על הנייר, נראה כי בשנים האחרונות התגברה הקבלה וההכלה של הקהילה הגאה, מה שבהכרח משפיע על ההבנה שלה. למרות זאת ולמרות הנגישות והזמינות למידע באינטרנט, נראה כי יש הרבה שאלות ונושאים שהם לא כל כך ברורים- למשל, נושא הפונדקאות בארץ שקיים רק שנה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• השראה לכולנו: מערכות היחסים בסדרות
• חוגגים אהבה: מקומות מגניבים ולא שגרתיים לדייטים
• בלי סודות: "קיימתי יחסי מין, ואני לא רוצה לשתף בזה את אמא שלי"

© אלבום פרטי

על כל זה מנסה לענות איש התקשורת ויוצר התוכן יואב מאיר, בסדרת מפגשים עם מומחים ודמויות מובילות מקהילת הלהט"ב בישראל שמסתכמים בקורס הנקרא "לצאת מהארון – מדריך לקהילת הלהט"ב בישראל" ומשודר בפלטפורמת SCREENZ. באמצעות שמונה מפגשים וראיונות, אותו קורס מהווה מדריך מקיף וראשון מסוגו ליוצאים וליוצאות מהארון, לבני משפחותיהם הסביבה הקרובה, ולכל מי שרוצה להעמיק את ההבנה שלו בקהילה.

"לצאת מהארון" הוא קורס ייחודי ואולי ראשוני מסוגו. מה גרם לך ליצור אותו?

"אני מתנדב במקומות וארגונים הקשורים לקהילה הגאה כ-17 שנים ואני מרגיש שאפילו אני, בתור מישהו שהוא מאוד מעורב בנושא, עדיין לא יודע הכל. לכן, החלטתי להיפגש עם מומחים ולשאול את כל השאלות שמעניינות אותי. חוץ מזה, אני חושב שאין מידע מסודר שאנחנו מקבלים בכל מני נושאים שקשורים לקהילה הגאה- לא בבית הספר ולא כחלק מהעבודה שלנו. בתור אנשים מהקהילה, מדובר במידע שלא תמיד חשוף אלינו. לכן, חשוב וכדאי שיהיה קורס ממוקד, בו יהיו נושאים שכל אחד יוכל ללמוד מהם".

למי הוא מיועד?

"קהל היעד של הקורס כולל בעיקר אנשים מהקהילה והמשפחות שלהם, אבל גם אלו שעובדים איתם- חברים לעבודה, נותני שירות, צוותי רפואה, עובדות סוציאליות… אנשים שרוצים להכיר את הקהילה יותר טוב. גם כאלו שיודעים דברים על הקהילה יכולים ללמוד משם. למשל, יש פרק על פונדקאות, בו אני מראיין מנכ''ל של חברת פונדקאות. באותו פרק הוא מסביר על התהליך בישראל, שכן הוא חדש וקיים רק שנה. בנוסף, בפרק אחר אני מראיין עורכת דין שמתעסקת בזכויות של הקהילה, שם היא מספרת על המצב בישראל כיום ומה צריך לעשות כדי לשמור על הזכויות שלנו. כמובן שיש עוד נושאים מעניינים, שכל אחד יכול ללמוד מהם דבר או שניים, כי הנושאים של זהות, מיניות וקבלה עצמית הם מעסיקים כל בן אדם- בלי קשר לנטייה המינית שלו".

© ADOBESTOCK

 בקורס אתה מראיין גורמי מפתח בקהילה הלהט"בית. היה מישהו או מישהי שהתחברת אליהם במיוחד?

"קודם כל, כולם אנשים מאוד מיוחדים ומעניינים ומכולם למדתי המון. היה לי מאוד מעניין להקשיב להם, ממש יכולתי לשבת איתם שעות! אני חושב שכל אחד יכול לתרום הרבה לצופים, בעקבות הניסיון חיים שלהם ובמה שהם עוסקים. אני יכול להגיד שהתרגשתי מאוד מהפרק עם מוטי רייף, הוא עסק בתפיסות של נשיות וגבריות בקהילת הלהט''ב ודיבר שם על זה שהוא רצה להיות כל הזמן יותר גברי. אני יודע שכל העיסוק הזה בגבריות ונשיות הוא מאוד נוכח בקהילה ובכלל וזה נושא שתמיד מאוד מעסיק אותי".

האם אתה מרגיש שגם אתה נחשב לגורם מפתח בקהילה?

"אני מקבל הרבה מאוד תגובות, בגלל ובעיקר שאני שנים פעיל בקהילה ומעלה תכנים בנושא. את הפניות אליי אני מקבל גם מהורים וגם מבני נוער. אני לגמרי מרגיש שאנשים יודעים שאני עוסק בנושא ויכול לעזור ולהפנות אותם לגורמים מקצועיים, אז אפשר להגיד שאני כן מרגיש ככה". 

מתי יצאת מהארון ואיך הסביבה קיבלה את זה?

"יצאתי מהארון כשהייתי בן 17. היה לי ממש מזל שגם המשפחה וגם החברים שלי קיבלו את זה מאוד טוב, חיבקו אותי וחיזקו אותי. זה מה שנתן לי את הביטחון לצאת מהארון ולחיות את החיים שלי באמת. אותה הכלה של המשפחה והחברים גרמה לי להרגיש שייך, ראוי ומקובל. זה גרם לי להרגיש בסדר עם עצמי, כי ברגע שיש תמיכה מהסביבה- זה נותן המון כוח".

© אלבום פרטי

כפי שציינת מקודם, יש הרבה מידע שעדיין לא חשוף לכל הקהילה. האם באותה תקופה צצו שאלות שהרגשת כי אין מישהו שיכול לענות לך עליהן?

"בטח! כשאני יצאתי מהארון, זה היה נושא שלא מדברים עליו כמעט בכלל. לא היה כמעט חומר לקרוא עליו, בקושי היה מידע באינטרנט. כתוצאה מכך, היו לי מלא שאלות ותהיות, ככה שתוך כדי החיים למדתי וגיליתי את מה שהייתי צריך ורוצה לדעת, דרך החוויות שעברתי. בגלל זה אני חושב שצריך קורס שמאגד את כל הנושאים, או לפחות מגוון רחב שלהם, כדי שאנשים יוכלו להיעזר בו ולקבל את התשובות לכל אותן שאלות ותהיות".

 אתה מתנדב ב"חושן" כבר 17 שנה. ממה שאתה רואה בשטח, איך הקהילה הגאה והיחס אליה השתנו מאז ועד היום?

"יש שינוי מטורף מבחינת הקבלה של החברה. אני חושב שבזכות הריאליטי, הייצוג בתרבות והרשתות החברתיות יש חשיפה יותר גדולה בכל מה שקשור למנעד של הקהילה. ברגע שאנשים נחשפים עוד ועוד למגוון הסוגים והגוונים בלהט''ב, הם מבינים שבסופו של יום כולם בני אדם. הרי כל אחד שונה, לכל אחד יש חלומות ושאיפות ולכולם יש מקום בעולם". 

באילו מובנים התהליך של יציאה מהארון כיום שונה מבעבר?

"היום יש הרבה יותר מודעות כלפי הנושא- גם לצוותים חינוכיים בבתי ספר, להורים וגם לחברה הכללית. כאשר נער או נערה יוצאים מהארון כיום, יש להם סביבה שיותר מכילה ומקבלת, יש ארגונים שהם כבר מבוססים בקהילה, מלאים בידע בנושא ויכולים לתת להם גב תומך, כמו 'איגי' (ארגון הנוער הגאה), 'חושן' שהוא ארגון ההסברה והחינוך והאגודה".

מה חודש הגאווה מסמל בשבילך?

"חודש הגאווה זה חודש בו הקהילה הגאה גם חוגגת, אבל גם מציינת את המאבק. זה חודש שהוא מאוד מרגש ואמוציונלי. מצד אחד, חוגגים את ערכי החופש, הסובלנות והקבלה ומסתכלים בגאווה על כל ההישגים שלנו עד היום. מצד שני, מציינים באותו חודש את המאבק, את זה שאנחנו עדיין חסרי זכויות במדינת ישראל. בין החגיגה לבין הקושי נוצר פער גדול". 

בתור כתב אופנה ומישהו שמתעסק בנושא הרבה מאוד שנים, מה דעתך על המהלך של חברות האופנה להוציא קולקציות במיוחד לחודש הגאווה?

"‏אני מאוד בעד חברות אופנה שמוציאות קולקציות מיוחדות לגאווה בחודש הגאווה ומקשטות את כל המרחב הציבורי והמסחרי בצבעים של הקהילה. הן גורמות ללהט''ב להרגיש שהם רצויים, שהם חלק, שהם מקובלים ובעצם עוזרות לנו גם בחגיגה וגם במאבק. אז חד משמעית אני בעד הרעיון של כל חברה שבוחרת להשתמש בצבעי הגאווה". 

מה מצב הקהילה בישראל?

"יש תחושה שהמצב משתפר בכל שנה, אבל עדיין יש הרבה מאוד גורמים שהם נגד הקהילה הגאה והרבה קולות של שנאה. זה תמיד מפחיד ולא נעים, גם כשרואים שהממשלה לא מקדמת חוקים בעד הקהילה הגאה. אני חושב שאף פעם לא תהיה קבלה מלאה, כי לצערי תמיד יהיו אנשים שזה מפריע להם, או שזה לא מובן להם. אני מקווה שזה ישתפר יותר ויותר. אני יכול להגיד שהמאבק עדיין בשיאו ואני מקווה שאנחנו נהיה שווי זכויות יום אחד". 

מה דעתך על השימוש הרווח במילה "הומו" כקללה?

"לצערי, היא עדיין הקללה מספר אחת בישראל. זה מזעזע בעיניי! אני לא מבין איך משרד החינוך לא יוצא לקמפיינים נרחבים כנגד התופעה הזאת. בכלל, אני חושב שהיום יש הרבה בני נוער להט''בים מחוץ לארון בבתי הספר העל יסודיים ועדיין אין מספיק שיח בנושא, או מערכי שיעור. אני מרגיש שלא מדברים על זה מספיק ואני מקווה שהשיח בבתי ספר בארץ יתפתח יותר. בקשר לשימוש של מונחים מהקהילה כקללות, אני ממש מקווה שזה יעבור מהעולם, שאנשים יבינו ש'הומו' זה זהות של בן אדם ולא קללה".

בסוף השבוע האחרון נרצחה שרית אחמד בת ה-18 מהכפר כסרא. בהמשך פורסם כי לפני כחודש התלוננה שאחיה מתכנן לרצוח אותה בגלל היותה לסבית ובכללי אוימה בעבר על ידי אחיה הגדולים עקב נטייתה המינית. מדובר באירוע שקרה בסמיכות לאירועים הגדולים של חודש הגאווה.

"הצטערתי מאוד מאוד לשמוע על הרצח של שרית אחמד, הלב שלי נשבר והוא כואב. אני לא מאמין שבישראל בשנת 2023 עדיין אנשים נרצחים על רקע נטייה מינית. אני חושב שהממשלה חייבת להכין תוכנית חירום ולטפל בכל המקומות בארץ. ככה שבכל מקום יהיה ‏מקום לקהילת הלהט''ב, שיהיה עובד סוציאלית שאחראי על התחום באותו מקום, שיהיה למי לפנות ולעזור לכל חברי הקהילה בכל מדינת ישראל". 

עצה לנער/ה מהקהילה?

"קודם כל חשוב לי להגיד לכולם ולכולן שהם בסדר והם מהממים ומהממות כמו שהם, מי שהם זה מצויין. הם לא צריכים להשתנות! מעבר לזה, אני רוצה להגיד להם שזה ילך וישתפר, שזה יהיה קל יותר ותמיד עדיף לחיות באור ולא בצל".

עוד בערוץ היחסים והאהבה של פרוגי:

• מיומנה של מלכת דראג: על החיים הכפולים וייצוג הקהילה בתקשורת
• טוב או לא?! התעסקות במיניות בסדרות הנוער
• בלי סודות: "איך אגרום לו לאהוב אותי?"

© אלבום פרטי

בניגוד למה שנוטים לחשוב, שראל מספר על משפחה חמה ועוטפת וילדות מאושרת בכפר סבא "אמא לביאה, סמדר, מורה במקצועה, אבא נערץ, מצליח עובד במועצה אזורית דרום השרון. נולדתי כילד שני אחרי אחותי הבכורה, הגדולה ממני בשנה, שהיום סטודנטית למשפטים. אחרי כמה שנים הגיעה אחותי טל האהובה, (והיום אחי האהוב לא פחות ראם בן ה-22) וכמובן אחי הקטן אור בן ה-18. משפחה תימנית שומרת מסורת, בתקופה שנראית כל כך רחוקה, בלי מסכים, עם הרבה משחקים בחוץ, והרבה שלווה בפנים, עולם שלא יחזור עוד".

 - איך הגבת בפעם הראשונה שאחות שלך יצאה מהארון?

"כל אחד הגבתי בדרך שונה כי ההרגשה שלי הייתה אחרת. כשאחותי הגדולה יצאה מהארון זה פחות הפריע לי, בשנים האחרונות יש המון שיח בריא ומכיל סביב הנושא. כשאחי הודיע לי שהוא זכר בגוף של אישה זה כבר היה נראה לי מטורף. אבל כשאחי הקטן הודיע לי שהוא אוהב בנים כבר הרגשתי שכל המשפחה מאבדת את זה".

- למה היה לך כל כך קשה עם היציאה שלהם מהארון?

"הרגשתי שהתערערה לי הזהות האישית שלי, שחייתי במין שקר וזה מה שהביא אותי למשבר. זה השפיע על היומיום בדברים הקטנים, אפילו במחשבה של איך אני פונה אל אחותי או בעצם אחי. הרגשתי בעיקר שמשהו נשבר במהות של המשפחה".

- איך אתה מרגיש עם זה היום?

- "וואו, היום אני יכול להגיד שעברנו דרך ארוכה, קשה מאוד, ממש מסע אישי ומשפחתי שהצלחנו לעבור כל אחד לחוד וביחד. היום אני מרגיש עם זה בסדר גמור, הדבר היחיד שחשוב לי זה שאחיי יהיו בריאים ומאושרים, כי זה באמת מה שחשוב בחיים".

- אתה מסתכל על אחים שלך בצורה שונה מאז היציאה?

"בהתחלה הסתכלתי בצורה שונה, חד משמעית. היה לי דיי קשה עם כל הנושא של להט"ב שהיה חדש וזר לי. היו תקופות ארוכות שהתרחקתי ולא דיברנו. חווינו משבר כל כך עצום במשפחה, אפשר לתאר את הקשר שלנו באותה התקופה כרכבת הרים. . זאת הייתה ירידה לצורך עלייה, היום הם הכי חשובים לי בעולם, הקשר ביני לבין שאר האחים הוא מעולה. אפשר להגיד שיצאנו מהמשבר מחוזקים, מאוחדים ואוהבים אחד את השני מכל הלב. אני נמצא במקום שבו אני מבין שהעובדה שיש לי משפחה ושכולם בריאים זה כל מה שחשוב".

"הבנתי שלא משנה הזהות המגדרית של האחים שלי או של כל אדם" © אלבום פרטי

- אם היית יכול לחזור לגיא של אז, שלא קיבל את היציאה של האחים שלו, איזה עצה הייתה נותן לו?

"אני בספק אם הייתה עצה שהייתה יכולה לעזור לי באותה נקודת זמן ולשנות לי את ההרגשה. אם הייתי יכול, הייתי מסתכל לגיא של אז בעיניים ואומר לו: ׳הכל יהיה בסדר, המשפחה תעבור את זה ותצא מכל היציאות מהארון רק מחוזקת, אל תדאג מהעתיד ואל תפחד, אני מבטיח לך שהכל יסתדר׳. בסופו של יום התגברנו והצלחנו לגדול מזה".

 - איזה טיפים יש לך לבני נוער שאחים שלהם יצאו מהארון?

"הטיפ העיקרי שאני יכול להביא לבני נוער שאחים שלהם יוצאים מהארון זה שיחבקו אותם ויאהבו אותם בדיוק כמו לפני היציאה מהארון. גם אם קשה לכם עם זה, אני בטוח שהרצון שהאח/ות שלכם יהיה מאושר גובר על זה, ולכן בין אם קשה ובין אם לא, פשוט תתמכו בהם במידת הצורך תקבלו גם תמיכה".

 - מה החלום שלך?

"זאת שאלה טובה. החלום שלי הוא להיות בתפקיד שאני אדע וארגיש שאני תורם מעצמי ועושה טוב למען לציבור והמדינה, חשוב לי להיות מעורב הרבה יותר פוליטית אני אתמקד בשני נושאים שקרובים ללבי, נושא הלהט"ב והתמודדות עם דכאונות וחרדות. אני רוצה בעתיד להיות בין אלו שמקבלים החלטות ועושים דברים למען הזולת, בין בכנסת בין מחוצה לה. זו המטרה שלי בחיים. הבנתי שלא משנה הזהות המגדרית של האחים שלי או של כל אדם, מה שחשוב הוא שהוא יהיה בן אדם טוב, שיהיה מאושר וככה הוא גם יוכל לתרום בחזרה לחברה".

"אני נמצא במקום שבו אני מבין שהעובדה שיש לי משפחה" © אלבום פרטי

תופתעו לגלות שהאוכלוסייה שמהווה נתח משמעותי מקהל היעד של מופעי הדראג השונים גם בארץ וגם בעולם היא בני נוער. חלקם מעדיפים לצפות בתוכנית או להיות קהל בהופעות ויש גם כאלה שמחליטים להגיע לקדמת הבמה ולהופיע בעצמם בתור מלכות דראג. אחד מהם הוא ליאם שניצר (19) מתל אביב, שמתנדב בשירות לאומי עם נוער בסיכון בקריות, עובד בתיאטראות בתחומי הבימוי, הסאונד והתאורה וגם מתעסק בדראג עם הדמות "לואי פולר". 

עוד בערוץ היחסים ואהבה של פרוגי:

• בהשראת חודש הגאווה: מתנות שתוכלו להעניק לבני הזוג
• מכתבים מהלב: "איפה לעזאזל אמצא אהבה?"
• בני הזוג מסיימים תיכון? הנה הציטוטים שיעזרו להם

"אני מרגיש שאני מביא איתי המון שמחה וזה מה שדראג צריך לעשות" © אלבום פרטי

 - איך נכנסת לעולם דראג?

"התחלתי באזור גיל 14 לראות התוכנית 'רופול', ויצא שהרבה פעמים במהלך התוכנית אמרתי לעצמי שאני יכול לעשות את זה יותר טוב מהן. במקביל, בלי קשר לצפייה בתוכנית, היה לי כבר ניסיון בכל מה שקשור לפאות ועיצוב פאות, ככה שזה המשיך אחד את השני באופן מסוים. מעיצוב פאות המשכתי כבר לתפור את הבגדים שלי, לעצב אותם, לבנות את הלוקים, להתאפר... זה משהו שקרה די לאט, לא רצתי לראות מדריכים על זה ביוטיוב ודי לקחתי את הזמן בלגלות את העולם של האיפור. לאט לאט התחלתי להבין מה זה דראג".

- מה זה דראג בשבילך?

"את יודעת, דיברתי עם חברה לפני כמה זמן והיא לא הבינה למה צריך להנגיש את הקהילה הגאה לילדים כל כך קטנים ולדבר איתם על זה שהם יכולים להימשך למה שהם רוצים. אמרתי לה שלא צריך לדבר על זה בצורה הזו עם ילד קטן, כל מה שצריך זה לדבר איתו על זה שהוא יכול להיות מה שבא לו, כי אחרי שהוא יידע את זה, תהיה לו את הבחירה להחליט מתי שירצה אם להיות סטרייט או לא. בנוסף, אני באמת מאמין באושר עצמי. כשהופעתי במצעד הגאווה והלכתי שם, מישהי צעקה לי 'איזה גוף מהמם יש לך!', אז הסתובבתי ואמרתי 'לי יש גוף מהמם? הייתי מתה לגוף כמו שלך!' אני מרגיש שאני מביא איתי המון שמחה וזה מה שדראג צריך לעשות. אני לא מאלה שרוצים לבלבל אותך או לגרום לך לצאת מהארון, ממש לא! אני בא בשביל להרים, בשביל האושר, בשביל הכיף הזה, בשביל לאהוב את עצמך. אז דראג בשבילי הוא קודם כל פלטפורמה אומנותית, אני פשוט מביא כיף דרך האומנות שלי, דרך בחירת תלבושות, דרך בחירת השפה... בא לי להביא כיף!"

- איך הרגשת כשעלית להופיע בפעם הראשונה בפני קהל?

"פעם ראשונה שלי הייתה כשהיה פיגוע בתל אביב. שעה לפני ההופעה, כשאני כבר מאחורי הקלעים, שני רחובות מאיתנו בדיזינגוף היה את הפיגוע. זה היה הזוי וזאת הייתה ההופעה הכי נוראית בעולם, הייתי בניתוק מטורף. אבל חודש וחצי אחרי זה הייתה לי הופעה נורמלית כמו שצריך והיה מדהים לגמרי. באותו זמן באו וצילמו אותי להפקת סרט דוקו גרמני אז הם ליוו אותי בכל הימים האלה לקראת ההופעה הראשונה בתור הדמות וזאת הייתה פעם ראשונה שהבאתי אותה לבמה וזה היה מדהים.

הופעתי גם במצעד הגאווה, היה את כל 'המסביב' כמו שיש תמיד, כל ההתאפרות, ההתכוננות, ה'מינלינג'- כל ה'מה קורה, מה שלומך, בוא נעשה טיקטוק ביחד'... אבל בסופו של דבר באתי להיות על במה, ככה שזה יוצא שהחלק הכי רגוע ביום הזה. כשאתה נמצא עליה אתה לא חושב על כלום, אתה פשוט עושה! אתה לא שם לב שאתה נחנק מרוב לחץ, רק כשאתה יורד אתה פתאום נזכר בעצמך וזה מדהים. את יודעת, אפשר להעביר שם ערב שלם ובסופו של דבר להיות על הבמה שתי דקות. הייתה לי חוויה כזאת כיפית, היה מטורף, זה ערב שלם שמרגיש כמו על רכבת הרים."

" אני יכול להגיד לך שלעשות דראג זאת הייתה יציאה מהארון הרבה יותר קשה" © אלבום פרטי

- איך הסביבה קיבלה את ההחלטה שלך להיכנס לדראג?

"לפני שמגיעה הקבלה של הדראג, מגיעה הקבלה של מה זה להיות הומו. אני יצאתי בגיל 12.5 וזאת הייתה יציאה מאוד טובה, מבחינת כל המשפחה ומבחינת כולם. אני יכול להגיד לך שלעשות דראג זאת הייתה יציאה מהארון הרבה יותר קשה, כי כשאתה עושה דראג ומתחיל ללבוש בגדי נשים פתאום עוברת המחשבה של 'אבוי לי, הוא רוצה להיות אישה' או 'זה נעים לו, הוא רוצה לעשות עכשיו ניתוח'. אנשים לרוב נחרדים מזה ואני רק רוצה להגיד להם להגיד חברים, כבר יצאתי מהארון, אנחנו כבר בחצי הדרך. מה אם אני אחליט לצאת בתור טרנס? יאללה תתקדמו! זה תמיד נורא מעצבן אותי.

"אמא שלי ואבא שלי הם המעריצים הכי גדולים שלי, הם הכי מפרגנים וגם באים להופעות. הם פחות מעורבים בבחירת השירים ובחירת הפאות, כי בכל זאת אני המלכה ומדובר בסופו של דבר בבחירות שלי, אבל מאוד אכפת להם. הם מזמינים חברים שלהם להופעות, את שאר המשפחה… הם תמיד מאוד מתרגשים מאירועים כאלה. כמו שסיפרתי מקודם, גם אחיות שלי מאוד גאות בי והן חלק בלתי נפרד מהמסע שלי. אני פשוט מרגיש שקיבלתי ברכה שיש לי אנשים כאלה איתי, כי קיבלתי את האנשים הכי מכילים והכי מבינים. אני חושב שכל אחד עושה מסע בחיים כדי למצוא את האהובים שלו, אבל כרגע לפחות אני מרגיש שיש לי את האהובים שלי והם איתי בכל הופעה. אני מרגיש שכולם חלק איתי במסע הזה, כי כשאני יורד מהבמה אני מחבק גם את אמא שלי, גם את אחותי וגם את חבר טוב שלי או חברה טובה שלי והם איתי שם ברגעים כל כך משמעותיים".

© אלבום פרטי

- מה מבחינתך החלק הכי קשה בדראג?

"אתה כל הזמן באיזשהו שיח עם עצמך. אני חושב שבתור ליאם, בלי קשר לדראג, אני אדם שקשור לעצמו ומדבר עם עצמו. אבל דראג מביא איתו הרבה שאלות קשות על זהות, הרבה מידע, הרבה אפשרויות ותשובות. לי נגיד מאוד ברור שאני לא רוצה להתחיל לעשות ניתוחים קוסמטיים לפנים, ברור לי מה האיפור בשבילי ומה הדמות הזאת בשבילי. אני רוצה להיות גאה בכל מה שאני עושה, אבל בשביל להיות גאה במשהו אני צריך לחשוב עליו ולשקול אותו הרבה. יחד עם זאת החלק שיותר טוב בדראג בא יד ביד עם הקשה. אני חושב שהחלק הקשה הוא חלק שהוא הכי כיף לי כי הוא מאתגר אותי. נכון, יש את כל החלק של ההופעה על הבמה והקהל… אבל האתגרים שאני מביא לעצמי והשיח עם עצמי הוא כל כך כיף לי, אני מרגיש שאני מתפתח בזכותו ומתקדם!"

- איך משלבים ביחד את הדראג והעבודה בתאטרון?

"בחצי שנה האחרונה באמת יצאתי מהחדר החוצה, התחלתי להראות את הדמות לאנשים אחרים ולחשוף אותה. זה נהפך למשהו מאוד אקטיבי, ברמה שיש בין הופעה אחת לשתיים בחודש. אני לא אדם מאוד מקצועי שמשנן טקסטים ביום-יום אז זה כן הופך להיות משהו שהוא מאוד קשה, אבל זה כל כך שווה את זה! שני המקומות הם מקומות בהם אני מרגיש שאני מגשים את עצמי".

- ספר על הדמות שבנית "לואי פולר"

"לואי היא שובבה, היא קולית ברמות. היא מאוד מצחיקה, אבל היא לא באה סתם להצחיק אותך. בסופו של דבר, רוב הזמן אני מצחיק את עצמי ואנשים לא מבינים מה קורה לי. זה הכיף הגדול, כי אני בא לשם בשביל ההנאה שלי והכיף שלי. היא נראית מצוין, הגוף שלה מדהים והדמות שלי לא מפסיקה להפתיע. על כל לוק שחושבים שהוא מגניב, שהפתעתי איתו לטובה וחידשתי אני שואף להביא עוד לוק ולהפציץ עוד יותר. בא לי שהקרנבל הזה לא יפסיק, כי זה באמת קרנבל. זה גדול, זה מטורף, זה לא מוכר וזה קצת מיני. הרבה אנשים לא מיניים ביום יום שלהם, אבל בדראג פתאום מרגישים חופשי להשתחרר, להשתולל, לכייף, לצחוק ובעיקר לא לקחת את החיים בכזאת רצינות".

- איך מתחילים לבנות דמות בדראג?

"זה מאוד תלוי בבן אדם. בתחילת הדרך, ישבתי שנה וחצי בחדר ועסקתי רק בלתפור דברים ולנסות איפור. לא היה לי מנטור שלקח אותי, שם אותי בדראג ודאג לי מהשיער ועד העקבים בפעם הראשונה כדי שאני אראה אם אני אוהב או לא. זה ממש לא היה ככה. נכנסתי למים ולא ידעתי לשחות, נכנסתי לעולם הדראג לאט לאט ובהדרגה. כמובן שהמשפחה שלי נמצאת ביחד איתי בתהליך הזה וזה לא רק אני, כולם שותפים לזה בדרך כזאת או אחרת ואני תמיד דואג שזה לא יהיה מעיק מדי. אז אתה פשוט נכנס לזה ומתחיל לשאול את עצמך שאלות. יש קורס מיוחד לדראג בשביל לעזור עם יצירת הדמות, שאתה פשוט יושב עם מנחה ואתה מהווה חלק מקבוצה אז הפיתוח של הדמות שונה לגמרי. אני לצורך העניין לא חיפשתי משהו כזה, אני לא מדבר מזלזל בקורסים האלה כי זאת דרך נוספת של אנשים למצוא את הדמות שלהם אבל לי זה היה לא משהו שהתאים. אני הייתי צריך להמציא את השאלות ולענות עליהם, אז התחלתי לשאול את עצמי 'מי את, לואי?' ולענות על זה לאט לאט".

- מה דומה ומה שונה בינה לבינך?

"אני שואב המון השראה מלואי, כי היא מאוד בטוחה בעצמה. היא גם מאמינה בלב שלם ולפעמים לי קשה להאמין בלב שלם שאני טוב, שאני יכול לעשות דברים. אני לא יודע להגיד בדיוק מה זה טוב, זאת מעין הרגשה כזאת. יש בי שיח שלי עם עצמי, אבל אין לי פיצול אישיות, כי מדובר בצדדים שונים של האישיות שלי. היא יכולה להרים אותי ואני יכול להרים אותה. לפעמים בתור לואי אני יכול להילחץ ולהשתגע ואז בתור ליאם אני יכול להרגיע אותה ולהגיד לה 'הכל בסדר, תפסיקי עם הפאניקה'. בחלק מהצדדים שלי מצאתי את הדמות שלי וזה גורם לי להרגיש מאוד מחובר לעצמי, זה שיש לי שתי דמויות ויותר נוח לי וכיף לי לנהל את השיח שלי עם עצמי. עכשיו אנחנו מנהלים את הראיון מול ליאם, אבל אני מאוד מושפע מלואי. האהבה העצמית הזאת באה ממנה, הדמות הזאת מראה לי כמה אתה יוכל לאהוב את עצמך ולהכיל את עצמך ואני לוקח את זה לעצמי, לליאם".

"ש בי שיח שלי עם עצמי, אבל אין לי פיצול אישיות" © אלבום פרטי

- ומה קורה כשאתה לא בעולם של הדראג?

"אנחנו חלק אחד מהשני כל הזמן, אני כל הזמן נמצא שם והיא כל הזמן נמצאת שם. יש זמנים שאני יותר מגשים אותה ויש זמנים שאני יותר מגשים את עצמי, למרות שאני יכול לסתור את עצמי ולהגיד שיש רגעים שאני לגמרי שניהם. היה לי עבר לא פשוט עם הגוף שלי, לא הרגשתי איתו בנוח ורציתי לרדת במשקל. אף פעם לא הייתי מלא, אבל עדיין יש לי טיפה חזה וטיפה בטן. אבל כשאני הולך ברחוב ביום יום שלי עם בגדים גבריים אני מאוד שואב מלואי השראה, אני מיישר את הגב, פורש את החזה וגאה באיך שאני נראה, גם אם שום גבר לא ירצה אותי בגלל זה וגם אם למישהו ברחוב יהיה ביקורת על זה".

- איך הייתה החוויה שלך במצעד הגאווה?

"היה מדהים! הייתי עם קיי לונג, שזאת מלכת דראג מדהימה שהזמינה אותי להופיע איתה ועם דנה אינטרנשיונל על הבמה הראשית במצעד. זאת הייתה חוויה מאוד מרגשת, כי כל שאר הבנות שהיו על הבמה הן עם ניסיון של שלוש או ארבע שנים בדראג, אז הן הרבה יותר מנוסות ממני ואותי הזמינו למרות שאני עם פחות ניסיון. מלבד זה, הלכתי עם שתי החברות הכי טובות שלי ופשוט הרגשתי שבאנו לחגוג. אני יכול לספר לך שבתחילת החודש נסעתי באוטובוס, כשעיריית תל אביב תלתה דגלים של הגאווה על עמודי התאורה. מאוד התרגשתי כשישבתי באוטובוס וראיתי את זה.

עכשיו כשאני מחוץ לתל אביב אני רואה כמה הומופוביה יש, כמה שנאה יש. אני מאוד מודה על זה שמקבלים אותי מאיפה שאני בא, אבל אני חייב להמשיך ולהילחם למען האנשים שלא מקבלים אותם איפה שהם נמצאים. הרגשתי כל כך נעים וכל כך טוב ואני רוצה שעוד אנשים יחוו את הטוב הזה ואת הקבלה הזאת. עם השנים אתה מתחיל לשים לב שפעם צועקים עליך באוטובוס או מסתכלים עליך מוזר במסעדה, לא צריך אפילו להיות בדראג כדי שזה יקרה. מספיק שתחליט לגדל שיער ארוך ויהיה לאנשים מה להגיד.

אני פחות לחוץ ללכת ברחוב מחוץ לתל אביב, אבל בהחלט קל לך לשבת באוטובוס ולדמיין סיטואציות הזויות ולחשוב שאולי אתה תהיה הבן אדם שיעשו לו את זה. יש כל כך הרבה סיפורים על אלימות כלפי אנשים מהקהילה הגאה, אז מאוד קל לחשוש. אני כן חש בביטחון, אבל אני מודע לעניין ומתייחס בכבוד לאנשים שמרגישים לא בנוח ללכת ברחוב. לאו דווקא מדובר באנשים מהקהילה, זה יכול להיות גם נשים שמרגישות שמסתכלים עליהן ברחוב. מבחינתי זה אותו דבר".

- לדעתך, זה יהיה נכון להגיד שאנחנו מתקדמים לקראת שוויון וקבלה של הקהילה הגאה גם באזורים אחרים בארץ?

"אני בטוח בזה והסלנג הוא לא זה שיפיל אותנו, גם כשמשתמשים במילים כמו 'הומו' כקללה. אפשר לראות כיום בטלוויזיה הרבה יותר ייצוגים של הקהילה, בתעשיית המוזיקה אין אומן שלא מוציא שיר לכבוד מצעד הגאווה. בעיקר מדובר באומנים שפונים גם לקהילות שלא בהכרח מקבלות את העניין הזה, אבל הרבה אנשים שומעים את השירים ומפיצים את הבשורה במרכאות. כי זה שאתה שומע את השיר לא אומר שאתה ליברל שמקבל את כל הקהילה, אבל בכל זאת אפשר להגיד שיש שינוי. בנוסף, כל העניין של 'me too' שנפתח לקהילה הגאה בחודשים האחרונים. בכל שיעור גיאוגרפיה אפשר ללמוד שהמטרופולין משפיע ומביא את התרבות לשאר המדינה וזה בסדר, אבל אני מאמין שיש מקום לכולם בכל מקום". 

"לפני שמגיעה הקבלה של הדראג, מגיעה הקבלה של מה זה להיות הומו" © אלבום פרטי

- אתה רואה את עצמך ממשיך עם הדראג גם בעתיד?

"אני יודע שיום יבוא וזה ייגמר, אני שלם עם זה ואני מרגיש שזה חלק מהתהליך שלי. יכול להיות שאני טועה וזה לא ייגמר לעולם, אני זורם גם עם זה. בכל מקרה, אני יוצא מנקודת מחשבה שמחר אני יכול לקום בבוקר וכל המציאות שאני מכיר תהיה שונה לגמרי. אני חי בשלום עם האפשרות שיום יבוא ואני אפסיק לעשות דראג. אני מרגיש שהדראג הוא משהו שהוא כמו כלי עזר בשבילי כדי למצוא את עצמי, להבין מי זה ליאם ולמצוא את הדמות שלי, את הקול הייחודי שלי. יכול להיות שאני אמצא אותו רק דרך דראג, יכול להיות שאני אמצא אותו גם דרך דראג אבל אני לא מפחד מהמחשבה שיכול להיות שהפאות כבר לא יהיו בשימוש וזה בסדר. על השולחן יש לי כרגע דברי איפור, אבל לגמרי יכול להיות שחודש הבא זה ישתנה למשהו אחר, למרות שאני בעניין הדראג כבר הרבה שנים".

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

1. 1. 1. • בלי סודות: "מאחר לי המחזור"
         • מכתבים מהלב: "איפה לעזאזל אמצא אהבה?"
         • בני הזוג מסיימים תיכון? הנה הציטוטים שיעזרו להם
           
      2. ארוחה זוגית
         אין מתנה מושקעת ומרגשת כמו ארוחה זוגית שתכינו לבני הזוג ממש בעצמכם (או תקנו ממקום שווה ותסדרו יפה יפה על הצלחת. סודכם שמור עמנו).
         טיפ: תדאגו שהארוחה תהיה בצבעים המאפיינים את רוח חודש הגאווה - בצבעי הקשת!
         למשל, סלט בכל הצבעים, פיצה עם תוספות מגוונות וטעימות…
      3. "באהבה, סיימון"
         הספר "באהבה, סיימון" מספר על תלמיד תיכון הנתקל בקשיים חברתיים בהיותו מסגיר את משיכתו המינית. בקצרה (ובלי יותר מדי ספויילרים), סיימון הוא הומוסקסואל בסתר, אלא שהדבר מתגלה בטעות לכל השכבה על ידי פרסום שיחות אישיות שלו באתר רכילות של השכבה.
         ואת ההמשך נשאיר לכם לגלות…
         אגב, עובדה מעניינת, בהמשך הספר פותח לסרט, שבאופן מרגש ומרענן - היה הסרט הראשון של אולפן הוליוודי גדול, העוסק בסיפור אהבה בין בני נוער להט"בים. נשמע מבטיח, לא?
      4. 

         © צילום מסך מיוטיוב (תמונה מתוך הסרט)
      5. יומן
         אין מי שיבין יותר טוב מכם את התהליך שבני הזוג היו צריכים לעבור בעת היציאה מהארון, הרי לפניי החופש העצום שאנחנו חוגגים החודש - הם היו צריכים להתמודד עם המון קשיים כמו שפיטה מהחברה, חוסר קבלה מצד הסביבה שלהם, ואפילו לעתים בושה במי שהם.
         יומן הוא מקום מעולה בו הם יכולים לפרוק את כל הרגשות שלהם, וגם לתעד את הדרך המעניינת.
      6. עוגה
         ואם כבר בארוחה עסקינן, מהי ארוחה מוצלחת ללא קינוח בסופה?
         הרשת מלאה במתכוני עוגות ועוגיות שתוכלו להכין בקלות לבני ובנות הזוג, בהשראת חודש הגאווה.
         כל שנותר הוא להפשיל שרוולים ולהתחיל במלאכה!
      7.  
      8. תקדישו להם שיר
         חודש הגאווה, מעבר להכל, מנציח את היחודיות שבאדם.
         הוא כאן להזכיר לנו שכל אחד הוא שונה,
         ושזה בסדר, ושזה מדהים למען האמת.
         דרך טובה לציין יחודיות של אדם היא על ידי שיר שתכתבו עליו.
         והמלצה מאיתנו, אל תפחדו מלכתוב שירים על בני הזוג - המחווה הזו כל כך מיוחדת ורומנטית, שלא משנה מה תכתבו, היא תתקבל בברכה ובעיניים דומעות מאושר.
      10. חודש גאווה שמח!

תדמיינו סיטואציה: חבר טוב יצא מהארון בפניכם. אתם מתרגשים בשבילו וגאים בו, מבטיחים שתהיו כאן עבורו לאורך כל הדרך. בהמשך השיחה, החבר משתף שהוא נתקל בקשיים במהלך היציאה - בין אם מדובר על פחד מהתגובה של הסביבה, בין אם מדובר על חוסר קבלה של הוריו, או בכל דבר אחר… הכתבה הבאה נוצרה במיוחד עבור מצבים כאלה. שתפו את החבר בציטוטים הבאים, ואולי (בתקווה) הם יצליחו לחזק אותו.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

1. 1. 1. • בלי סודות: "אם הוא ידחה אותי אני אחשב לפדיחה של העיר"
         • מכתבים מהלב: "קמצוץ של קיטש"
         • נוגע ללב: ספרי אהבה טרגיים שאי אפשר שלא לבכות מהם
           
      2. "הרצון להיות מישהו אחר הוא בזבוז של האדם שאתה" (מרילין מונרו)
      4. "החיים הם מסע בו אנו מוצאים את עצמנו, את הכוח שלנו, בו אנו חיים למען עצמנו ולא בשביל אחרים" (מריסקה הרגיטאי)
      6. “הפחד הגדול ביותר בעולם הוא הפחד מהדעות של אחרים וברגע שאתה מפסיק לפחד מהעדר, אתה כבר לא כבשה, אתה הופך להיות אריה. שאגה אדירה מתעוררת בלבך, שאגה של חופש" (אושו)
      7. 

         © adobestock
      8. “רק אתה יכול לשלוט על העתיד שלך" (דוקטור סוס)
      10. "כאשר אתה מפסיק לחיות את החיים שלך על סמך מה אחרים חושבים עליך, החיים האמיתיים מתחילים" (שאנון אלדר)
      12. "ברגע שיודעים מי אתה, תמיד יש מי שיבוא אליך בטענות שאתה כזה" (רומן גארי)
      13. 

          © adobestock
      14. “בסוף, אנשים הולכים לשפוט אתכם בכל מקרה. אל תחיו את החיים בניסיון להרשים אחרים. תחיו את החיים בניסיון להרשים את עצמכם" (מקור לא ידוע)
      16. "מכל מה שתפגוש במסע שלך, בני האדם יהיו הסכנה הגדולה ביותר. אבל אם תזדקק לעזרה, הם אלו שיעזרו לך. זכור זאת, והמסע שלך יצליח" (לינדה סו פארק)
      18. “אתם יכולים לסגור את העיניים כדי לא לראות את הדברים שאתם לא רוצים לראות, אבל אתם לא יכולים לסגור את הלב כדי לא להרגיש את הדברים שאתם לא רוצים להרגיש" (ג'וני דפ)

שלב ראשון: הווסת

שלב זה נמשך בדרך כלל כחמישה ימים בממוצע, והוא מתרחש כאשר הביצית שלא הופרתה מופרשת מהגוף יחד עם רירית הרחם. לצד הדימום הנרתיקי, ימים אלה מאופיינים בתופעות לוואי, כגון:

• כאבי בטן הנובעים מהתכווצות הרחם

• רגישות בשדיים

• מצב רוח ירוד

• נפיחות בבטן

• כאבי ראש

• עייפות

מה עושים? נסו לתכנן בימים אלו זמן מנוחה ומרגוע ולהימנע מלקבוע תוכניות חשובות או מאתגרות לתקופה זו. תוכלו לנטול משכך כאבים במידת הצורך, להכין בקבוק חם ולנוח.  

© adobestock

שלב שני: שלב הזקיקים

בשלב זה, הנקרא גם השלב הפוליקולרי, המוח מפריש הורמון בשם FSH, המורה לשחלות להתחיל לפתח זקיקים המכילים בתוכם מספר ביציות. בסופו של התהליך, רק זקיק אחד מגיע להבשלה מלאה, ויתר הזקיקים, עם הביציות שבתוכם, קמלים ומתים. בתקופה זו מופרשים הורמונים נוספים כמו פרוגסטרון ואסטרוגן, כשהמטרה של כולם היא להכין את הרחם והגוף לקראת הביוץ. השלב הפוליקולרי, בעיקר לקראת סופו, מתאפיין במצב רוח מרומם, פעלתנות וחשק מיני גבוה. אתן עשויות אף לגלות כי עור הפנים והשיער שלכן נראים רעננים ובריאים מתמיד. 

מה עושים? זהו בדיוק הזמן לקבוע ראיונות עבודה, לקחת פרויקטים גדולים או לתכנן טיול רומנטי עם בן הזוג. תהינו!

שלב שלישי: הביוץ

הביוץ מתרחש בדרך כלל ממש באמצע המחזור החודשי, כאשר ביצית בשלה משתחררת מהזקיק ועושה את דרכה בהתרגשות לכיוון החצוצרה, שם היא עשויה לפגוש בזרע שיפרה אותה. תהליך ביוץ נמשך בדרך כלל יום אחד בלבד, והוא עשוי לגרום לתופעות לוואי כגון:

• כאבי ביוץ חדים שמקורם בשחלות

• עלייה של מעלה אחת בטמפרטורת הגוף

• הפרשות מוגברות הנובעות מרירית צוואר הרחם

מה עושים? אם אתן מנסות להיכנס להיריון, תוכלו לעקוב אחר סימנים אלה כדי לזהות את יום הביוץ, שבו הסיכויים לכך הם הגבוהים ביותר.

שלב רביעי: השלב הלוטאלי

המפגש הרומנטי לא התרחש, והגיע זמנה של הביצית שבחצוצרה לפנות את מקומה ולתת את הבמה לזו שבאה אחריה. מרגע שהתרחש הביוץ, הזקיק שהכיל את הביצית הופך למסה של תאים הנקראת גופיף צהוב, ומתחיל לייצר פרוגסטרון ואסטרוגן. לאחר מספר ימים הוא מתפרק, ורמות ההורמונים הללו צונחות. הירידה החדה בהורמונים, המתרחשת לקראת קבלת הווסת, מבשרת אצל נשים רבות את בואה של התסמונת הקדם וסתית – PMS. בתקופה זו, את עשויה לחוות תופעות לא נעימות, הכוללות: 

• חרדה וחוסר שקט

• מצב רוח ירוד

• שינויי מצב רוח פתאומיים

• כעס לא אופייני

• שינויים בתיאבון וחשק מוגבר למתוקים

• שינויים בדפוסי השינה

• ירידה בחשק המיני

נשים מסויימות עשויות לחוות אף תסמינים גופניים, כגון:

• נפיחות בבטן

• שדיים כואבים

• התפרצות אקנה

• עצירות

• שלשול

• כאבי ראש

לא כל הנשים חוות תסמיני PMS, אך נשים רבות חוות אותם בלי להיות מודעות לכך. כיוון שאין לתופעה סימנים פיזיים מובהקים, כמו הדימום המופיע בעת קבלת הווסת, אנו עשויות לפספס לחלוטין את התרחשותה, ולמצוא את עצמנו מצוברחות ונוחות לריב בלי שנבין מדוע. 

מה עושים? קודם כל, נשמו עמוקה. זכרו שמדובר בסך הכול במספר ימים בודדים. אם אתן קשובות לגופכן ועוקבות אחר התפתחות המחזור שלכן, תוכלו להתכונן מראש לשינויי מצב הרוח ולנסות להקל על עצמכן ככל הניתן בימים אלה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

1. • מכתבים מהלב: "אני רוצה להודות לך, חברה יקרה שלי"
   • לא בקטע מעליב: הכינויים הכי דביקים שיש (תפסיקו)!
   • בלי סודות: "התאהבתי במישהו"
     

מי שספגה חלק לא מבוטל מהביקורות הייתה כוכבת הילדים ציפי שביט, אשר מקדמת את הספר בסרטון ברשתות החברתיות של האגודה למען הלהט"ב. בסרטון שביט ממליצה על הספר, משתפת כי קראה אותו יחד עם הנכד שלה ומספרת כי הוא מדגיש את העובדה שלכל בני האדם מגיע יחס טוב ואוהב באופן שווה. הורים רבים לא התלהבו מכך, טענו כי שביט עשתה זאת רק בשביל הכסף וגרסו כי למרות שהצחיקה אותם בילדותם – את הילדים שלהם, כנראה שכבר לא תצחיק. לשלל הביקורות התווספו גם צמד המילים: "חולת נפש", ומילים קשות כמו "חבורת סוטים" הופנו גם כלפי הקהילה למען הלהט"ב. כל זה – בשל קידום ספר שעוסק בשוויון, קבלה ואהבה שמגיעה לכולם.

© ענת מוסברג

באופן אישי, כששמעתי על הספר המדובר, תהיתי באמת כיצד הוא יתקבל אצל הילדים. ילדים צעירים מתחילים ללמוד על מין ומגדר באמצעות שלל התנסויות כבר בגיל הרך ובהמשך גם בגילאי היסודי. הדבר יכול להתבטא באמצעות צעצועים, בגדים, תחומי עניין ואפילו בחירת חברים למשחק. באופן בו החברה שלנו מתנהלת כיום, נראה כי לילדים ברור מאוד מי היא "בת" ומי הוא "בן" ואילו קריטריונים אמורים להיות לכל אחד מהם - וכשמחליפים בין התפקידים, ניתן לשים לב לתופעות של לעג וזלזול כלפי העניין. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה שיכול להיות שהספר באמת יבלבל את הילדים, בגלל אותן הגדרות.

© מתוך טוויטר

כשניסיתי להעמיק בעניין ולהבין מה פחות נראה לי ועלול להפריע למתנגדי הספר, הגעתי למסקנה שבדיוק כאן הבעיה – החברה שלנו כל כך מורגלת לתפקידים המגדריים של "בנים" ו"בנות", עד כדי כך שלכל תבנית אחרת שנוצרת לוקח הרבה יותר מדי זמן להתקבע. גיבורת הספר ג'אז היא ילדה שנולדה בתוך גוף של בן – עניין שבאופן כללי, אין מספיק חשיפה ומודעות אליו בחברה, שלא לדבר על החשיפה והמודעות בקרב הילדים.

דבר אחד ברור: אם ההורים מגיבים כך כלפי הספר המדובר – מוטב שיפיצו אותו בגנים. החברה שלנו דורשת שינוי בעניין היחס לטרנסג'נדרים, שינוי שמוכרח להיות מלווה בהגברת מודעות, והזמן הכי טוב להתחיל לקבע אותו הוא בדיוק בגילאים הצעירים, בהם מתעצבים החשיבה, האישיות ויחסי הגומלין עם החברה. אותם ילדים שייחשפו לספר יכירו את המושג ואת משמעותו ואם יתקלו באדם טרנס או באישה טרנסית, יוכלו לדעת במה מדובר ולהתייחס אליהם באופן מכבד ושוויוני – זאת, גם בילדותם ובהמשך, בתקווה, גם בבגרותם. כך שאם השינוי הזה לא יתחיל בעזרת הורי הילדים, חשוב מאוד להתחיל אותו בעזרת מערכת החינוך.

© צילום: Fotolia

יכול להיות שההורים המתנגדים חוששים שספר על ילדה שנולדה בגוף של בן "יכניס לילדים רעיונות לראש", עלולים להיות מובכים מלדבר עם הילדים על הנושא או מרגישים לא בנוח רק מעצם העובדה שהילדים נחשפים לספר שכזה. חשוב להדגיש שאותם רגשות לא פשוטים שעולים בעקבות כך, עלולים להוות מוקש בדרך לשינוי מיטבי בנושא, השינוי שבאופן אבסורדי עשוי לגדוע את אותם רגשות קשים שעולים בעקבות הניסיון לחתור אליו. כך שאמנם יש להיוודע לאותן תחושות – אך גם לנסות ולהתגבר עליהן, להבין שמדובר בנושא חדש שטרם עסקו בו בצורה כזו נרחבת ומעמיקה, לנסות להתמודד עם חוסר הנעימות הרגעית, כדי שהילדים יוכלו להפנים ערכים חשובים שיסייעו להם להתנהל כבוגרים מוסריים ונעימים בחברה.

אני חושבת שהאמירות הלא נעימות שהופנו כלפי ציפי שביט והקהילה למען הלהט"ב הן מוגזמות מאוד. כפי שציינתי, מדובר בנושא שמאוד חשוב לקדם ומעבר לכך – באג'נדה שנראה כי לאנשים מסוימים חשוב להפיץ. האמונה של שביט בהצלחת הספר לא הופכת אותה לכוכבת טובה פחות משהייתה. היא לא משנה את הקול המצחיק שלה, את השירים הבלתי נשכחים ואת החיוך המדבק. בסך הכל מדובר בקידום של ספר שעוסק בתכנים חיוביים שבעיני רבים, מעודדים התנהגות רצויה בחברה. יכול להיות שלחלק מהאנשים באמת קשה לקבל צעד כזה, שאולי נחשב לגדול ביחס למה שהיינו רגילים אליו עד כה, אך לא מתקבל על הדעת למחוק את העבודה רבת השנים של שביט רק בעקבות חוסר הסכמה איתה.

אני לא רואה דרך בה אמירות כמו "חולת נפש" ועוד רבות אחרות, או החרמה של כוכבת ילדים בעקבות צעד חשוב שנקטה בו, יעשו טוב יותר מהפצת הספר לילדים. מלבד העיסוק שלו בילדה טרנסית, הספר עוסק גם בקבלת ואהבת האחר – האם ההתנגדות כלפי הספר בצורה בה היא נעשית מובילה להפצת הערכים החשובים האלה? מובן שלא, אלא בדיוק להפך מכך. כך שאם נשים על כף המאזניים את הפעולה של שביט בהפצת הספר, אל מול פעולת ההורים בתגובות לסרטון בו השתתפה – די ברור מי תורם לילדים הרבה יותר מהשני.

© מתוך טוויטר

כמובן שבעיניי אין כל רע בפעולה של שביט בקידום הספר, אלא להפך – אני חושבת שמדובר בעניין מבורך ומשמעותי, שיוביל לאותה מודעות בה עסקתי קודם. אני מקווה שכוכבי ילדים רבים נוספים לא יירתעו מהתגובות הקשות שקיבלה ויירתמו גם הם למסע לעבר השינוי. צעד גדול ביותר נעשה – כעת, נותר להמשיך וללכת בדרך שנסללה.
אם כבר בדרכים עסקינן – נראה שעל החברה לעשות "חישוב מסלול מחדש" בכל הנוגע ליחס שלה לשונה, לגבי הכרת אנשים או מושגים חדשים שאולי לא נתקלנו בהם הרבה קודם לכן וכן לגבי היחס לאלה שמביעים עמדות שמנוגדות לדעות שלנו. אם אנחנו באמת רוצים לדאוג לילדים ולשמור עליהם, כדי להתחיל בהפצת ערכים של סובלנות, כבוד, הכלה וקבלה. דווקא נראה שהספר שכל כך שנוי במחלוקת כרגע, יעשה עבודה מדהימה בכך.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מכתבים מהלב: "הייתי חייב לנתק איתך את הקשר"
• מתוך פסטיגלים: שירי אהבה שימיסו לכם את הלב
• לחץ חברתי: איך תתמודדו איתו?

לפני מספר ימים, העלה יוני לחשבון הטיקטוק שלו סרטון עוצמתי וסוחף אשר עוסק בהפרעות אכילה, בו תיאר מעט מן התחושות, המחשבות והלבטים היומיומיים של אדם הסובל מהפרעות אלו ושיתף בקצרה את עוקביו, שגם הוא סבל מכך במשך תקופה ארוכה... במהלך הראיון שערכנו עמו, חשף גם כי לצד הפרעות אלו, חווה חרם ובריונות קשה, סיפר על הדרך הארוכה שעבר, ההצלחה המפתיעה בטיקטוק וכיצד הצליח להגיע סוף סוף, למקום בו כיום הוא נמצא.

@yawniy

היי, תודה רבה אם צפיתם עד הסוף, אם אתם מזהים את זה בכם או במישהו שסובב אתכם בבקשה תעזרו לו או לעצמכם ?? אוהב אתכם.

original sound - Yoni Almakias

בחשבון הטיקטוק שלך, ניתן למצוא בעיקר סרטונים בעלי תוכן הומוריסטי, קליל ומשעשע, אשר זוכים להצלחה רבה... מהיכן אתה שואב את ההשראה ליצירתם ומדוע בחרת ליצור סרטון דווקא בנושא זה?

"כשזה מגיע לטיקטוק - הראש שלי 'עובד' כל הזמן וכל סיטואציה בחיים, זכרון או אדם מסוים, יכולים להוות לי כהשראה ליצירת סרטון. לרוב אני יוצר סרטונים ממצבים שחוויתי בעצמי, לפעמים אני שואב השראה מסרטון או טרנד שראיתי ב'פור יו', אליו אני מוסיף כמובן את הטאץ' האישי שלי ובין היתר, יצא לי גם ליצור סרטונים בעקבות כל מיני מחשבות ותחושות כנות שהרגשתי, ופשוט בלי לחשוב פעמיים, ישר פתחתי מצלמה ו'שפכתי' הכל... את הסרטון הזה בחרתי ליצור בעקבות אחת מן הסיטואציות הקשות ביותר שחוויתי בחיי והיא ההפרעת אכילה שסבלתי ממנה במשך קרוב לשנתיים. ההפרעה הזו התפתחה בעקבות חרם ובריונות שחוויתי בבית הספר, שהתחילה כאכילה רגשית אשר התפתחה עם הזמן לבולימיה... אכלתי המון, הייתי ילד שמן וגדול וזה רק גרם לי פחות לאהוב את עצמי ואת המראה שלי, עד כדי כך שלבסוף, האמנתי שהדרך הקלה ביותר שלא אראה על המשקל את ה'תוצאות' היא פשוט להקיא הכל. כתוצאה מכך, ירדתי באופן קיצוני ולא מבוקר למשקל של פחות מ-50 ק''ג, זו הייתה תקופה לא פשוטה בכלל ובחרתי ליצור את הסרטון הזה כדי באמת לעזור ולהעלות את המודעות לנושא חשוב שכזה".

האם היו לך חששות כלשהן לפני פרסום סרטון שכזה, אשר עוסק בתוכן יותר "כבד" ורציני?

"האמת, היו לי המון רגשות מעורבים לגבי העלאת הסרטון הזה ואני כל כך שמח שהוא הצליח להגיע לקהל ענק של אנשים כי ידוע שסרטונים מהסוג הזה, פחות מצליחים בטיקטוק... על אף כל זאת, אמרתי לעצמי שאני חייב להעלות אותו גם אם לא יהיו עליו שום צפיות כי הבנתי שאפילו אם אצליח לעזור רק לאדם אחד - מבחינתי עשיתי את שלי. מעבר לכך, שיתפתי מעט יותר על המקרה שלי באינסטגרם ומיד קיבלתי כמות ענקית של הודעות וסיפורים של אינספור אנשים שחוו והזדהו עם הסרטון והודו לי על כך ששיתפתי והעלתי את הנושא הזה... מעציב אותי שכל כך הרבה אנשים סובלים מכך אבל לפחות הסרטון והשיתוף הצליחו לעודד ולעשות להם מעט טוב". 

© צילום פרטי

סיפרת כי סבלת מהפרעות אכילה במשך קרוב לשנתיים... כיצד הצלחת להתגבר על כך ולצאת מהתקופה הקשה שחווית?

"במהלך אותה תקופה, הכרתי בחורה שהפכה לחברה הכי טובה שלי והחברות שלנו הייתה מאוד אינטנסיבית... כלומר, ברגע שהסתיים יום הלימודים, כבר ישר הייתי בא אליה ונשאר אצלה עד הערב - דבר שמנע ממני 'להיכנס' לכל ההתקפי אכילה המשוגעים וכמובן להקאות שבאות אחריהם. בגדול, היינו אחד עם השני כל הזמן ואני זוכר שבאותה תקופה, הכריזו על פתיחת מכון כושר חדש בקניון השכונתי ופשוט החלטנו שנלך להתאמן יחד. מבלי לשים לב, הייתי אוכל איתה ארוחות מסודרות, מתאמן, יוצר יותר קשרים חברתיים ולאט לאט זה דעך וללא ספק הצלחתי לצאת מזה - בעיקר בזכותה". 

האם יש לך טיפ או מסר שיכול לסייע לכל מי שחווה כרגע חרם, סובל מהפרעות אכילה או נמצא בסיטואציה פחות נעימה בחייו, שעזר גם לך?

"כשעשו עלי את החרם אני זוכר שהרגשתי באותה תקופה מאוד בודד ולכן, מסר שלדעתי יכול לסייע וחבל שאף אחד לא הסביר את זה גם לי, הוא שהכל זמני ופתיר. זה גיל שאנחנו גם רואים את הכל באופן הרבה יותר קיצוני ולפעמים אנחנו יכולים לחשוב שזו תקופה שתימשך לאורך כל חיינו אבל חשוב להבין שזה לא נכון. בסופו של דבר, הכל עובר, הזמן עושה את שלו, אנשים משתנים... אז, אם אתם מרגישים שכלום לא הולך ושכל העולם 'קורס' - אל תהיו מקובעים, נסו ליצור חברויות וקשרים חדשים עם אנשים שונים (לאו דווקא מבית הספר) וזכרו שבסופו של דבר, כל סופה חולפת ואחריה מגיעה השמש, ציפורים, פריחה וכל הטוב. ולגבי כל נושא ההפרעות אכילה, אני תמיד ממליץ להיעזר בגורם מקצועי ובלי שום קשר, אני יכול לחתום לכל אחד ואחת מכם שאתם יפים ומהממים בדיוק כמו שאתם". 

© @idohalp

כיום, האם אתה מרוצה מהמקום בו אתה נמצא? האם יש משהו שהיית עושה אחרת בכל התהליך הזה שעברת?

"במבט לאחור, אני חושב שעברתי מסע מטורף... הרבה לא יודעים אבל בעקבות החרם והבריונות הקשה שחוויתי, ניסיתי פעמיים לשים קץ לחיי. אנשים לא מבינים כמה כוח יש למילים ושבאותם רגעים קשים, ילדים ונוער במיוחד בגיל הזה - מגיעים למקומות כל כך אפלים שפתאום המוות נתפס כאפשרות לגיטימית ונעימה הרבה יותר, מאשר כל מה שאתה עובר... למרות כל זאת, אני זוכר שבכל שנה תמיד הייתי לוקח רגע, חושב על מה שעברתי ורואה איפה אני נמצא היום ומה אני יכול לעשות כדי לשפר את מה שאני מרגיש. אחת מן הפעמים שהכי זכורות לי הייתה בסוף כיתה י"ב, כשהרגשתי באמת ממוטט והייתי במקום נורא בהרגשה הפנימית שלי. הבנתי שאני חייב לטפל בעצמי, ביקשתי מההורים שיקחו אותי לפסיכולוג ובאמת אחרי בערך כשמונה חודשים שהמטרה היחידה שלי הייתה לעזור לעצמי ולטפל בי - זה עשה לי פלאים והגעתי לכל כך הרבה תובנות. בנוסף, היא גרמה לי להבין שאני יודע הכי טוב מה נכון עבורי והיא לימדה אותי שלפעמים אני צריך להיות קצת 'אנוכי' ולשים את עצמי ואת הרגשות והבחירות שלי, במקום הראשון וכך עשיתי. בחרתי לעצמי מסגרת שמתאימה לי, עשיתי שירות לאומי, התאמנתי והשקעתי בעצמי וזה הדבר היחיד שהייתי גם אולי משנה בכל התהליך הזה כי חבל שלא הבנתי זאת קודם".

את חשבון הטיקטוק שלך פתחת בסמוך לתחילתה של הקורונה בארץ... האם יש קשר בין התהליך שעברת לבין ההחלטה שגרמה לך להתחיל לשתף ולהעלות סרטונים?

"לפני הקורונה הייתי במקום מאוד טוב עם עצמי ופתאום - התחילו הסגרים, הבידודים, מרחק מהחברים, החדרי כושר נסגרו אז הספורט שהיה משמש כמקום מפלט עבורי, נעלם ופשוט לאט לאט הכל השתנה והתחלתי להרגיש ממש רע. חזרתי פתאום לתקופה האפלה הזו, בה הרגשתי לבד וכל מה שרציתי היה רק שמישהו יקשיב לי. אז פתחתי מצלמה, התחלתי לדבר, העליתי את זה והשאר היסטוריה... הטיקטוק ללא ספק, נחשב כחלק מהתהליך שלי ואם לומר את האמת, אני לא חושב שהייתי מסוגל לעשות את זה, לולא כל מה שעברתי... בנוסף, אם מישהו בכלל היה אומר לי בזמנו שאני אגיע למקום הזה - לא הייתי מאמין וכמובן שאני לא מתכוון לעצור כאן. יש לי עוד כל כך הרבה חלומות ויעדים שאני מעוניין להגשים, בין אם זה קשור לעולם המשחק, ההנחייה, מותגים שהייתי רוצה לעבוד איתם או תחום האופנה שמאוד מעניין אותי ומבחינתי, זו לגמרי רק ההתחלה..."

