת הרים של רגשות, אבל דורי (אמיתי ארמן) תמיד יישאר לנו בלב. בין אם בתור "זיגי" המסתורי או החונך הרגיש בפנימייה, דורי תמיד נתן את הנשמה שלו לאחרים אם זה לחברים הקרובים או ללהקה של "החברים של תמר" שלהם עזר להגיע למקום השני בתחרות הלקות. דמות עם כזה לב זהב וחיוך כובש, היא בדיוק האורח שכל אחד היה רוצה אצלו בסלון. אנחנו בטוחים שהוא היה מרים לנו את ליל הסדר עם איזה נאמבר מרגש בין המנות, וגורם לכולנו להזיל דמעה (לא בגלל החזרת).

"הפיג'מות"

איך אפשר לחשוב על אורחים לליל סדר בלי הלהקה הכי מטורללת על המסך? דמיינו את עודד פז עוטף את האפיקומן בפצפצים כדי להסתיר אותו כמו שצריך, את אילן רוזנפלד כותב שיר דיכאון על המרור, ואת קובי פרג' מחליף דמויות בכל פעם שמגיע תורו לקרוא חלק בהגדה. תוסיפו לחגיגה את ימית סול,  שבטח תנסה לאבחן פסיכולוגית איזה טראומת ילדות גרמה לפרעה לצאת כזה רשע, ואת דנה פרידר , שתגרום לכולם לסתום אוזניים כשתתעקש לדפוק סולו של "מה נשתנה" בזיופים שיגרמו לכוסות היין להישבר. היינו בכיף גדול מארחים את "הפיג'מות", כי איתם הסדר הופך מ"עוד ארוחה משפחתית" לקרקס של ממש בתוך הסלון. בסופו של דבר, גם גדלנו על השטויות שלהם, ואין דבר שמסמל חופש יותר מהבלאגן המבורך שהם יודעים לעשות!

© יוסי צבקר, יחסי ציבור

הסדרה הציפה ודיברה בגובה העיניים, על בעיות שהנוער מתמודד איתן ביומיום, ונתנה לקהל להרגיש שמישהו באמת רואה אותו ומקשיב לו. בעונה הראשונה ראינו את הפרי החשוב הזה מתבשל לאט ובצורה מדויקת, ומהעונה השנייה ועד הרביעית, הרגשנו שהוא הכי טרי שיכול להיות. התחושה הייתה שבני הנוער פשוט צריכים לעקוב פרק אחר פרק וללמוד איך לסדר את החיים שלהם.

מה שאהבנו ב"מה הבעיה?", היא העובדה שהיא לא רק שידרה רצינות ופריקה של קשיים רגשיים, אלא שזכינו גם ללא מעט הפוגות קומיות מדמויות בלתי נשכחות ומוזיקה איכותית מלהקת "השועלים". כך נוצרה סדרה עם תפריט עשיר ומגוון שגרם לנו לחכות בקוצר רוח לכל פרק.

כמובן שאי אפשר לסכם סדרה בלי לומר מילה טובה ליוצרים, ירון ארזי וליאור ירון, שהצליחו לזקק את הערכים הכי חשובים של הדור הזה, ולהפוך אותם לסיפור שאי אפשר להפסיק לצפות בו, וכמובן לשחקנים שהפיחו נשמה בדמויות בכל רגע ורגע, ובנו פה בית שיישאר גם הרבה אחרי שהמסך יחשיך: ירדן אריש, עדי רכבי, דנה בן סימון, יהונתן שתיוי, אריאל אלמוג, הלל גזית, נטע אורבך, דניאל לנדור, אלון דיקווי, אילון שנער ורבים נוספים שפשוט כבשו אותנו.

לסיום, "מה הבעיה?" אולי נגמרת היום, אבל מבחינתנו היא רשמה ניצחון ענק: היא הצליחה להיכנס ללב של המוני בני נוער, להביא נישה מיוחדת בלי להתחנף, ובעיקר לבנות את הדור הבא של צופי הטלוויזיה. נתגעגע.

© אוהד רומנו

שחרורם של שלושת הנעלמים- עונה ראשונה

בפתיחת הסדרה, התוודענו לשלושת תלמידי תיכון העמק שבאשמורת, עליהם סופר ש"טבעו בים" לפני שאמה הבחינה שהם בחיים: דריה, דניאלה ושאולי. כמה פרקים לאחר מכן, נודע לנו שנחטפו על ידי הנבל פיזנטי (יוסי טולדו) שניסה להרעיל את המים באשמורת בהוראת בני סינטרה (יובל ינאי). החיפושים הרבים והמאמצים למצוא את דריה, דניאלה ושאולי הגיעו לסגירת מעגל מרגשת בסצנה שבה אמה, אלו ועידו מצאו אותם, ואי אפשר לא היה שלא להתרגש עד דמעות. סצנה לפנתיאון!. 

התרגיל הצבעוני של דריה- עונה שנייה

אחרי שורד (לירז חממי) נעצרה, היינו בטוחים שהשקט חזר לאשמורת, אבל אז הגיע הטוויסט: דולב (אורי בלופרב) ותום (ירון בן הרוש), הדמויות שכל כך אהבנו, התגלו כרעים האמיתיים. השניים רצו לנקום בורד שגרמה למות אביהם, וניסו להימלט מהעיירה עם "סחלב הרפאים" – הפרח עם הרעל המסוכן בעולם.רגע לפני שהם נעלמו עם השלל, דריה שהייתה בזוגיות עם תום, החליטה "להיפרד ממנו יפה". היא נכנסה לרכב שלו ובצעד נועז הטמינה פצצת צבע שהרסה את הפרחים המורעלים וצבעה את תום מכף רגל ועד ראש. התרגיל המתוחכם של דריה היה פשוט מושלם, ובעיקר נקרענו מצחוק כשהיא חתמה את הסצנה עם הכינוי המדויק "חתיכת צבוע", וזה היה רגע של נקמה מתוקה וקורעת שסגר את העונה בסטייל.

פיזנטי מגלה לנוגה שהוא אבא שלה- עונה שלישית

הדמות המאיימת שהצליחה להלחיץ גם אותנו בכל פעם מחדש, גילה מסבתא של אמה סוד ששינה לו את החיים, על כך שהוא אבא לילדה בשם נוגה. כשראינו אותם במפגש הראשון והמרגש, שמחנו לראות את הצד הרך והלבבי של פיזנטי אותו תפסנו כאדם אכזר עם אבן במקום לב, כשסיפר לנוגה שלא ידע שאמא שלה בהריון ממנו לפני שנפרדו. לא האמנו שאי פעם לא תישאר אצלנו עין יבשה בגלל פיזנטי בייחוד כשאמר את המשפט: "אני באמת עדיין לא יודע מה אבות עושים, אבל אני מוכן ללמוד בשבילך", ואת ההפתעה המשמחת הזו כזו כנראה שנזכור לנצח!.

השיחה המרגשת של דריה ונועם- עונה רביעית

נמשיך לסצנה מרגשת נוספת שלא יוצאת לנו מהראש. העונה הרביעית של "נעלמים" הייתה מלאה באינסוף הפתעות, ואחת מהן הייתה יציאתה מהארון של דריה כשהיא ונועם (אביה מלכה) אותה הכירה לאחר המעבר לתל אביב התאהבו אחת בשנייה. כמה פרקים לאחר תחילת העונה, נועם נישקה את דריה שנבהלה מכך ממש, והבהלה הייתה מכיוון שמעולם לא חוותה הרגשה כזו כלפי נשים, וכל הסיטואציה הזו הייתה חדשה לה לחלוטין. דריה התקשתה להיות שלמה עם עצמה, אך נועם הסבירה לה משפט שהפך לנו את הבטן ואחת ולתמיד גרם לה לא להתנצל יותר על מי שהיא: "אני חושבת שאת פשוט מרגישה משהו לבן אדם, שהוא במקרה אני ואני במקרה בת. מעבר לכך שזו אחת הסצנות הכי מרגשות של "נעלמים", זו אחת הסצנות הכי חשובות בתולדות הטלוויזיה בישראל, ואין לנו ספק שהיא חייבת להיות מוצגת גם בבתי ספר ותיכונים, כדי שהתלמידים יקחו לעצמם את המסר החשוב,יעשו מה שטוב להם, ולא יתנצלו על מי שהם.

הנזיפה של אמה ואלון בהוריהם- עונה ראשונה

לאורך העונה הראשונה, הוריהם של אמה ואלון גרמו להם להאמין שהמעבר לאשמורת הוא בגלל עבודה חדשה. אבל לקראת הסוף, גילינו יחד איתם את האמת המרה: הם שיתפו פעולה עם בני סינטרה בתוכנית להרעלת המים של העיירה. בארוחה משפחתית שנראתה בהתחלה רגילה לחלוטין, אמה כבר לא יכלה להתאפק. היא התפרצה עליהם מעמקי נשמתה על כך שנתנו יד למעשה כל כך מרושע, ויחד עם אלון העמידה מראה מול פרצופם – בני מתכנן לברוח עם הכסף ולהשאיר אותם בלי כלום. כאב לנו על שני האחים שנאלצו להתבייש בהוריהם במקום להתגאות בהם. זו הייתה סצנה עוצמתית, בעיקר בזכות המשחק המדהים של גאיה גור אריה ועונג אפרון, שהפכו את הסיטואציה לאמינה לחלוטין והכניסו לתוכה את כל הלב.

"הבוקס בבטן" של עומר/ "ג'וקי"- עונה שנייה

לקראת סוף העונה השנייה, עומר (יואב רוטמן) ושירה קיימו שיחה רנדומלית, ובאופן ממש לא מתוכנן סיפר לה שהיה מאוהב בה בכיתה ו', מכיוון שהיא היחידה שהיא התייחסה אליו יפה מכל חברי הכיתה שהחרימו אותו וקראו לו "ג'וקי" כי חשבו שהוא זרק ג'וקים על תלמידים בטיול שנתי בכיתה ה', אבל שירה גילתה לו בטעות שזהו עידו איתו יצאה ביסודי שהעליל עליו את המעשה הזה כדי לנקום בו אל ההתקרבות הזו אליה. מצד אחד, התבאסנו בשביל עומר שגילה רק בשלב מאוחר יותר בחייו שחווה טראומה לחינם, אבל שמחנו שיכל לנשום לרווחה, וזכה בבת זוג לבבית עם נשמה טהורה. כך גם לשירה בעצם היה סוף שמח, אחרי שנפגעה מאלון שלא סיפר לה בפנים שאינו מאוהב בה.

סצנת הפרידה מאמה ואלון- עונה שלישית

בסופה של העונה השלישית, אמה ואלון עמדו לעלות על מונית חזרה לתל אביב, ולפניכן עשו שיחת פרידה עם חבריהם שגרמו לנו לא לעצור את הדמעות ביחד איתם. הסצנה הזו הייתה כל כך עוצמתית, שהיא גרמה לנו להאמין שאנחנו נפרדים מ'נעלמים' לתמיד – עד שהתברר שהסוף הזה הוא בעצם התחלה של משהו חדש, שהוביל לעונה רביעית מיוחדת. בעינינו, מדובר באחד הסופים היפים ביותר שנכתבו לסדרת נוער, וזאת בזכות השחקנים שהכניסו לתוכה את מלוא הרגישות שלהם.

ליאב המטרידן- עונה רביעית

כשהדמויות עברו לתל אביב, תמר פתחה דוכן מיצים מול מכולת שבה עבד שליח בשם ליאב (בן דרורי), והציק לה בלי סוף כשניסה כל הזמן להתחיל איתה. כשדחתה אותו, ליאב התנהג כלפיה בצורה כל כך מבישה, כשבכוונה הזכיר לה על התשלום לבננות, ואמר לה בשיא הביטחון משפט דוחה ביותר "למרות שאם את קצרה במזומנים, אני יכול לחשוב על צורת תשלום אחרת", ואחרי שהתלוננה לבעל המכולת שכמובן פיטר אותו, הוא ניסה להתנצל כדי שיחזירו את לעבוד ואמרה משפט חזק שכולם צריכים לשמוע "מה אם מישהו היה מדבר ככה לאחותך או לאמא שלך?", ואפילו דרורי עצמו שהתראיין אצלנו לפני שנה שיתף: "הייתי מבולבל ברגע הזה על הסט, כי זה חדר לי לנשמה בתור מישהו שיש לו אח קטן, בת דודה קטנה בת 12 וחברים לאחיות". זו אחת הסצנות שהפכו את הסדרה מדרמת נוער רגילה, לדרמת נוער ערכית וחשובה.

הניסיון הכושל לאתר את פיזנטי- עונה שנייה

זוכרים שדיברנו על פיזנטי שהפך לאדם טוב?, אז סליחה יוסי טולדו, אבל אנחנו חוזרים לרגעים המרושעים שלו עם סצנה שקרעה אותנו מצחוק. אריק (טל מוסרי) ניסה לאתר את פיזנטי יחד עם מיקי (אולי שטרנברג), המחליף של מפקד המשטרה גיורא גולדין (זהר ליבה), כשהיה צריך למשוך איתו לפחות דקה אחת של שיחת טלפון, כדי שמכשיר האיתור יספיק לקלוט את המיקום שלו. אריק התחיל להסתבך עם דיבורים מאולצים על החום בחוץ, ופיזנטי, חד כתמיד, קלט בשנייה שהוא מנסה לערבב אותו. מיקי חטף לאריק את הטלפון מעצבים, ומהרגע שפיזנטי אמר: "הופההה, מי זה הצטרף לחגיגה!" לא הפסקנו לצחוק, במיוחד מהניתוק של פיזנטי שנייה לפני האיתור, אז קיבלנו הפוגה קומית מושלמת בתוך כל המתח.

השיר החדש והאייקוני של יובל הופמן- עונה ראשונה

נסכם את הכתבה עם אחד הרגעים הכי חזקים ומרגשים של הסדרה. זוכרים את טקס סיום השנה? הרגע שבו יובל עמדה מול כל בית הספר, התוודתה והתנצלה בפני שאולי על זה שגנבה לו את השיר "מישהו כמוני" שגם זיכה אותה בפרס "שיר השנה" על חשבונו, היה רגע טהור של כנות ואומץ. והשיא הגיע מיד אחר כך כשהופמן הציגה את השיר החדש ששאולי כתב לה"נצלול" ("אל תעזוב לי את היד"). מדובר באחד משירי הנושא הכי טובים שנכתבו אי פעם לסדרת נוער, ועם הביצוע המהפנט וההתנצלות שקדמה לו, לא יכולנו לבקש סצנת סיום מושלמת יותר לעונה הראשונה. מפה, זה בדיוק הזמן לשלוח אתכם לעשות בינג'!

עוד לפני שהחלה ללמוד משחק בבית הספר של יורם לוינשטיין, בן רובי צבאג (32) הספיקה לכבוש את היעדים של הסדרות "נעלמים" ו"כפולה". אחרי שסיימה את לימודי המשחק, לספיר לא היה פרויקט באופק והיא התקשתה להמשיך את הסיפור שלה, אבל גם כשכל החתיכות בעוגה היו מפוזרות- היא לא ויתרה כדי לאחד אותן ולאפות אותה מחדש, כשהתחילה להכין חברים-שחקנים לאודישנים שנבחנו אליהם, ולאט לאט בזכות עצתו של בעלה, אבי, הפכה את התחביב לעבודה לכל דבר והוכיחה, גם לעצמה אולי, שעולם המשחק תמיד יהיה המקום שלה.

-מה הוביל אותך לעבור לצד השני של המצלמה? 

"הכל התחיל, כשסיימתי ללמוד משחק אצל יורם לוינשטיין ועדיין לא היה לי איזשהו פרויקט", היא מספרת. "מצאתי את עצמי בלי עשייה, ואפילו גלשתי למחשבות של ללכת להייטק, כי בכל זאת בן אדם צריך להתפרנס ממשהו. מאז שהשתחררתי ברוך השם דברים התקדמו כמו סיפור סינדרלה, כי עשיתי אודישן ל'נעלמים' ומאז, במשך עשור, כל הזמן עבדתי בטלוויזיה. אבל כשסיימתי את לימודי המשחק לא היו עונות נוספות ל'נעלמים' או ל'כפולה' ולא היה משהו בקנה, אז אמרתי לעצמי: 'אני חייבת להתפרנס ממשהו'".

-ולאט לאט דברים התחילו להתעורר…

"אחרי הקורונה, האודישנים כבר לא היו פרונטליים אלא מצולמים, והיו דרישות לצילום ברקע חלק, לתאורה טובה, שהחצובה תהיה כמו שצריך ושמהצלמה תהיה יציבה, אז קניתי לעצמי ציוד שיהיה אצלי בבית, כדי שאוכל לצלם את החברים שלי ואת עצמי לאודישנים. פתאום קלטתי כמה שאני נהנית מלכוון שחקנים לאודישנים, התחילו להגיע אליי פידבקים כשהיו מקבלים קולבק(שלב שני באודישן-ד.ש) ואמרתי לעצמי: 'אני ממש יכולה לעזור לעוד אנשים לצלם ולכוון אותם, כי אני ממש מסבירה על סצנות מעבר לאיך לשחק אותן, מעבר לאיך להיות אותנטי. דאגתי שכל אחד יביא את הצבע שלו. בעלי אבי אמר לי שאני חייבת לפתוח את זה לקהל הרחב, ועניתי תקשיב, לא מתאים, לא יודעת מי בכלל יבוא. אבל הוא ביקש שאנסה והלכתי על זה".

© איתי קדם

התלמיד הראשון שלה היה השחק יצחק מרציאנו. "הוא בא אליי עם אודישן ראשון שקיבל לסדרה 'חוליגנים', הכנתי אותו והוא התקבל! מכאן, ההכנות לאודישנים התחילו לעבור מפה לאוזן, ועם הזמן מצאתי את עצמי מרוויחה כסף פצצה, נשארת בעשייה שקשורה לעולם המשחק וגם עוזרת לאנשים להגשים את חלומם, אז הרגשתי שאני מסופקת ברמות מהדבר הזה. לא עברתי צד או לקחתי את המשחק צעד אחורה, אלא פשוט רציתי שיהיה לי עוד משהו לעבוד איתו, כי אף אחד לא מבטיח לך שתמשיך לעבוד, והרגשתי שאני מביאה את הנישה שלי שדרכה אני עוזרת לאנשים, נשארת באותו העולם וטפו חמסה, הכל עובד יפה".

 -וכיום את גם את מעבירה סדנאות למשחק. 

"הכל התחיל, כשתלמידים שהיו מגיעים אליי לשיעורים פרטיים התחננו שאפתח סדנה שבה אלמד: איך לעבוד על סצנות, איך אתם צריכים לראות את זה אחרת ממה שכתוב ואיך להביא את הכל באודישנים, כי בסופו של דבר שחקנים מצליחים לקטוף אודישנים.  אמרתי: 'עזבו אותי, אני לא בנויה לזה' והתירוץ הקבוע לי הוא שאין לי זמן, אבל אז לצערי הגיע ה-7.10 כשהיינו במן אפוקליפסה ואמרתי לעצמי: טוב' נראה איך אני מתחילה לבנות מערך: מה בא לי להעביר בכלל, איך אני מנתחת סצנות כשהתלמידים מקבלים אודישנים, איך יסתכלו על הדף שמקבלים שחור על גבי לבן ובעיקר איך לחשוב מחוץ לקופסה?'.

תוך כדי שאני משתעשעת עם בניית המערך, קפץ לי סטורי של חבר טוב שבו פרסם מישהי שמשכירה סטודיו למשחק מול מצלמה ומחפשת שוכרים, אז אמרתי אקפוץ לראות, כי בכל זאת אני לא יכולה ללמד 12 אנשים אצלי בבית. הגעתי למקום, ראיתי אותו והמשכירה אמרה לי משהו מאוד יפה: 'ספיר, פשוט תציבי לעצמך דד ליין ותפתחי סדנה, דברים יגיעו. אל תעשי מושלם, תתחילי לאט לאט לרשום תלמידים' וזה מה שבאמת קרה- כל התלמידים שביקשו שאפתח סדנה ישר נרשמו. עם הזמן נהיה עוד ביקוש לסדנה אז פתחתי עוד אחת, העניינים התחילו להתגלגל מפה לאוזן וככה נפתח הסיפור של הסדנאות". 

© איתי קדם

-מה הטיפ הראשון שאת נותנת לכל מי שבא אלייך להכנה לאודישן?

"אל תחשבו על התוצאה ואל תרצו את מה שהבמאים או המלהקים רוצים לראות, כי זה מה שמונע מכם להיות משוחררים בסצנה. תחשבו שכשבמאים או מלהקים רואים מאות אודישנים בהם אנשים עושים את אותה הפאוזה, עומדים באותו מקום או בולעים את אותו הרוק. הם ישתעממו, כי מה שמעניין אותם זה לראות איך אתם מביאים את עצמכם לתוך הסצנה, זה מה שלוקח אודישנים וזה מה שצריך לחשוב עליו".

-יש איזושהי תגובה מתלמידים שלך שהתקבלו לסדרה וחרוטה בזיכרונך?  

"קודם כל, עזוב שאני הפסיכולוגית שלהם, כי התלמידים שמגיעים אליי מתקשרים  אחרי כל אודישן שנבחנו אליו ואני מרגיעה אותם, אבל ברגע שתלמיד מתקשר להגיד שהתקבל אני עם דמעות בעיניים. בעלי תמיד צוחק עליי, אבל באמת שכל שיחה כזו בשבילי היא עולם ומלואו, כי עזרתי למישהו להגשים את החלום שלו, אז יש יותר סיפוק מזה? בכל זאת התעשייה הזו כל כך קשה, מקבלים הרבה 'לא' וקשה להאמין שתקבל 'כן', אז מרגש אותי לדעת שתלמידים שלי התקבלו אחרי שהייתי שם להעניק את גלגלי העזר. 

"אצלי אין 'עשיתם אודישן, יופי ביי', אלא שאני ממש המורה המנטלית של התלמידים שלי, כי אני יודעת כמה המקצוע הזה יכול לשבור אותך, אז אני שם לתת להם את המענה, את הפרופורציה, אוזן קשבת, להכניס להם רוח גבית במפרשים".

-מרגישה שההכנות הללו מחזירות אותך לתחילת הדרך שלך?

"ברור! אני למדתי המון מניסיון ומטעויות עבר שעשיתי, מנסה למנוע מהתלמידים שלי לעשות אותן. אני זוכרת שבאודישן ל'נעלמים' התקבלתי לשלב הקולבק, שזה אודישן מול מלהק ובמאי, וממש התרגשתי והייתי בלחץ, כי כל הזמן הראש שלי היה עסוק בהאם הבמאי או המלהק אהבו את מה שראו או לא. התעסקתי כל הזמן במה יגידו או יחשבו, אבל כשקיבלתי את ההזדמנות של המאצ'ינגאמרתי לעצמי: 'ספיר, בואי תיהני, רוצים לעבוד איתך ומעניין להם לעבוד איתך, אז מה את לוקחת קשה?!?'.

אני זוכרת שכנבחנתי גם ל'כוכב הצפון' למשל הייתי בלחץ ולא הצלחתי לתפקד, אבל מאז שיניתי פאזה וזה מה שחשוב לי להעביר לתלמידים שלי, כי אני יודעת עד כמה הלחץ ממה יגידו או יחשבו יכול להרוס אודישן".

© איתי קדם

-בפעם האחרונה שראינו אותך במסגרת סדרה, זה היה בעונה הרביעית של "נעלמים" שירדה מהמסך לפני ארבע וחצי שנים. עד כמה הטלוויזיה חסרה לך? 

"תשמע, במהלך ארבע וחצי השנים האלה הייתי ב'יורם לוינשטיין', אז גם השקעתי את רוב האנרגיות שלי בלצלוח את הדבר ולהתמקצע במשחק, כי לא סתם נרשמתי לשם. המטרה שלי הייתה לפתח את המנעד המשחקי ולנפץ קירות זכוכית. אומנם עשיתי אודישנים, אבל כנראה שבסופו של דבר משהו שם לא צלח, אז בגלל זה היה לי חשוב שיהיה עוד משהו. כי גם אם עבדתי שנים, התקבלתי ועשיתי קמפיינים, בבוקר אחד הכל יכול להיגמר ואף אחד לא יכול להבטיח שתמיד תהיה עבודה ותמיד יהיו פרויקטים. היה לי קשה לקבל את זה שאני בלי פרויקט עתידי, כי ידעתי איך מרגישה הצלחה ובכל זאת אנשים הכירו אותי, אז היה לי קשה ללכת אחורה. אני מתגעגעת לשחק ומאמינה שזה יחזור ובגדול.

מעבר לזה, אני מקבלת ברשתות וגם ברחוב תגובות של 'התגעגענו אלייך' וזה מחמם לי את הלב, כי הנה זוכרים אותי ומתגעגעים לראות אותי על המסך, כך שאין כאן עניין של מוכשרת או לא, אלא עניין של הזדמנות מול משהו שמתאים כמו שבלונה. זה בסדר שהסיכויים יהיו כמו סיפור סינדרלה וזה בסדר שלפעמים לא תהיה עבודה. אספר שבדיוק חזרתי מסדנת משחק אצל גלית אשכול, כי עם כל זה שאני מעבירה סדנאות בעצמי עדיין חשוב לי גם ללמוד, ולפני שאני מורה, אני קודם כל שחקנית".  

-בעונה האחרונה של  "נעלמים", הדמות שלך דריה יצאה מהארון. בתור מי שליוותה את הדמות הזו במשך ארבע עונות, איפה הצעד שלה השפיע עלייך רגשית?   

"רציתי מאוד לעורר השראה ולעזור לבני נוער לצאת לעולם מהארון. חשוב היה לי להראות להם שהשד לא כזה נורא, שזה בסדר לפחד ולהרגיש את כל התחושות האלה, ועבדתי מאוד קשה על כל הסצנות סביב הגילוי שלה, סביב ההבנה בינה לבין עצמה, והתגובות שקיבלתי על הצעד של דריה היו בהתאם. . אחת מהתגובות המרגשות שקיבלתי, הייתה מילדה שצפתה עם אחותה ב'נעלמים' וסיפרה לי שבעקבות הסצנה היא יצאה מולה מהארון והודתה לי על זה. היא סיפרה לי שאחותה הרגישה בנוח לספר על זה אחרי שצפתה ביחד איתה בסצנה, כי היא ראתה איך דריה הרגישה בנוח לפרוק את כל התחושות, את הבלבול ממה שקורה לה, ככה שהסיפור של דריה היה מטופח בצורה מאוד יפה, וגם השיח בינה לבין שאר הדמויות סביב הנושא הזה היה מאוד יפה. התרגשתי מתגובות של בני נוער שלהם עזרתי לצאת מהארון, כי דריה היא דמות כל כך אהובה ומלא אנשים התחברו אליה, כי היא אחת כזו שהולכת עם האמת שלה לא משנה מה, ופתאום כשהיא יצאה מהארון זה נתן הרבה אומץ לאחרים. היה לי חשוב שזה יעבוד כמו שצריך".

-איזו עונה הכי נהנית לצלם?

"אני מתלבטת בין עונה ראשונה לשלישית, כי בעונה הראשונה היה קסם בגלל שהפרויקט הזה היה משהו ראשוני וטהור לכולנו, וביחד עם הבמאי, ההפקה והקאסט יצרנו עולם חדש. בדיוק בגלל זה, אני חושבת שהכי נהניתי לצלם את העונה הראשונה, אבל נהניתי גם מהעונה השלישית כי שם הרגשנו שלא תהיה עונה רביעית, והסיום היה ממש כמו דרמה טורקית שבכינו בה. אני כספיר גיז'דרתי ואמרו לי: 'ספיר, מה יש לך?' וזה היה בלתי נשלט, כי נפרדתי מהפרויקט הראשון שלי ומהדמות שכל כך אהבתי".

-אם היית יכולה לכתוב המשך לדריה, איפה היא היתה היום?

"אני חושבת שהיא בטוח חיה בתל אביב ומנהלת באיזה מקום, היא בטוח לא תהיה שכירה באיזה משרדון. אולי מתאים לדריה להיות בשב''כ, משימות מיוחדות. היא בטוח לא תהיה בעבודה בנאלית".

-בעבר גם כיכבת בעונות השנייה והשלישית של "כפולה" לצד נועה קירל. נלחצת כשהגעת לסט אחר בפעם הראשונה או שהתאקלמת מהר?

"אני זוכרת  שביום הראשון הקאסט היה מקסים אליי. תשמע, באתי לפרויקט שכבר הייתה לו עונה ראשונה וכל הקאסט היה מגובש, ובתור מישהי חדשה שמגיעה לשם היו לי חששות של 'איך אסתדר עם אנשים?', וגם שיחקתי לצד שחקנים כמו עופר שכטר, שלום אסייג ואורי לייזרוביץ'. היה לי חדש לשחק עם שחקנים בסדר גודל כזה. הייתי בלחץ מזה, אבל כבר ביום הראשון שלי שם כולם קיבלו אותי באהבה, וגם נועה הייתה סופר מקסימה, אז היה לי ממש כיף".  

-לפני חצי שנה, את ובעלך אבי צבאג הפכתם לזוג הורים לארי. מעכלת שאת אמא?

"לא. זה כזה קורע, כי  כשהייתי בהריון אנשים תמיד אמרו לי: 'החיים מתחלקים לשניים, לפני ואחרי, את תרגישי שונה ותרגישי יותר אחראית', אז אמרתי 'יאללה, אתבגר ואסתכל על החיים אחרת'. חשבתי שהדברים ייראו לי באמת אחרת, אבל הכל נשאר אותו הדבר, כי אומנם יש לי ילד בבית לטפל בו אבל אני עדיין אותה השטותניקית. ברגע שאשמע את ארי אומר  לי: 'אמא'- אפנים שהתפקיד הזה שלי".

© ©צילום פרטי

-מאיפה הגיעה הבחירה בשם ארי?

" על שם סבא שלי, הרי זיגלשטיין שאני מחוברת אליו מאוד. כשהייתי בכיתה ו', רקדתי ושרתי במופע סיום כשסבא היה בקהל, והוא הראשון שאמר לי 'את תיהי שחקנית', ולימים זה באמת מה שקרה!, ,אבל מהיום הראשון שאבי ואני יצאנו היה ברור שאם יהיה לנו בן נקרא לו 'ארי'. סבא עשה לי רשימה עם אפשרויות לשמות ולא חשב שאקרא לילד על שמו, ובברית הוא היה כל כך המום, הוא בכה מהתרגשות וזה היה מרגש".

-אם יבוא היום שבו ארי יגיד לך שהוא רוצה להיות שחקן, מה תאמרי לו? 

"הכי אתמוך בו בעולם! אם זה יהיה החלום שלו אומר לו: 'תגשים את מה שאתה רוצה' ואתן לו את הכנפיים בכל דבר, בסופו של דבר, גם ההורים שלי נתנו לי את הרוח הגבית להגשים את כל החלומות, אז גם אני אעניק את זה לארי ואתמוך בו".

-מה את מרגישה שהאימהות שינתה אצלך?

"האימהות הכניסה לי הרבה פרופורציה,  כי אני יכולה תמיד להיות בלחץ אם קיבלתי את התפקיד או אם עברתי אודישן, ופתאום הדברים האלה כל כך מתגמדים, כי מספיק שארי לא ירגיש טוב - ואהיה שבר כלי. פתאום יותר כיף לי שאני מקבלת אודישנים, אז אני אומרת לעצמי: 'אוקיי, אני לא צריכה לאבד פרופורציות עכשיו, הכל בסדר, אעשה מה שכיף לי, וגם אם אתקבל או לא החיים ממשיכים הלאה".

© צילום פרטי

-ממש היום גם עלה פודקאסט עם חברייך רועי דויד ואיתי סונטג. מה צפוי?

"השם של הפודקאסט הוא 'בקטע טוב', שזה זה חלק מהסלנג שלי, של איתי ושל רועי. שלושתנו מגיעים מהמשחק, רועי למד איתי ביורם, איתי הוא חבר משותף וגם המחזאי הכי צעיר שכתב מחזה ב'קאמרי' בשם 'אני סבתא שלך', ועכשיו הוא כותב לתיאטרון באר שבע. שלושתנו תל אביבים צעירים, כשאחד הומו מאורס, השני רווק והשלישית אמא טרייה מתל אביב, וביחד אנחנו ננהל שיח סביב עולם המשחק, סביב מה קורה ביום-יום, על דברים שקרו השבוע ונעלה כל מיני סיפורים מצחיקים וסיטואציות שהיינו בהם.

בפודקאסט תהיה פינה בשם 'איתי או נגדי' שבה בכל פעם מישהו מאיתנו יביא סיפור מעולם הזוגיות, סיטואציות מהיום-יום, יש גם פרק שבו אנחנו גם מדברים על מה באמת קורה בבית ספר למשחק, אם כדאי או לא כדאי ללכת. המטרה שלנו היא להביא את החוויות שעברנו גם לקהל הצעיר, ולבוא להעשיר להם את הידע בפודקאסט כיפי, מבדר ומרגש". 

© ©איתי קדם

-את גם עובדת על סדנה לשחקנים יותר מנוסים.

"מדובר בסדנה שנמצאת ממש בחיתולים, אז ברגע שהיא תתחיל לצאת לפועל אתחיל לפרסם יותר. את הפודקאסט אני מפתחת עם המטפלת האישית שלי, לילך סוריאן שאותה אני מציפה בהמון התלבטויות, גם בתור שחקנית, גם בתור אמא טרייה וגם בתור ספיר. בתור אחת ששומעת מתלמידים שבאים אליי על קשיים שמלווים אותם, חשבתי ביחד עם לילך ליצור סדנה לשחקנים בוגרים יותר שמרגישים תקועים, בין אם זה במקצוע או בינם לבין עצמם, ולעזור להם לפתוח את המחסומים הרגשיים.

הרעיון שלנו, הוא לתת לאותם השחקנים כל מיני תרגילי משחק שדרכם הם יוכלו לפרוק את הרגשות שלהם ואת החסימות שיש להם, כי בכל זאת המשחק הוא מקצוע כל כך קשה מנטלית, אז קשה לשמור על אופטימיות ולפתוח את הלב, אז המטרה היא לעזור לשחקנים שיבואו אלינו למנוע שהצביטות הללו ועדיין לשמור על הערוץ של הרגש, כי זה מה שהופך אותך להיות שחקן. אתה יכול פתאום להבין שיש לך איזשהו אישיו מהילדות, כמו למשל שעברה דחייה מילדים בבית הספר, ואתה מרגיש שמקיפים אותך כל כך הרבה רגעים שאתה אפילו לא יודע שעברת, אז הסדנה לא באה לטפל בנפש, אבל כן באה לשחרר מהשחקנים הבוגרים מחשבות שתוקעות אותם".  

-לפני עשר שנים התחלת את דרכך על המסך. מה העצה שהיית נותנת לספיר בת ה-22?

"לא לקחת את המקצוע בכבדות! גם במהלך הלימודים וגם במהלך הקריירה עצמה קיבלתי הרבה 'לא' מפרויקטים שרציתי, אז זה כל כך יכול להוריד את הביטחון ולהוציא רוח מהמפרשים. פעם כל הזמן הייתי מחפשת את האישורים מבחוץ שאני טובה, שלא איבדתי את זה במשחק, ובמשך עשור נתתי לקולות מבחוץ להשפיע עליי, אז הרגשתי שאני מאבדת את הסנטר. בזכות ארי, היום אני מרגישה שאני מצליחה להחזיר לעצמי את הסנטר, כי עכשיו אני מבינה שמה שצריך להיות שלך יהיה שלך. אין לי מה להתחיל לעשות שמיניות באוויר, ואני מפנימה שלא כל ביקורת צריכה לטלטל את עולמי. היום אני יודעת מה אני עושה, לוקחת את הדברים שאליהם אני מתחברת, מעיפה את מה שלא ואני פשוט יותר חכמה היום במובן הזה".

-יש מחשבה ליצור סדרה?

"מצחיק שאתה שואל  את זה, כי אני תמיד רוצה לכתוב אבל אני לא יכולה, כי אני קפיץ. כשלמדתי ביורם לוינשטיין, עשיתי קורס של כתיבת סדרות ותוך שבוע הייתי צריכה להפיק סוג של טריילר על נושא שממש מעניין אותי בחיים שלי, גם לכתוב, גם לביים, גם להפיק וגם לערוך הכל תוך שבוע. שכרתי צלם שהוא גם עורך, סגרתי שחקנים, בניתי לו"ז להפקות והשקעתי כספים בסרטון שלי כשהכל נעשה תוך שבוע!

עשיתי סרטון של 3 דקות סביב ההומור של חוסר הבשלות לחתונה ולהביא ילדים, מתוך המקום שאני בת ה-28 הייתי בזוגיות ארוכה, ומסביבי היה את כל הרחש הזה של 'בואי, תתחתני, למה את מחכה?!?' והיה הרבה לחץ סביב הנושא הזה, ואני אומרת שזה בסדר שיש נשים שלא בשלות להתחתן או להיות אמהות כבר בגיל 30, על אף שהן נמצאות בזוגיות. לימים הכרתי את אבי, גרוש עם שתי ילדות. עכשיו אני נשואה עם ילד, ויש לי חלום להמשיך לעבוד סביב הדבר הזה, כי הנושא של חוסר הבשלות להתחתן ולהפוך להורים לא מדובר מספיק"

-אז אם היית יוצרת סדרה על החיים שלך, מה הייתה הסצנה הראשונה?

"תראה, תמיד כשרואים אותי כספיר לא יודעים שאני ערס קטן בגוף של אישה עם פה ג'ורה, אז כנראה שהייתי רבה עם מישהי בכביש. בדיוק בגלל הסיבה הזו היה לי הכי כיף לשחק את דריה ב'נעלמים', כי היא אולי נראית רגישה ונחמדה, אבל היא גם יכולה להיות כזו קשוחה, אז הדיסוננס הזה מה שמייחד אותי ויוצר קומיות".   

© ©אור דנון

יום הקולגות העצבניים, זהו יום שנועד עבור השותפים הזועפים שבכל יום מחדש אותם תמצאו מתוסכלים וממורמרים במקום העבודה שלהם בכל יום מחדש, מה שיכול לבאס את השותפים שלהם, אבל ביום הזה הם  חוגגים על ידי כך שמשתעשעים עם אותם הקולגות העצבניים בכל מיני דרכים. גם בסדרות הנוער, לא חסרים עובדים טלוויזיוניים שאף פעם לא קיבלו בחיוך את השותפים שלהם לעבודה, אבל איכשהו הם הצליחו להמשיך לעבוד יחד למרות הכל. זו הרשימה שלנו!. 

אוריין/"מה הבעיה"?

על מסך הטלוויזיה יצא לנו לפגוש לא מעט אנשים ממורמרים, אבל מנהל הקפיטרייה של בית ספר "אלונים" אוריין (אביעד בנטוב), הוא כבר ממורמר מקצועי והאיש הכי עצבני מעובדי בית הספר. כל דבר הכי קטן מרגיז את אוריין בשניות, כמו למשל כשתלמידים מבקשים ממנו טוסט בלי פסטו, כמו למשל כשמאי ומאיה דיברו בשטח הקפיטריה, וכמו למשל כשאחת התלמידות ביקשה ממנו שוקו חם והתעצבן שלא ביקשה שוקו קר מהמכונה שזה הכי קל לו. אולי לפעמים הכעס המוגזם של אוריין יכול להיות כל כך מאוס, אבל אנחנו פשוט נקרעים ממנו מצחוק בכל פעם מחדש!. 

© מתוך "מה הבעיה" (Zoom ב- yes)

סקווידוויד טנטקלס/ "בובספוג" 

אם יש דמות ששמה העצבני הוא עצבני, זהו כמובן התמנון הרגזן שלא מפסיק לקטר כל היום. סקווידוויד את רוב היום מעדיף להעביר באימונים על הקלרינט, או במקרה שלו יותר נכון בזיופים, אבל כמובן שאין לו ברירה והוא צריך להתפרנס, רק שבגלל שאין לו מספיק כישורים- הוא נאלץ לעבוד כקופאי במסעדת "הסרטן הפריך" ולומר בתסכול רב: "עוד יום במוסד השומני". סקווידוויד תמיד מקבל את הלקוחות בפרצוף מתוסכל, בחוסר רצון מוחלט לשרת אותם ולפעמים גם מרים עליהם את הקול, אבל בובספוג תמיד מפצה על זה כשמגיש ללקוחות את קציצות הסרטן בחיוך ובכך הם לא בורחים מהמסעדה. למרות הגישה המאוד בעייתית של סקווידוויד, הוא תמיד יצליח להפיל אותנו מהכיסא. 

פיטר שם-טוב/ "מלון הוטל" 1 

במלון המוזר ביותר שקיים, ישנם עובדים מגוונים כשגם רובם מוזרים לגמרי. בין העובדים היה עובד שונא אדם שלא הפסיק לרטון לשנייה, הלוא הוא פיטר (איציק כהן). פיטר אומנם סובלני כלפי אורחי המלון ומעולם לא תפסנו אותו מתרגז עליהם, אבל הוא נטה להיות רגזן וביקורתי בעיקר כלפי גורי מנהל המלון, היה אדם מאוד חרדתי והתלונן על כל דבר, כך שבתור אורחי המלון היינו חושבים פעמיים לפני שניגשים אליו לבקש עזרה. מה שכן, גם דמויות רגזניות ומעצבנות- איציק מגלם בצורה כל כך טובה שגורמת לנו להתאהב בהן!. 

© מתוך "מלון הוטל" (כאן חינוכית)

אולגה טקצ'נקו/"מועדון החנונים"

בינואר הקרוב אומנם יעבור עשור מאז שהסיטקום המגלגל מצחוק ירד מהמסך, אך כמובן שאי אפשר לשכוח את הדמויות המשונות והעובדים הבלתי מובנים בבית הספר. כזכור, מצד אחד בצוות המורים הייתה בלהה- מחנכת כיתת החנונים שהייתה חיננית למדי אך מאוד מעופפת, ומצד שני הייתה את אולגה (דורין קריו)- המורה לחינוך גופני שלעולם אי אפשר היה לתפוס אותה עם חיוך על הפנים, ומרוב עצבים תמיד רצתה לשלוח כל מי שעבר לידה לריצת 2,000, בייחוד את חברי החנונים. במורה כזו ממש לא היינו רוצים להיתקל, אבל בכל פרק שהופיעה- היא תמיד העלתה לנו את המצב רוח והפכה את הצפייה למהנה יותר. 

גרי מנדלבאום/ "הפיג'מות"

איך אפשר לעשות רשימת שותפים עצבניים לעבודה, ולא להכניס את מייסד "ההמבורגרי" (יניב פולישוק) שמבחינתו כל יום עבודה היה סבל נוראי. גרי אומנם היה הבוס של עודד פז שהיה עובד חרוץ, אבל בגלל שלא היה מספיק כוח אדם מלבדו, גם הוא מדי פעם עזר למשל להכין המבורגרים ללקוחות והגיש להם אותם, רק שגם את זה הוא עשה במרמור מוחלט ולא ממש עשה תיאבון ללקוחות רק מהגישה שלו. את גרי אולי נזכור מבין הדמויות המיואשות והרגזניות ביותר שפגשנו על המסך, אבל אין ספק שקשה לדמיין את "הפיג'מות" בלעדיו.

© מתוך "הפיג'מות" (ערוץ הילדים)

ביולי האחרון, התבשרנו שלאור הצלחת דרמת הנוער המבוססת על ספרה של גלילה רון-פדר עמית- הסדרה תמשיך לעונה שנייה, אך לפני שזה יקרה, בואו נחזור להתחלה. ציון (ליעד פאר) גדל בבית שאן עם סבתו לאחר שאמו נפטרה ואביו נכנס לכלא, עד שהעובדת הסוציאלית שלו החליטה להעבירו למשפחת אומנה בחיפה. לציון לקח זמן להתרגל למשפחת האומנה ולחברים החדשים בבית ספר בחיפה, אך אט אט הוא השתלב היטב משתי הבחינות, הפך להיות מאמן מוצלח בקבוצת הכדורגל "בני דניה" והפך למקובל בין חבריו. ציון בהחלט נכנס לנו ללב כבר מהפרק הראשון, ומחכים בקוצר רוח לעונה השנייה!.

 רון לסק וגאיה אקיאן/"הסדרתיים"

סדרת נוער הצבעונית שגם עומדת לחזור אלינו עם עונה שנייה, הציגה לנו לראשונה את רון (גלעד בראון) וגאיה (נעה ריינהולד) כשני שכנים שגרים אחד אחד מול השנייה, ונקלעים להפסקת חשמל בבניין. גאיה שהייתה באותו זמן לבד בבית וסירבה לעזרתו של רון כדי שלא תישאר לבד בהפסקת החשמל, נכנסה לבסוף לדירה שלו, ושניהם מצאו את עצמם נשאבים לתוך הסדרה המוזיקלית "נווה עלומים". עד שהשניים מצאו לחזור דרך הביתה, הם ניסו בלית ברירה להשתלב בין תלמידי "נווה עלומים" ובסופו של דבר לצד כל הצרות שהקיפו אותם, הם הצליחו להשתייך אליהם. העונה הראשונה של "הסדרתיים" הצליחה לרתק אותנו למסך, ובטוחים שגם העונה הקרובה!.

דניאל/"מה הבעיה?" עונה 2

העונה הראשונה של דרמת הנוער המצליחה "מה הבעיה?" הסתיימה בזוג החדש שכולנו רצינו לראות, הלוא הוא עמליה (ירדן אריש) ועומר דהן (יהונתן שתיוי). מכאן, חשבנו שהכל ילך ביניהם חלק, עד שבמהלך העונה השנייה מאי (נטע אורבך), ניסתה לעשות הכל בכדי להפריד בינו לבין עמליה ולא מצאה את הדרך המושלמת, עד שלכיתה הגיע תלמיד חדש בשם דניאל (הלל גזית) שבשניות התאהב בעמליה, רק שגרם לה לא לסבול אותו והרגיז אותה בייחוד עם העובדה שהוא בנה של אלון, בן הזוג של איילת- אמא של עמליה ותמרי. השניים ישבו רבות כדי לחשוב איך לגרום להורים שלהם להיפרד מכיוון שהרגישו מוזנחים, ובאופן בלתי צפוי התחברו תוך כדי אחד לשנייה, כך שדניאל בסופו של דבר הצליח להתחבר עם עמליה והרגיש יותר שייך לכיתה שלו.

אריק הופך למנהל "הטוסטר"/"נעלמים" עונה 2

לפני חמש שנים, נפרדנו מהעונה הרביעית של סדרת הדרמה עוצרת הנשימה, אבל בואו נחזור לעונה השנייה שהייתה גדושה במתח מהפרק הראשון ועד האחרון. כזכור, חדווה שניהלה את המקום הכי חם באשמורת- הייתה שותפה לפשע של פיזנטי ובני הופמן הידוע כסינטרה, אשר היו אחראים לחטיפתם של שלושת הנעלמים- דריה, דניאלה ושאולי, ולשם כך נעצרה על ידי מפקדת משטרת אשמורת- גיורא גולדין. לכן, מי שהפך לנהל את הטוסטר זהו אריק (טל מוסרי) לאחר שהיה עובד של חדווה, ומהרגע הראשון הוא שיפץ את המקום בכדי שיראה מזמין, הוסיף טוסטים חדשים, וממש העלה את הרף של המקום בהרבה יותר ממה שהיה, אז הוא לגמרי הסתדר יפה. במילה אחת- געגועים!.

"האמת שזה ממש קרה בטעות. כשהייתי בת 10, בהלכתי למדוד שמלות לבר מצווה של אח שלי ב'הוניגמן'. מי שעיצב את הקולקציה תפס אותי שם, המליץ לי ללכת לסוכנות דוגמנות כי נורא רצה שאדגמן, וגם המליץ לי על סוכנת. תמיד זה היה חלום שלי, אבל החבאתי אותו כי הייתי ביישנית. ניסיתי לשכנע את אמא שלי שבכלל לא מעולם הזה ולא בעדו שתרשום אותי לסוכנות, לא הסכימה ורק אחרי הרבה מאוד שכנועים נכנסתי אליה. מכאן, התחלתי כדוגמנית צעירה, עשיתי קמפיין של 'הוניגמן', ואחרי כמה זמן קיבלתי אודישן מאותה הסוכנת למחזמר 'אוויטה' של תיאטרון 'הבימה'. הסוכנת שאלה אותי אם אני באמת יודעת לשיר ולשחק, כי לא סתם מבזבזים זמן לבמאי ואמרתי 'כן'.  

באודישן היו מאות בנות, נכנסתי לאודישן כשהייתי צריכה לבצע שיר, אבל היה לי בלקאאוט כשלא ידעתי את המילים, אז המשכתי ב'נה נה נה נה', חזרתי לשיר ולא הפסקתי. חזרתי מהאודישן בוכה אמרתי לאמא שלי 'עזבי, צדקת, אני לא רוצה את זה, לא בא לי על זה ואת צודקת'". 

© ©שלומי טורא

-אבל אז הגיע טוויסט מפתיע בעלילה

"חודש אחרי האודישן, קיבלתי תשובה שהתקבלתי, נכון שזה מוזר?!?. אמרתי לעצמי: 'איך זה יכול להיות?!?, עשיתי אודישן לא טוב, טעיתי בו, ובדיעבד אחרי שעשיתי את 'עלובי החיים', שאלתי את הבמאי משה קפטן למה הוא לקח אותי ל'אוויטה', אמר שנורא התרשם מכך שהמשכתי ולא נתקעתי למרות שהייתי בלחץ. אומנם שכחתי את המילים, אבל אלתרתי זה גרם לקפטן להאמין בי ולתת לי צ'אנס. עד גיל 15 שיחקתי במחזות זמר ב'הבימה' ושם הבנתי שהמשחק זה העולם שלי". 

-ולמרות ההבנה הזו, אופק בחרה לפתע לעזוב את תחום המשחק 

"החלטתי שאני לא רוצה להיות שחקנית אלא זמרת, אז עזבתי את הסוכנות אחרי שכבר עשיתי אודישן מצולם למלהקת אחת. אחרי חודשיים, אותה המלהקת פנתה לסוכנת שלי ואמרה לי: 'תקשיבי, רוצים לראות אותה באודישן לסדרה חדשה ב'לבד בבית'. הסוכנת פנתה אליי, אמרה לי: 'תקשיבי, רוצים אותך בבקשה תעשי רק אודישן אחד', עניתי כמה פעמים 'לא רוצה', אבל אחרי הרבה מאוד שכנועים השתכנעתי ובסופו של דבר התקבלתי לסדרה הזו שהחזירה לי את התקווה להיות שחקנית". 

-אז העונה החמישית של "לבד בבית" עלתה על המסך!. קודם כל, האמנת שבכלל תרוצו עם הסדרה הזו חמש עונות?

"ממש לא!" משתפת בן מאיר בכנות ומפרטת "לא מובן מאליו שהסדרה הצליחה ככה, ועצם העובדה שיש חמש עונות לסדרת נוער זה דבר מרגש ומרשים. הלוואי שהסדרה הזו תמשיך להרבה מאוד עונות, אני נורא נהנית לשחק בה".  

-בואי נחזור להתחלה של הכל. "לבד בבית" היא הרי התפקיד הראשי הראשון שהכנסת אי פעם לרזומה שלך. מה התחושות שעברו עלייך כשנכנסת לסט ביום הצילומים הראשון?

"אני זוכרת שבאותה התקופה הייתי ביישנית בת 15, לא אשכח את זה!. לקח לי הרבה זמן לעכל שאני נמצאת פתאום מול המוני אנשים מסביבי, והייתי צריכה לשחק דמות שרחוקה ממני במציאות, אז בהתחלה הייתה לי את החרדה שלי עם עצמי להיפתח, אבל מהר מאוד הקאסט, הבמאי וכל אנשי הצוות של העונה הראשונה הפכו למשפחה מחבקת ועוטפת. הביישנות עברה לי מהר מאוד והכל נהפך פשוט לשגרה". 

© חו © חורחה נובומינסקי

-כמה זמן לקח לך להתרגל למצלמות?

"אני חושבת שביום הצילום הראשון עוד לא הבנתי מי נגד מי, וגם הייתי מסתכלת לא מעט לתוך המצלמה מה שלא עושים בסדרות, אבל לאט לאט התרגלתי. כשאתה נכנס לתוך הסצנה, אתה לאט לאט שם לב לזה יותר, כי אתה ממש כבר נמצא בתוכה והיא כביכול הופכת לסיטואציה מהמציאות". 

-מה צפוי לנו בעונה החמישית?

"אני יכולה להגיד לך שאני אומרת לקראת כל עונה שהיא הולכת להיות הכי טובה, כי אני באמת מרגישה את זה. בסופו של דבר, הקאסט ואני כל הזמן משתפרים כשחקנים, כדמויות וכל עונה נהיית יותר מטורללת בקטע מצחיק. אני חושבת שבעונה החמישית צפוי שיגעון, זו עונה מטורפת במובן הקומי והיא מטורללת לגמרי!".   

-ומה השתנה אצל הדמות שלך איה מהעונה הקודמת?

"אני מרגישה שאיה התבגרה" 

-במה למשל? 

"הסטייל של איה השתנה מהעונה הקודמת, הלק שלה השתנה וגם סגנון הדיבור שלה השתנה מכיוון שאני בעצמי התבגרתי, ככה שהבאתי את איה באופן שונה, אבל היא נשארה אותה הדמות המיניפולטיבית, החיה בסרט והטיקטוקרית, אז יכולה להגיד שאיה היא כל הדברים האלה רק בצורה יותר בוגרת". 

היא התבגרה אני מרגישה שהתבגרה, הסטייל שלה השתנה, הלק שלה השתנה, סגנון הדיבור שלה השתנה, כי אני התבגרתי אז הבאתי קצת את הדמות באופן שונה אבל נשארה אותו דבר נשארה מיניפולטיבית, חיה בסרט, טיקטוקרית אז יכולה להגיד שהיא כל הדברים האלה רק בצורה יותר בוגרת". 

-לפני שנתיים, "לבד בבית" עלתה גם בנטפליקס!. איך הרגשת כשנודע לך על זה לראשונה?

"בעננים!" משחזרת אופק בהתרגשות. "לא האמנתי שזה יצליח ככה, ושאי פעם אהיה בתמונה קטנה בנטפליקס, זה חלום מטורף שהתגשם". 

-מה את חושבת שתרם לזה לקרות?

"המתכון לזה בעיניי הוא האהבה הענקית והפרגון מהילדים. אם הקהל לא היה כל כך אוהב את הסדרה הזו, כנראה שגם לא הייתה עונה חמישית". 

-עושה חשק לפתח קריירה בינלאומית, התחלת כבר לחשוב על הכיוון הזה?

"האמת היא שאני בהתלבטות עם עצמי בעניין הזה כבר הרבה זמן, כי נורא רציתי ללכת ללמוד משחק בלונדון, אבל מאז שפרצה המלחמה נהייתי פטריוטית ומאוד חשוב לי להצליח קודם כל כאן בישראל. בסופו של דבר, אני לא מרגישה שהצלחתי פה עד הסוף, ואני אוהבת את הארץ שלנו ואת האנשים כאן, אבל תמיד יהיה את החלום הרחוק הזה של לקטוף את הגזרה הבינלאומית, ומקווה שבעזרת השם אצליח".  

-בגלל שהסדרה הזו שופעת בסצנות קורעות מצחוק, מה הסצנה שהיו לך בה הכי הרבה פספוסים?

"באחת העונות הראשונות, צילמתי סצנה עם שחר חסון הלוא זעתר, והסצנה הזו צולמה ביום חמישי אחרי שבוע שלם שבו צילמנו שעות על גבי שעות והמוח כבר נהיה פירה, ברמה שאתה יכול להגיד לי 'שניצל' ואתפוצץ מצחוק. דבר ראשון, עצם העובדה ששחר היה לידי זה כבר אתגר בפני עצמו, ובסצנה הזו הוא כביכול הראה לי תמונות שלו ששם באפליקציית שידוכים, וכל פעם אלתר משהו אחר. 

אני יושבת ליד שחר כשהוא בכל פעם מחרטט לי דברים הזויים שהוא רואה, למשל פעם אחת הוא אמר: 'כאן יש פיתה סביח', פעם שנייה הוא אמר: 'כאן חסידה תוקפת אותי', ואני לא מצליחה להחזיק את עצמי עד לכדי דמעות מצחוק. הבמאי שגם הוא נקרע מצחוק, אמר לשחר 'בבקשה תעזור לנו לעבור את זה!' , כי שחר פשוט בכל פעם אלתר ואמר דברים שקרעו אותנו מצחוק, ובסוף מה שקרה זה שהצלחנו לצלם את הסצנה, אבל כמעט ולא היו אפילו שוטים (קטע צילום רציף שנעשה במצלמה אחת בלי קאט באמצע-ד.ש) שלנו ביחד" 

© חורחה נובומינסקי

-לעמוד היוטיוב שלך גם העלית ביצועים לשירים כמו "כשהלכת" של שירי מימון ו"אהבה ממבט ראשון" של אריק אינשטיין זכרונו לברכה. את עובדת כיום גם על שירים משלך?

"האמת שאני עובדת יחד עם זמר על כמה שירים ופרויקטים שלי, אבל כרגע אני לא יכולה כל כך לספר עליהם, אבל אני עובדת על זה ומקווה שהכל ייצא לפועל".  

-לפני שמונה שנים, בן מאיר שיחקה עם מירי מסיקה במחזמר "עלובי החיים", ולא דמיינה שמשפט אחד יביא אותה לשיר יחד איתה על הבמה של 'אמפי שוני'. 

"הכל קרה בחנייה של האולם בבאר שבע, כשאמרתי למירי 'את יודעת?, אני באה לראות אותך עם אמא שלי בשוני בעוד חודש'. אחרי שאמרתי לה את זה, מירי הסתובבה אליי, ושאלה 'אז אולי תשירי איתי את שיר לשירה?!?' ושתקתי, הייתי בהלם!. לא עניתי כי כל כך התרגשתי ולא הצלחתי להוציא הגה מהפה, אלא שפשוט בהיתי בה, ושחקן שצעד יחד איתו לכיוון הרכב אמר 'בטח שהיא רוצה!', ונחנקתי מהתרגשות. יש פה גם סגירת מעגל, כי הבנות של מירי מאוד אוהבות היום את 'לבד בבית' והיא גם באה לסט, אז כשנפגשנו הזכרתי לה את הפעם הזו והיה נורא מצחיק".  

© מתוך האינסטגרם של אופק

-בגלל שהתחלת את הקריירה שלך בגיל צעיר יחסית. היו וויתורים שהיית צריכה לעשות בכדי לרומם אותה?

"היו המון וויתורים, וויתרתי קצת על הילדות שלי" משתפת. וויתרתי על חוגים, על הצופים כשכל החברות שלי היום שם, וויתרתי על בת מצוות ומסיבות לצורך העניין. למרות הכל אני לא מתלוננת, כי בסופו של דבר הגשמתי את עצמי, והגשמתי את החלום שלי".   

-איך החברים והמשפחה הגיבו לפרסום שלך לראשונה?

"אף אחד מהם עדיין לא מעכל את זה. כל אחד עדיין מתרגש כשוראים ילדים ניגשים אליי לבקש תמונה ותחשוב שאני חווה את זה כבר במשך חמש שנים, אז אני חושבת שלא עיכלו את זה עד הסוף וכולם נורא מתרגשים בשבילי. בזכות האהבה של הקהל אני נמצאת במקום שלי היום".

-בעבר היית בזוגיות עם השחקן שון אמסלם. עד כמה קשה היה לנהל זוגיות בתור שני אנשים שמגיעים מאותו התחום? 

"דבר ראשון, אני יכולה להגיד שבצבא היינו ביחד. לשאלתך אם זה היה קשה?: היו קשיים, אבל הסתכלתי על הרבה יתרונות, כי תחשוב שבסופו של דבר יש לך מישהו שעוזר לך לצלם אודישנים, ויש מישהו שעוזר לך להסתכל בראייה קצת שונה על עולם המשחק, ויש לך חבר שבאמת רק רוצה לעזור ומונע רק מטוב, אז אני בוחרת להסתכל על היתרונות ואני מאוד מודה על הכל". 

-וכיום, בן מאיר נמצאת בזוגיות עם עומר קוסינובסקי, איש מכירות ובעלים של הסניף של "קפה לנדוור" בבנימינה 

"עומר נורא מצחיק, מלא בחוש הומור שזה משהו שאני מתחברת אליו, אז הוא קנה אותי מהר מאוד עם זה ועם האינטליגנציה שלו".  

-מה את לומדת ממנו?

"עומר חרוץ ברמה מטורפת" מספרת. יש לו שגרת חיים מאוד מסודרת, הוא תמיד שואף גבוה וגם אם הוא נתקל במכשול, הוא ימשיך הלאה ויתגבר עליו, אז אני מסתכלת על כל זה מהצד ולומדת ממנו המון, כי כשאני רואה מכשול קטן אני הרבה פעמים יכולה ליפול אליו, אם מופנית כלפיי למשל תגובה שלילית. כשיש תגובה שלילית מתוך 100 אני יכולה להתרכז בה, אז עומר עזר לי להסתכל על ה-99 תגובות הטובות, ככה שבזכותו למדתי להסתכל על חצי הכוס המלאה".  

-בחזרה לעולמך המקצועי. בעבר התארחת בסיטקום המצליח 'קופה ראשית' כששיחקת את הבת של אזולאי (ליאור כלפון). איך היה לקחת חלק בסדרת הקאלט? 

"זה היה מדהים!" משתפת. "יוצרי הסדרה, נדב פרישמן ויניב זוהר שהם גם היוצרים של 'לבד בבית' התקשרו אליי, שאלו אותי אם אני רוצה להשתתף שם, ועניתי: 'בטח שאני רוצה!. גם אם זה תפקיד של מילה, וגם אם אני צריכה להיות ניצבת תיקחו אותי!', אז נכנסתי לשם בהתרגשות כאילו אף פעם לא הייתי על סט. התרגשתי מהלוקיישן, מהשחקנים, וזו גם הייתה סגירת מעגל מדהימה עם ליאור כלפון שהיה אמור לשחק את אבא שלי ב'לבד בבית', אבל הוא חלה בקורונה, ובכל זאת הוא שיחק את אבא שלי ב'קופה ראשית'" 

-יש פרויקטים מתוכננים להמשך?

"יש דברים חדשים ומרגשים שבדרך וממש בקרוב אוכל לספר עליהם, אז יש למה לחכות!". 

-במה את מרגישה שעולם המשחק עיצב את האישיות שלך?

"לפני הכל, המשחק נתן לי יותר ביטחון לבטא את עצמי ולדבר עם אנשים. מה ששאבתי מעולם המשחק, זה לקחת דמות ולפעול דרכה, כשלדוגמה אני הרבה פעמים עוזרת לעומר בעסק שלו כמלצרית, אז אני מתייחסת לסיטואציה שאני משחקת מלצרית וזה ממש עוזר לי. אני מרגישה שזה משחק לכל דבר ועניין ואני נהנית מזה, אבל ההבדל הדק הוא שכאן אני נחמדה לאנשים ולא מפילה ציפורן בתוך המרק כמו איה".. 

-ולסיום, מה הסצנה הבאה של הקריירה שלך?

"אני מקווה שכל הפרויקטים שדיברתי עליהם יצליחו, וזה נורא ירגש אותי. בסצנה הבאה שלי, אני רואה את עצמי ממשיכה לשחק, ובעזרת השם מפתחת את הקריירה המוזיקלית שלי, מופיעה ושרה מול אנשים שזה החלום הרחוק שלי. אומנם הגשמתי את החלום וגם שרתי בלהקה צבאית, אבל החלום שלי הוא לשיר מהלב שירים שכתבתי ויצרתי בפני קהל שיבוא לשמוע אותם, ומקווה שאצליח להגשים אותו בסצנה הבאה של החיים שלי. אני בעיקר מקווה להגשים את עצמי גם כשחקנית, גם כזמרת ולעשות רק אומנות. אם יש עוד חלום קטן, זה להיות מדריכת יוגה שמקווה שאגשים גם אותו".  

© חורח©    ©חורחה נובומינסקי

רכבת הרים | עונה 1, פרק הבכורה

אין רשימה בלי ההמצאה הראשונה, ויש שיגדירו כטובה ביותר… רכבת ההרים של פיניאס ופרב! בפרק הבכורה של העונה הראשונה, צמד האחים מחליט לעשות משהו גדול בחופש הגדול, ואצלם גדול - זה בהחלט גדול! הם הופכים את החצר האחורית למתחם בנייה ענק, ומקימים רכבת הרים עצומה שמתחילה בבית וממשיכה לכל רחבי העיר! הרכבת בנויה בגובה לא הגיוני, עם מסלולים שעוברים דרך מרכזי קניות, מגרשי חנייה, פארקים ואפילו מעל העיר כולה. יש לופים, נפילות חופשיות, קטעים תת-קרקעיים ועוד ועוד… בקיצור? נשמע חלום של כולנו! אגב, מרוב שהפרק הוגדר כאייקוני, נוצר סביבו פרק מחזמר בעונה השנייה.

מכונת זמן | עונה 1 ועונה 2

בזמן שביקרו במוזיאון, פיניאס ופרב לא באמת יכולים לשבת בשקט, ושני השובבים תמיד יחפשו לעשות משהו גדול יותר בסיטואציה, במיוחד כשמשעמם בחופש. השניים הבחינו במכונת זמן מקולקלת ומחליטים לתקן אותה! השניים, יחד עם אחותם, נוסעים בזמן לתקופה פרהיסטורית ומתמודדים מול דינוזאורים וחיות קדומות עד שיצליחו לחזור להווה. גם ההמצאה הזאת נחשבה לאהובה במיוחד, שכן גם היא, בדומה לרכבת, חזרה בעונה השנייה, אלא שהפעם הדמויות קפצו אל העתיד ופגשו את הגרסה המבוגרת שלהם!

מחשב העל | עונה 3

בין כל הפרויקטים המטורפים של פיניאס ופרב, הם גם בונים מחשב-על עוצמתי שמסוגל לענות להם על כל שאלה (גם מוצדקת ופילוספית ועד שאלות טיפשיות ביותר) ולפתור כל בעיה! מה שנשמע אז כמו פנטזיה מופרכת, נראה כמו יום שגרתי בחיינו… שכן למעשה הם חזו את עידן ה-AI והבינה המלאכותית! 

חורף של קיץ | עונה 1

פיניאס מחליט שהיה יכול להיות מגניב אם היה חורף בקיץ וכך למעשה נולד הרעיון החדש של האחים לעונה חדשה בשנה: חורף של קיץ! השניים ממציאים מכונת שלג ענקית בחצר, שמתיזה כמויות עצומות של שלג על השכונה. כל הילדים מהאזור מגיעים ליהנות: הם עושים סקי, מחליקים על קרח, בונים בובות שלג וזורקים כדורי שלג וכל זה תחת שמש קייצית, כמו שחלמו...

הכל מהחצר האחורית | עונה 4

נקנח עם המצאה שלגמרי מסכמת את עולם ההמצאות של פיניאס ופרב וגם די תומכת ברעיון של מיחזור! השניים מבינים שבמשך כל החופשים הם בנו המון המצאות, וכל מיני חלקים ומנגנונים מהעבר זרוקים במחסן ובחצר. פיניאס הציע לקחת את כל מה שעשו עד עכשיו ולהרכיב מזה משהו חדש לגמרי! הם מתחילים לאסוף חלקי רכבת הרים, מכונות טיסה, גלגלי ענק, מנועי סילון, צינורות מים ועוד, עד שנולדת המצאה אחת עצומה שהיא גם מתקן שעשועים, גם כלי טיס וגם מתקן ספורט אתגרי. אפשר להגיד שזאת מחווה לעצמם וסוג של קולאז’ של כל הפרויקטים הקודמים שלהם. תכל׳ס? עשה לנו חשק!

© מתוך פיניאס ופרב, ערוץ Disney ישראל

מהי ההמצאה הכי אייקונית שלכם? בזמן שאתם חושבים נזכיר כי לא מעט המצאות חדשות, מפתיעות, הזויות אבל הכי חשוב? בלתי נשכחות! יחכו לכם בעונה החדשה של "פיניאס ופרב" החל מה-9 באוקטובר בשעה 15:10 בערוץ דיסני ישראל!

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• יהלי גבאי: "אלו שירדו עליי באו לבקש ברכות לאחים שלהם"
• Imgaine: כל הפרטים על פסטיגל 2025
• תראו אותו: מהפציעה הקשה במלחמה לתפקיד בסדרת ילדים חדשה

"האי" 

בעוד כשנתיים, יחלפו 20 שנה מאז ש"האי" הגיחה לעולם, והביאה למסכינו שלוש עונות עשירות באקשן, היסטריה והיסטוריה (סטגדיש). כזכור, עלילת העונה נפתחה בכך שאדי וסילביה (לירון לבו ודנה ברגר), הקריאו לבנם המאומץ טומי (יון תומרקין) מהספר האדום על נבואת פגיעת האסטרואיד המתוכננת בכדור הארץ, כך שעל ההתחלה כבר ידענו על האסון העומד להתרחש. מי שייעודו היה ליירט את האסטרואיד זהו דילן שבהמשך הסדרה התברר כטומי, רק שאדי וסילביה הסתירו ממנו את העובדה הזו - עליה גילה רק בחלק האחרון של העונה. אם נחזור להתחלה - ידענו שיש מי שאמור להציל את כדור הארץ, אבל גם הבנו שמשהו כנראה הולך להשתבש, ומפה נכנסנו לתוך סיפור גדוש במתח וחיכינו בקוצר רוח לפרקים הבאים. מכאן, נלך לעשות בינג' כאילו אין מחר!

© מתוך האי, ערוץ הילדים ו-HOT

"חצויה" 

נמשיך עם סדרת הערפדים הישראלית הראשונה, בה עמית פרקש הפציעה בהופעה טלוויזיונית ראשונה. פרקש גילמה בעלילה את אלה תלמידת תיכון שגרתית, אבל מהר מאוד הבנו שהיא החצויה - חצי ערפד, חצי אנושית. כבר בפרק הראשון ליאו (יון תומרקין) הערפד, נשלח להגן עליה, חשף את שיני הערפד שלו במטרה להפחיד אותה ולאחר מכן סיפר לה שהיא חצי ערפדית וחצי בת אנוש. בגלל התגובה המפוחדת של אלה, ליאו מחק את הזיכרון שלה, ובהמשך השניים גם הפכו לזוג שעבר רכבת הרים לא קטנה.

© מתוך חצויה, HOT ודורי מדיה

"שומקום"

סדרת הנוער של אורי גרוס בכיכובה של אלה לי, כבשה לנו את הלב מהרגע הראשון - משהו בפשטות, בתמימות, בקאסט ובמדבר פשוט קסם לנו! כבר בתום פרק הבכורה אנו נחשפים לסצינת מתח מפתיעה במיוחד - המנהלת והמקימה של "שומקום", מופתעת ברכבה מאדם זר ומסתורי שמנסה להתנקש בחייה ואף גורם לתאונת דרכים שמותירה אותה בתרדמת לאורך העונה, בדיוק בזמן ש"שומקום" נקלעת לקשיים כלכליים ולרצונם של אנשי העסקים לרכוש את המקום ולהפוך אותו לפרויקט נד"לני שיגרום להם להתעשר יותר.

"פול ספיד" 

הסדרה שהצליחה להעלות בנו אנדרלין, למרות שלא אנחנו אלה שרכבנו על האופנועים... כזכור, כבר בתחילת הסדרה הוצג בפנינו אופנוען (מבלי לחשוף את זהותו) שהתהפך עם האופנוע ובמשך עונה שלמה לא הבנו במי מדובר. רק בסוף העונה התברר לנו כמייקי (יהונתן וילוז'ני). התאונה הקשה נגרמה בעקבות המכונאי מאיטליה, תומאס שחיבל באופנוע של מייקי כדי להשבית אותו מהתחרויות המתוכננות, ואותו דבר ניסה לעשות גם לאופנוע של מאור (בן סולטן) אך נעצר לפני שהספיק לבצע את המעשה הזדוני.

"התחנה" 

הסדרה החשובה שגרמה להמוני בני נוער להצטרף לארגון מגן דוד אדום ולהירשם לקורסים שלו, נכנסה לנו ללב כבר בפרק הראשון בזכות השחקנים שגילמו בצורה נפלאה את דמויותיהם של מתנדבי מד''א ומצילי החיים כמו ירון בן הרוש, שירה לוי, יובל גונן וגפן ברקאי שגילם את אדר  - המתנדב שנדרס בתחילת הסדרה והפך לנכה - כך שהסדרה נפתחה בבום שתפס את תשומת ליבינו. לאורך כל שלוש העונות של "התחנה" חיכינו בקוצר רוח לראות אם אדר יחזור ללכת, ובסיום העונה השלישית הוא סוף סוף התחיל להרגיש את הרגליים שלו והרגע הזה ריגש אותנו מאוד!

"פלאשבק" 

אחרי ש"גאליס" סיימה את דרכה על המסך בתום שבע עונות, "ערוץ הילדים" הביא את "פלאשבק". כזכור, הסדרה נפתחה ברגע שבו כמה מהדמויות חוזרים מחופשים ממסיבת יום הולדת ברכב של מוח (בן קיפריס), ובעקבות התעסקותו בטלפון הוא ביצע תאונה קשה כשהתנגש בעץ. מכאן העלילה חוזרת אחורה כדי להבין את השתלשלות האירועים. העונה השנייה מסתיימת באותה הנקודה בה החלה הסדרה, אבל "פלאשבק" לא המשיכה על המסך, מה שגרם לסיום הסדרה להישאר לנצח כסוף פתוח ולנסות להבין האם הדמויות ניצלו? נפצעו או חלילה קיפחו את חייהן?

"או בוי"

זמן רב עבר מאז הפרק האחרון של "אובוי", ועד היום אנחנו שואלים את עצמנו: כמה דרמות יכולה לייצר סדרה אחת, עד כדי כך שהצליחה לייצר כאלה גם במציאות?! לפני שנשאבנו לתוך סיפור מורכב וארוך שבמרכזו עמדה ההתחזות של עלמה (ג'וי ריגר) לחבר הלהקה בן כהן, הסדרה נפתחה בכך שעלמה נמצאת בחדר חקירות לאחר שנעצרה על התחזות והונאה, כשעוד לא הבנו מה הוביל לזה בכלל, וכבר כאן הבנו שמצפה לנו סדרה שהולכת להשאיר אותנו עם פה פעור יותר מפעם אחת. לאלו מכם ששכחו, נזכיר כי עלמה התחזתה לבן והצטרפה ללהקת הבנים המצליחה במטרה לעזור לאמא שלה לצאת מהחובות שהצטברו לה. אומנם הדרך שלה הייתה עקומה ובעייתית לחלוטין, אבל רק בזכות העובדה שנלחמה לעזור לאדם הכי קרוב אליה- היא נכנסה לנו ללב יחד עם המוני דמויות שבזכותן לא נשכח את "אובוי".

"נעלמים" 

נסיים עם דרמת הנוער ששמה השני הוא מתח, וכזו שסיפקה לנו את הסחורה עם ארבע עונות מרתקות. הסיפתח שהכניס אותנו במדויק לאווירת הסדרה הסדרה הציג לנו את דריה (ספיר בן רובי), דניאלה (כרמל לוטן) ושאולי (דולב מסיקה) מוצאים את עצמם נוסעים ברכב עבודה עמוס בבקבוקי מים לאחר שמצאו הוכחה להרעלת המים באשמורת. אחרי כמה שניות שבהן דריה ניסתה להזעיק עזרה מעידו (עדי אלון) בטלפון ללא מענה, ראינו אדם בלתי מזוהה שמתכוון לתפוס בידיו את שאולי ובהמשך התגלה כפיזנטי (יוסי טולדו) שחטף אותם. מאותו הרגע, קיבלנו עלילה עוצרת נשימה שרק הלכה והתגלגלה. באפריל הבא "נעלמים" תציין עשור מאז שעלתה למסך, אתם קולטים?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• Imgaine: כל הפרטים על פסטיגל 2025
• תראו אותו: מהפציעה הקשה במלחמה לתפקיד בסדרת ילדים חדשה
• זוגות הסלבס חושפים סודות מחיי האהבה שלהם

"מגיל קטן כבר הייתי עולה על במות איפה שהיה אפשר. תמיד אהבתי את הקהל, את המצלמות, ובכיתה ו' בעצם קיבלתי את החותמת כששיחקתי תפקיד ראשי בהצגה של מסיבת הסיום על סרטי בורקס, אז ככה בעצם מצאתי את עולם המשחק והוא אותי, ממש כמו סיפור אהבה ממבט ראשון". 

-מה הצעד הראשון שעשית כדי לממש את סיפור האהבה הזה? 

"הייתי תלמיד בכיתה ד' ולא ידעתי מה כל העולם הזה של המשחק והסדרות, אז אמא שלי ואני התחלנו לחפש דרכים להיכנס לעולם הזה כשחיפשנו סוכנויות, התחלתי גם להתערבב בפרסומות, לדגמן פה ושם, וככה לאט לאט השתלבתי גם בעולם המשחק".  

© עמית מן

-ביום ראשון תעלה העונה השביעית והאחרונה של "שקשוקה" בהשתתפותך. מה מצפה לנו מהדמות שלך, בן, בעונה הזו?

"הבאתי את עצמי לידי ביטוי הרבה יותר. שיחקתי בהמון סצנות שהם בעצם שנלקחו ממש מהחיים עצמם, אז זה עזר לי לשחק אותם באמינות וברגש. באופן כללי, בן בשתי העונות הקודמות היה דמות שהיא יותר זועמת ולפעמים גם אלימה, אז בעצם שיחקתי מישהו 'רשע' וכיף לשחק משהו שאתה לא. אני יכול להגיד לך שבעונה הזו בן הרבה יותר מאופק, ואתם תגלו בו עוד צדדים".  

-הצטרפת רק בעונה החמישית, איך היה לקבל את כל האהבה מהקהל שהכתיר אותה כאחת הסדרות המצליחות היום?

"לא הייתי מוכן לזה בעליל!", משחזר גבאי בתהרגשות. "הייתי ילד אנונימי מהפריפריה, לא ידעתי בכלל מה זה עולם המשחק ומה זה לדבר מול קהל, ועכשיו אני גם לוקח חלק בסדנאות משחק לילדים בתור אמן אורח, בהם אני מסביר איך התחלתי בסוכנויות ועונה להם על כל מיני שאלות, אז זה מטורף! כשיצא הפרק הראשון שהשתתפתי בו, קודם כל עשיתי הקרנה עם החברים והמשפחה, וכשיצאתי לרחוב עם חברים כילד רגיל- פתאום הגיעה אלינו חבורת ילדים שביקשו ממני תמונה, וגם החברים שלי הופתעו כי זה נראה להם מוזר, אבל לאט לאט מתרגלים וכיף לקבל את האהבה הזו מהקהל". 

© מתוך שקשוקה עונה 7, באדיבות כאן חינוכית

-איפה אתה מרגיש שבן מזכיר אותך? 

"אני לא רוצה לצאת שחצן, אבל כמו בן גם אני הייתי כביכול 'מלך הכיתה'. בנוסף לזה, הייתי גם ילד סתלבטן שצוחק עם אנשים. אני דומה לו גם בכל העניין הזה של גניבת הפוקוס, וגם אני מתמסר עם הלב שלי לאנשים, כמו שבן ניסה להתמסר עם הלב שלו בפרק אחד בשביל ליצור חברות עם דוד (אביתר רובין-ד.ש) שלא התחבר אליו וניסה לעשות הכל כדי שזה יקרה".

-זו בעצם הסדרה הראשונה ששיחקת בה אי פעם. כמה זמן לקח לך להתרגל למצלמות?

"הקאסט ואני הרי משחקים בסדרה הזו חברים, וקשה לשחק חבר של מישהו שאתה לא באמת מכיר, אז כולנו היינו עושים חזרות מול מצלמות קטנות כדי לראות איך אפשר לשפר את עצמנו. מה שכן, לקח לי זמן לקלוט את כמות הגדולה של האנשים שנמצאים מאחורי המצלמות, אם זה כאן ואם זה בפרסומות, אבל לאט לאט התרגלתי עם הזמן"

-שיחקת לצד שחקנים מנוסים כמו דולב מסיקה, חנה לסלאו, אגם רודברג ועדי חבשוש. מה למדת מהם?

"היה לי העונג לצד שחקנים כאלה. היה לי כיף לשחק עם אמיר שורוש שמשחק את חיים המורה לספורט, עדי חבשוש הצחיקה אותי ברמות, אגם ודולב עזרו לי מאוד, וגם חנה לסלאו שעשיתי איתה המון סצנות ונתנה לי טיפים כמו 'תן פה רגש', 'אל תעשה את זה ואת זה מוגזם', 'תהיה טבעי', ודברים שעד היום אני לוקח איתי לכל מיני אודישנים ודברים חשובים אחרים. מכל אחד למדתי כל מה שאני יודע על העולם הזה, וכולם היו אנשים חמים וממש חברותיים".  

© מתוך שקשוקה עונה 7, באדיבות כאן חינוכית

-לפני שניפרד מהסדרה, איך אתה מסכם אותה מהצד שלך?

"חוויה שלעולם לא אשכח! היה גם מאתגר, כי בכל זאת קמתי במשך חודשיים כל יום ב-6 בבוקר... לא ידעתי באיזו שעה אסיים, עשיתי סצנות ארוכות כשהיה ממש חם, אבל כל הדברים האלה לגמרי שווים את זה!". 

לא רק על המסך, בנובמבר הקרוב גבאי ייכנס לנעליו של מיקו מ"צ'ארלי וחצי" ויעלה איתו לבמת המחזמר המבוסס על הסרט האייקוני. 

"כשהודיעו לי שהתקבלתי הייתי בעננים! אתה לא מבין כמה אודישנים ופגישות היו לי בכדי לעבור את הדבר המטורף הזה. לפני חודש הודיעו לי סופית שהתקבלתי, עוד מעט יתחילו חזרות ואני כל הזמן חושב על המחזמר הזה, כי מרגש אותי להיכנס לנעלי הדמות של מיקו. אשמח אם תבואו לראות!".  

-איך אתה מתכונן למחזמר?

"הצמידו לי מורה למרוקאית, כי בכל זאת דמות ישנה עם מבטא מרוקאי של פעם. אספר לך סיפור מצחיק: פעם צפיתי בסדרה 'שנות ה-80', והרי יש שם את שלום אסייג ועוד שחקנים שמגלמים דמויות עם מבטא מרוקאי, אז כל הזמן הייתי אוהב לעשות חיקויים שלהם. 

פעם אחת גם צילמתי סרטון לטיקטוק עם שלום אסייג שבא לסט של שקשוקה, עשיתי לו חיקוי של הדמות שלו פרוספר, רשמתי: 'שלום אסייג בורח מהסט של 'שנות ה-80' וזה פוגש אותו בשקשוקה' והסרטון הזה התפוצץ! דורון מור המפיק של המופע, ראה את הסרטון הזה בטיקטוק והתרשם מאוד מהמשחק שלי שם, אז הוא זימן אותי לאודישן כשבסופו של דבר התקבלתי, וככה נולד החיבור עם המחזמר הזה". 

-כמה זה מלחיץ לגלם דמות שכבר גולמה בהצלחה על ידי שחקן אחר ונחשבת לאחת הדמויות האהובות על מסך הקולנוע המקומי?

"מיקו זאת דמות אייקונית וגדולה אז אני מניח שיהיה קשוח להיכנס לנעליים שלו, אבל אנסה להביא את עצמי בתפקיד הזה ב-110 אחוז כדי שזה יהיה דומה למקור. אנסה לשחק את מיקו באותה כמו הרגש, באותו סגנון המשחק, אפילו לנסות להתעלות עליו ויודע שזו אמירה גדולה, אבל אני חושב שאני מסוגל לזה".  

-יצא לך לראות קצת את הסרט עצמו?

"האמת לא ראיתי את הסרט לפני שהתקבלתי לתפקיד, אבל אחרי זה ראיתי אותו איזה 5-7 פעמים ואמשיך לראות אותו!". 

-מי ההשראה שלך בעולם המשחק?

"אם אני הולך לכיוון הבינלאומי אז גל גדות היא ההשראה שלי. אישה שאני מעריך, מעריץ ברמות ואני חושב שהיא השראה לכל הגילים. גל הצליחה בעולם, והיא אישה צנועה שמכבדת את כולם, שומרת על קשר טוב על ישראל ומחזקת אותה, אז גם אני רוצה ללכת בעקבותיה ובעזרת השם גם לייצג את ישראל בהוליווד". 

-איך הסביבה בבית הספר מגיבה לפרסום שלך?

"בהתחלה הרבה חברים נתנו לי צ'אפחות ואמרו לי ברכות בסגנון של 'יא מלך!', אבל עכשיו הם כבר רגילים לזה ואני תלמיד כמו כולם, המורים גם לא נותנים לי לפספס מבחן, שיעור או שמעלים לי ציון במבחן. האמת שפעם אחת ניסיתי לעשות את זה כשלא הלך לי טוב באיזה מבחן, ואחד החברים שלי אמר: 'תבקש ממנה משהו, תמציא שיש לך איזו השקה ושתיתן לך 100', אז באמת עשיתי את זה מול הכיתה והמורה שלחה אותי למנהלת. זה לא הלך טוב, אבל לפחות ניסיתי", מסכם בצחקוק. 

-יש גם כאלו שמנסים להשתמש בזה שאתה מפורסם כדי להקניט או להציק?

"יש הרבה ילדים שמנסים להקניט ולהוריד. היו לפעמים ריבים שטותיים במשחקי כדורגל כשבהם אנשים שרבו איתי אמרו לי: 'אה אתה שיחקת ב'שקשוקה' וניסו לפגוע בי עם זה בגלל שזו סדרת ילדים, או שיורדים עליי על שאני מעלה דברים לטיקטוק, ושתבין שאותם התלמידים שרבו איתי באו לבקש ממני ברכות לאחים שלהם! בסופו של דבר אני יודע שכל זה שטויות, אז זה עובר לידי ואני ממשיך הלאה".   

-ולסיום, אתה רק בתחילת הדרך, אבל מה בכל זאת חשוב לך שהקהל ידע עליך? 

"אני חובב מאוד גדול של אקסטרים, אם זו צניחה חופשית וכל מיני פעילויות אקסטרים משוגעות. בנוסף לזה, הבישול הוא תחביב סודי אצלי, אני מאוד אוהב לבשל, ומדי אני פעם אני גם עושה ארוחות לכל המשפחה או שעוזר לאחים שלי בארוחות שישי כשכולנו עושים קידוש". 

-אז נראה אותך בעתיד ב'מאסטר שף VIP?' 

"למה לא, שיזמינו!". 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• זוגות הסלבס חושפים סודות מחיי האהבה שלהם
• סקר פרוגי: 55% מהילדים ובני הנוער מתנגדים לקיים את הפסטיגל רק בתל אביב
• כוכבי "זומבים" בריאיון לפרוגי

כעת הוא יוצא לדרך חדשה ומרגשת על המסך: ביטון יככב לראשונה בתפקיד משחק בסדרת הילדים החדשה "תראו אותי", שתעלה בהמשך בכאן חינוכית. בין יוצרי הסדרה נמנה אבנר ברנהיימר ("שקשוקה", "מקיף מילאנו"), והיא מבוימת על ידי אביעד קידר ("גאליס", "אילת", "שקשוקה"), כאשר מי שליהקה את ביטון היא אמירה בוזגלו.

בסדרה יגלם ביטון את הראל, חייל שנפצע ב-7 באוקטובר ואיבד את רגלו. בדיוק כמו במציאות, גם דמותו מסרבת לראות את עצמה כקורבן: הראל רוצה יחס שווה, שומר על גישה חיובית ומחפש את האור גם מתוך הקושי. בכך נשזר הקשר של ביטון ישירות אל תוך העלילה, מה שהופך את תפקידו לטעון במיוחד ובהחלט למעורר השראה לצעירים רבים.

© מתוך האינסטגרם של שליו

עוד יככבו בסדרה: שי אביבי, משה פרסטר, נלי תגר, מיקי קם, אמיליה מזרחי (בתה של נינט) ועוד.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הצביעו: את מי תרצו לראות שוב בפסטיגל הבא?
• לידור אדמוני: "עושה הכל בשביל הכיף שלי ופתאום זה התחיל להיות שווה כסף"
• "יהיה מבאס לחיות בידיעה שלא ניסיתי": אוראל צברי בריאיון בלי פילטרים

כל זה קורה כשרוד טריפ קייצי משתבש ומוביל את הגיבורים למקום חדש שבו מתנהלת יריבות עתיקה בין שני מחנות: מהלכי היום (Daywalkers) והערפדים. אל הקאסט האהוב מצטרפים שני כוכבים חדשים- פריאה סקיי (נובה, מהלכי היום) ומלכאי ברטון (ויקטור, הערפד). רגע לפני שהקהל יכיר אותם על המסך, תפסנו אותם לשיחה על העזרה מהכוכבים הותיקים בקאסט, התמודדות עם הריקודים השונים, הרגשות לקראת כניסה לזיכיון ידוע ואהוב ועל המסר החשוב והרלוונטי מתמיד שהסרט מציב.

אתם מצטרפים לפרנצ'ייז מאוד מצליח עם קהל מעריצים גדול. הרגשתם שיש ציפיות? לחץ?

פריאה: "אני מרגישה שהיה המון לחץ כאשר נכנסנו לזה, לזיכיון כל כך אהוב. במיוחד כשמיילו ומג הם פשוט השחקנים הראשיים הכי מדהימים שיש! היו נעליים גדולות שהיה צריך למלא. אבל אפילו בשנה שעברה, כשצילמנו בניו זילנד, המעריצים קיבלו אותנו כל כך יפה- כפריאה ומלכאי. גם עכשיו, בזמן שיוצאים עוד שירים והטריילר כבר עלה. הכל כל כך מרגש, ואני פשוט מתמלאת באהבה מהאופן שבו הקהל מקבל אותנו גם בתור נובה ו-ויקטור. זו באמת הזדמנות מדהימה, וזה פשוט היה כל כך כיף".

מלכאי: "מסכים עם כל מילה. העתק-הדבק".

בסרט זד ואדיסון מעבירים את הלפיד לדמויות שלכם. מה לדעתכם ויקטור ונובה למדו מהם? ואולי גם אתם- למדתם משהו ממיילו ומג על הסט?

מלכאי: "לגמרי. כמו ב-'זומבים' המקורי, גם פה לימדו את ויקטור ונובה שהם אמורים לשנוא אחד את השנייה, שהקבוצות שלהם לא מסתדרות. אבל שניהם בעצם שואלים את עצמם: 'מה אם... מה אם כן נוכל להיות יחד?' וזד ואדיסון פשוט נותנים להם את הדחיפה הזו, את ההשראה, לעשות את זה- להתאחד. הם עברו את זה בעצמם, אז הם מביאים את החוכמה שלהם".

פריאה: "אני ממש מסכימה. גם על המסך וגם במציאות, הם היו כמו מנטורים. הם עברו את זה, הם בערך בגיל שלנו, והם עזרו לנו להרגיש בטוחים. זה באמת די מפחיד להיכנס לפרנצ'ייז כל כך אהוב, והם פשוט היו שם בשבילנו. נתנו לנו ביטחון ותחושה של רוגע".

העבירו את הלפיד © באדיבות דיסני+ ישראל

נושא מרכזי בסרט, ובזיכיון הסרטים בכלל, הוא הפחד מהשונה והצורך לשתף פעולה למען מטרה גדולה. כמה זה חשוב לכם להעביר מסר כזה?

מלכאי: "וואו, זה נושא ממש חשוב בעיניי. אני חושב שזה אחד הנושאים המרכזיים בעולם שאנחנו חיים בו כיום- הרעיון של הפרדה והצורך ללמוד איך להתחבר מחדש, לאהוב אחד את השני בלי קשר למי שהם. ואני חושב שהסרט הזה מציג את זה בצורה כל כך יפה- שני עולמות שונים שמתאחדים ולומדים לאהוב זה את זה. אז כן, אני מאוד אסיר תודה, ואני מרגיש שאני מדבר גם בשם פריאה כשאני אומר שאנחנו ממש אסירי תודה על ההזדמנות להעביר את המסר הזה על המסך, לדור הצעיר וגם לאנשים בגיל שלנו ומעלה".

פריאה: "זה מסר שיכול לגעת בכל אחד. במיוחד לקהל צעיר- זה חשוב לדבר על שוויון ועל קבלה. זה פשוט מסר עוצמתי ואנחנו שמחים להיות אלה שמעבירים אותו!".

© באדיבות דיסני+ ישראל

כאמור, זיכיון הסרטים מאופיין במספר רב של ריקודים מרהיבים לרקע צלילי הפסקול. כך ענו השחקנים כאשר נשאלו איזה ריקוד היה הכי מאתגר מבחינתם:

מלכאי: "פריאה, אני מסוקרן לשמוע מה את חושבת? אף פעם לא שאלתי אותך את השאלה הזאת!״

פריאה: "גם אני לא שאלתי אותך בכלל! ואני גם לא יודעת מה התשובה שלך... הכי קשה? ברור שיש את הריקודים הגדולים שהיו מאתגרים בגלל כל הכוריאוגרפיה והעבודה הקבוצתית- זה בהחלט היה קשה. אבל אם להיות כנה, אני חושבת ש-My Own Way היה מהקטעים שהשקעתי בהם הכי הרבה מחשבה. כי אני לבד שם, מסתובבת, והאתגר היה איך להעביר את הרגש ואת הקשת הרגשית של הדמות לאורך כל השיר- מה היא מרגישה בכל רגע, אז זה משהו שבאמת חשבתי עליו הרבה. גם Dream Come True היה מאתגר."

מלכאי: "כן, Dream Come True היה קשה. אבל Show the World... זה פשוט היה סיוט מבחינתי. אני לא יודע למה, אבל משהו בצורה שבה הגוף שלי זז בקטע הזה פשוט לא הסתדר לי. במשך הרבה זמן זה פשוט לא התחבר לי, ואני זוכר שזה היה הריקוד היחיד שפול (הואן, במאי הסרט - ש.מ) אמר לי בו, 'טוב, תעמוד ממש שם מאחור... כן, קצת יותר אחורה... עוד טיפה... יופי, בדיוק שם'. אז זה היה קשה, אבל התוצאה היא מעולה- וזה מה שחשוב".

יש הרבה יותר סצנות קרב בסרט הזה לעומת הסרטים הקודמים של 'זומבים'. איך הייתה החוויה לצלם אותן? עשיתם את הפעלולים בעצמכם?

פריאה: "אוי, כן! זה היה ממש כיף לעשות את הפעלולים. ידעתי מראש שזה יהיה חלק גדול מהדמות של נובה, והיה לנו חודש של חזרות לפני הצילומים. כל החודש הזה, הייתי עושה כמה שעות ביום של אימוני פעלולים, ולא היה לי ממש ניסיון קודם בזה. אז הכל היה חדש בשבילי, אבל באמת היה כיף! זה בהחלט דרש הרבה עבודה קשה, והאתגר הכי גדול מבחינתי היה לדעת מתי להתכופף- כי זורקים אגרופים, ולפעמים שכחתי להתחמק, ולמזלי הם עצרו ממש לפני הפנים שלי. אבל צריך להיות ממש מתואם ומותאם לכוריאוגרפיה- וזה משהו שלמדתי די מהר".

מלכאי: "אני מרגיש שבעצם את עשית את רוב סצנות הקרב. הדבר הראשון שעולה לי לראש, וזה לא מה שאת חושבת, זה דווקא משהו אחר... זה כשעשינו את החזרות עם הרתמות באוויר, ושנינו התחלנו להרגיש ממש בחילה מתנועה. היינו צריכים לקחת את הכדורי גינגר האלה, שהיו מגעילים בטירוף. הם אמורים לאזן את החומציות בקיבה או משהו כזה, כדי לעזור לנו להרגיש טוב יותר. אבל בפועל הם גרמו לנו להרגיש עוד יותר גרוע, כי הם פשוט היו דוחים בטעם. משום מה, הזיכרון הזה פשוט נתקע לי בראש".

פריאה: "זה באמת היה מטורף. היה רגע ששכבנו על הגב עם הרתמות, הראש שלנו אחד ליד השני, והם פשוט סובבו אותנו- ככה, כשאנחנו שוכבים זה לצד זו, ואנחנו כזה: 'מה, להסתכל אחד על השנייה או לא?' כי פשוט סחרר לנו בטירוף. זה פשוט היה מצחיק- לשכב שם, להסתובב ככה באוויר".

מלכאי: "ובשקיפות מלאה- אולי כן ואולי לא הקאתי קצת ביום האחרון כשעשינו שוב את הקטע עם הרתמות כנראה הסתובבתי קצת יותר מדי. אבל היי! זכרונות!"

הסרט נותן לנובה ו-ויקטור תהליך התבגרות משמעותי, דרכו הם הופכים למנהיגים מטעם הצדדים השונים שלהם. מנקודת המבט שלכם- מה זה בעיניכם להיות מנהיג טוב?

מלכאי: "וואו בעיניי, מנהיג טוב הוא מישהו שלא מפחד להגיד את מה שהוא באמת מרגיש ולהוביל מתוך דוגמה אישית. מנהיג לא יכול להיות צבוע- אתה לא יכול ללמד דבר אחד ואז לחיות חיים אחרים לגמרי בעצמך. אז כן, אני חושב שזה חלק מרכזי במהות של מנהיגות טובה".

© באדיבות דיסני+ ישראל

פריאה: "לגמרי. אני חושבת שמנהיגות זו גם פתיחות. כשאתה מנהיג, אתה מוביל קבוצה גדולה של אנשים שלכל אחד מהם יש דעה שונה ורצונות שונים- אז חשוב להיות פתוח לרעיונות של כולם בנוסף, צריך להגיד את האמת שלך, לא לפחד- כמו שמלכאי אמר. לא לפחד לעמוד על שלך ולהגיד מה אתה מאמין שהוא נכון. אני חושבת שנובה ו-ויקטור לומדים את זה לא מעט בסרט".

על מה הסרט?

בשלושת הסרטים הראשונים בסדרת "זומבים", זד ואדיסון קירבו בין בני האדם והמפלצות בסיברוק - עיר מגוריהם. כעת, הרפתקה חדשה מתחילה כאשר טיול הקיץ של השניים מקבל תפנית בלתי צפויה והם מוצאים עצמם במרכזה של יריבות מפלצתית חדשה: "מהלכי יום" נגד קבוצת הערפדים. המתחים רק גוברים כאשר זד ואדיסון מוצאים את עצמם פועלים כיועצים של שני מחנות על-טבעיים מנוגדים. בעזרתן של אלייזה ווילה, הם מוכרחים לשכנע את האויבים המושבעים, נובה ו-ויקטור, לנסות ולאחד בין העולמות לפני שאיום גדול יותר יעמיד את כולם בסיכון.

יש שחקנים חדשים?

כן! כמו בכל סרט לצד השחקנים האהובים (עליהם נפרט בהמשך), אנו זוכים לראות גם שחקנים חדשים שיצטרפו ויככבו בקבוצות העל טבעיות החדשות שנראה בסרט החדש. בין השמות, הנה כמה שכדאי לשנן מעכשיו:

פרייה סקיי (בת ה-15!) שמצטרפת בתור "נובה" מקבוצת "מהלכי היום". סקיי היא שחקנית וזמרת מאנגליה שאף ייצגה את בריטניה באירוויזיון הילדים ב-2022 וסיימה במקום החמישי!

מלכאי ברטון שמצטרף בתור ויקטור, מנהיג הערפדים המסתורי. את מלכאי ראינו בעבר ב"הארלי באמצע", בתור דייגו בלייב אקשן של דורה וגם בתפקיד הראשי בסדרה "הנבלים מהוואלי" של דיסני. 

מלכאי (מימין) ופרייה (משמאל) © באדיבות דיסני+ ישראל 

השחקנית והמדבבת סוויאם באהטיה תגלם את ורה הערפדית, השחקן ג'וליאן לרנר יגלם את ריי - חבר קרוב של נובה בקבוצת מהלכי היום, מקונן נייפ יגלם את ורגס - אחד הערפדים החשובים בקבוצה. כל אלו לצד שחקנים חדשים נוספים!

סוויאן, ג׳וליאן ומקונן © באדיבות דיסני+ ישראל

מי חוזרים?

זה לא סרט "זומבים" בלי מיילו מנהיים ומג דונלי בתפקידים הראשיים בתור זד ואדיסון - הזוג האהוב עלינו! גם צ'נדלר קיני חוזרת לגלם את וילה, קייל ראסל בתור אלייזה, בייבי אריאל - שביקרה בישראל בשנה שעברה, תחזור לגלם את וינטר, מאט קורנט בתור אלן, טרי הו בתור א-ספן, את פירס ג'וזה נראה שוב כ-וייאט ליקנסן, קלרה ג'פרי בתור ברי, קינגסטון פוסטר תשוב כזואי, אחותה הצעירה של זד. כל אלו לצד עוד כמה שחקנים שנזכה לראות שוב! 

© באדיבות דיסני+ ישראל

האם יש שירים חדשים?

נראה לכם שאפשר סרט של "זומבים" בלי להיטים חדשים שאנחנו לא יכולים להפסיק לשיר? גם הפעם מתכננים לנו פסקול מושלם שיכלול 9 שירים חדשים לגמרי ושניים מהם כבר שוחררו לפני יציאת הסרט!

איפה זה צולם?

לחובבי המידע מאחורי הקלעים (אנחנו לגמרי אוהבים אתכם!) - הפעם, בשונה משאר הסרטים בסדרת ה-"זומבים", הסרט הרביעי צולם באוקלנד בניו זילנד במקום בטורונטו שבקנדה.

© מתוך הטריילר, Disney+ 

עוד מאחורי הקלעים! 

מיילו מנהיים ומג דונלי לא רק חוזרים לתפקידים הראשיים כזד ואדיסון, אלא הפעם גם לוקחים חלק משמעותי מאחורי הקלעים ונמנים בין המפיקים בפועל של הסרט ("Executive Producers"). מה זה אומר? שהם היו מעורבים בקבלת החלטות יצירתיות כמו עיצוב הדמויות, אופי הסיפור, הפסקול ואפילו התחושה הכללית של הסרט. מיילו סיפר בריאיונות שזה איפשר לו לראות את התמונה המלאה, לא רק דרך העיניים של זד, ומג הוסיפה שזה כבוד ענק עבורם לקחת חלק ביצירת הסרט גם מאחורי הקלעים. בקיצור, זה תפקיד שנותן להם שליטה והשפעה - בתור מי שהכי מבינים את הסרט מקרוב! 

© באדיבות דיסני+ ישראל

בכללי נשמע שמצפה לנו משהו שלא ראינו עד עכשיו! מיילו ומג הדגישו בריאיונות רשמיים כי הפעם מדובר בהפקה גדולה יותר, עם עומק רגשי ומסר משמעותי במיוחד. "זה מרגיש כמו העברת הלפיד לדור חדש", תיארו השניים, ברמיזה לחיבור בין הדמויות הוותיקות לחדשות. בנוסף, מיילו ציין כי זהו הפסקול האהוב עליו ביותר מכל סרטי הזומבים, והסביר שהסרט כולו מרגיש כמעט כמו סרט קולנוע ענק! גם ברמת הצילום וגם בעוצמה הרגשית של הסיפור: "העלילה נגעה בי חזק יותר מכל מה שעשינו קודם". זה לגמרי סיקרן אותנו יותר!

"זומבים 4: שחר הערפדים", מיום שישי ה-11 ביולי בדיסני+ ובהמשך גם בערוץ דיסני! 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מ"החולמים" דרך "האח הגדול": ניתאי דגן חולם לכתוב תסריט עם טרנטינו
• עמית מזרחי: "פתחתי רשתות חברתיות רק כדי שסוכנויות ישימו לב אליי"
• יהונתן שתיוי: "עברתי דחייה מילדים בבית הספר"

"הקשר עם המשחק התחיל כשרקדתי ברייקדאנס", משתף פאר על תחילת דרכו. "פעם אחת ביקשו שאבוא לשמש כשחקן ורקדן בקליפ, ואז הציעו לי להצטרף לסוכנות של רפי עגיב. מפה לשם, קיבלתי את תפקיד המשחק הראשון שלי כשהייתי בן 9 בסרט 'בוקר סוכר' ואחר כך עשיתי עוד כמה תפקידים בסדרות שונות כמו 'ארץ נהדרת', 'וואלה קואלה', 'אבא מטפלת', 'החיים הם תקופה קשה', 'מה הבעיה?' ועכשיו ב'אל עצמי', שזה תפקיד המשחק הגדול הראשון שלי וזו הייתה הזדמנות מטורפת". 

-מתי הרגשת שזה העולם ש"תפור" עליך?

"זה דבר שנבנה עם הזמן. האודישן הראשון שעשיתי ועברתי, כפי שסיפרתי היה לסרט קצר בשם 'בוקר סוכר', וזו הייתה התחלה ממש טובה ובכלל לא מובן מאליו שזה קרה. עם הזמן, המשכתי לעשות אודישנים מבלי ללכת לבית ספר למשחק בצורה מסודרת, המשכתי לקבל תפקידים ואמרתי: 'וואו', נראה לי יש פה משהו עקבי שיושב עליי!'. בסופו של דבר, אני מרגיש שאני לא צריך לעבוד ממש הרבה על תפקידים, כלומר ממש לשבת ולנתח אותם, אלא שאני רואה את הטקסט, מבין את הסיפור מאחורי מה שמבקשים ממני וככה אני יודע איך להתאים אותו לעצמי, אז ברגע שראיתי שאני יודע לעשות את זה לבד, הרגשתי שעולם המשחק באמת תפור עליי".  

-דרמת הילדים והנוער החדשה "אל עצמי" בכיכובך עלתה לאוויר! איך הגבת כשבחרו בך להוביל את הסדרה?

"התרגשתי מאוד! אחרי שהגעתי לאודישן האחרון עם הבמאי, יהונתן בר אילן והמלהק, מורן מרציאנו באמת הרגשתי שהלך לי טוב וגם יהונתן אמר לי שהייתי מצוין, אבל חיכיתי במשך חודשיים לתשובה ורק אז הסוכנת שלי הודיעה לי שהתקבלתי. התרגשתי, אבל הייתי מופתע שזה בא ככה פתאום, כי אחרי שאתה מחכה המון זמן לשמוע אם התקבלת, אתה בטוח שלקחו מישהו אחר ואז אתה אומר 'לא נורא', אבל פתאום אחרי חודשיים הגיעה תשובה חיובית, אז היה כאן אלמנט של הפתעה". 

-איך עבר יום הצילומים הראשון? 

"הגעתי ליום הצילומים הראשון של הסדרה כמו שהגעתי לשאר ימי הצילום בסדרות ששיחקתי בהם. מה שכן, ב'אל עצמי' היה משהו שונה באווירה, כי בכל זאת שיחקתי כאן תפקיד ראשי, בגלל שהסדרה מתמקדת בתפקיד שלי, קיבלתי יותר תשומת לב משאר הסדרות שהשתתפתי בהן עד היום. בנוסף לזה, העבודה בסדרה הזו הייתה יותר עמוסה, כי ציון מופיע ברוב המוחלט של הסצנות ולכן היו לי הרבה יותר ימי צילום ולא היו הפסקות, אז הייתי פחות מוכן לזה, אבל ככל שהימים עברו התרגלתי לזה והיה לי פחות קשה". 

-כמה זמן לקח לך להתחבר לציון? 

"כמו שאמרתי קודם, ברגע שאני מבין את מה שמבקשים מאחורי הדמות ואת מה שהדמות מציגה,, אני יודע לעשות את זה בדרך שלי. ביני לבין ציון יש כמה דברים שאנחנו מאוד דומים בהם אם זה האופי, אם זו העבודה שהחברים מאוד חשובים לנו, העובדה שהמשפחה מאוד לנו, שנינו אסרטיבים, וגם היו גם קטעים בסדרה שהרגשתי את מה שציון הרגיש. ברור שבין שנינו גם יש דברים שונים וכאן הגיע החלק שאתגר אותי, כמו החלקים שבהם המשפחה של ציון לא נמצאת שם בשבילו, שזה ההפך הגמור ממני כי אצלי אנחנו משפחה קרובה וההורים שלי כל היום סביבי, דואגים לי ולאחים שלי. בגלל הסיבה הזו היה לי מאתגר, אבל בסוף אני חושב שהצלחתי להוציא מציון את ההכי טוב".

מדובר בתפקיד טעון ועמוס ברגשות: ילד שנאלץ לוותר על הבית שלו, שלא בהחלטתו ולעבור לגדול אצל משפחה אחרת. היו לך סצינות שמבחינת צילום היו קשות ומורכבות יותר רגשית עבורך? 

"כשאני בא להצטלם לסצנה חדשה-אני מוחק את מה שהרגשתי בסצנה הקודמת, את איך שציון היה בסצנה הקודמת ופשוט בא כמו דף חלק, כלומר לומד את איך שצריך לעשות את את הסצנה מהבמאי ומבצע הכל מחדש. מה שהיה לי קצת קשה, זה שבכל יום צילום הייתי צריך לשנות מסכה, כי כמו שאמרת ציון אדם שהוא טעון רגשית, הרגשות שלו מתהפכים ברגע וגם יראו את זה בסדרה: פעם הוא עצוב, פעם הוא שמח, פעם הוא מאוהב, ובגלל זה גם אני הייתי צריך לשנות את הדרך שאני מרגיש… אם זה לבכות, אם זה לבוא עם ביטחון, אם זה להיות ביישן ופשוט מתאים את עצמי לדרישות מאחורי הסצנות". 

-הסדרה הרי מבוססת על ספרה של גלילה רון-פדר-עמית. יצא לך קצת לקרוא אותו?

"הכרתי את הסיפור וראיתי את הסרט על זה, אבל לא יצא לי לקרוא את הספר עצמו. יכול להיות שיותר עזר לי להבין את ציון מנקודת המבט שלי מהקריאה של התסריט ולפני הקריאה מהספר".

© צילום פרטי

-מה החלק בסיפור של ציון שהכי התחברת אליו?

"התחברתי לחלק שציון מנסה להסתיר שקשה לו, כלומר הוא לא מנסה לשדר לעולם שהוא חלש. את הדבר הזה למדתי גם בספורט שעשיתי ואני חושב שאם קשה לך, אל תשדר חולשה לכל העולם, תמשיך להתנהג רגיל, תסתדר לאט לאט עם הבעיות שלך ותמשיך הלאה. אם למשל היה לך ריב עם אמא או עם אבא אל תבוא לבית הספר עם פרצוף עצוב ותהיה בדאון, אלא תשדר עסקים כרגיל ורק אחר כך תחזור הביתה ותסדר איתם את הבעיות, רק אל תראה חולשה וזה מה שציון יודע לעשות יפה". 

-בחלק מבתי הספר מלמדים על הספר הזה למשל בשיעורי ספרות, מאמין שעכשיו יעברו להקרין את הסדרה במקום?

"מההיכרות שלי עם מורים לספרות אני לא חושב שזה יקרה, אבל אני כן חושב שזה רעיון טוב לשלב בין לבין. אפשר נניח להקריא לתלמידים קטעים מהספר, להסביר את כל הניתוחים הספרותיים, ובשביל לחבר את התלמידים לספר ולכיף, אפשר להראות להם גם קטעים מהסדרה".  

-איך אתה חושב שצעירים היום יתחברו לסיפור של ציון, למרות שהוא נכתב לפני שנים?

"אומנם הסיפור הזה נכתב לפני הרבה שנים ויש דברים שקצת השתנו מאז, אבל לדעתי ילדים עוברים את מה שציון עובר עד היום בעצם, זה לא משהו שהלך ונעלם עם השנים. אולי זה היה קצת יותר נפוץ או קיצוני באותה התקופה, אבל אני חושב שיש בסיפור הזה דברים רלוונטיים עד היום, וגם מי שלא עובר את זה-לציון יש סיפור מעניין והוא עובר כל כך הרבה חוויות, אז אני בטוח שכל ילד בבית עבר את אחת מהחוויות של ציון וזה יכול לגרום לו ממש להזדהות איתו".  

ציון מנהל עם עצמו יומן, לך יש גם משהו כזה? 

"אני לא מתנהל עם יומן כמו עם ציון, אבל כשמשהו יושב לי על הלב לפעמים, אני אוהב לדבר על זה למשל עם משפחה, עם חברים וזה עוזר לי". 

כמו שהזכרת, יצא לך להשתתף בסדרות אחרות בז'אנר אם זה "אבא מטפלת" או "מה הבעיה?". כמה זה עשה לך הכנה לקראת תפקיד כזה גדול?

"הסדרות האלה עזרו לי להבין מה הולך בימי צילום. ב'אבא מטפלת' לדוגמה היו לי 10 ימי צילום שזה מספר לא קטן ואומנם הם לא היו רצופים, אבל כן הייתה כאן מחויבות כי בכל זאת הייתי צריך ללמוד את הטקסטים לפני, לשחק את הדמות הכי טוב שאפשר, ללכת הביתה בסוף היום צילום וללמוד את הטקסטים ליום הצילום הבא. בסדרה הזו גם הכרתי יותר את הדינמיקה עם אנשי ההפקה, עם הקאסט ועם הבמאי. גם ב'מה הבעיה?' למשל זה היה ככה למרות שהיו לי שם רק שלושה-ארבעה ימי צילום, אבל הדינמיקה עם הקאסט הייתה טובה יותר, כי כל השחקנים שם היו בני גילי.

ב"אבא מטפלת" (ראשון למעלה מימין) © פיני סילוק, יחסי ציבור

בסופו של דבר, הגעתי ל'אל עצמי' ששם היו לי מעל 20 ימי צילום רצופים חוץ משישי-שבת, אז הניסיון המקדים מהסדרות הקודמות בעניין המחויבות, הקשר עם הקאסט וכל שאר הצוות עזר לי מאוד, ואני חושב שבלי זה לא הייתי מצליח לעבור את החוויה של 'אל עצמי' כמו שעברתי אותי. התסריטאיות, אסיה לבטוב ונועה לזר קינן עזרו לי מאוד להבין את ציון, בלעדיהן לא הייתי מצליח לשחק אותו כמו ששיחקתי ולדעתי, לכתוב סדרה על ספר לנוער שלא אוהב לקרוא ספרים זה תהליך מאוד קשה, ואני חושב שאסיה ונועה עשו אותו בצורה טובה ואתם גם תראו את זה בתוצר הסופי". 

-אתה עוד תלמיד בעצמך, איך החברים מגיבים לכל מה שקורה איתך ולכל הפרסום? יותר נהנים איתך, יותר מסתלבטים על זה?

"האמת שגם וגם, כי בסופו של דבר אני מסתלבט על דברים שהחברים שלי עושים, אז עכשיו זה התור שלהם להסתלבט על מה שאני עושה, אבל אני לוקח את זה בטוב, כי אני יודע שהם היו מתים להתחלף איתי, ברור שיש חברים שמפרגנים, מתרגשים בשבילי ובסופו של דבר הכל כאן חוויה". 

