הגיוס לצה"ל הוא אירוע מכונן, נקודת ציון מרגשת ומעט מלחיצה בחייו של כל צעיר וצעירה בישראל. לצד ההתרגשות והציפייה, עולה גם אתגר פרקטי משמעותי: הצטיידות. רשימת הציוד יכולה להיראות אינסופית, וההתלבטות היכן ומה לקנות יכולה להיות מבלבלת.בעידן הדיגיטלי, רכישת ציוד למתגייסים באונליין הפכה לאפשרות המועדפת על רבים. היא נוחה, יעילה, ולעיתים קרובות גם חסכונית יותר. במדריך זה, נצלול לעומק עולם חנויות הציוד המקוונות, נספק רשימות צ'ק-ליסט מפורטות, נסקור חנויות מומלצות ונעניק טיפים מנצחים שיעזרו לכם להגיע לבקו"ם מוכנים, רגועים ומצוידים היטב.

למה בכלל לקנות ציוד למתגייסים אונליין?

המעבר לקניות מקוונות מציע יתרונות ברורים שהופכים את התהליך לפשוט ונוח יותר:

• נוחות וחיסכון בזמן: במקום לכתת רגליים בין קניונים וחנויות עמוסות, אפשר לבצע את כל הרכישות מהספה בבית, בכל שעה שנוחה לכם.

• מבחר עצום והשוואת מחירים קלה: חנויות אונליין מציעות היצע רחב בהרבה של מותגים, דגמים ומוצרים. בכמה קליקים ניתן להשוות מחירים בין חנויות שונות, לקרוא מפרטים טכניים ולהבטיח שתקבלו את התמורה הטובה ביותר לכספכם.

• חוכמת ההמונים: ביקורות ודירוגים של לקוחות קודמים, ובמיוחד של חיילים אחרים, הם כלי רב עוצמה. תוכלו ללמוד מניסיונם של אחרים על איכות המוצר, עמידותו בתנאי שטח והתאמתו לצורכי השירות.

• חבילות גיוס מותאמות: חנויות רבות מציעות "חבילות גיוס" מוכנות מראש, המכילות את כל הציוד הבסיסי הנדרש. זו יכולה להיות דרך מצוינת לפשט את הקנייה,

רשימת הציוד: מה באמת צריך לקנות?

לפני שגולשים, חשוב להבין מה מקבלים בבקו"ם ומה חיוני להביא מהבית. הרשימה מתחלקת לציוד חובה, ציוד מומלץ, וציוד ספציפי ליחידות קרביות.

מה מקבלים בבקו"ם? (ולכן אין צורך לקנות מראש)

• מדים (מספר סטים)

• נעליים צבאיות

• קיטבג (תיק גדול)

• מעיל (דובון)

• חגורה

• כומתה

• דיסקית

• מגבות (בדרך כלל 2)

• גופיות ותחתונים בסיסיים (מומלץ לקנות איכותיים יותר בבית)

• גרביים צבאיות (כנ"ל, מומלץ לקנות גרביים איכותיות נוספות)

רשימת ציוד חובה (להביא מהבית)

ביגוד והנעלה:

• תחתונים: לפחות 10-12 זוגות. עדיפות לתחתונים נוחים, ללא תפרים בולטים.

• גרביים: 10-12 זוגות. זהו הפריט החשוב ביותר ברשימה! השקיעו בגרביים איכותיות, גבוהות, מנדפות זיעה ואנטי-בקטריאליות. הימנעו מגרבי כותנה שסופחות לחות וגורמות לשפשפות.

• גופיות/חולצות טי-שירט: 7-10 חולצות לבנות/ירוקות (בהתאם להוראות). עדיפות לחולצות דרייפיט מנדפות.

• ביגוד לשינה וזמן פנוי: טרנינג/פיג'מה, כפכפים למקלחת.

• נעלי ספורט: חובה לכל מתגייס.

היגיינה וטיפוח:

• תיק רחצה: עמיד ונוח לתלייה.

• שמפו, סבון, דאודורנט, מברשת ומשחת שיניים.

• מכונת/סכיני גילוח וקצף גילוח.

• מגבת נוספת (רצוי מגבת שמתייבשת מהר).

• קרם הגנה, שפתון לחות.

• מוצרים חיוניים: אבקה נגד שפשפות (חובה!), אלתוש.

• לנשים: מוצרי היגיינה נשית, גומיות שיער.

ציוד כללי ועזרים:

• שעון יד: עמיד למים עם תאורה וסטופר.

• פנס ראש: פריט חובה, במיוחד לטירונות קרבית.

• מטען נייד (Power Bank): איכותי, בנפח של לפחות 10,000mAh.

• כבל טעינה ארוך (2-3 מטר).

• שרוכים נוספים לנעליים הצבאיות.

• מנעולים קטנים: 2-3 מנעולים לנעילת הקיטבג והתיק האישי.

• אטמי אוזניים: לשינה שקטה במטווחים או בחדר עם נוחרים.

• שקיות אטומות למים ("דרייבג") או שקיות זיפלוק גדולות: לשמירה על חפצים יבשים.

• טוש שחור עמיד למים (פרמננטי): לסימון ציוד.

• מצית/גפרורים.

• חטיפי אנרגיה ונשנושים.

• אולר/לדרמן: שימושי מאוד (בעיקר לקרביים).

אל תזלזלו בפרטים הקטנים: לעיתים, פריטים קטנים כמו גרביים איכותיות, תחתונים נוחים, או תרמיל מים אישי יכולים לעשות הבדל גדול בנוחות היומיומית בשירות. לכן, כדאי להקדיש תשומת לב גם לפריטים אלו. במקום מסוים, ניתן למצוא פילבוקס ציוד לחיילים ומתגייסים הכולל מגוון רחב של פריטים חיוניים ואיכותיים, המסייעים להתגבר על אתגרים אלו.

קנו רק מה שבאמת צריך: גם אם יש מבצעים מפתים, נסו להיצמד לרשימה המקורית שלכם. לעיתים, הצבא מספק חלק מהציוד, וישנם פריטים שניתן לרכוש לאחר הכניסה לבסיס.

טיפים לרכישה חכמה: איך לא לעשות טעויות של טירונים

1. הכינו רשימה והיצמדו אליה: לפני שאתם מתחילים, עברו על הרשימה שהכנו, סמנו מה יש לכם ומה צריך לקנות. זה ימנע רכישות אימפולסיביות ומיותרות.

2. השקיעו בדברים החשובים: אל תתפשרו על איכות הגרביים, התחתונים והגופיות. נוחות בכפות הרגליים ובגוף היא קריטית למניעת שפשופות, פטריות וסבל מיותר. בדקו שהמוצרים עשויים מבדים סינתטיים מנדפי זיעה ולא מ-100% כותנה.

3. קראו ביקורות של חיילים: כשאתם מסתכלים על מוצר, חפשו ביקורות ספציפיות מחיילים. הם יספרו לכם על העמידות בתנאי שטח, על הנוחות לאורך זמן ועל השימושיות האמיתית של הפריט.

4. בדקו את מדיניות המשלוחים וההחזרות: ודאו שזמני האספקה מתאימים לתאריך הגיוס שלכם. מדיניות החזרות נוחה חשובה למקרה שפריט לא מתאים במידה או באיכות.

5. התייעצו עם בוגרים: דברו עם אחים גדולים, בני דודים או חברים שכבר משרתים. הם המקור הטוב ביותר לטיפים ועצות פרקטיות לגבי מה באמת נחוץ ומה מיותר.

6. אל תקנו הכל מראש: זכרו שתמיד אפשר להשלים ציוד בסוף השבוע הראשון או השני בבית, אחרי שתבינו טוב יותר מה חסר לכם.

סיכום

רכישת ציוד למתגייסים באונליין היא דרך מצוינת, יעילה ונוחה להתכונן לשירות הצבאי. על ידי הכנת רשימה מסודרת, בחירת חנויות אמינות, השקעה בפריטים החשובים באמת ויישום הטיפים לרכישה חכמה, תוכלו להבטיח שתגיעו ליום הגיוס מצוידים היטב ובראש שקט. ההכנה הנכונה היא צעד ראשון וחשוב בדרך לשירות משמעותי ומוצלח.

שיהיה גיוס קל ובהצלחה!

עוד בערוץ "על מדים" של פרוגי:

• מתגייסים: כל הזכויות שמגיעות לכם!
• טור דעה: איך הרשתות החברתיות פוגעות בביטחון החיילים?
• מהפריפריה לתפקידים ביחידות מובחרות 

צייר צבאי © צילום: אלקנה פדידה

איך הגעת לתפקיד? 

"בהתחלה לא ידעתי שיש כזה דבר בצה''ל, הייתי בכלל מיועד למודיעין ובשלב מסוים נודע לי שלא התקבלתי ולא ידעתי לאן אלך. למרות זאת, הסכמתי עם עצמי שלא משנה לאיפה אגיע בצבא, אני אהפוך את עצמי למשמעותי. אני אדם שיוזם, אחד שלא מוותר לעצמו ומתקדם לא משנה באיזו מערכת אני נמצא. החשיפה שלי לתפקיד הצייר הצבאי הגיע דרך הרשתות החברתיות, בעצם דרך החשבון של בת שבע שניידר, הציירת הצבאית הראשונה בצה"ל וזאת שסיפקה את הפתח לתפקיד. משם התחלתי לברר ולבדוק איך אפשר להגיע לשם ובדיוק באותו חודש שהיא השתחררה, הייתי צריך להתגייס. החלטתי לכתוב לה, להציג את עצמי ולשאול אם אפשר להתמיין לתפקיד. היא אמרה שהיא מנסה לפתוח תקנים ובסופו של דבר היא הצליחה לפתוח כשלושה תקנים.

התקבלתי לתפקיד, עשיתי טירונות 02 ושלחו אותי לבסיס הקבוע שלי בפיקוד צפון. בהתחלה לא הסבירו לי כלום על השירות כצייר צבאי, בדרך כלל כשיש תפקיד בצה''ל הוא מלווה בקורס והדרכה שרלוונטיים לאותו מקצוע. בנוסף, לא ידעתי כלום מבחינת הפרטים הטכניים- תיאום הגעה לבסיס, תנאי עבודה, הכשרה בגובה, מי המפקד, תנאי לינה… הכל היה בסימן שאלה. הייתי צריך לבנות את התפקיד מאפס ויחד עם זאת לחזק תכונות כמו ביטחון, כאשר מגיעים למשהו חדש ומתמודדים עם המערכת הצבאית, שזה כולל אינטראקציות רבות ופגישות עם דרגים גבוהים".

מי מהווה לך השראה בתחום?

"המורה הפרטי שלי מיכאל גפן, זה שלימד אותי ודחף אותי לעולם הזה. כשאתה צייר, אתה נכנס לתחום עם הרבה דעות קדומות, כמו 'אין הרבה פרנסה בזה' או 'אמן מצליח רק כשהוא מת'… מיכאל הוכיח לי שאפשר להתפרנס מזה בכבוד, הוא זה שנתן לי ביטחון לצייר מול אנשים ולהצליח במה שאני עושה. מעבר לכך, הוא עזר לי מבחינה נפשית. אני איתו בקשר עד היום ומתייעץ איתו על דברים, הוא עוזר לי גם בזמן השירות הצבאי. בכללי, אני רואה את עצמי בעתיד פותח סטודיו, מלמד תלמידים ומוכיח שכן אפשר לחיות בכבוד מאומנות.

מה לגבי השראה מחו"ל?

"יש אמנים שאני שואב מהם השראה. דוגמאות אחדות הן לאונרדו דה וינצ'י ורמברנדט. מבחינת סגנונות ציור, אני מאוד אוהב ריאליזם, סוריאליזם וגם פופ ארט. אני מאמין שהדרך שלי נבנית ואיתה גם הסגנון המסוים שלי, אותו אני בונה דרך הידע שאני רוכש".

איך הגבת כשנודע לך שהתקבלת לתפקיד?

"הייתי בעננים! אני זוכר שבאותו רגע הייתי אמור לעלות לאוטובוס, התחלתי לצעוק לבת שבע בטלפון, היא שמחה בשמחתי ואנשים סביבי לא הבינו מה קרה לי. הסיכויים להתקבל לא היו כל כך גבוהים, היו הרבה שנרשמו ולא ידעתי שדווקא אני איבחר. עד לפני שהתגייסתי, חשבתי שצה''ל לא יתחשב בי, אלא יראה בי ככוח אדם. אבל הוא ראה את הכישרון שלי ועזר לי לתרום לחיילים ולאווירה תוך כדי שהבאתי את היכולות שלי לידי ביטוי. המערכת הצבאית נתנה לי מעטפת, אותה אני מרגיש עד היום, ואני מודה על כך".

צייר צבאי © צילום: דויד בן משה

כאמור, תפקיד הצייר הצבאי הוא חדש בצבא. איך אתה רואה אותו מתפתח בעתיד? 

"אני מאמין שבמחזור הבא כבר נהפוך את זה ליחידה של ציירים צבאיים. כמובן שמי שיתקבל יצטרך להיות עם ניסיון באומנות ותיק עבודות מסודר. חוץ מזה, אני מאמין שנוציא קורסים מהצבא כדי להכשיר את הציירים עצמם בכל מhני היבטים בתפקיד- איך לסיים פרויקט גדול בזמן קצר, איך לעבוד בגובה… היה לנו פרויקט משותף במפקדת עיר הבה''דים במסגרתו היינו צריכים לצייר על קיר בגובה שלושה עשר מטרים, הביאו לנו במת הרמה ורק שבוע לפני עברנו הכשרה לעבודה בגובה".

הציור עליו בן משה מדבר נוצר לפני יום העצמאות. לעבודה עליו התגייסו שלוש הציירים הצבאיים- הוא עצמו, נועם שקד ורותם זמיר. " זה היה ציור של חייל וחיילת מצדיעים. באותה תקופה הייתה מתיחות ורצינו לצייר משהו אשר יאחד את כולם, לכן החלטנו להשתמש באלמנטים של יונת שלום ודגל ישראל. ציירנו את זה תוך שבוע וללא הפסקה, עבדנו בעבודת צוות מושלמת ונאלצנו להתמודד עם לוח זמנים משותף, בניגוד לשגרה בה עובדים לבד". 

צייר צבאי © צילום: דויד בן משה

על אותו ציור קיבלו שלושתם תעודת הוקרה על תרומה ייחודית ומעוררת השראה לקריית ההדרכה ממפקד הקרייה. "היה טקס הצדעה מכבד מאוד" משחזר בן משה "היו עשרים חיילים שהגיעו לצפות בו וזה נתן לי בוסט מטורף. פתאום קיבלתי הוכחה חיה שיש אנשים בכירים בצה''ל שמסתכלים על התפקיד הזה ורואים שיש טעם לתמוך בו. אני באתי במחשבה שזאת מערכת שלא פתוחה לדברים חדשים ואני מקבל הוכחה שהדבר הפוך כל פעם מחדש". 

כל ציור לוקח לרוב כשבועיים, אך לפעמים צריך להיות מוכן תוך שבוע, הכל תלוי בלחץ ובלוח הזמנים המוגדר. למרות זאת, גם אם בן משה לא מספיק לעמוד ביעד, המפקד שלו יבוא לקראתו. "הוא רואה אותי כאדם ולא כמכונה, אז ישנם מצבים בהם אני אעבוד במשך עוד כמה ימים רק כדי לסיים את העבודה. זה בסדר גמור, לא לוחצים או מאיימים על משפט במידה ולא עומדים ביעד שהוגדר מלכתחילה".

צייר צבאי © צילום: אלקנה פדידה

אתם נערכים מראש לפני שאתם באים לצייר? 

"אני בהתחלה חוקר על המקום אליו אני צריך להגיע ושומע סיפורים של החיילים אשר נמצאים שם. לאחר מכן, אני מכין סקיצה דרך הטאבלט, אותה אני מעצב ומציג למפקדים שהזמינו אותי. אם זה מקבל אישור, אני מתחיל בעבודה. אם לא, עושים סקיצה מחדש. ההתחלה היא לא פשוטה- מתחילים ב'דודל גריד', ציור סימנים אקראיים דרכם אפשר לקבוע את הפרופורציות של הציור על הקיר. מבחינת אופי הציור, אני עובד דרך מוזה. לפעמים אני מכריח את עצמי לצייר, יש מצבים שאני לא רוצה, אבל יודע שזה התפקיד זה מה שאני צריך לעשות. במהלך התהליך אתה צריך לבטוח בעצמך ולהאמין בעצמך שהתוצר יהיה טוב. יש מצבים בהם הציור נראה כמו אסון וחיילים מנסים לעודד אותי, או באים לעזור לי בציור כשאני עושה לילות. כי רובם לא מחזיקים ברקע או בניסיון בתחום, ככה שאני מוצא את עצמי מסביר להם. תוך כדי העבודה שלהם איתי, הם מרגישים משמעותיים וזה מהווה להם שובר שגרה.

אותם חיילים גרמו לי לחשוב על רעיון לפיתוח התפקיד עצמו. אני רוצה לקחת את זה רחוק ולא רק להכניס אנשים כציירים צבאיים, אלא ממש ליצור סדנאות אומנות בנושאים חשובים, כמו ימי זיכרון או ציון מלחמות. במסגרת הסדנה מכנסים את החיילים, מסבירים להם על ההיסטוריה ונותנים להם לצייר. הציור מהווה תרפיה ומספק מקום דרכו אפשר לברוח".

איך נראית שגרת היום שלך?

"לוח הזמנים שלי מתעצב לפי היחידה אליה אני מגיע והוא מאוד עמוס, כי יש צורך ממשי לתפקיד שלי בשטח. אם החיילים קמים בשש בבוקר, לצורך העניין, אני קם איתם, ישן איתם וחווה את התנאים שלהם, אם זה שטח ואם זה בבסיס. במהלך תהליך הציור יש לי הפסקות כמו לכל חייל רגיל- אני לרוב מצייר חמש שעות ביום, למרות שהיו ימים בהם הייתי עושה לילות. אני יכול להגיד שבפרויקט הראשון שלי היה עליי הרבה מאוד לחץ, לא רק בפן האישי. בכל זאת, היה מדובר בקיר ענק בחדר אוכל עליו הייתי צריך לצייר מול מאה חמישים חיילים. העבודה כצייר צבאי היא בעיקר מתבטאת בעבודה לבד. עם הזמן והניסיון, למדתי איך לספק תוצאות מהירות ומקצועיות כאחד". 

איפה נמצא הקושי בתפקיד?

"כשאתה מגיע לבסיס חדש אתה תמיד צריך להיות חברותי, לצאת מאזור הנוחות כל הזמן כדי להתאים את עצמך לבסיס ולאנשים. אתה חווה את הבסיס ולפעמים סוגר איתם שבתות. למשל, בגולני הייתי עם חמישים לוחמים שסגרו 21 יום. זאת הייתה חוויה מטורפת! בסופו של דבר, אתה עוזב אותם ועובר לבסיס אחר. כאמן אתה מתחבר רגשית לאומנות שלך, אז הפעולה של לנתק את אותו הרגש לוקחת ממני המון בפן הנפשי. בנוסף, התפקיד דורש הרבה השקעה. יש אחריות מסוימת שהיא רק שלך, אבל לא סתם נתנו אותה דווקא לך, כי אתה האדם שתביא את התפקיד לידי ביטוי".

"אני יודע שאני בדרך הנכונה ועושה שינוי כאשר אני עושה משהו שהוא נתון לביקורת" © צילום: דויד בן משה

יצא לך לקבל תגובות שתוהות על קשר התפקיד שלך לצה"ל?

"אני יודע שאני בדרך הנכונה ועושה שינוי כאשר אני עושה משהו שהוא נתון לביקורת. יש ביקורות שלא נעים לשמוע, אנשים שידם קלה על המקלדת. אותם אנשים קוראים למה שאני עושה 'בזבוז כספי מיסים', טוענים שהצבא מנצל אותי. אני באתי לתרום ולעשות משהו טוב ואנשים לא תמיד רואים את זה. למרות זאת, אותן ביקורות רעות מהוות אחוז קטן מהתגובות שאני מקבל. רוב החיילים כן מפרגנים. יש יחידות שסיימו סוף מסלול ושלחו לי צילום עם הציור יחד עם תודה."

איזה עוד אירועים מרגשים קרו לך במסגרת התפקיד?

"אני כבר שנה בתפקיד, אבל הספקתי לעבור הרבה. היה טקס למשפחות השכולות בו לקחתי חלק, כאשר הכנתי 18 דיוקנים של חללים בשבוע. זה משהו שאני לא עושה, בטח שלא במסגרת זמן כזאת, לכן זה היה אתגר. ישבתי על כל דיוקן במשך ימים ולילות. בסופו של דבר, כשהגעתי לטקס, כל משפחה קיבלה ציור של חייל. את אותו ציור הדפיסו על זכוכית וזה יצא נורא יפה ומרגש, אף על פי שאני אדם שבדרך כלל לא מתרגש מדברים בקלות. כאשר המשפחות קיבלו את המתנות, חלקן חיבקו אותי ואמרו לי שהקמתי את הבן שלהם לתחייה. התחלתי לבכות ושם הבנתי את המשמעות של התפקיד, שכולו מורכב מנתינה.

אני בעיקר מתרגש מציור על חדרי אוכל. כאשר אותו מקום נראה לפני נראה חשוך ואפרורי, אני מצליח להכניס לו צבע. רוב החיילים מחכים להיכנס לחדר אוכל, כי אוכל הוא דבר מנחם. כאשר הם נכנסים לשם ורואים את הציור שלי, זה עושה להם טוב על הנשמה, במיוחד אם הם סוגרים שבתות. כל הזמן אתה מקבל הוכחה שהתפקיד משמעותי וזה נותן לי כוח להמשיך. כשאני לובש את המדים המלוכלכים מצבע, אני מרגיש כאילו אני לובש חליפה של גיבור על. אני אוהב את הלכלוך ואת הצבע, זה נותן לי הרגשה של בית".

מה אתה ממליץ למי שרוצה להתמיין לתפקיד של צייר צבאי?

"לא לוותר. קודם כל אם רוצים תפקיד שהוא נחשב לא נפוץ בצבא, צריך לבוא למיונים בגישה שלא משנה מה, אתה תשיג את זה. צריך להרגיש שאתה כבר שם, לחוות את החוויה כאילו אתה נמצא בה. עוד לפני שהתקבלתי, ראיתי את עצמי מצייר בבסיסים וזה מה שקרה. צריך לדמיין את החלום. מעבר לזה, צריך גם ים ידע וטכניקה- אם מישהו ישאל אותך על דברים שקשורים לאומנות, כמו ערבוב צבעים או איזה סוג צבע מתאים לחומר מסוים, צריך לדעת לשלוף את התשובות".

צייר צבאי © צילום: דויד בן משה

פטור מתשלום על נסיעה בתחבורה ציבורית- חיילים וחיילות בסדיר או בקבע זכאים לנסוע ללא תשלום בכל אמצעי התחבורה הציבורית (אוטובוסים, רכבות, כרמלית ורכבלית). הפטור ניתן באמצעות אפליקציית "זוזו", אותה יש לתקף בכל נסיעה.

עוד במדור "על מדים" של פרוגי:

• טור דעה: איך הרשתות החברתיות פוגעות בביטחון החיילים?
• עונת הגיוסים: חיילת, דעי את זכויותייך!
• צה"ל קורא לכם? אל תשכחו לשמור גם על העור!

© ADOBESTOCK

בריאות וטיפולים

משקפי ראייה חינם- חייל בשירות חובה אשר בפרופיל שלו קיים סעיף ליקוי ראייה יפנה למרפאת היחידה ושם יקבל טופס מאח או רופא. עם הטופס ניתן לרכוש זוג משקפיים ברשת אופטיקה הלפרין. חייל אשר בפרופיל שלו אין סעיף ליקוי ראייה, יפנה לרופא היחידה אשר ישלח אותו לאופטימטריסט צבאי או רופא עיניים, שם יעבור בדיקת ראייה ותוצאותיה ישלחו לרופא היחידה. החייל יחזור לרופא היחידה ובמידה והבדיקות יעידו על צורך במשקפיים, הוא יקבל את הטופס לרכישת זוג משקפיים.

הטבות כלכליות

הנחה בחשבון חשמל לחיילים המשרתים הרחק מביתם- חיילים שמשרתים רחוק מהבית ומקבלים השתתפות בשכר דירה זכאים להנחה של 50% בחשבון החשמל עבור 400 קוט"ש הראשונים בכל חודש (800 קוט"ש בחשבון דו חודשי) בתעריף ביתי, בבית שמשמש למגורי הזכאים. הזכאים צריכים לוודא שהם רשומים כלקוח בחוזה עם חברת החשמל.

פטור מתשלום ארנונה- הפטור מארנונה תקף לחיילים בשירות חובה ועד 4 חודשים מיום השחרור. הפטור תקף תחת מספר תנאים: בכדי לקבל הנחה של 100% בתשלום ארנונה על החייל להיות רשום כשוכר או בעל הדירה. הפטור מתשלום ארנונה ניתן עבור 70 מ"ר משטח הדירה (במקרה בו הדירה יותר גדולה יש תנאים אחרים).

© ADOBESTOCK

משפט ופלילים

סיוע משפטי חינם לחיילי צה"ל- משרד המשפטים מעניק לחיילי צה"ל ייעוץ משפטי בנושאים אזרחיים שיכולים להיות רלוונטים לחייהם, מנושאי דיור ותעסוקה, דרך תביעות נזיקין ועד לזכויות חיילים משוחררים. ניתן לבקש את הסיוע באופן עצמאי או דרך מש"קית הת"ש. הסיוע המשפטי מוענק ללא תשלום בהתאם לתנאי הזכאות

מחיקת רישום פלילי - חיילים עם רישום פלילי בגין עבירות שבוצעו לפני השירות הצבאי, רשאים בתנאים מסוימים להגיש בקשה לקיצור תקופת ההתיישנות או המחיקה של הרישום הפלילי. ככלל, יש להגיש את הבקשה בין 6 חודשים ועד 3 חודשים לפני מועד השחרור מצה"ל. על החייל לפנות למערך הת"ש (תנאי השירות) ביחידה ולפעול בהתאם להנחיות קצינת הת"ש.

לוחמים

סל זכויות והטבות נרחב ללוחמים בזמן השירות, הכולל הנחה בכניסה לאתרים שונים; נסיעה חינם בלבוש אזרחי בתחבורה הציבורית; הגדלת שיעור הטבות הניתנות עם השחרור, כגון הפיקדון האישי ומענק השחרור; הטבות ייחודיות במגוון בתי-עסק ברחבי הארץ.

© ADOBESTOCK

חיילים טבעונים וצמחונים

כומתה ונעליים-  בבקו"ם כל חייל שמוכר כטבעוני מקבל כומתת פליז ירוקה ונעליים לא מעור.

מזון- חיילים צמחונים וטבעונים זכאים לקבל מזון צמחי בחדרי האוכל הצבאיים. יש להצהיר על טבעונות מטעמי אידאולוגיה או מסיבות בריאותיות ביום הגיוס בבקו"ם או בכל יחידה שמוצבים בה. מי שעוברים לטבעונות במהלך השירות, יודיעו על כך למפקדם.

 אוכלוסיות נוספות

מזון מותאם לחיילים אלרגיים: כל חייל או מתגייס שסובל מאלרגיה- צליאק, רגישות לביצים, שומשום, בוטנים וכו'- זכאי למזון מותאם.

עוד בערוץ "על מדים" של פרוגי:

• עונת הגיוסים: חיילת, דעי את זכויותייך!
• מהפריפריה לתפקידים ביחידות מובחרות
• הקונדיטור הצבאי הראשון: "הלוחמים הם האנשים שהכי מגיע להם שירות מתוק"

הפצת סרטונים של חיילי צה"ל אמנם אינה דבר חדש, אך כשמדובר בפלטפורמה שהחשיפה בה גבוהה, הדבר עלול להוות פגיעה בביטחונם האישי של חיילי ישראל. ברוב הסרטונים, חיילי צה"ל ולוחמי משמר הגבול והמשטרה מוצגים באופן "חשוף", רואים את הפנים שלהם, את תגי השם של משרתי המשטרה ואפילו את העמדות בהם הם נמצאים.

בהפצת סרטונים של כוחות הביטחון ברשתות החברתיות יש המון חשש, אם יתפרסם סרטון בו רואים תג שם של לוחם משמר הגבול, כשהוא על המדים כשפניו חשופות, הוא עלול להיות חשוף לאיומים יומיומיים ע"י כך שעשויים לזהות אותו גם כשהוא לא על מדים.

אם יתפרסם סרטון של חיילי צה"ל בזמן פעילות מבצעית בה רואים מיקום וניתן לזהות חיילים שנמצאים במקומות האלו באופן קבוע (כדוגמת לוחמי מעברים של חיל המשטרה הצבאית שנמצאים יום יום באותם המחסומים), מחבל שרוצה לעשות פיגוע, יכול ללמוד על המקום והתנהגות החיילים דרך הסרטון ולהסיק היכן נמצאים אותם חיילים ולפגוע בהם ישירות.

כמדינה מוקפת אויבים ואינה נמצאת ביחסי שלום עם מדינות ערב, חיילי צה"ל מהווים מטרה לטרור רק מעצם היותם חלק מפעילות מבצעית. סרטונים שמופצים ע"י ערבים שנכחו באותו האזור בהם אותם חיילים שהו, עלול להיווצר מצב שיזהו וידעו מי החיילים ואיפה הם יוצאים לפעילות.

חיסרון נוסף שיש לתיעוד חיילים לרשתות החברתיות היא פגיעה באמון הציבור. המשפחות של אותן חיילים שתועדו, עלולות להיתקל בסרטונים בהם רואים את בני משפחתם שמשרתים בזרועות ביטחון שונות בזמן פעילות. כשאימא רואה סרטון בו יורקים על בנה הלוחם ומתעמתים אתו היא עלולה לאבד אמון במערכת בה הוא משרת עקב התדמית שהסרטון יצר. ולא רק האמא, כל אזרח שלא נמצא בפעילות מבצעית אינו יודע ומכיר את התמונה המלאה ולכן הוא משער מה הסיטואציה שקרתה על סמך סרטון של כמה שניות וכך נפגע אמון הציבור בצהל . 

בעבר היה ניסיון לנקוט באמצעים משפטיים נגד תופעת צילום החיילים. ב2018 ניסה ח"כ רוברט אליטוב ממפלגת "ישראל ביתנו" להעביר חוק שאוסר על תיעוד חיילי צה"ל, למרות שהחוק עבר בקריאה טרומית, אך לא עבר סופית.

בזמן שירותי הצבאי כלוחמת היה איסור על צילום חיילים במחסומים מחשש לאיסוף מל"מ (מודעין לפני מלחמה- איסוף מידע על חיילים מסומים למטרה של פגיעה בכוחות הביטחון), אך לצערי, מלבד הערה מילולית ומחיקת התוכן מהמכשיר הנייד, לא נעשה מעבר.

כששאלתי את חבריי שעדיין משרתים כלוחמים בצה"ל ומשמר הגבול והמשטרה מה הטיפול במקרים בהם נתפסים ערבים שמתעדים את כוחות הביטחון, הם השיבו שמעבר לעיכוב של כמה שעות במחסום ומחיקת התכנים לא נעשה מאמץ מעבר כי אין סנקציה או חוק מסוים שניתן לפעול לפיו במקרים כאלה.

© אלבום פרטי

למרות הטיפול ניכר כי הוא לא בעל השפעה, ויש עדיין המון סרטונים של חיילים שמועלים לרשתות החברתיות. בעוד שהרשתות החברתיות ממשיכות להתפתח ותכנים מופצים בקצב מהיר ללא צנזורה, חיילים ושוטרים בזמן משימה לא תמיד יכולים להקפיד לעכב כל אדם שמתעד אותם גם אם התיעוד עלול להיות מסוכן והיעדר הגובה המשפטית לתופעה הזאת מעמידה את לוחמינו במצב מסוכן.

לכן זרועות אחרות במשרד הביטחון צריכות לדאוג לאתר את מי שתעיד והעלה לרשתות החברתיות את החיילים ונקוט בענישה יותר כבדה ממה שנהוג עכשיו!

אבל גם צה"ל מתקדם ברוח הזמן ועם השנים אנחנו רואים שנחקקים יותר ויותר חוקים שמטרתם להגן על זכויות החיילות ולעזור בשילוב הנשים בצורה שוויונית ומועילה. נתונים מצביעים על ירידה באפליה על בסיס מגדרי ועל עלייה במודעות לנושאים כמו הטרדות מיניות וזכויות החיילת. למרות שההגנות הרגילות מהן נהנות נשים באזרחות אינן קיימות בצבא, כמו למשל החוק למניעת הטרדה מינית וכן זכויות נשים במקום העבודה, הצבא הקים ומתחזק מערך תמיכה בחיילות ונשים עובדות בצה"ל.

עוד בערוץ "על מדים" של פרוגי:

• צה"ל קורא לכם? אל תשכחו לשמור גם על העור!
• מהפריפריה לתפקידים ביחידות מובחרות
• הקונדיטור הצבאי הראשון: "הלוחמים הם האנשים שהכי מגיע להם שירות מתוק"

חיל הנשים הוחלף במערך היוהל"ם, שבראשו עומדת יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. גוף זה אמון על זכויות הנשים בצה"ל, החל ממחקרים בנושא ועד הרמה הביצועית של שילוב נשים בצבא- פעילויות הסברה למפקדים, שינויים ארגוניים בגיוס ושילוב חיילות וסיוע לחיילות שעברו אפליה או הטרדה מינית בצבא.

 שוויון הזדמנויות

שוויון ההזדמנויות בצבא אינו מלא ואינו מעוגן בחוק. יחד עם זאת, יותר ויותר תפקידים נפתחים עם השנים לשירות נשים, בין היתר תפקידי לוחמות ותומכות לחימה, תפקידים טכנולוגיים שהיו סגורים בעבר בפני נשים ועוד. כיום רק 12% מהמקצועות הצה"ליים אינם פתוחים לשירות נשים.

כחלק מתהליך החתירה לשוויון, נבנה מערך למיון נשים לתפקידי לחימה, נוצר סרגל מאמצים לנשים בתפקידי לחימה, הותאם להן ציוד לחימה וכן סל הטבות המקביל לזה של הלוחמים. נשים לוחמות מתחייבות לשירות של 3 שנים ולשירות מילואים פעיל, בדומה לגברים.

© ADOBESTOCK

הטרדה מינית בצבא

לחיילות מוקנת זכות לסביבת שירות מכבדת, לשמירה על גופן ועל בריאותן הפיזית והנפשית. לפיכך קיים בצבא מערך של הסברה, אכיפה וענישה בנושא של הטרדה מינית ותקיפה מינית.

הגוף שאחראי על הטיפול בהטרדות מיניות בצבא הוא יוהל"ם. פניה לטיפול יכולה להיעשות גם דרך קב"ן או מערך הת"ש ביחידות, עובדת סוציאלית, רופא נשים או רופא היחידה. הגשת תלונה יכולה להיעשות גם דרך המשטרה הצבאית. חיילת אינה חייבת לדווח על הטרדה מינית, והיא זו שתבחר האם להגיש תלונה, האם לבקש טיפול וכל החלטה אחרת הנוגעת לדבר, לפי שיקולה.

פקודות ונהלים כלל צה"ליים מבהירים את הליך הטיפול בתלונה על הטרדה מינית, ובין היתר נקבעו פרקי זמן מרביים לטיפול בתלונה שכזו. פרט למהירות ויעילות, הליך הטיפול בתלונה צריך להיעשות ברגישות מירבית ותוך שמירה על כבוד המתלוננת.

מניעת הריון בצבא

חיילת זכאית לקבל מרשם לגלולות למניעת הריון מגניקולוגים ביחידות השונות או מרופאים פרטיים. ישנן גלולות מסוימות שהצבא נושא בעלותן, אך לא כל סוג ולא בכל מקרה. חיילת זכאית לפנות לעובדת סוציאלית פיקודית לקבלת הכוונה בנוגע למניעת הריון וייעוץ מיני.

© ADOBESTOCK

הריון בצבא

חיילת בשירות חובה שנכנסה להריון תיאלץ להשתחרר מצה"ל אם היא מעוניינת לשמור את ההיריון. אם היא בוחרת להפסיק את ההריון היא תזכה לליווי של עובדת סוציאלית ותופנה לוועדה להפסקת הריון, בדומה לתהליך שעוברות אזרחיות. החיילת נדרשת לעבור את הפסקת ההיריון דרך הצבא, והצבא גם מממן את עלות הטיפול.

נשות צבא קבע רשאיות לקבל חופשת הריון שמשכה 14 שבועות. בתקופת ההיריון ובתקופה מסוימת לאחר חופשת הלידה ניתן לשחרר אישה מהצבא רק באישור ראש אגף משאבי אנוש, בדומה לנוהל האזרחי לגבי פיטורי עובדת הרה. אשת צבא קבע לא תבצע תורנויות בתקופת ההיריון ושנה לאחריו. בפקודות הצבא מפורטות הקלות נוספות, שעות התעסוקה בהריון ושעות התעסוקה לאמהות בצבא קבע ועוד.

חיילות דתיות

על פי פקודות מטכ"ל חובה לאפשר לכל חיילת הרוצה בכך זמן לתפילות היום. על פי הפקודה לכל החיילות יש את הזכות להתפלל בבית הכנסת שביחידתן.

כל חיילת דתייה רשאית לבחור ביום גיוסה את אחת מהאפשרויות הבאות: שתי חצאיות וזוג מכנסיים, שני זוגות מכנסיים וחצאית אחת, שלוש חצאיות או שלוש זוגות מכנסיים. חיילת שלא ביקשה לקבל חצאית א' בעת הגיוס, אך מעוניינת לקבל במהלך שירותה, תפנה לרב היחידה שלה עבור אישור לחצאית מטעמי דת, אותו הדבר נכון גם לחצאית ב'. זמן הניפוק המשוער של החצאית הינו שבוע.

כל החיילים הדתיים המעוניינים לקבל חומרי לימוד תורניים רשאיים לפנות לרב היחידה או למדור טיפול בחיילות דתיות (טיפו"ח). לחיילות דתיות המעוניינות בתמיכה תורנית נוספת, ניתן לקבל מענה באמצעות "חברותא טלפונית"- על ידי פניה לרכזת ליווי בת חיל שנמצאת בכל סמכות בצה"ל ואחראית לוודא שאורח החיים הדתי של החיילות נשמר, או לקצינת הטיפו"ח בקו הפתוח של הרבנות הצבאית

© ADOBESTOCK

חיילות נשואות

פטור מהצבא לחיילת נשואה ופטור לאם לילד ואישה הרה, מעוגנים בחוק שירות בטחון, וכן בפקודת מטכ"ל. חיילת בשירות חובה שנישאה תשוחרר משירות ביטחון, אלא אם כן התנדבה שעל אף נישואיה לא תשוחרר.

עו"ד עדן זינו, מומחית לדיני צבא וזכויות חיילים

תקופת השירות הצבאי משמעותית ככל שתהיה, מלווה הרבה פעמים במתחים ולחצים. אנחנו עוברים שינוי בשגרת החיים, יש פחות זמן להשקיע בשגרת הטיפוח שלנו בבוקר, בערב ובכל שעה אחרת. הרבה פעמים התזונה לא מאוזנת, ההיגיינה ירודה והלחץ גדול. כל אלה יכולים לעודד ולגרום להתפרצות אקנה אצל נערים ונערות.

אז איך אפשר למזער נזקים ולשמור על עור הפנים בריא יותר?

עוד במדור "על המדים" של פרוגי:

• מהפריפריה לתפקידים ביחידות מובחרות
• הקונדיטור הצבאי הראשון: "הלוחמים הם האנשים שהכי מגיע להם שירות מתוק"
• חולמים על בה״ד 1? קבלו טיפים מצוער בקורס קצינים

© adobestock (אילוסטרציה)

הנה כמה טיפים לטיפול בעור לקראת גיוס לצה"ל:

לא לגעת בפנים: הימנעו ככל האפשר מלגעת בפנים. זאת כדי למנוע התפשטות חיידקים ממקום למקום.

אל תוותרו על ניקיון העור: הקפידו על שימוש מינימלי של סבון פנים שמתאים למצב העור שלכם, לפחות פעמיים ביום.

הקפידו על סטריליות: עדיף לייבש את הפנים עם נייר חד פעמי. אם אין אפשרות, הקפידו לנקות את העור במגבות נקיות והחליפו אותן בתדירות גבוהה כדי למנוע התפשטות חיידקים. בנוסף, אם יש אפשרות, החליפו ציפה לכרית באופן יום יומי.

© ADOBESTOCK

שמרו על לחות העור: בסביבה חמה ויבשה, חשוב לשמור על עור לח. קרם לחות שמתאים לעור אקנתי לפחות פעם ביום יכול לתת מענה מספק לצורך זה.

תכשירים יעודיים לאקנה: השתמשו בתכשירים ממוקדים למיגור פצעונים עם ראש. תכשיר כמו HELP ME מבית מעבדות רבקה זיידה יכול להיות אפקטיבי במיוחד לטיפול בפצעונים עם ראש.

שמרו על רוגע ושלווה: אל תשכחו לנשום עמוק וללמוד להרגיע את עצמכם. הסטרס עצמו יכול לעודד התפרצויות אקנה בעור ולהגביר את רמת ייצור השומן בו. 

© ADOBESTOCK

אל תוותרו על טיפול בבית: כשאתם חוזרים הביתה, פנו לטיפול מקצועי כדי לספק לעור את הטיפול הנדרש.

 הגנו על העור מפני השמש: גם בשירות צבאי וגם מחוצה לו, מקדם הגנה זה חובה, במיוחד לסובלים מפצעונים או פצעים במהלך השירות 

תזונה נכונה ומותאמת: היזהרו מצריכה מוגברת של מוצרי חלב, סוכר או מאכלים שומניים. אם אתם סובלים מהתפרצות אקנה, הימנעו מצריכה מוגברת של מוצרים אלה.

כל הטיפים הללו יכולים לעזור לך לשמור על עור נקי ובריא במהלך טירונות או במהלך שירות סדיר בצה"ל.

רבקה זיידה, מייסדת ומנכלית המרכז לטיפול באקנה בשיטת רבקה זיידה, מומחית לשיקום עור אקנתי

שליו משיח (19) גדל בשכונת ג'סי כהן, בחולון. שכונה המוגדרת כשכונת מצוקה ומדורגת במדד כלכלי חברתי נמוך, 3.5 מתוך 10. בשנת 2014 האלימות בשכונה גבתה מחיר כבד, שהתרחש מקרה רצח של ילד בן 14 בלבד בשם יוסף זהר בסמוך למרכז מסחרי בשכונה, רצח שככל הנראה בגלל ויכוח על אופניים.

 עוד בערוץ "על מדים" של פרוגי:

• הקונדיטור הצבאי הראשון: "הלוחמים הם האנשים שהכי מגיע להם שירות מתוק"
• בוגר קורס צוללן: "הקושי הוא הסיכוי שלך להיות טוב יותר"
• חולמים על בה״ד 1? קבלו טיפים מצוער בקורס קצינים

© יחצ

שליו משיח: "לפני חצי שנה, התגודדה חבורה של ילדים, שעשו רעש מתחת לאיזה בניין בשכונה. אישה מבוגרת בגיל 80 ביקשה מהם לשמור על השקט והם פשוט ריססו אותה בגז פלפל. צריך להבין, הילדים בשכונה משעמם להם ולכן הם מסתובבים ברחובות ועושים שטויות".

חייו של שליו לא היו פשוטים, הוא גר עם אמו ושתי אחיותיו. את הקשר עם אביו הוא ניתק לאחר שאביו הסתבך בענייניו האישיים "אמא שלי גידלה אותנו לבד, ללא עזרה מאבא. היא עובדת סביב השעון כדי שלנו יהיה אוכל על השולחן. בעבר הלא רחוק היא  חייה מהלוואה להלוואה עד שהמצב התאזן בבית. החלום הגדול שלי זה לגרום לאמא נחת. שהיא לא תצטרך לדאוג לי כלכלית. אני רוצה לדאוג לה".

בשנים האחרונות שליו חלם להתגייס לאחת מיחידות המחשוב של צה"ל. אך לצערו לא עמד בתנאי הסף להתקבל "לא הייתה לי בבית הספר מגמת תוכנה או מחשבים. הדפ"ר שלי יחסית נמוך, ציוני הבגרות שלי נשקו ל-70 ואני מבין שזו לא נקודת פתיחה טובה".

© יחצ

שליו, החליט לקחת את חייו וגורלו בידיים, ועבד לילות כימים על-מנת, להדביק את הפערים החברתיים שבעל כורחו נוצרו בכדי להתגייס ליחידות המודיעין של צה"ל. לאחר השתלבותו במכללת "בארי", הצליח להגשים את חלומו ולשנות את מסלול חייו הצפוי בכך שיתגייס בקרוב לאחת מהיחידות הסייבר המובחרות של צה"ל. 

איך הגעת למכללת בארי?

״מנהל המכללה פנה אלי. הוא איתר אותי מבית הספר. הלכנו לפגישה איתו, אמא ואני, ששם הוא הסביר לי מה אנחנו הולכים לעשות בשנה הזו, מה המכינה מציעה ומה אני מקבל. לאחר מחשבה הגענו למסקנה שאלך ללמוד שם. זה אחלה פתרון בשבילי לקבל מסגרת ולהילחם על הגורל שלי. כשהגעתי למכללה הייתי במקום נמוך יותר מהשאר. האמת, זה נתן לי מוטיבציה להשקיע יותר מכולם באותה שנת לימודים בבארי. בהתחלה הציונים שלי היו סביב ה-70, בעזרה עם המורים של "בארי", הצלחתי לשפר ציונים, הגעתי לציון הכי גבוה בכיתה, הצלחתי להשלים את הפער״.

מה היה קורה אם לא היית מגיע לבארי

"אני יכול להגיד שלפני הלימודים ב"בארי" הייתה לי תקופה, בוא נגיד, בעייתית. אם לא הייתי הולך ליג', כנראה הייתי מתגייס לשירות  זמני שהיה מעביר לי את הזמן. והעתיד שלי היה מאתגר במיוחד".

© אלבום פרטי

יאיר חדד (19) מנתיבות, בן למשפחה ברוכת ילדים (שמונה נפשות), ללא רקע מוקדם במחשבים, מאחר שבתיכון שבו הוא למד לא הייתה מגמת מחשבים, שמהווה תנאי סף להתקבל ליחידות הסייבר הצהליות. חדד עם דפ"ר 70, עשה את הבלתי יאומן והתגייס ליחידה שתשנה את חייו. יאיר צמצם פערים לימודיים על ידי עבודה קשה ומאומצת כחלק מהשתתפותו במכללת "בארי" והצליח לעמוד בהצלחה רבה במבחני ה-בסמ"ח מה שהקנה לו תפקיד צבאי כתוכניתן באחת מיחידות המודיעין הטכנולוגיות המובחרות.

יאיר הוא בן בכור מתוך שישה אחים - ארבעה בנים ושתי בנות. "צה"ל לא ממש הסתכל עלי. עם ציון הקב"א הנמוך שלי הבנתי שאני מיועד רק לקרבי. רציתי שיפתחו בפני דלתות. אין לי בגרות טכנולוגית וזה תנאי מקובל להתקבל ליחידות מודיעין בצבא. בשביל להתקבל בתור בן שיש לו פרופיל קרבי ליחידות סייבר, צריך להיות גאון מתמטי בשביל זה".

אז זו הסיבה שהלכת למכללה?

"הגעתי לקבל הזדמנות שווה מבין שווים להתחרות על מקומי ביחידות המודיעין בצבא. קיבלתי כלים וקיבלתי ידע".

© אלבום פרטי

לסיפור של בן איבגי יש את כל המרכיבים לסרט הוליוודי של ממש, הוא בן 19 מיהוד ושני הורים נכים-חרשים. למרות החסכים הסביבתיים, עשה את הבלתי יאמן ובקרוב מאוד יתגייס גם הוא לאחת מיחידת המודיעין היוקרתיות של צה"ל. שני ההורים שלי כבדי שמיעה. יש לי ארבעה אחים קטנים. האמת, שזה דיי נחמד לגדול להורים כבדי שמיעה, אתה נפתח לתרבות אחרת לגמרי, יש הצגות אחרות, ללמוד שפה חדשה, זה מיוחד".

בשנת לימודים האחרונה שלו ניסה להתמיין ליחידות הסייבר של צה"ל והניסיון שלו לא צלח "לא היה לי את הידע המתאים. הגעתי לשלב הראיונות ואמרו לי שזה פחות מתאים. יש אזורים בארץ, שבוגרי בית הספר שלהם מגיעים מוכנים יותר ועם ידע רב יותר ממה שלי היה ואולי זו הסיבה שלא התקבלתי. אחרי שלא התקבלתי, הלכתי למכללת בארי, שם נפתח לי הראש ולימדו אותי כל מה שאני יודע היום ובזכות זה הצלחתי להתקבל לאן שרציתי בצה"ל". 

© יחצ

מה החלום שלך?

"לעסוק בתחום הסייבר".

בועז שפייר, מנכ"ל מכללת בארי WAN-TEC מספר: "מסלול המצטיינים במכללה הוקם בספטמבר 2022. מטרת התוכנית להעניק הזדמנות שניה לבוגרי י"ב במגמת הנדסת תוכנה להתמיין ליחידות טכנולוגיות מובחרות. במכללת בארי 90% מהתלמידים מתגייסים בתום הלימודים ליחידות טכנולוגיות מובחרות בתפקידי תכנות. בתום הלימודים במכללה מקבלים התלמידים תעודת תוכניתן - טכנאי/ הנדסאי הנדסת תוכנה אשר מסייעת להם בשרות הצבאי והיא מאד מבוקשת בשוק העבודה בהייטק. תפקידינו להעניק כלים לכלל הצעירים בחברה הישראלית כדי שיצליחו להגשים את חלומם. אנו עושים זאת תוך כדי שוויון הזדמנויות וצמצום פערים בין מרכז לפריפריה. במהלך השירות הצבאי צה"ל מאפשר לבוגרים להשלים תואר במדעי המחשב. בתום השירות הצבאי עם התואר והניסיון הצבאי שהם צוברים הם מאד מבוקשים בשוק העבודה".

© יחצ

על הגיוס לצה"ל, טרבולסי כמובן לא ויתר. אחרי שנה כצלם צבאי, הצליח להשיג תפקיד, שאולי יישמע כאילו הומצא במיוחד בשבילו- הקונדיטור הצבאי הראשון בצה"ל. בראיון איתו הוא מספר על ההתחלה, על הכניסה לתחום באופן מקצועי, על השירות כקונדיטור צבאי, התגובות הטובות וגם על אלו שפחות ועל הפגישה המרגשת עם הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במיל' אביב כוכבי.

עוד במדור "על מדים" של פרוגי:

• בוגר קורס צוללן: "הקושי הוא הסיכוי שלך להיות טוב יותר"
• חולמים על בה״ד 1? קבלו טיפים מצוער בקורס קצינים
• עידן כהן על המשפיעניות ועל השירות הצבאי כמנהל סושיאל וטיקטוק בצה״ל

© צילום: נועם טרבולסי

איך התחלת לעסוק בתחום?

"זה התחיל מהבית בתור תחביב, הייתי עוזר לאימא שלי להכין את האוכל ואיכשהו התאהבתי בזה. בהתחלה עזרתי לה, בהמשך הייתי מכין את הכל לבד ומתייעץ איתה לגבי מתכונים. זה הגיע למצב שבכיתה ז' הייתי מרים שולחנות שבת גדושים באוכל וקינוחים. הייתי מתרגש לקראת כל סוף שבוע ומחכה להגיע לשם כדי לבשל שוב ושוב. זאת הייתה התשוקה שלי באותה תקופה".

מי מהווה לך השראה בתחום?

"הייתי רואה הרבה מאוד תכניות בישול בטלוויזיה והשף מאיר אדוני ספציפית היווה השראה בשבילי. הייתי מספר לאבא שלי שבא לי ללמוד ממנו וקובע שזה החלום שלי, יום אחד הוא אמר לי 'מה אתה מפחד? שלח לו הודעה ותכתוב שאתה רוצה ללמוד ממנו'. שלחתי לו הודעה מפורטת לחשבון האינסטגרם שלו ומפה לשם התחלתי לעשות אצלו סטאז'- הייתי נוסע אליו בכל חופש שהיה לי מבית הספר לכמה ימים ומצטרף לצוות שלו, שמורכב אנשים בני 30 שזה המקצוע שלהם. אני הייתי רק ילד בן 14 וכבר נכנסתי למטבחים הענקיים האלה, זה היה משהו מדהים! אני לא אשכח איך בהתחלה התחלתי את העבודה בהפרדת עלים של פטרוזיליה וכוסברה במשך שלוש שעות ביום, זה היה קשה מנטלית. לאט לאט עליתי בעשייה עד שהתחלתי להחזיק עמדה לבד, הייתי מצלחת מנות ומוציא אותן בסרוויס".

© צילום: אור דיון

 מה הדבר הכי קשה במקצוע מבחינתך?

"בעיקר הקטע הפיזי. בסופו של דבר זה הרבה שעות על הרגליים, ריצה ממקום למקום והחום במטבח. זה היה מאוד קשה! מעבר לזה יש אתגר משמעותי בתחום שזה לשמור כל הזמן על יצירתיות. העבודה היא על בסיס שגרה יומיומית ובסופו של דבר יכולה לשחוק. אחת הסיבות שאני בתחום זה בגלל שאפשר לעוף בו עם הדמיון ולהיות יצירתי, לכן כל הזמן אני צריך להבין איך לא לאבד את התשוקה והיצירתיות תוך כדי השגרה הזאת".

איך אתה מתגבר על זה?

"אני מאוד אוהב לטייל לצאת לטבע, ללכת ולנקות את הראש. גם ספורט עושה לי טוב. ברגעים כאלה אני בעיקר מתרכז בניתוק מהכל, לעזוב את הטלפון וממש להיות עם עצמי. כל כמה זמן אני בוחר פרויקט אחר, כל פעם משהו אחר שירגש אותי ובמשך השנים זה עוזר לי לשמור על התשוקה. זה התחיל מזה שעשיתי ארוחות שבת, אחר כך לעבוד במטבחים של מודלים לחיקוי כמו מאיר אדוני, לצלם את היצירות שאני עושה ולהפיק ספר… כל פעם משהו אחר. היום זה הסרטונים שאני עושה והשירות הצבאי שלי, בו אני משמח חיילים".

מה היה השיעור הכי משמעותי שלמדת במקצוע?

"מאז ומתמיד הייתי ילד שאפתן ותמיד חלמתי על הרגע שאני אצליח, עד  זה מרגיש לי שזה מעבר לפינה- שעוד קצת אני אגיע לשם. הלקח הכי חשוב שלמדתי לא תפס לא רק למקצוע, אלא גם לחיים. למדתי ששום דבר לא קורה בקלות, הכל זה תהליך- יש דרך מאוד ארוכה שצריך לעבור עד להצליח.  הצלחה אמיתית בנויה מהצלחות קטנות, יעדים קטנים שאתה משיג והכי חשוב זה להנות מהדרך. כי המטרה הגדולה לא מושגת כל כך מהר והחלום הוא לעתים מאוד רחוק, יכול לקחת לך שנים עד שאתה מגשים אותו. אם לא נהנים מהדרך הארוכה הזאת לקראת ההגשמה, זה לא שווה את זה".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by אורי טרבולסי - הקונדיטור במדים (@oritrabulsipastry)

בגיל 17 השתתפת ב"משחקי השף"

"בתור ילד הייתי רואה את התכנית מאז העונה הראשונה, שם התחיל החיבור עם מאיר אדוני. מגיל 12 הסתכלתי על זה בעיניים נוצצות, השתוקקתי להגיע לשם והחלום שלי באותה תקופה היה להיות בטלוויזיה ולעבוד תחת אותם השפים. אמרתי לעצמי 'ברגע שאהיה בגיל המתאים, אני אלך לשם'. באותה תקופה היה לי איזשהו מיזם ורציתי להגיע איתו לתכניות בוקר, חיפשתי תכניות בוקר בערוץ 13 ופתאום ראיתי את ההרשמה למשחקי השף. הרגשתי שאני חייב לנסות את מזלי, למרות שבאותה תקופה הייתי בהפסקה מהקונדיטוריה. נרשמתי והתחלתי את התהליך. החוויה עצמה הייתה מדהימה, הייתי צריך לעמוד בלחץ מטורף שחווים במטבחים מקצועיים, אבל עם תנאים אחרים- פתאום צריך לעשות מנה בשעה, שצריכה לעמוד בסטנדרטים… כל זה בזמן שתוך כדי שואלים אותך שאלות ואתה לא נמצא במרחב הבטוח, שזה המטבח הביתי שלך. לקראת האודישנים התאמנתי שבע פעמים בבית, הייתי מודד עם טיימר ושם לב שהייתי יורד בזמנים בכל פעם, החל משעה ועשרים עד חמישים דקות. זה היה כמו אימון ספורט. התכנית עצמה הייתה חוויה מדהימה ודרכה הגעתי לארז קומרובסקי, התחברתי איתו והייתי לומד בסדנאות שהוא עושה".