© צילום פרטי

לסיום, בתור כוכב טיקטוק מצליח ומנסיונך האישי - איזה טיפ היית נותן לכל מי שרוצה להתקדם ולהצליח באפליקציה האהובה?

"זו אמנם עצה מעט קלישאתית, אך לגמרי נכונה והיא - פשוט להיות אותנטיים. הסיבה לכך נובעת מהעובדה שטיקטוק זו באמת האפליקציה היחידה שאפשר לזהות בה בקלות מי אמיתי ומי לא ובסופו של יום, הקהל מחפש רק את זה. אז תהיו אתם, חפשו את המשהו המיוחד הזה שמייחד רק אתכם ומכאן כפי שאומרים: השמיים הם הגבול..."

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "לקראש שלי יש חבר"
• מכתבים מהלב: "הלוואי שהיה לי את האומץ לדבר"
• אהבה מהסרטים: רעיונות לדייטים בהשראת הקלאסיקות האהובות
  

טל גבעמיר - שלך

השיר "שלך" שמלווה בקליפ עוצמתי ומצמרר, עוסק באישה שמתמודדת עם זוגיות אלימה ומתלבטת אם להמשיך אותה או להיפרד. כפי שרואים באחת הסצנות בקליפ, האישה נעמדת בפרשת דרכים ונאלצת לבחור באיזו דרך ללכת – דבר שמקביל להחלטה הקשה שעומדת בפניי נערות ונשים שנמצאות במערכת יחסים אלימה. 

לילך שיר - כאב

השיר מבוסס על ילדותה של לילך שיר, שכללה אלימות רבה מצד אביה. המילים מתארות את תחושות הכאב, התסכול והבושה שנערות ונשים רבות חשות בעקבות האלימות שהן חוו או עדיין חוות. גם במקרה הזה הקליפ הוא מרתק ועוצמתי, ובהחלט מומלץ לצפייה.

אחינועם ניני - לילה טוב ילד שלי

המילים של השיר הבא נכתבו מנקודת מבט של אישה שמדברת לבנה, ומסבירה לו על מערכת היחסים האלימה בינה לבין אביו של הילד. אמנם מילים אלו נכתבו על ידי יהונתן גפן לפני כ-30 שנה, אך לצערנו המסר שלהן רלוונטי גם היום וכנראה שהן יצמררו כל אחד ואחת מכם.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מכתבים מהלב: "למה אני בסדר והם לא?"
• לכבוד חודש הגאווה: השחקנים חוזרים אל הדמויות הלהט"ביות שגילמו
• תושיטו יד: הציטוטים שיביאו את בני זוגכם להצלחה

מהי לדעתכן החשיבות ביצירת פרויקטים שכאלו?

מיה: "קודם כל חשוב לי לציין שזו הייתה חוויה מדהימה. זה היה כל כך כיף לראות שכולם מקבלים את כולם ושמשהו בדור הזה השתנה. כיום המודעות לנושאים הללו ממש גברה, זה כבר לא רק ברשתות החברתיות, אפשר לראות את זה ממש בכל מקום וככל שיש יותר ויותר פרויקטים ודברים כאלו, כך החשיפה לנושא עולה וזה לגמרי עוזר ותורם לקהילה הגאה ובכלל לכולנו כחברה".

גילי: "בעיניי זה מאוד חשוב כי ככה זה מגיע לקהל רחב ומגוון של אנשים, בדגש על בני הנוער והילדים ובזכות כך, הם באמת יכולים 'לגדול לתוך זה', ללמוד ולראות שהכל בסדר, אין שוני מסוים ולא לעשות מזה עניין גדול כמו שהיה בעבר".

גילי, לא מזמן שיתפת כי יצאת מהארון. אילו תחושות חולפות באותם רגעים לפני החשיפה והיציאה?

מיה: "גילי באמת סיפרה את זה לכולנו הרבה לפני שהסרטון עלה  ומכיוון שכולם כבר ידעו וקיבלו את זה, מה שקרה ברשת לא באמת 'נגע' והאמת שגם רוב התגובות היו ממש טובות ומפרגנות".

גילי: "האמת שכל הפרסום על היציאה מהארון שלי, קרה בערך כחצי שנה אחרי שכבר יצאתי מהארון. כשהעלתי את הסרטון על כך עם אמא, לא ציפיתי שזה יגיע לחשיפה מטורפת שכזו ולכן גם לא היו לי חששות כלשהן. כשהסרטון עלה, נתקלתי בכמה תגובות לא נעימות אבל זה הכל קרה לאחר מכן..."

ואיך התמודדתן עם כל אותן התגובות הלא נעימות הללו?

מיה: "אני כבר בת 22 ואני גדלה עם תגובות שכאלו עוד מכיתה א'... תמיד אנשים חשבו שהכל מצליח לי בגלל ההורים ושהם 'מסדרים' לי הכל. למדתי לא להתייחס לתגובות הללו, לאהוב רק את מי שאוהב אותי באמת ורוצה בטובתי ובסופו של דבר, זה רק עזר וחישל אותי יותר לחיים האמיתיים. עכשיו לדוגמה, כשהעלתי יחד עם ההורים סרטון תמיכה לגילי במצעד הגאווה, מלא כתבו לי למחוק את זה ויצאו עלי אבל אני פשוט לא מתייחסת ולא נותנת לזה חשיבות. אני מאמינה שלאט לאט יעלמו האנשים שחושבים שזה לא בסדר".

גילי: "אני בת 16 ובאמת לאחר אותו סרטון, זו הייתה חשיפה יותר משמעותית לכל אותן התגובות הלא נעימות... זה כן פוגע אבל כל עוד אני יודעת את הערך העצמי שלי, הכל טוב. מתעלמים ופשוט לא מתייחסים".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by מיכל צפיר - מאמנת לחיים בריאים (@michaltsafir)

איזה טיפ הייתן נותנות לכל אותם נערים ונערות שיקראו את הכתבה שרוצים/חוששים לצאת מהארון?

מיה: "אני אמנם לא יצאתי מהארון, אבל הטיפ שלי הוא פשוט לקבל ולאהוב את עצמך כמו שאתה כי זה 'ישקיף' לחברה וכך גם היא תתנהג כלפיך בחזרה".

גילי: "תמיד כששואלים אותי את זה, אני עונה את אותה התשובה והיא פשוט למצוא מישהו אחד שיתמוך בך. זה יכול להיות מורה, אח, הורה, חבר או יועץ - לא משנה מי, העיקר שיהיה שם מישהו איתך ובשבילך".

בשנים האחרונות אנחנו רואים כי גוברת המודעות והחשיפה לכל הנושא הזה... האם לדעתכן חל שינוי כלשהו ביחס ובקבלה של הסביבה לקהילה?

מיה: "בוודאי, חל שינוי עצום, כל כך הרבה אנשים מבינים פתאום שאין בזה שום דבר לא בסדר, הם יכולים להיות מי שהם ולבטא את עצמם.

גילי: "לגמרי, זה ממש נהיה חלק מהיומיום שלנו וניתן לראות את זה ממש בכל מקום. העולם נהיה הרבה יותר מודע ופתוח וזה מדהים".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Teennickisrael | טין ניק (@teennickisrael)

לסיום, הקמפיין עוסק  בכך שצריך להיות גאים במי שאנחנו. במה אתן הכי גאות בעצמכן?

מיה: "אני גאה בכך שאני אף פעם לא מוותרת לעצמי, לא מפחדת להגיד את הדעה שלי ותמיד משיגה את כל המטרות והיעדים שאני מציבה לעצמי".

גילי: "אני גאה בזה שאני לא מתייחסת למה שאנשים חושבים ועושה רק מה שאני רוצה ואוהבת".

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לכבוד חודש הגאווה: השחקנים חוזרים אל הדמויות הלהט"ביות שגילמו
• תושיטו יד: הציטוטים שיביאו את בני זוגכם להצלחה
• לפי שלבי הפרידה: פלייליסט ללבבות שבורים

את גם כן יצור ביולוגי, חי, נושם, מתרבה ומרגיש. גם אתה. גם אתם. כולכם. אנחנו אותו דבר מבפנים, אותו הדבר מבחוץ - אותה הביולוגיה, חיווטים טיפה אחרים במוח, אבל אותם חומרים, אותם מאפיינים. אז למה אתכם יש עדיין כאלה שלא מקבלים?

© גטי אימגס

בגלל שאתם שונים? איפה? בדרך המחשבה? באופן שבו החשמל זורם מהמוח ללב? באופן שבו העיניים שלכם נדלקות למראה האדם הלא נכון (לכאורה), הלא נכון לדעתם... אבל בשבילכם הוא הנכון. בשבילכם הוא האחד או האחת או לא זה ולא זה, אנחנו וורסטילים. יצורים ביולוגיים עשויים פחמן, חמצן והמון רגשות. יצורים חיים, נושמים, כן, כולנו! כל אחד מאיתנו! יש לנו לב, מוח, ריאות. יש לנו רגשות, מחשבות, חלומות.

גם לי, גם לו, גם לה, גם להם. 

אז למה לי כן ולהם לא? למה אני בסדר והם לא? אנחנו הרי אותו דבר - בני אדם. אנחנו חיים ביחד, על כדור אחד, תחת אטמוספירה אחת ואותם הכוכבים. למה לא לאהוב את כולם ולתת לכולם לאהוב את מי שהם רוצים?

© גטי אימגס

בסופו של דבר כולנו קשורים זה לזה במרקם החיים, אנחנו ישות אחת פועמת וכל אחד מאיתנו הוא חלק. אני רוצה לאהוב ורוצה שאחרים יאהבו בחופשיות, ללא מעצורים. ללא פחדים, חששות, בלבול וכמיהה. כמיהה לעולם מקבל ואוהב, שבו כולם חלק, כולם אוהבים, כולם נאהבים וכולם חופשיים, לא משנה באיזה גזע, דת או מין הם מתאהבים.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• תושיטו יד: הציטוטים שיביאו את בני זוגכם להצלחה
• לפי שלבי הפרידה: פלייליסט ללבבות שבורים
• בלי סודות: "אנחנו חוששים להריון"
  

תותי ניניו

ניניו גילמה בסדרת הנוער האהובה והמותחת "שכונה" את דמותה של רחלי בן דוד - נערה אמיצה שמנהיגה את חבורתה. במהלך הסדרה הצופים נחשפו לזוגיות שהייתה לרחלי עם לירון, אחד הבנים בחבורה, כך שהאהבה שנרקמה בעונה השלישית בינה לבין דורי (שגילמה יעל פולמן) היוותה הפתעה מתוקה לקהל הסדרה.

"לגביי הנטייה המינית של רחלי, ואני אגיד זאת בנחרצות: זה דבר שאני סופר שלמה ושמחה שהוא קרה. גיורא חמיצר, כותב הסדרה, התייעץ איתי בנושא ושאל האם מרגיש לי בנוח ונכון לקחת את הדמות לכיוון כזה, ואני אמרתי בפה מלא שאני לגמרי בעניין. זה עוד אחד מהדברים שאני חושבת שמאוד חשוב שנתנו לו מקום על המסך ובמיוחד בקרב בני נוער. כל הנושא של הקהילה הלהט"בית הופך ונהיה הרבה יותר מדובר ומקובל עד כדי רמה שזה באמת לא עניין, לפחות לפי הראייה שלי, למרות שתלוי על אילו תרבויות ומקומות בארץ אנחנו מדברים. על הסט עצמו היה על זה דיבור כי ידענו שזה משהו שלא נעשה בעבר, אבל כחלק ממשהו שאנחנו משחקים לא הייתה קיימת מבוכה או דרמה סביב זה. אני ויעל פולמן (שמשחקת את דורי) הרגשנו הכי בנוח האחת עם השנייה - בזמן הצילומים היינו חברות והתרגשנו מזה שיש לנו זכות להביא משהו כזה למסך ולקחת בו חלק, אבל לא הרגשנו שזה מביך או לא נוח - גם הסצנה של הנשיקה הייתה אורגנית, זורמת וקלילה".

הנשיקה המדוברת © מתוך "שכונה"

"לא היו תגובות שליליות שזכורות לי לגביי הנושא של הנטייה המינית, אולי רק לגביי הכיוון של העלילה - הרי בכל זאת היו שתי עונות ארוכות שבהן ילדים וילדות התחברו מאוד ללירון ולמערכת היחסים שלו עם רחלי, ופתאום העלילה לקחה כיוון אחר ומאוד מפתיע, אז המון אמרו לי 'איפה הזוג המוכר שלנו? חבל, אנחנו אוהבים את לירון… איזה פספוס...'. רחלי ודורי הן נשים וזו היה הפעם הראשונה שדבר כזה קורה בסדרת נוער ישראלית - אז זה היה מדובר, אבל לא מדובר לשמצה. היו הרבה תגובות חיוביות, באופן ממש מפתיע ומדהים. היה גם מאוד יפה לראות איך נבנתה העלילה ברמה שלא התייחסו לרחלי כבחורה שפתאום נהפכת ללסבית, לא שזה רע חלילה, אבל זה נתן הרבה מקום למרווח האפור שקיים בין 'אני לסבית, אני סטרייטית' לבין 'אני פשוט אוהבת גם את זה וגם את זה - אני בחורה עם לב פתוח שמתאהבת באנשים, בנשים, באופי ובאנרגיה בין בני אדם, ופחות מכניסה את עצמי לתבניות'. אני חושבת שזה משהו שמאוד חשוב שילדים נחשפים אליו והוא נתן להם מקום מדהים ומהמם"

ניניו כרחלי ב"שכונה" מתוך שכונה 2 © מתוך שכונה 2

יעל פולמן

פולמן שיחקה בעונתה השלישית של סדרת הנוער המפורסמת "שכונה" את דמותה של דורי, הבחורה החדשה שמגיעה לשכונה מאילת ומצטרפת לחבורה המוכרת. הקשר בינה לבין רחלי (שגילמה תותי ניניו) בסדרה היווה את הפעם הראשונה שהיה ייצוג של זוג להט"בי בסדרת נוער ישראלית.

"בעונה השלישית של שכונה גילמתי את דורי, דמות חדשה ואדירה. דורי מגיעה מאוד מגובשת מבחינת הזהות המינית שלה, היא שלמה ובטוחה בעצמה. היא מתאהבת ברחלי שמחזירה לה אהבה, ומתפתח ביניהן רומן מהמם. המסע שלי עם התפקיד היה עוצמתי ומרגש מאוד. אני מרגישה שקיבלתי הזדמנות נדירה להעניק לאחרים ולהשפיע באמת. היו אינסוף תגובות משמעותיות לסיפור שלנו בסדרה. התפקיד גרם להרבה נערות ונערים בקהילה להרגיש שסוף סוף יש ייצוג שלהם על המסך, דמות שהם יכולים להזדהות איתה. הקשר בין דורי לרחלי מראה כמה חשוב למצוא מישהו שיעצים אותך, יוציא ממך את המיטב ויגרום לך להרגיש מאושר באמת, לא משנה אם זה בן או בת, ושכל אחד מושלם כמו שהוא בדיוק".

פולמן כדורי ב"שכונה" © צילום משכונה, טין ניק

טום באום

באום שיחק בעונתה השביעית והאחרונה של סדרת הנוער האהובה "גאליס" תפקיד של נער הומוסקסואל בשם לאון ספקטור. לאון הוא בנו של מנו ספקטור, אחד מהרשעים של העונה, שלא מקבל את הנטייה המינית של בנו, אלא שמשתכנע רק לאחר שלאון מנטרל את הפצצה שכמעט הורגת את שניהם ואת ניקה (שגילמה דניאל גל) ומורטון (שגילם שגיא ברייטנר).

"שיחקתי את לאון ב'גאליס' לפני המון זמן ובעיני חשובה מאוד הנראות והנוכחות של הקהילה הלהט"בית בכל התחומים כמו שהיא נוכחת במציאות ובחברה הישראלית… הלוואי ויהיה מתישהו בסדרה ישראלית ליין מרכזי להט"בי. אני תמיד אומר שאני נותן לעצמי להיות מי שאני, ואם אנשים רואים את זה ולוקחים ממני דוגמה לכך שהם יכולים להיות מי שהם - אז זה מדהים, אבל אני לא הולך בתחושת שליחות. אני חושב שכל אחד צריך להרשות לעצמו להיות מי שהוא ולאהוב את עצמו, ולא רק על פי נטייה מינית - זה יכול להיות בהשראת מלא דברים אחרים. כל בן אדם שמרגיש טיפה שונה צריך להבין שזה מה שמייחד אותו ולאהוב את עצמו. ובעניין המשחקי, אני חושב שכשאתה בא לשחק דמות - הדמות כתובה כמו שהיא כתובה: יש דמויות של הומואים, יש דמויות של סטרייטים, יש דמויות של הומופובים - כמו כל האנשים בחברה, ולכן הדמות של לאון לא מהווה שליחות. אני כטום נותן לעצמי תמיד להיות שלם עם עצמי ועם מי שאני וזו כביכול ה'שליחות' שלי".

באום כלאון ב"גאליס" © צילום מסך מיוטיוב 

גל ניסים

גל ניסים גילם בסדרה החדשה "מקיף מילאנו" את דמותו של גור קליימן: נער הומוסקסואל הלומד במגמת האופנה. גור הוא אקטיביסט בנושא הקהילה הגאה, וחניך פעיל באיגי, ארגון הנוער הגאה. במהלך הסדרה גור יוצא מהארון בפניי אביו, מה שמתגלה בהמשך כטעות מרה וגורם לקרע ביחסים ביניהם, בעקבות חוסר הקבלה שהוא מפגין וההסתייגות מנטייתו המינית של בנו.

"לגלם את גור היה מבחינתי אושר טהור. הנכחה כל כך יפה ומגוונת של נוער בסדרה אחת, וביניהם גור, נער מקסים המתמודד עם השאלה הזהותית העמוקה ביותר - האם הוא הולך בדרכו, או בדרך שהחברה מצפה ממנו? האם הוא יוצא מהארון בגלל שהוא מרגיש שזה הזמן שלו או בגלל שהחברה לוחצת עליו שזה מה שנכון לו? דרך גור ניסינו להעביר כי יש חשיבות עליונה ביציאה מהארון קודם כל בפני ה'עצמי' ורק אחר כך בפני הקרובים אליך, כיוון וזה תהליך אישי להבנת האופי שאינו 'השונה' אלא 'הייחודי והטבעי'. לכל אחד לוקח זמן לפרוח ובתור אחד שהיה 'Late bloomer' ויצא מהארון רק בשנות ה-20 לחייו, אני יכול להעיד שעצם זה ששיחקתי תלמיד בתיכון שמתמודד בכזה אומץ עם הזהות המינית שלו, גורם לי רק להתגאות ולהתנחם בכך שהנוער היום מקבל, מכיל, ובוגר יותר להבין שהאחר הוא האני. התגובות לסדרה היו מדהימות, בני נוער גאים, בארון ומחוצה לו, פנו אליי דרך האינסטגרם ושיתפו אותי בכמה שדמות גאה בסדרת נוער גורמת להם לתחושת שייכות ולהרגשה ששומעים ומשמיעים את קולם. ולמשפט סיכום בהשראת ספר הג׳ונגל - חפש תמיד רק את הטוב שבאמת נחוץ לך! אוהב אתכם, התגאו בעצמכם נפלאים/ות שכמוכם/ן/נו".

ניסים כגור ב"מקיף מילאנו" © צילום מ"מקיף מילאנו", כאן חינוכית

אקי אבני

כמו ניסים, גם אבני השתתף בסדרה החדשה "מקיף מילאנו" ושיחק בה את רפאל אוזן, המוקצן והדיוותי, שכבר פגשנו בעבר בסדרה "יש לה את זה". בסדרה אוזן מנהל את מגמת האופנה היוקרתית, ומבצע יחד עם תלמידיו מעבר מהתיכון לאומנויות אל התיכון המקצועי, בשל תקרית מצחיקה בפרזנטציה של אחד מהתלמידים שגרמה לשריפה. 

"בפעם הראשונה שגילמתי דמות שחלק מההוויה שלה היא שהיא אוהבת את בני מינה היה בסרט 'חסד מופלא' של עמוס גוטמן לפני 30 שנה, זה היה אז סרט פורץ דרך ואמיץ, מאז ועד רפאל אוזן גילמתי כמה דמויות נוספות דומות. אני מרגיש שלאורך השנים ישנה הרבה יותר פתיחות, קבלה, והכלה, ואני חושב שלדמויות בסדרות בטלוויזיה ובקולנוע יש תפקיד חשוב בתהליך הזה. באופן אישי אני מרגיש בר מזל שיש לי את ההזדמנות להשפיע, אך באופן מקצועי נטייה מינית אינו פרמטר חזק או משמעותי לבניית דמות, אלא המורכבות האישית. רפאל היתה דמות מאתגרת ומהנה היות והיא כתובה במורכבות יוצאת מן הכלל וכמעט חד פעמית".

אבני כרפאל ב"מקיף מילאנו" ©  צילום מ"מקיף מילאנו", כאן חינוכית

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• אל תתייגו אותנו: האם אתם שולטים בכל ההגדרות?
• גירל פאוור: ציטוטים להעצמה נשית
• באווירת הקיץ: לוקיישנים לתמונות זוגיות
  

ההרגשה הזו הלחיצה אותי... מיהרתי לחפש לעצמי תבנית שאליה אוכל להשתבץ, והשאלה "האם אני 'בי', כלומר נמשכת גם לבנים וגם לבנות?" ריחפה מעל לראשי ומעט הפחידה אותי. הרי, מה זה אומר עלי, אם אני בי? האם זה אומר שאני טובה פחות מאחרים? האם זה אומר שחברותיי הבנות ינתקו איתי קשר?

© adobestock (אילוסטרציה) "האם אני 'בי'?"

כדי להוריד את מפלס הפאניקה, ראשית, שיתפתי חברה קרובה – תמיד יותר קל לעבור התלבטויות שכאלו יחד עם תמיכה מאנשים אהובים.                                                      שנית, חשבתי לעצמי: "האם אני רואה את עצמי נכנסת לזוגיות בעתיד עם גבר או עם אישה?" והתשובה הייתה שאני חושבת שאכנס לזוגיות עם גבר, אבל עם אישה סביר להניח שלא.                        

השאלה הבאה הייתה: "מבחינה מינית, לאיזה מהמינים אני נמשכת?" התשובה שלי לעצמי הייתה שלגברים אני נמשכת, ללא שום צל של ספק. ולגביי נשים... לא הייתי בטוחה.

© adobestock חשוב לקבל תמיכה מאנשים קרובים

לאחר כמה ימים החלטתי לא לתת לספק לשלוט בי ולבדוק אחת ולתמיד האם אני נמשכת גם למין היפה, הלא הוא נשים. כמה ערבים לאחר מכן, נפגשתי עם חברים ואחת מהבנות במפגש הייתה ילדה שהרגשתי שגם מסוקרנת לגביי המשיכה המינית שלה. לאחר שיצא לנו לדבר ולהכיר באותו הערב – התנשקנו. זה היה מטורף, התנשקתי עם בת. אבל בניגוד לקייטי פרי, אני דווקא לא התחברתי לעניין... וזה לגמרי בסדר! אני גאה ושמחה שלפחות ניסיתי ולא נתתי לעצמי להמשיך להיות בלחץ לגביי הגדרת המשיכה המינית שלי.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• גירל פאוור: ציטוטים להעצמה נשית
• באווירת הקיץ: לוקיישנים לתמונות זוגיות
• בלי סודות: "איך נחזיר את האהבה?"

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• שחקו וגלו: איזה זוג גאה אתם?
• מבוכה בצד: למה חשוב לקיים שיח פתוח על מיניות ומגדר
• בלי סודות: "מתביישת לספר לאמא שלי שקיבלתי מחזור"

התופעה הזו הסבה את תשומת ליבי כשהזמר/ת דמי לובאטו הצהירו על עצמם כי הם מזדהים כא-בינאריים. התגובה שלי לחדשות הייתה מתונה: אמרתי לעצמי "אוקיי" קל בלב, סימנתי לייק על הפוסט שהעלו והמשכתי ביומי. מאוחר יותר, הנושא שוב עלה לדיון בפורומים שונים – והדברים שנאמרו לגבי העניין מאוד הפתיעו אותי, שלא לומר אכזבו.

חלק נכבד מהתגובות היו בסגנון: "נדפק לה המוח", "שוב היא תחת השפעת סמים, המשוגעת הזאת", "מה עוד ימציאו", "משעמם להם, לאמריקאים האלה", "מה יהיה עם הדור הזה" ועוד מאגר רחב של חוסר קבלה מובהק. לא יכולתי שלא לתהות, אם היה מדובר באדם הומוסקסואל שהיה יוצא מהארון בפוסט נוגע ללב – האם התגובות שהיו מתקבלות היו אותן תגובות? או שמא הפירגון והתמיכה היו ניכרים הרבה יותר? מעבר לכך – למה, בכלל, אמור להיות הבדל?

הרי גם במקרה של יציאה מהארון כא-בינארי, מדובר באדם שחושף את עצמו ומספר לעולם לאיזו קבוצה הוא משתייך. גם לצעד הזה, נדרש אומץ רב והוא ודאי מלווה בחרדה רבה. גם במקרה הזה, ה"בשורה" אותה מנחית אותו אדם שייכת לו בלבד ומשפיעה רק עליו. אם כך, האם כל האנשים שהתבטאו בצורה כל כך לא נעימה בעקבות היציאה של לובאטו או בכלל כלפי אוכלוסיית הא-בינאריים, יכולים להצביע על נקודת השוני שמנעה מהם מלהגיב בפירגון ואהדה? על השאלה הזו, אני אוכל לנסות לענות באמצעות סוג אחד נוסף של תגובות בהן נתקלתי והוא: "אני פשוט לא מבין/מבינה את זה" על צורותיו. מעבר לכך, אני חושבת שגם לתגובות הפוגעניות יותר שהתקבלו, משמעות נסתרת ועמוקה יותר שזהה או לפחות דומה ל"לא הבנתי".

© גטי אימגס

יכול להיות שהמונח "א-בינארי" תפס פחות תאוצה בחברה מאשר הקשת ההומוסקסואלית; אבל אין לשכוח שבעבר גם הומואים ולסביות נאלצו לספוג הרבה יותר תגובות קשות ולא מקבלות מהיום. כמובן שגם היום לא הכול ורוד עבור אותה קהילה – שלא לדבר על האנשים שמגדירים את עצמם באופן פחות מובהק – אבל בעיניי, ההסברה לגבי העניין הזה עשתה את שלה. כך גם טרנסג'נדרים, שלאט לאט מתקדמים בהשגת המטרה שלהם, מקבלים יותר ויותר הבנה והערכה מהחברה. לגבי א-בינאריות, כמו לגבי עוד שלל מונחים פחות מוכרים, במיוחד כאלה שנדמה להמון אנשים כי הם נמצאים "באמצע" ופחות מזדהים עם הגדרה חד משמעית או לא בהכרח מעידים על העדפת מגדר אחד מהאחר, הדרך עוד ארוכה. אני חושבת שכאן בדיוק הבעיה: אין מספיק הבנה.

לפעמים לבני האדם, שגם אם זה לא נראה ככה הם יצורים מאוד חברתיים, מה שלא מובן – בהכרח זר. מה שלא מכירים – נשאר בגבולות הלא נודע; ומהלא נודע ומהזרות צריך להתרחק, להיזהר. אולי בגלל החשדנות כשנתקלים במושג לא מוכר, המחשבה הראשונית היא שאותו דבר הוא בהכרח רע, מוזר או לא נאות. אחר כך, לאט לאט, כפי שראינו בדוגמא עם ההומוסקסואלים וגם עם הטרנסג'נדרים, המושג עובר בהדרגה למה שנודע ומוכר, ההבנה מתרחבת ופתאום זה כבר לא נראה נורא כל כך. לאור כל זאת, אני סבורה שההיכרות עם המושגים שפחות ידועים ומבינים מה הם בעצם מביעים, תביא את התגובתיות כלפיהם למקומות טובים יותר.

© צילום: Fotolia

בזמן האחרון, אפשר לשים לב שיותר ויותר אנשים מגלים כי הם בעצם מגדירים את עצמם כא-בינאריים. יותר ויותר אנשים וביניהם בני נוער וצעירים, בוחרים לשתף זאת עם סביבתם ולדבר על כך. השיתוף הזה הוא כל כך חשוב כי הוא תורם להסברה, מרחיב את ההבנה לגבי המושג, נוגע לעוד ועוד אנשים שאולי מכירים אדם כזה בעצמם, מגיע ליותר ויותר קהלים והכי משמעותי – תורם לאומץ של אדם שאולי מזהה כך את עצמו וחושש לגלות זאת. מצד שני, יש כאן אבסורד קל: אנשים מסוימים אולי יפחדו לדבר על הנושא בגלל התגובות שלא מקבלות – ועם זאת, מה שעשוי להפחית את כמות התגובות מסוג זה הוא השיתוף, ההפצה והדיבור על כך. אז מה עושים? הפתרון נשמע פשוט אך הוא לא קל: מדברים על זה ולא נכנעים.

ככל שנדבר על הנושא הזה יותר, כך הוא יהיה מקובל יותר ואנשים שמעוניינים לחשוף את עצמם עשויים להרגיש בטוחים יותר לעשות זאת. אז, אפילו אם אתם לא מזדהים כא-בינאריים בעצמכם, אך נתקלים בתגובה לא נעימה או מבולבלת לגבי הנושא – נסו לשמש כשגרירים: להסביר, להדגים, להבהיר, אולי אפילו לשנות את ההסתכלות. כך, מעגל הקבלה עשוי להתרחב – וכולנו רק נרוויח.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• שחקו וגלו: איזה זוג אתם מהסדרה ״השמיניה״?
• הסוף לדילמה: האם כדאי לכם להישאר ידידים של האקסים?
• בלי סודות: "מה זה אוננות?"

מה זה בעצם אומר להיות א-בינארית?

"העולם מתחלק לאנשים ש'מרגישים חזק' מגדר (א-בינארים) וכאלה שלא... רוב האנשים מרגישים שייכים באופן ברור אל שני המגדרים הבינארים: גבר או אישה. לעומת זאת, א-בינארים, לרוב לא ירגישו זאת באופן מוחלט ויזדהו עם זהויות אחרות שנכנסות תחת מונח המטריה הזה. אני לדוגמה, נולדתי כזכר אבל כיום אני מזדהה כטרנסית 'דמי גירל' ומרגישה חלקית אישה אבל עדין לא באופן שלם..."

מתי ידעת שאת כזו?

"אני יכולה להעיד על עצמי שכל התהליך שלי היה די מתודי, הכל היה חשוף והייתה לי גם סביבה מאוד תומכת... זה התחיל לפני כחמש וחצי שנים, לאחר שנחשפתי לנושאים כמו: פמיניזם, מיניות ומגדר, כשצפיתי בסרטון של יוטיוברית א-בינארית שבעצם הציגה והסבירה על כל הנושא הזה מנקודת המבט שלה. פתאום זה גרם לי להבין שאולי אני גם כמוה. הרגשתי שאני עושה בחירות בחיים שלי שלא מצאו חן בעיני רק כי 'אמרו' לי שאני שייכת למגדר מסוים..."

ולאחר שהבנת זאת, כיצד פעלת?

"התחלתי לחקור יותר לעומק את הנושא והדבר הראשון שעשיתי בעקבות ההבנה הזו, היה ציפורניים שזה משהו שתמיד רציתי לעשות אבל בגלל שנולדתי זכר - כביכול לא יכולתי... לאחר מכן, לאט לאט התחלתי גם להסתכל בחנויות לבגדי נשים ואפילו הגדרתי את עצמי בהתחלה כגבר לא קונפורמי. עם הזמן, שיניתי כל מיני הרגלים ישנים שהיו לי בעבר והתחלתי להזדהות כג'נדרפלויד שזה איזשהו מנעד בין גבר לאישה ואפילו התחלתי לערבב בין לשון הפניה, לדוגמה; כשהייתי מדברת על איפור, לק או בגדים הייתי משתמשת בלשון פנייה 'את' וכשהייתי מדברת על דברים אחרים, הייתי משתמשת בלשון פנייה 'אתה' שזה גם מה שהתרגלתי אליו עד אותו השינוי... ככל שעבר הזמן, הבנתי שאני לא 'מרגישה גבר', שיניתי את השם שלי ל'אורור' שזה 'שחר' בצרפתית וכשהתחלתי לפני שנתיים לקחת הורמונים, הבנתי שאני מזדהה רק כאישה אבל לא במאה אחוז והאמת שעדין קשה לי לדעת אם זה ישתנה..."

התהליך הזה קרה במהלך השנים האחרונות... מה הרגשת, עד אותו הסרטון ששינה הכל? האם היו "סימנים מקדימים"?

"האמת שבמשך כל השנים הללו, לא ממש הייתי מודעת ובדיעבד, אם אני מסתכלת אחורה לילדות שלי - היו סימנים ברורים. אני יכולה לספר למשל, שמאוד התבאסתי כשהתחיל לצמוח לי שיער פנים או על כך שתמיד רציתי להאריך ציפורניים או למדוד בגדי נשים אבל זה משהו שלא ממש איפשרו לי... המון פעמים גם התבלבלו וחשבו שאני ילדה ואף פעם לא תיקנתי אותם כי זה הרגיש לי טוב ונעים שחשבו כך. אפילו קיוויתי לפעמים שיתחילו איתי גברים רק כי הם אולי יחשבו שאני אישה... לקראת גיל ההתבגרת כשהייתה לי בת זוג, מעט התרחקתי מכל הדברים הללו כדי לנסות 'להתאים' לתדמית של הבן זוג. למרות זאת, תמיד הרגשתי לא בנוח עם הגוף שלי, לא התחברתי למראה שלי, אבל לא ידעתי בדיוק את הסיבה לכך... בסביבות גיל 14, עמדתי מול המראה ושאלתי את עצמי: 'האם אני מכוערת או אטרקטיבית?', החלטתי שאני אטרקטיבית וזהו, מאז עד לפני החמש וחצי שנים האלו, כשהתחלתי את התהליך, נמנעתי מלהסתכל על עצמי במראה..."

© צילום פרטי

האם נתקלת בקשיים כלשהם במהלך הדרך? 

"האמת שבהתחלה מאוד חששתי מכל השינוי הזה ולא ידעתי איך הסביבה תגיב ואם בכלל תקבל אותי... לשמחתי, זה דווקא התקבל בצורה ממש טובה ובסך הכל,הרוב פירגנו. למרות זאת, עדין יש מקומות שלא תמיד מבינים זאת, לדוגמה; בפעם הראשונה כשהלכתי למניקוריסטית, היא לא שאלה אותי איזה צבע אני רוצה ופשוט ישר מרחה לי לק שקוף כי 'אני גבר'. מעבר לכך, אחד הדברים שאני חושבת שהכי היה איתו קושי הוא כל עניין לשון הפנייה. כל פעם שהייתי יוצאת לרחוב הייתה מין תחושה של מתח באוויר - אם הבן אדם הבא שאתקל בו, ידע להגדיר אותי נכון או לא. אני אישית לא יוצאת הרבה מהבית ולפעמים שכבר הייתי יוצאת ונגיד היו פונים אלי לא נכון, הייתי מרגישה שאני 'לא מספיק אישה' ומסתגרת בבית שבוע. מה שעזר לי 'לשחרר' את המצוקה הזו, היה כשהלכתי לא מזמן לאיזשהו פסטיבל והיה שם תרגיל שצריך לדבר במשך דקה כל פעם עם מישהו אחר. זה יצר מצב שבפרק זמן מאוד קצר, המון אנשים היו צריכים למגדר אותי וחלק פנו אלי בלשון פנייה זכר, חלק בנקבה, הייתה אפילו מישהי שהתבלבלה ושאלה אותי מה אני והאמת שכל הסיטואציה הזו בסופו של דבר, הרגישה דווקא טוב כי אני א-בינארית ואני לא חייבת להיות אישה כל הזמן... עוד דבר שמאוד עזר לי, היה משפט שאמרה לי הפסיכולוגית שלי שבעצם אומר שאם למישהו יש בעיה איתי, הבעיה היחידה שקיימת - היא הבעיה אצלו".

 כיצד התהליך הזה השפיע עליך? האם כיום את מרגישה שלמה עם עצמך?

"לפני התהליך הזה הייתי מאוד אטומה רגשית ובמהלכו בעצם למדתי להיות הרבה יותר רגישה, להיפתח, לא לחסום את הרגשות שלי ולהיות אני... כיום אני יכולה להגיד שאני כן אוהבת ומרגישה בנוח עם הגוף שלי, אך הפנים שלי והקרחת שלי מעט מציקים לי... ביום יום אני לובשת פאות ואז זה מעט עוזר. לפעמים כשאני בלי הפאה, התווי פנים שלי נראים לי בכלל לא נשיים וזה מפריע לי אז אני משתדלת שלא להסתכל במראה אם זה לא לצורך טיפוח או איפור וכדומה... למרות זאת, ממש לפני כמה שבועות, התארנתי יפה והסתכלתי על עצמי במראה. להפתעתי, אהבתי את המראה שלי ופשוט הרגשתי יפה. אמנם, אני עדין לא מרגישה לגמרי שלמה עם עצמי אבל אני כן מתכוונת לנסות לחזק ולשפר זאת". 

© צילום פרטי

לסיום, כיצד היית מייעצת להתנהג מול אדם א-בינארי?

"היות וזה די אינדיבידואלי אין לי עצה שהיא חד משמעית אך, הייתי מייעצת אולי לנסות להבין מהי החוויה שגורמת לא-בינארים להיות כאלה, בודקת איך זה מתבטא אצלם ואם יש משהו שניתן לעשות כדי לגרום להם להרגיש בנוח. בנוסף, חשוב לי להדגיש שלשון פנייה זו לא העדפה, אלא עובדה וברגע שפונים למישהו בלשון פנייה אחר זה פשוט לא נכון. לכן, בעיני הדרך הטובה ביותר להתמודד עם כך, זה פשוט להקשיב לאותו בן אדם כיצד הוא מדבר על עצמו ולאחר מכן, לפנות אליו בלשון הפנייה בו הוא השתמש. במידה והוא מדבר בלשון פנייה מעורבת או שמשהו עדין לא ברור - תמיד כמובן אפשר לשאול".

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מכתבים מהלב: "הרבה זמן הצטערתי על הטעויות שלי"
• אל תתייגו אותי: השירים שיעזרו לכם להבין כיצד מרגיש אדם א-בינארי
• ציטוטים מתוקים במיוחד: ילדים מדברים על אהבה

 "חלון גאווה" / כאן, איציק יושע

"חלון גאווה" הוא פודקאסט מטעם תאגיד השידור "כאן", המציג את ההיבטים הייחודיים של חיי קהילת הלהט"ב ועוסק במגוון תחומים, החל מתרבות, אמנות ומשפט וכלה בכלכלה ורודה, בריאות ומדיניות. מעוניינים לשמוע על עפולה שנצבעת בצבעי הגאווה? או שמא על יציאתה המתוקשרת מהארון של שופטת הכדורגל הטרנסית ספיר ברמן? אם התשובה היא כן ,כן וכן - הפודקאסט הזה מושלם עבורכם! 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• ציטוטים מתוקים במיוחד: ילדים מדברים על אהבה
• מנפצים מיתוסים: כיצד אהבה מוצגת ברשתות החברתיות
• בלי סודות: "לא יכולה להפסיק לבכות"

I Don't Know My Name

את השיר הבא, כתבה הזמרת והיוצרת גרייס וונדרוואל, כשהייתה רק בת 14 וכבר אז הרגישה יוצאת דופן, מבולבלת ולא שייכת... בשיר היא אומרת: "אני לא יודעת את השם שלי, אני לא משחקת לפי חוקי המשחק..." ולשם כאן, יש משמעות חשובה כי אדם ללא שם הוא אדם ללא זהות, אחד שאי אפשר כל כך להגדיר אותו. המשפט הזה שחוזר על עצמו שוב ושוב לאורך השיר, מתאר את מה שאדם א-בינארי לרוב מרגיש לגבי המגדר שלו ולגבי עצמו וזה כביכול שונה ממה שרוב האנשים מרגישים (חוקי המשחק). השיר הזה אמנם מאוד מזוהה עם הג'נדרקווירים אבל לגמרי אפשר להזדהות ולהתחבר אליו דרך אופנים נוספים בחיים.

Yes and No

השיר שלפניכם יצא לפני כשנה על מנת להעלות את המודעות לכל קהילת הג'נדרקווירים. מעבר לקליפ המיוחד ולשיר המדליק, גם פה, מסתתרות מילים עם המון משמעות. "אני כן ולא", "אני לא יודעת מה אני", "אני בין לבין" אלו רק חלק מהציטוטים בשיר שמסבירים מעט כיצד מרגיש אדם א-בינארי שהרי לא תמיד מזדהה כגבר או אישה כפי שנולד... השיר הזה מלמד מאוד ולגמרי גורם לנו להבין עד כמה התחושה הזו מבלבלת, מפחידה ולא נעימה וממש כמו בשיר, הלחץ הזה לצערנו, מגיע בעיקר מהסביבה. 

Little Game 

השיר הבא, מתאר בצורה מופתית את הצורך בלהסתיר את מי שאתה באמת. הסביבה גורמת לך "לשתוק" ולא להיות מי שאתה רוצה ומי שאתה מרגיש... היא מגדירה אותך, שמה תוויות ומנסה להכניס אותך למשבצת המוכרת: גבר או אישה, מבלי לשים לב ומבלי להתחשב באלו שמרגישים אחרת, בין לבין... מעבר לשיר המיוחד שזכה למיליוני צפיות, תוכלו לצפות גם בקליפ מדהים שמתאר במדויק את התחושות הללו ואת מה שהחברה מצפה מאיתנו...

I am?

את השיר שלפניכם, יצרו תלמידות כיתה ח' בבית ספר באמריקה, כחלק מפרוייקט "עשיית צדק חברתי". השיר מסביר על ג'נדרקווירים, מתאר את מה שהם מרגישים ומראה שזה בסדר להיות ככה ושהסביבה צריכה להבין שאין רק שני מגדרים ושזה ממש לא "שחור או לבן". יוזמה מדהימה ומסר חשוב במיוחד!

The Village

לשיר המרגש שלפניכם יש מטרה אחת והיא להעביר את המסר החשוב: "אין שום דבר שלא טוב בכם". בעצם השיר מדבר על כך שהחברה שמוצגת כמו כפר (מקום נידח, לא מעודכן ומיושן) לא מקבלת אנשים שמרגישים אחרת, ש"שונים מהנורמה" וגורמת לכל אותם האנשים האלו, להרגיש לא בסדר עם עצמם ולחשוב שיש בהם איזושהי בעיה, כשבעצם הבעיה היחידה - היא בהם.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• ציטוטים מתוקים במיוחד: ילדים מדברים על העצמה נשית
• טור אישי: "מרגילים אותנו לחשוב שבלי אהבה משהו בנו חסר"
• בלי סודות: "זה בסדר שאני מאוננת ארבע פעמים ביום?"

בתור התחלה, החלטנו לאסוף רשימה של מספר סלבס אהובים שנמצאים על הקשת המגדרית הזו ובחרו לצאת מהארון כג׳נדרקווירים. 

דמי לובאטו

ממש לפני שבוע, דמי לובאטו החליטו לשתף בחשבון האינסטגרם שלהם כי הם מזדהים כא- בינארי ואף בישרו על שינוי לשון הפנייה לרבים: אתם/הם. בתיאור הסרטון כתבו: "אנחנו מרגישים שהלשון הזו תשקף באופן הטוב ביותר את המגדר שלנו ואת האדם שאנחנו יודעים שאנחנו ועדיין מגלים". בסרטון הם גם סיפרו כי הם עדיין לומדים את עצמם ושהם עושים זאת בשביל כל אותם אנשים שלא מסוגלים לצאת בפני הקרובים להם... ללא ספק, מדובר בצעד אמיץ וחשוב!

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Demi Lovato (@ddlovato)

סם סמית׳

באוקטובר 2017 סם סמית׳ יצאו מהארון כג׳נדקוויר ואמרו כי הם: "מרגישים אישה בדיוק כמו שהם גבר". לאחר מכן, בספטמבר 2019, הודיעו סמית על ההחלטה לצאת כא-בינארי ולשנות את כינוי המגדר ל-they/them. בסרטון שלפניכם, סמית משתפים: "אחרי חיים שלמים במלחמה עם המין שלי החלטתי לחבק את עצמי כמי שאני, מבפנים ומבחוץ". ישר כוח!

ניקו טורטורלה

ניקו טורטורלה וודאי מוכרים לכם מהסדרה המצליחה "יאנגר", בה שיחקו את אמן הקעקועים ג׳וש. במהלך שיתוף פעולה שעשו עם מלכת הדראג טריניטי טיילור, ניקו יצאו מהארון כא-בינארי ושיתפו כי משנים את לשון הפנייה שלהם ל-הם/אתם.

מיילי סיירוס

בשנת 2015, מגזין טיים חשף כי הזמרת המצליחה מיילי סיירוס היא ג׳נדרקוויר וכתגובה ענתה כי היא לא מחשיבה את עצמה כבת או בן ולא צריכה גם שבן הזוג שלה יתייחס אליה כאל בת או בן. חשוב לציין כי כרגע מיילי לא שינתה את שימוש לשון הפנייה כלפיה ולכן השימוש הוא בלשון הפנייה הרגיל לנקבה.

עזרא מילר

גם עזרא מילר ("הפלאש", "חיות הפלא והיכן למצוא אותן") משתמשים בלשון הפנייה they/them ואף סיפרו כי הם לא מזדהים כאישה ולא מזדהים כגבר - אלא מזדהים כבן אדם.

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Ezra Miller (@imezramiller)

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לכבוד שבועות: מתנות מקוריות שתוכלו להעניק לבני הזוג
• שחקו וגלו: תתכננו את החתונה שלכם ואנחנו נגלה לכם כמה הקשר שלכם יציב
• בצד הקשיים: כך תשמרו על האהבה למרות המצב הביטחוני
  

 Skittles 

חברת ״ריגלי״ אשר אחראית על ייצור ושיווק הממתק ״סקיטלס״, החליטה להוציא מארז סוכריות מיוחד שאריזתו, בשונה מהאריזות הצבעוניות הרגילות - אפורה לגמרי. על גבי האריזה המוכרת, מופיעה קשת צבעונית שמזכירה את צבעי דגל הגאווה ולכן, בתוספת לאריזה האפורה, צורף הכיתוב: ״רק קשת אחת חשובה במהלך הגאווה״. בנוסף, מעבר ליוזמה המדהימה, סקיטלס גם הוציאה החודש פרסום מיוחד בו סיפרה כי על כל מארז שנקנה - יתרם דולר אחד עבור עמותת “GLAAD”, אשר נוסדה כמחאה נגד סיקור מכפיש של אנשי להט״ב. אז מה אומרים? בעינינו, מדובר במעשה מקסים.

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by SKITTLES (@skittles)

 MAC

חברה נוספת שנרתמה למאבק היא חברת האיפור הידועה ״מאק״. החברה המצליחה יצרה קולקציית אודמים מיוחדת במינה, אליה הוסיפה את הסלוגן המרגש: ״אהבה זו אהבה״. ללא ספק, מדובר ביוזמה מדהימה!

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by J- (@jeffersondoesmakeup)

Funko Pop 

אם יצא לכם להסתובב לאחרונה בחנויות צעצועים או ספרים, וודאי נתקלתם בלהיט הבא - בובות פופות של מגוון דמויות מיוחדות ומפורסמות. החברה העומדת מאחורי הלהיט המצליח, היא חברת פאנקו פופ, אשר תמיד מוציאה קולקציות שונות ומגוונות. הפעם - היא בחרה להתמקד בכל נושא הקהילה הגאה ולכן, יצרה בובות פופ מיוחדות של כמה מדמויות דיסני הידועות ואתם וודאי כבר יכולים לנחש, באילו צבעים הן צבועות...

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Funko (@originalfunko)

Fossil

חברת השעונים ״פוסיל״, החליטה גם היא לתמוך בקהילה והוציאה קולקציית שעונים מיוחדת, בה מסגרת השעון, צבועה בצבעי דגל הגאווה. לדעתנו, מדובר בשדרוג חשוב ומיוחד, שלגמרי עושה חשק לענוד שעון כזה על היד! 

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by @fossil

Converse

חברת האופנה ״קונברס״, שוודאי מוכרת לכם בזכות נעלי ״האולסטאר״ המפורסמות שלה, הוציאה קולקצית ביגוד מיוחדת למען הקהילה הגאה. ב"קולקציית הגאווה", תוכלו למצוא: חולצות, מכנסיים, גרביים ונעליים במגוון דגמים אופנתיים וכמובן שגם הם, בשילוב צבעי הגאווה הצבעוניים. 

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by Converse (@converse)

BE KIND

גם חברת חטיפי הבריאות ״בי קיינד״ השיקה קולקציית חטיפים מיוחדת לכבוד חודש הגאווה. כחלק מהאריזה המיוחדת, תוכלו למצוא בכל חטיף בריאות מהליין הייחודי, עיצוב ססגוני שלגמרי מזכיר את דגל הגאווה הצבעוני. מדהים! 

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by KIND Snacks (@kindsnacks)

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לקראת ל"ג בעומר: ציטוטים שיציתו את אש האהבה שלכם
• נמצאים בזוגיות? כך תעמיקו את ההיכרות ביניכם
• המאיירת שמחברת נסיכות דיסני והפרעות נפשיות

אתמול (שלישי) שופטת הכדורגל ספיר ברמן כינסה מסיבת עיתונאים בה היא חשפה בפני העולם את התהליך שלה להתאמה מגדרית ואת היותה אישה טרנסג'נדרית. המעשה הזה של ספיר הוא לא רק אמיץ, הוא מעורר השתאות - צריך לעמוד ולמחוא לה כפיים.

ישראל היא מדינה שמרנית וכתוצאה כוכבי התרבות שלנו חושבים היטב האם לחשוף את הנטיות המיניות שלהם או לא, כי יש חשש גדול - איך הקהל יגיב, איך המעריצים יתמודדו, האם זה ישפיע על התפקידים והעבודות בעתיד והאם זה יועיל או יזיק לתדמית הציבורית? 

ברמן ותירוש © עוז מועלם

אך בעוד ששחקנים ושחקניות, זמרים וזמרות מרגישים יותר פתיחות בנושא הזה, עולם הספורט נחשב ליותר שמרני וקשוח, במיוחד ענף הכדורגל בארץ - שאוהדיו מגיעים משכבות שונות באוכלוסיה עם אמונות שונות - יש כאלו שיותר ליברלים ויש כאלו שפחות. אך עדיין, ספיר בחרה לחשוף את התהליך שלה באומץ ובגאווה ובפנים גלויות.

גם התמיכה שהשופטת קיבלה הייתה עוטפת, חמה ומפתיעה - יושבת ראש איגוד השופטים בישראל, רונית תירוש, ליוותה את ברמן והעניקה לה תמיכה פומבית, וכך גם ההתאדות לכדורגל. סרמן תמשיך לשפוט במשחקים ואפילו המשחק הבא אליו היא משובצת הוא משחק של בית"ר ירושלים - לכל הדעות, אפשר להגיד שזאת קבוצה עם אוהדים קשים ושמרניים בכל נושא המיניות.

כיף לראות גם בעולם השמרני של הספורט חשיפה כזאת פומבית ומעוררת השראה ועוד יותר כיף לראות שהקודקודים תומכים ומגבים את התהליך והשינוי הזה ולא מתנערים או פוחדים ממנו.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• כמו בסרט: הציטוטים הרומנטיים ביותר
• ריף ומיכל: "לא מנסים להיות מישהו שאנחנו לא"
• בלי סודות: "אני עלולה להיכנס להריון?"

שתיים מהסיכות שיצרה כבר יצאו לאור, זכו להצלחה רבה ואף הכסף שנאסף עבורן - עבר כתרומה לעמותת "לא עומדות מנגד". שתי הסיכות מציגות את היפהפייה הנרדמת שמתארת דיכאון והסיכה של בל מתארת אלימות כלפי נשים.

מדוע בחרת להקים פרוייקט שכזה? 

"התחלתי את הפרויקט הזה בתחילת הקורונה כשפתאום שמתי לב כי יש המון אנשים כמוני, שנכנסו לדיכאון וחרדה בעקבות המצב. רוב האנשים שומרים את זה בבטן לעצמם ולכן החלטתי שכדאי להעלות את המודעות לנושא הזה ובכלל לעוד הפרעות נפשיות שקיימות, שרבים מתמודדים איתן ביומיום. התחלתי לאייר את נסיכות דיסני כשהמחשבה הייתה להציג אותן שונה מהדרך בה הן מוצגות ולנסות להתאים זאת לסיטואציות בהן החיים היו 'מגלגלים' אותן למקומות אחרים וגורמים להן להתמודד עם כל מיני הפרעות נפשיות". 

באילו תגובות נתקלת כשהעלת את עיצובי הסיכות והרעיון שמאחוריהן?

"קיבלתי המון פידבקים חיוביים, שיתופים ותגובות שריגשו אותי וחיממו לי את הלב. כשהפרויקט יצא לאור, ראיתי כי המון שמחו מכך מכיוון שרבים מהאנשים שהיו במקום הזה, תמיד הרגישו לבד וניסו להסתיר זאת ופתאום לאחר שזה התפרסם, הם סיפרו כי זה מאוד עזר להם, גרם להם להרגיש פחות בודדים ויוצאי דופן וחלקם אפילו החליטו לשתף את הסיפור שלהם ואת מה שהם חוו". 

© אנה בלנקי

© אנה בלנקי

מדוע בחרת להציג זאת דווקא באמצעות סיכות? 

"אין איזושהי אג'נדה או סיבה מסויימת לבחירה שלי להציג זאת דווקא בצורה הזו. אני בעצמי אוספת סיכות ותמיד רציתי שיהיו לי סיכות משלי שאני יצרתי. בנוסף, אני מוצאת את זה כמשהו מאוד מיוחד ויפה ולכן חשבתי שזה יכול להתאים לרעיון". 

לא מעט פעמים, ניתן לראות כי מעבירים ביקורת שלילית על נסיכות דיסני וטוענים כי הן מייצגות מודל יופי לא ריאלי או יכולות להשפיע לרעה על דימוי גוף של ילדות

״דווקא בגלל הטענות הללו, הרגשתי כי זה המקום שלי לשבור את התדמית הזו ואת האידיאל של 'הנסיכה המושלמת', שהכל מושלם אצלה ושתמיד מקבלת את הסוף הטוב. רציתי להראות שגם כשהכל בסדר, יש לנו כל מיני התמודדויות בחיים כמו דיכאון, חרדה, פוסט טראומה וכדומה ולכן במציאות החיים לא תמיד ורודים כמו שמציגים אותם באגדות". 

© אנה בלנקי

לפי מה התאמת ובחרת כל נסיכה לכל נושא של סיכה?

״אני מתאימה את הנושא בעיקר לפי סיפור הרקע של כל נסיכה וכשאני מוצאת משהו שמתאים, למרות שזה לפעמים מעט קיצוני יותר מהסיפור האמיתי, זה מצליח להשתלב. לדוגמה, אם זה נושא האגרנות, לקחתי את הסיפור של אריאל מ'בת הים הקטנה' שנהגה לאסוף כל מיני דברים שמצאה או למשל הסיפור של בל מ'היפה והחיה' שהחיה בעצם חטף אותה ולכן קישרתי את זה למקום של אלימות כלפי נשים ולאו דווקא לפן הרומנטי. 

דוגמאות לסיכות ונסיכות נוספות הן מולאן שמייצגת את נושא הפוסט טראומה כי היא כביכול סובלת מהקשיים שלאחר המלחמה, אלזה 'מלשבור את הקרח' מייצגת חרדה כי הגוף שלה קופא במקום, היפהפיה הנרדמת מייצגת דיכאון כי אחד מהתסמינים הוא שינה מרובה ושלגיה מייצגת הפרעות אכילה בעקבות התפוח המורעל שאכלה".

על פי מה את בוחרת בכל פעם את הנושא שאותה הסיכה תייצג? 

"במשך המון שנים סבלתי מדיכאון וחרדות ובאמת אחרי שיצרתי את הפרויקט הזה - הרגשתי הרבה יותר טוב. בנוסף, חלק מהסיכות הללו מתארות גם סיטואציות מהחיים שלי, שאני חוויתי בעצמי או סיטואציות שחברים שלי חוו. חיפשתי דרך להראות מה באמת עובר על כל מי שחווה את אחת מההפרעות שהצגתי ולכן מעבר לאיור של נסיכת דיסני על הסיכה, הוספתי כל פעם פוסט באינסטגרם שמסביר קצת מעבר למה שאנשים חושבים על אותה ההפרעה".

© אנה בלנקי

לאיזו סיכה את הכי מתחברת? 

"הכי התחברתי לסיכה של אורורה, היפהפיה הנרדמת, מכיוון שבתור מישהי שסבלה מדיכאון, היו לי תקופות בהן חצי יום ישנתי, לא הצלחתי להקים את עצמי מהמיטה וזה זכור לי בתור תקופה מאוד חשוכה. היום כשאני נזכרת בזה ובמה שעברתי, אני גאה בעצמי שהצלחתי לצאת מזה ולכן הסיכה הזו גם מאוד סימבולית עבורי".

יש נסיכה או נושא כלשהו שעדין לא עסקת בו והיית רוצה ליצור סיכה שלו?

"האמת שיש לי עוד המון נושאים שהייתי רוצה לעסוק בהם אבל אחד הנושאים שכרגע הכי הייתי רוצה לעסוק בו הוא קהילת הלהט"ב. לצערי בדיסני אין עדין מקום לזה ואני מרגישה שחוץ מנטפליקס, רוב התאגידים נמנעים מלדבר על כך. בנוסף, היות ואני כרגע בהריון ראשון, הייתי שמחה גם לעשות בעתיד משהו בנושא של אימהות". 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• חמשת הרגעים שכדאי לפסוח עליהם בזוגיות
• שחקו וגלו: איזה זוג אתם לפי מאכלי פסח?
• זוג השבוע: "אני התחלתי איתו"

בשל היותה של טיקטוק אפליקציה כה פופולארית בקרב בני נוער וצעירים, היא מאוד ברת-השפעה בעיצוב דעותיהם. מתוך זה, אני סבור שיש על יוצרי התוכן בפלטפורמה הזו לקדם תוכן שלא יפנה שנאה כלפי קבוצות אוכלוסייה מסויימות. אבל לצערנו, לא כל יוצרי התוכן מבינים ותופסים עד כמה הם צריכים להיות מחויבים ליצירת תוכן כזה. למשל, לאחרונה, טיקטוקר בשם קייל פרסם שהוא "המציא נטייה מינית חדשה" – סופר סטרייט. כלומר, גבר אשר נמשך רק לנשים שנולדו בגוף של אישה, ולא לנשים שנולדו בגוף של גבר. 

© צילום: Fotolia

הדבר עורר סערה ענקית בטיקטוק, ובעיניי – בצדק. אני חושב ש"הנטייה המינית" הזו מביעה התייחסות לנשים טרנסיות כ"פחות נשים". כלומר, מי שהוא "סופר גברי" לא יאהב נשים שנולדו בגוף של גבר. לדעתי, הרעיון הזה הוא פסול בכל מובן. טרנסית היא אישה לכל דבר, ולכן ההתייחסות אליה כ"פחות אישה", היא קודם כל שגויה בכל רמה ובנוסף לזה מביעה זלזול וחוסר כבוד.

אישה "מוגדרת" כאישה ברגע שהיא מגדירה עצמה ככזו, ואין לזה שום קשר למה שיש לה בין הרגליים, לאופן הדיבור שלה או לכל אספקט אחר. יתרה מזאת, אי אפשר לתרץ טרנסופוביה במסכה של "נטייה מינית חדשה". אדם יכול להגדיר עצמו כבעל העדפה מינית שכן או לא להימשך לסוג מסוים של אנשים (למשל, אנשים בעלי צבע שיער מסוים, תכונות אופי מסוימות), אבל ברגע שזה נובע מאי-תפיסה של קהילת הטרנסיות כנשים – בעיניי כבר יש כאן בורות מסוימת. מי שנמשך לנשים – נמשך לטרנסיות, כי טרנסיות הן נשים לכל דבר ועניין. לכן, אין דבר כזה סופר סטרייט. אין תירוץ לטרנסופוביה, בתחפושת של נטייה מינית. אין לזה מקום בשנת 2021 הנאורה והמתקדמת, וככל שנבין את זה מהר יותר – נהפוך לאנשים טובים יותר בפרט ולחברה טובה יותר ככלל.

© adobestock

המורכבות בכך שטיקטוק היא פלטפורמה כה פופולארית המאפשרת לכל כך הרבה יוצרי תוכן להעלות סרטונים, היא שבאופן הזה ביטויי שנאה יכולים לקבל הרבה יותר מקום והכרה. כך, השנאה בפלטפורמה מגדילה את ממדיה, מנפחת קולות גסים ופוגעניים ואף נותנת להם "לגיטימציה". הדבר בא לידי ביטוי, למשל, בסרטוני ישראל-פלסטין המביאים את הסכסוך שהתחיל במרחב הפיזי – אל המרחב הווירטואלי. אל פלטפורמה שיש בה ילדים צעירים – אשר עלולים להיות מושפעים מהתוכן שהם נחשפים אליו. גם במקרה של "הנטייה המינית החדשה", היו מי שבחרו להמשיך להפיץ את השנאה, ולשכוח ממחויבותם כיוצרי תוכן, אשר המון אנשים בגילאים שונים נחשפים לתכנים שלהם. אך ממולם, היו את אלו שבחרו לשים סוף לבורות ולהסביר מדוע בבסיס שלה – נטייה סופר סטרייטית היא דבר פסול. 

זה מייצג באופן סימבולי את "יחסי הכוחות" בטיקטוק – מול אלו אשר בוחרים להפיץ ולקדם את השנאה אל מול מי שנאבקים על הצדק ועל הפיכתה של פלטפורמת "טיקטוק" לפלטפורמה נאורה, בטוחה ומוגנת. כאלו הן למשל, מאיה לי ורומי אברג'יל – אשר העלו סרטונים כנגד הנטייה הסופר סטרייטית. יותר יוצרי תוכן נאורים בפלטפורמה, משמעותה – הפיכה לטובה, נעימה, מוגנת, נאורה ובטוחה יותר עבורנו. לכן, אל תתנו יד לשנאה. אל תתנו יד לטרנסופוביה. אל תאפשרו לה לקבל לגיטימציה בתחפושת של נטייה מינית. אל תתנו לגיטימציה לשנאה. בשביל קהילת הטרנסיות. בשביל כל קבוצות הפרט. בשבילינו. בשביל מי שנגדל להיות. בשביל מי שהילדים שלנו יגדלו להיות. בשביל עולם טוב יותר.

רומי נחשבת לטרנסג׳נדרית הצעירה ביותר בארץ אשר ביצעה ניתוח זה. במהלך ההליך עצמו, מבצעים חתך במצח ומשייפים את העצמות שלו ושל הגבה, מעדנים את הסנטר ומצרים את הלסת התחתונה על מנת לקבל תווי פנים נשיים יותר. 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לימים טובים יותר: מקומות הבילוי שהיינו רוצים לצאת אליהם עם בני הזוג
• טור אישי: "היכן החינוך למיניות תקינה ובריאה?"
• בלי סודות: "האם אוננות זה בריא?"

