עוד בערוץ "על מדים" של פרוגי:

• מתגייסים: כל הזכויות שמגיעות לכם!
• טור דעה: איך הרשתות החברתיות פוגעות בביטחון החיילים?
• מהפריפריה לתפקידים ביחידות מובחרות 

צייר צבאי © צילום: אלקנה פדידה

איך הגעת לתפקיד? 

"בהתחלה לא ידעתי שיש כזה דבר בצה''ל, הייתי בכלל מיועד למודיעין ובשלב מסוים נודע לי שלא התקבלתי ולא ידעתי לאן אלך. למרות זאת, הסכמתי עם עצמי שלא משנה לאיפה אגיע בצבא, אני אהפוך את עצמי למשמעותי. אני אדם שיוזם, אחד שלא מוותר לעצמו ומתקדם לא משנה באיזו מערכת אני נמצא. החשיפה שלי לתפקיד הצייר הצבאי הגיע דרך הרשתות החברתיות, בעצם דרך החשבון של בת שבע שניידר, הציירת הצבאית הראשונה בצה"ל וזאת שסיפקה את הפתח לתפקיד. משם התחלתי לברר ולבדוק איך אפשר להגיע לשם ובדיוק באותו חודש שהיא השתחררה, הייתי צריך להתגייס. החלטתי לכתוב לה, להציג את עצמי ולשאול אם אפשר להתמיין לתפקיד. היא אמרה שהיא מנסה לפתוח תקנים ובסופו של דבר היא הצליחה לפתוח כשלושה תקנים.

התקבלתי לתפקיד, עשיתי טירונות 02 ושלחו אותי לבסיס הקבוע שלי בפיקוד צפון. בהתחלה לא הסבירו לי כלום על השירות כצייר צבאי, בדרך כלל כשיש תפקיד בצה''ל הוא מלווה בקורס והדרכה שרלוונטיים לאותו מקצוע. בנוסף, לא ידעתי כלום מבחינת הפרטים הטכניים- תיאום הגעה לבסיס, תנאי עבודה, הכשרה בגובה, מי המפקד, תנאי לינה… הכל היה בסימן שאלה. הייתי צריך לבנות את התפקיד מאפס ויחד עם זאת לחזק תכונות כמו ביטחון, כאשר מגיעים למשהו חדש ומתמודדים עם המערכת הצבאית, שזה כולל אינטראקציות רבות ופגישות עם דרגים גבוהים".

מי מהווה לך השראה בתחום?

"המורה הפרטי שלי מיכאל גפן, זה שלימד אותי ודחף אותי לעולם הזה. כשאתה צייר, אתה נכנס לתחום עם הרבה דעות קדומות, כמו 'אין הרבה פרנסה בזה' או 'אמן מצליח רק כשהוא מת'… מיכאל הוכיח לי שאפשר להתפרנס מזה בכבוד, הוא זה שנתן לי ביטחון לצייר מול אנשים ולהצליח במה שאני עושה. מעבר לכך, הוא עזר לי מבחינה נפשית. אני איתו בקשר עד היום ומתייעץ איתו על דברים, הוא עוזר לי גם בזמן השירות הצבאי. בכללי, אני רואה את עצמי בעתיד פותח סטודיו, מלמד תלמידים ומוכיח שכן אפשר לחיות בכבוד מאומנות.

מה לגבי השראה מחו"ל?

"יש אמנים שאני שואב מהם השראה. דוגמאות אחדות הן לאונרדו דה וינצ'י ורמברנדט. מבחינת סגנונות ציור, אני מאוד אוהב ריאליזם, סוריאליזם וגם פופ ארט. אני מאמין שהדרך שלי נבנית ואיתה גם הסגנון המסוים שלי, אותו אני בונה דרך הידע שאני רוכש".

איך הגבת כשנודע לך שהתקבלת לתפקיד?

"הייתי בעננים! אני זוכר שבאותו רגע הייתי אמור לעלות לאוטובוס, התחלתי לצעוק לבת שבע בטלפון, היא שמחה בשמחתי ואנשים סביבי לא הבינו מה קרה לי. הסיכויים להתקבל לא היו כל כך גבוהים, היו הרבה שנרשמו ולא ידעתי שדווקא אני איבחר. עד לפני שהתגייסתי, חשבתי שצה''ל לא יתחשב בי, אלא יראה בי ככוח אדם. אבל הוא ראה את הכישרון שלי ועזר לי לתרום לחיילים ולאווירה תוך כדי שהבאתי את היכולות שלי לידי ביטוי. המערכת הצבאית נתנה לי מעטפת, אותה אני מרגיש עד היום, ואני מודה על כך".

צייר צבאי © צילום: דויד בן משה

כאמור, תפקיד הצייר הצבאי הוא חדש בצבא. איך אתה רואה אותו מתפתח בעתיד? 

"אני מאמין שבמחזור הבא כבר נהפוך את זה ליחידה של ציירים צבאיים. כמובן שמי שיתקבל יצטרך להיות עם ניסיון באומנות ותיק עבודות מסודר. חוץ מזה, אני מאמין שנוציא קורסים מהצבא כדי להכשיר את הציירים עצמם בכל מhני היבטים בתפקיד- איך לסיים פרויקט גדול בזמן קצר, איך לעבוד בגובה… היה לנו פרויקט משותף במפקדת עיר הבה''דים במסגרתו היינו צריכים לצייר על קיר בגובה שלושה עשר מטרים, הביאו לנו במת הרמה ורק שבוע לפני עברנו הכשרה לעבודה בגובה".

הציור עליו בן משה מדבר נוצר לפני יום העצמאות. לעבודה עליו התגייסו שלוש הציירים הצבאיים- הוא עצמו, נועם שקד ורותם זמיר. " זה היה ציור של חייל וחיילת מצדיעים. באותה תקופה הייתה מתיחות ורצינו לצייר משהו אשר יאחד את כולם, לכן החלטנו להשתמש באלמנטים של יונת שלום ודגל ישראל. ציירנו את זה תוך שבוע וללא הפסקה, עבדנו בעבודת צוות מושלמת ונאלצנו להתמודד עם לוח זמנים משותף, בניגוד לשגרה בה עובדים לבד". 

צייר צבאי © צילום: דויד בן משה

על אותו ציור קיבלו שלושתם תעודת הוקרה על תרומה ייחודית ומעוררת השראה לקריית ההדרכה ממפקד הקרייה. "היה טקס הצדעה מכבד מאוד" משחזר בן משה "היו עשרים חיילים שהגיעו לצפות בו וזה נתן לי בוסט מטורף. פתאום קיבלתי הוכחה חיה שיש אנשים בכירים בצה''ל שמסתכלים על התפקיד הזה ורואים שיש טעם לתמוך בו. אני באתי במחשבה שזאת מערכת שלא פתוחה לדברים חדשים ואני מקבל הוכחה שהדבר הפוך כל פעם מחדש". 

כל ציור לוקח לרוב כשבועיים, אך לפעמים צריך להיות מוכן תוך שבוע, הכל תלוי בלחץ ובלוח הזמנים המוגדר. למרות זאת, גם אם בן משה לא מספיק לעמוד ביעד, המפקד שלו יבוא לקראתו. "הוא רואה אותי כאדם ולא כמכונה, אז ישנם מצבים בהם אני אעבוד במשך עוד כמה ימים רק כדי לסיים את העבודה. זה בסדר גמור, לא לוחצים או מאיימים על משפט במידה ולא עומדים ביעד שהוגדר מלכתחילה".

צייר צבאי © צילום: אלקנה פדידה

אתם נערכים מראש לפני שאתם באים לצייר? 

"אני בהתחלה חוקר על המקום אליו אני צריך להגיע ושומע סיפורים של החיילים אשר נמצאים שם. לאחר מכן, אני מכין סקיצה דרך הטאבלט, אותה אני מעצב ומציג למפקדים שהזמינו אותי. אם זה מקבל אישור, אני מתחיל בעבודה. אם לא, עושים סקיצה מחדש. ההתחלה היא לא פשוטה- מתחילים ב'דודל גריד', ציור סימנים אקראיים דרכם אפשר לקבוע את הפרופורציות של הציור על הקיר. מבחינת אופי הציור, אני עובד דרך מוזה. לפעמים אני מכריח את עצמי לצייר, יש מצבים שאני לא רוצה, אבל יודע שזה התפקיד זה מה שאני צריך לעשות. במהלך התהליך אתה צריך לבטוח בעצמך ולהאמין בעצמך שהתוצר יהיה טוב. יש מצבים בהם הציור נראה כמו אסון וחיילים מנסים לעודד אותי, או באים לעזור לי בציור כשאני עושה לילות. כי רובם לא מחזיקים ברקע או בניסיון בתחום, ככה שאני מוצא את עצמי מסביר להם. תוך כדי העבודה שלהם איתי, הם מרגישים משמעותיים וזה מהווה להם שובר שגרה.

אותם חיילים גרמו לי לחשוב על רעיון לפיתוח התפקיד עצמו. אני רוצה לקחת את זה רחוק ולא רק להכניס אנשים כציירים צבאיים, אלא ממש ליצור סדנאות אומנות בנושאים חשובים, כמו ימי זיכרון או ציון מלחמות. במסגרת הסדנה מכנסים את החיילים, מסבירים להם על ההיסטוריה ונותנים להם לצייר. הציור מהווה תרפיה ומספק מקום דרכו אפשר לברוח".

איך נראית שגרת היום שלך?

"לוח הזמנים שלי מתעצב לפי היחידה אליה אני מגיע והוא מאוד עמוס, כי יש צורך ממשי לתפקיד שלי בשטח. אם החיילים קמים בשש בבוקר, לצורך העניין, אני קם איתם, ישן איתם וחווה את התנאים שלהם, אם זה שטח ואם זה בבסיס. במהלך תהליך הציור יש לי הפסקות כמו לכל חייל רגיל- אני לרוב מצייר חמש שעות ביום, למרות שהיו ימים בהם הייתי עושה לילות. אני יכול להגיד שבפרויקט הראשון שלי היה עליי הרבה מאוד לחץ, לא רק בפן האישי. בכל זאת, היה מדובר בקיר ענק בחדר אוכל עליו הייתי צריך לצייר מול מאה חמישים חיילים. העבודה כצייר צבאי היא בעיקר מתבטאת בעבודה לבד. עם הזמן והניסיון, למדתי איך לספק תוצאות מהירות ומקצועיות כאחד". 

איפה נמצא הקושי בתפקיד?

"כשאתה מגיע לבסיס חדש אתה תמיד צריך להיות חברותי, לצאת מאזור הנוחות כל הזמן כדי להתאים את עצמך לבסיס ולאנשים. אתה חווה את הבסיס ולפעמים סוגר איתם שבתות. למשל, בגולני הייתי עם חמישים לוחמים שסגרו 21 יום. זאת הייתה חוויה מטורפת! בסופו של דבר, אתה עוזב אותם ועובר לבסיס אחר. כאמן אתה מתחבר רגשית לאומנות שלך, אז הפעולה של לנתק את אותו הרגש לוקחת ממני המון בפן הנפשי. בנוסף, התפקיד דורש הרבה השקעה. יש אחריות מסוימת שהיא רק שלך, אבל לא סתם נתנו אותה דווקא לך, כי אתה האדם שתביא את התפקיד לידי ביטוי".

"אני יודע שאני בדרך הנכונה ועושה שינוי כאשר אני עושה משהו שהוא נתון לביקורת" © צילום: דויד בן משה

יצא לך לקבל תגובות שתוהות על קשר התפקיד שלך לצה"ל?

"אני יודע שאני בדרך הנכונה ועושה שינוי כאשר אני עושה משהו שהוא נתון לביקורת. יש ביקורות שלא נעים לשמוע, אנשים שידם קלה על המקלדת. אותם אנשים קוראים למה שאני עושה 'בזבוז כספי מיסים', טוענים שהצבא מנצל אותי. אני באתי לתרום ולעשות משהו טוב ואנשים לא תמיד רואים את זה. למרות זאת, אותן ביקורות רעות מהוות אחוז קטן מהתגובות שאני מקבל. רוב החיילים כן מפרגנים. יש יחידות שסיימו סוף מסלול ושלחו לי צילום עם הציור יחד עם תודה."

איזה עוד אירועים מרגשים קרו לך במסגרת התפקיד?

"אני כבר שנה בתפקיד, אבל הספקתי לעבור הרבה. היה טקס למשפחות השכולות בו לקחתי חלק, כאשר הכנתי 18 דיוקנים של חללים בשבוע. זה משהו שאני לא עושה, בטח שלא במסגרת זמן כזאת, לכן זה היה אתגר. ישבתי על כל דיוקן במשך ימים ולילות. בסופו של דבר, כשהגעתי לטקס, כל משפחה קיבלה ציור של חייל. את אותו ציור הדפיסו על זכוכית וזה יצא נורא יפה ומרגש, אף על פי שאני אדם שבדרך כלל לא מתרגש מדברים בקלות. כאשר המשפחות קיבלו את המתנות, חלקן חיבקו אותי ואמרו לי שהקמתי את הבן שלהם לתחייה. התחלתי לבכות ושם הבנתי את המשמעות של התפקיד, שכולו מורכב מנתינה.

אני בעיקר מתרגש מציור על חדרי אוכל. כאשר אותו מקום נראה לפני נראה חשוך ואפרורי, אני מצליח להכניס לו צבע. רוב החיילים מחכים להיכנס לחדר אוכל, כי אוכל הוא דבר מנחם. כאשר הם נכנסים לשם ורואים את הציור שלי, זה עושה להם טוב על הנשמה, במיוחד אם הם סוגרים שבתות. כל הזמן אתה מקבל הוכחה שהתפקיד משמעותי וזה נותן לי כוח להמשיך. כשאני לובש את המדים המלוכלכים מצבע, אני מרגיש כאילו אני לובש חליפה של גיבור על. אני אוהב את הלכלוך ואת הצבע, זה נותן לי הרגשה של בית".

מה אתה ממליץ למי שרוצה להתמיין לתפקיד של צייר צבאי?

"לא לוותר. קודם כל אם רוצים תפקיד שהוא נחשב לא נפוץ בצבא, צריך לבוא למיונים בגישה שלא משנה מה, אתה תשיג את זה. צריך להרגיש שאתה כבר שם, לחוות את החוויה כאילו אתה נמצא בה. עוד לפני שהתקבלתי, ראיתי את עצמי מצייר בבסיסים וזה מה שקרה. צריך לדמיין את החלום. מעבר לזה, צריך גם ים ידע וטכניקה- אם מישהו ישאל אותך על דברים שקשורים לאומנות, כמו ערבוב צבעים או איזה סוג צבע מתאים לחומר מסוים, צריך לדעת לשלוף את התשובות".

צייר צבאי © צילום: דויד בן משה

עוד בערוץ "על מדים" של פרוגי:

• עונת הגיוסים: חיילת, דעי את זכויותייך!
• מהפריפריה לתפקידים ביחידות מובחרות
• הקונדיטור הצבאי הראשון: "הלוחמים הם האנשים שהכי מגיע להם שירות מתוק"

הפצת סרטונים של חיילי צה"ל אמנם אינה דבר חדש, אך כשמדובר בפלטפורמה שהחשיפה בה גבוהה, הדבר עלול להוות פגיעה בביטחונם האישי של חיילי ישראל. ברוב הסרטונים, חיילי צה"ל ולוחמי משמר הגבול והמשטרה מוצגים באופן "חשוף", רואים את הפנים שלהם, את תגי השם של משרתי המשטרה ואפילו את העמדות בהם הם נמצאים.

בהפצת סרטונים של כוחות הביטחון ברשתות החברתיות יש המון חשש, אם יתפרסם סרטון בו רואים תג שם של לוחם משמר הגבול, כשהוא על המדים כשפניו חשופות, הוא עלול להיות חשוף לאיומים יומיומיים ע"י כך שעשויים לזהות אותו גם כשהוא לא על מדים.

אם יתפרסם סרטון של חיילי צה"ל בזמן פעילות מבצעית בה רואים מיקום וניתן לזהות חיילים שנמצאים במקומות האלו באופן קבוע (כדוגמת לוחמי מעברים של חיל המשטרה הצבאית שנמצאים יום יום באותם המחסומים), מחבל שרוצה לעשות פיגוע, יכול ללמוד על המקום והתנהגות החיילים דרך הסרטון ולהסיק היכן נמצאים אותם חיילים ולפגוע בהם ישירות.

כמדינה מוקפת אויבים ואינה נמצאת ביחסי שלום עם מדינות ערב, חיילי צה"ל מהווים מטרה לטרור רק מעצם היותם חלק מפעילות מבצעית. סרטונים שמופצים ע"י ערבים שנכחו באותו האזור בהם אותם חיילים שהו, עלול להיווצר מצב שיזהו וידעו מי החיילים ואיפה הם יוצאים לפעילות.

חיסרון נוסף שיש לתיעוד חיילים לרשתות החברתיות היא פגיעה באמון הציבור. המשפחות של אותן חיילים שתועדו, עלולות להיתקל בסרטונים בהם רואים את בני משפחתם שמשרתים בזרועות ביטחון שונות בזמן פעילות. כשאימא רואה סרטון בו יורקים על בנה הלוחם ומתעמתים אתו היא עלולה לאבד אמון במערכת בה הוא משרת עקב התדמית שהסרטון יצר. ולא רק האמא, כל אזרח שלא נמצא בפעילות מבצעית אינו יודע ומכיר את התמונה המלאה ולכן הוא משער מה הסיטואציה שקרתה על סמך סרטון של כמה שניות וכך נפגע אמון הציבור בצהל . 

בעבר היה ניסיון לנקוט באמצעים משפטיים נגד תופעת צילום החיילים. ב2018 ניסה ח"כ רוברט אליטוב ממפלגת "ישראל ביתנו" להעביר חוק שאוסר על תיעוד חיילי צה"ל, למרות שהחוק עבר בקריאה טרומית, אך לא עבר סופית.

בזמן שירותי הצבאי כלוחמת היה איסור על צילום חיילים במחסומים מחשש לאיסוף מל"מ (מודעין לפני מלחמה- איסוף מידע על חיילים מסומים למטרה של פגיעה בכוחות הביטחון), אך לצערי, מלבד הערה מילולית ומחיקת התוכן מהמכשיר הנייד, לא נעשה מעבר.

כששאלתי את חבריי שעדיין משרתים כלוחמים בצה"ל ומשמר הגבול והמשטרה מה הטיפול במקרים בהם נתפסים ערבים שמתעדים את כוחות הביטחון, הם השיבו שמעבר לעיכוב של כמה שעות במחסום ומחיקת התכנים לא נעשה מאמץ מעבר כי אין סנקציה או חוק מסוים שניתן לפעול לפיו במקרים כאלה.

© אלבום פרטי

למרות הטיפול ניכר כי הוא לא בעל השפעה, ויש עדיין המון סרטונים של חיילים שמועלים לרשתות החברתיות. בעוד שהרשתות החברתיות ממשיכות להתפתח ותכנים מופצים בקצב מהיר ללא צנזורה, חיילים ושוטרים בזמן משימה לא תמיד יכולים להקפיד לעכב כל אדם שמתעד אותם גם אם התיעוד עלול להיות מסוכן והיעדר הגובה המשפטית לתופעה הזאת מעמידה את לוחמינו במצב מסוכן.

לכן זרועות אחרות במשרד הביטחון צריכות לדאוג לאתר את מי שתעיד והעלה לרשתות החברתיות את החיילים ונקוט בענישה יותר כבדה ממה שנהוג עכשיו!

על הגיוס לצה"ל, טרבולסי כמובן לא ויתר. אחרי שנה כצלם צבאי, הצליח להשיג תפקיד, שאולי יישמע כאילו הומצא במיוחד בשבילו- הקונדיטור הצבאי הראשון בצה"ל. בראיון איתו הוא מספר על ההתחלה, על הכניסה לתחום באופן מקצועי, על השירות כקונדיטור צבאי, התגובות הטובות וגם על אלו שפחות ועל הפגישה המרגשת עם הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במיל' אביב כוכבי.

עוד במדור "על מדים" של פרוגי:

• בוגר קורס צוללן: "הקושי הוא הסיכוי שלך להיות טוב יותר"
• חולמים על בה״ד 1? קבלו טיפים מצוער בקורס קצינים
• עידן כהן על המשפיעניות ועל השירות הצבאי כמנהל סושיאל וטיקטוק בצה״ל

© צילום: נועם טרבולסי

איך התחלת לעסוק בתחום?

"זה התחיל מהבית בתור תחביב, הייתי עוזר לאימא שלי להכין את האוכל ואיכשהו התאהבתי בזה. בהתחלה עזרתי לה, בהמשך הייתי מכין את הכל לבד ומתייעץ איתה לגבי מתכונים. זה הגיע למצב שבכיתה ז' הייתי מרים שולחנות שבת גדושים באוכל וקינוחים. הייתי מתרגש לקראת כל סוף שבוע ומחכה להגיע לשם כדי לבשל שוב ושוב. זאת הייתה התשוקה שלי באותה תקופה".

מי מהווה לך השראה בתחום?

"הייתי רואה הרבה מאוד תכניות בישול בטלוויזיה והשף מאיר אדוני ספציפית היווה השראה בשבילי. הייתי מספר לאבא שלי שבא לי ללמוד ממנו וקובע שזה החלום שלי, יום אחד הוא אמר לי 'מה אתה מפחד? שלח לו הודעה ותכתוב שאתה רוצה ללמוד ממנו'. שלחתי לו הודעה מפורטת לחשבון האינסטגרם שלו ומפה לשם התחלתי לעשות אצלו סטאז'- הייתי נוסע אליו בכל חופש שהיה לי מבית הספר לכמה ימים ומצטרף לצוות שלו, שמורכב אנשים בני 30 שזה המקצוע שלהם. אני הייתי רק ילד בן 14 וכבר נכנסתי למטבחים הענקיים האלה, זה היה משהו מדהים! אני לא אשכח איך בהתחלה התחלתי את העבודה בהפרדת עלים של פטרוזיליה וכוסברה במשך שלוש שעות ביום, זה היה קשה מנטלית. לאט לאט עליתי בעשייה עד שהתחלתי להחזיק עמדה לבד, הייתי מצלחת מנות ומוציא אותן בסרוויס".

© צילום: אור דיון

 מה הדבר הכי קשה במקצוע מבחינתך?

"בעיקר הקטע הפיזי. בסופו של דבר זה הרבה שעות על הרגליים, ריצה ממקום למקום והחום במטבח. זה היה מאוד קשה! מעבר לזה יש אתגר משמעותי בתחום שזה לשמור כל הזמן על יצירתיות. העבודה היא על בסיס שגרה יומיומית ובסופו של דבר יכולה לשחוק. אחת הסיבות שאני בתחום זה בגלל שאפשר לעוף בו עם הדמיון ולהיות יצירתי, לכן כל הזמן אני צריך להבין איך לא לאבד את התשוקה והיצירתיות תוך כדי השגרה הזאת".

איך אתה מתגבר על זה?

"אני מאוד אוהב לטייל לצאת לטבע, ללכת ולנקות את הראש. גם ספורט עושה לי טוב. ברגעים כאלה אני בעיקר מתרכז בניתוק מהכל, לעזוב את הטלפון וממש להיות עם עצמי. כל כמה זמן אני בוחר פרויקט אחר, כל פעם משהו אחר שירגש אותי ובמשך השנים זה עוזר לי לשמור על התשוקה. זה התחיל מזה שעשיתי ארוחות שבת, אחר כך לעבוד במטבחים של מודלים לחיקוי כמו מאיר אדוני, לצלם את היצירות שאני עושה ולהפיק ספר… כל פעם משהו אחר. היום זה הסרטונים שאני עושה והשירות הצבאי שלי, בו אני משמח חיילים".

מה היה השיעור הכי משמעותי שלמדת במקצוע?

"מאז ומתמיד הייתי ילד שאפתן ותמיד חלמתי על הרגע שאני אצליח, עד  זה מרגיש לי שזה מעבר לפינה- שעוד קצת אני אגיע לשם. הלקח הכי חשוב שלמדתי לא תפס לא רק למקצוע, אלא גם לחיים. למדתי ששום דבר לא קורה בקלות, הכל זה תהליך- יש דרך מאוד ארוכה שצריך לעבור עד להצליח.  הצלחה אמיתית בנויה מהצלחות קטנות, יעדים קטנים שאתה משיג והכי חשוב זה להנות מהדרך. כי המטרה הגדולה לא מושגת כל כך מהר והחלום הוא לעתים מאוד רחוק, יכול לקחת לך שנים עד שאתה מגשים אותו. אם לא נהנים מהדרך הארוכה הזאת לקראת ההגשמה, זה לא שווה את זה".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by אורי טרבולסי - הקונדיטור במדים (@oritrabulsipastry)

בגיל 17 השתתפת ב"משחקי השף"

"בתור ילד הייתי רואה את התכנית מאז העונה הראשונה, שם התחיל החיבור עם מאיר אדוני. מגיל 12 הסתכלתי על זה בעיניים נוצצות, השתוקקתי להגיע לשם והחלום שלי באותה תקופה היה להיות בטלוויזיה ולעבוד תחת אותם השפים. אמרתי לעצמי 'ברגע שאהיה בגיל המתאים, אני אלך לשם'. באותה תקופה היה לי איזשהו מיזם ורציתי להגיע איתו לתכניות בוקר, חיפשתי תכניות בוקר בערוץ 13 ופתאום ראיתי את ההרשמה למשחקי השף. הרגשתי שאני חייב לנסות את מזלי, למרות שבאותה תקופה הייתי בהפסקה מהקונדיטוריה. נרשמתי והתחלתי את התהליך. החוויה עצמה הייתה מדהימה, הייתי צריך לעמוד בלחץ מטורף שחווים במטבחים מקצועיים, אבל עם תנאים אחרים- פתאום צריך לעשות מנה בשעה, שצריכה לעמוד בסטנדרטים… כל זה בזמן שתוך כדי שואלים אותך שאלות ואתה לא נמצא במרחב הבטוח, שזה המטבח הביתי שלך. לקראת האודישנים התאמנתי שבע פעמים בבית, הייתי מודד עם טיימר ושם לב שהייתי יורד בזמנים בכל פעם, החל משעה ועשרים עד חמישים דקות. זה היה כמו אימון ספורט. התכנית עצמה הייתה חוויה מדהימה ודרכה הגעתי לארז קומרובסקי, התחברתי איתו והייתי לומד בסדנאות שהוא עושה".

אלו תגובות קיבלת לאחר מכן?

"פתאום אנשים זיהו אותי בסופר, ברחוב ובכל מיני מקומות, אז זה היה ממש מגניב. שם היתה ההתחלה של הפרסום, בשבילי זה היה משהו משנה חיים- פתאום הפכתי מאנונימי לגמרי למוכר חלקית. זאת הייתה הרגשה נעימה וכיפית, אבל זה גרם לי להרגיש שזה לא הכל, העיקר זה להיות הכי טוב במה שאתה עושה. זה עוד שיעור שלמדתי, כי לפני זה הפרסום היה בראש מעייניי".

בגיל 19 הוצאת את ספר הקינוחים הראשון שלך. איך נראה תהליך העבודה עליו?

"אני אתחיל איתך מההתחלה. התחלתי את 'משחקי השף' באותה תקופה שהרעיון על ספר התבשל בראש. מה שרציתי לעשות במקור זה לעשות ולוג באינסטגרם כמו שאני עושה היום, לצלם תמונות וסרטונים של הקינוחים יחד עם המתכונים ולהתפרסם דרך זה. בגיל 17 ניסיתי את זה במשך כמה חודשים ולא צלחתי, למדתי בשביל זה לצלם, אבל משם בא הרעיון לספר. תוך כדי העבודה עם הולוג, פתאום התנסיתי עם צילום ופיתוח מתכונים, מה שלפני לא עשיתי. באותו הזמן חבר שלי הוציא ספר והבנתי שזה לא כזה רחוק, חשבתי שאוכל להגשים את אותו חלום רק בסביבות גיל 30-40, כשאהיה חזק בתחום. החבר הביא לי השראה, הוא הראה לי שאפשר לעשות את זה עוד לפני! התייעצתי איתו, עשיתי פרויקט מימון המונים בהדסטארט, הצלחתי לגייס 22 אלף שקל מחברים ומשפחה והגעתי לטלוויזיה בתוכנית בוקר. הייתי יושב ומתכנן מתכונים בבית. במקור זה התחיל מספר קטן שרציתי לעשות עם 12 מתכונים ולאט בא לי עוד רעיון, ככה שהגעתי ל-40 מתכונים. זה העסיק אותי המון, הייתי יכול לעבוד במטבח 16 שעות רצוף מהבוקר עד הבוקר שאחרי או עד לפנות בוקר.כל פעם שהייתה לי הפסקה בטירונות הייתי עושה הגהה לספר ועובד עליו. כל מה שיש בספר אני צילמתי ותכננתי, זה פרויקט שהוא שלי ואני מאוד גאה בו".

© צילום: אור דיון

ספר לי על השירות שלך כקונדיטור צבאי. 

"התחלתי במשך שנה כצלם בפיקוד צפון, לא יצא לי להתעסק בקונדיטוריה בצבא באותה תקופה, ככה שהחלטתי שאני עושה את זה בזמן הפנוי שלי בבסיס. יום אחד החלפתי חברה בתורנות מטבח לכמה דקות, עבדתי שם, שטפתי את הרצפה. חדר האוכל היה ריק, אחרי כמה זמן נכנס איש שהוא אזרח עובד צה''ל והחייל שלו. הוא ישב, אכל ואחרי רבע שעה הוא קורא לי לבוא אליו, הגעתי אליו והוא התחיל לשאול כל מני שאלות סקרניות- מי אתה, מאיפה אתה, מה אתה עושה בצבא… אז התיישבתי והתחלנו לדבר. פתאום הוא שאל אותי מה אני עושה בחיים, שזה מצחיק לשאול חייל מה הוא עושה. אני חייל, זה ברור! אבל הוא כנראה קלט שיש משהו מעבר. אמרתי לו שאני קונדיטור והוא התלהב ברמות, הוא אמר לי 'תשמע, אני רוצה שתהיה חייל שלי. אני אלביש אותך בז'קט שפים עם השם שלך, אביא סכין של שף ואתה הולך להסתובב במוצבים של לוחמים, לשמח אותם ולבשל להם'.

אז דובר רק על בישול, לא על קינוחים, אבל כן לעשות להם ארוחות מפנקות. הייתי בעננים, לא האמנתי שיש כזה דבר בצבא! אמרתי לו 'כמובן שאני רוצה!', אז הייתי בהמתנה כצלם וחיכיתי כמה חודשים. אחרי ארבעה חודשים שחררו אותי מהתפקיד והוא קיבל אותי אליו, ככה התחלתי את התפקיד".

איך נראית שגרת היום שלך?

"המטרה העיקרית שלי היא הלוחמים, זה מה שאני מכוון אליו. הם פונים אליי אם הם רואים אותי ברשתות החברתיות ורוצים שאבוא אליהם. אני מעביר למפקד שלי שאני רוצה לנסוע למקום מסוים, הוא מאשר לי וברגע שהוא מאשר, אני יוצר קשר עם הטבחים. הטבחים מספקים לי חומרים ואני מגיע לשם. כל שבוע אני מתמקד ביחידה אחרת או מוצב ועושה להם ערב ברמה, מקים שולחן מלא בכל טוב ומשמח אותם. זאת המטרה העיקרית, להוציא אותם מהשגרה השוחקת למשהו שונה ומיוחד".

איך התחלת להתפרסם ברשתות החברתיות?

"במשך הרבה שנים רציתי להתפרסם ולעשות דברים כאלה. באיזשהו שלב לפני חצי שנה בערב ראיתי את דודו אוטמזגין, שהוא קונדיטור שאני מכיר ועוקב, שהתפוצץ ברמות וזה היה בשבילי הארה. אם הוא עושה את זה וזה נראה קל, למה שאני לא אעשה את זה? עשיתי את הסרטון שלי עוגיות אמסטרדם והסרטון הזה התפוצץ ברמות שאני לא מצליח לשחזר אותן עד היום, הוא כבר הגיע לקרוב ל-700 אלף צפיות ובטיקטוק הגיע ל-200 אלף. זה פשוט פתח לי דלת לעולם חדש לגמרי וגרם לי להבין שמדובר במשהו ענק שאני צריך להתמקד בו ולהעמיק בו יותר. התחלתי ליצור תוכן בתדירות יותר גדולה, כל שבוע הייתי מעלה 2 סרטונים וזה עבד חזק. העוקבים עלו וזה פתח לי דלת. רק אחרי זה התחיל השירות כקונדיטור צבאי, אחרי החשיפה והפרסום".

יש הרבה סרטונים של אוכל ברשתות החברתיות, מה הופך דווקא את הסרטונים שלך למוצלחים?

"קודם כל, תחום האוכל הוא תמיד מאוד מעניין. אבל הדבר העיקרי שגרם להתפוצצות נמצא בעצם העובדה שלא נראה דבר כזה בארץ, מישהו שמפרסם סרטונים של הכנת אוכל על מדים ברמה שאני עושה את זה. זה מוצלם יפה והכל, אבל על מדים, זה גימיק שמושך את העין. כי אני לא במטבח צבאי, אני מצלם בבית שלי. גם אם אני הייתי רואה את הסרטונים האלו מהצד, הייתי מתפלא למה הבחור נמצא על מדים בבית, זה משהו מוזר וייחודי. מעבר לזה, אני מרשה לעצמי להגיד ולא בקטע מתנשא שאומרים לי שכיף לצפות בי, כי אני מחייך, כי הכל באווירה כיפית וטובה זה גם מאוד מוסיף לעניין". 

"הכנתי לכוכבי עוגה מטורפת, עבדתי עליה בבית כל הלילה, לא ישנתי בכלל" © צילום: דובר צהל 

איך אנשים מגיבים לתפקיד שלך, כששומעים מה אתה עושה?

"אנשים באמת בשוק! הם אומרים שהם לא שמעו בחיים על תפקיד כזה ולא מכירים אותו. זה נכון, כי זה תפקיד שלא היה, אני הראשון שנמצא בו. זה מדהים לראות איך אנשים מתלהבים ומבינים איזו זכות קיבלתי שאני יכול לעשות מה שאני אוהב ולשמח אנשים, בעיקר לוחמים, זה משהו מדהים!".

יצא לך לקבל תגובות שתוהות על קשר התפקיד שלך לצה"ל?

"אני מקבל המון תגובות שנויות במחלוקת, אבל זה משהו שלמדתי להתמודד איתו. בהתחלה היה לי קשה עם זה, הייתי לוקח את זה אישית ונפגע. היום אני מבין שזה לא רק חלק מהתפקיד, אלא חלק מהחיים, שכל בן אדם שטיפה מתפרסם ומצליח חווה את זה. אין מה לעשות, זה בא ביחד עם הפרסום. מה שגורם לי להתמודד עם זה טמון בהבנה האמיתית שמה שאני עושה זה דבר טוב, אני רוצה את זה כתפקיד משמעותי. כי אני בא ומשמח את הלוחמים, הם האנשים שהכי מגיע להם שהשירות שלהם יהיו יותר מתוק ממה שהוא, הם עובדים הכי קשה. אם אני לא בעצמי לוחם או עושה משהו כזה, העובדה שאני יכול לשמח ולהרים את הלוחמים היא לא פחות ראויה. כל פעם אני מקבל תגובה בסגנון 'על מה מבזבזים כסף בצבא?'. אני לא רואה את זה כבזבוז, אלא כהשקעה. זה חוסך לצבא הרבה כסף מאשר להביא אנשים חיצוניים וזה משמח את הלוחמים, שזה הכי חשוב שיש".

 איזה דבר משמעותי עשית במסגרת התפקיד? 

"דבר משמעותי שעשיתי היה תהליך ההכנה של עוגת השחרור לרמטכ"ל לשעבר כוכבי, זה היה אירוע מטורף שהגעתי אליו ממש במקרה. שמעתי עליו דרך הסוכנת שלי יומיים לפני האירוע והצקתי למפקד שלי, עוד לפני שהגעתי לתפקיד ואמרתי לו שאני רוצה להגיע, ככה שבסוף הוא השתכנע וסידר לי הגעה. הכנתי לכוכבי עוגה מטורפת, עבדתי עליה בבית כל הלילה, לא ישנתי בכלל כי הכל היה בלחץ זמנים. זה היה אירוע מטורף! כוכבי התייחס אלי בצורה מדהימה, הוא חיבק אותי ודיבר איתי. יצא מזה סרטון שמדברים עליו בכל מקום, תמיד כשרואים אותי נזכרים בסרטון הזה. מעבר לזה הייתי בשני אירועים- בהחלפת רמטכ"ל שקרתה בקריה, כשכוכבי התחלף עם הרצי. הדבר הנוסף שמהווה סימן דרך אישי בשבילי זה פסל שמחזר את דגל הדיו ועשוי כולו משוקולד, מדובר בפסל השוקולד הראשון בצה''ל שתועד בישראל והפרויקט הכי גדול שעשיתי בחיים אחרי הספר. זה היה פרויקט של כמה שבועות, השקענו בו 20 קילו שוקולד והמון מחשבה ועבודה קשה. זה היווה מבחינתי פריצת דרך, פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה. בנוסף, הרגע הזה היווה לי עליית מדרגה ברמה המקצועית. קיבלתי על זה גם הרבה תגובות טובות מחוץ".

© צילום: דובר צהל 

איפה אתה רואה את עצמך בעתיד?

"החלום הסופי זה להיות הקונדיטור בין המוכרים והמוערכים בעולם. אני רוצה לעשות קינוחים שאנשים יסתכלו עליהם ויהיו בשוק, שנראים כמו משהו אחד אבל הם בעצם משהו אחר… שהם יהיו מיוחדים ושונים בנוף. בסוף קונדיטוריה זאת אומנות, אז אני רוצה לעשות אומנות. אני רוצה שהקינוחים שלי יהיו מלאים בצבעים ובצורות מיוחדות ושכולם יכירו אותם".

אני זוכר כשהגעתי לראשונה, לא ידעתי לאן אני נכנס ולא הייתי בטוח שאני מתאים למקום הזה, עברו לי בראש המון ספקות ותהיות שנמחקו ברגע בו הפלגתי לראשונה. זו הייתה נקודת השיא עבורי בקורס. אני זוכר שהרגשתי אדרנלין מטורף, פתאום - להבין לאיזה עומק אתה מגיע ולקלוט כמה עמוק השירות שלך - תרתי משמע. האופן הזה, של כלי מלחמה כל-כך אסטרטגי וחשאי גרם לי להבין שהגעתי למקום הנכון ושלכאן אני שייך.

עוד בערוץ "על מדים" של פרוגי:

• חולמים על בה״ד 1? קבלו טיפים מצוער בקורס קצינים
• עידן כהן על המשפיעניות ועל השירות הצבאי כמנהל סושיאל וטיקטוק בצה״ל
• "זה לא המאבק של הנשים, זה המאבק של כולנו"

© אתר זרוע הים

במהלך הקורס, פגשתי חברים לחיים. האנשים שלצידך בקורס עוברים איתך הכל, את הרגעים המצחיקים, המשמחים, הקשים והמשמעותיים ביותר במהלך השירות שלך. אתה מתבגר ולומד איתם עולם תוכן חדש, שהיה זר לכולכם עד לרגע בו נפגשתם. אני יכול להגיד בכנות, שהחברים והצוות שלי היו אלו שהפכו עבורי את החוויה הזו לכל-כך מיוחדת. 

הקורס שלנו מאופיין באתגר מנטלי ופיזי שמלווים בעמימות גדולה ולא תמיד אתה יודע למה לצפות. ביחידה שלנו ככל שאתה טוב יותר כך הרמה והדרישה ממך עולים אבל האתגר תמיד קיים. אומרים שהקושי הוא הסיכוי שלך להיות טוב יותר. אני חושב שזו אמירה שליוותה אותי המון לאורך הקורס ועזר לי לשנות את הגישה שלי ולהשתמש בקושי ובאתגר כמניפה על מנת להיות טוב ועוצמתי יותר ולסיים את הקורס בצורה הכי טובה שיש, מבלי לפחד מהקושי והאתגרים העומדים לפני ואני חושב שלאורך הקורס חוויתי רגעים שגרמו לי להבין שאין דבר העומד בפני הרצון ושהכל אפשרי.

לאחר שסיימנו טירונות, יצאנו הביתה. אני זוכר שמה שעבר לי בעיקר בראש היו ההכנות לתחילת המסלול עצמו, לקראת שלב הבסיסי. במהלך הסופ"ש בבית, פגשתי במסיבה מישהי שמצאה חן בעיניי והתחלנו לדבר כל הלילה, ואז חזרתי לבסיס וסגרתי 21 בבסיס, בשלב הבסיסי כמעט ואין זמן טלפונים - זה שלב שבונה את החוסן הפיזי והמנטלי שלך ואתה לומד להכיר את הצוות והאנשים שילוו אותך (למשך השנה הקרובה). למרות הקושי והאתגר לשמור על הקשר לאורך הקורס - היא לא ויתרה עליי ואני לא ויתרתי עליה. תוך כדי הקורס אתה לומד להעריך את הדברים הקטנים בחיים ולדעת להתמקד במה שחשוב בחיים, ואני מצאתי אותה והיום - היא בת הזוג שלי שסיימה יחד איתי את כל המסלול ועברה איתי הכל, מהרגעים השמחים ועד הרגעים הקשים, בנוסף מהצד השני היו המשפחה והחברים שגם להם החוויה הייתה לא פשוטה ומאתגרת אבל בכל רגע הרגשתי איך הם עוטפים ותומכים אותי ועליהם חשבתי בכל פעולה שעשיתי בקורס, ההפנמה הזו שאתה שומר עליהם ועל המדינה והם לא יודעים איך וכנראה גם לא ידעו לעולם היא מספיקה גם בלי התהילה, בסופו של דבר החשאיות היא החוזקה שלנו.

בנקודת הסיום אני יכול לומר שהדברים התגלגלו עבורי לטובה. זכיתי להגיע למקום הזה ולשייטת 7 ולהיות חלק משמעותי מהיחידה המדהימה הזו שעושה המון על מנת להבטיח את בטחון מדינת ישראל במעמקי האויב, ועכשיו, רגע לפני הסוף אני בעיקר מצפה כבר להיכנס לשירות הסדיר ולהיות חלק מהצוות של הצוללת בה שובצתי. אני מאוד מתרגש לקראת הבאות ומקווה לעשות שירות משמעותי ומבצעי ולהגן על מדינת ישראל מעומק הים.

© ADOBESTOCK

התגייסתי כלוחם לחטיבת הצנחנים ומשם עברתי גיבוש מאותרי דובדבן והתחלתי מסלול מאתגר ביחידה שהיא חלום. סיימתי מסלול בהצלחה והמשכתי לשרת כלוחם ביחידה תקופה של שמונה חודשים שבינהם גם תפקדתי כרס״פ עד שבחרתי לצאת לקצונה.

אני רוצה לתת לכם כמה טיפים קטנים לקראת הכניסה לבה״ד 1 שיעזרו לכם להוציא את המקסימום מעצמכם ולהגיע קצת יותר מוכנים.

1. תגבשו מראש הבנה ברורה למה בחרתם קצונה ותחברו אותה למשמעות גדולה (שיהיה אמיתי ואותנטי).

2. תגיעו עם רמה טובה של כושר ותתעקשו על כל אימון בשביל שתישארו ברף הנדרש ואפילו יותר - אתם תראו שבלי לשים לב אתם הופכים לאריות של כש״ג.

© באדיבות דובר צהל

3 . להגיע פתוחים להכל (לא להיות מקובעים) - תבינו מראש שברגע שאתם הופכים לקצינים ויוצאים מדלתות בה״ד 1 אתם עם משקל על הכתפיים! אתם יכולים למצוא את עצמכם בתפקידים שלא דמיינתם לפני ולכן חשוב להיות גמישים לשינויים.

4. תכתבו. תכתבו ה-כ-ל , זה מראה על - נכונות, מקצוענות, ירידה לפרטים, רצינות, אכפתיות, סדר וארגון ועוד ולכן חשוב שתכתבו תמיד והכל. גם אם אתם לא מרגישים שזה עוזר לכם - המפקדים רואים את זה ומעריכים בהתאם.

5. ציוד: תביאו איתכם בגדים תרמיים וביגוד מנדף לכל תנאי מזג אוויר ושיהיה תמיד ספייר מכל דבר (והמבין יבין)

6. תגבשו מראש תפיסה פיקודית ותכתבו אותה על דף שיהיה תלוי לכם על הארון בחדר - מומלץ לקרוא כל יום לפני השינה!

7. תלמדו ניווט ברמה בסיסית מחבר שהיה לוחם או מכל איש שטח שמבין קצת במפות, זה יקל עליכם בדרך להיות קצינים לוחמים. ככל שתהיו טובים יותר בניווט ככה תהיו צעד לפני כולם והכי מקצוענים שיש.

© באדיבות דובר צהל

8. תגיעו פתוחים לתקופה של כיף והיכרות עם אנשים שלא בהכרח הייתם פוגשים, מכל קצוות האוכלוסיה, מצפון עד דרום, הם אלה שיבינו אתכם הכי טוב ותזכו בחברים לכל החיים.

9. תהיו סקרנים.

10. תזכרו שככל שאנחנו טובים יותר, מכילים יותר, מקבלים יותר ואוהבים יותר אנחנו משפיעים על הסביבה שלנו טוב יותר.

האחריות שלנו היא תמיד להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו, ולא להפסיק ללמוד ולהשתפר, וככל שאנחנו נהיה כאלה, כך גם הפקודים שלנו והסטנדרט רק יעלה.
חובת ההוכחה עלינו!

אז שיהיה בהצלחה, תנו בראש.

ֿתפסנו אותו לראיון מיוחד ומעמיק- על ההתחלה שלו בטיקטוק, העשייה שלו מאחורי הקלעים, עניין ה"דמויות" בטיקטוק, השירות שלו כרכז רשתות חברתיות ביחידת מיטב ודעתו על סערת המשפיעניות שהתלקחה עוד יותר בחודש האחרון.

איך התחלת לעשות סרטוני טיקטוק?

"זה התחיל ממש בטעות, בתקופת הקורונה הייתי מעלה סרטונים על מצב פרטי כי הייתי ממש ביישן ואמרתי 'רק שלא יראו את הסרטונים שלי'. באותה תקופה הטיקטוק היה בחיתוליו ופתאום נהיה משעמם, להיות סגורים בבית ולהיפגש בקפסולות בבית ספר. בעקבות זה פשוט אמרתי 'בואו נתחיל לעשות בלאגן!' ולהעלות סרטונים. זה התחיל מסרטונים עם חברים. אפשר להגיד שהתגלגלתי לשם בטעות, או מתוך איזה רצון לשבור שגרה. אז התחלתי להעלות לאט לאט ופתאום ראיתי שיש סרטונים שמגיעים לעשרים, שלושים ואפילו מאה אלף צפיות!".

מה היה הרגע שהוביל לדעתך לפרסום שלך?

"מהרגע שהתגייסתי, הגעתי למדור שהוא נורא מעודד ליצור תוכן. זה עצם הקיום שלנו, ככה אנחנו בעצם מעודדים את הגיוס. כשהגעתי לשם פגשתי מלא אנשים שיש להם תחום עניין שדומה לשלי, אז במקביל לעבודה בצבא התחלנו להעלות סרטונים ביחד. הסרטון ששם אותי על המפה זה הריקוד שעשיתי לשיר 'קיוט בוי' של נונו, ישבתי במשרד ושמעתי בדיוק את כל השירים שיצאו באותה תקופה, באותה תקופה היה את מצעד הגאווה ושמענו מלא שירים. משום מה השיר הזה של נונו נחקק לי בזיכרון ואמרתי לעצמי 'יא, אני אעשה לו ריקוד, יכול להיות מגניב'. אז עשיתי לו ריקוד, עם כל מיני תנועות שזרמו לי באותו רגע. אני זוכר שכאשר העליתי אותו, ממש רציתי שהוא יתפוצץ, אמרתי לעצמי 'בא לי שזה יצליח'. זה ממש לא הצליח בהתחלה, זה אפילו לא הגיע לעשרת אלפים צפיות ואמרתי לעצמי 'החלום שלי להיות רקדן בפסטיגל הלך קפוט!'.

כמו בסיפור סינדרלה, הלכתי לישון וקמתי יום למחרת למציאות בה הריקוד שלי התפוצץ בטירוף, נונו העלתה את זה לסטורי וכל בן אדם שני העלה אותו רוקד את אותן תנועות בטיקטוק. פתאום התחלתי לקבל הצעות, זמרים ששלחו לי את השירים שלהם וביקשו שאעשה לזה ריקוד וזה פשוט התפוצץ בצורה קיצונית. היום כמעל ארבעים אלף סרטונים השתמשו בסאונד של 'קיוט בוי' בטיקטוק הזה, רובם זה אנשים שרוקדים את הריקוד שלי וזה היה מטורף! זה גם היום בו הבנתי את הכוח האמיתי של האפליקציה הזאת, אפשר להעלות משהו ולהפוך להיות סנסציה אינטרנטית בלי שבכלל התכוונת".

איך נוצר טרנד או ריקוד?

"האמת שטיקטוק זאת אפליקציה מסתורית, אי אפשר באמת לדעת אם הסרטון שתעלי יקפוץ ויהפוך לטרנד ברמה הזאת. בגדול, הזמרים יוצרים איתי קשר ואומרים 'אמור לצאת לי איזשהו שיר ואני אשמח שנעשה פרויקט ביחד' ואני מוקיר על זה תודה עד היום, כי יצא לי ליצור קשרים מדהימים עם אנשים מדהימים, שעד היום הייתי שומע את השירים שלהם בזמן נסיעה והיום הם חברים או קולגות לעבודה. מעבר לייצור טרנד, אותם הקשרים הם הכי חשובים לי ואני מקווה שיחזיקו לעד. אני אגלה לך סקופ, רוב הריקודים שלי נוצרים או בצבא או במקלחת. אני שם את השיר בריפיט, חושב על התנועות הכי קלילות שאפשר ליצור ושואף לייצר ריקוד שאנשים יכולים לרקוד בכל מקום ובכל הזדמנות, שזה לא יהיה כבד או קשה מדי אלא משהו כיפי, קליל וזורם שאפשר לעשות את זה גם עם חברים מהכיתה וגם עם אבא אחרי יום עבודה. בסופו של דבר, אני פשוט רוקד מה שבא לי. כשזה תופס, זה מושלם! ושזה לא תופס, זה גם מושלם, מכל דבר לומדים".

יש לך ניסיון בריקוד או שזה משהו שבא לך בטבעי?

"תמיד אהבתי לרקוד, גם לפני הטיקטוק הייתי עושה את זה. אני חושב שהרבה יכולים להזדהות עם זה, אבל כשאני במקלחת אני מתנהג כאילו אני מופיע, זה לא רק לרקוד. אני מרגיש כאילו אני בפארק הירקון! אז תמיד אהבתי והתחברתי לזה, אבל חוץ מלשבור את היד בשיעורי ברייקדאנס בכיתה ב', שם הבנתי שלעמוד על יד אחת זה כנראה לא הייעוד שלי, אין לי רקע מקצועי בזה. אבל אני שמח שמצאתי את הנתיב הנכון, בו אני אוכל להראות את כישרון הריקוד שלי גם מבלי להיפצע".

מאיפה אתה שואב השראה לתוכן?

"הטיקטוק, בכללי ובשונה משאר הרשתות החברתיות, זאת אפליקציה שמאפשרת לאופי לצאת החוצה וזה משהו שמאוד חשוב לי. אמנם מיתגתי את עצמי כ'עידן הרקדן', שמפזז ורוקד כל הזמן, אבל יש לי אופי שנורא בא לי להוציא החוצה- אם זה ההומור שלי, הצחוקים, המשפחה והחברים שלי שהם דמויות ואישיות בפני עצמם. חשוב לי שאנשים יבינו שיש משהו מעבר לריקודים, לפאן, לתנועות ולכיפיות. בסופו של דבר אני אדם שיש לו אג'נדות ודעות, שאני חייל בן עשרים וחי במדינה הזאת. הטיקטוק הוא המקום להוציא את האופי ולהראות את עצמי בצורה הכי אותנטית, כך גם אנשים יכולים להתחבר לתוכן שלי- מעבר לריקודים ולפרסונה מסוימת שהצגתי את עצמי דרכה עד היום. יש כל מיני חברות ומותגי ביגוד, שרואים את האופי שלי ורוצים להתאים את המותג לאופי שלי מלבד הריקוד, שזה הדבר שהכי מרגש אותי בעולם. מעבר לזה שאני אוהב לרקוד, אני אוהב להציג את עצמי והאג'נדות שלי ואנשים מתחברים אליי בינתיים. זה הזוי, כיף ומרגש אותי בטירוף בכל יום מחדש".

יש משהו שאתה בחיים לא תעלה לטיקטוק?

"יש משהו שאני יכול להגיד בעקבות כל הקטע עם סערת המשפיעניות, שלא אכפת להן באמת מה הן מקדמות כל עוד משלמים להן צ'ק גדול. אני חושב שכבודן במקומן מונח, כל אחד ואחת יכול לפרסם בחשבון שלו איזה תוכן שהוא רוצה ויכול לעשות במרחב שלו כל מה שבא לו. אבל ויש אבל גדול - אני יוצר את התוכן שאני אוהב. אני יכול להגיד לך שהיו מיליון ואחת הודעות ממותגים ומזמרים, שסירבתי להן בנימוס ובאהבה, כי חשבתי שזה לא יתאים לי במשבצת. אם אני לא מתחבר למשהו אני לא אפרסם אותו, לא מעניין אותי כמה שמן הצ'ק שיציעו לי או כמה חשיפה ופרסום אני אקבל. בסופו של דבר, לא הגעתי לאן שהגעתי בשביל זה, התחלתי בקטע של לעשות כיף ואני דוגל ושומר על זה. ביום שזה יפסיק להיות בשביל לעשות כיף, אני אפסיק לעשות את זה".

חלק גדול מהעיקרון של האפליקציה הוא לרקוד לכל מיני שירים. מה אתה חושב שהפך דווקא אותך למיוחד מכל השאר?