-מה זה עבורך להתפרסם בגיל צעיר?

"אני מרגיש שיש ויתורים מסוימים, בגלל שכל הסדרות שעשיתי נפלו על החופש הגדול, אז פחות הרגשתי אותו עד הקיץ האחרון. בעבר עשיתי 10 ימי הצילום של 'אבא מטפלת' שזה הרבה, אבל 'אל עצמי' לקח לי ממש חודש מהחופש הגדול שבעיניי זו הקרבה בגיל הזה, כי בכל זאת אחרי שנה שלמה בלימודים אתה רוצה להיות עם החברים שלך וליהנות איתם. על הדברים האלה ויתרתי בחופש הגדול, אבל בסופו של דבר אני מרוצה מזה שבחרתי להצטלם לסדרות, ושמח שהצלחתי לשלב את זה עם ליהנות מהחופש הגדול, כי אומנם 'אל עצמי' לא השאיר לי הרבה זמן מהחופש הזה, אבל הוא כן אפשר לי ליהנות משאר החופש בצורה הכי טובה שאני יכול". 

© מתוך אל עצמי, ניקלודיאון וטין ניק ב-yes

כמו שהזכרנו, בעבר היית כדורגלן. אתה עדיין משחק כדורגל ביום-יום?

"ביום-יום אני מקפיד על כדורגל בזמן הפנוי שלי. יש שבועות שבהם אני משחק פעמיים-שלוש פעמים, יש שבועות שבהם אני משחק פעם אחת ויש שבועות שאני לא משחק בהם בכלל, אבל כדורגל זה ספורט שמאוד קרוב אליי. מגיל 6 ועד שנה שעברה, שיחקתי בקבוצת הנוער 'הפועל לב השרון', היום אני משתדל לשחק כמה שאני יכול ומאוד מתגעגע למסגרת התחרותית".

-אז אתה רואה את עצמך חוזר לעולם הזה?

"יכול להיות שאולי בשנה הבאה אלך לאיזו קבוצת ליגה בישוב ליד תל מונד עם החברים שלי, אבל כרגע זה רק רעיון. אחרי הצבא אולי אחזור לכדורגל כספורט חובבני, אבל אני לא רוצה להפוך את זה לעבודה, כי הכדורגל בארץ לא מאוד מפותח, קשה מאוד להצליח בתחום הזה כאן ויש בודדים שמצליחים, אז אני לא יודע אם אי פעם אצליח להגיע לרמות הגבוהות, אבל אין לדעת".

© פיני סילוק, יחסי ציבור

-מי ההשראה שלך בעולם המשחק?

"אם יש שחקן אחד שאני רואה בסרטים ואני אומר 'וואו!' זה בראד פיט. יצא לי לראות המון סרטים שהוא משחק בהם ואמרתי לעצמי: 'כזה שחקן אני רוצה להיות!', כי הוא מגלם כל כך הרבה תפקידים ונכנס לדמויות שלו בצורה מטורפת שאתה כל כך מאמין לו". 

נסיים בשאלה מתבקשת. בתור מי שמוביל את "אל עצמי", איזה מסר היית מעביר לעצמך מהעתיד?

"תשקיע בכל מה שאתה עושה את ה-100 אחוז, כי אם לא-אתה תצטער על זה".

© פיני סילוק, יחסי ציבור

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• יהונתן שתיוי: "עברתי דחייה מילדים בבית הספר"
• נוה צור: "עברתי סוג של פוסט-טראומה"
• הם חוזרים: כוכבי ויוצרי "פיניאס ופרב" בראיון לפרוגי!

"אני אפילו לא זוכרת מתי הגיע הרצון הזה, כי הייתי ממש קטנה!", מספרת לנו מזרחי על ההתאהבות שלה בעולם המשחק. "אני פשוט מרגישה שנולדתי ככה. כשהייתי ילדה, הייתי עושה 'הופעות' בבית של סבתא שלי זכרונה לברכה מצד האמא, שנפטרה לפני שנה והלוואי שהייתה פה. אני זוכרת שעשיתי מגרם המדרגות אצלה בבית במה, תלשתי וילונות וממש הפכתי הכל לבמת תיאטרון. אחרי זה, הייתי גם בחוג משחק, במגמת תיאטרון בתיכון 'כצנלסון' וכשהשתחררתי מהצבא, עשיתי קורס צ'בק (שיטת משחק של המורה למשחק, איוואנה צ'בק-ד.ש). בתיכון התמקדתי יותר בתיאטרון, אבל רק כשהשתחררתי מהצבא-התגלה בפניי עולם הקולנוע שגם בו התאהבתי, אז היום אני יותר מתמקדת בו ועושה אודישנים לסרטים. בנוסף לזה, למדתי גם משחק אצל מאי מיכאלי, טסתי ללמוד משחק במדריד כדי להבין אם אני רוצה ללמוד שם, אבל בסוף נקלעה לדרכי ההחלטה שאני רוצה ללמוד בכלל משחק בארצות הברית. 

למה דווקא שם?

"השינוי נבע מזה שאמרתי 'וואו, ארצות הברית, זה גדול'! וזה לא ספרד שהיא מדינה קרובה לישראל, אלא שכאן אני רחוקה מהמשפחה שלי ב-15 שעות טיסה. הפחד בהתחלה נבע בגלל האנגלית, כי בניגוד לשפה הזו, ספרדית זו שפת האם שלי, הרי המשפחה מהצד של אבא שלי ארגנטינאים, וככה גם המשפחה של הבן זוג שלי, גיא וילמובסקי". 

© צילום פרטי

-מזרחי מספרת כי רבים מבני המשפחה של אביה שחיים בארגנטינה היא מעולם לא הכירה. 

"אני חולמת לפגוש אותם יום אחד, כמו מרקו", משתפת בחיוך. "סבתא שרה ז"ל מצד אבי, עלתה לארץ כשהייתה צעירה, ופעם לא היה לה איך לתקשר איתם כמו היום דרך טלפונים, אלא דרך מכתבים, אז הקשר בינה לבין המשפחה שנשארה שם התמוסס. כשנפטרה ניסיתי למשל למצוא את אח שלה, הוגו, דרך יומן עם טלפונים שהיה לה כשבשום מספר לא ענו לי, השוותי תמונה שלו מאלבום שהיה לה עם אנשים שהיו דומים לו בפייסבוק תחת אותו השם ופניתי למלא אנשים לא נכונים. רק שנה אחרי שנפטרה וביום של היום הולדת שלה, עלה לי רעיון לחפש את אחיה לפי השם השני ומצאתי אותו באינסטגרם, הרי לארגנטינאים יש שני שמות. רשמתי לו: 'שלום, תגיד, יכול להיות שיש לך אחות שגרה בישראל שקוראים לה שרה?', ענה לי: 'כן, יש לי אחות שגרה בישראל שקוראים לה שרה, לא דיברנו המון המון שנים' ושאל: 'מה שלומך?, מי את?' ועניתי 'הנכדה שלה'". 

-נשמע כמו טלנובלה! 

"ממש טלנובלה! אני אומרת לך שאני חייבת לכתוב על זה סדרה!", משיבה בצחקוק.  

-מה הפרויקט שגרם לך להרגיש שעולם המשחק מתאים לך?

"אין לי פרויקט ספציפי ועשיתי כמה תפקידים, אבל 'מלון הוטל' זה התפקיד הגדול הראשון שלי וכשהייתי שם, קלטתי פתאום שאני על סט משחקת תפקיד, מה שהיה חלום ילדות שלי ואני עובדת בשבילו מאז שאני ילדה, אז אמרתי לעצמי: 'איך יכול שידעתי מה אני רוצה לעשות, אבל בתור ילדה לא ניסיתי אלא רק עשיתי הופעות בבית של סבתא שלי?!'. כששיחקתי שם, אמרתי לעצמי: 'וואו!, זה הדבר שעושה לי הכי טוב בעולם, זה הדבר שאני הכי רוצה לעשות בחיים שלי וזה מה שאני הכי נהנית ממנו'". 

איך היה להצטרף לקאסט של "מלון הוטל"?

"זכות לעבוד עם שחקנים כאלה כמו אביעד בנטוב, ששיחקתי לצידו ב'קלמרים' כשהייתי בת 16, יניב פולישוק ששיחזרתי איתו טיקטוק עם סצנה של רונקיפליץ ('הפיג'מות' - ד.ש), גיא לואל קורע מצחוק ועם שחקנים כאלה קשה לא להתפקע מצחוק על הסט. הם פשוט קורעים מצחוק אחד אחד, כל כך מצחיקים, ומצד אחד אתה צריך להיות מצחיק כשאתה משחק את הדמות, לא להיות רציני מדי, ומצד שאני אסור לך גם לצחוק באמצע הסצנות, אבל קשה לא לצחוק כשאתה נמצא עם שחקנים כאלה על הסט. אתה יודע מה זה לעשות סצנה עם שלושתם?! אי אפשר לנשום מרוב צחוק!, אני אפילו לא יכולה לדמיין למשל מה הקאסט של 'הפיג'מות' עבר עם יניב פולישוק על הסט שם".

-בגלל שאת חדשה בנוף של הסדרה הזו, היה לחץ לקראת יום הצילום הראשון?

"ברור שהיה לחץ! כי אתה רוצה להוכיח את עצמך ולהראות שנעשתה בחירה נכונה לתפקיד, אבל אני יכולה להגיד לך שאני חננה בטירוף, כל מי שעובד אותי יודע כמה שאני חננה וזה בא לידי ביטוי גם כשחקנית. גם כשעובדים איתי ברשת ואני עושה קריאייטיב לקמפיין, אני בונה טבלה שאני רושמת בה מה רואים ומה שומעים, אז גם לצילומים של 'מלון הוטל' התכוננתי בטירוף. איך שהבנתי שהתקבלתי ואיך ששלחו לי את הטקסט, למדתי אותו במשך כל הטיסה מלוס אנג'לס לישראל, לא הפסקתי לעבור על הסצנות ונחתתי ישר לחזרות. בוא נאמר שדרך הרבה חזרות אני מורידה לחץ, וגם דרך אמונה בבורא עולם".   

-מה מייחד את הדמות שלך, קווסטשן, משאר הדמויות בסדרה?

"היא דמות אייקונית, היא סוליסטית, לא שמה על אף אחד, אם היא לא רוצה היא לא תזוז, ופשוט רואה רק את עצמה ואת האינטרסים שלה. קווסטשן היא שיא העצלנית, והיא בקלות יכולה לשבור שיא גינס בעצלנות".  

© חורחה נובומינסקי, באדיבות כאן חינוכית

מזכירה אותך באיזשהו מקום?

"אני חושבת שמה שדומה בינינו זו העובדה ששתינו אוהבת טיפוח ואיפור. מה ששונה, זה שקווסטשן כל היום רק יושבת עם הפצירה, כשאני בניגוד אליה רק מחפשת מה לעשות כל הזמן, ברמה שאני קמה בבוקר ורושמת לעצמי 20-30 משימות, כמה קווסטשן הזו יכולה לשבת עם הפצירה?!. אני אומרת שקווסטשן תהיה בריאה אם זה מה שהיא רוצה לעשות כל הזמן, אבל שתדעו שבמהלך הסדרה אתם תראו מה היא מגלה על עצמה, תראו אצלה שינוי בעקבות משהו שקורה לה, ובכללי היא דמות שיש בה עומק, אז יש למה לחכות!". 

-הזכרת קודם שאת כבר שנתיים לומדת משחק בלוס אנג'לס. למה בכלל רצית ללמוד שם?

"אני יכולה להגיד לך שאני מאוד מאמינה בבורא העולם, וזה מוביל אותי לזה שהחיים קצרים, ואם יש לך חלום או משהו שיושב לך בראש, יש סיבה שהוא מהדהד שם, אז לך, תצא ותגשים את הדבר הזה. שאלתי את עצמי: 'עמית את מפחדת לטוס לארצות הברית בגלל האנגלית?' והבנתי שזו באמת הסיבה, אז כשידעתי שאני הולכת ללמוד שם בבית הספר למשחק 'לי שטרסברג', התחלתי שנה לפני כן לקחת שיעורים פרטיים באנגלית עם מורה בזום חמש פעמים בשבוע למשך שעה, ופשוט התחלתי לחרוש אנגלית. זה עזר לי בטירוף, חיזק לי את הביטחון ואמרתי לעצמי: 'בחיים אני תמיד חושבת האם אני עושה את ההחלטה מאהבה או מפחד, ואם אתה בוחר לא לצאת ולהגשים את החלום שלך בגלל פחד והולך עליו בכל הכוח זה לא נכון'. צכיך לעשות דברים מאהבה, אז הבנתי שהכל היה מפחד כשאמרתי קודם: 'לא, אולי זה יהיה גדול עליי?', אז הצלחתי להבין ששום דבר לא גדל עליי, ואני יודעת שמה שארצה אשיג אם אעבוד מספיק קשה, ופשוט הלכתי על זה, מה יש לי להפסיד? 

© מתוך האינסטגרם של עמית

אני חושבת שמטרת החיים היא ליהנות, והכוונה היא לא ללכת לקרוע בכל יום את העיר בשופינג ולצאת לחופשות, אלא שהכוונה היא לפן המקצועי, המשפחתי ולכל דבר, פשוט ליהנות מהזמן שלנו פה. החיים הם מתנה וצריך לנצל כל רגע, אז אם יש לך חלום-לך תגשים אותו!. מה עדיף? שאגיע לגיל 80 ואומר לעצמי: כשהייתי בת 20, רציתי לעשות ככה וככה ולא עשיתי ואני בת 80, איך אעשה את זה עכשיו?', אז בא לי להגיע לגיל 80 ולומר לעצמי: 'וואי, הגשמתי את כל הדברים שעלו לי לראש, ניסית הכל, ניסיתי מכל הכיוונים ובדקתי את כל הדלתות. גם אם לא יעבוד מה שמבחינתי אין אופציה כזו, לפחות אדע שניסיתי". 

-וכמה זמן לקח עד שהתחלת לממש את החלום הזה?

"שנתיים לפני התחלתי לאט לאט לממש את החלום, כשביררתי על הלימודים שם, להבין איפה אני רוצה ללמוד ובהתחלה זה נראה גדול עליך, אבל אז אתה מתחיל לדחוף את עצמך יותר ויותר. זה לקח זמן, כי שילמתי לעצמי את שכר הלימוד, אז הייתי צריכה לחסוך, להשקיע בלימודי אנגלית, ומעבר לחו''ל זה הרי לא דבר קל ולא דבר שקורה ביום. החלק הכי קשה בעיניי זה שאני לא נמצאת כאן עם המשפחה שלי, כי אני מאוד מחוברת אליה, אז זה אחד הדברים הכי קשים שיש ובגלל שהשעות שלנו הפוכות, הזמן שיש לנו לדבר הוא מאוד קצוב, כי אני יכולה לדבר איתם כשאצלכם יש בוק וכשאצלי ממש מאוחר בלילה. אני מתגעגעת למשפחה שלי בטירוף". 

-איך המשפחה שלך קיבלה את הצעד הזה?

"אני חושבת שבהתחלה הם אמרו 'רגע, וואו', אבל מהר מאוד הבינו שאני רוצה את זה, אז  הם ממש תמכו בי ואמרו לי: 'לכי על זה, תגשימי את החלומות שלך ותנסי, מה יכול להיות?, מקסימום לא יקרה. תעשי כל מה שאת יכולה, כדי להגשים את מה שאת רוצה ותעבדי הכי קשה', אז המשפחה שלי נתנה לי את המקום היצירתי, במיוחד כשראו מגיל קטן כמה אני אובססיבית למשחק, ברמה שפירקתי את הבית והכרחתי אותם לראות אותי מופיעה. אספר לך גם שיום אחד תלשתי את הוילון בבית של סבתא שלי, וקשרתי אותו על המעקה של המדרגות, כדי להיות כמו הרקדנים שמטפסים על וילונות בפסטיגל שאגב זה החלום שלי, אבל הקשר לא היה משהו ונפלתי על הרצפה במזל לא קרה כלום" . 

-איך עברו הימים הראשונים שלך שם?

"טירוף!", משחזרת עמית. "כשהגעתי ללוס אנג'לס, המשימה הראשונה שלי הייתה למצוא את הבית הנכון, כי בית זה אנרגיה במיוחד כשאתה אמן, ואתה צריך שהוא יתן לך יצירתיות והשראה, אז היה לי חשוב לראות בעיניים את הבית הבא שלי. גיא ואני קבענו 20 פגישות בדירות שונות, עשינו ממש מרתון ותוך שבועיים כבר מצאנו דירה. ידעתי שהלימודים עומדים להתחיל, אז רציתי שכבר יהיה לי מקום מסודר, שיהיה לי איפה לעשות שיעורי בית, אז הכל היה מרתון של מציאת דירה והתאקלמות, אבל שוב, לא הייתי לבד כי גיא נמצא איתי, אז כשאתה עושה דברים כאלה עם מישהו, זה נותן המון הקלה".

© מתוך האינסטגרם של עמית 

-יש כבר איזשהו פרויקט שם שאת חלק ממנו?

"אני עושה כמה אודישנים, וגם עשיתי תפקידון בסרט בינלאומי שצולם כאן בשם 'שקשוקה ישראלית', כשאת רובו צילמו בארץ. הרבה שחקנים ישראלים השתתפו בסרט הזה, וגיליתי אחר כך שגם צילמו את הסרט הזה באותו הלוקיישן של 'מלון הוטל' שהוא מלון 'השרון' בהרצליה, ממש חודש לפני שצילמנו את הסדרה הזו. לא זכיתי להכיר את כל השחקנים כי הייתי רק ליום צילום אחד, אבל זו הייתה חוויה להיות חלק מסט שהוא פה, כשכל הצוות אמריקאי והבמאי ישראלי. באופן כללי אני ממשיכה ללמוד, לעשות אודישנים ומנסה לעשות הכל כדי שהחלום שלי יתממש לגמרי, ורואים גם איך הכל קורה אצלי בזמן שלו ובמדויק". 

-המעבר ללוס אנג'לס פגע לך בקמפיינים? 

"לא כל כך, כי זו עבודה שנותנת לך יכולת לעבוד מרחוק, ואת הרוב הדברים אני עושה מהבית, אז מה משנה אם הבית שלי בכפר סבא או בלוס אנג'לס. נכון שזה מאתגר, ואני בטוחה שיש לקוחות שיותר קשה להם מבחינת שליחת מוצרים שאין אותם כאן בלוס אנג'לס, אבל אני גמישה עם הלקוחות שעובדים איתי, ברמה שאני קמה ב-5 לפנות בוקר, כשגם ככה אני קמה בשעה הזו בדרך כלל, עונה להודעות ושולחת תיקונים לסרטונים שאני מעלה לכל מיני קמפיינים. אין דבר העומד בפני הרצון".  

-בינואר האחרון השתוללו שם שריפות ענק. מה עבר עלייך באותו הזמן?

"באותו הזמן, הייתי בשיעור משחק והמורה שלי אמרה שבדיוק בעלה שלח לה הודעה להגיד לכל מי שרואה שיזהר, כי יש רוחות כבדות ועלולות לפרוץ שריפות. אמרתי לעצמי: 'מה כבר יכול להיות?', אבל אף אחד לא חשב ששכונת פסיפיק פליסיידס תישרף. עם הזמן, השריפות התחילו להתפשט לעוד כמה מקומות בלוס אנג'לס, וגם את הרחוב המקביל אליי פינו מאנשים בגלל השריפות והיה מטורף, כי השריפות היו עצומות וקשה היה להשתלט עליהן. אני זוכרת גם שהלכנו לאכול אצל חברים בשישי בערב שגרים באזור ליד הים, אז הלכתי ברחוב ונפל עליי פיח, אז הייתי צריכה להגן על עצמי עם משהו כדי שהשיער שלי לא יתמלא בפיח. 

הסיטואציה הזו הייתה מלחיצה, כי קיבלתי לא מעט התראות לטלפון בעקבות השריפות, ב-3 לפנות בוקר קיבלתי התראת שווא מלחיצה ועד אז חשבתי שאני אשכרה צריכה לארוז את הדברים שלי ולהתפנות מפה, אבל בסוף הסתבר ששלחו את ההתראה הזו בטעות לכל לוס אנג'לס. אנחנו ברוך השם נשארנו בבית ולא היינו צריכים להתפנות, אבל במשך כמה ימים אי אפשר היה לצאת מהבית, אפילו לא יכול לפתוח את החלונות בגלל הזיהום אוויר הנוראי וכל המרפסת הייתה מכוסה בפיח".

-בגלל שהתחלת ללמוד שם לפני השבת השחורה, איך היא תפסה אותך כשאת שם ופה מתחולל אסון?

"בזמן קידוש שישי כשאצלכם היה בוקר, וקיבלתי התראות של פיקוד העורף. לא ידענו עדיין מה קורה, אז הלכנו לישון בשלב הזה וכשקמתי בבוקר, קמתי לחושך. כשאצלי היה בוקר, אתם כבר התחלתם להבין את כמות האנשים שנעדרים, והתחלתי להעלות לסטורי שלי בקשות למצוא אנשים שנעדרו, אז ראיתי חושך. תחשוב שבדיוק התחלתי את לימודי המשחק שבהם אתה חופר בתוך הרגשות, בתוך הכאב של החיים ואני זוכרת שכמה ימים אחרי תחילת המלחמה, שהיה לנו שיעור שבתחילתו היה צריך להגיד מ-1 עד 10 איך אתה מרגיש ולמה, והיה מישהו שאמר: 'אני מרגיש 2 מתוך 10, בגלל שאין לי תחפושת לליל כל הקדושים ובגלל שהומלס התקרב אליי'. אני בשיעור הזה אכלתי את עצמי וחשבתי: 'איך אני עכשיו אומרת כמה אני מרגישה 1 מתוך 10, מה זה השטויות האלה?!' ולא הצלחתי לעכל את הסיטואציה, אז פשוט אמרתי: 'אני מרגישה 0 מתוך 10, בגלל מה שקורה בישראל, בכיתי ויצאתי מהשיעור. 

אני גם זוכרת שהיה לנו שיעור שבו היינו צריכים לכתוב מונולוג ולשחק אותו, אז עבדתי על זה כל הסמסטר במשך שלושה חודשים שבהם בניתי דמות על סבתא שלי שרה ז"ל. כל המונולוג שבניתי היה על היהדות, על כמה סבתא רק רצתה לעלות לישראל מארגנטינה, להיות בה עם היהודים והרגשתי שבגלל שאני כרגע בחו''ל, יש לי דרך להשפיע על אנשים ברמה האישית כשאני יושבת ומדברת איתם על מה שקורה כאן, בנוסף למודעות שהעליתי ברשתות החברתיות. בכל שיעור תמיד הזכרתי את ישראל, את היהדות, את החטופים, את העלייה של האנטישמיות, והרגשתי שיש סיבה שאני בחו''ל דווקא בזמן הזה. פעם אחת, הלכתי גם עם חברה לשדרת הכוכבים של הוליווד, תלינו שם שלטים של החטופים, העלתי את זה בסרטון טיקטוק שהגיע למיליוני צפיות, ובעקבות זה הוא גם הגיע לפוריו העולמי שזה בדיוק מה שרציתי, שגם אנשים בחו''ל יראה את זה. אנשים ניגשו, דיברו, שאלו ועשיתי כמה שיותר כדי להעלות שם את המודעות למה אנחנו עוברים".

שקלת חזרה לארץ? 

"היה לי מאוד קשה, במיוחד שהייתי רחוקה מהמשפחה שלי, אז היה לי רצון עמוק להיות איתה ועם החברים שלי בזמן הזה, ואני חושבת שמתוך זה הגיע כל הרצון שלי להעלות את המודעות בנושא כמה שאני יכולה". 

-הזכרת את גיא, בן הזוג שלך כבר 10 שנים מהתיכון! מה הסוד שלכם לזוגיות מוצלחת?

"אני חושבת ותמיד אומרת לכולם שהדבר החשוב בעיניי בכל מערכת יחסים, גם בחברות או משפחה, זאת התקשורת! תמיד תתקשרו, אל תשמרו בבטן ואם יש משהו שאתם רוצים להגיד, תשתפו! בדיוק דיברתי על זה עם חברה, ואמרתי לה שהגישה שלי בכל מערכת יחסים עם חברים זה לא אני נגד מישהו, כלומר אני לא שמה את עצמי לבד בכל דבר, אלא שזה אני ומישהו נגד העולם. אני לא מנסה להיות נגד אף אחד, אלא שאני במערכת יחסים עם אמא, אבא ואנחנו פשוט ביחד בזה, אז אם יש משהו בואו נדבר עליו. זה הסוד לכל מערכת יחסים". 

-לא חושבת שהגיע הזמן לטבעת?

"זה מה שכולם שואלים אותי!", משתפת מזרחי בצחקוק. אני יכולה להגיד לך שאנחנו יודעים שאנחנו נתחתן, וכבר ידעתי את זה כשהתאהבתי בו בגיל 13 ואמרתי: 'הוא ישחק כדורגל עם הבן שלי!'. בדיוק בגלל שאנחנו יודעים שנתחתן ואנחנו יודעים מה הזוגיות שלנו, אין סיבה למהר וזה יקרה כשיגיע הזמן".  

© מתוך האינסטגרם של עמית 

-בחזרה לעולם המקצועי שלך. בנוסף לכך שאת שחקנית, את גם יוצרת תוכן מובילה. מה גרם לך להיכנס לעולם הזה? 

"האמת שהתחלתי את עניין הרשת, נטו כי רציתי להתקבל לסוכנות. כשאתה שחקן שאף אחד לא מכיר, נורא קשה לסוכנות להגיד: 'בוא נייצג אותך', כי לא ידעו מי אני וגם לא היה לי אינסטגרם עד 2018. לפני הצבא, אני זוכרת שניסיתי להתקבל לסוכנות, לא התקבלתי ושבוע אחרי ראיתי שמישהי אחרת בערך גילי שהתפרסמה התקבלה לסוכנות הזו. הבנתי שזה קרה בגלל הרשתות, אז עשיתי על זה שיחה עם אבא שלי ואמרתי לו: 'אבא, למה העוקבים זה האישיו? למה כשאתה מפורסם זה אישיו?' וענה לי: 'עמית, זה מה שיש, את רוצה-תעבדי בשביל זה. ככה העולם עובד, אל תלכי נגד איך שהעולם עובד. איך שאבא שלי אמר לי את המשפט הזה, פתחתי אינסטגרם, התחלתי להעלות לשם תכנים ואמרתי לעצמי: 'אני אשיג סוכנות טובה שתאמין בי'. כעבור כמה שנים, אחרי שכבר פיתחתי גם את הטיקטוק וצברתי קהל, הסוכנות שלא קיבלה אותי פנתה אליי שרוצה לייצג אותי ואמרתי להם: 'חבר'ה אני כבר תפוסה, יש לי סוכן!' וזה היה החלום שלי, שהסוכנות הזו תרצה אותי ואגיד לה לא". 

לפני שלוש שנים, עשיתי והפקתי סדרת רשת בשם 'סוערים' שעלתה ביוטיוב עם אור אשטון, מיכאל עשוש והילה קקון, אז עשינו הקרנה מושקעת לפרק דוקו בסינמה סיטי עם 250 ילדים! אני חושבת שאפילו סדרות מאוד גדולות בארץ לא מגיעות לכמות אנשים שהייתה בפרמיירה הזו. אשכרה הצלחנו ליצור סדרה בעצמנו וזכינו לעשרות אלפי צפיות!".  

© מתוך הסדרה ״סוערים״

-היה חשש שישפטו את הכניסה שלך לעולם המשחק כי את כוכבת שבאה מהרשת?

"לא, כי אני יכולה להגיד לך שהקהל שלי יודע שפתחתי את הטיקטוק כדי להיות שחקנית. מתחילת הדרך בטיקטוק העליתי קטעי משחק שלי וזה מה שאנשים הכי אהבו, שזה מטורף! בהתחלה העלתי כמו כולם סרטונים שרקדתי בהם, ואז מצאתי את המקום שלי, התחלתי להעלות קטעי משחק ושמתי שזה מה שהקהל שלי הכי אוהב לראות אותי עושה! בחיים לא היו לי תגובות שנוגעות לליהוקי כוכבי רשת לסדרות, אלא שהקהל שלי רק חיכה שאתקבל לסדרה ושאל אותי 'מתי כבר נראה אותך על המסך?'. זה מרגש שיש לך קהל ענקי שכל כך אוהב אותי ורק רוצה לראות אותי בטלוויזיה ובסרטים".  

-כיום יש לך בטיקטוק קרוב ל-700K עוקבים! מה בעינייך הסיבה שבזכותה הקהל שם התחבר אלייך?

"אני עד היום שואלת את עצמי את השאלה הזו, והתשובה היא: אין לי מושג אני חושבת שבסופו של דבר, אנשים מחפשים אותנטיות ותמיד שיתפתי באופן אותנטי את הקהל שלי על החיים שלי, מה אני עוברת, את הרצון להגשים את החלומות שלי וסיפרתי להם סיפורים מהחיים שלי, אז אני חושבת שהכל בזכות זה שאני מראה את מי שאני". 

© בנזו, מתוך הקמפיין לפאיו 

-איך שומרים על רלוונטיות בעולם שמתעדכן ביוצרי תוכן ללא הפסקה?

"האמת שאני אף פעם אני לא חושבת על זה. לפעמים אני רואה כל מיני ראיונות עם אנשים שכתבים שואלים אותם: 'אתם מפחדים להפסיק להיות רלוונטים?' ואני לא מפחדת לא להיות רלוונטית, כי איזו סיבה יש שלא אהיה רלוונטית? אם אני יוצרת, עובדת קשה, תמיד מנסה לרגש את הקהל שלי, להצחיק אותו, להכניס אותו לחיים שלי ולהעביר לו את הערכים שיש לי בחיים, אז אני לא חושבת שיש פה עניין של רלוונטיות. יוצר תוכן זה יוצר תוכן, ואם מי שעוקב אחריי אוהב את התוכן שלי-הוא תמיד יאהב את התוכן שלי".  

-ואיך את מצליחה לתמרן בין העולם הזה לבין עולם המשחק ולהתמיד בשניהם?

"זה מאוד קשה, אבל יכולה להגיד לך שאני הכי אסירת תודה על זה שאני מרגישה ששני העולמות האלה מאוד קשורים אחד לשני, וששניהם נותנים במה. תמיד רציתי להיות על הבמה, ומבחינתי גם דרך הטלפון, האינסטגרם והטיקטוק אני מקבלת במה, כי אנשים גוללים ומסתכלים על סרטונים שלי. נראה לך הגיוני שיש לי 2 מיליון צפיות ו-140K לייקים על סרטון שבו אני מספרת סתם סיפור מהחיים שלי?! זה מטורף!". שמתי לב שאני שאנשים אוהבים שאני מספרת סיפור שזה קטע, כי גם בחיים האישיים שלי אנשים אוהבים שאני מספרת סיפורים, כי אני תמיד דרמטית ותמיד ממחישה אותם". 

-עד כמה לדעתך הטיקטוק כלי הכרחי עבור שחקנים?

"אני חושבת ששחקן טוב זה שחקן טוב, אז אני לא יודעת אם להגיד לך שהטיקטוק זה כלי שאתה חייב, אבל הוא עוזר לך כי אתה מקבל חשיפה. הכרתי המון אנשים דרך הטיקטוק והוא פותח בפניך עולם נוסף שבעיניי זה אומנות. הטיקטוק נראה לאנשים סתמי שטותי, אבל בכל סרטון אני משקיעה שעות: שעות עד שאני כותבת את הרעיון, שעות עד שאני כותבת מה שאני רוצה להגיד, שעות עד שאני עורכת את הסרטון ושום דבר לא ב'אהלן אהלן, בואו נפתח ונעשה סרטון'. 

יצא לי לדבר על זה עם כמה שחקנים והם אמרו: 'אין לי כוח להשקיע בשטויות האלה', אבל אני חושבת שצריך לעשות סוויץ' בראש, כלומר כמו שאבא שלי אמר לי אז: 'העולם משתנה', אז באמת העולם משתנה ואם שחקנים רוצים קשר עם הקהל שלהם, זה טוב שיהיה להם את הטיקטוק. פעם הרי לא הייתה גישה לשחקנים אל הקהל שלהם והכל נורא היה סגור, אז היום בזכות הטיקטוק השחקנים יכולים לגשת לקהל שלהם, וזה הכי מדהים בעולם לקבל מהם את האהבה והתמיכה. שחקן שרוצה ליצור ומפרסם את מה שיצר ברשת-יהיה לו קהל שיראה את מה שיצר וזה כוח עצום. אתה נותן תוכן לקהל שאוהב אותך ושרוצה לראות ממך עוד, אז הטיקטוק לא חובה, אבל אני חושבת שהוא נהיה בלתי נפרד מהמשחק". 

-הכוח שלך ברשת הוביל אותך לקבל קמפיינים גדולים. איך את מרגישה לקבל את "הסמכות" להוביל פנים של מותג? 

"וואו, עד עכשיו לא מעכלת את זה!" משתפת בהתרגשות. "עכשיו למשל אני פרזונטרית של מותג הטיפוח הצרפתי 'Payot', והצילומים למותג הזה היו בהוליווד עם צוות חצי ישראלי חצי אמריקאי שזה מדהים. עד היום מלא אנשים שולחים לי שהם רואים את הפנים שלי על עמדת המוצרים ועל המסכים ב'סופר-פארם', זה מטורף! ועוד לא זכיתי לראות את זה, אז אני צריכה לבוא לארץ בשביל זה! זה כבוד גדול בשבילי, לא מובן לי מאליו לשנייה, אני מודה על זה והכל בזכות הקהל שלי, בזכות העבודה הקשה ובזכות בורא עולם". 

© בנזו, מתוך הקמפיין לפאיו

-עד כה הצלחת לכבוש לא מעט יעדים והגשמת לא מעט חלומות, כשכל זה קרה אחרי שקיבלת "לא" בהמון מקומות. את חושבת שהכל נבע אך ורק מעבודה קשה, או שזה גם עניין של מזל?

"אני חושבת שבחיים זה שילוב של הכל: שילוב, גם של עבודה, גם של מזל, גם של להיות במקום הנכון וגם של אמונה. אני יכולה להגיד לך שהאמונה שלי היא בין הדברים שמובילים אותי, כי האמונה והדת הם דברים שהם חלק ממני. לאחרונה התחלתי קצת לשמור שבת, שזה קצת קשה, כי בגלל שאני לא עם המשפחה אתה רוצה ללכת לאכול עם חברים ולפעמים אתה צריך לנסוע אליהם ברכב שזה מה שמחלל שבת, אז אני מנסה לשמור כמה שיותר שבתות שאני יכולה, כי אני פה לבד, מה רק אני וגיא תמיד נשב לאכול לבד?". 

-אז איך את מצליחה להסתדר? 

"אני מנסה לשמור את השבת כמה שאני יכולה ועושה מה שאפשר לעשות, גיא ואני קונים רק בסופרים כשרים, אוכלת כשר מאז שאני ילדה, כי הרי באתי מבית מסורתי וגם תמיד היינו עושים קידוש. גם גיא ואני עושים עכשיו כל שישי קידוש, אני מתפללת כל בוקר ברכות השחר, מתפללת לפני השינה, קוראת תהילים ומתפללת שהחטופים יחזרו. הדת באה אצלי בהמון מקומות בחיים והאמונה שיש גורם עליון ששומר עליך, גורם לך להרגיש שאתה לא לבד, שיש לך גב ושהוא מכוון את הכל". 

-ביום עליית העונה של "מלון הוטל" חגגת חצי יובל! איך את מסכמת 25 שנה?

"די מוצלחים יש לומר", מסכמת בחיוך. "אני אוהבת את החיים ובא לי להמשיך לאהוב אותם".  

-מהי המשאלה שלך?

"שהחטופים יחזרו!".

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• נוה צור: "עברתי סוג של פוסט-טראומה"
• שירי הנושא של סדרות הנוער שיכלו להפוך לסינגלים
• הם חוזרים: כוכבי ויוצרי "פיניאס ופרב" בראיון לפרוגי!

"התחלתי את כל הקריירה שלי בטיקטוק", משחזר. "בהתחלה פתחתי עמוד ששיתפתי בו סרטונים מצחיקים רק לחברים קרובים, ולא ידעתי שהוא פתוח בכלל. מכאן, סרטון אחד שהעלתי קיבל 10,000 צפיות, התלהבתי ואמרתי לעצמי: 'איזה מדהים לעשות סרטון בסגנון הזה, יאללה אמשיך!', אז באמת המשכתי להעלות סרטונים נוספים בכיוון של אותו הסרטון הקודם, ואחר כך היה סרטון שקיבל 120K צפיות, שמבחינתי זה מלא אנשים. חבר טוב של הסוכן שלי, גלעד, ראה את אותו הסרטון בטיקטוק, אמר לו: 'לילד הזה קוראים יהונתן שתיוי, הוא נמצא ברשתות, תדבר איתו, זה יכול להיות ממש טוב'. אחרי זה אמא שלי, אחותי הגדולה עדן ואני, קבענו פגישה עם גלעד, ואחר כך התחלתי את הדרך יותר בטייטל של דוגמן/יוצר תוכן. 

בנוגע למשחק - גלעד שלח לי כמה אודישנים בעבר ולא עשיתי אותם, כי באותה התקופה פחות חשבתי על תחום המשחק. אחרי חצי שנה בתוך הסוכנות, גלעד הזמין אותי לשיחת נזיפה ואמר לי: 'תקשיב, תנסה, אתה עוד לא יודע מה זה התחום הזה. אם תראה שלא כיף לך, אז אל תעשה. אחר כך, גלעד שלח אותי לאודישן אחד, ואז למדתי מה זה דמות, איך נכנסים לדמות ואיך לשחק אותה? אחרי זה נכנס בי החיידק הזה של המשחק, אז עשיתי עוד אודישנים לסדרות, ביניהם היה את האודישן החמישי ל'מה הבעיה', ומשם הכל היסטוריה".  

© אוהד רומנו, ZOOM ב-yes

-איך אתה מסביר את הבאזז שהסדרה הזו יצרה?

"שחקנים שעושים סדרה תמיד רוצים שהיא תתפרסם, שתתפוס קהל ושאנשים יראו אותה. אני יכול להבטיח לך שאף אחד מהקאסט לא חשב שנגיע לכמות כזו של חשיפה ואהדה שהייתה מדהימה וכיפית. גם מלא ילדים כבר לא קוראים לי יהונתן, אלא עומר... אני חושב שהסדרה הזו תפסה ילדים והצליחה לגעת להם בלב, כי היא הרי מתבססת על שלוש בנות שופתרות בעיות יומיומיות של תלמידים, והרבה ילדים אומרים לי: 'תדע לך שאנחנו מזדהים עם הסדרה', 'אנחנו ממש אוהבים אותך ואת עמליה', ו'איזה כיף שאתם ביחד!'. אנשים הצליחו להיקשר להסדרה הזו בצורה כל כך הדוקה, הצליחו להיקשר לתסריט, לפרקים, ילדים זוכרים לי גם סצנות שעשיתי עם ירדן וגם זוכרים טקסטים שלי, שאלו דברים שבכלל לא ציפיתי להם!".

-איזה רגע למשל נתן לך להבין את הטירוף סביב הסדרה? 

"יום אחד נסעתי ברכבת לחבר שגר בהרצליה וכשנכנסתי לתחנה, פתאום מישהי בת 40 צעקה לי: 'יואו, אתה יהונתן, אתה משחק את עומר ב'מה הבעיה?!'', עניתי 'איזה כיף', ואז היא גם רצתה לעשות איתי תמונה. שאלתי אותה: 'יש לך ילדים?', ענתה לי: 'אין, אני רואה את הסדרה לבד' וזה היה רגע יפה. המקרה הזה אחד מיני רבים שבהם עוד ילדים באו, זיהו אותי ושיתפו אותי בכמה שהם מחוברים לסדרה, אז כיף שיש לסדרה הזו עוד עונה ושממשיכה להתפתח".  

-כמה יש בך מעומר, הדמות שלך?

"אם אנחנו מדברים באחוזים, אז בערך 70 אחוז", מציין ומפרט. עומר דהן הוא הרי סולן להקת 'השועלים' וגם אני נמצא בתחום המוזיקה, מוציא שירים, וגם הרי הוצאתי כבר שירים למשל כמו 'מכאן את לבד', 'אחת כמוך' וקאבר לשיר 'אור גדול' של אמיר דדון. כרגע אני ממשיך להתפתח ועובד על עוד שירים שלי שהם לא קאברים. בנוסף לזה, עומר גם עושה הופעות וזה מה שאני מתכנן לעשות בחיים האישיים שלי".

-מאמין שתהיה עונה רביעית?

"בעיקרון אני לא יודע להגיד לך עכשיו, אבל נצטרך לחכות ולראות את הסוף של הסדרה, איך היא תסתיים, ולראות גם האם הילדים חושבים שתהיה עונה נוספת. בינתיים אני לא יכול להגיד כלום, אז תצטרכו לחכות בסבלנות!".  

© אייל אפרתי, באדיבות zoom

-בקריצה לסדרה, את מי אתה משתף בדרך כלל כשיש לך בעיה מסויימת? 

"את אחותי נעה, שהיא הקטנה מבין שלוש האחיות שלי. האחות הכי הגדולה היא עדן (28), האמצעית היא ניצן (25) והקטנה מביניהן היא נעה (24), שאותה שאני משתף בכל מיני בעיות שלי, בין אם הן קורות במשפחה או בעבודה, בגלל שהיא הכי קרובה לגיל שלי והיא לגמרי עוזרת לי".  

-במקביל, כמו שציינת, גם השקת קריירה מוזיקלית בשנה האחרונה, מעניין אותך להיות זמר פעיל עם הופעות, אלבום והכל?

"בטח!", משיב שתיוי. "אני רוצה להיות אמן, יוצר וזמר. חשוב לי ליצור את המוזיקה שלי ולכתוב את המוזיקה שלי, כמו שבשיר ב'אחת כמוך' הייתי שותף בכתיבה שלו. בעזרת השם, אני רוצה להגיע למצב שיצאו שירים שיתפרסמו ושאעשה הופעות, בין אם זה בעצמאות, ובין אם זה בפסח למשל. הרצון להיות זמר ליווה אותי כל הזמן, תמיד רציתי לשיר ופעם גם שרתי מול ההורים שלי שירים של מייקל ג'קסון, ג'סטין ביבר, כריס בראון וברונו מארס".

-איך אתה בוחר את השירים? 

"בכל פעם שהמפיק המוזיקלי, רועי שחורי ואני, מתחילים לכתוב שיר, אנחנו מחפשים כיוונים וסגנונות לשיר שאנחנו רוצים לעשות, בין אם זה אר אנד בי, בין אם זה פופ, בין אם זה דיסקו ובין אם זה פאנק. אחרי זה אנחנו לוקחים את האקורדים הנכונים, מביאים השראות משירים ואז מביאים את היצירה המקורית שלנו דרך דברים ששמענו". 

-ב"מה הבעיה?" עומר עובד על הפקת שירים עם לי בירן. נראה מכם שיתוף פעולה גם במציאות? 

"אני רוצה להאמין שבעזרת השם תהיה איתו עבודה גם מחוץ לסדרה, בין אם נעשה דואט, או שהוא יעשה הפקה לאיזה שיר שלי". 

-מה עם תיאטרון או פסטיגל, אלו דברים שמעניין אותך לעשות?

"אני מאוד רוצה לעשות פסטיגל, בעזרת השם מאמין שבקרוב ורוצה להאמין שבקרוב. גם תיאטרון אני רוצה לעשות, אבל כרגע אני רוצה יותר להתמקד במוזיקה ובפחות במשחק. אני כמובן רוצה להמשיך גם בעולם המשחק ולהתעסק בו כל החיים, אבל שה-Main שלי יהיה המוזיקה, כלומר אם ישאלו 'מי זה יהונתן שתיוי?' אז התשובה תהיה שהוא זמר, יוצר תוכן ושחקן". 

-יהונתן החל להתפרסם קצת אחרי תקופה לא פשוטה בחייו האישיים, והיא פטירתו המפתיעה של אביו, עמוס שתיוי ז"ל.  

"אבא שלי נפטר כשהייתי בן 14", משתף. "אני חושב שהמשחק והשירה, לא היו קורים אם אבא היה נמצא, כי היה לו חשוב יותר שאתמיד בלימודים ורצה בכלל שאהיה טייס. בגלל שהכל קרה כשהייתי בין כיתה ט ל-י', יכולתי להוסיף את המשחק, ואבא שלי לא היה נותן לי להוסיף את המשחק על חשבון הלימודים או על חשבון עבודות שאני צריך לעשות, לעומת אמא שלי שהייתה יותר קלילה ואפשרה לי את הדבר הזה. אבא היה אדם מאוד נוקשה, אבל איפשהו נטמע בי החינוך שלו, באיך שהוא בא והוביל אותי להיות מי שאני היום, כי בלעדיו הייתי אדם אחר ובגלל כל מה שקרה, הכרתי בעצמי גם צדדים הרבה יותר טהורים ועמוקים. ראיתי את עצמי מצליח לעבור דברים לבד, כמו השנה הראשונה בלי אבא, וראיתי שיש לי את הכוח ואת הרצון להצליח לעשות את זה עם כל הקושי. 

© צילום פרטי

אבא שלי היה בן אדם מסורתי-דתי, אז הייתי הולך איתו הרבה לבית הכנסת ואחרי שהלך לעולמו, הלכתי לבית הכנסת גם לבד, עשיתי עליו קדיש והתפללתי לעילוי נשמתו. עם כל הדברים האלה שעברתי בגיל 14 שזה הזוי, הבנתי שאבא אולי לא נמצא איתי פיזית, אבל כן נמצא איתי רוחנית. אספר גם שיש שיר שנכתב עליו, אבל אני עדיין מתלבט איך ומתי הוא ייצא". 

-כמה אבא שלך נוכח אצלך ביומיום?

"אני חושב על אבא שלי כל יום, הוא תמיד נמצא במחשבות שלי וכל יום לצידי. כמו עכשיו שאני יושב איתך ויש פה כיסא ריק, אני תמיד מרגיש שעל כיסא כזה אבא יושב עליו, שהוא נמצא איתי ובאופן כללי, אני מרגיש שהוא נמצא איתי ב-100 אחוז בכל יום". 

-מה היה הבילוי האחרון שלכם ביחד?

"אני זוכר שהיה מסוק ענק מעל המזנון של אבא שלי שפועל באמצעות שלט. ביום שישי אחד שבו שמרתי איתו שבת, התחלנו לפני כן לנקות את המסוק הזה שנמצא עכשיו אצלי בחדר, דיברנו וצחקנו. באותו הערב הלכנו לבית הכנסת לפני הקידוש, גם ביום למחרת וזה בעצם היה הבילוי האחרון שלי איתו". 

-המשכת לשמור שבת מאז? 

"אני לא שומר שבת בדרך כלל, אבל כן הייתי רוצה לשמור שבת, כי אני חושב שאיפשהו זה מחבר אותי לאבא שלי, אבל אני רוצה לעשות את זה עם אנשים שאני אוהב. אם אשמור שבת, אני בעצם אהיה היחיד במשפחה ששומר שבת וזה יהיה לי קצת קשה, אבל אני אחשוב על זה ואנסה לעשות את זה בהזדמנות".   

© דור אליהו 

-מהי עצת הזהב שקיבלת מאביך לדרך ועיצבה אותך אישית ומקצועית?

"אבא שלי תמיד אמר לי שהוא גאה בי, וזה המשפט האחרון שאמר לי. הוא אמר שגאה בכל דרך שאני עושה, יהיה גאה בכל דרך שאעשה ובלי שום קשר, זה דבר שמוביל אותי לאורך כל החיים. אבא תמיד קידם אותי והרים אותי למעלה".  

-דצמבר האחרון הגעת לכנסת, שיתפת חברי כנסת שהתמודדת עם קשיים חברתיים בבית הספר, וקראת להם לעזור לילדים אחרים שמתמודדים עם קשיים חברתיים, משפחתיים וכלכליים. מה הוביל אותך לעשות את זה?

"כשהייתי בבית הספר הייתי ילד שהוא לא המקובל של השכבה ולא הייתי יותר מדי נוכח. לא עברתי חרם בבית הספר, אבל כן עברתי איזושהי דחייה מילדים אחרים שם. הרגיש לי נכון להגיע לכנסת ולדבר על הנושא הזה, כי הוא מאוד חשוב ועדיין יש ילדים שעוברים כל כך הרבה חרמות, קשיים חברתיים והיה לי חשוב להעביר את זה מנקודת המבט שלי. כשעשיתי את זה וציינתי את הנקודות שחשובות לי, הרגשתי שאני מעביר את מה שאני באמת מרגיש לגבי הנושא הזה, איך אמורים לפעול לגבי הנושא הזה? וביקשתי מחברי הכנסת שיעזרו גם לילדים אחרים שמתמודדים עם קשיים כאלה. רציתי לתת לנושא הזה יותר הכרה ויותר במה, כדי שאנשים יכירו בו ויתחילו לגרום לשינוי".  

-סיפרת שהיית ילד ביישן וסגור, מה שבין היתר גם הקשה עליך להתחבר עם ילדים בבית  הספר. כמה זמן לקח לך להשתנות בפאן הזה? 

"אני חושב שאף פעם לא השתנתי, תמיד הייתי וחושב שגם אהיה ילד מאוד ביישן. יש לי ביטחון, אבל אני אדם קצת סגור ולוקח לי זמן להיפתח לאנשים. בבית הספר אומנם הכרתי כמה חברים קרובים, אבל תמיד הייתי ילד בישן, סגור ומופנם". 

-זה מפריע לך בחיים? 

"תשמע, יש מצבים שאני אומר בהם: 'איזה באסה, הלוואי והייתי עם יותר אנרגיה ביטחון', אבל לאט לאט מאמין שזה יסתדר או שזה יישאר ככה".  

-אתה מרגיש שעולם המשחק הוריד ממך את המחסומים שהיו לך בילדות?

"אני חושב שלגמרי כן", משיב שתיוי ומפרט. "בתור שחקן, הצלחתי להביא מישהו ממי שאני שלא הכרתי". 

© דור אליהו

-כלומר? 

"במשחק הרגשתי שאני מוציא דמויות שאני כביכול לא כמוהן, כמו עומר או רפאל מ'יונייטד היי', אבל אני כן מציג אותה בצורה הכי טובה שיש, וגם קיבלתי פידבקים על איך שאני שיחקתי, אז זה נחמד להביא מישהו אחר ממני ויכולתי להביא 'יהונתן משודרג'. גם על הסט של 'מה הבעיה?' למשל, התחברתי הקאסט ונקשרתי לכולם, גם בגלל ששאר השחקנים פחות או יותר באותו הגיל שלי, וגם בגלל שאתה עובר את תקופת הצילומים עם ילדים שעוברים את אותם הדברים ואת אותה הדרך, אז גם זה מאוד עזר לי בפן האישי". 

-מה תרצה להעביר כאן לבני נוער שמתקשים להסתגל חברתית? 

"הייתי ממליץ לכם להכיר קודם כל את עצמכם לפני שאתם מכירים אחרים, כי הרבה פעמים ילדים לא יודעים מספיק טוב מי הם עצמם. לפני שאתם מנסים להסתגל למעגל חברתי שאתם לא יודעים אם הוא מתאים לכם מבחינת האופי, תלמדו להכיר את עצמכם, תדעו מי אתם בוודאות, ורק אז תדעו למצוא את מעגל החברים הכי נכון לכם. זו הדרך הכי טובה להצליח להבין מה נכון לך חברתית". 

© אייל אפרתי, באדיבות zoom ו-yes

-לסיום, מה הצעד הבא שלך?

"הצעד הבא שלי הוא קודם כל להמשיך במשחק, אבל אני שם את זה בצד, כי אני רוצה להתמקד יותר במוזיקה. חשוב לי להתקדם בתחום הזה, אני רואה את עצמי בעזרת השם עוד שנה, שנה וחצי מגיע לפסטיגל, ומגיע אחרי התנסות של כמה הופעות קטנות להופיע בכל מיני ערים ברחבי הארץ. אני פשוט רוצה להוציא מוזיקה בצורה הכי טהורה וכיפית שאני אוהב. הצעד הבא שלי הוא פשוט להביא את עצמי דרך המוזיקה ולרוץ על זה ב-200 קמ''ש".  

הסדרה משודרת בימים א-ד בשעה 10:00 | ערוץ ZOOM ללקוחות yes, ב-yes VOD KIDS וב- STING +

© דור אליהו

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הם חוזרים: כוכבי ויוצרי "פיניאס ופרב" בראיון לפרוגי!
• שירי הנושא של סדרות הנוער שיכלו להפוך לסינגלים
• הדמויות שהכי היינו רוצים לשחק איתן במלחמת מים 

-אתה מרגיש שונה מאיך שהתחלת?

"ברור!", משיב צור נחרצות. "בכל זאת עברו 15 שנה התחלתי את הדרך בתור ילד בן 16 מלא במוטיבציה והיו לי המון תקוות, אבל לא ידעתי שזה יצליח. הייתי בנקודת פתיחה שונה מאוד, והיום אני מבין שאני שחקן. אז לא הבנתי שאני שחקן, אבל עשיתי את זה וקלטתי שזה מצליח לי".  

-מה אתה זוכר מתפקיד המשחק הראשון שלך?

"תפקיד המשחק הראשון שלי הרי היה ב'רמזור', ואני זוכר שממש התרגשתי לקראת יום הצילומים הראשון. התרגשתי גם לקראת האודישן ונסעתי אליו מצפת לתל אביב, הרי באותה התקופה גרתי בצפת ולפעמים הייתי לוקח שלושה אוטובוסים כדי להגיע לכל אודישן, אז הייתי צריך להילחם על כל דבר. גם היום אני בא להילחם, אבל הכל יותר קרוב אליי כי אני גר בתל אביב ולפעמים אני גם שולח אודישנים מהבית. בלילה שלפני הצילומים לא הצלחתי לישון, ואני זוכר שהייתי שלקחתי שם הכל ברצינות, ולא התלהבתי בקטע של: 'וואי' ככה נראה סט צילומים!'. כן הסתקרנתי, אבל הייתי בפוקוס ומאוד מאוד מקצועי, כי מבחינתי באתי לעבוד ומבחינתי גם התחלתי את הקריירה באותו היום. ב'רמזור', רוב הסצנות שלי היו עם נירו לוי (בסדרה, חפר גורי-ד.ש), ואני זוכר שבמהלך הצילומים הוא שאל אותי: 'אתה רוצה להיות שחקן?', עניתי-'כן', הוא הסתכל, חייך אלי ואמר-'אתה תהיה', אז ראיתי את הסיטואציה הזו כאישור מנירו שאהיה שחקן, וזה נתן לי תקווה להמשיך". 

-סדרת הנוער החדשה "קווסט" בכיכובך עלתה למסך! ספר על הדמות שלך.

"רפאל, הוא זה שיצר את המשחק עליו בנוי הטורניר. מתייחס לעצמו כאל אמן, מבחינתו המשחק שיצר זו אומנות והוא ברא איזשהו עולם, אז הוא חושב שהוא אלוהים וגאון. אנשים אחרים גם חושבים שהוא הגאון, אבל הם כן אומרים 'בוא תרגע נשמה'. הוא לוקח את עצמו מאוד ברצינות ומחכה למחיאות כפיים שיגיעו, אבל הן אף פעם לא מגיעות. זה ממש מצחיק ורפאל מאוד מלא בעצמו, אז הוא רוצה שגם אנשים אחרים יראו את זה. בנוסף לזה, רפאל מנחה את הטורניר, יודע מה קורה בכל שלב בתוך המשחק, וגם מספר את הסיפור של הסדרה ביחד עם עדן גולן".

הייתה התלבטות אם לחזור שוב לעולם הנוער?

"האמת שלא", משיב צור ומפרט. "קודם כל, לכל דבר שעידו ודוד (דרור ודהן, בהתאמה - ד.ש) יוצרים, אם הם קוראים לי אני בא, לא מתעסק איתם!", משיב בצחוק. "אני מרגיש שזכיתי באמונה שלהם, בזה שהם כותבים לי תפקידים כאלה, ומראש רואים אותי בדמות שהם רוצים לעשות וזה הכי מחמיא לי. הם גם כותבים דברים בצורה כל כך מצחיקה, ברמה שאני בכל פעם מחדש מוצא את עצמי צוחק בקול כשאני קורא טקסטים. לא הייתה לי התלבטות אם לחזור לעולם הנוער, כי היום לפחות אני לא צריך לשבור תקרת זכוכית, אני מאמין שאני משחק ולוקח את התפקידים שלי ברצינות בכל סט שאני מגיע אליו. כל ז'אנר מביא את הדבר שלו, ובכל דבר שאני עושה אני בעצם בא לספר סיפור. מבחינתי, אני יודע שאני יכול לשחק בז'אנרים למבוגרים, ובז'אנרים של מתח לנוער, ככה שאין פה הגבלות ואין לי מה להוכיח בהקשר של תקרת הזכוכית. 

מעבר לזה, לפני 'גאליס' שיחקתי בתכנים למבוגרים כמו 'רמזור', 'דובדבני וקובץ' ורק אחרי הרבה זמן הגיע 'גאליס', שזו הייתה ההזדמנות הראשונה שלי לתפקיד גדול. 'גאליס' הצליחה בטירוף ברמה שרוב הפוקוס היה שם! שזה מדהים והסדרה הזו גם נתנה לי הרבה עבודה, אם זה דרך הרבה עונות, דרך הסרטים, דרך המופעים והכל בזכות זה. אף פעם לא הרגשתי שאני עושה משהו אחד. אנחנו מדינה קטנה ובשביל להתפרנס אתה צריך לעשות הכל מהכל וגם לנצל את הגיל שלך כמו זה שהייתי ילד ועשיתי סדרות נוער שזה דבר טוב. המזל שלי הוא שהתפקידים שעשיתי היו מדהימים מבחינת הכתיבה, כל כך מצחיקים ושחקנים 'מתים' לגלם תפקידים כאלה מופרעים וחד פעמיים".

-הסדרה עוסקת בתחרות גיימינג בינלאומית, כמה גיימינג מתקשר אליך ביום-יום?

"האמת שהיום הרבה פחות. פעם הייתי הרבה משחקי מחשב כמו 'קונטר סטרייק', במשחקי פליסטיישן כמו 'פיפא', 'רד דד', 'פאבג'י מובייל' והיום אני משחק פיפא עם האחים שלי, אבל פעם ב אני מכיר גם קצת מושגים שקשורים לגיימינג, אבל לא ממש יכול להגיד שאני מבין בתחום".  

© ממתוך קווסט, באדיבות טין ניק, HOT ו-ADD

-בסדרה הזו אתה בעצם עובד בפעם הרביעית עם היוצרים, עידו דרור ודוד דהן שציינת קודם. איך לחזור לעבוד איתם? 

"אחרי שהם כותבים את הסדרה אנחנו יושבים כולנו, הם מסבירים על הדמות, איך הוא חושב ואז אנחנו תמיד עושים הקצנות ביחד. העבודה עם עידו ודוד מצחיקה, הם ממש מבריקים ופשוט רמה גבוהה".  

-כאמור העבודה שלך איתם החלה ב"גאליס", האמנת שהסדרה הזו תזניק לך את הקריירה בצורה משמעותית?

"קודם כל אני זוכר ש'גאליס' היה בעצם המשך של של 'החולמים', וגם גדלתי על סדרות כמו 'השמיניה' ו'האי'. ידעתי שסדרות נוער יכולות להצליח, אבל לא כולן מצליחות וב'גאליס' הייתה בי תקווה. כשקראתי את התסריט אמרתי: 'בואנה, זה ממש טוב ומעניין', גם מבחינת העניין של ההרפתקה, גם מבחינת הדמויות, גם מבחינת המחנה הכיפי והיה בזה קסם מאוד גדול. גם הקאסט וההפקה היו ברמה ממש גבוהה, אז הבנתי שיש פה משהו שיכול להצליח, אבל אתה לא יודע עד שזה קורה ולקח זמן. העונה הראשונה יצאה, הכל טוב ויפה, אבל רק בעונה השנייה התחלנו לקלוט את הטירוף. היו תקוות, אבל בחיים לא דמיינתי ש'גאליס' תגיע למימדים האלה, זה היה משהו שונה ובלתי נשכח!". 

-עד כמה עדיין מזכירים לך את הוגו כשאתה הולך ברחוב? 

"אין יום שאני לא נתקל בזה!", משתף בצחקוק. "כשאני נמצא ברכבת, בים ובכל מקום, השם השני שלי הוא הוגו. והוא אחת הדמויות האהובות בסדרות נוער. אני רואה שכשאנשים פוגשים אותי הם מחייכים וצוחקים בגלל הוגו, כי הם חושבים שהם רואים אותו באותו רגע, אז זה ישר מצחיק אותם. אלו תגובות של שמחה, כאילו מדובר בחבר שלא פגשו מלא זמן".  

-אז הוגו הוא בעצם הדמות שמסמלת אותך?  

"זה תלוי בקהל כלומר יש אנשים שגדלו על 'גאליס', יש מבוגרים שראו אותי ב'שישו ושמחו', וב'פרא אציל'. כשאנשים שואלים אותי: 'יואו, מאיפה אני מכיר אותך?!', אני מנסה לאבחן את הבן אדם לפי הגיל, לדעת מאיפה הוא מכיר אותי והרבה פעמים מדובר באנשים בני 20, אז אני ישר זורק את 'גאליס', כי הם כנראה גדלו על זה". 

-אגב, דמות נוספת שגילמת וקצת הזכירה את הוגו, זוהי הדמות של שוסטק מ"מועדון החנונים". מרגיש שיש דמיון בין השניים?

"אני חושב שהוגו ושוסטק היו מסתדרים, אבל הוגו היה קולט ששוסטק לא העיפרון הכי חד בקלמר אם יש סטים שנקרעתי בהם מצחוק, אלו הסטים של 'גאליס' ו'מועדון החנונים' ששם בכלל היה טרלול, כי בסדרה הזו הכל היה כל כך חסר היגיון. היו ימים שאורי בלופרב ואני לא הצלחנו לצלם סצנות מרוב שצחקנו מהשטויות שהיינו אמורים לעשות, והשעות שאחרי ארוחת הצהריים הן הכי קשות, אז בגלל זה נכנסים להתקף צחוק, אי אפשר לצלם וצריך לעשות הפסקה של חמש דקות, כי אחרת הסצנה לא תצליח לקרות".  

כמה אתה מביא מעצמך לדמויות, כלומר כמה הן נוה בכלל? 

"בסופו של דבר, אני חושב שהכל עניין של הקצנות בכל מיני דברים. למשל, הוגו ואני לא היינו יכולים להיות באותה הכיתה, כי הוא בטוח היה בכיתת מחוננים ואני בניגוד אליו לא הייתי באזורים האלה אבל כן יש משהו בנאיביות ובתמימות שמזכיר אחד את השני. אני זה פחות העניין, ואני כן רואה את עצמי כמישהו שבא, מביע רגש ומביא את עצמו לתוך הדבר, אבל בא לי לשחק דמות. אני רוצה להתחבר לאותו הבן אדם ולהבליט בו דברים, אז מתוך כל זה יוצא רגש שאני מכיר או משהו אחר שאני יכול להזדהות איתו ולהבין אותו, אבל בא לי להיות הדמות".

-נשארת בקשר עם חברי הקאסט של "גאליס"?

"נשארתי בקשר טוב עם חלק מהשחקנים כמו דניאל גד, תובל שפיר ודניאל מורשת. עם השאר בקשר חברי, אומנם לא ביום-יום, אבל לכולם יש לי הרבה מקום בלב". 

-ממש כמו הוגו בעצם, כי הוא גם תמיד קיבל ואהב את כולם. 

"וואלה, אז אולי אני באמת כמו הוגו".

-הפעם האחרונה שהתאחדת איתם הייתה בזום בתקופת הקורונה. מאמין שביום מן הימים יהיה פרק איחוד? כי פרסמנו בשנה שעברה שהיו מגעים שכשלו

"אני לא יודע להגיד אם יהיה, אבל כן יכול להיות שצריך אולי לחכות עוד קצת. אם באמת יהיה פרק איחוד זה צריך להיות למבוגרים, כי האנשים שגדלו על 'גאליס' כבר מבוגרים. אני לא יודע אם זה יקרה, אבל אולי צריך להשאיר את המצב כמו שהוא בלי פרק איחוד, כי עדיף לשמור על הקלאסיקה".  

היום יש המון סדרות נוער במקביל, ובתקופה שהתחלת היו ארבע בשנה. אתה חושב שזה יותר מבורך בהיבט של הקהל או דווקא גורם להם לא להיקשר מדי לדמויות ועלילות בגלל הריבוי וההיצע?

"אני חושב שבסופו של דבר אם מישהו רואה סדרת נוער והיא תופסת אותו, היא פשוט תופסת אותו. אני כן חושב שיותר קשה לאנשים שיוצרים את הסדרות ולערוצים לתפוס את הצופים, כי הזמן של הילדים ביום-יום הוא מוגבל ויש להם היצע של הרבה סדרות, אז לא כל הילדים והנוער יצליחו לראות את כל הסדרות. אני חושב שהפרק הראשון של כל סדרה צריך להיות דבר מדהים שיתפוס אותם על ההתחלה, כדי שיגידו: 'וואלה כן, את זה בא לי לראות' ואם הוא ימשוך אותם ויגרום להם להתחבר, הם ישארו עם הסדרה הזו. בסוף הכל עניין של 'איזו סדרה הילדים יבחרו לראות?', וככה התחרות הרבה יותר קשה, אז רק הטובים ביותר ינצחו". מי זו תהיה?". 

-תן לי לנחש... "קווסט"? 

"הזמן יגיד, אבל אני מחזיק אצבעות". 

© מתוך קווסט, באדיבות טין ניק, HOT ו-ADD

-אתה מרגיש שיש לך טייפקאסט מסוים?

"עידו ודוד הם במיוחד האנשים שלוקחים אותי למקומות של מופרעות. מעבר לזה, גילמתי דמויות של ערסים, דמויות כמו נחומי ב'שישו ושמחו' שהיא קצת יותר עדינה, פיוטית ורגישה, מה שמאוד שונה מהדמויות שלי בסרטים כמו 'פרא אציל או ב'עמק' למשל. אני מאמין שהטייפקאסט שלי מאוד רחב, כיף לי לגלות שאני יכול לעשות תפקידים מגוונים, ואני חושב שיש לי יכולת לשחק גם דמויות קומיות ומופרעות, וגם דמויות עדינות ורגישות שהן עם יותר ניואנסים ופחות מוחצנות".  

זכה בפרס על שישו ושמחו © מתוך האינסטגרם של נוה

-לצד קריירת המשחק, אתה גם במוזיקה. הספקת להכניס לרזומה שלך שני אלבומים. יש אלבום נוסף בדרך?

"האמת שאני עובד על עוד אלבום ואין לי צפי למתי יצא, אבל אני גם עובד על עוד כמה דברים במקביל. היום אני לומד תסריטאות ב'סם שפיגל' (בית ספר לקולנוע וטלוויזיה בירושלים-ד.ש), אז דברים קצת נדחקו לפינה לאחרונה בלית ברירה אבל אני עדיין מייצר מוזיקה, זה משהו שאני עובד עליו וזהו חלק שאני ממשיך אותו".  

-אתה מרגיש שאתה יותר שחקן? יותר זמר?

"בפועל אני חושב שהרזומה שלי כשחקן הוא הרבה יותר גדול מהרזומה שלי במוזיקה, אבל בוא נגיד שהייתי בכמה שנים של לפנות מקום יותר ליצירה ואמרתי לעצמי: 'בא לי להיות יוצר', 'בא לי לעשות מוזיקה' ו'בא לי לכתוב'. אני גם מביים קליפים ואוהב את המקום של מאחורי המצלמה, אם זה לכתוב, אם זה ליצור ואלו דברים שאני מפתח אותם וחשובים לי. 

בשורה התחתונה, אני רוצה לספר סיפור ובעולם המשחק, לדוגמה, גם היוצר וגם וגם השחקן בסופו של דבר מספרים סיפור. נכון שאני לא כותב את הטקסט, אבל מול המצלמה אני משחק מישהו וצריך לספר דרכו סיפור, וגם כשאני כותב שיר או שר בעצמי אני מספר את הסיפור של השיר. גם כשאני כותב תסריט לקליפ של זמר מסוים, אני מספר את הסיפור של הקליפ ובצילום-אני בעצם יוצר את השוטים בצורה שיספרו את הסיפור שלו. ההגדרה שאני חושב שכרגע הכי מתאימה לי, היא מספר סיפורים".  

-יש לך עבר בעולם הדת, אבל בגיל 16 שינית אצלך משהו בתפיסה. מה הסיבה? 

"באופן אישי אני מחובר לאלוהים, מאמין שהוא קיים, אני פונה אליו, נמצא בתקשורת איתו והוא נוכח בחיים שלי, אבל לשים אותו בהגדרות של דת גרמו לי קצת להתרחק מהעולם הזה, אז היו דברים שעשיתי ודברים שלא עשיתי. אני בן אדם מאמין, ולא חושב שיש קשר בין זה לבין אם זה יש לי כיפה או אין. המשפחה שלי אוהבת אותי, מקבלת אותי, אני מכבד אותה, יש המון ערכים שגדלתי עליהם שהפכו אותי למי שאני היום ואני שומר עליהם. אני אף פעם לא אמרתי: 'עכשיו אני מישהו אחר', אלא שאני בדיוק אותו האדם, שום דבר לא שינה משהו במהות שלי כבן אדם. אני האמנתי ועדיין מאמין באלוהים, פשוט יותר מתוך חיבור אישי ולא מתוך מקום של חוקים ומנהגים, למרות שאני כן מחובר ליהדות". 

-באותו הזמן גם עזבת את בית הספר. הרגשת שלם עם זה?

"אני יכול להגיד לך שהיום אני מרגיש שלם, אבל אז אז לא ידעתי מה יהיה. היה משהו מאוד משחרר בלעזוב את בית הספר, כי לא יכולתי לסבול את המסגרת הזו, אבל כן היה בזה משהו מפחיד של: 'אם לא למדתי וסיימתי בית ספר, מה יהיה איתי בחיים?' וזה מאוד משפיע עליך. כשבית הספר אומר שאתה לא מסוגל ולא יכול, אתה מרגיש שאתה נכשל באיזשהו מקום ואתה יודע שהחיים הרגילים מצריכים תעודת בגרות, אז אם אין לך 12 שנות לימוד-יהיה לך יותר קשה להתקבל לכל מיני מקומות. אתה מבין שזה משהו שהעולם דורש ממך, אז העניין הזה הדאיג אותי. 

© יואב טרודלר

גם ב'סם שפיגל' היו לי חששות של: 'איך אהיה במסגרת לימודית בבית ספר?', 'האם אצליח לעשות את כל המטלות?', 'האם אהיה תלמיד גרוע?', 'האם אצליח לשבת ולהתרכז?', ובסוף גיליתי שהלימודים שם מעניינים אותי. היום אני מביא פתאום ציונים גבוהים, וחווה בעצם חוויה מתקנת". 

-היו פעמים בתקופה הזו שאיבדת תקווה לגבי העתיד שלך?

"כמו שאמרתי קודם, יש חשש כשאתה לא יודע לאיפה החיים שלך הולכים ואמרתי לעצמי:  'טוב, אני וויתרתי על המסלול הרגיל, 'וויתרתי על לנסות להסתדר במסגרת הזו' ולא ידעתי עדיין מה אני רוצה, אלא שפשוט יעזבו אותי בשקט. רציתי חופש ובעולם המשחק יש מגבלות מסוימות, אבל יש בו גם חופש, שחרור וכיף, אז גיליתי שיש משהו שאני מוכשר בו ויכול גם לקבל בו את החופש שאני רוצה. בא לי שבתוך הדמויות שאני עושה, יהיה את המרחב שאני יכול להשתחרר בו וזה דבר ששאפתי אליו". 

-אתה מצפת במקור, וזו עיר שחטפה המון מתחילת המלחמה. כמה דאגות היו סביב המשפחה?

"היו מלא דאגות", משתף צור. "בכל פעם שראיתי רואה שמשהו קרה שם, הקבוצה של המשפחה ישר כותבת: 'אנחנו בממ"ד', שואלים את אבא איפה הוא נמצא, כי הוא כל הזמן עובד, זז מקום למקום ולא תמיד נמצא בבית, אז הוא כותב- 'אני פה', 'אני שם', מתחילת המלחמה זה נהיה קשה, מפחיד ותמיד אתה נמצא בדאגה, כי גם יש רק חצי דקה להגיע לממ"ד. באותה התקופה גם נסעתי הרבה לצפון והבית של ההורים שלי נמצא ליד בית ספר, אז האזעקה תמיד הייתה ממש חזקה, והיו פעמים שרצנו במהירות לממ"ד באמצע הלילה". 

אתה זוכר גם כחוויות כילד ממלחמות קודמות?

"בילדות שלי הייתה את מלחמת לבנון השנייה, אז התקופה הזו מאוד השפיעה עליי, הייתי בחרדות, זה ניהל אותי במשך כל התיכון. והייתי באיזושהי פוסט טראומה שבגללה הלכתי למקום שעזרו לי לטפל בדבר הזה. בסוף נהיינו חזקים יותר ואנחנו מסוגלים להתמודד עם דברים שאנחנו לא אמורים להתמודד, אבל אלה החיים, הם לא פשוטים ואנחנו מתחשלים מדברים כאלה". 

-ומה דעתך על כל מקרי ההיעלמויות שיש שם שמככבים לא מעט בחדשות? כמה זה מעסיק אותך בתור מי שגדל שם? 

"המקרים האלה מאוד מעסיקים אותי, ואני לא מבין איך הם קורים. אני מנסה להביא את הדבר הזה למודעות, אבל אני באמת לא יודע מה הולך כאן, זו ממש תעלומה".

נוה כילד © צילום פרטי

-במעבר חד ובשאלה מאוד אמהית... מה קורה אצלך בגזרה הרומנטית?

"בסדר גמור, מחכה למצוא את אשתי". 

-בחזרה לצד המקצועי, אתה ודוד שאול עליתם עם הפודקאסט "הכל טוב יעני?". מאיפה הגיע הרעיון לפודקאסט הזה?

"הכל התחיל מזה שדוד שאל אותי: 'אולי נעשה איזה פודקאסט?', כי אנחנו חברים טובים ועשינו ארבעה פרויקטים ביחד. דוד שאל אותי: 'אולי נקליט איזה פרק?', אז עשינו פיילוט כזה ואמרנו: 'יאללה, הולכים על זה!'. התחלנו להעלות את הפודקאסט, כשזה היה ממש ספונטני ולא תכננו את הנושא, אלא שפשוט זו הדינמיקה שלנו- אנחנו מדברים על כל מיני דברים, שמים סימן שאלה כל מיני דברים דברים וזה מצחיק, כי אנחנו מסתכלים על דברים בזווית שהיא קצת קומית. לאחרונה הייתה לנו קצת הפוגה, אבל אנחנו מקליטים פרק בקרוב, נגיע להרבה פרקים והפודקאסט הזה כאן כדי להישאר!". 

-הגעתם עד ל-"ארץ נהדרת"!

"זה היה טירוף!", מספר בשמחה. "פתאום שלחו לי הודעות של 'אתה בארץ נהדרת!', אמרתי-'מה?!', וראיתי שאנחנו באמת שם. כתבתי לדוד שאול שבדיוק היה בסרט, וגם הוא אחרי כמה זמן אמר לי 'מה?!', אמרתי לו 'תראה!' וזה היה מצחיק. באיזשהו מקום, ידענו שהקטע שאנחנו אומרים הרבה פעמים 'אחי' יהיה מצחיק, וזה היה נחמד וכיף". 

-אגב, היית רוצה לקחת חלק בקאסט של התכנית הזו? 

"כן, למה לא? אני אומנם לא מראה ומפרסם בטיקטוק חיקויים שאני עושה, אבל כן חושב שאני חקיין די טוב, אז זה יכול להיות מעניין". 

-לסיום, באיזה פרויקט שלך אתה הכי גאה?

"וואי זו שאלה קשה מדי! אל תכניס אותי לפינה ותסבך אותי עם אנשים! מה שקורה כרגע זה ש'קווסט' עלתה ואני מחובר לסדרה הזו, כי זה דבר שקורה עכשיו, וכרגע אני מרוכז ברפאל עד לדבר הבא. אינשללה שנראה עוד הרבה עונות של הסדרה הזו ואני מאמין בה, אבל ימים יגידו". 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• שירי הנושא של סדרות הנוער שיכלו להפוך לסינגלים
• הם חוזרים: כוכבי ויוצרי "פיניאס ופרב" בראיון לפרוגי!
• ראם קופלוביץ' על 'הופה היי': "אנחנו לא מנסים לחקות את מה שהיה אז"

כוכבה / "קופה ראשית"

אם אתם מחפשים יריבה שלא מוותרת בקלות, כוכבה היא הבחירה הברורה! עם הראש הפלילי שלה והיכולת לשמור טינה עד הקיץ הבא, היא תיתן פייט חזרה ולא תניח את הנשק (או את הבקבוק) עד שכל משתתף ייצא רטוב לגמרי. אחת שאפשר לסמוך עליה שתהפוך כל קרב למופע של רצינות וכישרון...

© מתוך קופה ראשית, כאן 11

קטרה / "אווטאר"

נכון, אולי זה קצת לא הוגן לשחק מול מישהי שיכולה לשלוט במים בכוח המחשבה... אבל זה גם מה שיהפוך את הקרב למעניין במיוחד! עם יכולות כמו של קטרה, יש מצב שתמצאו את עצמכם רטובים עוד לפני שהספקתם לכוון. חוויה שלא שוכחים!

© מתוך אווטאר, ניקלודיאון

ג'יי ג'יי / "חופים של סודות"

כל מה שצריך בשביל קרב מים קורע מצחוק! שטותניק חסר גבולות ולא צפוי שיגיע לקרב עם תרגילים שאף אחד אחר לא יעז לנסות בקרב מלא חיים ומרץ! אנחנו כבר מדמיינים אותו מול כוכבה, ויודעים שזה קרב שאסור להחמיץ.

© מתוך חופים של סודות, NETFLIX

סופי מבורך / "מקיף מילאנו"

סופי היא השילוב המושלם בין תחכום, הומור וקשיחות. יש מצב טוב שהיא תפתיע את כולם עם רובה מים שבנתה בעצמה (לא שהיינו מצפים לפחות ממישהי כמוה...) יריבה מצוינת ושותפה מעולה, תלוי איזה צד תבחרו... כך או כך מוזמנים לקפוץ לתוך המים, אה?

© באדיבות כאן חינוכית

תום / "רוני ותום"

תום ידועה בראש היצירתי, החריף ובדחף הלא מוסבר להרפתקאות, וזה בדיוק מה שהופך אותה ליריבה מושלמת. היא תתכנן אסטרטגיה מפתיעה, תפתיע אתכם במהלכים לא צפויים, ואולי גם תנצח... לכן עדיף אותה בצד שלנו!

© מתוך רוני ותום (ניק, yes)

ליבי / "מה הבעיה?"

ליבי אולי לא נראית כמו לוחמת מים מנוסה, אבל אנחנו לגמרי בעניין של קרב מצחיק במיוחד. גם אם היא תירה בעצמה בטעות, זה יהיה שווה כל שנייה של צחוק! כי בסוף, מלחמת מים נועדה בשביל הכיף ואם אמרתם כיף, לגמרי אמרתם ליבי!

© מתוך מה הבעיה, zoom ב-yes

בנץ / "האחיין שלי בנץ"

מה יותר מצחיק מלתת לבן של השטן, ילד שגדל כל חייו מוקף בלהבות ובאש, להשתתף בקרב מים? בנציפר אולי לא נולד לזה, אבל הוא בהחלט ימצא דרך להפוך את הקרב למשהו אחר לגמרי. עם קסמים, טריקים מתוחכמים ותחכום שלא ברא השטן (סטגדיש) אנחנו מוכנים להתערב שזה לא יהיה קרב רגיל. צפו להפתעות!

© מתוך האחיין שלי בנץ, כאן חינוכית

השבאבניקים

לא הצלחנו לבחור אחד, אז הלכנו על כל החבר'ה! גדליה, אבינועם, לייזר ומאיר. נכון, הם רגילים יותר לבית המדרש מאשר לזירת קרבות מים, אבל תודו שדווקא בגלל זה זה כל כך מעניין. אנחנו לא יודעים אם גדליה יסכים להשתתף, אבל רק המחשבה עליו נרטב בטעות כבר משעשעת אותנו. השאר? לגמרי בעניין! כי בואו נגיד שהם פחות במוד ללמוד ויותר להשתטות... מצווה, לא?

© אוהד רומנו

"לרדת בתחנה"- שירה לוי | "התחנה"

דרמת הנוער על המתנדבים הצעירים במגן דוד אדום, הייתה סוחפת ואהובה במיוחד. מה שהוסיף ליופי שלה, זהו שיר הנושא אותו ביצעה בקולה המרענן מי שגילמה את רומי בסדרה, השחקנית והזמרת שירה לוי! אנחנו לגמרי יכולים להאזין לשיר בלופים, וזה לא מפתיע שהוא גם היה ויראלי בטיקטוק! שיר פופי וקצבי, מהסוג שכיף לחזור ולהאזין!

"לעוף גבוה"- עילי צ'פמן ומיקה צור | "מקיף מילאנו"

סדרת התיכון "מקיף מילאנו" נכנסה לנו מאוד ללב, הן בזכות העלילה הסוחפת, הן בזכות הקאסט המעולה, המסרים וגם בזכות שיר הנושא שביצעו אותו כוכבי הסדרה בצורה נהדרת, מיקה צור ועילי צ'פמן (שנמנה בין יוצרי השיר). כבר בפעם הראשונה הרגשנו שהבחירה שלו כשיר נושא לסדרה די מפתיעה, כי היא לא מציגה את הקשר אליה באופן מובהק, אלא אפילו מרגישה כשיר מתוך אלבום משותף של צ'פמן וצור, אז גם בגלל העובדה הזו וגם בגלל השילוב בין עילי למיקה (או איך שאתם קוראים להם: "הזוג המוכחש האהוב עלינו") שחייבים לעשות קריירה מוזיקלית משותפת, השיר הזה היה חייב לצאת כסינגל רשמי, ללא קשר לסדרה.

"מי את באמת" | להקת "Oboy" 

סדרת הנוער המוזיקלית (שהולידה גם דרמות במציאות), ירדה מהמסך לפני שש וחצי שנים, ובין השאר השאירה אחריה שיר נושא פנטסטי פרי עטו של לי בירן. "מי את באמת", הוא מבין השירים שלא היינו מתנגדים לשמוע פעם נוספת לפני תחילת כל פרק עם כמה שרק חיכינו שיתחיל וביחד עם לי, שאר חברי הלהקה: דניאל גד, טום באום וגפן ברקאי/ג'וי ריגר, עטפו אותו בצורה יפה לחלוטין. גם את השיר הזה הכי היינו מוציאים כסינגל, כי בזכות הביצוע, הכתיבה והלחן הנפלאים-נוצר שיר שאולי הוא נשמע פתיחתי, אך מצד שני נשמע גם שיר ששומעים ברדיו ממש כמו להקת בנים אמיתית!

"צעד קטן"-לי בירן | "החממה" 

נמשיך עם שיר נוסף של בירן ומושלם לא פחות (ויש שיגידו אפילו יותר!) וזהו שיר הנושא של הסדרה מלאת המתח, שאותו כתב גיורא חמיצר (בנוסף לכתיבת הסדרה עצמה), שיר עם פזמון שהוא הכי להגביר ולהאזין בפול ווליום, ולשיר (או לפחות לנסות) יחד עם לי! הקצב השמח, לצד המסר הם לגמרי ישלוב מנצח - אז אין סיבה שלא היה יכול לעבוד כסינגל! כזכור, הסדרה עלתה בגרסה מדובבת לאנגלית בבריטניה לפני 11 שנים ובמיוחד בשביל הגרסה הזו, לי בירן הקליט מחדש את השיר, אז בנוסף לכך שלדעתנו הוא היה יכול להצליח כסינגל בארץ, הוא לגמרי יכול היה להצליח כסינגל גם בחו''ל!

הגרסה בעברית

 הגרסה באנגלית

"שובר גלים"-גיא מנטש ויהל דורון | "שוברי גלים" 

לדעתנו זו בחירה אנטרייטד! אין ספק שגיא ויהל יודעים איך לחבר אותנו לשירים, ואחד מהם הוא שיר הנושא של "שוברי גלים" שמבין יוצריה וכותביה היה אילן רוזנפלד, שכתב גם את מילות השיר. "שובר גלים" משרה אווירה של חוף ים בהתאם לעלילת הסדרה, נותן לנו מן הרגשה של חופשה, מבין השירים שכיף למשל להקשיב לו באוזניות במהלך הליכה או ריצה, והוא פשוט עשוי כל כך טוב! נכון, אולי הסדרה לא הכי זכורה, אבל דווקא השיר היה כל כך מדוייק וחיבור כל כך נכון לאומנים - מה שלגמרי היה הופך אותו לסינגל מצליח. 

"בא לי לכוון ענק"- נועה קירל | "כפולה"

על פניו שיר קלאסי של סדרת נוער - אבל כשמדובר בעובדה שנועה קירל מבצעת אותו זה לגמרי נותן לזה טוויסט אחר - בדיוק בגלל הסיבה שזה ממש סגנון השירים שקירל הייתה משחררת באותה התקופה! "בא לי לכוון בענק" הוא שיר נוער פופי, כייפי וצבעוני, בדיוק מהסוג שכוכבות הפופ המקומיות היו משחררות באותה התקופה וקירל בפרט, ועל כן הוא לגמרי יכל גם לעבוד כשיר רגיל של נועה ולא רק במסגרת הסדרה. רק חשוב להיזהר מנמסיס, כן?

"נצלול"- ענבל ביבי | "נעלמים" 

כבר בפתיחת הסדרה, התאהבנו בשיר הנושא בביצועה המופתי של ביבי, שגם גילמה את הזמרת יובל הופמן בעונה הראשונה. בכלל, כל שירי העונה הראשונה של "נעלמים" היו פשוט מעולים והרגישו כמו אלבום שהיה חייב לצאת לעולם! שיר הנושא של הסדרה נתן בוסט להמשיך את היום בכיף, כזה שעושה חשק לשמוע בריפיט, וגם אהבנו את שני הקליפים המושקעים שליוו אותו. כשלוקחים את המילים לצד הלחם הנהדר של עילי בוטנר ולזמרת עם קול אדיר כמו ענבל ביבי, ברור לחלוטין שייצא שיר נפלא. אנחנו חושבים שהוא הכי יכול להצליח גם כסינגל, אך בשביל זה: היינו מוסיפים בית שני לפני הפזמון החוזר, סי פארט (קטע מעבר אחרי הפזמון בפעם השנייה ולקראת סוף השיר) עם מילים שנוגעות ללב, כשבהתחלה נשמעת ברקע נגינת גיטרה בלבד, ורק לקראת תחילת הפזמון בפעם האחרונה-היינו מעלים בהדרגה את קצב התופים. עם כל הפעולות האלה, יכול להתקבל פה סינגל לפנתיאון!

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• ראם קופלוביץ' על 'הופה היי': "אנחנו לא מנסים לחקות את מה שהיה אז"
• האחים והאחיות האהובים עלינו בסדרות הנוער
• פרסום ראשון: בר "הפשוטע" מצטרף לפסטיגל

תפסנו לשיחה את היוצרים דן פובנמאייר וג'ף "סוואמפי" מארש (וגם המדבבים של דוקטור דופנשמירץ ומייג'ור מונוגרם - בהתאמה) והמדבבים של הסדרה באנגלית - וינסנט מרטלה (פיניאס), דיוויד אריגו ג׳וניור (פרב), אשלי טיסדייל (קנדיס), אליסון סטונר (איזבלה), קרוליין ריאה (לינדה) ודי בראדלי בייקר (פרי הפלטיפוס), זאת על מנת לשמוע מה באמת קרה מאחורי הקלעים של הקאמבק הכי מסקרן של הקיץ.

מי מכם, לדעתכם, היה יוצא להרפתקה אמיתית בקיץ, ומי היה מיד שוקע בתנומה ומתכנן לישון כל הקיץ?

דן פובנמאייר: "זה תלוי איך הסתיו נראה..."

אליסון סטונר: "אנחנו חושבים שדן היה לוקח תנומה, אבל הוא היה דואג לתעד את זה טוב כדי להעלות לטיקטוק".

דן: "בדיוק. זה בדיוק מה שהייתי עושה".

וינסנט מרטלה: "הוא היה מבקש ממני לצלם את כל התנומות שלו, כן… 'אתה יכול לערוך את זה מהר ב-CapCut'".

סוואמפי מארש: "ואז הוא היה מחביא מספר כלשהו בפנים…"

דן פובנמאייר: "'אתה יכול להעביר לי את זה ב-AirDrop?'"

וינסנט מרטלה: "כן, 'תעביר לי את זה ב-AirDrop. זה צריך להיות באיכות גבוהה, 4K'."

דיוויד אריגו ג'וניור: "אני די בטוח שהייתי בוחר בתנומה".

© באדיבות דיסני+ ישראל

במרץ 2024 המדבב של פיניאס, וינסנט מרטלה, הגיע לברזיל והעלה לחשבון האינסטגרם שלו תמונה עם חולצה עליה היה כתוב בפורטוגזית: "אני מפורסם בברזיל". הפוסט הזה ופוסט נוסף שלו מהטיול בברזיל, בו נראה לבוש בחולצת כדורגל מקומית עם כלב מעורב מסוג קרמלו (Caramelo) אשר נפוץ ברחובות המדינה, גרמו למעריצים ברזילאים של הסדרה "כולם שונאים את כריס" (אשר נחשבת שם לפופולרית במיוחד) בה כיכב לצאת בקמפיין וירטואלי אשר העלה את מספר העוקבים בחשבון האינסטגרם שלו מ-200,000 ליותר מ-3 מיליון בתקופה של פחות משבוע. זה הפך את התשובה של קרולין לשאלה כלא מפתיעה במיוחד.

קרולין ריאה: "אני הייתי יוצאת לחופשת קיץ בברזיל, ו-וינסנט היה מתנהג כמו מלך ולוקח אותי לכל מקום, כנראה".

דיוויד אריגו ג'וניור: "האדם הכי מפורסם בברזיל".

קרולין ריאה: "האדם הכי מפורסם בברזיל, הבן שלי, פיניאס".

וינסנט מרטלה: "כולנו צריכים לנסוע יחד לברזיל".

סוואמפי מארש: "כן, בבקשה!".

דן פוונמיר: "נסענו לברזיל לכנס D23 (כנס דו-שנתי המיועד למועדון המעריצים הרשמי של חברת וולט דיסני - ש.מ) עם וינסנט, והרגשתי כאילו אנחנו הפמלייה של ג'סטין טימברלייק. הוא כל כך מפורסם שם".

קרולין ריאה: "זה כמו לעקוב אחריך בדיסנילנד, דן".

דן פובנמאייר: "לא, קרולין, תאמיני לי, זה לא דומה. אני יכול להסתובב בדיסנילנד עם אבטחה. וינסנט לא יכול ללכת ברחובות ברזיל בלי ליווי ביטחוני".

וינסנט מרטלה: "זו הייתה הפעם הראשונה ש-D23 נערך בברזיל. זה היה בסאו פאולו וזה היה מדהים. המעריצים היו נהדרים, הם התרגשו ממש מהסדרה. הם אפילו שרו את שיר הפתיחה כולו באנגלית. הם היו ממש נלהבים- לא רק ממני, גם מהתכנית עצמה… טוב, הם גם היו נלהבים ממני, אבל גם מהשאר..."

דן פובנמאייר: "הם התלהבו ממך יותר".

© gettyimages.IL\ Charley Gallay

דן וג'ף, איך הצלחתם לאזן בין הרצון להביא את הסדרה לקהל חדש, שכנראה לא גדל על הסדרה, לבין השמירה על מה שאהבו בה בתקופת שידור העונות הקודמות?

דן פובנמאייר: "פשוט רצינו לעשות עוד מהתוכנית עצמה. לא ניסינו לגרום לה להרגיש שונה, אבל כן רצינו להביא לה אנרגיה רעננה. בערך חצי מחדר הכותבים מורכב מכותבים שעבדו על הסדרה המקורית, והחצי השני הוא כותבים צעירים, רבים מהם גדלו על הסדרה. אז כל מי שחזר אחרי הפסקה מהסדרה הביא רעיונות נהדרים. היו הרבה דברים שאמרנו עליהם, 'איך לא חשבנו על זה אז?' אז אנחנו מנסים לשמור על התחושה של הסדרה, כי זה מה שאני חושב שהמעריצים אוהבים בה".

סוואמפי מארש: "לא רצינו להמציא הכל מחדש. זה עבד מצוין לפני כן. פשוט חשבנו שעדיף להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים".

© באדיבות דיסני+ ישראל

קרולין ריאה: "ולעולם לא צדקתם במספר הימים, נכון? אז לא משנה אם עכשיו יש 208 ימי קיץ".

דן פובנמאייר: "מעולם לא בדקנו את המידע הזה. 104 ימים זה משהו שמישהו אמר בפגישה וזה נשמע כאילו הוא יודע על מה הוא מדבר. מעולם לא טרחתי לבדוק את זה".

וינסנט מרטלה: "וזה עבד ממש טוב בשיר הפתיחה".

סוואמפי מארש: "זה מתנגן טוב".

דן פובנמאייר: "כן, זה נשמע טוב, אז לא שינינו את זה כשגילינו שיש רק בערך 80".

אמנם המשפט האייקוני על 104 ימים בחופשת הקיץ התברר כלא מדויק, אבל היו גם מקרים שבהם דווקא חוסר הוודאות השתלם. כפי שדיוויד הזכיר בהמשך, אחד הפרטים המפתיעים ביותר בסדרה, שלא נבדקו בזמנו, התברר בדיעבד כאמיתי לגמרי בעקיפין.

דיוויד אריגו ג'וניור: "וכמה מהדברים שלא בדקתם בעצם יצאו מעולים, נכון? כמו הצבע של ברווזן באור אולטרה סגול או משהו כזה? זה היה בגישה של- 'לא בדקנו, אבל פשוט רצינו שזה יהיה אמיתי'״.

דן פובנמאייר: "רצינו שזה יהיה אמיתי ב-2020... דיוויד מדבר על זה שב-2020 הקהילה המדעית גילתה שכאשר שמים ברווזן תחת אור UV, הם זוהרים בצבע טורקיז שזהה בדיוק לזה של פרי הפלטיפוס".

דיוויד אריגו ג'וניור: "אבל רק אם הם חובשים כובע".

דן פוונמיר: "זה הדבר הכי מוזר שקרה לי בחיים".

דן פובנמאייר: "הם גילו לאחרונה שלחיות רבות יש ביו-פלואורסצנציה (תופעה שבה בעלי חיים סופגים אור חיצוני ופולטים אותו בצבע שונה - ש.מ), לא רק ביולומינסצנציה (תהליך כימי פנימי המייצר אור), אז הם התחילו לבדוק את זה".

איך היה לחזור לדמויות שלכם אחרי כל כך הרבה זמן?

דן פובנמאייר: "האמת היא שתמיד עשינו את זה קצת. כולנו המשכנו לעשות דברים ל-Chibiverse ולמעברים בין תוכניות, נכון?"

וינסנט מרטלה: "כן, שיחקתי את פיניאס כבר 17 או 18 שנה, כך שהוא היה חלק עצום מחיי. הדבר היפה בסדרה הזו הוא שיש לה קהל מדהים, ותמיד היו סיבות לחזור לדמות גם בתקופות בהן לא שודרו פרקים חדשים.למשל, בסרט שעשינו ב-2020: 'קנדיס נגד היקום'. היו גם פרקי קרוסאובר עם 'חוקי המרפי של מיילו' ששיחקתי בהם את פיניאס, יצא לי גם לעבוד על ה-Chibiverse שזמין בדיסני פלוס... אז פיניאס מעולם לא היה רחוק ממני, אבל ההקלטה הראשונה שחזרתי לעשות עבור פרקים חדשים הייתה מאוד מרגשת. מאוד התרגשתי כי כמו שאמרתי, 17-18 שנה זה המון זמן בשביל לעשות משהו או להכיר מישהו, ואני מכיר את הדמות שאני מדבב והאנשים הנהדרים שאני עובד איתם כבר כל כך הרבה זמן. זה היה מאוד מהנה לחזור לעשות את זה כל שבוע. אני מקווה שנמשיך לנצח, זה מדהים".

די בראדלי בייקר: "עשיתי צלילה עמוקה של שלושה חודשים כדי לשחזר את המהות והמשמעות התת-טקסטואלית שאני צריך להביא לקול של פרי".

דיוויד אריגו ג'וניור: "וזה ציטוט ישיר: צלילה עמוקה- Dee-p dive".

© באדיבות דיסני+ ישראל

קרולין ריאה: "כשהתחלנו, זה היה בשנת 2008 אם אני לא טועה. אז הבת שלי עוד לא נולדה, היום היא בת 16. זה מאוד מעניין לשחק את הדמות של האמא, גם כיום קנדיס עבורי היא מישהי אחרת לגמרי, אני מרגישה שאני מכירה אותה יותר לעומק, עם הבנה מלאה עליה ועל הרבדים שלה. אשלי, זה גם מרגיש ככה אצלך מאז שיש לך ילדים?".

אשלי טיסדייל: "לגמרי. היינו באולפן לא מזמן כדי לעשות פרסום, ו-וינסנט עשה סרטון קטן לאינסטגרם. הוא עשה את הקול שלו, הראה את דן עושה את הקול שלו, ואז את סוואמפי… ואז הוא הגיע אליי ואני פשוט אמרתי, 'היי'. הקול של קנדיס הוא הקול שלי. הקושי היחיד הוא שקנדיס כל כך אנרגטית, וכשהייתי צעירה זה היה קל יותר להתחבר לאנרגיה הזו. כמובן שעכשיו אני יותר מבוגרת וגם יש לי שני ילדים… בעונה האחרונה הייתי בהריון עם השנייה שלי וכל הזמן חשבתי 'אני רק מקווה שהתינוקת מבינה שזה לא העולם האמיתי שם בחוץ!' כי ההקלטות הן פשוט טירוף, ואני רק יכולה לדמיין את התינוקת ברחם אומרת 'מה קורה פה?!'".

קרולין ריאה: "הבת שלך ראתה פרקים מתוך הרחם… אני יודעת שלא אמורים לסטות מהנושא, אבל את כל כך מבריקה בתור קנדיס, זה היה כל כך כיף לצפות בפרקים. את פשוט נהדרת. כלומר, כולם כמובן נהדרים".

אשלי טיסדייל: "לא מזמן חשבתי שהצלחתי להערים על דן וסוואמפי. אמרתי לוינסנט 'אתה יודע, אף פעם לא קראתי את התסריט לפני שבאתי לעבודה', הוא היה כזה- 'מה?!' ואז אמרתי: 'בחיים לא קראתי את התסריט מראש. אני פשוט מגיעה ומתחילה לקרוא את השורות'. אני עושה את זה עד היום. חשבתי שדן וסוואמפי לא יודעים את זה, אבל דן אמר: 'כן, ידענו!'"

© באדיבות דיסני+ ישראל

סוואמפי מארש: "זה לא שינה כלום, כי זה עבד כל כך טוב. לא הייתה לנו כוונה לשנות את זה. לא משנה איך תגיעי לתוצאה".

אשלי טיסדייל: "זה פשוט הגאונות של הדמות".

דיוויד אריגו ג'וניור: "אני פשוט נרגש להיות חלק מהמשפחה הנפלאה הזו, להיות מוזמן להשתתף. אחרי שעשיתי כמה הופעות קטנות בין לבין ועכשיו אני הופך לחלק מהסדרה עצמה… אני מודה על מזלי!".

קרולין ריאה: "עכשיו אתה מאומץ רשמית למשפחה".

סוואמפי מארש: "כל המסמכים המשפטיים כבר הוגשו… מה שמצחיק, במיוחד עם אליסון ו-וינסנט- כשהתחלנו איתם הם היו ילדים קטנים והיום הם אנשים בוגרים לגמרי. מישהו שאל, 'אתם בטוחים שתוכלו להחזיר את אותם שחקנים לדבב?' והם הרי עשו את זה כל הזמן… הם כנראה ימשיכו לעשות את זה הרבה אחרי שאני לא אהיה פה".

איך אתם מצליחים לשמור על הקול הייחודי של הדמות לאורך ההקלטות, בלי להישבר באמצע או להשתעל?

וינסנט מרטלה: "אני לא יכול לדבר בשם כולם, אבל תהליך העבודה משתנה אצל כל אחד. התחלתי בסדרה בתור נער ודיבבתי את פיניאס עם קול שהוא שונה מהקול הטבעי שלי. לקחתי הרבה שיעורים ולמדתי טכניקות של פיתוח קול, עבדתי עם מורה לאופרה כדי ללמוד איך לחמם את הקול ולהרחיב את המנעד שלי. רציתי להיות בטוח שאוכל להשתמש בקול הזה לא רק לדיבור, אלא גם לשירה- כי אני שר הרבה בסדרה. בנוסף, פיניאס ופרב בונים דברים רועשים וגדולים ולעיתים קרובות הם בשמיים, אז אני צריך גם לצעוק הרבה. התאמנתי הרבה כדי שאוכל לעשות את זה לאורך זמן, וגם למדתי מהקולגות המדהימים שלי שיטות שונת- הסתכלתי על התהליך שלהם וראיתי מה עבד להם. אלו היו הרבה דברים שעשיתי".

© באדיבות דיסני+ ישראל

סוואמפי מארש: "כן. אני פשוט צפיתי בכמה סרטונים ישנים של וולטר קרונקייט. ממנו גנבתי את הקול, זה החיקוי הלא מוצלח שלי לוולטר קרונקייט… כמה מהשחקנים, במיוחד וינסנט ואליסון, היו ממש צעירים כשהתחלנו, אז לא השתמשנו בהם לדמויות נוספות. אבל עכשיו, בעונות החדשות, וינסנט מופיע בפרקים רבים בתור דמויות אחרות, כי הקול הטבעי שלו שונה כל כך מהקול הילדותי. גם אצל אליסון זה ככה- פעם הם עשו רק את איזבלה, אבל עכשיו הם גם ׳האישה בחנות׳ ודמויות נוספות. אנחנו נותנים להם לעשות קולות לדמויות רבות".

דן פובנמאייר: "הרבה אנשים שואלים אם הקול של דופנשמירץ מכאיב לי, והוא לא באמת- אני יכול לעשות אותו שעתיים רצוף בלי בעיה. בגלל שהקול של מונוגרם הוא כל כך נמוך בטון, סוואמפי יכול לעשות אותו רק 45 דקות לפני שזה מתחיל לכאוב. כשעשינו את 'חוקי המרפי של מיילו', אני הייתי הקול הנמוך, ואני בעצמי יכול לעשות את זה רק בערך 40 דקות לפני שזה שורף. הקול של דופנשמירץ לא באמת שוחק את מיתרי הקול שלי- למרות שהוא נשמע כואב, אני מאמין שהוא בעיקר כואב לאוזניים של מי שמאזין".

דיוויד אריגו ג'וניור: "אני מקפיד לחמם את הקול שעתיים וחצי עד שלוש, כדי לא לפגוע בעצמי כשאני בא להקליט לשלוש דקות".

קרולין ריאה: "השנה, החלטתי לדבר בקול הכי רגוע שאפשר, כי בראש שלי המטפלת אומרת לי: 'אל תראי שאת יודעת שהבת שלך משוגעת'".

© באדיבות דיסני+ ישראל

אשלי טיסדייל: "ובשבילי, כמובן, זה הקול הטבעי שלי. קצת יותר גבוה, אבל כבר מההתחלה הבנתי שהדיבוב של קנדיס דורש הרבה אנרגיה. זה ממש אימון גופני. בהתחלה, בעונה הראשונה, חשבתי שאני יכולה לעשות שלוש או ארבע שעות הקלטה, אבל אז הבנתי שאני יכולה רק שעתיים. אחרת, אני פשוט מתעייפת וקנדיס כבר לא נשמעת כמו עצמה. דן וסוואמפי תמיד היו כל כך טובים אליי- למרות שאני צורחת הרבה. יש לנו ספרייה שלמה של צעקות שלי, אז אני עושה אולי צעקה אחת בכל סשן, וסוואמפי כזה- 'יש לנו שנים של צעקות שלך, זה בסדר'".

בזמן שסדרות רבות בשנים האחרונות בוחנות צדדים אפלים, מורכבים וקודרים של המציאות, החל מ-'משחק הדיונון' ועד 'ניתוק', החזרה של סדרה קלילה, חיובית ומרעננת כמו 'פיניאס ופרב' מרגישה כמו משב רוח מרענן בנוף הטלוויזיוני. שכן, זה קורה בתקופה שבה נראה כי הטון הציני והאפלולי הפכו לסטנדרט. כך הסבירו דן פובנמאייר וג׳ף "סוואמפי" מארש על היותה של הסדרה נקודת אור:

דן פובנמאייר: "זו הייתה החלטה מוקדמת שלנו כחלק מהחזון של התוכנית, איך היינו רוצים שהיא תיראה. רצינו שהיא תהיה מאוד חיובית, אפילו החלטנו שמניעים שליליים לא יהיו חלק מהתסריט- אף אחד לא פועל מתוך רוע. פיניאס ופרב אף פעם לא מנסים להתחמק ממשהו, אין שום תככים מצידם. זו הייתה דרך יותר קשה לכתוב קומדיה, כי הרבה כותבים שהיו באים לכתוב אצלנו היו מגיעים מהרבה תוכניות שבהן הדרך הקלה לבדיחות היא להיות מרושע, מפתיע או שלילי. כאשר לקחנו מהם את הכלים האלה, זה בלבל אותם. אבל האמנו שזו תהיה סדרה מעניינת יותר אם נוותר על בדיחות כאלו, אם נגרום לאנשים לצחוק גם מבלי ללכת בדרך הקלה".

סוואמפי מארש: "שמענו מכל כותב שעבד על הסדרה שזו הסדרה הכי קשה שהוא כתב לה דווקא בגלל הסיבה הזאת- אבל שזאת הייתה החוויה הכי מהנה והכי מספקת. זה מבטל את הפתרון הקל שאתה רגיל אליו, ולכן אתה באמת צריך לחשוב ולהיות חכם".

די בראדלי בייקר: "ואני חושב שזו הסיבה שאנשים מגיבים לסדרה בצורה כל כך חזקה ולמה הם אוהבים אותה מאוד. היא באמת חיובית. לא טיפשית- חכמה, אנושית, חיובית. אנשים מאמינים בזה. הם צריכים את זה, הם רוצים את זה, והסדרה מעבירה את זה בצורה כל כך יפה".

דן פובנמאייר: "אני חושב שזו הסיבה שלקח לנו כל כך הרבה זמן למצוא את פיניאס שלנו. וינסנט היה השחקן האחרון שנבחר, כי עברנו דרך ארוכה עם המון מועמדים, ותמיד כשניסינו להסביר את הדמות, הם היו עושים קול שנשמע חיובי- אבל תמיד הייתה בזה תחושה שזה קול מזויף שמסתיר משהו שלילי. אנחנו חיפשנו מישהו שנשמע באמת שמח. ברגע ששמענו את הקול של וינסנט, אמרנו 'סוף סוף'".

© באדיבות דיסני+ ישראל

הזכרתם שמזהים אתכם גם במקומות נידחים ורחוקים- ציפיתם ש'פיניאס ופרב' תהפוך לכזאת תופעה עולמית?

סוואמפי מארש: "כשהשקנו את הסדרה, גילינו שזו הייתה ההשקה הגלובלית הראשונה של תכנית טלוויזיה בדיסני- היא שודרה בכל העולם באותו יום ובאותה שעה. זה היה מדהים ומיוחד, וזה הראה כמה דיסני תומכים בסדרה. כתוצאה מזה, היא פשוט נדלקה בכל העולם בבת אחת. אני מופתע מכמות המקומות שהגעתי אליהם בהן הסדרה הייתה פופולרית ממש כמו בארצות הברית- אם לא יותר. לא חוויתי דבר כזה באף פרויקט אחר שעבדתי עליו, זה די מוזר להיות בכפר קטן ונידח ולמצוא שם מישהו שהוא מעריץ גדול של הסדרה".

הסדרה אמנם עזרה לעצב את המורשת של דיסני לאורך השנים, אבל זה לא אומר שהאמינו בה מההתחלה. כפי שמספר מארש: "כשדן ואני התחלנו לפתח את הסדרה, היו לא מעט אנשים בערוץ שאהבו את התוכנית ואמרו שהיא מצחיקה, אבל הם גם אמרו לנו: 'לא נראה לי שזה יצליח בערוץ דיסני'. זה היה מאוד שונה ממה שייצרו אז, והתחושה מאחורי הקלעים הייתה שזה לא באמת 'תוכנית דיסני'. זה לא נראה כמו שום דבר אחר. שנה אחרי ההשקה, התחילו להגיד ש'פיניאס ופרב' זו ההגדרה המושלמת לתוכנית דיסני- וזה היה רגע מאוד מספק ומרגש מבחינתי, כי תמיד חשבתי שזה אכן כך. תמיד חשבתי שיש לזה את כל המאפיינים של צפייה משפחתית, כמו שגדלנו על 'עולמו הנפלא של דיסני'. לראות את השינוי הזה- זה היה מרגש ואישש את כל מה שנלחמנו עליו".

דן וסוואמפי כתבו בעבר לסדרה ששודרה ברשת אחרת, כך הם משתפים על תהליך יצירת סדרה משותפת ועל העיצובים הייחודיים של הראשים של פיניאס ופרב:

דן: "מאוד נהנינו לעבוד יחד ורצינו ליצור סדרה משלנו, כזו שנוכל ליהנות ממנה יחד- כדי שנוכל להמשיך לעבוד יחד. עברנו על המון עיצובים שונים, באמת כל מיני. בשלב מסוים היו לנו נמיות, בשלב אחר תוכי טוקן ועוד משהו… זה היה משהו אחר. הייתי יום אחד בארוחת ערב עם גרושתי, ובמקום חילקו נייר וצבעי גואש כדי שאנשים, ובעיקר ילדים, יוכלו לצייר בזמן שהם מחכים לאוכל. היה לי צבע סגול, ציירתי משולש גדול ואמרתי, 'מעניין אם אני יכול ליצור דמות שהראש שלה בצורת משולש', כי אף פעם לא ראיתי דבר כזה. ציירתי את זה וממש אהבתי, אז ציירתי את זה שוב- פעמיים- וגרושתי אמרה: 'וואו, מי זה?' והמילים המדויקות שאמרתי לה אז היו: 'זה פיניאס. זו הסדרה שנמכור יום אחד'… זה היה ב-1993. חזרתי הביתה באותו לילה וציירתי את פרי הפלטיפוס, את פרב ואת דופנשמירץ. הבאתי את הציורים לעבודה, ובנינו את כל הסדרה סביב אותם ציורים ראשוניים".

סוואמפי מארש: "אני תמיד אומר שהרעיון של הסדרה נבע מתוך סוג של 'נאום אמצע-חיים' טיפוסי, כמו שגברים בגיל העמידה עושים לפעמים- על זה שהילדים של היום כבר לא יוצאים החוצה כמו שאנחנו היינו עושים. היינו אומרים 'הם רק יושבים ורואים סרטונים או משחקים במשחקי מחשב, ואנחנו היינו יוצאים, בונים דברים, עושים דברים, מעלים הצגות בחצר האחורית שלנו, בונים מכוניות קארטינג ומתגלגלים איתם במורד הגבעה… הרבה מהדברים שעשינו הם דברים שאנחנו ממש לא ממליצים לילדים לעשות היום, כי הם מסוכנים ומטורפים, אבל רצינו להחזיר את הרוח הזו של מה שאנחנו חווינו בקיץ. וזה בעצם היה הבסיס לכל הסדרה".

קרולין ריאה: "כן, אתם זוכרים שפשוט היו זורקים אותנו החוצה ואומרים ׳תחזרו כשיהיה חשוך'?"

סוואמפי מארש: "לזה קוראים הזנחה מיטיבה… והיה לנו גם גישה לכלי עבודה, זה היה נהדר!". 

© באדיבות דיסני+ ישראל

כידוע, הסדרה סיפקה הרבה רגעים מצחיקים וציטוטים אייקוניים. האם יש שורה שעדיין מצחיקה אתכם או שמצטטים לכם כל הזמן?

דן פובנמאייר: "הדבר שאני שומע הכי הרבה, פשוט כי זה הפך לחלק מהתרבות הפופולרית של הדור הזה, זה 'אם היה לי שקל על כל פעם שקרה לי... היו לי שני שקלים! שזה לא הרבה, אבל מוזר שזה קרה פעמיים", שזה מהסרט הראשון שעשינו. יש לי חבר שהוא מרצה באוניברסיטה במערב התיכון, הוא שלח לי הודעה יום אחד וכתב 'אלוהים, אני שומע אנשים משתמשים בזה שוב ושוב'".

קרולין ריאה: "אני מרגישה שהצעתי פאי לאנשים יותר ממלצריות בדֶני’ס. כל פעם זה 'מישהו רוצה פאי?'. זה משקף את הקול של הפסיכולוג בראש של הדמות שלי שאומר, 'תנסי להציע להם פאי, זה מרגיע את הילדים'".

דיוויד אריגו ג׳וניור: "אני אוהב לראות את הדרכים החדשות שבהן אנשים מגיבים ל-'פלטיפוס? פרי פרי הפלטיפוס!'… המגוון האדיר של האפשרויות שראינו!".

המשפחה, בכל צורתה, היא גם מרכיב בסיסי בהרבה מסדרות דיסני.  מהם רגעי המשפחה האהובים עליכם מתוך הסדרה? כאלה שאתם עדיין חושבים עליהם גם כשהמשפחות שלכם מתפתחות ומשתנות?