החלמת הניתוח לא פשוטה ואף אורכת זמן רב, אך לצידה של רומי נמצאת אימה אילנית אברג׳יל אשר דואגת, תומכת ובעיקר גאה באומץ הגדול של ביתה. בשיחה שערכנו עם השתיים, חשפו בפנינו את החששות לפני הניתוח, הקשיים ודרכי ההתמודדות ועל איך בסופו של דבר, כל התהליך הזה רק חיבר וחיזק את הקשר ביניהן.  

מדוע בחרת לעשות זאת? 

רומי: "עוד מגיל 11 כשהתחלתי את התהליך שלי, תמיד חלמתי להיראות כמה שיותר כמו אישה. נולדתי עם מבנה פנים זכרי ובשביל ההרגשה האישית שלי בחרתי לעשות את הניתוח הזה על מנת שיהיה לי מבנה פנים יותר עדין ונשי. אני לגמרי שלמה עם ההחלטה שלי ואפילו מתחרטת שלא עשיתי זאת עוד לפני כן כי עד כה זה מאוד פגע לי בביטחון ובכלל בהתקדמות שלי בעבודה כדוגמנית ובחיים עצמם. אני מאושרת ויכולה להגיד שזה אחד מהדברים הכי טובים שיכולתי ׳להעניק׳ לעצמי וללא ספק זו הייתה הבחירה הנכונה". 

רומי ואמה © צילום פרטי

כיצד הסביבה ואמא הגיבו כשסיפרת על הניתוח?

אילנית: "האמת שאני בהתחלה הייתי נגד מכיוון שמבחינתי רומי תמיד הייתה יפה ולא צריכה שום ניתוח. מעבר לכך, מדובר בניתוח בראש אשר הליך ההחלמה שלו איטי ולא פשוט במיוחד. זה הלחיץ אותי מאוד, אך בסופו של דבר הבנתי כמה שזה חשוב עבורה ולביטחון העצמי שלה ולכן החלטתי לתמוך בה ולעבור זאת יחד איתה". 

רומי: "כשפירסמתי את זה לקהל, כולם כמובן היו בשוק. האינסטגרם שלי ׳התפוצץ׳ מרוב הודעות ושאלות. כולם נכנסו לצפות בניתוח ובתהליך שאני משתפת ולמרות שזה הליך שהרבה מהטרנסג׳נדריות ולפעמים גם נשים עצמן עוברות ולא משתפות, אני בחרתי לא להסתיר ולחשוף זאת בפני כולם".

 אילו חששות היו לכן לפני הניתוח? 

רומי: "אני כל הזמן חששתי וחשבתי איך תיראה התוצאה הסופית. זה ניתוח מאוד קשה ומסוכן אבל הוא פשוט הציל לי את החיים. אני מסתכלת במראה ומרגישה הרבה יותר יפה וזה כמובן עוד לפני שירדה כל הנפיחות בפנים". 

אילנית: "הניתוח ארך מהבוקר ועד הצהריים. זה ניתוח ארוך שבמהלכו הייתי בלחץ מטורף ולא אשקר שעלו בי המון חששות. כל הזמן חשבתי אם הניתוח יעבור בשלום, דאגתי שלא יהיו סיבוכים כלשהם כי זה ניתוח עם המון סיכונים ואפילו כשהיא כבר יצאה ממנו והרופא אמר שהכל עבר בצורה תקינה, המשכתי לדאוג ולחשוש מפני ההחלמה הארוכה שמצפה לה, מהתגובה שלה וכמובן מהתוצאות. מעבר לזה כשהיא יצאה מהניתוח עם כל הדם והתחבושות זו גם הייתה סיטואציה מאוד מלחיצה עבורי. התחלתי לבכות כי אני לא רגילה לראות את הבת שלי ככה, אך מצד שני גם עלו בי דמעות של אושר שהיא עברה את זה ושהכל בסדר". 

© צילום פרטי

מהו משך זמן תקופת ההחלמה וכיצד מתנהל סדר היום שלכן עכשיו?

רומי: "אחרי חמישה ימים, משתחררים מבית החולים וככל שהזמן עובר הנפיחות יורדת. תוך חודשיים זה כבר אמור פחות או יותר להתייצב אך את התוצאה הסופית ניתן לראות רק לאחר חצי שנה עד שנה. בנוסף, ניתן להגיד שההחלמה עצמה די אינבידואלית ומשתנה מאישה לאישה. אצלי למשל, התפתחו לאחר הניתוח המון בצקות ובגלל שמלכתחילה הגעתי עם מערכת חיסונית יחסית חלשה, זה לוקח מעט יותר זמן".

אילנית: ״מבחינת סדר היום, כשהיא הייתה בבית חולים, רוב הזמן היא שכבה במיטה וקיבלה המון משככי כאבים ותרופות. כעת היא נמצאת בהחלמה מהבית, היא נמצאת במעקב ומקפידה לקחת את כל התרופות ובין היתר אפילו מספיקה לתעד הכל". 

האם אתן נתקלות בקשיים במהלך התהליך הזה? 

אילנית: "הייתה המון בירוקרטיה. היא חיילת ומעבר לזה היא גם הטרנסג׳נדרית הצעירה ביותר בארץ שמבצעת ניתוח שכזה. בנוסף, אם מדברים על התהליך הכולל, עוד כשהייתה קטנה לאנשים תמיד היה מה להגיד והרבה פעמים זה נעשה בצורה מבחילה. רומי עם השנים פיתחה ׳עור של פיל׳, היא לא מתייחסת למה שאנשים אומרים ועושה רק מה שטוב לה ועל אף כל הקשיים היא מתמודדת עם הכל בגבורה ומשמשת דוגמה לנשים ולטרנסג׳נדריות אחרות שנמצאות בסיטואציה דומה". 

© צילום פרטי

מדוע בחרת לתעד ולחשוף בפני העוקבים את כל התהליך? 

רומי: "רוב האנשים שעושים ניתוח כלשהו בוחרים שלא לספר על כך. אני לעומת זאת, נוהגת לתעד בפני העוקבים שלי את חיי היום יום שלי ובחרתי שגם את התהליך הזה כדאי שאחשוף ואעבור אותו יחד איתם. אני משתפת אותם בתמונות וסרטונים ממהלך ההחלמה ולמרות שזה עדיין עוד רחוק מהתוצאה הסופית, בעיניי אין ממה להתבייש". 

הניתוח השפיע על הקשר ביניכן?

אילנית: "האמת שמאוד. כמו כל אמא ומתבגרת, היו בינינו לא מעט חילוקי דעות וחיכוכים שמעט הרחיקו בינינו. לאחר הניתוח, היה לנו המון זמן אחת עם השניה וממש ׳הכרנו׳ זו את זו מחדש. זה חיבר בינינו וחיזק מאוד את הקשר שלנו". 

© צילום פרטי

את מתכוונת לבצע ניתוחים נוספים בעתיד?

רומי: ״אני מאמינה שאם יש מישהו שמרגיש לא בנוח עם עצמו ורוצה ׳לתקן׳ משהו שמפריע לו על מנת להרגיש טוב יותר עם עצמו שיעשה זאת. הניתוח העיקרי שאני חולמת עליו הוא הניתוח לשינוי מין ואני מקווה שזה יעשה כבר במהלך השנה הקרובה. למרות זאת, חשוב לי להדגיש שלפני שעושים ניתוח ומשנים משהו, צריך קודם כל לשנות את הגישה שלנו כלפי עצמנו ולפעמים זה כבר ׳עושה את רוב העבודה׳. חשוב לזכור שאם השינוי לא מגיע מבפנים - שום ניתוח לא יעזור ובכלל אם כבר מחליטים לבצע הליך רפואי כלשהו חשוב להתייעץ, לבדוק ולחקור את הנושא ולא למהר ישר לשנות כל דבר - קחו דברים בפרופורציות". 

שנת 2021 הגיעה, מה הייתן מאחלות לעצמכן לכבוד השנה החדשה? 

רומי: "קודם כל אני מאחלת שאני אחלים מהניתוח, שהכל יעבור בשלום ושאהיה מרוצה מהתוצאה הסופית. בנוסף, מבחינה מקצועית אני מאחלת לעצמי להתקדם בעולם הדוגמנות והמשחק. אוטוטו יוצאת סדרה חדשה שאני משתתפת בה וזה בעצם תפקיד המשחק הראשון שלי, אז אני מאחלת שיגיעו לי עוד הזדמנויות נוספות". 

אילנית: "בראש ובראשונה בריאות, כוחות נפשיים, פרנסה ונחת מהילדים". 

© צילום פרטי 

לסיום, איזה מסר תרצו להעביר לכל אותם הקוראים והקוראות שלנו?

רומי: "תעשו תמיד מה שעושה לכם טוב, תהיו גאים בדרך שלכם ואל תתייחסו לתגובות שמנסות ׳להוריד׳ אתכם. בנוסף, אל תשפטו אנשים על סמך מה שאתם רואים כי לא תמיד ניתן לראות מה שקורה אצלם בפנים ולכן גם חשוב לקבל כל אחד כמו שהוא". 

אילנית: "שכל אחד יתעסק בעניינים שלו ויעשה מה שטוב לו וכמו שרומי אמרה נסו תמיד לתמוך ולקבל אנשים במקום לשפוט אותם".

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לכבוד יום הזיכרון הטרנסי: ציטוטים מעוררי השראה מפי טרנסג'נדרים
• בנות נוער? "מארז חדשני שדן בסוגיות שמעסיקות אתכן"
• בלי סודות: "אנחנו אוהבים ובקשר רציני אבל הוא בן אדם מאוד שלילי" 

תחרות סרטי הנוער

צוות השיפוט: יותם דוד ציטר, נעמה פלוקסמן, אסף רז

זוכה: "בתמימות", בימוי: נעמה נרקיס

נימוקי השופטים: הסרט מציג בעדינות ובתחכום את לבטיה של נערה מתבגרת - בין הזדמנות לחוות אהבת אמת לבין הנוחות שבנורמטיביות המלווה בהסתרה. בבימוי וצילום מהוקצע לצד משחק מעולה, נחשפות מערכות יחסים מורכבות ונפש מיוסרת. יצירה קולנועית בוגרת, ריאליסטית, אינטימית ונוגעת ללב. 

ציון לשבח: "וניל", בימוי: דניאל שמילמיץ

נימוקי השופטים: יצירה סוריאליסטית, נועזת המהפנטת את צופיה. באמצעות שימוש יצירתי במדיום הקולנועי ומשחק משובח, מצליח הסרט לחקור את הפנטזיה מול המציאות ולשאול שאלות חשובות על זוגיות, מיניות ואינטימיות. אנו מעניקים ציון לשבח לסרט וניל של הבמאי דניאל שמילמיץ. 

תחרות הסרטים התיעודיים

צוות השיפוט: רועי גולדמן, שירלי צ'ארלי קליינמן, דנה אולמרט 

זוכה: "פנטזיות על קלידים: סיפורו של גלן קופלנד", בימוי: פוזי דיקסון

נימוקי השופטים: הצפייה בסרט משולה לשיטוט בגן זן יפהפה. האופטימיות והשמחה השורים על גיבור הסרט מדביקים גם את הצופים שזוכים להתוודע לנקודת מבט ייחודית על זהות גאה, על קהילתיות רב-דורית, על חיי יצירה ועל העוצמה הגלומה בהקשבה עיקשת לאמת פנימית. "אנו בחרנו בסרט פנטזיה על קלידים: סיפורו של בוורלי גלן-קופלנד" של הבמאית פוזי דיקסון כסרט התיעודי הבינלאומי הטוב ביותר.

ציון לשבח: "דברים שאנחנו לא מעיזים לעשות", בימוי: ברונו סנטה, מריה רזו

נימוקי השופטים: סרט תעודה פיוטי יפהפה ומינימליסטי. גיבורו הוא אדם קוויר צעיר החי בקהילה ענייה במקסיקו ומחפש את דרכו הרחק מכל מערכת תמיכה קהילתית. הישגו הגדול של הסרט הוא בשיתופם של הצופים במציאות חיים זרה ורחוקה, המתגלה במלוא מורכבותה, כמעט ללא מילים. הסרט לוכד רגעים קשים ומרגשים בקורותיו של הגיבור באמצעות עבודת מצלמה יוצאת דופן שמקרבת אותנו אליו ומרטיטה את הלב והנפש. אנו מעניקים ציון לשבח לסרטו של  הבמאי ברונו סנטמריה רזו - ״דברים שאנחנו לא מעזים לעשות״.

תחרות סרטים ישראלים קצרים

צוות השיפוט: שרי ויין, רייצ'ל מייסון, ג'יימס קליינמן

זוכה: "יונית יונתן", בימוי: אלון רטר

נימוקי השופטים: הסרט מצליח לתפוס בחריפות את החוויה של אישה טרנסג'נדרית הפועלת להגשים את חלומה להיות זמרת. באמצעות סצנות אינטימיות הנחקרות לעומקן, הצופה נחשף לסיטואציה תרבותית ייחודית, המייצרת דרך נקודת מבט אישית, חוויה רבת רבדים. יונית יונתן של הבמאי אלון רטר היא יצירה תיעודית יוצאת דופן ראויה לפרס הראשון.

ציון לשבח: "פוליגרף", בימוי: סמירה סרייה

נימוקי השופטים: חבר השופטים מעניק את הציון לשבח לסרטה של סמירה סרייה, "פוליגרף", המתאר באופן מרתק צומת דרכים של הפוליטי אל מול האישי. היצירה של סרייה היא ייחודית, בעלת ניואנסים עדינים, ומתארת את המורכבות של מערכת היחסים בין הדמויות הראשיות והמשמעות הרחבה שבמורכבות זו, דרך עבודת משחק עוצמתית.  

• בנות נוער? "מארז חדשני שדן בסוגיות שמעסיקות אתכן"
• בלי סודות: "אנחנו אוהבים ובקשר רציני אבל הוא בן אדם מאוד שלילי"
• אתם קבעתם: כך תעברו בהצלחה את המפגש עם הוריי בני הזוג
  

החל מהפסטיבל הבינלאומי השלישי, מתקיימת באופן מסורתי תחרות סרטי הנוער. מטרת התחרות היא להעניק הזדמנות לבנות ובני נוער מרחבי הארץ המתעניינים בנושאים שונים על כל צבעי הקשת הלהט"בקי להציג את פרי יצירתם. ראיינו שלושה צעירים שיצרו סרטים עבור התחרות: יואב קרן (19), ליהי טרוינסקי (18) ונעמה נרקיס (18).

 עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בני הזוג בבידוד? הציטוטים שיחזקו אותם
• שחקו וגלו: איזה מאכל חורפי כדאי לכם להכין עם בני זוגכם?
• בלי סודות: "מפחדת לפגוע בבן הזוג שלי"
  

למה חשוב לכם להשתתף בפסטיבל הקולנוע הגאה?

יואב: "שמעתי שיש קול קורא שמזמין אמנים לשלוח את היצירות שלהם, וחשבתי שזו הזדמנות נהדרת לקדם את המסר של הסרט שלי ולהשתתף באירוע מדהים ומשמעותי, אז שלחתי את היצירה שלי. בתקופת הקורונה הייתה גם דחייה של התחרות, אז הגשתי את הסרט באוגוסט ורק לאחרונה קיבלתי תשובה חיובית".

ליהי: "הרבה פעמים יוצרים צעירים נתקלים בכל מיני קשיים ולא מקבלים את ההערכה שמגיעה להם ואת הפלטפורמה להציג את היצירות שלהם - והתחרות הזו נותנת את המקום הזה. גם לקהל, זה כיף לראות חוויה שאתה מכיר, זה ממש מגניב ונותן לך הזדמנות להיחשף לתכנים מהסוג שלא תמיד רואים בטלוויזיה. באמת מדובר במקום שהעיסוק המרכזי בו הוא - מה זה להיות יוצר גאה או מה זה להט"ב וקולנוע".

נעמה: "כל דבר שקשור לקהילה הגאה הוא חשוב. העובדה שמתקיים פסטיבל כזה היא מדהימה ומבורכת, והקולנוע הגאה הוא ליברלי, חדשני ומודרני ולהיות חלק מהדבר הזה והמפתיחות שהפסטיבל מייצג - זה מדהים בעיניי".

© יח"צ כרמל רבינוביץ-אריה ברק

ספרו בקצרה על הסרטים שיצרתם

יואב: "בגדול, הסרט שלי ("סוג B") קודם כל נוצר בשבילי. זאת אומרת, הסרט עוסק ביציאה מהארון שלי מול אבא שלי, אמנם זה לא קרה ככה במציאות, אבל המשפטים בסרט שאבי קושניר, שמשחק את אבא שלי, אומר, זה באמת המשפטים שאבא שלי אמר לי. הסרט הזה היה מעין תרופה כלפי עצמי, הוא עזר לי לפרוק ולנסות לעבד את החוויה הזאת שהייתה חדשה בשבילי – היציאה מהארון. בהמשך הסרט גם יצא לפסטיבלים וגם פירסמתי אותו ביוטיוב. הסרט בגדול עוסק בבחור בשם יונתן שנאלץ לבחור בין בן הזוג שלו לבין הקשר עם אבא שלו".

ליהי: "הסרט ("התילדות") עוסק בחוויית התבגרות של נערה - שלה ושל החברה הכי טובה שלה. שתיהן עוברות כל מיני קשיים בכל מה שקשור לאינטימיות ולמצוא את המקום שלך. מדובר כמובן בגיל ההתבגרות, שהוא גיל מאוד מבלבל. הנערה מחפשת את עצמה ונורא רוצה למצוא קשר, אבל קשה לה להיפתח והיא לאט לאט לומדת איך ליצור את האינטימיות הזאת. היא לומדת בדרך על חברות, על אהבה".

נעמה: "הסרט ("בתמימות") מספר על מיה, נערה בת 17, שנורא חשוב לה כל הזמן להראות בסדר, אף על פי שבחיים האמיתיים שלה הכל קורס. היא נורא בודדה, היא כל הזמן מנסה לרצות את הסביבה ולהיות בסדר עם כולם, אבל בתכל'ס היא מרגישה ריקנות גדולה ואין לה עם מי לדבר. הבית שלה מתפרק, היא מרגישה לא טוב עם הזוגיות שלה. יש לה חברה מאוד טובה שקוראים לה גל, ויש את גל הבן זוג שלה. גל הבת היא לסבית, והיא מקור המפלט של מיה מהחיים שלה וזאת ששמה לה מראה מול הפנים, מרגיעה אותה. היא היחידה שמיה מרגישה בנוח לפתח איתה דו שיח ולדבר איתה, וזאת לעומת בן הזוג שלה, שמערכת היחסים ביניהם היא מורכבת מאוד. גל הבת מראה לה משהו אחר ונרקם ביניהן סיפור מעניין".

יואב מוסיף ומספר על החוויה לשחק לצד אבי קושניר, אחד מהשחקנים הגדולים בקולנוע הישראלי: "זו הייתה חוויה נחמדה מאוד. פניתי להרבה שחקנים לפני שסגרתי איתו, ובסוף כשהוא אמר שהוא בעניין לשתף פעולה בפרויקט הזה שמחתי מאוד. עם זאת, עד הרגע האחרון היו לי חששות - אולי זה בסוף לא הוא, מה יהיה. אבל בסוף כשהוא הגיע היו כמה שניות של 'טוב היי אני אבי קושניר, אני יואב'. ואז זה זרם והיה צחוקים וכיף, הוא אחלה של בן אדם".

מה היה מקור ההשראה שלכם?

יואב: "היציאה מהארון שלי היא מקור ההשראה. אני אישית לא התחבטתי עם עצמי חודשים לפני שיצאתי מהארון. פשוט יום אחד קמתי, העזתי לשאול את עצמי את השאלות, הבנתי שאני כזה ופשוט יצאתי. זאת אומרת, סיפרתי לאמא שלי וסיפרתי לאנשים שקרובים אליי. דווקא עם אבא שלי לא יצא לי לשבת ולדבר איתו, אלא הוא שמע את זה בהתחלה דרך אמא שלי. אז יצאו כל מיני חצאי דברים ושיחות כזה 'על הדרך' ונאמרו כל מיני משפטים כאלו. בהתחלה היה לו, לא יודע אם קשה לקבל את זה, אבל היה לו מוזר, למרות שאני מניח שהוא ידע שזה הכיוון שלשם זה הולך, אבל היה לו מוזר ולא ברור. אז באמת משם נלקחו חלק מהמשפטים (לסרט), אמנם הם נאמרו בהקשרים שונים, בסיטואציות שונות, לאו דווקא בכוונות רעות, אבל הם נאמרו. ואני חושב שהיציאה מהארון שלי הייתה באיזה שהוא מקום הרבה יותר טובה נגיד מסיפורים ששמעתי, לא היה לי את המצב הזה שההורים שלי לא מקבלים את זה או אותי, כל מי שסיפרתי לו קיבל את זה ישר ואין לו עם זה שום בעיה - וטוב שכך".

ליהי: "יש המון מקורות השראה. גם מהחיים שלי ושל חברים שלי, וגם הסרט מאוד שואב השראה מכל העולם של סרטי תיכון אמריקאיים, כי הם היו חלק מאוד גדול מהילדות שלי והם הציגו תמונה לא לגמרי מציאותית. רציתי להתעסק בפער בין הגיל הזה, שבמציאות הוא ממש מבלבל ויש בו המון מבוכה, לעומת איך שמציגים את זה בסרטים שבהם הכל יפה והכל מסודר כמו שצריך, לעומת המציאות שהיא מאוד כיאוטית".

נעמה: "הרעיון לסרט הגיע מכל מיני סיפורים שנתקלתי בהם. היה לי חשוב להעביר כמה הבלבול של הגיל הזה הוא דבר משמעותי, וכמה אכפת לנו מה חושבים עלינו. בדומה לדמויות בסרט, גם בגיל ההתבגרות הרבה פעמים אנחנו צריכים לבחור אם לצאת מהמצב שאנחנו נמצאים בו, או להמשיך לשקר שהכל בסדר".

© סוג B, צלם: עידו ברלד

לדעתכם כיום קיימת מספיק סובלנות כלפי הקהילה הגאה?

יואב: "אני חושב שהחברה שלנו סובלנית מאוד כלפי קהילת הלהט"ב, לפחות הקהילה שאני חי בה ומסתובב איתה. אני אישית נתקלתי רק פעם אחת במקרה שלילי, אפילו לא הומופובי, אלא יותר חוסר ידע כלפי הנושא. אבל בגדול אני מאמין שאנשים השתנו, הזמנים השתנו, אנשים שפעם היה להם מוזר היום מקבלים את הקהילה הלהט"בית. אחרי שיצא הסרט, הייתי  בכיתה י"א והיועצת קראה לי לחדר. היא אמרה לי שילדה מהשכבה מתחת באה אלייה והראתה לה את הסרט, ושאם קורה איזה משהו בבית אז אני מוזמן לבוא ולשתף. היא לא הבינה שזה רק סרט, אבל אחרי שהסברתי לה את זה אז היא אמרה לי- 'תשמע בגלל שאתה "כזה"', היא לא נקבה בשמות, 'בגלל שאתה כזה, אין לי בעיה עם זה, אבל אתה צריך לשים יותר לב לאמצעי מניעה, ובייחוד בגלל שאתה "כזה" אתה מועד להרבה מחלות' – סה"כ היה קצר בדיבור, היא רצתה להגיד משהו לטובתי, אבל יצא לה עקום".

ליהי: "אני חושבת שזה תלוי איפה. במקום שבו אני גדלתי ולמדתי, זה משהו שמאוד מודעים אליו ויש סובלנות, יש מודעות. אבל אני גם יודעת שבמקומות אחרים זה לא תמיד ככה, החוויה של כל אחד היא שונה. אז גם מי שגדל במשפחה שהיא כביכול מאוד ליברלית, עדיין יכול להיתקל בדעות קדומות. תמיד יש דעות קדומות ואין מה לעשות עם זה. אני חושבת שהמודעות לאט לאט עולה ואיתה גם הקבלה והמטרה היא באמת שלא יהיה צריך לקבל, אלא שזה פשוט יהיה חלק ממך".

נעמה: "אני למדתי בתיכון מאוד מקבל וליברלי, ובחברה תל אביבית שידועה בתור חברה שמקבלת את הקהילה. אני לא חושבת שיש מספיק מודעות, עכשיו כשאני בצבא ונפגשת עם אנשים שונים זה משהו שהוא מורגש. לא בכל מקום יש פתיחות לנושא הזה. אני חושבת שהמצב הרבה יותר טוב, יש לזה הרבה יותר מודעות, אבל עדיין קיימים מקומות חשוכים שצריך לטפל בהם". 

© מתוך: "בתמימות", צילום פרטי

איך אנחנו בתור בני נוער יכולים להעלות את המודעות לנושא?

יואב: "הכל מתחיל בחינוך, כשיש אנשים שלא מקבלים את זה, אז אנחנו צריכים לחשוב עם עצמנו אם אנחנו נותנים לזה יד או לא. אני חושב שהדור שלנו יכול לעשות פה תיקון עצום למה ששנים לא נעשה פה, ולהראות שיש דברים שאפשר לחלוק עליהם, יש דברים שבסדר להתווכח עליהם ויש דברים שהם פשוט ככה שאין עליהם דיון".

ליהי: "אני חושבת שלכל אחד יש אחריות רק על עצמו. כל אחד יכול תמיד לזכור שמי שנמצא מולו זה בן אדם בדיוק כמוהו ושאין בזה שום דבר מוזר, ואין בזה שום דבר חריג. חשוב להבין שזה חלק מאוד גדול מהאוכלוסייה. אם אתה הולך לבית ספר, סביר להניח שיש שם לפחות מישהו אחד שהוא להט"ב גם אם אתה לא יודע. אז כל אחד צריך לזכור שזה משהו שהוא סך הכל טבעי ולהבין שאלה החיים של חלק מהאנשים. אני גם חושבת שמבחינת נער שהוא להט"בי, למצוא את האומץ להיות מי שאתה זה ממש חשוב, להיות מי שהוא בלי פילטרים ולהביע את זה".

נעמה: "קודם כל, זה בעיקר בחינוך. להבין ש'הומו' או 'לסבית' זה לא קללה, ושמותר לאהוב, זה בסדר לאהוב, ולא צריך לשנות אף אחד. אני חושבת שמה שבני נוער יכולים לעשות זה להיות פתוחים ולהבין שאהבה היא אהבה, וזה לא באמת משנה כלום ולא אומר שום דבר. בלי קללות, בלי שיפוטיות, פשוט לקבל כל אחד כפי שהוא. לקבל ולכבד ולהיות רעים אחד לשני, ולזכור שזה לא באמת משנה את מי אתה אוהב - זה משנה איזה בן אדם אתה". 

לסיום, איזו עצה תרצו להעביר לבני ובנות נוער שמתקשים לקבל את הנטייה המינית שלהם?

יואב: "קודם כל לשאול את עצמכם - 'רגע, נמשכתי פעם? האם זה מה שאני מרגיש?' לנסות להפריד בין מה שאנחנו פוחדים שיגידו עלינו, לבין מה שאנחנו מרגישים באמת - לנסות לזקק את התחושה האמיתית שלנו. ואם הגענו למסקנה שאנחנו כאלה, ומותר להיות כאלה, אז לא לפחד. מי שאוהב אתכם באמת יהיה לצידכם לאורך כל הדרך ויקבל אתכם כמו שאתם. אתם לא צריכים להשתנות בשביל אף אחד".

ליהי: "בסופו של דבר אתה עובר איזשהו תהליך בתוך הנפש שלך עם עצמך, של להבין בכלל מי אתה ומה אתה אוהב, ובסוף זה יוצא החוצה. בסוף אתה גם מוצא את המקום שלך, את המקום שבו אתה שייך ואתה לא צריך להתנצל וזה מסתדר. גם אם אתם מרגישים שזה לא יסתדר - בסוף הכל יהיה בסדר".

נעמה: "תשארו בדיוק כמו שאתם - ככה זה טוב. לא להלחם בשום דבר ופשוט לאהוב, זה לא באמת משנה את מי. אהבה היא כוח מדהים ואם אתם אוהבים אתם באמת תהיו מאושרים, ואם תהיו שלמים עם עצמכם גם לסביבה שלכם יהיה יותר קל לקבל אתכם. זה בעיקר בראש".

עוד בערוץ היחסים של פרוגי: 

• בלי סודות: "מבולבל לגבי הזהות המינית שלי"
• להמשיך הלאה: כך תתגברו על פרידה מזוגיות ארוכת טווח
• הפתעה: מתנות שאפשר להביא לבני הזוג לפי המקצוע האהוב עליהם בבית הספר
  

הפעם, השינוי שאני הולכת לדבר עליו, קשור ליחס של החברה שלנו כלפי קהילת הלהט"ב. אין ספק כי בשנים האחרונות המודעות לקהילה עלתה, ואיתה גם כמות הזכויות של בני הנוער והמבוגרים שמשתייכים אליה. עם זאת, עדיין נשמעים קולות חשוכים רבים שאינם מכירים בקהילה, ונחשו מה – זה מתבטא בפרטים הכי קטנים: לאחרונה, נפלה הצעת חוק להתאמת מסמכים רשמיים למשפחות מגוונות, או במילים אחרות – רוב חברי הכנסת לא ששים מהרעיון שכל אחד יוכל להצהיר בטפסים אם הוא או הוריו נמצאים בזוגיות חד מינית. 

למה זה כל כך משמעותי, אתם שואלים? מדוע לא להתעסק בבעיות חברתיות "רציניות" יותר? ובכן, כאמור, נפילת החוק השולי והקטן הזה נתמכה על ידי הרוב המוחלט של חברי הכנסת, משמע – רוב נבחרי הציבור שמייצגים אותי ואתכם, כל כך מתנגדים לרעיון של חופש בחירה ואהבה חד מינית, שהם אפילו לא מעוניינים לראות בטפסים רשמיים אזכור לכך שקיימות משפחות שלא מורכבות מאבא, אמא ושני ילדים. מתחילים להבין למה זה כל כך בעייתי?

© צילום: Fotolia

אמנם אני לא חלק מקהילת הלהט"ב וגם הוריי לא, אך לא קשה לדמיין איך אותם בני הנוער והמבוגרים מרגישים כאשר הם נאלצים למלא טופס רשמי שלא מכיר באחד ממרכיבי הזהות הבסיסיים ביותר שלהם. אני בטוחה שבאותם הרגעים כל המהפכה שהתרחשה בשנים האחרונות נעלמת מעיניהם, והדבר היחיד שהם רואים הוא: שם האמא ושם האבא.

אבל אם נעזוב לרגע בצד את עניין הצעת החוק, נגלה שקיימות עוד סוגיות רבות בלתי פתורות, שנחשבות ל"שוליות": רק בתקופה האחרונה החלו להופיע דמויות להט"ביות בסדרות מצוירות, אבל זה בהחלט לא מספיק. הרוב המוחלט של הסרטים המצוירים לגיל הרך ותוכניות הלימוד לגילאי גן וכיתות נמוכות – מלמדות את הילדים באופן מפורש שזוגיות יכולה להיווצר רק בין גבר לאישה. בעיניי, אין סיבה הגיונית לכך שלא חושפים את הילדים הקטנים לאפשרות שמשפחה תהיה מורכבת מאבא ואבא, או אמא ואמא.

© צילום: Getty Images

מעבר לכך, חשוב להבין שבדומה לנפילת החוק – גם במקרה הזה, עומדים עשרות אנשים מאחורי ההחלטה לקבע את חשיבתם של הילדים בצורה כזו. אז בפעם הבאה שהסוגיות הללו ישמעו לכם לא משמעותיות ותעדיפו שהמאבק יהיה מכוון לבעיות המרכזיות יותר, תזכרו שכל דבר "שולי" כזה מייצג אלפי קולות חשוכים שמתנגדים לקהילה ולזכות הבחירה החופשית. תזכרו – שאלוהים נמצא בפרטים הכי קטנים.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לי זה לא יקרה? כך תזהו אם אתם נמצאים בקשר אלים
• בלי סודות: "לא מצליח לפתח קשר רומנטי עם בנות"
• כבר לא סוד: הדברים שתמיד רצינו לדעת על בני הזוג אך מעולם לא העזנו לשאול
  

אלכס אסקז'ה (20), מפיק סרטים

"כל הצעירים הלהט"בים הם כמו כוכבים זוהרים. יש לנו ניצוץ וכוח שאין לאף אחד אחר, וקהילה שאין לאף אחד אחר. לחיות בעולם שמדכא את הייחודיות הזו שלנו, יכול להיות קשה בצורה בלתי רגילה והרבה מאיתנו נמצאים במלחמה יום - יומית. עם זאת, אנחנו מאוחדים, אנחנו נלחמים ביחד, יש לנו אחד את השני/ה והשנאה של אחרים רק מחזקת את הקשר בנינו. העצה שלי היא להתחבר זה לזו, להביא חיבוק ענק (אפשר גם מרחוק) וכולנו נתמודד עם הקשיים ביחד".

עזרא גרייסון ווילר (20), סטודנט למשפטים

"זה משתפר. אני יודע שלא כולכם מרגישים כך עכשיו, וגם אני הייתי במצב שלכם. תשימו את עצמכם בעדיפות ראשונה ותפנו מקום בחייכם לאנשים שאוהבים אתכם ודואגים לכם. אף פעם אל תשכחו שאתם יקרי ערך, מוכשרים ושווים בזכות מי שאתם. אם אתם זקוקים לסיוע אל תחששו לבקש, אנשים יהיו מוכנים להילחם למענכם (כולל אני)". 

© צילום: fotolia

ג'יימי מרגולין (18), סופרת 

"בבקשה תזכרו שאתם לא לבד. אני יודעת שחלקכם עכשיו מרגישים שאין אף אחד בעולם שנמצא בצד שלכם או מבין בדיוק עם מה אתם נאלצים להתמודד, אבל האמת היא - שקיימת קהילה שלמה מכל העולם שתומכת בכם. אני מצטערת על מה שאתם נאלצים לעבור עכשיו - וחשוב שתדעו שזה לא בסדר, ואתם לא אמורים להרגיש רע עם מי שאתם. הבריונים הם אלה שטועים, לא אתם. העצה שלי היא למצוא צעירים להט"בים ולהתחבר איתם, וכמובן למצוא מערכת שתתמוך בכם ותעזור לכם להתמודד עם מה שאתם עוברים".

לאו רוחה (20), מפיק

"לא כולם נמצאים במצב שבו הם יכולים להגן על עצמם מפני הבריונות שהם חווים. לא לכולם יש מבוגר שהם סומכים עליו ויכולים לספר לו מה הם עוברים. אז במקרים האלה, בעיניי, דרך ההתמודדות הטובה ביותר היא להתחבר לאנשים נוספים מהקהילה ולהשתמש בכלים שהאינטרנט מציע. רשתות חברתיות כמו Tumblr עזרו לי להבין שאני לא לבד כמו שחשבתי, כיוון שהן חיברו אותי למאות אנשים נוספים מרחבי העולם שנמצאים במצב זהה לשלי וסוף סוף הרגשתי שייך".

© צילום: Getty Images

לוגן רוזוס (19), שחקן

"לא ניתן לערער על כך שמה שאתם עוברים הוא לא קשה וכואב, אבל אין דרך יעילה יותר להתמודד עם זה מאשר להיות עצמכם, במיוחד מול עיניי האנשים החשוכים שרוצים להתאים אתכם לתפיסת העולם הצרה שלהם. יום אחד כל זה יהיה מאחוריכם ותוכלו להזדקף בידיעה שאתם נאהבים ויש מאחוריכם קהילה שלמה שתומכת בכם". 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מרגישים חסרי ביטחון? ערוצי היוטיוב שאתם חייבים להירשם אליהם
• בלי סודות: "אני חושבת שמשהו בי לא בסדר"
• מכל הלב: רשימת המחוות הרומנטיות שבני זוג של סלבס עשו עבורם

תפילה לבובי / לירוי ארונס

בובי גריפית נולד בשנת 1963 וב־1983 שם קץ לחייו. הוא היה נער אמריקני רגיל לחלוטין, שחווה את החוויות הרגילות של בני גילו. אבל בובי היה הומוסקסואל שנולד לאם נוצרייה אדוקה, והתגורר בארה"ב שבה ההעדפה המינית שלו הייתה בבחינת כתם כבד. במובנים רבים הייתה התאבדותו עניין לא חריג - אבל משהו בסיפור הזה הוא מיוחד. בובי הותיר יומן שבו חשף את התלבטויותיו ואת מכאוביו. מיוחדת היא אף תגובת האם: מות בנה גרם לאימו של בובי משבר דתי ומוסרי עמוק. היא לא ספקה כפיים, אלא הפכה לדמות בולטת באיגוד של הורים לילדים הומוסקסואלים שביקשו להפוך את הבושה לגאווה, להעניק לילדיהם הבנה ותמיכה, שימנעו מן הילדים ומן ההורים ניכור, אומללות וייאוש.

זהו ספר חובה לכל מי שמבקש ללמוד מניסיונם הטראגי של אחרים. זהו סיפור על אמפתיה שאיחרה לבוא, ואזהרה למי שאינם מודעים לכוחן הקטלני של האטימות והדעות הקדומות.

מוות על גדת הנהר / ג׳יין מ. רדמן

הבלשית מניו אורלינס, מישל נייט (מיקי לחבריה) לוקחת על עצמה תיק שעל פניו נראה שגרתי: לצלם מספר תמונות למען לקוחה שקשה לעמוד בפניה. אולם, הקסם מתפוגג במהרה לאחר שמיקי מוצאת את עצמה מסתבכת בחשיפה של רשת סמים מסוכנת. העקבות מובילות אותה לאחוזת מאה האלונים המסתורית, למפגש עם דמויות מפוקפקות מחוגי החברה הגבוהה של ניו אורלינס. היא מתחברת לפרנקי הטרנסווסטיט, פוגשת את הרופאה היפה והעשירה קורדילה ג'יימס, ומתעמתת עם זיכרונות אותם חשבה שקברה מזמן.

הספר ראשון בסדרת הספרים של רדמן "מוות על גדת הנהר" מפגיש אותנו לראשונה עם הבלשית הפרטית מיקי נייט, חבריה, המאהבות שלה, ודרכה המופלאה להסתבך בצרות בחייה המקצועיים והפרטיים כאחד. לכל אורך הדרך אינה מסתירה את מיניותה והעדפותיה המיניות, גם כאשר הדבר מקשה עליה.

© adobestock

חורף-קיץ / שי פניגר

קצת לפני החופש הגדול בין י"א לי"ב, החיים פתאום נהפכו לפלונטר מבלבל של חוטים פרומים. אמא עם החרדות שלא נעלמות, תמרי אחותי עם הבת-מצווה שלה, אבא עם צבא ההגנה לישראל ובבית הספר יונתן שהופיע פתאום עם השפתיים האלה שלו שהעתיקו לי את הנשימה. כמובן שלא נשכח גם את עדה עם הכוונות הטובות הכי לא נכונות, ואהרון עם הכנות הבלתי נסבלת שלו, ומעל הכל עבודת הגמר בצילום שריחפה מעלי לאורך כל השנה כמו ענן שחור. ובאמצע כל הבלגן הזה: אני. אוֹרי במילרע שטיין. מנסה להיות אורי אחר, אורי-לא-שומר-על-עצמו-יותר, מנסה למצוא איזה קצה חוט שייקח אותי חזרה אל עצמי.

שי פניגר, שזהו ספר הביכורים שלו, כתב רומן התבגרות מרגש, מקסים, קצת שמח, קצת עצוב, בכנות ובאומץ ראויים להערכה. אורי, גיבור הספר, מתלבט, עושה שטויות, הוא מעליב את כל העולם אבל בסוף הדרך הוא בקצה המסלול הנכון, ובין כל החוטים של הפלונטר הגדול של חייו, הוא מוצא את החוט שלו, את הקול שלו.

סיפורו של משולש ורוד / אסתי שקדי

כמו בסיפור אגדות, סיפורו של משולש ורוד מתרחש במקום שקט, קסום וקטן, מקום שהוא לא ידוע, אך לא רחוק מכאן. מי שרוצה לבקר – מוזמן לבוא ולראות. במקום הזה צורתן של כל האימהות היא עיגול, וצורתם של כל האבות – מרובע. ההורים במקום הקסום הם בני זוג עגולים ומרובעים בלבד, בצבעים ובגדלים שונים. יום אחד נולד לזוג מרובע אדום ועיגול לבן - תינוק ורוד. אולם, באופן מפתיע, צורתו הייתה שונה לגמרי מזאת של אחיו. למעשה, אין הוא דומה כלל לילדים אחרים – הוא משולש!

ההורים המודאגים לקחו את  התינוק, המשולש הוורוד, אל רופאת הצורות. הרופאה הגדירה את התינוק "לגמרי מוזר", והבטיחה להורים המודאגים, מבלי להישיר אליהם מבט, שהכול יהיה בסדר, כאשר התינוק יגיע לגן. אך, כל ההתחלות קשות, ובגן הילדים – לא "הכול בסדר". המשולש הוורוד, ככל שהיה מתוק, חמוד, ותרן ומתחשב, נחשב חריג והיה בודד… הוא נאלץ להתמודד עם הדחייה החברתית ועם הדעות הקדומות של חבריו לגן, אשר חשבו שהוא עלול להפריע להם. בעזרת הוריו ניסה המשולש הוורוד להשתלב בגן הילדים, להשתנות, אך ללא הצלחה!

הספר הזה לא נחשב ספר גאה בהגדרתו, אך המסרים שהוא מעביר והתכנים בהם הוא עוסק בהחלט תואמים למה שחלק מהקהילה הגאה עוברת בהיתקלות עם החברה ״הנורמלית״. 

© צילום: fotolia

נפלאתה / רונן סוניס ודורי מנור

ספפו וקטולוס, אבו נואס ושקספיר, וולט ויטמן ואמילי דיקינסון, ארתור רמבו ואוסקר ויילד, קונסטנדינוס קוואפיס ואלן גינזברג - כל אלה ועוד רבים הם משוררים שהיום היינו מגדירים אותם כחברי קהילת הלהט"ב. כולם מיוצגים ב"נפלאתה", לצד כמה מגדולי השירה העברית הקלאסית והמודרנית - משמואל הנגיד ועד יונה וולך, מיהודה הלוי ועד חזי לסקלי, ועוד ועוד.

בניגוד לכמה מתרבויות השירה העולמית, מסורת השירה והתרבות היהודית-עברית היא סטרייטית בכל מובן אפשרי של המילה. גם תרגומי השירה הלהט"בית לעברית עדיין לוקים מאוד בחסר. "נפלאתה" מבקשת למלא כמה מן החוסרים האלה, הן באמצעות הזמנה מסיבית של תרגומים חדשים ליצירות לסביות והומואיות משפות שונות, והן באמצעות ריכוז חסר תקדים בהיקפו של שירה להט"בית עברית והצגתה בהקשר תרבותי כולל.

זהו אוסף שירים לחובבי השירה, אוסף אשר עוסק בנושא הגדול של גאווה - הוויה שימיה כימי התרבות האנושית בכלל.

אמה ויגואר / אריקה פישר

"אני חייבת להאמין שאת בחיים ושיום אחד, אולי בקרוב - אלוהים שבשמים, אלוהי הרחמים - תעמדי בפתח ותגידי אמה, לא יותר, ואז אפול לזרועותייך ואבכה את הדמעות האחרונות שמוטל עלי לבכות. אעשה שתשכחי את מה שקרה ואתן לך את הטוב ביותר שיש לי..."

שורות אלה נכתבו בדצמבר 1945 ביומנה האישי של אליזבת ווסט, עקרת-בית גרמנייה, נשואה ואם לארבעה ילדים קטנים, שבעיצומה של מלחמת העולם השנייה התאהבה בצעירה יהודייה, פליצה שרגנהיים, ואספה אותה אל ביתה. קצת יותר משנה ניתנה לשתיים - אמה ויגואר על פי הכינויים שבחרו להן - לממש את אהבתן החושנית הסוערת, בזמן שבמחנות הריכוז וההשמדה מתו ונרצחו המוני בני-אדם ובברלין התהדקה עוד ועוד טבעת החנק על צווארם של אחרוני היהודים שנשארו שם. באוגוסט 1944 נעצרה פליצה בידי הגסטפו ונשלחה לתרזיינשטאדט.

זהו סיפור אהבה יוצא-דופן, סיפור של תאוות חיים ומאבק על החיים בלב הברבריות.

© adobestock

הדייקית והדיבוק / אלן גלפורד

"להיות עם גיטל היה - הו, אני לא יודעת מהי המילה הנכונה - כמו היום הראשון שבו השמש חמה מספיק כדי להפשיר את הקרח במרזבים. אני חושבת שזה היה הריח שלה שגרם לי... כמו חלות קלועות טריות היישר מתנורו של האופה. היא הייתה זאת עם התוכניות ועם הרעיונות הגדולים לעתיד - לא אני. אני חייתי רק לרגע; אם לשוני, שפתי ואצבעותי טיילו עליה בחופשיות, זה הספיק לי לנצח". קוקוס היא דיבוק לסבי. יש לה חברה בממלכת השדים, וביניהן מתפתח רומן מטריף חושים. כשהיא משתחררת מעץ שבו נלכדה למשך 200 שנים, מגיעה קוקוס למאה ה - 20 כדי לרדוף את הצאצאית של גיטל המקוללת - ריינבו רוזנבלום, נהגת מונית לונדונית ומבקרת קולנוע לסבית. אבל במקום לרדוף אחריה הדיבוק מתאהבת.

זהו ספר אהבה לסבי לא שגרתי, שילוב בין פנטזיה לגאווה, דמיון למציאות. מוקדש לחובבי המדע הבדיוני.

המתעתע / דינישיה סמית

לכאורה נראית ספרטה, עיירה שכוחת אל בצפון מדינת ניו יורק, כמקום רגוע שמאום אינו מתרחש בו, אך מתחת לפני השטח רוחשים יצרים אפלים הממתינים לשעת כושר כדי להתפרץ... כאשר מגיע לעיירה דין לילי, צעיר בראשית שנות העשרים לחייו, כולם מוקסמים מכישוריו המופלאים לעשות קסמים, כגון העלמת מטבעות וזיהוי קלפים. אך את קסמיו האמיתיים הוא מפעיל על נשות העיירה, הנופלות זו אחר זו ברשתו. כולן מתאהבות בו עד אובדן חושים ומסרבות להכיר בעובדה שזהותו המינית לא מוגדרת ושמניעיו אינם טהורים כלל וכלל... הן מתאהבות בו בזכות יכולתו המופלאה להתייחס אליהן בשונה משאר הגברים המקומיים, ובזכות הבנתו את צורכיהן, ואינן מצליחות להתגבר על משיכתן אליו גם כאשר מתגלה להן שהוא בעצם היא. אך הופעתו של דין לילי, למעשה לילי דין, מעוררת מרבצם כוחות אלומים והרסניים הגוררים את העיירה למרחץ דמים בלתי נשלט עד להכחדתו של היוצא דופן.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• קנאה ביחסים: איך הופכים רגש שלילי לחיובי?
• בדקו את עצמכם: כמה אתם מכירים את הזוגות הלהט"בים המפורסמים?
• בלי סודות: "מפחדת לספר להורים שנכנסתי להריון"

במהלך השיחה של השניים לגבי נושא זה, לובאטו פתחה והרחיבה על תהליך היציאה שלה, בעודה מתייחסת לחלקים מתוך סרט ידוע משנות ה-90 - "משחקי פיתוי". הזמרת סיפרה שהסרט היה עבורה מעין מקפצה לגילוי נטייתה המינית: "הייתי די קטנה ולא הייתי אמורה לצפות בסרט הזה, אבל צפיתי בו בכל זאת" היא ענתה לפראנס כאשר שאל אותה מתי הרגישה בפעם הראשונה שהיא קווירית. "הייתה הסצנה בה שרה מישל גלר וסלמה בלייר התמזמזו על המדשאה בפארק ואני זוכרת שחשבתי: 'הו, רגע, אני ממש אוהבת את זה!'".

עם זאת, בזמן שלובאטו ניסתה להבין את הדברים מול עצמה, היא לא הייתה בהכרח מוכנה לחשוף את הנטייה שלה מול העולם עדיין. למשך זמן מה, היא הסבירה, היא פנתה לעולם המוסיקה כמקום להיות בו מי שהיא באמת. "היו פעמים בהם כתבתי שירים על בנות, בעוד המעריצים שלי חשבו שכתבתי אותם על בחור מסוים," חשפה הזמרת. "אני מופתעת שאף אחד מהם לא הסיק שחלק מהשירים היו על נשים מסוימות. כן שיתפתי את העולם בדברים אך יחד עם זאת, לא הייתי ברורה לגמרי לגבי הדבר הספציפי שעליו אני מדברת. המוסיקה הייתה העולם הבטוח שלי".

© gettyimages_il/ Rachel Murray

הזמרת המשיכה וסיפרה שכמו רבים אחרים, היא יצאה מהארון בצעדים קטנים והתחילה במעגל הקרוב אליה ביותר, שכלל אנשים אהובים שעליהם סמכה. "די סיפרתי לכל החברים שלי ולאחותי הגדולה כשהייתי בת 17, הם ידעו לפני ששיתפתי את הוריי ואחר כך כבר חשפתי זאת בציבור. אלה היו שלושת השלבים שלי" היא שיתפה.

בשנים האחרונות, לובאטו הייתה פתוחה לגבי נטייתה המינית, יותר ויותר ככל שעבר הזמן. בשנת 2016, הזמרת הסבירה שמעולם לא הרגישה שהיא צריכה הגדרה והנטייה שלה היא מאוד "גמישה". בעוד שהיו המון השערות ועניין רב סביב נטייתה המינית של הכוכבת מצד מעריציה, לובאטו טענה שהיא תמיד בחרה לדבר על הנושא בתנאים שלה. בנוסף לכך, מוקדם יותר השנה, הזמרת נזכרה בחוויה של יציאתה מהארון מול הוריה: "האמת שזה היה די מרגש, אבל גם מאוד יפה".

© צילום מסך מאינסטגרם

כנותה של לובאטו לגבי נושא זה יכולה להיות תזכורת חשובה מאוד לכך שכל אופן בו אתם מגדירים את נטייתכם המינית הוא בסדר – וזה כולל גם הימנעות מהגדרות בכלל או להרגיש שונה לגבי זהותכם בכל שלב אחר בחייכם. מעבר לכך, יציאה מהארון עשויה להיות שונה עבור כל אחד; ולא משנה באיזה שלב אתם במסע שלכם אל עבר גילוי זהותכם, היא תקפה ואמיתית והבחירה בדרך לחשוף אותה מול העולם, נשארת שלכם תמיד.

• בלי סודות: "מפחדת לספר להורים שנכנסתי להריון"
• ONLYFANS: "מפורסמים מעודדים להיחשף לתכנים מיניים"
• גירל פאוור: הפודקאסטים שעוסקים בהעצמה נשית

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• רווקים? יצרנו את הפלייליסט המושלם עבורכם
• מסקרן: כך תדעו אם לבני זוגכם עדיין יש רגשות לאקסים שלהם
• שחקו וגלו: עם איזה זוג מפורסם היה כדאי לכם לבנות סוכה?

"?What would a feminist do" / ג'סיקה ולנטי

את הפודקאסט "מה פמיניסטית הייתה עושה" (בתרגום חופשי לעברית) יצרה ג'סטיקה ולנטי, סופרת פמיניסטית מארצות הברית. מידי שבוע, ג'סיקה עורכת ראיונות, מביאה עצות וסיפורי חיים אמיתיים הקשורים לפמיניזם. היא מדברת על הכל- מחזור, בריונות ברשת, יצירת שיוויון מגדרי, הפלות וגם חינוך מיני. זה המקום הכי טוב עבור נשים וגברים לשתף את שאלותיהם ומחשבותיהם בנושאים יומיומיים הנוגעים לנשים ופמיניזם. פודקאסט חשוב ששווה האזנה.

להאזנה בספוטייפי- https://open.spotify.com/show/0euLhx7VA7iUibeoJHOAkJ 

© Fotolia

"נשים בחזית" / סלונה

בפודקאסט "נשים בחזית" תוכלו למצוא שיחות עומק עם נשים מרתקות, משפיעות, נשים שעשו ועושות דבר או שניים שיש מה לשמוע וללמוד מהן. סלונה מאז ומתמיד בחרה לקדם נשים ולהציב אותן בקדמת הבמה, הן מספרות- "פמיניזם זה גם לשתף מהידע שלך, מהחוויה ולסמן לאחיותינו את הדרך". אז אם מעניין אתכם לשמוע על הסופרת והפעילה החברתית ליהיא לפיד, או לחלופין- סוכנת הדוגמנים המובילה אלינור שחר ועוד נשים ישראליות משפיעות נוספות - זה המקום עבורכן!

להאזנה בספוטייפי- https://open.spotify.com/show/38Ui2FUvN4JgkyNtr0q0Wv 

© צילום: Sutterstock

"The Guilty Feminist" / דבורה פרנסס-ווייט

פודקאסט "הפמינסטית האשמה" (בתרגום חופשי לעברית) הוא פודקאסט קומי ועטור פרסים שמוקלט מול קהל בלייב (בתקופת הקורונה - מול קהל בזום). במשך כל שבוע, דבורה, מנחת הפודקאסט, ומספר אורחות מיוחדות מדיינות יחדיו בנושאים שונים העוסקים בפמיניזם במאה ה-21. בתור פמינסטיות, הן מדברות על חוסר הביטחון, הצביעות והפחדים שעומדים בעצם היותן פמינסטיות ואיך הן מתמודדות עם הנושאים הללו. פודקאסט מצחיק ומעניין שעוסק בנושא חשוב.

להאזנה בספוטייפי- https://open.spotify.com/show/7BTRthTSCB7eYyraF4W7qu?si=4GaNDtNsTueju0ahNq2_9w 

© fotolia

"לא מתנצלת" / שחר בן ימיני

הפודקאסט הישראלי "לא מתנצלת" של שחר בן ימיני עוסק ביחסים שבינו לבינה, ביניכם לבין עצמכם, יחסי מין, דימוי גוף, ביטחון ודימוי עצמי ועוד. בכל פרק, שחר מביאה מונולוגים  מעניינים הקשורים הן לחוויות מעברה הן לחיי היומיום שלה. האותנטיות של הפודקאסט והכנות של שחר לדבר על נושאים שהם טאבו מייחדים את הפודקאסט והופכים אותו למעניין במיוחד. מומלץ מאוד!

להאזנה בספוטייפי- https://open.spotify.com/show/4g2NyMtCad1bY5IkXyCa8O 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• אחת ולתמיד: כך תצאו לדייט מוצלח בשקיעה או בזריחה
• עשו ואל תעשו: כשלבני הזוג יש בסטי מהמין השני
• בלי בעיה: כך תזכרו תאריכים חשובים הקשורים לזוגיות שלכם

חוסר הסברה לגבי הקהילה

ככל הנראה, זוהי הסוגייה המרכזית ביותר שנוגעת לקהילה - ואולי אף זו שמובילה לשאר הקשיים: אנשים רבים, ביניהם גם בני ובנות נוער, לא מודעים מספיק למגוון הרחב של הנטיות המיניות ולכך שכולן, ללא יוצאות מן הכלל, הן טבעיות ולגיטימיות לחלוטין. חשוב להשקיע בהסברה על הקהילה ובחינוך לכבוד וסובלנות, ורק כך נוכל למגר את ההומופוביה. 

פחד לצאת מהארון

גם בשנת 2020, בני ובנות נוער רבים חוששים להצהיר על עצמם כחלק מהקהילה ולצאת מהארון. הפחד נובע ממגוון סיבות, חלקן חברתיות וחלקן אינדיבידואליות, אך מה שבטוח הוא - שכולכם יכולים לתרום לשינוי בנושא הזה. תדאגו להבהיר לחברים ולקרובי המשפחה שלכם, שמבחינתכם אין משמעות לנטייה המינית שלהם ושלא יחששו לדבר איתכם על הנושא ואולי אף לצאת בפניכם מהארון. 

© צילום: Fotolia 

דעות קדומות על להט"בים

גם בעידן המודרני שלנו, נשמעות דעות הומופוביות שמבוססות על סטריאוטיפים מיושנים, הן בקרב אזרחים מן המניין והן בקרב משפיענים. לתופעה הזאת ישנן השלכות קשות והשפעה שלילית רבה על חברי הקהילה, שלעיתים קרובות אינם מצליחים להתמודד עם המצב לבדם. כאמור, חשוב לערוך הסברה בנושא ולזכור - שלכל אחד ואחת מכם ישנה השפעה רבה על הסביבה שלכם.

שימוש בנטיות מיניות כקללות

מי מכם לא שמע, או אף אמר, את המילה "הומו" כקללה? כמובן שזוהי איננה הנטייה המינית היחידה שנעשה בה שימוש בתור מילת גנאי, וכולן חמורות באותה מידה. התופעה הזו היא נפוצה מאוד ובהחלט מהווה את אחת מהסוגיות המרכזיות שנוגעות לקהילה. עליכם להבין כי כל התבטאות מסוג כזה, עלולה לגרום לכך שנער או נערה יחששו לצאת מהארון ויחוו קשיים נפשיים ורגשיים קשים מנשוא - ועל כן, חשוב למגר את השימוש בנטיות מיניות כקללות כמה שיותר.

© צילום: fotolia

פגיעות פיזיות בקהילה הגאה

מעבר לאלימות מילולית ונפשית, חברי הקהילה לעיתים נאלצים להתמודד גם עם אלימות פיזית: הרצח של שירה בנקי והרצח בברנוער מהווים רק שתי דוגמאות למקרי אלימות מזעזעים שמטרתם הייתה לפגוע בחייהם של להט"בים. חשוב להעלות את המודעות למקרים האלו, לחנך לסובלנות וקבלת השונה ורק כך - נמנע את מקרי הרצח הבאים. 

• בואו לגלות: למה אנחנו חולמים על אהבה?
• מכתבים מהלב: "נתת לסביבה שלך לקבוע מי את"
• לגזור ולשמור: דברים שצריך לדעת לפני זוגיות ראשונה

"אחרי הפרידה התחלתי לחשוב על הזהות המינית שלי"

בן 17 שואל: "הייתי בקשר עם מישהי שנה וחצי עשינו הכל, ופתאום כשנפרדנו החלו לעלות לי שאלות לגבי הזהות המינית שלי. אם לא עומד לי מבנים או מפורנו גייז אז אני לא נמשך לבנים נכון? כי הנושא הזה לא משחרר אותי. מצד אחד אני לא מבין למה זה ככה לוחץ עליי, ומצד שני אני גם קצת לחוץ כי כל הזמן אני אומר לעצמי אם אני כן נמשך לבנים? אבל בכללי אם שואלים אותי אני יכול להגיד שאני בתשעים ותשע אחוז בטוח שאני סטרייט אבל עדיין קצת מלחיץ אותי הנושא"

תשובת היועצת: "שלום לך, אתה מעלה שאלה על המשיכה המינית שלך, מאחר ומאז הפרידה מהחברה שלך עלו לך שאלות. קודם כל, חשוב שתדע שגיל ההתבגרות הינו גיל שבו אנחנו חוקרים, שואלים, מגלים, ושואלים שוב – בכל מיני נושאים וגם בנושאי משיכה מינית. יכול להיות שתחושותיך ישתנו ויכול להיות שלא, והדבר הכי טוב שתוכל לעשות זה להקשיב לעצמך ולאפשר לעצמך לחקור מי אתה ולמי אתה נמשך. אינך חייב לקבל החלטה כרגע. קח את הזמן. אין לנו מדריך לזיהוי, ואין רשימת מכולת שתאמר לך למי אתה נמשך. הדבר היחיד שיכול לסמן על כך הוא אתה, גם אם זה ייקח זמן. אתה כן יכול לקרוא בנושא ולהתחבר לאתר האינטרנט של איגי (ארגון הנוער הגאה). יש שם הרבה בני נוער בגילך שמתלבטים. יש פורומים, וגם קבוצות. יכול להיות לך נחמד לדבר איתם, לשתף, להקשיב ולדבר גם עם בני נוער אחרים וגם עם מדריכים. החברה מרגילה אותנו לחשוב שיש רק דרך אחת נכונה לאהוב ולהימשך – וזה לא כך! רצף המשיכה הוא מגוון, זה בסדר להימשך לבנות, זה בסדר להימשך לבנים, זה בסדר להימשך גם וגם. הדבר הכי חשוב הוא שתהיה מאושר, שתחיה חיים שבהם אתה חופשי לעשות מה שטוב לך וללכת אחרי לבך. שיהיה הרבה בהצלחה".

© צילום: Fotolia

"בתקופה האחרונה לא עומד לבן הזוג שלי"

בת 18 שואלת: "בן הזוג שלי רואה פורנו לפני שאנחנו שוכבים, ודיברתי איתו על זה שזה לא תקין מבחינתי. בתקופה האחרונה פשוט לא עומד לו, ואם כן אנחנו שוכבים ואחרי שתי דקות או שכבר לא עומד לו או שהוא גומר לפני שנופל לו, מה עלינו לעשות?"

תשובת היועצת: "שלום לך, אני שמחה לשמוע שאת אומרת לו כשמשהו מפריע לך, אחד הדברים החשובים ביותר בזוגיות ומיניות זה התקשורת ביניכם. פורנו הרבה פעמים מציג לנו איזושהי הסתכלות לא מציאותית מלאה בפנטזיות- אם זה דמויות עם גוף "אידאלי", תנוחות שבלתי אפשרי או קשה מאוד לקיים במציאות וסיטואציות מבויימות. אנשים שצופים הרבה בפורנו עשויים להתרגל לפעמים לאותן פנטזיות ולהצליח להגיע לסיפוק רק כשחווים / רואים כאלו פנטזיות - מה שעשוי להקשות על התפקוד במיטה ביחסי מין עם בני הזוג. חשוב שתשוחחו ותשאלו את עצמכם שאלות - למה הוא צופה בפורנו? האם הוא מרגיש שהוא עושה זאת באופן אינטנסיבי, אובססיבי? האם הוא לא מרגיש שיכול לקיים יחסי מין בלי לצפות בפורנו לפני כן? פורנו עשוי להיות דבר ממכר, ולכן חשוב להבין עד כמה הצפייה בפורנו אינטנסיבית ומובילה את התנהלות חיי המין שלו ושלכם \ או את חייו בכלל. אתם יכולים לנסות לחזור אחורה לפעמים שקיימתם יחסים לפני תקופת הצפייה בפורנו ותחשבו יחד מה היה עושה לכל אחד מכם טוב, מה היה מושך, מחבר, גורם לסיפוק והנאה. בנוסף, במידה ויש תחושה שחסר משהו או שנעלם איזשהו ניצוץ, תלמדו אחד את השנייה, תבינו מה נעים לכם ומה פחות, תנסו ליצור רגעים זוגיים, רומנטיים ואינטימיים (לאו דווקא במיטה), להתנסות בדברים שעושים לשניכם טוב וכמובן הכל תוך כדי שיח ותקשורת.חשוב לשים לב אם חוסר התפקוד המיני ממשיך או מתחזק. הקושי עשוי להיות עקב צפייה מרובה בפורנו, אוננות אינטנסיבית שגורמת לקשיים בזקפה או סיבות נוספות נפשיות \ פיזיות שעליהן שווה להתייעץ בהתאם. חשוב לי להדגיש שזה מצוין שאת מעלה את התחושות הללו ומשוחחת איתו עליהן, אבל יחד עם זאת זה קושי מאוד משמעותי שלו, ולכן חשוב שהוא גם ירצה לעבוד על זה, לבדוק ולהבין את ההתנהלות שלו ביחסי מין. כמובן שאת חלק משמעותי מכך ואת יכולה להוות כתף תומכת ולסייע לו בתהליך, אבל חשוב שזה יגיע גם ממנו בכדי שיוכל לעבוד על זה ולהתגבר על הקשיים שלו. שיהיה הרבה בהצלחה".