"זאת שאלה מצוינת, שאני עדיין מנסה לפענח את התשובה אליה בעצמי. קשה לי מאוד לדבר על עצמי ולהרים לעצמי, אבל אני חושב שהבאתי משהו שנחשב אותנטי. יש לך את צ'ארלי דמיליו שרוקדת ויש מיליון ואחת ובנים ובנות ברחבי הארץ שגם עושים ריקודים. עוד לא יצא השיר והם כבר עושים לו ריקוד, אפילו אני לא מספיק לעשות אליו ריקוד, כאילו אני במירוץ אחרי ילדים בתיכון, אבל זה הכי מושלם ואני הכי שמח לראות את זה. אני מאמין שיצרתי איזה טרנד, קהילה מסוימת שכל אחד פותח טלפון, ממציא תנועות וזה מתפוצץ לו. אני חושב שמה שמייחד אותי מהם הוא העובדה שאני עצמי, באותה מידה זה יכל לקרות למישהו אחר ואני מצליח להביא את האותנטיות שלי. אין לי מילים להוקיר תודה לאותם אנשים שעושים את הריקודים שלי וצופים בתוכן שלי. אני קורא לאותם ילדים קטנים שמתביישים, שיפסיקו להתבייש, שייצאו החוצה ויוציאו את התוכן שהם אוהבים. מאחל שכל אחד יצליח בתחומו ושאני אצליח בתחום שלי".

יש איזושהי הפרדה בין עידן כהן כאדם לבין הפרסונה של 'עידן הגבר'?

"יש את כל הקטע בטיקטוק עם הדמות. אני חושב שעידן כהן ו'עידן הגבר' זה אותו בן אדם, אני לא עושה שום הפרדה בחיים האישיים שלי. בסופו של דבר, כל יוצר תוכן בוחר את התוכן שהוא מפרסם, השליטה היא בידיי. ברגע שאני רוצה שיראו שעצוב לי, אני מפרסם לי שעצוב לי וגם להפך. אני שם את האופי שלי מאוד בחוץ, מתי שלא בא לי לעלות סרטונים או עובר עליי משהו קשה, רואים שאני לא מעלה וכנראה מניחים שעובר עליי משהו, כשאני מרגיש יותר טוב אני מעלה ומפרסם. ברגע שקיבלתי משהו שאני מתלהב ממנו אני אראה אותו. אם תפגשי אותי במציאות ותסתכלי על העמוד שלי, לא תראי כל כך הבדל. אמנם אני לא ארקוד לך באמצע הרחוב, אבל אני אותו בן אדם ואני משתדל להיות כמה שיותר אותנטי גם בחיים שלי".

אתה מגדיר את עצמך כמשפיען?

"אני לא בן אדם של הגדרות, נקודה. אני לא אוהב להגדיר את עצמי, לא כמשפיען ולא ככוכב רשת. אני עושה את הדברים שלי, בנישה שלי, בבית שלי, עם החברים והמשפחה שלי. יש אנשים שקוראים לזה 'כוכב', 'משפיען או 'סלב', אני לא מעיז להגיד את הדברים עלי את הדברים האלו ולשים עלי תוויות. אני עידן, 'עידן הגבר' וכשמישהו ייכנס לעמוד שלי, זה מה שהוא יקבל- את החיים שלי ואותי. האם אני מקדם דברים? כן, כי אני עובד עם אנשים. אני רוצה שהשירים שלהם יצליחו ומפרסם אותם כי אני אוהב אותם וממליץ עליהם, זה קורה אחרי שניסיתי, בדקתי וחקרתי. כמו שאמרתי מקודם, אני לא מקדם שום דבר שלא ניסיתי או התחברתי אליו. אני לא קורא לעצמי משפיען, עם כמה שאני אוהב לקרוא לעצמי יוצר תוכן, אני מכוון לעשות להיות גם בטלוויזיה ולהוציא את עצמי החוצה. יש אנשים שאוהבים את כל הכינויים האלו, אני לא מחפש את הכותרות האלו. אני רוצה לעשות את התוכן שאני אוהב, שיגיע לכמה שיותר אנשים ושכמה שיותר יתחברו אליו. אם הצלחתי להזיז למישהו את הלב או לגרום לו לרגש מסוים, אם היה לו יום רע והוא צחק אז השפעתי, זאת ההשפעה שלי".

בתחילת השבוע שעבר בלוגרית האוכל דניאל עמית יצאה נגד מעיין אדם בטענה שהיא סוחטת מותגים לקבל הנחה גדולה יותר עבור העוקבות שלה, ועל הדרך מרוויחה יותר מכוכבות רשת אחרות. בעקבות כך, דורין אטיאס יצאה כנגד תרבות המשפיעניות "אל תקראי לעצמך משפיענית, את סוחרת בשוק" והויכוח המשיך להתלקח. מה דעתך על הנושא, מנקודת המבט שלך בתור יוצר תוכן אבל במקביל מקדם מותגים?

"יש הרבה דברים שדורין אמרה והם נכונים, זה מעציב אותי שמשפיעניות מאבדות את האותנטיות והאמינות שלהן. בכללי כל הדור שלנו שחי ברשת, בעיקר הישראלים, יודע לזהות שקרים, חוסר אותנטיות ואמינות מקילומטרים. אני לא נכנס למי צודקת ובצד של מי אני בויכוח, אני לא מכיר אף אחת מהן אישית ולא יודע איזה חתול שחור עבר ביניהן. בכל זאת, משפיענים ומשפיעניות בכללי צריכים להיות אמינים עם הקהל שלהם. יש השפעה למה שהם אומרים, במיוחד שזה מניע אנשים להוציא כסף או לצאת מהבית ולעשות משהו. ברגע שאנשים ימליצו על מוצר מסוים נטו מאהבה שלהם אליו, אנשים ילכו אחריהם. אני תמיד חוזר ואומר כמה חשוב להיות אותנטי, כנה ואמיתי. זה אבד עם הזמן, כי יש אנשים שחושבים לפרסם מוצר מסוים ולקבל כסף, לא באמת אכפת להם מההשלכות.

© adobestock (אילוסטרציה)

בסופו של דבר אנחנו מתעסקים תמיד באנשים, בחינוך ובהנעה שלהם לעשייה. אפשר לנצל את אותה הפלטפורמה כדי להניע אנשים לעשיית טוב- אם זה לרקוד ואם זה לתרום כסף לנזקקים, אני בטוח שגם את זה הן עושות. אני גם לא רואה שום בעיה בלפרסם משהו ולגזור עליו קופון, זאת עבודה לכל דבר ואנשים צריכים להבין את זה- יש אנשים שהיום המקצוע שלהם זה לעסוק בזה. כל עבודה מכבדת את בעליה. חשוב להיות אמינים ושחברות לא יעשו איפה ואיפה בין משפיענים, כי בסופו של דבר כולם באו לשרת את אותה מטרה. אני חושב שהגיע הזמן לעוד משפיענים ויוצרי תוכן, יש כל כך הרבה אנשים בעולם ולכל אחד יש דעות ואגנדות משלו והרשתות הן המקום לפתוח, להיפתח ולחשוף את עצמכם ללקוחות חדשים. בנוגע לסערה, יש דברים שהן צודקות ויש דברים שהיא צודקת, אין אחד שצודק יותר או פחות. כן צריך לחזור לשורש ולהבין שאם את מפרסמת משהו, תעשי את זה כדי להמליץ עליו לאנשים שיתלהבו ממנו ויקבלו את הטוב שאת קיבלת מזה, לא רק להסתכל כמה כסף נכנס לך לחשבון הבנק. שזה גם בסדר, כל עוד את אוהבת את המוצר שאת מפרסמת".

אתה גם כתב צבאי במיטב, איך הגעת לתפקיד?

"וואו, זה סיפור. החלום שלי תמיד היה להפעיל רשתות חברתיות. אני כתב צבאי בהגדרה, אבל כעיקרון אני רכז רשתות חברתיות- אני אחראי על כל הרשתות החברתיות של מיטב ויש לנו את הכתבים הצבאיים, שהם חלק מאתר מתגייסים. כשהגעתי לצבא לא ידעתי שהתפקיד הזה קיים, הייתי אמור להתגייס ללוחמה ולעשות משהו אחר לגמרי. הייתי בשלבים האחרונים של הגיוס והשלמתי עם זה שאני הולך להיות לוחם ואז נפצעתי, יום לפני הגיוס פרקתי את הכתף. כתוצאה מכך, ירד לי הפרופיל ונכנסתי לתהליך שיבוץ מחדש. העלתי סרטון לטיקטוק, תייגתי את מיטב וכתבתי שאני נורא רוצה להיות רכז רשתות חברתיות ולעסוק בזה וזה קרה. קיבלתי זימון לראיון במדור שלי אצל המפקדת שלי לשעבר, היא אמרה לי שהחשבון שלי כנראה התגלגל לידיים הנכונות, ככה שהיא ראתה את התוכן שלי והתלהבה ממנו.

עשיתי מיון כמו כולם ובסוף הגעתי לאיפה שאני היום. אני הרבה פעמים אומר שזה סיפור סינדרלה, אבל כך זה היה. כשהתקבלתי, התחלתי לעשות טיקטוק לעמוד של הצבא, עברתי לאינסטגרם ואז עברתי לנהל את כל המערכת הזאת. אני לא אגיד שאני צהוב, עם כמה שאני מעריך את המערכת הזאת, את האנשים שאיתי ואומר תודה כל בוקר שאני קם ועושה את מה שאני עושה. זה המקום שפותח לי אופקים, מביא לי הזדמנות להיות מי שאני בכל יום מחדש ונותן לי פתח ליצירתיות שלי. בנוסף, התפקיד נותן לי את האפשרות לגעת בכמה שיותר מלשבים, לעזור להם ביום הזה ובתהליך הזה שנקרא גיוס לצהל. אני מקווה שאני עושה עבודה טובה".

© צילום פרטי

איך נראה 'יום בחייך' בתפקיד?

"אני מגיע לצבא כל יום בשעה שמונה בבוקר. אנחנו מדור של למעלה מעשרים אנשים- יוצרי תוכן, כתבים, גרפיקאים צלמים ועורכים. כל יום אנחנו חושבים איך להמציא את עצמנו מחדש ומעלים תוכן לרשתות החברתיות השונות- כל יום לאינסטגרם ולפייסבוק וארבע פעמים בשבוע לטיקטוק. אני מגיע למשרד, פותח את כל הרשתות, החדשות או ההודעות מכל מני אנשים שצריכים סרטונים ופוסטים בנוגע לכל מני נושאים בצבא. ככה אני משלב את הכל ביחד על מנת ליצור סרטונים פוסטים ותוכן שיעזור למלשבים. אחר כך אני יוצא לעשות את אותו דבר גם במסגרת אזרחית".

לוח הזמנים בתפקיד מתעדכן לאורך היום או ידוע מראש?

"התוכן הרבה בא מאיתנו, המון פעמים הוא לא יורד מלמעלה. גם אם כן, הוא בא בצורה של מידע שאני צריך לכלול, ככה שאני יודע לעשות את הטרנספורמציה הזאת בעצמי. זה מקום שמעודד יצירתיות, לפתוח את הראש ולצאת מהמסגרת בכל פעם מחדש, זה מה שאני אוהב בו. שאלת אותי מה הסדר יום שלי, אני יכול להגיע וכל יום הוא הפתעה חדשה- פרויקט חדש, צילומים חדשים רוב הזמן אני עובר בין בסיסים, מכיר לוחמים ואנשים מדהימים שעיקר העיסוק שלהם זה להגן על המדינה שלנו וזה הדבר הכי טוב שקרה לי בתפקיד הזה. זאת לא עבודה שנמצאים בה מול המחשב משמונה עד חמש ודופקים את הראש במסך, אלא היא פותחת אופקים ומאפשרת לחקור ולצאת להכיר אנשים מדהימים כל פעם מחדש".

© צילום פרטי

ספר על רגע מיוחד שקרה בזמן השירות שלך

"הלכנו לעשות סרטון אחד עם לוחמים מיחידת 669, זה היה אחד מהפרויקטים הראשונים שעשיתי בתפקיד. זה היה בפורמט של ראיון פורמלי, שאני יושב מולם ומראיין אותם כמו באולפן חדשות. זאת הפעם הראשונה שנחשפתי לפעילות של יחידה עלית בצבא ופשוט הוקסמתי ממה ששמעתי. אני זוכר שתפסתי לעצמי את הראש ואמרתי 'וואלה, יש אנשים בצבא שעיקר תפקידים הוא להציל חיים של אנשים ואזרחים'. הבנתי שאני יושב עם בן אדם שיכול להיות מוקפץ עוד דקה כדי להציל למישהו את החיים ואני עכשיו מראיין אותו. פתאום הבנתי שהתפקיד שלי הוא לאו דווקא פחות חשוב, לצד התפקידים של הלוחמה יש את הצד של האנשים שמעלים את המודעות לאופי התפקידים ביחידות הקרביות הללו. אם אני עשיתי סרטון עם לוחם 669 ובזכותי מלשב בן 17 הולך ליום סיירות במטרה להגיע לשם, מבחינתי עשיתי את התפקיד שלי ואני לגמרי יכול לישון בשקט.

אמנם לא הלכתי, לחמתי והצלתי חיים, אבל עודדתי את הגיוס לתפקיד הזה. האמת שזה קרה לי, מישהו שהתגייס ל-669 פגש אותי באיזושהי מסגרת צבאית ואמר לי 'ראיתי את הסרטון שלך ונדלקתי על התפקיד הזה'. אני לא יודע כמה באמת הגיעו לאותה היחידה מתוך ה-300 אלף צפיות שיש על הסרטון, אבל אני יודע שלפחות בן אדם עשה את זה ומבחינתי זה עולם ומלואו".

מהי החשיבות של התפקיד שלך?

"זה תפקיד מאוד חשוב כי הוא חושף את כל הטוב ואת כל המכלול הרחב שיש לצהל. כשחושבים על הצבא, כל אחד בא עם הדעות שלו ועם העצות שלו- אם זה האבא שהיה לוחם ואם זה הדוד שהיה טייס. נגיד, יש כאלו שאומרים להתקשר למיטב מלא פעמים כדי לשנות את השיבוץ, אז אותו מלשב מגיע לאתר מתגייסים ומבין שככה לא פועלת המערכת, יש מיונים, חלון מיונים, יום המאה ויש טיפים ודוגמאות שלנו למבחנים דומים, ככה שתהיה לו הזדמנות להשיג את התפקיד שהוא רוצה בכוחות עצמו. התפקיד שלי הוא חשוב לא פחות מכל תפקיד אחר, כי הוא מעניק את המידע שהמלשב צריך כדי לבוא לכל תחנה בהליך הגיוס עם כמה שיותר ידע, רגוע ושיהיה חשוף ושקוף להתנהלות של הליכים שכל מועמד לשירות ביטחון צריך לעבור, ככה שאף אחד לא יעלה לאוטובוס כשהוא חושש ומפחד, או לא יודע מה הוא צריך להביא לגיוס.

© צילום פרטי

כל אחד יכול להיכנס למתגייסים, שם יש את כל המידע וכל הסרטונים על כל מה שהם צריכים. כשמישהו מקבל שיבוץ, יש לו סרטון של החטיבה או היחידה הספציפית שהוא מתגייס אליה והוא לא נשאר תלוי באוויר. אנחנו דור שצורך הרבה מאוד מידע דרך הרשתות החברתיות והצבא הבין שהוא חייב להיות גם בערוצים האלה, כדי שהוא יוכל לגעת בכל מלשב. למשל, כשהורידו את ציון הקבא (קבוצת איכות) לאחרונה, אם הייתי מפרסם את הידיעה בעיתון- כנראה שלא היית קוראת את זה".

מזהים אותך ברחוב?

"האמת שכן. כשאני מעלה סרטון, בין אם לצבא ובין אם לעמוד האישי שלי, אני רואה מספר גדול של צפיות- מאתיים אלף, חצי מיליון, מיליון במוח שלי אני לא קולט שמיליון ומשהו איש באמת ראו את הפרצוף שלי. פתאום אני יוצא לרחוב ואנשים מבקשים תמונה, סרטון ברכה, או סתם רוצים להגיד שלום או שהם אוהבים אותי ואת התוכן שלי. בפעמים הראשונות שזה קרה לי, מרוב שלא קלטתי שזה קורה לי, אמרתי לאנשים שבאו אליי 'רגע, אני רוצה איתכם תמונה!' כל כך לא האמנתי. הזמן עבר ולאט לאט הבנתי את ההשפעה של התוכן שלי, שמאחורי המספר של הצפיות יש אנשים שרואים ואוהבים את מה שאני מעלה, גם תוכן שפורסם לפני שנה. זאת הרגשה טובה ואני מעריך כל אחד שפונה אליי, אז אל תפחדו לבוא אליי אם אתם רואים אותי ברחוב- כל מחמאה וכל מילה טובה גורמת לי להרגיש מיוחד ולגמרי עושה לי את היום".

אתה רואה את עצמך נכנס לתעשייה לא רק בתור יוצר תוכן, אלא גם מאחורי הקלעים?

"אני מנהל סושיאל של עסקים וזמרים ועובד עם אנשים בתחום הייעוץ לדברים כאלו. אני חווה את שתי העולמות כרגע, מצד אחד אני מאוד מאחורי הקלעים ויוצר תוכן לאנשים שלאו דווקא רואים אותי ומצד שני אני יוצר תוכן בפני עצמי. בינתיים כיף לי לדלג בין שני העולמות, לטעום ולחוות מהכל. אני חושב שנועדתי לפרונט, אני מאוד אוהב ליצור תוכן לעצמי ועם האנשים שלי. לשם אני בגדול מכוון".

בהרבה מהסרטונים שאתה מעלה, רואים גם את מאיה קיי ואת אנה זק. מה טיב הקשר ביניכם?

"את שתיהן הכרתי בצבא. עם אנה הקשר התחיל בקטע של לעשות סרטונים ביחד, פיתחנו את זה לחברות מטורפת ואני אוהב אותה מאוד ומעריץ את הדרך שהיא עושה. אנחנו בקשר עד היום, עובדים ביחד עד היום במסגרות אזרחיות והתברכתי להכיר אותה. עם מאיה זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, היא הייתה חיילת איתי במדור והתחלנו לעבוד ביחד על סרטונים. יש בינינו חברות שקשה לי להסביר, במילים נטולת אינטרסים ואגו, אנחנו מצליחים להבין אחד את השנייה במבט. יש מלא אנשים שאומרים 'המתנה שלי מהצבא', אז הן לגמרי המתנות שלי וזה הכי כיף בעולם. יש תמיד שאלה של 'עם אילו אנשים אצליח לשמור על קשר אחרי שהם השתחררו' ועברתי את זה יחד איתן ועם עוד הרבה אנשים רבים וטובים, גם כאלו שפחות מוכרים בהכרח. אני אוהב אותן, הן מושלמות, מדהימות וחברות שלי לנצח נצחים".

© צילום מאינסטגרם

הזכרת מקודם את החלום שלך להיות רקדן בפסטיגל. עכשיו, אחרי שהתפרסמת, יכול להיות שהוא דווקא השתנה לכוכב במופע?

"זה באמת חלום שהשתנה, אחד מהחלומות הגדולים שלי הוא להיות בפסטיגל. אני נורא מאמין ב'מניפסטינג' וזימון של דברים, אני מזמן את זה כבר עשרים שנה ומקווה שזה יקרה יום אחד. אני רואה את עצמי עושה דברים גדולים בבמות הכי גדולות- משחק, מנחה, שר, רוקד ונוגע בכל התחומים שאני אוהב ועושה. אני חושב שהשמים הם הגבול, אותי תמיד לימדו לשאוף גבוה- מקסימום תיפול טוב. זה מה שאני עושה שואף הכי גבוה שאפשר ומאמין שהכל קורה בעיתו ובזמנו, אז הלוואי שאני אהיה בפסטיגל- תחזיקו לי אצבעות!".

מאיה קיי, שהזכרתי מקודם, מופיעה בימים אלו על מסך הטלוויזיה בתוכנית הריאליטי "הישרדות". אתה רואה את עצמך נכנס לריאליטי?

"אני נורא אוהב ריאליטי. מאיה היא פשוט תותחית, היא די לביאה בחיים האלה. בנוגע ל'הישרדות', גם אם היו מציעים לי שמונה עשר מיליון שקל רק בשביל שכף רגלי תדרוך בשדה התעופה, הייתי חושב על זה בכובד ראש. תכניות ריאליטי אחר מהסוג של 'האח הגדול', לעומת זאת, הן תוכניות שאני מאוד אוהב. אבל אני דוגל במשפט 'אף פעם לא להגיד אף פעם', מי יודע לאן הדרכים יובילו אותי. אני מזמן דברים, מה שיגיע- יגיע. כל מה שמגיע יבוא בזרועות פתוחות וחיבוק. אני לא שולל כלום, אני תמיד בעד".

מה החלום הכי גדול שלך?

"עד שאני לא אעשה פסטיגל אני לא אשן בלילה, אז למפיקי הפסטיגל- נא ליצור קשר בהקדם, אני עושה פסטיגל! יש לי גם חלום להקים משפחה ושיהיה לי בית קטן בקיבוץ, זה גם אחלה חלום. אבל החלום הכי גדול שלי, כמה קלישאתי שזה ישמע- שאני בריא ומאושר ושכל החברים שלי יהיו בריאים ומאושרים, שאזכה להגשים את עצמי והחלומות שלי כל פעם שאני קם בבוקר. אם אני ארגיש בעוד עשרים שנה שהחלום שלי הוא בכלל עריכת דין, זה מה שאני אעשה".

© צילום מאינסטגרם

המכתב, שעורר סערה ברשת, גרם לאורין ג׳ולי, פארן רז, שיר פלד ואורטל שימרון להוביל מחאה. מסטורי באינסטגם, שיתוף של עשרות נשים בסיפור הצבאי שלהן בתוספת ההאשטאג #סליחה_שקלקלתי ואלפי שיתופים מצד רבות שיוצאות נגד האמירות השנויות במחלוקת.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• ד"ר טיקטוק: הרופאים הישראלים שהשתלטו על הרשתות החברתיות
• יום התודה הבינלאומי: "הזדמנות להוקיר לאנשים שעובדים קשה"
• בלי לשגע את ההורים: האפליקציה שתקפיץ אתכם לחוגים!

פארן רז במהלך שירותה הצבאי © אלבום פרטי

אורין ג'ולי במהלך שירותה הצבאי © צילום: ג׳ייסון משה ברצילון

תפסנו לשיחה את פארן רז (23, יזמית חברתית, מנהלת סושיאל בידיעות אחרונות. לוחמת משוחררת, שירתה כמפקדת ומ״מ בחילוץ והצלה) ואורין ג׳ולי (28, בעבר הייתה לוחמת בחילוץ והצלה, לאחרונה עשתה קורס קצינים במילואים של פיקוד העורף, מעודדת גיוס בשיתוף עם הצבא ומקדמת כלי נשק בעיקר בארה״ב).

- מאיפה הגיע הרעיון לקמפיין הזה?

פארן: "כל פעם אני רואה את הפרסומים נגד שירות נשים, אבל הפעם זה היה חריג בגלל שהשתמשו בזה שנשים הוטרדו מינית כדי לדרוש מהצבא להוציא אותם. מבחינתי זה שימוש ציני וזול בהטרדות מיניות, צפיתי במהדורה ופשוט לא האמנתי. הבנתי שאין מצב שאני שותקת על זה. אני שומעת הרבה פעמים אל תתייחסי לזה,אל תתני לזה במה אבל זה לא שטויות. להשתמש בנושא כל כך רגיש כדי לקדם א׳גנדה, זה חץ בלב של כל נפגעת. כתבתי פוסט על המכתב, נשים מוטרדות בכל מקום, הנתון הוא אחת מתוך אחת. מעבר לזה נשים הן כוח כל כך חשוב והכרחי בצבא, ומשם זה התגלגל".

אורין: "קיבלתי טלפון מחבר לצפות בשמונה במהדורה כי הולך להיות משהו שקשור לרבנים, חשבתי שזה יהיה כמו בדרך כלל ׳איסור גיוס נשים לקרבי, לטנקים, לשיריון׳. ראיתי את המכתב והזעזעתי שקראתי על המסך ׳אסור לגייס נשים לצהל כי הן מוטרדות׳, מדובר בהאשמת הקורבן קווים לדמותה. מכתב מנותק מהמציאות. פארן הציעה לי שנעשה יחד משהו, כתבנו פוסט שקורא לנשים לשתף את הסיפור הצבאי שלהן. השם 'סליחה שקלקתי' בגלל שהם אמרו ששירות נשים מקלקל את הצבא. היו מלא תיוגים, פניות ובאמת לאנשים מאוד אכפת".

- מה הצעדים הבאים?

"מכתבים לראש הממשלה ושר ביטחון, אנחנו רוצות שהם יגידו בפה מלא וברור שנשים בצבא הן לא רק ממלאות צורך מהותי של כוח אדם אלא הן חלק הכרחי וחשוב מצבא העם. יש המון מלש"ביות שנחשפו למכתב הזה, אני רוצה לנצל את הבמה ולפנות אליהן ולומר להם שזה לא יהיה הסיבה שלהן האם להתגייס או לא. ראש הממשלה צריך להסתייג מהאמירות האלו".

- אתן מפחדות הממשלה החדשה שמונה מעט נשים?

פארן: "אני חוששת, אני בטוחה שזה ישפיע על נשים. יש התבטאויות הזויות מצד חברי כנסת. כשרבנים מרשים לעצמם להתבטא בצורה כזו זו בעיה, למילים יש כוח ומשמעות. הם צריכים לחשוב על המסר שהם מעבירים לנערה הממוצעת שעוד כמה חודשים תתגייס לצבא. הרבנים משמשים דוגמא לציבור שלם וזו לא דוגמא ראויה".

אורין: "לא, כי אנחנו לא נשב ונשתוק. פגיעה בנשים לא תעבור פה בשתיקה, אנחנו נצא לרחובות. כל אישה תצא לרחוב ולא תאפשר לזה לקרות".

- אתן חושבות שהקמפיין צריך להגיע לזירה הפוליטית?

פארן: "בסוף הכל פוליטי, חבר הכנסת מתן כהנא, שמשתייך לציבור הדתי, ענה שמסתייג מהמילים האלו. אני מצפה מנבחרי הציבור להגיב ולגנות אמרות כאלות, גם לא להגיב זו תגובה. צריך לקיים דיון חירום, איך מענישים את הפוגעים ולא להוציא את החיילות, אם באמת אכפת לרבנים מזה שנשים נפגעות בואו נטפל באשמים ולא נדיר את הנפגעות".

פארן רז: "היו המון גברים ששיתפו בסיפורים שלהם על שירות המשותף שלהם יחד עם נשים" © אלבום פרטי

- מה המטרה של קמפיין? מה אתן מקוות להשיג?

פארן: "לעלות את המודעות, זה חשוב שאנשים יבינו הטרדות מיניות זה לא בעיה של נשים.
אנחנו מצפות לקבל תגובה מנבחרי הציבור שאמונים על זרועות הביטחון ושיהיה שיח מקיף ומלא על הדוח המזעזע".

אורין: "אני לא מעוניינת לשנות דעתם, כי אני יודעת שזה לא ישנה. אני כן מקווה שנשים ייצאו ויגידו אני ראויה ומגיע לי. ההצלחה שלי לא צריכה להיות תלויה בגבר. השירות הצבאי קודם כל יקדם אתכן. הכוח שלנו ביחד הוא זה שישנה את המשחק".

- מה התפקיד של הגברים בקמפיין? איך הם יכולים לקחת חלק?

פארן: "אני קוראת לגברים לקחת חלק בקמפיין. הדרת נשים, הטרדות מיניות הם לא נושאים של נשים, הם נושאים שצריכים להדיר שינה מכולנו. היו המון גברים ששיתפו בסיפורים שלהם על שירות המשותף שלהם יחד עם נשים, היה מרגש לראות את השיתופים של הגברים. לא מתוך מקום מסכן, אלא דווקא ממקום אכפתי. מתוך הבנה שזה המאבק של כולנו. אם זה יישאר תחת התיוג שזה מאבק של נשים אנחנו לא נצליח לשנות".

אורין: "הגברים שתומכים במטרת הקמפיין יוצאים מנקודת הנחה של 'מה אכפת לי שאת מתגייסת לקרבי, זה לא פוגע בי' אבל הם מחפשים לשלוט זה כי הם חלשים ומחפשים את השליטה שלהם בנשים. קיבלנו תמיכה אדירה מגברים מכל הקשת הישראלית, כי זה לא מאבק נשים. אולי עכשיו זה נשים, אתמול להט"ב, בסוף זה יגיע לכולם וייפגע בכולנו. העולם הזה פוגע גם בגברים שלא יכולים להביע רגשות כי זה נתפס כחולשה למשל".

אורין ג'ולי: "פגיעה בנשים לא תעבור פה בשתיקה, אנחנו נצא לרחובות" © אלבום פרטי

- איזה מסר אתן רוצות להעביר לבנות שהולכות להתגייס?

פארן: "קודם כל בהצלחה, אתן תהיו משמעותיות, תהיו חדורות מטוביציה להגן על המדינה שלנו. אני מגיעה ממשפחה שכולה זו זכות לשרת. תילחמו על הזכויות שלכן, תילחמו על מה שמגיע לכן. אין שום סיבה שב-2023 נשים לא יהיו שוות".

אורין: "תעשו מה שעושה לכם טוב, שזה יהיה השיקול העומד לנגד עינכם. לא מכתב מקטין כזה או אחר. תעשו כרצונכם, שימו את קולות הרקע בצד".

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• הקצינים הבאים? בה״ד 1: לא מה שחשבתם!
• החידון הצבאי הגדול: עד כמה אתם מכירים את הסלנג הצבאי?
• מלש"בים? כל התשובות שרצינו לדעת לקראת הגיוס!

מה יותר חשוב מאשר החיים של הלוחמים ששומרים עלינו? ההחלטה של צה"ל שגויה בעיניי, ועם כל הכבוד - אני בטוחה שיש דברים אחרים שניתן לחסוך בהם, מאשר מוצרים שביכולתם להציל חיים של לוחמים. כלוחמת ומתנדבת מד"א לשעבר, ראיתי בעיניים שלי את החשיבות של המוצרים האלה. לא הגיוני שצה"ל יחסוך במקום שבו צריך להשקיע הכי הרבה. 15 חיילים יכלו להיהרג השנה לולא הערכה, 15 משפחות שיכלו להפוך לשכולות, 15 משפחות שיכלו לאבד את הבן, או הבת שלהם - בגלל שיקולים תקציביים.

© צילום פרטי

ההחלטה הזו תעלה בחיי אדם, וזה הזמן שלנו לקום ולמחות - לא הגיוני שמשחקים לנו בחיים. לא הגיוני ש"מתקמצנים" על מוצר כל-כך בסיסי. לוחם בלי ערכת שומר אחי הוא כמו נהג בלי חגורת בטיחות. כמה מכם הייתם מאפשרים לילד שלכם לנהוג ללא חגורה?

פארן בשירותה הצבאי © צילום פרטי

אני פונה למקבלי ההחלטות ומבקשת: אל תתפשרו על החיים שלנו. 15 חיילים יכלו להיהרג השנה. אף אחד מכם לא רוצה להגיע ללוויה של לוחם, ולדעת שהוא יכל להינצל, לולא ההחלטה להפסיק לחלק ערכות מצילות חיים. מה יותר חשוב מהחיים של הלוחמים והלוחמות ששומרים עלינו?

הכותבת היא פארן רז, בת 23, לוחמת לשעבר ויוזמת "ערכת הזהב" - ערכה להצלת חיים בתאונות דרכים. לאחר מחקר שערכה, גילתה שרוב האנשים נהרגים בתאונות בזמן הקריטי מרגע התרחשות תאונה ועד הגעת אמבולנס, לכן פיתחה ערכה ראשונה מסוגה בעולם המיועדת להציל חיים בתאונות דרכים.

עוד בערוץ על מדים בפרוגי:

• החידון הצבאי הגדול: עד כמה אתם מכירים את הסלנג הצבאי?
• מלש"בים? כל התשובות שרצינו לדעת לקראת הגיוס!
• אורין ג'ולי: "בהתחלה קראתי למקצוע שלי דוגמנית נשק והיום אני סולדת מזה"

האם צריכים לדעת את המילים להמנון (״התקווה״) בעל פה?
• לא, אך עליכם לדעת את המשמעות מאחורי המילים!

איפה אפשר למצוא את החומרים למבחנים?
• כל החומרים נמצאים באוגדן באתר בה״ד 1.

כמה תרגילי מתח בנות צריכות לעשות?
• 3 עם גומייה.

© באדיבות דובר צהל

מהו ׳ציון עובר׳ בבוחן הכושר הגופני?
• 65.

בנים המגיעים מיחידות מובחרות ומיוחדות, כמה תרגילי מתח עליהם לעשות?
• 7 חזרות (15 ק״ג).

כמה אחוז מבחן הנשק נחשב בציון הסף?
• 15%

בכמה זמן בנים צריכים לסיים את ריצת ה-3,000?
• 14:29 דקות.

בכמה זמן בנות צריכות לסיים את ריצת ה-3,000?
• 18:42 דקות.

מהו ציון עובר במבחן מקראות ישראל?
• 60.

© באדיבות דובר צהל

• מלש"בים? כל התשובות שרצינו לדעת לקראת הגיוס!
• אורין ג'ולי: "בהתחלה קראתי למקצוע שלי דוגמנית נשק והיום אני סולדת מזה"
• גאה ביחידה קרבית: "הרגשתי לוחם לא רק בפן הפיזי, אלא הרבה גם בפן המנטלי"

ג'ולי אומנם השתחררה מהשירות הצבאי, אבל עבורה עדיין קיים קשר עמוק למערכת הצבאית. בפסטיבל המתגייסים האחרון, היא נכחה ולקחה חלק בעמדת ההסברה של יחידת החילוץ וההצלה של צה"ל כמו שאתם מדמיינים, אנשים פקדו בזה אחר זה את העמדה, שאלו שאלות והתעניינו רבות סביב היחידה וגם סביב הבחורה שדואגת להגיע לכל אירוע צבאי ולהעביר את המסר של חשיבות הגיוס לצבא.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• גאה ביחידה קרבית: "הרגשתי לוחם לא רק בפן הפיזי, אלא הרבה גם בפן המנטלי"
• מתוודה: הכירו את האיש שמאחורי עמוד האינסטגרם "קונפי"
• שירות משמעותי: המכיניסטיות של "אחריי!" משתפות רגע לפני הגיוס

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Queen Of Guns (@orin_julie)

- את ידועה כאחת מדמויות המפתח הישראליות החזקות בתחום העצמה נשית בשנים האחרונות, יודעת להסביר למה?

"מה שאני רוצה להראות זה שאת יכולה שאפשר להיות אישה חזקה בכל צורה, גם את מלאה, רזה, מטר שמונים או מטר חמישים. אני יכולה להיות אני גם כשאני לובשת חשוף, אני יכולה להיות הכל ואף אחד לא יכתיב לי איך להיות או מה לעשות. אני רוצה להיות מושקעת ומטופחת ואין לי בעיה להיות פרובוקטיבית לטעמם של אנשים ועדיין ללכת עם נשק ולשדר עוצמה, כי זאת אני".

- בהתחלה התפרסמת כ"דוגמנית נשק", איך היום את מגדירה את עצמך?

"גדלתי עם השנים לצד התקשורת. התחלתי בתור ילדה שהתלבשה זוועה. הייתי נפגעת תקיפה מינית והסתובבתיעם בגדים כל כך קצרים וחשופים במטרה של 'תראו אותי, תתייחסו אליי'. עם הזמן כשהתבגרתי, למדתי מה לשנות ואיך להעביר את המסר. בתור ילדה בת 22 בתחילת הדרך שלי, לא ידעתי באמת מה אני עושה, הייתי פשוט מי שאני. בהתחלה זה יצר אנטגוניזם מטורף, אנשים היו מקללים אותי ברשת כאילו רצחתי מישהו והיו תגובות קשוחות. היה כאן תהליך. בהתחלה קראתי למקצוע שלי 'דוגמנית נשק' והיום אני מאוד סולדת מזה, זה יוצר אסוציאציה לא נכונה גם. היום אני קוראת לעצמי יוצרת תוכן ומנגישה את התוכן שלי לקהלים נרחבים".

- כמה המסלול לתפקיד קרבי היה מורכב?

"הגעתי לטירונות ולא הבנתי בכלל מה אני עושה, אני באה ממשפחה של משתמטים, לא היה לי את מי שיסביר לי ופתאום בטירונות 02 שעשיתי במחנה 80, הבנתי שאני נהנית והרגשתי שאני רוצה להסתובב עם נשק עליי כל הזמן. בדיעבד זה נשען על טראומה אבל בזמנו לא הבנתי את זה באמת. רציתי להיות על המדים. ביקשתי מהמפקדת שלי מהטירונות להגיע לקרבי והיא צחקה לי בפרצוף, היה לי פרופיל 64 ולא יכולתי מבחינתם. כשהגעתי לשירות הסדיר שלי פניתי לקצינת מיון בבקשה לעבור לקרבי. היא אמרה לי להגיש בקשה ושיעבירו אותי לקרבי, עכשיו כמו שזה נשמע לך תלוש מהמציאות ככה זה היה, רק שאני האמנתי לזה ועשיתי בדיוק ככה. הייתי מורעלת, רציתי לתרום למדינה שלי ולהגן עליה. שלחתי את הבקשה ובינתיים עשיתי את הקורס של מש"קי משפט, תפקיד מעולה שגם יביא אותי רחוק בחוץ, אבל זה לא היה מה שרציתי. כשהבנתי שהבקשה שלי לא התקבלה, התחלתי להפוך עולמות כדי לקבל את השיבוץ לקרבי שרציתי - הגשתי טפסים, שלחתי בקשות והתחלתי ועדות רפואיות. בסופו של דבר הצלחתי והעלו לי לפרופיל 82.

אחר כך התחילה המלחמה האמיתית על התפקיד - הגעתי עד אורנה ברביבאי ויועצת הרמטכ"ל לענייני נשים ובסוף הצלחתי. אבל אז, באותה התקופה אבא שלי נפטר, זה היה רגע קשה בחיים שלי  בדיוק אחרי שקיבלתי את ברכתו לשרת בקרבי, לא האמנתי שזה יקרה. שבעה המפקדים אמרו לי שהם יעזרו לי ושיעשו לי שירות קל, 10 עד 14 בבסיס כדי לא להכביד עליי. ישבתי מולם בוכה על אבא שלי ואמרתי להם - 'תקשיבו לי טוב - רק קרבי'. באוגוסט 2013 הצלחתי, עברתי לחילוץ והצלה, אחרי שנה בצבא. החלפתי מדים וקיבלתי נעליים חדשות וזה היה מרגש בטירוף, שמחתי כל כך אבל לא היה לי מושג לאן אני נכנסת ובעיקר, לא היה לי מושג שכל מה שאני עומדת לעשות בשנתיים הקרובות זה להוכיח לעצמי שמגיע לי להיות לוחמת ולהילחם מול גברים שחשבו שאני לא מספיק חזקה והוכחתי להם שאני כן".

 - הצלחת להגיע לתפקיד שרצית?

"במסגרת השירות שלי התקבלתי למסלול 'כוכבים' שזה מסלול שרק שלושה מכל מחזור מתקבלים אליו. זה קורס מכ"ים ואחריו יציאה לקצונה. הייתי בעננים, רציתי להיות מג"דית ראשונה בצה"ל. באותה התקופה המצב הנפשי שלי היה לא טוב, אבא שלי נפטר והחבר שלי נפרד ממני בגלל הבחירה שלי ללכת ללוחמה. הייתי בוכה בלילות, כמעט ולא אוכלת וקורעת את עצמי באימונים, עד שבסוף הקורס מכ"ים בסוף קרסתי. זה פצע מדמם עד היום, ראיתי את כל החברים שלי מסיימים את הקורס ורק אני נשארתי במרפאה, בוכה ומרגישה כישלון מטורף שלאחריו הייתי בחודשיים שיקום.

הבנתי שאני צריכה לחשב מסלול מחדש ולא ליפול, רציתי לפרוץ דרך בצבא. פניתי למג''ד שלי וביקשתי ממנו להיות חפ"ק המג"ד שלו. זה היה תפקיד שהיה מיועד רק לבנים ואני רציתי להיות האישה הראשונה שתעשה אותו. הוא הסתכל עליי ואמר לי שהוא מעריך את הרצון הטוב, אבל הוא צריך בתפקיד הזה גברים חזקים, אריות. הוא הסביר לי שהוא נכנס לכפרים ערבים, הוא נמצא בעימותים, אבל זה לא הזיז לי אני ביקשתי ממני שיתן לי הזדמנות להוכיח לו, אפילו הצעתי להרים אותו על הגב בכל הבסיס שיראה שאני לא מתייאשת, שרק יתן לי את ההזדמנות. הייתי עקשנית וניסיתי לשכנע אותו במשך חודש ובסוף הוא השתכנע ונתן לי חודש ניסיון ובסופו של דבר נשארתי שם עד סוף השירות שלי. זו הייתה החוויה הכי מדהימה שעשיתי בחיים שלי, הייתי החפ"ק מג"ד הראשונה בחטיבה שלי, לפני היו רק גברים. עשיתי דברים מטורפים, יצאתי לעימותים, אבטחתי בהפרעות סדר והייתי משמעותית, הגנתי על המדינה שלי. היו אנשים שהרימו גבה לגביי, של איך בחורה קטנטונת כמוני עם קוקו ארוך וציפורניים תסתדר בתפקיד כזה. המג"ד שלי אמר להם שכשאורין תצטרך להסתער על מחבל, הציפורניים שלה לא יעצרו אותה. המג"ד שלי האמין בי, הוא תמך בי המון".

- איזה ערכים הצבא נתן לך?

"וואו. המון. קודם כל, בתור נפגעת פוסט טראומה של תקיפה מינית, יש הרבה חוסר וודאות בעולם. לפני שהתגייסתי לצבא, הסתובבתי במחשבה שאין לי מקום בעולם. שום דבר לא עניין אותי, הרגשתי שאין לי שליחות, שאין לי ייעוד בעולם. כשהתגייסתי לצבא הרגשתי פעם ראשונה ייעוד, שליחות ויכולת להגן. כשהרגשתי את השליחות הזאת, לא יכולתי להפסיק. הצבא לימד אותי מהי דבקות במטרה, נלחמתי על משהו כשאף אחד לא תמך בי, לא המשפחה ולא החברים, קיבלתי המון תשובות שליליות ולא ויתרתי. הצבא לימד אותי שאני מסוגלת להכל, שאני חזקה ושאני יודעת לדבוק במטרה ולעמוד על שלי. אחדות. אני חושבת שלא הייתי מצליחה לעבור ולהתקדם בשירות בלי החברים שלי בצבא, שהיו שם המון בשבילי. למדתי שכשבני אדם מאוחדים, אין משהו שיכול לגבור עליהם וכשאנחנו מפולגים אנחנו חלשים. הדברים האלה כל כך משמעותיים לי ושינו לי את החיים. בלי השירות שלי אני לא יודעת איפה הייתי נמצאת היום, זה היה תהליך הריפוי של הנפש שלי".

 - אמרת שעברת תקיפה מינית, מתי זה קרה?

"עברתי התעללות מינית שהתחילה בגיל 8, ממה שאני זוכרת והמשיכה כמה שנים. בתור ילדה לא חשבתי שמשהו לא בסדר קורה לי ולא היה לי מושג אילו התנהגויות הולכת להיוולד מהדבר הזה. החיים שלי עד גיל 27 היו כאוס מטורף, אימפולסיביות, קורבנות, מערכות יחסים אלימות, קשיים חברתיים. יכולתי בקלות ליפול לסמים ואלכוהול - אבל בחרתי בדרך הריפוי. בחרתי לטפל בפצעים שלא אני גרמתי כדי לקחת אחריות על החיים שלי, בחרתי לעבוד כל יום מחדש על הנפש שלי ולרפא אותה על אמת".

- איך הבנת שאת לא אשמה?

"בתור ילדה, הייתי המסתירה מספר 1. לימדו אותי להסתיר ולא לספר. זה תהליך ארוך מאוד שלא קרה ביום אחד, גם לא ביומיים וגם לא לבד. לאורך הדרך הייתה המון בושה בתוכי סביב הסיפור הזה, הרגשתי אשמה, בושה, חרטה. עשיתי המון עבודה עצמית להבין שילדה בת 8 לא יכולה להיות פתיינית, שאין לי שום אשמה בסיפור המזעזע הזה או במוח המעוות של האדם שעשה לי את זה. וגם למדתי לסלוח לו, חיפשתי איך לחמול אותו ולסלוח לו כדי לשחרר את עצמי. לפני כמה חודשים התחלתי טיפול שנקרא EMID, תרפיה בתנועות עיניים. טראומה זאת אינטרפרטציה שהמוח נותן לזיכרון - אז בטיפול הזה מקדדים מחדש את הזיכרון בראש, מסירים את האשמה, הבושה, החרטה והופכים את הזיכרון לזיכרון נטרלי. הטיפול הזה לא פשוט, משחזרים את הטראומה לפרטי פרטים וזה לוקח אותך לתקופות קשות מאוד. אבל זה היה שווה את זה לגמרי, זה ניקה ממני לגמרי תחושות קשות".

- היית מגדירה את עצמך כאישה חזקה?

"אני לא יודעת אם לקרוא לזה חזקה. אני מעדיפה לקרוא לזה 'מודעת'. כי תאמיני לי שיש ימים שאני לא חזקה ולא יכולה לתת השראה לאף אחד, רק להתכנס בתוך עצמי, לחבק את עצמי ולהיות שם עבור עצמי. למדתי לקבל גם את הימים האלו".

 - מגיע לך מזל טוב, לאחרונה התארסת

"תודה, הבן זוג שלי מדהים. הוא מכיל אותי וסוחב איתי את התיק של מה שקרה לי. האהבה שלנו מרפאת לי את הלב. היו לי בני זוג שעשו לי המון דרמות, היו רבים איתי, והיו מכות ומה שלא תרצי. ופתאום כשבן הזוג שלי היום נכנס לחיי עם השקט שלו וההכלה שלו. הוא נכנס עם הרצון לראות אותי, לראות את אורין מתחת לכל המחשוף, הנשק והאישיות שברשת, הוא נכס לחיים שלי בשיא התהילה שלי והפך את הכל. אני כל כך מאושרת מהחתונה הזאת ומבן האדם הזה שאני נמצאת איתו שאני רק אומרת תודה לאלוהים כל יום.  בתור ילדה בגלל מה שקרה לי לא רציתי ילדים, פחדתי מהם. כשהתחלתי לרפא את עצמי הבנתי שבתוך המוח שלי, בתת מודע יושבת תמונה מאוד רעה על הילדות ועל ממסד הנישואים והמוח שלי לא יכל לחשוב אפילו על הדברים האלה. היום, החלום הכי גדול שלי זה להתחתן כבר עם בן הזוג שלי ולהביא איתו ילדים לעולם, אני רוצה להקים איתו משפחה, ממקום כל כך טוב, אני מאושרת איתו".

- במבט לאחור, היית עושה את אותה הדרך בצבא כדי להתגייס לקרבי?

"בוודאי, הייתי עושה את זה שוב, עם שינוי אחד וזה לדאוג גם לבריאות הנפש שלי ויוצאת לקצונה קרבית כמו שרציתי. אבל אני מאמינה שהכל לטובה, וכל מה שצריך לקרות קורה במדויק".

- מה יש לך לומר לבנות שרוצות ללכת לקרבי אבל מפחדות?

"אם לא הייתן מפחדות, הייתי חושבת שמשהו לא בסדר. הפחד שומר על העירנות והעירנות שומרת על החיים. זה בסדר לפחד ובטח שבצבא, בטח שכשאת נמצאת בשמירה, מארב או במעצר. את חייבת את העירנות הזאת כי רגע אחד של שאננות, הכל יכול לקרות. אני רוצה להגיד שלהיות בקרבי זו התמודדות לא פשוטה והיא לא מתאימה לכל אחת, אבל אם מישהי יודעת בתוך ליבה, לא משנה אם היא הכי ילדה של אבא ואמא או שהיא הכי מפונקת בעולם, שהיא רוצה להתגייס לקרבי ושזה מה שהיא צריכה לעשות שתעשה את זה. כשאנחנו מתגברים על פחדים הנפש שלנו גדלה וזה מה שהצבא נתן לי להבין, כשהשתחררתי יצאתי עם כוח לעולם".

- מה את חושבת שכל כך מיוחד בגיוס בנות לצבא?

"קודם כל, לכל ישראלי, צה"ל זה בלב שלו והשמירה על המדינה היא חשובה בעיניו. כשאנחנו מנפצות תקרות זכוכית בצבא והולכות לקרבי אנחנו אחראיות לדור העתיד של הנשים בכל בעולם. השירות הנשי חשוב וגם תורם למעמד שלנו כנשים - אנחנו מסוגלות להכל ואף גבר לא יגיד לנו אחרת. צה"ל ובייחוד גיוס לקרבי זה מנגנון פיתוח מטורף. זה לעבור קשיים ואתגרים שבשום מקום בעולם לא היית עוברת. זה להתמודד עם דברים שילד בן 18 באנגליה לא יעבור. את יוצאת עם כלים לחיים, את יוצאת מחוזקת, יש לך קול ואומץ, את יודעת למה את מסוגלת. הדבר האחרון הוא המדינה שלנו, אבות אבותינו נשרפו בשביל שלנו תהיה מדינה, זה עצוב לומר אבל איפה שלא היינו בעולם, רדפו אחר היהודים, גם היום במדינה שלנו זה עדיין קורה ואנחנו חייבים להגן על עצמנו ועכשיו, יש לנו מדינה חזקה וצבא חזק וזו הפעם הראשונה שאנחנו באמת יכולים להגן על עצמנו, נכון שקשה אבל אנחנו לא יכולים להוריד את הראש לרגע. אם נעצור לאפילו חמש דקות, ימחקו אותנו מהעולם".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Queen Of Guns (@orin_julie)

נדמה כי במקביל לשינוי שחל בחברה הישראלית ביחס להומוסקסואלים, גם צה"ל משתנה ומנהיג כיום מדיניות סובלנית הרבה יותר מבעבר. המסגרת הצבאית מעניקה סיוע נרחב ומענה לצרכים שונים בקרב הקהילה כגון טיפולי פוריות ופונדקאות לזוגות משרתי קבע, סיוע לאנשי קבע טרנסג'נדרים שעוברים את תהליך המעבר במהלך שירותם ונותנת מעטפת ותמיכה מלאה מהמערכת הצבאית. בנוסף, היא גם דואגת למימוש מלא של זכויותיהם ולכך שהיחידה שלהם תאפשר להם להמשיך לשרת במקביל להליך שהם עוברים.

למרות כל זאת, ישנן הרבה חששות בקרב נוער מהקהילה לקראת הגיוס לצה"ל, כשאחת מהן היא על שירות צבאי כהומוסקסואל ביחידה קרבית. אותן חששות עלו אז גם בקרב סמל ים בן נון (21), מש"ק הדרכה בפלוגה כ׳ של גדוד 71 בחטיבה 188, חיל השריון מבית חפר.

 עוד בערוץ המגזין של פרוגי: 

•  מתוודה: הכירו את האיש שמאחורי עמוד האינסטגרם "קונפי"
• שירות משמעותי: המכיניסטיות של "אחריי!" משתפות רגע לפני הגיוס
• חשיבותה של היגיינה נשית במהלך השירות הצבאי

"המ"פ נתן את התחושה שאכפת לו ממני" © צילום: יהודה ויינברג

אם הייתם שואלים את אביו של בן נון, לא היה ספק שהוא בסופו של דבר ישרת בקרבי, שכן הרוח הקרבית עברה בגנים המשפחתיים. אביו, מ"פ במילואים, היה ביחידת הקומנדו שלדג, אחיו היה מפקד מחלקת צלפים בכפיר ואח נוסף היה לוחם בחטיבת הנח"ל. נראה שלמשפחה שלך היה ברור שתלך למסלול קרבי, גם לך?

"אבא שלי תמיד אמר לי 'אני מכיר אותך, אני יודע שמתאים לך להיות לוחם, אני מכיר את האופי שלך ואתה לוחם בנשמה שלך'. בהתחלה לא האמנתי לו ולא הסכמתי איתו, נשארתי בסטיגמה של 'ההומו'. אבל אז אז קיבלתי את השיבוץ ועם הזמן השלמתי עם זה".

- איך המשפחה עזרה לך לפני הגיוס?

"אני יכול להגיד שבעיקר אבא שלי, ששירת בשלדג והכיר את המערכת הצבאית, הכין אותי לקראת הצבא. הוא יותר התמקד איתי בכל הקשור לפן הנפשי.הוא דיבר איתי על מה הולך להיות, מה החוויה, אילו קשיים יכולים לצוץ במהלך השירות. במה שקשור ברמה הפיזית, יותר הכנתי את עצמי".

- ממה הכי חששת לפני הגיוס?

"הדבר שהכי חששתי ממנו לפני הגיוס שלי היה הפן המנטלי. המחשבה שלא אצליח להתמודד עם הדברים הפיזיים, שלא אצליח להתמודד עם מגורי בנים, עם מקלחות, עם המנטליות הגברית. בנוגע לאם יקבלו אותי בצבא, הבנתי שאם אני אקבל את עצמי אין לאנשים ברירה אלא לקבל אותי גם". 

"הרגשתי לוחם לא רק בפן הפיזי, אלא הרבה גם בפן המנטלי" © צילום: יהודה ויינברג

- איך יוצאים מהארון בפני אנשים בצבא?

"הנקודה היא שאני לא יוצא מהארון, אף בן אדם לא יגרום לי לצאת מהארון. כי בסופו של דבר אין באמת שום ארון, אני עצמי לא מסתגר באיזשהו מקום. הסוגייה הזאת של יציאה מהארון היא לא חלק מהלקסיקון שלי. כמו שסטרייט לא ייצא מהארון במיוחד במערכת הצבאית, כך גם אני לא. זה מאוד פשוט, זה השוויון שאני מחפש. כששואלים אותי 'מה אתה יוצא עם מישהי?' אני אגיד 'לא, אני יוצא עם מישהו', ככה כביכול אני יוצא מהארון. אבל אני לא ישר מציג את עצמי כ'היי, אני ים, אני מעמק חפר ואני הומו' זה לא מעניין, זה לא משהו שאני מדבר עליו וזה לא משהו שמגדיר אותי".

- האם אי פעם הרגשת חריג בנוף הקרבי עקב הנטייה המינית שלך?

"לפני הגיוס היה לי את החשש הזה. מהרגע שנחתתי בבקום, משהו בי השתנה. כאילו כל המלחמות שנלחמתי בחיים התנקזו לכדי מלחמה אחת. הרגשתי לוחם לא רק בפן הפיזי, אלא הרבה גם בפן המנטלי וזה חלחל ומשפיע עד עכשיו". 

- איך אתה מרגיש שהמערכת הצבאית באה לקראתך?