אלו תגובות קיבלת לאחר מכן?

"פתאום אנשים זיהו אותי בסופר, ברחוב ובכל מיני מקומות, אז זה היה ממש מגניב. שם היתה ההתחלה של הפרסום, בשבילי זה היה משהו משנה חיים- פתאום הפכתי מאנונימי לגמרי למוכר חלקית. זאת הייתה הרגשה נעימה וכיפית, אבל זה גרם לי להרגיש שזה לא הכל, העיקר זה להיות הכי טוב במה שאתה עושה. זה עוד שיעור שלמדתי, כי לפני זה הפרסום היה בראש מעייניי".

בגיל 19 הוצאת את ספר הקינוחים הראשון שלך. איך נראה תהליך העבודה עליו?

"אני אתחיל איתך מההתחלה. התחלתי את 'משחקי השף' באותה תקופה שהרעיון על ספר התבשל בראש. מה שרציתי לעשות במקור זה לעשות ולוג באינסטגרם כמו שאני עושה היום, לצלם תמונות וסרטונים של הקינוחים יחד עם המתכונים ולהתפרסם דרך זה. בגיל 17 ניסיתי את זה במשך כמה חודשים ולא צלחתי, למדתי בשביל זה לצלם, אבל משם בא הרעיון לספר. תוך כדי העבודה עם הולוג, פתאום התנסיתי עם צילום ופיתוח מתכונים, מה שלפני לא עשיתי. באותו הזמן חבר שלי הוציא ספר והבנתי שזה לא כזה רחוק, חשבתי שאוכל להגשים את אותו חלום רק בסביבות גיל 30-40, כשאהיה חזק בתחום. החבר הביא לי השראה, הוא הראה לי שאפשר לעשות את זה עוד לפני! התייעצתי איתו, עשיתי פרויקט מימון המונים בהדסטארט, הצלחתי לגייס 22 אלף שקל מחברים ומשפחה והגעתי לטלוויזיה בתוכנית בוקר. הייתי יושב ומתכנן מתכונים בבית. במקור זה התחיל מספר קטן שרציתי לעשות עם 12 מתכונים ולאט בא לי עוד רעיון, ככה שהגעתי ל-40 מתכונים. זה העסיק אותי המון, הייתי יכול לעבוד במטבח 16 שעות רצוף מהבוקר עד הבוקר שאחרי או עד לפנות בוקר.כל פעם שהייתה לי הפסקה בטירונות הייתי עושה הגהה לספר ועובד עליו. כל מה שיש בספר אני צילמתי ותכננתי, זה פרויקט שהוא שלי ואני מאוד גאה בו".

© צילום: אור דיון

ספר לי על השירות שלך כקונדיטור צבאי. 

"התחלתי במשך שנה כצלם בפיקוד צפון, לא יצא לי להתעסק בקונדיטוריה בצבא באותה תקופה, ככה שהחלטתי שאני עושה את זה בזמן הפנוי שלי בבסיס. יום אחד החלפתי חברה בתורנות מטבח לכמה דקות, עבדתי שם, שטפתי את הרצפה. חדר האוכל היה ריק, אחרי כמה זמן נכנס איש שהוא אזרח עובד צה''ל והחייל שלו. הוא ישב, אכל ואחרי רבע שעה הוא קורא לי לבוא אליו, הגעתי אליו והוא התחיל לשאול כל מני שאלות סקרניות- מי אתה, מאיפה אתה, מה אתה עושה בצבא… אז התיישבתי והתחלנו לדבר. פתאום הוא שאל אותי מה אני עושה בחיים, שזה מצחיק לשאול חייל מה הוא עושה. אני חייל, זה ברור! אבל הוא כנראה קלט שיש משהו מעבר. אמרתי לו שאני קונדיטור והוא התלהב ברמות, הוא אמר לי 'תשמע, אני רוצה שתהיה חייל שלי. אני אלביש אותך בז'קט שפים עם השם שלך, אביא סכין של שף ואתה הולך להסתובב במוצבים של לוחמים, לשמח אותם ולבשל להם'.

אז דובר רק על בישול, לא על קינוחים, אבל כן לעשות להם ארוחות מפנקות. הייתי בעננים, לא האמנתי שיש כזה דבר בצבא! אמרתי לו 'כמובן שאני רוצה!', אז הייתי בהמתנה כצלם וחיכיתי כמה חודשים. אחרי ארבעה חודשים שחררו אותי מהתפקיד והוא קיבל אותי אליו, ככה התחלתי את התפקיד".

איך נראית שגרת היום שלך?

"המטרה העיקרית שלי היא הלוחמים, זה מה שאני מכוון אליו. הם פונים אליי אם הם רואים אותי ברשתות החברתיות ורוצים שאבוא אליהם. אני מעביר למפקד שלי שאני רוצה לנסוע למקום מסוים, הוא מאשר לי וברגע שהוא מאשר, אני יוצר קשר עם הטבחים. הטבחים מספקים לי חומרים ואני מגיע לשם. כל שבוע אני מתמקד ביחידה אחרת או מוצב ועושה להם ערב ברמה, מקים שולחן מלא בכל טוב ומשמח אותם. זאת המטרה העיקרית, להוציא אותם מהשגרה השוחקת למשהו שונה ומיוחד".

איך התחלת להתפרסם ברשתות החברתיות?

"במשך הרבה שנים רציתי להתפרסם ולעשות דברים כאלה. באיזשהו שלב לפני חצי שנה בערב ראיתי את דודו אוטמזגין, שהוא קונדיטור שאני מכיר ועוקב, שהתפוצץ ברמות וזה היה בשבילי הארה. אם הוא עושה את זה וזה נראה קל, למה שאני לא אעשה את זה? עשיתי את הסרטון שלי עוגיות אמסטרדם והסרטון הזה התפוצץ ברמות שאני לא מצליח לשחזר אותן עד היום, הוא כבר הגיע לקרוב ל-700 אלף צפיות ובטיקטוק הגיע ל-200 אלף. זה פשוט פתח לי דלת לעולם חדש לגמרי וגרם לי להבין שמדובר במשהו ענק שאני צריך להתמקד בו ולהעמיק בו יותר. התחלתי ליצור תוכן בתדירות יותר גדולה, כל שבוע הייתי מעלה 2 סרטונים וזה עבד חזק. העוקבים עלו וזה פתח לי דלת. רק אחרי זה התחיל השירות כקונדיטור צבאי, אחרי החשיפה והפרסום".

יש הרבה סרטונים של אוכל ברשתות החברתיות, מה הופך דווקא את הסרטונים שלך למוצלחים?

"קודם כל, תחום האוכל הוא תמיד מאוד מעניין. אבל הדבר העיקרי שגרם להתפוצצות נמצא בעצם העובדה שלא נראה דבר כזה בארץ, מישהו שמפרסם סרטונים של הכנת אוכל על מדים ברמה שאני עושה את זה. זה מוצלם יפה והכל, אבל על מדים, זה גימיק שמושך את העין. כי אני לא במטבח צבאי, אני מצלם בבית שלי. גם אם אני הייתי רואה את הסרטונים האלו מהצד, הייתי מתפלא למה הבחור נמצא על מדים בבית, זה משהו מוזר וייחודי. מעבר לזה, אני מרשה לעצמי להגיד ולא בקטע מתנשא שאומרים לי שכיף לצפות בי, כי אני מחייך, כי הכל באווירה כיפית וטובה זה גם מאוד מוסיף לעניין". 

"הכנתי לכוכבי עוגה מטורפת, עבדתי עליה בבית כל הלילה, לא ישנתי בכלל" © צילום: דובר צהל 

איך אנשים מגיבים לתפקיד שלך, כששומעים מה אתה עושה?

"אנשים באמת בשוק! הם אומרים שהם לא שמעו בחיים על תפקיד כזה ולא מכירים אותו. זה נכון, כי זה תפקיד שלא היה, אני הראשון שנמצא בו. זה מדהים לראות איך אנשים מתלהבים ומבינים איזו זכות קיבלתי שאני יכול לעשות מה שאני אוהב ולשמח אנשים, בעיקר לוחמים, זה משהו מדהים!".

יצא לך לקבל תגובות שתוהות על קשר התפקיד שלך לצה"ל?

"אני מקבל המון תגובות שנויות במחלוקת, אבל זה משהו שלמדתי להתמודד איתו. בהתחלה היה לי קשה עם זה, הייתי לוקח את זה אישית ונפגע. היום אני מבין שזה לא רק חלק מהתפקיד, אלא חלק מהחיים, שכל בן אדם שטיפה מתפרסם ומצליח חווה את זה. אין מה לעשות, זה בא ביחד עם הפרסום. מה שגורם לי להתמודד עם זה טמון בהבנה האמיתית שמה שאני עושה זה דבר טוב, אני רוצה את זה כתפקיד משמעותי. כי אני בא ומשמח את הלוחמים, הם האנשים שהכי מגיע להם שהשירות שלהם יהיו יותר מתוק ממה שהוא, הם עובדים הכי קשה. אם אני לא בעצמי לוחם או עושה משהו כזה, העובדה שאני יכול לשמח ולהרים את הלוחמים היא לא פחות ראויה. כל פעם אני מקבל תגובה בסגנון 'על מה מבזבזים כסף בצבא?'. אני לא רואה את זה כבזבוז, אלא כהשקעה. זה חוסך לצבא הרבה כסף מאשר להביא אנשים חיצוניים וזה משמח את הלוחמים, שזה הכי חשוב שיש".

 איזה דבר משמעותי עשית במסגרת התפקיד? 

"דבר משמעותי שעשיתי היה תהליך ההכנה של עוגת השחרור לרמטכ"ל לשעבר כוכבי, זה היה אירוע מטורף שהגעתי אליו ממש במקרה. שמעתי עליו דרך הסוכנת שלי יומיים לפני האירוע והצקתי למפקד שלי, עוד לפני שהגעתי לתפקיד ואמרתי לו שאני רוצה להגיע, ככה שבסוף הוא השתכנע וסידר לי הגעה. הכנתי לכוכבי עוגה מטורפת, עבדתי עליה בבית כל הלילה, לא ישנתי בכלל כי הכל היה בלחץ זמנים. זה היה אירוע מטורף! כוכבי התייחס אלי בצורה מדהימה, הוא חיבק אותי ודיבר איתי. יצא מזה סרטון שמדברים עליו בכל מקום, תמיד כשרואים אותי נזכרים בסרטון הזה. מעבר לזה הייתי בשני אירועים- בהחלפת רמטכ"ל שקרתה בקריה, כשכוכבי התחלף עם הרצי. הדבר הנוסף שמהווה סימן דרך אישי בשבילי זה פסל שמחזר את דגל הדיו ועשוי כולו משוקולד, מדובר בפסל השוקולד הראשון בצה''ל שתועד בישראל והפרויקט הכי גדול שעשיתי בחיים אחרי הספר. זה היה פרויקט של כמה שבועות, השקענו בו 20 קילו שוקולד והמון מחשבה ועבודה קשה. זה היווה מבחינתי פריצת דרך, פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה. בנוסף, הרגע הזה היווה לי עליית מדרגה ברמה המקצועית. קיבלתי על זה גם הרבה תגובות טובות מחוץ".

© צילום: דובר צהל 

איפה אתה רואה את עצמך בעתיד?

"החלום הסופי זה להיות הקונדיטור בין המוכרים והמוערכים בעולם. אני רוצה לעשות קינוחים שאנשים יסתכלו עליהם ויהיו בשוק, שנראים כמו משהו אחד אבל הם בעצם משהו אחר… שהם יהיו מיוחדים ושונים בנוף. בסוף קונדיטוריה זאת אומנות, אז אני רוצה לעשות אומנות. אני רוצה שהקינוחים שלי יהיו מלאים בצבעים ובצורות מיוחדות ושכולם יכירו אותם".

אני זוכר כשהגעתי לראשונה, לא ידעתי לאן אני נכנס ולא הייתי בטוח שאני מתאים למקום הזה, עברו לי בראש המון ספקות ותהיות שנמחקו ברגע בו הפלגתי לראשונה. זו הייתה נקודת השיא עבורי בקורס. אני זוכר שהרגשתי אדרנלין מטורף, פתאום - להבין לאיזה עומק אתה מגיע ולקלוט כמה עמוק השירות שלך - תרתי משמע. האופן הזה, של כלי מלחמה כל-כך אסטרטגי וחשאי גרם לי להבין שהגעתי למקום הנכון ושלכאן אני שייך.

עוד בערוץ "על מדים" של פרוגי:

• חולמים על בה״ד 1? קבלו טיפים מצוער בקורס קצינים
• עידן כהן על המשפיעניות ועל השירות הצבאי כמנהל סושיאל וטיקטוק בצה״ל
• "זה לא המאבק של הנשים, זה המאבק של כולנו"

© אתר זרוע הים

במהלך הקורס, פגשתי חברים לחיים. האנשים שלצידך בקורס עוברים איתך הכל, את הרגעים המצחיקים, המשמחים, הקשים והמשמעותיים ביותר במהלך השירות שלך. אתה מתבגר ולומד איתם עולם תוכן חדש, שהיה זר לכולכם עד לרגע בו נפגשתם. אני יכול להגיד בכנות, שהחברים והצוות שלי היו אלו שהפכו עבורי את החוויה הזו לכל-כך מיוחדת. 

הקורס שלנו מאופיין באתגר מנטלי ופיזי שמלווים בעמימות גדולה ולא תמיד אתה יודע למה לצפות. ביחידה שלנו ככל שאתה טוב יותר כך הרמה והדרישה ממך עולים אבל האתגר תמיד קיים. אומרים שהקושי הוא הסיכוי שלך להיות טוב יותר. אני חושב שזו אמירה שליוותה אותי המון לאורך הקורס ועזר לי לשנות את הגישה שלי ולהשתמש בקושי ובאתגר כמניפה על מנת להיות טוב ועוצמתי יותר ולסיים את הקורס בצורה הכי טובה שיש, מבלי לפחד מהקושי והאתגרים העומדים לפני ואני חושב שלאורך הקורס חוויתי רגעים שגרמו לי להבין שאין דבר העומד בפני הרצון ושהכל אפשרי.

לאחר שסיימנו טירונות, יצאנו הביתה. אני זוכר שמה שעבר לי בעיקר בראש היו ההכנות לתחילת המסלול עצמו, לקראת שלב הבסיסי. במהלך הסופ"ש בבית, פגשתי במסיבה מישהי שמצאה חן בעיניי והתחלנו לדבר כל הלילה, ואז חזרתי לבסיס וסגרתי 21 בבסיס, בשלב הבסיסי כמעט ואין זמן טלפונים - זה שלב שבונה את החוסן הפיזי והמנטלי שלך ואתה לומד להכיר את הצוות והאנשים שילוו אותך (למשך השנה הקרובה). למרות הקושי והאתגר לשמור על הקשר לאורך הקורס - היא לא ויתרה עליי ואני לא ויתרתי עליה. תוך כדי הקורס אתה לומד להעריך את הדברים הקטנים בחיים ולדעת להתמקד במה שחשוב בחיים, ואני מצאתי אותה והיום - היא בת הזוג שלי שסיימה יחד איתי את כל המסלול ועברה איתי הכל, מהרגעים השמחים ועד הרגעים הקשים, בנוסף מהצד השני היו המשפחה והחברים שגם להם החוויה הייתה לא פשוטה ומאתגרת אבל בכל רגע הרגשתי איך הם עוטפים ותומכים אותי ועליהם חשבתי בכל פעולה שעשיתי בקורס, ההפנמה הזו שאתה שומר עליהם ועל המדינה והם לא יודעים איך וכנראה גם לא ידעו לעולם היא מספיקה גם בלי התהילה, בסופו של דבר החשאיות היא החוזקה שלנו.

בנקודת הסיום אני יכול לומר שהדברים התגלגלו עבורי לטובה. זכיתי להגיע למקום הזה ולשייטת 7 ולהיות חלק משמעותי מהיחידה המדהימה הזו שעושה המון על מנת להבטיח את בטחון מדינת ישראל במעמקי האויב, ועכשיו, רגע לפני הסוף אני בעיקר מצפה כבר להיכנס לשירות הסדיר ולהיות חלק מהצוות של הצוללת בה שובצתי. אני מאוד מתרגש לקראת הבאות ומקווה לעשות שירות משמעותי ומבצעי ולהגן על מדינת ישראל מעומק הים.

© ADOBESTOCK

התגייסתי כלוחם לחטיבת הצנחנים ומשם עברתי גיבוש מאותרי דובדבן והתחלתי מסלול מאתגר ביחידה שהיא חלום. סיימתי מסלול בהצלחה והמשכתי לשרת כלוחם ביחידה תקופה של שמונה חודשים שבינהם גם תפקדתי כרס״פ עד שבחרתי לצאת לקצונה.

אני רוצה לתת לכם כמה טיפים קטנים לקראת הכניסה לבה״ד 1 שיעזרו לכם להוציא את המקסימום מעצמכם ולהגיע קצת יותר מוכנים.

1. תגבשו מראש הבנה ברורה למה בחרתם קצונה ותחברו אותה למשמעות גדולה (שיהיה אמיתי ואותנטי).

2. תגיעו עם רמה טובה של כושר ותתעקשו על כל אימון בשביל שתישארו ברף הנדרש ואפילו יותר - אתם תראו שבלי לשים לב אתם הופכים לאריות של כש״ג.

© באדיבות דובר צהל

3 . להגיע פתוחים להכל (לא להיות מקובעים) - תבינו מראש שברגע שאתם הופכים לקצינים ויוצאים מדלתות בה״ד 1 אתם עם משקל על הכתפיים! אתם יכולים למצוא את עצמכם בתפקידים שלא דמיינתם לפני ולכן חשוב להיות גמישים לשינויים.

4. תכתבו. תכתבו ה-כ-ל , זה מראה על - נכונות, מקצוענות, ירידה לפרטים, רצינות, אכפתיות, סדר וארגון ועוד ולכן חשוב שתכתבו תמיד והכל. גם אם אתם לא מרגישים שזה עוזר לכם - המפקדים רואים את זה ומעריכים בהתאם.

5. ציוד: תביאו איתכם בגדים תרמיים וביגוד מנדף לכל תנאי מזג אוויר ושיהיה תמיד ספייר מכל דבר (והמבין יבין)

6. תגבשו מראש תפיסה פיקודית ותכתבו אותה על דף שיהיה תלוי לכם על הארון בחדר - מומלץ לקרוא כל יום לפני השינה!

7. תלמדו ניווט ברמה בסיסית מחבר שהיה לוחם או מכל איש שטח שמבין קצת במפות, זה יקל עליכם בדרך להיות קצינים לוחמים. ככל שתהיו טובים יותר בניווט ככה תהיו צעד לפני כולם והכי מקצוענים שיש.

© באדיבות דובר צהל

8. תגיעו פתוחים לתקופה של כיף והיכרות עם אנשים שלא בהכרח הייתם פוגשים, מכל קצוות האוכלוסיה, מצפון עד דרום, הם אלה שיבינו אתכם הכי טוב ותזכו בחברים לכל החיים.

9. תהיו סקרנים.

10. תזכרו שככל שאנחנו טובים יותר, מכילים יותר, מקבלים יותר ואוהבים יותר אנחנו משפיעים על הסביבה שלנו טוב יותר.

האחריות שלנו היא תמיד להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו, ולא להפסיק ללמוד ולהשתפר, וככל שאנחנו נהיה כאלה, כך גם הפקודים שלנו והסטנדרט רק יעלה.
חובת ההוכחה עלינו!

אז שיהיה בהצלחה, תנו בראש.

ֿתפסנו אותו לראיון מיוחד ומעמיק- על ההתחלה שלו בטיקטוק, העשייה שלו מאחורי הקלעים, עניין ה"דמויות" בטיקטוק, השירות שלו כרכז רשתות חברתיות ביחידת מיטב ודעתו על סערת המשפיעניות שהתלקחה עוד יותר בחודש האחרון.

איך התחלת לעשות סרטוני טיקטוק?

"זה התחיל ממש בטעות, בתקופת הקורונה הייתי מעלה סרטונים על מצב פרטי כי הייתי ממש ביישן ואמרתי 'רק שלא יראו את הסרטונים שלי'. באותה תקופה הטיקטוק היה בחיתוליו ופתאום נהיה משעמם, להיות סגורים בבית ולהיפגש בקפסולות בבית ספר. בעקבות זה פשוט אמרתי 'בואו נתחיל לעשות בלאגן!' ולהעלות סרטונים. זה התחיל מסרטונים עם חברים. אפשר להגיד שהתגלגלתי לשם בטעות, או מתוך איזה רצון לשבור שגרה. אז התחלתי להעלות לאט לאט ופתאום ראיתי שיש סרטונים שמגיעים לעשרים, שלושים ואפילו מאה אלף צפיות!".

מה היה הרגע שהוביל לדעתך לפרסום שלך?

"מהרגע שהתגייסתי, הגעתי למדור שהוא נורא מעודד ליצור תוכן. זה עצם הקיום שלנו, ככה אנחנו בעצם מעודדים את הגיוס. כשהגעתי לשם פגשתי מלא אנשים שיש להם תחום עניין שדומה לשלי, אז במקביל לעבודה בצבא התחלנו להעלות סרטונים ביחד. הסרטון ששם אותי על המפה זה הריקוד שעשיתי לשיר 'קיוט בוי' של נונו, ישבתי במשרד ושמעתי בדיוק את כל השירים שיצאו באותה תקופה, באותה תקופה היה את מצעד הגאווה ושמענו מלא שירים. משום מה השיר הזה של נונו נחקק לי בזיכרון ואמרתי לעצמי 'יא, אני אעשה לו ריקוד, יכול להיות מגניב'. אז עשיתי לו ריקוד, עם כל מיני תנועות שזרמו לי באותו רגע. אני זוכר שכאשר העליתי אותו, ממש רציתי שהוא יתפוצץ, אמרתי לעצמי 'בא לי שזה יצליח'. זה ממש לא הצליח בהתחלה, זה אפילו לא הגיע לעשרת אלפים צפיות ואמרתי לעצמי 'החלום שלי להיות רקדן בפסטיגל הלך קפוט!'.

כמו בסיפור סינדרלה, הלכתי לישון וקמתי יום למחרת למציאות בה הריקוד שלי התפוצץ בטירוף, נונו העלתה את זה לסטורי וכל בן אדם שני העלה אותו רוקד את אותן תנועות בטיקטוק. פתאום התחלתי לקבל הצעות, זמרים ששלחו לי את השירים שלהם וביקשו שאעשה לזה ריקוד וזה פשוט התפוצץ בצורה קיצונית. היום כמעל ארבעים אלף סרטונים השתמשו בסאונד של 'קיוט בוי' בטיקטוק הזה, רובם זה אנשים שרוקדים את הריקוד שלי וזה היה מטורף! זה גם היום בו הבנתי את הכוח האמיתי של האפליקציה הזאת, אפשר להעלות משהו ולהפוך להיות סנסציה אינטרנטית בלי שבכלל התכוונת".

איך נוצר טרנד או ריקוד?

"האמת שטיקטוק זאת אפליקציה מסתורית, אי אפשר באמת לדעת אם הסרטון שתעלי יקפוץ ויהפוך לטרנד ברמה הזאת. בגדול, הזמרים יוצרים איתי קשר ואומרים 'אמור לצאת לי איזשהו שיר ואני אשמח שנעשה פרויקט ביחד' ואני מוקיר על זה תודה עד היום, כי יצא לי ליצור קשרים מדהימים עם אנשים מדהימים, שעד היום הייתי שומע את השירים שלהם בזמן נסיעה והיום הם חברים או קולגות לעבודה. מעבר לייצור טרנד, אותם הקשרים הם הכי חשובים לי ואני מקווה שיחזיקו לעד. אני אגלה לך סקופ, רוב הריקודים שלי נוצרים או בצבא או במקלחת. אני שם את השיר בריפיט, חושב על התנועות הכי קלילות שאפשר ליצור ושואף לייצר ריקוד שאנשים יכולים לרקוד בכל מקום ובכל הזדמנות, שזה לא יהיה כבד או קשה מדי אלא משהו כיפי, קליל וזורם שאפשר לעשות את זה גם עם חברים מהכיתה וגם עם אבא אחרי יום עבודה. בסופו של דבר, אני פשוט רוקד מה שבא לי. כשזה תופס, זה מושלם! ושזה לא תופס, זה גם מושלם, מכל דבר לומדים".

יש לך ניסיון בריקוד או שזה משהו שבא לך בטבעי?

"תמיד אהבתי לרקוד, גם לפני הטיקטוק הייתי עושה את זה. אני חושב שהרבה יכולים להזדהות עם זה, אבל כשאני במקלחת אני מתנהג כאילו אני מופיע, זה לא רק לרקוד. אני מרגיש כאילו אני בפארק הירקון! אז תמיד אהבתי והתחברתי לזה, אבל חוץ מלשבור את היד בשיעורי ברייקדאנס בכיתה ב', שם הבנתי שלעמוד על יד אחת זה כנראה לא הייעוד שלי, אין לי רקע מקצועי בזה. אבל אני שמח שמצאתי את הנתיב הנכון, בו אני אוכל להראות את כישרון הריקוד שלי גם מבלי להיפצע".

מאיפה אתה שואב השראה לתוכן?

"הטיקטוק, בכללי ובשונה משאר הרשתות החברתיות, זאת אפליקציה שמאפשרת לאופי לצאת החוצה וזה משהו שמאוד חשוב לי. אמנם מיתגתי את עצמי כ'עידן הרקדן', שמפזז ורוקד כל הזמן, אבל יש לי אופי שנורא בא לי להוציא החוצה- אם זה ההומור שלי, הצחוקים, המשפחה והחברים שלי שהם דמויות ואישיות בפני עצמם. חשוב לי שאנשים יבינו שיש משהו מעבר לריקודים, לפאן, לתנועות ולכיפיות. בסופו של דבר אני אדם שיש לו אג'נדות ודעות, שאני חייל בן עשרים וחי במדינה הזאת. הטיקטוק הוא המקום להוציא את האופי ולהראות את עצמי בצורה הכי אותנטית, כך גם אנשים יכולים להתחבר לתוכן שלי- מעבר לריקודים ולפרסונה מסוימת שהצגתי את עצמי דרכה עד היום. יש כל מיני חברות ומותגי ביגוד, שרואים את האופי שלי ורוצים להתאים את המותג לאופי שלי מלבד הריקוד, שזה הדבר שהכי מרגש אותי בעולם. מעבר לזה שאני אוהב לרקוד, אני אוהב להציג את עצמי והאג'נדות שלי ואנשים מתחברים אליי בינתיים. זה הזוי, כיף ומרגש אותי בטירוף בכל יום מחדש".

יש משהו שאתה בחיים לא תעלה לטיקטוק?

"יש משהו שאני יכול להגיד בעקבות כל הקטע עם סערת המשפיעניות, שלא אכפת להן באמת מה הן מקדמות כל עוד משלמים להן צ'ק גדול. אני חושב שכבודן במקומן מונח, כל אחד ואחת יכול לפרסם בחשבון שלו איזה תוכן שהוא רוצה ויכול לעשות במרחב שלו כל מה שבא לו. אבל ויש אבל גדול - אני יוצר את התוכן שאני אוהב. אני יכול להגיד לך שהיו מיליון ואחת הודעות ממותגים ומזמרים, שסירבתי להן בנימוס ובאהבה, כי חשבתי שזה לא יתאים לי במשבצת. אם אני לא מתחבר למשהו אני לא אפרסם אותו, לא מעניין אותי כמה שמן הצ'ק שיציעו לי או כמה חשיפה ופרסום אני אקבל. בסופו של דבר, לא הגעתי לאן שהגעתי בשביל זה, התחלתי בקטע של לעשות כיף ואני דוגל ושומר על זה. ביום שזה יפסיק להיות בשביל לעשות כיף, אני אפסיק לעשות את זה".

חלק גדול מהעיקרון של האפליקציה הוא לרקוד לכל מיני שירים. מה אתה חושב שהפך דווקא אותך למיוחד מכל השאר?

"זאת שאלה מצוינת, שאני עדיין מנסה לפענח את התשובה אליה בעצמי. קשה לי מאוד לדבר על עצמי ולהרים לעצמי, אבל אני חושב שהבאתי משהו שנחשב אותנטי. יש לך את צ'ארלי דמיליו שרוקדת ויש מיליון ואחת ובנים ובנות ברחבי הארץ שגם עושים ריקודים. עוד לא יצא השיר והם כבר עושים לו ריקוד, אפילו אני לא מספיק לעשות אליו ריקוד, כאילו אני במירוץ אחרי ילדים בתיכון, אבל זה הכי מושלם ואני הכי שמח לראות את זה. אני מאמין שיצרתי איזה טרנד, קהילה מסוימת שכל אחד פותח טלפון, ממציא תנועות וזה מתפוצץ לו. אני חושב שמה שמייחד אותי מהם הוא העובדה שאני עצמי, באותה מידה זה יכל לקרות למישהו אחר ואני מצליח להביא את האותנטיות שלי. אין לי מילים להוקיר תודה לאותם אנשים שעושים את הריקודים שלי וצופים בתוכן שלי. אני קורא לאותם ילדים קטנים שמתביישים, שיפסיקו להתבייש, שייצאו החוצה ויוציאו את התוכן שהם אוהבים. מאחל שכל אחד יצליח בתחומו ושאני אצליח בתחום שלי".

יש איזושהי הפרדה בין עידן כהן כאדם לבין הפרסונה של 'עידן הגבר'?

"יש את כל הקטע בטיקטוק עם הדמות. אני חושב שעידן כהן ו'עידן הגבר' זה אותו בן אדם, אני לא עושה שום הפרדה בחיים האישיים שלי. בסופו של דבר, כל יוצר תוכן בוחר את התוכן שהוא מפרסם, השליטה היא בידיי. ברגע שאני רוצה שיראו שעצוב לי, אני מפרסם לי שעצוב לי וגם להפך. אני שם את האופי שלי מאוד בחוץ, מתי שלא בא לי לעלות סרטונים או עובר עליי משהו קשה, רואים שאני לא מעלה וכנראה מניחים שעובר עליי משהו, כשאני מרגיש יותר טוב אני מעלה ומפרסם. ברגע שקיבלתי משהו שאני מתלהב ממנו אני אראה אותו. אם תפגשי אותי במציאות ותסתכלי על העמוד שלי, לא תראי כל כך הבדל. אמנם אני לא ארקוד לך באמצע הרחוב, אבל אני אותו בן אדם ואני משתדל להיות כמה שיותר אותנטי גם בחיים שלי".

אתה מגדיר את עצמך כמשפיען?

"אני לא בן אדם של הגדרות, נקודה. אני לא אוהב להגדיר את עצמי, לא כמשפיען ולא ככוכב רשת. אני עושה את הדברים שלי, בנישה שלי, בבית שלי, עם החברים והמשפחה שלי. יש אנשים שקוראים לזה 'כוכב', 'משפיען או 'סלב', אני לא מעיז להגיד את הדברים עלי את הדברים האלו ולשים עלי תוויות. אני עידן, 'עידן הגבר' וכשמישהו ייכנס לעמוד שלי, זה מה שהוא יקבל- את החיים שלי ואותי. האם אני מקדם דברים? כן, כי אני עובד עם אנשים. אני רוצה שהשירים שלהם יצליחו ומפרסם אותם כי אני אוהב אותם וממליץ עליהם, זה קורה אחרי שניסיתי, בדקתי וחקרתי. כמו שאמרתי מקודם, אני לא מקדם שום דבר שלא ניסיתי או התחברתי אליו. אני לא קורא לעצמי משפיען, עם כמה שאני אוהב לקרוא לעצמי יוצר תוכן, אני מכוון לעשות להיות גם בטלוויזיה ולהוציא את עצמי החוצה. יש אנשים שאוהבים את כל הכינויים האלו, אני לא מחפש את הכותרות האלו. אני רוצה לעשות את התוכן שאני אוהב, שיגיע לכמה שיותר אנשים ושכמה שיותר יתחברו אליו. אם הצלחתי להזיז למישהו את הלב או לגרום לו לרגש מסוים, אם היה לו יום רע והוא צחק אז השפעתי, זאת ההשפעה שלי".

בתחילת השבוע שעבר בלוגרית האוכל דניאל עמית יצאה נגד מעיין אדם בטענה שהיא סוחטת מותגים לקבל הנחה גדולה יותר עבור העוקבות שלה, ועל הדרך מרוויחה יותר מכוכבות רשת אחרות. בעקבות כך, דורין אטיאס יצאה כנגד תרבות המשפיעניות "אל תקראי לעצמך משפיענית, את סוחרת בשוק" והויכוח המשיך להתלקח. מה דעתך על הנושא, מנקודת המבט שלך בתור יוצר תוכן אבל במקביל מקדם מותגים?

"יש הרבה דברים שדורין אמרה והם נכונים, זה מעציב אותי שמשפיעניות מאבדות את האותנטיות והאמינות שלהן. בכללי כל הדור שלנו שחי ברשת, בעיקר הישראלים, יודע לזהות שקרים, חוסר אותנטיות ואמינות מקילומטרים. אני לא נכנס למי צודקת ובצד של מי אני בויכוח, אני לא מכיר אף אחת מהן אישית ולא יודע איזה חתול שחור עבר ביניהן. בכל זאת, משפיענים ומשפיעניות בכללי צריכים להיות אמינים עם הקהל שלהם. יש השפעה למה שהם אומרים, במיוחד שזה מניע אנשים להוציא כסף או לצאת מהבית ולעשות משהו. ברגע שאנשים ימליצו על מוצר מסוים נטו מאהבה שלהם אליו, אנשים ילכו אחריהם. אני תמיד חוזר ואומר כמה חשוב להיות אותנטי, כנה ואמיתי. זה אבד עם הזמן, כי יש אנשים שחושבים לפרסם מוצר מסוים ולקבל כסף, לא באמת אכפת להם מההשלכות.

© adobestock (אילוסטרציה)

בסופו של דבר אנחנו מתעסקים תמיד באנשים, בחינוך ובהנעה שלהם לעשייה. אפשר לנצל את אותה הפלטפורמה כדי להניע אנשים לעשיית טוב- אם זה לרקוד ואם זה לתרום כסף לנזקקים, אני בטוח שגם את זה הן עושות. אני גם לא רואה שום בעיה בלפרסם משהו ולגזור עליו קופון, זאת עבודה לכל דבר ואנשים צריכים להבין את זה- יש אנשים שהיום המקצוע שלהם זה לעסוק בזה. כל עבודה מכבדת את בעליה. חשוב להיות אמינים ושחברות לא יעשו איפה ואיפה בין משפיענים, כי בסופו של דבר כולם באו לשרת את אותה מטרה. אני חושב שהגיע הזמן לעוד משפיענים ויוצרי תוכן, יש כל כך הרבה אנשים בעולם ולכל אחד יש דעות ואגנדות משלו והרשתות הן המקום לפתוח, להיפתח ולחשוף את עצמכם ללקוחות חדשים. בנוגע לסערה, יש דברים שהן צודקות ויש דברים שהיא צודקת, אין אחד שצודק יותר או פחות. כן צריך לחזור לשורש ולהבין שאם את מפרסמת משהו, תעשי את זה כדי להמליץ עליו לאנשים שיתלהבו ממנו ויקבלו את הטוב שאת קיבלת מזה, לא רק להסתכל כמה כסף נכנס לך לחשבון הבנק. שזה גם בסדר, כל עוד את אוהבת את המוצר שאת מפרסמת".

אתה גם כתב צבאי במיטב, איך הגעת לתפקיד?

"וואו, זה סיפור. החלום שלי תמיד היה להפעיל רשתות חברתיות. אני כתב צבאי בהגדרה, אבל כעיקרון אני רכז רשתות חברתיות- אני אחראי על כל הרשתות החברתיות של מיטב ויש לנו את הכתבים הצבאיים, שהם חלק מאתר מתגייסים. כשהגעתי לצבא לא ידעתי שהתפקיד הזה קיים, הייתי אמור להתגייס ללוחמה ולעשות משהו אחר לגמרי. הייתי בשלבים האחרונים של הגיוס והשלמתי עם זה שאני הולך להיות לוחם ואז נפצעתי, יום לפני הגיוס פרקתי את הכתף. כתוצאה מכך, ירד לי הפרופיל ונכנסתי לתהליך שיבוץ מחדש. העלתי סרטון לטיקטוק, תייגתי את מיטב וכתבתי שאני נורא רוצה להיות רכז רשתות חברתיות ולעסוק בזה וזה קרה. קיבלתי זימון לראיון במדור שלי אצל המפקדת שלי לשעבר, היא אמרה לי שהחשבון שלי כנראה התגלגל לידיים הנכונות, ככה שהיא ראתה את התוכן שלי והתלהבה ממנו.

עשיתי מיון כמו כולם ובסוף הגעתי לאיפה שאני היום. אני הרבה פעמים אומר שזה סיפור סינדרלה, אבל כך זה היה. כשהתקבלתי, התחלתי לעשות טיקטוק לעמוד של הצבא, עברתי לאינסטגרם ואז עברתי לנהל את כל המערכת הזאת. אני לא אגיד שאני צהוב, עם כמה שאני מעריך את המערכת הזאת, את האנשים שאיתי ואומר תודה כל בוקר שאני קם ועושה את מה שאני עושה. זה המקום שפותח לי אופקים, מביא לי הזדמנות להיות מי שאני בכל יום מחדש ונותן לי פתח ליצירתיות שלי. בנוסף, התפקיד נותן לי את האפשרות לגעת בכמה שיותר מלשבים, לעזור להם ביום הזה ובתהליך הזה שנקרא גיוס לצהל. אני מקווה שאני עושה עבודה טובה".

© צילום פרטי

איך נראה 'יום בחייך' בתפקיד?

"אני מגיע לצבא כל יום בשעה שמונה בבוקר. אנחנו מדור של למעלה מעשרים אנשים- יוצרי תוכן, כתבים, גרפיקאים צלמים ועורכים. כל יום אנחנו חושבים איך להמציא את עצמנו מחדש ומעלים תוכן לרשתות החברתיות השונות- כל יום לאינסטגרם ולפייסבוק וארבע פעמים בשבוע לטיקטוק. אני מגיע למשרד, פותח את כל הרשתות, החדשות או ההודעות מכל מני אנשים שצריכים סרטונים ופוסטים בנוגע לכל מני נושאים בצבא. ככה אני משלב את הכל ביחד על מנת ליצור סרטונים פוסטים ותוכן שיעזור למלשבים. אחר כך אני יוצא לעשות את אותו דבר גם במסגרת אזרחית".

לוח הזמנים בתפקיד מתעדכן לאורך היום או ידוע מראש?

"התוכן הרבה בא מאיתנו, המון פעמים הוא לא יורד מלמעלה. גם אם כן, הוא בא בצורה של מידע שאני צריך לכלול, ככה שאני יודע לעשות את הטרנספורמציה הזאת בעצמי. זה מקום שמעודד יצירתיות, לפתוח את הראש ולצאת מהמסגרת בכל פעם מחדש, זה מה שאני אוהב בו. שאלת אותי מה הסדר יום שלי, אני יכול להגיע וכל יום הוא הפתעה חדשה- פרויקט חדש, צילומים חדשים רוב הזמן אני עובר בין בסיסים, מכיר לוחמים ואנשים מדהימים שעיקר העיסוק שלהם זה להגן על המדינה שלנו וזה הדבר הכי טוב שקרה לי בתפקיד הזה. זאת לא עבודה שנמצאים בה מול המחשב משמונה עד חמש ודופקים את הראש במסך, אלא היא פותחת אופקים ומאפשרת לחקור ולצאת להכיר אנשים מדהימים כל פעם מחדש".

© צילום פרטי

ספר על רגע מיוחד שקרה בזמן השירות שלך

"הלכנו לעשות סרטון אחד עם לוחמים מיחידת 669, זה היה אחד מהפרויקטים הראשונים שעשיתי בתפקיד. זה היה בפורמט של ראיון פורמלי, שאני יושב מולם ומראיין אותם כמו באולפן חדשות. זאת הפעם הראשונה שנחשפתי לפעילות של יחידה עלית בצבא ופשוט הוקסמתי ממה ששמעתי. אני זוכר שתפסתי לעצמי את הראש ואמרתי 'וואלה, יש אנשים בצבא שעיקר תפקידים הוא להציל חיים של אנשים ואזרחים'. הבנתי שאני יושב עם בן אדם שיכול להיות מוקפץ עוד דקה כדי להציל למישהו את החיים ואני עכשיו מראיין אותו. פתאום הבנתי שהתפקיד שלי הוא לאו דווקא פחות חשוב, לצד התפקידים של הלוחמה יש את הצד של האנשים שמעלים את המודעות לאופי התפקידים ביחידות הקרביות הללו. אם אני עשיתי סרטון עם לוחם 669 ובזכותי מלשב בן 17 הולך ליום סיירות במטרה להגיע לשם, מבחינתי עשיתי את התפקיד שלי ואני לגמרי יכול לישון בשקט.

אמנם לא הלכתי, לחמתי והצלתי חיים, אבל עודדתי את הגיוס לתפקיד הזה. האמת שזה קרה לי, מישהו שהתגייס ל-669 פגש אותי באיזושהי מסגרת צבאית ואמר לי 'ראיתי את הסרטון שלך ונדלקתי על התפקיד הזה'. אני לא יודע כמה באמת הגיעו לאותה היחידה מתוך ה-300 אלף צפיות שיש על הסרטון, אבל אני יודע שלפחות בן אדם עשה את זה ומבחינתי זה עולם ומלואו".

מהי החשיבות של התפקיד שלך?

"זה תפקיד מאוד חשוב כי הוא חושף את כל הטוב ואת כל המכלול הרחב שיש לצהל. כשחושבים על הצבא, כל אחד בא עם הדעות שלו ועם העצות שלו- אם זה האבא שהיה לוחם ואם זה הדוד שהיה טייס. נגיד, יש כאלו שאומרים להתקשר למיטב מלא פעמים כדי לשנות את השיבוץ, אז אותו מלשב מגיע לאתר מתגייסים ומבין שככה לא פועלת המערכת, יש מיונים, חלון מיונים, יום המאה ויש טיפים ודוגמאות שלנו למבחנים דומים, ככה שתהיה לו הזדמנות להשיג את התפקיד שהוא רוצה בכוחות עצמו. התפקיד שלי הוא חשוב לא פחות מכל תפקיד אחר, כי הוא מעניק את המידע שהמלשב צריך כדי לבוא לכל תחנה בהליך הגיוס עם כמה שיותר ידע, רגוע ושיהיה חשוף ושקוף להתנהלות של הליכים שכל מועמד לשירות ביטחון צריך לעבור, ככה שאף אחד לא יעלה לאוטובוס כשהוא חושש ומפחד, או לא יודע מה הוא צריך להביא לגיוס.

© צילום פרטי

כל אחד יכול להיכנס למתגייסים, שם יש את כל המידע וכל הסרטונים על כל מה שהם צריכים. כשמישהו מקבל שיבוץ, יש לו סרטון של החטיבה או היחידה הספציפית שהוא מתגייס אליה והוא לא נשאר תלוי באוויר. אנחנו דור שצורך הרבה מאוד מידע דרך הרשתות החברתיות והצבא הבין שהוא חייב להיות גם בערוצים האלה, כדי שהוא יוכל לגעת בכל מלשב. למשל, כשהורידו את ציון הקבא (קבוצת איכות) לאחרונה, אם הייתי מפרסם את הידיעה בעיתון- כנראה שלא היית קוראת את זה".

מזהים אותך ברחוב?

"האמת שכן. כשאני מעלה סרטון, בין אם לצבא ובין אם לעמוד האישי שלי, אני רואה מספר גדול של צפיות- מאתיים אלף, חצי מיליון, מיליון במוח שלי אני לא קולט שמיליון ומשהו איש באמת ראו את הפרצוף שלי. פתאום אני יוצא לרחוב ואנשים מבקשים תמונה, סרטון ברכה, או סתם רוצים להגיד שלום או שהם אוהבים אותי ואת התוכן שלי. בפעמים הראשונות שזה קרה לי, מרוב שלא קלטתי שזה קורה לי, אמרתי לאנשים שבאו אליי 'רגע, אני רוצה איתכם תמונה!' כל כך לא האמנתי. הזמן עבר ולאט לאט הבנתי את ההשפעה של התוכן שלי, שמאחורי המספר של הצפיות יש אנשים שרואים ואוהבים את מה שאני מעלה, גם תוכן שפורסם לפני שנה. זאת הרגשה טובה ואני מעריך כל אחד שפונה אליי, אז אל תפחדו לבוא אליי אם אתם רואים אותי ברחוב- כל מחמאה וכל מילה טובה גורמת לי להרגיש מיוחד ולגמרי עושה לי את היום".

אתה רואה את עצמך נכנס לתעשייה לא רק בתור יוצר תוכן, אלא גם מאחורי הקלעים?

"אני מנהל סושיאל של עסקים וזמרים ועובד עם אנשים בתחום הייעוץ לדברים כאלו. אני חווה את שתי העולמות כרגע, מצד אחד אני מאוד מאחורי הקלעים ויוצר תוכן לאנשים שלאו דווקא רואים אותי ומצד שני אני יוצר תוכן בפני עצמי. בינתיים כיף לי לדלג בין שני העולמות, לטעום ולחוות מהכל. אני חושב שנועדתי לפרונט, אני מאוד אוהב ליצור תוכן לעצמי ועם האנשים שלי. לשם אני בגדול מכוון".

בהרבה מהסרטונים שאתה מעלה, רואים גם את מאיה קיי ואת אנה זק. מה טיב הקשר ביניכם?

"את שתיהן הכרתי בצבא. עם אנה הקשר התחיל בקטע של לעשות סרטונים ביחד, פיתחנו את זה לחברות מטורפת ואני אוהב אותה מאוד ומעריץ את הדרך שהיא עושה. אנחנו בקשר עד היום, עובדים ביחד עד היום במסגרות אזרחיות והתברכתי להכיר אותה. עם מאיה זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, היא הייתה חיילת איתי במדור והתחלנו לעבוד ביחד על סרטונים. יש בינינו חברות שקשה לי להסביר, במילים נטולת אינטרסים ואגו, אנחנו מצליחים להבין אחד את השנייה במבט. יש מלא אנשים שאומרים 'המתנה שלי מהצבא', אז הן לגמרי המתנות שלי וזה הכי כיף בעולם. יש תמיד שאלה של 'עם אילו אנשים אצליח לשמור על קשר אחרי שהם השתחררו' ועברתי את זה יחד איתן ועם עוד הרבה אנשים רבים וטובים, גם כאלו שפחות מוכרים בהכרח. אני אוהב אותן, הן מושלמות, מדהימות וחברות שלי לנצח נצחים".

© צילום מאינסטגרם

הזכרת מקודם את החלום שלך להיות רקדן בפסטיגל. עכשיו, אחרי שהתפרסמת, יכול להיות שהוא דווקא השתנה לכוכב במופע?

"זה באמת חלום שהשתנה, אחד מהחלומות הגדולים שלי הוא להיות בפסטיגל. אני נורא מאמין ב'מניפסטינג' וזימון של דברים, אני מזמן את זה כבר עשרים שנה ומקווה שזה יקרה יום אחד. אני רואה את עצמי עושה דברים גדולים בבמות הכי גדולות- משחק, מנחה, שר, רוקד ונוגע בכל התחומים שאני אוהב ועושה. אני חושב שהשמים הם הגבול, אותי תמיד לימדו לשאוף גבוה- מקסימום תיפול טוב. זה מה שאני עושה שואף הכי גבוה שאפשר ומאמין שהכל קורה בעיתו ובזמנו, אז הלוואי שאני אהיה בפסטיגל- תחזיקו לי אצבעות!".

מאיה קיי, שהזכרתי מקודם, מופיעה בימים אלו על מסך הטלוויזיה בתוכנית הריאליטי "הישרדות". אתה רואה את עצמך נכנס לריאליטי?

"אני נורא אוהב ריאליטי. מאיה היא פשוט תותחית, היא די לביאה בחיים האלה. בנוגע ל'הישרדות', גם אם היו מציעים לי שמונה עשר מיליון שקל רק בשביל שכף רגלי תדרוך בשדה התעופה, הייתי חושב על זה בכובד ראש. תכניות ריאליטי אחר מהסוג של 'האח הגדול', לעומת זאת, הן תוכניות שאני מאוד אוהב. אבל אני דוגל במשפט 'אף פעם לא להגיד אף פעם', מי יודע לאן הדרכים יובילו אותי. אני מזמן דברים, מה שיגיע- יגיע. כל מה שמגיע יבוא בזרועות פתוחות וחיבוק. אני לא שולל כלום, אני תמיד בעד".

מה החלום הכי גדול שלך?

"עד שאני לא אעשה פסטיגל אני לא אשן בלילה, אז למפיקי הפסטיגל- נא ליצור קשר בהקדם, אני עושה פסטיגל! יש לי גם חלום להקים משפחה ושיהיה לי בית קטן בקיבוץ, זה גם אחלה חלום. אבל החלום הכי גדול שלי, כמה קלישאתי שזה ישמע- שאני בריא ומאושר ושכל החברים שלי יהיו בריאים ומאושרים, שאזכה להגשים את עצמי והחלומות שלי כל פעם שאני קם בבוקר. אם אני ארגיש בעוד עשרים שנה שהחלום שלי הוא בכלל עריכת דין, זה מה שאני אעשה".

© צילום מאינסטגרם

המכתב, שעורר סערה ברשת, גרם לאורין ג׳ולי, פארן רז, שיר פלד ואורטל שימרון להוביל מחאה. מסטורי באינסטגם, שיתוף של עשרות נשים בסיפור הצבאי שלהן בתוספת ההאשטאג #סליחה_שקלקלתי ואלפי שיתופים מצד רבות שיוצאות נגד האמירות השנויות במחלוקת.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• ד"ר טיקטוק: הרופאים הישראלים שהשתלטו על הרשתות החברתיות
• יום התודה הבינלאומי: "הזדמנות להוקיר לאנשים שעובדים קשה"
• בלי לשגע את ההורים: האפליקציה שתקפיץ אתכם לחוגים!

פארן רז במהלך שירותה הצבאי © אלבום פרטי

אורין ג'ולי במהלך שירותה הצבאי © צילום: ג׳ייסון משה ברצילון

תפסנו לשיחה את פארן רז (23, יזמית חברתית, מנהלת סושיאל בידיעות אחרונות. לוחמת משוחררת, שירתה כמפקדת ומ״מ בחילוץ והצלה) ואורין ג׳ולי (28, בעבר הייתה לוחמת בחילוץ והצלה, לאחרונה עשתה קורס קצינים במילואים של פיקוד העורף, מעודדת גיוס בשיתוף עם הצבא ומקדמת כלי נשק בעיקר בארה״ב).

- מאיפה הגיע הרעיון לקמפיין הזה?

פארן: "כל פעם אני רואה את הפרסומים נגד שירות נשים, אבל הפעם זה היה חריג בגלל שהשתמשו בזה שנשים הוטרדו מינית כדי לדרוש מהצבא להוציא אותם. מבחינתי זה שימוש ציני וזול בהטרדות מיניות, צפיתי במהדורה ופשוט לא האמנתי. הבנתי שאין מצב שאני שותקת על זה. אני שומעת הרבה פעמים אל תתייחסי לזה,אל תתני לזה במה אבל זה לא שטויות. להשתמש בנושא כל כך רגיש כדי לקדם א׳גנדה, זה חץ בלב של כל נפגעת. כתבתי פוסט על המכתב, נשים מוטרדות בכל מקום, הנתון הוא אחת מתוך אחת. מעבר לזה נשים הן כוח כל כך חשוב והכרחי בצבא, ומשם זה התגלגל".

אורין: "קיבלתי טלפון מחבר לצפות בשמונה במהדורה כי הולך להיות משהו שקשור לרבנים, חשבתי שזה יהיה כמו בדרך כלל ׳איסור גיוס נשים לקרבי, לטנקים, לשיריון׳. ראיתי את המכתב והזעזעתי שקראתי על המסך ׳אסור לגייס נשים לצהל כי הן מוטרדות׳, מדובר בהאשמת הקורבן קווים לדמותה. מכתב מנותק מהמציאות. פארן הציעה לי שנעשה יחד משהו, כתבנו פוסט שקורא לנשים לשתף את הסיפור הצבאי שלהן. השם 'סליחה שקלקתי' בגלל שהם אמרו ששירות נשים מקלקל את הצבא. היו מלא תיוגים, פניות ובאמת לאנשים מאוד אכפת".

- מה הצעדים הבאים?

"מכתבים לראש הממשלה ושר ביטחון, אנחנו רוצות שהם יגידו בפה מלא וברור שנשים בצבא הן לא רק ממלאות צורך מהותי של כוח אדם אלא הן חלק הכרחי וחשוב מצבא העם. יש המון מלש"ביות שנחשפו למכתב הזה, אני רוצה לנצל את הבמה ולפנות אליהן ולומר להם שזה לא יהיה הסיבה שלהן האם להתגייס או לא. ראש הממשלה צריך להסתייג מהאמירות האלו".

- אתן מפחדות הממשלה החדשה שמונה מעט נשים?

פארן: "אני חוששת, אני בטוחה שזה ישפיע על נשים. יש התבטאויות הזויות מצד חברי כנסת. כשרבנים מרשים לעצמם להתבטא בצורה כזו זו בעיה, למילים יש כוח ומשמעות. הם צריכים לחשוב על המסר שהם מעבירים לנערה הממוצעת שעוד כמה חודשים תתגייס לצבא. הרבנים משמשים דוגמא לציבור שלם וזו לא דוגמא ראויה".

אורין: "לא, כי אנחנו לא נשב ונשתוק. פגיעה בנשים לא תעבור פה בשתיקה, אנחנו נצא לרחובות. כל אישה תצא לרחוב ולא תאפשר לזה לקרות".

- אתן חושבות שהקמפיין צריך להגיע לזירה הפוליטית?

פארן: "בסוף הכל פוליטי, חבר הכנסת מתן כהנא, שמשתייך לציבור הדתי, ענה שמסתייג מהמילים האלו. אני מצפה מנבחרי הציבור להגיב ולגנות אמרות כאלות, גם לא להגיב זו תגובה. צריך לקיים דיון חירום, איך מענישים את הפוגעים ולא להוציא את החיילות, אם באמת אכפת לרבנים מזה שנשים נפגעות בואו נטפל באשמים ולא נדיר את הנפגעות".

פארן רז: "היו המון גברים ששיתפו בסיפורים שלהם על שירות המשותף שלהם יחד עם נשים" © אלבום פרטי

- מה המטרה של קמפיין? מה אתן מקוות להשיג?

פארן: "לעלות את המודעות, זה חשוב שאנשים יבינו הטרדות מיניות זה לא בעיה של נשים.
אנחנו מצפות לקבל תגובה מנבחרי הציבור שאמונים על זרועות הביטחון ושיהיה שיח מקיף ומלא על הדוח המזעזע".

אורין: "אני לא מעוניינת לשנות דעתם, כי אני יודעת שזה לא ישנה. אני כן מקווה שנשים ייצאו ויגידו אני ראויה ומגיע לי. ההצלחה שלי לא צריכה להיות תלויה בגבר. השירות הצבאי קודם כל יקדם אתכן. הכוח שלנו ביחד הוא זה שישנה את המשחק".