© shutterstock

"איך להסתיר את הבליטה של איבר המין?"

בן 14 שואל: "תמיד כשאיבר המין שלי עומד אני לא יודע איך לעשות שהוא לא יבלוט, אפשר עצה איך לעשות שהוא לא יבלוט?"

תשובת היועצת: "שלום לך, אני שמחה שפנית אלינו, אתה נמצא כרגע בגיל ההתבגרות וחווה שינויים גופניים שאחד מהם הוא העוררות המינית שבעקבותיה לעיתים יש זקפה של הפין. בני נוער רבים מתמודדים עם הסיטואציה אותה אתה מתאר. ולכן אתה יכול להיות רגוע שמה שאתה חווה אינו חריג, אלא טבעי מאוד לשלב והגיל שבו אתה נמצא. הנה כמה פרקטיקות שיוכלו לסייע לך כשזה קורה במקום ציבורי: ניתן ללכת עם חולצות מעט רחבות, וכשאתה חש זקפה בסיטואציה שזה לא כל כך נוח אתה יכול להכניס את הפין בתוך הגומי של המכנסיים ויחד עם החולצה הוא לא יבלוט. בנוסף, אתה יכול ללכת רגע הצידה / לשירותים לשטוף פנים ולנסות לחשוב על דברים אחרים כדי שהזקפה תחלוף. שיהיה הרבה בהצלחה".

"דלת פתוחה" הוא מרכז הנותן ייעוץ לבני הנוער בכל הקשור לאהבה, גיל ההתבגרות ומיניות. ניתן לקבל ייעוץ נוסף באתר/ https://www.opendoor.org.il/.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מכתבים מהלב: "אני מקווה שבעתיד תיתן לי הזדמנות שנייה"
• תגידו ציז': כך תצלמו תמונה זוגית מושלמת עם מסכות
• שחקו וגלו: האם נדבקתם בנגיף האהבה?

תכלת זוהר- "כל מה שביקשת"

השיר מדבר על בחורה דתייה שאמא שלה ממליצה לה לחלום ולדמיין את האהבה שתרצה לקבל כדי שהיא באמת תתממש. בהשראתה, תכלת ביקשה מאלוהים שיביא עבורה גבר שגר בירושלים, שיהיה שזוף וגדול, בעל לב טוב ואהבה גדולה לאלוהים. אך במקום לקבל את הגבר שביקשה לעצמה- היא התאהבה בבחורה, שאמנם שונה ממה שחלמה עליו במאפיינים החיצוניים שלה אך ליבה בכל זאת טוב והיא מלאת אהבה לאלוהים. השיר מסביר שהמין שאותו בחרה המשוררת לאהוב לא באמת משנה, כל עוד היא מתאהבת באדם שהיא מחוברת אליו נפשית.

טינג פנג- "הלוואי שיהיה לי בן הומו"

הקטע מדבר על גבר שחי חיים מאוד פשוטים בהם הוא לא נאלץ להתמודד כמעט עם שום דבר מעצם היותו בעל צבע עור לבן, אשכנזי וסטרייט. הוא מגדיר עצמו כ"בעל ערכים", אך בעצם מעולם לא נאלץ להתמודד עם הקשיים שמגדירים את תפיסת העולם שלו. הוא מייחל לכך שיום אחד יהיה לו בן הומו כדי שידרוש ממנו להוכיח שהוא באמת עומד מאחורי כל הערכים שלו.

חן עמרם- "התאהבתי בך בשלבים"

השיר הוא על בחורה שחן, המשוררת, התאהבה בה. היא מספרת שההתאהבות קרתה בשלבים: עם הזמן היא התאהבה בדברים הקטנים שמרכיבים את אותה הבחורה כמו האהבה הגדולה שלה לחריף, ההכחלה המהירה שלה כשקר ואפילו בדברים שנחשבים לפחות טובים בעיני המשוררת- כמו צרור קללות שהיא הטיחה במישהו, ועד לנקודה שבה היא התאהבה בה לגמרי.

אלפי גלברד- "גיי מצידך"

בשיר "גיי מצידך" המשורר מדבר על גבריות. הוא מסביר שגברים מעירים לו על דברים שהוא עושה שנחשבים לכאורה כ"נשיים", מעצם היותו הומוסקסואל. פעולות כמו כיסוי בשמיכת חדי קרן או הליכה בצעדים 'עליזים' מביאים, לטענתנו, גברים מסוימים להעיר לו בעיקר בגלל הפחד שהגבריות שלהם תתערער. הסיבה לדבריו היא העובדה שהם מנסים לחקות דפוס גברי שגוי שהחברה מייעדת אותם לנהוג לפיו. הקטע נכתב במטרה להסביר שאותם הדברים שאלפי עושה שנחשבים בעיני אותם הגברים ל"התנהגות של הומואים" הם בעצם נורמליים לחלוטין.

• טור דעה: "כשדמות מצוירת יוצאת מהארון היא מעבירה מסר מדהים"
• מכתבים מהלב: "אני סוף סוף מבינה מה זה לאהוב מישהו"
• בני הזוג מתגייסים? כל הדברים שאתם חייבים להספיק לעשות ביחד

"לא יודעת אם אני מקנאה שיש לו חברה"

בת 15 שואלת: "היה לי חבר ונפרדנו. הייתה לנו מערכת יחסים של on and off עד שבאמת נפרדנו לתמיד ולא חזרנו מאז. דיברנו לאחרונה והוא ביקש שנחזור ואמרתי לו שאני לא רוצה. למרות זאת, אני עדיין רוצה שנמשיך לדבר ואני רוצה להגיד לו את זה, בלי להישמע שאכפת לי יותר מידי. בנוסף, הוא סיפר לי שיש לו חברה, אני לא יודעת אם אני מקנאה שיש לו חברה ולי אין חבר"

תשובת היועצת: "שלום לך, את מתארת סיטואציה מתסכלת אך מאד טבעית לאחר פרידה. געגוע וקנאה במצב הנוכחי מאד לגיטימיים כרגע ובייחוד כאשר את יודעת שהוא המשיך הלאה ואת עדיין לא. חשוב שתזקקי את תחושותייך ותנסי להבין מה את באמת מרגישה, נשמע כי היית מאוד שלמה עם הפרידה גם לאחר מספר חודשים. תשאלי את עצמך שאלות מכוונות שיעזרו לך לפענח עם עצמך מה את רוצה כרגע, מדוע רצית להיפרד? האם היה לך טוב במערכת היחסים הזו? האם אהבת את מי שהיית בקשר איתו? האם אהבת אותו? אין שום דבר פסול בלרצות לחזור למערכת היחסים הזו, אך חשוב שתהיי שלמה עם ההחלטה הזו ולא תקבלי אותה ממקום של קנאה או חשש היות וזה יהיה לא פייר כלפיו. אם את באמת שלמה עם ההחלטה, אולי עדיף שתתרחקי לזמן מה על מנת לא לפגוע בו וכדי לאפשר לעצמך להמשיך הלאה. אם את לא שלמה איתה, את יכולה לשתף אותו בתחושותייך ולחשוב יחד איתו מה נכון לשניכם כרגע. זכרי שכל מה שאת מרגישה כרגע הוא טבעי והוא חלק מתהליך פרידה והחלמה ושזהו שיעור חשוב לחיים".

© fotolia

"לא מצליחה לשלוט על הדחף שלי"

בת 17 שואלת: "מאז שאני ילדה קטנה אני מרגישה גירוי מתמיד באיזור איבר המין. כמובן שיש תקופות שזה יותר נסבל ותקופות ושזו תחושה בלתי פוסקת שלא מגיעה לסיפוק, כבר הלכנו בעבר לרופא ופסיכולוגים בנושא שעזרו לי רק לשלוט על הדחף לגעת שם וזה אמנם עזר לתקופה ולמדתי לשלוט בצורך אבל הוא מעולם לא נעלם. בשנים האחרונות, כשהתחלתי להיות חשופה למיניות, יכלתי להנות מסיפוק כלשהו אבל אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים במהלך היום מגורה מינית. מדובר בעניין שמתחיל מתחושה בלבד ולאו דווקא ממחשבות מיניות אם כי לעיתים זה גם כן מהראש. זה גורם להמון תסכול שאני מחזיקה בתוכי כי זאת באמת תחושה מאוד לא נעימה. אני מתביישת לפנות להוריי בנושא כי אין לי שום מושג מה זה יכול להיות ולמה קורה הדבר. קראתי באינטרנט המון והדבר היחיד שהגעתי אליו היא ״תסמונת עוררות מינית מתמדת״ אשמח מאוד למענה"

תשובת היועצת: "שלום לך, ממכתבך משתמעת מצוקה אמיתית, גם פיזית וגם נפשית, וצר לי לשמוע, שאת מתמודדת איתה לבד, ומתביישת לשתף, אפילו את הורייך. לשתף את ההורים אכן יכול להיות חוויה מביכה ומלחיצה, ובכל זאת כדאי שתשקלי לעשות זאת מאחר והם מכירים אותך מאוד טוב ויכולים ללוות אותך בתהליך. אולי נסי להתחיל לספר רק לאחד מהורייך ולא לשניהם יחד, דבר שיכול להקל על הצעד הזה. ממכתבך אני מסיקה שהורייך מודעים לבעיית הגירוי, ואף ניסו לטפל בה כשהיית קטנה. ייתכן שהם סבורים שנרפאת ואינך סובלת עוד. אני רוצה להאמין שהשיתוף של הורייך במצוקה שלך תקל עליך, תגרום להם להתגייס לעזרתך, ויחד יהיה קל יותר להתמודד עם הבעיה ולמצוא פתרון. ובאשר לשאלתך- את מציגה כאן שני מקרים, האחד- גירוי לא נעים באיבר המין, השני- צורך בשליטה במגע באיבר המין. את נמצאת כרגע בגיל ההתבגרות, גיל שכולל שינויים רבים שאחד מהם הוא תחילת העוררות המינית מה שעלול לדרום לרצון שלך לגעת בעצמך. זה מאוד טבעי ונורמלי ואולי תופתעי לגלות שרבים מבני הנוער מרגישים כמוך ונוגעים בעצמם באיבר המין. מגע כזה נקרא אוננות והיא נפלאה ועוזרת לנו להכיר ולהבין את גופינו ולדעת מה עושה לנו נעים ומה פחות. ייתכן ואת חווה תסכול מהעוררות המינית והרצון לאונן מכיוון שנושא המיניות לא מדובר רבות בחברה שלנו, ולעיתים בנות נוהגות לחשוב שזה לא בסדר שהן מעוניינות לגעת באיבר מינן. כדאי שתדעי שזה בסדר גמור! ואפילו מומלץ! אני מזמינה אותך להמשיך לחקור את הגוף שלך, להתיידד איתו ולהרגיש איתו בנוח. תחקרי את גופך גם באמצעות מגע עם אצבעות וליטופים. צאי למסע, גלי בעזרתך ובעזרת הידיים איפה נעים לך יותר ואיפה פחות. כי את ורק את יכולה לדעת איפה איך ומתי נעים לך. במידה ואת מרגישה שהצורך לגעת באיבר המין שלך מונע ממך לעשות דברים אחרים במהלך היום, ושאת מצליחה להתרכז רק בזה את מוזמנת להמשיך להיוועץ עם רופאת נשים או סקסולוגית שעשויה לעזור לך בזה, בהצלחה".

© fotolia

"אם זו הפעם הראשונה של שנינו, יש חשש להידבק במחלות מין?"

בת 17 שואלת: "אני והבן זוג שלי קיימנו יחסי מין בפעם הראשונה השבוע, בלי קונדום אבל אני לוקחת גלולות כבר חודש וחצי. רציתי לשאול האם מחלות מין יכולות לעבור רק אחד מהשני? כלומר אם אני הפעם הראשונה שלו והוא הפעם הראשונה שלי, אין חשש מהידבקות במחלות מין נכון? כי הרי לאף אחד מאיתנו לא היה ממי להידבק. בכל מקרה, אם מעכשיו נשתמש בקונדום האם זה יעזור? יכול להיות מצב שאחד מאיתנו חולה וזה לא עבר אחד לשני בפעם הראשונה וקונדום מעכשיו יגן מפני הדבקות?"

תשובת היועצת: "אם אף אחד מכם לא קיים יחסי מין מכל סוג שהוא, החשש ממחלות מין קטן אך תמיד קיימת האפשרות הקטנה שתידבקו. למשל, אם למישהו מכם יש הרפס על השפתיים שבאות במגע עם איבר המין יש אפשרות להידבק בהרפס גם באיבר המין עצמו. על מנת למנוע זאת הקפידו לקיים מין אוראלי כששניכם בריאים, מרגישים טוב וכאשר לא שמתם לב לפצעים כלשהם על איבר המין או הפה. במידה ותקפידו על היגיינה נכונה אין סיבה להיבהל מהידבקות במחלות מין. במקרים שזה לא הבן אדם הראשון שאיתו מקיימים יחסי מין אז קיים סיכון למחלות מין רבות יותר וכדי למנוע זאת יש להשתמש בקונדום ומומלץ לבצע בדיקת דם למחלות מין אחת לשנה. מלבד זאת, יחסי מין מכל סוג שהוא יכולים להיות חוויה כיפית ונפלאה, אבל לפעמים גם קצת חוויה מלחיצה, בעיקר כשעוד לא התנסינו בה. אני ממליצה לכם לשאול את עצמכם מספר שאלות:

• האם אני רוצה לקיים יחסי מין?
• האם אני מוכנ/ה לזה?
• האם אני סומך/ת על הפרטנר שאיתי?
• מה אם לא נהנה?
• איך אני יכול/ה לשמור על עצמי ממחלות? 

 לפני שאנחנו מקיימים מגע מיני חשוב להבין אם אנחנו מרגישים בנוח עם הסיטואציה ואם אנחנו מוכנים לזה. חשוב שתהיה תקשורת טובה ופתוחה עם הפרטנר שלנו על מנת שתהיה לשני הצדדים חוויה טובה ומוצלחת. חשוב להבין שלא הכל מצליח בפעם הראשונה, אבל גם אם לא הצליח תמיד אפשר לנסות שוב בפעם אחרת. שיהיה הרבה בהצלחה".

"דלת פתוחה" הוא מרכז הנותן ייעוץ לבני הנוער בכל הקשור לאהבה, גיל ההתבגרות ומיניות. ניתן לקבל ייעוץ נוסף באתר/ https://www.opendoor.org.il/.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מכתבים מהלב: "אני סוף סוף מבינה מה זה לאהוב מישהו"
• בני הזוג מתגייסים? כל הדברים שאתם חייבים להספיק לעשות ביחד
• שחקו וגלו: איזה שיר אהבה מתאים לכם?

אולם, ההורים הם לא הגוף היחיד שמעצב את ההשקפות של הילדים: בעיניי, התכנים שהם צורכים במדיה החברתית, בטלוויזיה ובמקומות נוספים דרכם הם נחשפים לנושא - משפיעים עליהם לא פחות מאשר החינוך של הוריהם. לאחרונה, יוצרים רבים החלו לנצל את ההשפעה הזאת לטובה ולדעתי, הם לגמרי עושים עבודת קודש. 

הרי שדמויות מצוירות, שמיוחסות בראש ובראשונה לילדים, מהוות השפעה אדירה על עיצוב האופי והקבלה של הצופים הצעירים, ועוזרות בצורה לא יאמנת ליצירת דור צעיר וחדש הפתוח יותר ויותר לקהילה הלהט״בית. עצם זה שמופקים סרטים ותכניות טלוויזיה עם דמויות להט״ביות אשר מיועדות לילדים צעירים, מדגיש את הלגיטימציה לקיומה של הקהילה הגאה. בעיניי, להראות לילדים צעירים דמויות שאוהבות דמויות אחרות מאותו המין, מלמד את הילדים הקטנים שאין שום דבר פסול בכך, ועוזר לעצב את האופי והחשיבה שלהם. 

"דמויות מצוירות מהוות השפעה אדירה על עיצוב האופי והקבלה של הצופים הצעירים" © צילום: Fotolia

למשל, כולנו היינו המומים ושמחים לגלות שמר עכבר מארתור יצא מהארון. רובנו גדלנו על ארתור, הסדרה האגדית עם השנבוב (ארתור ריד) והארנב (בסטר בקסטר) שעוברים כל מיני חוויות בבית הספר ומחוצה לו עם חבריהם. מר עכבר היה אחת הדמויות העיקריות בסדרה - המורה של ארתור וחבריו - וכאשר הוא יצא מהארון, בתור דמות בעלת השפעה על ילדים, זה העביר מסר חשוב מאין כמוהו: אנשי חינוך יכולים להשתייך לקהילה הלהט״בית ועדיין להיות מורים מצויינים. למעשה, היציאה מהארון של מר עכבר מכינה את הילדים הצעירים למקרה ובו המורה שלהם בבית הספר ישתייך לקהילה הגאה.

© צילום מסך מיוטיוב

ביוני האחרון, ניקולודיאון פרסמו תמונה של בובספוג כחלק מפוסט של דמויות מצוירות גאות. זו הייתה הפעם הראשונה שבה העולם גילה בפירוש שבובספוג גאה. ושוב, מי מאיתנו לא ראה בובספוג בילדותו, צחק איתו וקיווה שיהיה לנו לפחות קמצוץ משמחת החיים שלו? דמות כזו שיוצאת מהארון מעבירה מסר חזק ויציב לדור הצעיר - להיות גאה זו לא מחלה. להיות גאה זה משהו לגיטימי, מובן ומקובל, והוא לא הופך אתכם למפלצות. 

© באדיבות ניקלודיאון

עוד דוגמה מצויינת שאף שוברת את הרף שהוצב עד עכשיו, היא הסרט הקצר החדש של פיקסר - Out (החוצה) - שעוסקת בגבר הומו שעוד לא יצא מהארון, המנסה למנוע מאימו למצוא תמונה שלו עם בן זוגו. במהלך הסרט הזה, שאורכו תשע דקות, מוצגת אף נשיקה בין שני הגברים על המסך! דבר תקדימי מאין כמוהו. זוהי עוד מקפצת מדרגה ענקית שבאה לבשר לכולנו ובעיקר להורים לילדים צעירים שהקהילה הגאה היא לא טאבו - אלא שהיא חלק מאיתנו ואין לנו למה להדחיק ולמגר אותה מאיתנו. הקהילה הגאה, על כל רבדיה, מכילה אנשים כמוני וכמוכם, שרק רוצים לאהוב ולהיות נאהבים, ואין שום סיבה שהאהבה שלהם לא תוצג על המסך הגדול לילדים קטנים כשם שאהבה בין גבר ואישה מוצגת. 

דמויות מצוירות שיוצאות מהארון מעבירות את המסר החשוב הזה, שאהבה היא אהבה, ואין לסווג אותה לסוגים שונים. אהבה היא אהבה, וכל אחד שאוהב זכאי להיות נאהב ולחגוג את אהבתו, וזה השיעור שהדמויות המצוירות מעבירות לילדים ולאחים הקטנים שלנו.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מפיצים אהבה: כל הציטוטים שיעודדו את החברים הרווקים שלכם
• בלי סודות: "לא מרגיש חשק מיני בכלל"
• מכתבים מהלב: "הלוואי שיכולתי להראות לך כמה את מדהימה"

ספרי לי על בית האמנים "מקלט 22" שהקמתם

"זה התחיל מזה שאני ושני שותפים שלי- רחלי נחום (בעלת תואר בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב) ואדיר טובלי (סטודנט לחינוך מוזיקלי בלוינסקי) עשינו מלגה ללימודים בחדרה שנקראת "בוחרים מחר". כחלק מהמלגה יוצא לנו להיות יזמים בעיר שלנו, לעשות משהו קהילתי בעיר ולפתח את העיר. בגלל ששלושתנו מתחומי האומנות זה היה מתבקש שנעסוק באומנות, אז כל אחד הציע רעיונות בנושא. בנוסף, בגלל שאדיר הוא הומוסקסואל מחוץ לארון, זה גם היה מתבקש שנעסוק בקהילה הגאה בעיר. בסופו של דבר, החלטנו לעשות תערוכת צילומים שבה אנחנו מצלמים חברי קהילה גאה מהעיר (חדרה) בכל מיני סיטואציות, כמו למשל- לא להרגיש שייך לחברה, והצגנו את זה בצורה תיאטרלית יותר. לדוגמא, מי שהצטלם לבש מעיל שמורכב מפאזלים ותוך כדי הוא מרכיב פאזל אמיתי. הוא מנסה להכניס חלק מהפאזל שלו לפאזל וזה לא מתאים".

© צילום: יובל גולן

"במקביל, המנהלת של אגף "נוצץ", שזה אגף חדש בעיירת חדרה שמתעסק בנוער, צעירים, צבא ומשפחות צעירות, חיפשה מקום לפתוח בו בית אמנים בחדרה לנוער וצעירים. היא מצאה את המקלט שהוא למעשה מקלט תת קרקעי, מקלט 22, כך גם קוראים למקום. אז החלטנו שנעשה את התערוכה שלנו שם. כשהגענו, פתאום קלטנו שיש מלא חללים למקום הזה, והתערוכה שלנו הייתה התחלתית ונורא קטנה. אז עיריית חדרה נתנה לנו את המקום, שזה באמת שאפו ענקי, זה לא קורה בכל מקום".

© צילום: יובל גולן

איך נוצר שיתוף הפעולה עם הנוער בחדרה?

"כשקיבלנו את המקום חשבנו על איך אנחנו מנצלים כל חלל ולא משאירים חללים ריקים. ואז נוצר לנו שיתוף פעולה מאוד מעניין עם נוער בחדרה. הלכנו לתנועות נוער בחדרה, בין אם זה שבט בני היער של הצופים או כנפיים של קרמבו בחדרה, איגי ובתי ספר בחדרה. כולם נרתמו לבוא ולעשות את היצירות שלהם, בין אם זה יחידים ובין אם בקבוצה. מפה לשם הבנו שהפוטנציאל של המקום הוא מאוד גדול ושהתערוכה שלנו יכולה להיות הסיפתח של המקום הזה, כלומר יריית הפתיחה של המקום שאמור להיות בית אמנים. ופתאום התחילו אנשים להגיע, אנשים שרוצים להיות חלק. ככה קרה שנערים ונערות בני 16 יושבים עם אנשים בני 23 לעבוד על התערוכה, ואת האמת? לא מרגישים את פער הגילים. הנערים עובדים על התערוכה ביחד איתנו, ממש נותנים יד בהכל".

© צילום: יובל גולן

למעשה, פתחתם את התערוכה בתקופת הקורונה, איך התמודדתם?

"הפתיחה של התערוכה הייתה מטורפת, זה היה נורא קשה בתקופת הקורונה לפתוח את המקום הזה ולעשות את התערוכה. היינו צריכים להכניס בקבוצות של 10 אנשים, עם מסכות ובדיקת חום, ובמצטבר היו שם איזה 100 איש. להוציא דברים בתקופה הזאת זה מטורף, כי בקורונה הכל מושבת אבל אנחנו נלחמנו על זה שזה יצא לפועל".

מה מיוחד במקום ובתערוכה שלכם?

"זה משהו שלא קרה לפני כן בפריפריה (למרות שגיאוגרפית חדרה היא לא פריפריה, אבל היא מחוץ למרכז). מה שקורה לרוב במקומות פריפריאלים כאלה, זה שהעירייה פחות מטפחת את הפן הזה של צעירים ונוער ואומנות. בנוסף, כמעט תמיד כשמדברים על אומנות ישר עולה לראש תל אביב. בחדרה קרה משהו מטורף, קלטו את הצורך הזה של נוער ליצור אומנות. יש בתי ספר בחדרה שהושקע בהם המון כסף כדי לפתח מגמות של עיצוב ואומנות. דברים שאני לומדת בתואר, הם מספיקים ללמוד כבר בתיכון. זה שעיריית חדרה החליטה להתעסק בקהילה הגאה בחדרה זה היה נורא מעניין, כי אפשר היה לבחור כל נושא אפשרי, אבל הכי היה חשוב לנו להתעסק בקהילה הגאה בחדרה, כי זו קהילה מאוד גדולה. זו קהילה שנותנת את הטון בדברים, בין אם זה במצעדי גאווה שהיו בחדרה ובין אם זה איגי, מפגשים חברתיים ועוד. היה מאוד חשוב להכיר גם לציבור את הקהילה הזו, שידעו שהם חלק גדול מאוד מהעיר. רצינו להימנע מסחטנות רגשית, לא רצינו שיסתכלו עליהם וירחמו, אלא שיסתכלו ויתחברו לאן שהם יכולים להתחבר. שיבינו שהאנשים האלה חיים בניהם".

© צילום: יובל גולן

תני דוגמא ליצירה שיש לכם בתערוכה

"יש לנו חלל שנקרא חלל הברביות שזה חלל מאוד עוצמתי. זה החלל הראשון שרואים כשמגיעים לתערוכה. החלל הזה מדבר דווקא על מקום מאוד כואב בקהילה הזאת, בעיקר בקהילה הטרנסית. בגלל חוסר קבלה של אנשים לקהילה הזאת, יש בעיה של זנות ולא מקבלים אותם בחברה. יש לנו גם פח ורוד שמתוכו נופלות מלא ברביות ערומות, טיפה מעוכות. הפח הזה, עד כמה שהוא ורוד ויפה הוא בעצם פח לכל הדבר. והפח הזה מייצג את החברה שלנו, בתור מי שלא מקבל, ומתוכה, בגללנו, מתים אנשים שבמקום ללכת ולהצליח בחיים עם כל היכולות שלהם, הם נופלים לתוך מקומות שאנחנו אפילו לא חושבים להרים אותם מהם".

חלל הברביות- "חלל מאוד עוצמתי" © צילום: יובל גולן

מה היצירה שהכי התחברת אלייה?

"וואו שאלה קשה, יש הרבה וחלל הברביות זה אחד מהם. המקלט הזה, שתבינו, הוא מקלט נטוש משנת 2003, היינו צריכים לעשות שם שיפוץ רציני. יש שם באמצע המקלט אמבטיה, אין לנו מושג למה, אבל ניסינו לראות איך אנחנו יכולים לקחת את האמבטיה הזה למקום שלנו מתוך העניין הזה של התעסקות בקהילה הגאה. אז תלינו בתוך האמבטיה תחתונים וחזיות, חלקם קרועים וחלקם נשארו כפי שהם. באמבטיה הזו יש וילון, ואז כל מבקר שמגיע לתערוכה הדבר הראשון שהוא רוצה לעשות זה לראות מה יש מאחורי הווילון, אז הוא מסיט אותו. כל העניין הזה של להסיט את הווילון בעצם מדבר עלינו בתור חברה שהיא נורא מציצנית, וכל מה שמעניין אותנו כשמדברים נגיד על טרנסג'נדרים, זה האם עשית שינוי מין או לא עשית. לא מעניין אותנו שיש לנו בן אדם מול העיניים, שיש לו סיפור חיים וצריך לקבל אותו כמו שהוא. בלי השאלה המאוד רדודה הזאת. זה גם חלל שממש נכנס לי ולנו ללב".

מה אתם מתכננים להמשך?

"על התערוכה הבאה כבר מתחילים לעבוד אנשים של המקלט, ברובם בני נוער. התערוכה הבאה תהיה על הקורונה. אבל ממקום שהוא נורא ציני וטיפה מחאתי. הקטע הכי יפה זה שהנוער העלה את הרעיון. זה דור שיש לו מה להגיד והוא רוצה לקום ולעשות והם בחרו לעשות את זה בדרך הזאת. זה לאט לאט גדל ומתפתח ונראה שהולך להיות שם מטורף".

איזה מסר היית רוצה להעביר לבני הנוער שקוראים את הכתבה?

"דבר ראשון ולפני הכל, אנחנו דור מאוד פתוח ומקבל, אנחנו אלה שקובעים את העתיד במדינה הזאת. אנחנו מדינה מדהימה ויש לנו מפגש תרבויות, עדות, דתות, מגזרים וקהילות רחב בטירוף. לנו יש את האפשרות לבוא ולתת את הדין, להניע דברים, ליצור שינויים חדשים ולקרוא לאנשים לבוא ולקבל כל בן אדם. 'האחר הוא אני' כמה קלישאתי שזה יהיה. דבר שני, אני באמת מזמינה כל בן אדם למקלט, זה לא משנה אם אתם מחדרה, או מהאזור שלנו או מתל אביב- בואו לראות את המקום הזה. הוא ייתן לכם יד לכל מה שתרצו לעשות. אנחנו רוצים שתחלמו ובאמת תקחו את החלומות שלכם קדימה. מקלט 22 זה מקום שימיר את החלומות שלכם למציאות".

היכנסו לאינסטגרם של מקלט 22.

• מכתבים מהלב: "הלוואי שיכולתי להראות לך כמה את מדהימה"
• בלי לצאת מהבית: כך תטיילו בעולם עם בני זוגכם
• ברוגז אף פעם: הציטוטים שיעזרו לכם לפייס את בני הזוג אחרי מריבה

"לא מצליח עם בנות, איך תהיה לי חברה?"

בן 15 שואל: "למה בזמן שלכל החברים שלי יש ידידות והם מצליחים לדבר עם בנות, אני לא מצליח? זה מרגיש כאילו אני תקוע מאחור בזמן שכולם רצים קדימה. ובכלל, תהיה לי חברה? אפילו שאני כל כך גרוע עם בנות?"

תשובת היועצת: "שלום לך, התחושה שלך, שכולם מתעניינים בבנות ויודעים איך להתנהל איתן היא תחושה שיש להרבה אנשים בגיל שלך. אחד התהליכים בגיל ההתבגרות הוא ללמוד איך לפתח כישורים חברתיים  ומערכות יחסים זוגיות. אף אחד לא נולד עם הידע הזה, לאט לאט עם השנים, אנשים מתחילים להתעניין ביחסים חברתיים ובזוגיות, מנסים ליצור קשרים, הרבה פעמים הם טועות וטועים, או לא ממש יודעים איך להתנהג או מה לומר. זה טבעי והגיוני ומאוד רגיל. נכון שיש אנשים שיותר קל להם, הם יותר זורמים ומרגישים יותר בנוח. אבל זה ממש לא ככה אצל כולם ואתה יכול להיות רגוע שעוד הרבה בני גילך ואפילו החברים שסביבך חווים את אותן התחושות. חשוב שתשים לב, שיכול להיות שזה נראה לך שהם מרגישים בנוח, אבל לא בטוח שזה באמת מה שהם מרגישים בפנים. הרבה מאוד בנים ובנות מרגישים חוסר ביטחון במערכות יחסים ובחברויות הראשונות שלהם.לפתח שיחה עם בנות, בגיל שלך וגם בגילאים בוגרים יותר, זו משימה שיכולה להיות מלחיצה, מביכה ועוד. מצד שני, אחרי שמתנסים בזה כמה פעמים זה ייראה הרבה יותר פשוט. מומלץ להתחיל לנסות לדבר עם בנות שנמצאות בקרבתך, בכיתה, בתנועת הנוער או בחוגים כלשהם וכך תוכלו לפתח שיח על נושאים משותפים / אנשים שאתם מכירים / מקרה שקרה לכם היום. תוכל לנסות להגיע לסיטואציה חברתית עם חבר טוב שלך שייתן לך ביטחון לצחוק ולדבר בסביבה. אולי בצורה הזאת תצליח להתמודד טוב יותר ולא להרגיש לבד.  מומלץ גם שתשתף בתחושות האלה חבר קרוב, אח או הורה שמכיר אותך טוב ויוכל לכוון אותך בתחום החברתי והזוגי תוך היכרות מעמיקה איתך ועם החששות שלך. אני מציעה לך לא להגדיר את עצמך כגרוע עם בנות, אלא כחסר ניסיון עם בנות. עם הזמן, תמצא את הדרך שמתאימה לך ורק לך לדבר ולהתחבר עם בנות ואני בטוחה שתהיה בצד השני גם מישהי שתתעניין בך ותרצה להיות איתך. צריך הרבה סבלנות ואופטימיות".

© צילום: Fotolia

"לא מרגיש חשק מיני בכלל"

בן 16 שואל: "למעלה מ-4 חודשים אני לא מרגיש חשק מיני. בנוסף, איבר המין שלי לא עומד באופן טבעי וקשה להעמיד אותו. לדעתי, אין קשר לתקופת הקורונה מכיוון שזה התחיל לפני. אין דחף מיני בכלל. למה?"

תשובת היועצת: "שלום לך, אני שמחה שאתה פונה אלינו עם התחושות \ מחשבות שאתה חווה. אתחיל בזה שאגיד שמה שאתה מרגיש אלו תחושות נורמטיביות לחלוטין והן לא צריכות להבהיל אותך. החשק המיני הוא דבר שמושפע מגורמים רבים שאנחנו חווים בחיי היום יום. גם אם התחושות הללו התחילו לפני תקופת הקורונה, אתה נמצא בגיל ההתבגרות. זהו גיל שכולל הרבה תנודות במצב רוח, שינויים הורמונליים, לחצים של בית הספר, לחצים חברתיים, התרגשויות וכדומה. החשק המיני עשוי לעלות ולרדת בהתאם לכלל השינויים האלה ורבים נוספים. יכול להיות שאתה נמצא בתקופה שנושאים אחרים בחיים מעסיקים אותך מאוד והעיסוק המרכזי שלך כרגע אינו מיניות, או לחלופין, יכול להיות שאתה מאוד עסוק במחשבות על מיניות, זוגיות, אהבה, הפחד מירידת החשק המיני או משינויים פיזיים- מחשבות שעשויות להפעיל לחץ ואף להשפיע על הירידה בחשק המיני. בנוסף, העובדה שאין לך זקפה (שאיבר המין הגברי לא עומד באופן טבעי), היא הגיונית ונורמלית. הזקפה מאוד מושפעת מחשק מיני, רצון לאוננות, משיכה ומגע. כך שהעובדה שהחשק יורד ככל הנראה משפיעה. בנוסף, נשמע שהנושא הזה מאוד מלחיץ ואתך ומעסיק אותך, ולחץ הוא נושא משמעותי שמשפיע על חשק וכן על היכולת של איבר המין להיות בזקפה. הרבה פעמים כשהגוף בלחץ, הרבה יותר קשה להגיע לזקפה וכן להגיע לאורגזמה במידה ומתנסים במגע מיני (הן באוננות עם עצמך והן עם פרטנר\ית). בסופו של דבר- אם אתה לא מרגיש רצון להתעסק במיניות כרגע, נסה להתעסק בדברים אחרים שאתה אוהב והחשק המיני יחזור ברגעים המתאימים כשתרגיש יותר נינוח, רגוע ומוכן לזה".

© fotolia

"כואב לי במהלך קיום יחסי מין"

בת 17 שואלת: "אני וחבר שלי ניסינו לשכב כבר די הרבה פעמים, אבל הבעיה היא שזה ממש כואב לי ואחרי כמה שניות הכאב מתגבר. זה משהו שצריך לבדוק אצל רופא נשים? כי אנחנו לא יודעים איך נוכל להצליח כשזה כל כך כואב לי, וזה לא משתנה גם אחרי מלא פעמים שניסינו"

תשובת היועצת: "שלום לך, הנושא שאת מעלה הוא חשוב ונשים רבות מתמודדות איתו. הפעמים הראשונות הן תהליך וזה לא משהו שמצליח בפעם אחת תמיד. זה עלול לקחת זמן וחשוב להבין זאת. כאבים בחדירה עלולים לנבוע מסיבות שונות כמו חוסר מוכנות לקיום יחסי מין מבחינה רגשית, הגוף מתכווץ, פחד מהריון, לחץ וחרדה, בושה, אמביוולנטיות ועוד. יש נערות ונשים שלוקח להן מספר פעמים עד שהכאב עובר. ייתכן שהכאב נובע מכיווץ לא רצוני של השרירים ויש צורך ללמוד באופן אקטיבי לשחרר אותם. בנוסף, חשוב גם להבין שאם אף פעם לא נכנס משהו לתוך הנרתיק, אז זה יכול לכאוב כשנכנס משהו נוקשה וגדול. הנרתיק אינו מורגל לסוג כזה של מגע ולכן יש חשיבות גדולה לכניסה איטית של הפין לנרתיק, בקצב שיהיה לך נעים בו ולא כואב. אם כואב לך את יכולה להפסיק עם התנוחות שכואבות לך. יחסי מין לא אמורים לכאוב אז אם משהו לא נעים לך אפשר להפסיק אותו ולנסות דברים אחרים. בנוסף, יש עוד כמה דברים שיכולים לעזור:

• רטיבות: מאוד חשוב שתהיי רטובה מספיק, מה שאומר שצריך שיהיה מגע ביניכם לפני החדירה. אם תהיי רטובה אז השרירים ישתחררו והחדירה תהיה יותר קלה ונעימה. אם את לא רטובה מספיק, זה פשוט יכאב לך. היעדר רטיבות מסמן לך שהגוף שלך אינו מוכן עדיין לכניסה של הפין ושאת צריכה עוד זמן. תקשיבי לגוף שלך.
• אימון ושחרור השרירים: את יכולה להכניס את האצבע שלך או של חבר שלך לנרתיק ולעשות סוג של עיסוי פנימי לשרירים. זה מרגיל את השריר למגע של משהו בפנים. אחרי שהאצבע תהיה בפנים וכבר לא יכאב לך, נסו עם שתי אצבעות. את יכולה גם לעשות את זה עם המוליך של הטמפון או הטמפון עצמו. הרעיון הוא להרגיל את הנרתיק מבפנים.
• חומר סיכה: כדאי להשתמש בחומר סיכה על בסיס מים או סיליקון. זה לא מחליף את החשיבות של הרטיבות הטבעית שלך. תמרחו את חומר הסיכה על האצבע בזמן האימון ואחר כל על הפין (אם יש קונדום אז על הקונדום ואם את משתמשת באמצעי מניעה אחר, אז על הפין). אפשר גם למרוח קצת חומר סיכה בפתח הנרתיק.

במידה והכאבים ממשיכים את יכולה גם לפנות לרופאת נשים. זכרי- יחסי מין צריכים להיות נעימים ומהנים!"

"דלת פתוחה" הוא מרכז הנותן ייעוץ לבני הנוער בכל הקשור לאהבה, גיל ההתבגרות ומיניות. ניתן לקבל ייעוץ נוסף באתר/ https://www.opendoor.org.il/.

• מרגישים חסרי ביטחון? ייתכן שהקורונה השפיעה על דימוי הגוף שלכם
• מכתבים מהלב: "אני סולחת לך על כל הפעמים שפגעת בי ובמשפחתי"
• שחקו וגלו: באיזו תוכנית ריאליטי מתאים לכם ולבני זוגכם להשתתף?

"מאז הפרידה לא נמשכת לבנים"

בת 16 שואלת: "אני כבר כמה זמן חושבת שאני לסבית ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. מאז הפרידה מחבר שלי אני לא נמשכת לבנים, כאילו אני כן אבל לא כמו כל נערה בגילי. לפעמים בזמן הכי לא קשור פתאום עולה לי השאלה בראש אם אני לסבית. אני בודקת בגוגל איך לזהות את עצמך, אבל אני לא מוצאת שם שום דבר שעוזר לי. אבל מה שעוד יותר גורם לי לדעת אם זו תחושה נכונה, זה שאני זוכרת שכשהייתי קטנה בערך בגיל 11 נהגתי להסתכל על בנות בצורה שונה וזה מפחיד אותי ממש! אני מאוד מפחדת מהתגובה של אמא שלי, כאילו איזה אמא תרצה לשמוע שהבת שלה לסבית? אני לא הייתי רוצה! אנשים יתרחקו ממני. אני ממש מפחדת לחשוב שזה אמיתי אני חייבת עזרה או לפחות תשובה מספקת או מדריך לזיהוי מה שזה לא יהיה"

תשובת היועצת: "שלום לך, אני שמחה מאוד שפנית אלינו ונשמע שהמחשבות שלך אינן פשוטות להתמודדות. את מעלה שאלה על המשיכה המינית שלך, מאחר ומאז הפרידה מהחבר שלך אינך נמשכת לבנים כמו פעם או כמו בנות אחרות. קודם כל, חשוב שתדעי שגיל ההתבגרות הינו גיל שבו אנחנו חוקרים, שואלים, מגלים, ושואלים שוב – בכל מיני נושאים וגם בנושאי משיכה מינית. יכול להיות שתחושותייך ישתנו ויכול להיות שלא, והדבר הכי טוב שתוכלי לעשות זה להקשיב לעצמך ולאפשר לעצמך לחקור מי את ולמי את נמשכת. אינך חייבת לקבל החלטה כרגע. קחי את הזמן. אין לנו מדריך לזיהוי, ואין רשימת מכולת שתאמר לך למי את נמשכת. הדבר היחיד שיכול לסמן על כך הוא את, גם אם זה ייקח זמן. את כן יכולה לקרוא בנושא ולהתחבר לאתר האינטרנט של איגי (ארגון הנוער הגאה). יש שם הרבה בני נוער בגילך שמתלבטים. יש פורומים, וגם קבוצות שיכול להיות לך נחמד לדבר איתם, לשתף, להקשיב ולדבר גם עם בני נוער אחרים וגם עם מדריכים. העלית שאלה לגבי קושי לשתף את אמך. אני חושבת שלפני שתספרי לה, קחי את הזמן שלך לעצמך ולהבנה שלך את הדברים. את לא חייבת לספר כרגע שום דבר. אם וכאשר תרצי לשתף אותה, תרגישי שזה קשה לך, תוכלי לכתוב לנו שוב או להתייעץ עם איגי ולמצוא את הדרך שלך לספר לה. כשתחקרי את עצמך ותרגישי יותר שלמה, תבחרי מתי ועד כמה לחלוק עם אמך. והכי חשוב – החברה מרגילה אותנו לחשוב שיש רק דרך אחת נכונה לאהוב ולהימשך – וזה לא כך! רצף המשיכה הוא מגוון, זה בסדר להימשך לבנות, זה בסדר להימשך לבנים, זה בסדר להימשך גם וגם וזה בסדר לא להימשך בכלל. הדבר הכי חשוב הוא שתהיי מאושרת, שתחיי חיים שבהם את חופשיה לעשות מה שטוב לך וללכת אחרי לבך. גם אם בדרך יהיו קולות שיאמרו לך אחרת (ולא בטוח שיהיו, אולי תגלי שהסביבה שלך ממש תומכת) – תזכרי שיש בעולם מקום לכל סוג של אהבה. אהבה ומשיכה הן מתנות נפלאות בעולמנו, ולאף אחד אין זכות להכתיב בעבורך את מי לאהוב ולמי להימשך. את מושלמת בדיוק כמו שאת!"

© adobestock

בן 17 שואל: "שלום, היה לי מקרה מיני אתמול בלילה- איבר המין שלי נהיה ארוך. לאחר מכן, הורדתי את התחתונים ונגעתי בעור של האיבר והוא התארך עוד לכיוון הבטן, ועם רוק הזזתי את העור על האיבר עד שהוא נהיה קשיח והרגשתי עונג והאיבר השפריץ נוזל. ורציתי לדעת ביחסי אישות עם אישה האם זה גם יכול לקרות שיצא נוזל מהאיבר? כי הבנתי שיש לאישה שני פתחים קדמי ואחורי אבל לא הבנתי איך יכול ככה לצאת נוזל או שזה רק כשנוגעים עם היד והאם זה יכול לכאוב לאישה כשהאיבר צר וארוך?"

תשובת היועצת: "היי, קודם כל, מה שאתה מתאר נשמע נורמלי ובריא לחלוטין - לגוף יש צורך להגיע לפורקן באמצעות אוננות או יחסי אישות. הנוזל שתיארת נקרא "נוזל זרע" והוא זה שגם מפרה את האישה וגורם לה להיכנס להריון כשיגיע הרגע. בנוגע לשאלה שלך - בזמן יחסי אישות (יחסי מין), איבר המין שלך נכנס אל איבר המין של האישה (הפתח שאצלה) וכשהגבר מגיע לפורקן ולעונג - יוצא ממנו נוזל זרע בתוך גוף האישה. גבר יכול להגיע לפורקן ולעונג גם בעזרת היד עם מגע עצמי (אוננות) וגם בזמן קיום יחסי אישות. בנוגע לגודל ולצורה של האיבר - בשביל שאיבר המין של הגבר ייכנס אל איבר המין של האישה, האישה צריכה להיות מגורה ומעונגת גם היא - הכוונה, איבר המין שלה צריך להיות רטוב ומוכן לקבל את איבר המין של הגבר. אציין שהמקום אליו נכנס איבר המין של הגבר אצל האישה הוא גם המקום שממנו בסוף הריון גם יוצא תינוק, לכן לא אמור להיות כאב באיבר מין ארוך, קצר, צר או עבה. לעיתים נשים חוות כאבים בקיום יחסי מין שנובעים מסיבות שונות, במידה ותיתקל במקרה כזה אני מזמינה אותך לפנות ל'דלת פתוחה'".

© shutterstock

"כאב אחרי יחסי מין - תקין?"

בת 17 שואלת: "היי, התחלתי מערכת יחסים חדשה והבן זוג החדיר לי אצבעות לאיבר המין בחלק שיותר קרוב לפי הטבעת אבל בתוך הנרתיק וזה כאב לי ואחרי זה גרם לקצת צריבה. הייתי רטובה תוך כדי ואני בתולה. וגם כשהמגע הסתיים זה לא המשיך לכאוב אחרי כן. רציתי לבדוק האם זה תקין הכאב הזה והוא נובע מזה שלא חוויתי חדירה אף פעם או שזה יכול להיות משהו רפואי שאני צריכה לבדוק?"

תשובת היועצת: "שלום לך, אני שמחה מאוד שפנית לדלת פתוחה ושמחה לשמוע שאת קשובה לגופך. בעיקרון, כל סוג של חדירה לאיבר המין הנשי לא אמורה להכאיב או לצרוב ואם זה קורה יכולות להיות לכך מספר סיבות. ראשית, כפי שאת אומרת, חוסר הניסיון שלך במגע מסוג זה יכול ליצור בהתחלה אי נוחות ואף כאב קל עד שהגוף שלך יתרגל למגע באותו אזור. ייתכן שהכאב נובע מכיווץ לא רצוני של השרירים ויש צורך ללמוד באופן אקטיבי לשחרר אותם. בנוסף, חשוב גם להבין שאם אף פעם לא נכנס משהו לתוך הנרתיק, אז זה יכול לכאוב כשנכנס משהו. הנרתיק אינו מורגל לסוג כזה של מגע ולכן כדאי שבהתחלה תבצעו הכנסה עדינה בקצב איטי ובמידה וזה עובד תוכלו להגביר ולחזק את הקצב. כמו כן, העובדה שהכאב לא ממשיך לאחר המגע מצביעה שאין לך בעיה רפואית שמחייבת התייעצות רפואית, עם זאת אם את חוששת את תמיד יכולה ללכת לבדיקה רפואית מתאימה. זכרי, יחסי מין מכל סוג שהוא (מגע, ליטופים, חיבוקים, חדירה וכו) נועדו כדי להינות, במידה ואת מרגישה לא כשורה הורידי את הקצב ונסי לשנות תנוחה ועוצמה וכל הזמן המשיכי להיות קשובה לגופך".

"דלת פתוחה" הוא מרכז הנותן ייעוץ לבני הנוער בכל הקשור לאהבה, גיל ההתבגרות ומיניות. ניתן לקבל ייעוץ נוסף באתר/ https://www.opendoor.org.il/.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "מרגישה שאנחנו ביחד רק בשביל לשכב"
• זה שיר פרידה: קטעי הספוקן וורד המדברים על שברון לב
• מכתבים מהלב: "תודה שלא ויתרת לי"

בעקבות הצעת החוק לאיסור טיפולי המרה שהועלתה אתמול (ד׳) בכנסת, העלה גרינברג לחשבון האינסטגרם שלו, המונה למעלה מ-111,000 עוקבים, פוסט תמיכה כחלק מהקמפיין של האגודה למען הלהט״ב בישראל. את הפוסט שיתפו בין היתר: רן דנקר, עברי לידר, הראל סקעת ועוד. אתמול ההצעה אושרה בקריאה טרומית.

שוחחנו עם גרינברג על הצעת החוק, טיפולי ההמרה, התגובות שעורר הקמפיין והשינוי אליו הוא מייחל.

מדוע הוחלט לערוך קמפיין כזה? מה מטרתו?
"טיפולי המרה הם טיפולים שנעשים בעיקר בחברה החרדית, על מנת "לשנות" את נטייתם המינית של אנשים מהקהילה. מבחינת רוב החברה הזו, להיות הומוסקסואל זו קללה שנוגדת לחלוטין את הדת ולכן בעזרת כל מיני טיפולים קשים וכואבים שלא באמת עוזרים, מנסים ״להסיר״ זאת. טיפולים אלו אסורים במדינות רבות בעולם, ובעקבות הצעת החוק של חבר הכנסת ניצן הורוביץ- שבה ישנו איסור על טיפולי המרה, האגודה למען הלהט״ב בישראל החליטה להרים את הכפפה ולנסות לפרסם ולקדם את החוק כמה שיותר על מנת שיאושר ויגרום לשינוי".

מה דעתך על חוק זה?
״בעיניי זה חוק שמציל חיים. אני ועוד המון חברים מהקהילה החלטנו לשתף כמה שיותר את הפוסט: ״גם אני נגד טיפולי המרה״, על מנת להביע תמיכה והזדהות. רובנו מכירים סיפורים על אנשים שעברו טיפולים כאלה וחלקנו אף חוו זאת בעצמם. זה חוק מאוד חשוב, בעיקר בעבור בני נוער שפתאום מבינים שמשהו אחר אצלם והסביבה מהדהדת להם שנטייתם המינית לא תקינה, אך שזה דבר שהוא בר שינוי ושניתן ״להציל״ אותם. בני הנוער הללו שנמצאים בייחוד בתקופה האחרונה, רוב היום בבתים, יכולים להרגיש מתוסכלים ומיואשים, אם סביבתם לא מקבלת אותם וזה יכול לעלות אפילו בחיי אדם ולכן הגיע הזמן שזה ייפסק״.

באילו תגובות נתקלת בעקבות הפוסט שעלה?
"לדעתי, אחד הדברים החמורים ביותר שקיימים בכל הקשור ללהט"בופוביה הוא חוסר המודעות. אנשים לא באמת יודעים מה המשמעות של להיות בארון, להיות אחר בסביבה שאומרת לך שאתה ״מקולקל״ וצריך טיפול. טיפולי המרה הם דבר פסול שאסור לעשות אותו, כי הוא גורם באמת נזק גדול בייחוד לילדים. בעקבות הפוסט שהעלתי, נתקלתי לרוב בתגובות טובות. כמובן שיש אנשים שמגיבים תגובות תוקפניות וחשוכות ואם יש מישהו שעובר את הגבול, אני חוסם אותו. אך יש המון תגובות שמחממות את הלב אפילו מאנשים בעלי אורך חיים דתי לחלוטין ואין ספק שזה מעודד ועוזר ומראה כמה הדבר הזה חריג".

© אורי טאוב

איזה משפט שלך לדעתך הכי מתאים לנושא?
״האמת שיש לי שני משפטים. הראשון הוא: ״שמישהו יכבה את הממיר״ כי לאדם שעובר טיפולי המרה קוראים ממיר, ואנחנו מכירים את המושג ממיר כיום גם ממקומות אחרים כמו בטלוויזיה. המשפט השני הוא: ״ברוך שעשני בול כרצונו״. ישנה ברכה בין האדם לאלוהים שאומרת ״ברוך שעשני כרצונו״ ובתור אדם שמאוד אוהב ומחובר לדת אני מאמין שהיופי בדת הוא שבסופו של יום כולנו הילדים של אלוהים. כולנו נבראנו בצלמו ובדמותו, ואני מרגיש שאני עושה את ההכי טוב שאני יכול כבן אדם יהודי-ישראלי על מנת לשמר את המצוות החשובות שהם בעיקר: ״ואהבת לרעך כמוך״. אני מקווה ומאמין שאם אלוהים ברא אותי ככה - הוא ידע מה הוא עשה״.

לסיום, מה המסר שלך לבני הנוער שקוראים את הכתבה?
״המסר הכי חשוב בעיניי הוא לנסות להבין שאתם לא לבד. אתם חלק מקהילה שלאט לאט מתחילה להרים את הראש וחשוב שתדעו שיש המון גופים שאיתם ניתן לשוחח. אתם יכולים לדבר עם אנשים שהם בדיוק כמוכם, שחוו את אותם הדברים ואת אותן התחושות שאתם חווים כעת ואני מאחל שעד שתהיו בגילי, שנצליח לשנות את ה״שפה״ והדיבור שיש סביב להט״בים במדינת ישראל, את הזכויות ובכלל את המצב״.

 נתקלתם בלהט"בופוביה? כך תתמודדו

קווים חמים לעזרה:

- ער"ן: עזרה ראשונה נפשית בטלפון: 1201
/ נוער מקשיב לנוער: 03-6919765

מרכזי תמיכה גאים אליהם אפשר לפנות:

- איגי: ארגון לנוער וצעירים להט"בים
/ הבית הפתוח: הפועל למען גאווה וסובלנות בירושלים
/ המרכז הגאה: מרכז תרבותי לקהילה הגאה
/ בת/קול: ארגון לסביות דתיות
/ חברותא: לגברים הומוסקסואלים דתיים
/ תהל"ה: תמיכה להורים ולבני משפחות הקהילה הלהט"בית
/ למרכזים נוספים: מבית האגודה לקהילת הלהט"ב בישרא

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "מהן הסיבות לדימום אחרי קיום יחסי מין?
• "טור אישי: "חששתי להיכנס לזוגיות כמו שאנשים מפחדים מאש"
• מכתבים מהלב: "אני מקווה שיום אחד אני אפסיק לקוות שנהיה ביחד"

ולנטינה סמפאיו

תחום השפעה: דוגמנות.

בשישי האחרון נוכחנו לגלות שהדוגמנית ולנטינה סמפאיו בת ה-23, נבחרה להיות הטרנסג'נדרית הראשונה שתופיע במגזין בגדי הים המפורסם "ספורטס איילוסטרייד". זו לא הפעם הראשונה שסמפאיו עושה היסטוריה, שכן, לפני שנה נבחרה להיות ה"מלאכית" הטרנסג'נדרית הראשונה של מותג ההלבשה התחתונה "ויקטוריה סיקרט". בהחלט פורצת דרך!

ג'נט מוק

תחום השפעה: כתיבה.

ביוני 2019, הסופרת והכתבת ג'נט מוק סגרה עסקה בהיקף מיליוני דולרים עם חברת נטפליקס הבינלאומית. כחלק מהעסקה, ג'נט קיבלה אפשרות לכתוב תכנים עבור החברה, כמו כן, קיבלה חופש לקדם קהילות שהוליווד פחות התעסקה בהם עד כה. כך, הפכה מוק לטרנסג'נדרית הראשונה (הגלויה) שכתבה והייתה אחראית על תוכן עבור חברת תוכן גדולה ובינלאומית כמו נטפליקס.

פטריסיו מנואל

השפעה: ספורט (איגרוף).

פטריסיו מנואל עשה היסטוריה לראשונה בשנת 2018, כאשר הפך למתאגרף הטרנסג'נדרי הראשון שהתמודד בקטטה מקצועית - בה ניצח אז. מאוחר יותר, בספטמבר 2019, מנואל הפך לטרנסג'נדר הראשון שייצג את מותג האגרוף Everlast. בראיון ל-CNBC סיפר: "אנחנו חיים פעם אחת. ולמרות שזה נשמע קלישאתי, אני באמת מנסה לחיות את חיי עם הכי קצת חרטות שאפשר".

ניקול מיינס

השפעה: משחק.

בילדותה, נאסר על השחקנית הטרנסג'נדרית ניקול מיינס (22) להשתמש בחדר הרחצה של הבנות בבית הספר. אך במקרה ראוי לציון בקהילה הטרנסג'נדרית, בית המשפט העליון קבע כי זכויות האדם של מיינס הופרו והורה לבית ספרה לאפשר לתלמידים להשתמש בשירותים של המגדר איתם הם מזדהים. בשנה שעברה, הפכה מיינס לגיבורת על הטרנסג'נדרית הראשונה שנראתה אי פעם בטלוויזיה בסדרת "סופרגירל". בראיון ל-USA Today סיפרה: "אם בתקופתי היה גיבור על טרנס, מישהו שנראה כמוני שלובש שכמייה, מתבגר, זה היה משנה עבורי את המשחק. עכשיו לראשונה אני יכולה להרגיש שאני באמת מסוגלת להיות גיבורת על". מעוררת השראה!

• בלי סודות: "איך להציע לבחור שאני אוהבת לצאת?"
• שימושי: כך תתמודדו עם השינויים הרגשיים בזמן המחזור
• מכתבים מהלב: "אני מתנתקת מהעולם החיצוני בניסיון להבין אותך"

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בינג' גאווה: מיטב הסדרות שכוללות דמויות להט"ביות
• הכירו את נחשול טראנס: "שירות לאומי שבזכותו מרגישים שייכים"
• לגזור ולשמור: כל מה שצריך לדעת על מחזור תקין

שון גיטלמן

מי מכם לא זוכר את השיר הנוסטלגי "בואי לסרט"? ובכן, לפני כמה ימים - גילינו שמבצע השיר, הלא הוא - שון גיטלמן, כבר לא מחכה לשאול אותה אם היא רוצה לבוא לסרט - אלא אותו. כן כן, גיטלמן יצא מהארון בתור ביסקסואל, ואף פירסם תמונה עם בן זוגו. אם תשאלו אותנו, מדובר ביציאה הכי יצירתית ומרגשת שיצא לנו לראות בשנה האחרונה. 

© צילום מסך מאינסטגרם

בובספוג

איך אפשר לערוך רשימת יציאות מהארון, מבלי להזכיר את היציאה שיצרה הכי הרבה באזז? כפי שכולכם בוודאי שמעתם, הדמות המצוירת המוכרת והאהובה על כולנו - בובספוג, יצאה מהארון בתחילת החודש. הדבר עורר מגוון תגובות ואף ביקורות, שאמרו שמדובר במהלך מוגזם ולא נחוץ. בכל מקרה, אין ספק שמדובר באחת מהיציאות הכי מדוברות בשנה האחרונה, שלגמרי הפתיעה אותנו. 

קארה דלווין

אומנם דלווין יצאה מהארון בתור ביסקסואלית עוד בשנת 2015, אך השנה - במהלך ראיון למגזין Variety, היא סיפרה: "אני תמיד אהיה פנסקסואלית. לא משנה לי אם הצד השני מגדיר את עצמו בתור 'הוא', 'היא' או 'הם'; אני מתאהבת בבן אדם עצמו, ללא תלות במגדר שלו". פייר - לגמרי התרגשנו. 

לילי ריינהרט

בתחילת החודש, הכוכבת האהובה - לילי ריינהרט ("ריברדייל"), העלתה סטורי שבו היא הצהירה על היותה ביסקסואלית, ועודדה את הגולשים להצטרף למאבק בגזענות כלפי שחורים. לדבריה: "למרות שמעולם לא הכרזתי על כך בפומבי, אני אישה ביסקסואלית גאה ואצטרף היום למחאה. תצטרפו!". ריינהרט מהווה מודל לחיקוי והערצה עבור בני ובנות נוער רבים, ולכן - ליציאתה מהארון ישנה חשיבות רבה.

דולב מסיקה

לפני כחודשיים, דולב מסיקה ("פלמ"ח", "נעלמים") הפתיע את המעריצים ופירסם פוסט ברשתות החברתיות שבו הוא הצהיר על היותו הומוסקסואל, ואף שיתף בקשיים שהוא חווה במהלך חייו. בין היתר, הוא התייחס לתופעת ההומופוביה שקיימת גם כיום, דבר בהחלט חשוב וראוי להערכה. 

ניקי טוטוריאלס

בתחילת שנת 2020, אחת מהיוטיובריות המפורסמות ביותר בעולם - סיפרה לגולשים שהיא בעצם טרנסג'נדרית. ככל הנראה, זו הייתה היציאה מהארון המפתיעה ביותר שקרתה השנה, אך גם זו שהכי עוררה בנו השראה. מי מכם שטרם צפה בסרטון - בהחלט כדאי לכם לצפות ולהתרשם מהעוצמה וההתמודדות של טוטוריאלס עם כל הקשיים שהיא נאלצה להתמודד איתם. 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• הכירו את נחשול טראנס: "שירות לאומי שבזכותו מרגישים שייכים"
• לגזור ולשמור: כל מה שצריך לדעת על מחזור תקין
• בואו לגלות: האם אתם בזוגיות רק כי אתם חוששים להיות לבד?

1. לא טיפוסי

אם עדיין לא צפיתם בסדרה המדהימה הזו, אין ספק שהולך להיות לכם בינג׳ מהנה במיוחד. הסדרה ״לא טיפוסי״ עוקבת אחר סאם גרדנר, נער שנמצא על הספקטרום האוטיסטי ובסך הכל מנסה לנווט את חייו ולגלות את עצמאותו. בזמן שמשפחתו וחבריו מנסים לעזור לו ככל יכולתם, הוא מגלה במהרה שלאנשים "רגילים" אין שום מושג כיצד לעבור ולשרוד את התיכון בקלות. 

2. חינוך מיני

הסדרה עוסקת באוטיס - ילד ביישן שמתחבר לנערה מרדנית בשם מייב, ויחד הם פותחים מרכז ייעוץ מיני, שמטרתו היא לסייע לתלמידים בבית הספר שלהם להתמודד עם בעיות שקשורות למיניות שלהם. בזכות כך, אוטיס נהיה פופולארי, מייעץ ולומד יותר על חיי המין של התלמידים, שהופכים מפרק לפרק ליותר מסובכים ומצחיקים. זו סדרה שמשלבת המון הומור, וגם מצליחה להעביר בצורה מושלמת את כל המידע הדרוש לנוער המתבגר. 

3. לעודד

אם חשבתם שלעודד זה ספורט פשוט וקל, אז אתם בוודאות לא יודעים עם מה הילדים מ"נווארו קולג׳" צריכים להתמודד. הסדרה עוקבת אחר רגעי השיא והשפל של קבוצת מעודדות בקולג׳, שמתכוננות לאליפות העידוד הארצית, בשאיפה להביא את הניצחון המיוחל. 

4. עין קווירית

הגרסה המחודשת של הסדרה האייקונית ״עין קווירית״ לגמרי עולה על הציפיות. כעת, בעונה החמישית, אנשי ״עין קווירית״ מוכנים לקחת על עצמם את פילדלפיה ומוכנים להמשיך לעזור לאנשים להפוך למיטב של עצמם. 

5. שי-רה ונסיכות הכוח

זו אמנם סדרת אנימציה אבל אל תתנו לעובדה הזו להטעות אתכם: מדובר בתוכנית שמביאה את הגיבור האייקוני למאה ה - 21 עם מופע משלה וכל הייצוג שאי פעם רציתם כילדים. בזכות הכתיבה המעולה והלב הגדול של הכותבים, הסדרה הזו מושלמת לרגעים שבהם אנחנו זקוקים לעידוד עצמי, ותהיו בטוחים שברגע שתתחילו אותה - לא תצליחו להפסיק. 