"כשסיפרתי למ"פ שלי בטירונות, הוא ישר שאל אותי אם אני מרגיש בנוח בנוגע לעניין של המקלחות והבטיח שיעזור אם צריך, הוא ממש נתן לי את התחושה שאכפת לו ממני גם כשבסופו של דבר לא הרגשתי שהיה איזשהו צורך בהחרגות. בהמשך השירות לא היה איזה אירוע מיוחד. לא היה לי באמת אכפת אם הם מקבלים או לא מקבלים את זה- עמדתי בכל משימה ומה שלא עמדתי בו, לא היה קשור בכלל לנטייה המינית שלי". 

- מה היית אומר לנער מהקהילה שרוצה גם להגיע לקרבי?

"הייתי אומר לו שלא ישתנה בשביל אף אחד, שאת השינוי שהוא רוצה לעשות יעשה מתוך הבנה שעכשיו מתבגרים, עכשיו משתנים, וזה לטובה! הייתי גם אומר לו להישאר מחובר לעצמו ועם ראש פתוח".

"עמדתי בכל דבר ומה שלא עמדתי בו, לא היה קשור בכלל לנטייה המינית שלי" © צילום: דובר צה"ל

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• הסוף לקב"א ולדפ"ר בצה"ל: אבחוני מיון והתאמה חדשים למתגייסים
• מלוחמת אש ועד בית הנשיא: המתנדבים המצטיינים של השירות הלאומי
• רוכבת שמיים: הלוחמת מספרת על התפקיד המעניין

סתיו דומן

לוחם בגדוד 9, חטיבה 401, חיל השריון

1. אתם עומדים להכיר המון אנשים מאוכלוסיות חדשות, ולכן כדאי שתבואו בראש פתוח. לפעמים מי שהכי הפוך ממך ומהעולם שלך, יהיה החבר הכי טוב שלך.

2. אתם עומדים לצאת מאזור הנוחות שלכם - אין יותר מקלחת כל יום או שינה ויציאות עם חברים מתי שמתחשק לכם. תהיו מוכנים לכך וקבלו את הסיטואציה באהבה ועם חיוך על הפנים.

3. אל תתעצלו - כל פעם שיש לכם הזדמנות למקלחת, קחו אותה בשתי ידיים מלאות בסבון, אתם לא יודעים מתי הפעם הבאה שזה יקרה.

4. שעת ט"ש (טרום שינה) זאת השעה הטובה ביותר שיש - אל תבזבזו אותה על התעסקות יתרה בסמארטפון. תשוחחו עם ההורים חמש דקות (אמא ואבא - אל תכעסו עליי) ואת יתר הזמן תנצלו כדי להתכונן ולהכין את עצמכם ליום המחרת, זה יגרום לבוקר שלכם להיות יותר מסודר.

"קחו כל קושי בחיוך", סתיו דומן © צילום פרטי, באדיבות דובר צה"ל

5. זהו הטיפ הכי חשוב שלי שאני מאמין בו בכל לבי - הנאות לפני שינה. אל תבזבזו את כל הזמן שלכם על שינה. נכון, חשוב לאגור כוחות, אבל בטירונות יש עוד דברים שחשוב לעשות. שבו עם חברים ותיהנו מהזמן הזה ביחד. שעות שינה תשלימו בבית, יש חוויות ושעות בטירונות שלא שווה לפספס בגלל שינה.

6. יותר מאשר קושי פיזי, יהיה לכם גם קושי נפשי - אל תפחדו להביע רגש. תאמצו חבר טוב בטירונות או אפילו תפנו אל המפקד ואל תפחדו לדבר על הקושי ולשתף. לפעמים הדיבור יקל לכם על העומס הנפשי וישחרר אתכם.  

7. תסמנו את הדברים שלכם - כל ציוד צבאי שאתם מקבלים, כתבו עליו בגדול את השם שלכם. כך תמנעו אובדן של פריטים

8. קחו כל קושי בחיוך וכל דבר תהפכו לחוויה מיוחדת. לדוגמא - כל הקפצה תהפוך לתחרות  וכל פעם תשאפו להיות הכי טובים שאתם יכולים.

9. בצבא אין דבר כזה "חטיפים" או "נשנוש", יש "צ׳וקולוקים". בכל אפשרות שיש תיקחו כמה כאלו ותשבו עם החברים, כי אין יותר כיף מלסיים תרגיל שכולם מזיעים ולשבת בסופו עם קולה ובמבה.

שגיא נוריאל

לוחם בגדוד שמשון, בחטיבת כפיר

1. תבואו בראש פתוח וחיובי לחוויה חדשה ושונה ממה שהכרתם עד כה, גם אם זה הולך להיות קשה. במיוחד בהתחלה כשמנתקים אתכם מהחיים האישיים ולמה שהייתם רגילים.

2. תהיו חברותיים - תתחברו לכולם, לא משנה מי הם או כמה לא נראה לכם שתתחברו אליהם, כי בסוף חברים זה הדבר הכי חשוב בצה"ל - אלו האנשים שאתם הולכים לחיות איתם!

3. מחברת ועט - לא, אני לא מחזיר אתכם לימי בית הספר. אבל תופתעו לגלות שמחברת ועט זה דווקא מאוד שימושי בשירות הצבאי ובמיוחד בתקופת הטירונות והגיוס. בשביל להבין משהו ולזכור אותו תצטרכו לכתוב הכל במחברת...

"תהיו חברותיים, זזה הכי חשוב בצבא", שגיא נוריאל © צילום פרטי, באדיבות דובר צה"ל

4. שעון יד- המערכת הצבאית עובדת לפי זמנים ובהכשרה לא יהיו עליכם טלפונים, אז תמיד כדאי שתענדו שעון יד ועדיף אחד כזה שעמיד להכל...

5. תביאו אוכל מהבית בימי ראשון כשאתם חוזרים לבסיס  - זה תמיד טעים מהרגיל בצורה מטורפת!

6. חיזוק מהבית - כשאתם יכולים תדברו עם ההורים, החברים מהבית או עם בני ובנות הזוג ואל תוותרו על שיחה יומית למישהו אהוב ויקר ללבכם. התמיכה הזאת נותנת כוחות להמשיך לא משנה כמה קשה יהיה. אתם גם יכולים להביא משהו קטן מהם כמו תמונה או כל מזכרת קטנה שתלך אתכם לכל מקום…

מיקה בילב

לוחמת בחטיבה 215, גדוד 402 בחיל התותחנים

1. תחקרו לפני הגיוס על התפקיד והמקום ותבואו כמה שיותר מוכנים, כי ידע זה כוח!

2. כידוע חיילים קרביים צריכים להיות בכושר, אל תבנו על זה שתפתחו סיבולת לב ריאה ושרירים אחרי שבוע בטירונות. כדאי להיכנס לכושר בסיסי עוד לפני הגיוס, כדי שההתאקלמות תהיה יותר נעימה. 

3. תבואו בראש טוב, גם אם לא קיבלתם את מה שהכי רציתם מבחינת השיבוץ שלכם לגיוס קרבי, אתם תיהנו גם שם. תבואו ב"רעל", תרימו ותעודדו את האווירה - זה סוחף וייתן גם לכם אנרגיות.

"תבואו בראש טוב", מיקה בילב © צילום פרטי, באדיבות דובר צה"ל

4. תדעו ותהיו מוכנים לזה שתגיעו למקום שונה מכל מה שחוויתם והכרתם עד עכשיו. הכניסה למערכת הזאת גורמת כמעט לכולם להיכנס לשוק וחשוב לזכור שעם הזמן מבינים את המערכת ומה היא מצפה מאתנו, ובסוף נותנים הכל כדי להיות הכי טובים ולתת את החלק חשוב שלנו מהדבר הענק הזה.

5. לכל דבר יש סוף. גם אם קשה ביום הגיוס, גם אם קשה בשבוע שטח, גם אם קשה באקט פיזי כלשהו ובכלל- גם אם קשה בטירונות, הכל נגמר בסוף. כשמסתכלים אחורה כל הדברים הקשים הם החוויות הכי טובות שנזכור לתמיד.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• רוכבת שמיים: הלוחמת מספרת על התפקיד המעניין
• שחקו וגלו: באיזה תפקיד אתם צריכים לשרת בצבא?
• "השירות הדגיש לי - שום דבר לא ימנע ממני להגשים חלומות"

אמיר שטראח

1. אמיר שטראח בן 21, מכפר זמר שליד עמק חפר, מתמודד עם לקות ראייה שהחלה כשהיה בן 10 שמאז הלכה והחמירה.  בימים אלו מתגורר במעונות הסטודנטים בירושלים ומתנדב דרך עמותת "שלומית" בבית הנשיא כבר שנה שנייה.

2. על השירות הלאומי שלי:

3. "אני עונה לטלפונים במרכזיה, רכשתי מיומנויות של הקלדה עיוורת ובנוסף, אני משתמש במכשור שעוזר לי לעבוד למרות לקות הראייה שלי, כמו אפליקציות הקראה ומחשב מיוחד שעוזר לי בעבודה".

4. 

   © טליה לינא
5. איך השירות תורם לי:

6. לפני השירות הלאומי לא ידעתי עברית כמעט בכלל והגעתי ללא מיומנויות מחשב, אבל עברתי תהליך ארוך ומשמעותי. השנה שיפרתי את העברית שלי בצורה משמעותית ואני יכול לומר שאני צולח המון מכשולים".

7. החשיבות של השירות הלאומי בעיני:

8. "אני מרגיש שהמדינה נותנת לנו המון ורציתי לתרום בחזרה. רציתי להיכנס למסגרת שאוכל ללמוד בה דברים חדשים, וחיפשתי משהו שבאמת אוכל לתרום מעצמי על אף לקות הראייה שלי. למרות שאני לקוי ראייה יש תחומים רבים שאני יכול לעשות ולהועיל בהם והשירות הלאומי איפשר לי לעשות אותם וגם להצליח בהם. ולהגיע לבית הנשיא בכל יום ולתרום מעצמי שם, גם אם זה בדברים הקטנים זו הרגשה מדהימה".

ספיר חבר

1. ספיר חבר, בת 21 מחולון, מתנדבת זו השנה השנייה מטעם עמותת "אופק" בבית ספר מח״ט עמל לנוער ברמלה ומתגוררת בדירת שירות בלוד...

2. 1. על השירות הלאומי שלי:

3. 1. "בית הספר משלב אוכלוסיות מגוונות, תלמידים בגילאי תיכון המגיעים ממשפחות קשות. אני שם בשביל התלמידים גם בתחום הלימודי ובהיבט הרגשי והחברתי. אני מלווה אותם בתחומי בית הספר ומחוצה לו, מקשיבה להם, תומכת בהם ומפנה לגורמים רלוונטים כשצריך. בנוסף, יש לי שעות חונכות שאני מעבירה לאחת מהתלמידות המקסימות שלי ומובילה ימי פעילות, חגים ועוד".

   2. 

      © מאיר אליפור
   3. 1. איך השירות תורם לי:

4. "לשמחתי זכיתי לעשות שירות לאומי במקום מדהים, אני זוכה לעשות שירות מאוד משמעותי. לפני כמעט ארבע שנים, אבי נפטר מסרטן, אני הבכורה ואחת מאחיותיי מתמודדת עם בעיות בריאותיות, מאז לקחתי את רוב האחריות אני עוזרת לאמא שלי בכל הנדרש. זה אמנם דורש ממני כוחות ופניות והרבה פעמים קשה לשלב בין הדברים אבל אני כאן ומוכנה לכל אתגר שמגיע. אני נהנית ומאמינה בלב שלם שזה הוא ייעודי. אני שמחה שנפל בחלקי ללוות את התלמידים בפרק זמן הזה בחייהם, השיחות איתם גורמות לי אושר, לפעמים הם נשארים אחרי יום לימודים כדי לשבת לדבר איתי ולארח חברה, אני מעניקה להם, והם לי וזה שווה לי הכל".

5. 1. החשיבות של השירות הלאומי בעיני:

6. 1. "אני אישית לא התגייסתי מסיבות בריאותיות. אני חושבת ומאמינה בכל ליבי שכל אדם צריך לתרום בדרך כזו או אחרת למדינה שלו, וכשאין את האפשרות להתגייס אפשר לעשות שירות לאומי. בעיניי התרומה היא לא רק לאחרים, אלא גם לעצמנו. במהלך השירות, אנחנו מתפתחים, מתבגרים והופכים לאנשים מעוצבים יותר ומנוסים יותר בחברה". 

ראוזן חוראני

1. ראוזן חוראני בת 20 מהכפר עילבון, מתנדבת כבר שנה שנייה בשירות הלאומי, כאשר השנה היא מתנדבת דרך עמותת "אופק" כתומכת לחימה במערך הכבאות וההצלה. 

2. 1. 1. על השירות הלאומי שלי:

   2. "מדי פעם התגנבה לראשי המחשבה על כבאות והצלה ותיארתי לעצמי שבוודאי זו תהיה עבודת ניירת אבל אז שמעתי על כך שנפתח לראשונה קורס תומכי לחימה לבני ובנות שירות לאומי. החלטתי שאני הולכת על זה. היום אני מתנדבת בתחנת הכבאות וההצלה בטבריה, אני בתפקיד תומכת לחימה ונקראת יחד עם לוחמי האש לכל קריאה. במסגרת תפקידי מתאפשר לי ללוות את לוחמי האש באירועים מבצעיים בהם אני מסייעת למאמצי הכיבוי".

   3. 

      © צילום פרטי
   4. 1. החשיבות של השירות הלאומי בעיני:

3. "החלטתי להתנדב לשירות הלאומי כי רציתי הזדמנות לתרום ולעשות טוב למדינה. תקופת השירות הלאומי היא הזדמנות לעשות משהו ולטעום ממשהו שלא בטוח שתהיה לי הזדמנות לעשות בעתיד

4. לעשות שירות לאומי בכבאות והצלה זה מאד מרגש. בייחוד כשהבנתי שאני בת השירות, אישה, יחידה בתפקיד הזה בארץ. בהתחלה היה לי מוזר להיות האישה היחידה גם בקורס לבני ובנות השירות, וגם האישה היחידה שיוצאת לשטח בתחנה בה אני מתנדבת, אבל אני מגלה בזה גם יופי וייחודיות. אני מרגישה חזקה בכלל ובפרט בתפקיד שאני עושה, שמצריך כוח פיזי".

איתי כהן

1. איתי כהן בן 21 ממעלה אדומים, מתנדב שירות לאומי דרך "האגודה להתנדבות" במרכז הרצל כבר שנה שנייה.

2. 1. על השירות הלאומי שלי:

3. 1. "התפקיד העיקרי שלי  הוא להעביר הדרכות וסיורים לקבוצות של מבקרים במוזיאון הרצל, בנוסף עוסק במחקר היסטורי במרכז, מכין מצגות ומחבר פעילויות חינוכיות שונות".

   2. 

      © צילום פרטי
   3. 1. 1. 1. איך השירות תורם לי:

   4. 1. "מרכז הרצל מאד משמעותי עבורי. לספר את סיפור חייו של חוזה המדינה ולקבל רוח ציונית כל יום, זה לא מובן מאליו. אני כל הזמן אני לומד פה דברים חדשים וכבר עם הגעתי למרכז הרגשתי הרגשה של בית, שיש לי כאן מקום. בנוסף, ההתנדבות עזרה לי לשפר את יכולת העמידה שלי מול קהל והמקום עצמו מוקפד מבחינת הנגישות לאנשים עם מוגבלויות כך שכיסא הגלגלים לא מהווה שום בעיה.

      2. אני יוצא ממרכז הרצל בתחושה מאד טובה של אתגר שהביא אותי להבנה עצמית ומשמעת מאד גבוהה. אני נמצא במקום שלם יותר עם עצמי ובתחושה שאני מצליח להתגבר על קשיים למרות המגבלה הפיזית שלי".

4. 1. החשיבות של השירות הלאומי בעיני:

5. "חשוב לתרום למדינה ולהתנדב, יש עוד הרבה דרכים לתת מעצמך למען המדינה שלך אפילו שאין באפשרותך להתגייס לצבא ובאמת להרגיש אזרח מן השורה שממלא את חובתו ותורם מעצמו שנה או שנתיים לטובת המדינה ולזולת. בעיני שירות לאומי זה דבר מאד משמעותי, אני מקבל כל כך הרבה כלים להמשך החיים וזה ממלא אותי מאד ומרגיש עשייה וסיפוק גדול".

גולדה קוגן

1. גולדה קוגן, בת 20, מבאר שבע, מתנדבת דרך עמותת "בת עמי" בבית החולים סורוקה שבבאר שבע. 

2. 1. על השירות הלאומי שלי:

3. "בשנה שעברה התחלתי את השירות הלאומי שלי ב"שומר החדש", כשבמרץ באותה השנה החלה מגפת הקורונה, החלטתי שאני רוצה להתנדב ולעזור עם המגיפה לכן עברתי לבית החולים סורוקה בבאר שבע. תחילה עבדתי בטיפול נמרץ קורונה עם החולים ועכשיו כשהמגיפה שקטה אני משויכת לטיפול נמרץ פנימי בבית החולים.

4. 1. התפקיד שלי הוא סיוע סיעודי. היום של בת השירות בבית החולים מתחיל בשעה 8:00 בבוקר אבל אני אוהבת להגיע בהחלפת המשמרת סביב השעה 7:00. אני אוהבת לשמוע מה התרחש במחלקה בזמן שלא הייתי, להשלים פערים ולדעת באיזה מצב נמצא המטופל, את מי קיבלנו, ואיך מתקדם מצבם של האחרים. אני נותנת מענה לקריאות המטופלים, מסייעת בחלוקת ארוחות ובהאכלה, דואגת לתחזוקת סביבת המטופל, חדרי האשפוז, המחלקה והמכשור המחלקתי. אני דואגת לקחת דמים למטופלים ולשאר הדברים שהמטופל מזדקק להם. למרות שסדר היום בטיפול נמרץ הוא קבוע וברור המחלקה היא דינאמית ודורשת להיות עם אצבע על הדופק לכל תרחיש או שינוי".

5. 

   © צילום פרטי
6. 1. 1. 1. איך השירות תורם לי:

      2. "המחלקה שלי כל כך משמעותית ויקרה לי. זה התחיל מזה שנכנסתי למחלקה כשהיינו מחלקת טיפול נמרץ קורונה, מחלקה לא פשוטה עם המון אתגרים. ולמרות זאת בכל יום מחדש הרגשתי שאני יוצאת למלחמה בתקווה שהמגפה תיגמר והיום יהיה יומה האחרון. הייתה למחלקה שלנו מטרה משותפת, ו'המלחמה' הזאת חיברה ביננו. היו רגעים של דמעות וכמעט אובדן תקווה ראיתי ובתוך כל זה למדתי המון מהצוות ובכלל, על החיים ועל האחר ויותר מהכל על חשיבות הנתינה, כמה כוח יש בה וכמה סיפוק ומשמעות זה נותן לחיים".

7. 1. 1. החשיבות של השירות הלאומי בעיני:

8. "אני מאמינה שחשוב להתנדב ולתרום למדינה, זה הזמן שלנו וחובתנו לתת מעצמינו בחזרה. השירות הלאומי זו דרך נפלאה לעשות זאת וכשאדם נמצא במקום שהוא מרגיש שייך אליו ותורם הוא ייתן הכל, אין תחושה יותר טובה מלהרגיש שאתה שייך ומשמעותי".

אחרי ארבעה חודשים מהנים ברמות, קשים ומפרכים סיימנו את מסע הכומתה שארך קצת פחות מ-30 קילומטרים ובסופו קיבלנו כומתות ושיבוצים ליחידה אליה כל אחד הותאם אישית - "מורן" או "רוכב שמיים". בשמחה רבה התקבלתי ליחידת רוכב שמיים.

בארבעת החודשים הראשונים בתפקיד למדנו המון ועברנו מסעות, שבועות שטח, מבחנים וניווטים. למדנו על ההטסה עצמה והתאמנו בהטסות. ארבעת החודשים האלו עיצבו אותי ללוחמת שאני וגרמו לי לעשות הרבה מעבר ליכולות שחשבתי שקיימים בי.

לאחר מכן הגיע החלק השני - ארבעת החודשים האחרונים של המסלול שנקראים "צוות". בחלק זה תרגלנו את ההטסה בצוות ולא ביחיד. בנוסף, יש המון תרגילים כצוות, מסע מפקדים בו מתקיים קורס מפקדים מזורז, שבוע לחימה בסבך, שבוע לחימה בשטח בנוי, ניווטים ולימודים על כלל הגזרות.

© באדיבות דובר צה"ל

לאחר סיום המסלול עליתי עם הצוות שלי כלוחמת לגזרה הדרומית, לעזה, ושם היינו במשך שמונה חודשים. השתתפנו בהמון פעילויות מבצעיות מסווגות, בהתחממויות והגענו להישגים רבים יחד עם הכוחות איתם עבדנו. התאהבתי במקצוע ובעבודה ולכן החלטתי לצאת לקורס קצינים.

בסיום קורס הקצינים שובצתי להיות חונכת קש״א (קצין שיתוף ארטילרי) בבסיס צאלים. התפקיד מתעסק בחניכת מילואים בעולם האש. לאחר ארבעה חודשים מהנים ומלמדים, שובצתי להיות מפקדת צוות רוכבי שמיים בנות בחטיבה 215 בגזרה הצפונית ואני נמצאת בתפקיד הזה כבר שמונה חודשים.

© באדיבות דובר צה"ל

התפקיד מדהים ומלא בחוויות- הכרת הארץ, הכרת האויב, התמודדות עם אתגרים פיקודיים ואישיים שלעולם לא חשבתי שאתמודד איתם. התפקיד דורש משמעת עצמית, מוטיבציה, יכולת לעבוד יחד והתמודדות עם שינויים.

ובנימה יותר אישית - זה התפקיד הכי טוב שתוכלו לחלום עליו, תפקיד עם המון עצמאות ואחריות שבנה אותי וגרם לי לצמוח ולגדול למי שאני היום.

מרכז האש הוא המקום המתכלל את כל התקיפות של צה״ל בפיקוד הדרום - אוויר, ים ויבשה. העיקרון המנחה את מרכז האש הוא פעילות רב זרועית של אנשי חיל האוויר, מודיעין, תותחנים וחיל רגלים.

>> עוד על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בפרוגי

אחת הסיבות העיקריות לבחירה לצאת לקצונה, לתרום חלק גדול יותר למדינה ולהתקדם בלוחמה בציר הפיקודי היא דודי, עופר אליהו ז"ל ששירת כלוחם בגדוד "צבר" בחטיבת גבעתי ונפל בהתקלות עם מחבלים בדרום לבנון בשנת 1992.

ביום שבת, ה-25.1.1992, כשבועיים לפני יום הולדתו ה-20, הוקפץ הגדוד לואדי אל - עיון לצורך מבצע בדרום לבנון. עופר החליט להתחלף עם חברו ולצאת למבצע במקומו.
בזמן סריקה בשטח הררי, בתנועה שקטה, נתקל הצוות בחוליית מחבלים. לאחר חילופי אש בין הכוחות, צרור יריות פגע בדודי וגרם לנפילתו.

© באדיבות דובר צה"ל

במטרה להנציח את זכר דודי, שיתפתי את חיילי בסיור שעשינו בהר הרצל וסיפרתי את סיפורו. שיתוף הסיפור האישי שלי גרם לחיילים רבים נוספים לשתף את סיפורם ולהנציח את יקיריהם בקרב הפלוגה.

בשל אהבתו הרבה לספורט ולכדורגל מידי שנה מתקיים בבית ספר בו למד, מקיף א' בבאר שבע, טורניר כדורגל לזכרו. המשפחה שלי ממשיכה לזכור ולהנציח את דודי בכל יום ויום. חפציו האישיים, ביניהם נשקו האישי שעבר הלחמה, הכומתה, משקפי השמש, מברשת השיניים, מונחים עד היום בסלון בפינת זיכרון בבית סבתי בת ה-80.

תחושת הגאווה מהולה בתחושת הכאב ומלווה את בני המשפחה והחברים לאורך כל הדרך.
כל דבר קטן שנעשה עבור הנצחת שמו משמח וחשוב מאוד עבור סבתי.

יהי זכרו ברוך

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• שר הביטחון גנץ החליט: גל"צ לא תהיה חלק ממערכת הביטחון
• לחשוב מחוץ לקופסא: החיילת שמתכנתת את העתיד
• חוקר מצטיין: "זוכה לעשייה מרתקת בנושא הכלכלה הפלסטינאית"

החיים באוקראינה התנהלו בצורה די שגרתית, עד שבגיל ארבע סבתא שלי שמה לב שמשהו אצלי לא כשורה. נפלתי המון, לא הייתי פעיל ובאופן כללי ההתפתחות שלי הייתה רחוקה מאוד מלהיות בקצב של שאר בני גילי. אני כמובן לא הבנתי, אבל בזכות התושייה וניסיון החיים של סבתא, הוחלט לבדוק את הנושא לעומק. רצף של בדיקות ושיחות עם מגוון רופאים הובילו לאבחון של ניוון שרירים. אך הרפואה באזור מגוריי לא הייתה מספיק מתקדמת כדי לדעת באיזה סוג של ניוון שרירים מדובר ולא קיבלתי את הטיפול המתאים.  

ישראל תמיד הייתה בגדר חלום רחוק, ארץ שטופת שמש שאולי יום אחד אגיע אליה. הצורך באבחון מדויק והרצון העז של סבתא ואמא לתת לי את הטיפול הטוב והמתקדם ביותר, זירזו את הגשמת החלום הציוני. כשהגענו ארצה, הרופאים מיד זיהו שאני חולה ב SMA. למי שלא יודע SMA היא מחלה חמורה הגורמת לחולשת שרירים מתקדמת כתוצאה מניוון עצבי. קיימים שלושה תתי-סוגים של המחלה ואני סובל מהסוג השלישי שנחשב יחסית 'קל'. ב SMA מסוג 3, סימני המחלה מתחילים לרוב אחרי גיל שנה והחולים בדרך כלל מאבדים את כושר ההליכה עד העשור השלישי או הרביעי לחייהם. 

 "כשהגענו ארצה הרופאים מיד זיהו שאני חולה בSMA", אילוסטרציה / צילום: adobestock

רגע האבחון לא היה קל, אמנם הייתי ילד אבל כבר הייתה לי הבנה יותר טובה של המצב. הידיעה שבמקום להתפתח ולהתקדם כמו כולם, מצבי הפיזי ילך ויתדרדר הייתה קשה, אפילו לילד בן חמש. תוסיפו לזה את הקשיים שמתלווים לעלייה וקליטה בארץ, שפה חדשה וניתוק מכל מה שמוכר וידוע. היה קשה אבל אם יש משהו שלמדתי בזכות האתגרים שניצבו בפני במהלך חיי, זה שעם קצת נחישות והרבה רצון, אפשר לכבוש כל יעד. בזכות תמיכה מדהימה של הסובבים אותי אני דוחף קדימה מידי יום וזוכה לחיות חיים מלאים בכל קנה מידה. 

הגענו לישראל בין השאר כדי לזכות בטיפול הטוב ביותר. המצב הבריאותי שלי הוא מורכב, היכולות המוטוריות שלי מוגבלות אבל בזכות זריקה שאני מקבל אחת לארבעה חודשים, אני מצליח ללכת בעזרת מקל הליכה ייחודי והרופאים מנבאים שאוכל להמשיך כך לפחות עד גיל 60 (בשונה מחולים אחרים כמוני שמפסיקים ללכת כבר בעשור השלישי לחייהם), העובדה שאני צריך להגיע לקבל את הטיפול פעמים בודדות במהלך השנה מקילה עליי. 

שירות צבאי הוא שלב מכונן בחייו של כל ישראלי ואני לא שונה מאחרים בהקשר הזה. לכן, כשהחברים שלי התחילו לקבל צו ראשון ולדבר על האפשרויות השונות לקראת הגיוס היה לי ברור שגם כאן אני לא מוותר. זה לא עניין של לרצות להיות כמו כולם, אלא יותר תחושה שזאת החובה שלי לתרום למדינה כמו כל אחד אחר. זכיתי לשירות משמעותי כמתנדב ביחידה מובחרת בחיל המודיעין. אני נחשף מידי יום לחוד החנית של הטכנולוגיה והביטחון של ישראל וזוכה להכלה ורגישות מדהימים מהמפקדים ומהחברים לחיל. רכשתי בצבא חברים לחיים שאני בטוח שילוו אותי גם בהמשך הדרך. אני מתרגש לקראת העתיד, השירות הדגיש לי ששום דבר לא יעצור אותי מלהגשים את החלומות הגדולים ביותר וזוהי רק ההתחלה. 

 הכותב הוא טוראי ו' בן ה-19, שמשרת ביחידה 504 של אגף המודיעין ומתמודד עם ניוון שרירים מסוג SMA

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• חוקר מצטיין: "זוכה לעשייה מרתקת בנושא הכלכלה הפלסטינאית"
• מדריכת ערבית: מעניקה לאחרים מתנה לשירות ולחיים

• טור אישי: "הייתי צריך לתמרן ספינה בין האיים של יוון"

לפי ההודעה, "לאחר דיונים מקדימים שנערכו בצה"ל ובמשרד הביטחון, ובשל הרצון לנתק בין מערכת הביטחון וצה"ל לבין פעילותה של תחנת רדיו עצמאית, החליט שר הביטחון בני גנץ בהמלצת הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי להניע מהלך שמטרתו הוצאת גלי צה"ל ממערכת הביטחון. ההחלטה נובעת מהייעוד של צה"ל, וכן מהצורך להפריד בין שירותם של חיילי צה״ל לבין פעילותו של אמצעי תקשורת בו מועסקים לובשי מדים בתכנים פוליטיים".

שר הביטחון גנץ אמר: "ההחלטה שקיבלתי בהמלצת הרמטכ"ל היא עניין ערכי ולא תקציבי. התקשורת החופשית בישראל היא חשובה מאין כמוה, ואמשיך להגן עליה ולדאוג לעצמאותה, אולם קיום תחנה צבאית בצה"ל אינה סבירה בעת הזו".

גנץ הוסיף: "קבעתי כי לובשי מדים לא יעסקו בפוליטיקה בשום תפקיד. זהו דבר בלתי מתקבל על הדעת הסותר את ערכי צה"ל, את היושרה המתחייבת ואת ההתנהלות התקינה. אני מוקיר את גל"צ ואת תרומתה לתקשורת הישראלית, ולמגוון הדעות והקולות בתקשורת, ונכון יהיה למצוא אפיק אחר להמשך פעילותה". מימוש ההחלטה ייקח לפחות כמה חודשים, כך שהממשלה הבאה תהיה זו שתוציא אותה לפועל.

© לוגו גלצ

שר הביטחון הבא, אם לא יהיה גנץ, יוכל לבטל את ההחלטה אך יצטרך להתמודד עם הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי, שכמו קודמו, גדי איזנקוט, המליצו ודחקו בשרי הביטחון להעביר את התחנה אל מחוץ לצבא. בכך גלי צה"ל לא תהיה גם יחידת סמך של מערכת הביטחון ולא תהיה שום זיקה בינה, כגוף תקשורת עיתונאי, לצבא או למערכת הביטחון.

הצוות שמינה גנץ יעביר את המלצותיו על דרך ביצוע ההחלטה תוך מספר שבועות וכנראה לפני הבחירות. אחת האפשרויות שעל הפרק: העברת התחנה לתאגיד השידור הציבורי. בכל מקרה התחנה לא תיסגר ותמשיך לפעול, באכסניה ציבורית או פרטית חדשה. בסביבת שר הביטחון הדגישו כי בסמכותו גם לסגור את התחנה באופן מיידי. לפי חוות דעת משפטית של משרד הביטחון ניתן לקדם ולבצע את המהלך גם בתקופת בחירות ביוני אשתקד המליץ הרמטכ"ל כוכבי המליץ לשר הביטחון בני גנץ להוציא את יחידת גלי צה"ל מהצבא – וממשרד הביטחון בכלל. גם קודמו בתפקיד, רא"ל (במיל') גדי איזנקוט, המליץ להוציא את תחנת הרדיו הצבאית מצה"ל.

בפעם האחרונה ששר ביטחון נדרש לסוגיה - היה זה אביגדור ליברמן שדחה את המלצת איזנקוט והורה שלא לגעת בגלי צה"ל. עם זאת, המלצתו של כוכבי הייתה חריפה יותר. הרמטכ"ל המכהן טען כי אין להשאיר את גלי צה"ל בכלל תחת אכסניה ביטחונית-ציבורית כלשהי, גם לא כיחידת סמך במשרד הביטחון. "זה לא ערכי", נימק כוכבי את עמדתו בשיחות סגורות שקיים בנושא.

"זו לא סוגיה של חיסכון בתקציב. גל"צ לא צריכה להיות חלק מצה"ל. זה לא נכון על גבול לא ערכי. נטפל בזה". הסוגיה עלתה בדיונים פנימיים שנערכו בצמרת צה"ל בשנה שעברה במסגרת גיבוש התוכנית הרב-שנתית "תנופה", שכוכבי מנסה להוציאה לפועל, אך בצבא הכחישו זאת - ככל הנראה בשל הרגישות מול תחנת הרדיו הצבאית שגם מסקרת את צה"ל והרמטכ"ל.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• חוקר מצטיין: "זוכה לעשייה מרתקת בנושא הכלכלה הפלסטינאית"
• מדריכת ערבית: מעניקה לאחרים מתנה לשירות ולחיים

• טור אישי: "הייתי צריך לתמרן ספינה בין האיים של יוון"

ספרי לנו קצת על התפקיד שלך

"לפני כשנתיים סיימתי קורס תכנות וכיום אני תוכניתנית ביחידת 'מצפן'. עברתי קורס תכנות, שהוא קורס קדם-צבאי המכשיר את התוכניתנים לכלל היחידות הטכנולוגיות בצה"ל.במהלך הקורס לומדים תחומים שונים ומגוונים בעולם הפיתוח וביניהם מבנה המחשב, שפות תכנות, חווית משתמש, אלגוריתמיקה, מתודולוגיות פיתוח ועקרונות מנחים. תכני הקורס מועברים בלימוד פרונטלי ובלימוד עצמי, אחרי כל שיעור מתבצע תרגול של הבנת החומר הנלמד. נושאי הקורס מתעדכנים כל הזמן בהתאם לטכנולוגיות החדשניות הקיימות בשוק ובהתאם לדרישות היחידות הטכנולוגיות".

ואיך היה הקורס עצמו?

"הקורס מתבצע בליווי אישי של סגל מקצועי ואנושי מבסמ''ח- בית הספר למקצועות המחשב וההגנה בסייבר שנמצא באגף התקשוב. בקורס צברתי חוויות רבות - לילה לבן המדמה מצב מלחמה, האקתונים (מרתון תכנות), ימי גיבוש, יום ספורט, טיולים, עבודות מול מפקדים בצוותי הפיתוח, וכמובן- חברים שלא אשכח לכל החיים".

© באדיבות דובר צה"ל

איך נראה התפקיד שלך ביום יום? 

"היום נפתח במופע בו כל חבר צוות מספר על מה הוא עבד אתמול ומה הוא מתכנן לעשות היום. אחת לשבועיים, אנחנו יושבים כל הצוות עם ראש הצוות על המשימות שצריך לבצע, מחלקים משימות ולומדים על התנהלות נכונה מאז הישיבה. את היום-יום עצמו כמובן שמעבירים ביחד עם חברי הצוות, יש משימות משותפות וסקרים כדי ללמוד ולהשתפר".

אילו תוכנות אתם מפתחים?

"ביחידה שלי מפתחים מערכות שליטה ובקרה עבור כל הצבא, גם לחייל הפשוט וגם למפקד הבכיר ביותר. יש גם מערכות לזיהוי פנים, פיתוחים של בינה מלאכותית, פיתוחים שקשורים לסייבר, שאני לא יכולה להרחיב עליהם ורבים אחרים. הצוות שלי ואני מפתחים את מערכת 'דרור'- להערכות מצב. בין היתר, הצוות מתעסק עם הבאת מידע ממקורות שונים, פיתוח מודל של זיהוי פנים ויצירת ויזואליזציות שונות עם המידע שהופק".

את אוהבת את עולם התכנות? 

"אני מאוד אוהבת את עולם התכנות, הוא עולם ומלואו שתופס תאוצה עם הזמן. תמיד יש מה ללמוד, ולכל בעיה יש אינסוף פתרונות אפשריים. בעזרת רצון ויצירתיות אפשר לממש יכולות מטורפות. היופי בתכנות הוא שהוא נמצא בכל תחום ובכל מקום- ספורט, שירה, רשתות חברתיות, משחקים. להיות מתכנת זה לפתח חשיבה מחוץ לקופסה ולהצליח לפתור בעיות מורכבות".

© באדיבות דובר צה"ל

את חושבת שהתפקיד יכול לעזור לך גם בחיים בעתיד? 

"אין לי ספק שהתפקיד הזה יתרום לי רבות בעתיד. כמובן, ידע מקצועי וניסיון בתכנות – דבר שמאוד נדרש כיום במיוחד בתחום הזה. בנוסף, אני לומדת המון במהלך התפקיד על התנהלות נכונה, התמודדות עם מצבי לחץ, התמודדות מול כישלונות, עבודה בצוות, יכולות למידה עצמית ברמה גבוהה, עבודה מול אנשים ולדעת לעמוד על שלי".

מה הדבר הכי מיוחד מרגש שחווית במהלך השירות וקשור לתפקיד?

"אני זוכרת שהייתה לנו תקופה עמוסה כשהתחלנו לעבוד ולהפוך את המערכת למבצעית ועבדנו שעות על גבי שעות של פיתוח, עבדו לילות כימים. בתור חיילת מפתחת, אין דבר כיף יותר מלקבל פידבקים והוקרת תודה מהאנשים בשטח".

איך זה מרגיש שנבחרת להיות בתפקיד יוקרתי ומיוחד?

"מהרגע הראשון, עוד בתיכון, כששמעתי על מסלול התוכניתן, הצבתי לעצמי מטרה - להתמיין ולהתקבל למסלול. אני זוכרת את היום שהודיעו לי שהתקבלתי - צרחתי מאושר ואיתי כל המשפחה שלי. כיום, כשאני מספרת לחבריי ולאנשים על התפקיד שלי, אני בהחלט מתמלאת גאווה. אנשים ששמעו על המסלול בהחלט אומרים שזאת אחת ההחלטות הכי טובות שיכולתי לעשות. השירות שלי מרגיש מאוד משמעותי ואני מרגישה שאני תורמת לצה''ל רבות בעשייה שלי ואין הרגשה יותר מספקת מזו".

© באדיבות דובר צה"ל

תרצי להמשיך בתחום בעתיד?

"אני בהחלט רואה את עצמי עוסקת בתחום התכנות בעתיד. אני שואפת לדעת ולהתעסק עם כמה שיותר טכנולוגיות ותחומים שונים ומגוונים בתור מפתחת וכן, להתקדם לתפקידים ניהוליים בתחום, להוביל מוצרים, לאפיין מערכות ולהביא לשוק את המוצר הכי טוב בהתאם לדרישות".

אילו קשיים חווית במהלך השירות או הקורס?

"את הקורס התחלתי כחודשיים לאחר סיום התיכון. הקורס, ובכללי מסגרת הצבא מאתגרת מאוד בהתחלה- מדים, מפקדים, מסדרים, אנשים חדשים ועצמאות. הלימודים לעיתים אינטנסיביים ולא תמיד מספיקים לעכל את כל החומר הנלמד בבת אחת. בתור ילדה לחוצה ממבחנים בתיכון, למדתי שאין צורך להילחץ ממבחנים בקורס. המפקדים האישיים יודעים לזהות את נקודות החולשה שלך, ודואגים לפתח אותך בציר האישי. 

כיום, במהלך שירותי הסדיר, יש תקופות לחוצות יותר בהן אנחנו עובדים על פיצ'ר חדש למערכת וצריכים לעמוד בדד-ליינים קצרים מהרגיל, כי בסופו של דבר המערכת היא מבצעית וישנם דברים דחופים. אבל למרות כל האתגרים שבתפקיד, אין שמחה ממני על הבחירה הכי טובה שהייתי יכולה לעשות. אני גאה להיות , לתרום ולהירתם בכל יום מחדש".

היית ממליצה לאחרים להתמיין לתפקיד שלך?

"אם יש בך את התשוקה ללמידה, הרצון להיות מאותגר בכל יום מחדש, לחשוב מחוץ לקופסה ולהיות חלק ניכר ממערך ההגנה העורפי של צה"ל – אני ממליצה לך בחום להתמיין לתפקיד התוכניתן ולעשות את השירות הכי מיוחד ומשמעותי שיש. ואגב- לא חייבים רקע במקצוע כדי להתקבל אליו".

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• מדריכת ערבית: מעניקה לאחרים מתנה לשירות ולחיים

• טור אישי: "הייתי צריך לתמרן ספינה בין האיים של יוון"

• טור אישי: "יוצא לדרך חדשה בצל הקורונה"

"כל תמונת מצב שאני מגבש מסייעת להכרת המציאות הכלכלית בקרב הזירה הפלסטינית" 

במסגרת שירותי הצבאי, אני משמש כמש"ק מחקר כלכלי במטה היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים מזה קרוב לשנתיים ובמסגרת זו, אמון על תחום המחקר הכלכלי במגוון נושאים הנוגעים לזירה הפלסטינית ביהודה ושומרון וברצועת עזה. מדובר בתחום רחב, בו אני זוכה להיחשף למידע מרתק ולגבש תמונת מצב כלכלית רחבה על האזורים השונים – בידיעה שכל תמונת מצב שאני מגבש באמצעות ניתוח חומרים והכנת מחקרי עומק, מסייעת לדרגים השונים במערכת הביטחון להכיר את המציאות הכלכלית בקרב הפלסטינים באופן המיטבי.

© באדיבות דוברות מתפ"ש

בין מחקר כלכלי להצטיינות אישית

זה לא סוד שהשנה החולפת הייתה מאתגרת במיוחד עבור כל אחד ואחת מאיתנו, בצל ההתמודדות עם משבר הקורונה העולמי. למרות המצב הנוכחי, אשר אילץ אותנו להתאים את עצמנו ולשנות הרגלים - המשכתי בעבודת הצוות החשובה, בשיתוף המפקדים שלי ויחד הצלחנו להפיק את המיטב מכל אתגר שניצב מולנו. בשנה זו, התבשרתי על הבחירה בי כמצטיין מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף כמיל אבו רוקון, לרגל ראש השנה וזהו בהחלט הישג משמעותי שאני גאה בו. בהזדמנות זו, אני מודה למפקדים שלי על האמון, על האחריות ועל הסמכות שהפקידו בידיי, והובילו אותי למעמד הזה. בשנה החדשה אני מקווה להמשיך ולהגיע מדי בוקר לבסיס עם מוטיבציה לתרום ולבצע את תפקידי במחלקה האזרחית במתפ"ש על הצד הטוב ביותר. 

לסיום, אני מאחל לכולכם בריאות ואושר בשנה הקרובה, וכמובן – מי ייתן ונצליח להתגבר על נגיף הקורונה במהירות המירבית. למתגייסים החדשים אני מייעץ לעשות כל שביכולתכם על מנת לבצע כל משימה על הצד הטוב ביותר. הסיפוק שתחוו יהיה גדול ויתרום באופן ניכר להתפתחות האישית שלכם בצבא ובכלל.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• טור אישי: "הייתי צריך לתמרן ספינה בין האיים של יוון"

• טור אישי: "יוצא לדרך חדשה בצל הקורונה"

• הלוחמת מברזיל: עלתה לארץ והתגייסה לקרבי

אם הייתם שואלים אותי לפני שנה וחצי באיזה תפקיד ארצה לשרת בצבא? כנראה שהתשובה שהייתה נשמעת באוויר הייתה לא אחרת מלוחמה, כך לפחות היה התכנון – להתגייס יחד עם חבריי מהמכינה הקדם צבאית 'חביבה רייק' דרך "פרויקט חריש" הממקד גרעיני נוער ממכינות וממסגרות דומות לתפקידים בהם מוטיבציית השירות לרוב נמוכה. ואז, באחד הימים אמא שלי סיפרה לי ששמעה על היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים העוסקת בליבת הסוגיה הישראלית-פלסטינית, ואמרה שהיא חושבת שזה המקום הנכון עבורי בתור מי שהרחיבה בתיכון ערבית ומחוברת מאוד לשפה. מיד התיישבתי לקרוא על היחידה ועל התפקידים השונים בה והבנתי שחשוב לי להיות חלק ממנה. התגייסתי לפני קצת יותר משנה, באוגוסט 2019, ונהניתי מכל תהליך ההכשרה שעברתי בבית הספר לתיאום וקישור בצריפין, אותו סיימתי כמצטיינת הקורס לאחר חודשיים וחצי של הכשרה בצריפין (טירונות בת כחודש ולאחר מכן קורס שנמשך חודש וחצי). למרות שלא הגעתי עם ניסיון בהדרכה, אותרתי לתפקיד מדריכת ערבית בבית הספר והשקעתי בהליך המיונים, אשר עברתי בהצלחה ובסופו שובצתי בתפקיד.

© באדיבות דוברות מתפ"ש

לאורך השנה האחרונה, צברתי ניסיון והדרכתי מגוון קורסים, כאשר בסופם התקדמתי והפכתי למדריכה ראשית. למעשה, מדריכי הערבית ביחידה מלמדים מאות חניכים מדי שנה את השפה הערבית, הן מהיחידה והן מחוצה  לה – לאחר שאנו מעמיקים בשפה ולומדים אותה על כל גווניה. מעבר לכך, אנו עוסקים בפיתוח קורסים חדשים, מיישמים סימולציות בשפה הערבית ורואים חשיבות רבה בחניכה אישית. בבית הספר לתיאום וקישור עוברים דרכנו קשת רחבה של דרגות ותפקידים, החל מטירונים ביחידה ועד ללימודי ערבית ברמה מתקדמת במסגרת קורס הקצינים וכן לימודי קצינים בכירים.

לא פעם שואלים אותי מה זה עבורי להיות מדריכת ערבית. לפני הכל, אני אומרת תמיד שאני מאושרת על הזכות ללמד חניכים מהיחידה ומחוצה לה את השפה. להיות מדריכת ערבית זה להתעורר בכל בוקר מחדש עם התחושה שאני מעבירה לאחרים את המתנה הזו, מתנה לשירות ולהמשך החיים. להיות מדריכת ערבית זה להקנות לחיילי ולאזרחי המדינה את השפה שכל כך חשוב לדעת לדבר במדינה שלנו - משימה חשובה שיש לבצע על הצד הטוב ביותר, ואני גאה לעסוק בלימודה ובהעברתה הלאה. ובעיקר, להיות מדריכת ערבית זה להוביל את החיילים שלי לתהליך הנכון והטוב ביותר, ובכך לאפשר להם להגיע לשטח כשהם יודעים לדבר ערבית. זהו כלי חשוב ביותר שהופך את עשיית היחידה למקצועית הרבה יותר. 

"מאושרת על הזכות ללמד חניכים את השפה", זילברשטיין בהדרכה טרם תקופת הקורונה © באדיבות דוברות מתפ"ש

אני סוגרת את השנה החולפת עם אינספור חוויות ושיעורים לחיים שלקחתי מכל חייל וחיילת שלימדתי, על אף שבהתחלה חששתי שהדרכה פחות מתאימה לי. בכל קורס מחדש, אני רואה צדדים חדשים ונחשפת לפנים היפות של היחידה ושל החברה הישראלית – וההשקעה משתלמת. לקראת השנה החדשה, אני מאחלת לכולנו שנה של עבודה קשה והגשמה עצמית, שנצליח להשיג את הדברים שאנחנו רוצים, אפילו אם לעיתים זה נראה בלתי אפשרי – זה אפשרי. בנימה אישית - מקווה להמשיך להתפתח ואף להדריך קורס קצינים של היחידה, אשר מתעמק בצורה רחבה אף יותר בשפה הערבית. 

לאלו מכם שעתידים להתגייס בקרוב לצה"ל בכלל ולמתפ"ש בפרט, אני ממליצה לכם להגיע עם רצון לפעול ולתרום למדינה ולסביבה שלכם, תמיד לחתור ללמוד דברים חדשים ולעשות מעבר למצופה מכם. קחו על עצמכם כמה שיותר אחריות שניתן ובכך תתרמו לעצמכם ולאחרים כאחד. ובעיקר, זכרו ללכת אחר הלב שלכם ולעשות את מה שאתם מאמינים בו.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• אהלן וסהלן: ברוכים הבאים לתפקיד מש"ק תיאום וקישור
• טור אישי: "יוצא לדרך חדשה בצל הקורונה"
• הלוחמת מברזיל: עלתה לארץ והתגייסה לקרבי

החלטתי ללכת ליום סיירות, ומשם הגעתי למיון וגיבוש חובלים. במשך כל תהליך המיון, לא ידעתי הרבה על הקורס. אני חושב שהניעו אותי בעיקר תחושות האתגר והחתירה למצוינות, תחושות שבאו לידי ביטוי בכל מה שעשיתי.בנוסף, הזיקה שלי לים תמיד הייתה חזקה ושירות כמפקד על ספינה נשמע מאוד מסקרן. ניצב מולי אתגר, קורס ארוך וממיין, והחלטתי ללכת על זה.

התחלתי את הקורס בחודש אפריל ושובצתי למגמת שיט. עיקר הדגשים במגמה הם ימאות, ניהול ופיקוד, עמידה בפני קהל ותכנים מקצועיים הדרושים לקצין משמרת בגשר הספינה.

© באדיבות דובר צה"ל

השלב הראשון בקורס הוא הימ״פ (ימאות ופיקוד), שלב אינטנסיבי מאוד שכולל מאמץ פיזי, חוסר שעות שינה והכרה בסיסית של הים וכלי השיט. במבט לאחור, היום אני מסתכל על הדמיון העצום שיש בין הקשיים וההתמודדויות שחווים בשלב הזה אל מול התפקיד בשטח.

אי הודאות, תפקוד תחת עומס וחוסן מנטלי אלו כלים שמונחלים כבר בשלב הזה. אני חושב שהאתגר העיקרי בשלב הוא היכולת לשלב רמה מקצועית גבוהה, יכולות חברתיות, כושר גופני וחוזק נפשי.

כחלק מהכשרתנו המקצועית, בשלב בסיסי מגמת שיט, ביצענו הפלגות רבות כשהשיא היה הפלגה לחו״ל. זאת אחת מהחוויות המשמעותיות ביותר שעברתי בקורס, כשזכיתי להתנסות בתמרון ספינה בין האיים של יוון. במהלך ההפלגה עברנו מספר מבחנים מעשיים שהם תנאי הכרחי לשלב הבא.

כמו כן, במהלך הקורס עברנו מגוון פעילויות שמטרתן העיקרית הייתה לאמוד את היכולות הפיזיות והמנטליות שלנו, ואת הידע והכישורים המקצועיים שאנו לומדים במהלך הקורס.

השלב המתקדם הוא השלב האינטנסיבי ביותר בקורס, בו שהינו בכלי הבט״ש (בטחון שוטף) של זרוע הים והתנסינו בפעילות מבצעית בהגנה על הגבול הימי, לקחנו חלק באימונים ותרגילים והוסמכנו לתפעל אירועי פח״ע (פעילות חבלנית עוינת). בסיום השלב קיבלנו את סיכת הקצין הימי-סיכת מ״מ.

לאחר השלב המתקדם עברנו לשלב אקדמיה, שארך שמונה חודשים ובמהלכו למדנו לתואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. כמו כן, משולבים לימודים ומבחנים מעשיים לקבלת רישיון משיט 30, אותו נקבל עם סיום הקורס.

בסיום הקורס אהיה מוסמך כקצין ימי בספינות הטילים של זרוע הים. להיות מפקד בשבילי זה להיות כמו אח גדול עבור הלוחמים, אחד שתמיד אפשר לפנות אליו בכל שאלה או בעיה, שאפשר לסמוך עליו וללכת אחריו בעיניים עצומות מתוך הערכה וכבוד הדדי.

מפקד בים בעיניי צריך להיות מקצוען, לרדת לפרטים הקטנים בכל דבר שהוא עוסק בו וללמוד מטעויות. יחד עם זאת אני מאחל לעצמי לא לפחד לטעות- להעז, לנסות, לשאול ולבצע. בסופו של דבר רק ככה אצליח להשתפר.

לקראת התפקיד אני מאחל לעצמי להציב אתגרים כל הזמן- אישיים ומחלקתיים, ליזום ולשנות, להעז ולא לפחד מטעויות. אני מתרגש מסיום הקורס, שמסמן את סיומה של תקופה משמעותית מאוד בחיים שלי. למדתי המון על עצמי, הכרתי חברים שהם כמו משפחה עבורי, השתפרתי והתבגרתי כל הזמן.

אני לא יכול לחכות להיכנס לתפקיד אליו הוכשרתי, לזכות לפקד על לוחמים, להוביל אותם לניצחון ולשרת לצידם בשייטת ספינות הטילים של זרוע הים.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• טור אישי: "האדם הכי טוב נמצא לידי במשימה הכי חשובה"
• טור אישי: "יוצא לדרך חדשה בצל הקורונה"
• הלוחמת מברזיל: עלתה לארץ והתגייסה לקרבי

במיוחד למלש"בים: צפו בסרטון התדמית על יחידת מתפ"ש

במטרה לאפשר לכם, המלש״בים ששובצו ליחידה ולאלו המתענייינים בה להכיר אותה לעומק לקראת יום הגיוס - יחידת מתפ״ש הקימה עבורכם אתר ייעודי, בו תוכלו למצוא מידע על תחומי העיסוק והעשייה של היחידה, ללמוד על מגוון התפקידים ואף להיחשף לאפשרויות הפיתוח והקידום ביחידה.

למה מתפ"ש?

מש"קי התיאום והקישור ביחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים זוכים לקחת חלק משמעותי בליבת היחסים הישראלים-פלסטינים, לומדים את השפה הערבית המדוברת במסגרת ההכשרה המקצועית, ואף רוכשים מיומנויות וידע רב החשובים לעיסוק היום-יומי אל מול האוכלוסייה הפלסטינית בתחומים השונים. השירות ביחידה מאתגר ובעיקר משמעותי.

שירות בתפקיד מאתגר ומשמעותי © צילום: דוברות מתפ"ש

במה עוסקת היחידה?

תיאום אזרחי, ייעוץ לענייני פלסטינים, תחום המעברים, תשתיות, קשרי חוץ וארגונים בינלאומיים, דוברות, הסברה ועוד. על כל אלו, על הטירונות ועל תהליך ההכשרה המקצועית תוכלו למצוא מידע מפורט באתר.

היכן תשרתו?