- מה התפקיד של הגברים בקמפיין? איך הם יכולים לקחת חלק?

פארן: "אני קוראת לגברים לקחת חלק בקמפיין. הדרת נשים, הטרדות מיניות הם לא נושאים של נשים, הם נושאים שצריכים להדיר שינה מכולנו. היו המון גברים ששיתפו בסיפורים שלהם על שירות המשותף שלהם יחד עם נשים, היה מרגש לראות את השיתופים של הגברים. לא מתוך מקום מסכן, אלא דווקא ממקום אכפתי. מתוך הבנה שזה המאבק של כולנו. אם זה יישאר תחת התיוג שזה מאבק של נשים אנחנו לא נצליח לשנות".

אורין: "הגברים שתומכים במטרת הקמפיין יוצאים מנקודת הנחה של 'מה אכפת לי שאת מתגייסת לקרבי, זה לא פוגע בי' אבל הם מחפשים לשלוט זה כי הם חלשים ומחפשים את השליטה שלהם בנשים. קיבלנו תמיכה אדירה מגברים מכל הקשת הישראלית, כי זה לא מאבק נשים. אולי עכשיו זה נשים, אתמול להט"ב, בסוף זה יגיע לכולם וייפגע בכולנו. העולם הזה פוגע גם בגברים שלא יכולים להביע רגשות כי זה נתפס כחולשה למשל".

אורין ג'ולי: "פגיעה בנשים לא תעבור פה בשתיקה, אנחנו נצא לרחובות" © אלבום פרטי

- איזה מסר אתן רוצות להעביר לבנות שהולכות להתגייס?

פארן: "קודם כל בהצלחה, אתן תהיו משמעותיות, תהיו חדורות מטוביציה להגן על המדינה שלנו. אני מגיעה ממשפחה שכולה זו זכות לשרת. תילחמו על הזכויות שלכן, תילחמו על מה שמגיע לכן. אין שום סיבה שב-2023 נשים לא יהיו שוות".

אורין: "תעשו מה שעושה לכם טוב, שזה יהיה השיקול העומד לנגד עינכם. לא מכתב מקטין כזה או אחר. תעשו כרצונכם, שימו את קולות הרקע בצד".

ישנן לא מעט מתנות שניתן להעניק לחבר שמתגייס, אך אם אתם מעוניינים להשקיע באמת על מתנה מרגשת ומיוחדת אשר תעניק לו את ההרגשה הטובה ביותר וכן תהווה מזכרת עבורו מכם לתמיד, כדאי שתבחרו במוצר מעץ כלשהו אשר ניתן לחרוט עליו הקדשה אישית.

חריטה על עץ- מה זה אומר?

עץ מהווה את חומר הגלם הפופולארי ביותר לחריטה. כיום ניתן לחרוט על עץ באמצעות לייזר, אשר מהווה את השיטה היעילה ביותר לחריטה זאת. באמצעות חריטה בלייזר על עץ בשיטות טכנולוגיות ניתן לבצע עבודות שונות שבעבר לקחו הרבה יותר זמן, דרשו משאבים שונים ועלו יותר כסף, בצורה יעילה ומדויקת יותר. כיום ניתן למצוא לא מעט מוצרים מעץ אשר ניתן לחרוט עליהם. למעשה, מוצרים איכותיים ושימושיים מעץ אשר חורטים עליהם יכולים להוות את המתנה המרגשת והמיוחדת ביותר לכל אדם ולרגל כל מאורע. ניתן לחרוט בלייזר על סוגים שונים של עץ לרבות עץ מלא, עץ סנדוויץ, עץ MDF ועוד. כמובן שאם אתם מעוניינים לחרוט חריטה על עץ, אשר תישאר על עץ לאורך זמן מבלי לדהות, להיפגם או להינזק באופן כלשהו, כדאי מאוד שתבחרו באנשי המקצוע הטובים ביותר בתחום חריטה באמצעות לייזר על עץ אשר יעשו את העבודה עבורכם.

כיצד תבחרו מתנה עם חריטה מעץ לחבר שמתגייס?

אם חבר שלכם מתגייס ואתם מעוניינים כאמור להעניק לו מתנה מיוחדת, אין ספק כי מוצר כלשהו מעץ עם חריטה איכותית עליו מהווה מתנה מושלמת. יחד עם זאת, יש לבחור את המוצר הנכון. אם חבר שלכם אדם מאמין, אתם יכולים לרכוש עבורו מזוזה שגולפה מעץ וניתן לבצע עליה חריטה של מילים על גבי הכיסוי החיצוני שלה, מה שיעניק לה הרגשה של יוקרתיות ואיכות. מעבר לכך, אם חבר שלכם אוהב מאוד לנגן על גיטרה, אין מתנה טובה יותר מלרכוש עבורו גיטרה מעץ ולחרוט עליה הקדשה מכם באופן אישי, או מכל החברים יחד. מדובר על מתנה קולקטיבית שיכולה לרגש מאוד את מי שיקבל אותה. ניתן לרכוש עבורו סכין שף עם חריטה במידה והוא אדם שאוהב לבשל או שאתם יכולים לרכוש עבורו מארז של וויסקי עם כוסות עץ שיש עליהם חריטה מיוחדת. לא משנה באיזו מתנה אתם בוחרים, הדבר החשוב ביותר הוא להקפיד על עץ איכותי, על גוון עץ רצוי לכם וכמובן על חריטה בעומק הרצוי ובאופן מקצועי ביותר.

חלום חרוט יספקו לכם את החריטה המדויקת ביותר על כל מוצר מעץ שתרצו להעניק כמתנה לחבר או לכל אדם אחר.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• הקצינים הבאים? בה״ד 1: לא מה שחשבתם!
• החידון הצבאי הגדול: עד כמה אתם מכירים את הסלנג הצבאי?
• מלש"בים? כל התשובות שרצינו לדעת לקראת הגיוס!

מה יותר חשוב מאשר החיים של הלוחמים ששומרים עלינו? ההחלטה של צה"ל שגויה בעיניי, ועם כל הכבוד - אני בטוחה שיש דברים אחרים שניתן לחסוך בהם, מאשר מוצרים שביכולתם להציל חיים של לוחמים. כלוחמת ומתנדבת מד"א לשעבר, ראיתי בעיניים שלי את החשיבות של המוצרים האלה. לא הגיוני שצה"ל יחסוך במקום שבו צריך להשקיע הכי הרבה. 15 חיילים יכלו להיהרג השנה לולא הערכה, 15 משפחות שיכלו להפוך לשכולות, 15 משפחות שיכלו לאבד את הבן, או הבת שלהם - בגלל שיקולים תקציביים.

© צילום פרטי

ההחלטה הזו תעלה בחיי אדם, וזה הזמן שלנו לקום ולמחות - לא הגיוני שמשחקים לנו בחיים. לא הגיוני ש"מתקמצנים" על מוצר כל-כך בסיסי. לוחם בלי ערכת שומר אחי הוא כמו נהג בלי חגורת בטיחות. כמה מכם הייתם מאפשרים לילד שלכם לנהוג ללא חגורה?

פארן בשירותה הצבאי © צילום פרטי

אני פונה למקבלי ההחלטות ומבקשת: אל תתפשרו על החיים שלנו. 15 חיילים יכלו להיהרג השנה. אף אחד מכם לא רוצה להגיע ללוויה של לוחם, ולדעת שהוא יכל להינצל, לולא ההחלטה להפסיק לחלק ערכות מצילות חיים. מה יותר חשוב מהחיים של הלוחמים והלוחמות ששומרים עלינו?

הכותבת היא פארן רז, בת 23, לוחמת לשעבר ויוזמת "ערכת הזהב" - ערכה להצלת חיים בתאונות דרכים. לאחר מחקר שערכה, גילתה שרוב האנשים נהרגים בתאונות בזמן הקריטי מרגע התרחשות תאונה ועד הגעת אמבולנס, לכן פיתחה ערכה ראשונה מסוגה בעולם המיועדת להציל חיים בתאונות דרכים.

עוד בערוץ על מדים בפרוגי:

• החידון הצבאי הגדול: עד כמה אתם מכירים את הסלנג הצבאי?
• מלש"בים? כל התשובות שרצינו לדעת לקראת הגיוס!
• אורין ג'ולי: "בהתחלה קראתי למקצוע שלי דוגמנית נשק והיום אני סולדת מזה"

האם צריכים לדעת את המילים להמנון (״התקווה״) בעל פה?
• לא, אך עליכם לדעת את המשמעות מאחורי המילים!

איפה אפשר למצוא את החומרים למבחנים?
• כל החומרים נמצאים באוגדן באתר בה״ד 1.

כמה תרגילי מתח בנות צריכות לעשות?
• 3 עם גומייה.

© באדיבות דובר צהל

מהו ׳ציון עובר׳ בבוחן הכושר הגופני?
• 65.

בנים המגיעים מיחידות מובחרות ומיוחדות, כמה תרגילי מתח עליהם לעשות?
• 7 חזרות (15 ק״ג).

כמה אחוז מבחן הנשק נחשב בציון הסף?
• 15%

בכמה זמן בנים צריכים לסיים את ריצת ה-3,000?
• 14:29 דקות.

בכמה זמן בנות צריכות לסיים את ריצת ה-3,000?
• 18:42 דקות.

מהו ציון עובר במבחן מקראות ישראל?
• 60.

© באדיבות דובר צהל

• מלש"בים? כל התשובות שרצינו לדעת לקראת הגיוס!
• אורין ג'ולי: "בהתחלה קראתי למקצוע שלי דוגמנית נשק והיום אני סולדת מזה"
• גאה ביחידה קרבית: "הרגשתי לוחם לא רק בפן הפיזי, אלא הרבה גם בפן המנטלי"

• אורין ג'ולי: "בהתחלה קראתי למקצוע שלי דוגמנית נשק והיום אני סולדת מזה"
• גאה ביחידה קרבית: "הרגשתי לוחם לא רק בפן הפיזי, אלא הרבה גם בפן המנטלי"
• מתוודה: הכירו את האיש שמאחורי עמוד האינסטגרם "קונפי"

ג'ולי אומנם השתחררה מהשירות הצבאי, אבל עבורה עדיין קיים קשר עמוק למערכת הצבאית. בפסטיבל המתגייסים האחרון, היא נכחה ולקחה חלק בעמדת ההסברה של יחידת החילוץ וההצלה של צה"ל כמו שאתם מדמיינים, אנשים פקדו בזה אחר זה את העמדה, שאלו שאלות והתעניינו רבות סביב היחידה וגם סביב הבחורה שדואגת להגיע לכל אירוע צבאי ולהעביר את המסר של חשיבות הגיוס לצבא.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• גאה ביחידה קרבית: "הרגשתי לוחם לא רק בפן הפיזי, אלא הרבה גם בפן המנטלי"
• מתוודה: הכירו את האיש שמאחורי עמוד האינסטגרם "קונפי"
• שירות משמעותי: המכיניסטיות של "אחריי!" משתפות רגע לפני הגיוס

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Queen Of Guns (@orin_julie)

- את ידועה כאחת מדמויות המפתח הישראליות החזקות בתחום העצמה נשית בשנים האחרונות, יודעת להסביר למה?

"מה שאני רוצה להראות זה שאת יכולה שאפשר להיות אישה חזקה בכל צורה, גם את מלאה, רזה, מטר שמונים או מטר חמישים. אני יכולה להיות אני גם כשאני לובשת חשוף, אני יכולה להיות הכל ואף אחד לא יכתיב לי איך להיות או מה לעשות. אני רוצה להיות מושקעת ומטופחת ואין לי בעיה להיות פרובוקטיבית לטעמם של אנשים ועדיין ללכת עם נשק ולשדר עוצמה, כי זאת אני".

- בהתחלה התפרסמת כ"דוגמנית נשק", איך היום את מגדירה את עצמך?

"גדלתי עם השנים לצד התקשורת. התחלתי בתור ילדה שהתלבשה זוועה. הייתי נפגעת תקיפה מינית והסתובבתיעם בגדים כל כך קצרים וחשופים במטרה של 'תראו אותי, תתייחסו אליי'. עם הזמן כשהתבגרתי, למדתי מה לשנות ואיך להעביר את המסר. בתור ילדה בת 22 בתחילת הדרך שלי, לא ידעתי באמת מה אני עושה, הייתי פשוט מי שאני. בהתחלה זה יצר אנטגוניזם מטורף, אנשים היו מקללים אותי ברשת כאילו רצחתי מישהו והיו תגובות קשוחות. היה כאן תהליך. בהתחלה קראתי למקצוע שלי 'דוגמנית נשק' והיום אני מאוד סולדת מזה, זה יוצר אסוציאציה לא נכונה גם. היום אני קוראת לעצמי יוצרת תוכן ומנגישה את התוכן שלי לקהלים נרחבים".

- כמה המסלול לתפקיד קרבי היה מורכב?

"הגעתי לטירונות ולא הבנתי בכלל מה אני עושה, אני באה ממשפחה של משתמטים, לא היה לי את מי שיסביר לי ופתאום בטירונות 02 שעשיתי במחנה 80, הבנתי שאני נהנית והרגשתי שאני רוצה להסתובב עם נשק עליי כל הזמן. בדיעבד זה נשען על טראומה אבל בזמנו לא הבנתי את זה באמת. רציתי להיות על המדים. ביקשתי מהמפקדת שלי מהטירונות להגיע לקרבי והיא צחקה לי בפרצוף, היה לי פרופיל 64 ולא יכולתי מבחינתם. כשהגעתי לשירות הסדיר שלי פניתי לקצינת מיון בבקשה לעבור לקרבי. היא אמרה לי להגיש בקשה ושיעבירו אותי לקרבי, עכשיו כמו שזה נשמע לך תלוש מהמציאות ככה זה היה, רק שאני האמנתי לזה ועשיתי בדיוק ככה. הייתי מורעלת, רציתי לתרום למדינה שלי ולהגן עליה. שלחתי את הבקשה ובינתיים עשיתי את הקורס של מש"קי משפט, תפקיד מעולה שגם יביא אותי רחוק בחוץ, אבל זה לא היה מה שרציתי. כשהבנתי שהבקשה שלי לא התקבלה, התחלתי להפוך עולמות כדי לקבל את השיבוץ לקרבי שרציתי - הגשתי טפסים, שלחתי בקשות והתחלתי ועדות רפואיות. בסופו של דבר הצלחתי והעלו לי לפרופיל 82.

אחר כך התחילה המלחמה האמיתית על התפקיד - הגעתי עד אורנה ברביבאי ויועצת הרמטכ"ל לענייני נשים ובסוף הצלחתי. אבל אז, באותה התקופה אבא שלי נפטר, זה היה רגע קשה בחיים שלי  בדיוק אחרי שקיבלתי את ברכתו לשרת בקרבי, לא האמנתי שזה יקרה. שבעה המפקדים אמרו לי שהם יעזרו לי ושיעשו לי שירות קל, 10 עד 14 בבסיס כדי לא להכביד עליי. ישבתי מולם בוכה על אבא שלי ואמרתי להם - 'תקשיבו לי טוב - רק קרבי'. באוגוסט 2013 הצלחתי, עברתי לחילוץ והצלה, אחרי שנה בצבא. החלפתי מדים וקיבלתי נעליים חדשות וזה היה מרגש בטירוף, שמחתי כל כך אבל לא היה לי מושג לאן אני נכנסת ובעיקר, לא היה לי מושג שכל מה שאני עומדת לעשות בשנתיים הקרובות זה להוכיח לעצמי שמגיע לי להיות לוחמת ולהילחם מול גברים שחשבו שאני לא מספיק חזקה והוכחתי להם שאני כן".

 - הצלחת להגיע לתפקיד שרצית?

"במסגרת השירות שלי התקבלתי למסלול 'כוכבים' שזה מסלול שרק שלושה מכל מחזור מתקבלים אליו. זה קורס מכ"ים ואחריו יציאה לקצונה. הייתי בעננים, רציתי להיות מג"דית ראשונה בצה"ל. באותה התקופה המצב הנפשי שלי היה לא טוב, אבא שלי נפטר והחבר שלי נפרד ממני בגלל הבחירה שלי ללכת ללוחמה. הייתי בוכה בלילות, כמעט ולא אוכלת וקורעת את עצמי באימונים, עד שבסוף הקורס מכ"ים בסוף קרסתי. זה פצע מדמם עד היום, ראיתי את כל החברים שלי מסיימים את הקורס ורק אני נשארתי במרפאה, בוכה ומרגישה כישלון מטורף שלאחריו הייתי בחודשיים שיקום.

הבנתי שאני צריכה לחשב מסלול מחדש ולא ליפול, רציתי לפרוץ דרך בצבא. פניתי למג''ד שלי וביקשתי ממנו להיות חפ"ק המג"ד שלו. זה היה תפקיד שהיה מיועד רק לבנים ואני רציתי להיות האישה הראשונה שתעשה אותו. הוא הסתכל עליי ואמר לי שהוא מעריך את הרצון הטוב, אבל הוא צריך בתפקיד הזה גברים חזקים, אריות. הוא הסביר לי שהוא נכנס לכפרים ערבים, הוא נמצא בעימותים, אבל זה לא הזיז לי אני ביקשתי ממני שיתן לי הזדמנות להוכיח לו, אפילו הצעתי להרים אותו על הגב בכל הבסיס שיראה שאני לא מתייאשת, שרק יתן לי את ההזדמנות. הייתי עקשנית וניסיתי לשכנע אותו במשך חודש ובסוף הוא השתכנע ונתן לי חודש ניסיון ובסופו של דבר נשארתי שם עד סוף השירות שלי. זו הייתה החוויה הכי מדהימה שעשיתי בחיים שלי, הייתי החפ"ק מג"ד הראשונה בחטיבה שלי, לפני היו רק גברים. עשיתי דברים מטורפים, יצאתי לעימותים, אבטחתי בהפרעות סדר והייתי משמעותית, הגנתי על המדינה שלי. היו אנשים שהרימו גבה לגביי, של איך בחורה קטנטונת כמוני עם קוקו ארוך וציפורניים תסתדר בתפקיד כזה. המג"ד שלי אמר להם שכשאורין תצטרך להסתער על מחבל, הציפורניים שלה לא יעצרו אותה. המג"ד שלי האמין בי, הוא תמך בי המון".

- איזה ערכים הצבא נתן לך?

"וואו. המון. קודם כל, בתור נפגעת פוסט טראומה של תקיפה מינית, יש הרבה חוסר וודאות בעולם. לפני שהתגייסתי לצבא, הסתובבתי במחשבה שאין לי מקום בעולם. שום דבר לא עניין אותי, הרגשתי שאין לי שליחות, שאין לי ייעוד בעולם. כשהתגייסתי לצבא הרגשתי פעם ראשונה ייעוד, שליחות ויכולת להגן. כשהרגשתי את השליחות הזאת, לא יכולתי להפסיק. הצבא לימד אותי מהי דבקות במטרה, נלחמתי על משהו כשאף אחד לא תמך בי, לא המשפחה ולא החברים, קיבלתי המון תשובות שליליות ולא ויתרתי. הצבא לימד אותי שאני מסוגלת להכל, שאני חזקה ושאני יודעת לדבוק במטרה ולעמוד על שלי. אחדות. אני חושבת שלא הייתי מצליחה לעבור ולהתקדם בשירות בלי החברים שלי בצבא, שהיו שם המון בשבילי. למדתי שכשבני אדם מאוחדים, אין משהו שיכול לגבור עליהם וכשאנחנו מפולגים אנחנו חלשים. הדברים האלה כל כך משמעותיים לי ושינו לי את החיים. בלי השירות שלי אני לא יודעת איפה הייתי נמצאת היום, זה היה תהליך הריפוי של הנפש שלי".

 - אמרת שעברת תקיפה מינית, מתי זה קרה?

"עברתי התעללות מינית שהתחילה בגיל 8, ממה שאני זוכרת והמשיכה כמה שנים. בתור ילדה לא חשבתי שמשהו לא בסדר קורה לי ולא היה לי מושג אילו התנהגויות הולכת להיוולד מהדבר הזה. החיים שלי עד גיל 27 היו כאוס מטורף, אימפולסיביות, קורבנות, מערכות יחסים אלימות, קשיים חברתיים. יכולתי בקלות ליפול לסמים ואלכוהול - אבל בחרתי בדרך הריפוי. בחרתי לטפל בפצעים שלא אני גרמתי כדי לקחת אחריות על החיים שלי, בחרתי לעבוד כל יום מחדש על הנפש שלי ולרפא אותה על אמת".

- איך הבנת שאת לא אשמה?

"בתור ילדה, הייתי המסתירה מספר 1. לימדו אותי להסתיר ולא לספר. זה תהליך ארוך מאוד שלא קרה ביום אחד, גם לא ביומיים וגם לא לבד. לאורך הדרך הייתה המון בושה בתוכי סביב הסיפור הזה, הרגשתי אשמה, בושה, חרטה. עשיתי המון עבודה עצמית להבין שילדה בת 8 לא יכולה להיות פתיינית, שאין לי שום אשמה בסיפור המזעזע הזה או במוח המעוות של האדם שעשה לי את זה. וגם למדתי לסלוח לו, חיפשתי איך לחמול אותו ולסלוח לו כדי לשחרר את עצמי. לפני כמה חודשים התחלתי טיפול שנקרא EMID, תרפיה בתנועות עיניים. טראומה זאת אינטרפרטציה שהמוח נותן לזיכרון - אז בטיפול הזה מקדדים מחדש את הזיכרון בראש, מסירים את האשמה, הבושה, החרטה והופכים את הזיכרון לזיכרון נטרלי. הטיפול הזה לא פשוט, משחזרים את הטראומה לפרטי פרטים וזה לוקח אותך לתקופות קשות מאוד. אבל זה היה שווה את זה לגמרי, זה ניקה ממני לגמרי תחושות קשות".

- היית מגדירה את עצמך כאישה חזקה?

"אני לא יודעת אם לקרוא לזה חזקה. אני מעדיפה לקרוא לזה 'מודעת'. כי תאמיני לי שיש ימים שאני לא חזקה ולא יכולה לתת השראה לאף אחד, רק להתכנס בתוך עצמי, לחבק את עצמי ולהיות שם עבור עצמי. למדתי לקבל גם את הימים האלו".

 - מגיע לך מזל טוב, לאחרונה התארסת

"תודה, הבן זוג שלי מדהים. הוא מכיל אותי וסוחב איתי את התיק של מה שקרה לי. האהבה שלנו מרפאת לי את הלב. היו לי בני זוג שעשו לי המון דרמות, היו רבים איתי, והיו מכות ומה שלא תרצי. ופתאום כשבן הזוג שלי היום נכנס לחיי עם השקט שלו וההכלה שלו. הוא נכנס עם הרצון לראות אותי, לראות את אורין מתחת לכל המחשוף, הנשק והאישיות שברשת, הוא נכס לחיים שלי בשיא התהילה שלי והפך את הכל. אני כל כך מאושרת מהחתונה הזאת ומבן האדם הזה שאני נמצאת איתו שאני רק אומרת תודה לאלוהים כל יום.  בתור ילדה בגלל מה שקרה לי לא רציתי ילדים, פחדתי מהם. כשהתחלתי לרפא את עצמי הבנתי שבתוך המוח שלי, בתת מודע יושבת תמונה מאוד רעה על הילדות ועל ממסד הנישואים והמוח שלי לא יכל לחשוב אפילו על הדברים האלה. היום, החלום הכי גדול שלי זה להתחתן כבר עם בן הזוג שלי ולהביא איתו ילדים לעולם, אני רוצה להקים איתו משפחה, ממקום כל כך טוב, אני מאושרת איתו".

- במבט לאחור, היית עושה את אותה הדרך בצבא כדי להתגייס לקרבי?

"בוודאי, הייתי עושה את זה שוב, עם שינוי אחד וזה לדאוג גם לבריאות הנפש שלי ויוצאת לקצונה קרבית כמו שרציתי. אבל אני מאמינה שהכל לטובה, וכל מה שצריך לקרות קורה במדויק".

- מה יש לך לומר לבנות שרוצות ללכת לקרבי אבל מפחדות?

"אם לא הייתן מפחדות, הייתי חושבת שמשהו לא בסדר. הפחד שומר על העירנות והעירנות שומרת על החיים. זה בסדר לפחד ובטח שבצבא, בטח שכשאת נמצאת בשמירה, מארב או במעצר. את חייבת את העירנות הזאת כי רגע אחד של שאננות, הכל יכול לקרות. אני רוצה להגיד שלהיות בקרבי זו התמודדות לא פשוטה והיא לא מתאימה לכל אחת, אבל אם מישהי יודעת בתוך ליבה, לא משנה אם היא הכי ילדה של אבא ואמא או שהיא הכי מפונקת בעולם, שהיא רוצה להתגייס לקרבי ושזה מה שהיא צריכה לעשות שתעשה את זה. כשאנחנו מתגברים על פחדים הנפש שלנו גדלה וזה מה שהצבא נתן לי להבין, כשהשתחררתי יצאתי עם כוח לעולם".

- מה את חושבת שכל כך מיוחד בגיוס בנות לצבא?

"קודם כל, לכל ישראלי, צה"ל זה בלב שלו והשמירה על המדינה היא חשובה בעיניו. כשאנחנו מנפצות תקרות זכוכית בצבא והולכות לקרבי אנחנו אחראיות לדור העתיד של הנשים בכל בעולם. השירות הנשי חשוב וגם תורם למעמד שלנו כנשים - אנחנו מסוגלות להכל ואף גבר לא יגיד לנו אחרת. צה"ל ובייחוד גיוס לקרבי זה מנגנון פיתוח מטורף. זה לעבור קשיים ואתגרים שבשום מקום בעולם לא היית עוברת. זה להתמודד עם דברים שילד בן 18 באנגליה לא יעבור. את יוצאת עם כלים לחיים, את יוצאת מחוזקת, יש לך קול ואומץ, את יודעת למה את מסוגלת. הדבר האחרון הוא המדינה שלנו, אבות אבותינו נשרפו בשביל שלנו תהיה מדינה, זה עצוב לומר אבל איפה שלא היינו בעולם, רדפו אחר היהודים, גם היום במדינה שלנו זה עדיין קורה ואנחנו חייבים להגן על עצמנו ועכשיו, יש לנו מדינה חזקה וצבא חזק וזו הפעם הראשונה שאנחנו באמת יכולים להגן על עצמנו, נכון שקשה אבל אנחנו לא יכולים להוריד את הראש לרגע. אם נעצור לאפילו חמש דקות, ימחקו אותנו מהעולם".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Queen Of Guns (@orin_julie)

נדמה כי במקביל לשינוי שחל בחברה הישראלית ביחס להומוסקסואלים, גם צה"ל משתנה ומנהיג כיום מדיניות סובלנית הרבה יותר מבעבר. המסגרת הצבאית מעניקה סיוע נרחב ומענה לצרכים שונים בקרב הקהילה כגון טיפולי פוריות ופונדקאות לזוגות משרתי קבע, סיוע לאנשי קבע טרנסג'נדרים שעוברים את תהליך המעבר במהלך שירותם ונותנת מעטפת ותמיכה מלאה מהמערכת הצבאית. בנוסף, היא גם דואגת למימוש מלא של זכויותיהם ולכך שהיחידה שלהם תאפשר להם להמשיך לשרת במקביל להליך שהם עוברים.

למרות כל זאת, ישנן הרבה חששות בקרב נוער מהקהילה לקראת הגיוס לצה"ל, כשאחת מהן היא על שירות צבאי כהומוסקסואל ביחידה קרבית. אותן חששות עלו אז גם בקרב סמל ים בן נון (21), מש"ק הדרכה בפלוגה כ׳ של גדוד 71 בחטיבה 188, חיל השריון מבית חפר.

 עוד בערוץ המגזין של פרוגי: 

•  מתוודה: הכירו את האיש שמאחורי עמוד האינסטגרם "קונפי"
• שירות משמעותי: המכיניסטיות של "אחריי!" משתפות רגע לפני הגיוס
• חשיבותה של היגיינה נשית במהלך השירות הצבאי

"המ"פ נתן את התחושה שאכפת לו ממני" © צילום: יהודה ויינברג

אם הייתם שואלים את אביו של בן נון, לא היה ספק שהוא בסופו של דבר ישרת בקרבי, שכן הרוח הקרבית עברה בגנים המשפחתיים. אביו, מ"פ במילואים, היה ביחידת הקומנדו שלדג, אחיו היה מפקד מחלקת צלפים בכפיר ואח נוסף היה לוחם בחטיבת הנח"ל. נראה שלמשפחה שלך היה ברור שתלך למסלול קרבי, גם לך?

"אבא שלי תמיד אמר לי 'אני מכיר אותך, אני יודע שמתאים לך להיות לוחם, אני מכיר את האופי שלך ואתה לוחם בנשמה שלך'. בהתחלה לא האמנתי לו ולא הסכמתי איתו, נשארתי בסטיגמה של 'ההומו'. אבל אז אז קיבלתי את השיבוץ ועם הזמן השלמתי עם זה".

- איך המשפחה עזרה לך לפני הגיוס?

"אני יכול להגיד שבעיקר אבא שלי, ששירת בשלדג והכיר את המערכת הצבאית, הכין אותי לקראת הצבא. הוא יותר התמקד איתי בכל הקשור לפן הנפשי.הוא דיבר איתי על מה הולך להיות, מה החוויה, אילו קשיים יכולים לצוץ במהלך השירות. במה שקשור ברמה הפיזית, יותר הכנתי את עצמי".

- ממה הכי חששת לפני הגיוס?

"הדבר שהכי חששתי ממנו לפני הגיוס שלי היה הפן המנטלי. המחשבה שלא אצליח להתמודד עם הדברים הפיזיים, שלא אצליח להתמודד עם מגורי בנים, עם מקלחות, עם המנטליות הגברית. בנוגע לאם יקבלו אותי בצבא, הבנתי שאם אני אקבל את עצמי אין לאנשים ברירה אלא לקבל אותי גם". 

"הרגשתי לוחם לא רק בפן הפיזי, אלא הרבה גם בפן המנטלי" © צילום: יהודה ויינברג

- איך יוצאים מהארון בפני אנשים בצבא?

"הנקודה היא שאני לא יוצא מהארון, אף בן אדם לא יגרום לי לצאת מהארון. כי בסופו של דבר אין באמת שום ארון, אני עצמי לא מסתגר באיזשהו מקום. הסוגייה הזאת של יציאה מהארון היא לא חלק מהלקסיקון שלי. כמו שסטרייט לא ייצא מהארון במיוחד במערכת הצבאית, כך גם אני לא. זה מאוד פשוט, זה השוויון שאני מחפש. כששואלים אותי 'מה אתה יוצא עם מישהי?' אני אגיד 'לא, אני יוצא עם מישהו', ככה כביכול אני יוצא מהארון. אבל אני לא ישר מציג את עצמי כ'היי, אני ים, אני מעמק חפר ואני הומו' זה לא מעניין, זה לא משהו שאני מדבר עליו וזה לא משהו שמגדיר אותי".

- האם אי פעם הרגשת חריג בנוף הקרבי עקב הנטייה המינית שלך?

"לפני הגיוס היה לי את החשש הזה. מהרגע שנחתתי בבקום, משהו בי השתנה. כאילו כל המלחמות שנלחמתי בחיים התנקזו לכדי מלחמה אחת. הרגשתי לוחם לא רק בפן הפיזי, אלא הרבה גם בפן המנטלי וזה חלחל ומשפיע עד עכשיו". 

- איך אתה מרגיש שהמערכת הצבאית באה לקראתך?

"כשסיפרתי למ"פ שלי בטירונות, הוא ישר שאל אותי אם אני מרגיש בנוח בנוגע לעניין של המקלחות והבטיח שיעזור אם צריך, הוא ממש נתן לי את התחושה שאכפת לו ממני גם כשבסופו של דבר לא הרגשתי שהיה איזשהו צורך בהחרגות. בהמשך השירות לא היה איזה אירוע מיוחד. לא היה לי באמת אכפת אם הם מקבלים או לא מקבלים את זה- עמדתי בכל משימה ומה שלא עמדתי בו, לא היה קשור בכלל לנטייה המינית שלי". 

- מה היית אומר לנער מהקהילה שרוצה גם להגיע לקרבי?

"הייתי אומר לו שלא ישתנה בשביל אף אחד, שאת השינוי שהוא רוצה לעשות יעשה מתוך הבנה שעכשיו מתבגרים, עכשיו משתנים, וזה לטובה! הייתי גם אומר לו להישאר מחובר לעצמו ועם ראש פתוח".

"עמדתי בכל דבר ומה שלא עמדתי בו, לא היה קשור בכלל לנטייה המינית שלי" © צילום: דובר צה"ל

את העמוד הראשון "קונפי- וידויים של חיילים" אבנר פתח אי שם בשנת 2018 כאשר הרעיון הגיע מבדיחות משותפות בין החברים "הייתי מעלה פוסטים מצחיקים לפייסבוק והסביבה אהבה את זה מאוד. עם הזמן, הדברים שהייתי כותב תפסו תאוצה והחלטתי לפתוח אינסטגרם ולייצר תוכן מקורי שלי. חשבתי על לפתוח קהילה שלא מצריכה את החשיפה שלי, לא רציתי להיות יוני משפיען הרשת, רציתי ליצור תוכן שיבדר אנשים. הבחירה בחיילים מגיעה מהחיבור שלי לחוויה הצבאית. גם לי, בתור חייל היו רגעים שבוזים שחשבתי שיכל להיות מגניב אם היה מישהו שיעביר לי את הזמן בכיף ונותן לי חיזוק עם דברים שיאירו חי את היום והתקופה. קרה מה שקרה ותוך כמה שבועות כבר הגעתי לעשרת אלפים עוקבים".

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• שירות משמעותי: המכיניסטיות של "אחריי!" משתפות רגע לפני הגיוס
• בחנו את עצמכם: איזה מערך אתם בחיל התותחנים?
• עתיד טכנולוגי: "בחרתי לבוא לתלפיות כי ידעתי שזה המקום שידחוף אותי קדימה
  

  © אלבום פרטי
  - ציפית לזה?

"לא יותר מדי. כן חשבתי שיהיה לזה קהל ושמה שאני כותב באמת מצחיק, אבל לא דמיינתי שזה יהיה עמוד כל כך חזק ודומיננטי ברשת עד לכדי שאנשים יתעניינו מי עומד מאחורי הקהילה".

נכון להיום, סך העוקבים של יוני בעמודי הקהילה השונים מגיע לכמעט רבע מיליון עוקבים. נתון מרשים ביותר כשמדברים על קהלי היעד אליו מכוון. מה שאפילו יותר מטורף זו העובדה שעל אף כמות העוקבים הגדולה, יוני מקפיד על שמירת קשר צמוד עם העוקבים שלו, כזה שלא תמיד זוכים לראות ברשת. "הקשר עם הקהל שלי מאוד חשוב לי", מספר האיש מאחורי הקהילה וממשיך; "מהרגע הראשון שאנשים התחילו להגיב לי, נוצר איתם שיח חברי. יש לי עוקבים שאני בחיים לא פגשתי אותם ולא יודע איפה הם גרים או מה הם עושים בחיים שלהם אבל נוצר שיח על דברים מעניינים שעוברים עליהם או סוגיות שונות שאנחנו דנים בהן בעמוד. זה יצר קשר מאוד עמוק, אני רואה את העוקבים שלי כחברים מהבית".

- פרט לשיחות, אתה עוסק גם בהפקת אירועים של הקהילה?

"נכון. המסיבה הראשונה הייתה בהאנגר 11, הייתי לחוץ שאף אחד לא יבוא, בסוף הגיעו 2,500 איש, שכולם בסך הכל הגיעו כי 'קונפי' הזמין אותם בסטורי. לא היה יח״צ או שיווק מעבר לזה. התרגשתי ברמות והיה מאוד משעשע להסתובב שם בין האורחים מבלי שידעו שאני זה שהזמנתי אותם".

כאמור, היום "קונפי" הוא מותג לכל דבר, בכל זאת - העוקבים מדברים בעד עצמם, תרתי משמע. כיום כאמור סך העוקבים בקהילה חוצה את הרבע מיליון וממשיך לעלות מיום ליום.

 - מתי הבנת שאתה רוצה להרחיב את העסק הזה שנקרא "קונפי" לעוד קהלי יעד?

"בגדול זה קרה מכמה סיבות. הרבה חיילים שהיו עוקבים אחרי בשנת 2018 השתחררו ורשמו לי לפתוח גם עמוד לסטודנטים או מטיילים - כדי שהקהל שכבר לא מתעסק בצבא עדיין יוכל להינות מהתוכן. בעצם, עם הזמן הגעתי למסקנה, שקונפי הוא מעבר לגוף אחד, הוא מותג. כלומר, הקשר עם העוקבים ולקיחת נושאים שונים וההפיכה שלהם לפעילויות קריאייטיב שמובילות לשיח מעניין או להיכרויות שונות בין אנשים יכולים להתאים ליותר מקהל יעד אחד וככה גם הגעתי לעולמות הסטודנטים, הרווקים וההייטקיסטים. הגעתי למסקנה שאפשר להגיע לעוד עולמות ולתת את הקהילתיות והתמיכה לתחומים אחרים".

הנושא המרכזי בעמודי הקהילה הוא וידויים. אנשים מכל רחבי הארץ, שמגיעים מקהילות ועיסוקים שונים משתפים באנונימיות רגעים מצחיקים, מרגשים ומיוחדים שקרו להם וחושפים אותם לקהילות השונות שיצר קונפי.

© מתוך האינסטגרם @idf_confessions

- מה הוידוי הכי מצחיק או מיוחד שקיבלת בעמוד החיילים?

״קודם כל יש המון! קשה לי לשים את האצבע על אחד שהוא הכי טוב.  וידוי אחד המצחיקים שהיו, זה וידוי של חיילת שנתפסה ע״י מ״צ כשהיא על מדי ב׳ בתחנה המרכזית. ברגע של הברקה היא אמרה לו שהיא בכלל תלמידת תיכון ושזה שבוע פורים אצלם בבית ספר, וככה היא ניצלה מדו״ח. זה קרע אותי מצחוק. בנוסף, הוידויים שעולים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אלו תמיד וידויים שמרגשים אותי, אנשים שמדברים על הקרובים שלהם והגעגוע".

- מה עם וידוי שלך? עלה פעם לעמוד?

" היה וידוי שהעלתי שהיה שלי. זה קרה בטירונות, הייתי שבוז מהמפקדים הקשוחים והמשימות אז כדי למרוד בדרך שלי ולהרגיש בבית החלטתי לשים בתוך המימייה שלי חתיכות מלפפון, כדי שהמים ירגישו כמו המים שנותנים במסעדות. זה נשמע טיפשי אבל וואלה זה שיפר את מצב הרוח פלאים".

- אתה מרגיש שהעמוד שלך נותן מוטיבציה להתגייס?

"יש המון תגובות של אנשים שחושבים כמוך. הקהילה הזאת עזרה לאנשים להכיר את הצבא יותר טוב, לגלות על תפקידים ולשמוע על חוויות שונות של כל מיני אנשים מכל מיני מקומות וזה עוזר למלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון, נ"א) לקבל הכוונה למה שהם רוצים לעשות בצבא וגם מוטיבציה להתגייס. המון משוחררים גם כותבים לי שהעברתי להם את השירות וחלק מחווית השירות שלהם היא העמוד הזה וזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות".

© אלבום פרטי 

"עצם העובדה שהעמוד הזה הוא בלתי פורמלי, זאת אומרת שהוא לא שייך לצבא, גורמת לאנשים להתבטא בצורה משוחררת, אפשר לכתוב דברים שהם לא פוליטיקלי קורקט וזה הופך את הדברים למציאותיים, זה נותן לאנשים לפרוק קצת מהחוויות שלהם". 

- איזה טיפ יש לך לתת למתגייסים שבדרך?

"ראשית כל, לדעת שהכל עובר, לא משנה איפה שובצתם וכמה זה לא מתאים לכם, תמיד תזכרו שכל יום שעובר לא חוזר ושהשירות בסופו של דבר הוא חלק קטן בחיים גדולים. טיפ שני הוא שאתם עושים את התפקיד ולא להפך. אם תבחרו להשקיע ולפתח את עצמכם בתפקיד זה יקרה, ואם תבחרו להיות פסיביים ולעשות את המינימום זה מה שיקרה, לא משנה באיזה תפקיד מדובר. במילים אחרות own it, קחו שליטה על המצב ותנתבו את התפקיד לפי היכולות והתכונות שלכם".

© מתוך האינסטגרם @idf_confessions

בתור מי שמנהל קהילה, יוני מדי יום צריך לחשוב על תוכן ורעיונות, כששואלים אותו איפה מתרחש כל הקסם, עונה שהכל מהראש."יש כל מיני רעיונות. היום יש לי שתי עובדות שעוזרות לי לחשוב על דברים חדשים וקריאייטיב לעמוד, הן עושות עבודה מדהימה. יש המון פינות שהבאתי מהראש, לדוגמה, נושא ההיכרויות. מההתחלה הבנתי שזה משהו שמושך אנשים וסופר מעניין, היה לנו אפילו זוג שהתארס שהכירו דרך ספיישל רווקים וזה מדהים. יש המון עוקבים שהכירו את בני הזוג שלהם בעמוד וזה מרגש בטירוף".

- יש לך איזה סיפור או אירוע יוצא דופן שקרה לך בעקבות העמוד?

 "זה היה בשנת הראשונה של העמוד, קיבלתי הודעה מחיילת בעיר הבה״דים שרצתה להעביר דרכי מסר אנונימי לאיזה בחור בחדר האוכל שהיא בעניין שלו. היא ביקשה להעביר לו שבפעם הבאה שהוא בחדר האוכל ורואה בחורה עם מימייה של בובספוג שידע שזו היא. מפה לשם, מלא בחורים סקרנים התחילו לחפש חיילות עם מימיות של בובספוג, וגם חיילות אחרות קפצו על המציאה וחיפשו לקנות מימיות של בובספוג כדי לקבל את תשומת הלב, וה-dm שלי פשוט התפוצץ.״

החשיפה עצמה היא צעד משמעותי ליוני, שכן שנים עמד מאחורי הקלעים ועכשיו- הוא סוף סוף בשל לצאת החוצה ולהיחשף" באינסטגרם הפרטי שלי יש לי למעלה מ - 1000 בקשות ואני לא מאשר אותן. זה לא בגלל שאני בא ממקום של ריחוק אלא ממקום שאני רוצה לשמור על הפרטיות שלי, זה קצת מלחיץ".

 - למה מלחיץ?

״אני מאוד אוהב לכתוב ולהצחיק. כמקצוע זה משהו שתמיד הולך עם חשיפה, עם פנים. באיזשהו מקום ניסיתי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. לעשות את מה שאני אוהב אבל להישאר מחוץ לפרונט".

 - ובכל זאת, עכשיו אתה נחשף. מה מוביל לזה?

"במשך ארבע שנים הייתי באנונימיות והגעתי למסקנה שכרגע אני במצב שאני יותר בטוח בעצמי להוציא קצת את עצמי החוצה, קצת לתת משהו מעצמי כיוני, כדי שעוקבים יכירו מי אני וידעו מי אני. שידעו שיש בן אדם מאחורי הכל. בסך הכל זה ביטחון שהתגבש והבנה שחשיפה למול הקהל זה לא בהכרח אומר שאני צריך להיות חשוף לגמרי ברשת, זה יכול להיות בין לבין".

 - איך המשפחה והסביבה מגיבים לעבודה שלך?

"הסביבה שלי מאוד תומכת ומפרגנת. כולם יודעים מה המשמעות של קונפי ולאן אני לוקח את זה ושאני לא חושש לקחת את זה קדימה. בגדול, כרגע קונפי זה גוף מדיה מאוד חזק ברשת שהביקורות אליו הן רק חיוביות ואוהבות. הם מבינים את זה ומבחינתם זה עסק לכל דבר ועניין".

 - היום אתה נהנה מהמקום שהגעת אליו?

"מאוד. אני מאוד נהנה מזה, יש לי ארבע קהילות שונות, ובכל יום אני נחשף לסיפורים חדשים, אנשים חדשים ופרויקטים מעניינים. למשל בקהילת ההייטק שלי, אני מוצא את עצמי עובד עם חברות הייטק שמחפשות להגיע לקהילה שלי, וזה מייצר גם עוד אתגרים מקצועיים. בקיצור, אף פעם לא משעמם".

אחת מהעמותת היא "אחריי!", שכל מטרתה הוא לטפח מנהיגות צעירה ולפתח מעורבות חברתית בקרב בני נוער בפריפריה ולקדם שיוויון הזדמנויות לכל נער ונערה. העמותה שמה דגש על הגברת הנכונות והמוכנות לשירות מלא ומשמעותי בצה"ל ובתחום אחריותה מיזמים כמו "אחריי! לצבא" - קורס ההכנה לצבא, "מכינת גל" -מכינה קדם צבאית ומדרשה למנהיגות ו"מערך ליווי החיילים של אחריי", שמעניק לבוגרים מעטפת תומכת מלווה במהלך השירות הצבאי

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• בחנו את עצמכם: איזה מערך אתם בחיל התותחנים?
• עתיד טכנולוגי: "בחרתי לבוא לתלפיות כי ידעתי שזה המקום שידחוף אותי קדימה"
• יום המא"ה קרב ובא? הטיפים הבאים הם בשבילכן

מימין לשמאל: שרה מקואננט, היימנות ישיוואס וניב בויק אבולעפיה © אלבום פרטי

עמותת "אחריי!" נחשבת למשמעותית ובעלת השפעה על הרצון להתגייס. לפי הנתונים 98% מהבוגרים מתגייסים לצבא בהשוואה לשאר בני הנוער, ו93% מהם משרתים שירות משמעותי. ההכנה לגיוס, מהווה קפיצת מדרגה משמעותית ומעלה מוטיבציה בקרב בני הנוער שלקחו בה חלק.

שרה מקואננט, ניב בויק אבולעפיה והיימנות ישיוואס, שלוש נערות שסיימו מכינה משמעותית דרך עמותת "אחריי!", משתפות בדרך שהן עברו, מהצבת מטרות עד לקבלת התפקיד עליו הן חלמו בשיחת וואטסאפ קבוצתית

© דוברות אחריי

שלא תבינו לא נכון, באופן אישי, אני תומכת בצבא שלנו. יותר מכך, אני חושבת שהוא אחד הצבאות החזקים ביותר בעולם ושהוא צבא מוסרי. אבל ויש אבל גדול, רק עכשיו כשאני רגעלפני גיוס אני לחוצה ומבולבלת ולא יודעת מה אני מרגישה לגבי התהליך.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• עתיד טכנולוגי: "בחרתי לבוא לתלפיות כי ידעתי שזה המקום שידחוף אותי קדימה"
• יום המא"ה קרב ובא? הטיפים הבאים הם בשבילכן
• האחים שיודעים: כל הטיפים למתגייסים לקרבי

© ADOBESTOCK

ואז עצרתי וחשבתי על זה, לנו, בני הנוער של מדינת ישראל, התהליך נראה כחלק ממסלול החיים וגם כמקור לגאווה - להתגייס לצבא לשרת את המדינה וללבוש את המדים. אבל בתכלס? נערים בגיל שלנו במדינות אחרות בעולם ממשיכים ישר מבית הספר אל האוניברסיטה, והשירות הצבאי זה ממש לא חלק מהחיים שלהם. עכשיו כשהגיוס שלי הולך ומתקרב אני פתאום מבינה איזה קונספט הזוי זה צה"ל: מאות אלפי בני 18 או 19 שרק סיימו את 12 שנות הלימוד שלהם הולכים להתגייס, עוזבים את הבית, מקבלים נשק, עוברים הכשרה פיזית ומקצועית ובמשך שנתיים או שלוש (ובמקרים אחרים גם יותר) עושים הכל כדי להגן על המדינה.

לצד החשש, התמלאתי פתאום גאווה על המדינה שאני חיה בה, שהרי מדינת ישראל היא המדינה היחידה ששירות נשים הוא חובה ואני שמחה שבאיזשהו אופן שמתייחסים אליי ואל כל הנשים כשוות.

באותה הנשימה גם התעוררו בי השאלות ואני בטוחה שגם לאחרים  - למה אתגייס? איך זה הולך להיות? אני הולכת לאהוב את מה שאני אעשה או לסבול? מי הבנות שהיו איתי בחדר? האם האנשים שאני הולכת לשרת איתם ימצאו איתי שפה משותפת וירצו להמשיך להיות חברים שלי בחיים אחר כך? בקיצור, המון שאלות והפחד הגדול -האם אני אספיק לקבל את התשובות הללו עד שאתגייס?

© ADOBESTOCK

אבל אולי זה גם כל היופי- לצלול למים הכי עמוקים, להגן על המדינה שלך ועל המקום שאתה גר בו, להתרגל למקום חדש, למשמעת חדשה ולאנשים חדשים שיש סיכוי מאוד גדול שבאזרחות לא הייתי בחיים פוגשת או חושבת לגשת אליהם. אם אני ואתם נחשוב לעומק על הצבא, אולי נגלה ש"השד לא כזה נורא", הרבה רבים עברו את זה לפנינו ועוד יעברו אחרינו. אני לא אומרת שזה יהיה בהכרח קל, אבל אולי אם נבוא בגישה חיובית, נגלה שאנחנו בדיוק במקום שאנחנו אמורים להיות.

בקיצור, שאנחנו מתקרבים לגיוס, תחושת הבלבול והפחד זהה לכולם, בכל זאת זה משהו חדש ושונה ממה שאנחנו רגילים אליו עד כה. בתור מישהי שתמיד הייתה הילדה החדשה בכל מקום שהגיעה אליו, אני מאמינה ויודעת שכל שינוי ומקום חדש הוא מבורך והרבה תלוי בגישה שלנו. רק תעשו לי טובה, תהיו חברותיים, תכירו אנשים ואל תצאו צהובים, כן?!

על רקע החלטת מערכת הביטחון לגייס 30% מלשב״ים מהפריפריה ליחידות העילית הטכנולוגיות של צה"ל, ראש חטיבת תכניות העילית במפא"ת (מנהל פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות לאומיות) במשרד הביטחון, מציג בראיון מיוחד כיצד גם אתם תוכלו להשתלב בפרויקט החדש.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• יום המא"ה קרב ובא? הטיפים הבאים הם בשבילכן
• האחים שיודעים: כל הטיפים למתגייסים לקרבי
• הסוף לקב"א ולדפ"ר בצה"ל: אבחוני מיון והתאמה חדשים למתגייסים

© מפא"ת משרד הביטחון

בימים אלו יוצא לדרך תהליך המיון לתכנית ׳אודם׳, תכנית לאומית פורצת דרך, שמטרתה להכשיר את דור העתיד של יחידות העילית הטכנולוגיות של צה"ל ומערכת הביטחון. התכנית כוללת מסלול הכשרה 6 שנתי בקמפוס ייעודי בקצרין שבצפון הארץ, במהלכו ישלבו לימודי תואר ראשון בהנדסה. את התכנית מובילה מפא"ת במשרד הביטחון, בשיתוף עם משרד החינוך, צה"ל, השב"כ והמוסד והיא כוללת בית ספר חדשני ומסלול אקדמי בהנדסה, כאשר בוגריה יוצבו בתפקידי מפתח בתחומי המחקר והפיתוח במערכת הביטחון, לשירות טכנולוגי משמעותי במהלכו יצברו ידע, ניסיון טכנולוגי וכלים מקצועיים ומנהיגותיים.

״לאחר שירות משמעותי, בוגרי התכנית ישתלבו בתעשיית ההייטק ובחברות סטארט-אפ״

רואי שפר, ראש חטיבת תלפיות ופסגות במפא"ת, מסביר כי התכנית שמה דגש על פיתוח מנהיגות העתיד לצד הקניית מיומנויות רלוונטיות לעידן הנוכחי ובמיקוד לזירה הטכנולוגית: ״אנחנו עושים זאת באמצעות תהליכי הכשרה ייחודיים, לימודי תואר ראשון בטכניון, ליווי ע"י מנטורים מובילים בתחום ועוד״. במשרד הביטחון מדגישים כי התכנית תעניק הזדמנות שווה לתלמידים מכל רחבי הארץ ותסייע לעמידה ביעד מערכת הביטחון לשילוב מתגייסים מהפריפריה ביחידות הטכנולוגיות בצה"ל.

״אין ספק שבוגרי התוכנית, לאחר השירות המשמעותי שיבצעו, ישתלבו גם בתפקידי ליבה בתחומי ההיי-טק ובחברות סטארט-אפ״ מוסיף שפר, ״בדיוק כמו בוגרי מסלול "תלפיות" המשולבים כיום בעמדות מפתח - ביחידות המחקר והפיתוח של צה״ל ומערכת הביטחון, באקדמיה, ובעולם ההייטק״. מבין בוגרי התכנית היוקרתית שמזכיר שפר, נמנים כיום איל חולתא -ראש המטה לביטחון לאומי, אופיר שהם - ראש מפא״ת לשעבר, ומריוסנכט- ממייסדי חברת צ׳ק פוינט, אשר הצליחו להגיע לצמרת העולם המדיני, הביטחוני והטכנולוגי.

יעל, בוגרת התוכנית משתפת "כשהייתי בכיתה ט' הבנתי שיש לי פוטנציאל שהייתי רוצה לממש, אבל של מערכת החינוך שאני נמצאת בה מאיפה שבאתי אין את הכלים לתת לי כדי לממש אותו. הדבר הזה הביא אותי להחליט לעבור לפנימיית 'יאסא' בירושלים ללמוד מדעים. הרגשתי שם שאתגרו אותי בפעם הראשונה, שאני באמת נדרשת לעבוד קשה ושאני מגשימה את עצמי. משם גם היה לי ברור שזה מה שאני מחפשת ומתוך זה גם בחרתי לבוא לתלפיות כי ידעתי שזה המקום שידחוף אותי קדימה, יאתגר אותי וגם יוסיף פן ממש חשוב של עשייה משמעותית".

על היותה בת בקורס שרובו המכריע הוא בנים, מספרת יעל: "להיות בת בתלפיות זה לא פשוט, זה לחיות כחלק מקבוצת מיעוט יום יום בלי להבין למה היא בכלל מיעוט. עם זאת, החברה של האנשים שסביבי מדהימה ותמיד גורמים לי להרגיש חלק. בתוכנית עובדים קשה באמת, בונים מסלול מותאם לכל אחד ברמה האישית לפי היכולות והעניין שלו ולכן בהכרח מאתגרים אותך מאוד. אבל העבודה היא שונה, לפעמים בקבוצה, לפעמים ביחיד, בתחומים מגוונים בטירוף, יום אחד להרים סמינר חינוך ויום אחרי לבנות רובוט, מה שהופך את זה לכיף ממש".

תהליך המיון כבר בעיצומו

שפר, האמון כאמור על תכניות היוקרה תלפיות ופסגות שלמפא"ת, מסביר כי הם פועלים בימים הלו במרץלהקמת התכניתבשיתוף פעולה צמוד עם צה"ל, המוסד, השב"כ, ומשרד החינוך. לשאלתנו כיצד התכנית למעשה תפעל, הוא מסביר: ״התלמידות והתלמידים באודם ילמדו בצורה אישית, שמבוססת על הסקרנות והמוטיבציה שלהם ללמוד ולהתפתח, בקבוצות קטנות. למידה ממשימה למשימה, בטכנולוגיות החדשניות ביותר. אנחנו שמים דגש מאוד גדול על הפן החברתי והערכי. התלמידות והתלמידים ילמדו ויתפתחו בסביבה הכי טובה שאפשר לדמיין. מעטפת של המדריכים הטובים ביותר, וכמובן – בקבוצה הכי טובה שיש, כבר משלב התיכון.הבוגרות והבוגרים ישולבו בתפקידי המפתח בצה"ל במוסד ובשב"כ ויובילו בפרוייקטים הכי משמעותיים״.

© מפא"ת משרד הביטחון

האם כבר ניתן להירשם לתכנית? ״תהליך המיון בעיצומו״ מודיע שפר, ״אני קורא לנערות ונערים, תלמידי כיתות ט' בעלי פוטנציאל מנהיגות וראש טוב על הכתפיים, סקרנים, שמעניין אותם להתעסק עם הדברים הכי טכנולוגיים שאפשר לחלום עליהם, להירשם לתכנית ולהצטרף לתהליך המיון. אל תפספסו את ההזדמנות המדהימה הזו״.