6. אמת או חובה

דייווי בסך הכל רוצה לגרום לנער החתיך ביותר בשכבה להיות איתה. אך, בזמן שהתוכנית שלה לאט לאט מתגשמת - היא ניצבת בפני דילמה חשובה בה היא צריכה לבחור האם להפוך לפופולארית או - להישאר שם בשביל חבריה. 

7. גלי

קבוצת בני נוער שונים זה מזה, מתחברת על מנת להיות חלק ממקהלת ״גלי״ המצליחה בתיכון. הסדרה עוקבת אחר התמודדות שלהם עם סוגיות שקשורות למערכות יחסים, אכזבות לצד ניצחונות וקשרים חברתיים, תוך ייצוג של אוכלוסיות רבות: מעודדת, שחקן פוטבול, נער בסיכון, דמויות ממוצא אסייאתי ואפרו-אמריקאי, דמות נכה ודמויות להט״ביות. 

8. פוזה

הסדרה הבאה לגמרי תגרום לכם להתמכר: ״פוזה״ עוסקת בבלאנקה, אושיית נשפים של קהילת הלהט״ב בניו יורק, אשר פותחת בשנת 1987 בית משלה. עד מהרה היא נעשית דמות אם לרקדן מוכשר ומתמודדת עם התאהבות מסקרנת במיוחד. הסדרה לוקחת את צופיה חזרה לעבר ומראה להם כיצד התנהלו בני הנוער הלהט"בי בשנות ה - 80 וה - 90, כשברקע עיצומו של משבר האיידס. 

9. ג׳יין הבתולה

הסדרה עוקבת אחר ג׳יין וילנואבה, שבמהלך בדיקה שגרתית - נכנסת בטעות להריון, ומגלה שהאבא הוא לא אחר מאשר האקס שלה. העניינים מסתבכים וחייה משתנים במהרה. מדובר בסדרה קלילה עם המון הומור ומסר, שאפילו זכתה לגרסה ישראלית ולגמרי שווה צפייה. 

שוחחנו עם השניים על מנת להבין מה מיוחד בתוכנית הזו ומדוע היא נכונה יותר עבור בני ובנות שירות הלאומי המשתייכים לקהילה הגאה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לגזור ולשמור: כל מה שצריך לדעת על מחזור תקין
• בואו לגלות: האם אתם בזוגיות רק כי אתם חוששים להיות לבד?
• מכתבים מהלב: "היום אני מבינה שהכל קרה בעקבות האלימות שחווית בביתך"

ספרו לנו על היציאה שלכם מהארון

אור-חן: "תהליך היציאה שלי מהארון היה בשלבים. הייתה את הפעם הראשונה שיצאתי בתור גיי, הפעם ראשונה שיצאתי מול בית ספר בגיל 15, והפעם שיצאתי מול אמא שלי. היציאה מול אמא קרתה בדרך מאוד מצחיקה. הייתה איזו תמונה שעשיתי עבור חברת משקפיים קטנה באיטליה, לא משהו גדול, אבל סכום כסף מאוד טוב. הצילומים היו כאן בארץ, אבל התפרסמו באיטליה. חצי שנה לאחר הצילומים, דודה שלי נסעה לאיטליה וראתה אותי באחד הז'ורנלים שם, היא לא זיהתה אותי כל כך, כי דגמנתי בתור אישה. אמא שלי והיא לא ידעו שאני מדגמנת בתור אישה, אז דודה שלי סיפרה לאמא שלי ואמא שלי הציגה את זה מולי, ואמרתי לה שזה נכון, זה מה שאני בעצם עושה. אז מה שקרה זה שתוך כדי השיחה שלנו, חשבתי לעצמי שאהיה כבר "על הגל", ואמרתי לה שאני אוהבת בנים. מיד אחרי זה ברחתי מהבית ולא חזרתי שבועיים".

נעם: "זה היה תהליך די ארוך, לצאת מהארון המגדרי. בכיתה ז' יצאתי מהארון בתור ביסקסואל. יצאתי בעיקר בשביל עצמי ופחות דיברתי על זה כי לא הרגשתי צורך. בסוף כיתה ט' הבנתי שאני ביג'נדר, כלומר שאני גם בן וגם בת, והתחלתי תהליך של יציאה מהארון שנגמר בתחילת י"א בערך. משם התחיל תהליך אישי- של לצאת מהארון מול עצמך. זה בעצם לא נגמר אף פעם".

אור-חן: "אמא שלי לא ידעה שאני מדגמנת בתור אישה"

איך הסביבה שלכם קיבלה את היציאה מהארון?

אור-חן:  "החברים קיבלו טוב את היציאה והבית ספר מעולה. אבל בבית זה לא היה טוב. בתור גיי לא קיבלו אותי בכלל. מבחינת המשפחה זו הייתה מכה נורא קשה".

נעם:  "הסביבה שלי ספציפית מצויין, אני גדלתי בסביבה מאוד מקבלת וליברלית. אבל לצערי, זה לא הסיפור של כולם, הלוואי שזה היה".

איך הגעתם לתוכנית נחשול טראנס?

אור-חן: "התחלתי את השירות הלאומי שלי בטירת הכרמל, אבל בעקבות הסכסוך שהיה לי בבית עם אמא שלי, מה שהיה חלק מחוסר הקבלה שלי כגיי, הייתי צריכה לצאת מהבית. התחלתי לחפש שירות לאומי בתל אביב תחת עמותת שלומית, ובהתחלה צרפו אותי לקבוצה אבל היא לא התאימה לי. אחר כך צירפו אותי לקבוצה של נחשול, אבל עדיין לא מצאתי את עצמי שם. בסופו של דבר צירפו אותי לנחשול טראנס. בהתחלה היה לי נורא "פיצוצים", ולא כל כך ידעתי אם אני רוצה את זה או לא. היו לי הרבה דעות קדומות ולא חיוביות על הקהילה, ובכלל על טראנס. אז לקח לי זמן אבל בסוף של דבר כן הצטרפתי. היום אני חושבת שאני הבת שירות שעשתה שירות לאומי הכי הרבה זמן אי פעם. אני כבר שנתיים וחצי בשירות לאומי".

נעם: "בהתחלה רציתי להצטרף למסלול הרגיל. אני הרגשתי שהמסלול הזה בא להאדיר את הטרנסים ולהוציא אותם מהשיח הציבורי, אבל ככל שהתקרבתי לתחילת השירות הרגשתי שאני נורא מפחד מטרנספוביה בדירה ובמקום השירות. הרכזת לא ידעה איך לגשת אליי בכלל והתחלתי לחשוש. שאלתי אותה אם יש משהו לעשות בנוגע לזה. היא שלחה אותי לדניאלה, רכזת הפרויקט. הצטרפתי לתוכנית והיא בכלל לא מה שחשבתי. היא עוסקת באיך לשלב את הטרנסים ואיך לתת להם להיות בתוך השירות הלאומי".

ספרו לנו על התוכנית

אור-חן: "בתוכנית עצמה יש סדנאות פעם בשבועיים. לאחרונה זה השתנה, עוד לפני הקורונה, שמחלקים את התוכנית לשנה א' ושנה ב'. הסדנאות עוסקות בהמשך חיים של אחרי השירות הלאומי, בין אם זה מבחינה כלכלית, מבחינה רגשית, מנטלית, זהותית, או כל בחינה והיבט אחר של החיים. התוכנית עצמה מרגישה לי כמו התוכנית הרגילה. מה שכן נחשול טראנס יותר מגבשת וזה מקום שאתה מרגיש בו הרבה יותר נוח. בתוכנית הרגילה אני מרגישה כמו מוזרה, ולפעמים מציפים אותי בשאלות ודברים כאלה. כאילו אני המיוחדת וכולם רוצים לדעת עליי הכל. בנחשול טראנס אני מרגישה כמו אחת מ... אני מרגישה נורמלית. ויש הרבה חבר'ה שמבינים וחווים את אותם החוויות ועוברים את אותו התהליך. יש המון הבנה ולומדים הרבה".

נעם: "קודם כל, מקום השירות לא משלם לנו את המשכורת, אלא העמותה משלמת. בהתאם לכך אנחנו גם עושים פחות שעות במקום השירות. יש לנו הרבה מאוד סדנאות, הרצאות והדרכות שמכינות אותנו לחיים, וגם מסבירות לנו איך אנחנו יכולים להתנהל בחיי היומיום שלנו בתור בני שירות. חוץ מזה, יש דירות ייעודיות שהן לא ממוגדרות. זה מאוד מקל כי אתה יודע שלא תהיה טרנספוביה ואתה גם לא צריך להחליט באיזה מגדר אתה צריך לחיות".

נעם: "בנחשול טראנס לא צריך להחליט באיזה מגדר אתה צריך לחיות" © צילום: ארכיון הפרויקט נחשול טראנס

היו לכם קשיים במהלך השירות? איך התמודדתם איתם?

אור-חן: "היו לי המון, חוויתי ירידות קשות. כשהגעתי לנחשול טראנס ידעו להכיל את זה ונתנו לי את ההזדמנות לבוא ולקום. אני מאוד מעריכה, כי במקום עבודה מי ייתן לך את ההזדמנויות האלה".

נעם:  "היו המון קשיים, שירות לאומי זה קשה. אתה חי על משכורת מאוד נמוכה, בסביבה מאוד קשהף כלומר מי שנמצא איתך בדירה, הם גם אנשים עם הרבה בעיות שגרמו להם להגיע לשירות הלאומי. הדירה די צפופה- גרים שני אנשים בחדר, אם לא שלושה. זה יוצר הרבה מאוד לחץ וחרדה, אבל האופציות האחרות הן לעשות צבא או לא לתרום בכלל למדינה, אז זה לא שנשארו יותר מדי ברירות. ואם זה מספיק חשוב לך- אתה תעבור את זה. גם אם קצת קשה לפעמים".

החודש חוגגים את חודש הגאווה, אתם עוסקים בפעילות מיוחדת בימים אלו?

אור-חן: "בנחשול טראנס פחות. אני אישית במרכז הגאה, אז אנחנו די מפיקים את כל העניין של חודש הגאווה, זה עלינו. אז אני אישית עושה המון, אני עובדת על זה כל הזמן. אני מחכה לזה כל שנה כבר, כי זו כבר שנה שלישית בתוך הדבר הזה".

נעם:  "האמת שלא כל כך. בגלל הקורונה הכל קפא. אבל יש לנו את הסדנאות הרגילות שלנו ותכף נגמרת השנה אז גם מתכוננים לשנה הבאה".

אור-חן: "אני מחכה לחודש הגאווה כל שנה" © צילום פרטי

איזה מסר הייתם רוצים להעביר לנערים ולנערות שקוראים את הכתבה?

אור-חן: "לאלו שמתלבטים אם לבוא לתוכנית של נחשול טרנאס או לא- התוכנית הזו היא בסופו של דבר באה לעזור לכולנו, והיא עוזרת. אם זה מבחינת דעות, או מה יחשבו או מה יגידו. חשוב שנהיה תחת אנשים שיבינו אותנו ויבינו את התהליך שאנחנו עוברים, כי זה תהליך לא קל, זה תהליך קשה וכשיש אנשים שהם איתנו אז זה הרבה יותר קל".

נעם: "שזה בסדר להגיד שצבא זה מעל הראש עכשיו. לצאת מהארון זה מאוד קשה והצבא, למרות שהוא מאוד משתדל, לא מותאם לגמרי ליציאה מהארון, זה בסדר לבוא לשירות לאומי בגלל זה. צריך לדעת שגם שירות לאומי זה מפחיד, אבל אני חושב שזה מקל מאוד על הפחדים שיש בתור טרנס בשירות לאומי. חוץ מזה, אם אתם כבר מבוגרים מדי בשביל כל הסיפור הזה, ואתם קוראים את הכתבה אחרי שעשיתם שירות צבאי והיה לכם קשה בשירות הצבאי, אז תדעו שיש כאן דור שגדל אחרת ושהוא יכול לגדול בתור טרנסים וטרנסיות כבר בגיל הנעורים ולא יצטרך לחכות עם זה לאחרי הצבא".

 המתנדבים/ות הטרנסים/ות בכתבה נמצאים במסלול נחשול טראנס בעמותת שלומית.

ביום ראשון ה-5/7, עמותת שלומית מקיימת יום פתוח בזום, ניתן להתעדכן בעמוד האינסטגרם והפייסבוק של העמותה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בואו לגלות: האם אתם בזוגיות רק כי אתם חוששים להיות לבד?
• מכתבים מהלב: "היום אני מבינה שהכל קרה בעקבות האלימות שחווית בביתך"
• בגרות בזוגיות: כמה אתם זוכרים את האירועים החשובים בקשר שלכם?

מחזור סדיר מופיע בין 21-35 יום וכל עוד המרווחים קבועים, גם אם מדובר ביום או יומיים איחור או הקדמה- המחזור תקין. גם עוצמת הדימום והכאב משתנים מאחת לאחת. יש שתסבולנה מדימום מוגבר, מלווה בכאבים ותופעות לוואי נוספות (הקאה / שלשול / עצבות) ויש שתעבורנה את ימי המחזור בקלות.

אז קודם כל חשוב שתדעי שאת לא צריכה להשוות את עצמך לאחרות אלא רק לעצמך- ומה שקורה אצל אחת אחרת לא מעיד דבר עלייך. מתי בכל זאת עלייך לפנות לבדיקה רפואית לקבלת ייעוץ או טיפול?

אלה המקרים החריגים המחייבים פנייה לרופא/ת הנשים שלך:

1. הווסת מגיעה בין הגילאים 9-16 ולרוב מדובר בגנטיקה כלומר- רוב הבנות תקבלנה מחזור פחות או יותר סביב הגיל שאמא שלהן קיבלה מחזור. במידה והווסת הראשונה מגיעה בגיל מוקדם מאוד או שעברת את גיל 16 וטרם קיבלת- כדאי לגשת לבדיקה.
2. בשנים הראשונות תתכן אי סדירות בהופעת המחזור החודשי, תופעה זו מוכרת ואינה סיבה לחשש. אם חוסר הסדירות גורם לאי נוחות, ישנם טיפולים שעוזרים להסדרתו. אם חוסר הסדירות נמשך מעל שנתיים מאז קבלת הווסת הראשונה, כדאי לגשת לבדיקת רופא. 
3. כאב במהלך תקופת הווסת הינו סובייקטיבי. מה שכואב לאחת לא יכאב לאחרת, כך שבנושא זה מה שמכתיב היא התחושה האישית שלך האם יש או אין סיבה לפנות לבדיקה. אם נחפש קו מנחה ניתן לומר שכאב שיפריע לפעילות יום יומית או לא יגיב למשככי כאב הוא סיבה לבדיקה לאור שכאב כזה יכול להיות סימן למצבים שאינם תקינים. ישנם טיפולים טובים לכאב במהלך וסת, כמו נטילת משככי כאבים- לעיתים אף שילוב של מספר תרופות, דרך גלולות שנועדו להפחתת הדימום והכאב, ואף פניה לטיפול אלטרנטיבי. ישנן תלונות נוספות שיתכן ויופיעו בווסת – עצבנות, עצבות, כאב ראש, הקאה (ועוד). גם לתלונות האלו ישנם טיפולים מצוינים, כך שאין סיבה לסבול, כדאי לגשת לבדיקה והתאמת טיפול במצבים אילו.

© shutterstock

4. במידה והמחזור היה קבוע וסדיר וחדל להופיע- יש לפנות מיד לבדיקה.
5. דימום מוגבר במהלך הווסת יכול להיות מוגבר מלכתחילה או כזה שהתגבר לאחרונה. דימום מוגבר הוא דימום שיגרום לאנמיה או כזה שיפריע לתפקוד תקין יום יומי. בכל מקרה בו הפד ספוג ולא עברו שעתיים יש לפנות לבדיקה.  

מעבר לסיבות אלה, את מכירה את גופך הכי טוב והכי קרוב שניתן. במידה ויש שינוי במחזור החודשי שנראה לך לא תקין, הפרשות, או כל תופעה אחרת שמרגישה לך שונה גשי לבדיקה.

כותבת הכתבה היא ד״ר ליאת בנימין שטראוס מנהלת מרכז בריאות האישה, קופ"ח כללית קריית אונו

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• נוער גאה מספר: "אנחנו נהנים ללמוד בבית המדרש הלהט"בי"
• בני הזוג חסרי מוטיבציה? הציטוטים שיעודדו אותם
• שחקו וגלו: האם מדובר בהתאהבות או קראש חולף?

ספרי לנו על הפרוייקט שלך

"הפרויקט שלי 'אני בוחר/ת לפתוח עיניים' הוא פרוייקט שנוער מנהל אותו, אבל הוא רלוונטי לכולם. הפרויקט הוקם אחרי ששמעתי על המקרה של ג'ורג' פלויד- הייתי מזועזעת. ראיתי את הסרטון וזה לא יצא לי מהראש כמה ימים. חשבתי שאני חייבת לעשות משהו. באחד השיעורים בבית הספר, המורה שלי לסוציולוגיה אמרה את המשפט 'אני בוחרת לפתוח עיניים" וזה נתן לי הרבה השראה לפרויקט".

כחלק מהפרויקט, שוקרון הקימה בעצמה אתר ובו מפורסמים מידי יום כתבות של בני נוער העוסקים במלחמה בגזענות, הומופוביה, שיימינג, שנאת חינם ועוד. הפרוייקט של שוקרון אינו פונה רק לנוער הישראלי, אלא לנוער ברחבי העולם ולפיכך הרבה מהתכנים באתר וברשתות החברתיות של הפרוייקט מתורגמים לאנגלית.

 מה החשיבות של הפרויקט בעינייך?

"בעיניי זה נורא חשוב לדבר על הנושא של גזענות, שיימינג, התעללות וכו' גם אם זה משהו שפחות מרגישים אותו בארץ. אם מדברים על המקרה הספציפי של ג'ורג' פלויד, אני חושבת שהרבה שנים הייתה אפלייה נגד שחורים, בארה"ב יש גם בעיות נגד לטינים ואוכלוסיות נוספות. זה כואב שאנשים ואפילו ילדים, צריכים להסתובב ברחוב בפחד שמישהו עשוי להרוג אותם".

מהן המטרות של הפרויקט?

"אני שואפת שבעתיד, תהיה קהילה יותר גדולה סביב הפרויקט הזה והוא יהיה מוכר. אני רוצה להגיע למצב של ארגונים ופאנלים - הכל תחת ארגון של נערים ונערות כמוני. אני עושה את זה בעיקר כדי שבני נוער כמוני יוכלו להרגיש שהם תורמים לסביבה ועוזרים לנו להפוך אותה, ואותנו לטיפה טובים יותר".

"זה כואב שילדים צריכים להסתובב בפחד ברחובות" © צילום: רפי פריימן

מה מייחד את "אני בוחר/ת לפתוח עיניים" מפרויקטים אחרים דומים?

"אני חושבת שמה שמייחד את הפרויקט שלי הוא שאין לו שום מטרות רווח- נטו תרומה לסביבה ולקהילה. הפרויקט בעצם לא מתרכז במקום אחד בעולם, הוא לא עוסק רק בארה"ב, וגם לא רק בישראל - אני שואפת שהפרויקט יהיה גלובלי. זה חשוב לי שהפרויקט הזה יגיע לכולם".

מה המסר שהיית רוצה להעביר לבני נוער הקוראים את הכתבה?

"יש לכם הרבה דרכים לתרום למאבק הזה, בין אם זה באתר שלי ובין אם בכל פלטפורמה אחרת. אתם מוזמנים להיכנס לאתר שלי, ליצור איתי קשר ולהצטרף לצוות שלנו. בתור נוער, אנחנו עתידים להקים משפחות ואנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו במקום טוב יותר. זאת האחריות שלנו לדאוג לסביבה יותר מקבלת".

דרכים ליצירת קשר: אתר הפרויקט, אינסטגרם, טוויטר, פייסבוק.

נעמה (19) מראשון לציון היא בת שירות לאומי אשר מזדהה בין היתר גם כקווירית דתייה.

יונתן (17, שם בדוי) גם הוא חניך ב"איגי" וביחד עם מספר חבריו לארגון, יזמו הנערים בית מדרש להט״בי אשר נותן מקום לבני נוער דתיים המשתייכים לקהילה.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בני הזוג חסרי מוטיבציה? הציטוטים שיעודדו אותם
• שחקו וגלו: האם מדובר בהתאהבות או קראש חולף?
• מכתבים מהלב: "ליבי המשיך להיאחז שנים רבות מדי באהבה הזו"

איך הייתה היציאה מהארון עבורכם בתור נערים דתיים?

נעמה: "תהליך היציאה שלי מהארון ערך כ-6 שנים. למדתי בבית ספר חרדי, גדלתי בבית דתי לאומי וכל קשר לקהילה או למילה קווירית, היה לרוב בקונוטציה שלילית / לא נאמר בכלל ולא חשבתי שיש לכך קשר אליי. עם הזמן, התחלתי לחקור קצת ולראות סיפורי יציאה מהארון של יוטיובריות מחו״ל ותוך כדי שהן דיברו, חשתי הזדהות עמוקה. במקביל לכך, החששות שלי גדלו כי מבחינת מה שידעתי אז - זה לא שייך בשום אופן לעולם הדתי וחששתי שאנשים ינתקו איתי קשר. במהלך כל השנים הללו, היו המון הכחשות והסתרות לצד תקופות של קבלה עצמית. אחד הדברים שהיו הכי מורכבים זה שחשבתי לעצמי שאני אצטרך לבחור בין אחת הזהויות".

יונתן: ״בנתיים יצאתי מהארון רק בפני ההורים שלי והחברים הקרובים. הסיפור עם ההורים הוא מעניין, כי הם גילו את זה בלי שתכננתי. הם מצאו משהו שכתבתי, איזושהי הוכחה לכך שאני גאה לפני שעליתי לכיתה ט׳. הם מצאו את זה והחליטו לדבר איתי. מה שהם אמרו אז זה שעוד מוקדם לדעת, אני לא יכול לדעת על עצמי דברים כאלה בשלב הזה ושכדאי לי לחכות עוד כמה שנים עד שאני באמת אדע מי אני ומה אני. ככל שעבר הזמן, הם יותר התמתנו והבינו שזה המקום שנכון לי. הם גם מאוד שמחו לשמוע שמבחינתי לא יהיה וויתור מהצד שלי על הדת - זה היה משהו שעזר להם לקבל את זה".

אילוסטרציה © getty images

ספרו לנו על בית המדרש הלהט"בי שהקימו חברי איגי

זיו: "לפני כמעט שנתיים, קבוצה של חבר'ה דתיים באיגי החליטה לפתוח בית מדרש, שמאגד את כל הקבוצות לפגישה של פעם בחודש. כל פעם אנחנו לומדים על החג הקרוב, במידה ויש, ואם אין אז סתם על משהו רנדומלי. לפני כשנה, הוצאנו יחד עם החניכים של הבית מדרש וכמה רבנים ואנשי הלכה את הספר הלהט"בי התורני הראשון- שהוא פירוש לפרקי אבות".

יונתן: "בבית המדרש נפגשים כל חודש ולומדים ביחד קטעים יהודיים מהמסורת - דתיים יותר או דתיים פחות - והכל באווירה להט״בית. המשתתפים כולם להט״בים על הקשת הדתית והמקום כולו מכבד את המשתתפים, לא משנה מה הרקע שלהם. יש לנו נכון לעכשיו מעל 100 משתתפים בין הגילאים 14 עד 21-22. בית המדרש שלנו הוא מקום לשמוע, ללמוד וללמד - השיעורים מועברים רוב הזמן על ידי החניכים. זה המקום שלנו להשמיע את התורה שלנו, מה שנקרא. התורה והגמרא מלאים בהמון תכנים שלא בהכרח מכפישים להט״בים, אז אנחנו לומדים אותם - אנחנו כמעט ולא מתעסקים בהקשרים של להט״בים לתנ״ך כי לכל אחד יש את הדעה והגישה שלו לגבי זה. אנחנו לומדים להנאה, בשביל לחוות את ״הווייב״ של לימוד התורה במרחב להט״בי. מה שמיוחד בבית המדרש שלנו, הוא שהוא פתוח ללהט״בים. קשה מאוד לאנשים שמגדירים את עצמם כלהט״בים למצוא בית מדרש שיקבלו אותם שם בזרועות פתוחות. מעבר לכך שבאים אלינו להט״בים דתיים שמחוץ לארון, באים אלינו גם להט״בים שעדיין נמצאים בארון ורק מחפשים למצוא עוד אנשים כמוהם".

"אנחנו לומדים בשביל לחוות את ה'וויב' של לימוד התורה במרחב להט"בי" © fotolia

מה מייחד את בית המדרש הלהט"בי? במה הוא שונה מבית מדרש "רגיל"?

נעמה: "בית המדרש של איגי הוא קבוצה בפני עצמה בשם ״בלבנו״ והוא קם במטרה ליצור מרחב לכל הקשת הלהט״בית מכל הרצף הדתי, מרחב עם אופי יותר תורני אשר מתעסק בלימוד. מה שמיוחד בו הוא שכל פעם חניך או חניכה בקבוצה מכינים ביחד עם מדריכי בית המדרש את הלימוד. דבר זה מאפשר מרחב לאקטיביזם, גיוון ויצירתיות. בתור אחת שזכתה להרכיב שיעור אני חייבת לציין שזו הייתה חוויה יוצאת מן הכלל. יכלתי להעביר שאלות שרציתי לחקור ונושאים שרציתי שיעלו לשיח ולגמרי ניתן לי החופש לעשות זאת".

ספרו לנו על משהו מיוחד שעשיתם במסגרת הפעילות בבית המדרש

יונתן: "בבית המדרש היו לנו כמה אירועי שיא - לפני שנה בערך, באוגוסט שעבר, כפי שציין זיו, הוצאנו ספר שנקרא ״לב אבות״. הספר הזה מאגד בתוכו פירושים על מסכת אבות במשנה, ואת כל הפירושים כתבו חברי וחברות הקבוצה. בגלל שהאופי של המשתתפים הוא כל כך שונה, הם לקחו את הטקסטים של המקורות כל אחד לכיוון שלו - יש כאלה שלקחו את זה יותר לכיוון של להט״ב, אחרים לקחו את זה לכיוון של נשמה, התנהגות, מוסר. בנוסף, הוזמנו לכתוב בספר הזה כמה רבנים בכירים בציונות הדתית הליברלית, כמו הרב בני לאו והרבנית מלכה פיוטרקובסקי. הרבנית מלכה גם באה לדבר איתנו בבית המדרש והיה מרגש מאוד לשמוע אותה. הספר גם הגיע לנשיא המדינה וקיבלנו ממנו תשובה ממש מרגשת. הוא התרגש מאוד ממה שכתוב, ואיחל לנו הצלחה ושתמיד יקבלו אותנו".

תשובת נשיא המדינה © צילום פרטי

איך רבנים מגיבים לבית המדרש שלכם?

יונתן: "אני יכול לומר שזה תהליך. בשנים האחרונות יש עוד ועוד רבנים שאומרים- 'אתם חלק מאיתנו. אל תחשבו שנטשנו אתכם או שאתם לא ראויים מספיק. אתם חלק מאיתנו ואנחנו לא מוותרים עליכם בדיוק כמו שאנחנו לא מוותרים על אף אחד אחר אצלנו'. ברוך השם, יותר ויותר רבנים מכירים אותנו ושומעים שאנחנו פה. בזכות זה שהם שומעים עלינו יותר, הם נפתחים ונוצרים תהליכים מאוד חיוביים שממשיכים לקרות ונרקמים עוד קשרים עם רבנים והדרך עוד ארוכה. ברור לי שאף פעם לא תהיה לנו קבלה מלאה. זה מצב שאני מכיר בו ואין מה לעשות - יש אנשים שנאבקים עקרונית על הפסוקים שכביכול אוסרים את הקיום שלנו. מצד שני, יש כל כך הרבה רבנים שפתוחים לבוא לשמוע ורוצים להכיר ולדעת, אני מקווה שזה רק ימשיך ויגדל".

מהו המסר שתרצו למסור לנערים ונערות להט"בים דתיים/יות?

זיו: "לרוב הכל בסוף מסתדר, גם היציאה מהארון הכי גדולה וגרועה, אחרי זמן מסוים, אפילו זמן קצר, יכולה להיות ממש בסדר. לרוב משפחות מבינות נורא מהר. ומול העולם הדתי- מי שנמצא כרגע במוסדות של החינוך הממלכתי-דתי, אז שידע ותדע: אני בטוח שיש הרבה להט"בים מסביבכם ואתם פשוט לא יודעים, ואולי אפילו עוד כמה שנים הם כבר יהיו מחוץ למקום הזה ויהיו בעולם הגדול, שבו הם יוכלו לפגוש להט"בים שנמצאים מחוץ לארון בסביבה שלהם".

זיו: "לרוב הכל בסוף מסתדר" © צילום: שירה חן

נעמה: "אני רוצה שתדעו שאתם לא לבד. סביר להניח שיש עוד המון שנמצאים במצב דומה לשלכם ולכן חשוב שתזכרו כי יש לכם מקום. ישנה קהילה דתית גאה ורחבה שרק הולכת וגדלה עם השנים והיא כאן בשבילכם, מחכה לכם בזרועות פתוחות! אם אתם מתחת לגיל 18 יש אפשרות ליצור קשר עם ארגון איג״י ששם יש קבוצות דתיות ובית מדרש לגילאי 14-23. זה מרחב בטוח לגמרי! בנוסף, למי שמעל גיל 18, יש גם את הארגונים: ״חברותא״ - ללהט״בים דתיים ו״בת קול״ - ללהט״ביות דתיות וכמובן שמדובר על כל הרצף הדתי".

יונתן: "קודם כל, תאהבו את עצמכם. כל אחד ואחת מכם מדהים ומדהימה בפני עצמו, ואף אחד לא צריך לגרום לכם להרגיש לא אתם או להרגיש שאתם צריכים להשתנות. אתם מי שאתם וככה הקדוש ברוך הוא ברא אתכם ואוהב אתכם, ואתם רק צריכים למצוא את המקום שלכם. בואו לבית המדרש ותבינו כמה שזה אפשרי וכמה שזה קיים".

לפייסבוק של בית המדרש- https://www.facebook.com/belibenutorah/.

 מרכזי תמיכה גאים אליהם אפשר לפנות:

- איגי: ארגון לנוער וצעירים להט"בים
/ הבית הפתוח: הפועל למען גאווה וסובלנות בירושלים
/ המרכז הגאה: מרכז תרבותי לקהילה הגאה
/ בת/קול: ארגון לסביות דתיות
/ חברותא: לגברים הומוסקסואלים דתיים
/ תהל"ה: תמיכה להורים ולבני משפחות הקהילה הלהט"בית
/ למרכזים נוספים: מבית האגודה לקהילת הלהט"ב בישראל

קווים חמים לעזרה:

- ער"ן: עזרה ראשונה נפשית בטלפון: 1201
/ נוער מקשיב לנוער: 03-6919765

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• רווקים? ערוצי היוטיוב שאתם חייבים להירשם אליהם
• שחקו וגלו: האם בני זוגכם הם גם החברים הכי טובים שלכם?
• אהבה עצמית: השירים שישפרו את הדימוי העצמי שלכם

הפרויקט נוצר כחלק משיתוף פעולה עם המותג AXE, המשיק מהדורה מיוחדת לחודש הגאווה ויתרום 10% מהכנסות המהדורה לארגון הנוער הגאה, איגי, במטרה לקדם את ערכי השוויון, האהבה והפלורליזם.

"היום זה 2020 – וכולם יכולים להיות מי שהם" | הסיפור של עומר

"אם כולם היו אותו הדבר, זה היה משעמם" | הסיפור של שחר

"אני מסוגל לאהוב את הגוף שלי" | הסיפור של אליה

"תנו לעצמכם את הזמן שאתם צריכים" | הסיפור של ליהיא

• נלחמים למענן: "אנחנו קוראות לכל הנוער לקחת חלק במאבק באלימות כלפי נשים"
• האחים הקטנים בזוגיות ראשונה? כך תייעצו להם
• מכתבים מהלב: "העבר הוא בעבר"
  

״את יפה״ / עידן יניב

השיר הידוע ״את יפה״ של הזמר המוכשר עידן יניב, אמנם יצא לפני 8 שנים אבל עדין תמיד גורם להרגשה טובה וחמימה בלב. השיר מדבר על כמה שהפשוט והטבעי עדיף על כל האיפור, הבגדים היקרים ו״המסכות״. זהו שיר מרגש שבא בעצם ללמד אותנו לאהוב ולקבל את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו והאמת? ככה אנחנו באמת הכי יפים.

״Just the way you are״ / ברונו מארס 

את השיר הבא של הזמר הבינלאומי ברונו מארס - אתם וודאי מכירים. השיר המרגש זכה ללמעלה מביליון צפיות ולא משנה כמה פעמים נשמע אותו, תמיד יעלה לנו חיוך גדול על הפנים. ממילות השיר ניתן לראות מעין תיאור של ״הבחורה המושלמת״, אך המשמעות האמיתית שלו היא להראות לכל אותן הבחורות שמרגישות לפעמים חוסר ביטחון לגבי המראה שלהן, שהן יפות בדיוק כמו שהן. הן לא צריכות לשנות דבר כי זה מה שמייחד אותן והאמת שאנחנו לגמרי מסכימים עם כך.

״שיר הפתיחה של הסדרה גאליס״ / אביהו שבת 

אי שם בשנת 2012, שודרה לראשונה הסדרה ״גאליס״ המצליחה שלגמרי כבשה את המדינה. במשך 7 עונות התנגן שיר הפתיחה של הסדרה, אשר גרם לנו תמיד להרגשה טובה ונעימה. אם תקחו רגע ותקשיבו למילות השיר, תגלו כי באמת לכל אחד מאיתנו יש את המקום הזה בו הוא מרגיש הכי בטוח להתנהג ולהיות עצמו. אם עדין לא מצאתם אחד כזה, אנחנו ממליצים מאוד לחפש כי ברגע שתמצאו - אתם תרגישו הכי מיוחדים ובטוחים שיש.

״Beautiful” \ כריסטינה אגילרה 

השיר הבא אמנם יצא לפני יותר מ - 10 שנים אך עדין תמיד מעודד ומעלה את הביטחון של כל מי שמאזין לו. השיר צבר למעלה מ -120 מיליון צפיות וההצלחה הרבה שלו נובעת מהעובדה שהוא יוצר תחושת הזדהות אשר נוגעת ללב. המילים היפות והנכונות גורמות לעלייה בדימוי העצמי, לאהבה וקבלה של עצמנו כמו שאנחנו ומעבר לכך זה גם גורם לנו להבין שלא צריך להתייחס למה שאנשים אומרים ולתת למילים הרעות שלהם ״להוריד״ אותנו ולפגוע בנו.

״לך עם האמת שלך״ \ עדן מאירי

את השיר המצליח ״לך עם האמת שלך״ של הזמר הצעיר והמוכשר עדן מאירי - אין אחד שלא מכיר. השיר הזה מתאים בדיוק לימים האלה בהם פתאום תחושת פחד ״תוקפת״ אותנו וגורמת לנו לא לעשות את הדברים שבאמת אנחנו אוהבים ורוצים, מחשש שלא יקבלו אותנו. סיטואציות כאלה יכולות לפגוש אותנו במקרים רבים בין אם זה קשור ללימודים, אהבה או מציאת עבודה ולכן אם פתאום אתם מרגישים חוסר ביטחון לגבי דבר כזה או אחר - זה לגמרי השיר שאתם צריכים לשמוע.

“Pretty hurts” / ביונסה 

השיר “Pretty hurts” של הזמרת הבינלאומית ביונסה  צבר למעלה מ -260 מיליון צפיות וגרם לרבים להתחבר אליו, למילותיו הנוגעות ללב ולקליפ המושקע והמיוחד שלו. השיר הזה מעביר ביקורת על כל מה שהחברה מאלצת אותנו להיות, על כל הזיופים והשינויים שאנשים עושים על מנת להתאים לתכתיבי החברה. יש פה מסר ברור וחד והוא לא לשנות את מי שאנחנו - אלא לקבל ולאהוב את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מרגש: ציטוטים שיעצימו חבר שיצא מהארון
• עשו ואל תעשו: כשההורים אינם תומכים בקהילת הלהט"ב
• בגאווה: כך תכינו הרצאה על קהילת הלהט"ב

מיגור השנאה והגברת הקבלה

לצערנו, לא חסרות קבוצות ואנשים שממהרים להצהיר כי הם לא פחות משונאים את הקהילה. קשה להבין מדוע ומה עומד מאחורי ההתבטאויות הקשות שלהם. הרי אלו בסך הכל אנשים, כמונו וכמוהם, בעלי נטייה מינית כזו או אחרת. ברגע שה"שונאים" יבינו את זה, ואף יבינו שאין בדבר כל רע – אלא שמדובר בזהות מסוימת של אנשים ובבחירות האישיות והבלעדיות שלהם - נוכל להגיע לשלב בו נאמר כי ישנה מספיק מודעות לקהילה, ברמה כזו שהשנאה הלא-הגיונית כלפיהם תפוג כלא הייתה.

יחס חברתי הוגן ושווה

גם היום, ישנם מעסיקים ומקומות עבודה שונים אשר מוותרים על עובדים פוטנציאלים אך ורק על סמך הנטיות המיניות שלהם. כך, חלק נכבד מהטרנסג'נדרים, ההומוסקסואלים ובעלי מגדרים וזהויות שונות אחרות על הקשת הרחבה, נותרים מאחור בעת בחירת שכירים חדשים לחברות מסויימות. עד כה, לא הוכח כי ישנו קשר ישיר או עקיף ליכולות של אדם במקום עבודה כזה או אחר לבין הנטייה המינית שלו – ולא נדמה לנו שקשר כזה אי פעם יוכח. מעבר לכך, גם אם לא יעשו זאת באופן גלוי, רבים הם אלו שנוטים להרים גבה ואף להתרחק כאשר הם מגלים שהאדם העומד לפניהם משתייך לקהילה. לא ברור עד מתי יחס שכזה מסוגל להימשך, מה שבטוח – הנושא הזה חייב שינוי.

© gettyimages.IL

ניפוץ הסטיגמות

האמת, כבר ממש נמאס ממשפטי "לא רואים עלייך", או "לא חשבתי שאתה 'כזה'...". גם ממש נמאס מכל מיני דעות קדומות שקשורות להתנהגות כזו או אחרת או שאם נרחיק לכת – אף למחלות. גם לנו הזוי שבשנת 2020 אנחנו צריכים לכתוב את הדברים הללו ולקוות שנטייה מינית או מגדרית מסוימת לא תעורר דעה קדומה עתיקה, אלא שנלמד כבר סוף כל סוף להכיר את האדם שעומד מאחורי הנטייה בתור מי שהוא או היא.

מודעות מלאה

אמאל'ה, יש בחברה שלנו גם אנשים שהם לא בדיוק כמונו! זה הזמן המתאים למבטים חוקרים ולשאלות מביכות וחסרות כל היגיון! אז כן, בואו ניישר רגע קו, גם אם אתם לא מכירים "אחד כזה" או "אחת כזאת" אישית, זו לא סיבה להתפעל מהם כאילו הכוכב האהוב עליכם עומד מולכם בזה הרגע. מה שכן עשוי להפתיע אתכם, הוא שאותו אדם, ודאי לא יקבל את אותו יחס או את אותן זכויות שאתם מקבלים – ועל זה, כן ממש חשוב לדבר.

© צילום: Fotolia

אם כבר הזכרנו זכויות – הגיע הזמן שזכות של משפחה גאה להיות כשמה כן היא, תפסיק להיות טאבו ונושא שנוי במחלוקת. עם כל הכבוד לסטטוס קוו, כבר חלפו מעל לשבעה עשורים מאז קום המדינה, העולם התקדם והשתנה, והגיע הזמן שגם אנחנו. בואו נחיה וניתן לחיות. אין שום דבר שונה או חריג במשפחה שלאו דווקא מורכבת ספציפית מאמא ואבא, הרגשות שלהם והרצונות שלהם לא שונים משל אף אחד אחר. המכשולים שהם צריכים לעבור בדרך להפוך למשפחה כבר הפסיקו להיות הגיוניים מזמן ולא ייתכן שיקרו בימינו אנו.

• עשו ואל תעשו: כשההורים אינם תומכים בקהילת הלהט"ב
• בגאווה: כך תכינו הרצאה על קהילת הלהט"ב
• עוצמתי: המסרים שהסלבס ניסו להעביר כשיצאו מהארון

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בגאווה: כך תכינו הרצאה על קהילת הלהט"ב
• עוצמתי: המסרים שהסלבס ניסו להעביר כשיצאו מהארון
• מכתבים מהלב: "אני מחכה שתגידו לי 'אמרתי לך', זה מגיע לי"

עשו: תדברו איתם, גם אם קשה לכם

כאמור, לא כל ההורים תומכים בקהילה ולעיתים אף מתנגדים לה בתוקף מסיבות שונות, ולכן – שיחה בנושא עשויה לעורר בכם תחושות חשש, לחץ ואף אי-נעימות. עם זאת, חשוב שתזכרו שיש לכם השפעה רבה על הוריכם, ולדעות שלהם ישנה השפעה רבה על הסביבה שלכם (למשל, אחים ואחיות קטנים) – אז גם אם אתם קצת לחוצים, חשוב שבכל זאת תנהלו איתם את השיחה הזו.

אל תעשו: תפגעו בהם או ביחסים ביניכם

שום דבר לא מצדיק התנהגות לא מכבדת או פוגענית כלפי ההורים שלכם, אז גם אם הדעות שלהם שונות משלכם באופן קיצוני ואף מרגיזות אתכם – יש דרך להגיד להם זאת, מבלי לפגוע בהם וביחסים ביניכם. חשוב שתשמרו על שיח מכבד ופתוח, ואל תתבטאו באופן לא מכבד.

© צילום:AdobeStock

עשו: תנסו להבין את הצד שלהם

נכון שלא תמיד קל להבין ולהכיל את הנימוקים לדעות הומופוביות, אך כאמור – מדובר בהורים שלכם ובנושא שיחה "רגיש". לכן, עליכם לעשות ככל שביכולתכם כדי להבין אותם ואת הסיבה האמיתית לדעות שלהם. המידע הזה יסייע לכם ליצור שיחה אפקטיבית ועמוקה בנושא, שתתרום לכל הצדדים. 

אל תעשו: תבטלו את דבריהם

עליכם לזכור שהערכים המקובלים והמוסכמות החברתיות של היום, שונים באופן קיצוני מאלו שהיו נהוגים בתקופה שבה הוריכם היו צעירים. לכן, גם אם אתם לא ממש תצליחו להבין אותם ואת הנימוקים לתפיסת העולם שלהם, חשוב שתקשיבו להם ולא תבטלו כל דבר שנאמר על ידם. כמובן שאין זה אומר שאתם צריכים להסכים איתם, אלא שבסך הכל תכבדו אותם ותתחשבו בשוני העצום ביניכם.

© צילום: Getty Images

עשו: תספרו להם על ההשלכות של הומופוביה

כולכם בוודאי נחשפתם להמון מידע בנוגע לקהילת הלהט"ב והנזקים העצומים של ההומופוביה, אך סביר להניח שזהו אינו המצב של הוריכם: גם היום, מבוגרים רבים אינם מודעים לעובדות חשובות על הקהילה ולאירועים שקרו בעקבות שנאת החינם כלפיה. בהחלט מומלץ שתנסו להבין מהי מידת הבקיאות של הוריכם בנושא, ותעשירו את הידע שלהם.

אל תעשו: תגרמו להם להרגיש רע

יתכן שתגלו שהוריכם אינם מודעים לפרטים חשובים בנוגע לקהילה, או שתגובתם תהיה שונה ממה שציפיתם – וזה בסדר. אין צורך לנסות לגרום להם להרגיש אשמים או "לא מודרניים" מספיק; אלה בסך הכל ההורים שלכם, וחשוב שתכבדו אותם ותשמרו על היחסים ביניכם.

© AdobeStock

חשוב שתזכרו ששיחה עם הוריכם על קהילת הלהט"ב היא בהחלט חשובה ובמקרים מסוימים אף הכרחית, אך לא בכל מחיר. אם אתם חוששים שההורים שלכם או היחסים ביניכם יפגעו כתוצאה מהשיחה, או שאינכם מסוגלים להכיל את דעותיהם ולהגיב באופן מכבד – אל לכם לעשות זאת. יתכן שבעתיד, כשתתבגרו, תוכלו לדבר איתם על כך בצורה פתוחה ומכבדת יותר. בהצלחה!

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• עוצמתי: המסרים שהסלבס ניסו להעביר כשיצאו מהארון
• מכתבים מהלב: "אני מחכה שתגידו לי 'אמרתי לך', זה מגיע לי"
• לא באחריותי: בילי אייליש נלחמת בתופעת הבודי שיימינג

אל תחששו לדבר על היסטוריה

לרוב, במהלך הרצאות – אנו נמנעים מלעסוק יותר מדי בהיסטוריה של הנושא שבחרנו, כיוון שזוהי לא בהכרח אינפורמציה רלוונטית שמעניינת את הקהל. אולם, במקרה של קהילת הלהט"ב, ניתן להגיד בדיוק את הדבר ההפוך: היום, רוב בני ובנות הנוער מאוד מודעים לקהילה ולהתרחשויות העדכניות שקשורות אליה. לכן, דווקא ההיסטוריה של קהילת הלהט"ב בכלל וההתפתחות שלה בישראל בפרט, בהחלט מהווה נושא מרתק ורלוונטי להרצאה שלכם.  

© Fotolia

תחשבו מחוץ לקופסה!

כאמור, רוב האנשים מודעים לקהילה ויודעים הרבה פרטים עליה, ולכן – הרצאה בנאלית שכוללת מידע כללי ו"יבש", לא ממש תעבוד במקרה הזה. רצוי שתבחרו נקודת מבט מעניינת ויצירתית שקשורה לנושא ואף תעודדו שיח לגביה. על מנת לסייע לכם בכך, אספנו כמה נושאים שמציגים את קהילת הלהט"ב מזווית שונה וייחודית. 

קהילת הלהט"ב בשואה

במהלך מלחמת העולם השנייה, אנשי ונשות קהילת הלהט"ב גם נרדפו על ידי הנאצים. אלפים מהם נשלחו למחנות השמדה ומצאו בהם את מותם. הסיפורים שלהם אינם נלמדים בבתי הספר ומעט מאוד בני ובנות נוער מודעים לזוועות שהם עברו במהלך המלחמה, ולכן – זהו בהחלט נושא רלוונטי, מעניין וחשוב.

אומנות להט"בית

מי לא מכיר את הדגל הצבעוני שמייצג את קהילת הלהט"ב? חלקכם בוודאי תופתעו לגלות שלכל צבע בדגל קיימת משמעות שונה, שקשורה כמובן להיסטוריית הקהילה. בנוסף, קיימים מגוון אומנים להט"בים עם סיפורי חיים מעוררי השראה, שערכו יצירות מפוארות שקשורות לקהילה. אם קיימת בפניכם אפשרות להכין מצגת, בהחלט מומלץ שתצרפו גם דוגמאות לציורים ויצירות שנוצרו על ידי האומנים הללו, ואולי אף את המשמעות שעומדת מאחוריהם.

© צילום: Getty Images

ארגוני נוער להט"ביים

קיים מגוון עצום של תנועות וארגוני נוער הקשורים לקהילת הלהט"ב, אך לצערנו – לא מספיק אנשים מודעים אליהם. לכן, הרצאה על התרומה של בני ובנות הנוער לקידום זכויות הקהילה או אפילו התמקדות בתנועת נוער אחת – בהחלט עשויה להיות מעניינת ורלוונטית עבור הקהל שלכם. זכרו להתמקד בעובדות החשובות והפחות ידועות, ואל תהססו לפנות למקורות מידע ברשת.

קהילת הלהט"ב מסביב לעולם

כולם מודעים למצב הקהילה בארץ, אך מה בנוגע ללהט"בים באירופה? או אולי דווקא במזרח הרחוק? לא משנה באיזה אזור בגלובוס תבחרו – הרצאה על הקהילה והיחס אליה באחד מהמקומות הרחוקים מאיתנו, לגמרי תעניין את הקהל שלכם ותספק להם מידע שהם לא ידעו לפני כן.

© getty images

תנצלו את הבמה להסברה על הומופוביה

לא רק שתופעת ההומופוביה היא נושא "חם" שכל הזמן עולה לכותרות – היא גם מהווה סוגייה חשובה מאוד, שיש לשוחח עליה בצורה מכבדת. באפשרותכם לספר על נזקי ההומופוביה, או לחילופין – לייעץ לקהל כיצד ניתן לנהל שיחה מכבדת ופתוחה בנושא, גם אם לצד השני ישנן דעות מנוגדות לשלהם. בהצלחה!

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מכתבים מהלב: "אני מחכה שתגידו לי 'אמרתי לך', זה מגיע לי"
• לא באחריותי: בילי אייליש נלחמת בתופעת הבודי שיימינג
• שחקו וגלו: איזה מאכל חלבי כדאי לכם להכין עם בני זוגכם?

דולב מסיקה

לפני שבועיים חשף השחקן המוכשר דולב מסיקה (פלמ"ח, נעלמים) בחשבון האינסטגרם שלו את נטייתו המינית- "מהיום אתם יכולים לקרוא לי דולב ה'הומו'". הפוסט עלה במהלך היום הבינלאומי למאבק בלהטופוביה ובהתאם לסיטואציה, דולב ניסה להעביר מסר חשוב ביותר על כך שלא צריך להתבייש ולחשוש מהתגובות והדעות של הסביבה אלא להפך, פשוט להיות עצמכם ולחיות את החיים שלכם בדרך הטובה ביותר עבורכם. מדהים!

© אינסטגרם @dolevmesika

דניאל מורשת

אי שם בשנת 2017 הכוכב המצליח, דניאל מורשת, שיתף בפוסט עוצמתי באינסטגרם את דעתו על ההחלטה שזוגות להט״בים לא יכולים לאמץ ילדים בישראל. במהלך הפוסט, דניאל העביר מסר חשוב וחשף כי גם הוא משתייך לקהילה, אך למרות שהוא מאוד מחובר ואוהב את המדינה, משהו אצלו התערער כששמע את הפסיקה הנוראה. הפוסט זכה ללמעלה מ-18,000 תגובות תומכות ומפרגנות וכנראה שהמסר הועבר כי אכן ההחלטה שונתה.

© צילום: אור גפן

ניקי טוטוריאלס

לפני מספר חודשים גם היוטיוברית המצליחה ניקי דה ג׳גר מהערוץ ״ניקי טוטוריאלס״ פירסמה בסרטון מיוחד לעוקביה, וסיפרה כי נמאס לה להסתתר וחשפה שהיא למעשה טרנסג'נדרית, נולדה כבן ובגיל 14 עברה תהליך לשינוי מין. במהלך הסרטון סיפרה כי היא לא תיכננה לשתף את הסרטון אך מכיוון שקיבלה איומים שיחשפו את סודה בתקשורת, החליטה לעשות זאת בעצמה. במהלך הסרטון ניתן לראות מסר מאוד ברור שניקי מנסה להעביר והוא שלא משנה אם היא יצאה מהארון או הייתה פעם גבר - היא עדיין אותה ניקי הביוטרית אשר יוצרת תוכן אומנותי ושום דבר לא יכול לקחת את זה ממנה.

© צילום מסך מיוטיוב NikkieTutorials

יוני טובים

את היוטיובר המצליח, יוני טובים, אתם וודאי מכירים. לפני כשנתיים חשף יוני בסרטון מרגש ביוטיוב שזכה ללמעלה מ-400,000 צפיות, כי הוא הומוסקסואל. במהלך הסרטון סיפר כמה היה לו קשה לצאת מהארון, שיתף את התגובות של הסביבה שלו ואף העביר מסר חשוב לקהל שלו על כך שאנחנו צריכים לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו ולא להשתנות בשביל אף אחד. יישר כח!

חן אהרוני

לפני שנה וחצי, הזמר המצליח חן אהרוני החליט לצאת מהארון כפאנקסקסואל (נטייה מינית המאופיינת באהבה רומנטית כלפי אנשים ללא קשר לזהותם המגדרית או למינם הביולוגי). בפוסט שפירסם בחשבון האינסטגרם שלו כתב כי הוא חייב ללכת אחר הלב שלו ולהפסיק לפחד שלא יאהבו או יבינו אותו. את הפוסט המרגש סיים במשפט הבא: ״יש לנו את הזכות להיות מה שרק נרצה להיות. אף פעם לא מאוחר״ ובכך העביר מסר חשוב כי זכותו של כל אחד להיות מי ועם מי שבא לו ושכמובן הוא יכול לעשות זאת בכל רגע שיחליט.

© דרור סיתהכל

וונטורת׳ מילר

לפני כ-7 שנים הכוכב הבינלאומי, וונטורת׳ מילר, אשר גילם את דמותו של מייקל סקופילד בסדרה המצליחה "נמלטים", החליט לצאת מהארון בעקבות הזעזוע שחש כששמע על החוק ההומופובי הפדרלי, אשר אוסר על יציאה מהארון ברוסיה. מילר אף דחה את ההזמנה להשתתפות בפסטיבל הסרטים בסנט פטרסבורג ואמר כי: "כהומו, אני חייב לסרב. איני יכול להשתתף במצפון נקי באירוע חגיגי, אותו מארחת מדינה שבה מונעים מאנשים כמוני באופן שיטתי את זכויותיהם הבסיסיות". המסר שהעביר פה הוא חד וברור ויציאתו מהארון רק מדגישה זאת.

© באדיבות yes

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• שחקו וגלו: איזה מאכל חלבי כדאי לכם להכין עם בני זוגכם?
• בני הזוג מתגייסים? כך תחגגו להם בדרך מקורית
• שירי אהבה: הדואטים שמבצעים הכוכבים האהובים עלינו

בסרטון בילי מנסה להעביר מספר מסרים הנוגעים לבודי שיימינג שהיא עוברת, היא אומרת בסרטון - "למרות שמעולם לא ראיתם את הגוף שלי, אתם עדיין שופטים אותי. למה?... אנחנו מניחים דברים לגבי אנשים על פי הגודל שלהם, אם הם לובשים יותר או פחות. אבל מי החליט שזה מה שעושה אותי?... האם הערך שלי מבוסס רק לפי התפיסה או הדעה שלכם?".

הסרטון, אשר צולם מלכתחילה עבור סיבוב ההופעות של בילי (שהתבטל בעקבות הקורונה), גרר אחריו ביקורת רבה מצד המעריצים. חלק מהתגובות תמכו, אבל רבים סברו ברשת כי ההחלטה להעביר את המסרים הללו בצורה הזו, של חשיפת הגוף שלה, היא צבועה ונוגדת את כל מה שהיא מנסה להעביר.

"הייתה ועדיין מודל לחיקוי"

את הסרטון אני חייבת לציין שראיתי רק לאחר שקראתי את הביקורות הקשות והנוקבות הללו על הזמרת, כך שלא באתי אובייקטיבית. חשבתי שאני הולכת לראות את הדמות שאני כל כך מעריכה, הורסת את התדמית שלה בצורה כל כך פרובוקטיבית על מנת ליצור סביבה באזז תקשורתי. אבל אני חייבת לומר שהתבדתי.

במשך כל הקריירה שלה, אחד הדברים היותר בולטים אצל אייליש הוא הלבוש הייחודי שמאפיין אותה. לא אחת דיברה הזמרת על הרצון שלה לשמור על הפרטיות שלה, למנוע מאחרים לדבר על הגוף שלה - ולפיכך היא לובשת בגדים רחבים.

בעקבות ה"הצהרה האופנתית" הזאת, בילי הפכה למודל לחיקוי עבור נשים רבות בעולם. היא הצליחה להנחיל את הדעה כי אישה יכולה ללבוש גם מה שנוח, ומה שהיא אוהבת, בלי לנסות לרצות את החברה והסביבה שלה.

אני חושבת שאנשים שחושבים שבילי "בגדה" באמונות ובמסרים שלה פספסו חלק עיקרי במה שהסרטון הזה מנסה להעביר.

"הצליחה להנחיל את הדעה שאישה יכולה ללבוש גם מה שנוח" © צילום מסך מאינסטגרם

הסרטון נועד להעביר את המסר שנשים (ואנשים בכללי) יכולות ללבוש מה שהן רוצות, ולאף אחד אסור להגדיר אותן ולהניח הנחות לגביהן רק בזכות הלבוש שלהן. עצם העובדה שבילי בחרה לחשוף את הגוף שלה בסרטון הזה לא משנה את המסרים הללו. להפך, אם כבר הוא מחזק.

בילי לא צריכה להסתיר את הגוף שלה כדי שאנשים לא ידברו עליו, לאנשים אין זכות לדבר עליו בין אם היא חושפת אותו או לא. אותו הדבר תקף לגבי תקיפות ופגיעות דומות- אנשים לא צריכים להיזהר לא להיפגע, אנחנו צריכים להיזהר לא לפגוע. 

הסרטון הזה של בילי רק חיזק אצלי את העובדה שהיא הייתה ועדיין מודל לחיקוי. יש לנו כל כך הרבה ללמוד מהאומץ שלה לדבר את שעל ליבה, להילחם עבור הדברים שהיא מאמינה בהם. אז נכון, יש לה את הדרכים שלה לעשות את זה, והיא יכלה לבחור להעביר את המסר שלה בצורה אחרת, פחות חושפנית או פרובוקטיבית, אבל היא לא עשתה את זה. היא בחרה לעשות את זה בדרך שלה ואין לאף אחד מאיתנו זכות לשפוט אותה על זה.

בילי היא אמנית-יוצרת, זמרת, המוזיקה שלה אמורה לעניין אותנו - לא הנראות שלה. אנחנו אמורים להיות מסוגלים להפריד בין האמן לאומנות שלו. עצם העובדה שבילי עצמה בוחרת להעלות את נושא הבודי שיימינג הוא מבורך, אבל איך ייתכן שהיא מותקפת מעצם הניסיון ליצור פה חברה ליברלית ומקבלת יותר? 

© צילום מסך מאינסטגרם

אחרי שראיתי את הסרטון דיברתי עם חברה קרובה על הנושא, והיא שאלה אותי- "את חושבת שמעכשיו היא תתחיל להתלבש חשוף יותר?", עניתי לה שאני חושבת שלא, אבל שזה ממש לא אמור לעניין אותנו. בין אם בילי מחליטה להמשיך ללבוש את הסוודרים הרחבים שלה, ובין אם היא מחליטה ללבוש חולצות צמודות או אפילו גופיות - זה לא עניינו. 

כמו שבילי אמרה בסרטון, זה לא באחריותנו איך שנולדנו, הגוף שלנו הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, אבל רוב הפעמים הוא גם לא בשליטתנו. אנחנו הרבה פעמים לא יכולים לשלוט בנראות החיצונית שלנו - שלא באשמתנו, אבל אנחנו כן יכולים לשלוט בנראות הפנימית שלנו. אנחנו לא יכולים לבחור אם יהיה לנו כתפיים רחבות יותר, או לחלופין אגן צר יותר, אבל אנחנו כן יכולים לבחור אם אנחנו אנשים טובים יותר, ואם אנחנו מתייחסים לסביבה שלנו בצורה טובה יותר.

אנחנו יכולים לבחור אלו מילים יוצאות לנו מהפה, וזה מה שמשנה. אז אם יש מסר כלשהו שאנחנו צריכים לקחת מהסרטון הזה של בילי זה לחשוב פעמיים לפני שאנחנו שופטים, לזכור שכולנו בני אדם ושיש אנשים שנפגעים מהמילים שלנו. הנראות החיצונית היא לא משנה אותנו, מה שמשנה אותנו זה הפנימיות שלנו.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מתגעגעים לבני הזוג? השירים שאתם חייבים להאזין להם
• חוויתם פרידה? כך תדעו אם התגברתם עלייה
• המדריך המלא: כך תמצאו אהבת אמת ברשתות החברתיות

הסרטון הראשון הוא חלק מקמפיין "הומו זה לא קללה" שנערך ביוזמת נטיקה – מבית איגוד האינטרנט הישראלי בשיתוף עם איגי – ארגון הנוער הגאה, במטרה להעלות מודעות להיקף תופעת האלימות כלפי להט"בים ברשת ולהציע דרכים למגרה. לפי נתונים עדכניים שמפרסם מרכז נטיקה לרגל הקמפיין, הקללה הנפוצה ביותר ברשת בשנת 2019 היא ״הומו״, בכל 4 שעות מדווח ברשת אירוע להטובפובי, 40% מסך הקללות ברשת בשנה שעברה מופנות כלפי להט"בים  ו-96% מסך מקרי הלהטופוביה ברשת באותה שנה הופנו נגד הקהילה הגאה. בסרטון משתתפים מספר סלבס להט"בים, בניהם - עברי לידר, רן דנקר, ג'וי ריגר ועוד.

הסרטון השני שאיגי שחררו נקרא- "עושים מיוט לבריונות" והוא בשיתוף עם teenk. בסרטון ניתן לראות מספר כוכבי רשת מקריאים תגובות שנכתבו עליהם ברשתות החברתיות למיניהם, וכל פעם שהם מקריאים קללה כלשהי- הקול שלהם מצונזר. צפו

אורנה הייליגר, מנהלת מרכז נטיקה מבית איגוד האינטרנט הישראלי: "בצד ההזדמנויות הנפלאות שהרשת מזמנת לנו בחיי היום יום, יש לצערי המנצלים אותה לרעה. הקהילה הלהט"בית היא אחת הקהילות הנפגעות ביותר ברשת. בין אם באופן ישיר ובין אם באמירות כלליות הפוגעות לא פחות. בשיתוף עם ארגוני הקהילה, אנו פועלים למתן מענה לנפגעים ובהשרשת מסרים  לשיח מכבד".

עופר נוימן מנכל איגי: "הנתונים שמוכיחים שוב כמה שנאה ולהט"בופוביה קיימות במרחב מדגישים את הצורך בהמשך מאבק, חינוך ועשייה למען הנוער הגאה. אנחנו לא מתכוונים לשתוק או להיבהל מהשנאה. רק להמשיך להפיץ אור אהבה וגאווה עד שננצח את כל המטורללים המיושנים".

נתקלתם בלהט"בופוביה? כך תתמודדו

קווים חמים לעזרה:

- ער"ן: עזרה ראשונה נפשית בטלפון: 1201
/ נוער מקשיב לנוער: 03-6919765

מרכזי תמיכה גאים אליהם אפשר לפנות:

- איגי: ארגון לנוער וצעירים להט"בים
/ הבית הפתוח: הפועל למען גאווה וסובלנות בירושלים
/ המרכז הגאה: מרכז תרבותי לקהילה הגאה
/ בת/קול: ארגון לסביות דתיות
/ חברותא: לגברים הומוסקסואלים דתיים
/ תהל"ה: תמיכה להורים ולבני משפחות הקהילה הלהט"בית
/ למרכזים נוספים: מבית האגודה לקהילת הלהט"ב בישראל

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בודי-שיימינג 2020: "אדל עובדת עם הקול שלה, לא עם הגוף שלה"
• הומופוביה בטיקטוק: "איזו גאווה יש בשנאה של קהילה שלמה?"
• מחפשים שי לבני הזוג? המתנות המקוריות שתוכלו לרכוש ברשת

"שידורי השרמוטות" הוא יום שידורים מיוחד אשר התקיים בשישי האחרון (8.5). השידורים הם הפקה של צוות המונה כמאה מתנדבות בגילאי 14-65 שיצרו את לוח המשדרים מתוך בידוד וריחוק חברתי בשבועות האחרונים. בין המשתתפות באירוע: ריקי בליך, דנה ספקטור, אורלי וילנאי ועינב גלילי.