דן פובנמאייר: "אני חושב שגם סוואמפי וגם אני מאוד אוהבים את הפרק ׳אחי, הלהקה חוזרת׳ (׳Dude, We're Getting the Band Back Together׳ בעונה הראשונה), שזה היה הפעם הראשונה שראינו את קנדיס, פיניאס ופרב משתפים פעולה יחד, למען מטרה אחת. יש רגע בסוף הפרק שבו קנדיס פשוט שמה יד על הכתף של פיניאס, בצורה כזו של אהבה מאחות שהיא ממש מרגשת- ואני פשוט אוהב את הרגעים האלה שבהם רואים עד כמה הם באמת אכפתיים זה כלפי זה. אנחנו עושים את זה לא מעט, אם כי פחות בפרקים של 11 דקות, כי שם אנחנו לרוב מציבים אותם אחד מול השני בצורה קומית. אבל כשאנחנו כן מגיעים לרגעים כאלה – זה תמיד נוגע בי, כמו למשל בסוף של פרק בעונה השנייה, כאשר כתבנו את השיר ׳Summer Belongs to You׳ והוא סיכם את כל התחושה של הסדרה. כתבנו בית אחד ופזמון, ואז בדרך לעבודה ביום למחרת אמרתי לעצמי: 'רגע, חייבים לתת לקנדיס בית משלה, שבו היא מדברת על כמה היא גאה באחים שלה!' ואיך שהם עזרו לה, ואז… (בוכה) זה גורם לי לבכות כשאני רואה את זה. זה פשוט... כל כך מרגש".

וינסנט מרטלה: "אני חושב שזה השיר הכי טוב שעשינו בסדרה- לדעתי האישית. בדיוק בגלל מה שדיברת עליו. הוא שיר פופ קליט, אבל גם הרבה מעבר לזה".

סוואמפי מארש: "אני עדיין זוכר רגע ממש מתוק שהיה בכלל אילתור של ריצ'רד או'בריאן, שמדבב את האבא. זה היה בפרק של משאית המפלצת- האבא היה אמור להתקשר לאמא כדי להגיד לה 'שלום יקירתי, הילדים בונים משאית מפלצת בחצר האחורית', והאמא לא מבינה בכלל. אבל ריצ’רד אילתר ואמר, 'שלום אהובתי. כן, גם אני אוהב אותך, יקירה'… זה היה רגע קטן שהוא פשוט זרק לאוויר, אבל הוא הפך את המשפחה הזו לאמיתית פתאום. זה הפיח חיים במערכת היחסים שלהם. כאשר אנחנו מקבלים את הרגעים הקטנים האלה בתוך כל הטירוף- רגעים אמיתיים של קשר ורגש, כמו החיבוק של קנדיס- אלה הרגעים שאני הכי אוהב לראות. כל פעם שאני רואה אותם, אני מחייך".

אליסון סטונר: "ואני אוכל להוסיף, בצורה הכי דיפלומטית, שבפרק הראשון של העונה החדשה אולי יהיה רגע משפחתי עוצמתי במיוחד- בדרכים שאפילו אי אפשר לדמיין".

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• האחים והאחיות האהובים עלינו בסדרות הנוער
• פרסום ראשון: בר "הפשוטע" מצטרף לפסטיגל
• נועה אסטנג'לוב: "בטוחה שזה גבה איזשהו מחיר"  

"תמיד רציתי במה", משתף ראם על תחילת הדרך. "כשהייתי קטן, הייתי בטוח שאהיה זמר גדול, ופעם גם הייתי במקהלה של ילדים דתיים שנקראה 'פרחי פתח תקווה', שמנו עלינו ווסטים ושרנו שירים חסידיים. לפני שבע שנים עמדתי מול 1,500 איש בטקס יום השואה ביישוב בו התגוררתי וסיפרתי את הסיפור של סבא רבא שלי מהשואה. על הבמה עמדו ניצולי שואה, ואתה הרי יודע שהקהל לא מוחא כפיים בטקסים של יום השואה, אבל כשירדתי מהבמה ניצולי השואה מחאו לי כפיים - כאן הבנתי שאני רוצה להיות שחקן. מעבר לזה, ידעתי לספר טוב סיפורים בגיל הזה, ובטקס הזה בעצם למדתי את היכולת לשחק, כי לא עמדתי על הבמה ועשיתי נאום, אלא שעמדתי על הבמה עם כובע קסקט ודיברתי כאילו אני סבא רבא שלי בשואה".  

-מה החלטת לעשות כדי לממש את הרצון הזה?

"זה היה קצת יהיר, אבל קודם כל התחלתי לחפש אודישנים. לא רציתי ללמוד משחק, אלא קודם כל לעשות אודישנים. כשחיפשתי אודישנים התמזל מזלי, והיה לי אודישן לקומדיית הנוער 'השופטת ליטל' בכאן חינוכית, ומהאודישן הזה קראו לי לאודישן לתוכנית המתיחות 'אמבוש אקסטרים' והיה לזה באזז גדול. משם, קיבלתי פנייה מסוכנות 'יולי' ומשם הגיע האודישן ל'אחיין שלי בנץ'. אחרי זה, השתתפתי בפרק אחד בסדרה של חנוך דאום 'החיים הם תקופה קשה', והשתתפתי במחזמר 'גבורת המכבים' עם רינת גבאי האחת והיחידה". 

© ניר סלקמן

-קופלוביץ' כאמור גדל כילד דתי, אך אחרי חגיגות בר המצווה עשה צעד מפתיע והחליט לחזור בשאלה באופן עצמאי.

"זה לא היה ממקום של שנאה, אלא ממקום של חוסר אמונה ושאלות שהייתי צריך לברר עם עצמי באותו הזמן. נכון שאחרי בר המצווה חזרתי בשאלה, אבל עדיין המשכתי ללמוד בישיבה תיכונית עד גיל 18. עדיין יש לי אהבה לדת, אני קורא ספרי דת, רוב החברים שלי גם היום דתיים. הדת תמיד תהיה חלק ממני וכשאתה גדל בבית דתי, תמיד תהיה זיקה לשם. יש שני סוגים של אנשים חוזרים בשאלה: אלה שחוזרים כי הם שונאים את הדת, ואלה שחוזרים כי עניין הדת פחות התאים להם, אז אני מהסוג הזה-יש לי אהבה גדולה וחיבה לדת, אבל באותה התקופה זה לא הרגיש לי נכון".  

-איך ההורים שלך קיבלו את הצעד הזה?

"גדלתי בבית ליברלי, ברמה שטסתי עם המשפחה מצד אבא שלי לטיול בר מצווה שלי לארצות הברית, כשבחלק מהטיול הייתי בחתונה של דוד שלי, שנישא לגבר בווגאס, ככה שאנחנו דתיים 'לייט'. לכן, ההורים שלי מאוד קיבלו את החזרה שלי בשאלה, הם מאוד הבינו אותי, הבינו מאיפה זה הגיע, והבינו שזה לא בגלל שאין לי כוח לא להיות בטלפון בשבת. אחרי שסיפרתי על זה להורים שלי, אבא שלי עשה לי שיחה, כי הוא ניסה להבין מאיפה החזרה בשאלה שלי מגיעה, ותמיד אומר שהעיקר להיות בן אדם טוב, ורק אחרי זה שהדת תיכנס. אני למשל לא אהיה עם טלפון מול ההורים שלי בשבת אלא בחדר, אני אוהב אותם והם מכבדים אותי, כמו למשל שהם יודעים שאני נוסע בשבת ושאני עם הטלפון בשבת".  

-פחדת מהתגובה שלהם?

"קצת פחדתי, כי אז הרי הייתי ילד, ופחדתי שיתייחסו לחזרה בשאלה שלי כמו שלא הכנתי שיעורי בית. הייתי בפחד של: 'רק שלא יכריחו אותי לשמור שבת' וגיליתי שאין להם לרצות לכפות את זה עליי. אבא שלי גם אומר שבכפייה אין דבר טוב, ההורים שלי מכבדים אותי ואני כמובן מכבד אותם בחזרה. בהתחלה הייתה לי סלידה מהדת והייתי מסוג האנשים שלא אוהבים את הדת שזה מוזר, כי עדיין למדתי בישיבה, אבל אחרי שנה התבגרתי קצת והתפיסה שלי התבגרה. הבנתי שגם אם אין לי אמונה, זה לא אומר שאני צריך לשנוא את הדת, אז למדתי לאהוב אותה מחדש, ובאותה התקופה גם התחלתי ללמוד סדנת משחק מול מצלמה ב'אנסמבל כאן' בהנחיית שיר אברמוב. בדיעבד אני שמח שלא עזבתי את הישיבה, כי הפערים בין העולם הדתי לחילוני הצטמטמו לי, היום אני נורא משלב בין שני העולמות והיום אני מבין כמה טוב היה להישאר בישיבה". 

-יש דברים שלקחת איתך מראם הדתי?

"בטח! לקחתי את הרוגע הנפשי שיש בדת, את התפיסה שאני חלק ממשהו גדול, מאיזושהי תוכנית גדולה שאני לא שולט בה וזה נותן רוגע נפשי גדול מאוד. אני בעצם דמות ראשית בסדרה הכי כיפית בעולם ועם תסריטאי פגז! אני גם מרגיש שאהבת האדם ואהבת הארץ שיש בי באים מראם הדתי, כי בדת יש משהו שמאוד מחנך אותך לאהבת הארץ ולאהבת האדם".  

-לאחרונה עליתם עם "הופה היי: הדור הבא" בכיכובך. איך מרגיש לך להיות חלק מהדור החדש של השלישייה המיתולוגית?

"גדלתי על השירים של יגאל בשן ועוזי חיטמן זכרונם לברכה, וגם אבא שלי ואני היינו שרים ביחד את 'רציתי שתדע' של עוזי חיטמן ז"ל. בנוסף לזה, הכרתי את המותג 'הופה היי' ואת שיר הנושא שלהם. אני חושב שמדהים להביא את כל הדבר הזה מחדש במציאות המטורפת שאנחנו חיים. כל מבוגר צמא לטיפת הנוסטלגיה הזו, לזכרונות מזמנים טובים יותר, וזה חשוב להביא את כל הדברים האלה למציאות שהכל בה על 200. היום אין את התמימות הזו, כי היום ילדים הם כבר פחות תמימים, והקצב של הסדרה שעלתה ברשת הוא נורא מהיר, מאוד בקצב שלהם ומותאמת לשפה של הילדים היום. אנחנו לא העתק של המקור, אלא שאנחנו מנסים לשמר את הליבה של 'הופה היי' במתכונת של היום". 

-מה גרם לך לרצות לקחת חלק בהפקה?

"אני יודע מה 'הופה היי' הייתה בעבר, מה זה השם הזה ועפתי על כל מה שהיה שם! גם אבא שלי גדל על 'הופה היי', דור שלם גדל על זה ואם נוכל להנחיל לילדים של היום את הערכים אהבת הארץ, אהבת חינם, חברות ואת שירי הנשמה כמו שעשו קודם, ארגיש שעשינו כאן שליחות".  

ומאז שעליתם לאוויר, מרגיש כבר שהשליחות מקבלת משמעות? 

"אני חושב שכן, כי הרי הסדרה מתעסקת במסע של החבורה בה אף אחד לא אהב אחד את השני, כל אחד נלחם בה על המקום שלו. עם הפרקים רואים לאט לאט חבורה מאוחדת שמטיילת לה בארץ".  

-בקרוב גם תצאו לדרך עם מופעים, מלחיץ יותר ממה שעשית עד עכשיו?

"האמת שלא כל כך, כי אני כבר רגיל לעולם של הבמה. יצא לי כבר לעלות על במה לא פעם ולא פעמיים, אבל אני חושב שב'הופה היי' אני נהנה עוד לפני שהתחילו בכלל החזרות להצגה! אני אוהב את הפרטנרים שאיתי - טימוטי סניקוב, יונתן ווקס, מעין רחימה וגם את צמד הבמאים של המופעים, הילה ואלון שלגל. אני פשוט מכיר כבר את הנפשות הפועלות מהסדרה, גם את הבמאי של הסדרה יוני חרל"פ, ואת נויה ויואב גבאי שלא יהיו איתנו בהצגות, אבל הם הרי מלווים אותנו בסדרת ספין-אוף שיצאה ממש השבוע". 

-יש חשש מהשוואות למה שהיה אז? בכל זאת, גם הסדרה שונה לחלוטין מאיך שזה היה נראה

"כמו שאמרתי, אני חושב שאנחנו לא מנסים לחקות את מה שהיה אז, אלא שאנחנו מנסים להביא את הלב שהיה אז בדרך של היום. אני לא חושב שאנחנו צריכים להשוות את עצמנו לאז, אלא שאנחנו צריכים להביא את מה שיש לנו היום עם הליבה של 'הופה היי', ולא נראה לי שאנחנו גם לא ברי השוואה לשמות גדולים כמו יגאל בשן ועוזי חיטמן זכרונם לברכה".  

-מלבד השירים המוכרים, יהיו גם שירים מקוריים חדשים?

"אני יודע שיהיה את השיר 'אחד ועוד אחד' שיצא במסגרת הסדרה ונכון לעכשיו אמור להיות עוד שיר אחד שלנו, אבל תצטרכו לחכות!". 

-כמה אתה ויתר חברי ההרכב הפכתם לחברים גם בחיים האמיתיים?

"ברמה שאני מדבר איתם כל הזמן. תשמע, טימוטי, יונתן ואני הפכנו לחבורה על אמת, אנחנו מדברים כל הזמן וידעו אילו שחקנים ללהק שיהפכו לחברים ממש טובים. גם מעין רחימה שהיא בעצם האמא של הפרויקט בסדרה היא חברה טובה, ונויה גבאי המלכה שטובה בהכל! אתה פשוט רואה את הכישרון שלה ושל יואב ומקנא, כי הם הרי עושים הכל, מצלמים, עורכים, עושים סאונד והכל מאייפון! אספר שלפני 5-6 שנים הייתי מעריץ מושבע של הסס"גים, ברמה שתוך כדי שצילמנו את הספין אוף נתתי להם רפרנסים מהתכנים שלהם כי צילמנו במרתף בו צילמו את כל התכנים שעשו אי פעם! יש להם שם חדר מטורף עם מלא פרופס, ואמרתי בהתלהבות על כל דבר: 'וואי, זה מהסרטון הזה!'".  

© ניר סלקמן

-למי הכי התחברת משתי השלישיות המיתולוגיות?

"מבחינת הקסם של הסדרה, התחברתי ליגאל בשן זכרונו לברכה". 

-למה?

"כי האופי והכריזמה של יגאל נראו נורא כיפיים, והוא גם כתב שירים כל כך יפים. מה שאהבתי זו גם הפשטות בהופעות של חברי 'הופה היי', כי בהופעות שלהם היו שלושה כיסאות, מוניטור והם פשוט באו והתחילו להופיע, אז זה היה נורא מתוק ויפה". 

-את מי אתה מגדיר את עצמך מבין שתי השלישיות?

"אני קלירלי יונתן מילר! (חבר לשעבר בשלישיית 'הופה היי' הראשונה-ד.ש)". "דודה שלי אמרה לי פעם 'הופה היי' זה שני חתיכים וווירדו, קלירלי אתה!', אבל אני חושב ששלישי זה כוח, כי הרי בכל הסדרה הזו יש ריבים בין יונתן לטימוטי ורק אני במוד של 'היי, מה קורה חבר'ה?!', אז הוא בעצם הדמות הכי תמימה בסדרה".

-קיבלת תגובות מחברי "הופה היי" הקודמים -מקרובי משפחה של יגאל ועוזי זכרונם לברכה?

"תראה, אבי דור (חבר לשעבר בשלישיית 'הופה היי' השנייה-ד.ש) עובד איתנו כל הזמן, כי הוא אמור לעזור לביים את ההצגה, והיה איתנו גם ביום של הבחינות לסדרה. מאהרון פררה ומיונתן מילר לא שמענו ואני משער שהם יודעים, אבל אני חושב שכשיעלו ההופעות יגיעו מהם יותר תגובות. אני אשמח שהם יבואו לראות ההופעות, ושהמורשת שבנו תישמר". 

-"הופה היי" המקוריים הביאו איתם גם מסרים לבני נוער, איזה מסר אתה חושב שאתה מביא איתך כחלק מההרכב?

"אני חושב שאני מביא את המסר של אהבת האדם, כלומר מעביר את המסר של לאהוב את כולם ולראות את הטוב בכל אחד. תשמע, אני גדלתי כילד דתי, חזרתי בשאלה ופתאום נהייתה לי פתיחות כזו של לאהוב את כולם ולא להתרכז בלהתעצבן, בלשנוא אלא בלהתחבר, אז אני מאוד מקווה שאוכל להעביר את זה. בנוסף לזה, אני חושב שאני מביא הרבה הומור שזה כלי טוב לחיבור בין אנשים, ביחד עם מוזיקה ואוכל". 

-ממש לא מזמן "האחיין של בנץ" שבה למסך יחד עם הדמות שלך, אולף! והוא הפך לסוג של דמות שאי אפשר בלעדיה! איך הבאת את הדמות הזאת? וכמה אתה מחובר אליה?

"כשעשיתי את האודישן לאולף הייתי צריך ללמוד מונולוג שלם בבלגית, אז אמרתי לעצמי 'בוא נלמד את המונולוג' ובאמת למדתי 5-6 שורות של מונולוג רק בבלגית! את המבטא של אולף לקחתי מסבא רבא שלי, וכשדיקלמתי את המונולוג בבלגית מול הבמאי, דן מסר הוא עצר אותי  ושאל: 'אתה למדת את הטקסט בבלגית?!', אני עניתי 'כן, חשבתי שצריך', אמר 'מה?!' והיה בשוק שמישהו למד מונולוג בבלגית הרי מה כולם ציפו? שיבוא מישהו, יגיד כמה משפטים ונתקדם, אבל במובן הזה הייתה לי תמימות של ילד בן 15 שאמר 'יש מונולוג, צריך ללמוד אותו' וזה השתלם לי. 

© חורחה נובומינסקי, באדיבות כאן חינוכית

בעונה השלישית אני מאלתר מלא, והאלתורים באים כשהדמות באה לי בנוח, מה שקרה לי כאן. אולף זה פשוט אני, ואנשים שראו את 'הופה היי-הדור הבא' אמרו עליי: 'מה זה?, למה אין לו מבטא?!' וזה מדהים שילדים לא מבינים שאין לי באמת מבטא. אני אוהב את אולף שהוא גרסה מוקצנת וגרמנית שלי, לעומת 'הופה היי' ששם ראם הוא גרסה מוקצנת ולא גרמנית שלי". 

-יש חלום שעדיין לא הגשמת?

"החלום הגדול זה שלי לשחק בתיאטרון. אני גם שמח ש'הופה היי' נותנת לי את הבמה ואשמח להישאר בעולם הזה. החלום הכי גדול שלי זה 'ברודווי' ששם שרים, משחקים, רוקדים באינטנסיביות וברגע שאעשה את זה, לא יהיה לי מה לבקש יותר. אני חולם שעוד שלוש שנים, חמש שנים או אפילו עוד עשר שנים, אעלה על הבמה שם במשך שמונה פעמים בשבוע, אשיר, ארקוד ואשחק ברמה הכי גבוהה שיש. אני מאמין שיבוא היום שאעלה על הבמה שם ואתן תצוגה, הלוואי!". 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• פרסום ראשון: בר "הפשוטע" מצטרף לפסטיגל
• נועה אסטנג'לוב: "בטוחה שזה גבה איזשהו מחיר"
• חוגגים 50: העובדות שאולי לא ידעתם על "חגיגה בסנוקר"

ובקטגוריית האחים הדאגניים...

כמו במציאות, גם בעולם הסדרות יש אחים ואחיות שדואגים אחד לשני בכל מצב. כאלה שמוותרים על תוכניות, משנים את היום שלהם, רק כדי להיות שם בשביל האח או האחות שלהם. אז קבלו את האחים הדאגניים שהכי שווה ללמוד מהם!

קרני ותום / "אילת"

דרמת הנוער שגרמה לנו להרגיש כאילו אנחנו ממש חיים בעיר הדרומית, הביאה איתה שלל דמויות בלתי נשכחות כמו צחי, ניסן, וכמובן האחיות למשפחת שחר: תום (ניב סולטן) וקרני (מיקה צור), שהקשר ביניהן היה מרגש במיוחד. קרני סבלה ממחלה נדירה שגורמת לרגישות לקרינה - מה שהצריך שתהיה מבודדת מהעולם המודרני ולגור באמצע המדבר. תום הייתה שם לצידה בכל רגע - עוזרת, תומכת, מבטלת תוכניות רק כדי להיות איתה. היא אפילו הרגישה לא נעים לצאת לבלות כשקרני נאלצה להישאר בבית... אם רק כולנו היינו זוכים לאחות כמו תום, כזו שנותנת את כל הלב והנשמה, העולם היה נראה קצת יותר טוב!

מאיה ואלונה / "מיוחדת"

בסדרה שגרמה לכולנו להתרגש ולדמוע לא פעם, אי אפשר היה לפספס את הקשר המיוחד בין האחיות מעוררות ההשראה: מאיה (בר מיניאלי) ואלונה (אלה מלאכי), נערה עם צרכים מיוחדים. מאיה הייתה בשביל אלונה כמו אמא צעירה (אומנם לא מההתחלה, אבל קשר שהלך והתהדק). היא גילתה כלפיה סבלנות אין-סופית, גם כשזה תפס אותה ברגעים פחות נוחים, היא חיזקה אותה עם מילים טובות, נתנה לה ביטחון, לקחה אותה לכל מקום שהייתה צריכה, ופשוט הייתה שם בשבילה. הקשר ביניהן היה כל כך מרגש, שאי אפשר שלא להתגעגע לסדרה הזו בכל פעם מחדש.

משפחת תמרי / "מתוקים"

אם יש סדרה שגרמה לנו לרייר (ולבכות!) מול המסך גם כשלא היינו רעבים - זו לגמרי "מתוקים", דרמת הנוער של אסי עזר שהביאה איתה אינספור קינוחים מפתים ומשפחה אחת בלתי נשכחת. בני משפחת תמרי אולי אלופים באפייה, אבל הכוח האמיתי שלהם הוא בקשר המשפחתי. מאז שהוריהם נהרגו בתאונת דרכים, הם לא הפסיקו לתמוך אחד בשני, גם כשהיו על סף לאבד את הקונדיטוריה בעקבות איומים ממשפחת דבש, ובכל רגע של משבר. אף אחד מהם לא נשאר לבד, ולו לרגע. אז נכון, הם יודעים להכין עוגות מהסרטים, אבל דווקא הלב שלהם הוא זה שהכי מתוק שיש.

האחים שהתחילו ברע וסיימו בטוב

כמו שיש אחים ואחיות שדואגים אחד לשני בלי הפסקה, יש גם כאלה שהתחילו בדיוק הפוך – מריבות בלי סוף, קנאה על תשומת לב, הערות עוקצניות וזה רק על קצה המזלג... אבל עם הזמן הם למדו להסתדר, לפעמים אפילו להפוך לחברים אמיתיים. קבלו את האחים שהתחילו כמו אויבים – אבל סיימו בטוב!

יולי ורונה / "גאליס"

יולי סער (שירן סנדל) היא אחת הדמויות הזכורות ביותר מ"גאליס". בתחילת הדרך, היא הוצגה כדמות מתנשאת, לא פעם תככנית, ובעיקר כמי שלא ממש מפרגנת לאחותה החורגת רונה (מור פולנוהר). כבר מהעונה הראשונה יולי דיברה אל רונה בזלזול, איימה עליה שלא תתקרב לדורי (שהייתה מאוהבת בו) והשתמשה בה כמעט כמו במשרתת. אבל בסיום העונה, בזמן שסיימון וצבאו השתלטו על המחנה, השתיים השלימו, והקשר ביניהן התחזק. נכון, בעונה השישית היה ביניהן שוב משבר (זוכרים את הנשיקה הטעותית עם דורי?), אבל לאורך הסדרה היחסים כבר הפכו לחמים ואוהבים הרבה יותר.

© מתוך גאליס (ערוץ הילדים)

מר וטפי / "כמעט מלאכים"

בטלנובלה הארגנטינאית המטורפת שהביאה לנו אינספור דרמות (ושירים), אי אפשר לשכוח את הקשר המסובך והטעון בין מר (לאלי אספוסיטו) לטפי (קנדלה וטראנו) - אחיות שהתחילו כאויבות מושבעות. מהרגע שמר פגשה את טפי בתור בת הזוג החדשה של טיאגו, היא פשוט לא סבלה אותה. הנוכחות שלה עצבנה אותה בטירוף, והמריבות ביניהן לא הפסיקו עד אמצע העונה השנייה. בהמשך התברר שמר היא הבת הביולוגית של סנדרה רינלדי, האישה שטיפלה בטפי ושהייתה האמא המאמצת שלה. כך גילו השתיים שהן למעשה אחיות! הגילוי הזה לא גרם להן להתחבק מיד, אבל לאט לאט, עם התקדמות הסדרה, הן התחילו להתחבר, לתמוך אחת בשנייה ואפילו לפרגן זו לזו בקשרים הרומנטיים. זה לא היה קל לראות אותן רבות כל הזמן, אבל הסוף היה שווה הכל, בעיקר כי מדובר בשתי דמויות שלצד הדרמות, היו אחראיות על רגעים קורעים מצחוק סביבן.

נורי וסופי / "מקיף מילאנו"

מי שצפה ב"מקיף מילאנו" בטוח זוכר את הדרמה המשפחתית המטלטלת של נורי (נאיה בינשטוק) וסופי (מיקה צור). נורי נולדה להורות יחידנית מתרומת זרע, אבל בהמשך חשבה שאביה הביולוגי הוא אביה של סופי! זאת בגלל שגילתה על רומן מהעבר בין אמא שלה לאבא של סופי. נורי שיתפה את סופי, יצרה סערה, גרמה לפרידה בין ההורים של סופי, אבל גם לחידוש הקשר בין הרומן מן העבר - מה שהפך אותה ואת סופי לאחיות חורגות. בתחילת העונה השלישית הן כבר חיות יחד כמשפחה והכול נראה רגוע, אבל אז הגיעו המריבות, הריחוק, וסופי אפילו עזבה את הבית ועברה לגור עם גיא! למרבה השמחה, היא חזרה הביתה והקשר בין האחיות הלך והתחזק עד שהפך לקרוב במיוחד.

האחים הכי מצחיקים על המסך

כשחברים מעבירים את הזמן ביחד בצחוקים ובשטויות זה כיף לא נורמלי. אבל כשזה עם אחים או אחיות, זה כבר יותר כיף! קבלו את האחים המצחיקים שהפילו אותנו מהכיסא וגרמו לנו להתפקע מצחוק!

דרייק וג'וש

הסיטקום האמריקאי שקשה לשכוח, ירד מהמסך כבר לפני 18 שנה, אבל אנחנו ממשיכים לאהוב אותו כאילו שודר אתמול. דרייק (דרייק בל) וג'וש (ג'וש פק) הפכו לאחים חורגים כשאבא של ג'וש התחתן עם אמא של דרייק ומייגן. למרות שהם היו הפכים גמורים דרייק היה מקובל, חתיך ותמיד מצליח בדייטים אבל נכשל בלימודים, וג'וש היה חנון מצטיין בלי מזל באהבה, אבל הם הפכו יחד לצמד קורע מצחוק. השניים ניסו לשרוד את התעלולים של מייגן (מירנדה קוסגרוב), תמרנו בין צרות ושטויות, תמיד נשארו הכי שם אחד בשביל השני והכי הרגישו לנו שהם אחים בדם.

המשפחות המצחיקות מהסדרות הישראליות

גם על המסך הישראלי קיבלנו לא מעט משפחות עם אחים קורעים מצחוק. ב"לבד בבית" היו אלו האחים לבית צור שהם שילוב של שטות, כאוס וצחוק בלתי פוסק. ב"צפוף" משפחת חי בר הביאה לנו טרללת יומיומית שאי אפשר להתעלם ממנה בין שתי משפחות חדשות. ב"כאן גרים בכיף" האחים שלו הפכו את כל הבית לקרקס אחד גדול, וב"קופיקו" - מאז שהקוף הכי קורע נכנס לחייהם של האחים לזר, שום דבר כבר לא היה רגיל. לכל משפחה היה את הקצב והסגנון שלה, אבל המכנה המשותף היה ברור - כולם הצליחו להעלות לנו חיוך ענק על הפנים.

© zoom ב-HOT, כאן חינוכית, רשת 13, מתוך קופיקו

האחים ההרפתקניים 

יש אחים שאוהבים לרבוץ על הספה עם חטיפים מול הטלוויזיה, ויש אחים שפשוט נולדו להרפתקאות! כאלה שתמיד מוצאים את עצמם בלב סערה, פותרים תעלומות, מצילים את העולם או נלחמים בכוחות אפלים (גם כשזה בכלל לא היה בתכנון). אם רק הזכרנו את המילה "הרפתקה", ברור שגיורא חמיצר יקפוץ לנו לראש ושהוא אחראי על מרבית מהדמויות בחלק הזה של הרשימה שלנו... קבלו את האחים שהכי היינו רוצים להצטרף אליהם – גם אם זה מסוכן!

אנה וליבי / "האי"

לכל דמות ב"האי" יש סיפור שלם, אבל הקשר בין האחיות אנה (אפרת בן יעקב) וליבי (אביגיל הררי) תמיד היה אחד הרגעים הכי מרגשים בסדרה. אנה נכנסה לבית מחסה בגלל גניבת כספים, וליבי, שלא הסכימה להשאיר אותה לבד, ביצעה פשע בכוונה כדי להיכנס לשם גם. משם - הכל היסטוריה (תרתי משמע). השתיים עברו אין ספור רגעים דרמטיים, ניסו להציל את ג'יני, נלחמו באסטרואיד ואפילו "מתו" יותר מפעם אחת (היי ליבי!). למרות שאנה הייתה יותר בעייתית וליבי יותר שקולה, הן תמיד היו שם אחת בשביל השנייה, כאילו אין מחר!

© מתוך האי, ערוץ הילדים

איה וניני / "השמיניה"

אי אפשר לדבר על אחים הרפתקניים בלי להזכיר את התאומים איה וניני. השניים, שההפרש ביניהם הוא שתי דקות בלבד, היו לא רק אחים קרובים אלא גם גיבורים אמיתיים. הם עזרו לחברים, נלחמו בארגונים סודיים, סיכנו את עצמם שוב ושוב והוכיחו שאחים זה כוח, גם אם אחד מהם תקוע בלב מדבר ולא ברור מה גורלו! נכון, היו לא את ריבי האחים הקלאסיים והילדותיים (בכל זאת, התבגרו מהר מדי), אבל דווקא זה מה שאהבנו בהם!

© מתוך השמיניה, טדי, ערוץ הילדים, HOT

אלה-לי ואלפי / "החממה"

האחים רשף, אלה-לי (גאיה שליטא כץ) ואלפי (ידין גולדמן), נכנסו לנו ללב מהרגע הראשון.
אמנם כל אחד מהם שובץ לבית אחר: היא לנשרים, הוא לעורבים - וזה גרם לא מעט פעמים לחיכוכים (בכל זאת, מתחרים), אבל כשהיה צריך להציל את המדינה או להחזיר את אמא שלהם לחיים, הם ידעו לשתף פעולה כמו אלופים אמיתיים. אלה-לי ואלפי הראו לנו שתחרות לפעמים גם יכולה להיות בריאה בין אחים, ושברגע האמת (לצד העקיצות המשעשעות), הכי נמצאים שם אחד בשביל השנייה.

אמה ואלון / "נעלמים"

בעוד שנה יחלוף עשור מאז ש"נעלמים" עלתה לאוויר, אבל אנחנו עדיין זוכרים את האחים קליין – אמה (גאיה גור אריה) ואלון (עונג אפרון). השניים אולי היו שונים לגמרי באופי, אבל תמיד עזרו אחד לשנייה, גם כשהיו מחלוקות. השניים היו סקרנים ואוהבי הרפתקאות! אם זה למצוא את חבורת הנעלמים, להילחם ברעים, להציל את אשמורת ואפילו את המדינה... בקיצור, אין דבר שעצר אותם מלעבוד יחד בצל הסכנה (כנראה זה גנטי).

קירקי ולילה / "כדברא"

אחת הסדרות הכי מכשפות ששודרו כאן, עם אווירה מסתורית ועלילה על-טבעית, הביאה לנו את התאומות קירקי (גילי איצקוביץ') ולילה (אביה מלכה). הן גדלו בנפרד, והמפגש המחודש ביניהן לווה בקנאה, מתחים ובלבול. לילה הייתה בטוחה שהיא "המגנא", אבל אז גילתה שקירקי היא זו שנושאת את הכוח. למרות הקושי, הן הבינו שהן צריכות לאחד כוחות ושהן לגמרי חייבות להשלים אחת את השנייה כדי לעצור רוע גדול ועל טבעיים אחרים ומרושעים. מה שנקרא: "אין שום דבר שלא נצליח לעשות".

אמיל ואלינור / "פלמח"

נסיים את הרשימה עם האחים אמיל (אברהם ארנסון) ואלינור (נאיה בינשטוק) דסברג - צמד שהעפילו מהולנד לישראל ונכנס ישר לפעילות בפלוגת הנוער של הפלמ"ח. השניים לא היססו להילחם למען הקמת המדינה, גם כשנפרדו זמנית בגלל חילוקי דעות או כשאלינור עברה למחתרת הלח"י. אבל בסוף תמיד חזרו זה לזו. נאמנים, אמיצים, ובעיקר בלתי נפרדים. קשה לדמיין את הסדרה (או את המדינה) בלעדיהם.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• חוגגים 50: העובדות שאולי לא ידעתם על "חגיגה בסנוקר"
• במאי 'ת'אנדרבולטס*' בראיון לפרוגי: "לא כל דבר אפשר להביא לקולנוע"
• "מייקל רץ מהסט למוניטור ואז חזר לחטוף עוד אגרוף"

"אני עובדת בתחום הזה מאז שאני בת 10, ומצחיק להגיד עכשיו שיש לי ותק של 15 שנה", מספרת.

מתי הבנת שאת רוצה להפוך את האהבה הזו למקצוע? 

"אני חושבת שזה תמיד הלך ביחד", משיבה. "בגלל שהתפקיד הראשון שלי היה בגיל 10, זה לא שהמשחק היה תחביב ואז החלטתי להפוך אותו למקצוע, אלא מההתחלה היה ברור לי שזה המקצוע שלי והשקעתי בו תמיד. בשום שלב לא לקחתי את המשחק כתחביב". 

היו גם רגעים שזה קילקל קצת את הילדות או יצר התמודדויות שילדה בגילך לא הייתה צריכה להתמודד איתן?

"אני בטוחה שזה גבה איזשהו מחיר ולא יודעת להגיד מה הוא בדיוק, כי זה לא שהייתי ילדה מפורסמת ברמה שזה ישפיע עליי עד כדי כך. אני חושבת שילד בבסיסו לא אמור לעבוד ולסגל משמעת של איש קריירה בגיל כך כך צעיר, ובדיעבד בטוח היה איזשהו מחיר, אבל הדרך הזו ביגרה, עיצבה אותי והקנתה לי המון דברים שהיום אני מודה עליהם".  

© מתוך מבצע קיפוד, לוגי

היו גם מעירים או צוחקים בבית הספר על זה?

"האמת שדווקא היו מחמיאים לי והכל התקבל באהבה והתלהבות, במיוחד באשדוד שזה לא כזה נפוץ". 

למה?

"כי אשדוד זו הרי עיר בדרום, זו לא תל אביב- 'העיר שבה הכל קורה'. כשהייתי קטנה ולפני הרשתות החברתיות, הדרך להתפרסם הייתה בעיקר דרך הטלוויזיה ונדיר היה לראות אז ילדים שחקנים, ככה שהיה יותר קשה להצליח אם אתה לא מהמרכז. היום כשהדור הצעיר מצליח יותר בקלות, יש הצלחות מכל רחבי הארץ ונערה למשל שרוצה להציג היום את הכישרון שלה ולהצליח יכולה לפתוח מצלמה, להעלות לרשתות החברתיות וזה אחלה דבר. יכולתי לחכות לגיל מאוחר, להגיע לבית ספר למשחק, לעשות את המסלול הרגיל ואני מאמינה שאפשר להצליח ככה גם אם אתה מהפריפריה, אבל בשנים שאני התחלתי היה נדיר לראות ילדים מצליחים בגילאים כאלה שהם לא מתל אביב או ילדים של מישהו מפורסם". 

אבל הפסדת דברים בעקבות ההתמקדות במסלול המקצועי שלך בגיל הזה?

"כמו כל בחירה בחיים, אני מניחה שהפסדתי את כל מה שלא בחרתי בו. אם לא היה לי את הנתיב הזה של המשחק היו נפתחים בעיניי נתיבים אחרים, אז אין בי תחושת חרטה, כי הלכתי אחרי הלב שלי, אבל כשאתה בוחר משהו, אתה מוותר על המון אופציות אחרות שיכולת לבחור בהן". 

העונה השלישית של "האחיין שלי בנץ" בכיכובך עולה למסך! בואי נחזור לאודישן הראשון שלך.

"נבחנתי לתפקיד של יולי בכלל!", משחזרת. "שלחתי אודישן מצולם שצילמתי עם המורה הפרטי, רותם קינן ומאוד נהנתי לצלם אותו. אחרי ששלחתי את האודישן הזה, הזמינו אותי ל-'קולבאק', אבל לתפקיד של ניצן ועוד הרבה לפני שהייתה ניצן, הבאתי איזושהי ורסיה שהיא 20% מניצן שאתם רואים היום בטלוויזיה".

איך זה בא לידי ביטוי?

"ניצן אז הייתה הרבה פחות מגובשת והיה איזשהו זיק (ניצוץ-ד.ש) שהבמאי זיהה, אבל עוד הרבה לפני שניצן הייתה ניצן, באתי עם טישרט מהבית שלימים הפכה להיות אחת מהחולצות הקבועות של הדמות וקיבלתי את התפקיד. התפקיד של ניצן אחד מהדברים שאני הכי נהנית לעשות בקריירה שלי".  

© באדיבות כאן חינוכית, נאווי

מהרגע הראשון הסדרה הצליחה ונחשבת לאהובה במיוחד, אפילו זכתה אצלנו לפני שנתיים בטקס נבחרי השנה. הופתעתם מההד שלה?

"ממש לא הופתעתי, כי זו סדרה שהיא לא פחות מגאונות ואם לא הייתי משחקת בה-הייתי מאוד מתעצבנת שאני לא חלק ממנה!", מכריזה. "הסדרה הזו מורכבת מהאנשים הכי מוכשרים שיש, אם זה הקאסט המדהים שמורכב ממלא קומיקאים שאני מעריצה, היוצר, הבמאי ואנשים מבריקים שאני מאוד אוהבת, אז זה לא הפתיע אותי, כי הרגשתי שאנחנו עושים סדרת נוער שהיא הרבה יותר מסדרת נוער. מהעונה הראשונה 'האחיין שלי בנץ' הייתה עשויה כל כך טוב ובמקצועיות, ככה שהיה ברור שיש כאן משהו מיוחד עם שפה שעוד לא הייתה כאן. כמות הפאנצ'ים, השנינות, נתינת הבמה לגיקים, לאנדרדוגים של החברה, והדמויות המיוחדות שלהן דרור היוצר ודן הבמאי יצרו את העולם, אלו דברים מאוד מיוחדים שעוד לא היו פה. כל כך צחקנו על הסט, שהיה ברור שהסדרה הזו תצא מצחיקה".  

-מרוב הצלחה הערוץ החליט מיד בתום העונה הראשונה שיהיו עוד שלוש עונות נוספות, אז אפשר להיות רגועים לגבי עונה רביעית?

"האמת שאני לא יודעת, אז תצטרך לשאול את הערוץ והיוצרים, אבל אני תמיד אשמח להגיע לעוד עונה".

הדמות שלך די שונה מרוב התפקידים או הטייפקאסט שאנחנו רגילים לראות אותך כמה היה כיף או מוזר לצלול למשהו אחר לגמרי?

"הכי כיף בעולם", משתפת בשמחה. "אני פריקית של דמויות! מאוד אוהבת להשתנות בתפקידים שאני מגלמת, וזו זכות לשחק דמות כל כך שונה ממך שאפשר לעוף איתה, עם הקומדיה ועם החופש של האלתורים שלה. נראה לי נורא משעמם לשחק כל פעם את עצמי ולעשות את אותו הדבר, אז אני ברת מזל שקיבלתי את ההזדמנות לשחק את ניצן, כי דמות מדהימה, מצחיקה וגם כל כך מורכבת רגשית. עם כמה שניצן קומית, בעיניי היא דמות מאוד מרגשת".  

© באדיבות כאן חינוכית, נאווי

-לצד סדרות נוער נוספות כמו: "דרימארס", "או בוי" ו"מיוחדת", הכנסת לרזומה שלך לא מעט סדרות לקהל הבוגר יותר: "המפקדת", "משמר הגבול" ו"בלקספייס", את מרגישה כיום הבדלים בין הקהלים או שבגלל הסטרימינג והנגישות של הכל היום הכל די זהה?

"יש הבדל, כי ילדים בכל זאת מגיבים אחרת ממבוגרים, אבל יש את המחנה השותף שזה האהבה וסדרות שמתקבלות באהדה. ילדים לרוב יותר יתלהבו, יתרגשו, ירעיפו יותר אהבה ומבוגרים יותר מרעיפים מחמאות מקצועיות שזה גם כיף. גם כשאני הייתי ילדה והייתי נתקלת בגיבורים שאני רואה בטלוויזיה, ההתרגשות שלי הייתה הרבה יותר גדולה, אם זה מ'השיר שלנו', אם זה מ'דני הוליווד' ואם זה מ'כמעט מלאכים'". 

"דרימארס" משודרת בגרמניה, "מיוחדת" קיבלה רימייק בטורקיה, "משמר הגבול" ו-"בלקספייס" נרכשו על ידי נטפליקס. זה עושה חשק לנסות קריירה בינלאומית?

"בהחלט עושה חשק לקריירה בינלאומית", משיבה ומפרטת - "פעם הייתי מרגישה שזה ממש רחוק ממני, אבל היום הנגישות מאפשרת לחלום על זה. אני רואה את חברה שלי, נועה כהן, שכבשה את המסכים בעל העולם בסרט 'מרים' וזה לגמרי מעורר בי השראה, אז אני אומרת לעצמי: בואנה, למה שזה בעצם לא יקרה גם לי?!'. היום אני מרשה לעצמי לחלום דברים שלפני כמה זמן לא הייתי מרשה לעצמי לחלום, מרגש אותי לקלוט שזה דבר אפשרי וזה גם מגביר לי את המוטיבציה פתאום".    

© אוהד רומנו, HOT 

את עושה אודישנים בחו"ל?

"לא יצא לי, אבל מעניין אותי לעשות תפקידים כמו שיש פה, כי בישראל יש לנו תכנים מדהימים, יוצרים מדהימים, סדרות וסרטים מדהימים. התפקידים בחו"ל לא נחשקים יותר מכאן, אבל זו חוויה מטורפת לעבוד בתקציבים ובתנאים שיש שם, בשפה אחרת, ביבשת אחרת וזו נראית לי חוויה מדהימה, אבל מבחינת תפקידים - אני מאחלת לעצמי לעשות תפקידים מאתגרים לא משנה באיזו שפה".

-ב"משמר הגבול" חלקת פרק לצד אבא שלך שגילם את אבא שלך, כמה הדמות שלו הייתה קרובה למציאות?

"הדמות רחוקה מהמציאות, כי אבא של מירי נטש אותה, היא לא בקשר איתו ובמציאות אבא שלי הוא דמות מאוד משמעותית בחיי, ואני בקשר מאוד קרוב איתו. המחנה המשותף הוא בכך שאבא שלי התחתן עם אישה חרדית מדהימה שאני מאוד אוהבת, התחזק ואני זוכרת שבתור נערה זה יצר אצלי קצת חששות לגבי 'האם אורך החיים שלי גם הולך להשתנות?'. גם אבא של מירי חזר בתשובה והיא בת להורים גרושים, אז במובן של הדת והגירושים-הזדהיתי קצת עם מירי. היום זה מצחיק אותי שפחדתי מזה, זה לא השפיע עליי בשום צורה, חוץ מהעובדה שזה הרחיב את האופקים שלי. אני באה מבית מאוד מסורתי, מאמינה מאוד באלוהים ומחוברת לאלוהים, אבל פשוט פחדתי משינוי קיצוני - מה שלא קרה".  

הגירושים של ההורים היו כשהיית בת 7, מניח שזה לא היה פשוט.

"זה לא היה לי קל, ואני חושבת שזה עיצב אותי והשפיע עליי, אבל הכי חשוב ששניהם מאושרים עכשיו, התחתנו שוב, הביאו ילדים ואני בקשר מדהים עם שניהם. ההורים שלי דמויות מאוד משמעותיות בחיים שלי".  

© מתוך האינסטגרם של נועה 

את לא אחת שמככבת בכותרות בפן שלילי, אבל בחודשים האחרונים כיכבת בכותרות בגלל שהחלטת לשבור צמחונות מול המצלמות וספגת אש. הרגשת שאת עושה משהו בעייתי לפני שפרסמת את הסרטון?

"לא הרגשתי אני עושה משהו בעייתי, אחרת לא הייתי מפרסמת. הסרטון פורסם בתמימות, ושיתפתי על צעד שאני עושה כמו שאני משתפת על כל מיני דברים בחיים שלי. אני לא חייבת לאף אחד דין וחשבון על מה אני אוכלת, אלא שזה סתם סרטון ששעשע אותי והופתעתי מהתגובות הקשות שהוא קיבל. בדיעבד אני לא עומדת מאחורי הסרטון הזה במאה אחוז, כי אני חושבת שעל הדרך המורכבת שלי עם אכילת הבשר הייתי צריכה לדבר קצת יותר לעומק, לחשוף קצת יותר את הקהל שלי אליה ולא לשטח את השיח לסרטון קליל כזה. אני לא חושבת שיש בעיה עם זה שחזרתי לאכול בשר ולא חייבת דין וחשבון לאף אחד על ההחלטות הבריאותיות שלי, אבל אכפת לי מהנושא הזה והרי לא סתם הייתי צמחונית במשך 10 שנים, אז רק בגלל זה התבאסתי שלא מספיק הבאתי לשיח את המורכבות בעניין הזה, כי הייתה לי מורכבות. גם אחרי שצילמתי את הסרטון לקח לי המון זמן לאכול שוב פעם בשר, עד עכשיו יש לי קושי לאכול בשר".

אז את מתכוונת להרחיב על הנושא בהזדמנות אחרת? 

"אני לא יודעת וגם לא רוצה לצאת בהצהרות, אבל אני חושבת שהמסקנה שלי מהסרטון היא שאומנם לדור שלנו יש נטייה לשתף על כל פיפס, אבל לפעמים לא חייב לרוץ לשתף. בסופו של דבר אלו החיים שלי, אני בודקת מה הכי נכון לי, לגוף שלי ואני בעד שכל אחד יחקור מה הכי נכון לגוף שלו ויהיה נאמן לעצמו. הגוף שלי לא יכל לעמוד בצמחונות, אבל במי שיכול לעמוד גופנית בטבעונות ובצמחונות, אני תומכת וחושבת שזו החלטה נכונה, לא השתנתה לי האג'נדה". 

-איך היה פתאום לחטוף תגובות שליליות?

"לא נעים", משתפת אסטנג'לוב. "לא הייתה לי כוונה לפגוע, במיוחד שאני כל כך מזדהה עם האג'נדה ולא נעים לקבל ביקורת, אבל בסדר, היה גל של כמה ימים והוא עבר. לא עשיתי מזה יותר מדי דרמה, נשמתי, נתמכתי על ידי הקרובים שלי וזה עבר. במדינה שלנו קורים דברים הרבה יותר גרועים והרבה יותר דרמטיים מזה שחזרתי לאכול שניצל, אז חשוב לקחת דברים בפרופורציה. אף פעם לא נעים לקבל ביקורת, אבל לא בכיתי מזה ויש דברים שצריך יותר להתעסק בהם, כמו בחטופים שלנו שבעזה, ובחיילים שנלחמים ומקריבים את חייהם בשבילנו. אני מבינה שזה הסעיר שחזרתי לאכול שניצל, אבל פרופורציות! גם אני לא התעסקתי בזה יותר ממה שצריך ואומרת לעצמי: 'פרופורציות!'". 

נעבור לגזרה הרומנטית: כבר שלוש שנים את נמצאת בזוגיות עם השחקן עמית פרנקו. עד כמה זה עוזר או מקשה ששניכם באותו המקצוע?

"רק עוזר, כי עמית מבין אותי, מכיל אותי, עוזר לי ואני עוזרת לו".

איך היה המעבר לגור יחד?

"הרגיש מאוד טבעי, וגם היה מאוד חשוב לי לעבור לגור ביחד לפני שמתקדמים לשלב הבא. עמית החבר הכי טוב שלי, השותף שלי ואנחנו מסתדרים טוב ביחד". 

תהיה טבעת? 

"אני לא יודעת. אנחנו זורמים וברור שאני רואה את עמית בעלי לעתיד, בעזרת השם, אבל אנחנו לא ממהרים לשום מקום וכשזה יקרה זה יקרה".   

© צילום מהאינסטגרם של נועה 

כבת זוג לשחקן תיאטרון, עדיין לא ראינו אותך על הבמה. יש לך חשק לכבוש גם את היעד הזה?

"יש לי חשק להתנסות גם בעולם הזה. מעניין אותי להתנסות בדברים חדשים ולא ניסיתי עדיין את במת התיאטרון, אז כמובן שזה מסקרן אותי".  

בשנים האחרונות צברת כמות עוקבים מכובדת בטיקטוק. את מרגישה שזה מחזק את הקריירה שלך? 

"אני לא יודעת אם זה מחזק את הקריירה, כי נכנסתי לטיקטוק כשאני כבר שחקנית עובדת, אבל זה לגמרי עושה לי כיף, כי זו פלטפורמה שאני יכולה להראות בה עוד צדדים שיש בי. אני יכולה לעשות עוד דמויות, להשתטות, להצחיק ולדבר על דברים שחשובים לי. אני מאוד נהנית מהטיקטוק". 

יש רצון להיות יום אחד גם בצד השני של המצלמה? בין אם זה כיוצרת ובין אם זה כבמאית...

"אני רוצה להיות בצד הזה. אני חושבת שקודם כל אתחיל כיוצרת, כתסריטאית, אולי גם לשחק במשהו שיצרתי ובעתיד, אני לגמרי ארצה גם להתנסות בבימוי". 

© שי פרנקו, ידיעות אחרונות

מה עם פסטיגל? אנחנו לגמרי רוצים לראות אותך שם!

"יאללה, אני לא אסרב אם יציעו לי פסטיגל!", מכריזה אסטנג'לוב. "מאחורי כל שחקן יש ילד שחלם בילדותו להיות בפסטיגל, אז אם תגיע הצעה כזו לגמרי אלך עליה. זה תלוי בכם פרוגי!".  

איפה נראה אותך עוד 15 שנים?

"אני לא יודעת איפה אהיה עוד שנתיים אז עוד 15 שנה?! אנחנו חיים בעולם משתנה, הכל דינאמי, ואנשים כבר לא בוחרים מקצוע ומתחייבים להיות איתו כל החיים. אני מאחלת לעצמי להיות בריאה, להיות בתא משפחתי שאצור ולהמשיך לעשות את מה שאני אוהבת. אני לא יודעת מה יכול לקרות כשה-AI ישתלט על העולם וכבר לא יהיו יותר שחקנים, אבל אני בוודאות יודעת שאהיה עם התא המשפחתי שלי ואעסוק במה שאני אוהבת, במה זה יהיה? נגלה עוד 15 שנה!".   

>> לתכנים נוספים על יום השואה בפרוגי

"סבא שלי, חיים גד זכרונו לברכה, נולד בזדונסקה וולה שבסמוך ללודז', פולין. בתחילת המלחמה הוא היה בגרמניה. משם הוא נשלח למחנה ההשמדה בלודז', ומתוך כחצי מיליון יהודים הוא הצליח לשרוד ביחד עם עוד כשמונה מאות יהודים".

סיפורו המופלא לא מסתיים שם, "הוא התחיל במסע הבריחה שלו דרך מספר מדינות", מספר גד ומוסיף, "עד שב-1947 הוא הצליח דרך אוניית מעפילים שיצאה מאיטליה להגיע לישראל. האנגלים, ששלטו אז בארץ לא אפשרו את כניסתו ארצה, ומשם הוא נשלח לקפריסין. לאחר מספר חודשים שם הוא הצליח סוף סוף להגיע לארץ ישראל, ונשלח ישר להילחם במלחמת העצמאות".

© צילום פרטי

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• היזהרו! הדמויות שאוהבות למתוח
• הדמויות הכי שמחות על המסך
• האנשים מאחורי "דרדוויל: נולד מחדש" בראיון לפרוגי

"קודם כל, אני באה ממשפחה שנולדה עם מצלמה ביד", משתפת הכוכבת. "כל דבר קטן שקורה - מצלמים, כי זה תוכן. וגם יש לי אח שהוא עמוק בעולם יצירת התוכן, אז נורא קל להישאב לזה. מאז שאני זוכרת את עצמי, היה לנו אייפד משפחתי, הייתי מצלמת בו סרטונים לעצמי, אומרת 'בואו תראו מה קניתי היום' ואף אחד לא ראה את זה! הלוואי שהאייפד הזה היה עובד היום, כי זה תוכן מושלם! מאז ומתמיד אהבתי את יצירת התוכן, והיום יש כל כך הרבה פלטפורמות שאפשר ליצור בהן, אז אני נהנית כל יום מחדש".

-ומתי הרגשת שאת חלק מקהילת יוצרי התוכן באופן רשמי?

"תשמע, יצירת תוכן זו העבודה שלי ואני מתפרנסת מזה, אז אני חושבת שכשלקוחות התחילו לראות אותי כפנים שמפרסמים מותג מסוים, מוצר מסוים, ולהאמין בתוכן שאני מייצרת - הרגשתי שסומכים עליי. רואים שיש לי קהל, כוח והשפעה. חשוב לי להעביר מסר בתכנים שאני מייצרת. כשראיתי שלקוחות סמכו עליי להעביר את הכול בצורה הכי טובה ויצירתית שיש - הרגשתי שניתנה לי החותמת".

-חששת מהפרסום בתחילת הדרך?

"האמת שחששתי", משיבה בכנות. "אני זוכרת שכשהתחלתי להעלות סרטוני ריקוד וליפסינג ב'מיוזיקלי', קיבלתי תגובות רעות כמו: 'רזה מדי', 'מכוערת', 'לא יודעת לרקוד', תגובות בסגנון 'אחות של'... ולא הבנתי מה יש לאנשים מאחורי המקלדת שגורם להם לכתוב דברים רעים. נפגעתי מאוד מתגובות כאלה, לקחתי ללב. אני זוכרת שבכיתי לאמא שלי, שהיא פסיכולוגית במקצועה, וכבר היה לה יותר ניסיון מהבחינה הזו עם קווין, שנכנס לעולם הזה לפניי. לי ולאמא שלי יש קשר מיוחד, ובאופן כללי הקשר עם ההורים שלי הוא מאוד קרוב. אבל בגלל שאמא שלי גם הפסיכולוגית האישית שלי, היא הבן אדם הראשון שהלכתי אליו, סיפרתי לה הכול, והיא אמרה לי: 'אם את רוצה להיכנס לעולם הזה כמו אח שלך - את חייבת לגדל עור של פיל'. מאותו הרגע עשיתי סוויץ' בראש, וכל התגובות הרעות עוברות לידי. אמרתי לעצמי: 'עכשיו יש לי את השליטה אם להתייחס לתגובות האלה או לא', כי לעולם הזה יש כל כך הרבה צדדים טובים, שהצד של התגובות הרעות הוא קטן ושולי".

© לאה פילר

-והיום? עדיין משפיעות עלייך תגובות כאלה?

"יש דברים שמשפיעים לפעמים, אבל החלטתי שאני מתייחסת רק לטוב, כי זה מה שנותן לי את הדרייב. כשאני רואה שילד אהב את התוכן שלי, צחק ממנו, או שהתוכן עזר לו ונתן לו מוטיבציה - זה מה שנותן לי את הכוח להמשיך". 

-העונה השנייה של 'פול ספיד' (טין ניק, HOT) בכיכובך עלתה למסך, את חלק מהקאסט הראשי. זה עדיין מרגש כשזה פרויקט שממשיך?

"זה סופר מרגש!", משתפת בשמחה. "מדובר בעונה שנייה, וכשאתה נכנס לעונה נוספת אתה מרגיש שהאנשים שם כמו משפחה שלך, כי אתה כבר מכיר יותר טוב את הקאסט. אתה יודע איך הכול עובד, וחייבת להודות שזה יותר מרגש מהפעם הראשונה. בעונה הזו, הדמות שלי, עומר, עוברת תהליך גדול, ארוך - ועומר זו אני". 

© צילום פרטי

-מאיזו בחינה?

"יש לנו כל כך הרבה קווי דמיון וגם קווי שוני, אבל מה שדומה בינינו זו העובדה שעומר שמה את האחרים לפניה, דואגת לקריירה של האופנוענים, וגם אני, כקים, תמיד רואה קודם כל את האחר. בעונה הזו, עומר, לצד הדאגה לאחרים, החליטה לדאוג לעצמה, לקדם את הקריירה שלה... ואני חושבת שאני צריכה להזכיר גם לקים לעשות את זה לפעמים. את העונה השנייה צילמנו במשך חודש שלם בגאורגיה, והיה קשה, כי בכל זאת אתה לא נמצא באזור הנוחות שלך. אתה נמצא תחת שגרה קבועה: לקום ב-5 לפנות בוקר לצילומים, ללמוד טקסטים ליום שאחרי, וללכת לישון ב-10 בלילה. זו שגרה שוחקת, אבל אני כל כך אוהבת את מה שאני עושה, שהרגשתי שאני כביכול נמצאת בחופשה, אבל עבדתי, והיה מטורף!".

-מתי בעצם נפתח בפנייך עולם המשחק?

"כשהייתי בבית ספר שיחקתי במשך שש שנים בקבוצת הכדורעף של 'הפועל כפר סבא', אבל בכיתה י' החלטתי לעשות תפנית בחיים שלי. החלטתי לפרוש מהכדורעף וללכת ללמוד משחק. התחום הזה נורא עניין אותי, גיליתי אותו כשראיתי בתור ילדה שצופה בסדרות, ותמיד עניין אותי איך השחקנים עובדים על הכל. לא עניין אותי מה אני רואה על המסך, אלא שעניין אותי מה השחקן עשה בשביל לבכות, למשל; איך עובר היום של השחקן לפני שמצלם סצנות, ומה הוא עושה כדי לצלם אותן בצורה הכי טובה שיש? מכאן החלטתי ללכת ללמוד. בגלל שהייתי בבית ספר, לא יכולתי ללמוד בבית ספר למשחק, אז הלכתי לכל מיני קורסים, כמו למשל של גל אמיתי, של מאי מיכאלי, של ספיר בן רובי ושל כל מיני במאים ומלהקים. אני מאמינה שמכל מורה למשחק יש משהו אחר ללמוד. כל אחד הולך עם שיטה שונה, בדרך שונה - ואני חושבת שידע זה כוח. החלטתי לעשות את השינוי הזה, כי לא יכולתי לשלב בין המשחק לכדורעף, אז הלכתי ביג טיים על המשחק. אני הכי שמחה בעולם על ההחלטה הזו, כי כשעליתי על הסט של 'אבא מטפלת' בפעם הראשונה הרגשתי שזה המגרש שלי". 

על הסט של "אבא מטפלת" © צילום פרטי 

-ומה עם תיאטרון? זה תחום שאת מכוונת גם אליו?

"אני לא שוללת שום דבר, ומאמינה שהחיים מובילים אותך למקומות שבהם אתה צריך להיות. מה שצריך להיות שלי - יהיה. מה שלא -לא. זו גם הגישה שלי לאודישנים. תיאטרון זה מעניין, ואני לא פוסלת, אבל כרגע בוא נראה לאן המים יזרמו".

-את העונה השנייה צילמתם בגאורגיה. איך היה לך לצלם את הסדרה במדינה אחרת, בזמן שבארץ נמשכה המציאות המורכבת והכואבת מה-7 באוקטובר?

"היה קשה, וחייבת להודות שאפילו טיפה מפחיד. אחרי הכל, האנטישמיות זה דבר מפחיד בכל מקום בחו"ל, אבל כל צוות ההפקה הגיאורגי היה חם ואהב אותנו, אז הרגשתי בטוחה. מה שכן, מלחיץ להסתובב ברחוב בחו"ל, במיוחד כשאתה בקבוצה ישראלית. אבל הצמידו לנו מאבטח, ככה שהיה לנו ליווי לסטים. גם כשהלכתי לאכול בעיר בזמן החופשי שלי, זה היה בליווי של מאבטח. אז היה מפחיד, אבל נתנו לנו את ההרגשה הכי בטוחה שיש".

-במהלך הצילומים, פינו אותך לבית החולים בגלל הרעלת קיבה. מה קרה שם?

"הסיפור הוא כזה: שבת בערב ולפני שבוע חדש, יוצאים כל הצוות לאכול סושי. למחרת כולם קמו עם כאבי בטן קטנים וקצת בחילה, אבל רק אני התפניתי לבית החולים בגלל הרעלת קיבה. אכלנו דגים נאים שכנראה היו לא טריים, וכשהגעתי למחרת לסט הייתי כל כך חיוורת, לא הצלחתי לזוז, התהפכה לי הבטן ופשוט לא יכולתי לצלם - אז נסעתי לבית החולים. למזלי, איתי, בן הזוג שלי, היה בתקופה הזו על הסט, והוא זה שליווה אותי לבית החולים, יחד עם אמא של קים אור אזולאי, שגם נכחה על הסט, כי רצתה שמישהו מבוגר יבוא איתי. מצד שני, בית החולים בגאורגיה לא היה נראה כמו בית חולים, המקום לא היה סטרילי, והייתי שם לבד! לא נתנו לאיתי ולאמא של קים להיכנס. הסיטואציה הזו הלחיצה אותי, כי בכל זאת, בית החולים לא נמצא במדינה שלך, האנשים שם לא הבינו אנגלית, והכל קרה באמצע יום צילום שבו אתה צריך לתת ממך מאה אחוז, אז זה מבאס".

-מה המחשבות שהרצת לעצמך בראש עד שהשתחררת משם?

"שום דבר לא היה ברור, כי הרופא תקשר איתי דרך 'גוגל טרנסלייט', כשתרגם דברים מגאורגית לאנגלית, והייתי צריכה לקרוא מושגים של רפואה באנגלית שאין לי מושג עליהם גם בעברית! גם כששמו לי את הנוזלים, הייתה אחות שהגיעה, הזריקה לתוכם משהו, הלכה בלי להגיד שום דבר - וזה היה מלחיץ ברמות! אמרתי לעצמי: 'מה עכשיו? אולי הלך לי כל השבוע בגלל ההרעלה הזו כי לא אוכל לזוז מהמיטה?!', ובכל זאת מדובר בתקופה קצרה שצריך להספיק בה לצלם עונה שלמה כדי שלילדים יהיה מה לראות. נקרעתי בין שני הצדדים וחששתי, אבל ברוך השם עברתי טיפול וקמתי חדשה".

-כמה זמן לקח לך לחזור לעצמך?

"הכאבים החלו בשבת בלילה, למחרת התחיל הבלאגן, ולקראת הערב נסעתי לבית החולים. חזרתי משם באותו הלילה, וביום שני כבר חזרתי לעצמי וקמתי לסט - בנס! ההפקה מאוד דאגה לי באותו היום, כי ידעו שיצאתי מהרעלת קיבה, אז ישבתי כשלא הצטלמתי לסצנות ושתיתי המון מים".

-ובמעבר חד, נעבור לרגע המשמח שבו קים התבשרה על הסט כי זכתה בקטגוריית "Israeli Nick Star" בטקס ה-"KCA" של "ניקלודיאון".

"זה מטורף! הרגשתי שהכל מסתדר כמו חלקים בפאזל, כי אשכרה הודיעו לי שזכיתי כשהייתי על הסט, וזו הייתה בעצם הוכחה ל-למה זכיתי. במשך חודש הייתי בצילומים בחו"ל תחת שגרה אינטנסיבית, וזו בעצם הייתה החתימה לכך שאנשים רואים ומעריכים את מה שאני עושה. אחרי שסיימתי לצלם סצנה, הבמאי קובי מחט אמר: 'אני רוצה לספר לך משהו זכית ב-KCA!' ונשארתי ללא מילים. גם בחלומות הכי פרועים שלי, מעולם לא דמיינתי שאזכה בדבר כזה, והרגשתי תחושות שלא חוויתי בחיים שמחה, סוג של הערכה על כך שרואים את העבודה שלי. וזה כיף!".

-התחרית מול אחיך וניצחת! איך זה הרגיש?

"האמת היא שביני לבין קווין אתה תראה אפס תחרות, כי אנחנו תמיד מפרגנים אחד לשני, כולל כשזכיתי והוא אמר לי: 'קים, את מטורפת! את מבינה מה זה אומר?!' וכמובן שגם אני הייתי מגיבה ככה אם הוא היה זוכה. נראה לי שאפילו קווין בעצמו שכח שהתחרה, ואנחנו תמיד מעלים אחד את השני למעלה".

-ומה לגבי תחרותיות בריאה?

"תחרותיות בריאה דווקא יש לנו. כמו למשל כשאני מעלה סרטון עם תוכן מצחיק שחשבתי עליו, והוא מתקשר לשאול: 'קים, איך את חשבת על זה?!? איך אני לא חשבתי על זה?!' הכל בקטע בריא. אנחנו תמיד נפרגן ונהיה שם אחד בשביל השנייה".

© צילום פרטי 

-אנשים עד היום לא בדיוק מבינים את ההבדל בין שם המשפחה שלך לשלו. זה כבר נפסק? כבר הבינו את ההיגיון הפשוט?

"די, אני לא יכולה עם זה יותר!", משיבה בהומור. "אתמול פתחתי את תיבת השאלות בסטורי, וכאחת שנמצאת בתחום שבע שנים - אין תיבת שאלות בלי השאלה הזו. אז הנה, עכשיו אני אסביר בפעם האחרונה: אנחנו מאותה אמא, לא מאותו האבא - ולכן שמות המשפחה שלנו שונים. נורא פשוט. מכאן, שכל אחד ייקח את זה לאן שהוא רוצה".

-הכניסה שלך לעולם הזה הייתה יותר רצון שלו? רצון שלך? כלומר, מתי למעשה הבנת שאת גם רוצה ליצור תוכן?

"כמו שאמרתי בהתחלה מאז ומתמיד הייתי מצלמת את עצמי. כשלמשל טסתי ליוון ואמרתי: 'בואו איתי לוולוג יומי ביוון', אבל אף אחד לא ראה את הסרטון הזה וטוב שכך. שאף אחד גם לא יראה את הסרטונים האלה!".

- אמרת קודם שהתוכן של הסרטונים האלה מושלם. אז למה בעצם?

"יש בסרטונים האלה איכות, אבל אנחנו בתקופה אחרת. והייתי ילדה בת 12 שמדברת שטויות למצלמה אז זה מביך! מאותו הרגע ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. ואז התחילה תקופה שבה כל בן אדם שני יוצר תוכן, אבל השאלה היא איך אתה יוצר אותו. עולם התוכן מלא בצבעים. בהיבט של יצירת התוכן, אני מאמינה שצריך להתחבר למי שאתה כי כמוך יש רק אחד בעולם, וזה מה שיהפוך את התוכן שלך למיוחד".

-מהי עצת הזהב שקיבלת מקווין לדרך, ועוזרת לך עד היום?

"קודם כל, קווין ואני פשוט אותו בן אדם הוא פשוט אני בבת והפוך. עצת הזהב של קווין היא תמיד להתייעץ איתו על כל דבר, לשלוח לו, ואני צריכה לעשות את זה. כי בסופו של דבר, קווין הוא האח הגדול ותמיד צריך להתייעץ עם האח הגדול. בנוסף, קווין תמיד אמר לי להתמיד ואף פעם לא להיעלם, כי קל להיעלם בעולם הרשת, תמיד להיות נוכחת וליצור את עצמך כל יום מחדש. אז זו העצה הכי טובה שיכל לתת".

© עמית נעים

-יצא לך להיתקל בסטיגמות ותוויות שמחברות את המקצוע שלך לקשר המשפחתי?

"עד היום אני מסתובבת ברחוב כשאנשים אומרים לי: 'אחות של...', ואנשים מהצד יכולים להרים גבה ולהגיד: 'מה?! למה אומרים את זה?! היא בפני עצמה'. אני גאה להיות אחות של קווין רובין, וכל התגובות בסגנון 'אחות של' עוברות לידי. אח שלי עשה דרך ארוכה ומדהימה למקום שהוא נמצא בו היום, עבד מאוד קשה - ואני גאה ללכת בדרכו, שהיא לעבוד קשה עד המטרה הסופית ולהגשים את כל השאיפות והחלומות שלי".

-לפני שנתיים וחצי הפכה קים לדודה לקיי רובין, וזו בעצם הפעם השנייה שהיא נמצאת תחת הטייטל הזה.

"יש לי כבר אחיינית בת 4 שקוראים לה מילה, ויש את 'קיי קיי' שהוא היפר קטן ולא מפסיק לזוז. קיי הוא פשוט קווין קטן! מי חשב שיכול לצאת מדבר כזה גדול ובוגר מישהו מיני שחייב להיות כל הזמן בעשייה, ואי אפשר להשאיר אותו לבד כמו שאי אפשר להשאיר את קווין לבד, כי גם הוא היפר?!", מספרת בצחקוק. "אני 'דודה שרופה' לשני האחיינים המושלמים שלי, חמסה!".

-התרגלת כבר לתואר הזה או שלפעמים את עדיין מופתעת ממנו?

"האמת שלא, כי גם הסביבה שלי נורא בהלם. אנשים שואלים אותי: 'מה דודה? את כולה בת 20!' ולא יודעת למה אנשים תופסים את המילה דודה כמשהו מבוגר - אבל זו זכות מטורפת. יש לי שני אחים גדולים בני 30 פלוס שהביאו ילדים לעולם. זה הקשר הכי טהור בעולם, וילדים זו אהבת חיי. החלום הגדול שלי זה להיות אמא אבל נחכה עם זה! אני כל כך נהנית מהאחיינים שלי ומאוהבת בהם כל יום מחדש".

-את כבר שנה בזוגיות עם איתי אבגי. מה הסוד שלכם לזוגיות מוצלחת ויציבה?

"פרגון, כנות ולסמוך אחד על השני. בכל פרויקט שעשיתי עד היום, איתי תמיד ליווה אותי, היה שם בשבילי, ובעולם שלו נמצא הפרגון שלי. אז זה הסוד להצלחה של זוגיות. איתי מאוד קרוב לעולם הכדורגל, הוא כבר היה שחקן ועכשיו במילואים, אבל הוא רוצה לחזור לעולם הזה. אני חושבת שהפרגון צריך לבוא משני הצדדים כי זה דבר חשוב ומאזן". 

© צילום מאינסטגרם 

-איך הכרתם?

"כולם מתחננים ל-'סטורי טיים', אבל אני לא מוצאת זמן לעשות את זה! הכל התחיל כששמרתי סרטון בטיקטוק שדרכו איתי עשה טובה לחבר ופרסם שם מסיבה. אני שמרתי את הסרטון הזה ולא ראיתי מי פרסם אותו, אלא שמרתי אותו כדי לשלוח לחברות שלי ואמרתי להן: 'בואו נלך למסיבה הזו'. בטיקטוק הרי אפשר לראות מי שומר סרטונים... אז איתי ראה ששמרתי, הגיע לאינסטגרם שלי דרך הטיקטוק, ושלח לי הודעה: 'זה ששמרת את הסרטון, זה אומר שאת מגיעה למסיבה?'. אמרתי לעצמי: 'מה הוא רוצה ממני? למה הוא שולח לי?' מעולם לא עניתי לאף אחד שהתחיל איתי באינסטגרם, ואני לא יודעת למה אבל משהו בלב הרגיש לי שאני צריכה לענות לו. אז השבתי: 'מה אתה אומר? שווה לבוא למסיבה?' מפה לשם, נפגשנו במסיבה, אחרי שבוע יצאנו לדייט - ומשם הכל היסטוריה..."

-היה לכם קשה בהתחלה לחשוף את הזוגיות לעיני המצלמות, או שדווקא זרמתם עם זה?

"אני מאוד מאמינה שבדברים אישיים שקורים בזוגיות, חשוב לשמור על פרטיות. בהתחלה שמרתי את הזוגיות לעצמי, כי לא ידעתי לאן היא תלך. עם כמה שהחיים שלי נמצאים ברשתות ואני מספרת שם על עצמי הכל חשובה לי גם הפרטיות. זוגיות זה דבר שבהתחלה כדאי לשמור לעצמך. אבל כשידעתי שזה זה - העלינו, ומאז איתי ואני מעלים כל דבר שקורה לנו בחיים".

© מתוך אינסטגרם @kimbenshimon

-איך זה עבורו לראות אותך מתנשקת על המסך עם מישהו אחר?

"איתי אמר לי שזה לא פשוט לו, ויש איזושהי צביטה כשאתה רואה את בת הזוג שלך מתנשקת עם מישהו אחר. אבל הוא מבין את המקצוע שלי, ואפרופו פרגון - איתי מבין כמה שזה בלי רגש, אלא נטו משחק, כי בסצנה כזו עומדים מסביבך 20 או 30 איש וזה הכי לא אמיתי בעולם. בנוסף לזה שאיתי פרגן הוא הגיע לצילומים בגאורגיה והיה שם בשבילי".

-בהשקה של 'פול ספיד' 2 שאלנו אתכם אם 'עדיין לא טבעת?'. למרות התשובה השלילית משניכם - איך את מדמיינת את הצעת הנישואין, אם בכלל?

"וואי, אימאל'ה! אין לי מילים! אני בת 20, אז שנייה! אבל... אם אנחנו כבר מדברים על זה, אז אני מדמיינת הצעה מושקעת במגדל האייפל בפריז... אבל חכו עם זה!".

במעבר חד -חודש לאחר תחילת המלחמה, בן שמעון התגייסה לאט"ל (אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה).

"הטיימינג היה מלחיץ. אבל מהר מאוד כשנכנסתי לצבא, ידעתי להעריך רגע מה קורה לנו כמדינה וכמה המערכת הזו חשובה בעיקר בתקופה הזו. התגייסתי, שובצתי לתפקיד מש"קית דיגיטל, שזה למעשה ליצור סרטוני הסברה לדיגיטל. בהתחלה חשבתי שאהיה באולפן סגור כל היום שבו רק אני מדברת ובזה הכל נגמר, אבל בפועל הכל אחרת והרבה יותר מרתק. אני מסתובבת בין בסיסים בארץ, בין תחנות התרעננות של הלוחמים, שפיזית נותנים חלק במלחמה הזו, וגם פוגשת אותם. אני בודקת עם אותם לוחמים שיש להם את כל מה שצריך - בין אם זה מדים חדשים, אוכל, רפואה וגם מסקרת ומצלמת את כל מה שקורה בשטח. הרי מה אנחנו יודעים על לוחמים שנכנסים, יוצאים, נלחמים? אבל צריך גם לדעת מה קורה מאחורי הקלעים, כלומר עד כמה הלוחמים צריכים את כל הדאגה וזו זכות להיות חיילת בתקופה הזו".

קים בטירונות © צילום מאינסטגרם

-כמה זמן לוקח לך להיות שלמה עם כל סרטון בפרופיל האישי שלך לפני שאת מעלה אותו, בעיקר בתקופה רגישה כזו?

"זה מאוד קשה. אני חושבת מיליון מחשבות לפני מבחינת הטיימינג שלו, בגלל כל המצב כאן. תוהה לעצמי האם זה נכון להעלות עכשיו בהתאם למה שקורה במדינה או לא? אני מאמינה שאם הצלחתי לשמח ילד קטן, להעלות לו חיוך או לגרום לו לעשות לי רגע לייק כי אהב את הסרטון - עשיתי את שלי בחיים, וזה רק נותן לי דרייב להמשיך לעשות עוד. תמיד יש את השיקול של 'האם זה מתאים עכשיו או לא?', 'איזה תוכן יתאים יותר' ו'איזה תוכן יתאים פחות', אבל אני לגמרי במחשבה להמשיך ליצור כל הזמן בשביל לשמח את האנשים בבית".

-השתתפת בעבר בתכנית הריאליטי "הבנים והבנות". עם אילו חוויות יצאת משם ועד כמה זה פתח דלתות להמשך?

"הייתה חוויה מטורפת!", מספרת. "קודם כל, חוויתי שם את כל קשת הרגשות: בין אם זה עצב, בין אם זה שמחה, בין אם זה כעס, בין אם זה כיף - וגם זכיתי שם. זו בעצם הייתה העונה הראשונה ששונה משאר העונות הקודמות, כי כמו ב'הישרדות', הבנים והבנות התאחדו באמצע העונה - שזה היה מפתיע וגם מפחיד! באתי מוכנה למשהו אחר ופתאום משנים לך רגע את התכנון, אז זה מלחיץ. בכל פעם גם הייתי דקה מלהיות מודחת, אבל בסוף ניצלתי, אז חוויתי מערבולת של רגשות. ואני חושבת שזו ההוכחה למקצוע ולחיים שלי היום, כי לא ויתרתי לעצמי בתכנית הזו. גם כשהייתי דקה מלהיות מודחת, לא ויתרתי ונשארתי עד הסוף. אותו הדבר קורה גם בחיים האמיתיים, כי גם בעולם יצירת התוכן מאוד קשה להמציא את עצמך מחדש, וגם בעולם המשחק אתה מקבל 'לא', 'לא', 'לא' עד שמגיע ה'כן'. אז אני חושבת שההישרדות שלי ב'הבנים והבנות' זו ההישרדות של החיים האמיתיים".

-היית עושה ריאליטי נוסף?

"ריאליטי זה לא דבר שאני שוללת, אבל אני יודעת שאתחרפן למשל ב'האח הגדול' או שלא אשרוד ב'הישרדות'. אולי כן הייתי הולכת ל'מירוץ למיליון', כי יש שם אקשן, רואים עולם וזה משהו שמעניין אותי. אבל גם את שאר תוכניות הריאליטי אני לא שוללת. נבר סיי נבר!".

-בעבר פורסמה אצלנו כתבה על רשימת האחים של הסלבס שחייבים לפרוץ, כשאת היית מביניהם ואכן צברת לעצמך לא מעט הישגים, כולל שלוש זכיות ברציפות בתואר "טיקטוקרית השנה" בטקס נבחרי השנה שלנו. אז אחרי אותה הכתבה, באיזו רשימה את שואפת להיות הפעם?

"אני חושבת שכבשתי את יעד שחקנית השנה ב-KCA, ושוב, אני לא מאמינה שאני אומרת את זה! מכאן אני רוצה להנחות ולעשות פסטיגל. לכן, אני רוצה להיות ברשימת הליהוקים של הפסטיגל לשנה הזו!".

-לצד קווין?

"ברור, אימאל'ה! קווין ואני השילוב הכי טוב שיכול להיות על במת הפסטיגל - אז הלוואי שזה יקרה! מאז ומעולם רציתי לעשות בפסטיגל, ובתור ילדה שראתה את הפסטיגלים על הספה או על הכיסא באולם, אמרתי לעצמי: 'למה אני יושבת כאן ולא נמצאת על הבמה?!', 'אני צריכה להיות על הבמה!' אני עובדת כל כך קשה כל השנים והפסטיגל זה חלום הילדות הגדול שלי".

ב״נבחרי פרוגי״, 2021 © ירון ברנר

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הדמויות הכי שמחות על המסך
• הדמויות הנשיות הכי מעוררות השראה בסדרות הנוער
• האנשים מאחורי "דרדוויל: נולד מחדש" בראיון לפרוגי

ארז ואודי |  "גאליס"

לאורך שבע עונות של סדרת הלהיט פגשנו לא מעט שטותניקים בלתי נשכחים – בהם ליעם (דניאל מורשת), אדם (בן אדם) והוגו (נוה צור) – אבל מי שהתחרו על תואר אלופי השיגועים היו ארז (עומר דרור) ואודי (בן רביד), חברי צוות טורינו. במהלך העונות הרביעית והחמישית, היחסים ביניהם ידעו עליות ומורדות – כולל סכסוך בגלל הנשיקה של אודי עם מאיה (רוני דלומי), שאותה ארז חיבב וסיפר לו על כך מבעוד מועד. אבל דווקא כששיתפו פעולה, הם הפכו לצמד מסוכן במיוחד. מה הם עשו? התגנבו למחנה כבר ביום הראשון שלהם, התקינו זיקוקים על אחד המבנים וכיוונו אותם ללילה, שיגעו את מאיה מהרגע שהגיעה, ואפילו הרעידו את השירותים הכימיים כשהוגו היה בפנים – וגרמו לו לצרוח: "רעידת אדמה משנית!". בואו נגיד את זה ככה: לארז יש ראש יצירתי במיוחד, ואודי לא נשאר מאחור. ה-1 באפריל זה היום שלהם – ואנחנו היינו מתרחקים מהם כמו מאש...

בנץ גופרית | "האחיין שלי בנץ"

הבן המתבגר של השטן הוא לגמרי מישהו להתרחק ממנו ביום הזה! בנץ (אורי ורד) אהב להטריף את המורה יוני (דניאל קורן) בכל דרך אפשרית – כמו כשזימן את גוליית מהגהינום, כשגרם לו לחשוב שהוא בהריון או כשפשוט הצית שולחן בלי שאף אחד ראה איך. הוא לא הסתפק ביוני – אלא מדי פעם גם הפעיל את כוחותיו המפחידים על חברים אחרים בתיכון בלי ששמו לב. בנץ אולי נראה תלמיד שנחמד להיות איתו, אבל ב־1 באפריל? אנחנו בורחים.

צחי וניסן | "אילת"

אין ספק שלא חסרות דמויות ילדותיות על המסך, אבל צמד ילדותי כמו צחי (נוה צור) ועמנואל (יואב רוטמן) עוד לא פגשנו. צחי וניסן הצליחו להוציא לא מעט אנשים מדעתם: למשל, כשעבדו על רווית, מנהלת המלון, כדי להתחמק מתשלום ענק; כשצחי עבד על דנה שהוא מחפש את בעליו של כלב – למרות שבפועל קנה אותו מהאשראי של ניסן; וכשעבדו על השחקן החדש בצוות הבידור במלון, פלג (שאולי מוכר לגולשי פרוגי...) שהם מעסים מקצועיים, אבל בעצם ניסו להסיח את דעתו כדי לתת לו טקסט שגוי, כדי שהתפקיד של מאסטר קמאקורה יעבור לצחי. הצמד המיוחד הם לא אנשים רעים, הם שמחים ומצחיקים – אבל ב-1 באפריל לא היינו רוצים להיתקל בהם. אחרי כל המתיחות שעשו, אי אפשר לדעת איזו מתיחה תבוא הפעם.

רזי רוזוליו | "הסוכן"

רזי (יובל סמו) הוא אמן החרטוט – סוכן שתמיד יש לו סיפור מוגזם לכל סיטואציה - על אף שבאמת הצליח להפוך את האחיינית שלו לכוכבת. רק מהסיפורים שלו לאנשים בולטים מתעשיית הבידור אפשר לכתוב ספר! הוא סיפר לסטטיק שכתב את "רונדלים" בעקבות חיפוש טלפון באפגניסטן, שכנע מנחה בטקס שסוקי חייב להופיע לפני קים בגלל סדר א'-ב' (ולא בגלל "משבר טרמיטים") – והסתיר את העובדה שטלי היא הקול האמיתי מאחורי קים. אם זה לא הספיק, הוא גם צילם את אחותו בזמן התפרצות עצבים בלי שתדע. רזי הוא בדיוק הטיפוס שיחשוב על מתיחה שאתה תאמין לה עד הסוף – ולכן ביום הזה עדיף לשים אותו על מיוט ולא לענות לו לטלפונים.

צמד "מאי-מאיה" | "מה הבעיה?"

לצד עמליה, רותם וליבי שעזרו לפתור בעיות כמעט לכל תלמיד בתיכון "אלונים", יש גם את מאי (נטע אורבך) ומאיה (אריאל אלמוג) – שתי תלמידות בעייתיות במיוחד. מאי ניסתה להפריד בין עמליה לעומר לאורך כל העונה השנייה, ומאיה גנבה ריקוד של ליבי ולא הודתה בכך בפני מדריכת החוג. הן לא התעסקו עם רותם – כי ידעו שתעמיד אותן במקום – אבל הן לא הפסיקו לתכנן מזימות נגד עמליה וליבי. רק בעיניהן זה היה מצחיק – בעיני כולם? מרושע. הן אולי לא אלופות במתיחות, אבל היינו נותנים להן להכין את הרשימה של ה-1 באפריל. 

גוזל | "המאבטחת"

תמר צ'פאני, או בשמה המוכר – גוזל (תום יער), היא אולי המאבטחת הכי פחות מאבטחת שראינו על המסך. במקום להתמקד במשימה שלה – לשמור על קסם (אוראל דרי), בנו של ראש העיר – היא התנהגה יותר כמו תלמידה נוספת בבית הספר. בין התחפשות לנקניקייה במהלך הצגה, ריב פומבי עם הבן של אחת המורות, וריקוד מקרנה מפתיע, הפעם היחידה שבה ניסתה למתוח באמת הייתה כשלקחה את תלמידי הכיתה של קסם ל"מוזיאון שעווה" מאולתר באולם הספורט – שם הציבה אנשים רנדומליים במקום דמויות מפורסמות, כדי למנוע מהם מגע עם קסם שנשא מחלה מדבקת. למרות שתפקידה היה לשמור ולהרגיע, גוזל עסוקה בעיקר בלהוציא את כולם מדעתם – לכן היא לגמרי דמות להיזהר ממנה ביום הזה.

רוני צור | "לבד בבית"

רוני (קאי פקר) ממש לא הטיפוס שאתה רוצה לפגוש ביום שכולו מוקדש למתיחות. במשפחת צור, שידועה כחובבת שטויות, הוא המלך הבלתי מעורער של השיגועים – בניגוד לאחותו מיקה (נטע רוט), שהיא המבוגרת האחראית כשאין הורים בבית. לרוני לא אכפת מגבולות: הוא גרם לבוילר בבית להתפוצץ, שם לרוטב אלף האיים בתוך בקבוק הסרום לשיער של איה (אופק בן מאיר), פיזר דלי נצנצים על הדלת שהובילה לנפילה של ליזי מרגיזי, לכלך את הבית עם איה בלי לנקות, ואף מכר תשובות לתלמידים – אותן גנב מעבודות של מיקה בלי שתדע... אם יש מישהו שה-1 באפריל נראה עבורו כמו חג אמיתי – זה רוני. ואם היינו צריכים לבחור לאן לא להגיע ביום הזה – כנראה שזה לבית של משפחת צור.

אלונה דהן | "מיוחדת"

אין ספק שסדרות נוער יכולות להעביר מסרים חשובים, ואחת הדוגמאות הכי חזקות היא "מיוחדת", שמציגה בצורה מרגשת את נושא האוטיזם. אלונה (אלה מלאכי) היא דמות יוצאת דופן – בהתחלה היה לה קשה להיפתח חברתית, אבל ככל שהסדרה התקדמה גילינו את הצד החברותי, היצירתי והאמיץ שלה. היא לא נתנה למוגבלות שלה להרחיק אותה מאחרים, למדה איך לחיות לצידה והוכיחה שהיא לא שונה מאף אחד אחר. לאורך שתי העונות, ראינו איך היא משקיעה בכישרונות שלה, משחקת תפקיד ראשי בסדרה "מעבר לקשת" ואפילו מצילה את המדריך עילי (תום אמסלם) יחד עם חבריה לימייה. המשחק הרגיש של מלאכי הפך את אלונה לדמות בלתי נשכחת, ואנחנו לגמרי מקווים לעונה שלישית!

עמליה | "מה הבעיה?"

העונה השנייה של "מה הבעיה?" הסתיימה לא מזמן, אבל אם יש משהו שלא השתנה – זו עמליה (ירדן אריש), שתמיד שם כדי לעזור לאחרים, גם כשהחיים שלה עצמם לא פשוטים. יחד עם רותם (עדי רכבי) וליבי (דנה בן סימון) - שגם הן מעוררות השראה, היא המשיכה לפתור בעיות של תלמידי תיכון "אלונים" ולא ויתרה עד שהצליחה לסייע לכל מי שפנה אליה.
מה הופך אותה לדמות מעוררת השראה? היכולת שלה לראות את האחר לפני עצמה, הסבלנות האינסופית והנחישות שלה לעזור – תכונות שכל אחד מאיתנו יכול ללמוד מהן!

עלמה בן-טוב | "Oboy"

עברו שבע שנים (!) מאז שדרמת הנוער המוזיקלית ירדה מהמסך, אבל "Oboy" השאירה אחריה לא מעט דמויות אהובות, כולל עלמה (ג'וי ריגר) – שהתחזתה לחבר להקת "Oboy" תחת השם בן כהן. למה היא עשתה את זה? כי היא ניסתה לעזור לאמא שלה לצאת מהחובות, גם אם זה היה בדרך עקומה במיוחד. היא ידעה שזה מסוכן, היא ידעה שהיא יכולה להסתבך, אבל שום דבר לא עצר בעדה כשהיה מדובר במשפחה שלה. אין ספק שהמעשה עצמו היה בעייתי, אבל הנחישות שלה להילחם עבור האנשים שהיא אוהבת – היא לגמרי מקור להשראה.

מעיין תמרי | "מתוקים"

הסדרה הזו גרמה לנו להתאהב בקינוחים – וגם להתרגש לא מעט. אחת הסצנות החזקות בה הייתה הרגע שבו מעיין (נטע כרמלי) חשפה בפני העובד הסוציאלי ארז כרמי (אסי עזר) את ההתמודדות היומיומית שלה – החרם שעברה בגלל הצלקת שלה, ואת האובדן של הוריה בתאונת דרכים. למרות כל הקשיים, מעיין לא נתנה לשום דבר לעצור אותה – היא המשיכה לעזור לאחים שלה לנהל את הקונדיטוריה המשפחתית, נאבקה נגד כל מי שניסה להרוס להם, ודאגה לכך שתישאר להם קורת גג. היא אמנם בת 12, אבל לאורך כל הסדרה היא הראתה בגרות, כריזמה ודאגה אינסופית למשפחה שלה. בקיצור – דמות שקשה לשכוח!

שלי רומנו | "שלי הכובשת"

18 שנה אחרי "אדומות", הגיע למסך סדרת הכדורגל "שלי הכובשת", ומיד בפרק הראשון שלי רומנו (תמנה קמינקא) כבשה לנו את הלב. לצערנו, היא נעדרה מהעונה השלישית (ששינתה את השם ל-"האריות של שלי הכובשת"), אבל זה רק גרם לנו להבין כמה היא הייתה חסרה.
שלי היא מנהיגה אמיתית – היא הקימה את קבוצת "אריות העמק", האמינה בכל שחקן ושחקנית, דאגה להרים את כולם ולהוכיח שהן ראויות לא פחות מהגברים במגרש. היא הוכיחה שלכדורגלניות יש מקום שווה בכדורגל, ושכולם יכולים להשתייך לעולם הזה – בלי הבדלים של מגדר. בקיצור – אם יש דמות שצריכה לחזור למסך, זו לגמרי שלי!

כל אחת מהדמויות האלו הביאה למסך משהו אחר – אומץ, נחישות, דאגה לאחרים, אמונה בעצמה או רוח לחימה. הן כולן שונות, אבל יש להן דבר אחד משותף – הן השראה לנערות (ולא רק!) בכל גיל. איזו דמות הכי השפיעה עליכם.ן?

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• בן 14 החליט לשים סוף לחרמות – ויצר סרט שכולם צריכים לראות
• בן דרורי: "בגיל 14 לא ראיתי הרבה תקווה בחיים – ואז קרה משהו ששינה הכל"
• הזוגות הטלוויזיונים שהיינו נותנים להם צ'אנס נוסף

הסדרה, שתעלה ביום רביעי הקרוב עם פרק כפול בדיסני+ ישראל, היא סדרת גיבורי-על (כיאה למארוול), המשלבת אלמנטים של פעולה ודרמה. היא משמשת כהפקה מחודשת לסדרה "דרדוויל" (2015-2018), שהופקה במקור על ידי נטפליקס, כחלק מסאגת "המגנים".

צ'ארלי קוקס שב לגלם את מאט מרדוק/דרדוויל, לצד וינסנט ד'אונופריו (קינגפין), ג'ון ברנטל (המעניש), דברה אן וול (קארן פייג'), וילסון בת'ל (בולזאיי) ואלדן הנסון (פוגי נלסון). בנוסף, יש לנו גם גאווה ישראלית: איילת זורר חוזרת לתפקידה כונסה פיסק!

הסדרה ממשיכה את סיפורו של מאט מרדוק/דרדוויל, עורך דין שהתעוור בילדותו ועבר אימונים שחידדו את חושיו האחרים, עד שהגיע למצב שהוא "רואה" דרך האוזניים. בסדרה הוא יתמודד עם אויבו הגדול ביותר, וילסון פיסק/קינגפין, שהיה אחראי על ארגון הפשע הגדול ביותר בניו יורק וכעת משמש כראש העיר הנבחר. בתחילת הסדרה מאט חווה אירוע טראומתי שגורם לו לזנוח את אישיותו כדרדוויל, אך עם הזמן הוא מבין שאם לא הוא – אנשים חפים מפשע ייפגעו. לכן, דרדוויל חייב… להיוולד מחדש.

לרגל עליית הסדרה החדשה והמסקרנת, תפסנו לראיון מיוחד את ראש מחלקת הטלוויזיה של מארוול, בראד וינדרבאום, הבמאים ג'סטין בנסון ואארון מורהאד, המפיקה בפועל סאנה אמנאט, והשחקנים הראשיים צ'ארלי קוקס ווינסנט ד'אונופריו (דרדוויל וקינגפין).

© באדיבות ©Disney

צ'ארלי, האם הסדרה החדשה היא לגמרי התחלה חדשה, או שהיא ממשיכה מהנקודה שבה עזבנו את הדמות?

צ'ארלי: "אם אני נזהר מספויילרים, אז כן. זמן מה חלף מאז העונה השלישית ב-2018. קשה לדבר על זה בלי להיכנס לספוילרים, אבל כבר בשלבים המוקדמים של הסדרה, מאט חווה טראומה. זה מכריח אותו לבחון מחדש את הזהות שלו, אולי באופן עמוק יותר משראינו בעבר. הוא עובר מסע שבו הדרך הכי טובה לתאר אותו היא פלסטר שמוסרים לאט ובכאב. אבל עבור המעריצים של הסדרה המקורית – זה עדיין אותו מאט מרדוק, פשוט במקום אחר בחייו".

© מתוך הטריילר, Disney+

אנחנו מישראל, אז אנחנו לא יכולים שלא לשאול על הנציגה שלנו בקאסט - היינו שמחים לדעת איך הייתה העבודה עם השחקנית הישראלית איילת זורר. אארון וג'סטין, תוכלו לספר לנו על החוויה?

ג'סטין: "אתם יודעים מה מצחיק? היא בטח תוכל לספר לכם עלינו סיפורים מצחיקים. אנחנו מעריצים שרופים של סטיבן ספילברג, במיוחד של הסרט "מינכן", שבו היא שיחקה. ואם תשאלו אותה, היא כנראה תגיד לכם שאנחנו לא מפסיקים לדבר איתה על 'מינכן'. היא הייתה חלק מהסדרה של נטפליקס, והסיפור שלה עם ווילסון פיסק גרם לצופים ממש להתחבר אליו – אם הם לא הכירו את הקומיקס, כמובן. זה היה מרתק. היא פשוט מדהימה בתפקיד הזה!".

אארון: "ונסה פיסק היא דמות כל כך חשובה בעולם של הסדרה. היא כמו לחשנית, עם רצונות חזקים משל עצמה. איילת מצליחה להביא את זה למסך בצורה ייחודית, עם דיוק מחשבתי ופנימי. היא לא משחקת בצורה מוחצנת, אבל היא מחדירה המון עוצמה דרך מערכת היחסים שלה עם פיסק. זה פשוט ניכר בכל סצנה, גם כשהיא לבד".

© gettyimages.IL\Jamie McCarthy

עבדתם גם על "מון נייט" ו"לוקי" – איך הגישה שלכם לדרדוויל הייתה שונה?

אארון: "זו השאלה שאנחנו הכי אוהבים לשמוע!".

ג'סטין: "כי ב'מון נייט' ו'לוקי' הרגשנו שאנחנו לוקחים את סגנון היצירה האינדי שלנו והופכים אותו לגרנדיוזי יותר. 'מון נייט' מתעסק במיתולוגיה מצרית, 'לוקי' בנורדית – זה היה פנטסטי מאוד. 'דרדוויל', לעומת זאת, זו סדרה שמתרחשת בניו יורק המודרנית, קרוב לקרקע, עם מחויבות לאמינות ולתחושת מציאותיות. זה החזיר אותנו לסגנון יותר מחושב ואנושי".

וינסנט, מה תוכל לספר לנו על המטרות החדשות של פיסק?

וינסנט: מבלי לספיילר? הוא במשימה. הוא אותו אדם מהסדרה של נטפליקס, אבל יש לו תוכנית חדשה. קודם כל, הוא צריך לסדר את העניינים עם אשתו ונסה, כי הוא היה נעלם לזמן מה. אבל בהמשך הוא רוצה להרחיב את השליטה שלו, והוא יצטרך לפעול באור יום, תחת אור הזרקורים. זה מוסיף מימד חדש לאיך שהוא פועל".

סאנה, תוכלי לספר לנו קצת על הנשים בסדרה?

סאנה: "כל הדמויות הנשיות שלנו הן חזקות וייחודיות. העבודה עם איילת הייתה מדהימה. מערכת היחסים שלה עם פיסק הופכת אותו למורכב יותר. יש רגעים שאתה ממש מרגיש סימפתיה כלפיו – וזה הרבה בזכותה ובזכות הכימיה שלה עם וינסנט".

© gettyimages.IL\Jamie McCarthy

צ'ארלי ווינסנט, מה אתם רוצים שהמעריצים ייקחו מהסדרה?

וינסנט: "אני מקווה שהם יתרגשו כמונו, כי כולנו עבדנו מאוד קשה כדי לתת להם את מה שהם רוצים".

צ'ארלי: "המעריצים תמיד שואלים אותי –'האם הסדרה תהיה אפלה ואלימה?' ואני תמיד מחייך ועונה להם – 'כן, תהיו רגועים. אנחנו דואגים לכם!'.

© באדיבות ©Disney

את המשך הסיפור של מאט מרדוק/דרדוויל (צ'ארלי קוקס) ווילסון פיסק/קינגפין (וינסנט ד'אונופריו) תוכלו לראות בסדרה החדשה "דרדוויל: נולד מחדש", שתעלה ביום רביעי, 5 במרץ, עם בכורה כפולה בדיסני+ ישראל.

יובל פרידמן, "מארוול פור-יו" - הוא כתב פרוגי לענייני מארוול. בכתיבת הכתבה סייעו רז משאט ועידו שייביץ ממערכת קומיקאון.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• סופ"ש בניחוח מהעבר: מפגשי האקסים בחגיגות
• מאי קורץ לא עוצרת: מהילדות בבאר שבע עד לסרטים הוליוודים
• הגיעה בהפתעה: ירדן אריש לא ציפתה שזה מה שיקרה לה

מלי ורועי | "מקיף מילאנו"

לאורך ארבע העונות של "מקיף מילאנו", ראינו שפע של זוגות יפים, כמו מבורך וגיא, עומר ונורי ורועי (רן מושיוב) וזיו (קים אור אזולאי), שהפכו לפאוור קאפל בעונה השלישית אחרי הפרידה של רועי ממלי. אומנם אהבנו את רועי וזיו והם בהחלט היו זוג מקסים לחלוטין, אבל קצת התבאסנו על הפרידה מלי (עדי טנא) שהגיעה לאחר שבישר לה כי אינו יוכל לטוס איתה למילאנו, בשל ניסוי שיכול לעכב את התפרצות מחלת הטרשת הנפוצה איתה מתמודד. בסך הכל הייתה ביניהם כימיה טובה מהרגע הראשון, מלי תמיד הייתה לצידו של רועי כשהשתגע בעקבות ההתמודדות עם המחלה ודאגה לו במשך כל הזמן הזה. מעבר לכך, גם לא מעט ממעריצי הסדרה קראו בטיקטוק להחזרת הזוג הזה ולתת להם צ'אנס נוסף, אז אין ספק שמתבקש כאן קאמבק וסוף טוב לזוגיות המפוספסת. סליחה זיו...

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

רובין ובארני | "איך פגשתי את אמא?"

לאורך כל הסיטקום הקורע מצחוק, חשבנו שרובין (קובי סמולדרס) תתחתן בכלל עם טד מוסבי (ג'וש רדנור), אלא שבמהלכו קרה החיבור הבלתי צפוי בינה לבין בארני (ניל פטריק האריס) שהובילה אותם לחתונה בעונה השמינית. בארני ורובין אומנם חיו לאחר מכן באושר, אך כעבור כמה זמן נפרדו בעקבות ההתקדמות המשמעותית בקריירה של רובין כמגישת חדשות. שמחנו, כי רצינו לראות את טד ורובין ביחד, אבל מצד שני, למרות הרצון הזה, עדיין לא תפסנו את השניים כזוג אייקוני כמו רוס ורייצ'ל מהסיטקום המתחרה-"חברים" ודי התבאסנו על הגירושין, כי רובין שבאישותה הייתה רצינית למדי, למדה בצורה הטובה ביותר בזכות בארני מה זה הומור והפכה להיות אדם שמח יותר מבדרך כלל. אם אי פעם תהיה עונת איחוד, נרצה מאוד שהסיפור היפה שנקטע ביניהם על שטויות ינסה לחזור בדרך מסוימת לקדמותו, ואם הוא לא יעבוד פעם נוספת, נשמח מאוד גם אם ישארו בסטיז. 

אלה-לי ויפתח | "החממה" 

אנחנו כבר ננסה ללכת בזהירות בין המעריצים, אז החלק הבא לא לבעלי לב חלש! בלא מעט סדרות בארץ ובעולם לא חסרים זוגות שמערכת היחסים שלהם כמו רכבת הרים, ובגלל העובדה הזו הצליחו להשאיר אותנו במתח אם יישארו ביחד לנצח או לא. בין הזוגות המורכבים הללו, נרשמו אלה-לי (גאיה שליטא-כץ) ויפתח (לי בירן) שהתאהב כבר במהלך פתיחת סדרת הנוער המצליחה, שממש בעוד כשנה יחלוף עשור מאז הסתיימה. בהתחלה היה נראה שאלה-לי ויפתח יהיו זוג משמיים עד תום העלילה, אך היו לא מעט דברים שהפריעו באמצע, בין אם זאת איימי או בכלל דניאל (דניאל ליטמן) מבית הנשרים - איתו גם סיימה את עלילת הסדרה. הסוף הזה שימח חלק מכובד מאוד בקרב המעריצים, אך גם השאירה את חלק מצופי הסדרה לא מרוצים מהזוגיות הזו, כי היו כאלו חשבו שאלה-לי ויפתח מתאימים יותר! הדבר הוביל אותם לפתוח מחנות: "לליפתח" נגד "דניאללי". אם אתם שואלים אותנו, אנחנו חושבים שעל מנת להכריע בנושא סופית, הכי מתבקש לתת צ'אנס לליפתח...

ולריה ורמה | "כמעט מלאכים"

עד העונה השלישית של הטלנובלה הבלתי נשכחת, רמה (גסטון דלמאו) ו-וולה (רוסיו איגרסבל) היו זוג כל כך פנטסטי וכבר דמיינו את הצעת הנישואין של רמה, אך כשרמה פגש את קיקה (דניאלה קוליני) זמן קצת לאחר שהגיע עם חבריו לעתיד, התמונה השתנתה לגמרי והזוגיות ביניהם החלה להתערער. בהמשך, רמה וקיקה אכן הפכו לזוג, כשבמקביל הניצוצות בין סיימון (פאבלו מרטינס) ל-ולה שלאט לאט גדלו והובילו אותם לזוג שהחזיק מעמד עד תום הסדרה - שם בחרה ולריה להישאר עם סיימון בעתיד, אך אנחנו לא הרגשנו שלמים עם הזוגיות ביניהם. ולה אומנם הייתה מאושרת לגמרי עם סיימון, אך עם זאת לא הפסיקה במשך זמן רב לחשוב על רמה ולדבר איתו המון על רמה, אז בדיוק בגלל הסיבה הזו, ציפינו שהעונה הרביעית תסתיים בקאמבק מפתיע בין השניים. כשיבוא היום בו יוצרת הטלנובלה כריס מורנה תחליט לעשות עונת איחוד, מהדברים הראשונים שלדעתנו היא תצטרך לעשות, זה להחזיר את הזוגיות המאושרת בין רמה וולה, ואולי זו תהיה גם הזדמנות מצוינת להפוך אותם לבעל ואישה...

© מתוך כמעט מלאכים

תמוז וניב | "זיגי" 

זוג נוסף שחווה המון עליות ומורדות הם תמוז (שיר זוארץ) וניב (עומר חזן) הידועים גם כצמד "באבלס", שהצליח לגרום לנו להתמכר לשיר "אני אוהב אותך". השניים הפכו לזוג כבר בעונה הראשונה, אך כמה סיבות גרמו להם להפריד כוחות: בין אם זו הפעם שבה תמוז גילתה מדורי (אמיתי ארמן) על התבריינותו של ניב כלפיו, בין אם זו הפעם שבה ניב התחזה ל-"זיגי" במטרה להרוס לדורי את הקריירה והשיא היה כשניב ולינור (שירז לנציאנו) התקרבו בניגוד לרצונו והקרבה גרמה לפרידה קשה. כמו בעונות הקודמות, ציפינו שניב ותמוז יצליחו לפתור ביניהם את המשבר ויחזרו, אך ההתאהבות בין ניב לתילי (עדן סבן) הובילה אותו למקום אחר בחייו ולכן נשאר בזוגיות איתה. ניב ותילי היו זוג ממש חמוד, אבל בעינינו השילוב בינו לבין תמוז התאים הרבה יותר ובסיום הסדרה גם ראינו ביניהם מבטים מאוהבים, אז כמו שלדורי ונטע (שירה לוי) היה סוף מרגש, גם לתמוז וניב מגיע אחד כזה!

עודד ורותי | "הפיג'מות" 

תודו שלא ציפיתם שנכניס את הזוג הזה לרשימה! העונה האחרונה של "הפיג'מות" הסתיימה עם הזוג העלילתי הנשוי, דנה פרידר ונתן קופרמן (יובל סגל) שהתחתנו בפרק הסיום ובהצעת הנישואין של אילן לימית. כזכור, גם לעודד היו כמה סיפורי אהבה במהלך הסדרה, כמו למשל עם אימאן (ענת מגן-שבו), בתו של נאסר ("הבוזלת"), עם אליענה בקייר ועם רותי (סופי צדקה), בת דודתו של קובי פרג' שהכיר ביניהם בעונה הראשונה והתאהבו תוך זמן קצר, אך קובי לא ראה זאת בעין יפה. בשביל להפריד בין שניהם, קובי התחפש לראשונה לשוטר המצחיק והמוזר, מרסל פוארו ועבד על עודד שרותי רוצחת. השטות הזו הביאה לסיום הזוגיות שבעינינו יכלה להימשך אפילו יותר משתי עונות. עודד ורותי התאימו בצורה מושלמת אחד לשנייה, מפני שרותי בדיוק כמו עודד הייתה אדם חיובי, מלאה במצב רוח טוב וחיננית, אז בדיוק בגלל השילוב המדויק, אנחנו בעד פרק איחוד שיעשה ביניהם קאמבק של השמחות!

© מתוך הפיגמות, ערוץ הילדים וטדי הפקות

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• סקקה! גאיה שינברג בראיון בכורה
• בגיל 19: יונתן גוטליב השיק אולם קולנוע משלו עם קונספט ייחודי
• המדריך למתחילים: כך תיכנסו לעולם של "המכשפים מווייברלי פלייס: הדור הבא"

"זה קרה במגמת התיאטרון בתיכון", משתפת. "הייתי מכיתות י'-י'ב, כשבכל שנה היינו עושים פרויקטים מסוימים ובכיתה יב' כבר ממש עשינו הפקות שנכנסו גם לבגרות. מהפעם הזו בעצם כבר התחברתי למשחק". 

-מה הצעד הראשון שעשית כדי באמת לעבוד בתחום מחוץ לבית הספר?

"האודישן הראשון שלי היה לסדרת הדרמה 'האמת' ב-'כאן 11'. הכל התחיל כשהמורה במגמת התיאטרון שלחה על האודישן לסדרה בקבוצת 'ווטסאפ' של המגמה, ואמרתי לעצמי: 'טוב יאללה, מה אכפת לי?, אעשה'. הייתי בשוק כשהתקבלתי, כי לא חשבתי בכלל שאתקבל! לא חשבתי שהמשחק בכלל יהיה מעבר לכיף. כאן הבנתי יותר שהעולם הזה מעניין אותי. אחרי שעשיתי את 'האמת' חשבתי לעצמי שאולי באמת אקח את המשחק כדבר רציני".

© ניר סלקמן

כאמור, העונה השנייה של "מה הבעיה?" כבר כאן. איך זה לחזור בידיעה שהעונה הראשונה הייתה טירוף גם בקרב בני 20 ואפילו 30 ומעלה? 

"גם כאן הייתי בשוק!", משיבה אריש ומפרטת. "ציפיתי שטווח הגילאים של הסדרה יהיה מגיל 8 עד 16, ופתאום ניגשו אליי חיילות ברחוב ואפילו אמהות שאמרו לי: 'אני מתה על הסדרה הזו!'". 

-מתי זה קרה לך לאחרונה?

"האמת שלא מזמן הלכתי לחנות נעליים, פתאום ניגשה אליי אמא אחת ואמרה לי: 'תקשיבי, אני אוהבת את הסדרה וגם הבת שלי, אבל אני ממש אוהבת' וביקשה להצטלם איתי. באותו הרגע הייתי במוד של: 'מה?!'. הייתי ממש בהלם". 

-שימח או הלחיץ אותך יותר כשפתאום זה הפך לתופעה?

"זה כן הלחיץ אותי, כי אני כירדן הייתי בלחץ מהעובדה ש-'מה הבעיה?' התפוצצה ומזה שאנשים ניגשים אליי. זה מביך אותי, אבל שימח אותי שהסדרה חצתה את הגילאים האלה, כי ממש מגיעה לה. אני חושבת ש-'מה הבעיה?' היא סדרה מטורפת, הרבה זמן לא הייתה סדרה ערכית כזו ושמחתי מהעובדה שהיא מצליחה, כי הסיפור שלה ממש טוב וזה לגמרי מגיע ליוצרים, לכל ההפקה ולשחקנים".  

-איך את מסבירה את העניין הזה שזה תפס בצורה שאני חושב שאולי גם אתם לא ציפיתם לה?

"אני חושבת שכשהסדרה יצאה בתקופת תחילת המלחמה, היה משהו נכון לזמן הזה, כי כל המדינה הייתה באטרף ובאותה תקופה היו הרבה סדרות על מתח, אבל פתאום הייתה את הסדרה השקטה, הנחמדה והרגועה הזו. בעיניי, העונה הראשונה עשתה טוב לילדים ולאנשים בזמן הזה עם כל מה שקורה בנושאי החטופים, החיילים, נתנה להם רגע של שקט להיות מול הטלוויזיה ולראות סדרה קלילה, ערכית וחשובה".   

-מה הולך לקרות בעונה השנייה?

"שלוש הבנות כמובן ממשיכות לפתור בעיות מעניינות וממש חשובות שיש לתלמידים בבית הספר. בנוסף לזה, קורים במהלך העונה כל מיני דברים בקשר בין עמליה לעומר (יהונתן שתיוי-ד.ש) ובכלל יש כל מיני הפתעות. אני יכולה גם לספר שלכיתה מגיע תלמיד חדש בשם דניאל שעושה קצת בלאגנים ומעבר לזה - צריך לחכות בסבלנות". 

-ומה השתנה אצל עמליה שאת משחקת מאז העונה הקודמת? 

"אני חושבת שעמליה היא דמות בוגרת. בעונה הראשונה למשל, לעמליה היה קשה להתמודד עם הגירושים של ההורים שלה ובמהלך העונה השנייה היא מתחילה קצת יותר לקבל את העובדה הזו. בעונה הנוכחית מראים את הזוגיות בין עמליה לעומר שהוא החבר הראשון שלה ואיך היא באמת מתאהבת… גם כאן היא עוברת איזשהו תהליך ובנוסף לזה, החברות בינה לבין ליבי ורותם מתחזקת עוד יותר".

-במהלך העונה הראשונה, עמליה עזרה לפתור צרות לכל כך הרבה אנשים. יצא לך לעשות דבר כזה גם במציאות?

"אני לא יודעת אם לקרוא לזה לפתור בעיות, אבל כן יכולה להגיד שהחברים שלי באים אליי לפעמים עם סוג של בעיה שיש להם. כשמישהו קרוב מגיע אליי עם התלבטות או דילמה, תמיד אנסה לעזור, למרות שלא יודעת עד כמה אני טובה בזה. באופן כללי אני בן אדם שאוהב לעזור, תמיד אשמח לעזור לחברים שלי ובאופן כללי לאנשים איפה שאפשר".  

© אייל אפרתי, באדיבות zoom

-מה המקרה הכי זכור לך? 

"אני זוכרת שלחברה הכי טובה שלי היה סוג של ריב עם חברה אחרת ושאלה אותי: 'מה לעשות? לדבר איתה, לא לדבר איתה?' ניסיתי לתת לה את העצה הכי טובה שאני יכולה, ואני חושבת שהיא עזרה לה".  

-ויש מישהו שעוזר לך משמעותית לפתור בעיה מסוימת?

"כן. בן הזוג שלי, גילי. תמיד אני חופרת לגילי והוא באמת מקשיב המון ובסוף מנסה לעזור לי. גילי בן אדם אינטליגנטי ואני חושבת שהוא יכול להיות טוב בתור עומר". 

© צילום מתוך האינסטגרם @yarden.ar

-במהלך הסדרה, ראינו את החברות העמוקה שנרקמת בינך לבין רותם (עדי רכבי) וליבי (דנה בן סימון). החברות בינך לבין עדי ודנה חזקה כך גם מחוץ לסט? 

"דנה, עדי ואני אומנם לא שלישייה ברמה שיוצאת לכל מקום, אבל אנחנו כן חברות טובות, מדברות ומשתפות אחת את השנייה בבעיות שלנו, ככה שבינינו לבין הדמויות יש דברים דומים".

© אייל אפרתי, באדיבות zoom

-באוקטובר האחרון, סיימת גם את העונה הראשונה של דרמת הנוער "יונייטד היי", שם גילמת את ניקול לצד יהונתן שתיוי. לפני חודשיים, התבשרנו שתהיה עונה שנייה. איפה כרגע היא עומדת?

"עוד לא הודיעו מתי הצילומים יוצאים לדרך, אבל אני לגמרי מחכה לזה! קודם כל אני מתה על ניקול ששונה מעמליה, וכיף לי שאני מצליחה לעשות צבעים של כמה אנשים. באופן כללי, היה פשוט כיף עם כולם, בין אם זה עם ההפקה, בין אם זה עם הבמאי ובין אם זה עם השחקנים". 