תא"ל (במיל) ד"ר דניאל גולד, ראש מנהל פיתוח אמל"ח ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון, סיכם: "מפא"ת הינה הגוף שמוביל את תהליכי המחקר והפיתוח במערכת הביטחון.בוגרי תכניות העילית לוקחים חלק משמעותי בהובלת פרוייקטים משמעותיים ופורצי דרך. המנהיגות הטכנולוגית  היא שמאפשרת לנו להמשיך ולהתקדם ולהיות מובילים ברמה העולמית.תכנית "אודם" היא  תכנית לאומית שתפתח את המנהיגים הטכנולוגיים של העתיד, באמצעות תהליך הכשרה ייחודי בשילוב תפקידים משמעותיים ועיסוק בטכנולוגיות מתקדמות״.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• האחים שיודעים: כל הטיפים למתגייסים לקרבי
• הסוף לקב"א ולדפ"ר בצה"ל: אבחוני מיון והתאמה חדשים למתגייסים
• מלוחמת אש ועד בית הנשיא: המתנדבים המצטיינים של השירות הלאומי

השתתפות

ביום זה תיפגשו בוחנים אשר מטרתם בעצם לבחון אתכם ולהבין את האישיות שלכן בצורה המלאה והטובה ביותר. לכן, חשוב מאוד שתשאירו רושם טוב וחיובי על הבוחנים. א" תציעו רעיונות תתעניינו בבנות אשר נמצאות איתכן באותה הסירה.

"תביעו את דעתכן כמה שיותר!" © ADOBESTOCK

יצירתיות

ביום המא"ה תעברו תחנה שבאה לבדוק את החשיבה שלכן מחוץ לקופסא. הם יציגו בפניכן בעיה ומספר "מכשולים" ומבקשים מכן להיות יצירתיות. אז עצתי לכן היא: לנשום עמוק, לקרוא טוב את הבעיה וההוראות המתלוות עימה ולמצוא פתרון מזווית אחרת ושונה לבעיה שייתנו לכן. בסוף מדובר בבעיות אפשריות ובהתאם לכך גם הפתרונות לבעיה הן משהו שכל אחד יכול להציע. קטן עליכן!

לא להתבייש

ביום המא"ה חשוב מאוד שקולכן ישמע! אל תשכחו שזוהי הזדמנות אחת שלא תחזור שנית, שבה אתן יכולות לשפר את הנתונים שלכן ולהרשים את הבוחנים שלכן, כך שגם אם אתן ביישניות ומתביישות לדבר בשיחות זום רשמיות, תזכרו שהבנות שנמצאות איתכן בשיחה גם נמצאות באותו המצב כנראה ושלכולכן אותה המטרה: לעבור את היום הזה בהצלחה. אז אל תפחדו לשאול שוב שאלה אם לא הבנתן טוב את ההוראות, בטוח שיש עוד בנות כמוכן שלא הבינו את מה שנאמר. אל תתביישו להגיד את דעתכן גם אם היא נראית לכן מטופשת או לא נכונה, העיקר שתשתדלו לבלוט.

"ביום המא"ה חשוב מאוד שקולכן ישמע!" © ADOBESTOCK

 להירגע

מאד חשוב לקחת את היום הזה בפרופורציות ולהסתכל עליו בצורה החיובית ביותר. הבוחנים אינם אנשים רעים ואינם "נושכים", הם בסך הכול שם בכדי להכיר אתכן יותר טוב ולראות איך אתן מגיבות ומסתדרות עם משימות שונות. המטרה בסוף היא להתאים לכן מסלול צבאי שיהיה מדוייק ליכולות שלכן ולא להפך. תהיו נינוחות קחו נשימה עמוקה, תשתו משהו חם שירגיע אתכן ותאכלו משהו לפני כדי שתהיו רגועות. בקיצור, תהיו אתן ותציגו את עצמכן ואת הידע והחשיבה שלכן בצורה הטובה ביותר שתוכלו.

 שיהיה בהצלחה!

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• הסוף לקב"א ולדפ"ר בצה"ל: אבחוני מיון והתאמה חדשים למתגייסים
• מלוחמת אש ועד בית הנשיא: המתנדבים המצטיינים של השירות הלאומי
• רוכבת שמיים: הלוחמת מספרת על התפקיד המעניין

סתיו דומן

לוחם בגדוד 9, חטיבה 401, חיל השריון

1. אתם עומדים להכיר המון אנשים מאוכלוסיות חדשות, ולכן כדאי שתבואו בראש פתוח. לפעמים מי שהכי הפוך ממך ומהעולם שלך, יהיה החבר הכי טוב שלך.

2. אתם עומדים לצאת מאזור הנוחות שלכם - אין יותר מקלחת כל יום או שינה ויציאות עם חברים מתי שמתחשק לכם. תהיו מוכנים לכך וקבלו את הסיטואציה באהבה ועם חיוך על הפנים.

3. אל תתעצלו - כל פעם שיש לכם הזדמנות למקלחת, קחו אותה בשתי ידיים מלאות בסבון, אתם לא יודעים מתי הפעם הבאה שזה יקרה.

4. שעת ט"ש (טרום שינה) זאת השעה הטובה ביותר שיש - אל תבזבזו אותה על התעסקות יתרה בסמארטפון. תשוחחו עם ההורים חמש דקות (אמא ואבא - אל תכעסו עליי) ואת יתר הזמן תנצלו כדי להתכונן ולהכין את עצמכם ליום המחרת, זה יגרום לבוקר שלכם להיות יותר מסודר.

"קחו כל קושי בחיוך", סתיו דומן © צילום פרטי, באדיבות דובר צה"ל

5. זהו הטיפ הכי חשוב שלי שאני מאמין בו בכל לבי - הנאות לפני שינה. אל תבזבזו את כל הזמן שלכם על שינה. נכון, חשוב לאגור כוחות, אבל בטירונות יש עוד דברים שחשוב לעשות. שבו עם חברים ותיהנו מהזמן הזה ביחד. שעות שינה תשלימו בבית, יש חוויות ושעות בטירונות שלא שווה לפספס בגלל שינה.

6. יותר מאשר קושי פיזי, יהיה לכם גם קושי נפשי - אל תפחדו להביע רגש. תאמצו חבר טוב בטירונות או אפילו תפנו אל המפקד ואל תפחדו לדבר על הקושי ולשתף. לפעמים הדיבור יקל לכם על העומס הנפשי וישחרר אתכם.  

7. תסמנו את הדברים שלכם - כל ציוד צבאי שאתם מקבלים, כתבו עליו בגדול את השם שלכם. כך תמנעו אובדן של פריטים

8. קחו כל קושי בחיוך וכל דבר תהפכו לחוויה מיוחדת. לדוגמא - כל הקפצה תהפוך לתחרות  וכל פעם תשאפו להיות הכי טובים שאתם יכולים.

9. בצבא אין דבר כזה "חטיפים" או "נשנוש", יש "צ׳וקולוקים". בכל אפשרות שיש תיקחו כמה כאלו ותשבו עם החברים, כי אין יותר כיף מלסיים תרגיל שכולם מזיעים ולשבת בסופו עם קולה ובמבה.

שגיא נוריאל

לוחם בגדוד שמשון, בחטיבת כפיר

1. תבואו בראש פתוח וחיובי לחוויה חדשה ושונה ממה שהכרתם עד כה, גם אם זה הולך להיות קשה. במיוחד בהתחלה כשמנתקים אתכם מהחיים האישיים ולמה שהייתם רגילים.

2. תהיו חברותיים - תתחברו לכולם, לא משנה מי הם או כמה לא נראה לכם שתתחברו אליהם, כי בסוף חברים זה הדבר הכי חשוב בצה"ל - אלו האנשים שאתם הולכים לחיות איתם!

3. מחברת ועט - לא, אני לא מחזיר אתכם לימי בית הספר. אבל תופתעו לגלות שמחברת ועט זה דווקא מאוד שימושי בשירות הצבאי ובמיוחד בתקופת הטירונות והגיוס. בשביל להבין משהו ולזכור אותו תצטרכו לכתוב הכל במחברת...

"תהיו חברותיים, זזה הכי חשוב בצבא", שגיא נוריאל © צילום פרטי, באדיבות דובר צה"ל

4. שעון יד- המערכת הצבאית עובדת לפי זמנים ובהכשרה לא יהיו עליכם טלפונים, אז תמיד כדאי שתענדו שעון יד ועדיף אחד כזה שעמיד להכל...

5. תביאו אוכל מהבית בימי ראשון כשאתם חוזרים לבסיס  - זה תמיד טעים מהרגיל בצורה מטורפת!

6. חיזוק מהבית - כשאתם יכולים תדברו עם ההורים, החברים מהבית או עם בני ובנות הזוג ואל תוותרו על שיחה יומית למישהו אהוב ויקר ללבכם. התמיכה הזאת נותנת כוחות להמשיך לא משנה כמה קשה יהיה. אתם גם יכולים להביא משהו קטן מהם כמו תמונה או כל מזכרת קטנה שתלך אתכם לכל מקום…

מיקה בילב

לוחמת בחטיבה 215, גדוד 402 בחיל התותחנים

1. תחקרו לפני הגיוס על התפקיד והמקום ותבואו כמה שיותר מוכנים, כי ידע זה כוח!

2. כידוע חיילים קרביים צריכים להיות בכושר, אל תבנו על זה שתפתחו סיבולת לב ריאה ושרירים אחרי שבוע בטירונות. כדאי להיכנס לכושר בסיסי עוד לפני הגיוס, כדי שההתאקלמות תהיה יותר נעימה. 

3. תבואו בראש טוב, גם אם לא קיבלתם את מה שהכי רציתם מבחינת השיבוץ שלכם לגיוס קרבי, אתם תיהנו גם שם. תבואו ב"רעל", תרימו ותעודדו את האווירה - זה סוחף וייתן גם לכם אנרגיות.

"תבואו בראש טוב", מיקה בילב © צילום פרטי, באדיבות דובר צה"ל

4. תדעו ותהיו מוכנים לזה שתגיעו למקום שונה מכל מה שחוויתם והכרתם עד עכשיו. הכניסה למערכת הזאת גורמת כמעט לכולם להיכנס לשוק וחשוב לזכור שעם הזמן מבינים את המערכת ומה היא מצפה מאתנו, ובסוף נותנים הכל כדי להיות הכי טובים ולתת את החלק חשוב שלנו מהדבר הענק הזה.

5. לכל דבר יש סוף. גם אם קשה ביום הגיוס, גם אם קשה בשבוע שטח, גם אם קשה באקט פיזי כלשהו ובכלל- גם אם קשה בטירונות, הכל נגמר בסוף. כשמסתכלים אחורה כל הדברים הקשים הם החוויות הכי טובות שנזכור לתמיד.

לא אחת נטען כי הקב"א מעוותת ולא רלוונטית, וכוללת רכיבי אפיון ארכאיים שפוגעים בסיכויי ההשתלבות של נערים ונערות מהפריפריה או ממשפחות מרקע סוציו-אקונומי נמוך. במקביל, מלש"בים רבים נהגו לשלם אלפי שקלים למכונים פרטיים עבור "הכנה" לאבחוני הצו הראשון.

כחלק מהמהלך המהפכני רכש צה"ל תמורת כ-300 אלף שקל מאגר של 1,000 שאלות השמה חדשות ועדכניות ממכון ייעודי. בכך הוא צמצם משמעותית את הסיכוי להטיה בשאלות בעקבות מחקרים שבוצעו באכ"א. כמו כן יפיץ צה"ל שאלונים לדוגמה למלש"בים כדי שיוכלו להתכונן לאבחון בצו הראשון.

© adobestock

השאלונים יועברו ב"פושים" לסמארטפונים של המלש"בים שהורידו את אפליקציית מיט"ב (הבקו"ם) של צה"ל. בנוסף, בחודשים הקרובים יבוצע "יום המאה" גם לבנים, ולא רק לבנות, ככלי נוסף לקביעת ציון ההתאמה הסופי. יום המאה לבנים, שעיקרו יום השמה למלש"בים, ייערך תחילה למקצועות הלחימה.

בצה"ל יאפשרו החל מהשבועות הקרובים גם אבחונים חוזרים למלש"בים שיקבלו ציונים נמוכים ויבקשו להיבדק בשנית כדי לשפר את סיכוייהם להשתלב בתפקידים וביחידות איכותיות. בעבר צה"ל כמעט ולא אפשר לחזור על האבחונים שבוצעו בצו הראשון, כך שאם נער בן 16 הגיע לא במיטבו לאבחונים ביום נתון - אזי הציונים שקיבל לא שיקפו את יכולותיו, ונקבע לו שירות שלא תואם את כישוריו. גם התערבות והמלצה מטעם מנהלי בתי הספר של המלש"בים לאבחונים חוזרים תתאפשר ותקל את דרכו של המלש"ב לשיבוץ מדויק יותר.

בנוסף, בני נוער שיעשו שנת שירות או שנת מכינה קדם-צבאית בטרם גיוסם, יוכלו לנצל את פרק הזמן של דחיית השירות לאבחוני מיון מחדש, אם ירצו לשפר את נתוניהם.

בציון ההתאמה: תכונות אופי, עבודה בצוות ומנהיגות

השאלות במבחני האדפטציה החדשים יכללו יותר רכיבים צורניים. זאת בעקבות מחקרים שהעלו כי שאלות אלו מובילות פחות להטיה ומגדילות את השוויוניות בין הנשאלים. באכ"א מבטיחים שיקוף כמעט מלא למלש"בים, וציוני המבחנים יועברו אליהם לפי פילוחים. בחינות המיון החדשות, שלמעשה יבטלו את מודלי הדפ"ר והקב"א, הן חלק מרפורמה גדולה באכ"א לשיבוץ מלש"בים ומשרתים, בצורה רחבה, שוויונית ומדויקת יותר - כחלק מאסטרטגיית כוח האדם החדשה בצבא שגיבש ראש אכ"א אלוף יניב עשור.

יון ההתאמה לשיבוץ ייקבע על-ידי פרמטרים נוספים: תכונות אופי של המלש"ב, יכולות עבודה בצוות, כישורי מנהיגות ומוביליות חברתית, תחביבים, ציונים ומגמות לימוד על בסיס נתונים שיעביר משרד החינוך לצבא ועוד.

שיטת המיון החדשה לצה"ל תושלם במלואה בתוך שנתיים, ותכלול גם בחינת רכיבים כמו חוסן נפשי, התמדה, זיכרון עבודה, התמצאות במרחב, יכולות מוטוריות עדינות ועוד. משך האבחונים והראיונות בצו הראשון יירד משבע שעות לארבע. באכ"א ישתמשו גם במערבל נתונים אלגוריתמי שיבחן בין היתר את התכונות המשותפות לחיילים ולוחמים שסיימו שירות צבאי טוב, כדי לזהות תכונות אלו גם בקרב מלש"בים ובכך לטייב את השיבוץ שלהם.
השינויים בשיבוצים יכללו גם את השירות עצמו, מעבר בין תפקידים ויציאה לקורסים איכותיים. כך למשל, דרישה לעברית תקינה לא תהווה עוד תנאי ליציאה לקורס קצינים, ומלש"בים יוכלו להתמיין במקביל ליחידות שונות מאגפים שונים, כמו ליחידות טכנולוגיות "מתחרות" מאגפי המודיעין והתקשוב.

© YNET

באכ"א מתכוונים גם להגדיל דרמטית את המגע הישיר עם בני הנוער בבתי הספר ובערים: תו תקן חינוכי לרשויות המקומיות כבר מיושם כפיילוט בערים כמו אילת, דימונה ונוף הגליל במטרה להגדיל משמעותית את נתוני היוצאים לתפקידי לחימה, טכנולוגיה וקצונה מערים רבות - בעיקר בפריפריה. כמו כן, יותר קצינים ולוחמים יבקרו בתיכונים ובשנה הקרובה יורחבו הגדנ"עות, וימונה "מפקד פלוגה" לערים עם נתונים נמוכים בכל הקשור למתגייסים לשירות משמעותי מקרבן.

בתוך כך, בצה"ל מעריכים כי גם השנה יתגייס מספר דומה של נערים שהוגדרו על-ידי המדינה כחרדים (למדו שנתיים לפחות במוסד חינוכי תורני בין הגילאים 14 ל-18) כמו זה אשתקד: כ-1,200 בני נוער. בשנים האחרונות אין מכסה לגיוס חרדים כבעבר.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• רוכבת שמיים: הלוחמת מספרת על התפקיד המעניין
• שחקו וגלו: באיזה תפקיד אתם צריכים לשרת בצבא?
• "השירות הדגיש לי - שום דבר לא ימנע ממני להגשים חלומות"

אמיר שטראח

1. אמיר שטראח בן 21, מכפר זמר שליד עמק חפר, מתמודד עם לקות ראייה שהחלה כשהיה בן 10 שמאז הלכה והחמירה.  בימים אלו מתגורר במעונות הסטודנטים בירושלים ומתנדב דרך עמותת "שלומית" בבית הנשיא כבר שנה שנייה.

2. על השירות הלאומי שלי:

3. "אני עונה לטלפונים במרכזיה, רכשתי מיומנויות של הקלדה עיוורת ובנוסף, אני משתמש במכשור שעוזר לי לעבוד למרות לקות הראייה שלי, כמו אפליקציות הקראה ומחשב מיוחד שעוזר לי בעבודה".

4. 

   © טליה לינא
5. איך השירות תורם לי:

6. לפני השירות הלאומי לא ידעתי עברית כמעט בכלל והגעתי ללא מיומנויות מחשב, אבל עברתי תהליך ארוך ומשמעותי. השנה שיפרתי את העברית שלי בצורה משמעותית ואני יכול לומר שאני צולח המון מכשולים".

7. החשיבות של השירות הלאומי בעיני:

8. "אני מרגיש שהמדינה נותנת לנו המון ורציתי לתרום בחזרה. רציתי להיכנס למסגרת שאוכל ללמוד בה דברים חדשים, וחיפשתי משהו שבאמת אוכל לתרום מעצמי על אף לקות הראייה שלי. למרות שאני לקוי ראייה יש תחומים רבים שאני יכול לעשות ולהועיל בהם והשירות הלאומי איפשר לי לעשות אותם וגם להצליח בהם. ולהגיע לבית הנשיא בכל יום ולתרום מעצמי שם, גם אם זה בדברים הקטנים זו הרגשה מדהימה".

ספיר חבר

1. ספיר חבר, בת 21 מחולון, מתנדבת זו השנה השנייה מטעם עמותת "אופק" בבית ספר מח״ט עמל לנוער ברמלה ומתגוררת בדירת שירות בלוד...

2. 1. על השירות הלאומי שלי:

3. 1. "בית הספר משלב אוכלוסיות מגוונות, תלמידים בגילאי תיכון המגיעים ממשפחות קשות. אני שם בשביל התלמידים גם בתחום הלימודי ובהיבט הרגשי והחברתי. אני מלווה אותם בתחומי בית הספר ומחוצה לו, מקשיבה להם, תומכת בהם ומפנה לגורמים רלוונטים כשצריך. בנוסף, יש לי שעות חונכות שאני מעבירה לאחת מהתלמידות המקסימות שלי ומובילה ימי פעילות, חגים ועוד".

   2. 

      © מאיר אליפור
   3. 1. איך השירות תורם לי:

4. "לשמחתי זכיתי לעשות שירות לאומי במקום מדהים, אני זוכה לעשות שירות מאוד משמעותי. לפני כמעט ארבע שנים, אבי נפטר מסרטן, אני הבכורה ואחת מאחיותיי מתמודדת עם בעיות בריאותיות, מאז לקחתי את רוב האחריות אני עוזרת לאמא שלי בכל הנדרש. זה אמנם דורש ממני כוחות ופניות והרבה פעמים קשה לשלב בין הדברים אבל אני כאן ומוכנה לכל אתגר שמגיע. אני נהנית ומאמינה בלב שלם שזה הוא ייעודי. אני שמחה שנפל בחלקי ללוות את התלמידים בפרק זמן הזה בחייהם, השיחות איתם גורמות לי אושר, לפעמים הם נשארים אחרי יום לימודים כדי לשבת לדבר איתי ולארח חברה, אני מעניקה להם, והם לי וזה שווה לי הכל".

5. 1. החשיבות של השירות הלאומי בעיני:

6. 1. "אני אישית לא התגייסתי מסיבות בריאותיות. אני חושבת ומאמינה בכל ליבי שכל אדם צריך לתרום בדרך כזו או אחרת למדינה שלו, וכשאין את האפשרות להתגייס אפשר לעשות שירות לאומי. בעיניי התרומה היא לא רק לאחרים, אלא גם לעצמנו. במהלך השירות, אנחנו מתפתחים, מתבגרים והופכים לאנשים מעוצבים יותר ומנוסים יותר בחברה". 

ראוזן חוראני

1. ראוזן חוראני בת 20 מהכפר עילבון, מתנדבת כבר שנה שנייה בשירות הלאומי, כאשר השנה היא מתנדבת דרך עמותת "אופק" כתומכת לחימה במערך הכבאות וההצלה. 

2. 1. 1. על השירות הלאומי שלי:

   2. "מדי פעם התגנבה לראשי המחשבה על כבאות והצלה ותיארתי לעצמי שבוודאי זו תהיה עבודת ניירת אבל אז שמעתי על כך שנפתח לראשונה קורס תומכי לחימה לבני ובנות שירות לאומי. החלטתי שאני הולכת על זה. היום אני מתנדבת בתחנת הכבאות וההצלה בטבריה, אני בתפקיד תומכת לחימה ונקראת יחד עם לוחמי האש לכל קריאה. במסגרת תפקידי מתאפשר לי ללוות את לוחמי האש באירועים מבצעיים בהם אני מסייעת למאמצי הכיבוי".

   3. 

      © צילום פרטי
   4. 1. החשיבות של השירות הלאומי בעיני:

3. "החלטתי להתנדב לשירות הלאומי כי רציתי הזדמנות לתרום ולעשות טוב למדינה. תקופת השירות הלאומי היא הזדמנות לעשות משהו ולטעום ממשהו שלא בטוח שתהיה לי הזדמנות לעשות בעתיד

4. לעשות שירות לאומי בכבאות והצלה זה מאד מרגש. בייחוד כשהבנתי שאני בת השירות, אישה, יחידה בתפקיד הזה בארץ. בהתחלה היה לי מוזר להיות האישה היחידה גם בקורס לבני ובנות השירות, וגם האישה היחידה שיוצאת לשטח בתחנה בה אני מתנדבת, אבל אני מגלה בזה גם יופי וייחודיות. אני מרגישה חזקה בכלל ובפרט בתפקיד שאני עושה, שמצריך כוח פיזי".

איתי כהן

1. איתי כהן בן 21 ממעלה אדומים, מתנדב שירות לאומי דרך "האגודה להתנדבות" במרכז הרצל כבר שנה שנייה.

2. 1. על השירות הלאומי שלי:

3. 1. "התפקיד העיקרי שלי  הוא להעביר הדרכות וסיורים לקבוצות של מבקרים במוזיאון הרצל, בנוסף עוסק במחקר היסטורי במרכז, מכין מצגות ומחבר פעילויות חינוכיות שונות".

   2. 

      © צילום פרטי
   3. 1. 1. 1. איך השירות תורם לי:

   4. 1. "מרכז הרצל מאד משמעותי עבורי. לספר את סיפור חייו של חוזה המדינה ולקבל רוח ציונית כל יום, זה לא מובן מאליו. אני כל הזמן אני לומד פה דברים חדשים וכבר עם הגעתי למרכז הרגשתי הרגשה של בית, שיש לי כאן מקום. בנוסף, ההתנדבות עזרה לי לשפר את יכולת העמידה שלי מול קהל והמקום עצמו מוקפד מבחינת הנגישות לאנשים עם מוגבלויות כך שכיסא הגלגלים לא מהווה שום בעיה.

      2. אני יוצא ממרכז הרצל בתחושה מאד טובה של אתגר שהביא אותי להבנה עצמית ומשמעת מאד גבוהה. אני נמצא במקום שלם יותר עם עצמי ובתחושה שאני מצליח להתגבר על קשיים למרות המגבלה הפיזית שלי".

4. 1. החשיבות של השירות הלאומי בעיני:

5. "חשוב לתרום למדינה ולהתנדב, יש עוד הרבה דרכים לתת מעצמך למען המדינה שלך אפילו שאין באפשרותך להתגייס לצבא ובאמת להרגיש אזרח מן השורה שממלא את חובתו ותורם מעצמו שנה או שנתיים לטובת המדינה ולזולת. בעיני שירות לאומי זה דבר מאד משמעותי, אני מקבל כל כך הרבה כלים להמשך החיים וזה ממלא אותי מאד ומרגיש עשייה וסיפוק גדול".

גולדה קוגן

1. גולדה קוגן, בת 20, מבאר שבע, מתנדבת דרך עמותת "בת עמי" בבית החולים סורוקה שבבאר שבע. 

2. 1. על השירות הלאומי שלי:

3. "בשנה שעברה התחלתי את השירות הלאומי שלי ב"שומר החדש", כשבמרץ באותה השנה החלה מגפת הקורונה, החלטתי שאני רוצה להתנדב ולעזור עם המגיפה לכן עברתי לבית החולים סורוקה בבאר שבע. תחילה עבדתי בטיפול נמרץ קורונה עם החולים ועכשיו כשהמגיפה שקטה אני משויכת לטיפול נמרץ פנימי בבית החולים.

4. 1. התפקיד שלי הוא סיוע סיעודי. היום של בת השירות בבית החולים מתחיל בשעה 8:00 בבוקר אבל אני אוהבת להגיע בהחלפת המשמרת סביב השעה 7:00. אני אוהבת לשמוע מה התרחש במחלקה בזמן שלא הייתי, להשלים פערים ולדעת באיזה מצב נמצא המטופל, את מי קיבלנו, ואיך מתקדם מצבם של האחרים. אני נותנת מענה לקריאות המטופלים, מסייעת בחלוקת ארוחות ובהאכלה, דואגת לתחזוקת סביבת המטופל, חדרי האשפוז, המחלקה והמכשור המחלקתי. אני דואגת לקחת דמים למטופלים ולשאר הדברים שהמטופל מזדקק להם. למרות שסדר היום בטיפול נמרץ הוא קבוע וברור המחלקה היא דינאמית ודורשת להיות עם אצבע על הדופק לכל תרחיש או שינוי".

5. 

   © צילום פרטי
6. 1. 1. 1. איך השירות תורם לי:

      2. "המחלקה שלי כל כך משמעותית ויקרה לי. זה התחיל מזה שנכנסתי למחלקה כשהיינו מחלקת טיפול נמרץ קורונה, מחלקה לא פשוטה עם המון אתגרים. ולמרות זאת בכל יום מחדש הרגשתי שאני יוצאת למלחמה בתקווה שהמגפה תיגמר והיום יהיה יומה האחרון. הייתה למחלקה שלנו מטרה משותפת, ו'המלחמה' הזאת חיברה ביננו. היו רגעים של דמעות וכמעט אובדן תקווה ראיתי ובתוך כל זה למדתי המון מהצוות ובכלל, על החיים ועל האחר ויותר מהכל על חשיבות הנתינה, כמה כוח יש בה וכמה סיפוק ומשמעות זה נותן לחיים".

7. 1. 1. החשיבות של השירות הלאומי בעיני:

8. "אני מאמינה שחשוב להתנדב ולתרום למדינה, זה הזמן שלנו וחובתנו לתת מעצמינו בחזרה. השירות הלאומי זו דרך נפלאה לעשות זאת וכשאדם נמצא במקום שהוא מרגיש שייך אליו ותורם הוא ייתן הכל, אין תחושה יותר טובה מלהרגיש שאתה שייך ומשמעותי".

אחרי ארבעה חודשים מהנים ברמות, קשים ומפרכים סיימנו את מסע הכומתה שארך קצת פחות מ-30 קילומטרים ובסופו קיבלנו כומתות ושיבוצים ליחידה אליה כל אחד הותאם אישית - "מורן" או "רוכב שמיים". בשמחה רבה התקבלתי ליחידת רוכב שמיים.

בארבעת החודשים הראשונים בתפקיד למדנו המון ועברנו מסעות, שבועות שטח, מבחנים וניווטים. למדנו על ההטסה עצמה והתאמנו בהטסות. ארבעת החודשים האלו עיצבו אותי ללוחמת שאני וגרמו לי לעשות הרבה מעבר ליכולות שחשבתי שקיימים בי.

לאחר מכן הגיע החלק השני - ארבעת החודשים האחרונים של המסלול שנקראים "צוות". בחלק זה תרגלנו את ההטסה בצוות ולא ביחיד. בנוסף, יש המון תרגילים כצוות, מסע מפקדים בו מתקיים קורס מפקדים מזורז, שבוע לחימה בסבך, שבוע לחימה בשטח בנוי, ניווטים ולימודים על כלל הגזרות.

© באדיבות דובר צה"ל

לאחר סיום המסלול עליתי עם הצוות שלי כלוחמת לגזרה הדרומית, לעזה, ושם היינו במשך שמונה חודשים. השתתפנו בהמון פעילויות מבצעיות מסווגות, בהתחממויות והגענו להישגים רבים יחד עם הכוחות איתם עבדנו. התאהבתי במקצוע ובעבודה ולכן החלטתי לצאת לקורס קצינים.

בסיום קורס הקצינים שובצתי להיות חונכת קש״א (קצין שיתוף ארטילרי) בבסיס צאלים. התפקיד מתעסק בחניכת מילואים בעולם האש. לאחר ארבעה חודשים מהנים ומלמדים, שובצתי להיות מפקדת צוות רוכבי שמיים בנות בחטיבה 215 בגזרה הצפונית ואני נמצאת בתפקיד הזה כבר שמונה חודשים.

© באדיבות דובר צה"ל

התפקיד מדהים ומלא בחוויות- הכרת הארץ, הכרת האויב, התמודדות עם אתגרים פיקודיים ואישיים שלעולם לא חשבתי שאתמודד איתם. התפקיד דורש משמעת עצמית, מוטיבציה, יכולת לעבוד יחד והתמודדות עם שינויים.

ובנימה יותר אישית - זה התפקיד הכי טוב שתוכלו לחלום עליו, תפקיד עם המון עצמאות ואחריות שבנה אותי וגרם לי לצמוח ולגדול למי שאני היום.

מרכז האש הוא המקום המתכלל את כל התקיפות של צה״ל בפיקוד הדרום - אוויר, ים ויבשה. העיקרון המנחה את מרכז האש הוא פעילות רב זרועית של אנשי חיל האוויר, מודיעין, תותחנים וחיל רגלים.

>> עוד על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בפרוגי

אחת הסיבות העיקריות לבחירה לצאת לקצונה, לתרום חלק גדול יותר למדינה ולהתקדם בלוחמה בציר הפיקודי היא דודי, עופר אליהו ז"ל ששירת כלוחם בגדוד "צבר" בחטיבת גבעתי ונפל בהתקלות עם מחבלים בדרום לבנון בשנת 1992.

ביום שבת, ה-25.1.1992, כשבועיים לפני יום הולדתו ה-20, הוקפץ הגדוד לואדי אל - עיון לצורך מבצע בדרום לבנון. עופר החליט להתחלף עם חברו ולצאת למבצע במקומו.
בזמן סריקה בשטח הררי, בתנועה שקטה, נתקל הצוות בחוליית מחבלים. לאחר חילופי אש בין הכוחות, צרור יריות פגע בדודי וגרם לנפילתו.

© באדיבות דובר צה"ל

במטרה להנציח את זכר דודי, שיתפתי את חיילי בסיור שעשינו בהר הרצל וסיפרתי את סיפורו. שיתוף הסיפור האישי שלי גרם לחיילים רבים נוספים לשתף את סיפורם ולהנציח את יקיריהם בקרב הפלוגה.

בשל אהבתו הרבה לספורט ולכדורגל מידי שנה מתקיים בבית ספר בו למד, מקיף א' בבאר שבע, טורניר כדורגל לזכרו. המשפחה שלי ממשיכה לזכור ולהנציח את דודי בכל יום ויום. חפציו האישיים, ביניהם נשקו האישי שעבר הלחמה, הכומתה, משקפי השמש, מברשת השיניים, מונחים עד היום בסלון בפינת זיכרון בבית סבתי בת ה-80.

תחושת הגאווה מהולה בתחושת הכאב ומלווה את בני המשפחה והחברים לאורך כל הדרך.
כל דבר קטן שנעשה עבור הנצחת שמו משמח וחשוב מאוד עבור סבתי.

יהי זכרו ברוך

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• שר הביטחון גנץ החליט: גל"צ לא תהיה חלק ממערכת הביטחון
• לחשוב מחוץ לקופסא: החיילת שמתכנתת את העתיד
• חוקר מצטיין: "זוכה לעשייה מרתקת בנושא הכלכלה הפלסטינאית"

החיים באוקראינה התנהלו בצורה די שגרתית, עד שבגיל ארבע סבתא שלי שמה לב שמשהו אצלי לא כשורה. נפלתי המון, לא הייתי פעיל ובאופן כללי ההתפתחות שלי הייתה רחוקה מאוד מלהיות בקצב של שאר בני גילי. אני כמובן לא הבנתי, אבל בזכות התושייה וניסיון החיים של סבתא, הוחלט לבדוק את הנושא לעומק. רצף של בדיקות ושיחות עם מגוון רופאים הובילו לאבחון של ניוון שרירים. אך הרפואה באזור מגוריי לא הייתה מספיק מתקדמת כדי לדעת באיזה סוג של ניוון שרירים מדובר ולא קיבלתי את הטיפול המתאים.  

ישראל תמיד הייתה בגדר חלום רחוק, ארץ שטופת שמש שאולי יום אחד אגיע אליה. הצורך באבחון מדויק והרצון העז של סבתא ואמא לתת לי את הטיפול הטוב והמתקדם ביותר, זירזו את הגשמת החלום הציוני. כשהגענו ארצה, הרופאים מיד זיהו שאני חולה ב SMA. למי שלא יודע SMA היא מחלה חמורה הגורמת לחולשת שרירים מתקדמת כתוצאה מניוון עצבי. קיימים שלושה תתי-סוגים של המחלה ואני סובל מהסוג השלישי שנחשב יחסית 'קל'. ב SMA מסוג 3, סימני המחלה מתחילים לרוב אחרי גיל שנה והחולים בדרך כלל מאבדים את כושר ההליכה עד העשור השלישי או הרביעי לחייהם. 

 "כשהגענו ארצה הרופאים מיד זיהו שאני חולה בSMA", אילוסטרציה / צילום: adobestock

רגע האבחון לא היה קל, אמנם הייתי ילד אבל כבר הייתה לי הבנה יותר טובה של המצב. הידיעה שבמקום להתפתח ולהתקדם כמו כולם, מצבי הפיזי ילך ויתדרדר הייתה קשה, אפילו לילד בן חמש. תוסיפו לזה את הקשיים שמתלווים לעלייה וקליטה בארץ, שפה חדשה וניתוק מכל מה שמוכר וידוע. היה קשה אבל אם יש משהו שלמדתי בזכות האתגרים שניצבו בפני במהלך חיי, זה שעם קצת נחישות והרבה רצון, אפשר לכבוש כל יעד. בזכות תמיכה מדהימה של הסובבים אותי אני דוחף קדימה מידי יום וזוכה לחיות חיים מלאים בכל קנה מידה. 

הגענו לישראל בין השאר כדי לזכות בטיפול הטוב ביותר. המצב הבריאותי שלי הוא מורכב, היכולות המוטוריות שלי מוגבלות אבל בזכות זריקה שאני מקבל אחת לארבעה חודשים, אני מצליח ללכת בעזרת מקל הליכה ייחודי והרופאים מנבאים שאוכל להמשיך כך לפחות עד גיל 60 (בשונה מחולים אחרים כמוני שמפסיקים ללכת כבר בעשור השלישי לחייהם), העובדה שאני צריך להגיע לקבל את הטיפול פעמים בודדות במהלך השנה מקילה עליי. 

שירות צבאי הוא שלב מכונן בחייו של כל ישראלי ואני לא שונה מאחרים בהקשר הזה. לכן, כשהחברים שלי התחילו לקבל צו ראשון ולדבר על האפשרויות השונות לקראת הגיוס היה לי ברור שגם כאן אני לא מוותר. זה לא עניין של לרצות להיות כמו כולם, אלא יותר תחושה שזאת החובה שלי לתרום למדינה כמו כל אחד אחר. זכיתי לשירות משמעותי כמתנדב ביחידה מובחרת בחיל המודיעין. אני נחשף מידי יום לחוד החנית של הטכנולוגיה והביטחון של ישראל וזוכה להכלה ורגישות מדהימים מהמפקדים ומהחברים לחיל. רכשתי בצבא חברים לחיים שאני בטוח שילוו אותי גם בהמשך הדרך. אני מתרגש לקראת העתיד, השירות הדגיש לי ששום דבר לא יעצור אותי מלהגשים את החלומות הגדולים ביותר וזוהי רק ההתחלה. 

 הכותב הוא טוראי ו' בן ה-19, שמשרת ביחידה 504 של אגף המודיעין ומתמודד עם ניוון שרירים מסוג SMA

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• חוקר מצטיין: "זוכה לעשייה מרתקת בנושא הכלכלה הפלסטינאית"
• מדריכת ערבית: מעניקה לאחרים מתנה לשירות ולחיים

• טור אישי: "הייתי צריך לתמרן ספינה בין האיים של יוון"

לפי ההודעה, "לאחר דיונים מקדימים שנערכו בצה"ל ובמשרד הביטחון, ובשל הרצון לנתק בין מערכת הביטחון וצה"ל לבין פעילותה של תחנת רדיו עצמאית, החליט שר הביטחון בני גנץ בהמלצת הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי להניע מהלך שמטרתו הוצאת גלי צה"ל ממערכת הביטחון. ההחלטה נובעת מהייעוד של צה"ל, וכן מהצורך להפריד בין שירותם של חיילי צה״ל לבין פעילותו של אמצעי תקשורת בו מועסקים לובשי מדים בתכנים פוליטיים".

שר הביטחון גנץ אמר: "ההחלטה שקיבלתי בהמלצת הרמטכ"ל היא עניין ערכי ולא תקציבי. התקשורת החופשית בישראל היא חשובה מאין כמוה, ואמשיך להגן עליה ולדאוג לעצמאותה, אולם קיום תחנה צבאית בצה"ל אינה סבירה בעת הזו".

גנץ הוסיף: "קבעתי כי לובשי מדים לא יעסקו בפוליטיקה בשום תפקיד. זהו דבר בלתי מתקבל על הדעת הסותר את ערכי צה"ל, את היושרה המתחייבת ואת ההתנהלות התקינה. אני מוקיר את גל"צ ואת תרומתה לתקשורת הישראלית, ולמגוון הדעות והקולות בתקשורת, ונכון יהיה למצוא אפיק אחר להמשך פעילותה". מימוש ההחלטה ייקח לפחות כמה חודשים, כך שהממשלה הבאה תהיה זו שתוציא אותה לפועל.

© לוגו גלצ

שר הביטחון הבא, אם לא יהיה גנץ, יוכל לבטל את ההחלטה אך יצטרך להתמודד עם הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי, שכמו קודמו, גדי איזנקוט, המליצו ודחקו בשרי הביטחון להעביר את התחנה אל מחוץ לצבא. בכך גלי צה"ל לא תהיה גם יחידת סמך של מערכת הביטחון ולא תהיה שום זיקה בינה, כגוף תקשורת עיתונאי, לצבא או למערכת הביטחון.

הצוות שמינה גנץ יעביר את המלצותיו על דרך ביצוע ההחלטה תוך מספר שבועות וכנראה לפני הבחירות. אחת האפשרויות שעל הפרק: העברת התחנה לתאגיד השידור הציבורי. בכל מקרה התחנה לא תיסגר ותמשיך לפעול, באכסניה ציבורית או פרטית חדשה. בסביבת שר הביטחון הדגישו כי בסמכותו גם לסגור את התחנה באופן מיידי. לפי חוות דעת משפטית של משרד הביטחון ניתן לקדם ולבצע את המהלך גם בתקופת בחירות ביוני אשתקד המליץ הרמטכ"ל כוכבי המליץ לשר הביטחון בני גנץ להוציא את יחידת גלי צה"ל מהצבא – וממשרד הביטחון בכלל. גם קודמו בתפקיד, רא"ל (במיל') גדי איזנקוט, המליץ להוציא את תחנת הרדיו הצבאית מצה"ל.

בפעם האחרונה ששר ביטחון נדרש לסוגיה - היה זה אביגדור ליברמן שדחה את המלצת איזנקוט והורה שלא לגעת בגלי צה"ל. עם זאת, המלצתו של כוכבי הייתה חריפה יותר. הרמטכ"ל המכהן טען כי אין להשאיר את גלי צה"ל בכלל תחת אכסניה ביטחונית-ציבורית כלשהי, גם לא כיחידת סמך במשרד הביטחון. "זה לא ערכי", נימק כוכבי את עמדתו בשיחות סגורות שקיים בנושא.

"זו לא סוגיה של חיסכון בתקציב. גל"צ לא צריכה להיות חלק מצה"ל. זה לא נכון על גבול לא ערכי. נטפל בזה". הסוגיה עלתה בדיונים פנימיים שנערכו בצמרת צה"ל בשנה שעברה במסגרת גיבוש התוכנית הרב-שנתית "תנופה", שכוכבי מנסה להוציאה לפועל, אך בצבא הכחישו זאת - ככל הנראה בשל הרגישות מול תחנת הרדיו הצבאית שגם מסקרת את צה"ל והרמטכ"ל.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• חוקר מצטיין: "זוכה לעשייה מרתקת בנושא הכלכלה הפלסטינאית"
• מדריכת ערבית: מעניקה לאחרים מתנה לשירות ולחיים

• טור אישי: "הייתי צריך לתמרן ספינה בין האיים של יוון"

ספרי לנו קצת על התפקיד שלך

"לפני כשנתיים סיימתי קורס תכנות וכיום אני תוכניתנית ביחידת 'מצפן'. עברתי קורס תכנות, שהוא קורס קדם-צבאי המכשיר את התוכניתנים לכלל היחידות הטכנולוגיות בצה"ל.במהלך הקורס לומדים תחומים שונים ומגוונים בעולם הפיתוח וביניהם מבנה המחשב, שפות תכנות, חווית משתמש, אלגוריתמיקה, מתודולוגיות פיתוח ועקרונות מנחים. תכני הקורס מועברים בלימוד פרונטלי ובלימוד עצמי, אחרי כל שיעור מתבצע תרגול של הבנת החומר הנלמד. נושאי הקורס מתעדכנים כל הזמן בהתאם לטכנולוגיות החדשניות הקיימות בשוק ובהתאם לדרישות היחידות הטכנולוגיות".

ואיך היה הקורס עצמו?

"הקורס מתבצע בליווי אישי של סגל מקצועי ואנושי מבסמ''ח- בית הספר למקצועות המחשב וההגנה בסייבר שנמצא באגף התקשוב. בקורס צברתי חוויות רבות - לילה לבן המדמה מצב מלחמה, האקתונים (מרתון תכנות), ימי גיבוש, יום ספורט, טיולים, עבודות מול מפקדים בצוותי הפיתוח, וכמובן- חברים שלא אשכח לכל החיים".

© באדיבות דובר צה"ל

איך נראה התפקיד שלך ביום יום? 

"היום נפתח במופע בו כל חבר צוות מספר על מה הוא עבד אתמול ומה הוא מתכנן לעשות היום. אחת לשבועיים, אנחנו יושבים כל הצוות עם ראש הצוות על המשימות שצריך לבצע, מחלקים משימות ולומדים על התנהלות נכונה מאז הישיבה. את היום-יום עצמו כמובן שמעבירים ביחד עם חברי הצוות, יש משימות משותפות וסקרים כדי ללמוד ולהשתפר".

אילו תוכנות אתם מפתחים?

"ביחידה שלי מפתחים מערכות שליטה ובקרה עבור כל הצבא, גם לחייל הפשוט וגם למפקד הבכיר ביותר. יש גם מערכות לזיהוי פנים, פיתוחים של בינה מלאכותית, פיתוחים שקשורים לסייבר, שאני לא יכולה להרחיב עליהם ורבים אחרים. הצוות שלי ואני מפתחים את מערכת 'דרור'- להערכות מצב. בין היתר, הצוות מתעסק עם הבאת מידע ממקורות שונים, פיתוח מודל של זיהוי פנים ויצירת ויזואליזציות שונות עם המידע שהופק".

את אוהבת את עולם התכנות? 

"אני מאוד אוהבת את עולם התכנות, הוא עולם ומלואו שתופס תאוצה עם הזמן. תמיד יש מה ללמוד, ולכל בעיה יש אינסוף פתרונות אפשריים. בעזרת רצון ויצירתיות אפשר לממש יכולות מטורפות. היופי בתכנות הוא שהוא נמצא בכל תחום ובכל מקום- ספורט, שירה, רשתות חברתיות, משחקים. להיות מתכנת זה לפתח חשיבה מחוץ לקופסה ולהצליח לפתור בעיות מורכבות".

© באדיבות דובר צה"ל

את חושבת שהתפקיד יכול לעזור לך גם בחיים בעתיד? 

"אין לי ספק שהתפקיד הזה יתרום לי רבות בעתיד. כמובן, ידע מקצועי וניסיון בתכנות – דבר שמאוד נדרש כיום במיוחד בתחום הזה. בנוסף, אני לומדת המון במהלך התפקיד על התנהלות נכונה, התמודדות עם מצבי לחץ, התמודדות מול כישלונות, עבודה בצוות, יכולות למידה עצמית ברמה גבוהה, עבודה מול אנשים ולדעת לעמוד על שלי".

מה הדבר הכי מיוחד מרגש שחווית במהלך השירות וקשור לתפקיד?

"אני זוכרת שהייתה לנו תקופה עמוסה כשהתחלנו לעבוד ולהפוך את המערכת למבצעית ועבדנו שעות על גבי שעות של פיתוח, עבדו לילות כימים. בתור חיילת מפתחת, אין דבר כיף יותר מלקבל פידבקים והוקרת תודה מהאנשים בשטח".

איך זה מרגיש שנבחרת להיות בתפקיד יוקרתי ומיוחד?

"מהרגע הראשון, עוד בתיכון, כששמעתי על מסלול התוכניתן, הצבתי לעצמי מטרה - להתמיין ולהתקבל למסלול. אני זוכרת את היום שהודיעו לי שהתקבלתי - צרחתי מאושר ואיתי כל המשפחה שלי. כיום, כשאני מספרת לחבריי ולאנשים על התפקיד שלי, אני בהחלט מתמלאת גאווה. אנשים ששמעו על המסלול בהחלט אומרים שזאת אחת ההחלטות הכי טובות שיכולתי לעשות. השירות שלי מרגיש מאוד משמעותי ואני מרגישה שאני תורמת לצה''ל רבות בעשייה שלי ואין הרגשה יותר מספקת מזו".

© באדיבות דובר צה"ל

תרצי להמשיך בתחום בעתיד?

"אני בהחלט רואה את עצמי עוסקת בתחום התכנות בעתיד. אני שואפת לדעת ולהתעסק עם כמה שיותר טכנולוגיות ותחומים שונים ומגוונים בתור מפתחת וכן, להתקדם לתפקידים ניהוליים בתחום, להוביל מוצרים, לאפיין מערכות ולהביא לשוק את המוצר הכי טוב בהתאם לדרישות".

אילו קשיים חווית במהלך השירות או הקורס?

"את הקורס התחלתי כחודשיים לאחר סיום התיכון. הקורס, ובכללי מסגרת הצבא מאתגרת מאוד בהתחלה- מדים, מפקדים, מסדרים, אנשים חדשים ועצמאות. הלימודים לעיתים אינטנסיביים ולא תמיד מספיקים לעכל את כל החומר הנלמד בבת אחת. בתור ילדה לחוצה ממבחנים בתיכון, למדתי שאין צורך להילחץ ממבחנים בקורס. המפקדים האישיים יודעים לזהות את נקודות החולשה שלך, ודואגים לפתח אותך בציר האישי. 

כיום, במהלך שירותי הסדיר, יש תקופות לחוצות יותר בהן אנחנו עובדים על פיצ'ר חדש למערכת וצריכים לעמוד בדד-ליינים קצרים מהרגיל, כי בסופו של דבר המערכת היא מבצעית וישנם דברים דחופים. אבל למרות כל האתגרים שבתפקיד, אין שמחה ממני על הבחירה הכי טובה שהייתי יכולה לעשות. אני גאה להיות , לתרום ולהירתם בכל יום מחדש".

היית ממליצה לאחרים להתמיין לתפקיד שלך?

"אם יש בך את התשוקה ללמידה, הרצון להיות מאותגר בכל יום מחדש, לחשוב מחוץ לקופסה ולהיות חלק ניכר ממערך ההגנה העורפי של צה"ל – אני ממליצה לך בחום להתמיין לתפקיד התוכניתן ולעשות את השירות הכי מיוחד ומשמעותי שיש. ואגב- לא חייבים רקע במקצוע כדי להתקבל אליו".

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• מדריכת ערבית: מעניקה לאחרים מתנה לשירות ולחיים

• טור אישי: "הייתי צריך לתמרן ספינה בין האיים של יוון"

• טור אישי: "יוצא לדרך חדשה בצל הקורונה"

"כל תמונת מצב שאני מגבש מסייעת להכרת המציאות הכלכלית בקרב הזירה הפלסטינית" 

במסגרת שירותי הצבאי, אני משמש כמש"ק מחקר כלכלי במטה היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים מזה קרוב לשנתיים ובמסגרת זו, אמון על תחום המחקר הכלכלי במגוון נושאים הנוגעים לזירה הפלסטינית ביהודה ושומרון וברצועת עזה. מדובר בתחום רחב, בו אני זוכה להיחשף למידע מרתק ולגבש תמונת מצב כלכלית רחבה על האזורים השונים – בידיעה שכל תמונת מצב שאני מגבש באמצעות ניתוח חומרים והכנת מחקרי עומק, מסייעת לדרגים השונים במערכת הביטחון להכיר את המציאות הכלכלית בקרב הפלסטינים באופן המיטבי.

© באדיבות דוברות מתפ"ש

בין מחקר כלכלי להצטיינות אישית

זה לא סוד שהשנה החולפת הייתה מאתגרת במיוחד עבור כל אחד ואחת מאיתנו, בצל ההתמודדות עם משבר הקורונה העולמי. למרות המצב הנוכחי, אשר אילץ אותנו להתאים את עצמנו ולשנות הרגלים - המשכתי בעבודת הצוות החשובה, בשיתוף המפקדים שלי ויחד הצלחנו להפיק את המיטב מכל אתגר שניצב מולנו. בשנה זו, התבשרתי על הבחירה בי כמצטיין מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף כמיל אבו רוקון, לרגל ראש השנה וזהו בהחלט הישג משמעותי שאני גאה בו. בהזדמנות זו, אני מודה למפקדים שלי על האמון, על האחריות ועל הסמכות שהפקידו בידיי, והובילו אותי למעמד הזה. בשנה החדשה אני מקווה להמשיך ולהגיע מדי בוקר לבסיס עם מוטיבציה לתרום ולבצע את תפקידי במחלקה האזרחית במתפ"ש על הצד הטוב ביותר. 

לסיום, אני מאחל לכולכם בריאות ואושר בשנה הקרובה, וכמובן – מי ייתן ונצליח להתגבר על נגיף הקורונה במהירות המירבית. למתגייסים החדשים אני מייעץ לעשות כל שביכולתכם על מנת לבצע כל משימה על הצד הטוב ביותר. הסיפוק שתחוו יהיה גדול ויתרום באופן ניכר להתפתחות האישית שלכם בצבא ובכלל.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• טור אישי: "הייתי צריך לתמרן ספינה בין האיים של יוון"

• טור אישי: "יוצא לדרך חדשה בצל הקורונה"

• הלוחמת מברזיל: עלתה לארץ והתגייסה לקרבי

אם הייתם שואלים אותי לפני שנה וחצי באיזה תפקיד ארצה לשרת בצבא? כנראה שהתשובה שהייתה נשמעת באוויר הייתה לא אחרת מלוחמה, כך לפחות היה התכנון – להתגייס יחד עם חבריי מהמכינה הקדם צבאית 'חביבה רייק' דרך "פרויקט חריש" הממקד גרעיני נוער ממכינות וממסגרות דומות לתפקידים בהם מוטיבציית השירות לרוב נמוכה. ואז, באחד הימים אמא שלי סיפרה לי ששמעה על היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים העוסקת בליבת הסוגיה הישראלית-פלסטינית, ואמרה שהיא חושבת שזה המקום הנכון עבורי בתור מי שהרחיבה בתיכון ערבית ומחוברת מאוד לשפה. מיד התיישבתי לקרוא על היחידה ועל התפקידים השונים בה והבנתי שחשוב לי להיות חלק ממנה. התגייסתי לפני קצת יותר משנה, באוגוסט 2019, ונהניתי מכל תהליך ההכשרה שעברתי בבית הספר לתיאום וקישור בצריפין, אותו סיימתי כמצטיינת הקורס לאחר חודשיים וחצי של הכשרה בצריפין (טירונות בת כחודש ולאחר מכן קורס שנמשך חודש וחצי). למרות שלא הגעתי עם ניסיון בהדרכה, אותרתי לתפקיד מדריכת ערבית בבית הספר והשקעתי בהליך המיונים, אשר עברתי בהצלחה ובסופו שובצתי בתפקיד.

© באדיבות דוברות מתפ"ש

לאורך השנה האחרונה, צברתי ניסיון והדרכתי מגוון קורסים, כאשר בסופם התקדמתי והפכתי למדריכה ראשית. למעשה, מדריכי הערבית ביחידה מלמדים מאות חניכים מדי שנה את השפה הערבית, הן מהיחידה והן מחוצה  לה – לאחר שאנו מעמיקים בשפה ולומדים אותה על כל גווניה. מעבר לכך, אנו עוסקים בפיתוח קורסים חדשים, מיישמים סימולציות בשפה הערבית ורואים חשיבות רבה בחניכה אישית. בבית הספר לתיאום וקישור עוברים דרכנו קשת רחבה של דרגות ותפקידים, החל מטירונים ביחידה ועד ללימודי ערבית ברמה מתקדמת במסגרת קורס הקצינים וכן לימודי קצינים בכירים.

לא פעם שואלים אותי מה זה עבורי להיות מדריכת ערבית. לפני הכל, אני אומרת תמיד שאני מאושרת על הזכות ללמד חניכים מהיחידה ומחוצה לה את השפה. להיות מדריכת ערבית זה להתעורר בכל בוקר מחדש עם התחושה שאני מעבירה לאחרים את המתנה הזו, מתנה לשירות ולהמשך החיים. להיות מדריכת ערבית זה להקנות לחיילי ולאזרחי המדינה את השפה שכל כך חשוב לדעת לדבר במדינה שלנו - משימה חשובה שיש לבצע על הצד הטוב ביותר, ואני גאה לעסוק בלימודה ובהעברתה הלאה. ובעיקר, להיות מדריכת ערבית זה להוביל את החיילים שלי לתהליך הנכון והטוב ביותר, ובכך לאפשר להם להגיע לשטח כשהם יודעים לדבר ערבית. זהו כלי חשוב ביותר שהופך את עשיית היחידה למקצועית הרבה יותר. 

"מאושרת על הזכות ללמד חניכים את השפה", זילברשטיין בהדרכה טרם תקופת הקורונה © באדיבות דוברות מתפ"ש

אני סוגרת את השנה החולפת עם אינספור חוויות ושיעורים לחיים שלקחתי מכל חייל וחיילת שלימדתי, על אף שבהתחלה חששתי שהדרכה פחות מתאימה לי. בכל קורס מחדש, אני רואה צדדים חדשים ונחשפת לפנים היפות של היחידה ושל החברה הישראלית – וההשקעה משתלמת. לקראת השנה החדשה, אני מאחלת לכולנו שנה של עבודה קשה והגשמה עצמית, שנצליח להשיג את הדברים שאנחנו רוצים, אפילו אם לעיתים זה נראה בלתי אפשרי – זה אפשרי. בנימה אישית - מקווה להמשיך להתפתח ואף להדריך קורס קצינים של היחידה, אשר מתעמק בצורה רחבה אף יותר בשפה הערבית. 