מרבית המש"קים ישובצו במנהלות התיאום והקישור (בסיסי היחידה) הפרוסות ברחבי יהודה ושומרון, במפקדת המנהל האזרחי הנמצאת בבית אל וכן במנהלת התיאום והקישור לעזה. כמו כן, ישנה אופציה להשתבץ במטה היחידה בקריה ובבית הספר לתיאום וקישור בצריפין. השיבוץ נקבע בהתאם לצורכי היחידה, ליכולות המש"ק ועל פי שיקולים נוספים. למתאימים מביניכם תינתן אפשרות קידום למסלולי הדרכה, פיקוד וקצונה.

רוצים לקרוא עוד על התפקיד מש"ק תיאום וקישור? היכנסו לאתר החדש של מתפ"ש המיועד למלש"בים

מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף כמיל אבו רוקון, בסיור בשטח © צילום: דוברות מתפ"ש

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• טור אישי: "יוצא לדרך חדשה בצל הקורונה"
• הלוחמת מברזיל: עלתה לארץ והתגייסה לקרבי
• טור אישי: "הבית מאחורי ולא אתן לדבר לפגוע בו"

אני ועילי הכרנו בקורס מ"כים של חטיבת החילוץ והפכנו לחברים טובים עוד מהיום הראשון. זה היה שבוע של מיונים, ואחד מהמבחנים היה להכיר את כל מבצעי החילוץ של פיקוד העורף לאורך ההיסטוריה. אני כתבתי שיר ביחד עם חברה כדי לזכור הכל, עילי שמע על זה וחיפש אותנו כדי לשמוע אותו. התחברנו ישר. הוא ממש התלהב מהשיר וחבר שלו סיפר שהוא אמר 'איזה כיף שיש פה אנשים כמוני'.

© צילום פרטי

כל הקורס היינו בקשר טוב. היינו יושבים לאכול ביחד וצוחקים ביחד ובשבוע הגנה בבסיס, כשכולם התבאסו שנשארו בבסיס בחנוכה, אנחנו השקענו את נשמתינו בעבודה במדיח וזה אפילו היה השבוע הכי כיף בבסיס.

לאחר מכן סיימנו את הקורס ושנינו שובצנו לתפקיד מפקדי טירונים בפלוגות שונות. בתקופה הזאת היה קצת נתק אבל כל פעם שנפגשנו היינו מדברים ומשווים ציפיות מהתפקיד שהיו לנו ואיך התפקיד שלנו והחיילים.

לאחר ארבעה חודשים בתור מ"כים שנינו יצאנו לקצונה. היינו באותו צוות בבה"ד 1 וגם בהשלמה לקצונה. האמת שעילי התחיל בצוות אחר בבה"ד 1, אבל הוא איכשהו עבר אלינו והייתי מאושרת. הייתה תקופה יפה ואני שמחה שעברנו אותה ביחד. לאורך כל קורס הקצינים בילינו המון ביחד. בכמה תרגילים הייתי קשרית שלו והוא תמיד היה המקום הבטוח שלי, הבנאדם והחייל שאפשר לסמוך עליו יותר מכולם שיהיה שם בשבילי מבחינה מקצועית וחברית.

© צילום פרטי

התקרבנו יותר ויותר ולקראת סוף ההשלמה התחלנו לראות אחד את השני באור שונה. אם לפני זה היינו המון עם אחרים התחלנו להיות יותר לבד, בלי לשים לב אפילו. בערב סיום ההשלמה, במסיבה שאחרי הטקס, כבר ידענו שזה הולך לשם. היינו מאוהבים מעל הראש בשלב הזה וזה פשוט התפרץ. מאז אנחנו ביחד כבר חצי שנה.

היום שנינו משרתים בתור מפקדי מחלקות בבא"ח העורף, ולמרות הקושי עם לוח הזמנים העמוס של ההכשרה ועם הגבלות הקורונה אנחנו מצליחים לראות אחד את השניה (מרחוק כמובן כי אנחנו לא באותה קפסולה) ולדבר בשעות מוזרות (לרוב באמצע הלילה). זה שאנחנו זוג בתקופה כל כך משמעותית בחיים שלנו, כשאנחנו מכשירים את הדור הבא של הלוחמים והלוחמות בצבא - זה מטורף. זה כאילו שיש לי את האדם הכי טוב לידי במשימה הכי חשובה.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• טור אישי: "הבית מאחורי ולא אתן לדבר לפגוע בו"
• הסערה הצבאית: "למה רקדנים לא וזמרים כן?"
  
• אחרי שנים: שבע שעות שינה מטכ"ליות במקום שש

התגייסתי ועכשיו אני באחד המקומות הכי מגניבים שיש. ההכשרה בבסיס סיירים הייתה קשה, כמו כל מסלול בלוחמה, אבל בו זמנית היא הייתה אחד מהדברים הכי מגניבים שעשיתי בחיים. לעבור שמונה חודשים עם בנות שלא הכרתי, עם שפה שלא ידעתי כל כך, עם רמת כושר שלא פגשתי לפני, לא היה קל, בכלל לא, אבל עם רצון ועזרה הצלחתי הכל.

© באדיבות דובר צה"ל

הצלחתי להכיר כל המחלקה שלי שעכשיו הן החברות הכי טובות שלי, השתפרתי בטירוף בעברית ועשיתי כל כך הרבה דברים מאתגרים, שעכשיו אני מסתכלת אחורה ויש לי הרגשה טובה שעשיתי משהו טוב. זה הזמן הכי כיף בשירות של כל חייל, הכי מאתגר, מעייף, מעניין, אינטנסיבי ומפצה. הרגע הכי מספק ומרגש היה מסע הסיכה שעשינו בסוף של המסלול. במקרה אותו יום היה יום ההולדת שלי. לפני אותו מסע, המשפחה שלי התקשרה אליי ולצד איחולי המזל טוב הם ביקשו ממני לחשוב על כל מה שעברתי בצבא עד עכשיו. הבנות עשו לי כתר, הייתי איתו כל ההליכה, עד שהגענו לסוף, סיימנו כולן ביחד, ואז הן עשו לי הפתעה קטנה- הביאו עוגה, שרנו "יום הולדת שמח" וחגגנו גם יום ההולדת וגם את סוף המסלול.

שבוע המיון ללוחמות זה שבוע שקורה כל שנה במטרה להסביר למלש"ביות מה זה אומר להיות לוחמת. כמה חיילות מכל יחידה פוגשות במשך שבוע שלם נערות כדי לענות על השאלות שלהן וכמובן גם להסביר על התפקיד שלהן, מה הן עושה בסדיר, איך היה המסלול צבאי שלהן עד עכשיו ועוד.

© באדיבות דובר צה"ל

שמחתי ממש להגיע לשבוע הזה ולדבר עם המלש"ביות. אני מאמינה שהבחירה להתגייס ללוחמה היא נכונה וחשובה, וחשוב לי להעביר את המסר הזה הלאה.לבסוף, המסר שלי ללוחמות הוא - לכו על זה עד הסוף. אף אחד יכול לעצור אתכן. יהיה קשה, יהיה אינטנסיבי, עם רגעים טובים, רגעים רעים אבל בסוף הכל מגיע לכן ואתן יכולות להגיד עם גאווה רבה שעברתן הכל. תמיד תחשבו למה אתן שם, למה בחרתן להתגייס לקרבי, אם יש לכן עדיין את התשובות זה כי אתן במקום הנכון!

לפני כשנה קיבלתי את השיבוץ שלי להיות לוחם מעברים, בדיוק סיימתי את כיתה י"ב. חיפשתי מידע באינטרנט על התפקיד ומצאתי רק תגובות רעות אז הגעתי בחששות לבקו"ם. רציתי את התפקיד? לא! בתיכון הרחבתי מדעי המחשב והייתי נעול על מודיעין או תפקיד שקשור למחשבים.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• הסערה הצבאית: "למה רקדנים לא וזמרים כן?"
• טור אישי: קצינת הנפגעים זוכה לסגירת מעגל
• אחרי שנים: שבע שעות שינה מטכ"ליות במקום שש

הגעתי לבקו"ם עם תיק ענק, משפחה וחברים שבאו לעודד (עוד לפני שידענו בכלל מה זה קורונה) וראש מגולח. הטירונות הייתה חוויה אחת ענקית שהכרתי בה חברים לחיים. במערך המעברים יש שני גדודים - גדוד "ארז" הפועל בגזרת עוטף ירושלים וגדוד "תעוז" שפועל ביהודה ושומרון. שני הגדודים שומרים על הבידוק הבטחוני ומסכלים פיגועים וכניסה של סחורות ואמצעי לחימה מיהודה, שומרון ועוטף ירושלים.

© באדיבות דובר צה"ל

לפני שעלינו לגדודים קיבלנו את האופציה לבחור אם לעלות עם חברים לגדוד או לעלות לגדוד שאתה בוחר. חברים שלי מהטירונות העדיפו את גדוד "תעוז" ואני העדפתי את גדוד "ארז". בסופו של דבר יצא שהתפצלנו. אני הגעתי לגדוד "ארז", פלוגה ג', בידיעה שהחברים הקרובים שלי מהטירונות לא יהיו איתי , הגעתי בידיעה שהולך לי להיות קשה בהתחלה בלי חברים קרובים.

אבל, עם כל הקושי והמחרק מהחברים - אני ירושלמי , אני אומר "אבו יו-יו" במקום "שק קמח", ו"אבן ג'וק" במקום "אבן, נייר ומספריים". זאת הסיבה שהעדפתי את גדוד "ארז" המגן במעברי עוטף ירושלים, ידעתי שאני אעשה את העבודה בצורה הטובה ביותר בשביל לשמור על הבית.

השגרה במעברים שוחקת. אנחנו מגיעים ביום ראשון, מניחים את התיק בחדר וישר עולים למשמרת של שמונה שעות ולפעמים 12 שעות. זאת שגרה שבכל יום אתה עולה משמרת מהשעות הקטנות של הלילה ובנוסף אתה צריך לשמור על הכשירות המבצעית. זאת שגרה שאי אפשר להתרגל אליה. אבל,הבסיס של הפלוגה שלי נמצא בהר גילה ויש שם נקודת תצפית מדהימה לכל ירושלים. אפשר לראות משם את מרכז העיר, שזה המקום האהוב עלי בעיר עם כל האנשים והמוזיקה.

© באדיבות דובר צה"ל

לאחר תקופה של כשלושה חודשים במעברים יצאתי לקורס מ"כים וחזרתי לפלוגה בתור מפקד על צוות. אני לא אשקר, התפקיד קשה. זה שוחק כל יום לעלות אותם מחסומים ולראות את אותם אנשים. אני מגיע למצב שאני עומד במחסום ואני מזהה אנשים שעוברים. ויוצא לי לשאול את עצמי כמה אפשר לעלות את אותם מחסומים ולמה לא הגעתי לתפקיד אחר.

תמיד חברים שלי שואלים אותי "אתה נהנה בתפקיד? אתה שמח מהשיבוץ?" ואני עונה להם שבחיים לא הייתי משנה את השיבוץ. התחושה הזאת שאתה עומד על נתיב ומגיע רכב שבתוכו יש שוהה בלתי חוקי או אמצעי לחימה ואתה יודע שמנעת מזה להיכנס לארץ לא משתווה לשום תחושה אחרת.

אני יכול לספר על דוגמא שהייתה לי ממשמרת אחת, עמדתי על נתיב והגיע לי רכב מסחרי למעבר. עשיתי עליו בידוק ומצאתי שוהה בלתי חוקית שניסתה להתחבא מתחת לשמיכות. בסוף כל משמרת אני אומר לעצמי שמנעתי ממנה להכנס לבית שלי,לסביבה שלי, לחברים שלי ולתושבי ישראל. התחושה הזאת שאתה יודע שהמפגע הבא יכול לעבור לך במחסום משאירה אותך דרוכה ובעירנות שיא.

גם כשאני קם גמור מעייפות ב-03:00 לפנות בוקר לתדריך אותו משפט מהדהד לי בראש: "הבית מאחורי ולא אתן לשום דבר לפגוע בו". זה מה שנותן לי כוח לכל היום.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• טור אישי: קצינת הנפגעים זוכה לסגירת מעגל
• אחרי שנים: שבע שעות שינה מטכ"ליות במקום שש
• אחוות שיריונרים: החברים הטובים שהתגייסו ביחד

הגיוסים לצה"ל תמיד מעוררים לא מעט תהיות בקרב בני נוער שמכוונים לקריירה ספציפית, במיוחד כאלו שהחלו בגיל צעיר טרם גיוסם. הגיוס כמובן הוא חובה וצריך להישאר כך - אין עוררין וזה בהחלט חשוב במדינה כמו שלנו. אך בני נוער רבים שיש להם שאיפות, חלומות ורצונות לעסוק במשהו ספציפי לאחר השירות לא תמיד יכולים להגשים את עצמם במערכת. על פניו - התהייה הזאת לא נראת לגיטימית, שכן הגיוס כאמור הוא חובה לכל מלש"ב ואי אפשר להתחיל לחלק תפקידים בצבא על פי החיים האישיים, אך ב-2020 כשיש התחשבויות באמנים, ספורטאים ובני נוער המתגייסים לצבא עם קריירה ענפה מאחוריהם וממשיכים לטפח אותה תוך כדי שירות - זה כבר מצדיק את קו המחשבה הזה.

מתוך הופעת עצמאות VIP של טוראי נועה קירל לחיילי צריפין. וכן, לא התבלבלתם, אלה רקדנים צבאיים pic.twitter.com/AwhBfoJkrJ

— צחי דבוש (@TsahiDabush) May 1, 2020

אני לא אוהבת להתלונן ולא מחפשת לעורר בעיות, אבל ההחלטות שקיבלו בצה"ל בשבוע האחרון גרמו לי להרים גבה. כידוע, צה"ל החליט לבטל את תקן הרקדנים הצבאיים (שמשרתים עם נועה קירל ומרגי בהופעות הצבאיות שלהם) לאחר ביקורות קשות מהציבור ובטענה שרקדן צבאי זה לא מכבד את צה"ל ובין היתר אנשי מפתח בצבא שרואים בזה כקרקס. ובכן, למה קרקס? כשבצה"ל מראים את התרבות, משמחים חיילים אחרים ומביאים להם למשל להקות צבאיות - זה לגיטימי לגמרי. אני באמת לא מבינה מה הבעיה. למה זמרים זה כן ברוח צה"ל כמעט מאז ומתמיד ורקדנים לא? התרבות שלנו לא מלאה באומנויות הריקוד? אנחנו לא משקיעים מספיק?

אני יכולה להבין איך זה נראה מהצד לציבור, אבל לאנשים תמיד יהיה מה להגיד. אני לא חושבת שבגלל פידבקים רעים צריך לבטל תקן שהוחלט עליו. אם הציבור מכתיב ואם צה"ל חושש מביקורת - אז יש עוד המון דברים שעל פניו נראה שצריך לבטל. אבל מה הכי קל? ללכת על הרקדנים. מה גורם דווקא לאותם רקדנים שמשקיעים רבות על מנת להגיע להישגים משמעותיים ולהביא גם כבוד לא מבוטל למדינה, להוקצות מחמת ביקורות מזלזלות? למה שאותם רקדנים לא יתרמו לצבא ולמדינה בעזרת מה שהם מבינים ויודעים לעשות הכי טוב במיוחד אם כבר הוחלט שאפשר?

רקדנית. אילוסטרציה © fotolia

כאמור, כמו בתחומי ספורט רבים גם אצל רקדנים הפסקה מהאימונים היומיומיים ששומרים על כושר וגמישות הגוף, גורמת לשרירים להתנוון, לגמישות להיעלם כמעט כלא הייתה ולטכניקה להתמוסס. אם כך, כבר שנים שמדינת ישראל חיה בביטחון יחסי ויכולה ליהנות מפירות הישגיה ולתת גם במה לתחומי התרבות והספורט שעם קצת דחיפה ותמיכה יכולים להגיע למקומות רחוקים. כפי שהיה נראה, השינוי כבר הושג, תפקיד הרקדן הצבאי כבר נכנס למערכת וכל שנותר היה לקוות ולהאמין שיום אחד אותם רקדנים שזוכים לשמור על הישגיהם ייצגו את המדינה בכבוד בעולם כולו. אם אכן חסרים חיילים שיאיישו תפקידים צבאיים שונים וחשובים, מן הראוי יהיה להשקיע את המאמצים בעידוד הגיוס גם למקומות בהם יש חוסר במקום לבטל תפקיד שכבר קיים רק בגלל דעת קהל מזלזלת, אותו מאיישים צעירים שעד כה עסקו וימשיכו לעסוק בייצוג התרבות הישראלית בארץ ובעולם.

אני מבינה ומסכימה עם חשיבות של צבא כצבא ביטחון בראש ובראשונה, אך כל עוד נותנים מקום לתרבות שלא יתביישו בה וילכו איתה עד הסוף - אז זה יהיה צעד מבורך וגם יתרום אור אחר בין כל המלחמות והסכסוכים.

© adobestock

עוד בפרוגי:

• על אופטימיות ותקווה: ראיון מעורר השראה עם מרים פרץ
• "כל פעם שמציינים לידי את המילה 'אבא' מיד מעבירים נושא"
• לזכר הנשכחים: "הגבורה של אבי לא מתאימה ליום הזיכרון"

מאז, סבי וסבתי פעלו המון למען הנצחת ידיד וערכיו - שפעל למען החברה והנוער בתנועות הנוער ובגרעין הנחל. סבי שיפץ ודאג לחלקה הצבאית בבית העלמין בראש העין, היה יושב ראש סניף יד לבנים בראש העין והיה מנהל סניף עמותת ״יד שרה״ בראש העין במשך 25 שנה.

© באדיבות המשפחה

בתור ילדה שסבה וסבתה הם הורים שכולים ואביה הוא אח שכול, אני יכולה להגיד שהשכול לא מדובר באופן יומיומי, אלא בנקודות מאוד ספציפיות ומשמעותיות. ברגעים משמחים, תמיד יהיה רגע בו סבא וסבתא יעצרו ויחשבו על איך ידיד היה יכול לנכוח ולשמוח איתנו. להתגעגע למישהו שלעולם לא הכרת, זו פשוט הרגשה לא הוגנת. במהלך השנים, קצינות הנפגעים לא הפסיקו ללוות ולתמוך במשפחה שלנו - בדגש על התחושה שהן מעניקות שצה"ל מנציח את חלליו ולא משאיר את המשפחות השכולות מאחור.

לפני כשנה, התגייסתי לתפקיד מש"קית נפגעים כחלק ממערך הנפגעים. למען האמת, לא ביקשתי את התפקיד הזה במיוחד, אבל כשהוא הוצע לי, לאחר קצת חששות ופחדים שהובהרו - הרגשתי שהוא פשוט יתאים לי כמו כפפה ליד, וידעתי שזו תהיה סגירת מעגל עבור המשפחה שלי.

המיתוס הוא, שנותנים לילדה בת 18 להתגייס, לדפוק על דלתות ולהודיע למשפחות על מות בניהם (״מה?? איך ילדה קטנה ועדינה כמוך תהרוס לעצמה ככה את הנפש?״). אבל התפקיד הוא אחר, כמש"קית נפגעים, התפקיד שלי היה ללוות ולתמוך בחולים ופצועים במצב קל, ולעזור למדור הנפגעים לארגון טקסים ואירועי הנצחה לחללי החיל או החטיבה.

© צילום פרטי

בפברואר האחרון, יצאתי לקצונה ולפני פחות משבוע סיימתי את קורס הקצינים וקיבלתי את סיכת המ"מ. בפניי עכשיו עומדת תקופת ההשלמה החילית בה אלמד להיות קצינת נפגעים בפרט. קצינת הנפגעים מלווה חולים במצב בינוני, קשה, פסיכיאטרי, וגם מלווה משפחות שכולות. אני אמורה להתחיל את תפקידי בתור קצינת נפגעים ביולי, ולא אשקר שקיימות בי חששות, הרי שבכל פעם שסבי מדבר על השכול ועל הצער, אני נשברת ופורצת בבכי - איך אוכל להיות קצינת נפגעים, אם השכול לעיתים כל כך קשה להתמודדות והכלה? איך אפשר שלא לקחת את כל סיפורי המשפחות השכולות ללב? זו שאלה שהתשובה אליה תגיע אליי, בתקווה, עם הזמן ועם הניסיון שאצבור. 

מאז ומתמיד, יום הזכרון בשבילי, היה היום של ידיד. מאז שהייתי בת שמונה בו עליתי לקבר פעם ראשונה ועד היום לא היה יום זכרון שכל המשפחה המורחבת וחבריו של ידיד מהגרעין והגדוד לא פקדנו את קברו של ידיד בבית העלמין הצבאי בראש העין. היום, שאני כבר חלק ממערך הנפגעים, אני חושבת הרבה יותר גדול, תמיד עולים כל כך הרבה סיפורים של כל כך הרבה משפחות, חיילים שנהרגו במלחמות, בפיגועים, ממחלות, וגם מאובדנות, את מרגישה תחושה של עצב וצער מהולים בהכרת תודה והזדהות. כמה חודשים לפני יום הזכרון, כל המערך פועל ועומל למען כל המאורעים הגדולים, והתקופה הרגישה ביותר בשנה עבור המשפחות שלנו. זה עדיין היום של ידיד, אבל זה גם היום של 23,816 חללי מערכות ישראל אחרים, ושל המשפחות שלהם, ושל מערך הנפגעים, וזה גם היום שלי: של נועם, האחיינית של ידיד, ושל נועם - קצינת הנפגעים.

© צילום פרטי

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• אחוות שיריונרים: החברים הטובים שהתגייסו ביחד
• הרס"ר שאחראי על חלוקת מזון למאות קשישים
•  החייל המזמר: מופיע ברחבי הארץ ומשמח את הקהל

בכך קיבל המטכ"ל את המלצות חיל הרפואה, לפיהן יש להגדיל את היקף השינה לחיילים, כדי לשפר את תפקודם. טווח שעות השינה שנקבע הוא בין 22:00 ל-6:00, והצבא מחויב לספק לחיילים תנאי שינה הולמים הכוללים מקום לינה, חשיכה ושקט.

עבודת המטה בנושא נמשכה לאורך שנים ארוכות, עוד מתקופתו של הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במיל' בני גנץ, אך ההכרעות בנושא נדחו שוב ושוב. "חל איסור לפגוע בזכאותו של חייל לשינה סדורה, וגם אם תיקבע לכך חריגה, יושלמו שעות השינה", נאמר בפקודה מטכ"ל המתוקנת.

הפקודה מתייחסת גם לשעת הט"ש (טרום שינה), שבה החייל ישלים את הכנתו לשינה, מבחינת מקלחת והחלפת בגדים. רק סא"ל יוכל לקצר את שעת הט"ש, אך לא יותר ממחצית השעה. בלילה שלפני יציאת החייל הביתה תובטח לחייל שינה סדורה, וחיילים ששבו מהבית יתושאלו אם ישנו באופן סדור בחופשתם, בטרם יחלו אימונים ותרגילים, כדי להבטיח את ערנותם ובטיחותם.

התיקון לפקודה יכלול גם תלמידי תיכון שבגדנ"ע וחניכים בקורסים קדם צבאיים, אך יותרו ממנה חריגות, באישורים של קצינים בכירים, בגיבושים ליחידות קרביות.

בתעסוקות מבצעיות בגזרות שבהן מבוצע ביטחון שוטף, רק מפקד החטיבה יוכל לאשר שש שעות שינה לחיילים וללא השלמה לשבע שעות, אך רק באשר למשימה שנקבעה מראש ולא באופן כולל. לוחמים בפעילות מבצעית יקבלו ארבע שעות שינה ביממה, אך עם השלמה לשעות שינה נוספות, לפני או אחרי המשימות.

באימונים, החרגה תאושר ע"י קצין בדרגת סגן אלוף לעד 24 שעות ללא שינה, עם מתן שבע שעות שינה רצופות לאחר מכן. במקביל, אלוף משנה יוכל לאשר באימונים 36 שעות ללא שינה סדורה, תא"ל יוכל לאשר 48 שעות ללא שינה סדורה ואלוף יוכל לאשר 72 שעות ללא שינה סדורה.

בתורנויות שמירה, יהיה ניתן לקטוע את שעות השינה של החייל לטובת שמירה אך להשלים לו לאחר מכן את היקף השינה לשבע שעות. בצרכים מיוחדים של היחידה בעת שגרה ובתפקידים מיוחדים בצה"ל כבטייסות ובשייטות, יתאפשרו חריגות דומות מהפקודה החדשה אך בכפוף לאישורים של מפקדים ברמות שונות ובהשלמות לפי פקודות יעודיות בכל חיל.

• הרס"ר שאחראי על חלוקת מזון למאות קשישים
•  החייל המזמר: מופיע ברחבי הארץ ומשמח את הקהל
• חיונית גם מהבית: כך עוברים ימי הקורונה על חיילת

רוצה להתגייס עם החבר׳ה לשריון? מהרו לשריין את מקומכם. פרטים נוספים באתר או במוקד זרוע היבשה *6877

•  החייל המזמר: מופיע ברחבי הארץ ומשמח את הקהל
• חיונית גם מהבית: כך עוברים ימי הקורונה על חיילת
• תשמור על הידיים: נועה קירל בהנחיות למלש"בים לקורונה

© בארדיבות דובר צה"ל

"החיילים של מחוו״ה אלון מתפעלים את המשימה הזאת קרוב לחודש. הם מרגישים מאוד מחוייבים לדיירים ולמטרה. כל הליכה לסופר ולבית המרקחת גורמת לך להרגיש משמעותי כי אתה נזכר שאתה עושה את זה בשביל מישהו שזקוק לזה". 

איך עובדת החלוקה?

"כשאנחנו רוצים להביא לאחד הדיירים משלוח, חייל שם את מה שהם הזמינו ליד הדלת ודופק , מחכה מרחוק לראות שהם לוקחים את מה שהם הזמינו, שהם סופרים את העודף, חותמים על זה שהם קיבלו את מבוקשם ורק אז הוא הולך".   

איך אתם שומרים על עצמכם?

"כולם מסתובבים עם וסט זוהר של פיקוד העורף, מסכות, כפפות ועוד. מי שאחראי על הבניינים שם ג'ל לחיטוי הידיים בכניסה לבניין. מקפידים על מרחק וצמצום כמות האנשים בחדר. אנחנו מבינים שמדובר בטיפול באוכלוסיה בסיכון הכי גבוה. דואגים לבריאות החיילים כשהם במשימה ועל הדיירים בפרט, שמירה על ההנחיות של משרד הבריאות היא יותר מהכרחית אצלנו".

© באדיבות דובר צה"ל

אילו תגובות אתה ושאר החיילים מקבלים מהדיירים?  

"יש דיירים שרוצים להביא לחיילים מתנות, לרקוד איתם, להצטלם איתם ומודים להם כל הזמן. אבל יש גם דיירים שמאוד קשה להם להסתגל לנוכחות שלנו. אנחנו מנסים להסביר להם שאנחנו שם למענם אבל בסוף כל אחד עושה את הבחירות שלו".

ספר לנו על חוויה או זיכרון מיוחד מהחלוקה שתזכור לעוד הרבה זמן?

"אני לא יודע להצהיר על זיכרון אחד. יש דייר שכל בוקר מצדיע לחיילים ואומר שהוא מכבד אותם אבל שהוא התגבר על סרטן ושהוא לא מפחד מכלום ובטח לא מהקורונה. לא פשוט להיות כל כך צעירים ופתאום להגיד לאנשים כאלה מה כדאי לעשות ומה לא אבל אנחנו עושים את המיטב. יש גם אישה שמתחילה לבכות כשהיא מקבלת את המזון. כל הרגעים הקטנים המשמעותיים האלה הופכים את החוויה למעצימה. כשהקורונה תסתיים אני אסתכל על הכל כחוויה אחת גדולה. מחו״ה אלון מאוד רצו מהתחלה להיות מעורבים ולהיות בשטח. אני שמח שקיבלנו את המשימה הזאת וכולנו מאוד מרוצים מהעשייה".

לסיום, האם יש לך מסר לקוראים של פרוגי?

"זאת תקופה מאתגרת לכולם אבל זה הזמן לקחת אחריות ולהיות בוגרים יותר לקחת את הכל בפרופורציות ולעזור איפה שמותר ואפשר. יש לנוער השפעה גדולה על איך המצב הזה נראה אפילו בתוך הבתים. כולנו יכולים לתרום ולהשפיע".

 

• חיונית גם מהבית: כך עוברים ימי הקורונה על חיילת
• תשמור על הידיים: נועה קירל בהנחיות למלש"בים לקורונה
• בצל הקורונה: אלו ההנחיות החדשות בנוגע לגיוס

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• תשמור על הידיים: נועה קירל בהנחיות למלש"בים לקורונה
• בצל הקורונה: אלו ההנחיות החדשות בנוגע לגיוס
• המדריך המלא: כך תשרדו את הטירונות בקלות

רציתי לשתף אתכם בתחושות שלי לאור המצב הזה, שבכל 21 שנות חיי בעולם, למרות שיש כאלה שאומרים שכבר היו פה מאורעות שכאלה בעבר, אני לא זוכרת כמותם. אומנם אני לא שונה מאף אחד אבל בתוך כל המצב המשוגע הזה אני חיילת, מפקדת בגדנ"ע במערך מגן בחיל החינוך והנוער ובעיסוק הצבאי שלי – אין ספק שהקורונה פוגעת קשה. גדנ"ע הינו שבוע שמדמה טירונות אותו חווים שליש מבני הנוער בישראל בכיתה י"א. היא מהווה כנקודת השיא למלש"בים כהכנה לצבא. מאחר וכבר כל המשק מושבת, ראשונים היו בתי הספר להיסגר – אין בתי ספר שבאים לגדנ"ע עד הודעה חדשה. אי לכך, חיילי הבסיס שלי ומפקדיו, בין היתר אני, הוגדרנו כלא חיוניים לצבא ההגנה לישראל ולכן קיבלנו הודעה – אנחנו נשלחים לתקופה של לפחות חודש לבתים ויש מצב שנוקפץ למשימות ומקומות בהם כן צריכים אותנו.

"חיילי הבסיס הוגדרו כלא חיוניים", אילוסטרציה © דובר צה"ל

תחילה היה קשה לי להתנתק מהתחושות הפרטיות שלי, אותן וודאי אחרים לא חולקים איתי או אולי כן אך ממקום אחר. בחרתי להישאר מפקדת עד סוף השירות שלי, בחירה שלא רבים ממפקדי הנוער עושים, לאור הרצון שלי לתרום ולהשפיע על כמה שיותר בני נוער במדינה. התקופה הזו כל כך חסרת וודאות, ללא דדליין, מי יודע מתי זה ייגמר? אני עתידה להשתחרר כבר באוגוסט הקרוב ובבית משפחתי כבר התחילה לצחוק עמי שאולי אשתחרר ואגזור את החוגר מהבית. תחילה לא יכולתי לסבול את העובדה שיש מצב מאד גדול שנגמרו מחזורי הפיקוד שלי. שלא אפקד יותר בגדנ"ע! מפקדים חדשים יפתחו את שנת הלימודים הבאה בספטמבר הקרוב ואני כבר לא אהיה ביניהם. אירוני קצת, כי לא אשקר שלאחר המון זמן במערכת, עד לא מזמן הייתי מלאה במקביל ברצון לעבור לפרק הבא בחיים ולהתקדם בספר חיי. אולם הבנתי שהמצב מורכב, התנחמתי בכך שלפחות כן הספקתי לעשות המון מחזורים ולתת מעצמי.

עוד לא היה לי זמן להתאושש מהבשורה המפתיעה וכבר קיבלתי הודעה מהמפקדת שלי – שחר, את מוקפצת לכפר הנופש "על הים" באולגה, לשם יגיעו בכל יום חיילים בודדים שנכנסים לבידוד, אין להם מקום אחר להיות בו וזקוקים לעזרה – ואת נשלחת למשימה לסייע להם. לצערי הייתי שם רק יומיים מתוך חמישה שתוכננו, נאלצתי ללכת הביתה מסיבות אישיות, אך הרגיש מאד טוב למרות שאיני בתפקיד שלי, לעשות משהו טוב למען האחר דרך המערכת, משהו שבחיים לא חשבתי שאעשה ואוכלוסייה שלא חשבתי שאתעסק בה בשירות שלי. כחלק מהמשימה יום יום היינו מתקשרים לחיילים כדי לוודא שכולם בסדר, עם חלקם יצא לי ממש לשוחח, להבין מה הם עושים בצבא, קצת על חייהם ובתוך כל הבדידות הם שיתפו אותי מה הם חשים ועשה לי טוב לדעת שסיפקתי להם כמה דק' או אפילו חצי שעה מהיום בה יכלו סתם לשתף למישהו זר מה עובר עליהם.

חזרתי הביתה ונכנסתי כמו כולם, להסגר בבית. הסגר ששוב, מי יודע מה יהיה סופו, האם זה באמת ייגמר בחודש ועוד אראה את הבסיס שלי? האם אני נדרשת כבר להתחיל להתכונן למעבר הביתה כי אשתחרר מהצבא בתוך כל המצב? ידעתי שיש בפניי כמה אפשרויות – הראשונה, להילחץ מכל הסיטואציה, לצעוק, להתעצבן ורק לחפש על מי לזרוק את האשמה (צעד ששחר של לפני שנה כנראה הייתה מאד נוטה לעשות) השנייה, לחיות בסוג של הכחשה – להמשיך בחיי כאילו כלום, לנהוג לפי האיסורים כי אין ברירה, הכל סגור גם ככה ובמקביל מעצם ההכחשה להיות תקועה בין המסכים ולא לחשוב שניה על המשך חיי. האופציה השלישית והאחרונה הייתה להיות אופטימית אך מציאותית, לעשות חישוב מסלול מחדש ולהתחיל לקדם את עצמי (כי תמיד ישנה האופציה הזו!)

להיות אופטימית אך מציאותית© AdobeStock

בחודשים האחרונים נכנסתי לשגרת אימונים וכשבאה ההודעה על ההסגר ידעתי שלפחות בעניין הזה, ההסגר אפילו תורם. יש לי זמן פנוי, למה לא להתאמן? בבית, בגינה כדי לנשום ולו מעט אוויר, העיקר להזיז את הגוף ולעשות משהו. בשבועיים האחרונים פיתחתי רוטינה בה ב-16:30 בדיוק אני יוצאת לרוץ במקום מבודד במושב וחוזרת לאימון ביתי קצר. בנוסף, אני קוראת יותר מבעבר ומוצאת את עצמי כותבת הרבה יותר משכתבתי בכל השנה האחרונה. המצב החדש מותיר בך הרבה תחושות, יש לי פלטפורמות נהדרות אליהן אני כותבת (והנה אתם קוראים אותי באחת מהן) למה לא לנצל את המצב ליצירת תוכן ופיתוח הדבר שאני הכי אוהבת לעשות ואף רוצה להתמקצע בו? אותה דרך בה אני בחרתי מופנית לכל אחד ואחת מכם, אשר כותבים, שרים, משחקים או עוסקים בכל תחום שהוא. כמו שהקלישאה אומרת, זה לגמרי הזמן לפתח תחביב חדש, לחזור לאחד ישן ולפתח את עצמכם. במקביל אני כבר מנסה לבדוק עבודות מהבית מהרגע שאשתחרר ובעיקר מגלה כי הסתגלות למציאות חדשה שעשויה להיות מאד מורכבת ומגבילה, בצורה טובה וחיובית – בעיקר תלויה בי.

אני אדם שנוטה להיות מאד פסימי. 'רואה שחורות' כמו שאמא שלי אומרת. ולכן התפלאתי על עצמי כשההסתכלות החיובית על המצב לא דרשה ממני כמעט מאמץ – לא הרגשתי שאני משחקת מישהי שאני לא בגישה שלי, אולי כי ידעתי שכך למחרת אתעורר עם חיוך ולמרות הסגר וחוסר המעש לקום אליו – יצרתי לעצמי למה לקום.

נכון, המצב הזה מורכב, שונה ואנו נאלצים להסתגל בו למציאות שונה מכפי שרובינו חיינו בה עד היום. אני יכולה לבחור ללכת לישון מוטרדת, תוהה מה יהיה עם השחרור שלי וכלכלית איך אפרנס את עצמי, לבחור להתבטל מול חטיפים, להטביע את צרותיי באוכל ולשבת מול מסך כל היום (שגם זה בסדר לגמרי) ובעיקר פשוט לבחור להיות בבאסה. אבל למה שתרצו לעשות זאת? נצלו את הזמן להיות בצורה הקיטשית, הגרסה הטובה ביותר של עצמכם, להשתפר בלימודים גם מהבית, להתאמן אם תמיד רציתם לעשות זאת ובעיקר למצוא את הסיבה לקום בבוקר עם חיוך, יש המון כאלה.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• המירוץ למשמעות: טור אישי על מיונים לשנות שירות
•  תהיו קשובים: החיילים מספרים על יחידת ממר"ם
• שחקו וגלו: האם אתם בקיאים בשפה הצה"לית?

הביאו שעון

מומלץ ואפילו כדאי להצטייד בשעון משלכם, כן כן – כזה שנמצא על היד וא על מסך הסמארטפון שלכם. עמידה בזמנים בטירונות היא קריטית ולכם כדאי מאוד לסמוך רק על עצמכם ועל השעון שלכם.

אל תסמכו על אף אחד, מלבד על השעון שלכם© adobestock

גם בשיא הקיץ – שיהיה לכם מעיל

בצבא מגלים שגם בימים החמים ביותר בשנה, הלילות יכולים להיות קרים מאוד – בטח ובטח במקומות שכוחי האל שבהם תבלו לאורך התקופה הזאת. אל תוותרו על מעיל.

נסו לחסוך בזמן

הזמן הוא המשאב החשוב ביותר והנדיר ביותר במהלך הטירונות – בטח ובטח כשכל מה שאתם חושבים עליו מבוקר ועד ערב הוא: "מתי כבר הולכים לישון?". חסכו בזמן על ידי ארגון הבגדים מראש ערב לפני, על ידי צחצוח הנעליים ערב לפני ועוד. אתם תודו לעצמכם בהמשך.

חברים הם מפתח להצלחת הטירונות

חשוב שתדעו שאת תקופת הטירונות לא כל כך נעים להעביר לבד. רכשו לעצמכם חברים, היו ידידותיים לסביבה עד כמה שניתן (כן, גם כשמסביב לא בדיוק נעים) – ותראו איך הטירונות עוברת לכם מהר יותר.

חברים יעזרו לכם לעבור את הטירונות © Fotolia

שאלות קיטבג - השאירו את השאלה 'למה?' בצד

למה? כי זה לא יקדם אתכם לשום מקום. קבלו את המצב הנוכחי כגזירת גורל, כמציאות קיימת, כדבר שאי אפשר לשנות אותו – ותראו איך ההרגשה שלכם משתפרת פלאים. התעסקות בסיבה להגעתכם לטירונות לא תגרום לכל הסיפור הזה להיעלם.

שפרו הופעתכם ותשקיעו בעצמכם

כן, זה נשמע כמו הדבר האחרון שתרצו לעשות במהלך הטירונות, אבל זאת הדרך להרגיש טוב יותר: התקלחו כל יום (כן, גם בחורף), השתמשו בתכשירים המגינים מריחות זיעה ומרחו קרמים ותכשירים שונים שיפנקו את העור, כמו קרם אקילן למניעת שפשפת. אזור הירכיים שלכם יהיה מאושר (ואל תגידו לי זה לא יקרה, עד שלא לבשתם, רצתם ועשיתם פזצת"א במדים צבאיים).

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• שחקו וגלו: האם אתם בקיאים בשפה הצה"לית?
• חיילים כותבים: הכירו את חיל התותחנים ומקצועותיו
• במצולות הים: "אין לי ספק שזה המקום הכי מיוחד בצה"ל

ענף הענן המבצעי/רס"ל י'

הגעתי לממר"ם אחרי קורס תכנות בבסמ"ח (בית הספר למקצועות המחשב וההגנה בסייבר) ושובצתי בענף תשתיות מחשוב. במהלך שירות החובה שלי, הייתי אחראי על מערכת הניטור של רשת המחשוב המסווגת של אגף התקשוב וההגנה בסייבר. לאחר מכן, עברתי לענף הענן המבצעי האחראי על הענן הצה"לי המאפשר פטלפורמת פיתוח מערכות משותפת לכלל המפתחים בצה"ל. הענף שלי מספק סביבת עבודה משותפת וחזקה לכל הזרועות והחילות. יש אצלנו דגש גדול על ייעול, האצה ושיפור כל תהליכי פיתוח התוכנה מקצה לקצה. כל איש תוכנה נהנה אצלנו משירותי פיתוח חדישים, שמפשטים את עבודתו לרמה שהוא יכול להתרכז בדבר החשוב באמת: הבאת ערך מבצעי לצבא על כל גורמיו.

© adobestock

© adobestock

• חיילים כותבים: הכירו את חיל התותחנים ומקצועותיו
• במצולות הים: "אין לי ספק שזה המקום הכי מיוחד בצה"ל"
• בשיא ההריון: אשלי וקסמן בקשי מתגייסת לחיל הים

• במצולות הים: "אין לי ספק שזה המקום הכי מיוחד בצה"ל"
• בשיא ההריון: אשלי וקסמן בקשי מתגייסת לחיל הים
• הכירו את התפקידים הכי תקשוביים שיש

© באדיבות דובר צה"ל

המערך הרקטי/ סמ"ר תומר בר-לבב

גם אני משרת בגוד רעם בחטיבה 282. עברתי הכשרה הכוללת אימונים פיזיים ומנטלים. במסגרת ההכשרה שלי, עברתי הכשרה גם על נשק והכשרה עיונית ומעשית על הכלי המבצעי שבו הגדוד משתמש - משגר. בסוף ההכשרה עליתי לסוללה בגדוד ואז לאחר כמה חודשים יצאתי לקורס חובשים. כיום אני חלק מגדוד רעם, היחידה הרקטית בחיל התותחנים. מטרת הגדוד היא לסייע לחיל הרגלי בשטח האויב בעזרת רקטות מדויקות. בנוסף, הגדוד תופס קווים מבצעיים לאורך הארץ. התפקיד שלי בכוח הוא חובש בחפ"ק של המפקדת סוללה.

 

© באדיבות דובר צה"ל

 

יחידת האת״ר/ רב״ט א'

אני חלק מיחידת האת"ר (איתור תקיפה רשתית), יחידת חיל רגלים בחטיבה 215. עברתי הכשרה שנמשכה מספר חודשים, מעבר להכשרה הממוצעת. התוכן של ההכשרה שלי שונה ממסלולים אחרים בחיל. תחילה עברנו ארבעה חודשי טירונות רובאי 05, אשר שילבה שטח פתוח, שטח סבוך ושטח בנוי. למדנו את מקצועות החיר ברמה הגבוהה ביותר כמו ניווטים, הסוואה וקורס הכוונות אש. בנוסף עברנו תרגילים שחיזקו אותנו באופן פיזי ומנטלי. באימון המתקדם המשכנו למסלול שהתרכז גם הוא בלוחמה. מטרת היחידה שלנו היא סגירת מעגלי אש, הכוונות אש בעומק האויב מהשטח. במסגרת התפקיד שלי בכוח, אני חלק מכיתת הסוואה.

 

© באדיבות דובר צה"ל

 

יחידת האת״ר, רוכב שמיים/ סמל ת׳

אני סמל ת׳, משרת בגדוד רוכ"ש (רוכב שמיים) בחטיבה 215. רוכ"ש היא למעשה אחת מהסיירות של חיל התותחנים. בשבוע הראשון לשירות, החיילים שהתגייסו לחיל ומעוניינים לשרת בסיירות שלו, מבצעים גיבוש. חייל אשר מסיים את הגיבוש ונבחר על ידי הממיינים, משובץ בטירונות ייעודית הנקראת קלע דוד - המשמשת כפלוגה נפרדת משאר הטירונים שהתגייסו לחיל. בתום הטירונות מתבצעת חלוקת חיילים בין מורן לרוכב שמיים. 

בעת שיבוץ ביחידת רוכב שמיים מתבצע מסע "עלייה ליחידה" ומתחילים את שלב ההכשרה הבסיסית הנקראת "אימון פרט", במהלכו עשינו טיסות בסיסיות במאמן, מעין סימולטור המדמה את הטסת הכתמ"ם. לומדים לשגר את המטוס, להרכיב ולפרק אותו וכמובן לסחוב את התיקים הכבדים ובנוסף עברנו קורס צניחה. בסוף אימון הפרט ממשיכים ל"אימון מתקדם" בו מתאמנים בצוותים איתם נעבור לפעילות המבצעית. עובדים על האורגניות של הצוות, סוחבים משקלים כבדים יותר וממשיכים להתמקצע על המטוס ובנוסף לומדים על חיל הרגלים ועל השריון, על מנת שהלוחמים יכירו את הכוחות אליהם הם יחברו.

 

© באדיבות דובר צה"ל

 

המערך הקני/ טוראי רן אלקיים

לאחרונה סיימתי את ההכשרה בבא"ח שיבטה וכעת אני משרת בגדוד קרן תחת חטיבת 282. אני חלק מהמערך הקני של חיל התותחנים - מערך המפעיל תותח מתנייע (תומ״ת), בעל כוח הרסני ועוצמתי המגיע לתווך של כמה עשרות קילומטרים. מטרת סוללת קרן היא לתקוף יעדים ולסייע לכוחות מתמרנים בשטח. 

צוות תומ"ת מונה שבעה בעלי תפקידים: מפק"צ - מפקד הצוות שאחראי על מתן הפקודות לשאר אנשי הצוות במהלך פריסה וירי; כוון - מכוון את הצריח והקנה; טען - מי שטוען את הפגזים; אחראי ערום קרקע - אחראי על הכנת הפגזים מחוץ לתומ"ת והכנסתם לבפנים; מחס"ס (מכניס חנ"ה סוגר סדן) - מי שמכניס את חומר הנפץ ההודף (חנ"ה) וסוגר את הסדן (חזית מערכת הירי בתותח); רץ קווי - אחראי על סידור החנו"ת והכנסתן לתומ"ת, כמו כן על חיבור הקשר הקווי בין התומ"ת למפי"ק; Uנהג - נהג התומ"ת, זה התפקיד שלי בכוח.

את שלב ההכשה העברנו בעיקר בשטח, אכלנו הרבה חול, תרגלנו בתחום החי,ר, התחשלנו, עברנו מסעות וסך הכל היה מאתגר וכיף.

 

© באדיבות דובר צה"ל

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• בשיא ההריון: אשלי וקסמן בקשי מתגייסת לחיל הים
• הכירו את התפקידים הכי תקשוביים שיש
• גיבורות: הלוחמות שהיו בפיגוע והצילו את המצב

הרחבתי בתיכון את לימודיי במגמות ביולוגיה ותאטרון, עשיתי שלוש יחידות לימוד במתמטיקה וארבי יחידות לימוד  באנגלית. לא הייתי טיפוס של למידה, אפילו שנאתי את זה. לפני הגיוס התעסקתי בעיקר בחברים, הייתי אוהב לטייל ולעשות ספורט.

אני הראשון מהמשפחה שלי שהתגייס לחיל הים. בהתחלה רציתי להתגייס לעוקץ בכלל, אבל קיבלתי מיון לחובלים/צוללות של חיל הים וניגשתי למיונים. בתהליך המיון בודקים את היכולות החברתיות והשכליות של המועמדים ובסופו מקבלים זימון לגיבוש חובלים או צוללות אם נמצאים מתאימים.  

סמל ס' © באדיבות דובר צה"ל

אני קיבלתי זימון לגיבוש צוללות ובהתחלה לא ידעתי כלום על היחידה והרגיש לי שזה לא תפקיד שמתאים לי. אבל אחרי שדיברתי עם אנשים מהיחידה וקראתי, מהמעט שאפשר למצוא על התפקיד באינטרנט, החלטתי כן לנסות ולשמוע על היחידה במהלך הגיבוש.

בגיבוש הכרתי קצת יותר את היחידה, ראיתי את האנשים שמשרתים בה והחלטתי שאני ממשיך עם זה הלאה בכל הכח. התגייסתי באוקטובר של השנה שעברה ביחד עם כ-50 חיילים נוספים. אחרי חודש של טירונות בסיסית של חיל הים, התחלנו באתגר האמיתי - שנה וקצת של קורס מטורף, קורס צוללן. 

אני לא יודע איך להסביר על הקורס וגם אין לי יותר מידי מילים. עברתי חוויות מטורפות שלא חשבתי שאצליח לעבור, נתקלתי בקשיים שמעולם לא נתקלתי בהם וחוויתי אין ספור עליות וירידות. אבל מה שאיפשר לי לעבור את הקורס המטורף הזה, אלו האנשים שהיו איתי. אין לי ספק שלא הייתי מצליח לעבור את כל זה לבד. בדיוק כמו בצוללת - אי אפשר להצליח לבד ואם מישהו נופל, כולם נופלים ביחד איתו.  בקורס רכשתי יכולות למידה שמעולם לא היו לי ולראשונה בחיי נהנתי ללמוד.

© באדיבות דובר צה"ל

מבלי לשים לב האנשים האלו הפכו להיות האנשים שהכי קרובים אליי, מכירים אותי הכי טוב, ראו אותי בסיטואציות ומצבים שאיש לא ראה אותי והחברים הכי טובים שלי.

כמה ימים לפני סוף הקורס הודיעו לי כי נבחרתי למצטיין מופת. ידעתי שתמיד השתדלתי לתת מעצמי, לעזור לחברים שלי כמה שיכולתי ולהרים אותם למעלה גם שהיה לי קשה. לקבל את הערכה מהם ריגשה אותי ומילאה אותי במוטיבציה להמשך השירות.

בקורס לומדים להכיר את עצמך, לפתח תכונות חדשות ולחדד את התכונות הקיימות. עם הזמן מרגישים שהופכים למקצועיים יותר, חדים יותר וצוברים ביטחון. גם במצבי הקיצון בקורס נדרש מאיתנו להיות קודם כל חברים ללא תלות בשעות השינה, בכמה זחלנו על הגחון במהלך היום וכמה זמן היינו מתחת לאלונקה. החברות שלנו היא מעל הכל.

אני שמח וגאה שאני מגיע ליחידה מבצעית ומשפחתית כמו שייטת 7, אין לי ספק שזה המקום הכי מיוחד בצה״ל, שלוקח חלק ניכר בבטחון של מדינת ישראל ומשלב שירות קרבי ומשמעותי לצד המון למידה, חשיבה ועבודה עם הראש.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• הכירו את התפקידים הכי תקשוביים שיש
• גיבורות: הלוחמות שהיו בפיגוע והצילו את המצב
• לפני שעולים על המדים: הדברים שצריך לסמן עליהם וי לפני הגיוס
  

הכוכבת האהובה (והקצינה לשעבר) התגייסה למשך יום אחד לבסיס, שאפה את אוויר הים ושוחחה עם החיילות על התפקיד המיוחד והחשוב שנועד להגן על המדינה גם בגבולות הימיים שלה. וקסמן בקשי אף התנסתה בעצמה במכשירים השונים ושוחחה בקשר עם חיילים על הספינות שכינו אותה "צעירה" והיא דווקא הוחמאה מהעניין.

למה זה חשוב? יחד עם המהפכה הדיגיטלית ומעבר העולם לטכנולוגי ומתקדם, פני שדה הקרב משתנים: הטכנולוגיה "נטמעת" בצה''ל, המחשב מצטרף לרשימת כלי הנשק ואפילו ביחידות הקרביות והמבצעיות שבשטח, הרשת, שדרכה הכל קורה חשובה מאין כמוה. תמיד סוקרנתם מיהם החיילים בעלי כומתות התכלת הכהה? מתעניינים בטכנולוגיה? עומדים להתגייס לאגף התקשוב וההגנה בסייבר? הכתבה הזאת בדיוק בשבילכם.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• גיבורות: הלוחמות שהיו בפיגוע והצילו את המצב
• לפני שעולים על המדים: הדברים שצריך לסמן עליהם וי לפני הגיוס
• לסגור חג: "רק אחרי שנגמר החג אתה מבין כמה משמעותי"

© באדיבות דובר צה"ל

מנהל רשת

הכירו את אחד התפקידים הגדולים בבה"ד 7: אחד מאלו שיכולים להזניק אתכם ישירות אחרי השירות לחברות הייטק אזרחיות - מנהלי הרשת של צה"ל. מנהל רשת הוא איש המקצוע שתפקידו הוא לתכנן, לנהל, לתחזק ולתפעל את רשת המחשבים ביחידה שלו. כידוע, כיום, כשרוב הפעולות מתנהלות ברשת, החשיבות של הרשת והתקינות שלה הופכת לעליונה. מנהל הרשת לומד לשלוט על המחשב שמולו ולתפעל אותו. הקורס מעניק את כל הידע הדרוש על מנת להתברג לעולם המחשבים ולהבין כל דבר בו. חומרה, ווינדוס 7, סיסטם, תקשורת, צי"ד, כל אלו נשמעים כמו ג'יבריש בשבילכם? לא אחרי שתתחילו את הקורס...

טיפ אישי ממפקדת הקורס: "תשקיעו בקורס וקחו אותו ברצינות, תזכרו את החומר התאורטי והפרקטי גם יחד, ובעזרת זה תהפכו למנהלי רשת מצוינים ותצליחו להבין את הרשת- ואת המעבר לה".

© באדיבות דובר צה"ל

מפעיל דיגיטל מבצעי: גם דיגיטל, גם מבצעיות

זהו אחד מהתפקידים הטכנולוגים המבצעיים של האגף - כלומר, מצד אחד בשטח וסביב השעון, ומצד שני טכנולוגי ומתקדם. התפקיד דורש חשיבה מחוץ לקופסא ורבים מעידים שהוא מאתגר ומשלב בתוכו מבצעיות, פיקוד וטכנולוגיה. התפקיד כולל תפעול מערכות שליטה ובקרה טקטיות ואחריות על קישור בין הלוחמים שבשטח ליחידות האם. כל זה באמצעות מערכות רדיו מתקדמות שפותחו בחברות אזרחיות. המערכות פזורות על גבי רכבים ניידים או נייחים, ולכן התפקיד מקנה לכל המתגייסים אליו יכולות טכניות מתקדמות וניסיון בתפעול מערכות תקשורת לחיים האזרחיים... בסוף הקורס ניתן להשתבץ בגדודים, בחטיבות או באוגדות בצה"ל.

טיפ אישי ממפקדת הקורס: "קחו את הקורס כחוויה! הקורס הוא קורס טוב, אבל אם תבואו בראש פתוח הוא יהפוך גם לקורס מצוין".