-כמו שהזכרת, באוגוסט האחרון, עלתה ב-"כאן 11" הסדרה "האמת" של דפנה לוין, שם שיחקת בתפקיד אורח והיא נמכרה לתאגיד השידור האמריקאי "AMC".  איך להיות חלק מהמעמד המכובד?

"זה מטורף!", משיבה בשמחה. "אני פשוט בהלם, אבל קודם כל דפנה פשוט מטורפת, דמות להשראה, כנ''ל לגבי השחקנית מור דימרי, השחקן גולן אזולאי ובכלל לכל שאר השחקנים. הכי מגיע לכולם".

-עושה חשק לקריירה בינלאומית? 

"בסופו של דבר מה שיתנו לי אנסה ואעשה, אז אני זורמת". 

© ניר סלקמן

-בנוסף לכך שירדן שחקנית, היא גם עשתה קורס מדריכי רכיבה על סוסים ויצאה ממנה עם תעודת הדרכה. 

"אבא שלי כל החיים שלו רכב על סוסים וכשהייתי ביסודי, הוא לקח אותי לחוג רכיבה, בהמשך התקדמתי ויצא לי גם להתחרות קצת, אבל לא התחברתי לעניין התחרויות. למדתי רכיבה בסגנון 'דרסאז' שזה כמו ריקוד עם סוס. זו החיה האהובה עליי ובעבר גם היה לי סוס פוני חמוד בשם 'אוראו' שאומנם גר בחווה ולא אצלנו, אבל היה פרטי שלנו". 

-אם כבר דיברנו קודם על לעזור לאנשים, מהי עצת הזהב שתתני לכל מי שילמד אצלך רכיבה?

"'תאהב את הסוס שלך'", משיבה. "הרבה פעמים רכיבה יכולה לתסכל, כי לפעמים אתה מנסה לרכוב ולא מצליח, לפעמים הסוס לא רוצה לעבור מהליכה לטרוט (מעין הליכה מהירה-ד.ש) והרוכבים יכולים להתעצבן ממנו, אבל הם צריכים ללמוד לאהוב אותו". 

-בחזרה לעולם המשחק. מופעי הפסטיגל עדיין רצים, גם אצלך יש רצון לככב על הבמה הגדולה הזו? 

"יש רצון כזה, אבל אני שרה נוראי", מתוודה "לכן, אני לא יודעת כמה אנשים יאהבו את השירה שלי, אז עדיף לחסוך אותה מהם. מה שכן, אם אצליח להגיע למצב שלא יהיה קול של עורב, אז בשמחה, ברור!". 

-מי ההשראה שלך בעולם המשחק?

"אמה סטון, כי בעיניי היא השחקנית הכי טובה בעולם". 

-באיזה מובן?

"שאני פשוט מאמינה לה. הכוונה היא שלא משנה לאיזה תפקיד ילהקו אותה היא יכולה לעשות הכל, כמו למשל שהיא שיחקה את מיה בסרט 'לה לה לנד' ואחר כך גם את קרואלה דה ויל שהיא דמות הרבה יותר שונה, אז היא פשוט מטורפת". 

-ובארץ? 

"נועה קולר". 

-למה?

"כי גם נועה יכולה לעשות הכל. אם תשים אותה בתפקיד שירה שטיינבוך היא תשחק אותו הכי טוב, אם תלהק אותה לתפקיד של דוסית היא תעשה גם אותו הכי טוב והיא פשוט מצחיקה, מושלמת ושחקנית כל כך טובה. מעבר לזה, גם שיחקתי עם נועה ואסי כהן בסרט הקצר של דניאל מורשת 'כי תצא' שהוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. היה לי כל כך כיף לעבוד עם כולם, אבל אם מתמקדים בנועה, שמתי לב שהכל פשוט בא לה טבעי ותהיתי לעצמי: 'איך היא פותחת את הפה והכל פשוט רץ לה?!'". 

-אמרת את המשפט הזה גם לנועה עצמה?

"האמת שרק חשבתי עליו בראש, התביישתי!". 

-ויש רצון להמשיך לעשות סרטים? 

"יש רצון כזה והאמת שבשבוע שעבר הייתי באודישן לסרט, אבל אני לא יכולה לספר, אז תצטרכו לחכות". 

-לצד אילו שחקנים נוספים בארץ את חולמת לשחק? 

"יש הרבה שחקנים שהייתי רוצה לשחק לצידם, אבל האמת שלא מזמן ראיתי את הסרט 'קרוב אליי' ובא לי לשחק עם ליה אללוף. ליה פשוט ההגדרה לשלמות, כי היא גם יפה, גם שחקנית מעולה, גם מגניבה, גם מצחיקה והיא הכל. גם עם שירה נאור הייתי מאוד רוצה לשחק. היא קורעת! אני מעריכה שחקנים כמוה שמסוגלים לעשות כמה צבעים של אנשים". 

-ולסיום, עם עליית העונה השנייה של "מה הבעיה?", מהי העצה שהיית נותנת לעצמך בתור עמליה?

"אם תאבד לך התשוקה למשחק - תדעי שאת צריכה להחליף מקצוע". 

© ניר סלקמן 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• בגיל 19: יונתן גוטליב השיק אולם קולנוע משלו עם קונספט ייחודי
• המדריך למתחילים: כך תיכנסו לעולם של "המכשפים מווייברלי פלייס: הדור הבא"
• גאדדד! הדמויות הכי הזויות בסדרות הנוער

"מאז שהייתי קטנה, ידעתי שאני רוצה להיות שחקנית", מספרת. "הבית שלנו גם מאוד סובב סביב קולנוע, כלומר מאז שהייתי קטנה היו מראים לי סרטים של צ'רלי צ'אפלין למשל וכשהייתי קטנה, גם שיחקתי תפקיד קטן בסרט שנקרא 'תיקון' ומאוד נהנתי להשתתף שם". 

-כמה זמן לקח עד שהרגשת בעולם הזה כמו בבית? 

"כבר מהרגע הראשון שהתחלתי לשחק הרגשתי בנוח, כי כשאני משחקת הכל מרגיש לי טבעי ומרגיש לי פשוט שזו אני".  

-העונה הראשונה של קומדיית הנוער "הסוכן" שהיא הראשונה בכיכובך, הגיעה לסיומה. איך את מסכמת את ההתחלה הזו? 

"מרגש מאוד!", משתפת בשמחה. "הייתי בהלם. לא חשבתי שכבר על הפעם הראשונה מקבלים תפקיד ראשי, ולא ציפיתי לתפקיד כזה גדול עם הרבה אופי. זה ממש מרגש אותי, כי עבדתי כל כך קשה באודישנים כדי להתקבל ועבדתי קשה גם על הדמות של קים".  

-איך הגבת כשנודע לך שהתקבלת לסדרה? 

"הרגע הזה קרה בשעה ממש מאוחרת בערב ויומיים אחרי שלב המאצ'ינג באודישנים (התאמות עם שחקנים לדמויות אחרות-ד.ש), שעשיתי עם כמה בנות שנבחנו לדמות של טלי ואחר כך גם עם יובל סמו. הייתי עם אמא שלי בתוך האוטו, באותו הרגע הסוכנת שלי התקשרה, סיפרה לי שהתקבלתי ופשוט צרחנו מהתרגשות, אני בכלל לא יכולה להסביר לך כמה שמחתי!".

-היה קשה או דווקא קל להעביר את כל החופש הגדול בצילומים? 

"האמת שלי יצא טוב שהצילומים קרו בחופש הגדול, כי הם לא נפלו על הלימודים. מה שכן, קמתי כל יום ב-4 לפנות בוקר ולא ממש היו לי שעות שינה, אז לא כל כך היה לי חופש גדול, אבל זה לגמרי שווה את זה".  

-בסדרה גילמת את הכוכבת-קים רוזוליו. באיזשהו מקום, את מרגישה שיש דמיון ביניכן? 

"אני חושבת שקים לא דומה לי, כי בניגוד אליי היא ממש חסרת מודעות ומוחצנת. מצד שני, מה שדומה ביני לבין קים הוא ששנינו אנרגטיות, אבל אצלה כל רגש ממש על 200 והיא די משוגעת כזו". 

-קים בעצם לא יודעת לשיר, אלא טלי בתה של שאני היא ששרה במקומה, וזה היה הסוד המרעיש של הסוכן-רזי רוזוליו. במציאות, את יודעת לשיר? 

"אני יכולה להגיד שבמציאות אני שרה סבבה ולא נוראי כמו קים… אבל זמרת אני לא".  

-ובאופן כללי, יש שאיפה לעסוק גם במוזיקה? 

"האמת שאף פעם לא חשבתי על זה. תשמע, אני מסתכלת על אנשים ששרים וזה נראה וואו וגם היה לי כיף להופיע בקליפים בסדרה, אבל נראה לי שאשאר במשחק". 

-בסדרה את משחקת לצד קומיקאים ושחקנים מנוסים כמו יובל סמו, גיה באר גורביץ׳, יניב סוויסה והילה סעדה. מה למדת מהם במהלך הצילומים? 

"לפני שהגעתי לצילומים לא ידעתי עד כמה כולם יהיו נחמדים אליי ועד כמה אתחבר אליהם בגלל שהם גדולים ממני. חוץ מזה שכולם שחקנים וואו, ממש התחברתי אליהם גם בתור בני אדם. אני זוכרת שיניב סוויסה נתן לי המון טיפים ואחד מהם היה-תמיד להישאר עם רגליים על הקרקע, אף פעם לא לעוף גבוה מדי ואני מאוד מסכימה איתו, כי לא משנה מה המקצוע שלך, תמיד צריך להישאר על הקרקע. גם יובל סמו למשל תמיד היה אומר לי:'מה אכפת לך מה חושבים? תעשי מה שבא לך'. באופן כללי לקחתי מכולם כל כך הרבה גם בהתנהלות, כי הם מאוד מקצועיים ויודעים מה הם עושים".  

-עם מי מהשחקנים היה לך חיבור מיוחד? 

"התחברתי עם כולם", משיבה. "קודם כל יש לנו קבוצה ב-ווטסאפ, ונשארתי בקשר למשל עם נגה חיטין שמגלמת את טלי וקטנה ממני, ככה שהיחסים הם של אחות גדולה-אחות קטנה ואני מאוד אוהבת אותה".  

-מהי הסצנה שהכי אהבת לצלם? 

"אני זוכרת שבפרק של 'הסטורי של מושית', הייתה סצנה שבה התסריטאים, הבמאי ועוד כמה אנשים, אלתרו באותו רגע את הקטע שבו אני אומרת לשאר השחקנים בסטורי 'תביא לי פיצה ותביא לי את זה', אז מאוד אהבתי את הסצנה הזו כי היא ממש הצחיקה אותי. 

עוד סצנה שאני זוכרת, היא סצנה שבה שאני (גיה באר גורביץ'-ד.ש) הביאה לי ברווז בשביל להרגיע אותי מהלחץ שאני עומדת להופיע, והיינו צריכות ללטף את הברווז ולהחזיק אותו. מה שקרה זה שגיה פחדה מהברווז, באה לגעת בו ולא הצליחה, אז הוא קפץ לבריכה, ברח לנו והייתי צריך לרדוף אחריו בכל הווילה! זה היה ממש מצחיק".  

-מאמינה שתהיה עונה שנייה? 

"אני מקווה וממש רוצה שתהיה! אני גם יודעת שאם תהיה עונה שנייה אשחק את קים הרבה יותר טוב, כי למדתי המון כשראיתי את עצמי על המסך וגם יהיה לי הרבה יותר כיף, כי אני כבר מכירה את כולם". 

-עם אילו שחקנים את חולמת לשחק? 

"עם ליאור רז".

-למה? 

"כי ב-'פאודה' למשל, ליאור משחק את דורון בצורה ממש אמינה, מרגשת ובאופן כללי הוא מוכשר. הוא גם שחקן, גם כותב וזה מטורף". 

-אחרי שהספקת לחלוש גם על גזרת הקולנוע, מוכנה לחלוש גם על גזרת התיאטרון? 

"אני ממש אוהבת תיאטרון והכי נהנתי לראות את המחזמר-מאמה מיה' בתיאטרון 'הבימה'. לשחק בתיאטרון זה חלום, כבוד גדול ויש הרבה עבודה, אבל אני מכוונת גם לשם". 

-יש פרויקטים מתוכננים להמשך? 

"אני יכולה להגיד שכרגע אני עושה אודישנים לכל מיני פרויקטים, אבל אני מעדיפה לשמור אותם עד לרגע האחרון ולא לספר עליהם, כי הם תמיד יכולים ליפול ברגע האחרון, אז אספר כשהכל יהיה סופי".  

© נועה ניר

-זה הראיון הראשון שלך, מה חשוב לך שהקהל ידע עלייך? 

"אני חושבת שהרבה אנשים רוצים להיות שחקנים, כי הם רוצים להיות מפורסמים. אני אישית עושה הכל נטו מתוך האהבה שלי למשחק ולא מתוך רצון להיות מפורסמת שזה כמובן כיף, אבל המטרה שלי היא להגיע להישגים עם עצמי ולהגשים את החלום".

-איפה נראה אותך בעוד עשר שנים מהיום?

"אני חושבת שתראו אותי ממשיכה בעיקר לשחק ועושה תפקיד ראשי בסרט קולנוע שזה ה-חלום! אני חולמת גם לשחק גם בחו''ל ויש לי דרך לעבור בשביל זה בארץ, אבל הלוואי!". 

© נועה ניר

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• אביתר עוזרי: "אני רוצה שכשיראו אותי יפסיקו לשאול 'איפה ניקי?'"
• לא רק "Wicked": הסרטים המבוססים על מחזות
• אנחנו עדיין בהלם: הרגעים הבלתי נשכחים השבוע ב-"איילה והמראות"

הסיפור הקודם בקצרה: מי הם המכשפים מווייברלי פלייס?

אם איכשהו פספסתם את הסדרה המקורית (באמת?!), "המכשפים מווייברלי פלייס" הייתה סיפור הצלחה בערוץ דיסני ושודרה בשנים 2007-2012. הסדרה סיפרה על משפחת רוסו, משפחה ניו-יורקית רגילה למראה, עם טוויסט קטן: שלושת הילדים שלהם – ג'סטין (דיוויד הנרי), אלכס (סלינה גומז) ומקס (ג'ייק טי. אוסטין) – היו כולם מכשפים מתלמדים.

העלילה נעה סביב התחרויות, הקסמים (שהשתבשו לא מעט פעמים) והמשפחה המיוחדת הזאת שהצליחה לגרום לנו לצחוק ולהתרגש. בסיום הסדרה, אלכס הוכתרה כמכשפת המשפחה (אף על פי שג'סטין נשאר כמורה קסמים בבית הספר – וויז-טק) ומקס ניהל את המסעדה המשפחתית.

מה חדש בדור הבא?

הספין-אוף שכל כך חיכינו לו מתמקד בדמותו של ג'סטין רוסו (אותו מגלם דיוויד הנרי), שהפך לאבא לשני ילדים – רומן ומיילו – ומנהל אורח חיים נורמלי עם אשתו. אך חייו הרגועים מתהפכים לחלוטין כשאחותו, אלכס רוסו (סלינה גומז, בתפקיד אורח), מבקשת ממנו עזרה באימון קוסמת צעירה ומוכשרת בשם בילי.

ג'סטין חוזר לעולם הקסמים שהוא חשב שהשאיר מאחור, וצריך כעת לאזן בין המשפחה שלו לבין הדרכתה של בילי. בנוסף, הוא מבין ששמירת העתיד של עולם הכשפים תלויה בו.

רגע, מי חוזרים?

אין כמו קצת נוסטלגיה כדי לשדרג את הסיפור, וכרגיל - דיסני לא אכזבו!

ג'סטין רוסו (דיוויד הנרי)

הוא כבר לא רק אח גדול... כאמור, עכשיו הוא אב לשניים, ועדיין אחד המוחות החדים והקסומים ביותר בסביבה.

© מתוך "המכשפים מווייברלי פלייס" (ערוץ דיסני ישראל) / באדיבות ערוץ דיסני ישראל

אלכס רוסו (סלינה גומז)

כן, היא חוזרת להופעות אורח במהלך הסדרה! הפעם, בתור הדודה המגניבה שכולנו חולמים עליה. אלכס מביאה את הקסם (והבלאגן) שלה ישר לבני הדור הבא, בדיוק כמו שציפינו.

היום ובעבר. סלינה כאלכס © באדיבות ערוץ דיסני ישראל

ההורים - תרזה וג'רי

גם הם קופצים לביקור עם אותו ההומור שהיה להם אז. תרזה עדיין הסלע היציב של המשפחה, וג'רי – טוב, הוא עדיין מצחיק כמו תמיד.

© מתוך "המכשפים מווייברלי פלייס", ערוץ דיסני ישראל

ומי מצטרפים?

בילי – הקוסמת הצעירה שמביאה טוויסט מרענן לעלילה!

רומן ומיילו – ילדיו של ג'סטין, שמביאים לחיים את הדינמיקה המשפחתית המקסימה.

ג'יאדה – אשתו של ג'סטין, שמוסיפה עניין ושנינות לסיפור החדש בספין אוף.

אבל הכי חשוב - יש שילוב בין הישן לחדש: הסדרה מצליחה לשלב את ההומור והקסם שהכרנו ולמי שגדל על הסדרה, אבל עם סיפורים חדשים שמדברים לדור הנוכחי!

ילדיו של ג׳סטין, בילי ואשתו - יחד עם אלכס © באדיבות ערוץ דיסני ישראל

ברצינות עכשיו, יש למה לצפות?

פייר? כן! כאמור גם הפעם יש המון הומור, קסם ורגעים מרגשים – בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. "המכשפים מבוורלי פלייס: הדור הבא" עדיין שומרת על האווירה המשפחתית והכיפית של הסדרה המקורית, ועל זה מוסיפים לה טוויסט מודרני, כך שכל אחד ימצא את הזווית שלו להתחבר.

למי זה מתאים?

אם גדלתם על "המכשפים מווייברלי פלייס", זה הזמן לחזור לעולם המכושף – והפעם להכיר גם את הדור הבא. ולמי שזו הפעם הראשונה שלו - אתם תתאהבו לא פחות (אם לא יותר!) מדובר בסדרה משפחתית, קסומה, כייפית ואייקונית. אז תשמרו לנו מקום לצידכם בספה, כן?

״המכשפים מווייברלי פלייס: הדור הבא״ - החל מה-16 בינואר, ימי חמישי, בשעה 21:00.

*כתבה בשיתוף ערוץ דיסני ישראל

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• אביתר עוזרי: "אני רוצה שכשיראו אותי יפסיקו לשאול 'איפה ניקי?'"
• נגמר בטוב: הדמויות שסידרו את היחסים ביניהן
• לא רק "Wicked": הסרטים המבוססים על מחזות

גיא גרושקה/"מה הבעיה?" 

לצד שלושת תלמידות בית הספר "אלונים" הלבביות - עמליה, ליבי ורותם, צפינו במספר דמויות משונות לחלוטין, בין אם זו יועצת בית הספר המצחיקה-דבורית, בין אם זו נוי-בת דודתה המורכבת של ליבי שלא יוצאת לשנייה מהמעבדה וכמובן גרושקה (דניאל לנדוור), שלוקח חלק בעיתון בית הספר יחד עם רותם ועבד די קשה בכדי לכבוש את ליבה. לגרושקה יש לא מעט יציאות מביכות שגורמות לשאר התלמידים להרים גבה, מתלהב באופן מוגזם מכל דבר שטותי בריקודים ובצרחות של "יש!, יש!, יש!", והוא פשוט לא ממש מתנהג בהתאם לגילו. מצד שני, גרושקה המון פעמים גילה רגישות בייחוד כלפי רותם, תמיד נחמד לסובבים אותו ובן אדם חיובי ושמח. הוא לגמרי אחת הסיבות שאנחנו מחכים לעונה השנייה שתעלה בקרוב!

ירדן/"בית הכלבים" 

בצל העבודה המבורכת של אורי ורויו עבור הכלבים החמודים בפנסיון המשפחתי, נוצרה מערכת יחסים רומנטית בין השניים, אך הם גם נפרדו במהלכה ודי התבאסנו. לאחר הפרידה, אורי הפך לבן הזוג של ירדן (עדי צמח) שבאה במיוחד בשבילו מדרום אמריקה ונראתה די נחמדה, אבל תוך זמן קצר גילינו באמצעות כמה מעשים את אישיותה המוזרה, כמו למשל שהיא עושה טקס לפני השינה, האיסור שלה על רויו לאכול חמצוצים, מנתחת זומבים במשחק וידאו כביכול הם בני אדם, מנותקת מהעולם החיצון ובנוסף לכל זה, הצליחה להרגיז את שאר הדמויות. מה שכן, לצמח יש כישרון להפוך דמויות מעצבנות כמו ירדן וסתיו מ-"הסדרתיים" לדמויות מצחיקות ביותר, כך שבזכותה גם ירדן עשתה לנו שמח. 

בן חממה/"כפולה" 

לפני ששחר סילאן קפלן הפך לבויפרנד של נועה קירל בסדרה, נזכיר כי בן זוגה בעונה הראשונה היה בן (עומר דרור) - הכדורגלן הילדותי וחסר הידע הכללי. עם כל המאמצים של חממה לפרוח בכדורגל, הוא שלף משפטים טיפשיים בכל שיח אפשרי עם בן אדם, כמו למשל שאמר לאושר, היחצ"ן של נועה: "אין הביישן למד כבעל ניסיון", כשאמר לנועה: "קשה באימונים, השכם להורגו", וכשנועה אמרה לו "ירידה לצורך עלייה" והגיב: "לא, הפוך מצחיקה. בעלייה קשה, בירידה לא צריך לפדל". גם כשהתעצבן, חממה התנהג כמו ילד קטן ולא ידע "לעקוץ", כשלדוגמה אמר לשחר באמצע ויכוח "אתה שקוף כמו פוף", כך שלרוב קשה היה לדעת מתי לקחת אותו ברצינות, אך הוא בהחלט דמות שלעולם לא נשכח!

איה צור/"לבד בבית" 

בעולם הסדרות ראינו לא מעט דמויות שמכורות לסמארטפונים, אבל איה (אופק בן מאיר) שאוהבת לשתות שייק פריכיות, לגמרי שברה את השיא במובן הזה, מכיוון שהמכשיר והרשתות החברתיות שלה הם כל עולמה. בגלל ההתמכרות לסמאטרפון שלה, איה ברוב הפעמים די אדישה, דבר מעבר למסך לא מרגש אותה ולא מתעצבנת מכלום, אלא אם מישהו לדוגמה עושה לה דיסלייק באינסטגרם וגם מגיעה עד לביתו של אותו האדם שעשה זאת בכדי להבין את הסיבה. איה התנהגה מוזר גם במתייחס לדברים שלא קשורים לטלפון, כשלדוגמה הרסה במכוון מכשירים בבית בשביל להתחיל עם סאני-בנו ועוזרו של הטכנאי, מוטי קלקולים מפני שאינו פעיל ברשתות החברתיות, כך שהדרך היחידה שלה הייתה לגרום לו להגיע לביתה בכדי לתקן תקלות. איה ללא ספק דמות בלתי שגרתית ולדעתנו, קשה היה לדמיין אותה ללא בן מאיר שנכנסה בצורה נפלאה לדמות והצליחה להפיל אותנו מהכיסא. 

גל רון/ "מקיף מילאנו"

איך אנחנו אוהבים את גל רון... אבל עם כל האהבה צריך להודות, הוא לא העיפרון הכי חד בקלמר... לגל רון היו משפטים לא קשורים, היה זורק הערות נטולות הקשר והוא לא תמיד היה מבין סיטואציות. אבל מה נאמר? זה מה שהופך אותו לדמות הזויה שפשוט כיף לאהוב ולעוד סיבה לכך ש"מקיף מילאנו" היא סדרת הנוער מהטובות ששודרו כאן בשנים האחרונות. בקיצור, הלכנו להתגעגע...

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

גבי מרגלית מנסיני/"אבא מטפלת" 

הסיטקום הקורע בכיכובו של יובל סמו, הביא למסכינו לא מעט דמויות מטורללות במובן הקומי, וביניהן גבי מנסיני (דאנה איבגי)- אחותו הקטנה והמוזרה של אייל מנסיני/לילי סיירוס. גבי מאוד בלגניסטית, שמה ספריי ג'וקים במקום בושם, כשאת זאת ראינו לאחר שהיא ואלינור התחלפו, שומרת כינים משנים קודמות, מסוגלת לאכול יותר מ-300 דונאטס גם כשאחד מהם היה מגעיל ויכולה לקפוץ מהמקומות הכי לא צפויים, כמו המקרר בבית שלה. מנסיני אכן הייתה דמות מוזרה ברמה שגם הלחיצה את הסובבים אותה, אבל אנחנו לא הפסקנו לצחוק ממנה ואיבגי ששיחקה אותה, הטמיעה היטב בתוכה את כישוריה הקומיים, כפי שעשתה בסיטקום "גרעינים" שיצרה דנה פרידר ובסרט "אפס ביחסי אנוש". יחד עם המוזרות של גבי, היא לגמרי מהדמויות שהכי נהנינו לראות על המסך!

כל הדמויות ב"הסדרתיים" (חוץ מ"המציאותיים")

נקנח עם סדרה חדשה ברשימה - אבל לגמרי בלתי נשכחת. "הסדרתיים" היא למעשה סדרה מוזיקלית פארודית על עולם סדרות הנוער. העלילה מתמקדת בשני שכנים שנשאבים לסדרת הנוער המצליחה "נווה עלומים" ובהתאם לפארודיה על סדרות הנוער - כל הדמויות בעולם הדמיוני של "נווה עלומים" - הזויות, קיצוניות ולגמרי ממלאות את המשבצת של הטייטלים - אם זה המנהל ההזוי של בית הספר, ד"ר גולדפייש שהיא ספק גאון ספק טרללת, שיסל מהפרי-שייק שהוא לגמרי הזייה של איש, צמד עוזרי הנבלית וגם כמה מתלמידי בית הספר... בקיצור, לא חסרות דמויות הזויות בהסדרתיים...

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• נגמר בטוב: הדמויות שסידרו את היחסים ביניהן
• לא רק "Wicked": הסרטים המבוססים על מחזות
• איציק ראובן: "אי אפשר תמיד להישאר בטופ. זו השאיפה, אבל זה לא אפשרי"

"האמת שזה בא לי בבום", משתף. "יצרתי תוכן עוד כשהייתי חייל, כשעוד הייתה קורונה. זה קרה בשלבים, כמו במדרגות, אז עוד היה לי קל להשתלב בהכרה ואנשים גם באו ואמרו לי שהם מעריכים את מה שאני עושה. הפעם הראשונה שבה זיהו אותי הייתה כשצפתי על המים בים המלח, באותה תקופה הייתי יחסית מלא ומישהי מרחוק אמרה לבת שלה: 'תסתכלי זה הוא, איזה שמן הוא'.. אז עניתי-'כן, זה אני' וכאן הבנתי שאני לא אנונימי, אחרת לאף אחד לא היה אכפת מהכרס שלי... תוך שבוע עלו לי מיליון עוקבים בטיקטוק, אחר כך גם באינסטגרם, הטלפון שלי התחיל גם להיתקע ולא האמנתי שהכל יגיע לאן שיגיע. אמרתי: 'מגניב' והמשכתי בחיי". 

-למרות שאתה כבר המון זמן בתחום, המעמד הזה קצת מלחיץ אותך לפעמים?

"תמיד!", מכריז אביתר ומנמק. "כשאתה במעמד כמו שלי, יש מאנשים המון ציפייה להתנהגות שלך, למעשים שלך ולתובנות שלך". 

© מתוך האינסטגרם @mreviatar

-איך זה בא לידי ביטוי? 

"לא מזמן התפרסמה כתבה על מלא אנשים שהיגרו לחו"ל, וכתבתי תגובה קלילה והומוריסטית לכתבה: 'לא נורא, יותר חנייה' ואנשים התחילו לצאת עליי, הם לא האמינו שהאיש הזה עם הכלבה מדבר ככה. כתבתי את התגובה הזו נטו בשביל להקליל, אבל דווקא בגלל ההכרה שלי אנשים יחפשו איפה לשים רגל ויש מעטים, אבל הם כמו קוץ שיכול לשגע אותך". 

-איך אתה מתגבר על זה?

"קודם כל יש חמישה כלבים בבית וזו ההתגברות הראשונה שלי. גם העובדה שאני בעולם המשחק, נותנת לי את המקום להתנתק, לשכוח מהכל ולהיות מרוכז ספציפית באומנות. במשחק יש את הדבר הזה של האני עם עצמי וזו אפילו לא בריחה, אלא שאני פשוט אוהב את זה כי אני מתמקצע בתחום הזה ומעשיר את הידע. זה לא שאני שוכב במיטה בחדר ובוכה, אלא אני קורא את הטקסט ורואה סרטים כדי לראות איך כל אחד משחק. בסופו של דבר אני אוהב את מה שאני עושה ואם לא הייתי בתחום, לא הייתי מקבל את התגובות האלה, אז אני סופג הכל ומתרכז בלעשות טוב ושמח, כי בסופו של דבר הטוב והשמח גוברים על הרע". 

-מזהים אותך כבר בחו"ל?

"האמת שכן", מספר בשמחה. "זיהו אותי בניו יורק, זיהו אותי כמה פעמים גם בשוק במרקש שבמרוקו, בפראג, באיטליה וגם מרוסיה שלחו לי סרטון שמכירים אותי שם! תחשוב שכמות הצפיות שהגעתי אליהן הן ברמה שבשנה אחת יש חמש מיליארד צפיות ביוטיוב. גם בטיקטוק ובאינסטגרם יש המוני צפיות, אז אנשים כבר מכירים, מזהים אותי גם בחו''ל שואלים אותי משהו בסגנון: 'ניקי?!' ומצטלמים איתי!".

אביתר עם מעריצים בחו״ל © צילום פרטי 

-אביתר מספר שלאחרונה נודע לו כי נבחר מטעם טיקטוק העולמית להיות ברשימת 50 היוצרים לשנת 2024.

"מתוך כל היוצרים בחרו 50 כאלה ובסך הכל, יש מיליוני משתמשים בטיקטוק. מתוך ה-50, יש לך עשר קטגוריות, כמו זה בתחום ה-'Foodies' למשל אני נמצא בעשרת היוצרים הכי אייקונים. אני הישראלי הראשון שנבחר אי פעם לרשימה הזו והיחידי שגם נבחר ספציפית השנה וזה מטורף! הכל קרה בשנה של ה-7 באוקטובר ודווקא שאנחנו הישראלים קיבלנו שנאה בשנה הזו, אני הישראלי הראשון שנבחר לרשימת 50 היוצרים בטיקטוק בעולם!". 

-במקביל לפעילותך ברשתות, הפכת עם הזמן גם לשחקן. איך הבנת שזה משהו שמעניין אותך?

"המשחק תמיד עניין אותי ותמיד היה שם", מספר. אם אתה שואל אותי אם הייתי מודע לזה? אענה לך-'לא', כי תמיד היה לי חוסר ביטחון וכשיש חוסר ביטחון, אין שאיפות לשום דבר. הייתי נורא סגור, שיחקתי במחשב, אמרתי לעצמי: 'בטח אהיה שכיר באיזשהו מקום', אבל תמיד הייתה לי את הוורבליות ואת הקומיות. פעם עשיתי למשפחה חיקויים, כששמתי נייר אלומיניום בשיניים ומחקה אנשים קווקזים, אנשים בוכרים ומצחיק אותם. אנשים היו צוחקים ממני ודווקא בזכות הרשת, קיבלתי את הביטחון לבוא ולעשות את זה, כי לי היה קשה להיות מצחיק ברמה פתוחה ליד אנשים שאני לא מכיר. תמיד נכוויתי לפני שבאתי לראות את הצד הזה שבי וכתלמיד במגמת מחשבים, הייתי מעדיף לשתוק".

-איך הכל השתנה? 

"כשהייתי בכיתות יג' ויד', הכרתי שם את החברים הכי טובים שלי לכל החיים והמון בזכותם, אני עושה את מה שאני עושה. הכל התחיל מכך שעשיתי עם חברים משחקי אסוציאיות שזה היה התוכן הראשון שלי בזמן הצבא, ואז חברי, אביב ורסנו שחזר בתשובה ובכלל לא פעיל ברשתות החברתיות, אמר לי: 'תקשיב אתה מצחיק, למה אתה לא מעלה את זה?', עניתי: 'לא רוצה שיצחקו עליי' ואמר: 'אבל זו הפואנטה, אנחנו צוחקים מהדיחה ולא עליך! ואם תעלה משהו תעשה טוב גם לאחרים, גם אם סתם תעלה דברים'. אחר כך באמת סתם העלתי סרטון וגם היום אני מעלה 'סתם', כי הסתם הזה הפך ללא סתם. אני מעלה דברים בשביל לשמח אנשים, לתת ערך מוסף ולנסות לגרום להם לשנות את ההשקפות שלהם לגבי כל מיני דברים.  

© עידן כהן

הבנתי שכל דבר שאני מעלה עושה טוב לאחרים, אפילו אם אני סתם מדבר למצלמה, אם זה כשאני אוכל ופשוט האותנטיות שאני מוציא עושה טוב לאנשים, כמו שאנשים עושים לי טוב שאני צופה בהם, אם זה בחברים, אם זה ביוצרי תוכן אחרים ואם זה בשחקנים. לפני שנה למשל, שלחתי לעוז זהבי הודעה וכתבתי שיכולות המשחק שלו בסדרה 'העיר הטובה' ריגשו אותי ושאני לומד ממנו. רק לפני שבוע הבן אדם ענה לי! והוא כתב: 'יואו אחי אני לא מאמין, ראיתי רק עכשיו! סליחה, אוהב אותך ותודה רבה'. בשביל שהכל יקרה, הייתי צריך להאמין בעצמי וכן הייתי צריך גם את הפוש של האנשים בסביבה שגם יאמינו בי, אבל בסופו של דבר רק אתה צריך לעשות את המאמצים כדי לגרום לדברים לקרות". 

-בכובע השחקן, אתה מרגיש שיצאו ממך צדדים שלא יצאו מאביתר של הרשת? 

"ברור!". 

-למשל? 

"כששיחקתי בסרט הדרמה 'אמא פריים טיים' - גילמתי בן של חברת כנסת, הייתי צריך להביא כעס של ילד על אמא שלו, שרב איתה ואז הם שוב מדברים. דמיינתי שאני פשוט בתקשורת עם אמא שלי קלודין, כי היא אישה עוצמתית, מעורבת בהמון דברים קהילתיים והמון ממה שאני עושה למדתי ממנה. לפעמים גם יש לי תאקלים איתה. אנחנו גם החברים הכי טובים, אבל זה מה שגורם להיות בקשר טוב, אז פשוט הבאתי לסרט הזה את אביתר שכועס על אמא שלו, מה שלא הראתי מעבר לסרט. ב-'לעוף על אנה' למשל, שם היה תפקיד המשחק הראשון שלי, הראתי את הצד שכולם רואים, כלומר לא הראתי את אביתר המשפיען, אלא כאביתר האנרגטי, ההיפראקטיבי ושם פשוט הייתי אני. גם ב-'בני מצווה' הייתי אני, אבל הייתי צריך להיכנס לנעלי האח הגדול של יהלי, אז בעצם נזכרתי באביתר האח הגדול לאחות הקטנה, סהר שמשתפת אותו בכל מיני דברים. 

בסופו של דבר, לכל דמות ששיחקתי קישרתי לאני האישי, כלומר אם זה הקשר שלי עם אמא שלי, אם זה הקשר שלי עם אחותי ואפילו אם זה הקשר שלי עם עצמי, כי אני אדם שמאוד פתוח עם עצמו ונורא חשובה לי האותנטיות. אני מרגיש שאנחנו חיים בעולם שהכל מרגיש בו לא אמיתי ואני לא אוהב את זה, לכן חשוב לי להראות שעוד שיש אנשים טובים ואמיתיים, שזה לא דבר שנכחד מהעולם. אני רוצה להאמין שיהיה טוב, אבל אם לא נזמן את זה מעצמנו, שום דבר לא יקרה". 

-בכל פעם מחדש אנו רואים תגובות על ליהוקי כוכבי רשת לסדרות, ולאו בהכרח בפן חיובי  . מה יש לך להגיד לכל אותם תגובות ושחקנים שלמדו משחק שכועסים על זה?

"שנתראה באודישן!", משיב. "תשמע, אני עושה אודישן כמו כולם, הייתי בקורס למשחק של גל אמיתי במשך חצי שנה, אחר כך גם בקורס אצל גלית אשכול, אצל אלון נוימן וכל פעם הולך למורה אחר כדי להרגיש הכי טוב בעולם. אני אגיד לך שלוקחים גם שחקנים לסדרות כי הם מוכרים מאשר שהם שחקנים ולקהל לא נמאס לראות אותם, אז לכן זה ממשיך לקרות. זה שלוקחים עכשיו לסדרות גם משפיענים - הכל סבבה, אבל אנחנו עושים את אותו התהליך, אף אחד לא מקבל תפקיד בקומבינות כי יש לו X עוקבים. אנחנו עובדים קשה, לומדים טקסטים גם אם זה דורש לילות ללא שינה ופשוט עושים את זה כמו כל שחקן. אנשים אומרים: 'אה אתה טיקטוקר', אבל אני לא רק טיקטוקר, אלא יוצר תוכן, משפיען ומעל לכל שחקן. זו השאיפה ממני לעצמי כבר מ-2022, מההבנה שיש מהות בתוכן שאני עושה, ויש תחושה כיפית וממכרת שבה אתה ניגש לאומנות ונכנס לדמות שהיא לא אתה". 

-העונה השנייה של סדרת הילדים המצליחה "בני מצווה" (ראשון עד רביעי ב-15:30, כאן חינוכית) כאמור עולה לאוויר וזו השנייה בהשתתפותך. איך אתה מסביר את הצלחת הסדרה? 

"הסדרה מראה מגוון רבדים של החברה הישראלית בפן האמונתי ומגוון של יהודים. כלומר, יהודי הוא לא רק חילוני, יהודי יכול להיות עם כיפה, עם סנדלי שורש, עם נעלי מוקסין וגם נעלי ספורט. אני מגלם את עמנואל שבא ממשפחה עשירה, ובירושלים יש משפחה אחרת של יהודים-חרדים אבל שהם יותר מושבניקים, אז בסדרה הזו אתה בעצם רואה את כל הסגנונות שיש בתוך העם שלנו ולכן נוצר החיבור בינה לבין הקהל. המון אנשים דתיים ניגשים אלי, אומרים לי 'ראיתי אותך בבני מצווה', ואפילו בנות 40 שלא רואות סדרות נוער. פעם אחת הייתי באיזה מקום, ילד זיהה אותי והצביע עליי, אז הכנתי כבר את הספיץ' של 'ניקי, ניקי, ניקי' והנביחות, אבל הילד לא הבין למה אני עושה את זה, אלא שהוא זיהה אותי כעמנואל, הוא בכלל לא ידע על ניקי. חברים שלי נקרעו מהסיטואציה הזו". 

© מתוך בני מצווה 2, באדיבות כאן חינוכית

-מה השתנה אצל הדמות שלך, עמנואל, מאז העונה הקודמת?

"עמנואל היה אדם תחרותי שהיה לו חשוב שההורים שלו יתגאו בו כמו באחיו הקטן, שיכירו אותו לא רק בגלל שהוא בן להורים עשירים ופשוט לא להרגיש תחת זכוכית מגדלת. בעונה השנייה לעמנואל כבר לא אכפת מזכוכית המגדלת, הוא זורם יותר עם הסיטואציה, ומקסימום הוא ישתזף מזכוכית המגדלת הזו".  

-הסדרה, כפי הזכרת, עוסקת בעולם הדת, איך החיבור שלך עם העולם הזה?

"אני אדם מאמין אבל לא שומר כשרות, לעומת כל החברים שלי שהם מסורתיים, צמים, שומרי פסח ושומרי שבת אני עוף מוזר ביניהם. להניח תפילין למשל לא יהיה מבין סדרי העדיפויות שלי, אבל עם זאת כשאני רואה דוכני תפילין אני משתדל להניח ואני אוהב את לעשות את זה, כי התפילין הוא הסממן הכי יהודי שלנו. חברי הטוב אביב, אומר שלדעתו הדבר הכי יפה באמונה זו הנחת התפילין והוא מחובר לזה, אז כשאני מניח תפילין אני נזכר באביב ומניח בשבילו". 

© מתוך בני מצווה 2, באדיבות כאן חינוכית

-העונה הראשונה עלתה חודש וחצי לאחר השבת השחורה. היה לך ספק שהיא תעלה בכלל בזמן כל כך כאוטי ורגיש? 

"האמת שלא", מתוודה. "אף אחד לא ציפה לזה בכלל ולדעתי טוב שהסדרה עלתה בזמן הזה, כי היא חיבקה את כל הנוער, כולל את הנוער הדתי, שאין לו כל כך הרבה תכנים לראות. פתאום הם מקבלים תוכן שהם יכולים לראות ועוד ב-'כאן חינוכית' של התאגיד, כי הרי הוא גוף שמוציא תכנים איכותיים ומושקעים. זו סדרה שגם הנוער הדתי יכול לראות בלי לחשוב פעמיים".  

-איך ה-7 באוקטובר השפיע עליך, בתור אחד שנטל ונוטל חלק בהסברה הישראלית?

"זה היה יום שחור ממש", משחזר. "כולנו הרי קמנו בבוקר לאזעקות, היו סטוריז על האזעקות ואחרי חצי שעה, הבנתי שזה לא רק אזעקות. פתאום אתה שומע למשל בחדשות 12 שיחות של דני קושמרו עם אנשים שכלואים במקלטים בגלל המחבלים, וגם אחרי שנה אני נזכר בשיחות האלה. הייתה אז אי וודאות של 48 שעות ובשבוע אחד אתה שומע על מלא הרוגים, מלא נרצחים ונחשף לשנאה ממדינות בעולם, אפילו שהייתה מתקפת פתע על הקיבוצים ועל פסטיבל 'נובה'. גם אנשים לא מוכרים קיבלו באינסטגרם תגובות שנאה וקללות מאנשים בעולם". 

עוזרי מספר כי את האנטישמיות חווה גם על בשרו.

"הייתה תקופה שקיבלתי 400,000 צפיות לסטורי מאינדונזיה ולא לטובה, כי אלו אנשים שדיווחו עליי, מקללים אותי, תוקפים גם כל מי שעוקב אחריי, התקשרו לאמא שלי וזו הדרך שלהם להציק. אנשים גם פרסמו אותי ב-'טלגרם' שלהם, אמרו 'כנסו אליו', 'תקללו אותו', 'תדווחו עליו' ועד היום אני סופג קללות". 

-איך התמודדת עם הכל? 

"יש חבר שהכרתי עוד ב-2022 בשם עידו דניאל והוא ממשרד התפוצות, כי יש לו נבחרת משפיענים עם הכרה עולמית (שהוקמה עוד לפני המלחמה - ד.ש), כמו אור זוטי, שחר ליבנה, דניאל בראון, שירז שוקרון, אנג'ל ברנס ואיתם טסתי לכל מיני מקומות לעשות הסברה. דניאל, עם ההכלה שלו, עזר לי להתמודד עם הפגיעה בעמודים שלי, הביא אותי שבוע וחצי אחרי ה-7 באוקטובר יחד עם שאר המשפיענים לקיבוצים כמו נחל עוז, בארי וגם לנובה בכדי לצלם תכני הסברה ועשה דברים מדהימים".

התחושה הייתה ריקנית, כי לא ידעתי מה אני עושה ועד היום אני בשוק מהכל, כי זו הרי כאפה מצלצלת. אני עדיין משתדל לעשות הסברה איפה שאני יכול בלי שזה יפגע, כי בסוף אני רוצה להיות הכי גדול בעולם, מפני שככה אוכל לעשות יותר שינויים. הרבה אנשים בעולם יכלו לפצות פה לטובתנו ולגרום לשינוי, אבל הרבה מהם התגלו כפרו-פלסטינים ובחרו להיות נגדנו. יש אשכרה סרטונים של מחבלים חוטפים, טובחים באזרחים ואנחנו עדיין צריכים להוכיח שקרה מה שקרה?! לי היה הכי קשה לראות את הילד עם הגופייה, עובר עם מחבל בית בית לדפוק על הדלתות כדי שיפתחו אותם ועצוב היה לי לראות את זה, במיוחד כשגם הייתי פיזית באותם המקומות אחרי זה. מה שכן הרגשתי שליחות גם בגלל המשחק, כי הלכתי לשמח ילדים ונוער מפונים בבתי מלון במרכז, הייתי עושה את זה שעות וכיף היה לי לראות את החיוכים ואת פרצופי התקווה שלהם. אם הילדים ובני הנוער המפונים האלה שמחים, איזה חוצפן אצא אם לא אהיה שמח בעצמי?!".   

-מאז האחדות שנוצרה ב-7 באוקטובר נוצר שוב פילוג חברתי כאן בינינו. חושב שעוד אפשר לאחות את הקרע שנוצר?

"אני מאמין שאפשר לאחות הכל, כמו שאני מאמין שאפשר למצוא את הטוב ולעשות טוב. אפשר לתפור את הקרע הזה ולהכין ממנו אחלה 'טרנינג' או אפילו 'ז'קט', כי בסוף הקרע הוא לא שימושי ולא תורם לכלום. כמו שאני רוצה ללכת עם טרנינג לא קרוע, אני רוצה ללכת עם עם מאוחד ולא עם שעסוק בלריב כל הזמן. תמיד יהיו דברים שלא נסכים עליהם, אבל מה יעזור לנו לריב עליהם. גם ככה יש כל כך הרבה רע בעולם, מה יעזור לי להוסיף עוד רע? העם עצמו הוא כמו שמיכה שאתה מתעטף בה, אז זה בעצם דימוי לעם מאוחד, אתה לא תזרוק אם יש קרע, אלא תמצא דרך לאחות אותו". 

-מה היית עושה כדי לאחות אותו? 

"אני לא במעמד של לתת פתרונות, אחרת גם אתה היית יכול לתת פתרונות, אבל הזמן יעשה את שלו. אני אומר שהלוואי שהחטופים כבר יחזרו, כי אולי זה מה שיתן את האור ויחזיר לנו אמון בענק. גם כשהחטופים יחזרו כל מה שקרה ילווה אותנו וגם אותם, כי יש להם צלקת גדולה שנוצרת אחרי תקופה ארוכה, אבל כשיחזרו אנחנו כעם שלם נטפל בהם ונחבק אותם, בדיוק כמו שעשינו עם חטופים שחזרו". 

-פגשת בעצמך חטופים שחזרו? 

"כן, אבל לא יותר מדי, כי קשה לי". 

-למה?

"כי כשאני פוגש חטוף, אני בולע את הלשון ואומר לעצמי: 'בטח שאלו אותו על זה ושאלו אותו על זה', ואני לא יודע איך לגשת כשביקרתי למשל חטופה בבית חולים, אמרתי לה: 'אני מצטער אם אני לא שואל אותך 'איך היה בשבי?', כי אני לא יודע אם כבר שאלו אותך את השאלה הזו ואם זה יעשה לך טריגר', וענתה לי 'הכל טוב'. ביקרתי גם חיילים פצועים שלמרות הכל צוחקים ומספרים בדיחות שחורות על עצמם, כמו למשל חייל שהרגל שלו נגוסה ואמר בהומור 'תיגע, תיגע'. הומור וצחוקים זה התרופה להכל".   

© מתוך אינסטגרם @mreviatar 

-היית רוצה לרוץ בעתיד לכנסת?

"לא", משיב בצחקוק. "אבל תאר לך שאולי עוד 20 שנה ארוץ לכנסת ואז תעלה אצלכם כותרת 'העיקר לא רצית'... אם יש משהו שלימדו אותי זה לא לפסול כלום, אבל כרגע יש לי אפס ידע בפוליטיקה, אני לא מבין בזה ומאז ומתמיד העולם הזה גם לא עניין אותי".

-הזכרת קודם גם על "לעוף על אנה", שעונתה הראשונה הסתיימה לפני שנה וחצי. מאמין שיהיה קאמבק? 

"הלוואי ויהיה", משיב בכנות. "לדעתי זו סדרה טובה, מצחיקה, כתובה מעולה והבמאית והכותבת, מיתר פרהט שעשתה המון סדרות, היא סופר מוכשרת. אני חושב שהיה פחות ביקוש לסדרה כי הנוער רוצה לראות דברים שלא נמצאים רק בפלטרפומה מסוימת, אלא כאלו שנמצאים גם ב-'יוטיוב' כמו הפרקים לסדרות של 'כאן חינוכית'. זה גם למה התכנים שלהם גם כל כך מצליחים, כי כל פרק ב-'יוטיוב' יכול לקבל גם 600,000 צפיות וככה הנוער יכול לעשות לתכנים האלה בינג'ים". 

שותפתך באותו הקאסט, אנה זק, מככבת בימים אלו על במת הפסטיגל, אתה גם מכוון להפקת חנוכה הגדולה? 

"אני בחיים לא פוסל את זה ואם יפנו וירצו שאשתתף, ברור שאעשה פסטיגל! אני זורם. אספר לך שכילד בחיים לא הייתי במופע הזה! בגלל זה אני לא מכיר שירי פסטיגל אבל לשאלתך, הפסטיגל הוא בהחלט סוג של חלום. יש לי המון חלומות ורצונות שאני רודף אחריהם - ככה שנוצר סלט של חלומות, אבל העיקר שאני יודע שיש לי מטרות".  

© עידן כהן 

-ברוב הסרטונים שאתה מעלה אתה מכניס את כלבתך המפורסמת- ניקי, שאף היא הפכה לכוכבת טיקטוק עם המוני עוקבים. מתי הבנת שהיא כל כך אהובה?

"כשהעלתי את הסרטון הראשון עם ניקי הוא קיבל 25 מיליון צפיות, זה תפס ואמרתי: 'אוקי, יש פה משהו'. מאז עשיתי את אותם הסרטונים, וככה היא בעצם משחקת איתי אפילו עוד לפני הסרטונים. ניקי האור שלי בחיים".  

-איפה אתה מרגיש שניקי שינתה לך את החיים?

"בהכל!", מצהיר. "בזכותה שמו לב אליי כי הסתכלו עליה. כשזה קרה, הסתכלו עליי ואמרו 'אה, רגע וואו!'. בחיים לא הסתכלו עליי כי הייתי ילד מופנם, שקט והייתי מודע לזה. פתאום קיבלתי הכרה, פתאום כולם רוצים להיות בחברתי ומסתכלים עליי בצורה שלא הסתכלו בחיים". 

© מתוך אינסטגרם @mreviatar 

-תסביר.

"אנשים מסתכלים עליי כמו איזה גיבור, ואני אומר לעצמי: 'מה עשיתי? לא הצלתי חתול מעץ' וזה לא שצילמו והעלו, אלא שהכל נטו מקולות העצבים של ניקי וזה הפך לעולמי. יש סרטונים שלי איתה, שהגיעו אוטומטית לשני מיליון צפיות תוך יום! כשיותר סרטונים נחשפו, אנשים יותר אהבו את החיבור של ניקי ושלי. זה דומה לסדרות מצוירות שיש בהן בן אדם מצויר ואת בעל החיים שלו, כמו בובספוג וגארי החילזון".  

- אתה חושב שללא ניקי היית מצליח ברשת באתה המידה?

"אני חושב שכן, כי עוד לפני ניקי התחלתי לצלם סרטונים שקיבלו הכרה. היו לי משפטים מוכרים שהפכו לסאונד ויראלי כמו 'אני לא הומו ולא שמומו', וגם עם משחקי המילים שהעלתי הייתי מוכר בקרב חיילים. מה שכן, יכול להיות שבלי ניקי הייתי עדיין מפורסם, אבל פחות בעיניי אחרים ובזכות הקהל שלי הגעתי לאן שאני. זה לא שאני מעלה ויש לי אפס צפיות, אלא שזה רק בזכות הקהל שימשיך ליהנות ולהביא את החברים שלו לצפות בי, הרי את הסרטונים שלי עם ניקי יותר אנשים צפו, שלחו לחברים ולמשפחות. יכול להיות שהייתי מצליח בלי ניקי, אבל לא בחוזקה כמו שאיתה. בסופו של דבר התכנים איתה העצימו את הכל, כי תחשוב שהסרטונים איתה הגיעו לחו''ל והתפוצצו שם, ככה שהניסוי והטעייה שלי הצליחו".  

-חלק מלהיות יוצר תוכן מפורסם זה גם התעניינות סביבו בעוד פרמטרים, למשל בגזרה הרומנטית... יש חדש בנושא אצלך?

"האמת שכלום", משיב עוזרי בכנות. "מאז ומתמיד אני לא אוהב לצאת לדייטים, אז כרגע אני משחק 'קונטר סטרייק 2' בבית ומה שיהיה יהיה. אני מחפש מישהי שתבין אותי ותכיל אותי כמו שאני אותה, אבל לא מישהי שאעשה עליה בייביסיטר ואהיה חייב להוציא כל זמן פנוי שלי עליה, כי אני בן אדם שעובד. עם כל ההכרה שלי, אני צריך את האוויר לנשימה ולעכל לפעמים את הסיטואציה העכשווית, אז אני צריך מישהי שתכיל גם את זה. תשמע, גם לא קל להיות במקום שלי שאני לא יודע אם מישהי יוצאת איתי בגלל מי שאני, או שהעובדה שאני מפורסם עושה לה את זה ומוסיפה לתדמית שלי, אבל אני רוצה להרגיש מישהי שתתאהב בי בגלל האופי שלי. 

© עידן כהן 

לרוב הנשים שאני יוצא איתן יש ציפייה שאתאהב בהן לפני שיתאהבו בי, שאני זה שארדוף ואין לי בעיה אבל אני לא יכול לעשות את זה עם כל אחת שאני יוצא איתה לדייט, כי אם זה לא מרגיש אמיתי, אז איך היא מצפה שאתנהג ככה?! קשה לי לקחת ברצינות שבחורה רוצה שארדוף אחריה כמו איזה אביר אפילו בדייט ראשון וזה בסדר, אבל בתכל'ס זה אמור להיות כמו מפגש עם חבר ולמה? כי יש סיכוי שהשבוע יצאתי עם עוד ארבע בנות, אז לכל דייט אתייחס כאביר על סוס לבן? מי אמר גם שאמשיך לצאת עם מישהי אחרי הדייט הראשון, אבל אם אמשיך - מבחינתי אקח סוס ותיהיי בת מלך. אני רוצה מישהי שתסתכל עליי ותגיד 'בא לי להתכרבל ולראות איתו סרט', לא רק לצאת למסיבות ולכל מיני מקומות, כביכול שאני איזה בייביסיטר. די!". 

ניהלת בעבר זוגיות עם יוצרת תוכן אחרת (שירז שוקרון - ד.ש), זה קל או קשה יותר כשזה באותו התחום?

"זה קשה, כי יש הרבה דברים שמתנגשים והמון רצונות שלא מתממשים, בין אם אלו רצונות שלי או בין אם אלו רצונות שלה. הרבה פעמים אני גם אומר שאני לא אוהב להביא את העבודה לבית ולפעמים זה גם לא מקובל על שני הצדדים".  

אחרי שהכרנו אותך כאביתר כוכב הרשת וכאביתר השחקן, אנחנו צפויים להכיר אביתר נוסף?

"אתם תמיד תכירו אביתר נוסף, אני לא שם עליי מחסומים. יש לי כמה צדדים שבסופו של דבר רוצה להראות לכולם ובשנה-שנתיים האחרונות, הפסקתי קצת עם התוכן של ניקי. במיוחד מאז ה-7 באוקטובר, כי אני רוצה שכשיראו את אביתר יפסיקו לשאול 'איפה ניקי?'. ניקי שם וכמובן שהכל בזכותה... היא משאירה אותי שפוי ועושה לי שמח כמו שעושה לכולם. אתם תמיד תכירו עוד אביתר, כי אביתר הוא בן אדם כמו כולם. כמו שאתם משתנים, גם הוא משתנה. גם אביתר מגלה צדדים חדשים בו וכשהוא מגלה, הוא מראה אותם לכל העולם. בסופו של דבר, חשוב לי להגיד: בואו נפזר אהבה וכמה שפחות שנאה, כמה שפחות לריב, כמה שפחות להיכנס סתם לוויכוחים, והקרע בעם לא צריך להיות יותר קרוע ממה שהוא. די עם השנאה! תאהבו את מי שהוא יהודי וגם את מי שלא, כי גם ככה בסופו של דבר אנחנו בשנה שהמלחמה תיגמר בסוף ונתמקד בלשים פלסטר על כל מה שקרה, אז תעזרו לזה לקרות". 

© עידן כהן

דנה ארגמן ושחר אלוש/"בת השוטר"

אין ספק שעלילתה של "בת השוטר" הייתה מורכבת במיוחד, ובתוכה המתח ששרר בין דנה לשחר, שלאורך העונה הראשונה היו רחוקות מלהיות בסטיות. הסיבה העיקרית למתיחות ביניהן הייתה בגלל שהאקס של שחר, איתי, היה מאוהב בדנה בזמן שהיה איתה בזוגיות ואומנם לא ראינו ריב רציני בין השתיים, אך שחר תיעבה את דנה בעיקר בגלל העובדה הזו. חבל בשבילנו היה לראות את זה, אך כבר לאחר 27 פרקים ראינו התקרבות יפה בין השתיים, כשדנה עזרה לשחר המאוהבת באליהו להתחפש לדתייה, כדי להתפלח לבית החרדי שבו מתגורר ואף שמחה בשבילה על ההתקרבות ביניהם.

חואן טצ'ו מוראלס ונצ'ו פרס אלסמנדי/"כמעט מלאכים"

העונה הראשונה של הטלנובלה הפנטסטית, ליוותה במספר יריבויות שנוצרו בעיקר בגלל משולשי אהבה, כמו בין מר לטפי שהתחרו על ליבו של טיאגו, בין טיאגו לרמה שהתחרו על ליבה של מר, בין סיילו למלווינה שהתחרו על ליבו של ניקו, ובין טצ'ו לנצ'ו שהתחרו על ליבה של חסמין ששבתה את ליבם של השניים.אבל ההתאהבות הזאת גרמה להם לא פעם להתקוטט, להחליף קללות, איומים ולסיכום, אסור היה לתת להם להיות באותה הסביבה. גם בעונה השנייה שרר ביניהם מתח, מאחר ושניהם היו בלהקות מתחרות ורק לקראת סיומה, הם השלימו והפכו לחברים טובים, שלעיתים גם היו צמד ליצנים. מה שבטוח, אנחנו לגמרי מתגעגעים לשניהם!

דורי ארזי וניב גלרון/"זיגי"

בשלוש העונות האחרונות של הסדרה ניב ודורי (הידוע כ-"זיגי") היו חברים קרובים, אך בשתי העונות הראשונות הסיפור ביניהם היה הפוך לחלוטין. מהרגע שדורי הגיע עם משפחתו לכפר אלון, ניב וחברו עילי התבריינו כלפיו, הרימו עליו ידיים, ציירו ליד ביתו גרפיטי משפיל של כתמי כלב דלמטי כדי לרדת על הויטילגו שלו (בעיית עור), ופשוט התנהגו אליו בצורה דוחה ביותר. בנוסף לכל המעשים הללו, במהלך העונה השנייה ניב התחזה לזיגי בכדי להרוס לדורי את הקריירה, מה שהוביל למריבה פיזית ביניהם. שמחנו לראות שבתחילת העונה השלישית ניב הגיע למסיבת ההפתעה לכבוד ההופעה האחרונה שלו בתור זיגי ואת ההתקרבות המהירה ששמה ביניהם את כל הלכלוך מאחור. מערכת היחסים בין דורי לניב, היא דוגמה מופתית לכך שיריבים בהחלט יכולים להפוך לחברים.

בינקי בארנס והחבורה של ארתור ריד/"ארתור"

גם בעולם האנימציה יש לא מעט דמויות שמסוכסכות לחלוטין אחת עם השנייה והדוגמה לכך, היא הסכסוך בין בינקי לבין ארתור וחבורתו. בעונה הראשונה, בינקי הוכר לנו כבריון בית הספר "ליקווד" והרבה להציק בלי סיבה גם לארתור וחבריו, כשלקח להם למשל את הקינוחים שלקחו לעצמם בקפיטריה וכשהפריע להם לשחק כדורסל. בעקבות זאת, שני הצדדים היו מסוכסכים לגמרי, אבל אחרי זמן קצר בינקי התחיל לאסוף את עצמו, להיות נעים הליכות כלפיהם, ולאט לאט הפך להיות חלק מהחבורה עם ארתור, בסטר, פרנסין, מופי ומוח. בסך הכל אנחנו אוהבים את בינקי, בעיקר כי הוא תמיד מצליח לקרוע אותנו מצחוק.

משפחת תמרי וטולי דבש/"מתוקים"

כוכבת הרשת הטלוויזיונית המרגיזה הייתה אדם נטול רגשות וכל מה שעניין אותה בדיוק כמו את אמה שונית, זה להביא לסגירת קונדיטורית "תמרי" כדי שרק קונדיטוריית "טולילנד" תהיה היחידה שתשרוד. טולי לא הפסיקה להתנכל למשפחת תמרי והגרוע ביותר היה כשהתקרבה למעיין, האחות הקטנה במשפחה, רק בכדי לגנוב את המתכון לעוגת הגבינה שלהם. עם כל הניסיונות של משפחת דבש לסגירת קונדיטורית "תמרי", הרגשנו שסוף העסק דופק בדלת וחשבנו שהיריבות בין המשפחות תישאר לנצח, אבל כשטולי סיפרה על מעשיה הרעים בפני כל העוקבים שלה באינסטגרם וביקשה את סליחתה ממשפחת תמרי, הופתענו ממש לטובה. אומנם לא היה חיבוק של פיוס בין המשפחות, אך משפחת תמרי נפרדה בחיוך קטן ממשפחת דבש שעזבה לבאר שבע, כך שלא הורגש שנשארה נטירת טינה ביניהן.

שאולי פליקס חיון ויובל הופמן/"נעלמים"

במהלך ארבע העונות של "נעלמים" לא ראינו יותר מדי יריבויות (וטוב שכך!), אך בעונה הראשונה היה סכסוך קשה בין שאולי ליובל, כי זו גנבה לו את השיר שיצר - "מישהו כמוני". בזכות אותו הלהיט זכתה בפרס "שיר השנה", פרט ששאולי גילה כשיובל עלתה לשיר את השיר מול כל תלמידי תיכון "העמק". למרות זאת, היא בחרה להמשיך עם השקר, לא להתנצל בפניו ולא להודות על כך בבירור מול מנהלת התיכון-כרמלה לוטן. מודים, היינו קרובים לשנוא את יובל, אבל חזרנו לאהוב אותה כשעזרה לשאולי וחבריו להציל את אשמורת מהרעלת המים שאביה, בני, תכנן. בנוסף, יובל הבינה לאחר מכן את חומרת המעשה שלה והתנצלה על גניבת השיר בפני שאולי מול כל בית הספר. אף פעם לא מאוחר לתקן ולא יכולנו לבקש סולחה יפה יותר, מסצנת הסיום שבה יובל ושאולי הופיעו עם שיר הנושא של הסדרה-"נצלול".

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• המתמודדים שאולי לא זכרתם שהיו ב-"הכוכב הבא"
• אירוויזיון וישראל: דברים שלא ידעתם על "איילה והמראות"
• מישל ריאבוי חושפת: "היו הרבה דמעות אחרי שלקחתי את ההחלטה"

"נכנסתי לעולם הזה רק אחרי הצבא", משתפת ריינהולד. "אני חושבת שתמיד היה לי את החלום הזה, אבל אף פעם לא חשבתי להוציא אותו לפועל. כל החיים ציירתי והייתי בטוחה שאחרי הצבא אעשה אנימציה, עד שהלכתי לראות את 'שומרי הגלקסיה'. ראיתי את הסרט, שאלתי את עצמי תוך כדי: 'רגע, מה הכי בא לי בעולם?' ועניתי לעצמי: 'להיות שם ולשחק את הדמויות האלה. הסתכלתי על גאמורה (אחת הדמויות הראשיות בסרט-ד.ש), וחשבתי לעצמי שזה יכול להיות מגניב לשחק דמויות כאלה. אמרתי לעצמי: 'טוב, חיים רק פעם אחת, אלך ללמוד משחק ואם לא אצליח... אלך ללמוד משהו אחר'".  

וכאמור היום עולה "הסדרתיים" בכיכובך.

"'הסדרתיים' זו בעצם מן פארודיה על סדרות נוער, וזה מצחיק ש-'כאן חינוכית' צוחקים על עצמם, כמו ש-'מארוול' עשו את זה בסרט 'דדפול'. הסיפור מתמקד ברון וגאיה שהם שכנים שכנים, אני משחקת את גאיה וגלעד בראון משחק את רון. ביום אחד, אנחנו נשאבים לתוך הסדרה האהובה על רון - 'נווה עלומים', בניגוד לגאיה ששונאת את הסדרה, וחושבת שהכל שם מטופש. היא לא מבינה למה אנשים רוקדים, שרים שם כל היום… יש כאן נאמברים של ממש, עוז מורג עשה את הכוריאוגרפיות, בין הרקדנים שלו היו ליהי פרויד וכל הנאמברים פשוט יצאו מטורפים לגמרי. במהלך הסדרה אנחנו רואים את התהליך שלה ושל רון בתוך 'נווה עלומים', כלומר איך רון ממש רוצה להיות חלק מהסדרה וגאיה שרק רוצה ללכת הביתה, לאט לאט מגלה על עצמה דברים חדשים, על הסדרה ועוברת שם תהליך ממש יפה".

ומי היא גאיה בתוך כל הדבר הזה?

"גאיה היא ילדה שגדלה די לבד והיא בת לאם יחידנית. גאיה עברה המון בתי ספר, כי אמא שלה עוברת הרבה דירות, אז אין לה יותר מדי חברים. יותר מזה, גאיה למדה בחיים שלה שחברים זה דבר זמני, כי היא כל הזמן עוברת בתי ספר ובגלל זה, היא יודעת שלשום דבר אין באמת משמעות. גאיה ילדה סגורה, צינית, אין לה כוח לאינטרקציות עם אף אחד, ואני חושבת שגם לא אכפת לה מה חושבים עליה".   

-עד כמה אתן דומות במציאות? 

"אנחנו שונות ודומות", משיבה ריינהולד.

-כלומר? 

"אנחנו שונות כי גאיה ילדה שלא אוהבת אינטרקציות חברתיות, קשה לה מאוד להתקרב, קשה לה עם רגשות ואני לעומתה, כן אוהבת אנשים ואת החברים שלי. מה שכן, אנחנו דומות בזה ששתינו ציניות, אבל בסופו של דבר לגאיה יש לב טוב, היא רגישה לאנשים חלשים ורודפת צדק. עם כמה שגאיה צינית, היא לא יכולה להתעלם ממי שזקוק לעזרה ובכל זה אנחנו בעצם דומות, אבל דרך ההתמודדות שלנו שונה, כי גאיה רק הודפת את כולם. הרגשתי כמוה קצת בצבא כי היה כאן שינוי מטורף בשבילי, אבל אף פעם לא הדפתי אנשים כמו גאיה, היא בכלל לא רוצה שינהלו איתה שיח ומלאה בחומות". 

© חורחה נובומינסקי, כאן חינוכית

-צילומי הסדרה נערכו שבעה חודשים לאחר תחילת המלחמה. לאור הכאוס העצום שהשתולל מחוץ לסט, איך היה ליצור דווקא משהו קומי בתוך כל המציאות?

"זה היה מטורף", משחזרת את התחושות. "היה גם מאוד קשה, אבל אני חושבת שהצילומים ממש הצילו את כל הצוות. הסדרה הרי מתרחשת בתוך עולם מקביל שנקרא 'נווה עלומים' ולאורך כל הצילומים ממש נכנסנו לתוך היקום הזה, כי היינו ב-12 שעות צילומים, בלי טלפונים, בלי תקשורת ופשוט היינו בתוך עולם צבעוני של שירים וריקודים. כל הזמן כולנו דיברנו על זה שהיקום הזה מציל אותנו ואנחנו כמובן לא שוכחים את כל מה שקורה בחוץ, אבל קיבלנו לרגע מן מציאות חלופית ודמיינו שאנחנו נמצאי בה. המעברים בתקופה הזו היו חדים, כי רגע אחד אתה בוכה במונית בדרך לצילומים ורגע אחרי זה אתה עושה מחזמר קומי, אבל היה צוות כזה טוב וכולנו היינו יחד בזה. הלוואי שהסדרה תצליח לתת יקום מקביל גם לצופים, כמו שהיא נתנה לנו ושתהיה להם נחמה מלהישאב לתוך סדרה ולראות משהו משמח". 

-נעה מספרת, כי ב-7 באוקטובר עוזרת הבמאי של הסדרה-דפנה ליבשטיין, איבדה את אחיה אופיר ליבשטיין שהיה ראש מועצת שער הנגב, ואת והאחיין שלה ניצן ליבשטיין זכרונם לברכה. 

"אופיר היה חלק מכיתת הכוננות, שבמסגרתה נלחם באותו היום והוא הדף את המחבלים שניסו להיכנס לקיבוצים. ניצן באותו היום היה במגורי הצעירים בקיבוץ ונלחם על חייו מול המחבלים. בהתחלה ניצן הוגדר כנעדר במשך 12 יום, ורק אז הבינו מה עלה בגורלו. דפנה סיפרה שאופיר וניצן היו אנשים מהממים, ושהייתה בקשר ממש טוב עם ניצן. תשמע, התקופה הזו פגשה כל כך הרבה אנשים, אז אי אפשר היה להתעלם מהנוכחות שלה במהלך הצילומים". 

© צילום פרטי

-"הסדרתיים" זו למעשה סדרת הנוער השנייה בקריירה שלך. את יכולה להגיד שהגעת לצילומים כאן יותר מוכנה מ-"אינפינטי"?

"ברור!", משיבה ריינהולד בהתרגשות. אני זוכרת שביום הצילום הראשון של הסדרה נהג מונית הסתכל עליי דרך המראה ושאל אותי אם אני צריכה מים. שאלתי אותו 'למה אתה אומר את זה?' וענה 'את נראית בשוק', אז זה בעצם מסכם את החוויה שלי ב-'אינפינטי'. כשאתה מגיע בפעם הראשונה לסט, אתה נכנס להלם מוחלט, אתה לא יודע מי נגד מי ואני חושבת שבסופו של דבר כל שחקן יזכור את היום הראשון שלו על סט הצילומים. מה שהציל אותי ב-'אינפינטי' היא הדמות של לילוש, כי בסדרה הזו היא הייתה הרי דמות משנה, וככה יכולתי להסתכל למשל על עומר נודלמן ששיחקה את גאיה וללמוד ממנה איך היא מצליחה להתמודד עם כמות הטקסטים והשעות שלה בימי צילום. היא הגיעה בכל יום ראשונה, הלכה אחרונה, זכרה את כל הטקסטים והייתה הכי מקצועית בעולם, לא היה רגע שלא הייתה מקצועית, איחרה בבוקר או שלא זכרה טקסט. כשהסתכלתי עליה, אמרתי 'אני רוצה להיות כמו עומר' והתפקיד שלי ב-'סדרתיים' היה מן 'מניפסטינג', כי ב-'אינפינטי' למדתי מעומר היא משחקת את גאיה, ועכשיו ב-'סדרתיים' אני בעצם משחקת גאיה אחרת". 

-ואם כבר הזכרנו את "אינפיניטי",  עד היום יש ילדים ששואלים אותנו, אז נפנה את השאלה אלייך - מאמינה שתהיה עונה שנייה? 

"אני חושבת שלא, וזה שובר לי את הלב להגיד את זה", משתפת. "אני משתדלת להיות אובייקטיבית, אבל אני חושבת שזו אחת מהסדרות הכי טובות שנעשו לילדים ונוער, כי היא נותנת ייצוג נשי של ילדות חכמות, חזקות ושמחתי שעושים סדרות כאלה לקהל הזה. מה שגם אהבתי ב-'אינפינטי', זה את הסיפור שבו יונתן התבריין כלפי דניאל ודרך זה, הסדרה הראתה שהבריון הוא למעשה החלש, כי הנושא של היציאה מהארון יושב עליו, אז הוא בעצם היה בריון לעצמו. ההתבריינות של יונתן הגיעה ממקום שרע לו ובן אדם שטוב לו לא יחפש לעשות רע למישהו אחר, אז חשוב להראות דברים כאלה בסדרת נוער. מה שעוד היה יפה בסדרה הזו זה שדניאל לא התבייש במי שהוא, כי בסצנה שיונתן עשה גרפיטי ורשם 'דניאל ההומו', דניאל לא מחק את הגרפיטי, אלא הוסיף לב ודגל גאווה. זה דבר מדהים בעיניי, זו אמירה חזקה לילדים ולנוער וליאור ירון-היוצרת והכותבת של הסדרה, העבירה להם בכתיבה המטורפת שלה מסר ממש יפה".  

-אז למה אין עוד עונה? 

"אני חושבת ש-'אינפינטי' לא חודשה לעוד עונה כי אולי היא לא הצליחה כמו שחשבו שתצליח וזה פספוס, כי היא סדרה מעולה! הלוואי שהיא תעשה קאמבק כמו 'זגורי אימפריה', 'בית הכלבים' ותתפוס תאוצה כמה שנים אחרי". 

-על הסט של "אינפינטי", הכירה ריינהולד את בן זוגה - השחקן אמיר בנאי, שאיתו היה לה רומן עלילתי גם בסדרה. 

"אמיר ואני היינו חברים ממש טובים לאורך כל הסדרה", מספרת. "אמיר, שחר טבוך ואני נהיינו 'ירדנה, רותי לאה' ולקראת סוף הצילומים פתאום התרגשתי מזה שאמיר עובר לידי. שאלתי את עצמי: 'מה קורה לי?!', הבנתי שאני מאוהבת בו ואיכשהו עם הצילומים זה קרה בסוף. האמת שאני חושבת שכולם שמו לב לזה, כמו למשל שחר טבוך שהוא החבר הכי טוב שלי עד היום ועשה שידך מאחורי הגב שלנו, כי שם לב שאנחנו מסתכלים אחד על השנייה. גם עומר נודלמן, עידו אליאלי ונועה כהן שמו לב לזה, ואמיר האחרון שידע", משחזרת בצחקוק. "כל אחד בעצם לקח חלק בסיפור האהבה הזה וכל כך תמך בנו. גם בגלל זה אנחנו מתבאסים שאין עונה שנייה, כי אני מרגישה שכולנו ממש התחברנו על הסט, וזה החיבור הכי מטורף שיכל לצאת מעבודה". 

-היה לכם קל יותר ליצור זוגיות במציאות מאשר בתוך העלילה? 

"בטח!", משיבה. הרי ב-'אינפינטי', קו העלילה הוא שאלימלך-הדמות שאמיר שיחק מאוהב בלילוש והיא לא שמה לב לזה, אלא חושבת שהוא כמו החבר הכי טוב שלה. לקראת סוף הצילומים היה מאוד קשה לצלם את זה ולהעמיד פנים שאני לא שמה לב שאלימלך מאוהב בי, כי כבר הייתי מאוהבת בטירוף באמיר. גם העניין של הפרשי הגילאים תפס מקום בסדרה, כי אלימלך לא רצה לספר ללילוש שמאוהב בה בגלל שהוא קטן ממנה בשנתיים, אבל במציאות זה לא היה לנו כזה אישיו. זה מצחיק, כי בסדרה אני עונה לו: 'לא אכפת לי בן כמה אתה', וזה ממש נראה שליאור ירון כתבה את הסיפור שלנו". 

ב"אינפיניטי" © אייל אפרתי, באדיבות yes

-הפריעה לכם העובדה שאת יותר גדולה ממנו בכ-5 שנים?

"ממש לא! מי שמכיר את אמיר, יודע שהוא בעצם בן 800", משיבה בהומור. "אמיר הוא חכם כמו מאה איש ביחד, בוגר, רגיש ופשוט יש לו לב חכם. אם כבר, אני הרבה יותר ילדותית ממנו". 

-איפה זה בא לידי ביטוי? 

 "כשהיה לי למשל ויכוח עם חברה, אמרתי 'טוב יאללה, היה ונגמר, אבל הוא אומר - 'לא, צריך לדבר על הדברים ולפתור אותם', אז אני מקשיבה לעצה שלו וסומכת עליו". 

-עד כמה זה עוזר או מקשה ששניכם באותו התחום?

"עוזר ממש וכיף", מצהירה. "אתה מרגיש שיש מישהו שמבין אותך. אמיר למשל התרגש שהתקבלתי ל-'סדרתיים', כפול עשר ממה שאני התרגשתי והוא האדם הראשון שהתקשרתי לספר לו על זה. חצי שנה עברה מאז הצילומים, וכל פעם שאמיר נזכר בזה הוא מתרגש וכל כך שמח. בכל יום צילום שלי, חיכה לי פתק על הדלת שכתב לי יום לפני. אחרי שסיפרתי לאמיר שהתקבלתי, נסעתי לבית שלו וכשבאתי להיכנס, מישהו זרק עליי בלון מים. אמרתי: 'איזה ילדים חצופים!', אבל אז הבנתי שאלו אמיר ואורנה בנאי שזרקו אותו עליי מהמרפסת וצעקו 'קולולולו'. זה היה ממש מצחיק".

-את ואמיר חשבתם פעם לכתוב סדרה יחד? 

"האמת שלגמרי חשבנו על זה. תשמע, 'הסדרתיים' זו סדרה כל כך חכמה, אז אתה אומר לעצמך: 'בחיים לא אצליח לכתוב דבר כזה', אבל מצד שני זה עושה לך חשק. הכותבים של 'הסדרתיים'-יגאל שפירא ורשף שי שאנחנו מעריצים אותם ועשו תוכניות שאנחנו ממש אוהבים כמו 'מצולמים', גורמים לנו לומר לעצמנו: 'גם לנו בא לעשות את מה שהם עושים' ולא חושבת שנעשה את זה בקרוב, אבל זה מדבר אלינו".   

© עמית נעים

-הזכרת קודם את אמו של אמיר, השחקנית והקומיקאית אורנה בנאי. יש איזושהי עצה ספציפית שקיבלת ממנה ועזרה לך להצליח? 

"דבר ראשון, אורנה עזרה לי כל כך הרבה והיא ממש תומכת בי. אני חושבת שאני לומדת מאורנה בעיקר על החופשיות במקצוע, ללמוד שאין חוקים, להרגיש בנוח והיא גם נותנת לי פרופציות ויציבות. בסופו של דבר הקריירה היא ארוכה וגדולה. כשאתה בתוכה, נראה שכל תפקיד שקיבלת או לא קיבלת יכול לערער את עולמך, אבל אז אתה מסתכל על אורנה, רואה איזה קריירה היא עשתה וגם היא במהלך הדרך, קיבלה ולא קיבלה תפקידים. גם אורנה רצתה פרויקטים שבסוף לא עשתה, אז בעזרת השם כשאגיע לגיל שלה ותהיה מאחוריי קריירה כמו שהיא עשתה, גם אז לא ישנה לי אם עשיתי את הדבר הקטן הזה או לא".  

-אתן משתתפות יחד ב"MKR" שתעלה בהמשך בקשת 12 -איך היה לחוות את זה יחד?

"היה הכי כיף בעולם!", מספרת בהתרגשות "נהנינו ממש, היה לנו מצחיק, כיף וזו חוויה מדהימה. אחרי שצילמתי את 'קווסט' (סדרת נוער שתעלה בהמשך השנה - ד.ש), נסעתי עם אמיר לאיטליה וכבר אחרי יומיים, נכנסנו לצילומים של 'MKR'. הימים בריאליטי נורא ארוכים והייתי בשוק! חשבתי שסדרות נוער זה הדבר הכי מטורף מהבחינה הזו וטעיתי, אבל היה לי כיף והצוות של התוכנית כיפי. חיים כהן ורותי ברודו מושלמים, מהממים, אנשים מדהימים וכל מה שרואים בטלוויזיה פשוט לא פייק, כי אלו באמת הם ומדהים לראות את זה".  

-בחזרה ל"סדרתיים" - הדמות שלך הרי נשאבת לתוך סדרה. יש סדרה מסוימת שתמיד חלמת להישאב לתוכה? 

"יש כאן צד אחד שהוא זקן וצד אחד שהוא חדש". 

-תפרטי.

"קודם כל, תמיד חלמתי להישאב לסדרת הסרטים 'דמדומים', כי תמיד קינאתי בטירוף בדמויות שם ורציתי להיות חלק מהסיפור הזה. גם ל-'הארי פוטר' למשל חלמתי להישאב, כי כל כך רציתי ללמוד בבית הספר 'הוגוורטס'. בתור ילדה שראתה את 'הארי פוטר', לא האמנתי שאני לא יכולה לעשות קסמים, ולא הבנתי איך אני לא לומדת בבית הספר הזה?!. לסדרות בארץ הייתי רוצה להישאב ל-'אחיין שלי בנץ' או ל-'מתחם 25'. 'האחיין שלי בנץ' זו הסדרה שהכי מצחיקה אותי בעולם, חלום שלי להישאב אליה! ול-'מתחם ה-25' גם הייתי רוצה להישאב, כי אמיר משחק שם וגם בגלל שהיא מתרחשת בגן חיות. תמיד קינאתי באמיר שנמצא שם כל היום עם חיות והוא גם היה שולח לי סלפי עם ארמדיל".

© מתוך הסדרתיים, באדיבות כאן חינוכית

-מה דעתך על סדרות הנוער בישראל?

"אני חושבת שסדרות הנוער בארץ הולכות לכיון ממש טוב ואני רואה את זה לדוגמה ב-'אינפינטי', ב-'אריות של שלי הכובשת' וב-'סדרתיים'. אני מרגישה שהיום גם יש ייצוג טוב יותר בסדרות האלה לילדות והנערות, וכמובן שאכפת לי מכל הילדים ובני הנוער, אבל כילדה הרגשתי שהדמויות הנשיות בסדרות כאן מוגדרות לפי סיפורי האהבה שלהן עם הבנים ושאין להן מספיק אופי מעבר לזה. ב-'אריות של שלי הכובשת' למשל, אני מרגישה שזה ממש לא ככה, כי הרי הסדרה הזו מתעסקת בשחקנית כדורגל שלוקחת אחריות על קבוצה, אז היום יש יותר דמויות כמוה שאפשר להסתכל עליהן, לאהוב אותן וזה חשוב. 

אספר לך גם שמי שמגלמת את אמא שלי ב-'סדרתיים' זו שרון שטרק, שגילמה את נעמי רשף ב-'החממה'! כשאמיר שמע על זה, הוא לא נרגע יומיים. אמיר ראה את 'החממה' בכמויות מטורפות ואני התחלתי לראות איתו את הסדרה רק אחרי שסיימתי לצלם את 'הסדרתיים'. מזל! כי אם הייתי רואה את הסדרה הזו לפני הצילומים של 'הסדרתיים', הייתי יותר מדי מתרגשת מזה ששרון משחקת את אמא שלי".  

-איזו סדרת נוער הכי השפיעה עלייך? 

"אני חושבת ש-'גאליס' די השפיעה עליי, כי כאן הבנתי שאני אוהבת את המדיום הזה של הטלוויזיה. בסדרה הזו גם יש קסם בזה שרואים עולמות אחרים, כמו גאליסיה למשל שהאמנתי שבאמת קיימת… וגם כי אליאנה תדהר שחקנית מטורפת. שאלתי את עצמי: 'איך אני רואה טלוויזיה ומצליחה להיכנס לעולם אחר?!', אז אני מקווה שזה מה שיקרה גם לצופים שיראו את 'הסדרתיים', שהם יצליחו להישאב לתוך העולם שם. אני יכולה להגיד, 'האחיין שלי בנץ' זו הסדרה שהכי 'קינאתי' לא לשחק בה, כי בתקופה הזו עדיין לא הייתי שחקנית וכשהיא יצאה, אמרתי 'וואו, סדרות כאלה אני רוצה לעשות!'. הסדרה הזו קרעה אותי מצחוק, היא יצאה כל כך טוב והשחקנים שם כל כך טובים, כמו נועה כהן, נועה אסטנג'לוב ואמה אלפי. גם 'הפיג'מות' זו סדרה שאהבתי ואני חושבת, שיש דור שלם שהושפע מאותה הסדרה. לדעתי, -'הסדרתיים' גם יכולה קצת להזכיר את 'הפיג'מות'". 

הכי הושפעה מגאליס © יוסי צבקר, באדיבות יחסי ציבור

-למה?

"שתי הסדרות האלה לא דומות, אבל ב-'פיג'מות' הדמויות שם מודעות לכך שזו סדרה כמו שב-'סדרתיים', רון ואני מודעים לכך שאנחנו נמצאים בסדרה ומדברים על זה כל הזמן. מה שכן, אנחנו לא בדיוק שוברים את הקיר הרביעי כמו ב-'פיג'מות', כי אנחנו לא מדברים כאן לקהל ממסך לבן".

© יוסי צבקר, יחסי ציבור

-בעבר, היו כאן בקושי שתי סדרות נוער בשנה וכיום יש ממש כל רגע סדרה באוויר - חושבת שזה דבר טוב או שזה הפך את התוכן של הסדרות ליותר מהיר ופחות איכותי?

"אני חושבת שזה דבר טוב, כי יש הרבה אנשים מוכשרים בארץ ולא רק שחקנים, אלא גם במאים, כותבים וצוות הפקה, ככה שהמבחר של הסדרות נותן אפשרות לכולם לקחת חלק, גם מבחינת הפרנסה וגם מבחינת האומנות, כי בסופו של דבר יש אנשים שרוצים לעשות את מה שהם אוהבים. אני חושבת שהכל מהיר בארץ שלנו ועדיין לא שיחקתי בסדרות למבוגרים, אבל לדעתי אנחנו יודעים להתמודד טוב עם המחסור בתקציב בארץ, כי לא משנה כמה סדרות יש, יוצאים כאן תוצרים מושקעים כמו בסדרות של 'כאן חינוכית'. אני מעריצה את התכנים של הערוץ הזה, כי הסדרות שלו לא מזלזלות באינטליגנציה ואני מרגישה שגם אם האנשים שעובדים שם מוציאים כל כך הרבה סדרות בשנה זה לא פוגע בהם, כי הם כל כך מוכשרים ויודעים לעבוד טוב במהירות הזו".  

-מהי הקלישאה הכי נפוצה לדעתך בתוך סדרות הנוער?

"הקלישאה הכי נפוצה לדעתי, היא הדמות של 'הביץ' ' שאותה יש גם ב-'סדרתיים', כי תמיד יש את 'הכלבה' ואת המספר שתיים השפוטה שלה, אז אני שואלת את עצמי 'למה זה תמיד ככה בכל סדרה כזו?!'. בסדרות, אני גם רואה שדמויות המשנה מוקצנות יותר מהדמויות הראשיות, וגם משולשי האהבה הם קלישאות נפוצות לדעתי".  

-אם כבר קלישאות, בתור מישהי שמככבת בסדרה שהיא פארודיה על סדרות נוער - איזו דמות הכי היית רוצה לגלם בסדרה מהז׳אנר? 

"את הביצ'ית", משיבה בכנות "נראה לי כיף בטירוף לשחק דמות כזו. עדי צמח משחקת ב-'סדרתיים' את סתיו שהיא דמות ביצ'ית וזה כל כך מצחיק, כי זו דמות ששונה לגמרי מהחיים, כל כך רחוקה מאיתנו ואף אחד לא מתנהג ככה. אני מקווה…" 

-השאלה המתבקשת היא אחרי סדרה מוזיקלית -האם זה עשה חשק למחזות זמר או אפילו פסטיגל?

"ברמות!", משיבה ריינהולד בהתלהבות ובכנות. "תראה, ב-'סדרתיים' לא רקדתי ושרתי על הסט, כי גאיה שאני משחקת לא מתחברת לדברים האלה, אבל הייתי על הסט כששחקנים אחרים עשו נאמברים וזה היה הדבר הכי כיפי בעולם. כל הצוות היה מגיע לאיפה שמצלמים את הנאמברים, וכולנו ביחד צפינו בהם, שרנו ורקדנו".   

-הזכרת בהתחלה את תחביב הציור, לא הרבה יודעים, אבל את איירת את משחק הקופסה "מצאתי ת'אחד" של שחר טבוך!

"לפני שהיית שחקנית, מאוד אהבתי ציור וזה חלק מאוד גדול בחיים שלי. 'מצאתי ת'אחד' נוצר בדרך לא דרך, כשהבאתי ליום הולדת של שחר משחק עם תמונות של אנשים שאנחנו מכירים שהדפסתי, והוא פשוט לקח את הקונספט הזה ועשה ממנו משהו הרבה יותר גדול. שחר הוא בעצם היוזם של המשחק, הוא הלך לפגישות עם כל מיני חברות והחליט שעושה מזה משחק אמיתי. כשהבנו שהמשחק הזה ייצא לפועל, אמרנו 'טוב, בואו נתחיל לאייר את הדמויות', אז שחר ואני חשבנו על הדמויות ואחר כך התחלתי לצייר אותן. ביססנו את המשחק על אנשים מהחיים שלנו והרבה מהם לא יודעים שהוא מבוסס עליהם! אבל הם יכולים לשחק בו ולהגיד 'וואי, הוא דומה לי!'. בהתחלה התלבטנו אם לעשות את המשחק על מפורסמים או על דמויות גדולות בהיסטוריה של המדינה וניסינו כל מיני דברים, אבל הבנו שהכי כיף לשחק את המשחק הזה על דמויות מומצאות שמייצגות משהו בחברה הישראלית".  

-זה תחום שהיית רוצה לפתח יותר? 

"אני יודעת שאני רוצה לעבוד במשחק, אין דבר שאני יותר אוהבת מלשחק, אבל כן הייתי רוצה לשלב יותר את הציור בחיים שלי. הלוואי שגם יום אחד תהיה תערוכה משלי!". 

© מקס פבזנר 

-עם הפנים קדימה, יש מחשבה לפתח קריירה בינלאומית? 

"זה חלום שלי. בסופו של דבר אני מאוד אוהבת את העשייה בארץ וחושבת, שהעשייה כאן היא של אנשים כל כך טובים כמו הצוות של 'הסדרתיים'. אני לא יכולה להסביר, מה זה לקום בבוקר ולעבוד עם האנשים שם שהם מאוד כיפיים, נחמדים ואוהבים אחד את השני. זה דבר שלדעתי יש רק בארץ, שאתה מגיע לסט ואנשים שם הופכים לכמו חברים ומשפחה שלך, אז אני חושבת שהבסיס שלי כאן, אבל תמיד יהיה לי את החלום לעשות דברים בחו"ל".   

© סמדר ריינהולד

-לסיום, בהמשך השנה נראה אותך מככבת גם בסדרת הנוער "קווסט" (טין ניק, HOT), שם תגלמי כתבת ומראיינת של אתר נוער ישראלי מצליח… אז לכן מתבקש לשאול - מה היית שואלת את עצמך בראיון הזה?

"הייתי שואלת את עצמי: 'למה כדאי לצופים לראות את 'הסדרתיים'?"

-ומה היית עונה?

"שמגיע לנו, לילדים ולנוער כאן, סדרה מושקעת, כיפית ומצחיקה, שבא לי שכולם יראו ויבינו את החוכמה, את הציניות שבה וכמה היא בעצם פארודיה. אני מקווה שהסדרה הזו תצליח להביא לאנשים הפסקה מהחיים, שתצליח להעביר לאנשים את מה שכל כך רצינו להעביר, ופשוט בא לי שיתנו לסדרה הזו ניסיון של לפחות שלושה פרקים".  

© עידן שיסטר

מיקה צור

את מיקה צור, אנחנו בעיקר מכירים כשחקנית שתמיד כיף לצפות בה מסדרות כמו: "מקיף מילאנו", "הבאר" ו-"אילת", אך אם אינכם זכרתם, מיקה גם השתתפה בעונה השלישית של "הכוכב הבא" שבסופה זכה חובי סטאר. צור הגיע לאודישן הראשון עם השיר "האומנם" וכשהגיעה ל-61% הצבעות נראה שהסיפור שלה נגמר, אך בסופו של דבר, מוקי ואסף אטדגי הצטרפו לקרן פלס והעבירו אותה לשלב הבא. צור אכן המשיכה בהצלחה, אך הודחה בשלב הדו-קרבים ואם לומר את האמת די התבאסנו, כי למיקה יש קול טהור ולכן, בעינינו הגיע לה להתקדם עוד בתכנית. אם צור תחזור ביום מן הימים ל-"כוכב הבא", אנחנו הראשונים שנרוץ לראות את זה קורה!

© הכוכב הבא, קשת 12

עילי צ'פמן 

שחקן נוסף שנכנס גם הוא לליבנו דרך "מקיף מילאנו" (ודרך הזוגיות הטלויוזיונית עם מיקה צור!), הציג בפנינו לראשונה את יכולות השירה בעונה השישית של "הכוכב הבא", כשהגיע לאודישן הראשון עם שירו המקורי "איך שאת",  אותו כתב והלחין בעצמו. תוך שניות ספורות הוא קיבל כחולים מרוב השופטים, כולל רותם סלע ואסי עזר שהצביעו במקומם של הראל סקעת ושירי מימון. אחרי אודישן מרשים שצ'פמן נתן, היינו בטוחים שכבר יש מתמודד פוטנציאלי לגמר, עד שהודח בשלב המבחן הגורלי והשאיר אותנו מוקסמים מהשירה שלו. אבל איך אומרים? הכל לטובה... מאז צ׳פמן פרץ גם כשחקן ואפילו קטף אצלנו לא מעט פרסים...

© הכוכב הבא, קשת 12

עטרה אוריה

בעונה השביעית של "הכוכב הבא" ששלחה את עדן אלנה לאירוויזיון בהולנד, הזמרת והיוצרת הגיעה לאודישן הראשון עם השיר "עכשיו או לעולם" של עידן רפאל חביב. באותו האודישן סיפרה עטרה שעזבה את הוריה בגיל 13, עברה בין משפחות אומנה, התגוררה ברחוב, החלה לגור עם אמא מאמצת מגיל 19. כשהחלה לשיר אפשר היה לראות איך היא מכניסה את כל הרקע והכאב שלה לתוך אודישן אחד מרגש. עטרה הדהימה אותנו לחלוטין עם הביצוע שלה, וכלל לא הופתענו שהשופטים נדהמו ממנה גם הם והצביעו לה. צר לנו מאוד שעטרה לא עברה את שלב האודישנים, אבל כיום אנחנו לפחות מצליחים ליהנות מהשירה הנהדרת שלה דרך מגוון שירים נעימים לאוזניים, כמו: "היינו ילדים כאלה", "פיטר פן" וכמובן הלהיט הקסום-"ילד מטריה". לסיכום - הכי מתבקש פה קאמבק!

© הכוכב הבא, קשת 12

גל ג'ומה 

הזמרת והרקדנית, הגיעה לעונה הקודמת לאודישן מול שופטי התוכנית עם ביצוע לשיר "Flowers" של מיילי סיירוס. ג'ומה הצליחה להרשים את השופטים בייחוד את איתי לוי, עברה לשלב הבא, אבל בסופו של דבר לא נכנסה לנבחרת. ג'ומה השאירה לנו אחרי התוכנית טעם של עוד וזה מוכח בשיריה האחרונים, כמו "בחורה בליגה" ושיר הפריצה שלה "סנטימנטים" שעושים שמח על הנשמה והפכו ללהיטי טיקטוק. כזכור, ג'ומה סיפרה כאן בראיון שנערך באוגוסט האחרון, כי שעה לפני האודישן גילתה ששניים מחבריה הטובים-גלי וזיו ברמן, נמצאים בשבי בעזה ולצערנו הרב, השניים ושאר החטופים עדיין שם. מתפללים שכולם יחזרו הביתה במהרה. 

© הכוכב הבא, קשת 12

שחר טבוך 

ג'ומה אגב היא רקדנית של השם הבא שלנו ברשימה, שחר טבוך. לשחקן והזמר שרק בשבוע שעבר שחרר את הסינגל החדש "סופרסטאר", לקח זמן עד שהתחיל להתפוצץ וההתחלה שלו כלל לא הייתה נוצצת. אם אתם לא זוכרים, נזכיר כי טבוך הגיע לאודישן מול פאנל השופטים בעונה הרביעית של "הכוכב הבא" עם השיר "יואב" שכתב והלחין בעצמו, זכה לקולות מהקהל, מקרן פלס ומסטטיק ובן אל, אבל זה לא הספיק בשבילו בכדי להרים את המסך. בסוף האודישן סטטיק אמר לשחר: "אני אזכור את היום הזה שראיתי אותך בפעם הראשונה, זו לא פעם אחרונה, בוודאות" - והוא אכן חזה את העתיד במדויק. אז נכון, טבוך אומנם לא עבר את מבחן "הכוכב הבא", אך משיר לשיר אפשר לראות בצורה מובהקת את ההתקדמות הנפלאה שלו מאותו האודישן, וכיף לנו לראות שלא ויתר לעצמו. מה שבטוח, לגמרי היינו שולחים אותו ואת אגם בוחבוט עם "נאדי באדי" לאירוויזיון! אגב, בשנה שעברה טבוך סגר מעגל עם שיר האודישן שלו והוא שחרר אותו כחלק מאלבום הבכורה שלו.

© הכוכב הבא, קשת 12

יסמין מועלם ונועם בתן 

נקנח עם שני המוזיקאים והיוצרים שמצליחים לגרום לנו הנאה כל אחד ושיריו...  עד היום, מועלם לא נראתה באף תוכנית ריאליטי, לעומת בתן שהשתתף בתוכנית "אביב או אייל" וסיים במקום השלישי, אבל נספר לכם שזו לא תוכנית הריאליטי היחידה בקריירה שלו, ושגם יסמין כבר התנסתה בעולם הזה. איך בדיוק? קצת לפני העונה הקודמת של "הכוכב הבא", יואב צפיר-האיש שעומד מאחורי התוכנית המצליחה, סיפר בפודקאסט "מחוץ לפריים" של רן בוקר ב-"ynet", כי מועלם הגיעה לאודישן מול השופטים, לא הצליחה להרים את המסך ולבקשתה, האודישן שלה לא שודר. על פי צפיר, בתן גם הוא לא הרים את המסך באודישן הראשון שלו, הוזמן שוב על ידו לניסיון חוזר יום למחרת, אך גם אז לא הצליח להרים את המסך והאודישן שלו נגנז גם הוא. מועלם ובתן אומנם לא צלחו את "הכוכב הבא לאירוויזיון", אבל כיום שניהם עושים דרך מוצלחת בעולם המוזיקה ואם אי פעם השניים יחזרו לתוכנית - לא נהיה בשוק אם יעפילו לגמר. 

© שי פרנקו, צילום מהקליפ

עוד על "איילה והמראות" בפרוגי:

• אירוויזיון וישראל: דברים שלא ידעתם על "איילה והמראות"
• התגעגעתם? הטלנובלה הספרדית שאתם הולכים להתמכר אליה!

איילה מאבדת את הזיכרון

הסצינה שמתחילה את כל הטירוף היא הסצינה בה איילה נחשפת לראשונה לטרגדיה שעובר אביה בשידור חי בטלוויזיה, היא מתעלפת ומאבדת את הזיכרון שלה. אותה הסצינה מובילה לרגע המכונן הרשמי של עלילת הסדרה - שבעקבותיו איילה לא זוכרת מי היא וכולם בטוחים שהיא גם הייתה עם אביה בעת הטרגדיה - ולכן משלימים עם האובדן שלה. איילה, שכזכור חוץ משמה לא יודעת מי היא ומה קרה לה, נותרת אבודה ונשלחת לפניימייה מיוחדת לנוער. 

© מתוך איילה והמראות, ערוץ דיסני

הלהקה רואה לראשונה את איילה רוקדת

בסדרה שידוע שהכל אצלה סביב מוזיקה וריקוד - אי אפשר שלא לזכור את הרגע בו להקת המראות בפנימייה מזלזלת באפשרות שלאיילה יש יכולות ריקוד מטורפות... שותפתה לחדר, אינס, לא יכולה להישאר אדישה לסיטואציה ומעודדת את איילה להראות להם מה היא שווה! ובכן, הם כמובן נותרו בשוק!

איילה מקבלת פלאשבק זיכרון מאמא שלה

כולנו תקווה שעם התקדמות הסדרה ישוב לאיילה הזיכרון שאבד לה, אבל בשבוע הבכורה אנו נחשפנו לניצנים קטנים של הבזקי זיכרון לאמא שלה, בזכות הטבעת של איילה - מה שלגמרי מותיר אותנו אופטימיים לגבי ההמשך ולגמרי הפך את הקטע למרגש במיוחד עבורנו!

© מתוך איילה והמראות, ערוץ דיסני

המראות מבשרים רשמית שאיילה מתקבלת ללהקה

הרגע הבא הוא אחד הקטעים שאתם בחרתם בשאלון שלנו באינסטגרם: אומנם זה היה צפוי שזה יקרה, אבל רק חיכינו לרגע שבו "המראות" יבינו שאיילה הכרחית להם ללהקה ולתחרות שהם רוצים להתחרות בה. אומנם הם די הוכרחו שזה יקרה בהתחלה, אבל חכו, חכו - איילה כאן כדי להוכיח שהיא הרוויחה את המקום הזה ביושר!

© מתוך איילה והמראות, ערוץ דיסני

אזמרלדה מגלה את האמת

להקת המראות מופיעה לראשונה במרכז קניות כדי להרוויח מספיק עוקבים כדי להתקבל לתחרות וגם כדי לגייס כספים למקום שלהם. אלא שמי שמחליטה להגיע לשם היא הדודה המרשעת אזמרלדה (שם מתבקש נבלית!) ועוזרה הנאמן (והקורע) - אריק. אזמרלדה, שעד כה הייתה בטוחה שאיילה נהרגה בטרגדיה עם אביה - מגלה לראשונה כי האחיינית שלה חיה! מה שמעמיד את כל הירושה והנכסים המשפחתיים שקיבלה - בסכנה חמורה, כי איילה אמורה לרשת את כל מה שהדודה הנוכלת קיבלה. כל זה קורה לצלילי השיר "Soy Malo" (בעברית: "אני רעה") - מה שהופך את הרגע לסופר אייקוני!

© מתוך איילה והמראות, ערוץ דיסני

ואם זה לא מספיק לכם - צפו בסיכום פרקי השבוע הראשון ורוצו לצפות בפרקים החדשים - ימי ראשון עד חמישי ב-20:05 בערוץ דיסני.

 *תוכן בשיתוף ממומן עם ערוץ דיסני ישראל

#1 דוז פואה!

ויולטה מדל, המגלמת את הדמות הראשית, איילה, לא סתם מככבת בסדרה העוסקת בעולמות הריקוד! מעבר להיות שחקנית, ויולטה היא גם רקדנית פעילה ומוכשרת בספרד ואף רקדה באירוויזיון ילדים בשנת 2021 בנאמבר של ספרד. אגב, אם תהיו מספיק חדים תקלטו שתחרות האירוויזיון אף מוזכרת בפרקים הראשונים של הסדרה!

#2 כולם רוקדים עכשיו!

לא רק לאיילה יש עבר אמיתי בריקוד, אלא גם ללא מעט חברי קאסט וביניהם - כריסטיאנו לופז ("יאגו"), ורוניקה רמוס ("ולן"), מדלינה קוז׳קרו ("שרי"), קמינו מורנו ("פאולה", שגם כיכבה ב-"גוט טאלנט" ו-"דה וויס") ועוד! 

© צילומים מהאינסטגרם

#3 תקופת הצילומים

צילומי הטלנובלה הספרדית של דיסני החלו בקיץ 2023 והתקיימו בין השאר בעיר דניה שבספרד. ההפקה כללה צילומים בשלל מקומות בטבע ואתרים נוספים, שהוסיפו לאווירת הסדרה. הצילומים נמשכו כחצי שנה עד לשלב העריכה וההפקה הסופית.

© באדיבות ערוץ דיסני ישראל

#4 מהטיקטוק למסך

באחד מפרקי הסדרה מככב השחקן, הרקדן, כוכב הטיקטוק (20 מיליון עוקבים!) והאינסטגרם (2 וחצי מיליון עוקבים!) - סמואל לופז. אם תהיתם, גם הוא השתתף באתגר הריקוד הויראלי של הלהיט מהסדרה...

#5 Hola Israel!

הידעתם? מסתבר שבקאסט יש שחקן צעיר בשם... ישראל! אז רגע לפני שאתם תכירו אותו בעצמכם נספר כי מדובר באחד מהשחקנים הראשיים ב-"איילה והמראות", השחקן המבטיח ישראל מננדס המגלם בסדרה את קאקו.

#6 הנסיך הקטן של דיסני

השחקן הכי צעיר בקאסט הוא אלווארו אלמודובר שהיה רק בן 12 כשהצטלם לסדרה - בה הוא מגלם את סמי. אלווארו נחשב לילד פלא בספרד, שכן הוא מגלם את סימבה מלהיט הדיסני האהוב - "מלך האריות", בגרסה הספרדית הרשמית של המחזה מהוליווד על הבמות! 

© באדיבות ערוץ דיסני ישראל

#7 המון מוזיקה!

אם התגעגעתם לרקוד לצלילי להיטים מסדרות - ב-איילה והמראות תקבלו את התענוג הזה כפול שניים! נספר כי בסדרה יהיו 20 שירים מקוריים שהלחינו כותבי הסדרה בעצמם! בנוסף, הסדרה תכלול 16 גרסאות של קלאסיקות פופ ורוק עם 20 כוריאוגרפיות ריקוד אורבניות. הכינו את רחבת הריקודים (ואת הפלייליסט!).

כמה פרקים? 30!

מתי? בימים ראשון עד חמישי בשעה 20:05 (ושידור חוזר יום למחרת בשעה 15:00) בערוץ דיסני ישראל.   

© באדיבות ערוץ דיסני ישראל

 *תוכן בשיתוף ממומן עם ערוץ דיסני ישראל

שיר בן חמו 

כבר למעלה משלוש שנים שהקומיקאית, השחקנית ויוצרת התוכן מרימה לנו את המורל עם סרטונים מפילים מהכיסא. בן חמו צובעת את האינסטגרם והטיקטוק עם שלל חיקויים מדויקים להפליא, כדוגמת החיקוי לעדן בן זקן, החיקוי לאיתי לוי, החיקוי ללירון וייצמן ואם כבר מזכירים את מנחת "האח הגדול", שיר כזכור גם נכנסה בעונה האחרונה לתוך הבית, עם חיקויים לדיירים כמו פרידה עוזיאל, עינב שרי ודני צ'רבוננקו. אז לאחר לא מעט שנים שבהן שיר הציגה בפנינו יכולות חיקוי מרשימות, אין ספק שלדעתנו "ארץ נהדרת" יכולה בהחלט להיות הבמה המושלמת בשבילה ומעבר לכך, גם השטותניקיות שמעבירה בתכנים שלה והקלילות הרבה שמשדרת דרכן, יכולות להתאים היטב לאווירת התוכנית. בשתי מילים-ליהוק סוף!

עדן דניאל גבאי

אם יש אדם שתמיד יגרום לנו לקרקר מצחוק, זהו יוצר התוכן הקורע שבכל פעם מחדש מדהים אותנו עם הסרטונים שמעלה. גם לדניאל גבאי כלל לא חסרים חיקויים מעולים, כמו החיקוי לליהיא גרינר, החיקוי לנועה קירל, החיקוי לביונסה והחיקוי לשחר טבוך. מהסרטונים שהעלה עד כ  אפשר לראות באופן ברור את רמת הדיוק שעדן משקיע בהם - אם זה לפי הפאות המצחיקות, אם זה לפי התלבושות הססגוניות, האיפורים, תנועות הגוף והשפה וגם המבטאים שמכניס לדמויות, תורמים לחיקויו המגוונים. כשחושבים על כל אלה, אנחנו לא רואים שום סיבה לא ללהק את עדן ל-"ארץ נהדרת" ואנחנו בטוחים שייכנס בקלות לנעליה של כל דמות שילבישו עליו. מה שבטוח, נצטרך להצטייד מראש בממחטות לדמעות הצחוק...

שירה נאור

השחקנית שמצליחה להפוך כמעט כל דמות לחיננית במיוחד, הפגינה את כישוריה הקומיים במגוון סדרות כמו "שבט צוצלת", "אנחנו במפה", "צפוף" ו-"מועדון החנונים" (והרשימה עוד ארוכה במיוחד). ללא מעט דמויות שגילמה, נאור הכניסה הבעות פנים מצחיקות, סגנונות דיבור מצחיקים, תגובות דרמטיות במובן הקומי של המילה ובעיקר שמחת חיים. עם הקריטריונים הללו, שירה בהחלט יכולה לעבור בקלות את המבחן ב-"ארץ נהדרת" ועם גוד וייב כמו שיש לה, היא יכולה להוסיף המון לקאסט הוותיק של התוכנית. נהיה לרגע כמו רויתי מ-"שבט צוצלת" ששירה שיחקה ונאמר: "איך בא לנו שתהיה מלוהקת!"

דולב מסיקה 

אחרי שראינו אותו לראשונה על המסך בדרמת הריגול "תא גורדין", אט אט נחשפנו גם לצידו הקומי של מסיקה, החל מהסדרה "פרופיל 64" , דרך "נעלמים" כששם שילב דרך שאולי בצורה נהדרת את הקומדיה עם כל המתח, ועד "שקשוקה" שלשם הצטרף בעונה השנייה. בנוסף לכך, מסיקה גם מעלה תכנים שופכים מצחוק לרשתות, ביניהם סרטונים עם דמות הרשת שיצר-"עינת מהיח''צ" וגם סרטוני חיקויים, כדוגמת החיקוי למגישי חדשות 12, לזמרת אודיה, לשפית ושופטת "מאסטר שף"-רותי ברודו, ועוד כמה חיקויים שממש לא מביישים את המקור. אחרי שציינו את כל הדוגמאות לחיקויים, איך אפשר לא ללהק את דולב ל-"ארץ נהדרת"?! ויתרה מזאת, אנחנו גם חושבים שכותבי התוכנית צריכים להעניק ל-"עינת מהיח''צ" מערכון משלה. את הליהוק הזה פשוט אסור להחמיץ!

נויה ויואב גבאי 

טיקטוקרס השנה שלנו לא מפסיקים לייצר סרטונים, שכל אחד מהם בעצם הפקה ברמה בינלאומית ודואגים שלא נפסיק לצחוק. נויה ויואב גם הם מלבישים על עצמם לא מעט דמויות, כמו למשל הדמויות של סרט האנימציה "הקול בראש", החברים מלהקת "אין שטינק" שהופיעה באחד מפרקי העונה הראשונה של "הפיג'מות", דמויות נשיות שיואב מגלם ודמויות גבריות שנויה מגלמת. כל סרטון של הגבאים מוגש כמו לחם תוצרת בית, הם כותבים את הטקסטים, מצלמים ועורכים את הסרטונים בעצמם. גם בזכות הסיבות הללו התכנים של הגבאים מצחיקים אותנו, אבל הסיבה העיקרית לכך, היא שאנחנו מרגישים שהשניים באים להצחיק ולשמח מכל הלב, מה שמורגש לנו גם מהשחקנים של "ארץ נהדרת". בדיוק בגלל זה, נויה ויואב לא צריכים, אלא חייבים להיות חלק מהקאסט ואם המחשבה על הליהוק הזה אכן תהפוך למציאות, נקבל עונה שהיא חגיגה וגאונות.

מדובר ב-"איילה והמראות" ("Ayla y los Mirror") סדרת הנוער החדשה של ערוץ דיסני! אז על מה כל הטירוף? קבלו את כל מה שאתם צריכים לדעת עליה רגע לפני שאתם מתאהבים בעצמכם על המסך!

נספר כי הסדרה עוסקת בנערה מתבגרת אמידה בשם איילה שמוצאת את עצמה בפנימייה אחרי טרגדיה משפחתית שעברה שבעקבותיה היא מאבדת את הזיכרון שלה. עם כל קשיי ההסתגלות למקום החדש, ועם האופי המפונפן שעוד נותר בה למרות השכחה, היא נעזרת בחבורת "המראות" בפנימייה ומגלה מחדש את התשוקה שלה לריקוד. 

© באדיבות ערוץ דיסני ישראל

קודם כל נציין שעם כל הכבוד לסדרות הקודמות בספרדית, כאן מדובר בסדרה שלגמרי מדברת את הוויב של בני הנוער מהדור החדש וניגשת בגובה העיניים להכל! היא מאוד מדברת את השפה העכשווית, כוללת גם להיטי ענק בינלאומיים ברקע (מה שבדרך כלל לא קורה בסדרות מהז׳אנר) והיא מאוד מדברת גם את עולמות הטיקטוק.

"איילה והמראה היא אגדה מודרנית, קלאסיקה עם טוויסט! רצינו להתרחק ממחוזות הסיטקום וללכת על משהו חזק יותר", הסבירה לורה אוליבה, מפיקה וראש מחלקת תוכן ב-Federation Studios.

בתוך כל מחוזות הטיקטוק, וכמתבקש בטלנובלות - היא עמוסה בשירים מקוריים של כוכבי הסדרה, להיטים שככל הנראה כולנו נזמזם בזמן הקרוב, נוסיף לפלייליסט ואפילו נרקוד לצליליהם בטיקטוק - כמו אתגר הריקוד שיש לכוכבי הסדרה מרגע עלייתה לאוויר ברחבי העולם.

יוצרת הסדרה, עדה הרננדס, הדגישה שיש בסדרה 20 שירים מקוריים שהלחינו הכותבים עצמם, וכן 16 גרסאות של קלאסיקות פופ ורוק עם 20 כוריאוגרפיות ריקוד אורבניות. "התסריטים הפכו למילים! בסדרה ישמעו ז'אנרים רבים, פופ, רוק, רגאטון, טראפ, תמיד עם מילים המתאימות לקהל היעד. היו לנו מוזיקאים ומלחינים מכל רחבי ספרד ויש לנו פלייליסט בספוטיפיי", שיתפה.

יחד עם זאת, אי אפשר לפספס את העלילה המרתקת והמסתורית - מצד אחד טלנובלה קלאסית שהיא הגילטי פלז׳ר של כולנו - על כל המשתמע מכך (אהבות, הסתבכויות עלילתיות, נבלים שמקשים על הגיבורה והציפייה אם ואיך היא תזכור והאם זה יקרה בזמן) ומצד שני דרמת נוער שמציפה דילמות, בעיות, מעמדות, מאוד מביאה את הנוער ויש ייצוג כמעט לכל אחד. הסדרה מצליחה להעביר גם מסר בדרכה הייחודית.