לאלו מכם שעתידים להתגייס בקרוב לצה"ל בכלל ולמתפ"ש בפרט, אני ממליצה לכם להגיע עם רצון לפעול ולתרום למדינה ולסביבה שלכם, תמיד לחתור ללמוד דברים חדשים ולעשות מעבר למצופה מכם. קחו על עצמכם כמה שיותר אחריות שניתן ובכך תתרמו לעצמכם ולאחרים כאחד. ובעיקר, זכרו ללכת אחר הלב שלכם ולעשות את מה שאתם מאמינים בו.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• אהלן וסהלן: ברוכים הבאים לתפקיד מש"ק תיאום וקישור
• טור אישי: "יוצא לדרך חדשה בצל הקורונה"
• הלוחמת מברזיל: עלתה לארץ והתגייסה לקרבי

החלטתי ללכת ליום סיירות, ומשם הגעתי למיון וגיבוש חובלים. במשך כל תהליך המיון, לא ידעתי הרבה על הקורס. אני חושב שהניעו אותי בעיקר תחושות האתגר והחתירה למצוינות, תחושות שבאו לידי ביטוי בכל מה שעשיתי.בנוסף, הזיקה שלי לים תמיד הייתה חזקה ושירות כמפקד על ספינה נשמע מאוד מסקרן. ניצב מולי אתגר, קורס ארוך וממיין, והחלטתי ללכת על זה.

התחלתי את הקורס בחודש אפריל ושובצתי למגמת שיט. עיקר הדגשים במגמה הם ימאות, ניהול ופיקוד, עמידה בפני קהל ותכנים מקצועיים הדרושים לקצין משמרת בגשר הספינה.

© באדיבות דובר צה"ל

השלב הראשון בקורס הוא הימ״פ (ימאות ופיקוד), שלב אינטנסיבי מאוד שכולל מאמץ פיזי, חוסר שעות שינה והכרה בסיסית של הים וכלי השיט. במבט לאחור, היום אני מסתכל על הדמיון העצום שיש בין הקשיים וההתמודדויות שחווים בשלב הזה אל מול התפקיד בשטח.

אי הודאות, תפקוד תחת עומס וחוסן מנטלי אלו כלים שמונחלים כבר בשלב הזה. אני חושב שהאתגר העיקרי בשלב הוא היכולת לשלב רמה מקצועית גבוהה, יכולות חברתיות, כושר גופני וחוזק נפשי.

כחלק מהכשרתנו המקצועית, בשלב בסיסי מגמת שיט, ביצענו הפלגות רבות כשהשיא היה הפלגה לחו״ל. זאת אחת מהחוויות המשמעותיות ביותר שעברתי בקורס, כשזכיתי להתנסות בתמרון ספינה בין האיים של יוון. במהלך ההפלגה עברנו מספר מבחנים מעשיים שהם תנאי הכרחי לשלב הבא.

כמו כן, במהלך הקורס עברנו מגוון פעילויות שמטרתן העיקרית הייתה לאמוד את היכולות הפיזיות והמנטליות שלנו, ואת הידע והכישורים המקצועיים שאנו לומדים במהלך הקורס.

השלב המתקדם הוא השלב האינטנסיבי ביותר בקורס, בו שהינו בכלי הבט״ש (בטחון שוטף) של זרוע הים והתנסינו בפעילות מבצעית בהגנה על הגבול הימי, לקחנו חלק באימונים ותרגילים והוסמכנו לתפעל אירועי פח״ע (פעילות חבלנית עוינת). בסיום השלב קיבלנו את סיכת הקצין הימי-סיכת מ״מ.

לאחר השלב המתקדם עברנו לשלב אקדמיה, שארך שמונה חודשים ובמהלכו למדנו לתואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. כמו כן, משולבים לימודים ומבחנים מעשיים לקבלת רישיון משיט 30, אותו נקבל עם סיום הקורס.

בסיום הקורס אהיה מוסמך כקצין ימי בספינות הטילים של זרוע הים. להיות מפקד בשבילי זה להיות כמו אח גדול עבור הלוחמים, אחד שתמיד אפשר לפנות אליו בכל שאלה או בעיה, שאפשר לסמוך עליו וללכת אחריו בעיניים עצומות מתוך הערכה וכבוד הדדי.

מפקד בים בעיניי צריך להיות מקצוען, לרדת לפרטים הקטנים בכל דבר שהוא עוסק בו וללמוד מטעויות. יחד עם זאת אני מאחל לעצמי לא לפחד לטעות- להעז, לנסות, לשאול ולבצע. בסופו של דבר רק ככה אצליח להשתפר.

לקראת התפקיד אני מאחל לעצמי להציב אתגרים כל הזמן- אישיים ומחלקתיים, ליזום ולשנות, להעז ולא לפחד מטעויות. אני מתרגש מסיום הקורס, שמסמן את סיומה של תקופה משמעותית מאוד בחיים שלי. למדתי המון על עצמי, הכרתי חברים שהם כמו משפחה עבורי, השתפרתי והתבגרתי כל הזמן.

אני לא יכול לחכות להיכנס לתפקיד אליו הוכשרתי, לזכות לפקד על לוחמים, להוביל אותם לניצחון ולשרת לצידם בשייטת ספינות הטילים של זרוע הים.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• טור אישי: "האדם הכי טוב נמצא לידי במשימה הכי חשובה"
• טור אישי: "יוצא לדרך חדשה בצל הקורונה"
• הלוחמת מברזיל: עלתה לארץ והתגייסה לקרבי

במיוחד למלש"בים: צפו בסרטון התדמית על יחידת מתפ"ש

במטרה לאפשר לכם, המלש״בים ששובצו ליחידה ולאלו המתענייינים בה להכיר אותה לעומק לקראת יום הגיוס - יחידת מתפ״ש הקימה עבורכם אתר ייעודי, בו תוכלו למצוא מידע על תחומי העיסוק והעשייה של היחידה, ללמוד על מגוון התפקידים ואף להיחשף לאפשרויות הפיתוח והקידום ביחידה.

למה מתפ"ש?

מש"קי התיאום והקישור ביחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים זוכים לקחת חלק משמעותי בליבת היחסים הישראלים-פלסטינים, לומדים את השפה הערבית המדוברת במסגרת ההכשרה המקצועית, ואף רוכשים מיומנויות וידע רב החשובים לעיסוק היום-יומי אל מול האוכלוסייה הפלסטינית בתחומים השונים. השירות ביחידה מאתגר ובעיקר משמעותי.

שירות בתפקיד מאתגר ומשמעותי © צילום: דוברות מתפ"ש

במה עוסקת היחידה?

תיאום אזרחי, ייעוץ לענייני פלסטינים, תחום המעברים, תשתיות, קשרי חוץ וארגונים בינלאומיים, דוברות, הסברה ועוד. על כל אלו, על הטירונות ועל תהליך ההכשרה המקצועית תוכלו למצוא מידע מפורט באתר.

היכן תשרתו?

מרבית המש"קים ישובצו במנהלות התיאום והקישור (בסיסי היחידה) הפרוסות ברחבי יהודה ושומרון, במפקדת המנהל האזרחי הנמצאת בבית אל וכן במנהלת התיאום והקישור לעזה. כמו כן, ישנה אופציה להשתבץ במטה היחידה בקריה ובבית הספר לתיאום וקישור בצריפין. השיבוץ נקבע בהתאם לצורכי היחידה, ליכולות המש"ק ועל פי שיקולים נוספים. למתאימים מביניכם תינתן אפשרות קידום למסלולי הדרכה, פיקוד וקצונה.

רוצים לקרוא עוד על התפקיד מש"ק תיאום וקישור? היכנסו לאתר החדש של מתפ"ש המיועד למלש"בים

מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף כמיל אבו רוקון, בסיור בשטח © צילום: דוברות מתפ"ש

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• טור אישי: "יוצא לדרך חדשה בצל הקורונה"
• הלוחמת מברזיל: עלתה לארץ והתגייסה לקרבי
• טור אישי: "הבית מאחורי ולא אתן לדבר לפגוע בו"

אני ועילי הכרנו בקורס מ"כים של חטיבת החילוץ והפכנו לחברים טובים עוד מהיום הראשון. זה היה שבוע של מיונים, ואחד מהמבחנים היה להכיר את כל מבצעי החילוץ של פיקוד העורף לאורך ההיסטוריה. אני כתבתי שיר ביחד עם חברה כדי לזכור הכל, עילי שמע על זה וחיפש אותנו כדי לשמוע אותו. התחברנו ישר. הוא ממש התלהב מהשיר וחבר שלו סיפר שהוא אמר 'איזה כיף שיש פה אנשים כמוני'.

© צילום פרטי

כל הקורס היינו בקשר טוב. היינו יושבים לאכול ביחד וצוחקים ביחד ובשבוע הגנה בבסיס, כשכולם התבאסו שנשארו בבסיס בחנוכה, אנחנו השקענו את נשמתינו בעבודה במדיח וזה אפילו היה השבוע הכי כיף בבסיס.

לאחר מכן סיימנו את הקורס ושנינו שובצנו לתפקיד מפקדי טירונים בפלוגות שונות. בתקופה הזאת היה קצת נתק אבל כל פעם שנפגשנו היינו מדברים ומשווים ציפיות מהתפקיד שהיו לנו ואיך התפקיד שלנו והחיילים.

לאחר ארבעה חודשים בתור מ"כים שנינו יצאנו לקצונה. היינו באותו צוות בבה"ד 1 וגם בהשלמה לקצונה. האמת שעילי התחיל בצוות אחר בבה"ד 1, אבל הוא איכשהו עבר אלינו והייתי מאושרת. הייתה תקופה יפה ואני שמחה שעברנו אותה ביחד. לאורך כל קורס הקצינים בילינו המון ביחד. בכמה תרגילים הייתי קשרית שלו והוא תמיד היה המקום הבטוח שלי, הבנאדם והחייל שאפשר לסמוך עליו יותר מכולם שיהיה שם בשבילי מבחינה מקצועית וחברית.

© צילום פרטי

התקרבנו יותר ויותר ולקראת סוף ההשלמה התחלנו לראות אחד את השני באור שונה. אם לפני זה היינו המון עם אחרים התחלנו להיות יותר לבד, בלי לשים לב אפילו. בערב סיום ההשלמה, במסיבה שאחרי הטקס, כבר ידענו שזה הולך לשם. היינו מאוהבים מעל הראש בשלב הזה וזה פשוט התפרץ. מאז אנחנו ביחד כבר חצי שנה.

היום שנינו משרתים בתור מפקדי מחלקות בבא"ח העורף, ולמרות הקושי עם לוח הזמנים העמוס של ההכשרה ועם הגבלות הקורונה אנחנו מצליחים לראות אחד את השניה (מרחוק כמובן כי אנחנו לא באותה קפסולה) ולדבר בשעות מוזרות (לרוב באמצע הלילה). זה שאנחנו זוג בתקופה כל כך משמעותית בחיים שלנו, כשאנחנו מכשירים את הדור הבא של הלוחמים והלוחמות בצבא - זה מטורף. זה כאילו שיש לי את האדם הכי טוב לידי במשימה הכי חשובה.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• הלוחמת מברזיל: עלתה לארץ והתגייסה לקרבי
• טור אישי: "הבית מאחורי ולא אתן לדבר לפגוע בו"
• הסערה הצבאית: "למה רקדנים לא וזמרים כן?"

אז סיימתי כיתה י"ב וממש לא מזמן סיימתי את כל הבגרויות שנדחו מאוד בעקבות הקורונה. אני ועוד רבים מחבריי ציפינו לסיים כבר את הבית הספר ולהתחיל משהו חדש, פרק חדש כאנשים בוגרים. אני זוכר את תחילת השנה, תקופה מלאה במיונים כמעט לכל מסגרת, ילדים נעדרו כל יום ורק כדי שיוכלו לקבל מה שירצו ולהתחיל את השנה הבאה במקום שרוצים.

אילוסטרציה © adobestock

אני יוצא לשנת שירות, ואני יכול להגיד שברגע שהתחילה מגפת הקורונה התחלתי לפחד. פחדתי שהיא תתבטל, פחדתי שיצטרכו לעשות שינויים, אבל ניסיתי להיות אופטימי ולחשוב שזה יעבור. אבל מגפת הקורונה גם אם נרגעה קצת בחודשי מאי יוני, חוזרת ובגדול וכעת אני ועוד רבים נאלצים להתמודד עם פחדים, חוסר וודאות וחששות חדשים שבאים בעקבות המגפה.

לא משנה אם יוצאים לשנת שירות, מכינה, צה"ל או שירות לאומי. הקורונה תשנה את איך שזה היה בעבר. בין אם זה בצבא שאי אפשר להיפרד מההורים, או בשנת שירות שכרגע מי יודע אם תהיה פעילות בתנועות נוער, בפנימיות וכדומה. ואנו נצטרך להתרגל לזה, קשה זה יהיה אבל עלינו לזכור תמיד מדוע אנחנו עושים את זה. כי למרות הכול הסיבות לא השתנו.

לא משנה באיזה סיבות אנו יוצאים, חשוב לזכור אותן ולהבין שלמרות הקורונה, הסיבות האלה לא השתנו והן עדיין קיימות. ברור שיש מקום לדאגה, אך צריך להבין שזו תקופה קשה ומלאה חוסר וודאות, לא משנה לאן נלך נהיה בחוסר וודאות ולפעמים בחירות מהעבר יכולות להוות בטחון. 

אל תפחדו לשתף את מי שאתם יכולים, הורים, חברים, סבים וסבתות, מדריכים. כל מי שאפשר, זו תקופה קשה וצריך להיעזר זה בזה כמה שאפשר. 

אילוסטרציה © AdobeStock

אז אני אסכם ואגיד בהצלחה לכולנו, לכל מסיימי י"ב שיוצאים לדרך חדשה בשגרה המוזרה הזו, יהיה קשה אבל חשוב לזכור למה אנחנו עושים את זה. חשוב להיעזר במי שאפשר וגם לעזור למי שאפשר, תהיו שם אחד בשביל השני. אני מקווה בשביל כולנו שהתקופה הזו תעבור כמה שיותר מהר ונחזור לשגרה הרגילה והאהובה.

© adobestock | אילוסטרציה

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• טור אישי: "הבית מאחורי ולא אתן לדבר לפגוע בו"
• הסערה הצבאית: "למה רקדנים לא וזמרים כן?"
  
• אחרי שנים: שבע שעות שינה מטכ"ליות במקום שש

התגייסתי ועכשיו אני באחד המקומות הכי מגניבים שיש. ההכשרה בבסיס סיירים הייתה קשה, כמו כל מסלול בלוחמה, אבל בו זמנית היא הייתה אחד מהדברים הכי מגניבים שעשיתי בחיים. לעבור שמונה חודשים עם בנות שלא הכרתי, עם שפה שלא ידעתי כל כך, עם רמת כושר שלא פגשתי לפני, לא היה קל, בכלל לא, אבל עם רצון ועזרה הצלחתי הכל.

© באדיבות דובר צה"ל

הצלחתי להכיר כל המחלקה שלי שעכשיו הן החברות הכי טובות שלי, השתפרתי בטירוף בעברית ועשיתי כל כך הרבה דברים מאתגרים, שעכשיו אני מסתכלת אחורה ויש לי הרגשה טובה שעשיתי משהו טוב. זה הזמן הכי כיף בשירות של כל חייל, הכי מאתגר, מעייף, מעניין, אינטנסיבי ומפצה. הרגע הכי מספק ומרגש היה מסע הסיכה שעשינו בסוף של המסלול. במקרה אותו יום היה יום ההולדת שלי. לפני אותו מסע, המשפחה שלי התקשרה אליי ולצד איחולי המזל טוב הם ביקשו ממני לחשוב על כל מה שעברתי בצבא עד עכשיו. הבנות עשו לי כתר, הייתי איתו כל ההליכה, עד שהגענו לסוף, סיימנו כולן ביחד, ואז הן עשו לי הפתעה קטנה- הביאו עוגה, שרנו "יום הולדת שמח" וחגגנו גם יום ההולדת וגם את סוף המסלול.

שבוע המיון ללוחמות זה שבוע שקורה כל שנה במטרה להסביר למלש"ביות מה זה אומר להיות לוחמת. כמה חיילות מכל יחידה פוגשות במשך שבוע שלם נערות כדי לענות על השאלות שלהן וכמובן גם להסביר על התפקיד שלהן, מה הן עושה בסדיר, איך היה המסלול צבאי שלהן עד עכשיו ועוד.

© באדיבות דובר צה"ל

שמחתי ממש להגיע לשבוע הזה ולדבר עם המלש"ביות. אני מאמינה שהבחירה להתגייס ללוחמה היא נכונה וחשובה, וחשוב לי להעביר את המסר הזה הלאה.לבסוף, המסר שלי ללוחמות הוא - לכו על זה עד הסוף. אף אחד יכול לעצור אתכן. יהיה קשה, יהיה אינטנסיבי, עם רגעים טובים, רגעים רעים אבל בסוף הכל מגיע לכן ואתן יכולות להגיד עם גאווה רבה שעברתן הכל. תמיד תחשבו למה אתן שם, למה בחרתן להתגייס לקרבי, אם יש לכן עדיין את התשובות זה כי אתן במקום הנכון!

לפני כשנה קיבלתי את השיבוץ שלי להיות לוחם מעברים, בדיוק סיימתי את כיתה י"ב. חיפשתי מידע באינטרנט על התפקיד ומצאתי רק תגובות רעות אז הגעתי בחששות לבקו"ם. רציתי את התפקיד? לא! בתיכון הרחבתי מדעי המחשב והייתי נעול על מודיעין או תפקיד שקשור למחשבים.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• הסערה הצבאית: "למה רקדנים לא וזמרים כן?"
• טור אישי: קצינת הנפגעים זוכה לסגירת מעגל
• אחרי שנים: שבע שעות שינה מטכ"ליות במקום שש

הגעתי לבקו"ם עם תיק ענק, משפחה וחברים שבאו לעודד (עוד לפני שידענו בכלל מה זה קורונה) וראש מגולח. הטירונות הייתה חוויה אחת ענקית שהכרתי בה חברים לחיים. במערך המעברים יש שני גדודים - גדוד "ארז" הפועל בגזרת עוטף ירושלים וגדוד "תעוז" שפועל ביהודה ושומרון. שני הגדודים שומרים על הבידוק הבטחוני ומסכלים פיגועים וכניסה של סחורות ואמצעי לחימה מיהודה, שומרון ועוטף ירושלים.

© באדיבות דובר צה"ל

לפני שעלינו לגדודים קיבלנו את האופציה לבחור אם לעלות עם חברים לגדוד או לעלות לגדוד שאתה בוחר. חברים שלי מהטירונות העדיפו את גדוד "תעוז" ואני העדפתי את גדוד "ארז". בסופו של דבר יצא שהתפצלנו. אני הגעתי לגדוד "ארז", פלוגה ג', בידיעה שהחברים הקרובים שלי מהטירונות לא יהיו איתי , הגעתי בידיעה שהולך לי להיות קשה בהתחלה בלי חברים קרובים.

אבל, עם כל הקושי והמחרק מהחברים - אני ירושלמי , אני אומר "אבו יו-יו" במקום "שק קמח", ו"אבן ג'וק" במקום "אבן, נייר ומספריים". זאת הסיבה שהעדפתי את גדוד "ארז" המגן במעברי עוטף ירושלים, ידעתי שאני אעשה את העבודה בצורה הטובה ביותר בשביל לשמור על הבית.

השגרה במעברים שוחקת. אנחנו מגיעים ביום ראשון, מניחים את התיק בחדר וישר עולים למשמרת של שמונה שעות ולפעמים 12 שעות. זאת שגרה שבכל יום אתה עולה משמרת מהשעות הקטנות של הלילה ובנוסף אתה צריך לשמור על הכשירות המבצעית. זאת שגרה שאי אפשר להתרגל אליה. אבל,הבסיס של הפלוגה שלי נמצא בהר גילה ויש שם נקודת תצפית מדהימה לכל ירושלים. אפשר לראות משם את מרכז העיר, שזה המקום האהוב עלי בעיר עם כל האנשים והמוזיקה.

© באדיבות דובר צה"ל

לאחר תקופה של כשלושה חודשים במעברים יצאתי לקורס מ"כים וחזרתי לפלוגה בתור מפקד על צוות. אני לא אשקר, התפקיד קשה. זה שוחק כל יום לעלות אותם מחסומים ולראות את אותם אנשים. אני מגיע למצב שאני עומד במחסום ואני מזהה אנשים שעוברים. ויוצא לי לשאול את עצמי כמה אפשר לעלות את אותם מחסומים ולמה לא הגעתי לתפקיד אחר.

תמיד חברים שלי שואלים אותי "אתה נהנה בתפקיד? אתה שמח מהשיבוץ?" ואני עונה להם שבחיים לא הייתי משנה את השיבוץ. התחושה הזאת שאתה עומד על נתיב ומגיע רכב שבתוכו יש שוהה בלתי חוקי או אמצעי לחימה ואתה יודע שמנעת מזה להיכנס לארץ לא משתווה לשום תחושה אחרת.

אני יכול לספר על דוגמא שהייתה לי ממשמרת אחת, עמדתי על נתיב והגיע לי רכב מסחרי למעבר. עשיתי עליו בידוק ומצאתי שוהה בלתי חוקית שניסתה להתחבא מתחת לשמיכות. בסוף כל משמרת אני אומר לעצמי שמנעתי ממנה להכנס לבית שלי,לסביבה שלי, לחברים שלי ולתושבי ישראל. התחושה הזאת שאתה יודע שהמפגע הבא יכול לעבור לך במחסום משאירה אותך דרוכה ובעירנות שיא.

גם כשאני קם גמור מעייפות ב-03:00 לפנות בוקר לתדריך אותו משפט מהדהד לי בראש: "הבית מאחורי ולא אתן לשום דבר לפגוע בו". זה מה שנותן לי כוח לכל היום.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• טור אישי: קצינת הנפגעים זוכה לסגירת מעגל
• אחרי שנים: שבע שעות שינה מטכ"ליות במקום שש
• אחוות שיריונרים: החברים הטובים שהתגייסו ביחד

הגיוסים לצה"ל תמיד מעוררים לא מעט תהיות בקרב בני נוער שמכוונים לקריירה ספציפית, במיוחד כאלו שהחלו בגיל צעיר טרם גיוסם. הגיוס כמובן הוא חובה וצריך להישאר כך - אין עוררין וזה בהחלט חשוב במדינה כמו שלנו. אך בני נוער רבים שיש להם שאיפות, חלומות ורצונות לעסוק במשהו ספציפי לאחר השירות לא תמיד יכולים להגשים את עצמם במערכת. על פניו - התהייה הזאת לא נראת לגיטימית, שכן הגיוס כאמור הוא חובה לכל מלש"ב ואי אפשר להתחיל לחלק תפקידים בצבא על פי החיים האישיים, אך ב-2020 כשיש התחשבויות באמנים, ספורטאים ובני נוער המתגייסים לצבא עם קריירה ענפה מאחוריהם וממשיכים לטפח אותה תוך כדי שירות - זה כבר מצדיק את קו המחשבה הזה.

מתוך הופעת עצמאות VIP של טוראי נועה קירל לחיילי צריפין. וכן, לא התבלבלתם, אלה רקדנים צבאיים pic.twitter.com/AwhBfoJkrJ

— צחי דבוש (@TsahiDabush) May 1, 2020

אני לא אוהבת להתלונן ולא מחפשת לעורר בעיות, אבל ההחלטות שקיבלו בצה"ל בשבוע האחרון גרמו לי להרים גבה. כידוע, צה"ל החליט לבטל את תקן הרקדנים הצבאיים (שמשרתים עם נועה קירל ומרגי בהופעות הצבאיות שלהם) לאחר ביקורות קשות מהציבור ובטענה שרקדן צבאי זה לא מכבד את צה"ל ובין היתר אנשי מפתח בצבא שרואים בזה כקרקס. ובכן, למה קרקס? כשבצה"ל מראים את התרבות, משמחים חיילים אחרים ומביאים להם למשל להקות צבאיות - זה לגיטימי לגמרי. אני באמת לא מבינה מה הבעיה. למה זמרים זה כן ברוח צה"ל כמעט מאז ומתמיד ורקדנים לא? התרבות שלנו לא מלאה באומנויות הריקוד? אנחנו לא משקיעים מספיק?

אני יכולה להבין איך זה נראה מהצד לציבור, אבל לאנשים תמיד יהיה מה להגיד. אני לא חושבת שבגלל פידבקים רעים צריך לבטל תקן שהוחלט עליו. אם הציבור מכתיב ואם צה"ל חושש מביקורת - אז יש עוד המון דברים שעל פניו נראה שצריך לבטל. אבל מה הכי קל? ללכת על הרקדנים. מה גורם דווקא לאותם רקדנים שמשקיעים רבות על מנת להגיע להישגים משמעותיים ולהביא גם כבוד לא מבוטל למדינה, להוקצות מחמת ביקורות מזלזלות? למה שאותם רקדנים לא יתרמו לצבא ולמדינה בעזרת מה שהם מבינים ויודעים לעשות הכי טוב במיוחד אם כבר הוחלט שאפשר?

רקדנית. אילוסטרציה © fotolia

כאמור, כמו בתחומי ספורט רבים גם אצל רקדנים הפסקה מהאימונים היומיומיים ששומרים על כושר וגמישות הגוף, גורמת לשרירים להתנוון, לגמישות להיעלם כמעט כלא הייתה ולטכניקה להתמוסס. אם כך, כבר שנים שמדינת ישראל חיה בביטחון יחסי ויכולה ליהנות מפירות הישגיה ולתת גם במה לתחומי התרבות והספורט שעם קצת דחיפה ותמיכה יכולים להגיע למקומות רחוקים. כפי שהיה נראה, השינוי כבר הושג, תפקיד הרקדן הצבאי כבר נכנס למערכת וכל שנותר היה לקוות ולהאמין שיום אחד אותם רקדנים שזוכים לשמור על הישגיהם ייצגו את המדינה בכבוד בעולם כולו. אם אכן חסרים חיילים שיאיישו תפקידים צבאיים שונים וחשובים, מן הראוי יהיה להשקיע את המאמצים בעידוד הגיוס גם למקומות בהם יש חוסר במקום לבטל תפקיד שכבר קיים רק בגלל דעת קהל מזלזלת, אותו מאיישים צעירים שעד כה עסקו וימשיכו לעסוק בייצוג התרבות הישראלית בארץ ובעולם.

אני מבינה ומסכימה עם חשיבות של צבא כצבא ביטחון בראש ובראשונה, אך כל עוד נותנים מקום לתרבות שלא יתביישו בה וילכו איתה עד הסוף - אז זה יהיה צעד מבורך וגם יתרום אור אחר בין כל המלחמות והסכסוכים.

© adobestock

עוד בפרוגי:

• על אופטימיות ותקווה: ראיון מעורר השראה עם מרים פרץ
• "כל פעם שמציינים לידי את המילה 'אבא' מיד מעבירים נושא"
• לזכר הנשכחים: "הגבורה של אבי לא מתאימה ליום הזיכרון"

מאז, סבי וסבתי פעלו המון למען הנצחת ידיד וערכיו - שפעל למען החברה והנוער בתנועות הנוער ובגרעין הנחל. סבי שיפץ ודאג לחלקה הצבאית בבית העלמין בראש העין, היה יושב ראש סניף יד לבנים בראש העין והיה מנהל סניף עמותת ״יד שרה״ בראש העין במשך 25 שנה.

© באדיבות המשפחה

בתור ילדה שסבה וסבתה הם הורים שכולים ואביה הוא אח שכול, אני יכולה להגיד שהשכול לא מדובר באופן יומיומי, אלא בנקודות מאוד ספציפיות ומשמעותיות. ברגעים משמחים, תמיד יהיה רגע בו סבא וסבתא יעצרו ויחשבו על איך ידיד היה יכול לנכוח ולשמוח איתנו. להתגעגע למישהו שלעולם לא הכרת, זו פשוט הרגשה לא הוגנת. במהלך השנים, קצינות הנפגעים לא הפסיקו ללוות ולתמוך במשפחה שלנו - בדגש על התחושה שהן מעניקות שצה"ל מנציח את חלליו ולא משאיר את המשפחות השכולות מאחור.

לפני כשנה, התגייסתי לתפקיד מש"קית נפגעים כחלק ממערך הנפגעים. למען האמת, לא ביקשתי את התפקיד הזה במיוחד, אבל כשהוא הוצע לי, לאחר קצת חששות ופחדים שהובהרו - הרגשתי שהוא פשוט יתאים לי כמו כפפה ליד, וידעתי שזו תהיה סגירת מעגל עבור המשפחה שלי.

המיתוס הוא, שנותנים לילדה בת 18 להתגייס, לדפוק על דלתות ולהודיע למשפחות על מות בניהם (״מה?? איך ילדה קטנה ועדינה כמוך תהרוס לעצמה ככה את הנפש?״). אבל התפקיד הוא אחר, כמש"קית נפגעים, התפקיד שלי היה ללוות ולתמוך בחולים ופצועים במצב קל, ולעזור למדור הנפגעים לארגון טקסים ואירועי הנצחה לחללי החיל או החטיבה.

© צילום פרטי

בפברואר האחרון, יצאתי לקצונה ולפני פחות משבוע סיימתי את קורס הקצינים וקיבלתי את סיכת המ"מ. בפניי עכשיו עומדת תקופת ההשלמה החילית בה אלמד להיות קצינת נפגעים בפרט. קצינת הנפגעים מלווה חולים במצב בינוני, קשה, פסיכיאטרי, וגם מלווה משפחות שכולות. אני אמורה להתחיל את תפקידי בתור קצינת נפגעים ביולי, ולא אשקר שקיימות בי חששות, הרי שבכל פעם שסבי מדבר על השכול ועל הצער, אני נשברת ופורצת בבכי - איך אוכל להיות קצינת נפגעים, אם השכול לעיתים כל כך קשה להתמודדות והכלה? איך אפשר שלא לקחת את כל סיפורי המשפחות השכולות ללב? זו שאלה שהתשובה אליה תגיע אליי, בתקווה, עם הזמן ועם הניסיון שאצבור. 

מאז ומתמיד, יום הזכרון בשבילי, היה היום של ידיד. מאז שהייתי בת שמונה בו עליתי לקבר פעם ראשונה ועד היום לא היה יום זכרון שכל המשפחה המורחבת וחבריו של ידיד מהגרעין והגדוד לא פקדנו את קברו של ידיד בבית העלמין הצבאי בראש העין. היום, שאני כבר חלק ממערך הנפגעים, אני חושבת הרבה יותר גדול, תמיד עולים כל כך הרבה סיפורים של כל כך הרבה משפחות, חיילים שנהרגו במלחמות, בפיגועים, ממחלות, וגם מאובדנות, את מרגישה תחושה של עצב וצער מהולים בהכרת תודה והזדהות. כמה חודשים לפני יום הזכרון, כל המערך פועל ועומל למען כל המאורעים הגדולים, והתקופה הרגישה ביותר בשנה עבור המשפחות שלנו. זה עדיין היום של ידיד, אבל זה גם היום של 23,816 חללי מערכות ישראל אחרים, ושל המשפחות שלהם, ושל מערך הנפגעים, וזה גם היום שלי: של נועם, האחיינית של ידיד, ושל נועם - קצינת הנפגעים.

© צילום פרטי

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• אחוות שיריונרים: החברים הטובים שהתגייסו ביחד
• הרס"ר שאחראי על חלוקת מזון למאות קשישים
•  החייל המזמר: מופיע ברחבי הארץ ומשמח את הקהל

בכך קיבל המטכ"ל את המלצות חיל הרפואה, לפיהן יש להגדיל את היקף השינה לחיילים, כדי לשפר את תפקודם. טווח שעות השינה שנקבע הוא בין 22:00 ל-6:00, והצבא מחויב לספק לחיילים תנאי שינה הולמים הכוללים מקום לינה, חשיכה ושקט.

עבודת המטה בנושא נמשכה לאורך שנים ארוכות, עוד מתקופתו של הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במיל' בני גנץ, אך ההכרעות בנושא נדחו שוב ושוב. "חל איסור לפגוע בזכאותו של חייל לשינה סדורה, וגם אם תיקבע לכך חריגה, יושלמו שעות השינה", נאמר בפקודה מטכ"ל המתוקנת.

הפקודה מתייחסת גם לשעת הט"ש (טרום שינה), שבה החייל ישלים את הכנתו לשינה, מבחינת מקלחת והחלפת בגדים. רק סא"ל יוכל לקצר את שעת הט"ש, אך לא יותר ממחצית השעה. בלילה שלפני יציאת החייל הביתה תובטח לחייל שינה סדורה, וחיילים ששבו מהבית יתושאלו אם ישנו באופן סדור בחופשתם, בטרם יחלו אימונים ותרגילים, כדי להבטיח את ערנותם ובטיחותם.

התיקון לפקודה יכלול גם תלמידי תיכון שבגדנ"ע וחניכים בקורסים קדם צבאיים, אך יותרו ממנה חריגות, באישורים של קצינים בכירים, בגיבושים ליחידות קרביות.

בתעסוקות מבצעיות בגזרות שבהן מבוצע ביטחון שוטף, רק מפקד החטיבה יוכל לאשר שש שעות שינה לחיילים וללא השלמה לשבע שעות, אך רק באשר למשימה שנקבעה מראש ולא באופן כולל. לוחמים בפעילות מבצעית יקבלו ארבע שעות שינה ביממה, אך עם השלמה לשעות שינה נוספות, לפני או אחרי המשימות.

באימונים, החרגה תאושר ע"י קצין בדרגת סגן אלוף לעד 24 שעות ללא שינה, עם מתן שבע שעות שינה רצופות לאחר מכן. במקביל, אלוף משנה יוכל לאשר באימונים 36 שעות ללא שינה סדורה, תא"ל יוכל לאשר 48 שעות ללא שינה סדורה ואלוף יוכל לאשר 72 שעות ללא שינה סדורה.

בתורנויות שמירה, יהיה ניתן לקטוע את שעות השינה של החייל לטובת שמירה אך להשלים לו לאחר מכן את היקף השינה לשבע שעות. בצרכים מיוחדים של היחידה בעת שגרה ובתפקידים מיוחדים בצה"ל כבטייסות ובשייטות, יתאפשרו חריגות דומות מהפקודה החדשה אך בכפוף לאישורים של מפקדים ברמות שונות ובהשלמות לפי פקודות יעודיות בכל חיל.

• הרס"ר שאחראי על חלוקת מזון למאות קשישים
•  החייל המזמר: מופיע ברחבי הארץ ומשמח את הקהל
• חיונית גם מהבית: כך עוברים ימי הקורונה על חיילת

רוצה להתגייס עם החבר׳ה לשריון? מהרו לשריין את מקומכם. פרטים נוספים באתר או במוקד זרוע היבשה *6877

•  החייל המזמר: מופיע ברחבי הארץ ומשמח את הקהל
• חיונית גם מהבית: כך עוברים ימי הקורונה על חיילת
• תשמור על הידיים: נועה קירל בהנחיות למלש"בים לקורונה

© בארדיבות דובר צה"ל

"החיילים של מחוו״ה אלון מתפעלים את המשימה הזאת קרוב לחודש. הם מרגישים מאוד מחוייבים לדיירים ולמטרה. כל הליכה לסופר ולבית המרקחת גורמת לך להרגיש משמעותי כי אתה נזכר שאתה עושה את זה בשביל מישהו שזקוק לזה". 

איך עובדת החלוקה?

"כשאנחנו רוצים להביא לאחד הדיירים משלוח, חייל שם את מה שהם הזמינו ליד הדלת ודופק , מחכה מרחוק לראות שהם לוקחים את מה שהם הזמינו, שהם סופרים את העודף, חותמים על זה שהם קיבלו את מבוקשם ורק אז הוא הולך".   

איך אתם שומרים על עצמכם?

"כולם מסתובבים עם וסט זוהר של פיקוד העורף, מסכות, כפפות ועוד. מי שאחראי על הבניינים שם ג'ל לחיטוי הידיים בכניסה לבניין. מקפידים על מרחק וצמצום כמות האנשים בחדר. אנחנו מבינים שמדובר בטיפול באוכלוסיה בסיכון הכי גבוה. דואגים לבריאות החיילים כשהם במשימה ועל הדיירים בפרט, שמירה על ההנחיות של משרד הבריאות היא יותר מהכרחית אצלנו".

© באדיבות דובר צה"ל

אילו תגובות אתה ושאר החיילים מקבלים מהדיירים?  

"יש דיירים שרוצים להביא לחיילים מתנות, לרקוד איתם, להצטלם איתם ומודים להם כל הזמן. אבל יש גם דיירים שמאוד קשה להם להסתגל לנוכחות שלנו. אנחנו מנסים להסביר להם שאנחנו שם למענם אבל בסוף כל אחד עושה את הבחירות שלו".

ספר לנו על חוויה או זיכרון מיוחד מהחלוקה שתזכור לעוד הרבה זמן?

"אני לא יודע להצהיר על זיכרון אחד. יש דייר שכל בוקר מצדיע לחיילים ואומר שהוא מכבד אותם אבל שהוא התגבר על סרטן ושהוא לא מפחד מכלום ובטח לא מהקורונה. לא פשוט להיות כל כך צעירים ופתאום להגיד לאנשים כאלה מה כדאי לעשות ומה לא אבל אנחנו עושים את המיטב. יש גם אישה שמתחילה לבכות כשהיא מקבלת את המזון. כל הרגעים הקטנים המשמעותיים האלה הופכים את החוויה למעצימה. כשהקורונה תסתיים אני אסתכל על הכל כחוויה אחת גדולה. מחו״ה אלון מאוד רצו מהתחלה להיות מעורבים ולהיות בשטח. אני שמח שקיבלנו את המשימה הזאת וכולנו מאוד מרוצים מהעשייה".

לסיום, האם יש לך מסר לקוראים של פרוגי?

"זאת תקופה מאתגרת לכולם אבל זה הזמן לקחת אחריות ולהיות בוגרים יותר לקחת את הכל בפרופורציות ולעזור איפה שמותר ואפשר. יש לנוער השפעה גדולה על איך המצב הזה נראה אפילו בתוך הבתים. כולנו יכולים לתרום ולהשפיע".

 

• חיונית גם מהבית: כך עוברים ימי הקורונה על חיילת
• תשמור על הידיים: נועה קירל בהנחיות למלש"בים לקורונה
• בצל הקורונה: אלו ההנחיות החדשות בנוגע לגיוס

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• תשמור על הידיים: נועה קירל בהנחיות למלש"בים לקורונה
• בצל הקורונה: אלו ההנחיות החדשות בנוגע לגיוס
• המדריך המלא: כך תשרדו את הטירונות בקלות

רציתי לשתף אתכם בתחושות שלי לאור המצב הזה, שבכל 21 שנות חיי בעולם, למרות שיש כאלה שאומרים שכבר היו פה מאורעות שכאלה בעבר, אני לא זוכרת כמותם. אומנם אני לא שונה מאף אחד אבל בתוך כל המצב המשוגע הזה אני חיילת, מפקדת בגדנ"ע במערך מגן בחיל החינוך והנוער ובעיסוק הצבאי שלי – אין ספק שהקורונה פוגעת קשה. גדנ"ע הינו שבוע שמדמה טירונות אותו חווים שליש מבני הנוער בישראל בכיתה י"א. היא מהווה כנקודת השיא למלש"בים כהכנה לצבא. מאחר וכבר כל המשק מושבת, ראשונים היו בתי הספר להיסגר – אין בתי ספר שבאים לגדנ"ע עד הודעה חדשה. אי לכך, חיילי הבסיס שלי ומפקדיו, בין היתר אני, הוגדרנו כלא חיוניים לצבא ההגנה לישראל ולכן קיבלנו הודעה – אנחנו נשלחים לתקופה של לפחות חודש לבתים ויש מצב שנוקפץ למשימות ומקומות בהם כן צריכים אותנו.

"חיילי הבסיס הוגדרו כלא חיוניים", אילוסטרציה © דובר צה"ל

תחילה היה קשה לי להתנתק מהתחושות הפרטיות שלי, אותן וודאי אחרים לא חולקים איתי או אולי כן אך ממקום אחר. בחרתי להישאר מפקדת עד סוף השירות שלי, בחירה שלא רבים ממפקדי הנוער עושים, לאור הרצון שלי לתרום ולהשפיע על כמה שיותר בני נוער במדינה. התקופה הזו כל כך חסרת וודאות, ללא דדליין, מי יודע מתי זה ייגמר? אני עתידה להשתחרר כבר באוגוסט הקרוב ובבית משפחתי כבר התחילה לצחוק עמי שאולי אשתחרר ואגזור את החוגר מהבית. תחילה לא יכולתי לסבול את העובדה שיש מצב מאד גדול שנגמרו מחזורי הפיקוד שלי. שלא אפקד יותר בגדנ"ע! מפקדים חדשים יפתחו את שנת הלימודים הבאה בספטמבר הקרוב ואני כבר לא אהיה ביניהם. אירוני קצת, כי לא אשקר שלאחר המון זמן במערכת, עד לא מזמן הייתי מלאה במקביל ברצון לעבור לפרק הבא בחיים ולהתקדם בספר חיי. אולם הבנתי שהמצב מורכב, התנחמתי בכך שלפחות כן הספקתי לעשות המון מחזורים ולתת מעצמי.

עוד לא היה לי זמן להתאושש מהבשורה המפתיעה וכבר קיבלתי הודעה מהמפקדת שלי – שחר, את מוקפצת לכפר הנופש "על הים" באולגה, לשם יגיעו בכל יום חיילים בודדים שנכנסים לבידוד, אין להם מקום אחר להיות בו וזקוקים לעזרה – ואת נשלחת למשימה לסייע להם. לצערי הייתי שם רק יומיים מתוך חמישה שתוכננו, נאלצתי ללכת הביתה מסיבות אישיות, אך הרגיש מאד טוב למרות שאיני בתפקיד שלי, לעשות משהו טוב למען האחר דרך המערכת, משהו שבחיים לא חשבתי שאעשה ואוכלוסייה שלא חשבתי שאתעסק בה בשירות שלי. כחלק מהמשימה יום יום היינו מתקשרים לחיילים כדי לוודא שכולם בסדר, עם חלקם יצא לי ממש לשוחח, להבין מה הם עושים בצבא, קצת על חייהם ובתוך כל הבדידות הם שיתפו אותי מה הם חשים ועשה לי טוב לדעת שסיפקתי להם כמה דק' או אפילו חצי שעה מהיום בה יכלו סתם לשתף למישהו זר מה עובר עליהם.

חזרתי הביתה ונכנסתי כמו כולם, להסגר בבית. הסגר ששוב, מי יודע מה יהיה סופו, האם זה באמת ייגמר בחודש ועוד אראה את הבסיס שלי? האם אני נדרשת כבר להתחיל להתכונן למעבר הביתה כי אשתחרר מהצבא בתוך כל המצב? ידעתי שיש בפניי כמה אפשרויות – הראשונה, להילחץ מכל הסיטואציה, לצעוק, להתעצבן ורק לחפש על מי לזרוק את האשמה (צעד ששחר של לפני שנה כנראה הייתה מאד נוטה לעשות) השנייה, לחיות בסוג של הכחשה – להמשיך בחיי כאילו כלום, לנהוג לפי האיסורים כי אין ברירה, הכל סגור גם ככה ובמקביל מעצם ההכחשה להיות תקועה בין המסכים ולא לחשוב שניה על המשך חיי. האופציה השלישית והאחרונה הייתה להיות אופטימית אך מציאותית, לעשות חישוב מסלול מחדש ולהתחיל לקדם את עצמי (כי תמיד ישנה האופציה הזו!)

להיות אופטימית אך מציאותית© AdobeStock

בחודשים האחרונים נכנסתי לשגרת אימונים וכשבאה ההודעה על ההסגר ידעתי שלפחות בעניין הזה, ההסגר אפילו תורם. יש לי זמן פנוי, למה לא להתאמן? בבית, בגינה כדי לנשום ולו מעט אוויר, העיקר להזיז את הגוף ולעשות משהו. בשבועיים האחרונים פיתחתי רוטינה בה ב-16:30 בדיוק אני יוצאת לרוץ במקום מבודד במושב וחוזרת לאימון ביתי קצר. בנוסף, אני קוראת יותר מבעבר ומוצאת את עצמי כותבת הרבה יותר משכתבתי בכל השנה האחרונה. המצב החדש מותיר בך הרבה תחושות, יש לי פלטפורמות נהדרות אליהן אני כותבת (והנה אתם קוראים אותי באחת מהן) למה לא לנצל את המצב ליצירת תוכן ופיתוח הדבר שאני הכי אוהבת לעשות ואף רוצה להתמקצע בו? אותה דרך בה אני בחרתי מופנית לכל אחד ואחת מכם, אשר כותבים, שרים, משחקים או עוסקים בכל תחום שהוא. כמו שהקלישאה אומרת, זה לגמרי הזמן לפתח תחביב חדש, לחזור לאחד ישן ולפתח את עצמכם. במקביל אני כבר מנסה לבדוק עבודות מהבית מהרגע שאשתחרר ובעיקר מגלה כי הסתגלות למציאות חדשה שעשויה להיות מאד מורכבת ומגבילה, בצורה טובה וחיובית – בעיקר תלויה בי.

אני אדם שנוטה להיות מאד פסימי. 'רואה שחורות' כמו שאמא שלי אומרת. ולכן התפלאתי על עצמי כשההסתכלות החיובית על המצב לא דרשה ממני כמעט מאמץ – לא הרגשתי שאני משחקת מישהי שאני לא בגישה שלי, אולי כי ידעתי שכך למחרת אתעורר עם חיוך ולמרות הסגר וחוסר המעש לקום אליו – יצרתי לעצמי למה לקום.

נכון, המצב הזה מורכב, שונה ואנו נאלצים להסתגל בו למציאות שונה מכפי שרובינו חיינו בה עד היום. אני יכולה לבחור ללכת לישון מוטרדת, תוהה מה יהיה עם השחרור שלי וכלכלית איך אפרנס את עצמי, לבחור להתבטל מול חטיפים, להטביע את צרותיי באוכל ולשבת מול מסך כל היום (שגם זה בסדר לגמרי) ובעיקר פשוט לבחור להיות בבאסה. אבל למה שתרצו לעשות זאת? נצלו את הזמן להיות בצורה הקיטשית, הגרסה הטובה ביותר של עצמכם, להשתפר בלימודים גם מהבית, להתאמן אם תמיד רציתם לעשות זאת ובעיקר למצוא את הסיבה לקום בבוקר עם חיוך, יש המון כאלה.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• בצל הקורונה: אלו ההנחיות החדשות בנוגע לגיוס
• המדריך המלא: כך תשרדו את הטירונות בקלות
• החל מיום ראשון: לא יהיו גיוסים לצה"ל בתל השומר

לסרטון החדש של מיטב, קירל גויסה לעשות סדר בהנחיות החדשות בעקבות משבר הקורונה והסבירה לבאים בתור על הנהלים החדשים.

בין ההנחיות:

1. הגיוסים מתקיימים כרגיל - אין דחיות נכון לרגע זה, הודעות על מיקום הגיוס יימסרו לכל חייל באופן פרטני.
2. משפחה וחברים לא יוכלו ללוות אתכם לגיוס עצמו. הם יצטרכו להיפרד מכם ברכב או כבר בבית - כדי למנוע התקהלויות.
3. עד לאחר חופשת הפסח לא יתקיימו צווים ראשונים בלשכות הגיוס - שלב ראשון של הצו יתקיים טלפונית מהבית (אימות נתונים ומבחן עברית)
4. ימי הגיבוש נדחו למועד חדש
5. מיוני יום המא״ה לא יתקיימו עד להודעה חדשה
6. לא ליפול לפייק ניוז ולהתעדכן אך ורק מגורמים רשמיים בצה״ל.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• בצל הקורונה: אלו ההנחיות החדשות בנוגע לגיוס
• המדריך המלא: כך תשרדו את הטירונות בקלות
• המירוץ למשמעות: טור אישי על מיונים לשנות שירות

החל מיום ראשון הקרוב (ה-23 במרץ), כלל המלש"בים אשר היו מיועדים להתגייס בלשכת הגיוס בבסיס תל השומר - יתגייסו במקום אחר. לראשונה, בסיס תל השומר לא יקלוט דרכו חיילים חדשים וכאמור, החיילים החדשים ייקלטו באזורים חלופיים באזור המרכז. הודעה על מקום הגיוס לכל מלש"ב תימסר באופן פרטני בהודעת סמס. 

כמו כן, בצה"ל מבקשים להזכיר כי לאור המצב הנהלים החדשים הם להגיע לגיוסים ללא מלווים בכלל - שלא יורשו ממילא להיכנס. כל אלו כדי למנוע התקהלות שלא צורך ובניגוד להוראות משרד הבריאות. 

כאמור, הצווים הראשונים בוטלו עד לפסח (אלא אם תתקבל הנחיה חדשה) ובינתיים צה"ל פתח במהלך של אימות נתונים, הכולל מבחן עברית, באמצעות שיחת טלפון כדי לקדם את תהליך הצו הראשון כבר מהבית.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• המדריך המלא: כך תשרדו את הטירונות בקלות
• המירוץ למשמעות: טור אישי על מיונים לשנות שירות
•  תהיו קשובים: החיילים מספרים על יחידת ממר"ם

"בריאות המשרתים עומדת בראש סדר העדיפויות, זאת לצד שמירה על כשירותו המבצעית של צה״ל", נכתב הערב בהודעה של דובר צה"ל, "בשל כך, גיוסי מרץ, אשר הינם חיוניים לשמירה על כשירותו של צה״ל, מתקיימים ומתבצעים על פי הנחיות גורמי הרפואה".

אלו ההנחיות וההגבלות:

•בהתאם להנחיות, לא מתאפשרת כניסת אזרחים ללשכות הגיוס.

•המלש״בים הנכנסים בשערי לשכות הגיוס עוברים תשאול רפואי קפדני.

•החל ממחר  (רביעי ה-18 במרץ) המלש״בים יגיעו לפי שעות התייצבות סדורות במהלך היום, בקבוצות שלא עולות על 100 מלש״בים באותו הזמן.

•שרשרת החיול הותאמה כך שתכיל קבוצות קטנות ומפוזרות.

•בלשכת הגיוס יופעלו מערכות כריזה מחוץ ללשכות הגיוס וקוראים לציבור להתפזר ולהמנע מהתקהלות בשטח זה.

•החל ממחר לשכות הגיוס יתוגברו על ידי כוחות של משטרת ישראל אשר יסייעו בפיזור ההתקהלויות.

•אנו מבקשים מהמשפחות להמנע מהתכנסויות בשטח האזרחי מחוץ ללשכת הגיוס על מנת לשמור על בריאותן ולהישמע להנחיות משרד הבריאות.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• המירוץ למשמעות: טור אישי על מיונים לשנות שירות
•  תהיו קשובים: החיילים מספרים על יחידת ממר"ם
• שחקו וגלו: האם אתם בקיאים בשפה הצה"לית?

הביאו שעון

מומלץ ואפילו כדאי להצטייד בשעון משלכם, כן כן – כזה שנמצא על היד וא על מסך הסמארטפון שלכם. עמידה בזמנים בטירונות היא קריטית ולכם כדאי מאוד לסמוך רק על עצמכם ועל השעון שלכם.

אל תסמכו על אף אחד, מלבד על השעון שלכם© adobestock

גם בשיא הקיץ – שיהיה לכם מעיל

בצבא מגלים שגם בימים החמים ביותר בשנה, הלילות יכולים להיות קרים מאוד – בטח ובטח במקומות שכוחי האל שבהם תבלו לאורך התקופה הזאת. אל תוותרו על מעיל.

נסו לחסוך בזמן

הזמן הוא המשאב החשוב ביותר והנדיר ביותר במהלך הטירונות – בטח ובטח כשכל מה שאתם חושבים עליו מבוקר ועד ערב הוא: "מתי כבר הולכים לישון?". חסכו בזמן על ידי ארגון הבגדים מראש ערב לפני, על ידי צחצוח הנעליים ערב לפני ועוד. אתם תודו לעצמכם בהמשך.

חברים הם מפתח להצלחת הטירונות

חשוב שתדעו שאת תקופת הטירונות לא כל כך נעים להעביר לבד. רכשו לעצמכם חברים, היו ידידותיים לסביבה עד כמה שניתן (כן, גם כשמסביב לא בדיוק נעים) – ותראו איך הטירונות עוברת לכם מהר יותר.

חברים יעזרו לכם לעבור את הטירונות © Fotolia

שאלות קיטבג - השאירו את השאלה 'למה?' בצד

למה? כי זה לא יקדם אתכם לשום מקום. קבלו את המצב הנוכחי כגזירת גורל, כמציאות קיימת, כדבר שאי אפשר לשנות אותו – ותראו איך ההרגשה שלכם משתפרת פלאים. התעסקות בסיבה להגעתכם לטירונות לא תגרום לכל הסיפור הזה להיעלם.

שפרו הופעתכם ותשקיעו בעצמכם

כן, זה נשמע כמו הדבר האחרון שתרצו לעשות במהלך הטירונות, אבל זאת הדרך להרגיש טוב יותר: התקלחו כל יום (כן, גם בחורף), השתמשו בתכשירים המגינים מריחות זיעה ומרחו קרמים ותכשירים שונים שיפנקו את העור, כמו קרם אקילן למניעת שפשפת. אזור הירכיים שלכם יהיה מאושר (ואל תגידו לי זה לא יקרה, עד שלא לבשתם, רצתם ועשיתם פזצת"א במדים צבאיים).

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

•  תהיו קשובים: החיילים מספרים על יחידת ממר"ם
• שחקו וגלו: האם אתם בקיאים בשפה הצה"לית?
• חיילים כותבים: הכירו את חיל התותחנים ומקצועותיו

© Fotolia

הפעם אספר את התהליך שלי לחיפוש שנת שירות שהתחלתי לפני לא מעט זמן. מאז כיתה י''א או פחות או יותר, רציתי לעשות שנה של תרומה לפני השירות הצבאי שלי. יש לכך חשיבות גדולה בעייני לעשות שנה של תרומה לחברה הישראלית לפני שאני נכנסת למסגרת חדשה ושונה מבית הספר.

את מרבית המיונים שלי עשיתי דרך התנועה הקיבוצית שמציעה מגוון מקומות שאפשר לעשות בהם שנת שירות. הייתי בלא מעט כנסים, שנסעתי אליהם מרחקים שונים, לפעמים ארוכים יותר ולפעמים פחות, מצפון לדרום ואפילו מרכז. כמעט כל סוף שבוע או יום חשיפה הייתי במקום אחר שחשף אותי לדברים חדשים ומעניינים. נחשפתי להתנדבויות השונות, לחיי הקומונה של קבוצות אנשים מגוונות, לאווירה המשתנה ממקום למקום ולצוותי ניהול בעלי גישות מעניינות וחשובות.

במסע שלי בכנסים השונים פגשתי מתמיינים בדיוק כמוני ובזמן הרב שבילנו יחד, הכרנו דרך הפעילויות הקבוצתיות שהועברו במקום או אפילו סתם תוך כדי שיחה בפורום הקבוצתי בערבי הכנסים. הכרתי אנשים מדהימים, שהתחברתי אליהם מאוד ועד היום אני בקשר עם חלקם. זה דבר  מדהים שיש את הכנסים האלו גם בשביל להכיר אנשים חדשים ומעניינים.

© Fotolia

אבל לא תמיד הכל הולך בקלות, כי עם התקווה להתקבל לשנת שירות אסור לשכוח שיש לא מעט מתמיינים שמתחרים על מספר מקומות מאוד מוגבל בשנת שירות אחת וזה קשוח מאוד. הסיכויים להתקבל הם קטנים. צריך לחכות לשיחת הטלפון הגורלית במשך שבוע ואפילו יותר שתכריע על כף הגורל מה אני אעשה בשנה הבאה?