טכנאי רשתות: הכי מקצועיים ברשת

טכנאי רשתות הוא אחד הקורסים הארוכים בבה"ד, ובצדק. אחרת איך תלמדו להבין כל נושא במערכות תקשורת?
המסלול מכשיר את המתגייסים אליו להקים, להפעיל, לאתר ולתפעל את כל התקלות במערכת תקשורת נתונים. במהלך הקורס לומדים את הנושא מא' ועד ת' ומקנים לחיילים ידע מקצועי רב בתחום המחשוב - ידע שבזכותו רבים מבוגרי הקורס עובדים כיום בחברות הייטק מובילות. מהקורס ניתן לצאת להשתלמויות רבות שיהפכו אתכם להכי מקצועיים בתחום. עובדת בונוס - הקורס כולל בתוכו גם חלק צבאי מסווג שמקנה ידע על תפעול מערכות צבאיות חדשניות.

© באדיבות דובר צה"ל

טיפ אישי ממפקדת הקורס: "עצם זה שהקורס ארוך יאפשר לכם ליצור קשרים מאוד חזקים זה עם זה. תדעו לנצל את זה, וככה תחוו את החוויה החברתית לא פחות מהחוויה הלימודית".

מגן צופן: יודעים לשמור סוד?

השם הזה בוודאי לא מצלצל לכם מוכר ואולי טוב שכך. מגני הצופן של צה"ל מתעסקים בסודות הכמוסים ביותר - או לפחות להפוך אותם לכאלה... מפעיל צופן ובטחון הוא תפקיד באגף התקשוב וההגנה בסייבר העוסק בצופן. בוגרי הקורס למעשה לוקחים את החומרים והמידע המסווג בצה"ל ועוסקים בהצפנה שלהם, מה שדורש מהם לדעת לתפעל מערכות בזמן אמת, לאבטח את המידע ולנהל בכוחות עצמם את כל הצופן ביחידה. ואיפה ניתן להשתבץ? בכל צה"ל. החל ממשרדי מודיעין בקריה וכלה ביחידות הקרביות ביותר, מגני הצופן מאבטחים את המידע המבצעי והסודי ביותר. הקורס יסודי ומלמד את תורת ההצפנה, ומגני צופן מספרים שתחום העבודה רחב ומגוון.

טיפ אישי ממפקדת הקורס: "תבואו בגישה חיובית ופתוחה, תביעו עניין בשיעורים ותשתתפו, והכי חשוב- תתחברו אל החיילים האחרים ותיהנו".

סמב"צי תקשוב: היישר מחדר המלחמה

סמב"צי (עובדי חדר מבצעים) התקשוב נמצאים בכל מקום: מרמת החטיבה בצה"ל ועד רמת המטה הכללי - הצמרת של צה"ל. מה עושה סמב"צ תקשוב? הסמב"צ או הסמב"צית מנהלים את החמ"ל (חדר המלחמה) ומספקים את תמונת המצב התקשובית העדכנית והמדויקת ביותר. הסביבה היא מבצעית והתרומה אדירה - החיילים בתפקיד מספקים למפקדים הבכירים את המידע בעזרת מערכות רדיו ותקשורת מתקדמות ונותנים לצה"ל יתרון במערכה בכל רגע נתון. ועוד דבר שאולי לא ידעתם - בקורס סמב"צים יש יותר סיורים וסדנאות מכל קורס אחר, בקורס נוגעים בתחום ה-office שמאוד נדרש באזרחות.

טיפ אישי ממפקדת הקורס: "ההליכה לקראת הלא נודע בוודאי מלחיצה אתכם, אבל בואו בראש פתוח: אני מבטיחה שתתפתחו בתפקיד, תקבלו ידע רב לאזרחות ותכירו הרבה חברים חדשים".

© באדיבות דובר צהל

רכז אמצעי תקשוב רשתי: המפקד מחובר/ת

הכירו את אחד הקורסים יוצאי הדופן בבה"ד 7: הקורס הרשתי, בו אתם לא לומדים חומר בכיתה עם מפקדת ודיסטנס, אלא לגמרי דרך הרשת. מה זאת אומרת? לאחר הטירונות תקבלו ישירות את השיבוץ ליחידות, ומשם תלמדו את החומר והשיעורים דרך המחשב, תעברו מבחנים ותנהלו הכל מול המפקדים בצד השני של המחשב...
המקצוע מעניק יכולות ניהול ורישום ממוחשבות שמקבילות לעולם האזרחי- רכזי אמצעי תקשוב אחראיים על המעקב והשליטה של אמצעי התקשוב בבסיסים השונים בצה"ל, מרמת הגדוד ועד לרמת הפיקוד. השיבוצים יכולים להיות אפילו במרכזי ציוד מסווגים, והעבודה כוללת ניהול של מכשירים מעניינים שלא תתקלו בהם באף מקום אחר.
במילים אחרות, אם ניהול, סדר, ארגון, שליטה על תהליכים ואחריות זה התחום שלכם- הגעתם למקום הנכון.
טיפ אישי ממפקדת הקורס: ''בואו ראש פתוח! התפקיד הוא מאוד משמעותי- אתם מספקים את הציוד ישירות ללוחמים, והקורס הרשתי הוא לא קורס שכל חייל זוכה לעשות''.

תתמ"ר: הכשירות של צה"ל אצלכם בידיים

תתמ"ר? כן כן. אלו הם ראשי התיבות של 'תומך תהליכים מבצעיים מבוססי רשת'. זהו אחד הקורסים המשמעותיים ביותר הנוגעים לכשירות המבצעית בצה״ל.
מהו הקורס? הקורס עוסק ברובו במעבר המידע והתקשורת בין הזרועות השונות בצה"ל, וביכולת של הצבא לממש את הכוח שלו בצורה האידיאלית והפרקטית ביותר. כל זה, בזכות השליטה בידע ובאמצעות הכרה של הסביבה בה החיילים בשטח נלחמים.

מה זאת אומרת? לצה"ל יש יכולות פיזיות רבות, אך בזכות הכשירות המבצעית של המערכות הרשתיות היכולות האלו יממושו על הצד הטוב ביותר.
הקורס מסביר את ה'מאחורי הקלעים' של המערכת, ממקצע את החיילים בו במקצועות התקשוב, וממנו אפשר להגיע ליחידות רבות- יחידות מבצעיות, יחידות תקשוביות, בפיקודים ובכל מקום. מלבד זאת, החיילים בסדיר נחשפים למידע מסווג אליו לא ניתן להיחשף בכל מקום.

טיפ אישי ממפקדת הקורס: "מהניסיון שלי, אני ממליצה לבוא עם ראש פתוח ולקבל בצורה חיובית הכל, ליהנות מהחוויה ותמיד לזכור שהצבא זו תקופה של פעם בחיים..."

© באדיבות דובר צה"ל

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• לפני שעולים על המדים: הדברים שצריך לסמן עליהם וי לפני הגיוס
• לסגור חג: "רק אחרי שנגמר החג אתה מבין כמה משמעותי"
• החיילים הבודדים שהשירות הצבאי שלהם הופך את החג לשמח

מאחורי כל פיגוע ישנם גיבורים. הם כמעט בגיל שלכם. לוחמים ולוחמות שמסכנים את חייהם ומגנים עלינו. בכתבה הבאה תיחשפו לסיפורן המעורר השראה של מאור ושרון- מפקדת ולוחמת בגדוד שחר בחטיבת החילוץ וההצלה, שנכחו בפיגוע בשילת.

ספרו לי על הפיגוע:

"הכל התחיל בשתיים בצהריים. כחלק מהפעילות המבצעית שלנו, אנחנו עושות "סיור" – כלומר, מסיירות עם רכב צבאי באזור הגזרה שאנחנו שומרים עליה. סביבות השעה ארבע נסענו לתדלק. למרבה המזל - התחנת דלק נמצאת מחוץ לגזרה, וכדי להגיע לתחנה צריך לעשות פרסה ליד תחנת אוטובוס. התחנה בה היה הפיגוע"כך מספרת מאור.

"הסתכלתי על התחנת אוטובוס, ולא האמנתי למראה עיניי: מחבל דוקר אישה בתחנה. אמרתי למפקדת שלי ולנהג שיש פיגוע, הנהג מיד בלם, יצאנו מהרכב והתחלנו לרוץ לכיוון המחבל. כוח של מג"ב היה באזור, הכוונו אותם לאן לרוץ, ומיד חזרנו לתחנת אוטובוס לטפל בפצועה". מספרת שרון בהתרגשות.

© קרדיט: צילום עצמי

"הפצועה הייתה נורא נסערת ומבוהלת, בהתחלה התמקדנו בלהרגיע אותה ולוודא שהיא נמצאת במקום בטוח. סרקנו את הגוף שלה ולפתע ראינו שכל הגב שלה סחוט בדם. הוצאנו תחבושת אישית והפעלנו נקודת לחיצה על האזור הפצוע – עד שהאמבולנס הגיע".מספרת מאור

פחדת?

שרון: "לא פחדתי, אפילו לא חשבתי על זה. רק חשבתי על לתפוס את המחבל ולתפעל את האירוע"

איך הרגשת אחרי המקרה?

מאור: "הרגשתי ממש טוב. חשבתי על המקרה, והבנתי שאם לא היינו כאן -  יכול להיות שהמחבל היה ממשיך לדקור אותה, ויכול להיות שהאישה הייתה נשארת לבד למשך זמן ממושך. אנחנו הצלנו אותה, הרגשתי גאווה גדולה להיות לוחמת. הרגשה טובה שהיא ניצלה ויש לנו חלק בזה.

© קרדיט: דובר צה"ל

האם את חושבת שלוחמות טובות כמו לוחמים?

שרון: "עכשיו אני בטוחה במאה אחוז שבנות, בדיוק כמו הבנים- יכולות להיות לוחמות מצוינות."

מה את מרגישה שמשמעותי בתפקיד שלך?

מאור: "בגלל שאני מפקדת - אחד הדברים המשמעותיים הוא לעזור לחיילים על בסיס יום - יומי. הזכות והחובה שלי כמפקדת היא לרומם את הרוח של החיילים, להזכיר להם למה הם כאן, להעלות להם חיוך. כלוחמת אני מגנה בכל יום על המדינה שלנו, גם בימים שנראה כאילו כלום לא קורה – אני יודעת שהתפקיד שלנו משמעותי".

© קרדיט: דובר צה"ל

למה התגייסתן להיות לוחמות בחילוץ והצלה?

שרון: "תמיד רציתי להיות לוחמת, זה היה החלום שלי. ב2016 קיבלתי החלטה ששינתה את חיי: עשיתי עלייה, התגייסתי לקורס במחו"ה אלון ולאחר מכן לחטיבת החילוץ וההצלה. התגייסתי להיות לוחמת בחטיבה כדי להגן על המדינה ולהציל כמה יותר אנשים. הגשמתי חלום".

 מאור: "תרומה למדינה תמיד הייתה חשובה לי. לפני הצבא עשיתי שנת שירות בפנימייה בפרדס חנה, והחלטתי שבשירות הצבאי שלי אני רוצה להמשיך לתרום כמה שיותר. אבא שלי היה 'גולנצ'יק' ותמיד סיפר לנו סיפורים של גבורה. הוא אמר לי משפט שאני לא אשכח לעולם: 'בלוחמה אם אתה לא תלוי אחד בשני אתה תלוי אחד ליד השני'. התגייסתי ללוחמה כיוון שרציתי לחוות את המשפט הזה. לתרום למדינה ולהגן עליה."

איזה טיפ הייתן נותנות לבנות שחושבות להתגייס לשירות קרבי?

שרון: "לנסות, לא לפחד. לפעמים הדרך לא פשוטה ומרגישים שאי אפשר להמשיך. אבל תמיד צריך לזכור למה אנחנו כאן, למה צריכים אותנו – וכשתדעו למה בחרתן להיות לוחמות, אתן תרגישו מסופקות".

מאור: "קודם תחליטו אם אתן באמת רוצות, תלחמו על זה וזה שלכן.  תזכרו כל פעם למה התגייסתן. תבינו מה אתן מחפשות בתפקיד שלכן ואל תוותרו אף פעם. הכל משתלם בסוף. זו זכות להגן על עם ישראל וצריך להתגאות בזה."

עוד בערוץ על מדים של פרוגי 

• לפני שעולים על המדים: הדברים שצריך לסמן עליהם וי לפני הגיוס
• חובה לכולם? האם גם בנות דתיות צריכות להתגייס לצה"ל
• החיילים הבודדים שהשירות הצבאי שלהם הופך את החג לשמח

אתה סוגר חג עם אנשים שאתה עדיין לא כל כך מכיר ולעיתים לא מבין אותם כלל ובכל זאת נהנה בכל רגע ומבין שאלו שעד לפני זמן מועט לא היו ברורים לך הפכו לחברים הטובים שלך!
הלב נפתח ואתה מרגיש איך הוא מתרחב ומתחבר לכולם!
מכאן אני עובר לשאלה הבאה:
איך זה לסגור חג אחרון בבסיס?
לסגור חג אחרון בבסיס זה לסגור עם האנשים שאיתם עברת חלק משמעותי בחיים , חלק שאחראי לעיצוב דמותך וחלק ממי שתהיה בהמשך. אתה סוגר עם אלו שהיו איתך ובשבילך, אלו שלמדת להעריך וללמוד מאשיותם, אלו שנתנו יד, חיבוק וכאפה כשהיה צריך. אחים שלך!
הקטעים והצחוקים סביב השולחן, השיחות העמוקות ולעיתים מטורפות
ומעל הכל, הזכות העמוקה להגן על המדינה שלך! עם העם שלך!
אין יותר ממלא מהתחושה שאתה סוגר חג ואתה יודע שכולם יכולים לשבת ביחד ולשמוח כי יש מי ששומר עליהם ואותו אחד זה אתה או את..
רוצה להגיד תודה לצה"ל על המתנות הקטנות, ועל היותר גדולות.

"תודה לצה"ל על המתנות הקטנות, ועל היותר גדולות" © דובר צה"ל

אומרים שאת הטוב שומרים לסוף..
אז מזה פלסר 401 בשבילי?
משפחה אחת גדולה ומגובשת, של המון אחים וחברים טובים. מקום שבו אתה יכול להגיד את מה שאתה חושב ומרגיש ואף אחד לא ישפוט אותך או יבוא לרעתך,יש פה המון חיוביות ורוח טובה בעיקר אחרי שאתה מסיים מסלול ומגיע ללוחמים.
"אם תרצו אין זו אגדה"
שיהיה חג שמח לכולם!

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• לפני שעולים על המדים: הדברים שצריך לסמן עליהם וי לפני הגיוס
• חובה לכולם? האם גם בנות דתיות צריכות להתגייס לצה"ל
• מנפצים: הסטיגמות על חיילים שהגיע הזמן לנפץ

יש לציין כי יחידת מתפ״ש מיוחדת במינה, שכן היא יחידה חצי צבאית וחצי אזרחית, כשבראשה מכהן אלוף החבר הפורום המטה הכללי של צה״ל אך כפוף ישירות לשר הביטחון. כיום, מפקד היחידה הינו מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף כמיל אבו רוקון, בן העדה הדרוזית המתגורר בכפר עספיא שבצפון.

האלוף כמיל אבו רוקון עם צוערי מתפ"ש © צילום: דוברות מתפ"ש

המסע מרוסיה לארץ הקודש

"כשבבית הספר כולם דיברו על צה"ל ופגשתי את החברות שהתגייסו כשהן לובשות מדים, ושמעתי מהן על השירות הצבאי שלהן - הבנתי שחשוב לי להתגייס. רציתי להרגיש ישראלית יותר ולהיות חלק בלתי נפרד מהארץ", מספרת טוראי קטיה פוצ'ק (20) המשרתת כמש"קית תיאום וקישור בנציגות אייל, במנהלת התיאום והקישור באפרים.

טוראי פוצ'ק עלתה ארצה מרוסיה לפני חמש שנים במסגרת התוכנית נעל"ה ולמדה בפנימייה בסמוך לחיפה. שם, היא בדומה לבני נוער אחרים, אשר עלו ארצה - הסתגלה למציאות החדשה והשונה, למדה את השפה העברית, החלה לראות ערך בחוויה המשמעותית של הלימודים והשהייה בישראל, ואף סיימה את לימודיה העל יסודיים עם תעודת בגרות מלאה.

טוראי קטיה פוצ׳ק: ״רציתי להרגיש ישראלית יותר״ © צילום: דוברות מתפ"ש

מתי הבנת שחשוב לך לעלות לישראל?

"הייתי אז בת 15 ולא כל כך הכרתי את הארץ", היא נזכרת כשהיא חוזרת חמש שנים לאחור. "אמא שלי סיפרה לי על ישראל והבנתי שאני רוצה להיות כאן. אומנם שאלתי אותה אז 'למה ישראל כל כך רחוקה?' אבל עכשיו אני ללא ספק שמחה על כך שאני פה".

איך מתמודדים עם המרחק מהבית?

"זה קצת קשה, אבל מתגברים על כך. שומרים על קשר מרחוק ומדי פעם, אני טסה לרוסיה ופוגשת אותם. כשאני מבינה עד כמה חשוב לתרום לצה"ל - אני לא מתחרטת על ההחלטה להתגייס".

טוראי פוצ'ק מתגוררת כיום בהרצליה עם משפחתה המארחת, אשר הכירה באופן מקרי לחלוטין, בזמן שעבדה במסעדה הנמצאת במלון באילת ותוך זמן קצר, הפכה למשפחתה השנייה. "הייתי המלצרית שלהם וכשדיברנו, הם אמרו שהם רוצים לעזור לי. החלפנו פרטים ומספרי טלפון, ומאז הכל היסטוריה. הייתי קצת בהלם בהתחלה ולא חשבתי שיקרה עם זה משהו", היא מודה. "אבל עכשיו אני שמחה מאוד שפגשתי אותם ושיש אנשים כמוהם שמוכנים להושיט יד".

בטקס סיום קורס תו״ק, ״ללא ספק שמחה שאני פה״ © צילום: דוברות מתפ"ש

אף על פי שהחלום שלה היה להיות חובשת בצבא ולהמשיך את דרכה של אמה הרופאה, היא לא מימשה אותו והתגייסה ליחידת מתפ"ש. "התחלתי לבכות, לא ידעתי אז מה זה מתפ"ש. בסופו של דבר, אני שמחה שהגעתי ליחידה ועל הזכות להכיר מקרוב את האוכלוסייה הפלסטינית, לעזור לה, להיחשף לשפה הערבית ולדעת שאני הכתובת בשבילה".

בניגוד לטוראי קטיה פוצ'ק, אשר עלתה ארצה בגיל צעיר - רב"ט ארתור (26) המתגורר כיום בתל אביב ומשרת כמש"ק יע"פ (ייעוץ לענייני פלסטינים) במנהלת התיאום והקישור בבית לחם, עלה ארצה מצרפת כשמלאו לו 24 שנים. ארתור, בשונה ממרבית החיילים, בחר להתגייס לצה"ל בגיל 26 כשבידיו תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני ביחסים בינלאומיים.

"רציתי לגלות את הארץ והשיחות שהיו אצלי בבית על ישראל - עודדו אותי לעשות את הצעד הזה. ברגע שסיימתי את התואר השני, החלטתי לעלות ולהתחיל בתהליך דרך הסוכנות היהודית", הוא אומר בגאווה.

רב"ט ארתור: ״עודדו אותי לעשות את הצעד הזה״ © צילום: דוברות מתפ"ש

לדבריו, המשפחה לא הייתה מופתעת מההחלטה והיא תמיד ידעה שהוא ירצה לעלות לישראל ביום מן הימים. במובן מסוים מגשים רב"ט ארתור את החלום של סבו: "סבא שלי תמיד חלם לעלות לישראל וכמעט הגיע לפה כדי להילחם במלחמת העצמאות".

"הגיל לא מפריע לי - הוא רק מספר" 

איך אתה מתמודד עם העובדה שהתגייסת בגיל 26, בשונה מרוב חבריך לצבא וכשחלק ממפקדיך אף הם צעירים ממך?

"הגיל לא מפריע לי וכבר כשהייתי בן 18 ושמעתי על ישראל באוניברסיטה, הייתה לי תחושה שיום אחד אתגייס. רציתי להשתלב פה ולהיות חלק מהחברה. הגיל הוא רק מספר, להיות חייל בצה"ל בשבילי זה להיות חלק ממשהו גדול ומשמעותי".

״להיות חלק ממשהו גדול ומשמעותי״ © אילוסטרציה, צילום: דוברות מתפ"ש

רב"ט ארתור, אומנם בהתחלה אינו הכיר את יחידת מתפ"ש. אולם, כיום הוא מאושר על הזכות להיות חלק ממנה ויודע שמדובר ביחידה שעשייתה משמעותית וחשובה לסדר היום. לצד זה, הוא זכה לשבור סטיגמות הנוגעות לאוכלוסייה הפלסטינית ולהבין שמדובר בבני אדם בדיוק כמונו.

"אני קם בבוקר בתחושה של 'וואו, אני רוצה לקום ולתרום'. במסגרת התפקיד שלי, במחלקת הייעוץ לענייני פלסטינים (יע"פ) - אנחנו מרכיבים את הפאזל המודיעיני, במטרה לצפות ולנתח את המגמות השונות בחברה הפלסטינית בפן האזרחי. אנו עושים זאת באמצעות הרשתות החברתיות ואפילו משוחחים עם אנשים מהאוכלוסייה. הגעתי לתפקיד עם מעט ידע בערבית שרכשתי בקורס ואני מרגיש שמיום ליום אני יודע יותר את השפה החשובה הזו".

כאן בשביל לתרום

 לשניים מצטרפת רב"ט דינה חרמון (20), אשר עלתה ארצה מוינה, אוסטריה, בגיל 17 ומשרתת כמש"קית ארב"ל (ארגונים בינלאומיים) בענף תיאום אזרחי, במפקדת היחידה הנמצאת בבית אל. בדומה לטוראי קטיה פוצ'ק, גם היא עשתה זאת באמצעות התכנית נעל"ה. רב"ט חרמון דוברת שלוש שפות - עברית, אנגלית וגרמנית, ובנוסף לאלו אף יודעת מעט צרפתית וערבית.

תורמת בעזרת הידע בשפות © צילום: דוברות מתפ"ש

"ההורים תמכו בהחלטה לעלות ארצה ולהתגייס. אמא שלי אוהבת את הארץ וחשבה במשך הרבה שנים לעלות. אבא שלי במקור מישראל וגם הוא היה בעבר בצבא", מציינת רב"ט חרמון.

ממה היה לך הכי קשה להיפרד?

"מהבית ומהמשפחה", היא אומרת מבלי לחשוב פעמיים. "פחדתי קצת, כי לא הכרתי מספיק את המקום למרות שהייתי בישראל בעבר. רציתי את השינוי וידעתי שזה המקום שיעניק לי תחושה טובה ואכן כך".

רב״ט דינה חרמון עם המשפחה, ״ידעתי שזה המקום״ © צילום: דוברות מתפ"ש

באשר להחלטה להתגייס, היא מספרת שהמחשבות על צה"ל ליוו אותה לאורך זמן: "במסגרת התכנית דיברו איתנו על הצבא והבנתי שחשוב להתגייס. אתה יוצא מהצבא כשאתה בן אדם אחר, פוגש דברים חדשים ותורם באופן משמעותי ביותר ברמה שלא חשבת שתהיה".

תחילה, שובצה רב"ט חרמון לגיוס כללי ונתקלה בחוסר אונים: "ביום הגיוס חשבתי שסוף סוף אקבל את התפקיד שלי וקיוויתי לטוב, אבל כשהגעתי אמרו לי שבינתיים אין לי תפקיד. הייתי באפסנאות בבקו"ם בתל השומר במשך חודש ובהמשך - הודיעו לי שאתגייס ליחידת מתפ"ש".

מה עלה לך בראש באותו רגע?

"חששתי קצת ותהיתי איך אסתדר עם הערבית. לא ציפיתי לקבל תפקיד כזה בהתחלה, אך הכל היה לטובה".

הידע הנרחב שלה בשפות, בא לידי ביטוי בתפקיד שלה מדי יום ולצד זה - היא חשה שגם היכולות שלה בשפה העברית משתפרות עם הזמן. "אני יושבת מול נציגים מארגונים בינלאומיים גדולים ויודעת שלמילה שלי יש כוח והשפעה על האוכלוסייה הפלסטינית שנמצאת ממש לידי. יש חשיבות גדולה לשפות שאני דוברת ואני משתדלת לעשות את הכי טוב שלי גם אם זה לפעמים לא קל".

״הכל היה לטובה״ © צילום: דוברות מתפ"ש

מאחלים שנה טובה!

איך תחגגו את ראש השנה הקרוב?

טוראי קטיה: "אני מעבירה את החג הקרוב עם המשפחה המארחת שלי ושמחה שאני איתם בחג".

רב"ט ארתור: "אני חוגג את ראש השנה עם קרובי משפחה בתל אביב ומנצל את הזמן איתם".

רב"ט דינה: "אני חוגגת את ראש השנה באוסטריה עם המשפחה וחברים טובים. למרות שאני לא בארץ בחג, יש אווירה של החג ואנחנו שומרים על המסורת עם תפוח בדבש, ראש של דג ושאר המנהגים".

מה תרצו לאחל לחיילי צה"ל ולעצמכם לכבוד השנה החדשה?

טוראי קטיה: "אני מאחלת לכם לחיות את הרגע, ליהנות כמה שיותר מהשירות הצבאי ולתרום". בנוגע לעצמה, היא אומרת בלב שלם: "יש לי הכל, אני שמחה ומאושרת - לא צריכה יותר מזה".

רב"ט ארתור: "אני מאחל לכל חיילי צה"ל שנה טובה ומתוקה. תמשיכו לנצל כל יום בצבא גם אם לפעמים קשה ומקווה שתרגישו שהשירות שלהם משמעותי כמה שיותר. אני מאחל לעצמי להמשיך לשרת את המדינה ולתרום לה כמה שיותר".

רב"ט דינה: "אני מאחלת לכל החיילים שנה טובה ומוצלחת, וחג רגוע, בעיקר לחיילים שנמצאים במהלך ראש השנה בבסיס. לעצמי, אני מאחלת שהשירות ימשיך לעבור בצורה משמעותית ושבעוד שנה בערך, כשיגיע השחרור - אמצא את עצמי אומרת שלא ציפיתי שאזכה לתרום כל כך הרבה".

החיילים הבודדים במתפ"ש מאחלים לכם שנה טובה בשלוש שפות © צילום: דוברות מתפ"ש

עוד בערוץ על מדים של פרוגי 

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• חלום שמתגשם: להתגייס עם חברים מהבית!
• מנפצים: הסטיגמות על חיילים שהגיע הזמן לנפץ

לראשונה מאז הקמת החטיבה, נערך מסע בן יומיים שבו לקחו חלק כלל מפקדיי וחיילי החטיבה, מסע ״מהפסגה לסיכה״, מסע בו כלל גדודי החטיבה ויחידותיה טיילו בשבילי הצפון ופקדו פסגות ועמקים כחלק מתוכנית לחיזוק הערך של אהבת הארץ והקשר לנופיה ומורשתה. בסיומו של המסע נערכה עצרת חטיבה שבה נחשפה סיכת לוחם החילוץ החדשה לכלל מפקדיה ולוחמיה!!!

© דובר צה"ל

את הסיכה הייחודית מרכיבים ארבעה אלמנטים: כנפיים- המסמלות את מערך החילוץ הפועל להצלת חיים במשימותיו בארץ ובעולם, בשגרה, בחירום ובמלחמה. משולש הזהב- ערך יסוד במערך החילוץ עליו מתבססת בניית הצוותים בתורת החילוץ ונכללים בו: הנדסת החילוץ, רפואת החילוץ ופעולת החילוץ. יד מחלצת אוחזת ביד נזקקת- מסמלות את הסיוע לאזרח והחברה על שלל סוגיה. כל אלה מונחים על החרב- המייצגת את לוחמי החילוץ של החטיבה ואת היותם קצה מבצעי ומקצועי.

© דובר צה"ל

מדברי מפקד חטיבת החילוץ וההדרכה, אלוף-משנה יוסי פינטו: ״לפני כחצי שנה החל התהליך לעיצובה ואישורה של סיכת לוחם החילוץ. מיד בסיום מסלול ההכשרה, כל לוחמי ולוחמות החטיבה יוכלו לענוד על דש חולצתם סיכה חדשה וייחודית - סיכת לוחם חילוץ. הסיכה מורכבת מהאלמנטים המדגישים את ייחודה של חטיבת החילוץ ולוחמיה. במהלך השבוע הקרוב לאחר חשיפת הסיכה כל לוחם ולוחמת יוכלו לענוד אותה בגאווה. גאה בכם!״.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• חלום שמתגשם: להתגייס עם חברים מהבית!
• מופתעים: חמשת התפקידים הכי מפתיעים בצה"ל

דוחפים ועושים מהומות

ידוע לנו כי תחבורה ציבורית היא דבר העומד לראשות כל אחד, בתחילת השבוע ניכרת התופעה הנפוצה של עומסים כבדים באוטובוסים וברכבות מכל מיני סיבות, טוענים כי חיילים מתנהגים לא כשורה כאשר יש עומס כבד על התחבורה הציבורית ופועלים בדחיפות ועושים מהומה לא קטנה. ללא ספק מדובר בטענה שגויה, חיילנו מתנהגים בכבוד למרחב הציבורי כאשר הם נוסעים ביומיום או בתחילת השבוע לבסיס ובסופו חוזרים ממנו. מתנהגים בשיקול דעת ופועלים בהגינות לאוכלוסייה למרות המטען הכבד על הגב והרצון לחזור הביתה או להגיע לבסיס כמה שיותר מהר.

"פועלים בהגינות לאוכלוסייה" © צילום: Fotolia

מכבדים את גיל הזהב גם על המדים

אם הזכרנו כבר תחבורה ציבורית, צבא ואוכלוסיה, צצה עוד הערה לא קטנה על התנהלות החיילים מול הציבור. מדובר הפעם בהערה על כך שחיילים אינם קמים לתת מקום לבני הגיל השלישי במגוון כלי התחבורה הציבורית ומשאירים אותם לעמוד. כמובן שמדובר באמירה שאינה נכונה, חיילים יקומו ברוב המקרים כאשר אין לאנשים מבוגרים מקום בתחבורה הציבורית ויפנו להם בשמחה את מקומם.

קרבי חשוב יותר מג'וב

זו אמירה שמאז ומתמיד קיימת, אך האם היא רלוונטית לכל אחד? האם שירות קרבי הוא יותר משמעותי משירות של תפקידי ג'וב? התשובה היא שכל אחד בוחר כיצד לקחת את השירות הצבאי שלו. שירות בתפקידי ג'וב יכול להיראות בעייני הציבור כלא משמעותי, אך מי שמשרת בו בוחר כיצד לקחת אותו ורק הוא מחליט איך יעביר אותו. זה יכול לגמרי להיראות משמעותי בעייני המשרתים בו כי למעשה הכל עיניין של גישה ורצון. בסופו של דבר תלוי גם בחייל עצמו, ובואו לא נשכח שלא כולם מתאימים לשירות קרבי ולהיפך- לג'וב.

"כל אחד בוחר כיצד לקחת את השירות הצבאי שלו" © צילום: Fotolia

החברה הישראלית בכל מקום ובכל יחידה

בחברה שלנו יש הטוענים כי השיבוץ בצה''ל הוא על פי עדה ומיקום של החיילים, לדוגמא: במודיעין יהיו טיפוסים אשכנזים מאזור המרכז  ובמג''ב יהיו מזרחים מהפריפריה ועוד דוגמאות רבות ודומות. השאלה אם כל הכללה הזו היא נכונה לגבי התפקידים בצה''ל? התשובה היא שזה לא נכון בכלל, כאשר תגיעו לשירות הצבאי תפגשו ממגוון קשת האוכלוסייה הישראלית בין אם תהיו בסיירת מובחרת או בכל יחידה אחרת, תעבירו את השירות הצבאי שלכם עם סוגים רבים של אנשים, לא משנה מאיפה באו ומה זהותם העדתית. אז זכרו מוצא ומיקום גיאוגרפי לא אמור לקבוע את עתידכם הצבאי.

עוד בערוץ 'על מדים' של פרוגי 

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• תצפיתניות או לא להיות: כל המידע על התפקיד הנפוץ!
• מופתעים: חמשת התפקידים הכי מפתיעים בצה"ל

לקראת הגיוס לחיל השריון, נוצר מפגש מפתיע ומרגש בין נדב ליברטי ואסא סופר, שני חברים ממכינה שמתגייסים היום יחדיו לחיל השריון, לבין איתי אילוז נדב פרידמן ונדב טאוב (כן, שלושה נדבים. קשה לעקוב). השלושה האלו כבר התגייסו יחד לפני כשנה, ועשו יחד את תקופת הטירונות, האימון המתקדם בטנקים הנקרא צמ״פ ואפילו עשו יחד את קורס מפקדי הטנקים התובעני. כיום, שלושתם התפצלו כמפקדי טנקים, אבל הם יוכלו לספר המון לנדב ואסא שמצטרפים בימים אלו לשורות חיל השריון.

״איך היה להתגייס יחד עם חבר מהמכינה?״

נדב פרידמן משיב: ״אין ספק שהדבר הכי טוב שקרה לי מאז שהתגייסתי הוא שעברתי הכל עם שני חברים כל כך טובים, שעברו איתי חוויות שונות גם קודם לכן. כשחוויתי קושי בהכשרה שאבתי מהם כוחות והם נתנו לי כוח להמשיך ולהצליח בכל מקום שהייתי בו. החוויה שאתם עומדים לעבור רק תעצים את החברות בינכם״.

© צילום עצמי

ליברטי שחושש קצת שואל, ״האם זה תמיד היה רק קל? העובדה שיש לכם אחד את השני? האם זה הרחיק מכם חברים אחרים?״ אך טאוב מרגיע אותו מיד ומסביר כי זה מעולם לא היווה בשבילם קושי, אלא רק עזרה ואינספור חוויות טובות. פרידמן מספר בהערצה על חבריו אשר העניקו לו עזרה רבה ״אתה מקבל פה את העזרה הכי גדולה שאתה יכול לקבל - חבר שיהיה איתך שם ברגעים הקשים. אני מעולם לא הרגשתי שזה הרחיק איש מאיתנו משאר החברה. ההיפך - הרבה פעמים חברים שונים ירצו להתקרב אליכם ולחברות החזקה בינכם - זה רק מקרב.״

"חבר שיהיה איתך שם ברגעים הקשים" © דובר צה"ל

אילוז מוסיף גם כי ״אם אתם מרגישים ׳המכיניסטים הצהובים׳ אל תתרגשו ואל תתנו לאווירה בין החיילים להוריד אתכם. אם תעשו דברים באמונה שלמה ובצניעות, בלי להתנשא, ירצו להיות חברים שלכם ולהיות בקרבתכם. תזכרו שעם הכח שלכם יחד אתם יכולים להרים את כל המחלקה".

ליברטי שואל: ״אנחנו יכולים להחליט באיזה מקצוע בטנק נשרת? תותחן, נהג או טען?״

איתי אילוז עונה: ״באופן כללי השיבוץ הוא אקראי לחלוטין, כל תפקידי הטנק משמעותיים וחשובים באותה המידה, כך שבאמת אין לכם ממה לחשוש. לאחרונה החלו לבצע בחינות מקדימות לשיבות במקצועות הטנק, אבל תהיו מוכנים לכל תרחיש ותבואו עם ראש פתוח.״

ליברטי תוהה, ״אם אבקש מוקדם לצאת לקמ״ט (קורס מפקדי טנקים), האם יש סיכוי גבוה יותר שאצא?״

ואילוז מסביר לו: ״חד משמעית אם תראו רצון, נחישות ותהיו מקצועיים כבר מההתחלה יש סיכוי גבוה שיוציאו אתכם. בשביל זה אתם צריכים להוכיח את עצמכם ולהמשיך להיות מצוינים, לא להוריד את הרגל מהגז. המסלול בחיל השריון די מהיר, כבר בסוף הטירונות אתם עוברים לצמ״פ (צוות, מחלקה, פלוגה = אימון מתקדם בטנקים) ואחריו כבר יוצאים לקורס פיקוד. הדרך לפיקוד די מהירה. כנ״ל לגבי קצונה. תמיד תראו את הנכונות שלכם אם יש לכם כזו. זאת למרות שיש לכם עוד כמה וכמה דברים לעבור בדרך עד שתגיעו לבחירה הזו״.

© דובר צה"ל

תהיתם לעצמכם אם רואים הבדלים בין חיילים שבאו כשהם חברים מהבית לבין חיילים אחרים? אן שהגבול מטשטש? תוהה ליברטי, אך אילוז משיב ומרגיע: ״הגבולות מטשטשים די מהר, המסגרת אינטנסיבית בטירוף. עוברים יחד את כל הקשיים במסלול, צחוקים ומעבירים את הרגעים הכי יפים בשירות. זה מחבר את כולם מאוד מהר. אתם תתחברו כל כך לאנשים שלא תבינו בהתחלה מה הקשר בניכם.״

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• תצפיתניות או לא להיות: כל המידע על התפקיד הנפוץ!
• לא שובצתם לתפקיד חלומותיכם? כך תפיקו את המיטב!

 די-ג'יי צבאי

אכן, מפתיע ככל שזה ישמע, בצה"ל החל משנת 2018 נכנס התפקיד של די ג'יי צבאי, ותפקידו, בדומה לתיאטרון צה"ל וללהקות הצבאיות הוא להסתובב בבסיסים ברחבי הארץ ולהרים את המורל של החיילים שנמצאים בבסיסים, רחוק מהבית!

© שאטרסטוק

קונדיטור צבאי

אומרים שכשהבטן מלאה כך גם החיוך! ותאמינו או לא אך בצבא משרתים בין השאר גם בתפקיד קונדיטורים צבאיים. תפקידם הוא להכין קינוחים טעימים, חלות לשבת ועוד מטעמים שיעשו חם בלב. אחד הקשיים המרכזיים העומדים בפני אותם קונדיטוריים הוא שבמטבח הצבאי כל הקינוחים חייבים להיות פרווה מה שבהחלט מצמצם את המצרכים בהם הם יכולים להשתמש.

קוסם צבאי

ואם כבר דיברנו על העלאת המורל, אז מתברר שקוסם לא נמצא רק במסיבות יום הולדת אלא גם בצבא! כן כן, שמעתם נכון! ישנו אדם שתפקידו להסתובב בין הבסיסים השונים ולהעלות מופעי קסמים להנאת החיילים השוהים בבסיס. אם לא שמעתם אף פעם על התפקיד הזה, אל תרגישו נבוכים, כי זהו תפקיד די נדיר, ונכון לשנת 2016 היה אדם אחד בלבד אשר שירת בתפקיד הזה. 

© צילום: Fotolia. 

מציל צבאי

גם מציל הוא תפקיד דיי חדש בצבא, בבסיסים שזכו בבריכה. המציל הצבאי עושה בדיוק את אותם דברים שעושה מציל רגיל רק בצבא בבסיסי חיל האוויר, ההכשרה לתפקיד זה נמשכת 7 שבועות ומיועדת לגברים ונשים כאחד, יתרון מסוים שיש לנשים בתפקיד הזה הוא שהן לעתים מקבלות קורסים מעניינים בנוסף, כמו מדריכת כושר, מדריכת קרב מגע ועוד.

רמ"ד צפרות

רמ"ד צפרות או במילים אחרות: צפר צבאי, אכן כן אולי לא תאמינו אבל בצבא ישנו גם צפר צבאי שתפקידו הוא לוודא שמטוסי צה"ל לא יפגעו בציפורים במהלך טיסתם, חלילה, אם טייס יפגע בציפור, הטיסה כולה יכולה להשתבש ולפגוע בציפורים ובמטוסים כאחד. 

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• לא שובצתם לתפקיד חלומותיכם? כך תפיקו את המיטב!

התצפיתניות פועלות בחמ״ל (חדר מלחמה), שם יש להם את כל הציוד הנדרש על מנת לעקוב אחר המתרחש בגזרה בכל רגע נתון. המשימה אומנם נראית פשוטה, אבל התצפיתניות נדרשות לצפות במסך שעות רבות ביממה ולשמור על רמת ריכוז גבוהה.

בגזרת הצפון יש חמ״לים מתקדמים במיוחד שכוללים מערכת ייחודית וחדשנית. מערכת תצפית בשם ״מארס״ שמייעלת את העבודה ועוזרת לתצפיתניות בזיהוי אירועים חריגים בשטח. על עמדה אחת של תצפית, יושבות שתי בנות, אחת מנטרת ואחת חוקרת. שיתוף הפעולה בין השתיים בנוסף למערכת המתקדמת, מאפשר יכולות גבוהות של זיהוי והכוונת הכוחות בשטח ובכך יוצר שכבת הגנה חזקה וחשובה. 
על שני החמ״לים בגזרת הצפון אשר מתצפתים על גבול לבנון, מפקדות שתי מ״פיות שסיפורן התחיל בשיבוץ פשוט לתצפיתנית.

המ״פ הראשונה היא סרן חן פיניש העומדת בראש חמ״ל התצפיות של שומרה. בתחילת דרכה סירבה חן לתפקיד בבקו״ם משום שלא הייתה מרוצה מהשיבוץ. לבסוף התגייסה לתפקיד וכיום מספרת על החשיבות והאהבה לתפקיד ״הבנות שמגיעות לכאן הן בנות איכותיות, עם יכולות מיוחדות, אני גאה לפקד עליהן ושמחה מכך שיחד אנו מהוות חלק חשוב ממשימת ההגנה על מדינת ישראל.״

המ״פ השניה היא סרן לינוי כהן, מ״פ בחמ״ל התצפיות של מצפה עדי. לינוי עברה מספר רב של תפקידים משמעותיים במערך ואף הקימה מאפס חמ״ל חדש בגזרה הצפונית. לאחר מכן הייתה מפקדת מגמה של השלמת הקצונה של תצפיתניות וכן לקחה חלק משמעותי במבצע מגן צפוני: ״מגן צפוני זכור לי כחוויה אינטנסיבית ומספקת במיוחד. במהלך כל המבצע החמ״ל היה בכוננות שיא והמשימה של ההגנה קיבלה משמעות אחרת.״

חן ולינוי אשר מובילות את המערך והגיעו דרך עבודה קשה, מסירות ואהבה למקצוע אל צמרת הפיקוד בגדוד 869 של חיל האיסוף, שתיהן מחכות לקבל את הדור החדש של התצפיתניות.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• לא שובצתם לתפקיד חלומותיכם? כך תפיקו את המיטב!

ובתכלס, מה עושים?

עם ההגעה למתחם, מקבלים המבקרים צמידים חכמים בעזרתם יתפעלו את הסימולציות שבתערוכה, שם יעברו "מסלול הכשרה צבאית".

במתחם זרוע האוויר והחלל -
״סימולציה של כיפת ברזל בעצם תדמה את הפעולה של היירוט, זיהוי באמצעות מכ״ם והתכווננות על המטרות״, כך מספרת שיר, מדריכה בתערוכה ומפקדת קורס מערכות ירי, ״נותנים למבקרים להתנסות בפעילות צבאית אמיתית״.
מהצד השני, המבקרים מרגישים איך זה לטוס בשמיים בסימולטור של טיסה מבצעית, בתוך דגמים אמיתיים של מטוסי קרב.

© דובר צה"ל

במתחם זרוע היבשה-
כ- 10 עמדות עם ג׳ויסטיקים וקסדות אמיתיות מחכות למבקרים במתחם.
״מבחינתי, צה״ל זה גוף מאוד מרכזי בחיים שלנו ובמדינה. חשוב שגם אנשים שהם מחוץ לצבא ייחשפו למערכת הזאת, כאזרחים צעירים או מבוגרים- לראות איך צה״ל מתחדש, שידעו שיש על מי לסמוך״, מסבירה רב״ט נועה פריגן, מדריכה בחיל תקשוב. פריגן מנהלת תחנה שבה ניתן לראות איך מתקשרים לוחמים ומתמודדים עם כל הרעש בתוך נגמ״ש.

במתחם זרוע הים-
כאן מגיעים לצוללת, בצד ימין תשבו על ה״סונאר״- מערכת לגילוי מטרות לפי קול. בצד שמאל, תוכלו להחזיק בידיות של ״פריסקופ״, להסתכל דרך עדשות על כלי שיט, לבחון את הכפתורים הרבים שלרשותכם, ולכוון לפי מטרות.

ובמתחם הטכנולוגי-
״יש פה מערכת אמיתית שבצבא משתמשים בה לפענוח והסקת מסקנות מודיעיניות מתמונת אוויר ולווין״, מספר ע׳, מדריך בתערוכה המשרת באגף המודיעין. ״בפועל משתמשים בעוד כמה תקנים מסווגים שלא מופיעים פה כמובן, אבל המערכת אמיתית ואפשר להתנסות בה בידיים בתערוכה״.

© דובר צה"ל

בחלק אחר במתחם רואים מדפסות תלת מימד המייצרות חלקים בשימוש צבאי, ובחלק נוסף מופיעות בובות ראווה "רגילות", אך בפועל, על כל אחת יש דיו סתרים באמצעותו צריכים המשתתפים לפענח קוד, בו לצורך ההדגמה נתקלו לוחמי צה״ל שחזרו זה עתה ממבצע סודי נועז בשטח האויב ובידם כספת בה מידע מודיעיני רב.

כל זאת לצד סיפורי מורשת קרב, מצגים של אמצעי לחימה, חידושים, משחקים שמסבירים מה לעשות בשעת חירום, מייצגים אור קוליים ועוד הפתעות.

נשמע לכם מעניין? 

הכניסה לתערוכה חינמית וכרוכה בהרשמה מראש באתר צה"ל.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• "כל מטוס שטס בשמיים": מסלול קורס טייס
• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• לא שובצתם לתפקיד חלומותיכם? כך תפיקו את המיטב!

דוגמה אישית

בעיקר בתקופת הטירונות רובנו מתקשים להתרגל לכל החוקים החדשים וחווים קשיים רבים מבחינה פיזית ונפשית. במקרים רבים הדבר שעוזר ברגעים הקשים ובהסתגלות הכללית לסביבה החדשה היא צפייה במפקדים. כשאנחנו עושים מטלות קשות למשל בתורניות מטבח ובעבודות רסר לפעמים התבוננות קצרה במפקד שנותן מעצמו ונרתם למשימה עוזרת לנו להרגיש כי אנחנו לא לבד במערכה. הדוגמה האישית של המפקדים שלנו גם עוזרת לנו להבין איך המערכת הצהלית מתנהלת ואת החוקים הרבים בה.

© באדיבות דובר צהל

הקשבה

בשלב כזה או אחר כולנו נחווה קושי מנטלי, כזה שהדרך היחידה לפתור אותו היא לדבר. פעמים רבות בטירונות תחושת הבדידות שנובעת מהמקום החדש והאנשים החדשים מתחזקת פי כמה וכמה בעת קושי. לכן אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו שלמרות ההגבלות שדורשות מהם לשמור על דיסטנס וריחוק ממנו שיצליחו להיות קשובים לבעיות שלנו. שישתדלו לעזור ולהראות אכפתיות בסיסית ומינימלית כשהם רואים חייל שמתקשה, לפעמים שנייה אחת של התעניינות במצב יכולה לעשות הבדל גדול ולעזור למישהו להרגיש שלפחות הוא לא לבד והוא יכול להתמודד עם הקשיים.

מקצועיות

דבר נוסף שאנחנו מצפים מהמפקדים שלנו הוא שיקחו את התפקיד שלהם ברצינות. פעמים רבות כשמפקד מיואש מהתפקיד ומהשירות שלו הוא עושה את הכל בחוסר רצון ולא ממלא את התפקיד שלו בצורה טובה. דבר זה משפיע על החיילים גם ברמת ההרגשה שלהם וגם ברמת ההישגים שלהם. כשמפקד לא נוהג בצורה מקצועית החיילים שלו לא מקבלים את המשאבים שמגיעים להם וגם אם ינסו לא יצליחו להגיע למקום שירצו.

© באדיבות דובר צהל

כריזמטיות וסבלנות

במהלך הטירונות והקורסים שרובנו נעבור מתקיימים שיעורים רבים, חלקם יהיו מעניינים וחלקם קצת פחות. מה שבטוח הוא שכולם נעשים מסיבה מסוימת וכולם חשובים! לכן חשוב לנו שהמפקד שלנו יהיה כריזמטי וימשוך את תשומת ליבנו כדי שנוכל להקשיב לו ולהבין את דבריו במהרה. יחד עם זאת חשוב שהוא יהיה סבלני, לפעמים חיילים מסוימים מתקשים להבין חומר שחבריהם מבינים במהרה והם צריכים הסבר חוזר של החומר. לפעמים זה מטיש אך חשוב שכל אחד ואחד יבין את החומר בצורה הטובה ביותר.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• "כל מטוס שטס בשמיים": מסלול קורס טייס
• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• זכותכם: הזכויות שחשוב להכיר לפני הגיוס

בתור התחלה אציג את עצמי, התגייסתי באפריל וכמו חלק גדול מהתפקידים בצבא הופניתי לקורס מיד עם סיום הטירונות. שובצתי להיות רמשי״ת בבית משפט, מה שאומר במילים אחרות שאני מיועדת להיות קלדנית בבתי משפט צבאיים. המטרה במהלך הקורס היא להכשיר אתכם לביצוע מטלה מסוימת, במקרה שלי מיומנות של הקלדה עיוורת יחד עם ידע בסיסי במשפטים. ברוב היום ההתעסקות היא בשיעורים עצמם, נשמע משעמם? לגמרי! לכן כמעט תמיד נעשים מאמצים לגוון עם הרצאות מעניינות ובדאגה שהערבים יהיו קלילים ומהנים יותר ויערבו פעילויות, ערבי גיבוש ומד״סים (שהם שיעורי הספורט של הצבא) שיעזרו לסיים את היום בחיוך. בזמנים האלה כנראה תחוו את החוויות הכי חיוביות שלכם והם יגרמו לכם ללכת לישון בחיוך. המשמעת עדיין קיימת, עדיין תעקבו אחרי לוח זמנים עמוס, תלכו בטורים, תעשו מסדרי ניקיון ותגידו כן המפקד. עם זאת הזמנים יהיו גמישים יותר והמשמעת נוקשה הרבה פחות (לטעמי אפילו פחות מידי) ותקבלו יותר עצמאות.

© קרדיט: צילום עצמי

אם להודות באמת? בשבוע הראשון שלי בקורס לגמרי זלזלתי בשיעורים, החלטתי שאם אני לא אוהבת את התפקיד שלי מותר לי להיות גרועה בו גם ככה אני אעבור ממנו בשלב כזה או אחר. מה שלא הבנתי הוא שעם הגישה הזו אני פוגעת רק בעצמי, אחרי השבוע הראשון כשהכעס התפוגג מעט החלטתי שאם כבר אני נמצאת במקום הזה כדאי שאני אפיק ממנו את המיטב ואעשה כל מה שאני יכולה כדי להיות טובה במה שאני לומדת. אז ניסיתי, באמת ניסיתי, אבל עד לרגע זה אני לא יודעת אם אני אוכשר. מדובר בפעולה בסיסית, הקלדה עיוורת, נשמע שזה לא משהו קשה מידי וזה באמת לא כזה קשה, כל החברות שלי צלחו את המשימה אבל איכשהו אני נשארתי מאחור. ההרגשה הנוראית הזאת של התסכול ליוותה אותי בכל יום בקורס. למה כולן מצליחות ואני לא? מה לא בסדר בי? למה אני עושה את כל מה שאני יכולה ועדיין נשארת מאחור? עד הרגע הזה אני לא יודעת את התשובה ומפחדת כל כך מהיום בו אצטרך להיכנס לדיון לבד. לצערי לפעמים מנסים ופשוט לא מצליחים, וניסיתי, השקעתי בכל שיעור לא משנה כמה הייתי מיואשת, לקחתי כל הערה ונקודה לשיפור שהמפקדות שלי נתנו לי ועשיתי הכל כדי ליישם אותה גם אם זה דרש ממני לצאת מאזור הנוחות שלי. אחריי הכל את הקורס שלי אני מסיימת כמוסמכת על תנאי, נכשלתי ובגדול וזה באמת מרגיש איום ונורא. אבל יש דבר אחד שאני יכולה להגיד לכם בביטחון והוא שגם אם אתם שונאים את התפקיד שלכם אל תלכו עם הראש לתוך הקיר, תבינו שזה המצב שלכם כרגע ותתנו את כל מה שיש לכם ככה לפחות תוכלו להיות שלמים עם עצמכם, גם אם נכשלתם.

© קרדיט: צילום עצמי

בשונה מהטירונות שלי דווקא הדבר שהכי חשוב לי למצוא במפקד לא קרה לי במסגרת הקורס. למרות שהיה פחות דיסטנס ומשמעת לא הרגשתי שיש לי למי לפנות אם קורה לי משהו. הרגשתי שאם אני אפנה למפקדת שלי ואציג בפניה בעיה או קושי שאני חווה היא תזלזל ותשפוט אותי. המצב הזה הכביד עליי, ההרגשה שאתה יכול פשוט ליפול ולהתרסק ואף אחד בכלל לא ישים לב קשה לי במיוחד כי אני בן אדם מאוד סגור וקשה לי לשתף אנשים בתחושות שלי והיו כמה פעמים שהייתי צריכה אותה ולא יכולתי לפנות. למזלי הגעתי לקורס עם שלוש חברות קרובות שגם כשלא היה טוב וכיף היו מערכת התמיכה הטובה ביותר שיכולתי לבקש. חשוב לציין שמעבר לעניין הזה הזה זכיתי במפקדות מדהימות לגמרי שנתנו את כל כולן בשביל שלכולנו תהיה את החוויה הטובה ביותר למרות הקשיים והתסכולים ולמדתי המון מכל אחת ואחת מהן. גם כשאנחנו לא יודעים מזה המפקדים שלנו עושים בשבילנו המון וחשוב לזכור להגיד להם תודה.