אם כל זה לא מספיק - הסדרה מביאה איתה כוכבים חדשים למסך. אחרי שהתרגלנו לראות לא מעט פרצופים מוכרים, גם בארץ וגם בחו״ל, ב"איילה והמראות" החליטו להביא פרצופים חדשים או לא מוכרים מספיק כדי לתת להם את קדמת הבמה. החלטה נכונה ומעולה שכן היינו צמאים לוויב חדש וגם לדור שמוכיח שהוא כאן כדי להישאר והוא לא פחות מוכשר מקודמיו! אנחנו כבר חוזים להם גדולות.

© באדיבות ערוץ דיסני ישראל

כמה פרקים? 30!

מתי? החל מ-10 בנובמבר ובימים ראשון עד חמישי בשעה 20:05 (ושידור חוזר יום למחרת בשעה 15:00) בערוץ דיסני ישראל.  

© באדיבות ערוץ דיסני ישראל

 *תוכן בשיתוף ממומן עם ערוץ דיסני ישראל

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• העובדים הטלוויזיונים שחייבים להפוך לבוסים
• אופסי! פרוגי מבקשים סליחה מהסלבס
• ההתחדשויות של הדמויות מהסדרות  

"בריקודים סלוניים-יש המון משחק", מספרת לנו מישל על הקשר בין שני עולמותיה. "יש הבעה, אתה גם ממוקד על ידי אמוציות וזה ממש חלק מהשאלה-'מי יזכה ראשון?', אז זו הייתה החוזקה שלי כרקדנית. כשנאלצתי לפרוש מהתכנית, ניסיתי להבין מה באמת משך אותי בריקוד, חיפשתי למלא את כל הריק שנוצר והבנתי שמה שאהבתי בריקוד זה החלק של המשחק. העולם הזה הוא אהבת חיי, תמיד הרגשתי שהמשחק חלק ממני וכשהייתי קטנה חלמתי להיות שחקנית, אבל פחדתי לממש את החלום הזה". 

השבוע כאמור עלתה בכיכובך העונה החדשה של "שלי הכובשת", כשהשם שונה ל-"אריות של שלי הכובשת". זו הפעם הראשונה שלך בסדרת נוער.

"זה מאוד שונה מסדרה של מבוגרים", משיבה ריאבוי. 

באיזה מובן?

"הקאסט כאן הרבה יותר צעיר, הקצב של סדרת נוער הוא מאוד שונה וגם היוצרים- ארנון וייס וירון ארזי אמרו לי 'את תעבדי כמו חמור', אבל אני אוהבת את זה שאני לא נושמת בסוף היום. גם האווירה על הסט הרבה יותר קלילה, לעומת 'שעת אפס' ששם היה יותר דרמה וכובד". 

© חורחה נובומינסקי, כאן חינוכית

הדמות שלך, דורון, מתכתבת עם המציאות הישראלית בשנה האחרונה.

"דורון היא ילדה שבעצם מפונה מהעוטף, ונכתבה ממש כאיזשהו כלי לבטא את הילדים של ה-7 באוקטובר, לפחות את חלקם ובעיקר את המפונים. דורון מוצאת את עצמה במגדל העמק ויש לה דברים לא פתורים עם עצמה, בעקבות החוויה הנוראית שהיא וכולנו עברנו, בגלל ההתרחקות מהבית ומעוד כמה דברים שאוהבת. במהלך הסדרה, אתם תראו איך היא מתמודדת עם הדברים האלה ואיך 'האריות' עוזרים לה להתמודד. אפשר לראות שבדורון יש קצת כעס ובהתחלה אתה לא מבין ממה, אבל לאט לאט היא מתקלפת כמו בצל".

איך היה להיכנס לדמות עם סיפור כה לא פשוט בתקופה כזאת?

"רציתי לבטא את עצמי בצורה הכי נכונה, כי זה לא איזשהו סיפור לא אמיתי, אלא שזה סיפור שקרה לאחרונה ומאוד רלוונטי להיום. אנחנו עדיין בתוך האירוע". 

את מרגישה אחריות להעביר את התחושות של נערות שאת מייצגת בסדרה? 

"הרגשתי אחריות", משיבה ריאבוי ומסבירה. "ידעתי כמה 'שלי הכובשת' פופולרית בקרב ילדים ורציתי שגם ילדים מפונים יראו בתוך דורון את הקול שמבטא אותם. היה לי חשוב לעשות את זה נכון והלחץ הכי גדול שלי, זה שילדים יראו ויגידו: 'וואי, איך אני מרגיש ככה, איזה כיף שסדרה כזו מבינה אותי!'. כשהייתי ילדה וראיתי סדרות כמו 'השמינייה', שמחתי לראות שיש דמויות שמייצגות אותי, כמו נטשה שהיא דמות רוסייה, או רוני שאוהבת מתמטיקה כמוני. זה כמובן לא מתקרב לנערה מפונה, והיום גם לתוכניות בטלוויזיה יש יותר כוח מבעבר". 

כלומר? 

"כשהייתי קטנה, לא הייתי רוב הזמן מול המסך. אז גם לא היו טלפונים, והיום אתה יכול למצוא פרקים של תוכניות ב-'כאן חינוכית' ביוטיוב, אז מאמינה שיש הרבה יותר כוח כשילדים רואים משהו שמייצג אותם על המסך, ובמיוחד כשמדובר על היום שכולנו כואבים. יצא לי גם להיפגש עם מפונים ולהבין מה הם מרגישים, אז היה לי חשוב שיהיה לי קול או מפרט מסוים כמו שלי היה". 

© מתוך האריות של שלי הכובשת, באדיבות כאן חינוכית

במציאות, מה עבר עלייך בשבת השחורה? 

"בחודש הראשון הייתי בהלם מוחלט ובשבת השחורה עצמה, לא עיכלתי בכלל אפילו את מה שקורה", משתפת. "באותו היום הייתי עם האקס שלי ואמרנו בצחוק: 'ברונו מארס לא יקרה היום' ולא הבנו למה אנחנו נכנסים, עד שראיתי שאורי ארד ז''ל-החבר הכי טוב של החברה הטובה שלי - נעדר. ראיתי שמזמנים את כל החברים שלי למילואים, ושחברה של אמא שלי לא ידעה אם הבן שלה שרד את הנובה או לא, וברוך השם שרד. אני טפו, טפו לא איבדתי אף אחד ובכל זאת, בכיתי כל יום במשך חודש שלם ולא יכולתי להבין את מה שאנחנו עוברים. הרגשתי רע עם זה שבכיתי ואמרתי לעצמי: 'מי אני בכלל?! איזה מין כאב אני כבר חווה ביחס לאנשים אחרים?!'".

מה את יכולה לספר על אורי ז''ל?

"אורי היה ברמן במסיבה בנובה והוא הציל שתי בנות מהמסיבה כשהעלה אותן על ג׳יפ יחד איתו. בהתחלה הוא הוגדר כנעדר ועוד לפני שהוכרז רשמית מה עלה בגורלו, הבנו את זה לפי ראיון בטלוויזיה עם אחת הבנות שהציל כשהתאשפזה בבית החולים, ואמרה: 'מלאך בתלתלים עם ג׳יפ הציל אותי', הראו לה תמונה שלו ואמרה: 'כן, זה הוא'. אחרי ארבעה ימים נודע לחברה שלי שאורי לא שרד, כשהייתה בטיסת קונקשיין לישראל מקרואטיה. אורי היה אמור להתחיל תואר באוניברסיטת תל אביב, היה אדם מהמם, עם חיוך מהמם וגם המשפחה שלו והחברים מנציחים אותו תחת השם: 'החיוך של אורי'". 

אורי ארד ז"ל © צילום פרטי

את מרגישה שתקופת המלחמה השפיעה גם על הקריירה שלך?

"בגלל המלחמה כמו כולנו, לא הצלחתי להיות בעשייה במשך כמה חודשים, אבל אז התחלתי תואר במנהל עסקים וחשבונאות באוניברסיטת 'רייכמן', ככה שהיה קל יותר להישאב אליו מאשר לנבור ברגשות, כי זה מה שאתה עושה כשחקן. נעלמתי לכמה חודשים טובים, אבל מצד שני ההזדמנות הכי גדולה שניתנה לי בשנה האחרונה, היא לשחק מישהי מפונה, מה שלא היה נכתב אם לא היה את ה-7 באוקטובר, הלוואי שכמובן זה לא היה המצב, אבל אני שמחה שניתנה לי הזדמנות לשחק דמות עם משמעות". 

© עמית נעים

נחזור ל-"אריות של שלי הכובשת". איך היה להצטרף לקאסט הותיק ולגלם נערה כשהקאסט הוא כל כך צעיר? 

"קיבלו אותי בזרועות פתוחות  אבל לא ישר, כי לשני הצדדים היה מוזר שאני גדולה מהם לפחות בשש שנים, וממוראן חמדאן למשל שמשחק את ברדה, אני גדולה כמעט בעשור. תהינו לעצמנו: 'איך מנווטים את זה?', אבל כשהבנו שבני הנוער האלה שנמצאים בחטיבות ובתיכון מאוד בוגרים, ושבי יש איזה צד שטותי וילדותי, נהייתה לנו מערכת יחסים שבה הרגשתי, שיש לי נבחרת של אחים קטנים. מהצילומים ועד היום, הרבה מהם באים אלי עם עצות של דייטים ומספרים לי על סיטואציות שחווים בחיים שלהם. בהפסקת צהריים אחת, אריאל לינדזן שמשחק את ציקי, סיפר למרואן בתור מי שגדול ממנו בשנה: 'כיתה ט' מה זה שונה מכיתה ח' ' וצחקתי מזה, כי הייתי בשנה הראשונה שלי לתואר ושכחתי מה זה להיות בכיתה ח'.  הייתי בתקופת מבחנים של התואר הראשון, ותוך כדי הלכתי והעמדתי פנים שאני תיכוניסטית". 

-הדמות של שלי שלא נוכחת העונה, הוצגה בתחילת הסדרה כשחקנית שלא קיבלו אותה לאף קבוצת כדורגל, בגלל היותה בת. האם בעבר הרגשת ששפטו אותך יותר כי את אישה? 

"בתיכון למדתי במגמת פיזיקה, כן, מה לעשות?, אני חננה שמתה על לימודים!", מספרת. "המגמה הייתה מורכבת מהבנים של כיתת ספורט, נכנסתי לשם כבת מטופחת עם כל האיפור, השיער וכשנכנסתי בהתחלה למגמה, המורה אמר לי בגלל היותי אישה בכיתה עם עוד שתי בנות כמוני, שהרוב היו בה בנים: 'גיאוגרפיה זה בכיתה ליד'. בסוף השיעור, המורה שאל אותי בזלזול: 'תגידי, כמה קיבלת במתמטיקה בשנה שעברה?' עניתי-׳95׳ ואחר כך שאל: 'וכמה בפיזיקה לפני שמרחיבים?' עניתי -׳92׳ ובתגובה אמר :'אז למה לא אמרת?!'. עד היום אני התלמידה האהובה עליו, הוא המורה האהוב עליי והייתי תלמידה מצטיינת". 

ואיך ניפצת את הכביכול "תקרה" שהייתה? 

"עשיתי מה שאני עושה הכי טוב: ישבתי, למדתי וסיימתי את המגמה עם ציון 95. היום מצד אחד אני לא רוצה לגעת בנושא הזה, כי החוויה הזו הייתה קשה בשבילי ומצד שני היא לא צילקה אותי, אלא שזה היה אתגר שאני גאה שעמדתי בו".  

את מרגישה שמעמד האישה נמצא היום במקום טוב יותר או שלדעתך יש עוד עבודה?

"אני חושבת שמעמד האישה נמצא במקום טוב, אבל בהחלט יש עוד עבודה. אני מרגישה שיש מקומות שבהם נשים לא מוערכות מספיק ואני רואה את זה גם בתואר שלי, שבו יש הרבה יותר בנים מבנות וגם רוב הפרופסורים שלי גברים, אז אני חושבת שזה רק מראה את חוסר ההערכה לנשים. גם בתחום שלנו-התקשורת, אתה אומנם רואה יותר מנחות, אבל למשל ב-'אח הגדול', אני רואה שמדברים יותר על גיא זוארץ מאשר על לירון ויצמן ושניהם מדהימים, עם אותו הותק בתחום. בהוליווד, מדברים הרבה על כך שלשחקנים יש שכר גדול יותר מהשחקניות שמשתתפות איתם בסדרה, גם אם התפקיד שלהן גדול יותר ואני חושבת שבישראל הקטנה לא עושים משהו ששונה מהוליווד הגדולה". 

מה היית עושה כדי לתקן את זה? 

"אני לא פוליטיקאית, אבל בעיניי לא אמור להיות מסובך להעביר חוק על שכר שוויוני, ולא מבינה איך זה לא קרה עד עכשיו. למה גבר ואישה שמבצעים את אותה העבודה לא מתוגמלים באותה צורה? לדעתי לא שמים מספיק דגש על יצירת מסגרות או תוכניות במערכת החינוך שמחנכות נשים לאהוב מדע ומקצועות אנליטיים, לא לפחד להתעסק בהם בצורה הכי טובה ולא מדברת על היסודי אלא על התיכון, כי שם קורית הנשירה ובנות משנות כיוון. אם שמת לב, בכל פעם שאני אומרת שהייתי במגמת פיזיקה-אני מתנצלת ואומרת שאני חננה, מה שהרבה פעמים אתה לא שומע מגבר, כי יש לי איזושהי תפיסה בתת מודע, שנשמע פחות מושך שלמדתי פיזיקה או שאני עושה תואר, אבל אני מאוד גאה בזה".

אז לא הגיע הזמן אולי להפסיק להתנצל על זה?

"כן, מתנצלת שהתנצלתי!". 

© מתוך אינסטגרם @mishel.riaboy

שיחקת בעבר ב- "שעת אפס", הסדרה התעסקה בין השאר במורה לאזרחות-אמיר, שנקלע לריב פוליטי עם התלמידה ליאן והרי בגלל הפוליטיקה, נוצר שסע גדול בתוך העם שלנו. את חושבת שצריך למנוע מנושא השמאל-ימין להיכנס בין כותלי בית הספר, או לפחות לא לכלול את המורים בויכוחים פוליטיים?

"ממה שאני יודעת, למורים אסור להביע דעה פוליטית או לתת לשיח פוליטי בבתי הספר להתפתח. אני זוכרת שלפני 'שעת אפס', היה מקרה דומה שבו מורה מהשמאל התעמת עם תלמידה ימנית בשם-ספיר סבח ואנשים חשבו שהסדרה התבססה על המקרה הזה, אבל היא לא". 

ולשאלתך - אני חושבת שחשוב לקיים שיח פוליטי, אבל לא בבית הספר, כי הוא צריך להיות סביבה ניטרלית ותמימה, כי בבית הספר יש לך שנים תמימות שלא יחזרו. שיח פוליטי בנוכחות ילדים ובני נוער צריך להתקיים עם שני מבוגרים שיש להם דעות שונות ומכבדים את הדעה של הצד השני, כי אחרת זה יכול להזיק להם לטווח הקצר או הארוך". 

בנוסף לקריירה עד כה, לא הרבה יודעים למדת בעבר בבית הספר למשחק-"סטלה אדלר" שבניו יורק, החלום הגדול הוא להצליח מעבר לים?

"החלום הזה קיים, אבל אני חושבת שאני עדיין צריכה לנטוע שורשים בארץ ולעבוד על הרזומה כאן לפני שאני מתקדמת לחו"ל, אבל ברגע שאחליט לעשות את זה אני בטוחה שאצליח. תראה, אני לא רואה בעיניים ויש לי נטייה לא לראות ימינה שמאלה, ככה שאם החלטתי שאעשה משהו אעשה". 

את עושה כבר אודישנים לפרויקטים בחו"ל?

"היו לי אודישן או שניים כאלה, אבל אני לא אוהבת לספר על אודישנים, כי יש לי אמונה תפלה שאם אספר לא אקבל את התפקיד. כשהיה לי למשל אודישן ל-'אריות של שלי הכובשת', לא סיפרתי לאף אחד וגם לא לאקס שלי, אלא רק לאמא ולאבא שלי שאסף אותי מהאודישן ואמרתי לעצמי: 'תיהי בשקט עד הרגע האחרון!'". 

בראיון הקודם שלך אצלנו, סיפרת שאת גם שרה. המשכת להתעסק בזה מאז אותו הראיון? 

"האמת שקיוותי שלא תזכרו את זה!", משיבה ריאבוי בהומור "לא התעסקתי בזה עדיין. אני יכולה להגיד שנבחנתי לכמה סדרות שנכללה בהן שירה והתפקידים היו כמעט שלי, כמו ל-'תאלתה' כששם הייתי במאצ'ינג לתפקיד של אביגיל עם טיילור מלכוב. באותו היום של האודי , נפגשנו גם בחתונה של אוראל צברי וסיון תם, וטיילור אמרה לי: 'ראיתי אותך באודישן, נבחנת לתפקיד שלי?' עניתי-'כן' ואמרה לי: 'את יריבה ראויה'. צחקנו ומזה ואנחנו מכבדות אחת השנייה".  

-לאחר שהיית מנטורית בשתי העונות האחרונות של "רוקדים עם כוכבים"-בעונה הקודמת החלטת לא להשתתף בשל פציעה בברך. עד כמה היה לך קשה לקחת את ההחלטה הזו? 

"איזה מזל שזה קרה! כי לא היינו יושבים פה עכשיו! הרי אם לא הייתי נפצעת, לא הייתי משתתפת ב-'אריות של שלי הכובשת'. היה לי קשה לקחת את ההחלטה ועד הרגע האחרון משכתי אותה, תוך כדי שהתקשרו אלי כמה פעמים, עד שהבנתי שלבריאות שלי עדיף לא להשתתף, וגם בגלל שיש כוכב שצריכה לקחת עליו אחריות ולא רציתי להביא לו מוצר לא טוב, אני לא אוהבת לעשות עבודה על חצי רגל. היו הרבה דמעות אחרי שלקחתי את ההחלטה הזו, אבל צילמתי סרטון באייפון שאמרתי לעצמי 'קיבלת את ההחלטה הזו מאיזושהי סיבה, מתישהו תביני למה'". 

וזו הסיבה. 

"באפריל קיבלתי את האודישן הראשון של 'האריות של שלי הכובשת', ורק ביוני קיבלתי את התשובה שהתקבלתי. תור מנטורית אני צריכה לבנות כוריאוגרפיות, להישאר בחזרות עם שאר המנטורים גם אחרי החזרות עם הכוכבים- רותם כהן ונרקיס. אתה פשוט נמצא 24/7 בסטודיו, אפילו בשישי-שבת, אז ברור שלא הייתי מצליחה להכניס 12 שעות של צילומים, זה לא היה קורה בחיים. 'רוקדים עם כוכבים' שמה דגש על הכוכבים, אז כמנטור אתה גם צריך להתגמש לפי הלוז של הכוכבים, כמו לנרקיס שהיו לה הופעות במשך כל חודש האישה לפני שנתיים, אז התנהלתי לפי הלו"ז שלה. כשאתה מתחיל לצלם סדרה, בקושי יש לך זמן לעשות אודישן לסדרה אחרת, ובטח שאין לך זמן לצלם אותה. אני חושבת, שהכל קרה כמו שהיה צריך לקרות". 

יש רצון לחזור לעונה הבאה? 

"אני חד משמעית חושבת על זה", משיבה ריאבוי בכנות. "כששואלים אותי את זה אני עונה שהתכנון הוא לחזור, אבל כמו לפני העונה הקודמת התוכניות יכולות להשתנות, לאלוהים יש תוכניות אחרות. מאז ה-7 באוקטובר אני יותר חיה את הרגע, מודה על מה שקורה כרגע ואני מנסה להיות מוכנה פיזית כמה שאפשר, אבל מפה-אלוהים יודע מה יקרה ביום שירימו אלי טלפון ויגידו לי: 'שומעת?, יש עונה רביעית'". 

© שי פרנקו, קשת 12

העונה האחרונה ליוותה בלא מעט סיפורים רכילותיים שהסעירו את הרשת, כמו המתח בין מאיה קיי לסנה סוקול, והרומן בין רומי פרנקל לטל מורד, שיצרו מתיחויות בינה לבין מאיה קיי, ובין טל לאקס שלה-ברק שמיר. את חושבת שהסכסוכים הללו וכל הפן הרכילותי הלכו רחוק מדי העונה?

"למרות שלא הייתי בעונה האחרונה הייתי בקשר תמידי עם הרבה מהרקדנים. התחברתי עם מאיה קיי, רומי פרנקל ועם טל מורד שהכרתי לפני. כמי שהייתה קצת מאחורי הקלעים, אני יכולה להגיד לך שבזמן הצילומים הם לא התעסקו בצהוב וזה מה שיפה ב-'רוקדים עם כוכבים', זה לא 'הישרדות' או 'האח הגדול' שבהם אתה נשפט על פי-'האם תשים לו רגל או תעשה לו ככה?', אלא שפה אתה נשפט על פי איך שאתה רוקד.  אני אישית אוהבת שהתוכנית מתרכזת בחלק של הלשמח, הלרקוד והתבאסתי בשביל מאיה וטל, כשכל פעם שמו אותם לרקוד אחד אחרי השני". 

חושבת שעשו זאת במכוון? 

"לא חושבת שעשו את זה במכוון, אבל אני חושבת שאם הייתי עושה טלוויזיה, ברור שגם אני יכולתי לחשוב על העסק הזה. התבאסתי בשביל מאיה וטל שזה קרה, כי אני יודעת כמה קשה להיות בתוך התחרות הזו ולהתעלם לרגע מכל הצהוב, אבל בסופו של דבר הם עשו את זה. מהתגובות ברשת ראיתי שגם הקהל דווקא רצה יותר לראות את הריקוד ולא את הצהוב, אבל בסופו של דבר אנחנו עושים טלוויזיה ואני עדיין חושבת ש-'רוקדים עם כוכבים' זו התוכנית הכי נקייה על המסך ותישאר כזו. הכוכבים כמו טל, מאיה ורומי שלא רגילים למעמד של לרקוד על הבמה, שאלו אותי כשבאתי לצילומים 'איך הייתי?' ושמחו לשמוע דעה ממישהו שמבין, כי הם היו מתים לכל פיסת מידע שתעזור להם להשתפר. הכוכבים פשוט היו אובססיבים העונה, לא ראיתי רצון כמו שלהם לנצח ואני חושבת, שכולם נתנו את המקסימום למרות הרכילויות. היה אפשר גם בלי זה, אבל מצד שני 'האח הגדול' שודר במקביל, אז אני מרגישה שליד הפורמט הזה היינו ילדים מאוד טובים".  

נתקלת בתגובות שהתלוננו או תהו על כך שאת שחקנית ובמקביל גם רקדנית?

"העוקבים שלי מעריכים את זה שאני עושה כל כך הרבה דברים במקביל. כשהם שואלים אותי מה אני מעדיפה יותר, אז אני עונה: 'אני לא חושבת שאחד קורה בלי השני, אז לא בא לי לבחור'. אם לא הייתי רקדנית - לא הייתי שחקנית וחוויתי הרמת גבה מכמה קולגות, אבל אני אומרת-'תתפוצצו!'". 

היו פעמים שהרגשת שאת הולכת לאיבוד בעקבות הקריירה החצויה?  

"בעונה השלישית של 'רוקדים עם כוכבים' לא השתתפתי, אלוהים החליט שאני לא הולכת להיות שם והיה לי מזל, כי לא הייתי צריכה להיות בצומת דרכים. יכול להיות שיום אחד היא תבוא, ואז יהיה קשה להחליט איפה אני רוצה להשקיע את עצמי יותר, אני גרועה בלבחור.  אני מרגישה שבשנים האחרונות אני יודעת יותר מה מתאים לי, מה עובד לי ופחות מקשיבה לרעשי רקע, גם כשהחלטתי למשל לעשות תואר ומלא אמרו 'מה קשור תואר עכשיו?, את הרי רוצה להיות שחקנית'. ברור שאתה לא יכול לעשות הכל, אבל עובדתית-צילמתי את 'האריות של שלי הכובשת', תוך כדי תקופת מבחנים וניצחתי את זה".

© רוקדים עם כוכבים, קשת 12 וטדי הפקות

בנוסף להיותה שחקנית ורקדנית, ריאבוי הוסיפה לעצמה טייטל, כשלפני שנה וחצי החלה להגיש את הפודקאסט "האינבוקס של מישל".

"הבייבי שלי!", מדגישה בהתרגשות.  

מאיפה הגיע הרעיון? 

"אחרי שהשתתפתי בעונה הראשונה של 'רוקדים עם כוכבים', היה לי ברור שצריך להתחיל ליצור תוכן ואמרתי לעצמי: 'או שהמשחק ישחק אותי, או שאני זו שאשחק את המשחק'. אנשים אמרו לי: 'אוקיי, את נראית טוב ויודעת לרקוד' ובאמת העלתי סרטונים כאלה, אבל זה הרגיש לי לא אותנטי. אני זוכרת שישבתי עם האקס שלי ושאלתי אותו: 'מה אני עושה?, חייבת לחשוב על איזשהו פתרון' וענה לי-'תעשי פודקאסט'. אמרתי לו: 'תגיד לי, אתה איבדת את זה?!' וענה: 'למה, את מאוד ורבלית, חברותית, יודעת לדבר עם אנשים, להוציא מהם מה שצריך, ויצרת קשרים מהמספיק זמן שלך בתוך התעשייה, אז למה לא?'. 

חשבתי על זה רגע ואמרתי: 'אוקי, את מי אני מכירה?' והרכבתי רשימה של שמונה אנשים כשביניהם: יוגב מלכה, אירה דולפין, שיר טרהאן, אלכס קורטייב ומי שירצה לעבוד איתי עם הרשימה הזו, מדהים. בזכות האקס שלי, שיזכה לחיים ארוכים, נוצר בעצם הפודקאסט! אתן לו את הקרדיט לכל החיים ואני לא חושבת שהוא צריך להיעלם בגלל שאנחנו אקסים". 

כל הגשת הפודקאסט - זה פתח למקצוע נוסף? 

"בשבילי הפודקאסט זה לא רק לייצר תוכן, אלא שזה גם תיק עבודות לכל דבר כמו הנחייה למשל. אתעסק בזה מתישהו בוודאות, רותם סלע ולוסי איוב-מאחוריכן! אם היית שואל אותי לפני שנתיים אם בא לי להנחות זה בכלל לא היה בכיוון, אבל כמו שאני אומרת בפודקאסט: 'אני בת 23 וכנראה שמה שאגיד היום, לא אחשוב עליו עוד שנתיים".

בתור מי שגם נמצאת בצד השני - מה היית שואלת את עצמך בראיון הזה?

"הייתי שואלת את עצמי: 'האם מפריע לי, שהדמויות ששיחקתי עד כה שונות ממני בתכלית?' וגם חברים שלי שואלים אותי את השאלה הזו, כי הם מכירים אותי. בחיים שלי אני טיפוס מאוד נשי, עדינה יותר ושתי הדמויות ששיחקתי ב-'שעת אפס' וב-'אריות של שלי הכובשת', קצת יותר 'טומבוי' ומתלבשות שונה ממני, כמו קשת מ-'שעת אפס' שתמיד לבשה אוברסייז ודורון מ-'האריות של שלי הכובשת' שלובשת רק שחור". 

מה היית עונה לשאלה הזאת? 

"הייתי עונה שמצד אחד זה כיף לי שאני יכולה לעשות משהו ששונה ממני בתכלית, אבל משתוקקת לגלם גם דמויות שיותר קרובות אליי. זה קטע שאני רואה את עצמי בצורה מסוימת והמלהקים קצת אחרת. בא לי להוכיח לעצמי על הדרך שאני עוד דברים".  

השחקנית הילה הרוש, סיפרה כאן בעבר בראיון - שהייתה שמחה שמלהקים יראו בה מעבר לילדה קטנה ומעצבנת". 

"והיא אמרה את זה מאוד יפה, היא משחקת דמויות הרבה יותר קטנות ממנה ואני לא עוברת בדמויות את גיל ה-20. הייתי שמחה שמלהקים יראו אותי מעבר לטינאייג'רית לא נשית. הדמות של טיילור מלכוב ב-'תלאתה' שנבחנתי אליה כמו שסיפרתי קודם, הכי נשית בעולם, מותאמת לגיל של טיילור ולא ילדה קטנה. בסופו של דבר, אני לא רוצה ש-'רוקדים עם כוכבים' תהיה הצורה היחידה שמציגה את הצד הבוגר שלי, אלא גם המשחק". 

מה היעד הבא שלך? 

"אני רוצה תפקיד ראשי בסדרה, אני רוצה להוביל גם סדרה על עצמי, רוצה את האחריות הזו ומוכנה לזה. אני גם מאוד רוצה להנחות, ואם מישהו קורא את זה ורוצה אותי באיזה פאנל -I'm Your Girl!', זה היעד הבא שלי ואני הולכת להשיג גם אותו.  מעבר לכל זה, אני רוצה גם לסיים את התואר". 

© עמית נעים

יוני רובין -"האחיין שלי בנץ" 

לאורך השנים יצא לנו להיתקל במורים לא שגרתיים על המסך, אבל כמו יוני רובין (דניאל קורן) בהחלט יש רק אחד. חלומו הגדול של יוני, הוא להיות מנהל התיכון "בגיריונית" ובעונה הראשונה חשב שימונה לתפקיד המכובד, אלא שהייתה לו הפתעה לא נעימה כשהמנהל הקודם-מאיר מינה את ורד. יוני לא צריך אלא מוכרח להיות מנהל התיכון ולהחליף במהרה את ורד הקשוחה. אומנם הוא אדם חרדתי, אך לעומת ורד הוא אדם חינני, תמיד בא לקראת התלמידים שלו, אהוב על רוב צוות התיכון ומלא בהומור. בדיוק בגלל התכונות האלה, הגיע הזמן שיוני יגשים את חלומו, אבל שזה יקרה ביושר וחלילה לא באמצעות עסקה עם השטן!

שני קלצ'ינסקי - "אלישע" 

לצד תלמיד כיתה ו' הנצחי והקורע (יובל סמו), יש שפע דמויות נוספות מצחיקות, כשביניהן הייתה המחנכת שלו שני (מלי לוי), שנתנה מכל ליבה למען בית הספר "הרצל". לשני תמיד היו רעיונות לשיפור דברים בבית הספר ותמיד ניסתה לעזור לתלמידים שמתקשים בשיעורים, אך המנהלת אלה וסגניתה הרגזנית-ציפי, לא ממש התחברו לדרך שלה ולפעמים גם לעגו לה. לדעתנו שני הייתה הראויה ביותר לתפקיד המנהלת, מפני שבניגוד לאלה שאותה עניין רק כסף, היא ראתה את הפוטנציאל של כל התלמידים בכיתה שלה, היה לה חשוב להקנות להם ערכים, גילתה חמלה כלפי כולם בבית הספר וקיבלה כל אחד כפי שהוא, גם אם היה טיפוס מעצבן. מה שבטוח, אלישע היה מאושר עד הגג אם שני הייתה מנהלת.

ראמזי עבד ראמזי/"קופה ראשית"

אם יש עובד טלוויזיוני שמצליח לגרום לנו לחייך בכל מצב, זהו ראמזי (אמיר שורוש)- העובד הכי שמח שפגשנו אי פעם על המסך! ראמזי מגיע בהתלהבות לכל יום עבודה, לא נח עד שמצליח לעזור ללקוחות שלו ומסתדר עם כל העובדים, למרות שחלקם לא הכי סבלניים בעולם ובייחוד הבוסית-שירה שטיינבוך. אנחנו לגמרי חושבים שראמזי מזמן היה חייב להפוך למנהל סניף יבנה של "שפע יששכר"! הוא מכיר את הסופר כמו כף היד שלו, יודע לשווק נכון מוצרים ללקוחות, מקבל כל לקוחה ולקוח בחיוך רחב ובאופן כללי, הוא העובד המקצוען ביותר בסניף. כמובן שאנחנו לא רוצים להחליף את שירה, אלא שלדעתנו כדאי לצרף אליה את ראמזי ונוכל לקבל צמד 'בוסגים' של השמחות!

דנה פרידר/"הפיג'מות" 

במקביל לכך שהייתה בסיסטית בלהקת "הפיג'מות", פרידר כזכור גם תפקדה כמנהלת החשבונות של "ההמבורגרי", זאת לאחר שסיימה תואר בכלכלה בהצטיינות. דנה ניסתה לעזור לגרי בלא מעט דרכים לרומם את ההמבורגריה, כשלמשל פנתה ליועץ עסקי ובזכות פנייתה-"ההמבורגרי" הפך לבית קפה מצליח לפרק אחד, כשעיצבה יחד עם ימית סול את המקום כדי שייראה מזמין וכשבזכותה גרי הרים ערב סטנדאפ בכדי שיגיעו לקוחות. כשמסתכלים על כל הדוגמאות הללו, גרי לא היה צריך לתת לדנה להיות אחראית רק על החשבונות, אלא גם לנהל יחד איתו את "ההמבורגרי" כבר מהעונה החמישית, לתת לה לקבל את כל ההחלטות ושפשוט במשך תקופה יסתכל וילמד ממנה איך לנהל עסק. מעבר לכך, דנה מלאת אנרגיות חיוביות יותר מגרי, אז אין ספק שבניהולה-"ההמבורגרי" יכל להיות מקום הרבה יותר שמח. לסיכום, הכי הגיע לה!

© מתוך הפיגמות, ערוץ הילדים וטדי הפקות

שחר סילאן קפלן/"כפולה" 

בן הזוג של נועה קירל ב-"כפולה" (תובל שפיר), הפך עם הזמן גם הוא למפורסם בעצמו, כאשר שילב זאת עם עבודתו כמוכר בחנות המיצים-"המיצוציה". בנוסף לקירל, לצוות שלה ולחבריו של שחר שרכשו שם מיצים מדי יום, הוא נתן יחס חם לכל הלקוחות שנכנסו, הגיש להם בשמחה את ההזמנות והיה עובד שקט ונעים הליכות. גם הבוס שלו-בצר, זכור כאדם מאוד נחמד, אך שחר עבד במשך זמן רב ב-"מיצוציה" והשקיע שם המון מעצמו, למרות העומס שלו בלימודים ובקריירה. לכן, ראוי היה שבצר יעביר את המושכות לשחר במהלך העונות הראשונות ואנחנו בטוחים שהוא היה שומר על הצלחת המקום לעוד שנים רבות!

רפאל אוזן/"מקיף מילאנו" 

בפתיחת העונה הרביעית של הסדרה, מנהלת התיכון-דוקטור מיטל אסולין, הציגה בפני רפאל את איה חמלניק, שותפתו החדשה למגמת האופנה שהוצגה כ-"דבר הבא". אנחנו יודעים שרפאל הוא אדם ציני ומעט קשוח, אבל לא ציפינו שיתנגד להחלטה ויתפטר, במקום להודות למיטל שבסך הכל ניסתה לעזור לו, בכדי להקל עליו את העומס בעבודה. לרפאל יש לחלוטין על מה לכפר פה, גם מפני שדיבר בזלזול לאיה והקטין מערכה בלי להכיר אותה, וגם מפני שפגע בקבוצה שלמה כשהתפטר, במקום להמשיך להוביל אותם להצלחה מכובדת במגמת האופנה. רפאל בהחלט הראה אכפתיות כלפי התלמידים שלו בשלוש העונות הראשונות, אך חבל שהאגו שלו התעלה כאן מעליהן. 

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

אליסון דירלונטיס/"שקרניות קטנות" 

מנהיגת חבורת "השקרניות" שיצרה אותה, הייתה דמות בעלת ביטחון עצמי מופרז, מקובלת ולפעמים די בריונית במיוחד כלפי לוקאס גוטסמן, שלדבריו כינתה אותו במשך שלוש שנים בשם גנאי, מפני שלא אהבה את המשקפיים שלו. אחת הסצנות שהכי הכעיסו אותנו בסדרה, היא הסצנה שבה לוקאס שפך משקה בטעות על המגף של אליסון, אמר שזו הייתה תאונה, ובתגובה - אליסון אמרה שזה מה שהרופאים אמרו להוריו בבית החולים וריכלה עם חברותיה, שהוא חצי גבר חצי אישה. התרגזנו מאוד כשראינו את אליסון משפילה את לוקאס מול החברות שלה בצורה בוטה ללא שום סיבה, ניצלה את הסטטוס החברתי שלה כדי להקטין בן אדם, כלל לא עניין אותה אם ייפגע מזה או לא ולתופעות כאלה יש לנו אפס סבלנות. על כל המעשים הרעים הללו, אליסון מעולם לא התנצלה בפני לוקאס, אז לדעתנו היא צריכה לכפר עליהן אפילו כל יום. דבר אחד נשאר לנו לומר: הלוואי שבריונות הייתה תופעה שמתרחשת רק בסדרות ולא בחיים האמיתיים. 

ליעם בן בסט/"גאליס" 

שלא תבינו אותנו לא נכון! ליעם דמות נהדרת ותמיד שימח אותנו, אך מנגד הכעיס לא פעם. אחת מהפעמים הייתה בעונת הסיום של "גאליס" שבה התפתחה "פרשה", עקב צילום והפצת תמונה אינטימית של רונה. מאחורי המעשה עמדו: מדריכת צוות "אולימפוס"- שרון ובן זוגה רועי-מנהל המחנה המתחרה "עתידים" שרצו לסגור את "גאליס", כנקמה על פיטוריו בעונה הראשונה על ידי כך שיפסידו במשימות. השניים הפלילו את דורי כי בזכותו צוות "אולימפוס" ניצח ברוב המשימות, וידעו שבדרך הזו - ארי ישעה אותו מהן. לדורי לקח זמן להוכיח שלא הוא צילם והפיץ את התמונה של רונה ועד שהייתה לו הוכחה על דיסק און קי, ליעם לקח אותו ממנו, כי האמין לשרון שהתמונה נמצאת שם. הרגיז אותנו שמרוב שליעם היה מאוהב בשרון, הוא לא טרח להסתכל על הצד השני של המטבע ופגע בדורי כשעיכב את ירידת האבן מהלב שלו. למרות שליעם לבסוף עבר לצד הנכון, עדיין אינו התנצל בפני דורי ולכן... גם הוא נכנס לרשימה. אוהבים אותך ליעם, אבל הגזמת הפעם! 

ג'ואי טריביאני/"חברים"  

כשהחברים נסעו לכנס הפלאונטולוגים בברבדוס בשביל לשמוע את נאום הפתיחה של רוס גלר, התרחשו כמה הפתעות, כמו הגעתו המפתיעה של מייק כדי להציע לפיבי נישואין, הנשיקה בין רוס וצ'ארלי שנפרדה מג'ואי כמה רגעים לפני כן והנשיקה בין ג'ואי ורייצ'ל, שנבעה מתוך רצונו להחזיר לרוס. ג'ואי הבין שעליו לספר על כך לרוס לאחר ששמע שהתכוון לספר לו על הנשיקה עם צ'ארלי. ג'ואי לא פעל כמוהו וגרם לו להשתגע כשתפס אותו ואת רייצ'ל מתנשקים. ההתנהגות הלא חברית של ג'ואי עצבנה אותנו ממש, לא רק כי אינו היה כן עם רוס, אלא כי ניצל את רייצ'ל נטו בשביל להחזיר לו. ג'ואי אומנם התחרט בפני רוס על המעשה, אך במבט לאחור ראוי היה שיתנצל עמוקות גם בפני רייצ'ל, ואז היינו מבליגים על המקרה המרגיז הזה.   

אושר לוי/"זיגי" 

אחת מהסצנות שהכעיסו אותנו בעונה האחרונה היא הסצנה בה אושר נכנסת למטבח בקפה "אלברט" ומתעצבנת על הצורה שרויטל מגישה את מנת "ראפ חזה עוף", למרות שעשתה זאת לפי ההוראות. ידוע שכבתו של מנכ''ל "בורגראפ" ו-"קפה אלברט", אושר בוסית נוקשה שמתנהגת לעובדים שלה כפי שרוצה, אבל בסצנה הספציפית הזו היא בכוונה התייחסה בצורה מזעזעת לרויטל, רק מפני שאחיה רונן כחלון דחה אותה וזה מקומם. כמובן שממש לא נעים לקבל דחייה מהקראש, אבל אין שום הצדקה לפריקת העצבים של אושר על רויטל שעבדה קשה. אושר לא מצאה לנכון להתנצל על המעשה הזה בפני רויטל אף לא בתום העונה החמישית, אז גם לה יש מספיק על מה לכפר.  

יולי סער הופכת מחניכה למדריכת צוות "אולימפוס"/"גאליס" 6

בשנה האחרונה של "צוות אולימפוס" במחנה "גאליס", הבעלים ארי בראון החליט למנות את יולי (שירן סנדל) למדריכת הצוות, בעקבות עזיבתה של המדריכה הקודמת - מיקה שדה. בהתחלה נראה שיולי די התאקלמה בתפקידה, אך כמה אירועים גרמו לה לסטות מהדרך, בין אם זה לגנוב כסף מהכספת בכדי להפליל את שרון שהתקרבה לליעם, וכשאיימה על דורי לפטר את אביה של רונה מהעבודה במחנה, אם יספר לליעם על הנשיקה הטעותית ביניהם. עד הרגע הזה יולי הרגיזה אותנו כמו בעונה הראשונה, אך אחרי שראינו את פרצופה האמיתי של המדריכה החדשה-שרון, ואת עזרתה הרבה לדורי להוכיח שאינו אחראי להפצת תמונה אינטימית של רונה, חזרנו לאהוב אותה. אנחנו בהחלט חושבים שאם מעלליה של שרון היו מתגלים לפני תום הסדרה, ברור לחלוטין שארי היה צריך להחזיר ליולי את השרביט!

מוניקה גלר וצ'נדלר בינג עוברים לגור יחד/"חברים" 6

בעונה החמישית של הסדרה, מוניקה (קורטני קוקס) וצ'נדלר (מת'יו פרי ז''ל) הפתיעו את אחיה רוס, את שאר החברים ואותנו כשהפכו לזוג. מודים, לא חשבנו שהזוגיות תחזיק עד לכדי לעבור לגור יחד... עד העונה השישית. מוניקה הרי כל הזמן גרה עם רייצ'ל ופיבי, צ'נדלר עם ג'ואי ושניהם בעצם היו צריכים להתרגל לסיטואציה שהם לא גרים יותר עם השותפים שליוו אותם שנים רבות. גם לנו כצופים לקח קצת זמן להתרגל לזה, אבל מאוד שמחנו בשבילם, כי הצעד הזה חיזק את הזוגיות שלהם עוד יותר, והוביל אותם בסופו של דבר לזוג נשוי ומאושר. 

יניב חצי מצטרף לקבוצת "אריות העמק"/"שלי הכובשת 2"

בעונה הראשונה של הסדרה הכרנו את יניב (ליעד קטורזה) כשחקן בקבוצת "מגדל יונייטד", שהודחה מהפלייאוף על ידי שלי וחבריה ל-"אריות העמק". חשבנו שכך ישאר, עד שהחליט להצטרף לקבוצה בעקבות פרישתה של איה בז'רנו, כשגם הצעד הזה הפתיע ואולי הוא לא היה מלך השערים, אך הרשים אותנו עם הבישול שלו לעדן במשחק מול רמת ישי. ממה שראינו, יניב השתלב במהירות בקבוצה, הוא הכניס לתוכה אווירה קומית, התחבר היטב עם שאר שחקני הקבוצה ונתן מעצמו בשבילה כמה שיכל, אז החידוש הזה התבקש בהחלט!

אספרנסה/חוליה אלברסין ותומאס אורטיס הופכים להורים/"אספרנסה מיה" 

כשחושבים על זוג טלוויזיוני מורכב, אין ספק שחוליה (לאלי אספוסיטו) ותומאס (מריאנו מרטינס) הם מבין הזוגות הראשונים שעולים לנו לראש. ככומר וכ-"נזירה" בכנסיית "סנטה רוסה", תומאס וחוליה ידעו שהזוגיות ביניהם אסורה, אבל זה לא מנע מהם לנהל אותה בסתר, עד שחוליה חשפה את זהותה האמיתית. הזוג המסובך שעבר לא מעט עליות ומורדות, פתח פרק חדש בחייו כשהפך להורים לתאומים, וחייכנו ממש כשראינו את השניים מחזיקים את התינוקות. לא יכולנו לבקש סוף מאושר יותר לזוג המקסים!

דריה הופכת לדמות גאה/"נעלמים" 4

בשלוש העונות הראשונות של "נעלמים", דריה (ספיר בן רובי) תמיד הייתה בזוגיות עם בנים, בין אם זה עם עידו, בין אם זה עם תום ובין אם זה עם יונתן, אלא שבעונה הרביעית הגיע הטוויסט בעלילה. אחרי שעברה עם חבריה מעיירת אשמורת לתל אביב, דריה הכירה את נועם (אביה מלכה) כשחזרו מהפגנה וכבר שם היה ביניהן קליק, אבל לא ציפינו שהשתיים יתאהבו, ושדריה תתגלה לראשונה כדמות גאה. הסיפור הזה של דריה ריגש אותנו ביותר, במיוחד כשדיברה על כך עם נועם לאחר הנשיקה המפתיעה ביניהן, ושמחנו לראות שנשארו יחד גם בסיום העונה. נראה שהמאטץ' בין ספיר ואביה עבד כאן מאוד יפה, ודרך דריה ונועם, הן שמו בצורה נהדרת את הזרקור על נושא הלהט''ב ולגמרי מעוררות השראה. 

דרימארס 2

דרמת הילדים והנוער של ערוץ ZOOM ב-HOT חוזרת בעונה נוספת עם אהבות חדשות ושחקנים חדשים (כמו אלה לי להב ונבו קטן) לצד השחקנים האהובים מהעונה הראשונה (פיליפ שאולוב, יהודה בוחבוט, נועה אסטנג׳לוב, רומי אבירם, עמית הכטר, כרמל זורע, שון אמסלם ועוד) ומשימה חדשה בחלל. גם העונה השניה הופקה בקופרודוקציה עם גופי השידור הגרמניים NDR, HR, SWR ו-RBB ותשודר בערוץ הילדים הגרמני KIKA.

מה העלילה? חצי שנה אחרי שעקבותיהם של אמה איתן ושאר חברי תיבה שתיים נעלמו בחלל, אל תום וסיטאר מצטרפים ג׳וי גבי ויושי, אסטרונאוטים חדשים. העבודה מתקדמת בקצב מטורף, היחסים בהביטאט מעולים, והשיא, חללית ובה תושבים ראשונים עושה את דרכה אל הכוכב. אבל חודשיים לפני הזמן שהיא צפויה להגיע, חללית אחרת מתקרבת אל הכדור האדום ובתוכה חברי תיבה 2 אשר מופיעים פתאום, ואף אחד לא יודע מאיפה הם הגיעו ולמה הם מתנהגים מוזר.

מתי? הסדרה תשודר בסוף 2024 בערוץ ZOOM (ערוץ 83) ללקוחות HOT וב- HOT VOD YOUNG. 

© מתוך הסדרה, ZOOM ב-HOT

אופיר פרץ

אופיר, בת ה-24, נתנייתית במקור שגרה בתל אביב, לומדת משחק בסמינר הקיבוצים והשנה החלה את קריירת המשחק שלה ממש השנה וזו למעלה הפעם הראשונה באחד מהתפקידים הראשיים (בהמשך נראה אותה גם בעונה השלישית של "זגורי אימפריה"). פרץ תגלם את ג'וי – תום בוי חכמה, כריזמטית, אמיצה ומגניבה. נערה צבעונית וכייפית שמאוד מחוברת לרגש שלה ויודעת מה היא רוצה. ג'וי היא קצינת הרובוטיקה של תיבה 3 וצלע במשולש האהבים המרכזי של העונה. 

© אייל אפרתי, באדיבות zoom

קווסט

הסדרה החדשה של עידו דרור ודוד דהן, יוצרי סדרות הנוער הפופולריות "גאליס" ו-"אילת". העלילה עוסקת בתחרות גיימינג בינלאומית המתרחשת על אי בודד המסתיר בתוכו לא מעט סודות אפלים סביב היעלמות אביו של אחת הדמויות. יככבו: עידו אליאלי, פיליפ שאולוב, שיר זוארץ, נעה ריינהולד, נוה צור, לירז צ'רכי, דין מירושניקוב, סוול אריאל אור ("מלכת היופי של ירושלים"), אמיר טסלר ("עלומים"), דניאל גימפל ("יונייטד היי") ועוד. 

מתי? בהמשך השנה בערוץ טין ניק ב-HOT. 

© Adobestock (אילוסטרציה) 

עדן גולן

הזמרת, נציגת ישראל לאירוויזיון ופריצת השנה שלנו במוזיקה, תגלם את דגנית - עיתונאית בת 26 המסקרת את תחומי הגיימינג. עבור גולן זו נגיעה ראשונה בעולם המשחק, כך שיהיה מעניין לראות איך היא צולחת את הניסיון הזה.

© רן יחזקאל

שירן יצחק

לומדת משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין - תפרוץ השנה בגדול. מלבד התפקיד ב"קווסט", יצחק תככב גם ב"הסדרתיים" של כאן חינוכית בתור שי לי ובסרט "החווה". בסדרה הזו היא תגלם את רייבן – גיימרית, טומבוי, שנראית קשוחה ומחוספסת אבל בפנים יש לה לב זהב שאומרת את כל האמת בפנים, קצת מתקשה בפן הרומנטי - אבל כמצו שאתם יודעים - העלילה תטמון כמה טוויסטים בהיבט הזה. 

© רדי רובינשטיין

הסדרתיים

דרמה קומית מוסיקלית חדשה שנעשתה באופן פארודי על ז'אנר סדרות הילדים והנוער בתיכון והיא למעשה סדרה המודעת לכך שהיא סדרה בבית הספר "נוה עלומים". הסדרה מורכבת מה"חכם" של השכבה. "מלכת הכיתה". ה"ספורטאי". "המצחיק". "החרשנית". יכול להיות שכולנו חיים כמו דמויות בסדרה? רון וגאיה קיבלו את ההזדמנות הזאת. כשהם נשאבו לתוך מציאות חלופית - סדרת טלוויזיה מוסיקלית. בסדרה יככבו: נעה ריינהולד ("אינפיניטי") בתפקיד הנשי הראשי, אוראל צברי, איאן פינקוביץ', טלי אורן, דיאנה גולבי, פריצת השנה שלנו - עדי צמח ("מתוקים"), יונתן הורנצ'יק ("תלאתה"), דאלי שכנאי ("יונייטד היי") ועוד.

מתי? בהמשך השנה בכאן חינוכית. 

© מתוך האינסטגרם של גפן כץ 

גלעד בראון

גלעד, שבשנים האחרונות משקיע בלימודי משחק שונים, יוביל את הסדרה (יחד עם נעה ריינהולד) בתפקיד הראשי. בראון יגלם את רון - תלמיד קצת לא מורגש בבית הספר, הוא לא מאוד פופולרי אבל לא שנוא, הוא לא טוב בספורט, אין לו חברה והוא בטוח שאם הוא היה בעולם אחר הכל היה אחרת. הוא גרופי מביך של נווה עלומים ולכן כשהוא יישאב לתוך הסדרה הוא יידע כמעט הכל על כולם. האם הוא יצליח לנצל את העובדה הזאת כדי להיות תלמיד פופולרי ולהשיג את כל מה שהוא רצה ב"עולם האמיתי"? 

© סיון חברי

יותם גבריאל

השחקן המתחיל יעשה את טבילת המשחק הראשונה שלו אחרי שבשנים האחרונות למד משחק בקורסים שונים, היה רקדן על במת הפסטיגל, במחזמר "זה אני", "צלילי המוזיקה" ועל במות נוספות. בימים אלו נכנס גם אל עולם הדוגמנות כשגריר מוביל של מותג ספורט. בסדרה יגלם יותם את מאור - הדמות הקלישאתית של הספורטאי הבריון ושחקן בנבחרת הכדורסל של נוה עלומים.

© אור דנון 

יעל קרייצר

בת 21, משרתת בתיאטרון צה"ל. גם עבורה מדובר בתפקיד ראשון על המסך שלנו והיא תגלם את חן- ה"סגנית" של מלכת הכיתה המרשעת סתיו. קצת חסרת בטחון, קצת תלותית. ממש הקלישאה של "מספר 2", אבל הכניסה של רון וגאיה לתוך הסדרה תשנה את החוקים של העולם שבו היא חיה. האם היא תצליח להפוך לדמות שעומדת בזכות עצמה?

© באדיבות יחסי ציבור

גל ברק

בן 26 ולמד בסטודיו למשחק 'ניסן נתיב'. בסדרה יגלם גל את תובל - הדמות הקלישאתית של הכוכב של הסדרה, הכדורסלן שאבא שלו דוחף אותו להיות מצליחן. הוא בן הזוג של מיכל ויחד הם הזוג ה"מושלם" של בית הספר נווה עלומים.

© יהב טרולדר

בני מצווה 2

עונה חדשה לסדרה האהובה של כאן חינוכית. גם בעונה הנוכחית נראה עלילות מסתוריות ואת הכוכבים האהובים: שחר חיון, אביתר עוזרי, חן אמסלם, עידו ברטל, ירין אורון (״לבד בבית״), איתי בכור, נטע כרמלי, איתמר פינטו, טליה חיון, גיא אחרק, שי לביא ועוד, לצד מצטרפים חדשים מוכרים כמו מאי מיכאלי ("מנאייכ", "בעלת החלומות"), יעלי רוזנבליט ("המפקדת", "שנות ה-90"), מאיר תמם ("תלאתה", "מג"ב", "כפולה", "סקיי") ועוד.

מתי? בהמשך השנה בכאן חינוכית.

© מיכה לובטון, יחסי ציבור כאן חינוכית 

נטע רשף סיגל

זה התפקיד הראשון של נטע בת ה -13 וגם האודישן הראשון שעשתה. הכישרון מגיע מהבית, אביה הוא המחזאי רועי מליח ואמא היא הבימאית קארין סיגל. נטע תגלם את מיקה: הילדה החדשה בחבורת בני מצווה. מיקה היא האחות החורגת החדשה (והחילונית!) של תהילה. הכי מגניבה ומעודכנת, מכניסה רוח תל אביבית לחבורה, ומצליחה להיכנס ללב של כולם ברגע. ילדה עם לב זהב שהכי חוששת מלפגוע באחרים, מעדיפה לשקר מאשר לומר את האמת הכואבת – ומוצאת את עצמה מסתבכת בגלל זה פעם אחר פעם. 

© רועי מליח רשף

אל עצמי

מבוססת על סדרת הספרים המצליחה מאת גלילה רון פדר. ציון כהן (12), שגדל אצל סבתו במושב, מוצא את עצמו ילד אומנה בבית משפחת שרוני בשכונה היוקרתית דניה בחיפה, לאחר שסבתו והעובדת הסוציאליות החליטו ששם יהיה לו עתיד טוב יותר. מהילד המנהיג הכי מקובל בכיתה, חסר פחד, שלא סופר את המורים ושכל חבריו מקשיבים לו, הוא מגיע אל משפחת שרוני המוצלחת, ההפך המוחלט מכל מה שהכיר, ונאלץ ללמוד להסתגל למציאות חדשה. כשהוא מגלה שאחד מחוקי הבית הוא כתיבת יומן בסוף כל יום, הוא לא מבין מאיפה זה נפל עליו ומה הוא אמור לעשות עם המחברת הזאת. בהתחלה הוא נרתע, אך לאט-לאט הוא מתחיל ליהנות מהטקס המשונה הזה. את כל ההתרחשויות בסדרה מלווה הכתיבה ביומן, כשדרך הכתיבה סיפורו של ציון ייחשף - כיצד אביו מצא את עצמו בכלא, על החיים אצל סבתא זהבה ועל מערכות היחסים המיוחדת שלו עם רועי חברו הטוב ועם מושיקו בעל הקיוסק. ציון מחפש את המקום בו הוא יכול להרגיש בבית, ודרך היומן הוא מוצא את הבית הפנימי שלו. יככבו: ליעד פאר ("אבא מטפלת", "מה הבעיה?") יגלם את ציון ויוביל את הסדרה בדמות הראשית ולצידו - צחי הלוי, יעל שרוני, דין הפנר, רומי יעקובי ("אבא מטפלת", "My פסטיגל"), דניאל סבג ("זגורי אימפריה"), עומר עציון, נועה דאנגלי ("פלמח"), בן אורנשטיין ("רוני ותום", "לבד בבית") ועוד.

מתי? בתחילת 2025 בניקלודיאון וטין ניק לצופי yes. 

© מתוך אינסטגרם של ניקלודיאון 

יהלי ווטסון

הזמר עם להיטי הטיקטוק ויוצר התוכן שהתנסה עד כה בתפקידים על הבמות בלבד ובתפקידי דיבוב, יגיח לתפקיד משחק ראשון על המסך ויגלם את ניצן, מנהיג הכיתה בעיר החדשה שאליה מגיע ציון.

© ערן לוי

ליהיא מבל

ליהיא בת ה-14 השתתפה עד כה בפרסומות, וכעת היא תפרוץ בתפקיד משחק ראשון. מבל תגלם את ליהי, מלכת הכיתה וחברה של ניצן. לא בוחלת באמצעים, גם אם צריכה לשקר. 

© דנה מסיקה

רועי אבוטבול

בן 16 מאשדוד. בשנים האחרונות למד משחק אצל השחקן לירן דוד ("החממה", "כבודו") ועבורו זה תפקיד משחק ראשון (לצד תפקיד קטן נוסף בעונה השנייה של "מה הבעיה" כאחד מהילדים המציגים בעיות לחבורת הבנות). ב-"אל עצמי" יגלם אבוטבול את שליו, חובש כיפה וחובב כדורגל, חבר של ציון מביתו בבית שאן.

© עמית נעים

*גילוי נאות: רועי הוא אחיו של כותב שורות אלו.

שיה ניב

בן 15 מצוקי ים. עבורו זה תפקיד המשחק הראשון, אך ממש לא היחיד (יפציע גם הוא ב"מה הבעיה 2") ב-"אל עצמי" יגלם את רועי - חברו הטוב של ציון. אם הפרצוף של שיה מזכיר לכם מישהו זה מפני שלצד הכשרון הוא גם בנו של הזמר דני ניב הלוא הוא מוקי. 

© עמית נעים 

נהוראי קליפה

נהוראי קליפה הולך לככב על השנה במספר פרויקטים אליהם הצטלם עוד מבעו מועד ויראו אור בשנה הקרובה אם זה ב"ילד רע" ב-HOT או "חוליגנים" (כאן 11) וכמובן "אל עצמי". בסדרה הזו יגלם את גבי - בריון הכיתה של ציון מבית שאן, ילד ללא חברים המטיל אימה על סביבתו. 

© עמית נעים

אילה הלפגוט מירון

בן 15, תל אביבית, שחקנית תיאטרון שמגיעה אל המסך לראשונה. תגלם את אושר, ילדה מסתורית שלומדת בכיתה עם ציון.

© עמית נעים

יאיר פרסקי

השחקן הצעיר יכנס לנעליו של רועי בר נתן שגילם את ניר, בנם של משפחת האומנה שאליה מגיע ציון, בסרט המקורי המבוסס על הספר. האם הוא וציון יסתדרו או שהם יותר מדי שונים?

© ירון גרזון

הלל לב ארי

גם את השחקן הצעיר הבא נראה לראשונה על המסך וגם הוא ייחשף אלינו בתור חברו של ציון מבית שאן כשיגלם את צימוקי.

© צילום פרטי

מה הבעיה 2

עמליה ליבי ורותם חוזרות בעונה שנייה לסדרה המצליחה שהפכה ללהיט היסטרי חוצה גילים. גם בעונה זו מעמדן החברתי לא מי יודע מה גבוה, אבל יש להן אחת את השנייה וזה עולם. ההצלחה של הבנות תלויה לא מעט בעמליה, שניחנה ב״כוח על״ של אינטליגנציה רגשית. בכל פרק הבנות פותרות בעיה חדשה, אבל בעוד הדרך לפתרון היא כייפית ואקשנית, הפתרון עצמו תמיד יהיה רגשי ויחשוף את שורש הבעיה – פחדים, בושה, חרדה חברתית, קנאה, ריצוי הורים ועוד. לצד עלילות הפרקים, הסדרה תעקוב אחר סיפור ההתבגרות של הבנות וחבריהן לשכבה. בעזרת הומור, דמויות ומערכות יחסים כובשות, תציע הסדרה גם בידור כייפי וגם התייחסות משמעותית לנושאים המעסיקים ילדים וילדות. יככבו: ירדן אריש, דנה בן סימון, עדי רכבי, יהונתן שתיוי, נטע אורבך, אריאל אלמוג, מרב פלדמן, אפרת בן יעקב, אלון דיקוי, דני לנדוור. בין השמות המצטרפים (חלקם בתפקידי אורח): לי בירן, אן בי, ליהי טולדנו, אופק בן מאיר, קים בן שמעון ועוד.

מתי? בתחילת 2025, בערוץ ZOOM (ערוץ 90) ללקוחות yes וב-yes VOD Kids. 

© אוהד רומנו

הלל גזית 

הילל גזית הוא מוזיקאי, יוצר, שחקן ודוגמן בן 18. בנם של אילנה ברקוביץ והמוזיקאי אוריה גזית. בחודשים האחרונים מככב בכותרות ובאתרים השונים המכתירים אותו כ"כוכב הבא" לאחר שביצע יחד עם דילן גפן את השיר "הו אילנה" (שנכתב על אימו) בנשף הרוק של אביב גפן בגני התערוכה מול קהל של 60,000 איש. השנה הוא יככב גם ב-"אליצורה" (בהמשך הרשימה) וב-"שקשוקה". ב-"מה הבעיה?" יגלם את דניאל - נער אינדיבידואליסט שלא מתאמץ למצוא חן, אבל מתחת לחזות ה״לא אכפת לי מכלום״ מסתתר נער רגיש, צייר מחונן ששם לב לניואנסים (כמו עמליה). דניאל, שמתאהב בעמליה, יוצא להילחם עליה. משולש אהבה מותח וכייפי בין עומר- עמליה – דניאל שימשך לאורך כל פרקי העונה. 

© אייל אפרתי, באדיבות zoom

יובל ברישניקוב

בן 17 מקריית ביאליק, שחקן ויוצר תוכן ברשתות החברתיות עם עשרות אלפי עוקבים ומליוני לייקים וצפיות מכל רחבי העולם. מגיל שלוש יובל מופיע על במות במופעים והצגות לכל המשפחה ומשתתף בתצוגות אופנה. בסדרה יגלם את ברי - סקייטר ותלמיד חטיבה שעובר בריונות.

© באדיבות יחסי ציבור, שביט רביבו

אליצורה

סדרה קומית חדשה שיצרו ליטל שוורץ (המככבת גם) וחן קליימן. על מה הסדרה? סיגל (ליטל שוורץ) היא אמא מאוד אוהבת ומאוד מתערבת – היא כל כך רוצה לשמור על הילדים שלה, שהיא לא נותנת להם לעשות צעד אחד לבד. עד שיום אחד מילי מתקבלת לנבחרת הכדורעף העירוני ומחליטה לשים לזה סוף: לכאן אין כניסה לאמהות! אלא שסיגל היא לא אמא שמוותרת בקלות... סיגל מתגנבת לאימון, חשאית כמו שרק היא יודעת (כלומר לא כל כך), אבל כשהיא רואה כדור מושלך בחוזקה לכיוון מילי – היא קופצת עליו ומיירטת אותו במהלך מרשים. כל כך מרשים שהיא ממונה מיד ועל המקום לעוזרת מאמנת הנבחרת! עכשיו סיגל ומילי תקועות באותה הנבחרת ומכאן כמובן אינספור רגעים קורעים... יככבו: דנה בן סימון ("מה הבעיה"), דניאל בן גל ("שלי הכובשת"), מעיין אייזנברג ("מלון הוטל"), נויה זיזה ("המפקדת"), הלל גזית, יגאל עדיקא, נועם פרנק ("צפוף") ועוד.

מתי? סוף 2024 בערוץ ניקלודיאון לצופי HOT. 

© באדיבות ענני תקשורת // סטודיו ענני

אוראל רביד

אם השם של אוראל נשמע לכם מוכר, זה כי היא כיכב בעונה האחרונה של "הכוכב הבא לאירוויזיון" וסיים במקום השמיני בעונה. כעת הוא מגיח לתפקיד משחק ראשון על המסך ויגלם את יהלי, הבן של סיגל והאח הגדול וחובב הקונספירציות של מילי.

© צילום פרטי

אליה טולדנו

השחקנית הצעירה והנכדה של אבי טולדנו, תככב בסדרה בתור אריאלי, הבת של סיגל והאחות הקטנה, אך החדה והערמומית, של מילי ויהלי.

© דלית נמירובסקי

שירה שך

גם שירה שך תעשה את תפקיד הבכורה של ב"אליצורה" ותפגין יכולות ספורטיביות במיוחד! שירה תגלם את גפן, אחת מחברות נבחרת הכדורעף ופצצת אנרגיה מלאת התלהבות.

© יקיר שוקרון 

הסוכן

אחרי ההצלחות של "אלישע" ו-"אבא מטפלת" - הגיע הזמן לטירוף חדש בהובלתו של יובל סמו. רזי רזיאל רוזיליו (יובל סמו) הוא סוכן אמנים מפונק ועצלן שעדיין גר אצל ההורים, אבל חולם לכבוש את העולם. צירוף מקרים נדיר וקוסמי מביא אליו את אחייניתו קים רוזיליו, הזמרת המבטיחה המבוקשת והנחשקת בארץ. האם זה חלום שמתגשם? לא בטוח... כי מה שאף אחד לא יודע הוא שמאחורי ההצלחה של קים מסתתר שקר מתוחכם ומטורף שרק מוחו הקודח של רזי יכול להמציא. השקר המתוחכם ולא פחות מכך, הצוות המסייע האקסצנטרי שלו, המשפחה הלא ממש נורמלית שלו ובכלל עולם התרבות הישראלי יובילו את רזי לכל מדור גיהינום אפשרי בדרך להצלחה. יככבו: מאיר סויסה, הילה סעדה, רינה מצליח, דנה גרוצקי, יניב סויסה, גיה באר גורביץ, גם סטטיק ואבי אבורומי יפציעו בתור עצמם בתפקיד אורח.

מתי? במהלך 2025 בניקלודיאון גם ב-yes וגם ב-HOT.

© עמוד האינסטגרם של טין ניק

גאיה שיינברג

בת 16, גרה בתל אביב ובשנים האחרונות לומדת משחק במסגרות שונות.תגלם את קים רוזיליו - האחיינית של רזי וה-טאלנט של הסוכנות. יש לה את כל מה שצריך בשביל להיות הכוכבת הכי גדולה במדינה, ומעין נועה קירל הבאה.

© עמית נעים

אייל לוי

הזמר, כוכב הנוער וכוכב הרשת אייל לוי (בנו של רואי לוי מלהקת שוטי הנבואה) יכנס ראשונה לעולם המשחק! אייל יגלם סוקי, כוכב על והנמסיס הגדול של קים רוזיליו.

© דורון סרי

עידו כהן

את תפקיד הבכורה שלו יעשה השחקן המבטיח עידו כהן בקאסט של שחקנים אדירים במיוחד ולצידו של יובל סמו. כהן יגלם טופז, החבר הכי טוב והנפש התאומה של רזי רוזיליו (סמו).

© שמחה ברבירו

רוני ותום 6

העונה השישית נפתחת כשרוני ותום מתכוננים למבחן חשוב, ותום מחליטה להוכיח לאבא שלה אחת ולתמיד שהוא טועה לגביה. כשבסופו של דבר היא מוציאה ציון טוב יותר משל רוני, הדמויות שלהם מתהפכות לחלוטין – תום הופכת לתלמידה המצטיינת והמקובלת בבית הספר החדש, ורוני עושה כל טעות אפשרית ומתחרט שבכלל הגיע לשם. במקביל, הם מנסים לפענח תעלומה בספארי שקשורה לחיות נדירות שנגנבו. בדיוק כשהם חושבים שמצאו את הגנב – הם מגלים שעשו טעות חמורה ומוצאים את עצמם בוואן עם אריה חי ושואג. יככבו: דילן דרור, אמילי מדואל, גיל ססובר, בן אורנשטיין, מיילו טרסוב ועוד.

מתי? בתחילת 2025, ניקלודיאון ב-yes.

© פיני סילוק, באדיבות yes

בנימין ברוורמן

בנימין לגמרי מעורר השראה! הוא שחקן עם מוחין (CP), גדל בבית חרדי ויצא בשאלה. בסדרה יגלם את יואש, עובד בספארי.

© Edward Shter

שלי פרץ

גם שלי פרץ תפציע לראשונה בעולם המשחק - בעבר הייתה בצד השני ככתבת בידור ב-"אייקון", המשיכה גם אל עולם הדוגמנות ומככבת במדורי הרכילות כחותו של דניאל פרץ וגיסתה לעתיד של הכפילה שלה - נועה קירל. פרץ תגלם בסדרה את נעמה, חברה חדשה של תום מהכיתה בבית הספר החדש.

© רועי סרוסי

אלה פררה

השחקנית בת ה-16 שלמדה בשנים האחרונות משחק במסגרות שונות, תגלם את אלמוג, ילדה בבית הספר החדש של רוני ותום. 

© אביטל פלג

שכונת חיים

הסדרה המיתולוגית מתעוררת מחדש בימינו אנו, ומגלה לילדים את סוד הקסם שקיים בשכונה ובחיי שכנות. בבנייני הרכבות המקיפים חצר פנימית, שסביבה עסקים מקומיים, גרות משפחות שמקיימות חיי קהילה כבר שנים על גבי שנים, עוד לפני שהמילה "קהילה" הפכה לטרנדית. עולים חדשים חיים לצד תושבים וותיקים כמו חזי (קובי פרג׳), נכדו של יחזקאל בעל המכולת מהסדרה המקורית. בשכונת חיים אפשר למצוא הכל, חוץ מאולי פרטיות כי כולם יודעים הכל על כולם ותמיד נמצאים שם כדי לעזור. זה הופך את השכנים ואת השכונה למשפחה אחת גדולה. בין שלל הדמויות המאכלסות את השכונה נמצא גם את יוסי אלפי, תסריטאי הסדרה המקורית. יוסי הוא שכן עבר, שכבר לא גר בשכונה, אבל הוא עדיין מגיע לבקר את השכנים שהוא הכי אוהב, לספר את סיפוריו ולהפסיד להם בשש-בש.

מתי? בהמשך השנה בכאן חינוכית.

אמלי קקון סלונים

בת 13. עד כה דיגמנה וכיכבה בפרסומות, כעת הגיע הזמן לעלות שלב! תגלם את אלה - אחותו של אדם. נכדה של יהודה. הגיעה עם אחיה מהעיר לגור עם סבא יהודה למשך כל הקיץ, כי הבית שלהם עובר שיפוץ. בעלת כישרון משחק, אוהבת להמציא סיפורים ולחקות אנ שים. מרגישה אחראית על אחיה הקטן. 

© אמנדה סורודי

אגם מדני

מסתבר שההופעה הבימתית ועולם המשחק עובר בגנים אצל משפחת מדני! השחקנית הצעירה, אגם מדני היא בתה של ענת מדני, הלוא היא "נתי הגעתי הופעתי". כעת היא מוכיחה שהיא כאן בזכות עצמה ותככב בתפקיד הראשון שלה בתור עמליה - הבת של שוש ודודו. פסנתרנית חכמה וחברה טובה. נוטה לוותר על עצמה ועל מה שהיא רוצה כדי לא להתעמת. חברה הכי טובה של תולי. 

© שירן סבוראי

אליה הספרי

עוד שם שכדאי שתזכרנו ותשננו מעכשיו כי היא לגמרי עם סטאר קוואליטי - אליה הספרי! השחקנית המבטיחה תגלם את תולי - הבת האמצעית של חזי ואילנה. המנהיגה של החבורה. שתלטנית וטמפרמנטית, אבל סולחים לה על זה, כי תמיד כיף להיות איתה. קצת טום בוי. לא מתחברת לכל ענייני הביוטי במספרה של אמא שלה.

© שרון שטרן

שחר ליאור

שם נוסף ברשימה הענקית שלנו הוא לגמרי ילד פלא - שחר ליאור. השחקן המתחיל יגלם את אדם - אחיה הקטן של אלה. מעופף. הרבה יותר זורם והרפתקן מאחותו, אבל תמיד איכשהו מסתבך. הולך לאיבוד, נופל, מפיל. לא רוצה שאחותו תחליט עליו, אבל מעריץ אותה.

© איתן ברנט

אורי אגת

השחקן בן ה-12 יככב בסדרה המקומבקת בתור לוקאס - הבן של אנטונלה. מצחיק, שובב ודעתן. חובב משחקי מילים ואתגרים. ללוקאס יש דמיון מפותח. כשהוא מפליג בדמיונו אימו והשכנים אומרים לו שיוריד את הראש מהעננים. אבל מבחינתו הם המוזרים שהראש שלהם כל הזמן באדמה.

עמית לקאו

השחקן החדש בסביבה יככב גם הוא בסדרה ויגלם את רועי - ספורטאי תחרותי. התחרותיות שלו באה לידי ביטוי גם בפחד שלו לטעות או חלילה להיכשל. אימו של רועי נפטרה כשהיה קטן והוא מרגיש שהוא לא יכול לאכזב את אביו שמטפל בו. 

© הדר חלילי - ליאור

(צילום: מתוך האינסטגרם של סטילה)

בקרב הרכבי המוזיקה - זו הייתה לגמרי השנה של נס וסטילה שקוטפים את התואר אצלנו בפעם השנייה ברציפות! השנה הם סיפקו לנו יותר משיר אחד והם הוכיחו שהם כאן כדי להישאר. אחרי "תיק קטן" השניים היו אמורים לשחרר להיט שני - אלא שהמלחמה שינתה להם את התכניות והלהיט השני שלהם היה להיט המלחמה "חרבו דרבו" (המדבק) שעשה כותרות בכל העולם והפך לשיר מורל בקרב חיילים ובקרב מדינה שלמה. עזבו את זה שנס וסטילה די ניבאו את כל החיסולים המוזכרים בשיר (מתי תוסיפו את סינוואר לרשימה?) - הם פיתחו נוסחה איך ליצור להיט גם בתקופה קשה. בהמשך הם חברו לסטטיק לשיתוף פעולה בשיר "פרינציפ" ושחררו להיטים נוספים משלהם - "באמפרים" ו-"מגדלים" שכיכבו בראשי המצעדים והפלייליסטים. בימים אלו הם הפכו שוב לטרנד בטיקטוק בזכות קאבר לא פחות ממושלם שלהם לשיר "פחד אלוהים". מה עוד אפשר להגיד על הצמד הזה שיש לו את הטאצ׳ שלו והביא לכאן משהו אחר שהיה חסר? בהצלחה בשנה הבאה!

(צילום: אלון לוין) 

הגיע הזמן שיתנו את הכבוד הראוי לפאר טסי והגיע הזמן להעניק לו בגאווה גדולה את התואר "זמר השנה" שלנו! לא סתם קוראים לשני האלבומים שלו "רדיו שטח" - הקהל בשטח הוא זה שהכתיר אותו והעניק לו כל כך הרבה אהבה, צרך (וצרח!) את השירים שלו בכל הזדמנות. השנה זה אף התעצם בענק במופעי סולד אאוט במנורה, בקיסריה, בפארק הירקון וכמובן עם עוד להיטים חדשים. בחלק השני של האלבום "רדיו שטח" פאר הביא איתו את "רוז", "מלודי", "יוני", "סלינה" ועוד שהפכו לטירוף בין רגע. כיוצר, כזמר, כאישיות עם צניעות ענקית והצלחה שלא מסחררת אותו וללא תחזוק השם והאדרתו דרך יחסי ציבור מהצד שלו - פאר לגמרי השאיר חותם גם השנה ואיזה כיף שאנו נותנים לו בחזרה את הסיומת המתוקה הזאת. מחכים כבר ללהיטים הבאים ולהופעות הבאות.

(צילום: ערן לוי)

זאת הייתה שנה מאתגרת עבור נועה קירל, מלכת הפופ המקומית הייתה צריכה לחשב מסלול מחדש בעקבות המלחמה ולחכות רגע עם להיטי הפופ שלה - אבל כשזה קרה היא לא הפסיקה לשגר לנו בקצב מסחרר! אם זה "אני", "אין אותי" עם אושר כהן המצויין, "דוקטור", "שיהיה לך טוב", "משקפיים", "בנות כמוני לא בוכות" וכמובן להיט הטיקטוק "Ba Da Bing". עדיין לא ברור מה יעלה בגורל פארק הירקון השנה (נכון לכתיבת שורות אלו עתיד להתקיים כמתוכנן וכמובן שנפגין נוכחות) - אבל אנו יודעים שעם הדחייה היא גם תיתן את השואו הכי טוב שלה, כפי שעשתה בעבר. קירל, שרק לאחרונה התארסה והקפיצה את כולם בערב שישי (מקווים שאין לך הפתעות לערב החג!), היא תמיד הממתק הפופי שכיף לצרוך, תמיד מביאה איתה את הגלאם המתבקש ותמיד יודעת לבלוט ולהיות היא.

(צילום: עמית נעים) 

היה לכם ספק בכלל? ובכן זו הייתה שנה שהייתה עמוסה כאמור בשירים מרגשים, נוגעים ועם לא מעט סיפורים כואבים מאחוריהם. לא היה ברור אם ואיך ישחררו כאן שירי פופ בשנה לא פשוטה. אבל כפי שציינו בהתחלה - הקהל גם היה זקוק וצמא לאקספיזם וההוכחה לכך היא ההצלחה המטאורית של שיר השנה שלנו - "נאדי באדי" של שחר, אגם (בוחבוט חיים) וטריאנגל! משהו בקצב, השובבות, ההומור שאפשר להזדהות איתו, הקליפ, הבחירה בצמד המילים שהרבה ניסו לפרש (ובכלל סלנגים שתפסו כמו - "בנפרד... אהוב שלי!") הפאן ושיתוף הפעולה המעולה הזה - הפכו את "נאדי באדי" לפיק מטורף ולהפתעה שהיה כיף לקבל, לזמזם ושאף פעם לא נמאס ממנו. הלהיט הקפיץ גם את טבוך במעמדו כזמר פופ עם להיטים גדולים ושם עליו את אור הזרקורים שהוא היה צריך לקבל גם מהקהל הבוגר יותר. נאדי באדי הוא ללא ספיק להיט פופ שעוד נזכור והוא הכי מסמל בעינינו את השנה בז׳אנר.  

(צילום: רן יחזקאל)

לא מעט זמרים וזמרות הגיחו אלינו השנה ופרצו בענק ובאמת היה קשה לבחור. אבל אם יש מישהי שמסמלת את השנה הן בפריצה והן בהתמודדות עם כל הקשיים והמורכבות שבדרך להצלחה היא עדן גולן. הזמרת הצעירה שהגיחה אל חיינו ב"הכוכב הבא לאירוויזיון", זכתה בענק ונשלחה לייצג אותנו באירוויזיון, והיא פשוט נולדה להיות כוכבת! גולן הפציעה על במת התחרות עם "הוריקן" - לא לפני גרסה שנפסלה, תגובות אנטישמיות וכמובן קריאות בוז על הבמה הגדולה. כנגד כל הסיכויים ועם כשרון ענק, נוכחות בימתית מופלאה וקול מושלם - גולן סיימה את התחרות במקום החמישי והביאה כבוד עצום לישראל. על גלי הכבוד וההערכה כלפיה גולן סומנה עוד יותר כהבטחה וככובת שיכולה להתמודד עם ה-כ-ל! רק לאחרונה היא שיחררה סינגל נוסף ("OLDER"), עליו עמלה בשקט בחודשים האחרונים. עדן גולן כאן כדי להישאר והיא לגמרי עוד תכבוש את העולם!

(צילום: אייל אפרתי)

הייתה לנו בחירה לא פשוטה השנה, כי מסתבר שיש לנו כאן לא מעט שחקנים מעולים! אבל יש מישהו אחד שבכל זאת קצת יותר בלט לנו מהשאר - עידו טאקו. השחקן הצעיר והאהוב כיכב השנה בשתי סדרות מצליחות ובכל אחד מהם הביא תפקיד שהוא פשוט חלום! בין אם זה התפקיד המרגש של הילד הבעייתי והמורכב ב-"מתוקים" ובין אם זה המסתוריות והבלבול ב-"בלקספייס 2" או גם בסרט זוכה פרס האופיר - "קרוב אליי... טאקו כבר מזמן סומן כהבטחה והוא לגמרי מממש אותה בענק! כשרון עצום, ורסטיליות אינסופית, יכולת פנומלנית להביע רגש אפילו ללא טקסט ועוד שלל מחמאות שכבר אין לנו מילים לתאר! כל אלו הפכו אותו לשחקן השנה שלנו, ובצדק.

(צילום: אור דנון)

שלוש שנים אחרי שבחרנו בה כשחקנית השנה בראש השנה, הגיע הזמן להעניק לנאיה בינשטוק את הטייטל הזה שוב! משהו בבינשטוק כובש מהרגע הראשון - וכפי שכבר כתבנו עליה בעבר, היא שחקנית שמהרגע הראשון שלה על המסך אתה פשוט מאמין לה! היא בהחלט לא מאכזבת ונותנת עוד רובד ועוד רובד לכל תפקיד שהיא מגלמת. השנה ראינו אותה מובילה את "בלקספייס 2" עם תפקיד קשה, עמוק, מרגש ועוצמתי - כזה שהצליח לבלבל ולגרום לנו לדמוע - וזה הכי נאיה על קצה המזלג. כמובן שגם ראינו אותה בעונת הסיום של "מקיף מילאנו" - שם חתמה את סיפורה של נורי האהובה ואת המסע שהיא עברה לאורך השנים. מה שיפה בנאיה שלא משנה אם מדובר בתפקיד בסדרת נוער או בתפקיד לקהל בוגר יותר - היא נותנת יותר מ-100% מעצמה וזה פשוט שורף את המסך בכל פעם מחדש. אנחנו רוצים ממך עוד - ומהר!

(צילום: אייל אפרתי)

כל שנה מביאה איתה כשרונות משחק חדשים שפשוט כיף להכיר. השנה מי שבלטה לנו במיוחד היא עדי צמח בתפקיד הבכורה של ב-"מתוקים". עדי הביאה איתה קשיחות וחספוס, לצעד המון רגש, פנימיות ואופי. היא גרמה לנו לאהוב אותה, להתרגש איתה ולחוות איתה את הדמות אותה גילמה ובעיקר - להראות לנו את הכשרון אותו היא חשפה במבחן הראשון שלה על המסך. זו לגמרי רק ההתחלה של עדי, וכבר בשנה החדשה מצפה לה תפקיד ב-"הסדרתיים". אנו בטוחים שזה רק עניין של זמן עד שנפרסם עליה עוד ועוד ליהוקים שיחשפו שוב ושוב את כשרונה. אנחנו לגמרי מאמינים בך י׳הבטחה!

(צילום: באדיבות רשת 13) 

השנה הייתה עמוסה בדרמות מעולות, איכותיות וכאלו שנתנו כבוד לז׳אנר וגם כאן הבחירה הייתה לא פשוטה - ובכל זאת, רק אחת זוכה... השנה החלטנו להעניק את התואר לעונה השנייה של "בלקספייס" (רשת 13) שהוכיחה גם הפעם שהיא יודעת לגרום לכולם לדבר עליה בשל הכתיבה המעולה, בחירת קאסט שחקנים מושלם שהגיע הזמן שיקבל את הכבוד הראוי, אקשן, מסתורין שנמשך עד סוף העונה (כזה שגרם לנו לפתח קונספירציות בכל מקום) והעובדה שהיא מתייחסת לקהל בגובה העיניים. היא לא סדרת נוער, אלא דרמה בוגרת יותר אבל אם נסתכל מעבר לים על "אופוריה" ו-"אליטה" זו לגמרי דרמת נוער שאנחנו צריכים לקבל כאן יותר. היא מדברת על ה-"ריל שיט", עוסקת בתכנים קשים, בסיטואציות לא פשוטות, בפצעים אמיתיים של בני נוער - ועל כל אלו היא לגמרי הבחירה שלנו לתואר הזה השנה. מחכים לעונה שלישית!

(צילום: באדיבות כאן 11 ו-נו דרמה סטודיו)

מפתיע? ובכן, אותנו לא... נכון, מדובר בסדרת מערכונים טרייה על המסך אבל משהו בה פשוט עבד לכולנו כבר מהשנייה הראשונה. מערכונים מדוייקים, מצחיקים, מעולים, נוגעים ברגעים חברתיים וביחסים בין גברים לנשים, מיניות, גזענות ובלי פוליטקלי קורקט... את כל זה מובילות נבחרת נשים מוכשרת, מעולה, מדוייקת וקורעת הכוללת את מגי אזרזר, ג'וי ריגר אושרית סרוסי ונעמה אמית - שגם כתבו אותה (לצד צוות מנצח). כשהכל מתוך הקרביים, אישי ועל השולחן - אין פלא שהתוצאה שראינו מ-"מי זאת?" (כאן 11) היא לא פחות ממושלמת. אם רוצים הוכחה שגם הדור הצעיר אהב - מספיק להעיף מבט על הפיד בטיקטוק.

(צילום: אוהד רומנו)

וואו, "מתוקים"... סדרת הנוער שהיינו חייבים לקבל ולצרוך השנה. "מתוקים" (ZOOM ב-HOT) סיפרה על הילדים בבית משפחת תמרי שנאלצים להתמודד לבד עם המאפייה שקיבלו בירושה מהוריהם שנהרגו בתאונת דרכים קשה בנוכחותם - ונקודת הפתיחה של הסדרה היא גם הייתה המפתח ללב שלנו בשנה כל כך קשה במציאות שלנו. לא סתם הוחלט לדחות את עליית הסדרה כמה פעמים מתחילת המלחמה, היינו חייבים להיערך ולרכך קצת את כמויות הרגש והאמוציונאליות בה. נכון, יש בה גם לא מעט רגעים קומיים מעולים שהאדירו אותה והעצימו את הסדרה אף יותר, אבל משהו דווקא בפן הרגשי ריתק אותנו למסך. בכלל, סצינות שכתובות מעולה, קאסט שחקנים מוכשר ומופלא הכולל את עידו טאקו ועדי צמח שקיבלו מאיתנו תארים השנה, נבו קטן ונועה חלפון, רותם סלע בנגיעה ראשונה בז'אנר, עמוס תמם, נטע אורבך, בר ברימר, נטע כרמלי וגם אסי עזר בתפקיד משחק ראשון שלו (ורשימת השחקנים המוכשרים עוד ארוכה). כל אלו לצד נגיעת הקסם של היוצרים (בהם עזר) הפכו אותה לדבר הכי מתוק, עמוק ומדויק שיכולנו לבקש על המסך השנה. לא פלא שהקהל כבר צמא לעונה נוספת שהוכרזה במהירות. 

(צילום: רגב זרקה, קשת 12)

אמרתם אסקפיזם? אמרתם ריאליטי. מה לא אמרו על תכניות הריאליטי שלנו בשנה האחרונה, אבל עדיין הקהל בהחלט רצה רגע את הז'אנר. השנה בחרנו להעניק את התואר ל"המירוץ למיליון" (קשת 12), שחזרה אלינו אחרי ארבע שנות היעדרות (ותחת ערוץ חדש). הליהוק המעולה והחיבור של כל אחד מהם לשני/לשנייה, בחירת המשימות הקשה, נגיעות הג'וס שקצת נגסו הפעם בין המתמודדים, העריכה, הקצב, המדינות וכמובן - יהודה לוי... כל אלו הפכו את עונת 2024 של "המירוץ" לחווית צפייה מעולה. נכון, אולי בהתחלה היה לה קצת קשה להתניע ברייטינג - אבל מהר מאוד היא התאפסה, נתנה בראש, צברה תאוצה והגיעה לנתונים מרשימים. לא פלא שהביקוש לליהוק רק יגדל בעונה הבאה, ואנחנו לגמרי צמאים לעוד. 

(צילום: מאי סביר - סטודיו מאיסה)

היה לא פשוט לבחור, יש לא מעט יוצרי תוכן מעולים ומוצלחים שאי אפשר לפספס ותמיד קשה לנו לבחור באדם אחד בלבד, אבל גם השנה: קווין רובין לא עצר לרגע בכל הפלטפורמות שלו! רובין ממשיך להיות אהוב במיוחד, לעשות נתונים מופלאים, תוכן טוב, לגרום לקהל להגיב אליו בטירוף בכל פעם מחדש, ניתב את הכוח שלו לטובה, להגיע ליעדים גדולים, להכתיר דרך הוולוגים שלו את הכוכבים הבאים ברשת, להתלהק לפסטיגל וגם להנחות לבד על המסך הגדול. קווין לגמרי פיצח את הנוסחה!

(צילום: עמית נעים)

אי אפשר להתעלם מההצלחה הפנומלית של עומר לוי (ו-"מאמי" כמובן!) ואת הכוח האדיר שיש לה! הכוכבת יודעת לקחת כל דבר ולהפוך אותו לזהב! סרטוני אוכל מטורפים, וייב קורע, פיצוח נכון של תוכן, עריכות ובכללי קסם שאי אפשר להסביר והרצון שהיא תהיה פשוט החברה שלנו (ולא בגלל כל הקינוחים והממתקים בבית ומקרר הגלידות במרפסת, כן?) - משהו שם פשוט עובד! גם כשהיא עושה סרטונים מסחריים - היא פשוט גורמת להם להיראות הכי מדוייקים שיש והיא יוצרת טירוף לכל מוצר שכזה. תראו רק מה היא עשתה פה בשיתוף הפעולה שלה עם משקה משלה ל-XL! היא הפכה את המדינה והפכה להיות טרנד האוכל בעצמה. בעומר (ושוב, גם ב"מאמי" שלה) יש את ההבנה של הקהל הנוכחי, את האהבה למה שהיא עושה ובתוך כל זה היא גם נשארת הכי אותנטית, הכי מתוכנו והכי נגישה - וזה חברים מה שהפך אותה ליוצרת התוכן המנצחת שלנו השנה. 

(צילום: ירון ברנר)

כמה שאנחנו אוהבים את נויה גבאי... אי אפשר להסביר את הקסם וההילה שעוטפת את הטיקטוקרית המעולה הזאת! נויה לוקחת כל רעיון ומייצרת ממנו איזה קסם מופלא של תוכן מושלם ומדוייק! עם המון יצירתיות והאהבה למה שהיא עושה (וזה הכי ניחן שיש!) בתחילת המלחמה היא עשתה זאת (יחד עם אחיה שבהמשך הרשימה) עם סרטוני הסברה ששילבו פארודיות על סרטי נוער לצד מסרים נוקבים על המציאות כדי שהעולם יבין את הצד האמיתי של הסיפור כאן. בכלל, נויה ופארודיות זה השילוב המנצח, ואם היה צריך לשלם על תוכן פרימיום בטיקטוק - נויה לגמרי הייתה ברשימת הצפייה שלנו שם!

(צילום: עמית נעים) 

גם השנה יואב משלים את התמונה כטיקטוקר השנה, ונשבעים לכם שהבחירה בשניהם היא ללא הקשר ישיר. כל אחד בנפרד פשוט תופס את תשומת הלב שלנו בכל פעם מחדש עם תוכן מפוצח באופן מפליא! יואב הוא פשוט גאון, אין מילה אחרת לתאר את מה שקורה לבן אדם הזה בראש ומתבטא החוצה... בין אם זה סרטוני סיכום הטרנדים החודשיים, דירוגים למינים וכן גם תוכן מסחרי שמשגע את המוח מרוב שהוא טוב ומוצדק - לפעמים, מרוב גאונות והומור כל כך נפלא, אנחנו תוהים אם אנחנו ראויים לו?! בקיצור, תודה על הזכות להיות בדור שצורך את התוכן של יואב ונויה גבאי, וכפי שכבר ביקשנו בעבר - אנחנו רק מחכים לרגע בו השניים יכריזו על סדרה עלילתית משלהם. 

(צילום: gettyimages.IL\David Ramos)

אחחח... רז הרשקו! מה עוד אפשר להגיד וכמה עוד אפשר להחמיא לג׳ודוקא המופלאה הזו?! השנה הייתה באמת של נשות הספורט שהביאו גאווה במיוחד השנה ובאמת שלכל אחת מגיע לזכות בתואר אצלנו, אבל השנה בחרנו להעניק את הכבוד לרז האדירה. הרשקו, שהביאה את מדליית הכסף באולימפיאדת פריז, הראתה לנו כמה כוח ועוצמה יש באהבה. אנו מצפים מג'ודוקא להיות מישהי קשוחה, מחוספסת ולא נגישה - ודווקא ברז יש משהו הפוך, מזמין, חם ומחבק. מספיק היה לראות איך היא מרגיעה את מי שניצחה אותה בגמר ומדגישה לה שזה הרגע שלה לחייך. זו התמצית של רז - נותנת את הכל בקרב, מביאה גאווה, הישגים מעולים ומוכיחה כמה היא ספורטאית מעולה - אבל גם לא שוכחת להיות אנושית, לתת מקום לאחר ולהביא איתה משהו אחר לעולם הספורט הישראלי.

(צילום: gettyimages.IL\Sean M. Haffey)

גם כאן לא מעט ספורטאים בלטו השנה אבל אי אפשר היה לפספס את עמי דדאון המופלא! השחיין הפראלימפי זכה השנה בארבע מדליות במשחקים הפראלימפיים (פעמיים זהב, כסף וארד) שהפכו אותו לאחד הספורטאים המעוטרים בישראל. דדאון, נולד פג עם שיתוק מוחין ונכות בארבע גפיו, הוכיח שהכל אפשרי והוא עשה זאת בענק, בחיוך, בגאווה ישראלית ועם מטרה לנגד עיניו. בתוך כל זה הוא נשאר צנוע ודמות שכיף וראוי להעריץ! מחכים כבר להישגים הבאים שלך, כי בטוח יהיו!

עמליה/"מה הבעיה"

לשלוש החברות: עמליה, רותם וליבי שיצאו ביוזמה מבורכת והקימו משרד לפתרון בעיות בבית הספר שבו לומדות, התחברנו כבר בתחילת הסדרה, בעיקר בשל הנכונות האינסופית שלהן לעזור לאחרים. מי שבעיקר הציגה בפנינו את התכונה הזו לאורך העונה הראשונה, זוהי עמליה שהוכיחה עצמה כאחת שאפשר לסמוך עליה בעיניים עצומות. עמליה מעולם לא שמה את הבעיות שלה בעדיפות ראשונה, לפני שעזרה לפתור צרות של תלמידים אחרים, כמו למשל לעזור לקרני למצוא חברים נוספים מלבד אלונה, לעזור לאביגיל להתגבר על החרם שעברה בשנה שעברה, ולאייל שנמצא על רצף האוטיזם, עזרה לצבור ביטחון ולומר לכולם את דעותיו, כדי שאחרים יפסיקו לתפוס אותו כשונה מן המניין. לכל אדם שבאה לעזרתו, עמליה התייחסה ממש כמו החברה הכי טובה שלהם, שתמיד נמצאת שם בשבילם ונתנה את הלב שלה עבור כולם, אז איך אפשר שהיא לא תיכנס לרשימה?!

סיילו מחיקו/"כמעט מלאכים"

מלאכית על אמת! הטלנובלה הבלתי נשכחת, כבשה אותנו עם לא מעט דמויות שהיו נשמות טובות כמו מר, טיאגו (למרות שיש שיגידו אחרת), חסמין, רמה, ניקו וסיילו, שבמשך 24/7 הייתה אוזן קשבת לכולם. בזכותה ובזכות ניקו שהביאו לכניסתם של ברטולומה וחוסטינה לכלא, הנערים והילדים באחוזה החלו לחיות חיים בטוחים ונורמלים, בזכותה חברי "הטין אינג'לס" הפכו ללהקה מצליחה, היא פייסה בין לא מעט חברים, והצליחה לשמח את כל מי שהיה בדיכאון עמוק. על בתה של סיילו-פאס מהעתיד, ראינו שקיבלה לחלוטין את החינוך של אמה, במיוחד כשגם היא הצליחה לפייס בין כמה אנשים שפגעו באחרים לאלה שנפגעו מהם, כמו בין ברטולומה לבנו טיאגו, בין רמה לאמו שנטשה אותו בילדותו, ובין ז'קה ללוס של העתיד. לא בכדי, סיילו קיבלה את שם המשפחה-מחיקו (בספרדית-קסם), מפני שהיא אכן הייתה קסם של דמות עם לב ענק!

דורי ארזי/"זיגי" 

במהלך שתי העונות הראשונות של "זיגי", הכרנו את דורי כנער שחשש מבריונים שיטפלו אליו בגלל מראהו החיצוני, כזמר שלא יכל לעלות לבמה בלי מסכה וכאדם שהיה נטול ביטחון עצמי, אבל עם לב זהב. מתום העונה השנייה, בה הסיר את המסכה בפני קהל שלם בהופעה ועד תום העונה החמישית, הכרנו את דורי הכריזמטי ואת דורי שנותן מעצמו יותר לאחרים, בין אם זה לרונן כחלון-שהיה החניך שלו בפנימיית "נווה ישראל" ולמרות התאקלים ביניהם למדו להסתדר, ובין אם זה ללהקת ילדים עם צרכים מיוחדים שנקראה "החברים של תמר", להשתלב בתחרות הלהקות הארצית כמו כל להקה. למרות שדורי עשה כמה שגיאות בדרך בעקבות התמודדותו עם הפרסום, לרוב הוא היה אדם שאפשר לפתוח בפניו את הלב, אדם שבדרך כלל לא ידע להגיד "לא" כשאחרים פנו אליו לעזרה וגילה המון אכפתיות כלפיהם. כבר מתחילתה של הסדרה, אפשר היה לראות שהשחקן אמיתי ארמן גילם את דורי מכל הלב ועם המון רגש, אז גם בזכותו בהחלט התאהבנו בסדרה!

בובספוג מכנסמרובע

גם עולם האנימציה שופע בדמויות טובות לב והבולט מביניהן, הוא לא אחר מאשר הספוג המצחיק והחינני. לא משנה עד כמה בובספוג עסוק או עייף מכל היום שלו, הוא תמיד מסייע בשמחה לכל מי שמבקש את עזרתו, יודע לתת את העצות הנכונות לחברים שמשתפים אותו בצרות שלהם ותמיד אומר שלום בחיוך לכל מי שפוגש, גם אם לא מכיר אותו. גם לאנשים שלא אוהבים את בובספוג הוא תמיד מגלה חמלה, כמו כלפי סקווידוויד שלא מסוגל לראות או לשמוע אותו, כלפי גברת פאף שתמיד מתעצבנת עליו וגם מרשעים כמו פלנקטון שמנסה לגנוב את נוסחת קציצת הסרטן ולהרוס גם לו את הפרנסה, הוא אף פעם לא מתעלם כשזקוק לו. באופן כללי, בבובספוג פשוט אין טיפה של רוע, הוא על כל דבר נוהג להסתכל באור חיובי ורוב הזמן שמח וצוחק, אז אין פלא שאנחנו אוהבים אותו עד היום. 

עודד פז/"הפיג'מות" 

במשך כל תשע העונות של "הפיג'מות", מלך הפצפצים גרם לנו להתגלגל מצחוק עם הסצנות הקורעות שלו ותמיד הרים לנו את המצב רוח. מה שאהבנו לראות אצל עודד לאורך הסדרה, זה את ידידות היתר שלו כלפי כל אחד, את התמימות ואת הרוח הילדותית, שהפכו אותו לדמות טהורה. גם בעבודתו ב-"המבורגרי" הוא נתן את הנשמה והתייחס מקסים לגרי, למרות שרדה בו לא מעט והוציא עליו את העצבים. עודד תמיד היה בטוב עם כולם ונתן יחס חם לכל מי שהכיר, אז אילן, קובי ושאר חבריו ללהקה, בהחלט זכו בפרטנר לחיים. אין כל ספק, שעודד הוא מהסיבות העיקריות לכך שהסדרה לעולם לא תצא לנו מהראש!. 

© צילום פרטי

ראמזי / "קופה ראשית"

ואם כבר עובדי המבורגריות עם לב ענק - אי אפשר לפספס את ראמזי עבד ראמזי שכל כולו לב אחד גדול וטהור! לויאלי למקום העבודה, לחבריו, תמיד שם כדי לעזור, ינסה לתת עצות, לכוון את הלקוחות, לעזור להם (אפילו יתר על המידה) וזאת למרות שלרוב היחס אליו לא יהיה הדדי ולמרות שיש גם כמה לקוחות שינסו להעליב ולהשפיל אותו. ראמזי תמיד שומר על אווירה חיובית, שנינות, הומור וחיוך ענק על הפנים. שיהיה יום בנעימים לב שלנו!

-בואי נחזור להתחלה של הכל. מתי הרגשת שהמשחק הוא המקום שלך?

"אני חושבת שהאהבה הזו התחילה כשראיתי כל מיני סרטים של מריל סטריפ", משחזרת. "תראה, תמיד הרגשתי שאני אוהבת את עולם המשחק ורוצה להשקיע בו, אבל כשראיתי את הסרטים שלה - הבנתי את זה יותר". 

-חששת להיחשף למצלמות מגיל כל כך צעיר? 

"לא הייתי מודעת לזה שאני נחשפת למצלמות". 

-כלומר? 

"כשהייתי קטנה לא חשבתי על זה, ובשבילי זה לא היה ביג דיל. אמרו לי לעשות משהו ועשיתי… ככל שגדלים יותר ואתה בתוך הדבר, אתה נהיה מודע יותר למקום שאתה נמצא בו, למצלמות, לאנשים ולומד איך להתמודד עם הכל". 

כאמור, "סטודיו אמציה" (כאן חינוכית) בכיכובה של אורבך עלתה למסך וכעת, היא מסכמת את תקופת האודישנים והצילומים.

"את האודישן לסדרה הזו עשיתי בתחילת כיתה י' ולא הייתה תשובה אם התקבלתי, אמרו שבהתחלה הלכו על מישהי יותר גדולה. בסוף כיתה י', הגעתי לאודישן נוסף ושבוע וחצי לפני הצילומים אמרו לי שהתקבלתי! הייתי בלחץ, כי היה לי שבוע וחצי לעבוד על הדמות שלי. אבל היה מדהים לעבוד עם הקאסט שכולל את אורי עטיה, מאיה בכובסקי ויניב גרוטס, שסיים בית ספר למשחק. היה כיף לעבוד עם אנשים שיודעים מה הם עושים, הם תמכו בי והפאניקה ירדה. זה פרויקט נורא מעניין, שרואים בו איך עורכים אנימציה, איך מחברים אליה את ההיסטוריה. הצילומים היו אינטסיביים, אבל באותה מידה כיפיים ועל הדרך, גם למדתי דברים בהיסטוריה שלא למדתי עליהם בבית הספר. אני מודה על החוויה וזה לגמרי לא מובן מאליו".  

-על מה הסדרה?

"היא מתמקדת בארבעה חברים, שיוצרים סדרת אנימציה. יש לה מדבבים, יש מי שמציירת אוצה, ותומר, שאני גילמתי, היא אחראית הסאונד של האנימציה".  

"תומר היא ילדה שנורא אוהבת את הסאונד, אוהבת לשחק עם הצלילים, נמצאת כל הזמן עם האוזניות עליה והיא עשתה את זה בחינם. באופן כללי, תומר ילדה די רגועה ולא יודעת אם להגיד שהיא מתנשאת, אבל כן מרגישה המבוגר האחראי והיא גם אדישה, אבל ממש מגניבה. בתור צופים, אנחנו לא מתעמקים ושמים לב לרעשים הקטנים באנימציות, בין אם זה רעש של רכבת או רעש של ציפור עפה, אז התפקיד של תומר בעצם, הוא לשתול את הסאונדים ולהשמיע לך אותם, כמו למשל כשהיא שמה מגפיים על הידיים ודרכה על אבנים, כדי לשמוע שהדמות הולכת על חצץ. כאן בעצם הבנתי כמה קשה העבודה על הסאונדים, התחלתי לשים לב לדברים הקטנים האלה וזה מרתק".

-מהו סרט או סדרת האנימציה שהכי השפיעה עלייך?

"האמת שאין סדרה או סרט שהשפיעו עליי, אבל המשפחה ואני למשל אהבנו לראות 'מדגסקר' ו-'מלך האריות'. סרטים מצוירים נורא מעניינים אותי, כי זה נראה כל כך אמיתי ואנחנו אולי רואים את היצירה בשלמותה, אבל ב-'סטודיו אמציה' הבנתי כמה אנשים עובדים על ציור אחד שלם, וכמה קשה לעבוד על סרט אחד של שעה וחצי-שעתיים. סרטי אנימציה שונים מסרטים רגילים, כי פה אתה מבין שעל כל שנייה מציירים קטע חדש וזה מדהים אותי". 

-לאחרונה סיימתם לצלם את העונה השנייה של "מה הבעיה?". איך את מסבירה את ההצלחה של הסדרה שחצתה גילאים והביאה איתה גם קהל מבוגרים…

"אני חושבת שהסדרה הצליחה גם בכתיבה", משיבה אורבך. "כל צוות היוצרים והכותבים של 'מה הבעיה' הצליח לגעת במרחב של בעיות ושל דברים, שנגעו בכל סוגי הגילאים, בין אם  הם מבוגרים או ילדים, כי אלו דברים שכל אחד חווה בעבר או שעובר אותם ביום-יום. כשמביאים בעיניי משהו מציאותי ובעיות שקורות בחיים האמיתיים, נוצר איזשהו חיבור וגם אני הופתעתי מכמה שהסדרה מצליחה, זה משמח ואני גם שמחה על זה בשביל כל הצוות של 'מה הבעיה'. אני חושבת שבעונה השנייה הקאסט ואני היינו כבר יותר מחוברים אחד לשני. אף פעם בעצם לא חוויתי עונה שנייה של משהו, אז ב-'מה הבעיה' אתה כבר מכיר הכל ומרגיש הרבה יותר בנוח".

-סדרה נוספת בכיכובך שצפוייה לה עונה שנייה היא "מתוקים". מתי הצילומים יוצאים לדרך?

"הלוואי והייתי יודעת! אין לי שמץ של מושג וגם כל הקאסט ואני, היינו שמחים שזה יקרה בקרוב, אבל נראה לי שכולנו נצטרך לחכות בסבלנות".

-איך זה לעבוד עם יוצר בסדר גודל של אסי עזר? 

"זה היה מטורף", משחזרת. "אסי בן אדם גאון, מקצועי והיה לי זכות לעבוד עם אנשים כל כך מקצועיים ורצינים. זה כל כך לא מובן מאליו, אני עדיין לא מעכלת ואני מודה על זה".

-עשה חשק בעתיד אולי לכתוב וליצור גם משהו בעצמך?

"כרגע לא", משיבה אורבך בכנות. "אני חושבת שכרגע זה גדול עליי, אבל אולי יום אחד. מצד שני, מעניין אותי לדעת איך יוצרים תסריט מעניין, קונפליקטים וכל כך הרבה רבדים שהקהל לא מודע אליהם. מעניין אותי לדעת איך יוצרים דמות מלאת חיים ולהיות תסריטאי זה מאתגר, כי צריך להצדיק את המעשים של הדמויות בטקסט. הרי דמות לא עושה משהו סתם כי בא לה, אלא שיש לזה סיבה. זו לא עבודה רק של התסריטאי, אלא שגם השחקן צריך למצוא את הסיבה, אבל צריך שיהיה היגיון למעשה של כל דמות. אלו דברים שמעניינים אותי ואני לומדת על זה בספרים, מבקשת עזרה מחברים שלי שלומדים משחק או שהולכת ללמוד בעצמי, כדי שאצליח להיות אותנטית". 

עם קאסט "סטודיו אמציה" © חורחה נובומינסקי, באדיבות כאן חינוכית

-כבר בגיל 14, כיכבת בסדרה הישראלית-אמריקאית "פגע וברח" שעלתה בנטפליקס. איך הרגשת להיות חלק מפרויקט בינלאומי? והאם את ממשיכה לעשות אודישנים לפרויקטים מעבר לים?

"זה היה מטורף!", מספרת אורבך בהתרגשות. "כשאתה מדבר איתי על זה עכשיו, אני נזכרת שבעונה השנייה של 'מה הבעיה', גיליתי שהיו בצוות אנשים שהיו ב-'פגע וברח', כמו הסאונדמן ופגשתי עוד כמה אנשי צוות משם בהפקות אחרות, אז אתה נזכר בכמות הלא נורמלית של האנשים שלקחו חלק בסדרה הזו. בשבילי זה היה חלום להיות חלק ממנה". 

-את ממשיכה לעשות אודישנים לפרויקטים מעבר לים? 

"כרגע אין אודישן כזה ואני לא בהכרח מכוונת לפרויקט מעבר לים, אבל כשיש אני עושה ואני אף פעם לא אומרת לא". 

© באדיבות netflix

-עם כל הדמויות שהספקת לגלם, איזו דמות את מרגישה שהכי הוציאה ממך את יכולות המשחק?

"תראה, כל דמות היא עולם ומלואו, כל אחת מאתגרת אותי, מראה אצלי צד אחר ואני רוצה להאמין שאין דמות אחת שלא הוציאה ממני את המקסימום. בגלל זה אני ממשיכה לעבוד, ללמוד, למתוח את עצמי למקומות חדשים ולאתגר את עצמי מבחינה משחקית". 

-כשאת רואה את עצמך בכל סדרה שאת מככבת, מה עובר לך בראש? 

"אני משתדלת לראות את מה שאני עושה וזה תמיד מעניין לראות מה יצא. אני מנסה לבקר את עצמי ולומדת מכל סדרה שאני משחקת בה מה אני יכולה לעשות טוב יותר, אבל לא אשב ואצפה בכל פרק באדיקות, כי זו הרגשה מוזרה לראות את עצמך וזה לא תמיד כיף. אני יותר נהנית מהתהליך של הצילומים, מאשר לראות מה ייצא אחר כך". 

© מתוך סטודיו אמציה, באדיבות כאן חינוכית

-את מרגישה שעשית את הפריצה הגדולה שלך?

"אני לא חושבת על זה. אני אף פעם לא לוקחת כל פרויקט שמגיע כמובן מאליו, ואני לא מעכלת את העובדה שאנשים מזהים אותי ואומרים לי על דברים שעשיתי, אז אני לא מרגישה כוכבת וגם לא רוצה להרגיש כוכבת. אני לא מתעסקת ב-'האם פרצתי או לא?', אלא שאני עושה את מה שאני אוהבת, עובדת על זה ומקווה שיום אחד תהיה לי תשובה לשאלה שלך, אבל לא יודעת לאן החיים יקחו אותי. 

חשוב להתמודד עם הכל ולברך על התקופות שיש בהן פרויקטים, במיוחד שאני בתקופה שאני לא מממנת את עצמי בזכות המשחק, כי אני עדיין ילדה שגרה עם ההורים, אז אני לא נשענת על זה. הרי שחקנים גדולים יותר ממני, צריכים לנהל את עצמם כלכלית והתקופות שאין בהן פרויקטים יכולות להלחיץ ולהקשות עליהם, אבל בגלל שאני כרגע לא צריכה לנהל את עצמי ואין לי דירה לממן, אני לא נלחצת מזה ולא ממהרת לשום מקום. אני מברכת על כל פרויקט שמגיע, מופתעת בכל פעם מחדש ויודעת, שכמו שכל דבר מגיע מהר הוא גם יכול ללכת מהר, זה בסדר וזה חלק מהחיים".

יש רצון לפתח תחביב נוסף?

"יש לי הרבה תחביבים, אבל משחק הוא הדבר שאני הכי אוהבת בעולם. גם המשפחה שלי נורא מחוברת לעולם הזה, אנחנו רואים המון סרטים ביחד, אני רואה גם לבד ובלי קשר לעבודה, אני נורא אוהבת קולנוע. חוץ מהמשחק, אני גם מדריכת גלישה בחוף פלמחים, שזה כיף בטירוף! אני אוהבת את הילדים הקטנים שאני מדריכה וכל כך נהנית. אומנם לא יכולתי להתחייב לתקופה, בגלל הצילומים ל-'מה הבעיה' 2 ול-'שלי הכובשת' 3, אבל כשיכולתי הגעתי". 

© נעה ניר, באדיבות יחסי ציבור

-מהי העצה הכי טובה שאת יכולה לתת לבני נוער שחולמים להיות שחקנים?

"העצה שאני יכולה לתת היא שתלמדו, אל תמהרו לשום מקום ואני אומרת את זה גם לעצמי, אז אולי זה יכול לעזור לעוד מישהו. תהנו מהתהליך, תקשיבו וגם כשקשה, אל תוותרו! התהליך הזה יכול להיות מאתגר, אבל לאט לאט, אין לאן למהר. אני רוצה להאמין שאם תאהבו את המקצוע, הכל יהיה אפשרי". 

"סטודיו אמציה" משודרת בימים א׳-ד׳, בשעה 15:30, ב-כאן חינוכית וב-כאן BOX.

דניאל הבן מ-"צפוף" ודניאל שלו מ-"כאן גרים בכיף"

"צפוף" ו-"כאן גרים בכיף" הם שני סיטקומים משפחתיים שבהחלט הצליחו להפיל אותנו מהכיסא! יחד עם דמויות קורעות וסצנות שופכות מצחוק שתמיד הרימו לנו את המצב רוח. אחת הדמויות המצחיקות של "צפוף" למשל הוא דניאל הבן, שהזכיר ממש את דניאל שלו מ-"כאן גרים בכיף" מכמה סיבות: שניהם היו האחים הבכורים במשפחות, שניהם היו בלגניסטיים, שטותניקיים, רוב הזמן לא מצאנו אותם ללא בת זוג ושניהם יכלו להעביר יום שלם בכיף, בלי לעשות שום דבר. מעבר לתכונות המשותפות של השניים, את שתי הדמויות גילמו שחקנים שנושאים את אותם השמות גם במציאות! דניאל מורשת את דניאל שלו ודניאל ליטמן את דניאל הבן. מי מאחד בין הדמויות?!

אייל מנסיני מ-"אבא מטפלת" ואייל איצקוביץ' מ-"רמזור"

ממש לא מזמן נפרדנו מ"עוזרת הבית" הכי מצחיקה על המסך, שנוצרה על ידי אייל מנסיני הבטלן, הקמצן ולמעשה, הוא לא האייל היחידי שיש לו את התכונות האלה. מי שמאוד התבלט בקמצנות שלו, הוא לא אחר מאשר איצקו מ-"רמזור", שכמו מנסיני היה אדם בעל חסר מזל, די לוזר ואף פעם לא שאף גבוה, אך בדרך כלל היה אדם שמח. כשחושבים על זה, גם כאן יש פוטנציאל לא רע לחבר בין מנסיני ואיצקו לתוכנית משותפת והשילוב בין קומיקאים כמו יובל סמו וליאור כלפון, יכול להיות מאוד מעניין ובטוח שגם מצחיק בטירוף!