ברכה ברד, מנכ"לית עמותת "כולן" אומרת: ״הקורונה לא תעצור את האלימות המינית ולכן גם אנחנו לא נעצור. אחרי שאייל גולן עלה על במות העצמאות ולואי סיקיי התקבל כאן בחיבוק, אחרי שנה שבה שמענו על עוד ועוד מקרים של אונס קבוצתי והאשמה של הנפגעת, אנחנו לא יכולות לשתוק. נתכנס בצורה בטוחה באמצעות הרשתות וננצל את הכוח שלנו כדי להזכיר לכל אישה ואיש במדינת ישראל - אף אחת לא אשמה שפגעו בה. מי שרוצה שנפגעות יפנו לרשויות, שיתחיל להעניש מי שפוגע בנשים".

© כל הזכויות שמורות ל"שידורי השרמוטות"

"נוער שרמוטות"

רתם פרץ וייסוידובסקי בת ה-17 החליטה להצטרף בנובמבר האחרון לעמותת "כולן", היא מספרת: "בתקופת הקורונה רוב המאבק שלנו מתנהל באופן דיגיטלי. במהלך השבועיים האחרונים, הפקנו את 'שידורי השרמוטות', שהוא למעשה יום שידורים מיוחד שכולל ראיונות עם כל מיני נשים מוכרות שמדברות על פגיעה ומספרות סיפורים אישיים. למרות שאי אפשר לצאת החוצה ולערוך את הצעדה, הצלחנו להביא את סוגיית 'האשמת הקורבן ותרבות האונס' למרכז סדר היום".

גם י' (17) היא נערה שהחליטה לתרום מעצמה עבור המטרה החשובה הזו, היא מספרת כיצד הצטרפה לעמותה: "הגעתי ל"כולן" במקרה. גלשתי בפייסבוק וראיתי פוסט של 'שידורי השרמוטות' שקורא לבני ובנות נוער להירשם לעמותה. נרשמתי, הגעתי לראיון ומאוד התרשמתי והתלהבתי מהפעילות של התנועה. היום אני מנהלת את צוות ההסברה בשטח. זאת אומרת שאנחנו יוצאות המון לרחוב, מחלקות פלייארים, מסבירות למה חשוב להאמין לנפגעים ונפגעות, מספרות על המאבק נגד האשמת הקורבן וכדומה. אני מאוד נהנית מהתפקיד שלי ומרגישה שאני תורמת באופן משמעותי לחברה".

רוני הזה בת ה-19 גם היא מתנדבת מזה מספר חודשים בעמותה: "לפני שנה, חברים שלי שכנעו אותי לעקוב אחרי 'צעדת השרמוטות' באינסטגרם. בהתחלה לא חשבתי שאני אתחבר לתוכן שלהן, אבל בהמשך - גיליתי שאני מאוד אוהבת ומעריכה את מה שהן עושות והתחלתי לעקוב אחריהן באדיקות. לפני כמה חודשים, הן העלו פוסט שאומר שמי שרוצה לקחת חלק גדול יותר במאבק יכול למלא טופס, ונציגות העמותה יצרו איתנו קשר. זאת הייתה אחת החוויות הכי מדהימות שקרו לי והרגשתי שאני מאוד רוצה להישאר במקום הכל כך מכיל, ביתי ומקבל הזה. בסוף הפגישה, הייתה חלוקה לקבוצות, ומאז אני בצוות דיגיטל".

למה דווקא "שרמוטות"?

רתם: "במהלך עצרת שהתקיימה בקנדה בשנת 2011, שוטר עלה לבמה ואמר: 'אם נשים רוצות שלא יאנסו אותן - הן צריכות לדאוג שלא להתלבש כמו 'שרמוטות''. בעקבות דבריו, הוקמה 'צעדת השרמוטות' הראשונה בקנדה, ובהמשך היא הגיעה למדינות נוספות כמו ישראל. בעצם, הצעדה והשם שלה באים להגיד שגם אם נשים מתלבשות באופן חשוף, זה לא מצדיק ונותן לגיטימציה לאונס או הטרדה".

© צילום מסך מהפייסבוק

ספרי לנו על הפעם הראשונה שבה השתתפת בצעדת השרמוטות

י': "השתתפתי בצעדה שהתקיימה בשנה שעברה. הצעדה עצמה היא אחת מהחוויות הכי מעצימות שחוויתי בחיים שלי; ברגע שהגעתי לצעדה וראיתי את כל הנשים תומכות וצועקות, הרגשתי תחושות שקשה לתאר אותן במילים. את מרגישה שיש מאחורייך כוח נשי מאוד גדול ושיש לך קול, וזה פשוט מדהים. תמיד הייתי פמיניסטית, אבל לפני הצעדה לא הייתי מודעת להיקף תופעת ההטרדות המיניות, הצעדה ממש העלתה את המודעות שלי בנושא וכמה שחשוב לערוך הסברה לגביו".

© צילום מסך מהפייסבוק

איך נראית הפעילות שלכן בתקופת הקורונה?

י': "בהתחלה הרגשנו קצת אבודות כי לא ידענו מה לעשות. למרות שיש לנו רשת מאוד גדולה בדיגיטל, רוב הפעילות שלנו היא בשטח, ואז ברגע שהקורונה התפרצה - לא הייתה לנו את הפלטפורמה הזאת וזה היה קשה. בסופו של דבר, החלטנו להתרכז יותר בפעילות שלנו ופחות בשטח והסברה, ובכל שבוע ערכנו כשבע פגישות בזום על נושאים מעניינים שקשורים לעמותה. כל אחת שרצתה להשתתף יכלה להצטרף לפגישה שמעניינת אותה ולהשתתף". 

רוני: ״כרגע הפעילות שלנו היא בעיקר דיגיטלית. אנחנו ממשיכות לכתוב פוסטים, להפיץ את עצמנו ולשנות את התודעה ברשתות החברתיות, כי בסופו של יום, העבודה האמיתית היא שינוי תודעה ציבורית. כרגע אנחנו מפיקות את ״שידורי השרמוטות״ שזו הפקה רצינית - אנחנו מעבירות את כל העבודה שלנו לצורה דיגיטלית ומחפשות דרכים למשוך תשומת לב ציבורית דרך המדיות".

"בגלל הקורונה, הפעילות שלנו כרגע היא בעיקר דיגיטלית" © צילום: adobestock

אילו תכנים הועברו ב״שידורי השרמוטות״ ומהו המסר שאתן ניסיתן להעביר באמצעות שידורים אלה?

רתם: ״השידורים עלו לאתר שלנו וכלייב בפייסבוק ובאינסטגרם, וכללו מגוון תכנים: החל מ״ספוקן וורד״ (שירה מדוברת) של נערות שחוו הטרדה או פגיעה כלשהי, אימהות שהסבירו מה זה עבורן להיות אימהות פמיניסטיות או כיצד זה לגדל ילדים פמיניסטיים, ועד סטנד אפ פמיניסטי שגם במהלכו שותפו סיפורים. השידורים היו בסימן 'לא שותקת', והרעיון היה ששום דבר לעולם לא יצליח להשתיק אותנו״.

רוני: "הרעיון של השידורים היה ליצור כמה שעות שמציגות מה היה קורה אם הטלוויזיה הייתה פמיניסטית, וכל היום היה בסימן ״לא שותקת״. בשידורים הופיעו מספר נשים שלא שותקות או לא מוכנות לשתוק יותר, ועוד מספר נושאים שמאוד מושתקים בחברה ובדרך כלל לא תראו אותם בטלוויזיה ובחדשות. המטרה הייתה להעלות אותם לשיח ודיון בדרכים יצירתיות ומעניינות".

רתם: "שום דבר לעולם לא יצליח להשתיק אותנו" © צילום פרטי

כיצד אתן מקוות שהתנועה תשפיע על החברה והשלטונות?

רתם: ״אנחנו מקוות שהשידורים הללו הגיעו גם אל בנות שנפגעו וקשה להן, או שאין להן עם מי לדבר על כך. אנחנו רוצות להראות להן שהן לא לבד ושאנחנו לא שותקות. זה לא מאבק שהולך להיעלם, אנחנו נמשיך להיאבק, והמטרה שלנו היא לפעול נגד תרבות האונס ולהשמיע את הקול שלנו הכי חזק שאנחנו יכולות. בנוסף, יותר נערות ונשים הרגישו בנוח לקחת חלק בשידורים הללו, בזכות העובדה שהן יכלו לצפות בתכנים ולתמוך במאבק מהבית שלהן בפרטיות, ולא להגיע פיזית לצעדה״.

י': "אני מקווה שבעתיד הקול של הצעדה יהיה מספיק חזק, כך שתהיה לנו גם השפעה פוליטית. בשידורי השרמוטות, היו המון נשים חזקות ובעלות השפעה שתמכו בנו ברשתות החברתיות וזה הרגיש מדהים. אז אני מניחה שהמטרה היא שיהיה לנו קול פוליטי מספיק חזק כדי לשנות משהו במערכת המשפט ובעיקר באיך שהיא תופסת נפגעות ונפגעי תקיפות מיניות".

רוני: ״אני באופן אישי מאוד מקווה שזה יחשוף אנשים לעמותה. ״צעדת השרמוטות״ בפורמט שזה התבצע בו עד עכשיו, היה ונועד להיות אקט של פרובוקציה, כדי שכולם ידעו שאנחנו כאן. אני חושבת שדווקא זה שהשידורים לא מתבצעים בצורה הזו ושהם מראים את כל הצדדים השונים שיש בעמותה שלנו יכול מאוד לקרב אלינו א.נשים שיותר קשה להם עם המאבק או שאף פעם לא הבינו אותו עד הסוף".

רוני: "אני מאוד מקווה שהשידורים יחשפו אנשים לעמותה שלנו" © צילום פרטי

איך בני ובנות נוער יכולים לתרום למאבק בתקיפות והטרדות מיניות?

י': "יש לנו בעמותה לפחות חמישים בנות ובנים שעושים מיצגים ועורכים הסברות בנושא. יש לנו נוער שרמוטות שתרמו המון ל'שידורי השרמוטות', ערכו פגישות בזום ועשו פעילויות באמת חשובות ומעניינות. כל פגישה הייתה בנושא אחר, למשל - הצגת הודעות מטרידות שקיבלתם, ספוקן וורד ועוד". 

האם תמשיכו בפאנל כמו ״שידורי השרמוטות״ גם לאחר החזרה לשגרה?

רתם: ״המטרה של השידורים האלה הייתה בעצם לאפשר לנו להמשיך להיאבק ולהשמיע את הקול שלנו, גם כשאי אפשר לצאת ולערוך אירועים וצעדות. אני חושבת שהעבודה שלנו דרך הדיגיטל היא מאוד חשובה ואולי אפילו כדאי שנעבוד כך יותר, אך אני עדיין לא יודעת אם 'שידורי השרמוטות' ימשיכו במתכונת הנוכחית, למרות שאני אשמח לעשות זאת שוב״.

רוני: ״לא חשבנו על זה. אני מאמינה שאם ההשפעות והתגובות יהיו חיוביות, לא תהיה סיבה שלא להמשיך לעשות פאנלים כאלה פעם בכמה זמן כדי להעלות מודעות, ולתת מקום לכל מי שלא מרגישה בנוח לשלם את המחיר החברתי של לבוא לצעדה, לקרב אנשים אלינו".

מה התוכניות שלכן לעתיד?

י': "לגמרי צפויים עוד אירועים כמו שידורי השרמוטות. בנוסף, אנחנו חולמות להקים תנועת נוער שמבוססת על הערכים של 'צעדת השרמוטות'. היום זה נמצא רק בשלבי התכנונים והשרטוטים, אבל זה לגמרי חלום שעשוי להתגשם".

י': "אני מזמינה את כולם להצטרף לעמותת 'כולן' ולתרום למאבק בהטרדות ותקיפות מיניות. אם מעניין אתכם כל התחום של פמיניזם ומאבק למען נפגעים ונפגעות, זה לגמרי המקום בשבילכם". 

רוני: ״אני רוצה להגיד לכל נערה שקוראת את זה ויושבת בבית וכועסת על עצמה ומאשימה את עצמה בכך שהיא נפגעה - יש מקום בטוח וטוב, אנחנו כאן בשבילה והיא לא צריכה להתמודד עם זה לבד. ״השרמוטות״ זה משפחה וזה מקום בטוח. זה מקום מאוד מכיל ואוהב ומחבק וחם, ואני רוצה שתדעו שהמקום הזה קיים. אם אתן מחפשות מקום כזה, אנחנו פה ואנחנו מחפשות אתכן. אנחנו רוצות להגיע לכמה שיותר נערות ונשים ולהגיד להן שהן לא אשמות בזה שתקפו אותן ושהן לא לבד. אני אפילו לא צריכה לשמוע את הסיפור שלך כדי להאמין לך שנפגעת. אני גם רוצה להגיד לכן שקחו לעצמכן את המילה ״שרמוטה״. זה מפחיד ודורש הרבה אומץ, אבל קחו את זה ותילחמו בשביל עצמכן ובשביל כל הנשים שאתן אוהבות - אימא שלכן, אחותכן הקטנה, חברה טובה או הילדה שיום אחד תהיה לכן".

את "שידורי השרמוטות" ניתן למצוא באתר- https://slutwalktlv.com/

להצטרפות לעמותת "כולן" היכנסו לאתר- https://www.togetherkulan.com/

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מחפשים שי לבני הזוג? המתנות המקוריות שתוכלו לרכוש ברשת
• מחפשים אהבה? "תבינו, אתם זה מי שתמיד חיפשתם"
• מכתבים מהלב: "אני סוגרת את הסיפור הזה ומשחררת"

חלק מהתגובות ברשת עודדו את הזמרת ובירכו אותה על השינוי שהשיגה באמצעות המון עבודה קשה. חלק אחר טען שהיא "הרסה את עצמה" ולא נראית טוב מספיק ללא הקימורים שאפיינו אותה בעבר. חלק נוסף תקף את הזמרת על הדוגמה שהיא נותנת לנשים צעירות, לטענתם, המהפך של הזמרת מלמד כי רזון הוא הפתרון לאושר. תזכורת קטנה: הפוסט שהעלתה אדל בכלל נועד כדי להודות לקרובים ולעוקבים על ברכות יום ההולדת ששלחו לה, וכך גם לעובדים החיוניים ששומרים עליה ועל העולם בזמנים המטורפים האלה. יכול להיות שאני צריכה משקפיים – אבל אני לא ראיתי באף חלק בפוסט שנכתב דבר על מבנה גוף כזה או אחר.

 

 

 

View this post on Instagram

Thank you for the birthday love. I hope you’re all staying safe and sane during this crazy time. I’d like to thank all of our first responders and essential workers who are keeping us safe while risking their lives! You are truly our angels ♥? 2020 okay bye thanks x

A post shared by Adele (@adele) on May 5, 2020 at 9:38pm PDT

אני מנסה לחשוב מה קורה אם המצב היה הפוך: מה אם אישה ידועה הייתה מעלה את אותו פוסט בדיוק, רק שהשינוי אותו עברה היה מציג גוף שמנמן יותר במקום הגוף הרזה שהיה מזוהה איתה? האם גם אז אותה ידוענית הייתה מקבלת תגובות קשות ויותר מכך – טענות על כך שהיא מעודדת השמנת יתר, או שהייתה יפה יותר כשהייתה רזה? אני כמעט בטוחה שהשיח אז היה אחר לחלוטין, אם בכלל היה מתעורר. לאחרונה ניכר שיש משהו ברזון, שמותר לתקוף: אם את רזה – זה לא בסדר, את חייבת להשמין, כי זה לא בריא ולא נראה טוב. מצד שני, אם אומרים דבר כזה על נשים שמנות – זה "בודי שיימינג", פוגע, לא מוסרי ולא "פוליטקלי קורקט". בואו ניישר רגע קו: גם ללעוג לרזון זה בודי-שיימינג לחלוטין. בכלל, לדבר באופן שלילי על כל מבנה גוף, יהיה אשר יהיה, זה בודי-שיימינג לכל דבר.

אני בעצמי בחורה רזה, לא מתוך בחירה כלשהי, אלא כי זה פשוט מבנה הגוף שלי. אני אוכלת באופן מסודר ולא עושה משהו מיוחד כדי "לשמור על הרזון". כמעט לכל מקום אליו אני הולכת, אני מקבלת הערות של "תכף תיעלמי", "את אוכלת משהו בכלל?", "את נראית כאילו את בכלא ומרעיבים אותך", "יש רזון יפה, ויש רזון כמו שלך", "את צריכה להשמין קצת, לאכול יותר". לי, באופן אישי, ההערות האלה לא מפריעות בדרך כלל, כי אני פשוט מאוד שלמה עם הגוף שלי ואוהבת את איך שאני נראית, אחרי תהליך מחשבתי ארוך שעברתי בדרך לאהבה עצמית. אבל אני לא יכולה שלא לעצור ולתהות מדוע הדבר הפך לגיטימי. את הנשים השמנות כבר פחות תוקפים, או שלא מוסרי לתקוף – אך נשים רזות חוטפות ביקורות על ימין ועל שמאל על ה"מסר" אותו הן מעבירות, כאילו הן מנקרות עיניים בכוונה, בטענה נלווית ש"גוף רזה זה לא בריא". בכלל – למה זה לגיטימי לחוות כל דעה, בעיקר שלילית, על מראה ומבנה גוף של כל אדם באשר הוא?

© צילום: Shutterstock

תנו לי לחדש לכם: כל גוף שחי על פי אורך חיים בריא, או לפחות לא מזיק – הוא גוף בריא, לא משנה מה המבנה שלו. זה בסדר לרצות להשתנות בשביל עצמך, אין בכך כל רע, אם זה מה שאת מאמינה שייתן לך סיפוק. כמובן רק אם עושים זאת בדרך בריאה לגוף ולנפש, ואך ורק אם את זו שחושקת בכך ואת לא עושה זאת בעקבות הערות וטענות שאת שומעת מהחברה.

לפי הדיווחים, אדל עשתה את כל התהליך באופן בריא ותחת מעקב שכלל תזונאים ומאמנים אישיים והכי חשוב – מתוך רצון אישי שלה. היא בחרה בשינוי הזה והיא עבדה קשה בשבילו, בדיוק כמו שאתם עובדים קשה כדי להשיג תוצאה רצויה במבחן. אני רוצה לעורר נקודה למחשבה: מדוע זה דבר רע? בגלל ה"מסר" שמתיימרים שהיא מעבירה – שרק רזון זה יפה? מי אמר שזה מה שהיא מנסה לומר? היא לא דיברה מעולם על השינוי אותו היא עוברת ויותר מכך, מעולם לא אמרה שכל הנשים השמנות חייבות לרזות.  למה זה חייב להיות לא בסדר? מעבר לכך שהיא ידועה בעולם, היא גם אדם בפני עצמה ומותר לה להתאים את אורח החיים שלה לפי מה שהיא מאמינה בו. בעיניי, אם כבר מסר, אז לגמרי ההפך – אני חושבת שזה מראה על חוזק, רצון ותושייה. 

"מעולם לא אמרה שנשים שמנות חייבות להרזות" © צילום: Gettyimages.IL/Cameron Spencer

מה שלא בסדר, אלה אותן ביקורות שליליות כלפי הגוף שלה. אותם אנשים שמרשים לעצמם לחוות דעה ביקורתית ונוקשה כלפי המראה של הזמרת, האנשים שמנסים לפגוע בה על סמך מבנה הגוף שלה. לפי איך שאני רואה את התמונה, אני חושבת שמדובר באנשים שלא מרוצים בעצמם מהמראה שלהם; ובמקום להשלים עם כך או לחולל שינוי, הם מפנים אצבע מאשימה עבור מה שהם חושבים שגורם להם להרגיש רע. או לחלופין, אלו אנשים שהתרגלו לכך ש"רזה" זו מילה גסה ו"שמן" זו מילת גנאי, ומנסים להיות פוליטקלי קורקט – כשמה שבעצם "נכון לעשות" כדי להילחם בתופעה שהם מנסים להילחם בה באמצעות הביקורת שלהם, זה להניח לכל אדם לחיות עם מבנה הגוף שנולד איתו, או בחר בו. זו המלחמה הנכונה והראויה בבודי-שיימינג, וזה המסר העיקרי שצריך לעבור כאן. אדל ומבנה הגוף החדש שלה הם לא אלו שלא בסדר, היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה.

בכלל, בואו לא נשכח שמדובר בזמרת שעובדת עם הקול שלה ולא עם הגוף שלה. במקרה זה, הביקורת היחידה שהיא צריכה להיות מושפעת ממנה היא לא על המראה שלה, אלא על המוזיקה שהיא עושה וצבע הקול שלה, זה מה שמשנה כאן. אני, באופן אישי, כבר לא יכולה לחכות לאלבום חדש עם מוסיקה מרגשת ומרעידה; ומקווה שגם אתם כמוני, בין אם הספקתם לחוות דעה על השינוי שעברה ובין אם לא. מה גם, שתשימו לב שבתמונה אדל מחייכת – וזה מראה על כך שהיא שמחה ומאושרת; ובסופו של יום, זה מה שהכי חשוב.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מחפשים שי לבני הזוג? המתנות המקוריות שתוכלו לרכוש ברשת
• מחפשים אהבה? "תבינו, אתם זה מי שתמיד חיפשתם"
• מכתבים מהלב: "אני סוגרת את הסיפור הזה ומשחררת"

לאחר המקרה, מורחי פירסם מעין סרטון התנצלות בו הוא פנה לכל האנשים ש"הבינו אותו לא נכון", וטען כי דבריו הוצאו מהקשרם וכי הוא למעשה התכוון בדבריו לזרם הקיצוני יותר של הקהילה. בהמשך מורחי התנצל וביקש סליחה אם מילותיו פגעו במישהו, אך מיד לאחר מכן מיהר להוסיף כי ה"קיצוניים בקהילה פוגעים באוכלוסיות אחרות" וציין שזו בסופו של דבר דעתו האישית בלבד.

שימוש לרעה בפלטפורמות החברתיות

עוד לפני שאדבר על קבלת האחר, הסתה נגד הקהילה הגאה וחופש הביטוי, אני חושבת שיש פה נושא בוער לא פחות - בני נוער (ולצערנו גם לפעמים כוכבי רשת) שמשתמשים לרעה בפלטפורמות החברתיות שכולנו מכירים. למרבה הצער, זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בסרטון כזה או אחר, שמסית או פוגע בקהילה שלמה, באדם פרטי או אפילו טרנד מסוכן שסוחף אחריו בני נוער רבים.

פגיעה היא פגיעה, בין אם היא פיזית או נפשית. זה לא משנה אם יצאתם נגד כל הקהילה הגאה ובין אם ניסיתם טרנד מסוכן, ברגע ששיתפתם את זה ברשת וחשפתם אנשים נוספים למעשים הללו - לא רק שאתם פוגעים בעצמכם, אתם גם פוגעים באנשים סביבכם, בעוקבים שלכם ובבני נוער נוספים שצופים בכם. זה לא אחראי, ילדותי ובעיקר מסוכן.

© צילום: Fotolia

איפה קבלת האחר?

המילים שהכי צרמו לי כשצפיתי בדבריו של מורחי היו צמד המילים - "הומופוב גאה". הדבר הראשון שעלה לי בראש זה שנאת חינם. חשבתי לעצמי, איזו גאווה יש בשנאה של קהילה שלמה? מה הקהילה הגאה עשתה לך שאתה בוחר להדיר אותה מהחברה? לקרוא להם חולי נפש?

לא רק שהשימוש במונח "חולי נפש" פוגע באוכלוסייה הסובלת באמת מהפרעות פסיכיאטריות, אלא גם הניסיון להציג את אנשי הקהילה באור אחר - מין ניסיון לדמות אותם לאנשים שונים, פחות "נורמליים" מאחרים - וזה לא בא בחשבון.

בנוסף, הדברים היחידים הנכונים שנאמרו באופן חלקי הם ש"גבר וגבר זה אסור מהתורה" (זוגיות לא אסורה, אלא רק פעולה מאוד ספציפית), לעומת זאת, אני לא יכולה להסכים עם הטענה שהאיסור הזה שווה בערכו יותר מדרך ארץ. אם אתה משתמש בקלף הדתי, לפחות תדייק, ומעבר לזה תזכור כי חז"ל אמרו ש"דרך ארץ קדמה לתורה", לא ככה?

© צילום: Fotolia

למרות זאת, אני חושבת שלא משנה כמה אני אנסה להצדיק את עמדתי, ואדבר על הפגיעה בקהילה הגאה ובבני נוער להט"בים, זה לא ישנה את העובדה שעדיין יהיו אנשים עם דעות כאלה ואחרות. בין אם בטענה של "חופש הדיבור" (שהיא מופרחת בהקצנה שכזאת) ובין אם בכל הצדקה אחרת - אנחנו לא יכולים לשנות את העולם.

מה אנחנו כן יכולים לעשות? לדאוג שאנחנו יוצרים סביבנו סביבה ושיח יותר מקבל ושיווני.

העוקבים של מורחי, כפי שציינתי קודם לכן, לא נשארו אדישים למילותיו ועוררו מהומה. בני נוער רבים הגיבו לטיקטוקר, ולא היו מוכנים לעבור על הלייב הזה בשתיקה - וזה מדהים בעייני.

מדהים אותי שאנשים לא שותקים כשהם רואים שנעשה עוול, שהם נלחמים עבור הקהילה הגאה - אפילו אם הם לא חלק ממנה. זה לא מובן מאליו, אבל זה הופך להיות. כי שיוון בין אנשים אמור להיות מובן מאליו, וליברליות וקבלת האחר אמורים, לפחות לדעתי, להיות ערך שיש לכל אחד מאיתנו - לא משנה מי הוא או מאיפה הוא מגיע. 

הדבר האחרון שאעשה זה להסכים עם האמירות ההומופוביות והפוגעניות של הטיקטוקר. אל תטעו, זה לחלוטין מרתיח אותי שיש אנשים כאלה שמוכנים להסית נגד קהילה שלמה, אבל מה שמנחם אותי ועושה לי טוב בסיפור הזה - זו הידיעה שגם אם מתבצע עוול כזה, אנשים לא ישתקו, הם יביעו את דעתם ולא יפחדו לדבר, גם אם הדעה שלהם לא פופולרית או נוגדת את אותו בן נוער או כוכב רשת.

© צילום: Fotolia

זה התפקיד שלנו

אני חושבת שעל כולנו מוטלת החובה להיות טובים לזולת, לקבל את האחר. מעבר לעובדה שזה יתרום לנו ולסובבים אותנו, זה יתרום ליצירת חברה יותר מקבלת ופתוחה. כי ברגע שנקבל יותר וברגע שנביע את הדעות האמיתיות שלנו, אנחנו ניצור שיח אחר - שיח פתוח ומקבל. 

אז קחו על עצמכם מעשה טוב קטן ותזכרו להילחם על הזהות והאמת שלכם. בהצלחה!

מליאב מורחי נמסר בתגובה לדברים: "כשאמרתי את צמד המילים 'הומופוב גאה', כוונתי הייתה אחרת. הומופוב מהידע שיש לי זה מישהו שלא מתחבר לקהילה הגאה ולדרך של חלק ממנה, ברגע שנודע לי ממכרים שלי בתעשייה שחלק מהקהילה שהומופוב זה מישהו ששונא את הקהילה ונגד האנשים שבה (לא מסוגל להיות ליד הומואים) חזרתי בדבריי. יש לי מכרים מהקהילה - חלקם גדולים בתעשיית הבידור וחלקם לא. רוב האנשים מהקהילה שדיברו איתי הסכימו עם הדעה שלי לגבי הקיצוניים שבקהילה, רוב העליהום שנוצר עליי הוא פייק גדול, עריכת סרטונים שבהם לקחו את הדבר הטוב שאמרתי והפכו אותו לרע. אתן דוגמא: כמו שאגיד לחבר 'איך כולם צחקו עלייך בכיתה ח' ועשו עלייך חרם ולמרות זאת הייתי החבר הכי טוב שלך' - חתכו את הקטע הרע (״איך כולם צחקו עלייך״ והפיצו רק אותו כדבר רע שאמרתי). אסיים את דבריי בזה שצריך לחבר את רוב בני הנוער אל הקהילה וללמד אותם דברים בסיסים על הקהילה, מהם עקרונותיה וכוונותיה כי בסופו של דבר כמוני וכמוכם - הקהילה רוצה שוויון ומגיע לה, למרות שאני לא מתחבר לקהילה מבחינה דתית".

• כנגד כל הסיכויים: סיפורי האהבה ששרדו את השואה
• לקראת יום השואה: הנשים הגיבורות שהצילו יהודים
• 5 סיפורי אהבה בשואה שמוכיחים שאהבה יכולה לנצח זוועות

סעיף 175 (2000)

אם אתם מחפשים סרט תיעודי שיצמרר וירגש אתכם עד דמעות, הסרט הבא הוא בדיוק עבורכם: "סעיף 175" הינו סרט שמתעד את סיפורם של עשרה מהאסירים הלהט"בים, שחיו בתקופת גרמניה הנאצית, שרדו את השואה ונשארו בחיים. ההומוסקסואלים נאסרו על ידי הנאצים, על סמך סעיף 175 בחוק העונשין הגרמני שאסר יחסים אינטימיים בין גברים (מכאן הגיע גם שמו של הסרט), ואילו הנשים הלסביות - נאסרו מכיוון שהן מעולם לא נישאו לגבר ולא ילדו ילדים, ובכך לא תרמו את חלקן לגזע הארי. הסרט יחשוף אתכם למציאות המזעזעת שאיתה נאלצו להתמודד חברי קהילת הלהט"ב בתקופת גרמניה הנאצית והשנאה הנוראית שהופנתה כלפיהם.

עקומים (1997)

"עקומים" הינו סרט דרמה שעוסק בחייו של מקס - גבר גרמני שיצא מהארון בגלוי ואף נמצא במערכת יחסים עם רודי, רקדן קברט ידוע. סיפור האהבה ביניהם מגיע לסיומו כאשר רודי נרצח על ידי הנאצים, ואילו מקס נשלח למחנה ריכוז ומתאהב בגבר אחר. אומנם הסרט הזה הוא אינו תיעודי, אך הוא בהחלט מציאותי ומספר את סיפורם של אלפי הומוסקסואלים שחיו בתקופת גרמניה הנאצית ונאלצו להתמודד עם דילמות קשות ואכזריות. 

ללכת על המים (2004)

"ללכת על המים" הוא סרט ישראלי בכיכובו של ליאור אשכנזי. הסרט עוקב אחרי בחור בשם אייל, דור שני לשואה, אשר עבד במוסד ובעקבות טראומה הפסיק לקבל עבודות. מנחם, שורד שואה אשר עובד כמפעיל סוכני מוסד, נותן לו עבודה, שמדינת ישראל לא מעוניינת בה כלל - לכלוא פושע נאצי, קשיש, אשר עדויות מסרו כי הוא עודנו חי. כדי לבצע את המשימה, אייל מתקרב לנכדיו של הנאצי - פיה ואקסל. אקסל הוא הומוסקסואל בעל חוסר סובלנות כלפי הומופוביה (פחד מהומוסקסואלים), בדיעבד, מתברר שזוהי גם הסיבה שמשפחתו של אקסל מסתירה את העובדה שסבו הנאצי עדיין חי. מה יקרה כשאקסל יגלה את האמת? האם המשימה של אייל תצליח? צפו בסרט המלא וגלו.

 A love to hide (2005)

בדומה לסרטי שואה רבים אחרים, גם סרט זה עוסק בחברות מופלאה שנגמרת באסון נורא. אולם, הפעם מדובר בחברות ייחודית במיוחד: נערה יהודייה וידידה ההומוסקסואל, מתכננים יחדיו תוכנית בריחה שתאפשר להם להימלט משטח שלטונם של הנאצים. לא נגלה לכם כיצד הסרט מסתיים, אך כן נמליץ לכם להכין ממחטות - והרבה. הסרט מציף דילמות וקשיים רבים שבני ובנות נוער צעירים נאלצו להתמודד איתם, דבר בהחלט מצמרר ומעציב.

(We Were Marked with a Big A (1991

"אנחנו היינו מסומנים עם האות A הגדולה" (בתרגום חופשי לעברית) הוא סרט תיעודי מרגש, שמזכיר ומנציח את ההיסטוריה שנשכחה, של שורדי שואה להט"בים מגרמניה הנאצית. הסרט מתמקד ב-15,000 הומוסקסואלים שנשלחו בזמן מלחמת העולם השנייה אל מחנות הריכוז. בסרט זה, שלושה שורדי שואה הומוסקסואלים חולקים את הסיפור האישי שלהם. האות "A" בסרט, מתייחסת לסמל - הטלאי המשולש הורוד, שאסירים הומוסקסואלים נאלצו ללבוש. סרט מרגש ושווה צפייה.

נזכור ולא נשכח, נזכור את כולם

מעטים הדברים שגרמו לי להרגיש כמו שאני מרגיש עכשיו - צמרמורות בכל הגוף, דמעות שעולות בעיניים ורצון עז לקפוץ ולצרוח, או לחלופין, לשקוע בחיבוק עם מישהו עד שאני אשכח מי אני ואיפה אני.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מבודדים: "זוגיות טובה וחזקה תשרוד כל משבר"
• DIY: כך תכינו כרטיסי ברכה מקוריים עבור בני הזוג
• מרגש: הסלבס מודים למתנדבי איגי בסרטון מיוחד

למעשה, רק בשלושה מקרים התחושה הזו גואה בי: כשאני חושב על הדברים הכי גרועים שיכולים לקרות, כשאני חושב על הדברים הכי טובים שיש לי בחיים וכשאני מדמיין את החלומות הכי גדולים וחשובים שיש לי. לכל השלושה יש טריגר משמעותי אחד שמדליק אותם שוב ושוב- סרטים וסרטונים מרגשים שנוגעים בדיוק בנקודות הרגישות.

עכשיו אמצע הלילה, אני בדיוק חוויתי את התחושה המשכרת הזו ואני לבד. סיטואציה מוכרת מאחר שב-90% מהפעמים שאני מרגיש ככה, המחוגים מורים על השעה אחת בלילה, לפחות. מאחר שאני לבד, ואני לא יכול להרעיש או לפלוט צעקת שמחה והתרגשות, יש לי רק מפלט אחד- המקלדת.

הפעם הטריגר היה סרט להט''בי בנטפליקס שדחיתי את הצפייה בו פעמים רבות, מתוך פחד להתאכזב, אבל כמה דקות אל תוך הסרט וישר הבנתי שזה הולך להיות סרט נהדר. לאורך כל הסרט התרגשתי עם הדמויות, הזדהיתי איתן והתאהבתי בהן. בסוף הסרט רציתי לצעוק ולקפוץ משמחה יחד איתן. במקום זה בכיתי בשקט דמעות של אושר וחייכתי בלי הפסקה חיוך מטופש ומתרגש לעצמי.

אבל למה אני כל כך מתרגש מהסרט ובעיקר מהסיום שלו אתה שואל? לא רק בגלל העובדה שהוא היה מעולה וגרם לי להישאב אל תוך הסרט ולא לצאת ממנו, קרה שם משהו נוסף. משהו רציני. משהו שנוגע בי בעצב הכי רציני וקשוח. המשהו הזה נקרא יציאה מהארון.

© צילום: gettyimages.IL

נושא היציאה מהארון תמיד היה רגיש אצלי, אבל הסרט הזה הציף את הנושא הזה בי כמו שלא קרה מעולם. אתה מבין... אני רוצה לצאת מהארון, זו התשוקה הגדולה ביותר שיש בי כרגע מעל כל דבר אחר, וזה לא משהו שבא ברגל. 

התרגשתי עם הדמויות בגלל התהליך של הדמות הראשית, שיצאה מהארון בסביבה שהיא לא הכי גיי-פרנדלי. הדרך של התהליך שדמות זו עברה, של סיפור הרקע שלה והעובדה שאף אחד לא חשב שהיא משתייכת לקהילה הגאה- זה הסיפור שלי למעשה.

גם אני בדומה אליה מוכן לצאת מהארון. למרות שאני לא יודע מה יחכה לי בצד השני של הדלת ואני לא יודע איך העולם יגיב או מי יקבל אותי, אני עדיין מוכן לחלוטין.

אני מוכן ואני רוצה, אני רוצה ואני מוכן. הגיע הזמן להפסיק להתחבא, הגיע הזמן שאני אפסיק לפחד שהמישהו הלא נכון יציץ לי מעבר לכתף כשאני מבקר בדפי פייסבוק מפלילים כמו וידויים של להט''בים דתיות ודתיים, הגיע הזמן לחיות, לדבר ולהתבטא בחופשיות, בלי לפחד שמישהו יגלה.

הגיע הזמן שאני אדע מי החברים האמיתיים שלי ועד כמה הקרובים אליי ואוהבים אותי. הגיע הזמן לספר את הסיפור שלי ומעל הכל-הגיע הזמן לעמוד ולהתקדם בגב זקוף וגאה.

אני מכריז בזאת עליי כלהט''ב דתי, מוצהר וגאה. 

© צילום: Fotolia

יש אנשים שיקחו את זה קשה, יש כאלה שיהיו בשוק, וכאלה עם מיליון שאלות. אני מניח שהטלפון שלי "יופגז" כשאני באמת אצא מהארון, ואני בכלל לא יודע אם אני אצא עם הטקסט הספציפי הזה, או עם משהו אחר, או מתי זה יקרה בדיוק.

אבל דבר אחד אני יודע בוודאות- כשזה יקרה, אני לא אתחרט על זה. אני אשמח מזה, אני אתרגש מזה, אני אגדל מזה וסביר מאוד שאני אפילו אשתנה מזה, אבל אני לעולם לא אתחרט על זה.

ואם כן, כדאי לאני העתידי שזה יהיה מסיבות עמוקות יותר מרחמים עצמיים.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• הזוג שכבש את הטיקטוק: ראיון עם מישל זובין ואורי ברק
• טור אישי לכבוד האביב: "למה שלא תעריצו את עצמכם?"
• מכתבים מהלב: "אני בטוחה שהיא מסתכלת עליכם מלמעלה וגאה בכם"

 

 

 

View this post on Instagram

זה הסרטון שהכנו למתנדבות והמתנדבים לערב זום מדהים שהיה אתמול לכבוד החג, והוא לא היה קורה בחיים בלי @adamsror שתמיד מצליח להפתיע אותנו בכוחות ובשותפות?? יתודה מכל הלב לכל המהממים.ות שעזרו, השתתפו והרימו למתנדבות שלנו: @gititfisher @nettabarzi @iritrahamim @leaschenirer @lucyaharish @ilanitlevi_sade @yanivwaizman @bell_agam_ @uchovsky @aniabukstein מירי בוהדנה @aniabukstein @maya_buskila @jonathanmergui @ha___traklin

A post shared by IGY | איגי (@igy.org.il) on Apr 14, 2020 at 6:20am PDT

איגי איתכם גם בזום

איך זה עובד? איגי (ארגון נוער גאה) יצרו לו"ז של עשייה ומפגשים (בלי חיבוקים, רק דרך המסך, מבטיחים!), קבוצות ווטסאפ, זום וגוגל האנגאאוטס ייעודיים, העבירו את המדריכות והמדריכים הכשרות להדרכה אינטרנטית, וערוכים לקורונה גם אם היא מתכננת להישאר פה שנים!

כדי להשתתף בפעילויות צריך להוריד את אפליקציית "זום". איך עושים את זה? קראו את המדריך לשימוש בזום.

הפעילויות מתקיימות בימות השבוע בשעות 12:00, 16:00 ו-19:00. על מנת להצטרף לפעילות, יש ללחוץ על הלינק המתאים על פי לו"ז הפעילויות הנמצא באתר של איגי.הלו"ז מתעדכן מידי שבוע לכן יש לעקוב אחר הפעילויות בעמוד האינסטגרם igy.org.il ובאתר.

© איגי www.igy.org.il

עדכונים שוטפים אפשר לקבל באינסטגרם של איגי igy.org.il או באתר www.igy.org.il.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "איפה אני על קשת המיניות?"
• בצל הקורונה: כך תארגנו דייט מושלם בבית של אחד או אחת מכם
• הצביעו: אילו דברים אסור לעשות במהלך פגישה עם הוריי בן או בת הזוג?

איך זה עובד? איגי (ארגון נוער גאה) יצרו לו"ז של עשייה ומפגשים (בלי חיבוקים, רק דרך המסך, מבטיחים!), קבוצות ווטסאפ, זום וגוגל האנגאאוטס ייעודיים, העבירו את המדריכות והמדריכים הכשרות להדרכה אינטרנטית, וערוכים לקורונה גם אם היא מתכננת להישאר פה שנים!

הלו"ז מתעדכן מידי שבוע לכן יש לעקוב אחר הפעילויות בעמוד האינסטגרם igy.org.il, או באתר של איגי.

כדי להשתתף בפעילויות צריך להוריד את אפליקציית "זום". איך עושים את זה? קראו את המדריך לשימוש בזום.

© איגי www.igy.org.il

הפעילויות מתקיימות בימות השבוע בשעות 12:00, 16:00 ו-19:00. על מנת להצטרף לפעילות יש ללחוץ על הלינק המתאים על פי לו"ז הפעילויות.

• בצל הקורונה: כך תארגנו דייט מושלם בבית של אחד או אחת מכם
• הצביעו: אילו דברים אסור לעשות במהלך פגישה עם הוריי בן או בת הזוג?
• זהות מורכבת: איך מתמודדים עם הסתירה בין אמונה לגאווה?

"איפה אני על קשת המיניות?"

בן 15 שואל: "אני חווה משיכה רומנטית ומינית לנשים ורק מינית לגברים, אשמח לדעת אם יש לזה שם כלשהו או האם זה מזוהה על קשת המיניות? תודה רבה"

תשובת היועצת: "שלום לך, אני שמחה שפנית אלינו. אתה מודע לאיזה מגדר אתה נמשך ואילו סוגי משיכה אתה מרגיש - וזה נהדר ומרגש. גם ההגדרה "קשת המיניות" שהשתמש בה מעידה על כך שאתה מתעניין. המודעות וההקשבה שלך לעצמך ולתחושותייך אינן מובנות מאליהן. לשאלתך, ישנן כמה הגדרות על קשת המיניות שתוכל לבדוק האם אתה מתחבר אליהן: ביסקסואליות- משיכה ליותר ממגדר אחד, אך לאו דווקא לכל המגדרים, או באותה מידה לכל המגדרים אליהם יש משיכה. בירומנטיות- משיכה רגשית או רומנטית ליותר ממגדר אחד, אך לאו דווקא לכל המגדרים, או באותה מידה. הטרופלקסיביליות- כשאדם מזדהה ולרוב מרגיש כהטרוסקסואל, אך מדי פעם גם מרגיש משיכה הומוסקסואלית. (יש הגדרות נוספות שתוכל לקרוא עליהן באינטרנט). חשוב שתדע שאתה לא חייב להתנסות כדי לדעת למי אתה נמשך, ושתוכל לעשות זאת בקצב הנכון לך. בנוסף, אני חושבת שלשתף חבר/ה שאתה סומך עליו/ה במחשבותיך ורגשותיך יכול לעזור לך להבין עוד על עצמך. כשמדברים, מבינים עוד על עצמנו. תוכל גם לדבר עם אנשים נוספים מקשת המיניות שאינה הטרוסקסואלית, כדי לחקור עוד. באתר האינטרנט של איגי - ארגון נוער גאה, שבו יש קבוצות ומפגשים חברתיים של נוער. אחרון חביב - במהלך גיל ההתבגרות יכולות להתעורר כל מיני תחושות ומשיכה מסוגים שונים, והדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות עם הרגשות האלו, ונשמע שגם עושה, הוא לתת להם מקום, לקבל אותם ולהקשיב להם. כך אתה לומד על עצמך ומתחבר לעצמך. שיהיה הרבה בהצלחה".

© צילום: Fotolia

"איך משתמשים בטמפון, זה כואב?"

בת 15 שואלת: "אני נוסעת תכף לחופשה שכוללת מים ורוצה לשים שם טמפון. אני בחיים לא התנסיתי בטמפון. אני רוצה להתאמן על איך ששמים אותו, אבל אני לא רוצה להשאיר אותו בפנים. זה מסוכן? כואב?" 

תשובת היועצת: "היי לך! ראשית אני מקווה שתיהני מהחופשה ולא תהיי מוטרדת במחשבות אם את עומדת לקבל את הווסת ומה יקרה אם הווסת תגיע בדיוק כשאת בבריכה או בים. אני ממליצה לך להתחיל להשתמש בטמפונים, הם יכולים לעזור מאוד כאשר את נמצאת בחופשה, ורוצה ליהנות מהים והבריכה. אני מבינה את החשש שלך מהם אבל בכל זאת מציעה שתנסי, ואולי זה יעזור לך מאוד בהמשך. אם את מכניסה אותם בצורה נכונה את לא תרגישי בהם בכלל. אני מצרפת לך כאן קישור לגבי שימוש בטמפון בכדי שיסביר לך בדיוק איך להשתמש בו- זה סרטון שמסביר איך לעשות זאת עם מוליך וזה סרטון שמסביר זאת ללא מוליך. שימי לב שיש מספר גדלים של טמפונים עם דרגות ספיגה שונות. ההמלצה היא להתחיל עם טמפון "מיני" (קטן), ובמידה ואת מרגישה שאת צריכה טמפון גדול יותר תוכלי לעבור לטמפון "רגולר", או לטמפון עם ספיגה גדולה יותר שקוראים לו "מקסי". בכל מקרה, ככל שהוא גדול יותר, כך הוא מסוגל לספוג כמות גדולה יותר של דם באותו מספר שעות. את הטמפון יש להחליף אחת לארבע שעות. הרבה הנאה מהחופשה ובהצלחה".

© צילום: shutterstock

"באילו אמצעי מניעה בנות צריכות להשתמש?"

בת 15 שואלת: "באילו אמצעי מניעה בנות צריכות להשתמש בו בסקס?"

תשובת היועצת: "שלום. אני שמחה שיצרת איתנו קשר בנושא חשוב זה, כל הכבוד לך על הפנייה ועל גילוי האחריות ובקשת המידע. קיום יחסי מין היא פעולה שדורשת אחריות רבה, היות ויש סיכוי להיכנס להריון וסיכון להידבק במחלות מין ולכן יש להשתמש באמצעי מניעה. נשים יכולת להשתמש במגוון של אמצעי מניעה כדי להימנע מהריון: גלולות, התקן, נובהרינג, מדבקה וכדומה. אך כדי להימנע ממחלות מין + הריון יש להשתמש בקונדום. השימוש בקונדום צריך להיות לפני החדירה ואופן ההלבשה שלו צריך להיות תקין על מנת להגיע להגנה מירבית. תוכלי להתקשר לאחד מסניפי דלת פתוחה על מנת לשמוע את הדגשים לשימוש בקונדום (למשל תוקף, שימוש אך ורק בזקפה ועוד..), וכדי לשמוע על מגוון אמצעי המניעה. מקווה שעזרתי, בהצלחה בהמשך".

"דלת פתוחה" הוא מרכז הנותן ייעוץ לבני הנוער בכל הקשור לאהבה, גיל ההתבגרות ומיניות. ניתן לקבל ייעוץ נוסף באתר- https://www.opendoor.org.il/.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• מאוהבים בכמה אנשים במקביל? כך תתמודדו עם הסיטואציה המורכבת
• נמצאים בבידוד? כך תשמרו על קשר עם בני הזוג
• בלי סודות: "האם המחזור קשור למשקל?"

עומרי קינגסלי (18) הוא תלמיד ישיבה דתי ממודיעין. קינגסלי סובר כי תמיד הרגיש שהוא נמשך לבנים, אבל רק בשלב יחסית מאוחר בחייו, מצא את הדרך הנכונה לבטא את המשיכה הזו.

איתן רוזן (17) הוא תלמיד ישיבה תיכונית בבני ברק. כיום גר ברעננה, במקור מארה"ב. רוזן הוא הומוסקסואל אשר מגדיר את עצמו "דתי על הרצף או דתי לייט".

איך אתם מתמודדים עם השילוב בין הומוסקסואליות לדת?

עומרי: "בהתחלה, מאוד התביישתי בעצמי והיה לי קשה להגדיר את עצמי בתור 'הומוסקסואל', בעיקר בגלל קללות שספגתי מצד חבריי לכיתה. היום, ברוך השם, אני כבר במקום אחר ואני מרגיש יותר שלם עם עצמי".

איתן: "זה מאוד מסובך, לא פשוט, לאו דווקא בגלל המצוות. אלא יותר בגלל הציפיות של החברה הדתית".

האם ההשקפה הדתית שלכם השתנתה בעקבות היציאה מהארון? אם כן, כיצד?

עומרי: "אני אישית, לא חושב שניתן להיות הומוסקסואל וגם דתי 'קלאסי'. לכן, האמונה הדתית חייבת להשתנות, או לפחות להפוך ליותר מתונה. נכון שניתן למצוא מגוון פרשנויות לדת, אבל לא ניתן לשנות אותה ואת היסודות הבסיסיים שלה. מצד שני, אמנם מערכת היחסים שלי עם אלוהים היא מאוד מורכבת, אך אני לא רואה סיבה לכך שהיא אי פעם תיגמר".

איתן: "כן, מאז היציאה שלי מהארון התחלתי להכיר יותר אנשים מהקהילה הדתית הגאה, וזה עזר לי להבין שאני לא מוכן לעזוב את הדת לגמרי, אני כן רוצה אותה חלק מהחיים שלי. אז בניגוד לציפיות שלי וגם לציפיות של הרבה אנשים, כשיצאתי מהארון התחלתי להתחזק בדת, לפחות בפן התרבותי".

איתן: "בניגוד לציפיות שלי, כשיצאתי מהארון התחלתי להתחזק בדת" © צילום: יואל בסין

איך קיבלה הסביבה את היציאה שלכם מהארון?

עומרי: "למרות הסתירה בין הנטייה המינית שלי לדת, המשפחה הדתייה והישיבה שבה אני לומד קיבלו אותי ותמכו בי יותר מהמצופה. האדם הראשון שיצאתי מולו מהארון היה למעשה אמא שלי. עשיתי את זה מתוך תחושה שאני לא מסוגל יותר להתמודד עם זה לבד, ולפני כחצי שנה - כשיצאתי מהארון באופן רשמי, זה כבר קרה מתוך הבנה שאני לעולם לא אשתנה ואין לי ממה לפחד".

איתן: "בהתחלה סיפרתי לידידה מאוד קרובה שלי. מאוד סמכתי עליה והיא קיבלה את זה בצורה טובה מאוד. בהמשך גם סיפרתי לראש הישיבה שלי. הוא מקבל את זה יחסית בצורה טובה, בתור ראש מוסד לימודים דתי. הוא יחסית פתוח, דברים לא מושלמים, אבל אנחנו מסתדרים. עם המשפחה היה קשה בהתחלה, אבל לאט לאט השלמנו פערים. עכשיו הם ממש בסדר עם זה".

האם לדעתך קיימת סתירה בין הומוסקסואליות לדת?

עומרי: "בהחלט כן. בעיניי, לא משנה כמה מקל הרב שלך או איך מסתכלים על זה מבחינה דתית, עדיין קיים פסוק בתורה שאוסר על יחסים הומוסקסואליים ויש לו משמעות שלא ניתן להתעלם ממנה. אני לא חושב שניתן לשנות את הפרשנות של הפסוק הזה, ואני אומר את זה אחרי תהליך רוחני מאוד ארוך ועמוק שערכתי עם עצמי".

עומרי: "הבנתי שאין לי ממה לפחד" © צילום פרטי

מהי עמדתך כלפי המתנגדים לקהילת הלהט"ב?

עומרי: "אני חושב שדווקא בגלל הזהות המורכבת שלי, יש בידיי כוח ואחריות לשנות ולהיות המגשר בין האוכלוסייה הדתית לאוכלוסייה החילונית. לכן, אני תמיד משתדל להסביר לכל אחד מהצדדים את העמדה של הצד השני, מבלי לשפוט או לפסול נקודת מבט כלשהי".

יש משהו שהיית משנה בהתייחסות של הדת כלפי קהילת הלהט"ב?

איתן: "אני חושב שהדת, המיינסטרים, צריכה קצת יותר להשתדל ב'חיה ותן לחיות'. כמו כן, היא צריכה גם לקבל את העובדה שיש הרבה אנשים שקשורים ליהדות, לאו דווקא בדרך שלה, אלא בצורות שונות. לא רק זרם אחד צריך להיות הזרם המקובל".

איתן: "בעיניי, הדת צריכה קצת יותר להשתדל ב'חיה ותן לחיות'" © צילום: יואל בסין

לסיום, איזו עצה הייתם נותנים לבני נוער דתיים שחוששים לצאת מהארון?

עומרי: "קודם כל, אני ממליץ ללכת לקבוצת הדתיות של איגי. יש להם מערכת קבוצות דתיות, שממוקמות בכל רחבי הארץ. בנוסף, יש מגוון קבוצות ודפים בפייסבוק ובאינסטגרם שמאפשרים לשלוח וידויים. אפשר לקרוא שם על סיפוריהם האישיים של אנשים אחרים, להכיר בני נוער בדיוק כמוכם וגם לכתוב שם וידויים בעצמכם. כמו כן, ניתן לפנות לכמה רבנים בעלי אמירה הלכתית מכילה בנושא. חשוב לי למסור לבני ובנות הנוער שהם לא יהיו לבד לנצח. כולכם יכולים למצוא מעגלי תמיכה שמתאימים לכם, אם רק תחפשו".

איתן: "הדבר הראשון שהייתי ממליץ, זה קודם כל למצוא מישהו שאתה יכול לדבר איתו על הנושא, אפילו אם זה מישהו אנונימי או איזה דף וידויים. למצוא מקום לפרוק בו זה דבר ראשון. אחר כך, הייתי ממליץ לכם לקחת את הזמן ולעשות דברים בקצב שלכם. תכירו את עצמכם, תלמדו לאהוב את עצמכם - זה המפתח בגדול".

מרכזי תמיכה גאים אליהם אפשר לפנות:

- איגי: ארגון לנוער וצעירים להט"בים
- הבית הפתוח: הפועל למען גאווה וסובלנות בירושלים
- המרכז הגאה: מרכז תרבותי לקהילה הגאה
- בת-קול: ארגון לסביות דתיות
- חברותא: לגברים הומוסקסואלים דתיים
- תהל"ה: תמיכה להורים ולבני משפחות הקהילה הלהט"בית
- למרכזים נוספים: מבית האגודה לקהילת הלהט"ב בישראל

• בפורים הזה תתחפשו אחד לשנייה: כך תבינו את בן או בת זוגכם טוב יותר
• מעורר השראה: כתבות פרוגי בציטוטים מעצימים ליום האישה
• לקראת יום האישה: כך תוכלו לסייע לנערות ונשים שהוטרדו במרחב הציבורי

"נמשכת יותר לאקסית מלקראש, זה נורמלי?"

בת 14 שואלת: "אני ביסקסואלית ויש לי קראש על מישהי די הרבה זמן. אני באמת מרגישה שאני אוהבת אותה, אבל היא אמרה לי שהיא לא מרגישה כלפיי אותו דבר וזה בסדר, אני לא מאשימה אותה ואנחנו בקשר ממש טוב (היא גם ביסקסואלית אז היא מבינה אותי). אני לא רואה את עצמי שוכבת איתה אבל אני באמת נמשכת אליה ואוהבת אותה. לעומת זאת אני ממש נמשכת לאקסית שלי, היינו ביחד בערך חצי שנה ולפעמים יש מצבים שאנחנו לבד ואנחנו מתמזמזות טיפה, בהתחלה חשבתי שזה יעזור לי לשכוח מהקראש שלי, אבל עכשיו אני מבינה שאני באמת נמשכת מינית לאקסית שלי, למרות שלקראש שלי בחיים לא נמשכתי ככה מינית, אבל אני אוהבת אותה יותר מאת האקסית שלי. זה נורמלי שאני מרגישה ככה?"

תשובת היועצת: "היי לך! קודם כל, כל הכבוד לך שאת שואלת ומתעניינת. זה לא תמיד פשוט להתייעץ בנושאים אלו ואני שמחה שאת מתייעצת לגביהם. אני מבינה את הקושי שלך ואת ההתלבטויות, זה יכול להיות מאוד מבלבל כשמתעוררים בתוכנו רגשות כלפי אנשים– גברים ונשים כאחד, אך מחשבות אלו הן מחשבות טבעיות לגמרי. אני יכולה לנסות להרגיע אותך ולספר לך שהרבה נערים ונערות בגילך חושבים את המחשבות האלו וחווים את ההתלבטויות האלו. את מתארת שאת נמשכת לאקסית אבל אוהבת את הקראש. את לא חייבת להגדיר כרגע את מה שאת מרגישה – את יכולה לתת לעצמך את החופש להרגיש ולחקור את הרגשות שלך – לפחות בינתיים. תשתדלי לתת לעצמך את החופש להרגיש, לפנטז ולחשוב עם מי כיף לך, עם מי מהן נעים לך ומי מהן עושה לך טוב. וגם אם כרגע אין תשובה, קחי לעצמך עוד זמן. חשוב לי להגיד גם כי לפעמים משיכה היא דבר שנבנה עם הזמן וזה מאוד הגיוני שמשום שהיית עם האקסית שלך חצי שנה בעבר יש ביניכן קרבה פיזית ומשיכה גדולה יותר. כרגע את לא צריכה לעשות שום דבר, כשתדעי מה לעשות את תרגישי שאת יודעת. ועד אז – תני לעצמך את החופש. שיהיה הרבה בהצלחה".

© צילום: Gettyimages

"האם המחזור קשור למשקל?"

בת 14 שואלת: "אני נוטלת ריטלין ובגלל זה אין לי תאבון, כתוצאה מכך רזיתי מאוד. המצב הוא כזה- אני שוקלת 40 קילו, הגובה שלי הוא 1.53 ועדיין לא קיבלתי את המחזור הראשון. השאלה שלי היא האם המחזור קשור למשקל? בנוסף, אני לא יודעת איך לומר להורים שלי שאני רוצה דיאטת השמנה, כי לבד אני לא אצליח להשמין, בכללי כשאני בלי ריטלין אני אוכלת המון ובריא! מה אני צריכה לעשות? והאם המחזור הראשון קשור לתת משקל? תודה"

תשובת היועצת: "שלום לך. קודם כל, כל הכבוד לך שאת שואלת ומתעניינת, חשוב להיות מודעות לשינויים הקורים בגופינו ולהתפתחות שלנו. זה לא תמיד פשוט להתייעץ בנושאים אלו ואני ממש שמחה שאת מתייעצת לגביי תהליכים שקורים ויקרו בעתיד בגוף שלך. הווסת (הדימום) מופיעה כשנתיים אחרי תחילת גדילת השדיים, והגיל הממוצע לקבלת הווסת בישראל הוא בין 12–13 שנים. לעומת זאת, עד גיל 16 זהו טווח הזמן הנורמלי, כך שאין לך עוד מה לדאוג. חשוב לדעת כי חייב להיות 17% שומן בגוף כדי שהווסת תופיע. לכן, בתשובה לשאלתך אגיד כי אם את נמצאת בתת-משקל הדבר עלול להביא לעיכוב בקבלת הווסת. כן חשוב להקפיד על תזונה מגוונת ומאוזנת. יחד עם זאת, כפי שנאמר, את עוד בטווח הזמן הנורמלי וייתכן שזה עניין של סבלנות. נסי להירגע בעזרת פעילויות שנעימות לך ומרגיעות אותך, וזכרי שיש לך עוד זמן לקבלת הווסת ושבגילך זה נורמלי שעדיין לא קיבלת אותה. במידה ואת דואגת מהעדר התפתחות ניתן להתייעץ עם רופא/ת משפחה. בנוגע לדיאטת ההשמנה- אני רוצה לחזק אותך לפנות להורייך בנושא זה, גם אם בהתחלה זה יהיה קשה ותתביישי זה חשוב שמבוגר שאכפת לו ממך ילווה אותך בתהליך. זה מאד טבעי שתזדקקי לכלים מבחוץ כדי להצליח בדיאטת ההשמנה. זה אף מראה על בגרות ואחריות אישית ולכן ממליצה לך לפנות להורה ולפתוח איתו שיחה כנה, להסביר לו את חששותייך ואת האחריות שלך לבריאות שלך, אני מאמינה שלהורייך יהיה חשוב לעזור לך גם כן. שיהיה הרבה בהצלחה".

© צילום: Fotolia

"לא הצלחתי להגיע לזקפה בעת קיום יחסי מין"

בן 17 שואל: "קיימתי יחסי מין עם ידידה שלי. היא נראית מעולה והיא בדיוק הטעם שלי, אבל ברגע הנכון איבר המין שלי פשוט לא תפקד- לא הצלחתי להגיע לזקפה... זה היה משפיל ומביך. רק מציין שיצא לי להיות עם בנות שהם פחות הטעם שלי והוא תפקד מצוין, אולי נהייתי אימפוטנט?"

תשובת היועצת: "היי, קודם כל אני שמחה שפנית אלינו! אובדן זקפה היא דבר נפוץ ושגרתי, שקורה לרוב הנערים ויש לו הרבה גורמים. הגורם המרכזי הוא כנראה לא בעיה פיזית (כמו שאתה חושש), אלא גורם רגשי. ההתרגשות מקיום יחסי המין לדוגמה, או מהפרטנרית שלך, יכולה להוביל לתחושת לחץ ולהקשות על הגעה לזקפה. באותו רגע נוצר מעין מעגל - הלחץ / המבוכה מזה שאיבר המין לא זקוף, עוד יותר מלחיצה, ואז עוד יותר קשר להגיע לזקפה. אני מבינה לגמרי את תחושת המבוכה שאתה מתאר, אבל חשוב שתדע שמדובר בדבר טבעי ונורמלי. הייתי ממליצה לך לנסות לדבר עם הידידה שלך, לשתף אותה שהתרגשת במפגש וככל הנראה זאת הסיבה. אם הדבר יקרה שוב, למרות המבוכה, דרך ההתמודדות היא להמשיך לגעת אחד בשני, כך שתוכל להירגע ולהשתחרר וכך גם הזקפה תגיע. מקווה שעזרתי, בהצלחה בהמשך".

"דלת פתוחה" הוא מרכז הנותן ייעוץ לבני הנוער בכל הקשור לאהבה, גיל ההתבגרות ומיניות. ניתן לקבל ייעוץ נוסף באתר- https://www.opendoor.org.il/.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לקראת יום האישה: כך תוכלו לסייע לנערות ונשים שהוטרדו במרחב הציבורי
• טור אישי: "גיליתי שהנער שאני עומדת לצאת איתו הוא למעשה אדם מבוגר"
• ליה נגה: "בן הזוג שלי מערב אותי בקריירה שלו"

"עלייך להבין מי את, ללא שום קשר למשפחתך או לבן זוגך. מצאי את עצמך ואת מה שעושה לך טוב בעולם הזה, בכוחות עצמך. אני חושבת שזהו הדבר הכי חשוב בחיים. הרגישי את עצמך, כי עם זה את יכולה לעשות כל דבר" (אנג'לינה ג'ולי)

ניקול פטלך: "אין ספק שמשפחה ובן או בת זוג הם מרכיבים חשובים באישיות של כל אישה ונערה, אך הם בהחלט לא הדבר היחיד שמגדיר אותה. הציטוט הזה עוסק בדיוק בעובדה זו, והוא נאמר על ידי אישה עוצמתית וחזקה במיוחד, שהצליחה להתפרסם ולשגשג בזכות עצמה בלבד, הלא היא - אנג'לינה ג'ולי. למעשה, היא מזכירה לכל הנשים והנערות שהאדם היחיד שיכול להגדיר אותן - הוא הן עצמן. אין סיבה מוצדקת לכך שמישהי תגדיר את עצמה או תוגדר על ידי החברה באופן שמסתמך רק על פי סביבתה. בעיניי, חשוב שכל אחת תזכור עד כמה היא מיוחדת וחזקה בתור עצמה, ושהיא לא צריכה שאף אחד או אחת יגדירו אותה".