© קרדיט: צילום עצמי

אסכם ואגיד שהקורס לא היה קל והיו לא מעט דברים שהייתי משנה בו. אבל אני מאמינה שהצלחתי להנות בו רק כי השקעתי מאמצים בהפקת המיטב בכל רגע, גם כשהיה קשה ומתסכל השתדלתי לשים הכל בצד ולחייך כי בלילות היה לי כיף, כי היה לנו אוכל טוב, כי זכיתי בחברות מדהימות. לא אשקר לכם, לא התחברתי לתפקיד, אני לא מרגישה שאני טובה בו, אני אפילו מרגישה שאני גרועה בו, שבמקום לתרום למדינה שלי אני מעכבת ומפריעה למערכת. כנראה שהדבר הראשון שאני אעשה כשאני אגיע לבסיס החדש שלי יהיה להגיד טופס מעבר. יחד עם זאת אם כבר נכנסתם לקורס שאתם לא מתחברים אליו תנסו להגיע עם ראש פתוח, גם אם זה נשמע לכם קשה ומסובך בהתחלה תתנו צ׳אנס ויש סיכוי גדול שתתאהבו בתפקיד שקיבלתם! תקחו את זה בשתי ידיים, תשקיעו ותשאפו להצטיין בהכשרה שלכם, במקרה הכי נורא לא תצליחו אבל תדעו שנתתם את כל מה שאתם יכולים לתת.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• זכותכם: הזכויות שחשוב להכיר לפני הגיוס
• לוחמת חילוץ והצלה: לא מה שחשבתם

בגיל 16 בערך התחלתי את הליך הגיוס. היעד שהגדרתי לעצמי עוד מביצוע הצו הראשון היה להגיע ליחידת מודיעין מובחרת. קיבלתי את הזימון להגיע למיונים לקורס טייס ופרט למה ששמעתי עליו מאבא שלי, שהיה בקורס שנה, לא ידעתי עליו דבר וחצי דבר. תחילה, לא חשבתי על קורס טייס כאופציה, והגעתי למיונים בשביל האתגר, אך ככל שעברו השלבים התגבש בי הרצון לשרת כאיש צ"א. לאורך הגיבוש ראיתי מטוסי קרב טסים מעליי והיה לי ברור שזהו היעד החדש שלי, וזה השירות הצבאי שארצה לעשות.

"תחילה, לא חשבתי על קורס טייס כאופציה" © דובר צה"ל

התגייסתי לקורס מיד עם סיום הלימודים, והתחלתי את הקורס ביולי 2016. הקורס מורכב מאד, ולא פשוט כלל. השנה הראשונה מערבת הרבה תכנים פיזיים, ביניהם ניווטים, מסעות שבועות שטח ועוד סדרות חי"ר רבות. שלבים אלה לא היו לי פשוטים, אך החברים לצוות והרצון להצליח דחפו אותי קדימה ועזרו לי להתגבר על המכשולים והקשיים לאורך הדרך. בסוף השנה הראשונה עוברים כל הצוערים מיונים למגמות הטיסה השונות - טייסי קרב, נווטי קרב, טייסי מסוקים ומכוננים. המדריכים וסגל בית הספר בעלי ניסיון רב והם בוחרים מי האנשים המתאימים לכל אחת מהמגמות. נבחרתי לתפקיד טייס קרב והתחלתי את חציה הראשון של 'שנת טיסה' - שנה שבה מתעסקים בעיקר במקצועות הטיסה. ברגע שעליתי למטוס בפעם הראשונה, והתיישבתי בתא הטייס, התאהבתי. אני יכול לומר בפה מלא שהיום זוהי התשוקה הכי גדולה שלי - לטוס. אני אוהב את ההרגשה של להיות באוויר, במיוחד בטיסות "סולו", בהן אתה שולט לגמרי לבד בכלי הטייס, טס בשמיים, מבצע תרגיל, מתחקר את הביצוע וחושב איך תוכל לעשות אותו בפעם הבאה טוב יותר, מבצע אותו שוב וחוזר חלילה. השלב הבא בקורס הוא שנת ההשכלה, בה עושים תואר אקדמאי. בחרתי ללמוד במגמת ניהול מערכות מידע, כי מצאתי את התואר מעניין ורלוונטי מאד לעידן בו אנו חיים. לאחר שנת לימודים ארוכה הגעתי לחציה השני של שנת הטיסה ועברתי לטוס על מטוס ה'לביא' עליו אטוס גם בשנה הקרובה, מטוס אימונים מהמתקדמים ביותר בעולם. עברתי חצי שנה נוספת עמוסה בטיסות, לימודים ופעילויות נוספות, אבל יותר מהכל- זאת הייתה שנה חווייתית, כיפית ומספקת. אני מחכה בקוצר רוח לשנת ההכשרה המבצעית.

© דובר צה"ל

לאורך הקורס נתקלתי בהרבה אמירות כמו 'למה אתה עושה את זה?' '10 שנים זה הרבה זמן' 'איך אתה כבר יודע שזה מה שתרצה לעשות?' ועוד רבות. ראשית, אני חושב שהגיע תורי לתרום, ולהגן על המדינה, כמו שרבים עשו לפניי ורבים עוד יעשו אחריי. אך זה לא מספיק. ברגעים הקשים באמת כל אחד חייב לדעת בלב שלם מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה. השקעתי הרבה מחשבה בנושא בשלוש השנים האחרונות. היום אני יכול להגיד שמצאתי את התשובה שלי. אני עושה את מה שאני עושה מתוך מחוייבות למשפחה שלי ובפרט לסבא שלי שנפצע בהגנה על המדינה. אני יוצא לעבר שבע השנים הבאות עם רצון לעשות, לתרום ולהגן על מדינת ישראל בצורה הטובה ביותר. אחד ממפקדיי הקודמים, נהג להגיד שלעשות משהו זה לא מספיק, צריך להאמין במה שאנחנו עושים.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• זכותכם: הזכויות שחשוב להכיר לפני הגיוס
• צוללים: המחווה של חיל הים ללהקת הביטלס

למה להיות לוחמת?

אחד הזכרונות הראשונים שלי כילדה הוא באופן די אירוני, יום הזיכרון. אני זוכרת את עצמי מתבוננת בתמונה של דוד שלי - גדי רז ז״ל, ושואלת את אבא שלי למה אח שלו נהרג? ״בשביל המדינה, בשבילנו״, כך הוא ענה לי. כשגדלתי, נחשפתי לעדויות מהשואה של סבי וסבתי הגיבורים. הופתעתי לגלות כמה הם היו מוכנים להקריב למען המדינה שלנו. בכיתה ו - בטקס יום הזיכרון, הקראתי את ״מגש הכסף״ של נתן אלתרמן. ניסיתי להבין אבל...לא הבנתי כלום. בתיכון, בכל טיול שנתי, נהגנו לעצור בתצפיות מרהיבות, כאלו שנקבעו לזכרן של חיילים וחיילות שנהרגו. הניגוד הזה, בין הארץ היפיפייה - לשכול העצוב גרם לי להבין שאנחנו לא נלחמים סתם. יש לנו מדינה שצריך להגן עליה. לצערנו, גם אם המחיר כבד. 

© קרדיט: דובר צה"ל

אני נשבעת שב-21.11.18 התגייסתי עם התיק הכי כבד מכל המלש״בים. סיבה ראשונה - כי אני משוגעת שמגזימה ומביאה יותר מידיי בגדים. סיבה שנייה - הרגשתי שמעבר לבגדים, אני סוחבת איתי בתיק היסטוריה של שנים. סוחבת את החלומות של סבא וסבתא, את הכאב על מות בנם, את ההקרבה של דודי ז״ל, את המשפחה שעלתה לארץ והמשפחה שנותרה מאחור, את אותה ה״פארן״ מכיתה ו' שניסתה להבין מהו מגש הכסף, את התצפיות מהטיולים השנתיים, הסיפורים הכואבים, הגיבורים, המורשת, התקוות למדינה יהודית. לפני 7 חודשים החלטתי - אני רוצה לשרת בצה״ל ולתרום בצורה הכי משמעותית שאוכל. בחרתי להיות לוחמת כי אני רוצה להגן על המדינה בגופי ובנפשי, ואם צריך אף להקריב את חיי למענה. זו זכות בשבילי להיות לוחמת, זכות ענקית. כל-כך הרבה חיילים וחיילות נהרגו בשביל בטחוני ושלוותי - והחלטתי שאני רוצה להחזיר את מה שקיבלתי.

איך?

ישנן 3 סיבות עיקריות בגללן אני כל-כך אוהבת את חטיבת החילוץ וההצלה.

סיבה 1- לוחמה. בחטיבה שלנו עוברים הכשרת רובאי 05. הכשרה שעוברים ביחידות קרביות בצה״ל. הכשרה מאתגרת, מעניינת - שבועות שלמים בהם מתמקצעים בירי, שדאות, לוחמה בשטח פתוח, לוחמה בשטח בנוי, אימוני בחן מסלול, שבוע מלחמה, ועוד. לאורך כל ההכשרה מכשירים כל אחד ואחת להיות לוחמים. אם זה מבחינה פיזית שבונים לנו את הכושר מ-0, אם זה מבחינה מנטלית שמכשירים אותנו להתמודד עם מצבי קיצון, ואם זה מבחינה ערכית שדואגים לחנך אותנו למקצועיות, אהבה הארץ, רעות ולדבקות במשימה. יש אצלנו שיתוף פעולה מלא בין גברים ונשים, כל כיתה מורכבת מבנים ומבנות יחד. השירות שווה באופן מלא והשילוב הזה יוצא מטורף, מצחיק, מוסיף, וכיפי.

סיבה 2 - חילוץ. כמלשבית לא ידעתי בכלל מה זה אומר. בהכשרה הבנתי שחילוץ הוא עסק מורכב, תורה שלמה שצריך ללמוד לפרטי פרטים. זה לא מובן מאליו שבתור לוחמת יש לי את הזכות להציל חיים. חילוץ הוא אחד הדברים הכי מעניינים שלמדתי בחיי. יש המון מכשירים שאנחנו לומדים לחלץ איתם וזה המון עבודה עם הידיים, אבל גם המון עבודה עם הראש. חילוץ דורש הרבה יצירתיות - בכל תרגיל יש עשרות ואף מאות לכודים באתר הרס מדומה, וכל לכוד נמצא במצב שונה. צריך תמיד לחשוב איך לחלץ את הלכודים בהתחשבות עם הסיכונים האפשריים ולחלץ אותם בזמן המהיר ביותר, אך לפעמים החילוץ נמשך גם מספר שעות. בחילוץ צריך הרבה התמדה, סבלנות וחשיבה מחוץ לקופסא, ואני מבטיחה - אין תחושה יותר מספקת מלסיים תרגיל חילוץ של 36 שעות, כשהמדים מלאים באבק, כפפות החילוץ ספוגות בזיעה, הגוף מותש, אבל לדעת שיום יבוא ואולי את, בעצמך, תצילי חיים בזמן אמת עם הידע ונסיון שאת צוברת.

"אין תחושה יותר מספקת מלסיים תרגיל חילוץ" © קרדיט: דובר צה"ל

סיבה 3 - אנשים. הסיבה העיקרית בגללה אני אוהבת את חטיבת החילוץ וההצלה היא האנשים. ביום הראשון שהתגייסתי חשבתי שהולכים ״לכפכף אותי״. אבל ביום הראשון המפקד שלי ניגש אליי, חייך, ואמר לי דבר שלא אשכח לעולם. הוא אמר לי ״פארן, אני לא הולך לצרוח עלייך. אני לא אקלל אותך. אני אדבר אלייך בכבוד - אם את תדברי אליי בכבוד. אני רוצה שאת תצליחי ונעשה את זה ביחד״.

אחד הדברים שמייחדים את כל האנשים שפגשתי בחטיבה הוא דיבור בגובה עיניים. לא משנה עם מי דיברתי - מפקד, מ״מ, סמ״פ, מ״פ ואפילו מפקד המחזור שלי - כולם, כולל כולם, מדברים בגובה עיניים. הרגשתי שלפני שמסתכלים עליי כטירונית, קודם כל רואים אותי כבן אדם. יש תחושה של מטרה משותפת, של משפחה - וזה לא שאין דיסטנס, ומעמידים אותנו במקום כשצריך, ולרגע לא נתנו לנו לשכוח שאנחנו טירונים, אבל הכל נעשה בנועם, בענווה ובדרך ארץ.

מה בהמשך?

עכשיו, אחרי 7 חודשים של הכשרה - אני הולכת לעלות לקו המבצעי. אנחנו, לוחמי החילוץ וההצלה שומרים על הגזרות המבצעיות בדגש על אזור יהודה ושומרון. הפעילות המבצעית שלנו כוללת ביצוע סיורים, מעצרים של חשודים, מארבים, וטיפול בהפרות סדר. בזמן חירום, כמו שקרה לדוגמא בקריסת החניון ברמת החייל - אנחנו, לוחמי חילוץ והצלה נוקפץ אל אירועים שונים כמו אתרי הרס וקריסת מבנים, וניקח חלק בחילוץ לכודים ובהצלת חיים. אנחנו החטיבה היחידה בכל צה״ל שמוכשרת לטפל באירועי חילוץ תחת הריסות ואב״ך.

אז נכון, הרבה הרימו גבה. אמרו לי שאפצע בהכשרה, שלא אעמוד בזה, שאני לא ״אשרוד״. אמרתי לכם - כבר שמעתי הכל. אבל היום, אחרי 7 חודשים מפרכים, אני גאה לעמוד עם ההכומתה הכתומה על הכתף ולהתחיל את דרכי כלוחמת חילוץ והצלה. בנות, ובנים - אנחנו מסוגלים להכל. באמת. מאחלת לכולנו שירות משמעותי וטוב, בכל תפקיד ובכל מקום. קיבלנו את המדינה הזו על מגש של כסף, עכשיו זה התור שלנו להחזיר.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• זכותכם: הזכויות שחשוב להכיר לפני הגיוס
• יום בחיי: איך נראת הטירונות הצה"לית

לא רק חג המוזיקה, חיל הים הסביר כי זו גם הדרך שלו לציין 60 שנים לשייטת הצוללות וציון 50 שנים להוצאת תקליט "Yellow Submarine" של להקת The Beatles, סביבו נעשתה המחווה. מה דעתכם?

למי שתוהה מהו חג המוזיקה, נספר שביום הראשון של הקיץ (ה-21 ביוני, כאמור), נחגג בצרפת פסטיבל מוזיקה ענק הכולל יציאתם של נגנים והמונים לרחובות עם כלי נגינה. במרוצת השנים הפסטיבל הפך לחג של ממש. אנחנו בעד!

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• זכותכם: הזכויות שחשוב להכיר לפני הגיוס
• יום בחיי: איך נראת הטירונות הצה"לית

המאלש"חיות הן המדריכות עם הכומתה. הכתומה של פיקוד העורף ושרוך הדרכה בצבעי אבטיח, ירוק אדום המסמלים הדרכה וחירום. כמאלש"חית אני מגיעה למקומות שונים באוכלוסייה: בתי ספר יסודיים (כיתות ה'), משרדי ממשלה, בתי עסק, מרפאות ומפעלים חיוניים. בתפקיד עליי להעביר הדרכות על הכנה לחירום בזמן השגרה, הנחיות התגוננות, ייצוג של פיקוד העורף והצבא, מענה על כל שאלה על מצבי החירום השונים ירי רקטות וטילים, רעידות אדמה, צונאמי, שריפות ועוד. המערך של המאלש"חיות הוא מערך בהתפתחות, כל פעם משפרים אותו ומעדכנים את התכנים כדי שיהיה רלוונטי לכלל האוכלוסייה, לדוגמה מערך כיתות ה' שמתעסק במצבי חירום, התמודדות אישית ונפשית והכרת פעילותו של פיקוד העורף. וכל זאת לומדים בקורס אינטנסיבי של שלושה חודשים הנקרא קמ"ד חירום. רוכשים בו את כל הכלים והמקצועיים לתפקיד זה ולא רק חומר עיוני אלא סדנאות הוראה, פסיכולוגיה לילדים, טכניקות הדרכה שונות וביטחון מול קהל.

כאשר מסיימים את הקורס משובצים למחוז מסוים בארץ - אני שובצתי למחוז ירושלים והמרכז, בו הגעתי למקומות שונים שכנראה שלעולם לא הייתי מגיעה בשום תפקיד אחר, הדרכתי בבתי משפט, משרדי ממשלה, מלונות ומוזאונים, וכן, כיתות ה', מגזר חרדי וערבי, כיתות של חינוך מיוחד ועוד. לאחר כמה חודשים התמיינתי והתקבלתי לסגל קורס ההכשרה ושרתתי כמפקדת על חניכים וחניכות שיסיימו כמדריכות ומדריכי אוכלוסייה לשעת חירום. התפקיד נתן לי כלים רבים, בזכותו הכרתי אנשים שונים, למדתי להתמצא בדרכים, להכיר ערים ומקומות שונים בארץ ובעיקר בגזרת המחוז שלי ויותר מזה יצא לי לעזור ולהציל חיים.

© באדיבות דובר צהל

החלקים המשמעותיים ביותר בשירות מבחינתי עד כה היו ההדרכות למשרדים גדולים, ממש לראות את האנשים עוצרים רגע את שגרת היום להבין שגם במצבים הכי פחות צפויים יש מה לעשות ואיך להתכונן. התפקיד מבחינה אישית הוא חוויתי ואמיתי ממש מול "הלבן של העיניים", לתת את המקום והזמן לשאול את כל השאלות, להעביר את המידע הכי מדויק ומקצועי, להדריך ולכוון אנשים איך לשמור על עצמם גם בזמן חירום. אנחנו המאלש"חיות מחזקות את המוכנות והמסוגלות בישראל ונותנות יד בחיזוק החוסן הלאומי בארץ וזו זכות.

ביולי הקרוב אמשיך לפקד בקמ"ד חירום ולפתח ולקדם את המאלש"חיות הבאות - אז אפילו שמערך המאלש"ח הוא אינו המוכר ביותר בצה"ל אין ספק שיוצא לי לשרת שירות משמעותי, אמיתי וחוויתי בזכות הרבה עניין בתפקיד לא מוכר וטיפה של אינטואיציה.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• קורס צוללן: "שום דבר לא משנה למעט הרצון שלך להצליח"
• יום בחיי: איך נראת הטירונות הצה"לית

שעת ט״ש

במהלך הטירונות בסופו של כל יום צה״ל מחויב לתת לכם שעת ט״ש. שעת הט״ש היא הזמן שלכם לבצע את כל האירגונים שלכם כמו להתקלח, להתקשר להורים, לארגן את המזוודה וכו׳. חשוב לדעת שזכותכם לקבל מינימום של 45 דקות של שעת ט״ש בסוף כל יום, לא משנה כמה מאוחר הוא מסתיים.

24 שעות

על מערכת הרפואה הצהלית יש לא מעט ביקורת שנובעת בין היתר מתוקף העובדה שחיילים רבים מתלוננים ומזייפים בעיות רפואיות בכדי לקבל הקלות. כך או כך בכל בוקר בטירונות תוכלו לדרוש לראות רופא ולמרות שלרוב הזכות הזו לא מתממשת זכותכם המלאה היא לפגוש רופא תוך 24 שעות מרגע הבקשה. כך או כך אנחנו ממליצים לכם ללכת לכל רופא שאתם צריכים לפני הגיוס, זה יחסוך לכם המון כאבי ראש.

"זכותכם המלאה היא לפגוש רופא תוך 24 שעות מרגע הבקשה" © צילום: Fotolia

בן יחיד

הזכות הבאה רלוונטית לבנים שקוראים את זה. למרות שבשונה מהבנות המערכת הצבאית יכולה לחייב אתכם לשרת בשירות קרבי בניגוד לרצונכם חשוב שתדעו שאם אתם בנים יחידים לאחד מהוריכם לא חלה עליכם החובה הזו. אם אתם בנים יחידים חשוב שתיידעו את הצבא וככל הנראה לא יתווכחו איתכם ויקשו עליכם יותר מידי. חשוב לציין שאם בכל זאת תרצו לשרת בשירות קרבי כמובן שתוכלו אך זו בחירה שלכם בלבד.

טבעונות

נסיים בזכות שלעיתים תצטרכו להתעקש עליה וחשוב שתדעו. אם אורך החיים שלכם הוא טבעוני/ צמחוני צה״ל מחויב להתאים לכם אוכל בכל ארוחה. שימו לב: אתם מחויבים להודיע על כך כבר בצו הראשון וחובה לנהל אורך חיים טבעוני/צמחוני לפחות חצי שנה לפני ההצהרה על כך. חשוב לדעת שבמקרים מסוימים חיילים טבעונים אף יהיו זכאים לקבל תוספת של כסף שבו יוכלו לקנות אוכל התואם את אורך חייהם אז כדאי שתבדקו את זכאותכם.

"צה״ל מחויב להתאים לכם אוכל בכל ארוחה" © צילום: Fotolia

חופשה מיוחדת

במקרה שתיתקלו בבעיה אישית שבעקבותיה תצטרכו לעצור את חייכם כמו פטירה של קרוב מדרגה ראשונה או בעיה כלכלית חמורה - זכותכם לדרוש חופשה מיוחדת. במסגרתה תקבלו חופשה של חודש בה תוכלו להתמודד עם האובדן או לעבוד בכדי לצאת מהמצב הכלכלי הקשה ואף ללמוד לפסיכומטרי או להשלים בגרויות. אם מדובר בדבר שאפשר לחזות מראש כמו השלמת בגרויות כדאי לדאוג למסמכים טרם הגיוס ולהגיע מוכנים.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• קורס צוללן: "שום דבר לא משנה למעט הרצון שלך להצליח"
• יום בחיי: איך נראת הטירונות הצה"לית

דור, שגדל והתחנך על הסיפורים והמור״קים של אבא מהצבא ועל החשיבות בהגנה על המדינה מספר: ״מהרגע שהתגייסתי היה לי ברור שאהיה מפקד על טירונים ושאוציא כמה שיותר חיילים לפיקוד, כי זו המחויבות שלי לצבא״. לדור היה מפקד שדחף אותו למיצוי עצמי מקסימלי לאורך הטירונות, וכך עשה בעצמו לחייליו. ארבעה מתוכם יצאו לקורס מ״כים עוד לפני ההקצאה הראשונה!

אחד מבין הארבעה היה חייל שריגש את דור במיוחד. ״הוא הזכיר לי את עצמי עם הקושי בהכשרה מהבחינה הפיזית, ולכל אורך הדרך אמרתי לו שהוא מסוגל ושלא יעצור לרגע. בסוף שבוע המחלקה, ששבר את כולנו פיזית הוא אמר לי תודה וזה היה שווה הכל״.

© קרדיט: דובר צה"ל

דור מספר ששמע מאביו סיפורים רבים מתקופת שירותו אשר עזרו לו במהלך השירות - ״אבא הרעיל אותי על החטיבה בסיפורים על מסעות ארוכים, תנאי לחץ שמלמדים כמה אנחנו מסוגלים לספוג עד קצה גבול היכולת, ואף על צניחה אחת שלו שכשלה, בה הוא נפצע.״

יניב, אביו של דור, שגדל במושב בקעות שבבקעת הירדן הגיע לחטיבת הנח״ל דרך חברים מהבקעה. הם למדו בפנימיית ״כרמית״ בירושלים והקימו גרעין של פעילויות חקלאיות. ״הרעיון מצא חן בעיניי והצטרפתי. הקמנו את גרעין ״אשחר״, על שם הבת של האחראי עלינו מטעם הקיבוץ, בו עבדנו מאוגוסט 1990, אחרי שסיימנו תיכון, ועד אוקטובר של אותה השנה, אז התגייסנו לצה״ל."

מהרגע הראשון ועד השחרור בחורף 94׳, דרך טירונות, דרך האימון המתקדם, תקופות תפיסת הקווים, בנבי מוסא, בלבנון, אימון בחורף הקשה של 1991 בצפון ובכל מקום, תקופות העבודה החקלאית במסגרת הגרעין, היה יניב חלק מפלוגה הומוגנית ומגובשת, כמו משפחה. יניב אימן את דור לקראת הצבא. לא סתם דור מספר כי הוא תמיד חותר למצוינות וכי היא הערך העליון בעיניו בתור מפקד לצד הרעות.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי 

• הטירונות שלי: "חוויה משמעותית שלא הייתי מחליפה לעולם"
• קורס צוללן: "שום דבר לא משנה למעט הרצון שלך להצליח"
• יום בחיי: איך נראת הטירונות הצה"לית

אוהבים להצטלם?

כולנו אוהבים לתעד את האירועים המצחיקים והמעניינים שקורים לנו במהלך היום ולפרסם אותם באינסטגרם, ובצבא יש לא מעט כאלה. אולי תתבאסו לגלות שאסור להעלות תמונה או מיקום מתוך הבסיס. אבל אל תמהרו להתאכזב! אמנם אסור לפרסם את התמונות, אבל אף אחד לא מונע מכם להמשיך לצלם ולתעד את הרגעים שרוצים לזכור!

חובשי כיפה?

לחיילים הדתיים שבנינו, חשוב שתדעו שעל פי תקנות הדיגום של צה"ל, כיפה תקנית נחשבת לכיפה ללא כיתובים, אבל אף אחד לא מונע מכם לשים כיפה צבעונית ומסוגננת…

דעתנים בעלי לשון חריפה?

אם אתם מסוג האנשים שמאוד מעורבים חברתית ופוליטית ברשתות החברתיות ויש להם דעות נחרצות לגבי נושאים רבים, תאלצו לקחת פסק זמן מהתחום בזמן השירות הצבאי. חיילים אינם יכולים לעשות לייק לפוסט של פוליטיקאי או של מפלגה ואינם יכולים להגיב או לפרסם פוסט בנושא או בעמוד פוליטי.

© fotolia

טרמפיסטים?

גרים במקום שמגיע אליו אוטובוס בערך פעם ביום וטרמפים זה הדרך היחידה שלכם להגיע הביתה? תצטרכו למצוא פתרונות יצירתיים לבעיה שלכם, כי כחיילים אסור לכם לתפוס טרמפים מאנשים זרים בעקבות המצב הביטחוני.

קלפים אסור אבל שש-בש מותר

זהו חוק פחות מוכר וכנראה רבים מהחיילים עוברים על החוק בלי לדעת אפילו על קיומו. בצבא אסור לשחק לשחק משחקי קלפים, מתוך אמונה שמשחקי קלפים יכולים לעודד תרבות הימורים בקרב החיילים, דבר שלא חוקי במדינת ישראל וכמובן שאינו רצוי בצבא. במה אפשר לשחק אם לא בקלפים? במשחק האהוב שש-בש!

הכפתור האחרון למעלה בחולצה? נועד להישאר פתוח

כן, כן, כפי שקראתם, על פי פקודות הדיגום בצה"ל יש להשאיר את הכפתור העליון בחולצה פתוח. תוהים למה? הכפתור העליון של חולצת המדים בצה"ל, משמש כמעין כפתור מצוקה. כאשר חייל חש מצוקה ואינו יכול להביע אותה, כי הוא חושש שיפגעו בו או כי גורם מאיים עליו, הוא יכול לרכוס את הכפתור האחרון בחולצת המדים ובכך, לאותת לסביבה שמשהו לא בסדר. בנוסף, כשחייל נהרג רוכסים את הכפתור העליון בחולצת המדים שלו כדי לסמן את מותו.

© קרדיט: דובר צה"ל

יוצאים לשופינג על מדים?

יצאתם מהבסיס וכל מה שבא לכם זה להשתחרר קצת וללכת לקנות איזה בגד יפה שיעשה לכם טוב בלב? תצטרכו לחשוב על פתרונות יצירתיים משום שלחיילי צה"ל אסור להחזיק בידיים בגדים לא תקינים. הסיבה? חשש של צה"ל שמי שמחזיק בבגד לא תקין ביד לא יעמוד בפיתוי וילבש אותו. אחרי שגילינו את זה, מיהרנו להשיג לעצמנו תיק גדול להכניס לתוכו את כל השופינג.

מוזיקה? רק באוזנייה אחת

אולי כבר נתקלתם בכתבה או מישהו כבר זרק איזו הערה בנושא האוזניות. להפתעתכם, כולם צדקו ולחיילי צה"ל אכן אסור להסתובב עם שתי אוזניות, מותר רק עם אוזנייה אחת ומאוזניות הקשת תצטרכו להיפרד עד השחרור. גם לנו קצת קשה עם הבשורה, אבל הסיבה לתקנה זו היא שחיילים עם אוזניות אינם ערניים לסביבתם וזה מסוכן עבורם לאור המצב הבטחוני.

עוד בערוץ על מדים בפרוגי:

• הטירונות שלי: "חוויה משמעותית שלא הייתי מחליפה לעולם"
• קורס צוללן: "שום דבר לא משנה למעט הרצון שלך להצליח"
• מצה״ל באהבה: הדרכים שבהם צה"ל עתיד לעזור לכם

נתחיל עם כמה דברים קבועים שיחולו ברוב הימים. בכל ערב תיאמר לכם השעה בה אתם צריכים לקום בבוקר שלמחרת וחצי שעה אחריי שתקומו (לרוב זה יהיה באזור השעה חמש בבוקר) תידרשו לעמוד בח׳ במקום בו יגידו לכם, שם תקבלו את הלו״ז להמשך היום מהמפקדים שלכם. משם תלכו לאכול את ארוחת הבוקר ואז תעשו מסדר ניקיון בו תידרשו לסדר את המצעים שלכם בצורה בה יגידו לכם, לנקות אבק ולעיתים גם לשטוף את החדר. לאחר מכן תעשו את מה שנכתב בלוח הזמנים ובאזור השעה 12 שבה רובנו אוכלים ארוחת בוקר או אפילו רק מתעוררים כמלש"בים תלכו לארוחת צהריים ומיד אחריה לרוב תגיע גם הפסקת צהריים. לאחר עוד שש שעות תגיע ארוחת הערב ולאחר שתסיימו עם כל מה שצריך לעשות (באזור 8-9 בערב) ישחררו אתכם לשעת ט"ש בה תוכלו לארגן את הדברים שלכם, להתקלח, להתקשר להורים ובסופה תלכו לישון.

יום מטווחים

נפתח ביום המאיים והמלחיץ ביותר לרובנו. הוא אמנם נשמע כמו יום אינטנסיבי ועמוס אך במהרה תבינו שברוב היום אתם הולכים בעיקר לחכות לתורכם. בתחילת היום תחולקו לקבוצות ובכל פעם אחת מהן תיכנס ותירה בצורה בה לימדו אותה. הזמן שתבחנו בתוך המטווח הוא אמנם מפחיד ומאיים אך תנסו לזכור שאתם מוקפים במפקדים מנוסים שלא יתנו למשהו רע לקרות וכי כולם עוברים את זה בסופו של דבר, אם יקח לכם מעט יותר זמן זה לגמרי בסדר. יהיו שני ימים כאלה ובשניהם תהיו רחוקים מהמגורים שלכם לאורך כל היום אז חשוב לקחת כל דבר שיכול להיות חיוני.

© קרדיט: דובר צה"ל

שמירות

שמירות הם משהו שכולנו נעבור בשלב כזה או אחר וכולנו גם יודעים את זה, מה שאולי לא ידעתם הוא שימי שמירות הם ימים בהם יש נוהל שאומר שחוץ מהשמירות אין לוח זמנים. זאת אומרת שבימי שמירות תידרשו לשמור כפעמיים בכל 24 שעות, כשכל שמירה אורכת בין שלוש לארבע שעות (תלוי בבסיס) ובכל זמן בו לא תשמרו תוכלו לעשות כל מה שרק תרצו שכנראה יהיה בעיקר לישון. חשוב לציין שלפני שתתחילו לשמור יהיו לכם הסברים רבים על מה עושים אם קורה משהו ואיך פועלים, תזכרו שלא ישימו אתכם במצב מסכן לפני שבטוחים שאתם מוכנים לכך אז אין צורך לדאוג.

תורנות רס"ר

היום הבא שתיתקלו בו כטירונים הוא יום שבו תעשו תורנות רס"ר. מה זה אומר? זה יום שבו תנקו את כל הסביבה שמסביב למגורים שלכם למשל בניינים שנמצאים מסביב לפלוגה, האזור החיצוני של הפלוגה עצמה וכו׳. היום הזה משתנה מאוד בין הבסיסים, בבסיסים מסוימים תידרשו לסדר חדרים מסוימים, לצבוע בניינים מסוימים ולהעביר דברים ממקום למקום ובאחרים תתמקדו בנקיון של הפלוגה שמתבטא למשל בניקוש עשבים ונקיון. מדובר ביום מתיש אבל אל תשכחו שההנאה שלכם בו תלויה בגישה שלכם לדברים תבואו בכיף ואני מבטיחה לכם שתהנו!

שיעורים

לכל אורך הטירונות יהיו לכם המון שיעורים בכל מיני נושאים, שיעורים שחשוב להקשיב בהם כי בסוף הטירונות תיבחנו על התוכן שלהם. השיעורים יעסקו במתן עזרה ראשונה, רוח צה"ל, נהלים וחוקים וההכי פחות אהובים, שיעורי נשק בהם תלמדו ותבצעו את כל ההכנות לקראת הירי בו. לרוב השיעורים אינם מתבצעים בצורה דומה לזו של בית הספר והרבה פעמים תשבו בחוץ וישולבו המון דברים מעשיים ודיונים, אך לעיתים מגיע שיעור בתוך כיתה דווקא ברגע בו אתם הכי עייפים אז הטיפ שלנו הוא בעיקר להשתדל לשמור על עצמכם עירניים וכשאין ברירה לבקש להיעמד בצד.

© קרדיט: דובר צה"ל

תורנות מטבח

נסיים עם היום שלרוב הוא הקשה ביותר. ביום בו תעשו תורנות מטבח לרוב תקומו מוקדם יותר מהרגיל ותסיימו מאוחר יותר. זהו יום אינטנסיבי שזמן המנוחה בו הוא מועט ותלוי בכם ובכמה מהר תעבדו. תידרשו לעשות סוגים רבים של משימות הנעות מהכנת האוכל להגשתו ועד לשתיפת הכלים. גם כאן ההנאה שלכם תלויה בכם, תוכלו להתמרמר ולהתלונן שקשה או שתוכלו לשים שירים ולצחוק עם החברים שלכם.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• הטירונות שלי: "חוויה משמעותית שלא הייתי מחליפה לעולם"
• מעצב לשמחה: האם יש מקום לקיום חגיגות יום העצמאות בצאת יום הזיכרון?
• מצה״ל באהבה: הדרכים שבהם צה"ל עתיד לעזור לכם

לא דמיינתי שאגיע למקום בו אני נמצא עכשיו. יחד עם חבריי לקורס למדנו הרבה, חווינו ואתגרנו את גבול יכולותנו. כולנו. מי שאהב ללמוד ומי שלא אהב ללמוד. מי שהתאמן לפני הצבא ומי שהתגייס קצת פחות בכושר. כולם מגיעים לחממה אחת גדולה ושום דבר לא משנה למעט הרצון שלך להצליח. אתה מכיר את החברים הכי טובים שלך לחיים.

הכל התחיל ביום סיירות, קיבלתי מיון חובלים/צוללות ולאחר מספר מבחנים פסיכוטכניים הודיעו לי כי עברתי והמשכתי לגיבוש צוללן. בשלב הזה לרוב נכנסים לאינטרנט, מדברים עם חברים ומנסים לדלות כל מידע שאפשר לגלות. אך המאמץ לא נשא פרי. עלטת הסיווג הכבדה לא מאפשרת לחשוף עד כמה מבצעי ומשמעותי התפקיד.
אם אתה לא מכיר צוללן אישית, שייטת 7 מבחינתך יכולה להיות מאוד מסתורית ולמרות הכל ועד עכשיו זה היה השירות הכי מעניין שיכולתי לבקש.

"השירות הכי מעניין שיכולתי לבקש" © קרדיט: דובר צה"ל

ביום הגיוס הגעתי יחד עם עוד בערך 50 נערים לבסיס ההדרכה של זרוע הים, את חלקם זיהיתי קצת מהגיבוש או מהמיונים, ובלי לשים לב חלקם הפכו לאנשים הכי קרובים אליי בעולם כולו. לאחר טירונות בסיסית 03 התחלנו מסע מפרך וארוך בשם קורס צוללן המורכב משני שלבים, בסיסי וייעודי. לא אוכל לפרט הרבה, למען האמת לא אוכל לספר מספיק כדי להעביר עד כמה עוצמתי היה הקורס עבורי. זה משנה אותך, אף אחד לא נשאר אותו האדם שהיה כשהגיע לקורס.

הפכנו רגועים יותר וחדים יותר. אתה לומד להתמודד עם אתגרים שלא תיארת לעצמך שתפגוש בחיים, אתה פוגש אנשים מדהימים שילוו אותך לאורך כל הדרך, בין אם אלה הם המפקדים או בין אם אלה חבריך לקורס. אתה הופך טוב יותר, מצוין יותר, מקצועי יותר. הקורס הוא תקופה מטורפת, שבה אתה לא רק מגלה את עצמך האמיתי, אלא יוצר את עצמך מחדש. למעטים אשר יגיעו לקורס ויזכו לסיים אותו - מדובר בשירות משמעותי וייחודי, אשר לא ניתן למצוא בשום מקום אחר. אני גאה לסיים את הקורס הזה, ומלא בתחושת שליחות עם הצטרפותי לשורותיה של שייטת 7- שייטת הצוללות.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• הטירונות שלי: "חוויה משמעותית שלא הייתי מחליפה לעולם"
• מעצב לשמחה: האם יש מקום לקיום חגיגות יום העצמאות בצאת יום הזיכרון?
• בוחרים בחיים: ההורים הפכו את הכאב לתרומה עצומה

מקומות עבודה

נפתח את הרשימה שלנו בדבר שסיפרו לרובנו לא מעט, צריך להתגייס כדי למצוא עבודה. זה דבר שאומרים לא מעט לכל מי שמתלבט אם להתגייס לצבא אך חשוב לחזור ולומר אותו. כשתצאו לחיים האזרחיים שלכם תיתקלו בשאלה ״האם התגייסת לצבא?״ בלא מעט ראיונות עבודה, גם בכדי להתקבל לעבודות הבסיסיות ביותר כמו מלצרות הגיוס או אי הגיוס יכול להוות גורם מכריע בבחירתכם לעבודה. גם אם תצליחו לצבור ניסיון דלתות רבות יסגרו בפניכם בעקבות אי ההתגייסות ועבודה בממסדים ממשלתיים תרד מהפרק לגמריי.

התחשלות

אנחנו לא רוצים לבאס אבל החיים הם לא דבר קל, גם אם עכשיו הכל נראה בסדר בשלב מסוים כולנו ניתקל בקושי גדול ומשמעותי. איך הצבא קשור לכל זה? השירות הצבאי יוציא אתכם מאזור הנוחות שלכם באופן מתמיד, הוא יכפה עליכם להתמודד עם מצבי קיצון שלא הייתם נתקלים בהם בשום מקום אחר. כך תוכלו ללמוד להתמודד, להתחשל וללמוד כמה שיעורים על מי ומה אתם, שיעורים שיעזרו לכם במצבים קשים יותר בעתיד ואולי יקלו טיפה על הקושי.

© פוטוליה

עבודה מועדפת

עם הכניסה לאזרחות שלכם ולחיים העצמאיים בפעם הראשונה כולנו ניתקל בקשיים כלכליים. עבודה ומועדפת והנחות רבות לחיילים משוחררים בשלל תחומים הם הרבה פעמים גורם מכריע בצורה בה נתחיל את דרכנו כאנשים בוגרים ועצמאיים. מה זה בכלל? עבודה מועדפת היא מענק כספי שניתן לחיילים משוחררים אם עבדו באחת מכמה עבודות במשך לפחות 150 ימים. יחד איתו יש לא מעט הנחות במכללות שונות ומקומות השכלה גבוהה והנחות על אוכל, ביגוד ואטרקציות.

מקצוע לעתיד

תפקידים רבים בצהל יכשירו אתכם בנושאים רבים ומגוונים שרובם הם גם מקצועות ממשיים שאנשים עוסקים בהם באזרחות. מה שאומר שאתם תרכשו ידע מקצועי על חשבון הצבא ואז גם תתנסו בו ותצברו ניסיון במהלך השירות. כל זה יוביל אתכם לאפשרות לעבוד בעבודה עם שכר גבוהה יותר כשתשתחררו ולהתחלת האזרחות שלכם עם בסיס מסוים של קריירה.

© Fotolia

ערכים

ממש כמו בבית הספר במהלך השירות בצבא תלמדו לא מעט ערכים. ההבדל המשמעותי הוא שבצבא גם תצטרכו לבחור לפעול על פיהם ולא מעט פעמים תיתקלו במצבים בהם שני ערכים משמעותיים וחשובים מתנגשים ותצטרכו לבחור מה חשוב לכם יותר ומה קצת פחות. תלמדו לא מעט שיעורים על אחווה, חברות, מנהיגות, יוזמה ועוד המון חשובים לא פחות. ערכים חשובים שיעצבו אתכם ויהפכו אתכם לאדם טוב יותר ובטוח יותר בעתיד שלכם מה שחשוב לא פחות מכל קריירה.

עוד בערוץ על מדים בפרוגי:

• מעצב לשמחה: האם יש מקום לקיום חגיגות יום העצמאות בצאת יום הזיכרון?
• בוחרים בחיים: ההורים הפכו את הכאב לתרומה עצומה
• נזכרת בנופלים: "אנחנו נלחמים בכאב שעוטף אותנו"

כמו שכבר ציינתי בימים שלפני הגיוס - פחדתי, פחדתי לבכות כשיצעקו עליי, פחדתי להחזיק נשק, פחדתי מהפן הפיזי ובעיקר פחדתי שאהיה לבד בתוך כל החוויה האינטנסיבית הזאת. לפני כחודש הגעתי לראשונה לבסיס שלי מלאת חששות ופחדים. היום אני יכולה להגיד בביטחון שזו אחת התקופות הטובות ביותר שהיו לי בחיים. שלא תבינו אותי לא נכון, היה לי קשה בלא מעט רגעים אבל אלה רגעים שברגע שהם חלפו במקום להרגיש רע הרגשתי חזקה, הרגשתי שלמדתי משהו, שהתחשלתי.

ממש עוד כמה רגעים חווית הטירונות תסתיים לה ואם לומר את האמת אני בעיקר עצובה. כי בין האוכל המגעיל, ההשקמות המשמעת והנשק הצלחתי להנות. בזכות הבנות שרק הכרתי וכבר הפכו לחברות ממקום של קושי משותף, בזכות המפקדות שעשו לי את ההיכרות הטובה ביותר עם המערכת הצבאית ובזכות השיעורים הרבים שזכיתי ללמוד על עצמי.

"הצלחתי להנות" © קרדיט: צילום פרטי

הייתי מוכנה לקושי וידעתי שאני היחידה שיכולה להשפיע על האושר שלי והכל תלוי בצורה שבה אקח דברים. ראיתי בנות מסתובבות מדוכאות ימים שלמים בגלל יחס שקיבלו ממפקד מסוים והחלטתי שגם כשיהיה לי קשה אני אתמודד ולא אתן לקושי להרוס לי אפילו לא עוד דקה. קל ליפול למקומות רעים ולהישאר שם במערכת שנותנת לך את ההרגשה שאתה חסר חשיבות. מה שהציל אותי היה לוח הזמנים. העובדה שגם אם אני מרגישה נורא וכל מה שאני רוצה זה ללכת למיטה שלי ולבכות, אני צריכה לקום וללכת לרחבה לעמוד בח’ כי יש מסדר. היו לי נקודות שבירה אבל הן היו שונות מאלו שציפיתי להן. כמו בנות רבות הייתי בטוחה שהחזקת הנשק יהיה הקושי הגדול ביותר שלי אבל הוא התגלה כמינורי לצד קשיים אחרים.

גם הקשיים הגדולים ביותר של רובכם כנראה יגיעו דווקא בסיטואציה שלא צפיתם מראש. אצלי היא הגיעה בליל הסדר, לא אלעה אתכם בכל הפרטים אבל קיבלתי את ההודעה שאני סוגרת שבת, התבאסתי ובכל זאת נשארתי אופטימית. לצערי חטפתי וירוס, ואת האמת? אני אפילו לא זוכרת מה היה בליל הסדר, אך כשהרגשתי רע, הבנות שישבו איתי אמרו לי שהן הסבו את תשומת ליבה של המפקדת שלי ששלחה אותי לחדר לנוח או יותר נכון לבכות קצת בשקט. אם כל זה לא הספיק אז אחריי כשעה הודיעו לי שאני צריכה לקום לשמור, אז קמתי על הרגליים ושמרתי , הפסקתי לרחם על עצמי ובבוקר שלמחרת עדיין הייתי חולה, אבל הרגשתי מעין גאווה עצמית שלא ויתרתי לעצמי! וזו הרגשה שלא הייתי מחליפה בעד שום דבר אחר.

"למדתי על חברות ומנהיגות" © קרדיט: צילום פרטי

הדברים שהיו לי הכי משמעותיים בטירונות היו שהצלחתי ללמוד על עצמי דווקא מתוך הקושי ויחד איתם ערכים שאקח איתי תמיד - תובנות ושיעורים שלא הייתי מקבלת בשום מקום אחר. למדתי על חברות, ומנהיגות. הפתעתי את עצמי לטובה וגיליתי שאני לא עצלנית כמו שחשבתי ויותר חזקה משדמיינתי. לא מעט פעמים גם איכזבתי את עצמי ובסיטואציות מסוימות הרגשתי שחזרתי עשרים צעדים אחורה בדרך שאני עושה כבר שנים במטרה להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי.

בסופו של יום אני בעיקר שמחה על החוויה הזו ומצטערת שהיא עברה כל כך מהר. אז אם אתם עומדים להתגייס בקרוב, אני מציעה לזכור שהצעקות והמשמעת הקשה הם לא יותר ממשחק שנועד להכין אתכם למצבי קיצון שכנראה לא תיתקלו בהם בשירות הסדיר שלכם. תתמקדו בחברים ותשתדלו להפיק את המיטב מכל חוויה שתחוו. תיזכרו שבסוף הכל עובר ובעתיד כנראה שתרצו מאוד לחזור לתקופה הזאת.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• בוחרים בחיים: ההורים הפכו את הכאב לתרומה עצומה
• נזכרת בנופלים: "אנחנו נלחמים בכאב שעוטף אותנו"
• איתנו לנצח: סיפורם של גיבורי ישראל

בעיניי, חגיגת יום העצמאות בצאת יום הזיכרון אינה פוגעת בזיכרון הנופלים ואפילו להיפך, דבר זה מקדש את זכרם, מכיוון שזה מדגיש את ההקרבה למען העצמאות שיש לנו בזכותם, הקירבה בין יום העצמאות ליום הזיכרון יוצרת קשר רצוי ואף הכרחי בין השניים: ביום הזיכרון אנו נזכרים בכל האנשים שהקריבו את חייהם למען המדינה ויום לאחר מכן אנו חוגגים את המדינה שיש לנו בזכותם. ביום העצמאות אנחנו מקדשים את הנופלים בדרך אחרת, אך לא פחות טובה, כי בעוד ביום הזיכרון אנו זוכרים את מי שהיו המתים בחייהם, ביום העצמאות אנו זוכרים את מה שהעניקו לנו במותם - את המדינה שלנו, וזה בעיניי חשוב לא פחות.

© צילום מסך מאינסטגרם

בנוסף, בחיים כמו בחיים, בכל טוב יש מעט כאב, במקרה הזה הכאב הוא על הנופלים שהקריבו את חייהם. אם נסתכל במבט לאחור, נראה שרוב חגיי ישראל מבוססים על ניסים וסיפורים בהם העם הצליח לגבור על הקשיים - כמו בפסח שעם ישראל היה משועבד במצרים אבל בסוף הצליח להגיע לארץ ישראל, או כמו בפורים שהמן רצה להשמידינו. העם היהודי לאורך כל הדורות ובמהלך ההיסטוריה הצליח לשרוד ולקום מהכאב, משואה לתקומה, מעצב ופחד לגאווה ושמחה. וכך גם ביום הזה, אנו קמים מהעצב והכאב העמוק אל השמחה, שלמרות הכל בזכות אותם חללים יש לנו מדינה עצמאית שבה אנו צריכים, יכולים וחייבים להתגאות. 

לסיכום אני יכולה לומר שאני מעודדת ונרגשת לחגוג את יום העצמאות דווקא במועד זה, שנותן לנו את הקשר ההדוק והבלתי נמנע של מחיר חירותינו. כי בזכותם, בזכות הקרבתם וחייהם אנחנו יכולים לחיות פה, ולהמשיך להתפתח, לגדל דורות חדשים. לעד הם יהיו בליבינו ונשמותינו.

עוד בנושא יום הזיכרון באתר פרוגי

• זר לנופל: מחלקים זרי פרחים למשפחות השכולות
• זיכרון מהקיבוץ: סיפורם של עמית ואמירה
• טור אישי: יום הזיכרון הראשון שלי כחייל

רועי קליין

רב סרן רועי קליין היה קצין בצה"ל שנהרג בשנת 2006, מותו אירע במלחמת לבנון השניה במהלך קרב בבינת ג'בייל שם שימש כסגן מפקד הגדוד, בעודם נלחמים נזרק רימון יד לעבר הכוח שעליו פיקד, הרימון היה עלול להתפוצץ ולהרוג את כל החיילים שהיו מסביב אך רועי קליין בלי לחשוב יותר מדי קפץ על הרימון כך שהוא יהיה זה שיספוג את הפיצוץ וחייליו לא יפגעו, רועי קליין נהרג במקום אך על מעשה גבורתו ניתן לו עיטור העוז ואף נקראו בתי ספר על שמו.

עמנואל מורנו

עמנואל מורנו היה קצין בסיירת מטכ"ל בדרגת סגן-אלוף הוא נהרג לקראת סוף מלחמת לבנון השניה בדרכו חזרה מפעילות צבאית בלבנון שפרטיה נשארו חסויים עד היום, המעט שידוע לנו הוא שהיא נערכה באזור בעלבכ שבלבנון, אליה הגיעו החיילים בשני מסוקי יסעור,כשהם מחופשים לחיילי צבא לבנון. לכלי התקשורת הלבנוניים ולחזבאללה נודע על הפעילות אך ראשי הפיקוד בישראל החליטו לבצעה בכל זאת. הפעילות הושלמה בהצלחה אך בדרכם חזרה ממנה נקלעו למארב ממנו עמנואל מורנו לא חזר בחיים. תמונתו של עמנואל מורנו לא שוחררה לאחר מותו (והוא החייל היחיד בתולדות צה"ל שתמונתו לא שוחררה לאחר מותו) וזאת בגלל התפקיד הרגיש שמילא.

© דובר צהל

יונתן "יוני" נתניהו

למי שהשם הזה נשמע מוכר לו שידע שזה לא במקרה מכיוון שיוני נתניהו הוא אחיו של ביבי נתניהו, ראש הממשלה, אך יוני נתניהו הוא הרבה יותר מרק אחיו של ביבי, יוני נתניהו שימש כראש סיירת מטכ"ל, ובשנת 1976 פיקד על המבצע להשבת המטוס החטוף "אייר פרנס" בו שהו 260 נוסעים מהם כ- 105 ישראלים החוטפים שחררו את הנוסעים הלא-ישראלים חזרה לארצותיהם אך החזיקו בישראלים בעיר אנטבה שבאוגנדה, החוטפים דרשו את שחרורם של 53 טרוריסטים ובנוסף כופר כספי בתמורה לשחרור הישראלים, מדינת ישראל העדיפה לא להיכנע לדרישותיהם אלא לצאת למבצע צבאי נועז לשחרור החטופים, המבצע הצליח אך יוני נתניהו נהרג, ובעקבות מותו נקרא המבצע על שמו "מבצע יונתן".

הדר גולדין

הדר גולדין היה מפקד סיירת גבעתי בזמן מבצע "צוק איתן" בשנת 2014, הדר נהרג ונחטף במהלך הפסקת אש, בפעולה שנועדה לאיתור מנהרות שמטרתן חיסול הישובים בדרום הוא הותיר אחריו את משפחתו ואת ארוסתו עמה היה אמור להתחתן זמן מה לאחר מותו בטרם עת. הדר הועלה לדרגת סגן לאחר מותו.

שיירת הל"ה

במקרה הזה לא מדובר במוות של אדם יחיד אלא במותם של 35 אנשים (ל"ה=35 בגימטריה), הם נהרגו בזמן מלחמת העצמאות. כשגוש עציון היה מנותק משאר הארץ נשלחה סיירת המורכבת מ-35 לוחמים לעבר גוש עציון כדי לספק נשק ללוחמים המבודדים בגוש בכדי שיוכלו להגן על עצמם מפני הערבים המקיפים אותם, אך השיירה נקלעה למארב,ולאחר קרב קשה נהרגה השיירה כולה.

עוד בנושא יום הזיכרון באתר פרוגי

• זר לנופל: מחלקים זרי פרחים למשפחות השכולות
• מכתב מהלב: "חיילים, אתם הגאווה של כולנו"
• טור אישי: יום הזיכרון הראשון שלי כחייל

אמירה כץ

אמירה כץ נולדה בקיבוץ מגל בתאריך 26.10.1969, הייתה הבת הבכורה במשפחתה והתחנכה במוסדות החינוכיים בגבעת חיים ובמעגן מיכאל. כץ מגיל צעיר גילתה אהבה לשפה העברית ולשירה, אהבה להתבטא בכתיבה ואפילו הצטיינה בכך על כתיבתה הרהוטה, ערכה את העיתון הקיבוצי לנוער שהיה בעבר וכתבה בו את רוב הכתבות. אמירה מאוד אהבה את הקיבוץ ובזכות אופייה הנחוש ואהבתה הרבה לקיבוץ. במהלך שליחות המשפחה למקסיקו ביקשה אמירה לחזור לארץ ולחגוג עם בני שכבתה את שנת הבר מצווה שכה הייתה חשובה לה . כץ שירתה כמורה חיילת וזכתה לשבחים רבים מתלמדיה ומפקדיה בגלל תושייתה ויוזמתה בעבודתה. תכננה לאחר שירותה הצבאי לעבוד בחינוך בקיבוץ ולהתחתן עם החבר שלה. באוקטובר 89' , כמה ימים ספורים לאחר שחגגה יום הולדת 20 וחודשיים לפני שחרורה מהשירות הצבאי, נפצעה אמירה אנושות מפגיעת משאית בבסיס בו שירתה, שבוע ימים לאחר מכן, בתאריך 5.11.1989 נפטרה אמירה מפצעיה והותירה אחריה הורים ושלושת אחיה הנוספים. שלוש שנים לאחר מותה הקיבוץ הוציא את הספר '' חוט כואב מהלב'' המכיל טקסטים, איורים ומכתבים שאמירה עשתה במהלך השנים. '' אני מבינה בכל יום זיכרון מחדש, שאם אמירה הייתה בחיים היה לי הרבה במשותף איתה ושיחות ארוכות של שעות.