משיחה לשיחה מגיע ה"לא" הקשה. אומנם אני יודעת שיש מתחרים רבים אבל כל פעם מחדש זה מאכז "לשמוע "לא" כי הלב מקווה ש"כן". לוקח זמן לעכל את הבשורה ואז מגיע החשבון האישי, שאילו הייתי עושה כך וכך בסימולציה הזו אולי זה היה פועלת אחרת, אם הייתי אומרת אחרת בראיון האישי אולי היו לי סיכויים יותר גבוהים?  למה קיבלתי את ה-לא הכואב הזה, אחרי שנתתי את כל כולי? זה חורה מאוד. כי מה כבר ביקשתי לבוא ולתת מעצמי?

© adobestock

המסע הוא לא פשוט, והתחרות היא לא קלה, אבל אסור לתת למוטיבציה לעוור אותנו מעצמנו. זה אומר שלפעמים אנחנו צריכים לעצור לרגע ולחשוב עלינו, לרגע להניח לרצון הרעב לאותה מטרה של שנה משמעותית. לעצור את הטירוף לכמה רגעים ולחשוב באמת - אם אני לא אעשה שנת שירות אני אהיה אזרח או אדם פחות משמעותי מאחרים?,  אני לא אצליח לתרום מעצמי גם אחרי השירות, אם לא אבצע את השנה הזו לפני?'

יש בשאלות האלו סימן שאלה מאוד בולט. מצד אחד אנחנו מאמינים ששנת שירות או מכינה, יכולה להוציא מאיתנו דברים נפלאים ולפתח אותנו מצד שני אנחנו לא מצליחים להתקבל לאף מקום וזו הרגשה של כישלון, ויש חשש שנגיע לשירות הצבאי פחות מודעים ומנוסים.

© צילום: Fotolia

אך ההפך הוא הנכון בעייני. אני מאמינה ששנה לפני שירות צבאי/לאומי היא חשובה, מפתחת, מאתגרת, נותנת כלים להתמודדות עם מגוון דברים, אבל לא צריך לעשות אותה בכל מחיר. היו מקומות שהגעתי אליהם והרגשתי חוסר חיבור לחלק מהדברים שהיו שם ואם הייתי מתקבלת לא הייתי הולכת, כי בעיני לעשות משהו רק כדי לקבל ושלא בצדק בעיני, את הטייטל של "עשיתי שנת שירות ותראו איזה אזרחית טובה ותורמת אני''. לא צריך את התואר הזה בכוח, אלא כי אני באמת רוצה בזה, כי זה חשוב לי באופן אישי, ואם המקום לא מתאים לי אז לא צריך, זה לא יפחית ממני בשום צורה מכל אדם אחר שעושה מכינה או שנת שירות.

© shutterstock

אני אסכם את הטור שלי ואקדיש את הדברים הבאם למתמיינים שבנינו - זה קשה לקבל לא, דבר מבאס ונורא, בעיקר שאחרי שנסעתם מרחק לא קצר בשביל כנס, אבל אל תשכחו שזה לא פחות מוערך כי זה באמת מראה עליכם שאתם רוצים לתת מעצמכם. רק המאמץ על ההשקעה בזה ובהשתתפות בכנסים זה ראוי לערכה רבה ואפילו יותר. אל תשכחו את החוויות שצברתם, את האנשים שיצא לכם להכיר. תעריכו את הניסיונות מכנס לכנס, את הדברים שלמדתם על עצמכם, על מקומות, אנשים. פשוט תיקחו את הדברים הטובים שכן יצאו לכם מהכנסים למרות הקושי שלא התקבלתם לאף מקום.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• שחקו וגלו: האם אתם בקיאים בשפה הצה"לית?
• חיילים כותבים: הכירו את חיל התותחנים ומקצועותיו
• במצולות הים: "אין לי ספק שזה המקום הכי מיוחד בצה"ל

ענף הענן המבצעי/רס"ל י'

הגעתי לממר"ם אחרי קורס תכנות בבסמ"ח (בית הספר למקצועות המחשב וההגנה בסייבר) ושובצתי בענף תשתיות מחשוב. במהלך שירות החובה שלי, הייתי אחראי על מערכת הניטור של רשת המחשוב המסווגת של אגף התקשוב וההגנה בסייבר. לאחר מכן, עברתי לענף הענן המבצעי האחראי על הענן הצה"לי המאפשר פטלפורמת פיתוח מערכות משותפת לכלל המפתחים בצה"ל. הענף שלי מספק סביבת עבודה משותפת וחזקה לכל הזרועות והחילות. יש אצלנו דגש גדול על ייעול, האצה ושיפור כל תהליכי פיתוח התוכנה מקצה לקצה. כל איש תוכנה נהנה אצלנו משירותי פיתוח חדישים, שמפשטים את עבודתו לרמה שהוא יכול להתרכז בדבר החשוב באמת: הבאת ערך מבצעי לצבא על כל גורמיו.

© adobestock

© adobestock

• חיילים כותבים: הכירו את חיל התותחנים ומקצועותיו
• במצולות הים: "אין לי ספק שזה המקום הכי מיוחד בצה"ל"
• בשיא ההריון: אשלי וקסמן בקשי מתגייסת לחיל הים

• במצולות הים: "אין לי ספק שזה המקום הכי מיוחד בצה"ל"
• בשיא ההריון: אשלי וקסמן בקשי מתגייסת לחיל הים
• הכירו את התפקידים הכי תקשוביים שיש

© באדיבות דובר צה"ל

המערך הרקטי/ סמ"ר תומר בר-לבב

גם אני משרת בגוד רעם בחטיבה 282. עברתי הכשרה הכוללת אימונים פיזיים ומנטלים. במסגרת ההכשרה שלי, עברתי הכשרה גם על נשק והכשרה עיונית ומעשית על הכלי המבצעי שבו הגדוד משתמש - משגר. בסוף ההכשרה עליתי לסוללה בגדוד ואז לאחר כמה חודשים יצאתי לקורס חובשים. כיום אני חלק מגדוד רעם, היחידה הרקטית בחיל התותחנים. מטרת הגדוד היא לסייע לחיל הרגלי בשטח האויב בעזרת רקטות מדויקות. בנוסף, הגדוד תופס קווים מבצעיים לאורך הארץ. התפקיד שלי בכוח הוא חובש בחפ"ק של המפקדת סוללה.

 

© באדיבות דובר צה"ל

 

יחידת האת״ר/ רב״ט א'

אני חלק מיחידת האת"ר (איתור תקיפה רשתית), יחידת חיל רגלים בחטיבה 215. עברתי הכשרה שנמשכה מספר חודשים, מעבר להכשרה הממוצעת. התוכן של ההכשרה שלי שונה ממסלולים אחרים בחיל. תחילה עברנו ארבעה חודשי טירונות רובאי 05, אשר שילבה שטח פתוח, שטח סבוך ושטח בנוי. למדנו את מקצועות החיר ברמה הגבוהה ביותר כמו ניווטים, הסוואה וקורס הכוונות אש. בנוסף עברנו תרגילים שחיזקו אותנו באופן פיזי ומנטלי. באימון המתקדם המשכנו למסלול שהתרכז גם הוא בלוחמה. מטרת היחידה שלנו היא סגירת מעגלי אש, הכוונות אש בעומק האויב מהשטח. במסגרת התפקיד שלי בכוח, אני חלק מכיתת הסוואה.

 

© באדיבות דובר צה"ל

 

יחידת האת״ר, רוכב שמיים/ סמל ת׳

אני סמל ת׳, משרת בגדוד רוכ"ש (רוכב שמיים) בחטיבה 215. רוכ"ש היא למעשה אחת מהסיירות של חיל התותחנים. בשבוע הראשון לשירות, החיילים שהתגייסו לחיל ומעוניינים לשרת בסיירות שלו, מבצעים גיבוש. חייל אשר מסיים את הגיבוש ונבחר על ידי הממיינים, משובץ בטירונות ייעודית הנקראת קלע דוד - המשמשת כפלוגה נפרדת משאר הטירונים שהתגייסו לחיל. בתום הטירונות מתבצעת חלוקת חיילים בין מורן לרוכב שמיים. 

בעת שיבוץ ביחידת רוכב שמיים מתבצע מסע "עלייה ליחידה" ומתחילים את שלב ההכשרה הבסיסית הנקראת "אימון פרט", במהלכו עשינו טיסות בסיסיות במאמן, מעין סימולטור המדמה את הטסת הכתמ"ם. לומדים לשגר את המטוס, להרכיב ולפרק אותו וכמובן לסחוב את התיקים הכבדים ובנוסף עברנו קורס צניחה. בסוף אימון הפרט ממשיכים ל"אימון מתקדם" בו מתאמנים בצוותים איתם נעבור לפעילות המבצעית. עובדים על האורגניות של הצוות, סוחבים משקלים כבדים יותר וממשיכים להתמקצע על המטוס ובנוסף לומדים על חיל הרגלים ועל השריון, על מנת שהלוחמים יכירו את הכוחות אליהם הם יחברו.

 

© באדיבות דובר צה"ל

 

המערך הקני/ טוראי רן אלקיים

לאחרונה סיימתי את ההכשרה בבא"ח שיבטה וכעת אני משרת בגדוד קרן תחת חטיבת 282. אני חלק מהמערך הקני של חיל התותחנים - מערך המפעיל תותח מתנייע (תומ״ת), בעל כוח הרסני ועוצמתי המגיע לתווך של כמה עשרות קילומטרים. מטרת סוללת קרן היא לתקוף יעדים ולסייע לכוחות מתמרנים בשטח. 

צוות תומ"ת מונה שבעה בעלי תפקידים: מפק"צ - מפקד הצוות שאחראי על מתן הפקודות לשאר אנשי הצוות במהלך פריסה וירי; כוון - מכוון את הצריח והקנה; טען - מי שטוען את הפגזים; אחראי ערום קרקע - אחראי על הכנת הפגזים מחוץ לתומ"ת והכנסתם לבפנים; מחס"ס (מכניס חנ"ה סוגר סדן) - מי שמכניס את חומר הנפץ ההודף (חנ"ה) וסוגר את הסדן (חזית מערכת הירי בתותח); רץ קווי - אחראי על סידור החנו"ת והכנסתן לתומ"ת, כמו כן על חיבור הקשר הקווי בין התומ"ת למפי"ק; Uנהג - נהג התומ"ת, זה התפקיד שלי בכוח.

את שלב ההכשה העברנו בעיקר בשטח, אכלנו הרבה חול, תרגלנו בתחום החי,ר, התחשלנו, עברנו מסעות וסך הכל היה מאתגר וכיף.

 

© באדיבות דובר צה"ל

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• בשיא ההריון: אשלי וקסמן בקשי מתגייסת לחיל הים
• הכירו את התפקידים הכי תקשוביים שיש
• גיבורות: הלוחמות שהיו בפיגוע והצילו את המצב

הרחבתי בתיכון את לימודיי במגמות ביולוגיה ותאטרון, עשיתי שלוש יחידות לימוד במתמטיקה וארבי יחידות לימוד  באנגלית. לא הייתי טיפוס של למידה, אפילו שנאתי את זה. לפני הגיוס התעסקתי בעיקר בחברים, הייתי אוהב לטייל ולעשות ספורט.

אני הראשון מהמשפחה שלי שהתגייס לחיל הים. בהתחלה רציתי להתגייס לעוקץ בכלל, אבל קיבלתי מיון לחובלים/צוללות של חיל הים וניגשתי למיונים. בתהליך המיון בודקים את היכולות החברתיות והשכליות של המועמדים ובסופו מקבלים זימון לגיבוש חובלים או צוללות אם נמצאים מתאימים.  

סמל ס' © באדיבות דובר צה"ל

אני קיבלתי זימון לגיבוש צוללות ובהתחלה לא ידעתי כלום על היחידה והרגיש לי שזה לא תפקיד שמתאים לי. אבל אחרי שדיברתי עם אנשים מהיחידה וקראתי, מהמעט שאפשר למצוא על התפקיד באינטרנט, החלטתי כן לנסות ולשמוע על היחידה במהלך הגיבוש.

בגיבוש הכרתי קצת יותר את היחידה, ראיתי את האנשים שמשרתים בה והחלטתי שאני ממשיך עם זה הלאה בכל הכח. התגייסתי באוקטובר של השנה שעברה ביחד עם כ-50 חיילים נוספים. אחרי חודש של טירונות בסיסית של חיל הים, התחלנו באתגר האמיתי - שנה וקצת של קורס מטורף, קורס צוללן. 

אני לא יודע איך להסביר על הקורס וגם אין לי יותר מידי מילים. עברתי חוויות מטורפות שלא חשבתי שאצליח לעבור, נתקלתי בקשיים שמעולם לא נתקלתי בהם וחוויתי אין ספור עליות וירידות. אבל מה שאיפשר לי לעבור את הקורס המטורף הזה, אלו האנשים שהיו איתי. אין לי ספק שלא הייתי מצליח לעבור את כל זה לבד. בדיוק כמו בצוללת - אי אפשר להצליח לבד ואם מישהו נופל, כולם נופלים ביחד איתו.  בקורס רכשתי יכולות למידה שמעולם לא היו לי ולראשונה בחיי נהנתי ללמוד.

© באדיבות דובר צה"ל

מבלי לשים לב האנשים האלו הפכו להיות האנשים שהכי קרובים אליי, מכירים אותי הכי טוב, ראו אותי בסיטואציות ומצבים שאיש לא ראה אותי והחברים הכי טובים שלי.

כמה ימים לפני סוף הקורס הודיעו לי כי נבחרתי למצטיין מופת. ידעתי שתמיד השתדלתי לתת מעצמי, לעזור לחברים שלי כמה שיכולתי ולהרים אותם למעלה גם שהיה לי קשה. לקבל את הערכה מהם ריגשה אותי ומילאה אותי במוטיבציה להמשך השירות.

בקורס לומדים להכיר את עצמך, לפתח תכונות חדשות ולחדד את התכונות הקיימות. עם הזמן מרגישים שהופכים למקצועיים יותר, חדים יותר וצוברים ביטחון. גם במצבי הקיצון בקורס נדרש מאיתנו להיות קודם כל חברים ללא תלות בשעות השינה, בכמה זחלנו על הגחון במהלך היום וכמה זמן היינו מתחת לאלונקה. החברות שלנו היא מעל הכל.

אני שמח וגאה שאני מגיע ליחידה מבצעית ומשפחתית כמו שייטת 7, אין לי ספק שזה המקום הכי מיוחד בצה״ל, שלוקח חלק ניכר בבטחון של מדינת ישראל ומשלב שירות קרבי ומשמעותי לצד המון למידה, חשיבה ועבודה עם הראש.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• הכירו את התפקידים הכי תקשוביים שיש
• גיבורות: הלוחמות שהיו בפיגוע והצילו את המצב
• לפני שעולים על המדים: הדברים שצריך לסמן עליהם וי לפני הגיוס
  

הכוכבת האהובה (והקצינה לשעבר) התגייסה למשך יום אחד לבסיס, שאפה את אוויר הים ושוחחה עם החיילות על התפקיד המיוחד והחשוב שנועד להגן על המדינה גם בגבולות הימיים שלה. וקסמן בקשי אף התנסתה בעצמה במכשירים השונים ושוחחה בקשר עם חיילים על הספינות שכינו אותה "צעירה" והיא דווקא הוחמאה מהעניין.

למה זה חשוב? יחד עם המהפכה הדיגיטלית ומעבר העולם לטכנולוגי ומתקדם, פני שדה הקרב משתנים: הטכנולוגיה "נטמעת" בצה''ל, המחשב מצטרף לרשימת כלי הנשק ואפילו ביחידות הקרביות והמבצעיות שבשטח, הרשת, שדרכה הכל קורה חשובה מאין כמוה. תמיד סוקרנתם מיהם החיילים בעלי כומתות התכלת הכהה? מתעניינים בטכנולוגיה? עומדים להתגייס לאגף התקשוב וההגנה בסייבר? הכתבה הזאת בדיוק בשבילכם.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• גיבורות: הלוחמות שהיו בפיגוע והצילו את המצב
• לפני שעולים על המדים: הדברים שצריך לסמן עליהם וי לפני הגיוס
• לסגור חג: "רק אחרי שנגמר החג אתה מבין כמה משמעותי"

© באדיבות דובר צה"ל

מנהל רשת

הכירו את אחד התפקידים הגדולים בבה"ד 7: אחד מאלו שיכולים להזניק אתכם ישירות אחרי השירות לחברות הייטק אזרחיות - מנהלי הרשת של צה"ל. מנהל רשת הוא איש המקצוע שתפקידו הוא לתכנן, לנהל, לתחזק ולתפעל את רשת המחשבים ביחידה שלו. כידוע, כיום, כשרוב הפעולות מתנהלות ברשת, החשיבות של הרשת והתקינות שלה הופכת לעליונה. מנהל הרשת לומד לשלוט על המחשב שמולו ולתפעל אותו. הקורס מעניק את כל הידע הדרוש על מנת להתברג לעולם המחשבים ולהבין כל דבר בו. חומרה, ווינדוס 7, סיסטם, תקשורת, צי"ד, כל אלו נשמעים כמו ג'יבריש בשבילכם? לא אחרי שתתחילו את הקורס...

טיפ אישי ממפקדת הקורס: "תשקיעו בקורס וקחו אותו ברצינות, תזכרו את החומר התאורטי והפרקטי גם יחד, ובעזרת זה תהפכו למנהלי רשת מצוינים ותצליחו להבין את הרשת- ואת המעבר לה".

© באדיבות דובר צה"ל

מפעיל דיגיטל מבצעי: גם דיגיטל, גם מבצעיות

זהו אחד מהתפקידים הטכנולוגים המבצעיים של האגף - כלומר, מצד אחד בשטח וסביב השעון, ומצד שני טכנולוגי ומתקדם. התפקיד דורש חשיבה מחוץ לקופסא ורבים מעידים שהוא מאתגר ומשלב בתוכו מבצעיות, פיקוד וטכנולוגיה. התפקיד כולל תפעול מערכות שליטה ובקרה טקטיות ואחריות על קישור בין הלוחמים שבשטח ליחידות האם. כל זה באמצעות מערכות רדיו מתקדמות שפותחו בחברות אזרחיות. המערכות פזורות על גבי רכבים ניידים או נייחים, ולכן התפקיד מקנה לכל המתגייסים אליו יכולות טכניות מתקדמות וניסיון בתפעול מערכות תקשורת לחיים האזרחיים... בסוף הקורס ניתן להשתבץ בגדודים, בחטיבות או באוגדות בצה"ל.

טיפ אישי ממפקדת הקורס: "קחו את הקורס כחוויה! הקורס הוא קורס טוב, אבל אם תבואו בראש פתוח הוא יהפוך גם לקורס מצוין".

טכנאי רשתות: הכי מקצועיים ברשת

טכנאי רשתות הוא אחד הקורסים הארוכים בבה"ד, ובצדק. אחרת איך תלמדו להבין כל נושא במערכות תקשורת?
המסלול מכשיר את המתגייסים אליו להקים, להפעיל, לאתר ולתפעל את כל התקלות במערכת תקשורת נתונים. במהלך הקורס לומדים את הנושא מא' ועד ת' ומקנים לחיילים ידע מקצועי רב בתחום המחשוב - ידע שבזכותו רבים מבוגרי הקורס עובדים כיום בחברות הייטק מובילות. מהקורס ניתן לצאת להשתלמויות רבות שיהפכו אתכם להכי מקצועיים בתחום. עובדת בונוס - הקורס כולל בתוכו גם חלק צבאי מסווג שמקנה ידע על תפעול מערכות צבאיות חדשניות.

© באדיבות דובר צה"ל

טיפ אישי ממפקדת הקורס: "עצם זה שהקורס ארוך יאפשר לכם ליצור קשרים מאוד חזקים זה עם זה. תדעו לנצל את זה, וככה תחוו את החוויה החברתית לא פחות מהחוויה הלימודית".

מגן צופן: יודעים לשמור סוד?

השם הזה בוודאי לא מצלצל לכם מוכר ואולי טוב שכך. מגני הצופן של צה"ל מתעסקים בסודות הכמוסים ביותר - או לפחות להפוך אותם לכאלה... מפעיל צופן ובטחון הוא תפקיד באגף התקשוב וההגנה בסייבר העוסק בצופן. בוגרי הקורס למעשה לוקחים את החומרים והמידע המסווג בצה"ל ועוסקים בהצפנה שלהם, מה שדורש מהם לדעת לתפעל מערכות בזמן אמת, לאבטח את המידע ולנהל בכוחות עצמם את כל הצופן ביחידה. ואיפה ניתן להשתבץ? בכל צה"ל. החל ממשרדי מודיעין בקריה וכלה ביחידות הקרביות ביותר, מגני הצופן מאבטחים את המידע המבצעי והסודי ביותר. הקורס יסודי ומלמד את תורת ההצפנה, ומגני צופן מספרים שתחום העבודה רחב ומגוון.

טיפ אישי ממפקדת הקורס: "תבואו בגישה חיובית ופתוחה, תביעו עניין בשיעורים ותשתתפו, והכי חשוב- תתחברו אל החיילים האחרים ותיהנו".

סמב"צי תקשוב: היישר מחדר המלחמה

סמב"צי (עובדי חדר מבצעים) התקשוב נמצאים בכל מקום: מרמת החטיבה בצה"ל ועד רמת המטה הכללי - הצמרת של צה"ל. מה עושה סמב"צ תקשוב? הסמב"צ או הסמב"צית מנהלים את החמ"ל (חדר המלחמה) ומספקים את תמונת המצב התקשובית העדכנית והמדויקת ביותר. הסביבה היא מבצעית והתרומה אדירה - החיילים בתפקיד מספקים למפקדים הבכירים את המידע בעזרת מערכות רדיו ותקשורת מתקדמות ונותנים לצה"ל יתרון במערכה בכל רגע נתון. ועוד דבר שאולי לא ידעתם - בקורס סמב"צים יש יותר סיורים וסדנאות מכל קורס אחר, בקורס נוגעים בתחום ה-office שמאוד נדרש באזרחות.

טיפ אישי ממפקדת הקורס: "ההליכה לקראת הלא נודע בוודאי מלחיצה אתכם, אבל בואו בראש פתוח: אני מבטיחה שתתפתחו בתפקיד, תקבלו ידע רב לאזרחות ותכירו הרבה חברים חדשים".

© באדיבות דובר צהל

רכז אמצעי תקשוב רשתי: המפקד מחובר/ת

הכירו את אחד הקורסים יוצאי הדופן בבה"ד 7: הקורס הרשתי, בו אתם לא לומדים חומר בכיתה עם מפקדת ודיסטנס, אלא לגמרי דרך הרשת. מה זאת אומרת? לאחר הטירונות תקבלו ישירות את השיבוץ ליחידות, ומשם תלמדו את החומר והשיעורים דרך המחשב, תעברו מבחנים ותנהלו הכל מול המפקדים בצד השני של המחשב...
המקצוע מעניק יכולות ניהול ורישום ממוחשבות שמקבילות לעולם האזרחי- רכזי אמצעי תקשוב אחראיים על המעקב והשליטה של אמצעי התקשוב בבסיסים השונים בצה"ל, מרמת הגדוד ועד לרמת הפיקוד. השיבוצים יכולים להיות אפילו במרכזי ציוד מסווגים, והעבודה כוללת ניהול של מכשירים מעניינים שלא תתקלו בהם באף מקום אחר.
במילים אחרות, אם ניהול, סדר, ארגון, שליטה על תהליכים ואחריות זה התחום שלכם- הגעתם למקום הנכון.
טיפ אישי ממפקדת הקורס: ''בואו ראש פתוח! התפקיד הוא מאוד משמעותי- אתם מספקים את הציוד ישירות ללוחמים, והקורס הרשתי הוא לא קורס שכל חייל זוכה לעשות''.

תתמ"ר: הכשירות של צה"ל אצלכם בידיים

תתמ"ר? כן כן. אלו הם ראשי התיבות של 'תומך תהליכים מבצעיים מבוססי רשת'. זהו אחד הקורסים המשמעותיים ביותר הנוגעים לכשירות המבצעית בצה״ל.
מהו הקורס? הקורס עוסק ברובו במעבר המידע והתקשורת בין הזרועות השונות בצה"ל, וביכולת של הצבא לממש את הכוח שלו בצורה האידיאלית והפרקטית ביותר. כל זה, בזכות השליטה בידע ובאמצעות הכרה של הסביבה בה החיילים בשטח נלחמים.

מה זאת אומרת? לצה"ל יש יכולות פיזיות רבות, אך בזכות הכשירות המבצעית של המערכות הרשתיות היכולות האלו יממושו על הצד הטוב ביותר.
הקורס מסביר את ה'מאחורי הקלעים' של המערכת, ממקצע את החיילים בו במקצועות התקשוב, וממנו אפשר להגיע ליחידות רבות- יחידות מבצעיות, יחידות תקשוביות, בפיקודים ובכל מקום. מלבד זאת, החיילים בסדיר נחשפים למידע מסווג אליו לא ניתן להיחשף בכל מקום.

טיפ אישי ממפקדת הקורס: "מהניסיון שלי, אני ממליצה לבוא עם ראש פתוח ולקבל בצורה חיובית הכל, ליהנות מהחוויה ותמיד לזכור שהצבא זו תקופה של פעם בחיים..."

© באדיבות דובר צה"ל

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• לפני שעולים על המדים: הדברים שצריך לסמן עליהם וי לפני הגיוס
• לסגור חג: "רק אחרי שנגמר החג אתה מבין כמה משמעותי"
• החיילים הבודדים שהשירות הצבאי שלהם הופך את החג לשמח

מאחורי כל פיגוע ישנם גיבורים. הם כמעט בגיל שלכם. לוחמים ולוחמות שמסכנים את חייהם ומגנים עלינו. בכתבה הבאה תיחשפו לסיפורן המעורר השראה של מאור ושרון- מפקדת ולוחמת בגדוד שחר בחטיבת החילוץ וההצלה, שנכחו בפיגוע בשילת.

ספרו לי על הפיגוע:

"הכל התחיל בשתיים בצהריים. כחלק מהפעילות המבצעית שלנו, אנחנו עושות "סיור" – כלומר, מסיירות עם רכב צבאי באזור הגזרה שאנחנו שומרים עליה. סביבות השעה ארבע נסענו לתדלק. למרבה המזל - התחנת דלק נמצאת מחוץ לגזרה, וכדי להגיע לתחנה צריך לעשות פרסה ליד תחנת אוטובוס. התחנה בה היה הפיגוע"כך מספרת מאור.

"הסתכלתי על התחנת אוטובוס, ולא האמנתי למראה עיניי: מחבל דוקר אישה בתחנה. אמרתי למפקדת שלי ולנהג שיש פיגוע, הנהג מיד בלם, יצאנו מהרכב והתחלנו לרוץ לכיוון המחבל. כוח של מג"ב היה באזור, הכוונו אותם לאן לרוץ, ומיד חזרנו לתחנת אוטובוס לטפל בפצועה". מספרת שרון בהתרגשות.

© קרדיט: צילום עצמי

"הפצועה הייתה נורא נסערת ומבוהלת, בהתחלה התמקדנו בלהרגיע אותה ולוודא שהיא נמצאת במקום בטוח. סרקנו את הגוף שלה ולפתע ראינו שכל הגב שלה סחוט בדם. הוצאנו תחבושת אישית והפעלנו נקודת לחיצה על האזור הפצוע – עד שהאמבולנס הגיע".מספרת מאור

פחדת?

שרון: "לא פחדתי, אפילו לא חשבתי על זה. רק חשבתי על לתפוס את המחבל ולתפעל את האירוע"

איך הרגשת אחרי המקרה?

מאור: "הרגשתי ממש טוב. חשבתי על המקרה, והבנתי שאם לא היינו כאן -  יכול להיות שהמחבל היה ממשיך לדקור אותה, ויכול להיות שהאישה הייתה נשארת לבד למשך זמן ממושך. אנחנו הצלנו אותה, הרגשתי גאווה גדולה להיות לוחמת. הרגשה טובה שהיא ניצלה ויש לנו חלק בזה.

© קרדיט: דובר צה"ל

האם את חושבת שלוחמות טובות כמו לוחמים?

שרון: "עכשיו אני בטוחה במאה אחוז שבנות, בדיוק כמו הבנים- יכולות להיות לוחמות מצוינות."

מה את מרגישה שמשמעותי בתפקיד שלך?

מאור: "בגלל שאני מפקדת - אחד הדברים המשמעותיים הוא לעזור לחיילים על בסיס יום - יומי. הזכות והחובה שלי כמפקדת היא לרומם את הרוח של החיילים, להזכיר להם למה הם כאן, להעלות להם חיוך. כלוחמת אני מגנה בכל יום על המדינה שלנו, גם בימים שנראה כאילו כלום לא קורה – אני יודעת שהתפקיד שלנו משמעותי".

© קרדיט: דובר צה"ל

למה התגייסתן להיות לוחמות בחילוץ והצלה?

שרון: "תמיד רציתי להיות לוחמת, זה היה החלום שלי. ב2016 קיבלתי החלטה ששינתה את חיי: עשיתי עלייה, התגייסתי לקורס במחו"ה אלון ולאחר מכן לחטיבת החילוץ וההצלה. התגייסתי להיות לוחמת בחטיבה כדי להגן על המדינה ולהציל כמה יותר אנשים. הגשמתי חלום".

 מאור: "תרומה למדינה תמיד הייתה חשובה לי. לפני הצבא עשיתי שנת שירות בפנימייה בפרדס חנה, והחלטתי שבשירות הצבאי שלי אני רוצה להמשיך לתרום כמה שיותר. אבא שלי היה 'גולנצ'יק' ותמיד סיפר לנו סיפורים של גבורה. הוא אמר לי משפט שאני לא אשכח לעולם: 'בלוחמה אם אתה לא תלוי אחד בשני אתה תלוי אחד ליד השני'. התגייסתי ללוחמה כיוון שרציתי לחוות את המשפט הזה. לתרום למדינה ולהגן עליה."

איזה טיפ הייתן נותנות לבנות שחושבות להתגייס לשירות קרבי?

שרון: "לנסות, לא לפחד. לפעמים הדרך לא פשוטה ומרגישים שאי אפשר להמשיך. אבל תמיד צריך לזכור למה אנחנו כאן, למה צריכים אותנו – וכשתדעו למה בחרתן להיות לוחמות, אתן תרגישו מסופקות".

מאור: "קודם תחליטו אם אתן באמת רוצות, תלחמו על זה וזה שלכן.  תזכרו כל פעם למה התגייסתן. תבינו מה אתן מחפשות בתפקיד שלכן ואל תוותרו אף פעם. הכל משתלם בסוף. זו זכות להגן על עם ישראל וצריך להתגאות בזה."

עוד בערוץ על מדים של פרוגי 

• לפני שעולים על המדים: הדברים שצריך לסמן עליהם וי לפני הגיוס
• חובה לכולם? האם גם בנות דתיות צריכות להתגייס לצה"ל
• החיילים הבודדים שהשירות הצבאי שלהם הופך את החג לשמח

אתה סוגר חג עם אנשים שאתה עדיין לא כל כך מכיר ולעיתים לא מבין אותם כלל ובכל זאת נהנה בכל רגע ומבין שאלו שעד לפני זמן מועט לא היו ברורים לך הפכו לחברים הטובים שלך!
הלב נפתח ואתה מרגיש איך הוא מתרחב ומתחבר לכולם!
מכאן אני עובר לשאלה הבאה:
איך זה לסגור חג אחרון בבסיס?
לסגור חג אחרון בבסיס זה לסגור עם האנשים שאיתם עברת חלק משמעותי בחיים , חלק שאחראי לעיצוב דמותך וחלק ממי שתהיה בהמשך. אתה סוגר עם אלו שהיו איתך ובשבילך, אלו שלמדת להעריך וללמוד מאשיותם, אלו שנתנו יד, חיבוק וכאפה כשהיה צריך. אחים שלך!
הקטעים והצחוקים סביב השולחן, השיחות העמוקות ולעיתים מטורפות
ומעל הכל, הזכות העמוקה להגן על המדינה שלך! עם העם שלך!
אין יותר ממלא מהתחושה שאתה סוגר חג ואתה יודע שכולם יכולים לשבת ביחד ולשמוח כי יש מי ששומר עליהם ואותו אחד זה אתה או את..
רוצה להגיד תודה לצה"ל על המתנות הקטנות, ועל היותר גדולות.

"תודה לצה"ל על המתנות הקטנות, ועל היותר גדולות" © דובר צה"ל

אומרים שאת הטוב שומרים לסוף..
אז מזה פלסר 401 בשבילי?
משפחה אחת גדולה ומגובשת, של המון אחים וחברים טובים. מקום שבו אתה יכול להגיד את מה שאתה חושב ומרגיש ואף אחד לא ישפוט אותך או יבוא לרעתך,יש פה המון חיוביות ורוח טובה בעיקר אחרי שאתה מסיים מסלול ומגיע ללוחמים.
"אם תרצו אין זו אגדה"
שיהיה חג שמח לכולם!

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• לפני שעולים על המדים: הדברים שצריך לסמן עליהם וי לפני הגיוס
• חובה לכולם? האם גם בנות דתיות צריכות להתגייס לצה"ל
• מנפצים: הסטיגמות על חיילים שהגיע הזמן לנפץ

יש לציין כי יחידת מתפ״ש מיוחדת במינה, שכן היא יחידה חצי צבאית וחצי אזרחית, כשבראשה מכהן אלוף החבר הפורום המטה הכללי של צה״ל אך כפוף ישירות לשר הביטחון. כיום, מפקד היחידה הינו מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף כמיל אבו רוקון, בן העדה הדרוזית המתגורר בכפר עספיא שבצפון.

האלוף כמיל אבו רוקון עם צוערי מתפ"ש © צילום: דוברות מתפ"ש

המסע מרוסיה לארץ הקודש

"כשבבית הספר כולם דיברו על צה"ל ופגשתי את החברות שהתגייסו כשהן לובשות מדים, ושמעתי מהן על השירות הצבאי שלהן - הבנתי שחשוב לי להתגייס. רציתי להרגיש ישראלית יותר ולהיות חלק בלתי נפרד מהארץ", מספרת טוראי קטיה פוצ'ק (20) המשרתת כמש"קית תיאום וקישור בנציגות אייל, במנהלת התיאום והקישור באפרים.

טוראי פוצ'ק עלתה ארצה מרוסיה לפני חמש שנים במסגרת התוכנית נעל"ה ולמדה בפנימייה בסמוך לחיפה. שם, היא בדומה לבני נוער אחרים, אשר עלו ארצה - הסתגלה למציאות החדשה והשונה, למדה את השפה העברית, החלה לראות ערך בחוויה המשמעותית של הלימודים והשהייה בישראל, ואף סיימה את לימודיה העל יסודיים עם תעודת בגרות מלאה.

טוראי קטיה פוצ׳ק: ״רציתי להרגיש ישראלית יותר״ © צילום: דוברות מתפ"ש

מתי הבנת שחשוב לך לעלות לישראל?

"הייתי אז בת 15 ולא כל כך הכרתי את הארץ", היא נזכרת כשהיא חוזרת חמש שנים לאחור. "אמא שלי סיפרה לי על ישראל והבנתי שאני רוצה להיות כאן. אומנם שאלתי אותה אז 'למה ישראל כל כך רחוקה?' אבל עכשיו אני ללא ספק שמחה על כך שאני פה".

איך מתמודדים עם המרחק מהבית?

"זה קצת קשה, אבל מתגברים על כך. שומרים על קשר מרחוק ומדי פעם, אני טסה לרוסיה ופוגשת אותם. כשאני מבינה עד כמה חשוב לתרום לצה"ל - אני לא מתחרטת על ההחלטה להתגייס".

טוראי פוצ'ק מתגוררת כיום בהרצליה עם משפחתה המארחת, אשר הכירה באופן מקרי לחלוטין, בזמן שעבדה במסעדה הנמצאת במלון באילת ותוך זמן קצר, הפכה למשפחתה השנייה. "הייתי המלצרית שלהם וכשדיברנו, הם אמרו שהם רוצים לעזור לי. החלפנו פרטים ומספרי טלפון, ומאז הכל היסטוריה. הייתי קצת בהלם בהתחלה ולא חשבתי שיקרה עם זה משהו", היא מודה. "אבל עכשיו אני שמחה מאוד שפגשתי אותם ושיש אנשים כמוהם שמוכנים להושיט יד".

בטקס סיום קורס תו״ק, ״ללא ספק שמחה שאני פה״ © צילום: דוברות מתפ"ש

אף על פי שהחלום שלה היה להיות חובשת בצבא ולהמשיך את דרכה של אמה הרופאה, היא לא מימשה אותו והתגייסה ליחידת מתפ"ש. "התחלתי לבכות, לא ידעתי אז מה זה מתפ"ש. בסופו של דבר, אני שמחה שהגעתי ליחידה ועל הזכות להכיר מקרוב את האוכלוסייה הפלסטינית, לעזור לה, להיחשף לשפה הערבית ולדעת שאני הכתובת בשבילה".

בניגוד לטוראי קטיה פוצ'ק, אשר עלתה ארצה בגיל צעיר - רב"ט ארתור (26) המתגורר כיום בתל אביב ומשרת כמש"ק יע"פ (ייעוץ לענייני פלסטינים) במנהלת התיאום והקישור בבית לחם, עלה ארצה מצרפת כשמלאו לו 24 שנים. ארתור, בשונה ממרבית החיילים, בחר להתגייס לצה"ל בגיל 26 כשבידיו תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני ביחסים בינלאומיים.

"רציתי לגלות את הארץ והשיחות שהיו אצלי בבית על ישראל - עודדו אותי לעשות את הצעד הזה. ברגע שסיימתי את התואר השני, החלטתי לעלות ולהתחיל בתהליך דרך הסוכנות היהודית", הוא אומר בגאווה.

רב"ט ארתור: ״עודדו אותי לעשות את הצעד הזה״ © צילום: דוברות מתפ"ש

לדבריו, המשפחה לא הייתה מופתעת מההחלטה והיא תמיד ידעה שהוא ירצה לעלות לישראל ביום מן הימים. במובן מסוים מגשים רב"ט ארתור את החלום של סבו: "סבא שלי תמיד חלם לעלות לישראל וכמעט הגיע לפה כדי להילחם במלחמת העצמאות".

"הגיל לא מפריע לי - הוא רק מספר" 

איך אתה מתמודד עם העובדה שהתגייסת בגיל 26, בשונה מרוב חבריך לצבא וכשחלק ממפקדיך אף הם צעירים ממך?

"הגיל לא מפריע לי וכבר כשהייתי בן 18 ושמעתי על ישראל באוניברסיטה, הייתה לי תחושה שיום אחד אתגייס. רציתי להשתלב פה ולהיות חלק מהחברה. הגיל הוא רק מספר, להיות חייל בצה"ל בשבילי זה להיות חלק ממשהו גדול ומשמעותי".

״להיות חלק ממשהו גדול ומשמעותי״ © אילוסטרציה, צילום: דוברות מתפ"ש

רב"ט ארתור, אומנם בהתחלה אינו הכיר את יחידת מתפ"ש. אולם, כיום הוא מאושר על הזכות להיות חלק ממנה ויודע שמדובר ביחידה שעשייתה משמעותית וחשובה לסדר היום. לצד זה, הוא זכה לשבור סטיגמות הנוגעות לאוכלוסייה הפלסטינית ולהבין שמדובר בבני אדם בדיוק כמונו.

"אני קם בבוקר בתחושה של 'וואו, אני רוצה לקום ולתרום'. במסגרת התפקיד שלי, במחלקת הייעוץ לענייני פלסטינים (יע"פ) - אנחנו מרכיבים את הפאזל המודיעיני, במטרה לצפות ולנתח את המגמות השונות בחברה הפלסטינית בפן האזרחי. אנו עושים זאת באמצעות הרשתות החברתיות ואפילו משוחחים עם אנשים מהאוכלוסייה. הגעתי לתפקיד עם מעט ידע בערבית שרכשתי בקורס ואני מרגיש שמיום ליום אני יודע יותר את השפה החשובה הזו".

כאן בשביל לתרום

 לשניים מצטרפת רב"ט דינה חרמון (20), אשר עלתה ארצה מוינה, אוסטריה, בגיל 17 ומשרתת כמש"קית ארב"ל (ארגונים בינלאומיים) בענף תיאום אזרחי, במפקדת היחידה הנמצאת בבית אל. בדומה לטוראי קטיה פוצ'ק, גם היא עשתה זאת באמצעות התכנית נעל"ה. רב"ט חרמון דוברת שלוש שפות - עברית, אנגלית וגרמנית, ובנוסף לאלו אף יודעת מעט צרפתית וערבית.

תורמת בעזרת הידע בשפות © צילום: דוברות מתפ"ש

"ההורים תמכו בהחלטה לעלות ארצה ולהתגייס. אמא שלי אוהבת את הארץ וחשבה במשך הרבה שנים לעלות. אבא שלי במקור מישראל וגם הוא היה בעבר בצבא", מציינת רב"ט חרמון.

ממה היה לך הכי קשה להיפרד?

"מהבית ומהמשפחה", היא אומרת מבלי לחשוב פעמיים. "פחדתי קצת, כי לא הכרתי מספיק את המקום למרות שהייתי בישראל בעבר. רציתי את השינוי וידעתי שזה המקום שיעניק לי תחושה טובה ואכן כך".

רב״ט דינה חרמון עם המשפחה, ״ידעתי שזה המקום״ © צילום: דוברות מתפ"ש

באשר להחלטה להתגייס, היא מספרת שהמחשבות על צה"ל ליוו אותה לאורך זמן: "במסגרת התכנית דיברו איתנו על הצבא והבנתי שחשוב להתגייס. אתה יוצא מהצבא כשאתה בן אדם אחר, פוגש דברים חדשים ותורם באופן משמעותי ביותר ברמה שלא חשבת שתהיה".

תחילה, שובצה רב"ט חרמון לגיוס כללי ונתקלה בחוסר אונים: "ביום הגיוס חשבתי שסוף סוף אקבל את התפקיד שלי וקיוויתי לטוב, אבל כשהגעתי אמרו לי שבינתיים אין לי תפקיד. הייתי באפסנאות בבקו"ם בתל השומר במשך חודש ובהמשך - הודיעו לי שאתגייס ליחידת מתפ"ש".

מה עלה לך בראש באותו רגע?

"חששתי קצת ותהיתי איך אסתדר עם הערבית. לא ציפיתי לקבל תפקיד כזה בהתחלה, אך הכל היה לטובה".

הידע הנרחב שלה בשפות, בא לידי ביטוי בתפקיד שלה מדי יום ולצד זה - היא חשה שגם היכולות שלה בשפה העברית משתפרות עם הזמן. "אני יושבת מול נציגים מארגונים בינלאומיים גדולים ויודעת שלמילה שלי יש כוח והשפעה על האוכלוסייה הפלסטינית שנמצאת ממש לידי. יש חשיבות גדולה לשפות שאני דוברת ואני משתדלת לעשות את הכי טוב שלי גם אם זה לפעמים לא קל".

״הכל היה לטובה״ © צילום: דוברות מתפ"ש

מאחלים שנה טובה!

איך תחגגו את ראש השנה הקרוב?

טוראי קטיה: "אני מעבירה את החג הקרוב עם המשפחה המארחת שלי ושמחה שאני איתם בחג".

רב"ט ארתור: "אני חוגג את ראש השנה עם קרובי משפחה בתל אביב ומנצל את הזמן איתם".

רב"ט דינה: "אני חוגגת את ראש השנה באוסטריה עם המשפחה וחברים טובים. למרות שאני לא בארץ בחג, יש אווירה של החג ואנחנו שומרים על המסורת עם תפוח בדבש, ראש של דג ושאר המנהגים".

מה תרצו לאחל לחיילי צה"ל ולעצמכם לכבוד השנה החדשה?

טוראי קטיה: "אני מאחלת לכם לחיות את הרגע, ליהנות כמה שיותר מהשירות הצבאי ולתרום". בנוגע לעצמה, היא אומרת בלב שלם: "יש לי הכל, אני שמחה ומאושרת - לא צריכה יותר מזה".

רב"ט ארתור: "אני מאחל לכל חיילי צה"ל שנה טובה ומתוקה. תמשיכו לנצל כל יום בצבא גם אם לפעמים קשה ומקווה שתרגישו שהשירות שלהם משמעותי כמה שיותר. אני מאחל לעצמי להמשיך לשרת את המדינה ולתרום לה כמה שיותר".

רב"ט דינה: "אני מאחלת לכל החיילים שנה טובה ומוצלחת, וחג רגוע, בעיקר לחיילים שנמצאים במהלך ראש השנה בבסיס. לעצמי, אני מאחלת שהשירות ימשיך לעבור בצורה משמעותית ושבעוד שנה בערך, כשיגיע השחרור - אמצא את עצמי אומרת שלא ציפיתי שאזכה לתרום כל כך הרבה".

החיילים הבודדים במתפ"ש מאחלים לכם שנה טובה בשלוש שפות © צילום: דוברות מתפ"ש

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• חובה לכולם? האם גם בנות דתיות צריכות להתגייס לצה"ל
• מנפצים: הסטיגמות על חיילים שהגיע הזמן לנפץ

היעד שלפני הבקו''ם

אחרי שסיימתם את בית הספר ושאר בגרויות, נותר לכם רק לחכות למועד הגיוס אך לפני כן מומלץ מאוד לצאת לטייל, לפני תחילת השירות. בין אם אתם מתגייסים בקרוב או מאוחר יותר, כדאי לצאת לטייל ליעד כלשהו מכיוון שבתקופת השירות (תלוי איזה תפקיד),לא תוכלו לטייל הרבה בארץ ובחו''ל לתקופת זמן ארוכה. אז אם יש לכם איזה יעד חלומות לפני הכניסה לבקו''ם זה הזמן והמקום. צאו לטייל, יש עוד המון דברים יפים לראות.

© fotolia

זמן לחסוך ולהרוויח

נתחיל בקצת עיניניים פיננסים, כשתתגייסו תקבלו את משכורתכם הצבאית על פי תפקידכם. לא בכל התפקידים בצה''ל מרוויחים את אותה המשכורת בדיוק, ישנם תפקידים שמרווחים יותר ויש תפקידים שמרווחים בהם פחות. אז מה אפשר לעשות בשביל שיהיה לנו יותר כסף בזמן השירות הצבאי ולא לחיות עד הקצה? לעבוד לפני הגיוס. גם אם אין לכם הרבה זמן לעבוד, רצוי אפילו מעט, כדי שיהיה לכם קצת כסף ושתהיו בלתי תלויים אך ורק במשכורת הצבאית, ככה זה גם יעזור לכם להעביר את השירות הצבאי מבחינה כלכלית. אז יאללה לעבודה!

עוד ללמוד?

נכון זרקנו את כל המחברות, החזרנו את החוברות ושכחנו בכלל מזה שיעור, העשרת הידע שלנו לפני השירות היא בהחלט משהו שעשוי להועיל לנו. אל דאגה לא התכוונו למקצועות שלמדתם בבית הספר, אלא למשהו שתמיד רציתם ללמוד אותו ולא היה לכם זמן. אנחנו יודעים שרובכם בקרוב תהיו עסוקים בתפקידכם החדש בצבא ולא יהיה לכם זמן לדבר, אך לא משנה אם מועד הגיוס קרוב או רחוק. תמיד תוכלו להתחיל ולהמשיך אחר כך משהו שהתחלתם להתעניין בו. לדוגמה: אם נגיד אתם מתעניינים בתיאטרון אבל מועד הגיוס שלכם הוא בחודש הבא ואין לכם זמן למשהו ארוך, כיצד תתנסו? התשובה היא שיש מגוון קורסי תיאטרון של שבוע-שבועיים תתנסו ותלמדו, לאחר השירות הצבאי תוכלו להמשיך להתעמק בנושא וככה בשלל תחומים שמציעים קורסים וסדנאות של כמה שבועות.

 © fotolia

קרובים קרובים

הגענו אל הדבר האחרון ואולי הכי חשוב ברשימה, לבלות עם הקרובים אלינו כמה שיותר לפני הגיוס. נכון את הקרובים שלנו אנחנו נראה גם לאחר שנתגייס ונבלה איתם בסופי השבוע ובחגים, אך בגלל שאנו נכנסים לתקופת שירות ארוכה ורוב הזמן לא נתראה עימם כדי לבלות במחצם כמה שיותר. תצאו עם חברים ותצברו חוויות מגניבות, תתמידו להיות באירועים משפחתיים, ספרו לבני המשפחה והחברים על הציפיות והחששות לקראת השירות. הם כאן בשביל לתמוך בכם ולהיות אוזן קשבת לפני שתעלו על המדים.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• לאחר כחצי שנה: סיכת לוחם החילוץ החדשה!
• מנפצים: הסטיגמות על חיילים שהגיע הזמן לנפץ

יתר על כן גיוס לצבא הוא חלק חשוב ומהותי מחייו של כל אזרח במדינת ישראל וויתור עליו תהיה אבדה משמעותית, הצבא מעצב ומבגר חלקים באישיותו של האדם ומהווה לו מאין הכנה לחייו הבוגרים, ואף הבנות הדתיות לא יוצאות מכלל זה. בתור נערה דתיה בת 16 ובתור אזרחית במדינת ישראל, אני חושבת שאין שום סיבה שאני או בנות אחרות כמוני לא יתגייסו לצבא כמו כל אדם אחר.

© קרדיט: דובר צה"ל

ובכלל אם חשבתם שכל הדברים הללו אינם רלוונטיים מכיוון שבנות דתיות כלל לא ירצו להתגייס לצה"ל דעו שהנתונים אומרים שמספר הבנות הדתיות המתגייסות זינק ביותר מ-100 אחוז בחמש השנים האחרונות מה שאומר שהבנות הדתיות בהחלט רוצות להתגייס לצבא.

בנוסף יש בנות דתיות שלא מוצאות את עצמן בשירות הלאומי (שירות למדינה במקום צבא) ושלא מרגישות שהם עושות עם עצמן משהו חשוב, ואף מרגישות שבצבא הן יכולות לתרום יותר  ולהשתמש בכישוריהן לטובת המדינה. על כן אני לא רואה סיבה שבנות אלו לא ישרתו בצבא וימצו שם את כישוריהן. אפשר לומר כי הצבא עצמו צריך את הבנות האלה אשר בעלות כישורים שונים אותם שהכרחיים צה"ל.

לסיכום אני בהחלט חושבת שגם בנות דתיות צריכות להתגייס לצבא, זוהי זכותן וחובתן, וזהו חלק ממסלול חשוב ומהותי בחייו של כמעט כל אזרח במדינת ישראל ואל להן לפספס אותו.

עוד בערוץ על מדים:

• לאחר כחצי שנה: סיכת לוחם החילוץ החדשה!
• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• חלום שמתגשם: להתגייס עם חברים מהבית!

טיול ברחבי הארץ יכול להתאים גם למי שאין לו ניסיון קודם והסוד הוא לבחור מסלול סולידי ונעים, לפי עונות השנה ותנאי מזג האוויר הצפויים. כמו כן, בני נוער עם רישיון לא צריכים את הרכב של ההורים כי עומדת בפניהם אופציה של השכרת רכב בישראל – בתנאי שהם יוצאים עם מלווה ועומדים בתנאי הרישיון. 

אז לאן מגיעים ואיפה הכי כדאי לטייל לפני שעולים על מדים? הנה כמה רעיונות:

טיול סובב כנרת

כל עצירה על כביש סובב כנרת היא הזדמנות יוצאת מגדר הרגיל לצאת לטיול רגלי קצר ולצבור חוויות שימשיכו עם המתגייסים הטריים הרבה אחרי שהם ישתחררו. זה לא רק אחד האזורים הכי יפים בארץ, אלא גם מקום שבו ניתן לשלב בין סוגים שונים של אטרקציות: החל מקיאקים בנהר הירדן, דרך הליכה רגלית במקטעים של שביל ישראל ועד בטן-גב באחד מחופי טבריה. 

טיול סובב כנרת מתאים בעיקר לעונות המעבר והוא פחות מומלץ לתקופת הקיץ. במידה ובוחרים לצאת אליו בחורף, יש לבחור היטב את מקומות הלינה וכמובן להקפיד על כללי הבטיחות בעת הנסיעה או ההליכה. 

טיול על גדות הירקון

היתרון של טיול על גדות הירקון הוא קרבה גיאוגרפית לכל מוקדי הבילוי והתעסוקה של אזור המרכז. בפועל, צעירים מכל רחבי הארץ אוהבים לטייל סביב הנחל שכולל בתוכו גם את רידינג ונמל תל אביב ויש כאלה שמוצאים אזורים לפיקניק או לינה בחיק הטבע.

במהלך טיול על גדות הירקון, ההמלצה היא למצוא חניון גדול עבור הרכב ולתת עדיפות למקום שבו יש אבטחה. לאחר מכן, ניתן להקדיש כמה שעות לטיול לפני שחוזרים הביתה או לתכנן מסלול ארוך יותר בהתאם לרמת הקושי המבוקשת. 

טיול בהרי אילת

אי אפשר לדבר על טיולים בארץ לפני גיוס בלי להזכיר את אילת. מצד שני, לא חייבים להסתפק בטיילת או בשמורת האלמוגים וכדאי להרחיב קצת את הרדיוס על מנת להגיע לפארק תמנע, להרי אדום ולשמורות הטבע שליד הקיבוצים.

מזג האוויר סביב אילת מושלם לטיולים כל השנה. אחרי הטיול, אפשר לחזור לבית מלון בעיר הנופש של ישראל ולהתפנק בחוף הים עד שתאריך הגיוס מגיע. 

עוד בערוץ על מדים של פרוגי 

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• חלום שמתגשם: להתגייס עם חברים מהבית!
• מנפצים: הסטיגמות על חיילים שהגיע הזמן לנפץ

לראשונה מאז הקמת החטיבה, נערך מסע בן יומיים שבו לקחו חלק כלל מפקדיי וחיילי החטיבה, מסע ״מהפסגה לסיכה״, מסע בו כלל גדודי החטיבה ויחידותיה טיילו בשבילי הצפון ופקדו פסגות ועמקים כחלק מתוכנית לחיזוק הערך של אהבת הארץ והקשר לנופיה ומורשתה. בסיומו של המסע נערכה עצרת חטיבה שבה נחשפה סיכת לוחם החילוץ החדשה לכלל מפקדיה ולוחמיה!!!

© דובר צה"ל

את הסיכה הייחודית מרכיבים ארבעה אלמנטים: כנפיים- המסמלות את מערך החילוץ הפועל להצלת חיים במשימותיו בארץ ובעולם, בשגרה, בחירום ובמלחמה. משולש הזהב- ערך יסוד במערך החילוץ עליו מתבססת בניית הצוותים בתורת החילוץ ונכללים בו: הנדסת החילוץ, רפואת החילוץ ופעולת החילוץ. יד מחלצת אוחזת ביד נזקקת- מסמלות את הסיוע לאזרח והחברה על שלל סוגיה. כל אלה מונחים על החרב- המייצגת את לוחמי החילוץ של החטיבה ואת היותם קצה מבצעי ומקצועי.

© דובר צה"ל

מדברי מפקד חטיבת החילוץ וההדרכה, אלוף-משנה יוסי פינטו: ״לפני כחצי שנה החל התהליך לעיצובה ואישורה של סיכת לוחם החילוץ. מיד בסיום מסלול ההכשרה, כל לוחמי ולוחמות החטיבה יוכלו לענוד על דש חולצתם סיכה חדשה וייחודית - סיכת לוחם חילוץ. הסיכה מורכבת מהאלמנטים המדגישים את ייחודה של חטיבת החילוץ ולוחמיה. במהלך השבוע הקרוב לאחר חשיפת הסיכה כל לוחם ולוחמת יוכלו לענוד אותה בגאווה. גאה בכם!״.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• חלום שמתגשם: להתגייס עם חברים מהבית!
• מופתעים: חמשת התפקידים הכי מפתיעים בצה"ל

דוחפים ועושים מהומות

ידוע לנו כי תחבורה ציבורית היא דבר העומד לראשות כל אחד, בתחילת השבוע ניכרת התופעה הנפוצה של עומסים כבדים באוטובוסים וברכבות מכל מיני סיבות, טוענים כי חיילים מתנהגים לא כשורה כאשר יש עומס כבד על התחבורה הציבורית ופועלים בדחיפות ועושים מהומה לא קטנה. ללא ספק מדובר בטענה שגויה, חיילנו מתנהגים בכבוד למרחב הציבורי כאשר הם נוסעים ביומיום או בתחילת השבוע לבסיס ובסופו חוזרים ממנו. מתנהגים בשיקול דעת ופועלים בהגינות לאוכלוסייה למרות המטען הכבד על הגב והרצון לחזור הביתה או להגיע לבסיס כמה שיותר מהר.