© צילום: Fotolia

"ותרו על סיפור העבר שעוצר אתכם מללכת קדימה. ספרו לעצמכן סיפור חדש שאתן מוכנות להקים וליצור" (אופרה וינפרי)

יעל פיליפוביץ: "בחרתי במשפט הזה כי בעיניי הוא לגמרי מעורר השראה וגורם לנו לראות את הדברים אחרת. החיים הם קצרים, אסור ״להיתקע״ בעבר כי זה לא יוביל אותנו קדימה. במקום זאת, גם אם חווינו את הדבר הנורא ביותר; צריך לאסוף כוחות, לקום ולצמוח. בעצם ברגע שמוותרים על ״העבר״ - אפשר להתקדם הלאה, לבנות סיפור חדש בעצמנו ולהחליט מה תהיה העלילה. אנחנו יכולים לשנות דברים וליצור לנו סיפור משלנו ואם נאמין בו - הוא גם עשוי להתגשם".

© צילום: Fotolia

"אין גבול למה שאנחנו, כנשים, יכולות להשיג" (מישל אובמה)

ליאב רוזן: "זה אולי נשמע ציטוט מעט קלישאתי, אבל אני באמת ובתמים מאמינה שאנחנו, הנשים, יכולות להשיג כל מה שרק נרצה. בתפיסה שלי, אני לא רואה סיבה שאישה לא תוכל להשיג בדיוק אותו הדבר כמו גבר. אני אישית, לא רואה את יום האישה כיום שנועד להאדיר את המין הנשי, אלא כיום שנועד לחזק את השיוויון המגדרי. אני חושבת שברגע שנבין שאין לנו שום דבר שעוצר אותנו מלהצליח בגדול, השמיים באמת יהיו הגבול".

 

© צילום: Sutterstock

"אפילו כשהתחלתי לשחק בגיל 14, אני יודעת שמעולם לא שקלתי כישלון" (ג'ניפר לורנס)

כתבות יחסים מאחלות לכן יום האישה שמח!

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• אתם קבעתם: כך תהפכו את הדייט הראשון למושלם
• בלי סודות: "לא בטוחה ברגשות שלי לחבר הכי טוב"
• טור דעה: מה עדיף - אהבה או קריירה?

proud.and.strong@

הכירו את עמוד הגאווה הגדול בישראל שלגמרי מקבל את כולם! בעמוד זה תוכלו למצוא מגוון של מימס סופר מצחיקים, תשובות לשאלות והתייעצויות. כמו כן, חשוב לציין כי התוכן הלהט״בי מקורי, שנון וללא ספק מעורר מחשבה והומור. לא יודעים מה איתכם, אבל אנחנו כבר עקבנו.

les_confessions_@

העמוד הבא הוא עמוד ווידויים שנעשה במיוחד ללסביות. בעמוד זה תוכלו למצוא מגוון ווידויים של בנות על מקרים שחוו, קשיים או חוויות מהזוגיות. כל הווידויים נעשים בצורה אנונימית ודיסקרטית כך שאין ממה לחשוש. בנוסף, תוכלו למצוא מגוון סקרים, המלצות לסדרות ואפילו אפשרות להכיר בנות אחרות. אחד הדברים החשובים ביותר שהעמוד הזה נותן הוא מענה ועזרה לאותן בנות שנמצאות בצרה ולכן, אין ספק שמדובר בעמוד עם מטרה חשובה.

lgbt_israel@

עמוד הקהילה הגאה הבא הוא עמוד בעל תוכן מאוד משמעותי שמשלב הכל. תוכלו למצוא בו מימס מצחיקים, טיפים ליציאה מהארון, וידויים אנונימיים ושלל כתבות בנושא. העמוד פועל כבר למעלה מארבע שנים ואין ספק שהוא לגמרי שווה עוקב.

lgbt.proudly@

בעמוד הבא תוכלו למצוא מגוון מימס ובדיחות מצחיקות, וידויים אישיים, הסבר על מושגים הקשורים לקהילה, מקום להכיר אנשים חדשים, טיפים, שאלות ואפילו סרטוני טיקטוק מצחיקים ומרגשים. העמוד מנוהל על ידי מנהלת אחת שללא ספק עושה עבודה טובה וההשקעה הזאת לגמרי שווה את העוקב.

lesbian_israel@

את עמוד הממים הרשמי של הלסביות בישראל כבר הכרתם? אם לא, זה הזמן להכיר. מדובר בעמוד סופר מצחיק ומקורי שמעלה מימס מטורפים וקורעים מצחוק. עוד תוכלו למצוא בעמוד: משפטים מעוררי השראה, פינה של ״הידעת״ שתעשיר את הידע שלכם, וכמובן סקרים. זה הזמן לעקוב!

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לקראת הוולנטיין: בואו לגלות איזה זר פרחים אתם?
• דייט בהתנדבות: כך תחגגו את יום האהבה על ידי תרומה לקהילה
• בלי סודות: "מפחד לצאת מהארון בגלל אבא"

עידו סטבסקי הוא נער בן 18, מתנדב במד"א ובן הזוג של עמרי שגב (21), חייל בצבא. השניים גרים בחיפה, הכירו דרך חברה משותפת וכיום הם ביחד כבר למעלה משנה וחצי.

אנג’ל שווץ היא נערה בת 17 המתגוררת בעיר חיפה ובת הזוג של שיר חזן (17.5) מאשקלון. השתיים הכירו דרך הרשת החברתית- אינסטגרם, וכיום הן יחד קרוב לארבעה חודשים.

איך המשפחה והסביבה קיבלו את הזוגיות שלכם?

עידו: "בהתחלה זה היה מעט מורכב, לא כל כך ידענו כיצד לספר זאת למשפחה. אבל בסופו של דבר, המשפחה וגם החברים קיבלו אותנו בצורה מאוד יפה".

אנג׳ל: "כולם מאוד מקבלים את הזוגיות שלנו. אמא שלי מאוד אוהבת את שיר ואפילו שכפלה לה מפתח לבית (!). מבחינת החברים שלי, שיר היא חלק מ״החבורה״ ותמיד מוזמנת לצאת איתנו. מעבר לכך, החברות שלה הפכו להיות חברות קרובות גם שלי".

אנג'ל: "החברות שלה הפכו להיות חברות קרובות גם שלי" © צילום פרטי

האם נתקלתם בקשיים במהלך מערכת היחסים? אם כן, כיצד התמודדתם איתם?

עידו: "כמו לכל זוג, גם לנו יש כל מיני ריבים על דברים. הדרך הטובה ביותר כדי להתמודד איתם, היא לנסות להבין את הצד השני ולפעמים אפילו לוותר למענו".

אנג׳ל: "כן, נתקלנו בקשיים ואני בטוחה שעוד ניתקל אבל זה טבעי לגמרי. אנחנו מתמודדות עם זה ביחד ומדברות על הכל. כשיש בעיה כל אחת אומרת את הצד שלה ואנחנו מנסות להגיע לפתרון משותף".

מה דעתכם על יום האהבה? האם תחגגו אותו? ואם כן, כיצד?

עידו: "אני לגמרי מתחבר לרעיון הזה. לדעתי זה מאוד נחמד שיש יום כזה שאפשר לציין בו אהבה קצת יותר מאשר בכל יום רגיל. אנחנו נחגוג אותו ביציאה למסעדה ונסיים בסרט".

אנג׳ל: "גם אני חושבת שזה טוב שיש יום מיוחד שאפשר לציין בו אהבה, אנחנו נחגוג אותו זו עם זו ביציאה להמבורגר!".

עידו: "לדעתי זה יפה שיש יום שאפשר לציין בו אהבה קצת יותר מאשר בכל יום רגיל" © צילום פרטי

גם אנג'ל וגם עידו טוענים כי יום האהבה של זוגות סטרייטים ושל זוגות להטבי״ם נראה אותו הדבר. אנג'ל מוסיפה ואומרת כי: "זוגות להט"בים לא שונים מזוגות סטרייטים, יום האהבה שלנו נראה דומה".

ביום האהבה, רבים נוהגים לתת מתנות לבני זוגם. איזו מתנה הייתם ממליצים להביא?

עידו: "אני למשל, הייתי מאוד שמח לקבל טבעת, שרשרת או אפילו דובי. לעומת זאת, בן הזוג שלי היה שמח לקבל חולצה או נעליים. אבל לדעתי המתנה הטובה ביותר היא דובי. זה מתנה סופר חמודה לתת, והיא יכולה להיות לידך בלילה, גם כשבן זוג לא לידך".

אנג׳ל: "הייתי ממליצה להביא כל מיני דברים יפים וקיטשיים כאלה כמו שוקולדים, דובי או תכשיט. יש גם צמידים עם כיתוב שאפשר לבחור, זה לגמרי מגניב".

© צילום פרטי

לסיום, מה הטיפ שלכם לשמירה על זוגיות טובה ומוצלחת?

עידו: "לנסות להבין את הצד השני גם כשזה קשה. לנסות לחשוב מה הם היו רוצים ולמצוא פשרה שתתאים".

אנג׳ל: "לדבר תמיד על הכל ואם יש משהו שמפריע, לא לשמור בבטן. שתפו את הרגשות והמחשבות שלכם עם בני הזוג ונסו להיות כמה שיותר פתוחים זה עם זה".

ערוץ יחסים מאחל לכם יום אהבה שמח!

• שבוע הכפילים: הזוגות המפורסמים שדומים זה לזה
• דמי לובאטו על יציאתה מהארון: "רעדתי, בכיתי והייתי ממש מוצפת ברגשות"
• שחקו וגלו: מהו התחביב הזוגי המושלם עבורכם?

"לא מצליחה להבין מה אני ולמי אני נמשכת"

בת 13 שואלת: "היי, אני בת 13 ואני לא בטוחה מה אני אוהבת ולמי אני נמשכת. לא מזמן היה לי קראש על חברה שלי והיא חיבבה אותי חזרה. הבעיה היא שיום לאחר מכן, היא אמרה לי שהיא לא רוצה להיות בזוגיות כי היא לא בטוחה במיניות שלה. מאז אני לא מרגישה משיכה לאף אחד (בנים או בנות), אני לא מצליחה להבין מה אני והאם זה קשור לגיל. אני לסבית או בי?"

תשובת היועצת: "שלום רב ותודה שפנית אלינו. את כנראה נערה חזקה ואחראית אם את מתייעצת לגבי נושאים שלא תמיד קל להתייעץ לגביהם. מה שאת מתארת בפנייתך הוא טבעי מאוד לגילך. את עדיין צעירה מאוד ובגילך, הרבה פעמים עדיין לא ברור מהי הנטייה המינית שלנו. כדאי לדעת כי כל בני האדם נמצאים על רצף שבקצהו האחד הטרוסקסואליות מובהקת (העדפה ברורה לבני המין השני), ואילו בקצהו השני הומוסקסואליות מובהקת (העדפה ברורה לבני מיננו). רובנו נמצאים במיקום כלשהו על הרצף הזה, מכאן טבעי להתלבט מה אנחנו מעדיפים מבחינה מינית. ככל שאנו מתבגרים, ההעדפות שלנו נהיות בדרך כלל ברורות יותר עבורנו וגם ניסיון החיים שצברנו עושה את שלו ומוביל אותנו לבחירות המועדפות עלינו. עם זאת, ייתכן גם מצב שבו בגיל מבוגר יותר נשנה את העדפותינו ונרצה לקיים מערכות יחסים שונות. ייתכן גם מצב שבו אנשים לא בוחרים באופן מובהק צד אחד, אלא יוצרים מערכות יחסים זוגיות על בסיס ההתאהבות שלהם באישיות של בן האדם, בלי קשר למינו. מציעה לך לא למהר למסקנות לגבי ההעדפות שלך ולהחליט שאת כזו או כזו, אלא לתת להתנסויות שלך להתרחש, לרגש אותך, ולצמוח דרכן. אגב, משיכה מינית איננה מחייבת התנסות כדי לדעת אם אנו נמשכים לאדם כזה או אחר. משיכה מינית היא תחושה שעומדת בפני עצמה, גם אם אינה כוללת התנסות מעשית. שיהיה הרבה בהצלחה".

© צילום: Shutterstock

"האם היצר המיני הגברי ניתן לשליטה?"

בן 18 שואל: "שלום, רציתי לדעת האם היצר המיני של גברים ניתן לשליטה? משמע, האם אני יכול 'להתעלם' מההורמונים בגוף שלי ולא להביא את עצמי לידי פורקן מיני? ומעבר לכך, האם זה חריג לאונן על פורנו או על תמונות?"

תשובת היועצת: "שלום לך, אני שמחה שפנית אלינו בנושא אינטימי ורגיש, בוודאי לא היה פשוט לפנות אלינו אך בכל זאת עשית זאת – זה בהחלט מראה על בגרות ובשלות. אנסה לשקף לך מה אני מבינה מהשאלות שלך מתוך תקווה שכך אוכל לענות ולעזור לך. על פי שאלתך, אני מבינה שיש לך קושי עם אוננות. אנחנו בדלת פתוחה רואים באוננות כפעילות טבעית ונורמלית וגם כדרך להכרת הגוף שלנו והמיניות שלנו וממליצים עלייה. אם יש לך אתגר בנושא, אתה צריך לפעול לפי הדרך שמתאימה לך. לכן, אם כיבוש היצר יותר מתאים לך בראיית העולם שלך, אז אולי כדאי לך להפסיק או לפחות לנסות להפחית לאונן. ההחלטה היא בידיך לפי מה שמתאים לך יותר. הכי חשוב שתעשה מה שעושה לך טוב. אתה שואל אם זה חריג לאונן על פורנו, אז התשובה שלי היא שלא, זה בהחלט לא חריג, אבל גם בהחלט לא מומלץ. אם בוחרים לאונן, עדיף לאונן מהדמיון, ליצור בראש תמונה שתגרום לך לעוררות מינית או להמציא סיפור ולזרום איתו. להפעיל את הדמיון ולא את הפורנו. הפורנוגרפיה מזיקה, היא יוצרת תמונה שקרית של יחסי מין, שהמציאות שונה מאד ממנה. לדוגמא- איברי המין במציאות לא נראים כמו בסרטים, או חוסר תקשורת ואינטימיות. לכן אני ממליצה לך להיפרד מהפורנו, ובכך גם אולי תתבטא השליטה שלך ביצר המיני ותוכל לענות על השאלה הזאת בעצמך. שיהיה הרבה בהצלחה".

© צילום: Fotolia

"האם יש דרך לטפל בכאב שנוצר מיחסי מין?"

בן 19 שואל: "שלום, חברה שלי ואני שוכבים באופן קבוע, משתמשים תמיד בקונדום ואני שם על איבר המין שלי חומר סיכה באופן קבוע. הרבה פעמים לאחר החדירה הראשונה במסגרת האקט המיני - מאוד כואב לה באיבר המין, והיא מבקשת שאפסיק. אני חושב שאפשר להגיד שהאיבר שלי גדול מהממוצע וגם די עבה, ככה שיכול להיות שהכאב נגרם מזה. בכל מקרה, אשמח לדעת אם יש דרך לטפל בכאב, כדי שנוכל לשכב מתי שבא לנו בלי להתבאס מהכאב / לבזבז חומר סיכה וקונדום"

תשובת היועצת: "שלום רב, אני שמחה שפנית אלינו, השאלה שלך מראה כי אכפת לך מבת זוגך וכי אתה קשוב לה וגם לעצמך. כל הכבוד על השימוש בקונדום ובחומר סיכה. מעבר לכך שקונדום מונע מעבר מחלות מין (גם כאלה שמועברות במגע) וגם מונע הריון, הוא יכול לעזור בחדירה בכך שהוא הופך את איבר המין לחלק יותר. חומר סיכה מוריד את החיכוך עוד יותר ואמור לאפשר חדירה קלה ונעימה יותר. יחד עם זאת, אתה מתאר מצב שבו בכל זאת כואב לחברה שלך לאחר זמן קצר מרגע החדירה. הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות: ייתכן והחברה שלך צעירה והגוף שלה עדיין מתפתח וכתוצאה מכך עדין מידי לחדירה, ייתכן והיא לא מרגישה שיש לה מספיק פרטיות במקום בו אתם מקיימים את יחסי המין, או שבכל זאת היא חוששת (למרות השימוש בקונדום) מכניסה להריון או מעבר מחלות מין, דבר שגורם לה להיות בלחץ ובכך לכווץ את שרירי הגוף שלה, כולל אלה שנמצאים בנרתיק. שים לב, היא יכולה להיות בלחץ גם ממקרים אחרים שלא קשורים אליכם, כמו עבודה, משפחה, ריב עם חברה, מצב בטחוני או כל דבר אחר בחיים שלה שמעורר אצלה סטרס. סיבה נוספת יכולה להיות שהיא לא רטובה מספיק באיבר המין, או לא מספיק מגורה או באווירה המתאימה ליחסי מין. עוד סיבה יכולה להיות כניסה עמוקה או חזקה מידי של איבר המין שלך אל הנרתיק שלה. כדאי לכם לדבר ולהעלות את הנושאים הללו, ולברר ביחד מה הסיבה שבגללה היא מרגישה כאב או חוסר נוחות בעת החדירה.

כמו כן, אמליץ לך שתברר איתה עד כמה היא מאוננת ועד כמה היא מרגישה בנוח עם איבר המין שלה. ככל שהיא תאונן יותר ותכיר את עצמה יותר טוב, כך היא תוכל לכוון אותך לדרך המיטבית לגרום לה עונג. על מנת להקל ולהגביר את ההנאה אצל שניכם, אמליץ לך לפעול בסדר הפעולות הבא: ראשית, השקיעו במשחק המקדים, ביצירת האווירה הרגועה, בשיח ובמגע (לא בהכרח באברי המין), בנשיקות וחיבוקים. חשוב גם להדגיש כי מחקרים מראים כי 80% מהנשים לא גומרות מחדירה, אלא נהנות בעיקר ממגע חיצוני בדגדגן. אוסיף ואומר שסקס לא חייב לכלול בהכרח חדירה או להיות מורכב מחדירה בלבד. אתה יכול להמשיך ולגרות ולענג אותה על ידי מגע ובכלל לחקור ביחד את הגוף שלה ושלך ולגלות מה עושה לכם טוב. כל זה אמור לגרום לה להיות רטובה באיבר המין ובנרתיק ובכך אתה תדע שהיא מוכנה לחדירה. ניתן ואף רצוי שהיא תגיע לאורגזמה לפני החדירה, ובכך היא תהיה משוחררת יותר. חשוב לדעת שנשים, בניגוד לגברים, יכולות להגיע למספר אורגזמות במהלך אקט מיני אחד. יחד עם זאת, זה יכל להשתנות מאישה לאישה כך שחשוב לשים לב לתחושות של בת זוגתך. ניתן להוסיף לפני החדירה עוד חומר סיכה, אבל הנקודה היא שלרוב, אם האישה לא רטובה- היא כנראה לא מוכנה לחדירה. לפני שאתה מכניס את איבר המין שלך, אתה יכול לנסות להחדיר אצבע אחת, לאט ובעדינות, ולאחר מכן שתיים, ובכך להרגיל את גופה לתחושה הזאת. זה תהליך שיכל לקחת גם כמה מפגשים. לבסוף, אתה יכול לנסות להכניס את איבר המין שלך, לאט, בשלבים, בהתחלה רק את הקצה, ולאט לאט להכניס את כולו. תוך כדי חשוב שתדברו, שהיא תגיד לך מה נעים ושאתה תהיה קשוב לשפת הגוף שלה. במידה וכל העצות האלה לא עוזרות, ובמידה ויש לכם ספק נוסף, אתם מוזמנים לקבוע תור לרופא/ת נשים ולבדוק האם יש גורם נוסף רפואי לתחושות שלה. אתה ובת זוגתך מוזמנים להמשיך ולפנות אלינו באינטרנט, בטלפון או אפילו להגיע לסניף דלת פתוחה הקרוב לביתכם בשביל לקבל ייעוץ נוסף. שיהיה הרבה בהצלחה".

"דלת פתוחה" הוא מרכז הנותן ייעוץ לבני הנוער בכל הקשור לאהבה, גיל ההתבגרות ומיניות. ניתן לקבל ייעוץ ותמיכה בסניפי דלת פתוחה או באתר האינטרנט https://www.opendoor.org.il/.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• שחקו וגלו: מהו התחביב הזוגי המושלם עבורכם?
• לאב סטוריז: ציטוטים מרגשים על אהבה מתוך ספרים
• בלי סודות: "נמשך לבנים וזה מפחיד אותי"
  

הווידוי המרגש ומעורר ההשראה של לובאטו, נאמר על ידה במהלך התארחותה בתוכנית האירוח של אנדי כהן. לדבריה, היא יצאה מהארון מול הוריה עוד בשנת 2017 והיא מאוד חששה מתגובתם. היא איננה ידעה כיצד הם יגיבו לתגלית המרעישה, ויותר מכל - היא לא ידעה כיצד לספר להם שיתכן שהיא תבלה את שארית חייה עם אישה, מבלי שיגיבו לכך באופן שלילי.

בסופו של דבר, לשמחתה (ולשמחתנו) - הוריה של לובאטו קיבלו אותה כמו שהיא והגיבו באופן חיובי ביותר. לדבריה: "היציאה מהארון הייתה מאוד אמוציונלית וקשה עבורי, אך זה בהחלט היה רגע יפה ומרגש. אחרי שהכל נגמר - אני רעדתי, בכיתי והייתי ממש מוצפת ברגשות". אומנם היציאה מהארון לא הייתה פשוטה עבור לובאטו ודרשה ממנה המון כוחות נפשיים, אך היא נגמרה באופן הרבה יותר חיובי מהמצופה.

לובאטו הוסיפה ואמרה שאביה לא היה מופתע מהווידוי שלה ותמך בה יותר ממה שהיא ציפתה. אולם, ההפתעה האמיתית הייתה התגובה של אמה, שלדבריה של לובאטו: "היא הייתה האדם שהכי חששתי מהתגובה שלו. הייתי מאוד לחוצה לפני שיצאתי בפניה מהארון, אבל בסופו של דבר היא פשוט אמרה לי 'אני רק רוצה שתהי מאושרת'". 

© צילום מסך מאינסטגרם @ddlovato

כזכור, זוהי לא הפעם הראשונה שבה לובאטו מדברת בפתיחות על נטיותיה המיניות: בשנת 2018, במהלך ראיון למגזין InStyle, לובאטו שיתפה את מעריציה בכך שהיא איננה נמשכת למין או מגדר ספציפי, אלא שהיא מעדיפה לא להגדיר את עצמה באופן חד משמעי. לדבריה: "אני חושבת שכל אהבה היא אהבה אמיתית, וניתן לחוש אותה עם כל המגדרים. אני אוהבת את החופש לפלרטט עם כל אחד או אחת, ללא קשר למגדר או למין שלהם". 

למעשה, לובאטו נמנעת מהגדרה עצמית מדויקת ובכך מזכירה לכולכם וכולכן שיש בידיכם את הזכות והיכולת לחיות בחופשיות, ללא הגדרות חד משמעיות וללא היכנעות ללחץ חברתי ומוסכמות חברתיות נפוצות. עליכם לזכור שחוסר יכולת להגדיר את המשיכה המינית שלכם היא לגיטימית לחלוטין, וקיימת אפילו בקרב אנשים מבוגרים ומפורסמים, כמו לובאטו. קבלו את עצמכם והכילו את כל המורכבויות שלכם, כי הן אלה שהופכות אתכם למי שאתם. 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• שחקו וגלו: מהו התחביב הזוגי המושלם עבורכם?
• לאב סטוריז: ציטוטים מרגשים על אהבה מתוך ספרים
• בלי סודות: "נמשך לבנים וזה מפחיד אותי"

יובל וודאי מוכרת לרובכם מהצמד המצליח - ״יובליה״, שכלל אותה ואת היוטיוברית ליה נגה. השתיים התחילו יחדיו בערוץ יוטיוב משותף שהגיע ללמעלה מ130,000 רשומים. כיום היא מתחזקת ערוץ יוטיוב אישי משלה שצבר יותר ממיליון צפיות.

ספרי לנו קצת על הבריונות שאת חווה

״יש לי גוף שהוא קצת חורג מהנורמה, אני אוהבת אותו ולמדתי להיות שלמה איתו. אבל כל פעם שאני מעלה תמונה או סרטון בו אני לובשת חולצה שהיא מעט חשופה או צמודה, אני מקבלת המון תגובות רעות ופוגעניות. כותבים לי שאני לא חינוכית, שאני מגעילה או שיש לי גוף מכוער - רק בגלל שהוא טיפה מעל הממוצע״.

כיצד את מתמודדת עם התגובות הרעות האלה?

״אני ביוטיוב מגיל 13. זה משהו שגדלתי והתרגלתי אליו, אז למדתי איך להתמודד עם זה. למרות זאת, התגובות לגבי הגוף שלי כן משפיעות עליי, הן גורמות לי למחוק לפעמים דברים שאני מעלה או להרגיש רע עם עצמי. ההתמודדות שלי היא בעיקר לצחוק על זה, יש לי הומור עצמי גבוה ובלי היכולת הזו, היה לי הרבה יותר קשה לספוג את זה. בנוסף, אני תמיד משתפת ומדברת על דברים כאלה עם המשפחה, חברים ובן הזוג שלי שחר. הם מאוד תומכים בי ומבינים שזה חלק ״מהשגרה״ שלי. חשוב לזכור גם שלצד התגובות הרעות יש גם המון תגובות טובות שמחממות את הלב".

© יובל: "תגובות רעות גורמות לי לפעמים למחוק דברים שאני מעלה" צילום: סער פסח

מה דעתך על רשתות חברתיות כמו אינסטגרם וטיקטוק? האם לדעתך יש להן קשר לבריונות ודימוי גוף?

״אני חושבת שהרבה ילדים מרשים לעצמם להתבטא ולהגיב ברשתות כאלה ואחרות תגובות רעות שפוגעות, הם כנראה לא מבינים את ההשלכות של הדבר. אם יש מישהו שהוא קצת מלא, או לחילופין רזה, ייתכן שירשמו לו תגובות לא נעימות שעשויות לפגוע בו ובדימוי הגוף שלו. אני חושבת שהתגובות הללו מונעות מאנשים להעלות לרשת תמונות שהם אוהבים, ומרגישים איתן בנוח. לדעתי, היום כדי להעלות תוכן באופן קבוע, צריך להיות מאוד חזק. זה לא פשוט להתמודד עם זה - מניסיון אישי".

האם את נתקלת בתגובות פוגעניות כאלה גם במציאות?

״רוב התגובות הן ברשתות החברתיות, למרות שנתקלתי לפעמים בהערות לא נעימות מבנים ברחוב. אבל לפני כחודשיים, נתקלתי בחוויה מאוד לא נעימה בבית הספר. הגעתי מוקדם וכשנכנסתי לכיתה, ראיתי שעל כל שולחן מצויר בטיפקס, גוף עם חזה גדול ומעל רשום השם שלי. זה היה על כל השולחנות, בגדלים שונים והייתי פשוט בהלם. סיפרתי למורים ולחברים והם ישר עזרו לי להוריד את זה. עד היום אנחנו לא יודעים מי עשה את זה, אבל לדעתי זה נעשה מתוך הומור. כנראה מי שעשה זאת לא חשב על ההשלכות של הדבר... כשסיפרתי את זה פעם ראשונה לחברות שלי, התחלתי לבכות, כי פתאום קלטתי עד כמה זה פגע בי, כאב לי לראות את זה. בהמשך סיפרתי גם למשפחה שלי על המקרה, כי אני מאמינה שאסור לשמור דברים כאלה בבטן. כולם עודדו ותמכו בי וזה עזר לי מאוד. החלטתי לשתף את זה בסטורי שלי וגיליתי שזה השפיע על עוד אנשים. ילד שכתב לי תגובות רעות למשל, ביקש סליחה ואמר שלא הבין עד כמה שזה פוגע. אני לא כועסת על מה שקרה כי אנשים לא תמיד מבינים את ההשלכות של המעשים שלהם, אבל אני באמת מקווה שזה ישתנה".

© צילום: סער פסח

כיצד לדעתך אפשר לנסות למגר את התופעה של בודי שיימינג?

״אני חושבת שלא משנה אם אתם מעל או מתחת לממוצע - לאנשים תמיד יהיה מה להגיד וזה פוגע. הרבה פעמים הסביבה גורמת לך לרצות ההפך ולהרגיש לא שלם עם עצמך. צריך להתמודד עם המלחמה הזו שהחברה מכתיבה. זה יכול לבוא מקנאה, חוסר ביטחון או אפילו מתקופה רעה שבן אדם עובר ובוחר ״להוציא״ את זה על אחרים. לכן צריך לחשוב רגע לפני שפועלים ולהבין שזה באמת משפיע ופוגע באותם אנשים. אני חושבת שזה מאוד חשוב לדבר את הנושא הזה כמה שיותר; בין אם זה ברשתות החברתיות, בטלויזיה או אפילו בבית הספר. למרות הכל, יש לי תקווה שזה ישתנה".

לסיום, מה המסר שלך לבני נוער שחווים בריונות ובודי שיימינג?

״אשמח להעביר מסר לכל מי שחווה בריונות ונתקל בסיטואציות דומות - אל תתנו לזה להשפיע עליכם! אני יודעת כמה זה קשה, נסו שלא להתמודד עם זה לבד. דברו עם חברים, משפחה או אפילו יועצת של בית הספר. ולאלו שיושבים מאחורי המקלדת וכותבים תגובות רעות- נסו לשים את עצמכם בנעליים של אלו שאתם מגיבים להם, ותבינו את התחושה שאנחנו מרגישים. אני מבקשת מכם לחשוב לפני שאתם מקלידים".

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לאב סטוריז: ציטוטים מרגשים על אהבה מתוך ספרים
• בלי סודות: "נמשך לבנים וזה מפחיד אותי"
• לקראת יום הגנת הפרטיות: כך תגנו על הפרטיות שלכם ברשת

© באדיבות חברת מאטל

לראשונה, משיקים בובות ברבי המשלבות עוד ועוד מאפיינים מגדריים, פיזיים ותרבותיים שונים, כולל גווני עור, צבעי עיניים, צבעים וטקסטורות שיער שונות, מבני גוף ופנים, וסגנונות אופנתיים מגוונים.  המטרה היא לעודד בנות ונערות להתחבר לסוגים שונים של נשים ואנשים, ולחוות ולהתוודע לעולם הרחב סביבן.

לראשונה תושק בובת ברבי ללא שיער, ברבי כהת עור עם פרוטזה זהובה וברבי עם מחלת העור הנדירה ויטיליגו (בהקת) שיוצרה בליווי צמוד של רופא עור ואשר אב הטיפוס שלה הוצג בשנה שעברה באינסטגרם של ברבי. בנוסף, לראשונה יושקו גם בובות קן עם שיער ארוך וקן ג'ינג'י. 

© באדיבות חברת מאטל

בנוסף יושק גם קו חדש של 'וולנס' ובריאות שחשוף ילדות ונערות ליתרונות אורח החיים הבריא באמצעות משחק, בין היתר קולקציה זו תכלול בובה שמתרגלת מדיטציה ומיינדפולנס באמצעות חמישה תרגילים שכוללים אפקטים של אור וצליל שמעודדים את הצעירות לנסות התרגול גם בעצמן.

• לקראת יום הגנת הפרטיות: כך תגנו על הפרטיות שלכם ברשת
• טיילור סוויפט: "יש לי עבר של הפרעות אכילה"
• בחנו את עצמכם: האם תמצאו השנה אהבה?

"נמשך לבנים וזה מפחיד אותי"

בן 16 שואל: "היי, לאחרונה התחלתי לשים לב שאני נמשך קצת לבנים וזה ממש מפחיד אותי. אני לא רוצה את זה בכלל, אני אוהב בנות. אבל לפעמים, כשאני מאונן, אני חושב על זה הרבה ואני לא יודע מה אפשר לעשות. אני לא מאמין שנטייה מינית זה משהו שנולדים איתו"

תשובת היועצת: "היי, אני שמחה שפנית אלינו. מה שאתה מתאר נשמע מורכב ואני רוצה לחזק אותך שאתה מתייעץ לגבי נושאים שלא תמיד קל לדבר עליהם. אני מבינה את תחושת הפחד שאתה מתאר, קורה לך משהו שאתה לא מבין וזה יכול להיות מפחיד ומבלבל. בגיל ההתבגרות אנחנו עוברים שינויים גופניים, חברתיים ומיניים, חשוב שתדע שבגיל ההתבגרות התנסות וחקירה מינית היא נורמלית לגמרי, ולא בהכרח מעידה על הנטייה המינית. אבל גם חשוב שתדע שזה בסדר להימשך לבני המין שלך ושאין בזה שום דבר פסול. אני רוצה להרגיע אותך ולספר לך שנערים רבים פונים אלינו בגלל ההמשכות שלהם לבנים אחרים, ועל אף שכרגע זה מפחיד אותך, חשוב שתזכור שאתה חווה תחושות שרבים מתמודדים איתם בגיל התבגרות, ואולי בהמשך תתעצב באופן יציב יותר נטייתך המינית. בינתיים נסה להירגע, זה טבעי ונורמלי לפנטז על כל מיני דברים במהלך האוננות ושלב החקירה שאתה מתאר הוא טבעי לגמרי".

© צילום: gettyimages.IL

"מודאגת כי המחזור מאחר"

בת 12 שואלת: "היי, קיבלתי את המחזור הראשון שלי לפני קצת יותר משנה (בגיל 11 וחצי ועכשיו אני 12.9). מההתחלה המחזור שלי היה סדיר ותמיד הגיע בזמנים. הייתי אמורה לקבל שוב כבר לפני שבוע וחצי והוא לא מגיע! זה ממש מדאיג אותי ואני לא יודעת מה לעשות, אשמח לעזרה"

תשובת היועצת: "שלום יקירה, קודם כל, כל הכבוד לך שאת שואלת ומתעניינת, חשוב להיות מודעות לשינויים הקורים בגופינו ולהתפתחות שלנו. זה לא תמיד פשוט להתייעץ בנושאים אלו ואני ממש שמחה שאת מתייעצת לגביי תהליכים שקורים בגוף שלך. בגילך, הגוף עובר שינויים משמעותיים וחלקם זה קבלת הווסת. זה לגמרי נורמלי שבחודשים ואפילו השנים הראשונות מאז הווסת הראשונה, המחזור שלך יהיה לא סדיר, כך שאיחור של כמה ימים למחזור שלך הוא בסדר גמור ולא אמור להדאיג אותך. בנוסף, חשוב לדעת שישנם כמה דברים שעשויים להשפיע על המחזור שלך. חשוב שתהיה תזונה נכונה וגם מספיק שעות שינה, אלו דברים חשובים אשר משפיעים על ההתפתחות התקינה שלך ועל סדירות המחזור. ייתכן כי לחץ מהלימודים, מאיחור המחזור עצמו, או אירועים כלשהם בחיים שלך משפיעים על הגוף שלך וגורמים לאיחור הווסת. זה נורמאלי לגמרי ואת יכולה להיות רגועה. כדאי גם שתדעי שהמחזור החודשי של אישה מורכב מכמה שלבים. אני מצרפת סרטון מעולה שמפרט בצורה מאוד טובה על המחזור ועל ההפרשות לאורך החודש, ככה תוכלי להבין את משמעותן. במידה ואת עדיין מודאגת, או מרגישה דברים חריגים בגוף שלך, את מוזמנת להיוועץ עם רופאת נשים. תוכלי גם להגיע לסניף דלת פתוחה הקרוב לביתך ולקבל יעוץ נוסף וגם להיפגש עם רופאת נשים. שיהיה הרבה בהצלחה".

"מדממת אחרי יחסי מין, יש למה לחשוש?"

בת 19 שואלת: "היי, לפני שבוע אני וחבר שלי קיימנו יחסי מין ונקרע לנו הקונדום. כמובן שמיד לאחר מכן לקחתי פוסטינור, וחשוב לציין שיום לפני זה סיימתי מחזור. אחרי המקרה התחלתי לדמם, כמו מחזור שמלווה בכאבי מחזור, האם יש למה לחשוש? האם זה במקום מחזור? למה לצפות?"

תשובת היועצת: "שלום רב, תודה שפנית אלינו. אני מבינה את הלחץ וטוב שאת בודקת ומבררת. התופעה של דימום לאחר לקיחת פוסטינור היא מאוד נפוצה, וזו אחת מתופעות הלוואי של כדור זה (את יכולה לראות גם בעלון לצרכן). לכן, אין לך מה לחשוש, הדימום יכול להימשך מספר ימים לאחר נטילת הכדור. הווסת צפויה להופיע במועד הצפוי אך ייתכן ויהיו שינויים קלים והיא תופיע בצורה לא סדירה. בכל מקרה, במידה ואת מוטרדת לגבי המוגנות שלך מפני הריון, אני ממליץ לך לעשות בדיקת היריון ביתית לאחר 14 יום מקיום יחסי המין הלא מוגנים, על מנת לשלול את האפשרות".

"דלת פתוחה" הוא מרכז הנותן ייעוץ לבני הנוער בכל הקשור לאהבה, גיל ההתבגרות ומיניות. ניתן לקבל ייעוץ ותמיכה בסניפי דלת פתוחה או באתר האינטרנט https://www.opendoor.org.il/.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בחנו את עצמכם: האם תמצאו השנה אהבה?
• אהבה מהסרטים: סיפורי האהבה מאחורי הסרטים המוכרים
• בזוגיות מאושרת? עמודי האינסטגרם שאתם חייבים לעקוב אחריהם
  

על פי מגזין Variety, טיילור מדברת בסרט התיעודי החדש בפעם הראשונה על סוגיות דימוי הגוף שלה, וכיצד זה השפיע על האכילה שלה מוקדם יותר בקריירה שלה. היא מספרת בראיון לאותו מגזין כי יש לה מערכת יחסים לא בריאה עם אוכל- "אני זוכרת איך הכל התחיל. הייתי בת 18 וזו הייתה הפעם הראשונה שהייתי על שער מגזין. הכותרת הייתה- 'בהריון בגיל 18?', זה קרה בגלל שלבשתי משהו שגרם לבטן התחתונה להראות לא שטוחה. זה היה כמו עונש" סיפרה טיילור.

בסרט, מספרת טיילור כי הביקורות האינסופיות בתקשורת על צורות גוף כאלה ואחרות, תורמות למחשבות כאלה ולדימוי עצמי נמוך- "אם אתה רזה מספיק, אז אין לך את הגוף הזה שכולם רוצים," היא אומרת בסרט. "אבל אם יש לך מספיק משקל כדי לקבל את הגוף המתאים, אז הבטן שלך לא מספיק שטוחה. הכל פשוט בלתי אפשרי".

טיילור ממשיכה ומספרת על ההשפעות השליליות שהפרעות האכילה גרמו לה- "חשבתי שאני אמורה להרגיש שאני מתעלפת בסוף כל הופעה, או באמצע שלה. אבל עכשיו אני מבינה שזה לא אמור להיות ככה. אם אתה אוכל כמו שצריך אז יש לך אנרגיה, אתה חזק, ואתה יכול להופיע ולעשות הכל".

"חשבתי שאני אמורה להרגיש שאני מתעלפת בסוף כל הופעה" © gettyimges.ILRich Fury

כעת מספרת טיילור, כי היא מנסה לבחור לאילו קולות היא מאפשרת להדהד בראשה- "זה מגוחך לומר 'לא אכפת לי מה מישהו חושב עלי', כי זה לא אפשרי. אבל אתה יכול להחליט אילו דעות חשובות יותר ועל אילו דעות אתה נותן יותר את הדעת. אני חושבת שזה חשוב למצוא איזו שהיא בגרות ואיזון בחיים שלך".

למרות המון דברים קשים שקורים כעת בחייה, טיילור מספרת שהיא שמחה עכשיו- "אני בוחרת עכשיו את מה שאכפת לי ממנו באמת ואני חושבת שזה עושה את ההבדל העצום."

צריך, אפשרי וחשוב לטפל בכל הפרעת אכילה על ידי אנשי מקצוע מוסמכים בלבד. יש לאן לפנות!

• אתר העמותה הישראלית למניעה, טיפול ומחקר בהפרעות אכילה

• מרכזי הטיפול בהפרעות אכילה בארץ

• רשימת המטפלים החברים בעמותה (כולל חיפוש לפי מקצוע ואיזור)

 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• שבוע מיניות בריאה: איפה עובר הגבול ומהי הטרדה?
• בלי סודות: "קבוצת החברים שלי מתחילה להתפרק"
• ניקי טוטוריאלס: "נולדתי בגוף הלא נכון, אני טרנסג'נדרית"
  

שוחחנו עם מתן עוזרי (17) תלמיד כיתה י"ב מנתניה, שהיה קורבן ללהט"בופוביה בכיתתו במהלך שיעור שעסק בדבריו של השר פרץ. עוזרי סיפר לנו על המקרה- "במהלך שיעור אקטואליה דיברנו על טיפולי המרה, ותוך כדי השיעור תלמיד מהכיתה שלי אמר לי 'מה מתן? עכשיו תלך לעשות טיפולי המרה?'. לא לקחתי את זה בצחוק ושאלתי את המורה אם היא מתכוונת להוציא אותו מהכיתה ולהפתעתי, היא לגמרי התעלמה ממני".

עוזרי ממשיך ומספר כי לאחר שהבין שמורתו איננה מתכוונת להוציא את התלמיד מהכיתה, הוא החליט לצאת בעצמו - "הסיטואציה הזאת פתחה לי המון צלקות מהעבר והזכירה לי אירועים טראומטיים שמזמן הדחקתי. בהפסקה, הסתובבתי במסדרון וראיתי את המורה, החלטתי לגשת אליה ולספר לה שעברתי התעללות קשה במשך שנים בבית הספר. אמרתי לה שהיום היא נתנה לזה מקום בכיתה שלה וזה לא מקובל מבחינתי". 

איך ההנהלה והמורים האחרים הגיבו למקרה?

"מורים ותלמידים רנדומליים ניגשו אליי, בעוד שגם המורה וגם המנהלת לא באו לבדוק מה קורה איתי. בהמשך, המורה התקשרה אליי ולא הייתי מסוגל לענות לה. אחרי זה היא התקשרה לאמא שלי וטענה לכאורה שהיא לא ידעה מה קרה בכיתה. בנוגע לתגובת ההנהלה, יצא לי לשוחח עם המנכ"ל והמנהלת ואפשר לומר שהם ניסו לעזור לי, אבל הרגשתי שהם לא ממש האמינו לי וחבל. מאוד נפגעתי מהתגובה שלהם, ואני חושב שהם בהחלט היו צריכים להגיב אחרת. במקרים כאלה, צריך להאמין לתלמידים ולהקשיב להם ואני לא הרגשתי שזה היה שם".

מתן עוזרי: "הסיטואציה הזאת פתחה לי המון צלקות מהעבר" © צילום פרטי

האם זה המקרה ההומופובי הראשון שחווית?

"ממש לא. מכיתה ז' עד כיתה ט' קיבלתי המון הערות הומופוביות על בסיס יומיומי, מכל מיני ילדים מהשכבה. אמנם ההתעללות הייתה רק נפשית ולא פיזית, אבל אני חושב שפגיעה בנפש היא לא פחות כואבת מפגיעה בגוף. מעבר לזה, בכיתה י' היה לי מבחן חשוב בתנ"ך שהתקיים ביום של מצעד הגאווה, ובאמצע המבחן המורה התחילה להרצות על כך שמצעד הגאווה הוא בושה ותועבה, ושהיא לא מאמינה שההורים שלנו מרשים לנו ללכת לזה. במקרה הזה, הורים של ילדים אחרים בשכבה התערבו, ובסופו של דבר המורה הפסיקה ללמד את הכיתה שלי. לצערי, היום היא עדיין מלמדת בבית הספר". 

מה דעתך על ההתבטאויות של שר החינוך רפי פרץ?

"אני לגמרי בעד חופש הביטוי ושכל אחד יגיד מה שהוא חושב, כי זה הבסיס לדמוקרטיה הנכונה. אבל, כשיש לך תפקיד כל כך חשוב ואתה אחראי לחינוך של כלל ילדי ישראל, החל מגיל שש ועד גיל שמונה עשרה, אתה לא יכול לומר אמירות כאלה. ברגע ששר החינוך בא ואומר דבר כזה, זה יכול לגרום לדברים נוראיים. חיים של בני ובנות נוער יכולים להיגמר כתוצאה מהתבטאויות כאלה. באופן אישי, המשפחה והחברים שלי תומכים בי מאוד, אבל אני מכיר המון להט"בים שאין להם את האדם התומך הזה ואין להם על מי להישען. לאותם הלהט"בים עלולים להיגרם נזקים נפשיים ואפילו גופניים רבים".

איזה מסר תרצה להעביר לקהילת הנוער הגאה?

"אני רוצה למסור לבני ובנות נוער גאים שימשיכו להיות מי שהם, ושיאמינו בכך שבסופו של דבר, האור ינצח את החושך. אנחנו כבר בשנת 2020 ואנחנו קהילה כל כך גדולה וחזקה, אז אני מאמין שנצליח לגבור על כל מכשול שיעמוד לנו בדרך".

הנער ביקש לציין כי טענותיו הן נגד משרד החינוך והמורה, ולא כנגד בית הספר או עיריית נתניה.

כיצד להתמודד עם להט"בופוביה?

להט"בופוביה היא תופעה שפוגעת בבני נוער רבים, בין אם מדובר באפלייה על רקע נטייה מינית, התבטאויות כאלה ואחרות ועד פגיעה פיזית. אז איך מתמודדים איתה? 

על מנת לענות על השאלה הזו, שוחחנו עם אריאל כהן (18.5), מדריכה באיגי- ארגון נוער גאה, על להט"בופוביה, דרכים להתמודד איתה ואיך אנחנו בתור סביבה יכולים למנוע את המקרה הבא.

האם יצא לך לפגוש נערים ונערות שחוו להט"בופוביה?

"בהחלט. יש לי חניכים שנמצאים עמוק בארון, פשוט כי אין להם את המרחב שבו הם מרגישים מספיק בטוחים לצאת מהארון. יצא לי להיתקל בלא מעט חניכים שאפילו מתמודדים עם דיכאון וחרדות, דבר שמאפיין המון בני ובנות נוער להט"בים בישראל. דוגמא שזכורה לי במיוחד היא חניכה שההורים שלה כל הזמן אומרים לה שהיא חולת נפש ומגעילה, מה שבהחלט משפיע על המצב הנפשי שלה. בנוסף, שמעתי על לא מעט חניכים שחווים להט"בופוביה בבית הספר שלהם על בסיס יומיומי".

מה את חושבת על המקרה של מתן עוזרי?

"זה מקרה אחד מתוך מיני רבים בהם מורים לא יודעים כיצד להתערב. הם מרגישים שזה לא התפקיד שלהם, או ש'נמאס' להם כבר לדבר על להט"בים ולנסות לחנך את התלמידים. באופן כללי, אני חושבת שתלמידים להט"בים מתקשים למצוא את המקום שלהם בבית הספר. שמעתי על מקרה נוסף שקרה בבית ספר אחר ובו ילד טרנסג'נדר קיבל מכות בבית ספר מילד שגדול ממנו בכמה שנים. בגלל זה ארגון איגי נכנס לבתי ספר, כדי שיהיה לתלמידים לאן לפנות, וגם כדי שהתלמידים ההומופובים יראו ש'המפלצת' לא נוראית ושאפשר לדבר על הדברים האלה מבלי שהם יפחדו".

אריאל כהן: "הרבה בני נוער חווים להט"בופוביה על בסיס יומי" © צילום: Fotolia

כיצד לדעתך צריכים אנשי החינוך שנתקלים בלהט"בופוביה לפעול?

"אני חושבת שיש להם חובה להתערב ולפעול. לא להתלהם על תלמידים, אלא לפתוח דיון, להתעניין, לשאול למה. לדבר על הזהות הלהטבית ולהכיר אותה. הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות הוא להתעלם מזה. אסור להתעלם מזה. מדובר בחיים של בני נוער שעומדים על הכף ורמת אחוזי ההתאבדות בקרב בני נוער עולה משנה לשנה וזו המחויבות שלנו לעצרו את זה".

בתור מדריכה באיגי, איך את עוזרת לנערים להתמודד עם מקרים כאלו?

"אני פועלת בשני מישורים עיקריים: המישור הראשון הוא למעשה העצמת הנוער הלהט"בי. אני פועלת כדי להבהיר להם שהם לא אנשים מסכנים והם לא לבד בעולם הזה, ושלמעשה עומדת מולם אישה להט"בית שיצאה מהארון וחיה את החיים שלה כמו כולם. יש המון אנשים שאוהבים ומכבדים את הקהילה ואפשר למצוא לא מעט אנשי חינוך להט"בים, וחשוב לי שכל החניכים שלי ידעו את זה. המישור השני הוא הסברה ושיח עם בני נוער הומופוביים. נתקלתי בכמה נערים ונערות שאמרו לי משפטים מזעזעים כמו - 'אם בעתיד יהיה לי ילד הומו אני אדקור אותו'. חשוב לי לנהל איתם שיח פתוח בנושא, להבין למה הם חושבים בצורה כזו ולעשות הכל כדי לשנות את התפיסה שלהם. בסופו של דבר, הרבה מהם מבינים שלהט"בים הם לא יצורים עם קרניים, ואין סיבה שהם יתמודדו עם יחס מפלה או הצקות".

איך היית ממליצה לבני הנוער מהקהילה להתמודד עם מקרים של להט"בופוביה?

"אני חושבת שקודם כל זה לא לפחד לבקש עזרה. תמיד יהיה שם מישהו בשבילכם. אתם יכולים לפנות לאיגי, או לפנות לאחד מאיחודי ההצלה בארץ. לא חסר ארגונים שנותנים את התמיכה הזאת ושנותנים את המקום הזה. גם בבית הספר אפשר למצוא את האיש חינוך שאפשר לפנות אליו או את החברים. מעבר לכך, לא לשכוח שיש גם בחוץ, והעולם הוא לא הבית ספר. אל תפחדו לצאת מהארון, אני חושבת שזה חשוב ועוזר לבני נוער נוספים (כמובן כל אחד בקצב שלו). תזכרו שאם אדם אחד יוצא מהארון בבית ספר זה נותן לעוד שלושה נוספים שנמצאים בארון עכשיו אומץ, וזה דבר ממש חשוב לעשות".

"כשנתקלים בלהט"בופוביה, חשוב לפנות לעזרה" © צילום: Fotolia

ממועצת התלמידים הארצית נמסר בתגובה לכתבה: "מועצת התלמידים והנוער הארצית היא הגוף הרשמי והמייצג של כלל בני ובנות הנוער בישראל. נמשיך לפעול תמיד למען כלל בני ובנות הנוער בישראל, ללא הבדל דת, גזע, מין, נטייה מינית, מגדר או מוצא. כנציגי הנוער, נמשיך לעמוד לצד כל בני הנוער ולחזק אותם בכל אמירה פוגענית שתאמר כלפיו מכל גורם שהוא. אנו מזמינים תלמידים לפנות אלינו במקרים בהם הם נתקלים באמירות פוגעניות או מעשיים פוגעניים ונפעל לטיפולם. לפניות באינסטגרם: @moatzaty. לפניות בפייסבוק: מועצת התלמידים והנוער הארצית. לפניות במייל: Moatzaty@gmail.com".

קווים חמים לעזרה:

- ער"ן: עזרה ראשונה נפשית בטלפון: 1201
- נוער מקשיב לנוער: 03-6919765

מרכזי תמיכה גאים אליהם אפשר לפנות:

- איגי: ארגון לנוער וצעירים להט"בים
- הבית הפתוח: הפועל למען גאווה וסובלנות בירושלים
- המרכז הגאה: מרכז תרבותי לקהילה הגאה
- בת-קול: ארגון לסביות דתיות
- חברותא: לגברים הומוסקסואלים דתיים
- תהל"ה: תמיכה להורים ולבני משפחות הקהילה הלהט"בית
- למרכזים נוספים: מבית האגודה לקהילת הלהט"ב בישראל

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• תגידו ציז': טיפים לתמונה הזוגית המושלמת
• בעד או נגד: לצאת עם מישהו או מישהי קנאים
• שחקו וגלו: עד כמה אתם בקיאים בקלאסיקות הרומנטיות?

במהלך הסרטון שפירסמה טוטוריאליס, חשפה היוטיוברית כי לא תכננה לפרסם סרטון על הנושא. על פי דבריה, אנשים איימו עלייה שילכו לתקשורת ויספרו את הסוד הגדול שלה, ולכן באופן בלתי מתוכנן צילמה והעלתה את הסרטון המדובר.

במהלך הסרטון טוטוריאליס מספרת: "אני רוצה להתחיל את השנה החדשה עם האמת, אני רוצה להתחיל את השנה החדשה בלשתף אתכם בחלק מהחיים שלי שעשה אותי מי שאני היום, חלק ממני שעושה אותי מי שאני. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה עכשיו לכולכם, לכל העולם לראות אבל באמת שזה מרגיש כל כך טוב להיות סוף סוף חופשייה, כשהייתי קטנה, נולדתי בגוף הלא נכון. מה שאומר - אני אני טרנסג'נדרית".

טוטוריאליס ממשיכה ומספרת על הילדות שלה ואיך היא הרגישה: "אני חושבת שהחלק הכי קשה היה להתבגר ולהכיר אנשים חדשים ולהתחיל להיות קרובה אליהם ואז לספר להם על הצד הזה שלך בחיים שאתה אפילו לא רוצה לדבר על החלק הזה של החיים שלך, אתה שונא אותו, אתה לא רוצה שידעו שהיית ככה. אבל שוב, אתה חייב כי זה חלק ממך וזה קשה".

היוטיוברית חושפת בסרטון כי התחילה בתהליך שינוי המין בגיל 14 וסיימה אותו בגיל 19. היא קיבלה מעצורי גדילה כי בנערותה הייתה גבוהה מאוד, ואף הייתה אמורה להיות גבוהה יותר. לאחר מכן היא ממשיכה ומספרת שבערוץ שלה ביוטיוב היא הרגישה שרואים אותה כניקי - כאישה, לא ידעו שהיא עברה שינוי מין וצפו בה בגלל האומנות שלה- "הסיבה למה החלק של השינוי מין לא הגיע לערוץ שלי זה כי הערוץ שלי על איפור, רציתי שהאומנות שלי תדבר בשמי. שום דבר לא ישתנה בערוץ שלי כי בסופו של דבר הוא על איפור. תמיד רציתי לספר לכם את הצד הזה שלי רק רציתי לעשות את זה בתנאים שלי, אך אנחנו חיים בעולם שאנשים אחרים שונאים אנשים שהם אמיתיים לעצמם. אנשים איימו עליי שרצו לחשוף את הסיפור שלי לתקשורת. בהתחלה פחדתי, כי יש אנשים בעולם שלא יכולים לתת כבוד בסיסי זהות אמיתית של מישהו, זה אכזרי".

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• רווקים ובודדים? חשבונות האינסטגרם הבאים יעודדו אתכם
• אהבה ללא תנאים: הזוגות שמוכיחים שאהבה יכולה לנצח הכל
• בלי סודות: "נמשכת רק לנשים, זוהי תקופה שתעבור?"

ספר לנו, מהו מקור ההשראה לשיר החדש שלך?

"השיר נכתב על רקע ההומופוביה שחוויתי בצבא, בעיקר מצד בני ישיבות ששירתו איתי. אני זוכר שבזמן חודש הגאווה, הם דיברו המון על טיפולי המרה ועל נידוי הומוסקסואלים מהחברה, בטענה שהם 'מזיקים' לסביבה. אבל, אני חושב שההשראה העיקרית לשיר שלי הגיעה דווקא מהודעה שקיבלתי מאדם חרדי, שמאוד התרגש מפוסט שפירסמתי באינסטגרם. הוא רשם לי שהוא שמח שאני סוף סוף שלם עם מי שאני ומה שאני, והוא מאחל לי המון בריאות ואושר".

אור מוסיף ואומר שהמטרה העיקרית של השיר היא לסייע לבני ובנות הקהילה הדתית לקבל את עצמם ואת השונים מהם. לדבריו: "השיר מעודד את הקהילה הדתית לשים את האיסור ההלכתי בצד בזמן שהם מדברים על או עם חברי קהילת הלהט"ב, וכמובן לנהל שיח הולם, מכבד ופתוח. בנוסף, השיר נותן ביטוי לתחושות של החבר'ה הדתיים שנמצאים בארון ובטוחים שאין דרך לגשר בין הדת לנטייתם המינית (מה שבוודאות לא נכון)".

האם נתקלת בביקורות שליליות כלפי השיר? 

"באופן מפתיע, התגובות השליליות היחידות שנתקלתי בהן היו בפורומים של חברי הקהילה הדתית-חרדית, שדיברו על כך שהומוסקסואליות היא מעין 'מחלה' ואפילו תמכו בטיפולי המרה. חשוב לי להשתתף בדיונים כאלה ולהביע את התנגדותי לטיפולים, כי רק ככה אפשר באמת ליצור שינוי משמעותי. מלבד הפורומים האלו, לא נתקלתי באף ביקורת שלילית ויותר מזה - קיבלתי המון הודעות תומכות מדתיים ודתיות. אני חושב שהשיא של התמיכה היה כשהתחלתי לקבל הודעות מבני ובנות נוער דתיים שעוברים טיפולי המרה או יודעים שחבריהם עוברים טיפולי המרה, ולא יודעים מה לעשות עם זה. אני משתדל לתמוך בכולם ולעזור להם להשלים עם עצמם".

ספר לנו על הרגע שבו הבנת שאתה נמשך לגברים

"אני חושב שזה משהו שהיה קיים בתת מודע שלי כבר מאז שנולדתי. אומנם אני לא זוכר את הרגע הספציפי שבו הבנתי שאני נמשך לגברים, אבל אני כן זוכר מקרה שבו תלמיד מבית הספר שלי פשוט נישק אותי, וזה גרם לי להסתגר במשך שבוע בבית. הייתה לי חרדה נוראית כי זה הרגיש לי מאוד טבעי ונכון, וחששתי מהמשמעות של זה. עברו בערך ארבע-חמש שנים עד שסיפרתי על זה למישהו". 

לדבריו של אור, האנשים הראשונים שהוא יצא מולם מהארון היו למעשה חבריו: "סיפרתי את זה לשני חברים טובים שלי, שלשמחתי הגיבו לזה בצורה מאוד חיובית. האמת היא שזאת הייתה חוויה די אירונית: אני סיפרתי את זה כמשהו טרגי ואפילו התחלתי לבכות תוך כדי, וחברים שלי פשוט חייכו ושמחו שסיפרתי להם. הם לא הבינו למה אני בוכה והם ממש שמחו בשבילי. בהמשך, כשכבר נכנסתי לזוגיות שבה הרגשתי בטוח ושלם עם עצמי, סיפרתי גם לשאר החברים שלי שגם כן שמחו בשבילי".  

© צילום: עדי גולדשטיין 

מתי וכיצד יצאת מהארון מול הוריך?

"אני זוכר שבפעם הראשונה שנפגשתי עם המשפחה של בן זוגי, הייתה אווירה נורא חמה ומשפחתית. ברגע הזה החלטתי שאני גם רוצה לצאת מהארון מול המשפחה שלי. באותו יום, הגעתי הביתה, הושבתי את ההורים שלי ואמרתי להם שיש לי בן זוג ואני מאוד אשמח שהם יכירו אותו. הם מאוד תמכו בי ושמחו בשבילי, ובאמת קיבלו את זה ממש טוב".

לדעתך, האם ניתן לשלב בין דת להומוסקסואליות?

"בהחלט כן. זאת גם לא דעה אישית שלי, הרי שיש המון ארגונים של הומואים דתיים שמוכיחים שאפשר לחיות כאדם דתי, לקיים מצוות ובמקביל לאהוב גברים. נכון שקיים איסור הלכתי לקיום יחסים בין גברים, אבל זה לא מכשול שאי אפשר להתגבר עליו. בזמן האחרון אני גם רואה ושומע על המון זוגות של הומואים דתיים שמביאים ילדים בפונדקאות - וזה מהמם לדעתי".

יתר על כן, אור טוען שלאחר שיצא מהארון - אמונתו הדתית התחזקה, והוא הבין שבהחלט ניתן לשלב בין להט"ב ודת. לדבריו: "כשעוד הייתי בארון ושמעתי את הקולות שמתנגדים לקהילה הלהט"בית בשם הדת ובשם אלוהים, הרגשתי שאותו אלוהים בעצם שונא אותי. זה מאוד הרחיק אותי. אולם, אחרי שיצאתי מהארון, הבנתי שכן יש קושי אבל הוא לא בלתי אפשרי לפתירה: הרי שאמונה היא דבר מאוד רחב ואינדיבידואלי, וכל אחד יכול למצוא בה את המקום שלו".

© צילום: עדי גולדשטיין

איזה מסר תרצה להעביר לבני ובנות נוער דתיים שחוששים לצאת מהארון?

"תמיד תהיו עצמכם. אהבה היא אחד מהמרכיבים המשמעותיים ביותר באושר שלכם, ואם תמנעו מעצמכם להתאהב במי שאתם רוצים - ייגבה מכם מחיר נפשי כבד. בעיניי, תמיד אפשר למצוא את הדרך לשלב בין דת לבין מה שעושה לכם טוב. אני חושב שחשוב לדבר ולא לשמור הכל בפנים, כי התחושה של להיות בארון היא מאוד כואבת ומונעת מכם לחיות חיים מאושרים".

• טור דעה: "מערכת החינוך מפספסת חלק חשוב מתפקידה"
• הנר שלי: "מאיה לי לוי נאבקת ב'בודי שיימינג' בעזרת הומור"
• הנר שלי: "זנדאיה מעודדת נשים להיות שלמות עם עצמן"
  

"נמשכת רק לנשים, זוהי תקופה שתעבור?"

בת 14 שואלת: "היי, אני בת 14, תמיד נמשכתי רגשית לגברים ומינית גם לנשים וגם לגברים. בימים האחרונים אני נמשכת אך ורק לנשים, זוהי תקופה שתעבור?"