אמירה כץ ז"ל קרדיט: צילום פרטי

עמית רובינזון

עמית רובינזון נולד בקיבוץ מגל בתאריך 25.8.1988, היה האח צעיר לשתי אחיות גדולות  ואח בוגר לשני אחים נוספים (מנישואים שניים של אביו). התחנך במוסדות החינוכיים בגבעת חיים, עין החורש ומעברות. רובינזון היה אישיות בולטת בכל מיני מקומות: בבית ספר, במסיבות, טיולים, בפעילויות בקיבוץ ומחוצה לו ועוד שלל מקומות נוספים שבהם היה נוכח. היה פעיל במגוון פעילויות וחוגים ובשבט הצופים של הקיבוץ. חבריו ומשפחתו תיארו אותו תמיד כאדם חייכן,  שכל איש היה נמס מחיוכו המפורסם,  עמית היה מרומם את מצב רוחם של האנשים, הוא היה אדם מקשיב ויועץ לכל אחד. חברים רבים כינו אותו ''הפסיכולוג'' מכיוון שדלת ביתו הייתה תמיד מקום מפלט לכל חברי שכבתו והיה עוזר להם בכל בעיה. רובינזון אהב לחיות את הרגע, לא רצה לבזבז אף שנייה ודקה, היה לו ליין מסיבות ייחודי ומצליח מאוד. עמית התגייס לצה''ל לחיל השריון, שירת בגדוד 71 בחטיבה 188, בכך המשיך את דרכו של אביו ששירת גם הוא בעבר בשריון.

עמית רובינזון ז"ל © קרדיט: צילום פרטי

עמית אהב את השירות הצבאי שלו והרגיש שהוא תורם מעצמו, היה ''העוגן'' של פלוגתו כפי שתיארו חבריו לשירות בגלל שתמיד היה הכתף התומכת של הגדוד וקיבל כל אחד עם בעיותיו. בתאריך 8.1.2008 במהלך מבצע ''עופרת יצוקה'', בקרב שהתרחש ברצועת עזה, נהרג עמית מירי צלף פלסטיני, מכיוון שהוציא את ראשו מהטנק כדי לתצפת, הוא היה בן 20 בנפלו, הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ושני אחים למחצה והועלה לדרגת סמל לאחר מותו.  בקיבוץ במשך כמה שנים ביום הולדתו של עמית, הרימו לכבוד זכרו פסטיבל מוזיקה בשל אהבתו הגדולה למוזיקה, הופיעו אמנים רבים בהתנדבות והקדישו למענו את הפסטיבל. "אני לומדת עליך משהו חדש כל פעם, הפעם למדתי ממך שצריך להנות מהחיים ופשוט לחיות אותם''

במעגלי שיח בטייסות, החיילים והניצולים דיברו על ילדות בשואה, הושמעו שירי ילדות שדרכם החיילים והניצולים התחברו לזכרונות והעלו מחשבות ושאלות הקשורות להישרדות בשואה. הניצולים שיתפו בחויותיהם וזכרונותיהם בסביבה חמה ותומכת. בסוף האירוע התקיימה ארוחת צהריים משותפת של חברי העמותה עם מפקדי הטייסות ומפקד הבסיס.

© באדיבות דובר צהל

את הרעיון הגתה מש״קית החינוך בבסיס פלמחים, רב״ט פז שחורי, שמספר על התהליך: ״אני מש״קית חינוך בבסיס חיל האוויר פלמחים, מזה שנה וחצי. זה התחיל לפני חצי שנה. התחלנו להתניע במשרד חינוך את טקס יום השואה, ואני הייתי המש״קית שאחראית על הטקס לצד הקצינה שלי. חשבתי על רעיון מרכזי לטקס, חיפשתי באינטרנט ואחרי מחקר מעמיק מצאתי את עמותת ׳עמך׳, עמותה של ניצולי שואה. התקשרתי, והצעתי לעמותה לעשות שיתוף פעולה עם הבסיס. עברו מאז חודשים עמוסים בעבודה שבהם היו הרבה דיונים, פגישות, ירידה לפרטים הכי קטנים שיש, קושי, בכי וגאווה ענקית. היום, יום הזיכרון לשואה והגבורה, הטקס קרה, יחד עם 120 ניצולי שואה בקהל. זה היה מיזם שכל הבסיס נרתם אליו. אין זכות וגאווה כזאת, להפיק ולהרים טקס כזה, והכל בשביל הניצולים שישבו בקהל. גאה להיות מש״קית חינוך, גאה בניצולים שבזכותם אנחנו פה. נזכור ולא נשכח!״

© באדיבות דובר צהל

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• לסגור חג: "זכיתי להיות עם המשפחה השניה שלי"
• הדרכת חי"ר: "התפקיד הכי טוב שיכלנו לקבל"
• ראיון עם סרבן גיוס: "לחשוב פעמיים את מי אתם רוצים לשרת"

אני מרגיש שזו המחויבות של כל צעיר יהודי להתגייס ולתת מעצמו כמה שרק אפשר. כשחשבתי לעלות לארץ התלבטתי איפה ארצה לגור, אך ברגע ששמעתי שאוכל להיות אצל חבר ילדות של אבא שלי זה היה לי ברור. כשהגעתי לארץ הגעתי למשפחה מאמצת מלוכדת ואוהבת שקיבלה אותי בזרועות פתוחות. אני מאוד שמח ומרגיש מבורך שיש לי כזאת משפחה תומכת בארץ. אני מתרגש מאוד לקראת ליל הסדר בארץ, לפגוש את כולם ולהשלים פערים. 

© fotolia

פסח זה זמן משפחתי ואין מאושר ממני לבלות אותו עם המשפחה המאמצת שלי בארץ, כשאני שומע את ההגדה ושר את השירים של החג אני מרגיש חלק ממשהו גדול יותר. אני מתרגש לספר למשפחתי על התקופה האחרונה בשירות שלי, כטען טנק בגדוד 77. אני גאה מאוד בשירות המשמעותי שאני עושה וגאה לקחת חלק מהצבא שלנו.
בהזדמנות הזאת אני אשמח להודות לחברים שלי שגם בזמנים קשים, מחזקים ומרימים כמו משפחה שניה בשבילי ותמיד שם אחד בשביל השני. אני רוצה לאחל חג שמח לכל עם ישראל וכמובן לכל שאר החיילים הבודדים. אני באמת גאה להיות חלק מקבוצה כל כך גדולה של חיילים שמגיעים לתרום למדינה מתוך אהבה גדולה לארץ ישראל.

אם תשאלו את ההורים שלכם תגלו כי אחרי הצבא ישנה הזדמנות פז לגלות עולם, רגע לפני שהתחייבתם לשכירות של שנה על דירה. שתיים עשרה שנים למדתם בבית הספר ועוד מספר שנים בצבא שלא היה לכם את החופש הזה. התחילו לרקום את החלום עוד לפני שאתם ממש משתחררים. האם תרצו לגלות את הודו, את דרום אמריקה או אולי את ארה"ב?

© צילום: Gettyimages

כל אחד מהיעדים האלה פותח בפניכם חלק חדש בעולם שהכרתם אולי מתמנות, סרטים וסיפורים של חברים שעשו את הטיול לאחר הצבא. איך תממנו אותו? חברות כרטיסי האשראי מציעות היום הלוואות לכל מטרה ומעניקות תנאים נפלאים גם לחיילים משוחררים. טיול למיקום מרוחק, גם אם אתם לנים בתנאי תרמילאים אינו זול. תצטרכו להכין לפחות אלף דולרים לטיסות הלוך חזור, סכום נוסף לאוכל ולאטרקציות וכמובן ללינה. אם אתם טסים לארה"ב תצטרכו מיד אחרי הצבא להגיש בקשה לויזה מתאימה ואם אתם טסים להודו מומלץ להתחסן. בקרו באתרי התיירות השונים ברשת וקראו המלצות וטיפים  של עשרות אלפי צעירים שעשו זאת לפניכם. אחרי הטיול? זה הזמן להתכונן לחיים האקדמיים שלכם.

מתכוננים ללימודים

היום, תואר אקדמי חשוב יותר מאי פעם. הוא פותח בפניכם דלתות למקומות עבודה בארץ ובחו"ל ומאפשר לכם לעבוד כשכירות או כעצמאיים. ייעוץ לימודים מקצועי פתוח בכל אחד מהמוסדות האקדמיים השונים העומדים לפניכם. אתם יכולים לבחור בין אוניברסיטה, שבה שכר הלימוד נמוך יחסית לבין אחת מהמכללות השונות המציעות מסלולים בתשלום מעט גבוה יותר. חלק מהמכללות הקטנות מציעות גם שכר לימוד אוניברסיטאי.

כיצד תדעו האם אתם יכולים להתקבל? נסו לבדוק בבית הספר התיכון שלכם האם ישנן בגרויות שכדאי להשלים או לשפר ציון. לפעמים הוספה של שתי יחידות נוספות במתמטיקה או באנגלית יכולות להיות כרטיס הכניסה שלכם לאוניברסיטה בו חשקתם כל כך. יועצי הלימודים במוסדות יוכלו גם להציע לכם מכינות לימודים שונות לפני התחלת התואר על מנת שתוכלו להגיע מוכנים.

© צילום: fotolia

כיצד תשלמו על הלימודים? בתום השירות ממתין לכם מענק מהמדינה אותו תוכלו לנצל למטרת לימודים, קורס פסיכומטרי או קורסים מעשיים. את הסכום הנוסף תוכלו לגייס באמצעות הלוואות מיוחדות לסטודנטים או הלוואה לכל מטרה. כאשר מחלקים את שכר הלימוד לסכומים קטנים יותר קל לעמוד בו ואינכם חייבים לעבוד במשרה מלאה על מנת לממן את הלימודים.

לימודים אקדמיים אכן חשובים ביותר, אך חלק מהחיילים המשוחררים מעדיפים לטעום קודם את שוק העבודה ולהחליט לאחר מכן אם ירצו להמשיך לתואר. כיצד תתחילו את החיים התעסוקתיים שלכם?

יוצאים לעבוד? עשו הכנה מוקדמת!

אם אתם מעוניינים להיכנס לשוק העבודה זה הזמן לבחור איזו משרה מתאימה לכישורים שלכם. האם אתם חברותיים ומתחברים בקלות? תוכלו לעבוד בשירות לקוחות. אם יש לכם כישורי מכירה טובים תוכלו למצוא עבודה כנציגי מכירות טלפוניים או פרונטליים. אם אתם דווקא מצטיינים בכושר התבטאות ויכולת הבעה בכתב טובה תוכלו לעבוד בעבודות הדורשות כתיבה.

על מנת להתקבל לעבודה היום כדאי להכין את הפרופיל שלכם ברשתות החברתיות, האם יש בו תמונות או מסרים שעשויים להביך אתכם מול המראיין? הקימו פרופיל בלינקד-אין והוסיפו תיאור של הכישורים שרכשתם בצבא. הכינו, במקביל, גם קובץ קורות חיים מסודר הכולל כישורים אלה ועבודות נוספות (במידה ועבדתם לפני צבא או בזמן התיכון). הכינו רשימה של מקומות עבודה פוטנציאליים עוד לפני שיצאתם לאזרחות תוכלו ליצור עמם קשר ולנסות לקבוע ראיון עתידי.

לסיכום, התקופה הנפלאה שאחרי צבא פותחת בפניכם שפע של הזדמנויות – טיול אחרי הצבא, לימודים והתחלת עבודה במקום חדש. הכינו את עצמכם מראש וכך תוכלו להגיע לחיים האזרחיים מעט יותר מוכנים. בררו כבר היום כיצד תוכלו להשתמש במענק הצבאי העתידי ואילו אפשרויות מעניקות חברות האשראי לחיילים משוחררים להלוואות לכל אחת מהמטרות שהזכרנו.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• המדריך למלש"ב: כך תשמרו על היגיינה בצבא
• זמן לספורט: אימונים לפני הגיוס
• הדילמה של כל מלש"ב: בסיס סגור או פתוח?

רומי בת ה-19, נולדה בארץ ובגיל 3 עברה יחד עם משפחה לארצות הברית. בגיל 17 החליטה לעלות ארצה במסגרת תוכנית "גרעין צבר" אשר מעודדת עלייה של צעירים יהודיים להתגייס לצה"ל ולמעשה להשתלב בחברה הישראלית. כיום היא נחשבת חיילת בודדה, משרתת בבסיס בחיפה בחיל הים כמשקית ת"ש, וגרה בקיבוץ אורים אצל משפחה מאמצת.

ספרי לנו על התפקיד שלך, מה הוא כולל?

"להיות משקית ת"ש כולל דברים רבים", כך אומרת רומי ומפרטת: "למשל לעזור לחיילים להתמודד עם בעיותיהם הכלכליות, משפחתיות וכו'. זוהי הדרך של הצבא לעזור לחיילים הזקוקים להקלות במגוון תחומים דרך מענקים של כסף, תווים לקניות בסופר... התפקיד מאוד מגניב כיוון שאני האדם שהחיילים יכולים לפנות אליו בכל בעיה שיש להם".

רומי מספרת כי שני הוריה שירתו בצבא זמן רב ואחיה התנדב בחטיבת הצנחנים. היא מנמקת את החלטתה לשרת בצבא: "החלטתי שאני גם רוצה לבוא ולתרום לארץ בדרך של גיוס. כבר מגיל קטן הוריי חינכו אותי ערך הנתינה, ובעצם הגיוס לצה"ל ידעתי שכשאהיה גדולה ארצה לבוא לישראל ולהתגייס".

© צילום: דובר צה"ל

מה המשמעות של להיות חיילת בודדה?

"זוהי שאלה קשה ששאלו אותי הרבה, אך אני מקבלת המון תמיכה מסביבתי, מהצבא, ממשפחתי המאמצת. הצבא תומך מאוד בחיילים בודדים, אני יכולה לראות את זה גם כחיילת בודדה וגם כמשקית ת"ש. יש דברים שהיה לי קשה איתם בהתחלה – לא לגור עם ההורים, לטפל בעניינים שלי באופן עצמאי, אך עם הזמן מתרגלים וגם התמיכה עוזרת המון. היא מגיעה מהבנות שאני משרתת לצידן ומהגרעין של החיילים הבודדים שאנחנו ממש כמו משפחה קטנה".

עם אילו קשיים את מתמודדת ביום-יום? ואיך את מתמודדת איתם?

"הקושי העיקרי שלי ביום יום כאן בארץ הוא מחסום השפה, עברית זוהי לא שפת האם שלי. בביתי תמיד דיברו עברית אך לא כמו ברמה פה בארץ. הייתי באולפן כשעליתי לארץ וזה תרם, בנוסף יש מנהגים בתרבות הישראלית שלא חוויתי אותם עד שהגעתי לארץ. השפה והתרבות הם הקשיים הכי גדולים שאני מתמודדת עמם".

בשבוע שעבר התקיים יום הסידורים לחיילים בודדים, מה למעשה עשיתם בו?

"יום זה הוא יום שבו יש הרבה מוקדים של חברות כמו מוקדים של הצבא, מוקדים של הממשלה, עיריות, חברת חשמל, מים, ממש כל מה שחייל בודד צריך להסדיר היה ביום הזה." מספרת רומי ומוסיפה על החוויה האישית שלה "אני מימשתי את אפשרות של המרת רישיון נהיגה - המרתי את הרישיון האמריקאי שלי לרישיון ישראלי, האפשרות הזו מאוד תרמה לי גם מבחינה כספית וגם מבחינת הזמן שהייתי צריכה להשקיע לולא היום הזה".

חברייך ליחידה יודעים שאת חיילת בודדה? 

"העובדה שאני חיילת בודדה זהו לא דבר שאני מספרת בהתחלה, הבנות שאני משרתת איתן יודעות שאני חיילת בודדה, הן תומכות בי ודואגות לי. חיילים שאני המשקית שלהם מתלהבים שאני מספרת להם. אין אחד שלא דואג לי, שואלים אותי אם אני צריכה דברים והזמינו אותי פעמים רבות לארוחות שישי. זה מאוד מרגש לשמוע את הדאגה והתמיכה מהאנשים שסובבים אותי".

© צילום: דובר צה"ל

את מרגישה שאנשי הבסיס, לדוגמה החיילים והמפקדים עוזרים לך ובאים לקראתך בתור חיילת בודדה?

"החיילים והמפקדים שלי יודעים שיש לי קושי עם השפה ולכן באים לקראתי בעניין הזה, בעיקר אם יש לי שגיאות כתיב מידי פעם. בנוסף, כשטסתי לחו"ל לבקר את הוריי כולם רק תמכו ופשוט אמרו לי תהני, למרות כל הקושי של עזיבת הבסיס והחיילים. אני לא יכולה להפסיק לומר כמה טוב לי פה וכמה באים לקראתי דבר זה מאוד מרגש ומחזק".

איך משפיעה העובדה שאת חיילת בודדה על חייך ובפרט בצבא?

"לרוב, אני לא באמת מרגישה שאני חיילת בודדה מכל החיבוק והתמיכה שאני מקבלת. אך לפעמים יש קשיים, עקב המרחק בין ישראל לארצות הברית ההורים שלי לא תמיד יכולים להגיע לטקסים אך הם מאוד משתדלים להגיע לדברים היותר חשובים ומרגשים. עם הזמן לומדים להתמודד עם פערי המרחק והזמן בין ישראל לארצות הברית, ובלי ה'ביחד' שיש בארוחות שישי".

רומי מספרת בהתרגשות על המשפחה המאמצת שלה, "היא קיבלה אותי בזרועות פתוחות, אני מרגישה כאילו אני הבת שלהם ואני מרגישה בבית כשאני שם. אני יודעת גם שאם אזדקק למשהו הם תמיד יענו לכך בשמחה. המשפחה ממש חמה ומחבקת, אני יודעת שאני לא הראשונה שהם אימצו לחיק משפחתם ואני גם לא הולכת להיות האחרונה."

את מרגישה שהתבגרת או שחל בך שינוי מאז היותך בצבא?

"אני מרגישה מאוד את השינוי ואת תהליך ההתבגרות שעברתי מאז שהתחלתי לשרת בצבא במיוחד עקב תפקידי. אני יודעת שכרגע כל החברות והחברים שלי מהתיכון לומדים תואר אך אני לא מרגישה צער כיוון שאני יודעת שהניסיון שלי בצבא והלמידה תהיה משמעותית הרבה יותר."

לסיום, יש מסר שאת רוצה להעביר לקוראים?

"לדעתי צריך לבוא לכל התנסות בחיים בראש פתוח. בחיים יהיו קשיים, גם אם הם נראים בלתי אפשריים, תמיד נמצא דרך לעבור אותם ולהתחזק מהם. בדרך זו, כשמגיעים לקושי הבא רואים שהוא קל יותר. פשוט כל קושי צריך להסתכל עליו כהזדמנות ללמידה ורק להתפתח מכך".

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• מתנות או לא להיות: מה קונים למתגייסים?
• העיניים של המדינה: כל מה שרציתם לדעת
• צו ברשת: מתחילים את הצו הראשון מהבית

לפניי שהתגייסתי, לא רציתי להיות סמבצ"ית. לא ממש הכרתי את התפקיד והוא לא היה נשמע לי הכי מעניין.
כשהתגייסתי והתחלתי את הקורס, מהר מאוד הבנתי שזה תפקיד עם המון משמעות ושמחתי שהגעתי אליו. קיוותי מאוד לקבל שיבוץ בחטיבה באיו"ש וכך באמת קרה.
כשהגעתי תוך רגע צללנו לעבודה ולטירוף וגיליתי עולם שלם, עם מעט שעות שינה והרבה אחריות. סמלות המבצעים מתפעלות בחמ"ל שלל אירועים- החל מזריקת אבנים לעבר רכבים ועד נסיונות לפיגועי טירור רצחניים.
ברגע הבנתי שהאחריות בתפקיד היא כבדה ושחיי אדם עומדים על הפרק. את צריכה להיות הכי חדה, הכי מדוייקת, הכי נכונה- כי ברגע הדברים מתהפכים, עוברים מאפס למאה ואין דקה לבזבז.

© קרדיט: דובר צה"ל

עם הזמן הפכתי לאחמ"שית- אחראית משמרת בחמ"ל והאחריות הלכה וגדלה. לפני כחודש וחצי, חוויתי אירוע קשה ומשמעותי כשהייתי אחראית משמרת בחמ״ל- אירע ניסיון פיגוע דקירה בצומת גיתי אבישר בו מחבל ניסה לדקור חייל אשר עמד בטרמפיאדה בצומת.
החייל ירה במחבל ונטרל אותו. לשמחתי לא היו נפגעים לכוחותינו.
הרגע בחמ"ל שבו הבנו שיש אירוע היה שבריר של שנייה וברגע כולם התחילו לפעול במהירות- להקפיץ לוחמים וכוחות רפואה, לעדכן ולהנחות את המפקדים בשטח, להכריז על נסיון פיגוע ועל פריסת החסמים הנדרשים. הטלפון בחמ"ל לא הפסיק לצלצל, הלב דפק וההבנה שיש חיים של אנשים על הפרק לא מפסיקה להדהד בראש.
כשנגמר האירוע, הייתה נפילת אדרנלין ותחושת הסיפוק וההבנה שהפעילות שלנו הייתה משמעותית תפסה את המקום.

את תחושת המשפחתיות בחמ"ל אף אחד מבחוץ לא ידע להבין. שעות על גבי שעות ביחד, שבתות משותפות, ארוחות, רגעים של צחוק ועצב ועייפות ושגעון שחווים יחד הופכים את כולן לקבוצה אחת גדולה. זכיתי בחברות שהן לכל החיים.

בהתבוננות על שנת 2018 אני חושבת שבנות החמ"ל צריכות להסתכל אחת על השנייה ולהיות גאות. גאות בעבודה הקשה, בהתמודדות עם האתגרים, בהשגים. החמ"ל הוא לב החטיבה ואין ספק שהוא לעולם לא ייצא מהלב שלי.
מאחלת שנה אזרחית טובה ומוצלחת לכולם!

עודבערוץ על מדים של פרוגי

• כך תעברו את יום הגיוס בשלום
• מלאכים בקהילה: בני הנוער שבחרו בשנה של תרומה
• דרך הרגליים: הכירו את שנת השירות שבה תתרמו בטיולים

• עוד בערוץ על מדים של פרוגי
• למה בכלל להתנדב שאין חובה: השירות הלאומי
• שחקו וגלו: האם תשרתו בבסיס פתוח או בסיס סגור?
• חייל, עבור למצב בחירות: נהלי ההצבעה בבסיסים

© צילום:פרטי

סמל יאיר מור יוסף, גדוד 82

התגייסתי בנובמבר 2016 לחיל השריון עם מוטיבציה רבה לחיל בגלל שהסתקרנתי רבות מהיכולות ומהעוצמה של הטנק. היו לי מספר חברים שסירבו להתגייס לשריון, אך החלטתי שלהיות שריונר זה שירות קרבי משמעותי שמשלב שטח, לוחמה, טכנולוגיה ואחווה בין חברים. לאחר ההכשרה שובצתי בחטיבה 7, גדוד 82 בפלוגת גולן. עד כה עברתי חוויות מאוד משמעותיות בפלוגה, הוצבתי בגזרות שונות, עברתי אימונים מיוחדים ולקחתי חלק במבצעים משמעותיים. עד השירות הצבאי לא היה לי תחביב ולא התמדתי בעיסוק מיוחד. תמיד רציתי לנגן בגיטרה אבל אף פעם לא היה לי את הפנאי ללמוד ולהשקיע. יום אחד חזרתי הביתה והחלטתי שעכשיו הגיע הזמן ללמוד. קניתי גיטרה והבאתי אותה לבסיס. בהתחלה ישבתי לבד ופשוט ניסיתי ללמוד בעצמי. מצאתי את הזמן הפנוי בגזרה כדי להגשים חלום ולאתגר את עצמי מעבר למה שציפיתי.

© צילום: פרטי

עוד בערוץ על מדים של פרוגי 

• חייל, עבור למצב בחירות: נהלי ההצבעה בבסיסים
• שחקו וגלו: האם תשרתו בבסיס פתוח או בסיס סגור?
• תפקידי ההדרכה שאתם פשוט חייבים להכיר

מאז שהייתי ילדה קטנה התעניינתי בתחום המחשבים והטכנולוגיה וכשהגעתי לתיכון החלטתי להרחיב לחמש יחידות לימוד מחשבים וחמש יחידות לימוד בפיזיקה. תמיד רציתי לשרת בתפקיד משמעותי בצבא, תפקיד בו אביא לידי ביטוי את עצמי ואת היכולות הטכנולוגיות שלי. ידעתי שזה התחום שמעניין אותי ולכן הרגשתי ששם אוכל לתרום הכי הרבה. כך הגעתי למיונים של בית הספר הצה"לי למקצועות המחשב וההגנה בסייבר. עברתי את המיונים, אליהם אפשר להגיע גם ללא ידע מוקדם, התקבלתי לקורס תכנות באגף התקשוב וההגנה בסייבר ובספטמבר 2016 התחלתי את קורס קדם צבאי.

הקורס עצמו מאתגר ומעניין ומלבד חומר מקצועי, הסגל מעביר גם תכנים חינוכיים ופעילויות מגבשות. הקורס הוא חוויה חד פעמית שבה פוגשים חיילות וחיילים מכל הארץ והם הופכים למשפחה שלך- אנשים שאתה קם איתם בבוקר לומד, מלמד, מדבר, צוחק, משקיע איתם במשך 13 שעות לימוד של קורס ביום, הולך קצת לישון וקם ליום נוסף במרץ. הרגע שבו עמדתי בטקס הסיום בתור חניכה בקורס, שמימני ומשמאלי החברים שלי, שעברתי איתם חצי שנה מלאת חוויות, הוא רגע שאזכור תמיד. הרגע שבו קיבלתי את סיכת השורש של התוכניתן אחרי חצי שנה משמעותית.

אחרי הקורס החלטתי להמשיך את תפקידי בתור מפקדת ולהכשיר את הדור הבא של התוכניתנים בצה"ל. כיום אני משרתת כמפקדת כבר שנתיים, השנתיים הכי משפיעות בחיי. הסגל עושה בכל יום את כל מה שאפשר כדי לפתח את החניכים, לקדם אותם ולתמוך בהם.

© קרדיט: באדיבות דובר צה"ל

כשהגעתי לתפקיד הבנתי עוד יותר כמה תפקיד התוכניתן משמעותי ומספק. אנחנו עוסקים ומפתחים את המערכות החשובות בצה"ל, בכל החילות - הים, האוויר והיבשה, וגם במערכות הנחוצות לדרגים הגבוהים. התוכניתנים מקדמים פיתוח של מערכות חדשות ושיפור מערכות קיימות כל הזמן.

בשל חשיבות התפקיד נדרש לחתום קבע מראש לשנתיים וחצי. כאשר הייתי מלש"בית הפחיד אותי לחתום קבע מראש, היום אני מבינה שהתפקיד מקנה מקצוע לחיים ותוכניתנים רבים שמשתחררים הולכים לעבוד בחברות מובילות בעולם האזרחי. השירות מקנה מקצועיות, ידע, חשיבה שונה וניסיון רב שמהווה יתרון. חשוב גם לדעת שהרבה תוכניתנים משלבים במהלך השירות לימודים אקדמאיים.

בסמ"ח הוא הבית שלי , והסגל שלי הם האחים שלי. אנשים שלפני שנה לא הכרתי ועכשיו הם אלו שהכי קרובים אלי. כשחברים מהבית שואלים למה ללכת לתפקיד שדורש התחייבות מראש לכל כך הרבה זמן, אני עונה שאגף התקשוב וההגנה בסייבר הוא המקום הכי משמעותי שיכלתי להגיע אליו, וזה השירות הכי טוב שאני יכולתי לתת. בואו אחריי לשירות טכנולוגי משמעותי!

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• שחקו וגלו: האם תשרתו בבסיס פתוח או בסיס סגור?
• תפקידי ההדרכה שאתם פשוט חייבים להכיר!
• הצלצול הוא בשבילן: החיילות שעבורן כל יום הוא אתגר חדש

קלפיות צבאיות

ביום שלישי יערכו בחירות לרשויות המקומיות, על מנת לאפשר לחיילים להצביע יוקמו קלפיות צבאיות ביחידות צה"ל, כידוע כל אזרח זכאי להצביע ולכן יוקמו מאות קלפיות. אם אתם נמצאים במקום מגוריכם אתם יכולים להצביע בקלפי העירוני.  אך לא תוכלו להצביע פעמיים - גם בעיר וגם בבסיס.

 © דובר צה"ל

איך מצבעים?

ההצבעה בקלפי הצבאי שונה, מכיוון שיש מספר מועמדים גדול מרחבי הארץ, ההצבעה מתנהלת כך- אתם תקבלו פתק ריק ובו תרשמו את בחירתכם. אל דאגה - אתם תקבלו מראש את רשימת מועמדים מכל האזורים בארץ וכך תוכלו לבחור למי להצביע. ביחידות ממונה קצין שאחראי על ההצבעות וכמובן שיוכל לעזור לכם בנושא הקלפי.

מתי מצביעים?

ההצבעות מתקיימות ביום שלישי הקרוב, בכל יחידה הקלפיות יכולות להיפתח בשעות שונות לכן בדקו את המיקום של הקלפיות ואת הזמן בו הם פותחים. הקלפיות יפתחו החל מהשעה 8:00 עד 21:00.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• שחקו וגלו: האם תשרתו בבסיס פתוח או בסיס סגור?
• תפקידי ההדרכה שאתם פשוט חייבים להכיר!
• הצלצול הוא בשבילן: החיילות שעבורן כל יום הוא אתגר חדש

היי לכולם, שמי א' בן 21, משרת ביחידת יהל''ם (יחידת ההנדסה למשימות מיוחדות) מפלגת ס''פיר.
לפני גיוסי לצה''ל היו לי התלבטויות רבות לגבי השירות הצבאי שלי, היו לי כל מיני כיוונים ומיונים להרבה יחידות, אך בסוף בחרתי ללכת בכל הכוח על גיוס ליהל״ם.
נלחמתי בכדי לקבל מיונים וכשסוף סוף הגעתי ליחידה הבנתי מהר מאוד שאני מגיע למקום שהכי מתאים לי!
מקום עם הרבה עשייה, יחידה מיוחדת שנמצאת בכל מקום ובכל זמן!
יחידה עם פעילויות ומשימות מורכבות, שילוב של אמצעים ויכולות ייחודיות שקיימות רק לחיל ההנדסה.

החברים שהכרתי הפכו להיות המשפחה שלי, בין אם מדובר בחיילים ששירתו לצידי או בין אם מדובר במפקדיי. כולם ליווי אותי לאורך כל הדרך וחיזקו אצלי את התחושה שאני בחרתי במקום הנכון.
ההחלטה לצאת לקצונה עלתה במוחי עוד בתחילת הדרך, הרצון שלי לפקד, הזכות להשפיע, הזכות לקחת חלק בהטבעת חותמי כבן אדם על מערך כל כך מיוחד ולהשריש בהם את הרצון ליותר, את הרצון להיות הכי טובים וכל הזמן להשתפר.

© באדיבות דובר צהל

היציאה לבה''ד 1 לא הייתה קלה, אך במבט לאחור התהליך שעברתי, המבצעיים בהם זכיתי לקחת חלק, הכשרות הלחימה וההרצאות שהעשירו אותי לתפקיד פיקודי נתנו לי זווית ראייה רחבה ובוגרת יותר על החיים והעניקו לי כלים שאי אפשר להשיג בשום מקום אחר!
היום, בטקס הסיום של הקורס. בו אני סוף סוף מקבל את סיכת המ''מ ואת דרגות הקצונה שלי, אני גאה לצעוד על רחבת המסדרים עם הדרגות על הכתפיים, להסתכל קדימה- ולראות.
לראות את המשפחה שלי, לראות את המפקדים שלי שגאים בי, להיזכר במפקדים הראשונים שלי מהטירונות ולדמיין כיצד אני הופך למשמעותי לא פחות בשביל החיילים שלי.
ולדעת שעכשיו האחריות על האנשים ועל ביטחון המדינה מוטלת עליי.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• עשה ואל תעשה: חוקי החיילים ברשתות החברתיות
• תפקידי ההדרכה שאתם פשוט חייבים להכיר!
• הצלצול הוא בשבילן: החיילות שעבורן כל יום הוא אתגר חדש

תוכנית האימון הגופני של הצוערים מתחילה כבר בשלב ההכשרה הבסיסית, מסביר קצין האימון הגופני של בה"ד 1, רס"ן מרק פרדמן: "הייעוד שלה הוא להקנות למפקדים העתידיים ידע וכישורים, כך שיוכלו לאמן את החיילים שלהם ברמה הטובה ביותר".

התוכנית מותאמת לגישה החדשה שפותחה בצה"ל לתחום הכושר הקרבי. "אם לפני כמה שנים הדגש המרכזי היה על ריצות ארוכות ללא משקל", מבהיר רס"ן פרדמן, "היום אנחנו מבינים שהמהות היא מרכיב הכוח - נשיאת משקלים לטווח ארוך". כמו כן, מבצעים הלוחמים תרגילי ניווט ואימונים בהם הם נושאים מסה שמדמה את זו שיישאו על גבם בשדה הקרב.

 © קרדיט: דובר צה"ל

נשיאת המשקלים מחזקת את כל שרירי הגוף - מהרגליים, דרך שרירי הליבה ועד פלג הגוף העליון. אך עבור לוחמי החי"ר, יש לה גם תרומה מנטלית. "אם הצוער לא נכנע לקושי, אלא מתמודד ומצליח, בפעם הבאה שייתקל באתגר הוא יעמוד בו בקלות", מחדד רס"ן פרדמן. "בסוף תוכנית האימונים, אני רואה בעיניים של הצוער דמות אחרת - כזאת שכבר לא חוששת אלא אומרת 'אני יודע שזה לא פשוט, אבל אני מסוגל'".

אולם דמות הקצין המצטיין כמובן אינה נבנית רק מכושר גופני ויכולות פיזיות. "המעבר המהיר משגרה לחירום גם הוא פרמטר חשוב להצטיינות", מדגיש סרן טל זוסמן, מפקד ממגמת "עמדה" של חיל התותחנים בקורס הקצינים.

כמפקד שזכה בעצמו לאות הצטיינות, חשוב לו להוות דוגמה אישית ולהציב לצוערים סטנדרט גבוה. "כשהייתי מפקד סוללה בגדוד 55, דאגתי שהסוללה שלי תגיב מהר לכל אירוע מתפרץ, בין אם אלו היו תפיסות אמל"ח או מעבר ממקום למקום, ואכן היינו מוכנים תוך דקות", הוא מספר. "בסופו של דבר הסוללה קיבלה את תואר 'המצטיינת של האגד', ואני את הצטיינות פיקוד דרום".

"הקצין העתידי צריך לקחת בחשבון גם ששמירה על המשמעת ביחידה תכין אותו לרגע האמת", מציין סרן זוסמן. "חשוב לי באופן אישי שהם 'יחשבו מחוץ לקופסה' באירועים מבצעיים ויתכננו נהלי קרב מתוחכמים ויצירתיים".

 ©קרדיט: דובר צה"ל

את תהליך החניכה, הוא מבצע במידה רבה בעזרת טכנולוגיה: "אנחנו מתרגלים באימונים שימוש במערכות שליטה ובקרה, שמאפשרות לצוערים לראות כל דבר שמתרחש סביבם - מתקיפות אויב, דרך מטרות חדשות שנכנסות ועד תנועת הכוחות שלנו".

"מערכות השו"ב (השליטה והבקרה) משמשות גם ככלי חניכה, דרכן מבצעים תחקירים מעמיקים לאחר התרגילים", מתאר סרן זוסמן. בחלק מהתרגילים הצוערים מוקלטים, כך שבשלב התחקור הם שומעים את עצמם ולומדים אם הדרך הנכונה שבה עליהם לפעול.

"כבר מתחילת הקורס שמתי לב שהצוערים חושבים אחרת", מסכם סרן זוסמן. "הם מביאים רעיונות מיוחדים שלא חשבתי עליהם, ומדהים לראות איך כל אחד לוקח את התרגילים לעולם שלו. אחרי שעבדנו יחד על היוזמה והעצמאות שלהם, יכולותיהם מוכפלות - זה המפתח לקצין המצטיין".

• תפקידי ההדרכה שאתם פשוט חייבים להכיר!
• הצלצול הוא בשבילן: החיילות שעבורן כל יום הוא אתגר חדש
• "צה"ל שלנו": התערוכה שמציגה מקרוב את העשייה המיוחדת של הצבא

7373f1a439207 © באדיבות: דובר צהל

לפרטים נוספים בנושא ההנחיות החדשות לחצו כאן 

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• "צה"ל שלנו": התערוכה שמציגה מקרוב את העשייה המיוחדת של הצבא
• תיפרדו ממסמכי הרפואה ותעברו לניידים
• האושפיזין של כל מלש"ב בדרך לגיוס
  

כבר כשהייתה בכיתה י"א ידעה רב"ט אלה רוסרט (19 וחצי) מתל אביב כי את השירות שלה בצה"ל, היא תרצה להעביר כמורה חיילת. "עבדתי במועדונית שקרובה לבית שלי שיש בה ילדים המגיעים ממשפחות קשות ים. היו שם גם מורות חיילות והתלהבתי ממה שהן עושות. שלחתי מייל למיטב וביקשתי להתמיין לתפקיד. התקבלתי, עברתי את הקורס ואני מאושרת שאני שם". 

פתחת לפני כחודש את שנת הלימודים החדשה בכובע אחר, מורה חיילת. איך התחושה?

"זה מרגש, אני מרגישה שאני מתחילה ללמוד איתם יחד. אני ממש שמחה בשבילם וגם בשבילי. אני מרגישה שאני שם בשבילם, אבל שזה גם תהליך שאני עוברת עם עצמי. כל שנה היא כמו שנה חדשה גם עבורי".

"מאושרת שאני שם" רב"ט אלה רוסרט © צילום: דובר צה"ל

רחוקה מהבית, קרובה אל הלב

רב"ט רוסרט משרתת רחוק מהבית והמרכז, בבאר שבע. למעשה, התפקיד שלה אינו נגמר בשעות הצהריים ונמשך לאורך כל היום. במהלך הבקרים, היא עובדת עם נוער בסיכון בתיכון "ברנקו וייס" המיועד לנוער שנשר מהמסגרות האחרות ומעניק להם "הזדמנות אחרונה". רוסרט נכנסת איתם לשיעורים, יושבת עם התלמידים לפרטני, עוזרת להם בהכנה לבגרויות ונוסף ללימודים, אף מכינה אותם לקראת השירות הצבאי.

בשנה שעברה, היא התנדבה בערבים במועדניות של ילדים קטנים במרכז קליטה של עולים מרוסיה, דרום אמריקה ותימן, כאשר השנה רוסרט החליטה להעביר את שעות אחר הצהריים שלה במסגרת אחרת - ביתם חם לנערות שהקם בשכונת י"א בבאר שבע הנחשבת לשכונת מצוקה. "בית חם לנערה הוא לא מועדון נוער רגיל, אלא מקום שמשמש כמו בית וגם נראה כמו בית. יש שם קשר כמו של משפחה. התפקיד שלי שם הוא גם להעביר פעילויות של ערך מוסף, לעזור בלימודים ובכל מה שהן צריכות, ולהיות כמו אחות גדולה. לפעמים לנערות האלה אין מי שידבר איתן, או ייעץ להן ואני מרגישה שאני ממלאת את המקום הזה בחיים שלהן", מספרת רוסרט.

בדומה אליה, גם רב"ט זוהר שמסיאב (19) מירושלים, הבינה במהלך התיכון שהיא רוצה להיות מורה חיילת. "בכיתה י"ב באו אלינו לבית הספר, כדי להציג את המסלול של המורות החיילות בתרבות התורנית, שמיועד לבנות דתית. שמעתי על זה ונדלקת. עברתי את המיונים והחלטתי שלשם אני מכוונת. זה המקום היחיד שחשבתי עליו ושאפתי אליו".

"זה המקום היחיד שחשבתי עליו" רב"ט זוהר שמסיאב © צילום: באדיבות דובר צה"ל

רב"ט שמסיאב בתפקיד כבר חצי שנה, כאשר במשך שנה הייתה מורה חיילת במגדל העמק בצפון, שם עבדה עם שכבת י"א בבקרים, הייתה מסייעת ללהם בשיעורים פרטניים וחברתיים, וכן בהכנה לצה"ל. בשעות אחר הצהריים, היא לקחה חלק פעיל בהכנה עירונית לצה"ל ובמועדון נוער גדול של העדה האתיופית.

מכשירה את דור העתיד של המורות החיילות

הפעם, היא פותחת את שנת הלימודים בתפקיד מעט שונה - מפקדת על המורות החיילות בדרום. "זה מרגש מאוד,אני מרגישה שאני שולחת את הילדות שלי להתחיל את השנה. עד לפני שנה, אני הייתי במקום שלהן ופתאום אני בעמדה אחרת. אלו דברים שלפני שנה אני הייתי צמאה אליהן וראיתי בנות שעברו את התהליך הזה ורק רציתי להיות במקום שלהן. פתאום, אני במקום הזה וזה ממש משמח. אני מרגישה גאווה ללבוש את המדים, להיות עם השרוך האפור ועם התג של מורות חיילות. אני מרגישה גאוות יחידה".

מהו בעינייך השיעור הכי חשוב שצריך להעביר לתלמידי ישראל?

"אהבת הארץ והמולדת, חינוך לשירות משמעותי בצה"ל על הצד הטוב ביותר וגם להאמין בעצמם. יש כאלו שפורחים במערכת החינוך ויש כאלה שפחות, והכול בסדר. מותר להיות קצת פחות טוב במשהו ולהיכשל. אם אתה לא תפרח בבית הספר, אתה תפרח במקום אחר ותמצא את עצמך בסופו של דבר".

© צילום: Fotolia

מהלם לאהבה אמיתית

כשרוסרט חוזרת לאחור, היא נזכרה שבהתחלה התפקיד היה לא פשוט. "לא חשבתי שאני אהיה עם תלמידים שקרובים לגילי שלי, אז זה היה קצת הלם בשבילי, אבל התאהבתי בזה. הרבה יותר קל להם להתחבר אליי מאשר למורים. אני מבינה בתחומי העניין שלהם וקרובה לגיל שלהם, אבל לצד זה, מראה להם דוגמה ועוזרת להם בכל מה שקשור לצבא". גם לשמסיאב היו חששות דומים: "קל מאוד לאבד את עצמך ולהיות מפוקס במטרה שלך. הייתי בבית הספר ועבדתי עם בני נוער שהם פחות או יותר בגיל שלי והיו חששות, אבל הם הפכו לדברים ממש טובים".

ויותר מכל, הדבר שהן הכי אוהבות בשירות שלהן ונותן להן את הכוח להמשיך גם כשקשה הוא הסיפוק שהן מקבלות. בין כל מילות ההודיה שרוסרט קיבלה, ישנו תלמיד שהכרת התודה שלו הייתה משמעותית עבורה במיוחד. "כשנכנסתי  לתפקיד לא היינו כל כך בקשר ולאט לאט עם השנה, קצת התחברנו בשיעורים הפרטניים. בסוף השנה, קיבלתי ממנו מתנה וגם מכתב תודה, וזה הכי ריגש אותי. הבנתי שגם אם הוא לפעמים מדבר לא יפה, יש בו את הצדדים שיכולים להיות הכי רגישים".

שמסיאב מוסיפה: "החיבור עם הכיתה שלי. בהתחלה הייתי עם חיילת עם מדים בבית הספר, שלא מכירה את המקום ואת התלמידים, והיה לי קשה להיפתח ולהביא את עצמי לידי ביטוי. אבל לאט, הקשר שלי עם כל ילד בכיתה והמורה שהייתה הפך למצוין. עברתי דרך משמעותית ותהליך. זה ממש העצים אותי ואני עד עכשיו בקשר איתם".

"עברתי דרך משמעותית" © צילום: באדיבות דובר צה"ל

חולמות להמשיך בהוראה גם לאחר השירות הצבאי, באזרחות?

רב"ט רוסרט: "יכול מאוד להיות שכן. אם אני אמשיך בתחום הזה, יעניין אותי יותר משהו שהוא לא פורמלי - חינוך בלתי פורמלי או חינוך מיוחד".

רב"ט שמסיאב: "זה נראה לי ממש מעניין ומאתגר. אולי אלך לכיוון של החינוך הבלתי פורמלי, אבל זה לא בטוח".

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• האושפיזין של כל מלש"ב בדרך לגיוס
• מאחורי הקלעים: הצצה ליחידה שעוסקת בלב הזירה הפלסטינית
• טעים בצה"ל: המתכונים שהייתם שמחים לטעום בחגים

הפורטל אשר נמצא באזור האישי באתר צה"ל מנגיש למשרתי צה"ל בחובה ובקבע את המידע הרפואי האישי - ישירות לפלאפון הנייד.

מעכשיו תתאפשר לחיילים דרך הפורטל צפייה בתוצאות בדיקות מעבדה, צפייה באסמכתאות, הגשת פניות לזימון וביטול תורים, הצגת פטורים וימי מחלה שניתנו במידה והמסמך המקורי נאבד לחייל (נדרש להדפיס ולהחתים רופא) וכן מידע כללי ועדכונים- שעות פתיחה של מרפאות, חוברת הזכויות הרפואיות החדשה שהוציא חיל הרפואה ועוד.
כמו כן הפורטל מאפשר הצגת פטורים לשוטרים צבאיים באמצעות הפלאפון הנייד!

© צילום: באדיבות דובר צה"ל

הקמת הפורטל מהווה צעד נוסף ומשמעותי לטובה מתן מענה רפואי מיטבי לחיילים ולמשרתי הקבע בצה"ל.

 לפרטים נוספים: https://bit.ly/2x7bng3

הכתבה בשיתוף דובר צה"ל

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• טעים בצה"ל: המתכונים שהייתם שמחים לטעום בחגים
• מחווה אלון: מה תפקידן של משקיות הת"ש בחגים?
• מותק לא לשלוח לי עוגה: הטיפים שיעזרו לכן לשמור על הבריאות בזמן השירות
  

בראש יחידת מתפ"ש עומד כיום האלוף כמיל אבו-רוקון המכהן בתפקיד זה ממאי 2018. יש לציין כי בניגוד לשאר היחידות בצה"ל, כפופה יחידה זו לשר הביטחון, וכן בזרועות יחידת מתפ"ש ישנם עובדי מדינה וקציני מטה המקצועיים בתחומם ומשרתים בכל התחומים האזרחיים. בין זרועות היחידה, ניתן למצוא שתי זרועות מרכזיות: האחת, ביהודה ושומרון הממוקמת מג'נין שמצפון לשומרון עד לחברון שבדרום והשנייה, נמצאת ברצועת עזה, בסמוך למעבר ארז. מלבד שתי הזרועות המרכזיות הללו, ליחידה יש מטה הממוקם בקריה ומפקדת המנהל האזרחי הנמצאת באוגדת איו"ש.

© צילום: דוברות מתפ"ש

מפקד בית הספר לתיאום וקישור, סא"ל קובי גרצוולף הממלא את תפקיד זה מזה שנתיים וחצי, נותן לנו הצצה למאחורי הקלעים של הנעשה בבית הספר לתיאום וקישור, במהלך ביקור מיוחד שערכנו בו ואומר כי "ההרגשה כמפקד בסיס הדרכה בצה"ל היא הרגשה מיוחדת, שמלווה בהרבה מאוד אחריות והרגשה של שיא השליחות. מעצם היותי מפקד של בסיס ההדרכה, שקולט את החיילים הצעירים שמגיעים אלינו ליחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים".

"האחריות שלי בראש ובראשונה היא לקלוט אותם ולהפוך אותם לחיילים דרך ביצוע טירונות כלל צה"לית, ולתת להם את הכלים, את ההסתגלות למערכת הצבאית ולמה שנדרש מהם. לאחר השלב של ביצוע הטירונות, אנחנו מתחילים ללמד אותם את המקצוע הצבאי הנקרא מש"ק תיאום וקישור. ובסיום הקורס, אנחנו נותנים לחיילים את תו התקן להיותם מש"קי תיאום וקישור ביחידת מתפ"ש", מוסיף סא"ל גרצוולף.

אף על פי שהשגרה היום יומית של סא"ל גרצוולף עמוסה, היא מתחילה בדיוק כמו אצל שאר החיילים ביחידה, באימון גופני, מתוך אמונה במשפט 'נפש בריאה בגוף בריא'. "ברגע ששומרים על כושר גופני, התפקוד היומי שלנו טוב יותר וכמובן שגם כצבא שצריך להיות מוכן לכל מצב, אנחנו צריכים להיות בכשירות, בכדי שנהיה מסוגלים לתפקד".

בהמשך, מתארגנים החיילים לקראת מסדר הבוקר והנפת הדגל, ומשם עוברים לפעילות המשתנה מיום ליום, כמו שיעורים בשפה הערבית, שיעורים בנושא של יסודות הסכסוך הפלסטיני וניתוח המצב בעבר ובהווה, כאשר את חלקם מעביר סא"ל גרצוולף בעצמו הן לחיילים שרק התגייסו עתה ליחידה והן לקצינים.

מפקד בית הספר, סא"ל קובי גרצוולף עם מתאם מתפ"ש, האלוף כמיל אבו-רוקון © צילום: דוברות מתפ"ש

עוד מציין סא"ל גרצוולף כי הייחוד של בית הספר לתיאום וקישור טמון במשימות, בתכנים השונים ובאנשים שנפגשים עמם, שכן החיילים המתגייסים ליחידה נחשפים לכל קשת הגורמים בזירת הפעילות - בבית הספר ובסיורים בשטח כאחד.

לומדים את השפה הערבית מאפס

אחד הדברים המרכזיים ביותר בתהליך ההכשרה של מש"קי התיאום והקישור ביחידת מתפ"ש הוא לימוד השפה הערבית לצד חיזוק השפה האנגלית, הואיל והשפות הללו פוגשות את החיילים כשהם מגיעים לשטח ונתקלים באוכלוסיות השונות. על אף שלרוב נוטים לשייך את העיסוק בשפה הערבית לחיל המודיעין, מוכיחה יחידת מתפ"ש כי העשייה שלה חשובה לא פחות. "אנחנו כמעט ולא שמים פילטרים ומסננים, חיים בתוך השטח, רואים את המציאות שאנחנו מדברים עליה יום יום במשך 365 ימים בשנה וחווים אותה. אני חושב שהסיפוק מהשימוש בשפה לא רק באמצעות שמיעה, אלא גם באמצעות שיח, יכולת לשמוע ולהבין, ולקיים בחלק מהמקרים גם שיחות עומק, בכדי להבין את הצד השני בצורה הכי גלויה, הוא דבר משמעותי, מאתגר, מבגר ומעצב את האנשים שלנו. הוא נותן להם גם כלים נכונים ופרופורציות, כדי להבין על מה אנחנו מדברים ועם מי אנחנו מתמודדים".

ישנם חיילים שמגיעים לכאן ללא כל ידע בערבית ויוצאים מפה כשהם יודעים לנהל שיחה בסיסית, ולהבין את מה שאומרים להם. מה הופך את זה לבר ביצוע בזמן כל כך קצר?

"הדגש שלנו הוא על לימוד השפה המדוברת, שזו אותה השפה שגם המשכיל וגם הבן אדם הפשוט ידברו ברחוב. אנחנו משקיעים בזה הרבה שעות של לימודים במהלך הקורס ועובדים הרבה מאוד על הפרקטיקה".

אך לא רק את השפה הערבית מלמדים בבית הספר לתיאום וקישור, אלא גם את עולם המנהגים, את התרבות ואת אופן השיח המשמשים כאמצעי הלחימה של חיילי היחידה. במסגרת ההכשרה, הם לומדים כיצד לפתור סכסוכים, איך לגשת ולדבר עם הצד השני ולהגיע למצב, אשר בו מסייעים לפתור סוגיות ביטחוניים באמצעות כלים אזרחיים, כאשר בסופו של דבר שומרים על איזון בין הצרכים האזרחיים של האוכלוסיות לבין הדרישות הביטחוניות, מתוך מטרה לשמר את הביטחון של מדינת ישראל.

"הדגש שלנו הוא על לימוד השפה המדוברת" © צילום: shutterstock

רואים בעיניים וחווים מקרוב

יחידת מתפ"ש מאמינה באמת ובתמים כי על החיילים שלה לפגוש ולהכיר מקרוב את אשר הם לומדים עליו, מתוך נקודת מוצא שהחיילים המתגייסים ליחידה לא גדלו ביהודה ושומרון, ואינם מכירים את הנעשה שם מעבר למה שקוראים בעיתונים ושומעים במהדורות החדשות. על כן, הם יוצאים לסיורים בבסיסים השונים, רואים את הפעילות של החיילים ושל האוכלוסייה הפלסטינית, וכן נפגשים עם חלקה. חשבתם שזה הכול? זו רק ההתחלה. במסגרת תהליך הכשרה, החיילים 'נזרקים למים' ומקיימים שיח עם הצד הפלסטיני, מתוך שאיפה להביא אותם לרמת מסוגלות ובשלות המאפשרת להם לנהל שיחה בסיסית.

הרבה חיילים במתפ"ש בוחרים לצאת לקצונה ולהמשיך לשרת את המדינה. ומלבדם, גם מספר לא מבוטל של חיילים ביחידות אחרות מבקשים לקחת חלק בקורסים השונים בבית הספר לתיאום וקישור. מהו לדעתך סוד ההצלחה שלו?

"מתכון הקסם המנצח שלנו הוא לעשות סדר לחיילים ולהנגיש להם מושגים שלפעמים נראים לבני הנוער כבדים מדי, כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לעיתים זה נראה לאנשים שיהודה ושומרון מעבר להרי האופל והם לא מבינים שזה בדיוק מרחק של כמה דקות נסיעה ממרכז הארץ. יש ביהודה ושומרון הרבה מאוד אנשים טובים משני הצדדים והתפקיד שלנו הוא לבוא ולתפוס כל מיני פרדיגמות, ולהראות לאנשים במו עיניהם על מה אנחנו מדברים, מגנים ומתמודדים. אנחנו מוכיחים לחיילים שמגיעים לכאן עד כמה הפעילות חשובה. אני גאה מאוד להשתייך ליחידה שלנו, שמצליחה לעשות את הדברים האלה".

"מוכיחים לחיילים שמגיעים לכאן עד כמה הפעילות חשובה" © צילום: דוברות מתפ"ש

החיילים המשרתים בענפים השונים ביחידה מעידים על כך מקרוב וממלאים את תפקידם עם תחושת גאווה ואחריות גדולה. רב"ט אור עמיאור (21), מבאר שבע, בוגר המכינה הקדם צבאית "בית יתיר", שבהר החברון ופעיל חברתי טרם הגיוס המשמש כיום כסגן דוברת מתפ"ש הינו רק דוגמה לכך.

"מה שמיוחד בשירות שלי הוא שאתה יכול להתחיל את היום שלך בטקס חתימת הסכם חשמל כלכלי בג׳נין, להמשיך אותו בפגישות שגרתיות בתל אביב ולסיים באירוע ביטחוני ברצועת עזה. העבודה אינטנסיבית, אבל מספקת. יש משהו באקשן שמכניס אותך לדרייב של עשייה, זה נחמד", מספר רב"ט עמיאור.