© מתוך אבא מטפלת (טין ניק) ורמזור (קשת 12)

אולגה מ-"מועדון החנונים" ואולגה מ-"שלי הכובשת"

את אולגה מ-"שלי הכובשת" ראינו רק בפרק אחד, אך עדיין היא מיד הספיקה להחזיר אותנו אחורה לדמותה של אולגה טקצנ'קו, המורה לספורט המפחידה ביותר, שלא יכלה לסבול את חבורת החנונים. אומנם אולגה של "שלי הכובשת" אימנה קבוצת בלט והשנייה הייתה מורה לחינוך גופני, אבל שתיהן בעצם עסקו בספורט, שתיהן היו קרות כקרח והיה קשה להוציא מהן חיוך, למרות שאולגה של "שלי הכובשת" הייתה טיפה יותר עדינה. סביר להניח ששתי האולגות היו מסתדרות מצוין, ואולי אפילו אולגה של "שלי הכובשת" הייתה מצליחה לעדן את טקצ'נקו. רק שלא תשנה אותה לגמרי, כי בעיקר בזכות העצבים שלה היא כזו מצחיקה...

דריה ריבק מ-"פלאשבק" ודריה מ-"נעלמים"

שתי סדרות הדרמה שכבשו אותנו הצליחו לגרום לנו לאהוב המון דמויות בלתי נשכחות. בין הדמויות הללו בכל אחת מהסדרות, הייתה דמות ראשית ששמה דריה, כשכל שחקנית שגילמה אותה הצליחה לגרום לנו להתחבר אליה, ב-"פלאשבק"-יעל אלקנה וב-"נעלמים"-ספיר בן רובי. לכל דריה היה את סיפור החיים שלה, את האג'נדה שלה ואת מערכות היחסים שלה, אך שתיהן למעשה היו מאוד משימתיות, טובות לב, חברותיות, תמיד אמרו את האמת בפנים והיו מאוד רגישות. כשמאחדים את התכונות הללו של שתי ״הדריות״, אין לנו שום ספק שהן יכולות להיות בסטיז!

תמוז מ-"שקשוקה" ותמוז ארזי מ-"זיגי"

מצד אחד, נמצאת התלמידה החדשה בבית החינוך "שדות", המתקשה להסתגל חברתית. מהצד השני: נמצאת אחותה הקטנה של דורי ארזי (הידוע כ"זיגי"), ושותפתו לשעבר של האקס ניב גלרון לצמד "באבלס". ההבדל בין "התמוזיות", הוא שבניגוד לתמוז מ-״שקשוקה״ (ירדנה ישראלוף), תמוז ארזי (שיר זוארץ) אדם קצת יותר פתוח, רק שהיא דרמטית ולא מעט חרדתית, אבל שתיהן פרפקציוניסטיות שרוצות להצטיין בכל דבר, ישר מתבאסות כשהדבר הכי קטנטן לא הולך להן ובכלליות, תמיד שואפות לשלמות. אומנם יש בין השתיים פער גילאים, אך אנחנו בטוחים שאם היו נפגשות, הן היו מתחברות בשנייה.

ילדים זה שמחה כבר אמרו חכמים. אי אפשר להתעלם בעשורים האחרונים מהעובדה שילדים ובני נוער הם חלק אינטגרלי מתעשיית הבידור ובפרט בעולמות הדוגמנות והמשחק. יופי, כישרון והתאמה מנטלית, הם המרכיבים המרכזיים להצלחה. סוכנות צחי ואזנה קידס, שבתקופה האחרונה עברה למשכן חדש ומפואר במגדלי רובינשטיין במרכז ת"א, סוללת מזה עשור לילדים וילדות מגיל שנה ועד גיל 15 את הדרך להצלחה בעולם הדוגמנות והמשחק. את הטאלנטים של הסוכנות ראיתם בקמפיינים של חברות האופנה המצליחות ביותר ובהן: פוקס, שילב, הוניגמן, קיווי,פפאיה,תמנון,טיקולי,האגיס, מלאנז',מיננה,באבלס ועוד רבים וטובים. אין עוד סוכנות בארץ, שבה ניתן למצוא היצע כה גדול ואיכותי של טאלנטים וטאלנטיות מבחינת פרמטרים של גילאים, מראה וגובה.

נולד לצלם ולקדם

בשונה מהרבה צעירים בגילאי העשרה, צחי ואזנה ידע בשלב מוקדם מה ייעודו בחיים. החיבור לצילום אופנה קרם עור וגידים ולמעלה משני עשורים וחצי שהוא חזק בעשייה. אז איך הכל התחיל והתפתח? צחי ואזנה משתף: "עוד מהצבא, כששירתתי ביחידה קרבית, ידעתי שאני רוצה להיות צלם אופנה. ראיתי הפקות בכל מיני מגזינים וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי. למדתי במשך שנה, התמחיתי והתמקצעתי, בניתי תיק עבודות. ידעתי מה אני רוצה מעצמי. אני טיפוס משימתי, אסרטיבי וממוקד מטרה בכל שלב. התחלתי את הקריירה לפני 25 שנים כצלם אופנה מהמובילים בישראל וכבעל סטודיו, עבדתי עם מיטב הדוגמניות בארץ ובהן: עדי הימלבלוי, שירלי בוגנים, אגם רודברג ועדן פינס, לקחתי חלק בקמפיינים של המון חברות ידועות כגון :ספידו,דיאדורה,מאק, סקרה, איל מקיאג', מגזין לאישה, רשת מלונות דן,וכו'..... בעשור האחרון החלטתי שאני רוצה ללכת קצת יותר אחורה, לטפח את הדור הבא של ישראל ומתוך זה נולד הרעיון". 

על תהליכי ההתפתחות של הסוכנות מוסיף ואזנה: "לאורך השנים עבדתי עם כל מיני גילאים, אבל הבנתי שילדים זה משהו שמצריך יחס וטיפול שונה. החלטתי להקים סוכנות לילדים, עם הזמן הצטרפה אלי לינדה - מנהלת הסוכנות, לינדה בעלת רקורד מרשים בתעשיית האופנה והפרסום במיוחד בעבודה עם ילדים.  עובדת איתי הרבה שנים עוד כהיותי צלם אופנה בה ניהלה לי את הסטודיו. במהלך הדרך אני עובד על פיתוחים, שיתופים ומיזוגים כדי להיות בלעדי ברמת הדברים שאנחנו נותנים לילדים".

מקצועיות, יחס וליווי אישי - מעל הכל

הקו המנחה של צחי ואזנה בעבודה עם ילדים מתבסס על הרבה ניסיון ותשוקה לתחום, תוך הקפדה על מקצועיות: "אני אוהב ילדים, מנסה להביא משהו אחר בתעשייה - בדגש על דפוסי העבודה. הקשר הראשוני נוצר דרך הורים, ששולחים תמונות של ילדיהם ומביעים עניין בהשתלבות בעולמות הדוגמנות והמשחק. הצוות שלנו מזמן לפגישות אך ורק את מי שנראים בעלי ובעלות פוטנציאל הצלחה גבוה, במהלך הפגישה מתרשמים ומבינים להיכן נכון לנתב את הילד: פרסומות, קטלוגים, קמפיינים, הופעה בתוכניות טלויזיה . אין לנו עניין להשלות הורים ואנחנו גם לא לוחצים על אף אחד ואחת להצטרף, אם אנחנו לא מזהים התאמה. אנחנו לא לוחצים על הורים ללהק את ילדם לקמפיינים, שהם לא מעוניינים בהם. מבחינה כספית ההכנסה מהשתתפות בקמפיין או בסדרה נעה בין מאות לאלפי שקלים, כאשר 80 אחוזים מההכנסה מנותבים להורי הילד. החוזים הם לשנה אחת, לא עם סעיפים דרקוניים וכובלים. אנחנו לא מאמינים בזה". 

יחס אישי הוא גורם מרכזי בהתקשרות בין הסוכנות לטאלנטים, לדבריו של צחי ואזנה: "יצרתי מעטפת שבה הפוקוס הוא על הילדים. כל סביבת העבודה הכוללת ספקים, צוות חיצוני של סטייליסטים, מאפרים, צוותי צילום, מנהלי סוכנות שעובדים תחתיי, נותנים את מירב מרצם לילדים. לינדה, מנהלת הסוכנות שלנו, עומדת בקשר עם הורי הילדים, בכל מה שקשור לליהוק לקמפיינים, קטלוגים ופרסומות. אני בקשר יומיומי עם ההורים לגבי העבודות. מנסים לתת מעטפת הכי טובה לילדים - עבודות נכונות, לדאוג להם ברמה התקציבית, הסעות, כלכלה, על סט הצילומים. כל מה שצריך. אנחנו מאוד מקפידים על יחס אישי. הטלפון הישיר של לינדה זמין 24/6.  תמיד אפשר גם לדבר איתה".

© יוני עמר

לצחי ואזנה יש הרבה מאוד תוכניות לעתיד: "אנחנו עובדים על הרבה פיתוחים ושיפורים, כחלק מזה, התחלנו פרויקט עם קובי צברי - הכוריאוגרף של סטטיק ובן אל. המיוצגים שלנו מגילאי 4 ומעלה מגיעים אליו לשיעורי תנועה - שעוזרים לשחרר את כישרון הילד על הבמה. כיף גדול לראות איך שהם נפתחים על הבמה ומול המצלמה. הכוריאוגרף הגדול בארץ. השקענו בסוכנות המון משאבים ברמת הנראות של המקום, ברמת הנוכחות שלנו ברשתות החברתיות ובאתר האינטרנט של הסוכנות. המטרה שלנו היא להישאר סוכנות הילדים והילדות הגדולה והמקצועית ביותר בישראל. אנחנו עובדים על זה יומם ולילה, על מנת לשלוט בתחום ולהיות אוטוריטה מובילה".

אינסטגרם צחי ואזנה קידס

פייסבוק צחי ואזנה קידס

צמד החברים אולי המצחיק ביותר שראינו על מסך הטלוויזיה - פשוט מוכרח להיות במירוץ למיליון! הכימיה הנהדרת שלהם ובמיוחד החברות הקורעת שלהם היא דבר שכולנו נרצה לראות על המסך. אנחנו מצפים שגם אם הם לא יגיעו רחוק הם בהחלט יהיו הזוג האהוב ביותר!

בנץ ויוני - האחיין שלי בנץ

אם גם אתם צפיתם ב-"האחיין שלי בנץ", בוודאי גם אתם מכירים את יוני ובנץ, בנו של השטן ובן האנוש המסכן שנאלץ להשגיח עליו בכדור הארץ. הכימיה בין השניים בסדרה מצחיקה ביותר, בין אם בסיטואציות המשעשעות שהם נקלעים אליהן ובין אם בתעלולים שבנץ עצמו עושה אין ספק שהשניים ראויים למירוץ למיליון ויהיו צמד מצחיק ביותר וגם כנראה ירמה כמה פעמים בזכות יכולותיו של בנץ...

רוני ותום

מי יהיה יותר טוב למשימה מאשר לשניים שהפכו את זה למקצוע? רוני ותום הם השותפים המושלמים למירוץ, גם כי אנחנו יודעים שיעברו את המשימות בהצלחה ויגיעו למקום גבוה וגם כי שיתוף הפעולה בין השניים מופתי מה שיבטיח להם הצלחה מרובה. נכון, הם אולי עדיין לא בגיל, אך בעלילות שלהם הם הוכיחו שזה לגמרי לא פקטור... 

© פיני סילוק, באדיבות yes

יונתן וליעם - גאליס

הייתם מצפים שדווקא נבחר ביונתן ודני? אז זהו שדווקא לא! צמד החברים הטובים הזה מסתדר מצוין ביחד, הם מצחיקים, עובדים טוב ולפחות מהסדרה נראה שהם בהחלט יודעים לפתור משימות יחד. יונתן מיועד להצלחות ולחקור הרפתקאות, וליעם מצליח גם הוא אך מוסיף את הטאצ' הקומי שלו לדבר. תוסיפו להכל את היצר התחרותי של השניים ותקבלו צמד שלגמרי היה מגיע רחוק בתחרות. 

© מתוך גאליס, ערוץ הילדים

דנה וחני - בת השוטר

אחת החברויות הבולטות ב'בת השוטר' היא זו של דנה וחני, הקשר בין הנערה החילוניה שהתחזתה לחרדיה כדי להסתתר והנערה החרדיה שהסתירה אותה, הוא קשר מיוחד ביותר וגם מעניין ביותר. הן כל כך שונות - אך יש להן הרבה במשותף, והחיבור הזה הוליד חברות מוצלחת וחזקה שיכולה לעמוד בכל אתגר. פייר? ליהוק מנצח ומעולה לתכנית.

© פיני סילוק, באדיבות yes

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• שוק! כל מה שאתם צריכים לדעת על "היורשים: עלייתה של רד"
• הזמרת שויתרה על השיר שהפך ללהיט ענק!
• הסדרות הישראליות שקיבלו גרסה אמריקאית

ֿאתה נמצא בתקופה בה משודרות שתי סדרות במקביל בכיכובך - מרגיש את הטירוף?

"אם אני אגיד לך שאני מסתובב החוצה בתקופה האחרונה - אשקר לך", משתף בחיוך. "בדיוק סיימתי צילומים לסרט 'באה מאהבה', שזה סרט אמריקאי שצולם בארץ, ולא יצא לי להיות בחוץ ולהרגיש יותר מדי את הטירוף. אתמול במקרה יצא לי להסתובב קצת בחוץ והתחלתי להרגיש את זה טוב, אבל זה שונה ומוזר לי".

זו לדעתך ה-פריצה עליה חלמת?

"אני מאוד מקווה שכן, אבל אני לא יודע מה זו ה-פריצה, כי הכל מוזר לי עכשיו ולא נתפס בראש שלי שזה קורה. אתמול בערב למשל, ניגש אליי ברחוב בחור בגובה שני מטר, שרירי והייתי בטוח שהוא רוצה להרביץ לי, אבל אז הוא אמר על התפקיד שלי ב-'בלקספייס': 'וואי, אחי איזה יופי!' ואני עניתי לו: 'אתה מדבר אלי?!'". 

לפני שממשיכים עם אמסלם לתחנות בקריירה, הוא שב איתנו אחורה לגיל 8 ומספר לנו על התפתחות הרצון שלו למשחק. 

"אני זוכר ששיחקתי עם חברים כאילו אנחנו בקולנוע. ביימתי סצנות של אקשן, כל מיני שטויות ואמרתי להם: 'אתה פה, אתה שם', 'עכשיו אתם יורים אחד בשני', עד שהחלטתי לפתוח על הרצון לשחק מול ההורים שלי ואותי זה הביך".  

למה? 

"כי כל החיים הייתי ילד נורא שקט ומופנם וכשבאתי בתור הילד הזה להורים שלי ואמרתי להם: 'אני רוצה להיות שחקן', 'אני רוצה להיות על במה', הם הסתכלו עליי, שאלו: 'מה הקשר?', אבל אמרו: 'מה שאתה רוצה, נזרום איתך".  

מתי הרגשת שהעולם הזה הוא הבית שלך?

"הרגשתי את זה כשהגעתי בפעם הראשונה לחוג תיאטרון בגיל 14. עליתי לבמה, עשיתי אימפרוביזציה (אלתור - ד.ש) ואני זוכר את הרגע שהרגשתי שחרור ואמרתי: 'וואו! אני רוצה לעשות את זה כל היום וכל הזמן!'. פתאום, כל הביישנות וכל השקט נעלמו". 

אנו רואים אותך בימים אלו כיונתן ב"ספין" - מדובר בסדרה על עולם הברייקדאנס ואתה לא באת מהתחום. היה קשה יותר?

"היה נורא מאתגר", מתוודה אמסלם. "נלחצתי מהדבר הזה, כי אני והריקוד מאוד מאוד רחוקים אחד מהשני. יש לי שתי רגליים שמאליות ועם זה הייתי צריך להיכנס כל יום לאימונים וראיתי שקשה לי לרקוד. אני זוכר את הפעם הראשונה שהיו צריכים להבין מהי הרמה של כל אחד מבחינת הריקוד, אז נכנסתי לחדר עם הכוריאוגרפית מיכל שי ועם רקדן ברייקדאנס ששמו פוטר, שניסה ללמד אותי את הריקוד הכי פשוט ולא הצלחתי לעשות אותו. התפדחתי, התחלתי להזיע ולא הבנתי מה אני עושה שם". 

אז איך בכל זאת הצלחת להתעלות מעל הקושי?

"תשמע, היה קשה ובמשך כל הצילומים הקושי נשאר, אבל לאט לאט התחלתי לצבור ביטחון ולזרום. בסופו של דבר קשיים כאלה הם חלק מהמקצוע, אבל זרמתי עם זה". 

יש קווים מקבילים בינך לבין יונתן?

"יונתן הוא בחור סופר רגיש, אדם שאוהב את החברים שלו וזה מאוד אני. אומנם יונתן אדם  קצת יותר כעסן ממני ובחיים שלי לא הרמתי יד על מישהו כמוהו, אבל יש המון דמיון בינינו".   

בסדרה אתה מככב לצד שחקנים עם ניסיון של שנים כמו דנה פרידר, רון שחר ואפרת בוימולד. מה למדת מהם לאורך תקופת הצילומים?  

"שלושתם חבר'ה מהממים, הם אחלה בני אדם ויש להם צניעות כזו שלא ידעתי עליה. בכל זאת, השחקנים האלה שנים בתחום, עשו דברים מדהימים וכשפתאום פגשתי אותם ראיתי אצלם את השלווה, את הקלילות, את האהבה למקצוע, שהם נהנים על הסט, גם אחרי הרבה זמן שהם במקצוע וזה מעורר השראה. הלוואי עליי".  

איך ההרגשה עם העובדה שהסדרה משודרת גם באיטליה? 

"תשמע, זה מטורף!", משיב שון בשמחה. "אני לא יודע מה קורה באיטליה, כי אין נתונים, אבל זה פשוט מטורף ומאוד מרגש". 

מתוכננת נסיעה לבדוק את השטח לראות אם מזהים?

"האמת שלא שמעתי תכנון כזה, אבל אשמח אם יקרה. אני בטוח שיהיה טירוף גדול".

© אור דנון

כפי שציינת קודם וכפי שבישרנו לאחרונה - הצטרפת לסרט הבינלאומי -"באה מאהבה", מה אתה יכול לספר עליו?  

"זה סרט אמריקאי קורע שמדבר על מסע תגלית וצילמנו את הסרט הזה בכל הארץ. זו הייתה חוויה מטורפת, עם אנשים מדהימים, המון צחוק על הסט והיה כיף. היו לי שבועיים של צילומים וסיימתי לצלם, אבל יש מצב שיהיו עוד כמה ימי צילום באוגוסט".  

"אני מגלם חייל בגולני בשם אסי, שהוא מלווה את מסע התגלית וגם עושה שטויות", משתף ומפרט על החוויה - "היה מאוד מרגש לקבל את התפקיד. אנחנו מדברים על הפקה שתשודר בארצות הברית ואין לדעת אם תצליח או לא, אבל עצם הדבר - זה מרגש!". 

עוד הפקה שאתה מככב בה במקביל היא "בלקספייס". שם הדמות שלך היא לא בדיוק אהובה. איך היה לצלול לפרויקט כזה?

"זו הייתה חוויה אחרת! הצילומים של 'בלקספייס', הרגישו לי כמו טיפול פסיכולוגי ענק". 

מאיזו בחינה?

"אתה מגיע לסט, משחק את הבן אדם שהכי רחוק ממך, מוציא את כל הזבל שיש לך בגוף, מתמרמר עליו קצת. כשחזרתי הביתה, הרגשתי שכל הלא טוב שיש בי יצא על הסט. מצד אחד זה היה קשוח ומצד שני, אתה מקבל תפקיד סופר שונה, אז יש כאן המון הגשמה עצמית והזדמנות מטורפת, להראות צד אחר לגמרי ממה שאני עושה בדרך כלל".  

© מתוך בלקספייס 2, רשת 13

אילו תגובות קיבלת? 

"התגובות הראשונות שקיבלתי היו בסגנון של 'אני שונא אותו', 'לא יכול לראות אותו, הלוואי שתמות בפרק הבא' ו-'איזה אופי מגעיל'. לאחרונה העליתי טיקטוק, בו אני צוחק קצת על מה שעשיתי שם ואני אומר 'וואי, אני הכי רחוק מהדמות וכשאמא שלי זורקת מילה, אני מתחיל לצרוח עליה ומסתלבט על זה. הסרטון קיבל מעל ל-120K וראיתי שכולם מבינים את ההבדל בין השחקן לדמות. היה כיף לראות את האהבה שקיבלתי שם, אנשים התחברו, צחקו וידעו לעשות את ההפרדה.מישהי כתבה לי באינסטגרם הודעה סופר מצחיקה: 'חייבת להגיד חייבת להגיד שאני שונאת אותך ב-'בלקספייס' ואתה הדמות השנואה עליי' עם שני לבבות והגבתי: 'קורע'". 

כמה פעמים ביום אתה מקבל שאלות לגבי זהות הרוצח בסדרה?

"וואו, הרגו אותי!", משתף אמסלם. "קיבלתי מלא תגובות כאלה, ומן הסתם אני לא יכול לגלות". 

זו סדרה על עולם הנוער אך לא מכוונת באופן ספציפי רק לבני הנוער - לעומת חו"ל ששם כנראה היו מגדירים אותה ככזו (סטייל "אליטה" של נטפליקס). עם זאת, בתור אחד שגם כיכב ומככב בסדרות נוער, אתה חושב שאנו צריכים דווקא לראות סדרות נוער מהסוג הזה יותר בארץ? 

"באמת אי אפשר להגדיר את 'בלקספייס' כסדרת נוער, כי הנושא בה סופר קשה, מורכב, קשה לצפייה, אבל כן חשוב לצפות בה. הנושא של הסדרה לא פשוט, בעיקר בתקופה הזו ואני חושב שצריך להבין מה ההשלכות למעשים כאלה של בני אדם. פה בסדרה אנחנו רואים ממש באופן די מושלם מה אסור, מה מותר ואילו קווים אנחנו חוצים. די מזעזע מה שקורה לאורך העונה עם הדמות שלי-בן, ועוד לא ראיתם כלום".

© עמית נעים

בפן הרכילותי יותר - ניהלת בעבר זוגיות ארוכה עם שחקנית, אופק בן מאיר, אך נפרדתם לפני שנה. זה קשה לנהל זוגיות כששני הצדדים הם שחקנים? 

"זה יותר מורכב", משיב שון ומסביר. "אתה מדבר פה על שני אנשים סופר רגישים ולפעמים מאוד קשה לנסות להכיל אחד את השנייה, כמו לדוגמה כשהיו לי סצנות אינטימיות ב-'בלקספייס' ולצד השני היה מאוד לא נעים לדעת ולשמוע את הדברים האלה. באמת מורכב יותר לנהל זוגיות כשיש שני שחקנים בתמונה, אבל באופן כללי זוגיות זה דבר מורכב. לא חוויתי יותר מדי זוגיות בחיים שלי ואני כבר שנה רווק, אז אני לא באמת יודע איך זה יהיה עכשיו, בהנחה ואהיה שוב בזוגיות". 

נשארתם בקשר?

"האמת היא שהיום אנחנו לא בקשר, אבל הכל נגמר בסדר ואנחנו מכבדים אחד את השנייה". 

אתה רואה את עצמך נכנס לזוגיות נוספת עם מישהי מהתחום? 

"אני לא יודע אם זה יקרה אבל אני לא שולל. בסופו של דבר, הכל עניין של אופי ולא משנה מאיזה תחום היא תגיע".  

אתה לגמרי לא נח - אז נציין כי באפריל האחרון סיימת לצלם את העונה השנייה של "דרימארס". מה הולך לקרות בה?

"העונה האחרונה נגמרה בזה שהחללית של צוות 'תיבה 2' נעלמה, סיטאר ואני נשארנו בחלל ומשם הכל מתפתח. אנחנו חוזרים לעונה שנייה המתארת את חצי השנה אחרי מה שקרה ויש צוות חדש, אהבות חדשות, המון עלילות חדשות ומה שקורה קורה. מעבר לזה, לא יכול להגיד יותר מדי על מה שיקרה בהמשך". 

כנראה שאתה הקמע אבל… עם כל כך הרבה פרויקטים, שאיכשהו גם אחר כך משודרים בכל העולם ("בלקספייס", "דרימארס", "באה מאהבה", "ספין"), אתה מכוון בכלל לקריירה בינלאומית?

"האמת היא שעוד לא יצא לי לעשות איזשהו אודישן באופן ישיא לחו"ל, אבל זה לגמרי החלום. אני מאוד רוצה לעשות את זה ואני מת שזה יקרה, אבל כל דבר בזמנו. אני לא רוצה להאיץ בזמן שלי שהוא כרגע בארץ וזה כיף גדול, אבל בוא נראה". 

אתה עדיין חדש לנו בסביבה, או יותר נכון בתודעה. מה אנחנו צריכים לדעת עליך להמשך שאנחנו עדיין לא יודעים, חוץ מ-"האם אתה הרוצח ב'בלקספייס'?"

"אתם צריכים לדעת שזו רק ההתחלה ואני פה כדי להישאר. אני מקווה שהקהל יאהב אותי ויתחבר אליי, כי בסוף אלו דברים שאתה עושה כדי לתת לאנשים את הפרק הזה, או את השעה וחצי של הסרט הזה כדי להתנתק מהמציאות ההזויה שאנחנו חיים בה וליהנות מחיים של בן אדם אחר. כשאתה מקבל תפקיד בסדרה או בסרט, אתה נוטש את החיים שלך למשך הפרק או לשעה וחצי של הסרט, מתעסק במישהו אחר, מתרגש איתו, שמח איתו ויש קסם בדבר הזה. החלום שלי הוא להעביר את זה לכמה שיותר אנשים ולשמח, לרגש ולגרום לאנשים לבכות ולחייך". 

© אור דנון

לכבוד יציאת הסרט, ורגע לפני שאתם צוללים לצפייה מהנה, אספנו עבורכם כמה דברים שאתם חייבים לדעת על הלהיט החדש!

התחלה חדשה

אחרי טרילוגייה שהפכה לטירוף מצליח, הפעם מדובר בסרט שלא בדיוק ממשיך באופן ישיר את העלילה של קודמיו, אלא בסיפור חדש עם קצת אזכורים למה שקרה בעבר. בשפה המקצועית זה נקרא "ספין אוף" ונראה שזה לגמרי מסקרן ומרענן!

היחידה!

אמרנו מעט אזכורים? אז קבלו אחת: הדמות היחידה מהקאסט הראשי שממשיכה גם לסרט הנוכחי היא אומה, בתה של אורסולה.

© מתוך "היורשים: עלייתה של רד", דיסני+

מסע בזמן

איך אנחנו אוהבים סרטי מסע בזמן! וסמתבר ש"עלייתה של רד" לגמרי מתכתבת עם החיבה שלנו לז׳אנר! בסרט הנוכחי, כוכבות בסרט, רד וקלואי, יסעו בזמן בעזרת השעון של הכובען המטורף כדי לנסות להציל את הממלכה.

© מתוך הטריילר "היורשים: עלייתה של רד", דיסני+

הכינו את הפלייליסט!

כמו כל סרט של "היורשים" - תצפו גם כאן למוזיקה - והמון! הסרט כולל שבעה שירים מקוריים שלגמרי נכניס באופן קבוע לפלייליסט שלנו ולא נפסיק להאזין. בנוסף, יהיו גם שירים מתוך סרטי האנימציה הקלאסיים של דיסני.

לזכרו

לצד הרגעים המצחיקים, הריקודים והעלילה הסוחפת, הסרט חולק כבוד אחרון לשחקן קמרון בויס ז"ל, כוכב שלושת הסרטים הראשונים שהלך לעולמו באופן מפתיע. הסרט כולל סצינת זיכרון מכבדת ומרגשת עבור השחקן, ועבורנו זו המחווה הכי מדוייקת שיכלו לעשות עבורו.

© מתוך "היורשים: עלייתה של רד", דיסני+

את מוכרת לי מפעם...

השחקנית הראשית שמגלמת את רד נראת לכם מוכרת? זה כי היא הובילה בעבר (כשהייתה בת 13 בלבד!) את הסדרה המצליחה של דיסני - "גבי דוראן בייביסיטר לחייזרים", ואנחנו רק נזכיר כי הכוכבת התראיינה בעבר גם אצלנו בפרוגי...

זוכרים?! © באדיבות דיסני ישראל

אמא כוכבת

עוד הוכחה לכך שאי אפשר לפספס את המוזיקליות בסרט היא העובדה שמי שמגלמת את אמה של רד, מלכת הלבבות, היא לא אחרת מהזמרת והיוצרת הבינלאומית ריטה אורה בתפקיד שאי אפשר לפספס. הזמרת ידועה עם להיטיה הגדולים: "Black Widow", "I Will Never Let You Down", "Poison" ועוד רבים!

אחרי כל זה... אנחנו לא יודעים מה איתכם, לנו זה לגמרי עשה חשק ללכת לצפות בסרט בדיסני+!

"אופוריה" 

לפני 12 שנים, "HOT" הביאה למסכינו את סדרת הדרמה, בה כיכבו שחקנים כמו רוני דלומי ומאור שוויצר. ארבע שנים לאחר סיומה, "אופוריה" נמכרה ל-"HBO", וכמו כן, קיבלה גרסה אמריקאית תחת אותו השם. בשונה מהמקור לדוגמה, במרכז העלילה נמצאת דמות נשית, אך הדמיון הוא חבורת הנערים העוסקת בשימוש בחומרים אסורים. הסדרה שזכתה להצלחה מטאורית ברחבי העולם, קיבלה פרסים נחשקים בטקסים הגדולים וכן פרסים אישיים לשחקנים המופיעים בה כמו זנדאיה!

"חטופים" // "הומלנד" 

עוד סדרה שזכתה לטירוף בעולם היא הסדרה "חטופים" ששודרה במשך שתי עונות. לפני 14 שנים, הסדרה נמכרה לרשת השידור האמריקאית "FOX" וקיבלה את השם "הומלנד" כשבדומה למקור, עלילת הסדרה מתמקדת באדם שחזר מהשבי ומסתגל מחדש לחייו. בגרסה המקורית, מדובר בשלוש דמויות מרכזיות שעברו זאת ולא אחד. "הומלנד" שודרה במשך שמונה עונות ונחלה הצלחה, כאשר זכתה בחמישה פרסי "גלובוס הזהב", בשמונה פרסי "אמי" ובנוסף, זכתה לנתוני צפייה מטורפים.

"להיות איתה" // "האופה והיפה"

היצירה הטלוויזיונית הנהדרת של אסי עזר, זכתה להצלחה כששודרה בערוץ 4 הבריטי, ונמכרה לרשת הסטרימינג "אמאזון" כאשר הופצה ב-200 מדינות. אחריהן הגיעה הצלחה נוספת, כאשר הסדרה קיבלה את גרסתה האמריקאית תחת השם "האופה והיפה", ששודרה ברשת השידור האמריקאית "ABC", כשהפיתוח נעשה בשיתוף פעולה עם עזר. בדומה למקור, העלילה מתמקדת בהתאהבות בין אופה לדוגמנית, אך השונה למשל הוא שלנועה יש מעמד של כוכבת הוליוודית ושעמוס דהרי, קיבל בגרסה האמריקאית את השם דניאל, לעומת נועה שקיבלה את אותו השם בשתי הגרסאות. הסדרה בוטלה לאחר עונה, אך עדיין אנחנו גאים באסי על ציון הדרך המשמעותי.

"השוטר הטוב"

הדרמה הקומית שמבין יוצריה היה יובל סמו, הצליחה לחלוטין לקרוע אותנו מצחוק במשך שלוש עונות. כזכור, נטפליקס בעבר עשתה עיבוד אמריקאי לסדרה שקיבלה אותו השם ועובדה מחדש, על ידי היוצר אנדי ברקמן. העלילה התמקדה בשוטר המושחת-טוני קרוזו, שיצא מהכלא ומנסה לחזק את הקשר עם בנו הבלש-טוני טי.ג'יי, הגרסה לדמותו של סמו-רס''ר דני קונפינו, ששונה לגמרי מהדמות המקורית. הגרסה האמריקאית שודרה במשך עשרה פרקים ובוטלה לאחר עונה אחת. 

"בשבילה גיבורים עפים" // "Echo 3"

הסדרה שנכנסה לנו ללב בזכות שחקנים כמו נינט טייב, תומר קאפון ומיכאל אלוני, נמכרה לפני שלוש שנים לשירות הסטרימינג של "אפל" תחת השם "אקו 3", לאחר שנמכרה לנטפליקס וזכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר, בפסטיבל הסדרות הבינלאומי "קאן" שבצרפת. הגרסה האמריקאית עלתה לאוויר לפני שנה וחצי ועלילתה מתמקדת, באמבר צ'סבורו-מדענית אמריקאית בקולומביה, אשר נחטפת על ידי חמושים ואותה מנסים להציל אחיה במבי ובעלה פרינס, מפעילי כוח הדלתא של הצבא האמריקאי. בגרסה האמריקאית יש כמה קווי דמיון, ביניהם הטייפקאסט של בעלה ואחיה של אמבר, שמזכירים את האקס ואת אחיה של יעלי, אך סיפור היעלמותה של הדמות הנשית שונה מהמקור.  

“החממה" // "אקדמיית החממה"

הסדרה שריתקה אותנו למסך, נמכרה לפני שמונה שנים לנטפליקס וקיבלה גרסה אמריקאית, תחת השם "אקדמיית החממה" אותה כתב גיורא חמיצר, יחד עם הכותבת האמריקאית, פאולה יו. השתלשלות האירועים בעונה הראשונה אומנם דומה לגרסה המקורית, כמו למשל התקרית עם האמא האסטרונאוטית והאיש שהציל אותה, אך שאר העונות בשתי הגרסאות, שונות זו מזו. הגרסה האמריקאית כללה שחקנים שבהחלט לא ביישו את המקור, כדוגמת אריאל מורטמן, כריס אוניל ודאלאס הארט. "אקדמיית החממה" ירדה מנטפליקס אחרי ארבע עונות (בגלל קיצוצים עם התפרצות הקורונה), שזהו הישג מרשים.

"רמזור"-"Traffic Light" 

הסיטקום הבלתי נשכח נמכר לפני כ-14 שנים לרשת השידור האמריקאית "FOX" וקיבלה את גרסתה האמריקאית תחת השם "Traffic Light". העלילות בשתי הגרסאות זהות לחלוטין, אך השונה בהן לדוגמה הוא השמות של הדמויות ושהגרסה האמריקאית לאיצקו, מציגה אבא לבן ולא אבא לבת, כמו בגרסה המקורית. לאחר עונה בעלת 13 פרקים, הגרסה האמריקאית בוטלה בעקבות נתוני הצפיות הנמוכים, אבל העיקר שהקסם של "רמזור" עבד כאן בישראל ולגמרי כבש אותנו!

רגע לפני ששאולוב ימלא שוב את היכל מנורה, הזמר האהוב ייכנס הערב (א׳) לבית הכי מפורסם והכי מצולם במדינה - בית האח הגדול!

© פרוגי

אז לא, שאולוב לא ייכנס בתור עוד דייר חדש, אלא בתור זמר אורח שיפתיע את הדיירים הערב ויבצע שניים מלהיטיו הגדולים - "גן עדן של משוגעים" ו-"משהו אמיתי בעיניים".

צופי ערוץ 26 בטח כבר הבחינו כי שכשהשמיע האח לדיירים את אחד משיריו של ששון ברמקולים, הדייר דני סיפר כי הוא וששון חברים מהבית, כך שיהיה מעניין לראות את המפגש ביניהם.

רג'ינה וראמפל - עד עצם היום הזה

אחת הדמויות הראשונות שאנחנו חושבים עליהם כשמדברים על אמהות בעייתיות היא אמה החורגת של שלגיה, שבסדרה "עד עצם היום הזה" גם תיפקדה כאימו החורגת של הנרי ואף כלפיו התנהגה בצורה בעייתית, לצד אהבתה הרבה אליו. יתר על כן רג'ינה היא לא ההורה הבעייתי היחיד בסדרה, עוץ לי גוץ לי, גם הוא היה אב לא טוב בלשון המעטה לבנו אותו נטש לטובת השגת כח בלתי מוגבל. במהלך הסדרה אנו מבינים שנסיבות החיים והוריהם שלהם עצמם הובילו אותם לגדול כך, אבל זה עדיין לא מצדיק את זה... מזל שלפחות הם השתנו במהלך העלילה.

© ABC באדיבות yes

דדי ולילי - השמיניה

מזוגות ההורים הפחות מוצלחים שראינו - הוריהם של איה וניני בשמיניה. אנחנו לא יודעים מה דעתכם אבל לדעתנו לברוח לילדים שלך לחו"ל, שיחשבו שאתה מת, לבגר אותם בחמש שנים, להתחזות לאדם אחר ולהכניס את ילדיך לפרויקט שעלול להיות מסוכן - זאת לא הורות מצוינת. כל זאת בלי לדבר על לילי, האמא שלא הייתה בתמונה ברוב שנות התבגרות ילדיה וגם כשנכנסה לחייהם - רק סיכנה אותם יותר עם כל חבריה המטורללים...

© מתוך השמיניה, טדי, ערוץ הילדים, HOT

אבא של תום  - רוני ותום

זה נכון שאבא שעובד כבלש החוקר חקירות מגניבות זה דבר די נחמד לספר לחברים. עם זאת כשהוא לא זמין חלקים גדולים מהשנה ולא נמצא עם הבת שלו או אפילו משגיח עליה באיזושהי דרך, בזמן שהיא קרה בקרוואן לבדה ומבצעת משימות מסוכנות... זאת לא בדיוק אבהות מושלמת. בואו נגיד שלא היינו נותנים לו את תואר "אב השנה".

אמא של אליהו - בת השוטר

הורים שהם פשוט לא טובים זה דבר אחד, אבל הורים המעורבים במעשה פשע פלילי זה דבר אחר לגמרי. וזה בדיוק מה שקרה לאליהו ב"בת השוטר" (וזה הזמן לעשות אזהרת ספויילר למי שלא צפה בעונה הראשונה עד תומה!) כאשר נודע שאימו זייפה מטבעות עתיקים, הרעילה בן אדם ואף רצחה בן אדם אחר, אין ספק שמדובר ברזומה מפוקפק במיוחד לאמא, ולמרות שדי מגיע לה לשבת בכלא - כאב לנו על אליהו.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• ריב או לא: מה קרה בין ליאל אלי לקייסי זפטה?
• נתנו כלים כלכליים: זה מה שקרה בפסטיבל "הדור שישנה את העולם"
• אוראל דרי: "רוצה להמשיך להגיע לכמה שיותר לבבות"

"מגיל קטן הייתי נורא אוהב במה", מספר. "בעבר הייתי כדורגלן בליגת 'שרון', שיחקתי במשך ארבע שנים בקבוצת 'הפועל כבר סבא', אחר כך עברתי לקבוצה בשם 'הפועל עליה כפר סבא' ואחרי כמה זמן, חזרתי לקבוצה הקודמת. השחקנים בקבוצות ששיחקתי חשבו איך מנצחים את המשחק ואני חשבתי איזו חגיגה אעשה לקהל אחרי הגול. יותר עניין אותי לרוץ לחגוג עם הקהל והייתי אוהב את השואו הזה, בלי לדעת בכלל שאני אוהב במה".

עד שהגיע המהפך. 

"הכרתי חבר טוב בבית ספר שעשה אודישנים ומכאן, התחלתי להתעניין בעולם המשחק. אחרי כמה זמן, יצאתי בהחלטה לעזוב את הכדורגל. אמרו לי שזו החלטה פזיזה, אבל היום אני מבין שזו ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי. כמובן שהיה לי מאוד קשה, כי בכל זאת אחרי 10 שנים אתה עוזב את הכדורגל, את החברים שהכרת וזו הרי הייתה הילדות שלי, אבל כשצץ לי החלום של המשחק, היה לי אומץ לעשות את הצעד הזה. הבית שלי הוא בית של כדורגל, אבא שלי הוא איש של כדורגל, היה גם טניסאי בילדותו. הכדורגל, היה משהו שהוא לא רק שלי. אבא שלי דאג לי, הסיע אותי למשחקים ותמיד הייתה השאלה: 'האם הכדורגל זה החלום שלי או החלום של אבא?' והמשחק, זה חלום שהוא רק שלי". 

כמה זמן לקח עד שהתאקלמת בתחום המשחק?

"כשרציתי ללמוד משחק, חיפשתי בגוגל 'קורס למשחק בתל אביב' ונרשמתי ל-'ריאקטינג סטודיו'. הגעתי למנהלים של המקום, שהיום גם הסוכנים שלי, טל ירימי וחגי רובינשטיין, עשיתי איתם פגישה וטל מאוד אהב את זה שיש לי עבר של כדורגל. לאט לאט, נכנסתי לקורס משחק של חצי שנה, מיד הרגשתי שאני מתאקלם ושזה המקום הנכון עבורי". 

כאמור, היום תעלה העונה השנייה של "מיוחדת" בהשתתפותך. מה הולך לקרות בה?

"אני יכול לספר שהעונה השנייה תהיה מאוד מעניינת, כיפית, סוחפת, מצחיקה ומרגשת. בהמשך לעונה הראשונה, גם העונה הזו תעקוב אחרי אלונה ומאיה, תתמקד בדיסוננס ביניהן וגם תתעסק בי ובשיר, אותה מגלמת ליהי טולדנו. כל העונה הראשונה התעסקה סביב המתח, החברות הטובה ביניהם והעונה השנייה תעלה את השאלה: 'האם מיכאל ושיר רק חברים טובים או שהם מעבר לזה?'".

ומה השתנה עם הדמות שלך, מיכאל, מהעונה הקודמת?

"אני חושב שבעונה השנייה מיכאל טיפה יותר מפתח עמוד שדרה. בעונה הקודמת מיכאל הרגיש שלא לוקחים אותו ברצינות, שמתייחסים אליו כאדם מצחיק שיודע לערוך סרטונים באינטרנט. בעונה הזו, הוא לאט לאט מתחיל לכבד את עצמו יותר. בעונה השנייה, מיכאל הוא יותר עצמו, לא מנסה להיות מישהו אחר וזה בעצם תהליך שהוא עובר כבר מהעונה הראשונה. בנוסף לזה, מיכאל בעונה הזו גם משקיע יותר בלבוש שלו, מה שלא היה קודם וכאן זה יותר מתעצב".   

© חורחה נובומינסקי, באדיבות כאן חינוכית

אתה משחק בסדרה שמתמקדת בבנות ובני נוער בעלי צרכים מיוחדים. אתה חושב שנושא האוטיזם מקבל מספיק התייחסות בעולם הסדרות?

"כרגע אנחנו במקום טוב, כי בסדרה הזו יש שחקנים בעלי צרכים מיוחדים וזו כבר התחלה של משהו. עצם העובדה שאותם השחקנים משחקים בסדרה זה כבר גורם לנושא הזה לעלות לסדר היום. אני חושב שאנחנו נהיה במקום טוב יותר, כשאנשים בעלי צרכים מיוחדים ישתלבו לא רק במשחק אלא בכל התחומים".  

בין תפקידיך הבולטים שהכנסת לרזומה שלך, נמצא הנער העבריין מנחם זאדה מהסדרה "עלומים". כשסופר לך לראשונה שזו הדמות שאתה הולך לגלם, מה עבר לך בראש?  

"אני אישית לא הסתכלתי על מנחם כעבריין, אלא שהסתכלתי עליו כבן אדם שמסתיר את עצמו". 

כלומר? 

"הקטע של מנחם זה שהוא למעשה גיי ומסתיר את זה, כי מפחד שהעובדה הזו לא תתקבל בטוב במקום שממנו הוא בא. שמחתי על הדמות הזו, כי בארץ לא קורה הרבה שאתה מקבל דמות מורכבת ובטח בגיל צעיר, ואת מנחם גילמתי כשהייתי בן 20. הייתה לי הזדמנות לעבוד עם במאי טוב, עם תסריט מעולה וב-'כאן 11' שעושים תכנים מעולים. מצד שני היה לי נורא מתסכל, כי סביב מנחם יש עליהום מסוים, מציירים אותו כמפלצת, כדמות שאין לה פתרון. זה כמו שיגידו לילד בבית הספר שלא ייצא ממנו כלום. כשקראתי את זה בתסריט, הבנתי למה מנחם מתנהג כמו שמתנהג והוא בעצם בא לומר: 'אם ממני לא יצא כלום, מאף אחד לא יצא כלום'. בסך הכל, היה לי מאוד מעניין להיכנס לדמות הזו".  

ומה לגבי עונה נוספת? 

"האמת שהיה דיבור על עונה נוספת, אבל לא דיברו איתנו הרבה זמן", משיב בכנות. "תראה, אי אפשר לדעת מה יהיה, כי בארץ יכולים פתאום לעשות עונה חדשה לסדרה אחרי שמונה שנים וכרגע לא דיברו איתנו, אז נצטרך לחכות בסבלנות". 

על תפקידך בסדרה, היית מועמד לפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסדרות הבינלאומי "קאן". תאר לנו את הרגע ששמעת את הבשורה.  

"שמחתי מאוד! אמרתי לעצמי 'איזה כיף, טסים לצרפת' והיה מדהים. אחר כך גיליתי שהאנסמבל של השחקנים מועמד, שאני כשחקן מועמד ואלו יותר מדי דברים בשביל להתרגש. אני זוכר שבאותה התקופה התמודדתי עם זה בטוב, אבל מצד שני אמרתי 'בוא נרגע, נטוס, נהנה' ובן סולטן ואני טסנו ונהנינו". 

באותה התקופה, פסח גם היה מועמד לפרס שחקן משנה בדרמה, בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה.

"בפרסי האקדמיה לטלוויזיה היה אפילו מרגש יותר, כי כאן אתה מועמד בין אזור ה-30 שחקנים שההורים שלך גדלו עליהם, וכשעליתי לחמישיית המועמדים האחרונים היה מדהים! כשראיתי את עצמי מועמד לצד שחקן כמו ששון גבאי, אמרתי לעצמי 'טוב זה מרגש, לא משנה מה יהיה', כי העובדה שאתה נמצא בין שחקנים כאלה באותה הקטגוריה, נותנת לך איזושהי מתנה". 

בתקופת "סקיי" שיתפת שאתה ועידו טאקו נשארתם לישון על הסט כדי להתחבר לדמויות. יש עדיין דברים כאלו שאתה עושה כדי להתכונן לתפקידים?  

"אגיד לך את האמת. כבר ב-'עלומים' התחלתי את השגעון של לישון בסטים ובגגות", משתף. "בעונה השנייה של 'סקיי' טאקו ואני באמת נשארנו לישון על הסט, אבל פחות ממקום של להתחבר לדמויות, אלא שזה היה יותר בקטע של 'בוא נישן בחדר של הדמויות, יהיה מגניב' ובאמת היה כיף. היום השגעון שלי לא כמו שהיה פעם, אבל בסדרות כמו 'שלומי 6' שעתידה לצאת למשל, גם עשיתי דברים כדי להיכנס ולהרגיש את הדמות". 

למשל? 

"עידו אליאלי ואני נכנסנו למשטר אימונים ורצנו המון. הפכנו את זה לשגרה יומיומית, כי אנחנו משחקים דמויות של כדורגלנים צעירים ודרך אגב, שנינו היינו כדורגלנים צעירים גם במציאות! היום אני שקול יותר בדרכים שלי להתחבר לדמות, כלומר, היום לא אהיה האדם חסר האחריות שישן בגג של בית ספר כמו מנחם ב-'עלומים', כי אני מאמין שאין צורך להיות קיצוני בשביל להתחבר לדמויות. מה שכן, נשאר בי הצורך להיות נאמן לדמות עד הסוף ואעשה הכל כדי שזה ייצא הכי טוב מבחינה מקצועית, אבל לא במחיר שיפגע לי בבריאות".  

סגרו מעגל. אליאלי ופסח © מתוך אינסטגרם

יש מחשבה לפתח קריירה בינלאומית?

"תשמע, ברור שיש את המחשבה הזו, אבל מצד שני זה לא דחוף לי. נושא הקריירה הבינלאומית עכשיו שונה מפעם, כי היום יכול לראות אותך מפיק מחו"ל, לשלוח לך אודישן וזה מה שקרה לי עם 'עלומים' שנמכרה לרשת הצרפתית-'Canal+'. קיבלתי אודישן לסרט בלגי, כי הוא היה באותו הערוץ, עשיתי אודישן מצולם ושלחו אותו לצפיות, אבל לא הגעתי לשלב הבא והסופי. אם יהיו עוד הזדמנויות כאלה או צילומים של חודשיים בחו"ל, אקח הכל בשתי ידיים, אבל אין מחשבה לעבור לגור במקום שלא בישראל. נכון לעכשיו, יש לי המון יעדים שאני שם לעצמי פה, אם זה לעשות תפקידים מגוונים, להיכנס לתיאטרון ולהמשיך לפתח את עצמי. חו"ל תמיד אופציה, אבל זה יהיה בנוסף למה שאני עושה כאן".   

בעולם הקולנוע הספקת להתנסות כשהשתתפת במספר סרטים, אבל מה עם עולם הבמות? 

"אני מאוד רוצה להופיע על במה, אבל לא יצא לי להתנסות בתיאטרון. עשיתי כבר אודישן לתיאטרון 'גשר' ומאוד אהבתי את זה שאני מופיע על במה קטנה, אבל  חייב להודות שהטלוויזיה והקולנוע הם תחומים שונים לגמרי מהתיאטרון. לכן, עם כמה שאני עושה סדרות וסרטים, העלייה שלי לבמה יכולה להרגיש כמו הפעם הראשונה שאני על סט צילומים. כרגע אמשיך להתפתח בטלוויזיה ובקולנוע, אמשיך ללמוד, לחקור ולעשות מה שצריך, כדי שארגיש מספיק מוכן להופיע על במה". 

© יריב פיין

בת הזוג שלך, ליה אללוף, גם היא בעולם המשחק. זה קשה או קל יותר כשיש בת זוג באותו התחום? 

"זה גם קשה וגם כיף", משיב ומפרט. "אני יכול לספר לך, שבימים אלה אנחנו מצלמים ביחד את 'ים המוות' וליה קיבלה את התפקיד שלה, שלושה חודשים לפניי. כשהצטלמנו לסרט  'קרוב אליי' של תום נשר לדוגמה היה קושי, כי זו הייתה אחת מהפעמים הראשונות שהצטלמנו יחד ולאט לאט, למדנו להכיר אחד את השנייה על הסט, למדנו מה טוב יותר לכל אחד, מה פחות, מתי כל אחד צריך את הספייס וגם למדנו לנסות לא לפגוע ביכולות המקצועיות ובחיים האישיים שלנו. בסופו של דבר, הצלחנו להתגבר על הכל וב-'ים המוות' אני חושב שזה עוד יותר עובד, כי לשנינו עכשיו יש 20 ימי צילום ביחד. לפני כן הכנו את עצמנו נפשית וחשבנו ביחד, מה בתקשורת בינינו יכול לעזור לנו להתמודד על הסט, כדי שלא נפגע בעצמנו מבחינה אישית ומבחינה מקצועית. אחרי שעשינו תיאום ציפיות, הרגשנו שזה עובד יפה וככה אנחנו חזקים ביחד, כי אנחנו מבינים אחד את השנייה וזה כיף".   

יש חשש לפעמים שיקטלגו אחד מכם כ-"בן/בת הזוג של"?

"אני לא חושש מזה, כי אני מרגיש שאנחנו בונים את עצמנו בצורה מאוזנת. זה לא שאחד מאיתנו עובד בטירוף והשני לא, כלומר אם אני עושה פרויקט של שנתיים וליה עושה חמישה פרויקטים, אסתכל על זה באותה מידה. אין כאן עניין של מי עושה יותר, אלא עניין של האם אנחנו מסופקים ממה שאנחנו עושים. הפחד של להיות 'בת או בן זוג של' לא קיים, אלא שאני מסתכל על הכל בדרך של זוג שחקנים שעובדים ושכיף להם. המטרה היא שנמשיך להיות טובים אחד לשנייה, שהזוגיות תהיה חזקה, שכל אחד יגשים את עצמו בתחומו וברגע שכל אחד מרגיש שהוא מגשים את עצמו, זה עושה טוב לזוגיות. הלוואי שזה ימשיך ככה".  

יצא לכם כבר לשחק יחד, וכאמור אפילו בימים אלו אתם מצלמים סדרה ביחד. זה עושה טוב לזוגיות?

"כמו שאמרתי קודם, יש לנו המון כוח כזוג שעובד ביחד לטוב ולרע. אם לדוגמה ליה מבואסת או אני מבואס, זה יכול להרוס לאחד מאיתנו את היום וכשיש לנו את הג'סטות הקטנות כמו לתת נשיקה או חיבוק, זה מרים לנו את היום בצורה לא נורמלית. אני מאוד אוהב לעבוד עם ליה, כי אנחנו נמצאים היום במקום שטוב לנו לעבוד ביחד וזה הניצחון כאן".  

© יריב פיין

תן לנו טיזר לפרק הבא שלך.

"אני מאמין שאמשיך לעבוד, מאמין שאמשיך לפתח את עצמי, ללמוד, לשחק דמויות מגוונות ולאהוב את מה שאני עושה. אם אמשיך להגשים את עצמי במשחק, להחזיק את עצמי במשחק ולהתפרנס ממשחק זה יהיה נס בשבילי, כי התחום שלנו קשה. לא מובן מאליו כשמקבלים תפקיד חדש, כי בכל פעם מחדש אתה צריך להוכיח את עצמך ומה שיבוא מהצד יהיה מדהים, אבל אם הכל ימשיך כמו עד עכשיו, לא צריך יותר מזה".  

© עמית נעים

"כשהייתי בן 4, השתתפתי בפרסומת לשוקולד, אחר כך בפרסומת נוספת ואחרי כמה זמן, השתתפתי בסרט 'הענקים של אי הפסחא', של הבמאי דובר קוסאשווילי. משם המשכתי לסדרה 'ילדי בית העץ', לסרט קצר שנקרא 'קונכיות' ולסדרה החדשה 'המאבטחת' שעולה היום".  

מאיפה הגיע הרצון להשתלב בעולם המשחק? 

"מאז שהייתי קטן, רציתי להיות שחקן" מספר. "הייתי מעריץ של יובל המבולבל, הלכתי להופעה שלו ובאמצע המופע, קפצתי עם התחפושת שלו על הבמה. אמא שלי צילמה את זה, העלתה את הסרטון לפייסבוק ואחרי זה, מלהקת בשם רותי בלום פנתה אליה. אחרי כמה זמן נכנסתי לפרסומת ומכאן, הבנתי שאלך על עולם המשחק". 

כעת עולה סדרה חדשה ושנייה בהשתתפותך ״המאבטחת״. ספר לנו קצת על הסדרה

"הסדרה היא על תמר צ'פאני המכונה 'גוזל', שהיא בת לשושלת מאבטחים ומשחקת אותי תום יער המהממת. תמר היא בעצם 'הכבשה השחורה של המשפחה' ובהמשך, אבא שלי שהוא ראש עיר, לוקח החלטה להצמיד לי אותה כמאבטחת אישית. רוב העלילה שלי, היא בעיקר על היום-יום שאני עובר עם גוזל ועל הדברים ההזויים שהיא עושה. בסדרה אני משחק יחד עם פטר קנולר, הבן של אוהד קנולר, טל פרידמן, עינת שרוף, עלמה זק וכולם שם חברים אחד של השני". 

מה אתה יכול לספר על הדמות שלך? 

"לדמות שאני משחק קוראים קסם, שהוא ילד טיפה ביישן ולא הכי מקובל. קסם הוא ילד סגור ומופנם, אבל אם מישהו יצטרך את העזרה שלו, הוא יהיה חבר טוב ויהיה שם בשבילו". 

עד כמה היא פוגשת אותך במציאות? 

"קסם לא ממש דומה לי באישיות" משיב דרי "אבל פה ושם, אני מרגיש שקסם יוצא ממני, כשאני עושה לפעמים שטויות ומעשי קונדס כמוהו".  

בסדרה אתה מככב לצד קומיקאים מובילים בארץ כמו תום יער וטל פרידמן. איך הייתה לך העבודה איתם? 

"היה לי ממש מצחיק וכיף לעבוד עם השחקנים האלה. מרוב שהיה מצחיק למשל, שיחקתי בסצנה שהייתה אמורה לקחת חמש דקות, אבל היו 10 פספוסים וזה היה הזוי, כל כך מצחיק ועם כמה שטל ותום מצחיקים, הם גם מאוד מקצועיים. עבדתי איתם מלא זמן, הם אחלה אנשים, יועצים טובים, ישבתי איתם המון בין הסצנות בחדר ההלבשה והם ממש הגבירו לי את הדרייב לשחק". 

מהי החוויה הכי מצחיקה שלך מהצילומים? 

"בסצנה אחת, תום הייתה צריכה לשבור ביצים לתוך קערה ובגלל שלא היו מספיק ביצים, היא כל פעם דחפה משהו אחר לסיר, פעם שוקולד ופעם ברוקולי למשל. אני זוכר שכאבה לי הבטן מצחוק ושי הבמאי התעצבן, כי מרוב שבכיתי מצחוק, לא הצלחנו לצלם את הסצנה ועשו אותה בשני טייקים. ניסיתי להחזיק את עצמי, אבל זה היה בלתי אפשרי, כי היה כל כך מצחיק לצלם את הסצנה הזו". 

כפי שסיפרת קודם, השתתפת בסרט הקולנוע "הענקים של אי הפסחא". איך זה לקחת חלק בפרויקט בסדר גודל כזה, בגיל כל כך צעיר?

"קודם כל, הסרט יצא השנה והוא היה מועמד לפרסי 'אופיר'. אני חושב שזה היה סרט ממש קשוח, כשבאחת מהסצנות לדוגמה גילחו לי את הראש ואמא שלי סיפרה, שבכתה כשראתה את הסצנה הזו. העלילה קשוחה, הסרט מאוד אמוציונלי והוא בעצם היה הפרויקט הראשון, ששיחקתי בו תפקיד מרכזי". 

אוראל עם תום יער ב"המאבטחת" © אייל צרפתי

איך הייתה לך החוויה? 

"כשהודיעו לי שהתקבלתי, התרגשתי מאוד ואני חושב, שזה היה שילוב של התרגשות עם לחץ. היו הרבה מאוד שעות של עבודה, משש בבוקר עד עשר בלילה וגם למדתי גרוזינית בשביל הסרט, בשלבים האחרונים שלו. רק בזמן הזה בעצם, גיליתי ששיחקתי אדם אמיתי, שהוא אח של הבמאי דובר קוסאשווילי וכשפגשתי אותו, הבנתי למה בחרו דווקא אותי. כשהסרט עוד היה בהפקה, הרגשתי את ההשפעה עוד לפני שיצא ומכל תפקיד לא יודע מה ייצא לי, אבל הייתה לי כאן הרגשה טובה. אני חושב, שהסרט הזה היה כמו מקפצה בשבילי". 

איך אתה מצליח לשלב את המשחק עם הלימודים? 

"כשהשתתפתי בסרט 'הענקים של אי הפסחא', במשך שלושה שבועות בימי חמישי הייתי מסיים את הבית ספר, נוסע לתל אביב עם סבתא שלי לחזרות ובנוסף גם למדתי גרוזינית בשביל הסרט. היה מאתגר, הקדשתי פחות זמן ללימודים, נפגשתי פחות עם חברים ולא הכל קל וכיף בתחום הזה, כמו שהרבה אנשים חושבים. מה שכן כמו שאמרתי קודם, הסרט הזה היה ממש מקפצה בשבילי, אז האתגר היה שווה את הכל ואני מוקיר תודה לדובר קוסאשווילי, על הצ'אנס לשחק בסרט הזה". 

יש סדרות נוספות שנראה אותך בהן בהמשך?

"יש כמה דברים מתוכננים, אבל אני לא בטוח שיכול לדבר עליהם כרגע, אז תצטרכו לחכות ולראות".  

מלבד המשחק, יש תחביב  שהיית רוצה להפוך אותו למקצוע? 

"אני חושב, שהייתי רוצה לקדם את הנגינה שלי בעיקר" משיב דרי ומפרט "למדתי לנגן בפסנתר, אני יודע גם לתופף, לנגן בחצוצרה וגם בגיטרה. אני מרגיש, שאת הנגינה אני צריך לפתח, בעיקר את הנגינה בפסנתר. בפסנתר השקעתי הכי הרבה זמן, וגם יש לי אורגן בבית שאני מנגן בו על בסיס יומי, אז יש מצב שאני ארצה להתקדם עם זה בעתיד".  

מה החלום הבא שאתה רוצה להגשים? 

"החלום הבא שלי הוא להיות מוזיקאי, או לפחות לנסות להיות מוזיקאי ולהופיע בפני אנשים. מבחינת המשחק, בתכלס אני כבר מגשים את החלום ואני חושב, שאני רוצה להמשיך לעשות את מה שאני עושה כרגע ולהגיע לכמה שיותר לבבות". 

דרי ב"המאבטחת" © אייל אפרתי

אמיר הוא חם במלוא מובן המילה, כשהוא אוהב הוא אוהב מכל הלב, כשהוא כועס, זה זעם טהור, כשהוא רוצה משהו - הוא לא יכנע עד שישיג אותו. לפעמים זה טוב ולפעמים רע, אך אין ספק שהוא הופך את דמותו של אמיר למעניינת למדי, אנחנו בכל זאת היינו שמחים לראותו לומד לשלוט בכעסו בעונות הבאות.

זואי | האי

אופיה העוקצני של זואי זכה לעצבן בערך את כל הסובבים אותה לאורך הסדרה, אך בעינינו דווקא האופי הזה שלה הוא החלק המקסים ביותר באישיותה, העוקצנות הגלויה של זואי מנסה לכסות את פצעי עבר ועל כך שגם אם היא נראית מאוד קשה מבחוץ, מבפנים היא רכה כמו חמאה, דבר שאנחנו אף זוכים לראות בלא מעט רגעים, בעיקר כשהיא עם אחיה, או מייקי, או קרמיט בן זוגה.

תום | "רוני ותום"

כבר בתחילת הסדרה אנחנו מבינים שתום היא לא אחת שמשחקת משחקים, היא ילדה קשוחה, ניתן לראות זאת גם מאופיה, אך גם מכך שהיא עצמאית לחלוטין מגיל צעיר ביותר וגרה בקרוואן לבדה. תום לא רק עצמאית וקשוחה, היא יודעת לעמוד על שלה ולהוטה אחר ערכים כמו צדק ועזרה לזולת, ובאופן כללי מנסה לכוון את אופיה החם לעשיית טוב בעולם, דבר שאנו מעריכים מאוד.

טוהר | "בני מצווה"

טוהר היא ילדה בת 11 שעומדת לחגוג את בת המצווה שלה ומעוניינת לקרוא בתורה בדיוק כמו אחיה הגדול (שבמקרה חוגג בר מצווה כמעט באותו זמן כמוה) למרות שבחברה פחות מקובל שבנות יקראו בתורה, ולמרות שרבים מנסים להניא אותה מכך, בעיקר סבה. טוהר מתעקשת לקרוא בתורה. לאורך הסדרה אנו רואים את טוהר עושה מעל ומעבר רק כדי לשכנע את סבה שגם היא יכולה לקרוא בתורה. אין ספק שרק בזכות עקשנותה ואופיה היא הצליחה בכך בסוף...

ליבי | "מה הבעיה"

כשליבי נכנסת לחדר אי אפשר להתעלם ממנה: היא רועשת והיפראקטיבית ובאופן מרשים מצליחה להשיג בערך את כל מה שהיא רוצה, בעיקר בזכות אופיה החצוף ומעט קשרים בתעשיה. אין ספק שתכונות אלו הופכות את החברות איתה לאטראקטיבית במיוחד, ואת ליבי לדמות חמה, מעניינת ואחת שקל מאוד לאהוב...

המשדר, שייקרא "ביחד עם ניק – האחים והאחיות שאיבדנו" הוא למעשה סדרה של מפגשים עם ילדים וילדות ששכלו אח או אחות ב-7 באוקטובר או במלחמת חרבות ברזל. דרך שיחות עם האחים והאחיות השכולים, הצופים ישמעו על הקשר המיוחד ביניהם, על החוויות המשותפות ועל החלומות לעתיד שנגדעו. בסיום כל שיחה יוקדש שיר שאהבו במיוחד.

המשדר המיוחד נועד לאפשר לילדים לעבד את המחשבות והחוויות שלהם ביום הזיכרון המורכב והקשה במיוחד של 2024. 

המשדר בערוצים ניקלודיאון ערוץ 84 בהוט, אפיק 91 ביס) וטין ניק (ערוץ 81 בהוט, אפיק 94 ביס) ישודר ב-12.5 (ערב יום הזיכרון) בשעה 18:00 וישודר בשידורים חוזרים במהלך יום הזיכרון.

ג'ואי טריביאני- יהודה בוחבוט

הליצן של החבורה הקורעת, הצחיק אותנו ללא הפסקה במהלך כל הפרקים, עם מאות בדיחות ופאנצ׳ים גאוניים. מי שיכול להתאים למר "?'How You Doin", זהו יהודה בוחבוט. מפני שרוב הדמויות שגילם קלילות כמו ג'ואי, חברותיות ושופכות מצחוק, כמו למשל הדמות של עמית שגילם בסדרה ״זאת שלי״ ודמותו של ליטל שגילם בסדרה "האחיין שלי בנץ", שאינו העיפרון הכי חד בקלמר וילדותי כמו ג׳ואי, אך נראה טוב. מי יודע, אולי ג'ואי החדש סוף סוף יהיה נשוי כמו רוב חבריו? גם לו מגיע סוף מאושר.

© צילום מסך מהסדרה, צילום מאינסטגרם

פיבי בופה- דנית גרינברג

אם יש מישהי מבין החברים, שהיה קשה לבאס ובדרך כלל שמרה על אופטימיות, היא לא אחרת מאשר המוזיקאית המצחיקה, שתמיד הצליחה לעשות לנו שמח על הנשמה. מי שלדעתנו תתאים לתפקיד של פיבי, היא הדוגמנית ואושיית הרשת דנית גרינברג, בגלל החינניות הרבה שלה שמאוד אפיינה גם את פיבי, גם מפני שבלא מעט סרטונים שמעלה לרשת, גרינברג מציגה צד שטותי בסגנון פיבי שלא היו לה מעצורים מהבחינה הזו ובכלליות, בדרך כלל משדרת מצב רוח טוב, כמו שפיבי שידרה. מעבר לכך, מעולם לא ראינו את גרינברג בתפקיד משחק, אז נראה שמצאנו את ההזדמנות המצוינת להוציא את זה לפועל, ועוד עם תפקיד חלומי!

© צילום מסך מהסדרה, צילום מאינסטגרם

צ'נדלר בינג-  טל גרושקה 

לפני שישה חודשים, הלך לעולמו השחקן מת'יו פרי ז''ל שבזכותו, צ'נדלר בינג הפך לאייקוני. בכל הזדמנות, צ'נדלר הכניס בדיחות סרקסטיות שלא הצחיקו את חבריו, אבל בהחלט הצחיקו אותנו והתקשה לשמור על רצינות. אנחנו חושבים שגרושקה יכול להתאים לתפקיד של צ'נדלר כמו כפפה ליד. אנחנו בטוחים שאם גרושקה היה נכנס לנעליו של צ'נדלר, זו הייתה מחווה מכובדת למת'יו פרי ושהגרסה המחודשת לדמות, ממש לא הייתה מביישת את המקור.

© צילום מסך מהסדרה, צילום מאינסטגרם

מוניקה גלר- יעל אלקנה

אחותו הקטנה של רוס, שבתה את ליבנו עם החיוך שהרבתה להסתובב איתו. ובזכות המשחק המרשים של קורטני קוקס שגילמה אותה, התחברנו לדמות הזו כבר בתחילת הסדרה. בעינינו, יעל אלקנה המאטץ' המדויק למוניקה, לא רק מהסיבה שהן שתי טיפות מים במראה, אלא שאלקנה מכניסה שמחת חיים לדמויות שמגלמת, שזוהי תכונה שמאוד בלטה אצל מוניקה והופכת כל דמות לאנרגטית במיוחד, בדיוק כמו שקורטני הפכה את מוניקה לכזו. בנוסף לכל התכונות המשותפות של השתיים, אלקנה הרי גם מגלמת את דמותה של שרה השפית, בסדרת הדרמה ״הטבח״ וגם מוניקה הייתה שפית במקצועה, אז אנחנו לא רואים סיבה שהחיבור המושלם הזה יתפספס! 

© צילום מסך מהסדרה, צילום מאינסטגרם

רוס גלר- תמיר בר

אז אחרי שמצאנו ליהוק פוטנציאלי לאחות הקטנה, הגענו לאח הבכור במשפחת גלר והפלאונטולוג המקצוען. למרות ההצלחה המקצועית, לרוס לא כל כך הלך בחיי הנישואין כשהתגרש שלוש פעמים ובמערכות יחסים בכלל, שלא לדבר על מערכת היחסים עם רייצ'ל שהייתה כמו רכבת הרים, אך היה לנו ברור שבסופו של דבר יהיו ביחד. תמיר בר יכול להיות ליהוק פנטסטי לרוס, בגלל הדמיון המטורף במראה החיצוני בינו לבין דיוויד שווימר, הבעות הפנים שאנו רואים למשל בדמויותיו ב"ארץ נהדרת" זהות לאלו של רוס וגם ב"דייט עם תמיר", יש לו כמה התפרצויות ותגובות לא פרופורציונליות במובן המצחיק, בדיוק כמו שלו. אנחנו גם בטוחים, שיכול להיות מאוד מצחיק אם בר ויעל אלקנה ישחזרו, את ריקוד "הרוטינה" המפורסם של רוס ומוניקה. 

© צילום מסך מהסדרה, צילום מאינסטגרם

רייצ'ל גרין- ליאנה עיון 

קניינית האופנה ששיחקה ג'ניפר אניסטון, גרמה לנו גם היא להתאהב ב"חברים" ואין ספק, שגם בעוד 20 שנה לא נשכח אותה. כעסנו על כך שרייצ'ל יצאה בכל פעם עם בני זוג אחרים, כשבתוכה ידעה שאוהבת את רוס, אך בלי הסיפור הזה והעליות והמורדות בין השניים, סביר להניח שהעלילה לא הייתה כזו מרתקת. לדעתנו, עיון לגמרי הליהוק הנכון לרייצ'ל, מאחר ורוב הדמויות שגילמה עדינות נפש כמו רייצ'ל, אך לפעמים גם יכלו להיות קשוחות, היא הכניסה המון רגישות ושנינות לתוכן, כמו לדמות של מיטל ב"שכונה", לדמות של דנה ב"בת השוטר", לדמות של לילי ב"קיבוצניקים" וכזכור, גם רייצ'ל הייתה רגישה ומלאת שנינות. בשתי מילים, ליהוק אליפות!

© צילום מסך מהסדרה, צילום מאינסטגרם

-מה אתן יכולות לספר על הדמויות שלכן? 

אנה: "דניאלה היא מוזיקאית מתחילה שהגיעה לגיל 20, מרדנית, עושה מה שבראש שלה, רוצה להצליח במוזיקה עם הלהקה שלה ובורחת מהבית. אנו רואים מערכת יחסים של שתי אחיות, רואים את כל הריבים ביניהן, את הכעס וגם רגעים מתוקים שבהם רואים, שלדניאלה בכל זאת אכפת מאחותה והיא דואגת לה. בנוסף לזה, רואים גם איך דניאלה משפיעה על רונה אחרי שכבר הלכה לעולמה, כלומר מה השאירה לה אחרי שהלכה ואיך רונה מתנהלת, אחרי מה שקרה".  

אחינועם: "רונה ילדה מאוד מרדנית, שלמדה קצת מאחותה. אני חושבת שבאיזשהו מקום, רונה מאוד מעריצה את דניאלה והיא לא כל כך מראה לה את זה, אבל ההערצה קיימת. אחרי שדניאלה הולכת לעולמה, רונה נהיית הרבה יותר כועסת, סגורה והיא מתרחקת מכולם".

איך הגבתן כששמעתן שתככבו בסדרה כזאת?

אנה: "התרגשתי ממש", משתפת סטפני. "קראתי על הדמות ואמרתי 'וואו, אני כל כך רוצה את התפקיד הזה!'. הכל קרה נורא מהר, כי ידעו שרוצים להוציא את הסדרה ספציפית ביום הזיכרון הזה, לכן גם כתבו אותה מהר. חודש וחצי חודשיים אחרי ה-7 באוקטובר, כשהכל היה נורא טרי, החלו האודישנים, קיבלתי זימון ואני זוכרת שבכיתי כשקראתי את הסצנה של האודישן. נכנסתי לסיטואציה שהרבה אנשים חווים עכשיו. כלומר, לאנשים פתאום אין את האח הגדול או הקטן האהוב שלהם ואני משחקת מישהי, שבעצם הלכה בגלל אותה הסיטואציה, אז היה ממש מרגש. אני חושבת, שהסדרה גם יכולה מאוד לעזור לאנשים צעירים שאיבדו מישהו". 

אחינועם: "בהתחלה לא ידעתי איך להיכנס ולגשת לדמות, כי אין כאן שום קשר לעולם שלי וברוך השם, אני לא מכירה אדם קרוב שנפל. יש לי שלוש אחיות וחשבתי על זה, שיש אנשים שאיבדו בתקופה הזו אח, אחות, אמא, אבא וכשדמיינתי את עצמי במצב הזה, עלו לי דמעות. אחרי כך אמרתי 'אוקיי, אני רוצה את התפקיד, אני מבינה את המשימה'. הייתי רעבה לתפקיד הזה. ברגע שנכנסתי לדמות והתחלתי לראות שם את עצמי, היה לי מאוד ברור מה אני צריכה לעשות". 

© רומן שומונוב

-אילו מטרות הצבתן לעצמכן כשחקניות, לפני שניגשתן לתקופת הצילומים?  

אנה: "התפקיד שלי דווקא התמקד בחלקים היותר חיוביים. הכוונה, שלא התמקדנו במוות של דניאלה, כי אני בעצם חוויתי את החיות שלה והדבר שהתעסקתי בו, הוא שמערכת היחסים של דניאלה ורונה תיראה כמה שיותר אמיתית, אותנטית ושהצופים יראו גם את הקונפליקטים ביניהן כשרבות, כדי לגרום לצופה להתחבר לקשר ביניהן, לפני שדניאלה מתה. דרך זה, הצופים גם יבינו את האימפקט שנעשה לרונה, כלומר כמה הקשר בינה לבין דניאלה היה משמעותי בשבילה אחרי שהלכה, כי המוות של דניאלה הפך לרונה את כל העולם. גם העבודה עם רומן הבמאי ממש אפשרה לנו לעשות את זה, והוא גם אמר לנו בחזרות 'אם יש מילים שמרגישות לכן יותר מדי מתוסרטות ולא כמו שהייתן מדברות, אני רוצה שתשנו אותן, כדי שזה יהיה כמה שיותר אותנטי'. רומן ממש עזר לנו בתהליך הזה".

אחינועם: "אני חושבת שהיה לי חשוב להביא את רונה כנערה. אני מרגישה לפעמים שבסדרות הנוער, הנערים לא מתנהגים כמו שאני מתנהגת. לפעמים מרגיש לי שהטקסטים יותר מדי כתובים. יש דברים שבני נוער לא באמת היו אומרים ביום-יום שלהם וחשבתי להביא את רונה, בצורה אמיתית ובלי פילטרים. רונה היא בערך בגילי, אז רציתי שאם אני עכשיו אשב ואראה את הסדרה, אני ארגיש שאני לא רואה דמות, אלא מישהי שאני יכולה כביכול להתקשר אליה ולדבר איתה". 

© באדיבות כאן חינוכית

-הסצנה לפני האסון מסתיימת בריב בין שתיכן, ולא הייתה לכן בכלל הזדמנות להיפרד. אם זה היה תלוי בכן, הייתן משנות את הסצנה הזו?

אנה: "אני לא חושבת", משיבה סטפני ומסבירה. "הסצנה מושלמת כמו שהיא, דווקא בגלל שהיא כזו כאוטית וכשאחיות או אחים רבים ביניהם יש פיצוצים, אז זה דווקא מה שהופך את הכל לאמיתי יותר. החברה הכי טובה שלי, ליהי לוי ז''ל, נפטרה ובית הקברות שבו נמצא הקבר של דניאלה בסדרה, הוא אותו בית הקברות שבו ליהי קבורה. לא הספקנו להיפרד כמו שצריך, ליהי באותו זמן גם לא הייתה בארץ, והייתה לנו שיחת טלפון רגילה של שעה וחצי על החיים, על כל מה שעובר עלינו ואז היא נפטרה. אחרי שנפטרה, היו לי תהיות של 'חבל שלא עשיתי ככה', 'חבל שלא אמרתי ככה', 'חבל שדיברתי איתה נורא רגיל', 'חבל שאז היה לנו את הריב המטורף הזה שלא דיברנו שנה' ואני חושבת, שזה מה שעבר גם על רונה. בגלל זה, רונה לוקחת מדניאלה כל מיני אלמנטים, כדי להנציח אותה בתוכה". 

אחינועם: "גם אני הייתי משאירה את הסצנה כמו שהיא. אם זו הייתה סצנה שאנחנו נפרדות בה כביכול, אנחנו כבר יודעות ששתינו הולכות להיפרד וזה היה ריב בין שתי אחיות, שאחריו אתה אומר 'טוב, אחר כך תשלימו'. רונה ודניאלה, לא חשבו שאחרי הריב יקרה מה שיקרה, הן רבו וקרתה סיטואציה של כאן ועכשיו, אז לא הייתי משנה את הסצנה הזו, כי היא מרגישה אותנטית". 

© חורחה נובומנסקי כאן חינוכית

-מה בעיניכן הכי חשוב שהצופים ילמדו מהסדרה הזו?

אנה: "אני לא יודעת, אם הסדרה לו דווקא באה ללמד משהו. אני פשוט חושבת, שהיא תגרום לצופה להרגיש שרואים אותו ושהוא לא חווה את האובדן לבד. יש פה גם את הסיפור של רונה, שהיא אחות שכולה לדניאלה שנרצחה בנובה, ויש את הסיפור של אורן, שאבא שלו היה במילואים ונפל כשהיה בן ארבע. זה סיפור שקשור לכל ימי הזיכרון, לאו דווקא ספציפית לטרור שקורה עכשיו. אני חושבת שבגלל זה הסדרה יכולה לגעת בכל מיני סוגי אובדנות שקרו. לכן, אני לא חושבת שהסדרה באה ללמד משהו, אלא שהיא באה להגיד לאנשים, לילדים, להורים, למשפחות שכולות ולכל הציבור 'אתם לא לבד', גם הם חווים את אותו הדבר וזה בסדר לכאוב". 

אחינועם: "אני חושבת כמו אנה", משיבה ומפרטת, "לא חושבת שיש בסדרה משהו ללמד, אלא להעביר שאתם לא לבד. הסדרה לא נגמרת עכשיו ב'סוף טוב, הכל טוב'. כלומר, בסוף הסדרה, רונה מנסה להשלים קצת עם מה שקרה, היא הולכת עם אורן בערב יום העצמאות, חוזרת לעצמה קצת וזה נותן הרגשה של 'אוקי, רונה בסדר, אז סיימנו'. אבל, בסצנה הבאה רואים את רונה במיטה כשהיא ערה, אז אני חושבת שאין סוף טוב, אלא שכולם חווים את זה והסדרה באה להגיד 'אתם לא לבד, כולם בזה'". 

-אם משווים לתוכן אחר לזיכרון שהיה בעבר והושרש בקהל בימי הזיכרון - אפשר להגיד שזה "אח שלי הגדול" החדש (עם טל מוסרי). יש ציפייה שזה תוכן שישאר קדימה? 

אנה: "אני לא יודעת אם להגדיר את זה כציפייה. אני פשוט חושבת ששתינו עשינו את הסדרה, נטו בגלל שמאוד התחברנו לתסריט וגם כדי שזה יעזור לאנשים בתקופה הזו, אבל מה שייצא מזה ייצא מזה. אם הסדרה תוכל להמשיך לגעת באנשים גם בעוד כמה שנים אז אדרבא, מאוד אשמח. כל דבר שירפא ויעשה טוב לאחרים, יעזור. מקווה שהסדרה תחיה עוד שנים, אבל המילה ציפייה לא נכונה כאן, כי מרגיש לי שהמילה הזו מגיעה מתוך איזשהו אינטרס. המקום כאן הוא לא אינטרס, אלא שהכל מגיע מתוך מקום של לתת לאנשים תחושה שהם לא לבד. כל מי שאיבד מישהו יכול לראות דמות, להתחבר אליה ולהגיד 'לא רק אני כאן עכשיו לבד בעולם, מתמודד עם המוות של א,ב,ג'".

© בנגי כהן

אחינועם: "אני חושבת די אותו הדבר. הייתי רוצה שהסדרה תישאר, כי יש המון סדרות וסרטים על יום הזיכרון, אבל כאן זה נורא ספציפי, כי הסדרה מתקשרת ל-7 באוקטובר. בסופו של דבר, גם בשנה הבאה נשמע על אנשים שאיבדו מישהו באותה השבת, ובגלל זה, אני לא חושבת שהסדרה תיעלם גם אם יעברו שנה, שנתיים או חמש שנים". 

-כשיצאה הידיעה על התחלת תהליך ההפקה של הסדרה היו הרבה תגובות שטענו כי מדובר ניצול של האסון לטובת תוכן מסחרי, במיוחד לאור המהירות שזה קרה. מסכימות עם הביקורות או לחלופין, מה יש לכן לענות לכל אותם המגיבים?

אחינועם: "תשמע, אני מבינה מאיפה זה מגיע, כי אנשים לא יודעים מה יקרה בסדרה. כשהודיעו שתצא סדרה על ה-7 באוקטובר, זה נשמע כמו משהו גדול וזה הבהיל כמה אנשים. אני מבינה מאיפה זה בא, אבל אני חושבת שכשאותם האנשים יראו את הסדרה, הם יבינו שהיה בה צורך ושהיא חשובה. אני לא חושבת שהכל קרה מהר ושזה לא רלוונטי, כי ברור שהמלחמה עדיין נמשכת. בגלל זה, הסדרה היא לא על המלחמה, היא יותר מדברת על איך אתה מרגיש בסיטואציה שבה אתה מאבד מישהו. האנשים שכעסו לא קראו את התסריט כמוני וכנראה שחשבו שבסדרה אולי יהיו למשל אמירות שלא ירצו לשמוע, אבל אני מאמינה שכשיראו את זה הם יבינו שיש סיבה שהסדרה הייתה צריכה לקרות".

אנה: "אני גם יכולה להבין, למה אנשים מאוד נבהלו, כי כשמנסים למסחר משהו שקשור למלחמה, כי זה יכול להישמע ציני. הביקורות היו על זה שלא עבר הרבה זמן וכל כך מהר עושים סדרה, אבל לדעתי דווקא טוב שזה מה שעשו, כי אני חושבת שבדיוק ברגעים האלה, יש עדיין המון אנשים שקשה להם, כואב להם ובמיוחד לילדים שלהם אין תוכן שדרכו יכולים להתחבר למה שעוברים. כרגע יש את סדרות הנוער הרגילות, על דברים שבני נוער רגילים עוברים ואני חושבת שיש משהו טוב, בזה שיש סדרת נוער כזו שגם מונגשת לבני הנוער. הרי זה לא משהו דרמטי שרואים בו דם ורצח, אלא שזו סדרה שמדברת על היום שלפני, על היום שאחרי וזה גורם לצופים להבין שיש מישהו ששומע, רואה אותם וברגע שהסדרה תצא, הם יבינו. אני חושבת שהסדרה נעשתה בצורה מאוד עדינה ואינטלגנטית, לא בשביל להכאיב וליצור פרובוקציה, אלא בשביל לעזור". 

-במציאות, הייתה לכן התמודדות עם אובדן? 

אחינועם: "לא איבדתי מישהו קרוב, אבל אח של חבר שלי שהיה חייל והגן על בית, נהרג בשבת השחורה". 

אנה: "כפי שציינתי קודם, ליהי הייתה עבורי כמו אחותי הגדולה, כי היא הייתה יותר גדולה ממני אבל זה בא והלך. לא הצלחתי לבקר אותה, כי לא הייתי בארץ וגם כשהייתי, היא לא הייתה. ליהי עברה לספרד ואחרי כמה זמן, בעלה שלה התקשר אלי באמצע הלילה וסיפר לי שנפטרה. כאמור, היא נקברה בבית הקברות שבו קברו את דניאלה בסדרה. היה לי מטורף לקלוט את זה, כי אחינועם ואני שיחקנו שתי אחיות שמרוב שאוהבות אחת את השנייה, הן צועקות אחת על השנייה, אחר כך מתחבקות וזה גם היה הקשר שלי ושל ליהי. מרוב שהיה לנו אכפת אחת מהשנייה, יכולנו לריב כמו אחיות, להשלים אחרי שהבנו שהריב היה טעות והיא הייתה ממש שמחה לראות, שאני עושה את הסדרה הזו. לפני שנפטרה, הספקנו לעשות את השיחה האחרונה, בניגוד לרונה ודניאלה שרבו ולא הספיקו להשלים, אז למזלי אנחנו כן הספקנו להשלים אותה. בעלה אמר שהיא רצתה שנעשה את השיחה האחרונה".

אנה וליהי ז״ל © צילום פרטי

-איך התמודדת? 

אנה: "זה תפס אותי בהפתעה", משתפת. "כשהייתי בבית באיטליה בחנוכה ובחג המולד, בעלה התקשר להודיע לי שנפטרה. ניסיתי לחפש טיסה כמה שיותר מהר כדי להגיע להלוויה ולא הצלחתי למצוא, כי היה עניין של ימים וחגים, אבל כן הספקתי להגיע לשבעה. אלו דברים שאתה לא מעכל, כי בכל זאת מדובר בבן אדם שכל כך קרוב אליך ופתאום הוא לא קיים יותר, אז לוקח המון זמן לעכל את זה בראש. ישר אחרי השבעה, הייתי צריכה לטוס לצילומים של 'פול ספיד' ברומא ובעבודה כשזה תלוי בהרבה אנשים וגורמים, אתה חייב לשדר מבחוץ שהכל בסדר, אבל בפנים אתה פשוט מרגיש, שכל העולם שלך הלך לאיבוד. ליהי בעצם הייתה אחותי, המשפחה שלי לא חיה בארץ, גם לא ממש גדלתי איתם וגם לא גדלתי עם אחיות, אז ליהי ממש הייתה המשפחה שלי בארץ. בחודשים הראשונים, לא תפסתי שהאדם הכי קרוב אלי הלך לעולמו וזוכרת, שתמיד הייתי אומרת לבעלה של ליהי, שמרגיש לי שנסעה לחופשה בחו"ל וכל פעם דוחה את הכרטיס חזור, עד שהפנמתי שהיא לא חוזרת".

-איפה ה-7 באוקטובר תפס כל אחת מכן? 

אנה: "כמה ימים לפני ה-7 באוקטובר, טסתי הביתה לאיטליה לבקר את המשפחה, כי לא הייתי הרבה זמן בבית. קמתי בבוקר, ראיתי שמלא אנשים שלחו לי הודעות ב'ווטצאפ' ולא הבנתי מה קרה. אני גם לא רואה חדשות, אז הייתי מנותקת, לא ידעתי מה קורה וכשפתחתי את האינסטגרם קלטתי את מה שהיה, הייתי בשוק ובמשך תקופה ארוכה, היו לי סיוטים על דברים כאלה. חלמתי בלילות שזה מה שקורה וכשקמתי מזה, אמרתי 'וואי, איזה מזל, בחיים זה לא יקרה' וכשראיתי שזה אמיתי, הייתי בהלם. ניסיתי לעשות מה שאפשר מאיטליה בהסברה ולא הייתי פיזית בארץ, אז לא יכולתי ללכת להתנדבויות וניסיתי לעשות מה שאני יכולה. כשחזרתי לארץ, הלכתי עם הקאסט של 'פול ספיד' לבקר משפחות מפונות, היינו עושים הקרנות עם ילדים מפונים בבתי מלון, הלכתי לשיר וניסיתי לעשות מה שאפשר, כדי לעזור לרומם". 

אחינועם: "באותו הזמן, אמא שלי ואני נסענו עם אחותי הקטנה לטיול הבת מצווה שלה בלונדון וכשהיינו שם, סבתא שלי, אבא שלי ועוד שתי אחיות שלי, היו בארץ. קמנו יחסית מאוחר וישר יצאנו מהמלון, הייתי בלי וויפי, בלי טלפון, היינו מנותקות ולא הבנתי מה קורה. כשחזרתי בערב למלון, פתחתי את הטלפון, הבנתי מה קורה ולקח לי כל כך הרבה זמן לעכל את הכל. המשפחה והחברים שלי היו בארץ, כל האינסטגרם היה מלא באנשים שמחפשים אנשים אחרי המסיבה ורק רציתי לחזור לארץ, אבל אחותי הקטנה פחדה ורצתה להישאר בלונדון. הרגשתי שאני חייבת להיות קרובה לאנשים שבארץ, למשפחה שלי ולחברים שלי". 

כמו לא מעט טיסות שבוטלו ועוכבו בגלל אירועי ה-7.10, גם הטיסה של מויאל, אמה ואחותה הקטנה בוטלה. בעקבות הביטול, הן התארחו אצל משפחה ישראלית בלונדון, במשך מספר ימים. 

"אמא שלי כתבה בפייסבוק, אם מישהו יכול לעזור לנו ואז אירחו אותנו במשך כמה ימים. לונדון נורא יקרה, אז אחרי שבוע עברנו לכרתים, כששם לסבתא שלי יש בית. סבתא שלי הייתה באותו זמן בארץ, אבל אנחנו היינו בבית שלה שם ומשום מה, היום הזה הכי פחות הפחיד אותה. חשבתי עליה כשהייתי בחו"ל ואז אמרה לי 'הכל טוב, אני בצ'יל', וזה הרגיע אותי שהייתה ככה. גם היו אמורים להיות לי צילומים לפרויקט שכרגע לא קורה וציפינו שהטיסה תבוטל, אבל ניסינו להכחיש שזה יקרה ובכל זאת יצאנו לשדה, עד שהודיעו שהיא בוטלה. הרגשתי בסרט, לא עיכלתי את מה שקרה". 

-איך אתן מנהלות את השגרה שלכן מאז השבת השחורה?

אחינועם: "כשחזרתי מלונדון עדיין לא היה בית ספר. בהתחלה היינו ב'זום' ולא היו שעות של למידה, אלא יותר של שיחות 'איך אתם מרגישים?' ודיברנו על מה שקורה. בית הספר לא רצה שנהיה לבד בזה, אלא שנראה אחד את השני. לאט לאט חזרתי לשגרה, כי יש שגרה ולא היה כל כך מה לעשות עם זה. בכל זאת יש בית ספר ואני צריכה לחזור ולעשות מה שצריך, למרות מה שקורה. השגרה הייתה ועדיין מאוד מוזרה, כולנו היינו בהרגשה של 'לא באמת צריך ללמוד עכשיו' וכולנו היינו באותה אווירה ובאותו הלם. לאט לאט, אתה חוזר לשגרה בלי שאתה שם לב, עדיין יש מבחנים, בגרויות, צריך להתנתק ממה שקורה בארץ ולהתמקד בלימודים, שזה מוזר לדעתי. ביקשנו מבית ספר להתייחס יותר למצב".

אנה: "אני חושבת שזה מאוד השתנה במהלך החודשים. כשזה רק קרה, הייתי בשוק והיה לי מאוד קשה להתמודד עם זה, כי נתפסתי לא מוכנה. גם המשפחה שלי באיטליה לא כך הבינה את מה שקורה עד הסוף, כי הם לא ישראלים והחדשות שם סיפרו את מה שקורה, אבל לא נכנסו לכל הזוועות, אם זה האונס וכל הסיפורים הממש קשים. זה כמו שאתה שומע על מלחמה במדינה רחוקה ואני לעומת זאת מכירה פה אנשים, חושבת על חברים בצבא שפתאום אני צריכה לפחד שיקרה להם משהו, אז בהתחלה היה לי קשה לצאת מהמיטה ופחדתי גם להיות בחו"ל בתקופה כזו. פחדתי שידעו שאני יהודייה, שינסו לעשות לי משהו ומעולם לא הסתובבתי עם פחד כזה, אז פתאום הדבר הזה תפס אותי לא מוכנה".  

-ואיך בכל זאת הצלחת לחיות לצד הפחד? 

אנה: "לאט לאט הבנתי שיש אנשים שנפגעו מזה בצורה יותר גדולה ממני, אז אני צריכה להיות שם ולעזור. כשהלכתי למשל עם הקאסט של 'פול ספיד' לילדים מפונים ולמשפחות מפונות בבתי מלון, יצאתי מתוך הכאב שהרגשתי. למזלי, גם נכנסתי לצילומים לסדרה חדשה שעזרו לי להתמודד, כי הייתי פחות בתוך הראש שלי, יכולתי להתרכז בזה שיש לי עבודה וגם כשלא, הייתי הולכת להתנדב או לבתי המלון שנמצאים בהם הילדים המפונים וזה מה שעזר לי, להיות פחות במחשבות על כל מה שקורה. אני לא חושבת שאף אחד חזר לשגרה, , כדי לשרוד את הכאב ולהיות הרבה יותר חזקים. בסופו של דבר, אם נוותר במורל האישי, אנחנו נפסיד". 

-בטווח הרחוק, איך דואגים שאף אחד לא ישכח את מה שקרה? 

אנה: "לדעתי הדרך היא בעיקר להנציח, לדבר על זה ולשים הכל בחוץ, כמו דרך הסדרה שצילמנו. ככל שמדברים על ה-7 באוקטובר ויוצרים דברים שקשורים אליו, דואגים לא לשכוח דרך זה שמנכיחים אותו, כמו יום השואה ומלחמת יום הכיפורים. בלונג ראן, אני חושבת שלא צריך לדבר על זה רק בבתי ספר, אלא להביא את זה דרך האומנות המודרנית, בין אם זה קולנוע, מוזיקה וספרות. אני חושבת שיהיה קשה בכל מקרה לשכוח את השבת השחורה, כי היום הזה פגע ונגע בכל אחד שהיה בישראל, בכל יהודי שמחוץ לישראל והוא חרוט על כל לב". 

אחינועם: "תשמע, התאריך כל הזמן פה. אתה הולך ברחוב ורואה סרט של החטופים וגם אצלנו בבית הספר, מחלקים צמידים צהובים. זה לא מתבטא רק בלדבר, בלקיים שיעורים על היום הזה ובימי זיכרון, אלא שהוא תמיד שם ובהכל".   

-מהו הוא יום הזיכרון לחללי צה''ל עבורכן, בעיקר בתקופה כזו שהיא כה קשה? 

אחינועם: "אני לא יודעת איך בדיוק לענות על זה, כי המלחמה עדיין קורית ועדיין יש חיילים שנלחמים ונופלים. יום הזיכרון, הוא יום שאני מתנתקת ממה שעובר עליי בחיים, מרגישה את ההרגשה של כל האנשים שאיבדו מישהו וזה יום כבד". 

© חורחה נובומינסקי, באדיבות כאן חינוכית

אנה: "זה יום לא פשוט ואני חושבת שהשנה, הוא עוד יותר לא פשוט. מה שקרה בשבת השחורה, זה לא משהו שאנחנו נזכרים בו, אלא שזה משהו שעדיין קורה ולאנשים, עדיין יש את הפחד על האנשים שעוד חיים ולא רוצים שיקרה להם משהו, בנוסף לאלו שנפלו. לכל אחד עדיין יש חייל שמכיר, חבר שחזר ממילואים והמלחמה לא נגמרה, אז זה לא דבר שאתה נזכר בו וכואב רק על מה שקרה, אלא שזה גם דבר שמאוד נוכח בכל יום בחיים שלנו. איך אפשר לא לדבר על זה, שזה יום זיכרון שבו עדיין יש לנו חטופים בשבי ולא מתו, אבל לא איתנו?! זה אפילו עוד יותר כואב, כי יש את המקום שאומר, 'רק תתנו לנו אותם בחזרה, כדי שלא נצטרך גם עליהם לבכות ביום הזיכרון'. איך אפשר בכלל לעשות יום זיכרון, כשעדיין יש לנו אנשים שהם חיים ולא איתנו?". 

אחינועם מוסיפה: "אני מרגישה, שהלב לא שלם בשביל לחשוב על מי שאיבדנו, כשכל הזמן יש את הפחד שיקרה משהו לחטופים".

-ולקראת יום הזיכרון, מה הדבר שאתן בוחרות להעביר לקוראים? 

אנה ואחינועם יחד: "שאנחנו אתכם, מרגישים אתכם ולכל מי שחווה אובדן, הלב שלנו אתכם ואתם לא לבד. אנחנו מקוות שיביאו את החטופים כמה שיותר מהר, כי זה הדבר היחידי שכרגע הכי חשוב, יותר מכל דבר, יותר מכל סדרה ויותר מהכל. תחזירו אותם!". 

את הסדרה יצרו יאיר פרי ("מקיף מילאנו", "פלמח") ועדן גוריון ("פלמח", "אילת") |  במאי: רומן שומונוב (כל עוד בלבב) | חברת ההפקה: סטודיו ענני | 

קים אור אזולאי נפרדה מסבתא רבה שלה, סוניה ינוביץ ז"ל לפני כשנתיים בצאת יום השואה. אזולאי תמיד ליוותה אותה להשמיע את סיפורה. גם כיום, כשסבתה לא איתנו, אזולאי דואגת להעביר ולהשמיע את הסיפור הלאה. בסרטון מיוחד בפרוגי היא שיתפה בחשיבות הדבר, בסיפור האישי של סוניה ובדמיון המצמרר ל-7 באוקטובר.

קטרה ("אווטאר") - מרים

מרים היא אחותו הגדולה של משה, וכיאה לאחות שכזו היא מסורה ואחראית, בזמן שמשה היה תינוק קטן השגיחה מרים עליו מרחוק ודאגה לו. אימהיות ותחושת אחריות כלפי מי שהוא בעצם אחיך הקטן או לפחות כמו אחיך הקטן הן תכונות שראינו גם בקטרה, עם דאגתה לאנג ולכל צוות אווטאר במסעותיהם לכן לדעתינו היא תהיה ליהוק מושלם למרים...

דילן ("האי") - משה

הוא המנהיג הנערץ, זה שהנבואה אמרה שיציל את כולם. למרות שבתחילה דילן ומשה שניהם לא האמינו בעצמם ולא חשבו בכלל שיש להם את היכולת להנהיג או להציל את העולם, גילו שניהם בדרך הקשה שהם מנהיגים דגולים ושיותר מכך: הם מיוחדים, הם בעלי יכולות שאין לאחרים ויכולים לגאול את עמם/ חבריהם בכוחותיהם (ואולי עם קצת עזרה מהאל או עזרה מכוחות מיוחדים)

© מתוך האי, ערוץ הילדים

דניאל ("השמיניה") - פרעה

בהתחלה חשבנו שהוא נחמד, בהתחלה חשבנו שאולי אולי יש לו לב, אבל אחרי זמן מה הגענו למסקנה שההפך הנכון ומדובר באדם אכזר וחסר רחמים שרק מתנכל ומתעמר בגיבורינו לאורך כל הסיפור. זה נכון לגבי דניאל וגם לגבי פרעה ובדיוק בגלל זה היינו נותנים לדניאל לגלם את פרעה, אנו בטוחים שהוא יתאים לתפקיד באופן מושלם, במיוחד כי הוא באמת אחד הנבלים שהכי נזכור על המסך הישראלי... שמישהו יוסיך להגדה את מכת החומצה על הפנים, סבבה?

© מתוך השמיניה, ערוץ הילדים

רג'ינה ("עד עצם היום הזה") - בתיה

גם רג'ינה, בדומה לבתיה, היא אם מאמצת שאימצה את בנה בגיל קטן אחרי שאותו הילד השתלב בדרכה. בשני המקרים משפחתו של אותו הילד היתה קיימת אך לא יכלה לגדל אותו מסיבות שונות, ובשני המקרים האם המאמצת היתה רבת מעלה ובעלת הון. בתיה בת פרעה ורג'ינה דומות בלא מעט מאפיינים ולדעתינו רג'ינה לגמרי תוכל להכנס לנעליה של בתיה.

© ABC באדיבות yes

עושי הקסמים של פרעה - הקאסט של כדברא

מי יכולים להיות ליהוק יותר מוצלח לתפקיד מכשפים יותר מהמכשפות עצמן? לילה וקירקי ושאר הכדברות הן בעלות כוחות כישוף עוצמתיים ועתיקים, ממש בדומה למכשפים של פרעה, לכן אותן כדברות גם יגלמו את אותם מכשפים ומכשפות.

© דודי חסון, באדיבות yes

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• צריכות להירגע? הכוכבות שחצו את הגבול!
• הדמויות הכי סקפטיות על המסך
• טרנד הטיקטוק שמסכן את הסלבס

קטן מספר שזה משהו שגרם לו ולאביו להתערער מהעולם הזה ומהמקצוע. הוא ואביו החליטו יחד שהם לא מתקרבים לתחום לאור התרמית. בכיתה י״ב קטן החליט לשוב אל החלום, עבר קורס משחק מול מצלמה ולדבריו - "נפתח לו". אבל בדיוק ברגע שזה "נפתח", קטן התגייס לצבא לתפקיד קרבי וניגש למלאכת העבודה רק בתום השירות.

"לא הייתי במגמת תיאטרון או בבית ספר לאומנות בילדות. הייתי בבית ספר רגיל, הייתה לי ילדות רגילה והכיוון שלי כאמור היה בכלל להיות ספורטאי, אבל אף אחד לא הופתע שהלכתי לתחום המשחק כי זה משהו שתמיד היה נמצא בי"

© נועם גולדשטיין

קטן החל לעשות אודישנים עם סוכנות חדשה ("יולי"), אבל ההצלחה לא באה לו בקלות. תמיד זה היה ליד, או נופל בשלבים הסופיים, אך הכמיהה והאמונה בדבר גרמו לו להמשיך - וההתעקשות השתלמה - מיד החלו לצוץ בזה אחר זה ארבעה תפקידים שונים ב״שמיים אדומים״, ״רוח צפונית״, ״תלאתה״ וב-״מתוקים״. 

הלכת ללמוד משחק ביורם לוינשטיין יחד עם הפריצה שלך.

"הרבה מזה בא מההבנה שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים", משתף. "כמו שעורך דין צריכת ללמוד משפטים, אז אני רוצה להיות שחקן כל חיי, וגם מעניין אותי תיאטרון - אז בא לי ללמוד את זה מהשורש ובא לי להיות הכי טוב בדבר הזה, שאני לא נכנס לפרויקט או מחזמר ואני אקבל ׳כאפה׳".

עברה מחשבה של ׳מה אני צריך את זה?! הנה אני שחקן שמקבל תפקידים׳ ושאולי גם תפסיד תפקידים בגלל מחויבות לבית הספר?

"היום אני יותר בוחר למה לגשת, מה לעשות ומה לא לעשות, מפאת הזמן. גם עכשיו הצטלמתי ל׳דרימארס׳ תוך כדי לימודים - וזה היה במקביל לתרגילי הגשה בבית הספר, סצינות ללמוד לסדרה ועוד אודישנים - הכל ביחד נהיה אינטנסיבי".

כחלק מהלמידה למשחק לומדים להתחבר לעצמך ועלולים גם לצוף דברים והתמודדויות מהעבר, ולקטן יש התמודדות גדולה רגע לפני הגיוס, בגיבוש הצבאי, התהפך אוטובוס שדרס למוות את חברם לגיבוש הצבאי ופצע חמישה נוספים.

"לימודי המשחק חד משמעית ריפאו אותי", מצהיר. "זה גרם לי לא להתעסק בזה, ופתח לי את הנפש. אין מקום לדאונים, מתמקד במשחק. אני מתמודד ואתמודד עם זה כל חיי, זה תמיד יהיה שם. במיוחד לקראת יום הזיכרון. גם בתרגילים ב'יורם' אני מספר על זה - זה צף לי, בין אם אני רוצה ובין אם לא. הייתה מטלה אחת למשל שלא ישנתי בלילה וזה הציף בי הכל, איזה שבוע לא ישנתי טוב - זה לקח ממני הרבה אנרגיה".

"לפני השבעה באוקטובר המילה ׳פוסט טראומה׳ הייתה מילה גדולה", משתף. "כשנכנסתי ל'דבר הזה' הייתי בהכחשה מאוד גדולה במשך שנתיים. זו הייתה מילה נוראית בעיניי, כמו קללה. כיום, אחרי מאורעות אוקטובר, זו לא מילה גסה. חצי, אם לא כל המדינה בפוסט טראומה היום יש יותר מודעות ודרכי טיפול".

נמנעת לנסוע באוטובוסים מאז?

"בטח. שנה שלמה לפני הגיוס, וכשהתגייסתי עליתי על אוטובוסים צבאיים בלבד, אבל לרוב זה היה עם רכב צמוד".

© נועם גולדשטיין

ב-"רוח צפונית" (בימי חמישי בשעה 22:00 ב-3HOT, ב-HOT VOD וב- Next TV), נבו מגלם חייל מודיעין.

"אני מגלם נג״ד, לא החייל הסטנדרטי המגולח שנוסע על סמי טריילר. יש שם טוויסט שמעורר בדמות שלי טריגר מסויים".

© מתוך רוח צפונית, באדיבות HOT

מרגיש שהיה לך זמן להתכונן לפריצה?

"לא באמת", מתוודה. "ב'תלאתה' זה התחיל בקטנה, אבל לא התפוצץ, זיהו פה ושם, אבל זה לא שלא יכולתי ללכת ברחוב".

התאכזבת שזה פרויקט ראשון שאתה עושה והוא לא זוכה לתהודה?

"יותר התמקדתי באיך אני יוצא שם מבחינה משחקית ובלראות את עצמי בפעם הראשונה על המסך. חטפתי כאפה, לא הבנתי מה אני רואה כי מילד שרגיל לראות שחקנים על המסך - פתאום זה אני שם! זה קצת שורט. בגדול אהבתי את איך שיצאתי שם, אבל ברור שגם יצאתי בתחושה שיש לי עוד לאן לשאוף. ביחס לסדרה ראשונה אני עוד בסדר, אני חי עם זה בשלום. גם התגובות לדמות המורכבת שגילמתי שם היו טובות".

אחרי "תלאתה" גם אסי עזר 'שם עליך את הז'יטונים', והתחלת את "מתוקים".

"זה קודם כל היה מרגש, אחרי זה מלחיץ. היה חיבור קוסמי בשלב הסופי באודישנים. הייתה אווירה כל כך טובה, ובדיעבד גיליתי שכבר בשלב ה׳קולבק׳ התקבלתי סופית ושרק רצו לראות התאמה לשאר הקאסט".

איך היה לחוות את ההצלחה של הסדרה הזו?

"ביום של הפרמיירה התחלתי את הלימודים ביורם, וזו באמת בועה שמנתקת אותך, כי אני שם רוב היום. אז מצד אחד, בעיניים שלי, הסדרה התפוצצה גם בטיקטוק ובאינסטגרם, אבל אני לא הייתי הולך ברחוב כדי להבין את סדר הגודל. החברים ובת הזוג שלי שכן חוו את הבחוץ, סיפרו לי שהם לא יכולים ללכת ברחוב. רק אחרי הקרנת פרק אצל אסי עזר, ישבנו כל הקאסט בבר מקומי, וכל כמה זמן עצרו אותנו לסלפי! גם לא תגיד ילדים, אלא אנשים מבוגרים, אמהות, הכל!".

הכרת שם את נועה חלפון, בת הזוג שלך. 

"כשאתה מרגיש שזה זה - אז זה זה", מספר לנו במבט מאוהב.

היה חשש אם ואיך לחשוף את הזוגיות שלכם?

"נועה ואני עושים הפרדה מאוד ברורה בין השחקנים שאנחנו לבין האנשים שאנחנו. אלו שני עולמות. כמו שכל אחד מאיתנו יכול להתנשק עם מישהו או מישהי אחרת במסגרת צילומים. הסדרה היא סדרה, מה שקורה מעבר ואלו החיים האמיתיים".

© אור גפן

חששתם שזה עלול לבלבל ילדים? בכל זאת גילמתם אחים בסדרה כשבמציאות אתם הפכתם לזוג.

"אני מבין שזה יכול לבלבל אותם, אבל זאת לא הסיבה שלא חשפנו מיד בתום הצילומים את הזוגיות שלנו. זה קרה חודשיים וקצת אחרי כשהיינו בחופשה זוגית באתונה, אבל לא ממקום של להסתיר אלא ממקום של אנחנו בהתחלה שלנו, רק התחלנו את הזוגיות ולא בראש מעייני להראות לכולם שיש לי בת זוג חדשה. רציתי לחוות את זה רגע איתה, לראות אם זה עובד. בחופשה פשוט הצטלמנו וזה הרגיש הכי טבעי להעלות באינסטגרם, זה לא היה גם ממקום של הכרזה, אפילו לא חשבנו על זה. מה שקרה, זה שחצי שעה אחרי אסי עזר תייג אותנו בסטורי שהכריז על זה רשמית, היינו בדיוק בחנות בגדים וקנינו בגדים לבת של אסי לחג, ופתאום אתם מעלים וכולם משתפים את הבשורה. חטפנו כאפה".

למה?

"כי לא באמת ציפינו, היא לא הייתה מוכרת עדיין ואני לא הייתי מספיק מוכר. הטלפון שלנו קרס מהודעות. מזל שהיינו באתונה כי ניתקנו את האינטרנט והמשכנו בכיף שלנו. בערב פתחנו את הטלפון וקיבלנו שוב את הבוסט והשלמנו עם זה. אנחנו בוחרים מה להעלות ומה לא, אבל אנחנו לא מחושבים, מעלים מה שאנחנו רוצים. אנחנו אותנטיים אבל לצד זאת לא אחשוף דברים אישיים על הזוגיות שלנו".

@frogifrogi1 כשהעלילה במציאות קצת שונה ממה שקורה בסדרה ? צילום: חן קוקה #מתוקים #אסיעזר #רותםסלע #אסיורותם #הכוכבהבא #עמוסתמם #נבוקטן #נועהחלפון #ברברימר צליל מקורי - פרוגי

בחזרה לעולם המשחק והמסך - מעניין אותך בהמשך ליצור סדרה משלך?

"אני יכול להגיד לך שהיום אני נפתח לרעיונות ודברים, זה כן מעניין אותי, יש לי כל מיני רעיונות שכתבתי במגירה. גם לביים אגב זה משהו שמעניין אותי, כיף גם להיות העין החיצונית ולנסות לראות את כל המהלך של הסדרה, ואני מגלה לאט לאט שזה מעניין אותי - אבל כל אלו יקרו בשלב מאוחר יותר, כרגע מתמקד בעשייה ובלמידה".

© נועם גולדשטיין

אילן רוזנפלד/"הפיג'מות" 

המשורר של הלהקה הכי מצחיקה על המסך, ניסה להשקיע בכתיבת שירים והיה מאוד מקצוען, אך יכל להיות נוירוטי, סקפטי ומיואש. כשכל דבר קטן לא הצליח לאילן, הוא התלונן ואמר "בשביל מה אני צריך את זה? בואו נמכור את התמלוגים לשירים שאין ונחזור לנתניה", חשב שלא יצא כלום מהלהקה כשקובי ועודד הרגיזו אותו באחת החזרות, התבאס כשקובי השקיע 20,000 דולר בגזלן מזון וישר חשב שלא ירוויחו מזה ובכלליות, לא היה האדם הכי אופטימי עלי אדמות. מצד שני, גם בזכות אילן אנחנו מכורים לשירי "הפיג'מות" עד היום, הוא תמיד הצליח להצחיק אותנו ובלעדיו, קשה לדעת אם הסדרה והלהקה היו כה אייקונים!

טד מוסבי/"איך פגשתי את אמא" 

הקומדיה האמריקאית המוצלחת, דאגה היטב שלא נפסיק לצחוק בעזרת דמויות כמו מרשל, בארני, רובין והכתר של הסדרה-טד מוסבי שהיה עם חוש הומור מפותח, אך גם קוטר ברמות ונטה לראות שחור בהמון סיטואציות. בכל פעם שהיה לטד דייט לא מוצלח, הוא חשב שלעולם לא ימצא את האחת, כשנקלע למשברים עם רובין מבחינתו חשב שאיבד אותה לתמיד, לא כל כך האמין בעצמו ופשוט חשב שהגורל שלו זה להיות לבד כל החיים. טד הוא דמות סקפטית שמאוד התחברנו אליה. הוא היה אדם מחויך, גם כשהיה בדיכאון הוא לא שקע בבית אלא ישב עם החברים שלו בבר, אדם לבבי וכמו שהיה אהוב על החברים שלו, הוא תמיד יהיה אהוב גם עלינו. 

ירדן גדות/"כפולה" 

אחת מהדמויות הדומיננטיות ב"כפולה" הייתה ירדן, הבסטי של קירל. בעונה הראשונה הן היו מסוכסכות, אך כעבור כמה פרקים השלימו. ירדן הייתה דמות די קשוחה, ביקורתית וחשדה באנשים כמו קים הנדריקס, כשחשבה ששלחה מוקיון עם אביה שימי להפחיד את נועה, קצת חשדה בקוקי שלפתע נהיה נחמד אליה, פקפקה בחברות עם נועה, אחרי שחשבה שגנבה כסף למרות שחזרה בה ולסיכום, צריך לעבוד קשה, כדי שירדן תבטח בבן אדם. למרות שירדן נראתה דמות דיכאונית, היא המון פעמים הראתה חיוך שובה לב, את הצד הרגיש שלה במיוחד כלפי צוק ונועה שעבורה תמיד הייתה שם, כשלדוגמה עזרה באיתור נמסיס שניסה לפגוע בה וכשעזרה לה, להסתיר מכולם שהיא ליבי עומר. ריף נאמן שגילמה את ירדן בצורה נהדרת, עשתה עבודה טובה בלחבר אותנו לדמות המרתקת!

סקווידוויד/"בובספוג"

דמויות שליליות וסקפטיות קיימות גם בסדרות האנימציה וכשאומרים סקפטי, זה בעצם שמו השני של סקווידוויד הנרגן. בכל בוקר שסקווידוויד צריך ללכת לעבוד ב-"סרטן הפריך" הוא קם מדוכא, חושב שתמיד ישאר קופאי ובנוסף לזה, מטיל ספק רב בבובספוג, שמציע לו את עזרתו במקרים מסוימים. סקווידוויד רוב היום לא עושה דבר חוץ מלזייף בקלרינט, להתייאש מעצמו, אז ובדיוק בגלל זה אי אפשר לקחת אותו ברצינות, והוא קורע אותנו בכל פרק שמופיע. עולם המצוירים שופע בדמויות צבעוניות ומיוחדות, אבל כמו סקווידוויד טנטקלס יש רק אחד!