תשובת היועצת: "שלום לך, אני מאוד שמחה שבחרת לפנות אלינו עם שאלתך. את מעלה שאלה לא פשוטה שמטרידה אותך והפנייה אלינו מלמדת על ההתמודדות החיובית והבוגרת שלך עם הנושא. ראשית קצת רקע: מהרגע שילד או ילדה נולדים, מצפים שתהיה התאמה בין המין והמגדר שלה. אם נולדת עם איבר מין נשי אז מצופה ממך להתאים לכלל המאפיינים הנשיים הסטריאוטיפים. ציפייה מרכזית נוספת היא שנשים יימשכו לגברים, וגברים לנשים. גם בין המגדר והמין לבין משיכה מינית אין תמיד התאמה, והנטייה וההעדפה המינית יכולה להיות רחבה ומגוונת יותר ממה שנדמה לנו. אישה יכולה להזדהות באחת או יותר מהזהויות המיניות. אפשרי ולגיטימי לבחון את המיקום שלך בזהויות השונות הללו. זה מאוד טבעי להרגיש בלבול מבחינת הנטייה המינית שלך ומי שאת מרגישה שאת נמשכת אליו.ה או מתעניינת בו.ה. אין משהו שאנחנו אמורים להיות. ולשאלך- כמו שהנטייה וההעדפה המינית אינה לבחירתנו, היא כנראה גם אינה תעבור וזה בסדר.   זה בסדר גמור לחיות את הבלבול הזה ויש סיכוי שתחושת הבלבול תהפוך בהמשך למשהו שאת מאוד בטוחה בו, אך יתכן שלא תצליחי להגיע להגדרה חד משמעית. חשוב לומר שגם לזה אין נוסחה אחת ברורה ומוחלטת. יתכן ותביני שאת אוהבת את שני המינים ונמשכת לשניהם. קשת המיניות היא רחבה ולעיתים לוקח זמן להגדיר אותה, או שלא מצליחים כלל, אך חשוב לזכור שגם אין צורך. גם אם את בנקודה שאת מרגישה שאת כבר יודעת, אין בזה כל פסול. אהבה היא דבר יפה, ממלא ומבורך ועל כן כזו מכל סוג היא מקובלת ולגיטימית. מקווה שעניתי לך על שאלתך. את מוזמנת לפנות אלינו שוב בכל שאלה או להיכנס לאתר האינטרנט שלנו: www.opendoor.org.il/sexual-identity, שם גם תמצאי מידע לגבי ארגונים שיכולים לסייע לך במידה ותבחרי. בהצלחה"

© צילום: Fotolia

"האם מידת החזייה שלי עוד תשתנה?"

בת 13 שואלת: "שלום, אני בת 13 והחזה שלי מאוד קטן. מידת החזייה שלי לא השתנתה בכלל (A75)
אני מאוד מודאגת האם אשאר ככה לנצח. אני לא מבינה למה בגיל 13 אני לא מתעגלת כבר והגוף שלי לא מתפתח. לאחרונה הרגשתי כאבים באזור הפטמה, היא נהייתה ורודה אדומה ונהיה בה מין ניקוב של חור קטן כזה שנראה כמו נעץ של סיכה. אשמח לעזרה"

תשובת היועצת: "שלום, אני מאוד שמחה שפנית אלינו בנושאים האלה. נושא ההתבגרות המינית והשינויים החלים בגופנו, הוא ללא ספק נושא מרתק המעסיק מאוד בגיל ההתבגרות וזה נפלא שבמקום להישאר לבד עם השאלות מצאת בנו ערוץ מתאים להעלות בו את תהיותיך ולקבל תשובות מצוות היועצים שלנו. אחת הבעיות בחברה בכלל, היא ההשוואה הבלתי פוסקת שאנחנו עושים בינינו לבין האנשים שסביבנו, והקושי לקבל את העובדה שכל אחד הוא יחיד ומיוחד, לכל אחת יש את הקצב שלה לגבי גדילה והתפתחות, וכל אחת עושה את הדרך שלה באופן המיוחד לה. לגבי גודל החזה שלך, אין ספק שהוא נמצא כרגע בתהליך צמיחה, ושהוא ילך ויצמח עם השנים. גודל החזה משתנה מאישה לאישה ומושפע גם ממשתנים גנטיים כמו גודל החזה של בנות המשפחה שלך, אמא, סבתא או דודה. אין לך מה לדאוג בעניין הזה, וגם אם בסופו של דבר יהיה לך חזה קטן, תזכרי שיש יופי גם בחזה קטן, כשמתבגרים, חזה קטן יראה טוב יותר לאורך זמן, ישנם גברים ו/או נשים שמעדיפים חזה קטן וכמו שאנו שונים זה מזה במבנה הגוף והפנים שלנו, יש ביננו שוני גם בגודל החזה. מה שאת מתארת לגבי השינוי בשדיים ובפטמות, הוא ללא ספק שלב בהתפתחות שלך ועכשיו אלה השנים שבהן תמשיכי לצמוח ולהתפתח. את מוזמנת לפנות שוב אלינו ל"דלת פתוחה"- מרכז שמייעץ לבני נוער בכל מה שקשור לזוגיות, מיניות ואהבה. מוזמנת לפנות בכל שאלה או להיכנס לאתר האינטרנט שלנו: https://www.opendoor.org.il/בהצלחה ובהנאה!

© צילום: Shutterstock

"צריך להשתמש בקונדום במין אנאלי?"

בן 18 שואל: "היי, בן 18. אני וחברה שלי רוצים לקיים יחסים אנאליים. לפני שנתחיל, רציתי לדעת אם יש צורך להשתמש בקונדום ביחסים האלה? ובהנחה שכן, האם רק כשאני חודר פנימה או גם בכל מגע עם איזור פי הטבעת? חשוב לי לומר שאני מכיר אותה יותר משנה, בטוח בה לחלוטין וידוע לי בוודאות שאין לה מחלה כל שהיא (כנ"ל לגבי). תודה רבה"

תשובת היועצת: "שלום, אני שמחה שאתה פונה אלינו בנושא רגיש זה. חשוב לי לציין שיחסי מין אנאליים הם יחסי מין שדורשים תקשורת טובה והמון סבלנות ואמונה אחד בשני. אני מקווה ששקלתם את הנושא בצורה פתוחה וברורה ושניכם רוצים בזאת. לאור התיאור שלך עולה כי אתם כבר מקיימים יחסי מין ואני מקווה שאתם משתמשים באופן סדיר באמצעי מניעה כדי למנוע מחלות מין והריון לא רצוי. לשאלתך, בהחלט צריך להשתמש בקונדום. עדיף שיהיה משומן בחומר סיכה על בסיס מים או סיליקון בלבד כדי למנוע זיהומים, גם אם אתם מכירים אחד את השני יותר משנה. פי הטבעת מכיל שאריות של צואה, לא משנה כמה ננקה אותו, ולכן יש תמיד להקפיד על ניקיון מירבי ולשטוף ידיים במים חמים וסבון אחרי מגע עם פי הטבעת. כמו כן יש להכין את פי הטבעת לחדירה עם חומר סיכה ולבצע את החדירה באטיות וברוגע לאחר הרפיה, מומלץ בתנוחת כפיות למתחילים. אם החלטתם לעבור לקיום יחסי מין וגינאלים, יש להחליף את הקונדום כדי למנוע זיהומים. שימו לב שיש צורך בתקשורת פתוחה כדי למנוע כאב ביחסי מין ולהגביר את ההנאה ההדדית. אתה צריך לוודא שחברה שלך שולטת בחדירה ויכולה לקבוע את רמת החדירה ושאתם קובעים בניכם להפסיק במידת הצורך אם לא נעים לה או שהיא החליטה להפסיק. מוזמן לפנות ל"דלת פתוחה" במידה ויש עוד שאלות בנושא , אנחנו כאן בשבילכם- פרטים באתר-https://www.opendoor.org.il/"

 "דלת פתוחה" הוא מרכז הנותן ייעוץ לבני הנוער בכל הקשור לאהבה, גיל ההתבגרות ומיניות. ניתן לקבל ייעוץ ותמיכה בסניפי דלת פתוחה או באתר האינטרנט https://www.opendoor.org.il/.

• הנר שלי: "ג'יג'י היא ההוכחה ששינוי אפשרי בכל גיל"
• הנר שלי: "אלרום מעניק אומץ לנוער שמתקשה לצאת מהארון"
• הנר שלי: "בילי הכתיבה מחדש נורמות חברתיות"
  

• הנר שלי: "אלרום מעניק אומץ לנוער שמתקשה לצאת מהארון"
• הנר שלי: "בילי הכתיבה מחדש נורמות חברתיות"
• הנר שלי: "אי אפשר להתעלם מהקשר בין הארי לקהילת הלהטבא"ק"
  

• הנר שלי: "בילי הכתיבה מחדש נורמות חברתיות"
• הנר שלי: "אי אפשר להתעלם מהקשר בין הארי לקהילת הלהטבא"ק"
• הנר שלי: "בעיניי, מלך הוא סמל גברי למאבק בהטרדות מיניות"

• הנר שלי: "אי אפשר להתעלם מהקשר בין הארי לקהילת הלהטבא"ק"
• הנר שלי: "בעיניי, מלך הוא סמל גברי למאבק בהטרדות מיניות"
• בואו לגלות: כיצד תבלו את חג החנוכה עם בני הזוג?

• הנר שלי: "בעיניי, מלך הוא סמל גברי למאבק בהטרדות מיניות"
• בואו לגלות: כיצד תבלו את חג החנוכה עם בני הזוג?
• חשוב לדעת: איך מתמודדים עם הריון לא מתוכנן?
  

• שחקו וגלו: מהו סרט האימה המושלם עבור הדייט הלילי שלכם?
• לא רק מברשת שיניים: כל הדברים שכדאי להשאיר אצל בני הזוג
• "בקרוב אצלכם": מה לעשות כשלוחצים עליכם להיות בזוגיות?

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• טור דעה: "לרוב המתבגרים קשה להיות רווקים"
• בלי סודות: "המחזור מאחר בשבוע, אני צריכה לדאוג?"
• המדריך לריב: איך להתמודד עם ויכוחים בזוגיות?

סטיילס טען כי: "גבולות רבים מתחילים להיטשטש במיוחד בתחום האופנה, אך גם בתחומי המוזיקה, קולנוע ואמנות. אני חושב שאנשים כבר לא מתאמצים להבדיל בין המגדרים השונים; ואפילו אם המונחים 'נשיות' ו'גבריות' עדיין קיימים - בהחלט ניתן לשחק עם הגבולות שלהם". סטיילס התייחס לנושא רגיש ומשמעותי, שמעורר שאלות ויכוחיות רבות; האם באמת קיימים הבדלים בין המגדרים השונים? והאם ישנה משמעות למין שבו נולדתם?

ובכן, אם תשאלו את סטיילס: "אנחנו כבר לא צריכים להגדיר את עצמינו בצורה חד משמעית. ניתן לראות שבתחום האופנה ובשלל תחומים אחרים, ההקפדה על ההבדלים בין המינים כבר אינה נוקשה כפי שהיא הייתה פעם - וזה מעניק לנו חופש בחירה רחב יותר". כאמור, הזמר אכן עומד מאחורי הדברים הללו ואף מסרב בעצמו להיכנע להגדרות של "נשיות" ו-"גבריות", דבר שבהחלט בא לידי ביטוי בסגנון חייו ולבושו.

 

 

 

View this post on Instagram

SATURDAY NIGHT LIVE.

A post shared by @ harrystyles on Nov 17, 2019 at 6:04am PST

רק לפני כמה שבועות, הזמר האהוב בחר לשתף את עוקביו בתמונות שלו - לבוש בבגדי בלט מסורתיים. התצלומים האלו בהחלט מבטאים מרד גלוי במוסכמות החברתיות, שקשורות להבדלים החיצוניים בין המינים. רוב העוקבים תמכו בצעד האמיץ הזה והביעו אהדה כלפי סטיילס ואישיותו, דבר שמוכיח שכפי שהזמר האהוב טען בראיון - אכן ניתן להבחין בשינוי משמעותי בגישה הרווחת כלפי ההבדלים בין המינים והמגדרים השונים: ככל שעובר הזמן, כך יותר ויותר גבולות מטשטשים והמוסכמות החברתיות דוהות.

 

 

 

View this post on Instagram

SATURDAY NIGHT LIVE.

A post shared by @ harrystyles on Nov 17, 2019 at 5:55am PST

אולם, יחד עם האהדה כלפיו - הופנו גם לא מעט תגובות וביקורות שליליות כלפי בחירותיו: במידה ותרפרפו בתגובות לתצלומים הייחודים שלו, תוכלו להבחין בכמה תגובות הומופוביות ושליליות במיוחד, שמבטאות תפיסה "חשוכה" שנפוצה רק בקרב אחוז קטן מהאוכלוסייה - אך בכל זאת תופסת לא מעט מעט מקום בשיח הציבורי. משפיענים אמיצים לדוגמת הארי סטיילס, שמרבים לדבר על הנושא ואינם מייחסים חשיבות לטוקבקיסטים האכזריים הללו - מסייעים במאבק נגד התפיסות האלו ובהוצאתם מהמרחב הציבורי. מי ייתן ובזכותם יתחולל שינוי חיובי בחברה האנושית וכל הגבולות המגדריים יעלמו כלא היו.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• לראשונה בישראל: דמות א-מגדרית בסדרת נוער
• בלי סודות: "האם הורדת שיערות ערווה תפחית מהגבריות שלי?"
• למען האהבה: הגבולות שאתם חייבים להציב במערכת היחסים שלכם

עבורי, אמה ווטסון מהווה מקור השראה. בעיניי היא ההוכחה החיה לכך שאתה לא מה שמכתיבים לך להיות. לשחק את הרמיוני גריינג'ר במשך כל כך הרבה שנים ובכל זאת להצליח לפרוץ את הבועה שנבנתה סביבה בעקבות הדמות, זהו הישג שלא כולם מצליחים להשיגו. ווטסון מראה לבנות ברחבי העולם שנשים הן לא רק "יפות ועדינות", אלא שהן גם חזקות ויכולות לעמוד על שלהן אם צריך.

 

 

 

View this post on Instagram

SP🎃🎃KY TREAT 📚 the Sept / Oct @oursharedshelf members’ choice winner is Rebecca by Daphne Du Maurier. ••• It’s a gothic thriller with three well-drawn female characters and some prophetic feminist themes. Don’t want to give anything more away 👻 this one’s a creepy classic! ENJ🍬Y! ••• and yes, that is Yoda.

A post shared by Emma Watson (@emmawatson) on Sep 12, 2018 at 9:23am PDT

ביולי 2014 הכוכבת מונתה להיות שגרירה של רצון טוב מטעם נשות האו"ם - תפקיד הניתן לאדם מפורסם על מנת שיפעל למען רעיונות ומטרות הארגון שמינה אותו, ויפיץ אותם בין ארצות ואוכלוסיות שונות. בספטמבר אותה שנה, נאמה ווטסון במטה המרכזי של האו"ם בניו יורק, על מנת להשיק את הקמפיין החדש של נשות האו"ם - HeForShe (בתרגום חופשי - הוא בשבילה). בנאומה היא אמרה כמה דברים חשובים מאוד בנוגע לפמיניזם, דברים שנוגעים לא רק לנשים אלא גם לגברים. היא הגדירה את הפמיניזם בתור "האמונה שלגברים ונשים צריכות להיות זכויות והזדמנויות שוות", וכ-"התיאוריה של שוויון פוליטי, חברתי וכלכלי בין המינים".

ווטסון, בנאומה, שמה דגש חשוב על כך ששוויון מגדרי הוא גם עניינם של גברים ולא רק של נשים. היא הדגישה שגם לגברים אין את היתרונות של שוויון, לדוגמא- פחות סביר שגברים יודו שהם חולים במחלה נפשית מחשש שזה יוריד מערכם, גברים מפחדים להראות רגשות ולהיות פגיעים מחשש שבכך הם נחשבים לפחות "גבריים" וכן הלאה. השחקנית קראה לסיום הסטריאוטיפים והדעות הקדומות כלפי שני המינים ואמרה "אם גברים לא חייבים להיות אגרסיביים על מנת שיקבלו אותם, נשים לא ירגישו שהן מוכרחות להיות כנועות. אם גברים לא יהיו חייבים לשלוט, נשים לא יהיו מוכרחות להישלט על ידם." מטרת הקמפיין שהיא קידמה בנאומה היה להביא גברים להירתם לפמיניזם, לגרום לגברים להבין שגם להם יש מקום לפעול בנושא, שכן, לדבריה, "איך אפשר לעשות שינוי בעולם כשרק חצי ממנו מוזמן ומרגיש בנוח להשתתף בו?".

 

 

 

View this post on Instagram

I’m hopeful we’ll hear some concrete, bold commitments from @G7 states, especially @10DowningStreet 🇬🇧 at #G7Biarritz. ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀ 🌎 One of the basic things we're asking states to do is ratify all relevant gender equality standards: http://bit.ly/GEACfrance 🌍 There are some incredible global treaties and conventions that set minimum standards for women's and girls’ rights 🥀 but some G7 states haven’t yet stepped up and made them a reality. #BeBraveG7 ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀ ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀ ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀ 💔🇬🇧 On a personal note, the fact that the UK has still not ratified the Istanbul Convention, despite signing it in 2012, is really disappointing to me. ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀ ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀ ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀ ⚖️ For those who haven’t heard of it before, the Istanbul Convention is an agreement that makes governments responsible for combating violence against women and domestic violence. It’s focussed on preventing violence, protecting survivors and prosecuting accused offenders. ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀ ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀ ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀ 🌹I’ll be proud to say my country is committed to preventing violence against women when the UK government ratifies the Istanbul Convention and fully complies with its requirements. Every week, two women in England and Wales are killed by their current or former partner. Violence against women and girls is one of the most serious human rights issues in the UK. To date, 34 states in the Council of Europe have ratified the Istanbul Convention. 📝❤️ Let’s not drag our feet on this any longer, @10DowningStreet! Let’s be number 35!⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀ ⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀⠀

A post shared by Emma Watson (@emmawatson) on Aug 21, 2019 at 3:13am PDT

בשנת 2014 סיימה ווטסון את אוניברסיטת בראון עם תואר בספרות אנגלית. יום אחרי שהפכה לבת 25, מגזין "טיים" המפורסם דירג אותה במקום ה-26 ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם. בינואר 2016, אמה הקימה מועדון ספרים פמיניסטי בשם "Our Shared Shelf" (המדף המשותף שלנו) באתר הספרים המפורסם Goodreads, כאשר מטרת המועדון היא לשתף ברעיונות פמיניסטיים ולעודד דיון בנושא. ביולי השנה, ווטסון עזרה להשיק קו חם עבור אנשים שסבלו מהטרדות מיניות בעבודה.

© צילום מסך מאינסטגרם @emmawatson

ווטסון היא לא דמות ציבורית רגילה. היא החלה את דרכה כשחקנית, עברה לדוגמנות ולבסוף הגיעה להיות פעילה חברתית בתחום הפמיניזם. היא משמשת השראה ודוגמה לבנות ברחבי העולם - היא מראה להן שהשאיפה להיראות ולהצליח בקריירה כמו דמויות ציבור, שחקניות ודוגמניות זה לא מה שבהכרח חשוב. היא מראה לבנות צעירות שהן יכולות להשפיע, שיש להן כוח לשנות את העולם ולהיאבק למען עצמן אם ירצו. היא השתמשה בחשיפה שניתנה לה בעקבות סרטי הארי פוטר בצורה הכי טובה שיש - היא לא השתמשה בתהילה בשביל כסף או בשביל לפרסם מוצרים או רעיונות שהיא לא מאמינה בהם, או לחילופין כדי שערורויות ולמשוך אליה את הזרקור. להפך, היא השתמשה בפרסום ובחשיפה הציבורית שניתנה לה כדי ליצור ולפעול למען שינוי אמיתי בעולם.

אמה ווטסון היא אישה פמיניסטית, אישה שלא מפחדת לשתף את דעותיה ברבים ולהילחם על מה שהיא מאמינה שחשוב. כל חייה היא פועלת למען הנשים של העולם, להראות להן שאם את רוצה, את יכולה, כמו כן היא דואגת להראות שגם לגברים יש מקום במאבק המגדרי. עבורי ועבור נערות ונשים בעולם היא השראה, מודל לחיקוי, והוכחה חיה לכך שנשים יכולות לשנות את העולם.

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• למען האהבה: הגבולות שאתם חייבים להציב במערכת היחסים שלכם
• בעד או נגד: לספר לחברים את הסודות של בני הזוג
• שחקו וגלו: מדוע אתם רווקים, לפי הרגלי הנטפליקס שלכם?

העונה הראשונה של "בצפר" שודרה אי שם בשנת 2005 ולא חודשה עד ימים אלו לעונה נוספת, למרות ההצלחה הרבה. בעונה החדשה מוצגים מערכונים קצרים המתרחשים בין כותלי בית הספר "אלון" בשנה בה מודיע מנהל בית הספר שהוא פורש מתפקידו. 

היום (ג') ישודר הפרק השלישי בסדרה, בפרק זה, תוצג בהרחבה דמותו של הנער/ה רז שכאמור יצא/ה מהארון כא-מגדרי, או ליתר דיוק כביג'נדר. כלומר, אדם שמגדיר את עצמו גם כזכר וגם כנקבה בו זמנית. הדמות של רז היא הדמות הא-מגדרית הראשונה המוצגת בסדרת נוער ישראלית - מהלך שהוא היסטורי בפני עצמו כחלק מההתפתחות הליברלית של התרבות, סדרות הנוער והייצוג הגאה על המסך.

© צילום מסך מהפרק

בשנים האחרונות אנו רואים יותר ויותר דמויות גאות וטרנסיות על המסך וחברי הקהילה מקבלים יותר ויותר ייצוג. בנוסף, גם סדרות הנוער התגייסו לנושא והיוצרים כוללים דמויות גאות ודמויות שיוצאות מהארון כמו רחלי מ"שכונה" שהוצגה כבי סקסואלית, ליאון ב"גאליס" או דמותו של אביב ב"פלאשבק" שיצאה מהארון. אך זו הפעם הראשונה בה יוצרים מקומיים משלבים דמות א-מגדרית בסדרת נוער - מהלך פורץ דרך שעוד לא נראה כמוהו. שוחחנו עומר עציון, השחקן המגלם את דמותו של רז.

ספר לנו על הדמות שלך בסדרה "בצפר"

"בבצפר אני מגלם שלוש דמויות שאחת מהן היא רז. אני משחק את היועצת, את גדעון המורה לספרות ואת רז, שהוא למעשה תלמיד שהבין שאין לו הגדרה מינית ברורה. הוא לא הוא והוא לא היא. הוא לא מוגדר מגדרית. רז יוצא מהארון כא-מגדרי. דרך סיטואציות קומיות אנחנו מראים כמה קשה להתייחס ולהכיל את רז. לא יודעים איך לפנות אליו - האם בזכר, נקבה או אפילו רבים. נוצרות מזה סיטואציות קומיות מעניינות".

איך זה היה בשבילך לגלם דמות כזאת?

"כשחקן היה מאוד מעניין. אני חושב שבהרבה מקרים קומדיות עוזרות להנגיש סיטואציות ותכנים שהם מורכבים, או לחילופין, שיש בהם עדינות מסויימת. בסדרה היה לי חשוב שהמשחק של הדמות לא ייצא בצורה שהיא חס וחלילה שופטת או לועגת לחברי הקהילה, אלא בצורה שהיא מודעת לעצמה ודרך ההומור שבה מצליחה להנגיש לצופים את התוכן בצורה הטובה ביותר".

© צילום מסך מהפרק

מה מיוחד בדמותו של רז?

"אני חושב שמה שיפה בדמות של רז, זה שזאת פעם ראשונה שמתעסקים בנושא כזה ועוד בסדרת נוער. בעיניי זה נורא יפה שהנושא של א-מגדריות מקבל במה ומוצג בפלטפורמה טלוויזיונית המיועדת לנוער. זאת הפעם ראשונה שנוער באמת נחשף לדבר הזה במקומות האלו. היום בני הנוער צומחים בתרבות חדשה, אין כבר את הקבעונות של פעם. בעבר, אם בן אדם היה מרגיש כמו שרז מרגיש, הוא לא היה יכול בכלל לבטא את זה או לדבר על התחושות הפנימיות שלו כמו היום. ב'בצפר' הא-מגדריות מונגשת ומועברת לבני הנוער כך שהדבר נראה לגיטימי, היא מוצגת כדבר אמיתי שיכול לקרות ושיש לו מקום בחברה שלנו. הדמות של רז היא בעיניי הישג גדול לסדרה, ליוצרים וגם לי כשחקן. להנגיש דמות כזאת לבני נוער זו מבחינתי שליחות ואני ממש שמח שזכיתי בה".

רז היא הדמות הא-מגדרית הראשונה שמופיעה בסדרת נוער בישראל. מדוע רק עכשיו אנחנו נחפשים לדמות א-מגדרית? עציון אומר כי "יכול להיות שמבחינה דרמטית לא ידעו איך לתווך או להנגיש את הנושא הזה. אולי גם ליוצרים מסויימים זה לא היה נראה כמו משהו מספיק מעניין. אבל אני חושב שזה בעיקר כי לא ידעו איך להנגיש את החוויה והקונפליקט הזה".

© fotolia

עציון טוען כי "אולי התייחסו לקבוצה בסרטים או בתכנים מסוימים אחרים, אבל זה לא היה נושא לדיבור ולא באמת התעסקו בזה. ב'בצפר' אנחנו שמים את נושא הזה בפרונט ונותנים לזה לצאת החוצה. יכול להיות שמה שקורה היום בשיח החברתי גורם לזה להיות נושא יותר מדובר. פעם, כל השיח לגבי נושאים הקשורים למיניות היה שיח שמרני וסגור, היום זה לא כך; היום מיניות היא נושא יותר נגיש, פתוח ומאפשר. אני חושב ש'בצפר' בדיוק עלו על הנקודה הזאת בזמן".

© צילום ערן כהן

מה היית רוצה למסור לבני נוער א-מגדריים בישראל?

"שירגישו טוב עם עצמם, כולם. שמי שמרגיש שמיניות היא אוברייטד עבורו או שהיא לא מנוע שמפעיל אותו או שגורם לו להרגיש מועצם והוא מוצא את העוצמות שלו במקומות אחרים, יכול להרגיש טוב עם עצמו ועם מה ואיך שהוא. אף אחד לא קבע שמיניות חייבת להיות דבר מרכזי בחיים. להפך, אם מה שעושה לכם טוב ונעים מגיע בדרכים אחרות זה מעולה ותרגישו עם זה הכי טוב בעולם. כמו שכל אחד צריך להרגיש הכי טוב עם הנטייה המינית שלו ולא לחוש אשמה לגבי זה. מוסכמות חברתיות שנקבעו פה לפני מאות שנים דרך תבניות חברתיות שהתגבשו, לא בהכרח חייבים להיות נכונים. אני מאמין שכל אחד צריך לפעול לפי המניעים שלו ולפי איך שהעולם הפנימי שלו בנוי, ללא הבדל של מין, גזע או דת. ברגע שנשאיר מאחור את התבניות החברתיות שגדלנו לתוכם ונרגיש באמת טוב עם עצמנו - העולם הזה יהפוך לטוב יותר".

בצפר משודרת בערוץ טין ניק: אפיק 94 ב-yes ערוץ 81 ב- HOT

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "מאיזה גיל אפשר להתחיל?"
• טור דעה: "אתגר הנובמבר מרמז שנערים לא יכולים לשלוט בעצמם"
• בעד או נגד: לערוך מפגש משפחות

באיזה גיל התחלת להרגיש לא בנוח עם המגדר שלך? איך התמודדת עם זה? 

אסף: "כבר בגיל מאוד צעיר, התחלתי להתנהג בצורה מסוימת, שרמזה לכך שלא הייתי שלם עם המגדר שלי. הבנתי את המשמעות האמיתית של ההתנהגות הזאת רק בסביבות גיל שלוש עשרה, כשהתיישבתי מול המחשב ובדקתי אם קיימת תופעה כזאת שבה מישהו או מישהי מרגישים לא שלמים עם המגדר שלהם. הופתעתי לגלות שיש המון אנשים כאלה שאפילו משתפים את הסיפורים שלהם באינטרנט והרגשתי שאני לגמרי שייך אליהם. הייתי חייב לספר לאמא שלי, כי הרגשתי שסוף סוף גיליתי מה הסיבה לכך שאני מרגיש שמשהו לא תקין אצלי - והיא הייתה בעצם הבן אדם הראשון שיצאתי בפניו מהארון. היא קיבלה את זה שנמשכתי לבנות, אבל היא חשבה שהרצון שלי להיות בן הוא מוגזם ושזה יעבור לי כשאני אתבגר. בסופו של דבר, היא השתכנעה שאם אני אגיע לגיל שמונה עשרה ועדיין ארגיש ככה - אני אהיה חופשי לעשות כל מה שאני ארצה עם הגוף שלי".

מתי התחלת את תהליך שינוי המין שלך? איך הסביבה שלך קיבלה את זה?

אסף: "ביום ההולדת השמונה עשרה שלי - לא עניין אותי כלום, אפילו לא חגגתי, אלא הלכתי ישירות לבית החולים ואישרתי שאני רוצה לעבור תהליך לשינוי מין. אני מחויב לקחת הורמונים למשך כל החיים ולכן התהליך בעצם אף פעם לא ייגמר. לגבי התגובה של הסביבה שלי, בסך הכל כולם תמכו בי: החברים שלי התחילו לפנות אליי בלשון זכר עוד לפני שהתחלתי את התהליך, המורים שלי תמכו בי וכך גם המשפחה".

© Fotolia

יצא לך לחוות בריונות או התעללות?

אסף: "למזלי, לא יצא לי להתמודד עם אלימות פיזית, אבל כן היו פה ושם אנשים שזרקו הערות. למשל - פעם אחת, כשהייתי בדרך לבית שלי, נתקלתי באישה שהחליטה שזה הרואי מצידה לצעוק לעברי "אתה בן או בת?". לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות והמשכתי ללכת, אבל זה בהחלט מסוג המעשים שאני נתקל בהם הרבה".

לדעתך, מהי הסיבה לכך שמופנת כל כך הרבה אלימות כלפי הקהילה הטרנסית?

אסף: "אני חושב שכשמדובר בטרנסג'נדרים, השינוי הוא יותר חיצוני מאשר פנימי - וזה גורר יותר תגובות. למזלנו, הקיצוניות של התגובות פוחתת עם הזמן ואפשר להרגיש ירידה באלימות כלפי הקהילה, למרות שעדיין ניתן לשמוע הערות פוגעניות מאוד שמכוונות אלינו. למשל, כשאנשים רואים אישה 'לא נשית' כל כך - הם מתחילים להרגיש לא בנוח ולהעיר הערות, למרות שזה לא פוגע בהם בשום צורה."

© צילום: Fotolia

מה דעתך לגבי יום הזיכרון הטרנסג'נדרי? האם יש מספיק מודעות כלפיו?

אסף: "אומנם אני חושב שצריך להיות גם יום זיכרון שמוקדש לכל קהילה הלהט"בית, אבל אני בהחלט מבין למה יש יום זיכרון שמוקדש רק לטרנסים. לדעתי, חוץ מזה שמידת האלימות כלפי הקהילה היא בלתי נסבלת, גם המודעות הכללית אליה (לאו דווקא לנרצחים) היא ממש נמוכה. אני מאמין שאנשים מחוץ לקהילה לא מודעים כל כך ליום הזיכרון הטרנסג'נדרי וכן חשוב שהמודעות תעלה. נכון שאנשים לא יכולים להיות מודעים להכל, אבל אם כבר יש הזדמנות להעלות את המודעות לאלימות כלפינו ולקהילה בכללי, אז בהחלט כדאי לממש אותה". 

אתה משוחח על הנושאים האלה עם חברים?

אסף: "פחות או יותר. אני אמנם חלק מהקהילה, אבל אני לא חושב שאני צריך 'לדחוף' להם את המידע והנושאים האלה כל הזמן. בסופו של דבר, הם חברים שלי בגלל מי שאני בתור בן אדם ולא בגלל שאני טרנס."

האם יש מסר שתרצה להעביר לבני ובנות נוער שחוששים לצאת מהארון?

אסף: "קודם כל, חשוב להבין שיציאה מהארון היא דבר מאוד מורכב ומשמעותי. לכן, אני חושב שמומלץ לקחת את הזמן בכל הנוגע לפעולה הזאת - וקודם לוודא שאתם מוכנים, בטוחים ושלמים עם הצעד הזה. אני יכול לשתף בסיפור אישי של חברה טובה שלי, שלאחרונה גילתה על עצמה שהיא לסבית, אבל עדיין לא מרגישה מוכנה לצאת מהארון בפני בני משפחתה, למרות שהיא יודעת שהם יתמכו בה. חשוב לי להבהיר שהתחושה הזאת היא לגיטימית לגמרי ואין סיבה שמישהו או מישהי יצאו מהארון, לפני שהם ירגישו מוכנים לכך". 

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בלי סודות: "התנהגות 'נשית' אצל גבר בהכרח מעידה על הומוסקסואליות?"
• בואו לגלות: איך להפוך לחברים טובים של בני הזוג?
• בעד או נגד: לצאת עם בני הזוג למקום שאתם שונאים

ביום ראשון השבוע, במהלך לייב באינסטגרם שצולם לצד בן זוגה קודי, הפתיעה סיירוס מעריצים רבים, כאשר התבטאה במה שנתפס כהערות פוגעניות כנגד הקהילה הלהטבא"קית. 

"בנות, אל תוותרו," אמרה הזמרת בשידור חי בפני אלפי המעריצים והמעריצות שלה, "אתן לא צריכות להיות לסביות - יש מספיק בנים טובים בחוץ, אתן רק צריכות למצוא אותם". סיירוס המשיכה ואמרה: "תמיד חשבתי שאני צריכה להיות לסבית בגלל שכל הגברים רעים, אבל זה לא נכון," בהתייחסות לבן זוגה לשעבר - ליאם המסוורת'.  

עוקצת את האקס? מיילי והבויפרנד הנוכחי © צילום מסך מאינסטגרם

 

מיילי חזרה על כך שיש כמה בחורים טובים, שהיא פגשה רק אחד והוא נמצא איתה בשידור חי באותו הרגע. היא למעשה רומזת שקודי סימפסון הוא הבחור הטוב היחיד שראתה בחייה. 

 

סיירוס אמנם פירסמה התנצלות לאחר המקרה, בסטורי שלה ומאוחר יותר גם בטוויטר - אבל הדבר אינו מבטל את המעשה עצמו. הקטע המדובר מתוך השידור החי הופץ ברשת והפך ויראלי. אלפים צפו בו ולא מעט נפגעו ממנו, התנצלות פה לא תשנה את המצב. בתור אישה שתומכת ותורמת רבות למען הקהילה הגאה - ממיילי סיירוס, ציפיתי ליותר. 

pic.twitter.com/TWwjrlvf3t

— Miley Ray Cyrus (@MileyCyrus) October 21, 2019

מיילי היא מודל לחיקוי עבור בני נוער רבים שמאזינים למוזיקה שלה, עוקבים אחרי קריירת המשחק שלה ושואבים ממנה השראה. אני לא יודעת מה היא ניסתה לעשות בעזרת האמירות האלה, שרק פגעו במוניטין שלה, בליאם המסוורת', בקהילה הגאה והכי חשוב במעריצים שלה - אבל אני כן יודעת שהן היו מיותרות.

אני מאמינה בחופש הביטוי, אני מאמינה שכל אדם ואדם צריך לומר את מה שהוא חושב ואני מעריכה מאוד אנשים כנים, אבל גם לכנות יש גבול. ברגע שאמירה מסוימת, בין אם היא נכונה ובין אם לא, פוגעת באדם אחר, שלא לדבר על קהילה שלמה, אני חושבת שאין לה מקום בחברה שלנו.

"למילים שלה יש כח" © צילום מסך מיוטיוב

כשאדם לא מוכר יוצא באמירות כאלה, הדבר עלול לגרום לכעס, אבל הוא יתפוגג מהר יחסית. כשמובילת דעה בינלאומית אומרת דבר כזה, הדבר בהחלט מעורר זעם בלתי נתפס - וזה לגמרי מובן. לסלבס יש כוח במילים שלהם; לכולנו למעשה יש, אבל הם, לעומת שאר האנשים, נמצאים תחת אור הזרקורים באופן תמידי. צופים בהם ובוחנים אותם 24/7, כך שאין להם מקום לטעויות. לכן, אני חושבת שאותם אנשים מוכרים צריכים לבחור את המילים שלהם בקפידה.

ייתכן והאמירות הללו של מיילי נבעו מתוך כעס על האקס, רצון לעלות לכותרות או אפילו סתם מתוך חוסר תשומת לב. הסיבה לא באמת משנה, כי בעיניי, אין הצדקה לאמירות פוגעניות כלפי קהילה שלמה.

אולי המילה שלנו קטנה בעולם גדול שכזה, אבל היא גם קיימת וגם היא משפיעה. אמירה שלנו יכולה לגרום למישהו לחייך ובאותה מידה גם לבכות. לכן אני חושבת שכולנו יכולים ללמוד מהטעות של מיילי סיירוס ולהשתדל לבחור את המילים שלנו על מנת שלא נפגע באחר. כולנו יכולים לשגות בדיבור לפעמים, זה בסדר וזה אנושי. אולי את הנעשה אין להשיב - אך אפשר בהחלט ללמוד ממנו. 

• בואו לגלות: איך להפוך לחברים טובים של בני הזוג?
• בעד או נגד: לצאת עם בני הזוג למקום שאתם שונאים
• מפתיע: המקומות שלא חשבתם שתמצאו בהם בני זוג

האם התנהגות נשית אצל גבר בהכרח מעידה על הומוסקסואליות?

בן 16 שואל: "היי, לאחרונה אני מתחיל לשים לב למשהו מוזר אצלי- אני חושב שיש לי התנהגות קצת נשית. אני מעדיף לעשות דברים יותר נשיים כמו להעלות תמונות לאינסטגרם או לפעמים אני מתנהג בצורה יותר מוחצנת קצת כמו אישה. מעבר לכך, אני גם לא אוהב דברים שבנים אוהבים, כמו למשל: ספורט ומכות. זה תמיד היה ככה- תמיד הייתי יותר נשי. זה לרוב הוביל לכך שאנשים פשוט החליטו שאני הומו למרות שאני לא אוהב גברים בכלל. אני לא יודע מה זה אומר ואם יש לזה הגדרה. זה מאוד מבלבל אותי ואני לא יודע מה לעשות עם זה. תמיד ניסיתי להדחיק את זה ולשחק אותה גברי ופשוט לא הרגשתי שאני אמיתי עם עצמי. אשמח ממש לעזרה בשביל להבין מה אני ולמה אני ככה?"

תשובה: "שלום לך, אני שמחה שפנית אלינו. אני מבינה שהנושא הזה מאוד מעסיק אותך ואני יכולה להבין גם למה. כמו שכתבת אנחנו חיים בעידן שבו יש ציפייה להתנהגות מגדרית מסוימת, אבל זה יכול להיות קשה כי אנחנו יותר מורכבים מזה. הרבה מהדוגמאות שנתת אולי נתפסות בחברה כ"נשי" או "גברי" אבל לא בהכרח שייכות באמת למין מסויים, או מעידות על נטייה מינית כזאת או אחרת. אין קשר בין התנהגות מגדרית לנטייה מינית. בסופו של דבר מי שקובע למי אתה נמשך זה אתה ורק אתה. חשוב שתזכור גם שאתה עוד צעיר וההעדפה מינית שלך עוד מתפתחת והיא תספק לך רצונות וסקרנות רבה - וזה ממש בסדר. אני מבינה שזה יכול להיות מבלבל ולא פשוט לעמוד מול הנורמות החברתיות אבל אני חושבת שהכי חשוב זה להיות כנים עם עצמנו - להתנהג, לאהוב, להימשך ולהיות מי שאנחנו רוצים ומרגישים שנכון לנו מבפנים. אתה בעצמך כתבת שכאשר ניסית 'לשחק את עצמך' משהו שאתה לא, זה תסכל אותך וגרם לך להרגיש לא אמיתי. מה שחשוב הוא שנעשה, נתנהג ונהנה מדברים שמספקים אותנו ועושים לנו טוב בכל התחומים בחיים - מבחינה חברתית ומינית. כל מה שיש לנו לעשות זה להתנהג בהתאם ל"אני האמיתי" שלנו ולסנן את תגובות הסביבה (שפעמים רבות הם יותר בראש שלנו ובחששות שלנו מאפשר תגובות ממשיות של אנשים כלפינו). כמו כן, חשוב לי לומר שגיל ההתבגרות הוא גיל לא פשוט ולא קל להיות אותנטי וכנה עם עצמך. זו תקופה שיש בה הרבה לחץ חברתי, אבל חשוב גם לומר שגיל ההתבגרות עובר ובהמשך יהיה לך יותר קל להיות אתה בלי לתת חשבון לאף אחד. מאחלת לך שתמיד תעשה רק מה שטוב לך! וכמובן אנחנו תמיד פה בשבילך."

© צילום: Fotolia

ממה נוצרים כאבים אחרי קיום יחסי מין?

בת 19 שואלת: "שלום, קיימתי יחסי מין עם חבר שלי בפעם הראשונה בחיים. השתמשנו בקונדום והוא לא היה נראה קרוע. באותו היום היו לי קצת כאבים ודימום, אני חושבת שזה אולי בגלל שנקרע לי קרום הבתולין. יום למחרת קיבלתי מחזור והוא היה נראה רגיל עם כל התופעות לוואי הרגילות של מחזור. יש לי קצת כאבים ולחץ בבטן וקשה לי לזוז הרבה ולהתכופף, אם אני עושה את זה אני מרגישה כאבים. אני מפחדת שאני בהיריון. יכול להיות שכל הכאבים נובעים ממשהו פסיכולוגי?"

תשובה: "שלום לך, נראה שאת נמצאת במצב של התרגשות ומתח רב. אנסה לעזור לך ולהרגיע אותך. ראשית, נראה שנהגתם באחריות רבה והשתמשתם באמצעי מניעה. בנוסף, יום לאחר קיום היחסים קיבלת את דימום הווסת. לכן, אני חושבת שאת יכולה להיות רגועה ושאינך בהריון. קיום יחסי מין בפעם הראשונה הוא אירוע מרגש ומלחיץ לפעמים ואפילו יכול לכאוב. יכול להיות שחלק מהתגובות הגופניות שאת חווה קשורות לזה. לעתים קרובות כאבי בטן נובעים ממתח, התרגשות ולחץ. אפשרות נוספת היא שהכאבים שאת חווה נובעים מהתכווצויות ברחם בזמן הווסת. בנוסף, גם במקרים שיש הריון, תופעות הלוואי לא מופיעות כל כך מהר לאחר ההפרייה. השתדלי לנוח ולהרגע. את לא בהריון. הקונדום הוא אמצעי מניעה מצויין למניעת הריון והידבקות במחלות מין. בשימוש נכון הוא מאוד בטוח. אך אם את לא רגועה, בהמשך, אולי תשקלו להשתמש באמצעי מניעה נוסף, שיאפשר לכם קיום יחסי מין בהנאה מלאה ובביטחון. תוכלו לפנות אלינו, או לסניף אחר של "דלת פתוחה", לקבל ייעוץ לגבי אמצעי המניעה המתאים לכם ביותר בתקופת חיים זו."

© Shutterstock 

 

מה לעשות כשבת הזוג חושבת שיחסי מין הם עניין טכני?

בן 19 שואל: "היי, אני יוצא עם מישהי כבר חודש. הכל מעולה, כיף לנו יחד והאמת שאפילו אמרנו אחד לשנייה שפיתחנו רגשות לאחרונה. העניין היחידי שמעיב על כל הנושא מההתחלה היה - יחסי המין. אני רואה את זה כמשהו שמשלב את המשיכה הגופנית וגם את המנטלית והיא לעומת זאת, רגילה ליחסי מין כמשהו יותר טכני של סיפוק צרכים גופניים. אני מרגיש שקשה לה להבין שאצלי העניין שהוא לא פחות מנטלי מפיזי, שאני צריך להיות ברגע. היא אמרה לי שמוזר לה כי זה לא קרה לה עם אחרים. כל ההשוואות האלה גורמות לי לחשוב מה לא בסדר איתי? מצד שני, חברים שלי מספרים לי שגם להם זה קורה והכל בסדר. אנחנו פתוחים בנושא, ואני גם מוכן לעשות התאמות ולתקשר כמה שצריך בשביל שזה יעבוד. אבל אני באמת תוהה אם העובדה שאנחנו כל כך שונים בנושא יכולה לעבוד לאורך זמן. מה לעשות? האם זה תקין?"

תשובה: "שלום לך, יחסי מין מצריכים שיתוף והבנה של שני בני הזוג. אני מבינה שאתה ובת הזוג שלך מאוד פתוחים אחד עם השניה לגבי הרגשות שלכם בנושא וזה מעולה. אני מחזקת אותך בנוגע למה שכתבת- יחסי מין הם בהחלט אקט שמערב את הרגש ולא רק משהו טכני. הרגשות שאתה מרגיש לגבי יחסי המין שלכם הם נורמליים לגמרי. אני מבינה שכבר היו לכם שיחות בעבר לגבי הנושא ואתם חלוקים במחשבות שלכם. יכול להיות שלבת הזוג שלך היו התנסויות קודמות שגרמו לה לחשוב אחרת ממך וזה בסדר. העיקר שתמשיכו לדבר על הנושא ושתמשיך לשתף אותה במחשבות שלך וברגשות שלך. קח בחשבון, חודש של זוגיות זה עדיין ההתחלה – עם התקדמות מערכת היחסים אנחנו גם נהיים מותאמים יותר אחד לשני, ברמה הרגשית וגם ברמה המינית. יכול להיות שאתם רק צריכים לתת לזה זמן. נשמע שיש לכם רגשות חזקים אחד כלפי השני, תנו לעצמכם זמן להכיר טוב יותר ולהעמיק את הקשר ביניכם. אני ממליצה לך לברר עם עצמך קודם כל מה אתה מעוניין לקבל בקשר זוגי. מערכת זוגית מורכבת לא רק מאהבה ויחסי מין אלא גם מהקשבה, אכפתיות, והכלה. בכל קשר זוגי יש יתרונות וחסרונות, ואחרי שתברר עם עצמך מה אתה רוצה לקבל מהקשר, תוכל לבחון האם הקשר עושה לך טוב או שאולי למרות הקושי, להמשיך הלאה."

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בין ידידים לבני זוג: הגבולות שאתם חייבים לכבד
• פוראבר: הזוגות שנמצאים יחד עוד מתקופת בית הספר
• בעד או נגד: לצאת עם אחד השכנים

עוד בערוץ היחסים של פרוגי:

• בני הזוג מתגייסים? הטיפים שיעזרו לכם להתמודד
• בלי סודות: "עשיתי בדיקה וגיליתי שאני בהריון. מה עכשיו?"
• הסימנים לכך שבני הזוג רוצים להיפרד וחוששים לעשות זאת

"הפוליטיקה נתפסת כמקצוע מאוד גברי," מסבירה נינה בנאי שחף, חברת הנהגה ב"נוער מרץ" מזה שלוש שנים. "להיות אישה בפוליטיקה, זה אמנם כיום כבר לא 'אסור' או מוזר - אבל זה מאוד שונה מלהיות גבר בפוליטיקה." נינה בת ה-16 תעלה לכיתה י"א בשנת הלימודים הקרובה, אך בניגוד לשאר בני גילה, היא בוחרת להשקיע את זמנה בזירה מאתגרת מעט שונה - פוליטיקה.

מהו התפקיד שלך בתנועה? כיצד הוא מתבטא בחיי היומיום שלך?

"תנועת 'נוער מרץ' עובדת על תשתית של 'נוער מוביל נוער'. למעשה, אני אחת מתוך שישה חברי הנהגה בנוער מרץ. מטרת התפקיד שלנו היא לדאוג לארגון השוטף של התנועה, להובלתה ולייצוגה - בין אם זה במחאות, אירועים או סמינרים שלנו. אנחנו בעצם מובילים את הנוער בהפגנות ובצעדות, בכל מקום שצריך נציגות פוליטית ושמאלנית - אנחנו שם יחד עם המפלגה, יחד עם מרץ." נינה מוסיפה, כי תנועת "נוער מרץ" היא גוף אוטונומי בתוך מרץ, תנועת נוער לכל דבר - רק שהיא שמה דגש על הפוליטיקה והאקטיביזם.

"זה כבר לא מוזר, אבל להיות אישה בפוליטיקה שונה מלהיות גבר בפוליטיקה" © צילום פרטי

למה החלטת לעסוק בפוליטיקה ולא בכל נושא אחר?

"מגיל קטן הייתי ילדה מאוד דעתנית, זאת גם הסיבה שהגעתי לנוער מרץ. אחרי תקופת התנסות בתנועה, הבנתי שזו הפלטפורמה שלי לשינוי. הבנתי שפוליטיקה היא דבר הכרחי אם רוצים להזיז ולשנות באמת דברים, מה שרציתי לעשות כבר מגיל קטן. 'נוער מרץ' נלחמים בשביל כולם וזה מה שרציתי לקבל, אז הצטרפתי לתנועה ולאט לאט נשאבתי יותר ויותר ונהייתי יותר פעילה."

איך זה להיות נערה או אישה בפוליטיקה, כשיש כל כך הרבה גברים מסביב?

"זה נורא מורכב ומתיש. דברים שמגיעים לגברים נורא בקלות, נשים צריכות מאוד להתאמץ בשבילם. הישגים של גברים בפוליטיקה תמיד יהיו קלים יותר להשגה מאשר הישגים של נשים. מטורף שאנחנו כבר בשנת 2019, אבל נשים עדיין נתפסות כ'פחות אחראיות' או "פחות מנהיגות'. זה לא נכון ומופרך - אנחנו יכולים להסתכל על פוליטיקאיות מכל קצוות הקשת הפוליטית; ולראות שהן מנהיגות טובות בדיוק כמו מנהיגים שהיו לפניהן וגם אלו שיבואו אחריהן."

נינה מספרת גם על הקשיים שמלווים עם ההתמודדות בתור אישה בפוליטיקה: "הרבה פעמים, כשאני מספרת לאנשים שאני עוסקת בפוליטיקה, הם מרגישים צורך לספר לי כמה זה עולם קשוח, אכזרי ושאני צריכה להיזהר ולשמור על עצמי - דברים שאני יודעת שלא היו אומרים לגבר. עם כמה שהסביבה שלי מקבלת, פלורליסטית ושוויונית, אני עדיין שמה לב לכל מיני סטיגמות שיש לאנשים. הם אפילו לא תמיד מודעים אליהן."

"אומרים לי דברים שאני יודעת שלא היו אומרים לגבר" © צילום פרטי

למה דווקא מפלגת מרץ?

"שמעתי עליה המון בבית ומהסביבה שלי, בין אם לטוב או לרע. הנושא תמיד היה שנוי במחלוקת; ובגלל זה, גם יותר עניין אותי לדעת עליו יותר. נכנסתי לאתר שלהם, קראתי את המצע, ראיתי מה הם מפרסמים בפייסבוק וביוטיוב ובהבנה מאוד תמימה של ילדה - הגעתי למסקנה שאני פשוט מסכימה איתם, שהם הטובים במשחק הזה. באותה תקופה, עוד לא הייתי מושפעת מהסביבה של שמאל, ימין ופוליטיקאים, זה לא מה שעניין אותי. עניין אותי בעיקר הדברים שעבורם הם נלחמים; והם נלחמו על דברים שהסכמתי איתם."

"עם השנים, הבנתי שהם המפלגה היחידה שבאמת נלחמת על דברים שהם מובנים מאליו - נראה לי מובן מאליו שכולם יהיו שווים ושכולם יחיו בכבוד; ומרץ היא המפלגה היחידה שבאמת אכפת לה מאנשים, לא בתור סיסמא. זו פשוט המפלגה היחידה שהחוקים שהיא מקדמת עוזרים לאנשים הפשוטים - ולא לפוליטיקאים בעלי הון או לטייקונים כאלה ואחרים. היא פשוט עוזרת לי בעיקר, למשפחה שלי ולחברים שלי. "

מה זה פמיניזם בשבילך?

"בשבילי, פמיניזם הוא מאבק על השוויון הבסיסי ביותר - משהו שאין עדיין והרבה יגידו שיש אבל אין, זאת עובדה. המאבק הפמיניסטי קם מכך שנשים נלחמו על הדברים הבסיסים ביותר, כמו זכות הצבעה למשל; שזה מטורף בעיני שהיא לא הייתה קיימת עד לא ממש מזמן."

את חושבת שבתור גבר, היית מצליחה יותר בפוליטיקה?

"אני חושבת שאם הייתי גבר היה לי יותר קל, אני לא חושבת שהייתי מצליחה יותר. ההצלחה שלי לא קשורה למגדר שלי. ייתכן שאם הייתי גבר, הייתי מבינה את המאבק הפמיניסטי אישית פחות - אבל אני סבורה ובטוחה שהוא עדיין היה חשוב לי. בתור אישה, אני חושבת שהוא מאוד חשוב לי כי אני מרגישה שהזכויות שלי מופרות ושאין לי שוויון, מה שלא הייתי יכולה להגיד אם הייתי גבר. מה שכן, לא הייתי מוותרת על להיות אישה בחיים, עם כמה שזה קשה וקשוח. רק מעצם הקושי הזה, אני מבינה כמה דחוף לשנות את המצב."

"גם גברים צריכים להיות פמיניסטים" © צילום פרטי

את באמת מצפה מגברים שילחמו בשביל הפמיניזם, בשביל שיהיו עוד נשים בכנסת?

"אני מצפה מכולם להילחם אחד בשביל השני. אני חושבת שסולידריות היא אחד הערכים הכי חשובים שאנחנו יכולים לקחת על עצמנו - ולהיות פמיניסט, בין אם אתה גבר או אישה, זו סולידריות. אני גם חושבת שלהיות הצופה מהצד, זה גרוע כמעט כמו להיות המבצע. אני לא רואה סיבה לא להגדיר את עצמך כפמיניסט, אני חושבת שזו חובה של גברים להצטרף למאבק הפמיניסטי מסיבה פשוטה: זה ייתן גם להם עולם טוב יותר." 

"אני לא מכירה אף גבר בסביבה שלי שאומר שהוא לא רוצה שיוויון. אני חושבת שבתוכנו, כולם רוצים שיוויון. אסור לנו לתת לפוליטיקה לעצור בעדנו מלהשיג שיוויון מלא, ייצר האדם הוא טוב. אנחנו צריכים לעמוד אחד בשביל השני, כי אנחנו גם נרצה שיום אחד אחרים יעמדו בשבילנו. 'נוער מרץ' נלחמים בשביל אנשים שהם לרוב לא אנחנו, פשוט כי אנחנו יודעים כמה זה חשוב. אני יכולה לראות בתנועה שלנו כמה אנשים נרתמים למאבק הפמיניסטי וזה לא משנה אם הם נשים או גברים - זה חשוב לכולם באותה מידה. זה מדהים בעיניי ואני חושבת שזה צריך להיות ככה בכל מקום, בכל בית, בכל קבוצת חברים."

איך, לדעתך, הגענו למצב שיש פערים כל כך גדולים בכנסת בין נשים לגברים?

"הגענו למצב הזה כי דיכאו אותנו המון זמן, החלישו אותנו ואמרו לנו שאנחנו לא יכולות או טובות מספיק. כשאומרים את זה כל כך הרבה, אנחנו מתחילות להאמין בזה. כשלא שמים את המקצוע 'פוליטיקאית' כאופציה, כשלא מספרים לנו על הישגים של נשים או מראים לנו פוליטיקאיות בטלוויזיה, אז אנחנו מתחילות לחשוב שאנחנו לא יכולות, אז אנחנו גם לא מנסות - ואת המצב הזה חייבים לשנות."

"הגענו למצב הזה כי דיכאו אותנו המון זמן" © צילום פרטי

"חייבים להסביר לבנות, כבר מגיל קטן, שהן כן יכולות ולהראות להן דוגמאות של נשים בכנסת שנאבקות למעננו, למען הייצוג שלנו, כדי שנהיה חזקות יותר. אנחנו פשוט חייבות להמשיך להיאבק ולהגיע ליותר ויותר הישגים עד שהמצב יהיה יותר טוב. זה ייקח זמן, אבל זה יקרה. עצם העובדה שאנחנו עושים את הכתבה הזאת עכשיו, מראה שהמאבק שלנו מתקדם ושאנשים מקשיבים. אני יודעת שאני לא אהיה בשקט עד שארגיש שיש שיפור במצב וגם אחרי זה, עד שארגיש שאין לנו באמת יותר על מה להילחם. אני לא אפסיק, כי זה בסיסי."

מהי הכנסת האידיאלית בעינייך? מה היית מצפה מהבחירות הבאות?

"מבחינת רשימות לכנסת זה כבר סגור, אין הרבה איך להשפיע על זה. אני יכולה רק לומר שלגבי הרבה מפלגות אני מאוכזבת. אני כן מצפה שבכנסת הבאה פוליטיקאים, לא משנה אם זה מהימין או מהשמאל, יתעוררו על עצמם ויבינו שהמצב בארץ לא יכול להימשך ככה. יש פה אוכלוסייה שלמה שלא מרגישה בטוח לחיות כאן, הם צריכים לעצור את הדברים האחרים - עד שכל אישה בארץ הזאת תרגיש בטוחה ללכת ברחוב, לנסוע באוטובוס ועד שיהיה שיוויון מלא בשכר, פשוט כי לא לעשות את זה זה לא אנושי מצד הפוליטיקאים."

איזה טיפ היית נותנת לבנות שרוצות לעסוק בפוליטיקה אבל מפחדות לעשות את הצעד הזה?

"בהתחלה זה תמיד מפחיד, אבל שימו פס על כולם ועשו דברים מדהימים. זכרו שאתן עושות את זה בשביל בנות בגיל שלכן בדור הבא. דעו שעם כמה שמתאכזבים ונופלים, יהיה לנו כיף כשנסתכל לאחור על כל הדברים המדהימים שעשינו יחד; ואנשים יגידו לנו תודה על כך שתיקנו משהו בעולם הזה. מתישהו, זה יהיה מספק. זכרו גם שאין לנו שום פריווילגיה לא להיאבק, כי אין להם (הגברים) זכות לדרוך על הזכויות שלנו וזה לא מגיע לנו, אנחנו טובות בדיוק כמוהם."

עוד בערוץ היחדים של פרוגי:

• לומדים ומתאהבים: באיזה שיעור תמצאו אהבה?
• אחת ולתמיד: כך תיכנסו לזוגיות בשנת הלימודים החדשה
• בלי סודות: "יורד המון דם לאחר פעילות מינית"

אחת הבנות המשתתפות בסרטון היא נועה אימבר בת ה-16: "אני רוצה שאישה תייצג אותי," מספרת למצלמה. "אם יהיו יותר נשים בכנסת, יהיו לנו יותר הגנה, יותר פתרונות, יותר טוב." נועה בעלת תשובה חרדית, תלמידת תיכון וסטודנטית באוניברסיטה הפתוחה לתואר ראשון ושנה שניה במדעי המדינה והיסטוריה. בנוסף לכל הרזומה המרשים הזה, ממש לא מזמן ולאחר שנתיים של עבודה, נועה נבחרה לראשות מפלגת נוער "הליכוד".

כיצד תפקיד יושבת ראש תנועת 'נוער הליכוד' מתבטא בחיי היומיום שלך?

"מאז שנכנסתי לתפקיד, רוב היום שלי סובב סביבו: אני נפגשת עם גורמים רבים והופכת את הנוער לגוף קצת יותר משמעותי במפלגה, גוף עצמאי. כרגע, למשל, אנחנו פועלים על מנת שתפקיד 'נוער הליכוד', יחד עם עוד מפלגות נוער פוליטיות, ייחשבו כחלק משעות מעורבות חברתית בבתי הספר. אני עסוקה בנוער כל היום - בין אם זה פגישות, פעילויות או כל דבר אחר. אני תמיד שם בשבילם, אפילו עד השעות הקטנות של הלילה."

"אני עסוקה בנוער כל היום" © צילום פרטי

למה החלטת לעסוק בפוליטיקה ולא בכל נושא אחר?

"אחי תמיד מזכיר לי, שמאז שהייתי בת שלוש אני מספרת שאהיה פוליטיקאית, כנראה שתמיד ידעתי שאהיה אחת. רציתי להיות כמו שמעון פרס, זכרו לברכה; ראיתי בו מודל לחיקוי, למרות שהיום אני מבינה שאני לא מסכימה איתו פוליטית." 

נועה מספרת גם על החוויה שלה בתור אישה שמתעסקת בפוליטיקה: "האמת שלא יוצא לי לחוות קשיים כאישה. אני חושבת שבייחוד במפלגה שלי, יש ייצוג מאוד מספק לנשים - יש לנו כבר חמישה שריוני נשים ברשימה לכנסת. אני לא מרגישה את הפער המגדרי וממש לא רואה את העולם הזה כעולם גברי.״

למה דווקא מפלגת "הליכוד"?

"אני מאוד מאמינה בערכים האידיאולוגיים של המפלגה: כלכלה חופשית, ליברליזם, אי מסירת שטחים, ריבונות ארץ ישראל וכמובן ארץ ישראל השלמה; אבל הסיבה העיקרית לכך היא שזו פשוט מפלגה שמקבלת את כולם, בלי אפליה על רקע עדתי או מסורתי. 'הליכוד' מאחדת את כל הגוונים באוכלוסייה ובעיניי, היא ללא ספק ראויה להנהיג את העם."

"אני לא מרגישה את הפער המגדרי" © צילום פרטי

מהו פמיניזם עבורך? את חושבת שבתור גבר, היית מצליחה יותר בפוליטיקה?

"אני לא נוהגת להשתמש במילה 'פמיניזם' יותר מדי, כי אני מתייחסת לפוליטיקה כשוויון הזדמנויות - לכן כרגע, אני לא חושבת שהייתי מצליחה יותר בתור גבר."

איך, לדעתך, הגענו למצב שיש פערים כל כך גדולים בכנסת בין נשים לגברים?

"האמת היא, שזו שאלה מאוד יפה. במפלגה שלי אני פחות רואה את זה, אבל אני חושבת שזה בא יותר לידי ביטוי במפלגות שאין בהן פריימריז (בחירות מקדימות בתוך המפלגה לראשותה) ושהן לא דמוקרטיות. זה גם לא מפתיע אותי שזה קורה דווקא במפלגות האלו, תמיד במקומות הדיקטטוריים הגבר שולט ויש מין פטריארכליות."

מהי הכנסת האידיאלית בעינייך? מה היית מצפה מהבחירות הבאות?

"הכנסת האידיאלית עבורי, היא כנסת שנבחרה בידי העם. מעבר לדמוקרטיה של הבחירות לראשות הממשלה, אני חושבת שבכל מפלגה חייב להיות פריימריז פתוח. אני ממש נגד שריונים (שמירה מראש של מקומות לנשים ברשימות לכנסת), זה נוראי בעייני. האמת היא שאני גם מאוד מפחדת מהבחירות הקרובות - לפי ההימור שלי, גוש הימין יתחזק, גוש השמאל ייחלש והחרדים יתפסו פער; לכן, אני חושבת שכל הארגונים הפמיניסטיים צריכים להתפקד לעזרת המפלגות הגדולות. רק זה יביא את הישועה."

"אני נגד שריונים" © צילום פרטי

איזה טיפ היית נותנת לבנות שרוצות לעסוק בפוליטיקה אבל מפחדות לעשות את הצעד הזה? 

״אני חייבת לומר לכל אחת ואחד ששואפים להיות חברי כנסת בעתיד – פוליטיקה היא לא תמיד משחק הוגן ואף אחד לא מבטיח את המקום שלך. אני עוסקת בפוליטיקה, נותנת כל מה שאני יכולה אבל זה לא הדבר היחידי בחיי. למרות זאת, אני חושבת שאין לנו מה לפחד כל עוד אנחנו מודעים לעובדות הללו. אני ממליצה לכל אחד שיש לו חיבה לפוליטיקה להצטרף לנוער המפלגתי שלנו, אנחנו מקבלים את כולם בחיבוק ענק."