"פועלים בהגינות לאוכלוסייה" © צילום: Fotolia

מכבדים את גיל הזהב גם על המדים

אם הזכרנו כבר תחבורה ציבורית, צבא ואוכלוסיה, צצה עוד הערה לא קטנה על התנהלות החיילים מול הציבור. מדובר הפעם בהערה על כך שחיילים אינם קמים לתת מקום לבני הגיל השלישי במגוון כלי התחבורה הציבורית ומשאירים אותם לעמוד. כמובן שמדובר באמירה שאינה נכונה, חיילים יקומו ברוב המקרים כאשר אין לאנשים מבוגרים מקום בתחבורה הציבורית ויפנו להם בשמחה את מקומם.

קרבי חשוב יותר מג'וב

זו אמירה שמאז ומתמיד קיימת, אך האם היא רלוונטית לכל אחד? האם שירות קרבי הוא יותר משמעותי משירות של תפקידי ג'וב? התשובה היא שכל אחד בוחר כיצד לקחת את השירות הצבאי שלו. שירות בתפקידי ג'וב יכול להיראות בעייני הציבור כלא משמעותי, אך מי שמשרת בו בוחר כיצד לקחת אותו ורק הוא מחליט איך יעביר אותו. זה יכול לגמרי להיראות משמעותי בעייני המשרתים בו כי למעשה הכל עיניין של גישה ורצון. בסופו של דבר תלוי גם בחייל עצמו, ובואו לא נשכח שלא כולם מתאימים לשירות קרבי ולהיפך- לג'וב.

"כל אחד בוחר כיצד לקחת את השירות הצבאי שלו" © צילום: Fotolia

החברה הישראלית בכל מקום ובכל יחידה

בחברה שלנו יש הטוענים כי השיבוץ בצה''ל הוא על פי עדה ומיקום של החיילים, לדוגמא: במודיעין יהיו טיפוסים אשכנזים מאזור המרכז  ובמג''ב יהיו מזרחים מהפריפריה ועוד דוגמאות רבות ודומות. השאלה אם כל הכללה הזו היא נכונה לגבי התפקידים בצה''ל? התשובה היא שזה לא נכון בכלל, כאשר תגיעו לשירות הצבאי תפגשו ממגוון קשת האוכלוסייה הישראלית בין אם תהיו בסיירת מובחרת או בכל יחידה אחרת, תעבירו את השירות הצבאי שלכם עם סוגים רבים של אנשים, לא משנה מאיפה באו ומה זהותם העדתית. אז זכרו מוצא ומיקום גיאוגרפי לא אמור לקבוע את עתידכם הצבאי.

עוד בערוץ 'על מדים' של פרוגי 

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• תצפיתניות או לא להיות: כל המידע על התפקיד הנפוץ!
• מופתעים: חמשת התפקידים הכי מפתיעים בצה"ל

לקראת הגיוס לחיל השריון, נוצר מפגש מפתיע ומרגש בין נדב ליברטי ואסא סופר, שני חברים ממכינה שמתגייסים היום יחדיו לחיל השריון, לבין איתי אילוז נדב פרידמן ונדב טאוב (כן, שלושה נדבים. קשה לעקוב). השלושה האלו כבר התגייסו יחד לפני כשנה, ועשו יחד את תקופת הטירונות, האימון המתקדם בטנקים הנקרא צמ״פ ואפילו עשו יחד את קורס מפקדי הטנקים התובעני. כיום, שלושתם התפצלו כמפקדי טנקים, אבל הם יוכלו לספר המון לנדב ואסא שמצטרפים בימים אלו לשורות חיל השריון.

״איך היה להתגייס יחד עם חבר מהמכינה?״

נדב פרידמן משיב: ״אין ספק שהדבר הכי טוב שקרה לי מאז שהתגייסתי הוא שעברתי הכל עם שני חברים כל כך טובים, שעברו איתי חוויות שונות גם קודם לכן. כשחוויתי קושי בהכשרה שאבתי מהם כוחות והם נתנו לי כוח להמשיך ולהצליח בכל מקום שהייתי בו. החוויה שאתם עומדים לעבור רק תעצים את החברות בינכם״.

© צילום עצמי

ליברטי שחושש קצת שואל, ״האם זה תמיד היה רק קל? העובדה שיש לכם אחד את השני? האם זה הרחיק מכם חברים אחרים?״ אך טאוב מרגיע אותו מיד ומסביר כי זה מעולם לא היווה בשבילם קושי, אלא רק עזרה ואינספור חוויות טובות. פרידמן מספר בהערצה על חבריו אשר העניקו לו עזרה רבה ״אתה מקבל פה את העזרה הכי גדולה שאתה יכול לקבל - חבר שיהיה איתך שם ברגעים הקשים. אני מעולם לא הרגשתי שזה הרחיק איש מאיתנו משאר החברה. ההיפך - הרבה פעמים חברים שונים ירצו להתקרב אליכם ולחברות החזקה בינכם - זה רק מקרב.״

"חבר שיהיה איתך שם ברגעים הקשים" © דובר צה"ל

אילוז מוסיף גם כי ״אם אתם מרגישים ׳המכיניסטים הצהובים׳ אל תתרגשו ואל תתנו לאווירה בין החיילים להוריד אתכם. אם תעשו דברים באמונה שלמה ובצניעות, בלי להתנשא, ירצו להיות חברים שלכם ולהיות בקרבתכם. תזכרו שעם הכח שלכם יחד אתם יכולים להרים את כל המחלקה".

ליברטי שואל: ״אנחנו יכולים להחליט באיזה מקצוע בטנק נשרת? תותחן, נהג או טען?״

איתי אילוז עונה: ״באופן כללי השיבוץ הוא אקראי לחלוטין, כל תפקידי הטנק משמעותיים וחשובים באותה המידה, כך שבאמת אין לכם ממה לחשוש. לאחרונה החלו לבצע בחינות מקדימות לשיבות במקצועות הטנק, אבל תהיו מוכנים לכל תרחיש ותבואו עם ראש פתוח.״

ליברטי תוהה, ״אם אבקש מוקדם לצאת לקמ״ט (קורס מפקדי טנקים), האם יש סיכוי גבוה יותר שאצא?״

ואילוז מסביר לו: ״חד משמעית אם תראו רצון, נחישות ותהיו מקצועיים כבר מההתחלה יש סיכוי גבוה שיוציאו אתכם. בשביל זה אתם צריכים להוכיח את עצמכם ולהמשיך להיות מצוינים, לא להוריד את הרגל מהגז. המסלול בחיל השריון די מהיר, כבר בסוף הטירונות אתם עוברים לצמ״פ (צוות, מחלקה, פלוגה = אימון מתקדם בטנקים) ואחריו כבר יוצאים לקורס פיקוד. הדרך לפיקוד די מהירה. כנ״ל לגבי קצונה. תמיד תראו את הנכונות שלכם אם יש לכם כזו. זאת למרות שיש לכם עוד כמה וכמה דברים לעבור בדרך עד שתגיעו לבחירה הזו״.

© דובר צה"ל

תהיתם לעצמכם אם רואים הבדלים בין חיילים שבאו כשהם חברים מהבית לבין חיילים אחרים? אן שהגבול מטשטש? תוהה ליברטי, אך אילוז משיב ומרגיע: ״הגבולות מטשטשים די מהר, המסגרת אינטנסיבית בטירוף. עוברים יחד את כל הקשיים במסלול, צחוקים ומעבירים את הרגעים הכי יפים בשירות. זה מחבר את כולם מאוד מהר. אתם תתחברו כל כך לאנשים שלא תבינו בהתחלה מה הקשר בניכם.״

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• תצפיתניות או לא להיות: כל המידע על התפקיד הנפוץ!
• לא שובצתם לתפקיד חלומותיכם? כך תפיקו את המיטב!

 די-ג'יי צבאי

אכן, מפתיע ככל שזה ישמע, בצה"ל החל משנת 2018 נכנס התפקיד של די ג'יי צבאי, ותפקידו, בדומה לתיאטרון צה"ל וללהקות הצבאיות הוא להסתובב בבסיסים ברחבי הארץ ולהרים את המורל של החיילים שנמצאים בבסיסים, רחוק מהבית!

© שאטרסטוק

קונדיטור צבאי

אומרים שכשהבטן מלאה כך גם החיוך! ותאמינו או לא אך בצבא משרתים בין השאר גם בתפקיד קונדיטורים צבאיים. תפקידם הוא להכין קינוחים טעימים, חלות לשבת ועוד מטעמים שיעשו חם בלב. אחד הקשיים המרכזיים העומדים בפני אותם קונדיטוריים הוא שבמטבח הצבאי כל הקינוחים חייבים להיות פרווה מה שבהחלט מצמצם את המצרכים בהם הם יכולים להשתמש.

קוסם צבאי

ואם כבר דיברנו על העלאת המורל, אז מתברר שקוסם לא נמצא רק במסיבות יום הולדת אלא גם בצבא! כן כן, שמעתם נכון! ישנו אדם שתפקידו להסתובב בין הבסיסים השונים ולהעלות מופעי קסמים להנאת החיילים השוהים בבסיס. אם לא שמעתם אף פעם על התפקיד הזה, אל תרגישו נבוכים, כי זהו תפקיד די נדיר, ונכון לשנת 2016 היה אדם אחד בלבד אשר שירת בתפקיד הזה. 

© צילום: Fotolia. 

מציל צבאי

גם מציל הוא תפקיד דיי חדש בצבא, בבסיסים שזכו בבריכה. המציל הצבאי עושה בדיוק את אותם דברים שעושה מציל רגיל רק בצבא בבסיסי חיל האוויר, ההכשרה לתפקיד זה נמשכת 7 שבועות ומיועדת לגברים ונשים כאחד, יתרון מסוים שיש לנשים בתפקיד הזה הוא שהן לעתים מקבלות קורסים מעניינים בנוסף, כמו מדריכת כושר, מדריכת קרב מגע ועוד.

רמ"ד צפרות

רמ"ד צפרות או במילים אחרות: צפר צבאי, אכן כן אולי לא תאמינו אבל בצבא ישנו גם צפר צבאי שתפקידו הוא לוודא שמטוסי צה"ל לא יפגעו בציפורים במהלך טיסתם, חלילה, אם טייס יפגע בציפור, הטיסה כולה יכולה להשתבש ולפגוע בציפורים ובמטוסים כאחד. 

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• לא שובצתם לתפקיד חלומותיכם? כך תפיקו את המיטב!

התצפיתניות פועלות בחמ״ל (חדר מלחמה), שם יש להם את כל הציוד הנדרש על מנת לעקוב אחר המתרחש בגזרה בכל רגע נתון. המשימה אומנם נראית פשוטה, אבל התצפיתניות נדרשות לצפות במסך שעות רבות ביממה ולשמור על רמת ריכוז גבוהה.

בגזרת הצפון יש חמ״לים מתקדמים במיוחד שכוללים מערכת ייחודית וחדשנית. מערכת תצפית בשם ״מארס״ שמייעלת את העבודה ועוזרת לתצפיתניות בזיהוי אירועים חריגים בשטח. על עמדה אחת של תצפית, יושבות שתי בנות, אחת מנטרת ואחת חוקרת. שיתוף הפעולה בין השתיים בנוסף למערכת המתקדמת, מאפשר יכולות גבוהות של זיהוי והכוונת הכוחות בשטח ובכך יוצר שכבת הגנה חזקה וחשובה. 
על שני החמ״לים בגזרת הצפון אשר מתצפתים על גבול לבנון, מפקדות שתי מ״פיות שסיפורן התחיל בשיבוץ פשוט לתצפיתנית.

המ״פ הראשונה היא סרן חן פיניש העומדת בראש חמ״ל התצפיות של שומרה. בתחילת דרכה סירבה חן לתפקיד בבקו״ם משום שלא הייתה מרוצה מהשיבוץ. לבסוף התגייסה לתפקיד וכיום מספרת על החשיבות והאהבה לתפקיד ״הבנות שמגיעות לכאן הן בנות איכותיות, עם יכולות מיוחדות, אני גאה לפקד עליהן ושמחה מכך שיחד אנו מהוות חלק חשוב ממשימת ההגנה על מדינת ישראל.״

המ״פ השניה היא סרן לינוי כהן, מ״פ בחמ״ל התצפיות של מצפה עדי. לינוי עברה מספר רב של תפקידים משמעותיים במערך ואף הקימה מאפס חמ״ל חדש בגזרה הצפונית. לאחר מכן הייתה מפקדת מגמה של השלמת הקצונה של תצפיתניות וכן לקחה חלק משמעותי במבצע מגן צפוני: ״מגן צפוני זכור לי כחוויה אינטנסיבית ומספקת במיוחד. במהלך כל המבצע החמ״ל היה בכוננות שיא והמשימה של ההגנה קיבלה משמעות אחרת.״

חן ולינוי אשר מובילות את המערך והגיעו דרך עבודה קשה, מסירות ואהבה למקצוע אל צמרת הפיקוד בגדוד 869 של חיל האיסוף, שתיהן מחכות לקבל את הדור החדש של התצפיתניות.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• הדברים להם אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו
• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• לא שובצתם לתפקיד חלומותיכם? כך תפיקו את המיטב!

ובתכלס, מה עושים?

עם ההגעה למתחם, מקבלים המבקרים צמידים חכמים בעזרתם יתפעלו את הסימולציות שבתערוכה, שם יעברו "מסלול הכשרה צבאית".

במתחם זרוע האוויר והחלל -
״סימולציה של כיפת ברזל בעצם תדמה את הפעולה של היירוט, זיהוי באמצעות מכ״ם והתכווננות על המטרות״, כך מספרת שיר, מדריכה בתערוכה ומפקדת קורס מערכות ירי, ״נותנים למבקרים להתנסות בפעילות צבאית אמיתית״.
מהצד השני, המבקרים מרגישים איך זה לטוס בשמיים בסימולטור של טיסה מבצעית, בתוך דגמים אמיתיים של מטוסי קרב.

© דובר צה"ל

במתחם זרוע היבשה-
כ- 10 עמדות עם ג׳ויסטיקים וקסדות אמיתיות מחכות למבקרים במתחם.
״מבחינתי, צה״ל זה גוף מאוד מרכזי בחיים שלנו ובמדינה. חשוב שגם אנשים שהם מחוץ לצבא ייחשפו למערכת הזאת, כאזרחים צעירים או מבוגרים- לראות איך צה״ל מתחדש, שידעו שיש על מי לסמוך״, מסבירה רב״ט נועה פריגן, מדריכה בחיל תקשוב. פריגן מנהלת תחנה שבה ניתן לראות איך מתקשרים לוחמים ומתמודדים עם כל הרעש בתוך נגמ״ש.

במתחם זרוע הים-
כאן מגיעים לצוללת, בצד ימין תשבו על ה״סונאר״- מערכת לגילוי מטרות לפי קול. בצד שמאל, תוכלו להחזיק בידיות של ״פריסקופ״, להסתכל דרך עדשות על כלי שיט, לבחון את הכפתורים הרבים שלרשותכם, ולכוון לפי מטרות.

ובמתחם הטכנולוגי-
״יש פה מערכת אמיתית שבצבא משתמשים בה לפענוח והסקת מסקנות מודיעיניות מתמונת אוויר ולווין״, מספר ע׳, מדריך בתערוכה המשרת באגף המודיעין. ״בפועל משתמשים בעוד כמה תקנים מסווגים שלא מופיעים פה כמובן, אבל המערכת אמיתית ואפשר להתנסות בה בידיים בתערוכה״.

© דובר צה"ל

בחלק אחר במתחם רואים מדפסות תלת מימד המייצרות חלקים בשימוש צבאי, ובחלק נוסף מופיעות בובות ראווה "רגילות", אך בפועל, על כל אחת יש דיו סתרים באמצעותו צריכים המשתתפים לפענח קוד, בו לצורך ההדגמה נתקלו לוחמי צה״ל שחזרו זה עתה ממבצע סודי נועז בשטח האויב ובידם כספת בה מידע מודיעיני רב.

כל זאת לצד סיפורי מורשת קרב, מצגים של אמצעי לחימה, חידושים, משחקים שמסבירים מה לעשות בשעת חירום, מייצגים אור קוליים ועוד הפתעות.

נשמע לכם מעניין? 

הכניסה לתערוכה חינמית וכרוכה בהרשמה מראש באתר צה"ל.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• "כל מטוס שטס בשמיים": מסלול קורס טייס
• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• לא שובצתם לתפקיד חלומותיכם? כך תפיקו את המיטב!

דוגמה אישית

בעיקר בתקופת הטירונות רובנו מתקשים להתרגל לכל החוקים החדשים וחווים קשיים רבים מבחינה פיזית ונפשית. במקרים רבים הדבר שעוזר ברגעים הקשים ובהסתגלות הכללית לסביבה החדשה היא צפייה במפקדים. כשאנחנו עושים מטלות קשות למשל בתורניות מטבח ובעבודות רסר לפעמים התבוננות קצרה במפקד שנותן מעצמו ונרתם למשימה עוזרת לנו להרגיש כי אנחנו לא לבד במערכה. הדוגמה האישית של המפקדים שלנו גם עוזרת לנו להבין איך המערכת הצהלית מתנהלת ואת החוקים הרבים בה.

© באדיבות דובר צהל

הקשבה

בשלב כזה או אחר כולנו נחווה קושי מנטלי, כזה שהדרך היחידה לפתור אותו היא לדבר. פעמים רבות בטירונות תחושת הבדידות שנובעת מהמקום החדש והאנשים החדשים מתחזקת פי כמה וכמה בעת קושי. לכן אנחנו מצפים מהמפקדים שלנו שלמרות ההגבלות שדורשות מהם לשמור על דיסטנס וריחוק ממנו שיצליחו להיות קשובים לבעיות שלנו. שישתדלו לעזור ולהראות אכפתיות בסיסית ומינימלית כשהם רואים חייל שמתקשה, לפעמים שנייה אחת של התעניינות במצב יכולה לעשות הבדל גדול ולעזור למישהו להרגיש שלפחות הוא לא לבד והוא יכול להתמודד עם הקשיים.

מקצועיות

דבר נוסף שאנחנו מצפים מהמפקדים שלנו הוא שיקחו את התפקיד שלהם ברצינות. פעמים רבות כשמפקד מיואש מהתפקיד ומהשירות שלו הוא עושה את הכל בחוסר רצון ולא ממלא את התפקיד שלו בצורה טובה. דבר זה משפיע על החיילים גם ברמת ההרגשה שלהם וגם ברמת ההישגים שלהם. כשמפקד לא נוהג בצורה מקצועית החיילים שלו לא מקבלים את המשאבים שמגיעים להם וגם אם ינסו לא יצליחו להגיע למקום שירצו.

© באדיבות דובר צהל

כריזמטיות וסבלנות

במהלך הטירונות והקורסים שרובנו נעבור מתקיימים שיעורים רבים, חלקם יהיו מעניינים וחלקם קצת פחות. מה שבטוח הוא שכולם נעשים מסיבה מסוימת וכולם חשובים! לכן חשוב לנו שהמפקד שלנו יהיה כריזמטי וימשוך את תשומת ליבנו כדי שנוכל להקשיב לו ולהבין את דבריו במהרה. יחד עם זאת חשוב שהוא יהיה סבלני, לפעמים חיילים מסוימים מתקשים להבין חומר שחבריהם מבינים במהרה והם צריכים הסבר חוזר של החומר. לפעמים זה מטיש אך חשוב שכל אחד ואחד יבין את החומר בצורה הטובה ביותר.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• "כל מטוס שטס בשמיים": מסלול קורס טייס
• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• זכותכם: הזכויות שחשוב להכיר לפני הגיוס

בתור התחלה אציג את עצמי, התגייסתי באפריל וכמו חלק גדול מהתפקידים בצבא הופניתי לקורס מיד עם סיום הטירונות. שובצתי להיות רמשי״ת בבית משפט, מה שאומר במילים אחרות שאני מיועדת להיות קלדנית בבתי משפט צבאיים. המטרה במהלך הקורס היא להכשיר אתכם לביצוע מטלה מסוימת, במקרה שלי מיומנות של הקלדה עיוורת יחד עם ידע בסיסי במשפטים. ברוב היום ההתעסקות היא בשיעורים עצמם, נשמע משעמם? לגמרי! לכן כמעט תמיד נעשים מאמצים לגוון עם הרצאות מעניינות ובדאגה שהערבים יהיו קלילים ומהנים יותר ויערבו פעילויות, ערבי גיבוש ומד״סים (שהם שיעורי הספורט של הצבא) שיעזרו לסיים את היום בחיוך. בזמנים האלה כנראה תחוו את החוויות הכי חיוביות שלכם והם יגרמו לכם ללכת לישון בחיוך. המשמעת עדיין קיימת, עדיין תעקבו אחרי לוח זמנים עמוס, תלכו בטורים, תעשו מסדרי ניקיון ותגידו כן המפקד. עם זאת הזמנים יהיו גמישים יותר והמשמעת נוקשה הרבה פחות (לטעמי אפילו פחות מידי) ותקבלו יותר עצמאות.

© קרדיט: צילום עצמי

אם להודות באמת? בשבוע הראשון שלי בקורס לגמרי זלזלתי בשיעורים, החלטתי שאם אני לא אוהבת את התפקיד שלי מותר לי להיות גרועה בו גם ככה אני אעבור ממנו בשלב כזה או אחר. מה שלא הבנתי הוא שעם הגישה הזו אני פוגעת רק בעצמי, אחרי השבוע הראשון כשהכעס התפוגג מעט החלטתי שאם כבר אני נמצאת במקום הזה כדאי שאני אפיק ממנו את המיטב ואעשה כל מה שאני יכולה כדי להיות טובה במה שאני לומדת. אז ניסיתי, באמת ניסיתי, אבל עד לרגע זה אני לא יודעת אם אני אוכשר. מדובר בפעולה בסיסית, הקלדה עיוורת, נשמע שזה לא משהו קשה מידי וזה באמת לא כזה קשה, כל החברות שלי צלחו את המשימה אבל איכשהו אני נשארתי מאחור. ההרגשה הנוראית הזאת של התסכול ליוותה אותי בכל יום בקורס. למה כולן מצליחות ואני לא? מה לא בסדר בי? למה אני עושה את כל מה שאני יכולה ועדיין נשארת מאחור? עד הרגע הזה אני לא יודעת את התשובה ומפחדת כל כך מהיום בו אצטרך להיכנס לדיון לבד. לצערי לפעמים מנסים ופשוט לא מצליחים, וניסיתי, השקעתי בכל שיעור לא משנה כמה הייתי מיואשת, לקחתי כל הערה ונקודה לשיפור שהמפקדות שלי נתנו לי ועשיתי הכל כדי ליישם אותה גם אם זה דרש ממני לצאת מאזור הנוחות שלי. אחריי הכל את הקורס שלי אני מסיימת כמוסמכת על תנאי, נכשלתי ובגדול וזה באמת מרגיש איום ונורא. אבל יש דבר אחד שאני יכולה להגיד לכם בביטחון והוא שגם אם אתם שונאים את התפקיד שלכם אל תלכו עם הראש לתוך הקיר, תבינו שזה המצב שלכם כרגע ותתנו את כל מה שיש לכם ככה לפחות תוכלו להיות שלמים עם עצמכם, גם אם נכשלתם.

© קרדיט: צילום עצמי

בשונה מהטירונות שלי דווקא הדבר שהכי חשוב לי למצוא במפקד לא קרה לי במסגרת הקורס. למרות שהיה פחות דיסטנס ומשמעת לא הרגשתי שיש לי למי לפנות אם קורה לי משהו. הרגשתי שאם אני אפנה למפקדת שלי ואציג בפניה בעיה או קושי שאני חווה היא תזלזל ותשפוט אותי. המצב הזה הכביד עליי, ההרגשה שאתה יכול פשוט ליפול ולהתרסק ואף אחד בכלל לא ישים לב קשה לי במיוחד כי אני בן אדם מאוד סגור וקשה לי לשתף אנשים בתחושות שלי והיו כמה פעמים שהייתי צריכה אותה ולא יכולתי לפנות. למזלי הגעתי לקורס עם שלוש חברות קרובות שגם כשלא היה טוב וכיף היו מערכת התמיכה הטובה ביותר שיכולתי לבקש. חשוב לציין שמעבר לעניין הזה הזה זכיתי במפקדות מדהימות לגמרי שנתנו את כל כולן בשביל שלכולנו תהיה את החוויה הטובה ביותר למרות הקשיים והתסכולים ולמדתי המון מכל אחת ואחת מהן. גם כשאנחנו לא יודעים מזה המפקדים שלנו עושים בשבילנו המון וחשוב לזכור להגיד להם תודה.

© קרדיט: צילום עצמי

אסכם ואגיד שהקורס לא היה קל והיו לא מעט דברים שהייתי משנה בו. אבל אני מאמינה שהצלחתי להנות בו רק כי השקעתי מאמצים בהפקת המיטב בכל רגע, גם כשהיה קשה ומתסכל השתדלתי לשים הכל בצד ולחייך כי בלילות היה לי כיף, כי היה לנו אוכל טוב, כי זכיתי בחברות מדהימות. לא אשקר לכם, לא התחברתי לתפקיד, אני לא מרגישה שאני טובה בו, אני אפילו מרגישה שאני גרועה בו, שבמקום לתרום למדינה שלי אני מעכבת ומפריעה למערכת. כנראה שהדבר הראשון שאני אעשה כשאני אגיע לבסיס החדש שלי יהיה להגיד טופס מעבר. יחד עם זאת אם כבר נכנסתם לקורס שאתם לא מתחברים אליו תנסו להגיע עם ראש פתוח, גם אם זה נשמע לכם קשה ומסובך בהתחלה תתנו צ׳אנס ויש סיכוי גדול שתתאהבו בתפקיד שקיבלתם! תקחו את זה בשתי ידיים, תשקיעו ותשאפו להצטיין בהכשרה שלכם, במקרה הכי נורא לא תצליחו אבל תדעו שנתתם את כל מה שאתם יכולים לתת.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• זכותכם: הזכויות שחשוב להכיר לפני הגיוס
• לוחמת חילוץ והצלה: לא מה שחשבתם

בגיל 16 בערך התחלתי את הליך הגיוס. היעד שהגדרתי לעצמי עוד מביצוע הצו הראשון היה להגיע ליחידת מודיעין מובחרת. קיבלתי את הזימון להגיע למיונים לקורס טייס ופרט למה ששמעתי עליו מאבא שלי, שהיה בקורס שנה, לא ידעתי עליו דבר וחצי דבר. תחילה, לא חשבתי על קורס טייס כאופציה, והגעתי למיונים בשביל האתגר, אך ככל שעברו השלבים התגבש בי הרצון לשרת כאיש צ"א. לאורך הגיבוש ראיתי מטוסי קרב טסים מעליי והיה לי ברור שזהו היעד החדש שלי, וזה השירות הצבאי שארצה לעשות.

"תחילה, לא חשבתי על קורס טייס כאופציה" © דובר צה"ל

התגייסתי לקורס מיד עם סיום הלימודים, והתחלתי את הקורס ביולי 2016. הקורס מורכב מאד, ולא פשוט כלל. השנה הראשונה מערבת הרבה תכנים פיזיים, ביניהם ניווטים, מסעות שבועות שטח ועוד סדרות חי"ר רבות. שלבים אלה לא היו לי פשוטים, אך החברים לצוות והרצון להצליח דחפו אותי קדימה ועזרו לי להתגבר על המכשולים והקשיים לאורך הדרך. בסוף השנה הראשונה עוברים כל הצוערים מיונים למגמות הטיסה השונות - טייסי קרב, נווטי קרב, טייסי מסוקים ומכוננים. המדריכים וסגל בית הספר בעלי ניסיון רב והם בוחרים מי האנשים המתאימים לכל אחת מהמגמות. נבחרתי לתפקיד טייס קרב והתחלתי את חציה הראשון של 'שנת טיסה' - שנה שבה מתעסקים בעיקר במקצועות הטיסה. ברגע שעליתי למטוס בפעם הראשונה, והתיישבתי בתא הטייס, התאהבתי. אני יכול לומר בפה מלא שהיום זוהי התשוקה הכי גדולה שלי - לטוס. אני אוהב את ההרגשה של להיות באוויר, במיוחד בטיסות "סולו", בהן אתה שולט לגמרי לבד בכלי הטייס, טס בשמיים, מבצע תרגיל, מתחקר את הביצוע וחושב איך תוכל לעשות אותו בפעם הבאה טוב יותר, מבצע אותו שוב וחוזר חלילה. השלב הבא בקורס הוא שנת ההשכלה, בה עושים תואר אקדמאי. בחרתי ללמוד במגמת ניהול מערכות מידע, כי מצאתי את התואר מעניין ורלוונטי מאד לעידן בו אנו חיים. לאחר שנת לימודים ארוכה הגעתי לחציה השני של שנת הטיסה ועברתי לטוס על מטוס ה'לביא' עליו אטוס גם בשנה הקרובה, מטוס אימונים מהמתקדמים ביותר בעולם. עברתי חצי שנה נוספת עמוסה בטיסות, לימודים ופעילויות נוספות, אבל יותר מהכל- זאת הייתה שנה חווייתית, כיפית ומספקת. אני מחכה בקוצר רוח לשנת ההכשרה המבצעית.

© דובר צה"ל

לאורך הקורס נתקלתי בהרבה אמירות כמו 'למה אתה עושה את זה?' '10 שנים זה הרבה זמן' 'איך אתה כבר יודע שזה מה שתרצה לעשות?' ועוד רבות. ראשית, אני חושב שהגיע תורי לתרום, ולהגן על המדינה, כמו שרבים עשו לפניי ורבים עוד יעשו אחריי. אך זה לא מספיק. ברגעים הקשים באמת כל אחד חייב לדעת בלב שלם מדוע הוא עושה את מה שהוא עושה. השקעתי הרבה מחשבה בנושא בשלוש השנים האחרונות. היום אני יכול להגיד שמצאתי את התשובה שלי. אני עושה את מה שאני עושה מתוך מחוייבות למשפחה שלי ובפרט לסבא שלי שנפצע בהגנה על המדינה. אני יוצא לעבר שבע השנים הבאות עם רצון לעשות, לתרום ולהגן על מדינת ישראל בצורה הטובה ביותר. אחד ממפקדיי הקודמים, נהג להגיד שלעשות משהו זה לא מספיק, צריך להאמין במה שאנחנו עושים.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• זכותכם: הזכויות שחשוב להכיר לפני הגיוס
• צוללים: המחווה של חיל הים ללהקת הביטלס

למה להיות לוחמת?

אחד הזכרונות הראשונים שלי כילדה הוא באופן די אירוני, יום הזיכרון. אני זוכרת את עצמי מתבוננת בתמונה של דוד שלי - גדי רז ז״ל, ושואלת את אבא שלי למה אח שלו נהרג? ״בשביל המדינה, בשבילנו״, כך הוא ענה לי. כשגדלתי, נחשפתי לעדויות מהשואה של סבי וסבתי הגיבורים. הופתעתי לגלות כמה הם היו מוכנים להקריב למען המדינה שלנו. בכיתה ו - בטקס יום הזיכרון, הקראתי את ״מגש הכסף״ של נתן אלתרמן. ניסיתי להבין אבל...לא הבנתי כלום. בתיכון, בכל טיול שנתי, נהגנו לעצור בתצפיות מרהיבות, כאלו שנקבעו לזכרן של חיילים וחיילות שנהרגו. הניגוד הזה, בין הארץ היפיפייה - לשכול העצוב גרם לי להבין שאנחנו לא נלחמים סתם. יש לנו מדינה שצריך להגן עליה. לצערנו, גם אם המחיר כבד. 

© קרדיט: דובר צה"ל

אני נשבעת שב-21.11.18 התגייסתי עם התיק הכי כבד מכל המלש״בים. סיבה ראשונה - כי אני משוגעת שמגזימה ומביאה יותר מידיי בגדים. סיבה שנייה - הרגשתי שמעבר לבגדים, אני סוחבת איתי בתיק היסטוריה של שנים. סוחבת את החלומות של סבא וסבתא, את הכאב על מות בנם, את ההקרבה של דודי ז״ל, את המשפחה שעלתה לארץ והמשפחה שנותרה מאחור, את אותה ה״פארן״ מכיתה ו' שניסתה להבין מהו מגש הכסף, את התצפיות מהטיולים השנתיים, הסיפורים הכואבים, הגיבורים, המורשת, התקוות למדינה יהודית. לפני 7 חודשים החלטתי - אני רוצה לשרת בצה״ל ולתרום בצורה הכי משמעותית שאוכל. בחרתי להיות לוחמת כי אני רוצה להגן על המדינה בגופי ובנפשי, ואם צריך אף להקריב את חיי למענה. זו זכות בשבילי להיות לוחמת, זכות ענקית. כל-כך הרבה חיילים וחיילות נהרגו בשביל בטחוני ושלוותי - והחלטתי שאני רוצה להחזיר את מה שקיבלתי.

איך?

ישנן 3 סיבות עיקריות בגללן אני כל-כך אוהבת את חטיבת החילוץ וההצלה.

סיבה 1- לוחמה. בחטיבה שלנו עוברים הכשרת רובאי 05. הכשרה שעוברים ביחידות קרביות בצה״ל. הכשרה מאתגרת, מעניינת - שבועות שלמים בהם מתמקצעים בירי, שדאות, לוחמה בשטח פתוח, לוחמה בשטח בנוי, אימוני בחן מסלול, שבוע מלחמה, ועוד. לאורך כל ההכשרה מכשירים כל אחד ואחת להיות לוחמים. אם זה מבחינה פיזית שבונים לנו את הכושר מ-0, אם זה מבחינה מנטלית שמכשירים אותנו להתמודד עם מצבי קיצון, ואם זה מבחינה ערכית שדואגים לחנך אותנו למקצועיות, אהבה הארץ, רעות ולדבקות במשימה. יש אצלנו שיתוף פעולה מלא בין גברים ונשים, כל כיתה מורכבת מבנים ומבנות יחד. השירות שווה באופן מלא והשילוב הזה יוצא מטורף, מצחיק, מוסיף, וכיפי.

סיבה 2 - חילוץ. כמלשבית לא ידעתי בכלל מה זה אומר. בהכשרה הבנתי שחילוץ הוא עסק מורכב, תורה שלמה שצריך ללמוד לפרטי פרטים. זה לא מובן מאליו שבתור לוחמת יש לי את הזכות להציל חיים. חילוץ הוא אחד הדברים הכי מעניינים שלמדתי בחיי. יש המון מכשירים שאנחנו לומדים לחלץ איתם וזה המון עבודה עם הידיים, אבל גם המון עבודה עם הראש. חילוץ דורש הרבה יצירתיות - בכל תרגיל יש עשרות ואף מאות לכודים באתר הרס מדומה, וכל לכוד נמצא במצב שונה. צריך תמיד לחשוב איך לחלץ את הלכודים בהתחשבות עם הסיכונים האפשריים ולחלץ אותם בזמן המהיר ביותר, אך לפעמים החילוץ נמשך גם מספר שעות. בחילוץ צריך הרבה התמדה, סבלנות וחשיבה מחוץ לקופסא, ואני מבטיחה - אין תחושה יותר מספקת מלסיים תרגיל חילוץ של 36 שעות, כשהמדים מלאים באבק, כפפות החילוץ ספוגות בזיעה, הגוף מותש, אבל לדעת שיום יבוא ואולי את, בעצמך, תצילי חיים בזמן אמת עם הידע ונסיון שאת צוברת.

"אין תחושה יותר מספקת מלסיים תרגיל חילוץ" © קרדיט: דובר צה"ל

סיבה 3 - אנשים. הסיבה העיקרית בגללה אני אוהבת את חטיבת החילוץ וההצלה היא האנשים. ביום הראשון שהתגייסתי חשבתי שהולכים ״לכפכף אותי״. אבל ביום הראשון המפקד שלי ניגש אליי, חייך, ואמר לי דבר שלא אשכח לעולם. הוא אמר לי ״פארן, אני לא הולך לצרוח עלייך. אני לא אקלל אותך. אני אדבר אלייך בכבוד - אם את תדברי אליי בכבוד. אני רוצה שאת תצליחי ונעשה את זה ביחד״.

אחד הדברים שמייחדים את כל האנשים שפגשתי בחטיבה הוא דיבור בגובה עיניים. לא משנה עם מי דיברתי - מפקד, מ״מ, סמ״פ, מ״פ ואפילו מפקד המחזור שלי - כולם, כולל כולם, מדברים בגובה עיניים. הרגשתי שלפני שמסתכלים עליי כטירונית, קודם כל רואים אותי כבן אדם. יש תחושה של מטרה משותפת, של משפחה - וזה לא שאין דיסטנס, ומעמידים אותנו במקום כשצריך, ולרגע לא נתנו לנו לשכוח שאנחנו טירונים, אבל הכל נעשה בנועם, בענווה ובדרך ארץ.

מה בהמשך?

עכשיו, אחרי 7 חודשים של הכשרה - אני הולכת לעלות לקו המבצעי. אנחנו, לוחמי החילוץ וההצלה שומרים על הגזרות המבצעיות בדגש על אזור יהודה ושומרון. הפעילות המבצעית שלנו כוללת ביצוע סיורים, מעצרים של חשודים, מארבים, וטיפול בהפרות סדר. בזמן חירום, כמו שקרה לדוגמא בקריסת החניון ברמת החייל - אנחנו, לוחמי חילוץ והצלה נוקפץ אל אירועים שונים כמו אתרי הרס וקריסת מבנים, וניקח חלק בחילוץ לכודים ובהצלת חיים. אנחנו החטיבה היחידה בכל צה״ל שמוכשרת לטפל באירועי חילוץ תחת הריסות ואב״ך.

אז נכון, הרבה הרימו גבה. אמרו לי שאפצע בהכשרה, שלא אעמוד בזה, שאני לא ״אשרוד״. אמרתי לכם - כבר שמעתי הכל. אבל היום, אחרי 7 חודשים מפרכים, אני גאה לעמוד עם ההכומתה הכתומה על הכתף ולהתחיל את דרכי כלוחמת חילוץ והצלה. בנות, ובנים - אנחנו מסוגלים להכל. באמת. מאחלת לכולנו שירות משמעותי וטוב, בכל תפקיד ובכל מקום. קיבלנו את המדינה הזו על מגש של כסף, עכשיו זה התור שלנו להחזיר.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• זכותכם: הזכויות שחשוב להכיר לפני הגיוס
• יום בחיי: איך נראת הטירונות הצה"לית

לא רק חג המוזיקה, חיל הים הסביר כי זו גם הדרך שלו לציין 60 שנים לשייטת הצוללות וציון 50 שנים להוצאת תקליט "Yellow Submarine" של להקת The Beatles, סביבו נעשתה המחווה. מה דעתכם?

למי שתוהה מהו חג המוזיקה, נספר שביום הראשון של הקיץ (ה-21 ביוני, כאמור), נחגג בצרפת פסטיבל מוזיקה ענק הכולל יציאתם של נגנים והמונים לרחובות עם כלי נגינה. במרוצת השנים הפסטיבל הפך לחג של ממש. אנחנו בעד!

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• זכותכם: הזכויות שחשוב להכיר לפני הגיוס
• יום בחיי: איך נראת הטירונות הצה"לית

המאלש"חיות הן המדריכות עם הכומתה. הכתומה של פיקוד העורף ושרוך הדרכה בצבעי אבטיח, ירוק אדום המסמלים הדרכה וחירום. כמאלש"חית אני מגיעה למקומות שונים באוכלוסייה: בתי ספר יסודיים (כיתות ה'), משרדי ממשלה, בתי עסק, מרפאות ומפעלים חיוניים. בתפקיד עליי להעביר הדרכות על הכנה לחירום בזמן השגרה, הנחיות התגוננות, ייצוג של פיקוד העורף והצבא, מענה על כל שאלה על מצבי החירום השונים ירי רקטות וטילים, רעידות אדמה, צונאמי, שריפות ועוד. המערך של המאלש"חיות הוא מערך בהתפתחות, כל פעם משפרים אותו ומעדכנים את התכנים כדי שיהיה רלוונטי לכלל האוכלוסייה, לדוגמה מערך כיתות ה' שמתעסק במצבי חירום, התמודדות אישית ונפשית והכרת פעילותו של פיקוד העורף. וכל זאת לומדים בקורס אינטנסיבי של שלושה חודשים הנקרא קמ"ד חירום. רוכשים בו את כל הכלים והמקצועיים לתפקיד זה ולא רק חומר עיוני אלא סדנאות הוראה, פסיכולוגיה לילדים, טכניקות הדרכה שונות וביטחון מול קהל.

כאשר מסיימים את הקורס משובצים למחוז מסוים בארץ - אני שובצתי למחוז ירושלים והמרכז, בו הגעתי למקומות שונים שכנראה שלעולם לא הייתי מגיעה בשום תפקיד אחר, הדרכתי בבתי משפט, משרדי ממשלה, מלונות ומוזאונים, וכן, כיתות ה', מגזר חרדי וערבי, כיתות של חינוך מיוחד ועוד. לאחר כמה חודשים התמיינתי והתקבלתי לסגל קורס ההכשרה ושרתתי כמפקדת על חניכים וחניכות שיסיימו כמדריכות ומדריכי אוכלוסייה לשעת חירום. התפקיד נתן לי כלים רבים, בזכותו הכרתי אנשים שונים, למדתי להתמצא בדרכים, להכיר ערים ומקומות שונים בארץ ובעיקר בגזרת המחוז שלי ויותר מזה יצא לי לעזור ולהציל חיים.

© באדיבות דובר צהל

החלקים המשמעותיים ביותר בשירות מבחינתי עד כה היו ההדרכות למשרדים גדולים, ממש לראות את האנשים עוצרים רגע את שגרת היום להבין שגם במצבים הכי פחות צפויים יש מה לעשות ואיך להתכונן. התפקיד מבחינה אישית הוא חוויתי ואמיתי ממש מול "הלבן של העיניים", לתת את המקום והזמן לשאול את כל השאלות, להעביר את המידע הכי מדויק ומקצועי, להדריך ולכוון אנשים איך לשמור על עצמם גם בזמן חירום. אנחנו המאלש"חיות מחזקות את המוכנות והמסוגלות בישראל ונותנות יד בחיזוק החוסן הלאומי בארץ וזו זכות.

ביולי הקרוב אמשיך לפקד בקמ"ד חירום ולפתח ולקדם את המאלש"חיות הבאות - אז אפילו שמערך המאלש"ח הוא אינו המוכר ביותר בצה"ל אין ספק שיוצא לי לשרת שירות משמעותי, אמיתי וחוויתי בזכות הרבה עניין בתפקיד לא מוכר וטיפה של אינטואיציה.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• קורס צוללן: "שום דבר לא משנה למעט הרצון שלך להצליח"
• יום בחיי: איך נראת הטירונות הצה"לית

שעת ט״ש

במהלך הטירונות בסופו של כל יום צה״ל מחויב לתת לכם שעת ט״ש. שעת הט״ש היא הזמן שלכם לבצע את כל האירגונים שלכם כמו להתקלח, להתקשר להורים, לארגן את המזוודה וכו׳. חשוב לדעת שזכותכם לקבל מינימום של 45 דקות של שעת ט״ש בסוף כל יום, לא משנה כמה מאוחר הוא מסתיים.

24 שעות

על מערכת הרפואה הצהלית יש לא מעט ביקורת שנובעת בין היתר מתוקף העובדה שחיילים רבים מתלוננים ומזייפים בעיות רפואיות בכדי לקבל הקלות. כך או כך בכל בוקר בטירונות תוכלו לדרוש לראות רופא ולמרות שלרוב הזכות הזו לא מתממשת זכותכם המלאה היא לפגוש רופא תוך 24 שעות מרגע הבקשה. כך או כך אנחנו ממליצים לכם ללכת לכל רופא שאתם צריכים לפני הגיוס, זה יחסוך לכם המון כאבי ראש.

"זכותכם המלאה היא לפגוש רופא תוך 24 שעות מרגע הבקשה" © צילום: Fotolia

בן יחיד

הזכות הבאה רלוונטית לבנים שקוראים את זה. למרות שבשונה מהבנות המערכת הצבאית יכולה לחייב אתכם לשרת בשירות קרבי בניגוד לרצונכם חשוב שתדעו שאם אתם בנים יחידים לאחד מהוריכם לא חלה עליכם החובה הזו. אם אתם בנים יחידים חשוב שתיידעו את הצבא וככל הנראה לא יתווכחו איתכם ויקשו עליכם יותר מידי. חשוב לציין שאם בכל זאת תרצו לשרת בשירות קרבי כמובן שתוכלו אך זו בחירה שלכם בלבד.

טבעונות

נסיים בזכות שלעיתים תצטרכו להתעקש עליה וחשוב שתדעו. אם אורך החיים שלכם הוא טבעוני/ צמחוני צה״ל מחויב להתאים לכם אוכל בכל ארוחה. שימו לב: אתם מחויבים להודיע על כך כבר בצו הראשון וחובה לנהל אורך חיים טבעוני/צמחוני לפחות חצי שנה לפני ההצהרה על כך. חשוב לדעת שבמקרים מסוימים חיילים טבעונים אף יהיו זכאים לקבל תוספת של כסף שבו יוכלו לקנות אוכל התואם את אורך חייהם אז כדאי שתבדקו את זכאותכם.

"צה״ל מחויב להתאים לכם אוכל בכל ארוחה" © צילום: Fotolia

חופשה מיוחדת

במקרה שתיתקלו בבעיה אישית שבעקבותיה תצטרכו לעצור את חייכם כמו פטירה של קרוב מדרגה ראשונה או בעיה כלכלית חמורה - זכותכם לדרוש חופשה מיוחדת. במסגרתה תקבלו חופשה של חודש בה תוכלו להתמודד עם האובדן או לעבוד בכדי לצאת מהמצב הכלכלי הקשה ואף ללמוד לפסיכומטרי או להשלים בגרויות. אם מדובר בדבר שאפשר לחזות מראש כמו השלמת בגרויות כדאי לדאוג למסמכים טרם הגיוס ולהגיע מוכנים.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• קורס צוללן: "שום דבר לא משנה למעט הרצון שלך להצליח"
• יום בחיי: איך נראת הטירונות הצה"לית

דור, שגדל והתחנך על הסיפורים והמור״קים של אבא מהצבא ועל החשיבות בהגנה על המדינה מספר: ״מהרגע שהתגייסתי היה לי ברור שאהיה מפקד על טירונים ושאוציא כמה שיותר חיילים לפיקוד, כי זו המחויבות שלי לצבא״. לדור היה מפקד שדחף אותו למיצוי עצמי מקסימלי לאורך הטירונות, וכך עשה בעצמו לחייליו. ארבעה מתוכם יצאו לקורס מ״כים עוד לפני ההקצאה הראשונה!

אחד מבין הארבעה היה חייל שריגש את דור במיוחד. ״הוא הזכיר לי את עצמי עם הקושי בהכשרה מהבחינה הפיזית, ולכל אורך הדרך אמרתי לו שהוא מסוגל ושלא יעצור לרגע. בסוף שבוע המחלקה, ששבר את כולנו פיזית הוא אמר לי תודה וזה היה שווה הכל״.

© קרדיט: דובר צה"ל

דור מספר ששמע מאביו סיפורים רבים מתקופת שירותו אשר עזרו לו במהלך השירות - ״אבא הרעיל אותי על החטיבה בסיפורים על מסעות ארוכים, תנאי לחץ שמלמדים כמה אנחנו מסוגלים לספוג עד קצה גבול היכולת, ואף על צניחה אחת שלו שכשלה, בה הוא נפצע.״

יניב, אביו של דור, שגדל במושב בקעות שבבקעת הירדן הגיע לחטיבת הנח״ל דרך חברים מהבקעה. הם למדו בפנימיית ״כרמית״ בירושלים והקימו גרעין של פעילויות חקלאיות. ״הרעיון מצא חן בעיניי והצטרפתי. הקמנו את גרעין ״אשחר״, על שם הבת של האחראי עלינו מטעם הקיבוץ, בו עבדנו מאוגוסט 1990, אחרי שסיימנו תיכון, ועד אוקטובר של אותה השנה, אז התגייסנו לצה״ל."

מהרגע הראשון ועד השחרור בחורף 94׳, דרך טירונות, דרך האימון המתקדם, תקופות תפיסת הקווים, בנבי מוסא, בלבנון, אימון בחורף הקשה של 1991 בצפון ובכל מקום, תקופות העבודה החקלאית במסגרת הגרעין, היה יניב חלק מפלוגה הומוגנית ומגובשת, כמו משפחה. יניב אימן את דור לקראת הצבא. לא סתם דור מספר כי הוא תמיד חותר למצוינות וכי היא הערך העליון בעיניו בתור מפקד לצד הרעות.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי 

• הטירונות שלי: "חוויה משמעותית שלא הייתי מחליפה לעולם"
• קורס צוללן: "שום דבר לא משנה למעט הרצון שלך להצליח"
• יום בחיי: איך נראת הטירונות הצה"לית

אוהבים להצטלם?

כולנו אוהבים לתעד את האירועים המצחיקים והמעניינים שקורים לנו במהלך היום ולפרסם אותם באינסטגרם, ובצבא יש לא מעט כאלה. אולי תתבאסו לגלות שאסור להעלות תמונה או מיקום מתוך הבסיס. אבל אל תמהרו להתאכזב! אמנם אסור לפרסם את התמונות, אבל אף אחד לא מונע מכם להמשיך לצלם ולתעד את הרגעים שרוצים לזכור!

חובשי כיפה?

לחיילים הדתיים שבנינו, חשוב שתדעו שעל פי תקנות הדיגום של צה"ל, כיפה תקנית נחשבת לכיפה ללא כיתובים, אבל אף אחד לא מונע מכם לשים כיפה צבעונית ומסוגננת…

דעתנים בעלי לשון חריפה?

אם אתם מסוג האנשים שמאוד מעורבים חברתית ופוליטית ברשתות החברתיות ויש להם דעות נחרצות לגבי נושאים רבים, תאלצו לקחת פסק זמן מהתחום בזמן השירות הצבאי. חיילים אינם יכולים לעשות לייק לפוסט של פוליטיקאי או של מפלגה ואינם יכולים להגיב או לפרסם פוסט בנושא או בעמוד פוליטי.

© fotolia

טרמפיסטים?

גרים במקום שמגיע אליו אוטובוס בערך פעם ביום וטרמפים זה הדרך היחידה שלכם להגיע הביתה? תצטרכו למצוא פתרונות יצירתיים לבעיה שלכם, כי כחיילים אסור לכם לתפוס טרמפים מאנשים זרים בעקבות המצב הביטחוני.

קלפים אסור אבל שש-בש מותר

זהו חוק פחות מוכר וכנראה רבים מהחיילים עוברים על החוק בלי לדעת אפילו על קיומו. בצבא אסור לשחק לשחק משחקי קלפים, מתוך אמונה שמשחקי קלפים יכולים לעודד תרבות הימורים בקרב החיילים, דבר שלא חוקי במדינת ישראל וכמובן שאינו רצוי בצבא. במה אפשר לשחק אם לא בקלפים? במשחק האהוב שש-בש!

הכפתור האחרון למעלה בחולצה? נועד להישאר פתוח

כן, כן, כפי שקראתם, על פי פקודות הדיגום בצה"ל יש להשאיר את הכפתור העליון בחולצה פתוח. תוהים למה? הכפתור העליון של חולצת המדים בצה"ל, משמש כמעין כפתור מצוקה. כאשר חייל חש מצוקה ואינו יכול להביע אותה, כי הוא חושש שיפגעו בו או כי גורם מאיים עליו, הוא יכול לרכוס את הכפתור האחרון בחולצת המדים ובכך, לאותת לסביבה שמשהו לא בסדר. בנוסף, כשחייל נהרג רוכסים את הכפתור העליון בחולצת המדים שלו כדי לסמן את מותו.

© קרדיט: דובר צה"ל

יוצאים לשופינג על מדים?

יצאתם מהבסיס וכל מה שבא לכם זה להשתחרר קצת וללכת לקנות איזה בגד יפה שיעשה לכם טוב בלב? תצטרכו לחשוב על פתרונות יצירתיים משום שלחיילי צה"ל אסור להחזיק בידיים בגדים לא תקינים. הסיבה? חשש של צה"ל שמי שמחזיק בבגד לא תקין ביד לא יעמוד בפיתוי וילבש אותו. אחרי שגילינו את זה, מיהרנו להשיג לעצמנו תיק גדול להכניס לתוכו את כל השופינג.

מוזיקה? רק באוזנייה אחת

אולי כבר נתקלתם בכתבה או מישהו כבר זרק איזו הערה בנושא האוזניות. להפתעתכם, כולם צדקו ולחיילי צה"ל אכן אסור להסתובב עם שתי אוזניות, מותר רק עם אוזנייה אחת ומאוזניות הקשת תצטרכו להיפרד עד השחרור. גם לנו קצת קשה עם הבשורה, אבל הסיבה לתקנה זו היא שחיילים עם אוזניות אינם ערניים לסביבתם וזה מסוכן עבורם לאור המצב הבטחוני.

עוד בערוץ על מדים בפרוגי:

• הטירונות שלי: "חוויה משמעותית שלא הייתי מחליפה לעולם"
• קורס צוללן: "שום דבר לא משנה למעט הרצון שלך להצליח"
• מצה״ל באהבה: הדרכים שבהם צה"ל עתיד לעזור לכם

נתחיל עם כמה דברים קבועים שיחולו ברוב הימים. בכל ערב תיאמר לכם השעה בה אתם צריכים לקום בבוקר שלמחרת וחצי שעה אחריי שתקומו (לרוב זה יהיה באזור השעה חמש בבוקר) תידרשו לעמוד בח׳ במקום בו יגידו לכם, שם תקבלו את הלו״ז להמשך היום מהמפקדים שלכם. משם תלכו לאכול את ארוחת הבוקר ואז תעשו מסדר ניקיון בו תידרשו לסדר את המצעים שלכם בצורה בה יגידו לכם, לנקות אבק ולעיתים גם לשטוף את החדר. לאחר מכן תעשו את מה שנכתב בלוח הזמנים ובאזור השעה 12 שבה רובנו אוכלים ארוחת בוקר או אפילו רק מתעוררים כמלש"בים תלכו לארוחת צהריים ומיד אחריה לרוב תגיע גם הפסקת צהריים. לאחר עוד שש שעות תגיע ארוחת הערב ולאחר שתסיימו עם כל מה שצריך לעשות (באזור 8-9 בערב) ישחררו אתכם לשעת ט"ש בה תוכלו לארגן את הדברים שלכם, להתקלח, להתקשר להורים ובסופה תלכו לישון.

יום מטווחים

נפתח ביום המאיים והמלחיץ ביותר לרובנו. הוא אמנם נשמע כמו יום אינטנסיבי ועמוס אך במהרה תבינו שברוב היום אתם הולכים בעיקר לחכות לתורכם. בתחילת היום תחולקו לקבוצות ובכל פעם אחת מהן תיכנס ותירה בצורה בה לימדו אותה. הזמן שתבחנו בתוך המטווח הוא אמנם מפחיד ומאיים אך תנסו לזכור שאתם מוקפים במפקדים מנוסים שלא יתנו למשהו רע לקרות וכי כולם עוברים את זה בסופו של דבר, אם יקח לכם מעט יותר זמן זה לגמרי בסדר. יהיו שני ימים כאלה ובשניהם תהיו רחוקים מהמגורים שלכם לאורך כל היום אז חשוב לקחת כל דבר שיכול להיות חיוני.

© קרדיט: דובר צה"ל

שמירות

שמירות הם משהו שכולנו נעבור בשלב כזה או אחר וכולנו גם יודעים את זה, מה שאולי לא ידעתם הוא שימי שמירות הם ימים בהם יש נוהל שאומר שחוץ מהשמירות אין לוח זמנים. זאת אומרת שבימי שמירות תידרשו לשמור כפעמיים בכל 24 שעות, כשכל שמירה אורכת בין שלוש לארבע שעות (תלוי בבסיס) ובכל זמן בו לא תשמרו תוכלו לעשות כל מה שרק תרצו שכנראה יהיה בעיקר לישון. חשוב לציין שלפני שתתחילו לשמור יהיו לכם הסברים רבים על מה עושים אם קורה משהו ואיך פועלים, תזכרו שלא ישימו אתכם במצב מסכן לפני שבטוחים שאתם מוכנים לכך אז אין צורך לדאוג.