אלינור דנינו-מינאז׳/"אבא מטפלת" 

בתם של מיקי וליאור, ההורים העשירים. היא אומנם אדם שמח, אבל היא גם חרדתית וקטנת אמונה. זה מתבטא למשל, בכך שאלינור פחדה שלא תעבור את המגן בתנ''ך שימנע ממנה לטוס להופעה של ביונסה בגלל מועד ב', חשבה שהשחקן דופק צור לא ירצה לצאת איתה מה שבסוף קרה, פקפקה באמה מיקי שאולי הרסה לה בגד למגמת אופנה, אך הצליחה בסוף לתפור לה שמלה יפה ובזכותה, גם המורה רצתה ליין שלם של הבגדים שלה. אלינור בדרך כלל צופה את הגרוע מכל לחינם, אבל בסך הכל מדובר בדמות קופצנית וידידותית, אז למרות הסקפטיות המוגזמת, היינו בהחלט שמחים להיות חברים שלה!. 

"רציתי להיות שחקנית, כשראיתי את אבא שלי משחק", משתפת. "תמיד אהבתי לשיר, לשחק ובאופן כללי, זה תמיד היה שם. זה משהו שתמיד חלמתי עליו". 

-איך התחלת לממש את הרצון הזה?

"האמת שלא יותר מדי", משיבה ישראלוף. "לא הבנתי איך אבא עושה את כל הדברים האלה, ואז הגיע הרעיון שיהיה לי סוכן. עכשיו, אני, אח שלי ואבא שלי אצל אותו הסוכן, ניב עשת כהן, שאבא היה מוכן לחלוק אותו איתנו. מכאן, ניב התחיל להביא לי כל מיני אודישנים ואמרנו, שנראה מה יהיה".

העונה החמישית של "שקשוקה" (כאן חינוכית) עולה בהשתתפותך. כסדרה ראשונה שלך, איך את מסכמת את החוויה?

"תשמע, 'שקשוקה' זו סדרה מאוד מצליחה שהיו לה כבר ארבע עונות. אם זו הייתה סדרה חדשה, היה לי הרבה יותר קשה להיכנס אליה, אבל בגלל שידעתי מה הסיפור והרעיון של הסדרה הזו, כבר ידעתי למה אני נכנסת. היה כיף להיכנס ל'שקשוקה', זו גם הפקה עם המון ילדים שלא הרגשתי לבד והיה מדהים, אבל גם קשה באותה מידה. ללמוד טקסטים ולעשות 10 סצנות ביום זה קשה, אבל שווה את הכל. לא הבנתי בהתחלה את הגודל של הדבר והייתי בטוחה שיהיה יותר קל, אבל כשנכנסים מבינים כמה שזה מורכב, אבל גם כיף".  

© מתוך שקשוקה, כאן חינוכית

-ספרי לנו על האודישן שלך לסדרה.

"בהתחלה, הייתי אמורה בכלל לגלם דמות אחרת, שקוראים לה נאיה. העבירו אותי אחרי האודישן הראשון שעשיתי בבית ואז הזמינו אותי לאודישן עם המפיקה והבמאי. באודישן הזה היה דו שיח בין שתי דמויות, נאיה ותמוז ואחרי זה, הם ראו שאני יותר מתאימה לתמוז, אז הם אמרו לי לעשות את הטקסט שלה וכאן, הבינו שהיא יותר מתאימה לי. אחר כך היה לי מאטצ'ינג עם אביאל, אח של יולי בסדרה". 

-איך הגבת כשהודיעו לך שהתקבלת?

"התרגשתי מאוד", משתפת ישראלוף. "אני בטוחה שגם כל השחקנים מתרגשים כשמתקבלים, אבל אנחנו לא כמו המבוגרים שלהם זה כבר כמו בית, אז לנו כילדים זה יותר מרגש, בעיקר שזו סדרה ראשונה שהתקבלתי אליה. לכל אודישן שעשיתי באתי עם אנרגיה של 'יאללה, אני לוקחת את זה', כי אם הייתי באה באנרגיה שלילית, היה לי הרבה יותר קשה לעבור אותו".   

-איך היה להצטרף לחברי הקאסט הותיק?

"הייתי עם הקאסט הצעיר בגיל שלי, אבל הייתי גם עם הגדולים. היה ממש כיף לעבוד עם ילדים בגיל שלי, בעיקר שיש לי גם יותר על מה לדבר איתם. הכרתי גם חברים חדשים, שאפשר להיפגש איתם גם אחר הצהריים ונורא כיף, לעבור את החוויה עם ילדים שאני מכירה וסומכת עליהם. הייתי יותר עם הדור הצעיר שחלקם חדשים, חלקם ישנים ופעם אחת, גם הייתי אצל עדן קטורזה בבית. כשהייתי אצל עדן, היא הראתה לי תמונה של אבא שלה, ישראל, שהוא חבר של אבא שלי ובכלל לא ידעתי שהיא הבת שלו!".    

© מתוך שקשוקה, כאן חינוכית

-מה את יכולה לספר לנו על הדמות שלך?

"קודם כל, תמוז היא דמות נורא רגישה. תמוז החברה הכי טובה של אסתי, שהיא אחותה של אפי ודמות עם ביטחון עצמי, אבל סגורה בתוך עצמה וקצת מתקשה בעולם החברתי. תמוז דמות נורא פרפקציוניסטית, טובה בלימודים וכשלמישהו אחר הולך משהו טוב ולה לא, היא מאוד מתבאסת מזה. הכי כיף לשחק דמות שהיא לא דומה לך". 

-ובמה תמוז שונה ממך? 

"כמובן שלימודים זה חשוב וחובה, אבל תמוז מתלהבת מהם הרבה יותר ממני", משיבה בצחקוק. "בניגוד לתמוז, גם קשה לי לשמור דברים לעצמי ויש לי המון חברים". 

-איך הסביבה בבית הספר,הגיבה כשהתקבלת לסדרה? 

"בהתחלה, אמא שלי התקשרה ובדיוק הייתי בסוף יום הלימודים", משחזרת. "אמא אמרה לי 'התקבלת לשקשוקה' ואמרתי 'מה?!, מתי?!'. אחר כך, סיפרתי על זה רק לכמה חברות שלי שהייתי סביבן, אבל אז יצאו ברשתות החברתיות תמונות וסרטונים, שמהם אנשים הבינו שאני הולכת לשחק ב'שקשוקה'. האמת היא, שאני לא כל כך אוהבת את הפרסום, אני לא עושה את זה בשביל הפרסום ואני מאוד מצטנעת. אני יודעת שאנשים יודעים שאבא שלי מפורסם ושאני משחקת בסדרה, אבל אם לא שואלים אותי, אני פשוט לא אומרת. אני לא אוהבת שמתייחסים אליי שונה ואני לא רוצה שיחשבו שאם אני ככה וככה, אז עכשיו אני מעל כולם. זו לא הכוונה שלי בשום צורה, אלא שאני פשוט עושה מה שאני אוהבת. כמובן שכשאני עושה משהו אני צריכה לעשות אותו טוב וכשעושה אותו, זה כי אני אוהבת לעשות את מה שאני עושה". 

© פרטי

-כבר בגיל 8 הצטלמת לפרסומת. איך זה להיחשף למצלמות בגיל כך צעיר?

"האמת שמול המצלמות אני הכי משוחררת ומרגישה יותר טבעית מאשר בבית. בפרסומת גם שרתי ואני מאוד אוהבת לשיר ולשחק מגיל קטן, אז הכל הרגיש לי ממש טבעי, למרות שבהתחלה לא כל כך הבנתי מה הולך פה. זו הייתה הפעם הראשונה שלי מול מצלמה והתרגשתי, נהניתי מזה וצילמנו יומיים ברצף עד מאוחר בלילה שזה היה קשה, אבל חוויה". 

-כבתו של אסי ישראלוף, עד כמה הוא מעורב בדרכך המקצועית?

"אבא שלי יודע מה קורה איתי. על אודישנים בדרך כלל אמא שלי עובדת איתי, היא הייתה מפיקה פרסומות, עדיין קצת מפיקה ועוזרת לי בקטע של המשחק, איך לדבר ואיך לעשות אודישנים. אבא ואמא תמיד תומכים בי, ואם יש איזשהו אודישן לסדרה שבא לי עליה, הם לא יגידו לי 'לא'. כן חשוב לי ממש להתייעץ עם ההורים שלי, כשמציעים לי למשל אודישן אני ישר רצה לאבא, אם יש גם משהו שפחות בא לי עליו אני מתייעצת עם ההורים - אם זה טוב או לא טוב. כשאח שלי ואני רוצים משהו, משתדלים בשבילו והוא סוף סוף קורה, הם לא יעצרו אותנו".  

-מהי העצה הכי חשובה שאבא שלך נתן לך כשחקנית?

"לבוא בקול, לא להתרגש מכל דבר ולא לפתח ציפיות על כל אודישן שאעשה. יכול להיות שהייתי טובה, אבל לא מתאימה לדמות בנראות, אז אבא תמיד אומר לא לפתח ציפיות ולזרום, שזה הכי חשוב". 

-איך הקשר שלך עם שלום מיכאלשווילי וציון ברוך, בתור חבריו של אביך לשלישיית "מה קשור" כבר למעלה מ-20 שנה? 

"שלום וציון הם כמו דודים שלי", משתפת. "אנחנו הולכים אליהם הרבה פעמים, באים הרבה לציון הביתה למשל ולשניהם יש המון ילדים, שאני ממש בטוב איתם. כשיש לי יום הולדת למשל, ציון ושלום מביאים לי מתנות, והם ממש כמו משפחה שלי".  

© מתוך הפרסומת לקוטג׳ תנובה

-מהי התחנה הבאה שלך? 

"החלום שלי הוא להשתתף בסרט גדול בחו"ל. ברור שאני לא מתכוונת להגשים את זה בקרוב, אבל אם זה יקרה, אקפוץ על ההזדמנות הזו. לפני זה, התחנה הבאה שלי היא לעשות המון אודישנים. חשוב שעוד במאים ועוד אנשים יכירו אותי, כי ככה יציעו לי יותר אודישנים ולהופיע בעוד סדרות. אני רוצה בכל ליבי גם לקדם את השירה שלי, וזה יכול להיות שיר או אלבום, אבל זה כבר יקרה מאוחר יותר". 

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• גיא איתן חושף ומסתבך וההישג הבינלאומי של עומר חזן
• בשיא הטירוף: מי הגן על ששון שאולוב?
• מאור יוסף: "צעקתי על אמא שלי שאני לא רוצה אותה בחיים שלי"

אחת ולתמיד - מי אתה דניאל יונה?

"אני דניאל יונה, בן 22 מירושלים, סקילר ישראלי, כוכב טיקטוק וכדורגלן בליגה ג'". 

אתה יכול להבין למה יש כאלו שמבחינתם אתה שתי אישיות שונות?

"אני חושב שבגלל הדמות שלי, שמעוררת כל מיני מחלוקות שונות עליי". 

-למשל?

"התוכן שאני מייצר, גורם לאנשים להגיד 'מה הוא עושה, הוא לא באמת כזה', 'האם הוא סקילר או שבא לחרטט אותנו? ו'האם הוא אחד שאוהב להגשים את החלומות שלו או לא?'. זה כמו ב'ארץ נהדרת', אנשים תוהים האם אני משחק דמות או שזה באמת אני? אני כבר יצאתי מהדמות, ומעלה סרטונים רק של כדורגל, אבל עדיין לאנשים יש את המחשבה של 'מה קורה פה' ואני פשוט ממשיך בדרך שלי. אני זורם איתם ולא הולך להתווכח עם אף אחד, אבל אני כן אחד שרוצה להצליח בכדורגל, עובד קשה ועכשיו כולם יראו איך לאט לאט אתקדם מליגה ג' לליגה א'. החלום שלי, הוא להגיע לליגת העל". 

© צילום מהאינסטגרם של דניאל

איך התמודדת לראשונה עם המהפך מאדם אנונימי לכוכב רשת מוכר, שאפילו הקהל בחר בו כטיקטוקר השנה של 2022 אצלנו? 

"אני חייב להגיד לך, שזה דבר מטורף! מעבר לזה שאני כוכב טיקטוק, אי אפשר לצאת מהבית. גם אם אני יוצא מהבית, אני יוצא עם מסיכה על הפנים, כי זה לא שאנשים רוצים סלפי ואומרים 'יאללה, בסדר תמשיך', אלא שכולם רודפים אחריך ברחובות ובכל מקום. עכשיו בגלל 'גולסטאר', גם אנשים מבוגרים רודפים אחריי! לא האמנתי שזה יקרה, וזה מטורף". 

ממש השבוע עלתה העונה ה-11 של "גולסטאר" בהשתתפותך. איך הגבת כשפנו אליך מתכנית שכל כולה כדורגל?

"הייתי מופתע מאוד, למרות שידעתי שהתוכנית בנויה עליי. כלומר, ידעתי שזה דניאל יונה, ואם זה לא אני, אז מה כן. הרי 'גולסטאר' זה כדורגל, צחוקים, והומור שזה מי שאני. יש לי מה להוכיח ב'גולסטאר' ואני חושב שכולם הולכים לראות מה אני שווה בכדורגל, איך אני משחק, והרי הרבה אנשים רוצים לדעת איך אני משחק. בלי קשר לכדורגל, יש לי את ההומור שלי, סיפרתי גם את הסיפור האישי שלי שם וזה מה שחושף את דניאל יונה ללא הדמות. אני רוצה שידעו עליי כמה שיותר".  

כדורגל מוביל להמון אמוציות וריבים - זה משהו שגם קרה ביוון?

"תראה, אני ניסיתי להישמר מהדבר הזה ונשמרתי כמה שיותר", משתף יונה. כמובן שבעונה הזו היו אנשים שחיפשו אותי, אבל תמיד ניסיתי לשמור על פה סגור. ניסיתי לא לענות לאף אחד ועניתי רק כשצריך לענות, אבל לא רציתי לריב עם אף אחד במגרש, באתי להיות מקצועי". 

ממש לקראת הפרמיירה שהתקיימה בשבוע שעבר, אלירז שדה העלה באינסטגרם סרטון מהצילומים, בו נראה פרשן הספורט רז זהבי נוהג כלפיו באלימות.

"כשראיתי את זה בעיניים שלי, שאלתי את עצמי 'יכול להיות ששתי דמויות כאלה שהייתי רואה בטלוויזיה, אלירז מ'האח הגדול' ורז שכל היום ב'ערוץ הספורט' מתנהגים ככה?'. אמרתי 'רגע, משהו קורה פה והם בני אדם, זה בסדר שאפשר להוציא הכל ככה, אבל אני חושב שזה מוגזם. אני אומר לעצמי, שצריך כל הזמן להשתפר, אני דמות מאוד טובה כרגע שעוזרת לילדים, לא אלימה או מקללת ובטעות כל אחד יכול לפלוט מילה. אם אלירז וזהבי לא הדמויות שמנסות להעביר את המסר הטוב, אז איך אני אעביר אותו?. כשראיתי שהם רבים, שאלתי את עצמי 'מה, גם אני אתחיל להיכנס לזה?', אבל עצרתי את עצמי. אמרתי, 'מה פתאום! יש ילדים שרואים אותך!' ותמיד הדפתי את עצמי מדברים כאלה. גם כשהיו לי דעות ורציתי לומר אותן, עצרתי את עצמי".  

לפני חודש חתם יונה בקבוצת הכדורגל "הפועל קריית חיים", כאמור מתחיל להניע בשנית את החלום שלו.

"המאמן צורח עליי צרחות, אני לא מקבל הנחות ומקבל משימות כמו להרים שערים, בקבוקי מים ומקבל יחס רגיל כמו כולם, אין כאן יחס של 'סלב' או מישהו מוכר. אני מאוד שמח מזה ואוהב שמתנהגים אלי ככה, כי אם יתנהגו אלי כמפורסם, ארגיש לא בנוח. ברור שיש את ההכרה של הבן אדם המוכר, אבל יש כבוד בקבוצה ומעריכים אותי לפי מי שאני וכדורגל זה כדורגל. כלומר, אם עשיתי טעות, המאמן והשחקנים צועקים עליי ובצדק. כשאני מתבלבל בנבדל למשל, המאמן צורח עליי וזה הדבר היחידי שאני מתבלבל בו, כי מעולם לא שיחקתי במגרש גדול, אבל לאט לאט אני לומד". 

יונה תמיד חלם להיות כדורגלן, אבל תקרית לא נעימה שעבר בגיל 14, כמעט מנעה ממנו לחלוטין להגשים את החלום. 

"רציתי להיות כדורגלן והלכתי להירשם, לקבוצת 'הכח עמידר רמת גן' בלי שאף אחד ידע, אפילו לא אבא שלי", מתוודה. דיברתי עם המאמן בפייסבוק, והוא אמר 'בסדר, תבוא ונראה אותך'. באתי מוקדם לאימון ושכחתי את נעלי הכדורגל שלי, אז המאמן ראה את זה והביא לי נעל שגדולה עליי בשלוש מידות. אין סיכוי בעולם לשחק עם נעל כזו, אבל אמרתי 'יאללה, אשים אותה עליי', למרות שהייתה גדולה ואמרתי את זה גם למאמן, אבל ענה שאין מה לעשות. נכנסתי לאימונים עם נעליים שגדולות עליי, לא השתלבתי בהם וזו הייתה פדיחה. המאמן העמיד את כל השחקנים יחד איתי באמצע האימון, אמר מול כולם 'דניאל, החוצה!', כולם הסתכלו עליי מחזיר למאמן את החולצה והולך. זו ההשפלה הכי גדולה שעברתי בחיים שלי ומפה, לא רציתי לשחק יותר כדורגל. אני זוכר שנסעתי באוטובוס, בכיתי כל הנסיעה ואמרתי לעצמי 'לא יודע לשחק כדורגל' ו'עשיתי טעות', אבל כל מה שאמרתי לעצמי בעצם לא נכון, אלא שהמאמן גם לי לחשוב את כל זה. הייתי שבור והרגשתי בשפל של השפל, אז היום כשאני רואה את עצמי בליגה ג' ורואה את עצמי מתקדם, זה גורם לי אושר". 

אז מה בעצם השתנה מאותו היום? 

"התקרית הזו שעברתי היא מה שבעצם גרמה לי לפתוח את המצלמה ולהתחיל לעשות סרטונים. אמרתי לעצמי 'אני רוצה להיות סקילר, שזה מה שאני יכול להיות וכדורגלן זה כבר אבוד', אז ככה נהייתי סקילר ישראלי. זה מטורף מה שאלוהים עושה, התחברתי ככה לסקילינג, התחלתי לעשות סקילים מטורפים, הסתכלתי גם על סרטונים של ניימאר ורונאלדו, אבל החלום של הכדורגל תמיד היה שם. עכשיו יש לי ביטחון עצמי, נותנים לי ניסיון מהלב, לא נותנים לי נעליים שגדולות עליי בארבע מידות ולא משפילים אותי, אז למה שלא אעשה את זה?. כשהלכתי להירשם וחזרתי מקבוצת 'הכח עמידר רמת גן', זה קרה בלי שאף אחד ידע וכל כך שמחתי שאף אחד לא ידע מזה. אמרתי 'מזל שאף אחד לא ידע את ההשפלה הזו' ובכלל, זו פעם ראשונה שאני מספר למישהו את הסיפור הזה". 

© ליאת אבשלומי

איך חברי הקבוצה הגיבו כשהצטרפת אליהם?

"תשמע, חשבתי שכל השחקנים בקבוצה לא יקבלו אותי טוב, אבל כולם מקבלים אותי בשמחה, באהבה, מציעים לי דברים, לשתות, לאכול איתם, להתארח אצלם בבית, וכולם אנשים חמים בקבוצה הזו. אפילו שאם יש שניים שהם לא בעניין של הרשתות, עדיין הם מקבלים אותי בשמחות. אני בקבוצה הזו שבועיים, ומרגיש שאני נמצא בה חמש שנים. כל הזמן הזה שאני שם, אני רק רוצה להתקדם, כי זה לא שאני רוצה להישאר בליגה ג'. היו לי הצעות לקבוצת 'בית''ר נורדיה ירושלים' והצעות גם בליגה א', אבל סירבתי". 

למה? 

"כי אני לא רוצה לעלות תוך יומיים. אני רוצה לראות איך אני משחק במגרש גדול, לבדוק את המיקום שלי ועוד חודשיים מנפיקים לי כרטיס שחקן. אני רוצה להתחיל בהתחלה מנמוך, רוצה לעמוד בכושר, לא לעשות טעויות והכל לאט לאט".  

חשבת שלא תתקבל בטוב?

"חשבתי שכולם יגידו 'הוא מגיע לכאן בגלל הלייקים ומחפש צפיות'. בגלל שאתה כוכב רשת, תמיד יש אנשים שמסתכלים ואומרים 'מה קורה פה עכשיו', 'למה הוא צריך את זה?', 'הוא בתהילה מטורפת ומה יש לו לחפש פה?', אבל השחקנים הבינו שאני רוצה להגשים חלום ולסמן ׳ווי׳ על הכדורגל". 

נאלצת לעבור התמתנות ברשתות עם המעבר שלך לקבוצה אמיתית?

"כן, זה מה שעשיתי בעצם. התוכן שלי השתנה, אני לא מעלה שטויות כמו שהייתי מעלה בעבר ומעלה תוכן שהוא יותר כדורגל. אני לא יכול להעלות תוכן שטותי גם בגלל 'גולסטאר', אני מתמקד בתוכן טוב, וגם הסוכן שלי אומר שאני צריך להעלות תוכן טוב, לא להיות כמו שהייתי בעבר ואני עושה את זה. אני ממקד את עצמי בכדורגל ובסקילינג, כי זה מה שאני". 

מה למשל כבר לא יקרה?

"בעבר הייתי מזייף זוגיות, נכנסתי לג'קוזי עם ילדים והעלתי כל מיני סרטונים בשביל לקבל צפיות. הייתי מכור לצפיות וזה היה בשבילי כמו סם, אבל ברוך השם יצאתי מזה ומה הוציא אותי מזה? הכדורגל. זה מה שהוציא אותי מהתמכרות לצפיות וממה שלא הייתי, כי זה לא הייתי אני". 

שיתפת את הקהל שלפני כמה חודשים איבדת חבר קרוב. התמודדות לא פשוטה לצד מה שאתה עובר ביומיום.

"למרות שהמשפחה שלו ממש אוסרת עליי לספר פרטים, אני כן יכול לספר לך שהוא עבר תאונה עם האופנוע ולקחתי את זה מאוד קשה, כי הוא היה חבר ילדות שלי. הייתי חייב להמשיך בדרך שלי, למרות שזה שבר אותי נפשית ובסופו של דבר, עמדתי על הרגליים ואמרתי שחייב להמשיך קדימה. אותו החבר, אמר לי 'תלך לקבוצה' ואחרי שנפטר, הלכתי לקבוצת כדורגל. הציעו לי ללכת לקבוצה ואני מרגיש שהחבר כביכול אמר לאלוהים בשמיים 'תשים את דניאל יונה בקבוצה', כי לא הקשבתי לו ורק אחרי קיבלתי הצעה כזאת. זה מרגיש שזה בא לי מלמעלה וזה מטורף, אין לי איך להסביר את זה. כשאני מדבר איתך על זה עכשיו, יש לי צמרמורת בגוף". 

איך מתמודדים עם האובדן?

"אני בן אדם שעבר ועובר המון בחיים. אני הולך לילדים בבתי חולים, לילדים שעוברים טראומות, לילדים שיש להם קושי במשפחות ואני משמח אותם. הייתי גם בלוויות של ילדים, אחרי שההורים שלהם שלחו לי הודעות, שאחד נהרג מתאונת אופנוע, אחד נהרג מתאונת קורקינט ואלו ילדים שאהבו אותי. אני הולך מבית חולים ליום הולדת ותמיד לוקח הכל כחיים, כי זו שגרה. מרוב שאני עובר הרבה, לקחתי את זה כסדר יום בשביל להמשיך ולא להוריד את הראש עכשיו בשיא שלי". 

היו פעמים שהרגשת שהפרסום גדול עליך מדי? 

"ברור", מצהיר. "אחרי שקיבלתי את פרס טיקטוקר השנה אצלכם ב-2022, הרגשתי שזה גדול עליי ואמרתי לעצמי שאני רוצה להיות אדם אנונימי. צבעתי את השיער לשחור, התחלתי להיות בלי רשתות חברתיות, בלי כלום והרגשתי בסדר עם זה". 

© חגי דקל

לפני חצי שנה, היו כותרות קשות בעקבות המקרה בו דניאל יונה הזמין ילדים קטנים לג'קוזי בסוויטה במלון ששהה וכעת, הוא משתף מה עומד מאחורי כל הסיפור הזה.

"היו שלושה ילדים שאני זוכר אותם טוב, שחיכו לי יום שלם מחוץ לחדר במלון ושלחו לי הודעות שאוהבים אותי, מעריצים אותי והחלום שלהם זה לראות אותי. פתחתי להם את הדלת ובאותו יום, קיבלתי לחדר 30 פיצות בשביל פרסומת. חשוב לי לציין, שאח שלי אלידע היה באותו הרגע והכנסתי את הילדים לחדר, הבאתי להם פיצות לאכול ואמרו 'וואי תודה רבה, לא מאמין שכוכב רשת עושה כזה דבר', ואז הם ראו שיש גקוזי ואמרו 'יש לנו חלום להיות בג'קוזי'. אמרתי 'אין בעיה, אבל שכל אחד יתקשר לאמא ואבא שלו ויבקש אישור'. כל ילד לקח את הטלפון, התקשר מולי לאמא שלו, אני דיברתי עם האמא, עם האבא, הסברתי להם שאני כוכב רשת, רוצה לעשות איתם סרטון וכל הורה אישר את זה, אז הילדים נכנסו לג'קוזי. מהצניעות שלי הייתי עם חולצה, לא הורדתי אותה וצילמתי סרטון, שבו כוכב רשת מזמין את הילדים לג'קוזי. אני אומר לך אישית שזה לא משהו רע, אבל היום אני חושב שלא הייתי מעלה את זה, כי זה לא מצטייר ולא נשמע טוב". 

אך המחיר היה כבד, ודניאל נאלץ לשאת את התוצאות, הכותרות והתגובות הקשות.

"עשיתי את זה מתמימות, אבל ברשת אין תמימות, כי אנשים חוגגים על מה שאתה מעלה. מאותו היום, חסמו לי את העמוד ורק עשיתי כוונה טובה לילדים האלה, שאמרו שזה היום הכי מאושר בחיים שלהם וההורים, גם אמרו לי תודה בטלפון ו'איזה בן אדם טוב אתה'. אחרי שהעמוד נחסם, הילדים אמרו 'סליחה, נחסם לך העמוד בגללנו, אנחנו מצטערים', ועניתי 'הכל בסדר, זו לא אשמתכם'. אנשים צרי עין, פשוט חיפשו להפיל את דניאל יונה ולא היה כאן שום דבר רע. לא הבנתי את כל הכתבות האלה והייתי בהלם".

הצלחת להבין אבל למה?

"כן, ולמדתי לא להעלות שטויות, סרטונים מטומטמים ולהעלות סרטון שיש בו רק תוכן טוב. הלקח שלי, הוא שנחסם עמוד 'הטיקטוק' שלי עם חצי מיליון עוקבים, חמישים מיליון לייקים ושום כוכב רשת לא היה מגיע לנתונים האלה. לכן, פתחתי עמוד חדש בשביל להישאר דניאל יונה, להמשיך את הדרך שלי ולהראות לכולם מה אני שווה". 

© צילום מטיקטוק

מתחרט על זה?

"לא מתחרט על זה בכלל, כי לא עשיתי שום דבר רע", מכריז. אני חושב שאנשים שפגעו בי באותה התקופה, צריכים לבקש סליחה. ראיתי שאנשים כתבו תגובות כמו 'איך הוא כוכב ילדים?!, 'צריך להוריד אותו מהרשת', וזה הצליח לכל אותם האנשים, אבל אם הם ידעו מה הלב שלי, הם יסכימו לילדים להיות איתי 24/7. אני הבן אדם שעוזר הכי הרבה לילדים, הצלתי ילדים מחרמות, מנעתי מהם להתאבד והייתי יושב איתם לשיחות, אז אני מסוכן לילדים?! אותי אתם מחפשים?!, עליי אתם באים?! אתם הרי יודעים שיש הרבה אנשים שמעלים לרשת דברים לא טובים, אז למה לבוא לבן אדם, לרסק לו את החלום ולהוציא אותו מהקהל שלו? זה כאב לי, בכיתי וזו הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי". 

כפי שציינת, הודית שהזוגיות עם טל הרוש הייתה מזויפת למטרת צפיות וגם האשמת אותה שפרצה לעמוד הטיקטוק שלך ומחקה סרטונים. למה בכלל לעשות את זה?

"תראה, התקופה ההיא מאוד מבלבלת ואני רק רוצה לשכוח אותה. מלא כתבים שואלים אותי את השאלה הזו ומה שאני אומר, זה שאני מאחל לטל בהצלחה וכל מה שהיה מאחור אני מוחק, מה שהיה היה וזו הייתה תקופה לא טובה בשבילי. יש הרבה אנשים שרוצים להתעלות מעליי ברשתות, אז אתה לא יודע מי חבר שלך בתעשייה ולמדתי את הלקח שלפני שאני מדבר עם מישהו, אני לוקח כמה צעדים אחורה. אני לא יודע בבירור אם טל נכנסה ומחקה לי סרטונים, אבל מה שאני יודע שהיו דברים בעייתים שלא אספר, אז אני משאיר אותם לעצמי ורק טל ואני יודעים עליהם. אני גם לא אוהב גם לשון הרע, אז לכן אני אומר מה שהיה היה ובסופו של דבר, יש אלוהים בשמיים שעושה צדק, ולמי שמגיע טוב הוא יקבל טוב. אני חושב שטל עשתה לי טרור מאוד גדול באותה תקופה. היא עשתה סרטונים ולייבים בהם דיברה עליי 24 שעות, הסיטה את הקהל נגדי ועשתה לי מאוד רע. אין לי מה להתנצל, אני פשוט לא מדבר עליה וסיימתי עם הדבר הזה".  

עם טל הרוש© מתוך האינסטגרם

כאחד שרבים מהעוקבים שלו הם ילדים ובני נוער ואמור לשמש דוגמה עבורם. אתה לא חושב שמעשים כאלה פוגעים בתדמית שלך מולם?

"כן. אבל שוב, הייתי מכור לצפיות. זה כמו שנרקומן יתלוש שרשרת זהב מאמא שלו בשביל לקנות סמים, אבל זה לא אומר שהוא לא אוהב את אמא שלו. אני לא ראיתי כלום מלבד הצפיות, הייתי יכול לנשק פיל בשביל צפיות ופשוט עשיתי את הדברים הכי מביכים בשביל צפיות. כשאתה מכור, אתה לא רואה אף אחד ממטר והמשפחה שלי אמרה לי 'אל תעשה, אל תעשה' ולא הקשבתי לאף אחד. אם לא אקשיב למשפחה, לא אקשיב לסוכן שלי, ואם לא אקשיב לסוכן שלי, למה שאקשיב לקהל?". 

-היו לא מעט כוכבי רשת שגם האשימו אותך שאתה גורם לקהל לא להאמין לכל דבר שהם עושים, בגלל שהתוכן שהיית מעלה היה בגדר הספק אם הוא בכלל אמיתי… וזה השפיע גם עליהם…

"אני אגיד לך כזה דבר. יש כוכבי רשת שצדקו ויש כאלה שאמרו את זה בגלל קנאה, כאלו שלא היה אכפת להם, אלא שהיה להם משהו איתי וכאלה שחיפשו אותי, וניסו לעשות לי רע מפה עדלאידע. אני אף פעם לא אגיד את השמות שלהם ואכבד אותם, אבל זו התעשייה בסופו של דבר. אם אין לך מתחרים, כנראה שאתה לא שווה כלום ואם יש לך מתחרים, זה אומר שאתה על הגל וחייב להתחזק. הרשתות החברתיות, זה כמו מכוניות מירוץ". 

אתה מספר שכיום אתה במקום אחר ואותנטי יותר. התכנים אצלך אמיתיים או ששוב הקהל יצטרך לגלות משהו אחר בהמשך?

"הכל אמיתי אצלי. אין לי שום דבר להסתיר ולא מחפש לעשות פרובוקציות. אני עושה את זה גם בשבילי, כי אם אעשה עוד טעות אחת ואזייף, דניאל יונה יהיה מחוק. אני חושב שזו ההזדמנות אחרונה שאני נותן לעצמי, זו גם ההזדמנות האחרונה שהקהל נותן לי, אז אני חייב לעמוד בה ובינתיים אני עומד בזה כמו גדול. המשפחה שלי גם מלווה אותי ולא נותנת לי לעשות טעויות". 

איך יוצרים אמון מחדש בקרב הקהל?

"זה קשה, אבל פשוט מתחילים להעלות תכנים אמיתיים מהיום-יום שלך, לעשות מעשים טובים ומפסיקים עם התוכן השטותי. אתה מראה לקהל שאתה חוזר לעצמך, שאתה עובד קשה במגרש, יוצא לאימונים, הולך לחדר כושר, לא עושה דברים בשביל לייקים וככה רואים שגרה אחרת של בן אדם". 

© נדב צור

אתה חושב שהדמות השפיעה על האישיות שלך? 

"ברשת כן". 

איך למשל?

"במציאות תמיד הייתי 'רגיל'. כשצילמתי למשל סרטון שצעקתי בו 'דניאל יונה נאמבר וואן', הייתי הולך אחרי זה לסרט עם חברים וילדים שפגשו אותי אמרו לי 'תצעק נאמבר וואן!'. שאלתי את עצמי 'מה קורה פה?!', הרי אני לא באמת ככה, אני לא משוגע, אני לא צורח ככה במציאות והדמות השפיעה עליי רק ברשת, לא מעבר לזה. זה כמו יובל המבולבל למשל, הרי הוא לא היה בא ואומר לך 'נהרדעא' ולאנשים, חשוב לדעת שזה באמת אני. אני כזה, אבל לא כמו ברשת".  

אתה חושב שאתה צריך להתנצל בפני מישהו?

"לא, כי אין לי על מה", משיב יונה. "ברור שאם פגעתי במישהו אישית, אני אומר לכולם מפה סליחה, אבל אני פעלתי ממה שעשו לי, לא פעלתי על פי שקרים. כל כוכב רשת שעשה לי רע, אמרתי את האמת שלי לגביו ואני לא מבקש סליחה. אני כן מתחרט על כל השקרים, על כל הפרובקציות ואני יוצא לדרך חדשה". 

מה נראה מדניאל יונה החדש?

"דניאל יונה החדש, הוא דניאל יונה שינסה להגיע כמה שיותר רחוק בכדורגל ולתת מעצמו את הכל. דניאל יונה החדש ינסה להצליח גם בכדורגל, גם בסקילינג, להמשיך לשמח ילדים, לעשות להם טוב ולא לוותר על החלומות שלו. דניאל יונה רוצה להישאר, לשמח ילדים ב'טיקטוק', לעשות את ההומור עם הסקילינג ולצעוק 'נאמבר וואן' - זה אפשרי ומותר, אבל בדרך טובה שלא בשביל לייקים וצפיות, אלא לשמח את עם ישראל".  

"גולסטאר יוון", משודרת בימים א'-ד' בשעה 19:00 ב-HOT REAL, HOT VOD וב-NEXT TV

סוקי אמנם לא בדיוק נמנית עם החבורה המקורית של אווטאר ולא נלווית אליהם בכל מסעותיהם, אבל אין ספק שהיא זכורה וגם קשורה מאוד לצוות. סוקי היא מנהיגת לוחמות קיושי, חבורת נשים לא כשפיות שנלחמת בעזרת אמנות קרב ייחודית, אמנות כה ייחודית שאפילו סוקה מסתקרן ללמוד אותה, ואף מתחיל לצאת עם סוקי עצמה!

© מתוך אווטאר, ניקלודיאון

מיי

חברתה הטובה מילדות של אזולה ובתור שכזו היא מצטרפת אליה בכל מסעותיה ועוזרת לה. אבל מיי היא לא רק חברתה של אזולה, לאורך הסדרה הוא וצוקו, אחיה של אזולה, מתקרבים ומתאהבים, ולקראת סוף הסדרה, ברגע גורלי, מיי בוחרת בצוקו על פני חברתה הטובה למורת רוחה של אזולה. למרות שלא מדובר באחת הדמויות הראשיות ביותר מהסדרה, מיי נכנסה לליבנו ואהבנו אותה מאוד.

© מתוך אווטאר, ניקלודיאון

מומו

אז נכון, מומו הוא לא בדיוק בן אנוש, אבל אין ספק שהלמור המעופף הקטן הוא דמות שאין אחד שלא אהב, גם בגלל עיניו הגדולות, גם כי הוא פרוותי וחמוד להפליא, אבל גם כי הוא מתגלה כחבר יעיל ועוזר כשצריך. למרות שאחרי הכל מדובר בחיית מחמד נבונה במיוחד שכל אחד מאיתנו היה רוצה לעצמו.

© מתוך אווטאר, ניקלודיאון

בומי

אמנם שליט העיר אומאשו הוא דמות די משנית בסדרה אשר מופיעה בה פרקים ספורים בלבד, עם זאת הוא דמות זכורה עד מאוד, אנחנו לא יודעים אם זה בגלל שהוא לא מאה אחוז שפוי או בגלל ההיסטוריה שלו כחבר ילדות של אנג, אבל בומי, שליט עיר האדמה אומאשו הוא אחד השליטים המסקרנים המצחיקים והמעניינים שפגשנו, ואנו מודים שהיינו מאוד מסוקרנים לגור בעיר בשליטתו...

© מתוך אווטאר, ניקלודיאון

מוכר הכרובים

מפתיע איך למרות שמדובר בדמות משנית, שלא מופיעה הרבה בסדרה ושאפילו את שמה המלא אינינו יודעים, מוכר הכרובים הוא אחת הדמויות האייקוניות ביותר בסדרה. הקאץ' פרייז המוכר שלו (ובעצם המשפט היחיד שהוא אומר בכל הסדרה) הוא: "הכרובים שלי", משפט אותו הוא אומר בכל פעם שחבורתו של אנג מתפרעת במקום כלשהו או בורחת מאומת האש. בכל פעם מחדש החבורה הופכת בטעות את עגלת הכרובים של המוכר המסכן. היפוך עגלת הכרובים ותלונת מוכר הכרובים הפכה לבדיחה חוזרת באווטאר כך שאנחנו לא יכולים שלא לאהוב וקצת לרחם על המוכר...

© מתוך אווטאר, ניקלודיאון

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• הילה הרוש: "הייתי שמחה שמלהקים יראו בי מעבר לילדה קטנה ומעצבנת"
• Galaxy Talk: "תקצר ברו" עבר את הגבול?
• הדמויות שהיינו רוצים שהן יהיו ראשי העיר שלנו

"האמת שקצת קשה לי לעכל את כל הלחץ והדבר הזה", פותח מאור ומספר על השבועות האחרונים מאז עלתה התכנית. "בתור ילד ששום דבר לא הגיע לו בקלות, הכל בא לו כקשה ועצוב. פתאום לראות את עצמך בטלוויזיה, זה רגעים שאתה מצמטרר מהם, רק מהדברים האלה אני מצטמרר. אני פתאום רואה את המראה שלי עצמי, איפה אני פחות טוב, איפה אני יותר טוב. פתאום לראות את שירה שהגיעה מנקודת מבט כל כך גדולה... אנחנו שני הפכים שונים לגמרי בעולמות שלנו…"

את שירה לוקץ׳ (בתה של יסמין לוקץ׳ ונכדתם של מרים ושלדון אדלסון ז"ל) יוסף לא הכיר טרום התכנית. למעשה הם הזוג היחיד בתכנית שצוות רק בתחרות והם נפגשו ראשונה עם יריית הפתיחה שלהם, כמה ימים לאחר הזוגות האחרים.

"אני יכול להגיד לך שאם לא התכנית, שירה ואני לא היינו מכירים בחיים בעולם האמיתי", מתוודה. "אני מאמין בגישה של 'כסף הולך עם כסף'. מנקודת המבט שלי, מהחיים שאני באתי, כסף הדבר האחרון שעניין אותי. עניין אותי חיים, עניין אותי ילדות, עניין אותי לשרוד כל הזמן. אם זה בפנימיות, בבתי הספר שהעיפו אותי, עונשים והשהיות שהייתי מקבל בפנימיות. זה פשוט להיות כל היום במצב של הישרדות". 

© מתוך פקין אקספרס, רשת 13

אתה זוכר את היום בו נכנסת לפנימיה? 

"באתי עם סבתא שלי", משתף בהתרגשות. "הייתי בכיתה א', בערך בן שבע, ביישן, קצת אלים אפילו… נכנסתי לפנימיה, והתחלתי לבכות. ראיתי אותה הולכת ממני. הסבירו לי שאני צריך להיות פה וזה המקום שלי עכשיו, פה זאת המיטה שלי וזה ארון הבגדים שלי, והמדריכים של הקבוצה (המשפחתון - מ.א) בפנימיה הם מעין ההורים שלי".

אני לא אשכח אף פעם את הרגע שסבתא שלי באה ללכת, פשוט יצאתי מהדלת, ברחתי, רצתי אליה, התחלתי לבכות ואמרתי לה - 'את לא עושה לי את זה, את לא משאירה אותי פה. זה זיכרון שאיתי עמוק. זה זיכרון שהוא סוחב אותי בכל מקום! אני פתאום נזכר ברגעים שהייתי בוכה, תופס את הגדר של הפנימיה ומתחיל לצעוק - 'אל תשאירי אותי פה!'. זה הזוי שזה הזיכרון שלי כילד קטן מהדבר הזה. אמא שלי לא הייתה איתי אז, היא לא הייתה במקום של ללוות אותי לפנימיה, סבתא וסבא שלי היו שם לאורך כל הדרך. הם לקחו את האפוטרופסות עליי כשהייתי ילד". 

כעסת על אמא?

"כעסתי עליה המון בילדות", מתוודה. "ידעתי שהמון זה 'בגללה', המצב הזה בגללה. למה היא עשתה את זה? איך היא הגיעה למצב הזה? למה אני צריך להתבייש בה בתור ילד? למה אני צריך לעבור את כל הדברים האלה בתור ילד? למה אני צריך לראות ילדים שאמא שלהם אוספת אותם מבית הספר ואני בהסעה לפנימיה?".

מאור יוסף ואמו © צילום פרטי

איפה אבא שלך בכל סיפור הזה?

"זה לא שחס וחלילה קרה לו משהו או שהוא לא מכיר בי, אני פשוט לא יודע מי זה, או אפילו איך קוראים לו. עד היום".

ולא ניסית להבין מאמא שלך?

"בתור ילד בן 14 שאלתי אותה המון. כשסיימתי עם הפנימיות, אמרתי לה: 'אני רוצה שתעני לי מי  זה אבא שלי'. היא הייתה מתעלמת, ולחצתי עליה כל פעם, 'את תגידי לי עכשיו מי זה אבא שלי, אני רוצה להכיר את המשפחה השנייה שלי, תגידי לי עכשיו!'. יום אחד כשלחצתי יותר מדי, היא פרצה בבכי במשך שלוש שעות. מאותו הרגע, הבטחתי לה שאני לא אשאל על זה יותר לעולם. לדעתי היא גם לא יודעת מי הוא, אני חושב שהיא הייתה כל כך עמוק בסמים היא אפילו לא יודעת מי הוא".

היום לא מדגדג לך לדעת מי זה?

"אני גם לא רוצה לדעת מי זה, גם אם הוא יבוא עכשיו אני לא רוצה לדעת מי הוא. יש לי סבא שאני קורא לו אבא, אז לא חסר לי אבא. לילדים אחרים זה נשמע מוזר, אבל אני גדלתי לזה, אז אותי זה לא מעניין. זה אולי תופס מקום של ילדים אחרים, אצלי הדברים שתופסים מקום זה השריטות הקטנות האלה. מבחינתי לגדול בלי אבא זאת לא טרגדיה".

שיתפת בתכנית שהיית בוכה כל יום בפנימיה, שזו חוויה שאני אישית מאוד מזדהה איתה, אני יכול להעיד על עצמי שבזמן אמת לא השלמתי עם זה שאני שם. לא היינו באותה הקבוצה, אז לא יצא לנו לדבר על זה, אבל בשלב מסויים השלמת עם זה שאתה בפנימיה?

"בסוף אתה משלים עם המציאות. זה קרה בערך בכיתה ד', וזה לקח לי המון זמן להשלים עם זה. כשהייתי ב-א'-ב' והייתי בעייתי בבית הספר, היו יותר מקלים עליי בפנימיה, אם היו מעיפים אותי מבית הספר, הייתי מגיע לפנימיה ומנסים להסביר לי, שיחות של 'למה' ואיך להתנהג נכון. בשלב מסויים כן התחלתי להכיר בדבר הזה שאני במסגרת סגורה, אבל מנגד למשל לא היו מרשים לנו טלפונים מה שהוביל לחרדות נטישה שמלוות אותי עד היום".

איך זה בא לידי ביטוי כיום?

"למשל אם אני מוצא את עצמי מתחבר לבן אדם ואז אני נפגע מאותו בן אדם - אני עדיין לא ארצה לעזוב אותו, למרות שאני מאוד נפגע ממנו".

© צילום פרטי

סיפרת שהיית ילד בעייתי וקצת אלים, זה גם משהו שמלווה אותך עד היום?

"אני אימפולסיבי מאוד", מעיד על עצמו. "אני לפעמים אומר משפטים שאני לא חושב עליהם ושאחרי זה אני מתחרט עליהם, ככה גם על רגעים שאני רואה עכשיו מהצד בתכנית. המון רגעים עם שירה אני רואה שרבנו ולאחר מכן באתי לבקש סליחה מהלב, כי הבנתי מעומק ליבי שטעיתי, אבל בחיים האמיתיים אין מסך - יש אגו. ולתכנית באתי כשהורדתי הרבה מהאגו".

אל תשכח שגם אתם הצמד היחיד בתכנית שלא הייתה לו היכרות מוקדמת, זה גם משהו שמשפיע על הדינמיקה.

"אני חושב שזה לא משנה עם מי היו שמים אותי, בן, בת, מוסלמי, נוצרי, יהודי - אני בן אדם שמסתדר עם כולם".

יכול להיות שזה גם משהו שהרווחת אותו בפנימיה, בכל זאת אתה צריך לגדול עם ילדים שאתה לא מכיר מכל מיני חלקים באוכלוסיה.

"זו יכולת השרידה. אני יודע למשוך בחוטים לאן שאני צריך. זה אחד מהפלוסים שכן היו לי ולשירה לעומת הזוגות האחרים בתחרות. לא פחדתי לרגע. היו המון תהיות על את מי הולכים לצוות לי, אבל ידעתי שאני אסתדר עם מי שזה לא יהיה, גם יש לי את המטרה הכי חשובה מול העיניים - לזכות במיליון ולקנות בית לאמא שלי. לא עניין אותי כמה קשה יהיה ומה אני אעבור בדרך, זה היה מול העיניים שלי".

פה גם מגיע ההבדל שלך משירה שהגיעה מבית שזו לא הייתה הדאגה בו. חושב שהיא הצליחה להבין אותך?

"היא הצליחה להבין אותי, אבל היא לעולם לא תבין את מה שעברתי ולמה אני כזה, כמו שאני לא אוכל להבין לעולם מה היא עברה. הרבה יותר קשה להיות בן אדם טוב יותר בגלל הכסף - והיא גדלה עם המון ערכים, היא בחורה זהב, אני מעריץ אותה. למדתי ממנה המון! וככה גם הפוך, אבל לעולם לא נוכל להבין את הילדות אחד של השנייה, הדברים שהיא עברה ואני עברתי. כי לגדול 'עם' ולגדול 'בלי' זה שני דברים שונים, שתי זוויות אחרות לגמרי מהחיים".

היו לך רגעי שבירה גם בשנים האחרונות?

"בגיל 22-23 הייתי שלושה-ארבעה חודשים בדיכאון מבלי להבין למה אני בדיכאון, עם המון עליות וירידות. הייתה לי עבודה קבועה, סיבה לקום בבוקר ולעשות כסף, לעזור לאמא שלי ולתת מעצמי. הייתי אז גר בבאר שבע, הייתי מגיע הביתה ולא מפסיק לבכות עם עצמי שלא טוב לי. יש לי כסף, מצליח, בחור נאה עם לב טוב, אבל מה עובר לי בתוך הלב? לא הצלחתי להבין". 

ואתה מנסה לשתף מישהו?

"לא שיתפתי כמעט אף אחד בסיפור החיים שלי. היו אולי ארבעה-חמישה אנשים בודדים בעולם הזה שבאמת ידעו הכל, מי אני ומה אני. ככה עד גיל 23-24. היה את מאור שהם הכירו, והיה את מאור האמיתי עם כל הסיפור שלו. הייתי מציג סיפור חיים אחר, גם בתקופתי בפנימיה, המצאתי סיבה ל-למה אני שם, הייתי מזגזג בסיפור שלי, הייתי משקר כל הזמן. לא הכרתי במציאות ולא רציתי להכיר בה".

© מתוך האינסטגרם של מאור

"בתוך הדיכאון שעברתי הבנתי שזה מה שיקרה אם אני אמשיך לשקר לעולם שאני מאור עם אבא ואמא נורמלים, המצאתי שיש לי אח כשאני בן יחיד. המצאתי שעזרא, הבן של סבא וסבתא שלי הוא אחי הגדול. היו שואלים אותי בילדות מי זה, אז הייתי אומר שהוא אחי. לא רציתי להיכנס לזוויות אחרות, לסיפורים ולשאלות הנלוות. הייתי מונע את השאלות מלכתחילה, אבל בשלב מסויים אני מבין שאני כבר לא יכול לשקר יותר. השקר בסוף יצוף, ואתה קולט שאנשים קולטים שאתה משקר. הייתי יוצא עם בחורה ומתבייש להביא אותה הביתה, לא רציתי שהיא תראה את אמא שלי ככה או את סבא וסבתא שלי שאני חי איתם באותו הבית והם מגדלים אותי, למה?".

הצלחת לראות גם נקודות אור ולהיעזר בקרובי המשפחה שלקחו אותך אליהם?

"כן, בדודה שלי, יפעת, שהיא למעשה אירחה אותי בשבתות שהייתי יוצא מהפנימיה. לא הייתי יוצא הביתה - אלא אליה. עד היום אני לא יודע אם יהיה לי את המקום הזה להוקיר לה ולבעלה תודה על כל מה שהם עשו, במקביל לטיפול שלהם בילדים שלהם. היא תמיד ראתה אותי בתור עוד ילד, במשך שמונה שנים! הייתי מעדיף שהיא תבוא באסיפות הורים לבית ספר מאשר שאמא שלי תבוא, והיא הייתה באה בראש מורם יחד עם בעלה. היא לא החסירה ממני כלום!

בפנימיה נגיד, הייתי חושש לשלוח בגד לכביסה, כי או שזה לא היה חוזר אליך, או שבטעות מגיע לילד אחר או שפשוט לא היו לי הרבה חולצות והייתי הולך עם אותה חולצה לבית הספר כל הזמן - כי פשוט לא היה. נכון, היינו מקבלים מדי פעם מבית תמחוי או שוברי קנייה, והיו קונים לנו מדי פעם, אבל תחת תקציב מאוד מוגבל - ואתה כילד תמיד משווה את עצמך לאחרים בבית הספר ולאיך שהם מגיעים, לאיך שהם מתחדשים במלתחה - ואתה מגיע לפעמים גם עם חולצה קצת קרועה". 

חווית איזו דחייה חברתית מסויימת? כי הפנימיה שלנו לא הייתה עם בית ספר פנימי, היינו מפוזרים בבתי הספר ברחבי העיר.

"כן", משתף בעצב, "הכי צבט לי בלב שהיו אמהות שהיו אומרות: 'מהילד הזה תתרחק, הוא לא טוב'. היו מנדים אותי בבית הספר כי אני גדלתי ככה. זה אחד מהדברים הכי כואבים שילד יכול לעבור. אי אפשר להסביר את הכאב הזה, הייתי מרגיש את הנידוי הזה. זה לפעמים גם היה קורה כשאמא שלי הייתה מגיעה לאסיפת הורים, והייתי פשוט כועס ברמה לא נורמלית. 'עד שהצלחתי לגעת ולהתחבר עם איזה ילד - את באה והורסת לי הכל? את מוחקת לי את הכל, למה? למה באת?' - זאת הייתה המחשבה שלי אז כילד, ואני זוכר שהייתי יוצא אל השער ופשוט מתחיל לקלל אותה. הייתי אומר לה - 'תלכי מפה, אני לא רוצה לראות אותך! את לא אמא שלי, אני לא רוצה אותך בחיים שלי!'. היום בדיעבד אני עם הצלקות האלה, אני סוחב את זה איתי עמוק בלב. אי אפשר לקחת את זה ממני גם אם אני ארצה. אני מתחרט על זה היום".

© צילום פרטי

"הייתי בורח הרבה מהפנימיה, מטפס על הגדר הצהובה שם ונעלם. לא חזרתי לאמא שלי, כי ידעתי שיחפשו אותי שם, לא הלכתי לדודה שלי - כי ידעתי שהיא תחזיר אותי בדרך אחרת. היו פעמים שהייתי נעלם ליומיים ואף אחד לא מוצא אותי. הייתי הולך לישון במקומות לא מקומות כמו בוואדי הענק של השכונה, הייתי גם גונב מזון וחטיפים מהמכולת. אפילו פעם אחת תפסו אותי וכל כך התביישתי. גדלנו במסגרת לא פשוטה, שלפעמים גם הייתה אלימה מכורח הנסיבות - שמו בקבוצה אחת ילדים משכבות נמוכות בגיל לצד ילדים גדולים יותר בכיתה ח' למשל. אני הייתי מקבל מכות על ימין ועל שמאל בפנימיה". 

יכולת להיות מי שאתה היום בלי כל הפנימיה ומה שעברת?

"לא יודע מה היה קורה איתי, לא יודע להעיד על זה", משתף מאור. "זה עשה גם טוב, אבל זה עשה גם המון רע. אני לא אגיד שזה עשה רק רע - יש בזה גם את הטוב. היום תשים אותי בכל מסגרת או מקום ואני אשרוד, אני אדע לצאת משם הכי גדול שיש, לא משנה מה אצטרך להזיז ולעבור בדרך - וזה משהו שכן קיבלתי דרך הפנימיה ודרך החיים שלי".

מהי נקודת המפנה שהובילה אותך אל הריאליטי?

"בגיל 24 הבנתי שאני לא מסוגל יותר והתחלתי פשוט לכתוב. זה התחיל בזה שכתבתי על דודה שלי יפעת שהזכרתי קודם. התחלתי לכתוב עליה, על מי שהיא עבורי ועל ההענקה שלה, של בעלה ושל המשפחה. כתבתי פוסט בחתונה של הבת שלה ובהתחלה לא רציתי לשחרר את הפוסט לאוויר, הפוסט הזה הכיל תמצית ממש קטנה מסיפור החיים שלי, שכאמור, עד אז כמעט אף אחד לא ידע עליו. ראיתי את המשפחה שלה בחתונה והבנתי שאני חייב להפסיק לשקר, שאני חייב לשחרר את העול הזה שיושב עליי ולהוציא אותו ממני אחרי 24 שנים שאני שומר אותו אצלי. אף אחד לא יודע עליי כלום, יודעים רק שאני מאור, חי בירושלים, מסיבות, ברמן, בחורות, שטויות - אבל אני לא רק זה, אני מעבר לצד הזה בחיים. יש פה בן אדם שעבר כל כך הרבה, שמסתיר כל כך הרבה, שחי עם צלקות נפשיות שאי אפשר להסביר.

צילמתי סלפי עם יפעת, שהיא אמא שנייה שלי, והעלתי באותו הערב את הפוסט הזה לפייסבוק. הפוסט התפוצץ כי אנשים לא הבינו ולא האמינו, מעין שוק של כל אותם אנשים שהכירו אותי והיו חלק מהדרך, אפילו משפחה. אף אחד לא הבין את הדבר הזה ולא האמין שזה מה שקרה, כי דאגתי לא לדבר, סתמתי את הפה. אחרי שהפוסט התפוצץ, התקשרו אליי מכאן 11 והציעו לי להצטלם לכתבה בדיגיטל שלהם, התלבטתי אם לעשות את זה, התייעצתי עם אמא שלי - והיא אמרה לי משפט: 'אם אתה חושב שאתה יכול לעזור לכמה ילדים לגדול אחרת - תעשה את זה. אני מאחוריך. כי החיים שהיו לך זה לא החיים שרצית לקבל, קיבלת אותם ולא בחרת בהם'. חשבתי על זה, והסכמתי. הכתבה עלתה לאחר זמן מה ושוב התחילו טלפונים והודעות ללא הפסקה, ותוך שבוע זה צבר מיליון צפיות. אחרי זה התחילו פניות של מלהקים אם זה 'האח הגדול' למשל, ובהתחלה התנגדתי".

אז למה אמרת כן לפקין?

"בן הדוד שלי, מושיקו, שיגע אותי שנעשה יחד אודישן אחרי שהציעו לי וסירבתי, לא רציתי כי הייתי בתוך העבודה, לא רציתי להפסיד יום עבודה שאני מרוויח בו כסף בשביל איזה אודישן שאני לא יודע בכלל מה יהיה איתו. עשינו אודישן ראשון מרחוק ואחרי חודש זימנו אותנו לאודישן פיזי ובאתי יחסית עצבני, כי שוב, זה לבטל יום עבודה בשביל הלא נודע. לא הכרתי את הקונספט ועל מה בדיוק הפורמט. גיליתי רק כשהגעתי לשם. גם לא חשבתי שיעבירו אותנו, וזה היה במקביל למיונים של האח הגדול, והייתי בהמון לבטים ותהיות, אבל רציתי את הכסף. המלהקת קלטה שיש משהו שאני לא מדבר עליו, לא חשבתי שזה באמת יעניין אותה, היא שאלה למה באתי ועניתי לה שאני לא יודע. היא התווכחה איתי, ופשוט פתחתי את כל הסיפור שלי והיא (המלהקת - מ.א) הייתה עם דמעות, אני עם דמעות ומושיקו עם דמעות. לא סיפרתי בכוונה לספר איזה סיפור מרגש לריאליטי, פשוט שיתפתי".

הייתה שווה ההתעקשות שלה.

"כמה ימים לאחר מכן, כשאני בבית, כולי לא מרגיש טוב בכלל, אני מקבל טלפון מההפקה ורוצים שאני אבוא שוב למשרדים בדחיפות, וקצת לא רציתי כי לא ידעתי עבור מה אני צריך עכשיו לבוא שוב, גם רצו שאבוא לבד ושאשמור על זה בסוד, גם ממושיקו. רצו שאבוא כבר בערב, תוך שעתיים. באתי, הסבירו לי על התכנית, על המשחק, על הקושי שלו, שאלו על אם אני מסוגל לקחת את המיליון ואם אני חושב שאני מתאים, ואם אני מסוגל לשחק במשחק עם כל בן אדם שיביאו לי, עניתי שכן כל עוד זה בן אדם לא מפונק…

© מתוך האינסטגרם של מאור

התקבלתי לתכנית, והיה אסור לי להגיד כלום, גם לא למושיקו, שהוא משפחה שלי, שגדלתי איתו ואני צמוד אליו כל החיים. היה לי קשה להסתיר, אבל לא הייתה לי ברירה. העברתי למושיקו הודעה שלא התקבלנו, זה היה לי כואב וקשה לי, אבל היה אסור אפילו לרמוז. הוא התבאס, אמרתי לו שננסה משהו אחר. במקביל קיבלתי עוד הצעות לריאליטי דומה, אבל הבנתי שהכל מלמעלה, הבנתי ש'פקין' זה הפורמט שתפור עליי והייתי מבסוט על זה שהסכמתי לכל זה. טסתי לצילומים, אף אחד לא ידע לאן ואף אחד לא ידע שום דבר. נעלמתי למושיקו ולכולם למשך פרק הזמן של הצילומים".

ואז אתה פוגש את שירה כשאתה מתחיל את המירוץ בקמבודיה. 

"הייתי בגישה של מי שזה לא יהיה  - איתו אני הולך לנצח, וידעתי שזה יהיה בן אדם שירים אותי כשקשה לו ולהיפך".

כמעט שנה קדימה, עם ההופעה הראשונה של הצימוד בהפתעה על המסך, צצו שמועות ודיווחים באתרי הרכילות כי נרקם משהו רומנטי בין מאור לבין שירה, שותפתו בתכנית. יוסף לא משתף כרגע בנושא כמו גם מה הסטטוס ביניהם, אבל הסכים לדבר על כך שבלי שום קשר, הוא לקח בחשבון שהוא גם יכול להתאהב בתכנית. 

"באתי עם ראש פתוח. אמרתי לעצמי שאם זאת תהיה בחורה ונתקרב - אז נתקרב, אם זה יהפוך לקשר - אז כך יהיה. באתי להכיר את הבן אדם שאני איתו".

איך ההיכרות עם שירה?

"הכרתי בחורה מטורפת, מדהימה, לוחמת. אישה עם הלב הכי גדול שאפשר לדמיין בבן אדם. כל הכסף שתמיד מדברים עליו - זה לא מזיז לה. אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים בנושא, ולהזכיר את המשפחה שלה כל הזמן - אבל אני יודע מי זאת שירה באמת".

יצא לך לחשוב פעם מה עם החיים שלכם היו הפוכים? כלומר אם אתה למשל היית נולד למשפחה במעמד שלה?

"לא הייתי מחליף את החיים שלי בחיים!", מצהיר מאור.

© מתוך פקין אקספרס, רשת 13

אתה בריאליטי בפריים טיים מול כל המדינה, חושף את הסיפור שלך בכזו פתיחת, אבל מנגד אני מראיין אותך כאן, בבית קפה, וכשאתה מספר את הסיפור יש חלקים שאתה די לוחש כשאנשים עוברים לידינו, למה?

"לא יודע למה, אבל אם אנשים עוברים אני פחות רוצה לדבר. מהרגע שפתחתי את הסיפור בזמנו שחררתי יותר, אבל יכול להיות שאני לוחש כי מרגיש שנלקח ממני משהו עכשיו וזה טרי לי - וזאת האנונימיות. הרי לא באתי בשביל הקטע של הפרסום, זה לא מה שכיווונתי אליו, באתי עבור הכסף".

הפרסום עשוי להוביל אותך להרוויח גם כסף בדרכים אחרות, בין אם זכית בפרס ובין אם לא.

"נכון, אבל אני לא יודע לאן זה ילך. אני כרגע עם העבודה שלי, הפרנסה שלי, מה שיגיע בדרך - יגיע. אם תבוא הזדמנות אני אחבק אותה ואודה על כך, אפתח כל דלת אפשרית ואכנס בה".

נגיד ולא תזכה ב׳פקין׳, אתה תשקול ריאליטי נוסף עם פרס של מיליון?

"מה שצריך לקרות יקרה, באופן כללי אני תמיד אבוא בראש פתוח".

© מתוך פקין אקספרס, רשת 13

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• Galaxy Talk: "תקצר ברו" עבר את הגבול?
• הדמויות שהיינו רוצים שהן יהיו ראשי העיר שלנו
• מישל אנג בראיון לפרוגי: "אנשים צעירים יכולים לעשות דברים נפלאים"

את מככבת תמיד בפרויקטים הכי גדולים ומצליחים זה מלחיץ לפעמים?

"צללתי לזה ישר", מספרת הילה. "יש המון אחריות על הכתפיים, כי אתה עושה משהו גדול ומצפים ממך להמשיך, לשמר את הסטטוס כשחקן שעובד ומתקתק הפקות, אבל לא תמיד באות הפקות. לפעמים, זה עניין של מזל ושחקנים באים והולכים, כי זו תעשייה קשוחה. על כל תפקיד היום, יש מאות אם לא עשרות נבחנים ומן הסתם, שלא תקבל 'כן' על כל תפקיד. לא פשוט לעשות עוד אודישן ולקבל 'לא', עד שמגיע ה-'כן' המיוחל. בן אדם שהולך ללמוד הנדסת חשמל למשל, יודע שלמד משהו ויעבוד בו כנראה. גם כשעצרתי את הכל והלכתי ללמוד שלוש שנים משחק, זה לא אומר שאעבוד כשחקנית כל החיים". 

הילה עברה מדימונה למרכז עם בעלה, רון ברוקר, לרמת גן כדי להגשים את עצמה במשחק, ניסתה להיבחן לשלושה בתי ספר למשחק וגם אחרי פרויקטים טלוויזיונים, קיבלה מכולם "לא".    

"הייתי אחרי 'זגורי', אחרי 'שוברי גלים', אחרי 'תמר הבלשית וקפטן יום שלישי' ואין לי פרוטקציות, אין לי משפחה שגרה במרכז הארץ ופשוט אין לי כלום!", משתפת. "אני אומרת לעצמי, 'רגע, עשיתי כמה דברים, לא אחד, לא שניים ולא תפקידים משניים, אז איך אף בית ספר לא רוצה אותי?'. לא 'ניסן נתיב', לא 'יורם לוינשטיין' ולא  'סמינר הקיבוצים', שבמזכירות שלהם הייתה תמונה של הקאסט של 'זגורי' ואני באמצע. לקחתי את זה קשה. זה היה קשוח, לא נעים וגם אתה עוזב את כל החיים שלך, את כל המשפחה, את כל החברים, לוקח גם את בן הזוג שלך איתך, גורמת לו גם לעזוב הכל ובסוף אתה מקבל 'לא'. אמרתי לעצמי, 'מה אני עושה במרכז הארץ, למה עזבתי?'. רון התחיל ללמוד הנדסת חשמל ונשארתי בלי לדעת מה אני עושה". 

איך הצלחת להמשיך מכאן? 

"התאפסתי על עצמי, ניסיתי שוב והלכתי להיבחן ב'בית צבי'. רון ואני, גרנו ברמת גן ואפילו לא חשבתי עליהם כאופציה. עד שיום אחד, הלכתי חזרה הביתה וראיתי שלט עם 'בית צבי' וחץ. שאלתי את עצמי, 'בית צבי זה לא הבית ספר למשחק הזה מפעם?', 'זה מאחורי הבית שלי?' וזה אשכרה היה שם. במשך שנה שלמה גרתי ברמת גן, בלי לדעת ש'בית צבי' נמצא שתי דקות הליכה ממני. אמרתי 'אולי זה גורל', 'אולי מישהו מנתב אותי לשם' ו'אולי אנסה'. בן אדם אחר היה אומר, 'אני עובדת גם ככה, מה אני צריכה ללמוד' ואני לא ויתרתי, אמרתי 'יש לי מה ללמוד', 'יש לי במה להתמקצע', ו'אני רוצה שיקחו אותי ברצינות', אז נרשמתי והתקבלתי. למדתי שם שלוש שנים וכשסיימתי את הלימודים, זו הייתה שנת קורונה, כשכל התיאטראות היו סגורים. שאלתי את עצמי 'מה עושים?', אז התחלתי תואר ראשון באוניברסיטת 'בר אילן' בתקשורת ומדעי המדינה, שסיימתי ממש באוגוסט האחרון".  

© עמית נעים

את מרגישה שעשית כבר את הפריצה הגדולה שלך? 

"אם מדמים את זה לתקרת זכוכית, אז לא מרגישה שניפצתי אותה. אני מרגישה שעשיתי בה סדק ולא פרצתי בענק, לפחות בהרגשה שלי. אני תמיד מרגישה שיש לי עוד על מה לעבוד ולא יודעת אם הרבה, אבל יש על מה".  

בימים אלו "כראמל" באוויר. זה אומנם לקהל אפילו מעט יותר צעיר ממה שאת רגילה אליו, אבל איך את מסבירה את ההצלחה המטאורית של הסדרה?

"זה מטורף!", מכריזה. "יש אנשים שמזהים אותי ברחוב ופעם אחת, ישבתי בבית קפה עם חברים, עוברת ילדה בת ארבע עם אמא שלה, חוזרת אחורה, מצביעה עליי ואומרת לאמא שלה 'זו ברברה!' וכולה בהיסטריה שאני זו ברברה. אנשים לפעמים מזהים אותי, אבל זה לא ריגש אותי כמו אותה הילדה הקטנה בת ה-4, שהייתה באמת בטוחה שאני ברברה. הרי זו ילדה קטנה, אז היא לא יודעת לסנן דמות או שחקן. מה שמצחיק, זה שאני בסדרה עם צמה ולא קל לזהות אותי במציאות כברברה, והילדה בכל זאת זיהתה אותי עם שיער פזור, אז זה הכי ריגש אותי בעולם. זו אהבה שאין בה שום אינטרס, אהבה תמימה וגם לא רצתה תמונה, סלפי אלא להכיר אותי, היא כביכול משכה אותי מהטלוויזיה לרגע. דיברתי איתה, אמא שלה שאלה אם אפשר לעשות איתי תמונה ואז שאלה אותי 'מה שלום גול'? ועניתי 'הכל בסדר בבית שלו'". 

© מתוך כראמל, באדיבות כאן חינוכית

בתחילת הדרך, מה עשית כדי להפוך את אהבתך למשחק למקצוע?  

"כשהייתי ילדה, הייתי בחוג תיאטרון בדימונה שזה בלי אודישנים, בלי תנאי קבלה, אלא שכל מי שרוצה משלם כסף ונרשם, לא חשבתי שזה יהפוך למקצוע. הייתי תלמידה מצטיינת, עשיתי 10 יחידות רפואה, חמש יחידות ביולוגיה, חמש במתמטיקה ובכיתה יב' גם עשיתי פסיכומטרי, כדי לעשות עתודה בצבא. המסלול  שלי היה מאוד ברור, עד שבמסגרת התיאטרון והכי במקרה, מישהי ראתה אותי בהצגה, נחשפה אלי והזמינה אותי לאודישן לסרט. היא זימנה ילדים לאודישנים מהחוג בדימונה והסרט הוקפא, אין לי מושג מה קרה איתו. אחרי שנה אני מקבלת טלפון, רואה על הצג קידומת '03' ותהיתי לעצמי '03, זה לא תל אביב?', 'מי מתקשר אלי מ-03'?. זה קרה בשיעור ביולוגיה בבית הספר, יצאתי מהשיעור, עניתי ואז הקול בצד השני אמר לי 'היי, זו מעיין חבני, את זוכרת אותי? עשיתי לך אודישן לפני שנה לאיזשהו סרט, עכשיו אני עובדת באיזושהי סוכנות ויש לי אודישן שמה זה תפור עלייך!'. האודישן היה ל'זגורי אימפרייה". 

והדלת נפתחה.

"זה לא היה אמור לקרות, זה הכי התגלגל לשם. שנה אחרי האודישן שעשתה לי ולכל החבר'ה בתיאטרון, היא זכרה אותי. היא קיבלה את הבריף מ'זגורי', ראתה לנכון שאני מתאימה לדמות והתקשרה אלי. אמרתי לעצמי 'אם אלוהים נותן לך אגוזים, תפצח' וזו מתנה. זו הזדמנות מטורפת ואתה לא מוותר על הזדמנויות כאלה, אז זרמתי עם זה ולפני הפסיכומטרי, קיבלתי הודעה שהתקבלתי. מכאן ביטלתי את הפסיכומטרי, לא עתודה, לא נעליים ופשוט חישבתי מסלול מחדש. אמרתי 'אם הזדמנויות כאלה קורות בדרך, תיקח אותן בשתי ידיים, כי אולי זו הזדמנות שלא תחזור' וחיבקתי את ההזדמנות הזו".

יש חוויה שלא תשכחי מהסט כמי שהייתה אז ילדה?

"צילמנו בבאר שבע והיו סצנות על הגג של ליזי (נינט טייב - ד.ש). מתחת לבניין הוקם אזור צילומים, אז היה שירותים, אזור הפקה ואזור שחקנים. מלא ילדים ששמעו עוז זהבי, נינט טייב, משה איבגי שם ורצו לראות אותם התחילו להתגודד, אז ההפקה תחמה את האזור כדי שלא יכנסו ויפריעו. יצאתי באחת הפעמים מהאזור כדי להתפנות וכשחזרתי, ראיתי מלא ילדים, באתי להיכנס ואז המאבטח אמר 'היי היי, לאן זה?', עניתי לו: 'אני צריכה להיכנס, אני שחקנית' ואמר 'ממש לא, את נשארת כאן, תעמדי פה בצד'. הוא מראש חשב שאני נערה, כמו כל הנערים שנמצאים שם וניסיתי להסביר לו שאני שחקנית. אני זוכרת שלא לקחתי איתי הטלפון, ניסיתי לחפש את המפיקה ואחרי כמה דקות ראיתי את המפיקה שלנו שאמרה למאבטח, 'תכניס אותה מהר, היא שחקנית יש לה סצנה!'. הוא הרגיש כל כך לא נעים, אמר 'אני מתנצל, אני לא יכול לדעת, הם כל הזמן משקרים ואומרים שגם הם שחקנים, תביני אותי', ועניתי 'הכל בסדר!'.

אחרי שהצילומים של העונה החדשה של "זגורי אימפריה" נדחו בלא מעט זמן, בחודש הקרוב תיכנסי לצילומי העונה השלישית. האמנת בכלל שתחזרו?

"הייתה לי הרגשה שזה כבר לא יקרה לעולם", מתוודה. "כשהתחלתי את התואר באוקטובר 2020, קיבלתי הודעה שחוזרים בעונה חדשה. התרגשתי מזה שחוזרים, אבל אז לא אמרו לנו מה קורה, מתי, כמה וזה נמרח. לפני שנה וחצי הדלקנו נרות עם גל גדות, עשינו הקראה חגיגית, אמרו 'חוזרים לצלם עוד ארבעה חודשים' וכלום לא קרה. אמרו 'תתכוננו', 'תפנו'  וקצת לפני, ההפקה אמרה שזה נדחה. אף אחד לא ידע מתי זה יקרה, עד שבספטמבר האחרון אמרו שהצילומים קורים בפברואר, דחו בחודש בגלל המלחמה מן הסתם והנה זה קורה. התחלנו כבר מדידות, יש לי שלוש חזרות, הייתה הקראה חגיגית עם כולם והצילומים יחלו רשמית ב-11 במרץ. זה סופר מרגש, התחלתי את הסדרה כשהייתי בת 17, באמצע יב' והיום אני בת 28! העונה כתובה באופן גאוני, יש 10 פרקים שכל פרק הוא לא 20 דקות, אלא כמעט סרט! כל פרק סביב דמות אחרת ויש גם פרק שלם, שכולו סביבי וסביב אביר. יש למה לחכות!".   

מי שלא יקח חלק בעונת הקאמבק הוא השחקן משה אבגי, שמאז שהסתיימה העונה השנייה של "זגורי" שנידון ל-11 חודשי מאסר על מעשה מגונה והטרדה מינית, מתוכן ישב חמישה וחצי חודשים בפועל. 

"אני חושבת שאם נרגיש את החסרון, זה יהיה לתוך התהליך. אתה יודע, התחלנו מדידות, חזרות פרטניות ודברים שהם יותר בוסריים בשלב הזה של העבודה. אם נרגיש את החוסר, זה אולי יקרה במהלך הצילומים עצמם, למשל בסצנות בבית כשאין את הדמות של האבא, יכול להיות שזה יהיה נוכח. ממה שאני קראתי, מאור פתר את זה, בעיניי, בצורה מבריקה, חכמה ומקווה שגם הצופים לא ירגישו בחסרונו. שוב, אנחנו כולנו שחקנים, ברגים קטנים, זה משהו קצת יותר גדול מבן אדם בלבד ומקווה שהכל יעבור חלק. אני חושבת, שזו סדרה שלא תקום ותיפול על בן אדם אחד". 

קאסט העונה השלישית © באדיבות יחסי ציבור HOT

את מרגישה שיש לך סוג של טייפקאסט קבוע בתפקידים שאת מגלמת? 

"תראה, אי אפשר לברוח מזה שלרוב השחקנים יש את הטייפקאסט שלהם ואין מה לעשות. אני מבינה שיש לי את הטייפקאסט של הילדה הקטנה, המעצבנת ואני מקבלת את זה באהבה. הייתי שמחה לקבל עוד הזדמנויות, הייתי שמחה שמלהקים יראו בי מעבר לילדה קטנה או מעצבנת, אבל אגיד תודה ואתחבר לכל תפקיד באשר הוא, גם אם זה לנצח יהיה הטייפקאסט שלי. אם שוב אקבל את הדמות של הילדה המעצבנת, אמצא שם את הניואנסים הקטנים שלי שיעשו אותה שונה מדמויות אחרות שעשיתי, אמצא משהו קצת יותר ייחודי בה ואת הנקודות השונות בין הדמות האחת לאחרת שעשיתי, גם אם כולן ילדות קטנות ומעצבנות. אני אוהב כל דמות שאקבל ומבינה שיש לי טייפקאסט, אבל אשמח גם לצאת ממנו. כשלמדתי ב'בית צבי', המנהל האמנותי, ארתור קוגן, נתן לי את התפקיד של אלה במחזמר 'לרקוד ולעוף' של רשף לוי. אלה בחורה בת 27, שעברה טראומה כשהייתה קטנה ובעקבות הטראומה, קשה לה לפתח מערכות יחסים עם גברים וזה מאוד שונה מהטייפקאסט שלי. קצת חששתי ואמרתי 'מה בת 27?, בקושי נותנים לי את הגיל האמיתי שלי, אז לשחק דמות שהיא שלוש-ארבע שנים מעל הגיל שלי?!'. האתגר התקבל ואני חושבת שצלחתי אותו יפה". 

היית רוצה לגלם גם דמויות מבוגרות יותר?

"תראה, אני מסתכלת במראה ומבינה שבשנים הקרובות, כנראה לא יתנו לי לשחק אמא עם שני ילדים. אני ריאלית, ואני כן אשמח לקבל תפקידים שהן לא רק של נערות, אבל אני מבינה שככה אני נראית. לפני שלוש שנים, שיחקתי חיילת בסרט קצר שנקרא 'ים מת', אז זה כן מראה שאני כן יכולה לעשות גם דמויות שהן לא בנות 16 או 17. על התפקיד הזה, קיבלתי את פרס השחקנית הראשית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בונצאולה שנקרא 'ארבע יבשות'. זה היה פסטיבל של סרטים מכל העולם ואני קיבלתי את תואר השחקנית הראשית הטובה ביותר, אני שלא קיבלו אותי בשלושה בתי ספר למשחק! הבמאי התקשר אלי, אמר 'תקשיבי, זכית בתואר השחקנית הראשית הטובה ביותר', עניתי 'אני?' ואמר לי: 'כן כן, את. אנחנו נשלח לך את התעודה הביתה'. הייתי בשוק, לא ידעתי איך להגיב לזה, זה מרגש, אבל מבאס שסרטים כאלה לא מספיק זוכים להכרה". 

בחודש שעבר הסתיימה העונה השלישית של "בת השוטר". את משערת שזה הסוף או שמאמינה שיש סיכוי לעונה רביעית? 

"זו הייתה העונה הכי מטורפת של הדמות שלי. אם בשתי העונות האחרונות דבורי הייתה הכי צדיקה, נצמדת לכללים, לא רואה ימינה שמאלה ומכוונת למטרה, בעונה הזו קראתי את התסריטים והפה שלי נפער. אמרתי לעצמי 'או מיי גאד! דבורי תצטלם ככה?', 'מי בעולם יצליח לשכנע את דבורי להצטלם ככה בשמלה חשופה, איך זה קרה?!'. זה היה מפתיע, מעניין ומטורף לצלם את זה והלוואי שתהיה עוד עונה כדי לראות מה קורה איתה. אני רוצה להאמין שזה לא הסוף ושיהיה המשך, אבל זו שאלה שאני לא יודעת לענות עליה, אז תשאל את היוצרת דנה שץ, בסדר?".  

© מתוך בת השוטר, טין ניק ב-yes

ואם כבר דת, כשומרת שבת וכבת להורים שאינם שומרי שבת, מאיפה הגיעה ההחלטה לעשות את הצעד הזה? 

"אני מגיעה מבית שהוא חילוני-מסורתי. כלומר, כן היה קידוש אצלנו בבית בימי שישי, אנחנו שומרים כיפור בבית, אבל פה זה נגמר. סבתא רבא שלי, מרים ז"ל, חיה עד שהייתי בת 14 והייתה אישה צדיקה. היא תמיד אמרה לי, 'תשמרי שבת', זה היה נורא חשוב לה עניתי: 'בסדר, בעזרת השם' ומה תגיד לסבתא רבא שלך? אתה הרי מכבד אותה, לא רוצה לפגוע בה ולהגיד 'בחיים זה לא יקרה', ולכן אמרתי 'נראה, אולי בעתיד'". 

מה השתנה? 

"זה קרה בערב סוכות, כשסבתא רבא שלי הכינה את כל הסירים, העמידה הכל, ישבה על הכורסה ונפטרה. אתה אומר 'לא נשב עליה שבעה, כי סוכות ולא רק שאתה לא יושב עליה שבעה, אתה גם תאכל מהאוכל שהכינה. אתה מרגיש שהיא רק נותנת כל חייה, אפילו במותה היא נותנת, ואנחנו אפילו שבעה לא יכולים לשבת עליה כי חג ואני חייבת לתת לה משהו. בגלל שהיה לה חשוב שאשמור שבת, אמרתי לעצמי 'את השבת הקרובה, אשמור בשבילה׳. זה המינימום שאני יכולה לעשות והיא נתנה כל כך הרבה, אז לא ניתן את המעט שביקשה פעם אחת?, אז החלטתי לשמור שבת, בשבת הראשונה אחרי שנפטרה ושמרתי לזכרה". 

עם הזמן שמירת השבת הפכה לקבועה.  

"הייתי בת 14, נורא קטנה ובגיל הזה כל היום הייתי בטלפון, 'איי-סי-קיו' שהיה בזמנו ורשתות חברתיות. יום אחד,  תנתקתי מהטלפון, מהטלוויזיה, ישבתי בסלון והכרחתי את אמא שלי לשחק 'טאקי'. הסתכלתי לה טוב טוב בעיניים וראיתי שצבע העיניים שלה לא חום כמו שחשבתי, אלא חום דבש, טיפה ירקרק אפילו. אמרתי 'אמא, העיניים שלך נוטות לירוק?' וענתה 'ברור הילה, מה יש לך?!'. פתאום קלטתי כמה הייתי עסוקה בעולמי הפנימי, שאפילו אף פעם לא הסתכלתי לאמא שלי בתוך העיניים. הרי בגיל הזה, כל מה שאכפת לך זה לצאת, חברים, חברות, לימודים, טלפון ואז הבנתי, כמה חשוב להתנתק יום אחד מהכל, לשבת עם המשפחה שלי, לעזוב רגע את החברות, החברים, לקרוא ספרים ולהיות מחוברת לעצמי. לא ראיתי שזה קורה באמצע השבוע, אלא רק בימי שבת ופתאום זה קרה. הרגשתי שלשמור שבת מפיק לי תועלת ופשוט המשכתי, אני מתה על לשמור שבת. אני באמת חושבת שכל אחד צריך לנסות להתנתק לרגע, כי הטלפון הכניס אותנו לבועה כל כך ספציפית, שאנחנו לפעמים לא מייצרים קשרים משמעותיים עם אנשים. אני רואה את הנוער של היום ולפעמים, הוא לא יודע לנהל שיחות בין חברים, אלא רק בטלפון, וזה נורא קשה.

תמיד חייתי בבית שבו אף אחד מסביבי לא שומר שבת ולא הייתי מטיפה. כל אחד חי את החיים שלו, כל אחד מוצא את עמק השווה, מכבד את האחר וכשאתה אוהב את האחר, תכבד אותו ולא תעשה לו דווקא. למשל, אתה לא תבוא אלי לחדר, תדליק ותכבה את האור ואם אבא שלי שם מוזיקה ביום שבת, לא אכפה עליו לכבות את המוזיקה כי אני שומרת שבת, אלא אלך לחדר. בשבת אחת אמרתי לרון 'יאללה, בוא נצא לפארק', ומאז זה הפך לקבע, כל שבת אנחנו יוצאים לפיקניק בפארק עם הכלבה שלנו, מדברים שעות ואני לא יודעת אם מישהו שלא שומר שבת, היה מצליח לעשות את זה. כלומר, כל אחד  פתאום יכול להגיד 'רגע יש לי הודעה', 'רגע בוא נעלה סטורי' ואם לא היינו שומרים שבת, זה לא היה קורה וגם אם כן, כל אחד היה חצי מהזמן בטלפון. אם תרצה או לא, זה היום בשבוע שמכריח אותך להיות בכאן ועכשיו" 

לפני שנה וחצי התחתנת עם רון ברוקר ולמעשה את בזוגיות איתו מגיל 15. "הייתי בת 27 כשהתחתנתי אחרי שאנחנו 12 שנים ביחד ואנחנו מכירים טוב אחד את השני, אז זה לא הרגיש לי מוקדם מדי להתחתן", שיתפה.

איך הכרתם? 

"הייתי אצל חברה בבית והיא אמרה לי 'בואי נלך לקנות חטיף בקיוסק ליד הבית'. רון ישב שם עם עוד חבר ואז ישבנו ודיברנו. ישר נהיה קליק. בדיעבד שיתפתי אותו ואמרתי לו, 'התאהבתי בך בשנייה הראשונה שראיתי אותך'. הוא היה נראה לי הדבר הכי יפה בעולם, הכי חכם בעולם ופשוט התאהבתי בו באותה שנייה. ברור שזה הלך והתחזק, ככל שאתה מכיר אתה הבן אדם, מבין מי הוא ומה הוא, זה עוד יותר הולך ומתחזק. כשהכרנו בקיוסק, התערבנו על שוקובו ולא זוכרת על מה בדיוק הייתה ההתערבות, אבל כן ניצחתי בה. הוא לא הביא לי שוקובו, אבל מאז הוא הביא לי המון שוקובו! בנאום שלי בחופה אמרתי לרון 'אתה רוצה שאוותר לך על השוקובו, תשבור את הכוס או שתביא לי שוקובו, מה שאתה מעדיף'".  

© מתוך האינסטגרם של הילה

וכמו שהזכרת, אתם יחד מגיל 15, אהבות ראשונות שמגיעות לחופה הן די סיפור מהאגדות כיום.

"אנשים שואלים אותי 'מה, מגיל 15 את עם אותו אחד'? 'את לא רצית לנסות אחרים?' והתשובה שלי, שאומנם מצאנו אחד את השני בגיל מוקדם, אבל כשאתה מוצא משהו טוב, מרגיש שהוא נכון לך ומרגיש בבית, אתה לא עוזב אותו כדי לראות מה עוד יש בחוץ. כשאתה מוצא משהו שבבסיס שלו יש אהבה, כבוד, הכלה ופרגון, אתה לא עוזב את זה, אלא פשוט שומר עליו. אף פעם לא עניין אותי לבדוק מה יש בחוץ, כי יש לי משהו ממש טוב בבית. לא חייב לפסול בן אדם בגלל שהוא קצת שונה ממך, ולא צריך להיות מקובע על ההגדרות שלך, כי לאדם שמולך אולי יש תפיסת עולם שונה משלך, אבל יכול להיות החיבור הכי מדויק שלך. רון הוא החבר הכי טוב שלי, המאהב שלי, 'החברה הכי טובה שלי' והכל בשבילי. בלוחות הברית, חצי מהמצוות הן בין אדם לחברו, תהיה טוב לעצמך, לסביבה שלך ותכבד גם את הזוגיות שלך".  

לצד המשחק, הילה גם פעילה בעמותת "דימונה אוהבת חיות" 

"אנחנו עמותה צעירה יחסית שבתחילת דרכה ואין לנו הרבה משאבים ואפשרויות, אז אנחנו עושים שיתופי פעולה עם עיריית דימונה כדי שיעזרו לנו בנושאים מסוימים. המצב נורא ואיום, כי דימונה קרובה לפזורה הבדואית, ששם מרביעים כלבים ברמה מטורפת ומהפזורות באים המון כלבים, כלבות, המלטות ואינסוף של מקרים, אז אנחנו מנסים לעזור להם. למשל, לא מזמן חילצנו גורה קטנה, גילו שיש לה אוושה בלב ועכשיו היא צריכה קרדיולוג, אקו לב, צילומים, ניתוח וזה עשרות אלפי שקלים. בשביל זה, אני מנסה לגייס בשבילם תרומות, למצוא בתים לכל הגורים, לממן טיפולים רפואיים והעירייה סוף סוף התחילה לשתף איתנו פעולה". 

© צילום פרטי

מה צפוי לנו בפרק הבא שלך בחייך?

"הפרק הבא שלי כולו מרוכז ב'זגורי', אז הפרק הבא זה להתחיל ללמוד טקסטים. הלוואי שזה יפתח לי עוד דלתות. דברים לא באו לי בקלות, היו הרבה קשיים בדרך והמסר שלי, הוא שאם יש לך חלום שאתה רוצה להגשים, תילחם עליו. לך תלמד אותו, לך תחקור אותו, תקריב בשבילו דברים אם צריך. באשר ל'דימונה אוהבת חיות', הלוואי שנצליח לעזור לכל הכלבים, לחתולים ולכל החיות שצריכות את העזרה שלנו".

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מישל אנג בראיון לפרוגי: "אנשים צעירים יכולים לעשות דברים נפלאים"
• מהחרם ועד הייצוג הגאה: רועי רביב כמו שלא הכרתם
• דריה רוזן: "כל עוד אבא שלי מביים את הפסטיגל, לא אעשה אחד"

אילן רוזנפלד- הפיג'מות

אחד הקמפיינים היותר זכורים לראשות כלשהי היא זו של אילן בפיג'מות. אמנם שם אילן רץ לראשות וועד הבניין ולא לראשות העירייה, אך אנו בטוחים שגם בראשות העירייה אילן יעשה רק טוב. אולי עם הטבות ללהקות עצמאיות שרוצות להצליח ואולי עם תמיכה לא אובייקטיבית בהמבורגריה אחת מסוימת... אבל עדיין אנו בטוחים שאילן יעשה רק טוב לעתידה של כל עיר, למרות שבתכל'ס, בשביל מה הוא צריך את זה?

ארי - גאליס

עוד מועמד שלדעתינו יכול להתאים להפליא לנעלי ראש העיר הוא ארי מ"גאליס". ארי שניהל את המחנה ביד רמה, ידע להעמיד במקום, היה כריזמטי, סוחף ואיש ישר (אחרי שחזר לו הזיכרון לפחות). נכון, קרו לו לא מעט דברים מאחורי הגב, אבל ארי בכל זאת היה אהוב, אהוד והדמות הזו שכולם רצו להקשיב לה.

© מתוך גאליס, ערוץ הילדים

ארז - מתוקים

אומנם אנחנו לא מרגישים שאנחנו מספיק מכירים את ארז, אבל די סומכים על אסי עזר שיעשה זאת בעונה הבאה של "מתוקים". בארז, עוזר סוציאלי, יש משהו חם, מרגיע ומאוד קשוב. הוא יודע לעמוד על שלו, יודע להטיף, יודע להגיד את המילה האחרונה ולהיות הדמות הסמכותית הזאת שכדאי וכיף להקשיב לה. יש משהו בארז שהופך את הכל לנגיש יותר וכל אחד ירגיש שהוא יכול לנתב אותו למקום טוב יותר. ארז, אנחנו לא יודעים מה איתך אבל מקווים שבקריית ים מוכנים להנהגה שלך...

תותית ומילעל- זאת וזאתי

אז נכון, אין ספק שלצמד החברות יש איזו שריטה פנימית והן אולי לא הכי אחראיות בעולם, אבלאיזה מצחיק זה יהיה, אה? תארו לכם עיר שלמה תחת הנהגה של תותית ומילעל! הן יהפכו את העיר שלכם למקום מעניין ומופרע מאוד... אנחנו היינו נותנים לזה צ׳אנס.

© רשת 13

אלה לי רשף- החממה

גיבורת בית הספר למנהיגים עברה הרבה מאוד תלאות בחייה - כאלו שהקשיחו אותה, הפכו אותה לחזקה יותר וגם נתנו לה הרבה ניסיון. היא סוחפת, עקשנית, לוחמת צדק, סקרנית ותלמידה מצטיינת בחממה (עם ניסיון בבית עורבים וגם בבית בנשרים) - כל אלו הפכו אותה למנהיגה מן המניין, שתסב גאווה לכל עיר אשר תעמוד בראשה וגם תדע להנהיגה בכבוד! ובואו נודה על האמת, איפה עוד תמצאו ראש עיר שהוא בוגר של בית ספר למנהיגים צעירים?

© באדיבות yes

מנואל - מקיף מילאנו

מנהלת החלומות האייקונית של "מקיף מילאנו" הייתה יכולה להוביל את העיר שלנו למקום טוב יותר, להיות זו שלוקחת את כל החלומות, התקוות והופכת אותם למציאות! כאשת חינוך לשעבר היא הייתה דואגת להקשיב לכל תושב שרק יפנה, הייתה נותנת במה לדור הצעיר, מעודדת אותו ודואגת לו לעתיד טוב יותר. לא סתם גם בסדרה בחרו במנואל לראשות העיר - היא באמת הדוגמא לכמה אנושיות, אכפתיות ואהבת עשייה הם הכי חשובים שיש בתפקידי מפתח והיא הכי הוכחה שכולם שווים ויכולים!

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

אחת מאותן סדרות מונפשות נקראת "מלחמת הכוכבים: באד באצ'", המספרת את הסיפור מהצד של הרעים. הסדרה מתמקדת בכוח משובטים 99, הידוע גם בכינוי 'החבר'ה הרעים'-  יחידה של משובטים שהופכת לכנופיית שכירי חרב. אל אותה חבורה מצטרפת אומגה, משובטת צעירה, אותה מדבבת השחקנית מישל אנג. לרגל יציאת העונה השלישית והאחרונה בסדרה, שתעלה היום (ד') בדיסני+, תפסנו את אנג לראיון מיוחד.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מהחרם ועד הייצוג הגאה: רועי רביב כמו שלא הכרתם
• דריה רוזן: "כל עוד אבא שלי מביים את הפסטיגל, לא אעשה אחד"
• סוף שבוע זוגי: הזוג שהפציע בהופעה פומבית ראשונה

כאמור, העונה השלישית היא האחרונה של "באד באצ'". איך הגבת כשנודע לך הדבר?

"אני תמיד אופטימית ומלאת תקווה שההרפתקה הזאת תוכל להמשיך לעוד הרבה מאוד זמן, אבל אני מאמינה שמה שכותבי הסדרה יצרו יגרום לאנשים להרגיש שבהחלט הספיקו שלוש עונות כדי לספר את הפרק הספציפי של הדמויות הללו. אז אני קצת עצובה, אבל חושבת שיש לפנינו עונה מדהימה מאוד!".

מה למדת מאומגה, הדמות אותה דיבבת לאורך שלוש עונות?

"אני מרגיש שאומגה מראה שאי אפשר לזלזל בפעולה שבאה מתוך הלב, בטוב ובמה שזה יכול לגרום לאנשים לעשות. אולי היא צעירה ותמימה, אבל מאוד אכפת לה מהאחים שלה, המשובטים, שזה עולם שהיא לא לגמרי מבינה. בכל זאת, יש לה סוג של שליחות טהורה ובעונה השלישית, היא בלתי פוסקת- מה שבולט דרך הניסיון של אומגה לחזור ולהבין מה עושים למשובטים הנותרים ולבסוף לשחרר אותם מהר טנטיס".

"בסופו של דבר, היא באמת מצליחה לעשות את הדברים שהיא מתכוננת לעשות. אבל היא כמו ילדה קטנה. אז אני חושבת שזה מסר די מגניב. אנשים צעירים, קטנים ותמימים עדיין יכולים לעשות דברים נפלאים- כל עוד יש להם לב טהור״.

© gettyimages.IL\Alberto E. Rodriguez

מה אנחנו יכולים לצפות מהעונה השלישית?

"העונה השלישית לא תהיה שמחה וצבעונית. אני מרגישה שהיא באמת אפלה ומפחידה. יש כמה דברים מבעיתים כמו הנושאים שהיא דנה בהם והדברים ש- 'החבר'ה הרעים' צריכים להתמודד מולם. יש הרבה שאלות אוניברסליות גדולות שהפרקים מנסים לענות עליהן והרבה מאוד סיכונים. אתה יודע, ד"ר המלוק (הנבל הראשי של הסדרה - ש.מ) הוא בחור די רשע ומגעיל, ולמה שהוא עושה שם יש השלכות גדולות על כל האנשים שאכפת להם מהחבורה. לכן זה מסוכן".

'מלחמת הכוכבים' ידוע גם בתור יקום קולנועי וטלוויזיוני שנותן במה לדמויות נשיות ראשיות. איך הרגשת עם כך שגילמת דמות צעירה ומעוררת השראה כמו אומגה?

"תודה, זה כל כך מקסים מצידך להגיד את זה! בכנות, אני פשוט מרגישה כל כך ברת מזל. זו העונה השלישית ואני עדיין לא מאמינה שניתנה לי ההזדמנות הזו. אני בעיקר שחקנית לייב-אקשן וזו עבודת הדיבוב הראשונה שלי, וזה היה כיף! זה אפשר לי לגלם דמות שהיא שונה מהאופן שבו אני מתבטאת באופן פיזי. בנוסף, עצם זה שלקחתי חלק בסיפור כזה בתור דמות מרכזית כזו, כמו שאמרת… זה כיף שיש דמות נשית בתוך קבוצה של דמויות גבריות גדולות וחסרונות, שעדיין עומדת על שלה".

© באדיבות דיסני+ ישראל

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• דריה רוזן: "כל עוד אבא שלי מביים את הפסטיגל, לא אעשה אחד"
• סוף שבוע זוגי: הזוג שהפציע בהופעה פומבית ראשונה
• אוּרי פרלמן: "הכינו אותי לזה שאני הולך להיות הבן אדם הכי שנוא במדינה"

"זה התחיל בגיל ממש צעיר", מספר רועי על התחלתו. "אני זוכר שמאז ומעולם זה היה שם ותמיד ידעתי שאני רוצה להיות שחקן. הייתי מופיע בסלון, מוכר כרטיסים, כבר אז ידעתי שאני רוצה לעשות כסף", משתף בהומור. "הייתי ממש מבקש כסף מהמשפחה, הייתי מושיב אותם, עושה וילון, תלבושות ותפאורה. אחותי הייתה ה'אסיסטנטית שלי', מנהלת את כל הדבר בבית והייתי לוקח את כל 'התהילה'. בגיל 8, ראיתי שיש אודישנים לפסטיגל, הרמתי את הטלפון וללא היסוס ועם מאה אחוז חוצפה וביטחון - הזמנתי את עצמי לאודישן ומשם התגלגלתי. תמיד חיפשתי את הבמות, הייתי בחוגים, אחר כך במגמת תיאטרון בתיכון 'עירוני א' בתל אביב, משם לתיאטרון צה''ל ואני זוכר שהחלום הכי גדול היה ללמוד משחק. הרבה לפני שרציתי להיות שחקן. בגיל 10, היה לי דף עם חלומות והחלום הראשון שלי, היה ללמוד משחק, שבועיים אחרי שהשתחררתי מתיאטרון צה''ל, הלכתי ללמוד ב-'ביורם לוינשטיין' ולפני ארבע שנים סיימתי את המסלול. זה משהו שתמיד ליווה אותי ויש אנשים שכל החיים מתלבטים מה הם יעשו.. אצליויש דבר אחד שהוא תמיד בטוח - שזה המקצוע שלי. מהיום שנולדתי ועד שאמות תמיד יודע מה אעשה, אז במובן הזה יש לי שקט".

איך היה המעבר מ"אנונימיות" מוחלטת לפרצוף מוכר? 

"זה קטע, כי האהבה הזו שאתה מקבל היא מדהימה ואין לזה מחיר, אבל בהתחלה לא לקחתי את זה בחשבון. אני בא לעבוד, משחק מבחינתי זה העבודה שלי, זה החלום שלי וכשזה בא עם האהבה החיצונית, זה בונוס שלא החשבתי אותו בתחילת הדרך. יש אנשים שחולמים שיכירו אותם ואני תמיד חולם לשחק, אבל האהבה של הקהל מרגשת מאוד ובמקרה הזה גם של הנוער, שזו האהבה הכי אמיתית, הכי גדולה, הכי מחבקת, אוהבת ומלאת תמימות. בעידן שלנו, חסרה הרבה תמימות והילדים מחזירים לנו אותה. אני חושב שהמעבר היה נעים, לא הרגשתי איזשהו מעבר קיצוני ולפעמים זה מפתיע אותי. כשחלמתי להיות שחקן ידעתי שהקהל בא עם זה, הרי מי לא רוצה שיכיר אותו ומי מאיתנו לא רוצה להיות הכי מוצלח שיש? אבל לא לקחתי את זה בחשבון. לעולם סדרות הנוער יש אימפקט מאוד רחב, יש לו כוח מאוד גדול וכשפתאום אתה מקבל את זה ברחוב, בפרמיירות ובאינסטגרם, זה מרגש, מרים ברמות ומה יותר כיף מהאהבה הזו, שהיא אהבה פשוט נקייה".

הסתיימה העונה השלישית של "בת השוטר" בה השתתפת. איך אתה מסכם את החוויה? 

"קודם כל, 'בת השוטר' זו הסדרה הגדולה. היו כמה סדרות שהשתתפתי בהן לפני, כמו העונה המחודשת של 'בצפר', תפקיד ב'בלקספייס', אבל זו באמת הייתה הסדרה הראשונה שאיתה יצאתי אחרי בית ספר למשחק. זה נורא מרגש, הסדרה קרובה לי ללב ותמיד אזכור אותה בתור הראשונה שלי. התחלנו אותה ממש בקורונה, אז מרגש אותי שזה הפרק האחרון ואני בהלם, שעברו שלוש עונות. אני מרגיש שכל שחקני הסדרה ואני ממש התבגרנו, כי הרי התחלנו כילדים, נכנסתי לשם בגיל 24, והיום אני בן 28, אז גם אנחנו והתבגרנו עם העונות, לא רק הכותבים והעלילה. 'בת השוטר' זו סדרה, שלוקחת את הנוער בגובה העיניים, ברצינות, לא מתחנפת ולדעתי, זו סדרת נוער מהטובות ביותר שנעשו פה ולא בגלל שאני משחק בה. זו סדרה שגם מבוגרים רואים ואני אומר לך, שיותר מבוגרים פונים אלי, חיילים וסבתות".  

-איך אתה מסביר את הבאז?

"בסדרה הזו, יש שני אלמנטים. הראשון, הוא שהסדרה הזו לא מתחנפת, הולכת עם המתח עם הדרמה ועם ההומור עד הסוף. האלמנט השני, הוא שהעולם של החרדים והעולם של החילונים באים לנוער בשילוב הורמוני וזה מדהים בעיניי. אני נורא גאה בסדרה הזו, עומד מאחוריה ואני חושב, שזו הייתה עונה שלישית מוצלחת".

הסדרה בחיי החברה החרדית לצד החברה החילונית - לאור האירועים החברתיים השונים במדינה, הייתה השפעה שלהם על הדרך בה ניגשתם לעבוד על על סדרה? 

"תשמע, אני חושב שבאומנות כל הזמן חייבת להיות התכתבות מהותית, בין המציאות המתקיימת לבין היצירה שנכתבת. אנחנו לא יכולים לפעול, לשחק וליצור, מבלי להתכתב עם מה שקורה בחוץ. הכוח של האומנות, הוא להביא בשורה, להביא שינוי, להעלות דברים לסדר היום ולדבר אותם, כי אחרת לנו כאומנים וכיוצרים, אין שום משמעות ואני רואה את זה למשל גם בתחילת המלחמה. כשהעונה השנייה של 'בעלת החלומות' הייתה בעיצומה, לא ידענו אם להמשיך את העונה, להוריד אותה מהמסך ואנחנו, כל השחקנים של 'בעלת החלומות', יצאנו  מטעם HOT עם וואן לבקר מפונים. זה קרה בסוף של העונה השנייה ואני זוכר, שראינו את השטח ואת הכוח שיש לאומנות. לפני שיצאנו לבקר את המפונים נורא חששתי, הייתי מפורק, בכיתי בבית, הייתי בחרדה קיומית כמו כולם ואמרתי 'איזה כוח אתן להם?! רק אוריד אותם לתהום'. גיליתי שיש לנו כוח אדיר וזה גם מתכתב עם מה ששאלת, למובן הזה שכל הזמן אנחנו חייבים להתכתב עם המציאות וככה החלטנו להחזיר את העונה. הסוף של 'בעלת החלומות' אכן שודר עם המלחמה, כי השטח היה רעב לזה ובמקרה הזה, יש כל הזמן התכתבות. הייתה יועצת דת לסדרת ודנה שץ היוצרת המדהימה, כל הזמן מתכתבת עם המציאות. העונות מאוד מתקדמות וכמו שהזמן מתקדם, גם העלילה מתקדמת".

© מתוך האינסטגרם @roy.raviv

ב-"בעלת החלומות", גילמת את עידו שיצא מהארון וגם הייתה לך סצנת נשיקה עם בר ברימר. אילו תגובות קיבלת על התפקיד הזה? 

"הדמות ב'בעלת החלומות' יצאה מהארון באופן ברור, עוד לפני שהסדרה נכתבה. זו דמות מוצהרת של גיי, שלא מתחנפת, לא מתנצלת, מאוד בחוץ ובסך הכל, התגובות היו מדהימות. אני תמיד מסתכל על הסך הכל והיו גם תגובות קשות. אני זוכר שקראתי באינסטגרם כל מיני טוקבקים, אבל בסופו של דבר, הרגשתי חיבוק מאוד גדול מכולם, כולם היו מוכנים מאוד לקבל את זה וכולם אהבו את זה. תשמע, כשזה כתוב טוב, משוחק טוב וכשזה לא מתנצל, אין מקום בעיניי לביקורת הזו. כלומר, זה היה כל כך נורמלי וכל כך רגיל, שני אנשים שמתאהבים על המסך ושני אנשים שאוהבים, אז רוב התגובות שקיבלתי בסוף העונה הראשונה היו 'אומייגד, למה אתם לא ביחד?' וכל העונה השנייה היינו ביחד. תמיד יהיו תגובות הומפוביות, אנחנו ב-2024 והתקדמנו, אבל אנחנו עוד לא שם ויש המון דברים שאנחנו צריכים לתקן במדינה ובממשלה. הדרך ארוכה, אבל יש עוד התקדמות".

רביב מספר שכילד גאה בארון בחולון הוא התקשה למצוא חברים בילדותו, ואף עבר חרם. "זה היה חרם נורא גדול, עד כדי כך שהוא גרם לי לעבור לתל אביב וללמוד שם במגמת תיאטרון. לי לא היה את זה, לנו היה דנה אינטרשיונל ועברי לידר. אני חושב שיש כוח כל כך גדול, לזה שיש זוג גייז, מוצהר, בפריים טיים, בשמונה בערב לכל המשפחה ולא ביום חמישי בעשר בלילה. זו טלנובלה, יש פה 'Statement' ואם לי היה אותו בתור נער בחולון, זה היה מציל אותי והייתי רואה בטלוויזיה מראה, למה אפשר להיות. בעצם אנחנו, הכוכבים שלהם, נותנים לאנשים לגיטמציה להיות מי שהם באמת. אם לי היה את זה בתור ילד על המסך, זה היה מציל אותי וזה הכוח שיש לאומנות".

הרגשת משקל על הכתפיים לגלם דמות להט''בית? 

"אני אף פעם לא מרגיש משקל, אני בא לספר סיפור. מבחינתי אי אפשר לשחק זהות מינית, כי זהות מינית היא זהות מינית. אתה בעצם משחק אופי ומבצע פעולות, אבל אתה לא יכול לשחק גיי. לא הרגשתי שיש לי אחריות, אלא שהאחריות שלי היא לספר את הסיפור הכי טוב שיש. עם זאת, באה האחריות של ההסברה, כלומר לשתף את זה כמו שצריך, לדברר את זה כמו שצריך, לשווק את זה כמו שצריך ויש לזה אחריות. אתה מרגיש את זה בעיקר מהתגובות, כי אתה בעצם מייצג משהו ובמקרה שלי, זה כל כך מתכתב איתי אישית, שאני מרגיש עוד יותר זכות לספר את זה, אבל אחריות זו מילה גדולה כאן. אשאר צנוע ואומר, שאני שחקן שמספר סיפור".

עד כמה לדעתך חשוב ייצוג דמויות גאות על המסך?  

"כמו שאמרתי קודם. זה סופר קריטי. לא היה את זה פעם, היום יש את זה  וזה כבוד גדול שאני רוצה לתת ל'הוט', לשירה אלון ולמיתר פרהט, היוצרות של 'בעלת החלומות'. אני לא רוצה להגיד על אומץ, כי יותר אמיץ לא לעשות את זה, אבל נותן את הכבוד בעיקר על התעוזה לשים את זה על המסך, בלי פחד ובלי התחנפות שזו משמעות גדולה. צריך להראות על המסך את כל גווני האוכלוסיה שלנו, גם קבוצות חלשות, כולם צריכים לקבל ייצוג על המסך. זה מבורך, קריטי, חשוב ואשמח לקחת חלק בכל סדרה ששמה את זה במרכז".

© צילום מתוך האינסטגרם של רועי רביב

"קודם כל, יש התקדמות וצריך גם להגיד את זה. אני תמיד משתדל בחיים שלי להסתכל על מה יש, לא על מה אין וגם במקצוע הזה. אם תסתכל על מה שאין לא תגיע לכלום ולכן, אני מסתכל על מה שיש , מודה על מה שיש ובהודיה מאוד גדולה כל הזמן. יש התקדמות ב-2024, למשל בחוק הפונדקאות ויש התקדמות גדולה מאוד, בהמון גזרות של הקהילה. עם זאת, בממשלה הנוכחית שמייצגת את העם שלנו כרגע, הממשלה הנבחרת, אין שום אפשרות לפרוץ גבולות, של חיזוק שכבות אוכלוסיה מוחלשות ואנחנו צריכים פה שינוי גדול. רק השינוי הזה, יביא לשינוי בסיסי של חוקים בסיסיים שייצגו את הקהילה בכבוד. זו עדיין אוכלוסיה מוחלשת, זו עדיין אוכלוסיה שלא מקבלת את הזכויות שמגיעות לה ואני חושב, שזו תמיד המורכבות של דת ומדינה, אבל צריכה להיות ממשלה שמייצגת את כל אזרחיה וכל אזרחיה, זה כל אזרחיה! יש את ארגון 'איגי' ויש המון אנשים טובים שרק רוצים לעשות שינוי ועושים, אבל זה עוד לא מספיק וצריך פה שינוי, כדי שהדברים האלה יקרו בממשלה הנוכחית, יש המון חוקים שלא יכולים לעבור".

מה היית עושה כדי לשנות את זה? 

"חשוב לזכור שאנחנו שחקנים, אומנים ולא אנשי פוליטיקה, אבל אני מהסקלה של האנשים, שכן אומרים את מה שיש להם להגיד. לדעתי, עם הכוח באה האחריות ויש כוח לשחקנים, יש לנו קהל שאוהב, מקשיב לנו וצריך לנצל את הכוח הזה, כל הזמן לדבר על זה וזוהי לא חובה, אבל חובה מוסרית. אני זוכר שב-'בעלת החלומות', גם אני וגם בר ברימר, העלנו כמה פוסטים על הנושא הזה ובמקומות שלי, פונים אלי המון ילדים בארון. מה שאני עושה זה מקשיב להם, כותב להם בחזרה, פוגש אנשים בסדנאות משחק שאני מעביר. אני חושב, שהכוח הקטן שלי בעולם הזה, הוא לדבר איתם, להראות להם שהם יכולים להיות מי שהם באמת ושהעולם רק יחייך אליהם, יהיה מואר יותר, טוב יותר ושהם האנשים הכי יפים והכי טובים בעולם". 

המשחק נתן לך יותר ביטחון? 

"המשחק זה המקום שלי להיות מי שאני. אנשים אומרים שבמשחק שמים מסכות, דמויות ואני דווקא מרגיש, שבמשחק אני מוריד אותם. זה מה שהרגשתי כשהייתי ילד, שהייתי דמות במסכה בחולון והיו אנרגיות לא פשוטות סביבי ושלא מתאימות לי. הרגשתי שאני עם מסיכה ובכל פעם ששיחקתי, כשהלכתי לחוג או למגמה, הרגשתי שאני מוריד את המסכות, שאני מי שאני באמת. במובן הזה, המקצוע הציל אותי בילדות. עד גיל 13, לא מצאתי את המקום שלי בחולון, לא הייתה מגמת תיאטרון בשכונה שלי והילדים שם, ראו אותי כעוף מוזר. כילד שעושה פרסומות, פסטיגלים ומשתתף בקלטות, זו הייתה הזדמנות לגנאי מבחינתם. כשהייתי בחטיבה בכיתה ו', לא היו לי חברים והייתה תחושת בדידות איומה, לא הזמינו אותי לאירועים חברתיים. אתה שואל אנשים מה הם עושים ביום כיפור, אם יוצאים לשחק או לא ואומרים לך, 'אנחנו בבית', אבל אז יורד למטה עם אמא שלך ורואה שכולם נפגשים. התחלתי חטיבה חדשה ושם היה איזשהו שיא, שהרגשתי שאני פשוט לא במקום שלי ואף פעם לא הייתי בתבוסתניות. תמיד הייתי בפעולה ואחרי חודש בחטיבה, אמא שלי שאלה 'מה הכי היית רוצה שיקרה?' ואמרתי לה, שאני רוצה ללמוד בתל אביב, רוצה להיות במקום שלי וללמוד במגמת תיאטרון. כשעשיתי את זה, הכל השתנה ופתאום הבנתי שהבעיה לא הייתה בי. ילד צריך להיות בסביבה שעוטפת אותנו וכשהגעתי למגמת התיאטרון בתל אביב, הגעתי הביתה". 

רביב כיכב על הבמות מגיל צעיר, וכפי שהוא איזכר - היה גם פסטיגל בדרך בתקופה שבה עוד היו "ילדי פסטיגלים". רועי כיכב על הבמה בפסטיגל 2003 לצד יעל בר-זוהר, יהודה לוי, עפר שכטר ורבים נוספים.