כשהוא חוזר לתקופה שלפני גיוסו, הוא נזכר שהוא רצה בכלל שירות קרבי וראה את עצמו בגבעתי. אולם, בעקבות פציעה רפואית, ירד לעמיאור הפרופיל והוא הבין שלא יוכל לשרת שם. באותה הנקודה, הוא שאל את עצמו: "איפה אני אשרת את מדינת ישראל ואתרום לביטחונה לא פחות מאשר חירנקים?" ולאחר מחשבה, הוא הבין שהתשובה היא יחידת מתפ"ש. "המרכיב האזרחי שיחידת מתפ"ש מובילה יוצר ביטחון וחשוב לא פחות מאשר יחידות אחרות, ושם זה פוגש אותי".

רב״ט אור עמיאור, סגן דוברת מתפ״ש © צילום: דוברות מתפ"ש

יש דבר שהפתיע אותך כשהגעת לכאן?

"הופתעתי מהתכנים, זה שבר לי המון סטיגמות ופתח לי עולמות שלא הכרתי. לפני שהגעתי לכאן, לא דיברתי ערבית ובמהלך התפקיד אני פוגש את השפה בהרבה סיטואציות. אני מופתע מעצמי כשאני נזכר פתאום בשיעור שלימדו אותנו על סיטואציה מסוימת ומשתמש בזה בשטח".

אתה מתמודד עם לא מעט מהמורות במסגרת השירות שלך. מה היה האתגר הכי גדול שלך?

"אחד האתגרים שחוויתי בשירות הוא מילוי מקומה של דוברת היחידה. זאת הייתה תקופה אינטנסיבית, אך מלמדת, שמקנה לך גם ניסיון פיקודי. זו הייתה הזדמנות נפלאה להתמקצע עוד יותר ברזי התקשורת ובעולם הדוברות. אתה נתקל לפעמים בגורמים לא הכי סימפטיים בלשון המעטה כלפי מדינת ישראל, דבר שהוא מאתגר מאוד, זהו ממש קרב על התודעה. אנחנו נלחמים במתן לגיטימציה למדינת ישראל, מציגים את הפעילות של מתפ״ש למען האוכלוסייה האזרחית באיו״ש וכלפי רצועת עזה, מתוך אינטרס ישראלי נוסף שהוא שמירה על היציבות הביטחונית. אין לי צל של ספק שצה״ל הוא הצבא המוסרי ביותר, מי שחושב אחרת מוזמן לבוא אלינו ולראות".

"זהו ממש קרב על התודעה" © צילום: דוברות מתפ"ש

אם לא היית בתפקיד הזה, איפה היית רוצה לשרת?

"אם לא הייתי בדוברות היחידה, הייתי רוצה לשרת באזור חברון. למדתי במכינה קדם צבאית בדרום הר חברון, שם גרתי במשך שנה וחצי עד הגיוס, משם הכרתי והתאהבתי בחבל הארץ היפיפה הזה - יהודה ושומרון. מעבר ליין משובח ולדובדבנים טעימים, למדתי המון והכרתי עולם אחר. לא משהו הזוי מעבר להרי החושך, אלא פה מעבר לפינה יש שגרת חיים עם רצונות ומחשבות נורמליות לחלוטין".

ביחידת מתפ"ש משרתים חיילים מכל הרקעים וגווני האוכלוסייה. אחת מהם היא טוראי שרה רוסט (24), ממבשרת ציון, "חיילת בודדה", שבמקור נולדה וגדלה בשוויץ. רוסט עלתה ארצה לבדה בגיל 19 ולמדה תואר ראשון בממשל וביחסים בינלאומיים במרכז הבינתחומי בהרצליה, כאשר במרץ האחרון היא התגייסה ליחידה. כיום, היא משרתת כמש"קית קשרי חוץ וארב"ל (ארגונים בינלאומיים) ביחידה ומנצלת את הידע הנרחב שלה בעת מילוי תפקידה כדוברת ארבע שפות - עברית, אנגלית, גרמנית וצרפתית.

"הגעתי לכאן אחרי התיכון, כדי להכיר את הארץ ומאז לא רציתי לחזור. ממש התאהבתי במדינה ובאנשים. הכול כאן חם יותר וזורם מאשר בשוויץ, הרגשתי בבית".

טוראי שרה רוסט, מש״קית קשרי חוץ וארגונים בינלאומיים במתפ״ש © צילום: דוברות מתפ"ש

מעבר כזה הוא לא פשוט. אילו קשיים עמדו בפנייך?

"תמיד יש קשיים. לא קל להתמודד עם הביורוקרטיה ולעלות ארצה. גדלתי אומנם עם עברית, אבל הייתי צריכה לדעת את השפה טוב יותר וללמוד אותה עוד".

לדבריה, היא הצליחה להתאקלם יחסית מהר בארץ וידיעת השפה העברית מבעוד מועד סייעה לה בכך. חצי שנה לפני שהחלה ללמוד את התואר הראשון שלה בממשל וביחסים בינלאומיים, הבינה רוסט שלתחום הזה היא נועדה. "כשראיתי את התוכנית של התואר נדהמתי, בשוויץ אין דבר כזה. מיד כשהתחלתי את הלימודים אהבתי את זה. זה עורר בי רצון לדעת יותר על מדינת ישראל ולהתחבר יותר. לפני זה לא כל כך הייתי מחוברת לפוליטיקה ולא ידעתי הרבה".

"ידעתי שאוכל ללמוד הרבה"

כמעט שנה לאחר סיום התואר, התגייסה רוסט לצה"ל, כאשר כבר בזמן הלימודים היא שמעה על יחידת מתפ"ש והתעניינה בה. כשנאמר לה שהיא מתגייסת ליחידה, היא התמלאה באושר: "ממש שמחתי, הבנתי שזה קשור ללימודים שלי ויחשוף אותי לנושאים שלא הכרתי. ידעתי שאוכל ללמוד הרבה". בזכות אישיותה והמקצועיות שהפגינה רוסט בקורס, היא סיימה אותו בהצטיינות מופת, לאחר שכל החיילים בפלוגה בחרו בה.

© צילום: דוברות מתפ"ש

אילו חששות היו לך?

"מכיוון שאני קצת יותר מבוגרת, לא כל החברים שלי התגייסו והייתי די יחידה. זה היה ללכת ללא נודע. לא ידעתי איפה אני אהיה, איפה אשרת ואיך יהיו התנאים. היו קצת חששות, אבל אמרתי לעצמי: 'יהיה בסדר ואתרגל לאט לאט'".

מה נתן לך את הכוח להתאמץ ולא לוותר גם כשהיה לך קשה?

"המשפחה והנחישות. כבר עברתי לימודים וקשיים בחיים שלי, אז ידעתי שזה מאתגר. אבל תמיד אמרתי לעצמי שמה שמאתגר - מלמד אותך ומבגר אותך הרבה. הקושי לא מכשיל, אלא רק מלמד".

שומרת על קשר עם הקהילה הבינלאומית

כבר בקורס, היא שמעה על ענף ארב"ל ביחידה, בעת שקצינה הרצתה על כך. אך התאכזבה רוסט לגלות שלרוב רק קצינים בכירים עוסקים בכך. "אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות שם, אבל לא חשבתי שזה אפשרי. כשהגעתי לתפקיד והבנתי שאני יכולה להתעסק גם עם דברים מאוד רגישים ומעניינים - שמחתי".

"כל יום בתפקיד הוא חוויה משמעותית" © צילום: דוברות מתפ"ש

במסגרת תפקידה, רוסט וחבריה לענף שומרים על קשר מתמיד עם הקהילה הבינלאומית, תוך קידום פרויקטים כלכליים, תשתיתיים והומניטריים הן בעזה והן באיו"ש, מתוך מטרה לאפשר להם 'לעמוד על הרגליים' ולהעניק יותר ביטחון לישראל. "אני רואה איך מה שלמדתי בא לידי ביטוי בתפקיד ונחשפת לדברים אסטרטגיים. כל יום בתפקיד הוא חוויה משמעותית".

מהו המסר שתרצו להעביר למלש"בים?

רב"ט עמיאור: "אם אתם רוצים לחוות שירות משמעותי, לרכוש כלים גם לחיים ולא רק לשירות הצבאי, כמו לימוד השפה הערבית ולראות בעיניים שלכם את המציאות בשטח בזירה הפלסטינית - אני ממליץ לכם בחום לבוא ליחידה. יש אצלנו מחלקות וענפים מגוונים, וכל אחד יכול למצוא את עצמו בתפקידים השונים. יש המון אחריות לחיילים ביחידה והשירות משמעותי וייחודי".

טוראי רוסט: "כשאתה מתגייס יש לך ראייה מסוימת, שלרוב משתנה. הישארו גמישים, אל תתבאסו אם לא תקבלו את מה שרציתם. בהתחלה זה קצת לא ברור, אבל אחרי זה רואים את הדרך. אל תתייאשו, אבל תשאפו להכי טוב שאתם יכולים. יחידת מתפ"ש זו יחידה מגוונת, חשובה ומשפיעה, למרות שהיא קטנה. להיות חלק ממשהו כל כך חשוב ומשפיע זו זכות".

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• מחווה אלון: מה תפקידן של משקיות הת"ש בחגים?
• מותק לא לשלוח לי עוגה: הטיפים שיעזרו לכן לשמור על הבריאות בזמן השירות
• טירונות 2000: פיילוט חדש בצה"ל להכשרת מתגייסים

לכבוד ראש השנה בן מוחא ואסרף, דאגו לפנק את כל החיילים שנשארו בבסיס בארוחת חג מרשימה וטעימה, שכוללת בתוכה מגוון גדול של מאכלים כמו קובה סלק, סושי פירות, ארטישוק ממולא בבשר ועוד.

אספנו בשבילכם חלק מהמתכונים, לכם רק נשאר להכין ולתת לנו לטעום!

קובה פירות יבשים

מרכיבים (ל30-35יחידות):

לבצק:

1 ק"ג סולת

3כוסות מים(720מל)

כף שטוח מלח

למלית:

פירות יבשים(מששים,צימוקים וכו)

3-4 בצלים

אופן הכנה:

בצק לקובה

 

להכנת מרק סלק (בו נשים את הקובה)

 

6-5 גבעולי סלרי (ללא העלים), חתוכים למקלות

5-4 סלקים, קלופים וחתוכים לרבעים, שמיניות או פרוסות

1/2 1 עד 2 ליטר מים

1/2 כוס מיץ לימון סחוט או כפית מלח לי

2-1 כפות סוכר

1 כפית מלח

1 כפית פלפל שחור טחון

 

הכנת הבצק

 

שמים את הסולת והמים ביחד עם המלח משרים ביחד 30 דקות. כשמערבבים אותם לראשונה (עד שהמים מחלחלים ונוגעים בכל הסולת) תראו בהתחלה שלוליות קטנות שנשארות על פני השטח. בתום זמן ההשריה הסולת 'שותה' את המים האלו והופכת לרכה ונוחה לעבודה.

 

הכנת המלית

 

מטגנים את הבצלים עם הפירות יבשים ותבלינים עד שיוצא תערובת טובה.

 

הכנת המרק 

 

1.מחממים את השמן בסיר רחב. מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהוא הופך לשקוף ורך.

2. מוסיפים את גבעולי הסלרי והסלקים ומערבבים.

3. מוסיפים לסיר את המים – הם צריכים להספיק לכיסוי כל המרכיבים שבסיר, כולל קציצות הקובה שנוסיף בהמשך.

4. מבירים לרתיחה ומבשלים על אש גבוהה עד שהסלק מתרכך והנוזל צבוע בסגול.

5. מוסיפים את מיץ הלימון, המלח, הפלפל והסוכר ומבשלים עוד כמה דקות. טועמים ומתקנים תיבול.

סושי בפירות יבשים :

אורז 

פירות יבשים 

אצות 

חומץ 

דבש

רטבים : טריאקי , רוטב שזיפים

 

אופן הכנה :

מבשלים את האורז בסיר עם מים ביחס של 1-1

בערך 25 דקות בישול

מכינים תערובת של חומץ דבש וסוכר

שופכים על האורז שהוא מוכן ומערבבים טוב טוב להוציא את כל האדים ומחכים שיתקרר קצת 

מורחים אורז על הצא בכמות נדיבה הופכים את האצא שהאורז לכיוון משטח העבודה שמים את המילוי של הפירות היבשים ומגלגים חותכים 

טובלים ברטבים ואוכלים. 

 

 

בלוטין של פרגית ממולא בתמר ודלעת 

ברוטב רימונים :

פרגית 

תמר 

דלעת 

רימונים 

תבלינים 

 

אופן הכנה :

פורסים פרגית לרוחב 

משטחים

ממלאים בתמר ודלעת 

מגלגלים ועוטפים בניילון נצמד 

במקביל מרתיחים סיר עם מים חמים 

כשהסיר רותח מבשלים את הפרגית העטופה בערך כ -10 דקות 

כשהיא מוכנה מוצאים אותה מהמים ומהניילון 

מורחים ברוטב וצולים בתנור כ10 דקות עד הזהבה 

 

רוטב : 

מבשלים רימונים בסיר עם מים עד רתיחה 

מוסיפים סוכר קורט מלח יין אדום לפי טעם 

תוחנים את הכול ביחד ומוספים קורנפלור ומים להסמכה. 

 

ו...בתיאבון!!!

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• טירונות 2000: פיילוט חדש בצה"ל להכשרת מתגייסים
• היכונו לרכב אוטונומי צבאי: החיילים שמפתחים את הדבר הגדול הבא
• מתרגשים: הוואטסאפ של לוחמי החוד עם קבלת הסיכות החדשות

כדאי לפתח כבר בתקופת הטירונות הרגלים שונים שיעזרו לנו לשמור על עצמנו במשך תקופת השירות. תחום התזונה הוא תחום מהותי ויש לדאוג לאכול ארוחות טובות ומזינות שכוללות שמן בכמות קטנה, רבע צלחת מנה עשירה בפחמימות, רבע צלחת מנה עשירה בחלבונים וחצי צלחת ירקות. כמובן שרצוי ואף חובה, לשתות הרבה מים ביום על מנת לשמור על הבריאות וגם למנוע התייבשות במזג האוויר החם.

אם אתם מסוג האנשים שמתעייפים רק מלשמוע את המילה 'ספורט' תדעו שזה בסדר, לא כולנו טיפוסים ספורטיביים,  אבל בכל זאת נסו לשלב פעילות ספורטיבית קלה שתגרום לכם לחלץ עצמות ולנוע. ואם אתם אנשים של ריצה? מה טוב! רק בבקשה- רוצו גם בשבילינו...

© קרדיט: דובר צה"ל

עוד דבר שחשוב לזכור הוא שמירה על ההיגיינה! חשוב לשמור על היגיינה מוקפדת גם בשבועות ההכשרה והטירונות בהם נמצאים בתנאי שטח. יש להקפיד על מקלחות מסודרות, הליכה לשירותים ושמירה על ניקיון בסביבתך. 

בכל הנוגע לתרופות, למעשה רופא היחידה יכול לתת מרשמים לתרופות שונות כמו גלולות, אגיסטן, תרופות לדלקות מסוימות ועוד. ואם יש לכן תרופות מיוחדות מומלץ להגיע עם מלאי מראש לתקופת הטירונות וההכשרה ועד להסדרת המענה הרפואי ביחידתה על מנת למנוע מצב של מחסור בתחילת הגיוס ועם הכניסה לשירות הצבאי.

© קרדיט: דובר צה"ל

אנחנו ממליצים לקרוא את החוברת של הזכויות הרפואיות החדשה שהוכנה שם תמצאו את כל המידע הרפואי הרלוונטי שמתגייס צריכים להכיר כולל שעות פעילות של מרפאות, פרטי התקשרות ומידע על המענה הרפואי בצה"ל: https://www.idf.il/אתרים/חיל-הרפואה/חוברת-הזכויות-הרפואיות/

בנוסף, אנחנו ממליצים בתחילת השירות לבוא ולשאול את כל מה שלא ידעתן על התחום מרופאי היחידה וממוקד הפניות ״מוקד מקול הלב״ שניתן ליצור עמו קשר בשירות המסרונים החדש במספר 0529990110, מוקד "מקול הלב" ימשיך לפעול טלפונית 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה  במספרים הבאים: 03-9489999 או 6690*.

ניתן לפנות גם למייל הצבאי "מקול הלב" ולמייל האזרחי moked6690@idf.gov.il

 שיהיה לכן שירות מהנה ומשמעותי!!! וכמובן, בריא!

הכתבה נכתבה בשיתוף עם דובר צה"ל

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• טירונות 2000: פיילוט חדש בצה"ל להכשרת מתגייסים
• היכונו לרכב אוטונומי צבאי: החיילים שמפתחים את הדבר הגדול הבא
• מתרגשים: הוואטסאפ של לוחמי החוד עם קבלת הסיכות החדשות

© קרדיט: דובר צה"ל

חלפו השנים והגעתי לגיל 16 – צו ראשון, מיונים... זה השלב בו הייתי צריך להחליט מה אעשה בשירות הצבאי שלי. ידעתי שאני לא רוצה לעזוב את המוזיקה, שהיא האהבה הכי גדולה שלי והחלטתי ללכת בעקבותיה של אחותי הגדולה אריאל, ולנסות להתגייס לתזמורת צה"ל.

הייתי בטוח שלא אתקבל, ידעתי שהסטנדרטים לקבלה כל כך גבוהים, אבל הייתי חייב לנסות להבין אם בכלל יש לי את מה שצריך. באתי לאודישן לחוץ מאוד, מלא בחששות ובפחדים. הרגשתי די מאוים מכל הנגנים שעמדו בתור להיכנס, נראה היה שהם נגנים ברמה גבוהה. מראש הגעתי במחשבה שלא אתקבל, ידעתי שהסטנדרטים גבוהים ולא האמנתי בעצמי יותר מדי. אני משער שלנגנים אחרים מלאי ביטחון, זה קל יותר. אחרי שאנשים שמעו אותי מנגן, הם אמרו שזו לא בעיה בשבילי, זה הכניס בי הרבה ביטחון והקל עילי בכניסה לאודישן. התקדמתי לאזור כלי ההקשה ונכנסתי אל החדר, שם ישב מנצח התזמורת והסגן שלו. אמרתי שלום, התיישבתי והתחלתי לנגן.

האודישן התחלק לשניים: בחלק הראשון היה עליי ללמוד ולהתאמן בבית על קטע שבחרתי לנגן ובחלק השני של האודישן, צריך לנגן קטע שנבחר עבורך מראש ומעולם לא ניגנת. ניגנתי הכי טוב שלי ובעיקר קיוותי שהצלחתי להעביר את האהבה שלי למוזיקה דרך הנגינה. אומנם לפני שנכנסתי לאודישן הרבה מהנגנים אמרו שזה קטן עליי ושבטוח אתקבל, אבל כשיצאתי מהאודישן, עדיין הרגשתי חצוי ומעט חסר ביטחון. חיכיתי לקבל תשובה וערב אחד היא הגיעה, הייתי בבית עם כמה חברים ואז קיבלתי את ההודעה - התקבלתי!

מפה לשם, הגיע יום הגיוס ועדיין לא האמנתי שזה מה שאני עומד לעשות. שמעתי על התזמורת ועל השירות בה כל כך הרבה, והנה זה הגיע. כל מה ששמעתי על התזמורת התברר כנכון: השירות מלא בכל כך הרבה דברים ובחוויות המשתנות מיום ליום. אחת החוויות הכי משמעותיות שזכיתי לעבור בשירות היא לנגן בטקס ה-70 של מדינת ישראל. במשך חודשיים זה מה שעשיתי, ניגנתי את המארשים הכי מיוחדים, הכתבתי את קצב ההולכים וכולם סמכו עליי. רק התגייסתי ומיד הבנתי איזה כוח יש לתפקיד ועד כמה הוא מיוחד. לא כל אחד זוכה לעמוד בבמה בערב יום העצמאות ולנגן מול אלפי אנשים בטקס הכל כך מיוחד הזה.

© קרדיט: דובר צה"ל

על אף שהשירות מאתגר ודורש הרבה רצינות ואחריות, הוא מלא בחוויות שלא ניתן לחוות בשום מקום אחר בכלל ובצה"ל בפרט. צריך להיות בטוח בעצמך אבל אל שחצן ויהיר, להאמין בעצמך ובמה שאתה עושה, והכי חשוב - לא לשכוח ליהנות מזה.

אני אומר שאם אתם מרגישים שיש לכם את זה- לכו על זה. לכו להגשים את החלום הזה, לכו להגשים את החלום שאני הגשמתי. זה השירות הכי מטורף שיכולתי לבקש.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• היכונו לרכב אוטונומי: החיילים שמפתחים את הדבר הגדול הבא
• מתרגשים: הוואטסאפ של לוחמי החוד עם קבלת הסיכות החדשות
• No Filter על מדים: נציגת שירות במיטב

 © צילום: דו"צ

"הטירונות מהווה את המפגש הראשון של החייל עם המערכת הצבאית ולכן אנחנו רואים את הטירון במרכז. חשוב לנו להכיר את הטירון לעומק, לדאוג לכל הצרכים שלו מכל ההיבטים, לדעת מהיכן הוא מגיע ואיזו היסטוריה הוא מביא איתו. בטירונות החדשה אנחנו הופכים את הטירונים לשותפים ללמידה הזאת. תהליכי ההסתגלות יהיו מדורגים ותואמים את סוג החייל שמגיע", מסבירה לנו מפקדת בסיס ניצנים, סא"ל טל בנודיז.

ההחלטה לנסות ולהתאים את הטירונות לדור ה-2000 נובעת מתוך ההבנה שהדור המדובר שונה מהדורות הקודמים ונכון שתתבצע התאמה בצורת הטירונות ועדכון של תפיסות הפיקוד למאפייני הדור הנוכחי.

אבל אם חשבתם שיהיה לכם קל, טעות בידיכים. הטירונות החדשה לא "קלה" יותר, אלא מותאמת למאפייני הדור הנוכחי. בונדיז: "אנחנו שומרים על איזון בין לתת לכל טירון מקום ואפשרות לבוא לידי ביטוי לבין הקפדה על משמעת ועל פקודות הצבא".

© fotolia

נכון להיום, בצה"ל עדיין בוחנים את הדברים והטירונות החדשה נמצאת עוד בשלב הפיילוט. "כרגע אנחנו מבינים שיש אוכלוסיות שיותר קל להן במסגרת הפיילוט החדש ויש אוכלוסיות שהוא יותר מאתגר עבורן ואנחנו מצליחים לעשות את ההתאמות. אנחנו מבינים גם שיהיו שינויים. אנחנו לומדים תוך כדי תנועה. לאחר סיום הפיילוט תהיה למידה מעמיקה והנהלים החדשים ייבנו ויסוכמו בחודשים הקרובים".

 

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• מתרגשים: הוואטסאפ של לוחמי החוד עם קבלת הסיכות החדשות
• No Filter על מדים: נציגת שירות במיט"ב
• טור אישי: בין חשש אמיתי לגאווה אין סופית לחיילי צה"ל
  

לאחר שנה, הצטרף טוראי נתן לעתודת העולים, בה למד את השפה העברית כמעט מאפס. "הגעתי לכאן עם ידע בסיס מאוד", הוא אומר לפרוגי. "ידעתי רק לדבר קצת, לא ידעתי לקרוא ולכתוב. באולפן לימדו אותי ואת העולים האחרים מ-א' ועד ת'".

על אף כל המהמורות שעמדו בפניו ועודנה קיימות, במבט לאחור - הוא שלם עם ההחלטה שלו לעלות ארצה: "זה בור שחור כמו שאומרים, אבל היה שלב שבו המצב באיטליה לא היה טוב, אז החלטתי לעבור בישראל. לא קל פה, אבל אני מתמודד". כשטוראי נתן נשאל למה הוא הכי מתגעגע באיטליה, הוא לא היסס ומיד השיב: "לאוכל ולטיולים".

טוראי שי נתן © צילום: דובר צה"ל

"זה היה טירוף לא נורמלי"

שנתיים לאחר שעלה לישראל, התחיל טוראי נתן את התואר הראשון שלו בהנדסה מכנית במכללת 'אפקה', בחירה שהרגישה עבורו טבעית. "ידעתי שאני רוצה לעשות את זה, עוד לפני שעליתי לארץ. זה תחום שעניין אותי מאוד, באתי עם האהבה הזו מהבית. גם אבא שלי התחבר לזה מאוד ותמיד רציתי לדעת איך דברים עובדים".

תוך שנתיים ידעת מספיק את השפה העברית והרגשת מוכן ללימודים במכללה?

"אני עדיין לומד. בחרתי תואר שלא דורש רמה גבוהה בעברית. חצי מהמילים בהנדסה הן באנגלית".

זה תחום שאתה מתכוון להמשיך איתו גם בעתיד, לאחר השירות הצבאי?

"כן, כמובן. קשה לי להגדיר בדיוק את הכיוון, זה תלוי. אני לא יודע לאיזו חברה אגיע, אבל רוצה מאוד לעבוד בפיתוח ובמחקר.  אני רוצה להיות בשטח ולבנות דברים חדשים".

טוראי נתן אומנם משרת כיום במדור הרובוטיקה בחט"ל, אך למעשה הוא הגיע לשם לאחר דם, יזע ודמעות. "לא הייתי במיונים, לא ידעו שיש לי את הידע הזה, אז התגייסתי לגיוס כללי. שאלתי את עצמי מה קורה, למה אני לא בתפקיד עם מיון ומצאתי את עצמי מדבר עם אנשים. זה היה טירוף לא נורמלי".

© צילום: דובר צה"ל

לאחר הטירונות, הוא שובץ כפקיד בבסיס סגור - הבשורה שגרמה לו להתאכזב ולהיות מופתע. "זה היה די מאכזב ומפתיע, גם בגלל הידע שלי וגם בגלל שכחייל בודד אני זכאי לתפקיד קרוב לבית, שבו אני יכול לעשות יומיות. אני גם עובד, רציתי יומיות ליד הבית ושיבצו אותי בבסיס סגור".

למרות זאת, טוראי נתן לא הרים ידיים באף שלב. למחרת, הוא הגיע לקצינת מיון וישב מולה במשך שעה וחצי. למזלו, היא הקשיבה לו ולקחה את דבריו ברצינות, והעבירה אותו לתפקיד של פקיד יומיות בתל השומר. אך מבחינתו, זה עדיין לא היה סוף הדרך והוא לא ויתר עד שהגיע למחלקת הרובוטיקה בחט"ל. "אני נמצא בתפקיד שדומה לכל עולם הסטארט-אפ. אני מרגיש שאני נמצא במקום עבודה ושאני תורם לפיתוח".

"אנחנו הכי 'פרונט' בכל הטכנולוגיה בעולם"

לצד טוראי שי נתן, אף משרת במדור הרובוטיקה בחט"ל טוראי נועם גולומבק (19), שעלה ארצה מקנדה לפני חמש שנים. בניגוד לחלק מן האנשים במדור, הוא למד לפני השירות הצבאי שלו באוניברסיטה הפתוחה ועשה תואר בהנדסת תוכנה, שלדבריו עוזר לו בשירות. "אני עוסק בתחום של תחבורה חכמה באזרחות ושם פגשתי את המפקד שלי ואנשים שהיו בתחום. הם החליטו שאני מתאים למקום וזימנו אותי למיונים. עברתי ראיונות, הראיתי ידע והחליטו שהם רוצים אותי", הוא משחזר את הרגע.

במסגרת תפקידו, אחראי טוראי גולומבק על כל תחום הרובטיקה והמחשבים בזרוע היבשה, כאשר פרויקט הדגל שלהם הוא לא אחר מהרכבים האוטונומיים, שלדבריו הוא התחום החדש שכל העולם עוסק בו. אך בניגוד לאזרחות, העבודה שלהם נוגעת גם להתמודדות עם תנאי השטח הקשים.

טוראי נועם גולומבק © צילום: דובר צה"ל

מה כל כך מיוחד ברכב האוטונומי? 

"זה פרויקט שיהפוך את שדה הקרב למשהו שונה לחלוטין. המשימות יהיו שונות לחלוטין, במקום שנצטרך לגשת לשטח, לפתוח ולשלוח אנשי הנדסה קרבית פנימה, יהיה אפשר לשלוח ציוד ללא ליווי. זה לא מסכן את כל האנשים וחוסך בכוח אדם מכל הבחינות. מבחינה טכנולוגית - זה הדבר הכי מתקדם בתחום האזרחי. גם השוק האזרחי מפתח את זה בצורה קצת אחרת. אנחנו עובדים על מאמרים מקצועיים, בקשר ישיר עם כל האוניברסיטאות, חברות ההייטק, הסטרטאפים החדשים והתעשיות הביטחוניות. אפשר לומר שאנחנו הכי 'פרונט' בכל הטכנולוגיה בעולם".

מה אתה הכי אוהב בתפקיד שלך?

"זה התחום הכי חם בהייטק. מעבר לזה, זה מביא תרומה גדולה לעתיד בצה"ל. אנחנו בונים את התשתיות שעליהן כל הצבא יתבסס בעוד 10 שנים. מעבר לכך, החוויה בלהיות חלק מהצוות שמתעסק בכל הדברים האלו היא כמו סטארט-אפ קטן". 

איך זה לעבוד בצוות? סביר להניח שיש לא מעט מחלוקות.

אנחנו צוות מאוד מגובש. אומנם יש לא מעט וויכוחים מדי פעם, אבל באופן כללי כולנו מכבדים זה את זה. אנחנו יושבים לפחות פעם בשבוע בארבע עיניים, מספרים מה הולך, מדברים על הפרויקטים שלנו ומייעצים זה לזה. יזה כמובן אתגר, אנחנו בונים את התשתית שתהיה בעוד 10 שנים, אבל אף אחד לא יודע כרגע מהי בדיוק".

© צילום: דובר צה"ל

אז אתה אומר שבעוד 10 שנים יהיה עולם אחר לגמרי?

"לחלוטין, יש כבר ערים במדינות אחרות שאוסרות על אנשים להשתמש באוטו. ב-2025 כבר לא נראה רכבים מיואשים בתוך העיר שלנו. בסינגפור אני יודע שזה קיים ובעוד מקומות".

איך זה להיות החלוץ הראשון שמתנסה בכך ומפתח?

"זה מטורף, זו ההרגשה הכי כיפית בעולם לעשות פיתוח אמיתי. זה דבר שאולי נשמע קצת משעשע, אבל עצם זה שאני צריך ממש להתאמץ, לחשוב ולהבין מה הולך בשוק האזרחי ולהיפגש עם פרופסורים זה הדבר שהכי כיף בעבודה שלנו. אנחנו כל הזמן חושבים".

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• #רקרבי: האם תצליחו לזהות את המפורסמים ששירתו בקרבי?
• No Filter על מדים: השירות של פראמדיק
• מתגייסת: אחרי דרך ארוכה הגיע הזמן לעלות על מדים

הגיוס הוא לתפקיד נציגת שירות באופן כללי. מתן שירות לפרט בנושאים מגוונים תוך שימת דגש על אדיבות וייצוגיות. כחלק מעבודתם נותנים הנציגים שירות טלפוני בתחומים שונים הקשורים לעשייה הצה"לית.  ביחידת מיטב – מתן מענה למלש"בים לשאלותיהם על מיונים, צו ראשון, תאריך גיוס וכו'.

מהם תנאי הקבלה?

פרופיל 45 ומעלה, קב"א 47 ומעלה.

ציוני מא"ה (לבנות בלבד):

יחסי אנוש 3 ומעלה, ניהול וארגון 2 ומעלה, עיבוד מידע 2 ומעלה, עבודת צוות 2 ומעלה.

מה כולל המסלול?

טירונות 02 והכשרה של 3 שבועות.

איפה משרתים?

יחידת מיטב בבסיס תל השומר.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• מתגייסת: אחרי דרך ארוכה הגיע הזמן לעלות על מדים
• עשה ואל תעשה: הטעויות הנפוצות בימי גיבוש וסיירות
• No Filter על מדים: השירות של מדריכת כושר קרבי

החיילים המשרתים בתור פרמדיקים הם ללא ספק מיומנים ביותר בביצוע טיפולים רפואיים מצילי חיים לפני פינוי לבית החולים. הם לוקחים החלטות טיפוליות קריטיות בעת קבלת פצוע או חולה. במהלך התפקיד יוכלו החיילים להשתבץ ביחידות הלוחמות, ביחידת ניידות הטיפול הנמרץ הצבאי, ביחידות המודיעין, בבסיסי האימון, בתפקידי פיקוד במרכזי ההדרכה הרפואיים ובבית הספר לרפואה צבאית.

מהם תנאי הקבלה? 

פרופיל 72 ומעלה, קב"א 54 ומעלה, דפ"ר 70 ומעלה. בנות נדרשות לשירות של 32 חודשים. בנות יחידות ובנים יחידים נדרשים לחתום על טופס הצהרת התנדבות.

ציוני מא"ה (לבנות בלבד): 

שדה 2 ומעלה, יחסי אנוש 3 ומעלה, פיקוד 3 ומעלה, עבודת צוות 3 ומעלה.

מה כולל המסלול? 

הכשרה קדם צבאית בת 4 חודשים, טירונות רובאי 03 והכשרה בת 58 שבועות הכוללים פרק הכשרה עיוני בן 4 חודשים בבית הספר לרפואה צבאית, פרק הכשרה מעשית הכוללת השתלמויות במחלקות השונות בבתי חולים ובניידות טיפול נמרץ במד"א ופרק השלמה צבאית בן חודשיים בו לומד החניך את המקצוע במתאר הצבאי.

איפה משרתים? 

גדודים, חטיבות, יחידות מובחרות, ניידות טיפול נמרץ צבאיות, בסיסי אימונים ועוד.

תהליך המיון: 

המיון מורכב מיום אחד, בו יעברו המתמיינים מבחנים עיונים, סימולציות קבוצתיות וראיונות אישיים.

עוד בערוץ על מדים:

• לא עוד: נושמים עמוק ומפסיקים לפחד מהגיוס לצה"ל
• יש לך מה לדאוג? נדב גדג' הודח מהלהקה הצבאית
• משנה תפיסה: התצפתנית ששוברת את הסטיגמות על תפקידה

מדאגית הן מדריכת כושר גופני ותפקידן הוא קידום תחום הספורט, הכושר והאימונים ביחידות הקרביות. המדריכים מעבירים אימוני כושר גופני, כושר קרבי מארגנים אירועים וימי ספורט. כמו כן המדריכים הקרביים אחראיים גם על בחינת חיילים בנושא האימון הגופני והעברת הרצאות בנושאים שונים דוגמת תזונה נכונה. קיימת אפשרות לבצע במהלך השירות הסמכת חדר כושר והשתלמויות מקצועיות נוספות כמו למשל פילאטיס, קיקבוקסינג, ספינינג ועוד.

מהם תנאי הקבלה?

פרופיל 72 ומעלה, קב"א 47 ומעלה.

ציוני מא"ה (לבנות בלבד):

שדה 2 ומעלה, הדרכה 3 ומעלה.

מה כולל המסלול?

טירונות 02 והכשרה של 12-14 שבועות.

איפה משרתים?

בבסיסי הדרכה, בסיסי אימון חטיבתיים, בגדודים, בחטיבות, באוגדות השונות וכן ביחידות מיוחדות.

תהליך המיון:

המיון כולל הרצאת פתיחה, מבחני כושר גופני - ביצוע בוחן ביפים, וראיון אישי. למיון חובה להתייצב עם אישור רפואי בפורמט צבאי בלבד, המאשר השתתפות ביום מיון, בלעדיו לא ניתן להתמיין.

 ההודעה

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• No Filter על מדים: כך נראה שירות של לוחם מעברים
• מתגייסים ביחד: כשחייל ומלש"ב נפגשים לראיון וואטסאפ
• הצצה פנימה: בואו לראות היכן תעברו את הטירונות בצנחנים

השיא היה כשבכתבה שצולמה לחברת החדשות על הלהקות הצבאיות ושודרה אתמול (שבת) בקשת וברשת, גדג' נקלט בעיני המצלמות אומר לאחת מחיילות הלהקה, "אני לא מופיע, תסתכלי, אני לא מופיע כפרה עלייך", כלומר סרב להופיע בשל המצלמות שנכחו במקום. בהמשך הודתה אחת ממפקדות הלהקה כי "נדב לא זמר בלהקות הצבאיות מטעמים פיקודיים".

גדג' היה רק בן 16 כשהפך לנציג הראשון לאירוויזיון שנבחר דרך תוכנית הריאליטי "הכוכב הבא" של קשת, הוא הצליח להעפיל עם שירו "גולדן בוי" למקום התשיעי בתחרות השירה האירופית בשנת 2015 ושירו הפך ללהיט בישראל. מאז החייל הצעיר, הצליח עם שירו האחרון "אולי נדבר", אולם לא שיחזר את ההצלחה של "גולדן בוי", ואף נאלץ להיפרד מחברת ההפקות שליוותה אותו מיומו הראשון בתחום - "טדי הפקות", ועבר לחברת ייצוג אחרת.

על פי גורמים המעורים בפרטים, שידור הכתבה ב"החדשות" הייתה רק טריגר להדחה מהלהקה הצבאית שהייתה ברקע לפני כן. גדג', עשה לדברי הגורמים "בעיות משמעת רבות", והתנהגותו לא איפשרה את המשך שירותו בלהקה הצבאית.

© עמית זאנטקרן

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "בעיות משמעת משמעותיות וחוזרות של החייל, סמל נדב גדג', הביאו לבחינה מעמיקה של מפקדיו סביב סוגיית המשך שירותו כחייל בלהקה צבאית. בסיום הבדיקה ולאור אי עמידה במשימות היום יום ובנהלי היחידה, הוחלט שלא ימשיך את שירותו כזמר בלהקה צבאית".

מנציגיו של נדב גדג' נמסר ל-ynet: "אין תגובה".

עוד בערוץ על מדים:

• מתגייסים ביחד: כשחייל ומלש"ב נפגשים לראיון וואטסאפ
• הצצה פנימה: בואו לראות היכן תעברו את הטירונות בצנחנים
• הזדמנות נדירה: המלש"בים שואלים והמפקד עונה

לוחמי המעברים פועלים בסביבה מבצעית ובמחסומים הפרוסים לאורך גדר הביטחון. כחלק ממאמץ ההגנה הם לומדים כיצד לאתר מפגעים, אמצעי לחימה ומניעת כניסתם של גורמים עוינים. רוב העבודה נעשית בגזרת יהודה ושומרון ועוטף ירושלים.

מהם תנאי הקבלה?

לגברים - פרופיל 72 ומעלה או 64 עם סעיף מתיר, קב"א 49 ומעלה; לנשים - פרופיל 64 ומעלה, קב"א 49 ומעלה.

ציוני מא"ה (לבנות בלבד):

שדה 2 ומעלה, יחסי אנוש 3 ומעלה, ניהול וארגון 2 ומעלה, פיקוד 2 ומעלה.

מה כולל המסלול?

טירונות 03 והכשרה של חמישה שבועות.

איפה משרתים?

מעברים שונים באיזור איו"ש וסביבת עוטף ירושלים.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• אומרים תודה: כל אירועי שבוע ההוקרה לחיילי צה"ל
• מפגש מחודש: החברים הטובים שנפגשו שוב בקורס קצינים
• גששי צה"ל: בואו להכיר את התפקיד הכי מגניב בצבא

הכתבה נכתבה בשיתוף עם דובר צה"ל

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• גששי צה"ל: בואו להכיר את התפקיד הכי מגניב בצבא
• למנוע את האסון הבא: אפליקציית חירום לחיילי צה"ל
• דו-קיום צבאי: הכירו את הנוצרים שבוחרים להתנדב לצה"ל

"קוראים לי ג׳וש דריל, אני בן 22 ונולדתי בניו ג׳רזי. אמא שלי היא רבה קונסרבטיבית ואבא שלי הוא עורך דין. יש לי שלושה אחים גדולים. אני גר אצל אחותי הגדולה בתל אביב", מספר לנו דריל על עצמו. כמו כן, גם שי אדלר חברו הטוב מהילדות מספר על עצמו כי "ההורים שלי עלו לארץ והתגייסו, התחתנו ואני נולדתי בירושלים. אחרי תקופה קצרה עברנו לגור בניו ג׳רזי. לאבא שלי יש חנות בייגלה ואמא שלי עובדת בארגון תרומות לבתי ספר יהודיים".

אתם מכירים כבר לא מעט שנים. מתי ואיך הכרתם?

דריל: "הכרנו כשהיינו ילדים קטנים. היינו חברים ממש טובים והיינו הולכים לבתים אחד של השני. גם הלכנו לאותו בית כנסת".

אדלר: "כשעברתי לניו ג'רזי, פגשתי כמה חברים, אחד מהם היה ג׳וש. היינו חברים ממש טובים. הלכנו לאותו בית כנסת ועשינו הרבה צחוקים, לא בבית הכנסת כמובן. היינו הולכים לבתים אחד של השני ומשחקים. אחרי שעברתי בית ספר בכיתה ג׳ איבדנו קשר. חזרנו לקשר רק בסוף התיכון כששמעתי שג׳וש גם מגיע לארץ".

ג'וש דריל ושי אדלר בילדותם, בחג פורים, בבית הכנסת בניו ג'רזי © דובר צה"ל

הייתם בניו ג'רזי, איך הגעתם לארץ?

דריל: "אני עליתי לארץ ב2014 והלכתי למכינת רבין לפני הגיוס שלי".

אדלר: "אני עליתי ב2014 והלכתי לישיבה בירושלים. בנובמבר 2015 התגייסתי ל202 בצנחנים".

"רק כמה ימים לפני שהגעתי לבה"ד 1 הבנתי שהוא גם מגיע לקורס קצינים. כשנפגשנו ביום הראשון של הקורס היה מאוד מרגש ודיברנו על כל מה שעברנו עד אז", מספר לנו דריל על המפגש המחודש בין השניים. אדלר מוסיף לדבריו כי "אני זוכר שראינו אחד את השני בקורס מפקדי כיתה ודיברנו על היציאה לקצונה, אבל אז זה עוד לא היה בטוח. דיברנו לפני הקורס והחלטנו שנצא, לא ידענו שנגיע לאותו צוות בקורס. ביום הראשון לקורס ראיתי את ג׳וש והרגשתי ששנינו באמת הגענו למקום הכי מכובד בצה"ל".

לאלה מאיתנו שפחות מכירים, מה זה בה"ד 1?

דריל: "בה"ד 1 הוא בסיס ההכשרה של הקצינים הבאים. יש קורס מעוז ונחשון שזה למדריכים ומש"קיות וכו', קורס להב ללוחמים קרביים וקורס גפן שזה קורס השלמה של חיל הרגלים".  

למה בחרתם להיות קצינים?

דריל: "כי אני רוצה לקחת חלק יותר משמעותי בהגנת המדינה. עליתי לארץ והתגייסתי כדי לא להישאר בצד, אלא להיות במרכז העם היהודי במדינת ישראל".

אדלר: "אני רוצה ומאמין שאני יכול להשפיע על החיילים בצורה הכי טובה שאפשר. תפקיד הקצין זה התפקיד שיש בו הכי הרבה השפעה על החיילים ועל התכנון המקצועי". 

מטקס הסיום © דובר צה"ל

איך המשפחה הגיבה להחלטה שלכם?

דריל: "המשפחה שלי הייתה מאוד גאה בי. אמא שלי אוהבת להגיד שנכון שהיא מתגעגעת אליי, אבל זו אשמתה בגלל החינוך שקיבלתי מגיל קטן בבית לציונות ולאהבת הארץ".

מה תוכלו לספר לנו על הקורס?

אדלר: "הקורס היה מאוד מעניין ומאתגר. בתחילת הקורס פוגשים אנשים מכל זרוע היבשה ובחודשים האחרונים למדנו איך להיות מפקדים שמובילים מחלקה בתוך לחימה, מבחינה מקצועית ומנהיגותית".

ביום רביעי, התקיים טקס המציין 50 שנה לבה"ד 1 וגם את סיום הקורס שלכם, מעמד מרגש?

דריל: "הטקס הוא יום מאוד מרגש עבורי. אני זוכר שכשהייתי בכיתה י״ב עשינו טיול בארץ ובמסגרתו עשינו סיור
בבה"ד 1. שם הכרנו כמה מפקדים וביום הזה החלטתי שאני אהיה קצין בצה"ל. עכשיו זה הולך לקרות המציאות. הזמן באמת עבר מאוד מהר".

אדלר: "מאוד מרגש! בטח בנוכחות ראש הממשלה, נשיא המדינה והרמטכ"ל. זה טקס שאף פעם לא אשכח".

"הייתה הרגשה של ביטחון - ידעתי שאני לא עושה את זה לבד כי ג׳וש גם פה איתי", מספר לנו אדלר על החוויה המשותפת שלו ושל דריל. גם דריל הסכים איתו וסיפר "בכל שלב שי ואני דיברנו. כשהוא התלבט אם הוא רוצה להאריך את השירות שלו כדי להיות מפקד כיתה, במשך הקורס הייתי מתייעץ איתו על כל מיני דברים שקשורים לקורס ולתפקיד שלי לאחר הקורס. זה מאוד עזר לי להגיע למקום חדש כמו בה"ד 1 ולדעת שיש לי כבר חבר אמת".

שי אדלר וג'וש דריל כיום © דובר צה"ל

יצא לכם לעזור אחד לשני? יש איזו חוויה שזכורה לכם במיוחד?

דריל: "אני זוכר שבתחילת גפן (השלמת חיל הרגלים) היה לי קצת קשה להסתגל לאווירה החדשה. דיברנו על זה המון והוא באמת עזר לי להיכנס לקורס ולתת את ה-100 אחוז שלי".

אדלר: "כל הזמן דיברנו על ההמשך שלנו בצבא ונתנו אחד לשני עזרה ועצות על מה ואיך לעשות. ידענו שהשני נמצא שם תמיד אם צריך משהו".

ועכשיו, לאחר שסיימתם, לאן אתם ממשיכים במסגרת השירות שלכם?

דריל: "אני ממשיך להיות מפקד מחלקה בגדוד 13".

אדלר: "אני נכנס להיות מפקד מחלקת טירונים באוגוסט 2018 של חרדים בצנחנים".

מה תאחלו אחד לשני להמשך הדרך?

דריל: "אני מאחל לו שתהיה לו חוויה משמעותית כקצין בצה"ל. שלא ישכח למה הוא עלה לארץ והתגייס ושתמיד ידחוף קדימה".

אדלר: "אני מאחל לג׳וש המון בהצלחה בתפקיד המאתגר שיש לפניו, אבל אני יודע שאף דבר לא יעצור אותו והוא יצליח! החיילים יאהבו אותו בגלל מי שהוא. אוהב אותך אחי".

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• דו-קיום צבאי: הכירו את הנוצרים שבוחרים להתנדב לצה"ל
• בדרכי מורשת כפיר: בואו לחפש את כומתת כפיר שמסתתרת
• 70 שנה לצה"ל: בואו להכיר את הצדדים המפתיעים של הצבא

אות הקריאה עם לחיצה על האפליקציה יועבר מיידית לשלושה חמ"לים צה"ליים: חמ"ל מיוחד ומטכ"לי בקריה בתל אביב תחת אגף המבצעים, לחמ"ל חירום צה"לי גיאוגרפי סמוך ביותר למיקום החייל ולחמ"ל היחידתי שבו משרת החייל. הפעלת אות המצוקה באמצעות האפליקציה תהיה כללית ותתאים לכל סוג של סכנה - מתאונת דרכים, דרך קטטה במהלך חופשת סוף השבוע ועד לפיגוע או חטיפה.

האפליקציה תופעל מיד לכיוון החמ"לים הצבאיים, ותשדר מיקום מדויק לפי ה-GPS של המכשיר. הקריאה תופעל בחמ"לים באמצעות רעש סירנה והבהוב על מסכי המחשב בחמ"ל.

© דובר צהל

ניתן יהיה להוריד את האפליקציה לכל טלפון חכם, אך לא יהיה מדובר בהנחיית חובה. לאחר בחינה משפטית בצה"ל, נקבע שאסור לצבא לחייב את חייליו להוריד אפליקציה לטלפון הפרטי שלהם, אך מפקדים יעודדו את חייליהם להוריד ולהשתמש באפליקציה זו במידת הצורך.

"הצבא לא יעקוב אחרי מיקומי חיילים" 

"ננחה את המפקדים לא להעניש חיילים שלא הורידו את האפליקציה ולא לאיים בנושא", הסביר ל-ynet קצין שמעורה בפרויקט. "לא מדובר ב'אח גדול', האפליקציה לא תעקוב אחר חיילים, אל רק מהרגע שיפעילו את אות המצוקה. לצורך העניין, האפליקציה היא פסיבית לגמרי: הצבא לא יעקוב באמצעותה אחרי מיקומי חיילים, עם מי הם נפגשים ולא ישתמש בה נגד נפקדים. גם לא נפעיל באמצעותה חיילים, כמו לוחמים או חובשים, שנמצאים בקרבת אירוע חירום ויכולים לתת מענה מהיר. אופציה זו עלתה אך היא חייבה מעקב אחרי מיקומי הטלפונים, ולכן היא ירדה מהפרק כדי לשמור על פרטיות החיילים".

בצה"ל תגברו את החמ"לים הרלוונטיים לאפליקציה מתוך הנחה שלפחות בתקופה הראשונה ידווחו קריאות שווא רבות. מהרגע שחייל יפעיל את אות המצוקה תהיה לו אפשרות לבטלה.

החיילים לא יחויבו להוריד © דובר צהל

הנתונים על מיקום ופרטי החייל יועברו לחמ"לים שייצרו עמו קשר להבין את פשר המצוקה אליה נקלע, ובהתאם יפעיל הצבא מיד גופי חירום אחרים, כמו משטרה, מד"א, כיבוי אש או שב"כ.

האפליקציה תפעל בכל רחבי הארץ, בין אם חייל נמצא במהלך שירות או בחופשות, וגם אם הוא בחו"ל - בחופשה או במסגרת תפקידו. הרעיון לפתח את האפליקציה התעורר בצה"ל לאחר חטיפת ורצח שלושת הנערים - נפתלי פרנקל, גיל-עד שאער ואייל יפרח - בגוש עציון ב-2014. בשנתיים האחרונות עמלו בצבא להתאים את האפליקציה שכבר הייתה קיימת באזרחות, כמו למשל בעיריית תל אביב-יפו, לצרכיו.

© דובר צהל

"עיקר ההתאמות נגעו בעיקר לאבטחת המידע של האפליקציה, מפני שימוש של מי שאינו חייל בה, ומפני תקיפות סייבר", הוסיף הקצין. "האפליקציה מבוססת על מאגר נתונים שלנו שנשמר בשרתים בארץ ולא בשרתי החברה בארה"ב. לחברה לא יהיו את הנתונים שיוכלו לקשר בין שמות המשתמשים באפליקציה לזהות החיילים. רק עם זיהוי כפול ושיוך לחייל ספציפית ניתן להפעיל את האפליקציה, ומיד עם שחרורו של החייל נתוניו נמחקים מהמערכת והוא לא יכול יותר להפעיל את היישומון. בשלב הזה האפליקציה מיועדת לחיילי חובה ולאנשי קבע וייתכן שבהמשך גם לחיילי מילואים".

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• מקצוע לעתיד: מסלול "פסגה" מביא משהו חדש לצה"ל
• 70 שנה לצה"ל: בואו להכיר את הצדדים המפתיעים של הצבא
• הצצה: מה קורה בווטסאפ של הצוללנים החדשים בצה"ל?

הגיוס המיוחד של החיילים מהמגזר הנוצרי מתחיל בבסיס מחו"ה אלון, בקורס "נחשון", של חיל החינוך והנוער. מטרתו העיקרית של הקורס היא לעזור לחיילים ללמוד את השפה העברית, כדי שיוכלו לעבור בהצלחה את שירותם הצבאי. הקורס המיוחד הזה, היווה עבורם מסגרת חינוכית אך גם משפחה.

© דובר צה"ל

רביע חזבון, הוא נוצרי דובר ערבית שבחר להתנדב לצה"ל ועבר את קורס "נחשון" במחו"ה אלון, "לאחר שסיימתי את הלימודים רציתי מאוד להתגייס לצבא. עשיתי צו ראשון וביקשתי אישור מקצין הביטחון. האישור לא הגיע, לכן כדי לא לבזבז זמן נרשמתי למכללה ללימודי חשמל בסכנין. אחרי חמישה חודשים בלימודים התקשר אליי מוניר, הנציג הנוצרי שמקשר אותנו לצבא, ואמר לי שהאישור הגיע ושהפרופיל שלי הוא 72".

ואז מה קורה? לימודים או צבא?

"העדפתי צבא. לכן עזבתי את הלימודים באמצע והתגייסתי".

© דובר צה"ל

באיזה תפקיד רצית לשרת עם הגיוס?

"לפני הגיוס רציתי מאוד לשרת בשח"ם (ל.כ - שירות חובה במשטרה) וחיכיתי לאישור של קצין הביטחון. במהלך הקורס במחו"ה אלון (ל.כ - קורס נחשון) שיניתי את דעתי והבנתי שאני רוצה להיות לוחם. המפקדת שלי בקורס בדקה עבורי לאן אני יכול להגיע עם פרופיל 72 ואמרה לי שאני יכול לשרת בהנדסה קרבית".

מה משך אותך להיות בסוף לוחם?

"הרצון לתת למדינה שלי ולהכיר אנשים חדשים. אני כבר הרבה זמן חולם להיות חלק מהצבא".

איך היה בקורס נחשון?

"שונה אוד מבית הספר. בכיתה שלי היו 40 תלמידים ובקורס היינו תשעה חיילים בצוות. המפקדות היו יותר טובות מהמורות שהיו לי בבית הספר. השתפרתי פה מאוד".

© דובר צה"ל

במהלך הקורס, מלבד שיעורי עברית שהתקדמו לפי דרגות קושי, החיילים עברו שיעורים בנושאי מורשת וחיבור למדינה, קליטה נכונה בצה"ל ונושאי העשרה נוספים הקשורים לזהותם הייחודית כחיילים מהמגזר הנוצרי דובר ערבית. 

אין ספק שקיומו של קורס זה מאפשר מפגש בין האוכלוסיות השונות בחברה הישראלית וכך גם מרגיש חזבון, שמשתף אותנו כי "אני נולדתי פה. כולנו נולדנו פה. אנחנו גדלים ביחד אז מה זה משנה יהודי או ערבי? יש לי אפילו חברים יהודים מפתח תקווה!".

הכתבה נכתבה בשיתוף עם מחותון - העיתון של בסיס מחוה אלון