תורנות רס"ר

היום הבא שתיתקלו בו כטירונים הוא יום שבו תעשו תורנות רס"ר. מה זה אומר? זה יום שבו תנקו את כל הסביבה שמסביב למגורים שלכם למשל בניינים שנמצאים מסביב לפלוגה, האזור החיצוני של הפלוגה עצמה וכו׳. היום הזה משתנה מאוד בין הבסיסים, בבסיסים מסוימים תידרשו לסדר חדרים מסוימים, לצבוע בניינים מסוימים ולהעביר דברים ממקום למקום ובאחרים תתמקדו בנקיון של הפלוגה שמתבטא למשל בניקוש עשבים ונקיון. מדובר ביום מתיש אבל אל תשכחו שההנאה שלכם בו תלויה בגישה שלכם לדברים תבואו בכיף ואני מבטיחה לכם שתהנו!

שיעורים

לכל אורך הטירונות יהיו לכם המון שיעורים בכל מיני נושאים, שיעורים שחשוב להקשיב בהם כי בסוף הטירונות תיבחנו על התוכן שלהם. השיעורים יעסקו במתן עזרה ראשונה, רוח צה"ל, נהלים וחוקים וההכי פחות אהובים, שיעורי נשק בהם תלמדו ותבצעו את כל ההכנות לקראת הירי בו. לרוב השיעורים אינם מתבצעים בצורה דומה לזו של בית הספר והרבה פעמים תשבו בחוץ וישולבו המון דברים מעשיים ודיונים, אך לעיתים מגיע שיעור בתוך כיתה דווקא ברגע בו אתם הכי עייפים אז הטיפ שלנו הוא בעיקר להשתדל לשמור על עצמכם עירניים וכשאין ברירה לבקש להיעמד בצד.

© קרדיט: דובר צה"ל

תורנות מטבח

נסיים עם היום שלרוב הוא הקשה ביותר. ביום בו תעשו תורנות מטבח לרוב תקומו מוקדם יותר מהרגיל ותסיימו מאוחר יותר. זהו יום אינטנסיבי שזמן המנוחה בו הוא מועט ותלוי בכם ובכמה מהר תעבדו. תידרשו לעשות סוגים רבים של משימות הנעות מהכנת האוכל להגשתו ועד לשתיפת הכלים. גם כאן ההנאה שלכם תלויה בכם, תוכלו להתמרמר ולהתלונן שקשה או שתוכלו לשים שירים ולצחוק עם החברים שלכם.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• הטירונות שלי: "חוויה משמעותית שלא הייתי מחליפה לעולם"
• מעצב לשמחה: האם יש מקום לקיום חגיגות יום העצמאות בצאת יום הזיכרון?
• מצה״ל באהבה: הדרכים שבהם צה"ל עתיד לעזור לכם

לא דמיינתי שאגיע למקום בו אני נמצא עכשיו. יחד עם חבריי לקורס למדנו הרבה, חווינו ואתגרנו את גבול יכולותנו. כולנו. מי שאהב ללמוד ומי שלא אהב ללמוד. מי שהתאמן לפני הצבא ומי שהתגייס קצת פחות בכושר. כולם מגיעים לחממה אחת גדולה ושום דבר לא משנה למעט הרצון שלך להצליח. אתה מכיר את החברים הכי טובים שלך לחיים.

הכל התחיל ביום סיירות, קיבלתי מיון חובלים/צוללות ולאחר מספר מבחנים פסיכוטכניים הודיעו לי כי עברתי והמשכתי לגיבוש צוללן. בשלב הזה לרוב נכנסים לאינטרנט, מדברים עם חברים ומנסים לדלות כל מידע שאפשר לגלות. אך המאמץ לא נשא פרי. עלטת הסיווג הכבדה לא מאפשרת לחשוף עד כמה מבצעי ומשמעותי התפקיד.
אם אתה לא מכיר צוללן אישית, שייטת 7 מבחינתך יכולה להיות מאוד מסתורית ולמרות הכל ועד עכשיו זה היה השירות הכי מעניין שיכולתי לבקש.

"השירות הכי מעניין שיכולתי לבקש" © קרדיט: דובר צה"ל

ביום הגיוס הגעתי יחד עם עוד בערך 50 נערים לבסיס ההדרכה של זרוע הים, את חלקם זיהיתי קצת מהגיבוש או מהמיונים, ובלי לשים לב חלקם הפכו לאנשים הכי קרובים אליי בעולם כולו. לאחר טירונות בסיסית 03 התחלנו מסע מפרך וארוך בשם קורס צוללן המורכב משני שלבים, בסיסי וייעודי. לא אוכל לפרט הרבה, למען האמת לא אוכל לספר מספיק כדי להעביר עד כמה עוצמתי היה הקורס עבורי. זה משנה אותך, אף אחד לא נשאר אותו האדם שהיה כשהגיע לקורס.

הפכנו רגועים יותר וחדים יותר. אתה לומד להתמודד עם אתגרים שלא תיארת לעצמך שתפגוש בחיים, אתה פוגש אנשים מדהימים שילוו אותך לאורך כל הדרך, בין אם אלה הם המפקדים או בין אם אלה חבריך לקורס. אתה הופך טוב יותר, מצוין יותר, מקצועי יותר. הקורס הוא תקופה מטורפת, שבה אתה לא רק מגלה את עצמך האמיתי, אלא יוצר את עצמך מחדש. למעטים אשר יגיעו לקורס ויזכו לסיים אותו - מדובר בשירות משמעותי וייחודי, אשר לא ניתן למצוא בשום מקום אחר. אני גאה לסיים את הקורס הזה, ומלא בתחושת שליחות עם הצטרפותי לשורותיה של שייטת 7- שייטת הצוללות.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• הטירונות שלי: "חוויה משמעותית שלא הייתי מחליפה לעולם"
• מעצב לשמחה: האם יש מקום לקיום חגיגות יום העצמאות בצאת יום הזיכרון?
• בוחרים בחיים: ההורים הפכו את הכאב לתרומה עצומה

מקומות עבודה

נפתח את הרשימה שלנו בדבר שסיפרו לרובנו לא מעט, צריך להתגייס כדי למצוא עבודה. זה דבר שאומרים לא מעט לכל מי שמתלבט אם להתגייס לצבא אך חשוב לחזור ולומר אותו. כשתצאו לחיים האזרחיים שלכם תיתקלו בשאלה ״האם התגייסת לצבא?״ בלא מעט ראיונות עבודה, גם בכדי להתקבל לעבודות הבסיסיות ביותר כמו מלצרות הגיוס או אי הגיוס יכול להוות גורם מכריע בבחירתכם לעבודה. גם אם תצליחו לצבור ניסיון דלתות רבות יסגרו בפניכם בעקבות אי ההתגייסות ועבודה בממסדים ממשלתיים תרד מהפרק לגמריי.

התחשלות

אנחנו לא רוצים לבאס אבל החיים הם לא דבר קל, גם אם עכשיו הכל נראה בסדר בשלב מסוים כולנו ניתקל בקושי גדול ומשמעותי. איך הצבא קשור לכל זה? השירות הצבאי יוציא אתכם מאזור הנוחות שלכם באופן מתמיד, הוא יכפה עליכם להתמודד עם מצבי קיצון שלא הייתם נתקלים בהם בשום מקום אחר. כך תוכלו ללמוד להתמודד, להתחשל וללמוד כמה שיעורים על מי ומה אתם, שיעורים שיעזרו לכם במצבים קשים יותר בעתיד ואולי יקלו טיפה על הקושי.

© פוטוליה

עבודה מועדפת

עם הכניסה לאזרחות שלכם ולחיים העצמאיים בפעם הראשונה כולנו ניתקל בקשיים כלכליים. עבודה ומועדפת והנחות רבות לחיילים משוחררים בשלל תחומים הם הרבה פעמים גורם מכריע בצורה בה נתחיל את דרכנו כאנשים בוגרים ועצמאיים. מה זה בכלל? עבודה מועדפת היא מענק כספי שניתן לחיילים משוחררים אם עבדו באחת מכמה עבודות במשך לפחות 150 ימים. יחד איתו יש לא מעט הנחות במכללות שונות ומקומות השכלה גבוהה והנחות על אוכל, ביגוד ואטרקציות.

מקצוע לעתיד

תפקידים רבים בצהל יכשירו אתכם בנושאים רבים ומגוונים שרובם הם גם מקצועות ממשיים שאנשים עוסקים בהם באזרחות. מה שאומר שאתם תרכשו ידע מקצועי על חשבון הצבא ואז גם תתנסו בו ותצברו ניסיון במהלך השירות. כל זה יוביל אתכם לאפשרות לעבוד בעבודה עם שכר גבוהה יותר כשתשתחררו ולהתחלת האזרחות שלכם עם בסיס מסוים של קריירה.

© Fotolia

ערכים

ממש כמו בבית הספר במהלך השירות בצבא תלמדו לא מעט ערכים. ההבדל המשמעותי הוא שבצבא גם תצטרכו לבחור לפעול על פיהם ולא מעט פעמים תיתקלו במצבים בהם שני ערכים משמעותיים וחשובים מתנגשים ותצטרכו לבחור מה חשוב לכם יותר ומה קצת פחות. תלמדו לא מעט שיעורים על אחווה, חברות, מנהיגות, יוזמה ועוד המון חשובים לא פחות. ערכים חשובים שיעצבו אתכם ויהפכו אתכם לאדם טוב יותר ובטוח יותר בעתיד שלכם מה שחשוב לא פחות מכל קריירה.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• מעצב לשמחה: האם יש מקום לקיום חגיגות יום העצמאות בצאת יום הזיכרון?
• בוחרים בחיים: ההורים הפכו את הכאב לתרומה עצומה
• הטירונות שלי: "חוויה משמעותית שלא הייתי מחליפה לעולם"

הבא"ח היה נחמד ומפנק, לא היה פשוט בכלל, אבל המסלול האמיתי התחיל רק אחר כך. אחרי חצי שנה בבא"ח עלינו למכין - חודש בשטח שבו בוחנים אם אתה כשיר לעלות ליחידה ולהמשיך בהכשרה בשטח מאה (בסיס ההכשרות של היחידה). המכין הוא חודש אינטנסיבי שבו עוברים אינסוף אימוני קרב מגע, אימוני לוחמה, מסעות, נסיגות, הקפצות ועוד הרבה דברים כיפיים.

בסיום המכין ומסע הכומתה, התחלנו את ההכשרה האמיתית של היחידה. המכין וההכשרה בשטח מאה, כשמונה חודשים נוספים, הם למעשה הדברים שמבדילים בין ההכשרה שלנו לשל שאר הגדודים.

ההכשרה היא מאוד מאתגרת אבל באמת חוויה מטורפת! מלווה בהרבה אתגרים פיזיים ומנטליים, מעניינת, מפרכת ומאוד מאוד מספקת. כמות החוויות שצוברים במהלך המסלול היא אינסופית. החברים הם כבר ממזמן לא רק "חברי צבא". נפגשים כל הזמן, גם אם אנחנו גרים בקצוות השונים של המדינה. השירות הזה בונה משהו שונה, משהו שהוא מעבר לחברות רגילה.

השבוע, שבועיים לפני סוף המסלול, אנחנו משתתפים במירוץ גולני. המירוץ הוא אירוע גדול ומרגש, מסורת שקוראת פעם בשנתיים שבה כל החטיבה לוקחת חלק בכל מיני פעילויות. לוחמי החטיבה רצים מהחרמון ועד אילת ב-5 ימים ב-5 מקטעים שונים ועוברים וב-5 ערים מרכזיות. במקביל משלבים פעילויות התנדבותיות ושיעורים בבתי הספר השונים, שבין היתר מטרת השיעורים היא לעודד גיוס לקרבי ולחטיבה בפרט.

המירוץ כלל גם הפנינג, הופעות ופינוקים נוספים שרעננו אותנו מהשגרה. לא השתתפנו בכל המירוץ, אך מאוד נהננו ממה שכן הספקנו להשתתף. להרגיש חלק מהחטיבה ולייצג את היחידה בכבוד. השתתפנו כבר במרתונים וזו חוויה באמת כיפית אבל המירוץ הזה היה מלווה בתחושת שייכות חזקה יותר.

"תחושת שייכות חזקה יותר" © קרדיט: דובר צה"ל

כל הזמן שומעים מהצד "רק גולני" ועוד אלף ואחת סיסמאות כאלו ואחרות. התחושה הזאת כשאתה שהאזרחים מעריכים אותך ואוהבים אותך, רק היא שווה את כל הקושי שאתה חווה בשירות. זה מזכיר לך שהגעת לאן שהגעת מסיבה מסוימת ושאתה לא סתם עושה את מה שאתה עושה.

עוד בערוץ על מדים בפרוגי:

• מעצב לשמחה: האם יש מקום לקיום חגיגות יום העצמאות בצאת יום הזיכרון?
• בוחרים בחיים: ההורים הפכו את הכאב לתרומה עצומה
• נזכרת בנופלים: "אנחנו נלחמים בכאב שעוטף אותנו"

כמו שכבר ציינתי בימים שלפני הגיוס - פחדתי, פחדתי לבכות כשיצעקו עליי, פחדתי להחזיק נשק, פחדתי מהפן הפיזי ובעיקר פחדתי שאהיה לבד בתוך כל החוויה האינטנסיבית הזאת. לפני כחודש הגעתי לראשונה לבסיס שלי מלאת חששות ופחדים. היום אני יכולה להגיד בביטחון שזו אחת התקופות הטובות ביותר שהיו לי בחיים. שלא תבינו אותי לא נכון, היה לי קשה בלא מעט רגעים אבל אלה רגעים שברגע שהם חלפו במקום להרגיש רע הרגשתי חזקה, הרגשתי שלמדתי משהו, שהתחשלתי.

ממש עוד כמה רגעים חווית הטירונות תסתיים לה ואם לומר את האמת אני בעיקר עצובה. כי בין האוכל המגעיל, ההשקמות המשמעת והנשק הצלחתי להנות. בזכות הבנות שרק הכרתי וכבר הפכו לחברות ממקום של קושי משותף, בזכות המפקדות שעשו לי את ההיכרות הטובה ביותר עם המערכת הצבאית ובזכות השיעורים הרבים שזכיתי ללמוד על עצמי.

"הצלחתי להנות" © קרדיט: צילום פרטי

הייתי מוכנה לקושי וידעתי שאני היחידה שיכולה להשפיע על האושר שלי והכל תלוי בצורה שבה אקח דברים. ראיתי בנות מסתובבות מדוכאות ימים שלמים בגלל יחס שקיבלו ממפקד מסוים והחלטתי שגם כשיהיה לי קשה אני אתמודד ולא אתן לקושי להרוס לי אפילו לא עוד דקה. קל ליפול למקומות רעים ולהישאר שם במערכת שנותנת לך את ההרגשה שאתה חסר חשיבות. מה שהציל אותי היה לוח הזמנים. העובדה שגם אם אני מרגישה נורא וכל מה שאני רוצה זה ללכת למיטה שלי ולבכות, אני צריכה לקום וללכת לרחבה לעמוד בח’ כי יש מסדר. היו לי נקודות שבירה אבל הן היו שונות מאלו שציפיתי להן. כמו בנות רבות הייתי בטוחה שהחזקת הנשק יהיה הקושי הגדול ביותר שלי אבל הוא התגלה כמינורי לצד קשיים אחרים.

גם הקשיים הגדולים ביותר של רובכם כנראה יגיעו דווקא בסיטואציה שלא צפיתם מראש. אצלי היא הגיעה בליל הסדר, לא אלעה אתכם בכל הפרטים אבל קיבלתי את ההודעה שאני סוגרת שבת, התבאסתי ובכל זאת נשארתי אופטימית. לצערי חטפתי וירוס, ואת האמת? אני אפילו לא זוכרת מה היה בליל הסדר, אך כשהרגשתי רע, הבנות שישבו איתי אמרו לי שהן הסבו את תשומת ליבה של המפקדת שלי ששלחה אותי לחדר לנוח או יותר נכון לבכות קצת בשקט. אם כל זה לא הספיק אז אחריי כשעה הודיעו לי שאני צריכה לקום לשמור, אז קמתי על הרגליים ושמרתי , הפסקתי לרחם על עצמי ובבוקר שלמחרת עדיין הייתי חולה, אבל הרגשתי מעין גאווה עצמית שלא ויתרתי לעצמי! וזו הרגשה שלא הייתי מחליפה בעד שום דבר אחר.

"למדתי על חברות ומנהיגות" © קרדיט: צילום פרטי

הדברים שהיו לי הכי משמעותיים בטירונות היו שהצלחתי ללמוד על עצמי דווקא מתוך הקושי ויחד איתם ערכים שאקח איתי תמיד - תובנות ושיעורים שלא הייתי מקבלת בשום מקום אחר. למדתי על חברות, ומנהיגות. הפתעתי את עצמי לטובה וגיליתי שאני לא עצלנית כמו שחשבתי ויותר חזקה משדמיינתי. לא מעט פעמים גם איכזבתי את עצמי ובסיטואציות מסוימות הרגשתי שחזרתי עשרים צעדים אחורה בדרך שאני עושה כבר שנים במטרה להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי.

בסופו של יום אני בעיקר שמחה על החוויה הזו ומצטערת שהיא עברה כל כך מהר. אז אם אתם עומדים להתגייס בקרוב, אני מציעה לזכור שהצעקות והמשמעת הקשה הם לא יותר ממשחק שנועד להכין אתכם למצבי קיצון שכנראה לא תיתקלו בהם בשירות הסדיר שלכם. תתמקדו בחברים ותשתדלו להפיק את המיטב מכל חוויה שתחוו. תיזכרו שבסוף הכל עובר ובעתיד כנראה שתרצו מאוד לחזור לתקופה הזאת.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• בוחרים בחיים: ההורים הפכו את הכאב לתרומה עצומה
• נזכרת בנופלים: "אנחנו נלחמים בכאב שעוטף אותנו"
• איתנו לנצח: סיפורם של גיבורי ישראל

בעיניי, חגיגת יום העצמאות בצאת יום הזיכרון אינה פוגעת בזיכרון הנופלים ואפילו להיפך, דבר זה מקדש את זכרם, מכיוון שזה מדגיש את ההקרבה למען העצמאות שיש לנו בזכותם, הקירבה בין יום העצמאות ליום הזיכרון יוצרת קשר רצוי ואף הכרחי בין השניים: ביום הזיכרון אנו נזכרים בכל האנשים שהקריבו את חייהם למען המדינה ויום לאחר מכן אנו חוגגים את המדינה שיש לנו בזכותם. ביום העצמאות אנחנו מקדשים את הנופלים בדרך אחרת, אך לא פחות טובה, כי בעוד ביום הזיכרון אנו זוכרים את מי שהיו המתים בחייהם, ביום העצמאות אנו זוכרים את מה שהעניקו לנו במותם - את המדינה שלנו, וזה בעיניי חשוב לא פחות.

© צילום מסך מאינסטגרם

בנוסף, בחיים כמו בחיים, בכל טוב יש מעט כאב, במקרה הזה הכאב הוא על הנופלים שהקריבו את חייהם. אם נסתכל במבט לאחור, נראה שרוב חגיי ישראל מבוססים על ניסים וסיפורים בהם העם הצליח לגבור על הקשיים - כמו בפסח שעם ישראל היה משועבד במצרים אבל בסוף הצליח להגיע לארץ ישראל, או כמו בפורים שהמן רצה להשמידינו. העם היהודי לאורך כל הדורות ובמהלך ההיסטוריה הצליח לשרוד ולקום מהכאב, משואה לתקומה, מעצב ופחד לגאווה ושמחה. וכך גם ביום הזה, אנו קמים מהעצב והכאב העמוק אל השמחה, שלמרות הכל בזכות אותם חללים יש לנו מדינה עצמאית שבה אנו צריכים, יכולים וחייבים להתגאות. 

לסיכום אני יכולה לומר שאני מעודדת ונרגשת לחגוג את יום העצמאות דווקא במועד זה, שנותן לנו את הקשר ההדוק והבלתי נמנע של מחיר חירותינו. כי בזכותם, בזכות הקרבתם וחייהם אנחנו יכולים לחיות פה, ולהמשיך להתפתח, לגדל דורות חדשים. לעד הם יהיו בליבינו ונשמותינו.

עוד בנושא יום הזיכרון באתר פרוגי

• זר לנופל: מחלקים זרי פרחים למשפחות השכולות
• זיכרון מהקיבוץ: סיפורם של עמית ואמירה
• טור אישי: יום הזיכרון הראשון שלי כחייל

רועי קליין

רב סרן רועי קליין היה קצין בצה"ל שנהרג בשנת 2006, מותו אירע במלחמת לבנון השניה במהלך קרב בבינת ג'בייל שם שימש כסגן מפקד הגדוד, בעודם נלחמים נזרק רימון יד לעבר הכוח שעליו פיקד, הרימון היה עלול להתפוצץ ולהרוג את כל החיילים שהיו מסביב אך רועי קליין בלי לחשוב יותר מדי קפץ על הרימון כך שהוא יהיה זה שיספוג את הפיצוץ וחייליו לא יפגעו, רועי קליין נהרג במקום אך על מעשה גבורתו ניתן לו עיטור העוז ואף נקראו בתי ספר על שמו.

עמנואל מורנו

עמנואל מורנו היה קצין בסיירת מטכ"ל בדרגת סגן-אלוף הוא נהרג לקראת סוף מלחמת לבנון השניה בדרכו חזרה מפעילות צבאית בלבנון שפרטיה נשארו חסויים עד היום, המעט שידוע לנו הוא שהיא נערכה באזור בעלבכ שבלבנון, אליה הגיעו החיילים בשני מסוקי יסעור,כשהם מחופשים לחיילי צבא לבנון. לכלי התקשורת הלבנוניים ולחזבאללה נודע על הפעילות אך ראשי הפיקוד בישראל החליטו לבצעה בכל זאת. הפעילות הושלמה בהצלחה אך בדרכם חזרה ממנה נקלעו למארב ממנו עמנואל מורנו לא חזר בחיים. תמונתו של עמנואל מורנו לא שוחררה לאחר מותו (והוא החייל היחיד בתולדות צה"ל שתמונתו לא שוחררה לאחר מותו) וזאת בגלל התפקיד הרגיש שמילא.

© דובר צהל

יונתן "יוני" נתניהו

למי שהשם הזה נשמע מוכר לו שידע שזה לא במקרה מכיוון שיוני נתניהו הוא אחיו של ביבי נתניהו, ראש הממשלה, אך יוני נתניהו הוא הרבה יותר מרק אחיו של ביבי, יוני נתניהו שימש כראש סיירת מטכ"ל, ובשנת 1976 פיקד על המבצע להשבת המטוס החטוף "אייר פרנס" בו שהו 260 נוסעים מהם כ- 105 ישראלים החוטפים שחררו את הנוסעים הלא-ישראלים חזרה לארצותיהם אך החזיקו בישראלים בעיר אנטבה שבאוגנדה, החוטפים דרשו את שחרורם של 53 טרוריסטים ובנוסף כופר כספי בתמורה לשחרור הישראלים, מדינת ישראל העדיפה לא להיכנע לדרישותיהם אלא לצאת למבצע צבאי נועז לשחרור החטופים, המבצע הצליח אך יוני נתניהו נהרג, ובעקבות מותו נקרא המבצע על שמו "מבצע יונתן".

הדר גולדין

הדר גולדין היה מפקד סיירת גבעתי בזמן מבצע "צוק איתן" בשנת 2014, הדר נהרג ונחטף במהלך הפסקת אש, בפעולה שנועדה לאיתור מנהרות שמטרתן חיסול הישובים בדרום הוא הותיר אחריו את משפחתו ואת ארוסתו עמה היה אמור להתחתן זמן מה לאחר מותו בטרם עת. הדר הועלה לדרגת סגן לאחר מותו.

שיירת הל"ה

במקרה הזה לא מדובר במוות של אדם יחיד אלא במותם של 35 אנשים (ל"ה=35 בגימטריה), הם נהרגו בזמן מלחמת העצמאות. כשגוש עציון היה מנותק משאר הארץ נשלחה סיירת המורכבת מ-35 לוחמים לעבר גוש עציון כדי לספק נשק ללוחמים המבודדים בגוש בכדי שיוכלו להגן על עצמם מפני הערבים המקיפים אותם, אך השיירה נקלעה למארב,ולאחר קרב קשה נהרגה השיירה כולה.

עוד בנושא יום הזיכרון באתר פרוגי

• זר לנופל: מחלקים זרי פרחים למשפחות השכולות
• מכתב מהלב: "חיילים, אתם הגאווה של כולנו"
• טור אישי: יום הזיכרון הראשון שלי כחייל

אמירה כץ

אמירה כץ נולדה בקיבוץ מגל בתאריך 26.10.1969, הייתה הבת הבכורה במשפחתה והתחנכה במוסדות החינוכיים בגבעת חיים ובמעגן מיכאל. כץ מגיל צעיר גילתה אהבה לשפה העברית ולשירה, אהבה להתבטא בכתיבה ואפילו הצטיינה בכך על כתיבתה הרהוטה, ערכה את העיתון הקיבוצי לנוער שהיה בעבר וכתבה בו את רוב הכתבות. אמירה מאוד אהבה את הקיבוץ ובזכות אופייה הנחוש ואהבתה הרבה לקיבוץ. במהלך שליחות המשפחה למקסיקו ביקשה אמירה לחזור לארץ ולחגוג עם בני שכבתה את שנת הבר מצווה שכה הייתה חשובה לה . כץ שירתה כמורה חיילת וזכתה לשבחים רבים מתלמדיה ומפקדיה בגלל תושייתה ויוזמתה בעבודתה. תכננה לאחר שירותה הצבאי לעבוד בחינוך בקיבוץ ולהתחתן עם החבר שלה. באוקטובר 89' , כמה ימים ספורים לאחר שחגגה יום הולדת 20 וחודשיים לפני שחרורה מהשירות הצבאי, נפצעה אמירה אנושות מפגיעת משאית בבסיס בו שירתה, שבוע ימים לאחר מכן, בתאריך 5.11.1989 נפטרה אמירה מפצעיה והותירה אחריה הורים ושלושת אחיה הנוספים. שלוש שנים לאחר מותה הקיבוץ הוציא את הספר '' חוט כואב מהלב'' המכיל טקסטים, איורים ומכתבים שאמירה עשתה במהלך השנים. '' אני מבינה בכל יום זיכרון מחדש, שאם אמירה הייתה בחיים היה לי הרבה במשותף איתה ושיחות ארוכות של שעות.

אמירה כץ ז"ל קרדיט: צילום פרטי

עמית רובינזון

עמית רובינזון נולד בקיבוץ מגל בתאריך 25.8.1988, היה האח צעיר לשתי אחיות גדולות  ואח בוגר לשני אחים נוספים (מנישואים שניים של אביו). התחנך במוסדות החינוכיים בגבעת חיים, עין החורש ומעברות. רובינזון היה אישיות בולטת בכל מיני מקומות: בבית ספר, במסיבות, טיולים, בפעילויות בקיבוץ ומחוצה לו ועוד שלל מקומות נוספים שבהם היה נוכח. היה פעיל במגוון פעילויות וחוגים ובשבט הצופים של הקיבוץ. חבריו ומשפחתו תיארו אותו תמיד כאדם חייכן,  שכל איש היה נמס מחיוכו המפורסם,  עמית היה מרומם את מצב רוחם של האנשים, הוא היה אדם מקשיב ויועץ לכל אחד. חברים רבים כינו אותו ''הפסיכולוג'' מכיוון שדלת ביתו הייתה תמיד מקום מפלט לכל חברי שכבתו והיה עוזר להם בכל בעיה. רובינזון אהב לחיות את הרגע, לא רצה לבזבז אף שנייה ודקה, היה לו ליין מסיבות ייחודי ומצליח מאוד. עמית התגייס לצה''ל לחיל השריון, שירת בגדוד 71 בחטיבה 188, בכך המשיך את דרכו של אביו ששירת גם הוא בעבר בשריון.

עמית רובינזון ז"ל © קרדיט: צילום פרטי

עמית אהב את השירות הצבאי שלו והרגיש שהוא תורם מעצמו, היה ''העוגן'' של פלוגתו כפי שתיארו חבריו לשירות בגלל שתמיד היה הכתף התומכת של הגדוד וקיבל כל אחד עם בעיותיו. בתאריך 8.1.2008 במהלך מבצע ''עופרת יצוקה'', בקרב שהתרחש ברצועת עזה, נהרג עמית מירי צלף פלסטיני, מכיוון שהוציא את ראשו מהטנק כדי לתצפת, הוא היה בן 20 בנפלו, הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ושני אחים למחצה והועלה לדרגת סמל לאחר מותו.  בקיבוץ במשך כמה שנים ביום הולדתו של עמית, הרימו לכבוד זכרו פסטיבל מוזיקה בשל אהבתו הגדולה למוזיקה, הופיעו אמנים רבים בהתנדבות והקדישו למענו את הפסטיבל. "אני לומדת עליך משהו חדש כל פעם, הפעם למדתי ממך שצריך להנות מהחיים ופשוט לחיות אותם''

במעגלי שיח בטייסות, החיילים והניצולים דיברו על ילדות בשואה, הושמעו שירי ילדות שדרכם החיילים והניצולים התחברו לזכרונות והעלו מחשבות ושאלות הקשורות להישרדות בשואה. הניצולים שיתפו בחויותיהם וזכרונותיהם בסביבה חמה ותומכת. בסוף האירוע התקיימה ארוחת צהריים משותפת של חברי העמותה עם מפקדי הטייסות ומפקד הבסיס.

© באדיבות דובר צהל

את הרעיון הגתה מש״קית החינוך בבסיס פלמחים, רב״ט פז שחורי, שמספר על התהליך: ״אני מש״קית חינוך בבסיס חיל האוויר פלמחים, מזה שנה וחצי. זה התחיל לפני חצי שנה. התחלנו להתניע במשרד חינוך את טקס יום השואה, ואני הייתי המש״קית שאחראית על הטקס לצד הקצינה שלי. חשבתי על רעיון מרכזי לטקס, חיפשתי באינטרנט ואחרי מחקר מעמיק מצאתי את עמותת ׳עמך׳, עמותה של ניצולי שואה. התקשרתי, והצעתי לעמותה לעשות שיתוף פעולה עם הבסיס. עברו מאז חודשים עמוסים בעבודה שבהם היו הרבה דיונים, פגישות, ירידה לפרטים הכי קטנים שיש, קושי, בכי וגאווה ענקית. היום, יום הזיכרון לשואה והגבורה, הטקס קרה, יחד עם 120 ניצולי שואה בקהל. זה היה מיזם שכל הבסיס נרתם אליו. אין זכות וגאווה כזאת, להפיק ולהרים טקס כזה, והכל בשביל הניצולים שישבו בקהל. גאה להיות מש״קית חינוך, גאה בניצולים שבזכותם אנחנו פה. נזכור ולא נשכח!״

© באדיבות דובר צהל

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• לסגור חג: "זכיתי להיות עם המשפחה השניה שלי"
• הדרכת חי"ר: "התפקיד הכי טוב שיכלנו לקבל"
• ראיון עם סרבן גיוס: "לחשוב פעמיים את מי אתם רוצים לשרת"

אני מרגיש שזו המחויבות של כל צעיר יהודי להתגייס ולתת מעצמו כמה שרק אפשר. כשחשבתי לעלות לארץ התלבטתי איפה ארצה לגור, אך ברגע ששמעתי שאוכל להיות אצל חבר ילדות של אבא שלי זה היה לי ברור. כשהגעתי לארץ הגעתי למשפחה מאמצת מלוכדת ואוהבת שקיבלה אותי בזרועות פתוחות. אני מאוד שמח ומרגיש מבורך שיש לי כזאת משפחה תומכת בארץ. אני מתרגש מאוד לקראת ליל הסדר בארץ, לפגוש את כולם ולהשלים פערים. 

© fotolia

פסח זה זמן משפחתי ואין מאושר ממני לבלות אותו עם המשפחה המאמצת שלי בארץ, כשאני שומע את ההגדה ושר את השירים של החג אני מרגיש חלק ממשהו גדול יותר. אני מתרגש לספר למשפחתי על התקופה האחרונה בשירות שלי, כטען טנק בגדוד 77. אני גאה מאוד בשירות המשמעותי שאני עושה וגאה לקחת חלק מהצבא שלנו.
בהזדמנות הזאת אני אשמח להודות לחברים שלי שגם בזמנים קשים, מחזקים ומרימים כמו משפחה שניה בשבילי ותמיד שם אחד בשביל השני. אני רוצה לאחל חג שמח לכל עם ישראל וכמובן לכל שאר החיילים הבודדים. אני באמת גאה להיות חלק מקבוצה כל כך גדולה של חיילים שמגיעים לתרום למדינה מתוך אהבה גדולה לארץ ישראל.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• הנדסה קרבית: רגע לפני הגיוס
• הדרכת חי"ר: "התפקיד הכי טוב שיכלנו לקבל"
• עתודה אקדמית בצבא כמו שלא חשבתם עליה!

למה סירבת להתגייס?

"אני מאמין שהזכות הלגיטימית של ישראל להגנה עצמית לא יכולה להצדיק את דיכוי זכותם של מיליוני פלסטינים. אני לא רוצה להתגייס בשביל להיות חלק ממעגל האלימות הזה. במידה והייתי מתגייס, אני חושב שהייתי עושה מעשים לא מוסריים ומציית לחוק לא מוסרי שקם מכוחה של ממשלה לא דמוקרטית. הסיבה שבחרתי לעשות את המהלך הזה בצורה יותר פומבית היא בשביל להילחם בצורה פעילה יותר מאשר חוסר מעורבות, דרך פעולה שנקראת אי-ציות אזרחי. בדרך הזו אני בעצם עושה דרמטיזציה לנושא שאנשים בישראל אוהבים מאוד להתעלם ממנו - מיליוני הפלסטינים שחיים בעזה, כשהם מעדיפים לחיות את החיים הרגועים שלנו כאן בנוחות. ברגע שהם רואים שיהודי כמוני יושב בכלא עקב אי גיוס לצה"ל, עבורם זה כמו שחיטת פרה קדושה והם מתחילים להתעניין - זו הסיבה שהסירוב שלי הוא כה פומבי".

איך הגיבו המשפחה והחברים?

"אני פעיל בנושא הזה כבר כמה שנים, בהתחלה עניין אי הגיוס היה אצלי בסימן שאלה ועם הזמן זה הפך לסימן קריאה, אז התהליך הזה כבר היה קיים בי כמה שנים ככה שאנשים לא ממש הופתעו כשהחלטתי שאני מסרב להתגייס וזה עבר בצורה לא קשה. כולם נשארו חברים שלי".

לא היו אנשים שניתקו איתך קשר בעקבות ההחלטה הזו?

"לא, לא היו אנשים כאלה. יש לי אפילו חברים שמתגייסים לסיירות ולתפקידים אחרים בצבא וגם הם נשארו חברים שלי".

היה בך חשש מדעת הסביבה?

"האמת שלא, ידעתי מראש אילו תגובות אני הולך לקבל הן בטוקבקים והן בפייסבוק - הייתי מוכן לזה. ידעתי שאני מוכן לשלם את המחיר למען המאבק שאני מאמין בו, קיבלתי את התגובות שלהן ציפיתי. אני חייב להגיד שאפילו קיבלתי יותר תגובות חיוביות מאשר ציפיתי לקבל - לצד התגובות השליליות".

© קרדיט:עדן רמון

אתה היית מיועד להתגייס לתפקיד קרבי, וסירבת להתגייס. האם אתה רואה הבדל בין משמעות הסירוב לתפקיד קרבי לבין משמעות הסירוב לתפקיד עורפי? במידה והיית מגוייס לתפקיד עורפי, האם עדיין היית מסרב?

"כן, עדיין הייתי מסרב. אני לא חושב שזה לא משנה לאיזה תפקיד שולחים אותך בצבא. ברגע שאתה נהיה חייל אתה נהיה חלק מכוח האדם של הצבא, גם אם אתה מגוייס לתפקיד שהוא לא אלים - בעיניי אתה פשוט עוד חייל שהצבא יכול להשתמש בו למטרותיו, זה פשוט עוד כוח אדם לצה"ל".

בסרטון הסברה בו סיפרת על חווית הסירוב שלך, אמרת כי בחרת לצאת מהצבא בדרך סירוב מטעם מצפון ולא דרך קצין בריאות נפש, מכיוון שאתה לא רוצה להציג את המהלך כחולשה. למה לדעתך יציאה מהצבא עקב נסיבות נפשיות נחשבת כחולשה?

"ואוו, שאלה טובה. אני חושב שבישראל כמעט כל יציאה מהצבא נחשבת כחולשה, כי גיוס צבא נתפס כחוזק בחברה המיליטריסטית (מייחסת חשיבות לצבא) הישראלית. ומי שמחפש כל מיני דרכים לצאת מהצבא נחשב חלש וכבן אדם שלא מסוגל להתמודד עם המערכת המיליטריסטית ועם המציאות ה'לכאורה' מסוכנת של ישראל. וכשאתה עושה את זה בדרכים כמו שלי - סירוב, אתה יוצא מהסטיגמה הזאת של לצאת מהצבא בתור חלש, ואז אנשים פתאום מתחילים להקשיב לך ואתה נתפס בתור אדם שלא רק מנסה לברוח מהמציאות".

ריצית קרוב למאה ימי מאסר בכלא הצבאי, איך החוויה היוצאת דופן הזו לנער בגילך השפיעה עלייך?

"תשמע, לא נהנתי בכלא אבל זו גם לא הייתה חוויה טראומתית במיוחד. זו הייתה חוויה מאוד מעניינת, אתה פוגש אנשים שלא תפגוש ביום-יום, אנשים שבאים מרקע שונה משלי, אנשים עם סיפורי חיים ותפיסות עולם מאוד שונות משלי. אז יחד עם זה שלא הייתי הולך לשם אם לא הייתה לזה מטרה ספציפית, זו חוויה מאוד מעניינת שאקח איתי לכל החיים".

חוויה חיובית או שלילית?

"לא הייתי אומר שהיא חיובית. בגדול חוויה שלילית, אין דרך אחרת להציג את זה. אבל כשזה מגיע עם החוויה שעמדת מאחורי העקרונות שלך ויחד עם החוויה של פגישת עולם אחר - אז זה הופך לחוויה חיובית".

תקופת המאסר גרמה לך להטיל ספק בבחירה שנטלת?

"לא. ממש לא".

אתה מתכוון לתרום למדינה במסגרות אחרות כגון שירות לאומי?

"כן, אני רוצה לעשות שירות לאומי ברגע שאקבל פטור מהצבא ואוכל להתחיל לחפש מקומות להתנדב בהם".

לאן אתה שואף להגיע?

"אני כנראה אעבוד עם נוער בסיכון או אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים".

משהו לסיום?

"חשוב לי להבהיר שאני לא קורא לאנשים לא להתגייס, אבל אני קורא לאנשים בגילי שבעיניי הרבה מהם גיוס לצבא זו האופציה היחידה, לחשוב פעמיים לפני שהם מתגייסים ולחשוב את מי ואת מה הם בעצם משרתים שהם מתגייסים לצבא".

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• הנדסה קרבית: רגע לפני הגיוס
• הקשב הלוחמת: היתרונות בתפקידי לוחמה לבנות
• עתודה אקדמית בצבא כמו שלא חשבתם עליה!

הרגע הכי משמעותי בשביל שתינו היה במסע האחרון שבסופו הגענו לקבר בן גוריון שם קיבלנו כומתה. לאחר קבלת הכומתה מגיע הערב המרגש ביותר שזה כמובן ערב השיבוצים! כל אחת מקבלת את המדור שמתאים לה בהתאם לאופי והיכולות שלה. כל אחת מגלה עם מי היא תבלה את שאר השירות שלה - כולל הקמ״ד המקצועי. אחרי זה מגיע טקס הסיום, ביום הזה מגיעות המשפחות של כולנו, יש מיצג של כלל כלי הנשק שאנחנו מדריכות או יכולות להדריך עליהם ובעצם מעין הצגה של היכולות של החיילים שלנו. התחלנו את הקמ״ד המקצועי שם נכנסו למדורים, למדנו על המקצוע שלנו, עברנו המון מבחנים ושעות למידה שהיו שוות כל רגע. חקרנו, ולמדנו עוד ועוד.

© דובר צהל

אנחנו יכולות להגיד בלב שלם שזה התפקיד הכי טוב שיכלנו לקבל ולעשות. תפקיד עם משמעות ועומק ועם זאת הנאה צרופה. כל קורס שמגיע אלייך את מתאהבת מחדש. מכירה את כל סוגי האוכלוסיות וכמובן את כל סוגי החיילים. מבחינת חברות אתן תצאו עם חברות וחוויות לכל החיים. זכיתן בתפקיד הכי טוב שיש!  מאחלות לכן התחלת מסע מוצלח ומהנה, מתרגשות בשבילכן הכי שיש! אל תשכחו לקחת הכל בפרופורציות, ותלמדו מכל דבר וחוויה.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• דרך ארוכה: ראיון עם מפקדי מיטב
• הקשב הלוחמת: היתרונות בתפקידי לוחמה לבנות
• עתודה אקדמית בצבא כמו שלא חשבתם עליה!

1. למרות הסטיגמות כנראה לא תאבד אצבע ;)

2. סוגרים שבת ראשונה אז תארוז בהתאם.

3. הרבה אנשים לא מכירים את החיל ואת החשיבות שלו. זו גם אחריותך לייצג את החיל.

4. החיל אולי לא נשמע קרבי אבל אתה תהיה הראשון להיכנס ואחרון לצאת, אין יותר קרבי מזה...

© fotolia

5. בשירות ובהכשרה בפרט תפגוש רגעים קשים שיבחנו אותך פיזית ומנטלית. אל תתן להם לנצח כי החוויות והחברים שתאסוף בדרך ישארו איתך לכל החיים.

6. חיל ההנדסה ידוע באיכות החיילים והמפקדים שבו, תכוונו הכי גבוה וצאו להיות מפקדים.

7. תהיה מוכן ללמוד - כמוהנדס אתה תפגוש לא רק את נושא הלוחמה אלא גם את נושאי החבלה והמיקוש שדורשים למידה, אחריות ומקצועיות.

8. החיים בסדיר יהיו שונים ממה שלמדתם, משמירות בשלג בחרמון למעצרים בי"וש ועד לתרגילים קשים בבוץ של רמת הגולן בחורף. אז בקיצור תראה את הארץ היפה שלנו מכל זווית אפשרית וזו חוויה בפני עצמה.

9. תנצל את השירות - אתה הולך למצוא את עצמך לא פעם במצבים קשים מנטלית, חברתית ופיזית שכנראה לא נתקלתה בהם מעולם. תנצל את זה כדי ללמוד, להכיר ולבסוף גם לשפר את עצמך, כי חוויה כזו יש רק פעם בחיים.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• דרך ארוכה: ראיון עם מפקדי מיטב
• השחרור מתקרב? זה הזמן להתחיל לתכנן את האזרחות
• עתודה אקדמית בצבא כמו שלא חשבתם עליה!

אם תשאלו אותנו, אנחנו לגמריי בעד שילוב נשים בתפקידי לוחמה בצה''ל. אין ספק שזה מוסיף כוח אדם נוסף למערך הקרבי בצה''ל. עניין זה, מעודד שירות משותף לבנים ולבנות באותם תפקידים שפעם היו על טהרת המין הגברי. מגדיל את כוח האדם בתפקידי לוחמה ומעורר בקרב הבנות מוטיבציה לשירות קרבי ומשמעותי. ''שובר'' את הסטיגמה שאישה צריכה להיות במקומות שאינם מסוכנים לה, אך נשים יודעות להתמודד לא פחות מגברים במצבים קשים ולשרת בהתאם לתנאי השירות הקרבי. נשים עושות הישגים משמעותיים בשירות קרבי ומעוררות השראה לא פחות מלוחמים גברים. לדוגמה: אליס מילר שנלחמה על קורס טייס ולבסוף נהפכה לטייסת הראשונה בצה''ל. נשים יכולות לעשות שירות קרבי משמעותי בזכות היכולות והמוטיבציה שלהן, לתרום בזכות נחישותן הרבה לשירות מאתגר וחשוב!

3b461272210dd © דובר צהל

''נשים לקרב'' 

מי מאיתנו לא מכירה את המשפט השוביניסטי ''נשים למטבח''? משפט מימי קדם שכבר עבר זמנו, כיום נשים בצה''ל ''שוברות'' את הסטיגמה שאישה היא ממש לא רק למטבח, היא יכולה להפגין יכולות לחימה ופיקוד בשדה הקרב לא פחות מלוחמים גברים, אז קדימה בנות בואו נוכיח אחרת! נראה יכולות ביטוי בפיקוד, לחימה, התמודדות בשטח ובמצבים קשים. נשים רבות מקבלות חיזוק שהן יכולות לעשות דברים שגם גברים עושים אותם בשירות קרבי.

''כוח נשי''

לפני כשלוש שנים פרסמו סקר כי מראה שיש ירידה בגיוס הגברים בצה''ל ולקרבי בפרט, אך לעומת זאת גיוס הנשים קפץ בעשרות אחוזים ועקף את אחוז הגיוס של הגברים. מאז נפתחו לנשים עשרות תפקידים של תומכות לחימה/לוחמה, כדי להגדיל את כוח האדם במערך הקרבי בצה''ל ולתת שיוון מגדרי בין המינים.

לא כל תפקידי תמיכת הלוחמה והלחימה הם אותו דבר, כולם תפקידים שונים ומגוונים ממדריכת שריון ועד לוחמת בקרק''ל, ממדריכת תותחנים ועד טייסת. אז אם אתן מעוניינות בשירות קרבי, אך בקונספט מסוים אתן מוזמנות לקרוא באתר ''מתגייסים'' על מגוון תפקידי הלוחמה ותומכי הלחימה שיש לצה''ל להציע.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• דרך ארוכה: ראיון עם מפקדי מיטב
• השחרור מתקרב? זה הזמן להתחיל לתכנן את האזרחות
• בפעם הראשונה: התרח"ט הראשון שלי!

קודם כל, מה זה המסלול בכלל?
מסלול הקצונה האקדמית הוא מסלול בו אתם למעשה דוחים את השירות הצבאי שלכם לטובת לימודים באוניברסיטה בתחום שאתם בוחרים. כשמסיימים את התואר מתחילים את השירות הצבאי הסדיר בתוספת מספר שנים בקבע. בבחירת המסלול זה, בו לומדים בזמן הצבא יש יתרונות רבים!

© צילום: Fotolia

אחד היתרונות הבולטים במסלול זה היא הסיבה כי זהו המשך ישיר של התיכון. במקום לעשות הפוגה מהלימודים (ובזמן הזה לשכוח את כל החומר שלמדתם עד אז) אתם יכולים להמשיך ולהעמיק בלימודיכם ע"י השגת תואר בנושא שאתם מעוניינים להרחיב. אתם למעשה ממשיכים את רצף הלימודים מה שתורם לכם בזכירת החומר יותר טוב ואין צורך להתרגל מחדש לכל תהליך הלמידה ולמידת החומר עצמו – כמו סטודנטים רגילים.

זאת ועוד, ע"י בחירה במסלול זה, לאחר שאתם מסיימים את החלק הלימודי - השגת התואר - אתם מתחילים מנקודת זינוק גבוהה יותר מאשר חיילים "רגילים": משתלבים בתפקידים בכירים יותר, עוסקים בנושא שלמדתם כקצינים, כך למעשה אתם גם רוכשים את הניסיון בניהול והתמקצעות פיזית בנושא התואר שלמדתם וגם עוסקים בתחום שאתם בוחרים ואוהבים.

מנגד, יש הטוענים כי קצונה אקדמית זהו מסלול שבו החסרונות גוברים על היתרונות עקב העובדה שאתם מתגייסים לא עם השנתון שלכם ולא חווים את אותם החוויות כמו חברים שלכם שבגילכם. בנוסף אין הפסקה מהלימודים אלה ישר בסיומם אתם מתחילים את הלימודים האקדמיים שלכם. בנוסף, מי שבוחר ללכת למסלול זה יודע מראש כי יש לחתום שנים נוספות במסגרת הצבאית על מנת להתעסק בצבא באותו המקצוע שלמדתם, ואולי בסיום השירות גם לעסוק ולהתמקצע בנושא זה.

© gettyimages

מעלה נוספת היא העובדה כי זהו שירות משמעותי, אתם תשרתו בתפקיד משמעותי לאחר שתגמרו עם לימודיכם ותתרמו רבות לצבא של מדינתכם. צד נוסף שאתם צריכים לקחת בחשבון, הוא המשכורת – במהלך הלימודים מקבלים מענקים ובזמן השירות הצבאי המשכורת גבוהה יותר משל חיילים "רגילים".

דבר חשוב שצריך לשים דגש, מסלול זה לא מתאים לכל אחד, לכן לאור כל הסיבות הללו אנו ממליצים לכם לחשוב עם עצמכם האם למידה באוניברסיטה זהו דבר שאתם שואפים לעשות והאם ציונכם מתאימים והאם אתם בכלל רוצים ללכת למסלול הזה. אם הגעתם למסקנה שהמסלול מתאים לכם – לכו על זה ונסו להתקבל!

על מנת לברר ולגלות, דיברנו עם מפקד מיטב הנוכחי, אל"ם יוסי מצליח (45) שמכהן כמפקד יחידת מיטב כבר כשנתיים וארבעה חודשים, בעל תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב ותואר שני במנהל עסקים בחוג למשאבי אנוש. וגם עם מפקד מיטב לשעבר אל"ם במיל' בנימין דור (55) שהיה מפקדו של אל"ם יוסי מצליח ובעל תואר שני במנהל עסקים ועבר קורס בצבא ארצות הברית במשאבי אנוש וכלכלה.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• השינוי: מסרבנית לתצפיתנית מצטיינת
• השחרור מתקרב? זה הזמן להתחיל לתכנן את האזרחות
• בפעם הראשונה: התרח"ט הראשון שלי!

מיטב היא היחידה הצבאית המפקדת על ביצוע הליכי המיון והשיבוץ של כלל המלשב"ים והחיילים בצה"ל. היחידה הוקמה ב-23 במאי 2006 מאיחודן של שתי יחידות: בסיס קליטה ומיון (בקו"ם) ומנהל הגיוס (מנה"ג). בשנים האחרונות היחידה עברה שינויים רבים-החל משינוי השם, דרך איחוד היחידות ועד לאופן שבו המלשב"ים מקבלים את המידע הנדרש להם.

"יחידת מיטב, היא הגשר והמקשר היחידי שיש למערכת צה"ל אל הנוער שלנו", אומר בנימין דור, אשר שירת בצה"ל במשך 22 שנים ותפקידו האחרון היה מפקד הבקו"ם. לפני תפקידו כמפקד, היה דור קצין שלישות פיקוד העורף ואוגדת 36 וראש לשכת אכ"א. "את כל התהליכים שעושים היום עם הנוער נעשים אחרת לגמרי מלפני חמש שנים, כי הנוער הוא אחר לגמרי. זה מתחיל בעקבות הטכנולוגיה, הרצון לקבל תשובה מיד ועכשיו, וזהו האתגר שעמד בפתחו של מיטב. אני חושב שמה שהכי יפה באתגר הזה זה מי שמשפיע יותר מהכול על איך נענה על האתגר הזה הם החבר'ה הצעירים שמשרתים ביחידה".

מצליח מוסיף לדבריו של דור: "הנוער של היום מאוד טכנולוגי, מאוד מהיר, רוצה לממש את הפוטנציאל ולא ייווצר מצב שמלש"ב לא יודע לאן הוא מתגייס".

במהלך מיונים והכנות לצבא, נתקלים בהרבה ראשי תיבות ושמות לא מוכרים, לכן, שאלנו את המפקדים בשביל לדעת אחת ולתמיד: מה ההבדל בין מיטב לבקו"ם?

דור: "בעבר היו שני גופים שעסקו בתהליך במיון והגיוס - בקו"ם ומנהל הגיוס. מנהל הגיוס אחראי על לשכות הגיוס וכל מה שקורה עד ליום הגיוס ולאחר מכן כל המידע היה עובר לבקו"ם והם היו אחראים על השיבוץ וההכשרה הראשונית של המתגייס. לאחר האיחוד שתי היחידות נהפכו לארגון גדול שרואה את התמונה הכוללת - שנקרא כיום מיטב".

מצליח: "צה"ל כל הזמן מתאים את עצמו לקהל היעד, עושים קבוצות מיקוד למלשב"ים ומכניסים כל מיני שינויים על מנת שהמלשב"ים יצליחו כמה שיותר. בנוסף מנגישים את המידע למשל, יש לנו את האינסטגרם של מיטב (רוצו לעקוב!) ואת הפייסבוק וכל זה כדי לתת פלטפורמה למידע שהנוער צריך על מנת לצמצם את אי הוודאות".

© קרדיט: דו"צ

השינוי הכי גדול ומשמעותי שקרה במהלך כהונתו של אל"ם במיל' בנימין דור הוא שמודיעים למלשב"ים לאן הם עתידים להתגייס. בזמנו השינוי הזה היה מהפכני מאוד וחדיש, לכן צפוי שיהיו קשיים כלשהם.

דור מספר ש"הדבר היפה ביותר שקרה הוא הקשר שנוצר בין היחידות לבין המתגייסים עוד לפני שהם התגייסו. למשל, כשהבן הבכור שלי התגייס הגיעו מפקדים אלינו הביתה וסיפרו לנו על המסלול שהוא הולך לעבור, היו גיבושים והיה נהדר. פעם זה בכלל לא היה מובן מאליו".

מצליח מצטרף לדבריו: "אני יכול להגיד שהקושי היחיד שהיה זה כאשר מתחיל משא ומתן לגבי השיבוץ - למשל קיבלתי שיבוץ מסוים ואני לא רוצה אותו, מה שבנימין אומר על הנגיעה במלש"ב לפני הגיוס והשיח עם המפקדים זה מצוין אבל כאשר מישהו הולך למקום שהוא לא רצה, מתחילים כל מיני ניסיונות לצאת מהשיבוץ אך בסוף הכול מסתדר".

© קרדיט: דו"צ

כאשר חושבים על איך המערכת הצבאית השתנתה ומה השתנתה, "ההיילייט של מה השתנה זה הנוער. אנחנו מתאימים את עצמנו להשתנות של הנוער. בסופו של דבר השיבוץ משתנה בהתאם לצרכים של הצבא, אבל הדרך שבה אנחנו מגיעים לשם משתנה כל הזמן כי הנוער משתנה כל הזמן, זה היופי והאתגר שבדבר" דור מסכם.

ממש רגע לפני הסיום, כפי שהבטחנו - גם יש לנו טיפ קטן בשבילכם מפי מצליח ודור:

מצליח: "הטיפ שלי למלשב"ים הוא שיתוף פעולה כל הזמן, להיות סקרנים - לשאול ולדעת על המיון שלכם, לאן אתם הולכים, לקרוא על זה באתר שלנו ולהבין שכל תפקיד הוא חשוב ולא לחפש מה שהחבר או החברה ממליצים ולא לעשות תחרות של ציונים והישגים, אפשר להגיע להרבה מאוד מקומות וציונים זה ממש לא הכול. אני סומך על כולם שבסוף מי שיודע ורוצה לעשות צבא כמו שצריך, מרים את הדגל ומגיע לתפקידים אדירים, שיהיה בהצלחה לכולם".

דור: "תנצלו את כל האפשרויות שלכם למידע, תביאו את הרצונות שלכם למה שאתם יכולים והכי חשוב- תעשו שירות משמעותי. אפילו לא בהיבט של תרומה לקהילה אלא זה גם חשוב למי שמשרת, ואם במהלך תקופת השירות אתם עושים משהו חשוב, תורם, משמעותי אז יש סיפוק ויש הנאה וידיעה שלא בזבזתי את השנים הטובות האלה".