"הייתה חוויה מדהימה", משחזר. "כילד זה היה עוצמת עבורי, להיות פתאום על הבמה עם כל הכוכבים. הרגשתי שאני הכוכב ולא ראיתי אף אחד ממטר. יעל בר זוהר ואני שיחקנו שם ביחד, אני הייתי ילד, היא הייתה כוכבת וכשנפגשנו ב'בעלת החלומות' סגרנו מעגל והיא גילמה שם את אמא שלי! הסתכלנו וישר אמרתי ליעל 'יעלי מאמי, היינו ביחד בפסטיגל' וענתה 'אני יודעת שזה ישמע טיפשי, אבל אני זוכרת אותך', וישר היה לנו בונדינג. אמרתי לאמא שלי שתפתח את האלבום ושתוציא תמונה שלי עם יעל... ואז ראינו יחד את התמונה הזו". 

© צילום פרטי

אם יציעו לך לעשות סגירת מעגל עם הפסטיגל, תעשה זאת? 

"אני חייב לומר שבתור ילד שחלם על פסטיגל, זה תמיד יהיה חלום. אני תמיד חלמתי, שיהיה לי שיר, שהבמה עולה ורואים יד - זה תמיד מה שחלמתי ותמיד יהיה חלום. בתור ילד, הייתי רואה את הכוכבים האלה ואמרתי 'שם אני רוצה להיות', אבל היום אני בן 28 והחלומות שלי קצת השתנו והתאזנו. אתה יודע, אני בן 28 וזה אומנם תמיד יהיה חלום, זה משהו שאשמח לעשות ומת לממש את החלום הזה, אבל היום יש לי חלומות אחרים". 

ובכל זאת, זה משהו שתרצה להגשים אם יתנו את ההזדמנות?

"אני רץ!", משיב נחרצות. "אבל שזה יהיה מהפסטיגלים של פעם, עם שירים מקוריים עם הכרזות על 'שיר מספר אחת' וכו׳, שתהיה את התחרות. אני בן אדם מאוד תחרותי ואני מחפש את התחרות". 

לא הרבה יודעים שדיבבת בלא מעט סרטים וסדרות. 

"קודם כל, דיבוב זה דבר מגניב. אני נורא אוהב לשחק עם הקול שלי, וכשאתה באולפן סגור בלי מצלמות עליך, אתה יכול להשתטות, לעשות מה שאתה רוצה. אני חושב שזו יכולת ריכוז אחרת, זה ב-'מיינד' ואתה פועל ממקום אחר. אתה צריך לדייק בפרייזינג, להביע המון דרך הקול שלך, כשאתה רואה את הדמות המצוירת או הלא מצוירת שלך, לייצר איזושהי הלימה בין שני הדברים וזו עבודה מרתקת. דרך הקול שלך, אתה צריך להביע כל כך הרבה ולמצוא הרבה רבדים בקול שלך. זו חוויה סופר מרתקת, שונה ואני אוהב את זה. כאן אתה בעצם מתכוונן משחקית ממקום אחר, אתה ממש עובד על קול, ולדייק את המצב הרגשי שהדמות נמצאת בו, כלומר לראות את הדמות המצוירת ואיך אתה מתלבש עליה. מה ששונה הוא הקצב, הרי הקצב בדיבוב נורא מהיר ובמשחק, יש לי כך הרבה דברים להביע, אם זה דרך העיניים, פנים, מימיקה כאן יש רק את הקול שלי ודרך הקול, אתה צריך לדייק את הכל. לא יודע אם זה יותר מורכב, אבל אחרת ומעניין".

איך הגעת גם אל הפן הזה בקריירה?

"אני אוהב לעשות הכל. אני בן אדם שממצה נורא מהר וחסר סבלנות שזה נורא מוזר, כי בחרתי במקצוע שמצריך הכי הרבה סבלנות. אני בן אדם שחייב מסגרת, רוצה שהכל יקרה כאן ועכשיו ובחרתי במקצוע, שבעצם אין בו מסגרת והכל קורה מחר או עוד שנתיים. אני חושב שהמקצוע הזה הוא אפילו האלטר אגו שלי, כלומר המקצוע בחר בי, במובן שהוא כל הזמן מותח לי את הגבולות, בודק כמה אני יכול להיות גמיש ואני בן אדם מאוד רציונלי, סכמטי, מסגרתי ואני ממצה נורא מהר, אז אני אוהב לעשות הכל".

רועי לא רצה לפנות מיד אל עולם הטלוויזיה, כאמור הוא בכלל חלם על עולם התיאטרון וכיוון דווקא לשם - אלא שהתכניות קיבלו תפנית מפתיעה.

"כשסיימתי את בית הספר למשחק, היייתי בטוח שאעשה רק תיאטרון. לפני כמה שנים, התחלתי לעשות אודישנים לטלוויזיה ובתיאטרון צה''ל, כולם סביבי היו כוכבים שעובדים, היינו הולכים לאותם לאודישנים, מתקבלים ואני לא, במשך המון שנים קיבלתי 'לא'. אני זוכר, שלפני הלימודים הלכתי למלהק מורן מרציאנו, שהוא אחד המלהקים האהובים והמוכשרים בתעשייה שגם קרוב לליבי, והיה אודישן שעשיתי שהוא אמר לי בו 'זה משהו שהוא לא מכוון, זה לא מדויק'. הרגשתי את מה שאמר ולא הייתי מדויק לעצמי, לא הייתי במקום שלי, לא הייתי בדבר שלי, של רועי ואמר לי 'לך ללמוד'. באמת הלכתי ללמוד ומורן, הוא זה שנתן לי את הכניסה הראשונה לעולם הטלוויזיה אחרי הלימודים ואני זוכר לו את זה". 

ומה קרה מאז?

"הרגשתי שהתבגרתי, שזה לא סתם קרה לי ואני תמיד מאמין, שהכל יתכנס לרגע המדויק שלו. התאהבתי בעולם הטלוויזיה, למדתי את הקסם שלו, ולכל אחד מהתחומים יש את הקסם שלו. תיאטרון למשל זה כאן ועכשיו ואי אפשר להתחרות, עם ה-'ריאקשן' - שזה צחוק, התרגשות וגם אין כמו טייק טוב, שכולם בוכים, מתרגשים או צוחקים ממנו. לכל אחד יש את הקסם שלו והכי חשוב לי, זה איזה סיפור אתה מספר ולא הפלטפורמה. איפה שיש סיפור טוב אני שם, אבל תיאטרון תמיד יהיה הבית". 

אתה מרגיש שהמקצוע שינה אותך כבן אדם?

"כל דבר משנה אותנו כבני אדם, אם זה המקצוע שלנו, הזוגיות שלנו, החברים שלנו או המשפחה שלנו. כל בן אדם שאתה פוגש בדרך משנה אותך, להיות הבן אדם הבא, המשופר, המשוכלל, הגרסה הכי טובה של עצמך ואני, כל הזמן במגמת שיפור ושכלול של האישיות שלי. המקצוע הזה מאפשר להכיר את עצמך ואני חושב, שדרך התפקידים שאני עושה ודרך העבודה הרגשית, אני מאוד מתעצב כבן אדם. עם זאת, המקצוע לא משנה, אלא מעצב אותך ונורא שומר על איזון. כלומר, אני מסיים יום צילום, בא הביתה, שותה תה, רואה 'אופירה וברקו', עכשיו לא מן הסתם", משיב בהומור. "אני נורא מאוזן, החיים שלי מאוד רגועים. לאדם שעובד מתשע עד חמש במשרד, אין את האופציה לפגוש את עצמו, במובנים ששחקן פוגש את עצמו דרך תפקידים, הרי אנחנו עובדים עם הלב והרגשות שלנו. אני יכול להיות ביום צילום, לשחק סצנה נורא רגשית, פתאום לקבל תובנות על החיים שלי ולחזור עם זה הביתה. זו זכות אדירה שיש לנו כשחקנים, אבל צריך לדעת להשתמש בה. כלומר, לא משנה כמה רגשי היום צילום היה, אני מגיע הביתה ועושה ניתוק מוחלט. אני אף פעם לא מכניס את זה הביתה, זה עבודה ונשאר שם, אחרת אהיה אדם לא מאוזן".  

בשנים האחרונות אתה אכן על דרך המלך מבחינה מקצועית. מה הצעד הבא שלך? 

"קודם כל תודה", משיב בחיוך. "אני לא יודע אם 'דרך המלך' זו המילה, אבל אני מרגיש שאני בעשייה וזה מה שחשוב לי, כל הזמן להיות בהתקדמות, כל הזמן לעשות, לעבוד ואני מודה על זה.  זה לא מובן מאליו וכל הצלחה, כל סדרה וכל הצגה, זה מבחינתי עולם ומלואו שאני מודה ומברך עליו. היעד הבא שלי זה הפרויקט הבא, אני לא חושב על עוד עשרים שנה, אני חושב כאן ועכשיו. היעד הבא זה הפרויקט הבא שיסעיר, שירגש אותי ושימתח את הגבולות המשחקיים שלי. החלום שלי והיעד הכי חשוב, הוא שכל החטופים שלנו יחזרו ושאנחנו כמדינה נצליח להתרומם, לאחות את הכאב, את השבר ושנתחבק שוב. תשמע, נורא קשה לעשות ריאיון ולדבר על עצמי, כשכל מה שאני רוצה זה לדבר על אחרים ויש אנשים גיבורים שעושים דברים כל כך מדהימים, אז  זה נורא מוזר לדבר על עצמי עכשיו. אני מנסה כל הזמן להיות מודע, רגיש לסיטואציה, לא מנותק ומבין שצריך להתקדם, אבל זה כל מה שעומד לנגד עיניי, שהחטופים יחזרו".  

© מתוך בת השוטר, טין ניק ב-yes

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• סוף שבוע זוגי: הזוג שהפציע בהופעה פומבית ראשונה
• רואים פעמיים: הסדרות שיש בהן כפילים
• נטע כרמלי: "זה משהו שלא חשבתי שיקרה לי"

השחקנית דריה רוזן הספיקה כבר בגיל 22 לעבור כמה צמתים מעצבים בקריירה, קורס משחק של חודש בניו יורק, השתתפה בסרט הביכורים של תום נשר שעתיד לצאת בקיץ הקרוב, משדרת בגלגל''צ וכמובן קטפה את תפקידה של ביאטריס ב-"כראמל", שזהו תפקיד המשחק הראשון שלה אי פעם. היום (א'), דריה חוזרת יחד עם הדמות שמגלמת, ביאטריס, בעונה שלישית. לפני הכל, עוצרת אצלנו לריאיון ומספרת על החיבור שלה לעולם המשחק:

"תמיד ממש אהבתי את העולם הזה. בתיכון הייתי במגמת תיאטרון, זה משהו שתמיד היה בי וידעתי, שהמקצוע מורכב ושמאוד לא פשוט להיות בתחום הזה. הייתה לי קצת רתיעה מלהיכנס, אבל ברגע שיש לך את החיידק ואת הג'וק הזה בראש, זה לא עוזב אותך. זה באמת לא עזב אותי והבנתי, שאין דבר שמסב לי אושר כמו משחק. אחרי שהשתחררתי, הלכתי לניב עשת כהן שהוא סוכן מהמם והתחלתי גם לעשות אודישנים"

הרגשת שנולדת לזה או שבאמת בחרת בזה? 

"אני חושבת שכשזה בוער בך בפנים וכשזה בתוכך, אין דרך לברוח מזה. ראיתי פעם ריאיון עם שחקן מפורסם, שאומר שאם אתה רוצה לעשות משהו חוץ ממשחק אל תהיה שחקן, אבל אם זה הדבר היחיד שאתה מסוגל לעשות וזה משהו שאתה חייב אותו לנפש שלך, תהיה שחקן. מבחינתי זה הכרח, זה צורך בסיסי, זה לא תחביב, אלא ממש צורך ואני מאוד אוהבת את זה"

באיזה שלב הרגשת שאת שייכת לחלוטין לעולם המשחק?

"תראה, גם עכשיו אני לא יודעת עד כמה, אבל אני מקווה שאני שייכת. זה תחום לא פשוט ושוב, הרבה זמן אני לא רציתי שזה מה שארצה. יש לי חבר טוב, שהייתי איתו במגמת תיאטרון וזוכרת שהיינו אומרים 'הלוואי שנרצה להיות עורכי דין', 'הלוואי שנרצה להיות משהו שהוא לא שחקן' והבנתי, שאני חייבת את התחום הזה. כשהשתחררתי מהצבא לפני שנה וחצי, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים ושזה הדבר שאני הכי אוהבת"

© טלי שמאל

ממש היום עולה העונה השלישית של "כראמל", העונה השנייה בהשתתפותך. איך ההרגשה לשחק ולקחת חלק בסדרה שהיא הצלחה גדולה?

"קודם כל, לא הבנתי את גודל הטירוף, עד שלפני חודשיים, הייתה לנו הקרנה מיוחדת ב'סינימטק' והיו כמויות של ילדים. זו התרגשות שאי אפשר לתאר וכל כך ממלא, לראות כל כך הרבה ילדים מתרגשים מזה. זו סדרה מהממת, הקאסט מדהים ורועי שגב שהוא היוצר, הכותב והבמאי שמוביל את הסדרה, בן אדם מדהים שאפשר ללמוד ממנו המון. החברים שלי מהקאסט הם ממש משפחה, יצרתי משם חברויות טובות מאוד, אני בקשר קרוב איתם ואנחנו מדברים על בסיס שבועי. אני חושבת שהעונה השלישית הולכת להיות  מטורפת, אני מאוד מתרגשת לתפקיד, למה שיהיה ואני חושבת, שהקהל של 'כראמל' מדהים. עוד לא עלתה העונה ואני מקבלת, תגובות באינסטגרם מילדים שצופים בסדרה וזה ממש מרגש"

איך את מסבירה את התגובות שלפני עליית העונה?  

"זה רק מראה את גודל התופעה של 'כראמל'. מאירה ברנע-גולדברג הסופרת, יצרה עולם תוכן שסוחף אליו המון ילדים. כשאחיינים ובני דודים שלי שמעו שאני הולכת להיות ב'כראמל' הם התחרפנו. הם שואלים כל יום 'מתי זה יוצא', 'מה קורה' וממש נחמד ומרגש, לראות איך זה משפיע על כל כך הרבה ילדים"

מה הולך לקרות עם הדמות שלך ביאטריס בעונה הזו?

"בעונה הזו אני קצת רעה, עוד מהעונה הקודמת בעצם ויש לי פחד, שילדים יתבלבלו בין הסדרה למציאות"

למה? 

"כשהייתי ילדה, חשבתי שכל מה שאני רואה בטלוויזיה הוא אמיתי וקורה באמת. הייתי נכנסת לזה ובטוחה למשל, שאנשים טובים בסדרות כמו 'גאליס' ו'השמינייה' הם גם כאלה במציאות. ביאטריס דמות מעניינת ויש לה טוויסט מאוד גדול באמצע העונה, אבל תצטרכו לחכות ולראות. עבדתי צמוד עם מולי שולמן שהוא שחקן אדיר, רוב הסצנות שלי היו איתו וביחד אנחנו רוקמים מזימות וזה מאוד כיף"

© מתוך "כראמל", כאן חינוכית

איך זה לגלם דמות רעה?

"זה ממש מעניין, כיף בטירוף ומרגיש, שאתה צריך לצאת מעצמך לחלוטין. זה מה שכיף במשחק, להיות מישהו שאתה לא, לשים על עצמך איזושהי תחפושת ולעטות מסיכה רגשית של משהו אחר. היה ממש מיוחד, ביאטריס דמות מגניבה, חכמה, לא פראיירית ופלפלית. אני אוהבת אותה למרות שהיא רעה, אבל אתם תראו שגם יש בה משהו טוב"

כמי שמדובר בתפקידה הראשון אי פעם, תארי לנו את הרגע שבו הודיעו לך שהתקבלת לסדרה.

"היה ממש מרגש" דריה משחזרת. "האמת שלסדרה הזו, נבחנתי לתפקיד של הלנה ממש מזמן. כשהודיעו לי שהתקבלתי לתפקיד של ביאטריס התרגשתי, כי כבר ידעתי מה זה 'כראמל', את סדר הגודל של הסדרה ורועי, כתב דמות מדהימה ומעניינת. התרגשתי ברמות, צרחתי בבית ומיד התקשרתי להורים, לחברות ולחברים שלי. בעיניי זו זכות והתודה הענקית, היא לרועי ולמלהק מורן מרציאנו, שהם אנשים מהממים ואני ממש שמחה, על ההזדמנות הזו להיכנס לבמות וללב של הילדים. בהקרנה שהייתה לפני חודשיים, היו ילדים מהעוטף והחיבוק שלהם היה מדהים. כיף שבתקופה כזו יש נחמה מסדרה, ממשהו שהייתי חלק ממנו וגם אם הוא חלק קטן, זה הכי מרגש בעולם".

איך היה יום הצילום הראשון שלך לסדרה?

"יום הצילום הראשון שלי היה בעונה הקודמת, שבה עשינו מן טיזר לעונה שתצא. זו הייתה חוויה מדהימה, עם קאסט כל כך אוהב ומחבק. לרגע לא פחדתי או הרגשתי לא שייכת, כולם נתנו לי תחושה מדהימה, גרמו לי להרגיש חלק מהם, שאני הכי שייכת ופשוט נכנסתי וישר נזרקתי למים. מיד התחברנו, עשינו צחוקים והפכנו להיות חברים טובים. יש כמה אנשים משם שאני בקשר קבוע איתם, עם הקאסט, עם הכותבים, עם האנשים של ההפקה, עם הצוות של איפור שיער וכולם צוות של חלומות. ברור שיש לחץ מסוים ורצון להוכיח את עצמי, אבל אני חושבת שהייתה בעיקר התרגשות יותר מלחץ. כולם נתנו לי תחושה שאין מה להילחץ, אלא רק לבוא ולשחרר ובגלל שביאטריס כל כך שונה ממני ודמות פלפלית ורעה, היה לי תענוג וכיף להשתחרר"

© מתוך "כראמל", כאן חינוכית

בתור בתו של הבמאי והפנטומימאי חנוך רוזן, עד כמה זה עוזר לך בדרך למעלה?

"קודם כל, אני שמחה שאבא שלי הוא אבא שלי, הוא האבא הכי מדהים בעולם ולא יכולתי לבקש טוב יותר מזה. כל החיים, מאוד חשוב לי להוכיח שאני בזכות עצמי ולא בחסד. כשהייתי בכיתה ה', אני זוכרת שקיבלתי את הציון הכי גבוה בתנ''ך בכיתה ואחד הילדים שכעס שלא קיבל ציון גבוה, אמר שכל מה שאקבל בחיים זה בזכות אבא שלי. המשפט הזה הלך איתי שנים וזה נורא מצחיק, כי אני בת 22 עכשיו ועדיין חושבת, על אותה הילדה בת ה-11 שהזדעזעה מהדבר הזה. פחדתי להיכנס לעולם הזה, כי לא רציתי שאנשים יחשבו שהכל בזכות אבא שהוא אדם מדהים, צנוע ובחיים לא משתמש בקשרים שלו לשום דבר. אני רוצה להוכיח שאני עושה דברים לבד, בדרך שלי ותנו לי הזדמנות להוכיח לכם. תראו אותי ותגידו לי, אם הכל בזכות עצמי או לא. אבא בכלל לא רצה שאכנס לעולם הזה, כי הוא קשה, המקצוע קשה ואני ילדה קצת רגישה, אז הוא לא רוצה שאפגע. אבא העדיף שאעשה כל דבר אחר, אבל עכשיו הוא מבין שהג'וק שם, אי אפשר להוציא אותו וזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. עכשיו הוא תומך בי אבל ממרחק, הוא לא מתערב לי בחיים בפאן המקצועי"

יצא לך להתמודד עם אמירות שמשייכות את ההצלחה שלך לקשר המשפחתי?

""זה משהו שאני שומעת תמיד, אני מבינה את הביקורת הזו ואני גם מקבלת אותה. אני מאמינה שאנחנו רואים יותר הצגות ממשפחה רגילה, אז ברור שיש כאן קשר, לרצון שלי להיות שחקנית ואני מקבלת אמירות. לא מזמן, היה פודקאסט אחד שהמגישים דיברו בו על זה שקיבלתי תפקיד ראשי בסרט של תום נשר ואמרו, שהכל בגלל שאני 'הבת של'. בהתחלה זה מאוד פגע בי, אבל אז אמרתי 'אוקי, ככה אנשים יחשבו, עד שאוכיח להם שאני שחקנית טובה בזכות עצמי׳ וזה בסדר גמור. גם אם מישהו קורא את זה, וחושב שהגעתי לאן שהגעתי בזכות אבא שלי הכל בסדר, אבל תראו אותי, תנו לי צ'אנס ואז תחליטו. אני ממש לא מערבת את אבא שלי בדברים האלה, אני עושה דברים לבד. אני מאמינה שבסופו של דבר, לא משנה מי אבא או אמא שלך, אלא שצריך שחקן שיתאים לתפקיד, יעשה אותו טוב וזה מה שרלוונטי".

אילו עצות את מקבלת מאבא לאורך הקריירה?

"העצה הראשונה שלו, הייתה 'אל תיכנסי לעולם הזה' " דריה מספרת בצחקוק, "אבל בגלל שהחלטתי לא לשמוע לעצה הזו, אז הוא בעיקר נותן עצות מנטליות יותר ממקצועיות ואלו עצות של, 'צריך עור של פיל למקצוע הזה' ו'על כל כן שאתה שומע, תשמע אלף לא'. אלו בעיקר עצות של, גם אם יש תפקיד שממש רציתי, עברתי אודישנים והגעתי לשלב האחרון ולא קיבלתי אותו לשחרר, לעבור הלאה והכל בסדר. תמיד צריך להיות בתנועה, להסתכל קדימה ולאבא שלי, גם חשוב שאהיה מאחורי הקלעים. אבא חושב, ששחקן טוב צריך לכתוב ולביים".  

יש לך חלום לביים כמו אבא?

"ברור! אני אוהבת באופן כללי תיאטרון, הצגות והייתי שמחה לביים מתישהו. אני צעירונת ולא מספיק מנוסה, אבל עם מספיק לימודים, ביום מן הימים אני מאמינה שכן, זה לגמרי משהו שאני רוצה. אני גם כותבת למגירה מאז שאני קטנה,בעיקר סיפורים קצרים, לא מחזות ותסריטים ואני מאוד אוהבת, לכתוב סיפורים ושירים". 

ובתור בת לאבא שלמעלה מ-20 שנה ביים פסטיגלים, זה משהו שתרצי לעשות בהמשך?

"תשמע, בגלל שאני לא רוצה שיחשבו שאני מקבלת דברים בזכות אבא שלי, זה מבחינתי בכלל לא על הפרק. אני בחיים לא אגיד, 'Never Say Never', אבל כל עוד אבא שלי מביים את הפסטיגל לא חושבת שאעשה אחד, כי זה מרגיש לי לא אתי כל כך. זה לגמרי מובן, שאם אעשה פסטיגל ואבא שלי שם זה ירגיש קצת לא הוגן, אז אם יום אחד אבא לא יביים את הפסטיגל, אולי יום אחד אעשה את זה"

© ליתאי פלטיין

ב-7.10, דריה איבדה את החברה הכי טובה שלה איילת ארנין ז''ל, שנרצחה בטבח במסיבה ברעים.

"היינו ממש אחיות נפש" דריה מספרת על החברות עם איילת. "כשהיינו בקורס בגלי צה''ל שהיה בתל אביב, איילת גרה אצלי תקופה כי היא גרה בצפון, אז היה  יותר נוח והייתה ממש כמו בת בית אצלנו. איילת הייתה אחות תאומה בשבילי והתקופה הזו, הייתה ועדיין נוראית. קשה לי מאוד, אני מתגעגעת אליה בכל נשימה ואני חייבת לזקוף לזכותה, את זה שאני בכלל שחקנית. איילת תמיד האמינה בי, תמיד אמרה לי ללכת על הדברים האלה ותמיד הייתה מאחוריי"

מה את יכולה לספר לנו על האדם שהייתה?

 "איילת הייתה בחורה סופר חכמה, מקסימה, מבריקה ויכלה להיות מה שרוצה. איילת הייתה עורכת חדשות ב'כאן 11', אנשים ייעדו אותה להיות עורכת המהדורה הראשית ואז הגיעו החמאס, האנשים שהם לא אנשים, אלו שאין להם נשמה ולקחו את הדבר הטהור הזה. איילת ההיפך הגמור מהאנשים שרצחו אותה, היא הדבר הכי טהור ומקסים, אין טובות כאלה והיא האמינה באנשים"

דריה ואיילת ארנין ז''ל © צילום מסך מאינסטגרם

-איך את מתמודדת עם האובדן? 

ההתמודדות מאוד קשה" משתפת דריה. "אני אוהבת את איילת ברמות ואני לא יודעת, אם יש 'Soul Mate' (נפש תאומה) של בני זוג, אבל יודעת שיש Soul Mate של חברים ואיילת, הייתה ה-Soul Mate'' שלי. אני מתגעגעת אליה ביום-יום בטירוף, היא מאוד חסרה לי וזה קשה. איילת הייתה איתי ברגעים הכי קשים בחיים שלי, החזיקה לי את היד בכל השידורים הראשונים שלי, גם מטפורית, גם פיזית ולפעמים, גם הייתה באה איתי לאודישנים. איילת הייתה משענת, בחורה שהייתה גם אחותי, גם החברה הכי טובה שלי, גם הפסיכולוגית שלי, הייתה בעצם הכל בשבילי ולאבד אותה, זה הדבר הכי קשה נורא שהיה לי בחיים. היא מהממת, וכל דרך שיש להזכיר אותה מרגשת אותי ואני שמחה לדבר עליה. איילת הייתה אדם מאוד חי, בחורה מצחיקה, כיפית, הולכת למסיבות וקשה לי להאמין, שהיא לא חיה. בתקופת הקורס ב'גל''צ' כשאיילת גרה אצלי בבית, מבחינת ההורים שלי היא הייתה כמו בת וממש אהבו אותה. גם לאיילת, יש משפחה מדהימה, חזקה, אני מאוד אוהב אותה ואמא שלה דבי המהממת, היא כמו האמא השנייה שלי. אני עושה כל מה שיכולה כדי להנציח אותה"

אם הייתה לך הזדמנות לבילוי אחרון עם איילת, מה הוא היה?

"היה לנו קטע, שהיינו עושות ימי כיף בכל חודש. בפעם האחרונה שנפגשנו, עשינו יום כיף בתל אביב, ראינו את הסרט 'גולדה', אחר כך הלכנו לאכול וישבנו במסעדה כל כך הרבה זמן, שכבר רצו לפנות אותנו משם, כי לא הפסקנו לדבר. היינו יכולות לדבר שעות, בחיים לא היה לי דבר כזה שאני מדברת ככה עם מישהו ואז היא ישנה אצלי. תמיד היינו הולכות לסרט או להצגה, למסעדה ואז הייתה באה לישון אצלי. זה היה היום כיף קבוע שלנו והייתי נותנת הכל בעולם, בשביל עוד יום כיף כזה. הנחמה הכי גדולה שלי, זה שאיילת ידעה כמה אני אוהבת אותה, אני ידעתי כמה היא אוהבת אותי וכל הזמן, אמרנו את זה אחת לשנייה. נתקלנו פשוט במשהו מיוחד, הנשמות שלנו היו, עדיין מחוברות וכשיש משהו כזה יפה, אתה רק רוצה להגיד 'איזה כיף', ו'כמה אהבה'. אהבה ברמה הזו לא נגמרת, היא ממשיכה גם אחרי המוות ואני בטוחה שתהיה איתי לתמיד".

איך את רוצה שנזכור את איילת ז''ל?

"הייתי רוצה שיזכרו את איילת לא בגלל המוות האכזרי הזה, אלא בזכות החיים שלה, שהייתה גם אשת מקצוע רצינית, מבריקה, עורכת חדשות ספצית שכולם מעריצים, כזו מצחיקה, הולכת למסיבות, הכי כיפית שיש ואדם פשוט מקסים , ואהוב על כולם. הייתי רוצה שיזכרו את איילת הרוח החיה והנשמה הגדולה הזו, שהיא המתנה הכי גדולה שקיבלתי. גם אם זה לזמן קצר, לפחות קיבלתי אותה". 

איך את מנהלת את השגרה שלך מאז ה-7.10? 

בהתחלה היה לי מאוד קשה, ברמה הכי בסיסית של לצאת מהמיטה אחרי מה שקרה. אבל זה דבר קשה מאוד, אבל הבנתי שאני חייבת לחיות, לשמור על איזושהי שגרה ואתה לומד לחיות לצד האבל. אני משתדלת לפגוש חברים, לעבוד, משדרת ב'גלגל''צ' והגברתי את כמות השידורים, כי זה נותן המון משמעות בתקופה הזו. אני מקבלת הרבה פידבקים, מחיילים ששומעים אותי בעזה או בצפון וזה מדהים ומרגש ברמות, אז זה מה שאני עושה וזה עושה לי טוב ונעים"

יש רצון להצליח גם בעולם, לנוכח מה שקורה עכשיו עם האנטישמיות והשנאה כלפינו?

"תמיד רציתי לעשות פרויקטים אמריקאיים ובריטיים. תמיד חשבתי שאעבור מתישהו לתקופה של שנה שנתיים לח''ול ואלמד שם משחק, אבל עכשיו אני לא רואה את עצמי עוזבת לתקופה ארוכה כזו.  אני כן חושבת, שדווקא בתקופה כזו חשוב שניתן נציגות בעולם ומעבר לים. תראה איזו עבודת הסברה חשובה עושות גל גדות, שירה הס, נועה תשבי וכל הנשים המדהימות. אני חושבת, שהפתרון הוא לא להחרים את העולם בחזרה, אלא לבוא ולהגיד 'אנחנו פה כדי להישאר', 'אנחנו מהממים', 'אין על עם ישראל ואתם תראו אותנו'. כרגע מאוד קשה לי לחשוב על לימודים בח''ול, כל עוד יש חטופים וכל עוד יש מלחמה, אז לא נראה לי הגיוני, שבזמן שאנשים בגילי מקריבים את החיים שלהם אטוס ללמוד ומעדיפה להישאר בארץ. אני יודעת שאני רוצה לגור בישראל, לגדל כאן את הילדים שלי, אבל אשמח גם לעבוד בח''ול אם יתאפשר ולייצג את העם שלי בעולם. יש לי אנגלית ממש טובה, אבא שלי גם בריטי, דיברנו אנגלית בבית ולפני המלחמה, גם עשיתי קורס משחק בניו יורק למשך חודש וחשבתי לטוס לתקופה ממושכת יותר ללמוד, אבל כרגע זה מרגיש לי לא רלוונטי, אני רוצה להיות קרובה לבית ולאנשים שאני אוהבת"

יש פרויקטים נוספים שנראה אותך בהם?

"יש סרט ביכורים חדש של תום נשר שנקרא 'קרוב אליי'. כבר צילמנו אותו ביוני, הוא הולך לצאת כנראה בקיץ הקרוב וזו הייתה חוויה מדהימה. תום הכי מוכשרת שיש, אין דברים כאלה ולראות רואה אותה עובדת על סט, זה לראות אומן, יוצר וזה מדהים. בתחילת הסרט נתי בן ה-17 נהרג ואז אחותו עדן, מגלה שהייתה לו בת זוג בשם מאיה שאותה אני משחקת והוא הסתיר אותה מעדן. הסרט עוקב אחרי מערכת היחסים הטעונה שלהן, לנוכח המצב ומציג איך האבל משתלב בחיים של שתיהן. היה מרגש ועצוב, כמה שזה נהיה רלוונטי בטירוף גם לי. צילמתי סרט, שבו פעם ראשונה אני נפגשת מקרוב עם אבל, כי הבן זוג נהרג, קרה מה שקרה וטקסטים שאמרתי בסרט, הופכים פתאום לרלוונטים לחיים שלי"

© טלי שמואל

יש יעד נוסף שאת חולמת לכבוש? 

"יש לי הרבה חלומות, אני רוצה לעשות עוד תפקידים שיהיו לי מעניינים ויאתגרו אותי.יש לי חלום  שהוא ממש חלום, כי אני לא יודעת עד כמה מציאותי לעשות את זה, אבל החלום שלי הוא לשחק בסדרה או סרט פנטזיה. בתור חנונית גדולה של 'הארי פוטר', החלום שלי כשהייתי קטנה, היה לשחק את הרמיוני. אני מרגישה שאני והיא אותה דמות, שאנחנו ממש מחוברות לנפש, אז החלום שלי היה להיות בדבר כזה, אני ממש אוהבת סדרות וסרטי פנטזיה"

לסיום, מה הן השאיפות להמשך הקריירה? 

"אני מקווה שיהיה טוב ומקווה שיאהבו אותי. למה אנשים נהיים שחקנים?, כי בסוף אנחנו רוצים שיאהבו ויחבקו אותנו. אני באה מאוד רעבה, באה לטרוף את העולם, אני מחייכת לעולם ומקווה שיחייך אליי בחזרה, בצורה לא קרינג'ית!. מה שאני רוצה, זה לעבוד ולעשות כמה שיותר פרויקטים. בעיניי, עבודה והגשמה עצמית זה תמיד מבורך". 

דניאל כרמי מ-"אינפינטי" וגור קליימן מ-"מקיף מילאנו"

אין ספק שגם "מקיף מילאנו" וגם "אינפינטי", הביאו למסך המון דמויות אהובות. בצד של "מקיף מילאנו" נמצא גור, תלמיד מגמת האופנה בתיכון ובצד של "אינפיניטי" נמצא דניאל, מהדמויות הרגישות ביותר שפגשנו על המסך. גור ודניאל שתי דמויות גאות שחוו סיבוכים בגלל היותם כאלה, בין אם זה גור שפחד לספר על כך לאביו אלעד ההומפוב, שבסופו של דבר הצטער אחרי שידע מכך ודניאל, שהושפל על ידי יונתן בדרכים שונות, בעוד שיונתן עצמו בארון. דניאל וגור יכולים להיות זוג מדהים, מפני ששניהם אנשים חמימים, סופר חברותיים ובעלי לב טהור, אז אין סיבה שלא יתחברו בשנייה!

© מתוף "אינפיניטי" Zoom ב-yes, "מקיף מילאנו" כאן חינוכית

ג'ואי טריביאני מ-"חברים" ולילי אולדרין מ-"איך פגשתי את אמא"

התכונות המשותפות ל"חברים" ו"איך פגשתי את אמא", הן ששני הסיטקומים הללו הצליחו לגלגל אותנו מצחוק בכל פרק מחדש, עם ים סצנות קורעות ופאנצ'ים גאוניים. דבר נוסף שמשותף לשתי הסדרות, הוא שתי דמויות עם פוטנציאל ממש לא רע לזוגיות והם ג'ואי ("חברים") ולילי ("איך פגשתי את אמא"), מפני ששניהם דמויות קלילות, שמחים רוב הזמן, שטותניקיים ויודעים לראות את האור, כמעט בכל דבר. בדיוק בגלל הסיבות הללו שווה לשדך בין השניים, כי נקבל זוג שמח במיוחד! 

© מתוך "חברים", "איך פגשתי את אמא"

אלכס סולינסקי מ-"לעוף על אנה" וצוק צוקרברג מ-"כפולה" 

ב"לעוף על אנה" אשר מבוססת באופן חופשי על חייה של אנה זק, הכרנו את אלכס, דמותה אחותה הגאונה של אנה שהייתה מועמדת לקבלת מלגה לאוניברסיטת "פרינסטון" ומומחית בכל הקשור למדעים. היא הזכירה לנו את דמותו המחוננת של צוק צוקרברג, שגם הגיע מסדרה שנכתבה בהשראת כוכבת אחרת, "כפולה", שהתבססה על חייה של נועה קירל. כמובן שהסדרות מהן שתי הדמויות מגיעות, אינן סיבת הפוטנציאל לזוגיות, אלא העובדה שמדובר בדמויותיהן של תלמידים שקדניים ביותר, מכירים מושגים שלאחרים יישמעו כמו ג'יבריש, עבדו על פרויקטים עם תלמידים לא יוצלחים ועזרו להם, אז אנחנו בטוחים שהשידוך בין אלכס לצוק יהיה פשוט גאוני! (סטגדיש). 

© מתוך "כפולה" (סלוצקי אפיקי תקשורת), "לעוף על אנה" (טין ניק, yes)

תומאס גונזלו אורטיס מ-"אספרנסה מיה" וסיילו מחיקו מ-"כמעט מלאכים" 

"כמעט מלאכים" ו-"אספרנסה מיה", שתי טלנובלות ארגנטיאיות שכבשו אותנו בזכות דמויות ססגוניות, עלילות מרתקות ובעיקר, המון אהבה באוויר. בין הדמויות הרומנטיות ב-"אספרנסה מיה" היה תומאס, שנתן את כל הלב שלו לאספרנסה וגם סיילו מ-"כמעט מלאכים", דמות לא מעט רומנטית, ששבתה במהירות את ליבו של ניקולס באוור וגם את שלנו. סיילו ותומאס יכולים להיות זוג מוצלח, מכיוון שלשניהם יש מאפיינים של "מורי דרך", שניהם מבוגרים אחראיים לחלוטין ותמיד הפנו אוזן קשבת, לכל מי שהיה צריך את העזרה שלהם. במבט לאחור, התכונות הללו של תומאס בלטו ב-"כמעט מלאכים" גם אצל ניקו שהיה בעלה של סיילו, כך שהחיבור בין שתי הדמויות יכול להיות רומן משמיים?

© מתוך "כמעט מלאכים", "אספרנסה מיה"

רחלי בן-דוד מ-"שכונה" ודריה מ-"נעלמים" 

בשתי דרמות הנוער עוצרות הנשימה, נמצאות שתי דמויות גאות שלדעתנו, יש גם פוטנציאל לזוגיות ביניהן ואלו רחלי ודריה. למה? יש כמה סיבות, רחלי ודריה דמויות שאוהבות לחקור דברים לעומק, שתיהן התמודדו מול נבלים, כמו רחלי מול השיינפלדים, דריה מול פיזנטי. שתיהן דמויות מנהיגותיות ורגישות.אנחנו מעריצים אותן, על כך שלמדו להיות שלמות עם עצמן. לסיכום, דריה ורחלי היו יכולות להיות קסם של זוג!

© מתוך "שכונה", נעלמים" (טין ניק, HO)

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• נטע כרמלי: "זה משהו שלא חשבתי שיקרה לי"
• אוּרי פרלמן: "הכינו אותי לזה שאני הולך להיות הבן אדם הכי שנוא במדינה"
• עדי טנא: "לא הייתה לי יציאה מהארון, פשוט כמו שיש בן זוג - אז יש בת זוג"

ניני דביר - דניאל האריס | "השמיניה" 

ניני ודניאל הם אומנם שני אנשים שונים לגמרי באופי ובמראה, אבל חכו! יש הסבר לסיבה שהם ברשימה. כזכור, בעונה השלישית של הסדרה, דניאל והנבל יוליוס ברגר חטפו את ניני, כדי לשאוב ממנו גלי למדא ולהשתיל בו את גן "הקריפטון" במטרה להשיג את מבוקשו. יוליוס עשה לדניאל ניתוח שינוי פנים, על מנת שיראה כמו ניני ומפליל אותו לא מעט... שמחנו שבסופו של דבר, ניני האמיתי הצליח לעוות את פניו של דניאל ומנע ממנו להרוס חיים של אנשים נוספים.

© מתוך השמיניה, טדי, ערוץ הילדים, HOT

סאן גוקו-גוקו בלאק  | "דרגון בול סופר"

בזמן שאנחנו מצפים לפרקים החדשים של האנימה הכובשת, נחזור אחורה לרגע שהכניס אותנו להלם, והוא הפרק שבו גילינו על גוקו נוסף מציר זמן אחר, אבל הוא למעשה דמות רעה. גוקו בלאק, הוא בעצם חניך של נבל בשם זאמאס מיקום מספר 10, שהחליף את גופו בגוף של גוקו מציר זמן אחר, במטרה להשמיד את כל בני התמותה והאלים. לא יכולנו לסבול את גוקו בלאק, אבל היה מאוד מעניין לצפות בקרב בינו לבין גוקו המקורי ולראות, של מי "הקמיאהמיאה" חזק יותר.

שמש וששי-נחום וששון  | "שמש"

"שמש", ללא ספק הצליחה לספק את הסחורה עם פרקים מצחיקים במיוחד. ביניהם, נמצא הפרק שבו ששי (זבולון מושיאשווילי ז"ל) ושמש (צביקה הדר) קיבלו כרטיסי טיסה לקטאר, אלא שהכרטיסים לא יועדו להם, אלא לכפיליהם, נחום וששון, סוחרי נשק ישראלים. שגריר בטיסטד הדרומית, היה אמור לקבל לידיו מנחום וששון בוועידה כלכלית בקטאר, פצצת אטום שתשוגר לבטיסטד הצפונית. אנשי משרד החוץ שהיו אמורים להגיע לאימפרייה של שמש, ביטלו את ההגעה בגלל אותה הוועידה ולכן, שמש חשב שהם אחראים לכרטיסי הטיסה כפיצוי על הביטול, אבל ששי וששון שהיו באותו זמן בדואר, החליפו בטעות בין כרטיסי הטיסה לבין מכתב תביעה מטנצר לשמש. לנחום וששון אין שום קרבה לשמש וששי, אבל ארבעתם נראים אותו הדבר, נושאים את אותם השמות ובעיקר מפילים מהכיסא.

© מתוך שמש, טדי הפקות, קשת 12

עודד פז-עודד המזויף | "הפיג'מות" עונה 7

בכל תשע העונות של הסיטקום הקורע מצחוק, נתקלנו בפרקים עם עלילות מוזרות, במובן הקומי של המילה. כזכור, באחד הפרקים של העונה השביעית, הנשיא אובמה כביכול תכנן להגיע לארוחת צהריים ב"המבורגרי" במסגרת ביקורו בישראל, ולכן הגיעו סוכנים חשאיים אמריקאי לבדוק את המקום. כחלק ממזימה, אחד מאנשי השירות החשאי, התחזה לעודד במשך כל ההתארגנות לביקור עם המדים של "ההמבורגרי", כדי שלא יחשדו בו ובזמן הזה, עודד האמיתי היה קשור בדירה של נתן. סיפור מוזר, אבל העיקר שימית הצליחה לגלות בסוף מי הוא עודד האמיתי ומי המזויף.

יונתן מיטרני-הרמס | "גאליס: המסע לאסטרה"

מדובר באחד הסרטים שהתאהבנו בהם, בזכות העלילה המרתקת. במסגרת העלילה, יונתן הגיע בטעות לעולם מקביל לכדור הארץ ופגש באנשים, שהם בעצם הכפילים של דני, ליעם, יולי והוגו. חשבנו שרק להם יש כפילים, אבל גילינו שגם ליונתן יש כפיל ושמו הרמס, שגם הוא מיועד בעולם הזה והיה אמור לשחרר את אסטרה מפני השליט העריץ, אגיר. חבריו של הרמס, חשבו שהוא מת ולקח להם זמן להבין שהתבלבלו בבן אדם, כמו למשל הכפיל של ליעם-טורסו, שהחטיף אגרוף ליונתן, מפני שחשב שהוא הרמס הבוגד. סרט שעושה חשק לצפות בו שוב ושוב!.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• אוּרי פרלמן: "הכינו אותי לזה שאני הולך להיות הבן אדם הכי שנוא במדינה"
• עדי טנא: "לא הייתה לי יציאה מהארון, פשוט כמו שיש בן זוג - אז יש בת זוג"
• נועה ברק בריאיון בכורה: "זה לא קל להתחיל לגעת בחלום"

מאיפה הגיע הרצון שלך ללמוד משחק?

"הכל התחיל בגיל שלוש", משתפת הכוכבת החדשה. "צפיתי בטלוויזיה, ראיתי את כל השחקנים ואמרתי 'וואי זה מגניב, בא לי גם לנסות', ובאמת ניסיתי. הגענו לסטודיו למשחק של איתי תורג'מן וכשהגעתי לשם, פשוט פרחתי ואהבתי את זה ברמה שאמרתי 'יאללה, אני חושבת שזה מה שאני הולכת להתמקצע בו בעתיד וזה מה שאני רוצה לעשות". 

©באדיבות יחסי ציבור

את מרגישה שהלימודים שינו אותך?

"נראה לי שכן. אני יודעת איך לנהל זמנים וגם הדיבור שלי נהיה בוגר יותר. ב'מתוקים' למשל כשדיברתי עם מישהו, הוא אמר שאני ממש בוגרת".

היום עולה הסדרה "מתוקים" שזהו הפרויקט הראשון שלך, איך ההרגשה?

"זה מרגש אותי ברמות. נכון שזה פרויקט ראשון שלי ולא יודעת מה יהיו התגובות, איך אני אראה אבל  זה מלחיץ ומרגש ביחד, אולי יותר מרגש".  

© אוהד רומנו

איך הגבת כשהודיעו לך שהתקבלת לסדרה? 

"קודם כל, אסי אמור היה להגיד לי את זה בשיחת וידאו, אבל איתי תורג'מן אמר לו שהוא רוצה להודיע לי 'זו שחקנית שלי, זו פעם ראשונה שהתקבלה לסדרה', הוא ממש התרגש. זה קרה בנר השלישי של חנוכה שעבר. התארגנתי לבת מצווה ובאותו זמן, איתי בא אלי הביתה ולא הבנתי כל כך מה קורה. איתי שאל אותי 'נטע, מה קורה?', אז אמרתי לו 'היי איתי, מה אתה עושה פה?', הוא ענה- 'תקשיבי, יש לי בשורה ממש משמחת, התקבלת לסדרה 'מתוקים'. אתה לא מבין איך התרגשתי, בכיתי מרוב התרגשות ואמרתי 'אני בהלם, שהחלום שחלמתי עליו מגיל שלוש התגשם' וזה באמת נס, במיוחד שהוא קרה בחנוכה".  

ואיך הגיבו הילדים בבית ספר?

"בגלל שזה היה תפקיד ראשון שלי, מאוד התרגשתי ובמהלך שיעור שאלתי את המורה אם אני יכולה לספר. עמדתי במרכז הכיתה, ממש רעדתי מהתרגשות ואמרתי לכולם 'התקבלתי לסדרה 'מתוקים' של אסי עזר. האמת שהיו ילדים שקיבלו, פרגנו, התרגשו בשבילי וחפרו לי בשאלות של 'מתי היא עולה?' ויש ילדים שפירגנו והייתה קצת קנאה מהצד שלהם, אבל בסך הכל כולם שמחו ועודדו". 

מה את יכולה לספר לנו על הדמות שלך?

"לדמות שלי קוראים מעיין, ילדה בת 12 שעברה תאונת דרכים, בה נהרגו הוריה. היא הייתה ילדה אהובה בבית הספר שחלמה להיות שחקנית, אז אנחנו די דומות. במעבר לחטיבת הביניים, מעיין עברה הצקות גם בגלל צלקת שנשארה מהתאונה, אז הילדים צוחקים עליה ולא מדברים אליה כל כך יפה. בבית היא חברמנית, מצחיקה, חכמה, דעתנית ואני מאוד אוהבת את הדמות הזו. בגלל שההורים שלה נהרגו, הם נשארו ארבעה אחים שמנהלים לבד קונדיטוריה והם חווים קרייסס, בלאגנים, חשבונות ודברים של אנשים גדולים. מעיין ניסתה שיהיה שלום בבית, שכולנו תמיד נהיה ביחד, שלא יהיו ריבים ופשוט רצתה, שכולם יחיו בנחת ובשלווה". 

איך היה לך לעבוד עם אסי עזר?

"קודם כל, זה היה הדבר הכי מרגש בעולם, משהו לא חשבתי שיקרה לי. אני מכירה את אסי מהטלוויזיה וזה ריגש ממש, כי לא דמיינתי שאכיר, אשחק לצידו וכשראיתי אותו, קצת בכיתי מהתרגשות. אסי בן אדם כזה מדהים, תומך, אוהב, מכיל ופשוט מושלם ומצחיק ברמה לא הגיונית. יש לנו הרבה סצנות יחד, הוא בעצם משחק את הפסיכולוג של הדמות שלי, שהביאו אותו בגלל התאונה שעברה. יש פרק שלם שהיו בו סצנות שלנו וכאן, הייתי צריכה ללמוד כמויות גדולות של טקסטים. לא יכולה להגיד שלא נלחצתי, כי נלחצתי ממש ולא הבנתי מה אני עושה עם עצמי, אז אמא שלי נתנה לי רעיון להתקשר לירון ארזי הבמאי, התקשרנו אליו והוא הרגיע אותי. נלחצתי, כי לשחק את הסצנות האלה מול אסי היה מטורף ושניהם נתנו לי את המקום הנוח של לשחק, להיות בטוחה בעצמי וגם עם כל הקשיים, הם עזרו לי להתמודד".

כמה הוא עזר לך בתקופת הצילומים?

"אסי עזר לי הרבה ותמיד היה שם בשבילי, עם כל הצוות וההפקה. כששכחתי מטקסטים למשל, הוא אמר 'נטע, הכל בסדר, נעבור על זה קצת', ובאמת עברנו על הטקסטים. כשאכלנו בהפסקה, אסי תמיד הצחיק את כולם והיה ממש כיף". 

סיפרת שעברת חרם למשך כמעט שנה שלמה בכיתה א׳. מה בדיוק קרה שם?

"היו ילדים שצחקו עליי, הרביצו לי ולא שיתפו אותי במשחקים. זה כנראה מקנאה, אבל היינו ילדים קטנים, אז לא כל כך הבנתי את הסיבה. הייתי ילדה בכיתה א', שהמעבר שלה מהגן לבית הספר הוא חדש והוא התחיל לא התחיל כל כך טוב. היה לי מאוד קשה, אבל ההורים והמשפחה היו שם איתי, עזרו לי ועברתי לבית ספר חדש, לחברים טובים וזה כיף".

איך התמודדת עם הטלטלה הזו, והאם שיתפת את החברים בבית ספר החדש?

"קודם כל זה בית ספר שאמא שלי מכירה, כי האחיות הגדולות שלי למדו שם, אז אמרה שנעבור אליו. היה לי קצת קשה להיפתח לחברים, אבל עבר זמן, נפתחתי קצת, הם דיברו איתי בהפסקות וגם סיפרתי להם על החרם שעברתי והיו בשוק". 

את חושבת שמערכת החינוך פועלת מספיק כדי למגר את תופעת החרמות? 

"היא כן מנסה למגר, אבל אני אגיד לך את האמת. החרמות לא מפסיקות ואני חושבת שצריך לעשות משהו בעניין, כי  ילדים חוזרים הביתה בוכים וקשה לי להגיד את זה, אבל יש כאלה ששמים קץ לחיים שלהם וזה מזעזע. אני חושבת, שצריך לשים לעניין הזה סוף". 

ומה היית מציעה כדי לשפר את זה?

"אני חושבת שצריך כמה שיותר לדבר על הנושא הזה, כמו לדוגמה בשיעורים בבית הספר אבל גם בטלוויזיה וברשתות החברתיות".   

© באדיבות יחסי ציבור

עד כמה עולם המשחק עזר לך להתגבר על התקופה הלא פשוטה?

"אחרי שעברתי את התקופה הזו, היה לי מאוד קשה. הגעתי ללימודי משחק בגיל 7, אני מאוד רציתי את זה וגם אמא שלי מאוד רצתה. הלכנו לאיתי (תורג'מן - ד.ש) והוא אמר 'בואו ניתן לזה ניסיון' וגם כאן היה קשה בהתחלה, אבל התחברתי לשאר הילדים, כי הם חייכנים ועזרו לי להיפתח. כששיחקתי, איתי היה בהלם ממני ואמר 'טוב, אני משאיר אותה אצלי', ובמהלך חמש השנים הללו הביטחון עלה לי ממש. אם אתה רואה אותי עכשיו, אתה אומר 'וואו, איזו ילדה חייכנית וקופצנית, אבל אם היית חוזר לתקופה שעברתי את החרם, הייתי עם ביטחון ברצפה".  

עם אילו שחקנים נוספים את חולמת לעבוד?

"האמת שעם כולם. החלום הוא לעבוד למשל עם נועה קירל, כי היא קודם כל נותנת לי השראה גדולה, בן אדם מהמם ואני ממש מעריצה אותה. בהתחלה שלה גם עליה צחקו, אבל היא התעלמה מזה, המשיכה הלאה, עושה מה שאוהבת והיא פשוט דמות להשראה". 

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Netta Carmeli (@netta.carmeli)

חוץ ממשחק יש תחומים נוספים שאת רוצה להתנסות בהם?

"אני רוצה ללמוד פיתוח קול. אני מאוד אוהבת ריקוד שיותר זורם להיפ-הופ, אז אני רוצה גם ללמוד את זה, אבל גם להמשיך עם המשחק עד הסוף".

מה החלום הבא שלך?

"החלום הכי גדול שלי, הוא להיות שחקנית בהוליווד ואולי גם להיות זמרת ולהופיע במקומות. את המשחק אני חושבת שאקח גם לעתיד, כי התחברתי לעולם הזה ממש והוא גם עושה לי טוב. המשחק, הוא מה שגרם לי להיות עם הביטחון שיש לי עכשיו והחלום הזה, תמיד יהיה בלב שלי".  

משפחת תמרי, "מתוקים" © צילום: אייל אפרתי

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• עדי טנא: "לא הייתה לי יציאה מהארון, פשוט כמו שיש בן זוג - אז יש בת זוג"
• נועה ברק בריאיון בכורה: "זה לא קל להתחיל לגעת בחלום"
• מאחורי הקלעים של "בת השוטר 3": "צריך להתכונן נפשית שאולי זה נגמר"

"הייתה לי אחלה ילדות, אחלה אוכלוסיה. זה יישוב שהוא מיליטריסט. כלומר, אם אתה לא בסיירת אז אתה לא כמו כולם שם", מעיד פרלמן ומספר איך בתוך כל זה הגיע לעולם המשחק. "כל התיכון הייתי במגמת תיאטרון, אבל תכל'ס? סתם הלכתי למגמה כי בתיכון זה היה נחשב כמגמה עם אחלה חבר'ה. זה היה הכי סתם שיש מבחינתי, כי שוב, זה מה שכולם הולכים. חברים שלי היו ואמרתי 'יאללה סבבה'. גם במהלך המגמה לא חשבתי לכיוון המשחק כקריירה, אני מבחינתי במגמה ומכוון בצבא לקרבי".

וזה לא עבר חלק. פרלמן מספר כי דווקא בשלב שהיה כל כך ברור בחיים שלו, בשלב שהוא היה אמור לעשות בדיוק כמו חבריו - גילה על עצמו בעיה רפואית בצו הראשון שגרמה לירידה בפרופיל הרפואי שלו. 

"זה סיפור מצחיק. הייתי בראש לגיוס מטכ"ל או שייטת, לא הסכמתי למשהו אחר. כמו שאתם יודעים, בשביל לקבל זימון ליום סיירות חייבים פרופיל 97… הגעתי לצו ראשון והכל באמת הלך חלק, עד שהגעתי לבדיקת הראייה. אני בודק עין-עין. בודק עין ימין - והיא פיקס, הכל טוב. מגיע לעין שמאל, כשעין ימין שלי עצומה - ואני לא רואה כלום!", מדגיש פרלמן ומפרט, "בהתחלה לא נלחצתי, אמרתי לרופא 'אוקיי, שנייה, שנייה, בוא נבדוק שוב'.  עוצם שוב את עין ימין ובעין שמאל אני רואה מטושטש, לא רואה כלום, לא רואה את המספרים שהרופא מציג לי. אני לא מבין מה קורה, לא היה לי מושג שיש לי משהו לפני הבדיקה. אני מתחיל להמציא לו מספרים, והרופא אומר לי שאני בכלל לא בכיוון. אמרתי לו - 'תשמע, אני לא יודע מה זה, אבל אני לא רואה כלום בעין שמאל והכל מטושטש'. התחילו לשלוח אותי שם לכל מיני רופאי עיניים. התברר שיש לי שריטה בקרנית של עין שמאל, ואז נפל לי האסימון לאיך זה קרה".

איך?

"הייתי במדורה בצופים בכיתה ה', ונכנס לי גיץ לאותה העין. הייתי שלושה- ארבעה חודשים עם תחבושת, ובכלל שכחתי מזה. הורידו לי בזמנו את התחבושת ומבחינתי אני רואה רגיל. מסתבר שעם השנים התדרדרה לי הראייה, ואם תשים לב אז גם העין הזאת יותר סגורה יחסית מעין ימין… נוצרה בעיה של עומק בראייה שם". 

© עמית נעים

איך מתמודדים עם זה ביום-יום?

"תראה, זה לא מפריע לי משהו שבאמת מפריע לי ביום-יום, אבל בצו הראשון נתנו לי פרופיל 72, מה שאומר שאין יום סיירות…"

בשלב הזה אורי מתחיל את מאמציו מול המערכת הצבאית להעלאת הפרופיל, וזה מצליח לו חלקית. הוא מעלה לפרופיל 82 ומקבל זימון לגיבוש חובלים. "עברתי את הגיבוש והתגייסתי לחובלים, אבל זה הרגיש לי שזה טו מאצ׳ עבורי וגם לא רציתי להתחייב לשמונה שנות שירות, בנוסף לזה ששירות עם הים לא הרגיש נכון עבורי. חתמתי ויתור והגעתי ל-'עוקץ'". 

© צילום פרטי

איך בחור מעוקץ מגיע לעולם המשחק?

"תמיד, וגם שם, הייתי עושה שטויות, סרטונים, שירים וצחוקים בין החברים, ואז השתחררתי. אגב, הכלב ששירת איתי, ריקו, חזר איתי הביתה ועד היום הוא גר אצל ההורים במבשרת".

© צילום פרטי

גם אחרי השחרור - המסלול של פרלמן אל עולם המשחק לא היה ברור, ולמעשה הגיע מתוך מקום של גילוי עצמי ויציאה מדאון. "אחרי השחרור אכלתי כאפה של החיים", משתף. "יש משהו בלהשתחרר מקרבי שאתה במסגרת נורא מסויימת ופתאום יוצא לעולם בחוץ ואתה בכזה מין 'Error'. ממש לא מצאתי את עצמי. חודשיים-שלושה אחרי השחרור הייתי בדאון קשה!.

עכשיו תחשוב שלאורך כל החיים נתנו לי מחמאות שאני מצחיק, שאני טוב במשחק, אבל שוב, לא חשבתי על זה כמקצוע או כמין חלום גדול…  גם אמא שלי, שאנחנו בקשר ממש טוב, תמיד אמרה לי ללכת למשחק, ויום אחד, אחרי השחרור היא אמרה לי שהיא רשמה אותי לקורס משחק בתל אביב. אמרתי לה 'טוב, יאללה'. הלכתי לקורס ושם פתאום נפתח לי! הרגשתי שזה מסיר מעליי את התקופה הקשה שעברתי. פתאום, אחת לשבוע - יש אותי! נפל לי האסימון שכל החיים במסגרות כלשהן, ותמיד הייתי בורח למשהו משחקי בין אם זה טקס, סתם צחוקים או שירים בין החבר׳ה. וכשנפלטתי החוצה, כלומר כשסיימתי את הצבא, פתאום לא הייתי במסגרת שמתחתיה הייתי עושה הדברים האלה, זה היה חסר והבנתי ש-לשם אני שייך כנראה. המורה למשחק המליצה לי ללכת ללמוד שלוש שנים, ובאמת הלכתי להיבחן בניסן נתיב בתל אביב".

ושם אתה מוצא את המקום שלך? 

"משם נסחפתי לזה לגמרי, ואני מרגיש שזה המקום שלי. בשנה שנתיים האחרונות, מאז שסיימתי ללמוד, נחשפתי יותר למשחק מול מצלמה. בבית הספר זה ממש על הבמה". 

פרלמן, שכאמור לא הגיע מהעולמות האלו וחווה את הסיטואציה בפעם הראשונה, מבין כמה הלימודים הם דבר קשה - אך הכרחי. לצד זאת, אף אחד לא באמת הבטיח לו קריירה ותפקידים ביום שאחרי, כמו כל השחקנים שלומדים במסגרות דומות.  

"זה לא עבר לי בראש, פתאום הבנתי שאף אחד לא מבטיח לך, והבנתי שהיום זה קצת אחרת. תשמע, יש גם הרבה דיבור על זה שהחבר'ה שלא למדו אלא באו מהאינסטגרם וטיקטוק לוקחים הכל, ודווקא אלו מבתי הספר מרגישים שהם באמת שורפים שלוש שנים, וכאילו אותם כוכבי רשת או כוכבים שלא הגיעו מעולם המשחק 'גונבים את התפקידים'. דווקא בתור אחד שלמד, ומקווה שלא יהרגו אותי החבר'ה שלמדו איתי, אני לא מסכים עם זה. לשם העולם הולך, אי אפשר לשנות את זה. כל החבר'ה של האינסטגרם והטיקטוק עבדו קשה כדי להשיג מה שהשיגו שם, בדיוק כמו שאנחנו עבדנו קשה בבית הספר למשחק. וזו דרך מוערכת ללמוד, וגם הדרך של אותם כוכבי הרשת מוערכת. צריך לזרום עם מה שקורה… ובכל זאת, בית ספר למשחק זו תקופה מדהימה. ממליץ לכל מי שבאמת אוהב תיאטרון או לשחק - ללכת על זה. בבית הספר למשחק את מבין שאתה כנראה תשחק דברים שלאו דווקא תשחק בחוץ, אלו שלוש שנים שאתה לומד להכיר את עצמך טוב יותר, זה משהו שקשה להרוויח היום במציאות שלנו בכל מקום אחר. זאת ממש צלילה לתוך עצמך".

© אילן זכרוב

אפרופו צלילה לתוך עצמך, זה הציף גם זכרונות מהשירות?

"המסלול שעשיתי ביחידה הוא מסלול מאוד קשה, אבל זה מאוד חיזק אותי. תחשוב שאתה מגיע ילד ויוצא בן אדם. השירות עצמו היה בתקופה בטחונית רגועה יחסית, אחרי צוק איתן. כשאתה שם הכל נראה טריוויאלי, אבל זה כנראה חלק מהכאפה שאכלתי בשחרור".  

תסביר. 

"אתה משתחרר ופתאום אתה קולט שאתה ילד שעשה דברים של גדולים. הרגשתי את זה בעיקר בטיול שלי למזרח. אתה רואה אנשים בגיל שלך ממקומות אחרים בעולם והם עדיין בתמימות שהלכה לי, אלו התחושות. בצבא אתה צובר בגרות ושנות ניסיון מטורפות. אתה פוגש אנשים שהם ב'וייב קולג'' כזה, ואתה ירית בנשק כל יום במשך שלוש שנים בשירות".

השירות הקרבי אומנם לא הותיר את אורי באיזו טראומה או חרדות למיניהן, אבל שום דבר לא הכין אותו לתחושות ולטלטלה שתעבור משפחתו ב-7 באוקטובר, בזמן שהוא בכלל שוהה בחו"ל. "הייתי במסיבת רווקים של בקפריסין. נתקענו שם שבוע וקצת בגלל הטיסות, ואז אני חוזר ומבין מה הלך פה באמת. כל המשפחה של אמא שלי מניר עוז. דוד שלה, אלכס דנציג, עדיין חטוף בעזה. הוא בן 75, בן אדם מדהים ומדריך מסעות לפולין. בנגלה האחרונה של עסקת שחרור החטופים, היו עדויות של משפחה שחזרו בעסקה והיו איתו בשבי. הם סיפרו שהוא לימד אותם היסטוריה. הוא איש מיוחד, גבר של קיבוץ הייתי אומר". 

© באדיבות המשפחה

איך את עובר את התקופה הזאת מאז שחזרת?

"הייתי בעיקר עם אמא שלי בתקופה, ושם זה פגש אותי אישית. בכללי זה עצוב שזאת מן שגרה, שגם בדברם הקטנים, למשל כשאני מעלה מעלה סטורי נגיד על הסדרה או משהו מצחיק, וזה ישר תופס אותך בתהייה של 'אם מותר לי?' או 'אם זה סבבה?'. כל המדינה שלנו חיה במציאות שהיא נורא מלווה באשמה". 

ודווקא ברגעים לא פשוטים על המשפחה שלך, על אמא שלך, קורה לך משהו משמח בחיים ועולה "מקיף מילאנו" עם תפקיד משמעותי עבורך. זה הצליח קצת לשמח את אמא שלך? 

"אמא שלי הכי איתי והכי שמחה בשבילי. בכללי, אני משתדל כמה שיותר לנצל את העלייה של הדבר כדי להעלות את המודעות לכל החטופים, למרות שהיא גם ככה במודעות מטורפת. משתדל להיות שם כל הזמן ולהזכיר בכל הזדמנות שהחטופים צריכים לחזור".

© אילן זכרוב

וקצת בריחה מהכאב - הבנו שיש סיפור מעניין סביב הליהוק שלך לסדרה. 

"נכון. גל ניסים, שמגלם את גור בסדרה, למד איתי בכיתה בניסן וכך גם רותם אחיהון שמגלמת את סיוון. בשנה ג' היו לנו הפקות שהצגנו במסגרת בית הספר, ואחת מהן הייתה קומדיה מופרעת בשם 'סוליטר'. גל הזמין את היוצרים של 'מקיף' לצפות בהצגה ולראות את ההפקה. אחרי המחזה הם ניגשו ואמרו שאהבו - אבל זה שגרתי כזה אחרי הצגה, לא שהם אמרו לי על אודישנים או משהו. כמעט שנה אחרי, פתאום הגיע הגיע אודישן ויאיר פרי, אחד היוצרים, שאל את גל אם אני גיי כי רצו לזמן אותי לתפקיד של תומר, גל ענה לו שלא, אבל בכל זאת קיבלתי מהסונכות זימון לאודישן לתפקיד הזה. הגעתי לשלבים מאוד מתקדמים עם התפקיד, שיגעו אותי לא מעט - לשלוח תמונות שלי מגולח ואז גם לא מגולח - כל זה במשך שלושה חודשים ארוכים לאותו התפקיד. יום אחד, הסוכנת מתקשרת אליי ואומרת לי שהתקבלתי, ובקז׳ואל אמרה רוצים אותי לתפקיד של שחר… ואני אומר לה: 'מה? מי זה שחר?', תהיתי אם התבלבלה או שאולי שינו את השם לדמות… אבל זאת לא הייתה טעות, זה אכן היה שחר. זה מצחיק כי קוראים לדמות שחר והוא בשנת שירות - ובמציאות לי יש אח בשם שחר שבדיוק סיים שנת שירות! קראתי את הדמות והייתי מבסוט עליו ממש".

עם השמחה של אורי על התפקיד, בא גם סיכון ממשי גדול מאוד - אליו קיבל הכנה מאוד מפורטת מהיוצרים. 

"אני זוכר שעשיתי חזרות עם יהונתן בר אילן, במאי הסדרה. בסיום החזרה הוא אמר לי להיכנס לחדר של היוצרים ושהם רוצים לדבר. ישבתי איתם, הם אמרו לי שאהבו אותי ואיזה כיף. זו למעשה הייתה השיחה הראשונה שלנו מאז אותה הפקה של בית הספר למשחק. בסיום הפגישה הם אמרו לי - "רגע, אתה יודע שאתה הולך להיות הבן אדם הכי שנוא במדינה, כן? כי סופי וגיא זה ה-זוג של הסדרה... אמרתי להם: 'אוקיי, תודה שאמרתם לי, והכל טוב', ובאמת הייתי בטוח שהכל טוב", מספר וצוחק.

מתי אתה מבין שלא?

"או-אה", נאנח בהלצה. "הייתה את ההקרנה המיוחדת בסינמטק, עדיין לא הכירו אותנו, את החדשים, ואז סופי וגיא, כלומר מיקה ועילי, עלו לבמה והיה טירוף של הילדים! שם הבנתי שהלך עליי! יגיע פרק 17, ופשוט הלך עליי! אבל בוא נראה מה יהיה…"

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

אני חושב שמה שמיוחד בשחר שלמרות שמבינים שהוא הולך 'להכנס לזוגיות' של סופי וגיא, הוא מאוד 'לאבלי', אפשר להתחבר אליו ולאהוב אותו כדמות בפני עצמה, מה שעשוי לרכך במעט את התגובות.

"האיפיון של שחר בעלילה הוא המפתח לדמות. ברגע שאמרו לי את זה, שאני צריך להתכונן לטירוף סביב הזוג, שמתי לעצמי כמטרה שזה כאילו כל הקטע שלו. צריך לגרום לילדים להגיד: 'וואלה הוא באמת נחמד, הוא לא הרשע שמפריד בין הזוג של הסדרה'. משם מצאתי את הדמות הזאת, את הווייב שלו, ואת זה שהוא ילד חמוד, שבא בטוב ושהוא באמת מאוהבי ולא בשביל להשיג כדי להשיג, פשוט ילד חמוד שמתאהב. גם כל הסיפור שקורה במשפחה של הדמות, זה בא בזמן שהוא ממש צריך איזה מישהו. מרגיש לי שלא סתם לא מראים את החבר'ה שלו בקומונה, אולי איתם הוא לא מרגיש מספיק בנוח ואצל סופי הוא מוצא מפלט, מקום חם כזה".

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

הסיפור המשפחתי של שחר, עליו מדבר אורי, הוא האלימות וההתעללות המילולית הקשה שעוברת אמו בסדרה. אחותו הקטנה בעלילה, עדי, עדיין מתגוררת עם הוריה ופוחדת, מה שמוביל אותה גם לקשיים בלימודים וגם בקשיי התנהגות. שחר לעומתה, בורח מסיטואציות וכאמור, גם מהבית.  

"אני מרגיש שזה כן פוגש אותי במציאות", מתוודה פרלמן, "לדוגמא מה שקורה עכשיו עם אמא שלי וזה שדוד שלה שנחטף. כשזה קרה היו ימים שהייתי איתה בבית והיה לי מאוד קשה, אמרתי שאני חייב לחזור לדירה שלי בתל אביב. התעמתתי עם עצמי להישאר ולהיות איתה. פתאום אתה רואה את אמא שלך במצב שלא ראית אותה בחיים ואתה צריך להיות שם בשבילה, היה לי מורכב. משפחה בשבילי במציאות זה דבר קדוש, והמחשבה הזאת שיקרה משהו, זאת מחשבה מפחידה. אומנם לא ברחתי, אבל הרגשתי שאני מבין גם את הבחירה של הדמות שלי. את הבריחה הזאת". 

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

סיפתח בעולם הנוער - נותן לך העדפה להמשיך שם או שדווקא יותר מכוון לעולם המבוגרים? 

"אין לי העדפה, אבל כשסיימתי את לימודי המשחק, היה לי ברור שאהיה רק בעולם מבוגרים. עם 'מקיף' וגם בתיאטרון, נחשפתי לנוער והיה לי כיף ברמות. מעבר לקהל היעד, אני מרגיש שהמשחק הוא משחק. לא משנה למי אתה משחק ולאיזה גיל, זה כיף לא משנה מה, פשוט עושה את מה שאני אוהב".

בתקופתנו צריך גם לשמר קהל ברשתות החברתיות, זה משהו שאתה צולח בו?

"אני מרגיש שזה משהו שאני לומד אותו גם עם הסדרה, כי כשהתקבלתי למקיף הייתי סופר בנאלי ופתאום הייתה לי הזדמנות של 'זה הזמן שלך, תתחיל לעשות דברים'. היה לי גם פחד כזה של אשכרה אני מעלה תמונה שלי, אבל את מי זה מעניין? פתאום אתה מבין ש-לשם העולם הולך ושאתה צריך להפסיק לקחת את עצמך ברצינות. מכאן נפתח לי ה-'מה אכפת לך ולא מעניין מה חושבים', הבנתי שחלק מהמקצוע הזה זה למשל שיש את שחר בסדרה, אבל רוצים לדעת מי אתה". 

יהיו שחקנים שיגידו - אני לא רוצה שידעו מי אני, זה יפגע באמינות של הדמות…

"אני עדיין בוחר מה לשתף על עצמי. אני חושב שהרשתות החברתיות זאת מתנה שיש לה צדדים בכללי גם שליליים, אז חשוב לבחור מה אני אני עושה ומה חושף. בתור שחקן ספציפי ולא יוצר תוכן או משהו, זה כמו העסק שלך, זה כרטיס הביקור שלך, בואו תראו מה אני עושה. לתפעל רשתות זה לאו בהכרח אומר שאני צריך לספר ש'צחצחתי שיניים ואז הלכתי לדיזנגוף סנטר', זה אומר שאפשר להראות מה אני יכול ומה הכשרון". 

אם היית מנסה להתקבל לעונה הראשונה של הסדרה, את מי היית רוצה לגלם?

"כשהיה פאנל לאחרונה בירושלים, עניתי על השאלה הזו 'ציון' בצחוק, אבל מהתלמידים - דמות שונה לחלוטין ממני - גל רון (אלי נוס - מ.א). יש בו אתנחתא קומית שאני נורא אוהב לשחק. יש גם משהו ברועי (רן מושיוב - מ.א) זה גם משהו שרן מביא, משהו מסתורי, משהו שהצופה וגם השחקן רוצה לפצח. זה כיף לשחק את הדברים האלה, יש בו איזה סוד לא פתור כזה". 

מכוון גם לקריירה בחו"ל?

"תראה, אני עדיין לא עושה אודישנים, ולא אפסול הזדמנויות אם יהיו, אבל משהו בארץ יותר מושך אותי. ההומורו הרגש שלי בעברית, זה שאני נורא ישראלי… אז הפאשן שלי יותר הוא לשחק בדברים בישראל".

אז מה איתך הלאה?

"קודם כל - אני חושב שאני מאוד רוצה להיות כל הזמן בתיאטרון, במקביל לקריירה על המסך. זאת אומנות מדהימה והלוואי שהיא תתעורר לחיים, שקהל צעיר גם יצרוך תיאטרון אם תהיה חשיפה טובה כמו שצריך, וגם שיבואו תכנים שהם טיפה יותר מדברים עם העולם כיום. אני חושב שזה מדהים ומשהו שאין לו תחליף. מבחינת סדרות וטלוויזיה -  אז רק להיות בעשייה ולהתפרנס ממה שאני הכי אוהב, כי זה מה שעושה אותי מאושר, וזה הכי מספיק לי.

© עמית נעים

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• נועה ברק בריאיון בכורה: "זה לא קל להתחיל לגעת בחלום"
• במיוחד לעכשיו: הסרטים שעוסקים במלחמות
• "בת השוטר 3": "צריך להתכונן נפשית שאולי זה נגמר"

"אני ספורטאית בכלל…", מפתיעה טנא בפרט ראשון על עצמה ומפרטת, "התחריתי בטריאתלון, ואפילו הייתי אלופת הארץ והייתי ממש בתוך זה עד גיל 15 בערך", משתפת ומוסיפה, "חוץ מספורט אני אוהבת הכל! אני מנגנת בפסנתר, גיטרה… אני אוהבת להתעסק בעץ ובונה דברים. אוהבת לבשל, את אמא שלי, לגלוש ולצייר. אגב, אני אוהבת שמדברים עליי ולדבר על עצמי", מקנחת טנא בצחקוק.

נשמע שהיית בדרך לקריירה בספורט, מה קרה בגיל 15 כשהפסקת עם תואר כזה מרשים?

"עשיתי חיסון פפילומה ששיחק לי בגוף ובקנה הנשימה, הייתי צריכה לפרוש. אבל יצא מזה טוב, כי משם דגמנתי והמשכתי ל׳מקיף׳ והחיים הסתדרו". 

את מציינת את זה כדבר קל, אבל קיבלת קשה את העובדה שהיית צריכה לפרוש מספורט תחרותי?

"לא, כי זה היה אחרי שזכיתי באליפות ורצוי לייעד אותי לאולימפיאדת הנוער, גם התחלתי להתאמן לזה. אף אחד לא מספר לך כמה אימונים יש בדרך לשם… הייתי מתאמנת כשניים-שלושה אימונים ביום! וזה היה לי טו מאצ'. ספורטאי מוצלח לא באמת יכול לפרוש, אז יצא שהשלכות החיסון באו לי בתקופה טובה. זה אומנם קשה להגיד את זה, אבל בתכל׳ס? זה הציל אותי".

עדי בתקופתה כספורטאית © מתוך האינסטגרם של עדי @adi.tene

ואז את מגיעה לעולם הדוגמנות, שינוי די משמעותי. איך זה עבד?

"ראו אותי ברחוב, לא עשיתי עבור זה כלום!", מצהירה עדי. "הסוכן הראשון שלי, ניר סנדלר, ראה אותי ואת אמא שלי ברחוב, בממילא, אמר לי 'היי!', עניתי גם. הוא שיתף שהוא סוכן דוגמנות, בראש שלי זה היה נראה קצת מפוקפק, אני מודה, כי בכל זאת בן אדם פונה אליך ככה ברחוב, אבל אמא הייתה שם. הלכנו להיפגש איתו, זה יצא לדרך ובאמת התחלתי לדגמן".

אותו הסוכן, ניר סנדלר, מבעלי סוכנות "Passion management", הורשע לאחרונה בעבירות מין ב-8 מתלוננים, מיוצגים (בהם גם השחקן והדוגמן בר ברימר) ו-שלושה מהם קטינים. בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר עליו בתחילת החודש 7 וחצי שנות מאסר בפועל וכן תשלום פיצויים למתלוננים.

"זו הייתה הפתעה מוחלטת", מספרת לנו עדי על הרגע גילתה על התלונות על סוכנה לשעבר. "יום אחרי התלונות היה לי יום צילום לקמפיין. אז ביום בו הכל התפוצץ, עדיין לא הגיעו אליי הידיעות בנושא, ובכלל פניתי לסוכנות כדי לקבל פרטים כמו מיקום, הסעה וכדומה, והסוכנת שעבדה אצל ניר לא ענתה לי. פתאום, ב-10 בלילה, שלחו לנו הודעה בקבוצה של הסוכנות שהסוכן שלי במעצר. אגב, עד היום לא שילמו לי על הקמפיין הזה בכלל". 

© לימור צל גוזלן

איך זה השפיע עלייך? בכל זאת הסוכן שלך.

"זה תפס אותי הכי לא מוכנה בעולם, אבל זה מאוד שינה את איך שאני מתנהלת. כל כך סמכנו עליו, הייתי אצלו שלוש שנים! הרגיש לי שאני מכירה את הבן אדם. גם קשר של סוכן ומיוצג זה כמו קשר של מאמן/מנהל חוג שהולך איתך שנים. היינו המון ביחד גם לבד, רק הוא ואני. לא שקרה משהו, אבל כל התלונות - זה שינה את זה וכאמור גם את ההתנהלות שלי".

במה למשל? 

"יותר שמה לב עם מי אני נמצאת. אני לא נאיבית ולא מאמינה לכל דבר. ההבנה שיש סוטים בעולם…" 

אחרי שעזבה את הסוכנות של ניר, טנא הגיעה לסוכנות הנוכחית שלה, "יולי מודלס", המשיכה בדוגמנות אבל גם נפתח בפניה עולם המשחק. מהר מאוד היא מצאה את עצמה בסדרת נוער חדשה (דאז) - "מקיף מילאנו", שם כאמור היא מגלמת את מלי כבר ארבע עונות, כאשר הרביעית משודרת ממש בימים אלו.

"לא היה לי רקע במשחק", משתפת עדי ומעידה כי ברגע שהתקבלה לסדרה חלה אצלה 'תסמונת המתחזה' - תסמונת בה אדם מרגיש כי אולי בחרו בו וטעו בבחירה והוא לא באמת טוב בדבר. "האודישן לסדרה היה האודישן השלישי שעשיתי בחיים. מה שאומר שאף אחד, כולל הסוכנות, לא דמיין שבאמת אקבל את זה". טנא מתארת איך שלב אחר שלב בליהוק היא מוצאת את עצמה מתקרבת אל התפקיד הנחשק. "עברתי קול בק ואז מאצ' (אודישן התאמה מול שחקן אחר שנבחן/התקבל לסדרה  - מ.א) ראשון עם שחקן כל כך מתנשא שחשבתי שאמות מהתנשאות!", מתארת וצוחקת, "אחרי זה קראו לי לעוד מאצ' עם רן מושיוב. היינו לחוצים ברמת הפיפי בתחתונים. זו הייתה חוויה כל כך קשה ומלחיצה שאני אפילו לא זוכרת אותה, אבל זה פשוט קרה".

ואז הגיע היום הראשון על הסט…

"זה היה אינטס. לא הייתי פנויה לחוות את החוויה, כי כל כך הרגשתי שאני חייבת לשמור 'שלא יגלו שאני לא אמורה להיות שם'. כמות מטורפת של רגשי נחיתות. זה תפס אותי לא מוכנה, ושם היה הפער בעיניי - שלא באמת היה לי מושג מה זה משחק. מרגיש לי שהרבה פעמים מתפספס שלהיות שחקן זה מקצוע לכל דבר, ומקצוע צריך לרכוש וללמוד. לא סתם יש לימודים למקצועות, אם זה משפטים, רפואה וכן, גם משחק - צריך ללמוד לעשות את זה. זה נכון, משחק אפשר גם ללמוד על סטים ואתה רואה 'יהודה לויים' כאלה שהם מטורפים, אבל גם זה בדם, יזע ודמעות. הרבה פעמים מתפספס שזה מקצוע! וזה שמישהי 'דרמה קווין', לא הופך אותה לג׳וליה רוברטס… לא הבנתי את האחריות והכבוד של להחזיק דמות על הכתפיים".

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

נשמע כמו תחושה קשה לחוות על סט בתפקיד שהוא משמעותי וגדול. באיזה שלב את מתחילה להרגיש בנוח?

"רק בעונה הרביעית", מתוודה. "רק אחרי שעשיתי קורס שבו למדתי מה זאת 'הפאקינג' עבודה הזאת. יש עבודת דמות, ויש דרך לגשת לטקסטים ולנתח אותם, ועוד מלא דברים שצריך פשוט לעשות אותם, אי אפשר פשוט לעשות מה שבא לך ושייצא טוב, זה לא עובד ככה". 

בחזרה ל-'מקיף מילאנו', הדמות שלך, מלי, עוברת במהלך העונות סיטואציות לא פשוטות בכלל להתמודדות. היא לא מוצאת את המקום שלה, משתמשת בכוח שלה לרעה, בן הזוג שלה מרמה אותה, החברה הכי טובה שלה בוגדת בה ומתחילה בזוגיות עם האקס שלה, היא מותקפת בחוף הים על ידי בני נוער והופכת לנערה חרדתית, הרבה משקל על הכתפיים עם הדמות הזאת, איך מגיעים מוכנים לזה כשחקנית מתחילה?

"אני חושבת שאי אפשר לתפוס אותך לא מוכן - אם אתה מגיע מוכן. באתי מוכנה, חרשתי. באופן כללי, לקבל את האחריות של להחזיק תפקיד על כתפיים זה מטורף! תחשוב שבן אדם מגשים את החזון שלו באמצעותך, זה פסיכי! אני חושבת שבלי קשר למסרים ולמצבים שמלי מעבירה, זו מראש אחריות להגיע הכי מוכנה שאפשר. הרמות אליהן צללתי לעומק של הסיפור של מלי בעונה הזאת איפשרו לי גם להבין את החשיבות של המסר. אם עובדים קשה הדברים עובדים, זה לא כזה מסובך. אם אני כשחקנית אבין ואנתח את המסר - הוא יעבור. אם רק אשנן את הטקסט - זה לא יעבור". 

נקלעת במציאות לחלק מהסיטואציות שקרו למלי בסדרה? 

"אובייסלי לא כמו בסדרת נוער, המציאות הייתה יותר 'סבבה' עבורי, אבל כן בטח זה חלק מהחיים. כל הקסם קורה ב'למצוץ כמו ערפד' את כל הדרמה מהחיים שלך ואז להגשים את כל השיחות מול המראה באמבטיה - מול המצלמה".

כאמור, בין הסיטואציות המורכבות שהדמות עוברת, היא נאלצת להתמודד לפתע עם חרדה, פחד מהאנשים והצורך להשתמש בגז פלפל ברחוב. 

"זה קטע", אומרת ונזכרת. "שבוע לפני תחילת הצילומים, הייתי בחניון ויצא שמישהו חשב שדפקתי לו את האוטו, וזה לא קרה! אני נהגת טובה ולא דפקתי לו את הרכב! אבל הוא חשב שכן ושאני מנסה לברוח לו, אז הוא תקף אותי פיזית. אני מהוד השרון, לא רגילה לסיטואציות כאלו, אף אחד מעולם לא תקף אותי פיזית. באופן כללי אני אחת שאם מרימים עליי את הקול אני בוכה… אין לי את היכולת לריב, ושם היה לי את התקף חרדה היחיד שחוויתי. היה קשה, אבל זה גם היה מקסים כי שבוע אחרי שיחקתי התקף חרדה של מלי בסדרה". 

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

ואת כעדי, יצא לך לחוות חרדה ברחוב רק בגלל שאת בחורה, או הולכת לבד במקומות מסויימים?

"ברור, ומעבר לזה שזאת חוויה אוניברסלית, זה מאוד הגיוני לפחד כי דברים קורים. עם זאת לא יצא לי להסתובב עם גז פלפל. אני בחורה חזקה. לא שיש קשר בין להיות חזקה לבין הטרדה או לא. מאז ניר (הסוכן לשעבר - מ.א) אולי לא אסתובב עם גז פלפל, אבל אני יותר שמה לב לסביבה שאני נמצאת בה באותו הרגע ומה אני עושה, לא בצורה שמנהלת לי את החיים, אבל אני עם עין פקוחה". 

חרדות, מצב לא בטוח ברחוב, מוביל אותנו ישר אל המצב הנוכחי בישראל מאז ה-7 באוקטובר. "הייתי בצומת רעננה בזמן שקרה הפיגוע בעיר. כן, אני מפחדת. זה פחד מהמציאות הקיימת", משתפת. "מבחינתי יש את החיים לפני ומה-7 באוקטובר. החיים שאחרי אולי יזכירו במעט את החיים שלפני, אבל הם אף פעם לא יהיו אותו הדבר".

בתחילת החודש, באחד מהראיונות שהעניקה עדי לתקשורת במסגרת יחסי הציבור לסדרה יחד עם קבוצת שחקנים נוספים מהקאסט, הוזכר בשאלה על זוגיות כי היא לא מחפשת בת זוג כרגע - מה שתפס את עינינו, אך צויין בכתבה במעין אגביות, שכן זה פרט שלא שמענו ממנו עד ועל עדי עד היום. 

"אין כל כך מה להסביר, זה לא שהייתה לי יציאה מהארון. פשוט כמו שיש בן זוג - אז יש גם בת זוג. אני פשוט חושבת שנשים זה דבר מטורף ומדהים! ובא לי אותן קרוב אליי…", מצהירה בבטחון, ובכלל טנא לא עושה מזה עניין וגם כאן מתייחסת לנושא באגביות, מה שמסמל את הדור שלה - שזה נורמלי וטבעי, מה שמתכתב גם עם המסרים של הסדרה. "גם לא הייתה יציאה מהארון גרנדיוזית בבית, קיבלו את זה בסבבה, וגם מי הם שיגידו לי את מי לאהוב?".

יצא שביקשת מהיוצרים של "מקיף מילאנו" אולי רומן חד מיני למלי?

"כן! אמרתי להם: 'חבר׳ה! מלי לסבית! איך אתם לא רואים את זה?!', אבל היא עם הבנים שלה… אבל אין אני אומרת לך בסוף היא תהיה עם זיו כץ! (קים אור אזולאי בסדרה - מ.א). תאר לך אם תהיה עונה חמישית - טוויסט מטורף! יואו, הלוואי, חלום! ולא כי קים הכי שווה בארץ. הכי לא קשור!", צוחקת.

© לימור צל גוזלן

בחזרה למשחק - בא לך לפרוץ בגדול כשחקנית?

"בא לי הכל!", מכריזה בבטחון. "ומה שהכי בא לי עכשיו זה ללמוד משחק. אני בדיוק מתחילה עוד קורס, אני עובדת וממנת את זה. לא אכפת לי במה לעבוד כל עוד אני יכולה לממן לעצמי את הלימודים. לימודי משחק זה טירוף. זה מדהים, אני לא רוצה לקחת את האחריות של להחזיק עוד תפקיד, עכשיו אני רוצה ללמוד כי כשאני אקח עוד תפקיד, אני רוצה להגיד בפה מלא: 'אף אחת לא יכולה לעשות את זה כמוני', לא כי מיוחדת, אלא כי מתוך הלמידה אני יכולה להבין משהו על הדמות שמישהי אחרת לא יכולה להבין".

רגע, זה אומר שכרגע את עושה 'פאוז' בכל הנוגע לאודישנים חדשים? 

"עכשיו אני עושה רק אודישנים שאני באמת מאמינה שלי יש אמירה להגיד, להוסיף או לתת בהם. אני באמת רוצה לגשת לאודישן מתוך ידיעה ברורה ש׳איזה כיף להם שניגשתי עכשיו׳. רק עבודה קשה יכולה להוביל אותי למצב הזה".

© לימור צל גוזלן

עד כמה את קשה עם עצמך?

"בכלל לא, וזה תהליך שעברתי עם ובזכות 'מקיף מילאנו'. זה קרה כשהבנתי שכל מה שהכי מביך בעולם נמצא לעיני כל באינטרנט - כשאני כבר בגישה של 'אז יראו את זה, אז מה?'. אני מעריצה אנשים שעושים דרך באופן כללי וכאלו שגם עושים זאת לעיניי הציבור. מול כולם. אני חושבת ש'מקיף מילאנו' מציגה את הדרך שלי והיא מתחילה.. נמוך!", מספרת עם חיוך מובך וצחקוק. "אני מעריכה את עצמי מאוד על האומץ להתמודד עם זה. אני חושבת שזה יהיה מאוד נחמד לראות איפה התחלתי ואיפה אסיים. גם נחמד לי שאנשים אחרים יוכלו לראות את זה".

התחלת את 'מקיף מילאנו' כתלמידה בעצמך, כיום את אחרי צבא ובעלילה התלמידים שהכרנו יתגייסו בסיומה אל הצבא, מה שלא יפתיע אם יחליטו לבסוף להכריז שזו תהיה העונה האחרונה.

"זה עושה לי לבכות, אני כל כך אוהבת את כולם. אנחנו יחד ארבע שנים, זה 'פאקינג' מלא זמן! נהיינו חברים ממש טובים, חברים שהם משפחה, חברים של החיים הרגילים לא 'חברים של תעשייה'".

קאסט הסדרה בעונה הראשונה © מיכה לובטון

אף אחד לא ציפה גם להצלחה המטאורית של הסדרה. זו הייתה סדרת נוער ראשונה של כאן חינוכית תחת המעבר לתאגיד, אז גם אנחנו כתקשורת וכצופים באנו יחסית סקפטיים לעניין - ופתאום היא הפכה לסדרה עם הצלחה מסחררת, כולל כמה זכיות מרשימות אצלנו בפרסים.

"אנחנו הכי התייחסנו לזה ככה. גם תחשוב שצילמנו ועברה שנה עד שזה שודר. החיים המשיכו ופתאום שנה אחרי זה קרה. הייתי בצבא, יצאתי שבת ראשונה בטירונות, הלכתי לים וראיתי התרחשות. ככה הבנתי שזה יצא בכלל! לא ציפיתי שזה יצליח ככה, זה התעלה כל מה שדמיינתי". 

פתאום מלא אנשים מכירים אותך.

"אני נזכרת שאנשים מכירים אותי רק כשאומרים לי 'אנחנו מכירים אותך'. אני זוכרת שפעם אחת הלכתי בזיכרון יעקב, ועברתי במקרה לתוך פעולה של הצופים… הדברים שקרו שם… בקושי שרדתי כדי לספר! אני חושבת הם באמת האמינו שאני איזה מייקל ג׳קסון באותו רגע! זה היה הדיבור. זה היה פיפי. זאת הייתה מאסה עצומה של בני נוער. זה כיף". 

לא הבהיל אותך?

"זה אולי היה מבהיל את מלי, אבל לא את עדי. זה נייס שזה קורה, כיף שאני יכולה לשמח אנשים. אני מייצגת בשביל הילדים והנוער שבאים לראות אותי מישהו מהטלוויזיה, אז אם יש למשל הקרנה או השקה והם באו מרחוק בשביל לראות אותי, אני משתדלת להישאר עד הסוף ומנסה להצטלם עם כמה שיותר. אני לא נרתעת מזה, וזה לא מלטף את האגו, זה פשוט בדיוק מה שזה - יחס עם הקהל שאוהב ומכבד את מי שאתה, על המסך או במציאות". 

מה היית כותבת למלי, מלבד הרומן הלסבי שהזכרת?

"אני חושבת שהסיפור של מלי, עם כמה שהיא עברה 'שיט' והייתה רוב הזמן עצובה  - נכתב טוב מאוד! זאת דמות שמעבירה מסרים בלי שיקראו לה 'מעבירת המסרים', היא מצדיקה את הפלטפורמה בעיניי. יש אותה ברמות. הכותבים מוכשרים בטירוף. מי שמי לכתוב בכלל?!".

© מתוך מקיף מילאנו, כאן חינוכית

טוב עדי, אני חושב שנצא מהראיון הזה שאנחנו לחלוטין מכירים אותך. אבל בראייה עתידית איפה לדעתך נפגוש אותך?

"וואו. הכי בא לי לדעת לחלוטין מה אני עושב וככה לגשת לתפקידים שהם הכל מהכל, מה שאפשר. בא לי לעשות אקשן, בא לי תפקידים 'גל גדותיים', וגם בא לי קומדיה. כי משחק בקומדיה זה משהו שלדעתי הכי קשה לרכוש אותו - בא לי לעשות קומדיה, לפתח אינטלינגציה מספיק טובה כדי לדעת לשחק וגם להצחיק"', מסכמת.

© לימור צל גוזלן

תמונות מקצועיות: צילום: לימור צל גוזלן | סטיילינג: חן אלקלאי | איפור: ארקדי דור | שיער: יעל איתן

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• במיוחד לעכשיו: הסרטים שעוסקים במלחמות
• מאחורי הקלעים של "בת השוטר 3": "צריך להתכונן נפשית שאולי זה נגמר"
• כן המפקד! הדמויות מהסדרות שחייבות לפקד בצה"ל

איך הגעת לשחק ב"מקיף מילאנו"?

"למדתי משחק ב'טכניקה', אצל ניב ואולי. הייתי שם שנתיים מאוד משמעתיות בחיים שלי. הם מביאים אנשים מהתעשייה ושם הכרתי את יהונתן בר אילן, הבמאי של 'מקיף מילאנו'. אני לא יודעת אם יהונתן יודע את זה, אבל הוא האדם הראשון שהאמין בי ואמר לי 'את תצליחי'. הוא כתב עליי משהו מאוד יפה לפני שלוש שנים שעדיין שמור אצלי. מבחינתי יש לימודי משחק לפני יהונתן ואחרי יהונתן. יש משפט שאומר שכל אחד צריך מישהו אחד שיאמין בו, והוא היה האדם הזה בשבילי. 

יהונתן אמר שהוא יזכור אותי. הוא שלח לי אודישן אחד לפני 'מקיף מילאנו', שלא קיבלתי. ואז הוא שלח לי אודישן לשני תפקידים ב'מקיף': לתפקיד של עדי ולתפקיד של נעמי, שמגלמת רומי אבירם. באודישן ראיתי את רומי, שאני מכירה אותה מהטלוויזיה והיא שחקנית מפורסמת וטובה, ונפלו פניי. אמרתי 'זהו, זה שלה. איזו מדהימה היא'. רומי מדברת ואת מרגישה כאילו מלאך מדבר איתך, היא כולה טוהר אחד. חשבתי שזה לא שלי. היה לנו מעין אודישן שפשוט ראינו אחת את השנייה משחקות, ממש ראיתי אותה עושה את התפקיד שלי. הייתי צריכה להחזיק את עצמי לעמוד מול שחקנית מוכרת ולעשות את אותה התפקיד, זה מטורף"

ואז את מגיעה ליום הצילומים הראשון ב"מקיף מילאנו". איך היה להיות על הסט?

"שוק מטורף. שלוש שנים התכוננתי לדבר הזה, ואז את מגיעה ואף אחד לא מכין אותך לזה. נכנסתי למעין פאניקה. האמת שמיקה צור (המגלמת כאמור את דמותה של סופי מבורך) הרגיעה אותי והייתה המלאך השומר שלי. היא תפסה אותי ואמרה לי: 'נועה, הכל טוב'. אף אחד לא מכין אותך לזה, לא משנה כמה תלמד, יש את הלימוד שאתה לומד מהסט, שזה הדבר האמיתי. מיקה הייתה באמת חברה אמיתית בקטע הזה וממש עזרה לי"

© מתוך "מקיף מילאנו", כאן חינוכית

יש מי אומרים שהדמות של עדי היא סופי החדשה. את מבינה את ההקבלה הזו?  

"כן. כי שתיהן מאוד קשוחות ומאוד עצבניות על העולם. אבל אני גם לא חושבת שהן מאוד דומות, הסיפורים שלהן שונים ולאט לאט יראו את זה. לדעתי בסוף העונה אף אחד לא יגיד שהן דומות. סופי כאן היא ללא ספק משהו שמשפיע מאוד על התהליך, בלעדיה לא היה לה תהליך, העובדה שהצמידו לה את סופי זה מדהים ומתבקש, חד משמעית"

עדי וסופי הן נשים בעולם היחסית גברי של מגמת המכונאות. את חושבת שהיום יש עדיין מקום לחלוקה של מה גברים ונשים עושים, במיוחד אצל בני הנוער שהם הדור הבא?

"האמת שלא. לדעתי, אין כאן ביג דיל. בחורה יכולה להיות במכונאות ובחור יכול להיות באופנה. זה גם היופי בסדרה. בגלל זה אפילו לא חשבתי על זה. אנחנו דור חדש. זה כל כך מובן מאליו. מבחינתי, כולם יכולים לעשות הכל. כל אחד צריך לעשות מה שטוב לו"

© מתוך "מקיף מילאנו", כאן חינוכית

עדי מקוטלגת מההתחלה כ"ילדה בעייתית". בגלל שכבר הוצמדה לה התווית הזו, זו הסיבה להתנהגות שלה?

"עדי לא בעייתית. היא בעייתית בגלל הסיפור החיים שלה. היא באה מהצפון, המצב בבית עם היחסים בין ההורים שלה זה לא משהו רגיל. ברור שזה משפיע עליה ומעצב אותה בתור בן אדם.כל הזעם שלה, היא מרגישה נורא לבד. לא טוב לה וזה יוצא על העולם התסכול הזה"

איך היה לגלם דמות כזו מורכבת, במיוחד שמדובר בתפקיד הראשון שלך?

"מדהים. דבר ראשון להיכנס ל'מקיף מילאנו' זו זכות מטורפת. יש שחקנים כל כך מדהימים והסדרה כל כך הצליחה. זה באמת חלום שמתגשם. הייתי מדברת עם יהונתן הבמאי, כשיש לי דמעות בעיניים מהתרגשות"

אילו תגובות מקבלת את מהצופים בעקבות הסדרה?

"אני מקבלת תגובות בטיק-טוק ובאינסטגרם. רובן טובות, חלק לא, אבל זה בסדר. אבל אני חושבת שאני בן אדם חזק וזו רק דמות. לא כולם חייבים לאהוב אותי, אני משתדלת לעשות את ההכי טוב שלי. מי שאוהב אני נורא שמחה ומי שלא, זה גם בסדר. בתור שחקנית כיף לי לראות זה ואני לא לוקחת ללב. כיף שמאמינים ושהתפקיד עובר טוב, פחות כיף שכועסים עליך וכותבים 'מה את עושה לסופי'. בעיקר יש תגובות שאני לא אפריד ביניהם, כי יש צופים שחושבות שעדי תהיה עם גיא. בעיקר מגיבים לי 'סייקו', כי פעם גיא קרא לעדי ככה. לא חשבתי שזה יתפוס, אבל הזמן מגיבים לי את זה"

היה ברור ש"מקיף מילאנו" תעלה במלחמה?

"אני שמחה שזה עלה, אני חושבת שזה עושה קצת טוב בימים הקשים האלה. לפחות לי ואני מקווה שגם לעוד אנשים".

עבור נועה, התפקיד ב"מקיף מילאנו" הוא בגדר הגשמה עצמית, אחרי שנים של עבודה קשה וניסיונות. כעת, ברק מתחילה לקצור הפירות המסע לפריצה, אותו החלה כבר בחטיבת הביניים. אבל עבורה, המסע הזה היה מאתגר פי כמה, מאחר וגדלה כנערה דתייה ולמדה באולפנה.

"תמיד רציתי להיות שחקנית ודוגמנית. זה היה נורא שונה מהבית שלי ומהמקום שגדלתי בו, אף אחד אצלי לא קשור לעולם הזה. ההורים שלי בהתחלה היו מאוד נגד. זה גם לא הלך. בכיתה ז', הייתי קובעת עם סוכנויות דוגמנות והיינו מגיעיםההורים שלי ואני, כשאני לובשת חצאית, כי בתקופה הזו ההורים שלי לא הסכימו לי ללבוש מכנסיים. דיברתי איתם וקבעתי את הפגישות. הם לא הבינו מה אני רוצה, אבל תמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה, ואז גם התחלתי ללמוד משחק".

© צילום: פרטי

המשחק בא עם הדוגמנות?

הדוגמנות זה משהו שאני אוהבת, כי אני מאוד אוהבת את המצלמה, זה גם סוג של משחק בעיניי. הדוגמנות עזרה לי בעיקר לממן את המשחק, כי המשחק זה לא זול. אבל זה בא קצת אחרי. הייתי צריכה קצת יותר בשלות ואומץ בשביל לגעת בזה. זה לא קל להתחיל לגעת בחלום. אבל אם את לא נוגעת בו אז את לא יודעת מה יקרה, את יכולה להגיד 'חלמתי פעם להיות שחקנית'. אבל כשאת נוגעת בחלום שלך, אז זה כבר המפחיד".

עד כמה היציאה שלך בשאלה השפיעה על תהליך הכניסה לעולם המשחק?

"יצאתי מהדת כי רציתי להיות שחקנית ועניין אותי מאוד העולם הזה. אני באה מבית דתי-לאומי, זה סוג של בועה. הייתי ילדה שמאוד קשורה להורים שלה, וזה גם היה חלק מהיציאה בשאלה, כי לא הלכתי עם מכנסיים עד שהם לא הסכימו לי. לא הלכתי לחברה והחלפתי לסקיני, הכל אצלנו בבית פתוח מאוד. הרגשתי שאני רוצה ללכת עם מכנסיים והבגדים מאוד הפריעו לי. הייתי הולכת בקניון, רואה איך חילוניות מתלבשות ומקנאה בהן. אני אוהבת מאוד את ההורים שלי וקשורה אליהם ולעשות משהו כזה, כשהדת זו הדרך שהם מאמינים בה ולאכזב אותם זה היה מאוד קשה. ההורים שלי מדהימים והם בחיים לא אמרו לי 'נועה אכזבת אותנו', אבל הם היו רוצים שאני אלך בדרך שלהם. זו הדרך אצלנו: את הולכת לאולפנה, עושה שירות לאומי, יוצאת לדייטים, מתחתנת, עושה תואר ומקימה משפחה. אני שונה, היה בא לי משהו אחר ובא לי לחקור, נראה לי מוזר לא לנסות דברים אחרים ולא לראות מה קורה בחוץ.

בגלל זה אני גם מרגישה אולי קצת כמו הדמות של עדי, כי במפגש הראשוני שלי עם העולם החילוני היה לי קשה חברתית בהתחלה. יצאתי לעולם בגיל 18-19 ועכשיו אני בת 12 בערך מבחינת הידע. אני חוקרת ואני יוצאת לעולם פתאום והיו לי הרבה סיטואציות שהרגשתי כמו עדי, שאני מתבוננת ומרגישה לא קשורה. לוקח זמן להתאקלם, את חוצה אוכלוסייה וזה באמת שונה, הטיפוסים והדברים שאנחנו מתחנכים עליהם. יש לי תאומה, בתור תאומה הייתי מאוד קשורה לתאומה שלי. תמיד הייתי איתה, היינו ביחד בגן ובאולפנה, תמיד היינו צמד. פתאום גם לצאת לבד בשאלה ולהגיע למקומות לבד, כשאתה תאום אתה רגיל שיש את הצל שלך תמיד ולאט לאט הדרכים שלנו נפרדו. זה היה מאוד שונה. זו הייתה חוויה שהגדירה אותי כמי שאני היום ואני בטוחה שזה גם נתן לי כלים לשחק את עדי".

© צילום: נטלי ארצי

הרבה פעמים משווים אותך מבחינה חיצונית לכוכבות אחרות, כמו אודיה ויעל שלביה. איך את, בתור שחקנית שרוצה להיות מוכרת בזכות עצמה, עם ההשוואות האלו?

"כשהייתי עם גוונים, אמרו שהייתי דומה לרותם סלע. פעם משפחה הלכה אחריי בקניון כשהילד שלהם צעק 'הנה רותם סלע!' ואז הם ראו שאני לא רותם סלע, הם סיפרו לי את זה וזה היה כל כך מצחיק. כשחזרתי לחום ושמעתי כל הזמן שאני דומה ליעל שלביה. זה גם קטע, כי שתינו מגיעות מאותו רקע דתי, אז כששומעים את הסיפור שלי אומרים לי 'אה, אז את ממש יעל!'. עכשיו כל התגובות שלי בטיק-טוק הן 'חשבתי שאת אודיה'. זו מחמאה ענקית, אי אפשר להתעלם מזה שכולן בנות מהממות ומוכשרות ויפות. אני לא אבכה עכשיו כשאומרים שאני דומה ליעל שלביה, אבל זה כן קצת יכול לבאס בקטע שאני רוצה לבנות את עצמי ולהיות בן אדם מוכר בפני עצמי. אני נועה ברק ואני שחקנית, אני לא רוצה שישוו אותי לאחרים, אבל גם את זה אני צריכה לקחת בפרופורציות והכל טוב"

חשבת על ההשלכות של הפרסום לפני שנכנסת לעולם הזה?

"חשבתי על זה קצת. זה יכול להיות מגניב ומפחיד. המטרה היא לא להיות מפורסמת, אם הייתי רוצה להיות מפורסמת, הייתי הולכת לריאליטי. המטרה היא לעשות אומנות, לא שאני חלילה מזלזלת במי שהולך למקומות כאלה, פשוט המטרה שלי היא לשחק ולהצליח בתחום המשחק. זה בא ביחד, פרסום בא עם הצלחה. ברור שאני רוצה להיות מפורסמת בזכות המשחק, כי זה אומר שאני אקבל תפקידים משמעותיים, טובים וגדולים. אבל החלום הוא לא להיות מפורסמת או שיכירו אותי. החלום הוא לעסוק באומנות ובסיפורים, לרגש וללמוד את עצמי. זה מקצוע מטורף לחלוטין ואני כל כך אסירת תודה שיש לי את ההזדמנות לעשות את זה".

© צילום: פרטי

את עכשיו בנקודת הפריצה. איך עושים את זה ובונים קריירה?

"מבחינתי להיות שחקנית זה הייעוד שלי. אני מרגישה שזה המקום שלי בעולם. תמיד ידעתי את זה ותמיד כיוונתי לשם. אני מאמינה שגם בעזרת הקדוש ברוך הוא וגם כי אני מאוד מאמינה במחשבה יוצרת מציאות. אני באמת מאמינה שהבאתי את זה לחיים שלי וכל המציאות שלי עכשיו זו אני. חשוב לי לעשות תפקידים מעניינים ואני יודעת שאני אעשה את הכל ואתן את המאה אחוז בשביל זה. אני אעבוד קשה, אלמד ואהיה הכי טובה שאני יכולה. אני מאמינה שעבודה קשה מביאה תוצאות"

בשיחה הזו את ממשיכה להזכיר את "החלום". אם אנחנו מפרקים אותו רגע לחלקים, מהם החלומות הקטנים בתוך החלום הזה?

"תפקיד ב'מקיף מילאנו' יש, זה כבר חצי חלום" (צוחקת), "לעשות הרבה תפקידים מעניינים ושונים. אני מתה על הסדרה 'ברידג'רטון' של נטפליקס. ראיתי את העונה השלישית ואמרתי לעצמי 'וואו נועה, איזה כבוד יש לך לראות את ההפקה המטורפת הזו'. הייתי רוצה להיות חלק ממשהו כזה, עם סיפורים מטורפים והפקה גדולה. זה מרגש אותי בתור צופה לשבת ולראות עונה שלמה של דבר כזה והייתי רוצה שיהיה לי את הכבוד להעביר סיפורים ולרגש אנשים, לגרום להם להזדהות איתי ולגרום להם להבין משהו על החיים. יש יותר טוב מזה?"

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• יום הרופא הבינלאומי: הרופאים הטלוויזיונים שנכנסו לנו ללב
• כן המפקד! הדמויות מהסדרות שחייבות לפקד בצה"ל
• פרסום ראשון: "רוני ותום" תחודש לעונה חמישית ושישית

העלילה מתחילה כשנה אחרי החתונה של חני ודניאל. חני מתחילה ללמד בסמינר חרדי, אולם תאונה מסתורית במקום מסבכת את המשפחה כולה בפרשיית פשע גדולה. דנה מנסה לשכוח מכל מה שעבר עליה ולפתוח דף חדש, אלא שהכל משתנה כששלומי משתחרר מהכלא ומתחיל שוב להסתבך ולסבך גם אותה. במקביל, בשנה האחרונה בתיכון לאומנויות, החבר'ה מתכוננים לגיוס לצה"ל. איתי סוחף את כולם לקורס כושר קרבי, מגלה את הצד התחרותי שבו ומשלם על זה מחיר.

דנה ריסקין - "מתים לרגע" 

הדרמה הרפואית המצליחה, גרמה לנו לא להוריד את העיניים מהמסך. הסדרה זכורה גם בעקבות דנה (אגם רודברג), שבהתחלה חשבה שכלל לא שייכת לבית החולים והחליטה לעזוב. כשכמעט עשתה זאת, דנה הבחינה באישה מתנדנדת שכנראה יש לה דימום אפידורלי, מה שאכן צדקה בו ובסופו של דבר, גם ניתחה אותה והצילה את חייה. שמחנו שדנה נשארה, כי רק היא הייתה בעלת יכולת לחזות מוות, בעקבות ניסוי שביקשה לעשות על עצמה ומפני שנתנה כל הנשמה בעבודתה, עשתה הכל כדי להציל את המטופלים שלה, כשלדוגמה נכנסה להציל מטופלת עם מחלה מדבקת גם ללא חליפת מיגון, גילתה כלפיהם אכפתיות ועל זאת נאמר - אם דנה הייתה רופאה במציאות, אין לנו ספק שכל בית חולים היה מתחרה עליה!

דוקטור שון מרפי -״הרופא הטוב״ 

הסדרה האהובה "הרופא טוב", המתמקדת בדוקטור שון מרפי האצילי, שנמצא על הרצף האוטיסטי ונושא את תסמונת סוואנט, אשר מי שלוקה בה מפגין כשרונות ויכולות יוצאים מן הכלל. אצל מרפי זה בא לידי ביטוי בדרכים שונות לאורך העלילה: כשהציל חיים של ילד שהתמוטט עליו שלט זכוכית בשדה תעופה וידע טוב יותר מרופא מבוגר ממנו איך להצילו, ידע כיצד לרפא בצורה הטובה ביותר פציינט שנמצא על רצף האוטיזם ובאופן כללי, ידע איך לגשת למטופלים מסוימים, יותר מרופאים שמנוסים ממנו. שון הוא מבין הדמויות האהובות עלינו בטלוויזיה, בגלל אישיותו העדינה והשנונה, מפני שלכל פציינט הוא מתייחס כאדם קרוב לחייו וכשמזהה אדם בסכנה, הוא תמיד הראשון למהר ולטפל בו. מחכים בקוצר רוח כבר לראות אותו בעונה השביעית!

דוקטור רונה תבור - ״השיר שלנו״ 

כשתמרה וויס וקרין קורן נורו בתום העונה השלישית על ידי איש מסתורי, מי שליוותה אותן לאורך כל הדרך בתרדמת ואחריה, הייתה דוקטור רונה תבור. איך שרונה הציגה את עצמה בפני רני ואמרה ״אני הולכת לעשות הכל, אבל הכל! כדי להציל את תמרה״, ידענו שיש תקווה שתתעורר לחיים והתקווה הפכה למציאות. רונה התייחסה לתמרה כמו קרובת משפחה שלה, כשזה התבטא ברמת הלחץ שלה במהלך הניסיונות להעיר אותה לחיים, בכך שהייתה על סף דמעות של אושר כשהתעוררה, ליוותה את רני ואביה של תמרה, אריה, הקשיבה להם ולא פעם לקחה צעד קדימה בטיפול בה, עד שלא וידאה מולם מיליון פעם שהם מאשרים אותו. רופאה משכמה ומעלה. 

מרדית' גריי - ״האנטומיה של גריי״ 

איך אפשר לדבר על רופאים טלוויזיוניים, מבלי לציין את הדרמה הרפואית הסוחפת, גולת שכבר מתקרבת לעונה ה-20? מרדית', גולת הכותרת של הרופאים הטלוויזיונים, רופאה בבית החולים "סיאטל גרייס", גולמה על ידי השחקנית אלן פומפאו, מאוד מסורה למקצוע שלה כראש המחלקה לכירורגיה כללית, עד כדי כך שגם סיכנה את עצמה כשהוציאה פצצה מבית חזה של מטופל. מרדית' אולי העידה על עצמה שהיא לא שמחה, אלא אפלה, אבל היא הייתה אדם מאוד חינני, חברותי, גילתה המון אהבה כלפי דרק שאיתו התחתנה והייתה אמא טובה לשלושת ילדיה-אליס, ביילי וזולה. מה שבטוח, את החותם שלה היא השאירה.  

ניקולט "ניק" נבין - "המתמחה" 

את הדרמה הרפואית האמריקאית בה השתתפה בעבר מורן אטיאס, עזבה בעונה החמישית השחקנית אמילי ואן קאמפ שגילמה את ניקולט, אשר מתה מפצעיה לאחר שנפגעה בתאונת דרכים. ניק כאחות, ידעה לטפל בפציינטים כביכול היא רופאה עם ניסיון מעל עשר שנים, עזרה רבות לדוקטור קונרד לטפל בהם, כדוגמת לילי קנדל שהייתה חולת סרטן, על אף שהופללה והואשמה במוות שלה. הדבר מנוגד לכך שניק טיפלה בלילי במסירות, מהרגע שהגיעה לבית החולים בפאניקה ונתנה את הלב שלה עבור כל מטופליה גם במובן הפיזי, כשחולה צעירה קיבלה את הלב שנתרם על ידי ניק ובכלליות, תרמה את איבריה למטופלים שהיו זקוקים להם. אחרי כל מעשי החסד שלה לאורך העלילה - איך אפשר שלא להתאהב בה?